רקע
ג'יימס מתיו ברי
פיטר פן
ג'יימס מתיו ברי
תרגום: בנימין גלאי (מאנגלית)

פִּיטֶר פָּן


לְעִלּוּי נֶפֶשׁ אִמָּא, וֶנְדִּי שֶׁלָּנוּ!

המתרגם


 

פִּיטֶר פָּן מַבְקִיעַ וְנִכְנָס    🔗

כָּל הַיְלָדִים סוֹפָם לִגְדֹּל. פְּרָט לְאֶחָד. כִּי יֵלְכוּ וְיִגְדְּלוּ הֵם לְמֵדִים לָדַעַת חִישׁ־מַהֵר. לְוֶנְדִי נוֹדַע הַדָּבָר כָּךְ:

בִּהְיוֹתָהּ בַּת שְׁנָתַיִם שִׂחֲקָה פַּעַם בַּגַּן וּבְלָקְטָהּ מִן הַפְּרָחִים שֶׁלְּפָנֶיהָ קָטְפָה אֶחָד, שֶׁאִתּוֹ רָצָה אֶל אִמָּהּ. מְשַׁעֵר אֲנִי לְעַצְמִי כִּי יָפְתָה, גַּם נַעֲמָה אוֹתָהּ שָׁעָה לָעַיִן וַהֲרֵי סִימָן שֶׁמָּצָאתִי לַדָּבָר: מָרַת דַּרְלִינְג הִנִּיחָה יָדָהּ עַל לִבָּהּ וְאָמְרָה – “מַדּוּעַ לֹא תִּשָּׁאֲרִי לִי כָּךְ לְנֶצַח נְצָחִים?”

יוֹתֵר לֹא הֶחֱלִיפוּ בֵּינֵיהֶן מִלָּה וְאוּלָם וֶנְדִי לָמְדָה לָדַעַת שֶׁעַל כָּרְחֲךָ אַתָּה גָדֵל. כֵּיוָן שֶׁמָּלְאוּ לְךָ שְׁתַּיִם – גְּזֵרָה הִיא שֶׁתֵּדַע. שְׁתַּיִם הֵן רֵאשִׁית־הַקֵּץ. דָּבָר הַלָּמֵד מְעִנְיָנוֹ הוּא כִּי בְּנֵי מִשְׁפַּחַת דַּרְלִינְגְ גָּרוּ בְּבַיִת מִסְפַּר 14 וְכִי עַד שֶׁלֹּא בָּאָה וֶנְדִי לָעוֹלָם הָיְתָה אִמָּהּ עִקֶּרֶת־הַבַּיִת, לֵאמֹר – עִקַּר כָּל עִקָּרָיו. הָיְתָה זוֹ אִשָּׁה יָפָה, מְלֵאַת־הֲזָיָה. חוּט שֶׁל הִתּוּל הָיָה מָשׁוּךְ עַל שְׂפָתֶיהָ וּפִיהָ – כֻּלּוֹ מַמְתַּקִּים. לְמַה הָיְתָה נַפְשָׁהּ מְלֵאַת־הַהֲזָיָה דּוֹמָה? לְתֵבוֹת קְטַנְטַנּוֹת אֵלוּ שֶׁמּוֹצָאָן מִן הַמִּזְרָח רַב הַתַּעֲלוּמָה וְהֵן נְתוּנוֹת־זוֹ־בְּתוֹךְ־זוֹ־בְּתוֹךְ־זוֹ. רַבּוֹת כְּכָל אֲשֶׁר מָנִיתָ, סוֹפְךָ לַחֲזֹר וְלִמְנוֹת תָּמִיד אַחַת יְתֵרָה. עַל פִּיהָ הֶחָמוּד וְהַהַתְלָנִי רָבְצָה תָּמִיד נְשִׁיקָה, אַחַת יְחִידָה, שֶֶׁוֶנְדִי לֹא יָכְלָה לְמַצוֹתָהּ עַד תֹּם, אַף כִּי שָׁכְנָה לָבֶטַח בִּפְאַת קֶרֶן־יָמִין שֶׁלַּשְׂפָתַיִם. אֵיזוֹ דֶּרֶךְ זָכָה בָּהּ מַר דַּרְלִינְג? הִנֵּה בָּזוֹ:

הָאַבְרֵכִים הַמְרֻבִּים, שֶׁהָיוּ נְעָרִים בְּשָׁעָה שֶׁהִיא עַצְמָהּ עָמְדָה בְּנַעֲרוּתָהּ, גִּלּוּ פִּתְאֹם, בְּבַת־אַחַת, כִּי נַפְשָׁם קְשׁוּרָה בְּנַפְשָׁהּ. נִזְדָּרְזוּ וּבָאוּ אֵלֶיהָ בִּמְרוּצָה לְבַקֵּשׁ אֶת יָדָהּ אֶלָּא שֶׁמַּר דַּרְלִינְג שָׂכַר כִּרְכָּרָה, קִדְּמָם וְהִשְׁכִּים לְפִתְחָהּ רִאשׁוֹן. כָּךְ נָפְלָה שָׁם בְּחֶלְקוֹ – כָּל־כֻּלָּהּ, לְבַד מִן הַתֵּבָה הַפְּנִימִית־שֶׁבַּפְּנִימִית וּלְבַד מֵאוֹתָהּ נְשִׁיקָה. עַל הַתֵּבָה אֲשֶׁר לִפְנִים מִשְּׁאָר כָּל הַתֵּבוֹת לֹא יָדַע כָּל יָמָיו חֲצִי־דָּבָר. אֲשֶׁר לַנְּשִׁיקָה – בִּמְרוּצַת הַיָּמִים נוֹאַשׁ אַף מִמֶּנָּה. וֶנְדִי שִׁעֲרָה בְּלִבָּהּ כִּי נַפּוֹלְיוֹן הָיָה עָשׂוּי לִזְכּוֹת בָּהּ, אַךְ אֲנִי, הִנֵּה, יָכוֹל לְשַׁוּוֹתוֹ לְנֶגֶד עֵינַי כְּשֶׁהוּא עָמֵל וְטוֹרֵחַ, מַעֲלֶה חֶרֶס בְּיָדָיו, יוֹצֵא מֵעִם פָּנֶיהָ בָּחֳרִי־אַף וְסוֹגֵר אַחֲרָיו אֶת הַדֶּלֶת בְּקוֹל טְפִיחָה רוֹעֵם.

מַר דַּרְלִינְג הָיָה מִשְׁתַּבֵּחַ בִּפְנֵי וֶנְדִי וְאוֹמֵר לָהּ כִּי לֹא זוֹ בִּלְבַד שֶׁאִמָּהּ רוֹחֶשֶׁת לוֹ אַהֲבָה, אֶלָּא שֶׁאַף כָּבוֹד הִיא הוֹגָה לוֹ. נִמְנֶה הָיָה עִם הַלָּלוּ, עִמְקֵי־הַחֵקֶר, שֶׁכָּל סִתְרֵי תּוֹרַת־הַבֻּרְסָה וּצְפוּנוֹת שַׁעַר־הַחֲלִיפִין גְּלוּיִים וִידוּעִים לִפְנֵיהֶם. לְמוֹתָר הוּא לוֹמַר כִּי אֵינָם גְּלוּיִים וְאֵינָם יְדוּעִים, בְּעֶצֶם, לְאִישׁ וְאוּלָם הוּא, כְּאִלּוּ, יָדַע. פְּעָמִים שֶׁחִוָּה דַּעְתּוֹ וְהִכְרִיז כִּי שְׁטָרוֹת־הָעֵרֶךְ מַאֲמִירִים בְּעוֹד שֶׁשַּׁעַר־הַמְּנָיוֹת יוֹרֵד וְהוֹלֵךְ. דְּבָרִים אֵלֶּה הָיָה מֻרְגָּל לוֹמַר בַּעֲקִימַת שְׂפָתַיִם שֶׁאֵין כָּל אִשָּׁה יְכוֹלָה לַעֲמֹד בְּפָנֶיהָ. מִמֵּילָא אֵינָהּ יְכוֹלָה שֶׁלֹּא לְכַבְּדוֹ כָּבוֹד רַב.

מָרַת דַּרְלִינְג נִכְנְסָה לְחֻפָּה בְּשִׂמְלַת כְּלוּלוֹת צְחוֹרָה וּבְרֵאשִׁית יְמֵי נִשּׂוּאֵיהֶם כִּלְכְּלָה אֶת מֶשֶׁק בֵּיתָם בְּשׂוּם־שֵׂכֶל, דֶּרֶךְ מְשׁוּבָה כִּמְעַט. כִּבְיָכוֹל מִשְׂחָק הוּא שֶׁנִּתְגַּלְגֵּל לְיָדָהּ. תְּחִלָּה לֹא נִמְצָא בְּסִפְרֵי־חֶשְׁבּוֹנוֹתֶיהָ רֹאשׁ־שׁוּם, שֶׁמִּנְיָנוֹ לֹא עָלָה יָפֶה וְאוּלָם אַט־לְאַט הֵחֵלּוּ נִשְׁמָטִים מִתּוֹכָם צְרוֹרֵי־צְרוֹרוֹת. בִּמְקוֹמָם יָכֹלְתָּ לִמְצֹא בֵּין הַגְּוִילִין דְּמֻיּוֹת בְּנוֹת־בְּלִי־פַּרְצוּף, שֶׁהֶעֶלְתָה עַל הַנְּיָר בְּשָׁעָה שֶׁהָיְתָה צְרִיכָה לְצָרֵף, לִכְאוֹרָה, צֵרוּפֵי־חֶשְׁבּוֹן. הָיוּ אֵלֶּה נִחוּשֵׁי־לִבָּהּ. וֶנְדִי בָּאָה תְּחִלָּה. אַחֲרֶיהָ ג’וֹן. אַחֲרָיו מִיכָאֵל.

שָׁבוּעַ, שְׁבוּעַיִם לְאַחַר בּוֹאָהּ לֹא הָיוּ הוֹרֶיהָ בְּטוּחִים בְּלִבָּם כְּלָל שֶׁיּוּכְלוּ לְקַיְּמָהּ, לְפִי שֶׁהֵבִיאָה עִמָּהּ, בְּהִכָּנְסָהּ לָעוֹלָם, פֶּה חָדָשׁ לְזוּנוֹ וּלְפַרְנְסוֹ. מַר דַּרְלִינְג נִתְגָּאָה בָּהּ גַּאֲוָה רַבָּה אֶלָּא שֶׁהָיָה אָדָם מְהֻגָּן בְּיוֹתֵר. נִתְיַשֵּׁב לוֹ עַל קְצֵה מִטַּת רַעְיָתוֹ, הֶחְזִיק בְּיָדָהּ וּבְעוֹד הִיא תּוֹלָה בּוֹ עֵינֵי־תְּחִנָּה חִשֵּׁב אֶת שְׂכַר הַכְנָסָתָם כְּנֶגֶד כָּל הַהוֹצָאוֹת הַמְזֻמָּנוֹת לָהֶם לֶעָתִיד־לָבוֹא. הִיא הָיְתָה נְכוֹנָה לַכֹּל וְאוּלָם הוּא שָׁקַל אֶת הַדְּבָרִים עַל־פִּי דַּרְכּוֹ וְעַל דַּרְכּוֹ נִתַּן לוֹמַר כִּי הָיְתָה זוֹ שֶׁל עִפָּרוֹן עַל־גַּבֵּי נְיָר. כֵּיוָן שֶׁפָּצְתָה פִּיהָ לְהַפְסִיקוֹ, נֶאֱלַץ לַחֲזֹר בּוֹ מֵחִשּׁוּבָיו וְלִפְתֹּחַ תָּמִיד מֵחָדָשׁ. “אַל תִּכָּנְסִי לְתוֹךְ דְּבָרַי”, הָיָה מַפְצִיר בָּהּ. “יֵשׁ לָנוּ כָּאן לִיטְרָה אַחַת, שִׁבְעָה־עָשָׂר שִׁילִינְג. שְׁתֵּי לִיטְרָאוֹת וַחֲמִשָׁה־עָשָׂר שִׁילִינְג יֵשׁ לִי בְּלִשְׁכָּתִי. כָּאן יָכוֹל אֲנִי לְקַצֵּץ בִּמְנַת־הַקָּפֶה שֶׁלִּי – כְּדֵי עֲשָׂרָה שִׁילִינְג, נֹאמַר – וּלְהַעֲמִיד אֶת שִׁעוּר הַסְּכוּם עַל שְׁתֵּי לִיטְרָאוֹת, תִּשְׁעָה שִׁילִינְג, שִׁשָּׁה פֶּנְס. נוֹסִיף נָא לְכָךְ שְׁמוֹנֶה־עֶשְׂרֵה לִיטְרָאוֹת וּשְׁלֹשָׁה שִׁילִינְגִים שֶׁיֵּשׁ לָנוּ עִמָּךְ תַּחַת יָדֵךְ וְכַיּוֹצֵא בְּכָךְ חָמֵשׁ לִיטְרָאוֹת־אֶפֶס – אֶפֶס שֶׁיֵּשׁ לִיְּבֵית־הַבַּנְק – מִי זָז שָׁם? – הֲרֵי שְׁמוֹנֶה־תֵּשַׁע־שֶׁבַע,נְקֻדָּה, זוֹכְרִים שֶׁבַע – יָד לְפִיךְ, מַחֲמַל־נַפְשִׁי – לְבַד מֵאוֹתָהּ לִיטְרָה שֶׁהִלְוֵית לְמַר פְּלוֹנִי שָׁעָה שֶׁנִּדַּפֵּק עַל פִּתְחֵנוּ – הֲסִי, פָּעוֹטֹנֶת – נְקֻדָּה, זוֹכְרִים פָּעוֹטֹנֶת – הִנֵּה עוֹלַלְתְּ מַעֲלָלִים! – הָאָמַרְתִּי תֵּשַׁע־תֵּשַׁע־שֶׁבַע? הוּא אֲשֶׁר אָמַרְתִּי… שְׁאֵלָה הִיא שֶׁנִּשְׁאֶלֶת עַתָּה: יְכוֹלִים אָנוּ לְהַחֲזִיק כָּךְ מַעֲמָד שָׁנָה תְּמִימָה וּבְיָדֵנוּ – תֵּשַׁע־תֵּשַׁע־שֶׁבַע?”

“מוּבָן שֶׁכֵּן, גּ’וֹרְג'!” קָרְאָה מָרַת דַּרְלִינְג, אֶלָּא שֶׁבְּדָבָר זֶה לֹא הָיְתָה נְטוּלַת כָּל־פְּנִיּוֹת. לִבָּהּ הָיָה נָתוּן לְוֶנְדִי. אֱמֶת חַיֶּבֶת לְהֵאָמֵר: מִשְּׁנֵיהֶם – הָיָה הוּא אִישׁ־הַסְּגֻלָּה!

“צְאִי וְזִכְרִי עַתָּה אֶת הַחַזֶּרֶת,” הִתְרָה בָּהּ, דֶּרֶךְ אִיּוּם כִּמְעַט.

מִיָּד הִמְשִׁיךְ לְצָרֵף צֵרוּפִים.

“חַזֶּרֶת תַּעֲלֶה לָנוּ לִיטְרָה – לִיטְרָה הִיא שֶׁרָשַׁמְתִּי, אַךְ מֵעֵז אֲנִי לוֹמַר כִּי רָאוּי הָיָה לְהַעֲמִיד אֶת שִׁעוּר־הַסְּכוּם עַל שְׁלֹשִׁים שִׁילִינְג… אַדֶּמֶת – הֲסִי־נָא – לִיטְרָה אַחַת, חֲמִשָּׁה שִׁילִינְג… חַצֶּבֶת – מַחֲצִית הַגִּינִי… הֲרֵי שְׁתֵּי לִיטְרָאוֹת, חֲמִשָּׁה־עָשָׂר שִׁילִינְג – אַל תְּמוֹלְלִי כְּנֶגְדִּי בְּאֶצְבָּעֵךָ… שַׁעֶלֶת, נֹאמַר־נָא, חֲמִשָּׁה־עָשָׂר שִׁילִינְג…” וְכֵן הָלְאָה, סְפָרוֹת שֶׁנִּצְטָרְפוּ מִפַּעַם־לְפַעַם צֵרוּף שׁוֹנֶה מֵחֲבֵרוֹ. סוֹף־דָּבָר הוּא שֶׁגָּמְרוּ וְהֶעֱמִידוּ אֶת הוֹצָאוֹת הַחַזֶּרֶת עַל שְׁנֵים־עָשָׂר שִׁילִינְג וְאִלּוּ אֶת דְּמֵי הַחַצֶּבֶת הִשְׁווּ לִדְמֵי הָאַדֶּמֶת. מִכָּל־מָקוֹם חָמְקָה וֶנְדִי וְנֶחְלְצָה מִן הַמֵּצַר.

אוֹתָהּ כּוֹס עַצְמָהּ עָבְרָה עַל גּ’וֹן, בְּעוֹד שֶׁאֶת מִיכָאֵל שָׁטְפָה כִּמְעַט לְגַמְרֵי.

אַךְ שְׁנֵיהֶם כְּאֶחָד יָצְאוּ, לְבַסּוֹף, שְׁלֵמִים. לֹא חָלְפוּ יָמִים מְרֻבִּים וְכָל הַשְּׁלֹשָׁה נִרְאוּ פּוֹסְעִים, בְּצַד אוֹמַנְתָּם, שְׁכֶם־אֶחָד לְבֵית גַּנָּהּ שֶׁל הָעַלְמָה פוֹלְסוֹם.

מָרַת דַּרְלִינְג אִיסְטְנֵסִית בִּדְבָרִים הָיְתָה וְאִלּוּ אִשָׁהּ בִּקֵּשׁ לְהִדַּמוֹת לִשְׁאָר כָּל שְׁכֵנָיו. מִכָּאן שֶׁהָיְתָה לַיְלָדִים אוֹמֶנֶת. מֵחֲמַת שֶׁנִּצְטָרְכוּ לְחָלָב הַרְבֵּה הָיוּ עֲנִיִּים וּמֵחֲמַת שֶׁהָיוּ עֲנִיִּים – הָיְתָה אוֹמַנְתָּם כַּלְבָּה מְהֻדֶּרֶת, מִגֶּזַע נְיוּפַאוּנְדְלֶנְד, שֶׁקּוֹרִין נָנָה. עַד שֶׁלֹּא הֱבִיאוּהָ אַחַר כָּבוֹד לְבֵיתָם לֹא הָיוּ לָהּ בְּעָלִים וְאוּלָם כָּל יָמֶיהָ סָבְרָה כִּי פָּעוֹטוֹת – בְּרִיּוֹת שֶׁל חֲשִׁיבוּת הֵן. הַדַּרְלִינְגִים הִכִּירוּהָ בְּגַן קֶנְסִינְגְטוֹן, שֶׁבּוֹ הוֹצִיאָה אֶת מֵיטַב עִתּוֹתֶיהָ בִּתְחִיבַת רֹאשׁ לְתוֹךְ עֶגְלוֹת־יְלָדִים. הֲצָצוֹת אֵלוּ שֶׁהִצִּיצָה הֶעֱלוּ עָלֶיהָ אֶת חֲמַת הַמְטַפְּלוֹת, לְפִי שֶׁלֹּא זָזָה מֵהֶן עַד שֶׁחָזְרָה עִמָּן לְבֵיתָן וְתָבְעָה מִידֵי גְּבִירוֹתֵיהֶן עֶלְבּוֹן תִּינוֹקוֹת שֶׁנָּהֲגוּ בָּהֶם רִשּׁוּל. חִישׁ־מַהֵר נִתְבָּרֵר כִּי הָיְתָה כְּלִי־מַחֲזִיק־בְּרָכָה לִבְעָלָיו. אֵיזוֹ מְלָאכָה מְתֻקֶּנֶת הוֹצִיאָה מִתַּחַת יָדָהּ, שָׁעָה שֶׁרָחֲצָה אֶת הַיְלָדִים בָּאַמְבָּט וְאֵיךְ הָיְתָה מִתְעוֹרֶרֶת, בְּכָל־שָׁעָה מִשְּׁעוֹת הַלַּיְלָה, לְקוֹל בִּכְיָם הַקַּל בְּיוֹתֵר. אַךְ לְמוֹתָר הוּא לוֹמַר כִּי אֶת מְלוּנָתָהּ הִצִּיבוּ בַּחֲצַר בְּנֵי־חָסוּתָהּ. עֲשׂוּיָה הָיְתָה לְהַבְחִין בֵּין שֵׁעוּל שֶׁאַתָּה מֵגִיס בּוֹ לִבְּךָ לְשֵׁעוּל שֶׁרָאוּי לְלַפֵּף בּוֹ אֶת צַוָּארְךָ בְּפֻזְמָק. עַד אַחֲרוֹן יָמֶיהָ לֹא בָּטְחָה אֶלָא בְּסַמְמַנֵי יָמִים־עָבָרוּ – בְּדוּקִים וּמְנֻסִּים כַּיּוֹצֵא בַּעֲלֵי־חָמִיץ – וְהָיְתָה מְרַטֶּנֶת רִטּוּנֵי־בִּטּוּל לְמִשְׁמַע כָּל דְּבַר־הֶבֶל־מִקָּרוֹב־בָּא עַל חַיְדַּקִּים וְדוֹמֵיהֶם. כָּל שֶׁלֹּא עָמַד וְצָפָה בָּהּ, שָׁעָה שֶׁלִּוְּתָה אֶת בְּנֵי־טִפּוּחֶיהָ לַגָּן; כָּל שֶׁלֹּא רָאָה אוֹתָהּ פּוֹסַעַת לְצִדָּם, מָתוּן־מָתוּן, בְּיָמִים כְּתִקְנָם, אוֹ דּוֹחַקְתָּם לִמְקוֹמָם יָמִים שֶׁפָּרְצוּ בָּהֶם גָּדֵר וְקִלְקְלוּ אֶת שׁוּרַת הַסֵּדֶר־הַטּוֹב – לֹא רָאָה דָּבָר־בִּמְקוֹמוֹ מִיָּמָיו!

בִּימֵי הַכַּדּוּרֶגֶל שֶׁבְּלוּחַ־אֵרוּעֵי־ג’וֹן נָשְׂאָה אַחֲרָיו אֶת אֲפוּדָתוֹ בֵּין מַלְתְּעוֹתֶיהָ וּבְדֶרֶךְ־כְּלָל אַף מִטְרִיָּה, מֵחֲשַׁשׁ גֶּשֶׁם.

בְּמַרְתֵּף גַּנָּהּ שֶׁל הָעַלְמָה פוֹלְסוֹם הָיָה חֶדֶר, שֶׁבּוֹ הִמְתִּינוּ הַמְטַפְּלוֹת לִבְנֵי־חָסוּתָן. מְסֻבּוֹת הָיוּ עַל סַפְסָלִים, בְּעוֹד שֶׁהִיא רָבְצָה לְעֻמָּתָן עַל הָרִצְפָּה. אֶלָּא שֶׁבְּכָךְ תַּם כָּל הַהֶבְדֵּל שֶׁבֵּינֵיהֶן. אֱמֶת הִיא שֶׁהֶעֱמִידוּ פָּנִים כִּי פְּחוּתָה אֲשֶׁר כְּמוֹתָהּ חֲשׁוּבָה בְּעֵינֵיהֶן כִּקְלִפַּת־הַשּׁוּם וְאוּלָם הִיא, מִצִּדָּהּ, בָּזָה לָהֶן עַל רֹב־דִּבְרֵיהֶן. בִּקּוּרִים שֶׁעָרְכוּ יְדִידֵי מָרַת דַּרְלִינְג בַּחֲדַר־הַיְלָדִים לֹא הָיוּ לְפִי רוּחָהּ, אַךְ כֵּיוָן שֶׁעָשׂוּ מַעֲשֶׂה, הָיְתָה קוֹפֶצֶת כְּנֶגֶד מִיכָאֵל, מַתִּירָה אֶת קִשּׁוּרֵי מַפִּיתוֹ וְעוֹטַפְתּוֹ סִנָּר כְּחוֹל־רִקְמָה. בְּתוֹךְ כָּךְ הָיְתָה מְיַשֶּׁרֶת לְוֶנְדִי אֶת שִׂמְלָתָהּ וּמוֹשִׁיטָה כַּפָּה אֶל שְׂעַר רֹאשׁ־ג’וֹן. סָפֵק אִם הָיָה עוֹד בָּעוֹלָם חֲדַר־יְלָדִים מְתֻקָּן יוֹתֵר וּמַר דַּרְלִינְג הֵיטִיב לָדַעַת זֹאת. אַף־עַל־פִּי־כֵן תָּמַהּ לִפְרָקִים בְּלִבּוֹ – מַה שִּׂיחוֹת מְשִׂיחִין בּוֹ שְׁכֵנָיו.

חַיָּב הָיָה לִדְאֹג לִכְבוֹד מַעֲמָדוֹ בֵּין הַבְּרִיּוֹת אֲשֶׁר בָּעִיר. לְבַד מִכֵּן הִצִּיקָהוּ חֲשָׁד, שֶׁחָשַׁד בְּנָנָה. פְּעָמִים שֶׁהָיָה סָבוּר כִּי אֵינָהּ מַעֲרִיצָתוֹ כָּל־צָרְכּוֹ.

“וַדַּאי שֶׁאַתָּה נַעֲרָץ עָלֶיהָ, ג’וֹרְג'!” הָיְתָה מָרַת דַּרְלִינְג מְשַׁדַּלְתּוֹ בִּדְבָרִים וְרוֹמֶזֶת בְּתוֹךְ כָּךְ לַטַּפְלַיָּא כִּי תָּאִיר לוֹ פָּנִים שֶׁל מָאוֹר מְיֻחָד… שָׁמְעוּ הַלָּלוּ כָּךְ וְיָצְאוּ בִּמְחוֹל־מְשַׂחֲקִים, שֶׁאַף לִיזָה, עוֹזֶרֶת בֵּיתָם הַיְחִידָה, הֻרְשְׁתָה לִטֹּל בּוֹ חֵלֶק. בְּהִשָּׂכְרָה לִכְהֻנָּה זוֹ נִשְׁבְּעָה כִּי לֹא תָּשׁוּב עוֹד לִרְאוֹת אֶת שְׁנַת הָעֶשֶׂר אֲשֶׁר לְחַיֶיהָ, אַךְ מִצְנֶפֶת־הַמְשָׁרְתִים שֶׁלְּרֹאשָׁהּ וְשִׂמְלָתָהּ הָאֲרֻכָּה שִׁוּוּ לָהּ מַרְאֶה פִּצְפֹּנֶת אֲשֶׁר כָּזוֹ.

צַהֲלַת־מְשׁוּבָתָם שֶׁל פּוֹחֲזִים אֵלֶּה! עַלִּיזָה שֶׁבְּכֻלָּם הָיְתָה מָרַת דַּרְלִינְג, שֶׁהִפְלִיגָה בְּכִרְכּוּרִים עַד שֶׁלֹּא שָׂרְדָה מִמֶּנָּה אֶלָּא חֲתִימַת־נְשִׁיקָה. שָׁעָה זוֹ יָכֹלְתָּ לָעוּט עָלֶיהָ וְאִם זָרִיז הָיִיתָ לְמַדַּי, יָכוֹל שֶׁהָיִיתָ נִשְׂכָּר וְזוֹכֶה בָּהּ. לֹא הָיְתָה עוֹד בָּאָרֶץ מִשְׁפָּחָה פְּשׁוּטָה, מְאֻשֶּׁרֶת כָּל־כָּךְ, עַד שֶׁקָּפַץ עָלֶיהָ לְפֶתַע רָגְזוֹ שֶׁל פִּטֶר פָּן.

לָרִאשׁוֹנָה שָׁמְעָה מָרַת דַּרְלִינְג אֶת שְׁמוֹ בְּשָׁעָה שֶׁהִשְׁלִיטָה סֵדֶר בְּהִרְהוּרֵי לֵב יְלָדֶיהָ. מַעֲשֶׂה שֶׁבְּכָל־יוֹם הוּא כִּי אֵם אוֹהֶבֶת הוֹפֶכֶת בְּנֶפֶשׁ בָּנֶיהָ וּמַשְׁכִּינָה בָּהּ, עַד שֶׁהֵם נָמִים עַל מִשְׁכָּבָם, סֵדֶר טוֹב וּמִשְׁטָר נָכוֹן לְמָחָר. וְכָךְ הִיא עוֹשָׂה מַעֲשֶׂה: כָּל הֲגִיג שֶׁנִּתְהַגֵּג וְנִתְעָה, בִּמְרוּצַת יוֹם־הַחֻלִּין, מִמְּקוֹמוֹ הַמְיֻעָד לוֹ, הִיא צוֹרַרְתּוֹ וּמוֹשִׁיבַתּוֹ עַל מְכוֹנוֹ. אִלְמָלֵא נֶחְטַפְתֶּם שֵׁינָה (דָּבָר שֶׁאַךְ לְמוֹתָר הוּא לוֹמַר כִּי אֵינוֹ בְּיֶדְכֶם) יְכוֹלִים הֲיִיתֶם לִרְאוֹת אַף אֶת אִמְכֶם עוֹסֶקֶת בְּכָךְ. מִן־הַסְּתָם הָיְתָה מֵעוֹרֶרֶת בָּכֶם סַקְרָנוּת יְתֵרָה. לְמִי, סְבוּרִים אַתֶּם, הִיא דּוֹמָה אוֹתָהּ שָׁעָה? לְמִי שֶׁמַּשְׁלִיט סֵדֶר בִּמְגֵרוֹתָיו! מְשַׁעֵר אֲנִי לְעַצְמִי כִּי הֲיִיתֶם מוֹצְאִים אוֹתָהּ שְׁפוּפָה לִפְנֵיכֶם עַל בִּרְכֶּיהָ, מְצִיצָה מִין הֲצָצָה מְשֻׁנָּה בְּכַמָּה מֵחֶפְצֵי־הָעֵרֶךְ שֶׁהֶעֶלְתָה בְּיָדָהּ וּמִשְׁתָּאָה לָדַעַת אֵי־מִנַּיִן בָּאוּ־נִתְגַּלְגְּלוּ, לַמָּקוֹם שֶׁבָּאוּ וְנִתְגַּלְגְּלוּ? הִנֵּה הִיא חוֹשֶׂפֶת שְׂפוּנֵי־טְמוּנֵי־חֵן. הִנֵּה נִבְּעוּ מַצְפּוּנוֹת שֶׁאֵין בָּהֶם חֵן רַב כָּל־כָּךְ. אֶת הַלָּלוּ הִיא לוֹחֶצֶת אֶל לְחַיֶיהָ, כַּחֲתַלְתּוּל נֶחְמָד, וְאִלּוּ אֶת הָאֲחֵרִים – דּוֹחָה בִּמְחִי־יָד. אַתֶּם מְקִיצִים לָכֶם בַּבֹּקֶר וּרְאֵה פֶּלֶא: כָּל מְשׁוּגוֹת לִבְּכֶם, כָּל תַּעֲתּוּעֵיכֶם, כְּמוֹ נִצְרְרוּ בִּן־לַיְלָה עַל דַּפֵּי־מֹחֲכֶם אֲשֶׁר לְמַטָּה וְאִלּוּ לְמַעְלָה מָה אַתֶּם מוֹצְאִים? אֶת הַמֻּבְחָרִים וְהַנָּאִים שֶׁבַּהֲגִיגֵי לִבְּכֶם! הִנֵּה פְּרוּשִׂים לִרְוָחָה, צָחִים וּמְרֻעֲנָנִים, מְצַפִּים לָכֶם כְּמַלְבּוּשִׁים־שֶׁל־נוֹי.

אֵינִי יוֹדֵעַ אִם נִזְדַּמֵּן לָכֶם לְהָצִיץ פַּעַם בְּמַפַּת לֵב־אֱנוֹשׁ. פְּעָמִים שֶׁאַתָּה מוֹצֵא רוֹפֵא, הַמְשַׂרְטֵט יְצוּרִים אֲחֵרִים מִיְצוּרֵי גֵּוְכֶם. אַךְ צְאוּ וּמִצְאוּ לִי אֶחָד, שֶׁטָּרַח וְהֶעֱלָה עַל מַפָּתוֹ הִרְהוּרֵי לֵב יֶלֶד! לֹא זוֹ בִּלְבַד שֶׁמְּבֻלְבָּלִים בִּלְבּוּל גָּמוּר, אֶלָּא שֶׁמְּפַרְכְּסִים וְאֵינָם עוֹמְדִים, כְּמִי שֶׁנִּכְנְסָה בּוֹ רוּחַ תְּזָזִית!

עַל מַפָּה אֲשֶׁר כָּזוֹ אַתֶּם מוֹצְאִים קַוֵּי־עֲקַלָּתוֹן, הַמַּזְכִּירִים אֶת עֲקֻמַּת כַּרְטִיס מַעֲלוֹת־הַחֹם, עַל מִשְׁכְּבֵי חָלְיְכֶם. מִן־הַסְּתָם – דְּרָכִים ְּלֵב אִי, שֶׁהֲרֵי – לְהַלָּן1 לְעוֹלָם אֵינָהּ אֶלָּא אִי, פָּחוֹת־אוֹ־יוֹתֵר…

זְעֵיר כָּאן, זְעֵיר שָׁם אַתָּה מוֹצֵא בָּהּ כִּתְמֵי־גָוֶן מַפְתִּיעִים. וְכֵפֵי־אַלְמֻגִּים. וּכְלֵי־שַׁיִט נְטוּיֵי־תְּרָנִים בְּקַצְוֵי־אָפְסָיִם. וּפִרְאֵי־אָדָם. וּמְאוּרוֹת־פָּרִיצִים מֵעֵבֶר לְהָרֵי־חשֶׁךְ. וְרוּחִין־בִּישִׁין, שֶׁרֹב רֻבָּם יוֹרְדֵי־יָם. וּמְעָרוֹת, שֶׁסַּמְבַּטְיוֹן גָּח מִתּוֹכָן. וּנְסִיכִים בְּנֵי־זְקוּנִים, צְעִירֵי כָּל שֵׁשֶׁת אֲחֵיהֶם. וּבִקְתָה מָטָה לִנְפֹּל. וִישִׁישֹׁנֶת קְטַנְטַנָּה, שֶׁחָטְמָהּ כָּפוּף כְּאַנְקוֹל. אִלְמָלֵא לֹא הָיוּ בָּהּ אֶלָא עֲצָמִים אֵלֶּה, הָיְתָה קַלָּה לְמִקְרָא. אֶלָּא שֶׁיֵּשׁ בָּהּ יוֹם רִאשׁוֹן בְּבֵית־סֵפֶר, פִּרְקֵי־אָבוֹת וּמוּסַר־אָבוֹת, מְלֶאכֶת־רִקְמָה, מַעֲשֵׂי־רֶצַח, גַּרְדּוֹמֵי־תְּלִיָה, אוֹתִיּוֹת בּוּמַ“ף וּבַכְלַ”ם שֶׁבַּדִּקְדּוּק, גִּשְׁרֵי־שִׁנַּיִם, “פְּתַח פִּיךְ וֶאֱמֹר: אַה…” הַלָּלוּ – אוֹ שֶׁהֵם חֲלָקִים מֵחֶלְקֵי הָאִי, אוֹ שֶׁנִּשְׁקָפִים וּמְצִיצִים מִתּוֹךְ מַפָּה שֶׁמִּבַּעַד לַמַּפָּה. עַל־כָּל־פָּנִים אֵינְךָ מוֹצֵא בָּהּ אֶת יָדֶיךָ וְאֶת רַגְלֶיךָ, בְּיִחוּד מִשּׁוּם שֶׁאֵין לְךָ דָּבָר עוֹמֵד כָּאן עַל עָמְדוֹ – הַכֹּל סוֹבֵב־סוֹבֵב, הוֹלֵךְ לוֹ.

מוּבָן שֶׁלֹּא כָּל אַרְצוֹת הַלְּהַלָּן שָׁווֹת. זוֹ שֶׁל ג’וֹן נִתְבָּרְכָה, דֶּרֶךְ־מָשָׁל, בַּאֲגַם, שֶׁעוֹפוֹת פְלָמִינְגוֹ פּוֹרְחִים עָלָיו וְג’וֹן עוֹרֵךְ בָּהֶם צַיִד. מִיכָאֵל, הָרַךְ וְהַמָשׁוּחַ, שׁוֹכֵן בִּמְקוֹם פְלָמִינְגוֹ בּוֹדֵד, שֶׁאֲגַמִּים פּוֹרְחִים עָלָיו בָּאֲוִיר. ג’וֹן דָּר בְּדוּגִית, הֲפוּכָה עַל רֹאשָׁהּ, מִיכָאֵל בְּוִיגְוַם2 וְאִלּוּ וֶנְדִי – בִּמְעוֹן עֲלֵי־טֶרֶף, שֶׁחֻבְּרוּ לָהֶם יַחְדָיו בְּיַד־חָרוּצִים. ג’וֹן לֹא הָיוּ לוֹ יְדִידִים כְּלָל. רֵעָיו וּמְיֻדָּעָיו שֶׁל מִיכָאֵל לֹא דָּרְשׁוּ לְשִׁכְנוֹ אֶלָא לְעִתּוֹת־לַיִל וּוֶנְדִי נִתְרוֹעֲעָה עִם זְאֵב־טִפּוּחִים, שֶׁהוֹרָיו זְנָחוּהוּ לְנַפְשׁוֹ. דֶּרֶךְ־כְּלָל נִתַּן לוֹמַר עַל אַרְצוֹת הַלְּהַלָּן כִּי יֵשׁ בָּהֶן קַוֵּי־דִּמְיוֹן מִשְׁפַּחְתִּיִּים. אִלּוּ נִצְבוּ לְפָנֶיךָ, זוֹ בְּצַד זוֹ, יָכוֹל הָיִיתָ לוֹמַר שֶׁאַתָּה מַבְחִין, כִּבְיָכוֹל, בְּחֹטֶם בֵּית־אַבָּא, אוֹ מַשֶּׁהוּ כַּיּוֹצֵא בּוֹ. עַל חוֹפֵי־עֲדָנִים אֵלֶּה מַעֲלִים יְלָדִים שְׁקוּעִים בְּמִשְׂחָק אֶת צִנּוֹתֵיהֶם אֲשֶׁר מֵאָז. אַף אָנוּ חִיַּפְנוּ שָׁם, בְּדוֹרוֹתֵינוּ, וּפְעָמִים שֶׁאָנוּ שׁוֹמְעִים קוֹל נַהֲמַת־גַּלִּים מֵעֵבֶר לַחוֹל, אֶלָא שֶׁשּׁוּב לֹא נִדְרֹךְ עָלָיו לְעוֹלָם.

מִכָּל אִיֵּי־הַנֹּעַם, אֶרֶץ לֹא־הָיְתָה־לֹא־נִבְרָאָה הִיא זוֹ, שֶׁתַּרְפַּ“ט עוֹלָמוֹת נִתְקַפְּלוּ בָּהּ קִפּוּל־שֶׁל־רְוָחָה. לֹא שְׂרוּעָה־מִשְׂתָּרַעַת, מַהֲלַךְ תַּ”ק פַּרְסָא בֵּין הַרְפַּתְקָה לְהַרְפַּתְקָה, אֶלָא כְּנוּסָה וּמְכֻנֶּסֶת, מְצֻמְצֶמֶת בְּתוֹךְ עַצְמָהּ, כְּמִין מֻעָט הַמַּחֲזִיק אֶת הַמְּרֻבֶּה. כֵּיוָן שֶׁאַתָּה מְשַׂחֵק אֶת מִשְׂחָקָהּ בְּכִסְאוֹת וּבְמַפּוֹת־שֻׁלְחָן, אֵינָהּ מַטִּילָה עָלֶיךָ מוֹרָא וְלֹא עוֹד אֶלָא שֶׁבִּשְׁתֵּי הַדַּקּוֹת שֶׁבָּהֶן קוֹפֶצֶת עָלֶיךָ שֵׁינָה הִיא קוֹרֶמֶת מַמָּשׁ עוֹר לְעֵינֶיךָ.

בִּמְרוּצַת מַסָּעֶיהָ הַמְּרֻבִּים בְּמַעַרְכֵי נֶפֶשׁ יְלָדֶיהָ, חָזְרָה מָרַת דַּרְלִינְג וְנִתְקְלָה בְּדִבְרֵי־תַּעֲלוּמָה שֶׁלֹּא יָרְדָה לְסוֹפָם. מֻפְלָא שֶׁבְּכֻלָּם הָיָה סוֹד הַמִּלָּה פִּיטֶר. מֵעוֹדָהּ לֹא הִכִּירָה פִּיטֶר כָּלְשֶׁהוּ. אַף־עַל־פִּי־כֵן הָיְתָה תֵּבַת־שְׁמוֹ טְבוּעָה בְּלִבּוֹת ג’וֹן וּמִיכָאֵל, בְּעוֹד שֶׁעַל כָּתְלֵי לֵב וֶנְדִי נָתְנָה אוֹתוֹתֶיהָ סָבִיב־סָבִיב.

הִגִּיעוּ דְּבָרִים לִידֵי כָּךְ שֶׁנִּזְדַּקְּרָה בְּאוֹתִיּוֹת גְּדוֹלוֹת מִשְּׁאָר כָּל הַתָּוִים וְהַתָּגִים אֲשֶׁר לִשְׁאָר כָּל הַשֵּׁמוֹת וּבְשָׁעָה שֶׁהִצִּיצָה בָּהּ מָרַת דַּרְלִינְג מִקָּרוֹב, נִדְמֶה לָהּ שֶׁהִיא מַחֲצִיפָה פָּנִים וּמְסַלְסֶלֶת בְּעַצְמָהּ סִלְסוּל מוּזָר.

תְּחִלָּה לֹא הֵבִינָה מָרַת דַּרְלִינְג חֲצִי־דָּבָר, אַךְ כֵּיוָן שֶׁצָּפְתָה בְּנֶפֶשׁ עַצְמָהּ נִזְכְּרָה בְּמִין פִּיטֶר, שֶׁהַכֹּל אָמְרוּ עָלָיו כִּי מִשְׁכָּנוֹ עִם הַפֵיוֹת, אַף דִּבְּרוּ בּוֹ דְּבָרִים מוּזָרִים, כְּגוֹן שֶׁנִּלְוָה תָּמִיד לִילָדִים שֶׁיָּצְאוּ מִן הָעוֹלָם וְעָשָׂה עִמָּם שָׁעָה קַלָּה בַּדֶּרֶךְ, מִפַּחַד בַּלֵּילוֹת. בְּשֶׁכְּבָר־הַיָּמִים הֶאֱמִינָה בּוֹ אַף הִיא וְאוּלָם עַכְשָׁיו, שֶׁנִּשְׂאָה לְאִישׁ וְלִבָּהּ נִמְלָא חָכְמָה, הִטִּילָה סָפֵק בְּעֶצֶם קִיּוּמוֹ.

“לְבַד מִכֵּן,” אָמְרָה לְבִתָּהּ, “גָּדַל וְהָיָה, בֵּינְתַיִם, לְאִישׁ!”

“הַא, לֹא, אֵינוֹ גָּדוֹל מִמֶּנִּי!” הִבְטִיחַתָּהּ וֶנְדִי נֶאֱמָנָה. “שָׁוֶה לִי בְּקוֹמָתוֹ!”

חָפְצָה לֵאמֹר: שִׁעוּר כָּל קוֹמָתוֹ, לְרַבּוֹת זוֹ שֶׁבְּרוּחַ. מִנַּיִן לָהּ? וֶנְדִי לֹא יָכְלָה לוֹמַר, אֶלָא שֶׁמֻּבְטַחַת הָיְתָה כִּי כָּךְ הָיוּ דְּבָרִים וְכָךְ הִנָּם.

עָמְדָה מָרַת דַּרְלִינְג וְנִמְלְכָה בְּדַעַת אִישָׁהּ, שֶׁפְּטָרָהּ בְּחִיּוּךְ רַב־בִּטּוּל: “זֶה דְּבָרִי אֵלַיִךְ,” קָרָא וְאָמַר. “נָנָה הִיא שֶׁהִכְנִיסָה לְרֹאשָׁהּ הֲבָלִים אֲשֶׁר כָּאֵלֶה. רְעוּת־רוּחַ, אוֹמֵר אֲנִי לָךְ, כַּיּוֹצֵא בִּרְעוּת רוּחָהּ שֶׁל כְּלַבְתָּא. הֲנִיחִי לַדְּבָרִים וְיַחְלְפוּ כִּלְעֻמַּת שֶׁבָּאוּ!”

אֶלָא שֶׁלֹּא עָבְרוּ וְלֹא חָלְפוּ; אַדְּרַבָּא, מִקְּצֵה יָמִים לֹא רַבִּים זִעְזַע יֶלֶד־הַשַּׁעֲרוּרִים אֶת מָרַת דַּרְלִינְג זַעֲזוּעַ שֶׁל מַמָּשׁ.

מִדֶּרֶךְ הַיְלָדִים הוּא כִּי אַף הַזָּרוֹת, הַמּוּזָרוֹת שֶׁבְּהַרְפַּתְקְאוֹתֵיהֶם אֵינָן מְעִיקוֹת עֲלֵיהֶם כְּלָל. שָׁבוּעַ־יָמִים לְאַחַר מַעֲשֶׂה הֵם עֲשׂוּיִים לְהִזָּכֵר, דֶּרֶךְ־מָשָׁל, בְּמִשְׂחָק שֶׁשִּׂחֵק עִמָּם אַבָּא, מִשְׁכָּנוֹ עַתָּה עָפָר, שָׁעָה שֶׁנִּזְדַּמְּנוּ עִמּוֹ בַּיַּעַר. בֹּקֶר אֶחָד גִּלְּתָה וֶנְדִי, דֶּרֶךְ אַקְרַאי אֲשֶׁר כָּזוֹ, תַּגְלִית מַרְעִישָׁה, שֶׁהִטִּילָה מְבוּכָה בַּלְּבָבוֹת:

עַל רִצְפַּת חֲדַר־הַיְלָדִים נִמְצְאוּ עֲלֵי־טֶרֶף, שֶׁהַכֹּל הָיוּ בְּטוּחִים כִּי בַּעֲלוֹתָם אֶמֶשׁ לִישׁוֹן, לֹא הָיוּ שָׁם כְּלָל. עַד שֶׁמָּרַת דַּרְלִינְג תָּמְהָה עֲלֵיהֶם בְּלִבָּהּ, פָּתְחָה וֶנְדִי וְאָמְרָה בְּחִיּוּךְ רַב־סְלִיחָה:

“כִּסְבוּרָה אֲנִי – פִּיטֶר פָּן הוּא שֶׁחָזַר וּבָא!”

“דְּבָרִים אֵלֶּה מַה פֵּרוּשָׁם, וֶנְדִי?”

“מַעֲשֵׂה־קֻנְדֵּס הוּא מִצִּדּוֹ שֶׁלֹּא לְכַבֵּד אַחֲרָיו אֶת הַחֶדֶר!” אָמְרָה וֶנְדִי.

יַלְדָּה שׁוֹמֶרֶת סֵדֶר הָיְתָה.

עָמְדָה וְסָחָה לְאִמָּהּ, בְּקוֹל עִנְיָנִי וּמוּבָן מֵאֵלָיו, כִּי דּוֹמֶה עָלֶיהָ שֶׁפִּטֶר נִכְנַס מִזְּמַן לִזְמַן לַחֲדַר־הַיְלָדִים, מִתְיַשֵּׁב עַל כֶּרַע מִטָּתָהּ וּמְחַלֵּל בְּאָזְנֶיהָ. מֵעוֹלָם לֹא נִתְעוֹרְרָה בִּשְׁעַת־מַעֲשֶׂה מִשְּׁנָתָהּ וְאֵין הִיא יוֹדַעַת מִנַּיִן הִיא יוֹדַעַת מַה שֶּׁיּוֹדַעַת, אֶלָא שֶׁיּוֹדַעַת הִיא דַּעַת הֵיטֵב.

“אֵלוּ שְׁטוּיוֹת אַתְּ מְדַבֶּרֶת, חֶמְדָּתִי!” קָרְאָה מָרַת דַּרְלִינְג. “אֵין אָדָם יָכוֹל לִכָּנֵס אֵלֵינוּ הַבַּיְתָה עַד שֶׁלֹּא יַקִּישׁ עַל הַדֶּלֶת.”

“מְשַׁעֶרֶת אֲנִי שֶׁנִּכְנַס מִן הַחַלּוֹן,” הֵשִׁיבָה וֶנְדִי.

“חֶמְדָּתִי, דָּרִים אָנוּ בְּקוֹמָה גִּימֶל!”

“וְכִי לֹא נִמְצְאוּ הֶעָלִים מִתַּחַת לְסַף־הַחַלּוֹן?”

אֱמֶת, נָכוֹן! סְמוּכִים הָיוּ לַחַלּוֹן עַד מְאֹד!

מָרַת דַּרְלִינְג לֹא יָכְלָה לִגְמֹר בְּדַעְתָּהּ מָה רָאוּי לָהּ לַחֲשֹׁב. מַרְאוֹת שֶׁרָאֲתָה בִּתָּהּ נִדְמוּ לָהּ טִבְעִיִּים כָּל־כָּךְ, שֶׁרַק בִּכְדִי תְּנַסֶּה לְפָטְרָם בִּמְחִי־יָד וְלוֹמַר עֲלֵיהֶם כִּי אֵינָם אֶלָא חֲלוֹמוֹת בְּאַסְפַּמְיָא.

“בִּתִּי,” קָרְאָה הָאֵם, “מַדּוּעַ לֹא סִפַּרְתְּ לִי עַד עַכְשָׁו?”

“שָׁכַחְתִּי,” הֵשִׁיבָה וֶנְדִי כִּלְאַחַר־יָד. אָצָה לָהּ דַּרְכָּהּ לִסְעֹד פַּת־שַׁחֲרִית.

אֶל־נָכוֹן, חֲלוֹם הוּא שֶׁחָלְמָה.

וְאוּלָם הֶעָלִים עָלִים הֵם, הִנֵּה בְּיָדָהּ.

מָרַת דַּרְלִינְג בְּחָנַתָּם בׇּחֹן הֵיטֵב: שִׁלְדֵי־עָלִים, שֶׁהָיְתָה מֻבְטַחַת כִּי לֹא גָּדְלוּ עַל בַּדֵּי שׁוּם אִילָן בְּאֶרֶץ אַנְגְּלִיָּה. כָּרְעָה עַל בִּרְכֶּיהָ וְזָחֲלָה עַל פְּנֵי רִצְפַּת־הַחֶדֶר כְּשֶׁהִיא תָּרָה וּמְגַשֶּׁשֶׁת, לְאוֹר נֵר שֶׁבְּיָדָהּ, אַחַר עִקְבוֹת טְלָפַיִם מוּזָרוֹת. נָטְלָה מַחֲתֶה, קִרְקְשָׁה בּוֹ לִפְנִים מִן הָאֲרֻבָּה, הִקִּישָׁה עַל הַכְּתָלִים. לְבַסּוֹף שִׁלְשְׁלָה אֲנָךְ, שֶׁיָּרַד וְהִגִּיעַ מִן הַחַלּוֹן לַמִּדְרָכָה – שְׁלֹשִׁים רֶגֶל לָרֹם, בְּצַד כֹּתֶל שֶׁאֵין בּוֹ זִיז לְהַצִּיג עָלָיו כַּף־רֶגֶל.

לְעֵילָא מִכָּל סָפֵק – חֲלוֹם שֶׁחָלְמָה בְּאַסְפַּמְיָא!

וְאוּלָם וֶנְדִי לֹא רָאֲתָה, כְּכָל אֲשֶׁר הֻבְרָר אוֹתוֹ לַיְלָה – הוּא הַלַּיְלָה שֶׁבּוֹ יְכוֹלִים אָנוּ לוֹמַר עַל יְלָדִים אֵלֶּה כִּי הֵחֵלוּ הַרְפַּתְקְאוֹתֵיהֶם – דְּבַר־חֲלוֹם. הַיְלָדִים שָׁכְבוּ לִישׁוֹן, כְּדֶרֶךְ שֶׁשָּׁכְבוּ תָּמִיד. עַל־פִּי־מִקְרֶה הָיָה זֶה לַיְלָה שֶׁבּוֹ הָיְתָה נָנָה מֻרְגֶלֶת לָצֵאת לְחֻפְשָׁה וּמָרַת דַּרְלִינְג הִיא שֶׁרָחֲצָה אוֹתָם וְהִשְׁכִּיבַתָּם לִישׁוֹן, בְּאַהֲבָה וּבְרַחֲמִים. לֹא זָזָה מֵהֶם עַד שֶׁשִּׁמְטוּ כַּפָּם מִתּוֹךְ כַּפָּהּ וְחָמְקוּ, בְּזֶה אַחַר זֶה, לְאֶרֶץ נִים־נִים. הַכֹּל הָיָה רָגוּעַ וְשָׁלֵו כָּל־כָּךְ, שֶׁהֵחֵלָה צוֹחֶקֶת עַל בִּעוּתֵי־לִבָּהּ. נִתְיַשְׁבָה בְּצַד הָאָח הַמְבֹעֶרֶת וְשִׁקְּעָה מַעְיָנֶיהָ בְּמַעֲשֵׂה־תְּפִירָה שֶׁבְּיָדָהּ.

מְלֶאכֶת־כַּפַּיִם זוֹ נוֹעֲדָה לְמִיכָאֵל, שֶׁעָמַד לִכָּנֵס, בְּיוֹם הֻלַּדְתּוֹ הַמְמַשְׁמֵשׁ וּבָא, בִּבְרִית כָּל־חוֹלְצֵי־חֻלְצוֹת.

הָאָח שָׁפְעָה חֻמָהּ וַחֲדַר־הַיְלָדִים הוּפַז נְגוֹהוֹת שְׁלֹשָׁה אוּרֵי־מִשְׁכָּב עֲמוּמִים. צָנְחָה מְלֶאכֶת־אִמָּא וְנָשְׁרָה לְתוֹךְ חֵיקָהּ. מִיָּד צוֹדְדָה רֹאשָׁהּ, הָהּ צִדּוּד שֶׁכֻּלּוּ חֵן, וְנִרְדְּמָה. צְאוּ נָא וְהָצִיצוּ עַתָּה בְּאַרְבַּעְתָּם. וֶנְדִי וּמִיכָאֵל מֵעֵבֶר־מִשָּׁם, ג’וֹן מֵעֵבֶר־מִכָּאן וְאִלּוּ מָרַת דַּרְלִינְג – לְיַד הָאָח הַמּוּפָזָה.

עַד שֶׁהִיא שְׁקוּעָה כָּךְ בִּשְׁנָתָהּ דָּמְתָה לִרְאוֹת חֲלוֹם. כִּמְדֻמֶּה לָהּ שֶׁהִיא רוֹאָה אֶת אֶרֶץ לְהַלָּן מְגַשֶּׁשֶׁת וּבָאָה, מְגַשֶּׁשֶׁת וּקְרֵבָה, עַד שֶׁלְּפֶתַע־פִּתְאֹם – מֵגִיחַ מִתּוֹכָהּ יֶלֶד פֶּלֶא. נִדְמֶה לָהּ כִּי הִבְחִינָה בְּפָנָיו חוֹתַם פְּנֵי נָשִׁים שֶׁהִכִּירָה, – וַאֲשֶׁר לֹא נִתְבָּרְכוּ בִּפְרִי־בֶּטֶן – וְלֹא נִתְיָרְאָה מִמֶּנּוּ כְּלָל. אֶפְשָׁר שֶׁפַּרְצוּף פָּנָיו טָבוּעַ אַף בְּחוֹתַם מִקְצָת הָאִמָּהוֹת. בַּחֲלוֹמָהּ רָאַתּוּ קוֹרֵעַ אֶת הַדּוֹק הַמְצָעֵף אֶת לְהַלָּן וְהִנֵּה וֶנְדִי וְג’וֹן וּמִיכָאֵל מְצִיצִים מִבַּעַד לַקְּרָעִים. הַחֲלוֹם, כְּשֶׁהוּא לְעַצְמוֹ, הָיָה יָכוֹל, אוּלַי, לִהְיוֹת עִנְיָן שֶׁמָּרַת דַּרְלִינְג עֲשׂוּיָה לְטָרְדוֹ מִלִּבָּהּ חִישׁ־קַל, אַךְ רְאֵה פֶּלֶא! עַד שֶׁהִיא חוֹלֶמֶת, נִפְרַץ חַלּוֹן חֲדַר־הַיְלָדִים לִרְוָחָה וְעַל הָרִצְפָּה נוֹחֵת יֶלֶד. כְּמִין לִוְיַת אוֹר מִתְפַּזֶּזֶת אַחֲרָיו, אוֹר מֻפְלָא, שֶׁאֵינוֹ עוֹלֶה עַל שִׁעוּר מִדַּת אֶגְרוֹף וְהוּא מְרַצֵּד עַל פְּנֵי הַחֶדֶר כְּנָסוּךְ רוּחַ־חַיִים. כְּסָבוּר אֲנִי – אוֹר יְקָרוֹת זֶה הוּא שֶׁעוֹרְרָהּ מִשְּׁנָתָהּ.

הֵקִיצָה מָרַת דַּרְלִינְג מִשְּׁנָתָהּ וּבְמַלְטָהּ צְעָקָה מִפִּיהָ, רָאֲתָה אֶת הַיֶּלֶד. מִיָּד הֵבִינָה כִּי פִּיטֶר פָּן הוּא. אַתֶּם, אֲנִי וְאַף גַּם וֶנְדִי הָיִינוּ מַבְחִינִים מִיָּד, אִלּוּ נִמְצֵאנוּ בִּמְקוֹם־מַעְשֶׂה, שֶׁהוּא דּוֹמֶה דִּמְיוֹן גָּמוּר – לְאוֹתָהּ נְשִׁיקָה… הָיָה זֶה קְטִינָא־חֶמֶד, עָטוּף שִׁלְדֵי־עָלִים וְשְׂרַף עֲצֵי־חֹרֶשׁ. אַךְ מֻפְלָאוֹת מִכָּל הָיוּ שִׁנֵּי־הֶחָלָב, הַנְּכוֹנוֹת לוֹ בְּפִיו עַד אַחַת. כֵּיוָן שֶׁרָאָה לְפָנָיו אִשָּׁה מְבֻגֶּרֶת, חָרַק לְעֻמָּתָהּ בִּצְחוֹר פְּנִינָיו.


 

הַצֵּל    🔗

מָרַת דַּרְלִינְג מִלְּטָה צְעָקָה מִפִּיהָ וְהַדֶּלֶת נִפְתְּחָה כִּלְשֵׁמַע קוֹל־מְצִלָּהּ. נָנָה, שֶׁבִּלְתָה אֶת שְׁעוֹתֶיהָ הַפְּנוּיוֹת מִחוּץ לְכָתְלֵי־הַבַּיִת וְחָזְרָה עַתָּה מֵחֻפְשָׁתָהּ, פָּרְצָה פְּנִימָה, נָהֲמָה נַהֲמַת־רִטּוּן וְזִנְקָה לְעֻמַּת הַיֶּלֶד, שֶׁקָּפַץ וְיָצָא, בִּזְרִיזוּת יְתֵרָה, מִן הַחַלּוֹן הַחוּצָה. חָזְרָה מָרַת דַּרְלִינְג וְהִשְׁמִיעָה קוֹל־פְּחָדִים, הַפַּעַם מֵחֲמַת חֲרָדָה שֶׁחָרְדָה עָלָיו, כִּי יוֹצִיא נִשְׁמָתוֹ.

פָּרְצָה הַחוּצָה וּבִקְשָׁה לָתוּר בְּעֵינֶיהָ אַחַר גּוּפָתוֹ הַזְּעִירָה, אֶלָּא שֶׁלֹּא רָאֲתָה דָּבָר – לְבַד מִמַּה שֶּׁנִּדְמֶה לָהּ, שָׁעָה שֶׁהֵעִיפָה עֵינָהּ לַמְּרוֹמִים, כְּמִין כּוֹכָב נוֹפֵל בַּחֲשֵׁכָה. מִשֶּׁחָזְרָה עַל עֲקֵבֶיהָ מָצְאָה אֶת נָנָה מַחְזֶקֶת מַשֶּׁהוּ בֵּין מַלְתְּעוֹתֶיהָ. הָיָה זֶה, כְּכָל אֲשֶׁר נִתְחַוֵּר אַחַר־כָּךְ, צֵל גּוּפוֹ שֶׁל הַפָּעוֹט… עַד שֶׁזִּמֵּן עַצְמוֹ לְהִתְנַפֵּל מִן הַחַלּוֹן, חָשָׁה הַכַּלְבָּה וְסָגְרָה עָלָיו. קְטִינָא עַצְמוֹ חָמַק אָמְנָם בְּעוֹר־שִׁנָּיו, אַךְ צִלּוֹ נוֹתַר אַחֲרָיו לִפְלֵיטָה. “טְפַח” – נִתְחַבֵּט הַחַלּוֹן וּקָרְעוֹ מֵעָלָיו.

הֱווּ סְמוּכִים וּבְטוּחִים כִּי מָרַת דַּרְלִינְג בְּדָקַתּוּ הֵיטֵב וּמְצָאַתּוּ צֵל, כִּשְׁאַר כָּל־הַצְּלָלִים. נָנָה, מִצִּדָּהּ, הֵיטִיבָה לְהָבִין מַה מַעֲשֶׂה רָאוּי לַעֲשׂוֹת בּוֹ. עָמְדָה וּפְרָשַׂתּוּ עַל כַּרְכּוֹב־הַחַלּוֹן, כְּמִי שֶׁנִּתְכַּוֵּן לוֹמַר: “חֲזָקָה עַל בַּעַל־הָאֲבֵדָה שֶׁיַּחֲזֹר לִמְקוֹם אֲבֵדָתוֹ. מוּטָב שֶׁתְּהֵא גְּלוּיָה לָעַיִן וְלֹא יַטְרִיד אֶת הַפָּעוֹטוֹת מִשְּׁנָתָם!”

לִמְגִנַּת־לִבָּהּ לֹא יָכְלָה מָרַת דַּרְלִינְג לְהַרְשׁוֹת כִּי יָנִיחוּ לוֹ לְהִשָּׁאֵר תָּלוּי כָּךְ בַּחַלּוֹן. דּוֹמֶה הָיָה לְמַעֲשֶׂה־תִּכְבֹּסֶת בְּמִדָּה כָּזוֹ, שֶׁהִפִּיל טַעַם־כִּעוּר בַּחֲזִית הַבַּיִת. כִּסְבוּרָה הָיְתָה שֶׁיֵּשׁ לְהַרְאוֹתוֹ לְמַר דַּרְלִינְג, אֶלָּא שֶׁאִישֵׁנוּ דַּרְלִינְג צִמְצֵם עַצְמוֹ בְּכֻרְסָתוֹ – עֶפְרוֹנוֹ בְּיָדוֹ וַאֲלֻנְטִית מְסֻפָּגָה כְּרוּכָה לוֹ לְרֹאשׁוֹ, לְצַלֵּל אֶת הַמֹּחִין – וְשָׁקַע בְּחִשּׁוּב מְחִירֵי מְעִילֵיהֶם שֶׁל ג’וֹן וּמִיכָאֵל. חָס לָהּ לְטָרְדוֹ מֵעִסּוּקוֹ. לְבַד מִכֵּן יָדְעָה יָפֶה מַה תְּשׁוּבָה יָשִׁיב לָהּ: “כָּל־כָּךְ – עַל שׁוּם אוֹתָהּ כַּלְבָּה, שֶׁהָפְכָה אֶצְלֵנוּ אוֹמֶנֶת!”

הֶחְלִיטָה לְגוֹלֵל אֶת הַצֵּל וּלְטָמְנוֹ, בְּרֹב־זְהִירוּת, בַּמְּגֵרָה, עַד שֶׁתַּחֲזֹר וְתִמְצָא לָהּ שְׁעַת־כֹּשֶׁר לְסַפֵּר עִם אִישָׁהּ.

מִקְּצֵה שָׁבוּעַ־יָמִים, בְּשִׁשִּׁי־בְּשַׁבָּת־שֶׁלֹּא־יִשָּׁכַח־לָעוֹלָם, נִתְגַּלְגְּלָה לְיָדֶיהָ שָׁעָה נָאָה יוֹתֵר. אַךְ לְמוֹתָר הוּא לוֹמַר כִּי הָיָה זֶה שִׁשִּׁי־בְּשַׁבָּת…

“שִׁשִּׁי־בְּשַׁבָּת הָיִיתִי מְצֻוָּה לְהִשָּׁמֵר לְנַפְשִׁי שִׁבְעָתַיִם!” הָיְתָה שׁוֹפֶכֶת אַחַר־כָּךְ מְרִי־שִׂיחָהּ בִּפְנֵי־בַּעְלָהּ. מְשַׁעֵר אֲנִי לְעַצְמִי כִּי נָנָה עָמְדָה עָלֶיהָ בְּתוֹךְ כָּךְ מֵעֵבֶר מִשָּׁם וְאֵין כַּפָּהּ מָשָׁה מִכַּפָּהּ. “הַא, לֹא!” הָיָה מַר דַּרְלִינְג מֻרְגָל לַהֲשִׁיבָהּ. “יָדִי הִיא שֶׁהָיְתָה בְּעוֹכְרֵינוּ! אֲנִי, ג’וֹרְג' דַּרְלִינְג, אֲנִי הוּא שֶׁהֵמַטְתִּי עָלֵינוּ פֻּרְעָנוּת. מֵיאָה קוּלְפָּה, מֵיאָה קוּלְפָּה!”3

אָמוּן הָיָה עַל סִפְרוּת־הַמּוֹפֵת אֲשֶׁר לַקַּדְמוֹנִים.

כָּךְ הָיוּ מְסֻבִּים יַחְדָּו, לַיְלָה בְּלֵילוֹ, וּמְסַפְּרִים בְּאוֹתוֹ שִׁשִּׁי־שֶׁל־פֻּרְעָנוּת, יוֹם שֶׁכָּל תַּג מִתָּגָיו נֶחְקַק בְּמוֹחָם כְּמַטְבֵּעַ נִפְסָד, שֶׁחוֹתָמוֹ נִשְׁקָף וּמְבַצְבֵּץ לוֹ מֵאָחוֹר.

“אִלְמָלֵא נִתְרַצֵּיתִי לִסְעֹד בְּמִסְפָּר 27!” קָרְאָה מָרַת דַּרְלִינְג.

“אִלְמָלֵא מָסַכְתִּי אֶת סַם־הַתְּרוּפָה לְתוֹךְ קַעֲרָתָהּ!” קָרָא מַר דַּרְלִינְג.

“אִלּוּ הֶעֱמַדְתִּי, לְפָחוֹת, פָּנִים שֶׁהוּא חָבִיב עָלַי!” דּוֹבְבוּ עֵינֵי הַכַּלְבָּה.

“לְהִיטוּתִי אַחַר נִשְׁפִיּוֹת, ג’וֹרְג'!”

“כִּשְׁרוֹנִי, הַמּוּעָד־לְפֻּרְעָנוּת! כִּשְׁרוֹנִי לְמַעֲשֵׂי־קֻנְדֵּס!”

“רְגִישׁוּתִי הַיְתֵרָה לִדְבָרִים שֶׁל מַה־בְּכָךְ, אֲדוֹנִי וּגְבִרְתִּי הַיְּקָרִים!”

בְּתוֹךְ כָּךְ הָיָה אֶחָד – אוֹ יוֹתֵר מֵאֶחָד – מַגִּיעַ לִכְלַל שִׁבְרוֹן־רוּחַ וְנָנָה הָיְתָה מְהַרְהֶרֶת: “אֱמֶת וְיַצִּיב! אָסוּר הָיָה לְהַנִיחַ לִסְתָם כַּלְבָּה, שֶׁתְּאַמֵּן אֶת יַלְדֵיהֶם!” לֹא פַּעַם, הָיָה זֶה מַר דַּרְלִינְג שֶׁסִּפֵּג אֶת עֵינֶיהָ הַלַּחוֹת בְּמִמְחָטָה.

“מַזִּיק שֶׁכְּמוֹתוֹ!” הָיָה צוֹוֵחַ בְּקוֹלֵי־קוֹלוֹת וְנָנָה עוֹנָה אַחֲרָיו בְּקוֹל־יְבָבָה.

וְאוּלָם הִיא לֹא דִּבְּרָה בּוֹ סָרָה מֵעוֹלָם. מַשֶּׁהוּ בִּפְאַת קֶרֶן־יָמִין שֶׁלִּשְׂפָתֶיהָ כְּמוֹ רָצָה שֶׁלֹּא יְכַנֵּנוּ כִּנּוּיִים־אֲשֶׁר־לֹא־כֵן.

מְסֻבִּים הָיוּ, אֵפוֹא, בַּחֲדַר־הַיְלָדִים הַשּׁוֹמֵם וּמִתְרַפְּקִים בְּזִכְרוֹנָם עַל כָּל רִחוּשׁ מֵרִחוּשֵׁי אוֹתוֹ עֶרֶב, שֶׁהֵחֵל בְּאֹרַח רָגִיל כָּל־כָּךְ וְדָמָה, בְּכָל פְּרָט מִפְּרָטָיו, לִשְׁאָר כָּל־הָעֲרָבִים שֶׁבָּהֶם הָיְתָה נָנָה מְכִינָה אַמְבָּט וְנוֹשֵׂאת אֵלֶיהָ אֶת מִיכָאֵל עַל גַּבָּהּ.

“אַנְ’לֹא רְצֵה לִישֹׁן!” צָעַק כְּמִי שֶׁמּוֹסִיף לְהַאֲמִין שֶׁפְּסוּקוֹ הוּא אַחֲרוֹן כָּל־הַפְּסוּקִים בְּפָרָשָׁה זוֹ. “אַנְ’לֹא רְצֵה – וְלֹא רְצֵה – וְלֹא רְצֵה לִישֹׁן. אַנְ’־בִּכְלָל לֹא אוֹהֵב 'תָּךְ, נָנָה. אֵין אֲפִילוּ שֵׁשׁ. אַנְ’־אוֹמֵר לָךְ שֶׁאַנְ’־לֹא־רְ’צֵה לִיתְרַחֵץ, אַנְ’־אוֹמֵר לָךְ!”

מָרַת דַּרְלִינְג נִכְנְסָה בְּשִׂמְלַת הַנֶּשֶׁף הַצְּחוֹרָה שֶׁלָּהּ. הִשְׁכִּימָה לְהִתְלַבֵּשׁ, אוֹתוֹ עֶרֶב, לְפִי שֶׁשִּׂמְלָה זוֹ וּמַחְרֹזֶת זוֹ, מַתְּנַת יַד ג’וֹרְג', הָיוּ חֲבִיבוֹת עַל וֶנְדִי חִבָּה יְתֵרָה. עַל זְרוֹעָהּ נָשְׂאָה מָרַת דַּרְלִינְג צָמִיד, שֶׁהִפְצִירָה בְּוֶנְדִי כִּי תַּשְׁאִילֶנָּה בְּרֹב־טוּבָהּ. מְאֹד־מְאֹד אָהֲבָה וֶנְדִי לִתֵּן לָהּ אֶת צְמִידָהּ בְּהַשְׁאָלָה.

מָרַת דַּרְלִינְג מָצְאָה אֶת יְלָדֶיהָ הַבְּכִירִים מְשַׂחֲקִים בְּאַבָּא־אִמָּא, יוֹם שֶׁבָּאָה וֶנְדִי לָעוֹלָם. בִּנְעִימָה שֶׁמַּר דַּרְלִינְג עַצְמוֹ הָיָה מְשַׁוֶּה לִדְבָרָיו, אִלּוּ הוֹצִיאָם מִפִּיו, פָּתַח ג’וֹן וְאָמַר:

“שָׂמֵחַ אֲנִי לְבַשֵּׂר לָךְ, מָרַת דַּרְלִינְג, כִּי עַכְשָׁו הִנָּךְ אֵם!”

שָׁמְעָה וֶנְדִי כָּךְ וּפָתְחָה בְּמָחוֹל, שֶׁכְּמוֹתוֹ הָיְתָה מְחוֹלֶלֶת וַדַּאי אִמָּא, אִלּוּ נִתְבַּשְּׂרָה בְּשׂוֹרָה אֲשֶׁר כָּזוֹ.

אָז נוֹלַד ג’וֹן, שֶׁנִּכְנַס וּבָא לָעוֹלָם בְּכֵפֶל־הֲדָרָה, כְּכָל אֲשֶׁר נָאֶה וְאַף יָאֶה, לְדַעְתּוֹ, לְבֵן־זָכָר. רָאָה מִיכָאֵל כָּךְ, עָלָה מִן הָרַחְצָה וּבִקֵּשׁ לָקוּם וּלְהִוָּלֵד כַּדָּת, אֶלָּא שֶׁג’וֹן גָּזַר וּפָסַק, בְּקוֹל שֶׁאֵין עָלָיו עוֹרְרִין, כִּי שׁוּב אֵינָם רוֹצִים בִּילָדִים. עָמַד מִיכָאֵל וְנָתַן קוֹלוֹ בִּבְכִי.

“אַפְ’חַד לֹא רְ’צֵה אוֹתִי!” קָרָא וְאָמַר.

דָּבָר הַלָּמֵד מֵעִנְיָנוֹ הוּא כִּי הַגְּבֶרֶת לְבוּשַׁת־הַשִּׂמְלָה לֹא יָכְלָה לַעֲמֹד בְּכָךְ.

“אֲנִי, אֲנִי רוֹצָה!” אָמְרָה. “כָּל־כָּךְ רוֹצָה אֲנִי בְּיֶלֶד שְׁלִישִׁי!”

“בֵּן אוֹ בַּת?” שָׁאַל מִיכָאֵל, שֶׁלִּבּוֹ לֹא הִשְׁלָהוּ בְּתִקְווֹת יְתֵרוֹת.

“בֵּן!”

קָפַץ מִיכָאֵל וְהִתְנַפֵּל לְתוֹךְ זְרוֹעוֹתֶיהָ.

“עִנְיָן פָּעוֹט כָּל־כָּךְ לְהִזָּכֵר בּוֹ”. הִרְהֲרוּ מַר דַּרְלִינְג, מָרַת דַּרְלִינְג וְנָנָה. “אֶלָא שֶׁאֵינֶנּוּ פָּעוֹט כְּלָל, שָׁעָה שֶׁאַתָּה חוֹזֵר וּמַעֲלֶה עַל דַּעְתְּךָ כִּי הָיֹה הָיָה זֶה אַחֲרוֹן כָּל־לֵילוֹתָיו שֶׁל מִיכָאֵל בַּחֲדַר־הַיְלָדִים…”

כָּךְ הָיוּ מְסֻבִּים וְצוֹלְלִים יַחְדָו בְּנִבְכֵי־זִכְרוֹנוֹתֵיהֶם.

“כָּאן פָּרַצְתִּי עֲלֵיכֶם כְּגַלְגַל־סוּפָה, לֹא־כֵן?” קָרָא מַר דַּרְלִינְג מִתּוֹךְ סְלִידָה בְּעַצְמוֹ. וּבֶאֱמֶת דָּמָה אוֹתָהּ שָׁעָה לְסוּפָה מִתְגַּלְגֶּלֶת.

לִכְשֶׁתִּרְצוּ, מָצוּי מֵעֵין צַד־זְכוּת לְמַעֲשָׂיו. אַף הוּא זִמֵּן עַצְמוֹ לָצֵאת אוֹתוֹ עֶרֶב וּבִקֵּשׁ לְהַדֵּר בִּלְבוּשׁוֹ. הַכֹּל הָיָה נִגְמָר מִן הַסְּתָם בְּכִי־טוֹב, אִלְמָלֵא קָפַץ עָלָיו פִּתְאֹם רֻגְזָהּ־שֶׁל־עֲנִיבָה. לֹא יֵאָמֵן כִּי יְסֻפַּר, אַךְ גֶּבֶר זֶה, אָדָם שֶׁכָּל שְׁבִילֵי־הַבֻּרְסָה נְהִירִים לוֹ כְּכַף־יָדוֹ, לֹא הָיָה אָדוֹן לַעֲנִיבוֹתָיו! פְּעָמִים שֶׁהִכְנִיעָן תַּחַת יָדוֹ, אֵין־דְּבָרִים וְאֵין־אֹמֶר, אַךְ פְּעָמִים שֶׁנּוֹחַ הָיָה לְכָל בָּאֵי־הַבַּיִת אִלּוּ מָחַל עַל כְּבוֹדוֹ וְנִתְרַצָּה לִתֵּן צַוָּארוֹ בְּעֹל עֲנִיבָה, שֶׁבֵּית־קִשּׁוּרָהּ עָשׂוּי מֵרֹאשׁ.

נִתְמַזֵּל מַזָּלָם וְהָיָה זֶה יוֹם מוּעָד לְפֻרְעָנוּת. מַר דַּרְלִינְג פָּרַץ הַחַדְרָה כְּשֶׁהוּא מַחֲזִיק אֶת הַדְּרָקוֹן הַמָּעוּךְ בְּיָדוֹ.

“מַה קָרָה, אַבָּא’לֶה?”

“מַה קָרָה!” נָתַן קוֹלוֹ בִּצְעָקָה, מַמָּשׁ צְעָקָה. “כְּרוּכִית זוֹ אֵינָהּ נִכְרֶכֶת כְּלָל!”

אִישֵׁנוּ דַּרְלִינְג נַעֲשֶׂה מַר כַּחֲזֶרֶת.

“לֹא סְבִיב צַוָּארִי – סְבִיב כַּן־הַמִּטָּה! אֶלֶף פְּעָמִים כְּרַכְתִּיהָ סְבִיב כַּן־הַמִּטָּה וְאִלּוּ סְבִיב צַוָּארִי – לֹא, בְּתַכְלִית כָּל־הַלָּאוִין. מוֹחֶלֶת עַל הַכָּבוֹד!”

נִדְמֶה לוֹ שֶׁאֵין דַּרְלִינְג מִתְרַשֶּׁמֶת מִדְּבָרָיו כָּרָאוּי.

“זֶה דְּבָרִי אֵלַיִךְ, אִמָּא,” הִמְשִׁיךְ וְאָמַר, “עַד שֶׁלֹּא תִּתְכָּרֵךְ סְבִיב צַוָּארִי, אֵין אָנוּ יוֹצְאִים לִסְעֹד וְאִם אֵין אָנוּ יוֹצְאִים לִסְעֹד אֵינִי חוֹזֵר עוֹד לְמִשְׂרָדִי וְאִם אֵינִי חוֹזֵר לְמִשְׂרָדִי אַתְּ סוֹבֶלֶת עִמָּדִי חֶרְפַּת־רָעָב וְאִלּוּ יְלָדֵינוּ – מֻשְׁלָכִים לָרְחוֹב!”

כָּל־כָּךְ – וְאֵין מָרַת דַּרְלִינְג נִטְרֶדֶת מִשַּׁלְוָתָהּ.

“הָבָה נְנַסֶּה, יַקִּירִי,” פָּתְחָה וְאָמְרָה.

לְכָךְ אָמְנָם נִתְכַּוֵּן, בְּהִכָּנְסוֹ אֵלֶיהָ. פָּשְׁטָה יָדֶיהָ הַנָּאוֹת, שׁוֹפְעוֹת הַצִּנָּה, וְקִשְׁרָה אֶת עֲנִיבָתוֹ בְּעוֹד שֶׁשְּׁלֹשֶׁת יַלְדֵיהֶם עוֹמְדִים עֲלֵיהֶם סָבִיב, מְצַפִּים לִשְׁמֹעַ אֵיךְ יִפֹּל דְּבַר־גּוֹרָלָם.

מַכִּיר אֲנִי גְּבָרִים הַרְבֵּה שֶׁהָיוּ מִצְטַעֲרִים, אוּלַי, בְּלִבָּם עַל זְרִיזוּת יָדֶיהָ… מַר דַּרְלִינְג, נוֹחַ־הַנֶּפֶשׁ, הָיָה נַעֲלֶה עַל הִרְהוּרֵי־נֹחַם אֲשֶׁר כָּאֵלֶּה. הוֹדָה לָהּ כִּלְאַחַר־יָד וְחִישׁ־מַהֵר שָׁכַח אֶת קִצְפּוֹ שִׁכְחָה גְּמוּרָה. רֶגַע כְּמֵימְרֵיה טָעַן אֶת מִיכָאֵל עַל גַּבּוֹ וְהֵחֵל מִתְרוֹצֵץ עִמּוֹ עַל פְּנֵי הַחֶדֶר.

“אֵיזוֹ דִּיצָה דַּצְנוּ!” נֶאֱנַח מַר דַּרְלִינְג.

“הַא, ג’וֹרְג'! זָכוּר אַתָּה אֵיךְ פָּתַח מִיכָאֵל וְשָׁאַל: ‘כֵּיצַד נִתְוַדַּעְנוּ, אִמָּא?’”

“זָכוּר הֵיטֵב!”

“נֶאֱהָבִים וּנְעִימִים הָיוּ מֵאֵין כְּמוֹתָם, לֹא־כֵן, ג’וֹרְג'?”

“הֵן, וְלֹא עוֹד אֶלָא שֶׁהָיוּ שֶׁלָּנוּ, כֻּלָּם שֶׁלָּנוּ, הָיוּ וְנִסְתַּלְּקוּ לָהֶם!”

עַד שֶׁכִּרְכְּרוּ יַחְדָּו בַּחֶדֶר, בֵּן עַל שְׁכֶם אָבִיו, נִכְנְסָה נָנָה וּלְרֹעַ מַזָּלָהּ – פָּגְעָה בְּמַר דַּרְלִינְג. נֶאֶחְזוּ נִימִין אֲחָדוֹת מִשְּׂעַר פַּרְוָתָהּ בְּמִכְנָסָיו… אִי לָנוּ מֵעֶלְבּוֹנָם! לֹא זוֹ בִּלְבַד שֶׁהָיוּ חֲדָשִׁים, אֶלָא שֶׁדֻּגְמָתָם לָבַשׁ עַתָּה פַּעַם רִאשׁוֹנָה בְּחַיָּיו: מִכְנָסַיִם – וְחוּטֵי־שְׂרָד בְּצִדָּם! עָמַד וְנָשַׁךְ שְׂפָתָיו, שֶׁלֹּא לִפְתֹּחַ לְעַצְמוֹ פֶּתַח־דִּמְעָה. אֵין צָרִיךְ לוֹמַר כִּי מָרַת דַּרְלִינְג הֶעֱבִירָה עֲלֵיהֶם מִשְׂעֶרֶת־זִיפִים וְאוּלָם הוּא הִתִּיר, בֵּינְתַיִם, אֶת רְצוּעַת־לְשׁוֹנוֹ וּלְפִי שֶׁשִּׁלְחָהּ לְפָנָיו – לֹא עָצַר בָּהּ עַד שֶׁפָּסַק וְהִכְרִיז כִּי אָכֵן, שְׁגָגָה־עוֹלָה־זָדוֹן הִיא כִּי הִנִיחוּ לַכַּלְבָּה שֶׁתְּהֵא אוֹמֶנֶת אֶת בִּתָּם.

“ג’וֹרְג', נָנָה הִיא אוֹצַר־חֶמְדָה!”

“אֵין סָפֵק, אֶלָּא שֶׁיֵּשׁ בִּי לִפְרָקִים מִין הַרְגָשָׁה כִּי הַיְלָדִים דּוֹמִים עָלֶיהָ כְּגוּרִים!”

“הוֹ, לֹא, יַקִּירִי, מֻבְטְחַתְנִי שֶׁהִיא יוֹדַעַת כִּי יֵשׁ לָהֶם נְשָׁמָה!”

“תְּמֵהַנִי,” קָרָא מַר דַּרְלִינְג כִּמְהַרְהֵר. “תְּמֵהַנִי…”

סְבוּרָה הָיְתָה כִּי עַכְשָׁו, הִנֵּה, הִגִּיעָה שְׁעַת־כּשֶׁר לְסַפֵּר לוֹ עַל יָקְטָן. כֵּיוָן שֶׁשָּׁמַע בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים, בִּטְלָם כִּלְאַחַר־יָד. עָמְדָה וְהֶרְאֲתָה לוֹ אֶת הַצֵּל. “אֵינוֹ מִקְּהַל־מַכָּרַי,” אָמַר וּבְחָנוֹ בִּקְפִידָה יְתֵרָה. “עִם זֹאת דּוֹמֶה עָלַי כְּנוֹכֵל!”

“עַד שֶׁאָנוּ עוֹסְקִים בּוֹ וּבְטִיבוֹ, זְכוּרָה אַתְּ,” קָרָא מַר דַּרְלִינְג, “נִכְנְסָה נָנָה וְהֵבִיאָה עִמָּהּ אֶת תְּרוּפַת מִיכָאֵל… שׁוּב לֹא תִּשְׂאִי אֶת הַבַּקְבּוּקוֹן בְּפִיךְ, נָנָה, וְכָל אֲשֶׁר אֵרַע – אַךְ בְּגִינִי אֵרַע!”

תַּקִּיף כְּכָל אֲשֶׁר הָיָה בְּדַעְתּוֹ, לְעֵילָא מִכָּל־סָפֵק הוּא שֶׁנָּהַג בְּאוֹתָהּ תְּרוּפָה מִנְהָג שׁוֹטֶה. אִם יְכוֹלִים אָנוּ לִמְנוֹת בּוֹ חֻלְשָׁה כָּלְשֶׁהִי, הֲרֵיהִי הַבִּטְחָה שֶׁבָּטַח בְּעַצְמוֹ כִּי נוֹחַ הוּא לְהַשְׁקוֹתוֹ סַמֵּי־מַרְפֵּא. כֵּיוָן שֶׁרָאָה אֶת מִיכָאֵל דּוֹחֶה מֵעָלָיו אֶת הַכַּף שֶׁבְּפִי־נָנָה, נָטַל לְשׁוֹן־תּוֹכֵחָה וּדְחָקוֹ בִּדְבָרִים:

“הֱיֵה־נָא אִישׁ, מִיכָאֵל!”

“לֹא רְ’צֵה, לֹא רְ’צֵה!” שִׁוַּע מִיכָאֵל שַׁוְעַת קֶרִי־מֶרִי. יָצְאָה מָרַת דַּרְלִינְג לְהָבִיא לוֹ שׁוֹקוֹלַד, אֶלָּא שֶׁבַּעְלָהּ רָאָה בְּכָךְ רִפְיוֹן־יָד.

“אַל תְּפַנְּקִי אוֹתוֹ, אִמָּא!” קָרָא וְאָמַר. "בְּגִילְךָ, מִיכָאֵל, נָטַלְתִּי אֶת תְּרוּפוֹתַי לְלֹא כָּל טְעָנוֹת וּמַעֲנוֹת. “חֵן־חֵן, הוֹרִים יְקָרִים,” הָיִיתִי אוֹמֵר לְאַבָּא־אִמָּא, “עַל הַבַּקְבּוּקִים שֶׁאַתֶּם נוֹתְנִים לִי כְּדֵי לְהוֹסִיף כֹּחַ!” בְּלֵבָב־תָּמִים הָיָה סָבוּר שֶׁכָּךְ אָמְנָם עָשָׂה וְכֵן אָמַר. אַף וֶנְדִי, שֶׁעָמְדָה לְפָנָיו בִּכְתֹנֶת־לַיְלָה, סָבְרָה כְּמוֹתוֹ. בִּקְשָׁה לְעוֹדֵד אֶת מִיכָאֵל וְאָמְרָה: “הָרְפוּאָה שֶׁאַתָּה שׁוֹתֶה, לִפְרָקִים, בְּעַצְמְךָ – כְּלוּם אֵינָהּ מָרָה יוֹתֵר?”

“לְאֵין עֲרֹךְ יוֹתֵר!” נַעֲנָה מַר דַּרְלִינְג בְּקוֹל עָשׂוּי לִבְלִי־חַת. “נָכוֹן הָיִיתִי לְשַׁמֵּשׁ לְךָ מוֹפֵת וְלִגְמֹעַ מִמֶּנָּה מְלֹא לֻגְמַי בְּרֶגַע זֶה, אֶלָּא שֶׁאָבְדָה לִי, מַעֲשֵׂה־שָׂטָן, וְאֵינֶנָּה!”

לַאֲמִתּוֹ־שֶׁל־דָּבָר לֹא אָבְדָה כְּלָל. בְּאִישׁוֹן לַיְלָה טִפֵּס לִמְרוֹם דַּף־הַמֶּלְתָּחָה וְהִצְנִיעַ שָׁם אֶת צְלוֹחִיתוֹ מֵאֵין רוֹאִים. מָה שֶׁנֶּעֱלַם מִמֶּנּוּ הוּא כִּי לִיזָה, הַמְסוּרָה בָּעוֹזְרוֹת, מְצָאַתָּהּ והֵשִׁיבָה אוֹתָהּ לִמְקוֹמָהּ עַל כִּיּוֹר־הָרַחְצָה. “יוֹדַעַת אֲנִי הֵיכָן הִיא, אַבָּא,” קָרְאָה וֶנְדִי, נְכוֹנָה וּמְזֻמָּנָה לִהְיוֹת תָּמִיד לְעֵזֶר. “אֵלְכָהּ נָא וַאֲבִיאֶנָּה.”

קָמָה וְיָצְאָה, מִבְּלִי שֶׁתְּהֵא לוֹ שָׁהוּת לִמְחוֹת בְּיָדָהּ. רָאָה מַר דַּרְלִינְג כָּךְ וְחָלְשָׁה דַעְתּוֹ. “רְפוּאָה זוֹ,” קָרָא וְאָמַר, “מָרָה כְּלַעֲנָה, ג’וֹן! מִן הַצְּמִיגוֹת, הַמְאוּסוֹת, הַמְתַּקְתַּקּוֹת הַלָּלוּ!”

“לֹא יִוָּדַע כִּי בָּאָה אֶל קִרְבְּךָ, אַבָּא!” הִצְהִיל ג’וֹן קוֹלוֹ, דֶּרֶךְ־הַמְרָצָה. בְּתוֹךְ כָּךְ חָזְרָה וֶנְדִי וּצְלוֹחִית סַם־הַמַּרְפֵּא בְּיָדָהּ.

“אַצְתִּי כְּכָל אֲשֶׁר יָכֹלְתִּי!” נָשְׁמָה וְנָשְׁפָה בְּחָזְקָה.

“הִפְלֵאתְּ לָאוּץ לִי אִיצוֹת!” הִטִּיחַ כְּנֶגְדָּהּ אָבִיהָּ הֲטָחַת־נִימוּס, שֶׁיֵּשׁ בָּהּ יוֹתֵר מִלַחְלוּחִית טִינָה, אֶלָּא שֶׁהֶחֱטִיא וְלֹא פָּגַע בָּהּ כְּלָל.

“תְּחִלָּה מִיכָאֵל!” עָמַד עַל דַּעְתּוֹ.

“אַבָּא תְּחִלָּה!” קָרָא מִיכָאֵל, שֶׁהָיָה חַשְׁדָן מִלֵּידָה.

“סוֹפִי שֶׁאָקִיא, לֶהֱוֵה נָא גָּלוּי וְיָדוּעַ!” קָרָא מַר דַּרְלִינְג דֶּרֶךְ־הַתְרָאָה.

“פְּתַח פִּיךָ, אַבָּא!” הִפְגִּיעַ בּוֹ ג’וֹן.

“עֲצֹר בִּלְשׁוֹנְךָ, ג’וֹן!” הִתְפָּרֵץ מַר דַּרְלִינְג. וֶנְדִי נִתְמַלְּאָה תְּמִיהָה.

“סְבוּרָה הָיִיתִי שֶׁאֵין לְךָ קַל מִזֶּה!”

“לֹא בְּכָךְ אֲמוּרִים כָּאן דְּבָרִים,” הִתְרִיס כְּנֶגְדָהּ, “אֶלָּא בְּכוֹסִי, שֶׁמַּחְזֶקֶת יוֹתֵר מִכַּף מִיכָאֵל!”

לִבּוֹ הַגֵּא חִשֵּׁב מַמָּשׁ לְהִשָּׁבֵר.

“לֹא נָאֶה לָכֶם כְּלָל!” חָזַר וְאָמַר. “אֲפִלּוּ חֶרֶב חַדָּה מֻנַּחַת עַל צַוָּארִי, אֵינִי מְהַסֵּס לוֹמַר – לֹא נָאֶה וְלֹא יָאֶה!”

“אַבָּא, 'נִי מַמְתִין!” קָרָא מִיכָאֵל בְּקֹר־רוּחַ.

“קַל לוֹמַר ‘מַמְתִּין’! אַף אֲנִי, הִנֵּה, מַמְתִּין לִי!”

“אַבָּא’לֶה פַּחְדָן! אַבָּא’לֶה פַּחְדָן!”

“אֵינִי פוֹחֵד כְּלָל!”

“אַף אֲנִי אֵינִי פוֹחֵד!”

“כִּי אָז טְעַם וּגְמַע!”

“אָז טְעַם אַתָּה וּגְמַע!”

כָּאן צָץ בְּרֹאשׁ וֶנְדִי רַעְיוֹן נִפְלָא:

“לָמָּה לֹא תִּטְעֲמוּ שְׁנֵיכֶם בְּבַת־אַחַת?”

“וַדַּאי,” אָמַר מַר דַּרְלִינְג. “אַתָּה מוּכָן, מִיכָאֵל?”

פָּתְחָה וֶנְדִי וּמָנְתָה חַת, שְׁתַּיִם, שָׁלֹשׁ! מִיכָאֵל גָמַע אֶת שֶׁלּוֹ וְאִלּוּ מַר דַּרְלִינְג הִצְנִיעַ אֶת תְּרוּפָתוֹ מֵאֲחוֹרֵי גַּבּוֹ. רָאָה מִיכָאֵל כָּךְ וְהֵחֵל מַבְקִיעַ שְׁחָקִים בְּצַעֲקוֹתָיו.

“אִי, אַבָּא!” קָרְאָה וֶנְדִי.

“מַה פֵּרוּשׁ ‘אִי, אַבָּא’?” בִּקֵּשׁ מַר דַּרְלִינְג לָדַעַת. “אַל תַּהֲפֹךְ לִי עוֹלָמוֹת, מִיכָאֵל! בִּקַּשְׁתִּי לְהַכְנִיס לְפִי, אֶלָא שֶׁלֹּא – לֹא כִּוַּנְתִּי יָפֶה!”

נוֹרָא הָיָה לִרְאוֹתָם נוֹעֲצִים בּוֹ עֵינֵיהֶם וּמִתְבּוֹנְנִים בּוֹ, כְּאִלּוּ לֹא הֶעֱרִיצוּהוּ כְּלָל.

“הַבִּיטוּ וּרְאוּ,” קָרָא דֶּרֶךְ־שִׁדּוּל, לְאַחַר שֶׁקָּמָה נָנָה וְיָצְאָה מִן הַחֶדֶר. “רַעְיוֹן נִפְלָא צָץ וְעָלָה בְּמֹחִי: אֲנִי יוֹצֵק אֶת רְפוּאָתִי לְתוֹךְ קַעֲרָתָהּ וּכְשֶׁהִיא רוֹאָה לְפָנֶיהָ חָלָב – לוֹקַקְתּוֹ בְּכָל־פֶּה!”

עֵינָם שֶׁל סַמֵּי־הַמַּרְפֵּא הָיָה בֶּאֱמֶת לָבָן, כְּעֵין הֶחָלָב, אֶלָּא שֶׁהַיְלָדִים לֹא נִתְבָּרְכוּ בְּכִשְׁרוֹן אֲבִיהֶם לְמַעֲשֵׂי־קֻנְדֵּס.

“אֵיזוּ מַהֲתַלָּה!” קָרָא מַר דַּרְלִינְג בְּקוֹל מָלֵא־הִסּוּס. הַיְלָדִים לֹא הֵעֵזוּ לְהוֹקִיעוֹ בִּפְנֵי מָרַת דַּרְלִינְג, שֶׁחָזְרָה וְנִכְנְסָה עַתָּה לַחֶדֶר בִּלְוְיַת נָנָה.

“נָנָה, כַּלְבֻּבָּתִי,” אָמַר וְהֶחֱלִיקָהּ עַל צַוָּארָהּ. “מְעַט חָלָב יָצַקְתִּי לְךָ שָׁם בַּקְּעָרָה, נָנָה־נָנָתִי…”

כִּשְׁכְּשָׁה הַכַּלְבָּה בִּזְנָבָהּ, רָצָה אֶל הַקְּעָרָה וְהֵחֵלָה לוֹקֶקֶת מְלֹא פִּיהָ. מִיָּד הָפְכָה פָּנֶיהָ וְתָלְתָה בּוֹ מִין מַבָּט… הִנֵּה כָּזֶה… מָלֵא־הַבָּעָה, אַף כִּי לֹא שֶׁל כַּעַס דַּוְקָא… הֶרְאֲתָה לוֹ, פָּשׁוּט, אֶת נֵטֶף הַדִּמְעָה הַגְּדוֹלָה וְהָאֲדֻמָּה, הַמְעוֹרֶרֶת בָּנוּ תָּמִיד רַחֲמִים עַל כְּלָבִים אֲצִילֵי־נֶפֶשׁ, וְנִתְכַּנְּסָה לְתוֹךְ מְלוּנָתָהּ.

עָמַד מַר דַּרְלִינְג עַל עָמְדּוֹ כִּכְלִי מָלֵא־בּוּשָׁה, אֶלָא שֶׁלֹּא נִסְתַּלֵּק מֵעִקְשׁוּתוֹ. בַּדְּמָמָה שֶׁנִּשְׂתָּרְרָה עַתָּה בַּחֶדֶר רִחְרְחָה מָרַת דַּרְלִינְג אֶת הַקְּעָרָה.

“אִי, ג’וֹרְג'!” קָרְאָה וְאָמְרָה. “הֲרֵי זוֹ תְּרוּפָתְךָ!”

“לָצוֹן הוּא שֶׁחָמַדְנוּ,” קָרָא בְּקוֹל אַדִּיר לְמַרְאֵה הָאֵם, הֶחָשָׁה אֶל הַיְלָדִים וּלְמַרְאֵה וֶנְדִי, הֶחָשָׁה אֶל נָנָה לְחַבְּקָהּ בִּזְרוֹעוֹתֶיהָ.

“זֶה שְׂכָרִי,” קָרָא בְּמַר עָלָיו נַפְשׁוֹ, “בַּעֲמָלִי לְשַׁעֲשֵׁעַ אֶת הָרוּחוֹת בְּבַיִת זֶה!”

וֶנְדִי לֹא מָשְׁכָה יָדָהּ מִנָּנָה וְלֹא עָמְדָה מִלַּטְפָהּ.

“הַדִּין עִמָּךְ, הַדִּין עִמָּךְ!” צָעַק אֵלֶיהָ. “דַּשְׁנִיהָ עֹנֶג רַב! אִישׁ לֹא יִטְרַח לְעַנֵּג עָלַי אֶת נַפְשִׁי, הַא, לֹא, לֹא עָלַי, שֶׁאֵינִי אֶלָא נוֹתֵן־לַחְמְכֶם! מָה עֹנֶג חַיָּבִים אַתֶּם לְעַנֵּג אֶת נַפְשִׁי?”

“ג’וֹרְג'!” הִפְצִירָה בּוֹ רַעְיָתוֹ. “הַשְׁפֵּל קוֹלְךָ. הַמְשָׁרְתִים עֲלוּלִים לִשְׁמֹעַ!” אֵיךְ־שֶׁהוּא קָנוּ לְעַצְמָם הֶרְגֵּל לְכַנּוֹת אֶת לִיזָה בְּשֵׁם מְשָׁרְתִים.

“אַדְּרַבָּא!” שָׁלַח כָּל רֶסֶן מִפִּיו. “יִשְׁמְעוּ כָּל בָּאֵי תֵּבֵל וַאֲנִי, הִנֵּה, מְסָרֵב לְהַתִּיר עוֹד לַכַּלְבָּה כִּי תִּשְׁלֹט בְּכִפָּתוֹ שֶׁל חֶדֶר זֶה שָׁעָה אַחַת נוֹסֶפֶת!”

פָּרְצוּ הַיְלָדִים בִּבְכִי. נָנָה רָצָה אֵלָיו כִּמְשַׁטַּחַת לְפָנָיו תְּחִנָּתָהּ וְאוּלָם הוּא נִפְנֵף בְּיָדוֹ וְגֵרְשָׁהּ מֵעַל פָּנָיו. מִיָּד הִכִּיר בְּעַצְמוֹ כִּי חָזַר לִשְׂרֹר בְּבֵיתוֹ.

“לַשָּׁוְא, לַשָּׁוְא!” קָרָא וְאָמַר. “רַק בֶּחָצֵר יַכִּירֵךְ עַתָּה מְקוֹמֵךְ וְאֵלֶיהָ אֲנִי מוֹצִיאֵךְ, עַל־מְנָת לִיתֵן קוֹלָר בְּצַוָּארֵךְ!”

“ג’וֹרְג‘, ג’וֹרְג’!” לָחֲשָׁה מָרַת דַּרְלִינְג. “זְכֹר מַה שֶׁסִּפַּרְתִּי לְךָ עַל הַיֶּלֶד!”

אוֹי לָאָזְנַיִם שֶׁאֵינָן שׁוֹמְעוֹת! מָנוּי וְגָמוּר עִמּוֹ לְהוֹכִיחַ, סוֹף־סוֹף, מִי כָּאן אֲדוֹנֵי־הַבַּיִת וּלְפִי שֶׁכָּל דִּבְרֵי־הַפְּקֻדָּה שֶׁהִמְטִיר לֹא חִלְצוּ אֶת נָנָה מִמְּלוּנָתָהּ, הֵחֵל מְשַׁדְלָהּ בִּדְבָרִים שֶׁל מֶתֶק־לָשׁוֹן. כֵּיוָן שֶׁנֶּעֶנְתָה וְיָצְאָה, תְּפָשָׂה וּגְרָרָהּ מִתּוֹךְ הַחֶדֶר.

פָּנָיו עָטוּ כְּלִמָּה אַךְ יָדוֹ לֹא רָפְתָה. נַפְשׁוֹ, צְמֵאַת הָאַהֲבָה, הַמְשַׁחֶרֶת לְרִגְשֵׁי הַעֲרָצָה, הִיא שֶׁהֱבִיאַתּוֹ לִידֵי כָּךְ. כֵּיוָן שֶׁנָּתַן קוֹלָר בְּצַוָּארָהּ פָּנָה הָאָב הָרָצוּץ וְנִתְיַּשֵּׁב בַּפֶּתַח, אֶגְרוֹפָיו בְּתוֹךְ אֲרֻבּוֹת עֵינָיו.

עַד שֶׁהוּא שׁוֹקֵד עַל מַעֲשָׂיו הִשְׁכִּיבָה מָרַת דַּרְלִינְג אֶת הַיְלָדִים וְהֶעֶלְתָה אֶת אוּרֵי־הַמִּשְׁכָּב. עַכְשָׁו יָכְלוּ לִשְׁמֹעַ אֶת קוֹל נְבִיחַת הַכַּלְבָּה מֵרָחוֹק.

“נוֹבַחַת לַמְ’שֶׁה הוּא קוֹשֵׁר 'תָה בֶּחָצֵר!” מֵרֵר ג’וֹן בִּבְכִי.

“לֹא נְבִיחַת צַעַר אֲנִי שׁוֹמַעַת,” הֵעִירָה וֶנְדִי, “אֶלָא נְבִיחָה שֶׁהִיא מְנַבַּחַת שָׁעָה שֶׁמְרַחְרַחַת בִּדְבַר־סַכָּנָה!”

“בָּרִי לָךְ, יַקִּירָתִי?”

“בָּרִי כַּשֶּׁמֶשׁ!”

מָרַת דַּרְלִינְג רָעֲדָה בְּכָל גוּפָהּ וְנִגְשָׁה לַחַלּוֹן, שֶׁהָיָה מוּגָף יָפֶה. הַלַּיְלָה הָיָה זָרוּעַ כּוֹכְבֵי־פִּלְפֶּלֶת, שֶׁחָבְרוּ עַל הַבַּיִת מִכָּל־צַד כַּמִתְכַּוְנִים לִצְפוֹת וְלִרְאוֹת מָה עוֹמֵד לְהִתְרַחֵשׁ בּוֹ, אֶלָא שֶׁלֹּא נָתְנָה עֲלֵיהֶם דַּעְתָּהּ אַף לֹא הִשְׁגִיחָה, כִּי אֶחָד מִן הַקְּטַנִּים בְּיוֹתֵר קָרַץ לָהּ בְּעֵינוֹ. פַּחַד שֶׁאֵין לְכַנּוֹתוֹ בְּשֵׁם כְּמוֹ צְבָטָהּ בְּלִבָּהּ וּמִלֵּט אֲנָחָה מִפִּיהָ:

“מִי יִתֵּן וְלֹא נִדְבַּרְתִּי לָצֵאת לְאוֹתוֹ נֶשֶׁף!”

אֲפִלּוּ מִיכָאֵל, שֶׁנִּרְדַּם כְּבָר לְמֶחֱצָה, הִכִּיר בָּהּ שֶׁהִיא נִסְעֶרֶת וְשָׁאַל:

“יָכוֹל מַשֶּׁהוּ לִפְגֹעַ בָּנוּ, אִמָּא, לְאַחַר שֶׁהָעֳלוּ אוּרֵי־הַמִּשְׁכָּב?”

“חָס וְשָׁלוֹם!” הֵשִׁיבָה מָרַת דַּרְלִינְג. “הַלָּלוּ הֵם עֵינַיִם, שֶׁאִמָּא אֵינָהּ גּוֹרַעַת מִילָדֶיהָ לְאַחַר שֶׁהִיא יוֹצֵאת בְּעַצְמָהּ.”

עָבְרָה מָרַת דַּרְלִינְג מִמִּטָּה לְמִטָּה וְהִמְתִּיקָה לַיְלָדִים שִׁיר־עֶרֶשׂ. מִיכָאֵל הַקָּטָן כָּרַךְ זְרוֹעוֹתָיו סְבִיב צַוָּארָהּ.

“אִמָּא,” קָרָא וְאָמַר, “מְשׂוֹשׂ־לִבִּי!”

הַבַּיִת שֶׁמִּסְפָּרוֹ עֶשְׂרִים וְשִׁבְעָה נִמְצָא בִּתְחוּם פְּסִיעוֹת סְפוּרוֹת מִמְּעוֹנָם, אֶלָא שֶׁלַּיְלָה זֶה יָרַד שֶׁלֶג מִשָּׁמַיִם. הַדַּרְלִינְגִים עָשׂוּ דַּרְכָּם מָתוּן־מָתוּן, שֶׁלֹּא לְהַכְפִּישׁ מִנְעֲלֵיהֶם. יְחִידִים הָיוּ בָּרְחוֹב וְכוֹכְבֵי כָּל־הַשָּׁמַיִם נָעֲצוּ בָּהֶם עֵינַיִם מִגָּבֹהַּ. הַכּוֹכָבִים יָפִים הֵם, אַךְ מְצֻוִּים שֶׁלֹּא לִכָּנֵּס בָּעֳבִי קוֹרַת כָּל הַנַּעֲשֶׂה לְמַטָּה. אִי הֵם רַשָּׁאִים אֶלָא לְהָצִיץ… עֹנֶשׁ הוּא שֶׁנֶּעֶנְשׁוּ, עַל דְּבַר־חֵטְא שֶׁחָטְאוּ לִפְנֵי יָמִים רַבִּים וְאֵין לְךָ בְּתוֹכָם אֶחָד, הַזּוֹכֵר מַהוּ. קְשִׁישִׁים שֶׁנִּזְדַּגְגוּ עֵינֵיהֶם אֵינָם מַחֲלִיפִים בֵּינֵיהֶם דְּבָרִים אֶלָא אַחַת לְעֶשֶׂר שְׁמִיטוֹת (הַקְּרִיצָה הִיא לְשׁוֹן שִׂיחָם וְשִׂיגָם לְמַעְלָה), אַךְ צְעִירֵי הַפָּמַלְיָא מוֹסִיפִים לִתְמֹהַּ עַל כָּךְ בְּלִבָּם. לֵילוֹת כְּתִקְנָם אֵינָם מְגַלִּים לוֹ לְפִּיטֶר, הַנּוֹהֵג לִזְחֹל אֲלֵיהֶם מֵאָחוֹר וּלְכַבּוֹתָם, חִבָּה יְתֵרָה, אַךְ מַעֲשֵׂי־קֻנְדֵּס חֲבִיבִים עֲלֵיהֶם כָּל־כָּךְ, שֶׁהֶעֱבִירוּ הַלַּיְלָה עַל מִדּוֹתֵיהֶם וּבִקְשׁוּ לְסַלֵּק אֶת הַגְּדוֹלִים מֵעַל דַּרְכּוֹ. כֵּיוָן שֶׁרָאוּ אֶת הַדַּרְלִינְגִים נִכְנָסִים בְּשַׁעֲרֵי בַּיִת מִסְפָּר עֶשְׂרִים וְשִׁבְעָה וְסוֹגְרִים בַּעֲדָם אֶת הַדֶּלֶת, הִפִּילוּ הֲבָרָה בַּשְּׁחָקִים וּקְטֹן כָּל כּוֹכְבֵי נְהַר־דִּי־נוּר נָתַן קוֹלוֹ בִּצְעָקָה:

“הִנֵּה עַכְשָׁו, פִּיטֶר!”


 

לְכוּ וְנֵלְכָה    🔗

שָׁעָה קַלָּה לְאַחַר שֶׁהָאָדוֹן וְהַגְּבֶרֶת דַּרְלִינְג יָצְאוּ מִפֶּתַח בֵּיתָם, הוֹסִיפוּ אוּרֵי־הַלַּיְלָה שֶׁבְּצַד מִשְׁכְּבֵי־הַיְלָדִים לְהַטִּיל נָגְהָם סָבִיב. חֲמוּדִים הָיוּ לְמַרְאֶה, אוּרִים־נוּרִים אֵלֶּה, וְאִי אַתָּה יָכוֹל שֶׁלֹּא לֵיצֵר עִמָּם בְּצַעֲרָם עַל שֶׁנֶּחְטְפוּ פִּתְאֹם תְּנוּמָה וְלֹא רָאוּ אֶת פִּיטֶר בְּהִכָּנְסוֹ. נֵרָהּ שֶׁל וֶנְדִי עִמֵץ עֵינוֹ רִאשׁוֹן וּכְשֶׁקָּרַע פִּיו בְּפֵהוּק, הִדְבִּיק אֶת שְׁנֵי רֵעָיו־לְנֹגַהּ. עַד שֶׁלֹּא חָזְרוּ וְקָפְצוּ פִּיּוֹתֵיהֶם, כָּבוּ שְׁלָשְׁתָּם כְּאֶחָד.

עַכְשָׁו נִתְרַצֵּד בַּחֶדֶר אוֹר אַחֵר, נוֹצֵץ מֵהֶם אֶלֶף מוֹנִים. עַד שֶׁפָּסַקְנוּ פָּסוּק זֶה, חָלַף־עָבַר בְּכָל מְגֵרוֹת־הַיְלָדִים, פִּשְׁפֵּשׁ בַּאֲרוֹנוֹת־הַמֶּלְתָּחָה וְהָפַךְ כָּל כִּיס שֶׁבְּדַרְכּוֹ, בָּרוֹ לִפְנִים מִגֵּווֹ.

בְּעֶצֶם לֹא הָיָה זֶה אוֹר סְתָם. פִּזּוּזָיו עַל־פְּנֵי־הַחֶדֶר הֵם שֶׁהִפִּילוּ נֹגַהּ עַל סְבִיבוֹתָיו, אַךְ בְּשָׁעָה שֶׁעָמַד עַל עָמְדוֹ יָכוֹל הָיִיתָ לִרְאוֹת לְפָנֶיךָ פֵיָה, שֶׁלֹּא עָלְתָה בְּקוֹמָתָהּ עַל שִׁעוּר פִּסַּת־יָדְךָ, אַף כִּי עָמְדָה בְּעֶצֶם גִּדּוּלָהּ. הָיְתָה זוֹ פִּצְפֹּנֶת שֶׁקּוֹרִין טִינְקֶר־בֶּל4, בְּשִׂמְלַת שִׁלְדֵי־עָלִים עֲנוּגָה, קְצוּצַת גִּזְרָה, שֶׁיֵּשׁ בָּהּ כְּדֵי לְכַסּוֹת טֶפַח וּלְגַלּוֹת טְפָחַיִם. מִבַּעַד לְדוֹק שַׂלְמָתָהּ יָכֹלְתָּ לִרְאוֹת אֶת יְצוּרֶיהָ כְּדֶרֶךְ שֶׁהָיָה נָאֶה לָהֶם לְהֵרָאוֹת. נִתַּן לוֹמַר כִּי הָיְתָה, מָה שֶׁקּוֹרִין, מְלֵאַת־גּוּף.

לֹא יָצְאָה שָׁעָה מְרֻבָּה וְחַלּוֹן חֲדַר־הַיְלָדִים נִפְרַץ לִרְוָחָה בַּהֲבֵל פִּי צוֹעֲרֵי־הַכּוֹכָבִים וּפִּיטֶר נִכְנַס וְנָחַת עַל הָרִצְפָּה. כֵּיוָן שֶׁנָּשָׁא עִמּוֹ אֶת טִינְקֶר־בֶּל כִּבְרַת דֶּרֶךְ קְטַנָּה בְּכַפּוֹ, הָיְתָה יָדוֹ מְפֻיֶכֶת עַתָּה פּוּךְ גַּפֵּי־פֵיוֹת.

“טִינְקֶר־בֵּל!” קָרָא בְּקוֹל־מְלַחֲשִׁים לְאַחַר שֶׁנִּתְחַוֵּר לוֹ כִּי הַיְלָדִים יְשֵׁנִים אֶת שְׁנָתָם. “טִינְק, הֵיכָן אַתְּ?”

הַפֵיהָ בִּלְתָּהּ בִּנְעִימִים בְּפִי צַוָּארֵי אַחַד הַכַּדִּים. מֵעוֹלָם לֹא שָׁהֲתָה בְּכַד כָּלְשֶׁהוּ.

“צְאִי מִשָּׁם, אֲנִי אוֹמֵר לָךְ! הֵיכָן, סְבוּרָה אַתְּ, טָמְנוּ אֶת צִלִּי?”

צְלִיל־נֹעַם, כַּיּוֹצֵא בְּרֹן מְצִלּוֹת־זָהָב, נִצְטַלְצֵל פִּתְאֹם בַּחֶדֶר. זוֹ – לְשׁוֹן הַפֵיוֹת. אַתֶּם, יַלְדֵי בָּשָׂר־וָדָם, אֵינְכֶם עֲשׂוּיִים עוֹד לְשָׁמְעָהּ וְאוּלָם אִלּוּ נִתַּן לָכֶם, הֲיִיתֶם נוֹכְחִים מִיָּד לָדַעַת כִּי בְּשֶׁכְּבָר הַיָּמִים – שְׁמַעְתֶּם אוֹתָהּ, גַּם שְׁמַעְתֶּם. טִינְק הֵשִׁיבָה כִּי הַצֵּל טָמוּן בְּתֵּבָה גְּדוֹלָה. נִתְכַּוְּנָה לוֹמַר – בַּמְּגֵרָה שֶׁבַּקַּמְטָר. קָפַץ פִּיטֶר מִמְּקוֹמוֹ, הִנִּיחַ יָדָיו עַל כָּל מָה שֶׁבְּתוֹכוֹ וְהֵחֵל מְפַזְּרוֹ עַל הָרִצְפָּה, מָשָׁל לְמֶלֶךְ הַמְפַזֵּר מָעוֹת לַעֲנִיִּים. רֶגַע כְּמֵימְרֵיה הֶעֱלָה אֶת הַצֵּל בְּכַפּוֹ וּמֵחֲמַת שֶׁקָּפְצָה עָלָיו שִׂמְחָה, שָׁכַח כִּי הִשְׁאִיר אֶת טִינְקֶר־בֵּל בִּפְנִים.

אִם הָגָה בְּמַשֶּׁהוּ, אַף כִּי אֵינִי סָבוּר שֶׁנִּתְפַּס בְּיוֹם מִן הַיָּמִים לִדְבַר־הֲגוּת, הָיָה זֶה בְּוַדַּאי מִין הִרְהוּר שֶׁהִרְהֵר לוֹ בְּנַפְשׁוֹ כִּי צֵל גּוּפוֹ יַחֲזֹר וְיִדְבַּק בּוֹ כְּטִפָּה שֶׁמִּדַּבֶּקֶת בְּטִפָּה. עַכְשָׁו, שֶׁרָאָה כִּי טָעוּת בְּיָדוֹ, נִתְמַלֵּא חֲרָדָה. נִסָּה לְצַמְגוֹ אֵלָיו בְּפֶלַח סַבּוֹן שֶׁמָּצָא בְּאַמְבָּטִי, אֶלָא שֶׁהֶעֱלָה חֶרֶס בְּיָדוֹ. צְמַרְמֹרֶת חָלְפָה בִּבְשָׂרוֹ. נִתְיַשֵּׁב עַל הָרִצְפָּה וּפָרַץ בִּבְכִי. יִבְבוֹתָיו הֵן שֶׁהֵעִירוּ אֶת וֶנְדִי. פָּקְחָה עֵינֶיהָ וְנִשְׁתּוֹפְפָה עַל מִטָּתָהּ. אַף־עַל־פִּי שֶׁרָאֲתָה אֶת הָאוֹרֵחַ הַבִּלְתִּי קָרוּא מֵסֵב כְּנֶגְדָהּ עַל הָרִצְפָּה, לֹא חָשָׁה בְּלִבָּהּ כָּל רִגְשֵׁי־פַּחַד, אַדְּרַבָּא, נִתְמַלְּאָה מִין סַקְרָנוּת נְעִימָה.

“יֶלֶד,” פָּתְחָה לוֹ בְּרֹב־חֲבִיבוּת, “מִפְּנֵי מָה אַתָּה בּוֹכֶה?”

אַף פִּיטֶר, שֶׁמַּהְלְכָיו עִם פֵיוֹת הִקְנוּ לוֹ גִּנּוּנֵי־רוֹמְמוּת, יָדַע לִנְהֹג בִּבְנֵי־אָדָם מִנְהֲגֵי נֹעַם. קָם אֵפוֹא עַל רַגְלָיו וְקַד לְעֻמָּתָהּ קִידַת חֵן־חֵן. מֶחְוָה זוֹ נַעֲמָה לָהּ כָּל־כָּךְ, שֶׁנִּזְדָּרְזָה וְהֵשִׁיבָה לוֹ, מִקְּצֵה מִטָּתָהּ, מֶחְוָה שֶׁכְּנֶגֶּד.

“אֵיק קוֹרְאִים לָךְ?” שָׁאַל פִּיטֶר.

“וֶנְדִי מוֹיְרָה אַנְגֶ’לָה דַּרְלִינְג,” הֵשִׁיבָה לוֹ בִּשְׁמִינִית שֶׁל זְחִיחוּת־דַּעַת. “וּלְךָ?”

“פִּיטֶר פָּן.”

עַכְשָׁו הָיְתָה מֻבְטַחַת כִּי אָמְנָם פִּיטֶר וְלֹא אַחֵר הוּא הָעוֹמֵד לְפָנֶיהָ. אַף־עַל־פִּי־כֵן נִרְאֶה לָהּ שְׁמוֹ קָצָר מִן הָרָגִיל.

“זֶה הַכֹּל?”

“כֵּן,” נַעֲנָה וְאָמַר בְּקוֹל שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מִן הַהַתְרָסָה. עָלָה פִּתְאֹם עַל דַּעְתּוֹ כִּי אֱמֶת, נָכוֹן, שְׁמוֹ קָצָר מִשְּׁאָר כָּל הַשֵּׁמוֹת.

“צַר לִי מְאֹד,” אָמְרָה וֶנְדִי מוֹיְרָה אַנְגֶ’לָה.

“אֵין בְּכָךְ כְּלוּם,” בָּלַע פִּיטֶר אֶת רוֹקוֹ.

חָזְרָה וֶנְדִי וְדָרְשָׁה לְשִׁכְנוֹ.

“שֵׁנִי מִכָּאן יְמִינָה,” הֵשִׁיב לָהּ. “מִשָּׁם הָלְאָה – עַד עַמּוּד־הַשַּׁחַר!”

“אֵיזוֹ כְּתֹבֶת מְשֻׁנָּה!”

חָלְשָׁה עָלָיו דַּעְתּוֹ. לֹא חָשׁ וְלֹא יָדַע כִּי יֵשׁ מַשֶּׁהוּ מֻפְרָךְ בִּכְתָבְתּוֹ.

“אֵינָהּ מְשֻׁנָּה כְּלָל!” קָרָא וְאָמַר.

“רָצִיתִי לִשְׁאֹל,” הוֹסִיפָה וֶנְדִי, שֶׁנִּזְכְּרָה כִּי אוֹרֵחַ הוּא שֶׁעוֹמֵד לְפָנֶיהָ, “אִם זֶהוּ מַעַנְךָ לְמִכְתָּבִים?”

עַל שְׁאֵלָה זוֹ לֹא שָׂשׂ פִּיטֶּר כְּלָל. נוֹחַ הָיָה לוֹ יוֹתֵר אִלְמָלֵא הִזְכִּירָה אֶת הַמִּלָּה “מִכְתָּבִים”.

“לֹא מְקַבֵּל שׁוּם מִכְתָּבִים!” הֵשִׁיב דֶּרֶךְ־בִּטּוּל.

“אַךְ אִמְּךָ מְקַבֶּלֶת?”

“אֵין לִי בִּכְלָל אִמָּא!” קָרָא וְאָמַר. לֹא זוֹ בִּלְבַד שֶׁלֹּא הָיְתָה לוֹ, אֶלָּא שֶׁלֹּא נִשְׁתּוֹקֵק כִּי תִּהְיֶה לוֹ. סָבוּר הָיָה כִּי מַפְרִיזִים בְּעֶרְכָּן שֶׁל אִמָּהוֹת וְאוּלָם וֶנְדִי חָשָׁה כִּי דְּבָרִים עֲצוּבִים בְּגוֹ.

“אִי, פִּיטֶר! אֵין תֵּימַה שֶׁבָּכִיתָ!” אָמְרָה. מִיָּד יָרְדָה מִמִּטָּתָהּ וְנִגְּשָׁה אֵלָיו.

“לֹא בְּשֶׁל אִמָּהוֹת בָּכִיתִי,” הִתְרִיס כְּנֶגְדָּהּ הַתְרָסַת רֻגְזָה, “אֶלָּא מִשּׁוּם שֶׁאֵין צִלִּי דָּבֵק בִּי. חוּץ מִזֶּה לֹא בָּכִיתִי כְּלָל!”

“נִתְלַשׁ וְיָרַד?”

“כֵּן.”

עַכְשָׁו רָאֲתָה אֶת הַצֵּל מִתְגּוֹלֵל לְפָנָיו עַל הָרִצְפָּה, מְרֻטֲפָשׁ בְּמִדָּה כָּזוֹ שֶׁנִּכְמְרוּ עָלָיו רַחֲמֶיהָ.

“אָיֹם וְנוֹרָא!” קָרְאָה, אַף כִּי לֹא יָכְלָה שֶׁלֹּא לְחַיֵּךְ בְּלִבָּהּ עַל נִסְיוֹנוֹ לְצַמֵּג אֵלָיו אֶת צִלּוֹ בְּנֶתַח סַבּוֹן. דַּרְכָּם שֶׁל בָּנִים! לְמַרְבֵּה מַזָּלוֹ יָדְעָה מָה עוֹשִׂים.

“צָרִיךְ לְהַכְלִיבוֹ,” אָמְרָה בְּקוֹל שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מִקְּצָת אַפּוֹטְרוֹפְּסוּת.

“מַה־זֶה ‘לְהַכְלִיב’?” שָׁאַל.

“הֲרֵי שֶׁאַתָּה בּוּר גָּמוּר!”

“לֹא, אֵינֶנִּי בּוּר.”

וְאוּלָם וֶנְדִי נִתְכַּבְּדָה מַמָּשׁ בִּקְלוֹנוֹ.

“הִנְנִי וְאַכְלִיב, אִישִׁי הַקָּט!” קָרְאָה, אַף כִּי נִתֶּנֶת אֱמֶת לְהֵאָמֵר שֶׁלֹּא נָפַל מִמֶּנָּה בְּקוֹמָתוֹ. מִיָּד הוֹצִיאָה אֶת כְּלֵי תְּפִירָתָהּ וְהֵחֵלָה מַטְלִיאָה אֶת הַצֵּל לְרַגְלָיו.

“אֲנִי מְשַׁעֶרֶת לִי כִּי יִכְאַב בְּמִקְצָת!” הִתְרְתָה בּוֹ.

“אוֹ, לֹא אֶבְכֶּה כְּלָל!” אָמַר פִּיטֶר שֶׁכְּבָר הָיָה מֻבְטָח בְּלִבּוֹ כִּי לֹא הִזִּיל מִיָּמָיו דִּמְעָה. חָרַק שִׁנָּיו וְעָצַר בְּדִמְעוֹתָיו. מִיָּד חָזַר הַצֵּל לְקַדְמוּתוֹ, אַף כִּי נִרְאָה עֲדַיִן מַרְטוּטִי בְּמִקְצָת.

“חַיֶּבֶת הָיִיתִי אוּלַי לְגַהֲצוֹ, תְּחִלָּה…” אָמְרָה כִּמְהַרְהֶרֶת, אֶלָּא שֶׁפִּיטֶר, כִּשְׁאָר כָּל הַיְלָדִים, הָיָה שְׁוֵה־נֶפֶשׁ לַדְּבָרִים שֶׁבַּמַּרְאֶה וְלֹא עָמַד מִקַּפֵּץ קִפּוּצֵי עֲלִיצוּת מְשֻׁלַּחַת־רֶסֶן. בִּן־רֶגַע שָׁכַח כִּי לְוֶנְדִי הוּא חַיָּב תּוֹדָה עַל צִלּוֹ, שֶׁנִּדְבַּק יָפֶה. לוֹ נִדְמָה כִּי מַעֲשָׂיו הֵם שֶׁעָמְדוּ לוֹ.

“עַד הֵיכָן פִּקְּחוּתִי מַגַּעַת!” קָרָא כְּמֻקְסָם. “הָא, פִּקְחוּת שֶׁיֵּשׁ בִּי!” מַדְאִיב הוּא לַעֲמֹד לִפְנֵיכֶם וּלְהוֹדוֹת כִּי זְחִיחוּת־הַדַּעַת הִיא דַּוְקָא אַחַת מִסְּגֻלּוֹת הַחֵן שֶׁבְּנַפְשׁוֹ. אִם לוֹמַר כָּאן דְּבָרִים כִּפְשׁוּטָם, לֹא מָצִינוּ רַבְרְבָן גָּדוֹל מִמֶּנּוּ. אַךְ וֶנְדִי הָיְתָה מֻכַּת תַּדְהֵמָה מַמָּשׁ.

“רַבְרְבָן!” קָרְאָה בְּעוֹקְצָנוּת נוֹרָאָה. “אֲנִי לֹא נָקַפְתִּי, כַּמּוּבָן, אֶצְבַּע!”

“נָקַפְתְּ אֶצְבַּע, כֵּן,” נַעֲנָה לָהּ פִּיטֶר כִּלְאַחַר פֶּה וְהִמְשִׁיךְ לְכַרְכֵּר.

“אֶצְבַּע!” הִתְרִיסָה כְּנֶגְדּוֹ מִתּוֹךְ הַכָּרַת עֵרֶךְ־עַצְמָהּ. “אִם אֵין תּוֹעַלְתִּי מְרֻבָּה יְכוֹלָה אֲנִי לְהִסְתַּלֵּק כִּלְעֻמַּת שֶׁבָּאתִי”.

קָפְצָה לְתוֹךְ מִטָּתָהּ בְּרֹב חֲשִׁיבוּת וְחָצְצָה פָּנֶיהָ בִּכְסָתוֹת.

פִּיטֶר, שֶׁבִּקֵּשׁ לְאַלְּצָהּ כִּי תַחֲזוֹר וְתָצִיץ בּוֹ, הֶעֱמִיד פָּנִים שֶׁנִּסְתַּלֵּק לְדַרְכּוֹ. כֵּיוָן שֶׁרָאָה כִּי אֵין הַהַצְלָחָה מְאִירָה לוֹ בְּכָךְ פָּנִים, נִתְיַשֵׁב עַל כֶּרַע מִטָּתָהּ וּדְחָקָהּ דְּחִיקָה קַלָּה בְּרַגְלוֹ.

“וֶנְדִי,” אָמַר. “אַל תִּסְתַּתְּרִי מִפָּנַי! אֵינִי יָכוֹל לִכְבּשׁ אֶת יִצְרִי, שָׁעָה שֶׁדַּעְתִּי נַעֲשֵׂית זְחוּחָה עָלַי!”

וֶנְדִי לֹא נִתְרַצְּתָה אָמְנָם לַעֲלוֹת מִתּוֹךְ מַצָּעוֹתֶיהָ אַךְ הִטְּתָה לוֹ אֹזֶן קַשֶּׁבֶת.

“וֶנְדִי,” הִמְשִׁיךְ בְּקוֹל שֶׁאֵין כָּל אִשָּׁה יְכוֹלָה לַעֲמֹד בְּפָנָיו, “בַּת אַחַת, וֶנְדִי, שְׁקוּלָה כְּנֶגֶד עֶשְׂרִים בָּנִים!”

וֶנְדִי, חַיָּב אֲנִי לוֹמַר עַתָּה, הָיְתָה אִשָּׁה בְּכָל זֶרֶת שֶׁבְּגוּפָהּ, אַף כִּי לֹא מָנִינוּ בּוֹ לְפִי־שָׁעָה זְרָתוֹת הַרְבֵּה. כֵּיוָן שֶׁשָּׁמְעָה כָּךְ, חָזְרָה וְהֵצִיצָה בּוֹ מִבְּעַד לְמַצָּעֶיהָ.

“זוֹ דַּעְתְּךָ, פִּיטֶר, בִּלְבַב תָּמִים?”

“כֵּן, זוֹ דַעְתִּי!”

“נֶחְמָד נוֹרָא מִצִּדְךָ,” הִכְרִיזָה וְאָמְרָה. “הֲרֵינִי יוֹצֵאת שׁוּב!” נִתְיַשְּׁבָה לְצִדּוֹ עַל כֶּרַע הַמִּטָּה וְאָמְרָה כִּי תְּכַבְּדֶנּוּ עַתָּה בִּנְשִׁיקָה, אִם יִרְצֶה בָּהּ, אֶלָּא שֶׁפִּיטֶר לֹא יָדַע מָה טִיבָהּ וּפָשַׁט יָדוֹ כִּמְצַפֶּה.

“אֵינְךָ יוֹדֵעַ נְשִׁיקָה מַהִי?” תָמְהָה עָלָיו.

“אֵדַע לִכְשֶׁתִּתְּנִיהָ לִי,” הֵשִׁיב בְּקוֹל רוֹפֵס.

כְּדֵי לֹא לִפְגֹּעַ בְּרִגְשׁוֹתָיו הוֹשִׁיטָה לוֹ אֶצְבָּעוֹן.

“עַכְשָׁו,” אָמַר הוּא, “רוֹצָה אַתְּ כִּי אֲכַבְּדֵךְ אֲנִי בִּנְשִׁיקָה?”

וֶנְדִּי הִקְפִּידָה לְהָשִׁיב לוֹ בְּמִדַּת הַנִּימוּס הַיָּפֶה:

“אָנָּא!”

מַחֲלָה עַל כְּבוֹדָהּ וְהִטְּתָה פָּנֶיהָ לְעֻמַּת פָּנָיו, אֶלָּא שֶׁהִקְדִּים וְתָחַב לָהּ סַפְלוּל־בַּלּוּט לְתוֹךְ יָדָהּ. הֶחֱזִירָה פָּנֶיהָ וְהֵשִׁיבָה כִּי תִּשָּׂא אֶת סַפְלוּלוֹ עַל רְבִיד־צַוָּארָהּ. מַזָּל הוּא שֶׁנִּתְמַזֵּל לָהּ, לְפִי שֶׁסַּפְלוּל זֶה עַל רְבִידָהּ הִצִּיל בִּרְבוֹת הַיָּמִים אֶת חַיֶּיהָ.

בִּמְקוֹמוֹתֵינוּ נוֹהֲגִים בְּנֵי־אָדָם, הַמִּתְוַדְּעִים זֶה לְזֶה הִתְוַדְּעוּת רִאשׁוֹנָה, לִדְרשׁ וְלַחֲקֹר אִישׁ לְגִיל חֲבֵרוֹ. אַף וֶנְדִי שֶׁהִקְפִּידָה לִנְהֹג כְּמִנְהַג הָעוֹלָם, שָׁאֲלָה אֶת פִּיטֶר לְמִנְיַן שְׁנוֹתָיו. לֹא הָיְתָה זוֹ קֻשְׁיָה מַרְנִינָה בְּיוֹתֵר. לְמָה הָיְתָה דוֹמָה? שְׁאֵלָה שֶׁשָּׁאֲלוּ עַל דְּבָרִים שֶׁבַּדִּקְדּוּק, שָׁעָה שֶׁהָיִיתָ רוֹצֶה כִּי יְשָׁאֲלוּךָ עַל מַלְכֵי אַנְגְּלִיָּה.

“אֵינִי יוֹדֵעַ,” הֵשִׁיב בִּמְבוּכָה. “אַךְ צָעִיר אֲנִי מְאֹד לְיָמִים.”

אַף אָמְנָם לֹא יָדַע דָּבָר, לְבַד מִמָּה שֶׁהִגִּיד לוֹ לִבּוֹ. אַךְ הֵעֵז וְאָמַר:

“וֶנְדִי, בָּרַחְתִּי בְּיוֹם שֶׁנּוֹלַדְתִּי!”

וֶנְדִּי הָיְתָה מֻפְתַּעַת, אַךְ מְלֵאָה סַקְרָנוּת, וּבְמַגַּע־לֹא־מַגַּע שֶׁנָּגְעָה־לֹא־נָגְעָה בִּכְתֹנֶת הַלַּיְלָה שֶׁלָּהּ רָמְזָה לוֹ, כְּדֶרֶךְ שֶׁרוֹמְזִים לְאָדָם אֲנָשִׁים מְלֻמְּדֵי־נִימוּס, כִּי רַשַּׁאי הוּא לִקְרַב אֵלֶיהָ יוֹתֵר.

“הָיָה זֶה מִשּׁוּם שֶׁשָּׁמַעְתִּי אֶת אַבָּא־אִמָּא,” אָמַר בְּשֶׁפֶל־קוֹל, “מְשִׂיחִים בֵּינֵיהֶם עַל מַה שֶׁאֲנִי עָתִיד לִהְיוֹת, לִכְשֶׁאֶגְדַּל.” עַכְשָׁו הָיָה נִפְעַם, שֶׁלֹּא כְּדַרְכּוֹ. “אֵינִי רוֹצֶה לִגְדֹּל,” אָמַר בְּרִגְשַׁת־נֶפֶשׁ.“רוֹצֶה אֲנִי לְהִשָּׁאֵר יֶלֶד וּלְהִשְׁתַּעֲשֵׁעַ כָּל יָמַי. קַמְתִּי וּבָרַחְתִּי לְגַנֵּי־קֶנְסִינְגְטוֹן, שֶׁבָּהֶם חָיִיתִי יָמִים רַבִּים עִם הַפֵיוֹת!”

הֵעִיפָה בּוֹ וֶנְדִי עֵינֵי הַעֲרָצָה עֲמֻקָּה. סָבוּר הָיָה – עַל שׁוּם שֶׁנָּשָׂא רַגְלָיו וּבָרַח לוֹ מִבֵּיתוֹ וְאִלּוּ בֶּאֱמֶת – עַל שׁוּם שֶׁחַי בִּמְחִיצַת פֵיוֹת. אֹרַח חַיֶּיהָ הָיָה כָּזֶה, שֶׁשִּׂיג וְשִׂיחַ עִם פֵיוֹת נִרְאָה לָהּ מֻפְלָא עַד מְאֹד. לְמַרְבֵּה תִּמְהוֹנוֹ הִקִּיפַתּוּ שְׁאֵלוֹת אֵין־קֵצֶה. בְּעֵינָיו הָיוּ הַפֵיוֹת עַם־אֵין־מָנוֹחַ־עִמּוֹ. חַיָּב אַתָּה לָשֵׂאת אֶת אָרְחָן וְטָרְחָן וּפְעָמִים – פְּעָמִים שֶׁאַתָּה חַיָּב לִמְצֹא לָהֶן אַף מְקוֹם סִתְרָה. עִם זֹאת – אַהֲבָן, בְּדֶרֶךְ־כְּלָל, אַף סִפֵּר לָהּ לְוֶנְדִי אֶת סוֹד רֵאשִׁיתָן.

“מַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה,” פָּתַח וְאָמַר, “כָּךְ הָיָה. כֵּיוָן שֶׁצָחַק רִאשׁוֹן כָּל הָעוֹלָלִים אֶת רִאשׁוֹן כָּל צְחוֹקָיו, נִתְפַּצְפֵּץ קוֹלוֹ לְאַלְפֵי רְבָבוֹת בְּנוֹת־צְחוֹק שֶׁהֵחֵלּוּ מְקַפְּצוֹת וּמְנַתְּרוֹת סְבִיבָן. אֵלֶּה תּוֹלְדוֹת הַפֵיוֹת לְדוֹרוֹתֵיהֶן.”

דְּבָרִים בְּטֵלִים, לִכְאוֹרָה, אֶלָּא שֶׁוֶּנְדִי לֹא הִרְבְּתָה לָצֵאת מִפֶּתַח בֵּיתָהּ וּלְאָזְנֶיהָ נָעֲמוּ דַוְקָא מְאֹד.

“כָּךְ,” הִמְשִׁיךְ פִּיטֶר בְּרוּחַ טוֹבָה, “עָלָה תְּחִלָּה בַּמַּחֲשָׁבָה לְהַרְכִּיב לְרֹאשׁ כָּל יֶלֶד פֵיָה מִשֶּׁלּוֹ.”

“עָלָה בַּמַּחְשָׁבָה! מַשְׁמַע שֶׁאֵין לְכָל יֶלֶד פֵיָה מִשֶּׁלּוֹ?”

“לֹא. יַלְדֵי יָמֵינוּ־אֵלֶּה, וֶנְדִי, יוֹדְעִים דְּבָרִים רַבִּים כָּל־כָּךְ, שֶׁשּׁוּב אֵינָם מַאֲמִינִים בְּפֵיוֹת. כֵּיוָן שֶׁאֶחָד מֵהֶם אוֹמֵר: ‘אֵינִי מַאֲמִין’, מוֹצִיאָה פֵיָה אַחַת אֶת נִשְׁמָתָהּ וְנוֹפֶלֶת, אֵי־שָׁם, שְׁדוּדָה.”

סָבוּר הָיָה כִּי הִרְבּוּ לְסַפֵּר בְּפֵיוֹת אַף הִפְרִיזוּ עַל הַמִּדָּה. בְּתוֹךְ כָּךְ עָלָה עַל דַּעְתּוֹ כִּי שׁוּב אֵין טִינְקֶר־בֶּל מַשְׁמִיעָה קוֹל.

“אֵינִי מֵבִין לְאָן נֶעֶלְמָה!” אָמַר. מִיָּד קָם וְקָרָא בִּשְׁמָהּ.

לֵב וֶנְדִי נִרְעַד בְּקִרְבָּהּ רַעֲדַת־פֶּתַע.

“פִּיטֶר,” קָרְאָה וְנִצְמְדָה אֵלָיו. “אֵינְךָ מִתְכַּוֵן לוֹמַר לִי שֶׁכָּאן, בְּחֶדֶר זֶה, מְצוּיָה עַתָּה פֵיָה?”

“הָיְתָה לִפְנֵי שָׁעָה קַלָּה,” הֵשִׁיב בְּקֹצֶר־רוּחַ. “אֵינֵךְ שׁוֹמַעַת אוֹתָהּ?”

עָמְדוּ שְׁנֵיהֶם וְכָרוּ אָזְנָם כַּאֲפַרְכֶּסֶת.

“אֵינִי שׁוֹמַעַת,” הֵשִׁיבָה וֶנְדִי, “אֶלָּא כְּמִין צְלִיל־מְצִלּוֹת!”

“הִיא־הִיא, טִינְק. זוֹ לְשׁוֹן הַפֵיוֹת כֻּלָּן. אַף אֲנִי, הִנֵּה, שׁוֹמֵעַ…”

צְלִילֵי הַמְּצִלָּהּ עָלוּ עַתָּה מִתּוֹךְ אַחַת הַמְּגֵרוֹת וּפִּיטֶר נִתְפַּרְצֵף פִּתְאֹם פִּרְצוּף שֶׁל עֲלִיצוּת. אֵין לְךָ יֶלֶד הַיָּכוֹל לְהֵרָאוֹת עַלִּיז כְּפִּיטֶר, שֶׁקּוֹל צְחוֹקוֹ הוּא הַנֶּחְמָד בַּחִרְחוּרִים. צְחוֹק בְּרֵאשִׁית רָחוּף עֲדַיִן עַל שְׂפָתָיו.

“וֶנְדִי,” לָחַשׁ לָהּ בְּגִילַת־נֶפֶשׁ. “נִדְמֶה לִי שֶׁסְּגַרְתִּיהָ בַּקַּמְטָר!”

אוֹ אָז קָרָא דְּרוֹר לְטִינְק הַמִּסְכֵּנָה, שֶׁהֵחֵלָּה מְרַפְרֶפֶת עַל פְּנֵי הַחֶדֶר בְּקוֹל צְוָחָה דַּקִּיק.

“מִלִּים אֵלּוּ חָס לָךְ לְהוֹצִיא מִפִּיךְ!” שִׁסְּעָהּ בְּאֶמְצַע דְּבָרֶיהָ.

“מוּבָן שֶׁאֲנִי מִצְטַעֵר וְאוּלָם אֵיךְ יָכוֹל הָיִיתִי לָדַעַת שֶׁאַתְּ נִמְצֵאת בַּמְּגֵרָה?”

וֶנְדִי לֹא הִקְשִׁיבָה לוֹ.

“אַח, פִּיטֶר!” קָרְאָה. “אִלּוּ יָכְלָה לַעֲמֹד רֶגַע קַל בִּמְנוּחָה, כְּדֵי שֶׁאָצִיץ בָּהּ פַּעַם!”

“הַלָּלוּ כִּמְעַט שֶׁאֵינָן עוֹמְדוֹת עַל עָמְדָן,” הֵשִׁיב פִּיטֶר.

אַף־עַל־פִּי־כֵן רָאֲתָה וֶנְדִי, עַד אַרְגִיעָה, אֶת גֵּוָהּ מְעֻלָּף־הַקֶּסֶם עַל כַּרְכּוֹב אוֹרְלוֹגִין הַקּוּקִיָּה.

“חֲמוּדוֹנֶת!” קָרְאָה, אִם כִּי רָאוּי לָנוּ לְהָעִיר שֶׁפְּנֵי טִינְק הָיוּ מְעֻוָּתוֹת עֲדַיִן עִוּוּת שֶׁל חֵמָה.

“טִינְק,” קָרָא פִּיטֶר בְּרֹב עֲלִיצוּת. “גְּבֶרֶת זוֹ אוֹמֶרֶת שֶׁהָיְתָה רוֹצָה כִּי תִהְיִי לָהּ לְפֵיָה.”

טִינְק הֵשִׁיבָה לוֹ תְּשׁוּבָה־שֶׁל־חֲצִיפוּת.

“מַהוּ שֶׁאָמְרָה, פִּיטֶר?”

הָיָה עָלָיו לְתַרְגֵּם.

“אֵינָהּ מְנֻמֶּסֶת בְּיוֹתֵר. אוֹמֶרֶת שֶׁאֵינֵךְ אֶלָּא יַלְדָּה גְּדוֹלָה וּכְעוּרָה וְכִי הִיא – פֵיָתִי שֶׁלִּי!”

הָפַךְ פָּנָיו אֶל טִינְק וְנִסָּה לְשַׁדְּלָהּ בִּדְבָרִים.

“יוֹדַעַת אַתְּ יָפֶה כִּי אֵינֵךְ יְכוֹלָה לִהְיוֹת לִי לְפֵיָה, טִינְק, שֶׁהֲרֵי אֲנִי גֶּ’נְטְלְמֶן וְאִלּוּ אַתְּ לֵידִי.”

פָּסְקָה לוֹ טִינְק פָּסוּק מְפֹרָשׁ:

“חֲמוֹרוֹתַיִם!” וְנִסְתַּלְּקָה לַחֲדַר־הָאַמְבָּטִי.

“הֲרֵיהִי פֵיָה רְגִילָה בְּיוֹתֵר,” סִבֵּר פִּיטֶר אֶת אֹזֶן וֶנְדִי סִבּוּר־שֶׁל־הִתְנַצְּלוּת. “קוֹרְאִים לָהּ טִינְקֶר־בֶּל עַל שׁוּם שֶׁמְּמֻנָּה עַל תִּקּוּן סִירִים וְקֻמְקוּמִים.”

אוֹתָהּ שָׁעָה עָמְדוּ זֶה בְּצַד זוֹ, לְיַד הַכֻּרְסָה, וּוֶנְדִי לֹא פָּסְקָה מֵהַמְטֵר עָלָיו שְׁאֵלוֹת:

“אִם אֵינְךָ מִתְגּוֹרֵר עַתָּה בְּגַנֵּי־קֶנְסִינְגְטוֹן…”

“פְּעָמִים שֶׁאֲנִי מִתְגּוֹרֵר שָׁם אַף עַתָּה.”

“וְאוּלָם הֵיכָן אַתָּה דָר רֹב יְמוֹתֶיךָ?”

“בִּמְחִיצַת הָעֲזוּבִים.”

“הַלָּלוּ מִי הֵם?”

“יְלָדִים הַנּוֹפְלִים מִתּוֹךְ עֶגְלוֹתֵיהֶם שָׁעָה שֶׁאֹמַנְתָּם הוֹפֶכֶת פָּנֶיהָ לִצְדָדִים. לֹא נִמְצָא לָהֶם דּוֹרֵשׁ שִׁבְעָה יָמִים – שׁוֹלְחִים אוֹתָם הַרְחֵק, לִלְהֲלָן, שֶׁבָּהּ מְסַלְּקִים אֶת חֶשְׁבּוֹנָם. אֲנִי הִנְנִי הַקַּבַּרְנִיט.”

“כַּמָּה מְשַׁעֲשֵׁעַ צָרִיךְ הַדָּבָר לִהְיוֹת!”

“אָמְנָם כֵּן,” הֵשִׁיב פִּיטֶר בְּעָרְמַת־עֲרוּמִים. “אֶלָּא שֶׁבּוֹדְדִים אָנוּ שָׁם לְנַפְשֵׁנוּ. רוֹאָה אַתְּ, וֶנְדִּי, פְּרוּשִׁים אָנוּ מֵחֶבְרַת נָשִׁים.”

“אֵין לָכֶם עֲזוּבִית בִּקְהַלְכֶם?”

“הוֹ, לֹא! הַבָּנוֹת פִּקְּחִיּוֹת הֵן וְאֵינָן נוֹפְלוֹת מִתּוֹךְ עֶגְלוֹתֵיהֶן.”

מַחֲמָאָה זוֹ נָעֲמָה לְוֶנְדִּי עַד מְאֹד.

“אֲנִי חוֹשֶׁבֶת,” קָרְאָה וְאָמְרָה, “שֶׁדְּבָרֶיךָ עַל הַבָּנוֹת הֵם פָּשׁוּט נֶחְמָדִים. ג’וֹן זֶה, הִנֵּה שָׁם, מֵגִיס בָּהֶן לִבּוֹ!”

בִּמְקוֹם תְּשׁוּבָה קָם פִּיטֶר עַל רַגְלָיו וּבָעַט בּוֹ עַד שֶׁשְּׁמָטוֹ מִן הַמִּטָּה כְּשֶׁהוּא מְגֻלְגָּל בְּמַצָּעָיו. בְּעִיטָה אַחַת וְלֹא יָסַף. עַל וֶנְדִּי דָּמְתָה תְּחִלָּה כְּמַעֲשֶׂה שֶׁל עַזּוּת מֵצַח לְגַבֵּי אָדָם שֶׁפָּגְשָׁה פְּגִישָׁה רִאשׁוֹנָה. נִזְדָרְזָה וְהִטְעִימָה בְאָזְנָיו, כִּי בְּבֵיתָהּ אֵינוֹ קַבַּרְנִיט כָּל־עִקָּר. וְאוּלָם ג’וֹן הוֹסִיף לִישׁוֹן עַל הָרִצְפָּה שְׁנַת־יְשָׁרִים כָּזוֹ, שֶׁחָזְרָה וְסָבְרָה בְּלִבָּהּ כִּי מוּטָב לְהַנִּיחוֹ לְנַפְשׁוֹ.

“וַהֲרֵי יוֹדַעַת אֲנִי שֶׁנִּתְכַּוַּנְתָּ לִהְיוֹת דַּוְקָא חָבִיב,” אָמְרָה וְנִחֲמָה עַל דְּבָרֶיהָ הַנִּמְהָרִים. “יָכוֹל אַתָּה לְכַבְּדֵנִי אֵפוֹא בִּנְשִׁיקָה.”

לְרֶגַע קַל נִשְׁתַּכְּחָה מִמֶּנָּה כָּל בַּעֲרוּתוֹ הָרַבָּה בְּעִסְקֵי־נְשִׁיקוֹת.

“שִׁעַרְתִּי לִי, כִּי תִדְרְשִׁי שֶׁאַחֲזִירֶנָּה,” אָמַר בִּמְרִירוּת קַלָּה וְהוֹשִׁיט לָהּ אֶת אֶצְבְּעוֹנָהּ.

“הוֹ, לֹא!” קָרְאָה וֶנְדִּי נְעִימַת־הַמֶּזֶג. “רָצִיתִי לוֹמַר – כַּבְּדֵנִי נָא בְּאֶצְבָּעוֹן!”

“מַה טִּיבוֹ שֶׁל זֶה?”

“הִנֵּה, מַשֶּׁהוּ כַּיּוֹצֵא בְּכָךְ,” וֶנְדִּי נְשָׁקַתּוּ עַל לֶחְיוֹ.

“מְגֻחָךְ!” אָמַר פִּיטֶר בְּכֹבֶד־רֹאשׁ. “הַאֲכַבְּדֵךְ אַף אֲנִי בְּאֶצְבָּעוֹן?”

“אִם רְצוֹנְךָ בְּכָךְ,” הֵשִׁיבָה וֶנְדִּי, שֶׁלֹּא הִרְכִּינָה הַפַּעַם רֹאשָׁהּ לְעֻמַּת רֹאשׁוֹ. פִּיטֶר כִּבְּדָהּ בְּאֶצְבָּעוֹן וּוֶנְדִּי מִלְּטָה צְעָקָה מִפִּיהָ.

“מַה קָּרָה, וֶנְדִּי?”

“מְשָׁכוּנִי, כְּאִלּוּ, בְּשַׂעֲרִי.”

“אֶל־נָכוֹן – יַד טִינְק בָּאֶמְצָע! מִיָּמַי לֹא קִנְדְּסָה לִי קִנְדּוּסִים אֲשֶׁר כָּאֵלֶּה!”

וּבֶאֱמֶת הָיְתָה טִינְקֶר־בֶּל מִתְרוֹצֶצֶת רָצוֹא וָשׁוֹב עַל פְּנֵי הַחֶדֶר וּמְטִיחָה בָּהֶם דְּבָרִים־שֶׁל־בֶּלַע.

“אוֹמֶרֶת שֶׁתַּחֲזֹר עַל מַעֲשֶׂיהָ כָּל פַּעַם שֶׁאֲכַבְּדֶךְ בְּאֶצְבָּעוֹנִים מֵאֶצְבְּעוֹנֵי־פִּי.”

“עַל מָה וְלָמָּה?”

“לָמָּה־זֶה, טִינְק?”

“חֲמוֹרוֹתַיִם!” חָזְרָה טִינְק וְהֵטִיחָה בוֹ דְבָרִים.

פִּיטֶר לֹא הָיָה מְסֻגָּל לָרֶדֶת לְסוֹף דַּעְתָּהּ, אַךְ וֶנְדִּי הֵבִינָה לְנַפְשָׁהּ, אַף חָשָׁה מֵעֵין אַכְזָבָה שָׁעָה שֶׁהִסְבִּיר לָהּ כִּי נִכְנַס מִן הַחַלּוֹן לֹא מִשּׁוּם שֶׁבִּקֵּשׁ לִרְאוֹתָהּ, אֶלָּא מִשּׁוּם שֶׁרָצָה לִשְׁמוֹעַ סִפּוּרֵי־מַעֲשִׂיּוֹת.

“רוֹאָה אַתְּ, אֵינִי יוֹדֵעַ כָּל סִפּוּר־מַעֲשֶׂה. אַף אֶחָד מֵאִתָּנוּ אֵינוֹ יוֹדֵעַ.”

“אָיוֹם וְנוֹרָא!” קָרְאָה וֶנְדִּי.

“יוֹדַעַת אַתְּ,” שָׁאַל פִּיטֶר, “מַה טַּעַם שָׂמוֹת הַסְּנוּנִיּוֹת קִנָּן עַל כַּרְכּוֹבֵי־גַּגּוֹת? סִפּוּרֵי־אַגָּדוֹת הֵן רוֹצוֹת לִשְׁמֹעַ. אַח, וֶנְדִּי! אִמֵּךְ סִפְּרָה לָךְ סִפּוּר יָפֶה כָּל־כָּךְ!”

“אֵיזֶה מִכֻּלָּם?”

“מַעֲשֶׂה בְּנָסִיךְ שֶׁלֹּא מָצָא אֶת הָעַלְמָה בְּסַנְדַּל הַזְּכוּכִית!”

“פִּיטֶר,” קָרְאָה וֶנְדִּי בְּהֶמְיַת־נֶפֶשׁ. “הֲרֵי זוֹ לִכְלוּכִית – וְהוּא מָצָא אוֹתָהּ – וְחַי עִמָּהּ אַחַר־כָּךְ חַיֵּי־אשֶׁר עַד סוֹף כָּל יְמֵיהֶם!”

פִּיטֶר שָׂשׂ עַל הַבְּשׂוֹרָה כָּל־כָּךְ שֶׁקָם מִן הַמִּטָּה וּמִהֵר לַחַלּוֹן.

“לְאָן אַתָּה הוֹלֵךְ?” צָעֲקָה וֶנְדִּי בְּקוֹל תְּמִיהָה.

“לְסַפֵּר לִשְׁאַר הַיְלָדִים.”

“אַל תֵּלֵךְ, פִּיטֶר,” הִפְצִירָה בּוֹ. “יוֹדַעַת אֲנִי סִפּוּרֵי־מַעֲשֶׂה רַבִּים כָּל־כָּךְ!”

מִלִּים אֵלֶּה הוֹצִיאָה מִפִּיהָ כִּלְשׁוֹנָן. הֲרֵי שֶׁאֵין כָּל־מָקוֹם לְסָפֵק כִּי הִיא־הִיא שֶׁפִּתַּתּוּ.

פִּיטֶר חָזַר עַל עֲקֵבָיו. עֵינָיו הָיוּ אֲחוּזוֹת עַתָּה בֻלמוּס, שֶׁהָיָה צָרִיךְ לְהַטִּיל אוּלַי מוֹרָא בְּלִבָּהּ, אֶלָּא שֶׁלֹּא הִפְחִידָהּ כְּלָל.

“אַח, כָּל הַסִּפּוּרִים שֶׁיָכֹלְתִּי לְסַפֵּר לַיְלָדִים!” קָרְאָה וֶנְדִּי.

תְּפָשָׂהּ פִּיטֶר בְּיָדָהּ וְנִסָּה לְמָשְׁכָהּ עִמּוֹ לַחַלּוֹן.

“הַנַּח לִי,” נָתְנָה עָלָיו בְּקוֹלָהּ.

“לְכִי וְנֵלְכָה, וֶנְדִּי! צְאִי וְסַפְּרִי לָהֶם מִסִּפּוּרַיִךְ!”

אֵין צָרִיךְ לוֹמַר שֶׁנָּעַם לָהּ מְאֹד כִּי יַפְצִירוּ בָּהּ. אַף־עַל־פִּי־כֵן קָרְאָה וְאָמְרָה:

“הוֹ, לֹא, הַגַּע עַצְמְךָ… הֲגֵה בְּאִמָּא! חוּץ מִזֶּה אֵינִי לְמוּדָה עוּף!”

“לַמֵּד אֲלַמְּדֵךְ!”

“אַח, מַה טּוֹב וּמַה נָּעִים לָטוּס בָּאֲוִיר!”

“אֲלַמְּדֵךְ לִקְפּוֹץ עַל גַּב־הָרוּחַ, אוֹ אָז – הָלֹךְ נֵלֵךְ!”

“אוֹאוּ…” מִלְמְלָה וֶנְדִּי כַּאֲחוּזַת־קֶסֶם.

“וֶנְדִּי, וֶנְדִּי, עַד שֶׁאַתְּ מֻטֶּלֶת כָּאן עַל מִטָּתֵךְ הַמְטֻפֶּשֶׁת, יָכֹלְתְּ לָעוּף עִמִּי וּלְסַפֵּר סִפּוּרֵי־נִפְלָאוֹת לַכּוֹכָבִים!”

“אוֹ־אוּ!”

“בְּנוֹת־מַיִם, וֶנְדִּי, יֵשׁ בָּעוֹלָם!”

“בְּנוֹת־מַיִם? וְלָהֶן זְנָבוֹת?”

“אֲרֻכִּים אֲשֶׁר כָּאֵלֶּה!”

“אוֹאוּ!” יָדֶיהָ נִשְׁתַּלְּחוּ לְעֻמָּתוֹ מֵאֲלֵיהֶן.

“תּוּכְלִי לְטַלֵּא אֶת בְּגָדֵינוּ, אַף לִתְפֹּר לָנוּ כִּיסִים. מֵעוֹלָם לֹא הָיוּ לָנוּ כִּיסִים, אַף לֹא אֶחָד!”

אֵיךְ יָכְלָה וֶנְדִּי לַעֲמֹד בְּכָךְ?

“מוּבָן שֶׁאֲנִי מֻקְסֶמֶת!” אָמְרָה. “אַף אֶת ג’וֹן וּמִיכָאֵל תְּלַמֵּד לָעוּף, פִּיטֶר?”

“אִם יִרְצוּ בְּכָךְ,” הֵשִׁיב בְּשִׁוְיוֹן־נֶפֶשׁ גָּמוּר. רָצָה וֶנְדִּי אֶל ג’וֹן וּמִיכָאֵל וְהֵעִירָה אוֹתָם מִשְּׁנָתָם.

“עוּרוּ!” קָרְאָה וְאָמְרָה. “פִּיטֶר פָּן נִמְצָא כָּאן וִילַמְּדֵנוּ עַתָּה עוּף!”

ג’וֹן חָכַךְ בְּיָדָיו אֶת עֵינָיו.

“אָז תֵּיכֶף אָקוּם,” אָמַר. מוּבָן שֶׁהָיָה מֻטַּל עַל הָרִצְפָּה.

“הָלוֹ, הִנֵּה קַמְתִּי!” בְּתוֹךְ כָּךְ נֵעוֹר גַּם מִיכָאֵל וְנִרְאָה שָׁחוּז וּמְמֹרָט כְּתַעַר שֶׁל שִׁשָּׁה לְהָבִים. אֶלָּא שֶׁפִּיטֶר הִרְמִיזָם בְּיָדוֹ לָשִׂים מַחֲסוֹם לְפִיהֶם. פְּנֵיהֶם לָבְשׁוּ אֲרֶשֶׁת־עָרְמָה, כַּיּוֹצֵא בַּאֲרֶשֶׁת פְּנֵי יְלָדִים הַמַּטִּים אָזְנָם לִשְׁמֹעַ לְרַחַשׁ עוֹלָמָם שֶׁל הַגְּדוֹלִים. הַכֹּל נִרְאֶה לָהֶם קָפוּא עַל שְׁמָרָיו, מַשְׁמַע שֶׁנָּהַג כַּשּׁוּרָה. לֹא, עִמְדוּ נָא, שֶׁלֹּא כַּשּׁוּרָה כְּלָל… נָנָה, שֶׁנָּבְחָה כָּל אוֹתוֹ עֶרֶב מִנַּהֲמַת־לִבָּהּ, סָכְרָה פִּתְאֹם לוֹעָהּ. קוֹל דִּמְמָתָהּ הוּא שֶׁהָלַךְ עַתָּה מִסּוֹף הַחֶדֶר עַד סוֹפוֹ.

“כַּבּוּ אֶת הָאוֹר! הִטָּמְנוּ, חִישׁ־קַל!” קָרָא ג’וֹן, שֶׁנָּטַל לְיָדָיו אֶת רֶסֶן הַפִּקּוּד בַּפַּעַם הָאַחַת וְהַיְחִידָה בִּמְרוּצַת כָּל מַסָּעָם.

כָּךְ אֵרַע שֶׁלִיזָה נִכְנְסָה לַחֲדַר־הַיְלָדִים כְּשֶׁהִיא מַחֲזֶקֶת בְּנָנָה וּמְצָאַתּוּ שָׁרוּי כֻּלּוֹ בַּחֲשֵׁכָה. יְכוֹלָה הָיְתָה מַמָּשׁ לְהִשָּׁבַע כִּי שָׁמְעָה אֶת שְׁלשֶׁת שׁוֹכְנָיו רַבֵּי־הַמַּעֲלָלִים מִתְנַשְׁפִים בְּתוֹךְ שְׁנָתָם כְּמַלְאֲכֵי־שָׁרֵת. לַאֲמִתּוֹ שֶׁל דָּבָר שָׁאֲפוּ רוּחַ מֵעֵבֶר לַוִּילָאוֹת – וּבְאָמָּנוּת רַבָּה!

נַפְשָׁהּ הָיְתָה רָעָה עָלֶיהָ, לְפִי שֶׁעָמְדָה בְּעִצּוּמָהּ שֶׁל הַרְקָחַת לִפְתָּן חַג־הַמּוֹלָד וְנִטְרְדָה, בְּגִין חַשְׁדָּנוּתָהּ הַמְגֻחֶכֶת שֶׁל נָנָה, מִמְּלֶאכֶת־קָדְשָׁהּ. עַד שֶׁלֹּא תָנִּיחַ לִכְלַבְתָא זוֹ, כַּךְ סָבְרָה בְּלִבָּהּ, לְהָצִיץ לַחֲדַר־הַיְלָדִים, לֹא תִּפָּטֵר מֵעָנְשָׁהּ. קָמָה וְנִכְנְסָה עִמָּהּ פְּנִימָה, יָדָהּ עַל צַוָּארָהּ, כַּמּוּבָן.

“הֲרֵי לָךְ, בְּרִיָּה רַטְנָנִית, רַבַּת־חֲשָׁדוֹת שֶׁכְּמוֹתֵךְ!” אָמְרָה וְלֹא נִצְטַעֲרָה בְּצַעֲרָהּ כְּלָל. “בְּטוּחִים מֵרַע, לֹא־כֵן? כָּל אֶחָד מִן הַמַּלְאָכִים הַקְּטַנִּים יָשֵׁן עַל מִשְׁכָּבוֹ בְּשָׁלוֹם. הַקְשִׁיבִי נָא לִנְשִׁימַת רוּחַ־אַפָּם!”

כָּאן נָשַׁף מִיכָאֵל נְשִׁיפָה כָּזוֹ, שֶׁעוֹד אַחַת מְעַט הָיָה נִתְפָּשׂ בְּקַלְקָלָתוֹ. נְשִׁיפָה זוֹ הָיְתָה יְדוּעָה לְנָנָה מֵאָז וּמִתָּמִיד וּלְמוֹתָר לוֹמַר שֶׁנִּסְּתָה לְחַלֵּץ עַצְמָהּ בְּכֹחַ.

אֶלָּא שֶׁלִּיזָה הָיְתָה קֵהַת־שֵׂכֶל בְּמִקְצָת.

“דַּיֵּנוּ בְּכָךְ, נָנָה!” גָּזְרָה בְּקוֹל חֻמְרָה וּמְשָׁכַתָּהּ מִן הַחֶדֶר. “אֲנִי מַתְרָה בָּךְ שֶׁאִם תִּנְבְּחִי לִי עוֹד פַּעַם אַחַת אָקוּם וְאוֹצִיא 'תְאָדוֹן וְ’תָגְבֶרֶת מִן הַנֶּשֶׁף וְאָז תִּרְאִי כְּבָר אֵיךְ יַרְבִּיצוּ לָךְ!”

אָמְרָה וְקָשְׁרָה אֶת הַכַּלְבָּה לִמְקוֹמָהּ. כִּסְבוּרִים אַתֶּם שֶׁעָמְדָה, חָלִילָה, מִנְּבֹּחַ? לְהוֹצִיא 'תְאָדוֹן וְ’תַגְבֶרֶת מִן הַנֶּשֶׁף! וַהֲרֵי בְּכָךְ רָצְתָה יוֹתֵר מִכֹּל! אִכְפַּת לָהּ אִם יַפְלִיאוּ מַכּוֹתֶיהָ וְאִם לָאו? בִּלְבַד שֶׁיַּלְדֵּי חֲסוּתָהּ יִהְיוּ בְּטוּחִים מִכָּל־רָע!

לְדַאֲבוֹן הַלֵּב חָזְרָה לִיזָה אֶל מִרְקַחְתָּהּ וְנַנָּה, שֶׁרָאֲתָה כִּי לֹא תִּוָּשַּׁע מִמֶּנָּה, מָשְׁכָה בַּקּוֹלָר, עַד שֶׁנִּתַּק. כְּהֶרֶף־עַיִן פָּרְצָה לַחֲדַר־הָאוֹרְחִים אֲשֶׁר לְבַיִת מִסְפַּר עֶשְׂרִים וְשִׁבְעָה וְזָקְפָה כַּפֶּיהָ מַעְלָה, דֶּרֶךְ שֶׁלֹּא יָדְעָה נִמְרֶצֶת מִמֶּנָּה לְהַבָּעַת רִגְשֵׁי־לִבָּהּ.

הָאָדוֹן וְהַגְּבֶרֶת דַּרְלִינְג הֵבִינוּ מִיָּד כִּי דְּבָרִים נוֹרָאִים בְּגוֹ. מִבְּלִי לִטּוֹל בִּרְכַּת־פְּרִידָה אַף מִמְּאַרְחֵיהֶם הִתְנַפְּלוּ הַחוּצָה, אַךְ דָּא עָקָא: מִן הָרֶגַע שֶׁבּוֹ נִתְנַשְּׁפוּ שְׁלשֶׁת הַתַּעֲלוּלִים מֵעֵבֶר לְאוֹתוֹ וִילוֹן חָלְפוּ עֶשֶׂר דַּקּוֹת, וּבְעֶשֶׂר דַּקּוֹת הָיָה פִּיטֶר מְסֻגָּל לְעוֹלֵל מַעֲלָלִים הַרְבֵּה.

אָנוּ חוֹזְרִים עַתָּה לַחֲדַר־הַיְלָדִים.

“הַכֹּל בְּסֵדֶר,” הִכְרִיז ג’וֹן, שֶׁיָּצָא מִמְּקוֹם־מַחֲבוֹאוֹ. “אֱמוֹר נָא, פִּיטֶר, הֲבֶאֱמֶת יָכוֹל אַתָּה לָעוּף?”

בִּמְקוֹם לְהָשִׁיב תְּשׁוּבָה הֵחֵל פִּיטֶר נִשָּׂא וּמְרַחֵף לוֹ בַּחֲלַל הַחֶדֶר כְּשֶׁהוּא עוֹקֵר, תּוֹךְ כְּדֵי מָעוֹף, אֶת דַּף הַקָּמִין מִמְּקוֹמוֹ.

“הוּהָא, אֵיזֶה גֹּבַהּ!” אָמְרוּ ג’וֹן וּמִיכָאֵל.

“אֵיזֶה חֹמֶד!”

“חָמוּד וְנֶחְמָד, אָמְנָם כֵּן, חָמוּד אֲנִי, נֶחְמָד אֲנִי, כֻּלִּי מַחְמָדִים!” אָמַר פִּיטֶר, שֶׁשָּׁכַח כִּי יָפָה עֲנָוָה לְאָדָם.

הַדָּבָר נִרְאָה לָהֶם קַל עַד כְּדֵי שַׁעֲשׁוּעַ. נִסּוּהוּ תְחִלָּה מֵעַל לָרִצְפָּה, אַחַר־כָּךְ מֵעַל מִטּוֹתֵיהֶם. אֶלָּא שֶׁחָזְרוּ וְנָפְלוּ תָּמִיד אַרְצָה.

“שְׁמַע, אֵיךְ 'תָּה עוֹשֶׂה 'תְזֶה?” שָׁאַל ג’וֹן כְּשֶׁהוּא מְחַכֵּךְ בְּיָדוֹ אֶת אַרְכּוּבָתוֹ.

הָיָה זֶה יֶלֶד מַעֲשִׂי מְאֹד.

“אֵינְךָ צָרִיךְ אֶלָּא לְהַרְהֵר בְּלִבְּךָ הִרְהוּרִים מֻפְלָאִים,” הִסְבִּיר פִּיטֶר, “וְהֵם יִשָּׂאוּךָ בָּאֲוִיר!”

הֶרְאָה לָהֶם אֵיךְ.

“קַל וְזָרִיז אַתָּה מֵאֵין כָּמוֹךָ,” אָמַר גּ’וֹן. “אֵינְךָ יָכוֹל לַחֲזֹר עַל כָּךְ לְאַט־לְאַט?”

פִּיטֶר הֵטִיס עַצְמוֹ גַּם פּוּרְתָא־פּוּרְתָא, גַּם חִישׁ־מַהֵר.

“עַכְשָׁו, הִנֵּה, תָּפַשְׂתִּי, וֶנְדִי!” קָרָא ג’וֹן וְחִישׁ־מַהֵר חָזַר וּמָצָא עַצְמוֹ עַל הָרִצְפָּה.

אִישׁ מֵהֶם לֹא הִצְלִיחַ לְהִתְרוֹמֵם כְּדֵי נִימָה, אַף כִּי מִיכָאֵל הוּא שֵׁם מַלְאָךְ מִן הַמַּלְאָכִים וְאִלּוּ פִּיטֶר – גַּם קְרִיאַת־שְׁמַע לֹא יָדַע!

מוּבָן שֶׁשִּׁטָּה בָּהֶם. אֵין אָדָם יָכוֹל לָטוּס בָּאֲוִיר אֶלָּא אִם נִתְאַבֵּק תְּחִלָּה בַּאֲבַק הַפֵיוֹת. לְמַרְבֵּה מַזָּלָם הָיְתָה אַחַת יָדָיו מְכֻסָּה, כְּכָל אֲשֶׁר הִזְכַּרְנוּ מֵרֹאשׁ, אַבְקַת פּוּךְ קַלָּה. נָפַח מִמֶּנָּה פִּיטֶר עַל כָּל אֶחָד מִבְּנֵי הַחֲבוּרָה וְעִנְיָנָם עָלָה פִּתְאֹם יָפֶה.

“עַכְשָׁו מִשְׁכוּ בִּכְתֵפְכֶם, הִנֵּה כָּךְ, וְהִתְנַפְּלוּ מֵעַל מִטּוֹתֵיכֶם!”

כֻּלָּם עָמְדוּ הָכֵן בְּמִטָּתָם וּמִיכָאֵל אַבִּיר־הַלֵּב הִתְנַפֵּל אַרְצָה רִאשׁוֹן. כִּמְעַט שֶׁלֹּא נִתְכַּוֵּן לְכָךְ, אֶלָּא שֶׁעָשָׂה מַעֲשֶׂה. מִיָּד הֵחֵל נִשָּׂא וּמְרַחֵף בָּאֲוִיר.

“אֲנִי פּוֹרֵחַ!” צָעַק כְּשֶׁהוּא נָתוּן בֵּין הָרִצְפָּה וְלַסִּפּוּן.

ג’וֹן הֶחֱרָה־הֶחֱזִיק אַחֲרָיו וּבְדֶרֶךְ מְעוּפוֹ נִתְקַל בְּוֶנְדִּי, לְיַד הַאַמְבָּטִי.

“אֵי, נֶחְמָד!”

“הוֹרֵס מַמָּשׁ!”

“הַבֵּט עָלַי!”

“הַבִּיטִי עָלַי!”

“הִבִּיטוּ עָלַי!”

מְעוֹפָם לֹא הָיָה הָדוּר כְּשֶׁל פִּיטֶר. לֹא יָכְלוּ שֶׁלֹּא לְקַרְטֵעַ בְּרַגְלֵיהֶם, אַךְ רֹאשָׁם הֻטְפַּח כְּנֶגֶד הַתִּקְרָה, דָּבָר שֶׁאֵין לְךָ נָעִים מִמֶּנּוּ. פִּיטֶר הוֹשִׁיט יָדוֹ לְוֶנְדִּי, אֶלָּא שֶׁשָׁב וְהֶחֱזִירָהּ. טִינְק נִתְמַלְּאָה רֻגְזָה אֲשֶׁר כָּזוֹ. מַעְלָה־מַטָּה הָיוּ עָפִים מִתְעוֹפְפִים, נָסֹק וְעָלֹה, נָחֹת וְהַמְרֵא, עוּף וְהִסְתַּחְרֵר סָבִיב־סָבִיב. “תַּעֲנוּגוֹת שָׁמַיִם,” אָמְרָה וֶנְדִּי.

“שְׁמַע נָא,” קָרָא ג’וֹן. “לָמָּה לֹא נֵצֵא הַחוּצָה?”

מוּבָן שֶׁלְכָךְ נִתְכַּוֵּן פִּיטֶר מֵעִקָּרוֹ שֶׁל דָּבָר. מִיכָאֵל הָיָה מוּכָן וּמְזֻמָּן. מְאֹד־מְאֹד נִתְאַוָּה לָדַעַת אֶת שִׁעוּר הַזְּמַן שֶׁבּוֹ יַעֲשֶׂה תַּרְפַּ"ט אַלְפֵי מִילִין. אֶלָּא שֶׁוֶּנְדִּי חָכְכָה בְּדַעְתָּהּ.

“בְּנוֹת מַיִם!” לָחַשׁ פִּיטֶר.

“אוֹאוּ!”

“וְשׁוֹדְדֵי־יָם!”

“שׁוֹדְדֵי־יָם!” צָעַק ג’וֹן וְחָטַף אֶת מִגְבַּע שַׁבַּתּוֹ. “צְאוּ נָא וְנֵצֵא!”

בְּרֶגַע זֶה מַמָּשׁ פָּרְצוּ נָנָה, מַר דַּרְלִינְג וּמָרַת דַּרְלִינְג מִפֶּתַח בַּיִת מִסְפַּר עֶשְׂרִים וְשִׁבְעָה. תְּחִלָּה רָצוּ לְאֶמְצַע הָרְחוֹב וְהֵעִיפוּ עַיִן עַל חַלּוֹן חֲדַר־הַיְלָדִים. הֵן, מֻגָּף יָפֶה, וְאוּלָם הַחֶדֶר כְּמוֹ הוּצָף אוֹר־יְקָרוֹת… נוֹרָא מִכָּל הָיָה מַרְאֵה שְׁלשֶׁת הַצְּלָלִים הַמְרַחֲפִים עַל הַוִּילוֹן וּמְכַרְכְּרִים בִּכְתֹנֶת־לַיְלָה – לֹא עַל פְּנֵי הָרִצְפָּה כִּי עַל בְּלִי־מָה. לֹא שְׁלשָׁה, כִּי אַרְבָּעָה!

בְּרַעֲדַת לֵב פָּתְחוּ אֶת דֶּלֶת־הֶחָצֵר. מַר דַּרְלִינְג הָיָה עוֹלֶה בְּוַדַּאי בְּגֶרֶם־הַמַּעֲלוֹת בִּמְרוּצָה, אֶלָּא שֶׁמָּרַת דַּרְלִינְג עָצְרָה בּוֹ. נִסְתָה אֲפִילוּ לַעֲצֹר בִּפְעִימוֹת לִבָּהּ. הֲיַגִּיעוּ לַמּוֹעֵד?

אִם כֵּן, הֲרֵי טוֹב וְיָפֶה. כֻּלָּנוּ נִשְׁאַף רוּחַ ְאִלּוּ סִפּוּר־מַעֲשֶׂה – לֹא יִהְיֶה לָנוּ. מִצַּד שֵׁנִי רוֹצֶה אֲנִי לְהַבְטִיחֲכֶם שֶׁאִם יַחֲמִיצוּ אֶת הַמּוֹעֵד – יִסְתַּיְּמוּ הַדְּבָרִים בְּכִי טוֹב עַל אַף הַכֹּל.

יְכוֹלִים הָיוּ לְכַוֵּן אֶת הַשָּׁעָה וּלְהַגִּיעַ אַף לַמּוֹעֵד, אִלְמָלֵא צָפוּ בָּהֶם הַכּוֹכָבִים אֲשֶׁר מִמַּעַל. הַלָּלוּ חָזְרוּ וּפָרְצוּ אֶת הַחַלּוֹן בַּהֲבֵל פִּיהֶם וּקְטַן כָּל הַחֲבוּרָה קָרָא:

“אַרְצָה, פִּיטֶר!”

וּפִיטֶר יָדַע כִּי שׁוּב אֵין לְאַבֵּד רֶגַע לְבַטָּלָה.

“לְכוּ וְנֵלְכָה!” קָרָא בְּקוֹל אוֹמֵר מָרוּת וְהִפִּיל עַצְמוֹ אֶל חֵיק־הַלַּיְלָה. אַחֲרָיו ג’וֹן, אַחֲרָיו מִיכָאֵל, אַחֲרֵיהֶם וֶנְדִּי.

מַר דַּרְלִינְג, מָרַת דַּרְלִינְג וְנָנָה פָּרְצוּ לַחֲדַר־הַיְלָדִים וְהִנֵּה לְאַחַר מַעֲשֶׂה. נִתְעוֹפְפוּ הַצִּפֳּרִים מִקִּנָּן, נִתְעוֹפְפוּ־פָּרְחוּ לָהֶן.


 

הַמְנוּסָה    🔗

שֵׁנִי מִכָּאן יְמִינָה, מִשָּׁם הָלְאָה – עַד עַמּוּד־הַשַּׁחַר! זוֹ," אָמַר פִּיטֶר, “הִיא הַדֶּרֶךְ לְאֶרֶץ לְהַלָּן…”

אַךְ אֲפִלּוּ צִפֳּרֵי־נוֹד, הַצּוֹרְרוֹת עִמָּן מַפּוֹת תַּחַת בֵּית־כְּנָפָן וְנוֹעֲצוֹת בָּהֶן עַל פָּרָשׁוֹת דְּרָכִים נְשׁוּבוֹת־רוּחַ, לֹא הָיוּ מְסֻגָּלוֹת לִמְצֹא אוֹתָהּ עַל פִּי הוֹרָאוֹת אֲשֶׁר כָּאֵלֶּה.

פִּיטֶר, רוֹאִים אַתֶּם, הָיָה מֻרְגָּל לְהוֹצִיא מִפִּיו כָּל מַה שֶּׁצָץ וְעָלָה לְפֶתַע עַל דַּעְתּוֹ. תְּחִלָּה בָּטְחוּ בּוֹ בְּנֵי־לִוְיָתוֹ בִּטְחָה שֶׁאֵינָהּ יוֹדַעַת סְיָג. מִרְחָפָם בֵּין שָׁמַיִם וָאָרֶץ נָעַם לָהֶם כָּל כָּךְ, שֶׁלֹּא נִתְקָרְרָה עֲלֵיהֶם דַּעְתָּם עַד שֶׁפָּתְחוּ בַּהֲקָפוֹת סְבִיב מִגְדְּלֵי כְּנֵסִיּוֹת וּשְׁאָר מִינֵי עֲצָמִים מַרְנִינֵי־לֵב שֶׁנִּקְרוּ לְפִי־דַּרְכָּם.

גּ’וֹן עָרַךְ מֵרוֹץ־תַּחֲרוּת עִם מִיכָאֵל וּמִיכָאֵל נֶהֱנָה מִזְּכוּת הַזִּנּוּק הָרִאשׁוֹן. מִתּוֹךְ סְלִידָה שֶׁבַּלֵּב נִזְכְּרוּ כִּי רָאוּ עַצְמָם, זֶה לֹא כְּבָר, בְּנֵי־חַיִל, עַל שׁוּם שֶׁטָּסוּ בַּחֲלַל חֶדֶר כָּלְשֶׁהוּ מִן הַחֲדָרִים…

זֶה כְּבָר – אוֹ זֶה לֹא כְּבָר? עַד שֶׁוֶּנְדִי תּוֹהָה עַל כָּךְ בְּלִבָּהּ מָצְאוּ עַצְמָם מְרַחֲפִים עַל פְּנֵי הַיָּם. וַיְּהִי יָם, וַיִּהְיוּ יַמָּיִם, לַיְלָה שְׁלִישִׁי…

פְּרָקִים שֶׁחָתְרוּ בָּאוֹר, פְּרָקִים בַּחֲשֵׁכָה. פְּעָמִים שֶׁצְּרָבָם כְּפוֹר, פְּעָמִים חֹם כָּבֵד מִנְּשׂוֹא. הַהֱצִיקָם כָּל אוֹתָהּ שָׁעָה אַף רָעָב, אוֹ שֶׁלֹּא הֶעֱמִידוּ אֶלָּא פָּנִים כִּי הֱצִיקָם מִשּׁוּם שֶׁפִּיטֶר סִגֵּל לְעַצְמוֹ אֹרַח־פִּטּוּם מְשַׁעֲשֵׁעַ? וְכָךְ הָיָה עוֹשֶׂה:

רוֹדֵף אַחַר צִפֳּרִים, הַנּוֹשְׂאוֹת בְּמַקּוֹרָן טֶרֶף יָפֶה לְאָכְלָה וְחוֹטְפוֹ בְּאַחַת מִתּוֹךְ לוֹעָן. הֵן, מִצִּדָּן, הָיוּ הוֹפְכוֹת פְּנֵיהֶן וְרוֹדְפוֹת אַחֲרָיו, עַד שֶׁחָזְרוּ וּמִלְּטוּ אֶת שְּׁלָלָן. כָּךְ הָיוּ הַכֹּל רוֹדְפִים אַחַר הַכֹּל, מְגַמְּאִים בִּמְעוּפָם אֶרֶץ־רַבָּה וְרַק מִקְּצֵה שָׁעוֹת הַרְבֵּה הָיְתָה חֲבִילָתָם מִתְפָּרֶדֶת בִּתְשׁוּאוֹת חֵן־חֵן וְחִלּוּפֵי־בְּרָכוֹת.

וְאוּלָם וֶנְדִי הֵחֵלָּה מַשְׁגַּחַת עַתָּה בְּפִיטֶר, מִתּוֹךְ חֲרָדָה, כִּי אֵינוֹ מוֹצֵא בְּמִנְהָגוֹ הַזָּר וְהַמּוּזָר טַעַם כָּלְשֶׁהוּ לִפְגָם. יֶתֶר־עַל־כֵּן – אֵינוֹ יוֹדֵעַ דֶּרֶךְ אַחֶרֶת לְחַיּוֹת בָּהּ נַפְשׁוֹ.

וַדַּאי הוּא שֶׁלֹּא הֶעֱמִידוּ פָּנִים כִּי עֵינֵיהֶם כִּבְדוֹת־שֵׁנָה. כִּבְדוֹת־שֵׁנָה הָיוּ בֶּאֱמֶת וְהַסַּכָּנָה, הָרוֹבֶצֶת כָּאן לְפִתְחָם, הָיְתָה מְרֻבָּה, לְפִי שֶׁנֶּחְטְפוּ תְנוּמָה וְצָלְלוּ מִיָּד תְּהוֹמָה. מַחֲרִיד הַדָּבָר כִּי מָצָא בְּכָךְ שַׁעֲשׁוּעִים לְנַפְשׁוֹ.

“הֲרֵי לָכֶם שׁוּב!” הָיָה קוֹרֵא קְרִיאַת־גִּיל שָׁעָה שֶׁרָאָה אֶת מִיכָאֵל צוֹלֵל תַּחְתָּיו כְּאֶבֶן.

“הַצֵּל אוֹתוֹ, הַצִּילֶנּוּ!” קָרְאָה אַחֲרָיו וֶנְדִי כְּשֶׁהִיא מְצִיצָה בְּיָם הַמַּיִם אֲשֶׁר תַּחְתֶּיהָ מִתּוֹךְ זְוָעָה. סוֹף דָּבָר הָיָה פִּיטֶר נוֹחֵת וְעוֹצֵר בְּמִיכָאֵל, שֶׁעָשָׂה שֶׁשּׁוּב לֹא נוֹתַר אֶלָּא כְּפֶסַע בֵּינוֹ לְבֵין תְּהוֹם־רַבָּא. דָּבָר זֶה, רָאוּי לְצַיֵּן, עָלָה בְּיָדוֹ אַף כִּי תָּמִיד – בְּעֶצֶם הָרֶגַע הָאַחֲרוֹן שֶׁבָּאַחֲרוֹנִים. נִכַּר בּוֹ כִּי פִּכְּחוּתוֹ הִיא שֶׁמְּעַנְיֶנֶת אוֹתוֹ, לֹא פִּקּוּחַ נֶפֶשׁ. כַּיּוֹצֵא בְּכָךְ הָיָה לָהוּט אַחַר תְּמוּרוֹת וְחִלּוּפִין: עִסּוּק שֶׁמָּצָא בּוֹ עִנְיָן הֵפִיג בְּעֵינָיו קִסְמוֹ חִישׁ־קַל. עַל כָּרְחֲךָ שִׁעַרְתָּ בְּלִבְּךָ כִּי בַּפַּעַם הַבָּאָה יַנִּיחֲךָ לִשְׁמֹט תַּחְתֶּיךָ.

מִתּוֹךְ שֶׁנִּתְפָּרְקֵד עַל גַּבּוֹ וְצַף בָּאֲוִיר, יָכוֹל הָיָה לִישֹׁן מִבְּלִי לִפֹּל. דָּבָר זֶה, מִקְצָתוֹ לְפָחוֹת, בָּא לוֹ מִשּׁוּם שֶׁהָיָה קַל עַד כְּדֵי כָּךְ, שֶׁאִם נָפַחְתָּ בּוֹ מֵאָחוֹר הָיָה מַקְדִּים אֶת נְשִׁימַת רוּחַ־אַפֶּיךָ.

“הֱווּ זְהִירִים יוֹתֵר בִּכְבוֹדוֹ,” לָחֲשָׁה וֶנְדִּי, שָׁעָה שֶׁעָפוּ וְשִׂחֲקוּ בְּתוֹפֶשֶׂת.

“אָז אִמְרִי לוֹ שֶׁיֶּחְדַּל מִמַּעֲשֵׂי־רַאֲוָה,” אָמַר גּ’וֹן.

בְּמִשְׂחַק הַתּוֹפֶשֶׂת הָיָה פִּיטֶר מְרַחֵף עַל פְּנֵי הַמַּיִם וּמַעֲבִיר אֶצְבְּעוֹתָיו עַל זְנַב כָּל כָּרִישׁ חוֹלֵף, כְּדֶרֶךְ שֶׁאַתָּה מַעֲבִירָן עַל שִׂבְכַת גֶּדֶר־הַבַּרְזֶל בְּלֶכְתְּךָ בָּרְחוֹב. כָּךְ לֹא יָכְלוּ לְהִתְמוֹדֵד עִמּוֹ. הֲרֵי שֶׁעַל אַף הַכֹּל הָיְתָה זוֹ מֵעֵין הַצָּגָה־לְרַאֲוָה, בְּיִחוּד אִם לֹא נַעֲלִים עֵינֵינוּ מִן הָעֻבְדָּה שֶׁהָיָה חוֹזֵר וְהוֹפֵךְ פָּנָיו לִרְאוֹת כַּמָּה זַנְבוֹת־כָּרִישׁ הֶחֱמִיצוּ הֵם.

“חַיָּבִים אַתֶּם לְהַסְבִּיר לוֹ פָּנִים,” הִטְעִימָה וֶנְדִי בְּאָזְנֵי אַחֶיהָ.

“אָנָּה אָנוּ בָּאִים אִם יַעַזְבֶנּוּ לַאֲנָחוֹת?”

“נוּכַל לַחֲזֹר עַל עִקְּבוֹתֵינוּ,” אָמַר מִיכָאֵל.

“אֵיךְ נִמְצָא אֶת דַּרְכֵּנוּ בִּלְעָדָיו?”

“נַמְשִׁיךְ אֵיפוֹא לָעוּף,” אָמַר גּוֹ’ן.

“הוּא הַדָּבָר, גּ’וֹן, שֶׁנִּצְטָרֵךְ לָעוּף מִשּׁוּם שֶׁאֵין אָנוּ יוֹדְעִים אֵיךְ עוֹמְדִים מֵעוּף.”

אֱמֶת, נָכוֹן. פִּיטֶר שָׁכַח לְהַרְאוֹתָם כֵּיצַד עוֹצְרִים.

גּ’וֹן חִוָּה דַּעְתּוֹ וְאָמַר כִּי בִּדְלֵית־בְּרֵרָה לֹא יִצְטָרְכוּ אֶלָּא לַחְתֹּר הָלְאָה, לְפִי שֶׁהָעוֹלָם עָגֹל הוּא וּמִקְּצֵה כָּל הַקִּצִּים יַחְזְרוּ־יַגִּיעוּ אֶל סַף־חַלּוֹנָם.

“וּמִי יִמְצָא טֶרֶף לְפִינוֹ, גּ’וֹן?”

“חָטַפְתִּי לִי חֲתִיכָה יָפָה מִתּוֹךְ פִּי אוֹתוֹ נֶשֶׁר, חַד וְחָלָק, וֶנְדִי!”

“אָמְנָם כֵּן, לְאַחַר שֶׁחָזַרְתָּ וְנִסִּיתָ עֶשְׂרִים פַּעַם,” הִזְכִּירָה לוֹ וֶנְדִי. “אַף־עַל־פִּי שֶׁנִּתְמַחֵינוּ בְּחֶטֶף צֵידָה, הַבֵּט־נָא וּרְאֵה אֵיךְ שֶׁאָנוּ מִתְנַגְּשִׁים בְּעַנְנֵי־נֶגֶף וּשְׁאָר גּוּפֵי־דְּבָרִים, שָׁעָה שֶׁאֵינוֹ מָצוּי עִמָּנוּ בִּמְחִיצָתֵנוּ וְאֵינוֹ יָכוֹל לְשַׁמֵּשׁ לָנוּ עֵזֶר כְּנֶגְדֵּנוּ.”

וּבֶאֱמֶת הָיוּ חוֹזְרִים וְנֶחְבָּטִים לְלֹא־הֶרֶף. עַכְשָׁו יָכְלוּ לָעוּף מְלֹא־עָצְמָתָם, אֶלָּא שֶׁקִרְטְעוּ עֲדַיִן יֶתֶר עַל הַמִּדָּה בְּרַגְלֵיהֶם. כֵּיוָן שֶׁרָאוּ עָנָן צָף וְעוֹלֶה לִקְרָאתָם הָיוּ מֻבְטָחִים בּוֹ כִּי יוֹתֵר שֶׁהֵם מְנַסִּים לִסְטוֹת מֵעַל דַּרְכּוֹ, יוֹתֵר הֵם מוּעָדִים לְהִתָּקֵל בּוֹ. אִלּוּ הָיְתָה עִמָּם נָנָה, הָיוּ זוֹכִים לִרְאוֹת כְּבָר, בְּוַדַּאי, תַּחְבּוֹשׁוֹת עַל מֵצַח מִיכָאֵל.

פִּיטֶר לֹא נִמְצָא עִמָּם, שָׁעָה קַלָּה, וְהֵם חָשׁוּ עַצְמָם עֲזוּבִים עַד מְאֹד לְנַפְשָׁם. יָכוֹל הָיָה לְהַקְדִּימָם בִּמְעוֹפוֹ כָּל כָּךְ, שֶׁהָיָה נֶעֱלַם פִּתְאֹם מִן הָעַיִן וּמְשַׁחֵר לוֹ הַרְפַּתְקוֹת מִשֶּׁל עַצְמוֹ. אוֹ אָז הָיָה חוֹזֵר כְּשֶׁפִּיו מָלֵא צְחוֹק לְזֵכֶר דָּבָר נוֹרָא־נוֹרָא מְשַׁעֲשֵׁעַ שֶׁאָמַר לְכוֹכָב נוֹפֵל, אַךְ שָׁכַח מַהוּ. יֵשׁ שֶׁהָיָה עוֹלֶה מִן הַמְּצוּלוֹת כְּשֶׁהוּא מְכֻסֶּה קַשְׂקַשֵּׂי בְּנוֹת־מַיִם. עִם זֹאת לֹא יָכֹל לֹמַר בְּבֵרוּר מָה, בְּעֶצֶם, אֵרַע לוֹ. דָּבָר זֶה חָרָה לַיְלָדִים, שֶׁלֹּא רָאוּ מִימֵיהֶם צוּרַת בַּת־גַּלִּים, מִשְׁנֵה חָרוֹן.

“אִם שְׁכֵחָנוּ עַכְשָׁו,” סָבְרָה וֶנְדִי, “יְכוֹלִים אָנוּ לִהְיוֹת סְמוּכִים וּבְטוּחִים שֶׁלֹּא יִזְכְּרֶנּוּ לְהַבָּא!”

אַף אָמְנָם הָיָה חוֹזֵר לִפְרָקִים מִבְּלִי שֶׁיַּכִּירֵם. מִכָּל־מָקוֹם, לֹא לְגַמְרֵי. וֶנְדִי הָיְתָה בְּטוּחָה בְּכָךְ. הִשְׁגִּיחָה פַּעַם בְּעֵינָיו כִּי לֹא נִצְטַלְּלוּ אֶלָּא בְּשָׁעָה שֶׁחָלַף עַל פְּנֵיהֶם לְפֶתַע בִּמְרוּצַת הַיּוֹם כְּמִתְכַּוֵּן לְהַמְשִׁיךְ בְּדַרְכּוֹ. וּמַעֲשֶׂה שֶׁנֶּאֶלְצָה לוֹמַר לוֹ אֶת שְׁמָהּ.

“אֲנִי וֶנְדִי,” אָמְרָה מִתּוֹךְ רֻגְזָה.

הוּא הִצְטַעֵר מְאֹד.

“שְׁמָעִינִי־נָא, וֶנְדִי,” לָחַשׁ לָהּ. “כֵּיוָן שֶׁאַתְּ חָשָׁה בִּי כִּי שְׁכַחְתִּיךְ, אִמְרִי לִי פָּשׁוּט, ‘אֲנִי וֶנְדִי’, לֹא יוֹתֵר, אוֹ אָז אֶזָּכֵר בָּךְ מִיָּד.”

מוּבָן שֶׁהַדָּבָר לֹא נָעַם לָהּ כָּל־עִקָּר. כְּדֵי לְתַקֵּן אֶת הַמְּעֻוָּת הֶרְאָה לָהֶם כֵּיצַד מִשְׁתַּטְּחִין עַל גַּב הָרוּחַ הַנּוֹשֶׁבֶת. רְבוּתָא זוֹ חוֹלְלָה בְּמַצָּבָם תְּמוּרָה נְעִימָה כָּל־כָּךְ שֶׁנִּסּוּהָ פַּעַם אַחַר פַּעַם. עַכְשָׁו מָצְאוּ שְׁהֵם יְכוֹלִים לִישֹׁן לָבֶטַח. וּבֶאֱמֶת הָיוּ מַאֲרִיכִים בְּשֵׁנָה, אִלְמָלֵא פִּיטֶר, שֶׁנִּתְעַיֵּף מִמֶּנָּה חִישׁ־מַהֵר וְחָזַר לִתֵּן עֲלֵיהֶם בְּקוֹל נַגִּיד וּמְצַוֶּה:

“כָּאן מַשְׁפִּילִים וְיוֹרְדִים!”

כָּךְ קָרְבוּ וּבָאוּ, מִתּוֹךְ רִיב־דְּבָרִים, אַךְ רֹב עֲלִיצוּת, לְאֶרֶץ לְהַלָּן, שֶׁאֵלֶיהָ הִגִּיעוּ, גַּם הִגִּיעוּ, מִקְצֵה יְרָחִים רַבִּים וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁעָשׂוּ אֵלֶיהָ דַּרְכָּם מֵישָׁרִים. אֱמֶת נִתֶּנֶת לְהֵאָמֵר – לֹא עַל שׁוּם שֶׁפִּיטֶר, אוֹ טִינְק הֵיטִיבוּ כָּל־כָּךְ לַנְחוֹתָם אֹרַח, אֶלָּא מִשּׁוּם שֶׁהִיא עַצְמָהּ יָצְאָה לָתוּר אַחֲרֵיהֶם, כִּבְיָכוֹל, וּלְבַקְּשָׁם. רַק כָּךְ זוֹכָה בְּרִיָּה כָּלְשֶׁהִי מִן הַבְּרִיּוֹת לַחֲזוֹת בְּנֹעַם דְּמוּתָם שֶׁל חוֹפֵי־קֶסֶם אֵלֶּה.

“הִנֵּה הִיא שָׁם!” קָרָא פִּיטֶר בְּקוֹל שָׁלֵו.

“הֵיכָן, הֵיכָן?”

“מָקוֹם שֶׁכָּל הַחִצִּים מוֹרִים עָלָיו!”

וְאָמְנָם הוֹרוּ לָהֶם אוֹתָהּ שָׁעָה רִבּוֹא־רְבָבוֹת חִצֵּי־זָהָב אֶת הַדֶּרֶךְ הָעוֹלָה לָאִי. כֻּלָּם יָצְאוּ דְּחוּפִים מֵעִם יְדִידָתָם חַמָּה, שֶׁבִּקְּשָׁה לְהַבְטִיחַ אֶת הַיְלָדִים מֵרַע קֹדֶם שֶׁתִּפְרשׁ מֵהֶם לִשְׁעוֹת הַלַּיְלָה.

וֶנְדִי, גּ’וֹן וּמִיכָאֵל קָמוּ עַל רָאשֵׁי־אֶצְבְּעוֹתֵיהֶם וּבִקְּשׁוּ לְהָצִיץ בִּלְהַלָּן הֲצָצָה רִאשׁוֹנָה. הַכֵּר הִכִּירוּהָ מִיָּד, אַךְ רְאֵה, זֶה פֶּלֶא! לֹא כִּדְבַר־חֲלוֹם אֲשֶׁר חָזִיתָ יָמִים רַבִּים עַל מִשְׁכָּבְךָ, אַף זָכִיתָ לִרְאוֹתוֹ לְבַסּוֹף בְּעֵינֵי בְּשָׂרְךָ… עַד שֶׁלֹּא יָרְדָה עֲלֵיהֶם אֵימָה קִדְּמוּהָ כְּדֶרֶךְ שֶׁמְּקַדְּמִים פְּנֵי יָדִיד וּמוּדָע, שֶׁלְּבֵיתוֹ אַתָּה חוֹזֵר כְּדֵי לְבַלּוֹת אֶת יְמֵי־חֻפְשָׁתְךָ בְּהַלֵּל וּבְרֹב־תְּשׁוּאוֹת.

“גּ’וֹן, הִנֵּה הַלָּגוּנָה5.”

“'סְתַּכְּלִי שָׁם בַּצַּבִּים, וֶנְדִי”. “מַטִּילִים בֵּיצֵיהֶם בַּחוֹל!”

“שְׁמַע־נָא, גּ’וֹן, אַנְ' רוֹאֶה 'תַּפְלַמִינְגוֹ שְׁבוּר־הָרֶגֶל שֶׁלְּךָ.”

“הַבֵּט, מִיכָאֵל, מְעָרָתְךָ לְפָנֶיךָ!”

“מַ’זֶשָׁם, גּ’וֹן, בִּירַק־הַסְּבָךְ?”

“זְאֵבָה עַל גּוּרֶיהָ. זוֹ וַדַּאי שֶׁלָּךְ, וֶנְדִי.”

“הִנֵּה סִירָתִי, גּ’וֹן, תְּמוּכָה בִּכְלוֹנְסָאוֹת!”

“לֹא שֶׁלְּךָ, לֹא. אֶת שֶׁלְּךָ הֶעֱלֵינוּ הֲרֵי בָּאֵשׁ.”

“אִם הֶעֱלֵינוּ וְאִם לָאו – הֲרֵי זוֹ הִיא וְלֹא אַחֶרֶת. שְׁמַע־נָא, גּ’וֹן, רוֹאֶה אֲנִי עָשָׁן מִתַּמֵּר וְעוֹלֶה מִמַּחֲנֵה אֲדֻמֵּי־הָעוֹר.”

“הֵיכָן? הַרְאֵנִי וְאֹמַר לְךָ עַל פִּי טַבְּעוֹתָיו אִם לְשָׁלוֹם הֵם וְאִם לְמִלְחָמָה.”

“הֲרֵי שָׁם, מֵעֵבֶר לִנְהַר־הַתַּעֲלוּמוֹת.”

“'כְשָׁיו אַנְרוֹאֶה. זֶהוּ־זֶה! יוֹצְאִים חוֹצֵץ!”

בְּקִיאוּתָם בַּהֲוָיוֹת־עוֹלָם הֶעֶלְתָה צֵל־טִינָה בְּלֵב פִּיטֶר אַף כִּי אִם בִּדְבַר־מַעֲשֶׂה בִּקֵּשׁ לְקַפְּחָם, הָיָה נִצְחוֹנוֹ שָׁלֵם עִמּוֹ. לֹא סַחְתִּי לָכֶם כִּי יָרְדָה עֲלֵיהֶם אֵימָה? יָרֹד יָרְדָה כְּחֶתֶף, שָׁעָה שֶׁנָּסוּ הַחִצִּים וְהָאִי נִשְׁאַר עָטוּף לְפֶתַע חֲשֵׁכָה. בְּשֶׁכְּבָר־הַיָּמִים, בַּעֲלוֹתָם עַל מִשְׁכְּבֵי־לֵילָם, הָיְתָה לְהַלָן נִרְאֵית לָהֶם תְּחִלָּה זוֹעֶפֶת וּמַפְחִידָה בְּמִקְצָת. כְּתָמִים־לֹא־נֶחְקְרוּ צָצוּ וּפָשְׁטוּ בָּהּ חִישׁ־מַהֵר וּצְלָלִים שְׁחוֹרִים הָיוּ אוֹזְלִין בָּהּ עַרְטִילָאִין. כָּאן הָיְתָה שַׁאֲגַת פְּרִיצֵי־הַטֶּרֶף שׁוֹנָה מִן הַקָּצֶה־אֶל־הַקָּצֶה. גָּרוּעַ מִכָּל הוּא כִּי בִּטְחוֹנְךָ שֶׁאָמְנָם רָעוֹץ תִּרְעָצָם, פָּג וְהָיָה כְּלֹא־הָיָה. הִגִּיעוּ דְבָרִים לִידֵי־כָּךְ שֶׁהָיִיתָ בּוֹחֵר לִשְׁמֹעַ מִפִּי נָנָה כִּי אַךְ קָמִין הוּא לְפָנֶיךָ וְאִלּוּ לְהַלָן אֲשֶׁר אָמַרְנוּ – אֵין בָּהּ כָּל מַמָּשׁ.

לְמוֹתָר הוּא לוֹמַר שֶׁבְּכָל הַלֵּילוֹת לֹא הָיָה בָּהּ מַמָּשׁ. הַלַּיְלָה הַזֶּה – כֻּלָּה מַמָּשׁ, וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁאֵין בָּהּ אוֹר כְּלָל, חֲשֵׁכָתָהּ מִתְעַבָּה וְהוֹלֶכֶת וְאִלּוּ נָנָה – נָנָה הֵיכָן הִיא? רוֹחֲפִים הָיוּ עַתָּה בִּמְפֹרָד, אֶלָּא שֶׁנִּסְתּוֹפְפוּ וְנִלְחֲצוּ אֶל פִּיטֶר, שֶׁסּוֹף־סוֹף נִסְתַּלֵּק מִמֶּנּוּ רִשׁוּלוֹ.

בְּמִרְחָפָם עַל פְּנֵי אִי־הַבֹּהוּ, הִשְׁפִּילוּ עוּף כָּל־כָּךְ, שֶׁפָּגְעוּ מִפַּעַם־לְפַעַם בְּבַדֵּי אַחַד־הָעֵצִים. לִכְאוֹרָה לֹא נִרְאָה עַתָּה בַּחֲלַל־הָעוֹלָם כָּל דָּבָר אֲשֶׁר יֵשׁ בּוֹ מִן הָאֵימָה וְאִלּוּ לְמַעֲשֶׂה הָפְכָה חֲתִירָתָם כְּבֵדָה וּמְיַגַּעַת, מָשָׁל הִבְקִיעוּ לְעַצְמָם דֶּרֶךְ מִבְּעַד לְמַחֲנוֹת צָרִים וְצוֹרְרִים. פְּעָמִים שֶׁהָיוּ תְלוּיִים עַל בְּלִי־מָה, עַד שֶׁבָּא פִּיטֶר וְטָפַח עָלֶיהָ בְּאֶגְרוֹפָיו.

“אֵינָם רוֹצִים כִּי נִנְחַת!” קָרָא וְאָמַר.

“מִי הֵם?” שָׁאֲלָה וֶנְדִי, שֶׁעֲבָרָהּ רַעַד, בְּקוֹל־מְלַחֲשִׁים.

אֶלָּא שֶׁהוּא לֹא יָכֹל, אוֹ לֹא רָאָה נָכוֹן לְעַצְמוֹ, לַהֲשִׁיבָהּ דָּבָר.

כָּל אוֹתָהּ שָׁעָה הָיְתָה טִינְקֶר־בֶּל שְׁקוּעָה בְּתַרְדֵּמָה, פִּיטֶר הֵעִירָהּ מִשְּׁנָתָהּ וּשְׁלָחָהּ לְפָנָיו. פְּעָמִים שֶׁהָיָה זוֹקֵף עַצְמוֹ בָּאֲוִיר, מַנִּיחַ יָדוֹ עַל אֲפַרְכֶּסֶת־אָזְנוֹ וּמַקְשִׁיב רַב־קֶשֶׁב. מִיָּד הָיָה חוֹזֵר וּמֵצִיץ לְמַטָּה בְּעֵינַיִם נוֹצְצוֹת כָּל־כָּךְ, שֶׁהָיָה דּוֹמֶה עָלֶיךָ כִּי חָתְרוּ שְׁתֵּי פְּחָתִים בַּקַּרְקַע. כֵּיוָן שֶׁעָשָׂה כֵּן הִמְשִׁיךְ דַּרְכּוֹ הָלְאָה. עֹז־רוּחוֹ הִטִּיל עָלֶיךָ מַמָּשׁ מוֹרָא.

“רוֹצֶה אַתָּה בְּמַעֲשֵׂה־הַרְפַּתְקָה מִיָּד,” שָׁאַל אֶת גּ’וֹן כִּלְאַחַר־פֶּה, “אוֹ שֶׁמּוּטָב לְךָ לִשְׁתּוֹת תְּחִלָּה תֵּה?”

וֶנְדִי לָחֲשָׁה: “תֵּה תְּחִלָּה,” וּמִיכָאֵל לָחַץ יָדָהּ מִתּוֹךְ הַכָּרַת־תּוֹדָה. וְאוּלָם גּ’וֹן, שֶׁלִּבּוֹ אַמִּיץ יוֹתֵר בַּגִּבּוֹרִים, בִּקֵּשׁ לָדַעַת: “אֵיזוֹ הַרְפַּתְקָה?”

“בַּפַּמְפַּסִּים6 אֲשֶׁר מִתַּחַת,” הֵשִׁיב פִּיטֶר, “מִתְנַמְנֵם עַכְשָׁו שׁוֹדֵד־יָם. אִם רוֹצֶה אַתָּה, נָקוּם עָלָיו וְנַהַרְגֶנּוּ.”

“אֵינֶנִּי רוֹאֶה אוֹתוֹ,” אָמַר גּ’וֹן לְאַחַר דְּמָמָה מְמֻשֶּׁכֶת.

“אֲנִי רוֹאֶה!”

“וּמָה,” הוֹסִיף גּ’וֹן בְּקוֹל שֶׁזָּרְקָה בּוֹ צְרִידוּת, “אִם יָקִיץ פִּתְאֹם וְיִתְעוֹרֵר?”

פִּיטֶר הֵשִׁיב מִתּוֹךְ סְלִידָה.

“אֵינְךָ מַעֲלֶה עַל דַּעְתְּךָ שֶׁאֶהֱרֹג 'תּוֹ בְּתוֹךְ שְׁנָתוֹ? קֹדֶם אָעִיר 'תוֹ, אַחַר־כָּךְ אֶהֱרֹג 'תוֹ נֶפֶשׁ! זוֹ דַּרְכִּי מֵאָז!”

“הַבֶּט נָא… מַרְבֶּה אַתָּה לְקַצּוֹת בָּהֶם?”

“חֳמָרִים־חֳמָרִים!”

"עָצוּם! קָרָא גּ’וֹן, שֶׁגָּמַר בְּלִבּוֹ כִּי יִשְׁתֶּה תְּחִלָּה תֵּה. שָׁאַל אִם שׁוֹדְדֵי־הַיָּם שֶׁעַל הָאִי רַבִּים עַתָּה מְאֹד.

פִּיטֶר הֱשִׁיבוּ כִּי מִיָּמָיו לֹא נִזְדַּמֵּן לוֹ לִרְאוֹתָם רַבִּים וּמְרֻבִּים כָּל־כָּךְ.

“מִיהוּ קְבַרְנִיטָם?”

“הוּק,” הֵשִׁיב פִּיטֶר. כֵּיוָן שֶׁהוֹצִיא אֶת שְׁמוֹ הַמְפֹרָשׂ וְהַשָּׂנוּא מִפִּיו, לָבְשׁוּ פָּנָיו אֲרֶשֶׁת־חֻמְרָה.

“גֵּ’ס. הוּק?”

“הוּא־הוּא!”

כָּאן מֵרֵר מִיכָאֵל בִּבְכִי מַמָּשׁ וַאֲפִלּוּ ג’וֹן לֹא יָכֹל לְהוֹצִיא הֶגֶה שֶׁלֹּא מִתּוֹךְ יְבָבָה.

“הוּא שֶׁשִּׁמֵּשׁ לִשְׁחוֹר־הַזָּקָן רַב־מַלָּחִים,” לָחַשׁ גּ’וֹן בְּקוֹל צָרוּד. “גָּרוּעַ שֶׁבְּכֻלָּם. יָחִיד בְּדוֹרוֹ הִטִּיל חִתּיתוֹ עַל בֵּרְבֶּקוּ!”

“הוּא וְלֹא אַחֵר!” אָמַר פִּיטֶר.

“אֵיכוּ' נִרְאֶה? גָּדוֹל?”

“לֹא כְּפִי שֶׁהָיָה פַּ’ם!”

“מַזְּתוֹמֶרֶת לֹא כְּפִי־שֶׁהָיָה?”

“חָתַכְתִּי מִמֶּנּוּ חַתְ’כָה.”

“אַתָּה?”

“כֵּן, אֲנִי!” אָמַר פִּיטֶר בְּקוֹל נֶחֱרָץ.

“לֹא רָצִיתִי לִפְגֹּעַ בִּכְבוֹדְךָ.”

“בְּסֵדֶר, בְּסֵדֶר!”

“אַךְ אֱמֹר לִי, אֵיזוֹ חַתְ’כָה?”

“יָד־יְמִינוֹ.”

“זוֹתוֹמֶרֶת שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לַ’תְחִיל מַכּוֹת?”

“מֵילָא, אֵינוֹ יָכוֹל!”

“אִטֵּר?”

“קֶרֶס עָשׂוּי בַּרְזֶל יֵשׁ לוֹ בִּמְקוֹם יָד וְהוּא מְקָרֵס בּוֹ!”

“מְקָרֵס!”

“שְׁמַע־נָא, גּ’וֹן,” אָמַר פִּיטֶר.

“כֵּן,”

“אֱמֹר: ‘אַי, אַי, סֵיר!’”7

“אַי, אַי, סֵיר!”

“דָּבָר אֶחָד,” הִמְשִׁיךְ פִּיטֶר, “חַיָּב כָּל יֶלֶד הַסָּר לִפְקֻדָּתִי לְהַבְטִיחֵנִי עַל דִּבְרָתוֹ. אַף אַתָּה בְּתוֹכָם.”

גּ’וֹן הֶחֱוִיר.

“הִנֵּה זֶה: אִם יִקָּרֶה לָנוּ אוֹתוֹ הוּק בִּקְרָב פָּנִים־אֶל־פָּנִים, הָנַח לִי לְטַפֵּל בּוֹ!”

“עַל דִּבְרָתִי!” הִבְטִיחוֹ גּ’וֹן נֶאֱמָנָה.

שׁוּב לֹא רָאוּ עַצְמָם זָרִים וּמוּזָרִים כָּל־כָּךְ בְּעוֹלָמָם. טִינְק הָיְתָה מְעוֹפֶפֶת לְצִדָּם וּלְנֹגַהּ זָרְחָהּ יָכְלוּ לְהַכִּיר עַתָּה אִישׁ אֶת אָחִיו. לִמְגִנַּת־לִבָּהּ לֹא עָלָה בְּיָדָהּ לְרַשֵּׁל אֶת מְעוֹפָהּ כְּמוֹתָם וְנֶאֶלְצָה לַעֲשׂוֹת דַּרְכָּהּ מַעְגָּלוֹת, שֶׁבְּתוֹכָם הָיוּ מְרַחֲפִים כִּבְתוֹךְ הִלָּה שֶׁכֻּלָּהּ זֹהַר. דָּבָר זֶה מָצָא חֵן בְּעֵינַי וֶנְדִי, עַד שֶׁקָּם פִּיטֶר וְהִטְעִים כִּי אַלְיָה זוֹ קוֹץ יֵשׁ בָּהּ.

“הִיא מְסַפֶּרֶת לִי,” קָרָא וְאָמַר, “כִּי שׁוֹדְדֵי־הַיָּם הִבְחִינוּ בָּנוּ לִפְנֵי רֶדֶת־הַחֲשֵׁכָה וְהוֹצִיאוּ אֶת טוֹם הָאָרֹךְ.”

“הַתּוֹתָח הַגָּדוֹל?”

“כֵּן. מוּבָן שֶׁהֵם רוֹאִים אוֹתָהּ מְנַצְנֶצֶת וְאִם יְנַחֲשׁוּ שֶׁאָנוּ סְמוּכִים אֵלֶיהָ כָּל־כָּךְ יָטִיחוּ בָּנוּ בְּוַדַּאי טִיחָה רַבָּה!”

“וֶנְדִי!”

“גּ’וֹן!”

“מִיכָאֵל!”

“אֱמֹר לָהּ שֶׁתִּסְתַּלֵּק מִיָּד, פִּיטֶר!” קָרְאוּ שְׁלָשְׁתָּם פֶּה־אֶחָד, אֶלָּא שֶׁלֹּא נַעֲנָה לָהֶם כְּלָל.

“נִדְמֶה לָהּ שֶׁתָּעִינוּ בַּדֶּרֶךְ,” הֵשִׁיב קְשׁוּחוֹת, “וְהִיא מְלֵאַת־פַּחַד. מֻבְטַחְנִי כִּי לֹא הֶעֱלֵיתֶם אַף עַל דַּעְתְּכֶם שֶׁאֶעֶזְבֶנָּה לְנַפְשָׁהּ כְּשֶׁהִיא מְלֵאָה פַּחַד?”

רֶגַע כְּמֵימְרָה נִפְסַק חוּג־הָאוֹר וּמַשֶּׁהוּ צְבָטוֹ לְפִיטֶר צְבִיטַת־חִבָּה.

“אָז אֱמֹר לָהּ,” בִּקְּשָׁה וֶנְדִי, “כִּי תְּכַבֶּה אֶת אוֹרָהּ.”

“אֵינָהּ יְכוֹלָה. הֲרֵי זֶה כִּמְעַט הַדָּבָר הָאֶחָד שֶׁאֵין הַפֵיוֹת מְסֻגָּלוֹת לַעֲשׂוֹת. הוּא כָּבֶה מֵעַצְמוֹ בְּשָׁעָה שֶׁהִיא נֶחְטֶפֶת, תְּנוּמָה, כְּמוֹתוֹ כְּאוֹר־הַכּוֹכָבִים.”

“אָז אֱמֹר לָהּ שֶׁתֵּחָטֵף מִיָּד!” קָרָא גּ’וֹן בְּקוֹל־מְצַוֶּה כִּמְעַט.

“אֵינָהּ נֶחְטֶפֶת עַד שֶׁלּא תַּחְטְפֶנָּה. הֲרֵי זֶה כִּמְעַט הַדָּבָר הָאֶחָד שֶׁאֵין הַפֵיוֹת מְסֻגָּלוֹת לַעֲשׂוֹת.”

“נִדְמֶה לִי,” רָטַן גּ’וֹן, “כִּי אֵלֶּה הֵם שְׁנֵי הַדְּבָרִים הַיְּחִידִים שֶׁכְּדַאי לָאָדָם לַעֲשׂוֹתָם.”

“אִלּוּ הָיָה לְמִישֶׁהוּ מֵאִתָּנוּ כִּיס,” אָמַר פִּיטֶר, “הָיִינוּ יְכוֹלִים לְשֵׂאתָהּ, אוּלַי, בְּתוֹכוֹ.”

כֵּיוָן שֶׁפָּרְשׁוּ וְהִפְלִיגוּ בְּחָפְזָה אֲשֶׁר כָּזוֹ לֹא נִמְצָא לָהֶם, בֵּינָם לְבֵין אַרְבַּעְתָּם, כִּיס אֶחָד לִרְפוּאָה.

טִינְק הִסְכִּימָה לָצֵאת לְמַסָּעָהּ בְּמִגְבַּע, אִם יִשָּׂאוּהוּ בַּיָּד. גּ’וֹן הוּא שֶׁהֶחֱזִיקוּ בְּכַפּוֹ, אַף כִּי בְּסֵתֶר־לִבָּהּ קִוְּתָה כִּי יִהְיֶה זֶה פִּיטֶר.

לֹא יָצְאָה שָׁעָה קַלָּה וּוֶנְדִי נְטָלַתּוּ לְיָדָהּ, מִשּׁוּם שֶׁהִתְלוֹנֵן כִּי נִתְחַבֵּט לוֹ כְּנֶגֶד בִּרְכּוֹ. דָּבָר זֶה, כְּכָל אֲשֶׁר יוּבְרַר לָנוּ חִישׁ־מַהֵר, הֱבִיאָם לְעֶבְרֵי פִּי־פַּחַת, מִשּׁוּם שֶׁטִּינְק סֵרְבָה לְהַכִּיר לְוֶנְדִי תּוֹדָה עַל מַעֲשֶׂיהָ.

הָאוֹר שֶׁבְּתוֹךְ הַמִּגְבַּע הַשָּׁחוֹר כָּבָה עַתָּה כִּמְעַט לְגַמְרֵי וְכֻלָּם עָפוּ בִּדְמָמָה. הָיְתָה זוֹ הַדְּמוּמָה שֶׁבְּכָל דִּמְמוֹת־הָאֵלֶם אֲשֶׁר יָדְעוּ מִימֵיהֶם: הַס, שֶׁלֹּא הוּפַר אֶלָּא פַּעַם אַחַת – עַל יְדֵי קוֹל־לִקְלוּק עוֹלֶה מִמַּעֲמַקִּים שֶׁפִּטֵּר תֵּאֲרוּ כְּקוֹל הֲמוֹן־מַיִם־נִלְחָכִים־בְּפִי־פְּרִיצֵי־טֶרֶף־שֶׁבַּמַּעְבָּרָה וּפַעַם שְׁנִיָּה – עַל יְדֵי קוֹל צוֹרֵם, שֶׁהָיָה יכוֹל, אוּלַי, לִהְיוֹת קוֹל אִוְשַׁת־בַּדִּים מִסְתַּכְסְכִים יַחְדָּיו, אֶלָּא שֶׁפִּיטֶר הֵעִיד עָלָיו כִּי הָיָה קוֹל מִשְׁחַז־סַכִּינֵיהֶם שֶׁל אֲדֻמֵּי־עוֹר. לְבַסּוֹף פָּסְקוּ אַף רְחָשִׁים אֵלֶּה. לְמִיכָאֵל הָיָה נִדְמֶה כִּי בְּדִידוּתָם אֲיֻמָּה עַתָּה מִנְּשׂוֹא.

“אִלּוּ נִשְׁמַע, לְפָחוֹת, רַחַשׁ כָּלְשֶׁהוּ!” קָרָא וְאָמַר.

בִּתְשׁוּבָה לְמִשְׁאַלְתּוֹ נִבְקַע הָאֲוִיר מִקּוֹל הָעֲצוּמָה בְּהִתְפּוֹצְצֻיּוֹת שֶׁשָּׁמַע בְּחַיָּיו. שׁוֹדְדֵי־הַיָּם יָרוּ עֲלֵיהֶם בְּטוֹם הָאָרֹךְ. קוֹלוֹ נִתְהַדְּהֵד בֶּהָרִים וְהַהֵדִים רָעֲמוּ בְּקוֹל־גָּדוֹל: אַיָּם, אַיָּם, אַיָּם?"

בְּדֶרֶךְ מֻבְהֶקֶת אֲשֶׁר כָּזוֹ לָמְדָה הַשְּׁלִישִׁיָּה הַנִּבְעֶתֶת לָדַעַת מַה בֵּין אִי שֶׁאֵין בּוֹ מַמָּשׁ, לְאוֹתוֹ אִי, שָׁעָה שֶׁנִּתְמַמֵּשׁ לְעֵינֶיךָ! מִשֶּׁחָזְרוּ הַשְּׁחָקִים וְנָכוֹנוּ מָצְאוּ עַצְמָם גּ’וֹן וּמִיכָאֵל עֲזוּבִים בַּאֲפֵלָה לְנַפְשָׁם. גּ’וֹן בּוֹסֵס, מִבְּלִי מֵשִׂים, בָּאֲוִיר וְאִלּוּ מִיכָאֵל, שֶׁלֹּא יָדַע לָצוּף כְּלָל, צָף לוֹ בֶּחָלָל.

“נוֹרֵיתָ?” לָחַשׁ גּ’וֹן בְּקוֹל־אֵימִים.

“לֹא נִסִּיתִי עֲדַיִן!” הֱשִׁיבוֹ מִיכָאֵל בִּלְחִישָׁה.

עַכְשָׁו אָנוּ יוֹדְעִים כִּי אִישׁ לֹא נִפְגַּע. מִכָּל־מָקוֹם טִלְטֵל קוֹל הַיֶּרִי אֶת פִּיטֶר לְמֶרְחַקֵּי־יָם בְּעוֹד שֶׁוֶּנְדִי נֶהְדְּפָה לְמַעְלָה, מִבְּלִי שֶׁתִּמָּצֵא עִמָּהּ בְּקִרְבָתָהּ נֶפֶשׁ חַיָּה, לְבַד מִטִּינְקֶר־בֶּל.

אֵינִי יוֹדֵעַ אִם הִרְהוּר הוּא שֶׁצָּץ לְפֶתַע בְּלֵב טִינְק, אוֹ שֶׁסּוֹף כָּל אוֹתוֹ מַעֲשֶׂה בְּכַוָּנַת־תְּחִלָּה. אִם כָּכָה וְאִם כָּךְ צָצָה וְיָצְאָה פִּתְאֹם מִתּוֹךְ מִגְבָּעָהּ וְהֵחֵלָּה מוֹשֶׁכֶת אֶת וֶנְדִי לִקְרַאת אָבְדָּנָהּ.

טִינְק לֹא הָיְתָה בְּרִיָּה שֶׁכָּל סוּרָהּ רַע, אוֹ מוּטָב שֶׁנֹּאמַר: עַכְשָׁו הָיָה כָּל סוּרָהּ רַע, אַךְ לִפְרָקִים הָיְתָה בְּרִיָּה שֶׁכֻּלָּהּ דַּוְקָא טוֹב. פֵיוֹת אֵינָן מֻסְגָּלוֹת לִהְיוֹת אֶלָּא דָּבָר זֶה אוֹ אַחֵר, לְפִי שֶׁבִּהְיוֹתָן פִצְפּוֹנִיּוֹת, אֵין שְׁתֵּי רְגָשׁוֹת עֲשׂוּיוֹת לְשַׁמֵּשׁ בְּלִבָּן בְּעִרְבֻּבְיָה אַחַת. פְּעָמִים שֶׁשָּׁרוּי לָהֶן לְהִשְׁתַּנּוֹת, אֶלָּא שֶׁהַדָּבָר חַיָּב לְהֵעָשׂוֹת אָז מִן הַקָּצֶה־אֶל־הַקָּצֶה. עַכְשָׁו הָיְתָה עֵינָהּ צָרָה בְּוֶנְדִי. דְּבָרִים שֶׁאָמְרָה לָהּ בְּקוֹל צִלְצוּל מְצוֹדֵד־אֹזֶן לֹא הָיוּ מְחֻוָּרִים לָהּ, כַּמּוּבָן, אַךְ נְעִימָתָם הָיְתָה אֲדִיבָה וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁעָפָה כְּנֶגְדָּהּ, יָצוֹא וָשׁוֹב, כְּאוֹמֶרֶת: “לְכִי אַחֲרַי וְלֹא יְאֻנֵּךְ כָּל רַע!”

מָה עוֹד יָכְלָה וֶנְדִי לַעֲשׂוֹת? קָרְאָה לְפִיטֶר וּלְג’וֹן וּלְמִיכָאֵל וְלֹא שָׁמְעָה אֶלָּא קוֹל עֲנוֹת־לִגְלוּג. עֲדַיִן לֹא הִכִּירָה בְּטִינְק שֶׁשָּׂטְמָה אוֹתָהּ בְּלִבָּהּ מַשְׂטֵמַת אִשָּׁה אֶת צָרָתָהּ וְכָךְ, כּוֹשֶׁלֶת בִּמְעוֹפָהּ, נִשְּׁאָה בְּעִקְבוֹת טִינְק אֶל אָבְדָּנָהּ.


 

הָאִי קוֹרֵם עוֹר וּבָשָׂר    🔗

לְהַלָּן, שֶׁלִּבָּהּ הִגִּיד לָהּ כִּי פִּיטֶר מְמַשְׁמֵשׁ וּבָא, שָׁבָה וְנִתְעוֹרְרָה לְחַיִּים חֲדָשִׁים. אֶפְשָׁר שֶׁהָיִינוּ צְרִיכִים לִגְרֹס צוּרַת נִפְעַל וְלֹמַר “נֵעוֹרָה”, אַךְ “נִתְעוֹרְרָה” טוֹבָה יוֹתֵר וּפִּיטֶר הִשְׁתַּמֵשׁ רַק בָּהּ.

עַד שֶׁאֵינוֹ חוֹזֵר לִגְבוּלָהּ, עִנְיָנֶיהָ מִתְנַהֲלִים בַּעֲצַלְתַּיִם: הַפֵיוֹת קָמוֹת מִמִּשְׁכָּבָן שָׁעָה תְּמִימָה לְאַחַר הַשְׁכָּמָה, פְּרִיצֵי־שַׁחֲצָהּ מְרַבְּצִים גּוּרֵיהֶם בְּנִיחוּתָא, אֲדֻמֵּי־עוֹרָהּ אֵינָם קָמִים מִסְּעֻדָּתָם שִׁבְעָה יָמִים וְשִׁבְעָה לֵילוֹת רְצוּפִים שֶׁבַּשָּׁבוּעַ וּכְשֶׁהָעֲזוּבִים וְהַפִּירָטִים מִזְדַּמְּנִים בָּהּ לְפֻנְדָּק אֶחָד, אֵינָם שׁוֹלְחִים אֵלֶּה כְּנֶגֶד אֵלֶּה אֶלָּא אֶצְבַּע מְשֻׁלֶּשֶׁת.

כֵּיוָן שֶׁמַּגִּיעַ פִּיטֶר, אוֹיְבָהּ הַמֻּשְׂבָּע שֶׁל הַשַּׁאֲנָנוּת, חוֹזֶרֶת הַקְּעָרָה וּמִתְהַפֶּכֶת עַל פִּיהָ. כְּבשׁ אָזְנְךָ בְּעָפָר וְאַתָּה שׁוֹמֵעַ קוֹל הֲמוֹנוֹ־שֶׁל־אִי הוֹלֵךְ מִסּוֹף לְהַלָּן עַד סוֹפָהּ.

עֶרֶב זֶה עֲרוּכִים עִקָּרֵי־הַכֹּחוֹת בָּאִי מַעֲרָךְ אֲשֶׁר כָּזֶה:

הַיְלָדִים מְחַפְּשִׂים אֶת פִּיטֶר. הַפִּירָטִים מְחַפְּשִׂים אֶת הַיְלָדִים. אֲדֻמֵּי־הָעוֹר מְחַפְּשִׂים אֶת הַפִּירָטִים. חַיְתוֹ־שַׁחַץ מְחַפְּשׂוֹת אֶת אֲדֻמֵּי־הָעוֹר וְכָל־כֻּלָּם־יַחַד עָגִים־חַגִים, סוֹבְבִים־הוֹלְכִים לָהֶם סְחוֹר־סְחוֹר וְרַק מִשּׁוּם שֶׁחֶפְזוֹן חֲבוּרָה אַחַת שָׁקוּל כְּנֶגֶד חֶפְזוֹן קוֹדַמְתָהּ, אֵין אִשָּׁה מַדְבִּיקָה אֶת רְעוּתָהּ.

כֻּלָּם צְמֵאִים לְדָם, פְּרָט לַיְלָדִים. בִּשְׁאַר כָּל הַלֵּילוֹת צְמֵאִים לוֹ, כַּמּוּבָן, אַף הֵם אֶלָּא שֶׁלַּיְלָה זֶה יָצְאוּ לְשַׁחֵר פְּנֵי רַבָּם. מִנְיַן יַלְדֵי־הָאִי אֵינוֹ עוֹלֶה בְּכָל־עֵת לְשִׁעוּר אֶחָד. פְּעָמִים שֶׁהוּא פָּחוּת, פְּעָמִים יָתֶר – הַכֹּל לְפִי רֹב הַחֲלָלִים וְכַיּוֹצֵא בְּכָךְ. לֹא זוֹ אַף זוֹ: כֵּיוָן שֶׁנִּדְמֶה לְפִּיטֶר כִּי נִתְמַלְּאָה סְאָתָם הוּא מְקַצֵּץ בְּמִסְפָּרָם. סְיָג לְחַבְרוּתָא, מָצִינוּ בְּחֻקּוֹתָיו, מִעוּט־נְפָשׁוֹת. לַיְלָה זֶה הִגִּיעַ מִנְיָנָם לַחֲצִי־תְרֵיסָר – אִם נַחֲשֹׁב אֶת זוּג־הַתְּאוֹמִים לִשְׁנַיִם.

צַיְּרוּ לָכֶם עַתָּה בְּדִמְיוֹנְכֶם שֶׁאָנוּ רְבוּצִים בֵּין קְנֵי־הַסֻּכָּר וּמְצִיצִים בָּהֶם – עַד שֶׁלֹּא עָבְרוּ, חָלְפוּ עַל פָּנֵינוּ בְּזֶה־אַחַר־זֶה, כִּצְלָלִים, אִישׁ יָדוֹ עַל דִּקְרוֹ.

גְּזֵרָה גָּזַר עֲלֵיהֶם פִּיטֶר שֶׁלֹּא לִדְמּוּת וְלֹא לִשְׁווֹת לוֹ. מְכֻרְבָּלִים בְּפַרְווֹת דֻּבִּים, שֶׁרָעֲצוּ בְּמוֹ יָדָם, הֵם נִרְאִים לָנוּ שְׂעִירִים וּמְכֻדָּרִים כָּל־כָּךְ, שֶׁאִם כּוֹשְׁלִים וּמוֹעֲדִים – נִצְנָפִים צְנֵפָה גְּדוֹלָה לְפָנִים. אֲשֶׁר־עַל־כֵּן נַעֲשׂוּ בִּטְחֵי־צַעַד.

רִאשׁוֹן כָּל בְּנֵי־מָרוֹן הוּא טוּטֶלְס. תֹּאמַר – פָּחוּת שֶׁבְּכֻלָּם? לָאו דַּוְקָא. אַךְ אִתְּרַע מַזָּלוֹ וְהַרְפַּתְקְאוֹתָיו מוּעָטוֹת מִשֶּׁל חֲבֵרָיו. עִקָּרֵי־דְּבָרִים נַעֲשִׂים תָּמִיד שֶׁלֹּא בְּנוֹכְחוּתוֹ. הִנֵּה הוּא מְהַלֵּךְ, דֶּרֶךְ־מָשָׁל, בְּשׁוּבָה וָנַחַת. הִנֵּה הוּא נוֹטֵל לְעַצְמוֹ שָׁהוּת לְקוֹשֵׁשׁ מְעַט עֵצִים וּלְכַלְכֵּל בָּהֶם אֶת הַמְּדוּרָה… כֵּיוָן שֶׁחוֹזֵר עַל עֲקֵבָיו – מוֹצֵא אֶת שְׁאָר כָּל־הַפַּמַּלְיָה עוֹמֶדֶת עַל הַדָּם וּמְסַפַּגְתּוֹ. מַזָּלוֹ הַבִּישׁ הוּא שֶׁשִּׁוָּה לוֹ אֲרֶשֶׁת פְּנֵי־עַצֶּבֶת וְאוּלָם תַּחַת אֲשֶׁר יִזְרֹק בּוֹ מָרָה, הִטְבִּיעַ בּוֹ חוֹתַם עֶדְנָה וַעֲשָׂאוֹ נְמוּךְ־רוּחַ, עָנוּ שֶׁבְּכֻלָּם.

מִסְכֵּנֵנוּ טוּטֶלְס, הָרַךְ וְהֶעָנוֹג, תֵּן דַּעַתְּךָ עַל מוֹצְאוֹת לֵילֵנוּ־זֶה! אִם תִּתְמַכֵּר לְהַרְפַּתְקְאוֹתָיו – אַחֲרִיתְךָ עֲדֵי־אוֹבֵד. הַפֵיָה הַמְכֻנָּה טִינְקֶר־בֶּל, טוּטֶלְס, חוֹרֶשֶׁת מְזִמּוֹת וּמִתְכַּוֶּנֶת לְקַנֵּחַ בְּךָ יָדָהּ. כִּסְבוּרָה הִיא – נוֹחַ אַתָּה מִן הָאֲחֵרִים לְהַפִּילְךָ בַּפַּח. 'שָׁמֵר וְ’זָהֶר לְנַפְשְׁךָ, טוּטֶלְס!

מִי יִתְּנֵנוּ מַקְשִׁיב לִי וְשׁוֹמֵעַ, אֶלָּא שֶׁלְרֹעַ מַזָּלֵנוּ אֵין אָנוּ רְבוּצִים עַל אוֹתוֹ אִי כְּלָל וְאִלּוּ טוּטֶלְס – חוֹלֵף־עוֹבֵר לוֹ לְתֻמּוֹ, כּוֹסֵס אֶת פִּרְקֵי־אֶצְבְּעוֹתָיו. אַחֲרָיו פּוֹסֵעַ נִיבְּס, הֶלֶל־בֶּן־פַּחַז. אַחֲרָיו סְלַיְטְלִי, רַב־אוּמָן בְּגִלּוּף מַשְׁרוֹקִיּוֹת מִבַּדֵּי־חֹרֶשׁ וּבַרְנַשׁ הַיּוֹצֵא בִּמְחוֹל־עוֹלְזִים לְקוֹל צְלִילֵי עַצְמוֹ. סְלַיְטְלִי הוּא זְחוּחַ הַדַּעַת שֶׁבַּחֲבוּרָה. כִּמְדוּמֶה לוֹ שֶׁזּוֹכֵר יָמִים־מִקֶּדֶם, עַד שֶׁלֹּא עֲזָבוּהוּ לְנַפְשׁוֹ. לְכָךְ סוֹלֵד עָלָיו חָטְמוֹ סִלּוּד־שֶׁל־חֲצִיפוּת. רְבִיעִי לַסֵּדֶר – קֶרְלִי, קֻפַּת צָרוֹת־צְרוּרוֹת. כֵּיוָן שֶׁהָיָה פִּיטֶר נוֹתֵן עַל אֲנָשָׁיו בְּקוֹלוֹ וּמַכְרִיז: “כָּל שֶׁסָּרַח – יֵצֵא וַיַּעֲמֹד לִפְנֵי כֻּלָּם!” הָיָה יוֹצֵא וְעוֹמֵד לוֹ לִפְנֵי כֻּלָּם. מֵחֲמַת שֶׁהִפְרִיז עַל הַמִּדָּה נֶעֶשְׂתָה יְצִיאָתוֹ קֶבַע וְהָיָה נִצָּב לִפְנֵי כֻּלָּם בֵּין שֶׁסָּרַח, בֵּין שֶׁלֹּא סָרַח.

אַחֲרוֹנִים־אַחֲרוֹנִים פּוֹסְעִים הַתְּאוֹמִים, שֶׁאֵין כָּל אָדָם יָכוֹל לְתָאֲרָם, מִשּׁוּם שֶׁלְּעוֹלָם אֵינוֹ מֻבְטָח בְּלִבּוֹ כִּי לֹא הֶחֱלִיפָם אִישׁ בְּאָחִיו. פִּיטֶר לֹא יָדַע אֶל־נָכוֹן טִיבָם שֶׁל תְּאוֹמִים מַהוּ וּלְפִי שֶׁאֲנָשָׁיו הָיוּ מְצֻוִּים שֶׁלֹּא לְהַשִּׂיג בְּשִׂכְלָם דְּבָרִים הַנִּשְׂגָּבִים מִבִּינָתוֹ, הָיוּ לְחִידָה אַף בְּעֵינֵי עַצְמָם. כֵּיוָן שֶׁבִּקְּשׁוּ לָצֵאת יְדֵי חוֹבַת הַכֹּל הָיוּ כְּרוּכִים תָּמִיד יַחְדָּיו, כִּמְבַקְּשִׁים מְחִלָּה מִן הַבְּרִיּוֹת.

הַיְּלָדִים נִבְלָעִים בְּמַעֲבֵה הַחֲשֵׁכָה וּמִקְצֵה שָׁעָה־שֶׁל־כְּלוּם – אַף כִּי כְלוּם קַל־שֶׁבְּקַלִּים, לְפִי שֶׁמְאֹרָע רוֹדֵף מְאֹרָע בְּאִיֵּנוּ זֶה – בָּאִים בְּעִקְּבוֹתָם הַפִּירָטִים. לֹא רְאִינוּם עֲדַיִן פָּנִים וּכְבָר נִשָּׂא קוֹלָם, מְנַסֵר בְּאָזְנֵינוּ כְּרַעַם בַּגַּלְגַּל. וּלְעוֹלָם הֲרֵי זֶה זֶמֶר־בְּנֵי־מָגוֹר־מֵאָז:

רַפּוּ כְּבָלִים! סְפוּ שֶׁבֶר־אַחַר־שֶׁבֶר

וְשֹׁד עַל שֹׁד! פִּרְשׂוּ לִלְבַב־יַמִּים!

כַּדּוּר אִם יְפִיצֶנּוּ לְכָל־עֵבֶר –

בַּשְּׁאוֹל מִתַּחַת נִתְרָאֶה פָּנִים!

מִיּוֹם שֶׁהֵחֵלּוּ אָרְחֵי־פָּרְחֵי עוֹלִים בַּסַּךְ לְגַרְדֹּם, לֹא רָאֲתָה עוֹד עֵין־אָדָם אֲסֻפַּת רֵיקִים, שֶׁמַּרְאִיתָם מְנַוַּלְתָּם כָּל־כָּךְ! הֲרֵי לְמָשָׁל צֶ’קוֹ, הָאִיטַלְקִי יְפֵה־הַתֹּאַר שֶׁחָקַק אֶת תָּגֵי־שְׁמוֹ עַל גַּב שַׂר־הַכֶּלֶא בְּגוֹאַ. חָלוּץ לִפְנֵי כֻּלָּם הוּא חוֹזֵר וְכוֹבֵשׁ רֹאשׁוֹ בֶּעָפָר, מַקְשִׁיב רַב־קֶשֶׁב. זְרוֹעוֹתָיו הַגְּדוֹלוֹת עֲרֻמּוֹת וּשְׁתֵּי מָעִין עוֹבְרוֹת לַסּוֹחֵר מְרַצְּעוֹת אֶת אָזְנָיו כַּעֲגִילִים. שְׁחוֹר־הַפַּרְצוּף שֶׁאַחֲרָיו, עוֹג בֶּן־כּוּשִׁיִּים, נִתְכַּנָּה כִּנּוּיִם הַרְבֵּה מִיּוֹם שֶׁשְׁמוֹ מִקֶדֶם (לֹא אַחַת מִילִידוֹת גוּאָג’וּ־מוֹ כֵּהוֹת־הָעוֹר מַטִּילָה בּוֹ עֲדַיִן אֵימָה־חֲשֵׁכָה עַל צֶאֱצָאֶיהָ) עָבַר וּבָטֵל מִן הָעוֹלָם. וַהֲרֵי בִּיל גּ’וֹקְס, שֶׁכָּל זֶרֶת מִגּוּפוֹ מְקֻעְקַעַת. הוּא־הוּא בִּילֵנוּ ג’וֹקְס, שֶׁלֹּא הִרְפָּה מִצְּרוֹר הַמּוֹאִידוֹרִים8 עַד שֶׁלֹּא קָם עָלָיו פְלִינְט וְהִסְפִּיגוּ, עַל סִפּוּן “סוּס־הַיָּם”, חֲצִי־תְּרֵיסָר סְפִיגוֹת פַּרְגּוֹל. אַחֲרָיו קוּקְסוֹן, שֶׁאָמְרוּ עָלָיו כִּי מוֹרְפִי־הַשָּׁחוֹר הוּא אָחִיו (סְבָרָה שֶׁאֵין לָהּ סִמּוּכִין כְּלָל). אַחֲרָיו סְטַרְקִי, שׁוֹעֵר־בֵּית־סֵפֶר־עֲמָמִי לְשֶׁעָבָר, גֶ’נְטְלְמֶן שֶׁנִּימוּסָיו עוֹמְדִים לוֹ עֲדַיִן אַף לְעֵת הֶרֶג־נֶפֶשׁ. אַחֲרָיו סְקַיְלַיְט וְכַיּוֹצֵא בּוֹ רַב־הַמַּלָּחִים הָאִירִי סְמִי, חַשְׁבָּז זָר וּמוּזָר הַמַּטְעִימְךְ טַעַם־מַאֲכֶלֶת מִבְּלִי שֶׁיַּכְלִימְךָ, אִם נִתָּנִים הַדְּבָרִים לְגַרְסָם, כְּלִמָּה לִשְׁמָהּ… אֶחָד הוּא בֵּין אַנְשֵׁי הוּק, שֶׁאֵין עִמּוֹ פְּשָׁרוֹת.

לְבַד מֵהֶם אָנוּ מוֹצְאִים כָּאן אֶת נוּדְלֶר, שֶׁיָּדָיו מְשׂרָגוֹת לוֹ לְאָחוֹר, אֶת רוֹבֶּרְט מוֹלִינְס, אֶל אַלְף מֵסוֹן וְרַבִּים־רַבִּים אֲחֵרִים, בְּנֵי שַׁחַץ וּבְלִיַּעַל שֶׁשְּׁמָם, הַנּוֹדָע לְשִׁמְצָה זֶה־כְּבָר, מַטִּיל עֲדַיִן חִתִיתוֹ עַל כָּל אִיֵּי־הַיָּם.

בְּאֶמְצָעִיתָם, שְׁחוֹרָה וְנִכְבָּדָה שֶׁבְּמַרְגָּלִיּוֹת רְבִידֵנוּ זֶה, נִשָּׂא גֵ’מְס הוּק, אוֹ – כְּכָל אֲשֶׁר הָיָה מֻרְגָּל לַחֲתֹם אֶת שְׁמוֹ – גֵ’ס. הוּק, שֶׁאָמְרוּ עָלָיו כִּי טַבַּח־הַיָּם בִּכְבוֹדוֹ וּבְעַצְמוֹ לֹא נִתְיָרֵא אֶלָּא מִפָּנָיו. הוּק הֵסֵב לוֹ לְרַוְחָתוֹ בְּתוֹךְ מִן מֶרְכָּבָה־לְעֵת־מְצוֹא, רְתוּמָה וּמְשׁוּכָה בִּידֵי אֲנָשָׁיו. קֶרֶס עָשׂוּי בַּרְזֶל הָיָה נָעוּץ לוֹ בְּגַף־יְמִינוֹ וּכְשֶׁבִּקֵּשׁ לְזָרְזָם, הָיָה דוֹחֲקוֹ בְּצַלְעוֹתֵיהֶם. כִּרְדוֹת אִישׁ בִּכְלָבָיו רָדָה בָּהֶם וּכְמוֹ כְּלָבִים מִלְאוּ אַחַר דְּבָרָיו.

תָּאֳרוֹ הָיָה חָשׁוּךְ מִשְּׁחוֹר וְכָל מַרְאֵהוּ כְּטוֹרֵף טֶרֶף. תַּלְתַּלָּיו הָעֲשׂוּיִים קְווּצוֹת דָּמוּ עָלֶיךָ, מִמֶּרְחָק אֲשֶׁר לֹא־רַב, כְּנֵרוֹת שְׁחוֹרִים וְשִׁווּ אֲרֶשֶׁת־אֵימִים לִיפִי קְלַסְתֵּרוֹ. עֵינָיו, הַכְּחֻלּוֹת כְּפִרְחֵי־זִכְרִינִי, הִבִּיעוּ עָגְמָה־לְלֹא־מְצָרִים־וּבְכָל־עֵת – חוּץ מִבְּשָׁעָה שֶׁהֵנִיף אֶת קַרְסוֹ. כֵּיוָן שֶׁדְּחָקוֹ לָזֶה בְּצַלְעוֹתֶיךָ, נִתְרַשְׁפוּ בָּהֶן שְׁתֵּי טִפִּין אֲדֻמּוֹת, שֶׁהִלְּכוּ עֲלֵיהֶן נֹגַהּ־זְוָעוֹת. קָרוּץ לִבְלִי חַת, אָמְרוּ עָלָיו כִּי אֵין דָּבָר עָשׂוּי לְהַרְתִּיעוֹ, לְבַד מִסֹּמֶק דָּמוֹ הַסָּמִיךְ, שֶׁאֵינוֹ מֵעַלְמָא הָדֵין כְּלָל. בַּהֲלִיכוֹתָיו עִם הַבְּרִיּוֹת דָּבַק בּוֹ אָבָק גִּנּוּנֵי מְרוֹם־עַם־הָאָרֶץ. אֲפִלּוּ קוֹרְעֲךָ כַּדָּג, קוֹרְעֲךָ בְּפָנִים צוֹהֲלוֹת וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁאָמְרוּ עָלָיו כִּי שְׁמוֹ כְּבַעַל־אַגָּדָה הוֹלֵךְ לְפָנָיו. מֵעוֹלָם לֹא הָיְתָה נְשִׁיכָתוֹ קָשָׁה כִּבְשָׁעָה שֶׁנִּמֵּס עִמְּךָ בְּנִימוּסִין – דָּבָר הַמֵּעִיד, אוּלַי, יוֹתֵר מִכָּל עַל טִיב חִנּוּכוֹ. שֶׁפֶר הִגּוּיוֹ, אַף בְּשָׁעָה שֶׁנִּבֵּל פִּיו וְהִמְטִיר עָלֶיךָ רֹב־חֵרוּפִים, עָנָה בּוֹ – לֹא פָּחוֹת מֵהַדְרַת נִימוּסָיו – כִּי אָכֵן, גֶּבֶר לְבָדָד הוּא בֵּין אַנְשֵׁי שְׁלוֹמוֹ. בְּמַלְבּוּשָׁיו, נִתַּן לוֹמַר, קִפֵּף אוּלַי בְּמִקְצַת אֶת הַנֹּסָח הַקָּשׁוּר בְּדִמְיוֹנֵנוּ לְשֵׁם הַמֶּלֶךְ צַ’רְלְס הַשֵּׁנִי, שֶׁכֵּן אָמְרוּ עָלָיו כִּי בְּשַׁחַר יְמֵי־עֲלִילוֹתָיו דָּמָה דִמְיוֹן מוּזָר לִבְנֵי שׁוֹשֶׁלֶת בֵּית־סְטיוּאַרְט הַמּוּעֲדָה לְפֻרְעָנוּת. בְּפִיו הָיָה נָעוּץ לוֹ מִין קָנֶה שֶׁהִמְצִיא בְּעַצְמוֹ וּבְתוֹכוֹ שְׁנֵי סִיגָרִים, בְּעֵת וּבְעוֹנָה אַחַת. וְאוּלָם גָּלוּי וְיָדוּעַ כִּי הַמַּר וְהַנִּמְהָר שֶׁבְּכָל אֲבָרָיו הָיָה קֶרֶס בַּרְזִלּוֹ.

קִטְלוּ־נָא וְנִקְטֹל עַתָּה, בְּהֶבֶל־פִּינוּ, חַד מִן הַפִּירָטִים, שֶׁמִּתּוֹךְ כָּךְ אָנוּ עוֹמְדִים עַל דַּרְכּוֹ בְּמַעֲשֵׂי־קֶטֶל. סְקַיְלַיְט יִכְשַׁר לָנוּ. עַד שֶׁהֵם מְדַדִּים כֻּלָּם בַּסַּךְ נִגָּפוֹת רַגְלָיו וְהוּא גּוֹחֵן, מִבְּלִי־מֵשִׂים, כְּנֶגֶד הוּק וּמְדַבְלֵל בְּמִקְצָת אֶת צַוְּרוֹן־תְּחָרָיו. הַקֶּרֶס יוֹצֵא שָׁחוּז. תְּקִיעָה, קְרִיעָה, פְּרָמִים – גְּוִיָּתוֹ מֻטֶּלֶת בִּבְעִיטָה הַצִּדָּה וְהַפִּירָטִים חוֹלְפִים, עוֹבְרִים לְדַרְכָּם. הוּק אֵינוֹ טוֹרֵחַ אַף לְהוֹצִיא אֶת הַסִּיגָרִים שֶׁבְּפִיו.

כָּזֶה הוּא אִישׁ חֶרְמוֹ וּמַצּוּתוֹ שֶׁל פִּיטֶר פָּן. יַד מִי תְּהֵא עַל הָעֶלְיוֹנָה?

חֶרֶשׁ־חֶרֶשׁ מִתְגַּנְּבִים, בְּעִקְבוֹת רַגְלֵי־הַפִּירָטִים שֶׁאֵינָם נִרְאִים אֶלָּא לְעַיִן מְנֻסָּה, אֲדֻמֵּי־הָעוֹר. כֻּלָּם מְמֻשָּׁכִים וּמְמֻרְטֵי־עַיִן וּבִידֵי כָּל אֶחָד – קַרְדֹּם שֶׁקּוֹרִין תּוֹמָהוֹק. גֵּוָם נוֹצֵץ בְּמַעֲרֻמָּיו, צָבוּעַ צִבְעֵי־מִשְׁחָה וּמְצֻחְצָח צִחְצוּחֵי־שֶׁמֶן. עַל צַוְּארֵיהֶם – קַרְקְפוֹת יְלָדִים וּפִּירָטִים כְּאֶחָד. נִמְנִים עִם בְּנֵי הַפִּיקָנִינִים, שֶׁאֵין לְהַחֲלִיפָם, חָלִילָה, בִּבְנֵי־דֵּלָוֵר9 אוֹ הוֹרְן רַכֵּי־הַלֵּב. רִאשׁוֹן עוֹשֶׂה דַרְכּוֹ, עַל אַרְבַּעְתַּיִם, רֹאשׁ־הַשֵּׁבֶט הַמְכֻנֶּה “פַנְתֵּרוֹן גְּדַלְדַּל,” אֲלוּף קַרְקָפוֹת לְמַכְבִּיר. מִנְיָנָן רַב עַתָּה לְצַוָּארוֹ כָּל־כָּךְ שֶׁהֵן מַכְבִּידוֹת עָלָיו בְּדַרְכּוֹ. כִּמְאַסֵּף, בְּמָקוֹם מֻקְצֶה לְסַכָּנָה פּוֹסַעַת הַשּׁוֹשַׁנָּה הַמְנֻמֶּרֶת, הַמְכֻנָּה טַיְגֵר לִילִי, עַלְמָה תְמִירַת קוֹמָה, אוֹמֶרֶת גָּאוֹן רַב. נְסִיכָה בִּזְכוּת עַצְמָהּ, הוֹלֵךְ שְׁמָהּ לְפָנֶיהָ כַּיָּפָה בִּבְנוֹת עַמָּהּ שְׁחוֹרוֹת־הַגֵּו, קְשִׁיטָא שֶׁכֻּלָּהּ עֲגָבִים, צוֹנִין וְחַמִין חֲלִיפוֹת. אֵין לְךָ גֶּבֶר בְּעַמָּיו שֶׁלֹּא הָיָה נוֹשְׂאָהּ לְאִשָּׁה, אִלְמָלֵא חָזְרָה וְחָצְצָה כָּל חֻפָּה שֶׁקִדְּשׁוּהָ תַחְתֶיהָ בַּקַּרְדֹּם שֶׁבְּיָדָהּ. תְּנוּ דַעְתְּכֶם לְרֹךְ מִפְסָעָם עַל הַשְּׂרִיגִים הַנְּפוּלִים – אֵין רַחַשׁ וְאֵין אִוְשָׁה. אִי אַתָּה שׁוֹמֵעַ אֶלָּא אֶת קוֹל נְשִׁימָתָם הַכְּבֵדָה מִן הָרָגִיל. אֵין לְכַחֵד, מָלְאוּ כְּרֵסָם וְהֶעֱלוּ בָּשָׂר, אֶלָּא שֶׁעָתִיד שֻׁמָּנָם לְהִתְמַסְמֵס. זוֹהִי, מִכָּל־מָקוֹם, נְקֻדַּת תֻּרְפָּתָם בְּשָׁעָה זוֹ.

אֲדֻמֵּי־הָעוֹר חוֹלְפִים כִּצְלָלִים וּנְפוֹגִים כִּלְעֻמַּת שֶׁבָּאוּ. מִיָּד עוֹלוֹת בְּעִקְּבוֹתָם חַיְתוֹ־טֶרֶף, בְּקוֹל הָמוֹן שׁוֹאֵג. אָכֵן, עֶרֶב־רַב: כְּפִירֵי־אֲרָיוֹת, טִיגְרִיסִים, דֻּבִּים וְכַיּוֹצֵא בְּכָךְ כִּתֵּי־כִּתִּים שֶׁל יַפְרוּחִים וְיַרְחוּשִׁים, יַרְמוּשִׂים וְיַסְרוּחִים, הַמְקַפְּצִים מִפַּרְוָתָם קְפִיץ־קְפִיץ. גָּלוּי וְיָדוּעַ כִּי חַיּוֹת הָאִי, בְּיִחוּד מְלַעֲלְעוֹת הַדָּם שֶׁבָּהֶן, שׁוֹכְנוֹת בְּאֶרֶץ בְּחִירָה זוֹ לְחִי־בְּצַד־לֶחִי. הִנֵּה פּוֹסְעוֹת, חוֹרְצוֹת לָשׁוֹן… הָרָעָב מְצִיקָן הַלַּיְלָה!

כֵּיוָן שֶׁנֶּעֱלָמוֹת מִן הָעַיִן, נִגְלֵית לָנוּ הָאַחֲרוֹנָה שֶׁבְּכָל הַדְּמֻיּוֹת: זוֹ שֶׁל תַּנִּין עֲנָק. בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ נִלְמַד לָדַעַת אֵי־זֶה־הוּא וּמִי־הוּא־זֶה שֶׁלִּבְשָׂרוֹ הוּא מְשַׁחֵר.

אַף הוּא חוֹלֵף־עוֹבֵר. מִקְצֵה שָׁעָה קַלָּה שָׁבִים וּמוֹפִיעִים הַיְלָדִים, שֶׁכָּךְ נִגְזַר עַל תַּהֲלוּכָתֵנוּ זוֹ: עַד שֶׁלֹּא תַּעֲצֹר בַּעֲדָהּ חֲבוּרָה כָּלשֶׁהִי כָּלִיל, אוֹ לֹא תָצֵר, לְפָחוֹת, צְעָדֶיהָ – הִיא חוֹזֶרֶת עַל עַצְמָהּ חָלִילָה וְאֵין כַּת אַחַת מַשֶּׂגֶת אֶת חֲבֶרְתָהּ.

הַכֹּל צוֹפִים עַתָּה נִכְחָם בְּשֶׁבַע־עֵינַיִם וְאוּלָם אִישׁ אֵינוֹ נוֹתֵן דַּעְתּוֹ עַל רָעָה הָעֲשׂוּיָה לְהִפָּתַח עָלָיו מֵאָחוֹר. לְלַמֶּדְךָ, כַּמָּה מִן הַמַּמָּשׁ הָיָה בָּאִי!

רִאשׁוֹנִים יָצְאוּ מֵעוּגַת־הַקֶּסֶם הַיְלָדִים. סָמוּךְ לְבֵיתָם שֶׁבַּמַּחְתֶּרֶת הֵטִילוּ עַצְמָם בְּצַד חַרְבוֹתֵיהֶם.

“מִי יִתֵּן וְיַחֲזוֹר!” קָרְאוּ כֻּלָּם מִתּוֹךְ ֶרְדַּת־לֵבָב, אַף־עַל־פִּי שֶׁלָאֹרֶךְ, כָּל־שֶׁכֵּן לָרֹחַב, עָלוּ עַל רַבָּם וּמַנְהִיגָם.

“אֲנִי אֶחָד שֶׁאֵינִי מִתְיָרֵא מִן הַפִּירָטִים,” קָרָא סְלַיְטְלִי בִּנְעִימָה שֶׁלֹּא חִבַּבְתּוֹ עַל חֲבֵרָיו חִבָּה יְתֵרָה דַוְקָא, אַךְ יֵשׁ מָקוֹם לְשַׁעֵר כִּי בַּת־קוֹל, שֶׁעָלְתָה מִמֶּרְחַקִּים, הֵפִיגָה בְּמִקְצָת אֶת בִּטְחוֹנוֹ, שֶׁכֵּן הוֹסִיף:

“אֶלָּא שֶׁרוֹצֶה הָיִיתִי כִּי יָשׁוּב וִיסַפֵּר לָנוּ אִם שָׁמַע מַשֶּׁהוּ עַל לִכְלוּכִית.” שׂוֹחֲחוּ עַל לַכְלוּכִית וְטוּטֶלְס הָיָה מֻבְטָח כִּי אִמּוֹ דָּמְתָה לָהּ דִּמְיוֹן גָּמוּר.

רַק בְּהֵעָדְרוֹ יָכְלוּ הַיְלָדִים לְהַחֲלִיף בֵּינֵיהֶם דְּבָרִים עַל אִמּוֹתֵיהֶם. פִּיטֶר עַצְמוֹ רָאָה בָּהֶם דִּבְרֵי־הֶבֶל וְגָזַר עֲלֵיהֶם אִסּוּר.

“כָּל מָה שֶׁאֲנִי זוֹכֵר עַל אִמִּי,” פָּתַח נִיבְּס וְאָמַר, “הוּא שֶׁהָיְתָה אוֹמֶרֶת תָּמִיד לְאַבָּא: ‘אַח, כַּמָּה רוֹצָה הָיִיתִי בְּפִנְקַס־הַמְחָאוֹת מִשֶּׁל עַצְמִי!’ אֵינִי יוֹדֵעַ פִּנְקָס־הַמְחָאוֹת מַהוּ, אַךְ מְאֹד־מְאֹד הָיִיתִי רוֹצֶה לָתֵת לָהּ אֶחָד!” עַד שֶׁהֵם מְשִׂיחִים כָּךְ בֵּינֵיהֶם, שָׁמְעוּ קוֹל־דְּבָרִים מִתְגַּלְגֵּל וּבָא אֲלֵיהֶם מֵרָחוֹק. אַתֶּם וְאַף אֲנִי, שֶׁאֵינֶנּוּ פְּרָאִים שׁוֹכְנֵי־יַעַר, לֹא הָיִינוּ מַשְׁגִּיחִים בּוֹ כְּלָל, אַךְ ַלָּלוּ שְׁמָעוּהוּ יָפֶה. הָיָה זֶה שִׁיר־זֶמֶר־הַמַּרְדוּת:

"הַלְלוּ לוֹ לַפִּירָט וּנְהַלְלֶנּוּ.

חַיֵּי־חֶדְוָה בִּקְצֵה חֶבֶל עָבֹת.

הֵידָד לְדֵיוִי גּ’וֹנְס וְחַי דִּגְלֵנוּ:

גֻּלְגֹּלֶת, שְׁתֵּי כְּרָעַיִם מֻצְלָבוֹת!"

שָׁמְעוּ הַיְלָדִים כָּךְ – וְאוּלָם אַיֵּה־אַיָּם? לֹא בַמָּקוֹם שֶׁהָיוּ בּוֹ תְּחִלָּה! שְׁפַנִּים לֹא הָיוּ נֶעֱלָמִים מֵעֵינֵינוּ בְּיֶתֶר חָפְזָה. הִנֵּה אֹמַר לָכֶם אֲנִי. לְבַד מִנִּיבְּס, שֶׁפָּרַשׁ מִן הַחֲבוּרָה עַל־מְנָת לָתוּר אֶת סְבִיבָתוֹ, הֵם סְפוּנִים־טְמוּנִים כְּבָר בִּמְעוֹנָם אֲשֶׁר מִתַּחַת לַקַּרְקַע, מִשְׁכָּן נָעִים, שֶׁעוֹד נָשׁוּב נָצִיץ בּוֹ מִקָּרוֹב. וְאוּלָם אֵי־זוֹ דֶּרֶךְ הִגִּיעוּ אֵלָיו? וַהֲרֵי אֵין אָנוּ מוֹצְאִים כָּאן פֶּתַח לִכָּנֵס בּוֹ, אַף לֹא צִבּוּר סְבָכִים, שֶׁאִם אַתָּה מְגוֹלְלוֹ מִמְּקוֹמוֹ אַתָּה חוֹשֵׂף פִּי־מְעָרָה שֶׁמִּתַּחְתָּיו? אַךְ חַדְדוּ־נָא עֵינֵיכֶם וְאַתֶּם מַבְחִינִים בְּשִׁבְעָה עֲצֵי־עָבֹת, שֶׁחַלְלֵי גִזְעָם רְחָבִים כְּשִׁעוּר גֵּו־יֶלֶד. הַלָּלוּ הֵם שִׁבְעַת מְבוֹאוֹת מְעוֹנָם אֲשֶׁר מִתַּחַת, הוּא הַמִּשְׁכָּן שֶׁהוּק תָּר וּמְפַשְׁפֵּשׁ אַחֲרָיו יְרָחִים עַל יְרָחִים. הֲיִמְצָאֶנּוּ הַלַּיְלָה?

עַד שֶׁהַפִּירָטִים עוֹשִׂים דַּרְכָּם בָּאֲפֵלָה צָפָה סְטַרְקִי בְּעֵינוֹ הַחַדָּה וְרָאָה אֶת נִיבְּס נֶעֱלָם בְּמַעֲבֵה־הַיַּעַר. רֶגַע־כְּמֵימְרָה נִתְנַצְנֵץ בְּיָדוֹ אֶקְדֹחַ, אֶלָּא שֶׁקֶּרֶס עָשׂוּי בַּרְזֶל קְדָמוֹ וּתְפָשׂוֹ בִּכְתֵפוֹ.

“קְבַרְנִיט, הֶרֶף!” קָרָא סְטַרְקִי, שֶׁהֵחֵל מְפַרְפֵּר בְּיָדוֹ כְּדָג. כָּאן נִתָּן לָנוּ לִשְׁמֹעַ אֶת קוֹל הוּק לָרִאשׁוֹנָה, וְהוּא שָׁחוֹר מִכָּל שְׁחוֹר:

“רֵאשִׁית־חָכְמָה הַחֲזֵר יָדְךָ!” גָּעַר בּוֹ גַעֲרַת־אִיּוּם.

“הָיָה זֶה אֶחָד מִן הַיְלָדִים הַשְּׂנוּאִים עָלֶיךָ. יָכֹלְתִּי לְהָרְגוֹ בִּירִיָּה!”

“הֵן וְאִלּוּ קוֹל־יְרִיָתְךָ הָיָה עָשׂוּי לְגוֹלֵל עָלֵינוּ אֶת אֲדֻמֵּי־הָעוֹר. רוֹצֶה אַתָּה שֶׁיְקַרְקְפוּךָ?”

“הַאָרוּץ אַחֲרָיו, קְבַרְנִיט,” שָׁאַל סְמִי־פַּחַז, “וַאֲדַגְדֶגֶנּוּ בְּג’וֹנִי חֶלְצוֹנִי?” סְמִי הָיָה מֻרְגָּל לְכַנּוֹת כָּל כְּלִי שֶׁבְּיָדָיו כִּנּוּי שֶׁל מְלִיצָה יָפָה. לְמַאֲכַלְתּוֹ קָרָא חֶלְצוֹנִי עַל שׁוּם שֶׁהָיָה הוֹפְכָד, בְּדוֹמֶה לְחוֹלֵץ פְּקָקִים שֶׁבְּבַקְבּוּק, בְּפִצְעֵי יְרִיבָיו. בִּסְמִי יְכוֹלִים אָנוּ לִמְנוֹת קַוֵּי־אֹפִי נָאִים לְמַכְבִּיר. דֶּרֶךְ־מָשָׁל: כֵּיוָן שֶׁשִּׁגֵּר פְּלוֹנִי מִן־הַפַּלְמוֹנִים לְעוֹלַם־הָאֱמֶת, לֹא אֶת מַאֲכַלְתּוֹ הָיָה מְסַפֵּג, אֶלָּא אֶת זְגוּגִיּוֹת־מִשְׁקָפָיו.

“גּ’וֹנִי בָּחוּר שַׁתְקָן!” הִזְכִּיר לְהוּק.

“לֹא עַכְשָׁו, סְמִי,” קָרָא הוּק בְּקוֹל מְהַלֵּךְ־אֵימִים. “הַלָּה אֵינוֹ אֶלָּא אֶחָד וְאִלּוּ אֲנִי רוֹצֶה לְכַלּוֹת זְמָמִי בְּשִׁבְעָתָם יָחַד. אוּצוּ־פוּצוּ לִי, סָבִיב־סָבִיב, וּבַקְּשׁוּם!” הַפִּירָטִים נֶעֶלְמוּ בֵּין הָעֵצִים וְסְמִי נוֹתַר חִישׁ־מַהֵר יְחִידִי עִם הַקְּבַרְנִיט. הוּק מִלֵּט מִפִּיו אֲנָחָה הַמְשַׁבֶּרֶת מַחֲצִית גּוּפוֹ שֶׁל אָדָם וְאֵינִי יוֹדֵעַ עַל שׁוּם מָה, אוּלַי עַל שׁוּם יָפְיָהּ הָרַב שֶׁל שְׁעַת עַרְבַּיִם נָאָה זוֹ, נִתְעַטְּפָה עָלָיו נַפְשׁוֹ וּבִקֵּשׁ לְסַפֵּר לְרַב־מַלָּחָיו, הַמָּסוּר וְהַנֶּאֱמָן אֶת סִפּוּר־חַיָּיו. הָיוּ אֵלֶּה דְּבָרִים שֶׁבִּפְרוֹטְרוֹט, אֲמוּרִים בְּכֹבֶד־רֹאשׁ וְאוּלָם סְמִי, שֶׁהָיָה פֶּתִי גָּמוּר, לֹא יָרַד לְסוֹפָם כָּל־עִקָּר.

לְפֶתַע גֻּנְּבָה לְאָזְנָיו הַמִּלָּה פִּיטֶר.

“יוֹתֵר מִכֹּל,” סָח הַקְּבַרְנִיט בְּרִגְשַׁת־נֶפֶשׁ,

“מְבַקֵּשׁ אֲנִי אֶת נֶפֶשׁ רַבָּם וּמַנְהִיגָם, פִּיטֶר פָּן. הוּא שֶׁקִּצֵּץ אֶת אַמַּת־יָדִי!” הוּק נִפְנֵף בְּקַרְסוֹ נִפְנוּף אֶל אִיּוּם.

“יָמִים רַבִּים אֲנִי מְצַפֶּה לָרֶגַע שֶׁבּוֹ אוּכַל לִלְחֹץ אֶת יָדוֹ – הִנֵּה בָּזֶה. אִי, לִקְרָעִים אֶקְרָעֶנּוּ!”

“וַאֲנִי שְׁמַעְתִּיךָ חוֹזֵר וְאוֹמֵר,” קָרָא סְמִי, “כִּי דַּוְקָא יָדְךָ זוֹ שְׁקוּלָה כְּנֶגֶד תְּרֵיסַר כַּפּוֹת־יָד וְכִי אֵין יָפֶה מִמֶּנָּה לִסְרֹק בָּהּ שֵׂעָר אוֹ לַעֲשׂוֹת כָּל מְלָאכָה נְמִבְזָה.”

“הוּא אֲשֶׁר אָמַרְתִּי!” הֱשִׁיבוֹ הַקְּבַרְנִיט. “אִלּוּ הָיִיתִי אֵם, הָיִיתִי מְבַקֵּשׁ עַל נֶפֶשׁ יְלָדַי כִּי יִוָּלְדוּ עִם כַּיּוֹצֵא בָּזֶה, תַּחַת אֲשֶׁר יָבוֹאוּ לָעוֹלָם אִם כַּיּוֹצֵא בָּזוֹ!”

הוּק שָׁלַח בְּיַד קַרְסוֹ מַבָּט שֶׁכֻּלּוֹ גַּאֲוָה וְאִלּוּ בְּיָדוֹ הַשְּׁנִיָּה – מַבָּט מְזָרֶה־בּוּז. מִיָּד חָזַר מִצְחוֹ וְנֶחֱרַשׁ תְּלָמִים.

“פִּיטֶר פָּן הִטִּיל אֶת יָדִי,” אָמַר מִתּוֹךְ סְלִידָה, “לְתַנִּין אֶחָד שֶׁנִּקְרָה עַל דַּרְכּוֹ.”

“אָכֵן,” אָמַר סְמִי, “הִשְׁגַּחְתִּי, לִפְרָקִים תְּכוּפוֹת, בְּפַחְדְּךָ הַמּוּזָר מִתַּנִּינִים!”

“לֹא סְתָם תַּנִּינִים,” דִּקְדֵּק עִמּוֹ הוּק, “אֶלָּא תַּנִּין מְתֻנָּן זֶה!” מִיָּד הִשְׁפִּיל קוֹלוֹ. “יָדִי עָרְבָה לוֹ כָּל־כָּךְ, סְמִי שֶׁשּׁוּב אֵינוֹ עוֹמֵד מְרַדְפֵנִי. יָם־אַחַר־יָם וְיַבֶּשֶׁת־אַחַר־יַבֶּשֶׁת הוּא מִתְחַקֶּה עַל עִקְּבוֹתַי, הָלֹךְ וּמַצְמֵץ בִּשְׂפָתָיו, מֵחֲמַת בֻּלְמוּס שֶׁאָחֲזוֹ לִשְׁאַר כָּל רַמַ”ז אֲבָרַי!"

“מִבְּחִינָה מְסֻיֶּמֶת,” אָמַר סְמִי, “הֲרֵי זוֹ מַחֲמָאָה.”

“אֵינִי רוֹצֶה בְּמַחֲמָאוֹת אֲשֶׁר כָּאֵלֶּה,” נָבַח הוּק נְבִיחָה שֶׁל קֹצֶר־רוּחַ.

“רוֹצֶה אֲנִי בְּפִיטֶר פָּן, שֶׁהִטְעִימָה לְאוֹתָהּ בְּרִיָּה גַסָּה אֶת רֵאשִׁית טַעֲמִי!” הוּק נִשְׁתַּפֵּל עַל פִּטְרִיַּת־עֲנָק וְקוֹלוֹ רָעַד בְּדַבְּרוֹ.

“סְמִי,” אָמַר צְרוּדוֹת, “בְּרִיָּה זוֹ הָיְתָה מַעֲלַתְנִי בְּחֶרְמָהּ זֶה־כְּבָר, אִלְמָלֵא נִתְמַזֵּל מַזָּלִי וּבָלְעָה שָׁעוֹן, הַמְתַקְתֵּק וְהוֹלֵךְ שָׁם בְּבֵית־מֵעֶיהָ. כֵּיוָן שֶׁאֲנִי שׁוֹמֵעַ מְתַקְתְּקִים אֲנִי עוֹקֵר רַגְלַי וְנָס עַל נַפְשִׁי, קֹדֶם שֶׁיַּדְבִּיקוּנִי!”

הוּק נָתַן קוֹלוֹ בִּצְחוֹק, אַךְ הָיָה זֶה צְחוֹק שֶׁמִּן הַשָּׂפָה וְלַחוּץ.

“יוֹם אֶחָד,” חִוָּה סְמִי דַּעְתּוֹ, “יַעֲמֹד אוֹתוֹ תַקְתְּקָן מִתִּקְתּוּקוֹ. אוֹ אָז יַגִּיעֲךָ לָבֶטַח!”

הוּק לִחְלַח שִׂפְתוֹתָיו הַנֶּחֱרוֹת.

“כֵּן,” הוֹדָה וְאָמַר. “אֵימָה זוֹ הִיא שֶׁמְּכַרְסֶמֶת בִּי!”

מִשָּׁעָה שֶׁשִּׁמֵּט עַצְמוֹ עַל מוֹשָׁבוֹ, חָשׁ כִּי חֹם מוּזָר הֻצַּק בַּאֲבָרָיו.

“סְמִי!” קָרָא וְאָמַר, “מוֹשָׁב זֶה שֶׁמִּתַּחְתַּי – חַם!” מִיָּד קָפַץ וְעָמַד עַל רַגְלָיו:

“מֵי־רֹאשׁ וּמַמְרוֹרִים, שִׁבְעָה מִינֵי חֲזֶרֶת! אֲנִי עוֹלֶה בָּאֵשׁ!”

תָּהוּ עַל קַנְקַנָּהּ שֶׁל פִּטְרִיָּה וְהֶעֱלוּ כִּי אֵין כְּמוֹתָהּ לְחֹסֶן וּלְמִדָּה בְּכָל רַחֲבֵי־הָאִי. נִסּוּ לְעָקְרָהּ מִבֵּית־מַטָּעָהּ וְנִתְלְשָׁה מֵאֵלֶיהָ, לְפִי שֶׁלֹּא הָיוּ לָהּ שָׁרָשִׁים בַּקַּרְקַע. מוּזָר מִכֹּל הָיָה הֶעָשָׁן שֶׁנִּסְתַּלְּסֵל וְעָלָה פִּתְאֹם תַּחְתֶּיהָ. הַפִּירָטִים הֵצִיצוּ זֶה בָּזֶה.

“אֲרֻבָּה!” קָרְאוּ שְׁנֵיהֶם.

וּבֶאֱמֶת גִּלּוּ אֶת אֲרֻבַּת־הֶעָשָׁן שֶׁהַיְלָדִים הָיוּ מֻרְגָּלִים לַהֲגִיפָהּ בְּפִטְרִיָּה, שָׁעָה שֶׁיָּדְעוּ כִּי אוֹיְבֵיהֶם נִמְצָאִים בְּקִרְבָתָם. וְאוּלָם לֹא עָשָׁן בִּלְבַד הוּא שֶׁפָּרַץ וְעָלָה מִתּוֹכָהּ. עָלָה וּבָקַע מִמֶּנָּה אַף קוֹל מִצְהֲלוֹת יְלָדִים. נִרְאֶה כִּי חָשׁוּ עַצְמָם בְּטוּחִים מִכָּל־רַע, לְפִי שֶׁלֹּא פָּסְקוּ מִדְּבַר־פִּטְפּוּט. הַפִּירָטִים כָּרוּ אָזְנָם כַּאֲפַרְכֶּסֶת. נִזְדָּרְזוּ וְהֶחֱזִירוּ אֶת הַפִּטְרִיָּה לְפִי אֲרֻבָּתָהּ. כֵּיוָן שֶׁהֵצִיצוּ סְבִיבָם הִשְׁגִּיחוּ בְּחַלְלֵי שִׁבְעַת הַגְּזָעִים.

“הֲשָׁמַעְתָּ אוֹתָם סָחִים וְאוֹמְרִים כִּי פִּיטֶר פָּן אֵינֶנּוּ?” לָחַשׁ סְמִי וְהֶעֱבִיר יָדוֹ עַל חֲלָצֵי ג’וֹנִי חֶלְצוֹנִי. הוּק נִעְנַע רֹאשׁוֹ. שָׁעָה אֲרֻכָּה עָמַד כָּךְ עַל עָמְדּוֹ, שָׁקוּעַ בְּשַׂרְעַפָּיו. לְבַסּוֹף נִתְהַבְהֵב עַל פָּנָיו הַשְּׁחוּמִים חִיּוּךְ מַקְפִּיא־דָם. סְמִי לֹא צִפָּה אֶלָּא לְכָךְ.

“גַּלֵּה זְמָמֶיךָ, קְבַרְנִיט!” קָרָא בְּכִלְיוֹן־נֶפֶשׁ.

“אָנוּ חוֹזְרִים לַסְּפִינָה!” סִנֵּן הוּק מָתוּן־מָתוּן מִבְּעַד לְשִׁנָּיו, “וְאוֹפִים לָנוּ עוּגָה מְסֻלֶּתֶת, עָבָה כְּקוֹרַת בֵּית־הַבַּד וּמְזֻגֶּגֶת זִגּוּגֵי סֻכָּר יָרֹק. דּוֹמֶה שֶׁאֵינָם מִתְגּוֹרְרִים אֶלָּא בְּחֶדֶר אֶחָד וּרְאָיָה לַדָּבָר – אֲרֻבָּה אַחַת. לֹא הִסְפִּיק לָהֶן שִׁכְלָן לְמַרְמִיטוֹת אֵלֶּה כְּדֵי לְהָבִין שֶׁלֹּא כָּל אַחַת צְרִיכָה לְפֶתַח מִשֶּׁל עַצְמָהּ. לְלַמֶּדְךָ כִּי יְתוֹמוֹת הֵן מֵאֵם. נַשְׁאִיר אֶת הָעוּגָה עַל חוֹף לָגוּנַת בְּנוֹת־הַמַּיִם. כֵּיוָן שֶׁיְּתוֹמִים הֵם, אֵינָם יוֹדְעִים מָה קָּשֶׁה עָנְשָׁה שֶׁל עוּגָה טְרִיָּה וּמְסֻלֶּתֶת.” הוּא פָּרַץ בִּצְחוֹק, הַפַּעַם לֹא מִן הַשָּׂפָה וְלַחוּץ אֶלָּא מְעִמְקֵי לִבּוֹ. “כָּלָה אֶעֱשֶׂה בָּהֶם, חֵי נַפְשִׁי!”

סְמִי הִטָּה אֵלָיו אָזְנוֹ מִתּוֹךְ הַעֲרָצָה גְּדֵלָה וְהוֹלֶכֶת.

“הֲרֵי זֶה הַיָּפֶה, הַנִּתְעָב וְהַמְתֹעָב שֶׁבְּכָל הַטַּכְסִיסִים אֲשֶׁר טִכְסַסְתִּי בְּחַיַּי!” קָרָא וְאָמַר. פָּתְחוּ שְׁנֵיהֶם בְּמָחוֹל וְשָׁרוּ מִתּוֹךְ הִתְעַלּוּת:

"פִּרְשׂוּ מִפְרָשׂ, אֲהוֹי, זִקְפוּ לִי תֹּרֶן!

בְּכָל אֲשֶׁר אֹפִיעַ – פַּחַד רַב!

כָּל מִי שֶׁהוּק טוֹפְרוֹ בִּקְצֵה־צִפֹּרֶן

אֵין זֵכֶר כָּל־בָּשָׂר עַל אֲבָרָיו!"

פָּתְחוּ אָמְנָם בְּשִׁיר, אַךְ כָּלֹה לֹא כִּלּוּהוּ, לְפִי שֶׁקּוֹל אַחֵר שִׁסְּעָם בְּאֶמְצַע וְהִסָּהוּ. תְּחִלָּה הָיָה דַּק־דַּקִּיק כָּל־כָּךְ, שֶׁאִלּוּ נִתַּק עֲלֵה־טֶרֶף הָיָה טָח אוֹתוֹ וּמוֹחֲצוֹ כָּלִיל. אַךְ כָּל שֶׁקָּרֵב וּבָא – נִצְטַלֵּל וְהָלַךְ:

“טִיק־טִיק־טִיק־טִיק־טִיק…”

הוּק קָפָא תַּחְתָּיו, אַחַת רַגְלוֹ מֻנֶּפֶת לְפָנָיו בָּאֲוִיר וְכָל עַצְמוֹתָיו רוֹחֲפוֹת מִפַּחַד.

“הַתַּנִּין!” מִלֵּט קוֹל־אֲנָחָה מִלִּבּוֹ. מִיָּד הָפַךְ פָּנָיו וְנָס, כָּל עוֹד רוּחוֹ בּוֹ, עַל נַפְשׁוֹ – הוּא רִאשׁוֹן וְרַב כָּל־מַלָּחָיו אַחֲרָיו.

הָיָה זֶה בֶּאֱמֶת הַתַּנִּין, שֶׁהִדְבִּיק אֶת אֲדֻמֵּי־הָעוֹר. עַד שֶׁהֵם מִתְחַקִּים שָׁם עַל שֹׁרֶשׁ רַגְלֵי הַפִּירָטִים, שָׁטַף עָבַר לוֹ, בְּעִקְּבוֹת רַגְלֵי הוּק.

הַיְלָדִים חָזְרוּ וְיָצְאוּ עַתָּה מִמַּחֲבוֹאָם, אֶלָּא שֶׁסַּכָּנוֹת הַלַּיְלָה לֹא חָלְפוּ.

לְפֶתַע פִּתְאֹם פָּרַץ אֲלֵיהֶם נִיבְּס בִּמְרוּצָה קִצְרַת־נְשִׁימָה, מוּרְדָף זְאֵבִים מְשֻׁלָּחֵי לָשׁוֹן שֶׁקּוֹל יִלְלָתָם מַטִּיל אֵימָה.

“הַצִּילוּ! הַצִּילוּנִי!” קָרָא נִיבְּס וְנָפַל לִפְנֵיהֶם מְלוֹא קוֹמָתוֹ.

“אַךְ מַה יְכוֹלִים אָנוּ לַעֲשׂוֹת? מָה יְכוֹלִים אָנוּ לַעֲשׂוֹת?” קָרְאוּ הַיְלָדִים פֶּה אֶחָד. הָיְתָה זוֹ מַחֲמָאָה, שֶׁפִּיטֶר יָכוֹל לְהִשְׁתַּבַּח בָּהּ: רֶגַע שֶׁכָּלוּ בּוֹ כָּל הַקִּצִּין כִּוְּנוּ דַּעְתָּם אֵלָיו!

“מֶה הָיָה עוֹשֶׂה פִּיטֶר?” שָׁאַל כָּל אֶחָד מֵהֶם אֶת לְבָבוֹ וּכְמוֹ בְּאוֹתָהּ נְשִׁימָה עַצְמָהּ הוֹסִיף:

“פִּיטֶר הָיָה מֵצִיץ בָּהֶם מִבְּעַד לְרַגְלָיו!”

זוֹהִי, לֶהֱוֵה־נָא־יָדוּעַ, הַבְּדוּקָה בִּסְגֻּלּוֹת שֶׁמָּצִינוּ נֶגֶד זְאֵבִים. כָּפְפוּ הַיְלָדִים קוֹמָתָם וְהֵצִיצוּ בַּמִּסְתַּעֲרִים מִבְּעַד לְמִפְשַׂק־רַגְלֵיהֶם. רֶגַע זֶה הוּא הָאָרֹךְ וְהַמְמֻשָּׁךְ שֶׁבְּכֻלָּם, אַךְ סוֹף נִצְחוֹנָם לָבוֹא. עַד שֶׁהֵם עוֹלִים עַל הַזְּאֵבִים בַּעֲמִידַת־אֵימִים זוֹ, שִׁלְשְׁלוּ הַלָּלוּ זַנְבוֹתֵיהֶם וְנָסוּ עַל נַפְשָׁם. נִיבְּס קָם עַל רַגְלָיו וְכָל הָאֲחֵרִים הָיוּ סְבוּרִים כִּי עֵינָיו, הַצּוֹפוֹת נִכְחָן, רוֹאוֹת עֲדַיִן זְאֵבִים. אֶלָּא שֶׁלֹּא זְאֵבִים רָאָה עַתָּה.

“רָאִיתִי פֶּלֶא, שֶׁהוּא הַפְלֵא־וָפֶלֶא!” קָרָא בְּשָׁעָה שֶׁנִּתְקַבְּצוּ סְבִיבוֹ. “צִפּוֹר גְּדוֹלָה וּלְבָנָה חוֹתֶרֶת לְכָאן בִּכְנָפֶיהָ!”

“אֵיזוֹ צִפּוֹר, 'תַּה חוֹשֵׁב?”

“אֵינִי יוֹדֵעַ,” הֵשִׁיב נִיבְּס אֲחוּז־חֲרָדָה. “אַךְ נִרְאֵית עֲיֵפָה כָּל־כָּךְ. בְּתוֹךְ מְעוּפָה הִיא נֶאֱנַחַת וְאוֹמֶרֶת ‘וֶנְדִי הַמִּסְכֵּנָה!’”

“וֶנְדִי הַמִּסְכֵּנָה?”

“אֲנִי נִזְכָּר,” קָרָא מִיָּד סְלַיְטְלִי, “כִּי יֵשׁ מִינֵי צִפֳּרִים שֶׁקּוֹרִין ‘וֶנְדִיּוֹת’.”

“הַבִּיטוּ, נִשֵּׂאת וּבָאָה!” קָרָא קֶרְלִי וְהֵנִיף אֶצְבָּעוֹ כְּנֶגֶד וֶנְדִי, הַתְּלוּיָה בֵּין שָׁמַיִם וָאָרֶץ.

וֶנְדִי רִחֲפָה עַתָּה כִּמְעַט עַל רֹאשָׁם וְהַיְלָדִים יָכְלוּ לִשְׁמֹעַ אֶת קוֹל בִּכְיָה הַמַּר, אֶלָּא שֶׁקּוֹל צִוְחַת טִינְקֶר־בֶּל הִבְלִיעוֹ בִּנְעִימָה.

הַפֵיָה אֲכוּלַת־הַקִּנְאָה זָרְתָה כָּל זְהִירוּת לָרוּחַ וְשׁוּב לֹא הֶעֱמִידָה פְּנֵי יָדִיד. עַכְשָׁו הָיְתָה מַגַּחַת אֶל טַרְפָּהּ פָּנִים וְאָחוֹר וּבְכָל גִּיחָה וְגִיחָה – צוֹבַטְתָּהּ צְבִיטַת־פֶּרֶא.

“הַלְלוֹ, טִינְק!” קָרְאוּ הַיְלָדִים מֻכֵּי־הַתִּמָּהוֹן. וּתְשׁוּבָתָהּ צָלְלָה וְיָרְדָה אֲלֵיהֶם מִלְּמַעְלָה:

“פִּיטֶר רוֹצֶה כִּי תִירוּ בְּוֶנְדִי!”

לֹא הָיוּ מוּרְגָלִים לְהַקְשׁוֹת עָלָיו קֻשְׁיוֹת, שָׁעָה שֶׁצִּוָּם לַעֲשׂוֹת מַעֲשֶׂה.

“נַעֲשֶׂה כַּאֲשֶׁר צִוּוּנוּ!” קָרְאוּ הַיְלָדִים תְּמִימֵי־הַנֶּפֶשׁ. “הָבוּ־נָא, חִצִּים וּקְשָׁתוֹת!”

כֻּלָּם, לְבַד מִטּוּטְלֶס, יָרְדוּ־הֶחֱלִיקוּ בַּחֲלְלֵי־גִּזְעָם, אַךְ בְּיָדָיו הָיוּ גַם קֶשֶׁת, גַּם חִצִּים. טִינְק הִשְׁגִּיחָה בּוֹ וְחִכְּכָה כַּפּוֹתֶיהָ הַקְּטַנּוֹת זוֹ בָּזוֹ.

“חוּשׁ־נָא, טוּטְלֶס, חוּשָׁה!” נָתְנָה עָלָיו קוֹל צְוָחָה דַקָּה. “פִּיטֶר יִהְיֶה מְרֻצֶה כָּל־כָּךְ!”

טוּטְלֶס הֵזִין קַשְׁתוֹ בְּחֵץ.

“סְטִי וְעִבְרִי, טִינְק!” קָרָא וְאָמַר. וְאָז דָּרַךְ קַשְׁתוֹ. וֶנְדִּי רִפְרְפָה־צָנְחָה אַרְצָה וּבְלִבָּהּ חֵץ.


 

הַבַּיִת הַקָּטָן    🔗

מִשֶּׁקָפְצוּ הַיְלָדִים חֲגוּרֵי־הַחֶרֶב וְהִתְנַפְּלוּ מֵעַל עֲצֵיהֶם אַרְצָה, מְצָאוּהוּ לַשַּׁטְיָא טוּטְלֶס כְּשֶׁהוּא נִצָּב לְמַרְגְּלוֹת וֶנְדִי כְּגִבּוֹר־מְנַצֵּחַ.

“אֵחַרְתֶּם,” קָרָא וְאָמַר, “שֶׁכְּבָר הִפַּלְתִּי אֶת הַוֶּנְדִיָּה שְׁדוּדָה. פִּיטֶר יִשְׂבַּע מִמֶּנִּי רֹב־נַחַת!”

“חֲמוֹרוֹתַיִם!” נָתְנָה עָלָיו טִינְקֶר־בֶּל בְּקוֹלָהּ וּמִהֲרָה לִמְצֹא לְעַצְמָהּ מִפְלָט מֵעֵין־רוֹאִים. שְׁאָר כָּל הַיְלָדִים נִתְקַבְּצוּ סְבִיב וֶנְדִי וְכִתְּרוּהָ מִכָּל־עֵבֶר.

בְּתוֹךְ כָּךְ יָרְדָה עַל הַיַּעַר דִּמְמַת־אֵלֶם. אִלְמָלֵא עָמַד מִפְּעֹם הָיָה לֵב וֶנְדִי צוֹלֵל בְּאָזְנֵיהֶם בְּקוֹל־הַלְמוּת רָב.

סְלַיְטְלִי הוּא שֶׁפָּתַח בִּדְבָרִים.

“אֵינָהּ צִפּוֹר כְּלָל,” קָרָא בְּקוֹל נִפְעָם. “נִדְמֶה לִי שֶׁהִיא צְרִיכָה לִהְיוֹת לֵידִי.”

“לֵידִי?” אָמַר טוּטְלֶס רְתֵת.

“וְאָנוּ רְצַחְנוּהָ נֶפֶשׁ!” נִצְטָרֵד קוֹלוֹ שֶׁל נִיבְּס.

“'כְשָׁו אֲנִי מֵבִין,” אָמַר קֶרְלִי. “פִּיטֶר הוּא שֶׁהֱבִיאָהּ אֵלֵינוּ!” וּבְהִתְעַטֵּף עָלָיו נַפְשׁוֹ הִטִּיל עַצְמוֹ אַרְצָה.

“סוֹף־סוֹף לֵידִי, לְשַׁמְשֵׁנוּ וּלְסַעֲדֵנוּ,” אָמְרוּ הַתְּאוֹמִים. “וְאַתָּה רָצַחְתָּ אוֹתָהּ!”

צַר הָיָה לָהֶם עָלָיו, אֶלָּא שֶׁעַל עַצְמָם הָיָה צַר לָהֶם שִׁבְעָתַיִם. מִשֶּׁפָּסַע לִקְרָאתָם פְּסִיעָה נוֹסֶפֶת הָפְכוּ לוֹ עֹרֶף.

פְּנֵי טוּטְלֶס חָוְרוּ כַּסִּיד, אַךְ אָמְרוּ עַתָּה כָּבוֹד שֶׁכְּמוֹתוֹ לֹא הָיָה מָשׁוּךְ עֲלֵיהֶם מֵעוֹלָם.

“יָדִי, יָדִי הִיא שֶׁהָיְתָה בְּעוֹכְרֶיהָ,” הִפְטִיר כְּבֵינוֹ לְבֵינוֹ. “כָּל פַּעַם שֶׁנִּרְאֲתָה לִי לֵידִי בַּחֲלוֹמִי, הָיִיתִי קוֹרֵא אֵלֶיהָ וְאוֹמֵר: ‘אִמָּא־לִי יָפָה, אִמָּא־לִי יָפָה’… עַכְשָׁו, שֶׁהוֹפִיעָה בֶּאֱמֶת, הָרוֹג הֲרַגְתִּיהָ!”

עָקַר רַגְלָיו וּבִקֵּשׁ לִפְרשׁ מִן הַחֲבוּרָא.

“אַל תֵּלֶךְ,” קָרְאוּ כֻּלָּם פֶּה־אֶחָד, בַּהֲמוֹן רַחֲמֵיהֶם.

“אֵין עֵצָה,” הֱשִׁיבָם בְּרַעֲדַת כָּל־גֵּווֹ. “אוֹי לִי מִפִּיטֶר, אוֹי לִי מִכַּעְסוֹ!”

שָׁעָה מָרָה וְנִמְהֲרָה זוֹ הִגִּיעָם לְפֶתַע קוֹל־קוֹרֵא, שֶׁהִקְפִּיץ אֶת לִבָּם וּתְקָעוֹ כְּמִין עֶצֶם בִּגְרוֹנָם. פִּיטֶר הוּא שֶׁקָּרָא כַּגֶּבֶר.

“פִּיטֶר!” צָעֲקוּ מִיָּד, לְפִי שֶׁכָּךְ הָיָה מֻרְגָּל לְהַכְרִיז עַל דְּבַר־שׁוּבוֹ.

“הַסְתִּירוּהָ מֵעֵינָיו!” לָחֲשׁוּ זֶה לָזֶה וּמִהֲרוּ לְהִסְתּוֹפֵף סְבִיב וֶנְדִי. וְאוּלָם טוּטְלֶס נִשְׁאַר עוֹמֵד מִן הַצַּד.

קְרִיאַת הַשֶּׂכְוִי חָזְרָה וּפִלְּחָה אֶת הַדְּמָמָה. פִּיטֶר נָחַת לִפְנֵיהֶם עַל רַגְלָיו.

“שְׁלוֹמוֹת, טַפְלַיָּא!” קָרָא וְאָמַר.

בֵּרְכוּהוּ בְּרָכָה שֶׁבְּהֵיסַח־הַדַּעַת וְהַדְּמָמָה חָזְרָה לְקַדְמוּתָהּ. כֵּיוָן שֶׁרָאָה כָּךְ, נִתְכַּרְכְּמוּ פָּנָיו.

“חָזַרְתִּי,” אָמַר בְּרִגְשַׁת־נֶפֶשׁ. “מָה לָּכֶם עוֹמְדִים כָּאן מַחֲרִישִׁים?”

פָּעֲרוּ הַיְלָדִים פִּיהֶם וּבִקְּשׁוּ לְהָרִיעַ, אֶלָּא שֶׁנִּסְתַּתְּמוּ תְרוּעוֹתֵיהֶם. פִּיטֶר הָיָה בָּהוּל כָּל־כָּךְ עַל בְּשׂוֹרוֹתָיו, שֶׁלֹּא הִקְפִּיד עִמָּם.

“גְּדוֹלוֹת וּנְצוּרוֹת, בַּחוּרִים!” קָרָא וְאָמַר. “הֵבֵאתִי לָכֶם, סוֹף־סוֹף, אֵם מִשֶּׁל־עַצְמְכֶם!”

אֵין קוֹל וְאֵין עוֹנֶה, לְבַד מִמְּחִי בִּרְכֵּי־טוּטְלֶס, שֶׁנִּשְׁתַּפֵּל וְכָרַע עֲלֵיהֶן אַרְצָה בְּקוֹל־חֲבָטָה.

“לֹא רְאִיתֶם אוֹתָהּ?” שָׁאַל פִּיטֶר, שֶׁנִּכְנְסָה דְּאָגָה לְלִבּוֹ.

“וַהֲרֵי עָפָה לְכָאן?”

“וַי לִי,” נִשְׁמָע קוֹל בּוֹדֵד וְאִלּוּ קוֹל שֵׁנִי הֶחֱרָה, הֶחֱזִיק אַחֲרָיו:

“הָא, יוֹם שֶׁכֻּלּוֹ פֻּרְעָנוּת!”

טוּטְלֶס קָם וְנִצַּב עַל רַגְלָיו.

“פִּיטֶר,” קָרָא בְּקוֹל שָׁקֵט. “אֲנִי אַרְאֶנָּה לְךָ!”

וּבְעוֹד שֶׁשְּׁאָר כָּל־הַיְלָדִים הָיוּ מוּכָנִים לְהַצְנִיעָהּ הוֹסִיף וְאָמַר:

“גְּשׁוּ הָלְאָה, תְּאוֹמַיִם, וְהָנִיחוּ לְפִּיטֶר לְהָצִיץ!”

כֻּלָּם נָסוֹגוּ מִפָּנָיו וְהִנִּיחוּ לוֹ לִרְאוֹתָהּ. פִּיטֶר הֵצִיץ בָּהּ שָׁעָה קַלָּה מִתּוֹךְ אָבְדַּן־עֵצוֹת.

“מֵתָה,” מִלְמֵל כְּמִי שֶׁכְּפָאוֹ שֵׁד. “וְאוּלַי פּוֹחֶדֶת מִזֶּה שֶׁהִיא מֵתָה!”

כְּמִין הִרְהוּר צָף וְעָלָה עַתָּה בְּמֹחוֹ לָקוּם וּלְהִסְתַּלֵּק מִמְּקוֹם־מַעֲשֶׂה, דֶּרֶךְ־לֵצִים, עַל־מְנַת שֶׁלֹּא לִרְאוֹתָהּ עוֹד לְעוֹלָם. הַכֹּל הָיוּ שָׂשִׂים לְהִלָּווֹת אֵלָיו, אִלּוּ קָם וְנִסְתַּלֵּק לוֹ, אֶלָּא שֶׁנָּשָׁא פִּתְאֹם עֵינָיו וְרָאָה אֶת הַחֵץ. שְׁלָפוֹ מִלֵּב וֶנְדִי וְהֶעֱבִיר עֵינָיו עַל פְּנֵי כָּל הַחֲבוּרָא.

“לְמִי?” שָׁאַל בְּפָנִים מְעֻוְּתֵי־חֵימָה.

“לִי אֲנִי, פִּיטֶר!” הֱשִׁיבוֹ טוּטְלֶס, שֶׁלֹּא קָם מִכְּרֹעַ עַל בִּרְכָּיו.

“הָא, יְדֵי־עַוָּלִים!” קָרָא פִּיטֶר, הֵנִיף אֶת הַחֵץ שֶׁבְּיָדוֹ וּבִקֵּשׁ לַהֲטִיחוֹ כְּרֹמַח.

טוּטְלֶס לֹא הֵנִיד עַפְעַף:

“הַךְ, פִּיטֶר!” קָרָא בְּקוֹל שֶׁלֹּא יָדַע רַעַד. “הַךְ וְאַל תַּחְטִיא!”

שְׁתֵּי פְּעָמִים הֵנִיף פִּיטֶר אֶת הַחֵץ שֶׁבְּיָדוֹ וּפְעָמִים שְׁתַּיִם הֱשִׁיבוֹ אָחוֹר.

“אֵינִי יָכוֹל,” מִלְמֵל בְּקוֹל נִבְעָת. “מַשֶּׁהוּ עוֹצֵר בִּי!”

הַכֹּל נָשְׂאוּ עֵינֵיהֶם מִתּוֹךְ תְּמִיהָה לְבַד מִנִּיבְּס, שֶׁלְּמַרְבֵּה־הַמַּזָּל לֹא גְרָעָן מִוֶּנְדִי.

“הֲרֵי זוֹ הִיא!” קָרָא וְאָמַר. “גְּבִרְתֵּנוּ וֶנְדִי. הַבִּיטוּ וּרְאוּ, יָדָהּ!”

הַפְלֵא־וָפֶלֶא! וֶנְדִי זָקְפָה יָדָהּ… נִיבְּס גָּחַן וְנִשְׁתּוֹחַח עָלֶיהָ מִתּוֹךְ יִרְאַת־כָּבוֹד. מִיָּד שָׂם אָזְנוֹ כַּאֲפַרְכֶּסֶת.

“דּוֹמַנִי שֶׁאָמְרָה ‘טוּטְלֶס הַמִּסְכֵּן’”, לָחַשׁ.

“חַיָּה!” פָּסַק פִּיטֶר קְצָרוֹת.

סְלַיְטְלִי הֶחֱרָה, הֶחֱזִיק אַחֲרָיו:

“הַלֵּידִי הַוֶּנְדִיָּה חַיָּה!”

כָּרַע פִּיטֶר לְצִדָּהּ וּמָצָא אֶת סַפְלוּלוֹ. אֶל־נָכוֹן לֹא שְׁכַחְתֶּם כִּי נְתָנַתּוּ עַל הַשַּׁלְשֶׁלֶת שֶׁהָיְתָה כְּרוּכָה לָהּ סְבִיב־צַוָּארָהּ.

“צְאוּ וּרְאוּ!” אָמַר. “הַחֵץ נִתְקַע בָּזוֹ… נְשִׁיקָה אַחַת שֶׁנְּשַׁקְתִּיהָ חִלַּצְתָּהּ מִמָּוֶת!”

“הַלָּלוּ זְכוּרוֹת לִי יָפֶה,” נִכְנַס סְלַיְטְלִי לְתוֹךְ דְּבָרָיו. “הָבָה נִרְאֶה… אָמְנָם כֵּן, זוֹהִי מַה־שֶׁקּוֹרִין נְשִׁיקָה!”

פִּיטֶר לֹא נָתַן עָלָיו דַּעְתּוֹ. עָמַד וְהִפְצִיר בְּוֶנְדִי כִּי תִּזְדָּרֵז וְתָשׁוּב לְאֵיתָנָהּ, עַל־מְנָת שֶׁיּוּכַל לְהַרְאוֹת לָהּ אֶת לָגוּנַת בְּנוֹת־הַמַּיִם. אֵין צָרִיךְ לוֹמַר כִּי לֹא יָכְלָה לַהֲשִׁיבוֹ תְשׁוּבָה, לְפִי שֶׁלֹּא נִתְפַּכְּחָה עֲדַיִן מֶעֶלְפּוֹנָהּ הַנּוֹרָא, אַךְ מִמַּעַל נִתַּךְ עֲלֵיהֶם קוֹל הֶגֶה וָהִי.

“הַקְשִׁיבוּ לְטִינְק,” אָמַר קֶרְלִי. “רוֹגֶזֶת עַל וֶנְדִי, שֶׁנּוֹתְרָה בַּחַיִּים!”

לֹא נוֹתַר לָהֶם עַתָּה אֶלָּא לְגוֹלֵל בְּאָזְנֵי פִּיטֶר אֶת כָּל פָּרָשַׁת חֶטְאָהּ. מֵעוֹלָם לֹא רָאוּהוּ מַזְעִיף כָּל־כָּךְ פָּנִים.

“שִׁמְעִינִי־נָא, טִינְק,” פָּסַק וְאָמַר. “חֲסַל סֵדֶר יְדִידוּתֵנוּ. כִּלְכִי לָךְ וְאַל תַּחְזְרִי אֵלַי עַד סוֹף־כָּל־הַיָּמִים!”

טִינְק צָנְחָה עַל כְּתֵפוֹ וְהֵחֵלָּה מְשַׁדַּלְתּוֹ בִּדְבָרִים, אֶלָּא שֶׁטְּרָדָהּ מֵעָלָיו בִּמְחִי־יָד. רַק לְאַחַר שֶׁוֶּנְדִי זָקְפָה יָדָהּ שֵׁנִית, נִתְרַצָּה לְרַכֵּךְ בְּמִקְצָת אֶת דְּבָרָיו:

“לוּ יְהִי כֵן! לֹא עַד סוֹף כָּל הַיָּמִים, אַךְ עַד סוֹף שָׁבוּעַ זֶה!”

כִּסְבוּרִים אַתֶּם – הִכִּירָה לָהּ תּוֹדָה עַל שֶׁהוֹשִׁיטָה יָד? אִם כָּךְ אַתֶּם סְבוּרִים, רְחִימָאַי, אֵינְכֶם אֶלָּא טוֹעִים! מִיָּמֶיהָ לֹא נִתְאַוְּתָה כָּל־כָּךְ לְצָבְטָהּ בִּבְשָׂרָהּ. הַפֵיוֹת עַם־אֵין־חֵקֶר הֵן וּפִּיטֶר, שֶׁהֵיטִיב לְהַכִּירָן, שִׁטָּה בָּהֶן עַל כָּךְ לֹא אַחַת.

אַךְ מָה נַּעֲשֶׂה לְוֶנְדִי בְּמַצַב בְּרִיאוּתָהּ הָרוֹפֵף?

“נִשָּׂאֶנָּהּ וְנוֹרִידֶנָּה הַבַּיְתָה,” הִצִּיעַ קֶרְלִי.

“כֵּן,” אָמַר סְלַיְטְלִי. “כָּךְ נוֹהֵג אָדָם בִּגְבִירוֹת.”

“לֹא,” קָרָא פִּיטֶר. “חָס לָכֶם מִגַּעַת בָּהּ. שֶׁלֹּא לְפִי כְבוֹדָהּ.”

“אַךְ אִם תּוֹסִיף לִשְׁכַּב כָּאן,” אָמַר טוּטְלֶס, “תִּתַּם לִגְוֹעַ!”

“אָמְנָם כֵּן,” עָנָה אַחֲרָיו סְלַיְטְלִי, “סוֹפָהּ לִגְוֹעַ, אֶלָּא שֶׁאֵין לָנוּ מוֹצָא.”

“לֹא, כִּי יֵשׁ מוֹצָא!” קָרָא פִּיטֶר. “נָקוּם וְנִבְנֶה סְבִיבָהּ בַּיִת קָטָן.”

קָפְצוּ כֻּלָּם עַל דְּבָרָיו כְּמוֹצְאֵי שָׁלָל.

“עוּשׁוּ־חוּשׁוּ!” נָתַן עֲלֵיהֶם בְּקוֹלוֹ. “יָבִיא־נָא אִישׁ וָאִישׁ מִמֵּיטַב אוֹצְרוֹתֵינוּ. מַהֲרוּ, הִפְכוּ אֶת מְעוֹנֵנוּ עַל פִּיו, חִישׁ־קַל!”

לֹא חָלְפוּ רְגָעִים מוּעָטִים וְהַכֹּל הָיוּ טְרוּדִים לְמַעְלָה־רֹאשׁ, כְּחַיָּט אִישׁ־מִסְפָּרַיִם עֶרֶב הַחֻפָּה. אָצוּ לְכָאן, רָצוּ לְשָׁם, הֶעֱלוּ מַצָּעִים וּכְסָתוֹת, קוֹשְׁשׁוּ עֵצִים לְכַלְכֵּל בָּהֶם אֶת הָאוּר, וּבְעוֹד הֵם רוֹצְצִים־מִתְרוֹצְצִים מִי, סְבוּרִים אַתֶּם, מוֹפִיעַ? יָפֶה דְרַשְׁתֶּם: גּ’וֹן וּמִיכָאֵל… כָּל אוֹתָהּ שָׁעָה שֵׂרְכוּ דַּרְכָּם בָּעֲצַלְתַּיִם, נִים־לֹא־נִים, תִּיר־לֹא־תִּיר… הִנֵּה מִתְעוֹרְרִים, הִנֵּה פּוֹסְעִים חֲצִי־פְּסִיעָה, הִנֵּה חוֹזְרִים וְנֶחְטָפִים תְּנוּמָה…

“ג’וֹן, גּ’וֹן,” הָיָה מִיכָאֵל קוֹרֵא לִפְרָקִים, “הָקִיצָה! הֵיכָן נָנָה, גּ’וֹן, וְאִמָּא הֵיכָן הִיא?”

גּ’וֹן הָיָה חוֹכֵךְ עֵינָיו וּמְמַלְמֵל:

“אֱמֶת, נָכוֹן, עַפְנוּ־נִתְעוֹפַפְנוּ!”

יְכוֹלִים אַתֶּם לִהְיוֹת סְמוּכִים וּבְטוּחִים כִּי בְּשָּׁעָה שֶׁמָּצְאוּ סוֹף־סוֹף אֶת פִּיטֶר שָׁאֲפוּ רוּחַ לִרְוָחָה.

“שָׁלוֹם פִּיטֶר!” קִדְּמוּ פָּנָיו בִּבְרָכָה.

“שָׁלוֹם לָכֶם, שָׁלוֹם!” הֱשִׁיבָם כִּידִיד וּמוּדָע, אַף כִּי שְׁכָחָם בֵּינְתַּיִם שִׁכְחָה גְּמוּרָה. בְּתוֹךְ כָּךְ הוֹסִיף לְמָדְדָהּ בְּפְסִיעוֹתָיו, כִּמְבַקֵּשׁ לָדַעַת מַהוּ שִׁעוּר בַּיִת הַיָּפֶה לְשֶׁכְּמוֹתָהּ. מוּבָן שֶׁהִקְצָה מָקוֹם לְשֻׁלְחַן וְכִסְאוֹת.

גּ’וֹן וּמִיכָאֵל לֹא גָּרְעוּ מִמֶּנּוּ עַיִן.

“הַאִם הִיא יְשֵׁנָה?”

“כֵּן.”

“גּ’וֹן,” הִצִּיעַ מִיכָאֵל. “נְעִירֶנָּהּ מִשְּׁנָתָהּ וּנְבַקְּשֶׁנָּהּ כִּי תַּתְקִין לָנוּ אֲרוּחַת־בֹּקֶר!”

כָּאן פָּרְצוּ הַיְלָדִים הַחוּצָה וּבְיָדָם סְכָךְ.

“הַבִּיטוּ וּרְאוּ!” צָוְחוּ הַלָּלוּ.

“קֶרְלִי,” קָרָא פִּיטֶר בְּקוֹל נָגִיד וּמְצַוֶּה. “תֵּן דַּעְתְּךָ עַל בַּחוּרִים אֵלֶּה וּדְאַג כִּי יִהְיוּ לְעֵזֶר בְּבִנְיַן־הַבַּיִת!”

“בִּנְיַן בַּיִת?” קָרָא ג’וֹן.

“לְוֶנְדִי,” הֵשִׁיב קֶרְלִי.

“וֶנְדִי?” שָׁאַל גּ’וֹן מֻכֶּה־הַתַּדְהֵמָה, “וַהֲרֵי אֵינָהּ אֶלָּא יַלְדָּה…”

“לְפִיכָךְ,” שִׂבֵּר קֶרְלִי אֶת אָזְנָיו, “הָרֵינוּ מְשָׁרְתֶיהָ!”

“אַתֶּם? מְשָׁרְתֶיהָ שֶׁלָּהּ?”

“כֵּן,” אָמַר פִּיטֶר. “גַּם אַתֶּם. טְלוּם וְהוֹלִיכוּם!”

הָאַחִים הַנִּדְהָמִים נִגְרְרוּ לַחֲטֹב וּלְבַקֵּעַ, לִטְעֹן וּלְכַתֵּף.

“הַכִּסְאוֹת וְשִׂבְכַת־הָאָח תְּחִלָּה!” גָּזַר פִּיטֶר. “אַחַר־כָּךְ, סָבִיב־סָבִיב, הַבַּיִת!”

“זֶהוּ,” אָמַר סְלַיְטְלִי. “כָּךְ בּוֹנִים בַּיִת. אֲנִי נִזְכָּר עַתָּה בַּכֹּל!”

“סְלַיְטְלִי,” צִוָּה פִּיטֶר. “הַזְעֵק אֵלַי רוֹפֵא!”

“נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמַע!” הֵשִׁיב סְלַיְטְלִי וְנִסְתַּלֵּק כְּשֶׁהוּא מְקַרְצֵף אֶת פַּדַּחְתּוֹ. גָּלוּי וְיָדוּעַ לְפָנָיו כִּי צַו שֶׁיָּצָא מֵעִם פִּיטֶר, אֵין עָלָיו עוֹרְרִין. מִקְּצֵה שָׁעָה קַלָּה חָזַר: מִגְבַּע גּ’וֹן חָבוּשׁ לוֹ לְרֹאשׁוֹ וְכָל מַרְאֵהוּ אוֹמֵר חֲשִׁיבוּת.

“הוֹאֶל־נָא, אֲדוֹנִי,” אָמַר פִּיטֶר. “אַתָּה הוּא הָרוֹפֵא?”

מַה, סְבוּרִים אַתֶּם, נִשְׁתַּנָּה פִּיטֶר מִשְּׁאָר כָּל הַיְלָדִים? שֶׁהַלָּלוּ יָדְעוּ יָפֶה כִּי אֵינָם מַעֲמִידִים פָּנִים אֶלָּא כְּאִלּוּ, בְּעוֹד שֶׁבְּדִמְיוֹנוֹ – דְּבָרִים־שֶׁל־כְּאִלּוּ וּדְבָרִים־כַּהֲוָיָתָם עָלוּ בַּד־בְּבַד… פְּרָקִים (כְּדוֹמֶה לְמָשָׁל, בְּשָׁעָה שֶׁהָיוּ חַיָּבִים לְהַעֲמִיד פְּנֵי סוֹעֲדִים), לֹא שָׂבְעוּ מִמֶּנּוּ נַחַת יְתֵרָה. כָּל־אֵימַת שֶׁלֹּא עָצְרוּ כֹּחַ לְהַעֲמִיד פָּנִים “כְּאִלּוּ,” הָיָה חוֹבְטָם עַל פִּרְקֵי־אֶצְבְּעוֹתֵיהֶם.

“כֵּן, אִישִׁי הַקָּט,” הֵשִׁיב סְלַיְטְלִי, שֶׁפְּרָקָיו הָיוּ סְדוּקִים, בְּקוֹל אוֹמֵר דְּאָגָה.

“הוֹאֶל־נָא, אֲדוֹנִי,” הִפְצִיר בּוֹ פִּיטֶר. “גְּבֶרֶת אַחַת מֻטֶּלֶת כָּאן עַל מִשְׁכָּבָהּ וּמַצָּבָהּ נוֹאָשׁ!”

וֶנְדִי הָיְתָה שְׁכוּבָה לְרַגְלֵיהֶם, אֶלָּא שֶׁעָמַד לוֹ לִסְלַיְטְלִי שִׂכְלוֹ הַיָּשָׁר שֶׁלֹּא לִרְאוֹתָהּ.

“טוּט, טוּט, טוּט,” הִפְטִיר וְאָמַר. “הֵיכָן הִיא שׁוֹכֶבֶת?”

“בְּמִשְׁעוֹל־הַיַּעַר, הִנֵּה שָׁם!”

“נִתְחֹב לָהּ כְּלִי־זְכוּכִית לְתוֹךְ פִּיהָ,” אָמַר סְלַיְטְלִי, שֶׁהֶעֱמִיד פָּנִים כְּאוֹמֵר וְעוֹשֶׂה.

פִּיטֶר הִמְתִּין לוֹ עַד שֶׁחִלֵּץ כֵּלָיו. הָיָה זֶה רֶגַע שֶׁכֻּלּוּ צִפִּיָּה.

“מָה מַצָּבָהּ?” חָרַד פִּיטֶר לָדַעַת.

“טוּט, טוּט, טוּט,” צִיֵּץ סְלַיְטְלִי, “דָּבָר זֶה הֶעֱלָה לָהּ אֲרוּכָה.”

“אֲנִי מָלֵא שִׂמְחָה,” קָרָא פִּיטֶר.

“אֶחֱזֹר לְעֵת־עֶרֶב,” אָמַר סְלַיְטְלִי. “הַגְמִיעוּהָ רֹטֶב בְּשַׂר־פַּר מִתּוֹךְ שְׁפוֹפֶרֶת שֶׁבַּכּוֹס.”

לְאַחַר שֶׁהֵשִׁיב לְג’וֹן אֶת מִגְבָּעוֹ, חָזַר עַל עֲקֵבָיו כְּשֶׁהוּא מִתְנַשֵּׁם וּמִתְנַשֵּׁף, כְּדַרְכּוֹ בְּכָל שָׁעָה שֶׁנֶחֱלַץ מִצָּרָה. בֵּין כֹּה וָכֹה נִמְלָא הַיַּעַר מְחִי־קַרְדֻמּוֹת. אֵין לְךָ כִּמְעַט דָּבָר נִדְרָשׁ לִמְגוּרֵי־צֶנַע, שֶׁלֹּא הָיָה מוּטָל עַתָּה לְמַרְגְלוֹת וֶנְדִי.

“אִלּוּ רַק יָדַעְנוּ,” קָרָא מָאן־דְּהוּא, “מַה בַּיִת מִבָּתִּים יִנְעַם לָהּ בְּיוֹתֵר!”

“פִּיטֶר,” קָרָא לְעוּמָתוֹ אַחֵר. “הֲרֵיהִי זָעָה וּמְרַחֶשֶׁת.”

“פּוֹצָה פִּיהָ,” קָרָא שְׁלִישִׁי וְהִתְבּוֹנֵן בָּהּ מִתּוֹךְ יִרְאַת־כָּבוֹד.

“הָא, חוֹמֶד!”

“אוּלַי הִיא מְבַקֶּשֶׁת לָשִׁיר לָנוּ מִתּוֹךְ שְׁנָתָהּ?” חִוָּה פִּיטֶר דַּעְתּוֹ. “שִׁירִי לָנוּ, וֶנְדִי, וְאִמְרִי נָא מַה בַּיִת מִבָּתִּים הָיִית רוֹצָה כִּי יִהְיֶה לָךְ לְמִשְׁכָּן?”

מִבְּלִי לִפְקֹחַ עַיִן פָּצְתָה וֶנְדִי פִּיהָ וְנָתְנָה קוֹלָהּ בְּשִׁיר:

"מִי יִתְּנֵנִי בַּיִת קַט,

בֵּית־חֵן, בֵּית־מַחְמַדִּים,

גַּגּוֹ – יְרֹקֶת טַחַב־עַד,

כְּתָלִים לוֹ אֲדֻמִּים…"

עוֹד הַדְּבָרִים בְּפִיהָ וּגְרוֹנוֹת הַיְלָדִים נִתְגַּרְגְּרוּ גִּרְגּוּר־שֶׁל־נַחַת. שִׂחֲקָה לָהּ שְׁעָתָהּ לְטַפְלַיָּא: בַּדִּים שֶׁהֵבִיאוּ עִמָּם נָטְפוּ צֳרִי אָדֹם וַחֲזָזִיּוֹת־טַחַב חִפּוּ אֶת עֵין הָאָרֶץ כְּשָׁטִיחַ. נִשְׁתַּקְשֵׁק הַבַּיִת הַקָּטָן שִׁקְשׁוּק שֶׁל מְשׁוּבָה וּבְהִשְׁתַּקְשְׁקוֹ, הָיוּ עוֹנִים אַחֲרֶיהָ:

"הִנֵּה הַגַּג, הַכְּתָלוֹנִים,

דַּלְתֵךְ – הִנֵּה הִיא כָּאן.

אִמְרִי, אִמֵּנוּ וֶנְדִי, מֶה

חָסֵר עוֹד לַמִּשְׁכָּן?"

חָזְרָה וֶנְדִי וְהֵשִׁיבָה בִּדְבַר־שִׁיר:

"רוֹצָה הָיִיתִי כִּי וְרָדִים

מֵחַלּוֹנוֹת לָרֹב,

יָצִיצוּ פְּנִימָה וּפָעוֹטוֹת

יָצִיצוּ בּוֹ לָרְחוֹב."

בִּטְפִיחַת אֶגְרוֹפָם קָרְעוּ בּוֹ חַלּוֹנוֹת וְעָלִים צְהֻבִּים, גְּדוֹלִים, שִׁמְּשׁוּ לָהֶם תַּחַת תְּרִיסִים, אַךְ וְרָדִים –?

“וְרָדִים!” נָתַן עֲלֵיהֶם פִּיטֶר בְּקוֹלוֹ.

הֶעֱמִידוּ פָּנִים כְּאִלּוּ גִּדְּלוּ, עַל כְּתָלִים אֵלֶּה, אֶת הַחֲמוּדִים שֶׁבַּוְּרָדִים. שֶׁלֹּא לִתֵּן לוֹ פִּתְחוֹן־פֶּה לִדְרשׁ כִּי יִבְרְאוּ לוֹ גַם טַף, הִקְדִּימוּ וְזִמְּרוּ:

הִנֵּה בָּרָאנוּ לָךְ וְרָדִים

אַף פָּעוֹטוֹת הֵבֵאנוּ.

רַק אֶת עַצְמֵנוּ לֹא נוּכַל

לִבְרֹא, שֶׁכְּבָר נִבְרֵאנוּ."

פִּיטֶר, שֶׁהָרַעְיוֹן נָשָׂא חֵן בְּעֵינָיו, הֶעֱמִיד פָּנִים כְּמִי שֶׁהָגָה אוֹתוֹ מִתְּחִלָּתוֹ וְעַד סוֹפוֹ. הַבַּיִת הָיָה כָּלוּל בַּהֲדָרוֹ וּוֶנְדִי חָשָׁה בְּתוֹכוֹ בְּכִי־טוֹב, אַף כִּי אִישׁ לֹא יָכוֹל, כַּמּוּבָן, לִרְאוֹתָהּ. פִּיטֶר הִפְסִיעַ אָנֶה וָאָנָה וּפָקַח עֵין־נְשָׁרִים עַל כָּל הַנַּעֲשֶׂה. אֵין לְךָ דָּבָר שֶׁלֹּא נָתַן עָלָיו דַּעְתּוֹ וּבְדִיּוּק בְּשָׁעָה שֶׁהַכֹּל הָיוּ סְבוּרִים כִּי הִגִּיעָה עֵת לְבָרֵךְ עַל הַמֻּגְמָר, קָם וְשָׁאַל:

“בְּמַה מַּקִּישִׁין כָּאן עַל הַדֶּלֶת?”

הַיְלָדִים נִכְלְמוּ וְטוּטְלֶס הִצִּיעַ אֶת סֻלְיַת־נַעֲלוֹ, שֶׁנִּתְגַּלְּתָה כִּמְצִלָּה מְצֻיֶּנֶת.

“תַּם וְנִשְׁלַם,” הִרְהֲרוּ הַכֹּל בְּלִבָּם.

לֹא מִינֵיהָ וְלֹא מִקְצָתֵיהָ.

“הָאֲרֻבָּה הֵיכָן הִיא?” שָׁאַל פִּיטֶר. “דִּין שֶׁנִּקְרַע כָּאן אֲרֻבָּה!”

“אֵין סָפֵק, כִּי בַּיִת צָרִיךְ לַאֲרֻבָּה,” אָמַר גּ’וֹן בְּרֹב־חֲשִׁיבוּת. אוֹ אָז צָץ וְעָלָה פִּתְאֹם רַעְיוֹן בְּלֵב פִּיטֶר. חָטַף אֶת מִגְבַּע גּ’וֹן מֵעַל רֹאשׁוֹ, קָרַע אֶת קַרְקָעִיתוֹ וּכְפָאוֹ עַל הַגַּג. הַבַּיִת הַקָּטָן הָיָה מְרֻצֶּה עַתָּה כָּל־כָּךְ, שֶׁהֶעֱלָה עָשָׁן, כִּמְבַקֵּשׁ לוֹמַר “חֵן־חֵן!”

עַכְשָׁו תַּמּוּ הַדְּבָרִים וְשָׁלְמוּ בֶּאֱמֶת. לֹא נוֹתַר לָהֶם אֶלָּא לְהִדָּפֵּק בַּדֶּלֶת.

“הַתְקִינוּ עַצְמְכֶם יָפֶה,” הִתְּרָה בָּהֶם פִּיטֶר. “הָרשֶׁם הָרִאשׁוֹן חָשׁוּב תָּמִיד נוֹרָא!” שָׂמַח עַל שֶׁאִישׁ לֹא נִתְעוֹרֵר לִשְׁאֹל ‘רשֶׁם רִאשׁוֹן מַהוּ?’ הַכֹּל הָיוּ עֲסוּקִים בְּהַעֲמָדַת פְּנֵי־חֲשִׁיבוּת.

פִּיטֶר הִקִּישׁ עַל הַדֶּלֶת הַקָּשַׁת נִימוּס. הַיַּעַר הָיָה כֻּלּוֹ קֶשֶׁב. לֹא הֵד וְלֹא בַּת־הֵד, לְבַד מִצְּלִיל קוֹלָהּ שֶׁל טִינְקֶר־בֶּל, שֶׁהִשְׁקִיפָה עֲלֵיהֶם מִלְּמַעְלָה וּפִיהָ מָלֵא לַעַג. דָּבָר שֶׁהַיְלָדִים תָּמְהוּ עָלָיו עַתָּה יוֹתֵר מִכֹּל, הָיָה זֶה: הֲיַעֲנֶה לָהֶם מִישֶׁהוּ מִבִּפְנִים? אִם לֵידִי – אֵי־זוֹ־הִיא וּמִי־הִיא?"

הַדֶּלֶת נִפְתְּחָה לִרְוָחָה וְהַלֵּידִי הוֹפִיעָה. הָיְתָה זוֹ וֶנְדִי. כֻּלָּם הֵסִירוּ כּוֹבָעֵיהֶם.

נִרְאֲתָה מֻפְתַּעַת. מַמָּשׁ כְּפִי שֶׁרָצוּ כִּי תֵרָאֶה.

“הֵיכָן אֲנִי?” שָׁאֲלָה.

לְמוֹתָר לוֹמַר כִּי סְלַיְטְלִי קָפַץ וְדִבֵּר לִפְנֵי כֻּלָּם.

“לֵידִי וֶנְדִיָּה,” אָמַר בְּרֹב־חָפְזָה. “בַּיִת זֶה הֲקִימוֹנוּ לָךְ!”

"הָא, אִמְרִי שֶׁדַּעְתֵּךְ נוֹחָה מִמֶּנּוּ! קָרָא נִיבְּס.

“נֶחְמָד, בַּיִת חָמוּד!” אָמְרָה וֶנְדִי. וְהַלָּלוּ הָיוּ בִּדְ־דִיּוּק הַמִּלִּים שֶׁבִּקְּשׁוּ לִשְׁמֹעַ. כָּרְעוּ כֻּלָּם עַל בִּרְכֵּיהֶם וּבְשָׁלְפָם חַרְבוֹתָם הֵרִיעוּ פֶּה־אֶחָד:

“אָה, לֵידִי וֶנְדִיָּה, הֱיִי אִמֵּנוּ!”

“הֲרָאוּי לִי לִהְיוֹת?” שָׁאֲלָה וֶנְדִי כְּשֶׁהִיא זוֹרַחַת מִשִּׂמְחָה. “מוּבָן שֶׁלִּבִּי הוֹלֵךְ אַחֲרֵיכֶם שֶׁבִי, אַךְ רוֹאִים אַתֶּם – הֲרֵינִי יַלְדָּה וְאֵינִי מְנֻסָּה בְּכָךְ עֲדַיִן!”

“דָּבָר זֶה אֵין לוֹ חֲשִׁיבוּת כְּלָל,” הֵשִׁיב פִּיטֶר, כְּאִלּוּ אֶחָד־יָחִיד הוּא בַּחֲבוּרָה זוֹ, הַיּוֹדֵעַ הַכֹּל עַל דְּבַר הַכֹּל, בְּעוֹד שֶׁלְּמַעֲשֶׂה יָדַע פָּחוֹת מִכֻּלָּם.

“מַה שֶּׁאָנוּ צְרִיכִים לוֹ הוּא, פָּשׁוּט, נֶפֶשׁ אִמָּהִית טוֹבָה.”

“הָא, אֵלִי!” אָמְרָה וֶנְדִי. “הֲרֵי זֶה בְּדִיּוּק מַה שֶּׁהִנְנִי.”

“בְּדִיּוּק־בְּדִיּוּק!” קָרְאוּ כֻּלָּם. “הִבְחַנּוּ בְּכָךְ מִיָּד!”

“טוֹב וְיָפֶה,” אָמְרָה. “אֶעֱשֶׂה כָּל אֲשֶׁר אוּכַל. הִכָּנְסוּ־נָא עַתָּה פְּנִימָה, שׁוֹבָבִים שֶׁכְּמוֹתְכֶם, חִישׁ־מַהֵר. מֻבְטְחַתְנִי כִּי רַגְלֵיכֶם רְטוּבוֹת, וְעַד שֶׁאַשְׁכִּיבְכֶם לִישֹׁן תַּסְפִּיק לָנוּ שְׁעָתֵנוּ לְסַיֵּם אֶת הַסִּפּוּר עַל לִכְלוּכִית.”

הַיְלָדִים נִכְנְסוּ פְּנִימָה. אֵינִי יוֹדֵעַ אֵיךְ נִמְצָא שָׁם מָקוֹם לְכֻלָּם, אַךְ לְהַלָּן הִיא אֶרֶץ שֶׁעוֹמְדִים בָּהּ צְפוּפִים וּמִשְׁתַּחֲוִים רְווּחִים.

הָיָה זֶה רִאשׁוֹן כָּל עַרְבֵי הַשִּׂמְחָה שֶׁבִּלּוּ בִּמְחִיצַת־וֶנְדִי. לְאַט־לְאַט הִשְׁכִּיבָה אוֹתָם בַּמִּטָּה הַגְּדוֹלָה, בַּבַּיִת אֲשֶׁר תַּחַת לָעֵצִים. הִיא עַצְמָהּ יָשְׁנָה אוֹתוֹ לַיְלָה בַּבַּיִת הַקָּטָן וּפִּיטֶר שָׁמַר עָלֶיהָ מִבַּחוּץ, חַרְבּוֹ שְׁלוּפָה בְּיָדוֹ, לְפִי שִׁקּוֹל זֶמֶר־הַפִּירָטִים וְנַהֲמַת זְאֵבֵי־הָעֶרֶב עָלוּ עַתָּה מֵרָחוֹק. הַבַּיִת הַקָּטָן, עַל אוֹרוֹ הַבָּהִיר, הַבּוֹקֵעַ מִבְּעַד לַתְּרִיסִים וְעַל אֲרֻבָּתוֹ, הַמְּעַשֶּׁנֶת יָפֶה, נִרְאֶה שָׁלֵו כָּל־כָּךְ בַּחֲשֵׁכָה וּבָטוּחַ מֵרַע. פִּיטֶר עָמַד עַל הַמִּשְׁמָר.

מִקְּצֵה שָׁעָה קַלָּה נָפְלָה עָלָיו תַּרְדֵּמָה וְכַמָּה מִן הַפֵיוֹת הָאוֹזְלוֹת עַרְטִילָאִין טִפְּסוּ־עָלוּ עָלָיו, בְּשׁוּבָן מֵהִלּוּלָא בַּלֵּילוֹת. כָּל יֶלֶד אַחֵר הָעוֹמֵד לָהֶן לְמִפְגַּע עַל דַּרְכָּן הָיָה לוֹמֵד בְּוַדַּאי כִּי פְּגִיעָתָן רָעָה. לְפִּיטֶר לֹא מָשְׁכוּ אֶלָּא בִּקְצֵה חָטְמוֹ וְהִמְשִׁיכוּ בְּדַרְכָּן.


 

הַבַּיִת שֶׁמִּתַּחַת לַקַּרְקַע    🔗

רֵאשִׁית כֹּל־חָכְמָה הִשְׁכִּים פִּיטֶר לַמָּחֳרַת וּמִהֵר לִמְדֹּד לְוֶנְדִי קוֹרַת־גֶּזַע לְפִי־מִדָּתָהּ. כֵּן עָשָׂה לְג’וֹן וְכֵן עָשָׂה לְמִיכָאֵל. הוּק, זְכוּרִים אַתֶּם, לִגְלֵג בְּלִבּוֹ עַל הַיְלָדִים, הַסְּבוּרִים שֶׁכָּל בְּרִיָּה צְרִיכָה לְקוֹרָה מִשֶּׁל־עַצְמָהּ, אֶלָּא שֶׁהָיָה זֶה לַעַג־כְּסִילִים. עַד שֶׁאֵין קוֹרָתְךָ עוֹלָה עִמְּךָ בַּד־בְּבַד, אִי אַתָּה יָכוֹל לִכָּנֵס בְּעָבְיָהּ אֶלָּא בְּדֹחַק רַב. כַּיּוֹצֵא בְּכָךְ אֵין שְׁנֵי יְלָדִים עוֹלִים בְּקָנֶה אֶחָד.

אַךְ צֵא וּרְאֵה: מִשָּׁעָה שֶׁנִּגְזַרְתָּ עִם קוֹרָתְךָ גְזִירָה־שָׁוָה לֹא נוֹתַר לְךָ אֶלָּא לִכְלוֹא נְשִׁימָתְךָ. מִיָּד נִמְצֵאתָ נוֹחֵת מִתּוֹךְ רְוָחָה. בְּדַרְכְּךָ לְמַעְלָה לֹא הָיָה עָלֶיךָ אֶלָּא לִנְשֹׁם וְלִנְשֹׁף לְסֵירוּגִין וּבְתוֹךְ־כָּךְ – לְפַרְכֵּס וְלַעֲלוֹת. אֵין צָרִיךְ לוֹמַר עַל טַכְסִיסִים אֵלֶּה כִּי רֶגַע שֶׁנַּעֲשׂוּ שְׁגוּרִים בְּיָדְךָ, נַעֲשׂוּ מֵאֲלֵיהֶם וּכְמוֹ מִבְּלִי־מֵשִׂים. נִדְמֶה לְךָ פִּתְאֹם כִּי אֵין עוֹד כְּמוֹתְךָ לְחֵן־שֶׁבִּתְּנוּעָה.

אַךְ תְּחִלָּה הָיָה עָלֶיךָ לִקְצֹב פָּשׁוּט אֶת מִדּוֹתֶיךָ בַּד־בְּבַד עִם קוֹרַת־גִּזְעֲךָ. מָשָׁל, לְמִי אַתָּה דוֹמֶה? פְּלוֹנִי, הַמּוֹדֵד חֲלִיפָה חֲדָשָׁה, אַף כִּי חֲלִיפָה גוֹזֵר אָדָם לְפִי מִדּוֹת עָבְיוֹ בְּעוֹד שֶׁאַתָּה מְצֻוֶּה לִפְסֹק מִדּוֹתֶיךָ לְפִי עָבְיָה־שֶׁל־קוֹרָה. נֹהַג בְּעוֹלָמָהּ שֶׁל לְהַלָּן הוּא לְמַהֵר וּלְהוֹסִיף, בְּמִקְרִים אֵלֶּה, עִטּוּפִים עַל עִטּוּפֶיךָ, אַךְ פְּעָמִים שֶׁאַתָּה נִמְצָא מְגֻבַּע בִּמְקוֹמוֹת זָרִים וּמוּזָרִים שֶׁבְּגוּפְךָ, פְּעָמִים שֶׁקּוֹרָתְךָ נִמְצֵאת חֲלוּלָה שֶׁלֹּא כְּדַרְכָּהּ. מָה עוֹשֶׂה פִּיטֶר? מִינֵי דְּבָרִים שֶׁבְּסוֹפָם אַתָּה יוֹצֵא חַד וְחָלָק. עַכְשָׁו, שֶׁהִתְקִינוּ לְךָ קוֹרָה לְפִי־מִדָּתְךָ, רָאוּי שֶׁתַּקְפִּיד כִּי תַּעֲלֶה עִמְּךָ תָּמִיד אַהֲדָדִי. דָּבָר זֶה, כְּכָל אֲשֶׁר לָמְדָה וֶנְדִי לָדַעַת לְמַרְבֵּה שִׂמְחָתָהּ, עָשׂוּי לְסַיֵּעַ לַפַּמַּלְיָה בִּשְׁמִירַת כּשֶׁר־גֵּוָהּ.

וֶנְדִי וּמִיכָאֵל עָלוּ יָפֶה בִּמְדִידָה רִאשׁוֹנָה וְאִלּוּ ג’וֹן הָיָה טָעוּן תִּיקּוּן. לֹא חָלְפוּ יְמֵי־תִרְגּוּל מוּעָטִים וְהַיְלָדִים לָמְדוּ לְהַחֲלִיק וְלָרֶדֶת, לְהַחֲלִיק וְלַעֲלוֹת, כִּדְלָיִים אֵלֶּה בְּפִי הַבְּאֵר. וְאֵיזוֹ אַהֲבָה הֵחֵלּוּ הוֹגִים לִמְדוֹרָם אֲשֶׁר מִתַּחַת. יוֹתֵר מִכֻּלָּם – וֶנְדִי.

הָיָה זֶה בֵּית־מְגוּרִים שֶׁאֵין בּוֹ אֶלָּא חֲדַר־מִדּוֹת אֶחָד, כְּכָל אֲשֶׁר רָאוּי לְבֵית־מְגוּרִים כִּי יִהְיֶה. רִצְפָּתוֹ עֲשׂוּיָה כָּךְ שֶׁיָּכֹלְתָּ לַחֲפֹּר בָּהּ בְּיָדֶיךָ, כָּל אֵימַת שֶׁעָלָה רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ לָקוּם וּלְדַיֵּג. יֶתֶר־עַל־כֵּן: פִּטְרִיּוֹת־הַצִּבְעוֹנִין רַבּוֹת־הַמִּדָּה וּמַרְהִיבוֹת־הָעַיִן שֶׁצָּמְחוּ וְעָלוּ בָּהּ הָיוּ מְשַׁמְּשׁוֹת לְךָ תַּחַת שְׁרַפְרַף. חַד מִנְּטָעֶיהָ שֶׁל לְהַלָּן כִּוֵּן לְבַצְבֵּץ וְלַעֲלוֹת בְּאֶמְצַע הַחֶדֶר דַּוְקָא. נִזְדָּרְזוּ שׁוֹכְנָיו וְהִשְׁכִּימוּ יוֹם־יוֹם לְגַדְּעוֹ וּלְעוֹלְלוֹ בֶּעָפָר. עַד לִשְׁעַת־מִנְחָה הָיָה אָץ וּמַגִּיעַ בְּקוֹמָתוֹ לִשְׁתֵּי רֶגֶל, רָאוּ הַיְלָדִים כָּךְ וְצָרוּ עָלָיו דֶּלֶת, עַד שֶׁנַּעֲשָׂה כִבְיָכוֹל שֻׁלְחָן. כֵּיוָן שֶׁחָלְפָה שְׁעַת־הַתֵּה פִּנּוּהוּ מִכֵּלָיו וְקִצְצוּהוּ. כָּךְ נִתְוַסֵּף מָקוֹם לְמִשְׂחָקִים. הָיְתָה לָהֶם אָח עֲצוּמָה, שֶׁלֹּא נִמְצְאָה קֶרֶן־זָוִית פְּנוּיָה מִמֶּנָּה. כָּל מָקוֹם שֶׁבִּקְּשׁוּ לְהַבְעִיר בָּהּ אֵשׁ – קָמוּ וְהִבְעִירוּ. עָלֶיהָ מָתְחָה וֶנְדִי מֵיתְרֵי־כְּבִיסָה עֲשׂוּיִים סִיבִים, לִתְלוֹת אֶת לְבָנֶיהָ. יוֹמָם הָיְתָה מִטָּתָם חֲפוּתָה כְּנֶגֶד הַכֹּתֶל וְאִלּוּ בְּשֵׁשׁ־וּשְׁלשִׁים שִׁלְשְׁלוּהָ אַרְצָה, אוֹ אָז – מְלוֹא מַחֲצִית כָּל הַחֶדֶר כְּבוֹדָהּ. כָּל הַיְלָדִים, לְבַד מִמִּיכָאֵל, שָׁכְבוּ בָּהּ כִּמְלִיחִין שֶׁבַּקֻפְסָה, מַעֲשֵׂה־כִּבּוּשִׁין. תַּקָּנָה חֲמוּרָה תִּקְּנָה שָׁם הַחַבְרַיָּה: אֵין אָדָם מִתְהַפֵּךְ בִּשְׁנָתוֹ מִצַּד־אֶל־צַד, אֶלָּא עַל־פִּי אוֹת שֶׁנִּתָּן בִּידֵי אֶחָד מֵהֶם מֵרֹאשׁ. כֵּיוָן שֶׁנִּתַּן – הָיוּ מִתְהַפְּכִים יַחְדָּיו, בְּעֵת־וּבְעוֹנָה אַחַת. מִטָּה זוֹ נוֹעֲדָה לְשַׁמֵּשׁ, בְּעֶצֶם, אַף אֶת מִיכָאֵל, אֶלָּא שֶׁוֶּנְדִי נִשְׁתּוֹקְקָה לְעוֹלָל בַּעֲרִיסָה וּלְפִי שֶׁהָיָה קְטַן כָּל־הַחֲבוּרָה, לְפִי שֶׁיּוֹדְעִים אַתֶּם בְּעַצְמְכֶם נֶפֶשׁ־נָשִׁים מַהִי וּלְפִי שֶׁ־כְּלָלוֹ שֶׁל דָּבָר: עָמְדוּ וְהִשְׁכִּיבוּהוּ בַּסַּל הַתָּלוּי מֵעַל רֹאשָׁם.

הָיָה זֶה בֵּית־מְגוּרִים גַּס וּפָשׁוּט, כַּיּוֹצֵא אוּלַי בְּמִשְׁכְּנוֹת דֻּבּוֹנִים, אִלּוּ קָמוּ דֻּבּוֹנִים וְכוֹנְנוּ לְעַצְמָם מִשְׁכְּנוֹת אֲשֶׁר כָּאֵלֶּה. עִם זֹאת נִמְצָא בּוֹ חֶבְיוֹן־כֹּתֶל שֶׁלֹּא עָלָה בְּמִדָּתוֹ עַל כְּלוּב־צִפֳּרִים. לְמוֹתָר הוּא לוֹמַר – קִיטוֹנָהּ שֶׁל טִינְקֶר־בֶּל. מָסָךְ דַּק־דַּקִּיק, שֶׁטִּינְק יְפַת־הַנֶּפֶשׁ הָיְתָה מְשַׁלְּשַׁלְתּוֹ כָּל־אֵימַת שֶׁבִּקְּשָׁה לְהַחֲלִיף שַׂלְמוֹתֶיהָ, חָצַץ בֵּינוֹ לְבֵין שְׁאַר קַצְוֵי־הָאוּלָם. שׁוּם אִשָּׁה, תְּהִי גְדוֹלָה וּכְבוֹדָה כְּכָל אֲשֶׁר תִּהְיֶה, לֹא הָיְתָה יְכוֹלָה לְהִתְפָּאֵר בְּחֶדֶר כָּלוּל יוֹתֵר בַּהֲדָרוֹ, חֲדַר־מִשְׁכָּב, שֶׁהוּא אוֹתָהּ שָׁעָה עַצְמָהּ אַף חֲדַר־אִפּוּר־וְתַמְרוּקִים. הַסַּפָּה, כְּכָל אֲשֶׁר נִתְקָרְאָה בְּפִיהָ, הָיְתָה כְּלִי־יָקָר בְּסִגְנוֹן הַמַּלְכָּה קְשִׁיטָא וּכְרָעִים לָהּ פְּחוּסוֹת. אֶת עִטּוּפֶיהָ הֶחֱלִיפָה בַּד־בְּבַד עִם חִלּוּפֵי נִיצּוֹת עוֹנַת־הַפְּרִי. אַסְפַּקְלַרְיָא הָיְתָה לָהּ, מַעֲשֵׂה־חוֹשֵׁב, מֵאוֹתָן שֶׁאֵינָן יְדוּעוֹת בְּשׁוּק הָאֻשְׁכִּי־בֻּשְׂכִּי וַאֲשֶׁר לֹא שָׂרְדוּ מֵהֶן אֶלָּא שָׁלשׁ – שְׁלָשְׁתָּן בִּלְתִּי־מְלֻטָּשׁוֹת. אַגַן־רַחֲצָתָהּ הָיָה גֶלֶד מִינֵי מַאֲפֶה, חוֹזֵר עַל צִירוֹ. הַקַּמְטָר, מְגֻלָּף בִּידֵי רַב־הַגַּלָּפִים יְהוֹחָטָב הַשִּׁשִּׁי וְהַמַּרְבָד – וּבְדוֹמֶה לוֹ שְׁטִיחֵי־הַיְּקָר – מִן הַמֻּבְחָר (וְהַמֻּקְדָּם) שֶׁבְּתוֹר הַמַּלְכָּה צוּצָה וְהַמֶּלֶךְ מַרְמִיטוֹס. הָיְתָה שָׁם, לִכְאוֹרָה, אַף נִבְרֶשֶׁת־חֲרוּזִים, אֶלָּא שֶׁדַּעַת לְנָבוֹן נָקֵל כִּי טִינְק עַצְמָהּ הִיא שֶׁהִפִּילָה אוֹר בְּמִשְׁכָּנָהּ. לִבָּהּ הָיָה גַס בִּשְׁאַר פִּנּוֹת־הַבַּיִת, דָּבָר הַלָּמֵד אוּלַי מֵעִנְיָנוֹ, וְקִיטוֹנָהּ – הָדוּר כְּכָל אֲשֶׁר הִנּוֹ – דָּמָה עָלֶיךָ כְּמִי שֶׁדַּעְתּוֹ זְחוּחָה עָלָיו וְחָטְמוֹ סוֹלֵד כְּנֶגְדְּךָ סִלּוּד שֶׁל גַּבְהוּת־רוּחַ.

מְשַׁעֵר אֲנִי לְעַצְמִי כִּי וֶנְדִי הָיְתָה מֻקְסֶמֶת, לְפִי שֶׁפּוֹחֲחִים אֵלֶּה מִלְּאוּ יָדֶיהָ עֲבוֹדָה. אַף אָמְנָם חָלְפוּ לִפְרָקִים יָמִים וּשְׁבוּעוֹת עַד שֶׁזָּכְתָה וְעָלְתָה לְמַעְלָה וְאַף אָז – לְעִתּוֹת־בָּעֶרֶב, פֻּזְמָקָהּ בְּיָדָהּ. בִּמְלֶאכֶת־הַבִּשּׁוּל, יָכוֹלְנִי לְהַבְטִיחֲכֶם נֶאֱמָנָה, הָיְתָה שְׁקוּעָה רֻבָּהּ וְרֹאשָׁהּ. כִּמְעַט שֶׁלֹּא הוֹצִיאָה חָטְמָה מִן הַקְּדֵרָה.

עִקַּר תַּפְרִיטָם הָיָה צְלִי פִּרְיוֹ שֶׁל עֵץ־הַלֶּחֶם, בֻּלְבּוּסִים אַפְרִיקָנִיִּים שֶׁקּוֹרִין יַאם, אֱגוֹזֵי־קָקָאוֹ, תַּפּוּחִים שֶׁקּוֹרִין מַאמַיָּה, גַּבְלוּלֵי טַפָּה וּבָנָּנוֹת, שֶׁשְּׁטָפוּן בִּלְגִינֵי־דְּלוּעִים מְלֵאִים פּוֹ־פּוֹ. הַצָּרָה הִיא שֶׁלְּעוֹלָם לֹא יָדַעְתָּ מָה סְּעֻדָּה כָּאן לְפָנֶיךָ – בְּפוֹעַל־מַמָּשׁ אוֹ עַל דֶּרֶךְ־הַמָּשָׁל? הַכֹּל הָיָה תָלוּי בִּמְשׁוּגוֹת רוּחַ־פִּיטֶר. יָכוֹל הָיָה לִסְעֹד, לִסְעֹד מַמָּשׁ, אִם הָיָה בְּכָךְ צֹרֶךְ־מִשְׂחָק, אַךְ לִכְשׂוֹת לְשֵׁם כִּשּׂוּי וּלְהִתְעַבּוֹת לְשֵׁם הִתְעַבּוּת, דָּבָר שֶׁאֵין כְּמוֹתוֹ חָבִיב עַל כְּלָל הַיְלָדִים, לֹא הָיָה מְסֻגָּל. סְעֻדָּה־שֶׁל־כְּאִלּוּ הָיְתָה מוּחָשִׁית אֶצְלוֹ כָּל־כָּךְ, שֶׁיָּכֹלְתָּ לִרְאוֹתוֹ מִתְעַגֵּל מַמָּשׁ לְעֵינֶיךָ. מוּבָן שֶׁהָיָה בְּכָךְ כְּדֵי לְהַרְגִּיז. אֶלָּא שֶׁחַיָּב הָיִיתָ לְהַחֲרוֹת וּלְהַחֲזִיק, פָּשׁוּט, אַחֲרָיו. וְאוּלָם אִם הוֹכַחְתָּ לוֹ בְּאוֹתוֹת וּבְמוֹפְתִים שֶׁקּוֹרָתְךָ נֶעֶשְׂתָה גְדוֹלָה עָלֶיךָ, הָיָה מְנִיחֲךָ לַחֲזֹר וּלְהַעֲלוֹת בָּשָׂר. לֹא הָיְתָה לְוֶנְדִי שָׁעָה יָפָה יוֹתֵר לְמַעֲשֵׂי־כְּלִיבָה מִזּוֹ שֶׁלְּאַחַר עֲלוֹתָם עַל יְצוּעָם. רַק אָז נָטְלָה, כְּכָל אֲשֶׁר פָּסְקָה וְאָמְרָה בְּמוֹ־פִיהָ, שָׁהוּת לְעִנְיְנֵי עַצְמָהּ. שָׁעָה זוֹ הָיְתָה טוֹרַחַת עַל מַעֲשֵׂי־מַחַט חֲדָשִׁים. בִּמְקוֹם־הַבִּרְכַּיִם הוֹצִיאָה אֶת מִכְנְסֵיהֶם טְלַאי־עַל־גַּבֵּי־טְלַאי, לְפִי שֶׁהָיָה מוּעָד לְפֻרְעָנוּת וְכָל שֶׁחָזְרָה וְתִקְּנָה – לֹא הֶעֶלְתָה לוֹ תַקָּנָה. כֵּיוָן שֶׁנִּשְׁתּוֹפְפָה עַל כְּלִיבוֹתֶיהָ, כָּל פֻּזְמָק שֶׁבְּסַלָּהּ נָקוּב כִּכְבָרָה, הָיְתָה מְנִיפָה זְרוֹעוֹתֶיהָ וְקוֹרֵאת: “הָא, אֵלִי! פְּעָמִים שֶׁאֲנִי מְהַרְהֶרֶת כִּי רָאוּי לִי לְקַנֵּא בִּבְתוּלוֹת זְקֵנוֹת!”

וּבְדַבְּרָהּ נִצְטַהֲלוּ פָּנֶיהָ וְקָרְנוּ מִנַּחַת.

זְאֵב־טִפּוּחֶיהָ זָכוּר לָכֶם? וּבְכֵן, שָׁמַע כִּי הִגִּיעָה וּמְצָאָהּ חִישׁ־מַהֵר. עָמְדוּ וְנָפְלוּ מַמָּשׁ זֶה לְתוֹךְ זְרוֹעוֹת זוֹ.

הֲתָכְפוּ עָלֶיהָ, בִּרְבוֹת יָמֶיהָ עַל־פְּנֵי הָאִי, גַּעְגּוּעִים עַל הוֹרֶיהָ שֶׁבַּבַּיִת? הִנֵּה זוֹ שְׁאֵלָה קָשָׁה, לְפִי שֶׁיַּרְחֵי מוֹלָדָהּ שֶׁל לְהַלָּן וּמַחֲזוֹר־שִׁמְשׁוֹתֶיהָ רַבִּים לְאֵין־עֲרוֹךְ מִמַּחֲזוֹר מְאוֹרוֹת לֵב־הַיַּבֶּשֶׁת וְאֵין כָּל אָדָם יוֹדֵעַ אֵיךְ מִשְׁתַּנִּים זְמַנֶּיהָ וְכֵיצַד מִתְחַלְּפִים בָּהּ הָעִתִּים.

חוֹשֵׁשְׁנִי כִּי לֹא הִרְבְּתָה לִתֵּן דַּעְתָּהּ עַל אַבָּא־אִמָּא. כָּל־כָּךְ – מִשּׁוּם שֶׁהָיְתָה מֻבְטַחַת בְּלִבָּהּ כִּי הִשְׁאִירוּ אֶת חַלּוֹן חֶדְרָהּ פָּתוּחַ, מְזֻמָּן לְקַדְּמָה בְּכָל שָׁעָה שֶׁתְּהֵא נְכוֹנָה לָעוּף וּלְהִכָּנֵס פְּנִימָה. בִּטְחָה זוֹ הִיא שֶׁהִנִּיחָה אֶת דַּעְתָּהּ. מַה שֶׁהִצִּיק לָהּ לִפְרָקִים בֶּאֱמֶת הוּא שֶׁגּ’וֹן לֹא זָכַר אֶת הוֹרָיו אֶלָּא כִּזְכֹר אֲנָשִׁים שֶׁהִכִּירָם בְּשֶׁכְּבָר־הַיָּמִים וְאִלּוּ מִיכָאֵל הָיָה נָכוֹן לְהַאֲמִין כִּי הִיא־הִיא אִמּוֹ־הוֹרָתוֹ. דְּבָרִים אֵלֶּה הִטִּילוּ עָלֶיהָ מִקְצָת־מוֹרָא וּלְפִי שֶׁהָיְתָה שְׁקוּדָה בְּכָל לִבָּהּ לְמַלֵּא אֶת חוֹבָתָהּ נִסְּתָה לְקַיֵּם בְּלִבָּם זֵכֶר יָמִים אֲשֶׁר מִקֶּדֶם בְּאֶמְצָעוּת מִבְחָנִים־בִּכְתָב, הַדּוֹמִים כְּכָל הָאֶפְשָׁר לְאֵלֶּה שֶׁהָיְתָה מֻרְגֶּלֶת בָּהֶם בְּעַצְמָהּ. שְׁאָר הַיְלָדִים מָצְאוּ בְּכָךְ עִנְיָן רַב, דָּרְשׁוּ לְצָרְפָם לִקְהַל־הַנִּבְחָנִים, הִתְקִינוּ לְעַצְמָם לוּחוֹת וְהֵסֵבּוּ לַשֻּׁלְחָן. כָּךְ אִמְּצוּ מוֹחָם וְכָךְ הֵשִׁיבוּ עַל שְׁאֵלוֹת שֶׁוֶּנְדִי רָשְׁמָה לִפְנֵיהֶם עַל לוּחַ מִשֶּׁלָּהּ. רָשֹׁם וְהַעֲבֵר מִיָּד לְיָד. הָיוּ אֵלֶּה שְׁאֵלוֹת כְּגוֹן: “מָה הָיָה גוֹן עֵינֶיהָ שֶׁל אִמָּא? מִי הָיָה גָבֹהַּ יוֹתֵר – אַבָּא אוֹ אִמָּא? הֶהָיְתָה אִמָּא שְׁחוּמָה, אוֹ בְּהִירַת־שֵׂעָר? הָשֵׁב עַל כָּל שָׁלֹש הַשְּׁאֵלוֹת, אִם אֶפְשָׁר.” “א) כְּתֹב חִבּוּר בֶּן אַרְבָּעִים מִלָּה, לְפָחוֹת, עַל נוֹשְׂאִים אֵלֶּה: ‘אֵיךְ בִּלִּיתִי אֶת חֻפְשָׁתִי הָאַחֲרוֹנָה?’ אוֹ: ‘אָפְיוֹ שֶׁל אַבָּא, לְעֻמַּת אָפְיָהּ שֶׁל אִמָּא’. הָשֵׁב עַל אַחַד הַנּוֹשְׂאִים בִּלְבַד.” אוֹ: “תָּאֵר: א) אֶת צְחוֹקָהּ שֶׁל אִמָּא. ב) צְחוֹקוֹ שֶׁל אַבָּא. ג) שִׂמְלַת נִשְׁפָּהּ שֶׁל אִמָּא. ד) הַמְּלוּנָה וְהַשּׁוֹכֵן בָּהּ.”

הָיוּ אֵלּוּ שְׁאֵלוֹת פְּשׁוּטוֹת, עַל דְּבָרִים שֶׁבְּכָל־יוֹם. לֹא נִמְצְאוּ לְךָ תְּשׁוּבוֹת – צְלוֹב בְּצִדָּן צְלָב. חֵי רֹאשִׁי! הָיָה נוֹרָא, פָּשׁוּט, לִרְאוֹת כַּמָּה צְלָבִים צִיֵּן אֲפִלּוּ ג’וֹן בְּמִבְחָנוֹ. אֶחָד יָחִיד הָיָה סְלַיְטְלִי שֶׁהֵשִׁיב עַל כָּל הַשְּׁאֵלוֹת כֻּלָּן וְאִישׁ לֹא הָיָה עָשׂוּי כְּמוֹתוֹ לָצֵאת מִן הַמִּשְׂחָק כְּשֶׁיָּדוֹ־עַל־הָעֶלְיוֹנָה, אֶלָּא שֶׁתְּשׁוּבוֹתָיו הָיוּ מַמַּשׁ חוּכָא־וְאִטְלוּלָא וּבְדִיעָבַד יָצָא כְּשֶׁיָּדָיו עַל רֹאשׁוֹ. פִּיטֶר לֹא נָטַל חֵלֶק בַּתַּחֲרוּת. רֵאשִׁית־כֹּל בָּז בְּלִבּוֹ לְכָל הָאִמָּהוֹת, לְבַד מִוֶּנְדִי. שֵׁנִית הָיָה הָאֶחָד שֶׁלֹּא יָדַע צוּרַת אוֹת, אַף לֹא קְטַנָּה כְּקוֹצוֹ־שֶׁל־יוֹד. נַעֲלֶה הָיָה בְּעֵינָיו עַל דְּבָרִים אֲשֶׁר כָּאֵלֶּה. אַגַּב־אוּרְחָא: כָּל הַשְּׁאֵלוֹת הָיוּ מְנֻסָּחוֹת בִּלְשׁוֹן עָבָר: ‘מֶה הָיָה גוֹן עֵינֶיהָ שֶׁל אִמָּא’ וְכֵן הָלְאָה. לְלַמֶּדְךָ כִּי יָד־הַשִּׁכְחָה הָיְתָה אַף בְּנֶפֶשׁ וֶנְדִי.

עֲלִילוֹת וּנְצוּרוֹת הָיוּ, כְּפִי שֶׁנָּשׁוּב וְנִרְאֶה חִישׁ־מַהֵר, לֶחֶם־חֹק עַל פְּנֵי־הָאִי, דְּבַר־יוֹם־בְּיוֹמוֹ. אַךְ פִּיטֶר, שֶׁנִּסְתַּיַע בְּוֶנְדִי, הִמְצִיא בֵּינְתַיִם שַׁעֲשׁוּעַ שׁוֹבֶה־לֵב, שֶׁלֹּא הִנִּיחוֹ אֶלָּא לְאַחַר שֶׁחָדַל לִמְצֹא בּוֹ עִנְיָן – דָּבָר שֶׁכְּבָר הִקְדַּמְתִּי וְאָמַרְתִּי לָכֶם כִּי אֵינוֹ חָזוֹן בִּלְתִּי־נִפְרָץ בְּמִשְׂחֲקֵי־שַׁעֲשׁוּעָיו. הָיָה זֶה מִין מִשְׂחָק שֶׁל הַעֲמָדַת־פָּנִים־כְּאִלּוּ־לֹא־נִזְדַּמְּנוּ־לְךָ־כָּל־הַרְפַּתְקוֹת, כַּיּוֹצֵא בְּמִשְׂחֲקֵי ג’וֹן וּמִיכָאֵל מֵאָז וּמֵעוֹלָם. הָיָה חוֹבֵשׁ, דֶּרֶךְ־מָשָׁל, סַפְסָל, זוֹרֵק כַּדּוּר וְקוֹלְטוֹ, דּוֹחֵק וְנִדְּחָק, יוֹצֵא וְחוֹזֵר מִבְּלִי לִקְטֹל אַף דֹּב אָפֹר אֶחָד לִרְפוּאָה. אֲרֶשֶׁת פְּנֵי־פִּיטֶר, הַמֵּסֵב עַל סַפְסָלוֹ בְּחִבּוּק־יָדַיִם וְאֵינוֹ עוֹשֶׂה חֲצִי־דָבָר, שׁוֹבְבָה מַמָּשׁ כָּל־עַיִן. רְגָעִים אֲשֶׁר כָּאֵלֶּה אִי־אֶפְשָׁר הָיָה לוֹ שֶׁיֵּרָאֶה חֲגִיגִי. יְשִׁיבָה בְּאֶפֶס־מַעֲשֶׂה נִרְאֲתָה לוֹ מַצְחִיקָה עַד מְאֹד. מִתְהַלֵּל הָיָה בָּרַבִּים כִּי יָצָא לָשׂוּחַ עַל מְנָת לְהַשְׁבִּיחַ אֶת בְּרִיאוּתוֹ. הָיוּ אֵלֶּה, בְּמֶשֶׁךְ כַּמָּה־וְכַמָּה שְׁמָשׁוֹת מִשִּׁמְשׁוֹתֶיהָ שֶׁל לְהַלָּן, הַחֲדָשׁוֹת שֶׁבְּהַרְפַּתְקוֹתָיו. אַף גּ’וֹן וּמִיכָאֵל הָיוּ חַיָּבִים לְהַעֲמִיד פָּנִים מְדֻשְּׁנוֹת עֹנֶג, שֶׁאִלְמָלֵא בֵּרְכוּ עַל כָּךְ בִּרְכַּת־הַנֶּהֱנִין הָיָה מַקְפִּיד עִמָּם. יֵשׁ אֲשֶׁר יָצָא בְּגַפּוֹ וּכְשֶׁחָזַר לֹא הָיִיתָ בָּטוּחַ בּוֹ כְּלָל אִם נִזְדַּמְּנָה לוֹ הַרְפַּתְקָה כָּלְשֶׁהִי בְּדַרְכּוֹ, אִם לָאו. יָכוֹל שֶׁנִּמְחְתָה מִלִּבּוֹ מְחִיָּה מָחְלֶטֶת כָּל־כָּךְ, שֶׁשּׁוּב לֹא הִזְכִּירָה אַף בְּמִלָּה אַחַת. וְאוּלָם אָז יָצָאתָ וְהִנֵּה גְוִיָּה. מִצַּד שֵׁנִי הָיָה מַחְבִּיר לִפְרָקִים דְּבָרִים וְאִלּוּ לַגְּוִיָּה – לֹא סִימָן וְלֹא זֵכֶר. פְּעָמִים שֶׁהָיָה חוֹזֵר הַבַּיְתָה כְּשֶׁרֹאשׁוֹ חָבוּשׁ וּבְעוֹד וֶנְדִי רוֹחַצְתּוֹ בְּפוֹשְׁרִין וּמַקִּיפָתּוֹ רֹךְ וְאַהֲבָה, הָיָה מְסַפֵּר סִפּוּרֵי פְּלָאוֹת־וְנִפְלָאוֹת. מֵעוֹלָם לֹא הָיְתָה בְּטוּחָה בּוֹ בִּטָּחוֹן גָּמוּר, חַיָּבִים אַתֶּם לָדַעַת, אַף כִּי הִכִּירָה וְיָדְעָה שֶׁרַבִּים מִסִּפּוּרָיו אֱמֶת, מִשּׁוּם שֶׁמָּצְאָה בָּהֶם אֶת עַצְמָהּ. בַּאֲחֵרִים הָיְתָה לְפָחוֹת מִקְצָת מִן הָאֱמֶת מִשּׁוּם שֶׁשְּׁאַר כָּל הַיְלָדִים מָצְאוּ בָּהֶם אֶת עַצְמָם וּלְכָךְ הֵעִידוּ בָּהֶם כִּי כֻּלָּם – אֱמֶת וְיַצִּיב.

אִם נָבוֹא לְתָאֵר אֶת כֻּלָּם – אֵין אָנוּ מַסְפִּיקִים, לְפִי שֶׁסִּפּוּרֵנוּ יִתְפַּתַּח וְיַגִּיעַ לְשִׁעוּר מִדַּת עָבְיוֹ שֶׁל מִלּוֹן אַנְגְּלִי־לַטִּינִי, לַטִּינִי־אַנְגְּלִי. כָּל מָה שֶׁיֵּשׁ בְּיָדֵנוּ לַעֲשׂוֹת הוּא לִבְחֹר לָנוּ, בְּתוֹרַת דֻּגְמָא, שָׁעָה אַחַת מִשְּׁעוֹת־הַמַּעֲשֶׂה הָרְגִילוֹת אֲשֶׁר בָּאִי. עִקָּר הַקּשִׁי שֶׁלְּפָנֵינוּ הוּא בַּבְּחִירָה. הַנִסְתַּתֵּר עִם אֲדֻמֵּי־הָעוֹר בֵּין סִבְכֵי נְקִיק־סְלַיְטְלִי? הָיָה זֶה מְאֹרַע־דָּמִים שֶׁרָאוּי לָנוּ לִתֵּן עָלָיו דַּעְתֵּנוּ וּלְהַכִּיר סְגֻלָּה אַחַת מִסְּגֻלּוֹתָיו הַמֻּפְלָאוֹת שֶׁל פִּיטֶר. הִנֵּה זוֹ: בְּעִצּוּמוֹ־שֶׁל־קְרָב הָיָה מְשַׁנֶּה לִפְרָקִים אֶת עוֹרוֹ. בְּפָרָשַׁת הַנִּקְרָה, שָׁעָה שֶׁהַנִּצָּחוֹן הָיָה תָּלוּי וְעוֹמֵד עַל כַּף־הַמֹּאזְנַיִם, נוֹטֶה לְכָאן, פּוֹנֶה לְשָׁם, קָרָא פִּתְאֹם וְאָמַר: "הַיּוֹם אֲנִי אָדֹם־עוֹר. אַתָּה, טוּטְלֶס? וְטוּטְלֶס הֵשִׁיב: “אָדֹם־עוֹר. אַתָּה, נִיבְּס?” וְנִבְּס הֵשִׁיב: “אָדֹם־עוֹר, אַתֶּם תְּאוֹמַיִם?” וְכֵן הָלְאָה, עַד שֶׁכֻּלָּם נַעֲשׂוּ אֲדֻמֵּי־עוֹר. מוּבָן שֶׁהָיָה בַּדָּבָר כְּדֵי לְהָבִיא אֶת הַהַרְפַּתְקָה לִידֵי גְמָר, אִלְמָלֵא צוֹדְדוּ כָּל־כָּךְ דַּרְכֵי פִּיטֶר אֶת לֵב אֲדֻמֵּי־הָעוֹר, שֶׁנָּטְלוּ עַל עַצְמָם לִהְיוֹת פַּעַם יְלָדִים. בְּכָךְ חָזְרוּ הַדְּבָרִים וְנִתְיַשְּׁבוּ – יִשּׁוּב שֶׁל מַחֲלֹקֶת קָשָׁה מִן הָרָגִיל.

פְּרִי־הִלּוּלָהּ שֶׁל הַרְפַּתְקָה זוֹ – אֶלָּא שֶׁעֲדַיִן לֹא גָמַרְנוּ בֵּינֵינוּ כִּי זוֹ הִיא אָמְנָם הַהַרְפַּתְקָה שֶׁבִּקַּשְׁנוּ לְסַפֵּר. טוֹב, אוּלַי, יוֹתֵר הוּא מַעֲשֶׂה־הִסְתַּעֲרוּתָם שֶׁל אֲדֻמֵּי־הָעוֹר עַל בֵּית־הַמְּגוּרִים אֲשֶׁר מִתַּחַת. לַיְלָה זֶה נִתְקְעוּ אֲחָדִים מֵהֶם בַּעֲבִי קוֹרָתָם וְהָיָה הֶכְרַח לְחַלְּצָם מִתּוֹכָן כִּפְקָקִים.

אוֹ יְכוֹלִים אָנוּ לְסַפֵּר עַל פִּיטֶר, שֶׁחִלֵּץ אֶת טַיְגֶר־לִילִי מִכַּף יַד בְּנוֹת־הַמַּיִם וַעֲשָׂאָהּ בְּכָךְ בַּת־בְּרִיתוֹ. שֶׁאִם לֹא כֵן רָאוּי לָנוּ, אוּלַי, לְסַפֵּר אֵיךְ אָפוּ שׁוֹדְדֵי־הַיָּם עוּגָה וּבִקְּשׁוּ לְגָרוֹת אֶת הַיְלָדִים כִּי יִטְעֲמוּ מִמֶּנָּה עַל מְנָת שֶׁיָּקִיץ עֲלֵיהֶם קִצָּם. אוֹ אֵיךְ הִנִּיחוּהָ בְּרֹב־עָרְמָתָם, בְּכָל קֶרֶן־זָוִית וְאִלְמָלֵא וֶנְדִי, שֶׁחָזְרָה וְחִלְּצַתָּהּ מִידֵיהֶם עַד שֶׁלֹּא נָפוֹג לְשַׁדָּהּ וְנִתְקַשְּׁתָה כָּאֶבֶן – הָיוּ חֲשׁוּבִים עַתָּה כְּמֵתִים. אוֹ אֵיךְ הִשְׁתַּמְּשׁוּ בָּהּ לְבַסּוֹף כִּבְמִין בַּלִּיסְטְרָא, שֶׁהִכְשִׁילָה אֶת הוּק וְהִמְעִדַתּוּ בַּחֲשֵׁכָה.

אוֹ נַנִּיחַ שֶׁנְּסַפֵּר עַל צִפֳּרִים, יְדִידוֹת נֶפֶשׁ פִּיטֶר, בְּיִחוּד עַל הַלַּהֲלוֹנִית, שֶׁקּוֹנְנָה בְּרֹאשׁ אִילָן הַפּוֹרֵשׂ נוֹפוֹ עַל פְּנֵי הַלָּגוּנָה. קִנָּהּ נִתְמוֹטֵט וְנָפַל הַמַּיְמָה וְאִלּוּ הִיא – אֵינָהּ קָמָה מִדְּגֹר עַל בֵּיצֶיהָ. מִהֵר פִּיטֶר וְצִוָּה שֶׁלֹּא יַחֲרִידוּהָ מֵרִבְצָהּ. סִפּוּר זֶה כֻּלּוֹ מַחֲמַדִּים וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁבְּסוֹפוֹ אָנוּ נִמְצָאִים לְמֵדִים עַד כַּמָּה אֲסִירַת־תּוֹדָה יְכוֹלָה צִפּוֹר לִהְיוֹת. הַצָּרָה הִיא שֶׁאִם נִפְתַּח בְּמִצְוָה, יְהֵא עָלֵינוּ לִגְמֹר בָּהּ וּלְסַפֵּר אֶת כָּל פָּרָשַׁת מַעֲשֵׂה הַלָּגוּנָה. הֲרֵי שֶׁנְּסַפֵּר בְּכָךְ שְׁנֵי סִפּוּרִים, בִּמְקוֹם אֶחָד. הַרְפַּתְקָה קְצָרָה יוֹתֵר, אַף כִּי לֹא פָּחוֹת סוֹעֶרֶת, הָיְתָה זוֹ שֶׁל טִינְקֶר־בֶּל, שֶׁנִּסְּתָה לְרַפְסֵד אֶת וֶנְדִי הַמְנַמְנֶמֶת עַל גַּבֵּי עֲלֵה־טֶרֶף גָּדוֹל וּלְהָשִׁיטָהּ בְּעֶזְרַת פֵיוֹת־שֶׁל־הֶפְקֵר לְגוּף־הַיַּבָּשָׁה. לְמַרְבֵּה מַזָּלָהּ הֵחֵל הֶעָלֶה צוֹלֵל פִּתְאֹם בְּמַיִם אַדִּירִים וּוֶנְדִי, שֶׁדָּמְתָה בְּלִבָּהּ כִּי הִגִּיעַ עֵת רַחֲצָה־בְּאַמְבָּטִי פָּרְשָׂה אָרְבוֹת יָדֶיהָ, חָתְרָה וְהִגִּיעָה בְּשָׁלוֹם לְחוֹף־מִבְטָחִים. וְאִם תִּמְצָא לוֹמַר – קְרִיאַת־הַתִּגָּר שֶׁהִשְׁמִיעַ פִּיטֶר בְּאָזְנֵי הָאֲרָיוֹת. אַדְּרַבָּא, יְכוֹלִים אָנוּ לִבְחֹר אַף בָּהּ. חֵץ הָיָה לוֹ לְפִּיטֶר בְּיָדוֹ. עָג בּוֹ עוּגָה סְבִיב עַצְמוֹ וְקָרָא לָהֶם לְפָרְצָהּ וּלְהַסִּיג אֶת גְּבוּלָהּ. אַף־עַל־פִּי שֶׁהִמְתִּין לָהֶם שָׁעוֹת עַל שָׁעוֹת – וֶנְדִי וְכָל הַטַּפְלַיָּא עָקְבוּ, מִקְּצוֹת כָּל הָעֵצִים אֲשֶׁר סָבִיב, בִּנְשִׁימָה עֲצוּרָה אַחַר תְּנוּעוֹתָיו – לֹא הֵעִיז אַף אֶחָד מֵהֶן לִפְרֹץ אֶת עוּגַת־הַקֶּסֶם.

אֵיזֶה מִכָּל סִפּוּרֵי־הַמַּעֲשֶׂה יִנְעַם לָנוּ יוֹתֵר לִשְׁמֹעַ? אֵין טוֹב לָנוּ מֵאֲשֶׁר לְהַפִּיל גּוֹרָל.

הִנֵּה, הִטַּלְתִּי מַטְבֵּעַ וּמַעֲשֵׂה הַלָּגוּנָה הוּא שֶׁיָּצָא עֶלְיוֹן. דָּבָר זֶה מְבִיאֲךָ כִּמְעַט לִידֵי מִשְׁאָלָה כִּי לְוַאי שֶׁפָּרַשַׁת הַנָּקִיק אוֹ עוּגַת־הַמַּאֲפֶה אוֹ עֲלֵה־הַטֶּרֶף הָיְתָה עוֹלָה בַּגּוֹרָל. מוּבָן שֶׁאֲנִי יָכוֹל לִשְׁנוֹת וְאַחַר־כָּךְ אַף לְשַׁלֵּשׁ וּלְהַטִּיל וְרַק אָז לִפְסֹק פָּסוּק אַחֲרוֹן וְאוּלָם סָבוּרְנִי שֶׁכָּךְ מוּטָב וְכַאֲשֶׁר עָלָה מַעֲשֶׂה־הַלָּגוּנָה, כֵּן עָלָה.


 

לָגוּנַת בְּנוֹת־הַמַּיִם    🔗

פְּעָמִים שֶׁאַתָּה עוֹצֵם עֵינֶיךָ וְאִם מַזָּלְךָ הַטּוֹב עוֹמֵד לְךָ אַתָּה רוֹאֶה שְׁלוּלִית תְּלוּיָה כְּנֶגְדְּךָ בַּחֲשֵׁכָה. הֲרֵי הִיא לְפָנֶיךָ, פְּשׁוּטָה מִכָּל צוּרָה, אַף כִּי חִוְּרַת־עֵינָהּ כְּלוּלָה מַמָּשׁ בַּהֲדָרָה… עַמְצֵן אַחַת־מְעַט וְהִיא לוֹבֶשֶׁת צוּרָה, גּוֹנֶיהָ מִתְלַהֲטִים וְנַעֲשִׂים עַזִּים כָּל־כָּךְ, שֶׁדּוֹמֶה עָלֶיךָ כִּי הִנֵּה, יַעֲלוּ לְפָנֶיךָ בָּאֵשׁ. שָׁעָה קַלָּה קֹדֶם לְאוֹתָהּ אֵשׁ קָמָה וְנִצֶּבֶת לְעֵינֶיךָ הַלָּגוּנָה, יֶתֶר קִרְבָה אִי־אַתָּה יָכוֹל לִקְרַב אֵלֶיהָ מִמְּקוֹמְךָ שֶׁעַל אֵם־הַיַּבֶּשֶׁת. הֶרֶף־עַיִן מֻפְלָא אֶחָד, שֶׁלֹּא מֵעָלְמָא־הָדֵּין. שְׁנַיִם כַּיּוֹצֵא בּוֹ הָיוּ מַסְפִּיקִים כְּבָר בְּיָדְךָ לִרְאוֹת אֶת קֶצֶף רַצֵּי־הַחוֹף וּלְהַאֲזִין לְרִנַּת בְּנוֹת־הַמַּיִם.

עַל חוֹף לָגוּנָה זוֹ בִּלּוּ הַיְלָדִים אֶת זְמַנָּם, בִּימוֹת הַקַּיִץ הָאֲרֻכִּים, לְעִתִּים תְּכוּפוֹת וְנִשְׁנוֹת. רֹב שְׁעוֹתֵיהֶם הוֹצִיאוּ בַּחֲתִירָה, שְׂחִיַּת־גַּב, מִשְׂחֲקֵי בְּנוֹת־הַמַּיִם וּשְׁאָר מִינֵי עִסּוּקִים מֵעִסּוּקִים שׁוֹנִים. כִּסְבוּרִים אַתֶּם – חָיוּ עִם בְּנוֹת־הַמַּיִם חַיִּים שֶׁל חַבְרוּתָא עַלִּיזָה? אֵינְכֶם אֶלָּא טוֹעִים! לֹא הָיָה אַחַר־כָּךְ לְוֶנְדִי צַעַר רַב יוֹתֵר מִצַּעֲרָהּ, עַל שֶׁאֲפִלּוּ אַחַת מֵהֶן לֹא הֶחֱלִיפָה עִמָּהּ, כָּל יְמֵי שִׁבְתָּהּ בָּאִי, מִלָּה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ מִן הַנִּימוּס. כָּל־אֵימַת שֶׁהִגִּיעָה לִמְקוֹמָן, בְּהֵעָלֵם מֵעֵין־רוֹאִים, מְצָאַתָּן רְבוּצוֹת לְפָנֶיהָ עַל צוּק־הַשּׁוֹדְדִים שֶׁאִוּוּ לִמְקוֹם מֶרְחֲצָאוֹת־שֶׁמֶשׁ וַאֲשֶׁר עָלָיו הָיוּ סוֹרְקוֹת מַחְלְפוֹתֵיהֶן מִתּוֹךְ עֲצַלְתַּיִם, שֶׁהֶעֱבִירוּהָ מַמָּשׁ עַל דַּעְתָּהּ. כֵּיוָן שֶׁנָּתְנוּ בָּהּ עֵינֵיהֶן קָפְצוּ הַמַּיְמָה וּבְתוֹךְ־כָּךְ הִתִּיזוּ עָלֶיהָ בִּזְנָבָן הַתָּזָה, שֶׁיְּכוֹלִים אַתֶּם לִהְיוֹת סְמוּכִים וּבְטוּחִים כִּי הָיְתָה מְכֻוֶּנֶת מֵרֹאשׁ. כְּדֶרֶךְ שֶׁמָּדְדוּ לָהּ מָדְדוּ לִשְׁאָר כָּל הַיְלָדִים. לְבַד מִפִּיטֶר, כַּמּוּבָן. הוּא נִמְצָא עִמָּן עַל צוּק־הַשּׁוֹדְדִים שָׁעוֹת עַל־גַּבֵּי שָׁעוֹת וְכָל שֶׁהֶחֱצִיפָה פָּנִים כְּנֶגְדּוֹ הָיָה מִשְׁתּוֹפֵף וּמִתְיַשֵּׁב עַל זְנָבָהּ. לְוֶנְדִי נָתַן פַּעַם מַסְרֵק אֶחָד מִשֶּׁלָּהֶן בְּמַתָּנָה.

לֹא הָיְתָה שָׁעָה יָפָה יוֹתֵר לְהָצִיץ בָּהֶן מִשְּׁעַת עֲלוֹת־הַסַּהַר, שֶׁבָּהּ הֵן נוֹתְנוֹת קוֹלָן בִּילָלוֹת־נְהִי זָרוֹת וּמוּזָרוֹת, אֶלָּא שֶׁדַּוְקָא בָּהּ, יוֹתֵר מִבְּכָל אַחֶרֶת, נֶעֶשְׂתָה פְּגִיעַת הַלָּגוּנָה רָעָה בַּבְּרִיּוֹת. יֶתֶר־עַל־כֵּן: עַד לָעֶרֶב שֶׁבּוֹ אָנוּ עוֹמְדִים בְּסִפּוּרֵנוּ לֹא רָאֲתָה אוֹתָהּ וֶנְדִי לְאוֹר־הַיָּרֵחַ… לֹא עַל שׁוּם שֶׁנִּתְיָרְאָה מִפָּנָיו כָּל־כָּךְ – גָּלוּי וְיָדוּעַ לְפָנֶיהָ כִּי פִּיטֶר הָיָה נִלְוֶה אֵלֶיהָ בְּכָל־עֵת – אֶלָּא מִשּׁוּם שֶׁכְּלָל הָיָה נָקוּט בְּיָדָהּ: מַשְׁכִּימִים לִישֹׁן בַּשָּׁעָה הַשְּׁבִיעִית! לְעֻמַּת זֹאת הִרְבְּתָה לָסוּר אֵלֶיהָ בִּימוֹת חַמָּה־שֶׁתָּכְפָה־לַגֶּשֶׁם, שָׁעָה שֶׁבְּנוֹת־הַמַּיִם עוֹלוֹת בַּהֲמוֹנֵיהֶן מִן הָרַחֲצָה וּמְשַׁלְפְּחוֹת שַׁלְפּוּחִיּוֹת. בּוּעוֹת־צִבְעוֹנִין אֵלֶּה נִתְהַפְּכוּ בְּתוֹךְ קֶשֶׁת־הֶעָנָן אֲשֶׁר מֵעַל לַמַּיִם וְנִתְגַּלְגְּלוּ כְּכַדּוּרֵי־מִשְׂחָק, שֶׁאוֹתָם הָיוּ מַטִּילוֹת זוֹ בָּזוֹ בְּנִדְנוּדֵי־זָנָב עַלִּיזִים. רְבוּתָא שֶׁבַּדָּבָר – לֹא לְחַלְּצָן מֵחוּג־הַקֶּשֶׁת עַד שֶׁהֵן מִתְפַּקְּעוֹת. שְׁנֵי הַשְּׁעָרִים נִמְצְאוּ מִשְּׁנֵי צִדֵּי־הַקֶּשֶׁת וְהַשּׁוֹעֲרוֹת הָיוּ מוּתָרוֹת בְּשִׁמּוּשׁ יְדֵיהֶן. פְּרָקִים שֶׁמִנְיָן בְּנוֹת־הַמַּיִם הַמִּשְׁתַּעֲשְׁעוֹת כָּךְ לַהֲנָאָתָן הִגִּיעַ לְמֵאוֹת רַבּוֹת וּמַרְאִיתָן שׁוֹבְבָה כָּל עַיִן. וְאוּלָם רֶגַע שֶׁבּוֹ נִסּוּ הַיְלָדִים לְהִצְטָרֵף לַמִּנְיָן, מָצְאוּ עַצְמָם מְשַׂחֲקִים בְּגַפָּם לְפִי שֶׁהֵן – נֶעֶלְמוּ חִישׁ־קַל. עִם זֹאת מָצִינוּ סִמּוּכִין לְכָךְ שֶׁלֹּא גָּרְעוּ מֵהֶם עַיִן, מִמְּקוֹם רִבְצָן בְּמַאֲרָב, וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁבִּמְחִילַת כְּבוֹדָן הָרַב לָמְדוּ מַשֶּׁהוּ. גּ’וֹן, לֶהֱוֵי־נָא יָדוּעַ, חִדֵּשׁ חִדּוּשׁ גָּדוֹל בְּתוֹרַת־הַשִּׁלְפּוּחַ – נְגִיחַת־רֹאשׁ, תַּחַת הֲדִיפַת־יָד. רָאוּ הַשּׁוֹעֲרוֹת מַעֲשֶׂה וְלָמְדוּ הֲלָכָה. הָיָה זֶה הַחוֹתָם הָאֶחָד וְהַיְּחִיד שֶׁגּ’וֹן הִטְבִּיעַ עַל הָאִי.

אַף מַרְאֵה הַיְלָדִים, הַנָּחִים בְּרֹאשׁ צוּק־הַשּׁוֹדְדִים מְנוּחַת חֲצִי־שָׁעָה־שֶׁלְּאַחַר־סְעֻדָּה הָיָה נָאֶה, מִן־הַסְּתָם, עַד מְאֹד. וֶנְדִי לֹא זָזָה מִדַּעְתָּהּ, שֶׁכָּךְ רָאוּי לַדְּבָרִים כִּי יֵעָשׂוּ. אִם סְעֻדּוֹתֵיהֶם לֹא הָיוּ אֶלָּא סְעֻדּוֹת־שֶׁל־כְּאִלּוּ, מְנוּחָתָם הָיְתָה מְנוּחָה שֶׁבְּפֹעַל־מַמָּשׁ. הַיְלָדִים נְצוּצֵי־הַגְּוִיּוֹת נִתְפַּלְּשׁוּ אֵפוֹא בְּאוֹרָהּ שֶׁל חַמָּה וְהִיא הָיְתָה יוֹשֶׁבֶת עֲלֵיהֶם לְשָׁמְרָם בַּאֲרֶשֶׁת פְּנֵי־חֲשִׁיבוּת.

יוֹם אֶחָד אֲשֶׁר כָּזֶה נִמְצְאוּ שְׁכוּבִים עַל צוּק־הַשּׁוֹדְדִים, שֶׁלֹּא עָלָה אָמְנָם בְּגָדְלוֹ עַל שִׁעוּר מִדַּת מִטָּתָם, אֶלָּא שֶׁהָיוּ בְּקִיאִים בְּהַטָּיָה וּבְצִמְצוּם־אֲבָרִים. שָׁכְבוּ וְנִמְנְמוּ לָהֶם כָּךְ, נִים־לֹא־נִים, תִּיר־לֹא־תִּיר וְאַךְ לְעִתִּים רְחוֹקוֹת, שָׁעָה שֶׁדִּמּוּ בְּלִבָּם כִּי שׁוּב אֵין וֶנְדִי צוֹפָה בָּהֶם, צָבְטוּ אִישׁ אֶת בְּשַׂר־אָחִיו. הִיא הָיְתָה שְׁקוּעָה בְּמַעֲשֵׂי־מַחַט וּבְעוֹדָהּ עוֹסֶקֶת כָּךְ בִּמְלַאכְתָּהּ נִשְׁתַּנּוּ פְּנֵי הַלָּגוּנָה, רִטּוּטִים הֵחֵלּוּ מַרְטִיטִים בָּהּ. חַמָּה, שֶׁהָיְתָה תְלוּיָה מֵעָלֶיהָ, נִסְתַּלְּקָה וְחַשְׁרַת־צְלָלִים חָלְפָה עַל פָּנֶיהָ בְּהִתְגַּנֵּב וְהִטִּילָה בָּהּ צִנָּה. עַכְשָׁו לֹא יָכְלָה וֶנְדִי לִרְאוֹת אַף אֶת קְצֵה הַחוּט שֶׁבְּקוּף מַחְטָהּ וּכְשֶׁחָזְרָה וְנָשְׂאָה עֵינֶיהָ רָאֲתָה כִּי הַלָּגוּנָה, מְקוֹם מִצְהֲלוֹת־מְשׁוּבָה כְּכָל אֲשֶׁר הָיָה, הֵחֵלָּה מַסְתִּירָה פָּנִים וּמְזָרָה אֵימִים עַל כָּל סְבִיבֶיהָ.

לֹא הַלַּיְלָה, כָּךְ הִרְהֲרָה וֶנְדִי בְּלִבָּהּ, הוּא שֶׁיָּרַד וּבָא עֲלֵיהֶם כְּחֶתֶף. יָרְדָה עֲלֵיהֶם חֶשְׁכַת לַיְלָה. רָעָה מִזּוֹ, לֹא יָרְדָה כִּי שָׁלְחָה רָצִים לְפָנֶיהָ: רִטּוּטִים שֶׁנִּתְרַטְטוּ עַל בָּמֳתֵי־מַיִם הֵם שֶׁבִּשְּׂרוּ אֶת דְּבַר־בּוֹאָהּ.

מַהוּ שֶׁאָתָא וּבָא?

סִפּוּרֵי־הַמַּעֲשֶׂה שֶׁשָּׁמְעָה עַל הַכֵּף, הַמְּכֻנֶּה צוּק־הַשּׁוֹדְדִים עַל שׁוּם שֶׁקְּבַרְנִיטֵי־בְּלִיַּעַל מוֹרִידִים עָלָיו יַמָּאִים שֶׁסּוֹפָם לָרֶדֶת מְצוּלוֹת, מִלְּאוּ אֶת כָּל חַדְרֵי־לִבָּהּ. תְּהוֹמָה הָיוּ הַיַּמָּאִים יוֹרְדִים בִּגְאוֹת הַמַּיִם, שָׁעָה שֶׁהַצּוּק שָׁקַע תַּחְתָּיו. מוּבָן שֶׁוֶּנְדִי הָיְתָה חַיֶּבֶת לְעוֹרֵר אֶת הַיְלָדִים. לֹא עַל שׁוּם כָּל הַטָּמִיר־וְהַנֶעְלָם הַמְמַשְׁמֵשׁ וּבָא בִּלְבַד, אֶלָּא מֵחֲמַת שֶׁהָיוּ סְרוּחִים עַל כֵּף־סֶלַע שֶׁנָּפוֹג חֻמּוֹ וְסִכְּנוּ בְּכָךְ אֶת בְּרִיאוּתָם. וְאוּלָם וֶנְדִי הָיְתָה אֵם צְעִירָה וְלֹא נִתְנַסְּתָה בִּכְגוֹן־דָּא. סְבוּרָה הָיְתָה כִּי רָאוּי לָהּ לְדַקְדֵּק עִם הַטַּפְלַיָא כְּחוּט־הַשַּׂעֲרָה. הַגִּיעוּ עַתָּה עַצְמְכֶם! הֲגַם שֶׁנָּפְלוּ עָלֶיהָ בַּלָּהוֹת־אֵימִים, הֲגַּם שֶׁנִּכְסְפָה לִשְׁמֹעַ קוֹלוֹת גְּבָרִים בְּדַבְּרָם; הֲגַם שֶׁקּוֹל חֲתִירַת מָשׁוֹט עָלָה וּבָקַע אֵלֶיהָ מֵרָחוֹק; הֲגַם שֶׁפִּיק־בִּרְכַּיִם אֲחָזָהּ, עָמְדָה עֲלֵיהֶם וְהִשְׁגִּיחָה כִּי יוֹסִיפוּ לִישֹׁן. לֹא הָיָה זֶה מַעֲשֶׂה־אֹמֶץ־לֵב מִצִּדָּהּ?

מַזָּל הוּא שֶׁנִּתְמַזֵּל לַיְלָדִים כִּי נִמְצָא בְּתוֹכָם אֶחָד, שֶׁהָיָה עָשׂוּי לְהָרִיחַ רֵיחַ סַכָּנָה אַף בִּשְׁנָתוֹ, כְּכֶלֶב, הַמְּנַתֵּק קוּרֵי שְׁנָתוֹ בְּפָחוֹת מֵהֶרֶף־עַיִן קָפַץ פִּיטֶר עַל רַגְלָיו, תָּרַע תְּרוּעַת אַזְעָקָה וְהֵעִיר אֶת כֻּלָּם. מִיָּד קָפָא עַל מְכוֹנוֹ וְעָמַד לְלֹא נִיעַ, אַחַת יָדוֹ עַל אָזְנוֹ.

“פִּירָטִים!” קָרָא וְאָמַר. כָּל הַשְּׁאָר נִדְחֲקוּ אֵלָיו לִמְקוֹמוֹ. עַל פָּנָיו נִשְׁתַּפֵּךְ לְפֶתַע חִיּוּךְ מוּזָר וּוֶנְדִי, שֶׁרָאַתּוּ בְּכָךְ, נִתְרַטְטָה מִפַּחַד. עַד שֶׁלֹּא חָזְרוּ פָּנָיו וְנִתְפַּשְּׁטוּ מִחִיּוּכָם, לֹא הֵעִיזוּ הַיְלָדִים לִפְנוֹת אֵלָיו בִּדְבָרִים. כָּל מַה שֶׁעָרְבוּ לִבָּם לַעֲשׂוֹת הוּא לַעֲמֹד הָכֵן וּלְקַיֵּם כָּל הֶגֶה שֶׁהוֹצִיא מִפִּיו. צַו־הַפְּקֻדָּה הָיָה חַד וְנֶחֱרַץ:

“צְלֹל!”

נִצְנוּץ חָטוּף וּכְמוֹ נָשַׁמָּה כַּף־רֶגֶל מִן הַלָּגוּנָה. צוּק־הַשּׁוֹדְדִים הֻצַּג כִּכְלִי־רֵיק וּכְמוֹ שֻׂדַּד בְּעַצְמוֹ.

הַסִּירָה קָרְבָה וּבָאָה. הָיְתָה זוֹ דִינְגִית הַפִּירָטִים וּבְתוֹכָהּ שָׁלשׁ דְּמֻיּוֹת: סְמִי, סְטַרְקִי וְטַיְגֶר־לִילִי, לֹא אַחֶרֶת, שֶׁהָיְתָה כְּפוּתָה בְּיָדֶיהָ וּבְרַגְלֶיהָ. הֵיטֵב־הֵיטֵב יָדְעָה אֶת הַצָּפוּי לָהּ: סוֹפָה שֶׁמַּעֲלִים אוֹתָהּ עַל הַצּוּק וְנוֹטְשִׁים אוֹתָהּ יְחִידָה לְנַפְשָׁהּ, עַד שֶׁיָּקִיץ עָלֶיהָ קִצָּהּ. מִיתָה זוֹ הָיְתָה גְּרוּעָה לִבְנֵי־שִׁבְטָהּ מִכָּל מִיתָה מְשֻׁנָּה בָּאֵשׁ אוֹ בְּעִנּוּיִים. וְכִי לֹא מָצִינוּ כָּתוּב בְּסֵפֶר־הַיָּשָׁר אֲשֶׁר לִבְנֵי־גִּזְעָהּ, כִּי הַנִּדּוֹן בַּמַּיִם לֹא יִמְצָא דַרְכּוֹ לְגַנֵּי־הַצַּיִד אֲשֶׁר בַּשָּׁמַיִם? עִם זֹאת הָיוּ פָּנֶיהָ סְתוּמִים כְּסֵפֶר־הֶחָתוּם. בַּת הָיְתָה לְרֹאשׁ־שֵׁבֶט וּכְבִתּוֹ שֶׁל רֹאשׁ־שֵׁבֶט בְּעַמָּיו נִטָּל עָלֶיהָ לָמוּת. אִם גְּזֵרָה הִיא – תְּקַבְּלֶנָּה. הַשּׁוֹדְדִים תְּפָשׂוּהָ עַל סִפּוּן־אֳנִיָּתָם, סַכִּינָהּ בֵּין שִׁנֶּיהָ. הוּק הָיָה מִשְׁתַּבֵּחַ כִּי שֵׁמַע שְׁמוֹ נִשָּׂא וּמִתְגַּלְגֵּל לְפָנָיו וְכִי דַי בּוֹ לַסְּפִינָה כְּדֵי שֶׁתָּחוּשׁ עַצְמָהּ בְּטוּחָה מֵרַע. כֵּיוָן שֶׁכָּךְ, לֹא הִצִּיב עָלֶיהָ מִשְׁמָרוֹת. עַכְשָׁו, הִנֵּה, יוֹסִיף לָהּ קִצָּהּ הַמַּר וְהַנִּמְהָר שֶׁל טַיְגֶר־לִילִי בִּטְחָה עַל בִּטְחָתָהּ. עוֹד יְלָלָה כְּבוּשָׁה תִּנָּשֵׂא לְפָנָיו מֵעַתָּה עַל כְּנַף־הָרוּחַ.

בַּחֲשֵׁכָה, שֶׁיָּרְדָה וּבָאָה עַתָּה לָעוֹלָם, לֹא רָאוּ הַפִּירָטִים אֶת הַצּוּק עַד שֶׁלֹּא נִתְקְלוּ בּוֹ.

“צַדֵּד וָלֵךְ, שְׁלוּמִיאֵל!” נִשְׁמַע קוֹל אִירִי בּוֹקֵעַ מִבֵּית־גְּרוֹנוֹ שֶׁל סְמִי.

“הֲרֵיהוּ לְפָנֵינוּ. שׁוּב לֹא נוֹתַר לָנוּ אֶלָּא לְהַטִּיל עָלָיו אֶת אֲדֻמַּת־הָעוֹר וְלַהֲנִיחָהּ לִצְלֹל בְּמַיִם־אַדִּירִים!”

מִקְצֵה רֶגַע קָצָר, אַכְזָרִי, אֶחָד הֻטְּלָה הַנַּעֲרָה עַל הַצּוּק. לִבָּהּ הַגֵּא לֹא נְתָנָהּ לְהִתְמוֹדֵד עִמָּם לַשָּׁוְא וְלֹא מִחֲתָה בִּידֵיהֶם.

לֹא הַרְחֵק מִמְּקוֹם־מַעֲשֶׂה, אַף כִּי מֵחוּץ לְחוּג רְאִיָּתָם, עָלוּ וְצָפוּ, בִּצְבְּצוּ וְצָפוּ, שְׁנֵי רָאשִׁים, שֶׁל וֶנְדִי וְשֶׁל פִּיטֶר. וֶנְדִי מִלְּטָה מִפִּיהָ קוֹל־צְעָקָה, מִשּׁוּם שֶׁהָיְתָה זוֹ הָרִאשׁוֹנָה בְּכָל הַטְּרַגֶדְיוֹת שֶׁרָאֲתָה בְּחַיֶּיהָ. פִּיטֶר רָאָה כְּבָר טְרַגֶדְיוֹת לְמַכְבִּיר, אֶלָּא שֶׁשָּׁכַח אֶת כֻּלָּן. צַעֲרוֹ עַל טַיְגֶר־לִילִי הָיָה פָּחוּת מִצַּעֲרָהּ. מַה שֶּׁהֶעֱלָה בּוֹ חֵמָה הוּא דְּבַר הֱיוֹתָם שְׁנַיִם כְּנֶגֶד אֶחָד. מָנוּי וְגָמוּר הָיָה עִמּוֹ לְחַלְּצָהּ מִידֵיהֶם. קַלָּה שֶׁבַּדְּרָכִים הָיְתָה לְהַמְתִּין לַפִּירָטִים כִּי יִסְתַּלְּקוּ, אֶלָּא שֶׁלֹּא בַּרְנָשׁ כְּפִּיטֶר יָבֹר דְּרָכִים קַלּוֹת לְעַצְמוֹ.

אֵין לְךָ כִּמְעַט דָּבָר שֶׁלֹּא הָיָה מְסֻגָּל לַעֲשׂוֹת וְעַכְשָׁו חִקָּה אֶת הוּק בְּדַבְּרוֹ.

“אֲהוֹי שָׁם, שְׁלוּמִיאֵלִים!” צָעַק. הָיָה זֶה מַעֲשֶׂה־חִקּוּי מֻפְלָא.

“הַקְּבַרְנִיט!” אָמְרוּ הַפִּירָטִים, שֶׁהֵצִיצוּ אִישׁ בִּפְנֵי אָחִיו מִתּוֹךְ תְּמִיהָה.

“עוֹשֶׂה דַּרְכּוֹ אֵלֵינוּ בִּשְׂחִיָּה,” הִפְטִיר סְטַרְקִי, שֶׁסָּקַר אֶת כָּל סְבִיבָיו וְלֹא הֶעֱלָה דָבָר.

“אָנוּ מַטִּילִים אֶת אֲדֻמַּת־הָעוֹר עַל הַצּוּק!” קָרָא סְמִי.

“שִׁלְחוּהָ לַחָפְשִׁי!”

“חָפְשִׁי?”

“הוּא אֲשֶׁר אָמַרְתִּי. נַתְּקוּ מוֹסְרוֹתֶיהָ וְשַׁלְּחוּהָ לְנַפְשָׁהּ!”

“אַךְ קְבַרְנִיט –”

“חִישׁ־מַהֵר, שְׁמַעְתֶּם?” צָעַק פִּיטֶר, “אוֹ שֶׁאֲנִי מַטְעִימְכֶם טַעַם קֶרֶס!”

“תִּמְהוּ, כֵּן תְּמָהוּ!” נֶאֱנַק סְמִי.

“מוּטָב שֶׁנִּשְׁמַע בְּקוֹל הַקְּבַרְנִיט!” אָמַר סְטַרְקִי בְּאִי־נִחוּתָא.

“אַי, אַי!” קָרָא סְמִי וְנִתֵּק אֶת מוֹסְרוֹת שְׁבוּיָתוֹ. רֶגַע כִּמֵמְרֵיה חָמְקָה טַיְגֶר־לִילִי מִבְּעַד לְרַגְלֵי סְטַרְקֵי וְהִתְנַפְּלָה הַמַּיְמָה, קַלָּה כִּצְלוֹפָח. אֵין צָרִיךְ לוֹמַר כִּי וֶנְדִי שָׂשָׂה עַל פִּכְּחוּתוֹ שֶׁל פִּיטֶר מָשׂוֹשׂ רַב, אַךְ יָדְעָה בּוֹ כִּי יָשִׂישׂ עָלֶיהָ בְּעַצְמוֹ, יִתֵּן קוֹלוֹ כְּגֶבֶר וְיַסְגִּירֵם לִידֵי הַפִּירָטִים. בִּקְּשָׁה לָתֵת יָדָהּ עַל פִּיו, אֶלָּא שֶׁעֲצָרַתָּהּ בְּעוֹדָהּ בַּאֲוִיר.

“סִירָה!” נִשְׁמַע לְפֶתַע קוֹל כְּקוֹל הוּק, אַף כִּי הַפַּעַם לֹא פִּיטֶר הוּא שֶׁמִּלְּטוֹ מִגְּרוֹנוֹ. פִּיטֶר הָיָה נָכוֹן אָמְנָם לִתֵּן קוֹלוֹ כְּגֶבֶר, אֶלָּא שֶׁפִּיו נִתְעַקֵּם בִּשְׁרִיקַת־תִּמָּהוֹן.

עַכְשָׁו נִתְחַוֵּר לָהּ לְוֶנְדִי. הוּק הוּא שֶׁהָיָה עִמָּם בִּמְחִיצָתָם.

הוּק חָתַר בַּמַּיִם וּלְפִי שֶׁאֲנָשָׁיו זָרְעוּ עָלָיו אוֹר לְהַנְחוֹתוֹ הִגִּיעַ אֲלֵיהֶם חִישׁ־קַל. לִנְגוֹהוֹת הַפָּנָס רָאַתּוּ וֶנְדִי פּוֹשֵׁט יָדוֹ וּמַחֲזִיק בְּדֹפֶן־הַסִּירָה. הִנֵּה קְלַסְתֵּר־פָּנָיו הַקְּדוֹרָנִי וְהַמְרֻשָּׁע, הִנֵּה הוּא עוֹלֶה מִן הַמַּיִם, יוֹרֵד כֻּלּוֹ טִפִּין. צְמַרְמֹרֶת חָלְפָה בִּבְשָׂרָהּ. בִּקְּשָׁה לִשְׂחוֹת מִשָּׁם וָהָלְאָה, אַךְ רָאֲתָה שֶׁפִּיטֶר אֵינוֹ מָשׁ מִמְּקוֹמוֹ, אַדְּרַבָּא, דַּעְתּוֹ זְחוּחָה עָלָיו וְנַפְשׁוֹ מְלֵאַת עֲלִיצוּת.

“הַאֵינִי לְפֶלֶא בְּעֵינַיִךְ, הוֹ, הַפְלֵא־וָפֶלֶא!” לָחַשׁ לָהּ בְּאָזְנֶיהָ וְאַף עַל פִּי שֶׁשָּׂמְחָה עִמּוֹ בְּשִׂמְחָתוֹ, שָׂמְחָה מִשּׁוּם־כְּבוֹדוֹ שִׁבְעָתַיִם, כִּי לֹא נִמְצָא עִמָּם אִישׁ שֶׁשָּׁמַע אֶת דְּבָרָיו.

הָרְמִיזָה בְּיָדוֹ כִּי תַּקְשִׁיב לוֹ רַב־קֶשֶׁב.

הַפִּירָטִים נִתְאַוּוּ מְאֹד לָדַעַת מַהוּ שֶׁהֵבִיא אֲלֵיהֶם אֶת קְבַרְנִיטָם בְּשָׁעָה זוֹ, אֶלָּא שֶׁהוּק יָשַׁב כְּנֶגְדָּם, רֹאשׁוֹ עַל קְרֵסוֹ, שָׁקוּעַ בְּשַׂרְעַפָּיו.

“הַכֹּל כַּשּׁוּרָה, קְבַרְנִיט?” שָׁאֲלוּ בְּקוֹל רָפֶה וְלֹא נַעֲנוּ אֶלָּא בַּאֲנָחָה הַמְּשַׁבֶּרֶת מַחֲצִית גּוּפוֹ־שֶׁל־אָדָם.

“נֶאֱנָח,” אָמַר סְמִי.

“חוֹזֵר וְנֶאֱנָח,” קָרָא סְטַרְקִי.

“נֶאֱנָח וְחוֹזֵר־וְנֶאֱנָח,” אָמַר סְמִי.

“דְּבָרִים בְּגוֹ, קְבַרְנִיט?”

כָּאן הֵשִׁיב לָהֶם הוּק אֲמָרָיו בְּסַעֲרַת­־נֶפֶשׁ.

“כָּלָה וְנֶחֱרָצָה!” נָתַן קוֹלוֹ בְּעִצְבוֹן־לֵבָב. “יְלָדִים אֵלֶּה מָצְאוּ לְעַצְמָם אֵם!”

לֵב וֶנְדִי, שֶׁפָּחַד בְּקִרְבָּהּ, פָּחַד עַתָּה וְרָחַב.

“הָא, יוֹם־שֶׁל־פֻּרְעָנוּת!” קָרָא סְטַרְקִי.

“מַהִי אֵם?” שָׁאַל סְמִי, הַנִּבְעָר מִדַּעַת. וֶנְדִי נִדְהֲמָה כָּל־כָּךְ שֶׁקָּרְאָה:

“אֵינוֹ יוֹדֵעַ!”

מִכָּאן וָאֵילָךְ הִגִּיד לָהּ תָּמִיד לִבָּהּ כִּי אִלּוּ נִתַּן לָהּ שׁוֹדֵד־טִפּוּחִים מִשֶּׁלָּהּ, סְמִי הוּא שֶׁהָיְתָה רוֹצָה בּוֹ.

פִּיטֶר מְשָׁכָהּ אֵלָיו מִתַּחַת לַמַּיִם, לְפִי שֶׁהוּק זָקַף עֵינָיו וְקָרָא:

“הָא? הַאי־מַאי?”

“לֹא שָׁמַעְתִּי כְּלוּם!” הֵשִׁיב סְטַרְקִי, שֶׁהֵנִיף פַּנָּסוֹ מֵעַל לַמַּיִם. בְּתוֹךְ־כָּךְ נִתְגַּלָּה לָהֶם מַרְאֶה פְּלִיאָה. הַקֵּן, שֶׁעָלָיו סַחְתִּי לָכֶם תְּחִלָּה, צָף עַתָּה עַל פְּנֵי הַמַּיִם וְהַלַּהֲלוֹנִית דָּגְרָה בּוֹ עַל בֵּיצֶיהָ.

“הַבֵּט וּרְאֵה!” קָרָא הוּק בִּתְשׁוּבָה לְדִבְרֵי סְמִי. “לָזוֹ יִקָּרֵא אֵם. אֵיזֶה מוּסָר־הַשְׂכֵּל! הַקֵּן נִשְׁמַט בְּוַדַּאי הַמַּיְמָה וְאִלּוּ הָאֵם – שֶׁמָּא הִפְקִירָה בֵּיצֶיהָ? לֹא…”

קוֹלוֹ נִתַּק בְּדַבְּרוֹ כִּלְזֵכֶר יָמִים־אֲשֶׁר־מִקֶּדֶם, יְמֵי תֹם וְטֹהַר שֶׁ – וְאוּלָם הוּק נִעֵר מֵעָלָיו, בְּנִפְנוּף קְרֵסוֹ, כָּל סִימָן חֻלְשָׁה. סְמִי, שֶׁהַדְּבָרִים הִטְבִּיעוּ עָלָיו רֹשֶׁם בַּל־יִמָּחֶה נָעַץ עֵינָיו בַּצִּפּוֹר, שֶׁקִּנָּהּ נִסְחַף עַתָּה לְפָנָיו עַל פְּנֵי־הַמַּיִם וּסְטַרְקִי, הַחַשְׁדָּן מִטֶּבַע בְּרִיאָתוֹ, פָּתַח וְאָמַר:

“אִם זוֹ הִיא שֶׁקּוֹרִין אֵם, יֵשׁ לְשַׁעֵר כִּי אֵינָהּ מִסְתּוֹבֶבֶת כָּאן אֶלָּא כְּדֵי לִתֵּן יָדָהּ לְפִּיטֶר?”

הוּק סָלַד לַאֲחוֹרָיו, כְּמִי שֶׁהִכִּישׁוֹ נָחָשׁ.

“הֵן,” אָמַר, “אֵימָה זוֹ הִיא אֲשֶׁר מְבַעְתַּתְּנִי!”

קוֹלוֹ הַנִּלְהָב שֶׁל סְטַרְקִי חֲלָצוֹ מִדִּכְדּוּךְ־נֶפֶשׁ:

“קְבַרְנִיט,” אָמַר סְמִי. “הַאֵין אָנוּ יְכוֹלִים לַחֲטֹף אֶת אֵם־הַיְלָדִים וּלְתִתָּהּ אֵם לְעַצְמֵנוּ!”

“עֲצַת־מְלָכִים!” קָרָא הוּק, שֶׁמַּעֲלָלָיו הֵחֵלּוּ קוֹרְמִים בְּמֹחוֹ מִיָּד עוֹר וְגִידִים. “נָשִׂים יָדֵינוּ עַל הַיְלָדִים, נַעֲלֵם בַּסְּפִינָה, נַפְיסִעֵם עַל לוּחַ־הַנֵּפֶל10 וּוֶנְדִי תְּהִי לָנוּ לְאֵם!”

כָּאן חָזְרָה וֶנְדִי וְאִבְּדָה עֶשְׁתּוֹנוֹתֶיהָ.

“הָיֹה לֹא תִהְיֶה!” קָרְאָה וְהֵנִיעָה רֹאשָׁהּ.

“הַאי מַאי?”

אֶלָּא שֶׁלֹּא יָכְלוּ לִרְאוֹת דָּבָר. עָלֶה הוּא שֶׁנִּשָּׂא בָּרוּחַ, הִרְהֲרוּ בְּלִבָּם.

“מַסְכִּימִים אַתֶּם לְדַעְתִּי, בִּרְיוֹנַי?” שָׁאַל הוּק.

“הֲרֵי לְךָ תְּקִיעַת־כַּף!” קָרְאוּ הַשְּׁנַיִם.

“וַהֲרֵי תְקִיעַת־קַרְסִי, הִשָּׁבְעוּ…”

עָמְדוּ שְׁלָשְׁתָּם וְנִשְׁבְּעוּ. בְּתוֹךְ כָּךְ הִגִּיעוּ לִמְקוֹם הַצּוּק וְהוּק נִזְכַּר בְּטַיְגֶר־לִילִי.

“אֲדֻמַּת־הָעוֹר הֵיכָן הִיא?” שָׁאַל בְּמַפְתִּיעַ.

פְּעָמִים שֶׁהָיָה מְשַׁטֶּה בַּבְּרִיּוֹת וַאֲנָשָׁיו סָבְרוּ כִּי פַּעַם זוֹ בִּכְלַל כֻּלָּן.

“תָּנוּחַ דַּעְתְּךָ, קְבַרְנִיט!” הֵשִׁיב סְמִי בְּקוֹל שָׁקֵט מַרְגִּיעַ.

“שְׁלַחְנוּהָ לְנַפְשָׁהּ.”

“שְׁלַחְתֶּם אוֹתָהּ – לְנַפְשָׁהּ?” נִצְטַעֵק הוּק.

“כְּכָל אֲשֶׁר צִוִּיתָ!” גִּמְגֵּם רַב־הַחוֹבְלִים.

“צָעַקְתָּ אֵלֵינוּ מֵעֵבֶר מִשָּׁם וְצִוִּיתָ לְהַתִּיר אֶת מוֹסְרוֹתֶיהָ,” אָמַר סְטַרְקִי.

“דָּם וָאֵשׁ, תִּמְּרוֹת־עָשָׁן!” הִרְעִים הוּק בְּקוֹלוֹ. “מַה פַּח־רְמִיָּה טְמַנְתֶּם לִי כָּאן?” פָּנָיו הִשְׁחִירוּ כְּשׁוּלֵי־קְדֵרָה, אֶלָּא שֶׁרָאָה כִּי פִּיהֶם וְלִבָּם שָׁוִים וְנִתְמַלֵּא חַלְחָלָה.

“בַּחוּרִים,” אָמַר וּצְמַרְמֹרֶת חָלְפָה בְּגַבּוֹ, “לֹא צִוִּיתִי כָּל צַו אֲשֶׁר כָּזֶה!”

“תָּמוּהַּ־בְּתַכְלִית־כָּל־הַתְּמִיהוֹת!” אָמַר סְמִי וְהַכֹּל חָשׁוּ אִי־נִחוּתָא בְּלִבָּם.

הוּק הֵרִים אֶת קוֹלוֹ, אֶלָּא שֶׁיָכֹלְתָּ לִשְׁמֹעַ בּוֹ נִימַת־רְעָדָה.

“הוֹ, רוּחַ־תְּזָזִית, הַמְבַעֶתֶת הַלַּיְלָה לָגוּנָה אֲפֵלָה זוֹ, הֲתִשְׁמְעִינִי?”

מוּבָן שֶׁפִּיטֶר הָיָה צָרִיךְ לִנְצֹר לְשׁוֹנוֹ, אַךְ מוּבָן מֵאֵלָיו שֶׁלֹּא נְצָרָהּ, אַדְּרַבָּא, חֲרָצָהּ וְנָתַן קוֹלוֹ כְּקוֹל הוּק:

“מַרְעִין בִּישִׁין וְכַת־דִּילֵיה! דַּבֵּר, כִּי שׁוֹמֵעַ אֲנִי!”

הוּק לֹא רָעַד, בְּרֶגַע מַכְרִיעַ זֶה, כִּמְלֹא נִימָה, אַךְ סְמִי וּסְטַרְקִי דָּבְקוּ אִישׁ בְּאָחִיו לְאֵין הַפְרֵד.

“מִי אַתָּה, נָכְרִי, דָּבֵּר דְּבָרְךָ!” בִּקֵּשׁ הוּק לָדַעַת.

“אֲנִי גֵ’ימְס הוּק,” נִשָּׂא קוֹל־הַתְּשׁוּבָה בִּיעָף. “קְבַרְנִיט ‘רוֹגֶ’ר הֶעָלִיז’.”

“לֹא, כִּי אֵינֶךָּ, לֹא וָלֹא!” צָעַק הוּק בְּקוֹל שֶׁנִּצְטָרֵד.

“דָּם וָאֵשׁ, תִּמְרוֹת־עָשָׁן!” הֵשִׁיב הַקּוֹל. “שְׁנֵה דְּבָרְךָ וַאֲנִי מֵטִיל בָּךְ עָגְנִי!”

עַכְשָׁו הוֹצִיא הוּק מֵאַמְתַּחְתּוֹ דָבָר הַמְּשַׂבֵּר בְּמִקְצָת יוֹתֵר אֶת הָאֹזֶן.

“אִם הוּק אַתָּה,” קָרָא מִתּוֹךְ נְמִיכוּת־רוּחַ, “מִי אֲנִי?”

“חֲמוֹר־יָם!” הֵשִׁיב הַקּוֹל. “חֲמוֹר־יָם וְלֹא עוֹד!”

“חֲמוֹר־יָם?” הִדְהֵד קוֹל הוּק הִדְהוּד חֲסַר גַוָּן וּכְבָר רָאָה אֶת אֲנָשָׁיו מַרְתִּיעִים מִפָּנָיו אָחוֹר:

הַאֻמְנָם הִרְכַּבְנוּ חֲמוֹר־יָם קְבַרְנִיט לְרֹאשֵׁנוּ וְהוּא אֲשֶׁר נָחַנּוּ, מֵאָז וְעַד עַתָּה? הֲרֵי זֶה לְמַטָּה מִכְּבוֹדֵנוּ!

עַכְשָׁו דָּמוּ לִכְלָבִים, הַנּוֹעֲצִים שֵׁן בִּבְשַׂר אֲדוֹנָם. אַךְ עָלוּב כְּכָל אֲשֶׁר הָיָה אוֹתָהּ שָׁעָה, כִּמְעַט שֶׁלֹּא שָׁת אֲלֵיהֶם לִבּוֹ. כְּנֶגֶד עֵדוּת רַבַּת־אֵימִים אֲשֶׁר כָּזוֹ, לֹא לְאֵמוּנָם הָיָה צָרִיךְ אֶלָּא לְאֵמוּן עַצְמוֹ. חָשׁ כִּי הַאֲנִי שֶׁלּוֹ נִשְׁמַט מִתּוֹךְ עוֹרוֹ.

“אַל תִּטְּשֵׁנִי לַאֲנָחוֹת, פַּרְצוּף!” לָחַשׁ בְּקוֹל נִחָר.

כַּיּוֹצֵא בִּשְׁאָר גְּדוֹלֵי הַפִּירָטִים הָיָה בּוֹ מַשֶּׁהוּ מִן הָאִשָּׁה. פְּעָמִים שֶׁהֶרְאָה לוֹ אֶת דַּרְכּוֹ בְּחוּשׁ. קָם וְנִסָּה אֵפוֹא דְּבָרִים עַל דֶּרֶךְ מִשְׂחַק־הַנִּחוּשִׁים.

“הוּק,” קָרָא וְאָמַר, “הַאֵין לְךָ קוֹל אַחֵר?”

מִיָּמָיו לֹא יָכוֹל הָיָה פִּיטֶר לִכְבּשׁ אֶת יֵצֶר־הַמִּשְׂחָק שֶׁבְּקִרְבּוֹ. לְכָךְ הֵשִׁיב עַתָּה, בְּרֹב־עֲלִיצוּת, בְּקוֹלוֹ הוּא.

“יֵשׁ!”

“וְשֵׁם אַחֵר?”

“יֵשׁ וָיֵשׁ!”

“מִין יָרָק?”

“לֹא!”

“אֶבֶן־עֲפָרוֹת?”

“לֹא!” נִצְטַלְצְלָה תְשׁוּבַת פִּיטֶר צִלְצוּל שֶׁל בּוּז.

“יֶלֶד?”

“כֵּן.”

“יֶלֶד רָגִיל?”

“לֹא!”

“יֶלֶד־פֶּלֶא?”

תְּשׁוּבָתוֹ הָיְתָה, לְמַרְבֵּה תִּמְהוֹן לֵב־וֶנְדִי, “הֵן.”

“אַתָּה נִמְצָא בְּאֶרֶץ אַנְגְּלִיָּה?”

“לֹא.”

“נִמְצָא כָּאן?”

“כֵּן!”

הַדְּבָרִים נִרְאוּ לְהוּק סְתוּמִים וַחֲתוּמִים.

“הַצִּיגוּ לוֹ אַתֶּם אֵלּוּ שְׁאֵלוֹת,” צִוָּה עַל שְׁנֵי הָאֲחֵרִים וּמָחָה בְּיָדוֹ אֶת מִצְחוֹ.

סְמִי הִרְהֵר שָׁעָה קַלָּה.

“אֵינִי מַעֲלֶה עַל דַּעְתִּי אֲפִלּוּ אַחַת,” אָמַר בְּצַעַר.

“לֹא נִחַשְׁתָּ – וְלֹא נִחַשְׁתָּ!” קָרָא פִּיטֶר. “שֶׁאֹמַר לְךָ אֲנִי?”

גַּאֲוָתוֹ הִיא שֶׁהֶעֱבִירַתּוּ עַל דַּעְתּוֹ וּלְפִי שֶׁהִפְרִיז עַל הַמִּדָּה נִפְתַּח לַנְּבָלִים פֶּתַח־סִכּוּי:

“כֵּן, כֵּן,” הֵשִׁיבוּ בְּקוֹל נִרְגָּשׁ.

“וּבְכֵן,” קָרָא וְאָמַר, “אֲנִי הוּא פִּיטֶר פָּן!”

“פָּן!”

בִּן־רֶגַע חָזַר הוּק לְקַדְמוּתוֹ וְאִלּוּ סְמִי וּסְטַרְקִי שָׁבוּ וְהָיוּ עֲבָדָיו הַנִּרְצָעִים.

“עַכְשָׁו הוּא בְּיָדֵינוּ!” נִצְטַעֵק הוּק. “חִישׁ הַמַּיְמָה, סְמִי! סְטַרְקִי, פְּקַח עֵינְךָ עַל הַסִּירָה. שִׂימוּ יֶדְכֶם עָלָיו, חַי אוֹ מֵת!”

הוּק קָפַץ הַמַּיְמָה. מִיָּד נִשְׁמְעוּ צְלִילֵי קוֹל פִּיטֶר.

“מוּכָנִים, יְלָדִים?”

“אַי, אַי!” עָלוּ לְפֶתַע קוֹלוֹת מִקּוֹלוֹת שׁוֹנִים מֵרַחֲבֵי כָּל הַלָּגוּנָה. “כִּי אָז הַכּוּ בַּשּׁוֹדְדִים!”

הַמַּעֲרָכָה הָיְתָה מָרָה וְנִמְהֲרָה. רִאשׁוֹן לַמְגִירִים דְּמֵי־אוֹיֵב הָיָה ג’וֹן, שֶׁעָלָה בִּקְפִיצַת־אַבִּירִים עַל הַסִּירָה וְהֶחֱזִיק בִּסְטַרְקִי. לְאַחַר קְרָב־אֵיתָנִים שֶׁבּוֹ שִׁמֵּט אֶת מַאֲכַלְתּוֹ מִתּוֹךְ יָדָיו קָפַץ הַלִּסְטִים הַמַּיְמָה, אֶלָּא שֶׁגּ’וֹן זִנֵּק אַחֲרָיו וְקִדְּמוֹ.

הַדִּינְגִית הָלְכָה הָלֹךְ וְהִסָּחֵף בַּזֶּרֶם.

זְעֵיר־כָּאן, זְעֵיר־שָׁם, הֵחֵלּוּ מְבַצְבְּצִים עַתָּה רָאשִׁים מִתּוֹךְ הַמַּיִם. הִנֵּה עוֹלִים, הִנֵּה שׁוֹקְעִים. פְּלָדָה נִתְנַצְנְצָה בִּרְשָׁפֶיהָ וְקוֹל הוּמָה־וּמְהוּמָה עָנָה אַחֲרֶיהָ כְּהֵד. בְּתוֹךְ כָּל הָאַנְדְּרָלָמוּסְיָה הֵנִיפוּ אֲחָדִים יָד עַל אַנְשֵׁי־שְׁלוֹמָם. בָּא סְמִי וְתָקַע לְחֶלְצוֹנִי בָּרְבִיעִית מִצַּלְעוֹת טוּטְלֶס. בָּא קֶרְלִי וְדָקַר אֶת סְמִי. הָלְאָה מִן הַצּוּק הָדַף סְטַרְקִי אֶת סְלַיְטְלִי וְאֶת הַתְּאוֹמִים וֶהֱבִיאָם בֵּין־הַמְּצָרִים.

הֵיכָן, סְבוּרִים אַתֶּם, הָיָה פִּיטֶר אוֹתָהּ שָׁעָה? תָּר וּמְבַקֵּשׁ לוֹ טֶרֶף יָפֶה יוֹתֵר לְשִׁנָּיו!

שְׁאַר כָּל הַיְלָדִים הָיוּ בְּנֵי־חַיִל וְלִבָּם אַמִּיץ בַּגִּבּוֹרִים. אַל תִּרְאוּם שֶׁלֹּא עָמְדוּ בִּפְנֵי אוֹתוֹ אַרְכִילִיסְטִים. קַרְסוֹ הֶעָשׂוּי בַּרְזֶל, עָג עוּגַת מֵי־מָוֶת עַל סְבִיבָיו וְהַכֹּל נָמוֹגוּ מִפָּנֶיהָ כְּדָגִים מֻכֵּי־תְּזָזִית.

וְאוּלָם הָיָה בְּתוֹכָם אֶחָד שֶׁלֹּא יָדַע מֹרֶךְ. אֶחָד, שֶׁהָיָה נָכוֹן לִפְרֹץ אֶת הָעוּגָה. מוּזָר, אֶלָּא שֶׁלֹּא בַּמַּיִם הִתְרָאוּ פָּנִים. הוּק עָלָה עַל הַצּוּק לִשְׁאֹף מְעַט־רוּחַ. אוֹתוֹ רֶגַע עָלָה עָלָיו פִּיטֶר מֵעֵבֶר־מִשָּׁם. כֵּף־הַסֶּלַע הָיָה חֲלַקְלַק כְּכַדּוּר וְיוֹתֵר מִשֶּׁטִּפְּסוּ בּוֹ, זָחֲלוּ עַל גְּחוֹנָם. אִישׁ מֵהֶם לֹא יָדַע כִּי יְרִיבוֹ מַגִּיחַ לְעֻמָּתוֹ מִן הַצַּד שֶׁכְּנֶגֶד. שְׁנֵיהֶם פָּשְׁטוּ יָד לְהַחֲזִיק בִּסְעִיף־הַסֶּלַע וְנִמְצְאוּ מַחֲזִיקִים אִישׁ בִּידֵי אָחִיו.

מִקְצָת מִכָּל רַבֵּי־הַגִּבּוֹרִים, אַנְשֵׁי־הַשֵּׁם אֲשֶׁר מֵעוֹלָם, הוֹדוּ וְנִתְוַדּוּ כִּי לִפְנֵי שֶׁהִסְתַּעֲרוּ עַל יְרִיבָם נָפוֹג לִבָּם מִפַּחַד. אִלּוּ כָּךְ הָיָה מַעֲשֶׂה לֹא הָיִיתִי מְכַחְדּוֹ מִכֶּם. וְכִי אֵין לָנוּ כָּאן לְאַחַר כִּכְלוֹת־הַכֹּל, עִנְיָן עִם בַּרְנַשׁ שֶׁאַף טַבַּח־הַיָּם נִתְיָרֵא מִפָּנָיו? אַךְ פִּיטֶר הָיָה עָשׂוּי לִבְלִי־חַת וְלֹא יָדַע אֶלָּא שִׂמְחָה. חָרַק בְּשִׁנָּיו חֲרִיקָה שֶׁל עֲלִיצוּת וְקַל כְּהִרְהוּר־שֶׁבַּלֵּב חָטַף סַכִּין מִתּוֹךְ אֵזוֹר חַלְצֵי־הוּק וּכְבָר בִּקֵּשׁ לְתָקְעוֹ בִּכְרֵסוֹ, אֶלָּא שֶׁמָּצָא עַצְמוֹ עוֹמֵד פִּתְאֹם בְּמָקוֹם גָּבֹהַּ בְּמִקְצָת מִמְּקוֹם עָמְדוּ.

לֹא הָיְתָה זוֹ מַעֲרָכָה שֶׁקּוֹרִין הוֹגֶנֶת וּפִּיטֶר פָּשַׁט יָד, לְסַיֵּעַ לוֹ לַעֲלוֹת.

קָם עָלָיו הוּק וּנְשָׁכוֹ.

לֹא הַכְּאֵב, אֶלָּא חֹסֶר־הַהֲגִינוּת שֶׁבַּדָּבָר הִכָּה אֶת פִּיטֶר בְּתַדְהֵמָה. הוּא אֲשֶׁר הִתִּיק מִלִּים מִפִּיו. לֹא עָצַר כֹּחַ אֶלָּא לִנְעֹץ בְּאִישׁ־חֵרְמוֹ עֵינַיִם בֹּהוֹת וּמֻבְעָתוֹת. כָּךְ נִפְגַּע כָּל יֶלֶד מִן הַיְלָדִים, שָׁעָה שֶׁאַתָּה מַטְעִימוֹ טַעַם עַוְלָה רִאשׁוֹנָה שֶׁבַּחַיִּים. כָּל מַה שֶּׁדּוֹמֶה עָלָיו כִּי רְשׁוּת בְּיָדוֹ לִתְבֹּעַ מִמְּךָ הֲרֵיהִי הֲגִינוּת. לֹא נָהַגְתָּ בּוֹ פַּעַם הֲגִינוּת – יַחֲזֹר וְיֶאֱהַבְךְ, אֶלָּא שֶׁשּׁוּב לֹא יְהֵא זֶה הוּא עַצְמוֹ. אֵין לְךָ יֶלֶד, הַיָּכוֹל לְאִי־הֲגִינוּת רִאשׁוֹנָה זוֹ שֶׁבְּחַיָּיו. אַף לֹא אֶחָד – לְבַד מִפִּיטֶר, שֶׁנִּתְקַל בָּהּ לְעִתִּים שְׁכִיחוֹת לְמַדַּי, אֶלָּא שֶׁחָזַר תָּמִיד וּשְׁכָחָהּ. סָבוּרְנִי שֶׁבְּכָךְ טָמוּן סוֹד כָּל הַשּׁוֹנִי בֵּינוֹ לְבֵין שְׁאָר כָּל־הַיְלָדִים.

כֵּיוָן שֶׁנִּתְקַל בָּהּ, חָזְרָה וְדָמְתָה עָלָיו כָּרִאשׁוֹנָה שֶׁבְּחַיָּיו. לֹא עָצַר כֹּחַ אֶלָּא לִלְטשׁ עֵינָיו בִּירִיבוֹ, נוֹאָשׁ וְאוֹבֵד־עֵצוֹת. פָּגַע בּוֹ הַקֶּרֶס פַּעַם, פָּגַע פַּעֲמַיִם…

מִקְצֵה רְגָעִים מְעַטִּים רָאוּ הַיְלָדִים אֶת הוּק כְּשֶׁהוּא חוֹתֵר בְּיָדָיו וְעוֹשֶׂה דַּרְכּוֹ אֶל הַסְּפִינָה, כָּל עוֹד רוּחוֹ בּוֹ. רוֹמְמוֹת־רוּחַ יְתֵרָה לֹא הָיְתָה חֲקוּקָה עַל פַּרְצוּף פְּנֵי־הָרַהָב שֶׁלּוֹ, אַדְּרַבָּה, מְבֹעָתִים הָיוּ עַד מָוֶת, לְפִי שֶׁעַכְשָׁו הָיָה הַתַּנִּין שׂוֹחֶה אַחֲרָיו בְּרֹב עַקְשָׁנוּת. יָמִים כְּתִקּוּנָם הָיוּ הַיְלָדִים שׂוֹחִים לְצִדּוֹ וּמְרִיעִים לוֹ, בְּוַדַּאי, בְּקוֹל תְּשׁוּאוֹת הֵידָד. עַכְשָׁו תָּהוּ בְּלִבָּם עַל גּוֹרַל פִּיטֶר וּוֶנְדִי וְהָיוּ מְפַשְׁפְּשִׁים אַחֲרֵיהֶם בְּכָל קְצוֹת הַלָּגוּנָה.

“פִּיטֶר, וֶנְדִי!” צָעֲקוּ, וְלֹא נַעֲנוּ אֶלָּא בִּצְחוֹק לַעֲגָן שֶׁל בְּנוֹת־הַמַּיִם. “שׂוֹחִים, אוֹ מְרַחֲפִים,” אָמְרוּ בְּלִבָּם. לְחַיֵּיהֶם לֹא חָרְדוּ – עַד כְּדֵי כַּךְ הֶאֱמִינוּ בְּפִּיטֶר – אַךְ הִרְבּוּ לְכַעְכֵּעַ, דֶּרֶךְ־יְלָדִים, מִשּׁוּם שֶׁיָּדְעוּ כִּי הֶחְמִיצוּ אֶת שְׁעַת עֲלוֹתָם עַל יְצוּעָם וְכָל זֶה – בְּגִין וֶנְדִי!

מִשֶּׁנָּפוֹגוּ קוֹלוֹתֵיהֶם חָזְרָה דִמְמַת־צִנָּה וְעָטְפָה אֶת מֵי־הַלָּגוּנָה. מִיָּד לְאַחַר־מִכֵּן נִשְׁמַע קוֹל עֲנוֹת־חֲלוּשָׁה.

“הַצִּילוּ! הַצִּילוּ!”

שְׁתֵּי דְּמֻיּוֹת זְעִירוֹת חָתְרוּ בִּידֵיהֶן כְּמִפְרָשׂוֹת לְעֻמַּת הַצּוּק. הַיַּלְדָּה נִתְעַלְּפָה וְהָיְתָה שְׁכוּבָה עַל זְרוֹעַ הַיֶּלֶד, שֶׁמְּשָׁכָהּ אֵלָיו בְּאַחֲרוֹן מַאֲמַצֵּי־כֹּחוֹ. כֵּיוָן שֶׁהֶעֱלָה אוֹתָהּ עַל הַצּוּק, כָּרַע־שָׁכַב לְצִדָּהּ. עַד שֶׁלֹּא יָרַד עָלָיו עִלָּפוֹן רָאָה אֶת הַמַּיִם גּוֹאִים וְעוֹלִים כְּנֶגְדּוֹ, יָדַע כִּי לֹא תֶּאֱרַךְ הַשָּׁעָה וּשְׁנֵיהֶם יֵרְדוּ מְצוּלוֹת, אֶלָּא שֶׁיָּדוֹ קָצְרָה מֵהוֹשִׁיעַ.

בְּתוֹךְ כָּךְ חָטְפָה בַּת־מַיִם אַחַת אֶת וֶנְדִי וְהֵחֵלָּה גוֹרַרְתָּהּ בְּרַגְלָהּ, אֵין קוֹל וְאֵין קֶשֶׁב. פִּיטֶר, שֶׁחָשׁ בָּהּ כִּי נִשְׁמֶטֶת מִיָּדוֹ, נִתְעוֹרֵר בְּבֶהָלָה וְהִסְפִּיק לַחֲזֹר וּלְמַשְׁכָהּ אֵלָיו לְמַעְלָה, אַף כִּי שׁוּב לֹא מָצָא עֹז בְּלִבּוֹ לוֹמַר לָהּ דְּבָרִים לַאֲמִתָּם.

“אָנוּ שׁוֹכְבִים עַל הַצּוּק, וֶנְדִי” אָמַר, “אֶלָּא שֶׁהוּא הוֹלֵךְ וּמִצְטַמֵּק. עוֹד מְעַט יֻצַּף כָּלִיל.”

אֲפִלּוּ עַכְשָׁו לֹא יָרְדָה וֶנְדִי לְסוֹף כָּל חוּמְרַת־מַצָּבָם.

“יֵשׁ לָקוּם וְלָלֶכֶת,” שִׁדְּלַתּוֹ כִּמְעַט מִתּוֹךְ שִׂמְחָה.

“אָמְנָם כֵּן,” הֵשִׁיב בְּקוֹל חָלוּשׁ.

“הֲנִשְׂחֶה, אִם נְרַחֵף, פִּיטֶר?”

חַיָּב הָיָה לְגַלּוֹת אֶת אָזְנָהּ.

“סְבוּרָה אַתְּ שֶׁתַּעַצְרִי כֹּחַ לִשְׂחוֹת, אוֹ לָעוּף מִבְּלִי שֶׁאֲסַיֵּעַ בְּיָדֵךְ?”

הָיָה עָלֶיהָ לְהוֹדוֹת שֶׁהִיא עֲיֵפָה מִדַּי.

פִּיטֶר מִלֵּט קוֹל־אֲנָחָה מִלִּבּוֹ.

“מַה קָּרָה?” שָׁאֲלָה, חֲרֵדָה מִיָּד לִשְׁלוֹמוֹ.

“אֵין בְּיָדִי לַעֲזֹר לָךְ, וֶנְדִי. הוּק פְּצָעַנִּי. אֵינִי יָכוֹל לָעוּף וְאֵינִי יָכוֹל לִשְׂחוֹת!”

“רְצוֹנְךָ לוֹמַר שֶׁנֵּרֵד מְצוּלוֹת?”

“הַבִּיטִי בַּמַּיִם, אֵיךְ גּוֹבְרִים וְעוֹלִים!”

הֵלִיטוּ עֵינֵיהֶם בְּכַפָּם, שֶׁלֹּא לִרְאוֹת אֶת הַנַּעֲשֶׂה. מֻבְטָחִים הָיוּ כִּי הִנֵּה, הִנֵּה יָקִיץ עֲלֵיהֶם קִצָּם. בְּתוֹךְ כָּךְ חָשׁ פִּיטֶר כִּי מַשֶּׁהוּ, קַל־קַלִּיל כִּנְשִׁיקַת־פֶּה, נוֹגֵעַ־וְאֵינוֹ־נוֹגֵעַ בּוֹ, כְּמוֹ שׁוֹאֵל בְּבשֶׁת־עֵינַיִם: “הֲיֵשׁ בְּיָדִי לִהְיוֹת לְךָ לְעֵזֶר?”

הָיָה זֶה עֲפִיפוֹן, שֶׁמִיכָאֵל הִפְרִיחַ יָמִים סְפוּרִים קֹדֶם לָכֵן, נִתַּק מִתּוֹךְ יָדָיו וְהֵחֵל צָף בַּמַּיִם.

“עֲפִיפוֹנוֹ שֶׁל מִיכָאֵל,” הִפְטִיר פִּיטֶר בְּשִׁוְיוֹן־נֶפֶשׁ. מִיָּד שָׁלַח יָדוֹ וּמְשָׁכוֹ בְּשִׁיּוּר־זְנָבוֹ.

“הִפְרִיחַ אֶת מִיכָאֵל,” קָרָא וְאָמַר. “עַל שׁוּם מָה לֹא יַפְרִיחֵךְ גַּם אַתְּ?”

“אֶת שְׁנֵינוּ!”

“שְׁנַיִם לֹא יַפְרִיחַ. קֶרְלִי וּמִיכָאֵל נִסּוּ.”

“נַטִּיל גּוֹרָל!” הִצִּיעָה בְּאֹמֶץ־לֵב.

“הֲרֵי אַתְּ גְּבֶרֶת; הָיֹה לֹא תִּהְיֶה!” וּכְבָר כָּרַךְ אֶת הַזָּנָב סְבִיבָהּ. וֶנְדִי נִצְמְדָה אֵלָיו וְלֹא רָצְתָה לְנָטְשׁוֹ, אֶלָּא שֶׁהוּא קָרָא: “הֱיִי שָׁלוֹם, וֶנְדִי,” דְּחָפָהּ מֵעָלָיו וַהֲדָפָהּ מֵעַל לַצּוּק. וֶנְדִי הִרְחִיפָה וּפָרְחָה, עַד שֶׁנֶּעֶלְמָה, מִקְצֵה רְגָעִים מְעַטִּים, מִן הָעַיִן.

פִּיטֶר נוֹתַר בְּגַפּוֹ.

הַצּוּק נַעֲשָׂה עַתָּה זָעִיר שֶׁבִּזְעִירִים. עוֹד אַחַת־מְעַט יִשְׁקַע כָּלִיל. קַרְנֵי־אוֹר חִוְּרוֹת רִצְּדוּ, טָפְפוּ עַל פְּנֵי הַמַּיִם. עוֹד שָׁעָה קַלָּה מֵהֵם קוֹלוֹת קוֹרְאִים מִקְּצוֹת כָּל־אַפְסַיִם. אֵין לְךָ עֲרֵבִים יוֹתֵר לָאֹזֶן וְלֹא מְלֵאִים יוֹתֵר עֲצֶבֶת־לֵב: בְּנוֹת־הַמַּיִם הֵן, הַמּוֹזְרוֹת בַּלְּבָנָה.

פִּיטֶר לֹא דָמָה לִשְׁאַר הַיְלָדִים, אַךְ סוֹפוֹ שֶׁנִּתְמַלֵּא פַּחַד כְּאֶחָד מֵהֶם. צְמַרְמֹרֶת חָלְפָה בִּבְשָׂרוֹ, כַּיּוֹצֵא בָּרֶטֶט שֶׁבַּיָּם, אֶלָּא שֶׁבַּיָּם – רֶטֶט גּוֹרֵר רֶטֶט, עַד שֶׁכְּלָל כָּל־מִנְיָנָם עוֹלֶה וּמַגִּיעַ לְאַלְפֵי־רְבָבָה וְאִלּוּ בִּבְשָׂרוֹ לֹא חָלְפָה אֶלָּא צְמַרְמֹרֶת אַחַת. רֶגַע זֶה נִצַּב זָקוּף עַל צוּק־הַסֶּלַע, חִיּוּךְ מְרַחֵף עַל שְׂפָתָיו וְתֹף מְתוֹפֵף לוֹ בְּלִבּוֹ כְּאוֹמֵר:

“לָמוּת הֲרֵי זֶה, בְּוַדַּאי, מַעֲשֶׂה־הַרְפַּתְקָה מֻפְלָא!”


 

הַלַּהֲלוֹנִית    🔗

אַחֲרוֹנֵי כָּל הָרְחָשִׁים שֶׁהִגִּיעוּ לְאֹזֶן פִּיטֶר, שָׁעָה שֶׁנּוֹתַר יְחִידִי וְעָזוּב לְנַפְשׁוֹ, הָיוּ רַחֲשֵׁי בְּנוֹת־הַמַּיִם, שֶׁיָּרְדוּ בְּזוֹ אַחַר זוֹ לְחַדְרֵי־מִשְׁכָּבָן אֲשֶׁר מִתַּחַת לַיָּם. רָחוֹק הָיָה מִשְּׁמֹעַ אוֹתָן מְגִיפוֹת אַחֲרֵיהֶן דְּלָתוֹת, אַךְ בְּדוֹמֶה לַמְּצִלּוֹת שֶׁאַתָּה מוֹצֵא בְּמֵיטַב בָּתֵּי־הַמְּגוּרִים עַל אֵם־הַיַּבֶּשֶׁת הָיוּ תְלוּיוֹת לָהֶן אַף עַל פִּתְחֵי מְעוֹנָן, בִּמְעָרוֹת־הָאַלְמֻגִּים, מְצִלּוֹת קְטַנְטַנּוֹת, הַמִּתְקַרְקְשׁוֹת עִם פְּתִיחַת כָּל דֶּלֶת אוֹ סְגִירָתָהּ. אוֹתָן שָׁמַע עַתָּה פִּיטֶר בְּהִצְטַלְצְלָן.

מִשְׁבְּרֵי־הַמַּיִם גָּאוּ־עָלוּ לָבֶטַח, עַד שֶׁנִּשְׁתַּקְשְׁקוּ לְרַגְלָיו. כְּדֵי לְהַעֲבִיר עָלָיו אֶת הַזְּמַן שָׁלַח יָדוֹ וְהֶחֱזִיק בַּחֵפֶץ הָאֶחָד שֶׁנִּמְצָא חוֹלֵף אוֹתָהּ שָׁעָה עַל פָּנָיו. כְּסָבוּר הָיָה – פִּסַּת־נְיָר נִזְדַּמְּנָה לְתוֹךְ יָדוֹ. מִן־הַסְּתָם – שִׁיּוּר כָּלְשֶׁהוּ מִשִּׁיּוּרֵי אוֹתוֹ עֲפִיפוֹן. בֵּינוֹ לְבֵינוֹ תָמַהּ לָדַעַת כַּמָּה זְמַן יְהֵא דָרוּשׁ לָהּ עַד שֶׁתַּגִּיעַ לַחוֹף.

חִישׁ־מַהֵר הִשְׁגִּיחַ בִּדְבַר־תְּמִיהָה, שֶׁמְּקוֹמוֹ לֹא יַכִּירֶנּוּ כָּאן סְתָם כָּךְ. פִּסֹּנֶת זוֹ הָיְתָה חוֹתֶרֶת בְּמַיִם אַדִּירִים וְיֵשׁ שֶׁאַף הִשְׁמִיעָה קוֹל־יְבָבָה. פִּיטֶר, שֶׁלִּבּוֹ הָיָה נָתוּן תָּמִיד לַחַלָּשִׁים, כְּנֶגֶד הַחֲזָקִים מֵהֶם, לֹא יָכוֹל שֶׁלֹּא לְקַדְּמָהּ בִּמְחִיאוֹת־כַּף: אַךְ זוֹ פִּסַּת־נְיָר עֲזַּת־לֵבָב!

לְגוּפוֹ שֶׁל דָּבָר לֹא הָיְתָה זוֹ פִּסַּת־נְיָר כְּלָל. הָיְתָה זוֹ הַלַּהֲלוֹנִית, שֶׁבִּקְּשָׁה לַחֲתֹר וּלְהַגִּיעַ אֵלָיו בִּשְׁאֵרִית כָּל־כּוֹחוֹתֶיהָ. מְסֻגֶּלֶת הָיְתָה לְכַוֵּן אֶת כְּלִי־שֵׁיטָהּ בְּנִפְנוּפֵי־כָּנָף כְּכָל אֲשֶׁר לָמְדָה מִיּוֹם הִשָּׁמֵט קִנָּהּ, וְאוּלָם עַד שֶׁהִצְלִיחַ פִּיטֶר לַעֲמֹד עַל טִיבָהּ, אָפְסוּ כֹּחוֹתֶיהָ. צִפּוֹרֵנוּ בָּאָה אֵלָיו עַל מְנָת לְחַלְּצוֹ מִצָּרָה וְלִמְסֹר לוֹ אֶת קִנָּהּ, אַף עַל פִּי שֶׁנִּמְצְאוּ בּוֹ עֲדַיִן בֵּיצִים. תְּמֵהַנִי עָלֶיהָ! הֲגַם שֶׁנָּהַג בָּהּ חֲבִיבוּת, יֵשׁ שֶׁהָיָה מִתְאַנֶּה לָהּ. אֵינִי יָכוֹל אֶלָּא לְשַׁעֵר בְּלִבִּי כִּי בְּדוֹמֶה לְמָרַת דַּרְלִינְג וּשְׁאָר בְּנוֹת־מִינָה נִתְמוֹגֵג בָּהּ לִבָּהּ לְמַרְאֵה שִׁנֵּי חֲלָבוֹ, הַקְּצוּבוֹת לוֹ בְּפִיו מִבְּלִי שֶׁתְּהֵא בָּהֶן שַׁכּוּלָה.

צָעֲקָה מַשֶּׁהוּ כְּדֵי לְהַסְבִּיר לוֹ עַל שׁוּם מָה בָּאָה וְהוּא צָעַק וְשָׁאַל מַה מַּעֲשֶׂיהָ כָּאן, אַךְ מוּבָן שֶׁלֹּא הֵבִינוּ אִישׁ לִלְשׁוֹן אֲחוֹתוֹ. בְּסִפּוּרִים שֶׁבְּדִמְיוֹן מְשִׂיחִים בְּנֵי־אָדָם שִׂיחַת חַיּוֹת וְעוֹפוֹת עִם כָּל בַּעֲלֵי־כָּנָף. מִי יִתְּנֵנִי מַעֲמִיד שָׁעָה קַלָּה פָּנִים כִּי אַף סִפּוּרֵנוּ זֶה אֵינוֹ אֶלָּא דְּבַר־אַגָּדָה. אוֹ אָז יָכֹלְתִּי לוֹמַר כִּי פִּיטֶר הֵשִׁיב לָהּ לַצִּפּוֹר תְּשׁוּבָה שֶׁל טַעַם. אַךְ יָפִים דִּבְרֵי־אֱמֶת וּמוּטָב לִי שֶׁאַרְצֶה אֶת הַדְּבָרִים כְּכָל אֲשֶׁר אָמְנָם נִתְרַגְּשׁוּ וּבָאוּ.

מַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה, הָיָה אֵפוֹא כָּךְ: לֹא זוֹ בִּלְבַד שֶׁלֹּא עָמְדוּ אִישׁ עַל דִּבְרֵי אֲחוֹתוֹ, אֶלָּא שֶׁשָּׁכְחוּ אַף אֶת מִדַּת הַנִּימוּס הַיָּפֶה.

“רוֹצָה – אֲנִי – כִּי – תִּכָּנֵס – לְתוֹךְ – קִנִּי.” אָמְרָה צִפּוֹרֵנוּ וְהָגְתָה אֶת מִלּוֹתֶיהָ הֲגָיָה בְּרוּרָה. “אוֹ אָז – תּוּכַל – לָצוּף – וּלְהַגִּיעַ – לְחוֹף־מִבְטָחִים – אֲנִי – עַצְמִי – עֲיֵפָה – מִכְּדֵי – לָגֶשֶׁת – אֵלֶיךָ… תִּצְטָרֵךְ – לִשְׂחוֹת – אֵפוֹא – בְּעַצְמְךָ…”

“מַה לָּךְ צוֹוַחַת כָּל־כָּךְ?” הֵשִׁיב פִּיטֶר. “מַדּוּעַ אֵינֵךְ מֵנִיחָה לוֹ לַקֵּן כִּי יַמְשִׁיךְ לְהִסָּחֵף בַּמַּיִם, כְּכָל אֲשֶׁר נִסְחַף עַד כֹּה?”

“רוֹצָה – אֲנִי – שֶׁאַתָּה –” אָמְרָה הַצִּפּוֹר וְחָזְרָה עַל דְּבָרֶיהָ מֵחָדָשׁ. אָז נִסָּה אֵלֶיהָ פִּיטֶר דְּבָרָיו מָתוּן־מָתוּן וּבָרוּר־בָּרוּר: “מַה־לָּךְ – מְצַוַּחַת – כִּכְרוּכְיָּה?”

קָפְצָה עָלֶיהָ רֻגְזָה. נוֹחוֹת לִכְעֹס, הַלָּלוּ!

“הוֹי, אוֹחַ־אֵין־מֹחַ!” צָוְחָה וְאָמְרָה. “מַדּוּעַ אֵינְךָ עוֹשֶׂה מַה שֶׁאוֹמְרִים לְךָ?”

פִּיטֶר הִכִּיר בָּהּ שֶׁהִיא מְכַנָּה אוֹתוֹ כִּנּוּיִים שֶׁל גְּנַאי וְהֵשִׁיב לָהּ מָנָה אַחַת אַפַּיִם:

“אַתְּ בְּעַצְמֵךְ!”

וְאָז, לְמַרְבֵּה הַתְּמִיהָה, פָּרְצוּ שְׁנֵיהֶם בְּאוֹתָהּ קְרִיאָה:

“בְּלֹם פִּיךָ!”

“בִּלְמִי פִּיךְ!”

עַל אַף הַכֹּל הָיָה מָנוּי וְגָמוּר עִמָּהּ לְחַלְּצוֹ מִן הַמֵּצָר, אִם רַק תּוּכַל, וּבְאַחֲרוֹן כָּל מַאֲמַצֶּיהָ הֵשִׁיטָה קִנָּהּ לְעֻמַּת הַצּוּק. כְּדֵי שֶׁיְּכַוֵּן לְדַעְתָּהּ נָטְשָׁה אֶת בֵּיצֶיהָ וּפָרְחָה מִתּוֹכוֹ.

עַכְשָׁו הֵבִין לְנַפְשָׁהּ. הֶחֱזִיק בַּקֵּן וְנִפְנֵף אֵלֶיהָ בְּיָדוֹ נִפְנוּף־תּוֹדָה.

אַךְ לֹא צִפִּיָּה לִדְבַר־תּוֹדָה הִיא שֶׁהֵנִיאַתָּהּ לְרַחֵף שָׁם לְמַעְלָה, אַף לֹא רָצוֹן לִרְאוֹתוֹ חוֹבֵשׁ אֶת מַצְעֵי־קִנָּהּ. מִתְאַוָּה הָיְתָה לָדַעַת מַה יַּעֲלֶה לְבֵיצֶיהָ בְּסוֹפָן. הָיוּ אֵלּוּ שְׁתֵּי בֵּיצִים גְּדוֹלוֹת וּלְבָנוֹת. פִּיטֶר נְטָלָן בְּיָדָיו וְשָׁקַע בְּהִרְהוּרִים. הֵלִיטָה הַצִּפּוֹר פָּנֶיהָ בִּשְׁתֵּי כְּנָפֶיהָ, שֶׁלֹּא לִרְאוֹת בְּאָבְדָּנָן, אַף כִּי לֹא יָכְלָה שֶׁלֹּא לְהָצִיץ מִבְּעַד לַנּוֹצוֹת.

אֵינִי זוֹכֵר אִם סִפַּרְתִּי לָכֶם עַל הַמּוֹט שֶׁנִּמְצָא תָּקוּעַ בְּאַדְמַת הַצּוּק. בְּשֶׁכְּבָר־הַיָּמִים צִיְּנוּ בּוֹ לִסְטִים־שֶׁל־יָם מְקוֹם־מַטְמוֹן. הַיְלָדִים חָשְׂפוּ אֶת גַּל־הַנַּצְנְצוֹת וּבְשָׁעָה שֶׁנָּחָה עֲלֵיהֶם רוּחַ־מְשׁוּבָה הָיוּ מַמְטִירִים מוֹאִידוֹרִים, מַרְגָּלִיּוֹת, אֲבָנִים־טוֹבוֹת וּמַטְבְּעוֹת־זָהָב לַשְּׁחָפִים, שֶׁעָטוּ עֲלֵיהֶם כְּמוֹצְאֵי טֶרֶף־רַב, אַךְ חָזְרוּ וּפָרְחוּ בְּרֹב חֲמָתָם עַל הַתַּעֲלוּל חֲרוּף־הַמֵּצַח שֶׁעוֹלְלוּ לָהֶם. הַמּוֹט הָיָה תָּקוּעַ בִּמְקוֹמוֹ וּסְטַרְקִי תָּלָה עָלָיו אֶת מִצְנַפְתּוֹ, מַעֲשֶׂה טַרְפּוֹלִין עָב, רְחַב תִּתּוֹרָה, הָעוֹמֵד בִּפְנֵי־מַיִם. פִּיטֶר הִנִּיחַ בָּהּ אֶת הַבֵּיצִים וְשִׁלְחָהּ עַל פְּנֵי הַמַּיִם. צָפָה עֲלֵיהֶם הַמִּצְנֶפֶת וְנִשְּׂאָה יָפֶה־יָפֶה.

רָאֲתָה הַצִּפּוֹר בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים וְצָרְחָה אֵלָיו מִיָּד צְרִיחוֹת הַעֲרָצָה, אַךְ קַלְנִי מֵרֹאשִׁי! פִּיטֶר הֵשִׁיב לָהּ תְּשׁוּבָה־שֶׁל־הַסְכָּמָה בְּקוֹל קְרִיאַת שֶׂכְוִי! מִיָּד נִכְנַס לַקֵּן, הִצִּיב בּוֹ מוֹט כְּתוֹרֶן וְתָלָה עָלָיו אֶת כֻּתָּנְתּוֹ תַּחַת מִפְרָשׂ. הִשְׁפִּילָה הַצִּפּוֹר עוּף, נָחֲתָה לְתוֹךְ הַמִּצְנֶפֶת וְחָזְרָה לִדְגֹּר עַל בֵּיצֶיהָ דְגִירָה שֶׁל נִחוּתָא.

נִשְּׂאָה הַלַּהֲלוֹנִית אֶל מֵעֵבֶר־לְכָאן וּפִטֵּר נִשָּׂא אֶל מֵעֵבֶר־מִשָּׁם, צוּף וְהָרֵעַ בְּקוֹל גָּדוֹל.

דָּבָר הַלָּמֵד מֵעִנְיָנוֹ הוּא כִּי חִיֵּף אֶת כְּלִי־שֵׁיטוֹ בְּמָקוֹם שֶׁהָיָה קַל לַצִפּוֹר לְמָצְאוֹ, אֶלָא שֶׁעִנְיַן הַמִּצְנֶפֶת עָלָה יָפֶה כָּל־כָּךְ, שֶׁהַלַּהֲלוֹנִית זָנְחָה אֶת קִנָּהּ כָּלִיל. צָף לוֹ הַקֵּן בַּמַּיִם עַד שֶׁנִּתְמַקְמֵק מִקְמוּק גָּמוּר. סְטַרְקִי הָיָה סָר לַחוֹף לְעִתִּים תְּכוּפוֹת וּמִתְבּוֹנֵן בַּדּוֹגֶרֶת מִתּוֹךְ מְרִירוּת־שֶׁבַּלֵּב. מֵאַחַר שֶׁשּׁוּב לֹא נִתְרָאֶה עִמָּהּ פָּנִים רָאוּי לָנוּ לְהָעִיר בָּזֶה כִּי מִכָּאן וּלְהַבָּא הֵחֵלּוּ הַלַּהֲלוֹנִיּוֹת כֻּלָּן בּוֹנוֹת קִנָּן כְּדֻגְמַת אוֹתָהּ מִצְנֶפֶת, שֶׁעַל תִּתּוֹרְתָהּ הָרְחָבָה יוֹצְאִים גּוֹזָלֵיהֶם לִשְׁאֹף עַתָּה רוּחַ.

גְּדוֹלָה הָיְתָה שִׂמְחַת הַיְלָדִים בִּמְעוֹנָם אֲשֶׁר לְמַטָּה, לְפִי שֶׁפִּיטֶר לֹא בּוֹשֵׁשׁ כִּמְעַט לָבוֹא אַחַר וֶנְדִי, שֶׁהָעֲפִיפוֹן הִסִּיעָהּ עַל פְּנֵי הַמַּיִם אַחַת לְכָאן וְאַחַת לְכָאן. כָּל אֶחָד הָיָה מָלֵא סִפּוּרֵי־פְּלָאוֹת עַל הַרְפַּתְקוֹתָיו. גְּדוֹלָה שֶׁבְּכֻלָּן הָיְתָה, אוּלַי, זוֹ שֶׁאֵחֲרוּ לַעֲלוֹת עַל מִשְׁכָּבָם שָׁעוֹת רַבּוֹת.

דַּעְתָּם זָחָה עֲלֵיהֶם כָּל־כָּךְ שֶׁבִּקְּשׁוּ לְהַאֲרִיךְ בַּדָּבָר וְנִסּוּ דַרְכֵיהֶם בְּעָרְמָה כְּגוֹן שֶׁנִּתְחַכְּמוּ לִדְרשׁ מִוֶּנְדִי כִּי תְעַטְפֵם תְּחִלָּה תַחְבּוֹשׁוֹת. אַךְ וֶנְדִי, חֵלֶף כָּל גַּאֲוָתָהּ עַל שֶׁחָזְרוּ הַבַּיְתָה בְּרִיאִים וּשְׁלֵמִים, נִדְהֲמָה מַמָּשׁ מִן הַשָּׁעָה הַמְאֻחֶרֶת וְהֵאִיצָה בְּקוֹל שֶׁאֵין עָלָיו עוֹרְרִין:

“עַל מִשְׁכַּבְכֶם! עַל מִשְׁכַּבְכֶם!”

וְאוּלָם בֹּקֶר שֶׁלְּמָחֳרָתוֹ הֵאִירָה לָהֶם פָּנֶיהָ כֶּפֶל־כִּפְלַיִם, אַף חִלְּקָה לָהֶם תַּחְבּוֹשׁוֹת. עַד שֶׁהִגִּיעָה לָהֶם עֵת לַעֲלוֹת עַל מִשְׁכָּבָם שִׂחֲקוּ בִּצְלִיעָה עַל יָרֵךְ וְהָיוּ מְדַדִּים עַל פְּנֵי הֶחָצֵר, כְּלֵי־קַשְׁתָּם וַאֲזֵנָם עֲלֵיהֶם.


 

שֶׁהַשִּׂמְחָה בִּמְעוֹנָם    🔗

אַחַת מִן הַחֲשׁוּבוֹת בְּתוֹצְאוֹתֶיהָ שֶׁל מַעֲרֶכֶת חוֹף הַלָּגוּנָה הָיְתָה זוֹ שֶׁהֵבִיאָה אֶת הַיְלָדִים לִכְלַל יְדִידוּת עִם אֲדֻמֵּי־הָעוֹר. פִּיטֶר מִלֵּט אֶת טַיְגֶר־לִילִי מִמַּר־הַמָּוֶת וְשׁוּב לֹא הָיָה דָבָר שֶׁהִיא, אוֹ גִבּוֹרֶיהָ אַנְשֵׁי־הַחַיִל, לֹא הָיוּ נְכוֹנִים לֵהָרֵג עָלָיו לְמַעֲנוֹ. רָאשֵׁי־אַשְׁמוֹרוֹת בַּלַּיִל שָׁתוּ סָבִיב עַל מִשְׁכָּנוֹ לְקַדֵּם פְּנֵי־שׁוֹדְדִים, שֶׁהַכֹּל יָדְעוּ וְהִכִּירוּ בָּהֶם כִּי שׁוּב לֹא יִדְחוּ אֶת דְּבַר־הִסְתַּעֲרוּתָם הַגְּדוֹלָה עַד בֹּא־עֵת. אֲפִלּוּ אֶת שְׁעוֹת יוֹמָם עָשׂוּ שָׁם קֶבַע, קִטְּרוּ אֶת מִקְטֶרֶת שְׁלוֹמָם וְכִמְעַט שֶׁדָּמוּ לִילָדִים, הָרוֹצִים לְמַלֵּא כְּרֵסָם מִינֵי־מְתִיקָה.

לְפִּיטֶר קָרְאוּ מֵעַתָּה “אַבָּא־חִוְרָא־שֶׁהַכֹּל־נִהְיֶה־בִּדְבָרוֹ,” וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁכָּרְעוּ, אַף הִשְׁתַּחֲווּ לְפָנָיו. דָּבָר זֶה נָעַם לוֹ כָּל־כָּךְ, שֶׁתְּמֵהַנִי אִם הָיָה יָפֶה לוֹ מֵעִקָּרוֹ.

“אַבָּא חִוְרָא,” הָיָה מַפְטִיר לְעֻמָּתָם, מַעֲשֶׂה פַּטְרוֹן וְאַפּוֹטְרוֹפּוֹס, “שָׂמֵחַ לִרְאוֹת כִּי לוֹחֲמֵי שֵׁבֶט־הַפִּיקָנִינִים מְגִנִים עַל הַוִּיגְוָם שֶׁלּוֹ מִפַּחַד בַּלֵּילוֹת!”

“אֲנִי טַיְגֶר־לִילִי,” הֵשִׁיב לוֹ אוֹתוֹ יְצוּר־חֲמוּדוֹת. “פִּיטֶר פָּן הוּא הִצִּיל לִי נֶפֶשׁ. אֲנִי יֵשׁ לוֹ עַכְשָׁו יְדִיד־נֶפֶשׁ. לֹא מַרְשָׁה שׁוֹדְדִים נוֹגְעִים בּוֹ בְּאֶצְבַּע הַקְּטַנָּה.”

יָפָה הָיְתָה מִכְּדֵי שֶׁיָּנִּיחֶנָּה לְהִתְרַפֵּס לְפָנָיו, אֶלָּא שֶׁהָיָה סָבוּר כִּי כָךְ נָאֶה וְכָךְ יָאֶה לוֹ. אַף הוּא הָיָה מֵשִׁיב לָהּ אֲמָרָיו כְּמוֹשֵׁךְ חֶסֶד מִגָּבֹהַּ:

“טוֹב וְיָפֶה, פִּיטֶר דִּבֵּר דְּבָרוֹ!” כֵּיוָן שֶׁשְּׁמָעוּהוּ בְּכָךְ, הָיוּ מְמַהֲרִים וּמְקַבְּלִים עֲלֵיהֶם דִּין־שְׁתִיקָה, כְּאִלּוּ פָּסַק וְחִוָּה דַעְתּוֹ שֶׁמִּכָּאן וּלְהַבָּא לֹא נָאוָה לָהֶם אֶלָּא דוּמִיָּה. וְאוּלָם אֵין לוֹמַר עֲלֵיהֶם כִּי אַף עִם שְׁאָר הַיְלָדִים נָהֲגוּ מִנְהֲגֵי־כָּבוֹד אֲשֶׁר כָּאֵלֶּה, אַדְּרַבָּא, נָהֲגוּ עִמָּם כְּעִם סְתַם־גִּבּוֹרִים וְלֹא בֵּרְכוּם אֶלָּא בִּרְכַּת ‘הָאוּ־דּוּ’11 וְכָל כַּיּוֹצֵא בְּכָךְ; מַה שֶּׁהִכְעִיסָם תַּמְרוּרִים הוּא כִּי פִּיטֶר לֹא מָצָא בְּכָךְ טַעַם לִפְגָם.

בֵּינָהּ לְבֵינָהּ צִדְּדָה וֶנְדִי בִּזְכוּת הַיְלָדִים, אֶלָּא שֶׁבְּתוֹרַת עַקֶּרֶת־בַּיִת מְסוּרָה לֹא הִנִּיחָה לָהֶם לָבוֹא בִּטְרֻנְיוֹת עִם הָאָב. “אַבָּא מֵיטִיב לָדַעַת,” הָיְתָה חוֹזֶרֶת וּמְשַׂבֶּרֶת אֶת אָזְנָם, תְּהִי־נָא דַעְתָּהּ שֶׁלָּהּ כָּל אֲשֶׁר תְּהִי. דַּעְתָּהּ שֶׁלָּהּ הָיְתָה כִּי אֵין אֲדֻמֵּי־הָעוֹר צְרִיכִים לְכַנּוֹתָהּ בְּשֵׁם “סְקווֹ12”.

בְּכָךְ הִגַּעְנוּ לְאוֹתוֹ עֶרֶב־בָּעֲרָבִים, שֶׁהַכֹּל כִּנּוּהוּ אַחַר־כָּךְ לֵיל־הַלֵּילוֹת, עַל שׁוּם הַרְפַּתְקוֹתָיו וְכָל־גִּלְגּוּלֵיהֶן. שְׁעוֹת הַיּוֹם חָלְפוּ כִּמְעַט לְלֹא תַקָּלָה, מָשָׁל אָסְפוּ בְּנַפְשָׁן כֹּחַ לָשֵׂאת אֶת הַשָּׁעוֹת אֲשֶׁר תָּבֹאנָה. עַכְשָׁו, הִנֵּה, נִצְּבוּ אֲדֻמֵּי־הָעוֹר, עֲטוּפִים כֻּלָּם שְׂמִיכוֹת, עַל מִשְׁמַרְתָּם אֲשֶׁר מִמַּעַל בְּעוֹד אֲשֶׁר מִתַּחַת סָעֲדוּ הַיְלָדִים פַּת־עַרְבִּית. כֻּלָּם, רְצֵה לֵאמֹר, לְבַד מִפִּיטֶר, שֶׁיָּצָא לְבָרֵר אֶת הַשָּׁעָה. הֵיאַךְ סְבוּרִים אַתֶּם, הָיוּ מַעֲמִידִים שָׁם עַל הָאִי שָׁעָה אֶת דִּיּוּקָהּ? מְפַשְׁפְּשִׁים וּמוֹצְאִים אֶת הַתַּנִּין וְנִשְׁאָרִים עִמּוֹ עַד שֶׁיִּצְטַלְּצֵל שְׁעוֹנוֹ.

הָיְתָה שְׁעַת תֵּה־שֶׁל־כִּבְיָכוֹל. הַיְלָדִים הֵסֵבּוּ כֻּלָּם לַשֻּׁלְחָן וְהָיוּ אוֹכְלִים בְּכָל־פֶּה, כְּמִי שֶׁאָחֳזָם בֻּלְמוּס. הֲטָחוֹת שֶׁהִטִּיחוּ וְהַתְרָסוֹת שֶׁהִתְּרִיסוּ אִישׁ בִּפְנֵי אָחִיו נִצְטָרְפוּ לַהֲמֻלָּה, שֶׁקוֹלָהּ הוֹלֵךְ, כְּכָל אֲשֶׁר אָמְרָה וֶנְדִי, מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ. אֱמֶת נִתֶּנֶת לְהֵאָמֵר: לֹא הַשָּׁאוֹן וְלֹא הַהֲמֻלָּה הֵם שֶׁהִצִּיקוּ לָהּ, אֶלָּא מִנְהָגָם לַחֲטֹף מִכָּל הַבָּא בַּיָּד וּלְהַטִּיל אַחַר־כָּךְ אֶת הַקּוֹלָר בְּצַוְארֵי טוּטְלֶס, שֶׁדְּחָקָם כִּבְיָכוֹל בְּמַרְפְּקָם. נֹהַג שֶׁבַּסְּעֻדָּה הָיָה כָּךְ: נֶעֱלָבִים אֵינָם עוֹלְבִים בְּעוֹלְבֵיהֶם, שֶׁמַּכָּה גוֹרֶרֶת מַכָּה, אֶלָּא זוֹקְפִים יָד־יְמִינָם וּפוֹנִים אֶל וֶנְדִי בִּדְבָרִים־שֶׁבְּנִימוּס: “רוֹצֶה אֲנִי לְהִתְאוֹנֵן עַל דָּא וְהָא.”

וְאוּלָם נֹהַג זֶה לֹא הָיָה נָהוּג אֶלָּא בְּדֶרֶךְ־כְּלָל. מָה שֶּׁאֵרַע בְּדֶרֶךְ פְּרָט הוּא כִּי שְׁכָחוּהוּ אוֹ הִפְרִיזוּ בּוֹ הַפְרָזָה יְתֵרָה.

“הַס,” קָרְאָה וֶנְדִי שֶׁחָזְרָה וְהִטְעִימָה כְּבָר בְּאָזְנֵיהֶם עֶשְׂרִים פַּעַם כִּי אֵין מְשִׂיחִין בִּסְעֻדָּה, כָּל־שֶׁכֵּן בְּעֵת וּבְעוֹנָה אַחַת.

“הַאִם לָגִינְךָ רֵיק, סְלַיְטְלִי, יַקִּירִי?” “לֹא לְגַמְרֵי, אִמָּא־לִי,” אָמַר סְלַיְטְלִי שֶׁחָזַר וְנָתַן עֵינוֹ בְּכוֹס שֶׁבְּדִמְיוֹן.

“לֹא הִתְחִיל אֲפִלּוּ לִטְעֹם מִן הֶחָלָב,” קָפַץ נִיבְּס וְנִכְנַס לְתוֹךְ דְּבָרָיו. הָיָה זֶה מַעֲשֶׂה־הַלְשָׁנָה וּסְלַיְטְלִי נָפַל עָלָיו כְּמוֹצֵא שָׁלָל רַב.

“חֲמָסִי,” חָטַף־פָּתַח וְאָמַר “עַל נִיבְּס…” אֶלָּא שֶׁגּ’וֹן קִדְּמוֹ וְזָקַף יָדוֹ תְּחִלָּה.

“מַה בְּפִיךָ, גּ’וֹן?”

“מֻתָּר לִי לָשֶׁבֶת עַל כִּסֵּא פִּיטֶר, שֶׁאֵינֶנּוּ כָּאן עַכְשָׁו?”

“כִּסְאוֹ שֶׁל אַבָּא, גּ’וֹן!” נִרְעֲשָׁה וֶנְדִי. “הָיֹה לֹא תִהְיֶה!”

“אַבָּא אֵינֶנּוּ כָּאן,” הֵשִׁיב גּ’וֹן. “עַד שֶׁלֹּא לִמַּדְתִּיו אֲנִי, לֹא יָדַע אֲפִלּוּ מָה אַבָּא עוֹשֶׂה.”

זֶה הָיָה – רִגּוּן.

“חֲמָסֵנוּ עַל גּ’וֹן,” נִצְטַעֲקוּ הַתְּאוֹמִים.

טוּטְלֶס זָקַף יָדוֹ. שְׁפַל־רוּחַ הָיָה מֵאֵין כְּמוֹתוֹ בֵּין הַיְלָדִים. לַאֲמִתּוֹ־שֶׁל־דָּבָר הָיָה הָאֶחָד שֶׁרוּחוֹ נְמוּכָה עָלָיו בֶּאֱמֶת וּוֶנְדִי נָהֲגָה עִמּוֹ בְּרֹךְ וּבְרֹב־עֶדְנָה.

“יֵשׁ לְשַׁעֵר,” אָמַר טוּטְלֶס בַּעֲנָוָה רַבָּה, “כִּי אִי־אֶפְשָׁר שֶׁאֶהְיֶה אַבָּא?”

“לֹא, טוּטְלֶס.”

כֵּיוָן שֶׁפָּתַח בִּדְבָרִים, מַעֲשֶׂה בְּכָל־שָׁעָה וּבְכָל־רֶגַע, שׁוּב לֹא הָיָה לָהֶם סְיָג לְעוֹלָם.

“הוֹאִיל וְאֵין אֲנִי יָכוֹל לִהְיוֹת אַבָּא,” חָזַר וְדִבֵּר רְתֵת, “אֵין לְשַׁעֵר, מִיכָאֵל, כִּי תַנִּיחֵנִי לִהְיוֹת עוֹלָל בַּעֲרִיסָה?”

“בְּשׁוּם פָּנִים לֹא,” נַעֲנָה מִיכָאֵל וְאָמַר. רֶגַע כְּמֵמְרֵיה נִמְצָא מֻטָּל בַּעֲרִיסָתוֹ.

“הוֹאִיל וְאֵין בְּיָדִי לִהְיוֹת עוֹלָל,” הִמְשִׁיךְ טוּטְלֶס, שֶׁפִּיו הִכְשִׁילוֹ יוֹתֵר וְיוֹתֵר, “סְבוּרִים אַתֶּם שֶׁאוּכַל לִהְיוֹת אָח־תְּאוֹם?”

“לֹא וָלֹא!” הֵשִׁיבוּ הַתְּאוֹמִים. “דָּבָר זֶה קָשֶׁה כִּקְרִיעַת יַם־סוּף!”

“הוֹאִיל וְאִי־אֶפְשָׁר לִי כִּי אֶהְיֶה מַשֶּׁהוּ־שֶׁל־מַמָּשׁ,” אָמַר טוּטְלֶס, “אֶפְשָׁר שֶׁהֱיִיתֶם רוֹצִים כִּי אֶעֱשֶׂה לִפְנֵיכֶם בִּלְהָטַי?”

“לֹא,” הֵשִׁיבוּ כֻּלָּם פֶּה־אֶחָד.

כָּאן עָצַר, סוֹף־סוֹף, בִּלְשׁוֹנוֹ.

“מֵעִקָּרוֹ־שֶׁל־דָּבָר אָבַד סִבְרִי וּבָטֵל סִכּוּיִי,” קָרָא וְאָמַר.

חָזְרוּ עַתָּה כֻּלָּם וְשָׁבוּ לֶאֱכֹל קֻרְצָא אִישׁ בְּאָחִיו.

“סְלַיְטְלִי מִשְׁתַּעֵל עַל־גַּבֵּי הַשֻּׁלְחָן.”

“הַתְּאוֹמִים פָּתְחוּ בַּמַּמַיּוֹת.”

“קֶרְלִי כּוֹרֵךְ יָאמִים בְּפַּפַּיּוֹת.”

“נִיבְּס מְדַבֵּר וּפִיו מָלֵא.”

“חֲמָסִי עַל הַתְּאוֹמִים.”

“חֲמָסִי עַל קֶרְלִי.”

“חֲמָסִי עַל נִיבְּס.”

“אֵלִי שֶׁבַּשָּׁמַיִם,” צָעֲקָה וֶנְדִי. “פְּעָמִים שֶׁאֲנִי מְדַמָּה בְּלִבִּי כִּי אֵין שְׂכַר בָּנִים יוֹצֵא בְּצַעַר־גִּדּוּלָם.”

צִוְּתָה עֲלֵיהֶם לְפַנּוֹת אֶת הַשֻּׁלְחָן וְיָשְׁבָה עַל פֻּזְמְקָאוֹתֶיהָ, גַּל רָם וְנִשָּׂא וּבִמְקוֹם כָּל אַרְכּוּבָה – חוֹר, כָּרָגִיל.

“וֶנְדִי,” מָחָה מִיכָאֵל, “הֲרֵינִי גָדוֹל מִמִּדַּת־הָעֲרִיסָה.”

“מִישֶׁהוּ חַיָּב לִשְׁכַּב בַּעֲרִיסָה,” הֵשִׁיבָה לוֹ כִּמְעַט בִּגְעָרָה; “וְאַתָּה אֶצְלֵנוּ קְטַן כָּל הַחֲבוּרָה. עֲרִיסָה שֶׁבַּבַּיִת מַרְחֶבֶת דַּעַת יוֹשְׁבָיו.”

עַד שֶׁהָיְתָה שְׁקוּעָה כָּךְ בַּתְּפִירָה שָׁקְעוּ סְבִיבָהּ הַיְלָדִים בְּמִשְׂחָק. צֵא־נָא־וּרְאֵה־נָא לְפָמַלְיָה זוֹ שֶׁל קְלַסְתְּרֵי־פָּנִים מְדֻשְּׁנֵי־עֹנֶג וִיצוּרֵי־גֵו מִתְפַּזְזִים… הִנֵּה… מוּאָרִים בְּאוֹר נְגֹהוֹתֶיהָ שֶׁל אֵשׁ רוֹמַנְטִית זוֹ! מְעוֹנֵנוּ אֲשֶׁר מִתַּחַת לֶעָפָר הֻרְגַּל לִתְמוּנוֹת אֲשֶׁר כָּאֵלֶּה, אַךְ צוֹפִים אָנוּ בָּאַחֲרוֹנָה שֶׁבְּכֻלָּם.

קוֹל פְּסִיעוֹת נִשְׁמַע עַתָּה מִלְּמַעְלָה. וֶנְדִי, הֱווּ־נָא סְמוּכִים וּבְטוּחִים, עָמְדָה עַל טִיבָן מִיָּד.

“יְלָדִים,” קָרְאָה וְאָמְרָה. “פַּעֲמֵי רֶגֶל־אַבָּא. רוֹצֶה הָיָה שֶׁתַּקְבִּילוּ פָּנָיו בַּפֶּתַח.”

לְמַעְלָה כָּרְעוּ־רָבְצוּ לְפָנָיו אֲדֻמֵּי־הָעוֹר.

“הַשְׁגִּיחוּ בְּשֶׁבַע עֵינַיִם, אַמִּיצַי־בַּגִּבּוֹרִים. דְּבָרִי דָבוּר!”

וְאָז, כִּלְעִתִּים שְׁכִיחוֹת כָּל־כָּךְ קֹדֶם לָכֵן, מְשָׁכוּהוּ הַיְלָדִים וְהוֹרִידוּהוּ בָּעֳבִי־הַקּוֹרָה. לְעִתִּים שְׁכִיחוֹת כָּל־כָּךְ קֹדֶם לָכֵן, אַךְ לְעוֹלָם לֹא לְאַחַר־מִכֵּן…

פִּיטֶר הֵבִיא לַיְלָדִים אֱגוֹזִים וּלְוֶנְדִי אֶת הַשָּׁעָה הַמְדֻיֶּקֶת.

“פִּיטֶר, אַתָּה מוֹצִיאָם, לֶהֱוֵה־נָא יָדוּעַ לְךָ, לְתַרְבּוּת רָעָה!” קָרְאָה וֶנְדִי.

“הָא יְשִׁישָׁתִי,” הֵשִׁיב פִּיטֶר בִּתְלוֹתוֹ אֶת הָרוֹבֶה שֶׁבְּיָדוֹ.

“אֲנִי הוּא שֶׁגִּלִּיתִי לוֹ כִּי אִמָּהוֹת קְרוּיוֹת יְשִׁישׁוֹת,” לָחַשׁ מִיכָאֵל לְקָרְלִי.

“יֵשׁ לִי תְּלוּנָה עַל מִיכָאֵל,” קָרָא קֶרְלִי מִיָּד.

רִאשׁוֹן הַתְּאוֹמִים נִגַּשׁ אֶל פִּיטֶר. “אַבָּא, רוֹצִים אָנוּ לִרְקֹד.”

“רְקֹד וָלֵךְ, דּוֹדִי מִדּוֹד,” קָרָא פִּיטֶר, שֶׁדַּעְתּוֹ הָיְתָה זְחוּחָה עָלָיו.

“אַף אַתָּה עִמָּנוּ!”

פִּיטֶר הֵיטִיב לִרְקֹד מִכֻּלָּם־יַחַד, אֶלָּא שֶׁהֶעֱמִיד פָּנִים כְּנִרְעָשׁ עַד עִמְקֵי־נַפְשׁוֹ.

“אֲנִי! עַצְמוֹתַי תִּשְׁתַּקְשַׁקְנָה מִזֹּקֶן…”

“וְאַף גַּם אִמָּא!”

“מָה?” קָרְאָה וֶנְדִי. “אֵם לְחַיִל כָּבֵד אֲשֶׁר כָּזֶה תֵצֵא בְּמָחוֹל?”

“וַהֲרֵי לֵיל־שַׁבָּת הוּא,” נִסָּה סְלַיְטְלִי בְּעָרְמָה.

לֹא הָיָה זֶה אָמְנָם לֵיל־שַׁבָּת לַאֲמִתּוֹ, אַךְ יָכוֹל הָיָה לִהְיוֹת, לְפִי שֶׁחֶשְׁבּוֹן הָעִתִּים אָבַד לָהֶם זֶה־כְּבָר וְאוּלָם הַלָּלוּ, כֵּיוָן שֶׁנִּתְאַוּוּ לְעוֹלֵל מַשֶּׁהוּ שֶׁאֵינוֹ שָׁכִיחַ הֶעֱלוּ עַל עַצְמָם כְּאִלּוּ עָמְדוּ בְּלֵיל־שַׁבָּת, אוֹ אָז – קָמוּ וְעוֹלְלוּהוּ…

“מוּבָן שֶׁלֵּיל־שַׁבָּת, פִּיטֶר,” נִתְרַכְּכָה וֶנְדִי וְאָמְרָה.

“בַּעֲלֵי־גּוּף אֲשֶׁר כְּמוֹתֵנוּ, וֶנְדִי!”

“אַךְ וְרַק בֵּינֵינוּ לְבֵין צֶאֱצָאֵינוּ.”

“נָכוֹן, נָכוֹן.”

הֵשִׁיבוּ אֵפוֹא לַיְלָדִים כִּי רְשׁוּת בְּיָדָם לִרְקֹד, אַף כִּי רֵאשִׁית־חָכְמָה הֵם מְצֻוִּים לַעֲטֹף עַצְמָם כָּתְנוֹת־לַיְלָה.

“הָא, יְשִׁישָׁתִי,” לָחַשׁ לָהּ פִּיטֶר לְוֶנְדִי וּבְתוֹךְ כָּךְ – חִמֵּם עַצְמוֹ כְּנֶגֶד הָאוּר וְהֵצִיץ בָּהּ, עַד שֶׁהִיא הוֹפֶכֶת עָקֵב שֶׁבַּפֻּזְמָק, מִלְּמַעְלָה לְמַטָּה. “אֵין לָנוּ, לָךְ אַף לִי, נְעִימוּת רַבָּה יוֹתֵר לְעִתּוֹת־עֶרֶב, מִנְּעִימוּת הַשָּׁעָה שֶׁכָּל טִרְדּוֹת יוֹמֵנוּ מַגִּיעוֹת בָּהּ לְקִצָּן וְאָנוּ מְסֻבִּים כָּךְ, בְּצַד הָאָח הַמְבֹעֶרֶת, הֲסָבָה שֶׁבְּמַרְגֹעַ עִם פָּעוֹטֵינוּ הָרַכִּים וְהַיְקָרִים.”

“נָעִים וְנֶחְמָד, פִּיטֶר, לֹא כֵן?” אָמְרָה וֶנְדִי מְדֻשֶּׁנֶת־עֹנֶג.

“נִדְמֶה לִי שֶׁקֶּרְלִי יָרַשׁ אֶת חָטְמְךָ.”

“מִיכָאֵל נִבְרָא כֻּלּוֹ בְּצַלְמֵךְ.”

נִגְּשָׁה אֵלָיו וְהִנִּיחָה כַּפָּהּ עַל כְּתֵפוֹ.

“פִּיטֶר יַקִּירִי,” קָרְאָה וְאָמְרָה, “הֲגַם שֶׁלֵּיחִי נָס בְּמִקְצָת, מַחֲמַת טִרְדּוֹתֶיהָ שֶׁל מִשְׁפָּחָה רַבַּת־נְפָשׁוֹת אֲשֶׁר כָּזוֹ, אִי אַתָּה רוֹצֶה לְהַחֲלִיפֵנִי בְּאַחֶרֶת?”

“לֹא, וֶנְדִי.”

מוּבָן שֶׁלֹּא רָצָה בְּכָךְ, אֶלָּא שֶׁהֵצִיץ בָּהּ עַתָּה הֲצָצָה שֶׁל אִי־נִחוּתָא. עֵינָיו נִתְפַּלְבְּלוּ, אַתֶּם יוֹדְעִים, כְּמִי שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ בְּעַצְמוֹ אִם יָשֵׁן הוּא וְאִם עֵר.

“פִּיטֶר, מַה הָיָה לְךָ?”

“הִרְהַרְתִּי לִי”, הֵשִׁיב בִּמְעַט מוֹרָא־שֶׁבַּלֵּב. “הֲרֵי אֵינֶנִּי אֲבִיהֶם אֶלָּא עַל־דֶּרֶךְ־הַכְּאִלּוּ, לֹא כֵן?”

“הָא, כֵּן,” דָּקָה וֶנְדִי וְאָמְרָה.

“רוֹאָה אַתְּ,” הִמְשִׁיךְ כְּמִתְנַצֵּל, “אִלּוּ הָיִיתִי בֶּאֱמֶת אֲבִיהֶם־מְחוֹלְלָם, הָיִיתִי נִרְאֶה עַכְשָׁו זָקֵן אֲשֶׁר כָּזֶה!”

“אַךְ הַלָּלוּ הֲרֵי יְלָדֵינוּ הֵם, פִּיטֶר, שֶׁלְּךָ וְשֶׁלִּי.”

“לֹא בֶּאֱמֶת־וּבְתָמִים, וֶנְדִי?”

“לֹא, אִם אֵינְךָ רוֹצֶה בְּכָךְ,” הֵשִׁיבָה. “פִּיטֶר,” שָׁאֲלָה וְנִסְּתָה לְשַׁוּוֹת לִדְבָרֶיהָ הַבָּעָה נִמְרֶצֶת, “מַה הֵן, בְּדִיּוּק, רִגְשׁוֹתֶיךָ כְּלַפַּי?”

“רִגְשׁוֹת בֵּן מָסוּר אֶל אִמּוֹ, וֶנְדִי.”

“כָּךְ שִׁעַרְתִּי,” אָמְרָה וּפָנְתָה לִקְצֵה הַחֶדֶר אֲשֶׁר מֵעֵבֶר־מִשָּׁם. נִתְיַשְּׁבָה לָהּ מִן הַצַּד, פְּרוּשָׁה לְעַצְמָהּ.

“הֲרֵי אַתְּ מוּזָרָה,” אָמַר פִּיטֶר, שֶׁנִּכַּר בּוֹ כִּי עָמַד לִפְנֵי חִידָה סְתוּמָה. “כָּמוֹךְ כְּטַיְגֶר־לִילִי. יֵשׁ דְּבַר־מָה שֶׁהִיא רוֹצָה לִהְיוֹת לִי, אַךְ לִדְבָרֶיהָ – לֹא אֵם.”

“לֹא, כְּלָל וּכְלָל לֹא, לֹא!” אָמְרָה וֶנְדִי בְּהַדְגָּשָׁה נוֹרָאָה. עַכְשָׁו יוֹדְעִים אָנוּ עַל שׁוּם מָה הָיְתָה דַעְתָּהּ מְשֻׁחֶדֶת כְּנֶגֶד אֲדֻמֵּי־עוֹר.

“מַהוּ, אֵפוֹא?”

“לֹא מִמִּדַּת לֵידִי הִיא לוֹמַר.”

“לוּ יְהִי כֵן,” אָמַר פִּיטֶר שֶׁנִּפְגַּע בְּמִקְצָת. “טִינְקֶר־בֶּל, אוּלַי, תֹּאמַר לִי.”

“הוֹ, כֵּן, טִינְקֶר־בֶּל תֹּאמַר לְךָ,” הֵטִיחָה כְּנֶגְדּוֹ וֶנְדִי הֲטָחָה שֶׁכֻּלָּהּ בּוּז. “זוֹ בְּרִיָּה שֶׁנִּשְׁתַּלְּחָה הֶפְקֵר.”

טִינְק, שֶׁכָּל אוֹתָהּ שָׁעָה כָּרְתָה מֵחֲדַר־מִשְׁכָּבָהּ אֹזֶן כַּאֲפַרְכֶּסֶת, הִשְׁמִיעָה קוֹל־צְוָחָה מְחֻצָּף.

“אוֹמֶרֶת שֶׁהִיא גֵּאָה עַל שֶׁזָּכְתָה לִחְיוֹת מִן הַהֶפְקֵר,” תִּרְגֵּם פִּיטֶר.

כָּאן צָף וְעָלָה רַעְיוֹן בְּמֹחוֹ. “שֶׁמָּא עָלְתָה עַל דַּעְתָּהּ לִהְיוֹת לִי לְאֵם?”

“חֲמוֹרוֹתַיִם!” קָרְאָה טִינְקֶר־בֶּל בְּשֶׁצֶף־קֶצֶף.

אִמְרָה זוֹ חָזְרָה וְנִשְׁנְתָה בְּפִיהָ פְּעָמִים רַבּוֹת כָּל־כָּךְ, שֶׁשּׁוּב לֹא הָיְתָה וֶנְדִי צְרִיכָה לִמְתֻרְגְּמָנִים.

“כִּמְעַט שֶׁאֲנִי מַסְכִּימָה עִמָּהּ,” נִכְנְסָה וֶנְדִי לְתוֹךְ דְּבָרֶיהָ. שַׁוּוּ־נָא בְּנַפְשְׁכֶם – וֶנְדִי נִכְנֶסֶת לְדִבְרֵי חֲבֶרְתָּהּ! אַךְ עֲיֵפָה הָיְתָה מְאֹד וּלְמוֹתָר הוּא לוֹמַר כִּי לֹא יָדְעָה מַה יֵּלֵד לֵיל. אִלּוּ יָדְעָה לֹא הָיְתָה מְהִירָה כָּל־כָּךְ לִכְעֹס.

אִישׁ מֵהֶם לֹא יָדַע. מוּטָב, אוּלַי, כָּךְ. אִי־הַיְדִיעָה הוֹסִיפָה לָהֶם שָׁעָה שֶׁכֻּלָּהּ שִׂמְחָה וּלְפִי שֶׁנִּגְזַר עָלֶיהָ לִהְיוֹת אַחֲרוֹנָה בְּכָל שְׁעוֹתֵיהֶם בִּלְהַלָּן, שִׂמְחוּ־נָא וְנִשְׂמַח כִּי הָיוּ בָּהּ שִׁשִּׁים דַּקָּה. הַיְלָדִים פָּצְחוּ קוֹלָם בְּקוֹל־זִמְרָה וּפִזְזוּ בְּכָתְנוֹת־לֵילָם. הָיָה זֶה שִׁיר־זֶמֶר מְסַמֵר־לֵב וּמְצֹדֵד אֹזֶן, שֶׁבּוֹ הֶעֱמִידוּ פָּנִים כְּאִלּוּ חָרְדוּ מִצֵּל עַצְמָם. שַׁעֵר לֹא שִׁעֲרוּ כִּי חִישׁ־מַהֵר יָעוּטוּ עֲלֵיהֶם צְלָלִים שֶׁיָּפִיחוּ בְּלִבָּם אֵימָה־חֲשֵׁכָה בֶּאֱמֶת. עֲלִיצוּת מְחוֹלָם הִרְעִישָׁה אֶת אַמּוֹת הַסִּפִּין מַמָּשׁ וְאֵיךְ דָּחֲפוּ אִישׁ אֶת אָחִיו עַל הַמִּטָּה, אוֹ דְחָקוּהוּ, גַּם שְׁמָטוּהוּ אַרְצָה! הָיְתָה זוֹ מִלְחֶמֶת מַצָּעִים וּכְסָתוֹת יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר רִקּוּד וּכְשֶׁתַּמָּה וְהִגִּיעָה לִידֵי גְמַר חָזְרוּ הַכְּסָתוֹת וּבִקְּשׁוּ לָקוּם וּלְהִתְרָאוֹת פָּנִים פַּעַם נוֹסֶפֶת. מָשָׁל לְמִי הָיוּ דוֹמִים? אֲנָשִׁים־אַחִים, שֶׁיָּדְעוּ וְהִכִּירוּ כִּי שׁוּב לֹא יָשׁוּבוּ לְהִסְתּוֹפֵף בְּצֵל קוֹרַת גַּג אֶחָד. סִפּוּרֵי־הַמַּעֲשֶׂה שֶׁהִשְׁמִיעוּ אִישׁ בְּאָזְנֵי אָחִיו עַד שֶׁהִגִּיעַ לְוֶנְדִי זְמַן לְבָרְכָם בִּרְכַּת לֵיל־מְנוּחָה! אֲפִלּוּ סְלַיְטְלִי נִסָּה כֹּחוֹ בְּסִפּוּר־אַגָּדָה, אַךְ דִּבְרֵי־פְּתִיחָתוֹ הָיוּ יְגֵעִים כָּל־כָּךְ, שֶׁהֶחֱרִידוּ אוֹתוֹ עַצְמוֹ וְאָז אָמַר:

“זֶהוּ! פֶּתַח־דָּבָר מְשַׁעֲמֵם. נַעֲמִיד־נָא פָּנִים כְּאִלּוּ הָיָה סוֹף־דָּבָר.”

וְאָז עָלוּ כֻּלָּם עַל מִשְׁכָּבָם וְהִקְשִׁיבוּ רַב־קֶשֶׁב לְסִפּוּרָהּ שֶׁל וֶנְדִי. סִפּוּר זֶה נִתְחַבֵּב עֲלֵיהֶם בְּיוֹתֵר, אֶלָּא שֶׁפִּיטֶר לֹא הָיָה מְסֻגָּל לְעַכְּלוֹ. כֵּיוָן שֶׁפָּתְחָה בּוֹ, הָיָה יוֹצֵא תָמִיד מִן הַחֶדֶר, אוֹ אוֹטֵם אָזְנָיו מִשְּׁמֹעַ. אִלּוּ עָשָׂה אַף עַתָּה חַת מִן הַשְּׁתֵּיִם, אֶפְשָׁר שֶׁהָיוּ מִתְגּוֹרְרִים עֲדַיִן עַל הָאִי. וְאוּלָם לַיְלָה זֶה נִשְׁאַר יָשׁוּב עַל שְׁרַפְרָפוֹ וְעוֹד נָשׁוּב נִוָּכַח־לָדַעַת מֶה עָלְתָה לָהֶם, מֵחֲמַת כָּךְ, בְּסוֹפָם.


 

סִפּוּרָהּ שֶׁל וֶנְדִי    🔗

“הַטּוּ אָזנֵיכֶם וְשִׁמְעוּ,” אָמְרָה וֶנְדִי, שֶׁהֵחֵלָּה מְסַפֶּרֶת אֶת סִפּוּרָהּ לְמִיכָאֵל, הַשָּׁכוּב לְמַרְגְּלוֹתֶיהָ וּלְשִׁבְעַת הַיְלָדִים שֶׁבַּמִּטָּה. “הָיֹה הָיָה לְפָנִים גֶּ’נְטְלְמֶן אֶחָד –”

“מִי יִתְּנֶנּוּ לֵידִי…” קָרָא קֶרְלִי.

“לְוַאי שֶׁהָיָה עַכְבָּר לָבָן,” אָמַר נִיבְּס.

“הַסּוּ,” נָזְפָה בָּהֶם אִמָּם. “הָיְתָה אַף לֵידִי וְ –”

“אוֹ אִמָּא,” קָרָא רִאשׁוֹן הַתְּאוֹמִים, “הֲרֵי שֶׁיֶּשְׁנָה גַם לֵידִי? לֹא בֵּין הַמֵּתִים, חָלִילָה?”

“הוֹ, לֹא.”

“אֲנִי שָׂמֵחַ שֶׁאֵינָהּ נִמְנֵית עִם הַמֵּתִים,” אָמַר טוּטְלֶס. “אַתָּה שָׂמֵחַ, גּ’וֹן?”

“מוּבָן שֶׁאֲנִי שָׂמֵחַ.”

“אַתָּה שָׂמֵחַ, נִיבְּס?”

“מְאֹד.”

“אַתֶּם שְׂמֵחִים, תְּאוֹמִים?”

“שְׂמֵחִים בְּכָל־נַפְשֵׁנוּ!”

“אֵלִי שֶׁבַּשָּׁמַיִם!” נֶאֶנְחָה וֶנְדִי.

“פָּחוֹת שָׁאוֹן שָׁם,” נָתַן עֲלֵיהֶם פִּיטֶר בְּקוֹלוֹ. מָנוּי וְגָמוּר הָיָה עִמּוֹ שֶׁלֹּא יְקַפְּחוּהָ בִּדְבָרִים, יְהֵי־נָא סִפּוּרָהּ מָאוּס בְּעֵינָיו כְּכָל אֲשֶׁר הִנּוֹ!

“שְׁמוֹ שֶׁל אוֹתוֹ גֶ’נְטְלְמֶן,” הִמְשִׁיכָה וֶנְדִי, “הָיָה מַר דַּרְלִינְג וּשְׁמָהּ שֶׁלָּהּ, מָרַת דַּרְלִינְג.”

“הִכַּרְתִּי אוֹתָם,” אָמַר גּ’וֹן, כִּלְהַכְעִיס.

“נִדְמֶה לִי שֶׁהִכַּרְתִּים,” הֶחֱרָה־הֶחֱזִיק אַחֲרָיו מִיכָאֵל, אַף כִּי בְּרֹב הִסּוּס.

“נְשׂוּאִים הָיוּ זֶה לָזוֹ, הֲלֹא תֵדְעוּ,” הִסְבִּירָה וֶנְדִי, “וּמַה סְּבוּרִים אַתֶּם הָיָה לָהֶם?”

“עַכְבָּרִים לְבָנִים,” קָרָא נִיבְּס כְּמִי שֶׁיָּרְדָה עָלָיו שְׁכִינָה.

“לֹא.”

“אַךְ זֶה הוּא דְבַר־תַּעֲלוּמָה!” אָמַר טוּטְלֶס, שֶׁיָּדַע אֶת הַסִּפּוּר עַל־פֶּה.

“הַס־נָא, טוּטְלֶס. הָיוּ לָהֶם צֶאֱצָאִים.”

“מַה הֵם ‘צֶאֱצָאִים’?”

“אַתָּה, תְּאוֹמִי, הִנְּךָ אֶחָד מֵהֶם.”

“שָׁמַעְתָּ, ג’וֹן? הֲרֵינִי צֶאֱצָא!”

“צֶאֱצָאִים אֵינָם יְלָדִים,” אָמַר גּ’וֹן.

“הָא, אֵלִי, אֵלִי,” נֶאֶנְחָה וֶנְדִי. “אוֹמֶנֶת הָיְתָה לָהֶם, שֶׁקּוֹרִין נָנָה. יוֹם אֶחָד נִתְכַּעֵס מַר דַּרְלִינְג, נָתַן קוֹלָר בְּצַוָארָהּ וְהוֹצִיאָהּ לֶחָצֵר. כָּךְ פָּרְחוּ הַיְלָדִים וְנִתְעוֹפְפוּ הַחוּצָה.”

“הֲרֵי זֶה סִפּוּר שֶׁכֻּלּוֹ מַחֲמַדִּים,” אָמַר נִיבְּס.

“פָּרְחוּ וְעָפוּ,” הִמְשִׁיכָה וֶנְדִי, “לְאֶרֶץ לֹא־הָיְתָה־לֹא־נִבְרְאָה, הִיא לְהַלָּן, שֶׁבָּהּ שׁוֹכְנִים הָעֲזוּבִים.”

“כָּךְ שִׁעַרְתִּי,” קָרָא קֶרְלִי בְּרִגְשַׁת־נֶפֶשׁ. “אֵינִי יוֹדֵעַ אֵיךְ שִׁעַרְתִּי, אַךְ שַׁעֵר שִׁעַרְתִּי לִי שֶׁכָּךְ הוּא.”

“הָא, וֶנְדִי,” קָרָא טוּטְלֶס. “הֶהָיָה שָׁם אֶחָד בְּשֵׁם טוּטְלֶס?”

“הֵן, הָיֹה הָיָה.”

“הֲרֵינִי בְּתוֹךְ הַסִּפּוּר. אֲנִי בְּתוֹךְ הַסִּפּוּר, נִיבְּס.”

“יָד לַפֶּה! רוֹצָה אֲנִי כִּי תְהַרְהֲרוּ עַתָּה בְּצַעַר לֵב אַבָּא־אִמָּא, שָׁעָה שֶׁקָּמוּ יַלְדֵיהֶם וְעָפוּ־נִתְעוֹפְפוּ לָהֶם.”

“אוּ־אוּ!” נֶאֶנְקוּ כֻּלָּם, אַף כִּי נִתֶּנֶת אֱמֶת לְהֵאָמֵר: לֹא נִצְטַעֲרוּ בְּצַעַר לִבָּהּ כָּל־עִקָּר.

“הַרְהְרוּ בַּיְּצוּעִים הָרֵיקִים.”

“אוּ־אוּ!”

“עָצוּב מְאֹד,” אָמַר רִאשׁוֹן הַתְּאוֹמִים בְּגִילַת־נֶפֶשׁ.

“אֵינִי רוֹאֶה אֵיךְ יִסְתַּיְּמוּ הַדְּבָרִים בְּכִי־טוֹב,” אָמַר אָחִיו תְּאוֹמוֹ. “אַתָּה, נִיבְּס?”

“לִבִּי מָלֵא חֲרָדָה!”

“אִלּוּ יְדַעְתֶּם עַד הֵיכָן אַהֲבַת־אֵם מַגַּעַת,” סָחָה לָהֶם וֶנְדִי בִּנְעִימַת־נִצָּחוֹן, “לֹא הֱיִיתֶם חוֹשְׁשִׁים כְּלָל.” כָּאן הִגִּיעָה לְפִסְקָה שֶׁפִּיטֶר שְׂטָמָהּ בְּכָל־לִבּוֹ.

“אַהֲבַת־אֵם חֲבִיבָה עָלַי,” אָמַר טוּטְלֶס, שֶׁהֵטִיחַ בְּנִיבְּס אֶת אַחַת הַכְּסָתוֹת. “חֲבִיבָה עָלֶיךָ אַהֲבַת־אֵם, נִיבְּס?”

“חֲבִיבָה מְאֹד,” הֵשִׁיב נִיבְּס שֶׁהֶחֱזִיר לוֹ מִיָּד הֲטָחָה כְּנֶגֶד הֲטָחָה.

“רוֹאִים אַתֶּם,” אָמְרָה וֶנְדִי בְּשִׂמְחַת־נֶפֶשׁ, “גִּבּוֹרַת סִפּוּרֵנוּ יָדְעָה כִּי אִמָּהּ תַּשְׁאִיר אֶת הַחַלּוֹן פָּתוּחַ, עַל מְנָת שֶׁיְּלָדֶיהָ יוּכְלוּ לַחֲזֹר וְלָעוּף בּוֹ תָמִיד לְחַדְרָם. עָשׂוּ הַיְלָדִים שָׁנִים רַבּוֹת בְּמֶרְחַקִּים, שָׁהוּ־נִשְׁתַּהוּ, בִּלּוּ זְמַנָּם בִּנְעִימִים.”

“הֲחָזְרוּ, בְּיוֹם מִן הַיָּמִים, הַבַּיְתָה?”

“הָבָה נִצְפֶּה,” קָרְאָה וֶנְדִי בְּאָזְרָהּ שְׁאֵרִית־כֹּחָהּ, “לְחֵיק הֶעָתִיד.”

הַכֹּל שִׁוּוּ לְפַרְצוּפָם אֲרֶשֶׁת־סְגֻלָּה, מֵאוֹתָן שֶׁמְּקִילוֹת עַל הַצּוֹפִים לִרְאוֹת בְּאִצְטַגְנִינוּת שֶׁלָּהֶם.

“שָׁנִים חָלְפוּ, שָׁנִים עָבְרוּ, וְאֵיזוֹ־הִיא, מִי־הִיא, אוֹתָהּ לֵידִי הֲדוּרָה, בַּת־בְּלִי־גִיל, הַיּוֹרֶדֶת בְּתַחֲנַת־לוֹנְדוֹן?”

“מִי־הִיא, וֶנְדִי, וְאֵיזוֹ־הִיא?” קָרָא נִיבְּס, נִרְעָשׁ וְנִפְעָם, כְּמִי שֶׁלֹּא שָׁמַע אֶת הַדְּבָרִים מִיָּמָיו.

“הַאֻמְנָם הִנָּה – הֵן – לָאו – אָמְנָם כֵּן – וֶנְדִי הַנָּאוָה?”

“הָא!”

“וּמִי הֵן שְׁתֵּי הַדְּמֻיּוֹת, הַכְּבוּדוֹת וְהַנִּכְבָּדוֹת שֶׁהִגִּיעוּ, בְּלִי עֵין־הָרָע, לְשִׁעוּר קוֹמַת גְּבָרִים בְּעַמֵּיהֶם? הַיְּכוֹלוֹת הֵן לִהְיוֹת דְּמֻיּוֹת גּ’וֹן וּמִיכָאֵל? אָמְנָם כֵּן, צַלְמָם וּדְמוּתָם!”

“הָא!”

“עֵינֵיכֶם הָרוֹאוֹת, אַחַי הַיְקָרִים,” אוֹמֶרֶת וֶנְדִי וְזוֹקֶפֶת אֶצְבָּעָהּ לְמַעְלָה, “כִּי הַחַלּוֹן נִשְׁאַר פָּתוּחַ לִרְוָחָה. עַכְשָׁו, הִנֵּה בָּאנוּ עַל שְׂכַר אֱמוּנָתֵנוּ הַנַּעֲלָה בְּאַהֲבַת־אֵם. כָּךְ עָפוּ־נִתְעוֹפְפוּ שְׁלָשְׁתָּם לְמַעְלָה, אֶל אַבָּא־אִמָּא, וְלֹא יִשְׂבַּע קֻלְמוֹס מִסַּפֵּר אֶת גֹּדֶל כָּל הַשִּׂמְחָה, שֶׁאָנוּ מוֹרִידִים עָלֶיהָ בָּזֶה אֶת מָסַכֵּנוּ.”

זוֹ הָיְתָה פָּרָשַׁת הַדְּבָרִים וְהַשּׁוֹמְעִים נֶהֱנוּ מִמֶּנָּה לֹא פָּחוֹת מִן הַמְסַפֶּרֶת הַנָּאָה עַצְמָהּ. הִנֵּה אָנוּ פּוֹרְחִים לָנוּ מִקִּנֵּנוּ, בְּרִיּוֹת חַסְרוֹת־לֵב, אַף כִּי חֲמוּדוֹת מְאֹד. הִנֵּה מְבַלִּים זְמַנֵּנוּ בִּנְעִימִים וְאֵין לְאִישׁ חֵלֶק בְּשִׂמְחוֹתֵינוּ. אַךְ הִנֵּה אָנוּ צְרִיכִים לְשִׂימַת־לֵב מְיֻחֶדֶת, מָה אָנוּ עוֹשִׂים? מוֹאִילִים לַחֲזֹר, בְּרֹב אֲצִילוּתֵנוּ, וְלֵהָנוֹת מִמֶּנָּה, מֻבְטָחִים תָּמִיד בְּלִבֵּנוּ כִּי יְאַמְּצוּנוּ אֶל־לֵב, תַּחַת אֲשֶׁר רָאוּי הָיָה יוֹתֵר לְהַסְפִּיגֵנוּ! וּבֶאֱמֶת בָּטְחוּ הַיְלָדִים בְּאַהֲבַת־אִמָּא בִּטְחָה רַבָּה כָּל־כָּךְ, שֶׁנָּטְלוּ הֶתֵּר לְעַצְמָם לְהוֹסִיף וְלִפְרֹק עֹל־מִשְׁמַעַת.

אַךְ הָיָה בְּתוֹכָם אֶחָד, שֶׁהֵיטִיב לָדַעַת; וּכְשֶׁכִּלְּתָה וֶנְדִי דְּבָרֶיהָ מִלֵּט מִפִּיו קוֹל־אֲנָחָה מְשַׁבֵּר לֵב.

“מָה הַדָּבָר, פִּיטֶר?” שָׁאֲלָה וֶנְדִי וְחָשָׁה אֵלָיו מִיָּד. חָשְׁשָׁה שֶׁאֵינֶנּוּ בְּקַו־הַבְּרִיאוּת וּמִשְׁשַׁתּוּ, בְּרֹב חֲרָדָה, לְמַטָה מֵחָזֵהוּ.

“בְּמָה אַתָּה חָשׁ?”

“מֵחוּשׁ זֶה אֵינוֹ כִּשְׁאָר כָּל הַמֵּחוּשִׁים.”

“מַה טִּיבוֹ?”

“אִם זוֹ דַּעְתֵּךְ עַל הָאִמָּהוֹת, וֶנְדִי, אֵינֵךְ אֶלָּא טוֹעָה…”

הַכֹּל הִקִּיפוּהוּ בְּחֶרְדַּת־נֶפֶשׁ, אֵימָה אֲשֶׁר כָּזוֹ הִפִּיל עֲלֵיהֶם בְּהִתְרַגְּשׁוּתוֹ, וּבְתֹם־לֵב רָאוּי לְשֶׁבַח לֹא כִּחֵד מֵהֶם עַתָּה דְבָרִים, שֶׁכִּסָּה וְלֹא גִלָּה יָמִים רַבִּים.

“לִפְנֵי שָׁנִים הַרְבֵּה,” פָּתַח וְאָמַר, “דִּמִּיתִי אַף אֲנִי בְּלִבִּי כִּי אִמִּי תַשְׁאִיר תָּמִיד אֶת חַלּוֹנִי פָּתוּחַ לְמַעֲנִי לִרְוָחָה. קַמְתִּי וְעָשִׂיתִי בְּמֶרְחַקִּים יְרָחִים־עַל־יְרָחִים־עַל־יְרָחִים, עַד שֶׁעַפְתִּי וְחָזַרְתִּי לִי הַבַּיְתָה. אַךְ חַלּוֹנִי הָיָה מֻגָּף, מִשּׁוּם שֶׁאִמָּא שָׁכְחָה עָלַי לְגַמְרֵי, וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁמָּצָאתִי בְּמִטָּתִי יֶלֶד קָטָן אַחֵר.”

אֵינִי בָּטוּחַ כְּלָל שֶׁאָמְנָם כָּךְ הָיוּ עִמּוֹ דְבָרִים, אֶלָּא שֶׁפִּיטֶר דִּמָּה בְּלִבּוֹ כִּי כָּךְ מַמָּשׁ הָיוּ.

“הַבָּטוּחַ אַתָּהּ שֶׁכָּאֵלֶּה הֵן הָאִמָּהוֹת?”

“כֵּן.”

זוֹ הָיְתָה, מַשְׁמָע, הָאֱמֶת בִּדְבַר הָאִמָּהוֹת. צָבוֹת אֲשֶׁר כְּמוֹתָן!

אַךְ יָפָה זְהִירוּת בְּכָל־עֵת וְאֵין לְךָ בְּרִיָּה קַלָּה לְהַרְהֵר חֲרָטָה בְּלִבָּהּ יוֹתֵר מִן הַיֶּלֶד.

“וֶנְדִי, נָשׁוּב הַבַּיְתָה,” קָרְאוּ ג’וֹן וּמִיכָאֵל כְּאֶחָד.

“כֵּן,” הֵשִׁיבָה הִיא וְאָחֲזַתָּם בְּיָדָם.

“לֹא הַלַּיְלָה?” שָׁאֲלוּ שְׁאָר הַיְלָדִים בִּמְבוּכָה. בְּעִמְקֵי מַה שֶׁנִּתְקָרֵא בְּפִיהֶם לֵב, יָדְעוּ יָפֶה כִּי אֶפְשָׁר לְיֶלֶד אַף בְּלֹא אֵם וְכִי רַק הָאִמָּהוֹת לְבַדָּן הֵן הַסְּבוּרוֹת כִּי בִּלְעֲדֵיהֶן אִי־אֶפְשָׁר כְּלָל.

“מִיָּד,” הֵשִׁיבָה וֶנְדִי בְּקוֹל תַּקִּיף, מִשּׁוּם שֶׁלְּפֶתַע צָף הִרְהוּר בְּמֹחָהּ: אֶפְשָׁר שֶׁאִמָּא שְׁרוּיָה לְמֶחֱצָה בְּאֵבֶל?

מוֹרָא זֶה הוּא שֶׁמָּחָה מִלִּבָּהּ אֶת מַה שֶׁהָיוּ בְּוַדַּאי רִגְשׁוֹת פִּיטֶר, וּוֶנְדִי אָמְרָה בְּקוֹל נִמְרָץ:

“פִּיטֶר, הֲתִדְאַג לַסִּדּוּרִים הַדְּרוּשִׁים?”

“הַאִם זֶה רְצוֹנְכֶם?” הֵשִׁיב בְּקוֹל צוֹנֵן, כְּאִלּוּ בִּקְשַׁתּוּ לְהוֹשִׁיט לָהּ אֱגוֹזִים.

הַגּוּ עַתָּה בְּעַצְמְכֶם – לֹא הֶגֶה… בֵּינוֹ לְבֵינָהּ – וְלֹא “צַר לִי לְאַבֶּדְךָ!” אִם אָמְנָם אַחַת הִיא לָהּ, הִרְהֵר פִּיטֶר, טוֹב־טוֹב שֶׁתֵּדַע כִּי אַחַת הִיא אַף לִי. אַךְ מוּבָן שֶׁלֹּא אַחַת הָיְתָה לוֹ כְּלָל וּכְלָל. עַכְשָׁו הָיְתָה טִינָתוֹ לַמְבֻגָּרִים עַזָּה כָּל־כָּךְ, שֶׁבְּכַוָּנָה הֵחֵל נוֹשֵׁם, בְּעָבְיָהּ שֶׁל קוֹרָה, חָמֵשׁ נִשְׁמִין מְהִירוֹת, חֲטוּפוֹת, בִּשְׁנִיָּה. טַעֲמוֹ־שֶׁל־דָּבָר נָעוּץ בַּמָּשָׁל הַקַּדְמוֹנִי, הָאוֹמֵר בִּלְהַלָּן כִּי כָּל נְשִׁימָה מִנְּשִׁימוֹת אַפֶּיךָ מוֹצִיאָה מְבֻגָּר אֶחָד מִן הָעוֹלָם. פִּיטֶר קְטָלָם בְּהֶבֶל־פִּיו וְנִפְרַע מֵהֶם חִישׁ כְּכָל אֲשֶׁר יָכֹל. מִשֶּׁנָתַן לַאֲדֻמֵּי־הָעוֹר אֶת הוֹרָאוֹתָיו חָזַר הַבַּיְתָה, אַךְ נוֹכַח מִיָּד לָדַעַת כִּי בְּהֵעָדְרוֹ נַעֲשָׂה מַעֲשֶׂה־שֶׁלֹּא־יֵעָשֶׂה. הָרַעְיוֹן שֶׁהֵם עוֹמְדִים לְאַבֵּד אֶת וֶנְדִי הִבְהִיל אֶת הַיְלָדִים כָּל־כָּךְ, שֶׁהֵחֵלּוּ מִתְקָרְבִים אֵלֶיהָ קִרְבָה מְבַשֶּׂרֶת רָעוֹת.

“עַד שֶׁלֹּא בָּאָה לֹא הָיָה מַר לָנוּ כְּכָל אֲשֶׁר יֵמַר עַתָּה,” קָרְאוּ.

“נָקוּם וְנִתֵּן עָלֶיהָ מִשְׁמָר.”

“כֵּן, אִסְרוּהָ לִמְקוֹמָהּ.”

לִבָּהּ הִגִּיד לָהּ עַתָּה אֶל מִי מֵהֶם תִּקְרָא מִן הַמֵצָר.

“טוּטְלֶס,” פָּתְחָה וְאָמְרָה. “קוֹרֵאת אֲנִי אֵלֶיךָ!”

תִּמְהוּ, כֵּן תְּמָהוּ! מִכָּל־כֻּלָּם אֶל טוּטְלֶס דַּוְקָא, פֶּתִי שֶׁבָּעוֹלָם! אַךְ טוּטְלֶס נַעֲנָה לָהּ בִּדְבָרִים שֶׁל אֲצִילוּת־נֶפֶשׁ. בִּן־רֶגַע נֵעֵר מֵעָלָיו אֶת סִכְלוּתוֹ וְהֵשִׁיב בְּהַכָּרַת־עֵרֶךְ רַבָּה.

“אֵינִי אֶלָּא טוּטְלֶס,” קָרָא וְאָמַר, “שֶׁהַכֹּל דָּשִׁים בּוֹ בַּעֲקֵבָם. אַךְ רִאשׁוֹן שֶׁלֹּא יִנְהַג בְּוֶנְדִי מִנְהַג גֶ’נְטְלְמֶן אַנְגְּלִי, אֶקְרָעֶנּוּ כַּדָּג!”

אָמַר וְשָׁלַף אֶת דִּקְרוֹ, וּלְרֶגַע זֶה נִצְבָה שִׁמְשׁוֹ וְעָמְדָה לְפָנָיו דֹּם בְּגִבְעוֹן חַיָּיו. הַשְּׁאָר נָסוֹגוּ שֶׁלֹּא בְּטוֹבָתָם. כָּאן חָזַר פִּיטֶר וְהַכֹּל הִכִּירוּ בּוֹ מִיָּד שֶׁלֹּא יְהִי לָהֶם לְעֵזֶר כְּנֶגְדָּם. לֹא אִישׁ אֲשֶׁר כְּמוֹתוֹ יַחֲזִיק בְּנַעֲרָה שֶׁאֵינָהּ רוֹצָה לְהִשָּׁאֵר בִּלְהַלָּן.

“וֶנְדִי,” אָמַר כְּשֶׁהוּא פּוֹסֵעַ אַחַת הֵנָּה וְאַחַת הֵנָּה, “בִּקַּשְׁתִּי מֵאֲדֻמֵּי־הָעוֹר לְהַנְחוֹתֵךְ בִּשְׁבִילֵי־הַיַּעַר מִשּׁוּם שֶׁהָרִחוּף בָּאֲוִיר קָשֶׁה עָלַיִךְ כָּל־כָּךְ.”

“חֵן־חֵן, פִּיטֶר.”

“אַחַר־כָּךְ,” הִמְשִׁיךְ בְּקוֹל חַד וְגוֹזֵר, כְּמִי שְׁהוּרְגַל בְּמִשְׁמַעַת, “תַּצְלִיחֵךְ טִינְקֶר־בֶּל אֶת הַיָּם. הָעִירֶנָּה מִשְּׁנָתָהּ, נִיבְּס!”

נִיבְּס הָיָה חַיָּב לְהַקִּישׁ עַל פִּתְחָהּ פַּעֲמַיִם, אַף כִּי הֵסֵבָּה כְּבָר שָׁעָה אֲרֻכָּה עַל מִטָּתָהּ וְהִקְשִׁיבָה לְכָל הַנַּעֲשֶׂה.

“מִי אַתָּה? אֵיךְ מְלָאֲךָ לִבְּךָ? גֶּשׁ הָלְאָה!” קָרְאָה.

“יְהֵא עָלַיִךְ לָקוּם, טִינְק.” אָמַר נִיבְּס, “וְלָצֵאת עִם וֶנְדִי לְמַסָּע.”

מוּבָן שֶׁשָׂמְחָה לִשְׁמֹעַ כִּי וֶנְדִי נִפְטֶרֶת לָהּ לְדַרְכָּהּ, אֶלָּא שֶׁלִּהְיוֹת לָהּ רָץ־מַנְחֶה לֹא עָלָה אַף עַל דַּעְתָּהּ. דְּבָרִים אֵלֶּה אָמְרָה עַתָּה בְּמוֹ־פִּיהָ וּבְלָשׁוֹן קָשָׁה שִׁבְעָתַיִם. אוֹ אָז שָׁבָה וְהֶעֱמִידָה פָּנִים כְּמִי שֶׁחְטָפַתּוּ שֵׁנָה.

“אוֹמֶרֶת שֶׁלֹּא תָקוּם,” הִצְהִיר נִיבְּס, שֶׁפְּרִיקַת עֹל אֲשֶׁר כָּזוֹ הִכְּתָהוּ מַמָּשׁ בְּתִמָּהוֹן.

שָׁמַע פִּיטֶר כָּךְ וְנִגַּשׁ לַחֲדַר מִשְׁכַּב הַגְּבִירֹנֶת הַצְּעִירָה בְּעַצְמוֹ.

“טִינְק,” קָרָא בְּקוֹל קְפִידָה, “אִם אֵינֵךְ קָמָה וּמִתְלַבֶּשֶׁת מִיָּד, אֲנִי מַפְשִׁיל אֶת הַמָּסָךְ, אוֹ אָז נִרְאֶה אוֹתְךָ כֻּלָּנוּ בְּשִׂמְלָתְךָ הַתַּחְתּוֹנָה!”

שָׁמְעָה טִינְק וְקָפְצָה מִמִּשְׁכָּבָהּ. “מִי אָמַר שֶׁאֵינֶנִּי קָמָה?” צָעֲקָה.

בֵּינְתַיִם נָעֲצוּ הַיְלָדִים עֵינַיִם חַדְלוֹת־יֶשַׁע בְּוֶנְדִי, שֶׁהָיְתָה נְכוֹנָה לָצֵאת כְּבָר עִם גּ’וֹן וּמִיכָאֵל לַדֶּרֶךְ. עַכְשָׁו הָיוּ מְדֻכְדָּכִים לֹא עַל שׁוּם שֶׁעָמְדוּ לְאַבְּדָהּ בַּיָּדַיִם, אֶלָּא מִשּׁוּם שֶׁשִּׁעֲרוּ בְּלִבָּם כִּי נָכוֹנוּ לָהּ, בִּמְחוֹז־חֶפְצָהּ, שְׂמָחוֹת שֶׁאֵינָן מְזֻמָּנוֹת לָהֶם וְהֵם אֵינָם מְזֻמָּנִים לָהֶן. כָּרָגִיל, הֵרִיחוּ בְּכָךְ רֵיחַ־חִדּוּשׁ.

וֶנְדִי, שֶׁיִּחֲסָה לָהֶם רְגָשׁוֹת נַעֲלִים מֵאֵלֶּה שֶׁבְּנַפְשָׁם, חָשָׁה כִּי לִבָּהּ מִתְמוֹגֵג בְּקִרְבָּהּ.

“רְחִימָאַי,” אָמְרָה. “אִם תָּבוֹאוּ אִתִּי, אֵין לִי כִּמְעַט סָפֵק שֶׁאַשְׁפִּיעַ עַל אָבִי וְעַל אִמִּי כִּי יְאַמְּצוּכֶם.”

הַזְמָנָה זוֹ נוֹעֲדָה בְּעִקָּר לְפִּיטֶר, אַךְ לְפִי שֶׁכָּל אֶחָד מִן הַיְלָדִים הָיָה קָרוֹב אֵצֶל עַצְמוֹ, קָפְצוּ כֻּלָּם עַל רַגְלֵיהֶם וְהֵחֵלּוּ מְנַתְּרִים בְּרֹב שִׂמְחָה.

“אֲבָל לֹא יַחְשְׁבוּנוּ לִמְרֻבִּים מִדַּי?” שָׁאַל נִיבְּס בְּאֶמְצַע הַנִּתּוּר.

“הָא, לֹא,” אָמְרָה וֶנְדִי, שֶׁחִשְּׁבָה אֶת הַדְּבָרִים בִּמְהִירוּת. “פֵּרוּשׁ הַדָּבָר הוּא שֶׁנִּצְטָרֵךְ לְהַכְנִיס, פָּשׁוּט, מִטּוֹת אֲחָדוֹת לַחֲדַר־הָאוֹרְחִים. בִּימֵי חֲמִשִּׁי רִאשׁוֹנִים שֶׁבַּחֹדֶשׁ אֶפְשָׁר יִהְיֶה לְהַסְתִּירָם מֵעֵבֶר לַוִּילוֹנוֹת.”

“פִּיטֶר, שָׁרוּי לָנוּ לָלֶכֶת?” הִפְצִירוּ בּוֹ כֻּלָּם פֶּה־אֶחָד. דָּבָר הַלָּמֵד מֵעִנְיָנוֹ הוּא, כָּךְ הָיוּ סְבוּרִים, שֶׁאִם יֵלְכוּ הֵם, יֵלֵךְ אַף הוּא וְאוּלָם נִתֶּנֶת אֱמֶת לְהֵאָמֵר: אִכְפַּת הָיָה לָהֶם כִּקְלִפַּת־הַשּׁוּם. כָּךְ מוּכָנִים תָּמִיד הַיְלָדִים לִנְטשׁ אֶת יַקִּירֵי־לִבָּם, כָּל שָׁעָה שֶׁמִּזְדַּמֵּן לָהֶם דְּבַר־חִדּוּשׁ.

“שָׁרוּי לָכֶם, מֻתָּר לָכֶם…” הֵשִׁיב פִּיטֶר בְּחִיּוּךְ מַר. מִיָּד קָפְצוּ כֻּלָּם וְרָצוּ לִטֹּל אֶת חֲפָצֵיהֶם.

“וְעַכְשָׁו, פִּיטֶר,” אָמְרָה וֶנְדִי, שֶׁהָיְתָה סְבוּרָה כִּי יִשְּׁבָה אֶת כָּל הַהֲדוּרִים, “אֶתֵּן לְךָ אֶת תְּרוּפָתְךָ עַד שֶׁלֹּא נֵצֵא לַדֶּרֶךְ.”

וֶנְדִי אָהֲבָה לְחַלֵּק סַמֵּי־מַרְפֵּא וְאֵין סָפֵק שֶׁחִלְּקָה אוֹתָם בְּיָד נְדִיבָה יֶתֶר עַל הַמִּדָּה. הָיוּ אֵלֶּה, כַּמּוּבָן, מַיִם חַיִּים, אַךְ כֵּיוָן שֶׁנִּלְגְּמוּ מִתּוֹךְ לָגִין, שֶׁאוֹתוֹ נִעֲרָה תְּחִלָּה יָפֶה בְּיָדָהּ וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁמָּנְתָה בּוֹ כָּל טִפָּה, הָיָה בָּהֶם, מִן־הַסְּתָם, שֶׁמֶץ מִסַּם־סְגֻלָּה. וְאוּלָם הַפַּעַם לֹא מָסְרָה לוֹ וֶנְדִי אֶת רְפוּאָתוֹ מִשּׁוּם שֶׁבְּעֶצֶם הַרְקָחָתָהּ קָרְאָה בְּתַגֵּי־פָּנָיו הַבָּעָה שֶׁפִּלְּחָה אֶת לְבָבָהּ כַּחֵץ.

“טוּל כֵּלֶיךָ, פִּיטֶר,” אָמְרָה וְרִטְטָה בְּכָל גּוּפָהּ.

“לֹא,” הֵשִׁיב לָהּ בְּשִׁוְיוֹן־נֶפֶשׁ מְעֻשֶּׂה. “אֵינִי הוֹלֵךְ עִמָּךְ, וֶנְדִי.”

“כֵּן, פִּיטֶר.”

“לֹא.”

וּכְדֵי לְהוֹכִיחַ לָהּ שֶׁאֵין פְּרִידָתָהּ קָשָׁה עָלָיו כָּל־עִקָּר הֵחֵל מְכַרְכֵּר וּמְפַזֵּז לוֹ בַּחֶדֶר, אַחַת הֵנָּה וְאַחַת הֵנָּה, כְּשֶׁהוּא פּוֹרֵט עַל פִּי חֲלִילוֹ בְּרֹב־עֲלִיצוּת. וֶנְדִי נֶאֶלְצָה לִרְדֹּף אַחֲרָיו, אַף־עַל־פִּי שֶׁלֹּא הָיָה זֶה מַעֲשֶׂה הַהוֹלֵם אֶת כְּבוֹדָהּ.

“לִמְצֹא אֶת אִמְּךָ,” שִׁדְּלַתּוּ בִּדְבָרִים.

אִם אָמְנָם הָיְתָה לְפִּיטֶר אֵם בְּיוֹם־מִן־הַיָּמִים, שׁוּב לֹא חָסְרָה לוֹ. יָכוֹל הָיָה לְכַלְכֵּל מַעֲשָׂיו אַף בְּלֹא אִמָּהוֹת. הִקִּישׁ עַל קַנְקָנָן וּמְצָאוֹ מָלֵא מוּמִים וּמִגְרָעוֹת.

“לֹא, לֹא,” אָמַר לְוֶנְדִי בְּקוֹל פַּסְקָנִי. “אֶפְשָׁר שֶׁתֹּאמְרִי כִּי בָּאתִי כְּבָר בַּיָּמִים וְאִלּוּ אֲנִי רוֹצֶה לְהִשָּׁאֵר יֶלֶד קָטָן וּלְשַׂחֵק כָּל יָמַי בְּמִשְׂחָקִים.”

“אַךְ פִּיטֶר –”

“לֹא.”

וְכָךְ צָרִיךְ הָיָה לְגַלּוֹת אֶת אֹזֶן שְׁאָר כָּל הַיְלָדִים. פִּיטֶר אֵינוֹ הוֹלֵךְ. נָעֲצוּ בּוֹ עֵינַיִם אֲטוּמוֹת, מַקְלוֹתָם עַל שִׁכְמָם וּבִקְצֵה כָּל מַקֵּל – צְרוֹר. סְבוּרִים הָיוּ, תְּחִלָּה, שֶׁאִם אֵינוֹ הוֹלֵךְ עִמָּם, אוֹת הוּא כִּי חָזַר בּוֹ מִן הַהֶתֵּר שֶׁהִתִּיר לָהֶם לָלֶכֶת.

אֶלָּא שֶׁהָיָה גֵּאֶה מִכְּדֵי לַעֲשׂוֹת מַעֲשִׂים כָּאֵלֶה.

“אִם תִּפְגְּשׁוּ בְּאִמּוֹתֵיכֶם,” קָרָא בְּפָנִים מְכֻרְכָּמוֹת, “מְקַוֶּה אֲנִי שֶׁתִּמְצֶאנָה חֵן בְּעֵינֵיכֶם.”

לַעַג־לָרָשׁ זֶה עוֹרֵר בָּהֶם אִי־נִחוּתָא וְרֻבָּם הֵחֵלּוּ מְגַלִּים סִמָּנֵי־הִסּוּס. לְאַחַר כִּכְלוֹת הַכֹּל, עָנְתָה בָּהֶם עַתָּה הַכָּרַת פְּנֵיהֶם, לֹא פְּתָאִים־מַאֲמִינִים־לְכָל־דָּבָר הֵם, שֶׁקָּמִים וּמְבַקְּשִׁים לָלֶכֶת?

“הִתְאוֹשְׁשׁוּ־נָא,” קָרָא פִּיטֶר, “אַל מֹרֶךְ וְאַל רֶתַע!”

“הֱיִי שָׁלוֹם, וֶנְדִי”; פִּיטֶר פָּשַׁט יָדוֹ בְּגִילַת־נֶפֶשׁ, כְּאִלּוּ בֶּאֱמֶת הָיוּ צְרִיכִים לָצֵאת עַכְשָׁו מֵעִם פָּנָיו, שֶׁכֵּן שִׂיג וְשִׂיחַ לוֹ בְּעִנְיָן־שֶׁל־חֲשִׁיבוּת…

וֶנְדִי נֶאֶלְצָה לְהוֹשִׁיט לוֹ כַּפָּה, לְפִי שֶׁלֹּא מְצָאַתּוּ מוּכָן לְהַחֲלִיפָהּ בְּאֶצְבָּעוֹן.

“לֹא תִשְׁכַּח לְהַחֲלִיף אֶת לְבָנֶיךָ, פִּיטֶר?” שָׁאֲלָה וְגָחֲנָה עָלָיו. הִקְפִּידָה מְאֹד בְּכָל הַנּוֹגֵעַ לִכְלֵי לָבָן.

“לֹא.”

“תִּטְעַם כָּל רְפוּאָה בִּשְׁעָתָהּ?”

“כֵּן.”

בְּכָךְ תָּם, לִכְאוֹרָה הַכֹּל; שְׁתִיקָה רַבַּת־מְבוּכָה נִשְׂתָּרְרָה בַּחֶדֶר וְאוּלָם לֹא אִישׁ כְּפִּיטֶר יִמָּנֶה עִם אֵלֶּה שֶׁלִּבָּם נִשְׁבָּר בִּפְנֵי עֵדִים.

“מוּכָנָה, טִינְקֶר־בֶּל?”

“אַי, אַי!”

“כִּי אָז נַהֲגִי וּלְכִי!”

טִינְק קָפְצָה וְעָלְתָה בָּעֵץ הַסָּמוּךְ אֵלֶיהָ בְּיוֹתֵר, אֶלָּא שֶׁאִישׁ לֹא יָצָא אַחֲרֶיהָ מִשּׁוּם שֶׁבְּרֶגַע זֶה עַצְמוֹ עָרְכוּ הַפִּירָטִים אֶת הַתְקָפָתָם הַגְּדוֹלָה עַל אֲדֻמֵּי־הָעוֹר.

לְמַעְלָה, מָקוֹם שֶׁהַכֹּל נִרְאֶה שָׁלֵו כָּל־כָּךְ, פִּלְּחוּ עַתָּה קוֹלוֹת צְוָחָה וְצֶלְצְלֵי־פְּלָדָה אֶת הָאֲוִיר. לְמַטָּה נִשְׂתָּרְרָה דִּמְמַת־מָוֶת. פִּיּוֹת נִפְעֲרוּ לִרְוָחָה וְנִשְׁאֲרוּ פְּעוּרִים. וֶנְדִי כָּרְעָה עַל בִּרְכֶּיהָ, אַךְ יָדֶיהָ הוּשְׁטוּ לְעֻמַּת פִּיטֶר.

כָּל הַיָּדַיִם הוּשְׁטוּ לְעֻמָּתוֹ, כְּאִלּוּ הוּנְפוּ אֵלָיו מֵעַצְמָן.

אֵין דְּבָרִים וְאֵין אֹמֶר שִׁטְּחוּ לְפָנָיו תְּחִנָּתָם שֶׁלֹּא יִטְּשֵׁם לְעֵת־צָרָה.

אֲשֶׁר לְפִּיטֶר, הִנֵּה אָחַז בְּחַרְבּוֹ, זוֹ שֶׁהָיָה סָבוּר כִּי טָבַח בָּהּ אֶת בַּרְבֶּקוּ. בְּעֵינָיו קָדְחָה־נִתְנַצְנְצָה תַאֲוַת־קֶטֶל.


 

חֲטִיפַת הַיְלָדִים    🔗

הַפִּירָטִים יָרְדוּ עַל אֲדֻמֵּי־הָעוֹר כְּחֶתֶף, דָּבָר שֶׁהֵעִיד בְּהוּק, הֶעָשׂוּי לִבְלִי יִרְאַת־חֵטְא, כִּי עָשָׂה מַעֲשָׂיו פְּלַסְתֵּר. לָקוּם עַל אִינְדִיאָנִים וּלְהַפְתִּיעָם לַיְלָה הוּא מַעֲלָל, שֶׁאֵין כָּל לְבֶן־עוֹר מְסֻגָּל לְעוֹלֵל!

כָּל דִּינֵי קְרָב־עָרוּךְ בָּאִים לְלַמְּדֵנוּ כִּי בְּמַעֲרָכוֹת שֶׁאֵינָן מִצְוַת־אֲנָשִׁים־מְלֻמָּדָה, אֲדֹם־הָעוֹר הוּא>שֶׁמַּשְׁכִּים תָּמִיד לְהָרְגְךָ. בְּעָרְמָת־עֲרוּמִים, שֶׁהִיא נַחֲלַת כָּל בְּנֵי־גִזְעוֹ, הוּא קָם עָלֶיךָ לְעֵת־שַׁחַר, שָׁעָה שֶׁגָּלוּי וְיָדוּעַ לְפָנָיו כִּי לֵב הַלְּבָנִים בַּל־עִמָּם. עַד לְאוֹתָהּ שָׁעָה הוֹלְכִים לִבְנֵי־הָעוֹר שֶׁפִי וּמַקִּיפִים עַצְמָם – אֵי־שָׁם, בִּמְרוֹם תֵּל־הֶעָפָר שֶׁאַמַּת־מַיִם מְפַכָּה לְרַגְלָיו חֶרֶשׁ – גָּדֵר לְעֵת־מְצוֹא. כָּל הַפּוֹרֵשׁ אוֹתָהּ שָׁעָה מִמַּיִם מַעֲלִין עָלָיו כְּאִלּוּ פָּרַשׁ מִן הַחַיִּים. כָּאן מַמְתִּינִים הַלְּבָנִים לְהִסְתָּעֲרוּת. טִירוֹן לֹא־לֻמַּד נוֹתֵן יָדוֹ עַל אֶקְדֹּחוֹ וְרוֹמֵס בְּרַגְלָיו שְׂרִיגִים וּנְטִישׁוֹת, אַךְ אוֹתָם שֶׁהֻרְגְּלוּ בַּדָּבָר, יְשֵׁנִים עַד הָנֵץ הַשַּׁחַר כְּמַרְמִיטוֹת.

כָּל הַלַּיְלָה הָאָרֹךְ וּכְבַד־הַחֲשֵׁכָה מִתְפַּתְּלִים פִּרְאֵי־צוֹפִים בֵּין עִשְׂבוֹת־דֶּשֶׁא – וְאֵין עָלֶה נִסַּח מִמְּקוֹמוֹ. יְרַק־הַסְּבָךְ חוֹזֵר, סוֹגֵר עֲלֵיהֶם כֶּעָפָר עַל פִּי חוֹרוֹ שֶׁל חֹלֶד. אֵין קוֹל וְאֵין עוֹנֶה, לְבַד מִקּוֹל עֱנוּת־יְלָלָה שֶׁבְּפִיהֶם, כַּיּוֹצֵא בְּיִלְלַת זְאֵבֵי־עֶרֶב. קוֹלוֹת פְּלִיאָה אֵלֶּה יֵשׁ לָהֶם עוֹנֶה וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁקְּצָתָם עוֹלִים בְּטִיבָם אַף עַל יְלָלוֹת אֵלֶּה מִן הַזְּאֵבִים, שֶׁאֵין קוֹלָם מְשֻׁבָּח כָּל־כָּךְ.

שְׁעוֹת הַצִּנָּה חוֹלְפוֹת, עוֹבְרוֹת וְצִפִּיָּתָם הַדְּרוּכָה, הַמְמֻשֶּׁכֶת שֶׁל הַטִּירוֹנִים חִוְּרֵי־הַפָּנִים נַעֲשֵׂית קָשָׁה מִנְּשׂוֹא, אַךְ וָתִיקִים וְאַנְשֵׁי־מַעֲשֶׂה נוֹתְנִים בְּרַחֲשֵׁי־הָרְפָאִים וּבְדוּמִיּוֹתֵיהֶם, הָאֲיֻמּוֹת שִׁבְעָתַיִם, סִימָנִים לַחֲלִיפוֹת הַלַּיְלָה וּתְמוּרוֹתָיו.

כִּי זוֹ מִלְחָמָה, שֶׁקּוֹרִין פְּרָאִית, וְזֶה טִיבָהּ, יוֹדֵעַ כָּל בַּר־בֵּי־רַב. לְלַמֶּדְךָ שֶׁאִם יָבוֹא הוּק וְיִטְעַן כִּי לֹא עָשָׂה מַה שֶׁעָשָׂה אֶלָּא מִשּׁוּם שֶׁלֹּא לָמַד וְלֹא שָׁנָה, אֵין טַעֲנָתוֹ טַעֲנָה.

הַפִּיקָנִינִים, מִצִּדָּם, בָּטְחוּ בִּכְבוֹד־דִּבְרָתוֹ בִּטְחָה שֶׁאֵין עִמָּהּ צֵל־הִסּוּס וְכָל עֲלִילוֹתֵיהֶם אוֹתוֹ לַיְלָה עוֹמְדִים בִּסְתִירָה גְמוּרָה לְמַעֲלָלָיו. אֵין לְךָ דָּבָר שֶׁאָנוּ יוֹדְעִים מִפִּי־הַשְּׁמוּעָה כִּי נַעֲשָׂה לְעֵת־אֲשֶׁר־כָּזוֹ בַּאָהֳלָם־שֶׁל־אִינְדִיאָנִים,>שֶׁלֹּא נַעֲשָׂה עַתָּה בְּאָהֳלֵיהֶם. מֵרֶגַע שֶׁהִצִּיג רִאשׁוֹן כָּל הַפִּירָטִים אַחַת רַגְלָיו עַל גַּב קָנֶה נָגוּב, יָדְעוּ בְּחוּשׁ – שֶׁהוּא תָּמִיד גַּם לְחִידָה, גַּם לַחֲרָדָה בְּעֵינֵי כָּל בְּנֵי־תַּרְבּוּת – כִּי שׁוֹדְדֵי־יָם עוֹלִים וְנִטָּשִׁים בָּאִי וּבְפֶרֶק־זְמַן שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מִשּׁוּם פְּלִיאָה פָּתְחוּ בִּילָלוֹת זְאֵבֵי־עֶרֶב. כָּל שַׁעַל־אֲדָמָה, לְמִן הַמָּקוֹם שֶׁבּוֹ נָחֲתוּ כֹּחוֹת הוּק עַד לִמְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה אֲשֶׁר לְמַטָּה, נִבְדַּק עַל יְדֵי אִינְדִיאָנִים, בְּנַעֲלֵי עוֹר־צְבִי, שֶׁעֲקֵבָם הָפוּךְ קָדִימָה. מִסְתַּבֵּר שֶׁלֹּא מָצְאוּ אֶלָּא גִּבְעָה אַחַת עוֹמֶדֶת עַל מֵימֶיהָ. שְׁמַע־מִנֵּהּ: לֹא הָיְתָה לְהוּק בְּרֵרָה אֶלָּא לִתְקֹעַ בָּהּ יְתֵדוֹתָיו וּלְשַׁמֵּר לַשַּׁחַר. עַכְשָׁו, שֶׁכָּל פִּסַּת־קַרְקַע מֻפְּתָּה בִּידֵיהֶם מִפּוּי עַרְמוּמִי, שְׂטָנִי מַמָּשׁ, נִתְעַטְּפוּ מַרְבִּית הָאִינְדִיָאנִים שְׂמִיכוֹת וְכָרְעוּ־רָבְצוּ, בְּשִׁוְיוֹן־נֶפֶשׁ שֶׁהוּא, לְדִידָם, שְׂאוֹר שֶׁבְּעִסַּת הַגַּבְרוּת, מֵעַל לִמְעוֹן־הַיְלָדִים. בְּתוֹךְ כָּךְ צִפּוּ לִשְׁעַת הַיְלָלָה וְחֵרוּק־הַשִּׁנַּיִם, שֶׁבָּהּ יִגְזְרוּ עַל כָּל סְבִיבָם שְׁכוֹל וְשִׁכָּלוֹן.

עַד שֶׁהֵם מַמְתִּיקִים כָּךְ בִּשְׁנָתָם, אַף כִּי בְּהָקִיץ שֶׁבְּהָקִיץ, חֲלוֹמוֹת־נֹעַם עַל רֹב־הָעִנּוּיִים שֶׁיְּעַנּוּהוּ עִם הַשְׁכָּמָה, נִתְגַּלּוּ פְּרָאֵינוּ הַמַּאֲמִינִים־לְכָל־דָּבָר לְעֵין הוּק זוֹמֵם הַמְּזִמּוֹת.

מִפִּי צוֹפִים שֶׁנּוֹתְרוּ לִפְלֵטָה, אוּדִים מוּצָלִים מִטֶּבַח, לְמֵדִים אָנוּ לָדַעַת כִּי לֹא נָפַשׁ אַף בִּמְרוֹם אוֹתָהּ גִּבְעָה, הֲגַם שֶׁבָּרוּר לָנוּ, כִּשְׁתַּיִם־כֵּפֶל־שְׁתַּיִם, כִּי לֹא יָכוֹל הָיָה שֶׁלֹּא לִרְאוֹתָהּ יָפֶה בְּחִוְּרַת הַשַּׁחַר.

לְהַמְתִּין לָהֶם עַד שֶׁיַּשְׁכִּימוּ וְיָקוּמוּ עָלָיו לֹא עָלָה אַף עַל דַּעְתּוֹ וּכְדֵי לְהַגְדִּישׁ אֶת הַסְּאָה – לֹא הִמְתִּין לַלַּיְלָה כִּי יוֹצִיא, לְמִצְעָר, אֶת מַרְבִּית שְׁעוֹתָיו! עָמַד וְהִבְקִיעַ לוֹ דֶרֶךְ, לִפְנֵי וְלִפְנִים, מִבְּלִי שֶׁיִּתֵּן דַּעְתּוֹ אֶלָּא לִדְחֹק עֲלֵיהֶם אֶת הַקֵּץ. בְּקִיאִים כְּכָל אֲשֶׁר הָיוּ בְּדַרְכֵי מִלְחָמָה – פְּרָט לְזוֹ אֲשֶׁר לִפְנֵיהֶם – מַה יָּכְלוּ הַצּוֹפִים לַעֲשׂוֹת, שֶׁלֹּא לִפְסֹעַ אַחֲרָיו חִדְלֵי־יֶשַׁע וְלַחֲשׂף עַצְמָם לְעֵינָיו בְּדֶרֶךְ שֶׁיֵּשׁ בָּהּ מִשּׁוּם סַכָּנָה? דָּהֲרוּ, דָּלְקוּ אַחֲרָיו וּבְתוֹךְ כָּךְ – הִשְׁמִיעוּ קוֹלוֹת־יְלֵל מַכְמִירֵי־לֵב, כַּיּוֹצֵא בְּיִלְלַת זְאֵבֵי־עֶרֶב.

תְּרֵיסָר מִמֵּיטַב אֲלוּפֶיהָ שֶׁל טַיְגֶר־לִילִי נִתְגּוֹדְדוּ עַתָּה סְבִיבָהּ, אַךְ מָצְאוּ עַצְמָם עוֹמְדִים פָּנִים־אֶל־פָּנִים מוּל הַפִּירָטִים. דּוֹק־הַהֲזָיָה, שֶׁבַּעֲדוֹ חָזוּ לְעַצְמָם נִצָּחוֹן, נָשַׁל מֵעַל עֵינֵיהֶם חִישׁ־קַל. מְנַת־חֶלְקָם לֶעָתִיד־לָבוֹא הִיא עַתָּה נְאוֹת־הַצַּיִד אֲשֶׁר מִמַּעַל, דָּבָר זֶה הָיָה בָּרוּר לָהֶם הֵיטֵב, אַךְ בָּנִים הָיוּ לַאֲבוֹתָם וְאֶת חוֹבָתָם מִלְּאוּ בֶּאֱמוּנָה. אֲפִלּוּ כָּךְ, הִסְפִּיקוּ לְהֵעָרֵךְ בְּפַלַנְכְּס, שֶׁהַבְקָעָתוֹ הָיְתָה יְכוֹלָה לִהְיוֹת קָשָׁה עַל הַפִּירָטִים כִּקְרִיעַת יַם־סוּף, אִלּוּ נִזְדָּרְזוּ לִקְפֹּץ וְלַעֲמֹד עַל רַגְלֵיהֶם שָׁעָה אַחַת קֹדֶם. אֶלָּא שֶׁבְּכָךְ הָיוּ עוֹבְרִים עַל “לָאו” מְפֹרָשׁ שֶׁבְּתוֹרָתָם. פֶּרֶא אָצִיל, מוֹצְאִים אָנוּ כָּתוּב אֶצְלָם, לֹא יְגַלֶּה סִימָנֵי־הַפְתָּעָה בִּפְנֵי אָדָם לָבָן, אֲפִלּוּ חֶרֶב חַדָּה מֻנַּחַת לוֹ עַל צַוַּארָיו.

וְכָךְ, שֹׁד כְּכָל אֲשֶׁר בָּאָם, כִּבְיָכוֹל, מִשָּׁמַיִם, לֹא זָעוּ הָאִינְדִיאָנִים מִמְּקוֹמָם כְּדֵי דַּקָּה תְמִימָה. שָׁרִיר לֹא פִּרְכֵּס בִּפְנֵיהֶם. נִתָּן הָיָה מַמָּשׁ לוֹמַר עַל הַפִּירָטִים כִּי נַעֲנוּ וּבָאוּ לְכָאן עַל פִּי כְּתַב־הַזְמָנָה… מִנְהָג אֲבוֹתָם הוּא שֶׁהָיָה בְּיָדָם. עַכְשָׁו שֶׁקִּיְּמוּהוּ, דֶּרֶךְ־גִּבּוֹרִים, מִהֲרוּ לֶאֱחֹז בַּנֶּשֶׁק וְזַעֲקוֹת־הַקְּרָב שֶׁהֵחֵלוּ מְנַסְּרוֹת בָּאֲוִיר פִּלְּחוּהוּ כִּכְבָרָה, אֶלָּא שֶׁאֵחֲרוּ אֶת הַמּוֹעֵד.

לֹא עָלֵינוּ הַמְלָאכָה לָקוּם וּלְתָאֵר אֶת מַה שֶּׁהָיָה, בְּעֶצֶם, טֶבַח־הֲמוֹנִים יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר קְרָב. כָּךְ נִגְעַל מָגֵן־גִּבּוֹרִים, מָגֵן רַבִּים וְכֵן טוֹבִים מִשְּׁלוֹמֵי־אֱמוּנֵי עַם־הַפִּיקָנִינִים! וְאוּלָם יְדֵיהֶם לֹא אֲסוּרוֹת וְרַגְלֵיהֶם לֹא לִנְחֻשְׁתַּיִם הֻגָּשׁוּ… בְּצַד “הַזְּאֵב־הַכָּחוּשׁ” כָּרַע, נָפַל אַלְף מֵסוֹן, שֶׁלֹּא יָשׁוּב עוֹד לְהָנִיף יָד עַל אִיֵּי־הַיָּם, וּבְתוֹךְ שְׁאָר כָּל הַנּוֹפְלִים, שֶׁמִּשְׁכָּנָם עַתָּה עָפָר, מָצִינוּ אֶת גּ’וֹרְגְ' סְקוּרִי, צַ’רְלְס טוֹרְלֵי וּפוֹגֶרְטִי אֲשֶׁר מֵאֶלְזַס. טוֹרְלֵי נָפַל בִּמְחִי קַרְדֹּם־הַטּוֹמַהוֹק, שֶׁהַפַּנְתֵּר הַגָּדוֹל גָּזַר וּמָחַץ בּוֹ עַל סְבִיבָיו, עַד שֶׁהִבְקִִיעַ לְטַיְגֶר לִילִי וּלְפַמַּלְיָא אַחַת קְטַנָּה מִשְּׂרִידֵי־הַפִּיקָנִינִים דֶּרֶךְ בֵּין הַפִּירָטִים.

בְּאֵיזוֹ מִדָּה נִתַּן לְהַטִּיל בְּצַוְּארֵי הוּק קוֹלָר טַכְסִיסִים אֲשֶׁר כָּאֵלֶּה – יָבוֹאוּ־נָא רוֹשְׁמֵי רְשׁוּמוֹת־הַהִיסְטוֹרְיָה וְיִשְׁפְּטוּ. אִלּוּ הִמְתִּין בְּרֹאשׁ אוֹתָהּ גִּבְעָה עַד לַשָׁעָה שֶׁרָאוּי הָיָה לוֹ לְהַמְתִּין, הָיוּ הוּא וַאֲנָשָׁיו חֲשׁוּבִים עַתָּה כְּמֵתִים. בְּבוֹאֵנוּ לְהוֹצִיא עָלָיו מִשְׁפָּט, דִּין הוּא שֶׁנָּבִיא דָּבָר זֶה בְּחֶשְׁבּוֹן שְׁאָר כָּל הַדְּבָרִים. מַה שֶׁרָאוּי הָיָה לוֹ, אוּלַי, לַעֲשׂוֹת הוּא לְהוֹדִיעַ לְבַעֲלֵי־דְבָבוֹ כִּי יֵשׁ בְּדַעְתּוֹ לִנְהֹג עִמָּם מִנְהָג חָדָשׁ, אַף כִּי בְּכָךְ – אֵין לְכַחֵד – הָיָה נוֹטֵל מִן הַדְּבָרִים אֶת מֵיטַב עָקְצָם וְכָל אוֹתָהּ הַפְתָּעָה – לֹא הָיְתָה הַפְתָּעָה כְּלָל. הֲרֵי שֶׁכָּל הַסֻּגְיָה כֻּלָּהּ אוֹמֶרֶת דָּרְשֵׁנִי. וְאוּלָם אִי אַתָּה יָכוֹל שֶׁלֹּא לִכְבּשׁ בְּקִרְבְּךָ מִקְּצָת הַעֲרָצָה לְמַרְאֵה הָעָרְמָה שֶׁבָּהּ הָרָה וְהָגָה אוֹתוֹ הוּק בְּלִבּוֹ מַעֲלָלִים אֲשֶׁר כָּאֵלֶּה וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁאָמַר וְעָשָׂה, בְּחָכְמַת־אַכְזָרִים.

מֶה הָיוּ רִגְשׁוֹתָיו בִּשְׁעַת־נִצְחוֹנוֹ? כְּלָבָיו, שֶׁקִּנְּחוּ אֶת מַאַכְלוֹתָם בְּיָדָם וְשָׁאֲפוּ רוּחַ בִּכְבֵדוּת, הִקְפִּידוּ שֶׁלֹּא לִכָּנֵס לִתְחוּם דָּלֶת אַמּוֹתָיו וּבְלַכְסְנָם אֵלָיו עֵינֵי־חֻלְדָּה נִתְאַוּוּ עַד מְאֹד לָדַעַת: גֶּבֶר זֶה, שֶׁאֵינוֹ מִן הַיִּשּׁוּב כְּלָל, בַּמֶּה הוּא מְהַרְהֵר?

בְּעִמְקֵי לִבּוֹ חָשׁ בְּוַדַּאי רֶגֶשׁ־רוֹמְמוּת, אֶלָּא שֶׁפָּנָיו לֹא הֵעִידוּ עַל כָּךְ אַף בְּמִקְצָת. סֵפֶר הֶחָתוּם לְכָל רוֹאָיו, בּוֹדֵד לְנַפְשׁוֹ, נִצַּב לוֹ שָׁם, פָּרוּשׁ לְעַצְמוֹ, וְתָאֳרוֹ חָשׁוּךְ מִשְּׁחוֹר.

מְלֶאכֶת־הַלַּיְלָה לֹא תַּמָּה וְלֹא נִשְׁלְמָה, שֶׁהֲרֵי לֹא אֶת אֲדֻמֵּי־הָעוֹר בִּקֵּשׁ הוּק לְבַעֵר. מָשָׁל לְמַה הָיוּ דוֹמִים? דְּבוֹרִים, שֶׁרָצָה לְטָרֵד בֶּעָשָׁן, עַל מְנַת לָשִׂים יָדוֹ עַל חַלַּת־הַדְּבַשׁ.

פָּן, פָּן הוּא שֶׁרָצָה בּוֹ, פָּן וּוֶנְדִי וְכָל כַּת־דִּילֵיהּ, אַךְ בָּרֹאשׁ וָרִאשׁוֹנָה – פָּן.

פִּיטֶר הָיָה יֶלֶד קָטָן כָּל־כָּךְ, שֶׁעַל־כָּרְחֲךָ אַתָּה תָמֵהַּ לְשִׂנְאָה אֲשֶׁר כָּזוֹ מָה עוֹשָׂה? אֱמֶת, נָכוֹן הַדָּבָר – הֵטִיל זְרוֹעוֹ לַתַּנִּין, אַךְ אֲפִלּוּ כָּךְ, אֲפִלּוּ נֹאמַר כִּי סִכֵּן אֶת חַיָּיו סִכּוּן רַב וְהוֹלֵךְ מֵחֲמַת לְהִיטוּתוֹ לִבְשָׂרִים, אֵין לְיַשֵּׁב אֶת תַּאֲוַת־הַנָּקָם שֶׁבְּלִבּוֹ אֶלָּא בְּדֹחַק. הָאֱמֶת הִיא כִּי הָיָה בּוֹ בְּפִּיטֶר מַשֶּׁהוּ, שֶׁהֶעֱלָה אֶת חֲמַת קְבַרְנִיטֵנוּ עַד אָבְדָּן כָּל־חוּשָׁיו. אֵיזֶה הוּא וּמַה הוּא, כִּסְבוּרִים אַתֶּם? שֶׁמָּא עֹז־לִבּוֹ, הֶעָשׂוּי לִבְלִי חַת? שֶׁמָּא חֵן כָּל־קִסְמוֹ? לֹא, הָיָה זֶה… כִּמְדוּמִים אָנוּ שֶׁאֵין טַעַם לָלֶכֶת סְחוֹר־סְחוֹר, לְפִי שֶׁגָּלוּי וְיָדוּעַ לָנוּ מִיהוּ־מַהוּ וְדִין שֶׁנִּקְרָא בִּשְׁמוֹ. הָיְתָה זוֹ יְהִירוּתוֹ שֶׁל פִּיטֶר!

הִנֵּה מָה שֶׁפָּרַע עָלָיו אֶת עֲצָבָיו. הִנֵּה מַה שֶּׁשִּׁלַח פִּרְפּוּרֵי־עֲוִית בְּקַרְסוֹ. הִנֵּה מַה שֶׁהֵצִיק לוֹ עַל מִשְׁכָּבוֹ בַּלֵּילוֹת, הִטְרִידוֹ כְּאוֹתוֹ יַתּוּשׁ, כָּל זְמַן שֶׁפִּיטֶר חַי, חָשׁ עַצְמוֹ הַגֶּבֶר הַמְעֻנֶּה כָּאֲרִי, שֶׁפָּרְצָה סְנוּנִית לְסוּגָרוֹ.

שְׁאֵלָה הִיא שֶׁנִּשְׁאֶלֶת עַתָּה אֵיךְ יוֹרְדִים כָּאן בָּעֳבִי קוֹרוֹת אֲשֶׁר כָּאֵלּוּ וְאִם תִּמְצִי לוֹמַר: אֵיךְ מוֹרִידִים בּוֹ אֶת כְּלָבָיו? הוּק מֵרִיץ עֵינַיִם חַמְדָּנִיּוֹת מִן הָאֶחָד לַחֲבֵרוֹ, כְּמִי שֶׁתָּר בָּהֶן אַחַר הַמְצֻמָּקִים שֶׁבְּכֻלָּם. הֵם, מִצִּדָם, הִתְפַּתְּלוּ לְפָנָיו שֶׁלֹּא בִּנְעִימִים, שֶׁכֵּן יָדְעוּ דַעַת הֵיטֵב כִּי לֹא יְהַסֵּס לְדָחֲקָם בְּפִי־קוֹרָתָם בִכְלוֹנְסָאוֹת.

אִם כָּכָה וְאִם כָּךְ – מַה בִּדְבַר הַיְלָדִים? שָׁעָה שֶׁהֵנַחְנוּם בִּמְקוֹמָם, לְקוֹל צִחְצוּחַ חֲרָבוֹת רִאשׁוֹן, רָאִינוּ כִּי הָפְכוּ לִנְצִיבֵי־מֶלַח, פָּעֲרוּ פִּיּוֹתֵיהֶם וּפָשְׁטוּ יָדָם אֶל פִּיטֶר כְּמִתְחַנְנִים עַל נַפְשָׁם. אָנוּ חוֹזְרִים אֲלֵיהֶם עַתָּה בְּשָׁעָה שֶׁהֵם קוֹפְצִים פִּיּוֹתֵיהֶם וִידֵיהֶם חוֹזְרוֹת, צוֹנְחוֹת לָהֶם עַל פִּי צִדֵּי־גוּפָם.

הָאַנְדְּרָלָמוּסְיָה, שֶׁפָּרְצָה לְמַעְלָה בְּמַפְתִּיעַ, קָמָה בְּמַפְתִּיעַ לִדְמָמָה, חָלְפָה־עָבְרָה כְּרוּחַ־זַלְעָפוֹת, אַךְ מִי כְּמוֹתָם יוֹדֵעַ כִּי בְּחָלְפָהּ, חָתְמָה אֶת גּוֹרָלָם.

יַד מִי הָיְתָה כָּאן עַל הָעֶלְיוֹנָה?

שְׁאֵלָה זוֹ שָׁמְעוּ הַפִּירָטִים, שֶׁהִקְשִׁיבוּ קֶשֶׁב־רַב לְכָל רַחַשׁ הָעוֹלֶה מִן הָאִילָנוֹת, יוֹצֵאת מִפִּי כָּל הַיְלָדִים, פִּיטֶר הוּא שֶׁהֱשִׁיבָם תְּשׁוּבָה, וְאוֹי לָאָזְנַיִם שֶׁכָּךְ שָׁמְעוּ!

“אִלּוּ זָכוּ אֲדֻמֵּי־הָעוֹר,” קָרָא וְאָמַר, “הָיוּ מַכִּים בַּטָּם־טָם13, שֶׁכָּךְ דַּרְכָּם לְבַשֵּׂר נִצָּחוֹן!”

סְמִי, לֶהֱוֵה־נָא יָדוּעַ, הוּא שֶׁמָּצָא אֶת הַטָּם־טָם וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁהָיָה רָכוּב עָלָיו.

“לְעוֹלָם לֹא תִּזְכּוּ לִשְׁמֹעַ אֶת קוֹל הַטָּם־טָם שֵׁנִית,” הִפְטִיר וְאָמַר, אַף כִּי בְּשֶׁפֶל־קוֹל, כַּמּוּבָן. לְתִמְהוֹנוֹ רָמַז לוֹ דַּוְקָא הוּק לְטַמְטֵם בַּטָּם־טָם.

בַּעֲצַלְתַּיִם, אַךְ לָבֶטַח, אוֹרוּ עֵינֵי סְמִי, שֶׁדְּבַר־הַפְּקֻדָּה נִתְחַוֵּר לוֹ סוֹף־סוֹף בְּכָל הוֹד־מוֹרְאוֹתָיו. מִיָּמָיו, כָּךְ יֵשׁ לְשַׁעֵר, מִיָּמָיו לֹא רָחֲשָׁה נֶפֶשׁ תְּמִימָה זוֹ, הֶדְיוֹט מִפְּשׁוּטֵי־עַם, רִגְשֵׁי הַעֲרָצָה עֲמֻקִּים כָּל־כָּךְ לְהוּק.

סְמִי הִכָּה עַל כֵּלָיו מַכּוֹת שְׁתַּיִם וְלֹא יָסַף, שֶׁכֵּן הִטָּה אֹזֶן צוֹהֶלֶת לִשְׁמֹעַ.

“הַטָּם־טָם,” שָׁמְעוּ הַנְּבָלִים אֶת פִּיטֶר קוֹרֵא וְאוֹמֵר. “נִצָּחוֹן לָאִינְדִיָאנִים!”

קוֹל צִוְחַת הֵידָדָם יָרַד עַל שְׁחוֹר לֵב־הַנְּבָלִים אֲשֶׁר מִמַּעַל כִּזְמִירוֹת שֶׁכֻּלָּן נֹעַם. אוֹתָהּ שָׁעָה עַצְמָהּ חָזְרוּ הַיְלָדִים וְנִפְטְרוּ מִפִּיטֶר לְשָׁלוֹם. דָּבָר זֶה הֵבִיא אֶת נְבָלֵינוּ בִּמְבוּכָה, אֶלָּא שֶׁעָמְדוּ וּבִטְּלוּ אֶת שְׁאָר כָּל רַחֲשֵׁי לִבָּם מִפְּנֵי שִׁפְלוּת־הַהֲנָאָה שֶׁבְּהַכָּרָה, כִּי עוֹד אַחַת מְעַט יַגִּיחוּ אֲלֵיהֶם אוֹיְבֵיהֶם מִתּוֹךְ כָּל אִילָן. נִתְפַּרְצְפוּ אִישׁ כְּנֶגֶד אָחִיו וְחִכְּכוּ כַּפּוֹתָם. בְּהַשְׁקֵט וּבְחָפְזָה נָתַן לָהֶם הוּק אֶת הוֹרָאוֹתָיו: אִישׁ מוּל־פְּנֵי עֵצוֹ וְכָל הַשְּׁאָר – טוּר אֶחָד, בְּרִיחוּק שְׁתֵּי פְּסִיעוֹת, מֵאָחוֹר!


 

הַמַּאֲמִין אַתָּה בְּפֵיּוֹת?    🔗

כָּל שֶׁנַּקְדִּים לְגוֹלֵל זְוָעָה זוֹ מֵעַל לוּחַ־לִבֵּנוּ, כֵּן יִיטַב לָנוּ. רִאשׁוֹן לָעוֹלִים מֵעֳבִי־קוֹרָתָם הָיָה קֶרְלִי. לֹא יָצָא מִפִּי־חוֹרוֹ וּכְבָר נִתְפַּשׂ בִּידֵי צֶ’קוֹ, שֶׁצְּנָפוֹ וּמְסָרוֹ לִסְמִי, שֶׁמְּסָרוֹ לִסְטַרְקִי, שֶׁמְּסָרוֹ לְבִּיל גּ’וּקְס, שֶׁצְּנָפוֹ וּמְסָרוֹ לְנוּדְלֵר. כָּךְ טִלְטְלוּהוּ מִיָד לְיָד עַד שֶׁנָּפַל לְרַגְלֵי הַפִּירָט־הַשָּׁחוֹר. בְּדֶרֶךְ זוֹ נִתְלְשׁוּ מֵעֲצֵיהֶם, לְלֹא־רַחֵם, שְׁאָר כָּל הַיְלָדִים. פְּרָקִים שֶׁנִּצְנְפוּ צְנֵפָה אַחַת, כִּצְרוֹרוֹת מְצוֹרָרִים שֶׁאָדָם מוֹסְרָם לַחֲבֵרוֹ.

אַחֵר לַחֲלוּטִין הָיָה מִנְהָגָם עִם וֶנְדִי, שֶׁעָלְתָה וְיָצְאָה אַחֲרוֹנָה. בְּנִימוּס, שֶׁעָקְצוֹ בְּצִדּוֹ, הֵסִיק בְּפָנֶיהָ הוּק אֶת מִצְנַפְתּוֹ, סְעָדָהּ בִּזְרוֹעָהּ וְלִוָּה אוֹתָהּ לִמְקוֹם עֲקֵדַת כָּל הָאֲחֵרִים. כָּלוּל הָיָה כָּל־כָּךְ בַּהֲדָרוֹ, נִכְבָּד כָּל־כָּךְ לְמַרְאֶה, שֶׁהִלֵּךְ עָלֶיהָ קֶסֶם וְלֹא יָכְלָה לְהָרִים נֶגְדּוֹ קוֹל־צְעָקָה. לֹא הָיְתָה אֶלָּא יַלְדֹנֶת רַכָּה בַּשָּׁנִים.

יָכוֹל שֶׁדְּבַר־גֻּזְמָא הוּא בְּיָדֵנוּ כִּי הִרְהִיב, שָׁעָה קַלָּה, אֶת לְבָבָהּ וְאֵין אָנוּ מוֹצִיאִים עָלֶיהָ מִקְצָת־לַעַז אֶלָּא עַל שׁוּם שֶׁסּוֹף כָּל אוֹתוֹ מַעֲשֶׂה הָיָה תָּמוּהַּ לְמַדָּי. אִלּוּ דָּחַתּוּ מֵעָלֶיהָ בְּרוֹם־לֵבָב (דָּבָר שֶׁהָיִינוּ שָׂשִׂים לוֹמַר עָלֶיהָ), הָיוּ מְטַלְטְלִים אוֹתָהּ בְּיָד גַּסָּה, כְּכָל אֲשֶׁר עָשׂוּ לַאֲחֵרִים. וְאוּלָם אָז לֹא הָיָה הוּק נִצָּב עַל הַפַּמַלְיָא וְצוֹפֶה בַּעֲקֵדָה. אִלְמָלֵא צָפָה שָׁם בַּעֲקֵדָתָהּ לֹא הָיָה יוֹרֵד לְכִּבְשׁוֹן נֶפֶשׁ סְלַיְטְלִי וְאִלְמָלֵא יָרַד עִמּוֹ לְכִבְשׁוֹנוֹ לֹא הָיָה מִתְנַכֵּל, לְבַסּוֹף, בְּרֹב עָרְמָה אֲשֶׁר כָּזוֹ לְחַיֵּי פִּיטֶר.

מֵחֲמַת שֶׁחָשְׁשׁוּ לַיְלָדִים כִּי יִמָּלְטוּ עַל נַפְשָׁם, כְּפָתוּם בְּצִמְצוּם־רַגְלַיִם, אַרְכֻבָּתָם־אֶל־אָזְנָם. לְכָךְ נָטַל הַפִּירָט הַשָּׁחוֹר חֶבֶל וּקְטָעוֹ תִשְׁעָה קְטָעִים. עַד שֶׁלֹּא הִגִּיעַ תּוֹר סְלַיְטְלִי עָלָה הַכֹּל יָפֶה, וְאוּלָם סְלַיְטְלִי הָיָה מָשׁוּל לְאַחַת מֵחֲפִיסוֹת הַתְּזָזִית, הַמַּעֲבִירוֹת אוֹתְךָ עַל דַּעְתְּךָ: כֵּיוָן שֶׁאַתָּה מְבַקֵּשׁ לַהֲקִיפָן סָבִיב, אַתָּה נוֹכָח לָדַעַת כִּי לֹא נוֹתַר לְךָ בְּיָדְךָ אַף קְצֵה זְנָבוֹ שֶׁל חוּט־מְשִׁיחָה, לִקְשֹׁר בּוֹ קֶשֶׁר. כִּבְּדוּהוּ הַפִּירָטִים בִּבְעִיטוֹת, מֵאוֹתָן שֶׁבּוֹעֲטִים בַּחֲפִיסוֹת אֲשֶׁר כָּאֵלֶּה (אַף כִּי דִין הוּא, לִכְאוֹרָה, לִבְעֹט בְּחוּט־הַמְּשִׁיחָה). לֹא יֵאָמֵן עַתָּה כִּי יְסֻפָּר – הוּק הוּא שֶׁצִּוָּה עֲלֵיהֶם, בַּעֲקִימַת־שְׂפָתַיִם שֶׁיֵּשׁ בָּהּ מֵרִשְׁעוּת הַנִּצָּחוֹן, לִמְשֹׁךְ יָדָם מִמַּעֲשֵׂי־תּוֹלָלִים. עַד שֶׁכְּלָבָיו שׁוֹפְעִים, אֵפוֹא, שֶׁבַע זֵעוֹת עַל שׁוּם שֶׁמִּסְכְּנֵנוּ סְלַיְטְלִי יוֹצֵא דֹפֶן כָּל צְרוֹר שֶׁנִּצְטָרֵר בּוֹ, יָרַד עִמּוֹ הוּא, שִׁנְנָא שֶׁכְּמוֹתוֹ, לְחֵקֶר צְפוּנוֹתָיו, שֶׁכֵּן הִכִּיר וְיָדַע כִּי סוֹף כָּל מַעֲשֶׂה בְּמַחֲשֶׁבֶת־תְּחִלָּה.

סְלַיְטְלִי, שֶׁהֶחֱוִיר עַתָּה עַד לְמַעְלָה מֵאָזְנָיו, יָדַע כִּי נִבְעוּ מַצְפּוּנָיו: יֶלֶד נָפוּחַ, מְנֻפָּח כָּל־כָּךְ, אֵינוֹ יָכוֹל לְהִדָּחֵק בְּנִקְרַת קוֹרָה, שֶׁסְּתָם כָּל־אָדָם עָשׂוּי לְהִתָּקַע בָּהּ כְּעֶצֶם בַּגָּרוֹן. סְלַיְטְלִי הֶעָלוּב! בְּחֶרְדָּתוֹ לְחַיֵּי־פִּיטֶר נִחַם עַל שֶׁקִּצֵּץ בִּנְטִיעוֹת: כְּחֹם עָלָיו יוֹמוֹ הָיָה שָׁטוּף כָּל־כָּךְ בִּלְגִימָה, שֶׁצָבָה־עָבָה, עַד שֶׁהִגִּיעַ לְשִׁעוּר־הֶקֵּפוֹ זֶה… בִּמְקוֹם לַחֲצֹב בִּבְשָׂרוֹ וְלַעֲלוֹת בַּד־בְּבַד עִם קוֹרָתוֹ, חָצַב בְּקוֹרָתוֹ, עַד שֶׁעָלְתָה בַּד־בְּבַד עִמּוֹ.

דְּבָרִים שֶׁהוּק רָאָם עַתָּה בְּחוּשׁ, הִסְפִּיקוּ לוֹ עַל־מְנַת שֶׁיִּשְׁתַּכְנֵעַ כִּי פִּיטֶר נָתוּן, סוֹף־סוֹף, בְּיָדָיו. הֲהֶעֱלָה עַל דַּל־שְׂפָתָיו הֶגֶה שֶׁיֵּשׁ בּוֹ כְּדֵי לַחֲשׂף, וְלוּ גַּם כְּדֵי טֶפַח, אֶת דְּבַר־הַתּוֹעֵבָה שֶׁהֵחֵל מְקוֹנֵן בִּמְחִלּוֹת־סֵתֶר אֲשֶׁר בְּנַפְשׁוֹ? אַף לֹא קַל שֶׁבְּקַלִּים! לֹא הִרְמִיזָם בְּיָדוֹ אֶלָּא כְּאוֹמֵר: הוֹרִידוּם לִי בַּסְּפִינָה וְהַנִּיחוּנִי לְנַפְשִׁי!"

קַל לִדְרשׁ נָאֶה וְאוּלָם כֵּיצַד מְקַיְּמִין? כְּפוּתִים בִּידֵיהֶם וּבְרַגְלֵיהֶם אֶפְשָׁר הָיָה לְגַלְגְּלָם, לִכְאוֹרָה, כַּחֲבִיּוֹת מֵרֹאשׁ הַגִּבְעָה וּלְמַטָּה, אַךְ מַעֲשֵׂה־שָׂטָן! רֻבָּהּ שֶׁל דֶּרֶךְ – אַדְמַת־בִּצָּה. הוּק, עוֹקֵר־הָרִים אֲשֶׁר כְּמוֹתוֹ, מָצָא עֵצָה אַף לְכָךְ. הַבַּיִת הַקָּטָן, רָמַז לָאֲנָשָׁיו, יְשַׁמֵּשׁ לָהֶם כְּלִי לְטַלְטְלָם בּוֹ. לֹא יָצְאָה שָׁעָה קַלָּה וְהַיְלָדִים הֻטְּלוּ לְתוֹכוֹ בְּחֹזֶק־יָד. אַרְבָּעָה לִסְטִים רַחֲבֵי־גֶרֶם הִרְכִּיבוּהוּ עַל כְּתֵפָם וּשְׁאָר כָּל בְּנֵי־הַשַּׁחַץ – הוֹלְכִים וּמְהַלְּכִים אַחֲרֵיהֶם.

וְכָךְ, זֶמֶר־הַפִּירָטִים הַנִּתְעָב עַל שְׂפָתֶיהָ, הִפְלִיגָה אֲסֻפַּת הָרֵיקִים הַמּוּזָרָה בְּסַךְ לָעֳבִי־הַיַּעַר. הֲמֵרֵר אוֹתָהּ שָׁעָה פְּלוֹנִי מִן הַזַּאֲטוּטִים בִּבְכִי? אֵינִי יוֹדֵעַ… אִם אָמְנָם מֵרֵר – בָּאָה הֲמֻלַּת־הַזֶּמֶר וְהִבְלִיעַתּוּ בִּנְעִימָה. אַךְ בִּנְסֹעַ בֵּית־הַשַּׁעֲשׁוּעִים וּבְהֵעָלְמוֹ בְּמִשְׁעוֹלֵי־יַעַר, נִסְתַּלְסֵל מִתּוֹךְ אֲרֻבָּתוֹ עָשָׁן דַּקִּיק־עַזִּיז, כִּמְמָחֶה בִּידֵי הָאַרְכִילִיסְטִים וְקוֹרֵא עָלָיו תִּגָּר.

הוּק הִשְׁגִּיחַ בּוֹ וּפִּיטֶר רִצָּה אֶת חֻצְפָּתוֹ מִיָּד: אִם חָשׁ בְּלִבּוֹ קֻרְטוֹב־שֶׁבְּקֻרְטוֹב חֶמְלָה – זָרָה אוֹתָהּ עַכְשָׁו הוּק לְכָל רוּחַ מִבְּלִי הוֹתֵר שָׂרִיד. רֵאשִׁית כֹּל מַעֲשֶׂה שֶׁעָשָׂה בְּשָׁעָה שֶׁנִּשְׁאַר, בִּדְמִי הַלַּיְלָה הַיּוֹרֵד עֲלֵיהֶם כְּחֶתֶף, עִם נַפְשׁוֹ, הוּא לִטְפוֹף עַל קְצוֹת־אֶצְבְּעוֹתָיו וְלָגֶשֶׁת אֶל קוֹרַת סְלַיְטְלִי, כְּמִתְכַּוֵּן לְאַשֵּׁר וּלְקַיֵּם שֶׁאָמְנָם יֵשׁ בּוֹ פֶּתַח־כְּנִיסָה. אוֹ אָז שָׁקַע שָׁעָה אֲרֻכָּה בְּהִרְהוּרִים, הִנֵּה כָּךְ: מִצְנַפְתּוֹ עַל חַרְבּוֹ וּקְוֻצּוֹתָיו גְּלוּיוֹת לְרוּחַ־הַלַּיְלָה שֶׁהֵחֵלָּה נוֹשֶׁבֶת לְפֶתַע בִּנְעִימִים וּמְבַדַּרְתָּן עָלָיו, קַלּוֹת וַעֲנֻגּוֹת. חֲשׁוּכִים כְּכָל אֲשֶׁר הָיוּ הִרְהוּרָיו, עֵינֵי־תְּכֶלְתּוֹ הָיוּ מְעֻדָּנוֹת, רַכּוֹת כַּפֶּרַח. כָּרָה אָזְנוֹ וְהִקְשִׁיב לְכָל אִוְשָׁה עוֹלָה: לְמַטָּה, כַּאֲשֶׁר אַף לְמַעְלָה, הָשְׁלַךְ בַּכֹּל הַס.

מְעָרַת־הַמַּכְפֵּלָה דָּמְתָה עַתָּה לְבֵית־מְגוּרִים רָגִיל. הֲיָשֵׁן אוֹתוֹ קֻנְדָּס אֶת שְׁנָתוֹ, אוֹ שֶׁעוֹמֵד עַל מִשְׁמַרְתּוֹ לְפֶתַח קוֹרַת־סְלַיְטְלִי, דִּקְרוֹ בְּיָדוֹ? חִידָה זוֹ אֵין בְּיָדוֹ לִפְתֹּר, אֶלָּא אִם יִטְרַח וְיֵרֵד, בִּמְחִילַת כְּבוֹדוֹ, לְמַטָּה. חֶרֶשׁ־חֶרֶשׁ הִשִּׁיל מֵעָלָיו הוּק אֶת מְעִילוֹ וּבְנָשְׁכוֹ שִׂפְתוֹתָיו עַד זֹב דָּמָן הַנֶּאֱלָח, נִכְנָס בְּעָבְיָהּ־שֶׁל־קוֹרָה. אַמִּיץ לֵב הָיָה. עִם זֹאת – עָצַר וּמָחָה מִצְחוֹ, שֶׁהָיָה מְנַטֵּף וְהוֹלֵךְ כְּנֵר־חֵלֶב.

כֵּיוָן שֶׁיָּרַד וְהִגִּיעַ בְּשָׁלוֹם, נִצַּב עַל עָמְדוֹ לְלֹא זִיעַ וּבְתוֹךְ־כָּךְ – כָּלָא נְשִׁימָתוֹ, שֶׁנֻּתְּקָה כִּמְעַט לְגַמְרֵי. כֵּיוָן שֶׁהֻרְגַּל לַחֲשֵׁכָה, הֵחֵלּוּ מִקְצָת חֶפְצֵי הַמָּעוֹן לוֹבְשִׁים לְעֵינָיו צוּרָה, אַךְ מַבָּטוֹ אָחוּז הַבֻּלְמוּס לֹא נָח אֶלָּא עַל הַמִּטָּה הַגְּדוֹלָה, שֶׁחִפְּשָׂהּ יָמִים רַבִּים כָּל־כָּךְ. בְּמִטָּה זוֹ שָׁכַב פִּיטֶר, שָׁקוּעַ בְּשֵׁנָה.

מִבְּלִי אֲשֶׁר יֵדַע חֲצִי־דָבָר עַל כָּל הַטְּרָגֶדְיָה, הַמְמַשְׁמֶשֶׁת וּבָאָה שָׁם לְמַעְלָה עַל הַיְלָדִים, חִלֵּל פִּטֵּר, מִתּוֹךְ עֲלִיצוּת, בַּחֲלִילוֹ. חִלֵּל וְלֹא עָמַד אַף לְאַחַר שֶׁיָּצְאוּ מֵעִם פָּנָיו. הָיָה זֶה, לְלֹא־סָפֵק, נִסְיוֹן־שָׁוְא לְהוֹכִיחַ לְעַצְמוֹ כִּי לֹא יִטְעַם מִן הָרְפוּאָה שֶׁהִרְקִיחָה לוֹ וֶנְדִי. לֹא נִתְקָרְרָה דַעְתּוֹ עַד שֶׁעָלָה עַל מִטָּתוֹ וְשָׁכַב בְּעִרְטוּל־שְׂמִיכָה, לְהַכְעִיס. וֶנְדִי הִקְפִּידָה עַל כָּךְ, הֲרֵי שֶׁדַּוְקָא וְדַוְקָא! צִנָּה זוֹ – לְעוֹלָם אֵינְךָ בָּטוּחַ כִּי לֹא תְּגַבֵּר חַיָּלִים לִפְנוֹת־שַׁחַר. סוֹפוֹ שֶׁפָּרַץ כִּמְעַט בִּבְכִי. אֶלָּא שֶׁעָלָה פִּתְאֹם עַל דַּעְתּוֹ כִּי צְחוֹק עָשׂוּי לְהַרְעִימָהּ שִׁבְעָתַיִם. מִיָּד נָתַן קוֹלוֹ בִּצְחוֹק־יָהֳרָה. בְּתוֹךְ־כָּךְ נָפְלָה עָלָיו תַּרְדֵּמָה.

פְּעָמִים, אַף כִּי לְעִתִּים נְדִירוֹת, חָלַם חֲלוֹמוֹת מַדְאִיבִים רַב יֶתֶר מִשְּׁאָר כָּל הַיְלָדִים. לֹא נָפוֹגוּ מֵעָלָיו שָׁעוֹת עַל שָׁעוֹת, אַף כִּי יִבֵּב בְּתוֹכָם יִבְבוֹת־חֶמְלָה. אִם תִּמְצָא לוֹמַר – צָפְנוּ בְּחֻבָּם אֶת סוֹד כָּל הֲוָיָתוֹ.

בִּרְגָעִים אֲשֶׁר כָּאֵלֶּה הָיְתָה וֶנְדִי מֻרְגֶּלֶת לְהוֹצִיאוֹ מִמִּטָּתוֹ, לְהוֹשִׁיבוֹ עַל בִּרְכֶּיהָ וּלְנַחֲמוֹ בְּדַרְכֵי־נֹעַם הַיְדוּעוֹת אַךְ לָהּ לְבַדָּהּ. שֶׁלֹּא לַהֲבִיאוֹ לִידֵי בִּזָּיוֹן הָיְתָה מַחֲזִירַתּוּ תָּמִיד לִמְקוֹמוֹ, רַחוּם וּמְפֻיָּס, לִפְנֵי שֶׁנִּתְפַּכַּח מִשְּׁנָתוֹ. פַּעַם זוֹ נָפְלָה עַל פִּיטֶר תַּרְדֵּמָה שֶׁאֵין עִמָּהּ דִּבְרֵי־חֲלוֹמוֹת: זְרוֹעוֹ שְׁמוּטָה, רַגְלוֹ כְּמִין קִמְרוֹן וּפֶזֶז צְחוֹק, שֶׁעָמַד פִּתְאֹם מִגִּלְגּוּלוֹ, אָחוּז בִּקְצוֹת שְׂפָתָיו הַמְפֻשָּׂקוֹת, הַחוֹפְפוֹת עַל פְּנִינִי שִׁנָּיו.

בְּכָךְ מְצָאוֹ הוּק, לְלֹא מָגֵן וּמַחֲסֶה. שָׁעָה קַלָּה נִצַּב לוֹ, אֵין דְּבָרִים וְאֵין אֹמֶר, בְּעָמְקָהּ שֶׁל מַכְפֵּלָה, הֶעֱבִיר עֵינָיו עַל פְּנֵי הַטְּרַקְלִין וּנְעָצָן בְּאוֹיְבוֹ. הֱחָשׁ בְּלִבּוֹ חֶמְלָה כָּלְשֶׁהִי? אָדָם זֶה לֹא הָיָה מָשְׁחָת בְּתַכְלִית כָּל הַשְּׁחִיתוּת: אָהַב, כָּךְ שָׁמַעְתִּי אוֹמְרִים, פְּרָחִים, וְהוֹקִיר מוּסִיקָה נֶעֱלָסָה (פָּרַט עַל פְּסַנְתֵּרִין וּבְכָךְ – לֹא מִן הַגְּרוּעִים שֶׁבְּיוֹדְעֵי־נַגֵּן)… לֹא אֲכַחֵד מִכֶּם: שַׁלְוַת־הַשְׁקֵט שַׁאֲנָנָה זוֹ הִרְטִיטָה בּוֹ נִימִין חֲבוּיוֹת. מוֹתָר־הָאָדָם שֶׁבּוֹ הָיָה מְבִיאוֹ בְּוַדַּאי לִכְלַל כִּבּוּשׁ־יֵצֶר וְסוֹפוֹ שֶׁהָיָה יוֹצֵא מֵעֳבִי־הַקּוֹרָה כְּדֶרֶךְ שֶׁנִּכְנַס בָּהּ, אִלְמָלֵא קָפַץ עָלָיו לְפֶתַע רָגְזוֹ שֶׁל מַרְאֵה עֵינַיִם.

מַה שֶּׁנִּרְאָה לוֹ מֻקְצֶה מֵחֲמַת מִיאוּס הוּא פַּרְצוּף פְּנֵי־פִּיטֶר, הַטָּבוּעַ בְּחוֹתַם יָהֳרָה זְחוּחַת־דַּעַת, גֵּאֶה עַל אֲחֵרִים. פִּיו, הַמְפֻשָּׂק בְּתוֹךְ שְׁנָתוֹ, זְרוֹעוֹ הַשְּׁמוּטָה, רַגְלוֹ הַמְקֻמֶּרֶת דָּמוּ עָלָיו בְּצֵרוּפָם כְּעֶצֶם־עַצְמוּתוֹ שֶׁל כָּל שַׁחַץ מְשׁוּחָץ. יְהִי־נָא רָצוֹן כִּי מַרְאֶה אֲשֶׁר כָּזֶה לֹא יְנַקֵּר עוֹד לְעוֹלָם עֵינַיִם קַלּוֹת כָּל־כָּךְ לְהַכּוֹתָן בְּסַנְוֵרִים. לֵב הוּק נִתְקַשָּׁה כַּצּוּר. חֲמָתוֹ בָּעֲרָה בְּמִדָּה כָּזוֹ, שֶׁאִלּוּ נִתְפּוֹצְצָה לְאַלְפֵי רְסִיסִים, דַּי בְּכָל אֶחָד מֵהֶם כְּדֵי לְהַעֲבִירוֹ עַל שְׁאֵרִית מִדּוֹתָיו וּלְהַקְפִּיצוֹ עַל הַיָּשֵׁן.

אַף־עַל־פִּי שֶׁעֲשָׁשִׁית אַחַת הִגִּיהָה אוֹר עָמוּם עַל הַמִּטָּה, נִצַּב הוּק עַצְמוֹ בַּחֲשֵׁכָה. עַד שֶׁגִּשֵּׁשׁ וּפָסַע לְעֻמַת הַיָּשֵׁן נִתְקַל בְּמִכְשׁוֹל שֶׁעָמַד עַל דַּרְכּוֹ: דֶּלֶת הָעֵץ שֶׁבּוֹ הָיָה סְלַיְטְלִי עוֹלֶה וְיוֹרֵד. כֵּיוָן שֶׁלֹּא מִלְּאָה אֶת כָּל פֶּתַח הֶחָלָל הֵעִיף בָּהּ עֵינוֹ מִגָּבֹהּ. בִּקֵּשׁ לִבְדֹּק וּלְבָרֵר הֵיכָן טָמוּן כָּאן הַפַּח וּלְמַרְבֵּה כַּעֲסוֹ מָצָא כִּי אֵין לְהַגִּיעָהּ מֵחֲמַת נְמִיכוּתָהּ. בִּמְשׁוּגַת־לִבּוֹ דָמָה לִרְאוֹת כִּי שִׂרְטוּטֵי פְּנֵי־פִּיטֶר, כָּל צַלְמוֹ וְצוּרָתוֹ, נַעֲשִׂים חֲרִיפִים יוֹתֵר וּמַרְגִּיזִים שִׁבְעָתַיִם. הֲיִשָּׁמֵט מִמֶּנּוּ אוֹיְבוֹ בְּנֶפֶשׁ, לְאַחַר כִּכְלוֹת הַכֹּל?

אַךְ הַאי מַאי? סַם־הָרְפוּאָה, הָעוֹמֵד עַל מִין דֶּלְפֵּק, בִּתְחוּם הֶשֵּׂג־יָדוֹ, נִשְׁקַף לְפֶתַע מִתּוֹךְ הָאֹדֶם שֶׁבְּעֵינָיו. רֶגַע כְּמֵמְרֵה עָמַד עַל טִיבוֹ. מִיָּד יָדַע וְהִכִּיר כִּי הַיָּשֵׁן נָתוּן, סוֹף־סוֹף, בְּיָדָיו לְשֵׁבֶט אוֹ לְחֶסֶד.

מֵחֲמַת שֶׁחָשַׁשׁ כִּי יִתָּפֵשׂ חַי נָשָׂא עִמּוֹ הוּק בְּצִקְלוֹנוֹ סַם־תַּרְעֵלָה אָיֹם וְנוֹרָא, מֶסֶךְ מִסְכֵי מִסְכֵיהֶם שֶׁל טַבְּעוֹת־רַעַל רַבּוֹת. חֲמַת־פְּתָנִים זוֹ הִרְקִיחַ לְמִין שִׁקּוּי צְהַבְהַב, שֶׁהַמַּדָּע לֹא עָמַד עַל טִיבוֹ וַאֲשֶׁר הָיָה, מִן־הַסְּתָם, הָאַרְסִי, הָאַכְזָר וְהַמְפַעְפֵּעַ שֶׁבְּכָל סַמֵּי־הַמָּוֶת. חָמֵשׁ טִפִּין מִטִּפּוֹתָיו נִמְהֲלוּ עַתָּה בְּקֻבַּעַת־כּוֹס־פִּיטֶר. יָדוֹ רִטְּטָה עָלָיו, מֵחֲמַת רִגּוּשׁ שֶׁאָחֲזוֹ, לֹא מֵעֹצֶר כְּלִימָה. הֵסֵב עֵינָיו מִן הַיָּשֵׁן, אַךְ לֹא מִשּׁוּם שֶׁחָשַׁשׁ כִּי יִכָּמְרוּ בּוֹ, חָלִילָה, רַחֲמָיו, אֶלָּא מִשּׁוּם שֶׁהִקְפִּיד לֹא לְשַׁחֵת טִפָּה. אָז הֶחֱזִיר פָּנָיו אֶל קָרְבָּנוֹ וְתָלָה בּוֹ, שָׁעָה אֲרֻכָּה, עֵינַיִם אֲחוּזוֹת בֻּלְמוּס וּבִפְנוֹתוֹ אָחוֹר הִבְקִיעַ לוֹ דֶרֶךְ עַד שֶׁחָזַר וְיָצָא, בְּדֵי־עָמָל, מִן הַקּוֹרָה.

כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ לְמַעְלָה דָמָה לִבְכוֹר־שָׂטָן, שֶׁעָלָה מִמְּדוֹר־תַּחְתִּיּוֹתָיו. חָבַשׁ מִצְנַפְתּוֹ בִּמְצֻדָּד, דֶּרֶךְ פְּרִיצוֹת שֶׁבִּמְשׁוּבָה, עָטַף עַצְמוֹ מְעִיל – כְּנָפוֹ אַחַת לְפָנָיו, כְּמִי שֶׁמְּבַקֵּשׁ לְהַצְנִיעַ עַצְמוֹ מֵעֵין־הַלַּיְלָה, הָעוֹמֵד עַתָּה בְּאִישׁוֹנוֹ – וּבְמַלְמְלוֹ לְנַפְשׁוֹ מִינֵי מִלְמוּלִים סְתוּמִים, חָמַק עָבַר בֵּין הָעֵצִים עַד שֶׁנֶּעֱלַם וְהָיָה כְּלֹא הָיָה.

פִּיטֶר הוֹסִיף לָנוּם. הָאוֹר דָּעַךְ, עַד שֶׁכָּבָה כָּלִיל. הַמְּעָרָה שָׁקְעָה בַּחֲשֵׁכָה וְאִלּוּ פִּיטֶר – לֹא נִטְרַד מִשְּׁנָתוֹ. כְּשֶׁזָּקַף, לְפֶתַע, מַחֲצִית גֵּווֹ וְנִתְיַשֵּׁב עַל מִטָּתוֹ, מִבְּלִי אֲשֶׁר יֵדַע מָה עוֹרְרוֹ, בְּעֶצֶם, מִשְּׁנָתוֹ, לֹא צִיֵּן שְׁעוֹן הַתַּנִּין עֶשֶׂר שָׁעוֹת. הָיְתָה זוֹ נְקִישָׁה רַכָּה וּזְהִירָה עַל דֶּלֶת עֵץ־מַעֲלוֹתָיו. רַכָּה כְּכָל אֲשֶׁר הָיְתָה דָּמְתָה עָלָיו כְּקוֹל מְבַשֵּׂר־רַע. שָׁלַח יָדוֹ לַדֶּקֶר וּתְפָשׂוֹ בְּאֶצְבְּעוֹתָיו. אוֹ אָז פָּצָה פִּיו.

“מִי שָׁם?”

שָׁעָה אֲרֻכָּה לֹא שָׁמַע דְּבַר־תְּשׁוּבָה. אַךְ צְלִיל הַנְּקִישָׁה חָזַר לְקַדְמוּתוֹ.

“מִי שָׁם?”

אֵין קוֹל וְאֵין עוֹנֶה.

לִבּוֹ נִתַּר בְּקִרְבּוֹ. פְּעִימוֹת־לֵב הָיוּ חֲבִיבוֹת עָלָיו דַּוְקָא מְאֹד. בִּשְׁתֵּי פְּסִיעוֹת הִגִּיעַ לַדֶּלֶת, שֶׁבְּנִגּוּד לְדֶלֶת סְלַיְטְלִי מִלְּאָה אֶת כָּל חֲלַל הַפֶּתַח, אַךְ לֹא רָאָה דָבָר. אַף זֶה אֲשֶׁר הֵקִּישׁ עָלֶיהָ מֵעֵבֶר־מִשָּׁם לֹא רָאָה חֲצִי־דָבָר.

“לֹא אֶפְתַּח תַּ’דֶּלֶת, עַד שֶׁתִּפְתַּח תַּ’פֶּה!” צָעַק פִּיטֶר.

מִיָּד פָּצָה הַזָּר פִּיו בִּצְלִיל־חֶמֶד, הַדּוֹמֶה לִמְחִי־פַּעֲמוֹנִים.

“הַכְנִיסֵנִי־נָא, פִּיטֶר!”

הָיְתָה זוֹ טִינְקֶר־בֶּל וּפִּיטֶר מִהֵר לִפְתֹּחַ לָהּ. טִינְקֶר עִָפָה־נִתְפָּרְחָה פְּנִימָה, רְגוּשָׁה־נִרְגֶּשֶׁת, פָּנֶיהָ סְמוּקוֹת וְשִׂמְלָתָהּ מְרֻטְפֶּשֶׁת.

“מַה קָּרָה?”

“אָח, לֹא תְּנַחֵשׁ לְעוֹלָם!” קָרְאָה וְהִתִּירָה לוֹ שְׁלשָׁה נִחוּשִׁים.

“דַּבְּרִי וְנִשְׁמַע!” צָעַק פִּיטֶר וּבְפָסוּק רָצוּף אֶחָד שֶׁאֵין בּוֹ טַעַם־דִּקְדּוּק, אָרֹךְ כַּסֶּרֶט בְּפִי עוֹשֵׂה־לְהָטִים, סִפְּרָה לוֹ עַל שְׁבִי וֶנְדִי וְאָבְדַּן כָּל הַטַּפְלָיָא.

לֵב פִּיטֶר הִכָּה בּוֹ בְּחָזְקָה. וֶנְדִי נְתוּנָה בַּאֲזִיקִים וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁשְּׁרוּיָה עַל סִפּוּן פִּירָטִים. הִיא, שֶׁלֹּא אָהֲבָה אֶלָּא דְבָרִים כְּתִקּוּנָם!

“אֲנִי, אֲנִי אֲחַלְּצֶנָּה!” קָרָא וְזִנֵּק אֶל נִשְׁקוֹ וּבְתוֹךְ־כָּךְ – הִרְהֵר בִּדְבָרִים שֶׁיִּהְיוּ לָהּ, אוּלַי, לְרָצוֹן. יָכוֹל הוּא לִטְעֹם, דֶּרֶךְ־מָשָׁל, מִן הָרְפוּאָה שֶׁלְּפָנָיו.

יָדוֹ סָגְרָה עַל הַכּוֹס.

“לֹא!” נִצְטַוְּחָה טִינְקֶר־בֶּל, שֶׁשָּׁמְעָה אֶת הוּק מֵשִׂיחַ עִם נַפְשׁוֹ וּמְמַלְמֵל, בִּמְרוּצָתוֹ דֶּרֶךְ־הַיַּעַר, מִלְמוּלִים שֶׁל לַחַשׁ־נַחַשׁ עַל רֻבֵּי־מַעֲלָלָיו.

“מַדּוּעַ לֹא?”

“רַעַל יָצְקוּ לְךָ בְּכוֹסְךָ!”

“רַעַל? מִי הָיָה יָכוֹל לָצֶקֶת בָּהּ רַעַל?”

“הוּק.”

“אַל תִּשְׁטַתִּי! אֵיךְ יָכוֹל הָיָה הוּק לְהַגִּיעַ לְכָאן?”

אִי לָהּ לְטִינְק, שֶׁלֹּא יָכְלָה לִתֵּן טַעַם לַדָּבָר, לְפִי שֶׁהִיא, גַּם הִיא לֹא יָדְעָה אֶת סוֹד סְלַיְטְלִי הַכָּמוּס עִמּוֹ. אַף־עַל־פִּי כֵן לֹא הִשְׁאִיר אוֹתוֹ לִסְטִים כָּל מָקוֹם לְסָפֵק. הַכּוֹס הָיְתָה מְסֻכַּת רַעַל.

“לְבַד מִכֵּן,” אָמַר פִּיטֶר, שֶׁהֶאֱמִין לְדִבְרֵי־עַצְמוֹ בְּתֹם־לֵבָב, “אֵינִי נִרְדָּם לְעוֹלָם!”

עַכְשָׁו הֵרִים כּוֹסוֹ, לֹא עֵת־דְּבָרִים הִיא לְטִינְק, עֵת לַעֲשׂוֹת מַעֲשֶׂה! וּבְאַחַת מִתְּנוּעוֹתֶיהָ, הַקַּלּוֹת־מִנִּי־בָּזָק, נִתְמַצְּעָה בֵּין שְׂפָתָיו וְלַשִּׁקּוּי וּמִצַּתּוֹ עַד תֻּמּוֹ.

“אָה, טִינְק, אֵיךְ מְלָאֵךְ לִבֵּךְ לִטְעֹם מֵרְפוּאָתִי שֶׁלִּי?”

וְאוּלָם הִיא לֹא הֱשִׁיבַתּוּ מִטּוֹב וְעַד רַע, שֶׁכְּבָר נָעָה־חָגָה בָּאֲוִיר כַּשִּׁכּוֹרָה.

“מַה קָּרָה לָךְ?” צָעַק פִּיטֶר בְּחֶרְדַּת־פִּתְאֹם.

“הָיָה זֶה סַם־תַּרְעֵלָה,” הֱשִׁיבַתּוּ חֶרֶשׁ־חֶרֶשׁ. “וְעַכְשָׁו נִטָּל עָלַי לָמוּת.”

“אוֹ, טִינְק! שָׁתִית אוֹתוֹ עַל מְנָת לְהַצִּילֵנִי?”

“כֵּן.”

“עַל מָה וְלָמָּה?”

כְּנָפֶיהָ לֹא נְשָׂאוּהָ עוֹד כִּמְעַט בָּאֲוִיר, אַךְ בִּתְשׁוּבָה, נָחֲתָה עַל כְּתֵפוֹ וּנְשָׁכַתּוּ בְּסַנְטֵרוֹ נְשִׁיכָה־שֶׁל־אַהֲבָה. “חֲמוֹרוֹתַיִם,” לָחֲשָׁה לוֹ עַל אָזְנוֹ וְאָז – נִכְנְסָה בִּמְעוּף־כּוֹשֵׁל לְקִיטוֹנָהּ וְצָנְחָה עַל מִטָּתָהּ. רֹאשׁוֹ הִגִּיעַ כִּמְעַט לְכָתְלוֹ הָרְבִיעִי שֶׁל הַקִּיטוֹן, שָׁעָה שֶׁכָּרַע לְצִדָּהּ בְּרֹב צַעַר. גַּחַלְתָּהּ הֵחֵלָּה דּוֹעֶכֶת בִּמְהִירוּת וּפִּיטֶר יָדַע שֶׁאִם תִּכָּבֶה – תְּהֵא כְּלֹא הָיְתָה. דִּמְעוֹתָיו הָיוּ לָהּ לְרָצוֹן אֲשֶׁר כָּזֶה, שֶׁהוֹצִיאָה אֶת אֶצְבָּעָהּ הַיָּפָה חוּץ לִכְתָלֶיהָ וְהִנִּיחָה לָהֶם לְשָׁטְפָהּ.

קוֹלָהּ הָיָה חָלוּשׁ עַתָּה כָּל־כָּךְ, שֶׁלֹּא הִבְחִין תְּחִלָּה בִּדְבָרֶיהָ. אַחַר־כָּךְ הֵבִין. אָמְרָה לוֹ שֶׁהָיְתָה יְכוֹלָה לַחֲזֹר, אוּלַי, לְמוּטָב אִלּוּ הָיוּ הַיְלָדִים מַאֲמִינִים בְּפֵיוֹת.

פִּיטֶר זָקַף יָדוֹ. לְהַלָּן לֹא הָיוּ בָּהּ יְלָדִים וְהַשָּׁעָה שְׁעַת־לַיִל. אַךְ פָּנָה בִּדְבָרָיו לְאֵלֶּה שֶׁשָּׁכְבוּ בְּמִטָּתָם וְחָלְמוּ אַךְ חֲלוֹמוֹת בִּלְהַלָּן. מֵחֲמַת־כָּךְ הָיוּ סְמוּכִים אֵלֶיהָ יוֹתֵר מִשֶּׁאַתֶּם מְשַׁעֲרִים. פָּנָה לִיְלָדִים ִילָדוֹת בְּכָתְנוֹת־לַיְלָה, פָּנָה לַפַּפּוּסִים14 הָעֵרֻמִּים, הַתְּלוּיִים בְּסַלִּים שֶׁנִּשְׁתַּלְשְׁלוּ וְיָרְדוּ מִקְצוֹת בַּדֵּי־אִילָנוֹת.

“מַאֲמִינִים אַתֶּם?” צָעַק פִּיטֶר.

טִינְק נִתְיַשְּׁבָה בְּמִטָּתָהּ, כִּמְעַט בִּזְרִיזוּת, וְהִקְשִׁיבָה קֶשֶׁב רַב לִגְזַר־דִּינָהּ. נִדְמָה לָהּ כִּי שָׁמְעָה קוֹלוֹת הֵן, אֶלָּא שֶׁלֹּא הָיְתָה בְּטוּחָה בְּכָךְ.

“מַה דַּעְתְּךָ?” שָׁאֲלָה אֶת פִּיטֶר.

“אִם מַאֲמִינִים אַתֶּם,” חָזַר וְצָעַק, “מַחֲאוּ כַּף־אֶל־כַּף. אַל תִּתְּנוּ לְטִינְק לָמוּת!”

רַבִּים מָחְאוּ.

אֲחָדִים לֹא מָחְאוּ.

חֲזִירוֹנִים מְעַטִּים הִשְׁמִיעוּ קוֹל־שְׁרִיקָה.

מְחִיאוֹת־הַכַּפַּיִם פָּסְקוּ בְּמַפְתִּיעַ. כִּבְיָכוֹל אִמָּהוֹת הֵן, רַבּוֹת לְאֵין־סְפוֹר, שֶׁפָּרְצוּ לְחַדְרֵי־הַיְלָדִים עַל מְנָת לַחֲקֹר וְלָדַעַת מַה נִּתְרַחֵשׁ. וְאוּלָם, טִינְק נִצְּלָה. תְּחִלָּה גָּבַר קוֹלָהּ, עַד שֶׁחָזַר לְקַדְמוּתוֹ. אַחַר־כָּךְ קָפְצָה מִמִּטָּתָהּ.

אַחַר־כָּךְ הֵחֵלָּה נוֹצֶצֶת וּמְנַצְנֶצֶת לָהּ בַּחֶדֶר, בִּמְשׁוּבַת־מִשְׁנֶה וּבַעֲלִיצוּת־מִשְׁנֶה. לְהוֹדוֹת לְאֵלֶּה שֶׁהֶאֱמִינוּ בָּהּ לֹא עָלָה אַף עַל דַּעְתָּהּ, אַךְ רוֹצָה הָיְתָה לְהַנִּיחַ יָדָהּ עַל אֶחָד מִן הַשּׁוֹרְקִים־הַשּׁוֹרְקִים הַלָּלוּ.

“וְעַתָּה חִישׁ, לְהַצָּלַת חַיֵּי וֶנְדִי!”

הַיָּרֵחַ נִשָּׂא, חָלַף לוֹ בִּשְׁמֵי הֶעָנָן. פִּיטֶר עָלָה מִתּוֹךְ קוֹרָתוֹ, חָמוּשׁ מִכַּף רֶגֶל עַד רֹאשׁ אַף כִּי עָטוּף עִטּוּף קַל בִּלְבַד, וְיָצָא לְדַרְכּוֹ רַבַּת־הַחַתְחַתִּים. לֹא הָיָה זֶה לַיְלָה אַחַר לְבָבוֹ. סָבוּר הָיָה כִּי יַשְׁפִּיל עוּף וְיִצְפֶּה, בְּכָל הַנַּעֲשֶׂה תַּחְתָּיו מִגֹּבַהּ לֹא־רַב, אַךְ טִיסָה כָּזוֹ בְּלֵיל מַדּוּחִים אֲשֶׁר כָּזֶה כְּרוּכָה בְּסַכָּנַת־נְפָשׁוֹת. סוֹפְךָ שֶׁאַתָּה גּוֹרֵר צִלְּךָ בֵּין הָעֵצִים. עַל כָּרְחֲךָ אַתָּה מַפְרִיחַ אֶת בַּעֲלֵי־הַכָּנָף מֵרִבְצָם וּמְבַשֵּׂר בְּכָךְ לְאוֹיֵב פְּקוּחַ־עַיִן כִּי יָצָאתָ לְדַרְכְּךָ. עַכְשָׁו הִרְהֵר בְּלִבּוֹ חֲרָטָה עַל שֶׁכִּנָּה אֶת עוֹפוֹת הָאִי בְּשֵׁמוֹת מוּזָרִים כָּל־כָּךְ. נִפְגְּעוּ בִּכְבוֹדָם וְנַעֲשִׂים קָשִׁים לְרַצּוֹת. לֹא נִמְצָא לוֹ אֵפוֹא מוֹצָא לְבַד מִן הַגִּיחָה הַמְהִירָה קָדִימָה, מַעֲשֵׂה־אִינְדִיאָנִים, שֶׁלְּמַרְבֵּה מַזָּלוֹ הָיָה בָּקִי וְרָגִיל בָּהּ. אַךְ לְאֵיזוֹ רוּחַ יָשִׂים פְּעָמָיו? וַהֲרֵי לֹא הָיָה בָּטוּחַ בְּלִבּוֹ כְּלָל כִּי הוֹרִידוּ אֶת הַיְלָדִים בַּסְּפִינָה?

שֶׁלֶג קַל שֶׁיָּרַד אוֹתוֹ לַיְלָה כִּסָּה כָּל סִימָנֵי עִקְּבוֹת וְהָאִי נִתְעַטֵּף דִּמְמַת־מָוֶת. הַבְּרִיאָה עָצְרָה, כִּבְיָכוֹל, נְשִׁימָתָהּ לְמַרְאֵה הַטֶּבַח שֶׁהָיְתָה עֵדָה לוֹ.

פִּיטֶר לִמֵּד אֶת הַיְלָדִים פֶּרֶק בְּאַגָּדוֹת־הַיַּעַר, שֶׁהוּא עַצְמוֹ שָׁמַע מִפִּי טִינְקֶר־בֶּל וְטַיְגֶר־לִילִי וְיָדַע כִּי בִּשְׁעַת צָרָה לֹא יִשְׁכְּחוּהוּ. סְלַיְטְלִי יִפְסֹק, אִם תִּנָּתֵן לוֹ הִזְדַּמְּנוּת לְכָךְ, אֶת הָעֵצִים בְּסַכִּינוֹ. קֶרְלִי יַטִּיל זְרָעִים עַל־פִּי־דַּרְכּוֹ וּוֶנְדִי תִּטּשׁ אֶת מִטְפַּחְתָּהּ בְּמָקוֹם נִכְבָּד, צָפוּי לְכָךְ; אֶלָּא שֶׁאוֹתוֹת אֵלֶּה הָיוּ צְרִיכִים לְאוֹרוֹ־שֶׁל־בֹּקֶר בְּעוֹד שֶׁשְּׁעָתוֹ הָיְתָה דְחוּקָה. עוֹלָם־שֶׁל־מַעְלָה קָרָא לוֹ, אַךְ סֵרַב לְהוֹשִׁיט לוֹ עֶזְרָה.

הַתַּנִּין חָלַף עַל פָּנָיו וּלְבַד מִמֶּנּוּ – לֹא נֶפֶשׁ חַיָּה. עִם זֹאת יָדַע פִּיטֶר הֵיטֵב כִּי מִיתָה חֲטוּפָה אוֹרֶבֶת לוֹ כָּאן תַּחַת כָּל עֵץ, אוֹ מוּעֲדָה לְהַגִּיחַ עָלָיו מֵאָחוֹר.

פָּתַח פִּיו וְנִשְׁבַּע שְׁבוּעָה נִמְרֶצֶת: “הַפַּעַם – הוּק אוֹ אָנֹכִי!”

עַכְשָׁו יָצָא לַדֶּרֶךְ. הִנֵּה זוֹחֵל עַל גְּחוֹנוֹ, כַּנָּחָשׁ. הִנֵּה קָם עַל רַגְלָיו, הִנֵּה חוֹלֵף לוֹ בִּמְרוּצָה עַל פְּנֵי חֶלְקוֹת נְגוּהוֹת־סַהַר. אֶצְבָּעוֹ עַל שְׂפָתָיו וְדִקְרוֹ בְּיָדוֹ. נוֹרָא, נוֹרָא מְאֻשָּׁר.


 

סְפִינַת הַפִּירָטִים    🔗

אוֹר בּוֹדֵד, יָרֹק, שֶׁנִּתְקַרֵץ עַל פְּנֵי מִפְרַץ־הָעַתּוּדִים, הַסָּמוּךְ לְשֶׁפֶךְ הַפִּירָטוֹן, צִיֵּן אֶת הַמָּקוֹם שֶׁבּוֹ צָפָה, עָמֹק בְּבֵית־מֵימֶיהָ, הַבְרִיגָה הַמְכוּנָה “רוֹגֶ’ר הָעַלִּיז”: שִׁקּוּץ מְשֻּׁמָּם, שֶׁכָּל קוֹרָה מִקּוֹרוֹתָיו מֻקְצָה מֵחֲמַת מִיאוּס וּמְפֻגֶּלֶת, כֶּעָפָר זָרוּעַ נוֹצוֹת מְטֻבָּלוֹת דָּם. חַי טוֹרֵף־מִינוֹ, עַצְמוֹ וּבְשָׂרוֹ, לֹא הָיָה צָרִיךְ כִּמְעַט לְעַיִן צוֹפִיָּה. שְׁמוֹ הָאָיֹם הָיָה רַב לוֹ כְּדֵי לְנָצְרוֹ מִכָּל־רַע.

“רוֹגֶ’ר הָעַלִּיז” הָיְתָה עֲטוּפָה לַיִל כִּשְׂמִיכָה, שֶׁאַף קְטַן כָּל הַצְּלִילִים לֹא נִסְתַּנֵּן בַּעֲדָהּ לַחוֹף. רִחוּשֶׁיהָ הָיוּ מוּעָטִים וּמִכֻּלָּם – לֹא אֶחָד נָעִים לָאֹזֶן כְּרַחַשׁ קוֹל מְכוֹנַת־הַתְּפִירָה, שְׁסְּמִי חָרוּץ־הַכַּפַּיִם, הַנּוֹחַ תָּמִיד לְרַצּוֹת, שָׁקַד בָּהּ עַל מְלַאכְתּוֹ. סְגֻלּוֹת יְקָר אֵלּוּ הָיוּ תַמְצִית כָּל נִשְׁמָתוֹ, הַפְּשׁוּטָה וְהַפָּטֶטִית. מַה טַּעַם הָיָה פֶּתִי־פָּטֶטִי לְאֵין מְצָרִים, לֹא יָכוֹל אַף לְשַׁעֵר לְעַצְמוֹ. אִם תִּמְצָא לוֹמַר – עַל שׁוּם שֶׁבְּכָל־נַפְשׁוֹ וּבְכָל־מְאוֹדוֹ – לֹא יָדַע שֶׁהוּא פָּטֶטִי… אַךְ צֵא וּרְאֵה: גַּם אֵלֶּה שֶׁקֹּרְצוּ מֵחֹמֶר גַּס, נֶאֶלְצוּ לְהַחֲזִיר פְּנֵיהֶם חִישׁ־קַל, שֶׁלֹּא לְהִתְבּוֹנֵן בּוֹ וְלֹא פַּעַם הִזִּיל, בְּעַרְבֵי־דְקַיְטָא, דִּמְעֵי דְּמָעוֹת אַף מֵעֵינֵי הוּק. עַל כָּךְ, כְּעַל רַבִּים מִשְּׁאָר כָּל מַעֲשָׂיו, לֹא חָשׁ וְלֹא יָדַע סְמִי חֲצִי־דָבָר.

מִקְּצָת מִן הַפִּירָטִים נִשְׁעֲנוּ עַתָּה עַל מַעֲקוֹת־הַסִּפּוּן וְשָׁתוּ בְּצָמָא אֶת קֶטֶב מְרִירֵי הַלַּיְלָה. אֲחֵרִים הָיוּ רְכוּבִים עַל חֲבִיּוֹת וְנִשְׁתַּקְּעוּ בְּמִשְׂחֲקֵי קֻבִּיָּה וּקְלָפִים. אַרְבַּעַת הַשּׁוֹדְדִים שֶׁנָּשְׁאוּ אֶת בֵּית־הַשַּׁעֲשׁוּעִים הַקָּטָן עַל כְּתֵפָם רָבְצוּ לְמַעְלָה עַל בִּטְנָם, מִתּוֹךְ אֲפִיסַת־כֹּחוֹת גְּמוּרָה. אֲפִלּוּ בִּשְׁנָתָם הִשְׂכִּילוּ לְגַלְגֵּל עַצְמָם, אַחַת הֵנָּה וְאַחַת הֵנָּה, חוּץ לְהֶשֵׂג יְדֵי הוּק, שֶׁהָיָה עָשׂוּי לִקְרֹעַ בָּהֶם, מִבְּלִי מֵשִׂים, קְרִיעָה שֶׁבְּדֶרֶךְ־אַגַּב.

הוּק פָּסַע עַל הַסִּפּוּן אַחַת הֵנָּה וְאַחַת הֵנָּה. אַי, לֵב אֵין־חֵקֶר, נֶפֶשׁ תַּעֲלוּמָה! הָיְתָה זוֹ, לִכְאוֹרָה, שְׁעַת נִצְחוֹנוֹ הַגָּדוֹל. פִּיטֶר סֻלַּק מֵעַל דַּרְכּוֹ וּשְׁאַר כָּל הַיְלָדִים הָיוּ כְּלוּאִים עִמּוֹ עַל גַּב סְפִינָתוֹ, מְזֻמָּנִים לִפְסֹעַ וְלַעֲבֹר עַל פְּנֵי לוּחַ־הַנֵּפֶל. הָיָה זֶה רֹאשׁ־פָּעֳלָיו וּפְאֵר־מַעֲלָלָיו מִיּוֹם שֶׁהִכְרִיעַ אֶת בַּרְבַּקּוּ וּלְפִי שֶׁיּוֹדְעִים אָנוּ כִּי כָּל־הָאָדָם חָצִיר וְאֵין לוֹ בְּחַיָּיו אֶלָּא רְעוּת־רוּחַ, מַה תֵּמַהּ הָיִינוּ תְמֵהִים אִלּוּ מְצָאנוּהוּ פּוֹסֵעַ עַתָּה עַל בָּמוֹתָיו כְּגֶבֶר עֲבָרוֹ־יַיִן, רֹאשׁוֹ סוֹבֵב, סוֹבֵב הוֹלֵךְ מִשִּׁכְּרוֹן הַצְלָחָתוֹ?

לֹא כֵן הוּא עִמָּדוֹ! מִפְסָעוֹ לֹא הָיָה נִפְעָם כְּלָל, אַדְּרַבָּא, מָתוּן הָיָה מְאֹד, כְּעוֹלֶה בַּד־בְּבַד עִם רוּחוֹ הַמְפֻכַּחַת. מְדֻכְדָּךְ הָיָה עַד עָפָר. כֵּן הָיָה בְּכָל שָׁעָה שֶׁנִּתְיַחֵד לוֹ עִם נַפְשׁוֹ בְּדִמְמַת־לַיִל. עַל שׁוּם מָה הָגָה נְכָאִים אֲשֶׁר כָּאֵלֶּה? עַל שׁוּם שֶׁהָיָה בּוֹדֵד לְנַפְשׁוֹ. אָדָם שֶׁלֹּא יָדַע מַעֲצוֹר לְרוּחוֹ, הָיָה בּוֹדֵד בִּכְפִיפַת כְּלָבָיו שִׁבְעָתַיִם. נְחוּתִים הָיוּ מִמֶּנּוּ כָּל־כָּךְ בְּמַעֲלָתָם.

לֹא הוּק הָיָה שְׁמוֹ הָאֲמִתִּי. אִלּוּ בָּאנוּ לְסַפֵּר עַתָּה אֵי־זֶה־הוּא־וּמִי־הוּא בֶּאֱמֶת, הָיִינוּ שָׂמִים אֶת אַרְצֵנוּ זוֹ כְּמֶרְקָחָה אַף בְּיָמֵינוּ אֵלֶּה. הוּק גָּדַל וְנִתְחַנֵּךְ, כְּכָל אֲשֶׁר נִחֲשׁוּ כְּבָר בְּוַדַּאי אֵלֶּה הַלְּמוּדִים לִקְרֹא בֵּין־הַשִּׁיטִין, בְּבֵית־אֻלְפָּנָא מְפֻרְסָם, שֶׁמְּסָרְתּוֹ דָבְקָה בּוֹ כַּמַּלְבּוּשִׁים הַלָּלוּ. אַף אָמְנָם הָיוּ מַחֲלְצוֹתָיו בָּשָׂר מִבְּשָׂרוֹ וְעוֹר מֵעוֹרוֹ. אֲפִלּוּ עַכְשָׁו – גְּנַאי לוֹ לַעֲלוֹת בַּסְּפִינָה חָלוּץ מַחֲלָצוֹת שֶׁבָּהֶן לְכָדָהּ. כְּאָז כֵּן עַתָּה הִקְפִּיד לְרַשֵּׁל בְּהִלּוּכוֹ, נֹסַח יָמִים־עָבָרוּ בְּבֵית־רַבָּן. מֵעַל לַכָּל בָּעֲרָה בְּעַצְמוֹתָיו תַּאֲוָה שֶׁאֵין לָהּ מְכַבֶּה לְמִדּוֹת דֶּרֶכֶרֶץ.

דֶּרֶךְ־אֶרֶץ? שָׁקוּעַ כְּכָל אֲשֶׁר הָיָה בְּמ"ט שַׁעֲרֵי טֻמְאָה, הֵיטִיב לָדַעַת כִּי הוּא לְבַדּוֹ עִקָּר וְכָל הַשְּׁאָר תָּפֵל. בְּעִמְקֵי נַפְשׁוֹ שָׁמַע קוֹלוֹת חוֹרְקִים, כַּיּוֹצֵא בַּחֲרִיקַת שַׁעֲרֵי־חֲלוּדָה, שֶׁמִּין הַךְ־הַךְ־הַךְ מְבַשֵּׂר פֻּרְעָנוּת מְנַסֵּר וְעוֹלֶה בַּעֲדָם כִּמְחִי־פַּטִּישִׁים, בְּלַיְלָה שֶׁאֵינְךָ יָכוֹל לַעֲצֹם בּוֹ עַיִן.

“יָצָאתָ הַיּוֹם יְדֵי מִדַּת־דֶּרֶכֶרֶץ?” הָיְתָה שְׁאֵלָתָם הַנִּצְחִית.

“שֵׁם, שֵׁם בְּקֶרֶב־הַבְּרִיּוֹת, כְּלִי־נַצְנְצוֹת זֶה – לִי הוּא, אַךְ לִי!” צָעַק הוּק.

“הַאֻמְנָם מִדָּה הִיא בָּאָדָם לַחֲתֹר וְלִקְנוֹת לְעַצְמוֹ שֵׁם בֵּין הַבְּרִיּוֹת?” חָזַר וְהֵטִיחַ כְּנֶגְדּוֹ קִישׁ־קִישׁ־קַרְיָא עַתִּיק זֶה שֶׁל בֵּית־רַבָּן. “אֲנִי הַגֶּבֶר שְׁבַּרְבֶּקוּ לֹא נִתְיָרֵא אֶלָּא מִפָּנָיו,” טָעַן הוּק, “וּפְלִינְט עַצְמוֹ נִתְיָרֵא מִבַּרְבֶּקוּ!”

“בַּרְבֶּקוּ, פְלִינְט – לְבֵית־מִי?” נִשְׁמַע קוֹל־מַעֲנֶה פַּסְקָנִי.

טוֹרֵד שֶׁבְּכָל הִרְהוּרֵי־כְּרֵסוֹ: “בֻּלְמוֹס זֶה שֶׁל רָעָב לְמִדַּת דֶּרֶכֶרֶץ, כְּלוּם אֵין בּוֹ עַצְמוֹ מִשּׁוּם חֹסֶר דֶּרֶךְ־אֶרֶץ?”

עַל מְדוֹכָה זוֹ יָשַׁב וְנִתְעַנָּה עִנּוּיִי־נֶפֶשׁ. דּוֹמֶה עָלָיו שֶׁקֶּרֶס, חַד מִזֶּה שֶׁעַל יָדוֹ, נָעוּץ לוֹ בְּחַדְרֵי־לִבּוֹ וּכְמוֹ קוֹרְעוֹ לִקְרָעִים. זֵעָתוֹ קָלְחָה עַל פָּנָיו מְשׁוּחֵי־הַחֶלֶב וְיָרְדָה לוֹ פְּלָגִים עַל־פִּי־מִדּוֹתָיו. פְּעָמִים שֶׁקִּנְּחָה בִּמְשִׁיכַת־שַׁרְווּל, אֶלָּא שֶׁשּׁוּב לֹא הָיָה לָהּ סוֹכֵר.

אֲבוֹי, אַל תְּקַנְּאוּ בְּהוּק.

לִבּוֹ הִגִּיד לוֹ כִּי יוֹם־פַּחֵי־הַנֶּפֶשׁ לֹא יִרְחַק־חָק. שְׁבוּעָתוֹ הַנִּמְרֶצֶת שֶׁל פִּיטֶר הִיא שֶׁעָלְתָה, כְּבַיָּכוֹל, עַל הַסִּפּוּן. רֹאשׁ לוֹ לָחֳלִי, לִבּוֹ דַּוָּי. חָשׁ רָצוֹן לָשֵׂאת מְשָׁלוֹ וְלָמוּת, שֶׁאִם לֹא כֵן הָיָה דּוֹמֶה עָלָיו כִּי יְאַחֵר מִן הַמּוֹעֵד.

“טוֹב, טוֹב לוֹ לְהוּק,” קָרָא וְאָמַר, “אִלְמָלֵא הָלַךְ בִּגְדוֹלוֹת אֲשֶׁר כָּאֵלֶּה!”

רַק בִּשְׁעוֹתָיו הַמָּרוֹת בְּיוֹתֵר, בַּחֲשׁוֹךְ עָלָיו כָּל עוֹלָמוֹ, פָּנָה אֶל עַצְמוֹ בִּלְשׁוֹן נִסְתָּר.

“אַף יֶלֶד קָטָן אֵינוֹ רוֹחֵשׁ לִי אַהֲבָה.”

מָה רָאָה לְהִצְטַעֵר עַל־כָּךְ, הוּא שֶׁלֹּא נִצְטַעֵר עַל כְּגוֹן־דָּא מֵעוֹלָם? תְּמֵהַנִי אִם יֵשׁ לִמְכוֹנַת־הַתְּפִירָה יָד בַּדָּבָר? שָׁעָה אֲרֻכָּה הִתְבּוֹנֵן בִּסְמִי, הַמְזַמְזֵם לוֹ זִמְזוּמֵי־נִחוּתָא כְּמִי שֶׁמֻבְטָח לוֹ כִּי יְלָדִים יְרֵאִים מִפָּנָיו, הִתְבּוֹנֵן וְלֹא פָּסַק מִרְטוֹן.

יְרֵאִים מִפָּנָיו! יְרֵאִים מִסְּמִי! לֹא הָיָה אוֹתוֹ לַיְלָה יֶלֶד עַל הַסִּפּוּן, שֶׁלֹּא דָבַק בּוֹ כְּבָר לְאַהֲבָה. הָיָה מַכְבִּיר עֲלֵיהֶם דִּבְרֵי־אֵימָה וּמְכַבְּדָם בְּמַתְּנוֹת־יָד, לְפִי שֶׁמַּתְּנוֹת־אֶגְרוֹף מַמָּשׁ הָיוּ קָשׁוֹת עָלָיו, וְאִלּוּ הֵם – לֹא זָזוּ מְחַבְּבוֹ וּמִיכָאֵל אַף נִסָּה לַחֲבשׁ אֶת מִשְׁקָפָיו.

לֵךְ סַפֵּר לוֹ לִסְמִי עֲלוּב־הַנֶּפֶשׁ כִּי הָיוּ סְבוּרִים עָלָיו שֶׁכֻּלּוֹ דַּוְקָא מַחֲמַדִּים! יִצְרוֹ פָּחַז עָלָיו וְהִמְרִיצוֹ לָקוּם וְלַעֲשׂוֹת כֵּן, אֶלָּא שֶׁנִּמְלַךְ בְּדַעְתּוֹ. הָיָה בְּכָךְ מִשּׁוּם הִתְעַלְּלוּת. עָמַד וְהָפַךְ, אֵפוֹא, בַּחֲרָרָה זוֹ:

“מַה טַעַם נִרְאָה לָהֶם סְמִי חָבִיב כָּל־כָּךְ?”

כֵּיוָן שֶׁנָּעַץ בָּהּ שִׁנָּיו – לֹא הִנִּיחָה, כְּכָל אֲשֶׁר נָאֶה וְאַף יָאֶה לְכֶלֶב־צַיִד אֲשֶׁר כְּמוֹתוֹ.

“אִם חָבִיב כָּל־כָּךְ, מַהוּ שֶׁמְּחַבְּבוֹ עֲלֵיהֶם?”

מִיָּד צָפָה וְעָלְתָה עַל דַּעְתּוֹ תְּשׁוּבָה נוֹרָאָה.

“דֶּרֶכֶרֶץ?”

הֲנָהַג רַב־חוֹבְלָיו מִנְהֲגֵי דֶּרֶךְ־אֶרֶץ מִבְּלִי שֶׁיָּדַע עֲלֵיהֶם דָּבָר – מִדָּה שֶׁאֵין יָפֶה מִמֶּנָּה בְּמִדּוֹת דֶּרֶכֶרֶץ?

בְּזַעֲקַת־זַעַם הֵנִיף קַרְסוֹ לְרַטֵּשׁ – אַךְ רַטֵּשׁ לֹא רִטֵּשׁ. מַה שֶׁסִּמְרוֹ לִמְקוֹמוֹ הוּא הִרְהוּר אֲשֶׁר כָּזֶה:

“מַהוּ לְרַטֵּשׁ אָדָם עַל שׁוּם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ דֶּרֶכֶרֶץ? לֹא חֹסֶר דֶּרֶךְ־אֶרֶץ?”

הוּק הָאֻמְלָל, שֶׁהָיָה חֲסַר־אוֹנִים כְּשֵׁם שֶׁהָיָה לַח עַתָּה מִזֵּעָה, נָפַל עַל פָּנָיו כְּפֶרַח שֶׁנִּקְטַף בְּאִבּוֹ.

כְּלָבָיו הָיוּ סְבוּרִים כִּי נִפְטְרוּ שָׁעָה קַלָּה מֵעָנְשׁו וְהֵחֵלּוּ פּוֹרְקִים מֵעַצְמָם עֹל מִשְׁמַעַת, כְּגוֹן שֶׁיָּצְאוּ בִּמְחוֹל פָּרִיצִים. דָּבָר זֶה הִקְפִּיצוֹ עַל רַגְלָיו וּכְהֶרֶף עַיִן הֵפִיג כָּל סִימַן־חֻלְשָׁה שֶׁהָיָה בּוֹ, מָשָׁל הָפְכוּ עָלָיו קִתּוֹן־צוֹנְנִים.

“הַשְׁלִיכוּ הַס, בְּנֵי־תְּזָזִית,” נָתַן עֲלֵיהֶם בְּקוֹלוֹ, “אוֹ שֶׁאֲנִי מַטִּיל עֹגֶן בִּלְשׁוֹנוֹתֵיכֶם!”

הַהֲמֻלָּה קָמָה מִיָּד לִדְמָמָה.

“שְׁקָצִים אֵלֶּה כְּפֻתִּים לִבְלִי־עוּף?”

“אַי, אֵי!”

“כִּי אָז עִרְכוּם לְפָנַי בְּסַךְ.”

הָאֲסִירִים הָעֲלוּבִים עָלוּ דְּחוּקִים וּדְחוּפִים מִבֵּית־תְּפִיסָתָם. כֻּלָּם, פְּרָט לְוֶנְדִי, הוּצְבוּ שׁוּרָה אַחַת לְפָנָיו.

שָׁעָה קַלָּה הָיָה דוֹמֶה כִּי אֵינוֹ מַשְׁגִּיחַ בָּהֶם כְּלָל. הָיָה נִתְלֶה וְיוֹשֵׁב, מְזַמְּזֵם לוֹ – זִמְזוּם שֶׁאֵינוֹ בִּלְתִּי־נָעִים לָאֹזֶן – קִטְעֵי זֶמֶר הֲמוֹנִי, נוֹגֵעַ־וְאֵינוֹ־נוֹגֵעַ בַּקְּלָפִים שֶׁלְּפָנָיו… מִפַּעַם לְפַעַם הֵטִיל אוֹר הַסִּיגָר אֲשֶׁר בְּפִיו לַחְלוּחִית גָּוֶן בְּפָנָיו.

“הָבוּ אֵפוֹא, בִּרְיוֹנַי!” קָרָא לְבַסּוֹף בְּקוֹל נִמְרָץ. “שִׁשָּׁה מִכֶּם עֲתִידִים לִמְדֹד לִי הַלַּיְלָה בִּשְׁעָלָם אֶת לוּחַ־הַנֵּפֶל, אַךְ יֵשׁ לִי מָקוֹם בֵּין אֲנָשַׁי לִשְׁנֵי נַעֲרֵי־סִפּוּן. מִי וָמִי הַהוֹלְכִים?”

“אַל תַּרְגִּיזוּהוּ שֶׁלֹּא־לְצֹרֶךְ,” הָיוּ דְּבָרֶיהָ הָאַחֲרוֹנִים שֶׁל וֶנְדִי.

טוּטְלֶס פָּסַע אֵפוֹא פְּסִיעַת־נִמּוּס אַחַת קָדִימָה. הָרַעְיוֹן שֶׁיְּהֵא יוֹצֵא וּבָא בִּדְבַר אָדָם אֲשֶׁר כְּמוֹתוֹ הָיָה לוֹ אָמְנָם לְזָרָא, אֶלָּא שֶׁחוּשׁ נִסְתָּר לָחַשׁ לוֹ כִּי מוּטָב שֶׁיִּתָּלֶה בְּאִילָן גָּדוֹל וְאַף כִּי הָיָה פֶּתִי בְּמִקְצָת יָדַע הֵיטֵב, כִּי אַךְ הָאִמָּהוֹת לְבַדָּן מוּכָנוֹת וּמְזֻמָּנוֹת לִטֹּל עַל עַצְמָן תָּמִיד כָּל דְּבַר־מַכְשֵׁלָה. סוֹד זֶה גָּלוּי וְיָדוּעַ לְכָל הַיְלָדִים. לְכָךְ הֵם בָּזִים לָהֶן בְּלִבָּם וּמְנַצְּלִים אוֹתָן לְצָרְכֵיהֶם.

טוּטְלֶס כִּלְכֵּל דְּבָרָיו בְּעָרְמָה:

“רוֹאֶה אַתָּה, סֶר, אֵינִי סָבוּר שֶׁאִמָּא הָיְתָה רוֹצָה כִּי אֶהְיֶה פִּירָט. הֱהָיְתָה אִמְּךָ רוֹצָה בְּכָךְ, סְלַיְטְלִי?”

קָרַץ לוֹ בְּעֵינוֹ וּסְלַיְטְלִי הֵשִׁיב:

“חוֹשֵׁשְׁנִי שֶׁלֹּא…”

כְּאִלּוּ נִצְטַעֵר בְּלִבּוֹ עַל שֶׁכָּךְ הֵם פְּנֵי־הַדְּבָרִים, אֶלָּא שֶׁאֵין בְּיָדוֹ לְהוֹשִׁיעַ. “הֱהָיתָה אִמְּכֶם רוֹצָה בְּכָךְ, תְּאוֹמַיִם?”

“חוֹשֵׁשְׁנִי שֶׁלֹּא,” הֵשִׁיב רִאשׁוֹן הַתְּאוֹמִים, שֶׁהָיָה חָכָם כְּכָל אַחֵר. “כְּלוּם הָיְתָה אִמְּךָ שֶׁלְּךָ, נִיבְּס –”

“בְּלוֹם פִּיךָ!” נָתַן עָלָיו הוּק בְּקוֹלוֹ וְהַדּוֹבֵר נִדְחַק לִמְקוֹמוֹ. “אַתָּה, בַּחוּרִי,” אָמַר וּפָנָה אֶל גּ’וֹן. “כִּמְדוּמִים אָנוּ שֶׁיֵּשׁ בְּךָ קֻרְטוֹב שֶׁל אֹמֶץ־לֵב. לֹא רָצִיתָ לִהְיוֹת פַּעַם פִּירָט, נִלְבָּבִי?”

שְׁאִיפָה זוֹ, נִתֶּנֶת אֱמֶת לְהֵאָמֵר, כּוֹסְסָה לִפְרָקִים בְּנֶפֶשׁ גּ’וֹן, שָׁעָה שֶׁהֵכִין אֶת שִׁעוּרָיו בְּחֶשְׁבּוֹן וּבְחִירָה שֶׁבָּחַר בּוֹ עַתָּה הוּק הֲמָמַתּוּ מַמָּשׁ.

“פַּעַם חָשַׁבְתִּי לִקְרֹא לְעַצְמִי גֶ’ק אִישׁ־הַדָּמִים,” הֵשִׁיב כְּנִכְלָם.

“שֵׁם טוֹב וְיָפֶה, עַל דִּבְּרָתִי,” אָמַר הוּק. “כָּךְ נִקְרָא לְךָ אֲנַחְנוּ אִם תִּצְטָרֵף לַאֲחֻזַּת־מְרֵעֵינוּ.”

“מַה דַּעְתְּךָ אַתָּה, מִיכָאֵל?” שָׁאַל גּ’וֹן.

“מַה שֵׁם תִּקְרְאוּ לִי אִם אָבוֹא בִּקְהַלְכֶם?” שָׁאַל מִיכָאֵל.

“גּ’וֹן שְׁחוֹר־הַזָּקָן.”

מִיכָאֵל נִתְרַשֵּׁם, כַּמּוּבָן, רשֶׁם רַב.

“מַה דַּעְתְּךָ ג’וֹן?”

רָצָה כִּי ג’וֹן יִפְסֹק פָּסוּק אַחֲרוֹן וְאִלּוּ ג’וֹן רָצָה כִּי הוּא־הוּא שֶׁיִפְסֹק פְּסוּקוֹ תְּחִלָּה.

“הֲנוֹסִיף לִהְיוֹת נְתִינָיו הַנֶּאֱמָנִים שֶׁל הַמֶּלֶךְ?” בִּקֵּשׁ גּ’וֹן לָדַעַת.

מִבְּעַד לְשִׁנֵּי הוּק נִתְמַלְּטָה תְּשׁוּבָה.

“יְהֵא עֲלֵיכֶם לְקַדֵּשׁ דְּבַרְכֶם וְלִקְרֹא: ‘הָלְאָה הַמֶּלֶךְ!’”

יָכוֹל שֶׁעַד עַתָּה לֹא הָיְתָה לְג’וֹן צְדָקָה לְהִשְׁתַּבֵּחַ בְּהִתְנַהֲגוּתוֹ. עַכְשָׁו הִפְלִיא לִנְהֹג.

“כִּי אָז לֹא יִחַד עִמָּכֶם כְּבוֹדִי!” קָרָא וְטָפַח בְּיָדוֹ עַל הֶחָבִית שֶׁלִּפְנֵי הוּק.

“אַף לֹא כְּבוֹדִי!” הֶחֱרָה, הֶחֱזִיק אַחֲרָיו מִיכָאֵל.

“שִׁלְטִי, בְּרִיטַנְיָה!”15 צָוַח קֶרְלִי.

הַפִּירָטִים הַנִּזְעָמִים סְתָרוּם עַל פִּיּוֹתֵיהֶם וְהוּק צָרַח:

“כָּלָה וְנֶחֶרְצָה, אֵפוֹא! הָבִיאוּ לְפָנַי אֶת אִמָּם. הַפְסִיעוּהָ לַקּוֹרָה!” לֹא הָיוּ אֶלָּא יְלָדִים וּבְשָׁעָה שֶׁרָאוּ כִּי ג’וֹקְס וְצֶ’קוֹ מַתְקִינִים אֶת הַקּוֹרָה, הָעֲתִידָה לִגְזֹר עַל קוֹרוֹתֵיהֶם, חָוְרוּ כַּסִּיד. אַךְ חָזְרוּ וְנִסּוּ לִלְבּשׁ עֹז בָּרֶגַע שֶׁרָאוּ אֶת וֶנְדִי מוּצֵאת אֲלֵיהֶם מִבֵּית תְּפִישָׂתָהּ.

אֵין לִי מַמָּשׁ מִלִּים בְּפִי לְתָאֵר אֶת כָּל שְׁאַט־הַנֶּפֶשׁ שֶׁוֶּנְדִי רָחֲשָׁה לַפִּירָטִים. הַיְלָדִים מָצְאוּ אוּלַי קֶסֶם כָּלשֶׁהוּ בְּחַיֵּי־פִּירָטִים, אַךְ מַה שְֶׁרָאֲתָה הִיא עַל גַּבֵּי אוֹתוֹ סִפּוּן לֹא הוּדַח וְלֹא נִשְׁטַף בְּמַיִם יָמִים רַבִּים. לֹא הָיָה צֹהַר בַּסְּפִינָה זוֹ שֶׁלֹּא יָכֹלְתָּ לְהַעֲבִיר עַל זְגוּגִיתוֹ הַמְכֹעֶרֶת אֶצְבַּע וְלִרְשֹׁם: “חֲזִיר מְגֹאָל!” אַף אָמְנָם נִזְדָּרְזָה וֶנְדִי וְרָשְׁמָה אֶת הַדְּבָרִים לְפָנֶיהָ עַל כַּמָּה־וְכַמָּה זְגוּגִיּוֹת. וְאוּלָם רֶגַע שֶׁהִקִּיפוּהָ הַיְלָדִים סָבִיב לֹא נָתְנָה, כַּמּוּבָן, דַּעְתָּהּ אֶלָּא עַל הַצָּלָתָם.

“וּבְכֵן, יָפָתִי,” אָמַר הוּק כְּמִי שֶׁאֵין לוֹ אֶלָּא דְבַשׁ־וְחָלָב תַּחַת לְשׁוֹנוֹ. “הֲרֵי אַתְּ מְזֻמֶּנֶת לִרְאוֹת אֶת יְלָדַיִךְ מְפֹסָעִים עַל לוּחַ־הַנֵּפֶל!”

גֶּ’נְטְלְמֶן כְּכָל אֲשֶׁר הָיָה לִמְהַדְּרִין, נִתְגָּאֵל פִּי־צַוְּרוֹנוֹ מֵחֲמַת רֹב־דְּבָרִים, שֶׁקָּלְחוּ מִפִּיו כַּמַּעְיָן הַמִּתְגַּבֵּר. חָשׁ כִּי וֶנְדִי מִתְבּוֹנֶנֶת בּוֹ. בִּתְנוּעָה חֲפוּזָה נִסָּה לְכַסּוֹתוֹ מֵעֵינֶיהָ, אֶלָּא שֶׁאֵחַר אֶת הַמּוֹעֵד.

“הַנִּגְזַר עֲלֵיהֶם לָמוּת?” שָׁאֲלָה וֶנְדִי וְנָעֲצָה בּוֹ עֵינַיִם מְזָרוֹת בּוּז רַב כָּל־כָּךְ, שֶׁלִּבּוֹ חָשַׁב לְהִתְפַּלֵּץ.

“אַחַת דָּתָם,” רָטַן וְאָמַר. “יֻשְׁלַךְ־נָא הַס,” קָרָא בְּרֹב יָהֳרָה, “וְיַקְשִׁיבוּ שְׁקָצִים לְאַחֲרוֹן דִּבְרֵי־אִמָּם.”

כָּאן הָיְתָה וֶנְדִי נוֹרָאַת־הוֹד.

“זֶה דְבָרִי הָאַחֲרוֹן אֲלֵיכֶם, יְלָדִים,” אָמְרָה בְּעֹז. “לִבִּי אוֹמֵר לִי כִּי אִמּוֹתֵיכֶם הָאֲמִתִּיּוֹת דּוֹבְרוֹת עַתָּה מִפִּי. ‘מְקַוּוֹת אָנוּ’, הֵן מֵמַלְלוֹת, ‘כִּי בָּנֵינוּ יֵדְעוּ לָמוּת מוֹת גֶּ’נְטְלְמֶנִים אַנְגְּלִים.’”

אֲפִלּוּ הַפִּירָטִים הָיוּ הֲלוּמֵי־פַּחַד וְטוּטְלֶס צָעַק כְּמִי שֶׁנִּכְנַס בּוֹ דִּבּוּק:

“אֶעֱשֶׂה כָּל אֲשֶׁר צִפְּתָה מִמֶּנִּי אִמָּא. מַה תַּעֲשֶׂה אַתָּה, נִיבְּס?”

“כָּל אֲשֶׁר צִפְּתָה אִמָּא כִּי אֶעֱשֶׂה. מַה תַּעֲשֶׂה אַתָּה, תְּאוֹמִי?”

“כָּל אֲשֶׁר צִפְּתָה מִמֶּנִּי אִמָּא, מָה –”

אֶלָּא שֶׁקּוֹל הוּק חָזַר עַתָּה לְקַדְּמוּתוֹ.

“כִּפְתּוּהָ!” צָעַק.

סְמִי הוּא שֶׁכְּפָתָהּ אֶל הַתֹּרֶן. “שִׁמְעִינִי־נָא, חֲמוּדָתִי,” לָחַשׁ לָהּ לְתוֹךְ אָזְנָהּ. “הַצֵּל אֲצִילֵךְ, אִם תַּבְטִיחִי לִהְיוֹת לִי לְאֵם.”

אֲפִלּוּ סְמִי לֹא זָכָה לִשְׁמֹעַ מִפִּיהָ הַבְטָחָה אֲשֶׁר כָּזוֹ. “מוּטָב לִי כִּמְעַט שֶׁלֹּא יִהְיוּ לִי בָּנִים כְּלָל,” אָמְרָה בִּשְׁאָט־נֶפֶשׁ.

מַר וְעָצוּב הוּא לָדַעַת כִּי אַף אֶחָד מִן הַיְלָדִים לֹא הֵצִיץ בְּוֶנְדִי, שָׁעָה שֶׁכְּפָתוּהָ לַתֹּרֶן. עֵינֵיהֶם כְּמוֹ רֻתְּקוּ לַקּוֹרָה: כִּבְרַת־דֶּרֶךְ קְצָרָה, אַחֲרוֹנָה זוֹ שֶׁהֵם עֲתִידִים לַעֲשׂוֹת… שׁוּב לֹא יָכְלוּ לְקַוּוֹת בְּלִבָּם כִּי יַעֲשׂוּהָ כִּגְבָרִים, לְפִי שֶׁכֹּחַ־הַחוֹשֵׁב נִטַּל מֵהֶם זֶה־כְּבָר. לֹא יָכְלוּ אֶלָּא לִצְפּוֹת בָּהּ רְתֵת.

הוּק צָחַק לָהֶם בֵּין סְגוֹר שִׁנָּיו וּפָסַע פְּסִיעָה אַחַת לְעֻמַּת וֶנְדִי. בִּקֵּשׁ לַהֲפֹךְ פָּנֶיהָ כְּנֶגֶד הַיְלָדִים שָׁעָה שֶׁיִּצְעֲדוּ אִישׁ אַחַר אָחִיו אֶל עֶבְרֵי־פִּי־פַּחַת, אֶלָּא שֶׁדָּבָר זֶּה לֹא נִסְתַּיַּע בְּיָדוֹ. שׁוּב לֹא זָכָה לִשְׁמֹעַ אֶת זַעֲקַת־הַכְּאֵב שֶׁצִּפָּה לִסְחֹט מִתּוֹךְ גְּרוֹנָהּ. בִּמְקוֹמָהּ שָׁמַע מַשֶּׁהוּ אַחֵר לַחֲלוּטִין. הָיָה זֶה קְלִיק־קְלִיקוֹ הָאָיֹם וְהַנּוֹרָא שֶׁל הַתַּנִּין.

הַכֹּל שְׁמָעוּהוּ – פִּירָטִים, יְלָדִים, וֶנְדִי – וְהִפְנוּ רֹאשָׁם לְעֶבְרוֹ… לֹא עֵבֶר מִשָּׁם, כִּי עֵבֶר מִזֶּה, עֵבֶר הוּק. יָדְעוּ כִּי דְבָרִים הַמְשַׁמְּשִׁים וּבָאִים עַתָּה לָעוֹלָם אֵינָם נוֹגְעִים אֶלָּא לוֹ לְבַדּוֹ. בְּבַת־רֹאשׁ אַחַת הָפְכוּ מִשַּׂחֲקָנִים לִקְהַל צוֹפִים בַּמִּשְׂחָק.

מַבְעִית הָיָה לַחֲזוֹת בַּתְּמוּרָה שֶׁנִּתְחוֹלְלָה בּוֹ. כְּאִלּוּ פֵּרְקוּהוּ לִפְרָקִים. כָּרַע, נָפַל תַּחְתָּיו, כְּגַל־שֶׁל־עֲצָמוֹת.

קוֹל הַתִּקְתּוּק קָרֵב וּבָא, קָרֵב וְגָבַר וּכְרָץ שָׁלוּחַ לְפָנָיו צָץ בְּלֵב הוּק הִרְהוּר־אֵימִים: “הַתַּנִּין עוֹלֶה עַתָּה בַּסְּפִינָה!”

אֲפִלּוּ קֶרֶס־הַבַּרְזֶל נִתְלָה עַתָּה בָּאֲוִיר לְלֹא־זִיעַ, כְּמִי שֶׁיּוֹדֵעַ כִּי אֵינוֹ בָּשָׂר מִבְּשָׂרוֹ וְדָם מִדָּמוֹ שֶׁל הַנִּתְקָף הַמּוּעָד לְפֶגַע. סְתָם כָּל־אָדָם שֶׁהָיָה מוֹצֵא עַצְמוֹ פִּתְאֹם בּוֹדֵד כָּל־כָּךְ לְנַפְשׁוֹ הָיָה עוֹצֵם בְּוַדַּאי עֵינָיו וּבַאֲשֶׁר כָּרַע, שָׁם הָיָה נוֹפֵל שָׁדוּד. וְאוּלָם מֹחַ הָאֵיתָנִים אֲשֶׁר לְהוּק הוֹסִיף לִפְעֹל וּבַעֲצָתוֹ הַנֶּאֱמָנָה זָחַל עַל אַרְבַּעְתָּיו וְנִתְרַחֵק מִמְּקוֹם הַתִּקְתּוּק כְּכָל אֲשֶׁר יָכוֹל. הַפִּירָטִים פִּנּוּ לוֹ מְקוֹם־מַעֲבָר בְּרֹב־כָּבוֹד. רַק בְּשָׁעָה שֶׁהִגִּיעַ לַמַּעֲקֶה פָּצָה פִּיו.

“הַחְבִּיאוּנִי!” קָרָא בְּקוֹל צָרוּד.

הַפִּירָטִים הִקִּיפוּהוּ סָבִיב וְכָל הָעֵינַיִם נָזוֹרוּ מֵעַל מַה שֶּׁעָלָה עַתָּה עַל הַסִּפּוּן. לְהִלָּחֵם בּוֹ לֹא עָלָה אַף עַל דַּעְתָּם. הָיָה זֶה מַר הַגּוֹרָל.

רַק בְּשָׁעָה שֶׁהוּצְנַע מֵעֵינֵיהֶם הֶעֱבִירָה הַסַּקְרָנוּת מֵעַל הַיְלָדִים אֶת קִפְאוֹן־הָאֵלֶם הַמְסַמְּרָם לִמְקוֹמָם, עַד שֶׁיָּכְלוּ לָרוּץ אֶל עֵבֶר הַסְּפִינָה מִשָּׁם וְלַחֲזוֹת בַּעֲלִיַּת־הַתַּנִּין. מִיָּד בָּאָה הַפְתָּעַת כָּל הַהַפְתָּעוֹת בְּלַיְלָה זֶה וְיָרְדָה עֲלֵיהֶם כְּחֶתֶף: לֹא תַנִּין הוּא שֶׁחָשׁ לְעֶזְרָתָם, כִּי פִּיטֶר.

רָמַז לָהֶם בְּיָדוֹ שֶׁלֹּא יַשְׁמִיעוּ קוֹל הִתְפָּעֲלוּת מֵעוֹרֵר חֲשָׁד וּבְתוֹךְ כָּךְ – הִמְשִׁיךְ בְּתִקְתּוּקוֹ.


 

הַפַּעַם הוּק אוֹ אָנֹכִי    🔗

דְּבָרִים זָרִים־וּמוּזָרִים מִתְרַגְּשִׁים וּבָאִים עָלֵינוּ, בְּדֶרֶךְ חַיֵּינוּ, מִבְּלִי שֶׁנִּתֵּן עֲלֵיהֶם דַּעְתֵּנוּ אֶלָּא לְאַחַר־זְמַן. כְּדוֹמֶה לְמָשָׁל – מַעֲשֶׂה בְּאֹזֶן, שֶׁאַתָּה מַבְחִין בָּהּ מִקְּצֵה – אֵינִי יוֹדֵעַ כַּמָּה עִתִּים וְעִדָּנִים אַךְ נֹאמַר־נָא: מַחֲצִית־הַשָּׁעָה – כִּי כָּבְדָה פִּתְאֹם מִשְּׁמֹעַ. כַּיּוֹצֵא בּוֹ אֵרַע אוֹתוֹ לַיִל לְפִּיטֶר. נִפְרַדְנוּ מֵעָלָיו כְּשֶׁהוּא רָץ עַל פְּנֵי הָאִי בְּהִתְגַּנֵּב, אֶצְבָּעוֹ לְמוֹ־פִּיו, דִּקְרוֹ בְּיָדוֹ. רָאָה לְפִי־דַּרְכּוֹ תַנִּין וְלֹא מָצָא בּוֹ כָּל דָּבָר אֲשֶׁר לֹא כֵן, אַף כִּי שָׁב וְנִזְכַּר כִּי לֹא שְׁמָעוֹ אוֹמֵר תִּיק־תִּיק… תְּחִלָּה נִרְאָה לוֹ הַדָּבָר תָּמוּהַּ, אַךְ כֵּיוָן שֶׁנִּמְלַךְ בְּדַעְתּוֹ הֶעֱלָה סְבָרָה כִּי שְׁעוֹנוֹ הוּא שֶׁעָמַד מִלֶּכֶת. מִבְּלִי לְהָצֵר אַף בְּמִקְצָת בְּצַעַר נֶפֶשׁ אֲשֶׁר כְּנַפְשׁוֹ, בְּרִיָּה שֶׁקִּפְּחָה אֶת בְּחִיר כָּל יְדִידֶיהָ, הֵחֵל שׁוֹקֵל אֶת דְּבַר־אֲסוֹנָהּ בְּלִבּוֹ: הֵיאַךְ יוֹצִיא מֵאוֹתוֹ עַז מְעַט מָתוֹק לְעַצְמוֹ?

הֶחְלִיט לִפְתֹּחַ בְּתִקְתּוּק מִשֶּׁל עַצְמוֹ: תִּשְׁמַעְנָה חַיְתוֹ־טֶרֶף, תְּדַמֶּינָה בְּלִבָּן כִּי הַתַּנִּין הוּא שֶׁעוֹבֵר לִפְנֵיהֶן וְתָנִיחֶינָה אוֹתוֹ לְנַפְשׁוֹ. פִּיטֶר הִפְלִיא לְתַקְתֵּק, אַךְ נִתְמַזֵּל מַזָּלוֹ וּבְתוֹךְ שְׁאָר כָּל הַשּׁוֹמְעִים, שְׁמָעוּ אַף הַתַּנִּין, שֶׁהֵחֵל נִכְרָךְ אַחֲרָיו כְּצֵל. עַל שׁוּם שֶׁבִּקֵּשׁ לְהָשִׁיב לְעַצְמוֹ אֶת הַגְּזֵלָה, אוֹ מִשּׁוּם שֶׁסָּבַר כִּי חָזְרוּ דְבָרִים לְתִקְתּוּקָם וְנִתְלַוָּה אֵלָיו, פָּשׁוּט, לְפִי־דַּרְכּוֹ? דָּבָר זֶה לֹא נֵדַע לְעוֹלָם! בְּדוֹמֶה לְכָל הַכּוֹבְשִׁים עַצְמָם לַעֲבָדִים בִּידֵי עִקְּשׁוּת שֶׁאֵין לְהַזִּיזָם מִמֶּנָּה, הָיְתָה זוֹ בְּרִיָּה נוֹאֶלֶת מְאֹד.

פִּיטֶר הִגִּיעַ לַחוֹף בְּאֵין מַכְלִים־דָּבָר, נִכְנַס לַמַּיִם וְטָבַל. רַגְלָיו הוֹלִיכוּהוּ, כְּאִלּוּ לֹא יָדְעוּ שֶׁהֵן יוֹצְאוֹת מֵרְשׁוּת־הַיַּבָּשָׁה וְנִכְנָסוֹת לִרְשׁוּת־הַיָּם. רַבִּים יוֹצְאִים וְנִכְנָסִים כָּךְ, מֵרְשׁוּת לִרְשׁוּת, אַךְ אֵינִי מַכִּיר בָּהֶם אֶחָד בְּצֶלֶם דְּמוּת אָדָם.

בִּשְׂחִיָּתוֹ לֹא הָגָה אֶלָּא בְּדָבָר אֶחָד: “הַפַּעַם הוּק אוֹ אָנֹכִי!” כֵּיוָן שֶׁכָּל אוֹתָהּ שָׁעָה לֹא פָּסַק פִּיו מִתַּקְתֵּק, לֹא חָשׁ בְּתִקְתּוּקוֹ כְּלָל. אִלּוּ חָשׁ וְיָדַע, הָיָה עוֹצֵר מִן־הַסְּתָם בִּלְשׁוֹנוֹ. כִּי תַּעֲמֹד לוֹ זְכוּתוֹ בַּעֲלִיָּה עַל הַסִּפּוּן הָיָה אָמְנָם רַעְיוֹן מְמֻלָּח לְמַדַּי, אֶלָּא שֶׁלֹּא צָץ בְּלִבּוֹ כְּלָל, אַדְּרַבָּא, מֻבְטָח הָיָה שֶׁהוּא מְגַשֵּׁשׁ בְּצַלְעוֹתֶיהָ חֶרֶשׁ כְּעַכְבָּר.

הֻפְתַּע, פָּשׁוּט, לִרְאוֹת אֶת הַפִּירָטִים נְזוֹרִים מֵעָלָיו בְּפִיק־בִּרְכַּיִם וְאֶת הוּק מַצְנִיעַ עַצְמוֹ בְּתוֹכָם כְּמִי שֶׁשָׁמַע, בְּרֹב אֵימָה וָפַחַד, אֶת הַתַּנִּין בְּבוֹאוֹ…

הַתַּנִּין! כֵּיוָן שֶׁנִּזְכַּר בּוֹ, חָזַר לִשְׁמֹעַ קוֹל־תִּקְתּוּק. סָבוּר הָיָה כִּי הוּא אֲשֶׁר תִּקְתֵּק וְהָפַךְ אֵלָיו פָּנִים. אוֹ אָז נוֹכַח לָדַעַת כִּי פִּיו הִכְשִׁילוֹ… מִיָּד עָמַד עַל מַצַּב־הַדְּבָרִים כַּהֲוָיָתוֹ. “אֵיזוֹ עָרְמַת־עֲרוּמִים!” הִרְהֵר בְּלִבּוֹ וְרָמַז בְּתוֹךְ כָּך לַיְלָדִים שֶׁלֹּא יְכַבְּדוּהוּ בִּמְחִיאוֹת־כַּפַּיִם.

אוֹתוֹ רֶגַע יָצָא אֵד טִינְטְ, הָאַפְסַנַּאי, מִמְּדוֹר־הַמַּלָּחִים וְעָלָה עַל הַסִּפּוּן. בְּדֹק־נָא עַתָּה, הַקּוֹרֵא, וּקְצֹב אֶת שֶׁטֶף הַמְאֹרָעוֹת עַל־פִּי שְׁעוֹנְךָ. פִּיטֶר הִכָּה מַכָּה נֶאֱמָנָה. גּ’וֹן סָגַר יָדוֹ עַל פִּי הַפִּירָט בִּישׁ־הַמַּזָּל וְאָטַם אֶת קוֹל אֶנְקָתוֹ הָאַחֲרוֹן. אֶד נָפַל עַל פָּנָיו. אַרְבָּעָה יְלָדִים חָשׁוּ לְהַחֲזִיק בּוֹ, שֶׁלֹּא יִשָּׁמַע קוֹל־חֲבָטָה. הִרְמִיזָם פִּיטֶר בְּיָדוֹ וְנִבְלַת הַשּׁוֹדֵד הֻטְּלָה הַמַּיְמָה.

קוֹל שִׁכְשׁוּךְ, אַחַר־כָּךְ – הָס. כַּמָּה זְמַן נִמְשַׁךְ הַדָּבָר?

“אֶחָד!” (סְלַיְטְלִי הֵחֵל סוֹפֵר וּמוֹנֶה.)

רֶגַע־כְּמֵימְרָה קָם פִּיטֶר עַל קְצוֹת אֶצְבְּעוֹתָיו וְנֶעְלַם בִּמְדוֹר הַמַּלָּחִים, לְפִי שֶׁלֹּא אֶחָד מִן הַפִּירָטִים מָצָא עַתָּה עֹז בְּנַפְשׁוֹ לַחֲזֹר וְלִסְקֹר אֶת סְבִיבָיו. עַכְשָׁו יָכֹל כָּל אֶחָד לִשְׁמֹעַ אֶת קֶצֶב נְשִׁימַת חֲבֵרוֹ. שְׁמַע מִינֵיהּ: אָיוֹם שֶׁבָּרְחָשִׁים פָּנָה־עָבַר…

“קָם לִדְמָמָה, קְבַרְנִיט!” הִפְטִיר סְמִי וְקִנַּח אֶת זְגוּגִיּוֹת־מִשְׁקָפָיו. “הַכֹּל חָזַר לְדִמְמָתוֹ!”

זָהִיר־זָהִיר שָׁלַף הוּק רֹאשׁוֹ מִתּוֹךְ קִפְלוּלֵי־צַוְּרוֹנוֹ. חִדֵּד אָזְנָיו כָּל־כָּךְ, שֶׁיָּכוֹל הָיָה לִשְׁמֹעַ אַף אֶת הֵד קוֹל־הַתִּקְתּוּק, אַךְ לֹא תִקְתּוּק וְלֹא בַּת־קוֹל־תִּקְתּוּק! כֵּיוָן שֶׁרָאָה כָּךְ זָקַף עַצְמוֹ מְלֹא קוֹמָתוֹ.

“יָקוּם עַתָּה מַר גּ’וֹנִי נֵפֶל וַיַּעֲמֹד לָנוּ, בְּשָׁעָה טוֹבָה!” קָרָא בְּחֶצֶף־קוֹל. עַכְשָׁו שֶׁרָאוּהוּ בְּחֹסֶר אוֹנָיו, כָּפַל שִׂנְאָתוֹ לַטַּפְלַיָּא. עָמַד וְנָתַן קוֹלוֹ בְּזֶמֶר־פָּרִיצִים:

יוֹ־הוֹ, יוֹ־הוֹ, לוּחַ־הַתְּזָזִית!

'תָּה צוֹעֵד עָלָיו בְּנַחַת,

עַד שֶׁהוּא מָט־מָט וְאַתָּה מָט־מָט

אֶל דֵּיבִי גוֹ’נְס16 מִתַּחַת!"

בִּקֵּשׁ לְהַטִּיל, וְלוּ גַם בִּמְחִיר פְּחִיתוּת כָּבוֹד כָּלְשֶׁהוּ לְעַצְמוֹ, מִשְׁנֵה מוֹרָא עַל אֲסִירָיו וְהֵחֵל מְכַרְכֵּר עַל מִין לוּחַ־שֶׁבַּדִּמְיוֹן, מִתְפַּרְצֵף כְּנֶגְדָּם וּמְזַמֵּר. מִשֶּׁסִּיֵּם צָעַק:

“עַד שֶׁלֹּא תֵּצְאוּ לָשׂוּחַ־עַל־פִּי־לוּחַ, אִי אַתֶּם מִתְאַוִּים לִטְעֹם טַעַם פֻּלְסִין דְּשֻׁנְרָא17?”

שָׁמְעוּ הַיְלָדִים כָּךְ וְנָפְלוּ עַל בִּרְכֵּיהֶם, “לֹא, לֹא,” שָׁטְחוּ לְפָנָיו תַּחֲנוּנִים כָּאֵלֶּה, שֶׁהַפִּירָטִים נִתְחַיְּכוּ לְמִשְׁמָעָם כְּאִישׁ אֶחָד.

“הַזְנִיבֵם וְיִזָּנְּבוּ, גּ’וֹקְס!” קָרָא הוּק. “הֲרֵי שֻׁנָּרֵנוּ שָׁם!”

בַּתָּא! פִּיטֶר הוּא שֶׁנִּמְצָא בּוֹ! הַיְלָדִים הֵצִיצוּ זֶה בָּזֶה.

“אַי, אַי!” הֵשִׁיב גּ’וֹקְס בְּצַהֲלַת־לֵב. הַיְלָדִים, שֶׁלֹּא גָרְעוּ מִמֶּנּוּ עַיִן, לֹא נָתְנוּ כִּמְעַט דַּעְתָּם עַל הוּק, אַף כִּי חָזַר לִתֵּן קוֹלוֹ בְּשִׁיר, וְעַל כְּלָבָיו, הָעוֹנִים אַחֲרָיו:

"יוֹ־הוֹ, יוֹ־הוֹ, זְנָבוֹת תִּשְׁעָה

לַחֲתוּלֵנוּ שׁוּנְרָא,

וּבְהֵחָרְתָם עֲלֵי־גַבְּךָ…"

מֶה הָיָה אַחֲרוֹן פְּסוּקֵי־הַזֶּמֶר לֹא נֵדַע לְעוֹלָם, לְפִי שֶׁקּוֹל צִוְחַת־אֵימִים בָּקַע וְעָלָה פִּתְאֹם מֵעִמְקֵי הַתָּא, חָלַף כִּצְמַרְמֹרֶת עַל פְּנֵי הַסִּפּוּן וּכְמוֹ נָדַם בְּמַפְתִּיעַ. מִיָּד עָלָה כְּנֶגְדּוֹ קוֹל שֶׂכְוִי, שֶׁהַיְלָדִים יָדְעוּ יָפֶה מִיהוּ־מַהוּ וְאִלּוּ הַפִּירָטִים דִּמּוּ לִשְׁמֹעַ בּוֹ צַעֲקַת־רְפָאִים.

“הַאי מַאי?”

“שְׁנַיִם!” קָרָא סְלַיְטְלִי חֲגִיגִית.

הָאִיטַלְקִי צֶ’קוֹ חָכַךְ שָׁעָה קַלָּה בְּדַעְתּוֹ וּפָרַץ לַתָּא. מִיָּד חָזַר וְיָצָא כְּשֶׁהוּא מְפַרְכֵּס עַל כְּרָעָיו.

“מַה קָּרָה לְבִּיל גּ’וֹקְס כַּלְבָּא צָבוּעַ?” לָחַשׁ הוּק לַחַשׁ־נַחַשׁ וְגָהַר עָלָיו מְלֹא קוֹמָתוֹ.

“קָרָה לוֹ שֶׁהוּא בַּרְמִינָן, נִדְקַר לַמָּוֶת.” הֵשִׁיב צֶ’קוֹ בְּקוֹל עוֹלֶה מֵאוֹב.

“בִּיל גּ’וֹקְס בַּרְמִינָן!” קָרְאוּ הַפִּירָטִים.

“הַתָּא חָשׁוּךְ כְּבוֹר־שַׁחַת,” אָמַר צֶ’קוֹ בְּקוֹל מִתְלַעְלֵעַ, “אֶלָּא שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מַשֶּׁהוּ נוֹרָא. הוּא שֶׁשְּׁמַעְתֶּם קוֹרֵא!”

הוּק הִשְׁגִּיחַ עַתָּה גַּם בַּעֲלִיצוּת־הַיְלָדִים גַּם בְּמַבָּטֵיהֶם הַמֻּשְׁפָּלִים שֶׁל הַפִּירָטִים.

“צֶ’קוֹ,” אָמַר בַּנָּחוּשׁ שֶׁבְּכָל קוֹלוֹתָיו. “רֵד וְהַעֲלֶנּוּ לְאוֹתוֹ מַגִּיד־בַּעֲלָטָה!”

צֶ’קוֹ, גִּבּוֹר בַּגִּבּוֹרִים, כָּרַע לְרַגְלֵי הַקְּבַרְנִיט. “לֹא, לֹא,” חִנֵּן אֵלָיו קוֹלוֹ, אֶלָּא שֶׁהוּק הֵחֵל מְרַטֵּן רִטּוּנֵי קֶרֶס.

“הָלֹךְ תֵּלֵךְ, לֹא כֵן אָמַרְתָּ, צֶ’קוֹ?” שָׁאַל כִּתְפוּס־הִרְהוּרִים.

צֶ’קוֹ הָלַךְ כְּשֶׁהוּא מְנַפְנֵף יָדָיו מִתּוֹךְ יֵאוּשׁ. עַכְשָׁו לֹא נִשְׁמַע עַל־פְּנֵי הַסִּפּוּן קוֹל־זֶמֶר, אַךְ הַכֹּל הָיוּ דְרוּכִים וְהִקְשִׁיבוּ רַב־קֶשֶׁב. שׁוּב יִלְלַת־מָוֶת וְשׁוּב קוֹל שֶׂכְוִי קוֹרֵא בְּרָמָה.

אִישׁ לֹא פָּצָה פִּיו, לְבַד מִסְּלַיְטְלִי.

“שְׁלשָׁה!” קָרָא וְאָמַר.

הוּק הִזְעִיק אֶת כְּלָבָיו בִּתְנוּעַת־יָד.

“מַרְעִין־בִּישִׁין וְכַת־דִּלֵיהּ!” הִרְעִים עֲלֵיהֶם בְּקוֹלוֹ. “מִי יֵרֵד וְיַעֲלֵנּוּ לַמַּגִּיד־בַּעֲלָטָה?”

“הַמְתֵּן לְצֶ’קוֹ עַד שֶׁיַּחֲזֹר,” חִרְחֵר סְטַרְקֵי וְכָל הַשְּׁאָר הֶחֱרוּ־הֶחֱזִיקוּ אַחֲרָיו.

“כִּמְדֻמֶּנִי,” אָמַר הוּק וְחָזַר לְרַטֵּן, “כִּי שְׁמַעְתִּיךָ קוֹרֵא בְּשֵׁם עַצְמְךָ?”

“לֹא, יְחַזְזוּנִי חֲזִיזִים!” קָרָא סְטַרְקִי.

“סְבָרַת קַרְסִי הִיא,” אָמַר הוּק וְנִגַּשׁ אֵלָיו, “שֶׁאָמְנָם הִצַּעְתָּ עַצְמְךָ. תְּמֵהַנִי אִם לֹא מוּטָב הָיָה לְךָ כִּי תַּנִּיחַ דַּעְתּוֹ, סְטַרְקִי?”

“טוֹב־טוֹב לִי שֶׁיִּתְלוּנִי תְחִלָּה בְּצַוָּארִי!” הֱשִׁיבוֹ סְטַרְקִי בְּעִקְשׁוּת־לֵב וְשׁוּב הָיָה חֶבֶר־הַמַּלָּחִים עִמּוֹ.

“הֲרֵי שֶׁקְּשַׁרְתֶּם עָלַי קֶשֶׁר,” הִפְטִיר הוּק בִּנְעִימוּת לָשׁוֹן רַבָּה מִן הָרָגִיל. “סְטַרְקִי רֹאשׁ־הַקּוֹשְׁרִים!”

“קְבַרְנִיט, חֵן־חֵן,” מִלְמֵל סְטַרְקִי כְּמִי שֶׁכְּפָאוֹ שֵׁד.

“תְּקִיעַת־כַּף, סְטַרְקִי,” אָמַר הוּק וּפָשַׁט קַרְסוֹ לְפָנָיו.

סְטַרְקִי הֵעִיף עֵינָיו עַל כָּל סְבִיבָיו כִּמְבַקֵּשׁ עֵזֶר, אֶלָּא שֶׁיְּדִידָיו עֲזָבוּהוּ לַאֲנָחוֹת. כָּל שֶׁפָּסַע אָחוֹר, פָּסַע כְּנֶגְדּוֹ הוּק לְפָנִים וּבְנֵי־רֶשֶׁף אֲדֻמִּים הֵחֵלּוּ מַגְבִּיהִים עוּף בְּתוֹךְ עֵינָיו.

בְּזַעֲקַת יֵאוּשׁ הִתְנַפֵּל הַפִּירָט עַל טוֹם הָאָרֹךְ וְהֶחֱלִיק־הִתְנַפֵּל, הַמַּיְמָה.

“אַרְבָּעָה!” מָנָה סְלַיְטְלִי.

“הֲיֵשׁ בָּכֶם עַתָּה,” שָׁאַל הוּק בְּקוֹל אוֹמֵר גַּבְהוּת, “עוֹד מִי שֶׁצּוֹעֵק קֶשֶׁר?” וּבְתָפְשׂוֹ פָּנָּס זָקַף קַרְסוֹ לְפָנָיו בִּתְנוּעַת אִיּוּם. “בְּמוֹ יָדַי אוֹצִיאֶנּוּ לְאוֹתוֹ בַּעַל־תּוֹקֵעַ מִמַּחֲבוֹאוֹ!” אָמַר וְשָׂם פְּעָמָיו לַתָּא.

“חֲמִשָּׁה…” עַד מָה נִתְאָוָּה עַתָּה סְלַיְטְלִי לְהוֹצִיא מִפִּיו קוֹל־קְרִיאָה זֶה, אֶלָּא שֶׁהוּק חָזַר וְיָצָא הַחוּצָה, כּוֹשֵׁל וּמִתְמוֹטֵט, לְלֹא־פַּנָס.

“מַשֶּׁהוּ נָפַח בּוֹ וְכִבָּה אֶת הָאוֹר,” אָמַר בְּקוֹל שֶׁאֵין בּוֹ מִשּׁוּם בִּטְחָה.

“מַשֶּׁהוּ!” עָנָה אַחֲרָיו מָלִינְס כְּהֵד.

“מַה בִּדְבַר צֶ’קוֹ?” דָּרַשׁ נוּדְלֶר לָדַעַת.

“כָּמוֹהוּ כְּג’וֹקְס – מֵת־מִצְוָה!” הֵשִׁיב הוּק בִּקְצָרָה.

הַסְסָנוּתוֹ לַחֲזֹר לְאוֹתוֹ תָא הִרְשִׁימָה רשֶׁם רַע וְלִוְיַת קוֹל־הָרִגּוּן שָׁבָה וְעָלְתָה בַּמַּחֲנֶה. כָּל הַפִּירָטִים שְׁטוּפִים בֶּאֱמוּנוֹת־הֶבֶל וְקוּקְסוֹן קָרָא:

“מְקֻבָּלִים אָנוּ מִפִּי וְתִיקִין: סִימָן לַסְּפִינָה שֶׁבָּאָה עָלֶיהָ קְלָלָה – נֶפֶשׁ אַחַת יְתֵרָה עַל מִנְיַן נַפְשׁוֹתֶיהָ!”

“שְׁמוּעָה הִיא שֶׁשָּׁמַעְתִּי,” מִלְמֵל מָלִינְס, “כִּי אַחֲרוֹנָה הִיא לַעֲלוֹת עַל סִפּוּנָם־שֶׁל־שׁוֹדְדִים. זְנָבָהּ זָנוּב לָהּ, קְבַרְנִיט?”

“סָחִים,” אָמַר אַחֵר וְסָקַר אֶת הוּק סְקִירָה מְשֻׁלַּחַת רֶסֶן, “כִּי בְּשָׁעָה שֶׁיּוֹרֶדֶת בַּסְּפִינָה הִיא לוֹבֶשֶׁת תָּמִיד צוּרַת גְּדוֹל בְּנֵי־הַבְּלִיַּעַל עַל הַסִּפּוּן.”

“הֶהָיָה לָהּ קֶרֶס, קְבַרְנִיט?” שָׁאַל קוּקְסוֹן בְּקוֹל־שֶׁל־חֲצִיפוּת.

בָּזֶה אַחַר זֶה הֵחֵלּוּ קוֹרְאִים:

“סְפִינָה זוֹ נֶחֱרַץ גוֹרָלָהּ!”

כָּאן לֹא יָכְלוּ הַיְלָדִים שֶׁלֹּא לְהַשְׁמִיעַ קוֹל תְּרוּעַת־הֵידָד. הוּק שָׁכַח כִּמְעַט אֶת אֲסִירָיו, אַךְ בְּשָׁעָה שֶׁהָפַךְ פָּנָיו לְעֻמָּתָם, חָזַר וְהִצְהִילָם.

“בַּחוּרִים,” קָרָא אֶל חֶבֶר־מַלָּחָיו. “הֲרֵי לָכֶם עִנְיָן לַעֲנוֹת בּוֹ. פִּתְחוּ אֶת דֶּלֶת הַתָּא וְהַטִּילוּם פְּנִימָה. יִלָּחֲמוּ־נָא בְּאוֹתוֹ בַּעַל־תּוֹקֵעַ עַל חַיֵּיהֶם. יַהַרְגוּהוּ – אָנוּ מְרֻצִּים. יַשְׁכִּים עֲלֵיהֶם וִיהַרְגֵם – אֵין אָנוּ חֲסֵרִים!”

כְּלָבָיו, שֶׁהֶעֱרִיצוּהוּ עַתָּה בַּפַּעַם הָאַחֲרוֹנָה בְּחַיֵּיהֶם, חָשׁוּ לְקַיֵּם אֶת דְּבָרוֹ בִּמְסִירוּת־נֶפֶשׁ. הַיְלָדִים, שֶׁהֶעֱמִידוּ פָּנִים כְּעוֹמְדִים עַל נַפְשָׁם, נִדְחֲקוּ לְתוֹךְ הַתָּא וְהַדֶּלֶת הוּגְפָה עֲלֵיהֶם.

“עַכְשָׁו שְׁמָעוּנִי־נָא,” קָרָא הוּק. הַכֹּל הִקְשִׁיבוּ לוֹ אֶלָּא שֶׁאִישׁ לֹא הֵהִין לְהַפְנוֹת רֹאשׁוֹ לְעֵבֶר הַדֶּלֶת. כֵּן, אַחַת, וֶנְדִי, שֶׁכָּל אוֹתָהּ שָׁעָה הָיְתָה כְּפוּתָה לַתֹּרֶן. לֹא לְקוֹל־צְוָחָה צִפְּתָה, אַף לֹא לִקְרִיאַת־גֶּבֶר. מְצַפָּה הָיְתָה לְהוֹפָעַת פִּיטֶר.

לֹא הָיְתָה צְרִיכָה לְהַמְתִּין זְמַן רַב. בַּתָּא מָצָא מַה שֶׁבִּקֵּשׁ: הַמַּפְתֵּחַ, שֶׁיְּשַׁחְרֵר אֶת הַיְלָדִים מֵאֲזִיקֵיהֶם. עַכְשָׁו יָרְדוּ אֵלָיו כֻּלָּם, חֲמוּשִׁים בְּכָל נֶשֶׁק שֶׁמָּצְאָה יָדָם. פִּיטֶר רָמַז לָהֶם לְהִסְתַּתֵּר, מִיָּד קָפַץ וְנִתֵּק אֶת מוֹסְרוֹת וֶנְדִי. לִכְאוֹרָה לֹא הָיָה עַכְשָׁו קַל יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר לָעוּף וּלְהִסְתַּלֵּק מִן הַמָּקוֹם, אֶלָּא שֶׁשְּׁבוּעַת פִּיטֶר “הוּק אוֹ אָנֹכִי,” עִכְּבָה בְּיָדָם. קָרָא אֵפוֹא דְּרוֹר לְוֶנְדִי וְלָחַשׁ לָהּ בְּאָזְנֶיהָ כִּי תַחְבִּיא עַצְמָהּ עִם כָּל הָאֲחֵרִים. מִיָּד נָטַל אֶת מְקוֹמָהּ לְיַד הַתֹּרֶן וּכְדֵי שֶׁיַּחֲלִיפוּ אֶת יוֹצְרוֹתֵיהֶם נִתְעַטֵּף בִּמְעִילָהּ. מִיָּד נָשַׁם נְשִׁימָה עֲמֻקָּה וְקָרָא קְרִיאַת־גֶּבֶר.

לַפִּירָטִים הָיְתָה זוֹ בְּשׂוֹרָה, הַמַּכְרֶזֶת כִּי כָּל הַיְלָדִים שׁוֹכְבִים טְבוּחִים בַּתָּא. עוֹלָמָם חָשַׁךְ עֲלֵיהֶם וְהוּק נִסָּה לְהָשִׁיב אֶת רוּחָם. אַךְ כְּלָבִים כְּכָל אֲשֶׁר אִלְּפָם לִהְיוֹת, חָשְׂפוּ עַתָּה מַלְתְּעוֹתֵיהֶם לְעֻמָּתוֹ. הוּק יָדַע הֵיטֵב שֶׁאִם יַסֵּב פָּנָיו, יְזַנְּקוּ עָלָיו וְיִקְרְעוּהוּ כַּדָּג.

“בַּחוּרִים,” קָרָא וְאָמַר, נָכוֹן לְשַׁדְּלָם בִּדְבָרִים אוֹ לְהַרְאוֹת לָהֶם אֶת נַחַת זְרוֹעוֹ, כְּכָל אֲשֶׁר יִדָּרֵשׁ, מִבְּלִי שֶׁיָּחוּשׁ מֹרֶךְ בִּלְבָבוֹ אַף לְדַקָּה אַחַת. “יָגַעְתִּי וּמָצָאתִי! יוֹנָה נִמְצָא עִמָּנוּ עַל הַסִּפּוּן!”

“אָמְנָם כֵּן,” חִרְחְרוּ הַלָּלוּ, “בַּרְנַשׁ וְקֶרֶס בְּיָדוֹ!”

“לֹא בַּחוּרִים, לֹא. הֲרֵי זוֹ יַלְדָּה. סְפִינָה שֶׁיָּרְדָה בָּהּ אִשָּׁה – דַּרְכָּהּ לֹא צָלְחָה מֵעוֹלָם.” מִקְצָת מִן הַמַּלָּחִים זָכְרוּ כִּי דָבָר זֶה אָמְרוּ לְפָנִים עַל פְלִינְט.

“רָאוּי לְנַסּוֹת,” קָרְאוּ מִתּוֹךְ הִסּוּס.

“הַטִּילוּהָ הַמַּיְמָה,” קָרָא הוּק וְהַפִּירָטִים עָטוּ עַל הַדְּמוּת עֲטוּפַת־הַמְּעִיל.

“שׁוּב אֵין אִישׁ יָכוֹל לְמַלְּטֵךְ מִיָּדֵינוּ, עַלְמָתִי”, לָחַשׁ מָלִינְס בְּלַעֲגֵי־לָשׁוֹן.

“יֵשׁ אֶחָד!” הֵשִׁיבָה הַדְּמוּת.

“מִי הוּא?”

“פִּיטֶר פָּן, אֲשֶׁר לוֹ נָקָם וְשִׁלֵּם!” נִשְׁמַע קוֹל הַמַּעֲנֶה הָאָיֹם. וּבְדַבְּרוֹ הֵשִׁיל מֵעָלָיו אֶת הַמְּעִיל.

אָז יָדְעוּ כֻּלָּם מִיהוּ שֶׁקִּצָּה בָּהֶם בַּתָּא. שְׁתֵּי פְּעָמִים פָּצָה הוּק פִּיו וּפְעָמִים שְׁתַּיִם נִטַּל מִמֶּנּוּ הַדִּבֵּר. כִּמְדֻמֶה אֲנִי, שֶׁבְּרֶגַע מַר וְנִמְהָר זֶה נִשְׁבַּר בּוֹ לִבּוֹ הַגֵּא. לְבַסּוֹף קָרָא:

“הַכּוּהוּ אֶל בְּשַׂר־לִבּוֹ!” אַךְ בְּקוֹל שֶׁלֹּא הָיָה בּוֹ מִן הַבִּטְחָה.

“עֲלֵיהֶם, יְלָדִים! רְדוּ וְנֵרְדָה!” נִשְׁמַע דְּבַר פִּיטֶר.

לֹא חָלְפָה שָׁעָה קַלָּה וְקוֹל צִחְצוּחַ חֲרָבוֹת עָלָה מִקְּצוֹת כָּל חַדְרֵי־הַסְּפִינָה. אִלּוּ נִתְגּוֹדְדוּ הַפִּירָטִים גְּדוּד אֶחָד, הָיוּ יוֹצְאִים בְּוַדַּאי מִן הַקְּרָב כְּשֶׁיָּדָם עַל הָעֶלְיוֹנָה, אֶלָּא שֶׁהַמִּסְתָּעֲרִים נָפְלוּ עֲלֵיהֶם בִּהְיוֹתָם פְּרוּדִים וּמְפֹרָדִים. רָצוּ הַנִּתְקָפִים לְכָאן, רָצוּ לְשָׁם, הִכּוּ מַכּוֹת שֶׁלֹּא כֻּוְּנוּ יָפֶה. כָּל אֶחָד דִּמָּה בְּלִבּוֹ שֶׁהוּא־הוּא אַחֲרוֹן כָּל הַחֲבוּרָה. גֶּבֶר לְעֻמַּת גֶּבֶר הָיוּ חֲזָקִים מִן הַיְלָדִים, אֶלָּא שֶׁנִּלְחֲמוּ מִלְחֶמֶת מָגֵן בִּלְבַד, דָּבָר שֶׁאִפְשֵׁר לְרָדְפָם טַנְדוּ וְלִבְחֹר אֶת שְׂדֵה־הַמַּעֲרָכָה. מִקְּצָת מִן הַנְּבָלִים קָפְצוּ הַיָּמָה. אֲחֵרִים נִסְתַּתְּרוּ בִּמְבוֹאוֹת חֲשׁוּכִים וּסְלַיְטְלִי, שֶׁלֹּא נָטַל חֵלֶק בְּהִתְכַּתְּשׁוּת עַצְמָהּ, רָץ וְהֵגִיהַ עַל פְּנֵיהֶם אֶת אוֹר הַפַּנָּס שֶׁבְּיָדוֹ. דֶּרֶךְ זוֹ הֻכּוּ הַפִּירָטִים בְּסַנְוְרִים וְהֻגְּרוּ עַל נְקַלָּה לְפִי חַרְבָּם הַמְּשַׁכֶּלֶת שֶׁל שְׁאַר כָּל הַיְלָדִים. לֹא נִשְׁמַע כִּמְעַט קוֹל־הֲמֻלָּהּ, לְבַד מִמַּשַׁק חַרְבוֹת הַיְלָדִים, אֶלָּא שֶׁפַּעַם בְּפַעַם עָלָה, פִּלַּח אֶת הָאֲוִיר קוֹל־יְלָלָה אוֹ קוֹל שִׁכְשׁוּךְ מַיִם נִבְקָעִים וּסְלַיְטְלִי הָיָה מוֹנֶה וְהוֹלֵךְ:

“שִׁבְעָה–שְׁמוֹנָה–תִּשְׁעָה–עֲשָׂרָה–אַחַד־עָשָׂר…”

הַכֹּל הָיָה כְּבָר, לִכְאוֹרָה, נַחֲלַת־הֶעָבָר שָׁעָה שֶׁחֲבוּרַת הַיְלָדִים הַמְשֻׁלָּחָה כָּל רֶסֶן כִּתְרָה אֶת הוּק. דּוֹמֶה שֶׁדְּבַר־ כֶּשֶׁף יָצוּק בּוֹ וְהוּא מֵשִׁיב מִתּוֹךְ מַעַגְלוֹת־אִשּׁוֹ מִלְחָמָה שַׁעֲרָהּ. אֶת כְּלָבָיו סִלְּקוּ וְאוּלָם גֶּבֶר זֶה לְבַדּוֹ הָיָה שָׁקוּל כְּנֶגֶד כֻּלָּם. סָגְרוּ עָלָיו מִכָּל צַד, אֶלָּא שֶׁבְּכָל פַּעַם חָזַר וּקָרַח לוֹ קָרְחָה עַל סְבִיבָיו. יֶלֶד, שֶׁהֱנִיפוֹ בְּקַרְסוֹ לְמַעְלָה, שִׁמֵּשׁ לוֹ צִנַּת־מָגֵן. אוֹתָהּ שָׁעָה קָפַץ כְּנֶגְדּוֹ אֶחָד, שֶׁאַךְ זֶה עַתָּה שִׁסֵּף אֶת מָלִינְס, וְהִטִּיל עַצְמוֹ לְתוֹךְ הַמֶּרְקָחָה.

“אִסְפוּ חַרְבוֹתֵיכֶם,” קָרָא הַיֶּלֶד הֶחָדָשׁ. “בַּרְנַשׁ זֶה שֶׁלִּי הוּא!”

כָּךְ מָצָא עַצְמוֹ הוּק עוֹמֵד לְפֶתַע מוּל פִּיטֶר פָּנִים־אֶל־פָּנִים.

כָּל הָאֲחֵרִים נָסוֹגוּ וְעָגוּ סְבִיבָם עוּגָה.

שָׁעָה אֲרֻכָּה הִתְבּוֹנְנוּ שְׁנֵי הָאוֹיְבִים זֶה בָּזֶה. הוּק מִתּוֹךְ רְעָדָה קַלָּה וּפִּיטֶר בְּחִיּוּךְ מוּזָר עַל פָּנָיו.

“הַכֹּל, אֵפוֹא, פָּן,” הוֹצִיא לְבַסּוֹף הוּק הֶגֶה מִפִּיו, “הוּא מַעֲשֵׂה יָדֶיךָ?”

“אָמְנָם כֵּן גֵּ’מְס הוּק,” נִשְׁמַע קוֹל־מַעֲנֶה חָמוּר. “מַעֲשֵׂה יָדַי לְהִתְפָּאֵר!”

“זֵד יָהִיר וְעוּל־יָמִים,” קָרָא הוּק, “הִכּוֹן לִקְרַאת גּוֹרָלְךָ.”

“זֵד עָכוּר וּזְעוּם־פָּנִים,” הֱשִׁיבוֹ פִּיטֶר, “הִנְנִי עָלֶיךָ!”

וּלְלֹא שְׁאָר כִּרְכּוּרֵי־דְּבָרִים אָסְרוּ קְרָב אִישׁ עַל אָחִיו. שָׁעָה קַלָּה לֹא הָיְתָה יַד הָאֶחָד עֶלְיוֹנָה עַל יַד חֲבֵרוֹ. פִּיטֶר הָיָה סַיָּף מְעֻלֶּה וְהָדַף כָּל מַכָּה בִּזְרִיזוּת אֵין־מָשְׁלָהּ. פְּעָמִים שֶׁנָּהַג טַכְסִיסָיו בְּעָרְמָה: לְאַחַר אִבְחָה שֶׁעֲשָׂאָהּ פְּלַסְתֵּר, דָּחַק חַרְבּוֹ דְּחִיקָה מְכֻוֶּנֶת יָפֶה וּפָרַץ בְּאוֹיְבוֹ פֶּרֶץ רַב, אֶלָּא שֶׁקֹּצֶר יָדוֹ הָיָה לוֹ לְמִכְשׁוֹל וְלֹא יָכֹל לְהַכּוֹתוֹ נֶפֶשׁ. הוּק, שֶׁלֹּא נָפַל מִמֶּנּוּ בִּבְרַק־תַּחְבּוּלוֹתָיו, אַף כִּי לֹא הָיָה זָרִיז כְּמוֹתוֹ בְּמִשְׂחַק הִפּוּךְ־הַיָּד, הֲדָפוֹ תָמִיד אָחוֹר בְּעָצְמַת תְּנוּפָתוֹ וְקִוָּה לְחַסְּלוֹ בִּתְחִיבָה־לִמְהַדְּרִין, שֶׁלְּמָדָהּ בְּשֶׁכְּבָר־הַיָּמִים מִבַּרְבַּקוּ בְּרִיּוֹ. לְמַרְבֵּה תִמְהוֹנוֹ נוֹכַח לָדַעַת כִּי חַרְבּוֹ מַחֲלִיקָה מִפַּעַם לְפַעַם לִצְדָדִין. כֵּיוָן שֶׁרָאָה כָּךְ בִּקֵּשׁ לִסְגֹּר עַל אִישׁ־חֶרְמוֹ וּלְשַׁלְּחוֹ לִמְנוּחוֹת־עוֹלָם בְּקֶרֶס הַבַּרְזֶל, שֶׁכָּל אוֹתָהּ שָׁעָה לֹא עָמַד מִפַּרְכֵּס בָּאֲוִיר. אֶלָּא שֶׁפִּיטֶר שָׁח וְעָבַר תַּחְתָּיו וּבְדָחֲק חַרְבּוֹ דְחִיקָה נִמְרֶצֶת פִּלַּח אֶת בְּשַׂר־צַלְעוֹתָיו. לְמַרְאֵה דָמוֹ הַזָּב – גוֹנוֹ, זְכוּרִים אַתֶּם, הָיָה מוּזָר מְאֹד וְעוֹרֵר בּוֹ מִיאוּס – שִׁמֵּט חַרְבָּוֹ מִיָּדוֹ וְהָיָה נָתוּן לְחַסְדֵּי פִּיטֶר.

“עַכְשָׁו,” קָרְאוּ כָּל הַיְלָדִים, אַךְ בִּתְנוּעָה שֶׁכֻּלָּה הוֹד רָמַז לוֹ פִּיטֶר לַחֲזֹר וּלְהָרִים סֵיפוֹ. הוּק נַעֲנָה לוֹ מִיָּד, אַף כִּי מִתּוֹךְ הַכָּרָה מַכְאֶבֶת שֶׁפִּיטֶר נוֹהֵג עִמּוֹ מִנְהַג דֶּרֶכֶרֶץ. עַד עַתָּה דִּמָּה בְּלִבּוֹ כִּי אָסַר קְרָב עַל מַזִּיק מִכַּת־הַמַּזִּיקִים, עַכְשָׁו צָצוּ וְעָלוּ בּוֹ נִחוּשׁי־לֵב קוֹדְרִים יוֹתֵר.

“פָּן, מִי אַתָּה וּמָה אַתָּה?” שָׁאַל בְּקוֹל צָרוּד.

“אֲנִי הָעֲלוּמִים, אֲנִי הַחֶדְוָה,” הֵשִׁיב פָּן כִּלְאַחַר־פֶּה. “אֲנִי צִפּוֹר קְטַנָּה שֶׁהִבְקִיעָה מִבֵּיצָתָהּ.”

הָיוּ אֵלֶּה, כַּמּוּבָן, דִּבְרֵי־הֶבֶל גְּמוּרִים. אֶלָּא שֶׁרַב בָּהֶם לְמִּסְכֵּנֵנוּ הוּק כְּדֵי לָדַעַת שֶׁאֵין לוֹ לְפִּיטֶר מֻשָּׂג עַל מַה שֶׁהִנּוֹ בֶּאֱמֶת, דָּבָר שֶׁאַךְ לְמוֹתַר לָנוּ לוֹמַר עָלָיו כִּי הוּא־הוּא מְרוֹם כָּל פִּסְגַּת מִנְהֲגֵי דֶּרֶכֶרֶץ.

“כַּלֵּה וְלֵךְ,” קָרָא בִּמְרִי יֵאוּשׁוֹ.

עַכְשָׁו הָיָה דָשׁ עַל סְבִיבוֹתָיו כְּמוֹרַג חָרוּץ. כָּל מַחַץ מִמַּחֲצָהּ שֶׁל חֶרֶב מִתְהַפֶּכֶת זוֹ הָיָה עָשׂוּי לִגְזֹר גֶּבֶר, אוֹ יֶלֶד, שֶׁעָמַד לְמִפְגַּע עַל דַּרְכָּהּ, לִשְׁנַיִם. וְאוּלָם פִּיטֶר רִפְרֵף סָבִיב, כְּמִי שֶׁהָרוּחַ עַצְמָהּ מַרְחִיפַתּוּ מִמְּקוֹם סַכָּנָה, חָזַר וְדָחַק, חָזַר וּבִתֵּק.

הוּק נִלְחַם עַתָּה מִלְחָמָה חֲשׂוּכַת־תִּקְוָה. לִבּוֹ הַגֵּא לֹא שָׁאַל עוֹד עַצְמוֹ לִחְיוֹת. לֹא נִתְאַוָּה אֶלָּא תַאֲוָה אַחַת בִּלְבַד: לִזְכּוֹת וְלִרְאוֹת, עַד שֶׁלֹּא הֻצַּן עָלָיו בְּשָׂרוֹ, אֶת פִּיטֶר בְּקַלְקָלָתוֹ.

בְּנַטְּשׁוֹ אֶת זִירַת־הַקְּרָב, רָץ לְמַחְסַן אֲבַק־הַשְּׂרֵפָה וְהֶעֱלָה אוֹתוֹ בָּאֵשׁ.

“עוֹד רְגָעִים שְׁנַיִם,” קָרָא וְאָמַר, “תַּעֲלֶה בְּרִיגָה זוֹ בִּסְעָרָה הַשָּׁמַיְמָה!”

עַכְשָׁו, עַכְשָׁו הִנֵּה יָרְאֵם לָדַעַת מַהוּ שֶׁאוֹמְרִים דֶּרֶכֶרֶץ!

אַךְ פִּיטֶר יָצָא מִמַּחְסַן אֲבַק־הַשְּׂרֵפָה כְּשֶׁהוּא מַחֲזִיק אֶת הַפְּצָצָה בְּיָדוֹ וּבְשַׁלְוַת־רוּחַ גְּמוּרָה הִטִּילָהּ הַמַּיְמָה.

מַה מִּנְהַג־דֶּרֶךְ־אֶרֶץ נָהַג הוּק בְּעַצְמוֹ? תּוֹעֶה כְּכָל אֲשֶׁר הָיָה בְּדַרְכֵי־הַחַיִּים, יְכוֹלִים אָנוּ לִשְׂמֹחַ, מִבְּלִי שֶׁנִרְחַשׁ לוֹ דַוְקָא אַהֲדָה, עַל שֶׁמִּקֵּץ כָּל הַקִּצִּים יָדַע לִשְׁמֹר אֱמוּנִים לְמָסֹרֶת בְּנֵי־גִזְעוֹ. הַיְלָדִים חָבְרוּ עָלָיו סָבִיב, קִנְטְרוּהוּ בִּדְבָרִים, נִתְכַּבְּדוּ בִּקְלוֹנוֹ, נִתְקַלְּסוּ בּוֹ וְאִלּוּ הוּא כָּשַׁל עַל הַסִּפּוּן, הָלֹךְ וְכָשֹׁל, הָלֹךְ וְחָבֹט עַל סְבִיבָו חֲבָטוֹת אֵין־אוֹנִים. שׁוּב לֹא הָיְתָה דַעְתּוֹ נְתוּנָה לָהֶם. מְהַלֶּכֶת הָיְתָה לְפָנָיו עַל מִגְרְשֵׁי־מִשְׂחָק אֲשֶׁר מִקֶּדֶם, מְגֹרֶשֶׁת לְעוֹלָם, אוֹ נוֹעֶצֶת עֵינֶיהָ בְּמִשְׂחָק מִמְּרוֹם חוֹמָה מְפוּרְסֶמֶת. וְנַעֲלָיו הָיוּ כְּתִקְנָם. וּמָתְנִיָּתוֹ הָיְתָה כְּתִקְנָהּ. וַעֲנִיבָתוֹ הָיְתָה כְּתִקְנָהּ. וּפֻזְמְקָאוֹתָיו הָיוּ כְּתִקְנָם.

גֵּ’מְס הוּק! אַתָּה, שֶׁלֹּא לְגַמְרֵי אֵין לְךָ שֵׁם בַּגִּבּוֹרִים, הֱיֵה שָׁלוֹם.

לְפִי שֶׁהִגַּעְנוּ לְאַחֲרוֹן כָּל רְגָעָיו.

רָאָה כִּי פִּיטֶר חוֹתֵר אֵלָיו לְאַט בַּאֲוִיר, דִּקְרוֹ בְּיָדוֹ, וְקָפַץ עַל הַמַּעֲקֶה כְּדֵי לְהַטִּיל עַצְמוֹ הַיָּמָה. לֹא יָדַע שֶׁהַתַּנִּין מְצַפֶּה לוֹ. לְכָךְ הֶעֱמַדְנוּ אֶת שְׁעוֹנוֹ, כְּדֵי שֶׁלֹּא יָחוּשׁ וְלֹא יֵדַע. סוֹף־סוֹף אוֹת־הַחֲשָׁבָה, סִימַן הַעֲרָכָה קַל מִצִּדֵּנוּ.

הוּק נָחַל נִצָּחוֹן אֶחָד, אַחֲרוֹן, שֶׁאֵינִי סָבוּר כִּי רָאוּי לָנוּ לִנְהֹג בּוֹ צָרוּת־עַיִן. מִשֶּׁעָמַד עַל הַמַּעֲקֶה וְהִבִּיט אֶל מֵעֵבֶר לְכֶתֶף פִּיטֶר, הַמְרַחֵף כְּנֶגְדּוֹ בָּאֲוִיר, רָמַז לוֹ בְּיָדוֹ לַחֲזֹר וּלְהַצִּיב רַגְלוֹ הָכֵן, דָּבָר שֶׁהֵנִיא אֶת פִּיטֶר לִבְעֹט בּוֹ, תַּחַת לְדָקְרוֹ.

“שֶׁלֹּא כְדֶּרֶכֶרֶץ!” קָרָא בְּקוֹל רְווּי בּוּז וְהִשְׁלִיךְ עַצְמוֹ לַתַּנִּין בְּנֶפֶשׁ חֲפֵצָה.

כָּךְ אָבַד גֵּ’מְס הוּק.

“שִׁבְעָה־עָשָׂר!” הִתְרוֹנֵן סְלַיְטְלִי, אֶלָּא שֶׁפֻּרְתָּא לֹא דָק. חֲמִשָּׁה־עָשָׂר הֵם שֶׁשִּׁלְּמוּ אוֹתוֹ לַיְלָה אֶת מְחִיר חֲטָאֵיהֶם בְּחַיֵּיהֶם וְאִלּוּ שְׁנַיִם הִגִּיעוּ לַחוֹף. סְטַרְקִי נִשְׁבָּה בִּידֵי אִינְדִיָנִים וְנַעֲשָׂה אוּמָן לְטִפְלֵיהֶם וּצְפִיעֵיהֶם, הַקְּרוּיִים פַּפּוּסִים, יְרִידָה מָרָה לְפִּירָט בְּעַמָּיו. וּסְמִי, שֶׁמִּכָּאן וּלְהַבָּא פִּרְנֵס עַצְמוֹ בְּדֹחַק מִסִּפּוּרִים שֶׁסִּפֵּר בְּאָזְנֵי הַבְּרִיּוֹת כִּי הָיָה הָאִישׁ הָאֶחָד שֶׁגֵּ’ס הוּק נִתְיָרֵא מִפָּנָיו.

וֶנְדִי עָמְדָה, כַּמּוּבָן, מִן הַצַּד וְלֹא נָטְלָה חֵלֶק בְּכָל תִּגְרַת־יָדַיִם. אַף־עַל־פִּי־כֵן עָקְבָה אַחַר פִּיטֶר בְּעֵינַיִם נוֹצְצוֹת. עַכְשָׁו חָזְרָה וְעָלְתָה לִגְדוּלָה. שִׁבְּחָה אֶת כֻּלָּם בְּמִדָּה שָׁוָה וְרָטְטָה מִנַּחַת, שָׁעָה שֶׁמִּיכָאֵל הֶרְאָה לָהּ אֶת הַמָּקוֹם שֶׁבּוֹ הָרַג פִּירָט אֶחָד.

אָז לָקְחָה אֶת כֻּלָּם לְתָאוֹ שֶׁל הוּק וְהִצְבִּיעָה עַל שְׁעוֹנוֹ, הַתָּלוּי עַל מַסְמֵר. הֶרְאָה אַחַת וּמֶחֱצָה.

אֶפְשָׁר שֶׁהַשָּׁעָה הַמְאֻחֶרֶת הָיְתָה הַגְּדוֹלָה בְּהַרְפַּתְקוֹת אוֹתוֹ לַיְלָה.

חִישׁ מַהֵר, הֱווּ־נָא סְמוּכִים וּבְטוּחִים, הִשְׁכִּיבָה אוֹתָם עַל דַּרְגְּשֵׁי־הַפִּירָטִים, כֻּלָּם לְבַד מִפִּיטֶר, שֶׁהָיָה פּוֹסֵעַ עַל הַסִּפּוּן אָנֶה וָאָנָה עַד שֶׁנִּרְדַּם, לְבַסּוֹף, עַל גַּבֵּי טוֹם־הָאָרֹךְ. אוֹתוֹ לַיְלָה חָלַם אֶחָד מֵחֲלוֹמוֹתָיו וּמֵרֵר בִּבְכִי שָׁעָה אֲרֻכָּה וּוֶנְדִי לְחָצַתּוּ אֶל לִבָּהּ.


 

הַשִּׁיבָה הַבַּיְתָה    🔗

לְעֵת בֹּקֶר, בְּצַלְצֵל הַפַּעֲמוֹן שְׁנֵי צִלְצוּלִים, רָגַשׁ עֲלֵיהֶם הַיָּם. חָזְרוּ הַיְלָדִים לְנִיעָם וּלְזִיעָם. אַף טוּטְלֶס, רַב־הַמַּלָּחִים, קָפַץ וְעָמַד עַל רַגְלָיו כְּשֶׁהוּא לוֹעֵס טַבָּקִי וּמַחֲזִיק בְּיָדוֹ רֹאשׁ חֶבֶל־סַפָּנִים. הַכֹּל נִתְלַבְּשׁוּ מַלְבּוּשֵׁי פִּירָטִים, שֶׁנִתְקַצְצוּ בִּמְקוֹם־הַבִּרְכַּיִם, הִתְגַּלְּחוּ לְמִשְׁעִי, חָגוּ־נָעוּ, מָשְׁכוּ בִּקְצוֹת מִכְנְסֵיהֶם, טִפְּסוּ־עָלוּ לְמַעְלָה, עֲלֵה וְכָשֹׁל, עֲלֵה וְהִתְנַדְנֵד, כְּיַמָּאִים לְכָל־דָּבָר.

פָּטוּר אֲנִי מִלְּפָרֵשׁ בְּשֵׁם הַקְּבַרְנִיט. נִיבְּס הָיָה קָצִין רִאשׁוֹן, גּ’וֹן קָצִין שֵׁנִי. הָיְתָה עִמָּם אִשָּׁה עַל הַסִּפּוּן. כָּל הַשְּׁאָר הָיוּ מַלָּחִים פְּשׁוּטִים, שִׁמְּשׁוּ לִפְנֵי הַתֹּרֶן וְהִתְגּוֹרְרוּ בִּמְדוֹר הַסִּפּוּן הָעִלִי. פִּיטֶר, שֶׁכְּבָר רִתֵּק עַצְמוֹ לַהֶגֶה, הִשְׁכִּים וְשָׁרַק לַאֲנָשָׁיו, כְּדֵי לִמְסֹר לָהֶם הוֹדָעָה קְצָרָה. מִיָּד פָּתַח וְאָמַר שֶׁהוּא מְקַוֶּה לִרְאוֹתָם מְמַלְּאִים אֶת חוֹבָתָם כָּרָאוּי לְבַחוּרִים אֲשֶׁר כַּאֲרָזִים, אַף כִּי גָּלוּי וְיָדוּעַ לְפָנָיו שֶׁאֵינָם אֶלָּא סְחִי־רִיאוֹ וּמִאוּס חוֹף־הַזָּהָב. יִפְצוּ, חָלִילָה, פֶּה וִיצַפְצְפוּ – מָרָה תְּהִי אַחֲרִיתָם!

דְּבָרִים קָשִׁים, מְשַׁבְּרֵי־אֹזֶן אֵלֶּה הִרְטִיטוּ בְּנַפְשָׁם נִימָה שֶׁכָּל יוֹרְדֵי־יָם מֵיטִיבִים לִשְׁמֹעַ. עָמְדוּ וְהֵרִיעוּ לוֹ תְרוּעָה גְדוֹלָה. אוֹ אָז נִתְּכוּ עֲלֵיהֶם כַּמָּה־וְכַמָּה פְּקֻדּוֹת קְצָרוֹת וְהַבְּרִיגָה הָפְכָה פָּנִים אָחוֹר, הַפְלֵג וְחַרְטֵם דַּרְכָּהּ לַיַּבָּשָׁה. קְבַרְנִיט פָּן נוֹעַץ בְּמַפַּת־הַסְּפִינָה. חִשֵּׁב וּמָצָא שֶׁאִם יַעֲמֹד מֶזֶג־הָאֲוִיר בְּעֵינוֹ יִכָּנְסוּ לְמֵי הָאֲזוֹרִים בְּעֶשְׂרִים וְאֶחָד לְיֶרַח יוּנִי. מִכָּאן וָאֵילַךְ תִּקְפֹּץ לָהֶם דַּרְכָּם אִם יַעֲשׂוּהָ בְּמָעוּף.

קְצָתָם רָצוּ בִּסְפִינָה יְשָׁרָה וּמְהֻגֶּנֶת. אֲחֵרִים רָצוּ כִּי תִשָּׁאֵר בּוֹרְנִי־שֶׁל פִּירָטִין, אֶלָּא שֶׁקְּבַרְנִיטָם הִתְעַמֵּר בָּהֶם כְּבִכְלָבִים וְלֹא הֵעִיזוּ לְהַבִּיעַ בְּאָזְנָיו מִשְׁאָלָה כָּלְשֶׁהִי, אַף לֹא דֶרֶךְ רֶמֶז. כָּל שֶׁהִקְדִּים “נַעֲשֶׂה” לְ“נִשְׁמַע” הֵיטִיב לִנְצֹר נַפְשׁוֹ וּמַעֲשֶׂה בִּסְלַיְטְלִי, שֶׁסָּפַג תְּרֵיסָר, עַל שׁוּם שֶׁנִּרְאָה נָבוֹךְ בְּשָׁעָה שֶׁנִּצְטַוָּה לִטֹּל מְדִידוֹת־עֹמֶק. הַכֹּל חָשׁוּ בּוֹ בְּפִיטֶר כִּי עַד־בֹּא־עֵת יַאֲרִיךְ עִמָּם רוּחוֹ מִשּׁוּם שֶׁמְּבַקֵּשׁ לְהָפִיג אֶת חֲשָׁשׁוֹת וֶנְדִי וְאִלּוּ בְּבוֹא חֲלִיפָתוֹ – וֶנְדִי הִיא שֶׁחָזְרָה וְגָזְרָה אוֹתָהּ, לְמוֹרַת רוּחָהּ, מִן הַמְּאוּסוֹת שֶׁבְּמַחְלְצוֹת־הוּק – תָּבוֹא חֲלִיפָתוֹ… מִפֶּה לְאֹזֶן סִפְּרוּ אַחַר־כָּךְ כִּי לַיְלָה שֶׁנִּתְעַטֵּף מַדִּים סָגַר עַצְמוֹ בְּתָאוֹ, קְנֵה־הַסִּיגָרִים תָּקוּעַ לוֹ בְּפִיו וְיָדוֹ – לְבַד מִן הָאֶצְבַּע הַמְרַמֶּזֶת, הַשְּׁלוּחָה לְפָנָיו דֶּרֶךְ־אִיּוּם כְּמִין קֶרֶס – קְפוּצָה לְאֶגְרוֹף.

אַךְ בִּמְקוֹם לְהִתְחַקּוֹת עַל עִקְבֵי הַסְּפִינָה חַיָּבִים אָנוּ לַחֲזֹר עַתָּה לְקַן־הַמְּגוּרִים הַשּׁוֹמֵם, שֶׁשְּׁלשָׁה מִגִּבּוֹרֵי־סִפּוּרֵינוּ נְטָשׁוּהוּ, לִפְנֵי זְמַן רַב כָּל־כָּךְ, בְּאֹרַח חֲסַר־לֵב אֲשֶׁר כָּזֶה. מֵעִקָּרוֹ שֶׁל דָּבָר הָיִינוּ חַיָּבִים לָחוּשׁ, לִכְאוֹרָה, בּוּשָׁה עַל שֶׁזְּנַחְנוּהוּ, אַךְ תָּנוּחַ דַּעְתְּכֶם: מָרַת דַּרְלִינְג לֹא תָּטִיל בָּנוּ דֹפִי עַל־כָּךְ, אַדְּרַבָּא! אִלּוּ חָזַרְנוּ אֵלֶיהָ שָׁעָה אַחַת קֹדֶם כְּדֵי לִנְעֹץ בָּהּ עֵינֵי חֶמְלָה רַבּוֹת־עֲצֶבֶת, הָיְתָה גוֹעֶרֶת בָּנוּ, מִן־הַסְּתָם, קָשׁוֹת: “אַל תִּשְׁטַתּוּ! מִי אֲנִי כִּי תִתְּנוּ עָלַי דַּעְתְּכֶם? צְאוּ וְשִׂימוּ עֵינְכֶם עַל הַיְלָדִים!” זֶה דְבָרִי לָכֶם: כָּל זְמַן שֶׁטִּבְעָן בְּכָךְ תִּהְיֶינָה אִמָּהוֹת אֵלּוּ חֲשׁוּבוֹת בְּעֵינֵי יַלְדֵיהֶן כְּאַסְקֻפָּה הַנִּדְרֶסֶת!

אֲפִלּוּ עַכְשָׁו אֵין אָנוּ מַתִּירִים לְעַצְמֵנוּ דְרִיסַת־רֶגֶל בַּחֲדַר־יְלָדִים יָדוּעַ וּמֻכָּר זֶה, אֶלָּא מִשּׁוּם שֶׁשּׁוֹכְנָיו־אֲשֶׁר־כַּדָּת חוֹזְרִים וּבָאִים אֵלָיו. אֵין אָנוּ אָצִים, דְּחוּקִים וּבְהוּלִים כָּל־כָּךְ לִפְנֵיהֶם, אֶלָּא כְּדֵי לִדְאֹג לְמַצָּעֵיהֶם שֶׁיְּרֻעְנְנוּ וּלְמָרַת דַּרְלִינְג כִּי לֹא תֵּצֵא מִבֵּיתָהּ. עַל שׁוּם מָה, אִמְרוּ־נָא לִי, צְרִיכִים מַצָּעֵיהֶם לְהִתְרַעֲנֵן בַּאֲוִיר צָח, אִם נְטָשׁוּם בְּחָפְזַת־פַּחַז כְּפוּיַת־תּוֹדָה אֲשֶׁר כָּזוֹ? אִלּוּ חָזְרוּ וְנוֹכְחוּ, דֶּרֶךְ־מָשָׁל, לָדַעַת כִּי הוֹרֵיהֶם יָצְאוּ לְבַלּוֹת אֶת פַּגְרַת סוֹף־הַשָּׁבוּעַ בַּכְּפָר – לֹא הָיָה בְּכָךְ מִשּׁוּם גְּמוּל נָאֶה יוֹתֵר לְתַעֲלוּלֵיהֶם? דָּא עָקָא שֶׁמָּרַת דַּרְלִינְג לֹא הָיְתָה סוֹלַחַת לָנוּ עַל סֵדֶר־עִנְיָנִים אֲשֶׁר כָּזֶה לְעוֹלָם!

אַחַת הָיִיתִי מִתְאַוֶּה לַעֲשׂוֹת בְּכֹל־נַפְשִׁי: לְבַשֵּׂר לָהּ, דֶּרֶךְ סוֹפְרִים בְּסִפְרֵיהֶם, כִּי עוֹלְלֶיהָ חוֹזְרִים הַבַּיְתָה בֶּאֱמֶת, כִּי הָיֹה יִהְיוּ עִמָּהּ כָּאן, בִּמְחִיצָתָהּ, בִּמְהֵרָה־בְּיָמֵינוּ.

דָּבָר זֶה הָיָה מְקַלְקֵל אֶת הַהַפְתָּעָה שֶׁוֶּנְדִי, גּ’וֹן וּמִיכָאֵל בִּקְּשׁוּ לְהַפְתִּיעָהּ, קִלְקוּל גָּמוּר כָּל־כָּךְ! בֵּינָם לְבֵין עַצְמָם תִּכְנְנוּהָ עַל הַסִּפּוּן לְכָל פְּרָטֶיהָ: אִמָּא אֲחֻזַּת־קֶסֶם. אַבָּא פּוֹרֵץ בְּקוֹל צַעֲקַת־שִׂמְחָה. נָנָה קוֹפֶצֶת כְּנֶגְדָּם בָּאֲוִיר וּמְחַבַּקְתָּם רִאשׁוֹנָה. לַאֲמִתּוֹ שֶׁל דָּבָר הָיוּ צְרִיכִים לָתוּר לְעַצְמָם, כָּל אוֹתָהּ שָׁעָה, מָקוֹם יָפֶה לִכְבּשׁ בּוֹ אֶת פְּנֵיהֶם! מַה טּוֹב וּמַה נָּעִים הָיָה לְהַקְדִּיחַ אֶת תַּבְשִׁילָם זֶה בִּלְחִישָׁה קַלָּה מֵרֹאשׁ. יִכָּנְסוּ, בַּאֲרֶשֶׁת פְּנֵי־חֲשִׁיבוּת, וְהִנֵּה – מָרַת דַּרְלִינְג אֵינָהּ מוֹשִׁיטָה פִּיהָ לְוֶנְדִי וְאִלּוּ מָרֵנוּ דַּרְלִינְג קוֹרֵא בְּקוֹל כָּעוּס וּמִתְחַטֵּא: “חָזִיז וָרַעַם! הִנֵּה הַלָּלוּ שׁוּב…”

אֶלָּא שֶׁגַּם עַל כָּךְ לֹא נִזְכֶּה לְשַׁלְמֵי־תּוֹדָה. עַכְשָׁו מַתְחִילִים אָנוּ לַעֲמֹד בְּמִקְצָת עַל טִיבָהּ שֶׁל מָרַת דַּרְלִינְג: הֱווּ־נָא מֻבְטָחִים בְּנַפְשְׁכֶם כִּי תִנְזֹף בָּנוּ, נָזֹף הֵיטֵב, עַל שֶׁגָּזַלְנוּ מִילָדֶיהָ מִקְצָת־הֲנָאָה.

“אַךְ גְּבִרְתִּי הַיְקָרָה, עֲשָׂרָה יָמִים לְפָנֵינוּ! אִם נְגַלֶּה אֶת אָזְנֵךְ מֵרֹאשׁ נַחֲסֹךְ לָךְ עֲשָׂרָה יְמֵי־צַעַר!”

“אָמְנָם כֵּן, אַךְ בְּאֵיזֶה מְחִיר! לֹא בִּשְׂכַר עֶשֶׂר דַּקּוֹת נַחַת שֶׁתִּגְזְלוּ מִן הַיְלָדִים?”

“הָא, אִם כָּךְ הֵם הַדְּבָרִים בְּעֵינָיִךְ…”

“אֵיךְ אֶפְשָׁר לָהֶם כִּי יִהְיוּ אַחֶרֶת?”

אִשָּׁה זוֹ, הִנֵּה רְאִיתֶם, דַּעְתָּהּ קַלָּה. נִתְכַּוַּנְתִּי לְסַפֵּר בְּשִׁבְחָהּ, אֶלָּא שֶׁלִּבִּי נַעֲשָׂה גַּס בָּהּ. שׁוּב לֹא אוֹצִיא הֶגֶה מִפִּי. לֹא, אֵין אַתָּה חַיָּב לוֹמַר לָהּ כִּי תִּתְכּוֹנֵן, הַכֹּל מוּכָן וּמְזֻמָּן עִמָּהּ בְּלָאו־הָכֵי: הַמַּצָּעִים מְאֻוְרָרִים וְאֶת בֵּיתָהּ אֵינָהּ יוֹצֵאת לְעוֹלָם. חֵלֶף כָּל נְכוֹנוּתֵנוּ לִהְיוֹת לָהּ לְעֵזֶר יְכוֹלִים אָנוּ לַחֲזֹר לַסְּפִינָה. אַךְ כֵּיוָן שֶׁהִגַּעְנוּ לְכָאן רָצוּי לָנוּ כִּי נִשָּׁאֵר וְנַשְׁקִיף עַל סְבִיבֵינוּ. זֶהוּ, בְּעֶצֶם, כָּל מַה שֶׁהִנְנוּ: מַשְׁקִיפֵי־עַל־סְבִיבָם. אִישׁ אֵינוֹ רוֹצֶה בָּנוּ בֶּאֱמֶת וּבְתָמִים. נָעִיף־נָא אֵפוֹא עַיִן עַל סְבִיבוֹתֵינוּ, נַשְׁמִיעַ דִּבְרֵי־חִדּוּדִין וְתִקְוָתֵנוּ תְּשַׁעַשְׁעֵנוּ כִּי מָאן־דְּהוּ יִפָּגַע מֵהֶם בְּנַפְשׁוֹ. הַשִּׁנּוּי הָאֶחָד שֶׁחָל בַּחֲדַר־הַיְלָדִים הוּא זֶה, שֶׁבֵּין תֵּשַׁע לְשֵׁשׁ אֵין הַמְּלוּנָה נִמְצֵאת בִּמְקוֹמָהּ. יוֹם שֶׁעָקְרוּ הַיְלָדִים מִמְּעוֹנָם חָשׁ מַר דַּרְלִינְג כִּי חֵטְא הַקּוֹלָר שֶׁנָּתַן בְּצַוְּארֵי נָנָה בּוֹעֵר בְּעַצְמוֹתָיו כָּאֵשׁ. לֹא נָחָה דַעְתּוֹ עַד שֶׁהוֹדָה כִּי עָלְתָה עָלָיו בִּתְבוּנָתָהּ מֵהָחֵל וְעַד כַּלֵּה. הָיְתָה זוֹ, כְּכָל אֲשֶׁר רָאִינוּ, נֶפֶשׁ פְּשׁוּטָה. אִלּוּ נִתַּן לוֹ לִפְשֹׁט אֶת קַרַחְתּוֹ הַחֲבוּשָׁה לוֹ עַל רֹאשׁוֹ, הָיָה דוֹמֶה עָלֵינוּ כְּאַחַד הַיְלָדִים. עִם זֹאת נִתְבָּרֵךְ בְּמִדָּה נַעֲלָה שֶׁל חוּשׁ־צֶדֶק וּמָצָא תָּמִיד בְּנַפְשׁוֹ עֹז־לְבִיאִים לָקוּם וְלַעֲשׂוֹת מַה שֶּׁרָאָה טוֹב וְהוֹגֵן לְפָנָיו. יוֹם שֶׁחָמְקוּ הַיְלָדִים מִבֵּיתָם פִּשְׁפֵּשׁ בְּמַעֲשָׂיו. כֵּיוָן שֶׁהֲפָכָם יָפֶה בְּלִבּוֹ נִשְׁתַּפֵּל עַל אַרְבַּעְתָּיו וְדָחַק עַצְמוֹ לַמְּלוּנָה. לְכָל הַפְצָרוֹתֶיהָ הַנִּלְבָּבוֹת שֶׁל מָרַת דַּרְלִינְג, הֵשִׁיב בְּקוֹל יְדוּעַ־עֶצֶב, אַךְ תַּקִּיף:

“אַל, מַחְמַל נַפְשִׁי! מְקוֹמִי יַכִּירֵנִי כָּאן!”

בְּמַר עָלָיו לִבּוֹ אֲכוּל־הַנֹּחַם נָדַר כִּי לֹא יֵצֵא מִן הַמְּלוּנָה עַד שֶׁלֹּא יַחְזְרוּ הַיְלָדִים לְבֵיתָם וְצָר עָלָיו, צָר, לְפִי שֶׁמָּרֵנוּ דַּרְלִינְג לֹא עָשָׂה מִיָּמָיו דָּבָר שֶׁלֹּא הִפְלִיג בּוֹ הַפְלָגָה יְתֵרָה. אִלְמָלֵא הִפְרִיז עַל הַמִּדָּה, הָיְתָה רוּחוֹ מִתְקַצֶּרֶת עָלָיו וְסוֹפוֹ שֶׁהָיָה מוֹשֵׁךְ יָדָיו מִכָּל עִנְיָן. עַכְשָׁו, שֶׁחָבַשׁ עַצְמוֹ בַּמְּלוּנָה, לֹא נִמְצְאָה נֶפֶשׁ לְמוּדַת־הַכְנָעָה מִנֶּפֶשׁ מִי שֶׁהָיָה לְפָנִים גּ’וֹרְג' דַּרְלִינְג, גֵּאֶה שֶׁבָּאָדָם!

רִגְשֵׁי־כְּבוֹדוֹ לְנָנָה נָגְעוּ עַתָה מַמָּשׁ לַלֵּב. לִמְלוּנָתָהּ לֹא הִנִיחָהּ אָמְנָם לִכָּנֵס אַךְ בְּכָל עִנְיָן אַחֵר קִיֵּם אֶת רְצוֹנָהּ מִבְּלִי הָנֵד עַפְעַף.

בֹּקֶר־בֹּקֶר הֻכְנְסָה הַמְּלוּנָה, וּבְתוֹכָהּ מַר דַּרְלִינְג, לְתוֹךְ מֶרְכָּבָה שֶׁהֱסִיעַתּוּ לְמִשְׂרָדוֹ. כְּדֶרֶךְ שֶׁיָּצָא כָּךְ הָיָה חוֹזֵר. אִי אַתָּה עוֹמֵד עַל תֹּקֶף־דַּעְתּוֹ אֶלָּא בְּשָׁעָה שֶׁאַתָּה נִזְכָּר בִּרְגִּישׁוּתוֹ לַאֲבַק לְשׁוֹן־הָרַע. אָדָם זֶה, שֶׁכָּל תְּנוּעָה מִתְּנוּעוֹתָיו עוֹרְרָה עַכְשָׁו תְּמִיהָה שֶׁבְּסַקְרָנוּת, נִתְיַסֵּר מִן־הַסְּתָם בְּנַפְשׁוֹ יִסּוּרֵי־גֵּיהִנֹּם. עִם זֹאת שָׁמַר, לִכְאוֹרָה, עַל שַׁלְוַת־רוּחוֹ וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁהִקְדִּים וּבֵרַךְ תָּמִיד כָּל גְּבִירָה שֶׁהֵצִיצָה לְתוֹךְ מֶרְכַּבְתּוֹ בַּמֹעַל־מִגְבַּעַת יְפֵה־נִימוּס. תֹּאמַר שֶׁיֵּשׁ כָּאן מַשֶּׁהוּ מִן הַדּוֹן־קִיחוֹטִיּוּת? אֶפְשָׁר, אֶלָּא שֶׁהַדָּבָר הָיָה נִפְלָא. לֹא עָבְרוּ יָמִים מְרֻבִּים וְהַבְּרִיּוֹת יָרְדוּ עִמּוֹ לְסוֹף כַּוָּנָתוֹ וּמְנִיעָיו נָגְעוּ לְלִבּוֹ הַגָּדוֹל שֶׁל הַצִּבּוּר. הַהֲמוֹנִים צָבְאוּ עַל פִּתְחֵי מֶרְכַּבְתּוֹ וְהֵרִיעוּ לָהּ בְּכָל־פֶּה.

עַלְמוֹת־חֶמֶד שִׁחֲרוּ לַחֲתִימוֹת־יָדוֹ, רַאֲיוֹנוֹת שֶׁנֶּעֶרְכוּ עִמּוֹ נִתְפַּרְסְמוּ בַּמְסֻלָּתִים שֶׁבָּעִתּוֹנִים וְנִכְבְּדֵי־הָעֵדָה הִזְמִינוּהוּ לִסְעֹד עִמָּם עַל שֻׁלְחָנָם. בְּתוֹךְ כָּךְ לֹא שָׁכְחוּ לְהוֹסִיף:

“הוֹאֵל־הָא וּבוֹא חָבוּשׁ בִּמְלוּנָתְךָ…”

בְּעֶרֶב אוֹתוֹ שָׁבוּעַ חִכְּתָה מָרַת דַּרְלִינְג לְבוֹאוֹ בַּחֲדַר־הַיְלָדִים. אִשָּׁה נֻגַּת־עַיִן עַד מְאֹד. עַכְשָׁו, שֶׁאָנוּ מְצִיצִים בָּהּ מִקָּרוֹב וְנִזְכָּרִים בַּעֲלִיצוּת יָמִים־עָבָרוּ – אֲבוֹי כִּי חָלְפָה, נָגוֹזָה, רַק מִשּׁוּם שֶׁיְּלָדֶיהָ נִטְּלוּ מִמֶּנָּה – אֲנִי מוֹצֵא שֶׁלֹּא אוּכַל לְהָטִיחַ כְּנֶגְדָּהּ דְּבָרִים קָשִׁים לְאַחַר כִּכְלוֹת הַכֹּל. שֶׁלֹּא בְּטוֹבָתָהּ אָהֲבָה אֶת אֲחֻזַּת־פּוֹחֲזֶיהָ. תְּנוּ עֵינֵיכֶם בַּכִּסֵּא שֶׁבְּתוֹכוֹ נִרְדְּמָה. זָוִית הַפֶּה, שֶׁבָּהּ אַתָּה מִסְתַּכֵּל תָּמִיד רִאשׁוֹנָה, כְּמוֹ נִתְבַּלְּתָה לְגַמְרֵי וְיָדָָהּ מְפַרְכֶּסֶת עַל חָזָה בְּמִין חֹסֶר־שַׁלְוָה, כִּידוּעַת כְּאֵב. הַלָּלוּ אוֹהֲבִים אֶת פִּיטֶר וְהַלָּלוּ אֶת וֶנְדִי רַב מִכָּל־הָאֲחֵרִים. אֲנִי אוֹהֵב אוֹתָהּ עַל פְּנֵי כֻּלָּם. הִנֵּה אֶשְׁחֶה, הִנֵּה אֶלְחַשׁ לָהּ עַל אָזְנָהּ, כְּדֵי לְהָסֵב לָהּ נַחַת, שֶׁקֻּנְדְּסֶיהָ קְרֵבִים וּבָאִים. אַף אָמְנָם רְחוֹקִים הֵם עַתָּה מִן הַחַלּוֹן מֶרְחַק שְׁנֵי מִילִין בִּלְבַד וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁחוֹתְרִים, הוֹלְכִים מְלֹא־כֹּחָם. כָּל מַה שֶׁנִּטַּל עָלֵינוּ לִלְחשׁ הוּא כִּי יְלָדֶיהָ שָׂמִים עַתָּה פַּעֲמֵיהֶם לְכָאן. הָבוּ־נָא…

חֲבָל עַל מַעֲשֶׂה, שֶׁאֵין לַהֲשִׁיבוֹ. הִנֵּה נִתְחַלְחֲלָה, קָרְאָה בִּשְׁמָם. וַהֲרֵי אֵין עִמָּהּ נֶפֶשׁ חַיָּה, לְבַד מִנַּנָה!

“הָא, נָנָה, חָלַמְתִּי כִּי פָּעוֹטֵינוּ חָזְרוּ הַבַּיְתָה.”

עֵינֵי נָנָה נִתְחַלְחְלוּ וְאוּלָם כָּל מַה שֶׁיָּכְלָה לַעֲשׂוֹת הוּא לְהַנִּיחַ כַּפָּה, בְּרֹב־עֲדִינוּת, בְּחֵיק גְּבִרְתָּהּ. כָּךְ יָשְׁבוּ שְׁתֵּיהֶן בְּשָׁעָה שֶׁהֶחֱזִירוּ אֶת הַמְּלוּנָה הַבַּיְתָה. עַד שֶׁמַּר דַּרְלִינְג מוֹצִיא מִתּוֹכָהּ אֶת רֹאשׁוֹ וְנוֹשֵׁק לְרַעֲיָתוֹ אָנוּ צוֹפִים בְּפָנָיו וְרוֹאִים כִּי נִתְבַּלּוּ יוֹתֵר מִתָּמִיד, אֶלָּא שֶׁהַבָּעָתָם נֶעֶשְׂתָה רַכָּה מִשֶּׁהָיְתָה. פָּשַׁט מִגְבַּעְתּוֹ וּמָסְרָהּ לְלִיזָה, שֶׁתְּפָשַׂתָּה תְּפִישַׂת־זִלְזוּל. לֹא נִתְבָּרְכָה בְּדִמְיוֹן מֻפְלָג וְלֹא הָיְתָה מְסֻגֶּלֶת לָרֶדֶת לְחֵקֶר נֶפֶשׁ אָדָם אֲשֶׁר כְּמוֹתוֹ. הַהֲמוֹן שֶׁלִּוָּה אֶת הַמֶּרְכָּבָה בְּדַרְכָּהּ הוֹסִיף לְהָרִיעַ לָהּ בַּחוּץ וּבְדֶרֶךְ־הַטֶּבַע – לֹא מִבְּלִי שֶׁיַרְטִיט בּוֹ נִימָה.

“הַקְשִׁיבִי וְשִׁמְעִי,” קָרָא. “עַל־כָּרְחֲךָ נֶחֱלֶשֶׁת עָלֶיךָ דַּעְתְּךָ.”

“סְתָם פִּרְחָחִים!” סַנְטָה בּוֹ לִיזָה.

“הָיוּ בְּתוֹכָם הַיּוֹם מְבֻגָּרִים אֲחָדִים,” הִבְטִיחָהּ מַר דַּרְלִינְג וּפָנָיו נִתְכַּרְכְּמוּ בְּמִקְצָת, אַךְ בְּשָׁעָה שֶׁהֵנִיעָה לוֹ רֹאשָׁהּ מִתּוֹךְ זִלְזוּל, לֹא הוֹכִיחָהּ עַל פָּנֶיהָ אַף בְּמִלָּה אַחַת. הַצְלָחָה חֶבְרָתִית לֹא הֶעֱבִירַתּוּ עַל מִדּוֹתָיו, אַדְּרַבָּא, זָרְקָה בָּהֶן מִשְׁנֵה־נֹעַם. מַחֲצִית גֵּווֹ מִן הַמְּלוּנָה וְלַחוּץ שׂוֹחַח שָׁעָה קַלָּה עִם רַעְיָתוֹ עַל הַצְלָחוֹתָיו. לָחַץ יָדָהּ בְּיָדוֹ וְהִנִּיחַ דַּעְתָּהּ בְּשָׁעָה שֶׁהֵעִירָה לוֹ כִּי הִיא מְקַוָּה שֶׁלֹּא תִסְתַּחְרֵר עָלָיו דַּעְתּוֹ.

“וְאוּלָם אִלּוּ הָיִיתִי חֲלוּשׁ־אֹפִי!” קָרָא וְאָמַר, “הָא, אִלּוּ! אִלּוּ הָיִיתִי חֲלוּשׁ־אֹפִי!”

“גּ’וֹרְג',” אָמְרָה כְּנִכְלֶמֶת, “עוֹדְךָ מָלֵא נֹחַם כְּתָמִיד, לֹא כֵן?”

“מָלֵא נֹחַם כְּתָמִיד, יַקִּירָתִי! הֲרֵי עָנְשִׁי: חַי לִי בִּמְלוּנָה!”

“עֹנֶשׁ הוּא שֶׁנֶּעֶנַשְׁתָּ, לֹא־כֵן, יַקִּירִי? לֹא נַחַת הִיא לְךָ?”

“שֶׁאַהֲבָה נַפְשִׁי!”

הֱווּ־נָא מֻבְטָחִים בְּנַפְשְׁכֶם כִּי בִּקְּשָׁה אֶת סְלִיחָתוֹ; וְאָז, בֶּאֱחֹז בּוֹ תְנוּמָה, חָזַר וְדָחַק עַצְמוֹ לַמְּלוּנָה.

“הַנְעִימִי לִי עַתָּה מִנְּעִימוֹתַיִךְ עַל פְּסַנְתֵּר חֲדַר־הַיְלָדִים,” הִפְצִיר בָּהּ, “וְהַרְדִּימִינִי־נָא…”

כֵּיוָן שֶׁנִּכְנְסָה לַחֲדַר־הַיְלָדִים הוֹסִיף כִּבְהֵסַח־הַדַּעַת:

“סִגְרִי אֶת הַחַלּוֹן, יַקִּירָתִי, שֶׁרוּחַ־פְּרָצִים מְטַפַּחַת עַל פָּנַי!”

“גּ’וֹרְג‘, גּ’וֹרְג’! דָּבָר זֶה אַל תִּדְרשׁ מִמֶּנִּי לְעוֹלָם. הַחַלּוֹן חַיָּב לְהִשָּׁאֵר פָּתוּחַ לְמַעֲנָם תָּמִיד, תָּמִיד!”

עַכְשָׁו הִגִּיעַ תּוֹרוֹ לְבַקֵּשׁ אֶת סְלִיחָתָהּ. מָרַת דַּרְלִינְג נִכְנְסָה לַחֲדַר־הַיְלָדִים וְהֵחֵלָּה בִּפְרִיטָה. חִישׁ־מַהֵר יָרְדָה עָלָיו תַּרְדֵּמָה וּבְעוֹדוֹ יָשֵׁן עָפוּ הַיְלָדִים, נִכְנְסוּ פְּנִימָה.

הָא, לֹא, כָּךְ אָמְנָם כָּתַבְנוּ, בְּרוּחַ כָּל־הַנִּפְלָאוֹת שֶׁהֻסְכַּם עֲלֵיהֶן בַּסְּפִינָה, עַד שֶׁלֹּא נְטַשְׁנוּהָּ. אַךְ מִסְתַּבֵּר כִּי אֵרַע, בֵּינְתַיִם, מַשֶּׁהוּ בִּלְתִּי־צָפוּי מִשּׁוּם שֶׁלֹּא הַיְלָדִים כִּי פִּיטֶר וְטִינְקֶר־בֶּל הֵם שֶׁפָּרְחוּ וְנִכְנְסוּ לַחֶדֶר.

דְּבָרָיו הָרִאשׁוֹנִים מַסְבִּירִים, לִכְאוֹרָה, הַכֹּל.

“חוּשִׁי־נָא, טִינְק!” לָחַשׁ וְאָמַר, “הָגִיפִי אֶת הַחַלּוֹן, סִגְרִיהוּ! כָּךְ יָפֶה. אַתְּ וַאֲנִי צְרִיכִים לָצֵאת עַתָּה מִן הַדֶּלֶת. לִכְשֶׁתָּבוֹא וֶנְדִי תְשַׁעֵר בְּלִבָּהּ כִּי אִמָּהּ הִיא שֶׁסָּגְרָה אֶת הַחַלּוֹן וִתֵאָלֵץ לַחֲזֹר אֵלַי.”

עַכְשָׁיו, הִנֵּה, נִתְחַוֵּר לִי דְבַר־תַּעֲלוּמָה! עַכְשָׁו הֲבִינוֹתִי מַה טַּעַם לֹא חָזַר פִּיטֶר, בְּבָעֲרוֹ אֶת הַפִּירָטִים, לְאוֹתוֹ אִי וְעַל שׁוּם מָה לֹא הֵנִּיחַ לְטִינְק כִּי תְּלַוֶּה אֶת הַחֶבְרַיָּה בְּדַרְכָּהּ… הֲרֵי שֶׁהָגָה וְהָרָה אֶת הַדְּבָרִים בְּלִבּוֹ זֶה כְּבָר! אַךְ צֵא וּרְאֵה: תַּחַת אֲשֶׁר יָחוּשׁ כִּי נָהַג שֶׁלֹּא כָּרָאוּי הֵחֵל מְכַרְכֵּר בְּרֹב־עֲלִיצוּת עַל פְּנֵי הָרִצְפָּה, אַף הֵצִיץ לַחֲדַר־הַיְלָדִים. סַקְרָן הָיָה לָדַעַת מִיהוּ שֶׁפּוֹרֵט שָׁם עַל פְּסַנְתְּרִין.

“הִנֵּה אִמָּהּ שֶׁל וֶנְדִי,” לָחַשׁ. “גְּבֶרֶת יָפָה, אֶלָּא שֶׁאִמִּי יָפָה מִמֶּנָּה. פִּיהָ מָלֵּא אֶצְבְּעוֹנִים, אֶלָּא שֶׁפִּי־אִמִּי מָלֵא יוֹתֵר.”

מוּבָן שֶׁלֹּא יָדַע עַל אִמּוֹ דָבָר, אַךְ פְּעָמִים שֶׁהָיָה מִתְרַבְרֵב בָּהּ.

לֹא יָדַע אֶת נְעִימַת הַשִּׁיר הַנִּקְרָא “בֵּיתִי, בֵּית־הַנֹּעַם,” אַךְ חָשׁ בָּהּ כִּי אָמְרָה: “שׁוּבִי וֶנְדִי, וֶנְדִי, וֶנְדִי!” כֵּיוָן שֶׁעָמַד עַל טִיבָהּ קָרָא בְּרִגְשַׁת־נֶפֶשׁ:

“לְעוֹלָם לֹא תִּרְאִי אֶת וֶנְדִי, גְּבִרְתִּי, מִשּׁוּם שֶׁהַחַלּוֹן סָגוּר!”

חָזַר וְהֵצִיץ פְּנִימָה. תָּמַהּ עַכְשָׁו לָדַעַת עַל־מָה נִפְסַק שָׁם הַנִּגּוּן. עַכְשָׁו, שֶׁמָּרַת דַּרְלִינְג הִנִּיחָה רֹאשָׁהּ עַל דַּף־הַפְּסַנְתֵּר רָאָה שְׁתֵּי דְּמָעוֹת נוֹצְצוֹת בְּעֵינֶיהָ.

“רוֹצָה שֶׁאֶפְתַּח אֶת הַחַלּוֹן,” הִרְהֵר בְּנַפְשׁוֹ, “וְאִלּוּ אֲנִי לֹא אֶפְתְּחֶנּוּ, לֹא אֲנִי!” חָזַר וְהֵצִיץ. שְׁתֵּי הַדְּמָעוֹת הָיוּ תְּלוּיוֹת עֲדַיִן בְּעֵינֶיהָ, שֶׁאִם לֹא כֵן נִתְּלוּ בָּהֶן שְׁתַּיִם חֲדָשׁוֹת.

“הִיא נוֹרָא אוֹהֶבֶת אֶת וֶנְדִי,” אָמַר בְּנַפְשׁוֹ. עַכְשָׁו כָּעַס עָלֶיהָ עַל שֶׁלֹּא הֵבִינָה מַדּוּעַ אֵין וֶנְדִי יְכוֹלָה לִהְיוֹת שַׁיֶּכֶת לָהּ. טַעֲמוֹ שֶׁל דָּבָר פָּשׁוּט: “אַף אֲנִי אוֹהֵב אֶת וֶנְדִי וַהֲרֵי גַּם לִי, גַּם לָךְ, גְּבִרְתִּי, אֵינָהּ יְכוֹלָה לִהְיוֹת!”

אֶלָּא שֶׁהַגְּבֶרֶת לֹא מָצְאָה בְּכָךְ נִחוּמִים לְנַפְשָׁהּ וְלִבּוֹ נַעֲשָׂה כָּבֵד עָלָיו. הֵסִיר מִמֶּנָּה מַבָּטוֹ. אֲפִלּוּ כָּךְ לֹא הִנִּיחָה לוֹ. כִּרְכֵּר סְבִיבָהּ וּפִרְצֵף פִּרְצוּפִים הַרְבֵּה, אַךְ כֵּיוָן שֶׁעָמַד נִדְמָה לוֹ שֶׁהִיא נִמְצֵאת בְּתוֹכוֹ וּמִדַּפֶּקֶת עַל לוּחַ־לִבּוֹ.

“לוּ יְהִי כֵן!” קָרָא וּבָלַע, לְבַסּוֹף, רֻקּוֹ. עָמַד וְקָרַע אֶת הַחַלּוֹן לִרְוָחָה.

“לְכִי וְנֵלְכָה, טִינְק!” קָרָא מִתּוֹךְ בּוּז נוֹרָא שֶׁחָשׁ לְחֻקּוֹת־הַטֶּבַע. “אִי־אֶפְשִׁי בְּאִמָּהוֹת סְכָלוֹת!” מִיָּד פָּרַח וְנִתְעוֹפֵף הַחוּצָה. כָּךְ מָצְאוּ וֶנְדִי, גּ’וֹן וּמִיכָאֵל אֶת חַלּוֹנָם פָּתוּחַ לִרְוָחָה, דָּבָר שֶׁאֵין לִטְעֹן כִּי הָיוּ רְאוּיִים לוֹ אַף בְּמִקְצָת. נָחֲתוּ עַל הָרִצְפָּה מִבְּלִי שֶׁיָּחוּשׁוּ כָּל בּוּשָׁה בְּלִבָּם. וּצְעִיר כָּל הַחֲבוּרָה הִנֵּה שָׁכַח כְּבָר אֶת בֵּיתוֹ.

“גּ’וֹן,” קָרָא וְאָמַר בַּהֲעִיפוֹ עֵינֵי הִסּוּס עַל סְבִיבוֹתָיו! “נִדְמֶה לִי שֶׁהָיִיתִי כָּאן פַּעַם.”

“מוּבָן שֶׁהָיִיתָ, טִפְּשׁוֹן, הֲרֵי מִטָּתְךָ לְפָנֶיךָ!”

“נָכוֹן,” קָרָא מִיכָאֵל שֶׁעֲדַיִן לֹא הָיָה בָּטוּחַ בַּדָּבָר כְּלָל.

“הַבִּיטוּ־נָא,” קָרָא גּ’וֹן. “הַמְּלוּנָה!” וּכְבָר רָץ לְהָצִיץ בָּהּ.

“נָנָה נִמְצֵאת, אוּלַי, בְּתוֹכָהּ,” אָמְרָה וֶנְדִי.

אֶלָּא שֶׁגּ’וֹן הוֹצִיא מִפִּיו קוֹל שְׁרִיקַת־תִּמָּהוֹן.

“הָאלוֹ,” אָמַר, “גֶּבֶר נִמְצָא בְּתוֹכָהּ.”

“הֲרֵי זֶה אַבָּא!” קָרְאָה וֶנְדִי.

“תְּנִינִי לִרְאוֹת אַבָּא,” חִנֵּן מִיכָאֵל קוֹלוֹ. “הַפִּירָט שֶׁהָרַגְתִּי הָיָה גָּדוֹל מִמֶּנּוּ,” אָמַר בְּאַכְזָבָה גְּלוּיָה כָּל־כָּךְ שֶׁאֵינִי יָכוֹל אֶלָּא לִשְׂמֹחַ עַל מַר דַּרְלִינְג, כִּי יָשֵׁן אֶת שְׁנָתוֹ; הָיָה זֶה דָבָר מְצַעֵר בֶּאֱמֶת אִלּוּ שָׁמַע כִּי דְבָרִים אֵלֶּה יָצְאוּ מִפִּי מִיכָאֵל הַפֶּטִיט רִאשׁוֹנִים.

וֶנְדִי וְג’וֹן הֻפְתְּעוּ בְּמִקְצָת לְמַרְאֵה אֲבִיהֶם, הֶחָבוּשׁ בַּמְּלוּנָה.

“תְּמֵהַנִי!” אָמַר גּ’וֹן כְּמִי שֶׁשּׁוּב אֵינוֹ בָּטוּחַ כִּי זִכְרוֹנוֹ עוֹמֵד לוֹ, “אִם נָהַג לָלוּן בָּהּ כָּל יָמֵינוּ?”

צְמַרְמֹרֶת חָלְפָה בִּבְשָׂרָם. כָּךְ נָאֶה, כָּךְ יָאֶה לָהֶם!

“הֲרֵי זוֹ הַזְנָחָה גְּמוּרָה מִצַּד אִמָּא,” קָרָא פִּרְחָחֵנוּ הַפָּעוֹט גּ’וֹן, “שֶׁלֹּא לְהִמָּצֵא כָּאן בְּשׁוּבֵנוּ.”

כָּאן חָזְרָה מָרַת דַּרְלִינְג לִפְרֹט עַל הַמְּנַעְנְעִים.

“זוֹ אִמָּא!” קָרְאָה וֶנְדִי וְהֵצִיצָה פְּנִימָה.

“הִיא־הִיא!” הֶחֱרָה־הֶחֱזִיק אַחֲרֶיהָ ג’וֹן.

“מַשְׁמַע שֶׁאַתְּ – אֵינֵךְ אִמֵּנוּ בֶּאֱמֶת?” שֶׁלֹּא מִיכָאֵל, שֶׁאֶל־נָכוֹן הָיָה אָחוּז תְּנוּמָה.

“הָא, אֵלִי!” קָרְאָה וֶנְדִי וְנִימָה רִאשׁוֹנָה שֶׁל חֲרָטַת־אֱמֶת נִשְׁמְעָה בִּדְבָרֶיהָ. “הִגִּיעָה עֵת שֶׁנַּחֲזֹר!”

“נִתְגַּנֵּב אֵלֶיהָ וּנְכַסֶּה אֶת עֵינֶיהָ בְּכַפֵּנוּ,” הִצִּיעַ גּ’וֹן.

אַךְ וֶנְדִי, שֶׁחָשָׁה כִּי בְּשׂוֹרָה זוֹ רָאוּי שֶׁתִּתְבַּשֵּׂר בְּיֶתֶר־עֲדִינוּת, תִּכְּנָה תָּכְנִית יָפָה יוֹתֵר.

“נַעֲלֶה עַל מִטּוֹתֵינוּ בְּאֵין רוֹאִים וּכְשֶׁתָּבוֹא אִמָּא נִשְׁכַּב לָנוּ כְּאִלּוּ לֹא יָרַדְנוּ מֵהֶן כְּלָל!”

כָּךְ אֵרַע כִּי מָרַת דַּרְלִינְג, שֶׁחָזְרָה לִרְאוֹת אִם בַּעֲלָהּ יָשֵׁן, מָצְאָה אֶת כָּל הַמִּטּוֹת תְּפוּשׂוֹת. הַיְלָדִים צִפּוּ לִשְׁמֹעַ קוֹל קְרִיאַת־שִׂמְחָה יוֹצֵא מִפִּיהָ, אֶלָּא שֶׁלֹּא שָׁמְעוּ דָּבָר. לֹא שֶׁלֹּא רָאֲתָה אוֹתָם, אֶלָּא שֶׁשּׁוּב לֹא הֶאֱמִינָה לְמַרְאֵה עֵינֶיהָ. לְעִתִּים קרוֹבוֹת כָּל־כָּךְ, מְבִינִים אַתֶּם, דִּמְּתָה לִמְצֹא אוֹתָם שְׁכוּבִים שָׁם בְּמִטּוֹתֵיהֶם, שֶׁסָּבְרָה כִּי אַךְ חֲלוֹם תָּלוּי עַתָּה סְבִיבָהּ עַל קוּרָיו. נִשְׁתַּפְּלָה לְתוֹךְ כִּסְּאָהּ שֶׁבְּצַד הָאָח, כִּסֵּא שֶׁבּוֹ הָיְתָה לְמוּדָה לְהָנִיעָם בַּיָּמִים אֲשֶׁר מִקֶּדֶם.

“אִמָּא!” קָרְאָה וֶנְדִי.

“הֲרֵי זוֹ וֶנְדִי,” אָמְרָה, אֶלָּא שֶׁעֲדַיִן לֹא הָיְתָה מֻבְטַחַת כִּי אֵינָה חוֹלֶמֶת.

“אִמָּא!”

“הֲרֵי זֶה גּ’וֹן!”

“אִמָּא!” קָרָא מִיכָאֵל. עַכְשָׁו הִכִּיר אוֹתָהּ.

“הֲרֵי זֶה מִיכָאֵל!” אָמְרָה וּפָשְׁטָה לִשְׁלשֶׁת הַיְלָדִים הַמְאוּהָבִים־בְּעַצְמָם זְרוֹעוֹת, שֶׁשּׁוּב לֹא תְּחַבֶּקְנָּה אוֹתָם לְעוֹלָם… אַךְ רְאוּ זֶה פֶּלֶא: הִנֵּה חִבְּקוּ, הִנֵּה הִקִּיפוּ אֶת גִּזְרַת וֶנְדִי וְג’וֹן וּמִיכָאֵל, שֶׁיָּרְדוּ מִמִּטּוֹתֵיהֶם וְרָצוּ אֵלֶיהָ.

“גּ’וֹרְג‘, גּ’וֹרְג’!” קָרְאָה מָרַת דַּרְלִינְג, שֶׁקּוֹלָהּ חָזַר אֵלֶיהָ.

מַר דַּרְלִינְג הֵקִיץ מִשְּׁנָתוֹ, נָכוֹן לִשְׂמֹחַ עִמָּהּ בְּשִׂמְחָתָהּ וְנָנָה בָּאָה בִּמְרוּצָה לַחֲדַר־הַיְלָדִים. לֹא יָכוֹל הָיָה לִהְיוֹת מַרְאֶה מַרְנִין־לֵב יוֹתֵר מִזֶּה, אֶלָּא שֶׁלֹּא נִמְצְאָה עִמָּם נֶפֶשׁ חַיָּה לַחֲזוֹת בּוֹ, לְבַד מִיֶּלֶד נָכְרִי אֶחָד שֶׁהִשְׁגִּיחַ מִן הַחַלּוֹן. הַרְפַּתְקָאוֹת הַרְבֵּה עָבְרוּ עָלָיו בְּחַיָּיו, עֲלִילוֹת וּנְצוּרוֹת שֶׁאַף יֶלֶד מִן הַיְלָדִים לֹא יָדַע כְּמוֹתָן. אַךְ מִבְּעַד לַחַלּוֹן הֵצִיץ עַתָּה בִּפְנֵי הַשִּׂמְחָה הָאַחַת, שֶׁגְּזֵרָה הִיא כִּי לֹא יֵדַע לְעוֹלָם.


 

וֶנְדִי גָדְלָה    🔗

תִּקְוָתִי תְּשַׁעַשְׁעֵנִי כִּי סַקְרָנִים אַתֶּם לָדַעַת מֶה עָלְתָה לִשְּׁאָר כָּל הַיְלָדִים בְּסוֹפָם. מִסְתַּבֵּר שֶׁהִמְתִּינוּ לְוֶנְדִי עַד שֶׁתַּסְדִּיר אֶת עִנְיָנָם. סָפְרוּ וּמָנוּ עַד חָמֵשׁ מֵאוֹת וּכְשֶׁהִשְׁלִימוּ אֶת סְפִירָתָם עָלוּ לְמַעְלָה, אַךְ נִמְלְכוּ וְכִתְּתוּ רַגְלֵיהֶם בְּגֶרֶם־הַמַּעֲלוֹת. כָּךְ, סְבוּרִים הָיוּ, תַּעֲשֶׂה כְּנִיסָתָם רשֶׁם טוֹב יוֹתֵר. נִסְתַּדְּרוּ לִפְנֵי מָרַת דַּרְלִינְג בְּשׁוּרָה, כּוֹבָעֵיהֶם בִּידֵיהֶם וְלִבָּם נוֹקְפָם עַל מַלְבּוּשֵׁי הַפִּירָטִים שֶׁלָהֶם. מִפִּיהֶם לֹא הוֹצִיאוּ הֶגֶה אַךְ עֵינֵיהֶם כְּמוֹ שָׁטְחוּ אֵלֶיהָ תְּחִנָּה כִּי תָּחוּס עֲלֵיהֶם וְתֶאֶסְפֵם. לִכְאוֹרָה הָיוּ צְרִיכִים לְהַבִּיט אַף בִּפְנֵי מַר דַּרְלִינְג, אֶלָּא שֶׁקִּיּוּמוֹ נִשְׁתַּכַּח מִלִּבָּם. מוּבָן שֶׁמָּרַת דַּרְלִינְג הֵשִׁיבָה מִיָּד כִּי תַּכְנִיסֵם בְּצֵל־קוֹרָתָהּ, אַף כִּי הוּא הָיָה מְדֻכְדָּךְ דִּכְדּוּךְ מוּזָר. הַכָּרַת־פָּנָיו עָנְתָה בּוֹ שֶׁהָיָה סָבוּר כִּי שֵׁשׁ הִיא סִפְרָה נִכְבָּדָה.

רִאשׁוֹן הַתְּאוֹמִים הָיָה אַף הַגֵּאֶה בִּשְׁנֵיהֶם וְהוּא אֲשֶׁר קָם וְשָׁאַל בְּפָנִים מְכֻרְכָּמוֹת:

“סָבוּר אַתָּה, סֵר, כִּי נִהְיֶה יוֹתֵר מִמְּתֵי־מְעַט? אִם כָּךְ אַתָּה סָבוּר יְכוֹלִים אָנוּ לָלֶכֶת.”

“אַבָּא!” קָרְאָה וֶנְדִי, נִדְהֶמֶת. אַךְ פָּנָיו הָיוּ מְכֻסּוֹת עֲדַיִן עֲנָנָה. הֵיטִיב לָדַעַת שֶׁמִּנְהָגוֹ אֵינוֹ מוֹסִיף לוֹ כָּבוֹד, אֶלָּא שֶׁלֹּא הָיָה אָדוֹן לְיִצְרוֹ.

“יְכוֹלִים אָנוּ לִישֹׁן בְּצִמְצוּם־אֵבָרִים,” אָמַר נִיבְּס.

“אֲנִי גּוֹזֶזֶת אֶת שְׂעָרָם בְּעַצְמִי,” אָמְרָה וֶנְדִי.

“גּ’וֹרְג'!” קָרְאָה מָרַת דַּרְלִינְג, שֶׁלִּבָּהּ נִתְחַמֵּץ לְמַרְאֵה יַקִּירָהּ, הַמּוֹקִיעַ עַצְמוֹ בְּאוֹר בִּלְתִּי נָעִים כָּל־כָּךְ.

פָּרַץ מַר דַּרְלִינְג בִּבְכִי וְהָאֱמֶת כֻּלָּהּ יָצְאָה לָאוֹר. הֲרֵיהוּ שָׂשׂ לְאָסְפָם, כָּמוֹהוּ־כָּמוֹהָ, אֶלָּא שֶׁדּוֹמֶה עָלָיו כִּי הָיוּ צְרִיכִים לְבַקֵּשׁ אַף אֶת הַסְכָּמָתוֹ, בִּמְקוֹם לְהִתְיַחֵס אֵלָיו, בְּצֵל קוֹרָתוֹ שֶׁלּוֹ, כְּאֶל אֶפֶס־אַפְסַיִם.

“אֵינִי סָבוּר שֶׁהוּא אֶפֶס־אַפְסַיִם,” הֵשִׁיב לוֹ טוּטְלֶס מִיָּד. “אַתָּה, קֶרְלִי, סָבוּר שֶׁהוּא אֶפֶס־אַפְסַיִם?”

“לְגַמְרֵי לֹא. סָבוּר אַתָּה שֶׁהוּא אֶפֶס־אַפְסַיִם, סְלַיְטְלִי?”

“כְּלָל וּכְלָל לֹא! אַתֶּם תְּאוֹמַיִם?”

נִתְבָּרֵר שֶׁאִישׁ לֹא רָאָה בּוֹ אֶפֶס־אַפְסַיִם, דָּבָר שֶׁהִשְׂבִּיעוֹ נַחַת רַבָּה כָּל־כָּךְ שֶׁקָּם וְהִכְרִיז כִּי יִמְצָא מָקוֹם לְכָל־כֻּלָּם, אִם יִסְתַּדְּרוּ בַּחֲדַר־הָאוֹרְחִים.

“נִסְתַּדֵּר יָפֶה, סֵר,” הִבְטִיחוּ לוֹ.

“כִּי אָז יֵלְכוּ הַזְּנָבוֹת אַחַר הָרֹאשׁ,” קָרָא בְּרֹב־עֲלִיצוּת. “שִׂימוּ לֵב: אֵינִי בָּטוּחַ שֶׁאָמְנָם יֵשׁ לָנוּ חֲדַר־אוֹרְחִים, אַךְ מַעֲמִידִים אָנוּ פָּנִים כִּי יֶשְׁנוֹ וַהֲרֵי זֶה הַיְנוּ־הָךְ, הוֹפְּ־לָה!”

הִמְשִׁיךְ לְכַרְכֵּר בְּכָל פִּנּוֹת הַבַּיִת וְהַיְלָדִים עָנוּ אַחֲרָיו “הוֹפּ־לָה,” כִּרְכְּרוּ וּבִקְּשׁוּ לִמְצֹא חֲדַר־אוֹרְחִים.

אֵינִי זוֹכֵר אִם מְצָאוּהוּ, אִם לָאו, אַךְ זְכוּרָנִי שֶׁמָּצְאוּ פִּנּוֹת מִפִּנּוֹת שׁוֹנוֹת וְנִסְתַּדְּרוּ יָפֶה.

אֲשֶׁר לְפִּיטֶר – הִנֵּה רָאָה אֶת וֶנְדִי, לִפְנֵי שֶׁעָקַר לוֹ מִמְּקוֹמוֹ פַּעַם נוֹסֶפֶת. לֹא שֶׁטָּרַח וְנִגַּשׁ, חָלִילָה, לַחַלּוֹן, אַךְ נִתְחַכֵּךְ עָלָיו, בְּדֶרֶךְ מְעוּפוֹ וּכְמוֹ מִבְּלִי־מֵשִׂים, וּוֶנְדִי – אִם רָצְתָה לִקְרֹא לוֹ הָרְשׁוּת בְּיָדָהּ. וּוֶנְדִי אָמְנָם קָרְאָה לוֹ.

“הָאלוֹ וֶנְדִי, הֱיִי שָׁלוֹם,” אָמַר.

“הָא, אֵלִי! אַתָּה הוֹלֵךְ לְךָ?”

“כֵּן.”

“וְאֵין אַתָּה חָשׁ בְּלִבְּךָ רָצוֹן,” גִּמְגְּמָה, “לְשׂוֹחֵחַ עִם הוֹרַי עַל נוֹשֵׂא נוֹרָא־נוֹרָא מָתוֹק?”

“לֹא.”

“עָלַי, פִּיטֶר?”

“לֹא”.

מָרַת דַּרְלִינְג נִגְּשָׁה לַחַלּוֹן מִשּׁוּם שֶׁשּׁוּב לֹא גָּרְעָה מִוֶּנְדִי עַיִן. סִפְּרָה לְפִּיטֶר שֶׁאִמְּצָה אֶת הַיְלָדִים וְהָיְתָה רוֹצָה לְאַמֵּץ אַף אוֹתוֹ.

“תַּכְנִיסִינִי לְבֵית־סֵפֶר?” שָׁאַל בְּרֹב־עָרְמָה.

“אֲנִי מְשַׁעֶרֶת שֶׁכֵּן.”

“אַחַר־כָּךְ תִּשְׁלְחִינִי לַמִּשְׂרָד?”

“נָכוֹן.”

“לֹא יַעַבְרוּ יָמִים רַבִּים וְאֶהְיֶה גָדוֹל?”

“בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ.”

“אִי־אֶפְשִׁי בְּבֵית־סֵפֶר וְאִי־אֶפְשִׁי בִּדְבָרִים שֶׁל כֹּבֶד־רֹאשׁ,” אָמַר בְּסַעֲרַת־נֶפֶשׁ. “אֵינִי רוֹצֶה לִהְיוֹת גָּדוֹל. הָא, אִמָּא־שֶׁל־וֶנְדִי, אִם אָקוּם יוֹם אֶחָד מִמִּשְׁכָּבִי וְאֶמְצָא עַצְמִי מְגֻדָּל זָקָן!”

“פִּיטֶר,” אָמְרָה וֶנְדִי, הַלְּמוּדָה לְפַיֵּס, “הָיִיתָ מוֹצֵא חֵן בְּעֵינַי עֲטוּר־זָקָן!”

מָרַת דַּרְלִינְג פָּשְׁטָה אֵלָיו זְרוֹעוֹתֶיהָ, אֶלָּא שֶׁמִּהֵר וְדָחָן מֵעָלָיו.

“גְּשִׁי הָלְאָה, גְּבִרְתִּי. אִישׁ לֹא יִלְכְּדֵנִי כְּדֵי לַעֲשׂוֹתֵנִי גָּדוֹל!”

“אַךְ פִּיטֶר, הֵיכָן תִּתְגּוֹרֵר?”

“עִם טִינְק, בְּבֵית־הַמָּעוֹן שֶׁהֱקִימוֹנוּ לְוֶנְדִי. הַפֵיוֹת תַּעֲלֶינָה לִי אוֹתוֹ לְרָאשֵׁי־אֳפָעִים, שֶׁבְּתוֹכָם הֵן לָנוֹת!”

“הִנֵּה מַה טּוֹב וּמַה נָּעִים,” קָרְאָה וֶנְדִי בְּנַהֲמַת לֵב כָּזוֹ, שֶׂמָּרַת דַּרְלִינְג מִהֲרָה לְהַחֲזִיק בָּהּ בְּמִשְׁנֵה־עֹז.

“סְבוּרָה הָיִיתִי שֶׁבָּטְלוּ מִן הָעוֹלָם,” אָמְרָה מָרַת דַּרְלִינְג.

“תָּמִיד,” הִסְבִּירָה וֶנְדִי שֶׁנֶּעֶשְׂתָה בְּקִיאָה עַתָּה בַּדְּבָרִים, “אַתְּ מוֹצֵאת הֲמוֹנֵי פֵיוֹת רַכּוֹת וּצְעִירוֹת. כֵּיוָן שֶׁעוֹלָל מִן הָעוֹלָלִים צוֹחֵק צְחוֹק רִאשׁוֹן שֶׁבְּחַיָּיו בָּאָה לָעוֹלָם פֵיָה חֲדָשָׁה. תָּמִיד־תָּמִיד יֵשׁ עוֹלָלִים רַכִּים חֲדָשִׁים וּפֵיוֹת חֲדָשׁוֹת. מְקוֹנְנוֹת בְּרָאשֵׁי אֲמִירִים. הַסְּגֻלִּים הֵם פֵיִים וְהַלְּבָנוֹת פֵיוֹת וְאִלּוּ הַכְּחוּלִים סְתָם טִפְּשׁוֹנִים, שֶׁאֵינָם יוֹדְעִים מִי וּמָה הֵם.”

“שַׁעֲשׁוּעִים רַבִּים כָּל־כָּךְ נָכוֹנוּ לִי,” אָמַר פִּיטֶר וְהִפְזִיל מַבָּטוֹ אֶל וֶנְדִי.

“יִהְיֶה בּוֹדֵד בְּוַדַּאי מְאֹד,” אָמְרָה הִיא, “לְהָסֵב כְּנֶגֶד הָאָח לְעִתּוֹת עֶרֶב.”

“טִינְק תֶּאֱרַח לִי לְחֶבְרָה.”

“טִינְק שֶׁלְּךָ אֵינָהּ יְכוֹלָה לַעֲשׂוֹת שְׁמִינִית מִכָּל הַדֶּרֶךְ לְשָׁם,” הִזְכִּירָה לוֹ בְּשֶׁמֶץ יָהֳרָה.

“שִׁין־קוֹף־רֵישׁ!” הֵטִיחָה כְּנֶגְדָּהּ טִינְק מִקֶּרֶן זָוִית חֲבוּיָה שֶׁבַּחֶדֶר.

“מֵילָא,” הֵשִׁיב פִּיטֶר. “עִנְיָן שֶׁל מַה־בְּכָךְ.”

“הָא, פִּיטֶר! מִי כָּמוֹךָ יוֹדֵעַ כִּי אֵין זֶה עִנְיָן שֶׁל מַה־בְּכָךְ!”

“וּבְכֵן, בּוֹאִי עִמִּי אַתְּ לַבַּיִת הַקָּטָן!”

“מֻתָּר, אִמָּא?”

“בְּשׁוּם פָּנִים לֹא. עַכְשָׁו, שֶׁחָזַרְתְּ אֵלֵינוּ, יֵשׁ בְּדַעְתִּי לְהַחֲזִיק בָּךְ.”

“אֲבָל הוּא הֲרֵי צָרִיךְ כָּל־כָּךְ לְאֵם!”

“אַף אֶת, מַחְמָל־נַפְשִׁי, צְרִיכָה לָהּ.”

“נִיחָא,” אָמַר פִּיטֶר כְּמִי שֶׁלֹּא בִּקֵּשׁ מַה שֶׁבִּקֵּשׁ אֶלָּא מִשּׁוּם דַּרְכֵי נִימוּס, וְאוּלָם מָרַת דַּרְלִינְג הִשְׁגִּיחָה בְּפִיו כִּי נִתְפַּרְכֵּס וְהִצִּיעָה לוֹ הַצָּעָה נְדִיבָה זוֹ: שִׁבְעָה יָמִים בְּשָׁנָה רְשׁוּת בִּידֵי וֶנְדִי לִפְרשׁ עִמּוֹ לִמְעוֹנוֹ וּלְסַיֵּעַ לוֹ בְּבֶדֶק יְמוֹת־הָאָבִיב. וֶנְדִי הָיְתָה מְבַכֶּרֶת הֶסְדֵּר שֶׁל יֶתֶר קֶבַע, לְפִי שֶׁהָאָבִיב דָּמָה עָלֶיהָ כְּבוֹשֵׁשׁ לָבוֹא, אַךְ פִּיטֶר שָׁב וְנִתְמַלֵּא שִׂמְחָה. חֶשְׁבּוֹן־הָעִתִּים לֹא הָיָה נָהִיר לוֹ וְנַפְשׁוֹ מְלֵאָה הַרְפַּתְקוֹת רַבּוֹת כָּל־כָּךְ שֶׁלֹּא הִרְצֵיתִי בִּפְנֵיכֶם אֶלָּא מִקְצָת קְצָתָן. מְשַׁעֵר אֲנִי לְעַצְמִי כִּי דָבָר זֶה הָיָה גָּלוּי אַף לְוֶנְדִי, לְפִי שֶׁפְּסוּקָהּ הָאַחֲרוֹן נִשְׁמַע כִּתְחִנָּה:

“אַל תִּשְׁכְּחֵנִי, פִּיטֶר, בְּבַקָּשָׁה מִמְּךָ, עַד בֹּא תוֹר הָאָבִיב!”

מוּבָן שֶׁהִבְטִיחָהּ כִּי לֹא יִשְׁכַּח. מִיָּד קָם, פָּרַח לוֹ וּבְתוֹךְ כָּךְ – חָטַף וְנָטַל עִמּוֹ אֶת נְשִׁיקָתָהּ שֶׁל מָרַת דַּרְלִינְג. נְשִׁיקָה שֶׁלֹּא נוֹעֲדָה לְאִישׁ – חָטַף הוּא בְּקַלּוּת אֲשֶׁר כָּזוֹ, מַצְחִיק. אַךְ דּוֹמֶה עָלַי שֶׁהָיְתָה מְרֻצָּה.

מוּבָן שֶׁכָּל הַיְלָדִים הָלְכוּ לְבֵית־סֵפֶר וּבִקְּרוּ בְּכִתָּה גִימֶל, לְבַד מִסְּלַיְטְלִי שֶׁהָכְנַס לְדָלֶת, אַחַר־כָּךְ לְהֵא. הָרִאשׁוֹנָה הָיְתָה הַגְּבוֹהָה שֶׁבְּכֻלָּן. מִקְצֵה שָׁבוּעַ יָמִים נִתְחַוֵּר לָהֶם אֵיזֶה עֲיָרִים הָיוּ, בְּנֵי־אֲתוֹנוֹת, שֶׁנָּטְשׁוּ אֶת הָאִי, אֶלָּא שֶׁאֶת הַנַּעֲשֶׂה אִי־אֶפְשָׁר הָיָה לְהָשִׁיב. לֹא חָלְפוּ יָמִים מְרֻבִּים וְנִשְׁתַּקְּעוּ בְּחַיֵּי־הֶבְלוֹ שֶׁל עוֹלָם־הַמַּעֲשֶׂה וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁהָפְכוּ לִפְשׁוּטֵי־אָדָם, כָּמוֹנִי, כָּמוֹךְ, כְּיָקְטָן הַקָּטָן. עַל־כָּרְחֲךָ אַתָּה חַיָּב לְהוֹדוֹת שֶׁכֹּחָם לָעוּף עֲזָבָם לְאַט־לְאַט. תְּחִלָּה הָיְתָה נָנָה כּוֹפֶתֶת אֶת רַגְלֵיהֶם לְכַרְעֵי הַמִּטּוֹת, שֶׁלֹּא יִפְרְחוּ לְעֵת־לַיִל. אַחַד מִשַּׁעֲשׁוּעֵי־יוֹמָם הָיָה לְהַעֲמִיד אָז פְּנֵי נוֹפְלִים־מִן־הָאוֹטוֹבּוּס. לְאַט־לְאַט חָדְלוּ מִמְּשֹׁךְ בְּמוֹסְרוֹת מִטּוֹתֵיהֶם וּמָצְאוּ כִּי בְּשָׁעָה שֶׁרָפוּ יְדֵיהֶם מִן הָאוֹטוֹבּוּס, חִבְּלוֹ בְּגוּפָם. לְיָמִים נִטַּל כָּשְׁרָם לָעוּף אַף בְּעִקְּבוֹת כּוֹבָעֵיהֶם. “חֹסֶר הִתְאַמְּנוּת,” קָרְאוּ לְכָךְ וְאוּלָם פֵּרוּשׁ הַדְּבָרִים לְמַעֲשֶׂה הָיָה כִּי שׁוּב לֹא הֶאֱמִינוּ.

מִיכָאֵל הוֹסִיף לְהַאֲמִין זְמַן רַב מִן הָאֲחֵרִים, אַף־עַל־פִּי שֶׁהַכֹּל מִלְּאוּ פִּיהֶם שְׂחוֹק לְמַרְאֵהוּ. כָּךְ אֵרַע שֶׁנִּמְצָא בִּמְחִיצַת וֶנְדִי שָׁעָה שֶׁפִּיטֶר חָזַר אֵלֶיהָ כְּצֵאת הַשָּׁנָה. אוֹתָהּ שָׁעָה עָפָה עִם פִּיטֶר בְּשִׂמְלָה שֶׁתָּפְרָה לְעַצְמָהּ מֵעָלֶיהָ וְגַרְגְּרֶיהָ שֶׁל לַהֲלָן. לֹא יָדְעָה אֶלָּא חֲשָׁשׁ אֶחָד: כִּי יַשְׁגִּיחַ שֶׁנֶּעֶשְׂתָה קְצָרָה עָלֶיהָ, וְאוּלָם הוּא לֹא נָתַן אַף דַּעְתּוֹ עַל כָּךְ. הָיוּ לוֹ עִנְיָנִים מִשֶּׁל עַצְמוֹ לַעֲנוֹת בָּהֶם.

צִפְּתָה לְגַלְגֵּל עִמּוֹ שִׂיחוֹת מַרְטִיטוֹת־לֵב עַל מְאֹרְעוֹת יָמִים־עָבָרוּ, אֶלָּא שֶׁהַרְפַּתְקוֹתָיו הַחֲדָשׁוֹת דָּחֲקוּ מִלִּבּוֹ אֶת הַיְשָׁנוֹת.

“מִיהוּ קֶפְּטֶן הוּק?” תָּמַהּ עָלֶיהָ בְּעִנְיָן־רַב שָׁעָה שֶׁסָחָה לוֹ עַל גְּדֹל כָּל אוֹיְבָיו.

“אֵינְךָ זוֹכֵר,” שָׁאֲלָה מִתּוֹךְ תְּמִיהָה, “אֵיךְ הָרַגְתָּ אוֹתוֹ וְהִצַּלְתָּ אֶת חַיֵּי כֻּלָּנוּ?”

“מוֹצִיאָם מֵרֹאשִׁי, לְאַחַר שֶׁאֲנִי מוֹצִיאָם מִן הָעוֹלָם,” הֵשִׁיב כִּלְאַחַר־פֶּה.

מִשֶּׁהִבִּיעָה תִּקְוָה רַבַּת־הִסּוּס כִּי טִינְקֶר־בֶּל תִּשְׂמַח לִרְאוֹתָהּ, שְׁאָלָהּ:

“מִי הִיא טִינְקֶר בֶּל?”

“פִּיטֶר!” קָרְאָה כְּנִדְהֶמֶת. אַךְ גַּם לְאַחַר שֶׁסִּפְּרָה לוֹ לֹא נִזְכַּר.

“מְצוּיוֹת בַּהֲמוֹנֵי־הֲמוֹנֵיהֶן,” אָמַר. “אֲנִי מְשַׁעֵר לְעַצְמִי שֶׁהָיְתָה וְאֵינֶנָּה עוֹד.”

מְשַׁעֵר אֲנִי לְעַצְמִי כִּי הַדִּין עִמּוֹ. פֵיוֹת אֵינָן מַאֲרִיכוֹת יָמִים, אַךְ זְעִירוֹת הֵן כָּל־כָּךְ לְמַרְאֶה שֶׁאַף פֶּרֶק זְמַן קְצַרְצַר דּוֹמֶה עֲלֵיהֶן כְּעֵת רַבָּה וּמְמֻשֶּׁכֶת.

לְדַאֲבוֹן לִבָּהּ הָרַב נוֹכְחָה וֶנְדִי לָדַעַת כִּי יְמֵי־אֶשְׁתָּקַד נִדְמוּ לוֹ כְּיוֹם אֶחָד… סְבוּרָה הָיְתָה – שָׁנָה אֲרֻכָּה, כִּבְדַּת־צִפִּיָּה כָּל־כָּךְ! וְאוּלָם כְּאָז כֵּן עַתָּה הִלֵּךְ פִּיטֶר קֶסֶם עַל רוֹאָיו וּשְׁבוּעַ בֶּדֶק־הָאָבִיב בִּמְעוֹנָם הַקָּטָן שֶׁבְּרֹאשׁ הַצָּמֶּרֶת הָיָה כֻּלּוֹ מַחֲמַדִּים.

שָׁנָה לְאַחַר־מִכֵּן בּוֹשֵׁשׁ לָבוֹא. וֶנְדִי צִפְּתָה לוֹ בְּשִׂמְלָה חֲדָשָׁה, מִשּׁוּם שֶׁהַיְשָׁנָה לֹא תָּאֲמָה עוֹד אֶת גֵּוָהּ. נִתְמַהְמָה וְלֹא הוֹפִיעַ.

“נָפַל, אוּלַי, לְמִשְׁכָּב,” לָחַשׁ לָהּ מִיכָאֵל.

“יוֹדֵעַ אַתָּה יָפֶה כִּי אֵינוֹ חוֹלֶה לְעוֹלָם.”

נִגַּשׁ מִיכָאֵל וְלָחַשׁ לָהּ עַל אָזְנָהּ בִּרְעָדָה:

“שֶׁמָּא לֹא הָיָה וְלֹא נִבְרָא, וֶנְדִי?”

הָיְתָה פּוֹרֶצֶת בִּבְכִי, אִלְמָלֵא קִדְּמָהּ בְּכָךְ.

בָּאָבִיב שֶׁלְּאַחַר־מִכֵּן חָזַר פִּיטֶר וּבָא. מַתְמִיהַ שֶׁבַּדָּבָר, כִּי לֹא יָדַע שֶׁהֶחְסִיר שָׁנָה.

הָיְתָה זוֹ הַפַּעַם הָאַחֲרוֹנָה שֶׁיַּלְדָּתֵנוּ וֶנְדִי רָאַתּוּ פָּנִים־אֶל־פָּנִים. זְמַן מָה נִסְּתָה שֶׁלֹּא לָחוּשׁ חַבְלֵי־גִדּוּל. יוֹם שֶׁזָּכְתָה בִּפְרַס הַיְדִיעוֹת הַכְּלָלִיּוֹת דִּמְתָה בְּלִבָּהּ שֶׁהִיא נוֹהֶגֶת עִמּוֹ אֶחָד בַּפֶּה וְאֶחָד בַּלֵּב.

אַךְ שָׁנִים חָלְפוּ וְשָׁנִים בָּאוּ מִבְּלִי שֶׁתָּבֵאנָה בִּכְנָפָן אֶת הַיֶּלֶד נְטוּל־הַדְּאָגָה. מִשֶּׁשָּׁבוּ, הִתְרָאוּ, הָיְתָה וֶנְדִי נְשׂוּאָה כְּבָר לְאִישׁ וּפִּיטֶר נִדְמָה לָהּ כְּאָבָק זֶה שֶׁבְּתֵבַת צַעֲצוּעֶיהָ. עַכְשָׁו הִנֵּה גָדְלָה. אִי אַתֶּם צְרִיכִים לָחוּשׁ לָהּ, הָיְתָה מֵאֵלֶּה שֶׁגִּדּוּלָם חָבִיב עֲלֵיהֶם. וּמַעֲשֶׂה שֶׁהִשְׁכִּימָה וְהִדְבִּיקָה אֶת חֲבֵרוֹתֶיהָ, מֵרְצוֹנָהּ הַטּוֹב, בְּיוֹם תָּמִים!

אַף שְׁאַר גְּדָיֵינוּ נַעֲשׂוּ, בֵּינְתַיִם, תְּיָשִׁים. כִּמְעַט שֶׁאֵין כְּדַאי לְהוֹצִיא עֲלֵיהֶם דִּבּוּר נוֹסָף. יוֹם־יוֹם יְכוֹלִים אַתֶּם לִרְאוֹת אֶת הַתְּאוֹמִים, אֶת נִיבְּס וְאֶת קֶרְלִי עוֹשִׂים דַּרְכָּם לַמִּשְׂרָד, אִישׁ תִּיקוֹ וּמִטְרִיָּתוֹ בְּיָדוֹ. מִיכָאֵל נַעֲשָׂה נֶהַג־קַטָּר. סְלַיְטְלִי נָשָׂא אִשָּׁה מִמְּרוֹמֵי עַם־הָעֶרֶץ וְנַעֲשָׂה לוֹרְד. הַבִּיטוּ עַתָּה וּרְאוּ: שׁוֹפֵט חֲבוּשׁ קַפְלֶט יוֹצֵא מִשַּׁעַר־הַבַּרְזֶל. הֲרֵי זֶה מִי שֶׁהָיָה לְפָנִים טוּטְלֶס. כִּסְבוּרִים אַתֶּם, מִיהוּ מְצֻמַּח זָקָן זֶה שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לְסַפֵּר לִילָדָיו אַף סִפּוּר אֶחָד? בְּשֶׁכְּבָר הַיָּמִים הָרְחוֹקִים הָיָה זֶה ג’וֹן.

וֶנְדִּי נִשְׁאָה לְאִישׁ בְּשִׂמְלָה צְחוֹרָה וְאַבְנֵט וָרֹד. לְהַעֲלוֹת עַל הַדַּעַת כִּי פִּיטֶר לֹא נָחַת עַל רִצְפַּת הַכְּנֵסִיָּה וְלֹא בִּטֵּל, בִּמְחִי־יָד, אֶת טֶכֶס הַקִּדּוּשִׁין!

חָלְפוּ שָׁנִים וּלְוֶנְדִי בַּת. דָּבָר זֶה רָאוּי שֶׁיִּכָּתֵב, אוּלַי, בְּמֵי־זָהָב, לֹא בִּדְיוֹ. קָרְאוּ לָהּ גֵ’ין. מַבַּט עֵינֶיהָ הָיָה תּוֹהֶה וְסַקְרָנִי, כְּאִלּוּ בִּקְּשָׁה לְהָקִּיף אֶת הָעוֹלָם מִיּוֹם שֶׁבָּאָה וְיָרְדָה אֵלָיו, בִּשְׁאֵלוֹת אֵין־קֵצֶה. כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעָה לְגִיל קֻשְׁיוֹת וּבְעָיוֹת הָיוּ רֻבָּן עַל פִּיטֶר פָּן. אָהֲבָה לִשְׁמֹעַ עָלָיו וּוֶנְדִי סִפְּרָה לָהּ כָּל מַה שֶׁנִּשְׁתַּמֵּר בְּזִכְרוֹנָהּ. מֵחֲדַר־הַיְלָדִים שֶׁבּוֹא יָצָא אוֹתוֹ מָעוּף מְפֻרְסָם לַפֹּעַל. עַכְשָׁו הָיָה זֶה חֶדְרָהּ שֶׁל גֵּ’ין מִשּׁוּם שֶׁאָבִיהָ רְכָשׁוֹ בְּרִבִּית שֶׁל שְׁלשָׁה אֲחוּזִים מֵאֲבִי וֶנְדִי, שֶׁשּׁוּב לֹא חִבֵּב גַּרְמֵי־מַעֲלוֹת. מָרַת דַּרְלִינְג מֵתָה וְהָיְתָה חֲשׁוּבָה כְּמֵתָה זֶה עִדָּן וְעִדָּנִים.

עַכְשָׁו עָמְדוּ בַּחֲדַר־הַיְלָדִים שְׁתֵּי מִטּוֹת בִּלְבַד. שֶׁל גֵּ’ין וְשֶׁל אוֹמַנְתָּהּ… אַף הַמְּלוּנָה לֹא נִמְצְאָה בּוֹ מִשּׁוּם שֶׁגַּם נָנָה נִסְתַּלְּקָה מִן הָעוֹלָם. מֵתָה בְּשֵׂיבָה טוֹבָה, אַף כִּי בְּסוֹף יָמֶיהָ נֶעֶשְׂתָה טֹרַח עַל הַבְּרִיּוֹת, לְפִי שֶׁהֶאֱמִינָה כִּי לְבַד מִמֶּנָּה אֵין מִי שֶׁיּוֹדֵעַ לְטַפֵּל בְּדוֹרוֹתֵינוּ בִּילָדִים.

עֶרֶב אֶחָד בְּשָׁבוּעַ עָזְבָה אוֹמַנְתָּהּ שֶׁל גֵּ’ין אֶת הַבַּיִת. אוֹ אָז הִגִּיעַ תּוֹר וֶנְדִי לְהַשְׁכִּיב אֶת גֵּ’ין בְּמִטָּתָהּ. זוֹ הָיְתָה שְׁעַת־הַסִּפּוּרִים.

גֵּ’ין הִיא שֶׁהִמְצִיאָה אֶת עִנְיַן הַפְשָׁלַת הַסָּדִין מֵעֵבֶר לְרֹאשָׁהּ וְרֹאשׁ אִמָּהּ. בְּחֶשְׁכַת אֹהֶל־הָאֵימִים שֶׁמֵּעָלֶיהָ הָיְתָה לוֹחֶשֶׁת לָהּ בְּאָזְנֶיהָ:

“מָה אָנוּ רוֹאוֹת עַכְשָׁו?”

“אֵינִי סְבוּרָה שֶׁאֲנִי רוֹאָה מַשֶּׁהוּ,” מְשִׁיבָה וֶנְדִי, שֶׁלִּבָּהּ אוֹמֵר לָהּ כִּי אִלּוּ נִמְצְאָה כָּאן נָנָה הָיְתָה גוֹזֶרֶת עַל כָּל שִׂיחָה בְּטֵלָה.

“כֵּן, אַתְּ רוֹאָה,” אוֹמֶרֶת גֵּ’ין. “רוֹאָה אֵיךְ הָיָה בִּזְמַן שֶׁהָיִית קְטַנָּה.”

“הַדָּבָר הָיָה לִפְנֵי יָמִים רַבִּים־רַבִּים, יַקִּירָתִי,” מְשִׁיבָה וֶנְדִי. “אֵיךְ חוֹלְפִים הַיָּמִים וְעָפִים!”

“עָפִים הֵם,” שׁוֹאֶלֶת הַיַּלְדָּה הָעַרְמוּמִית, “כְּפִי שֶׁעַפְתְּ בִּהְיוֹתֵךְ תִּינֹקֶת?”

“כְּפִי שֶׁעַפְתִּי אֲנִי! יוֹדַעַת אַתְּ, גֵּ’ין, פְּעָמִים שֶׁאֲנִי תְּמֵהָה בְּלִבִּי אִם אָמְנָם עַפְתִּי בְּיוֹם מִן הַיָּמִים בֶּאֱמֶת!”

“הָא, כֵּן עַפְתָּ וְעַפְתְּ!”

“יָמִים שֶׁבָּהֶם יָדַעְתִּי עוּף!”

“מַדּוּעַ אֵינְךָ יוֹדַעַת עַכְשָׁו, אִמָּא?”

“מִשּׁוּם שֶׁגָּדַלְתִּי וְהָיִיתִי לְאִשָּׁה, יַקִּירָתִי! כָּל מִי שֶׁגָּדַל שׁוֹכֵחַ אֶת הַמְלָאכָה.”

“מַדּוּעַ הוּא שׁוֹכֵחַ אֶת הַמְלָאכָה?”

“מִשּׁוּם שֶׁשּׁוּב אֵינוֹ שָׂמֵחַ בְּחֶלְקוֹ, אֵינוֹ תָּמִים וְאֵינוֹ חֲסַר־לֵב. רַק הַשְּׂמֵחִים בְּחֶלְקָם, תְּמִימֵי הַדֶּרֶךְ וְחַסְרֵי־הַלֵּב יוֹדְעִים עוּף.”

“מַה זֶּה שָׂמֵחַ, תָּמִים וַחֲסַר־לֵב? רוֹצָה אֲנִי לִהְיוֹת שְׂמֵחָה, תְּמִימָה וְחַסְרַת־לֵב!”

פְּעָמִים שֶׁוֶּנְדִי מוֹדָה כִּי אָמְנָם רָאֲתָה מַשֶּׁהוּ. “נִדְמֶה לִי,” הִיא אוֹמֶרֶת, “שֶׁאֲנִי רוֹאָה אֶת חֲדַר־הַיְלָדִים הַזֶּה.”

“כָּךְ נִדְמֶה גַם לִי,” אוֹמֶרֶת גֵּ’ין. “הָלְאָה.”

עַכְשָׁו הֵן עוֹמְדוֹת עַל סַף הַרְפַּתְקוֹת הַלַּיְלָה שֶׁבּוֹ נִכְנַס פִּיטֶר לְפַשְׁפֵּשׁ אַחַר צִלּוֹ.

“טִפְּשׁוֹן שֶׁכְּמוֹתוֹ,” אוֹמֶרֶת וֶנְדִי. “נִסָּה לְהַדְבִּיקוֹ בְּסַבּוֹן וּכְשֶׁהֶעֱלָה חֶרֶס בְּיָדוֹ פָּרַץ בִּבְכִי וֶהֱעִירַנִי מִשְּׁנָתִי. קַמְתִּי אֲנִי וּתְפַרְתִּיו!”

“דִּלַּגְתְּ עַל מַשֶּׁהוּ,” נִכְנְסָה גֵ’ין, שֶׁהָיְתָה בְּקִיאָה בְּכָךְ יוֹתֵר מֵאִמָּהּ, לְתוֹךְ דְּבָרֶיהָ. “מַהוּ שֶׁאָמַרְתְּ כְּשֶׁרָאִית אוֹתוֹ יוֹשֵׁב עַל הָרִצְפָּה וּבוֹכֶה?”

“יָשַׁבְתִּי בַּמִטָּה וְאָמַרְתִּי: ‘יֶלֶד, יֶלֶד! מַדּוּעַ אַתָּה בּוֹכֶה?’”

“נָכוֹן, זֶהוּ!” אָמְרָה גֵ’ין וְשָׁאֲפָה רוּחַ לִרְוָחָה.

“וְאָז הִפְרִיחַ אֶת כֻּלָּנוּ לְאֶרֶץ־לַהֲלָן, אֶל הַפֵיוֹת וְהַפִּירָטִים וַאֲדֻמֵּי־הָעוֹר וּלָגוּנַת בְּנוֹת־הַמַּיִם וּמְעָרַת־הַמַּכְפֵּלָה שֶׁבַּמַּחְפֹּרֶת וְלַבַּיִת הַקָּטָן.”

“נָכוֹן, אָז מָה אַתְּ אוֹהֶבֶת הֲכִי־הֲכִי?”

“סְבוּרַתְנִי שֶׁיּוֹתֵר מִכֹּל אֲנִי מְחַבֶּבֶת אֶת מִשְׁכָּנֵנוּ מִתַּחַת לַקַּרְקַע.”

“נָכוֹן, גַּם אֲנִי. מָה הָיוּ דְבָרָיו הָאַחֲרוֹנִים אֵלַיִךְ?”

"אַחֲרוֹן כָּל הַדְּבָרִים שֶׁאָמַר לִי פִּיטֶר הָיָה: “חַכִּי לִי בְּכָל עֵת־תָּמִיד וְלַיְלָה אֶחָד תִּשְׁמְעִינִי קוֹרֵא בְּרָמָה.”

“נָכוֹן.”

“אַךְ אֲבוֹי, שְׁכָחַנִי שִׁכְחָה גְמוּרָה.”

וֶנְדִי אָמְרָה אֶת הַדָּבָר בְּחִיּוּךְ, עַד כְּדֵי כָּךְ גָּדְלָה וּבָאָה בַּיָּמִים!

“לְמָה קוֹל־קְרִיאָתוֹ דוֹמֶה?” שָׁאֲלָה עֶרֶב אֶחָד גֵּ’ין.

“הִנֵּה לָזֶה,” אָמְרָה וֶנְדִי וְנִסְּתָה לְחַקּוֹת אֶת צְלִיל קוֹלוֹ.

“לֹא לָזֶה, כִּי לָזֶה,” אָמְרָה גֵּ’ין בְּכֹבֶד־רֹאשׁ. מִיָּד קָרְאָה קְרִיאָה שֶׁדָּמְתָה לִתְרוּעַת פִּיטֶר הַרְבֵּה יוֹתֵר מִשֶּׁל אִמָּהּ.

וֶנְדִי נִתְחַלְחְלָה מְעַט.

“יַקִּירָתִי, מִנַּיִן לְךָ?”

“אֲנִי שׁוֹמַעַת אוֹתוֹ לְעִתִּים תְּכוּפוֹת בְּתוֹךְ שְׁנָתִי,” אוֹמֶרֶת גֵּ’ין.

וְאָז, לַיְלָה אֶחָד, נִתְרַחֲשָׁה הַטְּרָגֶדְיָה. הָיָה זֶה בַּאֲבִיב אוֹתָהּ שָׁנָה. סִפּוּר־הַלַּיְלָה הִגִּיעַ לְקִצּוֹ וְגֵ’ין יָשְׁנָה כְּבָר אֶת שְׁנָתָהּ. וֶנְדִי יָשְׁבָה עַל הָרִצְפָּה. לֹא הָיָה בַּחֲדַר הַיְלָדִים אוֹר, לְבַד מֵאוֹר הָאָח. וּוֶנְדִי הָיְתָה סְמוּכָה אֵלָיו, כְּדֵי שֶׁתֵּיטִיב לִרְאוֹת אֶת מַעֲשֵׂה־תְּפִירָתָהּ. עַד שֶׁהִיא יוֹשֶׁבֶת וּמַטְלִיאָה שָׁמְעָה קוֹל קְרִיאַת שֶׂכְוִי. אָז נִפְרַץ הַחַלּוֹן, כִּבְיָמִים אֲשֶׁר מִקֶּדֶם, וּפִּיטֶר נָחַת עַל הָרִצְפָּה.

הָיָה זֶה פִּיטֶר־אֲשֶׁר־מֵאָז. וֶנְדִי רָאֲתָה מִיָּד כִּי שִׁנֵּי חֲלָבוֹ קְצוּבוֹת וְאֵין בָּהֶן שַׁכּוּלָה. עַכְשָׁו הָיְתָה גְדוֹלָה וְאִלּוּ הוּא־יֶלֶד קָטָן. נִדְחֲקָה אֶל הָאָח וְלֹא הֵעִיזָה לְהָנִיעַ יָד אוֹ רֶגֶל, חִדְלַת יֶשַׁע, יְדוּעַת אָשָׁם, אִשָּׁה גְדוֹלָה.

“שָׁלוֹם רַב, וֶנְדִי,” אָמַר פִּיטֶר מִבְּלִי לִתֵּן דַּעְתּוֹ עַל הֶבְדֵּל הַשָּׁנִים שֶׁבֵּינֵיהֶם, לְפִי שֶׁלֹּא הָגָה אֶלָּא בְּעַצְמוֹ. יֶתֶר עַל כֵּן: בְּאוֹרְצֵל זֶה דָּמְתָה עָלָיו שִׂמְלָתָהּ הַצְּחוֹרָה כִּכְתֹנֶת הַלַּיְלָה שֶׁבָּהּ נִרְאֲתָה לוֹ רִאשׁוֹנָה.

“שָׁלוֹם, פִּיטֶר,” הֵשִׁיבָה בְּקוֹל־מְלַחֲשִׁים וְנִתְכַּנְּסָה לְתוֹךְ עַצְמָהּ כְּכָל אֲשֶׁר יָכְלָה. מַשֶּׁהוּ בָּכָה וּכְמוֹ קָרָא בָּהּ: “אִשָּׁה, אִשָּׁה, צְאִי מִתּוֹכִי!”

“שָׁלוֹם, הֵיכָן גּ’וֹן?” שָׁאַל בְּהַרְגִּישׁוֹ מִיָּד כִּי שׁוּב אֵין הַמִּטָּה הַשְּׁלִישִׁית עוֹמֶדֶת בִּמְקוֹמָהּ.

“גּ’וֹן אֵינֶנּוּ כָּאן,” נֶאֶנְחָה.

“וּמִיכָאֵל יָשֵׁן?” שָׁאַל וְהֵצִיץ בְּגֵ’ין הֲצָצָה שֶׁלְּאַחַר־כָּתֵף.

“כֵּן,” הֵשִׁיבָה לוֹ. חָשָׁה כִּי לֹא עִם גֵּ’ין בִּלְבַד, אַף עִם פִּיטֶר הִיא מְדַבֶּרֶת בְּלֵב וָלֵב.

“לֹא מִיכָאֵל הוּא זֶה,” חָפְזָה וְאָמְרָה, עַד שֶׁלֹּא יִנְעֲלוּ בְּפָנֶיהָ שַׁעֲרֵי־תְּשׁוּבָה.

פִּיטֶר נָשָׂא עֵינָיו וְהִבִּיט.

“אוֹהוֹ, חָדָשׁ?”

“כֵּן.”

יֶלֶד אוֹ יַלְדָּה?"

“יָלְדָה.”

עַכְשָׁו יָבִין לָבֶטַח… אַךְ לֹא מִינֵיהּ וְלֹא מִקְצָתֵיהּ!

“פִּיטֶר,” אָמְרָה כְּמִי שֶׁאֵין לְשׁוֹנָה נִשְׁמַעַת לָהּ עוֹד. “מְצַפֶּה אַתָּה שֶׁאָעוּף עִמְּךָ?”

“וְאֶלָּא מָה? בְּשֶׁל כָּךְ הֲרֵי בָּאתִי,” הִקְפִּיד עִמָּהּ. “שָׁכַחַתְּ כִּי הִגִּיעָה עֵת בֶּדֶק־הָאָבִיב?”

יָדְעָה יָפֶה כִּי אַךְ לְמוֹתָר הוּא לוֹמַר לוֹ שֶׁפָּסַח עַל אֲבִיבִים הַרְבֵּה.

“אֵינִי יְכוֹלָה לָבוֹא,” אָמְרָה כְּמִתְנַצֶּלֶת, “שָׁכַחְתִּי לָעוּף.”

“אֲלַמְּדֵךְ חַת־וּשְׁתַּיִם!”

“אוֹ, פִּיטֶר, אַל תְּבַזְבֵּז עָלַי אֶת אֲבַק־הַפֵיוֹת.”

קָמָה מִמְּקוֹמָהּ וְאָז אָחֲזַתּוּ, סוֹף־סוֹף, חֶרְדַּת־פַּחַד.

“מַה קָּרָה?” קָרָא וְסָלַד לַאֲחוֹרָיו.

“אַעֲלֶה אֶת הָאוֹר,” הֵשִׁיבָה, “אוֹ אָז תִּרְאֶה בְּמוֹ עֵינֶיךָ.”

פַּעַם רִאשׁוֹנָה הִיא שֶׁאֲנִי יוֹדֵעַ כִּי אָחֲזָהוּ בֻּלְמוּס־פַּחַד.

“אַל־נָא!” קָרָא וְאָמַר.

הֶעֱבִירָה יָדָהּ עַל שְׂעַר רֹאשׁ הַיֶּלֶד הַטְּרָגִי. לֹא הָיְתָה יַלְדֹּנֶת, כִּי יִשְׁבֹּר אֶת לִבָּהּ. גְּדוֹלָה הָיְתָה וּפָטְרָה אֶת הַדְּבָרִים בְּחִיּוּךְ, אֶלָּא שֶׁחִיּוּכֶיהָ הָיוּ לַחִים. אָז הֶעֶלְתָה אֶת הָאוֹר וּפִּיטֶר רָאָה. מִיָּד פָּרַץ בְּצַעֲקַת־כְּאֵב. כֵּיוָן שֶׁרָאָה אֶת הַדְּמוּת הַגְּבוֹהָה וְהַיָפָה שָׁחָה עָלָיו לַהֲרִימוֹ בִּזְרוֹעוֹתֶיהָ, נִרְתַּע לַאֲחוֹרָיו בְּבֶהָלָה.

“מַה קָּרָה?” חָזַר וְצָעַק.

הָיָה עָלֶיהָ לְגַלּוֹת לוֹ.

“זִקְנָה קָפְצָה עָלַי, פִּיטֶר. הַרְבֵּה מִשְׁתֵּי עַשְׂרוֹת שָׁנִים. גָּדַלְתִּי לִפְנֵי זְמַן־רַב.”

“הִבְטַחְתְּ לִי שֶׁלֹּא תִגְדְּלִי!”

“עַל־כָּרְחִי, פִּיטֶר. נְשׂוּאָה אֲנִי לְאִישׁ.”

“הָא, לֹא!”

“כֵּן, וְתִינֹקֶת זוֹ שֶׁבַּמִּטָּה הִיא יַלְדָּתִי!”

“לֹא יַלְדָתְךְ, לֹא…”

אֶלָּא שֶׁשִּׁעֵר בְּלִבּוֹ כִּי אָמְנָם כֵּן. מִיָּד פָּסַע פְּסִיעָה אַחַת לְעֻמַּת הָעוֹלָל הַיָּשֵׁן, דִּקְּרוֹ שָׁלוּף בְּיָדוֹ. מוּבָן שֶׁלֹּא הֵנִיפוּ. תַּחַת זֹאת נִתְיַשֵּׁב עַל הָרִצְפָּה וּפָרַץ בִּיבָבָה. וֶנְדִי לֹא יָדְעָה אֵיךְ לְפַיְּסוֹ, אַף כִּי לְפָנִים לֹא יָדְעָה דָבָר קַל מִזֶּה. שׁוּב לֹא הָיְתָה אֶלָּא אִשָּׁה. מִהֲרָה וְיָצְאָה אֶת הַחֶדֶר, כְּדֵי לְהִמָּלֵךְ בְּדַעְתָּהּ. פִּיטֶר הוֹסִיף לְיַלֵּל וְיִבְבוֹתָיו הֵעִירוּ אֶת גֵּ’ין. נִתְיַשְּׁבָה בְּמִטָּתָהּ, מְלֵאַת סַקְרָנוּת.

“יֶלֶד, יֶלֶד,” אָמְרָה “לָמָּה אַתָּה בּוֹכֶה?”

פִּיטֶר קָם וְקָד קִידָה אַחַת אַפַּיִם. הֵשִׁיבָה לוֹ קִידָה כְּנֶגֶד קִידָה.

“שָׁלוֹם רַב,” קָרָא.

“שָׁלוֹם,” הֵשִׁיבָה גֵ’ין.

“שְׁמִי פִּיטֶר פָּן,” אָמַר לָהּ.

“כֵּן, אֲנִי יוֹדַעַת,” אָמְרָה גֵ’ין. “חִכִּיתִי לְךָ.”

מִשֶּׁשָּׁבָה וֶנְדִי בְּצִנְעָה עַל עִקְּבוֹתֶיהָ מָצְאָה אֶת פִּיטֶר יוֹשֵׁב עַל כַּרְעֵי־הַמִּטָּה וְתוֹרֵעַ תְּרוּעַת הוֹד־וְהָדָר. גֵּ’ין נִתְעוֹפְפָה בְּשִׂמְלָתָהּ עַל פְּנֵי־הַחֶדֶר כְּמִי שֶׁשּׁוֹרָה עָלֶיהָ שְׁכִינָה.

“זוֹ אִמִּי,” הִסְבִּיר פִּיטֶר. גֵּ’ין יָרְדָה וְנִתְיַצְּבָה לְצִדּוֹ בְּהַבָּעָה שֶׁהָיָה רוֹצֶה לִרְאוֹת עַל פְּנֵי כָּל גְּבִירָה הַמִּתְבּוֹנֶנֶת בּוֹ.

“הוּא צָרִיךְ כָּל־כָּךְ לְאֵם,” אָמְרָה גֵּ’ין.

“נָכוֹן, אֲנִי יוֹדַעַת,” הִסְכִּימָה עִמָּהּ וֶנְדִי. “מִי כָּמוֹנִי יוֹדַעַת?”

“הֱיִי שָׁלוֹם,” אָמַר פִּיטֶר לְוֶנְדִי. קָם וְהִתְנַשֵׂא בַּחֲלַל־הַחֶדֶר וְגֵּ’ין מִתְנַשֵּׂאת עִמּוֹ. וֶנְדִי חָשָׁה וּמִהֲרָה לַחַלּוֹן.

“לֹא!” קָרְאָה וְאָמְרָה.

“הֲרֵי זֶה רַק לְעוֹנַת בֶּדֶק־הָאָבִיב,” קָרְאָה גֵּ’ין. “הוּא רוֹצֶה שֶׁאֲסַיַּע לוֹ בְּבֶדֶק בֵּיתוֹ.”

“אִלּוּ יָכֹלְתִּי לָלֶכֶת אַף אֲנִי,” מִלְּטָה וֶנְדִי אֲנָחָה מִלִּבָּהּ.

“אַתְּ יוֹדַעַת שֶׁאֵינֵךְ יְכוֹלָה לָעוּף,” אָמְרָה גֵּ’ין.

מוּבָן שֶׁהִנִּיחָה לוֹ לְבַסּוֹף לָעוּף עִמָּהּ יַחַד.

אַחֲרוֹן כָּל מַבָּטֵינוּ נִנְעַץ בָּהּ כְּשֶׁהִיא נִשְׁקֶפֶת בְּעַד הַחַלּוֹן וְרוֹאָה אוֹתָם נְמוֹגִים בְּקַצְוֵי רָקִיעַ עַד שֶׁנַּעֲשִׂים זְעִירִים וּקְטַנִּים כַּכּוֹכָבִים.

עַד שֶׁאַתֶּם מְצִיצִים בְּוֶנְדִי, יְכוֹלִים אַתֶּם לְשַׁוּוֹתָהּ לְנֶגֶד עֵינֵיכֶם כְּשֶׁרֹאשָׁהּ נִמְלָא שֵׂיבָה וְקוֹמָתָהּ חוֹזֶרֶת לְקַטְנוּתָהּ, לְפִי שֶׁדְּבָרִים אֵלֶּה נִתְרַחֲשׁוּ לִפְנֵי יָמִים רַבִּים. גֵּ’ין הִיא עַתָּה אִשָּׁה גְדוֹלָה וּרְגִילָה וְלָהּ בַּת וּשְׁמָהּ מַרְגָרֶט. כָּל אָבִיב, פְּרָט לְאֵלֶּה שֶׁנִּשְׁתַּכְּחוּ מִלִּבּוֹ, בָּא פִּיטֶר וְנוֹטְלָהּ עִמּוֹ לְאֶרֶץ לַהֲלָן, שֶׁבָּהּ הִיא מְסַפֶּרֶת לוֹ עַל עַצְמוֹ וְהוּא מַקְשִׁיב לִדְבָרֶיהָ רַב־קֶשֶׁב. לִכְשֶׁתִּגְדַּל מַרְגָּרֶט תִּהְיֶה לָהּ בַּת, שֶׁתְּהֵא לוֹ אֵם בְּבוֹא־תוֹרָהּ. כָּךְ יִמָּשְׁכוּ הַדְּבָרִים וְיֵלְכוּ, כָּל זְמַן שֶׁהַיְלָדִים יִהְיוּ שְׂמֵחִים וּתְמִימִים וְחַסְרֵי־לֵב.



  1. אֶרֶץ לְהַלָּן: אֶרֶץ לֹא־הָיְתָה־לֹא־נִבְרְאָה. על־דרךְ להד״ם; אנגלית “נֶוֶרלֶנד”, שפירושה ארץ “לעולם לא”.  ↩

  2. וִיגְוָם: אהל אינדיאנים.  ↩

  3. אָשַׁמְתִּי, אָשַׁמְתִּי!  ↩

  4. טִינְקֶר־בֵּל: מצילת פחחים המכריזים על סחורתם.  ↩

  5. לָגוּנָה: מפרץ רדוד, לשון־מים, בריכה.  ↩

  6. פַּמְפָּסִים: מישורי־הר מכוסים צמחיית־עשׂב עשירה.  ↩

  7. “אַי, אַי, סֵר!”: מענה־ציות מסורתי למפקד בפי ימאי הצי הבריטי. “כמצותךָ, אדוני!” “נעשה ונשמע!”  ↩

  8. מוֹאִידוֹרִים: מטבעות זהב פורטוגליים שבראשית המאה השמונה־עשרה היו להם מהלכים באירלנד, אנגליה ואיי הודו־המערבית.  ↩

  9. בְנֵי־דֶלָּוֵר. פִּקָנִינִים: שבטי אנדיאנים.  ↩

  10. לוּח־הַנֵפֶל: קורה שהיו משרבבים ממעקה ספינות המפרשות בים. מפסיעים עליה את הנדונים למות עד שנופלים המימה.  ↩

  11. הַאוּ־דו: שבוש ברכת־השלום האנגלית בפי אדומי־עור.  ↩

  12. סְקוֹו: אינדינית.  ↩

  13. טַם־טַם: תוף הודי.  ↩

  14. פַּפּוּסִים: פעוטות אינדיאנים.  ↩

  15. “מִשְׁלִי, בְּרִיטַנְיָה…”: מתוך המנון הים העתיק של בריטניה, המושלת בגלים.  ↩

  16. דֵיבִי ג'וֹנְס: שודד־ים מפורסם. קברניט בפולקלור הבריטי.  ↩

  17. פֻּלְסִין דְּשׁוּנְרָא: הֶחָתוּל בַּעַל תִּשְׁעַת הַזְּנָבוֹת, כִּנּוּי לְפַרְגוֹל בְּפִי יוֹרְדֵי־יָם אַנְגְּלִים.

    על־דרך “פולסין דנורא”, חבטות חתול… פרגול מועד לימאים שסרחו היה קרוי בלשון יורדי־ים “חתול־בעל־תשעה־זנבות”.  ↩

מהו פרויקט בן־יהודה?

פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.

אוהבים את פרויקט בן־יהודה?

אנחנו זקוקים לכם. אנו מתחייבים שאתר הפרויקט לעולם יישאר חופשי בשימוש ונקי מפרסומות.

עם זאת, יש לנו הוצאות פיתוח, ניהול ואירוח בשרתים, ולכן זקוקים לתמיכתך, אם מתאפשר לך.

תגיות
חדש!
עזרו לנו לחשוף יצירות לקוראים נוספים באמצעות תיוג!

אנו שמחים שאתם משתמשים באתר פרויקט בן־יהודה

עד כה העלינו למאגר 49397 יצירות מאת 2729 יוצרים, בעברית ובתרגום מ־30 שפות. העלינו גם 21102 ערכים מילוניים. רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי.

בזכות תרומות מהציבור הוספנו לאחרונה אפשרות ליצירת מקראות הניתנות לשיתוף עם חברים או תלמידים, ממשק API לגישה ממוכנת לאתר, ואנו עובדים על פיתוחים רבים נוספים, כגון הוספת כתבי עת עבריים, לרבות עכשוויים.

נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!

רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי. נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!