שלוש משמרות ספרותיות פועלות כיום במקביל בספרות העברית. שתים מהן זכו להכרה זה מכבר: משמרת “דור בארץ” (או: “דור תש”ח") ומשמרת “דור המדינה” (או: “הגל החדש”). המשמרת השלישית התגבשה לאחר מלחמת יום־כיפור, ובמידה מכרעת ע"י התגובה האחידה כלפי מלחמה זו. ספר זה מהווה נסיון ראשון לאפיין את המשמרת החדשה, לתאר את עולמם הרוחני של יוצריה ולהסביר את הרקע להתגבשותם כקבוצה ספרותית חדשה בסיפורת הישראלית.
פעילותן במקביל של שלוש המשמרות האמורות מצדיקה את סימונה של תקופה חדשה – “התקופה הישראלית” – בתולדות הספרות העברית. תקופה זו מתייחדת בתגובתה הרוחנית כלפי חידוש הריבונות המדינית על־ידי העם היהודי בארץ־ישראל, ובולטת בה ההתלבטות הרעיונית עם “המצב הישראלי”: עם קיום יהודי המסתמך כל־כולו על הגאולה הארצית, על המדינה. התלבטות זו נמשכת בסיפורת הישראלית ברציפות מאז הקמתה של המדינה בתש“ח ועד עצם היום הזה. המלחמות השונות, שהמדינה עמדה בהן לאחר תש”ח, החריפו את ההתלבטות הזאת ואף דירבנו לחזור ולבחון את היומרה המסוכנת עצמה – יומרת ההסתמכות המלאה על המדינה בלבד כמבטיחה את המשך הקיום היהודי.
שנותיה של המדינה הינן שנות פריחה לספרות העברית. פריחה כמותית ואיכותית זו ניתנת להסבר במידה מכרעת גם מן ההיבט שספר זה בחר לבחון בעזרתו את הסיפורת בשנות המדינה: ההיבט האידיאי. ודוקא היבט זה, אשר לעולם אינו נפרד מן ההיבט האסתטי, חושף את סיפורה הדרמאטי של הסיפורת הישראלית, אשר ביצעה מספר תפניות רוחניות, בהשפעת האירועים ההיסטוריים והמיבחנים הקשים שהמדינה התנסתה בהם.
בספרי הקודם, “שבבים” (הוצאת “יחדיו” ו“ספרית מקור” של אגודת הסופרים העברים, 1981), כינסתי מסות, שבהן בחנתי את העמדות הרוחניות, כפי שבוטאו בסיפורת הישראלית עד מלחמת יום־כיפור, על־ידי סופרי “דור בארץ” ו“דור המדינה”. בספר זה מתוארת התגבשות עמדה רוחנית חדשה כלפי “המצב הישראלי” בהשפעת מלחמת יום־כיפור, על־ידי ליווי הנושא החדש – הנושא הדקאדנטי – בשלבי צמיחתו, מתום מלחמת יום־כיפור ועד היום.
אחד־עשר רומאנים נבחרו להעיד על התגבשותה של עמדה רוחנית חדשה זו כלפי “המצב הישראלי” בהשפעת מלחמת יום־כיפור. בחירתם מלמדת, שכל שלוש המשמרות, הפועלות כיום במקביל בספרות העברית, אימצו, כתגובה לחווייה הטראומאטית, שעברה על כולנו במלחמת יום־כיפור, עמדה רוחנית חדשה, בשאלת תפקידה של המדינה בהמשך הקיום היהודי. אין לתמוה אם עמדה זו שונה במידה קוטבית כל־כך מן העמדה שננקטה על־ידי סופרי “דור בארץ” בתחילת כתיבתם, כאשר הגיבו על מלחמת־השחרור. ועוד פחות מכך יש לתמוה על העובדה, שבני “דור בארץ” עצמם שותפים אף הם לעמדה הרוחנית המאוחרת, אשר מסמנת תפנית קיצונית לאמונותיהם בתש"ח. דרכן של שלוש המשמרות לגלות זהות רבה בשאלות רעיוניות־רוחניות, ולהיבדל זו מזו בגילויים האחרים של אמנות הספרות.
המסות הכלולות בספר זה נכתבו כאינטרפרטציות לאותם אחד־עשר רומאנים, ובניפרד הן באו להדגים סוג זה של התייחסות אל הטקסט, אשר בלעדיו אין שום אפשרות לבסס טיעון כללי, כגון זה שהספר בשלמותו מעלה אותו, בדבר קיומה של תגובה רוחנית אחידה בסיפורת הישראלית בהשפעת מלחמת יום־כיפור. וכן, שעיקרה של תגובה זו: ספקנות גוברת בכוחה של המדינה בלבד להבטיח את המשך קיומו של העם היהודי.
כאינטרפרטציות מבליטות המסות את דרכי־המבע המיוחדות לכל רומאן ולכל מסַפֵר וכן את הסגולות הספרותיות־האמנותיות של כל יצירה. אם עובדה זו אינה מתבלטת די־צורכה, יש לזקוף את ה“אשמה” לחובתו של המחבר, אשר בחר להבליט את תיפקודן של התחבולות הספרותיות בכל רומאן, ונימנע מהצטעצע ב“לשון הסתרים”, המקובלת כיום כל־כך בתחום ביקורת הספרות, בטרמינולוגיה של תורת הספרות. יסולח לו שבחר להבליט את דרכי־פעולתן של התופעות הספרותיות, המכוונות בתוך היצירות את דעתנו לעמדה הרוחנית ולתגובה הרעיונית, במקום להגדיר אותן במונחים ובמקום לעסוק בהסברתם של מונחים אלה, המובנים רק ליודעי־ח"ן.
הכרח לזכור, שהאינטרפרטציות האלה נכתבו סמוך לפירסומם של הרומאנים ונדפסו בבמות־ספרותיות שונות. ולא במקרה החלטתי לפרסמן כאן שנית ללא־שינויים. בכינוסן של המסות כנתינתן אז, אני מבקש לשקף התלבטויותי כמבקר בעת כתיבתן, בניסוח החידוש האידיאי, שטיבו התברר והלך עם פירסומו של כל רומאן נוסף.
תעיד החלטה זו על אחד ההבדלים הבולטים בין ביקורת־הספרות ובין מחקר־הספרות: הביקורת נתבעת לסמן התפתחות צפוייה בתחום הרוח בשעת התהוותה, ואילו המחקר רשאי להמתין ככל שיתאווה להשלמתה של ההתפתחות. ביקורת־הספרות נוטלת על עצמה ביודעין את הסיכון, שהמעשה הספרותי המתהווה יכחיש את מסקנותיה סמוך לשעת ניסוחן. בכגון זה לא יסתכן לעולם מחקר־הספרות.
הדפסתן החוזרת של המסות ללא־שינויים בספר זה מעידה על כותבן שהוא מוסיף לעמוד ללא־פקפוק מאחורי מסקנותיו בהן על הסיפורת הישראלית ומאחורי אבחנותיו בהן על המגמות הרוחניות שהתבלטו בה. מסקנות ואבחנות אלו עומדות לפי שעה במיבחן הזמן. אך מטבע הדברים מהווה גם ספרי זה מעין סיכום־ביניים בתיאור הגילוי הבולט ביותר בסיפורת הישראלית, שהוא הגילוי הרוחני־הרעיוני. ואשר להשערותי על מגמותיה של הסיפורת שלנו בעתיד – ראוי לזכור שהן הוצעו כהשערות בלבד, וימים יגידו מה עלה בגורלן.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.