הועידה לעניני הסכסוכים בין הפועלים ובין נותני העבודה, שהתקיימה שלשום בירושלים, לא הביאה אתה שום שנויים ממשיים, לא הכריזה בסופה על “שביתת־הנשק” ואפילו לא הביאה עדיין להפסקת הלוקאוט והשביתות הקיימות. ואף־על־פי־כן היה בה תועלת מרובה לבירור המצב ופתחה פתח למשא־ומתן עניני בשאלות העומדות על הפּרק. עיקר תועלתה של הועידה היה עצם קיוּמה. העובדא, שבאי־כח שני הצדדים המדיינים זה עם זה נכנסו לדון ולדיין במסבה אחת ובהשתתפות המוסדות הלאומיים המרכזיים על עיקרי השאלות והנגודים, המהוים את “מלחמת־המעמדות” שלנו, יש לה חשיבות גדולה לפי מצב הענינים אצלנו. עד עכשיו ידענו רק מתוֹדה פשוטה אחת בפולמוס זה: באי־כח שני הצדדים היו שולחים חצים ואבני בליסטראות זה לתוֹך מחנהו של חברו, וודאי שזהו צעד גדול לפנים, אם במקום זה נתכנסו לדון יחד “על־יד השולחן הירוק” ולברר בירוּר עניני את חלוּקי הדעות והמעמדות.
ואף אמנם נתבררו בועידה הדעות והעמדות השונות בירור יפה. בנאומיהם של ה"ה בן־גוריון ורובאשוב מצד אחד ושל סופראסקי, שושני וגליקמן מצד אחר באו חלוקי הדעות לידי בטוי פּרינציפּיוני ברור ובהיר. נתברר, כי שטח־הנגודים אינו גדול במדה שאפשר היה לשער על־פי חריפות הפולמוס המצוי בעולמנו. שני הצדדים מודים, שהיסוד והתנאי הראשון ליחסים נוֹרמליים בין שני המעמדות היא יצירת “חוקה” להגנה על צרכיו היסודיים של העובד. נותני־העבודה מודים בעיקר דרישותיהם הכלכליות של הפועלים: שכר־עבודה שאינו יורד למטה מן המינימום של הקיוּם, שמונה שעות עבודה, אחריוּת ממקרי־אָסון, מס מקביל לקופת־חולים של הפועלים וכדומה. כל אחד מן הצדדים מודה בזכּות ובתועלת הסוציאלית־כלכלית אשר בארגוּן של הצד האחר, וכל אחד מהם מוכן להודות ביפּוּי כחם של מוסדות הארגון אשר לצד האחר וגדוֹלה מזו. הפועלים אינם דוֹחים אפילו את עיקר ההצעה בדבר לשכת עבודה נייטרלית – זה סלע המחלוֹקת של הלוקאוט התל־אביבי – והם מוכנים לחלק עם הצד האחר את הדאגה למחוסרי עבודה. ואף־על־פי־כן עדיין גדולים הנגוּדים, אם לא בשטח הכלכלה, הרי בשטח הפּוליטיקה הסוציאלית. נותני העבודה מכירים בהסתדרות העובדים הכללית, אבל הם ממאנים להודות בזכותה לבא בכחו ולדבר בשמו של כל צבור הפועלים כולו. הם טוענים לזכותו של הפועל להשאר מחוץ לארגון המעמדי – וה' סופראסקי הטעים, כי בין העולים החדשים מרובים הפועלים, על כל פנים הפועלים “בכח”, המסרבים מטעמים שונים להצטרף אל הארגון המעמדי – ולזכותו של נותן העבודה להעסיק כרצונו פעולים מסוג זה. מנהיגי הפועלים הודיעו, שאין הם יכולים להסכים בשום אופן לדבר זה, שיש בו כדי לשים לאַל את כל מפעל הארגון של הפועלים ולהביא לידי התחרות פרועה בשוק העבודה. ה' בן־גוריון הסביר בדברים ברורים, כי הסתדרות העובדים “מוכרחת” לתבוע לעצמה זכות מונופולין על ארגון מעמד הפועלים.
נגוּד גדול וקשה אולי גם מזה התגלה בשאלת־השעה השניה, בשאלה בדבר המוסד המפשר העליון. נותני העבודה טענו לאוֹרגן הקבוע על־יד המוסדות הלאומיים המרכזיים שלנו, ששני הצדדים יהיו כפופים לו בכל מקרה של סכסוך, והחלטותיו יהיו תמיד חובה עליהם. כנגד זה טענו מנהיגי הפועלים, שאין הם יכולים לוותר על עיקר השביתה והמלחמה לתקנת מצבו של הפועל ולמסור לכתחילה ולכל המקרים גורלה של מלחמה זו בידי מוסד נייטרלי, שאין לפועלים השפּעה מכריעה עליו. אין הפועלים ומנהיגיהם מאמינים במציאותם של בני־אדם נייטרליים, העומדים ממעל למעמדות ולאינטרסים שלהם, ולפיכך אין הם יכולים להתפרק את כלי־זינם היחידי ולהפקיד את גורלם בידי אנשים מן החוץ.
עמידה זו היא ודאי מובנה מבחינת מלחמת־המעמדות והטכסיסים המקובלים במלחמה זו בכל העולם. ואולם אין ספק, שיש בה עכוב גדול ל“שלום־בית”, שעוד במשך כמה שנים יהיה לנו בו צורך הכרחי לשם בנינה והתפּתחותה של הארץ, לשם תגבורת פעולתה של “האיניציאטיבה הפּרטית”, שאף מנהיגי הפועלים רואים בה תועלת וברכה מרובה. יאמרו מה שיאמרו על ה“תמימים”, האומרים לשנות כאן מן המנהגים הפסוקים והמקובלים בעולם: תעודתנו בארץ־ישראל היא מיוחדת במינה, ותנאי עבודתנו הם מיוחדים במינם. בלי הפרימאט הלאומי, בלי עיקר החובה והמשמעת הלאומית, בלי העדפת עניני הכלל על עניני הפּרט, האישי והקבוצי, לא תהא לנו תקומה בארץ, לא תהא אחרית למפעל, שהפועלים הם הראשונים להקדיש לו את כחם ואת מרצם ואת חייהם והם המביאים את הקרבנות הגדולים ביותר לשמו. אַל־נא נתבייש מפּני המלעיגים. אף אותם מאתנו, הנושאים את נפשם לבנין על יסודות חדשים, לתקון העולם ולשלטון הצדק בחברה – ואולי דוקא אותם מאתנו – לא יוותרו כלום ממשאת נפשם, אם ישמעו לפרימאט הלאומי. כי זו, ולא מלחמת־המעמדות על פי הנוסח המקובל בעולם, היא הדרך ליצירת ביתנו החדש, ליצירת היסוד והתנאים הראשונים לקיומו של בית זה. דרך הפּרימאט הלאומי אל המשטר הסוציאלי.
מנהיגי הפועלים מודים בהפסד, שהשביתות וההשבתות מביאות לארץ ולהם עצמם, מודים בתועלת שיש במוסד מפשר עליון. אבל מכאן מתחייבת המסקנא ההגיונית: אין להם אלא להעמיד את המוסד הזה על יסוד מוצק, ליתן לו את הקביעות ואת ההשפעה ואת הסמכות, אשר רק הן יעשוהו לכח חי ופועל.
הועידה הירושלמית לעניני העבודה היתה התחלה יפה. נקוה, שהועד שנבחר שלשום ימשיך את עבודתה של הועידה ויביאה לגמר הרצוי. (“הארץ”, כ“ו שבט תרפ”ה)
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.