וְיִצְחָק בֶּן אַבְרָהָם הוֹלֵךְ וְגָדוֹל בַּיָמִים הָהֵם, וַיְלַמְדֵהוּ אַבְרָהָם אָבִיו לָדַעַת אֶת ה' וּלְעָבְדֵהוּ. וְיִשְמָעֵאל בֶּן אַבְרָהָם הוֹלֵךְ וּבָא אֲלֵיהֶם אַרְצָה כְּנָעַן לִרְאוֹת אֶת שְלוֹמָם. וַיְהִי הַיוֹם, בִּהְיוֹת יִצְחָק כְּבֶן ל“ז שָנָה, וַיִתְפָּאֵר יִשְמָעֵאל עַל יִצְחָק אָחִיו לֵאמֹר: בֶּן י”ג שָנָה הָיִיתִי כַּאֲשֶר דִבֵּר ה אֶל אָבִי לָמוּל אֶת בְּשָׂרִי וְלֹא עָבַרְתִּי עַל הַמִצְוָה הַזֹאת. וַיַעַן יִצְחָק אֶת יִשְמָעֵאל: לָמָה תִתְפָּאֵר עָלַי בַּדָבָר הַזֶה, לוּ אָמַר ה' לְאָבִי כִּי יַעֲלֵנִי לְפָנָיו לְעוֹלָה כָלִיל – לֹא אֶמְנַע אֶת קָרְבַּן נַפְשִי מִמֶנוּ. וַיִשְמַע ה' אֶת דִבְרֵי יִצְחָק וַיִיטְבוּ בְעֵינָיו וַיֹאמֶר לְנַסוֹת אַבְרָהָם בַּדָבָר הַזֶה. וַיְהִי הַיוֹם וַיָבֹאוּ בְּנֵי הָאֱלֹהִים לְהִתְיַצֵב לִפְנֵי ה‘, וַיָבֹא גַם הַשָׂטָן בְּתוֹכָם. וַיֹאמֶר ה’ אֶל הַשָׂטָן: מֵאַיִן תָּבוֹא? וַיַעַן הַשָׂטָן: מִשוּט בָּאָרֶץ וּמִתְהַלֵךְ בָּהּ. וַיֹאמֶר ה' אֶל הַשָׂטָן: מַה דַעְתְּךָ עַל בְּנֵי הָאָדָם? – וַיַעַן הַשָׂטָן אֶת ה‘: רָאִיתִי אֶת כָּל בְּנֵי הָאָדָם וְהִנָם עוֹבְדִים לְךָ וּמַזְכִּירִים בִּשְבָחוֹת אֶת שִמְךָ בְּעֵת בַּקְשָם מִמְךָ דָבָר, וְאוּלָם כַּאֲשֶר רַק תְּמַלֵא בַּקָשָתָם וַעֲזָבוּךָ וְלֹא יוֹסִיפוּ לְעָבְדְךָ עוֹד. הִנֵה גַם אַבְרָהָם בֶּן תֶּרַח אֲשֶר בַּתְּחִלָה, כַּאֲשֶר לֹא הָיוּ לוֹ בָנִים עֲבָדְךָ בֶאֱמוּנָה וּבָנָה לְךָ מִזְבְּחוֹת בְּכָל אֲשֶר הָלָךְ, וְהִקְרִיב לְךָ עֲלֵיהֶם קָרְבָּנוֹת וְקָרָא בְשִמְךָ לְכָל בְּנֵי הָאָרֶץ. וְעַתָּה, כַּאֲשֶר נוֹלַד לוֹ יִצְחָק בְּנוֹ, עָשָׂה מִשְתֶּה גָדוֹל לְכָל גְדוֹלֵי הָאָרֶץ וְאוֹתְךָ שָכָח. כִּי מִכָּל אֲשֶר עָשָׂה לֹא הִקְרִיב לְךָ מֵאָז אַף לֹא שוֹר אֶחָד אוֹ עֵז אֶחָת, זֶה שְלֹשִים וָשֶבַע שָנִים. וַיאֹמֶר ה’ אֶל הַשָׂטָן: הַשַׂמְתָּ לִבְּךָ אֶל עַבְדִי אַבְרָהָם? כּי אֵין כָּמוֹהוּ אִיש תָּם וְיָשָר וְסָר מֵרָע. חַי אָנִי, כִּי אִם אָמַרְתִּי לוֹ: הַקְרֵב לִי אֶת יִצְחָק בִּנְךָ לְעוֹלָה – לֹא יִמְנָעֶנוּ מִמֶנִי. וַיאֹמֶר הַשָׂטָן: נַסֵה נָא לְדַבֵּר לְאַבְרָהָם כַּדָבָר הַזֶה וְרָאִיתָ כִּי עָבֹר יַעֲבֹר עַל מִצְוָתֶךָ.

בָּעֵת הַהִיא אָמַר ה' אֶל אַבְרָהָם: קַח נָא אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידְךָ אֲשֶר אָהַבְתָּ, אֶת יִצְחָק, וְלֶךְ לְךָ אֶל אֶרֶץ הַמוֹרִיָה וְהַעֲלֵהוּ שָם לְעוֹלָה עַל אַחַד הֶהָרִים, אֲשֶר שָם יֵרָאֶה לְךָ כְּבוֹדִי בַעֲרָפֶל. וַיֹאמֶר אַבְרָהָם בְּלִבּוֹ: אֵיכָה זֶה אַפְרִיד פִּתְאֹם אֶת יִצְחָק בְּנִי מֵעַל שָׂרָה אִמוֹ לְהַעֲלוֹתוֹ לְעוֹלָה לַה‘? – וַיָבֹא אֶל אֹהֶל שָׂרָה וַיֵשֶב לְפָנֶיהָ וַיאֹמֶר לָהּ: יִצְחָק בְּנֵנוּ גָדַל וְלֹא לָמַד עוֹד אֶת עֲבוֹדַת הָאֶלֹהִים, עַתָּה אֵלְכָה וְאוֹלִיכֵהוּ אֶל שֵם וָעֵבֶר וִילַמְדוּהוּ שָם אֶת תּוֹרַת ה’. וַתּאמֶר שָׂרָה: אֲדוֹנִי, עֲשֵה כַּאֲשֶר דִבַּרְתָּ; וְאוּלָם אַל נָא תַרְחִיק מֵעָלַי אֶת בְּנִי לְיָמִים רַבִּים, כִּי נַפְשִי קְשוּרָה מְאֹד בְּנַפְשוֹ. וַתֵּבְךְ שָׂרָה כָּל הַלַיְלָה הַהוּא עַל יִצְחָק בְּנָהּ, כִּי יִפָּרֵד מֵעָלֶיהָ. וַיְהִי בַּבֹּקֶר וַתִּקַח שִׂמְלָה חֲדָשָה וַתִּלְבַּש אֶת יִצְחָק בְּנָהּ, וַתַּחֲבֹש מִצְנֶפֶת חֲדָשָה לְראֹשוֹ וַתָּשֶׂם אֶבֶן טוֹבָה בַמִצְנֶפֶת, וַתִּתֵּן לְאַבְרָהָם צֵידָה לַדֶרֶךְ, וַתְּחַבֵּק אֶת בְּנָהּ וַתֵּבְךְ הַרְבֵּה בֶכֶה עַל צַוָארָיו. וַתּאֹמֶר שָׂרָה לְאַבְרָהָם: בִּי, אֲדוֹנִי, הִשָמֶר נָא בִּבְנִי בְיִצְחָק וְשׂימָה עֵינְךָ עָלָיו, כִּי אֵין לִי זוּלָתוֹ עוֹד בֵּן אוֹ בַת. וַיַעַן אַבְרָהָם: חַלִי נָא, בִּתִּי, אֶת פְּנֵי ה' כִּי יַנְחֵנוּ בְּדֶרֶךְ טוֹבָה. וַיֵצֵא אַבְרָהָם עִם יִצְחָק בְּנוֹ מֵאָהֳלוֹ, וַיֵלְכוּ רַבִּים מֵעֲבָדָיו לְשַלְחָם. וַתֵּלֶךְ גַם שָׂרָה הִיא וְשִפְחוֹתֶיהָ אַחֲרֵי בְנָהּ, וַיֹאמֶר לָהּ יִצְחָק: שוּבִי, אִמִי, כִּי רַב מִמֵךְ הַדָרֶךְ. וַתִּשְמַע שָׂרָה אֶת הַדְבָרִים הָאֵלֶה וַתֵּבְךְ בְּכִי גָדוֹל, וַיֵבְךְ גַם אַבְרָהָם, וַיִבְכּוּ גַם עֲבָדָיו וְשִפְחוֹתָיו, וַיֵבְךְ גַם יִצְחָק עִמָהֶם. וַתַּחֲזֵק שָׂרָה בְּיִצְחָק בְּנָהּ וַתְּחַבְּקֵהוּ בִּזְרעוֹתֶיהָ וַתּוֹסֶף לִבְכּוֹת עִמוֹ, וַתּאֹמֶר: מִי יוֹדֵעַ אִם אֶרְאֲךָ עוֹד, בְּנִי יְחִידִי?! – – וַתָּשָב שָׂרָה מֵאַחֲרֵי בְנָהּ וַיָשוּבוּ אִתָּהּ גַם עֲבָדֶיהָ וְשִפְחוֹתֶיהָ.

וְאַבְרָהָם לָקַח גַם שְנֵי נְעָרָיו עִמוֹ: אֶת יִשְמָעֵאל בֶּן הָגָר וְאֶת אֱלִיעֶזֶר עַבְדוֹ, וַיֵלְכוּ יַחְדָו אֶל הַמָקוֹם אֲשֶר אָמַר לוֹ ה‘. וַיְהִי הֵם הוֹלְכִים בַּדֶרֶךְ וַיְדַבְּרוּ הַנְעָרִים בֵּינֵיהֶם, וַיֹאמֶר יִשְמָעֵאל אֶל אֱלִיעֶזֶר: הִנֵה אַבְרָהָם אָבִי הוֹלֵךְ לְהַקְרִיב אֶת יִצְחָק לְעוֹלָה לַה’ כַּאֲשֶר צִוָהוּ, וְהָיָה בְשוּבוֹ וְנָתַן לִי אֶת כָּל רְכוּשוֹ לָרֶשֶת אוֹתוֹ כִּי אֲנִי בְכוֹרוֹ. וַיַעַן אֱלִיעֶזֶר אֶת יִשְמָעֵאל: הֲלֹא אֲדוֹנִי גֵרַש אוֹתְךָ וְאֶת אִמְךָ, וּלְמִי יוֹרִיש אֶת כָּל חֲמוּדוֹתָיו וְאֶת כָּל אֲשֶר לוֹ אַחֲרֵי מוֹתוֹ – הֲלֹא רַק לִי, עַבְדוֹ וְנֶאֱמַן בֵּיתוֹ, אֲשֶר עֲבַדְתִּיו בֶּאֱמוּנָה יוֹמָם וָלָיְלָה. – וַיְהִי בְּלֶכֶת אַבְרָהָם עִם יִצְחָק בְּנוֹ בַּדֶרֶךְ וַיָבֹא לִקְרָאתוֹ הַשָׂטָן בִּדְמוּת אִיש זָקֵן, עָנָו וּשְפַל רוּחַ, וַיִגַש אֵלָיו וַיאֹמֶר לוֹ: הַחֲסַר־לֵב אַתָּה, אַבְרָהָם, כִּי הִנְךָ הוֹלֵךְ לִשְחֹט אֶת בֶּן־זְקֻנֶיךָ? –

וְלֹא אָבָה אַבְרָהָם לִשְמֹעַ בְּקוֹל הַזָקֵן, וַיִגְעַר בּוֹ וַיוֹסֶף לָלֶכֶת אֶת דַרְכּוֹ. וַיָבֹא הַשָׂטָן וַיִתְיַצֵב לִפְנֵי יִצְחָק בִּדְמוּת עֶלֶם יְפֵה־תֹאַר וַיאֹמֶר לוֹ: הֲלֹא יָדַעְתָּ כִּי אָבִיךָ הַזָקֵן מוֹלִיךְ אוֹתְךָ לִשְחָטְךָ הַיוֹם עַל לֹא חָמָס בְּכַפֶּךָ?! – וְעַתָּה, אָחִי, אַל תֹאבֶה וְאַל תִּשְמַע לוֹ! אַל תֵּלֶךְ אַחֲרָיו וְאַל תְּאַבֵּד אֶת נַפְשְךָ בִּדְמִי יָמֶיךָ מִן הָאָרֶץ הַטוֹבָה הַזאֹת. – וַיִשְמַע יִצְחָק אֶת הַדְבָרִים הָאֵלֶה וַיאֹמֶר אֶל אַבְרָהָם אָבִיו: כָּזֶה וְכָזֶה דִבֵּר אֵלַי הָעֶלֶם… וַיֹאמֶר אַבְרָהָם אֶל יִצְחָק: הִשָמֶר לְךָ, בְּנִי, מִפָּנָיו וְאַל תָּשִׂים לֵב לִדְבָרָיו, כִּי שָׂטָן הוּא. וַיַרְא הַשָׂטָן כִּי לֹא יָכֹל לָהֶם, וַיֵשְטְ מֵעֲלֵיהֶם וַיֵלֶךְ וַיַעֲבֹר לִפְנֵיהֶם – וַיְהִי לָהֶם כְּנַחַל מַיִם עַל הַדָרֶךְ. וַיַגִיעוּ אַבְרָהָם וְיִצְחָק וּשְנֵי נְעָרָיו, יִשְמָעֵאל וֶאֱלִיעֶזֶר, עַד הַמָקוֹם הַהוּא, וַיִרְאוּ וְהִנֵה לִפְנֵיהֶם נַחַל גָדוֹל וּרְחַב־יָדַיִם, וַיָבֹאוּ בְּתוֹךְ הַמַיִם, וַיֵלְכוּ בַנַחַל הָלֹךְ וְטָבֹעַ. וַיַגִיעוּ הַמַיִם עַד צַוְארֵיהֶם – וַיִירְאוּ כֻלָם יִרְאָה גְדוֹלָה. וַיְהִי הַדָבָר הַזֶה לְאַבְרָהָם לְפֶלֶא, כִּי לֹא הָיָה נַחַל בַּמָקוֹם הַהוּא מִתְּמוֹל שִלְשֹם, וַיֵדַע כִּי מַעֲשֶׂה הַשָׂטָן הוּא, וַיִגְעַר בּוֹ וַיאֹמַר: יִגְעַר בְּךָ ה‘, הַשָׂטָן! – וַיִיבַש פִּתְאֹם הַנַחַל וַיֵהָפֵךְ כָּל הַמָקוֹם הַהוּא לְיַבָּשָה, כַּאֲשֶר הָיָה בָרִאשוֹנָה. – וַיְהִי בַּיוֹם הַשְלִישִי וַיִשָׂא אַבְרָהָם אֶת עֵינָיו וַיַרְא אֶת הַמָקוֹם, אֲשֶר אָמַר לוֹ אֱלֹהִים, מֵרָחוֹק: וְהִנֵה עַמוּד אֵש מֻצָב עָלָיו מִן הָאָרֶץ עַד הַשָמַיִם, וַעֲרָפֶל פָּרוּש עַל כָּל הָהָר, וּכְבוֹד ה’ נִרְאָה בֶעָנָן. וַיאֹמֶר אַבְרָהָם אֶל יִצְחָק בְּנוֹ: הֲרוֹאֶה אַתָּה, בְּנִי, אֶת הָהָר הַהוּא מֵרָחוק? – וַיַעַן יִצְחָק: רוֹאֶה אֲנִי, אָבִי, וְהִנֵה עַמוּד אֵש מֻצָב עָלָיו בַּעֲרָפֶל. וַיֵדַע אַבְרָהָם כִּי נִרְצָה בְנוֹ לְעוֹלָה לִפְנֵי ה‘. וַיִשְאַל אַבְרָהָם גַם אֶת יִשְמָעֵאל וְאֶת אֱלִיעֶזֶר: וְאַתֶּם, הֲרוֹאִים אַתֶּם מָה בָּהָר הַהוּא: וַיַעֲנוּ שְנֵיהֶם: לֹא רָאִינוּ דָבָר… וַיֵדַע אַבְרָהָם כִּי לֹא נִרְצוּ לִפְנֵי ה’ לָלֶכֶת עִמָהֶם. וַיאֹמֶר אֲלֵיהֶם: שְבוּ לָכֶם פֹּה עִם הַחֲמוֹר, וַאֲנִי וְיִצְחָק נֵלְכָה עַד כֹּה וְנִשְתַּחֲוֶה שָם לִפְנֵי ה'.

וְאַבְרָהָם לָקַח אֵש וְעֵצִים וַיְשִׂימֵם עַל יִצְחָק בְּנוֹ, וַיֵלְכוּ שְנֵיהֶם אֶל הַמָקוֹם הַהוּא. וַיֹאמֶר יִצְחָק אֶל אַבְרָהָם: אָבִי, הִנֵה אֵש וְעֵצִים וְאַיֵה הַשֶׂה לְעוֹלָה לִפְנֵי ה‘? – וַיַעַן אַבְרָהָם: בְּךָ בָחַר ה’ לְעוֹלָה־תְמִימָה, בְּנִי!… וַיֹֹאמֶר יִצְחָק אֶל אָבִיו: כָּל אֲשֶר דִבֵּר ה לְךָ – אֶעֱשֶׂה בְשִׂמְחָה וּבְטוּב־לֵבָב. וַיִשְׂמַח אַבְרָהָם לְדִבְרֵי בְנוֹ, וַיֵלְכוּ וַיָבֹאוּ שְנֵיהֶם אֶל הַר הַמוֹרִיָה, וַיִבְנוּ שָם מִזְבֵּחַ וַיַעֲרֹךְ אַבְרָהָם אֶת הָעֵצִים וְאֶת הָאֵש וַיַעֲקֹד אֶת יִצְחָק וַיְשִׂימוֹ עַל הַמִזְבֵּחַ. וַיאֹמֶר יִצְחָק אֶל אָבִיו: אָבִי, כַּאֲשֶר תִּשְחָטֵנִי וְתִשְׂרְפֵנִי לְעוֹלָה – תִּקַח עִמְךְ אֶת אֵפֶר עַצְמוֹתַי וְהֵבֵאתָ לְשָׂרָה אִמִי לְזִכָּרוֹן… כִּשְמֹעַ אַבְרָהָם אֶת דִבְרֵי בְנוֹ אֵלֶה וַיִשָׂא אֶת קוֹלוֹ וַיֵבְךְ, וַיִפְּלוּ דִמְעוֹתָיו עַל יִצְחָק, וַיֵבְךְ גַם יִצְחָק עִמוֹ וַיֹאמַר: אָבִי, מַהֲרָה, חוּשָה וַעֲשֵׂה בִי אֶת רְצוֹן ה‘. וַיְהִי לֵב אַבְרָהָם וְיִצְחָק שָׂמֵחַ, וְעֵינָם יוֹרֶדֶת דִמְעָה. וַיִפְשֹט יִצְחָק אֶת צַוָארוֹ לִפְנֵי אָבִיו. וַיִשְלַח אַבְרָהָם אֶת יָדוֹ וַיִקַח אֶת הַמַאֲכֶלֶת – – וּבָעֵת הַהִיא קָרָא מַלְאַךְ ה’ אַבְרָהָם מִן הַשָמַיִם לֵאמֹר: אַבְרָהָם, אַבְרָהָם, אַל תַּעַשׂ מְאוּמָה לַנָעַר! עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי יְרֵא אֱלֹהִים אָתָּה…

וְהַשָׂטָן הָלַךְ אָז אֶל שָׂרָה וַיִתְיַצֵב לְפָנֶיהָ בִּדְמוּת זָקֵן וַיּאֹמֶר לָהּ: הֲלֹא שָמַעַתְּ אֶת כָּל הַמַעֲשֶׂה הָרָע אֲשֶר אַבְרָהָם אוֹמֵר לַעֲשׂוֹת לְיִצְחָק בְּנֵךְ יְחִידֵךְ? – כִּי לָקַח וְעָקַד אוֹתוֹ כַּשֶׂה לַטֶבַח יוּבָל, לְשָחֲטוֹ בְעֶצֶם הַיוֹם… כִּשְמֹעַ שָׂרָה אֶת דִבְרֵי הַזָקֵן וַתִּצְעַק צְעָקָה גְדוֹלָה וּמָרָה וַתַּפֵּל אֶת עַצְמָהּ לָאָרֶץ וַתִּזְרֹק עָפָר עַל ראֹשָהּ וַתִּתְיַפַּח: בְּנִי יְחִידִי, מִי יִתֵּן אוֹתִי תַחְתֶּיךָ, יִצְחָק בְּנִי בְנִי!… וַתָּקָם אַחֲרֵי כֵן וַתֵּצֵא מֵאָהֳלָהּ, וַתֵּלֶךְ הִיא וְשִפְחָתָהּ בַּדֶרֶךְ אֲשֶר הָלַךְ אַבְרָהָם וְיִצְחָק וַתֵּלֶךְ הָלֹךְ וְשָאֹל, הָלֹךְ וּבָכֹה עַד בּוֹאָהּ חֶבְרוֹנָה. וַתִּשְלַח אֶל בֵּית שֵם וָעֵבֶר לְבַקֵש שָם אֶת בְּנָהּ וְלֹא מְצָאוּהוּ. וַתֵּלֶךְ הָלֹךְ וּבָכֹה הָלֹךְ וּבַקֵש אֶת אַבְרָהָם וְאֶת יִצְחָק בְּכָל הַמָקוֹם הַהוּא – וְאָיִן. וַיְהִי הִיא הוֹלֶכֶת וּמְחַפֶּשֶׂת – וְהִנֵה הַשָׂטָן בָּא לִקְרָאתָהּ וַיאֹמֶר לָהּ פִּתְאֹם: הִתְבַּשְׂרִי נָא, שָׂרָה, כִּי לֹא שָחַט אַבְרָהָם אֶת יִצְחָק בְּנֵךְ… וַיְהִי כִּשְמֹע שָׂרָה אֶת הַדְבָרִים הָאֵלֶה וַיִתְפַּלֵץ בָּהּ לִבָּהּ מִשִׂמְחַת פִּתְאֹם וַתֵּצֵא נַפְשָהּ וַתָּמוֹת. –

וְאַבְרָהָם שָב עִם יִצְחָק בְּאֵרָה־שָבַע, וַיָבֹאוּ אֶל אָהֳלָה וַיִרְאוּ וְהִנֵה אֵין שָׂרָה, וַיְבַקְשוּהָ בְּאָהֳלָהּ וְלֹא מְצָאוּהָ. וַיִשְאֲלוּ אֶת שִפְחוֹתֶיהָ, וַתּאֹמַרְנָה: הָלֹךְ הָלְכָה עִם שִפְחָתָהּ עַד חֶבְרוֹן לְבַקֵש אֶתְכֶם, כִּי כָזֶה וְכָזֶה הֻגַד לָהּ מִפִּי אִיש זָקֵן. וַיֵלְכוּ אַבְרָהָם וְיִצְחָק אַחֲרֶיהָ חֶבְרוֹנָה וַיִמְצָאוּהָ – מֵתָה, וַיִסְפְּדוּ עָלֶיהָ מִסְפֵּד גָדוֹל. וַיִבְכּוּ לָהּ כָּל יוֹשְבֵי הַמָקוֹם וְכָל גְּדוֹלֵי הָאָרֶץ. וַיִקְבֹּר אַבְרָהָם אֶת שָׂרָה אִשְתּוֹ בִּמְעָרַת הַמַכְפֵּלָה אֲשֶר קָנָה מֵאֵת עֶפְרוֹן בֶּן צֹחַר הַחִתִּי לַאֲחֻזַת קֶבֶר לוֹ וּלְזַרְעוֹ אַחֲרָיו.