כשפקח נחום הקטן את עיניו כבר דלקה בחדר עששית קטנה ואבא עמד ליד מטתו.
– קומה, נחום’קה, קומה. הרי בקשת כי יעירוך ל“סליחות”. קומה, איפוא.
נחום עדיין היה שקוע כולו בשינה. מאחד הרחובות המרוחקים עלה באזניו קולו העמום של ר' ינקיל השמש, הרווי עצבות וסוד:
– קומו, קומו לסלי־חו־ת!
נחום התהפך על צדו השני ומלמל:
– תיכף, אבא, מיד אקום…
אבל אבא לא סר ממנו וטלטל אותו:
– קום, נחום’קי, ולא – אלך לבית־הכנסת בלעדיך.
בשארית כוחותיו קם הילד, שפשף את עיניו, פיהק פיהוק ממושך והלך חרש אל המטבח לרחוץ את ידיו ופניו. אבא זרז אותו ובעינים עצומות למחצה לבש את בגדיו. כעבור רגעים מספר כבר נמצא מעבר לדלת כשידו ביד אביו.
בחוץ היה חושך. השמים היו זרועים כוכבים נוצצים ורק פה ושם שטו על פניהם עננים קלים. רוח קרירה ומשיבת נפש נשבה. האויר היה רווי ריחות לילה נעימים וחריפים שנישאו מגינות קרובות ורחוקות ומדירי העזים שב“עמק הענבים” אשר לרגלי הר ציון. מעברים נשמע לחשם של ההולכים לבית־הכנסת. אולם איש לא נראה בחשיכה. אך כשהגיעו לרחוב בית־הכנסת היה מוצף כולו אור שחדר מבעד חלונות ההיכל הגבוהים.
רגש גאוה מילא את כל חדרי לבו של נחום. באישון לילה, בשעה שכל חבריו ישנים עדיין את שנתם, כבר נמצא הוא ברחוב! כאחד הגדולים ממש! ומה יהיה מראה פניהם מחר, לכשיוודע להם דבר גבורתו וגדולתו!
והנה הגיעו לשערי בית־הכנסת. אבא נטל את ידיו ליד הפתח והכניסו פנימה. כל המנורות דלקו והאור הרב אילצו לעצום את עיניו ולפקחן חליפות, עד אשר הסתגל אליו.
בבית־הכנסת כבר היה קהל רב; יהודים מבוגרים, בחורים ונערים. הכל ישבו במקומותיהם ועיינו בסידוריהם ובספרי הסליחות.
אביו של נחום ישב במקומו במזרח ואותו, את נחום, הושיב על ידו. נחום סקר את הקהל וחיפש בעיניו שמא ימצא בין הקהל את אחד מחבריו לחדר, אך – לא ולא! אין אף אחד מהם. הוא היחידי והצעיר בכל הקהל. מרוב גאוה והכרת ערך עצמו פתח את סידורו של אבא והתחיל מעיין בו…
– ואיה החזן החדש, אבא? – שאל.
הראה לו אביו באצבעו על יהודי גבה־קומה ורחב־גרם, שעמד לא הרחק מהם ליד הכותל המזרחי. זקן ארוך ומהודר ששיבה זרקה בו עטר את לחייו, ולבוש היה חלוק לבן כשלג עם אבנט משי רחב.
נחום הסתכל בחזן ולבו גדל ורחב. אך זהו חזן, חשב בלבו, תענוג להביט בו!
– והמשוררים אים? – הוסיף נחום לשאול.
– ר' יצחק מנעים זמירות בלא מקהלה – השיב אביו.
– כך?…
בינתים נתמלא בית־הכנסת קהל רב עד אפס מקום. ר' ינקיל השמש דפק שלוש פעמים על השולחן שעל הבימה והגבאי רמז לחזן לגשת אל העמוד.
החזן השתעל שיעול זעיר, קם ממקומו, ובלכתו אל העמוד פתח בקול ערב ומלא:
– פותח את ידיך ומשביע לכל חי רצון.
כל המתפללים ישבו כמוקסמים. רעד עבר בכל גופו של נחום. בפעם הראשונה בחייו שמע חזן כזה. קולו צלצל כפעמון בכל פינות ההיכל. כארי עמד ליד העמוד ופזם את הפסוקים האחרונים מתפילת “אשרי”. המתפללים העיפו מבטי התפעלות זה אל זה ופיותיהם היו פעורים. וכשפתח החזן ב“יתגדל ויתקדש שמיה רבה”, קם כל הקהל על רגליו ורבים הצטופפו מסביב לעמוד כדי שלא יאבד מהם, חלילה, אף צליל אחד מן הצלילים הנפלאים.
נחום ישב ליד אביו והקשיב קשב רב לקולו האדיר והנפלא של החזן. הוא לא נדחק אל העמוד, כי הסליחות של ר' יצחק נשאוהו הרחק הרחק וטלטלוהו לעולמות עליונים. שוב לא ראה ולא הרגיש את הנעשה סביבו. נדמה היה לו כי שערי השמים נפתחו והוא רואה את הקב"ה יושב על כסא של אש והמלאכים מרחפים בגן־העדן ואומרים שירה. בדמיונו הצעיר ראה תמונות מרהיבות: שמי תכלת בהירים ושקופים, עצי פרי נוטפים אגלי טל, חורשות ירוקות ומצלות ומשעולים צרים מתפתלים כנחשים. וכנפי המלאכים המרחפים באוויר צחורות, ורינה צוהלת משתפכת מגרונם. ושוב הוא רואה את כסא האש, אך שום דמות לא תראה; לא גוף ולא פנים, רק חיוך… חיוך טוב ומיטיב; חיוך המשתקף מתוך הצלילים הלבביים של ר' יצחק.
למעלה משעה התחטא ר' יצחק לפני רבון העולם, וכשסיים, כאילו נפל נחום מגבהי שחקים ארצה. עיניו נפקחו והנה ראה מבעד החלונות הגבוהים כי הכוכבים החוירו והשחר עלה. רבים מן המתפללים יצאו החוצה לשאוף אוויר צח ויצא נחום אף הוא.
השמים עדיין מכוסים היו עננים קלים ובהירים, האוויר היה קריר והטל ירד על הארץ. ברחובות שרר שקט. רק אי שם חרקה דלת ונשמע קול אשה מדברת או בכי תינוק. מעל לגג בית־הכנסת חגו סנוניות והאנקורים בין ענפי האקליפטוסים מלאו את חלל העולם שירה ורינה.
מתוך בית־הכנסת בקע ועלה קולו של ר' ינקיל השמש בפתחו בתפילת שחרית של חול:
– מזמור שיר חנוכת הבית…
ונחום נכנס לבית־הכנסת וברגש גאוה פתח את סידורו והתחיל מתפלל בכוונה ובלב שלם.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.