עוברים שבועות, גם חדשים ינקופו – ההשתוללות מוסיפה לגעוש ללא־מעצור. הימים להתנפלויות בדרכים, ליריות והטלת פצצות מהמאַרב, למעשי ההתנקשות ואונס ורצח ורשעות בכל פינות הארץ והלילות להתקפות דמים על נקודות־הישוב. היכולת הגלויה הזו של תנועת מרצחים חפשית בלילות, הליכתם הבטוחה ללא כל מפריע על פני שבילים המובילים לישובינו והאפשרות הנתונה להם להתקרב אל הישובים, ללא כל סכנה להם; ולבסוף, היכולת הנתונה להם לשוב בבטחון למקומותיהם – כל זה רק מוסיף להם אומץ. פורעים צמאי־דמים אלה, העושים במחשך מעשיהם וכל גבורתם מהמארב, עלולים לכבד רק את הכוח אשר ייתקלו בו בדרכם למעשה הפשע, ורק הידיעה הברורה, כי סכנת נפשות נשקפת להם בדרך הדמים, תעצור בהם ותשכך את צמאון־הדם הגועש.
עד עתה לא גילתה הממשלה הבריטית יכולת רבה במלחמתה בהשתוללות־אימים זו. אין דרך אחרת להפסקת הטרור ולהחזרת הסדר בארץ, אלא בגילוי כוח ובאַקטיביות כלפי המרצחים.
והגיע הזמן לנו להבין, שלא על הממשלה בלבד עלינו להשליך את כל יהבנו. נלאינו מלתנות יום־יום את טענותינו הכבדות והמרות באָזני הממשלה. נגזר עלינו, כנראה, שלא להבין את דרך שלטון זה עכשיו בארץ הזאת. אל יותר שקט במחננו, אל יותר מצב של “שב ואל תעשה”. תביעה פנימית קוראת ללא־הפסק: קום ועשה!
הוכרזה עלינו מלחמת השמד מצד שכנינו. עלינו לקבל את ההכרזה הזו ולהגיב עליה בכל מאמצינו הגופניים והנפשיים. עלינו להיחלץ במלוא כוחנו להגנת מפעלנו. לא להתקפה, אלא להגנה, בעוז ובכבוד.
אל נפריז במידת ההתאפקות שלנו, שכה נשתבחנו בגללה. זו כבר הופכת אצלנו במדה מרובה לשיגרה שבאפס מעשה. ובזמן שהלב רותח ושותת דם מדי הגיע אלינו הידיעות על רצח אחים והשתוללות צמאי הדם – ממשיכים אנו כולנו למעשה את מהלך חיינו הרגילים, כאילו לא קרה דבר, וכאילו לא בעצם מערכה כבדה, שכפו עלינו, אנו עומדים.
בימי תל־חי, כשמספר נקודות שלנו בקצה הצפון עמדו במצור ובסכנה, ידע צבורנו הקטן אז בארץ להיחלץ ולשלוח מאות אנשים וגם כסף לעזרת האחים ולמשמר הנקודות. מדוע לא ידע הישוב, אשר גדל וחזק ועצם מאז, לחוש לעזרת האחים העומדים במצור במספר נקודות זה שבועות רבים? מדוע לא יחושו לעזרת רמת הכובש, עטרות, נוה־יעקב, קרית־ענבים, בית־אלפא – המשמשות מטרה לחיצי אויב בלילות? מדוע יוּתן למרצחים להתקרב אל הנקודות? מדוע יש להסתפק ב“השבת אש” ולא ייעשה דבר לקידום פני הכנופיה מחוץ לגבול והברחתה בכל האומץ הראוי? – הלא אך מקרה ונס הוא, שגורל חיים גלוביצקי ז“ל1 לא מצא רבים אחרים בנקודות הנ”ל.
קול פנימי קורא לנו: קום ועשה! עשה למען הגנת המפעל, הכבוד, החיים והרכוש שלנו בארץ.
וקודם כל – תאורגן מקרב חברינו בערים עזרה לשמירה ולעבודה לאותן הנקודות אשר סכנה מרחפת עליהן לילה־לילה, למען רסן את השתוללות הדמים הגועשת בסביבתן.
נעבור נא לפעולות בשטח העמידה על נפשנו ונפש מפעלנו.
תמוז תרצ"ו
-
נהרג בצאתו למשמר בשעת התקפה על מושב עטרות (המביא לדפוס). ↩
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.