מָאתַיִם וְעֶשֶׂר שָׁנִים הָיוּ אֲבוֹתֵינוּ עֲבָדִים – עַבְדֵי עוֹלָם לְפַרְעֹה בְּמִצְרָיִם.
וְאוּלָם דְּעוּ, בָּנִים, כִּי לֹא לַאֲשֶׁר יִקָּרֵא הַיּוֹם עֶבֶד, הָיָה גַם אָז הָעֶבֶד: יֵשׁ אֲשֶׁר יִהְיֶה עַל הָאִישׁ לַעֲשׂוֹת מְלֶאכֶת זָרִים – לַחֲרשׁ שָׂדֵהוּ, לִקְצֹר קָמָתוֹ, וּבְכַלּוֹתוֹ אֶת מְלַאכְתוֹ יָבוֹא עַל שְׂכָרוֹ בְּכֶסֶף אוֹ בִּתְבוּאוֹת מְלַאכְתוֹ, וְהִנֵּהוּ חָפְשִׁי, אָדוֹן לְעַצְמוֹ וּלְאַוַּת נַפְשׁוֹ – לָזֶה פּוֹעֵל וְאָרִיס יִקְרְאוּ, יוֹמוֹ לוֹ הוּא, אַךְ עֲבוֹדָתוֹ לֹא לוֹ הִיא.
וְיֵשׁ אֲשֶׁר יִשָּׂכֵר הֶעָנִי לְיָמִים, לִירָחִים וּלְשָׁנִים, אָז עָלָיו לַעֲשׂוֹת כְּכֹל אֲשֶׁר יְצַוֵּהוּ בְּעָלָיו מִבֹּקֶר וְעַד עֶרֶב. גַּם יוֹמוֹ גַם עֲבוֹדָתוֹ לֹא לוֹ הֵמָּה, אַךְ כִּכְלוֹת יְמֵי שְׂכִירָתוֹ יֵצֵא לַחָפְשִׁי,וְרצֹונֹו – בְּיָדוֹ, וְיָדוֹ – בִּרְצוֹנוֹ. לָזֶה שָׂכִיר יִקָּרֵא.
וְאוּלָם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּמִצְרַיִם לֹא פּוֹעֲלִים וַאֲרִיסִים אַף לֹא שְׂכִירֵי יוֹם וְשָׁנָה הָיוּ, כִּי אִם עַבְדֵי עוֹלָם: אֶת כָּל אֲשֶׁר צִוּוּ לָהֶם אֲדוֹנֵיהֶם, אִם לִטְחֹן אֲבָנִים, אִם לָבֹר פְּרוּדוֹת חוֹל, וּבְכָל עֵת אֲשֶׁר יְצֻוֶּה, אִם יוֹם וְאִם לַיְלָה – עַל הָעֶבֶד לָקוּם וְלַעֲשׂוֹת, מִבְּלִי קַוּוֹת לְשָׂכָר וְגַם מִבְּלִי קַוּוֹת, כִּי יָבוֹא יוֹם וְיֵצֵא לַחָפְשִׁי. עֶבֶד עוֹלָמִים הוּא.
וְיֵשׁ אֲשֶׁר יְצַוֶּה הָאָדוֹן עַל הָעֶבֶד לַעֲשׂוֹת עֲבוֹדַת שְׁנֵי יָמִים בְּיוֹם אֶחָד. וְעַל הָעֶבֶד, הַיָּרֵא אֶת שֵׁבֶט הַנּוֹגֵשׂ, לְמַלֵּא פְּקֻדָּתוֹ, כִּי גַם שְׁנֵי הַיָּמִים גַּם הַיּוֹם הָאֶחָד – יְמֵי אֲדוֹנָיו הֵם, וּכְחֶפְצוֹ יַעַשׂ בָּם.
וְיֵשׁ אֲשֶׁר יְצַוֶּה הָאָדוֹן לְעַבְדּוֹ לֵאמֹר: “קְפֹץ הַיָּמָּה וּמוּת כְּרֶגַע! – וְאַל לָעֶבֶד לַמְרוֹת אֶת פִּי הַמּוֹשֵׁל, כִּי חַיֵּי הָעֶבֶד קִנְיַן הָאָדוֹן הֵם: בִּרְצוֹנוֹ יְקַפְּחֵם וּבִרְצוֹנוֹ יַאֲרִיכֵם”.
וְיֵשׁ אֲשֶׁר יְצַוֶּה הָאָדוֹן לְעַבְדּוֹ לֵאמֹר: “גָּרֵשׁ אֶת אִשְׁתְּךָ מֵעַל בָּנֶיךָ, וְאֶת בְּנוֹתֶיךָ שְׁחֹט, וְאֶצְבַּע בְּדָמָן אֶת יֵינִי וְאֶת לְבוּשִׁי!”
גַּם אָז לֹא יִרְהַב הָעֶבֶד לְמָאֵן בְּמִצְוַת אֲדוֹנָיו, כִּי מִי הֵם בָּנָיו וּבְנוֹתָיו וְכָל אֲשֶׁר לוֹ? קִנְיַן אֲדוֹנָיו וּמִקְנַת כַּסְפּוֹ, כַּצֹּאן וְכַבָּקָר.
וּבְעַבְדוּת אֲשֶׁר כָּזֹאת עָבְדוּ יִשְׂרָאֵל אֶת הַמִּצְרִיִּים. מִבֹּקֶר וְעַד עֶרֶב עָשׂוּ עֲבוֹדַת פֶּרֶךְ, וְגַם בַּלַּיְלָה לֹא יָדְעוּ מָנוֹחַ.
וּבַבֹּקֶר בַּבֹּקֶר, בְּטֶרֶם יָצָא הַשַּׁחַר, הִכָּה הַשּׁוֹעֵר בַּכַּפְתּוֹר עַל הַשַּׁעַר, וְקָם הַנּוֹגֵשׂ, וְעוֹרֵר הַשּׁוֹט, וְקָמוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵעַל מִשְׁכָּבָם, וְיָצְאוּ לָעֲבוֹדָה. וְקָמוּ גַם הָאִמָּהוֹת וּבִשְּׁלוּ נָזִיד, וְנָשְׂאוּ הַשָּׂדֶה אֶל בַּעֲלֵיהֶן הָאֻמְלָלִים; וְאַךְ הַיְּלָדִים נִשְׁאֲרוּ בַּבַּיִת, וְכַאֲשֶׁר קָצָה נַפְשָׁם לָשֶׁבֶת בָּדָד, וְיָצְאוּ הַחוּצָה לְהַבִּיט בִּפְנֵי הַשֶּׁמֶשׁ. אָז תָּבֹאנָה צִפֳּרֵי כָּנָף, וְסָבְבוּ אֶת הַיְלָדִים; וְנָתְנוּ הַיְלָדִים לִפְנֵיהֵן פְּתוֹתֵי לֶחֶם וְגֶרֶשׂ מֵאֲשֶׁר הִשְׁאִירָה הָאֵם לַאֲרֻחָתָם, וְסִפְּרוּ הַצִּפֳּרִים בְּאָזְנֵיהֶם עַל אוֹדוֹת אֶרֶץ הַתְּמָרִים, אֲשֶׁר מֵעֵבֶר לְהֶהָרִים הָהֵם; עַל אוֹדוֹת הַלְּחָשִׁים, אֲשֶׁר יִלְחֲשׁוּ גַלֵּי הַיּרְדֵּן; שִׂיחַ הַשּׁוֹשַׁנִּים – בְּעֵין גֶּדִי, שְׁרִיקוֹת הָעֲדָרִים – בְּהַר הַגִּלְעָד; סוֹד שִׂיחַ הַלְּבָנוֹן – וְשָׁרוּ לָהֶם שִׁירֵי קִינָה עַל הָעַבְדוּת וְשִׁירֵי גִּיל עַל הַחֹפֶשׁ, וְשָׁמְעוּ הַיְלָדִים בְּרִגְשֵׁי קֹדֶשׁ וְעָנוּ וְאָמְרוּ:
“צִפֳּרֵי חֵן! הַשְּׁפָחוֹת אוֹ חָפְשִׁיּוֹת אַתֶּן?”
וְעָנוּ הַצִּפֳּרִים בְּחֶדְוָה:
“חָפְשִׁיּוֹת אֲנַחְנוּ, בָּנִים נֶחְמָדִים, חָפְשִׁיּוֹת כְּנָפֵינוּ אֶל כָּל אֲשֶׁר יִהְי רוּחֵנוּ לָעוּף”.
“הֲטוֹב לָכֶן חָפְשְׁכֶן? צִפֳּרִים!”
"טוֹב, בְּנֵי חֶמֶד! אֵין טוֹב וְאֵין יָפֶה וְנֶחְמָד מִן הַחֹפֶשׁ! טוֹב רֶגַע חֹפֶשׁ מֵעַבְדוּת נֶצַח״.
כָּכָה יָשְׁבוּ הַצִּפֳּרִים וַתְּשַׂמַּחְנָה אֶת לִבּוֹת הַיְלָדִים הַבּוֹדְדִים, וּבְבוֹא הָעֵת שׁוּב הָאָבוֹת וְהָאִמָּהוֹת מִן הָעֲבוֹדָה, וְנָתְנוּ הַיְלָדִים עוֹד פַּעַם גֶּרֶשׂ וְזֵרְעוֹנִים לְאוֹרְחֵיהֶם הַצִּפֳּרִים, וּבֵרְכוּ אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ, וְְעָפוּ הַצִּפֳּרִים אֶל קִנָּן.
“הוֹקִירוּ יְלָדִים אֶת הַחֹפֶשׁ, וְהִתְאַמְּצוּ לָצֵאת מִן הָעַבְדוּת, בְּבוֹאֲכֶם בַּשָּׁנִים!” כָּכָה קָרְאוּ הַצִּפֳּרִים מִמְּרוֹם מְעוּפָן, וַתֵּעָלַמְנָה.
כָּכָה יַעֲשׂוּ יוֹם יוֹם, וַיִּתְרוֹעֲעוּ הַיְלָדִים עִם הַצִּפֳּרִים, וְשָׁפְכוּ אִישׁ אֶת שִׂיחוֹ אֶל חֵיק רֵעֵהוּ; וְיֵשׁ אֲשֶׁר תְּסַפֵּרְנָה הַצִּפֳּרִים לַיְלָדִים לֵאמֹר:
“יַלְדֵי חֶמֶד! הַצְּהֻבָּה, אֲשֶׁר הָיְתָה אֶתְמוֹל אִתָּנוּ פֹּה – חֵץ חֲלָפָהּ, וַתִּפֹּל שְׁדוּדָה!”
וַיִּבְכּוּ הַנְּעָרִים עִם הַצִּפֳּרִים אֶת הָאֲבֵדָה.
וְיֵשׁ אֲשֶׁר סִפְּרוּ הַיְלָדִים בְּאָזְנֵי הַצִּפֳּרִים לֵאמֹר:
“צִפֳּרֵי חֵן! נַעֲמָן הַקָּטֹן לֻקַּח אֶל בֵּית הַמֶּלֶךְ: אוֹמְרִים, כִּי יַחְתְּכוּ שָׁם אֶת צַוָּארוֹ בְּמַאֲכֶלֶת, וּבְדָמוֹ יִרְחַץ הַמֶּלֶךְ הַמְצֹרָע אֶת בְּשָׂרוֹ”…
וַתִּסְפֹּדְנָה הַצִּפֳּרִים עִם הַנְּעָרִים עַל אָבְדַן נַעֲמָן.
כֹּה עָבְרוּ יָמִים וַיִּצְטָרְפוּ לְשָׁנִים, וְהַשָּׁנִים – לִשְׁמִטּוֹת וְיוֹבְלוֹת. הַיְלָדִים גָּדְלוּ וַיִּהְיוּ לַעֲבָדִים. הַצִּפֳּרִים מֵתוּ מִי בַּחֵץ וּמִי בָּרָעָב; אַךְ הָאַהֲבָה נִשְׁאֲרָה לְנַחֲלָה לְדוֹר נוֹלָד.
וַתֶּאֱהַבְנָה הַצִּפֳּרִים אֶת הַיְלָדִים וְאֶת הַחֹפֶשׁ, וַיִּתְגַּעְגְּעוּ הַיְלָדִים עַל הַצִּפֳּרִים וְעַל הַחֹפֶשׁ.
“הַחָפְשִׁיּוֹת אוֹ שְׁפָחוֹת אַתֶּן? צִפֳּרִים!”
“חָפְשִׁיּוֹת, יְקָרִים! אֶהֱבוּ אֶת הַחֹפֶשׁ מִכֹּל, וְאַל תִשְׁכְּחוּ כִּי אֵין רָעָה מִכְּלוּב וְחַרְצֻבּוֹת!”
כֹּה נִפְגְּשׁוּ וַיִּפָּרְדוּ בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר, וְנָתְנוּ הַיְלָדִים בְּיָד נְדִיבָה גֶּרֶשׂ וְזֵרְעוֹנִים לְאוֹרְחֵיהֶם הַצִּפֳּרִים, וְשָׂבְעוּ וְעָפוּ לָהֶן.
וּבְאַחַד הַיָּמִים בַּבֹּקֶר, וַתָּבֹאנָה הַצִּפֳּרִים אֶל יְדִידֵיהֶן הַיְלָדִים, אַךְ חֲדָשׁוֹת אֲשֶׁר לֹא שָׁעֲרוּ רָאוּ עֵינֵיהֶן: הָאָבוֹת וְהָאִמָּהוֹת – מָתְנֵיהֶם חֲגוּרוֹת, מַקְלוֹתֵיהֶם בִּידֵיהֶם, וּבְצֵקָם עַל שִׁכְמָם, נֶחְפָּזִים לָצֵאת וְלַעֲזֹב אֶת הָעַבְדוּת בְּמִצְרָיִם.
הַיְלָדִים רָאוּ אֶת אוֹרְחֵיהֶם וַיִּקְרְאוּ בְּגִילָה:
“חָפְשִׁים אֲנַחְנוּ, צִפֳּרִים! יוֹצְאִים אָנוּ לְחֵרוּת!”
וַתַּעֲלֹזְנָה הַצִּפֳּרִים, וַתְּקַשְׁקֵשְׁנָה בְּכַנְפֵיהֶן, וַתְּצַפְצֵפְנָה: “הֵידָד!”
וְאַחַד הַיְלָדִים הִצְטָעֵר עַל כִּי אֵין לוֹ גֶרֶשׂ וְזֵרְעוֹנִים לְכַבֵּד בָּם אֶת אוֹרְחָיו, אַךְ הַצִּפֳּרִים נִחֲמוּהוּ וַתֹּאמַרְנָה: “אֵין דָּבָר, בְּנֵי חֶמֶד! יָקָר רָעָב שֶׁל חֹפֶשׁ מִשּׂבַע הַכְּלוּב! צְאוּ, צְאוּ לְאוֹר עוֹלָם, וְאֶת אֲרֻחָתֵנוּ תִּתְּנוּ לָנוּ לְעֵת אַחֶרֶת!”
וְכַאֲשֶׁר הִתְנַגְּשׁוּ הָאָבוֹת וַיַּחְפְּזוּ לָצֵאת, וְלֹא מָצְאוּ הַיְלָדִים כֹּחַ לָצֵאת בְּעִקְּבוֹתֵיהֶם, וַיֹּאבְדוּ דֶרֶךְ; אָז הִתְאַסְּפוּ יְדִידֵיהֶם הַצִּפֳּרִים, וַתָּעֹפְנָה לִפְנֵיהֶם לַנְחוֹתָם הַדֶּרֶךְ, עַד שֶׁמָּצְאוּ אֶת הוֹרֵיהֶם עַל רַחֲבֵי הַמִּדְבָּר לִפְנֵי הַיָּם.
וְכַאֲשֶׁר הִתְאַוּוּ הָאֲסַפְסוּף אֲשֶׁר בַּמִּדְבָּר וַיֹּאמְרוּ: מִי יַאֲכִילֵנוּ בָּשָׂר?" וַיִּתְּנוּ רֹאשׁ לָשׁוּב מִצְרַיְמָה אֶל אֶרֶץ הָעַבְדוּת – אָז שָׁמְעוּ הַצִּפֳּרִים, וַתִּתְאַסֵּפְנָה וַתְּצַפְצֵפְנָה נִשְׂגָּבוֹת מֵאָזְנֵי בְּנֵי הָאָדָם, וַתַּמְתֵּקְנָה סוֹד, וַתָּעֹפְנָה וַתָּשֹׁבְנָה וְתוֹצְאוֹת דְּבַר סוֹדָם הָיָה, כִּי יֵרֵד מַחֲנֵה הַשְּׂלָו, וְיָבוֹאוּ בִּרְצוֹן לֵב אֶל כַּף הַמִּתְאַוִּים, לְמַעַן הֲנִיאָם מִשּׁוּב מִצְרַיְמָה – אֶל אֶרֶץ הָעַבְדוּת.
וְגַם אָז הִצְטָעֲרוּ הַיְלָדִים, עַל כִּי אֵין בְּיָדָם גֶּרֶשׂ לְקַדֵּם אֶת פְּנֵי יְדִידֵיהֶם הַנֶּאֱמָנִים; וְעָנוּ הַצִּפֳּרִים וְאָמְרוּ:
“אֵין דָּבָר, יַלְדֵי חֶמֶד! טוֹב מָוֶת לַחָפְשִׁי מֵחַיֵּי עֶבֶד! וְאֶת אֲרוּחָתֵנוּ תִּתְּנוּ לָנוּ לְעֵת מְצֹא!”
עַל כֵּן יַחְשֹׁב לוֹ כָּל יֶלֶד עִבְרִי לְחוֹב בַּשַּׁבָּת שֶׁקּוֹרְאִים בּוֹ פָּרָשַׁת הַשְּׂלָו – הוּא הַשַּׁבָּת הַנִּקְרָא בְּשֵׁם “שַׁבַּת שִׁירָה” – וַאֲשֶׁר אָז תָּבֹאנָה הַצִּפֳּרִים אֶל חַלּוֹנוֹת הַבָּתִּים, אֲשֶׁר לְיַלְדֵי יִשְׂרָאֵל – אָז יַחְשֹׁב לוֹ כָּל נַעַר וָיֶלֶד לְחוֹבָה לָתֵת לַצִּפֳּרִים גֶּרֶשׂ.
אֲרֻחַת מִצְרַיִם הִיא, אֲשֶׁר קִפְּחוּ הַיְלָדִים מֵאֵת יְדִידֵיהֶם הַצִּפֳּרִים אָז, בְּצֵאת יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם, וַיַּחְפְּזוּ לָלֶכֶת, עַתָּה תָּבֹאנָה הַצִּפֳּרִים הַטּוֹבוֹת עַל שְׂכָרָן.
וּכְאָז כֵּן עַתָּה תִּלְקֹטְנָה הַצִּפֳּרִים אֶת הַגֶּרֶשׂ, וּכְאָז כֵּן עַתָּה תִּקְרֶאנָה מִמְּרוֹם מְעוּפָן: טוֹב רָעָב שֶׁל חֹפֶשׁ מִשֹּׂבַע בַּכְּלוּב."
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.