היה בוקר זיווני, כאשר יקרה בחודש יולי. עד שהשמש תעלה על מסלולה ותלהט ארץ ואדם, יש שהות לשאוף אויר צח מלוא הריאות. יצאנו למסע כיבוש הרטוב כאל סיור שיגרתי כמעט. רק החגור היה טעון 200 כדור במקום 50. ובכיסים העמוקים מורגש היה משקלם של הרימונים. המימיות כרגיל. בהחלט כרגיל ומנות קרב. על המשלטים הפקדה מחלקה אחת בפיקודה של הממית הג’ינג’ית שרגזה מאוד על שלא צרפו אותה לפעולת הכיבוש. מפקדת מוכשרת. אמיצה ועם זה מחוטבת. סיפחו אלינו מחלקה מפלוגה אחרת שנועדה לשמש אגפנו הימני שחסה בצל הכיבוש של אשתאול וצרעה. בצרעה התמקמה סוללת מרגמות ומערך מכונות יריה. הללו עתידים היו לרכך את עמדות האויב לפני ההסתערות.
אם ערכנו סיורי תצפית בשטח האויב על מנת לדעת איזה כוחות ערוכים נגדנו?
ידענו, שארטוף הערבייה מזויינת היטב ונמצאת בחסות כוחות בלתי סדירים ובסיוע הצבא המצרי שהתמקם בתחנת מסילת הברזל. ידענו, שבגבעות מעל המסילה ערוכות עמדות. כמו כן שיערנו שהננו צפויים גם להפתעות.
כשנפתחה פעולת הריכוך שלנו, שהייתה מכוונת לארטוף ולבניין המשטרה, הבחינו בתצפיות שלנו בעזיבה המונית מהכפר אל עבר הגבעות. אותה שעה פתחו באש שהתעצמה והלכה מעמדות שמעל למסילה ומתחנת הרכבת.
תוך כדי הריכוך פתחנו בפעולה. המחלקות נעו בחיפוי הדדי ובחיפוי כיתתי בתוכן. הן לא סמכו על נסים. ירו לכל מקום בו היה חשש לעמדות אויב.
בהמשך באה עלינו הפתעה. המחלקה השמאלית, שמתפקידה היה לכבוש את ארטוף, הותקפה על ידי מארב צלפים מהאגף. יש למגר תחילה מארב זה.
מה שמחייב לשנות את תפקוד הכוחות. המחלקה המרכזית צריכה לבוא במקום השמאלית בכיבוש הכפר. היא נמצאה בריחוק של 300 מטר. כיצד להודיע לה על השינוי?
הקשר שלי עם המחלקה היה על ידי רץ.
כאן הגעתי שוב אל אחד המצבים הרגישים למעני. הדרך אל המחלקה עברה בשטח כמעט חשוף מנוקד פה ושם בשיחים בודדים. הצלפים כיסוהו במטר של כדורים. בהתכוונם אל השיחים דווקא מתוך שיקול נכון, שהעובר בשטח יחפש לו מחסה מאחוריהם. אפשר היה להגיע למחלקה גם בדרך עקיפה, רחוקה יותר, שהייתה מעכבת את תנופת ההתקפה. הייתה לי התחושה, שאני שולח את הרץ לפגיעה ודאית ומגמת השליחות לא תתמלא. צריך להיות מנוסה מאוד ובעל כושר מעולה כדי לעבור את השטח בין המחלקות בשלום תוך ניצול כל אפשרויות המגן וההסוואה. הזרוע שהונפה כלפי המיועד להישלח צנחה.
הפקודה בת מלים אחדות שפרכסה על שפתי לא נשמעה. השמעתיה אל עצמי.
הייתה זו צעדה לוליינית, עקלתונית, קפיצתית, כריעתית, זחלנית ומבלבלת את אלה שהתנכלו לי. התווי שלי נוקד בכדורים, כשאני כבר מהם והלאה הם לא השיגוני בין המצרים.
כשהגעתי ליעד נשמתי לרווחה הייתה לי קורת רוח רבה מהדרכת תחושתי. במוחי עלה המשפט – כל המקיים נפש אחת בישראל – כאילו קיים את התורה כולה.
מה היה בסופו של דבר?
מחלקת המרכז נכנסה לארטוף בחיפוי אחרוני פגזי המרגמות. להרטוב נכנסה המחלקה השלישית תחת מטר כדורים מעבר למסילת הברזל. המחלקה השמאלית חיסלה את הצלפים ונכנסה לבניין המשטרה, שנפל גם הוא לידינו. וכל זה לאור היום תחת ברד חזק של כדורים מהגבעות שממול.
לעת ערב היינו אדוני המקום.
הרטוב העברית, הישוב הוותיק שנעזב חדשים מספר לפני כן שוחרר והוא שוב בידינו.
על ערכו בקליטת העלייה מסופר על ידי כתבי עיתוני הצהריים בהרחבה ובהטעמה כדרוש.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.