טובה תוכחה מגולה ומלה נעתרת, משפתי חלקות ולשון רכה בלי אהבה מסותרת, אמרתי אני בלבי תחת גערה במבין, תכבסני ומשלג ילבין, הוכח תוכיח את עמיתך, ולא תשא חטא על בעלי בריתך הלא אלהים יחקר זאת, כי הוא יודע תעלומות לב, כי לא חפצתי להתכבד בקלונך כי אם להשביח שאונך ולהניאך ממחשבות אונך, אֲבָל, היה רצוני להתכבד בכבודך ולתמוך בימין אהבתך, להחזיק בידך, כי במכתב הראשון באתי בדרך קצרה לדבר על לבך, אולי אוכל להועיל אולי אושיבך להאיר אחריך נתיבך, ואתה ענית ואמרת: כי עודך מאמין בה לעלות במרכבה, בסולם המורה אשר הוקם, לראות פני ה' אלהיך, ולא יראו פני ריקם" וכן אמרת: ואשר על כזה מְחַפֶּה כסף סיגים על חרש מצפה, ומה ראית דרך עוצב בי, כי אמרת כי אין כפי לבי, ענה בי, דמית היות אהיה כמוך, היודע ועד יודע כי נטע נעמנים נטעי, כלו זרע אמת זרעי, ואתה לא בנת לרחוק לרעי, ולא ידעת במדבר חנותי ונסעי. והנה עמך שמעי, כי מעולם לא פרצתי פרץ על פני פרץ, ולא יצאה מאתי חנופה לכל הארץ, רק מנעורי אשמרה דרכי מחטוא בלשוני, אשמרה לפי מחסום מה נאמר לאדוני, ועל זה מלי העתרתי, ומרוב שיחי וכעסי דברתי, ואילו לעבדים ולשפחות נמכרתי החרשתי, כי יראתי כי אמרתי פן יחלק העם ישראל לחצי, בתורה אחת שאין בה דין חלוקה. ותהיה זאת לפוקה, ודברתי על המורה, כי הוא יורה, שאם חכו ממתקים אין כלו מחמדים, ואם בו תפוחי זהב במשכיות כסף, בהם בתים לבדים, ולפידים בתוך הכדים, והבאתי ראיות על אזן שומעת, כלם נכוחים למבין וישרים למוצאי דעת, וידעתי כי דברי אלה לא יהיו קרובים אליך וטובתם בל עליך, כי זקנת באת בימים וגדלת בין החכמים, ולא תשוב מפני כל, מאיתן האזרחי והימן וכלכל. ומה שאמרת על הרב התמים שלנו כי נתן לאלהים תִפְלָה, ובמלאכיו ישים תהלה, אתם הציקותם לו בדבריכם ותאלצוהו ותקצר נפשו למות, ויצא לבו בדברו, ואין אדם נתפש על צערו, והמציק לו בא בשכרו. ולא אוסיף עוד לדבר אליך שלא להעתיר מלי.