סִיַּמְתִּי אֶת בֵּית הַסֵּפֶר הַתִּיכוֹנִי, וּמִפְּנֵי דֹחַק הַפַּרְנָסָה בַּבַּיִת, יָצָאתִי מִיָּד לְבַקֵּשׁ עֲבוֹדָה. בְּעִתּוֹן-הַבֹּקֶר רָאִיתִי כִּי בִּרְחוֹב-קַנַּל, מָקוֹם הַיָּדוּעַ בַּחֲנֻיּוֹת-בְּגָדִים יְהוּדִיּוֹת, דּוֹרְשִׁים שְׁנֵי תַכְשִׁיטָאִים – הַיְנוּ, מוֹכְרֵי שְׁעוֹנִים, אֲבָנִים טוֹבוֹת וּכְלֵי כֶסֶף וְזָהָב – אִישׁ-אִישׁ 2 - 3 נְעָרִים עוֹזְרִים. הַמְּקוֹמוֹת הָיוּ סְמוּכִים זֶה לָזֶה. בָּאתִי אֶל הָאֶחָד, וְהוּא בְּקוֹמָה שְׁלִישִׁית שֶׁל בִּנְיָן גָּדוֹל, וּמָצָאתִי, כִּי תַּחַת שְׁנַיִם-שְׁלשֶׁת הַנְּעָרִים הַדְּרוּשִׁים, צוֹבְאִים עַל הַמַּדְרֵגוֹת מֵאוֹת נְעָרִים, יָם שֶׁל נְפָשׁוֹת צְעִירוֹת, כֻּלָּם כָּמוֹנִי לְהוּטִים אַחַר עֲבוֹדָה, וְהַדֶּלֶת סְגוּרָה. וְיָם-הַנֹּעַר, בִּבְדִיחוֹת וַעֲקִיצוֹת וְלִגְלוּג, נִדְחָק לְהִתְקָרֵב אֶל הַדֶּלֶת, כָּל אֶחָד חוֹשֵׁב בְּלִבּוֹ, אוּלַי יִהְיֶה הוּא הַמִּתְקַבֵּל, כְּשֶׁתָּבוֹא שְׁעַת-הַפְּתִיחָה. נִתְיָאַשְׁתִּי, וְהָלַכְתִּי אֶל הַמָּקוֹם הַשֵּׁנִי, אַף הוּא קוֹמוֹת אֲחָדוֹת לְמַעְלָה; וְגַם שָׁם הֲמוֹנֵי נְעָרִים, מִילָדִים קְטַנִּים קִצְרֵי-מִכְנָסַיִם וְעַד בַּחוּרִים אַרְכָנִים שֶׁשְּׂפָמָם מְבַצְבֵּץ.
אָז יָדַעְתִּי כִּי לֹא עַל דֶּרֶךְ זוֹ תִּמָּצֵא לִי עֲבוֹדָה. יוֹתֵר טוֹב לַעֲנוֹת לְשֶׁכָּאֵלֶּה הַדּוֹרְשִׁים מִכְתָּבִים כְּתוּבִים. וְזוֹ צָרָה: כָּל הַמּוֹדָעוֹת הַדּוֹרְשׁוֹת מִכְתָּבִים אוֹמְרוֹת: “סַפֵּר מַה-נִּסְיוֹנוֹתֶיךָ”. וְהִתְפַּלֵּאתִי: אֵיךְ יִקְנֶה נַעַר נִסָּיוֹן, אִם אֵין אִישׁ מְקַבֵּל אוֹתוֹ לַעֲבוֹדָה עַד שֶׁהוּא בַּעַל נִסָּיוֹן מִכְּבָר? סוֹף-סוֹף נִזְדַּמְּנָה לִי מוֹדָעָה שֶׁל פִירְמָה הַנִּקְרֵאת “בֵּית מַעֲלֵה-הָעִיר לִמְעִילִים וַחֲלִיפוֹת”. וְהִיא דוֹרֶשֶׁת כְּ-25 נַעַר לַעֲבוֹדָה, 8 דוֹלָר לְשָׁבוּעַ, אֵין צֹרֶךְ בְּנִסָּיוֹן, לִכְתּוֹב מִכְתָּבִים. עָרַכְתִּי מִכְתָּב בְּמֵיטַב סִגְנוֹנִי, וּלְאַחַר יָמִים אֲחָדִים קִבַּלְתִּי הַזְמָנָה לָבוֹא לַמָּחֳרָת בְּשָׁעָה 7 בַּבֹּקֶר. בָּאתִי לַמּוֹעֵד, וְעָמַדְתִּי בְּמִסְדְּרוֹן אָרֹךְ עִם קָרוֹב לְמֵאָה נְעָרִים אֲחֵרִים. הַנְּעָרִים הִבִּיטוּ אִישׁ-אִישׁ בְּעִתּוֹנוֹ, וְשָׁתְקוּ שְׁתִיקָה זוֹעֶפֶת. כָּל אֶחָד הִרְגִּישׁ בַּחֲבֵרוֹ אוֹיֵב וּמִתְחָרֶה. לְבַסּוֹף נִתְבַּקַּשְׁנוּ לַעֲלוֹת. הוֹשִׁיבוּנוּ עַל סַפְסָלִים, וְנִתַּן לָנוּ לְמַלֵּא גִלְיוֹנוֹת הַשּׁוֹאֲלִים לִשְׁמֵנוּ, וּמְקוֹם מְגוּרֵינוּ, וְחִנּוּכֵנוּ, אִם יְלִידֵי אַמֶּרִיקָה אָנוּ, וְאִם לֹא, מֵאֵיזוֹ אֶרֶץ בָּאנוּ, וְכַדּוֹמֶה. הַגִּלְיוֹנוֹת נֶאֶסְפוּ, וְכָל נַעַר, בְּהִקָּרֵא שְׁמוֹ, קָם וְעָמַד לִפְנֵי מַכְתֵּבָה אַחַת, אֶצְלָהּ יָשַׁב גּוֹי גָּבוֹהַּ וּבָרִיא, לָבוּשׁ בְּהִדּוּר. אַחֲרֵי חֲלִיפֵי מִלִּים מֻעָטוֹת עִם הַנַּעַר הָעוֹמֵד לְפָנָיו, רָשַׁם הָאִישׁ תָּו בַּגִּלָּיוֹן, וְהַנַּעַר, עָבַר עִם גִּלְיוֹנוֹ אֶל מַכְתֵּבָה שְׁנִיָּה, אֶצְלָהּ יָשַׁב מַזְכִּיר יְהוּדִי קָטָן, בַּעַל שָׂפָם וּמִשׁקָפַיִם, וְאַף הוּא רָשַׁם מַשֶּׁהוּ בַּגִּלָּיוֹן. הוּא דִבֵּר בְּקוֹל רָם, וְאָמַר לְנַעַר זֶה: “בּוֹא בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי בְּשָׁעָה שֶׁבַע!” וּלְמִשְׁנֵהוּ: " נִקְרָא לְךָ בְּעֵת הַצֹרֶךְ!" (זוֹ דֶרֶךְ-נִימוּס לוֹמַר: לֵךְ לַעֲזָאזֵל!).
נִקְרֵאתִי גַם אָנִי, וְעָמַדְתִּי בְּפִיק-בִּרְכַּיִם לִפְנֵי מְחַלֵּק הַמִּשְׂרוֹת. הוּא עִיֵּן בְּגִלְיוֹנִי, הִבִּיט עָלַי, וְשָׁאַל: “אַתָּה יוֹדֵעַ חֶשְׁבּוֹן?” אָמַרְתִּי: “צִיּוּנַי לֹא הָיוּ רָעִים בְּבֵית-הַסֵּפֶר”. הוּא רָשַׁם סִימַן-זָוִית עַל כַּרְטִיסִי, וְהֶעֱבִירַנִי אֶל הַמַּזְכִּיר. זֶה אָמַר לִי: “בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן אָנוּ מְשַׁלְּמִים רַק שִׁשָּׁה דוֹלָר לְשָׁבוּעַ, וְאַחֲרֵי כֵן, אִם אַתָּה מִצְטַיֵּן בַּעֲבוֹדָתְךָ, אַתָּה מְקַבֵּל שְׁמוֹנָה כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּמּוֹדָעָה. רְצוֹנְךָ בִּתְנָאִים אֵלֶּה, בּוֹא בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי בְּשָׁעָה שֶׁבַע”.
נִתְקַבַּלְתִּי, אֵפוֹא.
אֲנִי גַרְתִּי בַּבְּרוֹנְקְס, וְהָיִיתִי צָרִיךְ לִנְסוֹעַ לַעֲבוֹדָה בַּתַּחְתִּית. יוֹרְדִים אֶל פֶּה פָּתוּחַ בָּאֲדָמָה, אֶל תַּחֲנָה גְדוּשָׁה בַּאֲנָשִׁים. שְׁעוֹת הַבֹּקֶר, בְּלֶכֶת אֲנָשִׁים אֶל הָעֲבוֹדָה, וּשְׁעוֹת הָעֶרֶב, בְּשׁוּבָם מִשָּׁם, הֵן “שְׁעוֹת הַבֶּהָלָה”: כֵּן קוֹרְאִים לַזְּמַנִּים שֶׁבָּהֶם הַדֹּחַק גָּדוֹל בְּיוֹתֵר. וּמַהוּ הַדֹּחַק שֶׁבַּתַּחְתִּית, יֵדַע רַק מִי שֶׁנִּתְנַסָּה בּוֹ. רַכֶּבֶת הַבָּאָה הִיא מִכְּבָר מְלֵאָה אֲנָשִׁים עַד אֶפֶס מָקוֹם, אַף עַל פִּי כֵן נִדְחָקִים אֶל תּוֹכָהּ דֶּרֶךְ שְׁלשׁ הַדְּלָתוֹת שֶׁל כָּל קָרוֹן (שְׁתַּיִם מִשְּׁנֵי הַקְּצָווֹת וְאַחַת בְּאֶמְצַע) עוֹד וְעוֹד כָּהֵמָּה. וְשׁוֹמְרִים עוֹמְדִים אֵצֶל הַדְּלָתוֹת, וּמַזְהִירִים “שְׁמוֹר צַעַדְךָ!” כִּי עִתִּים יֵשׁ סֶדֶק בֵּין בָּמַת הַתַּחֲנָה וּבֵין קִיר הַקָּרוֹן, וְאֶפְשָׁר לְאָדָם לְהִכָּשֵׁל וְלִשְׁמוֹט רַגְלוֹ בּוֹ. שׁוֹמֵר זֶה בְּיָדַיִם אַמִּיצוֹת דּוֹחֵק וְכוֹבֵשׁ בִּפְנִים עוֹד אֲנָשִׁים עַל אֵלֶּה שֶׁנִּדְחֲקוּ וְנִכְנְסוּ מֵאֲלֵיהֶם, וְהוּא מוֹחֵק אֶת עֹדֶף-הָאָדָם כְּדֵי שֶׁתּוּכַלְנָה הַדְּלָתוֹת לְהִסָּגֵר.
בְּתוֹךְ הַקְּרוֹנוֹת הָאֲרֻכִּים, הַיּוֹשְׁבִים הֵם צְפוּפִים זֶה לָזֶה, וְהָעוֹמְדִים כְּבוּשִׁים יַחַד, זָכָר וּנְקֵבָה, זָקֵן וְצָעִיר, כָּל הַגְּזָעִים וְכָל הַפַּרְנָסוֹת בְּעִרְבּוּבְיָה: אֵין יַחְסָנוּת כָּאן. צְלָעוֹת וְחָזֶה נִמְעָכִים, וְהָרַגְלַיִם – תְּחִלָּה כּוֹאֲבוֹת וְאַחַר נִקְרָשׁוֹת. הַפֶּלֶא הוּא שֶׁבְּנֵי-אָדָם מִתְיַשְּׁרִים וְשָׁבִים לְקַדְמוּתָם אַחֲרֵי צֵאתָם מִלֹּעַ הָאֲדָמָה. וּמָה הַטּוֹב בְּזוֹ הָרַכֶּבֶת? שֶׁהִיא מְהִירָה מְאֹד, וְהַמְּאוֹרוֹת בַּנִקְבָּה חוֹלְפִים עַל פָּנֶיהָ בְּמַחֲרֹזֶת עָפָה. עוֹמֶדֶת הִיא מִתּוֹךְ שְׁרִיקָה צַרְחָנִית. וּבְרוּצָהּ, הִיא מַשְׁמִיעָה קוֹל נִקּוּשׁ וְהֶמְיָה, וְהוּא עִנְיָן לְגַעְגּוּעִים לְאִישׁ נְיוּ-יוֹרְק הַנִּדָּח אֶל עָרֵי-הַשָּׂדֶה. בָּעֵת הַהִיא הִתְאַהַבְתִּי בְּשִׁיר שֶׁל טֶנִיסוֹן, וְהִתְאַמְתִּי אוֹתוֹ אֶל קוֹל-הַהֲמֻלָּה שֶׁל רַכֶּבֶת הַתַּחְתִּית, עַד שֶׁהָיִיתִי שׁוֹמְעוֹ מִתְנַבֵּא מֵאֵלָיו מֵעֶצֶם הָרַעַשׁ. אֲנִי אוֹחֵז בָּרְצוּעָה שֶׁלְּמַעְלָה, וּמִתְנַדְנֵד יַחַד עִם כָּל גּוּשׁ הָאָדָם, צַלְעוֹתַי מִתְבַּקְּעוֹת מִן הַלַּחַץ, מַחְנִיקֵנִי רֵיחַ שׁוּם, בְּשַׂר-חֲזִיר, שֵׁכָר, טַבַּק וְזֵעַת-בְּשָׂרִים, וְהַקָּרוֹן הָרָץ הוֹמֶה וּמְזַמְזֵם לִי מִתּוֹךְ שִׁקְשׁוּקוֹ:
הוֹ סְנוּנִית, סְנוּנִית, הֶעָפָה עָפָה דָרוֹמָה,
עוּפִי אֵלֶיהָ, צִנְחִי אֶל זִיזֵי-חַלּוֹנָהּ הַמָּזְהָבִים,
וְסַפְּרִי, סַפְּרִי לָהּ אֵת אֲשֶׁר אַגִּיד לָךְ.
אִמְרִי לָהּ שֶׁאַתְּ מַכִּירָה אֶת שְׁנֵיהֶם:
כִּי בָהִיר, בּוֹעֵר וְקַל-דַּעַת הוּא הַדָּרוֹם,
וְקוֹדֵר, נֶאֱמָן וְרַךְ הוּא הַצָּפוֹן…
וְעוֹד פְּסוּקִים כָּאֵלֶּה, נוֹשְׁמִים מֹתֶק וּזְהַב-שֶׁמֶשׁ עֲלֵי עֵשֶׂב.
בְּ“בֵית מַעֲלֵה-הָעִיר לִמְעִילִים וַחֲלִיפוֹת” כִּנְּסוּ אֶת הַנְּעָרִים הַחֲדָשִׁים בְּחֶדֶר אֶחָד, וּבָחוּר מְאֻמָּן הָיָה לָהֶם לְמוֹרֶה: הַנְּעָרִים יוֹשְׁבִים בְּטוּרִים עַל יַד שֻׁלְחָנוֹת מִשְּׁנֵי צִדֵּי רְצוּעוֹת רָצוֹת, הַמַּגִּישׁוֹת לָהֶם קֻפְסָאוֹת רֵיקוֹת. הַמַּחְסְנָאִים מְבִיאִים לָהֶם סְחוֹרָה יַחַד עִם נְיַר-הַזְמָנָה.
(חוּץ מֵחֲלִיפוֹת וּבְגָדִים, מָכְרוּ שָׁם, עַל פִּי הַזְמָנוֹת דֹּאַר, גַּם מַסְרְקוֹת, מִבְרָשׁוֹת, וְכָל מִינֵי סִדְקִית).
הַנְּעָרִים מַשְׁוִים אֶת מִינֵי הַסְּחוֹרָה עִם הַכָּתוּב בַּהַזְמָנָה, וְעוֹבְרִים עַל חֶשְׁבּוֹן-הַכֶּסֶף הָרָשׁוּם בָּהּ, לִרְאוֹת שֶׁהוּא נָכוֹן. אָז הֵם אוֹרְזִים אֶת הַסְּחוֹרָה בְּקֻפְסָה, מַדְבִּיקִים לָהּ פִּתְקָה עִם כְּתֹבֶת, וְקוֹשְׁרִים אוֹתָהּ בְּחֶבֶל. קִשּׁוּר הַחֶבֶל מִסְתַּיֵּם בְּכֶפֶת מְיֻחָד בְּמִינוֹ, עָשׂוּי כְּמִין לוּלָאָה. אֵיךְ עוֹשִׂים כֶּפֶת זֶה, לִמֵּד הַבָּחוּר לַנְּעָרִים תּוֹךְ-כְּדֵי-דַבְּרוֹ. הַחֶבֶל נִתָּק עַל יְדֵי טַבַּעַת בַּעֲלַת-לַהַב הָעֲנוּדָה לָאֶצְבַּע. טַבַּעַת זוֹ, קוֹנִים אוֹתָהּ הַנְּעָרִים פֹּה, אֵצֶל הַפִירְמָה, בְּכַסְפָּם שֶׁלָּהֶם, וְכֵן עִפָּרוֹן מְיֻחָד וּמַחַק וְחַדְּדָן. עִם גְּמַר כָּל קֻפְסָה, כּוֹתֵב עָלֶיהָ הַנַּעַר אֶת מִסְפַּר שֻׁלְחָנוֹ.
נִתַּן לִי שֻׁלְחָן, וְנִכְנַסְתִּי לָעֲבוֹדָה. לְאַחַר שָׁעָה נִקְרֵאתִי אֶל הַמְבַקֵּר שֶׁבִּקְצֵה הַטּוּר. הוּא שְׁאֵלַנִי אִם אֵינֶנִּי יָכוֹל לַעֲבוֹד יוֹתֵר מַהֵר, וְגַם כִּהָה בִּי שֶׁאֵין הַכֶּפֶת שֶׁלִּי נַעֲשֶׂה כַּשּׁוּרָה: וּבֶאֱמֶת הָיָה צָרִיךְ לְפַטֵּר אוֹתִי מִיָּד, אֲבָל תַּחַת זֶה יְנַסֵּנִי אֵצֶל הָרְצוּעוֹת. כְּשׁוּבִי אֶל הַשֻּׁלְחָן לָקַחַת אֶת חֲפָצַי, מָצָאתִי כִּי טַבַּעַת הַלַּהַב שֶׁלִּי, וְהָעִפָּרוֹן וְהַחַדְּדָן, נֶעֶלְמוּ וְאֵינָם. נִגְנוֹב נִגְנְבוּ עַל יְדֵי הַנְּעָרִים. וְיוֹתֵר מִשֶּׁחַסְתִּי עַל אִבּוּד הַדְּבָרִים, נִצְטַעַרְתִּי עַל יַחַס מְשֻׁנֶּה זֶה מִצַּד חֲבֵרִים לַעֲבוֹדָה.
עֲבוֹדָתִי בָּרְצוּעוֹת הָיְתָה לְפַטְּמָן בְּקֻפְסָאוֹת רֵיקוֹת. אֵלּוּ הָיוּ צְבוּרוֹת עֲרֵמוֹת-עֲרֵמוֹת אֵצֶל הַכֹּתֶל לְפִי גָדְלָן. לִרְצוּעָה רְחָבָה – קֻפְסָאוֹת רְחָבוֹת, וְלִרְצוּעָה צָרָה – קֻפְסָאוֹת צָרוֹת. כְּשֶׁאָפְסָה עֲרֵמָה אַחַת, הָיִיתִי עוֹלֶה אֶל מַחְסַן-הַקֻּפְסָאוֹת מִלְמַעְלָה, עוֹרֵם מֵהֶן עַל עֶגְלַת-יָד, וּמוֹרִידָן בַּמַּעֲלִית. כֵּן עָבַדְתִּי עַד שְׁעַת-הַצָּהֳרַיִם: הָרְצוּעוֹת מִתְרוֹקְנוֹת וַאֲנִי מְמַלְּאָן, הֵן מִתְרוֹקְנוֹת וַאֲנִי מְמַלְּאָן. כָּל רְצוּעָה בִּפְנֵי עַצְמָהּ נָעָה לְאֹרֶךְ כָּל הַחֶדֶר, וְחוֹזֶרֶת וּבָאָה עַל גַּלְגַּל מִלְּמַטָּה; וְדוֹמֶה כִּי אֵין סוֹף לָהּ וְאֵין סוֹף לְרִיצָתָהּ.
בָּאָה הַפְסָקַת-הַצָּהֳרָיִם. עַל הַנְּעָרִים נֶאֱסַר לָצֵאת מִן הֶחָצֵר, פֶּן יִקְחוּ בִּכְלֵיהֶם מִן הַסְּחוֹרָה הַשַּׁיֶּכֶת לַבָּיִת. וְשָׁם בִּיתָן לִמְכִירַת נַקְנִיקֵי-וִינָה וּמִינֵי מְתִיקָה. אֲנִי, בִּהְיוֹתִי נָזִיר מִבָּשָׂר, הָיְתָה כָּל אֲרוּחָתִי חֲתִיכַת שׁוֹקוֹלָדָה, כִּי כָּמוֹנִי כִּשְׁאָר הַנְּעָרִים לֹא יָדַעְנוּ לְהִצְטַיֵּד מִבָּתֵּינוּ. וְתָמַהְתִּי שֶׁהַנְּעָרִים, אֲשֶׁר אַךְ לִפְנֵי יָמִים אֲחָדִים עָמְדוּ בַּמִּסְדְּרוֹן זְעוּמִים זֶה לָזֶה, נַעֲשׂוּ עַתָּה כְּמַכִּירִים מִכַּמָּה שָׁנִים. רַק אֲנִי נִשְׁאַרְתִּי בָּדָד. מְהֵרָה הִתְיַשְּׁבוּ כֻּלָּם עַל מַרְצֶפֶת הֶחָצֵר, וּפָתְחוּ בְּמִשְׂחַק “קְרֶפּ”, אֵלֶּה קֻבִּיּוֹת-שֵׁן – מִשְׂחַק-מָמוֹן הָאָסוּר עַל פִּי דִינֵי הַמְּדִינָה. יָשַׁבְתִּי לִי בְּרִחוּק מָקוֹם מֵהֶם עַל בָּמָה לְקַבָּלַת-סְחוֹרוֹת שֶׁהָיְתָה שָׁם וְקָרָאתִי בְּחוֹבֶרֶת אֲשֶׁר מָשִׁיתִי מִכִּיסִי, עַד שֶׁשָּׁרְקָה הַחֲצוֹצְרָה לִזְמַן-כְּנִיסָה.
אַחַר הַצָּהֳרַיִם, בְּפַטְּמִי אֶת הָרְצוּעוֹת, נִמְשְׁכוּ חֲבָלִים אֲחָדִים, מֵאֵלֶּה הַקּוֹשְׁרִים אֶת חֲבִילוֹת-הַקֻּפְסָאוֹת, לְתוֹךְ הָרְצוּעוֹת, הָלוֹךְ וְהִמָּשֵׁךְ פְּנִימָה וְהִתְכָּרֵךְ כַּמָה פְּעָמִים עַל הַגַּלְגַּלִּים לְמַטָּה. הִתְחַלְתִּי מְקַצֵּץ בָּהֶם בְּאוֹלָרִי לַהֲסִירָם מֵעַל הַגַּלְגַּלִּים. עוֹד אֲנִי עוֹשֶׂה כָּךְ, וְאוֹתוֹ הַגּוֹי הַגָּבוֹהַּ אֲשֶׁר רָשַׁם אוֹתָנוּ בָּרִאשׁוֹנָה, נִכְנָס כְּשֶׁהוּא צוֹעֵד לְאַט לְאַט, מִסְתַּכֵּל סָבִיב, מַעֲשֵׂה בַּעַל-בַּיִת, וְהוּא מָצָא אוֹתִי בְּקַלְקָלָתִי. הוּא הִפְסִיק לְרֶגַע אֶת הַחַשְׁמַל הַמֵּנִיעַ אֶת הָרְצוּעוֹת, וְעָזַר לִי לְשַׁחְרֵר אֶת הַגַּלְגַּלִּים מִן הַחֲבָלִים. לְרַוְחָתִי הָלַךְ הָלְאָה מִבְּלִי אֱמוֹר מְאוּמָה.
בָּעֶרֶב, כִּפְסוֹק תְּנוּעַת הַגַּלְגַּלִּים וְהָרְצוּעוֹת, הָעָמְדוּ כָּל הַפּוֹעֲלִים בְּשׁוּרָה אַחַת, וְשׁוֹמֵר אֵצֶל דֶּלֶת-הַיְצִיאָה סָקַר כָּל אֶחָד מֵרֹאשׁוֹ עַד רַגְלָיו, לָדַעַת אִם לֹא נִלְקַח מְאוּמָה מֵרְכוּשֹ-הַבָּיִת. יֵשׁ וְהַשּׁוֹמֵר מִשֵּׁש מִבַּחוּץ אֶת כִּיסָיו שֶׁל צָעִיר חָשׁוּד אוֹ בִּקֵּשׁ מִנַּעַר אֶחָד שֶׁיּוֹצִיא יָדָיו מִכִּיסָיו וְיַרְאֶה מַה-בָּהֶן. הַדָּבָר נַעֲשָׂה מַהֵר. כְּשֶׁבָּא תוֹרִי לַעֲבוֹר עַל פְּנֵי הַשּׁוֹמֵר הִפְסִיק אוֹתִי וּמִמֵּילָא גַם אֶת כָּל הַשּׁוּרָה שֶׁמֵּאֲחוֹרַי, וְשָׁאַל: “מַה בְּכִיסֶיךָ?” – “סְפָרִים” אָמַרְתִּי, וְכִמְעַט בָּכִיתִי מֵעֶלְבּוֹן. הוּא לֹא הֶאֱמִין לִי, וְשָׁלַח יָדָיו אֶל תּוֹךְ כִּיסַי, וְהִתְחִיל מוֹצִיא מִשָּׁם הַעְתָּקוֹת מִשִּׁירִים שֶׁנָּשְׂאוּ חֵן לְפָנַי, חוֹבְרוֹת-תַּעֲמוּלָה אַנַּרְכִיסְטִיּוֹת, סֵפֶר-שִׁירִים קָטָן בִּלְתִּי-מְכֹרָךְ, חֲרוּזִים לְהֵילֵינָה (מִבְּרוֹנְקְס וְלֹא מִטְּרוֹיָה), מִטְפַּחַת מְלֻכְלֶכֶת. וְכָל הַנְּעָרִים מוֹתְחִים רָאשֵׁיהֶם לְהַבִּיט. לְבַסּוֹף הִגִּיעַ לָאוֹלָר. “עֲמוֹד רֶגַע הַצִּדָּה”, אָמַר. הוּא נָתַן לִשְׁאָר הַשּׁוּרָה לַעֲבוֹר; וְאוֹתִי לָקַח אֶל רֹאשׁ-הַמַּחְסָן. הַלָּה בָּדַק אֶת הָאוֹלָר וְהֵעִיד בּוֹ שֶׁלֹּא מִסְּחוֹרוֹתֵיהֶם הוּא, וְהַשּׁוֹמֵר נְתָנַנִי לָלֶכֶת. אַצְתִּי אֶל הַתַּחְתִּית.
בַּבַּיִת אָמְרָה אִמָּא: “רַק יוֹם אֶחָד עָבַדְתָּ, וּכְבָר יֵשׁ סִימָנִים כְּחֻלִּים תַּחַת עֵינֶיךָ”.
אַחֲרִית דָּבָר: כְּבוֹא סוֹף הַחֹדֶשׁ, עֵת לְקַבֵּל אֶת שְׁמוֹנַת הַדּוֹלָרִים לְשָׁבוּעַ תַּחַת הַשִּׁשָּׁה, פִּטְּרוּ אוֹתִי וְאֶת כָּל הַנְּעָרִים שֶׁנִּתְקַבְּלוּ אִתִּי יַחַד. וּבָעִתּוֹן שׁוּב הוֹפִיעָה מוֹדָעָה הָאוֹמֶרֶת: “דְּרוּשִׁים כְּ-25 נַעַר לַעֲבוֹדָה, 8 דוֹלָרִים לְשָׁבוּעַ, לֹא צְרִיכִים נִסָּיוֹן, לַעֲנוֹת בְּמִכְתָּב, בֵּית מַעֲלֶה-הָעִיר לִמְעִילִים וַחֲלִיפוֹת, נְיוּ-יוֹרְק”.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.