וְיוֹסֵף יָשַב אָז בְּהֵיכָלוֹ עַל כִּסֵא-כְבוֹדוֹ, לָבוּש בוּץ וְאַרְגָמָן וּבְרֹאשוֹ עֲטֶרֶת זָהָב וְכָל גִבּוֹרָיו מִסָבִיב לוֹ. וַיַרְא יוֹסֵף אֶת אֶחָיו וַיַכִּירֵם וְהֵם לֹא הִכִּירוּהוּ. וַיאֹמֶר אֲלֵיהֶם יוֹסֵף: מֵאַיִן בָּאתֶם? – וַיַעֲנוּ הָאַחִים: מֵאֶרֶץ כְּנַעַן לִשְבֹּר אֹכֶל לְמִחְיַת בֵּיתֵנוּ בָּאוּ עֲבָדֶיךָ. וַיאֹמֶר יוֹסֵף: אִם בֶּאֱמֶת וּבְתָמִים בָּאתֶם לִשְבֹּר בָּר לְמִחְיַת בֵּיתְכֶם – לָמָה נִכְנַסְתֶּם הָעִירָה דֶרֶךְ עֲשָׂרָה שְעָרִים? אֵין זֶה כִּי מְרַגְלִים אַתֶּם וְלַחְפֹּר אֶת הָאָרֶץ בָּאתֶם! – וַיַעֲנוּ הָאַחִים פֶּה אֶחָד: כֵּנִים אֲנַחְנוּ, לֹא הָיוּ עֲבָדֶיךָ מְרַגְלִים וּבָאנוּ הָעִירָה אִיש-אִיש דֶרֶךְ שַעַר אַחֵר, כִּי עֲבָדֶיךָ אַחִים בְּנֵי אִיש אֶחָד בְּאֶרֶץ כְּנַעַן; וַיְצַו עָלֵינוּ אָבִינוּ, כִּי לֹא נָבֹא דֶרֶךְ שַעַר אֶחָד מִפְּנֵי יוֹשְבֵי הָאָרֶץ, פֶּן יאֹמְרוּ כִי לֶחֶם רַב מְאֹד בָּאנוּ לְהוֹצִיא מִמִצְרָיִם. וַיאֹמֶר יוֹסֵף: וְלָמָה הִתְמַהְמַהְתֶּם לִשְבֹּר בָּר זֶה שְלֹשָה יָמִים לְבוֹאֲכֶם הָעִירָה וּמָה עֲשִׂיתֶם שְלֹשָה יָמִים בְּבֵית-הַמִשְתֶּה? הוּא אֲשֶר אָמַרְתִּי: מְרַגְלִים אַתֶּם! – וַיֹאמְרוּ הָאַחִים אל יוֹסֵף: חָלִילָה לַאֲדוֹנֵנוּ מִדַבֵּר כַּדְבָרִים הָאֵלֶה. שְנֵים עָשָׂר אַחִים אֲנַחְנוּ, בְּנֵי יַעֲקֹב בָּן יִצְחָק בֶּן אַבְרָהָם הָעִבְרִי! – וְהִנֵה הַקָטָן נִשְאַר אֶת אָבִינוּ בְּאֶרֶץ כְּנַעַן, וְהָאֶחָד אָבַד וְאֵינֶנוּ. וַנֹאמֶר אוּלַי נִמְצָאֵהוּ פֹה בְּשַעַר הָעֲבָדִים וַנָבוֹא גַם אֶל בֵּית הַמִשְתֶּה לְחַפְּשֵׂהוּ, – כִּי שָמַעְנוּ אֲשֶר נִמְכַּר לְעֶבֶד מִצְרָיְמָה. וַיִשְאָלֵם יוֹסֵף: וְלוּא מְצָאתֶם אֶת אֲחִיכֶם וַאֲדוֹנָיו יְבַקֵש בַּעֲדוֹ מְחִיר רַב עַד מְאֹד – הַהֱיִתֶם נוֹתְנִים כֹּפֶר נַפְשוֹ? – וַיַעֲנוּ הָאַחִים פֶּה אֶחָד: נָתֹן נִתֵּן! – וַיוֹסֶף יוֹסֵף לְשָאֲלָם: וּמָה הֱיִיתֶם עוֹשִׂים לוּא לֹא חָפֵץ אֲדוֹנָיו לָקַחַת פִּדְיוֹן בְּעַד אֲחִיכֶם הָעֶבֶד? – וַיַעֲנוּ הָאַחִים פֶּה אֶחָד: הָיִינוּ לוֹקְחִים אֶת אָחִינוּ מִידֵי אֲדוֹנָיו בְּחָזְקָה, וְחַרְבֵּנוּ תוֹשִיעַ לָנוּ. וַיאֹמֶר יוֹסֵף: הוּא אֲשֶר דִבַּרְתִּי לָכֶם, כִּי מְרַגְלִים אַתֶּם: כִּי לַהֲרוֹג אֶת יוֹשְבֵי הָאָרֶץ בָּאתֶם בְּשֶל אֲחִיכֶם הָאֶחָד, כְּמוֹ שֶעֲשִׂיתֶם לָעִיר שְכֶם בַּעֲבוּר אֲחוֹתְכֶם! – וְעַתָּה אִם בֶּאֱמֶת כֵּנִים אַתֶּם – הָבִיאוּ לִי אֶת אֲחִיכֶם הַקָטָן, וְאֵדַע כִּי לֹא מְרַגְלִים אַתֶּם. וַיַעֲנוּ הָאַחִים: לֹא יִתַּן אָבִינוּ הַזָקֵן אֶת בְּנוֹ הַקָטָן לָרֶדֶת מִצְרַיְמָה, כִּי נֶפֶש עַבְדְךָ אָבִינוּ קְשוּרָה מְאֹד בְּנַפְשוֹ מִיוֹם אֲשֶר אָבַד אָחִיו בֶּן אִמוֹ…

וַיְצַו יוֹסֵף אֶת שִבְעִים גִבּוֹרָיו לֶאֱסֹר אֶת עֲשֶׂרֶת הָאַחִים וּלְשִׂימָם בַּמִשְמָר לִשְלֹשֶת יָמִים. וַיְהִי בַּיוֹם הַשְלִישִי וַיאֹמֶר לָהֶם יוֹסֵף: אִם כֵּנִים אַתֶּם, זֹאת עֲשׂוּ: אֲחִיכֶם הָאֶחָד יִשָאֵר בַּמִשְמָר וְאַתֶּם לְכוּ הָבִיאוּ שֶבֶר רַעֲבוֹן בָּתֵּיכֶם וּלְקַחְתֶּם אֶת אֲחִיכֶם הַקָטָן וְשַבְתֶּם הֵנָה, וְאֵדַע כִּי לֹא מְרַגְלִים אַתֶּם, וְאֶת הָאָרֶץ תִּסְחָרוּ. וַיִקַח מֵאִתָּם אֶת שִמְעוֹן וַיאֹמֶר לְאָסְרֵהוּ שֵנִית, וְלֹא נְתָנוֹ שִמְעוֹן לְהֵאָסֵר בְּיָדוֹ. וַיִקְרָא יוֹסֵף לְשִבְעִים גִבּוֹרָיו וְחַרְבוֹתָם שְלוּפוֹת בִּידֵיהֶם כִּי יֶאֱסְרוּ אֶת שִמְעוֹן בָּאזִקִים. וַיִגְשוּ גִבּוֹרֵי יוֹסֵף אֶל שִמְעוֹן לְאָסְרֵהוּ – וַיַרְעֵם עֲלֵיהֶם שִמְעוֹן בְּקוֹל נוֹרָא וַיִבָּהֲלוּ מִפָּנָיו וַיִסוֹגוּ אָחוֹר. וַיַרְא אֶפְרַיִם בֶּן יוֹסֵף אֶת הַדָבָר הַזֶה וַיִחַר אַפּוֹ, וַיִתְגַנֵב אֶל שִמְעוֹן בַּלָט מֵאֲחוֹרָיו וַיאֹחַז בּוֹ וַיֶאֶסְרֵהוּ בִנְחֻשְתָּיִם; וַיִתְמְהוּ הָאַחִים לִגְבוּרַת הַנָעַר. וַיְהִי אַחֲרֵי כֵן וַיִקְרָא יוֹסֵף לַאֲשֶר עַל בֵּיתוֹ וַיְצַוֵהוּ לְמַלֵא אֶת אַמְתְּחוֹת הָאַחִים בָּר, כַּאֲשֶר יוּכְלוּ שְׂאֵת, וּלְהָשִיב לְאִיש-אִיש אֶת כַּסְפּוֹ בְּאַמְתַּחְתוֹ. וַיִצַו יוֹסֵף אֶת בְּנֵי יַעֲקֹב לֵאמֹר: הִשָמְרוּ לָכֶם, פֶּן תַּמְרוּ אֶת פִּי וְלֹא תָבִיאוּ אֶת אֲחִיכֶם הַקָטָן אֵלָי, כִּי רַק אָז אֵדַע כִּי אֱמֶת בְּפִיכֶם וְלֹא מְרַגְלִים אַּתֶּם וְאָשִיב לָכֶם אֶת אֲחִיכֶם הָאָסוּר פֹּה וְשַבְתֶּם בְּשָלוֹם אֶל אֲבִיכֶם. וַיַעֲנוּ הָאַחִים וַיאֹמֵרוּ: כַּאֲשֶר דִבֶּר אֲדוֹנֵנוּ יַעֲשׂוּ עֲבָדֶיךָ. וַיִשְתַּחֲווּ לוֹ אַפַּיִם אַרְצָה וַיֵצְאוּ מֵאֵת פָּנָיו, וַיַעַמְסוּ אֶת אַמְתְּחוֹתֵיהֶם הַמְלֵאוֹת בָּר עַל חֲמוֹרֵיהֶם וַיֵלְכוּ לָשוּב אַרְצָה כְּנָעַן. וַיְהִי בְּבֹאָם אֶל הַמָלוֹן וַיִפְתַּח לֵוִי אֶת שַׂקוֹ לָתֵת מִסְפֹּא לַחֲמוֹרוֹ וַיַרְא וְהִנֵה הוַּשב כֶּסֶף שִבְרוֹ בְּמִשְקָלוֹ. וַיאֹמֶר אֶל אֶחָיו: הוּשַב כַּסְפִּי וְהִנֵה הוּא בְאַמְתַּחְתִּי. וַיִירְאוּ הָאַחִים מְאֹד וַיאֹמְרוּ אִיש אֶל אָחִיו: הִנֵה נְתָנָנוּ ה' בִּידֵי מוֹשֵל אֶרֶץ מִצְרַיִם לְהִתְעוֹלֵל עָלֵינוּ וּלְהִסְתּוֹלֵל בָּנוּ. וַיאֹמֶר יְהוּדָה אֶל אֶחָיו: אֲבָל אֲשֵמִים אֲנַחְנוּ עַל מָכְרֵנוּ אֶת אָחִינוּ, עַצְמֵנוּ וּבְשָׂרֵנוּ, לְעָבֶד! – וַיאֹמֶר רְאוּבֵן: הֲלֹא אָמַרְתִּי אֲלֵיכֶם: אַל תֶּחֶטְאוּ בַיֶלֶד, וְלֹא שְמַעְתֶּם בְּקוֹלִי!

וַיָשוּבוּ תִּשְעַת הָאַחִים לְבֵית אֲבִיהֶם וַיְסַפְּרוּ לוֹ כָּל הַקוֹרוֹת אוֹתָם וְאֶת אֲשֶר צִוָה עֲלֵיהֶם מוֹשֵל הָאָרֶץ לְהָבִיא אֶת בִּנְיָמִין אֵלָיו. וַיְהִי הֵם מְרִיקִים אֶת אַמְתְּחוֹתֵיהֶם וְהִנֵה כֶסֶף אִיש-אִיש – בְּאַמְתַּחְתּוֹ, וַייִרְאוּ מְאֹד מְאֹד הֵמָה וְיַעֲקֹב אֲבִיהֶם. וַיאֹמֶר אֲלֵיהֶם יַעֲקֹב: מַה זאֹת עֲשִׂיתֶם לִי: אֶת יוֹסֵף שָלַחְתִּי לִרְאוֹת אֶת שְלוֹמְכֶם וַתֹּאמְרוּ, כִּי חַיָה רָעָה אֲכָלָתְהוּ; אֶת שִמְעוֹן שָלַחְתִּי אִתְּכֶם לִשְבֹּר בָּר – וַתֹּאמְרוּ, כִּי מוֹשֵל מִצְרַיִם אֲסָרָהוּ; וְאִם גַם אֶת בִּנְיָמִין תִּקָחוּ – וְהוֹרַדְתֶּם אֶת שֵׂיבָתִי בְּיָגוֹן שְאוֹלָה. וַיאֹמֶר רְאוּבֵן אֶל אָבִיו: אֶת שְנֵי בָנַי תָּמִית אִם לֹא נָבִיא לְךָ אֶת שִמְעוֹן וְלֹא נָשִיב לְךָ אֶת בִּנְיָמִין. וַיַעַן יַעֲקֹב: לֹא יֵרֵד בִּנְיָמִין עִמְכֶם. כִּי אָחִיו מֵת וְהוּא לְבַדוֹ נִשְאַר לִי בְעָנְיִי. – וַיֵשְבוּ בְּנֵי יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ כְּנַעַן יָמִים וּשְנֵי חֳדָשִים עַד כְּלוֹת לֶחֶם שִבְרָם. וַיְהִי כַּאֲשֶר כָּלָה הַלֶחֶם בְּבֵית יַעֲקֹב, וַיִרְעֲבוּ כָל נַפְשוֹת בָּנָיו וּבְנוֹתָיו, וַיָבֹאּו כָל נְכָדָיו הַקְטַנִים וַיָסֹבּוּ אֶת אֲבִיהֶם זְקֵנָם וַיִבְכּוּ וַיֹאמְרוּ לוֹ: תְּנָה לָנוּ לָחֶם… וַיִשְמַע יַעֲקֹב אֶת בְּכִי נְכָדָיו הַקְטַנִים וַיֵבְךְ גַם הוּא בְּכִי גָדוֹל, כִּי נִכְמְרוּ רַחֲמָיו עֲלֵיהֶם – וַיִקְרָא אֶל בָּנָיו וַיאֹמֶר לָהֶם: עַתָּה שוּבוּ שִבְרוּ לָנוּ מְעַט אֹכֶל, וְנִחְיֶה וְלֹא נָמוּת. וַיַעַן יְהוּדָה וַיאֹמַר: אִם יֶשְךָ מְשַלֵחַ אֶת אָחִינוּ בִּנְיָמִין וְהָלָכְנוּ, וְאִם אֵינְךָ מְשַלֵחַ לֹא נֵרֵד, כִּי הָעֵד הֵעִיד בָּנוּ מוֹשֵל מִצְרַיִם לֵאמֹר: לֹא תִרְאוּ פָנַי בִּלְתִּי אֲחִיכֶם הַקָטָן אִתְּכֶם. כִּי אַדִיר וְחָזָק הוּא הַמוֹשֵל הַזֶה, מָלֵא חָכְמָה וּתְבוּנָה, יֹפִי וְהָדָר – וַתִּפּוֹל אֵימָתוֹ עָלֵינוּ וְלֹא נוּכַל לַמְרֹת אֶת פִּיו. וַיאֹמֶר יַעֲקֹב: וְלָמָה הֲרֵעוֹתֶם לִי לְהַגִיד לָאִיש כִּי יֵש לָכֶם עוֹד אָח? – וַיַעַן יְהוּדָה: כִּי שָאֹל שָאַל לָנוּ וּלְמוֹלַדְתֵּנוּ, וְעַתָּה תְּנָה אֶת בִּנְיָמִין בְּיָדֵנוּ וְיָרַדְנוּ מִצְרָיְמָה. אָנֹכִי אֶעֱרֹב אֶת הַנַעַר, מִיָדִי תְבַקְשֶנוּ, וְאִם לֹא אַצִיג אוֹתוֹ לְפָנֶיךָ – וְחָטָאתִי לְךָ כָּל הַיָמִים. כִּי לָמָה יָמוּתוּ יְלָדִינוּ הַקְטַנִים לְפָנֶיךָ? – יִכָּמְרוּ נָא רַחֲמֶיךָ עֲלֵיהֶם – וְשָלַחְתָּ אִתָּנוּ אֶת אָחִינוּ הַקָטָן; וְלוּלֵא הִתְמַהְמַהְנוּ כִּי עַתָּה שַבְנוּ זֶה פַּעֲמַיִם וְהָיִינוּ מְבִיאִים גַם אֶת שִמְעוֹן אָחִינוּ. וַיִצֶר מְאֹד לְיַעֲקֹב לְשֵמַע תַחֲנוּנֵי בָנָיו הַגְדוֹלִים וּנְכָדָיו הַקְטַנִים וַיִתְפַּלֵל אֶל ה' וַיֹאמַר: ה' אֱלֹהֵי הַשָמַיִם וְהָאָרֶץ! זְכֹר אֶת בְּרִיתְךָ אֲשֶר כָּרַתָּ לְאַבְרָהָם אָבִינוּ וּלְיִצְחָק אָבִי וַעֲשֵׂה חֶסֶד עִם בָּנַי וְאַל תִּתְּנֵם בְּיַד מוֹשֵל מִצְרַיִם, וְהָשִיבָה לִי גַם אֶת בָּנַי אֲשֶר יְצָאוּנִי וְאֵינָם! – וַיִבְכּוּ כָּל בְּנֵי יַעֲקֹב וּנְשֵיהֶם וְטַפָּם. וַיִצְעֲקוּ אֶל ה', כִּי יַצִילֵם מִכַּף מֶלֶךְ מִצְרָיִם.