¹

ב“ה יום ד' ח”י התק"ץ

כבוד ידיד לכי חמדת נפשי הרב הה“נ הגאון צבי תפארת עדתו, צעיר לימים וישיש לחכמה כש”ת מהור“ר צבי הירש חיות נ”י האב“ד דק”ק זאלקווא והקרייז יצ"ו.

כמו חרש וחושב וכל מוציא כלי למעשהו, יחכה לשמוע משפט הרואים את מלאכתו, אם יתנו לו פאר ושבח, כי רק אז יגיל אם ידע אשר לא לריק פעל ועשה, ויותר תרבה שמחתו, אם בין מהללים אלה ימצאון גם חכמי לבב מבינים בכל מלאכת מחשבת, כן חכיתי אנכי לשמוע משפט מחברתי אם קטנה היא, וככה שבעה נפשי עונג בהגיע לי אגרות מחכמים גדולים במרחק ארצות שונות אשר יכבדו את מפעלי וישישו עליו כמוצא שלל רב, הן הנה תרהיבנה עוז בנפשי להוסיף אומץ ולבצע את אשר החילותי בקדמוניות עם ישראל ותולדות חכמיו, אחרי ידעתי ברור כי לא לשוא היתה יגיעתי עד כה וירב עוד משושי עת הגיעו לי דברי מכ“ת הנעימים ואותם ענדתי עטרות לראשי, יען חשבתיהו לראש בין כל משופטי, כי מי גבר בדורנו אשר העמיק הרחיב למורים בכל ספרי ישראל וגם בספרי חכמי העמים המתיחסים לעניני, כמו מב”ת עם כל ילדות שניו, ויהי למופת בינינו וכן ישאר עוד לבאים אחריו, אם יחל רוח ה' לפעמו אשר יחרות מעט מחכמתו בעט ברזל ועופרת, כי אז דור לדור יזכירו שמו לכבוד ולתפארת. הן אמנם מצב מכ“ת אשר נועד לו ממרום, יבקש מנהו בל יטמין ידו בצלחת וישקה ממי תבונתו לכל צמא, כי משמרתו משמרת כל גדול בישראל, הופקד למורה על עדה נכבדה ונבחר ללמוד וללמד, וכל מטרת חפצו היא הגות לבו בתורת אל חי מורשת קהלת יעקב, ועסקי העולם לא יטרידוהו, זאת היתה נ”כ נחלת עבדי ה' כל חכמינו הקדמונים ובהם גם המצויינים כרבינו סעדיה ר' שמואל הנגיד והרמב“ם ז”ל כלם היו מורים וראשים לעדתם וכלם השאירו אחריהם ברכה בכתבם על ספר כל אשר למדו לתלמידיהם או העלו רעיוניהם הנשגבות בהשתעשעם בדד עם מאמרי השכל והמדע, וזאת גם מנת מכ“ת, אשריהו! ולכן ראוי וכשר לפניו ללכת בדרכיהם וכמוהם עשה, והנה רחב שרה החכמה ונסב עוד למעלה, עוד מקום רב לפני מכ”ת להתהלך בו לאורך ולרוחב, להשריש בו גזעי חמד. ולהוציא נטעי תכונות בענינים הרבה, כן בדינים והלכות לחדשם בלשון צח על דרך לשון ס' היד ולהסיר מהם כל קוצי הספיקות והמחלוקת, כן בפירוש ספרינו הקדמונים אשר חלק רב בהם עוד כספר החתום, כמו ספרי הירושלמי ומכילתות וספרי, כל אלה יחכו עוד לחכם לבב ואמיץ כח כמוהו, להבין בכל תיבה וענין המתיחסות להם ולהאיר בהם כל מאפליה. ולמה יסרב מכ“ת למשאלות העת אשר תפציר בו ותאמר “איש תוחלתי מה תתן לי ואנכי הולכת ערירה, הבה לי זרע עושה פרי למין האדם ולא אמות עקרה” כי לא במהרה יולד איש כדמותו ובתכונת רוחו. לא כן אנכי, הושלכתי בכף הקלע בעניני תבל ומטרידיה, ים רועש סביבי ואיך תנוח נפשי ורוחי לעבוד עבודתן אשר נועדה להן? אוי לי כי יאמר עלי כאשר יאמר משל הקדמוני על טנטלוס, ואחריו על בן המוכסנין (ירושלמי פ"ב דחגיגה) כי כמוהם כן תערוג נפשי על אפיקי מי תושיה, אשר עיני תחזינה מקודם וידעתי היטב את מרוצת נהרותם, אך כבואם כן יחלופו ויעבורו מפני, פעם אחר פעם ומונעים רבים ומשכוני אחור ולא יתנוני לשבור צמאי. והנה קצות השנים עת תחל שנה חדשה אחרי ספה זה מעט שנה העוברת, תחת אשר יקראו לכל גבר משכיל לתור ולחשוב מה פעל רוחו בכל משך השנה, באשר הוא אדם, מה הועיל לנפשו לנפשות אחיו ובני עמו או גם לכל יושבי תבל, אף יעוררהו לתקן בעת הבאה את אשר עות, למלאות הנחסר ולהשיב לה את אבדתה אשר אבד ממנה עד כה, יקראו אותי לחשוב בזהב בכסף ובנחשת, לתור בחפש מחפש אם ירבה או ימעט עושר קציני אשר לא יתן גם להם יתרון כי א ראות עיניהם ואולי יִשָׁמֵר עוד לרעתם, ומאומה לא ישאו ממנו בידם. אף יעוררוני להתאמץ עוד מחדש לתפור ספרים חדשים ולרשום בהם מספרים ריקי התועלת, ואין לי בהם רק היגיעה לערוך אותם לחברם ולחסרם, להכפילם ולחלקם כפי אשר יבקש המסחר והעסק, זה מנת חלקי בתבל ארצה. ואולי יספיקו דברי אלה אשר לא הוספתי או גרעתי בהם מאומה מאשר הוא באמת להצדיקני אם אתאחר או אחדל מהשיב לאיש ואיש על דברי חכמתו, אך לא באלה נכלל מכ”ת, גדול הוא ורב ואמרותיו פקודות המה לי למהר כפי יכולתי לדרוש ולחקור עליהן ולהודיע לכ“ת כל אשר העירותי בהן, אך לזאת יסלח אם דברי לעו ולא נערכו כראוי למכ”ת, (אלכה נא אחרי רשימותיו ואותיותיו, ובכל אות וואת אגלה את דעתי, וזה החלי בעז"ה).