ברי, המחשבה מרחיבה את גבולי הלשון ויוצרת לה בתוכה את בטוייה, אולם יש נקודת־שובע למחשבה: כשהגיעה לידי אותה נקודה, ידה של הלשון על העליונה. במצב שובע זה הלשון מצמצמת את המחשבה ותוחמת לה תחומים, כופה אותה להסתגל אל אפני־ההבעה המוכנים באוצר המלולי ושלא לפרוץ את גדריהם – עד שמתגברת המחשבה מתוך רעבון חדש וכובשת לה שוב כבושים שבלשון. ושוב שובע ושוב רעבון, וחוזר חלילה.
מכאן, כשאנו מתגדרים ואומרים: בגרה לשוננו העברית עד כדי להביע בה כל העולה על דעתנו, הרי אין אנו יודעים אותו סוד ההערמה – שהלשון העברית מטָה את דרכי מחשבותינו לפי מסגרתה הצרה בלשון ואינה מעלה על דעתנו אלא את שהיא עשויה לבטא בטוי כל־שהוא, ואנו חושבים אותן המחשבות שנתנו לחשוב בעברית, לאמר שאינן יוצאות מן העוגה הלשונית שלה.
מסתבר, יותר משאנו זקוקים לתקנת הלשון אנו זקוקים לתקנת המחשבה; עם התקדמות של המחשבה, תהא זו כופה את הלשון להתקדם עמה.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.