¹

החכם הותיק השוע הגדול והנכבד איש יהודי

כותב ידיו לאלקים הנעלה דון קרקש וידאל.

ארץ ארץ ארץ! איש ואיש יולד בה, שם שבט שם מחוקק ורוח אלהים בקרבו, משוש כל הארץ כי תשא את ראש בני ישראל על לבה, כנחלים נטיו להלכה לתורה ולתעודה מֻסַבָּה. ועל חומותיה הפקידו שומרים והעמידו המצפה לבלי היות שם ערוב על פה, משלח רגל מאריך לשון מנבל את הפה, כי אם ביראת ה' חפצו ובתורתו יהגה, פן יפתה לבבו, ובחיק נכריה ישגה, ואם איש אחד יחטא בפעל או במבטא, שבט המוסר בידם, להכות מחטיאי אדם על קדקדם. ועתה נשברו הלבבות ונתקו מורשי המחשבות כי שמענו רבות (דבות?) הנפשות מכאיבות, כי שלחו שם קצת אנשים הרסן בשכליהם, ורבן מתעה על לחייהם, וסכין בלועיהם, ושמו זכרון שגעונותם, מזכרת עון על כל ראש דרך, קשת דרוכה תפלח כליותם, כי מכתבי עמל כתבו בספרי פחזותם, את ספרי היונים עשו חוזה, ומחבריהם קראו נביא והוזה, שמו התורה פלסתר, קראו הטבעים שכלים, ולנביאי האמת מְמַשׁלי משלים, שכולה האם מעל בנים גדלה בתורה ואין מכלים… ואני תמה איך יערב לנפשך מאכל תאוה, כי תשמע באזניך דברים אלה, חצים מדבר אשדודית בגאוה, אל חכך שופר וחצוצרות התרועה, לעורר פינות העם להעביר רעה, או תחרש כי תראה למדרש הפרושים מורשים מורש קיפוד, בית אלמנות מקום לספוד, אלה הדברים אם הכל כאשר שמענו, והנגע פשה כאשר עליו נתעוררנו, חשוף זרוע וזרוע רמה תשבור, הלא איש אתה לגעור ולהחפיר חופר בבור. או תעמידנו על עיקר הלעז המתפשט במדינה, כי נמצאו שם על התורה כותבי שטנה, ואם יש שם אדם וכתב ספרים ראוים להשרף כספר קוסמים, קסם על שפתיך קנא לאלהים קנא לתורתו, ואני אם שפל אני בעיני, העברתי המסוה מעל פני, ויודע מחשבות יודע לבבי כי כן אנכי עמדי כשועל במחשבי, ונעשיתי בזה גבור כלביא, וכתבתי לשם כל אשר עם לבבי, וגם אתה וכל אשר שם צריכים להתקדש למדי, עד שוב השובבים מדרכם הרע ויאמרו די, ומי שאמר לעולם די, יריק ברכותיו עליך עד יבלו שנותיך ושפתותיך מלאמר די. כלבך ולב נאמן בריתך דורש שלום תורתך ושלום ביתך הכותב.

שלמה ב"ר אברהם ן' אדרת ז"ל.