אַמְנוֹן הַ“פִילוֹסוֹף” מְסַפֵּר עַל צְבָא הַשָׁמָיִם

 

פֶּרֶק א': אַמְנוֹן מְסַפֶּר לָנוּ עַל צְבָא הַשָּׁמַיִם    🔗

וְהוּא מֵעֵין הַקְדָּמָה. בּוֹ יְסֻפַּר כֵּיצַד הִתְחַשֵּׁק לָנוּ לִקְרֹא, לַחֲקֹר וְלָדַעַת עַל גַּרְמֵי הַשָּׁמַיִם וְעַל כָּל מִינֵי דְבָרִים נֶחְמָדִים אֲחֵרִים, הַמְצוּיִים בְּעוֹלָמֵנוּ.

זֶה הָיָה בָּעֶרֶב, הַחֶבְרֶה הִתְאַסְּפוּ לְיַד הַפָּנָס, כְּדֵי לְשַׂחֵק. החֶבְרֶה, רוֹצֶה לוֹמַר: אוּרִי, עֻזִּי, שִׁמְעוֹן, מֵאִיר וֶאֱלִיעֶזֶר, קָבְעוּ מִנְהָג לְעַצְמָם לְהִתְאַסֵּף עֶרֶב עֶרֶב לְיַד הַפָּנָס שֶׁבִּשְׁכוּנָתָם וּלְשַׂחֵק בְּמִשְׂחָקִים לְמִינֵיהֶם. כַּמוּבָן, נַעֲרוֹנִים פַּחֲזוֹנִים הָיוּ, וְלֹא תָמִיד יָצְאוּ מִמִּשְׂחֲקֵיהֶם נְקִיִּם וַחֲלָקִים. פְּעָמִים נִסְתַּיֵּם מִשְׂחָק, כְּשֶׁאֶחָד מֵהֶם שָׁבַר אֶת מִפְרַקְתּוֹ אוֹ אֶת הַשִּׁמְשָׁה בְּדִירָתוֹ שֶׁל הַיֶּקֶה, שֶׁגָּר לֹא הַרְחֵק מִמְּקוֹם מִשְׂחָקָם, וּפְעָמִים בְּנִסֵּי נִסִּים הָיוּ חוֹזְרִים הַבַּיְתָה, כְּשֶׁעַצְמוֹתֵיהֶם וְאַף זְגוּגִיּוֹתָיו שֶׁל הַיֶּקֶה שְׁלֵמוֹת כֻּלָּן, כָּךְ הָיְתָה הַחֲבוּרָה מְבַלָּה אֶת שְׁעוֹת אַחַר הַצָּהֳרַיִם, לְאַחַר גְּמָר הַשִּׁעוּרִים.

עַתָּה, בְּדִין הוּא, שֶׁיָּבוֹא אֵלַי אַחַד הַקּוֹרְאִים, יִמְשֹׁךְ בְּשַׁרְווּלִי, וְיֹאמַר בְּעֵרֶךְ בְּזוֹ הַלָּשׁוֹן: “שְׁמַע נָא, אֲדוֹנִי הַנִּכְבָּד! מַה צֹּרֶךְ רָאִיתָ לִטֹּל אֶת עֵטְך וּלְגַבֵּב דְּבָרִים אֵלּוּ? כְּסָבוּר אַתָּה, שֶׁקּוֹלוֹמְבּוּס שֵׁנִי הִנְּךָ? גַּם אֲנַחְנוּ, הַדָּנִיִּם, הָעָמוֹסִים וְהַשְּׁמוּאֵלים, נוֹהֲגִים לְשַׂחֵק כָּל יוֹם אַחֲרֵי הַצָּהֳרַיִם, וְאַף לִשְׁמָשׁוֹת יוֹדְעִים אֲנַחְנוּ לְהִטָּפֵל בִּשַׁעת הַצֹּרֶךְ”.

הַשְּׁאֵלָה שְׁאֵלָה הוֹגֶנֶת הִיא, אֲבָל הַתְּשׁוּבָה לִשְׁאֵלָה זוֹ הִיא פְּשׁוּטָה. בָּעֶרֶב הַזֶּה הִשְׁתַּנָּה מַשֶּׁהוּ אֵצֶל הַחֲבוּרָה, שֶׁבְּכָל הָעֲרָבִים הֵם מְשַׂחֲקִים, בֵּין בְּ״מַחֲבוֹאִים״ וּבֵין בְּ״שׁוֹטְרִים וְגַנָּבִים“, הָעֶרֶב הַזֶּה אַף מִשְׂחָק אֶחָד לֹא שִׂחֲקוּ. שֶׁבְּכָל הָעֲרָבִים צָעֲקוּ אִישׁ אֶל רֵעֶהוּ בֵּין “חֲמוֹר!” וּבֵין “סוּס!”, הָעֶרֶב הַזֶּה הָיוּ שְׁקֵטִים וְהִקְשִׁיבוּ לְדִבְרֵי הַ”פִילוֹסוֹף" שֶׁאָמַר דְּבָרִים שֶׁל טַעַם.

וְכָךְ הָיָה הַמַעֲשֶׂה: לְאַחַר שָׁרָבוּ רֶבַע שָׁעָה תָּמִים עַל אוֹדוֹת הַמִּשְׂחָק שֶׁיְשַׂחֲקוּ בָּעֶרֶב הַהוּא, וּלְאַחַר שְׁסּוֹף סוֹף הֶחֱלִיטוּ לְשַׂחֵק בִּ״שׁוֹטְרִים וְגַנָּבִים" וְרָבוּ רֶבַע שָׁעָה נוֹסָף, מִי יִהְיוּ הַשׁוֹטְרִים וּמִי הגַּנָּבִים וְהֵחֵלּוּ לְשַׂחֵק, בָּא הַ״פִילוֹסוֹף“, שֶׁהִזְכַּרְתִּיו לִפְנֵי כֵן. שְׁמוֹ אַמְנוֹן וְהוּא ״נוֹרָא” גִּ’נְגִּ’י וּמַרְכִּיב מִשְׁקָפַיִם, בְּשָׁעָה שֶׁהוּא מְהַלֵּךְ, נִרְאָה רֹאשוֹ מֻטֶּה קָדִימָה, כְּאִלּוּ הָיָה מִשְׁקַל רֹאשׁוֹ 50 ק“ג לְפָחוֹת. נִרְאֶה שֶׁהַמַּחֲשָׁבוֹת הָרַבּוֹת הָעֲמוּסוֹת עַל רֹאשוֹ, מַכְבִּידוֹת עָלָיו. אֲבָל עֻזִּי אוֹמֵר, שֶׁזֶּה בִּגְלַל הַתֶּבֶן הָרַב הַצָּבוּר בְּרֹאשׁוֹ, כִּי זֹאת עֲלֵיכֶם לָדַעַת: יְדִידִי עֻזִּי אֵינֶנּוּ מֵאוֹהֲבָיו הַמֻּשְׁבָּעִים שֶׁל אַמְנוֹן. וְלֹא בְּלִי טַעַם, עֻזִּי הִנּוֹ “הַקֻּנְדֵּס שֶׁבַּשְּׁכוּנָה” וּלְתַעֲלוּלָיו אֵין חֵקֶר , וְאִלּוּ דַּעְתּוֹ שֶׁל אַמְנוֹן אֵינָהּ פְּנוּיָה לְמַעֲשֵׂי הֶבֶל, הוּא עָסוּק תָּמִיד בִּקְרִיאַת סְפָרִים אוֹ בְּמַחְשְׁבוֹתָיו. לַךְ אִם כֵּן, וְזַוֵּג פִּרְחַח חוּצוֹת עִם דּוֹגֵר עַל סְפָרִים. הֲלֹא תּוֹדוּ, שֶׁאֵין זֶה מִן הַדְּבָרִים הַקַּלִים. מִשֶּׁהִגִּיע אַמְנוֹן אֶל הַמָּקוֹם בּוֹ עָמְדָה הַחֲבוּרָה הָעֲלִּיזָה, קִבְּלוֹ עֻזִּי בִּקְרִירוּת, וְאִלּוּ אוּרִי אָמַר לוֹ: – “שֶׁמָּא בִּרְצוֹנְךָ לְשַׂחֵק עִמָּנוּ בְּ”שׁוֹטְרִים וְגַנָּבִים”?

– אֲבָל כְּבָר חִלַּקְנוּ אֶת הַקְּבוּצוֹת, אָמַר עֻזִּי.

– אֵין דָּבָר, הַקְּבוּצָה שֶׁלָּנוּ חַלָּשָׁה יוֹתֵר וְזֶה לֹא “כֹּחוֹת”, נְצָרֵף לִקְבוּצָתֵנוּ אֶת אַמְנוֹן, אָמַר אוּרִי.

– אֲבָל אֵין בְּדַעְתִּי לְשַׂחֵק עַּתָּה, אָמַר אַמְנוֹן, יֵש לִי עִסּוּקִים נָאִים מֵאֵלּוּ.

– אֵילוּ עִסוּקִים יֵשׁ לְךָ? הִתְעַנְיֵן אוּרִי. תָּמִיד הָיָה מְחַבֵּב אֶת אַמְנוֹן וְכֵן אָהַב לְהַאֲזִין לְסִפּוּרָיו.

– עֲזֹב אֶת הַחֲמוֹר נוֹשֵׂא הַסְּפָרִים הַלָּזֶה, הִתְעָרֶב עֻזִּי, מִשֶׁרָאָה להֵיכָן מִתְגַּלְגְּלִים הַדְּבָרִים הָבָה וְנַתְחִיל בַּמִּשְׂחָק.

– כֵּן, אוּרִי, בֹּא וּנְשַׂחֵק, הֶחֱרָה אַחֲרָיו אֱלִיעֶזֶר.

– נְשַׂחֵק.. נְשַׂחֵק… קָרָא אוּרִי בְּבוּז. וְכִי מַה יֵצֵא לְךָ מִן הַמִּשְׂחָק? אוֹתוֹ אֱלִיעֶזֶר עִם רֹאשׁ הַגֶּזֶר תִּשָּׁאֵר אַף הַיּוֹם.

– אֲבָל עָשִׂיתִי כְּבָר אֶת הַשִׁעוּרִים וְעַכְשָׁיו אֲנִי רוֹצֶה לְשַׂחֵק. הַתְנַצֵּל אֱלִיעֶזֶר.

– וְגַם לִי הִרְשְׁתָה אִמִּי לָצֵאת הַחוּצָה, לְאַחַר שֶׁבָּדְקָה אֶת שִׁעוּרַי. אָמַר מֵאִיר.

– וּבְכְלָל, מִי שָׂמְךָ לשַֹר וּלְשׁוֹפֵט עָלֵינוּ? הִתְפָּרֵץ עֻזִּי בְּשֶׁצֶף קֶצֶף, וּבִפְנוֹתוֹ אֶל אַמְנוֹן אָמַר: – בִּמְחִילָה מִכְּבוֹדְךָ, מַדּוּע זֶה בָּאתָ לְבַלְבֵּל מֹחוֹתֵיהֶם שֶׁל אֵלּוּ? כַּלֵּךְ אֵצֶל אֲחֵרִים.

– בִּמְחִילָה מִכְּבוֹדְךָ, הִשִׁיב אַמְנוֹן מַכָּה תַּחַת מַכָּה, מַדּוּע זֶה תּוֹקֵע אַתָּה אֶת חָטְמְךָ בְּעִסְקֵי אֲחֵרִים, אֲנִי לֹא קָרָאתִי לָכֶם כְּלָל. לְהֵפֶךְ, אוּרִי הוּא אֲשֶׁר קָרָא לִי, וּמָה רָאִיתָ צֹרֶךְ דָּחוּף לְהִתְעָרֵב?

– וְאִם אַתָּה רוֹצֶה לְשַׂחֵק, שַׂחֵק עִם עַצְמְךָ, הוֹסִיף אוּרִי שֶׁמֶן לַמְּדוּרָה.

– אֵינֶנִּי שׁוֹאֵל אוֹתְךָ, מָה אֶעֱשֶׂה עִם עַצְמִי, – שָׁצַף עֻזִּי – אֲנִי יוֹדֵעַ זֹאת בִּלְעָדֶיךָ. עַכְשָׁיו רוֹצִים אֲנַחְנוּ לְשַׂחֵק וְאַתָּה אַמְנוֹן אַל תַּפְרִיעַ אוֹתָנוּ וְהִסְתַּלֵּק מִכָּאן.

– מִי זֶה ‘אֲנַחְנוּ’? הִתְרִיס כְּנֶגְדּוֹ אוּרִי, אֲנִי בְּמִקְרֶה רוֹצֶה לְשׂוֹחֵחַ עִם אַמְנוֹן. וּמוּטָב לְךָ, שֶׁתַּאֲזִין גַּם אַתָּה.

– וְכִי לְמָה יֵשׁ כָּאן לְהַאֲזִין? קַשׁ וּגְבָבָה! הֵשִׁיב עֻזִּי בְּלִגְלוּג – נֵלֵךְ לְשַׂחֵק!

– לוּא הָיוּ כָּמוֹךָ, עָנָה אַמְנוֹן וְאָמַר, הַכּוֹל שׁוֹטִים וְהַכּוֹל לְהוּטִים לְמִשְׂחֲקֵי הֶבֶל, כִּי אָז לא הָיְתָה הָאֱנוֹשׁוּת שֶׁלָּנוּ אֶלָּא עֶדֶר גָּדוֹל שֶׁל פִּרְאֵי יַעַר. לוּא הָיָה כָּל הָעוֹלָם שָׁטוּף כָּמוֹךָ בְּתַעֲלוּלִים וּבִשְׁטֻיּוֹת רֵיקָנִיוֹת, לֹא הָיָה לְךָ לֹא לֶחֶם לֶאֱכוֹל וְלֹא בֶּגֶד לִלְבּוֹש. אִלוּלֵא הָיָה הָאָדָם צָמֵא לָדַעַת וְלִדְרוֹש בַּמֻּפְלָא מִמֶּנּוּ, כִּי אָז הָיָה מָשׁוּל לַבְּהֵמָה. טֹל לְדֻגְמָה אֶת יִצְחָק נְיוּטוֹן, אִישׁ מַדָּע אַנְגְּלִי מְפֻרְסָם, שֶׁהוֹדוֹת לְסַקְרָנוּתוֹ נִגְלָה לָאֱנוֹשׁוּת סוֹד הַמְּשִׁיכָה שֶׁל הָאָרֶץ. פַּעַם שָׁכַב מִתַּחַת לְעֵץ תַּפּוּחִים וְנִמְנֵם, לְפֶתַע נָפַל עַל רֹאשׁוֹ תַּפּוּח, שֶׁנָּשַׁר מִן הָעֵץ. הוּא נֵעוֹר מֵעֹצֶם הַמַּכָּה וְכַנִּרְאֶה הִתְכַּעֵס עַל הַתַּפּוּחַ, שֶׁהִפְריעוֹ מִשְּׁנָתוֹ. אֲבָל לְאַחַר מִכֵּן שָׁאַל אֶת עַצְמוֹ: “מַדּוּעַ זֶה נָפַל הַתַּפּוּחַ עַל רֹאשִׁי? מַדּוּעַ זֶה לֹא נָפַל הַתַּפּוּחַ כְּלַפֵּי מַעְלָה אֶל תּוֹךְ הֶחָלָל?” “מִתּוֹךְ שְׁאֵלָה זוֹ הִגִּיע נִיוּטוֹן לְחֹק, אֲשֶׁר הֵבִיא מַהְפֵּכָה בַּמַּחֲשָׁבָה הָאֱנוֹשִׁית”.

לְפֶתַע נָפַל תַּפּוּחַ עַל ראשו שֶׁל נְיוּטוֹן.

– וּמַהוּ חֹק זֶה? הִתְעַנְיֵן אוּרִי.

– חֹק זֶה נִקְרָא בְּשֵׁם חֹק הַמְּשִׁיכָה, אֲבָל לֹא אַרְחִיב עָלָיו אֶת הַדִּבּוּר כָּעֵת, מִשּׁוּם שֶׁהוּא קָשׁוּר בְּנוֹשְׂאִים רַבִּים, שֶׁאֵין עִנְיָנָם לְכָאן. בִּרְצוֹנִי רַק לְהוֹכִיח לְעֻזִּי, שֶׁכָּל הִתְרַבְרְבוּתוֹ הִיא מַעֲשֶׂה הֶבֶל. הוּא סָבוּר שֶׁמֵבִין הוּא כְּבָר הַכֹּל וְיוֹדֵעַ הַכֹּל וְכִי אֵין לוֹ מַה לִּלְמֹד עוֹד. אֲבָל מַזָּלֵנוּ הוּא, שֶׁלֹא הַכֹּל דּוֹמִים, לְעֻזִּי. לְמַזָּלֵנוּ, טִבְעוֹ שֶׁל אָדָם, שֶׁהוּא תָּאֵב לָדַעַת אֶת הַנַּעֲשֶׂה סְבִיבוֹ, וְכָל אָדָם שׁוֹאֵף לְהַרְחִיב אֶת דַּעְתּוֹ. מִכֹּחַ סָקְרָנוּת זוֹ כְּבָר כָּתַב הָאָדָם מֵאוֹת אַלְפֵי סְפָרִים, בָּהֶם שׁוֹקְקִים מַעַיְנוֹת דַּעַת רַבִּים.

– מָה אַתָּה שָׂח? נִזְדַּעְזַע אֱלִיעֶזֶר – עֶשְׂרוֹת אַלְפֵי סְפָרִים? הֲרֵי בְּכָל יְמֵי חַיָּיו לֹא יוּכַל אָדָם לִקְרֹא אַף מִקְצָת מֵהֶם.

– נָכוֹן מְאֹד, אָמַר אַמְנוֹן, – אֵין אָדָם, וְלוּא גַּם זֶה הַקוֹרֵא כָּל יָמָיו – מִסֻגָּל לִסַיֵּם אַף אֶת הַחֵלֶק הַקָּטָן מֵהַסְּפָרִים הַלָּלוּ. אוּלָם עָלֵינוּ הַחוֹבָה לְנַצֵּל כָּל שְׁעַת פְּנַאי, כְּדֵי לְבְלֹעַ סֵפֶר נוֹסָף מֵהַסְּפָרִים הָרַבִּים וּלְהִשְׁתַּדֵּל לְהַרְחִיב אֶת דַּעְתֵּנוּ כְּכָל הָאֶפְשָׁר.

– אֲנִי חוֹשֵׁב שָׁצּוֹדֵק אַמְנוֹן, קָרָא אוּרִי. אֲנַחְנוּ צְרִיכִים להַרְבּוֹת בְּלִמּוּד וּבְדַעַת. אַמְנוֹן סִפֵּר לִי פַּעַם, שֶׁיֵּשׁ מַכְשִׁיר הַמַּגְדִּיל אָת הַיָּרֵחַ פִּי עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים, וְכִי אֶפְשָׁר לִרְאוֹת בּוֹ כָּל מִינֵי דְבָרִים מֻפְלָאִים עַל הַיָּרֵח, הַמַּכְשִׁיר הַזֶּה נִקְרָא טֶלֶסְקוֹפּ וְהוּא נִרְאֶה כְּתוֹתָח גָדוֹל.

– מָה? בֶּאֱמֶת? קָרָא מֵאִיר, הַאִם יֵש מִין תּוֹתָח, שֶׁאֶפְשָׁר לִרְאוֹת דַּרְכּוֹ אֶת הַיָּרֶחַ גָדוֹל כָּל כָּךְ?

– כֵּן, יֶשְׁנוֹ מַכְשִׁיר כָּזֶה וְהוּא נִמְצָא בְּאַרְצוֹת הַבְּרִית, בְּמִצְפֵּה הַכּוֹכָבִים שֶׁעַל הָהָר וִילְסוֹן.

– סַפֵּר לָנוּ, כֵּיצַד פּוֹעֵל הַטֶּלֶסְקוֹפּ, הִצִיעַ אוּרִי.

– לא. אָמַר אֱלִיעֶזֶר, סַפֵּר לָנוּ, כֵּיצַד יֶשְׁנָם סְפָרִים רַבִּים כָּל כָּךְ.

– וַאֲנִי רוֹצֶה לִשְׁמֹעַ עַל חֹק הַמְּשִׁיכָה, אָמַר שִׁמְעוֹן.

– רָגַע אֶחָד, קָרָא אַמְנוֹן מְחַיֵּךְ, הֲרֵי אֵינֶנִּי מְסֻגָּל לְסַפֵּר לָכֶם עַל כָּל הַדְּבָרִים הַלָּלוּ בְּבַת אַחַת, מִלְבַד זֹאת אִי אֶפְשָׁר לְשׂוֹחֵחַ עַל נוֹשְׂאִים אֵלּוּ עַל רֶגֶל אַחַת. אֲנִי מַצִּיע, שֶׁנֵּשֵׁב עַל הַגָּדֵר הַסְּמוּכָה וּנְשׂוֹחֵחַ כְּאַוַּת נַפְשֵׁנוּ.

כֻּלָּם עָקְרוּ מִמְּקוֹמָם לָלֶכֶת אֶל הַגָּדֵר, חוּץ מעֻזִּי. הוּא נִצַּב עַל מְקוֹמוֹ כְּעַמּוּד טֶלֶפוֹן וְהָיָה נָבוֹךְ מְאֹד, סִפּוּרוֹ שֶׁל אַמְנוֹן הֵחֵל לְעַנְיֵן אוֹתוֹ, אֲבָל לֹא הָיָה זֶה לְפִי כְבוֹדוֹ לְהַזְמִין אֶת עַצְמוֹ לְשִׂיחָה, שֶׁלִּפְנֵי כֵן הִתְנַגֶּד לָהּ בְּתֹקֶף, אוּלָם אַמְנוֹן לֹא שָׂם אֶת לִבּוֹ לְמַה שֶּׁאֵרַע לִפְנֵי כֵן, וּמִשֶּׁרָאָהוּ עוֹמֵד עַל מְקוֹמוֹ, אָמַר לוֹ: “הִצְטָרֵף גַּם אַתָּה, עֻזִּי. אֲנִי סָבוּר, שֶׁהַדָּבָר יְעַנְיֵן גַּם אוֹתְךָ”, וְכָךְ יָשְׁבָה כָּל הַחֲבוּרָה הָרַעֲשָׁנִית עַל הַגָּדֶר וְהִקְשִׁיבָה לְשִׂיחָתוֹ שֶׁל אַמְנוֹן.

גַּם אַתֶּם, קוֹרְאִים חֲבִיבִים, רוֹצִים וַדַּאי לְהַקְשִׁיב לְדִבְרֵי אַמְנוֹן. אַךְ אוּלַי רְצוֹנְכֶם לִשְׁמֹעַ אַף אֶת דַּעְתִּי עַל אוֹתָהּ חֲבוּרָה?

– מִי אַתָּה? תִּשְׁאָלוּנִי – הַאִם גַם אַתָּה מִשְׁתַּיֵּךְ לַחֲבוּרָה זוֹ?

לֹא, קוֹרְאִים חֲבִיבִים. אֵינֶנִּי נִמְנֶה עִם הַחֲבוּרָה הַזֹּאת, פָּגַשְׁתִּי אוֹתָם בְּמִקְרֶה. אוֹתוֹ עֶרֶב מִתְנַהֵל הָיִיתִי לְתֻמִּי בָּרְחוֹב וְחָשַׁבְתִּי מַחֲשָׁבוֹת, וּלְפֶתַע הֻפְרְעוּ מַחְשְׁבוֹתַי עַל יְדֵי קוֹלוֹת יְלָדִים, שֶׁהִתְוַכְּחוּ בְּקוֹל רָם, הִטִּיתִי אָזְנִי לְשִׁיחָתָם, וּמִיָּד, נוֹכַחְתִּי שֶׁדְּבָרִים שֶׁל טַעַם עֲלוּלִים לְהִשָּׁמַע בְּשִׂיחָה זוֹ. הוֹצֵאתִי אֶת פִּנְקָסִי מִכִּיסִי הָאֶחָד וְאֶת עֵטִי מִכִּיסִי הַשֵּׁנִי וְרָשׁמְתִּי לִי רָאשֵׁי פְרָקִים מֵהַדְּבָרִים שֶׁשָּׁמַעְתִּי. בַּבַּיִת נִסַּחְתִּי אֶת הַדְּבָרִים הַלָּלוּ, כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ רְאוּיִים לְהִכָּנֵס לְסֵפֶר, וְהֵבֵאתִי אוֹתָם לִפְנֵיכֶם. עַתָּה יֵשׁ בִּרְצוֹנִי לְבַקֵּשׁ אֶת רְשוּתְכֶם לוֹמַר מִלִּים מִסְפָּר.

רֵאשִׁית, רוֹצֶה אָנֹכִי לְהַבִּיע לִפְנֵיכֶם אֶת דַּעְתִּי עַל אֱלִיעֶזֶר, מֵאִיר וְשִׁמְעוֹן, שֶׁהֵם כְּפִי שֶׁהִנְנִי סָבוּר – מִשְׁתַּיְּכִים לִקְבוּצָה אַחַת וְלָכֵן כִּנִּיתִי אוֹתָם בְּשֵׁם מְשֻׁתָּף – “סְתָם כָּכָהנִיקים”, וְלא בְּלִי סִבָּה אֲכַנֶּה אוֹתָם בַּשֵּׁם הַזֶּה. לְדַעְתִּי, חַי אֱלִיעֶזֶר־וְהָאֱלִיעֶזֶרִים כָּמוֹהוּ – חַיִּים שֶׁל סְתָם כָּכָה. הֵם אֵינָם שׁוֹאֲלִים וְאֵינָם מַקְשִׁים עַל הַמְאֹרָעוֹת הַסּוֹבְבִים אוֹתָם; הַכֹּל גָּלוּי וְיָדוּעַ לָהֶם; לְעוֹלָם לֹא יָבוֹאוּ אֶל מוֹרֵיהֶם בַּשְׁאֵלָה : “מַדּוּעַ כְּחֻלִּים הַשָּׁמַיִם?” או “מַדּוּעַ נִדְלֶקֶת הַנּוּרָה, בְּשָׁעָה שֶׁאָנוּ לוֹחֲצִים אֶת הַכַּפְתּוֹר לְמַטָּה?” וְעוֹד שְׁאֵלוֹת שֶׁל “הֶבֶל”, שֶׁהֵן פְּרִי הִתְעַנְיְנוּתוֹ הַבְּרִיאָה שֶׁל יֶלֶד תְּאֵב דַּעַת וּבַר־דַּעַת.

אַל נָא תַחְשְׁבוּ, שֶׁאֲלִיעֶזֶר הוּא “יֶלֶד רַע”, בַּמּוּבַן הַמְקֻבָּל, לָאו דַּוְקָא. אֱלִיעֶזֶר מֵכִין אֶת שִׁעוּרָיו, כְּפִי שֶׁנִּדְרָשׁ מִמֶּנּוּ. אֲבָל לֹא יוֹתֵר מִכָּךְ. הוּא מֵכִין אֶת שִׁעוּרָיו, רַק מִשּׁוּם שֶׁהוֹרָיו מַכְרִיחִים אוֹתוֹ לְכָךְ, וְהוּא לוֹמֵד הִסְטוֹרְיָּה – רַק מִשּׁוּם הַחֲשָׁשׁ שֶׁהַמּוֹרֶה יַעֲנִיק לוֹ צִיּוּן רַע, בְּאִם לֹא יֵדַע אֶת תַּאֲרִיךְ חֻרְבַּן הַבַּיִת, אֲבָל לֹא מִשּׁוּם שֶׁהוּא תָּאֵב לָדַעַת מָה אֵרַע בָּאָרֶץ לִפְנֵי אַלְפֵי שָׁנָה. אֱלִיעֶזֶר הוּא בָּחוּר מְמֻשְׁמָע, הַשּׁוֹמֵעַ בְּקוֹל הוֹרָיו, וְגַם זֶה טוֹב. עַל כָּל פָּנִים, טוֹב יוֹתֵר מַעֻזִּי, הַמִּתְמַכֵּר לְ“שוֹטְרִים וְגַנָּבִים”, יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר לִגְדַלְיָה בֶּן אֲחִיקָם.

אֲבָל לוּא אֶת פִּי שְׁאַלְתֶּם, הָיִיתִי מְיַעֶצְכֶם שֶׁלֹּא לִפְנוֹת לֹא לאֵלֶּה וְלֹא לְאֵלֶּה. אַל תָּשִׂימוּ לֵב לְדִבְרֵי עֻזִּי וְלֹא לְדִבְרֵי מֵאִיר וֶאֱלִיעֶזֶר, עִקְבוּ אַחֲרֵי דִבְרֵי אַמְנוֹן וְאוּרִי, מַמְלִיץ אָנֹכִי עֲלֵיהֶם, כִּי בַּחוּרִים טוֹבִים הֵם.

בִּרְצוֹנִי לְסַיֵּם אֶת הַקְדָּמָתִי הַמְשַׁעֲמֶמֶת וְלָתֵת אֶת רְשוּת הַדִּבּוּר לְאַמְנוֹן. אוּלָם מִישֶׁהוּ מִכֶּם, הַיְנוּ אֵיזֶה קוֹרֵא זַאֲטוּט, מוֹשֵךְ בְּשַׁרְווּלִי.

– מָה רְצוֹנְךָ, קוֹרֵא יָקָר?

– שְׁמַע נָא, חָבוּב! אֲנִי מַכִּיר אֶת עֻזִּי הַפּוֹחֵז, שֶׁעָלָיו דִּבַּרְתָּ וַאֲנִי מְיָעֶצְךָ עֲצַת־יָדִיד, שֶׁתִּמְשֹׁךְ אֶת יָדְךָ מִמֶּנּוּ. לֹא כְדַאי לְךָ לְהִתְעַּסֵּק אִתּוֹ, כֵּיוָן שֶׁבַּהִזְדַּמְּנוּת הָרִאשׁוֹנָה יְרַסֵּק אֶת עַצְמוֹתֶיךָ וְיַעֲשֶׂה מִמְךָ קְצִיצוֹת פִילֶה.

“תָּנוּחַ דַּעְתּוֹ שֶׁל עֻזִּי, אִישׁ לֹא יֵדַע מִיהוּ, כִּי אֶת שֵׁם מִשְׁפַּחְתּוֹ לֹא גִלִּיתִי וְשָׁלוֹם עַל יִשְׂרָאֵל. וְדַע לְךָ!” הוֹסַפְתִּי, מִשֶּׁרָאִיתִי שֶׁאוֹתוֹ קְטִינָא פּוֹנֶה לָלֶכֶת, אֵינֶנִּי מִתְכַּוֵּן דַּוְקָא לְאוֹתוֹ עֻזִּי, עָלָיו כָּתַבְתִּי, אֲנִי מִתְכַּוֵּן לַכֹּל, הַיְנוּ לְכֻלְּכֶם, הַנִּמְנִים עִם קוֹרְאִים חֲבִיבִים. אִם אַתֶּם אוֹתָם אַמְנוֹנִים וְאוּרִיִּים, הֲרֵי תִּבְלְעוּ סֵפֶר זֶה עַל קִרְבּוֹ וּכְרָעָיו מִיָּד בְּהַגִּיעוֹ לִידֵיכֶם. סֵפֶר זֶה בְּאִם יִפֹּל לִידֵי אֱלִיעֶזֶר כָּזֶה, הֲרֵי חֲזָקָה עָלָיו, שֶׁיִּהְיֶה מְעֻטָּף יָפֶה וְיֵשֵׁב מַשְׁמִים בַּאֲרוֹן הַסְּפָרִים, מֵאִוְרוּר אֶחָד לְמִשְׁנֵהוּ. אוּלָם אִם יֵרַע מַזָּלוֹ וְהוּא יִפּוֹל לְמֵעֵין מַזִּיק כְּעֻזִּי, הֲרֵי מֻבְטָחִים לוֹ חַיֵּי עוֹלָם הַבָּא בִּמְהִירוּת יְתֵרָה. הַיְנוּ, לְאַחַר שֶׁיִּסְתַּכֵּל הַבָּחוּר הַזֶּה בַּהַקְדָּמָה הַלָּזוֹ וּבְשְׁנֵי הָעמּוּדִים הָאַחֲרוֹנִים, יָעוּף הַסֵּפֶר מִתַּחַת לַמִּטָּה אוֹ אֶל פַּח הָאַשְׁפָּה.

רוֹאִים אַתֶּם, קוֹרְאִים חֲבִיבִים? הַבְּחִירָה בְּיֶדְכֶם. וְעַתָּה, הָבָה נֵצֵא לַדֶּרֶךְ וְנִמְסֹר אֶת רְשוּת הַדִּבּוּר לְאַמְנוֹן.

עִבְרוּ נָא בְּבַקָּשָׁה לַדַּף הַבָּא.

 

פֶּרֶק ב': הָאָרֶץ – כַּדּוּר    🔗

הַכַּדּוּר, עָלָיו אָנוּ חַיִּים, כֵּיצַד נוֹצַר, מָה הוּא טוֹמֵן בְּבִטְנוֹ. וְכֵיצַד גִּלּוּ אֶת כַּדּוּרִיּוּתוֹ וּקְצָת הִסְטוֹרִיָה.

מִשֶּׁהִתְיַשְּׁבוּ כֻּלָּם עַל הַגָּדֵר וְהִתְכּוֹנְנוּ לִשְׁמֹעַ מִפִּי אַמְנוֹן אֶת סִפּוּרָיו, אָמַר הַלָּה: “לִפְנֵי כֵן שׂוֹחַחְנוּ עַל דְּבָרִים שׁוֹנִים, שֶׁאֵין בֵּינֵיהֶם כָּל קֶשֶׁר. עַתָּה אֲנִי חוֹשֵב, שֶׁיֵּשׁ לַעֲרֹךְ אֶת שִׂיחָתֵנוּ בְּסֵדֶר מְסֻיָּם. לְפִי דַעְתִּי, טוֹב כִּי נַתְחִיל לְשׂוֹחֵחַ עַל הָעוֹלָם, בּוֹ אָנוּ חַיִּים. הֲמַסְכִּימִים אַתֶּם?”

– מַסְכִּימִים. עָנוּ כֻּלָּם פֶּה אֶחָד.

הַיְלָדִים לֹא שָׂמוּ לֵב, אוּלָם אֲנִי הִבְחַנְתִּי בִּפְנֵי אַמְנוֹן שֶׁמְּאִירִים הָיוּ כַּיָרֵח בִּמְלֹאוֹ. נִכָּר הָיָה, שֶׁאוֹהֵב הוּא לְסַפֵּר אֶת סִפּוּרָיו.

– הַאִם יְרוּשָׁלַיִם הִיא עִיר גְּדוֹלָה? שָׁאַל אַמְנוֹן בְּמַפְתִּיעַ.

– וַדַּאי, עָנָה עֻזִּי, פַּעַם אַחַת יָצָאתִי לְטַיֵּל אֶל מִחוּץ לָעִיר, וּמִשֶּׁהִגַּעְתִּי לְקִצָּהּ הָיִיתִי עָיֵף מְאֹד.

– הַאִם תֵּל־אָבִיב הִיא עִיר גְּדוֹלָה? הוֹסִיף אַמְנוֹן וְשָׁאַל.

– פִּי כַּמָּה מִירוּשָׁלַיִם! קָרָא אוּרִי, תֵּל־אָבִיב הִיא עִיר עֲנָקִית.

– אִם יְרוּשָׁלַיִם וְתֵל־אָבִיב הֵן עָרִים עֲנָקִיוֹת, תָּאֲרוּ לְעַצְמְכֶם, מַה גְּדוֹלָה אַרְצֵנוּ, שֶׁהִיא כוֹלֶלֶת גַּם אֶת יְרוּשָׁלַיִם וְתֵל־אָבִיב וְעוֹד עָרִים וּמוֹשָׁבוֹת רַבּוֹת.

– אָכֵן, אַרְצֵנוּ גְּדוֹלָה מְאֹד, אִשֵּׁר אֱלִיעֶזֶר.

– שַׁעֲרוּ, אֵפוֹא, בְּנַפְשְׁכֶם אֶת גָּדְלָהּ שֶׁל אַחַת הָאֲרָצוֹת הַשְּׁכֵנוֹת, הַגְּדוֹלָה פִּי כַמָּה וְכַמָּה מִכָּל אַרְצֵנוּ. וְעַתָּה שַׁעֲרוּ, שֶׁכָּל הָאֲרָצוֹת – כּוֹלֵל אַרְצֵנוּ הַקְּטַנָּה – אֵינָן אֶלָּא חֵלֶק קָטָן בְּיוֹתֵר מִיַּבֶּשֶׁת עֲנָקִית, הַמַּקִּיפָה מְדִינוֹת רַבּוֹת, וּגְדוֹלוֹת פִּי כַמָּה וְכַמָּה מִכָּל שְׁכֵנוֹתֶיהָ שֶׁל אַרְצֵנוּ גַּם יַחַד. אִלּוּ הִתְרוֹמַמְנוּ לְגֹבַהּ רַב, הָיִינוּ רוֹאִים אֶת אַרְצֵנוּ, עַל עָרֶיהָ הַגְּדוֹלוֹת וּמוֹשְׁבוֹתֶיהָ הָרַבּוֹת, כְּכֶתֶם זָעִיר, הַשּׁוֹכֵן לחוֹף הַיָּם הַתִּיכוֹן.

וְאִלּוּ הִתְרוֹמַמְנוּ מַעְלָה, הָיְתָה כָּל הַיַּבֶּשֶׁת הָעֲנָקִית, הַכּוֹלֶלֶת אֶת אַרְצֵנוּ וְעוֹד מְדִינוֹת רַבּוֹת, הוֹפֶכֶת לְכֶתֶם, הַמֻּקָּף יַמִּים גְּדוֹלִים בְּיוֹתֵר. לוּא רָצִינוּ לְטַיֵּל עַל פְּנֵי כָל הָעוֹלָם, הָיִינוּ פוֹגְשִׁים שְׁטָחִים נִרְחָבִים עַד מְאֹד. כְּדֵי לְעָבְרָם, יֵשׁ לִנְסֹעַ שָׁבוּעוֹת אוֹ חֳדָשִׁים רַבִּים, וְכָל הַשְּׁטָחִים הַלָּלוּ נִמְצָאִים עַל פְּנֵי כַּדוּר עֲנָקִי, הַקָּרוּי כַּדּוּר הָאָרֶץ.

– מָה? הַאִם הָאָרֶץ הִיא כַּדּוּר? כַּדּוּרֶגֶל? שָׁאַל עֻזִּי בִּצְחוֹק.

– כֵּן, עָנָה אַמְנוֹן. כָּל הָאָרֶץ הִיא כַּדּוּרֶגֶל גָּדוֹל מְאֹד, אִלּוּ רָצִינוּ לְהַקִּיף אֶת כַּדּוּר הָאָרֶץ בַּקַּו הַמַּשְׁוֶה שֶׁלּוֹ, רוֹצֶה לוֹמַר בְּאֶמְצַע הַכַּדּוּר בְּדִיּוּק. חַיָּבִים הָיִינוּ לַעֲבֹר אַרְבָּעִים אֶלֶף קילוֹמֶטְרִים. הַנְסִיעָה עַל פְּנֵי הַקַּו הַמַשְׁוֶה תֶּאֱרַךְ כַּמָּה שָׁבוּעוֹת, לוּ גַם נִסַּע בָּרַכֶּבֶת הַמְהִירָה בְיוֹתֵר. שִׁטְחוֹ שֶׁל הַכַּדּוּר הוּא 510,230,000 קִילוֹמֶטְרִים מְרֻבָּעִים. אוּלָם רֹב הַשֶּׁטַח הַזֶּה אֵינוֹ יַבָּשָׁה, אֶלָּא יָם. הַיַּבָּשָׁה אֵינָהּ תּוֹפֶסֶת עַל פְּנֵי כַּדּוּר הָאָרֶץ אֶלָּא אֶת חֲמִישִׁית שִׁטְחוֹ. אִלּוּ הִמְרֵאנוּ לְגֹבַהּ רַב, כִּי עַתָּה רָאִינוּ שֶׁאֵין כַּדּוּרֵנוּ עָשׂוּי מֵעוֹר אֶחָד. רַבִּים הַטְּלָאִים הַנִּמְצָאִים בּוֹ. רֵאשִׁית נַבְחִין מִיָּד בִּטְלָאִים בַּעֲלֵי צֶבַע כָּחֹל, שֶׁהֵם הַיַּמִים הַגְּדוֹלִים. אֲבָל בְּשָׁעָה שֶׁנִּתְבּוֹנֵן בַּיַּבָּשָׁה, נַבְחִין גַּם בָּהּ כְּתָמִים בַּעֲלֵי צְבָעִים שׁוֹנִים, מִצָּפוֹן יִבְלְטוּ לְעֵינֵינוּ כְּתָמִים לְבָנִים – שִׁטְחֵי קֶרַח גְדוֹלִים, הַמִּשְׂתָּרְעִים עַל פְּנֵי מִלְיוֹנִים קִילוֹמֶטְרִים מְרֻבָּעִים. לְאַחַר מִכֵּן יִתְגַּלּוּ לְעֵינֵינוּ כְּתָמִים יְרֻקִּים, הַכּוֹלְלִים אֶת יַעֲרוֹת הָעַד הָעֲנָקִיִּים, וְאֶת הַשְּׁטָחִים הַחַקְלָאִיִּים שֶׁהָאָדָם מְגַדֵּל בָּהֶם אֶת צִמְחִיָּתוֹ הָרַב־גוֹנִית. גַּם כְּתָמִים צְהֻבִּים יֵרָאוּ לעֵינֵינוּ, פְּזוּרִים עַל פְּנֵי כַּדּוּר הָאָרֶץ. הַלָּלוּ הֵם הַמִּדְבָּרִיּוֹת הַצְּחִיחִים אֲשֶׁר אֵין בָּהֶם יִשּׁוּב.

– אִם יֵשׁ טְלָאִים רַבִּים כָּל כָּךְ עַל פְּנֵי הַכַּדּוּרֶגֶל הַזֶּה, הֲרֵיהוּ מְיֻשָּׁן מְאֹד, אָמַר אוּרִי, נִרְאֶה שֶׁקָּנוּ אוֹתוֹ כְּבָר מִזְּמָן.

– בְּהֶחְלֵט, עָנָה אַמְנוֹן. הַכַּדּוּרֶגֶל הַזֶּה קָיָּם מִשֵּׁשֵׁת יְמֵי בְרֵאשִׁית… אֲבָל לֹא תָמִיד הָיוּ בּוֹ טְלָאִים כֹּה רָבִּים, בַּתְּחִלָּה, בְּשָׁעָה שֶׁהָיָה חָדָשׁ, הוּא נִרְאָה אָדֹם כֻּלּוֹ. לִפְנֵי זְמַן רַב מְאֹד, הָיָה עוֹלָמֵנו גּוּש אַדִּיר שֶׁל אֵשׁ, שֶׁהִתְעַרְבֵּל בַּמְעַרְבּוֹלוֹת אֵימִים.

– מָה אַתָּה שָׂח! הַאִם הָאֲדָמָה הַזּוֹ, שֶׁאָנוּ רוֹאִים, הָיְתָה חֲתִיכַת אֵשׁ? כֵּיצַד זֶה יָכֹל לִהְיוֹת? שָׁאַל עֻזִּי.

לִפְנֵי שָׁנִים רַבּוֹת, עָנָה אַמְנוֹן וְאָמַר, הָיְתָה הָאָרֶץ חֵלֶק בִּלְתִּי נִפְרָד מִן הַשֶּׁמֶשׁ. לְפֶתַע עָבַר כּוֹכָב גָדוֹל לְיַד הַשֶּׁמֶשׁ וּמָשַׁךְ אֵלָיו חֲלָקִים מִן הַשֶּׁמֶשׁ. בְּכֹחַ מְשִׁיכָה זוֹ נִתְּקוּ מִגּוּף הַשֶּׁמֶשׁ גּוּשֵׁי אֵשׁ רַבִּים, אַחַד הַחֲלָקִים הַלָּלוּ הָיָה כַּדּוּר אַרְצֵנוּ. הוּא שָׁצַף וְרָגַז עַל שֶׁנִתְּקוּ אוֹתוֹ מֵאִמּוֹ הוֹרָתוֹ – הַשֶּׁמֶשׁ, הִשְׁתּוֹלֵל וְהִתְפַּתֵּל וְשִׁלַּח לְשוֹנוֹת אֵשׁ נוֹרָאוֹת. זְמַן רַב מְאֹד אָרְכָה הִשְׁתּוֹלְלוּת זוֹ, עַד אֲשֶׁר נִתְקָרְרָה דַּעְתּוֹ וְהוּא הֵחֵל לְהִתְעַטֵּף בִּקְרוּם קָרוּשׁ וְיַצִּיב. מִשֶּׁרָאָה בּוֹרֵא הָעוֹלָם, שֶׁרָאוּי הוּא הַכַּדּוּר שֶׁיִּשְׁכְּנוּ בּוֹ בְּנֵי אָדָם, הֶעֱלָה עָלָיו צְמָחִים וְחַיּוֹת, עַד שֶׁנִּרְאָה כַּדּוּר הָאָרֶץ אֱנוֹשִׁי, פָּחוֹת אוֹ יוֹתֵר. אֲבָל קְרוּם זֶה עוֹד הָיָה נָתוּן לִתְמוּרוֹת גְדוֹלוֹת וְהִתְעַוֵּת וְהִתְפַּתֵּל מֵהַמַּכְאוֹבִים שֶׁבְּבִטְנוֹ. כִּי בְּבֶטֶן הָאֲדָמָה עֲדַיִן הִשְׁתּוֹלְלוּ סוּפוֹת הָאֵש. אוּלָם לְאַט לְאַט הִתְעַבּוּ אֵדִים עֵקֶב הַהִתְקָרְרוּת הַכְּלָלִית וְהַלָּלוּ הָפְכוּ לְמַיִם. קְלִפַּת הָאֲדָמָה הָיְתָה מְבֻקַּעַת מְאֹד עֵקֶב הִתְפַּתְּלוּתָהּ. הֶהָרִים נִרְאוּ כְּגוּשֵׁי אֲדָמָה חַדִּים, שֶׁהוּטְלוּ לַמָקוֹם בְּכֹחַ אַדִּירִים, והָעֲמָקִים וְהַבְּקָעוֹת נִרְאוּ כִּקְרָעִים עֲנָקִיִּים בְּגוּף הָאֲדָמָה. אוּלָם לְאַט לְאַט זַרְמוּ הַמַּיִם הָרַבִּים שֶׁהִתְעַבּוּ מִן הָאֵדִים וְשָׁחֲקוּ אֶת הָאֲדָמָה וְאַף סַעֲרוֹת רוּח כַּבִּירוֹת שָׁחֲקוּ אֶת רָאשֵׁי הֶהָרִים וְשִׁווּ לָהֶם אֶת צוּרָתָם הָעֲגַלְגַּלָּה. אַף בְּשָׁעָה שֶׁאָנוּ יוֹשְׁבִים וּמְשוֹחֲחִים, מְפַכִּים מַעְיָנוֹת, גוֹעֲשִׁים יַמִּים, זוֹרְמִים נְחָלִים וּמַפְּלֵי מַיִם נוֹפְלִים בְּרַעַש אַדִּיר. כָּל אֵלֶּה עָשוּ יָד אַחַת וְהֵם מְשַׁנִּים מִדֵּי רֶגַע בְּרֶגַע אֶת צוּרַת קְלִפַּת כַּדוּר אַרְצֵנוּ.

– הַאִם גַּם הַיּוֹם מִשְׁתּוֹלֶלֶת הָאֵש בְּבֶטֶן כַּדוּר הָאָרֶץ? שָׁאַל אוּרִי.

– כֵּן, עָנָה אַמְנוֹן. אַף הַיוֹם מִשְׁתּוֹלְלוֹת שִׁכְבוֹת גָזִים רוֹתְחִים מִתַּחַת לִקְלִפַּת הָאֲדָמָה. הַשִׁכְבָה שֶׁאַתֶּם עוֹמְדִים עָלֶיהָ, הַיְנוּ שִׁכְבַת הָאֲדָמָה, אֵינָהּ אֶלָּא חֵלֶק קָטָן מְאֹד מֵעֳבִי כַּדּוּר הָאָרֶץ, הַחֵלֶק הַ־200 מִמֶּנּוּ. מִתַּחַת לִקְרוּם זֶה עֲדַיִן רוֹתְחִים בְּעֹז חֳמָרִים שׁוֹנִים, הַנִּמְצָאִים בְּמַצָּב נָזִיל, אוּלָם הֵם דְּחוּסִים מְאֹד, עֵקֶב לַחֲצָהּ הֶעָצוּם שֶׁל קְלִפַּת הָאֲדָמָה, שִׁכְבָה זוֹ הִיא הָעוֹר שֶׁל הַכַּדּוּרֶגֶל וְעָבְיָהּ הוּא כְּ־900 ק"מ.

מִתַּחַת לְשִׁכְבָה זוֹ נִמְצָא הַגָּז, הַמְנַפֵּח אֶת הַכַּדּוּרֶגֶל. גָז זֶה מֻרְכָּב מִפְּלָדָה רוֹתַחַת הַמְעֹרֶבֶת בְּמַתָּכוֹת אֲחֵרוֹת.

– כֵּיצַד יָכְלוּ אַנְשֵׁי הַמַּדָּע לַחֲדֹר לְבֶטֶן הָאֲדָמָה וְלִבְחֹן אֶת הֶרְכֵּבָהּ שֶׁל שִׁכְבָה זוֹ?, שָׁאַל אוּרִי?

– הֲרֵי הֵם עֲלוּלִים לָצֵאת מִשָּׁם שְׁלוּקִים כְּהֹגֶן?! הוֹסִיף עֻזִּי.

– הֵם לֹא הָיוּ יוֹצְאִים מִשָּׁם כְּלָל, אָמַר אַמְנוֹן. הֵם הָיוּ הוֹפְכִים לְגָזִים בְּמַעֲמַקֵּי הָאֲדָמָה. לָכֵן הֶעֱדִיפוּ שֶׁלֹא לְהִסְתַּכֵּן, וּלחַכּוֹת עַד שֶׁשִׁכְבָה זוֹ תָּבוֹא אֲלֵיהֶם, כְּדִבְרֵי הַפִּתְגָּם הַיָדוּעַ… שָׁכַחְתִּי בְּעֶצֶם אֵיזֶה פִּתְגָם, אַךְ לֹא חָשוּב. וּבְכֵן, בְּיוֹם בָּהִיר אֶחָד נִמְאֲסָה עַל חֵלֶק מִשִּׁכְבָה זוֹ הַיְשִׁיבָה בְּמַחֲשַׁכִּים, הוּא לָבַש עֹז נִעֵר אֶת עַצְמוֹ וְעָלָה אֶל עַל וְהִרְעִישׁ אֶת כָּל הַנְּמָלִים שֶׁעַל פְּנֵי הַכַּדּוּר. הַנְּמָלִים, הַיְנוּ אֲנַחְנוּ, קָרְאוּ לְתוֹפָעָה זוֹ רְעִידַת אֲדָמָה, בִּרְעִידַת אֲדָמָה יֵש וְנִפְלָטִים גּוּשִים מֵהַשְּׁכָבוֹת הַתַּחְתּוֹנוֹת שֶׁל כַּדּוּר הָאָרֶץ. אַנְשֵׁי הֵמַּדָּע תּוֹפְסִים אוֹתָם בְּקַלְקָלָתָם, בּוֹחֲנִים אֶת הֶרְכֵּבָם וְלוֹמְדִים מֵהֶם עַל הָרְכֵּבָם של חַבְרֵיהֶם, הַיוֹשְׁבִים בְּמַעֲמַקֵּי הָאֲדָמָה וְאֵין מִתְחַשֶּׁק לָהֶם לִפְרֹץ הַחוּצָה. עֳבִי הַשִּׁכְבָה הַזֹּאת, הַמֻּרְכֶּבֶת מִמַּגְנֵזִיּום (מִין מַתֶּכֶת) וְצוֹרָן (חֹמֶר הַדּוֹמֶה בְמִקְצָת לְאֶבֶן) הוּא כְּ־1900 ק"מ.

מִתַּחַת לְשִׁכְבָה זוֹ נְתוּנָה שִׁכְבַת פְּלָדָה מְעֹרֶבֶת בְּנִיקֶל. חֹם שִׁכְבָה זוֹ מַגִיעַ לְמִלְיוֹנֵי מַעֲלוֹת וּדְחִיסוּתָהּ הִיא כֹּה גְדוֹלָה, עַד שֶׁכָּל סֶנְטִימֶטֶר מְרֻבָּע שֶׁעַל פְּנֵי שִׁכְבָה זוֹ נָתוּן בְּלַחַץ שֶׁל עֶשְׂרוֹת מִלְיוֹנֵי קילוֹגְרָמִּים.

– אַתָּה מַזְכִּיר כָּל הַזְּמַן אֶת כַּדוּר הָאָרֶץ, הַאִם הָאָרֶץ בֶּאֱמֶת עֲגֻלָּה כְּכַדּוּר? שָׁאַל אוּרִי.

כָּכָה תֵאַרוּ לְעַצְמָם הַהֹדִים אֶת צוּרַת הָעוֹלָם.

– כֵּן, הָאָרֶץ עֲגֻלָּה כְּכַדּוּרֶגֶל. עָנָה אַמְנוֹן.

– הַאִם נִסִּיתָ לַעֲמֹד עַל כַּדּוּרֶגֶל? שָׁאַל עֻזִּי.

– לֹא. הוֹדָה אַמְנוֹן.

– אֲבָל אֲנִי נִסִּיתִי, אָמַר עֻזִּי וְכִמְעַט שֶׁשָּׁבַרְתִּי אֶת רֹאשִי. כֵּיצַד זֶה מְסֻגָּלִים אָנוּ לַעֲמֹד עַל אֶרֶץ עֲגֻלָּה?

– גַּם אֲנִי אֵינֶנִּי מֵבִין, קָרָא אֱלִיעֶזֶר, כֵּיצַד זֶה יְכוֹלִים אָנוּ לַעֲמֹד עַל אֶרֶץ עֲגֻלָּה, וְכֵיצַד אוֹמֵר אַתָּה שֶׁהִיא עֲגֻלָּה, בְּשָׁעָה שֶׁהִיא נִרְאֵית כְּמִישוֹר שָׁטוּחַ?

– אֵינֶנּוּ מְסֻגָּלִים לִרְאוֹת אֶת כַּדּוּר הָאָרֶץ עָגֹל, מִשּׁוּם שֶׁאֵינֶנּוּ מְסֻגָּלִים לְהַקִּיף בְּמַבָּטֵנוּ חֵלֶק גָּדוֹל מִכַּדּוּר הָאָרֶץ. אָנוּ רוֹאִים רַק חֵלֶק זָעִיר מְאֹד מִן הַכַּדּוּר וְלָכֵן נִדְמֶה לָנוּ שֶׁהוּא שָׁטוּחַ, מְשׁוּלִים אֲנַחְנוּ לְאוֹתָן נְמָלִים, הַמְשוֹטְטוֹת עַל פְּנֵי כַּדּוּר עֲנָקִי מְחֻסְפָּס, שֶׁנִּמְצָאִים בּוֹ הָרִים וּגְבָעוֹת, מַעֲלוֹת וּמוֹרָדוֹת, הַנְּמָלִים הַלָּלוּ וַדַּאי לֹא תְשַׁעֵרְנָה בְּלִבָּן, שֶׁהֵן מְהַלְּכוֹת עַל כַּדּוּר.

– אִם כֵּן מֵאַיִן יוֹדֵע אַתָּה, שֶׁהָאָרֶץ עַגֻלָּה? הַאִם מִן הַשָּׁמַיִם גִלּוּ לְךָ זֹאת. הִקְשָׁה עֻזִּי.

– לֹא מִן הַשָּׁמַיִם גִלּוּ לִי זֹאת, אֶלָּא אַנְשֵׁי הַמַּדָּע. אָמַר אַמְנוֹן בְּחִיּוּך. רִאשוֹן אַנְשֵׁי הַמַּדָּע, שֶׁהָעֱלָה עַל דַּעְתּוֹ אֶת הַסְּבָרָה שֶׁהָאָרֶץ הִיא כַּדוּרִית, הָיָה הֶחָכָם הַיְוָנִי פִּתָּגוֹרָס; אוּלָם אַף תַּלְמִידָיו וּמַעֲרִיצָיו לֹא הֶאֱמִינוּ בְּכָךְ. כִּי בַּיָּמִים הָהֵם צִיְרוּ לְעַצְמָם בְּנֵי אָדָם אֶת הָעוֹלָם בְּצוּרָה אַחֶרֶת לְגַמְרֵי מִזּוֹ שֶׁאָנוּ מְצַיְּרִים לְעַצְמֵנוּ עַתָּה. הַמִּצְרִים, לְמָשָּׁל, הֶאֱמִינוּ, בַּיָּמִים הַקְּדוּמִים, שֶׁאָנוּ נִמְצָאִים בְּתַחְתִּיתָהּ שֶׁל קֻפְסָה מָאֳרֶכֶת וְרֹאש הַקֻּפְסָה הַזֹּאת הוּא הָרָקִיעַ. הַהֹדִים לֹא הִסְכִּימוּ לִסְבָרָה זוֹ. הֵם סָבְרוּ, שֶׁהָעוֹלָם נִרְאָה כְּצַלַּחַת אוֹ חֲצִי כַדּוּר, אֲשֶׁר אַרְבָּעָה פִּילִים נוֹשְׂאִים אוֹתוֹ. בָּאוּ חֲכָמִים וְהִקְשוּ עַל אוֹתָם הֹדִים: “וְעַל מָה עוֹמְדִים הַפִּילִים”? הֵשִׁיבוּ לָהֶם: “הַפִּילִים עוֹמְדִים עַל צָב”. בָּאוּ חֲכָמִים מְחֻכָּמִים עוֹד יוֹתֵר וְהִקְשוּ: “עַל מָה עוֹמֵד הַצָּב”? לֹא נָבוֹכוּ אוֹתָם חֲכָמִים, אֶלָּא הִתְאַסְּפוּ לָדוּן עַל הַנּוֹשֵׂא הַזֶּה וְנִמְנוּ וגָמְרוּ, שֶׁהַצָּב שׂוֹחֶה בְּתוֹךְ יַם גָּדוֹל עַד בְּלִי קֵץ.

– כֻּלָּם פָּרְצוּ בִּצְחוֹק רָם, וְעֻזִּי אָמַר: “בֶּאֶמֶת חֲכָמִים מְחֻכָּמִים. רַק בִּשְׁבִיל אוֹתָם חֲכָמִים כְּדַאי הָיָה לָשֶׁבֶת וְלִשְׁמֹע אֶת סִפּוּרֶיךָ”.

– אֲבָל חֲכָמִים גְּדוֹלִים מֵהֶם הָיוּ הַיְּוָנִים הַקְּדוּמִים, אָמַר אַמְנוֹן. הֵם סָבְרו שֶׁהַפִּילִים מִיֻתָּרִים וְשָׂמוּ אֶת צַלַּחַת־הָעוֹלָם יָשָׁר עַל הַיָּם. אוּלָם לְאַט לְאַט הֻפְרְכוּ אֱמוּנוֹת אֵלּוּ, כְּלֵי הַתַּחְבּוּרָה שֶׁל הָאָדָם הִתְפַּתְּחוּ וְהוּא הִרְחִיק נְדֹד; אוּלָם אֶת הַפִּילִים, לֹא מָצָא. בִּשְׁנַת 1480 יָצָא סַפָּן פּוֹרְטוּגֶזִי וּשְׁמוֹ מָגֶלָן לְמַסָּע סְבִיב כַּדּוּר הָאָרֶץ. מַסַּע מָגֶלָן וְאַנְשֵׁי צִוְתּוֹ הָיָה אָרֹךְ, מְיַגֵּעַ וְרַב הַרְפַּתְקָאוֹת וְלֹא אַחַת רִחֲפָה סַכָּנַת נְפָשׁוֹת עַל רָאשֵׁיהֶם. יָמִים רַבִּים שָׁטוּ בַּיָּם, מִבְּלִי לָדַעַת לְהֵיכָן הֵם נוֹסְעִים. מְזוֹנָם כָּלָה וְהָלַךְ וּכְשֶׁנִּדְמֶה הָיָה שֶׁאָפְסָה כָּל תִּקְוָה, נִרְאֲתָה הַיַּבָּשָׁה הַנִּכְסֶפֶת. הֵם הִצְלִיחוּ לְהַגִּיעַ אֶל אַחַד הָאִיִּים הַפִילִיפִּינִיִּים, מָגֶלָן לֹא זָכָה לִרְאוֹת בְּסוֹף מַסָּעוֹ, כִּי נֶהֶרַג בְּאַחַד הָאִיִּים שֶׁדַּרְכָּם עָבְרוּ. אוּלָם אַנְשֵׁי הַצֶּוֶת שֶׁל מָגֶלָן הֶצְלִיחוּ לְהַקִּיף אֶת כַּדּוּר הָאָרֶץ וְזָכוּ לְכָבוֹד רַב בְּשׁובָם אֶל אֶרֶץ מוֹלַדְתָּם. כַּדוּרִיּוּת הָאָרֶץ הוּכְחָה עַל יְדֵי מַסָּעָם בְּכָךְ, שְׁיָּצְאוּ מֵהַנָּמָל בִּסְפָרַד וְנָסְעוּ יָשָׁר, מִבְּלִי לְשַׁנּוֹת כִּמְעַט אֶת הַכִּווּן וּבְכָל זֹאת חָזְרוּ לִמְקוֹם מוֹצָאָם. זוֹ הָיְתָה הַהוֹכָחָה הַנִּצַּחַת, שֶׁאָכֵן הָאָרֶץ הִיא כַּדּוּר.

– אוּלָם אִם בִּרְצוֹנְכֶם בְּעַצְמְכֶם לְהִוָּכָח בְּכַדּוּרִיוּת הָאָרֶץ מִבְּלִי לסְמֹךְ עַל אִיש, אֵינְכֶם חַיָּבִים לְהַקִיף אֶת כַּדוּר הָאָרֶץ לְשֵׁם כָּךְ. יְכוֹלִים אַתֶם לְהִוָּכַח, שֶׁאָמְנָם עֲגֻלָּה הָאָרֶץ, בְּעָמְדְכֶם עַל שְׂפַת הַיָּם, בְּשָׁעָה שֶׁמַּפְלִיגָה אָנְיָּה לְחוּ"ל. אִם תַּעַקְבוּ אַחֲרֶיהָ הֵיטֵב, תִּוָּכְחוּ, שֶׁאֵין הָאֳנְיָה נֶעֱלֶמֶת כָּלִיל בְּבַת אַחַת, כְּשֵׁם שֶׁצִּפּוֹר נֶעֱלֶמֶת בִּמְעוֹפָהּ.

מַסַּע מָגֶלָן סְבִיב כַּדּוּר הָאָרֶץ.

הַצִּפּוֹר בִּמְעוֹפָהּ קְטֵנָה וְהוֹלֶכֶת, עִם גְדֹל הַמֶּרְחָק בֵּינְךָ לְבֵינָהּ, וּלְבַסּוֹף הִיא הוֹפֶכֶת לִנְקֻדָּה זְעִירָה, הַנֶּעֱלֶמֶת כָּלִיל. אוּלָם לֹא כֵן הָאֳנִיָּה, הַשָּׁטָה עַל פְּנֵי הַמַּיִם. הָאֳנִיָּה נִרְאֵית מִסְתַּתֶּרֶת וְהוֹלֶכֶת מַאֲחוֹרֵי הַמַּיִם. בַּתְּחִלָּה מִסְתַּתֵּר גּוּף הָאֳנִיָּה וְאֵין אָנוּ רוֹאִים אֶלָּא אֶת תְּרָנֶיהָ. לְאַחַר מִכֶּן שוֹקְעִים הַתְּרָנִים וְהוֹלְכִים, עַד אֲשֶׁר הֵם נֶעֱלָּמִים כָּלִיל. מִתּוֹפָעָה זוֹ תִּוָּכְחוּ, שֶׁאָמְנָם פְּנֵי הָאָרֶץ כַּדּוּרִיִּים הֵם. אֲבָל אֲנִי רוֹאֶה, שֶׁאֵין הוֹכָחָה זוֹ מוֹצֵאת חֵן בְּעֵינֵיכֶם. וּבְכֵן, יֵש הוֹכָחָה טוֹבָה מְזּוֹ, לִפְנֵי כַּמָּה שָׁנִים נֶעֶרְכוּ בְּאַרְצוֹת הַבְּרִית תַּצְלוּמִים שֶׁל כַּדוּר הָאָרֶץ. הַתַּצְלוּמִים נֶעֶרְכוּ בְּדֶרֶךְ זוֹ: לְתוֹךְ רָקֵיטָה הֻכְנְסָה מַצְלֵמָה וְאֶת הָרָקֵיטָה הֵעִיפוּ לְגֹבַהּ רַב. בָּרֶגַע שֶׁהִגִּיעָה הָרָקֵיטָה לְשִׂיא מְעוֹפָהּ צִלְּמָה הַמַּצְלֵמָה אוֹטוֹמָטִית אֶת כַּדּוּר הָאָרֶץ. וְאָמְנָם גִּלְּתָה הַתְּמוּנָה, שֶׁפְּנֵי הָאָרֶץ כַּדוּריִּים.

אֲבָל אַתֶּם תִּטְעֲנוּ: אָם אָמְנָם עֲגֻלָּה הָאָרֶץ, כֵּיצַד זֶה חַיִּים הָאֲנָשִׁים עַל פְּנֵי הַמַּחֲצִית הַשְּׁנִיָּה שֶׁל כַּדּוּר הָאָרֶץ? הֲרֵי הֵם עֲלוּלִים לִפֹּל לִתְהוֹם?! אֶת הַתְּשוּבָה לִשְׁאֵלָה זוֹ נָתַּן אִישׁ מַדָּע אַנְגְלִי, יִצְחָק נְיוּטוֹן, שֶׁעָלָיו סִפַּרְתִּי לָכֶם בַּתְּחִלָּה, אֶת הַמַעֲשֶׂה בַּתַּפּוּחַ שָׁנָפַל מִן הָעֵץ עַל רֹאשוֹ שֶׁל נְיוּטוֹן, יוֹדְעִים אַתֶּם. וּבְכֵן, אֲסַפֵּר לָכֶם עַתָּה עַל חֹק הַמְּשִׁיכָה. נְיוּטוֹן הִגִּיעַ לַמַּסְקָנָה, שֶׁהַגוֹרֵם לִנְפִילַת הַתַּפּוּחַ אַרְצָה – טָמוּן בַּכֹּחַ הַגָלוּם בְּכַדּוּר הָאָרֶץ וְהוּא הוּא המּוֹשֵׁךְ כָּל עֶצֶם אֶל מֶרְכָּזוֹ. וּבְכֵן הַכֹּחַ הַמּוֹנֵעַ אֶת מְגָרְדֵי הַשְּׁחָקִים בְּאָמֶרִיקָה, הַנִּמְצֵאת בַּמַּחֲצִית הַשְׁנִיָּה שֶׁל כַּדוּר אַרְצֵנוּ, מִלִּפֹּל, הוּא כֹח הַמְּשִׁיכָה, הַמּוֹשֵׁךְ אוֹתָם בְּכֹחַ אַדִּירִים אֶל מֶרְכַּז הַכַּדּוּר.

– אִם כֵּן, מְעַנְיֵן מְאֹד לִחְיוֹת בְּאָמֶרִיקָה, אָמַר עֻזִּי, מִשּׁוּם שֶׁשָּׁם מְהַלְּכִים הָאֲנָשִׁים עַל ראשָׁם וְאֵינָם נוֹפְלִים כְּלָל.

– יִתָּכֵן שֶּׁמְּעַנְיֵן לִחְיוֹת בְּאָמֶרִיקָה, אָמַר אַמְנוֹן. אוּלָם לֹא בִּגְלַל סִּבָּה שֶׁהִזְכַּרְתָּ, מִשּׁוּם שֶׁבְּאָמֶרִיקָה מְהַלְּכִים הָאֲנָשִׁים בְּדִיּוּק כְּשֵׁם שֶׁאָנוּ מְהַלְּכִים. רָאשֵׁיהֶם כְּלַפֵּי מַעְלָה וְרַגְלֵיהֶם כְּלַפֵּי מַטָּה. הַמֻּשָּׂג מַעְלָה וּמַטָּה, שׁוֹנֶה בְּמִקְצָת, כְּשֶׁאָנוּ מַשְׁקִיפִים מִנְקֻדַּת מַבָּט עוֹלָמִית. אַנְשֵׁי הַמַּדָּע מַגְדִּירִים אֶת הַמֻּשָּׁג “מַעְלָה” – מִמֶּרְכַּז כַּדּוּר הָאָרֶץ אֶל הֶחָלָל וְאֶת “מַטָּה” – מֵהֶחָלָל אֶל כִּוּוּן מֶרְכַּז כַּדּוּר הָאָרֶץ. מִכָּאן תְָּבִינוּ, שֶׁכָּל הָעוֹמֵד וְרַגְלָיו מְכֻוָּנוֹת כְּלַפֵּי מֶרְכַּז כַּדּוּר הָאָרֶץ – עוֹמְדוֹת רַגְלָיו לְמַטָּה וְרֹאשׁוֹ מִכֻוָּן כְּלַפֵּי מַעְלָה. כֹּחַ הַמְשִׁיכָה מוֹשֵׁךְ בְּעָצְמָה רַבָּה אֶת כָּל הָעֲצָמִים, הַנִּמְצָאִים עַל פְּנֵי כַּדּוּר הָאָרֶץ, אֶל מֶרְכָּזוֹ וּבְדֶרֶךְ זוֹ שֶׁהַכֹּל יַעַמְדוּ וְרַגְלֵיהֶם כְּלַפֵּי מַטָּה וְרֹאשָׁם כְּלַפֵּי מַעְלָה. לוּלֵא כֹּחַ הַמְּשִׁיכָה, הָיִינוּ כֻּלָּנוּ מִתְגַּלְגְּלִים מִן הַכַּדוּר אֶל הֶחָלָל הָאֵין־סוֹפִי. כֹּחַ הַמְּשִׁיכָה הוּא הַמַּחֲזִיק בָּנוּ שֶׁלֹּא נִפֹּל מִכַּדּוּר הָאָרֶץ. כֹּחַ הַמְּשִׁיכָה מַחֲזִיק אַף בְּמֵימֵי הַיַּמִּים, שֶׁלֹּא יָפוּצוּ לְכָל עֶבֶר וְהוּא מוֹנֵעַ גַּם אֶת הָאֲוִיר מִלְּהִתְפַּזֵּר לְתוֹךְ הֶחָלָל.

– נִרְאָה, שֶׁכֹּחַ הַמְּשִׁיכָה חָשׁוּב מְאֹד, אָמַר אוּרִי, הוּא מְסַפֵּק לָנוּ שְׁנֵי דְבָרִים חֲשׁוּבִים בְּיוֹתֵר: אַוִיר וָמַיִם.

– נָכוֹן, אָמַר אַמְנוֹן, כֹּחַ הַמְּשִׁיכָה חִיוּנִי בְּיוֹתֵר בִּשְׁבִילֵנוּ. בִּלְעָדָיו אֵין אָנוּ יְכוֹלִים לְתָאֵר לְעַצְמֵנוּ חַיִּים עַל פְּנֵי כַּדּוּר הָאָרֶץ. אֲבָל בְּכַּדּוּר הָאָרֶץ טָמוּן עוֹד כֹּחַ, הוּא הַכֹּחַ הַמְסוֹבֵב אוֹתוֹ. לִפְנֵי כַּמָּה מֵאוֹת שָׁנִים סָבְרוּ בְּנֵי אָדָם, שֶׁהָאָרֶץ יַצִּיבָה, וְאִלּוּ הַשֶּׁמֶשׁ וְכָל הַכּוֹכָבִים מְסוֹבְבִים אוֹתָהּ. אוּלָם נִיקוֹלַאוּס קוֹפֶּרְנִיקוּס, תּוֹכֵן פּוֹלָנִי מִפֻרְסָם, הֵבִיא לְמַהְפֵּכָה בְּהַשְׁקָפַת בְּנֵי הָאָדָם עַל נוֹשֵׂא זֶה. לְאַחַר שֶׁהִשְׁקִיעַ שָׁנִים רַבּוֹת שֶׁל עָמָל מְפָרֵךְ בַּחֲקִירַת מְסִלּוֹת כּוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם, מָצָא שֶׁאֵין הַדָּבָר כֵּן. הוּא גִּלָּה, שֶׁהָאָרֶץ הִיא הַמִּסְתּוֹבֶבֶת סְבִיב הַשֶּׁמֶשׁ, וְאִלּוּ הַשֶּׁמֶשׁ יַצִּיבָה וְעוֹמֶדֶת עַל מְקוֹמָהּ; וְלֹא זוֹ בִּלְבַד, אֶלָּא שֶׁהָאָרֶץ אַף מִסְתּוֹבֶבֶת סְבִיב צִירָהּ.

סִבּוּבוֹ שֶׁל כַּדּוּר אַרְצֵנוּ דּוֹמֶה לְסִבּוּבוֹ שֶׁל סוֹבֵב סְבִיבוֹן שֶׁאַתֶּם מְסוֹבְבִים בַּחֲנֻכָּה. הַסְּבִיבוֹן סוֹבֵב שְׁנֵי סִבּוּבִים שׁוֹנִים. הוּא מִסְתּוֹבֵב סְבִיב עַצְמוֹ, וְכֵן הוּא סוֹבֵב סִבּוּבִים סְחוֹר־סְחוֹר עַל פְּנֵי הַקַּרְקַע. כָּזֶה הוּא גַם כַּדּוּר אַרְצֵנוּ. הוּא מִסְתּוֹבֵב סְבִיב צִירוֹ וּסְבִיב הַשֶּׁמֶשׁ. שְׁנֵי סוּגֵי הַסִּבּוּבִים מְסַמְּנִים שְׁתֵּי תְקוּפוֹת. הַזְּמַן בּוֹ מְבַצֵּע כַּדּוּר הָאָרֶץ סִבּוּב מָלֵא סְבִיב הַשֶּׁמֶש – הוּא 365 יְמָמוֹת, וְאִלּוּ כָּל יְמָמָה, הַמּוֹנָה עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע שָׁעוֹת. הִיא תְּקוּפַת הַסִבּוב שֶׁל כַּדּוּר הָאָרֶץ סְבִיב צִירוֹ.

תַּגְלִיתוֹ שֶׁל קוֹפֶּרְנִיקוּס גִלְּתָה לָנוּ אַף אֶת סִבּוֹת הִתְחַלְּפוּת עוֹנוֹת הַשָּׁנָה, קַיִץ וָחֹרֶף, אָבִיב וּסְתָיו. יָדוּעַ, שֶׁמִּדַּת הָחֹם שֶׁעַל פְּנֵי כַּדּוּר אַרְצֵנוּ תְּלוּיָה בַּשֶּׁמֶשׁ. מִכֵּיוָן שֶׁהָאָרֶץ מְשַׁנָּה אֶת מְקוֹמָהּ בְּיַחַס לַשֶּׁמֶש בָּאוֹת הַתְּמוּרוֹת בְּמִדּוֹת הַחֹם שֶׁעַל פְּנֵי כַּדוּר הָאָרֶץ.

– עַתָּה מֵבִין אָנֹכִי!, קָרָא אוּרִי, בְּשָׁעָה שֶׁהַשֶּׁמֶש רְחוֹקָה מִכַּדּוּר הָאָרֶץ, הִיא מְחַמֶּמֶת אוֹתָנוּ פָּחוֹת, וּבְאוֹתָהּ שָׁעָה חֹרֶף עַל פְּנֵי כַּדּוּר הָאָרֶץ. וּבְשָׁעָה שֶׁהַשֶּׁמֶש קְרוֹבָה אֶל כַּדּוּר אַרְצֵנוּ – הִיא מְחַמֶּמֶת אוֹתָנוּ בְּיֶתֶר כֹּחַ, וְאָז שוֹרֵר קַיִץ.

– לֹא, אוּרִי, אֵין הַדָּבָר כֵּן, אָמַר אַמְנוֹן, עָצְמַת חִמּוּמָהּ שֶׁל הַשֶּׁמֶשׁ הִיא רַבָּה כָּל כָּךְ, עַד אֲשֶׁר הֶבְדֵּלֵי הַמֶרְחַקִּים בֵּינָה וּבֵין כַּדּוּר הָאָרֶץ אֵינָם מַשְׁפִּיעִים עַל מִדּוֹת הַחֹם שֶׁל הָאָרֶץ. הַגּוֹרֵם הָעִקָּרִי, הַמַּשְׁפִּיעַ עַל הָאַקְלִים שֶׁלָּנוּ, הוּא הַזְּמַן שֶׁבּוֹ מְחַמֶּמֶת הַשֶּׁמֶשׁ אֶת הָאָרֶץ. הַיְנוּ, אִם הַיָּמִים הֵם אֲרֻכִּים, יֵשׁ לָאֲדָמָה שָׁהוּת לְהִתְחַמֵּם בְּאוֹר הַשֶּׁמֶשׁ בְּמֶשֶׁךְ זְמַן רַב וְלָכֵן בַּקַּיִץ, עֵת אַרֻכִּים הַיָּמִים, עוֹלוֹת מִדּוֹת הַחֹם. לְעֻמַּת זֹאת בַּחֹרֶף, בְּשָׁעָה שֶׁקְּצָרִים הַיָּמִים, אֵין הַשֶּׁמֶש מַסְפֶּקֶת לְחַמֵּם אֶת אַרְצֵנוּ כִּדְבָעֵי, לָכֵן קָרִים יְמֵי הַחֹרֶף. בַּסְּתָיו וּבָאָבִיב שָׁוִים בְּעֵרֶךְ הַיָּמִים וְהַלֵּילוֹת, לָכֵן מְמֻצַּעַת מִדַת הַחֹם. הִיא אֵינָה גְבֹהָה בְּיוֹתֵר וְאַף לֹא נְמוּכָה יֶתֶר עַל הַמִּדָּה.

– אֲבָל כֵּיצָד מְשָׁנִּים הַיָּמִים אֶת אָרְכָּם? – שָׁאַל עֻזִּי.

– הַיָּמִים נַעֲשִׂים אַרֻכִּים אוֹ קְצָרִים, מִשּׁוּם שֶׁבִּתְקוּפוֹת הַשּׁוֹנוֹת שֶׁל הַשָּׁנָּה נִמְצָא כַּדּוּר אַרְצֵנוּ בְּמַצָּבִים שׁוֹנִים מוּל הַשֶּׁמֶשׁ. הַקַּו הַמַּשְׁוֶה אֵינֶנּוּ מִכֻוָּן יָשָׁר אֶל הַשֶׁמֶש, כִּי אִם קְצָת בּאֲלַכְסוֹן. עֵקֶב נְטִיָּה זו מִשְׁתַּנֶּה אָרְכָּם שֶׁל הַיָּמִים בַּתְּקוּפוֹת הַשּׁוֹנוֹת שֶׁל הַשָּׁנָה.

– בְּשָׁעָה שֶׁכַּדּוּר אַרְצֵנוּ בְּצִדָּהּ הָאֶחָד שֶׁל הַשֶּׁמֶשׁ, מוּאָר הַקֹּטֶב הַדְּרוֹמִי כֻּלּוֹ וְיוֹם אָרֹךְ שׁוֹרֵר שָׁם, וְאִלוּ הַקֹּטֶב הַצְפוֹנִי חָשׁוּךְ כֻּלוֹ. וּבְאַרְצוֹת הַצָּפוֹן אֲרֻכִּים הַלֵילוֹת וּקְצָרִים הַיָּמִים. כָּאן, אֵפוֹא, עוֹנַת הַחֹרֶף; בְּאַרְצוֹת הַדָּרוֹם אֲרֻכִּים הַיָּמִים וּקְצָרִים הָלֵּילוֹת – בַּדָּרוֹם, אִם כֵּן, עַתָּה קָיִץ. לְאַחַר מַחֲצִית הַשָּׁנָה נִמְצָא כַּדּוּר הָאָרֶץ בְּדִיוּק מִן הָעֵבֶר הַשֵּׁנִי שֶׁל הַשֶּׁמֶשׁ. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה מִתְהַפֵּךְ הַגַּלְגַּל: הַקֹּטֶב הַדְּרוֹמִי חָשׁוּךְ, וְאִלּוּ הַקֹּטֶב הַצְּפוֹנִי מוּאָר כֻּלּוֹ. בְּאַרְצוֹת הַצָפוֹן עַתָּה קַיִץ וּבְאַרְצוֹת הַדָּרוֹם חֹרֶף. בְּמַצְּבֵי הַבֵּינַיִם שֶׁבֵּין עוֹנַת הַחֹרֶף וְעוֹנַת הַקַּיִץ נִמְצָאִים אָנוּ בְּעוֹנַת הַסְּתָיו וְהָאָבִיב. כָּךְ הוֹלֵךְ וָסַב כַּדּוּר אַרְצֵנוּ בִּתְנוּעָתוֹ הַנִּצְחִית וְאָבִיב וּסְתָיו, קַיִץ וָחֹרֶף לֹא יִשְׁבְּתוּ בּוֹ.

– לָכֶם מֻגָּשִׁים הַדְּבָרִים, כְּעַל גַּבֵּי טַס. אִם רְצוֹנְכֶם לָדַעַת אֶת הַגּוֹרֵם לְשִׁנּוּי עוֹנוֹת הַשָּׁנָה, אֵין לָכֶם אֶלָּא לָגֶשֶׁת לְסִפְרִיָּה, לִפְתֹּחַ סֵפֶר וּלְעַיֵּן בּוֹ. אוּלָם בַּיָּמִים הַקְדוּמִים, בְּשָׁעָה, שֶׁהֻשְׁמְעוּ דֵעוֹת אֵלּוּ לָרִאשוֹנָה נִתְקְלוּ בַּעֲלֵיהֶן בְּקְשָׁיִים עֲצוּמִים.

– טְלוּ, לְמָשָׁל, אֶת נִיקוֹלַאוּס קוֹפֶּרְנִיקוּס, אֲשֶׁר חַי לִפְנֵי כְּ־400 שָׁנָה. נִיקוֹלַאוּס הָיָה כֹּמֶר פּוֹלָנִי, אֲשֶׁר נַפְשׁוֹ חָשְׁקָה בְּמַדָּע וְחָכְמָה. לְשֵׁם כָּךְ נָדַד עַל פְּנֵי כָּל הָאוּנִיבֶרְסִיטָאוֹת שֶׁל כְּרַכֵּי הָעוֹלָם וְלְאַחַר שָׁנִים רַבּוֹת שֶׁל לִמּוּד חָזַר לְאַרְצוֹ, כְּשֶׁהוּא מָלֵא חָכְמָה וָדַעַת. בְּנִי אַרְצוֹ, שֶׁהִכִּירוּ מִיָּד אֶת גֹדֶל לַמְדָּנוּתוֹ, הִצִּיעוּ לוֹ מִשְׂרָה בָּאוּנִיבֶרְסִיטָה הַפּוֹלָנִית. אוּלָם הוּא דָּחָה אֶת הַצָּעָתָם, כִּי סָבַר שֶׁעֲדַיִן מֻקְדָּם הוּא בִּשְׁבִילוֹ לְלַמֵּד אֶת הַזּוּלַת וְכִי הוּא חַיָּב לִלְמֹד בְּעַצְמוֹ. וְאָמְנָם הִתְיַשֶּׁב קוֹפֶּרְנִיקוּס בַּעֲיָרָה שְׁלֵוָה, שָׁם קִבֵּל מִשְׂרָה בַּכְּנֶסִיָה וְהֵחֵל לִלְמֹד בְּיֶתֶר תְּשׁוּקָה וָמֶרֶץ. בְּמֶשֶׁךְ שְׁלֹשִׁים וְשֵׁשׁ שָׁנָה בְָּהֶן עָסַק בַּחֲקִירַת גַּרְמֵי הַשָּׁמַיִם, עָמַל עַל שִׁיטָה אֲשֶׁר הֵבִיאָה בִּשְׁעָתוֹ לְמַהְפֵּכָה בְּתוֹרַת הַתְּכוּנָה. וְשֶׁאוֹתָהּ הִסְבַּרְתִּי לָכֶם לִפְנֵי כן.

בְּשָׁעָה שֶׁשּׂוֹחַחְנוּ עַל תּוֹרָתוֹ שֶׁל קוֹפֶּרְנִיקוּס, לֹא אִיֵם אִישׁ לְאָסְרֵנוּ אוֹ לְהַעֲלוֹתֵנוּ עַל הַמּוֹקֵד. תּוֹרָתוֹ שֶׁל קוֹפֶּרְנִיקוּס מוּפֶצֶת בְּכָל מָקוֹם וְהִיא מֻדְפֶּסֶת בְּסִפְרֵי מַדָּע רַבִּים, אוּלָם בַּיָּמִים הָהֵם סִכַּנְתָּ אֶת נַפְשְׁךָ, אִם אַךְ הֶעֱלֵיתָ עַל דַּל שְׁפָתֶיךָ אֶת הָרַעְיוֹן הַנּוֹעָז שֶׁהָאָרֶץ סוֹבֶבֶת. כִּי בַּיָּמִים הָהֵם שָׁלְטָה דַעְתּוֹ שֶׁל חָכָם מֵאַלֶכְּסַנְדְּרִיָּה וְתַלְמַי שְׁמוֹ. תַּלְמַי סָבַר, שֶׁהָאָרֶץ יַצִּיבָה וְהַשֶּׁמֶשׁ מַקִיפָה אֶת כַּדּוּר הָאָרֶץ. דֵּעָה זוֹ הָיְתָה שַׁלֶּטֶת בְּמֶשֶׁךְ 1500 שָׁנָה, וְהִיא נִתְקַדְּשָׁה עַל אַנְשֵׁי הַדָּת כָּל כָּךְ, עַד שֶׁכָּל הַכּוֹפֶר בָּהּ נֶחֱשַׁב כּוֹפֶר בַּדַת כֻּלָּהּ וְדִינוֹ דִּין שְׂרֵפָה עַל הַמּוֹקֵד. הֲיִפָּלֵא, אֵפוֹא, שֶׁדּּרוּשׁ הָיָה אֹמֶץ רַב, כְּדֵי לְהַבִּיע דֵּעָה חֲדָשָׁה וְנוֹעָזָה כְּדַעְתּוֹ שֶׁל קוֹפֶּרְנִיקוּס ?

מִשׁוּם כָּךְ הִסֵּס קוֹפֶּרְנִיקוּס רַבּוֹת עַד שֶׁנַּעֲנָה לְהַפְצָרַת יְדִידוֹ לְהַדְפִּיס אֶת סִפְרוֹ, וְרַק בַּעֲרֹב יָמָיו מָסַר אֶת כְּתָב הַיָּד לְבֵית הַדְּפוּס. אוּלָם הוּא לֹא זָכָה לִרְאוֹת אֶת יְצִירַת חַיָּיו מֻדְפֶּסֶת. הַהַדְפָּסָה הִתְנַהֲלָה אָז לְאִטָּהּ, וְקוֹפֶּרְנִיקוּס כְּבָר הָיָה חוֹלֶה אָנוּשׁ. בְּשָׁעָה שֶׁהִגִּיע לְיָדָיו הַסֵּפֶר הַמֻּדְפָּס, מִסֻגָּל הָיָה רַק לְמַשְׁשׁוֹ וּלְעַלְעֵל בְּדַפָּיו, כִּי כְּבָר כָּבָה אוֹר עֵינָיו. בְּמַשְּׁשׁוֹ אֶת הַסֵּפֶר בְּיָדָיו הַבָּלוֹת מִזֹּקֶן, נִשְׁתַּפֵּךְ עַל פָּנָיו חִיוּךְ שֶׁל אשֶׁר וַיָּמֹת.

מִיָּד לְאַחַר שֶׁפֻּרְסַם סִפְרוֹ שֶׁל קוֹפֶּרְנִיקוּס, הֶחֱרִימָה אוֹתוֹ הַכְּנֵסִיָּה וְאָסְרָה עַל קְּרִיאָתוֹ. כָּךְ נִגְנַז מִפְעַל חיָּיו שֶׁל הַתּוֹכֵן הַמְהֻלָּל. אוּלָם לֹא לְשָׁנִים רַבּוֹת.

כַּמָּה שָׁנִים לְאַחַר מוֹת קוֹפֶּרְנִיקוּס עָזַב צָעִיר אִטַּלְקִי וּשְׁמוֹ ג’וֹרְדָנוֹ בְּרוּנוֹ אֶת בֵּיתוֹ הַדַּל שֶׁלְּמַרְגְּלוֹת הַר הַוֶּזוּב שֶׁבְּאִטַּלִיָּה וּבָא אֶל הָעִיר נֵיאַפּוֹלֵי וְשָׁם הִצְטָרֵף לְבֵית מִנְזָר. בְּבֵית הַמִּנְזָר מָצָא סִפְרִיָּה עֲנָקִית, אֲשֶׁר הָיוּ בָּהּ סְפָרִים לַאֲלָפִים, בְּרוּנוֹ הִסְתָּעֵר עַל אוֹצַר הַסְּפָרִים הַזֶה וּ“בָלַע” סֵפָר אַחַר סֵפָר, בְּיוֹם בָּהִיר אֶחָד מָצָא בְּרוּנוֹ כֶּרֶךְ מְאֻבָּק, שֶׁהָיָה מֻטָּל בְּיַרְכְּתֵי הַסִּפְרִיָּה, בְּרוּנוֹ הֵחֵל לְעַלְעֵל בְּדַפָּיו, וְהִנֵּה נִתְגַּלָּה לְפָנָיו עוֹלָם חָדָש וּמֻפְלָא, הֲיוֹדְעִים אַתֶּם אֵיזֶה סֵפֶר הָיָה זֶה?

קוֹפֶּרְנִיקוּס הַנּוֹטֶה לָמוּת מְמַשֵּׁשׁ אֶת סִפְרוֹ.

– כֵּן! – עָנָה עֻזִּי – זֶה הָיָה הַסֵּפֶר שֶׁל קוֹפֶּרְנִיקוּס.

– בְּדִיּוּק, עָנָה אַמְנוֹן, וּלְאַחַר שֶׁקָּרָא בְּסֵפֶר זֶה, לֹא יָכוֹל הָיָה בְּרוּנוֹ לִנְצֹר בְּקִרְבּוֹ אֶת שִׁיטַת קוֹפֶּרְנִיקוּס, הוּא סִפֵּר לַחֲבֵרָיו הַנְּזִירִים עַל הַתּוֹרָה הַמֻּפְלָאָה שֶׁגִּלָּה. אוּלָם הַנְּזִירִים חֲשָׁבוּהוּ לְכוֹפֵר וּמְטֹרָף. אַךְ נִתְגַּלוּ בָּרַבִּים דִּבְרֵי “כְפִירָתוֹ”, נִמְצְאוּ חַיָּיו בְּסַכָּנָה. לָכֵן נֶאֱלַץ בְּרוּנוֹ לִבְרֹחַ בְּחֶשְׁכַת הַלַּיִל מִן הַמִּנְזָר וְהֵחֵל נָע וָנָד עַל פְּנֵי הָאֲרָצוֹת. בְּכָל מָקוֹם אֵלָיו הִגִיעַ, הֵפִיץ בְּרוּנוֹ אֶת שִׁיטַת קוֹפֶּרְנִיקוּס וְעַד מְהֵרָה הָלְכוּ רַבִּים שְׁבִי אַחֲרֵי רַעְיוֹנוֹתָיו הַנּוֹעָזִים וּמִלְּאוּ בַּהֲמוֹנֵיהֶם אֶת הָאוּלָמִים, בָּהֶם הִרְצָה בְּרוּנוֹ עַל שִׁיטַת רַבּוֹ. בְּרוּנוּ אַף הִרְחִיב אֶת תּוֹרַת קוֹפֶּרְנִיקוּס רַבּוֹ וְגִּילָה, כִּי כַּדּוּר הָאָרֶץ וְאַף הַשֶּׁמֶשׁ אֵינָם בּוֹדְדִים, אֶלָּא כּוֹכָבִים בֵּין מִלְיוֹנֵי כוֹכָבִים גְּדוֹלִים מֵהֶם.

אַנְשֵׁי הָאִינְקְוִיזִיצְיָּה לֹא נָחוּ וְלֹא שָׁקְטוּ עַד אֲשֶׁר הִצְלִיחָה עָרְמָתָם לְהַחֲזִירוֹ לְאִטָּלִיָה וְשָׁם הֶעֱלוּהוּ עַל מוֹקֵד לְאַחַר מַאֲסָר בְּמֶשֶׁךְ שְׁמֹנֶה שָׁנִים, בָּהֶן עָמַד בְּרוּנוֹ עַל דַּעְתּוֹ שֶׁשֶּׁיטָתוֹ אֱמֶת.

אַנְשֵׁי מַדָּע אֵלֶּה הָיוּ הַחֲלוּצִים לְשִׁנּוּי הָעֲרָכִים בְּמַחֲשַׁבְתּוֹ שֶׁל הָאָדָם עַל אוֹדוֹת הַשָּׁמַיִם וּצְבָאָם. לְאַחַר חֲלוּצִים אֵלּוּ בָּאוּ רַבִּים אֲחֵרִים, אֲשֶׁר גִּלּוּ תַּגְלִיּוֹת רַבּוֹת בִּשְׂדֵה מַדָּע הַתְּכוּנָה. כָּל הַסִּפּוּרִים שֶׁסִּפַּרְתִּי לָכֶם עַתָּה הֵם מִקְצָת מִן הַמִּקְצָת שֶל הַתַּגְלִיּוֹת הַלָּלוּ. אַתֶּם לְמַדְתֶּם זֹאת בְּקַלּוּת רַבָּה וְאִלּוּ לְאַנְשֵׁי הַמַדָּע עָלְתָה כָּל תַּגְלִית בְּעָמָל מְפָרֵךְ וּבְסַכָּנָה מַתְמֶדֶת – סְיֵּם אַמְנוֹן אֶת דְּבָרָיו.

עַתָּה נִשְׁתָּרְרָה דְּמָמָה בְּקֶרֶב הַיְלָדִים, אִלּוּ לֹא רָאִיתִי זֹאת בְּעֵינַי, לֹא הָיִיתִי מַאֲמִין, תָּאֲרוּ לָכֶם אֶת עֻזִּי הַקֻּנְדֵּס יוֹשֵׁב בְּשֶׁקֶט פָּנָיו נְטוּיִים כְּלַפֵּי מַעְלָה וְהוּא – שֹׁמּוּ שָׁמַיִם! – הוֹגֶה בְּמַשֶּׁהוּ אֲפִלּוּ פָּנָיו שֶׁל אֱלִיעֶזֶר שֻׁנּוּ. מֵעֵין אוֹר חָדָשׁ מֵאִיר עֲלֵיהֶם, שֶׁלֹּא לְדַבֵּר עַל אוּרִי, שֶׁהָיָה מַבְּסוּט מֵאָה אָחוּז עַל שֶׁהוּא מָשַׁךְ לְכָאן אֶת אַמְנוֹן. קִצּוּר הַדְּבָרִים: כֻּלָּם הָיוּ מְרוּצִים וְלא הָיָה לָהֶם כָּל חֶשֶׁק לְהַרְפּוֹת מֵאַמְנוֹן.

“סַפֵּר לָנוּ סִפּוּר נוֹסָף”, בִּטֵּא אוּרִי אֶת דַּעַת הַקָּהָל.

“וְכִי אֵיזֶה סִפּוּר אַתֶּם רוֹצִים לִשְׁמֹעַ עוֹד?” שָׁאַל אַמְנוֹן.

“לא חָשׁוּב לָנוּ אֵיזֶה סִפּוּר”, עָנָה עֻזִּי “וּבִלְבַד שֶׁיִּהְיֶה מְעַנְיֵן כְּמוֹ הַסִּפּוּר הַקּוֹדֵם עַל כַּדּוּר הָאָרֶץ”.

“נִיחָא. אֲסַפֵּר לָכֶם עַל בֶּן זוּגוֹ שֶׁל כַּדוּר אַרְצֵנוּ”.

 

פֶּרֶק ג': הַיָּרֵחַ    🔗

הַיָּרֵחַ הוּא גּוּף אָטוּם. כֵּיצַד מַשְׁפִּיעַ הַיָּרֵחַ עַל גֵּאוּת הַיַּמִּים? אֱמוּנוֹת טְפֵלוֹת עַל הַיָּרֵחַ, מַדּוּעַ מְשַׁנֶּה הַיָּרֶחַ אֶת פַּרְצוּפוֹ בְּמֶשֶׁךְ הַחֹדֶשׁ? הַהַפְתָּעָה הַגְּדוֹלָה אֲשֶׁר נְכוֹנָה לַחֲבוּרָה.

“הֲיוֹדְעִים אַתֶּם שֶׁלַּכַּדּוּרֶגֶל, עָלָיו אָנוּ חַיִים, יֵשׁ בֶּן זוּג וְהוּא הַיָּרֵחַ?” פָּתַח אַמְנוֹן וְשָׁאַל.

“אִם לְכַּדּוּרֶגֶל יֵש בֶּן זוּג, הוּא וַדַּאי כַּדּוּר טֶנִיס”, קָרָא עֻזִּי.

“אָמְנָם כֵּן”, עָנָה אַמְנוֹן, "בֶּן זוּגוֹ שֶׁל כַּדּוּר הָאָרֶץ קַל מִמֶּנּוּ פִּי שִׁשָּׁה וְאִלּוּ הָיָה הַכַּדּוּרֶגֶל שֶׁלָּנוּ רֵיק, כִּי עַתָּה יָכֹלְנוּ לְמַלֵּא אוֹתוֹ בַּחֹמֶר שֶׁל 50 יְרָחִים. מִכָּאן, שֶׁרַשָּׁאִים אָנוּ לִקְרֹא לַיָּרֵחַ בְּשֶׁם כַּדּוּר טֶנִיס לְעֻמַּת כַּדּוּר אַרְצֵנוּ, הַכַּדּוּרֶגֶל. אֲבָל הֲיוֹדְעִים אַתֶּם, מִשּׁוּם מָה מְכַנִּים אָנוּ אֶת הַיָּרֵחַ “בֶּן זוּגוֹ” שֶׁל כַּדּוּר הָאָרֶץ? מִשּׁוּם שֶׁהַיָּרֵחַ מְלַוֶּה אֶת בֶּן זוּגוֹ, כַּדּוּר הָאָרֶץ, בְּכָל מַהֲלָכוֹ סְבִיב הַשֶּׁמֶשׁ וּמַקִּיפוֹ סְחוֹר־סְחוֹר.

כַּדּוּר אַרְצֵנוּ וּבֶן זוּגוֹ.

הִסְתַּכְּלוּ עַתָּה בַּיָּרֵחַ, פָּנָיו חִוְרִים וַעֲנֻגִּים וְהוּא מְחַיֵּךְ חִיּוּךְ מְלֵא תַעֲלוּמוֹת.

“הֲיוֹדְעִים אַתֶּם, שִֶׁעַתָּה רוֹאֶה הַיָּרֵחַ אֶת פְּנֵי הַשֶּׁמֶשׁ וְכִי אוֹר הַשֶּׁמֶשׁ מַכֶּה עָלָיו בְּעָצְמָה רַבָּה מִזּוֹ שֶׁהוּא מַכֶּה עָלֵינוּ בְּצָהֳרֵי הַיוֹם?”

“מַה זֹּאת אוֹמֶרֶת?” שָׁאַל אוּרִי, “הַאִם זֹאת אוֹמֶרֶת, שֶׁאִלּוּ נִמְצֵאנוּ עַתָּה עַל הַיָּרֵחַ, הָיָה עַתָּה בִּשְׁבִילֵנוּ צָהֳרַיִם?”

“כֵּן”, עָנָה אַמְנוֹן.

“אִם כֵּן, מַדּוּעַ שׂוֹרֶרֶת עַל פְּנֵי כַּדּוּר הָאָרֶץ חֲשֵׁכָה כָּזֹאת?” הִקְשָׁה עֻזִּי.

“מִשּׁוּם שֶׁאָנוּ אֵינֶנּוּ פּוֹנִים עַתָּה כְּלַפֵּי הַשֶּׁמֶשׁ, אוֹר הַשֶּׁמֶשׁ זוֹרֵחַ עַתָּה עַל פְּנֵי חֶלְקוֹ הַשֵּׁנִי שֶׁל כַּדּוּר הָאָרֶץ. גַם הַיָּרֵחַ פּוֹנֶה עַתָּה אֶל הַשֶּׁמֶשׁ וְלָכֵן אָנוּ מְסֻגָּלִים לִרְאוֹתוֹ. אִלּוּ הָיְתָה הַשֶּׁמֶשׁ מַסְתִּירָה אֶת פָּנֶיהָ מִמֶּנּוּ, כִּי אָז לֹא יְכוֹלִים הָיִינוּ לִרְאוֹת כְּלָל אַת הַיָּרֵחַ”.

“מַדּוּע?” שָׁאַל אֱלִיעֶזֶר, “הֲרֵי אָנוּ רוֹאִים עַתָּה, כֵּיצַד מֵאִיר הַיָּרֵחַ בְּעַצְמוֹ, בִּלְעֲדֵי הַשֶׁמֶש?”

"לא, אֱלִיעֶזֶר, כָּל הָאוֹר הַבָּא אֵלֵינוּ מִן הַיָּרֵחַ – אֵינוֹ אוֹרוֹ שָׁלוֹ. הַיָּרֵחַ הוּא גוּף אָפֵל כְּכַדּוּר הָאָרֶץ. הוּא מַחֲזִיר לָנוּ אֶת אוֹר הַשֶּׁמֶשׁ שֶׁהוּא מְקַבֵּל מִמֶּנָּה. אוֹר הַשֶּׁמֶשׁ חָזָק פִּי שְׁנֵי מִלְּיוֹן וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת אֶלֶף מֵאוֹרוֹ שֶׁל הַיָּרֵחַ.

מוּבָן, שֶׁעֵקֶב חֻמּוֹ הַמֻּעָט אֵין לַיָּרֵחַ הַשְׁפָּעָה כָּלשֶׁהִי עַל מֶזֶג הָאֲוִיר שֶׁלָּנוּ, אֲבָל אֵין לוֹמַר, שֶׁאֵין לַיָּרֵחַ כָּל הַשְׁפָּעָה עַל פְּנֵי כַּדּוּר הָאָרֶץ. הַשְׁפָּעָתוֹ שֶׁל הַיָּרֵחַ עַל פְּנֵי כַּדּוּר הָאָרֶץ מִתְבַּטֵּאת בְּכָךְ שֶׁהוּא גּוֹרֵם לְגֵאוּת וָשֵׁפֶל עַל פְּנֵי הַנְּהָרוֹת וְהַיַמִּים".

“וְכֵיצַד מַשְׁפִּיעַ הַיָּרֵחַ עַל גֵאוּת הַנְּהָרוֹת?” שָׁאַל מֵאִיר.

״דָּבָר זֶה נִגְרָם עַל יְדֵי כֹּחַ מְשִׁיכַת הַיָּרֵחַ". עָנָה אַמְנוֹן.

“אֵינֶנִּי מֵבִין!” קָרָא אוּרִי, “הַאִם הַיָּרֵחַ מוֹשֵׁךְ אֶת כַּדּוּר הָאָרֶץ?”

“כֵּן”, עָנָה אַמְנוֹן "הַיָּרֵחַ מוֹשֵׁךְ אֶת כַּדּוּר הָאָרֶץ כְּשֶׁם שֶׁכַּדוּר הָאָרֶץ מוֹשֵׁךְ אֶת הַיָּרֵחַ וּמַחֲזִיקוֹ בְּמַסְלוּלוֹ. בְּכָל סִבּוּב וְסִבּוּב שֶׁסּוֹבֵב כַּדּוּר הָאָרֶץ עַל צִירוֹ, מְבַצֵע הַיָּרֵחַ פְּעֻלַּת מְשִׁיכָה בַּעֲלַת כֹּחַ עָצוּם עַל פְּנֵי כַּדּוּר הָאָרֶץ.

אֲבָל יָדוּע לָכֶם, שֶׁאֵין הַכַּדּוּרֶגֶל שֶׁלָּנוּ עָשׂוּי מֵעוֹר אֶחָד וְכִי אֶת מַרְבִּית קְלִפָּתוֹ מְכָסִּים הַיָּמִּים הַגְּדוֹלִים וְהָעֲצוּמִים. לָכֵן, בְּשָׁעָה שֶׁהָיָּרֵחַ עוֹבֵר עַל פְּנֵי הַיַמִּים הַלְּלוּ – הֵם נִמְשָׁכִים כְּלַפֵּי מַעְלָה בְּיֶתֶר כֹּחַ מֵאֲשֶׁר הָאֲדָמָה וְלָכֵן הֵם מִתְנַשְּׂאִים וְנִצָּבִים. מַצָּב זֶה קָרוּי גֵּאוּת הַיָּם. אִלּוּ עָצַר כַּדּוּר הָאָרֶץ בְּמַהֲלָכוֹ, וְהַיָּרֵחַ עָמַד מֵעַל לָאוֹקְיָנוֹס הָאַטְלַנְטִי אוֹ מֵעַל לַיָּם הַתִּיכוֹן – כִּי אָז הָיוּ הַמַּיִם בְּתוֹךְ הַיָּם הַזֶּה נִצָּבִים אוֹתָה שָׁעָה כְּנֵד נוֹזְלִים. אוּלָם כַּדּוּר הָאָרֶץ מִסְתּוֹבֵב מִבְּלִי לָנוּחַ אַף רֶגַע אֶחָד, וְלָכֵן נוֹצָרִים עַל יְדֵי כֹּחַ הַמְשִׁיכָה שֶׁל הַיָּרֵחַ גַּלִּים גְבֹהִים, הַיּוֹצְרִים אֶת הַגֵּאוּת.

אָבִיא לָכֶם דֻּגְמָה מִמַּצַּב גֵּאוּת וָשֶׁפֶל. בְּשָׁעָה שֶׁהַיָּרֵחַ נִמְצָא, דֶּרֶךְ מָשָׁל, מֵעַל לַיָּם הַתִּיכוֹן – גּוֹאִים מֵימָיו וְכֵן גּוֹאִים וְעוֹלִים כָּל מֵימֵי הַנְהָרוֹת הַנִּמְצָאִים בְּקִרְבָתוֹ. בְּשָׁעָה שֶׁהוּא נִמְצָא מֵעַל פְּנֵי הָאוֹקְיָנוֹס הָאַטְלַנְטִי, גּוֹאִים מֵימָיו שֶׁל זֶה וְאִלּוּ מֵי הַיָּם הַתִּיכוֹן נִמְצָאִים בְּמַצָּב שֶׁל שֵׁפֶל.

כֵּיוָן שֶׁכַּדּוּר הָאָרֶץ מְבַצֵּעַ אֶת הַסִבּוּב סְבִיב צִירוֹ בְּמֶשֶׁךְ 24 שָׁעוֹת, עוֹבֵר הַיָּרֵחַ עַל פְּנֵי כָּל אֶחָד מֵהַחֲלָקִים הַשּׁוֹנִים שֶׁל כַּדּוּר הָאָרֶץ אַחַת לְ־24 שָׁעוֹת. בְּדִין הוּא, אֵפוֹא, שֶׁעַל פְּנֵי הַיָּמִּים תִּסְתַּמֵּן הַגֵּאוּת אַחַת לְ־24 שָׁעוֹת. אוּלָם בְּמֶשֶׁךְ יְמָמָה אָנוּ מַבְחִינִים בִּשְׁנֵי זְמַנֵּי גֵאוּת עַל פְּנֵי הַיַמִּים. מַהִי סִבַּת הַגֵאוּת הַשְּׁנִיָּה?

הַסִּבָּה פְּשׁוּטָה. בְּשָׁעָה שֶׁמּוֹשֵׁךְ הַיָּרֵחַ, דֶּרֶךְ מָשָׁל, אֶת הַיָּם הַתִּיכוֹן – הֲרֵי גַם הָאֲדָמָה נִמְשֶׁכֶת, וְאִלּוּ בְּעֶבְרוֹ הַשֵּׁנִי שֶׁל כַּדּוּר הָאָרֶץ, בָּאוֹקְיָנוֹס הַשָּׁקֵט, מִתְרוֹמֶמֶת קַרְקָעִיתוֹ שֶׁל אוֹתוֹ יָם אַף הִיא אוּלָם הַמַּיִם אֵינָם נִמְשָׁכִים בְּאוֹתוֹ כֹּחַ כְּמוֹ הַקַּרְקַע הַמֻּצָּקָה. הֵם מְפַגְּרִים, אֵפוֹא, וְיוֹצְרִים גַּלִּים, הַמִּתְרוֹמְמִים עַל פְּנֵי הָאוֹקְיָנוֹס הַשָּׁקֵט. מִשֶׁעוֹבֵר פֶּרֶק זְמַן וְהַיָּרֵחַ נִמְצָא מֵעַל לָאוֹקְיָנוֹס הַשָּׁקֵט, הֲרֵי מְפַגְּרִים מֵי הַיָּם הַתִּיכוֹן וְנוֹצֶרֶת גֵאוּת שְׁנִיָּה עַל פְּנֵי הַיָּם הַתִּיכוֹן.

אָמְנָם הֶעֱרִיכוּ הָעַמִּים הַקַּדְמוֹנִים אֶת הַיָּרֵחַ הַרְבֵּה יוֹתֵר. הֵם סָבְרוּ, כִּי יֵשׁ לַיָּרֵחַ הַשְׁפָּעָה רַבָּה עַל הָאָדָם וְעַל הָעוֹלָם, וֶאֱמוּנוֹת טְפֵלוֹת לְמַכְבִּיר פָּשְׁטוּ אוֹדוֹתָיו.

פְּגִימַּת הַיָּרֵחַ סִמְּלָה אֶת פְּגִימַת הַמַּזָּל. אִכָּרִים הָאֱמִינוּ, שֶׁיְּבוּלָם יַעֲלֶה יָפֶה, בְּאִם יִרְאוּ זַרְעֵי הַתְּבוּאָה אֶת אוֹר הַיָּרֵחַ בִּתְחִלַּת הַחֹדֶשׁ, בְּשָׁעָה שֶׁהוּא גָּדֵל וְהוֹלךְ, וְאִלוּ תַּפּוּחֵי הָאֲדָמָה לֹא יַעֲלוּ יָפֶה, אֶלָּא אִם כֵּן יִזָּרְעוּ בִּתְקוּפָה שֶׁבָּהּ מִתְמַעֵט אוֹרוֹ שֶׁל הַיָּרֵחַ.

עֶדְרֵי צֹאן שֶׁל בַּעֲלֵי אֱמוּנוֹת טְפֵלוֹת אֵלּוּ לֹא יִשָּׁחֲטוּ וְלֹא יִגָּזְזוּ וְגַפְנֵיהֶם לֹא יִזָּמְרוּ – אֶלָּא בְּשָׁעָה שהַיָּרֵחַ “צוֹדֵק”, הַיְנוּ בְּשָׁעָה שֶׁהוּא הוֹלֵךְ וְגָדֶל.

אוּלָם עַתָּה עָבְרוּ אֱמוּנוֹת אֵלֶּה וּבָטְלוּ מִן הָעוֹלָם. בִּפְעֻלּוֹתֵיהֶם הַחַקְלָאִיּוֹת מִתְחַשְּׁבִים הָאִכָּרִים בְּנֵי זְמַנֵּנוּ בְּגוֹרְמִים שוֹנִים בְּהֶחְלֵט מִתְּנוּעַת הַיָּרֵחַ".

– “לִפְנֵי כֵן הִזְכַּרְתָּ אֶת הַתְּקוּפָה, בָּהּ הוֹלֵךְ הַיָּרֵחַ וְגָדֵל. אוּלַי תַּסְבִּיר מַה גּוֹרֵם לְגִדּוּלוֹ שֶׁל הַיָּרֵחַ וּלְהִתְכַּוְּצוּתוֹ?” שָׁאַל אוּרִי.

"הִנֵּה אַסְבִּיר לְךָ אֶת הַתּוֹפָעָה הַזֹּאת. גָּדְלוֹ שֶׁל הַיָּרֵחַ תָּלוּי, בִּזְמַנֵּי הַחֹדֶשׁ הַשּׁוֹנִים, בָּהֶם הוּא מוֹפִיע.

בְּמֶשֶׁךְ חֹדֶשׁ יָמִים מְבָצֵּעַ הַיָּרֵחַ סִבּוּב מָלֵא סְבִיב כַּדּוּר הָאָרֶץ. אִם אֲדַיֵּק יוֹתֵר, אֹמַר, שֶׁהַיָּרֵחַ מְבַצֵּעַ סִבּוּב מָלֵא סְבִיב כַּדּוּר הָאָרֶץ בְּמֶשֶׁךְ 27 יוֹם, 7 שָׁעוֹת 43 דָּקּוֹת וְ־11.5 שְׁנִיּוֹת".

– “כֵּיצַד זֶה יוֹדֵעַ אַתָּה בְּדִיּוּק בְּמֶשֶׁךְ כַּמָּה זְמַן מְבַצֵּעַ הַיָּרֵחַ אֶת סִבּוּבוֹ סְבִיב כַּדּוּר הָאָרֶץ? וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שֶׁאַתָּה מְפָרֶט אֶת הַשָּׁעוֹת, הַדָּקּוֹת וְהַשְּׁנִיּוֹת וְאַף אֶת חֶלְקֵי הַשְּׁנִיּוֹת? הַאֵין הַיָּרֵחַ מְאַחֵר לְסַיֵּם אֶת סִבּוּבוֹ אַף בִּשְׁנִיָּה אַחַת?” שָׁאַל עֻזִּי.

“לֹא, עֻזִּי”, הַצְטַחֵק אַמְנוֹן, "הַיָּרֵחַ הוּא תַּלְמִיד דַּיְּקָן וְאֵינוֹ מְאַחֵר אַף שְׁנִיָּה אַחַת, כְּבָר אָמַר מְשׁוֹרֵר אֲמֶרִיקָאִי מִפֻרְסָם, שֶׁהַחֹק הָרִאשׁוֹן בַּשָּׁמַיִם הוּא הַסֵּדֶר. אָכֵן, סֵדֶר נִפְלָא שׂוֹרֵר בַּשָּׁמַיִם וְנִרְאֶה כְּאִלּוּ יָד נֶעֱלָמָה מְסוֹבֶבֶת אֶת גַּרְמֵי הַשָּׁמַיִם בִּתְנוּעָה סְדִירָה וְנִצְחִית. הַתּוֹכְנִים, שֶׁעָקְבוּ בְּמֶשֶׁךְ מֵאוֹת שָׁנִים אַחֲרֵי תְּנוּעוֹת גַּרְמֵי הַשָּׁמַיִם, הִגִּיעוּ לִידִיעוֹת מְדֻיָּקוֹת עַל סֵדֶר מְסִלּוֹתָם שֶׁל הַכּוֹכָבִים, הַמִּסְפָּר שנָּקַבְתִּי לִפְנֵי כֵן אֵינוֹ אֶלָּא אַחַד הַמִּסְפָּרִים הָרַבִּים, אֲלֵיהֶם הִגִּיעוּ הַמָּתֶמָטִיקָאִים וְהַתּוֹכְנִים לְאַחַר עָמָל מְרֻבֶּה. אֲבָל נַחֲזֹר לעִנְיָנֵנוּ:

בְּדֶרֶךְ מַסָּעוֹ סְבִיב כַּדּוּר הָאָרֶץ נָע הַיָּרֵחַ מִמִּזְרָח לְמַעֲרָב. בִּתְחִלַּת הַחֹדֶש יוֹפִיעַ לְנֶגֶד עֵינֵינוּ חֶרְמֵשׁ דַּק, הַנּוֹגֵהַּ בְּאוֹר חִוֶּר. צִדּוֹ הָקָּמוּר נִמְצָא בְּצַד יָמִין וְהַצַּד הַקָעוּר נִמְצָא בְּצַד שְׁמֹאל. בְּאִם תִּפְגֹּשׁ אֶת הַיָּרֵחַ בְּצוּרָה זוֹ, דַּע לְךָ שֶׁאוֹתָהּ שָׁעָה מַתְחִיל מוֹלָדוֹ. הוּא מוֹפִיעַ בֵּין הָעַרְבַּיִם לִזְמַן מֻעָט בִּלְבַד, וְשָׁעָה קַלָּה לְאַחַר שְׁקִיעַת הַחַמָּה נֶעֱלָם גַּם הוּא.

לאַחר כַּמָּה יָמִים הוֹלֵךְ הַיָּרֵחַ וְגָדֵל, וּבְמֶשֶׁךְ כַּמָּה לֵילוֹת הוּא נִרְאֶה כְּחֶרְמֵשׁ בָּהִיר, אֲשֶׁר מִמֶּנּוּ מִתְמַשֵּׁךְ עִגּוּל אוֹר רָפֶה. עִגּוּל זֶה נוֹצָר עֵקֶב הַחֲזָרַת אוֹר הַשֶּׁמֶשׁ עַל יְדֵי הָאָרֶץ. גַּם כַּדּוּר הָאָרֶץ, כַּיָּרֵחַ, מַחֲזִיר אֶת אוֹר הַשֶּׁמֶשׁ. אִלּוּ עָלָה בְּיָדֵנוּ לַעֲלוֹת ליָּרֵחַ – הָיִינוּ רוֹאִים גַּם שָׁם יָרֵחַ. יָרֵחַ זֶה הוּא – לֹא פָּחוֹת וְלֹא יוֹתֵר – כַּדּוּר אַרְצֵנוּ. בְּמִקְרֶה זֶה שֶׁלְּפָנֵינוּ מַחֲזִיר כַּדּוּר אַרְצֵנוּ עִגּוּל אוֹר רָפֶה עַל הַחֵלֶק הָאָפֵל שֶׁל הַיָּרֵחַ.

לְאַחַר שְׁבוּעַיִם, בְּמַחֲצִית הַחֹדֶשׁ, נִרְאֶה הַיָּרֵחַ בִּמְלֹאוֹ, כְּשֵׁם שֶׁאָנוּ רוֹאִים אוֹתוֹ עַתָּה, לְאַחַר כַּמָּה לֵילוֹת, בָּהֶם יֵרָאֶה הָיָּרֵחַ בִּמְלֹאוֹ, הוּא חוֹזֵר וְקָטֵן, תְּחִלָּה יֵרָאֶה הָאוֹר בְּחֶלְקוֹ הַגָּדוֹל שֶל הַיָּרֵחַ. לְאַחַר מִכָּאן הוּא יִקְטָן וְיֵלֵךְ, עַד אֲשֶׁר יֵרָאֶה כְּחֶרְמֵשׁ, אוּלָם צִדּוֹ הַקָּמוּר יִפְנֶה עַתָּה כְּלַפֵּי שְׂמֹאל, בְּדִיּוּק לְהֵפֶךְ מִמַּרְאֵהוּ בִּתְחִלַּת הַחֹדֶשׁ. וְכֵן יֵלֶךְ הַיָּרֵחַ וְיִקְטַן מִדֵּי יוֹם בְּיוֹמוֹ, עַד אֲשֶׁר יֵעָלֵם כָּלִיל בַּלֵילוֹת. בְּסוֹף הַחֹדֶשׁ אֵין הַיָּרֵחַ נִרְאֶה כְּלָל, וּבְקֹצֶר רוּחַ מְצַפִּים אָנוּ לְאוֹתוֹ סַהֲרוֹן קָטָן וְחִוֵּר, שֶׁיּוֹפִיעַ בֵּין הָעַרְבַּיִם בִּתְחִלַּת הַחֹדֶשׁ הַבָּא".

– “אֲבָל מִשּׁוּם מָה מְשַׁנֶּה הַיָּרֵחַ אֶת צוּרָתוֹ מִדֵּי פַעַם בְּפַעַם?” שָׁאַל מֵאִיר.

“בְּסוֹף הַחֹדֶשׁ נִמְצָא הַיָּרֵחַ בֵּין הַשֶּׁמֶשׁ וְכַדּוּר הָאָרֶץ”, עָנָה אַמְנוֹן וְאָמַר, "לָכֵן מֵאִיר אוֹר הַשֶּׁמֶשׁ עַל הַיָּרֵחַ רַק מֵהַצַּד שֶׁאֵינוֹ פּוֹנֶה אֵלֵינוּ. הַיָּרֵחַ הוּא, כְּפִי שֶׁאָמַרְתִּי לִפְנֵי כֶן, גּוּף אָטוּם, לָכֵן, כֵּיוָן שֶׁהַשֶּׁמֶשׁ אֵינָהּ מְאִירָה עָלָיו, אֵין אָנוּ מְסֻגָּלִים לִרְאוֹתוֹ וְהוּא מִתְמַזֵּג בַּאֲפֵלַת הַשָּׁמַיִם, לְאַחַר כַּמָּה יָמִים הוּא מֵסִיט אֶת עַצְמוֹ קִמְעָה מֵהַשֶּׁמֶשׁ. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה יֵרָאֶה לְעֵינֵינוּ רַק חֶרְמֵשׁ דַּק, הַיְנוּ הַקָּצֶה הַיְמָנִי שֶׁל עִגּוּל הַיָּרֵחַ. אוּלָם הַיָּרֵחַ שׁוֹקֵעַ מִיָּד עִם שְׁקִיעַת הַשֶּׁמֶשׁ, כִּי הוּא נִמְצָא בְּסָמוּךְ אֵלֶיהָ. בְּמֶשֶׁךְ הַיּוֹם אֵין הַיָּרֵחַ נִרְאָה, מִשּׁוּם שֶׁהַשֶּׁמֶשׁ מַעֲמִידָה אוֹתוֹ בַּצֵּל.

לְאַחַר כַּמָּה לֵילוֹת מֵסִיט הַיָּרֵחַ אֶת עַצְמוֹ יוֹתֵר וְיוֹתֵר וְהַחֶרְמֵשׁ גָּדֵל וְהוֹלֵך. לְאַחַר שָׁבוּעַ יָמִים הוּא נִמְצָא בְּרֶבַע דַּרְכּוֹ. אוֹתָהּ שָׁעָה נִרְאֵית לָנוּ מַחֲצִיתוֹ שֶׁל הַיָּרֵחַ בְּצוּרַת חֲצִי עִגּוּל, הוּא מוֹפִיעַ בַּשָּׁמַיִם בְּמַחֲצִית הַיוֹם, אֲבָל הוּא לֹא יֵרָאֶה בִּבְהִירוּת אֶלָּא עִם שְׁקִיעַת הַשֶּׁמֶשׁ, אוֹתָהּ שָׁעָה אָנוּ מוֹצְאִים אוֹתוֹ בְּמַחֲצִית הָרָקִיעַ. בַּחֲצוֹת הַלַּיְלָה שׁוּב יִשְׁקַע הַיָּרֵחַ.

לְאַחַר שְׁבוּעַיִם מִשְׁעַת צֵאתוֹ, יִהְיֶה הַיָּרֵחַ בְּמַחֲצִית דַּרְכּוֹ. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה יַעֲמֹד כַּדּוּר אַרְצֵנוּ בֵּין הַיָּרֵחַ וּבֵין הַשֶּׁמֶשׁ, תִּנָּתֵן לָנוּ אֵפוֹא, הָאֶפְשָׁרוּת לַחֲזוֹת בַּיָּרֵחַ בַּמְלֹאוֹ. בְּמֶשֶׁךְ כַּמָּה יָמִים נִרְאֶה הַיָּרֵחַ בְּכָל הֲדָרוֹ וְזִיווֹ. הוּא עוֹלֶה בַּמִּזְרָח עִם שְׁקִיעַת הַחַמָּה, וְכָל הַלַּיְלָה הוּא שָׁט עַל פְּנֵי הָרָקִיעַ. בִּזְרֹחַ הַשֶּׁמֶשׁ בַּבֹּקֶר – יֵעָלָם.

עַתָּה רוֹצֶה אֲנִי לַעֲמֹד עַל שְׁתֵּי תוֹפָעוֹת מְעַנְיְנוֹת, הַקְּשׁוּרוֹת בַּיָּרֵחַ וְהֵן בּוֹלְטוֹת מְאֹד, בְּשָׁעָה שֶׁהַיָּרֵחַ נִרְאֶה בִּמְלֹאוֹ. אִם שַׂמְתֶּם לֵב, נִרְאֶה הַיָּרֵחַ בָּאפֶק נוֹטֶה לְצֶבַע כָּתֹם וְאִלּוּ בְּאֶמְצַע הָרָקִיעַ הוּא נִרְאֶה בָּהִיר יוֹתֵר.

תְּחִלָּה לֹא הִצְלִיחוּ אַנְשֵׁי הַמַּדָּע לַעֲמֹד עַל סִבַּת הַדָּבָר אַךְ לְבַסּוֹף גִּלּוּ כִּי בְּשָׁעָה שֶׁהַיָּרֵחַ נִמְצָא בָּאֹפֶק, חַיָּבוֹת קַרְנֵי הָאוֹר שֶׁהוּא מֵפִיץ, לַעֲבֹר מֶרְחָק רַב יוֹתֵר בָּאֲוִיר וְלָכֵן הֵן מְאַבְּדוֹת חֵלֶק מֵעַצְמָתָן וְנַעֲשׂות כְּהוֹת יוֹתֵר. זוֹהִי הַתּוֹפָעָה הָאַחַת.

הַתּוֹפָעָה הַשְּׁנִיָה שֶׁעָמְדוּ עָלֶיהָ הַתּוֹכְנִים הִיא, שֶׁהַיָּרֵחַ נִרְאֶה בָּאֹפֶק גָּדוֹל יוֹתֵר וְאִלּוּ בְּאֶמְצַע הָרָקִיעַ הוּא קָטָן יוֹתֵר. אוּלָם עַל דֶּרֶך הָאֱמֶת, אֵין גֹּדֶל הַיָּרֵחַ מִשְׁתַּנֶּה בְּשָׁעָה שֶׁהוּא נִמְצָא בְּאֶמְצַע הָרָקִיעַ. תַצְלוּמִים שֶׁנַּעֲשׂוּ בְּמַצָּבָיו הָשּׁוֹנִים שֶׁל הַיָּרֵחַ הוֹכִיחוּ, שֶׁגֹדֶל הַיָּרֵחַ שָׁוֶה בְּכָל מָקוֹם עַל פְּנֵי הָרָקִיעַ".

– “אִם כֵּן, מַדּוּעַ נִרְאֶה הַיָּרֵחַ גָּדוֹל יוֹתֵר בְּשָׁעָה שֶׁהוּא נִרְאֶה בָּאֹפֶק?” שָׁאַל שִׁמְעוֹן.

זוֹהִי רַק טָעוּת רְאִיָּה שֶׁלָּנוּ, עָנָה אַמְנוֹן. "הָעַיִן שֶׁלָנוּ רוֹאָה אָת הָעֲצָמִים הָעוֹמְדִים בְּקַו יָשָׁר מוּלָהּ בְּצוּרָה גְּדוֹלָה וּבְרוּרָה יוֹתֵר מִמַּה שֶּׁהֵם נִרְאִים מֵעַל לְרֹאשֵׁנוּ. כִּי בְּשָׁעָה שֶׁאָנוּ מְרִימִים אֶת רֹאשֵׁנוּ להִסְתַּכֵּל בָּהֶם, חַיָּבִים אָנוּ לִמְתּחַ אֶת רֹאשֵנוּ וְצַוָּארֵנוּ וּבְמַצָּב זֶה נַעֲשִׂים שְׁרִירֵי עֵינֵינוּ רָפִים יוֹתֵר, וְאָנוּ רוֹאִים, אֵפוֹא, אָת הַיָּרֵחַ קָטָן יוֹתֵר, אוּלָם בְּשָׁעָה שֶׁאָנוּ מִסְתַּכְּלִים יָשָׁר נִכְחֵנוּ וְרוֹאִים אֶת הַיָּרֵחַ בָּאֹפֶק – אֵין אָנוּ חַיָּבִים לְאַמֵּץ אֶת שְׁרִירֵי עֵינֵינוּ וְאֶת צוָּארֵנוּ, וְלָכֵן חֲזָקָה רְאִיָּתֵנוּ יוֹתֵר וְאָנוּ רוֹאִים אֶת הַיָּרֵחַ גָּדוֹל יוֹתֵר בָּאֹפֶק.

בַּתְּחִלָּה סָבְרוּ, שֶׁהַיָּרֵחַ נִרְאֶה גָּדוֹל בָּאֹפֶק, מִשּׁוּם שֶׁהוּא נִרְאֶה ליַד חֲפָצִים קְטַנִּים מִמֶּנּוּ בְּאֹפֶן יַחֲסִי, הַנִּמְצָאִים בָּאֹפֶק, כְּגוֹן הָרִים, עֵצִים וְכָד'. אוּלָם סְבָרָה זוֹ הֻפְרְכָה מִפְּאַת הָעֻבְדָּה, שֶׁגַּם עַל פְּנֵי הַיָּם, בּוֹ אֵין אָנוּ רוֹאִים כָּל עֲצָמִים בָּאֹפֶק, נִרְאֶה הַיָּרֵחַ גָּדוֹל בָּאֹפֶק וְהוּא הוֹלֵךְ וּ“מִתְכַּוֵּץ” בְּשָׁעָה שֶׁהוּא עוֹלֶה מֵעַל לְרֹאשֵׁנוּ".

– “אוּרִי! הִסְתַּכֵּל!” צָרַח עֻזִּי בְּכָל כֹּחוֹ, “הִסְתַּכֵּל בַּשָּׁמַיִם!”

נַחֲשׁוּ נָא, מָה הִצְרִיחַ כָּל כָּךְ אֶת עֻזִּי, מֻבְטָחְנִי, שֶׁאַף אִם תֵּשְׁבוּ וְתַחְשְׁבוּ שִׁבְעָה יָמִים וְשִׁבְעָה לֵילוֹת – לֹא תַּעֲלוּ עַל דַּעְתְּכֶם מָה קָּרָה לַחֲבוּרָה זוֹ.

עוֹדָם יוֹשְׁבִים וּמְשׂוֹחֲחִים וְהִנֵּה הֵם רוֹאִים לְפֶתַע מַרְאֶה מִשֻׁנֶּה בְּיוֹתֵר, מַצְנֵחַ עֲנָקִי יוֹרֵד וְהוֹלֵךְ וְגוֹלֵשׁ אַרְצָה. הַמַּצְנֵח גָּדַל וְהָלַךְ לְעֵינֵי הַיְלָדִים, עַד שֶׁלְּבַסּוֹף נָפַל עַל מִגְרַשׁ הַכַּדּוּרֶגֶל, הַנִּמְצָא לֹא הַרְחֵק מֵהַמָּקוֹם בּוֹ שׂוֹחֲחוּ הַיְלָדִים, רֶגַע עָמְדוּ הַיְלָדִים כְּנְטוּעִים בַּקַּרְקַע. הָרִאשוֹן שֶׁנֵּעוֹר מִן הַתַּדְהֵמָה הָיָה עֻזִּי.

– “הָבָה נָרוּץ אֶל מִגְרַשׁ הַכַּדּוּרֶגֶל!” קָרָא עֻזִּי, “בּוֹאוּ וְנִרְאֶה, מִיהוּ הָאִישׁ שָׁצָּנַח!”

– “הָבָה נָרוּץ!” קָרָא אוּרִי גַּם הוּא.

כֻּלָּם עָקְרוּ מִמְּקוֹמוֹתֵיהֶם בְּבַת אַחַת וְרָצוּ כְּחֵץ מִקֶּשֶׁת אֶל מִגְרַשׁ הַכַּדּוּרֶגֶל. אוּלָם בְּבוֹאָם אֶל הַמִּגְרָשׁ נִרְתְּעוּ מִלָּגֶשֶׁת אֶל הַמַּצְנֵחַ, מִשּׁוּם שֶׁרָאוּ מַשֶּׁהוּ מְשֻׁנֶּה. הַיְצוּר שֶׁקָּשׁוּר הָיָה לַמַצְנֵחַ נִרְאָה כְּאָדָם עֲנָק, לָבוּשׁ בְּגָדִים עָבִים בְּיוֹתֵר, שֶׁנִּרְאוּ עֲשׂוּיִים גֻמִּי. פַּרְצוּפוֹ שֶׁל הָעֲנָק מְכֻסֶּה הָיָה בְּמַסֵּכָה מְשֻׁנָּה וְעַל חָזֶהוּ וְגַבּוֹ קְשׁוּרִים הָיוּ בַּקְבּוּקֵי בַּרְזֶל.

רֶגַע שָׁכְבָה הַמִּפְלֶצֶת כְּנְטוּלַת הַכָּרָה, אוּלָם לְפֶתַע הִתְעוֹרְרָה וְיָדֶיהָ הֵחֵלּוּ מְמַשְּׁשׁוֹת אֶת חָזָהּ. לְפֶתַע הֵחֵל הַפָּנָס שֶׁהָיָה קָבוּעַ בְּרֹאש הַמִּפְלֶצֶת לִזְרֹק אֲלֻמּוֹת אוֹר אַדִּירוֹת הַשָּׁמַיְמָה. הַפָּנָס דָּלַק וְכָבָה חֲלִיפוֹת. הַיְלָדִים נִפְחֲדוּ כָּל כָּךְ מַהַמַחֲזֶה הַמַּבְהִיל שֶׁלְּעֵינֵיהֶם עַד שֶׁנִּשְׁאֲרוּ עוֹמְדִים עַל מְקוֹמָם כִּגְלָּמִים. הָעֲנָק שָׁכַב עַתָּה כְּאֶבֶן דּוֹמֶמֶת וְהַיְלָדִים אַף הֵם לֹא זָזוּ. לְפֶתַע אָמַר עֻזִּי:

– “הָבָה נִקְרַב אֵלָיו! אַל תִּהְיוּ פַּחְדָנִים. בּוֹאוּ וְנִקְרַב אֵלָיו!”

– “אֲבָל הוּא נִרְאֶה כְּמִפְלֶצֶת!” קָרָא אֱלִיעֶזֶר, אֲחוּז־פַּחַד. “אֲנִי הוֹלֵךְ מִכָּאן”.

– “הִנֵּה הוּא קָם!” קָרָא אוּרִי לְפֶתַע.

וְאָכֵן קָמָה הַמִפְלֶצֶת, הִתְיַשְּׁבָה עַל הַקַּרְקַע וְהֵחֵלָּה לִפְשֹׁט אֶת בְּגָדֶיהָ. רֵאשִׁית הֵסִירָה אֶת הַמַּסֵּכָה הָעֲנָקִית שֶׁהָיְתָה חֲבוּשָׁה וְהִנֵּה נִתְגַּלְּתָה דְמוּת בָּחוּר יְפֵה־תֹּאַר, אֲשֶׁר נִרְאֶה הָיָה מִיֻגָּע מְאֹד וּמֻפְתָּע.

– “הֵיכָן אֲנִי נִמְצָא?” קָרָא הַלָּה בְּקוֹל מֻפְתָּע.

– “הַאִם נָפַלְתָּ מֵהַיָּרֵחַ?” קָרָא אֵלָיו עֻזִּי, שֶׁנִּגַּשׁ אֶל הַבָּחוּר וְלֹא פָּחַד מִמֶּנּוּ כְּלָל, “הֲרֵי אַתָּה נִמְצָא בִּירוּשָׁלַיִם!”

– בִּירוּשָׁלַיִם???" קָרָא הַבָּחוּר בְּתִמָּהוֹן.

– “כֵּן, בִּירוּשָׁלַיִם”, חָזַּר עֻזִּי עַל דְּבָרָיו. “וְכִי מַדּוּע אַתָּה תָּמֵהַּ כָּל כָּךְ?”

– “וְכֵיצַד זֶה לֹא אֶתְמַהּ עַל שֶׁאֲנִי נִמְצָא בִּירוּשָׁלַיִם, בְּשָׁעָה שֶׁמְּחוֹז חֶפְצִי הָיָה אַרְצוֹת־הַבְּרִית?”

– “מִי אַתָּה?” שָׁאַל אַמְנוֹן, שֶׁבֵּינָתַיִם קָרַב עִם יֶתֶר הַיְלָדִים אֶל הַבָּחוּר.

– “אֲנִי גּ’וֹן מֵאַרְצוֹת־הַבְּרִית”, עָנָה הַבָּחוּר בְּחִיוּךְ.

– “וְכֵיצַד זֶה יָרַדְתָּ הֵנָּה בְּמַצְנֵחַ?” שָׁאַל אוֹתוֹ אוּרִי.

– “אוֹ, זוֹהִי מַעֲשִׂיָּה אֲרֻכָּה מְאֹד”, אָמַר גּ’וֹן בְּקוֹל לֵאֶה, “אֲנִי הוּא אַחַד הָאֲנָשִׁים הָרִאשׁוֹנִים, שֶׁהִצְלִיחוּ לְהַגִּיעַ אֶל הַיָּרֵחַ”.

– "מָה???״ פָּרְצוּ כֻּלָּם בִּצְעָקָה, “הַאִם כְּבָר דֶָרְכָה רֶגֶל אָדָם עַל הַיָּרֵחַ?”

“אִם כֵּן, בֶּאֱמֶת נָפַלְתָּ מֵהַיָּרֵחַ”… מִלְמֵל לְעַצְמוֹ עֻזִּי בְּהַפְתָּעָה.

– “בְּדִיוּק. נָפַלְתִּי מֵהַיָּרֵחַ, אוֹ לְיֶתֶר דִּיּוּק, נָפַלְתִּי מֵהָרָקֶטָה שֶׁחָזְרָה מִן הַיָּרֵחַ. הָרָקֶטָה בָּהּ נָסַעְנוּ לַיָּרֵחַ הִתְקַלְקְלָה בְּדֶרֶךְ שוּבֵנוּ. לְמַזָּלֵנוּ, הִתְקַלְקְלָה בְּשָׁעָה שֶׁהָיִינוּ קְרוֹבִים לְכַדּוּר הָאָרֶץ בְּמִדָּה מַסְפֶּקֶת, כְּדֵי לְהַפְעִיל אֶת מַצְנְחֵינוּ, וְאָמְנָם כָּל אַנְשֵׁי הַצְּוֶת נִצְלוּ וְאָנוּ הִתְפַּזַּרְנוּ, כַּנִּרְאֶה, עַל פְּנֵי שֶׁטַח גָדוֹל וְאִלוּ אָנֹכִי נָפַלְתִּי לְכָאן”.

– “רוֹאֶה אֲנִי, כִּי עָיֵף אַתָּה”, אָמַר אַמְנוֹן, “פְּשֹׁט, אִם כֵּן, אֶת הַבְּגָדִים הָעֲנָקִיִּים הַלָּלוּ וּבוֹא אֶל בֵּיתֵנוּ, שָׁם תָּנוּחַ, אִם יִוָּדַע בָּרַבִּים, כִּי הָאִישׁ הָרִאשׁוֹן שֶׁהָגִּיע אֶל הַיָּרֵחַ הוֹאִיל לְבַקְּרֵנו – תִּרְעַד כָּל הָאָרֶץ מִשִּׂמְחָה”.

– “אוֹ קֵיי!”, נַעֲנָה גּ’וֹן בְּחִיוּךְ וְהֵחֵל לִפְשֹׁט אֶת בְּגָדָיו. אִם אֲדַיֵּק בִּלְשוֹנִי, אֹמַר שֶׁגּ’וֹן הֵחֵל לִפְרֹק אֶת בְּגָדָיו, כֵּיוָן שֶׁעַשְׂרוֹת מַכְשִׁירִים הֵחֵלוּ לְהִתְפָּרֵק מִגּוּפוֹ וּבְגָדָיו הֻפְשְׁטוּ מֵאֲלֵיהֶם עַל יְדֵי לְחִיצָה בְּכַפְתּוֹר. תְּחִלָּה נִפְרְקוּ הַבַּקְבּוּקִים שֶׁהָיוּ מְחֻבָּרִים אֶל גַּבּוֹ וְחָזֵהוּ. לְאַחַר מִכָּאן הִתִּיר גּ’וֹן אֶת מַצְנְחוֹ. לְאַחַר מִכָּאן הֵחֵלוּ שִׁכְבוֹת הַמַּלְבּוּשִׁים הַשּׁוֹנִים לְהִתְפָּרֵק אַחַת אַחַת וּבֵין שִׁכְבָה אַחַת לַשְּׁנִיָּה נִרְאוּ מַכְשִׁירִים שׁוֹנִים וּמְשֻׁנִּים, וְכֵן הִתְפָּרְקוּ וְנָפְלוּ קֻפְסָאוֹת קְטַנּוֹת. שֶׁהֵכִילוּ מְזוֹנוֹת.

אִלּוּ צְרִיכָה הָיְתָה יָד אָדָם לִפְרֹק אֶת הַבְּגָדִים הַלְּלוּ הָיְתָה הַפְּרִיקָה נִמְשֶׁכֶת לְפָחוֹת מַחֲצִית הַיּוֹם, אוּלָם אַף עַל פִּי שֶׁהִתְפָּרְקוּ הַבְּגָדִים בְּדֶרֶךְ אוֹטוֹמָטִית, אָרְכָה הַפְּרִיקָה כְּרֶבַע שָׁעָה.

לְאַחַר שֶׁסִּיֵּם גּ’וֹן אֶת מְלַאכְתּוֹ, אָמַר אַמְנוֹן “אֲנִי סָבוּר, שֶׁהִגִּיעָה הַשָּׁעָה לָזוּז”.

– נָכוֹן בְּהֶחְלֵט, גַּם אֲנִי חוֹשֵׁב כָּךְ", אָמַר ג’וֹן.

כָּל הַחֲבוּרָה הָעַלִּיזָה צָעֲדָה אֶל בֵּיתוֹ שֶׁל אַמְנוֹן. גּ’ון נָשָׂא עִמּוֹ מִזְוָדָה עֲנָקִית, שֶׁבָּהּ הָיוּ מְקֻפָּלִים כָּל בְּגָדָיו, וְעתָּה צָעַד לְבוּש־חֲלִיפָה כִּשְׁאָר בְּנֵי אָדָם.

אֶת קַבָּלַת הַפָּנִים הַנִּלְהֶבֶת שֶָנֶּעֶרְכָה לִכְבוֹד גּ’וֹן, אֵין בְּכֹחַ עֵטִי לְסַפֵּר. רַק זֹאת אֲסַפֵּר, שָמֵּיטַב הַמַמְתַּקִים שֶׁהָיוּ בְּבֵיתוֹ שֶׁל אַמְנוֹן הֻגְּשׁוּ לָאוֹרֵחַ הַנִּכְבָּד.

לְאַחַר שֶׁסִּיְּמוּ הַמְסֻבִּים אֶת סְעֻדְּתָם וּלְאַחַר שֶׁהִסְפִּיק גּ’וֹן לָנוּחַ קְצָת, אָמַר אַמְנוֹן: “וְעַתָּה, גּ’וֹן, סַפֵּר לָנוּ עַל הַרְפַּתְקוֹתֶיךָ בַּנְּסִיעָה אֶל הַיָּרֵחַ”.

“הַסִּפּוּר עַל אוֹדוֹת נְסִיעָתֵנוּ אֶל הַיָּרֵחַ אָרֹךְ מְאוֹד”, פָּתַח גּ’וֹן וְאָמַר, "כֵּיוָן שֶׁהַשָּׁעָה מְאֻחֶרֶת עַתָּה וְאַתֶּם חַיָּבִים לִשְׁכַּב לִישֹׁן וְאַף אֲנִי זָקוּק לִמְנוּחָה, מִשּׁוּם שֶׁאֲנִי צָרִיךְ לְהַמְשִׁיךְ בְּמַסָּעִי כְּדֵי לְהַגִּיעַ לְאַרְצוֹת־הַבְּרִית, אֲסַפֵּר לָכֶם עַל הַרְפַּתְקוֹתַי בְּקִיצוּר:

לִפְנֵי חָמֵשׁ שָׁנִים הָיָה הַדָּבָר, אֲנִי שֵׁרַתִּי אוֹתָהּ שָׁעָה בְּחֵיל הָאֲוִיר שֶל אַרְצוֹת־הַבְּרִית, וּבְיוֹם בָּהִיר אֶחָד נִקְרֵאתִי פִּתְאֹם לְשִׂיחָה סוֹדִית עִם רֹאשׁ מַטֵּה חֵיל הָאֲוִיר, מִשֶּׁהִתְיַצַּבְתִּי לְפָנָיו, שָׁאַל אוֹתִי ראשׁ הַמַטֶּה, אִם מוּכָן אָנֹכִי לְהִתְנַדֵּב לִפְעֻלָּה סוֹדִית בְּיוֹתֵר שעוֹמֵד חֵיל הָאֲוִיר לְבַצֵּעַ. כֵּיוָן שֶׁהָיִיתִי טַיָּס מֻכְשָׁר, נִקְרֵאתִי תְּכוּפוֹת להִתְנַדֵּב לִפְעֻלוֹת אֲוִירִיוֹת סוֹדִיוֹת וְלָכֵן לֹא הִסַּסְתִּי גַּם הַפַּעַם, בְּלֹא לִשְׁאוֹל עַל מַהוּת הַפְּעֻלָּה הַסּוֹדִית – הִסְכַּמְתִּי לְהִתְנַדֵּב.

ג’וֹן מְסַפַּר אֶת סִפּוּרוֹ.

מִיָּד הֶעֱבִירוּ אוֹתִי לְמַחֲנֶה מְיֻחָד, שֶׁבּוֹ עָבַרְתִּי אִמּוּנִים מְיֻחָדִים בְּמִינָם, אֲשֶׁר הִכְשִׁירוּנִי לִנְהֹג, בְּעֶזְרַת אַנְשֵׁי צֶוֶת בְּרָקֶטָה שֶׁמְהִירוּתָהּ עָלְתָה עַל 2000 קילוֹמֶטֶר לְשָׁעָה. בַּתְּחִלָּה לֹא יָדַעְתִּי לְשֵׁם מָה מִתְאַמֵּן אָנֹכִי. לְאַחַר מִכָּאן נוֹדַּע לִי, שֶׁאֲנִי נִבְחַרְתִּי לִהְיוֹת אַחַד הָאֲנָשִׁים הָרִאשׁוֹנִים שֶׁיַעַרְכוּ טִיסַת נִסַּיוֹן לַיָּרֵחַ, לְאַחַר שֶׁהִנִּיחוּ טִיסוֹת הָאִמּוּנִים שֶׁלִי אֶת דַּעַת הַמְמֻנִּים עָלַי, הַחִלּוֹנוּ בַּהֲכָנוֹת הָאַחֲרונות לנְּסִיעָה הָרִאשׁוֹנָה אֶל הַיָּרֵחַ. לֹא אֲסַפֵּר לָכֶם, מַה גְּדוֹלוֹת הָיוּ הַהֲכָנוֹת וּבְאֵלוּ תִּסְבּוֹכוֹת נִתְקַלְנוּ בִּשְׁעָתוֹ. אֲבָל כְּדֵי שֶׁתְּתָאֲרוּ לְעַצְמְכֶם, מַה מְּסֻבָּכוֹת הָיוּ הַהֲכָנוֹת, אֹמַר לָכֶם שֶׁבְּדִיקת כַּפְתּוֹרֵי הָרָקֶטָה אָרְכָה יוֹם תָּמִים.

וּבְכֵן, לְאַחַר חָדְשֵׁי הֲכָנָה מְרֻבִּים זָכִיתִי סוֹף סוֹף לַיוֹם הַמְקֻוֶּה, זוֹכֵר אֲנִי הֵיטֵב אֶת הַלַּיְלָה שֶׁלִּפְנֵי הַמְרָאָתִי, שֶׁבּוֹ לֹא יָכֹלְתִּי לתֵת תְּנוּמָה לְעֵינַי וְהָיִיתִי כֻּלִי מָלֵא צִפִּיָּה לַשַּׁחַר שֶׁיַּעֲלֶה. לְאַחַר שֶׁעָלָה הַשַּׁחַר, קַמְתִּי יַחַד עִם יֶתֶר אַנְשֵׁי הַצֶּוֶת וְהִתְיַצַּבְנוּ לִפְנֵי מְפַקֵּד הַבָּסִיס, בְּחַדְרוֹ שֶׁל זֶה חִכּוּ לָנוּ מְפַקְּדֵי צְבָא גְּבֹהִים, שֶׁבִּקְשׁוּ לְבָרְכֵנוּ לִפְנֵי הַמְרָאָתֵנוּ.

לְאַחַר חֲלִיפַת בְּרָכוֹת קְצָרָה, יָצָאנוּ אֶל שְׂדֵה הַתְּעוּפָה. הָרָקֶטָה עָמְדָה דּוֹמֶמֶת וְהָיְתָה נְכוֹנָה לְקַבֵּל אֶת הַדַּיָּרִים שֶׁבָּאוּ לָגוּר בְּתוֹכָה. וְאָמְנָם לֹא הִתְמַהְמהְנוּ זְמַן רַב וְנִכְנַסְנוּ לְרָקֶטָה, שֶׁבָּהּ הָיוּ בְּגָדֵינוּ מוּכָנִים. לְאַחַר שֶׁהִתְלַבַּשְׁנוּ, שָׁמַעְתִּי אֶת קוֹלוֹ שֶׁל קְצִין הַפִּקּוּחַ הַמְמֻנֶּה עַל שְׂדֵה הַתְּעוּפָה, דָּרֶךְ אָזְנִיוֹת הַטֶלֶפוֹן שֶׁלִי:

הָרָקֶטָה בָּה נָסַעְנוּ לַיָּרֵחַ.

– “הַלּוֹ, גּ’וֹן, הֲמוּכָן אַתָּה?”

– “מוּכָן”. עָנִיתִי כְּשֶׁכֻּלִי אוֹמֵר מְתִיחוּת.

– “וּבְכֵן מַתְחִיל אַנִי לִסְפֹּר: אַחַת… שְׁתַּיִם…” וְכָךְ סָפַר קְצִין הַפִּקּוּחַ עד הַגִּיעוֹ לַמִּסְפָּר עֶשֶׂר, מִשֶּׁהִגִיעַ לְמִסְפָּר זֶה, לָחַצְתִּי כְּהֶרֶף עַיִן עַל הַכַּפְתּוֹר הָרָאשִׁי, רַעַם מַחֲרִיד הִתְגַּלְגֵּל בָּאֲוִיר. הָרָקֶטָה הֵחֵלָּה בְּמַסְּעָהּ הַנּוֹעָז.

“הַנְּסִיעָה שֶׁלָּנוּ הִתְנַהֲלָה כְּשׁוּרָה, אֲבָל אֵין זֹאת אוֹמֶרֶת שֶׁחָסַרְנוּ הַרְפַּתְקוֹת, אוּלָם אֶת הַלָּלוּ חָזִינוּ מֵרֹאשׁ. לְאַחַר שְׁבוּעַיִם שֶׁל טִיסָה כְּלַפֵּי מַעְלָה נָטְתָה הָרָקֶטָה בְּאֹפֶן חָרִיף וְהֵחֵלָּה לִפֹּל כְּלַפֵּי מַטָּה בִּמְהִירוּת. פֹּה הֻכְנַס לְשִׁמּוּשׁ הֶגֶה מִיֻחָד, אֲשֶׁר בּוֹ הִשְׁתַּמַּשְׁתִּי כְּדֵי לְהַטּוֹת אֶת הָרָקֶטָה לַכִּוּוּן הָרָצוּי לִי וְעַל אַף הַמְּהִירוּת הַגְּדוֹלָה בָּהּ טַסְנוּ כְּלַפֵּי מַטָּה, הִצְלַחְתִּי לְכַוֵּן אֶת הָרָקֶטָה לְאַחַד הָעֲמָקִים הַמְרֻבִּים, אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הַיָּרֵחַ וְלִנְחֹת עַל אַדְמַת הַיָּרֵחַ לְלֹא תַּקָּלָה”.

– “מַדּוּע זֶה הִרְגַּשְׁתֶּם פִּתְאֹם, שֶׁאַתֶּם נוֹפְלִים לְמַטָּה? הֲרֵי נְסַעְתֶּם כָּל הַזְּמַן כְּלַפֵּי מַעְלָה?” שָׁאַל אוּרִי.

“בְּאוֹתָהּ שָׁעָה, בָּהּ נָטְתָה הָרָקֶטָה כְּלַפֵּי מַטָּה, הִגִּיעָה אֶל אֵזוֹר הַמְּשִׁיכָה שֶׁל הַיָּרֵחַ, וְלָכֵן נִמְשַׁכְנוּ לְפֶתַע אֶל כִּוּוּן הַיָּרֵחַ וְכִוּנֵנוּ נִשְׁתַּנָּה”, עָנָה גּ’וֹן. "אֲבָל נַחֲזֹר לְסִפּוּר הַמַּעֲשֶׂה: וּבְכֵן, לְאַחַר שֶׁנָּחַתְנוּ עַל אַדְמַת הַיָּרֵחַ, הָיִיתִי אֲנִי הָרִאשׁוֹן שֶׁהִתְאוֹשֵׁשׁ וּפָרַצְתִּי הַחוּצָה.

אַךְ סָגַרְתִּי אֶת דֶּלֶת הָרָקֶטָה וְהִצַּגְתִּי אֶת רַגְלַי עַל אַדְמַת הַיָּרֵחַ, הִבְחַנְתִּי מִיָּד, כִּי לֹא כְּאַדְמַת כַּדּוּר אַרְצֵנוּ אַדְמַת הַיָּרֵחַ, כָּאן הָיָה הַכֹּל מֵת. הָאֲדָמָה – אַדְמַת טְרָשִׁים הָיְתָה, יְבֵשָׁה, מְבֻקַּעַת וּצְחִיחָה. לֹא נִרְאוּ עָלֶיהָ כָּל עֵצִים אוֹ צְמָחִים אוֹ דְּשָׁאִים, הַיֹּבֶשׁ וְהַּחֹרֶב שָׁלְטוּ בַּכֹּל וְשָׁמַיִם שְׁחֹרִים כַּזֶּפֶת הִקִּיפוּ אֶת רֹאשִׁי".

“– מַדּוּע הָיוּ הַשָּׁמַיִם שְׁחוֹרִים? הֶהָיָה בְּאוֹתָהּ שָׁעָה לַיְלָה?” שָׁאַל מֵאִיר.

טִיּוּלוֹ שֶׁל גּ’וֹן עַל־פְּנֵי הַיָּרֵחַ.

“לֹא”, עָנָה גּ’וֹן, “הַחַמָּה יָקְדָה בְּכָל עֻזָּה, אֲבָל הַשָּׁמַיִם שְׁחֹרִים הָיוּ מִשְּׁחוֹר וְכוֹכָבִים רַבִּים נִצְנְצוּ בָּהֶם, וְאִלּוּ הַקַּרְקַע הָיְתָה לְבָנָה. לֹא הִבְחַנְתִּי בְּשׁוּם צֶבַע מִלְבַד הַשְּׁחוֹר וְהַלֹּבֶן”.

– “מַדּוּעַ?” שָׁאַל שִׁמְעוֹן.

"מִשּׁוּם שֶׁאֵין אֲוִיר עַל פְּנֵי הַיָּרֵחַ וּבִלְעֲדֵי הָאֲוִיר אֵין כָּל יְכֹלֶת לִרְאוֹת צֶבַע. רַק בְּאוֹתָהּ שָׁעָה, בְּעָמְדִי אֶל מוּל שִׁמְמַת הַיָּרֵחַ יָדַעְתִּי לְהַעֲרִיךְ נְכוֹנָה אֶת יָפְיוֹ שֶׁל כַּדּוּר אַרְצֵנוּ, הַמֻּקָּף שִׁכְבַת אֲוִיר וְהַנּוֹתֵן לָנוּ אֶת הָאֶפְשָׁרוּת לחֲזוֹת בְּשִׁפְעַת צְבָעִים וְגוֹנִים.

"רָאִיתִי אֶת הַמַּחֲזֶה הַנּוֹרָא הַזֶּה וּצְעָקָה נִפְלְטָה מִפִּי “אוֹי וַאֲבוֹי!” אֲבָל אָזְנַי לֹא שָׁמְעוּ מָה שֶׁפִּי דִּבֵּר, וְשׁוּב בִּגְלַל אוֹתָהּ סִבָּה, שֶׁעַל פְּנֵי הַיָּרֵחַ אֵין אֲוִיר וְלָכֵן אִי אֶפְשָׁר לְהַעֲבִיר אֶת גַּלֵּי הַקּוֹל.

"דִּמְמַת מָוֶת שָׁלְטָה בַּכֹּל. אִישׁ לֹא יָכוֹל הָיָה לְהָפֵר אוֹתָהּ. אַף אִם תְּנָסּוּ לִצְעֹק, וְלִצְרֹחַ עַל פְּנֵי הַיָּרֵחַ – לֹא יוּכַל אִישׁ לִשְׁמֹעַ אֶת צַעֲקוֹתֵיכֶם, מִסָּבִיב הִזְדַּקְּרוּ בְּעִרְבּוּבְיָא נוֹרָאָה רַק גּוּשֵׁי אֶבֶן עָצוּמִים אֶל מוּל הָרָקִיעַ הַשָּׁחֹר.

“הִתְחַלְתִּי לְהַלֵּךְ עַל אַדְמַת הַיָּרֵחַ וְהִנֵּה נוֹכַחְתִּי לְהַפְתָּעָתִי, שֶׁאֲנִי מְרַחֵף עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה, וְכָל צַעַד הֵנִיף אוֹתִי תְּנוּפָה לְמֶרחַק מֶטְרִים אֲחָדִים, נִתְקַלְתִּי בְּסֶלַע עֲנָקִי שֶׁחָסַם אֶת דַּרְכִּי וְאִמַּצְתִּי אֶת כָּל שְׁרִירֵי רַגְלַי בְּמַאֲמָץ לְטַפֵּס עָלָיו, וְהִנֵּה הוּעַפְתִּי אֶל רֹאשׁ הַסֶּלַע. אוּלָם כָּאן חִכְּתָה לִי שׁוֹאָה אֲיֻמָּה. מִפִּסְגַּת הַסֶּלַע נִפְעֲרָה לְפָנַי תְּהוֹם נוֹרָאָה, כִּשְׁמֹנָה מֶטְרִים עָמְקָהּ, וּמֵעֹצֶם הַתְּנוּפָה בַּעֲלוֹתִי מַעְלָה, נִדְחַפְתִּי אֶל הַתְּהוֹם. לִבִּי מֵת בְּקִרְבִּי. עַצְמוֹתַי רִחֲפוּ מִפַּחַד. עָצַמְתִּי אֶת עֵינַי וְחִכִּיתִי לַמָּוֶת הַנּוֹרָא. אֲבָל לְהַפְתָּעָתִי מָצָאתִי אֶת עַצְמִי מְרַחֵף בָּאֲוִיר, כְּאִלּוּ הָיִיתִי קָשׁוּר לְמַצְנֵחַ, וְהִגַּעְתִּי בְּשָׁלוֹם אֶל הָאֲדָמָה”.

– “אֵיךְ זֶה יִתָּכֵן? הַאִם אַתָּה אוֹמֵר זֹאת בִּרְצִינוּת?” שָׁאַל אֱלִיעֶזֶר.

– “אֲנִי אוֹמֵר זֹאת בִּרְצִינוּת גְמוּרָה בְּהֶחְלֵט”, חִיֵּךְ גּ’וֹן. “הַסִּבָּה לְכָךְ פְּשׁוּטָה. כֹּחַ מְשִׁיכָתוֹ שֶׁל הַיָּרֵחַ קָטָן מִכֹּחַ מְשִׁיכָתוֹ שֶׁל כָּדּוּר אַרְצֵנוּ פִּי שִׁשָּׁה, לָכֵן פָּחַת מִשְׁקָלִי עַל פְּנֵי הַיָּרֵחַ פִּי שִׁשָּׁה. אַף מִטְעַן הַצִּיוּד שֶׁלָּקַחְתִּי עִמִּי לַיָּרֵחַ מִשְׁקָלוֹ הָיָה רַק 5 קִילוֹגְרַמִּים, בִּמְקוֹם 30 קִילוֹגְרַמִּים עַל פְּנֵי כַּדּוּר הָאָרֶץ”.

– “אִם כֵּן, נֶחְמָד מְאֹד לִחְיוֹת עַל פְּנֵי הַיָּרֵחַ” – הִצְהִיר עֻזִּי. “בְּשָׁעָה שֶׁהָיִיתִי צָרִיךְ לָלֶכֶת לְבֵית הַסֵּפֶר, לֹא חַיָּב הָיִיתִי לְשֵׂאת יַלְקוּט כָּבֵד כָּל כָּךְ”.

“כֵּן”, עָנָה גּ’וֹן, “אֲבָל לְעֻמַּת זֹאת מִעוּט כֹּחַ הַמְּשִׁיכָה גּוֹרֵם לְכָךְ, שֶׁאֵין חַיִּים עַל פְּנֵי הַיָּרֵחַ וְהַכֹּל שוֹמֵם שָׁם, וּבְעֶטְיוֹ שֶׁל כֹּחַ הַמְשִׁיכָה הַקָּטָן. מַגִּיע שָׁם הַחֹם לִכְדֵי 150 מַעֲלוֹת חֹם וְהַשָּׁמַיִם שְׁחֹרִים כַּזֶּפֶת וְשׁוּם צוֹמֵחַ אוֹ חַי אֵינוֹ בְּנִמְצָא שָׁם”.

– “בֶּאֱמֶת?” קָרָא אוּרִי, “מַה קֶּשֶׁר יֵשׁ בֵּין כֹּחַ הַמְשִׁיכָה שֶׁל הַיָּרֵחַ לְבֵין מִדַּת הַחֹם שֶׁלּוֹ?”

“יֵשׁ וָיֵשׁ קֶשֶׁר”, עָנָה גּ’וֹן. “מִכֵּיוָן שֶׁאֵין כֹּחַ הַמְשִׁיכָה שֶׁל הַיָּרֵחַ גָּדוֹל, אֵין הוּא מְסֻגָּל לְהַחֲזִיק בְּשִׁכְבָה שֶׁל אֲוִיר שֶׁתָּגֵן עָלָיו מִפְּנֵי חֹם הַשֶּׁמֶשׁ. לָכֵן עוֹלֶה הַחֹם עַל פְּנֵי הַיָּרֵחַ לכְדֵי 150 מַעֲלוֹת. מֵאַחַר שֶׁאֵין שִׁכְבַת אֲוִיר עַל פְּנֵי הַיָּרֵחַ, לֹא יוּכַל לִגְדֹּל עָלָיו שׁוּם צֶמַח וְגַם הַחַי וְהָאָדָם לֹא יוּכְלוּ לִחְיוֹת לְלֹא אֲוִיר. גּרוּעַ מִכָּךְ. מֵאַחַר שֶׁיֵּשׁ לַיָּרֵחַ כֹּחַ מְשִׁיכָה קָטָן, הוּא מוֹשֵׁךְ אֵלָיו גָּזִים כְּבֵדִים, הַמַּרְעִילִים אֶת סְבִיבָתוֹ, כָּךְ שֶׁעִם כָּל נְשִׁימָה שֶׁל הָאָדָם הַנִּמְצָא עַל הַיָּרֵחַ – הוּא שוֹאֵף לְקִרְבּוֹ רַעַל”.

– “אוֹי וַאֲבוֹי!” קָרָא אוּרִי “אִם כֵּן, כֵּיצַד זֶה יָכֹלְתָּ לִחְיוֹת עַל פְּנֵי הַיָּרֵחַ?”

“הֲרָאִיתָ אֶת בַּקְבּוּקֵי הַחַמְצָן שֶׁהָיוּ עַל בְּגָדַי?” שָׁאַל גּ’וֹן. "הֵם הָיוּ מְקוֹר חַיַּי, בְּשָׁעָה שֶׁשָּׁהִיתִי עַל הַיָּרֵחַ. הַמַּסֵּכָה בִּדְּדָה אוֹתִי מִן הָאֲוִיר הַחִיצוֹנִי וּבַקְבּוּקֵי הָאֲוִיר הִקְנוּ לִי אֶת הַנְּשִׁימָה הַסְּדִירָה.

“נַחֲזֹר, אֵפוֹא, לְהֶמְשֵׁךְ הַהַרְפַּתְקָאָה שֶׁלִי: אֲנִי נִמְצָא עַתָּה בָּעֵמֶק שֶׁלְּתוֹכוֹ נָפַלְתִּי. הָיִיתִי עָיֵף מְאֹד וְגַם רָעֵב וְלָכֵן הֶחֱלַטְתִּי לֶאֱכֹל בָּעֵמֶק הַזֶּה. לֹא הָיָה סִפֵּק בְּיָדִי לְהוֹצִיא אֶת הַמָּזוֹן מֵהַכִּיסִים הַמְיֻחָדִים, וְהִנֵּה הֵעִיפָה אוֹתִי הִתְפּוֹצְצוּת עַזָּה וְגִלְגְּלָה אוֹתִי לְתוֹךְ הֶחָלָל. לֹא שָׁמַעְתִּי אֶת קוֹל הַהַתְפּוֹצְצוּת, רַק הִרְגַּשְׁתִּי כֵּיצַד אֲנִי מוּעָף לֶחָלָל וּמִתְגַּלְגֵּל כְּכַדּוּר פּוֹרֵחַ. שָׁהִיתִי בָּאֲוִיר דָּקּוֹת מִסְפָּר, עַד אֲשֶׁר שַָׁבְתִּי וְנָפַלְתִּי אֶל הַקַּרְקַע. בָּדַקְתִּי אֶת אֲבָרַי וּמָצָאתִי שֶׁאַף אֶחָד מֵהֶם לֹא נִשְׁבַּר. שׁוּב הָיָה זֶה כֹּחַ הַמְשִׁיכָה הַקָּטָן שֶׁל הַיָּרֵחַ. שֶׁהָיָה בְּעֶזְרִי. אֲבָל מַצָּבִי הָיָה בְּכָל רַע, כִּי לֹא הִכַּרְתִּי אֶת הַמָּקוֹם הֶחָדָשׁ, אֵלָיו נָפַלְתִּי. כָּאן הִזְדַּקְּרוּ סְלָעִים עֲצוּמִים וְהָאֲדָמָה הָיְתָה מְבֻקַּעַת בְּיוֹתֵר. לֹא יָדַעְתִּי עַתָּה בְּאֵיזֶה כִּוּוּן עָלַי לָלֶכֶת, כְּדֵי לְהַגִּיעַ אֶל הָרָקֶטָה שֶׁלָּנוּ”.

– “מֶה הָיְתָה סִבַּת הַהִתְפּוֹצְצוּת, שֶׁהֵעִיפָה אוֹתָךְ?” שָׁאַל עֻזִּי.

"אָמַרְתִּי לִפְנֵי כֵן, שעל פְּנֵי הַיָּרֵחַ שׂוֹרֵר חֹם גָּדוֹל מְאֹד. הַחַמָּה מַכָּה עַל קְלִפַּת הַיָּרֵחַ בְּכָל עֹז וְלָכֵן הִיא מִתְבַּקַּעַת וּמִתְפּוֹצֶצֶת לְעִתִּים. אֲנִי הָיִיתִי בְּמִקְרֶה עֵד לְאַחַת הַהִתְפּוֹצְצֻיּוֹת הַקְּטַנּוֹת, מֵאֵלוּ הַמִּתְהַוּוֹת עַל הַיָּרֶחַ. אִם כִּי הָיִיתִי עוֹד הָמוּם מִן הַהִתְפּוֹצְצוּת, יָדַעְתִּי שֶׁאֵין זֶה מִן הַחָכְמָה לִשְׁהוֹת בַּמָּקוֹם הַזֶּה, כִּי אַנְשֵׁי הָצֶּוֶת וַדַּאי דּוֹאֲגִים לִי. הִתְחַלְתִּי הוֹלֵךְ בִּמְהִירוּת לְכִוּוּנָה הַמְשֹׁעָר שֶׁל הָרָקֶטָה. בְּאֶמְצַע הַדֶּרֶךְ עָמַד לְפָנַי סֶלַע לְמִכְשׁוֹל, אֲבָל אֲנִי כְּבָר הִכַּרְתִּי לָדַעַת כֹּחַ מְשִׁיכַת הַיָּרֵחַ וְלָכֵן הֵסַּטְתִּי אֶת הַסֶּלַע מִדַּרְכִּי וְהִמְשַׁכְתִּי לָלֶכֶת. וְהִנֵּה מִכְשׁוֹל חָדָשׁ: בִּקְעָה, שֶׁרָחְבָּהּ כַּעֲשָׂרָה מֶטְרִים וְעָמְקָהּ מִי יְשׁוּרֶנּוּ? נְבוּכוֹתִי וְלֹא יָדַעְתִּי מָה לַעֲשׂוֹת. הַאִם אוּכַל לַעֲבֹר בִּקְעָה זוֹ? הַאֻמְנָם יַסִּיעֵנִי גַּם הַפַּעַם כֹּחַ הַמְּשִׁיכָה שֶׁל הַיָּרֵחַ? אֲבָל לֹא הָיָה לִי פְּנַאי לְשִׁקּוּלִים רַבִּים, חַיָּב הָיִיתִי לְהַגִּיעַ אֶל הָרָקֶטָה בַּמְהִירוּת הָאֶפְשָׁרִית.

“וְאָמְנָם לֹא הִסַּסְתִּי הַרְבֵּה וְקָפַצְתִּי בְּכָל כֹּחִי וְ…עָבַרְתִּי אֶת הַבָּקִיעַ בְּשָׁלוֹם”.

– “תִּסְלַח לִי, גּ’וֹן”, הִתְעָרֵב אַמְנוֹן לְפֶתַע. “אַתָּה מַזְכִּיר מִדֵּי פַעַם בְּפַעַם אֶת הָעֲמָקִים וְהַבְּקָעוֹת. אוּלַי תּוֹאִיל לְהַסְבִּיר לָנוּ, כֵּיצַד נִתְהַוּוּ הַבְּקָעוֹת הַלָּלוּ, שֶׁאֵין דֻּגְמָתָן עַל פְּנֵי כַּדּוּר הָאָרֶץ?”

יֵשׁ סְבָרוֹת רַבּוֹת בְּנוֹגֵעַ לְטִיבָן שֶׁל הַבְּקָעוֹת הַלָּלוּ", עָנָה גּ’וֹן וְאָמַר. "הַתּוֹכְנִים הַקַּדְמוֹנִים, לְמָשָׁל, סָבְרוּ שֶׁהַבְּקָעוֹת הָעֲנָקִיּוֹת. הַנִּמְצָאוֹת עַל פְּנֵי הַיָּרֵחַ, הֵן יַמִּים וְכֵן אַף נָתְנוּ לָהֶן שְׁמוֹת שֶׁל יַמִּים, כְּגוֹן יָם הַסְּעָרוֹת. יָם הַמָּוֶת, יָם הַצְּחוֹק וְכוּ'. אֲבָל עַתָּה יוֹדְעִים אָנוּ, שֶׁאֵין אֵלּוּ אֶלָּא עֲמָקִים יְבֵשִׁים וַחֲרֵבִים, אַךְ עַל פְּנֵי הַיָּרֵחַ נִמְצָאִים אַלְפֵי לֹעִים הַנִּרְאִים מִכַּדּוּר הָאָרֶץ כְּאִצְטַדְיוֹנִים. (אַגַּב בְּאַחַד הָאִצְטַדְיוֹנִים הַלָּלוּ נָחֲתָה הָרָקֶטָה שֶׁלָּנוּ).

“הַתּוֹכְנִים אַף מָנוּ אֶת הֲמוֹנֵי הַלֹּעִים וּמָצְאוּ, שֶׁמִּסְפָּרָם עַל פְּנֵי הַיָּרֵחַ הוּא כְּ־30.000. אוּלָם אָנוּ, בְּבוֹאֵנוּ אֶל הַיָּרֵחַ, רָאִינו לֹעִים קְטַנִּים יוֹתֵר, שֶׁאֵינָם נִרְאִים מִכַּדּוּר אַרְצֵנוּ אַף בַּגְּדוֹלִים שֶׁבַּטֶּלֶסְקוֹפִים. בְּכֹחָם שֶׁל הַטֶּלֶסְקוֹפִּים בְּנֵי זְמַנֵּנוּ לְהַרְאוֹת לָנוּ רַק אֶת הַלֹּעִים בַּעֲלֵי קֹטֶר שֶׁל שְׁלֹשָׁה קִילוֹמֶטֶר, אוּלָם לֹא קְטַנִּים מֵאֵלֶּה”.

– “וְכֵיצַד נוֹצְרוּ לֹּעִים אֵלּוּ?” שָׁאַל אוּרִי.

“אֵין אַנְשֵׁי הַמַּדָּע מְסֻגָּלִים לָתֵת אֶת הַתְּשׁוּבָה הַבְּרוּרָה לִשְׁאֵלָה זוֹ. הַשְׁעָרָה אַחַת אוֹמֶרֶת, שֶׁלֹּעִים אֵלּוּ הֵם הָרֵי גַעַשׁ שֶׁהָיוּ עַל פְּנֵי הַיָּרֵחַ, בְּשָׁעָה שֶׁהַיָּרֵחַ הָיָה עֲדַיִן גוּשׁ שֶׁל אֵשׁ. וְאִלוּ עַתָּה כְּבוּיִים הָרֵי גַעַש אֵלּוּ”.

“סְבָרָה שְׁנִיָּה אוֹמֶרֶת, שֶׁגּוּשִׁים גְדוֹלִים שֶׁל כּוֹכָבִים נָפְלוּ עַל פְּנֵי הַיָּרֵחַ וְיָצְרוּ מֵעֹצֶם הַנְּפִילָה לֹּעִים גְדוֹלִים אֵלוּ. עַל הַיָּרֵחַ אֵין כָּאָמוּר, אֲוִיר וְלָכֵן נוֹפְלִים גוּשִׁים אֵלּוּ, מִבְּלִי לְהִתְחַכֵּךְ בַּאֲוִיר, מִשּׁוּם כָּךְ אֵין עָצְמַת נְפִילָתָם מִתְמַעֲטֶת וְהֵם מַגִיעִים שְׁלֵמִים עַל פְּנֵי אַדְמַת הַיָּרֵחַ וּבִיכָלְתָּם לִיצֹר לֹּעִים עֲנָקיִּים אַלוּ”.

– “וּמַה טִּיבָם שֶׁל גוּשִׁים אֵלּוּ?” שָׁאַל עֻזִּי.

כָּאן הִתְעָרֶב אַמְנוֹן וְאָמַר: “הַלָּלוּ הֵם חֶלְקִי כּוֹכָבִים, הַנִתָּקִים עֵקֶב סִבּוֹת מְסֻיָּמוֹת מִן הַכּוֹכָבִים וְנוֹפְלִים לַחֲלַל הָעוֹלָם. הַגּוּשִׁים הַלָּלוּ קְרוּיִים מֶטֶאוֹרִים, אֲבָל עַל כָּךְ נְשׂוֹחֵחַ בְּהִזְדַּמְּנות אַחֶרֶת. בֵּינְתַיִם נִתֵּן לְגּ’וֹן לְסַפֵּר אֶת סִפּוּרוֹ”.

“וְיֶשְׁנָה סְבָרָה שְׁלִישִׁית”, אָמַר גּ’ון. “לְפִי הַסְּבָרָה הַזֹּאת אֵין הַלֹּעִים הַלָּלוּ אֶלָּא בּוּעוֹת, שֶׁנּוֹצְרוּ עֵקֶב רְתִיחַת הַיָּרֵחַ וְנִקְרְשׁוּ עִם הִתְקָרְשׁוּת הַיָּרֵחַ וְהָפְכוּ לְלֹעִים עֲנָקִיִּים”.

"וְעַתָּה אַמְשִׁיךְ בְּסִפּוּרִי. וּבְכֵן, עָמַדְתִּי בְּעֶבְרוֹ הַשֵּׁנִי שֶׁל הַבָּקִיעַ וְלֹא יָדַעְתִּי מַה לַעֲשׂוֹת, לֹא רָאִיתִי כָּל סִימָן לָרָקֶטָה שֶלָּנוּ. יֵאוּשׁ מַר תָּקַף אוֹתִי. רֹאשִׁי הִסְתַּחְרֵר מֵרֹב עֲיֵפוּת וְלֹא יָכֹלְתִּי לָלֶכֶת אַף צַעַד נוֹסָף, בָּדַקְתִּי אֶת מְלָאַי הָאֲוִיר שֶׁלִּי וְרָאִיתִי, שנּוֹתְרוּ לִי עוֹד שְׁלֹשָׁה בַּקְבּוּקים וּמַחֲצִית הַבַּקְבּוּק, בְּמֶשֶׁךְ זְמַן רַב כָּל כָּךְ בִּזְבַּזְתִּי רַק מַחֲצִית הַבַּקְבּוּק. אֲבָל בְּאִם לֹא אֶמְצָא אֶת הָרָקֶטָה תּוֹךְ יוֹמַיִם, הֲרֵי נִגְזַר עָלַי לָמוּת עַל הַיָּרֵחַ בְּחֵנֶק – הִרְהַרְתִּי בְּלִבִּי.

“רָצִיתִי לְהַפְעִיל אֶת הַמַּשְׁדֵּר, שֶׁעָמַד לִרְשׁוּתִי, אוּלָם כַּנִּרְאֶה הִתְקַלְקֵל וְלֹא הִצְלַחְתִּי בְּשׁוּם פָּנִים לְהַפְעִילוֹ. שָׁטַחְתִּי אֶת עַצְמִי עַל הָאֲדָמָה, כִּי רָצִיתִי לָנוּחַ מְעַט, כְּדֵי שֶׁאוּכַל לְהַמְשִׁיךְ בַּהֲליכָתִי. אֲבָל לְפֶתַע נָפְלָה עָלַי תַּרְדֵּמָה חֲזָקָה. רַק לְאַחַר כַּמָּה שָׁעוֹת הִתְעוֹרַרְתִּי. מַבָּטִי נִתְקָל בְּשְׁעוֹנִי. “הַשָּׁעָה אַחַת!!!”, הִתְמַלְּטָה צְעָקָה מִפִי. “הַשָּׁעָה הִיא אַחַת בַּלַּיְלָה, וַעֲדַיִן לֹא שָׁקְעָה הַשֶּׁמֶשׁ?” אֲבָל מִיָּד נִזְכַּרְתִּי הֵיכָן נִמְצֵאתִי, נִזְכַּרְתִּי, שֶׁאֲנִי נִמְצָא עַל הַיָּרֵחַ וְשֶׁיּוֹמוֹ שֶׁל הַיָּרֵחַ אוֹרֵךְ שְׁבוּעַיִם תְּמִימִים. כִּי הַיָּרֵחַ מְבַצֵּעַ סִבּוּב שָׁלֵם עַל צִירוֹ בְּמֶשֶׁךְ חֹדֶשׁ. לָכֵן מֻפְנֶה חֶצְיוֹ הָאֶחָד לַשֶׁמֶשׁ בְּמֶשֶׁךְ שְׁבוּעַיִם, בְּמֶשֶׁךְ אוֹתָם שְׁבוּעַיִם שׂוֹרֵר יוֹם אֶחָד אָרֹךְ עַל פְּנֵי מַחֲצִית אַחַת שֶׁל הַיָּרֵחַ וְלַיְלָה אָרֹךְ עַל פְּנֵי הַמַּחֲצִית הַשְּׁנִיָּה, בְּעוֹד שֶׁבְּיוֹמוֹ שֶׁל הַיָּרֵחַ מַגִיעַ החֹם ל־150 מַעֲלוֹת, הֲרֵי בְּמֶשֶׁךְ הַלַּיְלָה שׂוֹרֵר בּוֹ קֹר נוֹרָא וּמַחֲרִיד בְּשִׁעוּר 160 מַעֲלוֹת מִתַּחַת לָאָפֶס”.

– “אָכֵן זֶה אָיֹם וְנוֹרָא”, אָמַר אֱלִיעֶזֶר, כֵּיצַד זֶה הֶחֱזַקְתָּ מַעֲמָד בַּחֹם הַנּוֹרָא הַזֶּה?"

“בְּגָדַי הַמְיֻחָדִים בִּדְּדוּ אוֹתִי כָּלִיל מִן הַחֹם. מַנְגָּנוֹן מְיֻחָד שָׁמַר עַל הַחֹם הַנּוֹרְמָלִי שֶׁל גּוּפִי”, אָמַר גּ’וֹן. “אֲבָל לִרְשׁוּתִי עָמְדוּ מִתְקָנִים רַבִּים לִשְׁעַת חֵרוּם. בֵּינֵיהֶם אֶקְדָּח הַיּוֹרֶה זִקּוּקִין”.

– “לְשֵׁם מָה זָקוּק הָיִיתָ לְאֶקְדָּח הַיּוֹרֶה זִקוּקִין? לָצוּד פִּילִים עַל הַיָּרֵחַ?” שָׁאַל עֻזִּי בִּצְחוֹק.

“לֹא”, עָנָה גּ’וֹן בְּחִיּוּךְ. "הָאֶקְדָּח הַזֶּה נוֹעַד לִשְׁמֹר עַל הַקֶּשֶׁר שֶׁבֵּין אַנְשֵׁי הַצֶּוֶת שֶׁל הָרָקֶטָה , בְּאִם יֹאבַד מִי מֵהֶם. מֵחֲמַת הַחִדּוּשִׁים שֶׁרָאִיתִי, שָׁכַחְתִּי שֶׁנִּמְצָא אֶקְדָּח זֶה בְּכֵלַי וְעַתָּה, בְּשָׁעָה שֶׁנִּמְצֵאתִי בְּכָל רַע, נִזְכַּרְתִּי בּוֹ. שָׁלַפְתִּי אֶת הָאֶקְדָּח וְיָרִיתִי זִקוּק אֶחָד. מִיָּד נַעֲנֵיתִי בְּזִקּוּק שֶׁנִי. וְאָמְנָם עַד מְהֵרָה הִגִּיעוּ אֵלַי אַנְשֵׁי הַצֶּוֶת, שֶׁפָּשְׁטוּ עַל הַיָּרֵחַ לְחַפְשֵׁנִי. לֹא יָכֹלְנוּ לְהַחֲלִיף בֵּינֵינוּ מִלָּה, מֵחֲמַת חֹסֶר הָאֲוִיר שֶׁעַל הַיָּרֵחַ. רַק הִתְחַבַּקְנוּ וְהִתְנַשַּׁקְנוּ וּלְאַחַר הֲלִיכָה מְיַגַּעַת בְּמֶשֶׁךְ מַחֲצִית הַשָּׁעָה הִגַּעְנוּ אֶל הָרָקֶטָה.

“יָמִים מִסְפָּר עָרַכְנוּ מֶחְקָרִים מַדְָּעִיִּים שׁוֹנִים עַל פְּנֵי הַיָּרֵחַ. שֶׁאֶת מַסְקְנוֹתֵיהֶם לֹא נִתָּן לְגָלּוֹת. אַחַר מִכָּאן חָזַרְנוּ אֶל כַּדּוּר הָאָרֶץ. אוּלָם בְּדַרְכֵּנוּ בָּגְדָה בָּנוּ הָרָקֶטָה וַאֲנִי נָפַלְתִּי לְכָאן בְּמַצְנְחִי. הֵמְשֵׁךְ הַסִּפּוּר יָדוּעַ לָכֶם”, סִיֵּם גּ’וֹן אֶת דְּבָרָיו בְּחִיּוּךְ לֵאֶה.

בְּאוֹתָהּ שָׁעָה בָּהּ סִיֵּים גּ’וֹן אֶת סִפּוּרוֹ, הוֹפִיעָה בְּפֶתַח הַחֶדֶר אִמּוֹ שֶׁל אַמְנוֹן.

– “יְלָדִים”, פָּנְתָה לַחֲבוּרָה שֶׁהִקִּיפָה אֶת גּ’וֹן, “הִגִּיעָה הַשָּׁעָה לִישֹׁן, כִּי עֲלֵיכֶם לְהַשְׁכִּים קוּם מָחָר לְבֵית הַסֵּפֶר. גּ’וֹן הוּא אוֹרְחֵנוּ וְלָכֵן יָלוּן אֶצְלֵנוּ. וְעַתָּה, יְלָדִים, לַיְלָה טוֹב”.

– “לַיְלָה טוֹב”, אָמְרוּ הַיְלָדִים, קָמוּ מִמְּקוֹמוֹתֵיהֶם בְּלִי חֶשֶׁק וְהִתְפַּזְרוּ אִישׁ לְבֵיתוֹ.

עַתָּה, לְאַחַר שֶׁנִּפְטַרְנוּ בְּשָׁלוֹם מֵהַחֲבוּרָה הָעַלִּיזָה וּמִגּ’וֹן, יֵשׁ בְּדַעְתִּי לְבַקֵּשׁ אֶת רְשׁוּתְכֶם לְסַפֵּר לָכֶם עַל הַרְפַּתְקָאָה שֶׁקָרְתָה אוֹתִי כּוֹתֵב הַסֵּפֶר הַזֶּה.

לאַחַר שֶׁסִּיַּמְתִּי אֶת כְּתִיבַת הַפֶּרֶק הַזֶּה, הֶרְאֵיתִי אוֹתוֹ לְאֶחָד מִידִידַי הַקְּטָנִּים, בֶּן גִילְכֶם, דָּנִי שְׁמוֹ. הוּא קָרָא אֶת הַפֶּרֶק הַזֶּה בְּעִיּוּן וּלְבַסּוֹף אָמַר:

– “הְמ… הְמ… סִפּוּר מְעַנְיֵן. אֲבָל הַגֵּד לִי, כֵּיצַד זֶה יְכוֹלִים הָיוּ אַמְנוֹן וֶאֱלִיעֶזֶר וּמֵאִיר וְכָל הַחֲבוּרָה הַזֹּאת לְשׂוֹחֵַחַ עִם אוֹתוֹ גּ’וֹן בְּאַנְגְּלִית! מֵהֵיכָן לָמְדוּ לְפֶתַע פִּתְאֹם אַנְגְּלִית רְהוּטָה כָּל כָּך?” הוּא שוֹאֵל וּמִסְתַּכֵּל בִּי בְּעֵינַיִם חוֹדְרוֹת.

“אֲבָל…” נִסִּיתִי לְהִתְנַצֵּל.

– “שׁוּם ‘אֲבָל’” שִׁסְּעַנִי דָּנִי בְּחֻצְפָּתוֹ כִּי רַבָּה. “הוֹדֵה עַל הָאֶמֶת, שֶׁכָּל הַנְסִיעָה הַזֹּאת אֶל הַיָּרֵחַ הִיא צִ’יזְבָּאט מָצוּץ מִן הָאֶצְבַּע, נָכוֹן?”

“נָכוֹן”. הֻכְרַחְתִּי לְהוֹדוֹת: “הַנְּסִיעָה שֶׁל גּ’וֹן מְצוּצָה מִן הָאָצְבַּע”.

– “אִם כֵּן, לָמָּה אַתָּה מַכְנִיס כָּאֵלֶּה בְּלוֹפִים לַסֶּפֶר שֶלְּךָ?” שׁוֹאֵל אוֹתִי דָּנִי בְּקוֹל מוֹכִיחַ.

“מִשּׁוּם שֶׁיֶּשְׁנָם צִ’יזְבָּאטִים יָפִים, שֶׁכְּדַאי לְשָׁמְעָם” עָנִיתִי לְדָנִי. “אִלּוּ בָּאתִי וְסִפַּרְתִּי לְךְ עַל הַיָּרֵחַ בְּצוּרַת הַרְצָאָה מְשַׁעֲמְמָת הֲרֵי הָיִיתָ נִרְדָּם מִיָּד לְאַחַר שֶׁקָּרָאתָ אֶת חֲמֵשׁ הַשוּרוֹת הָרִאשוֹנוֹת. עַתָּה, כְּשֶׁאֲנִי בָּא וּמְסַפֵּר לְךָ סִפּוּרֵי מַדָּע בְּצוּרָה קָלָּה וּמְשַׁעֲשַׁעַת, אַתָּה בָּא עִמִּי בִּטְרוּנְיוֹת!” קָרָאתִי נֶעֱלָב מֵעֹמֶק לִבִּי. “אֲנִי מַכִּיר אוֹתָךְ וְיוֹדֵע, אַתָּה אוֹהֵב סִפּוּרִים כָּאֵלֶּה. מָה דַּעְתְּךָ, לְמָשָׁל, עַל סְפָרָיו שֶׁל ז’וּל וֶרְן?” הוֹסַפְתִּי בְּקוֹל מְנַצֵּחַ.

“נָכוֹן. אַתָּה צוֹדֵק”, אָמַר דָּנִי.

“וְדַע לְךָ”, הוֹסַפְתִּי מִשְּׁרָאִיתִי שֶׁדָּנִי פּוֹנֶה לָלֶכֶת, “הָעֻבְדוֹת הַמַּדְּעִיּוֹת שֶׁבְּסִפּוּר זֶה עַל הַיָּרֵחַ הֵן לְלֹא עִרְעוּר. הֵן כְּשֵׁרוֹת לְכָל מִי שֶׁרוֹצֶה לְהַרְחִיב אֶת דַּעְתּוֹ”.

 

פֶּרֶק ד': הַשֶּׁמֶשׁ    🔗

בֵּית סֵפֶר מְשֻׁנֶּה בְּהָרֵי הָאַלְפִּים – מַה תּוֹעֶלֶת מְבִיאָה לָנוּ הַשֶּׁמֶשׁ? – הַנְּסִיעָה הַמְעַנְיֶנֶת אֶל הַשֶּׁמֶשׁ – כִּתְמֵי שֶׁמֶשׁ – מַסֶּכֶת הַצְּבָעִים הַמַּרְהִיבָה שֶׁבְּקֶרֶן אוֹר אַחַת – מִמָּה עֲשׂוּיָה הַשֶּׁמֶשׁ?

בִּמְרוֹמֵי הָרֵי הָאַלְפִּים שֶׁבִּצְפוֹן אִיטַלְיָה נִמְצָא בֵּית סֵפֶר מְשֻׁנֶּה וּמְעַנְיֵן כְּאֶחָד. אֵין הוּא שוֹכֵן בְּבִנְיָן גָּדוֹל וּמְהֻדָּר. הוּא נִמְצָא בַּחוּץ בַּמֶּרְחָב, עַל פְּנֵי הַשָּׂדוֹת שֶׁבְּפִסְגוֹת הָאַלְפִּים, וְהַתַּלְמִידִים, הָלּוֹמְדִים בְּבֵית סֵפֶר זֶה, הֵם חַסְרֵי נִימוּס לְהַפְלִיא. יוֹשְׁבִים הֵם בְּלֹא בּוּשָׁה וחֶרְפָּה כִָּמְעַט עֲרֻמִּים כִּבְיוֹם הִוָּלְדָם. תַּחְתּוֹנֵיהֶם לְמָתְנֵיהֶם וְכוֹבָעִים צְחֹרִים וְרַחֲבֵי שׁוּלַיִם עַל רֹאשָׁם. יוֹשְׁבִים הֵם עַל כִּסְאוֹת מִתְקַפְּלִים וְעַל שֻׁלְחָנוֹת מֻנָּחוֹת מַחְבְּרוֹתֵיהֶם, וַהֲרֵיהֶם מְכִינִים אֶת שִׁעוּרֵיהֶם בִּרְצִינוּת.

מִסָּבִיב שׂוֹרֵר שֶׁקֶט נִפְלָא. בָּאֹפֶק נִרְאִים הֶהָרִים הַחוֹלְמָנִיִּים, יָם שֶׁל יֶרֶק מַקִּיף אוֹתָם מִכָּל עֵבֶר, וְהַחַמָּה טוֹפַחַת בְּכָל עֹז עַל גוּפָם הֶעָרֹם וְהַשָּׁזוּף שֶׁל הַתַּלְמִידִים.

מִי הֵם יְלָדִים מְשֻׁנִּים אֵלּוּ? מוּטָב שֶׁנַּאֲזִין לְסִפּוּרוֹ שֶׁל אַחַד הַיְלָדִים, שֶׁנִּרְאֶה שָׁזוּף לְהַפְלִיא.

“לִפְנֵי שָׁנָה וָחֵצִי” פּוֹתֵחַ הַיֶּלֶד אֶת סִפּוּרוֹ, הָיִיתִי הַיֶּלֶד הָאֻמְלָל בְּיוֹתֵר בָּעוֹלָם. מִשְׁקָלִי הָיָה עֲשָׂרָה קִילוֹגְרַם וַאֲנִי אָז בֶּן חָמֵשׁ שָׁנִים. חוֹלֶה הָיִיתִי בְּמַחֲלַת הַשַּׁחֶפֶת הַמַּמְאִירָה וְהִיא אָכְלָה בִּי בְּכָל פֶּה. הָרוֹפְאִים נוֹאָשׁוּ מֵחַיַּי, וְהֵם הָיוּ בְּטוּחִים, שֶׁיָּמַי סְפוּרִים, אוּלָם בְּשָׁעָה שֶׁכָּבָה כָּל זִיק שֶׁל תִּקְוָה, הֵגִּיעַ לְאָזְנֵי הוֹרַי שֵׁמַע הַמִּרְפָּאָה הַמֻּפְלָאָה שֶׁבָּעִיר לֶיסִין, שֶׁעַל הָרֵי הָאַלְפִּים. זֶה מִכְּבָר נָפוֹצוּ שְׁמוּעוֹת עַל הַמִּרְפָּאָה הַמְיֻחֶדֶת בְּמִינָהּ, הַמְרַפְּאָה חוֹלֵי שַׁחֶפֶת וּשְׁאָר מַדְוִים נוֹרָאִים בְּעֶזְרַת קַרְנֵי הַשֶּׁמֶשׁ הַמְצוּיוֹת בְּשֶׁפַע עַל הָרֵי הָאַלְפִּים.

"מִיָּד נָסַעְתִּי עִם הוֹרַי אֵל אוֹתָהּ מִרְפָּאָה מֻפְלָאָה. פָּנַי הָיוּ חִוְרִים וּשְׁפָתַי הָיוּ כְּחֻלּוֹת וְכָל כֻּלִּי הָיִיתִי אָכוּל חַיְדַקֵּי הַשֶּׁחֶפֶת בְּבוֹאִי לְכָאן.

“וְהִנֵּה לֹא עָבְרָה שָׁנָה אַחַת, וְנִשְׁתַּנֵּיתִי תַּכְלִית שִׁנּוּי. מִשְׁקָלי גָּדַל וְהָלךְ מִיוֹם לְיוֹם, עוֹרִי נַעֲשָׂה שָׁזוּף וְיָפֶה לְמַרְאֶה, וְעַתָּה אֲנִי בָּרִיא כִּשְׁאָר הַיְלָדִים. הַפֶּלֶא הַזֶּה נַעֲשָׂה עַל יְדֵי הַשֶּׁמֶשׁ שֶׁהִשְׁפִּיעָה עָלַי בְּיָד נְדִיבָה מִקַּרְנֶיהָ הַמְלַטְּפוֹת וְגֵרְשָׁה אֶת הַחַיְדַקִּים הנּוֹרָאִים מִגּוּפִי”.

הִנֵּה כִּי כֵן, קוֹרְאִים חֲבִיבִים, בְּשָׁעָה שֶׁקְּרָאתֶם אֶת סִפּוּרוֹ שֶׁל אוֹתוֹ נַעַר, נוֹכַחְתֶּם בְּאַחַת מִפְּעֻלּוֹתֶיהָ הָרַבּוֹת וְהַמּוֹעִילוֹת שֶׁל הַשֶּׁמֶשׁ הַנְּדִיבָה. “רַבּוֹת” אָמַרְתִּי? אוֹ, כֵּן, יָכוֹל אָנֹכִי לִמְנוֹת לִפְנֵיכֶם עוֹד כָּהֵנָּה וְכָהֵנָּה פְּעֻלּוֹת בְּרָכָה רַבּוֹת, שֶׁמְּבַצַּעַת הַשֶּׁמֶשׁ וְשֶׁבִּלְעֲדֵיהֶן אֵין חַיֵּיהֶם שֶׁל בְּנֵי אָדָם קְרוּיִים חַיִּים אַף רֶגַע.

בְּשָׁעָה שֶׁאַתֶּם מְסִיטִים אֶת הַכַּפְתּוֹר הַחַשְׁמַלִי שֶׁבְּבֵיתְכֶם בְּבוֹא הָעֶרֶב, הֲרֵי עַל פִּי רֹב אַתֶּם נֶהֱנִים מִנְדִיבוּתָהּ שֶׁל הַשֶּׁמֶשׁ.

הָכֵיצַד? יָדוּעַ, שֶׁמִפְעֲלֵי הַחַשְׁמַל בְּרֻבָּם מְקַבְּלִים אֶת כֹּחָם וְאוֹנָם מִנְּהָרוֹת הַזּוֹרְמִים בְּשֶׁטֶף. אֲבָל נְהָרוֹת אֵלּוּ לֹא הָיוּ מִסֻגָּלִים לִזְרֹם, לוּלֵא הֵמֵסָּה הַשֶּׁמֶשׁ אֶת הַשֶּׁלֶג שֶׁבֶּהָרִים, שֶׁהוּא מְקוֹר מֵימֵי הַנָּהָר. מִכָּאן, שְׁלּוּלֵא הַשֶּׁמֶשׁ קָרוֹב לְוַדַּאי שֶׁלֹּא הָיָה לְךָ חַשְׁמַל בְּבֵיתְךָ.

אֲבָל נַנִּיחַ, שֶׁאֵין אַתָּה מֵהַבַּרְרָנִים וְהָיִיתָ מִסְתַּפֵּק בִּמְנוֹרַת נֵפְט לְהָאִיר אֶת חַדְרְךָ הֶחָשׁוּךְ. גַּם זֹאת לֹא הָיִיתָ מְסֻגָּל לַעֲשׂוֹת, לוּלֵא הַשֶּׁמֶשׁ. הַשֶּׁמֶשׁ הִיא שָׁנָּתְנָה בַּנֵּפְט אֶת כֹּחַ הַבְּעֵרָה שֶׁבּוֹ, בְּמֶשֶׁךְ אַלְפֵי שָׁנִים זָרְחָה הַשֶּׁמֶשׁ עַל פְּנֵי יַעֲרוֹת הָעַד הָעֲצוּמִים, שֶׁכִּסוּ אֶת כַּדּוּר הָאָרֶץ וְהִכְנִיסָה בַּעֲצֵי הַיְעָרוֹת חֹם רַב וְהֵם הָפְכוּ לְפֶחָם בְּמַעֲמַקֵּי הָאֲדָמָה. אַף הַנֵּפְט נוֹצַר בְּדֶרֶךְ זוֹ. הַיּוֹצֵא מִדְּבָרֵינוּ, שֶׁאַף נֶפְט וּפֶחָם לא הָיוּ יְכוֹלים לַעֲמֹד לִרְשׁוּתֵנוּ, לוּלֵא הַשֶּׁמֶשׁ.

הַדַּקְדְּקָנִים שֶׁבָּכֶם יַגִידוּ: וּמַה בְּכָךְ? אֶפְשָׁר לִחְיוֹת בְּלִי פֶחָם, חַשְׁמַל וָנֵפְט. אֵין הַשֵּׁד נוֹרָא כָּל כָּךְ. אֶפְשָׁר לְהַצִּית מְדוּרָה שֶׁל עֵצִים הַמְכַסִּים אֶת כַּדּוּר אַרְצֵנוּ בְּשֶׁפַע וּלְחַמֵּם אֶת עַצְמוֹתֵינוּ".

אָכֵן, גַּם עִם הַדַּקְדְּקָנִים שֶׁבָּכֶם מוּכָן אָנֹכִי לְהִתְדַּיֵין. הַתְּשׁוּבָה הִיא, שֶׁבִּלְעֲדֵי הַשֶּׁמֶשׁ אֵין לְתָאֵר צִמְחִיָּה עַל פְּנֵי כַּדּוּר הָאָרֶץ. לוּא הִסְתַּלְּקָה הַשֶּׁמֶשׁ לְפֶתַע מֵהַשֻׁתָּפוּת אִתָּנוּ, הָיִינוּ פּוֹשְׁטִים אֶת הָרֶגֶל כְּהֶרֶף עַיִן. הַגִּיעוּ בְּעַצְמְכֶם: רַק קַרְנֵי הַשֶּׁמֶשׁ יְכוֹלוֹת לַעֲזֹר לַצְּמָחִים לִיצֹר מִן הֶחֳמָרִים שֶׁבָּאֲוִיר, שֶׁבַּמַּיִם וּבָאֲדָמָה אֶת הֶחֳמָרִים, מֵהֶם נִבְנִים כָּל הַצְּמָחִים כְּלָּם. תַּהֲלִיךְ זֶה קָרוּי הַטְמָעָה, (בְּלוֹעֲזִית פוֹטוֹסִנְתֶּזֶה). הַיּוֹצֵא מִדְבָרֵינוּ, שֶׁבִּלְעֲדֵי הַשֶּׁמֶשׁ לֹא הָיוּ לָנוּ לֹא בָּשָׂר וְלא חָלָב, כִּי בְּלִי הַצְמָחִים לֹא יָכוֹל הָיָה לְהִתְקַיֵּם כָּל חַי. וְאַף בְּגָדִים, חֲבָלִים, שְׁטִיחִים וְכַיּוֹצֵא בָּהֶם, לא הָיוּ לָנוּ, כִּי מוֹצָאָם שֶׁל הַלָּלוּ הוּא מֵהַצְּמָחִים.

אֲבָל עֲדַיִן לֹא סִיַּמְנוּ אֶת סִפּוּר שִׁבְחָהּ שֶׁל הַשֶּׁמֶשׁ. אֶפְשָׁר לַחֲשֹׁב, שֶׁבְּכָל זֹאת יְכוֹלִים הָיִינוּ לְהַחֲזִיק מַעֲמָד כַּמָּה חֳדָשִׁים עַל יְדֵי כָךְ שֶׁהָיִינוּ אוֹכְלִים אֶת מְלַאי הַמְּזוֹנוֹת שֶׁנּוֹתְרוּ לָנוּ מֵהַתְּקוּפָה בָּהּ זָרְחָה הַשֶּׁמֶשׁ וְהָעוֹלָם הָיָה יָפֶה, כֵּן הָיִינוּ מִשְׁתַּמְּשִׁים בַּנֵּפְט וּבָעֵצִים וּבַפֶּחָם שֶׁנּוֹתְרוּ. הַהֶבְדֵּל הַיְחִידִי הָיָה הַעָדֵר אוֹר הַשֶּׁמֶשׁ. אִם כָּךְ סְבוּרִים אַתֶּם, אֵינְכֶם אֶלָּא טוֹעִים, כִּי בָּרֶגַע בּוֹ נֶעֱלְמֶת הַשֶּׁמֶשׁ, גֹּוֵע כָּל הַחַי וְהַצּוֹמֵחַ אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה כְּהֶרֶף עַיִן, קִפְאוֹן עוֹלָמִים הָיָה מִשְׂתָרֵע עַל פְּנֵי כַּדּוּר הָאָרֶץ. אוּלָם אֵין הַשֵּׁד נוֹרָא כָּל כָּךְ. לְעוֹלָמֵנוּ עוֹד מֻבְטָחִים שָׁנִים רַבּוֹת לְאֵין סְפֹר שֶׁל סְפִיגַת קַרְנֵי הַשֶּׁמֶשׁ הַחֲמִימוֹת וְרַבּוֹת הַבְּרָכָה.

כַּמָּה מַתָּנוֹת מְבִיאָה לָנוּ הַשֶּׁמֶשׁ: עֵצִים, פֶּחָם, נֵפְט, אֱנֶרְגִּיָה וְאוֹר מְרַפֵּא

בְּשָׁעָה שֶׁאָנוּ מִסְתַּכְּלִים בַּשֶּׁמֶשׁ מִכָּאן, מִכַּדּוּר הָאָרֶץ, הֲרֵי אֵין הִיא אֶלָּא כַּדּוּר זָהֹב וּמְסַנְוֵר, הַמְנַסֵּר בֶּחָלָל הַגָּדוֹל. לְצַעֲרֵנוּ, אֵין אָנוּ יְכוֹלִים לְהִתְקָרֵב אֶל הַשֶּׁמֶשׁ וְלִרְאוֹת מַה פְּנֵי הַדְּבָרִים שָׁם, וְיִתָּכֵן, שֶׁאֵין הַצַּעַר גָּדוֹל כָּל כָּךְ, מִשּׁוּם שֶׁהַשֶּׁמֶשׁ עֲלוּלָה לִשְׁלֹק אוֹתָנוּ יָפֶה, בְּאִם נִקְרַב אֵלֶיהָ יֶתֶר עַל הַמִּדָּה. אִם כָּךְ וְאִם כָּךְ, עָלֵינוּ לְהִסְתַּפֵּק בְּמַה שֶׁמְסַפְּרִים לָנוּ אַנְשֵׁי הַמַּדָּע עַל הַשֶּׁמֶשׁ, מִתּוֹךְ הַתַּצְפִּיּוֹת שֶׁעָרְכוּ מִבַּעַד לַטֶּלֶסְקוֹפִּים הַגְּדוֹלִים. וּבְכֵן, הָבָה נִמְסֹר לָכֶם ציוּר־מָה מִן הַשֶּׁמֶשׁ, כְּפִי שֶׁהִיא מִצְטַיֶּרֶת מִתַּצְפִּיּוֹת אַנְשֵׁי הַמַּדָּע.

אָמַרְנוּ, שֶׁמִּכַּדּוּר הָאָרֶץ נִרְאֵית הַשֶּׁמֶשׁ כְּכַדּוּר קָטָן וְזָהֹב. הָבָה נַמְרִיא בְּדִמְיוֹנֵנוּ וְנֶחֱזֶה בָּהּ מִקָּרוֹב. רֵאשִׁית לַכּל עָלֵינוּ לַעֲבֹר מֶרְחָק הָגוּן עַד הַגִּיעֵנוּ אֶל הַשֶּׁמֶשׁ. עָלֵינוּ לַעֲבֹר דֶּרֶךְ שֶׁל 150.000.000 קילוֹמֶטֶר. לוּא חָפַצְנוּ לַעֲרךְ טִיּוּל זֶה בְּרַכֶּבֶת מְהִירָה בְּיוֹתֵר, הֲרֵי שֶׁחַיָּבִים הָיִינוּ לְהַאֲרִיךְ וְלִחְיוֹת עַד כְּדֵי 175 שָׁנָה. לָכֵן, אַשְׁרֵינוּ וְטוֹב חֶלְקֵנוּ, שֶׁיְּכוֹלִים אָנוּ לַעֲרֹךְ טִיּוּל כָּזֶה בִּכְלִי תַּחְבּוּרָה מָהִיר יוֹתֵר וּמִשֻׁכְלָל יוֹתֵר, כְּלִי זֶה הוּא רָקֶטַת הַדִּמְיוֹן שֶׁלָּנוּ.

רָקֶטַת הַדִּמְיוֹן מַמְרִיאָה, לְפֶלֶא הוּא בְּעֵינֵינוּ, כֵּיצַד גָמַּעְנוּ בִּשְׁתֵּי הַשְּׁנִיוֹת הָרִאשוֹנוֹת מִלְּיוֹנֵי קִילוֹמֶטְרִים. מְהִירוּת דִּמְיוֹנֵנוּ עוֹלָה פִּי כַמָּה וְכַמָּה עַל כָּל מְהִירוּת מַמָּשִׁית. אֲנַחְנוּ נִמְצָאִים, אֵפוֹא בַּקִּילוֹמֶטֶר ה– 100,000,000 בְּדַרְכֵּנוּ אֶל הַשָּׁמֶשׁ. מַדּוּעַ זֶה הִשְׁתַּהֵינוּ כָּאן? נִרְאֶה, שֶׁיֵּש דְּבָרִים בְּגוֹ. הָבָה נָצִיץ הַחוּצָה, מִבַּעַד לְחַלּוֹן הָרָקֶטָה. אָכֵן, לֹא שוֹטִים אָנוּ שֶׁעָצַרְנוּ כָּאן בְּרָקֶטַת הַדִּמְיוֹן: כְּדַאי הַדָּבָר! הַמַּחֲזֶה הַמַּרְהִיב, הַמִּתְגַּלֶּה לְנֶגֶד עֵינֵינוּ נוֹטֵל אֶת הַדִּבֵּר מִפִּינוּ. אוֹר בָּהִיר וְכָסוּף מְלַטֵּף אוֹתָנוּ מִכָּל עֶבֶר. (הַחֹם פֹּה הוּא אָיֹם. כַּמָּה אַלְפֵי מַעֲלוֹת. אֲבָל זוֹ סְגֻלָּה שֶׁל דִּמְיוֹן, שֶׁהוּא מְחֻסָּן מִפְּנֵי כָּל חֹם וְיִהְיֶה גָּבֹהַּ כְּכָל אֲשֶׁר יִהְיֶה). הַכֹּל זוֹהֵר פֹּה, מַכְסִיף וְנִפְלָא. הַזֹּהַר הַזֶּה מִתְמַשֵּׁךְ עַל פְּנֵי מִלְּיוֹנִים שֶׁל קִילוֹמֶטְרִים וּבַשָּׁעָה שֶׁנִּתְקַלְנוּ בּוֹ, רַשָּׁאִים אָנוּ לוֹמַר, שֶׁהִגַּעְנוּ אֶל הַשִּׁכְבָה הָרִאשׁוֹנָה שֶׁל הַשָּׁמֶשׁ, הִיא הָעֲטָרָה שֶׁלָּהּ.

אֶת הָעֲטָרָה הַנָּאָה, שֶׁעָטְרָה הַשֶּׁמֶשׁ לְעַצְמָהּ, נִתָּן לָנוּ לִרְאוֹת מֵהָאָרֶץ בִּשְׁעַת לִקּוּי חַמָּה. בְּשָׁעָה שֶׁהַשֶּׁמֶשׁ מִתְכַּסָּה כָּלִיל, אָנוּ רוֹאִים אֶת הָעֲטָרָה הַזֹּאת מִסָּבִיב לְגּוּפָהּ הָאָפֵל וְהַשָּׁחֹר. אַנְשֵׁי הָמַּדָּע מַנִּיחִים, שֶׁאוֹר הָעֲטָרָה הַזֹּאת בְּרֻבּוֹ הַגָּדוֹל, הִנּוֹ אוֹר הַשֶּׁמֶשׁ עַצְמָהּ. הַמִּשְׁתַּקֵף בְּמִלְּיוֹנֵי גַרְגְּרֵי הָאָבָק הַנִּמְצָאִים מִסָּבִיב לַשֶּׁמֶשׁ…

רָקֶטַת הַדִּמְיוֹן מִתְקָדֶּמֶת הָלְאָה. הַשָּׁמַיִם הוֹפְכִים עַתָּה לְיָם שֶׁל לֶהָבָה אַדִיר שֶׁאֵין לוֹ קֵץ וְתִכְלָה. וּלְפֶתַע מְאַבְּדִים אָנוּ אֶת הַשְּׁלִיטָה עַל הַהֶגֶה. נִלְכַּדְנוּ אֶל תְּחוּם כֹּחַ הַמְּשִׁיכָה הָאַדִּיר שֶׁל הַשֶּׁמֶשׁ. אָנוּ מִתְקַדְּמִים בִּמְהִירוּת מְסַחְרֶרֶת אֶל תּוֹךְ גֵיהִנּוֹם אֵשׁ אַדִּיר.

כָּאן יִתְגַּלֶּה לְעֵינֵיכֶם יָם אַדִּיר שֶׁל אֵשׁ, רוֹגֶשׁ, גּוֹעֵשׁ וְסוֹעֵר. גַּלִּים אַדִּירִים מִתְנַשְׂאִים בְּכֹחַ אֵיתָנִים אֶל עָל וּמְלַחֲכִים אֶת הֶחָלָל בְּאִשָּׁם הַנּוֹרָאָה.

גַּלִּים אֵלּוּ מִתְנַשְּׂאִים לְגֹבַהּ שֶׁל מֵאוֹת אַלְפֵי קִילוֹמֶטְרִים וְהֵם נִרְאִים יוֹצְרִים מִשְׁבָּרִים נוֹרָאִים שֶׁל אֵשׁ, שֶׁאֵין לְתָאֲרָם כְּלָל עַל פְּנֵי כַּדּוּר הָאָרֶץ.

בִּמְחוֹל הַתֹּפֶת שֶׁל גַּלֵּי הָאֵשׁ נִרְאִים מַחֲזוֹת מְשֻׁנִּים בְּיוֹתֵר. יֵשׁ וְגַלִּים אֵלּוּ יוֹצְרִים בִּנְיָנִים עֲצוּמִים, אֲשֶׁר צוּרָתָם מִשְׁתַּנֵּית מֶרֶגַע לְרֶגַע. הִנֵּה מִתְנַשָׂא גַּל בְּצוּרַת עֵץ עֲנָק. הַמְשַׁלֵּחַ עֲנָפִים לְכָל עֶבֶר בִּמְהִירוּת אַלְפֵי קִילוֹמֶטְרִים לְדַקָּה, כַּעֲבֹר זְמַן מָה הוֹפֶךְ הָעֵץ לפִטְרִיַּת עֲנָקִים, הַמִּשְׁתַּנֵּית לָכֶלֶב אֵשׁ מִשְׁתּוֹלֵל, וְזֶה הוֹפֵךְ לְמִפְלֶצֶת רַבַּת קַרְנַיִם.

בִּשְׁנַת 1919, בִּשְׁעַת לִקּוּי הַחַמָּה, הִבְחִינוּ אַנְשֵׁי הַמַּדָּע שֶׁצָפוּ אֶל הַשֶּׁמֶשׁ דֶּרֶךְ הַטֶּלֶסְקוֹפִּים, בְּגַל נוֹרָא שֶׁכָּזֶה. גַּל, אָמַרְתִּי? לֹא, הָיְתָה זוֹ מִפְלֶצֶת אֵימִים, עֲשׂוּיָה אֵשׁ. הִיא נִרְאֲתָה כְּקַרְצִית שֶׁנִּטְרְפָה עָלֶיהָ דַּעְתָּהּ, לֹא עָלֵינוּ. הַקַּרְצִית הִשְׁתַּגְּעָה, כַּנִּרְאֶה, עֶקֶב הַחֹם הַנּוֹרָא הַשּׂוֹרֶר עַל פְּנֵי הַשֶּׁמֶשׁ. הִיא הֵרִימָה, אֵפוֹא, אֶת רַגְלֶיהָ וְנִתְּקָה אֶת עַצְמָהּ בְּכֹחַ אַדִּירִים מִן הַשֶּׁמֶשׁ. הִיא הִתְנַשְּׂאָה וְעָלְתָה אֶל הֶחַלָל בִּמְהִירוּת שְׂטָנִים נוֹרָאָה, עַד שֶׁהִגִּיעָה לְגֹבַהּ שֶׁל כְּ־ 800,000 קילוֹמֶטְרים וּלְפֶתַע?…

וּלְפֶתַע נִפְסַק הַמַּחֲזֶה כְּהֶרֶף עַיִן, הַחַמָּה שָׁקְעָה וְנָטְלָה עִמָּה אֶת הַקַּרְצִית הַנּוֹרָאָה וְעַד הַיּוֹם לֹא נֵדַע, מֶה הָיָה בְּסוֹפָהּ שֶׁל מִפְלֶצֶת־אֵשׁ מְטֹרֶפֶת זוֹ.

עַתָּה, בְּשָׁעָה שֶׁאָנוּ עוֹמְדִים אֶל מוּל הַיָּם הַנּוֹרָא הַזֶּה וְחוֹזִים בְּאַלְפֵי גַלָּיו הַמִּתְנַשְּׂאִים בְּשֶׁצֶף אֶל הֶחָלָל, וְהָרָקֶטָה שֶׁלָּנוּ הוֹלֶכֶת וּקְרֵבָה אֵלָיו בִּמְהִירוּת נוֹרָאָה, מְדַמִּים אֲנַחְנוּ שֶׁהִנֵּה מִתְנַגְּשִׁים אָנוּ בְּגוּף הַשֶּׁמֶשׁ וְהָרָקֶטָה מִתְרַסֶּקֶת לִרְסִיסִים. אֲבָל, לְהַפְתָּעָתֵנוּ אֵין אָנוּ פּוֹגְשִׁים שׁוּם גּוּף מֻצָּק. מֵחַלּוֹן הָרָקֶטָה אָנוּ רוֹאִים אֶת גַּלֵּי הָאֵשׁ מִתְעַרְבְּלִים סְבִיבֵנוּ, אֲבָל אָנוּ לֹא נִפְגֹשׁ בְּדַרְכֵּנוּ שׁוּם גּוּף מֻצָּק. בִּגְלַל הַחֹם הָאָיֹם הוֹפְכִים כָּל הֶחָמָרִים לְגָזִים, כָּל אוֹתוֹ יָם שֶׁל אֵשׁ שֶׁאוֹתוֹ רָאִינוּ, אֵינֶנּוּ גּוּף הַשֶּׁמֶשׁ עַצְמוֹ, אֶלָּא רַק שִׁכְבָתָה הָעֶלְיוֹנָה שֶׁל זוֹ, רַק מֵעֵין הַקְדָּמָה לְמַה שֶׁעֲתִידִים אָנוּ לִרְאוֹת בְּגוּף הַשֶּׁמֶשׁ עַצְמוֹ. הַשִּׁכְבָה הָעֶלְיוֹנָה שֶׁל הַשֶּׁמֶשׁ קְרוּיָה כְּרוֹמוֹסְפֶרָה. אָת הַכְּרוֹמוֹסְפֶרָה אֵין לִרְאוֹת בְּיָמִים כְּתִקּוּנָם. אֲחוֹתָה, הַשִׁכְבָה הַתַּחְתּוֹנָה הִיא הפוֹטוֹסְפֶרָה, מְאִירָה בְּאוֹר עָז כָּל כָּךְ, עַד אֲשֶׁר הִיא מַאֲפִילָה עַל כָּל אוֹתָם גַּלֵּי אֵשׁ אֲיֻמִּים, שֶׁעַל פְּנֵי הַכְּרוֹמוֹסְפֶרָה.

הָרָקֶטָה מוֹסִיפָה לְהִתְקַדֵּם. דּוֹמִים אֲנַחְנוּ לְטוֹבְלִים בְּיָם הָאֵשׁ, וְיֵשׁ לְהוֹדוֹת שֶׁאֵין הַטְּבִילָה נְעִימָה כְּלָל וְעִיקָר. החֹם כָּאן עוֹלֶה עַד לִכְדֵי 5000 מַעֲלוֹת. אֲבָל אֵין בְּכֹחֵנוּ לַחֲזוֹר בָּנוּ מִן הַטִּיּוּל, כֵּיוָן שֶׁאֵין עוֹד הָרָקֶטָה נְתוּנָה בְּיָדֵינוּ. כֹּחַ הַמְשִׁיכָה שֶׁל הַשֶּׁמֶשׁ הוּא הַמְנַהֵג בָּנוּ בְּיָד חֲזָקָה וּבְכֹחַ אַדִּירִים.

כְּדֵי לְהַגִיעַ אֶל הַפוֹטוֹסְפֶרָה, עָלֵינוּ לַעֲבֹר כְּ־16,000 קִילוֹמֶטֶר. וְאָמְנָם עוֹבֶרֶת רָקֶטַת הַפְּלָאִים מֶרְחָק זֶה בִּמְהִירוּת גָּדוֹלָה וְהִנֵּה אֲנַחְנוּ מַגִּיעִים אֶל הַפוֹטוֹסְפֶרָה בִּכְבוֹדָה וּבְעַצְמָה. כָּאן שׁוֹנִים פְּנֵי הַדְּבָרִים בְּתַכְלִית. רֵאשִׁית, הַחֹם בְּמָקוֹם זֶה הוּא אָיוֹם וְנוֹרָא. הוּא מַגִּיעַ לִכְדֵי 22 מִלְּיוֹנֵי מַעֲלוֹת!! בַּעַל הַדִּמְיוֹן הָעַז בְּיוֹתֵר שֶׁבֵּינֵיכֶם לֹא־יוּכַל לְדַמּוֹת מַה נּוֹרָא הַחֹם הַזֶּה, לְעֶזְרָתֵנוּ בָּא פְּרוֹפֶסּוֹר אַנְגְלִי אֶחָד, הַמֵּבִיא לָנוּ דֻּגְמָה מֵעָצְמָתוֹ הָרַבָּה שֶׁל הַחֹם הַזֶּה. הוּא אוֹמֵר, שֶׁבְּאִם נִטֹּל מַטְבֵּעַ בַּת חֲמִשִּׁים פְּרוּטָה וּנְחַמְּמָהּ בְּאוֹתוֹ חֹם הַשּׂוֹרֵר בְּגוּף הַשֶּׁמֶשׁ, תִּשְׁרֹף מַטְבֵּעַ קְטַנָּה זוֹ אֶת כָּל הַנִּמְצָא סְבִיבָהּ בְּמֶרְחַק אַלְפֵי קִילוֹמֶטְרִים מְרֻבָּעִים רַבִּים.

הַהֶבְדֵּל הַשֵּׁנִי שֶׁבֵּין הַפוֹטוֹסְפֶרָה לַכְּרוֹמוֹסְפֶרָה הוּא, שֶׁהָאַחֲרוֹנָה הִיא אֵדִית וְאִלּוּ הַפוֹטוֹסְפֶרָה הִיא מֻצָּקָה, “הָכֵיצַד?”, יַקְשׁוּ הַחֲריפים שבֵּינֵיכֶם. “הֲרֵי בְּגוּף הַשֶּׁמֶשׁ שׂוֹרֵר חֹם גָּבֹהַּ מִבַּכְּרוֹמוֹסְפֶרָה וְלָכֵן חַיָּב גּוּף הַשֶּׁמֶשׁ לִהְיוֹת דָּלִיל יוֹתֵר מֵהַכְּרוֹמוֹסְפֶרָה?” הַתְּשׁוּבָה הִיא שבְּגוּף הַשֶּׁמֶשׁ שׂוֹרֵר לַחַץ אַדִּיר עַד מְאֹד, הַמַּגִּיעַ לַעֲשָׂרוֹת רַבּוֹת שֶׁל מִלְּיוֹנֵי טוֹנוֹת עַל כָּל סֶנְטִימֶטֶר מְרֻבָּע אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הַפוֹטוֹסְפֶרָה. וּמִכָּאן שֶׁעַל אַף הַחֹם הַנּוֹרָא, הַשּׂוֹרֵר על פְּנֵי הַפוֹטוֹסְפֶרָה וְהַמַּמְריץ אֶת הַחֹמֶר הַמָּצוּי שָׁם לְהִתְפַּשֵּׁט, תּוֹקֵף בְּכָל זֹאת הַלַּחַץ הָאַדִּיר אֶת חֹמֶר הַפוֹטוֹסְפֶרָה הַמִּסְכֵּנָה וְדוֹחֵס אוֹתוֹ עַד כְּדֵי כָךְ, שֶׁהוּא דְָּחוּס מִכָּל חֹמֶר אַחֵר אֲשֶׁר עַל פְּנֵי כַּדּוּר הָאָרֶץ.

לאַחַר שֶׁסָּבַרְנוּ וְקִבַּלְנוּ אֶת הַהֶסְבֵּר הַמַּדָּעִי, נָצִיץ הַחוּצָה וְנִסְתַּכֵּל בָּפוֹטוֹסְפֶרָה עַצְמָה. כָּאן מַחֲרִידוֹת אֶת הֶחָלָל הִתְפּוֹצְצֻיּוֹת אֲיֻמּוֹת כָּל כָּךְ, עַד שֶׁאֵין בְּכֹחַ אָדָם לְהַשִּׂיג אְת עָצְמָתָן, אִם תֶּאֱרַע הִתְפּוֹצְצוּת אַחַת פַּלְמוֹנִית מִבֵּין אַלְפֵי הַהִתְפּוֹצְצֻיוֹת עַל פְּנֵי כּדּוּר אַרְצֵנוּ, הֲרֵי יֵהָפֵךְ הַכַּדּוּר הֶחָבִיב לְאָבָק דַּק בִּן שְׁנִיָּה. עַתָּה צְאוּ וְאִמְרוּ בְּעַצְמְכֶם: הַאִם לֹא עָשָׂה עִמָּנוּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא צְדָקָה וָחֶסֶד שֶׁבָּרָא אֶת עוֹלָמֵנוּ וְהִנִּיחַ אֶת הַשֶּׁמֶשׁ בְּמֶרְחַק מֵאָה וַחֲמִשִּׁים מִלְיוֹן קִילוֹמֶטְרִים?

רֶגַע אֶחָד, קוֹרְאִים חֲבִיבִים. חַיָּב אֲנִי לְהַפְסִיק אֶת תֵּאוּרִי עַל הַשֶּׁמֶשׁ, כֵּיוָן שֶׁרוֹאֶה אָנֹכִי, כִּי כַּמָּה מִן הַנּוֹסְעִים בְּרָקֶטַת הַדִּמְיוֹן נִתְקְפוּ בְּחִילָה, רֹאשָׁם סְחַרְחַר עֲלֵיהֶם מֵהַמַּחֲזֶה הַנּוֹרָא שֶׁהֵם רוֹאִים. אֲנִי נֶאֱלָץ, אֵפוֹא, לְהַפְנוֹת אֶת רָקֶטַת הַדִּמְיוֹן חֲזָרָה אֶל כַּדּוּר אַרְצֵנו.

שַׁלְהֲבוֹת אֵשׁ נוֹרָאוֹת לִחֲכוּ אֶת הֶחָלָל

טוּס – – – – וַאֲנַחְנוּ נִמְצָאִים שֵׁנִית עַל פְּנֵי כַּדּוּר הָאָרֶץ… כָּאן הַכֹּל שׁוֹקֵט וְשָׁלֵו. עַתָּה רוֹאִים אָנוּ מַה נָּאֶה הוּא עוֹלָמֵנוּ הַקָּרִיר וְרַב הַצְּבָעִים וְהַגּוֹנִים! הִנֵּה כָּאן רַשָּׁאִים אֲנַחְנוּ לְהִתְדַּיֵּן בְּהַרְחָבַת הַדַּעַת עַל הַשֶּׁמֶשׁ. נְמַלֵּא, אֵפוֹא, בְּדִיּוּן זֶה, אֶת אֲשֶׁר הֶחֱסַרְנוּ בִּשְׁעַת טִיּוּלֵנוּ הַקָּצָר עַל פְּנֵי הַשֶּׁמֶשׁ. בַּתְּחִלָּה מִתְכַּוֵּן אָנֹכִי לְדַבֵּר עַל כִּתְמֵי הַשֶּׁמֶשׁ.

אֶת הַכְּתָמִים הַלְּלוּ גִּלָּה תּוֹכֵן אִיטַּלְקִי מִפֻרְסָם, וּשְׁמוֹ גָּלִילֵי. גָּלִילֵי חַי בַּמֵּאָה הַ־16, בִּתְקוּפָה בָּה הָיָה הַמַּדָּע בְּחִתּוּלָיו וְאַנְשֵׁי הַכְּנֵסִיָּה רְדָפוּהוּ בְּבַעֲרוּתָם כִּי רַבָּה. אוֹתוֹ דּוֹר שֶׁחַי בּוֹ גָּלִילֵי, לֹא נֵחַן בְּחוּש עֲרָכִין נָכוֹן לְגַבֵּי תַּגְלִיּוֹת מַדָּע חֲדָשׁוֹת. דּוֹר זֶה אָהַב אֶת הַיָּשָׁן וְשָׁקַט עַל שְׁמָרָיו. לָכֵן, בְּשָׁעָה שֶׁהִכְרִיז גָּלִילֵי קָבָל עַם וְעֵדָה שֶׁאֵין פְּנֵי הַשֶּׁמֶשׁ חֲלָקִים, וְכִי נִמְצָאִים עַל פָּנֶיהָ כְּתָמִים – נִתַּךְ עָלָיו בָּרָד שֶּׁל לַעַג. מִקְצָת הַמַּלְעִיגִים חָשְׁבוּ אֶת הַכְּתָמִים לִפְרִי דִּמְיוֹנוֹ שֶׁל גָּלִילֵי וּמִקְצָתָם תָּלוּ אֶת הֲזָיָתוֹ זוֹ בִּרְאִיָּתוֹ הַלְּקוּיָה. וְאִלּוּ אֲחֵרִים יָעֲצוּ לוֹ לְנַקּוֹת הֵיטֵב אֶת עֲדֶשֶׁת הַטֶּלֶסְקוֹפּ שֶׁלּוֹ, כְּדֵי שֶׁלֹּא יוֹפִיעוּ כְּתָמִים שֵׁנִית. לֹא נוֹדַע, אִם אָמְנָם קִבֵּל גָּלִילֵי אֶת הַצָּעָתָם שֶׁל הָאַחֲרוֹנִים, עַל כָּל פָּנִים עָמַד הַלָּה עַל דַּעְתּוֹ, שֶׁהַכְּתָמִים מְצוּיִים עַל פְּנֵי הַשֶּׁמֶשׁ וְלֹא עַל עֲדֶשֶׁת הַטֶּלֶסְקוֹפּ. בְּנֵי דוֹרוֹ גָּם הֵם עָמְדוּ עַל דַּעְתָּם וּבָזֶה קָבְרוּ אֶת תַּגְלִיתוֹ הַמַּדָּעִית רַבַּת הַחֲשִׁיבוּת.

רַק בַּדּוֹרוֹת הָאַחֲרוֹנִים הוּכַח, שֶׁצָּדַק גָּלִילֵי וְכִי הַכְּתָמִים נִמְצָאִים לְלֹא צֵל שֶׁל סָפֵק עַל הַשֶּׁמֶשׁ, וְלֹא עַל עֶדֶשֶׁת הַטֶּלֶסְקוֹפּ. אוּלָם הַתּוֹכְנִים, שֶׁגִּילוּ אֶת הַכְּתָמִים הַמּוּזָרִים הַלָּלוּ, לא הִסְתַּפְּקוּ בְּאִשּׁוּר תַּגְלִיתוֹ שֶׁל גָּלִילֵי, מִשֶּׁרַק נִגְלוּ לִפְנֵיהֶם אוֹתָם כְּתָמִים, שוּב לֹא הִרְפּוּ מֵהֶם וְהָיוּ עוֹקְבִים וּבוֹלְשִׁים אַחֲרֵיהֶם מִדֵּי יוֹם בְּיוֹמוֹ.

וְאָמְנָם נָשָׂא בִּלּוּשׁ זֶה פְּרִי. הַתּוֹכְנִים הִבְחִינוּ, שֶׁאֵין הַכְּתָמִים הַלָּלוּ עוֹמְדִים עַל מְכוֹנָם, אֶלָא זָזִים וּמִזְדַּחֲלִים. לְאַחַר מִכָּאן שָׂמוּ אֶל לִבָּם, שֶׁכָּל הַכְּתָמִים זוֹחֲלִים מַעֲרָבָה, כֻּלָּם, לְלֹא יוֹצֵא מִן הַכְּלָל. לְאַחַר כַּמָּה יְמֵי בִּלּוּשׁ נוֹסָפִים נוֹכְחוּ לְהַפְתָּעָתָם, שֶׁכַּמָּה מִן הַכְּתָמִים הַזּוֹחֲלִים נִתְעַלְּמוּ מִן הָעַיִן בְּקָצֶהָ הַמַּעֲרָבִי שֶׁל הַשֶּׁמֶשׁ. בַּתְּחִלָּה לא יָדְעוּ מַה קָּרָה, אֲבָל לְאַחַר שְׁנֵים עָשָׂר יוֹם וּמַחֲצִית הַיּוֹם הוֹפִיעוּ לְפֶתַע אוֹתָם הַכְּתָמִים מֵהַקָּצֶה הַמִּזְרָחִי שֶׁל הַשֶּׁמֶשׁ.

אוֹתוֹ תּוֹכֵן פַּלְמוֹנִי, שֶׁיָּשָׁב בְּמִצְפֵּה הַכּוֹכָבִים, הֲחֵל מָתְגָּרֵד בְּפַדַּחְתּוֹ : “אָה… כָּךְ הֵם פְּנֵי הַדְּבָרִים? הַכְּתָמִים הַלָּלוּ חָגִים וּמְחוֹגְגִים?… לֹא… לֹא יִתָּכֵן. הַיוֹצֵא מִכָּאן, שֶׁהַשֶּׁמֶשׁ מִסְתּוֹבֶבֶת עַל צִירָהּ, בְּדִיּוּק כְּכַדּוּר הָאָרֶץ”.

וְאָכֵן, מֵאָז הוּכַח, שֶׁהַשֶּׁמֶשׁ מִסְתּוֹבֶבֶת עַל צִירָהּ, וּבְכַמָּה זְמַן מִסְתּוֹבֶבֶת הִיא? הֱוֵי אוֹמֵר בְּ־25 יוֹם.

אוּלָם אוֹתוֹ תּוֹכֵן לֹא אָמַר סוֹף פָּסוּק, מִשֶּׁהִגִּיעַ לְתַגְלִית זוֹ. אֶלָּא הִמְשִׁיךְ בְּבִלּוּשׁוֹ. נִרְאֶה, שֶׁרָצָה לֵירֵד לְשֹׁרֶשׁ הַדְּבָרִים, וְאָמְנָם עוֹד הַפְתָּעָה צְפוּיָה הָיְתָה לוֹ. לְאַחַר כַּמָּה יְמֵי בִלּוּשׁ נוֹסָפִים הִבְחִין להַפְתָּעָתוֹ, שֶׁהַכְּתָמִים הַנִּמְצָאִים בִּצְפוֹן הַשֶּׁמֶשׁ אוֹ בִּדְרוֹמָהּ הֵם פַּגְרָנִים מֵאֲחֵיהֶם הַשּׁוֹכְנִים בְּמֶרְכַּז כַּדּוּר הַשֶּׁמֶשׁ. הַיְנוּ, בְּשָׁעָה שֶׁהַכְּתָמִים הַמְצוּיִים בַּמֶרְכָּז סוֹבְבִים בְּמֶשֶׁךְ עֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה יָמִים, סוֹבְבִים הַכְּתָמִים הַצְּפוֹנִיִּים אוֹ הַדְּרוֹמִיִּים אֶת כַּדּוּר הַשֶּׁמֶשׁ בְּמֶשֶׁך 28 יָמִים. הֵאֻמְנָם נַסִּיק מִכָּךְ, שֶׁהַשֶּׁמֶשׁ אֵינָה סוֹבֵבָת וְרַק הַכְּתָמִים הֵם הַמְטַיְּלִים? לֹא. אֵין הַדָּבָר מֵנִיחַ אֶת דַּעַת הַחוֹקְרִים. כֵּיצַד יְכוֹלִים הַכְּתָמִים לָנוּעַ בְּעַצְמָם? וְאֵיךְ תְּתָרֵץ בְּכָל זֹאת אֶת פִּגּוּרָם שֶׁל הַצְּפוֹנְיִּים וְהַדְּרוֹמִיִּים? הַתְּשׁוּבָה פְּשׁוּטָה : מִכָּאן, שֶׁאֵין הַשֶׁמֶשׁ מֻצָּקָה כְּכַדּוּר הָאָרֶץ, שֶׁכָּל חֲלָקָיו מַקִּיפִים אֶת הַצִּיר בִּזְמַן שָׁוֶה, גּוּף הַשֶּׁמֶשׁ אֵינוֹ מֻצָּק בְּכָל מָקוֹם בְּמִדָּה שָׁוָה, אֶלָּא יֵשׁ בּוֹ מְקוֹמוֹת שֶׁבָּהֶם הִנּוֹ אֵדִי אוֹ נָזִיל. לָכֵן מַרְשִים לְעַצְמָם הַכְּתָמִים הַצְּפוֹנִיִּים לְפַגֵּר אַחֲרֵי חַבְרֵיהֶם הַנִּמְצָאִים בְּמֶרְכַּז כַּדּוּר הַשֶּׁמֶשׁ. הֲנָחָה דַּעְתְּכֶם? אַף אִם דַּעְתְּכֶם נָחָה, יִתָּכֵן שֶׁלֹא נָחָה דַעְתּוֹ שֶׁל אֶחָד מַקְשָׁן תְּאֵב־דַּעַת, שְׁאֵלָה שֶׁעוֹקֶצֶת אוֹתוֹ כְּיַתּוּשׁוֹ שֶׁל טִיטוֹס. “בְּעֶצֶם, מֵאֵלוּ חֳמָרִים מֻרְכֶּבָת הַשֶּׁמֶשׁ?” – יִשְׁטַח הוּא לְפָנֶיךָ אֶת שְׁאֵלָתוֹ.

אַתָּה, הַקּוֹרֵא הַנִּכְבָּד, שֶׁמִּלֵּאתָ אֶת כְּרֵסְךָ יְדִיעוֹת מַקִּיפוֹת עַל הַשֶּׁמֶשׁ, וְאַתָּה יוֹדֵע אֶת עֹצֶם הַחֹם הַשּׂוֹרֵר עָלֶיהָ, תְּמַלֵּא פִּיךְ צְחוֹק: “חָה, וְכִי אֵיזֶה שֵׁד עָלָה עַל דַּעְתְּךָ? שִׁמְעוּ נָא, הוּא רוֹצֶה לָדַעַת. מִמָּה עֲשׂוּיָה הַשֶּׁמֶשׁ?” זְמַן רַב תּוֹסִיף וְתִצְחַק לְאוֹתוֹ שׁוֹטֶה, שֶׁהֶעֱלָה עַל דַּעְתּוּ שְׁאֵלָה אֱוִילִית זֹאת. וְאִם יֵשׁ לְךָ קְצָת חוּש הוּמוֹר, תּוֹסִיף: “בְּמָטוּתָא מִמְךָ, חָבֵר, עֲלֵה אֶל הַשֶּׁמֶשׁ, קָח לְעַצְמְךָ מְלֹא חָפְנַיִם מֵהַחֹמֶר שֶׁל הַשֶּׁמֶשׁ וַעֲרֹךְ לוֹ בְּדִיקָה חִימִית. אָז תַּשְׂכִּיל וְתֵדַע. מֵאֵיזֶה חֹמֶר עֲשׂוּיָה הַשֶּׁמֶשׁ”.

הֲלֹא תּוֹדוּ אֶל נָכוֹן, שֶׁאֵין כָּל אֶפְשָׁרוּת בְּשׁוּם פָּנִים לְדַעַת מִמָּה עֲשׂוּיָה הַשֶּׁמֶשׁ, כִּי הַשֶּׁמֶשׁ רְחוֹקָה מֵאִתָּנוּ מֶרְחָק רַב מְאֹד וְלֹא זוֹ בִּלְבַד, שֶׁאֵין כָּל סִכּוּי לְהַגִיעַ אֵלֶיהָ אֵי פַעַם, אֶלָּא אַף אֵין סִכּוּי, שֶׁאֵי פַעַם יִפֹּל לְיָדֵינוּ נֵתַח מִן הַשֶּׁמֶשׁ, כְּדֵי שֶׁנּוּכַל לְבָדְקוֹ וְלִתְהוֹת עַל קַנְקַנּוֹ.

על כֵּן תֻּפְתְּעוּ וַדַּאי פְּתִיעָה רַבָּה, אִם אֲבָשֵּׂר לָכֶם שֶׁבְּכָל זֹאת יוֹדְעִים אַנְשֵׁי הַמַּדָּע בְּדִיּוּק מֵאֵילוּ יְסוֹדוֹת מֻרְכָּבִים חָמְרֵי הַשֶּׁמֶשׁ.

הָכֵיצַד? וְכִי עָלוּ הֵמָּה אֶל הַשֶּׁמֶשׁ, אוֹ שֶׁמָּא יָרְדָה הַשֶּׁמֶשׁ אֲלֵיהֶם? לא מִנָּהּ וְלֹא מִקְצָתָהּ. אַנְשֵׁי הַמַּדָּע נִשְׁאֲרוּ כָּאן עַל פְּנֵי כַּדּוּר הָאָרֶץ וְהַשֶּׁמֶשׁ נִשְׁאֲרָה גַּם הִיא עַל עָמְדָהּ; וְאִלוּ אַנְשֵׁי הַמַּדָּע שֶׁשָּבְרוּ אֶת ראשָׁם כְּדֵי לִמְצֹא, מִמָּה עֲשׂוּיָה הַשֶּׁמֶשׁ – הִצְלִיחוּ לְהַמְצִיא מִתְקָן כַּשְׁפָנִי וּשְׁמוֹ סְפֶּקְטְרוֹסְקוֹפּ. בְּעֶזְרַת סְפֶּקְטְרוֹסְקוֹפּ זֶה מָצְאוּ אַנְשֵׁי הַמַּדָּע אֶת הַיְסוֹדוֹת, מֵהֶם מֻרְכָּבִים הֶחֳמָרִים שֶׁל הַשֶּׁמֶשׁ.

וַדַּאי מְעֻנְיָנִים אַתֶּם לָדַעַת, כִֵּיצַד פּוֹעֵל מִתְקָן זֶה. לְמַזָּלֵנוּ נוּכַל להַסְבִּיר לָכֶם בְּאֹפֶן שִׁטְחִי אֶת מַהוּתוֹ שֶׁל הַסְפֶּקְטְרוֹסְקוֹפּ, וַאֲנִי מְקַוֶּה שֶׁתִּהְיוּ מְרֻצִּים.

וּבְכֵן, הַסְפֶּקְטְרוֹסְקוֹפּ לֹא הֻמְצָא עַל רֶגֶל אַחַת. כַּמָּה דּוֹרוֹת עָבְרוּ מִשָּׁעָה שֶׁהֻנַּח הַיְסוֹד לַסְפֶּקְטְרוֹסְקוֹפּ וְעַד לְסִיּוּמוֹ. נַתְחִיל, כַּמּוּבָן, מֵהַיְסוֹד.

בִּשְׁנַת 1672 גִּלָּה יִצְחָק נְיוּטוֹן, הַמָּתֶמָטִיקַאי הָאַנְגְּלִי הַגְּאוֹנִי – שֶׁבַּפֶּרֶק הָרִאשׁוֹן כָּתַבְנוּ עָלָיו, זֶה שֶׁנָּפַל עַל רֹאשוֹ תַּפּוּחַ וּמִמֶּנּוּ נִתְגַלָּה לָנוּ חֹק הַמְּשִׁיכָה – עוֹד מַשֶּׁהוּ מַפְלִיא, וְהַפַּעַם נוֹגַעַת תַּגְלִיתוֹ בְּעִנְיַן אוֹר הַשֶּׁמֶשׁ.

יָדוּעַ לְכָל בַּר בֵּי רַב, שֶׁאוֹר הַשֶּׁמֶשׁ הוּא לָבָן וּבִכְלָל, שֶׁצֶּבַע לָבָן הוּא לָבָן. בָּא הַגָּאוֹן הָאַנְגְּלִי וְאוֹמֵר, שֶׁנָּכוֹן הַדָּבָר, כִּי צֶבַע לָבָן הוּא צֶבַע לָבָן – אֶלָּא שֶׁצֶּבַע לָבָן הוּא גַם צֶבע צָהֹב וְגַם צֶבַע כָּחֹל וְכֵן מִינֵי צְבָעִים וְגוֹנִים שׁוֹנִים. רוֹצֶה לוֹמַר: בְּתוֹךְ הַצֶּבַע הַלָּבָן נִכְלָלִים צְבָעִים מִצְּבָעִים שׁוֹנִים.

אוּלָם אַתֶּם תָּבוֹאוּ בִּשְׁאֵלָה: הֵיכָן מִסְתַּתֶּרֶת מַסֶּכֶת צְבָעִים רַבְגּוֹנִית זוֹ בְּתוֹךְ הַצֶּבַע הַלָּבָן? מַדּוּעַ אֵין אָנוּ רוֹאִים אוֹתָהּ?

הַתְּשׁוּבָה הִיא, שֶׁקֶּרֶן הָאוֹר הַלְּבָנָה מַסְתִּירָה יָפֶה יָפֶה מֵעֵינֵינוּ אֶת שִׁפְעַת צְבָעֶיהָ וּבְאִם רוֹצִים אָנוּ לִרְאוֹתָהּ, מָה אָנוּ עוֹשִׂים? שִׁמְעוּ נָא, מֶה עָשָׂה יִצְחָק נְיוּטוֹן.

הוּא נָטַל גוּשׁ זְכוּכִית, שֶצּוּרָתוֹ הָיְתָה מְשֻׁלֶּשֶׁת וְהִנִּיחוֹ בְּחֶדֶר אָפֵל. הוּא הֶחֱשִׁיךְ אֶת הַחֶדֶר הֵיטֵב, עַד שֶׁאַף קֶרֶן אוֹר חֲמַקְמֶקֶת אַחַת לֹא יָכְלָה לְהִכָּנֵס פְּנִימָה, בְּלִי לִטֹּל רְשׁוּת מִמֶּנּוּ. עַתָּה פָּתַח אֵיזֶה נֶקֶב קָטָן וְהִרְשָׁה לְקֶרֶן אוֹר לַחֲדֹר לְתוֹךְ הַחֶדֶר. הַקֶּרֶן הָיְתָה לְבָנָה כִּשְׁאָר הַקַּרְנַיִם. אֶלָּא שָׁנְּיוּטוֹן אָמַר אֹמֶר לִשְׁבֹּר אוֹתָהּ, כְּדֵי שֶׁתְּגַלֶּה אֶת הַצְּבָעִים הַמַּרְהִיבִים שֶׁהִיא צוֹפֶנֶת בְּקִרְבָּהּ. לָכֵן נָטַל נְיוּטוֹן אֶת הַזְּכוּכִית בַּעֲלַת הַצּוּרָה הַמְשֻׁלֶּשֶׁת וְהֶעֱמִידָה לִפְנֵי הַקֶּרֶן וְכָאן נָפְלָה זוֹ בַּפַּח, מִשֶּׁיָּצְאָה הַקֶּרֶן מֵעֶבְרוֹ הַשֵּׁנִי שֶׁל גּוּשׁ הַזְּכוּכִית נִרְאֲתָה עַל הַקִּיר שֶׁמִּמּוּל מַסֶּכֶת צְבָעִים מַרְהִיבֵי עַיִן, לְמִן הָאָדֹם הַבָּהִיר וְעַד לַסָּגֹל הַכֵּהֶה. וְכָךְ נִתְגַּלּוּ עַל יְדֵי נְיוּטוֹן שִׁפְעַת צִבְעֵי הַקֶּשֶׁת, שֶׁטְּמוּנִים הָיוּ בְּקֶרֶן הָאוֹר.

עַתָּה נָטַל נְיוּטוֹן עוֹד גוּשׁ זְכוּכִית, בַּעַל צוּרָה מְשֻׁלֶּשֶׁת, וְהֶעֱמִידוֹ מֵאֲחוֹרֵי הַגּוּשׁ הָרִאשׁוֹן, וְכָאן הִגִּיעַ לְתוֹצָאָה מַפְתִּיעָה. שִׁבְרֵי הָאוֹר חָדְרוּ מִבַּעַד לָגּוּשׁ הַשֵׁנִי, הִתְלַכְּדוּ יַחְדָּיו וְהָיוּ לְקֶרֶן אַחַת שְׁלֵמָה דֻּגְמַת אוֹתָהּ קֶרֶן, שֶׁבָּאָה יָשִׁיר מִן הַשֶּׁמֶשׁ. הִיא, כְּמוֹ שֶׁאוֹמְרִים: “נִכְנְסָה בְּשָׁלוֹם וְיָצְאָה בְּשָׁלוֹם”.

כְּתוֹצָאָה מִנִּסָּיוֹן זֶה קָבַע נְיוּטוֹן, שֶׁצֶּבַע לָבָן מֵכִיל בְּתוֹכוֹ אֶת כָּל צִבְעֵי הַקֶּשֶׁת וְלָכֵן – אִם נִלְכֹּד יַחְדָּיו אֶת כָּל צִבְעֵי הַקֶּשֶׁת – נְקַבֵּל צֶבַע לָבָן.

וַדַּאי שַׂמְתֶּם לִבְּכֶם, שֶׁנִּזְכְּרָה פֹּה תְּכוּפוֹת הַקֶּשֶׁת. שֶׁמָּא יֵשׁ קֶשֶׁר כָּלשֶׁהוּ בֵּין הִשָּׁבְרוּת הָאוֹר הַלָּבָן וְהַקֶּשֶׁת? קְלַעְתֶּם לַמַּטָּרָה. אָכֵן, יֵשׁ קֶשֶׁר אַמִּיץ בֵּין שְׁתֵּי הַתּוֹפָעוֹת הַלָּלוּ. הַקֶּשֶׁת מוֹפִיעָה בְּשָׁעָה שֶׁהַשֶּׁמֶש זורַחַת וּבְאוֹתָה שָׁעָה מְטַפְטֵף לוֹ גֶּשֶׁם. גֶּשֶׁם זֶה שׁוֹבֵר אֶת קַרְנֵי הָאוֹר בְּדִיּוּק כְּאוֹתוֹ גּוּשׁ זְכוּכִית בְּנִסְיוֹנוֹ שֶׁל נְיוּטוֹן, וְלָכֵן נוֹצֶרֶת עַל הֶעָנָן קֶשֶׁת רַבַּת צְבָעִים, כְּתוֹצָאָה מֵהִשָּׁבְרוּת הַקַּרְנַיִם עַל יְדֵי טִפּוֹת הַגֶשֶׁם.

לְאַחַר תַּגְלִית זוֹ מִן הַדִּין הוּא שֶׁנִּטְפַּח עַל כְּרְסֵנוּ וְנִקְרָא: הֵידָד! מָצָאנו! מָצָאנוּ אֶת טִיבָן שֶׁל קַרְנֵי הָאוֹר! וְנִשְׁכַּב לִישֹן שְׁבֵעֵי רָצוֹן.

אֲבָל נִרְאֶה, שֶׁהַחוֹקְרִים טַרְדָנִים הֵם, כֵּיוָן שֶׁמָּצְאוּ דָּבָר נִפְלָא זֶה, שׁוּב לֹא הִרְפּוּ מִמֶּנּוּ וְהֵחֵלּוּ מְהַפְּכִים וּמְהַפְּכִים בּוֹ וּמוֹשְׁכִים אוֹתוֹ בִּלְשוֹנוֹ: “מַה סּוֹדוֹת צוֹפֶן אַתָּה בְּקִרְבְּךָ? גַּלֵּה לָנוּ עוֹד סוֹד!” הוּא אֲשֶׁר אָמַרְתִּי, טַרְדָנִים הֵם וַחֲסַל.

אַחַד הַטַּרְדָּנִים הַלָּלוּ נִקְרָא בְּשֵׁם פְרָאוּנְהוֹפֶר. הַלָּה גִּלָּה דְּבָרִים מוּזָרִים עַל מַסֶּכֶת הַצְבָעִים שֶׁגִּלָּה נְיוּטוֹן וְהַנִּקְרֵאת, אַגַּב, סְפֶּקְטְרוּם בְּלַעַז. וּבְכֵן, עַל אוֹתוֹ סְפֶּקְטְרוּם מָצָא פְרָאוּנְהוֹפֶר קַוִּים שְׁחֹרִים, הַמִּתְמַשְׁכִים לְרָחְבּוֹ שֶׁל הַסְּפֶּקְטְרוּם, הוּא רָשַׁם לְפָנָיו מִינִים רַבִּים שֶׁל קָוִּים, אֲבָל לֹא יָכוֹל הָיָה לְהַסְבִּיר אֶת טִיבָם, אָנוּ, עַל כָּל פָּנִים, הִכַּרְנוּ לוֹ טוֹבָה עַל תַּגְלִיתוֹ זֹאת וְקָרָאנוּ לְקָוִּים אֵלוּ בַּשֵּׁם “קַוֵּי פְרַאוּנְהוֹפֶר”. אוּלָם טִיבָם שֶׁל קַוִּים אֵלּוּ נִשְׁאַר עֲדַיִן בְּגֶדֶר תַּעֲלוּמָה.

אֶת הַתַּעֲלוּמָה הַזֹּאת פָּתְרוּ שְׁנֵי מְלֻמָּדִים גֶּרְמָנִיִּים, קִירְכְהוֹף וּבּוֹנְסֶן. בִּשְׁנַת 1859 נוֹדַע לָעוֹלָם טִיבָם שֶׁל אוֹתָם קָוִּים מִסְתּוֹרִיִּים. שְׁנֵי הַמְלֻמָּדִים הוֹדִיעוּ, שֶׁהַקַּוִּים הַמְיֻחָדִים, הַמּוֹפִיעִים עַל פְּנֵי הַסְפֶּקְטְרוּם, מוֹרִים עַל קִיּוּם יְסוֹדוֹת חִימִיִּים שׁוֹנִים, הַנִּמְצָאִים עַל פְּנֵי הַשֶּׁמֶשׁ.

כִּי זֹאת עֲלֵיכֶם לָדַעַת: עַל יְדֵי בְּדִיקַת הַסְּפֶּקְטְרוּם שֶׁל חֲמָרִים מְבֹרָרִים אֶפְשָׁר לָדַעַת אֶת טִיבָם. וּמִכֵּיוָן שֶׁבַּשֶּׁמֶשׁ תַּבְעֵרָה עֲנָקִית, אֶפְשָׁר לָדַעַת, עַל יְדֵי אוֹתוֹ סְפֶקְטְרוֹסְקוֹפּ, אֶת טִיב הֶחֳמָרִים והַיְסוֹדוֹת הַנִּמְצָאִים עַל פְּנֵי הַשֶּׁמֶשׁ, מִתּוֹךְ שֶׁמִּתְקָן זֶה בּוֹדֶק אֶת קַוֵּי הַסְּפֶּקְטְרוּם.

וּכְדַאי לְצַיֵּן כָּאן, שֶׁעַל יְדֵי אוֹתוֹ מִתְקַן־פֶּלֶא, הוּא הַסְּפֶּקְטְרוֹסְקוֹפּ, מָצְאוּ יְסוֹד חִימִי חָדָשׁ עַל פְּנֵי הַשֶּׁמֶשׁ, וּלְאַחַר מִכָּאן חִפְּשׂוּ אוֹתוֹ כָּאן עַל פְּנֵי הָאָרֶץ וּמָצְאוּ אוֹתוֹ. יְסוֹד זֶה נִקְרָא “הֵלְיּוּם”, עַל שֶּׁם אֵל־הַשֶּׁמֶשׁ הַיְּוָנִי הֵלִיּוּם. עַל יְדֵי הַסְּפֶּקְטְרוֹסְקוֹפּ הוּכַח, שֶׁהָאָרֶץ וְהַשֶּׁמֶשׁ מֻרְכָּבוֹת מֵאוֹתָם יְסוֹדוֹת, וְדָבָר זֶה מְחַזֵּק אֶת הַהַשְׁעָרָה, שֶׁכַּדוּר הָאָרֶץ הוּא חֵלֶק שֶׁנִּתַּק מֵהַשֶּׁמֶשׁ.

וְעַתָּה, קוֹרְאִים חֲבִיבִים, הִגִּיעָה הַשָּׁעָה לַחֲתֹם אֶת הַפֶּרֶק הַזֶּה עַל הַשֶּׁמֶשׁ. דּוֹמֶה שֶׁעַתָּה, בְּצֵאתְכֶם הַחוּצָה וְאוֹר הַשֶּׁמֶשׁ יְקַדֵּם אֶת פְּנֵיכֶם, תִּסְתַּכְּלוּ בְּאוֹתָה שֶּׁמֶשׁ בְּעֵינַיִם אֲחֵרוֹת. הֲלֹא כֵן?

 

פֶּרֶק ה': לִקּוּי חַמָּה וּלְבָנָה    🔗

– מַרְאֶה מִשֻׁנֶּה בָּרְחוֹב – הֶ“חָתוּל הַשָּׁחֹר” שֶׁעָכַר אֶת הַיְחָסִים בֵּין הַשֶּׁמֶשׁ וְכַדוּר אַרְצֵנוּ – הַמַּחֲזֶה “לִקּוּי חַמָּה” בְּשָׁלֹשׁ מַעֲרָכוֹת – מֶה הָיְתָה דַּעְתּוֹ שֶׁל אַחַד הַפַּרְעוֹנִים הַקְּדוּמִים עַל מַחֲזֶה זֶה? – הַלִּקּוּיִים לְמִינֵיהֶם – מַחֲזֶה שֵׁנִי וּשְׁמוֹ “לִקּוּי הַיָּרֵחַ”.

בִּשְׁנַת תשי"ב, בְּחֹדֶשׁ אֲדָר, עָמְדוּ רִבְבוֹת אֲנָשִׁים בְּחוּצוֹת עִיר וּכְפָר, כְּשֶׁבִּידֵיהֶם זְכוּכִיּוֹת מְפֻיָּחוֹת וְהֵם מִסְתַּכְּלִים דַּרְכָּן בַּשֶּׁמֶשׁ.

בַּחוּרִים שֶׁכְּמוֹתְכֶם, שֶׁלֹא קָרְאוּ אֶת עִתּוֹן הָעֶרֶב מִיּוֹם אֶתְמוֹל אוֹ אֶת הָעִתּוֹן הַיּוֹמִי, וַדַּאי הִסְתַּכְּלוּ בְּאוֹתָם אֲנָשִׁים, כְּעַל מִי שֶׁלָּקָה שִׂכְלָם. “מָה קָּרָה לְפֶתַע?” תִּצְעֲקוּ בְּקוֹל גָּדוֹל: “לֹא חֹדֶשׁ וְלֹא מוֹעֵד, וְהִנֵּה יוֹצְאִים בְּרִיּוֹת הַחוּצָה וּמַבִּיטִים אֶל עָל בִּזְכוּכִיּוֹת מְפֻיָּחוֹת!” אֲבָל הָאֱמֶת הִיא, שֶׁלֹא שִׂכְלָם שֶׁל אוֹתָם הָאֲנָשִׁים לָקָה. אֶלָּא הַחַמָּה הִיא שֶׁלָּקְתָה.

מַה פֵּרוּשׁ: “הַחַמָּה לָקְתָה?” אֵין הַדָּבָר אוֹמֵר, שֶׁהַפוֹטוֹסְפֶרָה הֶחֱלִיטָה לְפֶתַע לָנוּחַ. אֵין פֵּרוּשׁוֹ, שֶׁהַשֶּׁמֶשׁ כָּבְתָה לְפֶתַע, הַכֹּל נִשְׁאַר כְּשֶׁהָיָה. רַק אוֹר הַשֶּׁמֶשׁ אֵינוֹ מַגִיעַ אֵלֵינוּ בִּשְׁעַת לִקּוּי הַחַמָּה, וְאַפְלוּלִית, וּפְעָמִים אֲפֵלָה מֻחְלֶטֶת, מִשְׂתָּרֶרֶת עַל פְּנֵי כַּדּוּר הָאָרֶץ.

וְשׁוּב מַדְגִּיש אֲנִי: הַשֶּׁמֶשׁ לֹא נֶעֶשְׂתָה “בְּרֹגֶז” עִם כַּדּוּר הָאָרֶץ וַהֲרֵיהִי מוּכָנָה לְהַשְׁפִּיעַ עָלֵינוּ מֵאוֹרָהּ, וְאַף כַּדּוּר הָאָרֶץ מוּכָן לְקַבֵּל אֶת קַרְנֵי הָאוֹר רַבּוֹת הַבְּרָכָה שֶׁל הַשֶּׁמֶשׁ. מִי, אֵפוֹא, עָכַר אֶת הַיְחָסִים הַסְּדִירִים בֵּין הַשֶּׁמֶשׁ לְכַדוּר הָאָרֶץ? אֵיזֶה “חָתוּל שָׁחֹר” עָבַר בֵּינֵיהֶם?

הֶחָתוּל הַשָּׁחֹר הַזֶּה הוּא מְיֻדָּעֵנוּ הַיָּרֶחַ: שֶׁבְּכָל יְמוֹת הַשָּׁנָה הָרְגִילִים מִסְתּוֹבֵב הוּא בְּשֶׁקֶט וּבְהַכְנָעָה סְבִיב כַּדּוּר הָאָרֶץ וְאֵינֶנּו נוֹגֵע בְּאִישׁ לְרָעָה. הַשֶּׁמֶשׁ מְשַׁלַחַת בְּרִשׁוּל בְּכַדוּר הָאָרֶץ אֶת קַרְנֶיהָ הַחֲמִימוֹת, מְקוֹר חַיֵּינוּ. אֲבָל לְפֶתַע מוֹרֵד הָעֶבֶד, הַיָּרֵחַ , בַּאֲדוֹנָיו – כַּדּוּר הָאָרֶץ – וְהוּא אָץ לְהַקְדִּיר אֶת עֵין הַשֶּׁמֶשׁ, וְהַחַמָּה לוֹקָה.

“לְפֶתַע” אָמַרְתִּי? אִם כֵּן, הָיְתָה זֹאת פְּלִיטַת־פֶּה. לֹא לְפֶתַע בָּא הַיָּרֶחַ וּמַסְתִּיר אֶת אוֹר הַשֶּׁמֶשׁ מִכַּדוּר הָאָרֶץ. כְּשֵׁם שֶׁיָּדוּע. מָתַי יַצִּיג תֵּאַטְרוֹן פְּלוֹנִי אֶת הַצָּגוֹתָיו, כָּךְ גַּם יָדוּעַ, מָתַי יַצִּיג הַיָרֶחַ אֶת הַהַצָּגָה הַמַּרְהִיבָה שֶׁשְּׁמָהּ “לִקּוּי חַמָּה”. אַנְשֵׁי הַמַּדָּע אַף טָרְחוּ וְסִדְּרוּ בְּעֶזְרַת חִשּׁוּבִים מַתֶמָטִיִּים אֶת לוּחַ הַהַצָּגוֹת שֶׁל “לִקּוּי חַמָּה” לְמֶשֶׁך שְׁלשֶׁת אַלְפֵי הַשָּׁנִים הַקְרוֹבוֹת.

הָעִתּוֹנִים הַיּוֹמִיִּים שֶׁל רֹאשׁ חֹדֶשׁ אֲדָר תשי"ב הֶעְתִּיקוּ לְתוֹעֶלֶת הַצִּבּוּר אֶת שְׁעַת לִקּוּי הַחַמָּה מֵהַלּוּחַ הַמְיֻחָד; מִכָּאן יוּבָן, מַדּוּעַ צְרִיכִים הֱיִיתֶם לְהָצִיץ בָּעִתּוֹנִים הַיּוֹמִיִּים, כְּדֵי לֵידַע עַל לִקּוּי הַחַמָּה.

וְעַתָּה אֲנִי מַצִּיעַ לְגֶשֶׁת לַמַּחֲזֶה עַצְמוֹ. הָכֵיצַד? הֲרֵי אֵין הַיּוֹם לִקּוּי חַמָּה? אִם כֵּן, נִסְתַּפֵּק רַק בְּתֵאוּר לִקּוּי הַחַמָּה. וּבְבוֹא הָעֵת תּוּכְלוּ לַחֲזוֹת בַּלִּקּוּי עַצְמוֹ.

בְּצָהֳרֵי יוֹם בָּהִיר אֶחָד, בְּשָׁעָה פְּלוֹנִית, מֻצָּג הַמַּחֲזֶה “לִקּוּי חַמָּה”. בַּשָׁעָה הַיְעוּדָה יוֹצְאִים הַבְּרִיּוֹת אֶל הָרְחוֹבוֹת, כְּדֵי לַחֲזוֹת בַּמַּחֲזֶה. כַּמָּה דָּקּוֹת לִפְנֵי פְתִיחַת הַמַּחֲזֶה נִרְאֵית הַחַמָּה שְׁלֵוָה. אַךְ לְפֶתַע מַתְחִיל הַקָּצֶה הַיְמָנִי שֶׁל פָּנֶיהָ לְהַקְדִּיר, וְגוּשׁ שָׁחֹר וְאָפֵל מִתְקַדֵּם לְאַט לְאַט וּבְבִטְחָה לְלֵב הַשֶּׁמֶשׁ. הַפְּתִיחָה עֲצוּבָה מְאד. הָעִגּוּל מִתְקַדֵּם וְהוֹלֵךְ הָלְאָה וָהָלְאָה וְהַחַמָּה מִתְכַּסָּה, וְהוֹלֶכֶת, מַשְׁחִירָה וְהוֹלֶכֶת. כַּעֲבֹר זְמַן מָה כּוֹבֵשׁ הַגּוּשׁ הָאָפֵל אֶת כָּל הַשֶּׁמֶשׁ כֻּלָּהּ. כָּאן מַגִּיעַ הַמַּחֲזֶה לְשִׂיאוֹ: חֶשְׁכַת לַיְלָה מִשְׂתָּרֶרֶת עַל פְּנֵי כַּדּוּר הָאָרֶץ, מִכָּל כַּדּוּר הַשֶּׁמֶשׁ הַזָּהֹב נוֹתְרָה לִפְלֵטָה הָעֲטָרָה הַנִּפְלָאָה, שֶׁעָלֶיהָ שׂוֹחַחְנוּ בַּפֶּרֶק הַקּוֹדֵם. הָאֲנָשִׁים עוֹמְדִים רְתוּקִים לִמְקוֹמוֹתֵיהֶם, מִשְׁתָּאִים לְנֹכַח הַמַּחֲזֶה הַנֶּהְדָּר הַזֶּה.

גּוּשׁ שָׁחֹר וְאָפֵל מִתְקַדֵּם לְלֵב הַשֶּׁמֶשׁ…

אַךְ לֹא לְעוֹלָם שׂוֹרֵר הָאֹפֶל. הִנֵּה נִסּוֹט הַגּוּשׁ הָאָפֵל שְׁמֹאלָה וְהַחַמָּה מְגַלָּה אֶת פָּנֶיהָ קִמְעָה קִמְעָה, עַד אֲשֶׁר אָנוּ מַגִּיעִים לְסִיּוּמוֹ הַמְשַׂמֵּחַ שֶׁל הַמַּחֲזֶה. הַגּוּשׁ הָאָפֵל נֶעֱלָם, וְשׁוּב זוֹרַחַת הַחַמָּה בְּכָל תָּקְפָה וְעֻזָּהּ.

בְּיָמֵינוּ עוֹקְבִים בְּנֵי אָדָם אַחֲרֵי הַמַּחֲזֶה בְּעִנְיָן רַב. אוּלָם אַחַד הַפַּרְעוֹנִים הַקַּדְמוֹנִים, שֶׁרָאָה כֵּיצַד מַקְדִּירָה הָחַמָּה, אָץ לְכַנֵּס אֶת חֶבֶר חַרְטֻמָּיו, כְּדֵי לַעֲמֹד עַל פֶּשֶׁר הַתַּעֲלוּמָה, וְלָדַעַת אֵיךְ לְהִתְגַּבֵּר עַל צָרָה צְרוּרָה זוֹ.

מִשֶּׁהִתְכַּנְּסוּ הַחַרְטֻמִּים, קָם הַזָּקֵן שֶׁבָּהֶם, נְשָׂא אֶת דְּבָרוֹ ויֹּאמַר: “אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ, יָרוּם הוֹדוֹ! אוֹת מְבַשֵּׁר רָעוֹת הוּא לִקּוּי הַחַמָּה הַלָּזֶה. לְאַחַר הַלִקּוּי צְפוּיָה לְכָל אֶרֶץ מִצְרַיִם סַכָּנַת רָעָב, דֶבֶר וָחֶרֶב; כִּי מִפְלֶצֶת אֵימִים הִסְתָּעֲרָה עַל הַשֶּׁמֶשׁ וְעוֹמֶדֶת לִבְלֹע אוֹתָה כָּלִיל, וּמִפְלֶצֶת מַזֶּקֶת זוֹ עֲלוּלָה לְהַזִּיק גַּם לָנוּ, יוֹשְׁבֵי הָאָרֶץ”.

מִפְלֶצֶת אֵימִים בּוֹלַעַת אֶת הַשֶּׁמֶשׁ…

דְּמָמָה נוֹרָאָה הִשְׂתָּרְרָה בְּאוּלָם הַיְשִׁיבוֹת הַמַּלְכוּתִי, אִיש מִהַחַרְטֻמִּים לֹא הֵעֵז לִפְצוֹת פֶּה לְמִשְׁמַע בְּשׂוֹרָה רָעָה זוֹ. רַק פַּרְעֹה שָׁאַל: “וּמֶה עָלֵינוּ לַעֲשׂוֹת כְּדֵי לְקַדֵּם אֶת פְּנֵי הָרָעָה הַלֵּזוּ?”

“עָלֵינוּ לָצֵאת כְּאִישׁ אֶחָד לַמִּלְחָמָה בְּמִפְלֶצֶת אֵימִים זוֹ”, אָמַר זְקַן הַחַרְטֻמִּים. “עָלֵינוּ לִטֹּל תֻּפִּים גְדוֹלִים וּלְהַרְעִישׁ וּלְהַחֲרִיד אֶת הַמִּפְלֶצֶת הַזֹּאת, עַד אֲשֶׁר תִּבָּהֵל וְתַרְפֶּה מִטַּרְפָּה הַשֶּׁמֶשׁ”.

וּבְכֵן, לִפְקֻדַּת הַמֶּלֶךְ יָצָא כָּל הָעָם בְּתֻפִּים אַדִּירִים לְהִלָּחֵם בְּמִפְלֶצֶת זוֹ, וְאָמְנָם, הַשֶּׁבַח לְבִינַת הַחַרְטֻמִּים, נִבְהֲלָה הַמִּפְלֶצֶת לְאַחַר זְמַן מָה וְהִרְפְּתָה מִטַּרְפָּהּ, וְהַשֶׁמֶש זָהֲרָה כְּרָגִיל.

הַחַרְטֻמִּים נִלְחָמִים בַּמִּפְלֶצֶת הַבּוֹלַעַת אֶת הַשֶּׁמֶשׁ

מוּבָן, שֶׁמֵּאוֹתָהּ תְּקוּפָה וְעַד עַתָּה חָל שִנּוּי מִסֻיָּם בְּהַשְׁקָפָתֵנוּ עַל לִקּוּי הַחַמָּה. נִשְׁמַע נָא, אֵפוֹא, מָה אוֹמְרִים אַנְשֵׁי הַמַּדָּע עַל לִקּוּי הַחַמָּה.

רֵאשִׁית, רְצוֹנֵנוּ לְבָרֵר, כֵּיצַד מְסֻגָּל הַיָּרֵחַ הַזָּעִיר, שֶׁקָּטְרוֹ קָטָן פִּי אַרְבַּע מֵאוֹת מִקֹּטֶר הַשֶּׁמֶשׁ, לְכַסּוֹת אֶת כָּל הַשֶּׁמֶשׁ הַגְּדוֹלָה הַזֹּאת.

הַדָּבָר יֻבְרַר מִתּוֹךְ נִסְּיוֹן פָּשׁוּט, הִסְתַּכֵּל בְּבִנְיָן גָּדוֹל. עַתָּה שִׂים אֶת יָדְךָ בְּמֶרְחָק קָטָן מֵעֵינֶיךָ, הֲתוּכַל לִרְאוֹת אֶת הַבִּנְיָן? לֹא. מַדּוּעַ? הֲרֵי יָדְךָ קְטַנָּה פִּי כַמָּה וְכַמָּה מִן הַבִּנְיָן! אֲבָל הַתְּשׁוּבָה הִיא שֶׁאָמְנָם קְטַנָּה יָדְךָ מִן הַבִּנְיָן פִּי כַמָּה, אֶלָּא שֶׁהִיא גַּם קְרוֹבָה אֵלֶיךָ פִּי כַמָּה מֵהַבִּנְיָן, לָכֵן יְכוֹלָה הִיא לְהַסְתִּיר אֶת הַבִּנְיָן הַגָּדוֹל מִמֶּנָּה. הוּא הַדִּין לְגַבֵּי הַיָּרֵחַ. אִם כִּי קָטָן הַיָּרֶחַ פִּי 400 מִן הַשֶּׁמֶשׁ, הֲרֵי הוּא קָרוֹב אֵלֶיךָ בְּעֵרֶךְ פִּי 400. הַיָּרֵחַ מַצְלִיחַ, אֵפוֹא, לְהַסְתִּיר מֵעֵינֵינוּ אֶת הַשָּׁמֶשׁ.

אֲבָל יָדוּעַ, שֶׁאֵין הַיָּרֵחַ נִמְצָא תָּמִיד בְּמֶרְחָק קָבוּעַ מִכַּדּוּר הָאָרֶץ, וְיֵשׁ פְּעָמִים שֶׁהַחַמָּה לוֹקָה, בְּשָׁעָה שֶׁנִּמְצָא הַיָּרֵחַ מְרֻחָק יוֹתֵר מִכַּדוּר הָאָרֶץ. אוֹתָהּ שָׁעָה נוֹצָר רַק לִקּוּי חֶלְקִי וְהַגּוּשׁ הָאָפֵל יֵרָאֶה רַק בְּמֶרְכַּז הַשֶּׁמֶשׁ. לִקּוּי חַמָּה זֶה נִקְרָא: לִקּוּי חַמָּה מֶרְכָּזִי או “לִקּוּי חַמָּה טַבַּעְתָּנִי”.

נָשִׂים נָא לֵב לְעֻבְדָּה נוֹסֶפֶת: אוֹמְרִים אָנוּ כִּי בְּשָׁעָה שֶׁמַּקִּיף הַיָּרֶחַ בְּמַסְלוּלוֹ אֶת כַּדּוּר אַרְצֵנוּ וּמַסְתִּיר אֶת הַשֶּׁמֶשׁ, מִתְהַוֶּה לִקּוּי הַחַמָּה; וְאָנוּ יוֹדְעִים, שֶׁהַיָּרֶחַ מַקִּיף אֶת כַּדּוּר אַרְצֵנוּ מִדֵּי חֹדֶשׁ בְּחָדְשׁוֹ. אִם כֵּן, צְרִיכִים אָנוּ לְהִתְכַּבֵּד בְּלִקּוּיֵי חַמָּה לְמַכְבִּיר. מַדּוּעַ זֶה רוֹאִים אָנוּ אֶת לִקּוּי הַחַמָּה לְעִתִּים נְדִירוֹת בִּלְבַד?

הְַסִּבָּה לְכָךְ הִיא, כַּנִּרְאֶה הָעֻבְדָּה, שֶׁאֵין הַיָּרֵחַ מְעֻנְיָן לָתֵת לָנוּ הַצָּגוֹת חִנָּם לְעִתִּים קָרוֹבוֹת. לָכֵן אֵין הוּא נָע בִּמְסִלָּתוֹ בְּקַו יָשָׁר שֶׁבֵּינֵינוּ וּבֵין הַשֶּׁמֶשׁ. הַיָּרֵחַ נִמְצָא, אִם כֵּן, אוֹ לְמַעְלָה אוֹ לְמַטָּה מִן הַשֶּׁמֶשׁ, בְּאֹפֶן שֶׁהוּא מֵטִיל אֶת צִלּוֹ לְתוֹךְ הֶחָלָל.

אוּלָם אַף עַל פִּי כֵן יֶאֱרְעוּ תּוֹךְ שָׁנָה מִשְׁנַיִם וְעַד חֲמִשָּׁה לִקּוּיֵי חַמָּה. מַדּוּעַ, אֵפוֹא, נָדִיר כָּל כָּךְ מַחֲזֵה לִקּוּי הַחַמָּה?

וְזֹאת הַסִּבָּה: קֹטֶר הָאָרֶץ גָּדוֹל יוֹתֵר מִקֹטֶר הַיָרֵחַ. לָכֵן נוֹפֵל צִלּוֹ שֶׁל הַיָּרֵחַ רַק עַל חֵלֶק מִשִּׁטְחוֹ שֶׁל כַּדּוּר הָאָרֶץ, אוּלָם צִלּוֹ שֶׁל הַיָּרֵחַ הוּא קָטָן בְּהַרְבֵּה מִקֹטֶר הַיָּרֵחַ, וּמִכֵּיוָן שֶׁהוּא הוֹלֵךְ וְקָטֵן כְּכָל שֶׁהוּא מִתְרַחֵק מֵהַיָּרֵחַ, לָכֵן קָטָן בְּהַרְבֵּה גַם הַשֶׁטַח הַמּוּצָל עַל יָדָיו, וְרַק הָאֲנָשִׁים הָעוֹמְדִים בַּשֶׁטַח בּוֹ מָצוּי הַצֵּל, חוֹזִים בְּלִקּוּי הַחַמָּה, וְאִלּוּ אֵצֶל יֶתֶר יוֹשְׁבֵי כַּדּוּר הָאָרֶץ זוֹרַחַת הַשֶּׁמֶשׁ כְּרָגִיל,

מִחוּץ לָזֶה “מִתְבַּזְבְּזִים” רֹב לִקּוּיֵי הַחַמָּה, הַמִּתְאָרְעִים בְּמֶשֶׁךְ הַשָּׁנָה בִּמְקוֹמוֹת שׁוֹמְמִים: בְּמִדְבָּרוֹת, בִּיעָרוֹת וּבַיָּמִים, הַתּוֹפְסִים אֶת מַרְבִּית שֶׁטַח כַּדּוּר אַרְצֵנוּ, וְלָכֵן אֵין עֵין־אָדָם יְכוֹלָה לִרְאוֹתָם. יוּבַן עַתָּה, שֶׁמֵחֲזֶה לִקּוּי הַחַמָּה הוּא מַחֲזֶה־יָקָר לִבְנֵי אָדָם.

אֲנִי מְקַוֶּה, שֶׁמַּחֲזֶה זֶה מָצָא חֵן בְּעֵינֵיכֶם. שֶׁמָּא רְצוֹנְכֶם לַחֲזוֹת בְּמַחֲזֶה נוֹסָף, שֶׁגַּם הוּא מְעַנְיֵן כְּקוֹדְמוֹ? נִיחָא.

הַמַּחֲזֶה הַשֶׁנִי נִקְרָא “לִקּוּי לְבָנָה” וְהֵשַׁחֲקָנִים בְּמַחֲזֶה זֶה אֵינָם מִשְׁתַּנִים. גַם פֹּה מִשְׁתַּתְּפִים: כַּדּוּר אַרְצֵנוּ, הַיָּרֶחַ וְהַשֶּׁמֶשׁ.

וּבְכֵן, בְּאַחַד הַלֵּילוֹת הַבְּהִירִים שֶׁבְּאֶמְצַע הַחֹדֶשׁ הָעִבְרִי נִרְאָה גוּשׁ אָפֵל, עָגֹל, הוֹלֵךְ וּבוֹלֵע אֶת הַיָּרֵחַ. הַגּוּשׁ הָאָפֵל מִתְקָדֵּם וְהוֹלֵךְ, וְשִׂיא הַמַּחֲזֶה הוּא, בְּשָׁעָה שֶׁאוֹבֵד הַיָּרֵחַ כָּלִיל בֶּחָלָל הֶחָשוּךְ. לְאַחַר כַּמָּה שָׁעוֹת יֵלֵךְ וְיִקְטָן הָעִגּוּל הָאָפֵל שֶׁבָּלַע אֶת הַיָּרֵחַ , עַד אֲשֶׁר יַחֲמֹק כָּלִיל, וְשוּב יַזְהִיר הַיָּרֵחַ בִּמְלֹאוֹ.

מַה קָּרָה כָּאן?

קָרָה כָּאן לִקּוּי לְבָנָה. אֲבָל אִם נְדַקְדֵּק בְּדִבּוּרֵנוּ, נֹאמַר שְֶקָּרָה גַּם כָּאן לִקּוּי חַמָּה, כֵּיצַד? נַאֲזִין נָא שׁוּב להֶסְבֵּר הַמַּדָּעִי:

בֵּאַרְנוּ כְּבָר בַּפֶּרֶק עַל הַיָּרֵחַ , שֶׁהַיָּרֵחַ הוּא גּוּף אָפֵל, מַמָּשׁ כְּכַדּוּר אַרְצֵנוּ, וְכָל אוֹרוֹ אֵינוֹ אֶלָּא אוֹר שֶׁהוּא מְקַבֵּל מִן הַשֶּׁמֶשׁ וּמַחֲזִירוֹ אֵלֵינוּ. בְּיָמִים כְּתִקוּנָם מְקַבֵּל הַיָּרֵחַ אֶת אוֹרוֹ מִן הַשֶּׁמֶשׁ לְלֹא הַפְרָעוֹת. אוּלָם בְּאַחַד הַיָּמִים מִתְחַשֶּׁק לוֹ לְכַדּוּר הָאָרֶץ לְמַלֵּא תַּפְקִיד הֶ“חָתוּל הַשָּׁחֹר”, כַּנִּרְאֶה, כִּנְקָמָה עַל לִקּוּי הַחַמָּה, וְהוּא נִכְנָס בֵּין הַשֶּׁמֶשׁ לַיָּרֵחַ וּמַפְסִיק אֶת הַסְפָּקַת הָאוֹר לַיָּרֵחַ. אוֹתוֹ גּוּשׁ אָפֵל, שֶׁאָנוּ רוֹאִים מִתְקַדֵּם עַל פְּנֵי הַיָּרֶחַ וְכוֹבְשׁוֹ, אֵינֶנּוּ אֶלָּא כּדּוּר אַרְצֵנוּ שֶׁאָץ לְהַקְדִּיר אֶת שִׁמְשׁוֹ שֶׁל הַיָּרֵחַ. נִמְצָא, שֶׁאָנוּ, יוֹשְׁבֵי כַּדּוּר הָאָרֶץ, רוֹאִים אֶת הַיָּרֵחַ בְּלִקּוּיוֹ, וְלוּא הָיָה אָדָם נִמְצָא עַל פְּנֵי הַיָּרֵחַ, הָיָה הַלָּה רוֹאֶה אֶת הַחַמָּה לוֹקָה.

עַתָּה נִתֵּן אֶת דַעְתֵּנוּ עַל הַמַּצָּב בּוֹ נָתוּן הַיָּרֵחַ בִּשְׁעַת לִקּוּי הַיָּרֵחַ. בְּשָׁעָה שֶׁנִּמְצָא הַיָּרֵחַ בְּמַחֲצִית מַסְלוּלוֹ סְבִיב כַּדּוּר הָאָרֶץ, הֲרֵי נִמְצָא כַּדּוּר הָאָרֶץ בֵּינוֹ לְבֵין הַשֶּׁמֶשׁ, אֲבָל שׁוּב, כֵּיוָן שֶׁאֵין מַסְלוּל הַיָּרֶחַ יָשָׁר, אֵין הוּא לוֹקֶה אֶלָּא בְּשָׁעָה שֶׁנִּמְצָאִים הַשֶּׁמֶשׁ, כַּדּוּר הָאָרֶץ וְהַיָּרֶחַ בְּקַו יָשָׁר, וְהַיָּרֶחַ נִקְלָע לְתוֹךְ הַצֵּל שֶׁמֵּטִיל כַּדּוּר הָאָרֶץ וְהוּא לוֹקֶה. רוֹצֶה לוֹמַר, הַשֶּׁמֶשׁ מִסְתַּתֶּרֶת מְאֲחוֹרֵי כַּדּוּר הָאָרֶץ וְאֵינָהּ מַשְׁפִיעָה עַל הַיָּרֵחַ מֵאוֹרָהּ, וְהַיָּרֵחַ אֵינוֹ מַחֲזִיר אֶת הָאוֹר אֵלֵינוּ וְאוֹבֵד בֶּחָלָל הָאָפֶל.

לִקּוּי הַיָּרֶחַ אוֹרֵךְ זְמַן רַב יוֹתֵר מִלִקּוּי הַשֶּׁמֶשׁ, כֵּיוָן שֶׁהַצֵּל שֶׁמֵּטִיל כַּדּוּר הָאָרֶץ עַל הַיָּרֵחַ, הוּא גָּדוֹל הַרְבֵּה יוֹתֵר מִן הַצֵּל שֶׁמֵּטִיל הַיָּרֵחַ עַל כַּדּוּר אַרְצֵנוּ בִּשְׁעַת לִקּוּי הַחַמָּה, וְהוּא מִשְׂתָּרֵעַ עַל שֶׁטַח שֶׁל אַלְפֵי קִילוֹמֶטְרִים מְרֻבָּעִים, יוֹצֵא אֵפוֹא, שֶׁעַד אֲשֶׁר נִמְלָט הַיָּרֵחַ מִצִּלּוֹ שֶׁל כַּדּוּר אַרְצֵנוּ – עוֹבְרוֹת שָׁעוֹת רַבּוֹת לְמַדַּי.

בִּשְׁעַת לִקּוּי הַיָּרֵחַ מִתְרַחֵשׁ מַשֶׁהוּ מְעַנְיֵן, שֶׁכְּדַאי לַעֲמוֹד עָלָיו. בְּשָׁעָה שֶׁמִּסְתַּתֵּר הַיָּרֵחַ כֻּלּוֹ בְּצִלּוֹ שֶׁל כַּדּוּר הָאָרֶץ, אֵין הוּא מִתְמַזֵּג כָּלִיל בַּאֲפֵלַת הַשָּׁמַיִם, בַּעֲלֵי עַיִן חַדָּה יְכוֹלִים לְהַבְחִין בְּנָקֵל בְּגוּשׁ עָגֹל, אֲדַמְדַּם־כֵּהֶה, הַמּוֹפִיעַ בְּדִיּוּק בְּאוֹתוֹ מָקוֹם בּו “אָבַד” הַיָּרֵחַ .

בִּימֵי קֶדֶם סָבְרוּ, שֶׁהַיָּרֵחַ נִבְלָע על יְדֵי מִפְלֶצֶת, וּבִשְׁעַת מִלְחַמְתּוֹ הוּא נִפְצַע פְּצָעִים קָשִׁים, וְהַצֶּבַע הָאָדֹם וְהַמַּבְעִית, הַמּוֹפִיעַ עַל פְּנֵי הַיָּרֵחַ, אֵינוֹ אֶלָּא דְָּמוֹ הַשּׁוֹתֵת שֶׁל הַיָּרֵחַ, וּמָה אוֹמְרִים על תּוֹפָעָה זוֹ אַנְשֵׁי הַמַדָּע?

אַנְשֵׁי הַמַּדָּע מַסְבִּירִים אֶת תּוֹפָעַת הַצֶּבַע הָאָדֹם עַל הַיָּרֵחַ בְּדֶרֶךְ זוֹ: בְּשָׁעָה שֶׁנִּמְצָא כַּדּוּר הָאָרֶץ בֵּין הַשֶּׁמֶשׁ וּבֵין הַיָּרֵחַ, הֲרֵי אֵין הוּא מוֹנֵע כָּלִיל אֶת קַרְנֵי אוֹר הַשֶּׁמֶשׁ מִלְּהַגִּיעַ אֶל הַיָּרֵחַ. מַדּוּעַ? כִּי בְּשָׁעָה שֶׁעוֹבְרוֹת קַרְנֵי הַשֶּׁמֶשׁ אֶת מַעֲטֶפֶת הָאֲוִיר, הָאוֹפֶפֶת אֶת כַּדּוּר הָאָרֶץ, הֲרֵי הֵן נִתְקָלוֹת בְּמִלְּיוֹנֵי הַפְּרֻדּוֹת שֶׁל הָאֲוִיר וּמִתְפַּזְּרוֹת. הַחֵלֶק הַכֵּהֶה שֶׁל הַקַּרְנַיִם – וּבְעִקָּר הַצֶּבַע הָאָדֹם־כֵּהֶה – (זִכְרוּ אֶת הַסְּפֶּקְטְרוּם) – מַגִּיעַ אֶל הַיָּרֵחַ וְאוֹר זֶה מָחֳזָר אֲלֵינוּ.

וְעַתָּה מְקַוֶּה אֲנִי, שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁתֶַחֱזוּ אֵי פַעַם בַּלִקוּיִים הַשּׁוֹנִים, תָּבִינוּ בְּדִיּוּק אֶת סִבַּת כָּל הַתּוֹפָעוֹת הַלָּלוּ.

 

פֶּרֶק ו': הַשִּׂיחָה הַבְּטֵלָה שֶׁל כּוֹכְבֵי הַלֶּכֶת    🔗

בִּמְרוֹמֵי הַשָּׁמַיִם, בְּדוּלִים מִשְּׁאָר הַכּוֹכָבִים, מְהַוִּים כּוֹכְבֵי הַלֶּכֶת עַם לְבָדָד יִשְׁכֹּן. בְּעוֹד שֶׁשְּׁאָר הַכּוֹכָבִים נִרְאִים לָנוּ נִצָּבִים וְעוֹמְדִים עַל מְכוֹנָם, חָגִים הַכּוֹכָבִים הַלְּלוּ סְבִיב הַשֶּׁמֶשׁ.

כֵּיוָן שֶׁסִּיַּמְנוּ עַתָּה אֶת סְקִירָתֵנוּ עַל גַּרְמֵי הַשָּׁמַיִם הַקְּרוֹבִים אֲלֵינוּ, יֵשׁ אֶת נַפְשִׁי לְהַצִּיג לִפְנֵיכֶם קְבוּצָה זוֹ. אוּלַי רוֹצִים גַּם אַתֶּם בְּכָךְ: בְּבַקָּשָׁה.

כּוֹכָב – שֶׁקּוֹרְאִים לוֹ מֶרְקוּר

וּבְכֵן, נַתְחִיל מֵהַקָּרוֹב בְּיוֹתֵר אֶל הַשֶּׁמֶשׁ וּנְסַיֵם בָּרָחוֹק בְּיוֹתֵר. לְפִי הַסֶּדֶר יֵשׁ לְהַתְחִיל בַּכּוֹכָב, אֲשֶׁר כִּשְׁמוֹ כֵּן הוּא, הוּא עַצְמוֹ כּוֹכָב וּשְׁמוֹ “כּוֹכָב” וּבְלַעַז יִקָּרֵא מֶרְקוּר. הַשֵּׁנִי נִקְרָא “נֹגַּהּ” וּבְלַעַז וֶנוּס, אַחֲרֵיהֶם הוֹלֵךְ “מַאְדִּים”, כּוֹכָב אָדֹם מִשְּׁאָּר כּוֹכָבִים וּבְלַעַז שְׁמוֹ מַרְס, אַחַר כָּךְ פּוֹגְשִׁים אָנוּ אֶת מַר “צֶדֶק”, הַגָּדוֹל שֶׁבְּכוֹכְבֵי הַלֶּכֶת, הוּא יוּפִּיטֶר בְּלַעַז; “שַׁבְּתַאי”, הַכּוֹכָב בַּעַל טַבַּעַת בַּת מִלְּיוֹנֵי יְרָחִים, וּלְאַחֲרֵיהֶם “אוּרָנוּס”, “נֶפְּטוּן” וּ“פְּלוּטוֹ” הַזְּעִירִים, שֶׁנִּתְגַּלּוּ רַק בַּדּוֹרוֹת הָאַחֲרוֹנִים. נָעִים מְאֹד, הֲלֹא כֵן? גַּם לִי.

כְּפִי שֶׁהִזְכַּרְתִּי לִפְנֵי כֵן חָגָה קְבוּצָה זוֹ סְבִיב הַשֶּׁמֶשׁ, וְעַל דֶּרֶךְ הָאֱמֶת נִתָּן לְהֵאָמֵר, שֶׁהַכּוֹכָבִים הַלְּלוּ בַּטְלָנִים גְמוּרים הֵם. שׁוּם מְלָאכָה לֹא יַעֲשׂוּ. רַק יָחוּגוּ סְבִיב הַשֶּׁמֶשׁ, לְלֹא תַּכְלִית וּלְלֹא תִּכְלָה.

גַּם הַכּוֹכָב שַׁבְּתַאי מִסְתּוֹבֵב הָיָה סְבִיב הַשֶּׁמֶשׁ בְּאֶפֶס מַעֲשֶׂה, עַל כֵּן עָלָה עַל דַּעְתּוֹ לִקְשֹׁר שִׁיחַת רֵעִים עִם יֶתֶר חֲבֵרָיו כּוֹכְבֵי הַלֶּכֶת, וּכְמוֹ שֶׁאוֹמְרִים, לְהַחֲלִיף דֵּעוֹת עִמָּהֶם, לא הִסֵּס הַרְבֵּה, אֶלָּא עָמַד וְשִׁגֵּר הוֹדָעוֹת בְּשָׂפָה הַיְדוּעָה רַק לַכּוֹכָבִים, וּבַהוֹדָעוֹת הַלָּלוּ הוֹעִיד אוֹתָם לְשִׁיחָה וּכְפִי שֶׁנִּתָּן לְשַׁעֵר, שִׂיחָה מְעַנְיֶנֶת.

כֵּיצַד נָפַל לְיָדַי תֹּכֶן אוֹתָהּ שִׂיחָה, לֹא אֲגַלֶּה בְּשׁוּם פָּנִים, מִשּׁוּם שֶׁאֲנִי עָתִיד לְעוֹרֵר רַעַשׁ גָּדוֹל בְּחוּגֵי אַנְשֵׁי הַמַּדָּע. אֲבָל נָכוֹן אָנֹכִי לְתַרְגֵּם לָכֶם אֶת תֹּכֶן הַשִּׂיחָה.

הָאֲסֵפָה נִפְתְּחָה עַל יְדֵי מַר שַׁבְּתַאי, שֶׁיָּשַׁב רֹאשׁ בְּאוֹתָהּ אֲסֵפָה וְאָמַר: “רַבּוֹתַי! נִתְכַּנַּסְנוּ הַיּוֹם כָּאן לְשִׁיחָה חֲשׁוּבָה, אֲשֶׁר מַטְּרָתָהּ הִיא הַחֲלָפַת דֵּעוֹת וּרְשָׁמִים בֵּין חַבְרֵי חוּג כּוֹכְבֵי הַלֶּכֶת. יָדוּע, שֶׁכָּל יְצוּר תַּרְבּוּתִי שׁוֹאֵף לְהַרְחִיב אֶת דַּעְתּוֹ, וְאַף אָנוּ – כֵּיוָן שֶׁחוֹשְׁבִים אָנוּ אֶת עַצְמֵנוּ לִיצוּרִים תַּרְבּוּתִיִּים – חַיָּבִים פַּעַם לְהַחֲלִיף דֵּעוֹת בֵּינֵינוּ, מַטָּרָה שְׁנִיָּה לְהִתְכַּנְּסוּתֵנוּ כָּאן, הִיא: לְהַרְאוֹת לַמִּלְּיוֹנִים הָרַבִּים שֶׁל כּוֹכְבֵי הַשֶּׁבֶת, שֶׁאֶצְלֵנוּ – חוּג כּוֹכְבֵי הַלֶּכֶת – שׂוֹרְרִים קִשְׁרֵי תַרְבּוּת סְדִירִים וּמְטֻפָּחִים כַּהֲלָכָה. גָּמַרְתִַּי”

שַׁבְּתַאי

עַל אַף סִיּוּמוֹ הַבִּלְתִּי מֻצְלָח שֶׁל הַנְּאוּם מוֹחֲאִים כָּל הַכּוֹכָבִים כַּף. נִרְאֶה, שֶׁהַטַּבַּעַת הַסַּסְגּוֹנִית הִקְסִימָה מַמָּשׁ אֶת שְׁאָר הַכּוֹכָבִים, וּבְיִחוּד אֶת הַכּוֹכָבִים הַקְּטַנִּים, לְאַחַר סַעֲרַת תְּשׁוּאוֹת מְמֻשֶּׁכֶת אוֹמֶר שַׁבְּתַאי:

“וְעַתָּה, נִגָּשִׁים אָנוּ לְגוּפוֹ שֶׁל עִנְיָן. אֲנִי מִתְכַּבֵּד בָּזֶה לְהַזְמִין אֶל הַמִּקְרוֹפוֹן אֶת הַכּוֹכָב הַמְפֻרְסָם, רֵעָהּ הַנֶּאֱמָן בְּיוֹתֵר שֶׁל מַלְכָּתֵנוּ הַשֶּׁמֶשׁ, הֲלֹא הוּא “כּוֹכָב”. וְאֵלּוּ שֶׁאֵינָם דּוֹבְרִים עִבְרִית – “מֶרְקוּר” יִקְרְאוּ לוֹ. מַר מֶרְקוּר, בְּבַקָשָׁה!”.

תְּשוּאוֹת סוֹעֲרוֹת בְּיוֹתֵר פּוֹרְצוֹת; אֶל הַבָּמָה עוֹלֶה “כּוֹכָב”. “כּוֹכָב” זֶה הוּא צָנוּם בְּיוֹתֵר. נִרְאֶה, שֶׁאֵין הַשֶּׁמֶשׁ מְחַבֶּבֶת גְבַרְתָּנִים בְּקִרְבָתָהּ. לְפִי הַעֲרָכָה מִן הַיָּצִיעַ. הֲרֵי אֶפְשָׁר לְהַעֲרִיךְ אֶת “כּוֹכָב” כְּקָטָן פִּי חֲמִשָּׁה־עָשָׂר מִכַּדּוּר אַרְצֵנוּ. כֵּן נִתָּן לְהַבְחִין בּכּוֹכָב שֶׁהוּא קֵרֵחַ לַחֲלוּטִין, הַיְנוּ, אֵין כָּל אַוִירָה סְבִיבוֹ, בִּגְלַל קָטְנוֹ – קָטָן גַם כֹּחַ מְשִׁיכָתוֹ, וְלָכֵן אֵין הוּא מְסֻגָּל לְהַחֲזִיק סְבִיבוֹ אֲוִיר, תְּשוּאוֹתָיו הַסּוֹעֲרוֹת שֶׁל הַקָּהָל נְמוֹגוֹת וְהוֹלְכוֹת, וְ“כוֹכָב” פּוֹתֵחַ פִּיו וְאוֹמֵר:

"אֲנִי מוֹדֶה לקָּהָל הַנִּכְבָּד עַל הַתְּשׁוּאוֹת הָרָמוֹת שֶׁהֻשְׁמְעוּ לִכְבוֹדִי, אִם כִּי אֵין אֲנִי סָבוּר שֶׁרָאוּי אֲנִי לְכָל הַכָּבוֹד הַזֶּה. אָמְנָם, אֲנִי רֵעָהּ הַצָּנוּעַ שֶׁל הַשֶּׁמֶשׁ וַאֲנִי גֶאֶה וּמְאֻשָׁר עַל כָּךְ. אֲבָל מֶרְחַקִּי מִן הַשֶּׁמֶשׁ מִשְׁתַּנֶּה מִן הַקָּצֶה אֶל הַקָּצֶה בְּמֶשֶׁךְ זְמַן קָצָר מאֹד, וַאֲנִי נָכוֹן לְהַדְגִים זֹאת. דַּמּוּ לְעַצְמְכֶם, שֶׁאֲנִי עוֹמֵד בִּתְקוּפָה מְסֻיֶּמֶת קָרוֹב אֶל הַשֶּׁמֶשׁ, כְּדֵי מֶרְחַק 46 מִלְּיוֹן קִילוֹמֶטֶר. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה נִשְׂרָף אֲנִי מֵהַחֹם הָרַב שָׁמַשְׁפִיעָה עָלַי הַשֶּׁמֶשׁ. אוּלָם בְּמֶשֶׁךְ תְּקוּפָה שֶל 44 יוֹם בִּלְבַד מִתְרַחֵק אֲנִי מִן הַשֶּׁמֶשׁ מֶרְחָק עָצוּם, כְּדֵי 70 מִלְּיוֹן קילוֹמֶטֶר, הַיְנוּ בְּמֶשֶׁך 44 יְמֵי מַסָּע אֵלּוּ עוֹבֵר אֲנִי לְמַעְלָה מ־770,000 קִילוֹמֶטֶר לְיוֹם. זוֹהִי מְהִירוּת עֲצוּמָה. אִם כִּי – וְזֹאת מֻכְרָח אֲנִי לְהוֹדוֹת – גַּם בַּמֶּרְחָק הָרַב בְּיוֹתֵר מִן הַשֶּׁמֶשׁ קָרוֹב אָנֹכִי אֵלֶיהָ מִכָּל כּוֹכָב לֶכֶת אַחֵר, אוּלַי מִלְבַד אֶחָד מֵאוֹתָם תִּינוֹקוֹת־כּוֹכָבִים, שֶׁאֵין לְהִתְחַשֵׁב בָּהֶם, כַּמוּבָן.

"מִשְׁתַּדֵּל אָנֹכִי בְּכָל כֹּחִי לְהִסָּתֵר מֵעֵינֵי בְּנֵי הָאָדָם, הַלָּלוּ תּוֹקְעִים בִּי אֶת מִשְׁקְפוֹתֵיהֶם הַקְרוּיוֹת טֶלֶסְקוֹפִּים, וְהֵם שׁוֹאֲפִים לִתְהוֹת עַל קַנְקַנִּי, הַשֶּׁמֶשׁ מְסַיַּעַת לִי בִּפְעֻלָה זוֹ שֶׁל הַהִסְתַּתְּרוּת מעֵינֵיהֶם הָרְעֵבוֹת שֶׁל אוֹתָם בְּנֵי אָדָם, הִיא מְאִירָה עָלַי בְּאוֹר חָזָק בְּיוֹתֵר, עַד שֶׁאֵין אוֹתָם יְצוּרִים סַקְרָנִיּים, הַשׁוֹכְנִים עַל כַּדּוּר הָאָרֶץ יְכוֹלִים לִרְאוֹתֵנִי.

“אֲנִי רוֹאֶה בִּפְעֻלַּת הִסְתַּתְּרוּת זוֹ מֵעֵינֵי בְּנֵי הָאָדָם דָּבָר בַּעַל חֲשִׁיבוּת יוֹצֵאת מִן הַכְּלָל, כִּי עָלֵינוּ לִזְכֹּר שֶׁאַחַד הַדְּבָרִים הַחֲשׁוּבִים בְּיוֹתֵר לְגַבֵּי צְבָא הַשָּׁמַיִם הוּא פְעֻלַת הַהִסְתַּתְּרוּת מֵעֵין הָאָדָם. כֵּיוָן שֶׁקָּרוֹב אֲנִי כָּל כָּךְ לַשֶּׁמֶשׁ, הֲרֵי אֲנִי שׁוֹקֵעַ מִיָד עִם שְׁקִיעַת הַשֶּׁמֶשׁ, וְלָכֵן אֶפְשָׁר לִרְאוֹת אוֹתִי עַל פְּנֵי כַּדּוּר הָאָרֶץ רַק לִזְמַן קָצָר וּבְיָמִים מֻעָטִים בְּמֶשֶׁךְ הַשָּׁנָה. מֵעַל לְכַדּוּר הָאָרֶץ אֶפְשָׁר לִרְאוֹתְנִי, אֵפוֹא כְּכוֹכָב בֹּקֶר זְמַן קָצָר לִפְנֵי זְרִיחַת הַשֶּׁמֶשׁ, אוֹ כְּכוֹכָב עֶרֶב זְמַן קָצָר לִפְנֵי שְׁקִיעָתָהּ. לָכֵן מַצְלִיחַ אֲנִי לְהִסְתַּתֵּר מֵעֵין אוֹתָם בְּנֵי אָדָם בְּתִשְׁעָה מִתּוֹךְ עֲשָׂרָה יָמִים, דְּהַיְנוּ, בְּמֶשֶׁךְ חֹדֶשׁ מִסֻגָּלִים בְּנֵי אָדָם לְהִסְתַּכֵּל בִּי שְׁלשָׁה יָמִים בִּלְבַד, וַאֲנִי שׁוֹאֵל אֶתְכֶם: הַאֵין זֶה הֶשֵּׂג נִכְבָּד?” קָרָא “כּוֹכָב” בְּהִתְלַהֲבוּת רַבָּה.

רַחַשׁ הַסְכָּמָה עָבַר בֵּין הַנֶּאֱסָפִים, הַכֹּל חִיְּכו לְשֵמַע נְאוּמוֹ הַמֻּצְלָח שֶל “כּוֹכָב” הַקָּטָן. הַלָּה מָחָה אֶת זֵעָתוֹ וְהִמְשִׁיךְ:

“אוּלָם זוֹ רָעָה חוֹלָה, שֶׁבְּמֶשֶׁךְ הַיָּמִים הַמֻעָטִים, שֶׁבָּהֶם נִתֶּנֶת לאוֹתָם עֲלוּבִים הָאֶפְשָׁרוֹת לְהִסְתַּכֵּל בִּי, הֵם מִשְׁתַּדְּלִים לְגַלּוֹת אֶת סוֹדוֹתַי”.

"הֵם יוֹדְעִים, לְמָשָׁל, שֶׁאֵין אֲנִי מִסְתּוֹבֵב סְבִיב צִירִי, וְזֹאת בִּגְלַל הַכְּתָמִים הָרַבִּים הַמְצוּיִים עַל פָּנַי. אוֹתָם יְצוּרִים עֲרוּמִים הִשְׁתַּמְשׁוּ בְּמִשְׁקְפוֹתֵיהֶם וְרָאוּ שֶׁהַכְּתָמִים הַנִּמְצָאִים עַל פָּנַי אֵינָם זָזִים מִמְּקוֹמָם. מִכָּךְ הִסִּיקוּ, שֶׁאֵין אֲנִי מִסְתּוֹבֵב סְבִיב צִירִי.

“וְעוֹד תַּגְלִית הֶעֱלוּ בְּחַכָּתָם, הֵם הִסִּיקוּ, שֶׁמֵּחֲמַת הַחֹם הַנּוֹרָא הַשּׂוֹרֵר עָלַי, אֵין לִמְצֹא עָלַי יְצוּרִים מְטֻפָּשִׁים, הַקּוֹרְאִים לְעצְמָם “בְּנֵי אָדָם”. וְכִי מִי צָרִיךְ אוֹתָם? גַּם הֵם חֲסֵרִים לִי?”

צְחוֹק נִשְׁמָע בָּאוּלָם וְ“כוֹכָב” מַמְשִׁיךְ:

"סוֹד נוֹסָף גִלּוּ הַלָּלוּ, וְהוּא: הַזְּמַן בּוֹ אֲנִי מְבַצֵּעַ סִבּוּב מָלֵא סְבִיב מַלְכָּתֵנוּ הַשֶּׁמֶשׁ, שֶׁהוּא 88 יוֹם לְפִי הַמֻּשָּׂגִים שֶׁלָּהֶם. אֲבָל זֶה, בֵּינֵינוּ לְבֵין עַצְּמֵנוּ, הֲבֵל הֲבָלִים.

"אוּלָם אַחַת הַתַּגְלִיוֹת הַחֲשׁוּבוֹת שֶׁגִּלּוּ בִּי אוֹתָם בְּכוֹרֵי־שָׂטָן הִיא, שצוּרָתִי מִשְׁתַּנָּה כְּצוּרָת יָרֵחַ, דְּהַיְנוּ, אֲנִי נִרְאֶה עַל פְּנֵי כַּדּוּר הָאָרֶץ בְּצוּרוֹת מִצּוּרוֹת שוֹנוֹת, לְמִן צוּרַת סַהֲרוֹן דַּק וְעַד לְצוּרַת עִגּוּל, הַמֵּאִיר בִּמְלֹאוֹ. מִכָּאן הִסִּיקוּ, שֶׁאֵין אֲנִי בּוֹעֵר וְאֵין לִי אוֹר מִשֶּׁלִי, אֶלָּא שֶׁהָאוֹר שֶׁהֵם רוֹאִים עָלַי, אֵינוֹ אֶלָּא אוֹר הַמָּחֳזָר מִן הַשָּׁמֶשׁ.

“בְּסִכּוּם אֶפְשָׁר לְצַיֵּן, שֶׁשְּׁלַל הַתַּגְלִיוֹת שֶׁל בְּנֵי הָאָדָם הוּא זָעוּם לְמַדַּי, אַךְ מִי יוֹדֵעַ, מַה יֵּלֶד יוֹם? יִתָּכֵן שֶׁהַלָּלוּ יַמְצִיאוּ תַּכְסִיסִים חֲדָשִׁים לְגִלּוּי סוֹדוֹתַי, וְרוֹצֶה אֲנִי בְּהִזְדַּמְּנוּת זוֹ לְהַזְהִיר אֶת בְּנֵי הָאָדָם, שֶׁלֹא יָעֵזּוּ לָגֶשֶׁת אֵלַי, יָדוּע, שֶׁאֵין אֲנִי מִסְתּוֹבֵב סְבִיב צִירִי. לְכֵן מֻפְנִים פָּנַי לְעוֹלָם אֶל מוּל הַשֶּׁמֶשׁ וְהַחֹם אֶצְלִי הוּא אָיֹם וְנוֹרָא. כָּאן, רַבּוֹתַי” – קוֹרֵא כּוֹכָב בְּהִתְלַהֲבוּת וּמוֹרֶה עַל קֻרְקְבָנוֹ – “חַם מְאד”.

הַקָּהָל פּוֹרֵץ בִּצְחוֹק מַחֲרִישׁ אָזְנַיִם, אֲבָל “כּוֹכָב” אֵינוֹ נָבוֹךְ וּמַמְשִׁיךְ:

“אֵין זֶה צְחוֹק כָּל עִקָּר, רַבּוֹתַי! אַרְבַּע מֵאוֹת מַעֲלוֹת חֹם אֵינָן מַצְחִיקוֹת כְּלָל, גַּם בַּיָּמִים הַקָּרִים בְּיוֹתֵר חַם מְאֹד אֶצְלִי, וְכָל יְצוּר מִן הַיְצוּרִים הַלָּלוּ שֶׁיָּעֵז לִקְרֹב אֵלַי, תִּשְׁלֹקֶת נָאָה מְזֻמֶּנֶת לוֹ. רְאוּ, הִזְהַרְתִּיכֶם!” סִיֵּם “כּוֹכָב” אֶת נְאוּמוֹ וְיָרַד מִן הַבָּמָה.

תְּשׁוּאוֹת רָמוֹת נִשְׁמְעוּ בְּרַחֲבֵי הָאוּלָם. הַכֹּל הֵרִיעוּ לָכּוֹכָב הַקָּטָן וְהָאַמִּיץ. יוֹשֵׁב רֹאשׁ הָאֲסֵפָה, שַׁבְּתַאי, הִקִּישׁ בְּפַטִּישׁוֹ וְהִרְגִּיעַ אֶת הַקָּהָל. הוּא אָמַר:

“אֲנִי מוֹדֶה לַנּוֹאֵם הַנִכְבָּד “כּוֹכָב” על הַנְּאוּם הַחַם שֶׁשָּׁמַעְנוּ עַתָּה. יֵשׁ לְשַׁבֵּחַ אֶת כִּשְׁרוֹנוֹ הַבּוֹלֵט שֶׁל מַר מֶרְקוּר, נִרְאֶה, שֶׁאֶת הַלַּהַט וְהַהִתְלַהֲבוּת הָרַבָּה יָרַשׁ מֵאִמּוֹ הוֹרָתוֹ, הֲלֹא הִיא מַלְכָּתֵנוּ הַשֶׁמֶשׁ. וְעַתָּה נַאֲזִין לְהַרְצָאָתָהּ שֶׁל חֲבֶרְתֵּנוּ נֹגַהּ, שֶׁגַּם הִיא נִמְצֵאת לֹא רָחוֹק מִן הַשֶּׁמֶשׁ, חֲבֵרָה נֹגַהּ. בְּבַקָּשָׁה!”

גַּם הַחֲבֵרָה נֹגַהּ נִתְכַּבְּדָה בִּתְשׁוּאוֹת רָמוֹת. הַחֲבֵרָה נֹגַהּ – כִּשְׁמָה כֵּן הִיא: כֻּלָּהּ נוֹגַהַת וְזוֹהֶרֶת בְּאוֹר בָּהִיר עַד מְאֹד, כָּאן עַל פְּנֵי כַּדּוּר הָאָרֶץ הִיא נִרְאֵית הַכּוֹכָב הַבָּהִיר בְּיוֹתֵר, עַל אַף קִרְבָתָה אֶל הַשֶּׁמֶשׁ. וְלוּלֵא הָיְתָה קְרוֹבָה כָּל כָּךְ אֶל הַשֶּׁמֶשׁ, הָיָה אוֹרָה מְסַנְוֵר אֶת עֵינֵינוּ. מָרַת נֹגַהּ מִתְקַדֶּמֶת אֶל הַבָּמָה, וְכֻלָּהּ אוֹמֶרֶת הוֹד וְהָדָר. גְלִימַת הֶעָבִים הַבְּהִירָה שֶׁהִיא עוֹטָה, מְשָׁוָּה לָהּ חֵן מְיֻחָד. הִיא פּוֹתַחַת אֶת דְּבָרֶיהָ בְּקוֹל שָׁקֵט וּמְאֻפָּק:

“אֵין אֲנִי סְבוּרָה, כַּחֲבֵרִי שֶׁקָּדַם לִי, מַר כּוֹכָב, שֶׁלְּשֵׁם הַסְתָּרַת סוֹדוֹת מִבְּנֵי אָדָם יֵשׁ צֹרֶךְ לְהִסְתַּתֵּר וּלְהֵחָבֵא בְּחָסוּת קָרְנֵי הַשֶּׁמֶשׁ. אֵין צֹרֶךְ לְהַחֲנִיף כָּל כָּךְ לָשֶּׁמֶשׁ וּלְחַזֵּר אַחֲרֶיהָ וְלִשְׁכֹּן מֵאֲחוֹרֵי סִנּוֹרָהּ. אֵין אָנוּ תִּינוֹקוֹת, כְּפִי שֶׁסָּבוּר מַר כּוֹכָב”.

“אֲנִי מוֹחֶה עַל הָעֶלְבּוֹן!” קָרָא “כּוֹכָב” בְּחֵמָה שְׁפוּכָה. אֲבָל נֹגַהּ לֹא שָׂמָה לִבָּה לִ״כוֹכָב״ וְהִמְשִׁיכָה בְּקוֹל שָׁלֵו: "לעֻמַּת זֹאת יֵש וָיֵשׁ אֶמְצָעִים אֲחֵרִים לְהַסְתִּיר אֶת הַסּוֹדוֹת שֶׁלָּנוּ מֵעֵינֵי בְּנֵי אָדָם. רְאוּ, לְמָשָׁל, אֶת גְּלִימַת הָעֲנָנִים שֶׁלִּי, אֵין הִיא מְגַלָּה שׁוּם דָּבָר, וְאוֹתָם בְּנֵי אָדָם נְבוֹכִים וְאֵינָם יוֹדְעִים מַה לַּעֲשׂוֹת. הֵם רַק מְשַׁעֲרִים עַל אוֹדוֹתַי הַשְׁעָרוֹת שֶׁל הֶבֶל.

נֹגַהּ – הִיא אַיֶּלֶת הַשַּׁחַר וְגַם וֶנוס

"הֵם מְשַׁעֲרִים, שֶׁיֵּשׁ עַל פָּנַי מַיִם, וְכֵן הֵם חוֹשְׁבִים, שָׁגְּלִימַת הֶעָבִים עוֹצֶרֶת אֶת קָרְנֵי הַשֶּׁמֶשׁ הַלּוֹהֲטוֹת מִלְּחַמֵּם אוֹתִי, וְלָכֵן נְמוּכָה שָׁם הַטֶּמְפֶּרָטוּרָה וְהִיא מַגִיעָה לְאוֹתוֹ גֹּבַהּ אֵלָיו מַגִּיעָה הַטֶּמְפֶּרָטוּרָה בָּאֲזוֹרִים הַחַמִים שֶׁעַל פְּנֵי כַּדּוּר הָאָרֶץ. וְאִלּוּ הַקֹּטֶר שֶׁלִּי מַגִּיעַ, לְדִבְרֵיהֶם, לִכְדֵי 12400 קילוֹמֶטְרִים. כָּאן יֵשׁ לְצַיֵּן, שֶׁהֵם קָלְעוּ בְּמִקְצָת לַמַּטָּרָה.

"אֲבָל לְעֻמַּת זֹאת אֵין הֵם יוֹדְעִים, מַה גָּדְלוֹ שֶׁל גּוּפִי, כִּי גְלִימָת הָעֲנָנִים מַסְתִּירָה אוֹתִי יָפֶה וְאֵינָהּ מַרְשָׁה לָהֶם לְהִסְתַּכֵּל בְּגוּפִי, אֵין הֵם יוֹדְעִים, אִם נִמְצָאִים עָלַי בְּנֵי אָדָם, צְמָחִים אוֹ חַיּוֹת. מִכֵּיוָן שֶׁהַטֶּמְפֶּרָטוּרָה שֶׁלִּי דּוֹמָה לְזוֹ שֶׁלָּהֶם, הֵם מְשְׁעֲרִים שֶׁיִשׁ עָלַי בְּנֵי אָדָם

"מוּבָן, שֶׁאֵין בְּדַעְתִּי לְגַלּוֹת מַה נָּכוֹן וּמָה אֵינוֹ נָכוֹן בְּהַשְׁעָרוֹתֵיהֶם שֶׁל בְּנֵי הָאָדָם. זֹאת אֶעֱשֶׂה בִּישִׁיבָה סְגוּרָה שֶׁל מוֹעֶצֶת כּוֹכְבֵי הַלֶכֶת. אֲבָל בְּסִיוּם הַרְצָאָתִי בִּרְצוֹנִי לַחֲזֹר וּלְהַדְגִּישׁ, שֶׁאֵין בְּנֵי אָדָם יוֹדְעִים עָלַי הַרְבֵּה, וְנִדְמֶה לִי, שֶׁהֶשֵּׂגַי אֵינָם נוֹפְלִים מֵאֶלֶּה שֶׁל “כּוֹכָב”.

“בְּנֵי הָאָדָם אָמְנָם מַחֲנִיפִים לִי וְקוֹרְאִים לִי אַיֶּלֶת הַשָּׁחַר, אֲבָל אֲנִי מַבְטִיחֲתְכֶם, שֶׁאֵין זֶה מַשְׁפִּיעַ עָלַי בִּמְאוּמָה, וַאֲנִי מַסְתִּירָה אֶת עַצְמִי יָפֶה מֵעֵינֵי בְּנֵי הָאָדָם”.

תְּשׁוּאוֹת מְמֻשָּׁכוֹת נִשְׁמָעוֹת, וּמָרַת נֹגַהּ קָדָּה קִידָה בְּעַנְוַת חֵן וְיוֹרֶדֶת מֶעַל הַבָּמָה. הַיּוֹשֵׁב־רֹאשׁ שַׁבְּתַאי נוֹטֵל אֶת רְשׁוּת הַדִּבּוּר וְאוֹמֵר:

“הַרְצָאָתָהּ רַבַּת הַחֵן וְהָאֲצִילוּת שֶׁל מָרַת נֹגַהּ לָקְחָה אֶת לִבִּי, וַאֲנִי מְקַוֶּה שֶׁגַּם יֶתֶר הַחֲבֵרִים נֶהֱנוּ כָּמוֹנִי, בְּטֶרֶם נִגַּשׁ לַנּוֹאֵם הַבָּא בִּרְצוֹנִי לְהָעִיר הֶעָרָה קְצָרָה. כַּיָּדוּעַ לָכֶם מַגִּיעַ עַתָּה תוֹרוֹ שֶׁל כַּדּוּר הָאָרֶץ, אֲשֶׁר מַרְאֵהוּ נֶחְמָד עַד מְאֹד, אֲבָל יֵשׁ לוֹ לְכַּדּוּר זֶה חִסָּרוֹן חָמוּר: יֵשׁ בּוֹ בְּנֵי אָדָם, הַשׁוֹאֲפִים לַחֲקֹר אֶת צְפוּנוֹתֵינוּ, וְלָכֵן לֹא שָׁלַחְתִּי לוֹ הַזְמָנָה לִוְעִידָה חֲשׁוּבָה זוֹ. נַעֲבֹר עַתָּה לנּוֹאֵם הַשְּׁלִישִׁי, הֲלֹא הוּא הַמַּאֲדִּים, לַצִירִים שֶׁאֵינָם מְבִינִים עִבְרִית אֹמַר כִּי יִקָּרֵא מַרְס”.

מַאְדִּים - הַנִּקְרָא מַרְס

הַקָּהָל כִּבֵּד אַף אֶת מַאְדִּים בִּתְשׁוּאוֹת רָמוֹת…

מַאְדִּים הוּא כּוֹכָב בַּיְשָׁנִי מְאֹד וְצָנוּעַ. כָּל שָׁעָה שֶׁהוּא מוֹפִיעַ בְּצִבּוּר, הוּא מַסְמִיק כְּעַגְבָנִיָּה. לֹא יִפָּלֵא, אֵפוֹא, שֶׁהוּא עוֹלֶה עַל הַבָּמָה מְבֻיָּשׁ בְּיוֹתֵר, וְכֻלּוֹ סֹמֶק. הַמַּאְדִּים פּוֹתֵחַ בִּנְאוּמוֹ וְאוֹמֵר:

"רַבּוֹתַי הַנִּכְבָּדִים מְאֹד! לְכָבוֹד גָדוֹל יֵחָשֵׁב לִי לָבוֹא בְּסוֹד גְדוֹלִים וְנִכְבָּדִים כְּמַר שַׁבְּתַאי שְׁלָּנוּ, הַיּוֹשֵׁב־ראשׁ, מַר צֶדֶק, מָרַת נֹגַהּ, מַר “כּוֹכָב” וְיֶתֶר הָאֲדוֹנִים הַנִּמְצָאִים כָּאן בָּאוּלָם הַזֶּה. אֵינֶנִּי רוֹצֶה לְהַרְבּוֹת בִּמְלִיצוֹת, כִּשְׁלוֹנוֹת אוֹ נִצְחוֹנוֹת שֶׁלִּי. בִּרְצוֹנִי רַק לְהַצְּיג לִפְנֵיכֶם אֶת הָעֻבְדּוֹת, בְּלֹא כַּחַל וּשְׂרָק.

“בְּנֵי אָדָם עַל פְּנֵי כַּדּוּר הָאָרֶץ שׁוֹאֲפִים מְאֹד לְהַגִּיעַ אֵלַי. דָּבָר זֶה נִתָּן לִרְאוֹתוֹ בְּסִפְרֵיהֶם, בָּהֶם הֵם מְתָאֲרִים בְּדִמְיוֹנָם כְּאִלּו כְּבָר בִּקְרוּ עַל פָּנַי. בְּשָׁעָה שֶׁהֵם מִסְתַּכְּלִים בִּי מִבַּעַד לַטֶּלֶסְקוֹפּ, הֵם רוֹאִים חֲלָקִים בְּהִירִים וַחֲלָקִים כֵּהִים, אַנְשֵׁי הַמַּדָּע שֶׁלָּהֶם סְבוּרִים, שֶׁכְּתָמִים אֵלּוּ מְסַמְּנִים אֶת הַיָּמִּים וְהַיַּבָּשׁוֹת שֶׁעַל פָּנַי.”

“הַתּוֹכְנִים שֶׁעַל פְּנֵי כַּדּוּר הָאָרֶץ מָצְאוּ עוֹד סִימָנִים, הַנּוֹתְנִים מָקוֹם לַסְּבָרָה שֶׁיֵּשׁ חַיִּים עַל פְָּנַי. בִּימוֹת הַחֹרֶף נִרְאוֹת כִּפּוֹת לְבָנוֹת מִסָּבִיב לַקְּטָבִים שֶׁלִּי. זאֹת תָּפְסוּ גַּם בְּנֵי הָאָדָם בְּעַדְשׁוֹת הַטֶלֶסְקוֹפִּים שלָּהֶם, כְּתָמִים אֵלּוּ נִרְאִים בְּעֵינֵיהֶם כִּשְׂדוֹת קֶרַח. הַשְׁעָרָתָם זוֹ מִחַזֶּקֶת אֶת הָעֻבְדָּה, שְׁשְּׂדוֹת הַקֶּרַח נֶעֱלָמִים בַּקַּיִץ”.

"בְּנֵי אָדָם גַּם הִבְחִינוּ, שֶׁעַל פָּנַי עוֹבְרִים קָוִּים רַבִּים לְאָרְכָּם וּלְרָחְבָּם. יֵשׁ מֵהֶם הַסְּבוּרִים, שֶׁהַקָּוִּים הַלָּלוּ הֵם תַּעְתּוּעֵי רְאִיָּה. אוּלָם יֵשׁ בֵּינֵיהֶם הַסּוֹבְרִים, שֶׁאֵלּוּ הֵם תְּעֲלוֹת מַיִם, שֶׁיָּצְרוּ אַנְשֵׁי הַמַאְדִּים הַגָּרִים עָלַי, כְּדֵי לְהַעֲבִיר מַיִם מִמָּקוֹם לְמָקוֹם. הֵם סְבוּרִים, שֶׁרַק חֲמִישִׁית מִשִּׁטְחִי מְכֻסֶּה מַיִם וְהַיֶּתֶר הוּא יַבָּשָׁה, וְלָכֵן קַיָּם חֹסֶר מַיִם גָּדוֹל עַל פָּנַי.

“וְיֵשׁ עוֹד סִבָּה, לְדִבְרֵיהֶם, לְחֹסֶר הַמַּיִם הַשּׂוֹרֵר אֶצְלִי, הֵם אוֹמְרִים, שֶׁכֹּח הַמְּשִׁיכָה שֶׁלִי קָטָן, וְלָכֵן אֵינֶנִּי מְסֻגָּל לְהַחֲזִיק בַּמַיִם וְהֵם מִתְנַדְּפִים, וּלְבַסּוֹף, אֵין הֵם מִתְבַּיְּשָׁים לוֹמַר בְּפֶה מָלֵא, שֶׁרֹב שִׁטְחִי הוּא מִדְבַּר שְׁמָמָה”. הִפְטִיר מַאְדִּים כְּשֶׁהוּא אָדֹם מִכַּעַס.

פֹּה הִתְעָרְבָה נֹגַהּ בִּקְרִיאַת בֵּינַיִים; “מָה הַפֶּלֶא שְׁמוֹצִיאִים עַל פְּנֵי כַּדּוּר הָאָרֶץ אֶת דִּבָּתְךָ רָעָה? שוֹטֶה כָּמוֹךָ רָאוּי לכָךְ. הָיָה לְךָ לְהִתְכַּסּוֹת כָּמוֹנִי בְּשִׁכְבַת עֲנָנִים, אָז לֹא הָיוּ אוֹתָם תּוֹכְנִים מְטֻפָּשִׁים מְדַבְּרִים עָלֶיךָ, מֵאַחַר שֶׁגִּלִּיתָ אֶת עַצְמְךָ יֶתֶר עַל הַמִּדָּה הֵם עֲלוּלִים לְהַגִּיעַ אֵלֵיךָ אֵי פַעַם”.

“אֵין עֵינִי צָרָה בָּהֶם”, הִצְהִיר מַאְדִּים בְּקוֹלוֹ הֶעָמֹק. “אַדְּרַבָּה, יָבוֹאוּ נָא וִייַשְּׁבוּ אֶת אַדְמָתִי. לוּא רָאֲתָה מָרַת נֹגַהּ הָאֲצִילָה וְהַמִּתְרַבְרֶבֶת אֶת הֶשֵּׂגֵי בְּנֵי הָאָדָם עַל פְּנֵי כַּדּוּר הָאָרֶץ, אוֹ אָז הֶחֱרִישָׁה; לוּא רָאֲתָה כֵּיצַד הָפְכוּ מִדְבְּרוֹת שְׁמָמָה לְאֶרֶץ נוֹשֶׁבֶת, כִּי אָז הִזְמִינָה אוֹתָם גַּם הִיא לָבוֹא אֵלֶיהָ. לֹא, מָרַת נֹגַהּ, אֵינֶנִּי מִתְנַגֵּד כְּלָל שְׁיָּבוֹאוּ בְּנֵי אָדָם אֵלַי וִייַשְּׁבוּ אֶת אַדְמָתִי”.

“סְתֹם פִּיךָ, כְּסִיל־כּוֹכָב שֶׁכְּמוֹתְךָ!” צָרַח “כּוֹכָב”. “הֲרֵי אַתָּה מְדַבֵּר הֲבָלִים, שֶׁאֵין הַדַּעַת סוֹבַלְתָּם. לָתֵת לְאוֹתָם טְמֵאִים לָבוֹא אֵלֵינו? לֹא, לְעוֹלָם לֹא. בּוּז לִבְנֵי הָאָדָם! בּוּז לַמַּאְדִּים!”

“בּוּז! בּוּז!” צָרְחוּ יֶתֶר הַנּוֹכְחִים בְּקוֹל גָדוֹל.

מַאְדִּים הַמִּסְכֵּן לֹא שִׁעֵר כְּלָל, שֶׁדְּבָרָיו יְעוֹררוּ מְהוּמָה גְּדוֹלָה כָּזֹאת, עַל כֵּן מִהֵר וְיָרַד מִדּוּכַן הַנּוֹאֲמִים, אֲפִלּוּ שַׁבְּתַאי הָיָה נִרְגָּשׁ בְּיוֹתֵר. הוּא חָשַׁשׁ שֶׁמָּא תִּתְפּוֹצֵץ הַוְּעִידָה בִּגְלַל חִלּוּקֵי הַדֵּעוֹת הַחֲרִיפִים, לָכֵן אָמַר:

“אֲנִי מִצְטַעֵר מְאֹד, רַבּוֹתַי, עַל הַתַּקְרִית הַמְצַעֶרֶת שֶׁאֵרְעָה עַתָּה, נִרְאֶה, שֶׁמְּקוֹרָהּ שֶׁל תַּקְרִית זוֹ בְּאִי הֲבָנָה מְצַעֶרֶת, שֶׁתְּסֻלַּק – כָּךְ מְקַוֶּה אָנֹכִי – בַּיְשִׁיבָה הַבָּאָה. אֲנִי מְבַקֵּשׁ מֵאֵת חַבְרֵי הַוְּעִידָה לֹא לָתֵת פֻּרְקָן יֶתֵר לְרִגְשׁוֹתֵיהֶם וּלְהַאֲזִין בְּסוֹבְלָנוּת לְדִבְרֵי הַזּוּלַת. הַאִם יֵשׁ לָאָדוֹן מַאְדִּים לְהוֹסִיף מַשֶּׁהוּ עַל דְּבָרָיו?” שָׁאַל שַׁבְּתַאי, כְּשֶׁהוּא פּוֹנֶה אֶל מַאְדִּים שֶׁהִתְיַשֵּׁב בִּקְצֵה הָאוּלָם, מְכֻנָּס בְּתוֹךְ עַצְמוֹ.

“כֵּן אֲדוֹנִי, הַיוֹשֵׁב־רֹאשׁ”, עָנָה מַר מַאְדִּים בְּנִימוּס. "בִּרְצוֹנִי לְהוֹסִיף, שֶׁהַיְמָמָה שֶׁלִּי נִמְשֶׁכֶת בְּמַחֲצִית שָׁעָה יוֹתֵר מִן הַיְמָמָה שֶׁל חֲבֵרִי, כַּדּוּר הָאָרֶץ. וְאִלּוּ שְׁנָתִי, הַיְנוּ הַתְּקוּפָה בָּהּ מַקִּיף אֲנִי אֶת הַשֶּׁמֶשׁ – הִיא אַרֻכָּה פִּי שְׁנַיִם מְזּוֹ שֶׁל כַּדּוּר הָאָרֶץ.

“לְבַסּוֹף בִּרְצוֹנִי לְהוֹדִיעַ, שֶׁיֵּשׁ לִי יִתְרוֹן שֶׁאֵין הַנּוֹאֲמִים הַקּוֹדְמִים יְכוֹלִים לְהִתְגָּאוֹת בּוֹ. כַּוָּנָתִי לִשְׁנֵי הַיְרָחִים הַמַּקִּיפִים אוֹתִי, בַּאֲחָדִים מִלֵּילוֹתַי אֶפְשָׁר לַחֲזוֹת בִּשְׁנֵי יְרָחִים נֶחְמָדִים”, סִיֵּם מאְדִּים אֶת נְאוּמוֹ.

הַדְּבָרִים נִתְקַבְּלוּ בִּשְׁתִיקָה גְּמוּרָה. בְּלִבָּם לָעֲגוּ אֲחָדִים מִן הַנֶּאֱסָפִים לְמַאְדִים וְלַיִּתְרוֹן שֶׁלּוֹ. אֲבָל הַלָּלוּ לֹא הִשְׁמִיעוּ הֶגֶה, מִפַּחַד הַיוֹשֵׁב־רֹאש.

“לְאַחַר שֶׁשָּׁמַעְנוּ אֶת דִּבְרֵי מַר מַאְדִּים, מִתְכַּבֵּד אֲנִי לָתֵת אֶת רְשוּת הַדִּבּוּר לָאָדוֹן צֶדֶק”, אָמַר שַׁבְּתַאי.

תְּשׁוּאוֹת רָמוֹת מְלַוּוֹת אֶת צֶדֶק בַּעֲלוֹתוֹ עַל הַבָּמָה. צֶדֶק שָׁמֵן מְאֹד. מִשְׁקָלוֹ הוּא כִּמְעַט פִּי שְׁנַיִם מִמִּשְּׁקָלָם שֶׁל כָּל חֲבֵרָיו גַּם יַחַד. קָטְרוֹ 142.000 ק"מ, נִפְחוֹ גָּדוֹל פִּי 1312 מִזֶּה שֶׁל כַּדּוּר הָאָרֶץ. אוּלָם עַל אַף כָּבְדּוֹ נִרְאֶה צֶדֶק עוֹלֶה עַל הַבָּמָה בִּזְרִיזות יְתֵרָה.

“לִי אֵין צֹרֶךְ לְהִסְתַּתֵּר מֵעֵינֵי יְצוּרִים הַקְּרוּיִים בְּנֵי אָדָם”, פָּתַח אָדוֹן צֶדֶק וְאָמַר: "אֲנִי מְגַלֶּה לִפְנֵיהֶם הַכֹּל, את קָטְרִי, את נִפְחִי, אֶת הַהֶרְכֵּב שֶׁלִּי וְאֶת אֹרֶךְ הַשָּׁנִים שֶׁלִּי. אֲנִי סָמוּךְ וּבָטוּחַ, שֶׁלֹא יָעֵזּוּ לָבוֹא אֵלַי, וְכַּמָּה סִבּוֹת לְכָךְ.

“רֵאשִׁית, אִם רַק יַצִּיגוּ בְּנֵי הָאָדָם אֶת רַגְלֵיהֶם עַל הַקַּרְקַע שֶׁלִּי, יָחוּשׁוּ כְּאִלוּ רֻתְּקוּ לִמְקוֹמָם, וְזֶה בְּחַסְדּוֹ שֶׁל כֹּחַ הַמְּשִׁיכָה, הַגָּדוֹל לְאֵין עֲרֹךְ מִכֹּחַ הַמְּשִׁיכָה שֶׁל אוֹתוֹ טִפֵּשׁ, הַקָּרוּי כַּדּוּר הָאָרֶץ, הֵם לֹא יוּכְלוּ לְהָרִים יָד וְרֶגֶל עַל פְּנֵי צֶדֶק”. מַכְרִיז צֶדֶק בְּגַאֲוָה וְטוֹפֵחַ עַל כְּרֵסוֹ. עָלֵינוּ לְצַיֵּן, שֶׁצֶדֶק הוּא הַגָּדוֹל שֶׁבְּכוֹכְבֵי הַלֶּכֶת – וְלָכֵן נִימַת הַדִּבּוּר שֶׁלּוֹ שַׁחֲצָנִית כָּל כָּךְ.

“מִלְבַד זֹאת”, מַמְשִׁיךְ צֶדֶק בִּנְאוּמוֹ, יִקְפְּאוּ אוֹתָם בְּנֵי אָדָם כְּהֶרֶף עַיִן בְּבוֹאָם אֵלַי, מִשּׁוּם שֶׁמֶּרְחַקִּי מִן הַשֶּׁמֶשׁ עוֹלֶה עַל שֵׁשׁ מֵאוֹת מִלְּיוֹן קילוֹמֶטְרִים.

“אֲשֶׁר לְהִתְרַבְרְבוּתוֹ שֶׁל מַאְדִּים עַל שְׁנֵי הַיְרָחִים הָעֲלוּבִים הַמַּקִּיפִים אוֹתוֹ, יָכוֹלְנִי לוֹמַר שֶׁאוֹתִי מַקִּיפִים אֲחַד עָשָׂר יְרָחִים. אָמְנָם, בְּלַיְלָה אֶחָד לֹא תִּהְיֶה אֶפְשָׁרוּת לִרְאוֹת אֶת כָּל הַיְרָחִים. אֲבָל סָבוּרְנִי שֶׁאַרְבָּעָה יְרָחִים אוֹ חֲמִשָּׁה מֵהֶם, הַמּוֹפִיעִים בִּי מִדֵּי לַיְלָה בְּלַיְלָה – עוֹלִים בְּמִסְפָּרָם עַל מִסְפַּר הַכּוֹכָבִים שֶׁאֶפְשָׁר לַחֲזוֹת בָּהֶם בִּשְׁמֵי מַאְדִּים”.

הַכֹּל מַחֲאוּ כַּף בְּהִתְלַהֲבוּת לְמַר צֶדֶק, בֵּינֵינוּ לְבֵין עַצְמֵנוּ, יוֹתֵר מִשֶּׁהִתְפַּעֲלוּ הַנּוֹכְחִים מִנְאוּמוֹ, הִתְפַּעֲלוּ מִגֹּדֶל כְּרֵסוֹ שֶׁל זֶה הַשַּׁחֲצָן, שֶׁדִּבֵּר בָּנוּ סָרָה שֶׁלֹּא בְּנוֹכְחוּתֵנוּ. הַכֹּל הֶחֱנִיפוּ לְאוֹתוֹ עַב־כֶּרֶס, מִלְּבַד שַׁבְּתַאי, שֶׁעָמַד לִנְאֹם אַחֲרָיו. אַךְ בְּטֶרֶם נַעֲבֹר לִדְבָרָיו שֶׁל שַׁבְּתַאי, צְרִיכִים אָנוּ לְהַשְׁלִים אֶת דְּבָרָיו שֶׁל צֶדֶק. בְּרֹב שַׁחֲצוֹ לֹא הִתְכּוֹנֵן הָאָדוֹן הַזֶּה לִנְאוּמוֹ כָּרָאוּי, וְלָכֵן, הָיָה נְאוּמוֹ מְקֻטָּע לְמַדַּי.

וּבְכֵן, רֵאשִׁית רוֹצִים אָנוּ לְהַכְחִישׁ, שֶׁצֶּדֶק הוּא גָּלוּי לְעֵין כֹּל וּמַרְשֶׁה לִבְנֵי הָאָדָם לְהִסְתַּכֵּל בּוֹ. גַּם צֶדֶק, כַּכּוֹכָב נֹגַהּ, מְכֻסֶּה עֲנָנִים. אַךְ בְּעוֹד שֶׁנֹּגַהּ מְכֻסָּה בְּעַנְנֵי מַיִם קְרִירִים, מְכֻסֶּה צֶדֶק בְּעַנְנֵי גָז מַרְעִיל וְכָבֵד (וְאֵינוֹ מִתְבַּיֵּשׁ בְּכָךְ כְּלָל).

מִלְּבַד זֹאת יֵשׁ לְצַיֵּן אֶת הַמְּהִירוּת, בָּהּ מְבַצֵּעַ צֶדֶק אֶת הַסִּבּוּב סְבִיב צִירוֹ. בְּמֶשֶׁךְ עֶשֶׂר שָׁעוֹת בִּלְבַד מַשְׁלִים הוּא יְמָמָה אַחַת. הַיוֹצֵא מִזֶּה, שֶׁלּוּא הָיָה צֶדֶק מְקוֹם מִשְׁכָּן לִבְנֵי אָדָם וְהַלָּלוּ אָצִים הָיוּ לַעֲבוֹדָתָם, לֹא הָיָה סִפֵּק בִּידֵיהֶם לְבַצֵּעַ “חֲתִיכַת עֲבוֹדָה” כָּלשֶׁהִי, וּכְבָר הָיָה עֲלֵיהֶם לָנוּם אֶת שְׁנָתָם, לְעֻמַּת זֹאת אַרֻכָּה מְאד שְׁנָתוֹ שֶׁל צֶדֶק, כְּדֵי לְבָצֵּעַ סִבּוּב מָלֵא סְבִיב הַשֶּׁמֶשׁ – חַיָּב צֶדֶק לְבַזְבֵּז זְמַן פִּי 12 מִמַּה שֶׁצָרִיךְ כַּדּוּר אַרְצֵנוּ. נִרְאֶה, שֶׁכָּאן הוּא פַּגְּרָן יוֹתֵר, אֲבָל חַיָּבִים אָנוּ לְהִתְחַשֵּׁב בְּכָךְ, שֶׁמְּסִלָּתוֹ שֶׁל צֶדֶק אַרֻכָּה פִּי כַמָּה וְכַמָּה מִמְסִלָּתוֹ שֶׁל כַּדּוּר אַרְצֵנוּ מִסָּבִיב לַשֶּׁמֶשׁ, וּמִכָּאן בְּעִקָּר בָּאָה שְׁנָתוֹ הָאֲרֻכָּה.

צֶדֶק - יֻפִּיטֶר

וּבְכֵן, נַחֲזֹר לַאֲסֵפַת כּוֹכְבֵי הַלֶּכֶת. עַתָּה הִגִיעָה שְׁעָתוֹ שֶׁל שַׁבְּתַאי לִנְאֹם. שַׁבְּתַאי הוּא מִתְחָרֶה מִסֻכָּן לְצֶדֶק בְּגָדְלוֹ, אִם כִּי קָטְרוֹ קָטָן בִּמְעַט מִזֶּה שֶׁל צֶדֶק. אֲבָל לְעֻמַּת זֹאת עוֹטֶרֶת אֶת שַׁבְּתַאי טַבַּעַת נִפְלָאָה, בַּת אַלְפֵי יְרָחִים, הַמְשָׁוִּים לוֹ צוּרָה אֲצִילִית בְּיוֹתֵר וּמִהֻדֶּרֶת. שַׁבְּתַאי לֹא הִרְבָּה בִּדְבָרִים, הוּא רַק עָנָה לְצֶדֶק עַל הִתְרַבְרְבוּתוֹ בִּדְבַר רֹב יְרָחָיו וְתַפְאַרְתָּם.

בֵּין הַיֶּתֶר אָמַר שַׁבְּתַאי: “…הַנּוֹאֵם הַקוֹדֵם, מַר צֶדֶק, מִתְנַשֵּא וּמִתְהַדֵּר בִּירָחָיו, יֶתֶר עַל הַמִּדָּה. בְּיִחוּד עָוֶל הוּא, לְדַעְתִּי, לְהִטָּפֵל לְמַר מַאְדִּים בְּעִנְיַן יְרָחָיו הַמֻעָטִים. בִּרְצוֹנִי לְצַיֵּן, שֶׁמִּדַּת שִׂכְלוֹ שֶׁל מרַ צֶדֶק קְטַנָּה מִמִּדַּת יְרָחָיו שֶׁל מַר מַאְדִּים. עַתָּה נַעֲבֹר אֶל עֶצֶם הָעִנְיָן. אִם יַעֲמֹד מַר צֶדֶק עַל דַּעְתּוֹ, שֶׁתִּפְאֶרֶת הַיְרָחִים שְׁיֶּכֶת לו – הֲרֵי, דוֹמַנִי, שֶׁיֵּשׁ לוֹ מִתְחָרֶה רְצִינִי מְאֹד… וְאַלְפֵי הַיְרָחִים הַקְטַנְטָנִּים וְהַסַּסְגּוֹנִיִים, הַמַּקִּיפִים אוֹתִי, יָעִידוּ!” קָרָא שַׁבְּתַאי בְּקוֹל רָם.

דְּבָרָיו שֶׁל שַׁבְּתַאי (הַקָּרוּי, דֶּרֶךְ אֲגַב. “סָטוּרְנוּס” בְּלַעַז) שֻׁסְּעוּ עַל יְדֵי תְּשׁוּאוֹת סוֹעֲרוֹת שֶׁל כָּל הַנּוֹכְחִים, שֶׁנִּמְשְׁכוּ זְמַן רַב מְאֹד. זְמַן רַב כָּל כָּךְ אָרְכוּ הַתְּשׁוּאוֹת, עַד שֶׁעִם הִפָּסְקָן הוֹדִיעַ הַיוֹשֵׁב־רֹאשׁ שַׁבְּתַאי, שֶׁהַיְשִׁיבָה נִנְעֲלָה וְכִי הַיְשִׁיבָה הַשְּׁנִיָּה, שֶׁעָלֶיה לְהִתְנַהֵל בִּדְלָתַיִם סְגוּרוֹת, תֵּעָרֵךְ עוֹד בְּאוֹתוֹ יוֹם בְּשָׁעָה 7 בָּעֶרֶב, לְפִי שְׁעוֹן שַׁבְּתַאי.

עֵקֶב תְּשׁוּאוֹת מְמֻשָּׁכוֹת אֵלוּ יָצָא שְׂכָרֵנוּ בְּהֶפְסֵדֵנוּ, מִשּׁוּם שֶׁלֹא שָׁמַעְנוּ אֶת כָּל שְׁבָחָיו שֶׁל שַׁבְּתַאי, נַשְׁלִים אוֹתָם עַתָּה.

בְּשָׁעָה שֶׁנִּסְתַּכֵּל בּוֹ דֶּרֶךְ הַטֶּלֶסְקוֹפּ, נִרְאֶה אֶת הַכּוֹכָב שַׁבְּתַאי קָטָן בְּהַרְבֵּה מִצֶּדֶק, לֹא רַק מִשׁוּם שֶׁקָּטְרוֹ קָטָן בַּמְּצִיאוּת מִקְטְרוֹ שֶׁל צֶדֶק, אֶלָּא מִפְּאַת הַמֶּרְחָק הֶעָצוּם שֶׁבֵּינֵינוּ לְבֵין שַׁבְּתַאי. מֶרְחַקּוֹ שֶׁל שַׁבְּתַאי מִן הַשֶּׁמֶשׁ הוּא 1500 מִלְיוֹן קִילוֹמֶטְרִים, דְּהַיְנוּ פִּי 10 מִן הַמֶּרְחָק שֶׁבֵּינֵינוּ לְבֵין הַשֶּׁמֶשׁ. וְאָמְנָם זְעִירָה מְאד הִיא כַּמּוּת הַחֹם הַמַּגִּיעָה לְשַׁבְּתַאי מִן הַשֶּׁמֶשׁ, הוּא אֵינוֹ מְקַבֵּל אֶלָּא אֶת הַחֵלֶק הַ־30 מִכַּמּוּת הַחֹם שֶׁמְקַבֵּל כַּדּוּר הָאָרֶץ. בִּגְלַל רִחוּקוֹ מִן הַשֶּׁמֶשׁ אָרֹךְ יוֹתֵר אַף מַסְלוּלוֹ סְבִיבָהּ. וְלָכֵן אַרֻכָּה שְׁנָתוֹ פִּי שְׁלשִׁים מִשְּׁנָתוֹ שֶׁל כַּדּוּר הָאָרֶץ. לְעֻמַּת זֹאת בַּמְּהִירוּת – בָּהּ הוּא מִסְתּוֹבֵב סְבִיב צירוֹ – יָכוֹל הוּא לְהִתְחָרוֹת בְּקַלּוּת עִם יְרִיבוֹ יוּפִּיטֶר, הוּא צֶדֶק. הַיְמָמָה שֶׁל שַׁבְּתַאי אֵינָהּ אַרֻכָּה מִזּוֹ שֶׁל צֶדֶק.

וְעַתָּה נִגַּשׁ לְעַיֵּן בְּטַבַּעְתּוֹ שֶׁל שַׁבְּתַאי, אֲשֶׁר בְּשִׁבְחָהּ הִרְבָּה זֶה לְסַפֵּר. לְפָנִים סָבְרוּ אַנְשֵׁי הַמַּדָּע שָׁטַבַּעְתּוֹ עֲשׂוּיָה קְבוּצָה אַחַת שֶׁל יְרָחִים זְעִירִים, הַסּוֹבְבִים אוֹתוֹ, אוּלָם הַטֶּלֶסְקוֹפִּים הַחֲדִישִׁים, שֶׁנֵּחַנּוּ בְּעַיִן חַדָּה, הִבְחִינוּ שֶׁטַּבַּעְתּו שֶׁל שַׁבְּתַאי אֵינָהּ טַבַּעת, אֶלָּא שָׁלשׁ טַבָּעוֹת הַנְּתוּנוֹת זוֹ בְּתוֹךְ זו.

הַטַּבָּעוֹת הַלָּלוּ אֵין עָבְיָן גָּדוֹל. בְּשָׁעָה שֶׁמִּסְתַּכְּלִים מִכָּאן – הוּא נִרְאֶה כְּעָבְיָהּ שֶׁל מַטְבֵּעַ, וְאָמְנָם אַף בַּמְּצִיאוּת אֵין עָבְיָן עוֹלֶה עַל קִילוֹמֶטְרִים מִסְפָּר. לְעֻמַּת זֹאת גָּדוֹל מְאֹד רֹחַב הַטַּבַּעַת, שֶׁהוּא כְּ־48 אֶלֶף קִילוֹמֶטְרִים, הַיְנוּ, אִלוּ יָכֹלְנוּ לְשַׁכֵּן אֶת כּדוּר הָאָרֶץ. הַיָּרֵחַ, הַמַאְדִּים וְ“כוֹכָב” עַל פְּנֵי הַטַּבַּעַת הַזֹּאת, יָכֹלְנוּ לַעֲשוֹת זֹאת לְלֹא כָּל חֲשָׁשׁ שֶׁמָּא יִגְּעוּ זֶה בָּזֶה. נוֹסָף עַל שֶׁפַע הַיְרָחִים שֶׁבַּטַּבַּעַת. מַקִּיפִים אֶת שִׁבְּתַאי גַם כַּמָּה יְרָחִים גְּדוֹלִים שֶׁמִּסְפָּרָם כַּעֲשָׂרָה.

לְאַחַר שֶׁהִפְלַגְנוּ לְסַפֵּר בִּשְׁבָחָיו שֶׁל שַׁבְּתַאי, נִפְנֶה הָלְאָה אֶל שְׁלשֶׁת הַכּוֹכָבִים הַגְּדוֹלִים הָאַחֲרוֹנִים, הָלא הֵם אוּרָנוּס, נֶפְּטוּן וּפְּלוּטוֹ. כּוֹכָבִים אֵלוּ מוֹפִיעִים בַּתְּצוּגָה שֶׁל כּוֹכְבֵי הַלֶּכֶת רַק מִשְׁנָת 1781, הַשָּׁנָה בָּהּ נִתְגַּלּוּ לְוִילְיָאם הֶרְשֶׁל, הַתּוֹכֵן הָאַנְגְּלִי הַגָּדוֹל, (יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁהָיָה יְהוּדִי).

אֵלּוּ הַשְּׁלשָׁה הִנָּם טִפּוּסִים מוּזָרִים בְּמִקְצָת. בְּעוֹד שֶׁהֵם מְמַהֲרִים לְכָלּוֹת אֶת יְמֵיהֶם, וְהַיָּמִים וְהַלֵילוֹת אֵינָם אֶלָּא שָׁעוֹת סְפוּרוֹת בִלְבַד, הֲרֵי הֵם מְפַגְּרִים בְּסִיּוּם שְׁנוֹתֵיהֶם. הַלָּלוּ – עִתּוֹתֵיהֶם בִּידֵיהֶם, וַהֲרֵיהֶם מְסוֹבְבִים אֶת הַשֶּׁמֶשׁ בְּאִטְּיוּת רַבָּה בְּיוֹתֵר, מַה גַּם שֶׁמְּסִלָּתָם סְבִיב הַשֶּׁמֶשׁ אַרֻכָּה מְאֹד. הִנֵּה, פְּלוּטוֹ זֶה מַקִּיף אֶת הַשֶּׁמֶש בְּמֶשֶׁךְ 248 שָׁנִים; דְּהַיְנוּ, שׁוּם אָדָם שֶׁהָיָה חַי שָׁם, לא יָכוֹל הָיָה לְהַגִּיעַ לְגִיל מַחֲצִית הַשָּׁנָה עַל פְּנֵי פְּלוּטוֹ. וְאִלּוּ מְרֵעָיו, אוּרָנוּס וְנֶפְטוּן, גַם הֵם אֵינָם מִן הַזְּרִיזִים וְהַנִּשְׂכָּרִים, שְׁנָתוֹ שֶׁל אוּרָנוּס אוֹרֶכֶת 84 יוֹם¹, וְאִלוּ שְׁנָתוֹ שֶׁל נֶפְטוּן אוֹרֶכֶת 165 שָׁנָה כְּשֶׁלָּנוּ.

וּבִשְׁלשָׁה כּוֹכָבִים אֵלּוּ מַגִּיעִים אָנוּ לְסִיוּם הַפֶּרֶק עַל כּוֹכְבֵי הַלֶּכֶת, וְאִלּוּ לְדַעְתִּי שְׁאַלְתֶּם, הָיִיתִי אוֹמֵר לָכֶם: חֲבָל, חֲבָל מְאֹד, שֶׁאֵין אָנוּ יְכוֹלִים לְהִשְׁתַּתֵּף בַּיְשִׁיבָה הַסּוֹדִית שֶׁל כּוֹכְבֵי הַלֶּכֶת. הַלָּלוּ צוֹפְנִים בְּקִרְבָּם הַרְבֵּה תַּעֲלוּמוֹת, וּמִי יוֹדַע אֵלּוּ סוֹדוֹת נוֹרָאִים הֵם מַמְתִּיקִים בְּחַדְרֵי חֲדָרִים? מִי יוֹדַע???

 

פֶּרֶק ז': עַל הַכּוֹכָבִים הָרְחוֹקִים – כּוֹכְבֵי־הַשֶּׁבֶת    🔗

– כַּמָּה כּוֹכָבִים רוֹאִים אָנוּ בַּשָּׁמַיִם בְּלַיְלָה רָגִיל? – על הַכּוֹכָבִים הָאֲרָעִיִּים – גַּם כּוֹכְבֵי הַשֶּׁבֶת הֵם כּוֹכְבֵי לֶכֶת – מָה הֵן שְׁנוֹת־אוֹר? – צְבָעִים וְגוֹנִים שׁוֹנִים עַל פְּנֵי הַכּוֹכָבִים – מַעַרְכוֹת הַכּוֹכָבִים לְמִינֵיהֶן.

אֶמֶשׁ שׁוּב בִּקַּרְתִּי אֶת הַחֲבוּרָה הָעַלִּיזָה, שֶׁהִזְכַּרְתִּיהָ בִּתְחִלַּת הַסֵּפֶר, וְאָמְנָם מָצָאתִי אֶת אוּרִי, עֻזִּי, מֵאִיר, אֱלִיעֶזֶר וְשִׁמְעוֹן יְשׁוּבִים בְּנַחַת וּמַקְשִׁיבִים לְשִׂיחָתוֹ שֶׁל אַמְנוֹן. הַפַּעַם נָסַבָּה שִׂיחָתָם עַל כּוֹכְבֵי הַשֶּׁבֶת.

אִלּוּ זְכִיתֶם לִרְאוֹת אוֹתָם, וַדַּאי הָיִיתֶם פּוֹרְצִים בְּצְחוֹק גָּדוֹל, כִּי מִדֵּי פַעַם בְּפַעַם הָיוּ מְרִימִים אֶת רָאשֵׁיהֶם אֶל הַשָּׁמַיִם, הַזְּרוּעִים אַלְפֵי כוֹכָבִים, וְהָיוּ מוֹרִים בְּאֶצְבְּעוֹתֵיהֶם כְּלַפֵּי מַעְלָה וּמְנַעְנְעִים אוֹתָן הֵנָּה וָהֵנָּה.

כֵּיוָן שֶׁלֹּא רָצִיתִי לְעוֹרֵר אֶת תְּשׂוּמֶת לִבָּם שֶׁל הַזַּאֲטוּטִים, פָּנִיתִי בַּלָּאט מֵעֵבֶר לְפִנַּת הָרְחוֹב, הוֹצֵאתִי, כְּדַרְכִּי, אֶת פִּנְקָסִי וְרָשַׁמְתִּי אֶת דִּבְרֵיהֶם. עַתָּה אֲנִי מַגִּישׁ לִפְנֵיכֶם אֶת תֹּכֶן הַשִּׂיחָה הַזֹּאת.

– "כַּמָּה כּוֹכָבִים יֶשְׁנָם בַּשָּׁמַיִם?״ פָּתַח אֱלִיעֶזֶר וְשָׁאַל, בְּשָׁעָה שֶׁהִבִּיט מִשְׁתָּאֶה אֶל אַלְפֵי הַכּוֹכָבִים הַנּוֹצְצִים עַל פְּנֵי הַשָּׁמַיִם הַכֵּהִים.

– "אָכֵן, הַתְּשׁוּבָה לִשְׁאֵלָתְךָ נִזְכֶּרֶת כְּבָר בַּתּוֹרָה: ‘לֹא יִסָּפְרוּ מֵרֹב’. אִם תִּסְתַּכֵּל בַּשָּׁמַיִם, תִּטַּשְׁטֵשְׁנָה עֵינֶיךָ מֵאַלְפֵי הַכּוֹכָבִים שֶׁתִּרְאֶה. אוּלָם חוֹקְרֵי גַרְמֵי הַשָּׁמַיִם מָנוּ אֶת הַכּוֹכָבִים בְּסַבְלָנוּת וְהִגִּיעוּ לַמִּסְפָּר 13.000; דְּהַיְנוּ, מֵעַל פְּנֵי כַּדּוּר הָאָרֶץ יֵשׁ בִּיכָלְתֵּנוּ לִרְאוֹת, בַּתְּנָאִים הַטּוֹבִים בְּיוֹתֵר שְׁלֹשָׁה עָשָׂר אֶלֶף כּוֹכָבִים!״

– “וְעַכְשָׁיו, הֲרוֹאִים אָנוּ אֶת כָּל שְׁלֹשָׁה עָשָׂר אֶלֶף הַכּוֹכָבִים?” שְׁאַל אוּרִי.

– “לא”, עָנָה אַמְנוֹן. “עַתָּה יֵשׁ בִּיכָלְתֵּנוּ לִרְאוֹת רַק כִּשְׁלשֶׁת אַלְפֵי כּוֹכָבִים. אֶת יֶתֶר הַכּוֹכָבִים אֵין בִּיכָלְתֵּנוּ לִרְאוֹת בִּגְלַל סִבּוֹת שׁוֹנוֹת. רֵאשִית, אֵינֶנּוּ מְסֻגָּלִים לִרְאוֹת 7000 כּוֹכָבִים, מִשּׁוּם שֶׁהֵם נִתָּנִים לִרְאִיָּה בִּתְקוּפוֹת שוֹנוֹת רַק לְעֵינַיִם חַדּוֹת בְּיוֹתֵר, וְאִלּוּ יֶתֶר שֵׁשֶׁת אַלְפֵי הַכּוֹכָבִים מִתְחַלְּקִים לִשְׁתֵּי קְבוּצוֹת, חֶצְיָם בַּחֲצִי הַכַּדּוּר הַצְּפוֹנִי וְחֶצְיָם בַּחֲצִי הַדְּרוֹמִי”.

– “אִם כֵּן אֶפְשָׁר לִסְפֹּר אֶת הַכּוֹכָבִים, אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הַשָּׁמַיִם”, אָמַר עֻזִּי, “ומַדּוּעַ אָמַרְתָּ מִקֹּדֶם, שֶׁהֵם לֹא יִסָּפְרוּ מְרֹב?”

– “אֶת הַכּוֹכָבִים הַלָּלוּ שֶׁסָּפַרְנוּ, נִתָּן לִרְאוֹת מֵעַל כַּדּוּר הָאָרֶץ בְּעַיִן עֲרֻמָּה. אֲבָל הֵם אֵינָם אֶלָּא חֵלֶק קָטָן מְאֹד מִמִּסְפָּרָם הַכּוֹלֵל שֶׁל כָּל הַכּוֹכָבִים. בֶּחָלָל הָאֵין־סוֹפִי מְשׁוֹטְטִים מֵאוֹת אֲלָפִים שֶׁל מִלְיוֹנִים כּוֹכָבִים. אוּלָם אוֹתָם נִתָּן לִרְאוֹת רַק בְּטֶלֶסְקוֹפִּים אַדִּירִים. אֲבָל גַּם כֹּחָם וּגְבוּרָתָם שֶׁל הַטֶּלֶסְקוֹפִּים מֻגְבָּל הוּא וְיֶשְׁנָם עוֹד מִלְיוֹנִים רַבִּים עַד מְאֹד שֶׁל כּוֹכָבִים, שֶׁאֵין לִרְאוֹתָם אַף בַּכַּבִּיר שֶׁבַּטֶּלֶסְקוֹפִּים שֶׁל יָמֵינוּ”.

– “הַאִם לְכָל אוֹתָם מִלְּיוֹנוֹת כּוֹכָבִים יֵשׁ דֵּי מָקוֹם בַּשָּׁמַיִם? הַאִם אֵינָם מִתְנַגְּשִׁים זֶה בָּזֶה?” שָׁאַל שִׁמְעוֹן.

"יֵשׁ דֵּי מֶרְחָב בֶּחָלָל לְכֻלָּם יַחַד, אוּלָם יֵשׁ וּלְפֶתַע נִרְאֶה בַּשָּׁמַיִם כּוֹכָב כֵּהֶה, הַמֵּאִיר בְּאוֹר חָזָק בְּיוֹתֵר. כּוֹכָב כָּזֶה מַזְהִיר, עַל אַף מֶרְחֲקוֹ הַגָּדוֹל, בְּאוֹר הַשָּׁוֶה לְאוֹרוֹ שֶׁל נֹגַהּ. אוּלָם הַבְּהִירוּת הַלֵּזוּ אֵינָהּ מַאֲרִיכָה יָמִים. לְאַחַר כַּמָּה חָדְשֵׁי זְֹהַר כָּבֶה וְהוֹלֵךְ הַכּוֹכָב וְזָהֳרוֹ מִתְמַעֵט וְהוֹלֵךְ, עַד אֲשֶׁר לֹא נִתָּן לִרְאוֹתוֹ, אֶלָּא בְּטֶלֶסְקוֹפּ.

"אַנְשֵׁי הַמַּדָּע שִׁעֲרוּ, שֶׁהַכּוֹכָבִים בְּנֵי הַחֲלֹף הֵם תּוֹצָאָה מֵהִתְנַגְּשׁוּת בֵּין שְׁנֵי כּוֹכָבִים שֶׁמֵּהֶם “נוֹלָד” הַכּוֹכָב הַזּוֹהֵר וְהָרוֹתֵחַ הַלָּזֶה. אוּלָם הַיּוֹם אֵין סְבּוּרִים כֵּן, אַף כִּי לִפְעָמִים תִּתָּכֵן הִתְנַגְּשׁוּת בֶּחָלָל. אֲנִי רוֹאֶה שֶׁאוּרִי רוֹצֶה לִשְׁאֹל שְׁאֵלָה, אֲבָל לִפְנֵי כֵן רְצוֹנִי לְהוֹסִיף מַשֶּׁהוּ מֵעִנְיַן הַכּוֹכָבִים הַזְּמַנְיִּים הַלָּלוּ.

“בִּשְׁנַת 1918 נִתְגַּלָּה כּוֹכָב בָּהִיר כָּזֶה וּשְׁמוֹ נוֹוָה אַקְוִילֵאָה. אוֹתוֹ נוֹוָה אַקְוִילֵאָה הִזְהִיר, בְּשָׁעָה שֶׁהָיָה בְּשִׂיא בְּהִירוּתוֹ, בְּזֹהַר הַגָּדוֹל פִּי 300.000 מֵאוֹר הַשֶּׁמֶשׁ הַכַּבִּיר שֶׁלָנוּ. מוּבָן שֶׁאָנוּ לא רָאִינוּ אוֹר זֶה, אֶלָּא – בִּגְלַל הַמֶּרְחָק הֶעָצוּם – רַק חֵלֶק מִמֶּנּוּ. הַמְשַׁעֲרִים אַתֶּם בְּנַפְשְׁכֶם, מֶה גָדוֹל הָיָה זָהֳרוֹ שֶׁל כּוֹכָב זֶה? וְעַתָּה שְׁאַל אוּרִי אֶת שְׁאֵלָתְךָ”.

– “אָמַרְתָּ לִפְנֵי כֶן, שֶׁיֵּשׁ בֶּחָלָל אַלְפֵי מִלְּיוֹנִי כּוֹכָבִים”, אָמַר אוּרִי, “הַאִם אֵין כּוֹכָבִים אֵלּוּ עֲלוּלִים לְהִתְנַגֵשׁ, כְּפִי שֶׁהִתְנַגְּשׁוּ אוֹתָם כּוֹכָבִים אַלְמוֹנִים, שֶׁיָּצְרוּ אֶת הַכּוֹכָבִים הַזּוֹהֲרִים, שֶׁהִזְכַּרְתָּ לִפְנֵי כֵן?”

– “הַהִתְנַגְּשֻׁיּוֹת שֶׁעֲלֵיהֶן דִּבַּרְתָּ, הֵן יוֹצְאוֹת דֹּפֶן. עַל פִּי רֹב שׂוֹרֵר בֶּחָלָל סֵדֶר, שֶׁאֵינוֹ מִשְׁתַּנֶּה. כָּל אוֹתָם מִלְּיוֹנֵי כּוֹכָבִים נִמְצָאִים כָּל אֶחָד בִּמְסִלָּתוֹ וְכָל אֶחָד מַכִּיר אֶת מְקוֹמוֹ, רֹב רֻבָּם שֶׁל הַכּוֹכָבִים נָעִים בְּמִסִּלָּתָם, כְּפִי אֲשֶׁר הִקְצָה לָהֶם בּוֹרֵא הָעוֹלָם”.

– “הַאִם גַם נָעִים כּוֹכְבֵי הַשֶּׁבֶת בִּמְסִלָּתָם?” תָּמַהּ אוּרִי – “אִם כֵּן, הֲרֵי גַּם הֵם כּוֹכְבֵי לֶכֶת”.

– “נָכוֹן מְאֹד”, עָנָה אַמְנוֹן. “גַּם כּוֹכְבֵי הַשֶּׁבֶת הֵם כּוֹכְבֵי לֶכֶת. אוּלָם הַתּוֹכְנִים הַקַדְמוֹנִים הִבְחִינוּ בֵּין כּוֹכָבִים הַנָּעִים עַל פְּנֵי הַשָּׁמַיִם וּבֵין הַכּוֹכָבִים הַיָּצִּיבִים, דְּהַיְנוּ כּוֹכְבֵי הַשֶּׁבֶת. אֲבָל עַל דֶּרֶךְ הָאֱמֶת כּוֹכְבֵי הַשֶּׁבֶת אֵינָם יַצִּיבִים כְּלָל, הַתּוֹכְנִים הַקַּדְמוֹנִים, שֶׁלֹא הָיוּ בִּרְשׁוּתָם טֶלֶסְקוֹפִּים חֲדִישִׁים כְּגוֹן אֵלוּ הַנִּמְצָאִים בִּרְשׁוּתֵנוּ, לֹא יָכְלוּ לְהַבְחִין בִּתְנוּעָה כָּלְשֶׁהִי שֶׁנָּעִים כּוֹכְבֵי הַשֶּׁבֶת, עַתָּה, בְּעֶזְרַת הַטֶּלֶסְקוֹפִּים רַבֵּי הַכֹּחַ, יְכוֹלִים אָנוּ לְהַבְחִין בִּתְנוּעָה מַתְמֶדֶת שֶׁל מִלְּיוֹנֵי הַכּוֹכָבִים הַמִטַּלְטְלִים לְלֹא הֶרֶף, כּוֹכָב כּוֹכָב בִּמְסִלָּתוֹ”.

– "אֲבָל אֵינֶנִּי מֵבִין, קְרָא עֻזִּי. “אוֹ שֶׁכּוֹכְבֵי הַשֶּׁבֶת עוֹמְדִים, אוֹ שֶׁהֵם נָעִים. הֲרֵי לֹא יִתָּכֵן, שֶׁאָנוּ רוֹאִים אוֹתָם נִצָּבִים תָּמִיד עַל אוֹתוֹ מָקוֹם, וּלְמַעֲשֶׂה הֵם נָעִים”.

– “אַסְבִּיר לְךָ תּוֹפָעָה זוֹ עַל יְדֵי דֻגְמָא, בְּשָׁעָה שֶׁאָנוּ רוֹאִים אֲוִירוֹן בְּמֶרְחָק רַב, הֲרֵי הוּא דּוֹמֶה לִנְקֻדָּה יַצִּיבָה וְעוֹמֶדֶת, עַל אַף הַמְהִירוּת הָרַבָּה, בָּהּ הוּא טָס. אוּלָם בְּשָׁעָה שֶׁהוּא מִתְקָרֵב וְהוֹלֵךְ אָנוּ מַתְחִילִים לְהַבְחִין בִּתְנוּעָתוֹ, וּלְבַסּוֹף – שָׁעָה שֶׁהוּא קָרוֹב אֵלֵינוּ – אָנוּ רוֹאִים בְּאֹפֶן בָּרוּר, שֶׁהוּא טָס בִּמְהִירוּת גְּדוֹלָה. הוא הַדִין בַּכּוֹכָבִים הָרְחוֹקִים. אֵין עֵינֵינוּ יְכוֹלוֹת, מִפְּאַת הַמֶּרְחָק הָרַב וְהֶעָצוּם שֶׁל כּוֹכְבֵי הַשֶּׁבֶת לְהַבְחִין בִּתְנוּעָתָם – וְלוּא תִּהְיֶה אַף מְהִירָה בְּיוֹתֵר”.

– “הַאֻמְנָם גָּדוֹל כָּל כָּךְ הַמֶּרְחָק שֶׁבֵּינֵינוּ וּבֵין כּוֹכְבֵי הַשֶּׁבֶת?”

– “אָכֵן, רְחוֹקִים בְּיוֹתֵר הֵם כּוֹכְבֵי הַשֶּׁבֶת, עַד שֶׁאֵין אֲנַחְנוּ מוֹדְדִים אוֹתָם בְּאַמַּת מִדָּה הַנְּהוּגָה לְגַבֵּי מֶרְחַקִים רְגִילִים, דְּהַיְנוּ בְּקִילוֹמֶטְרִים. אֵין אָנוּ מוֹדְדִים מֶרְחַקִּים עֲצוּמִים אֲלוּ בִּיחִידַת מִדָּה שֶׁל עֶשְׂרוֹת אַלְפֵי ק”מ, וְאַף לֹא שֶׁל מֵאוֹת אַלְפֵי קִילוֹמֶטְרִים".

– “אִם כֵּן, בְּאֵיזֶה קְנֵה מִדָּה מוֹדְדִים אָנוּ אֶת מֶרְחַקָּם שֶׁל כּוֹכְבֵי הַשֶּׁבֶת?” שָׁאַל אוּרִי.

– “אָנוּ מוֹדְדִים אֶת הַמֵּרְחַקִּים הַלְּלוּ בַּמִּדָּה שֶׁל שְׁנוֹת־אוֹר” עָנָה אַמְנוֹן.

– “וּמַהֵן שְׁנוֹת־אוֹר?” הִקְשָׁה אֱלִיעֶזֶר.

– “בְּיָדוּעַ, שָׁמְּהִירוּת הָאוֹר הִיא כְּ־300,000 קִילוֹמֶטֶר לִשְׁנִיָּה. זֹאת אוֹמֶרֶת, שֶׁלּוּא הָיָה בְּיָדֵינוּ פָּנָס, שֶׁיָּכֹל לְהָפִיץ אור לְמֶרְחָק שֶׁל 300,000 קִילוֹמֶטֶר, הֲרֵי יָכוֹל הָיָה אָדָם הָעוֹמֵד בְּמֶרחַק 300,000 קִילוֹמֶטֶר מֵהַפָּנָס, לִרְאוֹת אֶת הָאוֹר הַיוֹצֵא מֵהַפָּנָס כָּעֲבֹר שְׁנִיָּה אַחַת בִּלְבַד. הַיוֹצֵא מִזֶּה, שֶׁכָּל שְׁנִיַּת־אוֹר שָׁוָה לְ– 300,000 קִילוֹמֶטֶר. עַתָּה דַמּוּ בְּנַפְשְׁכֶם, מַהִי שְׁעַת אוֹר – אִם תַּכְפִּילוּ 300,000 בְּ־3600. לְאַחַר שֶׁהִכְפַלְתֶּם וְקִבַּלְתֶּם אֶת הַמֶּרְחָק הֶעָצוּם שֶׁל שְׁעַת אוֹר, דָּמּוּ לְעַצְמְכֶם, מֶה עָצוּם הַמֶּרְחָק בְּיוֹם־אוֹר? בְּחֹדֶשׁ־אוֹר? וּבְשָׁנָה תְּמִימָה, בָּהּ זוֹרֵחַ הָאוֹר בַּמְּהִירוּת הָאַדִּירָה שֶׁל 300,000 קִילוֹמֶטֶר לִשְׁנִיָּה. מֶרְחָק שֶׁל שְׁנַת־אוֹר שָׁוֶה לְ־ 9.16 בִּלְּיוֹן ק”מ. אִם יֵשׁ בְּכֹחֲכֶם לְדַמּוֹת אֶת הַמֶרְחָק הַגָּדוֹל שֶׁל שְׁנַת־אוֹר, דָּמּוּ לְעַצְמְכֶם שֶׁהַקָּרוֹב שֶׁבֵּין כּוֹכְבֵי הַשֶּׁבֶת, אֲשֶׁר מִחוּץ לְמַעֲרֶכֶת שִׁמְשֵׁנוּ, רָחוֹק מֵאִתָּנוּ אַרְבַּע וָרֶבַע שְׁנוֹת־אוֹר! מֶרְחָק זֶה מַגִּיע לִכְדֵי 40 בִּלְּיון קִילוֹמֶטְרִים!!"

– “כַּמָּה זֶה בִּלְּיוֹן?” שָׁאַל מֵאִיר.

– “בִּלְּיוֹן שָׁוֶה לְמִלְּיוֹן מִלְּיוֹנִים. וּבְכֵן, אַרְבָּעִים מִלְּיוֹנִי מִלְּיוֹנִים ק”מ מַפְרִידִים בֵּינֵינוּ וּבֵין כּוֹכַב הַשֶּׁבֶת הַקָּרוֹב בְּיוֹתֵר. אוּלָם יֶשְׁנָם כּוֹכָבִים, הָרְחוֹקִים פִּי כַמָּה וְכַמָּה מִכּוֹכָב זֶה. יֶשְׁנָם כּוֹכָבִים, אֲשֶׁר אוֹרָם, שֶׁאָנוּ רוֹאִים עַתָּה עַל פְּנֵי כַּדּוּר הָאָרֶץ, יָצָא מֵהֶם בִּימֵי אַבְרָהָם אָבִינוּ וְטָס אַרְבַּעַת אַלְפֵי שָׁנָה בַּחֲלַל הַקּוֹסְמוֹס, עַד אֲשֶׁר הָגִיעַ אֵלֵינוּ".

– ״אֵינֶנִּי יָכוֹל לְדָמּוֹת לְעַצְמִי בְּשׁוּם אֹפֶן מֶרְחָק כָּזֶה", אָמַר אֱלִיעֶזֶר.

לְרֶגַע שָׁרְרָה דְּמָמָה בֵּין הַיְלָדִים. הַכֹּל הָיו נִדְהָמִים לְשֵׁמַע הַחֲדָשׁוֹת שֶׁהֻשְׁפְּעוּ עֲלֵיהֶם עַל יְדֵי אַמְנוֹן, אַמְנוֹן עַצְמוֹ רָצָה לָנוּחַ קְצָת מֵהַרְצָאָתוֹ, וְרַק לְאַחַר כַּמָּה דָּקּוֹת אָמַר:

• “מִי מִכֶּם רוֹצֶה לַעֲרֹךְ אִתִּי סִיּוּר עַל פְּנֵי מַעַרְכוֹת הַכּוֹכָבִים, אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הַשָּׁמַיִם?”

– “אֲבָל אֲנִי פּוֹחֵד לָטוּס לְמֶרְחַקִּים נוֹרָאִים אֵלּוּ”, אָמַר עֻזִּי בְּחִיּוּךְ עַרְמוּמִי.

– “אַל פַּחַד” עוֹדְדוֹ אַמְנוֹן, “אֲנִי מַבְטִיחַ לְךְ, שֶׁבְּסִיּוּר זֶה לֹא יְאֻנֶָה לְךָ כָּל רַע”.

– “אֲנִי מַסְכִּים לְסַיֵּר אִתָּךָ עַל פְּנֵי מַעַרְכוֹת הַכּוֹכָבִים”, אָמַר אוּרִי. “אֲבָל בִּתְנַאי, שֶׁאַסְפִּיק לַחֲזֹר הַבַּיְתָה לַאֲרוּחַת הָעֶרֶב”.

– “אֲנִי מַבְטִיחַ לְהַחֲזִירְכֶם לְלֹא כָּל פֶּגַע עַד לְעֵת סְעֻדַּת הָעֶרֶב”, הִבְטִיחַ אַמְנוֹן בַּשֵּׁנִית. “וּבְכֵן, אָנוּ מַמְרִיאִים?”

– “מַמְרִיאִים”, עָנָה אוּרִי בְּשֵׁם כֻּלָם.

בִּמְהִירוּת הַבָּזָק אָנוּ מִתְרַחֲקִים מִן הָאָרֶץ.

– “מִכַּדּוּר הָאָרֶץ רְאִיתֶם אֶת כָּל הַכּוֹכָבִים מְפַזְּזִים בְּאוֹר צְהַבְּהַב אוֹ לָבָן”, הִתְחִיל אַמְנוֹן לְהַסְבִּיר לַיְלָדִים. "אוּלָם בְּשָׁעָה שֶׁאַתֶּם מִתְקָרְבִים לַכּוֹכָבִים, הֵם מִתְגַּלִּים לְעֵינֵיכֶם בְּכָל הוֹדָם וַהֲדָרָם. הַכּוֹכָבִים, שֶׁהָפְכוּ בֵּינָתַיִם לִשְׁמָשׁוֹת אַדִּירוֹת, מַזְהִירִים בְּכָל צֶבַע אֲשֶׁר יַעֲלֶה עַל דִַּעְתְּכֶם. לְעֵינֵיכֶם תִּתְגַּלֶּינָה שְׁמָשׁוֹת כְּחֻלּוֹת, שְׁמָשׂוֹת יְרֻקּוֹת, שְׁמָשׁוֹת אֲדֻמּוֹת. הַשְּׁמָשׁוֹת הַלָּלוּ מִשֻּבָּצוֹת בְּתִשְׁבֹּצֶת מַפְלִיאָה בַּשָּׁמַיִם.

“אֲבָל לֹא זֶה הַפֶּלֶא הַיְחִידִי, שֶׁיֵּרָאֶה לְנֶגֶד עֵינֵינוּ, בְּשָׁעָה שֶׁאָנוּ מִתְקָרְבִים לַשְּׁמָשׁוֹת הַלָּלוּ: אִם בְּשָׁעָה שֶׁהִבַּטְּנוּ מִכַּדּוּר הָאָרֶץ, רָאִינוּ כּוֹכָב אֶחָד, הֲרֵי בְּהִתְקָרְבֵנוּ כְּאִלּוּ יִתְפַּצְּלוּ רַבִּים מִן הַכּוֹכָבִים וְיֵהָפְכוּ לִקְבוּצוֹת שֶׁל כּוֹכָבִים. בִּקְבוּצוֹת אֵלּוּ יֵשׁ זוּגוֹת, שְׁלִישִׁיּוֹת וְרְבִיעִיּוֹת. יֵשׁ שֶׁאַתֶּם רוֹאִים שְׁלִישִׁיָּה שֶׁל כּוֹכָבִים וְהָאֶחָד יָרוֹק, הַשֵּׁנִי אֲדַּמְדַּם וְהַשְּׁלִישִׁי מַזְהִיר כְּיַהֲלוֹם כָּחֹל. עֵינֵיכֶם מִסְתַּחְרְרות מִשְּׁפְעַת הַצְּבָעִים הַנִּפְלָאִים, הַקּוֹרְצִים אֲלֵיכֶם, בְּאוֹר יְקָרוֹת מִכָּל קְצוֹת הֶחָלָל. כָּךְ יֵרָאֶה לְעֵינֵיכֶם הַמַּרְאֶה הַכְּלָלִי שֶׁל הַמַּעֲרָכוֹת”.

– “וּמַהִי הַסִּבָּה לְרִבּוּי הַצְבָעִים שֶׁעַל פְּנֵי הַכּוֹכָבִים?” שָׁאַל אוּרִי.

– “הַסִּבָּה לְרֹב הַגּוֹנִים וְהַצְּבָעִים שֶׁל הַכּוֹכָבִים נְעוּצָה בְּהֶבְדֵּלֵי הַחֹם שֶׁבֵּינֵיהֶם”, עָנָה אַמְנוֹן. "כּוֹכָבִים לוֹהֲטִים וְרוֹגְזִים, אֲשֶׁר חֻמָּם עוֹלֶה לְ־40,000 מַעֲלוֹת – הֲרֵי הֵם מַכְחִילִים מֵעֹצֶם הַחֹם הַנּוֹרָא. הַלְּלוּ נִמְצָאִים בְּרֵאשִׁית הִוָּלְדָם וְהֵם פּוֹלְטִים כַּמּוּת חֹם אַדִּירָה. לְעֻמָּתָם, הַתְּרָחִים הַזְּקֵנִים שֶׁבַּכּוֹכָבִים, שֶׁהֵם כְּמוֹ שֶׁאוֹמְרִים, עָבְרוּ וּבָטְלוּ מִן הָעוֹלָם, יֵשׁ לָהֶם גָּוֶן אָדֹם כֵּהֶה. אוּלָם גַם הַזְּקֵנִים הַסְּמוּקִים הַלָּלוּ עוֹד כֹּחָם בְּמָתְנֵיהֶם וְאֵינֶנִּי מְיַעֵץ לְמִי מִכֶּם לְגֶשֶׁת אֲלֵיהֶם, מִשּׁוּם שֶׁאַתֶּם תִּשָּׁלְקוּ, לֹא עָלֵינוּ, כְּהֶרֶף עַיִן. מַעֲלוֹת חֻמָּם שֶׁל הַלָּלוּ מַגִּיעוֹת עַד לִכְדֵי 1400 מַעֲלוֹת צֶלְזִיּוּס. הַדְּרָגוֹת שֶׁבֵּין 1400 מַעֲלוֹת לְבֵין 40,000 מַעֲלוֹת חֹם מִסְתַּמְנוֹת עַל יְדֵי יֶתֶר הַצְּבָעִים, הַיְנוּ הַצָּהֹב, הַכָּתֹם, הַיָּרֹק, הַכָּחֹל וְכֵן הָלְאָה. אַךְ יֵשׁ גַּם כּוֹכָבִים לְבָנִים מַמָּשׁ, וְהֵם מְיֻחָדִים בְּמִינָם גַּם בִּגְלַל תְּכוּנוֹת אֲחֵרוֹת.

"וְעַתָּה, לְאַחַר שֶׁרָאִינוּ אֶת הַמַרְאֶה הֵכְּלָלִי שֶׁל הַכּוֹכָבִים הָצִּבְעוֹנִיִּים, וּלְאַחַר שֶׁקִּבַּלְנוּ דִּבְרֵי הֶסְבֵּר עֲלֵיהֶם, בְּדִין הוּא שֶׁנִּגַּשׁ וְנַתְחִיל לְסַיֵּר מַעֲרָכָה אַחַר מַעֲרָכָה מִמַּעַרְכוֹת הַכּוֹכָבִים הָרַבּות.

"אַתֶּם וַדַּאי מְדַמִּים בְּנַפְשְׁכֶם, שֶׁבֵּין הַכּוֹכָבִים שֶׁל הַמַּעֲרָכוֹת הַלָּלוּ יֵשׁ קִרְבָה כָּלְשֶׁהִי, וְלֹא הִיא: יִתָּכֵן שֶׁבֵּין כּוֹכָב מְמַעֲרֶכֶת אַחַת לַחֲבֵרוֹ מֵאוֹתָהּ מַעֲרֶכֶת יִהְיֶה מֶרְחָק גָּדוֹל בְּיוֹתֵר. אֲבָל לְעֵינֵינוּ הֶם נִצָּבִים בְּמֶרְחַקִּים שָׁוִים וְיַצִּיבִים, וְלָכֵן אָנוּ קוֹרְאִים לכוֹכָבִים אֲשֶׁר נִרְאִים לְעֵינֵינוּ סְמוּכִים אֶחָד לַשֵׁנִי, מַעֲרֶכֶת כּוֹכָבִים.

“אָנוּ מַבְחִינִים בְּ־69 מַעַרְכוֹת כּוֹכָבִים. אֲחָדוֹת מֵהֶן מַזְהִירוֹת עַל פְּנֵי הַשָּׁמַיִם וַאֲחָדוֹת מֵהֶן עֲמוּמוֹת יוֹתֵר. אֶת הַמַּעֲרָכוֹת הַלָּלוּ אָנוּ מְחַלְּקִים לִשְׁתֵּי קְבוּצוֹת עִקָּרִיּוֹת. הָאַחַת, הַצְּפוֹנִית, שֶׁהִיא – כְּפִי שֶׁצִיַּנּוּ לְעֵיל – נִּרְאֵית מְמַּחֲצִיתוֹ הַצְפוֹנִית שֶׁל כַּדּוּר הָאָרֶץ, וְהַשְׁנָיָּה, הִיא הַדְּרוֹמִית – הַנִּרְאֵית מִמַחֲצִיתוֹ הַדְּרוֹמִית שֶׁל כַּדּוּר הָאָרֶץ. עַתָּה, בְּבוֹאֵנוּ לְדַבֵּר עַל הַמַּעֲרָכוֹת, נְיַחֵד אֶת הַדִּבּוּר רַק עַל הַחֲשׁוּבוֹת שֶׁבָּהֶן”.

מַזָּל טָלֶה

– “רֶגַע אֶחָד, אַמְנוֹן, רָצִיתִי לְדַעַת אֵלּוּ מַעֲרָכוֹת אָנוּ רוֹאִים מֵאֶרֶץ יִשְרָאֵל? הַאִם אָנוּ רוֹאִים אֶת הַצְּפוֹנִיוֹת אוֹ אֶת הַדְּרוֹמִיּוֹת?” שָׁאַל עֻזִּי.

“אָנוּ רוֹאִים אֶת רֹב הַכּוֹכָבִים שֶׁל הַקְּבוּצָה הַצְּפוֹנִית וְאַף חֵלֶק מֵהַקְּבוּצָה הַדְּרוֹמִית”, עָנָה אַמְנוֹן – “מְשּׁוּם שֶׁאֲנַחְנוּ קְרוֹבִים אֶל קַו הַמַּשְׁוֶה”.

"עתַָּה עָלֵינוּ לִתֵּן אֶת דַּעְתֵּנוּ עַל מַעַרְכוֹת הַכּוֹכָבִים הָעִקָּרִיּוֹת. בַּתְּחִלָּה אָנוּ מוֹצְאִים שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה מַעַרְכוֹת כּוֹכָבִים, כְּנֶגֶד שְׁנֵים עָשָׂר חָדְשֵׁי הַשָּׁנָה. מַעַרְכוֹת כּוֹכָבִים אֵלּוּ נִקְרָאוֹת בְּשֶׁם מַזָּלוֹת. לִפְנֵי אַלְפֵי שָׁנִים סָבְרוּ בְּנֵי הָאָדָם שֶׁהַמַּעֲרָכוֹת הַלָּלוּ מַשְׁפִּיעוֹת עַל מַזָּלָם וְעַל הַמְאוֹרָעוֹת בְּחַיֵּיהֶם, אִם לְטוֹבָה אוֹ לְרָעָה. הָעַמִּים הַקַּדְמוֹנִים אַף דִּמּוּ לִרְאוֹת בְּכָל מַעֲרָכָה מֵהַמַּעֲרָכוֹת הַלָּלוּ צוּרוֹת שוֹנוֹת, וּלְפִי צוּרוֹת אֵלּוּ כִּנוּ אוֹתָן בְּשֵׁמוֹת שוֹנִים. בְּעִבְרִית הֶם נִקְרָאִים: טָלֶה, שׁוֹר, תְּאוֹמִים, סַרְטָן, אַרְיֵה, בְּתוּלָה. מֹאזְנַיִם, עַקְרָב, קֶשֶׁת, גְּדִי, דְּלִי וְדָגִים. מֵהַמַּעֲרָכוֹת הַלְּלוּ נִמְצָא חֵלֶק בַּקְבוּצָה הַצְפוֹנִית וְחֵלֶק בַּקְבוּצָה הַדְּרוֹמִית.

מַזָּל שׁוֹר

“לאַחַר שֶׁעָשִׂינוּ הֶכֵּרוּת עִם מַעַרְכוֹת הֶחֳדָשִׁים, נִגַּשׁ לְסִיּוֹּרֵנוּ עַל פְּנֵי הַשָּׁמַיִם. רֵאשִׁית נִפְנֶה לְצַד צָפוֹן, אֲשֶׁר בּוֹ שׁוֹכֶנֶת מַעֲרֶכֶת הַכּוֹכָבִים הַמְפֻרְסֶמֶת בְּיוֹתֵר, הִיא הַמַּעֲרָכָה בַּת שִׁבְעַת הכּוֹכָבִים הַזּוֹהֲרִים, הַנִּקְרֵאת הָעֲגָלָה אוֹ הַדֻּבָּה. וְאָכֵן, כִּשְׁמָהּ כֵּן הִיא: בְּשָׁעָה שֶׁמִּסְתַּכְּלִים בָּהּ הִיא נִרְאֵית כַּעֲגָלָה. אָנוּ יְכוֹלִים לִרְאוֹתָהּ אַף עתָּה”, אָמַר אַמְנוֹן וְהוֹרָה בְּאֶצְבָּעוֹ כְּלַפֵּי צָפוֹן. “הֲרוֹאִים אַתֶּם שָׁם אֶת קְבוּצַת הַכּוֹכָבִים?” שָׁאַל אַמְנוֹן אֶת הַיְלָדִים.

עֵינֵיהֶם שֶׁל הַיְלָדִים הַחֵלוּ לְשׁוֹטֶט עַל פְּנֵי הָרָקִיעַ בִּמְבוּכָה. לְבַסּוֹף קָרָא אוּרִי: “אוֹ, כֵּן, הִנֵּה אֲנִי רוֹאֶה אֶת הַקְּבוּצָה הַזֹּאת”.

– “הֲרוֹאֶה אַתָּה שְׁלֹשָׁה כּוֹכָבִים, הַיוֹרְדִים בַּאֲלַכְסוֹן אֶחָד אַחַר הַשֵּׁנִי?” שָׁאַל אַמְנוֹן אֶת אוּרִי.

– “כֵּן” עָנָה אוּרִי.

– “מִיָּד אַחֲרֵי הַכּוֹכָב הַשְׁלִישִׁי יָכוֹל אַתָּה לְהַבְחִין בְּאַרְבָּעָה כּוֹכָבִים הַיוֹצְרִים מֵעֵין רִבּוּע”.

– “כֵּן, בֶּאֱמֶת יֵשׁ לְמַעֲרָכָה זוֹ צוּרָה שֶל עֲגָלָה”, קָרָא עֻזִּי, שֶׁעָקַב אַחֲרֵי יָדוֹ שֶׁל אַמְנוֹן.

מַזָּל תְּאוֹמִים

– "עַתָּה, הַפְנוּ נָא אֶת מַבַּטְכֶם הַצִּדָּה וְהִתְבּוֹנְנוּ יָפֶה, הִנֵּה, גָּם שָׁם נִמְצֵאת מַעֲרֶכֶת דּוֹמָה מְאֹד לְמַּעֲרֶכֶת הַקוֹדֶמֶת, זוֹ הַקְּרוּיָה “הָעֲגָלָה הַקְּטַנָּה”, הוֹסִיף אַמְנוֹן וְאָמַר.

– ״אֲנִי מְשַׁעֵר, שֶׁבָּעֲגָלָה הַקְּטַנָּה מוֹבִילִים שָׁם לְמַעְלָה חָלָב", הִתְעָרֵב עֻזִּי בְּאֶמְצַע דְּבָרָיו שֶׁל אַמְנוֹן.

– “אֲבָל לֹא הַכֹּל מְכַנִים אֶת מַעֲרֶכֶת הַכּוֹכָבִים הֵלֵּזוּ בְּשֵׁם “עֲגָלָה” – הִמְשִׁיךְ אַמְנוֹן, בְּלִי לָשִׂים לֵב לְדִבְרֵי עֻזִּי, ״יֵשׁ הַמְכַנִּים אֶת שְׁתֵּי הַמַּעֲרָכוֹת הַלָּלוּ בְּשֵׁם ‘הַדֻּבָּה הַגְדוֹלָה’ וְ’הַדֻּבָּה הַקְּטַנָּה'. הַבִּיטוּ, אֵפוֹא, בִּזְנָבָהּ שֶׁל הַדֻּבָּה הַקְטַנָּה. בִּקְצֵה הַזָּנָב מָצוּי כּוֹכָב בָּהִיר. כּוֹכָב זֶה קָרוּי כּוֹכַב־הַקֹּטֶב, אוֹ כּוֹכַב־הַצָּפוֹן, כּוֹכָב זֶה נִמְצָא תָּמִיד בְּצַד צָפוֹן, כִּמְעַט בְּדִיּוּק מֵעַל לַצִּיר הַצְּפוֹנִי, לָכֵן הָיוּ הָסַּפָּנִים מִשְׁתַּמְּשִׁים בְּמֶשֶׁךְ שָׁנִים רַבּוֹת מְאֹד בְּכוֹכָב זֶה כִּבְמַצְפֵּן. גַּם עַתָּה עָלוּל כּוֹכַב הַצָּפוֹן לְסַיֵּעַ לְאָדָם הַמְאַבֵּד אֶת דַּרְכוֹ. אָדָם כָּזֶה, אֵין לוֹ אֶלָּא לְחַפֵּשׂ אֶת כּוֹכַב הַצָּפוֹן וְאָז יוּכַל לָדַעַת לְאֵיזֶה כִּוּוּן חַיָּב הוּא לָלֶכֶת”.

– “בְּעֶצֶם, מִפְּנֵי מָה קוֹרְאִים לָעֲגָלָה דֻבָּה?” שָׁאַל מֵאִיר, שֶׁלֹּא רָאָה כָּל דִּמְיוֹן בֵּין קְבוּצַת הַכּוֹכָבִים הַלָּלוּ לְבֵין צוּרַת דֻּבָּה גְּדוֹלָה אוֹ קְטַנָּה.

מַזַּל סַרְטָן

– “נִרְאֶה שֶׁלַיְּוָנִים הַקַּדְמוֹנִים, אֲשֶׁר מֵהֶם בָּאוּ לָנוּ מַרְבִּית שְׁמוֹת מַעַרְכוֹת הַכּוֹכָבִים, הָיָה דִּמְיוֹן מְפֻתָּח בְּיוֹתֵר וְלָכֵן כִּנוּ אֶת הַקְּבוּצָה הַזֹּאת בְּשֵׁם הַדֻּבָּה, אוֹ הָעֲגָלָה”, הֵשִׁיב אַמְנוֹן. “בְּדִמְיוֹנָם, כִּי רַב, רָאוּ הַיְּוָנִים בְּמַעֲרָכוֹת אֲחֵרוֹת צוּרוֹת שׁוֹנוֹת שֶׁל מֹאזְנַיִם, עַקְרָב דְּלִי, גְּדִי וְכו', שֶׁאָנוּ לֹא הָיִינוּ מַעֲלִים עַל דַּעְתֵּנוּ. כֵּן מְצוּיוֹת עַל פְּנֵי הַשָּׁמַיִם מַעַרְכוֹת כּוֹכָבִים, הַקְּרוּיוֹת בְּשֵׁמוֹת הַבָּאִים מִתּוֹךְ הָאַגָּדוֹת הַיְוָנִיוֹת בְּעִקָּר, כְּגוֹן: אוֹרְיוֹן קָסְיוֹפֵּיָּה, אַנְדְּרוֹמֶדָה, פֶּגָסוּס הַדְּרָקוֹן, הַכֶּלֶב הַגָּדוֹל, הַכֶּלֶב הַקָטָן וְעוֹד”.

– "אַל תְּסַפֵּר לָנוּ סִפּוּרֵי אַגָּדוֹת, אָמַר עֻזִּי, “סַפֵּר אוֹתָם לְיַלְדֵי הַגַּן. אָנוּ רוֹצִים לָדַעַת בֶּאֱמֶת, מַה מִּתְרַחֵשׁ שָׁם, וְאֶת כָּל הַדְּבָרִים הַמְעַנְיְנִים הַמְצוּיִים שָׁם”.

אַמְנוֹן הִסְתַּכֵּל בְּעֻזִּי מִתּוֹךְ חִיּוּךְ. “כֵּן”, חָלַף הִרְהוּר בְּמֹחוֹ, “עֻזִּי זֶה אֵינֶנּוּ עוֹד אוֹתוֹ פִּרְחָח חָצוּף כְּבִתְחִלַּת שִׂיחוֹתֵינוּ. אָמְנָם הוּא נִשְׁאַר חָצוּף, אֲבָל לֹא פִּרְחָח”. וּבְקוֹל אָמַר: “מַעַרְכוֹת כּוֹכָבִים אֵלּוּ, כְּפִי שֶׁאָמַרְתִּי לָכֶם כְּבָר, נִרְאוֹת קְבוּצוֹת קְבוּצוֹת שֶׁל כּוֹכָבִים – רַק לְמַרְאִית עַיִן. עַל דֶּרֶךְ הָאֱמֶת יְשׁ שֶׁכּוֹכָבִים, הַנִּרְאִים לְעֵינֵינוּ קְרוֹבִים זֶה לָזֶה מְאֹד. הֵם בְּעֶצֶם רְחוֹקִים מֶרְחַקִּים עֲצוּמִים, שֶׁאֵין לָנוּ מֻשָּׁג עַל גָּדְלָם”.

מַזַּל אַרְיֵה

– “וְכֵיצַד מוֹדְדִים אָנוּ אֶת גָּדְלָם?” שָׁאַל אֱלִיעֶזֶר.

– “מוּבָן, שֶׁהַשִּׁיטוֹת לִמְדִידַת מֶרְחַקֵּי הַכּוֹכָבִים הַלָּלוּ הֵן מְסֻבָּכוֹת פִּי כַמָּה וְכַמָּה מְשִׁיטַת מְדִידַת מֶרְחַק הַיָּרֵחַ אוֹ אֲפִלוּ הַשֶּׁמֶשׁ. רַק אֶת מֶרְחַקֵּי הַקְּרוֹבִים שֶׁבְּכוֹכְבֵי הַלֶּכֶת אֶפְשָׁר לִמְדֹד בְּצוּרָה זוֹ וְגַם זֹאת בִּקְשָׁיִים מִרֻבִּים. אֶת מֶרְחַקֵּי שְׁאָר הַכּוֹכָבִים מוֹדְדִים בְּשִׁיטוֹת מִיֻחָדוֹת וּמְסֻבָּכוֹת, הַבְּנוּיוֹת עַל יְסוֹדוֹת רַבִּים, שֶׁאוֹתָם לֹא אוּכַל לְהַסְבִּיר לָכֶם, אֲפִלּוּ בְּשִׁטְחִיּוּת. חֲשׁוּבֵי אַנְשֵׁי הַמַּדָּע הֶעֱלוּ בְּמִקְרים רַבִּים לֹא רַק אֶת מֶרְחַקָּם שֶׁל הַכּוֹכָבִים הָרְחוֹקִים, אֶלָּא גַּם אֶת גָּדְלָם וַאֲפִלּוּ אֶת מִשְׁקָלָם”.

מַזַּל בְּתוּלָה

– “פִּלְאֵי פְלָאִים” לָחַשׁ מֵאִיר.

– “וּמַהוּ בְּעֶרֶךְ, מִשְׁקָלָם שֶׁל הַכּוֹכָבִים הָרְחוֹקִים?” שָׁאַל עֻזִּי.

– “מִשְׁקָלָם שׁוֹנֶה וּמְגֻוָּן”, עָנָה אַמְנוֹן. “אוּלָם כּוֹכָב מְמֻצָּע מִשְׁקָלוֹ בְּעֶרֶךְ כְּמִשְׁקַל הַשֶּׁמֶשׁ, אֲבָל יֶשְׁנָם כּוֹכָבִים, שֶׁמִּשְׁקָלָם קָטָן מְאֹד וּלְעֻמָּתָם אֲחֵרִים שֶׁמִשְׁקָלָם לְמַעְלָה מִפִּי עֲשָׂרָה מִמִשְׁקַל הַשֶּׁמֶשׁ. גַּם גָדְלָם שֶׁל הַכּוֹכָבִים הוּא שׁוֹנֶה. יֶשׁ כּוֹכָבִים הַקְּרוּיִים בְּשֶׁם ‘עֲנָקִים אַדֻמִּים’, וְקָטְרָם גָּדוֹל פִּי חֲמֵשׁ מֵאוֹת מִקֹּטֶר הַשֶָּׁמֶשׁ”.

– “קָשֶׁה יִהְיֶה לָתְפֹּר לְכוֹכָב כָּזֶה מִכְנָסַיִם”, הִתְעָרֵב עֻזִּי.

– “כֵּן. אוּלָם עֲנָקִים אֵלּוּ הֵם תְּפוּחִים וְרֵיקִים, מִשּׁוּם שֶׁבְּדֶרֶךְ כְּלָל לַמְרוֹת גָּדְלָם הָרַב, אֵין מִשְׁקָלָם עוֹלֶה עַל מִשְׁקַל הַשֶּׁמֶשׁ, אִם כִּי נִפְחָם גָדוֹל לְמַעְלָה מִפִּי מִלְּיוֹן, מִנֶּפַח הַשֶּׁמֶשׁ. וּבְנִגוּד לפוֹחֲזִים מִתְנַפְּחִים אֵלוּ יֵשׁ כּוֹכָבִים, הַקְּרוּיִים ‘נַנָּסִים לְבָנִים’. כּוֹכָבִים אֵלּוּ, אַף אִם גָּדְלָם הוּא עָצוּם מְאֹד וְלִפְרָקִים הוּא מַגִיעַ לְגָדְלוֹ שֶׁל כּוֹכָב לֶכֶת, בְּכָל זֹאת הֵם בֶּאֱמֶת נַנָּסִים לְעֻמַּת הָעֲנָקִים, אוּלָם קַיָּם הֶבְדֵּל עֲנָקִי בְּמִשְׁקָל הַחֹמֶר שֶׁעַל פְּנֵי ‘הָעֲנָקִים’, לְבֵין מִשְׁקָל הַחֹמֶר שֶׁעַל פְּנֵי ‘הַנַנָּסִים’. הַחֹמֶר שֶׁעַל פְּנֵי הָעֲנָקִים הִנּוֹ קַל כָּל כָּךְ, עַד שֶׁאֵין לִמְצֹא חֹמֶר קַל כָּמוֹהוּ עַל פְּנֵי כַּדּוּר אַרְצֵנו”.

מַזַּל מֹאזְנַיִם

– “הַאִם הַחֹמֶר שֶׁעַל פְּנֵי הָעֲנָקִים קַל יוֹתֵר מִן הָאֲוִיר?” שָׁאַל שִׁמְעוֹן.

– "הַחֹמֶר שֶׁעַל פְּנֵי הָעֲנָקִים הָאֲדֻמִּים קַל הַרְבֵּה יוֹתֵר מִן הָאֲוִיר. לְעֻמַּת זֹאת גָּדוֹל הַרְבֵּה יוֹתֵר הַמִּשְׁקָל הַסְּגֻלִּי שֶׁל הַכּוֹכָבִים ‘הַנַּנָּסִים הַלְּבָנִים’ ".

– “מַהוּ מִשְׁקָל סְגֻלִּי?” שָׁאַל מֵאִיר.

– " ‘מִשְׁקָל סְגֻלִּי’ הוּא הַיַּחַס בֵּין הַמִּשְׁקָל שֶׁל סֶנְטִימֶטֶר מְעֻקָּב מַיִם לְבֵין סֶנְטִימֶטֶר מְעֻקָּב חֹמֶר מְסֻיָּם, לְמָשָׁל, מִשְׁקָלָהּ הַסְּגֻלִּי שֶׁל הָעוֹפֶרֶת הוּא 13, זֹאת אוֹמֶרֶת שֶׁסֶּנְטִימֶטֶר מְעֻקָּב שֶׁל עוֹפֶרֶת מִשְׁקָלוֹ גָּדוֹל פִּי 13 מִסֶּנְטִימֶטֶר מְעֻקֶָּב שֶׁל מַיִם".

מַזָּל עַקְרָב

–“וּמַהוּ הַמִּשְׁקָל הַסְּגֻלִּי שֶׁל הַחֹמֶר הַכָּבֵד בְּיוֹתֵר על פְּנֵי כַּדּוּר הָאָרֶץ?” שָׁאַל אוּרִי.

– “הַמִשְׁקָל הַסְּגֻלִי שֶׁל הַמַּתֶּכֶת הַכְּבֵדָה בְּיוֹתֵר עוֹלֶה ל־22. הֲיוֹדְעִים אַתֶּם מַה גֹּדֶל הַמִּשְׁקָל הַסְּגֻלִּי שֶל הַחֹמֶר שֶׁעַל פְּנֵי ‘הַנַּנָּסִים הַלְּבָנִים’?”

– “כַּמָּה?” שָׁאַל עֻזִּי.

– “מִלְּיוֹן”, אָמַר אַמְנוֹן.

– “מָה אַתָּה שָׂח?” קָרָא עֻזִּי. “הֲרֵי זֶה לֹא יִתָּכֵן כְּלָל”!

– “כֵּן”, עָנָה אַמְנוֹן. "הַמִּשְׁקָל הוּא גָּדוֹל בְּיוֹתֵר. אִם רוֹצִים אַתֶּם לְצַיֵּר לְעַצְמְכֶם אֶת גֹּדֶל הַמִּשְׁקָל הַסְּגֻלִּי שֶׁל הַחֹמֶר שֶׁל ‘הַנַּנָּסִים הַלְּבָנִים’, דַּמּוּ לְעַצְמְכֶם, שֶׁסֶנְטִימֶטֶר מְעֻקָּב שֶׁל הַחֹמֶר הַזֶּה מִשְׁקָלו טוֹנָה שְׁלֵמָה, דְּהַיְנוּ, כְּדֵי לְהָרִים סֶנְטִימֶטֶר מְעֻקָּב, תִּצְטָרְכוּ לְמָנוֹף גָּדוֹל.

“עַד כָּאן שׂוֹחַחְנוּ עַל הָעֲנָקִים הַמְשֻׁנִּים וְהַנַּנָּסִים הַמּוּזָרִים וְהַכְּבֵדִים. עַתָּה יְשׁ בִּרְצוֹנִי לְדַבֵּר עַל כּוֹכָבִים מוּזָרִים מִשְׁנֵיהֶם גַּם יַחַד. הַכּוֹכָבִים הַלָּלוּ הֵם הֵכּוֹכָבִים הַבִּלְתִּי נִרְאִים”.

מַזָּל קֶשֶׁת

– “מַה זֹּאת אוֹמֶרֶת ‘כּוֹכָבִים בִּלְתִּי נִרְאִים’?” שָׁאַל אֱלִיעֶזֶר.

– “וְאִם הֵם אֵינָם נִרְאִים, כֵּיצַד מְסֻגָּלִים אֲנַחְנוּ לִרְאוֹתָם?” שָׁאַל עֻזִּי בִּתְמִיהָה.

– “אָת הַכּוֹכָבִים הַבִּלְתִּי נִרְאִים נִתָּן לִרְאוֹת עַל יְדֵי מַכְשִׁיר פֶּלֶא, הַקָּרוּי רָדָר. בְּעֶזְרַת הָרָדָר אֶפְשָׁר לְ”מַשֵׁשׁ" עֲצָמִים מְרֻחָקִים בְּיוֹתֵר עַל פְּנֵי כַּדּוּר הָאָרֶץ, שֶׁעֵין אָדָם אֵינָהּ יְכוֹלָה לִרְאוֹתָם. הָרָדָר שִׁמֵּשׁ בִּשְׁעָתוֹ הַמַּכְשִׁיר לְצֵיד הַמַּעְפִּילִים, שֶׁעָלוּ אַרְצָה לִפְנֵי קוֹם הַמְדִינָה. הַמַּעְפִּילִים שֶׁבָּאוּ אַרְצָה, הָיוּ חוֹמְקִים מֵעֵינֵי הַמִּשְׁמָרוֹת הַבְּרִיטִיִּים וְעוֹלִים עַל הַחוֹף, אוּלָם הַבְּרִיטִים הִתְחַכְּמוּ וְהֵקִימוּ תַּחֲנַת רָדָר עַל הַחוֹף, וּבְעוֹד הָיְתָה הָאֲנִיָה “הַבִּלְתִּי חֻקִּית” בְּמֶרְחָק רַב מִן הַחוֹף, כְּבָר הָיָה מַכְשִׁיר הָרָדָר “תּוֹפֵס” אוֹתָהּ בִּתְחוּמוֹ וּמִיָּד הָיוּ אֳנִיּוֹת מַשְׁחִית בְּרִיטִיּוֹת נִשְׁלָחוֹת אֶל הָאֳנִיָּה הַמִּסְכֵּנָה, וְהָיוּ תּוֹפְסוֹת אוֹתָה.

"אַנְשֵׁי הַמַּדָּע הִשְׁתַּמְשׁוּ בָּרָדָר לְמַטָרוֹת הֲגוּנוֹת יוֹתֵר. הֵם הִשְׁתַּמְּשׁוּ בְּקַּרְנֵי הָרָדָר, כְּדֵי לִמְצוֹא עַל פְּנֵי הַשָּׁמַיִם כּוֹכָבִים שֶׁאֵינָם נִרְאִים. וְאָמְנָם הִתְבָּרֵר, שֶׁיֶשְׁנָם כּוֹכָבִים כָּאֵלֶּה.

מַזַּל גְּדִי

“כֵּן יֵשׁ בַּשָּׁמַיִם כּוֹכָבִים מֻפְלָאִים, הַקְרוּיִים ‘כּוֹכְבֵי רַדְיוֹ’”.

– “מַה זֹּאת אוֹמֶרֶת? הַאִם הַכּוֹכָבִים מְשַׁדְּרִים אֵלֵינוּ יְדִיעוֹת?” שָׁאַל עֻזִּי.

– “בְּעֵרֶךְ”, עָנָה אַמְנוֹן. “אֵין אָמְנָם תַּחֲנַת שִׁדּוּר עַל פְּנֵי הַכּוֹכָבִים הַלְּלוּ וְהֵם אֵינָם מַגִּישִׁים “תָּכְנִית כְּבַקָּשָׁתְךָ”, אֲבָל בְּכָל זֹאת מְשַׁדְרִים כּוֹכְבֵי הָרַדְיוֹ יְדִיעוֹת בְּצוּרַת גַּלֵּי רַדְיוֹ, וּמַכְשִׁירֵי הַהַקְלָטָה שֶלָּנוּ קָלְטוּ אָת תְּנוּדוֹת הַגַּלִּים הַלָּלוּ, כּוֹכָבִים אֶלּוּ נִמְצְאוּ רַק לִפְנֵי כְּחָמֵשׁ שָׁנִים.”

– "כָּל אוֹתָם כּוֹכָבִים, הָעֲנָקִים כַּנַּנָּסִים, כּוֹכְבֵי הָרַדְיוֹ, כּוֹכְבֵי הָרָדָר וְכָל הַשְּׁמָשׁוֹת הָאַדִּירוֹת, כֻּלָּם מִשְׁתַּיְּכִים לְמַעֲרֶכֶת אַחַת גְּדוֹלָה, הַקְּרוּיָה “שְׁבִיל הֶחָלָב” או “נְהַר דִּינוּר”. הַמַעֲרָכָה הָאַדִּירָה הַלָּזוֹ כּוֹלֶלֶת בְּתוֹכָהּ אֶת כָּל מִלְּיַרְדֵּי הַכּוֹכָבִים, שֶׁעֲלֵיהֶם דִּבַּרְנוּ, וְהִיא סוֹבֶבֶת מִסָּבִיב לַמֶּרְכָּז שֶׁלָּהּ, שֶׁנִּקְרָא “מַזָּל קֶשֶׁת”.

מַזַּל דְּלִי

– “הַאַף יוֹדְעִים אָנוּ, מַה גָּדְלוֹ שֶׁל שְׁבִיל הֶחָלָב?” שָׁאַל אוּרִי.

–“כֵּן”. עָנָה אַמְנוֹן. “קטֶר שְׁבִיל הֶחָלָב הוּא מֵאָה אֶלֶף שְׁנוֹת־אור. אֶת הַמֶּרְחָק הַזֶּה אִי אֶפְשָׁר כְּלָל לְדַמּוֹת, וְאַף מִשְׁקָלוֹ הוּא אַדִּיר בְּיוֹתֵר, וְהוּא גָּדוֹל פִּי מֵאָה מִלְּיַרְד מֵהַשֶּׁמֶשׁ הָאַדִּירָה שֶׁלָּנוּ”.

– “הַאִם שְׁבִיל הֶחָלָב הוּא כָּל עוֹלָמֵנוּ?” שָׁאַל אֱלִיעֶזֶר.

– “לֹא”, אָמַר אַמְנוֹן. “כָּל הָעוֹלָם הַקָּרוּי קוֹסְמוֹס, אֵינֶנּוּ רַק שְׁבִיל הֶחָלָב. שְׁבִיל הֶחָלָב הוּא, אָמְנָם גוּשׁ אַדִּיר שֶׁל עוֹלָמוֹת וּמַעֲרָכוֹת שִׁמְשִׁיוֹת כַּבִּירוֹת. אֲבָל לִשְׁבִיל זֶה יֵשׁ גְּבוּלוֹת מִסֻיָּמִים וְאִלּוּ בֶּחָלָל הָרָחוֹק מְאֹד נִמְצָאִים עוֹד שְׁבִילֵי חָלָב.”

“פְּרוֹפֶסּוֹר אַנְגְּלִי הִמְשִׁיל אֶת הַמַּעֲרָכוֹת הַשִּׁמְשִׁיּוֹת הָרַבּוֹת וְהָעֲצוּמוֹת לְפָנַסִּים שֶׁבְּעִיר גְּדוֹלָה. הוּא אוֹמֵר, שֶׁכְּשֵׁם שֶׁיֶּלֶד בֶּן עִיר חוֹשֵב שֶׁלְּפָנַסֵי הָרְחוֹב אֵין גְּבוּל וְקָצֶה – כֵּן אֲנַחְנוּ, בִּרְאוֹתֵנוּ אֶת רֹב מִסְפָּרָם שֶׁל הַכּוֹכָבִים, סְבוּרִים, שֶׁאֵין לָהֶם קֵץ, אוּלָם אָנוּ יוֹדְעִים יָפֶה, שֶׁבְּאִם נֵצֵא אֶת הָעִיר – סוֹפֵנוּ שָׁנָּגִּיע לַשָּׂדוֹת הָאֲפֵלִים, אֲשֶׁר שָׁם אֵין פָּנַסִּים כְּלָל, וּלְאַחַר מִכֶּן נַגִּיעַ לְעִיר שְׁנִיָּה, אֲשֶׁר מְאוֹרוֹתֶיה מְרֻבִּים כְּשֶׁל הָעִיר הָרִאשׁוֹנָה, וְכָךְ נִנְדֹּד מִכְּרָךְ לִכְרָךְ. הוּא הַדִּין לְגַבֵּי שְׁבִיל הֶחָלָב, עַל מְאוֹרוֹתָיו הַמְרֻבִּים וְהָאַדִּירִים. אִם נוֹסִיף וְנֵלֵךְ – סוֹפֵנוּ שֶׁנֵּצֵא מִשְּׁבִיל הֶחָלָב לְמֶרְחֲבִים אֲפֵלִים, אֲשֶׁר אֵין בָּהֶם כּוֹכָבִים כְּלָל, וּלְאַחַר מִכָּן נָגִּיעַ לִשְׁבִילֵי חָלָב אֲחֵרִים, אֲשֶׁר גַּם הֵם אַדִּירִים וַעֲצוּמִים לְאֵין שִׁעוּר”, סִיֵּם אַמְנוֹן אֶת דְּבָרָיו.

מַזַּל דָּגִים

– “רֹאשִׁי עָלַי סְחַרְחַר”. אָמַר אוּרִי, “פָּשׁוּט אֵינֶנִּי מְסֻגָּל לִקְלֹט אֶת אֲשֶׁר אָמַרְתָּ, עָלַי לָנוּחַ עַתָּה”.

– ״חוֹשֵׁבְנִי שֶׁעַל כֻּלְּכֶם עַתָּה לָלֶכֶת לְבָתֵּיכֶם, כְּדֵי לִסְעֹד אֶת סְעֻדַּת הָעֶרֶב", אָמַר אַמְנוֹן, “הֲרֵי הִבְטַחְתִּי לָכֶם לְהַחֲזִיר אֶתְכֶם לִסְעֻדַּת הָעֶרֶב מְסִיּוּרֵנוּ עַל פְּנֵי צְבָא הַשָּׁמַיִם, עַתָּה מְקַיֵּם אֲנִי אֶת הַבְטָחָתִי. לַיְלָה טוֹב לָכֶם”.

הַבַּחוּרִים קָמוּ אִישׁ אִישׁ מִמְּקוֹמוֹ וְנִתְפַּזְּרוּ אִישׁ לְבֵיתוֹ, כְּשֶׁהֵם עֲדַיִן נְתוּנִים לְרֹשֶׁם דְּבָרָיו שֶׁל אַמְנוֹן.

 

פֶּרֶק ח': כּוֹכְבֵי הַשָּׁבִיט וְהַזִּיקִים    🔗

– הָאָסוֹן שֶׁאֵרַע לְכוֹכַב שָׁבִיט פְּלוֹנִי – עַל כּוֹכָבִים נוֹפְלִים – הַמְהוּמוֹת שֶׁחוֹלְלוּ הַמֶּטֶאוֹרִים – כּוֹכַב שָׁבִיט גַּנְדְּרָנִי מוֹפִיע – מה גָדְלוֹ הָאֲמִתִּי שֶׁל כּוֹכַב שָׁבִיט? (בֵּינֵינוּ לְבֵין עצְמֵנוּ) – תַּגְלִיתוֹ שֶׁל אֶדְמוּנְד הַלֵּי – אֲסוֹנוֹ שֶׁל הַשָׁבִיט בִּילֶה – אֲנִי נִפְרָד מִן הַקוֹרְאִים.

כְּשֵׁם שֶׁיֵּשׁ בֵּין בְּנֵי הָאָדָם יוֹצְאֵי דֹפֶן, כָּךְ יֵשׁ כָּאֵלֶּה גָּם בֵּין הַכּוֹכָבִים. רֹב הַכּוֹכָבִים, בֵּין שֶׁהֵם כּוֹכְבֵי־לֶכֶת וּבֵין שֶׁהֵם כּוֹכְבֵי שֶׁבֶת, חַיִּים לָהֶם חַיִּים קְבוּעִים וּמְסֻדָּרִים. יוֹדְעִים הֵם זְמַן וּמָקוֹם מַהֵם, שֶׁאִם יִקְרֶה, חָלִילָה, שֶׁהַכּוֹכָבִים יָחֵלּוּ לְהָקִים מְהוּמָה בְּמַמְלֶכֶת הַשָּׁמַיִם – סוֹפָהּ שֶׁל מְהוּמָה זוֹ מִי יְשׁוּרֶנּוּ?

אֲבָל יֶשְׁנָם כּוֹכָבִים שׁוֹבָבִים, שֶׁאֵינָם רְתוּקִים לִמְקוֹמוֹתֵיהֶם, וַהֲרֵי הֵם מִסְתּוֹבְבִים חַסְרֵי סַבְלָנוּת בֶּחָלָל הֶעָצוּם וְשׁוֹאֲפִים מְדָנִים. כּוֹכָבִים אֵלֶּה קְרוּיִים כּוֹכְבֵי שָׁבִיט.

הַלָּלוּ מְשׁוֹטְטִים בֶּחָלָל וּמִתְגָּרִים בַּכּוֹכָבִים הַגְּדוֹלִים מֵהֶם בְּכֹחַ הַמְשִׁיכָה, לֵאמֹר: “תְּפֹס אוֹתִי! תְּפֹס אוֹתִי!” וְיֵשׁ שֶׁהֵם מְעִזִּים לדְחֹק אֶת חָטְמָם לְרָשׁוּת הַכּוֹכָבִים הַגְּדוֹלִים, אוֹ אָז יִתְפְּסוּ אוֹתָם בְּנֵי הַנְפִילִים הַלְּלוּ, וְיַהַפְכוּם לְאָבָק פּוֹרֵחַ בְּקִצְפָּם הָרַב.

דַּמּוּ לְעַצְמְכֶם מַחֲזֶה אֲשֶׁר כָּזֶה: הַיֶּלֶד שָׁבִיט, הַגַּנְדְּרָנִי וְהַמַּחֲצִיף פָּנִים כְּנֶגֶד גְדוֹלִים מִמֶּנּוּ, וַאֲשֶׁר גִילוֹ אֵינוֹ עוֹלֶה על כַּמָּה עֶשְׂרוֹת אַלְפֵי שָׁנָה, מִתְגָּרֶה – דֶּרֶךְ מָשָׁל – בַּכּוֹכָב צֶדֶק. וְלֹא בְּדֶרֶךְ הַמְלִיצָה אוֹמֵר הוּא לְהִתְגָּרוֹת בּוֹ, אֶלָּא פָּשׁוּט מִתְקָרֵב אֵלָיו מַמָּשׁ. צֶדֶק מְמַצְמֵץ בְּעֵינָיו וּמְצַפֶּה לְטַרְפּוֹ הַקָרֵב אֵלָיו וְהוֹלֵךְ. הַשָּׁבִיט הַעַלִּיז וְהַשּׁוֹבָב אֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ לְכָל פֶּגַע וּמוֹסִיף לְהִתְקָרֵב, וּלְפֶתַע: “הַצִילוּ! הַצִילוּ!” מִצְטָרֵחַ שָׁבִיט הַפַּחֲזָן. אֲבָל הוּא צָרַח מְאֻחַר מִדַּי, בְּכֹחַ אַדִּיר שֶׁבָּאַדִּירִים, כְּיָד מְשִׁיכָתוֹ הַטּוֹבָה עָלָיו, מוֹשֵׁךְ צֶדֶק אֶת הַשְׁבִיטוֹן הָאֻמְלָל. וּמֵרֹב פַּחַד וּזְוָעָה מִתְפּוֹצֵץ הַמִּסְכֵּן, בּוּם! בּוּם! וְהוֹפֵךְ לְגַל עֲצָמוֹת, הַנִּפְזָרוֹת לְכָל רוּחַ.

הִנֵּה כִּי כֵן, אֵין מַחֲזֶה אֲשֶׁר כָּזֶה נָדִיר בֶּחָלָל הָאִינסוֹפִי שֶׁל הַשָּׁמַיִם. אַף אָנוּ, הַיוֹשְׁבִים עַל הַגַּרְגֵּר הַקָּטָן, הַקָּרוּי כַּדּוּר הָאָרֶץ, זוֹכִים – אִם כִּי לְעִתִּים רְחוֹקוֹת – לְמַחֲזֶה יָקָר כָּזֶה.

יֵשׁ אֲשֶׁר כַּדּוּר אַרְצֵנוּ בִּמְסִלָּתוֹ הַנִּצְחִית סְבִיב הַשֶּׁמֶשׁ. תִּתְרַחֵשׁ לוֹ “תַּקְרִית” אֲשֶׁר כָּזֹאת, רוֹצֶה לוֹמַר, שׁוּב נוֹפֶל אוֹתוֹ שָׁבִיט פַּחֲזָן בַּפַּח, וְעצְמוֹתָיו – הַיְנוּ גוּשֵׁי אֶבֶן עֲצוּמִים – נִפְזָרוֹת לְכָל רוּחַ. אוֹתָהּ שָׁעָה מְסֻגָּלִים הָאֲנָשִׁים לִרְאוֹת, כֵּיצַד נוֹפֵל “מִן הַשָּׁמַיִם” גּוּש אֶבֶן, הַנִּרְאֶה מֵרָחוֹק כְּכוֹכָב זוֹהֵר, כּוֹכָב זוֹהֵר זֶה הוּא חֵלֶק כּוֹכַב שָׁבִיט אֻמְלָל שֶׁנִּתְרַסֵק.

בְּוַדַּאי רוֹצִים אַתֶּם לְדַעַת, מַדּוּעַ זוֹהֵר כָּל כָּךְ הַגוּשׁ הַזֶּה, וּבְכֵן, הוּא כְּשֶׁלְעַצְּמוֹ אֵינֶנּוּ זוֹהֵר כְּלָל, אַדְּרַבָּה, הוא אֵינוֹ אֶלָּא גּוּף אָפֵל. אוּלָם בְּשָׁעָה שֶׁרוֹצֶה גוּשׁ זֶה לִקְרֹב אֶל כַּדּוּר אַרְצֵנוּ, לְאַחַר שֶׁזָרְקוּ אוֹתוֹ מִכּוֹכָבוֹ, אֵין כַּדּוּר אַרְצֵנוּ נוֹהֵג בּוֹ בְּמִדַּת הַכְנָסַת אוֹרְחִים, אָרְחֵי־פָּרְחֵי אֵינָם עִנְיָן בִּשְׁבִילֵנוּ, עַל כֵּן מִתְנַגֵּד הָאֲוִיר הָעוֹטֵף אֶת כַּדּוּר אַרְצֵנוּ לִכְנִיסָתוֹ הַבִּלְתִּי חֻקִּית וּמְחַכֵּךְ אוֹתוֹ. מֵעֹצֶם הַחִכּוּךְ שֶׁבֵּין הָאֲוִיר וְאוֹתוֹ גוּשׁ, הוּא מִתְלַהֵט מְאֹד וְהוֹפֵךְ לְגוּשׁ זוֹהֵר שֶׁל אֵשׁ. לָכֵן אָנוּ רוֹאִים אוֹתוֹ כְּכוֹכָב זוֹהֵר בֶּחָלָל.

בְּרֹב רֻבָּם שֶׁל הַמִּקְרִים, בָּהֶם פּוֹלְשִים גּוּשֵׁי אֶבֶן שֶׁל כּוֹכָבִים אֶל כַּדּוּר אַרְצֵנוּ, הַנִּצָּחוֹן הוּא לָאֲוִיר שֶׁלָּנוּ. הָאֲוִיר מְחַכֵּךְ וּמְשַׁפְשֵׁף אֶת גּוּשׁ הָאֶבֶן בְּעָצְמָה כֹּה גְּדוֹלָה, עַד שֶׁהוֹפֵךְ הַגּוּשׁ לאָבָק פּוֹרֵחַ. אֲבָל יֵשׁ שֶׁהַגּוּשׁ גָּדוֹל כָּל כָּךְ, עַד שֶׁאֵין סִפֵּק בְּיַד הָאֲוִיר לְשַׁפְשְׁפוֹ כָּרָאוּי. אוֹתָהּ שָׁעָה הוּא מַגִּיעַ אֶל כַּדּוּר הָאָרֶץ. וְאָז רוֹאִים אָנוּ מַדּוּעַ הִתְנַגֶד הָאֲוִיר בַּחֲרִיפוֹת רַבָּה כָּל כָּךְ לִכְנִיסָתוֹ שֶׁל אוֹתוֹ גּוּשׁ. יָדוֹעַ יָדַע, כַּנִּרְאֶה, שֶׁהָאוֹרֵחַ הַבִּלְתִּי קָרוּא עָלוּל לְחוֹלֵל פֹה מְהוּמוֹת.

וְאָמְנָם, בִּמְהוּמָה כָּזֹאת נִתְכַּבְּדוּ יוֹשְׁבֵי הָעִיר אוֹחַנְסְק שֶׁבְּרוּסְיָה בִּשְׁנַת 1887. בְּשָׁעָה שֶׁהַלָּלוּ נָמוּ תְּנוּמַת צְהֳרַיִם עֲרֵבָה, אוֹ גִלְגְּלוּ בְּפַת, בְּחֶמְאָה, נִשְׁמַע לְפֶתַע רַעַם אַדִּיר עַל פְּנֵי הָעִיר וְהַקַּרְקַע הִזְדַּעְזְעָה מִתַּחַת לָרַגְלַיִם.

“מה קָרָה?” שָׁאֲלוּ הַתּוֹשָׁבִים הַמְבֹהָלִים וּפָרְצוּ הַחוּצָה. אוּלָם אֵלּוּ מִבֵּין הַתּוֹשָׁבִים, שֶׁהָיוּ לִפְנֵי כֵן בַּחוּץ, רָאוּ מֵחֲזֶה־יָקָר, שֶׁלּא כָּל בֶּן תְּמוּתָה זוֹכֶה לִרְאוֹת! עָנָן לְבַנְבַן קַל נִשָׁא בִּמְהִירוּת עֲצוּמָה וְנֶעֱלַם, וּלאַחֲרָיו נָפַל גּוּשׁ שָׁחֹר בְּעָצְמָה כַּבִירָה וְגָרַם לְכָל הַמְהוּמָה הַזּאת.

הַפַּחְדָנִים שֶׁבִּבְנֵי אוֹחַנְסְק נִכְנְסוּ לְבָתֵּיהֶם וּסְגָרוּם עַל מַנְעוּל וּבְרִיחַ, בְּסָבְרָם שֶׁקֵּץ הָעוֹלָם הִגִּיעַ. אֲבָל הָאַמִּיצִים שֶׁבָּהֶם מִהֲרוּ לְאוֹתוֹ מָקוֹם, בּוֹ נָפַל אוֹתוֹ גּוּשׁ שָׁחֹר. מִשֶׁהִגִּיעוּ לְאוֹתוֹ מָקוֹם, מָצְאוּ שׁוּחָה עָמֻקָּה שֶׁנִּתְהַוְּתָה שָׁם, מִשֶׁחִטְּטוּ בְּאוֹתָהּ שׁוּחָה, מָצְאוּ שָׁם אֶבֶן שְׁגָּדְלָהּ לא עָלָה עַל זֶה שֶׁל אֲבַטִּיחַ בֵּינוֹנִי, וְכֻלְָּהּ מְלַהֶטֶת מחֹם.

וּבְכֵן, הָיָה זֶה לֹא פָּחוֹת וְלא יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר חֲמַקְמַק אֶחָד וּשְׁמוֹ מֶטֶאוֹר, אֲשֶׁר נֶעֱקַר עֵקֶב תְּאוּנָה רְצִינִית מֵאֵיזֶה מָקוֹם שֶׁהוּא וְהִצְלִיחַ, עַל אַף מִשְׁמֶרֶת הָאֲוִיר, לְהַגִיעַ אֶל כַּדּוּר הָאָרֶץ לְעוֹרֵר מְהוּמָה כָּזֹאת.

אַשְׁרֵינוּ, שֶׁלֹּא הָיָה אוֹתוֹ פַּחֲזָן גָדוֹל בְּמִדָּה מַסְפֶּקֶת כְּדֵי לִגְרֹם לִמְהוּמָה רְצִינִית, הַצְלָחָה גְדוֹלָה יוֹתֵר נָחַל גּוּשׁ אַחֵר, שֶׁהִצְלִיחַ לְהַגִיעַ אֶל כַּדּוּר הָאָרֶץ וּמִשְׁקָלוֹ הָיָה כְּאַלְפַּיִם טוֹנָה, הַדָּבָר אֵרַע בְּאֶחָד מִיַעֲרוֹת סִבִּיר, בִּשְׁנַת 1908. עֵקֶב הַחֲבָטָה הָאַדִּירָה, שֶׁחַבַט, גּוּש זֶה בְּכַּדּוּר הָאָרֶץ, נִזְדַּעְזְעָה הָאָרֶץ אַף בְּמֶרְחַק קִילוֹמֶטְרִים רַבִּים מִמְּקוֹם הַמַּעֲשֶׂה.

אוּלָם לְתוֹצָאָה חִיוּבִית גָּרַם אוֹתוֹ גוּש אַלְמוֹנִי, שֶׁנָּפַל לְתוֹךְ יַעַר, כָּרַת אֶת כָּל הָעֵצִים בְּשֶּׁטַח שֶׁל מָאתַיִם וַחֲמִשִּׁים קִילוֹמֶטְרִים מְרֻבָּעִים וְחָסַךְ בְּכָךְ לְתוֹשָׁבֵי סִבִּיר עֲבוֹדָה רַבָּה.

בְּאָרִיזוֹנָה שֶׁבְּאַרְצוֹת הַבְּרִית זָכוּ הָאִנְדְּיָנִים הַקָּדְמוֹנִים לִרְעִידַת אֲדָמָה, שֶׁכַּנִּרְאֶה הָיְתָה גְּדוֹלָה מִן הַסִּבִּירִית. עֵדֻיּוֹת מִפִּי אֲנָשִׁים אֵין לָנוּ מִרְעִידַת אֲדָמָה זוֹ, שֶׁנִּגְרְמָה עַל יְדֵי מֶטֶאוֹר. אוּלָם הַחוֹר הָעֲנָקִי הַמָּצוּי בְּאָרִיזוֹנָה, מֵעִיד כְּמֵאָה עֵדִים עַל נְפִילַת מֶטֶאוֹר עֲנָקִי, שֶׁהָיָה גָּדוֹל כְּהַר.

עַד כָּאן סִפַּרְנוּ עַל שְׁיָרֵי כּוֹכְבֵי שָׁבִיט אֻמְלָלִים, שֶׁנִּכְנְסוּ לְרָשׁוּת לֹא לָהֶם וְקִבְּלוּ אֶת עָנְשָׁם. נְסַפֵּר עַתָּה עַל כּוֹכְבֵי שָׁבִיט שְׁלֵמִים, שֶׁהִצְלִיחוּ לְהִזָּהֵר וּלְהִשָּׁמֵר מִלְהִכָּנֵס לִתְחוּם אֲשֶׁר אֵינוֹ שַׁיָּךְ לָהֶם.

אוֹתָם מְאֻשָׁרִים, שֶׁזָּכוּ לִרְאוֹת בִּשְׁנַת 1910 אֶת כּוֹכָב הַשָּׁבִיט, לֹא יִשְׁכְּחוּ אוֹתוֹ עַל נְקַלָּה. כֵּיצַד הֱיִיתֶם אַתֶּם מְגִיבִים, לוּא רְאִיתֶם בְּאַחַד הַלֵּילוֹת גּוּשׁ זוֹהֵר, הַמְטַיֵּל לוֹ בְּלֵב הַשָּׁמַיִם וְנוֹשֵׁא מֵאֲחוֹרָיו שֹׁבֶל אָרֹךְ וְגַנְדְּרָנִי שֶׁל אוֹר יְקָרוֹת? מְשַׁעֵר אֲנִי, אֵיזוֹ מְהוּמָה הֱיִיתֶם מְקִימִים וְכַמָּה צַעַר הֱיִיתֶם גּוֹרְמִים לְהוֹרֵיכֶם, שֶׁהָיוּ מְאִיצִים בָּכֶם לִשְׁכַּב לִישֹׁן – וְאִלּוּ אַתֶּם חֲפֵצִים הֱיִיתֶם לַעֲמֹד וּלְהִסְתַּכֵּל בְּאוֹתוֹ מַחֲזֶה נָדִיר.

אָכֵן, לֹא כָּל אֶחָד זוֹכֶה לַחֲזוֹת בְּכוֹכַב שָׁבִיט, וְלוּא רַק פַּעַם אַחַת בִּימֵי חַיָּיו. אוּלָם בְּעוֹד שֶׁאָנוּ תְּאֵבִים לַחֲזוֹת בְּמַחֲזֶה נָדִיר אֲשֶׁר כָּזֶה, הִטִּיל אוֹתוֹ מַחֲזֶה עַצְמוֹ אֵימָה גְדוֹלָה עַל בְּנֵי אָדָם בַּדּוֹרוֹת הַקְּדוּמִים. הַלְלוּ חָשְׁשׁוּ, שֶׁהִנֵּה עוֹמְדִים לְהִתְחוֹלֵל אֲסוֹנוֹת כְּבֵדִים בָּעוֹלָם.

אוּלָם עַתָּה אֵין אָנוּ מִתְיָרְאִים כָּל כָּךְ מֵאוֹתָם שְׁבִיטִים. לְהֵפֶךְ, מְעִזִּים אָנוּ לָרֶדֶת לְשָׁרְשֵׁי הַדְּבָרִים וְלַחֲקֹר, מַה טִּיבוֹ שֶׁל עֻבָּר זֶה, מִי הוּא וּמַהוּ כּוֹכַב הַשָּׁבִיט וּמִי מֵרֵעָיו?

מִסְתַּבֵּר, שֶׁגַּם הַלָּלוּ – כְּכוֹכְבֵי הַלֶּכֶת – הֵם פְּרִי תַעֲלוּלָיו שֶׁל אוֹתוֹ כּוֹכָב עֲנָקִי, שֶׁעָבַר לְיַד הַשֶּׁמֶשׁ וְגָזַר מִמֶּנָּה גּוּשִים רוֹתְחִים.

נְדַמֶּה לְעַצְמֵנוּ, שֶׁאָנוּ מְסַתְּתִים אֶבֶן. בִּשְׁעַת הַסִּתּוּת יֵשׁ אֲשֶׁר יֵצְאוּ מִתַּחַת יָדֵינוּ רְסִיסִים קְטַנִּים וְאַף גוּשִׁים גְּדוֹלִים. תּוֹצָאָה כָּזֹאת הָיְתָה לִפְעֻלַּת הַמְּשִׁיכָה שֶׁל אוֹתוֹ כּוֹכָב פַּלְמוֹנִי. בֵּין הַגּוּשִים שֶׁנִּקְרְעוּ מִגּוּף הַשֶּׁמֶשׁ נִמְצָאִים גוּשִׁים גְּדוֹלִים וְגוּשִׁים קְטַנִּים. הַגּוּשִים הַגְּדוֹלִים – הֲרֵיהֶם כּוֹכְבֵי הַלֶּכֶת, הַקְּטַנִּים יוֹתֵר – הֲרֵיהֶם כּוֹכְבֵי הַשָּׁבִיט.

יְכוֹלִים אַתֶּם לִתְמֹהַּ: – “הָכֵיצד? הֲרֵי אָמַרְתָּ לִפְנֵי כֵן, שֶׁכּוֹכְבֵי הָשָּׁבִיט מַזְהִירִים מְאֹד וְאַף זְנָבָם אָרֹךְ וְזוֹהֵר, כֵּיצַד אוֹמֵר אַתָּה, שֶׁהֵם הַקְּטַנִּים שֶׁבְּכוֹכְבֵי הַלֶּכֶת?”

הַתְּשׁוּבָה הִיא, שֶׁדִּינָם שֶׁל אוֹתָם כּוֹכְבֵי הַשָּׁבִיט הַמּוּזָרִים כְּדִינוֹ שֶׁל תַּרְנְגּוֹל הֹדּוּ בִּשְׁעַת כַּעְסוֹ. נִרְאֶה, שֶׁהַכּוֹכָבִים הַלָּלוּ חֲפֵצִים לִמְשֹׁךְ אֶת תְּשׂוּמֶת לִבֵּנוּ, וְלָכֵן הֵם מִתְנַפְּחִים וּמִתְנַשְּׂאִים. אֲבָל אֲגַלֶּה לָכֶם סוֹד – שֶׁחַיָּב לְהִשָּׁאֵר בֵּינֵינוּ, לְבַל יִגֻנַּב לְאָזְנָם שֶׁל הַשְּׁבִיטִים – לכוֹכְבֵי הַשָּׁבִיט הַגְדוֹלִים בְּיוֹתֵר אֵין גַּרְעִין מֻצָּק, שֶׁגָּדְלוֹ עוֹלֶה עַל קִילוֹמֶטֶר אֶחָד! הַשׁוֹמְעִים אַתֶּם עַד הֵיכָן הַדְּבָרִים מַגִּיעִים? אוֹתָם כּוֹכְבֵי שָׁבִיט אֵינָם אֶלָּא סְתָם גַנְדְּרָנִים.

כֵּיצַד מִתְנַשְּׂאִים שְׁבִיטִים וּמִתְנַפְּחִים כָּל כָּך? רֹב הַשְּׁבִיטִים נִרְאִים לְעֵינֵינוּ לְאַחַר שָׁחִמְּמָה אוֹתָם הַשֶּׁמֶשׁ הֵיטֵב, הֵם הִתְפַּשְׁטוּ וְהִתְרַחֲבוּ מֵרֹב הַחֹם וְקִבְּלוּ אֶת הַמַּרְאֶה הַמַּרְהִיב הַזֶּה. אוּלָם בְּהִמָּצֵא כּוֹכְבֵי הַשָּׁבִיט אֵי שָׁם בֶּחָלָל הַקָּר, הֲרֵיהֶם חוֹזְרִים לְמַצָּבָם הָרָגִיל וּמִתְכַּוְּצִים.

רֶגַע אֶחָד! אָמַרְנוּ, שֶׁכּוֹכְבֵי הַשָּׁבִיט נִמְצָאִים בֶּחָלָל הָאֵינְסוֹפי הַקָר. הַאִם גָּם לָהֶם מַסְלוּל קָבוּעַ סְבִיב הַשֶּׁמֶשׁ? כֵּן גַּם לְכוֹכְבֵי הַשָּׁבִיט מַסְלוּל, בּוֹ הֵם מִסְתּוֹבְבִים, אִם אֵינָם מִסְתַּבְּכִים בְּתַקְרִיּוֹת לְמִינֵיהֶן, אֶלָּא שֶׁלְהַוָּתֵנוּ אֵין מַסְלוּלָם שֶׁל כּוֹכְבֵי הַשְָּׁבִיט סְבִיב הַשֶּׁמֶשׁ עָגֹל, כִּי אִם סְגַלְגַּל וּמָאֳרָךְ. עַל כֵּן יֵשׁ שֶׁהַכּוֹכָב נִמְצָא בְּסָמוּךְ מְאד לַשֶּׁמֶשׁ וְיֵשׁ אֲשֶׁר הוּא מִשְׁתּוֹטֶט לוֹ הַרְחֵק הַרְחֵק. לָכֵן רוֹאִים אָנוּ רַק לְעִתִּים נְדִירוֹת אוֹתוֹ גַנְדְּרָן.

הַיוֹצֵא, אֵפוֹא, מִדְּבָרֵינוּ, שֶׁכּוֹכַב הַשָׁבִיט חַיָּב לְהוֹפִיעַ לְעִתִּים קְבוּעוֹת בִּשְׁמֵי כַּדּוּר אַרְצֵנוּ. אֲבָל לֹא תָּמִיד סָבְרוּ כָּךְ בְּנֵי הָאָדָם. הוֹפְעָתוֹ הַפִּתְאוֹמִית וְהַנְּדִירָה שֶׁל כּוֹכַב הַשְָּׁבִיט הִכְּתָה אוֹתָם בְּתִמְהוֹנִים, עַד שֶׁרָאוּ בּו תּוֹפָעָה שֶׁאֵינָהּ בְּגֶדֶר הַטֶּבע.

וְהִנֵּה, בִּשְׁנַת 1682 הוֹפִיעַ כּוֹכַב שָׁבִיט גָּדוֹל וּמַבְרִיק, ושוּב הִפְחִיד אֶת כָּל בַּעֲלֵי הָאֱמוּנוֹת הַתְּפֵלוֹת. הָיָה שָׁם אָדָם אֶחָד, חֶבְרֶמָן כְּמוֹ שֶׁאוֹמְרִים, וְהוּא רָצָה לִפְתּר אֶת תַּעֲלוּמת כּוֹכַב הַשָּׁבִיט. שְׁמוֹ שֶׁל אוֹתוֹ אִישׁ הָיָה אֶדְמוּנְד הַלֵּי.

אוֹתוֹ הֵלֵּי, שֶׁהָיָה תּוֹכֵן וַחֲבֵרוֹ שֶׁל מֵיֻדָּעֵנוּ נְיוּטוֹן, לֹא הִתְעַצֵּל וְהֵחֵל לְחַטֶּט בִּסְפָרִים יְשָׁנִים, שֶׁמָּא יִמְצָא בָּהֶם הֵדִים לְמְאֹרָע שֶׁל הוֹפָעַת כּוֹכָב שָׁבִיט בַּדּוֹרוֹת הַקְּדוּמִים. וְאָמְנָם, “יָגַעְתָּ וּמָצָאתָ, תַּאֲמִין”. אֶדְמוּנְד הַלֵּי מָצָא בְּסֵפֶר יָשָׁן אֶחָד כָּתוּב כִּי בִּשְׁנַת 1531 וּבִּשְׁנַת 1607 הוֹפִיעוּ בַּשָּׁמַיִם כּוֹכְבֵי שָׁבִיט מַבְרִיקִים וּגְדוֹלִים, הלֵּי הֵחֵל לְחַשֵּׁב חִשּׁוּבִים, וּמָצָא שֶׁבְּעוֹד 77 שָׁנִים יוֹפִיע שׁוּב אוֹתוֹ “מַזִּיק”, כּוֹכָב הַשָּׁבִיט הַמַּבְרִיק הַזֶּה.

בִּשְׁנַת 1759, בַּאַחַד הַלֵּילוֹת צִפּוּ הַכֹּל לְהוֹפָעָתוֹ שֶׁל כּוֹכָב הַשָּׁבִיט הַנִּכְבַּד שֶׁהִבְטִיחַ הַלֵּי כִּי עָתִיד הוּא לְהוֹפִיעַ. וְאָמְנָם חִשּׁוּבָיו שֶׁל הַלֵי נִתְגַּלּוּ כִּנְכוֹנִים, בְּשָׁעָה שֶׁנִּגְלָה אוֹתוֹ כּוֹכַב שָׁבִיט מַבְרִיק בְּכָל הֲדָרוֹ. לְזֵכֶר אוֹתוֹ גָאוֹן – שֶׁכְּבָר לֹא זָכָה לַחֲזוֹת בַּכּוֹכָב הַהוּא, כִּי לֹא הָיָה עוֹד בֵּין הַחַיִּים – נִקְרָא אוֹתוֹ כּוֹכַב שָׁבִיט עַל שְׁמוֹ, הַיְנוּ “כּוֹכַב הַשָּׁבִיט שֶׁל הַלֵי”.

אֲבָל לֹא תָּמִיד הָלַךְ הַכֹּל לְמֵישָׁרִין, כְּבַמַּעֲשֶׁה בְּאוֹתוֹ הַלֵּי. הָיֹה הָיָה כּוֹכַב שָׁבִיט אֶחָד וּשְׁמוֹ בִּילֶה עַל שֵׁם מְגַלֵּהוּ, לְפִי חִשׁוּבֵי הַתּוֹכְנִים חַיָּב הָיָה אוֹתוֹ בִּילֶה לְהוֹפִיעַ אַחַת לְשֵׁשׁ שָׁנִים וָרֶבַע. כַּמָּה פְּעָמִים הִתְנַהֵג כַּהֹגֶן. אֲבָל בְּיוֹם בָּהִיר אֶחָד, אוֹ יוֹתֵר נָכוֹן בְּלַיְלָה בָּהִיר אֶחָד, בְּשָׁעָה שֶׁהַתּוֹכְנִים וּסְתָם אֲנָשִׁים צִפּוּ בְּקֹצֶר רוּחַ להוֹפָעָתוֹ שֶׁל בִּילֶה, נָכוֹנָה לָהֶם הַפְתָּעָה: מִסְתַּבֵּר, שֶׁאוֹתוֹ בַּחוּרְצִ’יק בִּילֶה הוֹפִיעַ כְּשֶׁהוּא מְחֻלָּק לִשְׁנַיִם. בִּמְקוֹם כּוֹכַב שָׁבִיט אֶחָד גָּדוֹל וּמַבְרִיק, הוֹפִיעוּ שְׁנֵי כּוֹכְבֵי שָׁבִיט קְטַנִּים יוֹתֵר, הַלְּלוּ, כְּצֶמֶד חֶמֶד טִיְּלוּ עַל פְּנֵי הַשָּׁמַיִם. לְאַחַר שֶׁשׁ שָׁנִים וּשְׁלֹשֶׁת רִבְעֵי הַשָּׁנָה רָאוּ הַבְּרִיוֹת אוֹתוֹ צֶמֶד־חֶמֶד שֵׁנִית, אֲבָל נִרְאֶה שֶׁלֹּא מָצָא הָאֶחָד חֵן בְּעֵינֵי רֵעֵהוּ וְהֵם הִתְרַחֲקוּ מֶרְחָק הָגוּן זֶה מִזֶּה.

אוּלָם לְאַחַר שֵׁשׁ שָׁנִים וּשְׁלֹשָׁה רְבָעִים נוֹסָפִים רָאוּ מַחֲזֶה מוּזָר בְּיוֹתֵר, בִּמְקוֹם שְׁנֵי הַכּוֹכָבִים הוֹפִיעוּ כּוֹכָבִים רַבִּים לְאֵין סְפֹר וְגֶשֶׁם זוֹהֵר שֶׁל כּוֹכָבִים נִתַּךְ כָּל הַלַּיִל הַהוּא, אֲהָהּ! אוֹתוֹ פּחֲזָן בִּילֶה לֹא שָׁמַר עַל עַצְמוֹ כָּרָאוּי, וְעַתָּה הָפַךְ לְגַל שֶׁל עֲצָמוֹת.

*

סוֹף דָּבָר, קוֹרְאִים חֲבִיבִים, הִגִּיעָה הַשָּׁעָה לְהִפָּרֵד מֵעֲלֵיכֶם. מוֹדֶה אָנֹכִי וּמִתְוַדֶּה, שֶׁקָּשָׁה עָלַי פְּרִידַתְכֶם. בְּאַמְתַּחְתִּי מְצוּיִים כָּל מִינִי סִפּוּרִים שׁוֹנִים וּמְשֻׁנִּים, אֲשֶׁר וַדַּאי יְעַנְיְנוּ אֶתְכֶם. אֶת הַסִּפּוּרִים הַלָּלוּ לֹא נְסַפֵּר בְּמִסְגֶּרֶת סֵפֶר זֶה, אֶלָּא בְּסֵפֶר שֵׁנִי.

אִם גַּם לָכֶם קָשָׁה הַפְּרִידָה, יֵשׁ בְּיָדִי לָעוּץ לָכֶם עֵצָה. טְלוּ מִדֵּי פַעַם בְּפַעַם סֵפֶר זֶה אוֹ אַחֵר מִסִּפְרֵי “תֵּבֵל” וְעַיְּנוּ בּוֹ. מַבְטִיחַ אָנֹכִי, שֶׁזֶּה לֹא יַזִּיק לָכֶם. וְגַם לַסֵּפֶר לֹא יַזִיק הַדָּבָר, וְכִי לָמָּה יַעֲמֹד מַשְׁמִים וּמְכֻסֶּה אָבָק בַּאֲרוֹן הַסְּפָרִים? נכוֹן?

שָׁלוֹם חַבְרַיָּא, לְהִתְרָאוֹת!