פני העיר תל־אביב נתונים עתה בתהליך מזורז של עיצוב מחדש – ולא רק בחזותם החיצונית. הם משתנים לא רק על־ידיד תנופה של בנייה לגובה, הרחבת מבואות העיר מצפון ומדרום ועל־ידי חותם הכרך המאורגן שתכניות־העתיד של העיר נושאות עליהן. הם משתנים בהדרגה שינוי מהותי. מרכזי־הנוער החדשים שנחנכו באחרונה בפרברי העיר ובמרכזה, שורת המוזיאונים המגוּונת, הקמת מוזיאון מרכזי וספריה ציבורית, התנופה הגדולה בפיתוח קריית האוניברסיטה – כל אלה משווים לתל־אביב יותר ויותר דמות שהיתה ראויה לה מכבר: מטרופולין של תרבות. דמות של עיר השוקקת יצירה בכל תחומי התרבות והאמנות והמשמשת סדן לניסויים חדשים ולהתקדמות בכל אחד מהם.
חשיבותם של מוסדות אלה אינה, כמובן, בכך שהם מוסיפים למפת־העיר עוד בנייני־ציבור אחדים. חשיבותם בכך שהם כמו מקיפים את העיר בחגורה של עניין תרבותי ובידורי ופותחים אפיקים נוספים לפעילות חיובית של הנוער. הם מעוררים סקרנותם האמנותית והתרבותית של אלפי צעירות וצעירים, מטים אותם מבילויי־רחוב ומאַזנים במקצת את הנהירה לאזורי השפעה שליליים.
ידוע גם ידוע כי לא בניינים בלבד – גם לא בנייני תרבות בלבד – עשויים לעצב אורח־חייה של עיר ושל אוכלוסיה. טיפוח הרגלי נימוסים ואדיבות, חינוך בבית־הספר ובבית, טיפוח הרגשה של אזרחוּת עירונית – הם הקובעים אקלימה התרבותי של עיר יותר מכל בניין. חינוך זה הוא תהליך ממושך והוא מורכב יותר בארץ־עלייה כארצנו שבה מוטל על החינוך לא רק לנטוע הרגלים חיוביים מילדוּת אלא גם לעקור הרגלים שליליים בגיל מבוגר למדי.
אין הדבר נעשה בִּן־יום. אך אין ספק כי רשת של מוסדות חינוך, תרבות ואמנות ואפשרויות של בילוי תרבותי לנוער, היא גורם בעל חשיבות עצומה במסכת חינוכית זאת. וככל שמוסדות אלה מכוונים להמוני־עם ולאזורים שבהם הם מתגוררים – כפי שאמנם מכוּונים מפעלי התרבות של עיריית תל־אביב – ולא ליחידי־סגולה ולמגוּרי־סגולה, הם מצטרפים לכוח־השפה אקטיבי על חינוך העם ועל הרגליו, מעורר כבוד ליצירה התרבותית ומגרה את ההתעניינות בה.
כאשר אתה קורא כי פעולה זאת, החודרת אל הפינות הנחשלות ביותר של עירנו, מתווה גם ראשית ביצועה של תכנית מקפת לפינוי משכנות־העוני – אתה רואה מסכת הפעולות של הנהלת העיר כמשלימות זו את זו, מבחינת המגמה הסוציאלית והמטרה החינוכית כאחת.
ההנהלה הפועלית של העיר, ששינתה פני תל־אביב מן הקצה אל הקצה, איננה מפו־נקת במחמאות. צרוּת־עין פוליטית וסתם נרגנוּת חברו לא פעם יחדיו כדי למנות דווקא בהנהלה זו תקלות שירשה מן העבר וכדי להתעלם מהישגיה ומן התמורה הקיצונית שחוללה בכל דרך־המחשבה על פיתוחה של העיר. לא בבת־אחת ניתן לתקן קוצר־ראוּת של עבר ממושך, שלהנהלה זו אין בו שום חלק ונחלה. מרובים גם הדברים שיש לטפל בהם ומרובה עדיין המלאכה לעשותה. אך ההגינות הציבורית האלמנטרית מחייבת להכיר בתמורה המכרעת לטובה שנתחוללה בדמותה של העיר הזאת ולחזק ידי הנהלת העיר וראשה הרואים בבהירות את הדרך שלפניהם.
5 בינואר 1965
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.