יש ואומה תלושה מן הקרקע, הגולה ממקום למקום, מרבה נכסים בדרכה ושכר נדודיה בצדה.
צא ובחון כמה נתרבו והשביחו נכסי לשונו של עם ישראל לרגלי טלטוליו הרבים. למה הדבר דומה? לאדם שגלה מעיר לעיר וממדינה למדינה ובכל מקום שישב בו ישיבת ארעי הוא מניח ומצניע את רכושו שרכש שם וכשהוא עוקר את דירתו למקום אחר מוטל עליו לעמול ולקנות לו קנינים חדשים. אבל לימים כשהוא חוזר על כל אותם המקומות ומכנס את נכסיו המפוזרים, הרי יש לו עושר רב; יש לו הרבה חפצים כפולים ומיותרים. אף עם ישראל לכשיחזור בארצות נדודיו אחרי נכסיו, נכסי רטושים, ויכנסם כנוס מלא, ימצא יותר מכדי חסרונו, ימצא רכוש גדול שלא שער לו כלל.
מכאן עודף השמות־הנרדפים שבעברית, רבוי של כפלי־לשון ויתורי־לשון: אמנם־אבל, אולי־אפשר, האם־כלום, כן־כך; אבד־פסד, אדמה־קרקע, גור־דור, הנה־הרי, חטא־עברה, ילד־תינוק, עץ־אילן, ערך־שום־אמד, צדקה־זכות, והרבה כיוצא בהם. היא גם נִצלה לשונות זרות, זרות לגמרי לרוחה – כגון יונית – השקיעה יפה בבנינה חומר רב משֶל אחרים, עד שאין אנו מבחינים שוב בבעליו הראשונים (לדוגמה: אויר, זווג, הזדוג, נמוס, סנדל, וכדומה. ואפשר גם “אלא” בהוראתה השניה).
שמות־נרדפים אלה, שספרותנו מטופלת בהם, הם אולי יתורי־לשון וצרות זה לזה בשעתם הראשונה, אבל לימים הם עולים ומתיחדים בדרך השתלשלותם וכל אחד מהם פורש לעצמו וממלא תפקיד מיוחד ומסוים לו ומעשירים את הלשון עושר של גוני הפרשים דקים ודיוקים צנועים, שערכם מרובה בה בשעת התחדשותה ותחיתה.
זה שכרו של פזור – בשעת כנוס.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.