וַיְכַל יַעֲקֹב לְצַווֹת אֶת בָּנָיו וַיֶאֱסֹף אֶת רַגְלָיו אֶל הַמִטָה – וַיִגְוַע וַיָמֹת. וַיִפֹּל יוֹסֵף עַל פְּנֵי יַעֲקֹב וַיִצְעַק מָרָה וַיֵבְךְ הַרְבֵּה בֶכֶה. וַיִבְכּוּ גַם כָּל בְּנֵי יַעֲקֹב וּנְשֵיהֶם וְיַלְדֵיהֶם וְעַבְדֵיהֶם, וַיִקְרְעוּ כֻלָם אֶת שִׂמְלוֹתָם וַיָשִׂימוּ שַׂקִים בְּמָתְנֵיהֶם וַיִפְּלוּ עַל פְּנֵיהֶם וַיִזְרְקוּ עָפָר עַל רָאשֵיהֶם. וַיֻגַד הַדָבָר לְאָסְנַת אֵשֶת יוֹסֵף וַתִּלְבַּש גַם הִיא וְשָׂרוֹתֶיהָ שַׂקִים וַתָּבֹאנָה אַרְצָה גֹשֶן לִסְפֹּד לְיַעֲקֹב; וְגַם כָּל שָׂרֵי פַּרְעֹה וְכָל גְדוֹלֵי הָאָרֶץ בָּאּו גֹשְנָה לִבְכוֹתוֹ, וַיְהִי הָאֵבֶל כָּבֵד שִבְעִים יוֹם. וַיְצַו יוֹסֵף אֶת הָרוֹפְאִים לַחְנוֹט אֶת אָבִיו בְּמוֹר וּלְבוֹנָה וּבְכָל קְטרֶת וָבֹשֶׂם, כִּי כֵן יַעֲשׂוּ הַמִצְרִים לִגְוִיוֹת מַלְכֵיהֶם וּגְדוֹלֵיהֶם. וַיְהִי כַּאֲשֶר עָבְרוּ שִבְעִים יוֹם לִבְכִית בְּנֵי יַעֲקֹב, וַיאֹמֶר יוֹסֵף אֶל פַּרְעֹה: אֶעֱלֶה וְאֶקְבְּרָה אֶת אָבִי בְּאֶרֶץ כְּנַעַן בְּקִבְרוֹת אֲבוֹתֵינוּ, כַּאֲשֶר הִשְבִּיעָנוּ, וְאָשוּבָה. וַיֹאמֶר פַּרְעֹה לְיוֹסֵף: עֲלֵה וּקְבוֹר אֶת אָבִיךָ כַּאֲשֶר הִשְבִּיעֶךָ. וַיְצַו פַּרְעֹה וַיַעֲבִירוּ קוֹל בְּכָל אֶרֶץ מִצְרַיִם לֵאמֹר: כָּל שָׂרֵי הַמְלוּכָה וְחֲכָמֶיהָ וְחַרְטֻמֶיהָ יַעֲלוּ אֶת יוֹסֵף לִקְבֹּר אֶת אָבִיו.
וַיָקוּמוּ כֻלָם יַחַד וַיַעֲלוּ אֶת יוֹסֵף, וְגַם רַבִּים מֵעַם הָאָרֶץ נִלְווּ אֲלֵיהֶם. וַיִשְׂאוּ בְּנֵי יַעֲקֹב אֶת מִטַת אֲבִיהֶם כַּאֲשֶר צִוָה אוֹתָם לִפְנֵי מוֹתוֹ; וְהַמִטָה הָיְתָה זָהָב טָהוֹר מְשֻבֶּצֶת אַבְנֵי שֹהַם וּבְדֹלַח. וַיָשֵׂם יוֹסֵף לִמְרַאֲשוֹת מִטַת אָבִיו כֶּתֶר זָהָב וְשַרְבִיט זָהָב – בְּיָדוֹ, כַּחֹק לִמְלָכִים וּנְשִׂיאִים בְּמוֹתָם. וְכָל גִבּוֹרֵי חֵיל מִצְרַיִם יָצְאוּ בַמַעֲרָכָה, גִבּוֹרֵי פַּרְעֹה וְגִבּוֹרֵי יוֹסֵף, כֻּלָם חֲגוּרֵי חֶרֶב, לְבוּשֵי שִׂרְיוֹנִים וְעֶדְיֵי-מִלְחָמָה. וְהַמְקוֹנְנִים וְהַמְקוֹנְנוֹת הָלְכוּ רָחוֹק מֵהַמִטָה, הָלֹך וְקוֹנֵן, וְיוֹסֵף וְאֶחָיו הוֹלְכִים מִסָבִיב לַמִטָה קְרוּעֵי בְגָדִים וַאֲדָמָה עַל רֹאשָם. וַחֲמִשִים אִיש מֵעַבֵדי יַעֲקֹב הוֹלְכִים לִפְנֵי הַמִטָה וּמַפְזִרים מוֹר וָאֳהָלוֹת עַל פְּנֵי הַדָרֶךְ. – וַיַגִיעוּ עַד גְבוּל אֶרֶץ כְּנַעַן וַיָבֹאוּ עַד גֹרֶן הָאָטָד אֲשֶר בְּעֵבֶר הַיַרְדֵן מִזְרָחָה, וַיַעֲשׂוּ שָם שָׂרֵי מִצְרַיִם מִסְפֵּד גָדוֹל לְיַעֲקֹב. וַיִשְמְעוּ מַלְכֵי כְּנַעַן עַל מוֹת יַעֲקֹב נְשִׂיא הָעִבְרִים, וַיֵצְאוּ כֻלָם מֵעָרֵי מַלְכוּתָם, שְלֹשִים וְאֶחָד מֶלֶךְ, וַיֵלְכוּ לִקְרַאת מִטַת יַעֲקֹב לִסְפֹּד לוֹ וְלִבְכּוֹתוֹ. וְהַשְמוּעָה בָאָה גַם עַד עֵשָׂו הַיוֹשֵב בְּהַר שְׂעִיר כִּי מֵת יַעֲקֹב אָחִיו בְּמִצְרַיִם וְכִי בָנָיו וְכָל גְדוֹלֵי הָאָרֶץ נוֹשְׂאִים אוֹתוֹ חֶבְרוֹנָה לְקָבְרוֹ בִּמְעָרַת הַמַכְפֵּלָה, וַיָבֹא גַם הוּא וּבְנֵי בֵיתוֹ חֶבְרוֹנָה. וַיְהִי כַּאֲשֶר הֵבִיאוּ בְּנֵי יַעֲקֹב אֶת אֲבִיהֶם אֶל מְעָרַת הַמַכְפֵּלָה לְקָבְרוֹ, וַיַעֲמֹד עֵשָׂו לְשָׂטָן לָהֶם וַיֹאמַר: לֹא יִקָבֵר יַעֲקֹב בַּמְעָרָה כִנְשִׂיא מִשְפַּחְתֵּנוּ, כִּי לִי קְבוּרַת אֲבוֹתָי. וַיִחַר אַף יוֹסֵף בְּעֵשָׂו וַיאֹמֶר לוֹ: הֲלֹא קָנָה אֲבִינוּ מִמְךָ אֶת בְּכוֹרָתְךָ וְאֶת מְעָרַת הַמַכְפֵּלָה וְגַם אֶת כָּל אֶרֶץ כְּנַעַן לְנַחֲלַת עוֹלָם לוֹ וּלְבָנָיו אַחֲרָיו. וַיאֹמֶר עֵשָׂו: לֹא אֱמֶת הַדָבָר, כִּי לֹא מָכַרְתִּי מְאוּם מִנַחֲלָתִי בְּאֶרֶץ כְּנַעַן לְיַעֲקֹב אָחִי.
וַיאֹמֶר יוֹסֵף אֶל עֵשָׂו: הֲלֹא סִפְרֵי הַמִקְנָה אֲשֶר חָתַמְתָּ יֵש אִתִּי בְּמִצְרָיִם. וַיַעַן עֵשָׂו: הָבִיאוּ נָא אֶת סִפְרֵי הַמִקְנָה וְכָל אֲשֶר כָּתוּב בּוֹ אֶעֱשֶה. וְעֵשָׂו דִבֶּר אֶת הַדְבָרִים הָאֵלֶה בְּחָשְבוֹ, כִּי אָבְדוּ סִפְרֵי הַמִקְנָה לְיַעֲקֹב וּלְבָנָיו בְּמִלְחַמְתָּם בְּמַלְכֵי הָאֱמוֹרִי. וַיִקְרַא יוֹסֵף אֶל נַפְתָּלִי אָחִיו וַיאֹמֶר לוֹ: חוּשָה וַּמֲהָרה וָרוּץ נָא מִצְרַיִמָה וְהָבִיאָה הֵנָה אֶת כָּל סִפְרֵי הַמִקְנָה אֲשֶר חָתַם עֵשָׂו דוֹדֵנוּ עַל מָכְרוֹ לְאָבִינוּ אֶת בְּכוֹרָתוֹ וְאֶת כָּל נַחֲלַת אֲבוֹתָיו. וַיָרָץ נַפְתָּלִי חִיש כַּצְבִי, וְהוא קַל-רַגְלַיִם מֵאֵין כָּמוֹהוּ וְכַאֲשֶר יָרוּץ מֵעַל שִבֳּלִים וְלֹא תִשָבַרְנָה. וַיַרְא עֵשָׂו כִּי הָלַךְ נַפְתָּלִי להביא אֶת סִפְרֵי הַמִקְנָה וַיוֹסֶף לְהַשְׂטִין עַל קֶבֶר יַעֲקֹב בִּמְעָרַת הַמַכְפֵּלָה, וַיָקוּמוּ הוּא וּבָנָיו וַעֲבָדָיו – וַיִלָחֲמוּ עִם בְּנֵי יַעֲקֹב. וַיִנָגֶף עֵשָׂו וַאֲנָשָיו לִפְנֵי בְּנֵי-יַעֲקֹב וַיִפְּלוּ מֵהֶם כְּאַרְבָּעִים אִיש.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.