שוב הדרכים נישאות דרומה.
הלאה למדבר,
לא נעזבך עוד ארץ הנגב,
ארץ המרחב
בצפון נסתיימו הקרבות, אבל לא נשלמו. משול היה גופה של מדינת ישראל לבעל מום. שראשו גדול ובטנו הצמוקה מאוד לחוצה בגבה אל הים על ידי שרשרת הרים, ירכיים מעוררות רחמים ורגליים קטועות. מבנה גוף משובש שגרם עווית עיניים וריקנות בלב כל יהודי, לא כל שכן בלבבות לוחמי חרותנו. לכן חמרה כיין תוסס הטינא והרוגז על צו הנסיגה מאבו־עגיילה וממבואות אל־עריש באיום הבריטים. איגופו של הצבא המצרי וחסימת דרכי הנסיגה וההספקה עלולים היו לחסוך חיי לוחמים, מביאים לכניעת האויב ומטביעים חותמם על גבולות המדינה.
חטיבתי ירדה לנגב. אני וחברי נערכנו להדריך קורס ממ“כפים במשטרת לוד. הממ”כף הוא בבחינת חוט השדרה של הצבא הלוחם. הוא מאמנם של פיקודיו. ראש וראשון להם. הוא אחיהם הבכור. הכשרתו וכשרו הצבאי נוסף לסגולותיו האישיות קובעים גורלה של הכיתה ושל המבצע בגזרת פעולתה. בהדרכה התנסיתי לא פעם. היא התחבבה עלי ויחסי אליה היה רציני ביותר. היה תדריך אמונים קבוע מחולק לשעורים ומסועף לסעיפים. אולם הכנסנו בו מפעם לפעם שנויים תואמים לנסיבות, למטרות ולמבחני לוחמה חדשים בהם יהיה עליהם לעמוד.
הקורס נדחה. המדריכים היו חפשים לנסוע לבתיהם עד הודעה חדשה.
העדפתי לצאת לחטיבה, שהשתתפה בכיבוש עוגה, אבו־עגיילה וביר־חסנה ושחנתה עתה בבאר־שבע לאחר פקודת הנסיגה ממקומות אלה. לא הייתי לבדי. שלושה היינו. בטרמפים צבאיים הגענו לבאר שבע. בקרתי בעיר זו בטיולינו בבית הספר במסגרת הגד“נע ומאוחר יותר בפלמ”ח. מאז לא שונתה צורתה החיצונית. רק תמורה אחת יסודית נתחוללה בה. במקום בדואים ומושל ערבי הייתה מאוכלסת פלמחאים ומושל צבאי מתוכם הטיל מרותו על פלגים משבטי הנודדים שבחרו להישאר תחת שלטונם של המעטים הנועזים העומדים בגבורה ובכבוד נגד ערבים מרובים המכפישים לעפר את הסייף של הנביא.
בחטיבה צורפנו ליחידת סיירים למבצע כיבוש עזה. הייתי מרוצה ממנוי זה. אלא שזממנו לא יצא לפועל. לעת ערב הגענו עד המקום בו מסתיים כביש הרעב. ללינת לילה הקימונו אוהל, שהספיק לשכן תחת יריעותיו את חמשת בני החולייה. מטעמי בטחון לא יכולנו להעלות מדורה וכן לא להתחמם על ידי משקה חם. הערב ירד אפור והפך ללילה אפל טעון תרחיף של אובך. שהצטנן והלך וירד עד למעלות חום שצמרמרה את הגוף. לא הועילו השמיכות שפרשנו על הקרקע הטחובה ולא אלו שהיינו מעוטפים בהן. למרות עייפותנו לא יכולנו לעצום עין. ובפרט, כשמכשיר הקשר השמיע מפעם לפעם נהימות הטרדה.
– אינני יודע, אם אני במקומך הייתי בא לכאן לרעוד מקור במקום לשמח לב הוריך ולחלץ את האיברים במטה חמה ונקיה לאחר מקלחת בריאה. שלא הייתה מזיקה לכולנו אכולי פשפשי המצרים בבאר שבע. הכול למען השממה הזו. אמר שכני למשכב ספק ברצינות, ספק לשם בדיחת הדעת. אפילו משטרת לוד עדיפה ודאי על אוהל זה.
– לא עלו על דעתי מחשבות מעין אלו. אולי חלק מאזרחי תל אביב מרשים לעצמם לישון בשקט על מצעיהם הטובים מתוך ביטחון, שמישהו ודאי יגן עליהם וינצרם וכל רע לא יאונה להם. אבל עכברי מלחמה כמונו, מה כי? הרגשתי צורך להיות עם החטיבה במבצעיה. עוד מעט ולא יהיה כבר מה לבצע.
– מילא. עד שתיכבש כל השממה הזו ותיבנה.
– צריך לפעול בקצב אחר. לרדת לאילת ולהניף שם דגלנו. אינני חושב שיש מי שישים לנו מכשולים רציניים בדרך זו.
– עצם המסע בדרך לא דרך הוא ענין לא קל לביצוע. הן עוד לא סיימנו כאן עם המצרים.
– את המצרים צריך לאגף. לכתר ולפורר על ידי ניתוק קווי התחבורה שלהם והפצצת ריכוזיהם ולאספם אחרי כן כביצים עזובות. רק לא מלחמת פנים־אל־פנים. בכגון זה הם עדיין חזקים מאתנו. מצוידים יותר טוב. ואולי גם מאומנים יותר טוב. אלא שאינם יודעים למה להם כל המלחמה הזו? החסרה מדבריות מצרים? את הנילוס לא יטו מאפיקו וסיני קודמת לנגב. אם כבר נגזר על הרי השומרון והרי יהודה שנראם רק באופק. מוטב לגו לזוז מערבה.
– הבלים. אנחנו כבר עייפים קרבות וניקוז דם החברה. צריך מעט זמן להתאוששות ולהחלפת כוח.
– נאחר. יש לחשל את הברזל בעודנו חם. טוב, תן סיגריה. אינני מחבב את העישון אבל…
– מה השעה?
– אחת אחרי חצות.
– אתה ישן, רב סרן. ג’וב יותר טוב לא יכולת להמציא ללילה זה לנו ולך. יכולנו ללון בבאר־שבע ולבלוע את 20 הקילומטרים מחר בהעלם אחד.
– שקט חברה. מדברים ברצינות. תשדורת חשובה.
– מה, גם שם מעבר השני אינם יכולים להירדם?
– נגב א' עבור. אתה שומע אותי?
– כן. כן. שומע. לחזור מיד עם אור השחר. חזור.
– שמעתם? חוזרים לבאר שבע. שם נדע למה ומדוע.
– זה הוא שטענתי. יכולנו ללון בבאר שבע.
– מה זה יכול להיות?
– שום דבר מיוחד. שינו פשוט את התכנית.
– בהסכם עם המצרים, או לפי תכתיב אנגלו־סכסי?
– האנגלים הללו טרם נגמלו מהרעיון שדפקה שעתם והם אדונים לשעה בלבד. תפקידם נסתיים למעשה. גם המצרים אינם מרוצים כל כך מאפוטרופסותם החנונה
– ובכל זאת, הם משאירים להם מזכרות. הצבא המצרי מאומן לא רע. כלל לא רע. ראיתם פעם את מפות הנילוס לכל אורך ערוצו על פרטיו ופרטי פרטיו. נתקלתי בהן בין ספרי הנדסת המים של אבי. כל מצרי יכול להחזיקו על שולחנו, להתגאות ביאור מפרנסו ומזינו ובסכר אסואן – גדול הסכרים באפריקה, אסיה ואירופה.
– המזרח הזה לעולם לא יהיה פטור מאפוטרופסות. אם של האנגלים אם של האמריקאים. הנפט מעשיר אותם הוא גם משעבדם.
– טוב עוד שנפלנו לידי הבריטים ולא לידי הצרפתים. מהם לא היינו משיגים את שהשגנו ממלכי הבייבל וממיניסטר כזה כמו בווין. אפילו לא הזכות לתת את הנפש בעד כברת אדמת סלעים צחיחה ומטורשת.
– מתי כבר נזוז מכאן. כבר סידרתם את כל העניינים. בינתיים קופאים מקור.
– כשרק יחוויר. איך כתוב שם. כשנוכל להבחין בין תכלת ללבן. הייתה להם תחושה בריאה – לקדמונים שלנו. יצקו מטבעות שפה בדפוסים מוצקים עד שהיננו עבדים להם עד היום.
– קומו חברה. נערוך ריצה קלה.
– מוטב שנזוז.
הנדנוד הועיל. בדמדומי טרם־שחר זזנו סוף, סוף. בקיפול האוהל, באריזתו ובהידוס סביב הקומנדקר התחממנו במקצת. נסענו באורות מלאים. בערפל הכבד שאפפנו האירו הפנסים לא יותר מעשרה מטר. הדרך ארכה זמן כפול. מפעם לפעם היה מישהו זורק לעבר הנהג – נרדמת שם, מה? אולי כדאי להחליפו? לחילופים נאות הנהג ברצון. יוכל לנמנם במצפון שקט. כשהגענו לבאר שבע נודע לנו פשר דבר. התכנית שלמענה קפאנו במשך לילה ארוך בוטלה. אין עולים על עזה. אלא על רפיח מצד דרום. בכביש מעוגה בסיני המצרי.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.