תמונה כרמון

משה כרמון ז"ל

נולד כ“א טבת, תרנ”א, 13/1/1891

נפטר כ“ד אדר, תשי”ד, 27/2/54

מבוא    🔗

משה כרמון – מורה־מחנך וסופר – קודם כל – אדם יקר וידיד נאמן. ראשונה פגשתיו בעודו נער בבית אביו, הרב דוד שלמה סלושץ ז“ל, באודיסה, בדרך נסיעתי הראשונה לארץ ישראל. הכרתיו מקרוב מיום עלותו לירושלים, והוא עלם כבן כ”ג, חניך צרפת ואיטליה. בערב המלחמה העולמית הראשונה הגיע אלינו, והוא כולו שקוע במסורת המהפכה הצרפתית והוגה בסוציאליזם של אירופה המערבית. אף שנולד לרב המהולל בעמו, לאביו ר' ד“ש סלושץ ז”ל, רבה של אודיסה, דודו של אבי ז"ל, אולם החינוך הממושך בצרפת הרחיק אותו מהאוירה המסורתית של ילדותו ואף ראשית ידיעת העברית כמעט שנשכחה ממנו ברבות הימים.

ראשית תנובתו הספרותית היתה בצרפתית ודבריו תורגמו לעברית במערכת ה“אחדות” ונתפרסמו מיד – בשנת התרע"ד. כבר אז ניכר העלם כי ברכה בו, ואמנם בקרוב התגבר על חלי הלשון ויהי כמעין המתגבר.

דרך קשה עבר בארץ, בעלותו בראשית שנות חרום ומשבר. כל משבריו וגליו עליו עברו, והוא נשאר נאמן לארץ, ולא עזב עם העוזבים. שנויים לא מעטים חלו ברעיונותיו, אך מעולם לא חסר לו עוז רוח מלהביע את דעותיו בגלוי ולהודות במה שהאמין, ואם דעותיו נשתנו, לא נשתנה אפיו הישר והתמים, נאמנותו לעמו ולאידיאלים שלו. תמיד נשאר ידיד יקר ונאמן רוח – משענת בטוחה ונאמנה, תמיד מסור לרעיון האנושי – לתקומת עמו ופדות נפשו ותמיד נכון להענות באופן אישי לקריאת החובה המוסרית והלאומית.

ספר זה הוא גלעד ספרותי, האופיני לאופיו של משה כרמון. כחוט השני עוברת אהבתו למהפכה הצרפתית ואידיאליה, אשר עוד לא נמר ריחם, ועם זאת אהבתו לעמו ורצונו להשכין מיפיפותו של יפת שבצרפת באהלי שם, ומאידך גיסא – לשקף לצבור את עולמנו העברי, התרבותי והצבורי, בשפה עשירת בטוי, אולם פשוטה ובהירה. בשני הסעיפים הראשונים קדמו לו לפני דור שלם בריינין וא. לודויפול, אולם מאז עבר דור ארוך, דור סוער ומלא חליפות ותמורות, וכרמון הממשיך את החוט – איננו יורשו של יודויפול, מקורי ועצמאי הוא בהחלט, הן בהעבירו לפנינו מראות מרהיבים מהעולם הזר והן בגישתו לחזיונות חיינו אנו. יש כאן אחדות ויש כאן שלמות של איש הארץ, עמידה גאה של אדם שיש גם לו מולדת, מבלי כל תסביך של נחיתות, אך גם מבלי יוהרה וגנדרנות.

מ. כרמון השאיר אחריו דור של חניכים, הנושאים בלבם את זכרו החי. תורתו שבעל־פה ודוגמתו האישית חרותה בלב רבים מחבריו ומידידיו, ואילו דבריו שבכתב נפוצו על שבעה ימים. משה כרמון בעצמו קבץ חלק מצער ממאמריו המרובים בעניני ספרות, אמנות ופוליטיקה בשני כרכיו הראשונים “במסילות הדור” ו“בנתיבות התקופה”.

אכן, לא זכה לראות בחייו את הופעת כרך זה מכתביו, וזכות זו נשארה אחריו לרעיתו מרים ולבנו סגן־אלוף דוד כרמון, לכנס פזורי דבריו לקובץ ספרותי, אשר ריחם לא נמר, וערכם נשאר קיים לבני דורו, גם לותיקי הישוב וגם לבני הנוער – לדור הצעיר, שכולם ימצאו בו ענין רב.

י. בן־צבי

הקדמה    🔗

כרך זה, המכנס מאמרים, רשימות וקטעי יומן שנכתבו ע“י אבי המנוח משה כרמון ז”ל בתקופות שונות של חייו, הינו השלישי והאחרון בכתביו.

מעולם לא נתעטף אבי באיצטלא של הוגה דעות או חוקר, כפי שהעיד על עצמו במבוא לכרך הראשון של כתביו “במסילות הדור”:

“מאמרים אלה נכתבו באקראי, ללא שיטה, ואין הם אלא מעשה עתונאי ופרי התרשמות יום־יום ממאורע חברותי או תרבותי, מקריאה בספר או מחיי אדם”…

דברים אלה יפים לא רק במקומם אלא אף במקום זה המשמש בית כינוס לקטעי דברים מתוך מסכת שלא נשלמה.

חורגת ממסגרת זו של מאמרים ורשימות היא המסה ההיסטורית על מיראבו, דובר המהפכה הצרפתית, ואין היא אלא שער אחד משלושה שהיה בדעת אבי להכליל בחיבור מקיף יותר על אישי במהפכה הצרפתית: מיראבו, דנטון ורובספייר, אך לא נסתייעא מילתא…

ד. כרמון