וַתְּדַבֵּר מִרְיָם וְאַהֲרֹן בְּמֹשֶה עַל אֹדוֹת הָאִשָּׁה הַכֻּשִׁית אֲשֶׁר לָקָח,

כִּי אִשָּׁה כֻשִׁית לָקָח. וַיֹּאמְרוּ: הֲרַק אַךְ בְּמֹשֶה דִּבֶּר ה', הֲלֹא גַּם

בָּנוּ דִבֵּר, וַיִּשְׁמַע ה'. וְהָאִישׁ מֹשֶה עָנָו מְאֹד מִכֹּל הָאָדָם – – –

וְהִנֵּה מִרְיָם מְצֹרַעָת כַּשָּׁלֶג.

(במדבר יב, א–ג, י)

אוֹי לִי כִּי נִכְשָׁלְתִּי!

אֵיךְ לִבִּי מְלָאַנִי רְכִילָה לָלֶכֶת בְּחַיֵּי רוֹעֵה עַמִּי,

יַד יָמִין שֶׁל צוּר הַיְשׁוּעָה?

מַה קָּרָה עֵת לֹא חִשַּׁבְתִּי,

כִּי מֹשֶה יְלוּד אִשָּׁה הוּא, לֹא מַלְאַךְ שָׁמָיִם?

וַהֲיֵשׁ אָדָם – לֹא יֶחֱטָא?

וַהֲלֹא גַם לֹא חַטָּא הוּא, אִם אִשָּׁה כוּשִׁית לָקָח.

אֵיךְ נָתַתִּי לְיִצְרִי כִּי יַשִּׁיאֵנִי,

וְסָרָה כִּי אֲדַבֵּר עַל בְּחִיר עֶלְיוֹן –

תַּחַת הִתְגָּאוֹת בּוֹ כִּי אָחִי הוּא?

וְחִשְּׁבוֹנוֹתָי, כֵּיצַד נֶעְלַם מִמֶּנִּי –

לַנִּרְגָּנִים, וְרַק לָהֶם, יָדִי אֲנִי נוֹתָנֶת?

יַד אַחַת־הָעָם הִיא זֹאת?

לֹא – יַד אָחוֹת שֶׁל הַבָּחִיר, שֶׁל בְּחִיר אֱלוֹהַּ.

וְיוֹתֵר – הֵן זוֹ אָחוֹת, וְעוֹד – גַּם הִיא בַּנִּבָּאִים.

אָז, בְּעֵת צַוֵּי הָרֶשַׁע שֶׁל פַּרְעֹה, מִפִּי יָצְאָה הַנְּבוּאָה,

כִּי בֵן תֵּלֵד אִמִּי, יוֹשִׁיעַ אֶת הָעָם.

וּכְמוֹ נֶעְצַר דָּמִי, כַּאֲשֶׁר נָשַׁק אָבִי לִי עַל רֹאשִׁי:

“בִּתִּי, קֻיְּמָה נְבוּאָתֵךְ!”

כַּמָּה נִפְעַם־גָּעַשׁ לִבִּי, עֵת אוֹר פִּתְאֹם הֵאִיר הַבַּיִת עִם הֻלַּדְתּוֹ.

וַהֲלֹא אֵין עוֹד מִי פִּלְאֵי הַצָּלָתוֹ רָאָה,

עֵת בָּאָה בַת־פַּרְעֹה לִרְחֹץ עַל הַיְאֹר.

הֵן אַף פִּלְאֵי הַצָּלָתוֹ מֵרוּחַ בֵּית פַּרְעֹה – הֵדָיו מָלְאוּ הַבָּיִת.

וְצַעֲדוֹ רִאשׁוֹן לְהִנָּתֵק – יָצָא לִרְאוֹת אֶחָיו בְּסִבְלוֹתָם.

כְּבָר לִפְנֵי אֵם יְלָדַתּוּ – בְּמָסֹרֶת בְּרִית הַמְיַלְּדוֹת כְּמוֹ הוּבָא.

הֵן הֵפֵרוּ צַו פַּרְעֹה, וְלֹא הֵמִיתוּ יְלוּדֵי הָעִבְרִיּוֹת –

הוּא נִסְכַּן יוֹתֵר מֵהֶן.

הֵן הָרַג אֶת הַמִּצְרִי, אֲשֶׁר הִכָּה הָעֶבֶד הָעִבְרִי – אָחִי לֹא הִכִּירוֹ.

אֵיךְ הֵעַזְתִּי הִדַּמּוֹת לוֹ לְמֹשֶה? הֲגַם אוֹתִי, אֵלִי, שָׁלַחְתָּ אֶל פַּרְעֹה

שֵׂאת דְּבָרֶיךָ, לְהַזְהִיר וּלְהָבִיא עֲלֵי מִצְרַיִם עֶשֶׂר הַמַּכּוֹת?

הַאוֹתִי צִוִּיתָ לְהָרִים מַטֶּה, לִנְטוֹת יָדִי וּלְהַבְקִיעַ אֶת יַם־סוּף?

הַאֲנִי עָלִיתִי הַר סִינַי קַבֵּל לוּחוֹת הַבְּרִית?

כֵּן. תָּמִיד תָּמַהְתִּי, מַה גְּדוֹלִים עֻלּוֹ וּפָעֳלוֹ.

אַךְ גַּם רָאִיתִי אָח – וְאָח קָטָן.

אֵיךְ הִרְהַבְתִּי עֹז? אֵיכָה?

וְכֵיצַד חִשֵּׁב לִבִּי בְלֹא חֲשׁב עַל כְּאֵב לִבּוֹ –

אֲנִי הֵן מוֹצִיאָה עָלָיו דִּבָּה רָעָה?

מִמֶּנִּי אֵיךְ תְּכוּנַת עָנָו מִכָּל אָדָם נֶעְלָמָה?

הֵן לֹא יַעֲלֶה עַל לְבָבוֹ הָשֵׁב מָנָה אַחַת אַפָּיִם. אַף לֹא בָאֵר נַסּוֹת.

וְגַם לֹא יִצְטַדָּק. עַתָּה אֲנִי רוֹאָה, אֲבוֹי – בְּמַעֲשִׂי זָדוֹן.

כֵּן. זְדוֹן לִבִּי הִשִּׁיא אֶת אַהֲרֹן, הַטּוֹב, רוֹדֵף שָׁלוֹם וָחֶסֶד.

כְּמוֹ הַנָּחָשׁ אָז לְחַוָּה, וּלְאָדָם הָיְתָה חַוָּה – הָיִיתִי לְאַהֲרֹן.

וְהִנֵּה אֶחָי, שְׁנֵיהֶם, הֶרְאוּ גְדֻלַּת הַנֶּפֶשׁ גַּם הַפָּעַם –

כֹּה הִפְצִירוּ לְהַקְטִין עָנְשִׁי. וְאָנֹכִי פָּגַעְתִּי בִשְׁנֵיהֶם. וְכֹה קָשׁוֹת.

כֵּן. לַנִּרְגָּנִים עָזַרְתִּי. בְּנֵי אָבִינוּ רַק בָּזוּ לִנְזִיד הָעֲדָשִׁים.

הַנָּזִיד הָיָה לְסֵמֶל שֶׁל רֵיקִים וּפוֹחֲזִים וְשֶׁל חִדְלֵי אִישִׁים.

אַךְ דּוֹרות עַבְדוּת הֶחֱלִישׁוּ בְלִבּוֹת רַבִּים הַחֹסֶן.

הֵד עַמָּם בְּצָרָתוֹ לְלִבּוֹתָם לֹא עוֹד יַגִּיעַ,

וּבָעָם רַק אֵם נוֹתֶנֶת הֵם רוֹאִים.

לֹא חֵרוּת מוּל הָעֵינָיִם, לֹא הַגְּאֻלָּה בַדָּרֶךְ. רַק מִלּוּא קֵבָה – הַדָּגֶל.

לֹא רַק מַיִם אִם יֶחְסָרוּ, גַּם בְּצָלִים, שׁוּמִים אִם אָיִן,

הָאָסוֹן כָּבֵד לָהֶם. רַק מְצוּקוֹת הַגּוּף שׁוֹלְטוֹת בָּם.

נְכוֹנִים לָשׁוּב מִצְרַיְמָה בַּעֲבוּר הָעֲדָשִׁים.

כִּי בִשְׁלֹט הַיְצָרִים שָׁכָחוּ:

צַו הַמָּוֶת לַבָּנִים הַיִּלּוֹדִים;

וִילָדִים לְתוֹךְ קִירוֹת הוּשָׂמוּ – לְהַשְׁלִים מַתְכֹּנֶת לְבֵנִים.

רַע מִזֶּה, תְּכוּנָה אַחֶרֶת שֶׁל רָאשֵׁי הַנִּרְגָּנִים –

וּבְחָפְזָם הַעֲלוֹת כְּבוֹדָם:

בַּגְּדוֹלִים יִתְּנוּ אָז דֹּפִי, בְּאַנְשֵׁי לֵבָב אוֹ רוּחַ – מִזְּמַנָּם אוֹ מֵעָבָר.

מִגְרָעוֹת בָּם יְחַפֵּשׂוּ – לְגַלּוֹת עֶרְווֹת דְּבָרִים.

יֵש אֲשֶׁר פְּנֵיהֶם יָאִירוּ, אוֹ בַחֲלָקוֹת יַחֲנִיפוּ,

אַךְ הָאֶרֶס אַט מַבְקִיעַ וְחוֹדֵר לַלְּבָבוֹת;

יֵשׁ בְּזַעַף יְדַבֵּרוּ אוֹ בִשְׂפַת לָצוֹן יָשִׂיחוּ,

וְקָשֶׁה לַחְשׂף הַשֶּׁקֶר שֶׁל נִרְאִים כְּצַדִּיקִים.

הַשּׁוֹמֵע מְגַלֶּה אָז, כִּי עֵינָיו אָכֵן נִפְקָחוּ –

מֵעַתָּה נֶעֱרָצוֹ הוּא גַם נִלְעָג וְגַם נָלוֹז.

כְּבוֹד הַנִּרְגָּנִים לֹא יָעַל, אַךְ לָרֹב חוֹבֵל הַנֵּזֶק.

כִּי מַאְדִּיר אֶת שְׁגִיאוֹתָיו שֶׁל גְּדוֹל הַנָּפֶשׁ, בְּלֹא הַאְדֵּר מִפְעֲלוֹתָיו.

בְּצִבְעֵי שְׁקָרִים יִצְבַּע כָּךְ אֶת הַיֵּשׁ הָאֲמִתִּי, וְהָרֶפֶשׁ שֵׁמֶץ מֶנְהוּ יִדָּבַק –

בַּגָּדוֹל יִפְגַּע פַּגֹעַ, וְחָשׁוּב מִזֶּה – בָּעָם. כִּי גְדוֹלֵי הָעָם הֵם דֶּבֶק,

וְאָבָק־אָדָם הֵם מְחַבְּרִים לְגוּשׁ מוּצָק אֶחָד.

וּבְאֵין כְּבוֹדָם בְּרֶגֶשׁ הֲמוֹנִים מָשְׁזָר,

אָז כְּעֵדֶר בְּלִי רוֹעֵהוּ הוּא הָעָם.

כָּל חָסְנוֹ אָחוּז בְּרָעַד, הוּא תוֹעֶה בִמְבוּכָה.

כְּמוֹ אֵין גֶּזַע, אֵין יְסוֹד בּוֹ.

מַטָּרָה גַּם הִיא נֶחֱלָשֶׁת, עִם כָּל רוּחַ תִּתְנוֹדָד.

אֵין אָז מִי יָנִיף הַדָּגֶל.

מִי שָׁלוֹם יַשְׁכִּין בְּקֶרֶב, וְיִנְהַג בְּעֹז וָדָעַת.

לַנִּרְגָּן מַעְצוֹר אֵינֶנּוּ. כָּל אָדָם, גַּם אִם מוֹפֵת הוּא –

מַטָּרָה בִּשְׁבִיל חִצָּיו.

וּמֹשֶה לֹא פַּעַם מַטָּרָה כָּזוֹ הָיָה.

טוֹב, אֵלִי, כִּי עֲנַשְׁתָּנִי, וְצֹרָעְתִּי. וּכְבֵדָה מִנְּשׂוֹא צָרָעַת,

אַךְ מוּל חֵטְא כָּבֵד מִנְּשׂוֹא יוֹתֵר, נִדְמֶה, כִּי קַל הָעֹנֶשׁ.

לֹא. מָנוֹחַ לֹא אֵדַע עוֹד, יְיַסְּרוּנִי כִלְיוֹתַי עַד סוֹף יָמָי –

לֹא רַק לְאַחַי חָטָאתִי, אַף לְבֵית אָבִי כֻלּוֹ.

וְאוּלָם יוֹתֵר עוֹד הֲרֵעוֹתִי – כָּךְ גָּלִיתָ אֶת אָזְנֵינוּ תְמוֹל –

תַּחַת עַבְדְּךָ חָתָרְתִּי, הַנָּבִיא בְחִירֶךָ.

וְהָרַע מִכֹּל פָּעַלְתִּי נֶגֶד טוּב עַמִּי –

בְּרֹאשׁוֹ, בְּחִין עֶרְכּוֹ פָּגָעְתִּי,

דְּמוּת תִּקְרַן אוּלַי גַּם בְּעַמִּי לְדוֹרוֹתָיו.

מִי יוּכַל עַתָּה הַעֲרֵךְ, אֵיךְ בִּתְקוּפוֹת מָצוֹק וָרֶצַח אוֹן קוֹרֵן יוּכַל הוֹשֵׁעַ,

עֵת עַמִּי נָתוּן בֵּין מְצָרֵי כְלָיָה אוֹ תֹפֶת.

עֵת יִכְמַהּ לִבּוֹ לְנֹחַם וּלְמִשְׁעָנֶת,

עַד תָּבוֹא הַגְּאֻלָּה – הִבְטָחְתָּ.

אוֹי לִי, יָד לַנִּרְגָּנִים נָתָתִּי.

מֶה עָשִׂיתִי – הוֹ, אֵלִי. חֲמָל־נָא עַל עַמֶּךָ.

נָא, מְחֵה כֹחָהּ הָרַע שֶׁל לְזוּת־שְׂפָתַי שֶׁלִּי.

סְלַח־נָא, סְלַח, אֵלִי!

תשנ"ב