א.    🔗

זֶה לֹא הָיָה הַמַלְאָךְ הַטוֹב מִיכָאֵל, כִּי אִם יֶלֶד בֶּן שֵש שָנִים. הַהֶבְדֵל גָדוֹל הוּא: הָאֶחָד הוּא מַלְאַךְ אְִלֹהים הַחַי בָעוֹלָמוֹת הָעֶלְיוֹנִים וּמִתְרַפֵּק עַל הַשֶמֶש, וְהוּא שָט וְעָף אֶל כָּל אֲשֶר יַחְפֹּץ: מִכּוֹכָב אֶל כּוֹכָב, וּמְנַמְנֵם בַּלַיְלָה עַל הַיָרֵחַ. וְהַשֵנִי – הוּא יֶלֶד קָטָן הַחַי עַל הָאֲדָמָה בְּאַחַד הַכְּפָרִים.

אָמְנָם גָדוֹל הוּא הַהֶבְדֵל בֵּין מִיכָאֵל הַמַלְאָךְ וּבֵין הַיֶלֶד מִיכָאֵל. וְאוּלָם יֵש אֲשֶר רַבִּים טָעוּ וְחָשְבוּ אֶת הַיֶלֶד לְמַלְאָךְ קָטָן שֶיָרַד לְמַטָה, לָגוּר פֹּה עַל אֲדָמוֹת, כִּי שְתֵּי עֵינַיִם יֵש לוֹ לְמִיכָאֵל הַקָטָן וְהִנוֹ הוֹלֵךְ וְכוֹבֵש בָּהֶן אֵת כֹּל. יָדוּעַ שֶכַּלְבֵי הַכְּפָרִים עַזֵי נֶפֶש הֵם, נַבְחָנִים מֵאֵין כְּמוֹהֶם, וְגַם בְּאוֹתוֹ הַכְּפָר שֶבּוֹ גָר מִיכָאֵל אֵין כֶּלֶב שֶלֹא יֶחֱרַץ לְשוֹנוֹ. וְאוּלָם דַי לוֹ לְמִיכָאֵל

לַהֲפֹךְ אֶת פָּנָיו אֶל הַכֶּלֶב וּלְהַבִּיט בּוֹ – וְהַכֶּלֶב רוֹבֵץ לְרַגְלָיו וּמְכַשְכֵּש לוֹ בִזְנָבוֹ. מִיכָאֵל הַקָטָן כְּשֶהוּא יוֹצֵא וְרוֹצֶה לְהִשְתַּעֲשֵעַ קְצַת עִם הַיוֹנִים הַמַהְגוֹת עַל הַגַג, אֵינֹו קוֹרֵא לָהֶן בְּפִיו, אֶלָא נוֹתֵן בָּהֶן אֶת עֵינָיו – וַעֲדַת הַיוֹנִים הַקַלָה דוֹאָה וְעוֹמֶדֵת עַל כְּתֵפָיו.

לְמִיכָאֵל יֵש כְּבָר “רַבִּי”. כְּשֶלִמְדוֹ “אָלֶף בֵּית” קָרָה מִקְרֶה שֶטָעָה מִיכָאֵל בֵּין ס וּבֵין ם וּבֵיןג – נ, גָעַר בּוֹ רַבּוֹ. אֵלֶה הָאוֹתִיוֹת דוֹמוֹת הֵן זוּ לְזוּ. גַם הָרַבִּי עַצְמוֹ לוּ הָיָה מְעַיֵן בַּסֵפֶר כְּמִיכָאֵל, וַדַאי שֶהָיָה טוֹעֶה וּמַחֲלִיף אֶת הָאוֹתִיוֹת הַלָלוּ אַף הוּא. אֶלָא כָּל אָשְרוֹ שֶל רַבֹּו הוּא זֶה שֶאֵינוֹ נוֹתֵן עֵינָיו בַּסֵפֶר. בַּסֵפֶר אֵין הַהֶבְדֵל גָדוֹל… הִנֵה טָעָה מִיכָאֵל פַּעַם שֵנִית, וְרַבּוֹ גוֹעֵר בּוֹ עוֹד פַּעַם. וּכְשֶהוּא טוֹעֶה פַּעַם שְלִישִית, יֵש אֲשֶר יָרִים עָלָיו רַבּוֹ אֶת יָדוֹ. אֶלָא שֶבָּזֶה הָרֶגַע הֶעֱמִיד עָלָיו מִיכָאֵל אֶת שְתֵּי עֵינָיו – וְיַד רַבּוֹ רָפְתָה, וְעוֹד נְשָקוֹ בְמִצְחוֹ.

ב.    🔗

פַּעַם בְּיוֹמָא דְפַגְרָא, קָם אֶחָד מִנַעֲרֵי הַכַּפְרִיִים וּשְמוֹ אִיבַן, וַאֲשֶר הַנְעָרִים הָעִבְרִיים שֶבַּכְּפָר קָרְאוּ לוֹ גָלְיַת, כִּי גָדוֹל הָיָה וְחָזָק עַד מְאֹד. קָם אִיבַן זֶה בְּאַחַד הַיָמִים, בְּיוֹמָא דְפַגְרָא וְאָמַר אֶל הָעִבְרִים הַקְטַנִים: בֹּאוּ נִלָחֵם יָחַד. וַיִירְאוּ הַנְעָרִים הָעִבְרִים לְהִלָחֵם אִתּוֹ. וְכֹה אָמְרוּ בְּלִבָּם:

– גָלְיַת אָמְנָם יֶשְנוֹ כַאן וְאוּלָם דָוִד, דָוִד זֶה אֲשֶר בַּתַנ"ךְ, אֵין אִתָּנוּ פֹה. אָז הִפְשִיל אִיבַן אֶת שַרְוֻלָיו וְאָמַר: הָבוּ לִי הֵנָה נַעַר וְיִלָחֵם בִּי, וְאִם אַיִן אַכֶּה אֶת כֻּלְכֶם! – וּבְדַבְּרוֹ הֵרִים עֲלֵיהֶם אֶת אֶגְרוֹפוֹ וַיָנוּסוּ.

הִפְנוּ יַלְדֵי הָעִבְרִים אֶת פְּנֵיהֶם מִפָּנָיו. רַק הָאֶחָד לֹא נָס. זֶה הָיָה מִיכָאֵל. רָאָה אִיבַן שֶאֶחָד נִשְאַר עַל מְקוֹמוֹ, רָץ אֵלָיו בְּחֵמָה שְפוּכָה וּבִזְרוֹעַ נְטוּיָה. וְאוּלָם אַךְ קָרֵב אֵלָיו וַיַעֲמֹד כִּי נָתַן בּוֹ מִיכָאֵל אֶת עֵינָיו. עָמַד רֶגַע בְּלִי נוֹעַ, אַחַר נִרְתַּע לַאֲחוֹרָיו, הָפַךְ אֶת פָּנָיו וַיֵלֶךְ לוֹ.

וְאוּלָם רְאֵה זֶה פֶלֶא! אִיבַן הוֹלֵךְ וּשְתֵּי עֵינָיו שֶל מִיכָאֵל רוֹדְפוֹת אַחֲרָיו. הוּא בָא לְבֵיתוֹ – הָעֵינַיִם בָּאוֹת אִתּוֹ.

רָאָה אִיבַן אֶת אָבִיו אֲשֶר גַם שְמוֹ אִיבַן וְהוּא יוֹשֵב עַל בַּקְבּוּק הַיָיִן. קָרָא אִיבַן אֶל אִיבַן אָבִיו: אָנָא, הַסְתִּירֵנִי; עֵינַיִם שְתַּיִם רוֹדְפוֹת אַחֲרָי. אָמַר לוֹ אָבִיו: עֲצֹם עֵינֶיךָ! עָצַם אִיבַן אֶת עֵינָיו וְאָמַר: אֶת עֵינַי עָצַמְתִּי וּשְתֵּי הָעֵינַיִם מְרַחֲפוֹת עוֹד לְנֶגְדִי. הִגִיש אִיבַן הָאָב אֶת הַבַּקְבּוּק אֶל פִּי בְנוֹ וְאָמַר לוֹ: שְתֵה מִן הֶחָרִיף, הֶחָרִיף הַזֶה וְשָב וְרָפָא לָךְ.

שָתָה אִיבַן מִן הַבַּקְבּוּק, לָגַם אַחַת, לָגַם שְתַּיִם – נִתְבַּלְבְּלוּ חוּשָיו בְּקִרְבּוֹ וּשְתֵּי הָעֵינַיִם סָרוּ נָמֹגוּ, לֹא הָיוּ עוֹד.

וְהָעִבְרִים הַקְטַנִים אֲשֶר רַאוּ בִמְנוּסַת גָלְיַת הוּא אִיבַן, סִפְּרוּ אֶת הַדָבָר בְּיוֹם הַמָחֳרָת לְרַבָּם. שָמַע הָרַב, קָרָא אֵלָיו אֶת מִיכָאֵל, הֶחֱלִיק לוֹ בְלֶחְיוֹ וְאָמַר לוֹ: גִבּוֹר חַיִל אַתָּה, נִצַחְתָּ אֶת אִיבַן בְּלִי שְפִיכַת דָמִים. אַשְרֶיךָ!

וְהָרַבָּנִית אֲשֶר שָמְעָה אֶת כָּל הַדְבָרִים הָאֵלֶה, עָנְתָָה אֲמָרֶיהָ אַף הִיא: הִפְלִיא מִיכָאֵל לַעֲשׂוֹת מִדָוִד. דָוִד הִכָּה אֶת גָלְיַת בְּאֶבֶן, וּמִיכָאֵל הִכָּה אֶת אִיבַן בָּעֵינָיִם.

ג.    🔗

וְאוּלָם הַמַעֲשֶׂה בַגַזְלָן – זֶהוּ אַחַד הַפְּלָאִים הַגְדוֹלִים שֶבָּעוֹלָם וְרַבִּים שֶאֵינָם יוֹדְעִים אֶת מִיכָאֵל וְלֹא רָאוּ אֶת עֵינָיו אֵינָם מַאֲמִינִים בָּזֶה. וְהַמַעֲשֶׂה שֶהָיָה כַּךְ הָיָה:

לְאָבִיו שֶל מִיכָאֵל יֶשְנָם הַרְבֵּה שָׂדוֹת וְגַנִים. מְבִיאִים לוֹ הַשָׂדוֹת הַרְבֵּה בָר וְהַגַנִים הַרְבֵּה פֵרוֹת; מְעַט מִזֶה אוֹכְלִים הֵם וְהַשְאָר בָּאִים אַנְשֵי הָעִיר וְלוֹקְחִים בְּכָסֶף.

וַיְהִי הַיוֹם, יוֹם שֶלְאַחַר הַקָצִיר, כָּל הַגְרָנוֹת וְהָאֲסָמִים מְלֵאִים בָּר. וַיָבוֹאוּ אֲנָשִים סוֹחֲרִים מִן הָעִיר וַיִקְחוּ אֶת כָּל הַלֶחֶם אֲשֶר לְאָבִיו שֶל מִיכָאֵל בְּכֶסֶף מָלֵא.

נִתְרוֹקְנוּ הַגְרָנוֹת וְהָאֲסָמִים – נִשְאֲרוּ דַלְתוֹתֵיהֶם פְּתוּחוֹת לְכָל רוּחַ. בָּא הָרוּחַ כְּגַנָב, פָּתַח הַדְלָתוֹת לִרְוָחָה, נִכְנַס פְּנִימָה רָאָה שֶהֵם עוֹמְדִים רֵיקִים, יָצָא וְסָגַר אֶת הַדְלָתוֹת שוּב. בּוֹ בָרֶגַע שָכַח הָרוּחַ שֶהֵם רֵיקִים וְשָב וּפָתַח אֶת דַלְתוֹתֵיהֶם וּסְגָרָן שוּב. פְּתָחָן וּסְגָרָן כָּל הַלָיְלָה.

לְעוּמַת זֹאת סָגַר אָבִיו שֶל מִיכָאֵל אֶת הַבַּיִת עַל מַסְגֵר וּבְרִיחַ. כִּי הָיָה בַבַּיִת שַׂק הַכֶּסֶף אֲשֶר נָתְנוּ הַסוֹחֲרִים בַּלֶחֶם אֲשֶר קָנוּ.

נוֹדַע הַדָבָר הַזֶה לְגַזְלַן הַיָעַר. הִתְאַוָה הָאִיש הָרָע הַהוּא לְכַסְפּוֹ שֶל אֲבִי מִיכָאֵל. מֶה עָשָׂה? יָשַב שְלֹשָה יָמִים וּשְלֹשָה לֵילוֹת בְּעֻמְקוֹ שֶל הַיַעַר וְלָטַש אֶת סַכִּינוֹ.

עָבַר הַזְאֵב וְנָהַם: הַלְשָחְטֵנִי אַתָּה אוֹמֵר? – לֹא אוֹתְךָ, יְדִידִי, עָנָה הַגַזְלָן, כִּי אִם אֶת אָבִיו שֶל מִיכָאֵל; בּוֹא אִתִּי וְעָזְרֵנִי. הוֹאִיל הַזְאֵב וְעָמַד לִימִינוֹ.

עָבַר הַנָחָש וְשָאַל: הַלְדָקְרֵנִי אַתָּה אוֹמֵר? – לֹא אוֹתְךָ, אָחִי, עָנָה הַגַזְלָן, כִּי אִם אֶת אַבָּא שֶל מִיכָאֵל; בּוֹא אִתִּי וְעָזְרֵנִי. הוֹאִיל הַנָחָש וְעָמַד לִשְׂמֹאלוֹ.

עָבְרָה לִפְנֵיהֶם כִּבְשָׂה אַחַת שהָלְכָה וְתָעֲתָה מֵעֶדְרָהּ. הִתְחַלְחֲלָה הַכִּבְשָׂה לְמַרְאֵה הַסַכִּין הַנוֹצֵץ וְשָאָלָה: הַלְבַתְּקֵנִי אַתָּה אוֹמֵר?

– לֹא אוֹתָךְ, פְּתַיָה, עָנָה הַגַזְלָן, כִּי אִם אֶת אָבִיו שֶל מִיכָאֵל; בּוֹאִי אִתִּי וְעִזְרִינִי. מֵאֲנָה הַכִּבְשָׂה לָלֶכֶת אִתּוֹ וּלְעָזְרֵהוּ וַתֹּאמַר: אִיש טוֹב הוּא אָבִיו שֶל מִיכָאֵל, וּבַת דִירוֹ אָנֹכִי.

הִתְנַפֵּל עָלֶיהָ הַגַזְלָן וּשְחָטָהּ. שָתָה הַזְאֵב אֶת דָמָהּ, הַגַזְלָן אָכַל אֶת בְּשָׂרָה וְהַנָחָש שֶמַאֲכָלוֹ – עָפָר, נֶהֱנָה מִמַרְאֵה עֵינָיו בִּלְבָד. כַּךְ טִבְעָם שֶל הַנְחָשִים:

שְׂמֵחִים הֵם לְאֵידָם שֶל אֲחֵרִים. בַּלַיְלָה הַשְלִישִי כְּשֶהָיָה הַסַכִּין מְלֻטָש דֵי צָרְכּוֹ, קָם הַגַזְלָן עִם עוֹזְרָיו וְהָלְכוּ הַכְּפָרָה. בָּאוּ אֶל הַבַּיִת וּמָצְאוּ אֶת הַדֶלֶת סְגוּרָה. קָרַב הַגַזְלָן לְשָבְרָהּ. אָמַר לוֹ הַנָחָש: אִם תַּכֶּה בַדֶלֶת וְשָמְעוּ עוֹד אַנְשֵי הַכְּפָר; מוּטַב שֶאֶעֱלֶה אָנֹכִי הַגַגָה וְדֶרֶך הָאֲרֻבָּה אֶתְגַנֵב לְתוֹךְ הַבַּיִת פְּנִימָה וְאֶפְתַּח לָכֶם! – עָרוּם אַתָּה נְחָשִי, עֲלֵה וּצְלַח! קָרָא הַגַזְלָן בְּשִׂמְחָה.

עָלָה הַנָחָש הֶעָרוּם הַגַגָה, מִן הַגַג – לְתוֹךְ הָאֲרֻבָּה, וּבְעוֹד רְגָעִים אֲחָדִים שָמְעוּ הַזְאֵב וְהַגַזְלָן זְחִילָתוֹ שֶל הַנָחָש אֵצֶל הַדֶלֶת מִבִּפְנִים. נִפְתְּחָה לִפְנֵיהֶם הַדֶלֶת וְנִכְנָסוּ. הָיָה חֹשֶךְ בַּחֶדֶר וְלֹא יָדְעוּ לָלֶכֶת הָלְאָה שָלַף הַגַזְלָן סַכִּינוֹ, הִבְרִיק לַהַב הַסַכִּין בַּחֶדֶר הֶאָפֵל וְהֵאִיר לָהֶם אֶת הַדֶלֶת הַשְנִיָה. פְּתָחוּהָ וְנִכְנְסוּ שְלָשְתָּם.

זֶה הָיָה חֲדַר הַמִטוֹת. בְּאַחַת הַמִטוֹת יָשַן לוֹ אָבִיו שֶל מִיכָאֵל. רֹאשוֹ הָיָה מָפְשָל הַצִדָה וְצַוָארוֹ חָשׂוּף. הִבְרִיקוּ עֵינָיו שֶל הַגַזְלָן, הִבְרִיק סַכִּינוֹ שֶבְּיָדוֹ, הִבְרִיקוּ עֵינָיו שֶל הַזְאֵב, וְהַנָחָש – מִתְפַּתֵּל מִתּוֹךְ הַנָאָה.

רָצָה כְבָר הַגַזְלָן לִתְקֹעַ אֶת הַסַכִּין בַּצַוָאר הַמְגֻלֶה, וְהִנֵה נִפְתְּחָה דֶלֶת הַחֶדֶר הַשְלִישִי – מִיכָאֵל וְעֵינָיו!

נָפַל סַכִּינוֹ שֶל הַגַזְלָן מִיָדוֹ, הַזְאֵב כָּרַע וְרָבַץ תַּחְתָּיו וְהַנָחָש הִתְקַפֵּל וְנֶחְבָּא בַזָוִית. רָצוּ שְלֹשֶת הַמַשְחִיתִים לָשוּב וְלֹא יָכְלוּ, כִּי דָבְקוּ שְלָשְתָּם בְּעֵינָיו שֶל מִיכָאֵל וְלֹא יָכְלוּ לָמוּש מִמְקוֹמָם.

הֵקִיץ בְּרֶגַע זֶה אָבִיו שֶל מִיכָאֵל וּמָצָא אֶת כֻּלָם עוֹמְדִים עַל יַד מִטָתוֹ, הִתְחַלְחַל וַיִצְעַק צְעָקָה גְדוֹלָה.

– אַל תִּירָא, אָבִי, קָרָא מִיכָאֵל, הֵם לֹא יָרֵעוּ לְךָ; אֵלֶה הֵמָה חֲבֵרַי שֶבָּאוּ לְבַקְרֵנִי. בֹּאוּ! נִכְנְסוּ כֻלָם לְחֶדְרוֹ הַקָטָן שֶל מִיכָאֵל. עָמְדָה שָם בַּחֶדֶר מִטָה אַחַת, שָכְבוּ עָלֶיהָ הַגַזְלָן וּמִיכָאֵל, וְהַזְאֵב וְהַנָחָש שָכְבוּ תַחְתֶּיהָ.

בַּבֹּקֶר בָּא הָרַבִּי לְלַמֵד אֶת מִיכָאֵל חוּמָש, שָמַע גַם הַגַזְלָן תּוֹרָה. כְּשֶהִגִיעוּ אֶל הַדְבָרִים: “לֹא תִרְצָח” – נָזְלָה דִמְעָה מֵעֵינֵי הַגַזְלָן וְשָבַר אֶת סַכִּינוֹ לִשְנָיִם.

יָצָא הַזְאֵב וְשָאַל אֶת מִיכָאֵל לְרוֹפֵא שִנָיִם. – רוֹפֵא שִנַיִם לָמָה לָךְ? – לַעֲקוֹר אֶת שִנַי וְאֶת מַלְתְּעוֹתַי, שֶדָם רַב שָפְכוּ, נֶאֱנַח הַזְאֵב. וְהַנָחָש קָרַב אֶל מִיכָאֵל וְאָמַר לוֹ: וַאֲנִי חוֹזֵר לְיַעֲרִי! – לָמָה? תָּמַהּ מִיכָאֵל. – מִשוּם שֶיֵש בְּקִרְבִּי אֶרֶס, וּבַבַּיִת הַזֶה אֵין מָקוֹם לוֹ… זוּג עֵינַיִם שְחוֹרוֹת וּגְדוֹלוֹת הָיוּ לוֹ לְמִיכָאֵל, מִי שֶהָיָה מַבִּיט בָּהֶן, לִבּוֹ מִתְמַלֵא רַחֲמִים וְאַהֲבָה אֵין קֵץ.