רקע
אהרן ליבושיצקי
בני יעקב, יוסף ואחיו, מכירת יוסף

וַיְהִי לִתְקוּפַת הַשָנָה וַיִסְעוּ בְּנֵי יַעֲקֹב מִשְכֶם וַיָשוּבוּ וַיָבוֹאוּ חֶבְרוֹנָה אֶל יִצְחָק אֲבִיהֶם וַיֵשְבוּ שָם, אַךְ צֹאנָם וּבְקָרָם וְכָל אֲשֶר לָהֶם רָעוּ בִשְכֶם יוֹם־יוֹם, כִּי מָצְאוּ שָם מִרְעֶה טוֹב וְשָמֵן. וַיְהִי בִּשְנַת ק' לְחַיֵי יַעֲקֹב וַתָּמָת לֵאָה אֵשֶת יַעֲקֹב, בַּת חֲמִשִים וְאַחַת שָנָה הָיְתָה בְמוֹתָהּ, וַיִקְבְּרֶהָ יַעֲקֹב וּבָנֶיהָ בִּמְעָרַת הַמַכְפֵּלָה.

וְיוֹסֵף וּבִנְיָמִין אָחִיו, בְּנֵי רָחֵל אֵשֶת יַעֲקֹב, עוֹדָם קְטַנִים בַּיָמִים הָהֵם וְלֹא יָצְאוּ אֶת אֲחֵיהֶם בְּמִלְחֲמוֹתֵיהֶם עִם יוֹשְבֵי הָאֱמוֹרִי. וַיַרְא יוֹסֵף אֶת גְבוּרַת אֶחָיו, וַיִתְנַשֵא בְלִבּוֹ עֲלֵיהֶם, וְגַם יַעֲקֹב אָבִיו אָהֵב אוֹתוֹ מִכָּל בָּנָיו, כִּי בֶּן־זְקוּנִים הוּא לוֹ, וַיַעַשׂ לוֹ כְּתֹנֶת־פַּסִים בְּאַהֲבָתוֹ אוֹתוֹ1. וַיַרְא יוֹסֵף כִּי אוֹתוֹ אָהֵב אָבִיו מִכָּל אֶחָיו וַיוֹסֵף עוֹד לְהִתְנַשֵׂא עֲלֵיהֶם וּלְהוֹצִיא אֶת דִבָּתָם רָעָה אֶל אֲבִיהֶם, וַיִשְׂנְאוּ הָאַחִים אֶת יוֹסֵף וְלֹא יָכְלוּ דַבְּרוֹ לְשָלוֹם. וַיְהִי יוֹסֵף בֶּן שְבַע עֶשְׂרֵה שָנָה וַיַחֲלֹם חֲלוֹם: וְהִנֵה הוּא וְאֶחָיו מְאַלְמִים אֲלֻמוֹת בַּשָׂדֶה וַאֲלֻמוֹת הָאַחִים מִשְתַּחֲוֹת לַאֲלֻמָתוֹ. וַיְסַפֵּר יוֹסֵף אֶת חֲלוֹמוֹ לְאֶחָיו וַיוֹסִיפו שְנֹא אוֹתוֹ. וַיְסַפֵּר אֶת הַחֲלוֹם הַזֶה גַם לְאָבִיו, וַיְבָרְכֵהוּ יַעֲקֹב וַיְנַשֵק לוֹ לְשֵמַע הַדְבָרִים הָאֵלֶה. וַיִרְאוּ הָאַחִים כִּי בֵּרַךְ יַעֲקֹב אֶת יוֹסֵף וַיְנַשֵק לוֹ לְמִסְפַּר הַחֲלוֹם וַתִּבְעַר בָּם חֲמָתָם עַל אֲחִיהֶם עַד לְהַשְחִית. וַיְהִי מִיָמִים וַיַחֲלוֹם יוֹסֵף עוֹד חֲלוֹם: וְהִנֵה הַשֶמֶש וְהַיָרֵחַ וְאַחַד עָשָׂר כּוֹכָבִים מִשְתַּחֲוִים לוֹ. וַיְסַפֵּר גַם אֶת הַחֲלוֹם הַזֶה לְאָבִיו וּלְאֶחָיו וַיִגְעַר בּוֹ אָבִיו וַיֹאמַר: מָה הַחֲלוֹם הַזֶה אֲשֶר חָלָמְתָּ? הֲבֹא נָבֹא אֲנִי וְאִמְךָ וְאַחֶיךָ לְהִשְתַּחֲוֹת לְךָ אָרְצָה?..

וַיְהִי כִּרְעוֹת בְּנֵי יַעֲקֹב אֶת מִקְנֵיהֶם בִּשְכֶם וַיִתְמַהְמְהוּ יָמִים אֲחָדִים, וַתַּעֲבֹר עֵת הֵאָסֵף הַמִקְנֶה וְהָאַחִים לֹא שָבוּ לְבֵיתָם. וַיַרְא יַעֲקֹב כִּי אֵחֲרוּ בָנָיו לָשוּב עִם צאֹנָם וּבְקָרָם וַיִדְאַג לָהֶם מְאֹד, וַיִירָא פֶּן קָמוּ עֲלֵיהֶם אַנְשֵי שְכֶם לְהִלָחֵם בָּם שֵנִית. וַיִקְרָא יַעֲקֹב אֶל יוֹסֵף בְּנוֹ וַיאֹמֶר לוֹ: הֲלֹא אַחֶיךָ רוֹעִים בִּשְכֶם וְאֵחֲרוּ לָשוּב עַד הַיוֹם, לֶךְ נָא וּרְאֵה אֶת שְלוֹמָם וּשְלוֹם הַצֹאן וַהֲשִיבֵנִי דָבָר. וַיָבֹא יוֹסֵף אֶל אֶחָיו שְכֶמָה וְלֹא מְצָאָם, וַיֵלֶךְ בַּשָׂדֶה וַיֵתַע בְּדֶרֶךְ הַמִדְבָּר. וַיִמְצָאֵהוּ מַלְאַךְ ה' וַיִשְאָלֵהוּ: מַה תְּבַקֵש? – וַיַעַן יוֹסֵף: אֶת אַחַי אָנֹכִי מְבַקֵש. וַיֹאמֶר הַמַלְאָךְ: נָסְעוּ מִזֶה דוֹתָיְנָה. וַיֵלֶךְ יוֹסֵף אַחֲרֵי אֶחָיו וַיִמְצָאֵם רוֹעִים אֶת צאֹנָם בְּדוֹתָן. וַיְהִי כַּאֲשֶר רָאוּ הָאַחִים אֶת יוֹסֵף מֵרָחוֹק וַיִתְנַפְּלוּ לַהֲמִיתוֹ. וַיאמֶר שִמְעוֹן לְאֶחָיו: הִנֵה בַּעַל־הַחֲלוֹמוֹת בָּא אֵלֵינוּ, וְעַתָּה לְכוּ ונַהַרְגֵהוּ וְנַשְלִיכֵהוּ בְּאַחַד הַבּוֹרוֹת וְנאֹמַר לְאָבִינוּ, כִּי חַיָה רָעָה אֲכָלָתְהוּ. וַיִשְמַע רְאוּבֵן אֶת דִבְרֵי שִמְעוֹן וַיאֹמַר: אַל תַּעֲשׂוּ אֶת הַדָבָר הַזֶה, כִּי אֵיךְ נִשָׂא פָּנֵינוּ לִפְנֵי יַעֲקֹב אָבִינוּ? – אַךְ נַשְלִיכָה אוֹתוֹ הַבּוֹרָה, וְיָד אַל תִּשְלְחוּ בוֹ. – וּרְאוּבֵן אָמַר זֹאת לְנַעַן הַצִילוֹ וְלַהֲשִיבֵהוּ לְאָבִיו. וַיְהִי כַּאֲשֶר קָרַב יוֹסֵף אֶל אֶחָיו, וַיַחֲזִיקוּ בוֹ וַיַפִּילוּהוּ אַרְצָה וַיַפְשִיטוּ מַעָלָיו אֶת כְּתֹנֶת הַפַּסִים וַיִקָחוּהוּ וַיַשְלִיכוּהוּ הַבּוֹרָה; וְהַבּוֹר רֵיק אֵין אֵין בּוֹ מַיִם, רַק נְחָשִים וְעַקְרַבִּים. וַיִירָא יוֹסֵף מְאֹד מִפְּנֵי הַנְחָשִים וְהָעַקְרַבִּים אֲשֶר בַּבּוֹר וַיִצְעַק אֶל ה‘, וַיַסְתֵּר ה’ אֶת הַנְחָשִים וְאֶת הָעַקְרַבִּים בְּקִירוֹת הַבּוֹר וְלֹא הֵרֵעוּ לְיוֹסֵף. וַיִקְרָא יוֹסֵף מִן הַבּוֹר בְּקוֹל גָדוֹל אֶל אֶחָיו וַיאֹמֶר אֲלֵיהֶם: מֶה עָשִׂיתִי וּמֶה חָטָאתִי לָכֶם כִּי אַתֶּם מִתְנַכְּלִים לַהֲמִיתֵנִי? הֲלֹא עַצְמְכֶם וּבְשַרְכֶם אָנִי. וְאֵיךְ לֹא תִירְאוּ מִפְּנֵי ה' שוֹפֵט כָּל הָאָרֶץ? – וַיְהִי הוּא קוֹרֵא וְצוֹעֵק מִתּוֹךְ הַבּוֹר – וְאֵין עוֹנֵהוּ מֵהָאַחִים. וַיוֹסֵף יוֹסֵף לְהִתְחַנֵן אֲלֵיהֶם וַיאֹמַר: יְהוּדָה, רְאוּבֵן, שִמְעוֹן וְלֵוִי, שָאוּנִי מִמַחֲשַכִּים וְרַחֲמוּנִי! וְאִם חָטָאתִי לָכֶם – הֲלֹא בְּנֵי אַבְרָהָם, יִצְחָק וְיַעֲקֹב אַתֶּם, אֲשֶר אִם יִרְאוּ יָתוֹם וִירַחֲמוּהוּ, וְאִם רָעֵב יַאֲכִילוּהוּ לָחֶם וְאִם צָמֵא יַשְקוּהוּ מָיִם וְאִם עֵרֹם יְכַסוּהוּ בָגֶד, וְאֵיכָכָה לֹא תְרַחֲמוּ עַל אֲחִיכֶם?!..


וְלֹא שָמְעוּ אֶחָיו לְדִבְרֵי יוֹסֵף וְלֹא הִטוּ אָזְנָם לִתְחִנָתוֹ, וַיוֹסֵף לִבְכּוֹת וְלִצְעֹק וּלְהִתְחַנֵן אֲלֵיהֶם מִתּוֹךְ הַבּוֹר. וַיִשְמְעוּ הָאַחִים אֶת צַעֲקוֹתָיו וְאֶת קוֹל בִּכְיָתוֹ וַיִתְרַחֲקוּ מִמְקוֹם הַבּוֹר, וַיֵלְכוּ מִשָם, הַרְחֵק כִּמְטַחֲוִי קֶשֶת, וַיֵשְבוּ לֶאֱכֹל לָחֶם. וַיְהִי הֵם אוֹכְלִים וַיִתְיָעֲצוּ בֵינֵיהֶם מַה לַעֲשׂוֹת לְיוֹסֵף אֲחֵיהֶם: הַלַהֲמִיתוֹ בַבּוֹר אִם לַהֲשִיבֵהוּ לְאָבִיו. עוֹדָם מִתְיָעֲצִים וַיִשְׂאוּ עֵינֵיהֶם וְהִנֵה אֹרְחַת יִשְמְעֵאלִים בָּאִים מִגִלְעָד הוֹלְכִים לָרֶדֶת מִצְרָיְמָה. וַיֹאמֶר יְהוּדָה לְאֶחָיו: מַה בֶּצַע כִּי נַהֲרֹג אֶת אָחִינוּ וְכִסִינוּ אֶת דָמוֹ מִפְּנֵי אָבִינוּ, הֵן אֱלֹהִים יִדְרוֹש אֶת דָמוֹ מִיָדֵנוּ. זֹאת הִיא עֲצָתִי הַיְעוּצָה לָכֶם: הִנֵה אֹרְחַת יִשְמְעֵאלִים הוֹלֶכֶת לָרֶדֶת מִצְרַיְמָה, – עַתָּה נִמְכֹּר נָא אֶת יוֹסֵף לָהֶם לְעֶבֶד וְיָדֵנוּ אַל תְּהִי בוֹ. כִּי הַיִשְמְעֵאלִים יוֹרִידוּהוּ מִצְרַיְמָה וְאָבַד שָם זִכְרוֹ בֵּין יוֹשְבֵי הָאָרֶץ. – וַיְהִי הֵם מְדַבְּרִים בֵּינֵיהֶם וּבְטֶרֶם תִּקְרַב אֲלֵיהֶם אֹרְחַת הַיִשְמְעֵאלִים, וְהִנֵה בָּאוּ לִקְרָאתָם שִבְעָה אֲנָשִים סוֹחֲרֵי מִדְיָן הוֹלְכִים לְדַרְכָּם גִלְעָדָה, וּבְדַרְכָּם צָמְאוּ לְמַיִם וַיִשְׂאוּ אֶת עֵינֵיהֶם וַיִרְאוּ אֶת הַבּוֹר אֲשֶר יוֹסֵף שָם. וַיִקְרְבוּ הַמִדְיָנִים אֶל הַבּוֹר לִשְתּוֹת מָיִם, וַיִשְמְעוּ אֶת קוֹל צַעֲקַת יוֹסֵף. וַיַשְקִִיפוּ אֶל הַבּוֹר וַיִרְאוּ וְהִנֵה נַעַר יְפֵה־תֹאַר עַד לִמְאֹד קוֹרֵא לְעֶזְרָה. וַיִמְשְכוּ הַמִדְיָנִים אֶת יוֹסֵף מִן הַבּוֹר וַיִקָחוּהוּ אִתָּם וַיֵלְכוּ לְדַרְכָּם, וַיַעַבְרוּ עִמוֹ עַל פְּנֵי הָאַחִים. וְכִרְאוֹת בְּנֵי יַעֲקֹב אֶת יוֹסֵף בִּידֵי הַמִדְיָנִים וַיֹאמְרוּ לָהֶם: לָמָה תַעֲשׂוּ כַּדָבָר הַזֶה, לָקַחַת אֶת עַבְדֵנוּ אֲשֶר שַׂמְנוּ בַבּוֹר כִּי מָרַד בָּנוּ, וְעַתָּה הָשֵב תְּשִיבוּהוּ לָנוּ. וַיַעֲנוּ הַמִדְיָנִים אֶת בְּנֵי יַעֲקֹב: הֲזֶה הוּא עַבְדְכֶם? אִם הוּא יְשָרֵת לִפְנֵיכֶם? אוּלַי אַתֶּם כֻּלְכֶם עֲבָדִים לוֹ, כִּי הוּא יְפֵה תֹאַר וּפָנָיו – פְּנֵי בֶּן־מֶלֶךְ, וְלָמָה תְדַבְּרוּ אֵלֵינוּ כְזָבִים?! – וְעַתָּה לֹא נאֹבֶה וְלֹא נִשְמַע אֲלֵיכֶם, כִּי אֲנַחְנוּ הוֹצֵאנוּ אוֹתוֹ מִן הַבּוֹר בַּמִדְבָּר וְנִקָחֵהוּ לָנוּ וְהָלֶכְנוּ. – וַיָקוּמוּ בְּנֵי יַעֲקֹב בַּחֲמָתָם וַיָסֹבּוּ אֶת הַמִדְיָנִים וַיאֹמְרוּ לָהֶם: הָשִיבוּ לָנוּ אֶת עַבְדֵנוּ, וָלֹא – דִמְכֶם בְּרֹאשְכֶם. וַיִשְלְפוּ הַמִדְיָנִים אֶת חַרְבוֹתֵיהֶם וַיִגְשוּ לְהִלָחֵם בִּבְּנֵי יַעֲקֹב. וְהִנֵה קָם שִמְעוֹן מִמְקוֹמוֹ וַיִשְלֹף גַם הוּא חַרְבּוֹ וַיְדַלֵג וַיִתְנַפֵּל עַל הַמִדְיָנִים בְּעֶבְרָה וָזַעַם, וַתִּרְעַש הָאָרֶץ לְקוֹל צַעֲקָתוֹ. וַיִירְאוּ הַמִדְיָנִים מִפְּנֵי שִמְעוֹן וּמִקוֹל שַאֲגָתוֹ וַיִסוֹגוּ אָחוֹר. וַיאֹמֶר שִמְעוֹן לַמִדְיָנִים: הֲלֹא אָנֹכִי שִמְעוֹן בֶּן יַעֲקֹב הָעִבְרִי אֲשֶר הֶחֱרַבְתִּי בְחַרְבִּי אֶת כָּל הָעִיר שְכֶם לְבַדִי וְאֶת עָרֵי הָאֱמוֹרִי הִכִּיתִי עִם אֶחָי; כֹּה יַעֲשֶׂה לִי הָאֱלֹהִים וְכֹה יוֹסִיף כִּי אִם יָבוֹאוּ כָּל אַנְשֵי מִדְיָן לְעֶזְרַתְכֶם לֹא תוּכְלוּ לְהִלָחֵם בִּי וְנָפוֹל תִּפְּלוּ לְפָנָי. וְעַתָּה הָשִיבוּ אֶת הַנַעַר אֲשֶר לְקַחְתֶּם, פֶּן אֶתֵּן אֶת בְּשַׂרְכֶם לְעוֹף הַשָמַיִם וּלְבֶהֱמַת הָאָרֶץ. – וַיִפּוֹל פַּחַד גָדוֹל עַל הַמִדְיָנִים לְשֵמַע דִבְרֵי שִמְעוֹן, וַיִגְשוּ אֶל הָאַחִים וַיְדַבְּרוּ אִתָּם רַכּוֹת: מַה תַּעֲשׂוּ בְעַבְדְכֶם זֶה, אֲשֶר מָרַד בָּכֶם? עִזְבוּהוּ בְיָדֵינוּ וַאֲנַחְנוּ נִקְנֵהוּ מִיֶדְכֶם בְּכֶסֶף מָלֵא. – וַיֵאוֹתוּ בְּנֵי יַעֲקֹב לַמִדְיָנִים וַיִמְכְּרוּ לָהֶם אֶת יוֹסֵף בְּעֶשְׂרִים כָּסֶף. וּרְאוּבֵן אֲחִיהֶם אֵין אִתָּם בָּעֵת הַהִיא, וַיִקְחוּ הַמִדְיָנִים אֶת יוֹסֵף וַיֵלְכוּ אִתּוֹ לְדַרְכָּם גִלְעָדָה. הֵמָה הוֹלְכִים לְדַרְכָּם וַיִנָחֲמוּ הַמִדְיָנִים עַל אֲשֶר קָנוּ אֶת יוֹסֵף וַיאֹמְרוּ אִיש אֶל רֵעֵהוּ: הֵן יְפֵה־תֹאַר וִיפֵה־מַרְאֵה הַנַעַר הַזֶה, וְהָעִבְרִים מְכָרוּהוּ רַק בְּעֶשְׂרִים כֶּסֶף, – אוּלַי גָנֹב גְנָבוּהוּ מֵאֶרֶץ הָעִבְרִים, וְכִי יִמָצֵא בְיָדֵנוּ – וְהָיָה בָנוּ חֵטְא. וַיְהִי הֵם מְדַבְּרִים בֵּינֵיהֶם וְהִנֵה אֹרְחַת יִשְמְעֵאלִים בָּאָה לִקְרָאתָם מִגִלְעָד, וַיִמְכְּרוּ הַמִדְיָנִים אֶת יוֹסֵף לַיִשְמְעֵאלִים בְּעֶשְׂרִים הַכֶּסֶף אֲשֶר נָתְנוּ בְעַד הַנַעַר, וַיֵלְכוּ לְדַרְכָּם גִלְעָדָה. וְהַיִשְמְעֵאלִים הִרְכִּיבוּ אֶת יוֹסֵף עַל אֵֶחָד מִגְמַלֵיהֶם לְהוֹרִידֵהוּ מִצְרָיְמָה. וַיִשָׂא יוֹסֵף אֶת קוֹלוֹ וַיֵבְךְ בְּכִי גָדוֹל: “אָבִי! אָבִי!” – וַיִשְמַע אַחַד הַיִשְמְעֵאלִים אֶת קוֹל בִּכְיוֹ וַיוֹרִידֵהוּ מֵעַל הַגָמָל וַיַכֵּהוּ עַל הַלֶחִי וַיְצַוֵהוּ לָלֶכֶת רַגְלִי. וַיֵלֶא יוֹסֵף בַּעֲמַל הַדֶרֶךְ וּבְמַר־נַפְשוֹ וַיַעֲמֹד מִלָכֶת, כִּי רַגְלָיו בָּצֵקוּ, וַיוֹסֶף לִצְעֹק בְּמַכְאוֹבָיו. וַיַכּוּהוּ הַיִשְמְעֵאלִים מַכּוֹת נִמְרָצוֹת וַיַפְחִידוּהוּ לְמַעַן יֶחְדַל מִבִּכְיוֹ וְצַעֲקָתוֹ. וַיַרְא ה' אֶת עֳנִי יוֹסֵף וְאֶת עֲמָלוֹ וַיְנַגַע אֶת הַיִשְמְעֵאלִים וַתִּיבַש יַד כָּל מַכֵּהוּ. וַיִתְמְהוּ הָאֲנָשִים מְאֹד, וְהֵמָה לֹא יָדְעוּ כִּי בַעֲבוּר יוֹסֵף קָרָם הַדָּבָר הַזֶה.

וַיֵלְכוּ הַיִשְמְעֵאלִים וַיַעַבְרוּ בַדֶרֶךְ הָעוֹלָה אֶפְרָתָה אֲשֶר שָם קְבוּרַת רָחֵל. וַיִפּוֹל יוֹסֵף עַל קֶבֶר אִמוֹ וַיֵבְךְ בְּכִי גָדוֹל: "אִמִי, אִמִי יוֹלַדְתִּי! עוּרִי נָא, עוּרִי וְקוּמִי נָא וּרְאִי אֶת עֳנִי בְנֵךְ וְצָרָתוֹ, אֵיךְ נִמְכַּר לְעֶבֶד וְאֵין מְנַחֵם לוֹ. עוּרִי, אִמִי, וְעִרְכִי אֶת טַעֲנוֹתַיִךְ לִפְנֵי אֱלֹהִים וּרְאִי אֶת מִי יַצְדִיק ה' בְּמִשְפָּטִי עִם אַחַי אֲשֶר מְכָרוּנִי. קוּמִי, אִמִי, עוּרִי נָא וּרְאִי אֶת צָרַת אָבִי, לְכִי וְנַחֲמִיהוּ בִיגוֹנוֹ!… וַיְכַל לְהִתְיַפֵּחַ עַל קֶבֶר רָחֵל אִמוֹ וַיִדוֹם כָּאֶבֶן מִמַר־לִבּוֹ. וַיִשְמַע יוֹסֵף קוֹל מְדַבֵּר אֵלָיו רַכּוֹת מִתּוֹךְ הַקֶבֶר: “בְּנִי, בְּנִי יוֹסֵף! שָמַעְתִּי אֶת קוֹל בִּכְיָתְךָ, רָאִיתִי אֶת דִמְעָתְךָ וְיָדַעְתִּי אֶת צָרַת נַפְשְךָ, בְּנִי אֲהוּבִי! וְעַתָּה, אַל יִפּוֹל רוּחֲךָ וְקַוֵה אֶל ה‘, כִּי הוּא יַצִילְךָ מִכָּל צָרָה. קוּם, בְּנִי, רֵד מִצְרַיְמָה – וְאַל תִּירָא, כִּי ה’ עִמְךָ בְּכָל אֲשֶר תֵּלֵךְ”.

וַיַרְא אֶחָד מִן הַיִשְמְעֵאלִים כִּי יוֹסֵף מַרְבֶּה לְהִשְתַּטֵחַ עַל הַקֶבֶר, וַיִחַר אַפּוֹ בוֹ וַיְגָרְשֵהוּ מִשָם. וַיֹאמֶר יוֹסֵף אֶל הַיִשְמְעֵאלִים: אֶמְצָא נָא חֵן בְּעֵינֵיכֶם וַהֲשִיבוּנִי אֶל בֵּית אָבִי וְהוּא יַעֲשִירְכֶם עֹשֶר רָב. וַיַעֲנוּהוּ הַיִשְמְעֵאלִים לֵאמֹר: הֲלֹא עֶבֶד אַתָּה, וְלוּא הָיָה לְךָ אָב, לֹא נִמְכַּרְתָּ בִּמְחִיר מִצְעָר כָּזֶה. – וַיוֹסֶף יוֹסֵף לִבְכּוֹת לַדְבָרִים הָאֵלֶה, וַיַכּוּהוּ אֲדוֹנָיו מַכּוֹת נֶאֱמָנוֹת בַּשֵבֶט. וַיַרְא ה' אֶת צָרַת יוֹסֵף וַיָבֵא עַל הַיִשְמְעֵאלִים עֲלָטָה אֲשֶר כִּסְתָה פִתְאֹם אֶת כָּל הָאָרֶץ. וַיִסְעַר סַעַר גָדוֹל וְנוֹרָא, וַיִבְרְקוּ בְרָקִים וַיִרְעֲמוּ רְעָמִים וַתִּרְעַש הָאֲדָמָה וַתְּהִי לְחֶרְדַת אֱלֹהִים. וַיִבָּהֲלוּ הָאֲנָשִים מְאֹד, וַיַעַמְדוּ הַגְמַלִים מִלָכֶת. וַיַכּוּ אוֹתָם הַגַמָלִים וַיִרְבְּצוּ לָאָרֶץ וְלֹא נָעוּ וְלֹא זָעוּ מִמְקוֹמָם. וַיֹאמְרוּ הַיִשְמְעֵאלִים אִיש אֶל רֵעֵהוּ: אוּלַי בְּשֶל הָעֶבֶד הֵבִיא ה' עָלֵינוּ אֶת כָּל הָרָעָה הַזֹאת. וְעַתָּה נְחַלֶה נָא אֶת פְּנֵי הַנַעַר וְכִפֶּר לָנוּ, וְהֵסִיר ה' מֵעָלֵינוּ אֶת הַמָוֶת הַזֶה. וַיַעֲשׂוּ הַיִשְמְעֵאלִים כֵּן וַיִתְחַנְנוּ אֶל יוֹסֵף, כִּי יִסְלַח לָהֶם וְיִתְפַּלֵל לֵאלֹהָיו וְיֶחְדַל הַסַעַר מֵעֲלֵיהֶם. וַיַעַשׂ יוֹסֵף כְּדִבְרֵיהֶם וַיִתְפַּלֵל לַה‘, וַיַעֲבֹר הַחֹשֶׁךְ וַיָקוּמוּ הַבְּהֵמוֹת מִמְקוֹמוֹת רִבְצָן, וַיַעֲמֹד הַסַעַר מִזַעְפּוֹ. וַיִירְאוּ הָאֲנָשִים מְאֹד וַיאֹמְרוּ אִיש אֶל אָחִיו: הִנֵה נָא נוֹכַחְנוּ כִּי בְּשֶל הָעֶבֶד הָיְתָה לָנוּ הָרָעָה, וְעַתָּה מַה לָנוּ לְהָבִיא עַל נַפְשוֹתֵינוּ חֲטָאָה כָזאֹת? וַיַעַן הָאֶחָד וַיאֹמַר: הֲלֹא הִתְחַנֵן אֵלֵינוּ כִּי נְשִיבֵהוּ אֶל אָבִיו – נַעֲשֶׂה נָא כְבַקָשָתוֹ וּנְקַבֵּל מִמֶנוּ אֶת הַמְחִיר אֲשֶר שִלַמְנוּ בְעַד בְּנוֹ. וַיַעַן הַשֵנִי וַיאמַר: הֲלֹא רְחוֹקָה הַדֶרֶךְ מְאֹד וְלֹא נוּכַל לָשוּב; הִנֵה אֲנַחְנוּ בָּאִים מִצְרַיְמָה, נִמְכְּרֵהוּ שָם וְנִהְיֶה נְקִיִים מֵה’ וּמֵאָדָם. – וַתִּיטַב הָעֵצָה הַזאֹת בְּעֵינֵי הַיִשְמְעֵאלִים וַיֵלְכוּ אֶת דַרְכָּם לָרֶדֶת עִם יוֹסֵף מִצְרָיְמָה. –

וּבְנֵי־יַעֲקֹב אַחֲרֵי מָכְרָם אֶת יוֹסֵף לְעֶבֶד לַמִדְיָנִים וַיַךְ אוֹתָם לִבָּם עַל עֲשוֹתָם הַדָבָר הַזֶה. וַיָשָב רְאוּבֵן מִדַרְכּוֹ וַיִקְרַב אֶל הַבּוֹר לְהוֹצִיא מִתּוֹכוֹ אֶת יוֹסֵף וְלַהֲשִיבֵהוּ לְאָבִיו, וַיַרְא וְהִנֵה אֵין הַנַעַר בַּבּוֹר. וַיִקְרָא רְאוּבֵן: יוֹסֵף! יוֹסֵף! – וְאֵין עוֹנֶה דָבָר. וַיאֹמֶר רְאוּבֵן אֶל לִבּוֹ: אֵין זֹאת כִּי מֵת יוֹסֵף בַּבּוֹר מִפַּחַד, אוֹ כִּי נָחָש נְשָכוֹ, וַיֵרֶד הַבּוֹרָה וַיְבַקֵש שָם אֶת יוֹסֵף וְלֹא מְצָאָהוּ. וַיַעַל וַיִקְרַע אֶת בְּגָדָיו וַיֹאמַר: הַיֶלֶד אֵינֶנוּ – וְאֵיךְ אֶשָׂא אֶת פְּנֵי אָבִי?! – וַיָשָב רְאוּבֵן אֶל אֶחָיו וַיִמְצָאֵם עֲצֵבִים וּנְבוֹכִים וַיֹאמֶר לָהֶם: הַיֶלֶד אֵינֶנוּ, וְאָנָה אֲנִי בָא? כִּי אֵין אָבִי מְבַקֵש אֶת יוֹסֵף כִּי אִם מִיָדִי!.. וַיַעֲנוּהוּ הָאַחִים: כָּזֶה וְכָזֶה עָשִׂינוּ עִם יוֹסֵף. וַיִרְגַז רְאוּבֵן מְאֹד וַיִקְרָא: אַתֶּם תּוֹרִידוּ אֶת שֵׂיבַת אָבִינוּ בְיָגוֹן שְאוֹלָה… וַיִשָבְעוּ הָאַחִים אִיש לְרֵעֵהוּ לְבִלְתִּי גַלוֹת לַאֲבִיהֶם אֶת הָאֱמֶת, וַיֵשְבוּ לְהִתְיָעֵץ יַחַד: מַה יַגִידוּ לְיַעֲקֹב אֲבִיהֶם. וַיֹאמֶר אֲלֵיהֶם יִשָׂכָר: אִיעָצְכֶם לִקְרֹעַ אֶת כְּתֹנֶת יוֹסֵף וְלִטְבֹּל אוֹתָהּ בְּדַם גְדִי – הַדוֹמֶה לְדַם־אָדָם – וּלשַלְחָהּ לְאָבִינוּ, וְהָיָה כִּרְאוֹתוֹ אֶת הַכֻּתֹּנֶת הַקְרוּעָה וְהַטְבוּלָה בְּדָם וְאָמָר: חַיָה רָעָה אָכְלָה אֶת יוֹסֵף וְנִקִינוּ מִתְּלוּנַת אָבִינוּ עָלֵינוּ. וַתִּישַר עֲצַת יִשָׂכָר בְּעֵינֵי הָאַחִים וַיַעֲשׂוּ כֵן. וַיִשְלְחוּ אֶת הַכֻּתֹּנֶת הַקְרוּעָה וְהַטְבוּלָה בְּדַם גְדִי עַל יְדֵי נַפְתָּלִי, וָיְצַווּהוּ לְהַגִיד לַאֲבִיהֶם כַּדְבָרִים הָאֵלֶה: אֲנַחְנוּ אָסַפְנוּ אֵת הַמִקְנֶה וַנָבוֹא עַד דֶרֶך שְכֶם וָהָלְאָה וְהִנֵה מָצָאנוּ אֶת הַכֻּתֹּנֶת הַזאֹת. הַכֵּר נָא: הַכְּתֹנֶת בִּנְךָ הִיא אִם לֹא? – וַיְהִי כִּרְאוֹת יַעֲקֹב אֶת הַכֻּתֹּנֶת וַיַכִּירָהּ וַיִצְעַק: כְּתֹנֶת בְּנִי הִיא! וַיִשְלַח אֶת אֶחָד מֵעֲבָדָיו לִקְרֹא לְבָנָיו. וַיְהִי כְּבוֹא הָאַחִים אֶל יַעֲקֹב, קְרוּעֵי בְגָדִים וַאֲדָמָה עַל ראֹשָם, וַיִמְצְאוּ אֶת אֲבִיהֶם הַזָקֵן בּוֹכֶה מַר, וַיְחַשֵב לִבָּם לְהִשָבֵר בְּקִרְבָּם. וַיאֹמֶר יַעֲקֹב אֶל בָּנָיו: הֲלֹא תַגִידוּ מָה הָרָעָה אֲשֶר מְצָאַתְנִי פִּתְאֹם? – הֵן שָלֹחַ שָלַחְתִּי אֶת יוֹסֵף לִרְאוֹת אֶת שְלוֹמְכֶם… וַיַעֲנוּ בְּנֵי יַעֲקֹב אֶת אֲבִיהֶם: לֹא בָא אֵלֵינוּ יוֹסֵף וְלֹא רְאִינוּהוּ מִיוֹם צֵאתֵנוּ מֵעִמָךְ. כִּשְמֹעַ יַעֲקֹב אֶת הַדְבָרִים הָאֵלֶה וַיִצְעַק צְעָקָה גְדוֹלָה עַד מְאֹד: טָרֹף טֹרַף יוֹסֵף, חַיָה רָעָה אֲכָלָתְהוּ!.. וַיִקְרַע שִמְלוֹתָיו וַיָשֶם שַׂק בְּמָתְנָיו וַיוֹסֶף לִבְכּוֹת וְלִסְפֹּד לוֹ: יוֹסֵף בְּנִי בְנִי! שָלֹחַ שְלַחְתִּיךָ לִרְאוֹת אֶת שְלוֹם אַחֶיךָ – וְהִנֵה נִטְרָפְתָּ!.. מַה מָתְקוּ לִי חַיֶיךָ, וּמַה מַר לִי מוֹתְךָ, יוֹסֵף בְּנִי בְנִי! מִי יִתֵּן מוּתִי תַּחְתֶּיךָ, כִּי מִיָדִי הָיְתָה זֹאת לָךְ!.. כִּי בַעֲוֹנוֹתַי נִקְטַפְתָּ מֵאֶרֶץ הַחַיִים בַּאֲבִיב יָמֶיךָ… יָמִים וְשָנִים הִתְפַּלְלָה לְךָ אִמְךָ, וַיֶאֱסֶֹף אֱלֹהִים אֶת חֶרְפָּתָהּ וַיִתֶּנְךָ לָנוּ; הוּא יָצַר אֶת עַצְמוֹתֶיךָ וַיִתֵּן עֲלֵיהֶם בָּשָׂר מִלְמַעְלָה וַיִקְרֹם עוֹר עָלָיו, עוֹר פָּנֶיךָ אֲשֶר קָרַן כְּאוֹר שִבְעַת הַיָמִים… אַתָּה הָיִיתָ נֶחָמָתִי בְעָנְיִי וְנֶחָמַת אִמְךָ הָאֲהוּבָה לִי, וּשְנֵיכֶם נִקְפַּדְתֶּם בְּלִי עֵת וַעֲזַבְתּוּנִי פֹּה לַאֲנָחוֹת…

וַיוֹסֶף יַעֲקֹב לְהִתְמוֹגֵג בִּדְמָעוֹת עַד אֲשֶר לֹא הָיָה בוֹ עוֹד כֹּחַ לִבְכּוֹת, וַיִפּוֹל לָאָרֶץ – וַיִדוֹם. וַיִרְאוּ בְּנֵי יַעֲקֹב אֶת צָרַת אֲבִיהֶם וַיִתְפַּלֵץ לִבָּם בְּקִרְבָּם וַיִבְכּוּ גַם הֵם עִמוֹ. וַיָקָם יְהוּדָה וַיָרֶם אֶת רֹאש אָבִיו מֵעַל הָאָרֶץ וַיְשִׂימוּ עַל בִּרְכָּיו, וְהוּא עוֹדֶנוּ מוּטָל עַל הָאָרֶץ דוּמָם כָּאָבֶן. וַיָקָם יַעֲקֹב פִּתְאֹם מֵעַל הָאָרֶץ, וְדִמְעוֹתָיו נוֹזְלוֹת עַל לְחָיָיו כַּנַחַל, וַיאֹמֶר אֶל בָּנָיו: קוּמוּ וּקְחוּ חַרְבוֹתֵיכֶם וּצְאוּ הַשָׂדֶה וּבַקְשוּ, אוּלַי תִּמְצְאוּ שָם מַה מֵעַצְמוֹת בְּנִי וַהֲבֵאתוּן לִי וּקְבַרְתִּין. וְגַם בַּקְשוּ נָא וְצוּדוּ לִי אֶת הַחַיָה הָרִאשוֹנָה אֲשֶר תִּפְגְשוּהָ בְּדַרְכְּכֶם וַהֲבֵאתֶם אֵלַי – וְאִנָקְמָה מִמֶנָה אֶת נִקְמַת בְּנִי… וַיַעֲשׂוּ בְּנֵי יַעֲקֹב כַּאֲשֶר צִוָה עֲלֵיהֶם אֲבִיהֶם וַיִקְחוּ אִיש־אִיש אֶת קַשְתּוֹ וְאֶת חַרְבּוֹ וַיֵצְאוּ הַשָׂדֶה לָצוּד אֶת הָאַחַת מֵהַחַיוֹת הַטוֹרְפוֹת בַּאֲשֶר יִמְצָאוּ. וְהִנֵה לִקְרָאתָם זְאֵבָה אַחַת וַיִתְפְּשׂוּהָ וַיְבִיאוּהָ וַיַצִיגוּהָ לִפְנֵי יַעֲקֹב אֲבִיהֶם, וַיֹאמְרוּ לוֹ: אֶת זאֹת צָדוּנוּ, וְאֶת עַצְמוֹת בִּנְךָ לֹא מָצָאנוּ… וַיִקַח יַעֲקֹב אֶת הַזְאֵבָה מִיַד בַּנָיו וַיִשְלֹף חַרְבּוֹ וַיַרְעֵם בְּקוֹל צְעָקָה נוֹרָאָה עַל הַחַיָה: “מַדוּעַ אָכַלְתְּ אַתְ אֶת יוֹסֵף בְּנִי?! –” וַיִפְתַּח ה' אֶת פִּי הַזְאֵבָה וַתַּעַן אֶת יַעֲקֹב כַּדְבָרִים הָאֵלֶה: “חַי הָאֱלֹהִים, כִּי לֹא רָאִיתִי אֶת בִּנְךָ וְלֹא טְרַפְתִּיהוּ. אַךְ מֵאֶרֶץ רְחוֹקָה בָּאתִי הֵנָה לְחַפֵּשׂ אֶת בְּנִי, כִּי כְמִקֶרְךָ קָרַנִי גַם אָנִי, וְלֹא יָדַעְתִּי מִי גָזַל מִמֶנִי אֶת וְלָדִי, אִם מֵת הוּא אוֹ חָי; וְעַתָּה מְצָאוּנִי בָנֶיךָ וַיְצוּדוּנִי לְהוֹסִיף לִי יָגוֹן עַל יְגוֹנִי וּמַכְאֹב עַל מַכְאֹבִי. וְעַתָּה, בֶּן־אָדָם, הִנְנִי בְיָדְךָ לַעֲשׂוֹת בִּי כַּטוֹב בְּעֵינֶיךָ, אַךְ הָאֱלֹהִים אֲשֶר בָּרָא אֶת כֻּלָנוּ – כִּי לֹא אֲנִי טָרַפְתִּי אֶת בְּנֶךָ…” וַיְהִי כִּשְמֹעַ יַעֲקֹב אֶת דִבְרֵי הַחַיָה וַיָשֶב אֶת חַרְבּוֹ לִנְדָנָהּ וַיְשַלַח אֶת הַזְאֵבָה לְנַפְשָהּ. וַיִוָדַע הַדָבָר גַם לְיִצְחָק וַיָבֹא הוּא וּבֵיתוֹ מֵחֶבְרוֹן אֶל יַעֲקֹב לְנַחֲמוֹ, וַיְמָאֵן לְהִתְנַחֵם וַיאֹמַר: כִּי אֵרֵד אֶל בְּנִי בְיָגוֹן שְאוֹלָה…



  1. כּתנת פּסים לבשו רק בּני המלכים, וכנראה אמר יעקב להוריש את הבכורה ליוסף.  ↩

מהו פרויקט בן־יהודה?

פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.

אוהבים את פרויקט בן־יהודה?

אנחנו זקוקים לכם. אנו מתחייבים שאתר הפרויקט לעולם יישאר חופשי בשימוש ונקי מפרסומות.

עם זאת, יש לנו הוצאות פיתוח, ניהול ואירוח בשרתים, ולכן זקוקים לתמיכתך, אם מתאפשר לך.

תגיות
חדש!
עזרו לנו לחשוף יצירות לקוראים נוספים באמצעות תיוג!

אנו שמחים שאתם משתמשים באתר פרויקט בן־יהודה

עד כה העלינו למאגר 50108 יצירות מאת 2767 יוצרים, בעברית ובתרגום מ־30 שפות. העלינו גם 21350 ערכים מילוניים. רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי.

בזכות תרומות מהציבור הוספנו לאחרונה אפשרות ליצירת מקראות הניתנות לשיתוף עם חברים או תלמידים, ממשק API לגישה ממוכנת לאתר, ואנו עובדים על פיתוחים רבים נוספים, כגון הוספת כתבי עת עבריים, לרבות עכשוויים.

נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!

רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי. נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!