בדרום המושבה הגרמנית ביפו, ברחוב פורייה 13, הולך ונשלם בית מגורים חדש, ובשדרות רוטשילד 25 ניצב לפני שימור בניין שיופיו דעך במהלך השנים. סיפורם שזור בתולדות משפחה שמקורה בעיראק. בצילום האוויר של המושבה הגרמנית, שצולם בידי חיל האוויר הגרמני בשנת 1917, ניתן להבחין בבניין גדול ממדים בדרומה של המושבה ולצדו בית באר. הצלם ההולנדי פרנק סחולטן צילם אותו בשנים 1922/3. הוא זוהה בעבר כבית משפחת קלנק הטמפלרית, ובתיעוד המושבה שנערך בידי ד“ר יעקב אייל אייזלר סופר כי הוא נהרס בתקופת המנדט. הוא אכן נעלם מצילומי האוויר של יפו בשנות הארבעים ועל מקומו הוכשר מגרש חניה לרכבים בריטים. הבית נבנה במקור בידי חרש הברזל הטמפלרי פרידריך קלנק, אך ממסמך משפטי שנחשף לא מכבר התברר כי ב-27 בנובמבר שנת 1908 הוא נמכר ליהודי אברהם שלום חיים בצראווי תמורת שבעים ותשעה אלף גרושים תורכיים. בשנת 1936/7 נשרף הבית במהלך מאורעות המרד הערבי, והצבא הבריטי הפקיע את המגרש לשימושו ולאחר מכן עבר לידי צה”ל. שטר רישום עות’מאני שנמצא בתיק ארכיון הציוני מעיד על רכישתו¹, וספר המיסים של ממשלת פלשתינה-א“י מעיד על כך שחלקות 12 ו-13 בגוש 7016, אכן היו רשומות על שמו של אברהם חיים בצראווי. נכדיו הם הבונים היום את הבית מחדש, שמונים ושמונה שנים לאחר שהועלה באש במאורעות תרצ”ו-תרצ"ט.

מקור משפחת בצראווי בעיר בצרה שבעיראק ומכאן שמה. ראשון בני המשפחה שעלה ארצה היה אברהם בצראווי בנו של משה חיים בצראווי שעלה עם משפחתו בשנת 1830 והשתקע בצפת. הוא עסק במסחר בצבע כחול, ‘אינדיגו’ שייבא מהודו, ועסק גם במסחר בפנינים ואבני חן. ברעידת האדמה שפקדה את צפת בשנת 1837 נהרס ביתו ונהרגו בני משפחתו, פרט לבת אחת. הוא ניצל בנס כשנעדר מהעיר. אברהם עזב את צפת ועבר לירושלים שם נשא לאישה את חנה בת ר' חיים כתריאל הלוי, אחיו של יעקב ספיר הלוי בעל “אבן ספיר”, שעל שמו קרוי מושב בהרי ירושלים. ששת בניו של אברהם היו סוחרים ואנשי תורה. אחת משתי בנותיו, בוליסה, נישאה לר' שלום יחזקאל מני בנו של הרב המקובל אליהו מני (הרא"ם), רבם של יהודי חברון. אחד מנכדיו היה אברהם שלום חיים רוכש הבית במושבה הגרמנית.

בשנת 1900 נשא אברהם שלום לאישה את בת דודו מרים בצראווי. החתונה התקיימה בירושלים והזוג העתיק את מגוריו לעיר סאות’פורט הסמוכה למנצ’סטר שבאנגליה. הוא עסק במסחר בטקסטיל ועשה חייל, ובשנת 1908 הגיע לביקור בארץ ורכש ביפו את ביתו של קלנק והרחיב אותו להשכרת חדרים. על פי עדות מתעודת בית הדין הרבני בירושלים, הוא גם רכש את הביארה (פרדס ובית באר) הסמוכה של “הגוי חאפז בק”, כך נכתב בתעודה. היא נרשמה על שם דודו ראובן שהתגורר בירושלים מאחר ועל פי החוק התורכי נאסר על חסרי נתינות עות’מאנית לרכוש קרקעות. כדי לרשום את הקרקע כדין לאחר כשנה התייצב ראובן בפני בית הדין היהודי הספרדי בירושלים והצהיר כי אינו בעלים אלא אחיינו, וכי אין לו כל זכויות בנכס וכי הוא מחויב להחזיר ולהעביר את הקרקע לאחיינו כשידרוש זאת. ההצהרה בפני בית הדין נחתמה בפני העדים יוסף בנבנישתי ובכור אברהם ברוך. שרידי בית הבאר ניצבים היום ברחוב הרבי מבכרך.

שטר הרישום משנת 1908/9 ²

פרוטוקול הדיון בבית הדין הרבני הספרדי בירושלים

חאפז בק אל-סעיד היה הדמות המכובדת ביותר ביפו בראשית המאה ה-20, ובשנת 1908 נבחר כנציג יפו בפרלמנט העות’מאני. הוא היה נכדו של מוסטפא בק אל-סעיד שהיה מושל יפו בשנות הארבעים של המאה ה-19. יוסף אליהו שלוש מתאר בזיכרונותיו את חאפז בק כבעל השפעה רבה על ערביי יפו, וסייע לו בהשכנת שלום עם הערבים. הוא כינה אותו “חסיד אומות העולם” (פרשת חיי, עמ' 150). בשנת 1915 היה חאפז בק בין מנהיגי הערבים בארץ שנאסרו בפקודת ג’מאל פחה, מושל סוריה וארץ ישראל, והובלו לתלייה בבירות למען ייראו וייראו כשנודע לו שהערבים מסייעים לבריטים בעידודו של הקולונל לורנס. את הקשיש חאפז בק כלאו בבית האסורים מפאת גילו ושם הוא הורעל. אחיינו עאסם בק אל-סעיד שימש כראש עיריית יפו במשך כעשרים שנה, בין השנים 1939–1919. חאפז בק היה בעל קרקעות לאורך דרך סלמה (היום דרך שלמה) והרחוב נקרא על שמו בתקופת המנדט הבריטי.

אברהם שלום חיים ורעייתו מרים חזרו ארצה בשנת 1922 עם בניהם דוד ומשה, והבנות גלאדיס, אסתר, וחנה. את ביתו בנה בשנת 1924 בשדרות רוטשילד 25 והרחיב אותו בשנת 1928. המשפחה התגוררה בקומה העליונה ושתי הקומות התחתונות הושכרו, בין השאר למשה שפטל שפתח בו את מלון פנסיון ניו-יורק.³ הבית הגדול בקצה המושבה הכיל ארבעים וחמישה חדרים שהושכרו, ואברהם חיים רכש נכסים נוספים. במאורעות תרצ“ו-תרצ”ט (1939–1936), נשרף הבית ונהרס כליל. אברהם שלום נפטר בשנת 1940 והבעלות על נכסיו ביפו ותל אביב עברה לבניו דוד ומשה שאימצו את שם המשפחה כשם אביהם - חיים.

המגרש עם שרידי הבית ובית הבאר במושבה הגרמנית נלקח כאמור לשימוש הצבא הבריטי, ולאחר קום המדינה נתפס בידי שלטונות צה“ל ומשרד הביטחון למטרת חניון רכב. במרוצת השנים ניסו היורשים לפנות את המגרש ולהגיש תכניות לבנייה באמצעות אדריכלים שונים, ולאחר שינויי תכנית בניין עיר אושרה לבסוף בניית בית מגורים על מגרש המשפחה שתוכנן בידי האדריכל ירון כ”ץ. בית הבאר מיועד לשימור בשטח ציבורי פתוח, וראוי שהשביל הציבורי המתוכנן להוליך למושבה הגרמנית מדרום ינציח את שמו של אברהם שלוש חיים בצראווי שרכש את הבית והבאר בשנת 1908 ואיש לא הזכיר זאת עד היום.

רישום הקרקע בספר המיסים בשנת 1939/1940 ⁴

משפחת חיים - בצראווי. אברהם חיים מימין

הבית בצילומי פרנק סחולטן 1922/3

הריסות הבית בשנת 1949

בית בצראווי בשדרות רוטשילד 25

הבית החדש ברחוב פורייה 13