יפה העיר הַנסליק, שעִקר במוסיקה הוא הצורה ולא התוכן, זאת אומרת, לא פרשת החזיון ולא הדבורים של נפשותיו. בשעה – הוא מספר – שהאריָה של אורפֵאוס עוררה לדמעות את כל הקהל וגם את רוּסוֹ בתוכו, העיר בּוֹיֶה, בן דורו של גלוק, שרושמה של זמרה זו לא היה משתנה אף שנוי כל שהוא, אלמלי גם נאמר:

I’ai trouvé mon Euridice, Rien n’égale mon bonheur.

במקום: I’ai perdu mon Euridice,

Rien n’égale mon malheur.

אולם, לדעתי, נתעלם מהנסליק דבר פשוט. אותה המוסיקה של אורפאוס וכיוצא בה לא היתה מכוונת מתחלה אל התוכן, לאמר, מחברה לא נזקק אליו כלל, ועל־כן אין היא תלויה בחזיון. וכאן חדושו של וַגנר, שזוֵג את המוסיקה עם התוכן וחבר את הטקסט מכוון אל המוסיקה, עד שאין להפריד ביניהם ואם אתה משנה את זה הנך פוגם את זו.