עקב הגיבוש המתקדם והולך בקרב התנועה הציונית הכללית לארצותיה, זה הגזע העיקרי של התנועה הציונית העולמית, הורגש בתקופה האחרונה הצורך הרב ב“תורה שבכתב”.

אחרי הלקויים היסודיים והעכובים הרציניים בתהליך הגיבוש הנ"ל היא העובדה המדאיגה, שכל התלבטות התנועה, כל גשושיה וחפּושיה, כל חויתה הפנימית ועולמה העיוני־המחשבתי, כל זה ניתן אם בבחינת “תורה שבעל־פה”, שאינה ניתנת לשימוש כלל, או שהוא מפוזר על שבעה ימים, בין אלפי עתונים וכתבי עת בכל שפות העולם.

מן התפקידים הראשיים, העומדים בפני התנועה הציונית הכללית, היא על כן – פעולת ה“כינוס”. כינוס כל יצירות הוגי־הדעות, מפלסי הדרך בתנועה, בראשים והדבּרים, – כינוס שישמש תורה חיה לכל ההמונים המרובים המכונסים במסגרת התנועה, “עמוד האש” למשמרת החדשה המתכוננת להמשיך את דרך הציונות הכללית ומקור מים חיים לרבבות הנוער והילדים המתחנכים לאור חזון הציונות הכללית ויעודיה בהגשמה הציונית.

ראינו את עצמנו מאושרים, עת מורנו ורבנו החביב, הד"ר מ. גליקסון, הסכים להצעתנו לכנס חלק מדבריו ולהוציאם בדפוס, למען תת “ספרים” בידי כל מנהל ומחנך בקרב תנועתנו ולמען קרוע בדרך זו, בפני כל המחנה הרב שלנו, פתח לעולם המחשבה והעיון העשיר הזה, האצור ביצירה שנמשכה ימי דור שלם בציונות.

לא לנו להעריך פה את חשיבות הדברים שכונסו. שם יוצרם וההד שמצאו תמיד והאהדה המרובה בתוך ישובנו בארץ וברחבי הציונות הכללית בחו"ל, ערובה הם לנו על הברכה הגנוזה בהם לחברים שלנו באשר הם שם ולציונות הכללית העולמית, לשם הבהרת דרכיה ושיטות פעולותיה ולשם עצוב דמותה הישובית־החברתית בהתאם לרוחה ואָפיה.

ובשעה זו, בה זכינו למסור לידי התנועה העולמית שלנו את שני הכרכים הראשונים מיצירתו המכונסת של הד“ר גליקסון הננו מתברכים, כי כל מנהלינו ומחנכינו, כל הוגה ומעמיק חשוב בקרב מחננו ידעו להפיק את התועלת המקסימלית מהנכסים הרוחניים העשירים המוגשים לפניהם בזה, וכי צעדנו צנוע זה ישמש התחלה טובה לכינוס מלא של כל אשר הוגד וגובש ע”י מורנו היקר, לברכת תנועת הנוער והציונות הכללית כולה.

ולחברנו מורנו הד"ר גליקסון אחולינו הלבביים, שיזכה עוד לארוג במשך הרבה שנים את מסכת יצירתו כמדריך הציונות, מצפונה ומצפנה ויזכה לראות בהגשמה מלאה של הציונות בנויה ומושתתת על אותם העקרונות, שלהם נלחם ולהם כיון והורה במשך כל ימות חייו.

בברכת

חזק ואמץ!

ההנהגה העליונה להסתדרות “הנוער הציוני” העולמית.

תל־אביב, מרחשוון תרצ"ט.

*

הצעתם של חברי הצעירים מההנהגה העליונה להסתדרות “הנוער הציוני” להוציא קובץ מאמרים שלי בעניני האידיאולוגיה הציונית והמעשה הציוני – גרמה לי קצת מבוכה. לא יכולתי לסרב לעצם ההצעה, שהמציעים ראו בה תועלת לבירור יסודותיה ושאלותיה העיוניות והמעשיות של הציונות, אבל האופי המיוחד של הקובץ וגבולותיו, המתחייבים מתכלית זו, צמצמו בהכרח את חופש הבחירה של המחבר. עשרות המאמרים, שנכנסו לשני כרכי הקובץ הזה, נבחרו מתוך אלפי מאמרים ורשימות, שפרסמתי במשך שלשים שנות עבודתי הפּובליציסטית, לא מתוך בחינה ספרותית טהורה, הבוררת את הדברים השלימים ביותר מצד התוכן והצורה והמתכוונת להבליט, בבחירת החומר וסדורו, את התפּתחותו וחתוך פרצופו העצמי של הסופר; הבחירה נעשתה מתוך נקודת־ראות ענינית מסוימת, לשם אוריינטציה מהותית והיסטורית בהלכה הציונית ובמעשה ההגשמה, כפי שהם מתגלים במאמרים האלה. ונראה לי, שהשאיפה לאוריינטציה היסטורית מוצדקת ויש בה צורך לדור צעיר בציונות, אף במקום שלכאורה אין עוד מן “האַקטואליות” בדברים או אין בהם, לפי משקל ראשון, מן החדוש.

צורך ההסברה וההדרכה במבוך המאורעות והלבטים האידיאולוגיים והמעשיים של הציונות ומפעל הבנין בארץ בעשרים השנים האחרונות האלה הביא לידי כך, שחרף כל ההשמטות והקצורים, שעשיתי בכמה מן המאמרים, בלי לחוס על “פכים קטנים”, לא יכולתי מכל־מקום להמנע לגמרי מקצת “חזרות”, שיש בהן אולי מעין טעם לפגם מבחינה ספרותית, אבל אי־אפשר בלעדיהן מבחינת הבירור העניני והתועלת הדידקטית: אנו מתחבטים זה עשרות שנים במספר מסוים של ענינים ושאלות, אנו מתקשים ומשתבשים באותן הפּרובלימות עצמן של יחסים ודרכים, ואנו חוזרים אליהן מפקידה לפקידה. העובדא, שכמה מגופי הלכות ומצוות־עשה של הציונות, של התנועה והמפעל, אשר בעל המאמרים האלה דן וחזר ודן בהן במשך שנים רבות, לא מצאו עד היום את תקונם, יש בה כדי לשמש צדוק להלכה המשננת ולתביעה החוזרת. סקירה מסכמת על לבטים אלה ועל ההתקדמות האטית, האטית יותר מדאי, בשאלותינו העיוניות והמעשיות מימי ועידת לונדון ועד הקונגרס העשרים, ועד בכלל, משמש המחזור “פרשות דרכים” (כרך ראשון, ע"ע 91 – 270), אבל גם שאר פרקי הקובץ ניתנו ענין להסתכלות היסטורית, ו“נעימתם הראשונית” היא, כפי שמעיד שם הספר, חלופי משמרות ותקופות בחיינו ובתנועתנו הלאומית.

ומבחינה זו אני מצטער, כי מפאת הצמצצום ההכרחי בתוכן הקובץ ובהיקפו נעדרו בו מחזורים וסדרים שלימים של ענינים, הקשורים בעצם קשר פנימי בפרקי הספר הזה; ביחוד אני מצטער על העדר כל מה שכתבתי בשעתי בעתונים ובמאספים שונים על התפּתחות ההלכה הציונית והמעשה הציוני בעשרים השנים הראשונות של הציונות המדינית. הקורא המצוי אצל מאמרי לשאלות היום שלנו ירגיש אולי בחסרונה של כל פרשת המערכה הפוליטית־החיצונית שלנו מימי הכבוש הצבאי ועד היום הזה, של כל פרשת המרטירולוגיה שלנו בארץ מימי תל־חי, פרעות שנת 1920, שנת 1921, 1929, 1936 – 1938, כפי שהוארו והוסברו במאות מאמרים גדולים וקטנים. כל המערכה הזאת, עד כמה שלא נדונה באקראי אגב בירור ענינינו ותפקידינו הפּנימיים, חסרה מן הספר, כשם שחסרים בדרך כלל המאמרים על נושאים כלליים, על פרובלימות פוליטיות וחברתיות כלליות, דברי עיון ומחשבה, וכדומה מן הענינים, שאין להם נגיעת־מישרין לפרובלימות פנימיות שלנו, וכשם שלא באו כאן מאמרים על נושאים ספרותיים, על אנשי מופת של הספרות והעברית ושל תנועת התחיה בישראל, וכדומה.

ומכל־מקום אין נושאי המאמרים המקובצים מוגבלים בעניני והציונות במשמע המצומצם. סקירה קלה על תוכן הענינים תוכיח, שהמסגרת רחבה הרבה יותר, כרוחב דעתה ועניניה של הציונות הסינתיטית והפילוסופיה של לאומיות ישראל המחודשת, והיא מקיפה כמה וכמה פרובלימות של תרבות, השקפת־עולם ותקון החברה. לפרובלימות האלה הוקדשו ביחוד המדור הראשון של כרך ראשון (“יסודות ומקורות”) ורוב פרקי הכרך השני (“עניני חנוך ותרבות”, “חגים ומועדים”, “תהיות ותעיות”).

בסגנון המאמרים, שבאו בקובץ זה, לא שניתי אלא מעט מאד לצורך הכרחי, אם כדי להרחיק טעויות אפשריות בכוונת הדברים, ואם כדי להחליף מלה סתומה במקצת במלה בהירה יותר או מקובלת יותר בלשון החייה של ארץ־ישראל. נמנעתי מתקונים “רטרוספקטיביים”, כביכול, שלאחר מעשה. שנים מפרקי המחזור “פרשות דרכים” באו לכתחילה בצורת הרצאות בעל־פה וניתנו כאן על־פי רשימות סטינוגרפיות. ואף באלה לא שניתי מן המטבע ההראשון, מסגנון הנאום, על הריתמוס והרחבת־הלשון המיוחדים לו, המשתנה במדה מרובה מן הסגנון שבכתב.

סדר המאמרים בקובץ התחייב קודם־כל מחלוקתם לפי עניניהם לעשרה מחזורים. הסדר בתוך כל מחזור יצא לי לפי שלשה עיקרים, המשמשיים כאחד: א) הסדר הכרונולוגי, לפי זמן כתיבתם, ב) קשר עניני וסמוכין פנימיים בין מאמר למאמר, ג) הקדמת הכלל לפרט המסתעף ממנו.

בשעת מבוכה ומבחן מכריע וחותך גורל לציונות, לישוב העברי בארץ ולעם ישראל כולו יוצא קובץ זה, נסיון של תרומה צנועה לבירור דרכינו, מגמות־חיינו הפנימיות ותפקידינו. המחבר רוצה לקוות, שאין זה דבר שלא בזמנו או שאין בו צורך.

מ.ג.

רמת־גן, באחד במרחשוון תרצ"ט.