אני אדם בעל לב רך ומצפון עדין. נסו לדפוק בדלת מצפוני באמצע הליל והוא יגיד: “יבוא”! אמנם מצפוני אינו פועל, אפשר לומר, מתוך הרמוניה גמורה עם ידי, ומכאן – אי־הבנות מסוימות. כך למשל עברתי לפני זמן־מה, ברחוב מסוים וראיתי משפחה מוטלת, לא־עלינו, בחוץ עם סמרטוטים וגרוטאות, בסופת־שלג וגשם טורד וילדים קטנים אחדים עומדים על יד אמם ורועדים מקור כגדיים. מצפוני הקיץ מיד וציווני לשלשל חופן מטבעות אל הצלחת, אולם יד ימיני התמהמה והחזיקה על יד הפה את הסיגרה הטובה עד שמצפוני נרגע לגמרי.
כאמור: מצפוני הוא אולרייט. ומשום כך, כשקראתי ביום החמישי שעבר את הקול־קורא שפרסם “הועד למחוסרי־עבודה” של ראש־העיריה, כי כל האזרחים יגלו טוב לבם ויבחרו את מיטב־חפציהם, יארזום בחבילות וישאום למקומות שונים, שבהם יקבלום ויחלקום בין הנצרכים, הקיץ מיד בלבי המצפון העדין והתחיל מציק לי עד למאוד: היתכן, – טען מצפוני, – אנשים מתעטפים ברעב, קופאים מקור ואת מחריש.
כינסתי מיד את אשתי וילדי הנחמדים ובהראותי על הכרוז הקורע־לבבות שבעתוני, נצבתי על כסא והתחלתי נואם את הנאום דלקמן:
אשתי הנכבדה וילדי הנכבדים!
בני אדם מתים מרעב ואביכם מחריש. אנשים צבים מקור ואביכם מתהלך בפרוה נאה. נשים וילדים ישנים על הרצפות הרטובות של אליס־איילנד ואביכם הולך אל הקברט היהודי. ואיך לא יתפקע הלב? איך לא יתמוגגו אבנים על החורבן הגדול של חוסר־העבודה? לפיכך, אשתי וילדים הנכבדים, הבה נמהר אל ארונות־הבגדים ונעשה חבילות. ניתן כל מה שיש לנו ונהיה אנשים עניים, אולם ישרים ונקיי־מצפון!
לשמע החלק המזעזע הזה של נאומי געתה משפחתי בבכי. אני עצמי שקעתי בהיסטריקות עמוקות ונפלתי מעל הכסא שעמדתי עליו.
כששבה רוחנו אלינו, נגשתי מיד אל ארון־הבגדים, הוצאתי את פרות־הצבל היקרה שלי וצויתי לאשתי להניחה בארגז־הבגדים ולאבקה באבקת־כופר. אחר כך הורדתי מעל הקולב את זיג־השבת הנאה שלי, נערתי את האבק מעליו וצויתי לאשתי להעתיק את הכפתורים, יען כי הוא צר מדי בשבילי. אחר כך הוצאתי מתוך סדין את מעיל־הקרקול של אשתי ושלחתיו אל החייט לשם גיהוץ. אז הוצאתי מן השידה צרור לבני־צמר, גרביים ותחתונים והנחתים בחזרה.
כשגמרתי את טיהור־הבית הזה הרגשתי הרגעה קלה והעירותי לאשתי:
– תודה לאל! יש לנו בית עם כל טוּב!
– אל נחטא בשפתינו! – ענתה אשתי באנחונת של צדקנית. כשרואים איזו דחקות ומצוקה שוררות אצלנו יכולים אנו באמת להודות לאלוהים, שיצאנו ברוך השם בשלום ויש לנו בבית מכל טוּב.
– ואף על פי כן כדאי לאגור חפצים בשביל חבילה – העירותי סתם ככה והרגשתי, שמצפוני מתחיל לפהק.
– ודאי! הוסיפה אשתי הנכבדה, שהיתה – אגב אורחה – מעריצה גדולה של שוקי־צדקה והיתה מפורסמת בכל הסביבה כנדבנית גדולה ורכת־לבב.
ומבלי לשהות הרבה, ארזה זוג גרבים ישנים בלי עקבות, שני זוגות ערדלים עם סוליים משופשפים, מגבעת־קש של נשים משנת 1841, שני תלושים מסבון, כמה גפרורים, מטריה בלי גגון, דגלון מ“אטלנטיק־סיטי”, ואחרי שצררה אותם בצרור נאה, צותה לי להכין את האבטומוביל ולהוביל את הצרור אל המועדון של “מלביש ערומים”.
הוא אשר אמרתי: אילו כל אחד מכם היה ממלא חובתו לגבי אחינו ואחיותינו הנצרכים, כמוני וכאשתי, היתה כל שאלת מחוסרי־העבודה נפתרת במשך ימים מועטים.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.