פֶּסַח

מאת

יהודה שטיינברג

---

קְטָטָה

מאת

יהודה שטיינברג

יום שֶׁל עֶרֶב פֶּסַח נִרְאֶה לוֹ לְעֻזִּיָהוּ הַקָּטָן אָרֹך־אָרֹך בְּלִי סוֹף. חֵלֶק גָּדוֹל שֶׁל הַיּוֹם מְיֻתָּר הוּא לְגַמְרֵי. כִּמְדֻמֶּה לוֹ שֶׁמִּן הַיּשֶׁר הָיָה כִּי תֵכֶף אַחַר בִּעוּר חָמֵץ תִּשְׁקַע הַשֶּׁמֶשׁ, וְיַתְחִילוּ בַּאֲכִילַת מַצָּה.
הַשֶּׁמֶשׁ בָּרָקִיעַ זוֹחֶלֶת הַיּוֹם כַּעֲצֵלָה: הָאֶצְבָּעוֹת עַל הַשָּׁעוֹן שְׁטוּחוֹת נִרְדָּמוֹת – כְּתוֹלָעִים. אַנְשֵׁי הַבַּיִת עֲסוּקִים־עֲסוּקִים. כִּמְדֻמֶּה לְךָ – בְּחִפָּזוֹן הֵם עוֹשִׂים אֶת הַכֹּל, אֲבָל גַּם הֵם עֲצֵלִים. לֹא יֵצְאוּ הַיּוֹם מִתּוֹךְ עֲבוֹדָתָם. יוֹם זֶה אָרֹךְ וּמְשֻׁעְמָם מְאֹד! נִכְנָס לוֹ עֻזִּיָהוּ לַמִּטְבָּח, לִרְאוֹת, כֵּיצַד שָׂרָה הַמְשָׁרֶתֶת הַזְּקֵנָה מְפָרֶרֶת מָרוֹר וּמִתְעַסֶּקֶת בַּתַּבְשִׁילִים – מִיָּד הִיא קוֹרְאָה עָלָיו: – הוֹי, קוֹץ! בְּמָקוֹם שֶׁלֹּא זָרְעוּ אוֹתְךָ אַתָּה עוֹלֶה!
יוֹצֵא הוּא מִשָּׁם, וּמִתְרַחֵק עַד כְּדֵי שֶׁלֹּא תִשְׁמַע שָׂרָה אֶת קוֹלוֹ וְקוֹרֵא אַחֲרֶיהָ:
– עֻרְבָּה קַרְקְרָנִית!
בְּפָנֶיהָ הוּא יָרֵא לִקְרֹא כָּךְ, שֶׁלֹּא תְסַפֵּר עָלָיו בַּחוּץ, וִיכַנּוּ אוֹתוֹ חֲבֵרָיו: “עַז־פָּנִים”. הֲלֹא שָׂרָה הִיא אִשָּׁה זְקֵנָה. עָצוּב הוּא! מַה יַּעֲשֶׂה כְּדֵי לְקַצֵּר אֶת הַיּוֹם? יָצָא לֶחָצֵר וּפָגַשׁ בַּכֶּלֶב, שֶׁרָקַד כְּנֶגְדּוֹ וְלִקֵּק אֶת יָדָיו.
– הִכָּלֵם, כֶּלֶב – הִתְחִיל גּוֹעֵר בּוֹ וְסוֹטֵר עַל פָּנָיו. – כֶּלֶב גַּס, כֶּלֶב רַעַבְתָּן אַתָּה! אָכַלְתָּ הַיּוֹם חָמֵץ כְּגוֹי גָּמוּר אַחַר חֲצוֹת הַיּוֹם!
יָשַׁב לוֹ הַכֶּלֶב עַל אֲחוֹרָיו, הִרְכִּין רֹאשׁוֹ וְשָׁמַע מוּסָר.
נִדְמָה לוֹ לְעֻזִיָּהוּ, שֶׁהַכֶּלֶב הַנָּזוּף מַבְטִיחַ שֶׁמֵּהַיּוֹם עַד אַחֲרוֹן שֵׁל פֶּסַח לֹא יִטְעַם טַעַם חָמֵץ, וְיֹאכַל רַק מַצָּה שְׁמוּרָה וּבָשָׂר כָּשֵׁר.
– יָפֶה, יָפֶה – מְלַטְּפוֹ עֻזִּיָּהוּ וְאוֹמֵר: – אִם כֵּן כֶּלֶב כָּשֵׁר תִּהְיֶה לִי!
מִיָּד בָּחַל עֻזִיָּהוּ בַּכֶּלֶב הַמְפֻיָּס.
וּבֶחָצֵר עָמַד עֵץ נָטוּעַ וְעָנֵף. חָשַׁב עֻזִּיָּהוּ: אֶפְשָׁר שֶׁכְּדַאי הָיָה לַעֲלוֹת עַל רֹאשׁ הָעֵץ וּלְהַבִּיט מִשָּׁם עַל הָאָרֶץ? טִפֵּס עַל הָעֵץ, הִגִּיעַ עַד לֶעָנָף הָעֶלְיוֹן, הִבִּיט עַל הַבָּתִּים הָעוֹמְדִים צְפוּפִים וְעַל הַגַּגּוֹת הַמְסֻדָּרִים בִּשְׁתֵּי שׁוּרוֹת יְשָׁרוֹת, וְנִדְמָה לוֹ, שֶׁזֶּה מִין מַסְרֵק בַּעַל שִׁנַּיִם – כָּזֶה שֶׁאִמָּא סוֹרֶקֶת בּוֹ אֶת רֹאשׁ הַיְלָדִים. נִזְכַּר, שֶׁאִמָּא צְרִיכָה עוֹד לָחֹף אֶת רֹאשׁוֹ וְעָלָה בְּדַעְתּוֹ לְהִסְתַּתֵּר מִפָּנֶיהָ: יוֹתֵר מִדַּי הִיא מְעַכֶּבֶת אוֹתוֹ בִּשְׁעַת הַחֲפִיפָה. כְּאִלּוּ אֵין דְּבָרִים מְעַנְיְנִים יוֹתֵר מֵרְחִיצָה וַחֲפִיפָה!
עָלְתָה עַל לִבּוֹ מַחֲשָׁבָה, שֶׁטּוֹב הָיָה לְרַקֵּד מִגַּג אֶל גַּג, מִגַּג אֶל גַּג עַד כְּלוֹת הַשּׁוּרָה הָאֲרֻכָּה. הוֹי, כַּמָּה יָפֶה יִהְיֶה זֶה!
כְּרַךְ! נִשְׁבַּר עָנָף מִתַּחַת לְרַגְלָיו, נָפַל מִן הָעֵץ; אָחַז בְּיָדָיו בְּעָנָף אַחֵר – נִשְׁבַּר גַּם עָנָף זֶה.נֶאֱחַז בְּאַחַד הָעֲנָפִים – נִקְרַע הַמְּעִיל, נָפַל לָאָרֶץ עַל הַכֶּלֶב שֶׁמִּתַּחַת. הִתְחִיל הַכֶּלֶב מְיַבֵּב.
– הַס, אַכְלָן! – הִצְבִּיעַ עָלָיו עֻזִּיָּהוּ – שֶׁמָּא יִשְׁמַע אַבָּא, יֵצֵא וְיִרְאֶה אֶת מְעִילִי קָרוּעַ! הִתְחִיל הַכֶּלֶב מְנַעְנֵעַ בִּזְנָבוֹ וּמַבִּיט עַל עֻזִּיָּהוּ בְּעֵינַיִם דּוֹבְבוֹת. נִדְמָה לוֹ לְעֻזִּיָּהוּ, שֶׁהוּא אוֹמֵר לוֹ רְאֵה, שׁוֹבָב! קָרַעְתָּ אֶת מְעִילְךָ!
– אֵין דָּבָר, כֶּלֶב – אוֹמֵר לוֹ עֻזִּיָּהוּ, – עוֹד מְעַט וְאֶלְבַּשׁ בְּגָדִים חֲדָשִׁים, וְאָז וַדַּאי שֶׁלֹּא תַכִּירֵנִי!
קַר־קַר־קַר – הִגִּיעַ לְאָזְנָיו קוֹל הַחֲסִידָה, שֶׁבָּנְתָה לָהּ קֵן עַל הַגַּג הַשָּׁכֵן. נִכְנַס בְּלִבּוֹ רַעְיוֹן: “אֶפְשָׁר שֶׁכְּדַאי הָיָה לְטַפֵּס וְלַעֲלוֹת אֶל הַחֲסִידָה, וְאֶעֱזֹר לָהּ לִבְנוֹת קֵן?” וְלֹא הִסְפִּיק לַעֲשׂוֹת אֶת הַדָּבָר: אִמָּא קָרְאָה לוֹ לִרְחִיצָה וַחֲפִיפָה, וְאַחֲרֵי כֵן יִלְבַּשׁ אֶת הַבְּדָדִים הַחֲדָשִׁים, שֶׁהֵבִיא לוֹ הַחַיָּט.
– הוֹי, שׁוֹבָב! מָתַי קָרַעְתָּ אֶת מְעִילְךָ? – קָרְאָה הָאֵם.
– זֶהוּ לֹא בְּכַוָּנָה – מְשַׁקֵּר עֻזִּיָּהוּ וּמְגַמְגֵּם. – הִכִּיתִי הַיּוֹם עַל לִבִּי בִּשְׁעַת תַּחֲנוּן: “אָשַׁמְנוּ, בָּגַדְנוּ”, דָּפַקְתִּי – דָּפַקְתִּי, עַד שֶׁנִּקְרַע הַמְּעִיל.
– הַיּוֹם? הַיּוֹם אָמַרְתָּ תַּחֲנוּן?
– לֹא הַיּוֹם – מְתַקֵן עֻזִּיָּהוּ אֶת דְּבָרָיו – זֶה כְּבָר….
– עֻזִּיָּהוּ! – מְאַיֶּמֶת עָלָיו אִמָּא בְּאֶצְבַּע – אַתָּה מְלַמֵּד אֶת פִּיךָ לְשַׁקֵּר?!
נִכְלַם עֻזִּיָּהוּ, וְהוֹרִיד אֶת רֹאשׁוֹ לָאָרֶץ. קִבֵּל אֶת עָנְשׁוֹ וְנִכְנַס לִרְחִיצָה וַחֲפִיפָה, וְלָבַשׁ בְְּגָדִים חֲדָשִׁים – נַעֲשָׂה בְּרִיָּה חֲדָשָׁה. וּמֵאָז נִדְמָה לוֹ שֶׁ“הַיּוֹם הַחֲמַצִי” נִגְמַר, וְעָלְתָה שֶׁמֶשׁ פִּרְחִית בְּאֶמְצַע הָרָקִיעַ: וְנִדְמָה לוֹ, שֶׁהַשֶּׁמֶשׁ מְמַהֶרֶת לָלֶכֶת, שֶׁאֶצְבְּעוֹת הַשָּׁעוֹן נֶחְפָּזוֹת וּמְקַפְּצוֹת כַּחֲגָבִים; וְצַר לוֹ עַל כָּל רֶגַע וָרֶגַע, הָעוֹבֵר כָּל כָּךְ מַהֵר. וּבַבְּגָדִים הַחֲדָשִׁים יֵשׁ כִּיסִים חֲדָשִׁים. וְזֶהוּ דָבָר יָדוּעַ שֶׁהַכִּיסִים נַעֲשׂוּ כְּדֵי לְהַכְנִיס בָּהֶם אֱגוֹזִים.
נָתְנָה אִמָּא לוֹ וְלַאֲחוֹתוֹ אֱגוֹזִים, חִלְּקוּ בֵּינֵיהֶם שָׁוֶה בְּשָׁוֶה – יָצְאוּ וְעָשׂוּ גוּמָה וְהִתְחִילוּ מְצַחֲקִים. הִכְנִיסָה הָאָחוֹת בְּיָדוֹ אַרְבָּעָה אֱגוֹזִים וְאַרְבָּעָה לָקַח מִשֶּׁלּוֹ. עָמַד בְּרֶגֶל פְּשׁוּטָה לְפָנִים, נִעֲנַע יָד בָּאֲויר וְזָרַק קֹמֶץ אֱגוֹזִים בַּגּוּמָה – נָפְלוּ בַּגוּמָה חֲמִשָּׁה, וּבַחוּץ – שְׁלשָׁה.
– פֶּרֶט! – קָרְאָה הָאָחוֹת בְּשִׂמְחָה, וְגָחֲנָה לֶאֱסֹף אֶת רִוְחָהּ. צָעֲדָה בְּרַגְלָהּ בְּלִי מֵשִׂים עַל אֱגוֹז אֶחָד – נִתְפַּצַּע וְנִמְצָא רֵיק.
הִתְחִילָה הָאָחוֹת צוֹוַחַת: “הָשֵׁב לִי אֱגוֹז מָלֵא בִּמְקוֹמוֹ שֶׁל זֶה!”
וְעֻזִּיָּהוּ אוֹמֵר: “לֹא, אִם נִמְצָא הָאֱגוֹז רֵיק, הֲרֵי הוּא כְּאִלּוּ אֵינוֹ קַיָּם, שֶׁלֹּא שְׁלשָׁה, אֶלָּא שְׁנֵי אֱגוֹזִים נָפְלוּ בַּחוּץ! שְׁנַיִם זֶה זוּג! הָאֱגוֹזִים הֵם שֶׁלִּי”.
טָעַן עֻזִּיָּהוּ, טָעֲנָה אֲחוֹתוֹ. גָּחַן עֻזִּיָּהוּ וְאָסַף אֶת הָאֱגוֹזִים וְהִכְנִיסָם לְתוֹךְ כִּיסוֹ. כָּעֲסָה עָלָיו הָאָחוֹת וְחָדְלָה לְדַבֵּר עִמּוֹ.
וְזֶה הָיָה רַע בְּעֵינֵי עֻזִּיָּהוּ. הוּא אָהַב מְאֹד אֶת תָּמָר אֲחוֹתוֹ. יוֹדֵעַ הוּא שֶׁאֲחוֹתוֹ אַף־עַל־פִּי שֶׁהִיא קְטַנָּה, יֵשׁ בְּיָדָהּ לַעֲנשׁ אוֹתוֹ עֹנֶשׁ קָשֶׁה בַּלַּיְלָה הַזֶּה…
– אֲחוֹתִי – אוֹמֵר לָהּ עֻזִּיָּהוּ אַחֲרֵי־כֵן – הֲרֵינִי נוֹתֵן לָךְ בְּמַתָּנָה כַּמָּה אֱגוֹזִים שֶׁאַתְּ חֲפֵצָה!
אֲבָל הָאָחוֹת אֵינָהּ חֲפֵצָה בְּמַתָּנָה: חֲפֵצָה הִיא רַק שֶׁיָּשִׁיב לָהּ אֶת רִוְחָהּ וֶאֱגוֹז שָׁלֵם בִּמְקוֹם הַשָּׁבוּר.
– אַתְּ עַקְשָׁנִית? גַּם אֲנִי עַקְשָׁן! חֲפֵצָה אַתְּ מַתָּנָה – טוֹב. אֲבָל בְּדִין הֲרֵי הֵם שֶׁלִּי. הָאֱגוֹז רֵיק! אַתְּ בְּעַצְמֵךְ תּוֹבַעַת אֱגוֹז אַחֵר. הֲרֵי שֶׁאֵינוֹ מִצְטָרֵף לַמִּנְיָן.
נִפְרְדוּ הָאָח וְהָאָחוֹת מִתּוֹךְ רֹגֶז.
בָּעֶרֶב, כְּשֶׁחָזְרוּ מִבֵּית־הַתְּפִלָּה, יָשַׁב אָבִיו עַל מִטַּת הַהֲסִבָּה וְלִפְנֵי עֻזִּיָּהוּ הֶעֱמִידוּ קְעָרָה מְיֻחֶדֶת. כָּךְ הוּא נוֹהֵג בְּכָל שָׁנָה: מַבְטִיחַ לְאִמָּא, שֶׁמָּא יְהִי שׁוֹבָב, וּלְאַבָּא – שֶׁיִּלְמַד בְּחֵשֶׁק, וּבִלְבַד שֶׁיִּתְּנוּ לוֹ קְעָרָה כְּמוֹ שֶׁנּוֹתְנִים לִפְנֵי גָדוֹל. קִדֵּשׁ אַבָּא עַל הַכּוֹס, קִדֵּשׁ עֻזִּיָּהוּ עַל כּוֹסוֹ הַקְּטַנָּה, וְנָתַן לַאֲחוֹתוֹ שֶׁתִּשְׁתֶּה, כָּךְ נָהַג גַם אֶשְׁתַּקַּד. אֲבָל הָאָחוֹת קָדְמָה וְשָׁתְתָה מִשֶּׁל אַבָּא. רָחַץ אֶת יָדָיו וְחִכָּה לְתָמָר, שֶׁתִּתֵּן לוֹ מַגֶּבֶת, אֲבָל אֵין תָּמָר מַבִּיטָה אֵלָיו. נוֹתֵן הוּא לָהּ חֵלֶק בַּכַּרְפַּס – הִיא מְסָרֶבֶת.
– גַּם מַצָּה וּמָרוֹר לֹא אֲקַבֵּל מִמֶּנּוֹ! – מוֹדִיעָה הִיא בְּקוֹל רָם.
– בֶּאֱמֶת? – שָׁאַל אַבָּא – זֶהוּ עִנְיָן רַע! קְטָטָה נָפְלָה בֵּין בַּת־מֶלֶךְ וּבֶן־מֶלֶךְ. אֵיזוֹ מַחֲלֹקֶת נָפְלָה בֵּינֵיכֶם, יְלָדִים?
הִתְחִילוּ שְׁנֵיהֶם מְסַפְּרִים אֶת הַדְּבָרִים.
הָאָחוֹת דּוֹרֶשֶׁת אֱגוֹז אֶחָד נוֹסָף עַל רִוְחָהּ, שֶׁמַּגִּיעַ לָהּ עַל פִּי דִין; וְעֻזִּיָּה אוֹמֵר: לָתֵת בְּמַתָּנָה אֲנִי יָכוֹל אֶת כָּל הָאֱגוֹזִים, בְּדִין – לֹא אֶת כְּלוּם!
– מִפְּנֵי מָה?
– מִפְּנֵי שֶׁאֵין אֱגוֹז רֵיק מִצְטָרֵף לַמִּנְיָן.
הִתְקַשָּׁה אַבָּא בַּדָּבָר וְאָמַר: – זוֹהִי שְׁאֵלָה קָשָׁה בֶּאֱמֶת; כֵּיצַד רֵיק מִצְטָרֵף עִם מְלֵאִים לְמִנְיָן אֶחָד. אֲבָל אֵין פּוֹסְקִים שְׁאֵלוֹת בְּיוֹם־טוֹב. אַחֲרֵי יוֹם־טוֹב נִשְׁאַל אֶת הָרַב. וּלְפִי שָׁעָה הִתְפַּיֵּסוּ.
הִבִּיט עֻזִּיָּהוּ עַל אֲחוֹתוֹ – נִפְגְּשׁוּ אַרְבַּע עֵינַיִם יָפוֹת, הִתְחַבְּקוּ זֶה בְּזוֹ, וְקוֹל נְשִׁיקוֹת מְצַלְצְלוֹת מִלֵּא אֶת הַחֶדֶר.

---

עַסְקָן בְּמִצְווֹת

מאת

יהודה שטיינברג

שְׁמוּאֵלוֹן נַעַר יָתוֹם מֵאָבִיו, חָזַר מִבֵּית־הַכְּנֶסֶת לְבֵית אִמָּא בְּשַׁחֲרִית שֶׁל פּוּרִים אַחַר קְרִיאַת הַמְּגִלָּה, וּמָצָא אֶת עַצְמוֹ נֶעֱלָב: אִמָּא לֹא נָתְנָה לוֹ לֹא “אָזְנֵי הָמָן” וְלֹא שׁוּם מִגְדָּנוֹת. וְהוּא הֲלֹא גָדוֹל הִנֵּהוּ! כְּלוּם לֹא צָם אֶתְמוֹל תַּעֲנִית אֶסְתֵּר? כְּלוּם אֵינוֹ מְקַדֵּשׁ לְאִמּוֹ בְּכָל לֵילֵי שַׁבָּתוֹת כְּאַבָּא, עָלָיו הַשָּׁלוֹם, בְּחַיָּיו?
וּכְשֶׁהִבִּיט עַל הַשֻּׁלְחָן לֹא מָצָא שָׁם אוֹתָן הַחַלּוֹת הַצְּהֻבּוֹת, שֶׁהָיוּ מֻנָּחוֹת אֶשְׁתַּקַּד עַל הַשֻּׁלְחָן. שָׁאַל אֶת אִמּוֹ עַל הַדָּבָר וְהִיא עָנְתָה לוֹ: “מֵהֵיכָן אֶקַּח לְךָ חַלּוֹת?”
אוֹתוֹ הִיא שׁוֹאֶלֶת? כְּלוּם יוֹדֵעַ הוּא מֵהֵיכָן לוֹקְחִים?
הִתְחִילָה אִמּוֹ נוֹזֶפֶת וּמְקַלֶּלֶת אוֹתוֹ, כְּמוֹ שֶׁמְּקַלְּלִים יֶלֶד קָטָן.
“מִּכֵּוָן שֶׁאִמָּא עוֹשָׂה לִי כָּךְ, גּוֹמֵר שְׁמוּאֵלוֹן בְּדַעְתּוֹ, אֶעֱשֶׂה לָהּ מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה: אֵלֵךְ וְאֶהְיֶה לְקָטָן.”
יָצָא לַחוּץ. וְהַשֶּׁמֶשׁ בַּחוּץ – כְּאִלּוּ עָמְדָה וְחִכְּתָה לוֹ; מִכֵּוָן שֶׁיָּצָא, יָצְאָה גַם הִיא מִבֵּין הֶעָבִים וְשָׁפְכָה עָלָיו עֹמֶר שֶׁל נִיצוֹצִים: “בָּרוּךְ הַבָּא שְׁמוּאֵלוֹן! – הִיא מְנַחֶמֶת אוֹתוֹ בִּשְׂפַת אוּרִים: – בּוֹא אַחֲרַי וְאֵרְאֲךָ שְׁלָגִים פּוֹשְׁרִים מִתְגַלְגְּלִים בִּעַמוּדֵי מַיִם, מִתְנַפְּלִים מִן הָהָר וּבוֹרְחִים לִנְהַר פְּרָת! בּוֹא וְאַרְאֲךָ צִפֳּרִים יָפוֹת, שֵׂיוֹת צְחוֹרוֹת!”
שָׁכַח הַנַּעַר אֶת עֶלְבּוֹנוֹ, אֶת פּוּרִים וְאֶת הָמָן, ויָצָא לַמָּקוֹם שֶׁהַשֶּׁמֶשׁ קָרְאָה אוֹתוֹ. פָּגַשׁ בְּנַעַר אֶחָד מֶחֲבֵרָיו. אֶשְׁתַּקַּד, כְּשֶׁאֲבִי שְׁמוּאֵלוֹן חַי עוֹד וְשִלֵּם בַּעֲדוֹ שְׂכַר לִמּוּד, הָיָה לוֹמֵד עִם נַעַר זֶה בְּחֶדֶר אֶחָד.
– לְהֵיכָן, אַהֲרֹן? – שָׁאַל אֶת חֲבֵרוֹ.
– לְהֵיכָן? כְּיָדוּעַ, לֶאֱסֹף נְדָבוֹת! הֲלֹא פּוּרִים הַיּוֹם!
– בִּשְׁבִיל מִי?
– בִּשְׁבִיל מִי? כְּלוּם יוֹדֵעַ אֲנִי? בִּשְׁבִיל אֵיזֶה עָנִי!
– רְאֵה זֶה – אָדָם! הוּא הוֹלֵךְ לֶאֱסֹף נְדָבוֹת!
– וּלְדַעְתְּךָ? קָטָן אֲנִי בְּעֵינֶיךָ? הִי־הִי! כְּבָר צַמְתִּי תַּעֲנִית אֶסְתֵּר!
חָשַׁב שְׁמוּאֵל וְאָמַר בְּלִבּוֹ: “זֶהוּ בֶּאֱמֶת דָּבָר טוֹב, מִצְוָה יָפָה!”
– יְחִידִי אַתָּה הוֹלֵךְ?
– לְפִי שָׁעָה אֲנִי יָחִיד, אֶלָּא שֶׁאֲנִי מְבַקֵּשׁ לִי חָבֵר.
– יָפֶה אֲנִי לְךָ לְחָבֵר?
– רְצוֹנְךָ?
– וּמִי יִתֵּן אַחַר כָּךְ אֶת הַמָּעוֹת לְעָנִי?
– מִי שֶׁיַּחֲזִיק בַּמִּטְפַּחַת.
– וּמִי יַחֲזִיק בַּמִּטְפַּחַת?
– הַגָּדוֹל שֶׁבֵּינֵינוּ.
– וַהֲלֹא אֲנִי הַגָּדוֹל!
– לֹא כִּי אֲנִי הַגָּדוֹל: אֲנִי צַמְתִּי אֶתְמוֹל.
– וַאֲנִי לֹא לְבַד שֶׁצַּמְתִּי אֶתְמוֹל, אֶלָּא כְּבָר אֵינִי בּוֹכֶה בַּבֹּקֶר, וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁאֲנִי יָתוֹם וְאוֹמֵר קַדִּישׁ!
הִתְפַּשְּׁרוּ הַנְּעָרִים, שֶׁאֶחָד יַחֲזִיק אֶת הַמִּטְפַּחַת, וְהַשֵּׁנִי יַעֲסֹק בְּפֵרוּט הַכֶּסֶף, וְהַכֶּסֶף שֶׁיַּאַסְפוּ יְחַלְּקוּ בֵּינֵיהֶם, וְכָל אֶחָד יִתֵּן אֶת חֶלְקוֹ לְעָנִי, שֶׁיִּבְחַר לוֹ.
הִבִּיט שְׁמוּאֵלוֹן עַל הַשֶּׁמֶשׁ מִתּוֹךְ גַּעְגּוּעִים, וּכְאִלּוּ אָמַר לָהּ: שֶׁמֶש יָָפָה! הֲרֵי גָדוֹל אֲנִי וְלֹא נָאֶה שֶׁאֲצַחֵק בְּנִיצוֹצַיִךְ!
סָבְבוּ הַנְּעָרִים מִבַּיִת לְבַיִת, וּבְכָל בַּיִת שֶׁבָּאוּ בּוֹ, מָצְאוּ שֻׁלְחָן עָרוּךְ, פָּנִים עַלִּיזִים וְיָד פְּתוּחָה. זָכַר שְׁמוּאֵלוֹן בְּכָל פַּעַם אֶת הָעֶלְבּוֹן שֶׁגָּרְמָה לוֹ הַיּוֹם אִמּוֹ בְּבֵיתָהּ. שֻׁלְחָנָהּ רֵיק, אֵין “אָזְנֵי הָמָן”, אֵין חַלּוֹת יָפוֹת, אֵין יַיִן, כְּאִלּוּ הוּא אֵינוֹ גֶבֶר; כְּאִלּוּ אֵינוֹ מְקַדֵּשׁ עַל הַיַּיִן בְּכָל שַׁבָּת! הֲרֵי אֲפִלּוּ אֶת הַ“סֵּדֶר” יַעֲרֹךְ בְּלֵילֵי פֶּסַח הַבָּאִים, כְּאַבָּא גָמוּר. וְנִזְכַּר, שֶׁשָּׁאֲלָה אוֹתוֹ: “מֵהֵיכָן אֶקַּח לְךָ?”
“כְּלוּם יוֹדֵעַ אֲנִי מֵהֵיכָן?”
וְאֶפְשָׁר גַּם הִיא אֵינָהּ יוֹדַעַת, מֵהֵיכָן לוֹקְחִים! אַבָּא, עָלָיו הַשָּׁלוֹם, הָיָה יודֵעַ, אֲבָל אַבָּא כְּבָר שָׁרוּי בְּגַן־עֵדֶן! קִמֵּט שְׁמוּאֵלוֹן אֶת מִצְחוֹ וְהִתְאַנַּח; וְזוֹ הָיְתָה הָאֲנָחָה הָרִאשׁוֹנָה לִשְׁמוּאֵלוֹן הַיָּתוֹם עַל דַּאֲגַת פַּרְנָסָה.
חָזְרוּ הַנְּעָרִים כָּל הַיּוֹם וּמִקְצָת הַלַּיְלָה, וּבָאַחֲרוֹנָה חִלְּקוּ בֵּינֵיהֶם אֶת הַמָּעוֹת כַּמְדֻבָּר, וְשָׁבוּ לְבֵיתָם.
לְמָחָר הִתְחִיל שְׁמוּאֵלוֹן מְחַכֶּה, שֶׁיָּבוֹא אֵיזֶה עָנִי לְבֵיתָם וְיִמְסֹר לוֹ אֶת חֵלֶק הַנְּדָבָה, אֲבָל אֵין עֲנִיִּים סָרִים לְבֵיתָם.
– אִמָּא – הוּא שׁוֹאֵל – מִפְּנֵי מָה אֵין עֲנִיִּים בָּאִים לְבֵיתֵנוּ?
– עֲנִיִּים חֲסֵרִים לְךָ! – גָּעֲרָה בּוֹ אִמּוֹ – אֵין לִי בַּמֶּה לְהַאֲכִיל אוֹתְךָ! אֱלֹהִים יוֹדֵעַ, מֵהֵיכָן יָבוֹאוּ צָרְכֵי הַפֶּסַח לְבֵיתֵנוּ – וְהוּא מִתְגַּעְגֵּעַ לַעֲנִיִּים!
מַחֲרִישׁ שְׁמוּאֵלוֹן נָזוּף וּבְלִבּוֹ הוּא חוֹשֵׁב: הֲרֵי צָדְקָה אִמָּא בֶּאֱמֶת! כֵּיצַד יָבוֹאוּ אֵלֵינוּ עֲנִיִּים כְּשֶׁהִיא גוּפָהּ אֵינָהּ יוֹדַעַת, אֵיך יָבוֹאוּ צָרְכֵי פֶּסַח לְבֵיתֵנוּ? אַבָּא, עָלָיו הַשָּׁלוֹם, הָיָה יוֹדֵעַ וּלְפִיכָךְ בְּחַיָּיו הָיוּ עֲנִיִּים בָּאִים אֵלֵינוּ.
נֶעֱצַב הַקָּטָן אֶל לִבּוֹ. אֶלָּא שֶׁהַשֶּׁמֶשׁ מַשְׁכִּימָה בְּכָל בֹּקֶר, שׁוֹלַחַת לוֹ דֶרֶךְ הַחַלּוֹן עֹמֶר שֶׁל נִיצוֹצִים עַלִּיזִים וְקוֹרְאָה אוֹתוֹ הַחוּצָה: "בּוֹא הַחוּצָה, נַעַר אֻמְלָל! בּוֹאוּ כָּל הָאֻמְלָלִים וַאַאֲכִילְכֶם בְּנִיצוֹצִים, בַּאֲוִיר חָפְשִׁי, בְּרוּחוֹת עַלִּיזִים! בּוֹאוּ וְנֵצֵא לִקְרַאת הַחֲסִידוֹת הַיָּפוֹת הַשָּׁבוֹת אֶל קִנֵּיהֶן. בְּשׂוֹרָה הֵבִיאוּ לָכֶם מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל!
יָצָא שְׁמוּאֵלוֹן אַחַר נִיצוֹצֵי הַשֶּׁמֶשׁ, וְשָׂשׂ לִקְרַאת הָאֲוִיר הָרַךְ וְהַחֲסִידוֹת הַיָּפוֹת, שָׁכַח אֶת דַּאֲגָתוֹ לִימֵי הַפֶּסַח, אֶת רַעֲבוֹנוֹ הַיּוֹם. וּבְכָל פַּעַם מִשֵּׁשׁ בְּכִיסוֹ, שֶׁטְּמוּנוֹת שָׁם הַפְּרוּטוֹת שֶׁנִּקְבְּצוּ בִּשְׁבִיל עָנִי. אֲבָל עָנִי לֹא מָצָא עֲדַיִן. רוֹאֶה הוּא בָּעִיר הַרְבֵּה עֲנִיִּים כָּל כָּךְ, עַד שֶאֵינוֹ יוֹדֵעַ לְמִי מֵהֶם יִתֵּן. בָּאַחֲרוֹנָה נִזְכַּר שֶׁאָבִיו, עָלָיו הַשָּׁלוֹם, כְּשֶׁהָיָה חַי, הָיָה מַכְנִיס לְיַד הַשַּׁמָּשׁ שֶׁבְּבֵית־הַתְּפִלָּה בְּכָל עֶרֶב פֶּסַח בִּשְׁעַת תְּפִלַּת מִנְחָה אֵיזֶה סְכוּם שֶׁל מָעוֹת. “מַתַּת־רֶגֶל” הָיָה קוֹרֵא לָזֶה. עַכְשָׁו וַדַּאי שֶׁיִּהְיוּ חֲסֵרִים לַשַּׁמָּשׁ מָעוֹת אֵלּוּ. אֶתֵּן לוֹ אֶת הַנְּדָבָה שֶׁבְּכִיסִי! כָּךְ אָמַר הַנַּעַר אֶל לִבּוֹ.
וּבֵין כָּךְ וְכָךְ הִגִּיעַ עֶרֶב פֶּסַח. הָאֲוִיר שֶׁבַּחוּץ נַעֲשָׂה עוֹד יוֹתֵר רָכִיךְ, יוֹתֵר חָפְשִׁי, רוּחוֹת קַלִּים יוֹצְאִים מִגַּן־עֵדֶן וּמְלַטְּפִים לְחָיֵי יְלָדִים וְלוֹחֲשִׁים לָהֶם: יֶלֶד, יֶלֶד, יוֹדֵעַ אַתָּה?… הַלַּיְלָה? וּבַשָּׁמַיִם יֵשׁ כְּבָר שֶׁמֶשׁ שֶׁל חַג. וִילָדִים כְּבָר פָּשְׁטוּ יְשָׁנִים וְלָבְשׁוּ חֲדָשִׁים; וּכְבָר עוֹמְדִים הֵם צְפוּפִים עַל גּוּמָה עֲשׂוּיָה בַּקַּרְקַע, מְשַׂחֲקִים בֶּאֱגוֹזִים, מַרְוִיחִים, מַפְסִידִים, מִתְקוֹטְטִים, מִתְפַּיְּסִים. הַכֹּל עָלֵז!
בְּמִשְׂחַק הָאֱגוֹזִים אֵין שְׁמוּאֵלוֹן חָפֵץ לְהִשְׁתַּתֵּף. לֹא מִפְּנֵי שֶׁאֵין לוֹ אֱגוֹזִים… אֶלָּא פָּשׁוּט – כְּבָר גָּדוֹל הוּא! הָעֶרֶב צָרִיךְ הוּא לָשֶׁבֶת עַל מִטַּת הַהֲסִבָּה וְלַעֲרֹךְ סֵדֶר לְאִמָּא – כִּיהוּדִי גָמוּר. בְּגָדִים חֲדָשִׁים אֵין לוֹ. אִמָּא תְנַקֶּה לוֹ אֶת הַיְשָׁנִים מִן הָאָבָק וְתַעֲבִיר עֲלֵיהֶם מַגְהֵץ, וְיִהְיוּ עָלָיו כַּחֲדָשִׁים. וְשָׂמֵחַ שְׁמוּאֵלוֹן, שֶׁהַשֶּׁמֶשׁ הִתְחִילָה נוֹטָה לְצַד מַעֲרָב וּמְקָרֶבֶת אֶת הַחַג. אֲבָל אִמָּא יוֹשֶׁבֶת עֲצוּבָה. מָרוֹר כְּבָר יֵשׁ בַּבַּיִת, אַךְ מַצּוֹת אָיִן. חָסֵר לָהּ עוֹד רוּבָּל¹ וּשְׁמוֹנִים לִפְדּוֹת אֶת מַצּוֹתֶיהָ.
– שְׁמוּאֵלוֹן! – אָמְרָה לוֹ אִמָּא: – הֲלֹא יֶלֶד מַקְשִׁיב אַתָּה! לֵךְ לְבֵית רַבִּי יִשָּׂשכָר. הוּא עָשִׁיר נִכְבָּד וִידִיד לְאָבִיךָ הָיָה… כְּשֶׁתִּמְצָא שָׁם אֲנָשִׁים, לֹא תֹאמַר כְּלוּם… כְּשֶׁלֹּא יִהְיֶה אִישׁ זָר בַּבַּיִת, תֹּאמַר לוֹ בְּסוֹד: “אִמָּא בִּקְשָׁה… הַלְוָאָה… רוּבָּל וּשְׁמוֹנִים… חֲסֵרִים לָהּ לִפְדּוֹת אֶת הַמַּצּוֹת!…”
יָצָא הַנַּעַר מַהֵר מִן הַבַּיִת, וּמִשְׁמֵשׁ בְּכִיסוֹ, כְּאִלּוּ יָרֵא הוּא שֶׁמָּא יִגְנֹב אֵיזֶה אִישׁ מִשָּׁם אֶת הַכֶּסֶף, וְנִכְנַס לְרַבִּי יִשָּׂשכָר.
וְרַבִּי יִשָּׂשכָר הוּא עָשִׁיר הָגוּן וְטוֹב לַבְּרִיּוֹת. וְהוּא יָשַׁב אָז בְּחֶדֶר מְרֻוָּח וְנָקִי, וְחָתַם פִּתְקָאוֹת עַל יַיִן לְאַרְבַּע כּוֹסוֹת לַשֻּׁלְחָן לַעֲנִיִים. כְּשֶׁנִּכְנַס הַקָּטָן, הִכִּיר בּוֹ שֶׁבָּא לְבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ אֵיזוֹ בַּקָּשָׁה… קָם וְנִכְנַס בְּחֶדֶר מְיֻחָד.
– אִמָּא בִּקְשָׁה – הִתְחִיל הַנַּעַר מְגַמְגֵּם – רוּבָּל וּשְׁמוֹנִים חֲסֵרִים… לַמַּצּוֹת…
נֶאֱנַח רַ' יִשָּׂשכָר, הוֹצִיא מִתּוֹךְ כִּיסוֹ שְׁלִישׁוֹנִיָּה² וְאָמַר: – לֵךְ, נַעַר, וּפְרֹט לִי אֶת זֶה בְּאַחַת הַחֲנֻיּוֹת. רוּבָּל וּשְׁמוֹנִים קַח לְךָ וְהַמּוֹתָר תָּבִיא לִי.
– אֵין צֹרֶךְ לָלֶכֶת – עָנָה הַנַּעַר בְּחֶדְוָה – יֵש לִי לִפְרֹט!
הוֹצִיא אֶת מָעוֹתָיו וּמָנָה מִשָּׁם רוּבָּל וְעֶשְׂרִים וְנָתַן לְרַ' יִשָּׂשכָר.
בָּא רַ' יִשָּׂשכָר לִידֵי הִרְהוּר: “יֵשׁ לָהּ כֶּסֶף וְהִיא שׁוֹלַחַת אֵלַי לְבַקֵּשׁ נְדָבָה?”
אֲבָל רַבִּי יִשָּׂשכָר הוּא אָדָם הָגוּן. הִתְאַנַּח וְאָמַר בְּלִבּוֹ: אֶפְשָׁר שֶׁלָּהּ עוֹד צְרָכִים חוּץ מִמַּצּוֹת! קִבֵּל אֶת הַכֶּסֶף מִיַּד הַנַּעַר, וּמָסַר בְּיָדוֹ אֶת הַשְּׁלִישׁוֹנִיָּה.
הַנַּעַר עָמַד וְחָשַׁב קְצָת וְאָמַר: עַכְשָׁו יַטְרִיחַ אֶת עַצְמוֹ רַ' יִשָּׂשכָר וְיִפְרֹט לִי שׁוּב אֶת הַשְּׁלִישׁונִיָּה!
– זֶה לָמָּה? – תָּמַהּ ר' יִשָּׂשכָר.
– מִפְּנֵי… מִפְּנֵי שֶׁיֵּשׁ לִי צֹרֶךְ בְּרוּבָּל וְעֶשְׂרִים פְּרוּטוֹת.
– לָמָּה?
– כָּךְ אָסַפְתִּי בְּפוּרִים. וְהַיּוֹם אֲנִי צָרִיךְ לְמָסְרוֹ לְעָנִי אֶחָד.
חָשַׁב ר' יִשָּׂשכָר, חָשַׁב, חָשַׁב וְאָמַר: – אֲהָהּ, נַעַר טוֹב, נַעַר הָגוּן, עוֹסֵק בְּמִצְווֹת! תֵּן אֶת הַשְּׁלִישׁוֹנִיָּה כֻּלָּהּ לְאִמְּךָ בְּהַלְוָאָה. וְהֵא לְךָ פְּרוּטוֹתֶיךָ – נָתוֹן תִּתֵּן לְעָנִי זֶה שֶׁאַתָּה אוֹמֵר.
יָצָא שְׁמוּאֵלוֹן שָׂמֵחַ, וְר' יִשָּׂשכָר נִעֲנַע אַחֲרָיו בְּרֹאשׁוֹ וְאָמַר: רִבּוֹנוֹ־שֶׁל־עוֹלָם! יְלָדִים שֶׁל עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל!

---

שְׁתֵּי כַּלּוֹת

מאת

יהודה שטיינברג

שְׁתֵּי נְעָרוֹת יָרְדוּ אֶל הַיְאֹר בַּיָּמִים שֶׁבֵּין פּוּרִים לְפֶסַח. הָאַחַת יָרְדָה לְטַהֵר אֶת כְּלֵי הַמִּטְבָּח מִן הֶחָמֵץ שֶׁעֲלֵיהֶם; וְהַשֵּׁנִית – לְטַבֵּל כֵּלִים חֲדָשִׁים, שֶׁקָּנְתָה אִמָּהּ לְחַג הַפֶּסַח. שֵׁם הָרִאשׁוֹנָה בַּכֹּל; וְשֵׁם הַשְּׁנִיָּה עָדָה.
וְעַל שְׂפַת הַיְאֹר הָיָה נָטוּעַ עֵץ זָקֵן מְאֹד; וּכְבָר נֶחְשְׂפָה קְלִפַּת הָעֵץ עַל יְדֵי הָעִזִּים וְהַתְּיָשִׁים אֲשֶׁר בָּאוּ יוֹם יוֹם וְכוֹסְסוּהָ; וּכְבָר עֹרוּ שָׁרָשָׁיו עַל יְדֵי הַחֲזִירִים, אֲשֶׁר בָּאוּ יוֹם יוֹם וַיְכַרְסְמוּ תַּחְתֵּיהֶם; וּכְבָר נָבַב גִּזְעוֹ מֵרֹב יָמִים – אֲבָל הָעֵץ הַזָּקֵן חִדֵּשׁ אֶת נְעוּרָיו בְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה, וְנָתַן עֲנָפִים יְרֻקִּים מִלְמַעְלָה כְּעֵץ צָעִיר. וְקִנְּנוּ אוֹרְחֵי הָאָבִיב, צִפֳרֵי זִמְרָה, בֵּין עֳפָאָיו מִלְמַעְלָה; וּשְׁרָצִים וּרְמָשִׂים – בְּתוֹכוֹ מִלְּמַטָּה.
יָשְׁבָה לָהּ עָדָה מֵעֵבֶר לָעֵץ – מִלְמַעְלָה, לְבַל יִטְמְאוּ כֵּלֶיהָ הַחֲדָשִׁים בֶּחָמֵץ, אֲשֶׁר יִשָּׂא הַנָּהָר מִכְּלֵי בַּכֹּל חֲבֶרְתָּהּ; וְכַאֲשֶׁר כִּלְּתָה לְטַבֵּל אֶת כֵּלֶיהָ, חִכְּתָה לַחֲבֶרְתָּהּ לָשׁוּב עִמָּהּ הַבַּיְתָה; וּבֵין כָּךְ שָׁכְבָה לָהּ תַּחַת הָעֵץ, וַתַּבֵּט עַל סְבִיבָהּ. הִבִּיטָה אֶל עַנְפֵי הַצַּמֶּרֶת וְחָפְצָה לְשַׁעֵר, כַּמָּה שָׁנִים עוֹד תַּעֲבֹרְנָה, עַד אֲשֶׁר יַעֲלוּ וְיִגְבְּהוּ מִכָּל בִּנְיְנֵי הָעִיר. אָז הִבִּיטָה אֶל גַּלֵּי הַנָּהָר הָרוֹדְפִים בְּכַוָּנָה אִישׁ אַחַר רֵעֵהוּ וְחָפְצָה לָדַעַת: מֵאֵימָתַי הִתְחִילוּ הַגַּלִּים לִשְׁטֹף בַּנָּהָר וְעַד מָתַי יִשְׁטֹפוּ? וַחֲפֵצָה הִיא לָדַעַת אֶת כָּל אֲשֶׁר קָרָה וְהָיָה בַּיָּמִים שֶׁעָבְרוּ, וְאֶת כָּל אֲשֶׁר יִקְרֶה אַחַר הַרְבֵּה שָׁנִים; אֶת הַנְּעָרוֹת אֲשֶׁר תַּעֲמֹדְנָה אַחֲרֵי הַרְבֵּה שָׁנִים עַל שְׂפַת נָהָר זֶה, עַל מְקוֹמָהּ זֶה, וּתְטַבֵּלְנָה כֵּלִים לְחַג הַפֶּסַח; אֶת הַנְּעָרִים אֲשֶׁר יַעַמְדוּ אָז וְיַשְׁלִיכוּ אֲבָנִים קְטַנּוֹת עַל חֶלְקַת פְּנֵי הַנָּהָר – אֶת הַכֹּל חֲפֵצָה הִיא לָדַעַת.
וּבַכֹּל גֵּרְדָה וְגֵרְדָה אֶת הֶחָמֵץ מִתּוֹךְ הַקְּדֵרוֹת, וּבֵין כָּךְ הִסְתַּכְּלָה בַּגַּלִּים הַשּׁוֹבְבִים, הַהוֹמִים וְיוֹרְדִים, יוֹרְדִים וְהוֹמִים. חֲפֵצָה הִיא לָדַעַת: מֵאַיִן יְפַכֶּה הַנָּהָר? אָנָה יָבוֹאוּ הַגַּלִּים? כַּמָּה נְעָרוֹת עוֹמְדוֹת הַיּוֹם עַל שְׂפָתוֹ וּמְטַהֲרוֹת כְּלֵי חָמֵץ? כַּמָּה עֲיָרוֹת, כְּפָרִים, אָדָם וּבְהֵמָה שׁוֹתִים מִמֵּימָיו? וּמָה עוֹשִׂים עַכְשָׁו כָּל בְּנֵי הָאָדָם? מָה הֵם עוֹשִׂים תָּמִיד?
הוֹמִים הַגַּלִּים הַקַּלִּים, מִשְׁתּוֹבְבִים בָּם קַוֵּי שֶׁמֶשׁ הָאָבִיב, וּשְׁתֵּי צִפֳּרִים בֵּין הָעֳפָאִים מְצַפְצְפוֹת וּמִתְלַחֲשׁוֹת בַּאֲהָבִים:
– “מָשְׁשְׁשׁ־נָרְרְר! מָשְׁכֵנִי אַחֲרֶיךָ נָרוּצָה.”
– “שַׁק־שַׁק־שַׁק־שַׁקְקְק! יִשָּׁקֵנִי מִנְּשִׁיקוֹת פְּיהוּ”
– “לִבְּ לִבְּ לִבְּ! לִבַּבְתִּנִי אֲחוֹתִי כַלָּה!”
פָּנְתָה לָהּ עָדָה מִתּוֹךְ צְחוֹק לַחֲבֶרְתָּהּ וְאָמְרָה: “מִי אֲשֶׁר יַגִּיד לִי מַה שֶּׁיִּקְרֶה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים אֶהְיֶה לוֹ לְכַלָּה!”
– וּמִי שֶׁיְּסַפֵּר לִי, מַה יַּעֲשׂוּ כָּל אַנְשֵׁי תֵבֵל בְּרֶגַע אֶחָד וּמָה הֵם עוֹשִׂים תָּמִיד – אֶהְיֶה לוֹ לְכַלָּה! – כֵּן אָמְרָה בַּכֹּל.
הַצִפֳּרִים הִפְסִיקוּ צִפְצוּפָן. הַגַּלִּים חָזְרוּ פְּסִיעָה אַחַת לְאָחוֹר, רוּחַ קַל נָשַׁב בֵּין הָעֳפָאִים, וּשְׁתֵּי הַנְּעָרוֹת הִרְגִּישׁוּ כִּי שְׁנֵי רוּחוֹת קַלִּים־קַלִּים סוֹבְבִים וּמְגַפְּפִים אוֹתָן וְלוֹחֲשִׁים דְּבַר־מָה בְּאָזְנֵיהֶן.
– הֲרֵי אַתְּ מְקֻדֶּשֶׁת לִי בִּנְעִימוֹת הֶעָתִיד כְּדָת משֶׁה ויִשְׂרָאֵל!… – כָּךְ שָׁמְעָה עָדָה.
– הֲרֵי אַתְּ מְקֻדֶּשֶת לִי בִּמְרוֹרוֹת הַהֹוֶה כְּדָת משֶׁה וְיִשְׂרָאֵל! – כָּךְ שָׁמְעָה בַּכֹּל.
הִתְחִילוּ הַגַּלִּים יוֹרְדִים וְהוֹמִים, קוֹלְעִים כְּתָרִים מִנִּיצוֹצֵי הַשֶּׁמֶשׁ; וְהַצִּפֳּרִים הִתְחִילוּ מְצַפְצְפוֹת שִׁירֵי־אַהֲבָה חֲדָשִים. הִתְחַלְחֲלוּ הַנְּעָרוֹת, וַתַּבֵּטְנָה אִשָּׁה אֶל רְעוּתָהּ; וְאַחֲרֵי כֵן קָמוּ וְשָׁבוּ אִשָּׁה אֶל בֵּית הוֹרֶיהָ.
וַיְהִי בַּלַּיְלָה וַתַּחֲלֹם עָדָה חֲלוֹמוֹת נִפְלָאִים וְנִשְׂגָּבִים, אֲשֶׁר לֹא רָאֲתָה עוֹד עֵין אָדָם מֵעוֹלָם. רָאֲתָה עָדָה אֶת יְרוּשָׁלַיִם בְּנוּיָה בַּהֲדָרָהּ; וְחוֹמָה שֶׁל אֹדֶם עִם שַׁעֲרֵי כַּדְכֹּד סְבִיבָהּ. רָאֲתָה אַרְמֹנוֹת נִפְלָאִים עוֹמְדִים בְּתוֹךְ גַּנִּים וּפַרְדֵּסִים, הַמְּלֵאִים תְּמָרִים עֲנָקִים, אַרְזֵי־אֵל וְזֵיתֵי־שֵׂיבָה וּבֵינֵיהֶם פִּרְחֵי חֵן, שׁוֹשַׁנֵּי רֵיחַ וּגְבִיעֵי קֶסֶם. שָׁמְעָה רִנְנַת צִפֳּרֳים, שֶׁאֵינָהּ פּוֹסֶקֶת לְעוֹלָם. שָׁמְעָה מַנְגִּינָה, שֶׁקּוֹל כָּל הַחַי עִם הֶמְיַת גַּלִּים, זַעֲזוּעֵי שׁוֹשַׁנִּים וְלַחֲשֵׁי הָרוּחוֹת הִתְעָרְבוּ וְהִצְטָרְפוּ בָּהּ לְמַנְגִּינָה נִפְלָאָה אֶחָת. רָאֲתָה אִילָנֵי סְרָק שֶׁבִּירוּשָׁלַיִם מוֹצִיאִים רִמּוֹנִים וּתְמָרִים. רָאֲתָה עֲדָרִים־עֲדָרִים בַּכַּרְמֶל וּבְגִלְעָד, וַאֲרָיוֹת וּזְאֵבִים עוֹמְדִים עַל הַמִּשְׁמָר, לְבַל יְאֻנֶּה לָהֶם כָּל רַע. רָאֲתָה בְּנֵי אָדָם זְקֵנִים וּפְנֵי צְעִירִים לָהֶם; צְעִירִים – וְחָכְמַת זְקֵנִים בָּהֶם. עוֹד הַרְבֵּה־הַרְבֵּה דְבָרִים רָאֲתָה, אֲשֶׁר לֹא נִתְּנָה רְשׁוּת לַפֶּה לְהַגִּיד. הִיא רָאֲתָה יוֹם אֶחָד מִימֵי הֶעָתִיד. וְגַם אֶת מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ בַּהֲדָרוֹ רָאֲתָה.
הַבֹּקֶר אוֹר וְהִיא יְשֵׁנָה וְחוֹלֶמֶת וְרוֹאָה וּמִתְעַנֶּגֶת. רָאֲתָה אִמָּא כִּי מְאַחֶרֶת עָדָה לָקוּם, וְהֵעִירָה אוֹתָהּ מִשְּׁנָתָהּ; אַךְ עָדָה פָּקְחָה רֶגַע אֶת עֵינֶיהָ וַתִּקְרָא: “הָהּ אִמִּי! לָמָּה זֶה עוֹרַרְתִּנִי וַתִּגְזְלִי מִמֶּנִּי אֶת אָשְׁרִי? הַנִּיחִי לִי וְאָשׁוּבָה לִירוּשָׁלַיִם!” וַתִּסְגֹּר אֶת עֵינֶיהָ וַתִּישַׁן. וַיְעוֹרְרוּהָ שֵׁנִית. וַתִּפְקַח עֵינֶיהָ וַתִּסְגְּרֵן וַתִּישַׁן שֵׁנִית. אָז הִתְחַלְחֲלָה הָאֵם וַתֶּאֱסֹף עָלֶיה אֶת כָּל אַנְשֵׁי הַבַּיִת וְכֻלָּם הִתְחִילוּ מְעוֹרְרִים אֶת הַיְשֵׁנָה: זֶה נִעֲנַע בִּכְתֵפָהּ, זֶה מָרַט בִּשְׂעָרָהּ, זֶה צָבַט לְחָיֶיהָ, זֶה לָחַץ בִּצְדָעֶיהָ – לַשָּׁוְא! עָדָה מִתְעוֹרֶרֶת רֶגַע, נֶאֱנַחַת וְנִרְדֶּמֶת שֵׁנִית.
כָּכָה יָשְׁנָה עָדָה אֶת כָּל יָמֶיהָ וְלֵילוֹתֶיהָ. בְּעָמָל רַב הֵעִירוּ אוֹתָהּ רֶגַע לְעֵת הָאֹכֶל; וַתֹּאכַל עַל כָּרְחָהּ וַתִּפֹּל עַל הַכַּר אֲשֶׂר לִמְרַאֲשׁוֹתֶיהָ וַתֵּרָדֵם.
וּבַכֹּל חָלְמָה בַּלַּיְלָה הַהוּא חֲלוֹמוֹת נוֹרָאִים מְאֹד. יֵשׁ אֲשֶׁר נִדְמָה לָהּ, כִּי כָל הָעוֹלָם הוּא בֵּית־חוֹלִים אֶחָד גָּדוֹל וְכָל אַנְשֵׁי תֵבֵל מְלֵאִים נְגָעִים, צָרַעַת, מַכְאוֹבִים, מִכַּף רֶגֶל וְעַד רֹאשׁ; וְאוּלָם אֵין הַחוֹלִים הָאֵלֶּה מַרְגִּישִׁים בִּכְאֵבָם; רַק הִיא מַרְגִּישָׁה בִּכְאֵב כֻּלָּם. כָּל נֶגַע וָנֶגַע מַכְאִיב אֶת בְּשָׂרָהּ מְאֹד מְאֹד. מִתְעוֹרֶרֶת הִיא כְּפַעַם בְּפַעַם מִשְּׁנָתָהּ, בְּקוֹל צְעָקָה: “הוֹ, אִמָּא! מֶה עָצְמוּ מַכְאוֹבַי! מָה רַבּוּ פְּצָעַי וּנְגָעַי!”
וְהֵתֵלָּה אִמָּא בַּחֲלוֹמוֹתֶיהָ וְדִבְּרָה עַל לִבָּהּ: “אֲדֹנָי עִמָּךְ, בִּתִּי! אֵיפֹה פְּצָעִים וּנְגָעִים? אֵיפֹה מַכְאוֹבִים? רְאִי, בְּשָׂרֵךְ נָקִי וְצַח כַּשֶּׁלֶג לְטֹהַר! הִתְעוֹרְרִי! הַבִּיטִי!”
אַךְ לַשָּׁוא הָיוּ כָּל תַּנְחוּמוֹתֶיהָ: אָמְנָם רָאֹה רָאֲתָה בְּעֵינֶיהָ שֶׁאֵין כָּל נֶגַע וּפֶצַע עַל בְּשָׂרָהּ; אֲבָל חָשָׁה הִיא מַכְאוֹבִים קָשִׁים וְנוֹרָאִים מְאֹד: “וּלְוַאי שֶׁהָיִיתִי מְלֵאָה נְגָעִים – בָּכְתָה הַנַּעֲרָה עַל צַוְּארֵי אִמָּהּ, – וּבִלְבַד שֶׁלֹּא אָחוּשׁ בִּכְאֵבָם הַקָּשֶׁה!”
וְיֵשׁ אֲשֶׁר הִתְנַפֵּל רוֹצֵחַ בַּלַּיְלָה בַּיַּעַר עַל עוֹבְרֵי דְרָכִים, וְהֵנִיף עֲלֵיהֶם אֶת קַרְדֻּמּוֹ – וְהִתְעוֹרְרָה אָז בַּכֹּל בִּצְעָקָה נוֹרָאָה:
“הוֹ אִמָּא! הָרוֹצֵחַ מְמִיתֵנִי בְּקַרְדֻּמּוֹ”.
– אַיֵּה רוֹצֵחַ? אַיֵּה קַרְדֹּם? – חָרְדָה הָאֵם אֶל מִטַּת בִּתָּהּ לְנַחֲמָהּ. – הַבִּיטִי וּרְאִי: הַשְּׁעָרִים נְעוּלִים; הַדְּלָתַיִם סְגוּרוֹת; כָּתְלֵי בֵּיתֵנוּ עָבִים!
וְיָדוֹעַ יָדְעָה הַנַּעֲרָה כִּי אָמְנָם שַׁעֲרֵי בַּרְזֶל לַחֲצֵרָם; דְּלָתוֹת חֲזָקוֹת לְבֵיתָם וְעַל הַחַלּוֹנוֹת סוֹרֵג בַּרְזֶל; אֲבָל הֵן רָאֹה רָאֲתָה בְּעֵינֶיהָ אֶת הָרוֹצֵחַ וְקַרְדֻּמּוֹ, וְגַם חָשָׁה מַכָּה נוֹרָאָה עַל רֹאשָׁהּ.
כִּי נִפְתַּחַ לַלֵנַּעֲרָה חוּשׁ חָדָשׁ לָחוּשׁ מֵרָחוֹק אֶת כָּל אֲשֶׁר יַרְגִּישׁ אִישׁ חַי עַל פְּנֵי רַחֲבֵי תֵבֵל – וְאִמָּהּ לֹא יָדְעָה. וְיֵשׁ אֲשֶׁר הִתְעוֹרְרָה וְצָעֲקָה: “הוֹי, אִמָּא! רוֹצְחִים שָׂכְרוּ עָלֵינוּ! לְכַלּוֹתֵנוּ הֵם חֲפֵצִים!” וְיֵשׁ אֲשֶׁר הִתְעוֹרְרָה וּבָכְתָה: הוֹ, שִׁכּוֹר אֲנִי, חוֹטֵא וּפוֹשֵׁעַ אֲנִי! אָשַׁמְתִּי, בָּגַדְתִּי, גָּזַלְתִּי!" וְיֵשׁ אֲשֶׁר הִתְעוֹרְרָה וְקָרְאָה עַל פֶּה כִּתְבֵי סֵתֶר, שֶׁלֹּא יְדָעָם אִישׁ. וַיְהִי בְּהִשָּׁמַע הַדָּבָר בְּבֵית הַמַּלְכוּת, כִּי הִשְׁתַּגְּעָה הַנַּעֲרָה וַתְּגַלֶּה דְבָרִים שֶׁאֵין לְגַלּוֹתָם, וַיִּשְׁלְחוּ גְדוּד לְתָפְשָׂהּ וּלְהָרְגָהּ. וַתַּחְבִּיאֶנָּה אִמָּהּ, וְלֹא נוֹדַע מְקוֹמָהּ.
כָּכָה עָבְרָה עַל שְׁתֵּי הַנְּעָרוֹת שָׁנָה מְלֵאָה. זוֹ יָשְׁנָה וְהִתְעַנְּגָה עַל חֲלוֹמוֹתֶיהָ, וְאֻמְלָלָה הָיְתָה רַק בָּרְגָעִים שֶׁהִתְעוֹרְרָה; וְזוֹ יָשְׁנָה וְחָשָׁה בְּצַעַר כָּל הָעוֹלָם, וּמְאֻשֶּׁרֶת הָיְתָה רַק בָּרְגָעִים שֶׁעוֹרְרַתָּה אִמָּהּ וְדִבְּרָה עַל לִבָּהּ.
עַד אֲשֶׁר הִגִּיעַ לֵיל הַ“סֵּדֶר”, לֵיל הַשִּׁמּוּרִים שֶׁל הַשָּׁנָה הַבָּאָה. אֲבִי עָדָה וּבְנֵי בֵּיתוֹ יָשְׁבוּ מְסֻבִּים וְעָרְכוּ אֶת סֵדֶר הַהַגָּדָה; וְעָדָה יָשְׁבָה גַם הִיא בְּתוֹכָם. רֹאשָׁהּ כָּפוּף כְּנֶגֶד לִבָּהּ; עֵינֶיהָ סְגוּרוֹת; לְחָיֶיהָ מַאְדִּימוֹת וּמַחֲוִירוֹת חֲלִיפוֹת וּבַת־צְחוֹק קַלָּה מְרַחֶפֶת עַל פָּנֶיהָ – וַיְהִי דִמְיוֹנָהּ כְּשׁוֹשַׁנָּה עַל בַּדָּהּ, בְּטֶרֶם יַעֲלֶה הַשֶּׁמֶשׁ. הִיא רָאֲתָה מַחֲזוֹת הֶעָתִיד וַעֲלִיצוּת נַפְשָׁהּ גָּדְלָה כָּל־כָּךְ, עַד כִּי פָּרְצָה הַחוּצָה בְּבַת־צְחוֹק עַל פָּנֶיהָ. כָּכָה יֵאוֹר בְּלֵיל חשֶׁךְ סָבִיב לְבִַית שֶׁמְּנוֹרוֹת רַבּוֹת דּוֹלְקוֹת בּוֹ בִּפְנִים. הִסְתַּכְּלוּ בָּהּ אָבִיהָ וְאִמָּהּ לִרְגָעִים וְנֶאֶנְחו. וְכַאֲשֶׁר הִגִּיעוּ לְ“שְׁפֹךְ חֲמָתְךָ”, וְהַדֶּלֶת נִפְתְּחָה, נָפְלָה תַרְדֵּמָה עַל כָּל אַנְשֵׁי הַבַּית, וְרַק עָדָה הִתְעוֹרְרָה. אֶת אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא רָאֲתָה בַּבַּיִת. הוּא נִחֵם אוֹתָהּ, דִּבֶּר עַל לִבָּהּ, וְהוֹדִיעָהּ כִי כַּלַּת הֶעָתִיד הִיא, אֲבָל אֵין לוֹ רְשׁוּת לְגַלּוֹת לָהּ שֵׁם חֲתָנהּ; אַךְ יָעוֹץ יָעַץ אוֹתָהּ לָצֵאת בְּאִסְרוּ־חַג בַּבֹּקֶר אֶל שְׂפַת הַנָּהָר: “שָׁמָּה תִרְאִי רְסִיסִים, בְּקִיעֵי עֵץ, שִׁבְרֵי קְרָשִׁים – לְאֵלֶּה אַל תָּשִׂימִי לֵב; שִׁבְרֵי סְפִינוֹת וָאֳנִיּוֹת מִלְחָמָה הֵם שֶׁל עַמִּים נִלְחָמִים, שׁוֹפְכֵי דָמִים, מַטְבִּיעִים וְנִטְבָּעִים; אַךְ בֵּין אֵלֶּה תִרְאִי שֶׁבֶר־קֶרֶשׁ צָף נֶגֶד שֶׁטֶף הַגַּלִּים, וְהָלַכְתְּ אַחֲרָיו הָלוֹךְ וָלֶכֶת, הָלֹךְ וְעָלֹה עַד אֲשֶׁר תַּגִּיעִי אֶל מָקוֹם אֶחָד, שֶׁאֵין לִי רְשׁוּת לְגַלּוֹת לָךְ, וּמָצָאת שָׁם דְּבָרִים, שֶׁאֵינִי יָכוֹל לְהַגִּיד לָךְ מֵרֹאשׁ”.
וְגַם בַּכֹּל שָׁמְעָה בְּבֵית אָבִיהָ מִפִּי אֵלִיָהוּ כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה. וּבְיוֹם אִסְרוּ־חַג בַּבֹּקֶר עָמְדוּ כְּבָר שְׁתֵּי הַנְּעָרוֹת עַל שְׂפַת הַנָּהָר, וּכְבָר מָצְאוּ אֶת שֶׁבֶר הַקֶּרֶשׁ הַצָּף וְעוֹלֶה נֶגֶד זֶרֶם הַגַּלִּים וַתֵּלַכְנָה אַחֲרָיו. וַתֵּלַכְנָה וַתֵּלַכְנָה יָמִים וְלֵילוֹת, וְלֹא עָמְדוּ בְּדַרְכָּן, רַק כַּאֲשֶׁר נִסְחַף הַקֶּרֶשׁ בְּאַחַד הַמְּקוֹמוֹת בָּעֵשֶׂב הַגָּדֵל עַל הַחוֹף וַיַּעֲמֹד; אָז נָחוּ גַם הַנְּעָרוֹת מֵעֲמָלָן, וַתֹּאכַלְנָה מִצֵּידָתָן אֲשֶׁר לָקְחוּ עִמָּן, וְכַאֲשֶׁר תַּמָּה הַצֵּידָה, שָׁבְרוּ רַעֲבוֹנָן מִפְּרִי הָעֵץ, אֲשֶׁר מָצְאוּ בַּיְּעָרוֹת שֶׁעַל שְׂפַת הַנָּהָר.
וַתֵּלַכְנָה וַתֵּלַכְנָה, וּכְכָל אֲשֶׁר הוֹסִיפוּ לָלֶכֶת, כֵּן קָשְׁתָה עֲלֵיהֶן הַהֲלִיכָה – וְהֵן הוֹלְכוֹת הָלוֹךְ וְעָלֹה הָהָרָה; כִּי הֲלֹא כֵן דֶּרֶךְ הַנְּחָלִים: יוֹרְדִים הֵם מִן הָהָר אֶל הָעֵמֶק; וּכְכָל אֲשֶׁר הוֹסִיפוּ לָלֶכֶת, כֵּן נִגְּפוּ רַגְלֵיהֶן בְּצוּרִים וְאַבְנֵי חַלָּמִישׁ; כִּי הֲלֹא זֶה מִשְׁפַּט כָּל הַנְּהָרוֹת: יוֹצְאִים מִבֵּין אֲבָנִים וְצוּרִים, וּבְסוֹפָם הֵם נוֹפְלִים בְּבִצָּה וָטִיט…
כָּכָה הָלְכוּ שְׁתֵּי הַנְּעָרוֹת, אִשָּׁה בְּצַד רְעוּתָהּ. אַחַת חוֹלֶמֶת־צוֹחֶקֶת, רוֹאָה מַחֲזוֹת הֶעָתִיד וְלִבָּהּ מָלֵא עֹנֶג, וְאוֹר פָּנֶיהָ מַרְנִין לְבָבוֹת; וְאַחַת מְקַמֶּטֶת פָּנִים, מַרְגִּישָׁה יִסּוּרֵי הָעוֹלָם: מוּסַר רְשָׁעִים, עֱנוּת הַנִּרְדָּפִים, נֹחַם הָרוֹדְפִים – וְנֶאֱנַחַת; וְאַנְחוֹתֶיהָ שׁוֹבְרוֹת לְבָבוֹת.
וְעוֹבְרֵי דֶרֶךְ, אֲשֶׁר פָּגְעוּ בָּהֶן, רָאו, תָּמְהוּ וְאָמְרוּ אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ: רְאֵה־זֶה, שָׂשׂוֹן וַאֲנָחָה צְמוּדִים יֵלֵכוּ.
וְאוּלָם לֹא אֻנָּה לָהֶן כָּל רַע, לֹא מֵחַיַּת הַיַּעַר וְלֹא מֵאַנְשֵׁי הַיִּשּׁוּב: אֶת הָאַחַת אָהֲבוּ וְעַל הַשְּׂנִיָּה חָמְלוּ וַיִּטּוּ הַצִּידָּה.
כֹּה הָלְכוּ־הָלְכוּ הָהָרָה, עַד אֲשֶׁר הִגִּיעוּ לִמְרוֹם קִצּוֹ, אֲשֶׁר הָאֲוִיר שָׁם קַר מְאֹד־מְאֹד; כִּי הֲלֹא יְדַעְתֶּם דֶּרֶךְ הֶהָרִים: כְּכָל שֶׁהֵם מִתְקָרְבִים אֶל הַשֶּׁמֶשׁ כֵּן תִּגְדַּל קְרִירוּתָם. שָׁם פָּסַק הַנָּהָר, הַכֹּל קָפוּא שָׁם. אָז עָמְדוּ הַנְּעָרוֹת בֵּין שֶׁלֶג וְשָׁמַיִם, וְלֹא יָדְעוּ אָנָה לָלֶכֶת, אַךְ שְׁתֵּיהֶן הִרְגִּישׁוּ בַּקֹּר הַגָּדוֹל. הָאַחַת רָאֲתָה אוּרִים גְּדוֹלִים בֶּעָתִיד וְהִתְחַמְּמָה נֶגְדָּן, וְהַשְּׁנִיָּה הִרְגִּישָׁה בְּצַעַר שַׁיָּרוֹת עוֹבְרוֹת בַּמִּדְבָּר הַגָּדוֹל הַלּוֹהֵט בְּחֻמּוֹ – וַיִּחַם לָהּ.
וְהַנְּעָרוֹת טִפְּסוּ וְרַקְדוּ כִּצְבָאִים וּכְאַיְלוֹת הַשָּׂדֶה מִצּוּק אֶל צוּק וְעַל שִׁנֵּי הַסְּלָעִים בְּלִי דַעַת בְּעַצְמָן אִם מְטַפְּסוֹת הֵן וְאָנָה הֵן מְטַפְּסוֹת. אֵיזֶה כֹּחַ נֶעְלָם דְּחָפָן וּמְשָׁכָן הָלְאָה־הָלְאָה, מַעְלָה־מָעְלָה; וְהַכֹּחַ הַנֶּעְלָם הַזֶּה הוּא הוּא שֶׁשָּׁמַר עֲלֵיהֶן לְבַל תִּמְעַדְנָה רַגְלֵיהֶן מֵעַל הַכֵּפִים וְהַצּוּקִים הַמְכֻסִּים שֶׁלֶג וְקֶרַח עוֹלָמִים. עַד אֲשֶׁר הִגִּיעוּ לְקַרְחוֹן אֶחָד גָּדוֹל־גָּדוֹל מְאֹד.
וְקַרְחוֹן צְרִיכִים אַתֶּם לָדַעַת, בָּנִים, זֶהוּ גֶזֶר שֶׁל קֶרַח גָּדוֹל־גָּדוֹל מְאֹד וְהוּא דָבוּק בְּשֵׁן סֶלַע גָּדוֹל־גָּדוֹל מְאֹד הַיּוֹצֵא מֵהָרֵי הַשֶּׁלֶג וְתָלוּי בָּאֲוִיר מֵעַל לָאָרֶץ גָּבֹהַּ־גָּבֹהַּ מְאֹד; וּבִימֵי הַקַּיִץ נוֹטְפִים מִצִיצִיּוֹת הַקַּרְחוֹן נְטָפִים נְטָפִים רַבִּים מְאֹד, וּמִתְאַסְּפִים הַנְּטָפִים נֵטֶף לְנֵטֶף, זֶלֶף לְזֶלֶף; וּמִצְטָרְפִים עַל הָאָרֶץ לְנָהָר גָּדוֹל הוֹלֵךְ וְשׁוֹטֵף עַל פְּנֵי עֲמָקִים וּבְקָעוֹת עַד אֲשֶׁר יִפֹּל הַיָּמָּה. וְהַרְבֵּה נְהָרִים גְּדוֹלִים, רְחָבִים, נְדִיבִים מִצְטָרְפִים בְּרֵאשִׁיתָם מִנִּטְפֵי קַרְחוֹנִים כָּאֵלֶּה. וְאוּלָם הַקַּרְחוֹן, אֲשֶׁר רָאוּ הַנְּעָרוֹת, לֹא הָיָה כְּכָל הַקַּרְחוֹנִים. זֶה הָיָה אַרְמוֹן גָּדוֹל חָצוּב מִקֶּרַח טָהוֹר וְתָלוּי בָּאֲוִיר; וְחַלּוֹנוֹת נִפְתָּחִים לָאַרְמוֹן, וְחָצוּי הוּא לִשְׁנַיִם: עַל פֶּתַח הָאֶחָד כָּתוּב: “מִשְׁכַּן מָשִׁיחַ בֶּן דָּוִד”; וְעַל פֶּתַח הַשֵּׁנִי: “מִשְׁכַּן מָשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף”; וְאֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא עוֹמֵד עֲלֵיהֶם לְשָׁרְתָם. וְהִכִּירוּ הַנְּעָרוֹת אֶת אֵלִיָּהוּ וְהוּא גַם הוּא הִכִּירָן. וַיִּקָּחֵן בִּזְרוֹעוֹתָיו, וְהִכְנִיס אֶת בַּכֹּל אֶל פֶּתַח מָשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף, וְאֶת עָדָה – אֶל פֶּתַח מָשִׁיחַ בֶּן דָּוִד.
רָאֲתָה עָדָה אֶת מָשִׁיחַ בֶּן דָּוִד, וְהוּא אָסוּר בָּאזִקִּים, וּסְבִיבוֹ הַקֶּרַח הַנּוֹרָא; אַךְ מֵהֶבֶל פִּיו, מֵחֹם לְבָבוֹ וּמִנִּיצוֹצֵי עֵינָיו יִמַּס הַקֶּרַח סְבִיבָיו, וְהָיָה לְמַיִם. וְזָלְגוּ הַמַּיִם נְטָפִים־נְטָפִים, וְהִתְחַבְּרוּ וְיָרְדוּ הַיָּמָּה. וְהִתְנַדְּפוּ הַנְּטָפִים בְּתוֹךְ הַיָּם בְּחֹם הַשֶּׁמֶשׁ, וְעָלוּ לְמַעְלָה וְהָיוּ לְעָבִים. וְנָשָׂא הָרוּחַ אֶת הֶעָבִים הָלוֹךְ וְנָשׂא, נָשׁוֹב וְנָשׂא עַד מֵעַל הַקַּרְחוֹן, וְנָפְלוּ שָׁם בַּשֶּׁלֶג וְכִסּוּ אֶת הַקַּרְחוֹן. כִּי לֹא נְטָפִים פְּשׁוּטִים הֵם נִטְפֵי מֵי הַנָּהָר: דְּמָעוֹת הֵם! דִּמְעוֹת אֻמְלָלִים, דִּמְעוֹת חַלָּשִׁים – מְעֻנִּים תַּחַת יַד תַּקִּיפִים; דִּמְעוֹת נֶהֱרָגִים – בְּרֶגַע יְצִיאַת הַנְּשָׁמָה. וְלֹא רוּחַ פָּשׁוּט הוּא הָרוּחַ הַנּוֹשֵׂא אֶת עָבֵי הַדְּמָעוֹת. רוּחַ זֶה יוֹצֵא מֵאוֹצַר הָאֲנָחוֹת. הוּא הָאוֹצָר אֲשֶׁר יֵאָסְפוּ אֵלָיו כָּל אַנְחוֹת נִרְדָּפִים, סְחוּפִים וּדְווּיִם: אַנְחוֹת מֻכִּים עַל חִנָּם, רְצוּצִים בְּלִי צֶדֶק, אֲסוּרִים בְֹּלא מִשְׁפָּט; אֲנָחוֹת הַיּוֹצְאוֹת מִבָּּתֵּי תְפִלּוֹת יִשְׂרָאֵל וּמִצְטָרְפוֹת הָאֲנָחוֹת, וְהָיוּ לְרוּחַ אֶחָד חָזָק, אַדִּיר.
וּמָשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף יוֹשֵׁב בְּחֶדְרוֹ, מָלֵא הוּא מַכְאוֹבִים, פְּצָעִים, נְגָעִים – מִכַּף רַגְלוֹ וְעַד רֹאשׁוֹ. מִכָּל אֲנָחָה וַאֲנָחָה הַיּוֹצְאוֹת מִפִּי אָדָם אֶחָד, יַעֲשֶׂה בִּבְשָׂרוֹ פֶּצַע חָדָשׁ; וּפצָעִים יֵרָפְאוּ, וּפְצָעִים יִתְחַדְּשׁוּ. וְנֶאֱנָח מָשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף, וְנָמֵס הַקֶּרַח סְבִיבוֹ. וְנֶאֱנָח מָשִׁיחַ בֶּן דָּוִד, וְנֶאֱנָח מָשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף – וְאוּלָם שְׁתֵּי הָאֲנָחוֹת אֵינָן יוֹצְאוֹת יַחַד בְּרֶגַע אֶחָד וְאֵינָן מִצְטָרְפוֹת יַחַד.
אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה סִפֵּר אֵלִיָּהוּ לִשְתֵּי הַנְּעָרוֹת.
“וּכְשֶׁתַּגִּיעַ הַשָּׁעָה וּשְׁתֵּי הָאֲנָחוֹת תִּצְטָרֵפְנָה יַחַד – וְהָיָה הָרוּחַ לְסַעַר חָזָק מְפוֹצֵץ הָרִים וּמְשַׁבֵּר סְלָעִים וּמוֹרֶה רְעָמִים וּבְרָקִים. וְנָפְלוּ אָז הָרְעָמִים עַל רֹאשׁ הַפּוֹשְׁעִים, הָרוֹצְחִים, הַתַּקִּיפִים, הֶעָרִיצִים, הָאַכְזָרִים. וְהֵאִירוּ אָז הַבְּרָקִים עַל כָּל הַתַּעֲלוּלִים, אֲשֶׁר נַעֲשׂוּ בַּמַּחֲשָׁךְ…”
וְיוֹתֵר לֹא נִתַּן רְשׁוּת לְאֵלִיָּהוּ לְגַלּוֹת לַנְּעָרוֹת.
וּבָאַחֲרוֹנָה גִלָּה אֵלִיָּהוּ לַנְּעָרוֹת שֶׁבְּשׁוּבָן הַבַּיְתָה, אָסוּר עֲלֵיהֶן לְהִנָּשֵׂא לְאִישׁ כִּי כְּבָר אֲרוּשׂוֹת הֵן. בַּכֹּל – לְמָשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף וְעָדָה לְמָשִׁיחַ בֶּן דָּוִד. וּשְׁנֵי גַרְעִינִים נָתַן לָהֶן, כִּי תִטַּע כָּל אַחַת גַרְעִינָהּ בְּגַנָּהּ; וְהַבְטֵחַ הִבְטִיחַ אוֹתָן, כִּי תִזְכֶּינָה לִחְיוֹת עַד יְמוֹת הַמָּשִׁיחַ. וְסִמָּן מָסַר לָהֶן: בְּעֵת אֲשֶׁר יַעֲלוּ וְצָמְחוּ עֵצִים מִן הַגַּרְעִינִים וְהִבְשִׁילוּ פֵּרוֹתֵיהֶם – אָז תֵּדַעְנָה, כִּי בָּא הַיּוֹם שֶׁתִּצְטָרֵפְנָה בּוֹ הָאֲנָחוֹת.
וּכְבָר עָבְרוּ שָׁנִים רַבּוֹת רַבּוֹת; וְיוֹשְׁבוֹת הַנְּעָרוֹת עַל אַחַד הָאִיִּים הָרְחוֹקִים – נִסְתָּרוֹת מֵעֵנֵי בְּנֵי־אָדָם – עֲגוּנוֹת וּמְחַכּוֹת לְחַתְנֵיהֶן, לִשְׁנֵי הַמְּשִׁיחִים. אַחַת חוֹלֶמֶת וּמְצַחֶקֶת וְאַחַת כּוֹאֶבֶת וְנֶאֱנַחַת. אַךְ הַזִּקְנָה לֹא תִשְׁלַט בָּהֶן: יָפוֹת וְרַכּוֹת וַעֲדִינוֹת הֵן כִּנְעָרוֹת בְּנוֹת עֶשֶׂר.
וּבְכָל פֶּסַח וָפֶסַח מַעֲלִים הָעֵצִים נִצָּה; וּבְכָל תִּשְׁעָה בְּאָב וְתִשְׁעָה בְּאָב נוֹבֶלֶת הַנִּצָּה וְנוֹשֶׁרֶת.
אוֹמְרִים, שֶׁכְּבָר הִתְחִילוּ גוֹמְלִים פֵּרוֹת.

ל"ג בָּעֹמֶר

מאת

יהודה שטיינברג

---

קַשְׁתוֹת ל"ג בָּעֹמֶר

מאת

יהודה שטיינברג

רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי וְרַבִּי יְהוּדָה הָיוּ רֵעִים נֶאֱמָנִים וְאוֹהֲבִים אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ, אַךְ חֲלוּקִים הָיוּ בְּדֵעוֹתֵיהֶם וְשׁוֹנִים בְּאָפְיָם וּבִתְכוּנוֹתֵיהֶם. עוֹד בְּיַלְדוּתָם כְּבָר נִבְדְּלוּ זֶה מִזֶּה בְּדַרְכֵיהֶם. לִפְעָמִם הָיוּ מְטַיְּלִים שְׁנֵיהֶם בַּשָּׂדוֹת וּבָעֲמָקִים וְהִנֵּה הִתְקַדְּרוּ הַשָּׁמַיִם עָבִים, וְקֶשֶׁת נֶהְדָּרָה בִּשְׁלַל צְבָעֶיהָ הוֹפִיעָה עַל פְּנֵי הָרָקִיעַ, וְהַקֶּשֶׁת יוֹרֶדֶת וְשׁוֹקַעַת מִתַּחַת לָאֹפֶק. וְהִצְטָעֵר אָז יְהוּדָה הַקָּטָן וְאָמַר: “חֲבָל שֶׁהַשָּׁמַיִם הַטּוֹבִים מַרְאִים אוֹתָנוּ רַק אֶת חֲצִי הַקֶּשֶׁת הַנִּפְלָאָה, וְאֶת חֶצְיָהּ הַשֵּׁנִי הֵם מַסְתִּירִים מֵעֵינֵינוּ. וּמִי יוֹדֵעַ אִם הַחֵצִי הַנִּסְתָּר אֵינוֹ יָפֶה יוֹתֵר מִן הַחֵצִי הַנִּרְאֶה?”

וְהִצְטָעֵר אָז שִׁמְעוֹן הַקָּטָן וְאָמַר: “חֲבָל שֶׁהַשָּׁמַיִם הַקּוֹדְרִים אֵינָם מַסְתִּירִים מֵעֵינֵינוּ גַם אֶת חֲצִי הַקֶּשֶׁת הַגָּלוּי. כְּשֶׁאַתָּה רוֹאֶה אֶת הַקֶּשֶׁת, אַתָּה יוֹדֵעַ שֶׁעֲנָנִים שְׁחוֹרִים מְכַסִּים אֶת הַשָּׁמַיִם הַבְּהִירִים, וְעוֹד מְעַט וְרָעֲמוּ רְעָמִים וּבָרְקוּ בְּרָקִים – שׂוֹנֵא אֲנִי אֶת הַקֶּשֶת הַלֵּזוּ.”

לְעִתִּים קְרֹוֹבוֹת עַל דְּבַר הַקֶּשֶׁת.

– אוֹהֵב אֲנִי מְאֹד אֶת הקֶּשֶׁת – הָיָה יְהוּדָה הַנַּעַר אוֹמֵר – כִּי מִלְּבַד שֶׁהִיא יָפָה כָּל כָּךְ– הִיא מַבְטִיחָה שֶׁלֹּא יָבִיא אֱלֹהִים עוֹד מַבּוּל עַל הָאָרֶץ. כַּאֲשֶׁר אֶגְדַּל, אֶתְפַּלֵּל לֵאלֹהִים, שֶׁתַּעֲמֹד הַקֶּשֶׁת תָּמִיד בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם.

– וַאֲנִי שׂוֹנֵא מְאֹד אֶת הַקֶּשֶׁת – הָיָה שִׁמְעוֹן הַנַּעַר עוֹנֶה – מִפְּנֵי שֶׁהִיא מַזְכִּירָה אוֹתִי שְֶּׁנֵי אָדָם רְשָׁעִים הֵם כְּדוֹר הַמַּבּוּל; וְלוּלֵא הַשְּבוּעָה, אשֶׁר נִשְׁבַּע אֱלֹהִים לְנֹחַ, הָיָה מוֹחֶה אוֹתָם מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה. כַּאֲשֶׁר אֶגְדַּל, אֶתְפַּלֵּל לֵאלֹהִים, שֶׁלֹּא תֵרָאֶה הַקֶּשֶׁת בַּשָּׁמַיִם לְעוֹלָם וּפָחֲדוּ בְּנֵי הָאָדָם מִפְּנֵי הַמַּבּוּל, וְלֹא יֶחֱטָאוּ. גַּם עַל הֶעָבִים אֶתְפַּלֵּל, שֶׁלֹּא יְכַסּוּ אֶת הַשָּׁמַיִם: אִם יִהְיוּ בְנֵי הָאָדָם צַדִּיקִים, תּוֹצִיא לָהֶם הָאָרֶץ אֶת יְבוּלָהּ גַּם בְּלִי גֶשֶׁם וּמָטָר.

וַיִּגְדְּלוּ הַנְּעָרִים וַיִּהְיוּ לַאֲנָשִׁים; וַיִּהְיוּ שְׁנֵיהֶם תַּנָּאִים וּמוֹרִים בְּבֵָּי הַיְשִׁיבוֹת. רַבִּי יְהוּדָה הָיָה אוֹהֵב וּמְכַבֵּד אֶת כָּל הָאֲנָשִׁים הַיְשָׁרִים: אֶת הָעֲשִׁירִים הַחוֹמְלִים עַל דַּל וּמַשְׂבִּיעִים אֶת הָרְעֵבִים לֶחֶם, וְאֶת הָעֲנִיִּים הָעוֹבְדִים בְּזֵעַת־אַפַּיִם וְאֵינָם מִתְאוֹנְנִים עַל גּוֹרָלָם.

וְרַבִּי שְׁמְעוֹן הָיָה כּוֹעֵס וּמִתְמַרְמֵר עַל הָרְשָׁעִים שֶׁבַּדּוֹר: עַל הָעֲשִׁירִים הָעוֹשְׁקִם שְׂכַר־שָׂכִיר, וְעַל הַפּוֹעֲלִים הָעוֹשִׂים אֶת מְלַאכְתָּם רְמִיָּה – וְעַל כָּל אָוֶן וְעָוֶל, אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה הָאָדָם לִרֵעֵהוּ.

– רְאֵה נָא, אָחִי – הָיָה רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר לִפְעָמִים לְרַבִּי שִׁמְעוֹן חֲבֵרוֹ – עַד כַּמָּה הֵיִיבוּ בְּנֵי־אָדָם אֶת דַּרְכָּם: הַבָּנִים הָרִאשׁוֹנִים לְאָדָם הָיוּ קַיִן וְהֶבֶל – וַיָּקָם אִישׁ עַל אָחִיו וַיַּהַרְגֵהוּ; עַתָּה אִישׁ אֶת אָחִיו יַעֲזֹרוּ; אֵין הֶעָשִׁיר יָכוֹל לַעֲבֹד בַּשָּׂדֶה – עוֹבֵד הֶעָנִי בִּשְׁבִילוֹ; אֵין לֶעָנִי לֶחֶם לְבֵיתוֹ – וְהֶעָשִׁיר פּוֹתֵחַ יָד נְדִיבָה וְנוֹתֵן לוֹ.

– תָּמִים אַתָּה יוֹתֵר מִדַּי – הָיָה רַבִּי שִׁמְעוֹן מֵשִׁיב לוֹ בְּהַקְפָּדָה. – גַּם הֶעָשִׁיר וְגַם הֶעָנִימְרַמִּים הֵם אִישׁ אֶת אָחִיו וְנִמְצָאִים מְרֻמִּים; זֶה פּוֹחֵת מֵעֲבוֹדָתוֹ, וְזֶה מִשְּׂכָרוֹ; אִישׁ אִישׁ שׁוֹלֵחַ אֶל לֵב רֵעֵהוּ קֶשֶׁת רְמִיָּה – וְהִנֵּה הַקֶּשֶׁת נֶהְפֶּכֶת וְהַחִצִּים שָׁבִים אֶל לֵב שׁוֹלְחָם.

וַיִּהְיוּ שְׁנֵי הַחֲכָמִים הָאֵלֶּה נוֹדָעִים בָּעוֹלָם אִישׁ אִישׁ בִּתְכוּנָתוֹ: רַבִּי יְוּדָה הָיָה אָהוּב וְרָצוּי לַבְּרִיּוֹת; וְרַבִּי שִׁמְעוֹן הָיָה קַפְּדָן וְיִרְאָתוֹ עַל בְּנֵי אָדָם.

וַיְהִי הַיּוֹם וַיִּשְׁמַע רַבִּי יְהוּדָה, כִּי בְּבֵית־הַכֶּלֶא שֶׁבְּרוֹמָא כְּלוּאִים הַרְבֵּה מִבַּחוּרֵי יִשְׂרָאֵל שֶנָּפְלוּ בַּשִּׁבְיָה וַיֵּלֶךְ לִפְדּוֹתָם. וְרַבִּי שִׁמְעוֹן הָלַךְ לְבַקֵּר קֶבֶר אֶחָד מִקִּבְרוֹת הַקְּדוֹשִׁים. וּשְׁנֵיהֶם נִפְגְּשׁוּ בַּדֶּרֶךְ, וַיֵּלְכוּ יַחְדָּו, וַיָּבוֹאוּ עַד נָהָר אֵחָד רָחָב וְעָמֹק מְאד; וְעַל הַנָּהָר הָיָה נָטוּי גֶּשֶׁר חָזָק וְרָחָב, נִשְׁעָן עַל עַמּוּדֵי בַּרְזֶל. אֶת הַגֶּשֶׁר הַזֶּה גָשְׁרוּ הָרוֹמָאִים, כִּי בָעֵת הַהִיא הָיְתָה אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל תַּחַת מֶמְשֶׁלֶת רוֹמָא. וַיַּעַבְרוּ שְׁנֵי הַחֲכָמִים עַל הַגֶּשֶׁר.

– רְאֵה נָא, אָחִי – אָמַר רַבִּי יְהוּדָה אֶל רַבִּי שִׁמְעוֹן – כַּמָּה טָרְחוּ בְּנֵי הָאָדָם וְעָמְלוּ בִּשְׁבִיֵנוּ! הִסִּיעוּ אֲבָנִים, כָּרְתוּ וְהֵבִיאוּ עֵצִים, רִדְּדוּ פַּסֵּי בַּרְזֶל וְעַמּוּדֵי מַתֶּכֶת, עַד שֶׁעָשׂוּ גֶשֶׁר, כְּדֵי שֶׁנּוּכַל – אֲנִי לָלֶכֶת לְרוֹמָא לִפְדּוֹת שְׁבוּיִים, וְאַתָּה – לָלֶכֶת וּלְבַקֵּר קִבְרֵי הַקְּדוֹשִׁים.

הִתְחִיל רַבִּי שִׁמְעוֹן בּוֹכֶה וְאוֹמֵר: דּוֹמֶה אַתָּה, יְהוּדָה אָחִי, לְיֶלֶד שֶׁמַּכִּים אוֹתוֹ ְּשֵׁבֶט יָפֶה, וְהוּא מְשַׁבֵּחַ וְאוֹמֵר: “כַּמָּה נָאֶה שֵׁבֶט זֶה, וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁמַּבְרִיחַ גַּם אֶת הַזְּבוּבִים!” וְכִי לְטוֹבָתְךָ וְלַהֲנָאָתְךָ עָשׂוּ הָרוֹמָאִים הַלָּלוּ מַה שֶּׁעָשׂוּ?! הֲלֹא רַק לְטוֹבָתָם וּלְצָרְכֵי מֶמְשַׁלְתָּם. וְעַתָּה בּוֹא וְאַרְאֲךָ, כִּי בַּמָּקוֹם שֶׁמְּרַדְּדִים פַּסֵּי בַּרְזֶל לִגְשָׁרִים וְתִקּוּן הַדְּרָכִים, שָׁ גַּם עוֹשִׂים קְשָׁתוֹת, חֲנִיתוֹת וְחִצֵּי מָוֶת לִשְׁפֹּךְ דַּם אָדָם חִנָּם!

וַיְהִי כַּאֲשֶׁר עָבְרוּ אֶת הַגֶּשֶׁר, וַיָּבוֹאוּ אֶל עִיר אַחַת גְּדוֹלָה וְיָפָה, אֲשֶׁר בָּנוּהָ הָרוֹמִָים וַיְפָאֲרוּהָ מְאֹד; וַיַּעַבְרוּ לִפְנֵי בֵּית־מֶרְחָץ יָפֶה. וַיֹּאמֶר רַבִּי יְהוּדָה אֶל רַבִּי שִׁמְעוֹן: נָבוֹא נָא אֶל הַבַּיִת הַזֶּה וְרָחַצְנוּ וְטָהַרְנוּ, כְּדֵי שֶׁנִּתְפַּלֵּל בְּגוּף נָקִי.

נִטְפַּל אֵלָיו רַבִּי שִׁמְעוֹן וְנִכְנְסוּ שְׁנֵיהֶם לְבֵית־הַמֶּרְחָץ; וּכְשֶׁיָּצְאוּ, אָמַר רַבִּי יְהוָּה לְרַבִּי שִׁמְעוֹן: בּוֹא וּרְאֵה, עַד כַּמָּה תִּקְּנוּ בְּנֵי הָאָדָם אֶת מִדּוֹתֵיהֶם; לְשֶׁעָבַר הָיוּ הַמִּצְרִים מַשְׁלִיכִים יַלְדֵי יִשְׂרָאֵל הַיְאוֹרָה – עַכְשָׁו טוֹרְחִים הָרוֹמָאִים וּבוֹנִים מֶרְחֲצָאוֹת, שֶׁנִּרְחַץ בָּהֶם אֲנִי וְאַתָּה.

עָנָה רַבִּי שִׁמְעוֹן וְאָמַר: יְהוּדָה אָחִי! דּוֹמֶה אַתָּה לְיֶלֶד תָּמִים, שֶׁכָּל מַה שֶׁהוּא רוֹאֶה הוּאמַאֲמִין שֶׁזֶּה שֶׁלּוֹ וְשֶׁלְּמַעֲנוֹ הֵכִינוּ אֶת הַכֹּל! וְכִי בִּשְׁבִילֵנוּ טָרְחוּ וְעָמְלוּ הָרוֹמָאִים בְּבִנְיְנֵיהֶם? הֵן אַךְ לַהֲנָאָתָם וּלְצָרְכָּם הֵם עוֹשִׂים וּבוֹנִים!

וּלְרַבִּי שִׁמְעוֹן הָיָה תַלְמִיד אֶחָד, שֶׁהָיָה מְלַוֶּה אוֹתוֹ בְּכָל דְּרָכָיו, וּשְׁמוֹ יְהוּדָהבֶּן גֵּרִים. הוּא הָיָה בֵּן לְאֶחָד מֵעֲשִׁירֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁהִתְיַשְּׁבוּ בְּרוֹמָא וְהִתְרַחֲקוּ מֵאֲחֵיהֶם הַיְּהוּדִים, וְעָזְבוּ גַם אֶת שְׂפַת עַמָּם, וְדִבְּרוּ רוֹמִית וְנִקְרְאוּ גַם בְּשֵׁמוֹת רוֹמִיִּים; קִוּוּ הָעֲשִׁירִים הָהֵם, כִּי יְקָרְבוּם הָרוֹמָאִים כְּאַחִים וּכְאֶזְרָחִים, וְגַם יִתְּנוּ לָהֶם מִשְׂרוֹת כְּבוּדוֹת בָּאָרֶץ, וְאוּלָם כְּכֹל אֲשֶׁר הוֹסִיפוּ לְהִתְקָרֵב אֶל הָרוֹמָאִים, כֵּן הִרְחִיקוּם הָרוֹמָאִים מֵעֲלֵיהֶם, וַיִּהְיוּ קוֹרְאִים אוֹתָם “גֵּרִים”. וּכְשֶׁרָאוּ הוֹרֵי יְהוּדָה, שֶׁרַבִּים מִגְּדוֹלֵי רוֹמָא שׁוֹלְחִים אֶת בְּנֵיהֶם לִלְמֹד חָכְמָה וָדַעַת מִפִּי חַכְמֵי יִשְׂרָאֵל, שָׁלְחוּ גַם הֵם אֶת יְהוּדָה בְּנָם אֶל רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי.

וְגַם לְרַבִּי יְהוּדָה הָיָה חָבֵר אֶחָד, אֲשֶׁר הָיָה מְלַוֵּהוּ אֶל כָּל אֲשֶׁר הָלַךְ וּשְׁמוֹ רַבִּי יוֹסִי.

וַיִּהְיוּ רַבִּי יוֹסִי וִיהוּדָה בֶּן־גֵּרִים הוֹלְכִים אַחֲרֵי רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי שִׁמְוֹן וְשׁוֹתִים בַּצָּמָא אֶת דִּבְרֵיהֶם.

וַיְהִי לִתְקוּפַת הַיָּמִים וַיֵּלֶךְ יְהוּדָה בֶּן־גֵּרִים לִרְאוֹת אֶת פְּנֵי הוֹרָיו, ַיְסַפֵּר לְאָבִיו אֶת הַשִּׂיחָה אֲשֶׁר שָׁמַע מִפִּי רַבִּי שִׁמְעוֹן וְרַבִּי יְהוּדָה.

וַיֹּאמֶר אָבִיו בְּלִבּוֹ: אֵלְכָה נָא וַאֲסַפֵּר לַקֵּיסָר, כִּי גִנָּה רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי אֶת מַלְכוּת רוֹמָא, וְיִתֵּן לִי מִשְׂרָה רָמָה, וְלֹא יוֹסִיפוּ עוֹד הָרוֹמָאִים לְהַרְחִיקֵנִי מֵעֲלֵיהֶם וּלְכַנּוֹת אוֹתִי בְּשֵׁם “בֶּן־גֵּרִים”. וְלֹא אֵחַר הָאִישׁ לַעֲשׂוֹת כַּאֲשֶׁר אָמַר, וַיְסַפֵּר אֶת הַדְּבָרִים לִפְנֵי הַקֵּיסָר, וַיּוֹצֵא הַקֵּיסָר אֶת גְּזַר דִּינוֹ לֵאמֹר: “יְהוּדָה שֶׁעִלָּה אוֹתָנוּ – יִתְעַלֶּה לְמִשְׂרָה נִכְבָּדָה; יוֹסִי שֶׁשָּׁתַק – יֵצֵא בַּגּוֹלָה; שִׁמְעוֹן שֶׁגִּנָּה – יֵהָרֵג.” וּלְאָבִיו שֶׁל יְהוּדָה בֶּן־גֵּרִים הִבְטִיחַ לָתֵת לוֹ תֹאַר “מַלְשִׁין נִכְבָּד” שֶׁל חֲצַר־הַמַּלְכוּת. וְרַבִּי שִׁמְעוֹן שָׁמַע אֶת אֲשֶׁר נִגְזַר עָלָיו, וַיָּקָם וַיִּבְרַח אֶל בֵּין הָרֵי הַגָּלִיל, הוּא וְרַבִּי אֶלְעָזָר בְּנוֹ, וַיָּבוֹאוּ עַד לִכְפַר מֵירוֹן. וַיִּשְׂאוּ אֶת עֵינֵיהֶם וַיִּרְאוּ וְהִנֵּה מְעָרָה פְּתוּחָה לִפְנֵיהֶם, וַיָּבוֹאוּ אֶל תּוֹךְ הַמְּעָרָה וַיֶּלִינוּ שָׁם. וַיְהִי מִמָּחֳרָת וַיֵּצֵא רַבִּי אֶלְעָזָר אֶל פֶּתַח הַמְּעָרָה, וְהִנֵּה קוֹל שַׁעֲטָה עָלָה בְּאָזְנָיו; וַיָּשָׁב אֶל אָבִיו, וַיַּגֵּד לוֹ אֶת הַדָּבָר. וַיֹּאמֶר רַבִּי שִׁמְעוֹן: אֵין זֹאת כִּי אִם מָצְאוּ רוֹדְפֵינוּ אֶת עִקְּבוֹתֵינוּ, וְעוֹד מְעַט וּבָאוּ אֶל תּוֹךְ הַמְּעָרָה. הָבָה נַעֲמִיק לָרֶדֶת.

וַיֵּרְדוּ הָאָב וּבְנוֹ מַטָּה־מַטָּה כְּיוֹם תָּמִים, עַד כִּי עָיְפוּ מְאֹד וַיָּלִינוּ שָׁם. בַּבֹּקֶר הֵקִצוּ מִשְּׁנָתָם, וַיִּצְטָעֲרוּ עַל כִּי אֵין לָהֶם מַיִם לִרְחֹץ פְּנֵיהֶם וִידֵיהֶם לִתְפִלָּה. וַיְהִי הֵמָּה יוֹשְׁבִים וְדוֹאֲגִים, וְהִנֵּה מִכֹּתֶל הַמְּעָרָה נִפְתַּח מַעְיַן מַיִם חַיִּים, מְזַנֵּק וְשׁוֹפֵעַ; וַיִּרְחֲצוּ יְדֵיהֶם וַיַּעַמְדוּ לְהִתְפַּלֵּל. אַחַר הַתְּפִלָּה סָעֲדוּ אֶת לִבָּם בְּפַת לֶחֶם יָבֵשׁ, אֲשֶׁר לָקְחוּ עִמָּם מִבֵּיתָם, וַיֵּלְכוּ הָלְאָה הָלְאָה; וְהַמַּעְיָן נוֹזֵל וּמְפַכֶּה אַחֲרֵיהֶם וּמְלַוָּם עַל דַּרְכָּם. וַיִּסְפְּרוּ שֵׁשֶת יָמִים וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שָׁבְתוּ וַיֵּשְׁבוּ עַל מְקוֹמָם. וְהַלֶּחֶם, אֲשֶׁר הִצְטַיְּדוּ מִבֵּיתָם, נִתְבָּרֵךְ וַיִּמְצָא לָהֶם לְכָל הַדֶּרֶךְ. כֹה עָבְרוּ עֲלֵיהֶם יָמִים רַבִּים, עַד אֲשֶׁר בָּאוּ אֶל קְצֵה הַמְּעָרָה; וַיִּשְׂאוּ אֶת עֵינֵיהֶם וַיִּרְאוּ וְהִנֵּה קַוֵּי אוֹר חוֹדְרִים אֲלֵיהֶם מִיַּרְכְּתֵי הַמְּעָרָה וַיִּשְׂמְחוּ מְאֹד. וַיִּפְנוּ כֹּה וָכֹה וְהִנֵּה פֶּתַח, וַיֵּצְאוּ אֶל תַּחַת שְׁמֵי אֱלֹהִים הַבְּהִירִים וַיַּבִּיטוּ אֶל הַשֶּׁמֶשׁ הַטּוֹב, אֲשֶׁר לֹא רָאוּ אֶת אוֹרוֹ זֶה כַּמָּה.

וַיֵּשְׁבוּ רַבִּי שִׁמְעוֹן וּבְנוֹ בַּמְּעָרָה הַהִיא, וּשְׁנֵי עֲצֵי תֹמֶר הָיוּ נְטוּעִים עַל פֶּתַח הְַּעָרָה, וַיֹּאכְלוּ מִפְּרִי הָעֵצִים, וַיִּשְׁתּוּ מִמֵּי הַמַּעְיָן אֲשֶׁר נָזַל אַחֲרֵיהֶם. וַיִּהְיוּ יוֹשְׁבִים וְהוֹגִים בְּתוֹרַת אֱלֹהִים עַל פֶּה.

וַיְהִי בַּלַּיְלָה וַיִּשְׁכְּבוּ הַחֲכָמִים לִישֹׁן. וְהִנֵּה קוֹל עוֹלֶה בְּאָזְנֵיהֶם; וְהַקּוֹל, וֹל דְּמָמָה דַַקָּה, הוֹלֵךְ וּמִתְגַּבֵּר וְחוֹדֵר לְתוֹךְ הָאָזְנַיִם וְנוֹקֵב וְיוֹרֵד לְתוֹךְ הַלֵּב. וְהַקּוֹל קוֹרֵא: “אוֹי לִי, שֶהֶחֱרַבְתִּי אֶת בֵּיתִי, וְשָׂרַפְתִּי אֶת הֵיכָלִי וְהִגְלֵיתִי אֶת בָּנַי לְבֵין הָאֻמּוֹת!” וְנִמְלָא כָּל חֲלָלָהּ שֶׁל הַמְּעָרָה בַּקּוֹל הַנִּפְלָא הַזֶּה וְהִזְדַּעְזְעָה כָּל הַמְּעָרָה, וְהַמַּעְיָן הִתְחִיל מַכֶּה גַלִּים בְּשָׁאוֹן כַּבִּיר. אָז הֵבִינוּ הַחֲכָמִים, כִּי הַמְּעָרָה מִשְׂתָּרַעַת מִתַּחַת לְהַר סִינָי; כִּי קַבָּלָה הָיְתָה בְּיָדָם, שֶׁבְּכָל לַיְלָה בַּת קוֹל יוֹצֵאת מֵהַר סִינַי וְקוֹרֵאת “אוֹי לִי שֶׁהֶחֱרַבְתִּי אֶת בֵּיתִי וְשָׂרַפְתִּי אֶת הֵיכָלִי וִהִגְלֵיתִי אֶת בָּנַי לְבֵין הָאֻמּוֹת!”

וַיְהִי הַיּוֹם וְרַבִּי אֶלְעָזָר יָצָא וְלָקַט תְּמָרִים וְהֵבִיא לִפְנֵי אָבִיו. אָכַל רַבִּ שִׁמְעוֹן מִן הַתְּמָרִים וְאָמַר לִבְנוֹ: רְאֵה, בְּנִי, כַּמָּה מְרֻבִּים חַסְדֵי אֱלֹהֵינוּ לְכָל הַבּוֹטְחִים בּוֹ: הִנֵּה אֲנַחְנוּ לֹא חָרַשְׁנוּ, לֹא זָרַעְנוּ, לֹא נָטַעְנוּ – וּבְכָל זֹאת הֲלֹא שְׂבֵעִים אֲנַחְנוּ. בּוֹא וְנִתְפַּלֵּל לֵאלֹהִים, שֶׁיְּטַהֵר אֶת הַשָּׁמַיִם מֵעֲנָנִים, וְלֹא יֵרָאֶה עוֹד כָּל עָב קַל עַל פְּנֵי הָרָקִיעַ, וְלֹא יִבְטְחוּ עוֹד בְּנֵי הָאָדָם בִּמְטַר הַשָּׁמַיִם, רַק בֵּאלֹהִים לְבַדּוֹ; וֵאלֹהִים יוֹצִיא לֶחֶם מִן הָאֲדָמָה גַם בְּלִי מָטָר.

וַיִּתְפַּלְּלוּ רַבִּי שִׁמְעוֹן וּבְנוֹ, וַיֶּחְדַּל הַגֶּשֶׁם לָרֶדֶת עַל הָאָרֶץ, וַיֶּחְדְּלוּ הָאֲנִָׁים לַעֲבֹד אֶת הָאֲדָמָה, לַחֲרשׁ וְלִזְרֹעַ, כִּי אָמְרוּ: לָמָּה זֶה נִיגַע חִנָּם? הֵן הָאָרֶץ מוֹצִיאָה לֶחֶם גַּם בְּלִי עֲבוֹדָה! אָז עָזְבוּ הָעוֹבְדִים הַיְשָׁרִים אֶת מַחֲרַשְׁתָּם וְאֶת אֵתָם, וַיָּבוֹאוּ אֶל בָּתֵּי הַמִּדְרָשׁ לִלְמֹד תּוֹרָה; וְהָעוֹבְדִים הַחַטָּאִים עָזְבוּ אֶת עֲבוֹדָתָם וּבָאוּ אֶל בָּתֵּי הַיַּיִן, שָׁתוּ לְסָבְאָה וְהִשְׁתַּכָּרוּ; וְרַבִּים הָיוּ אֲשֶר כִּתְּתוּ אֶת אִתֵּיהֶם לַחֲרָבוֹת וְאֶת מַזְמְרוֹתֵיהֶם לַחֲנִיתוֹת, וַיֵּצְאוּ הַשָּׂדֶה לֶאֱרֹב לְעוֹבְרֵי דֶרֶךְ – וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ חָמָס וָשֹׁד.

כֹּה עָבְרוּ שְׁלשׁ־עֶשְׂרֵה שָׁנָה, וּבִשְׁנַת הָאַרְבַּע־עֶשְׂרֵה מֵת קֵיסַר רוֹמָא וּבָטְָה הַגְּזֵרָה מֵעַל רַבִּי שִׁמְעון בֶּן יוֹחַאי. פַּעַם אַחַת יָצָא רַבִּי אֶלְעָזָר וְעָמַד בְּפֶתַח הַמְּעָרָה וְהִנֵּה קוֹל קוֹרֵא: “מִי יֵלֵךְ וְיוֹדִיעַ לְרַבִּי שִׁמְעוֹן כִּי מֵת קֵיסַר רוֹמָא וּבָטְלָה הַגְּזֵרָה?” וַיֵּלֶךְ וַיְסַפֵּר לְאָבִיו – אָז יָצְאוּ שְׁנֵיהֶם מִן הַמְּעָרָה וְהָלְכוּ לָשׁוּב הַבָּיְתָה.

וּכְשֶׁבָּאוּ אֶל עִיר אַחַת, נִכְנְסוּ בָּרִאשׁוֹנָה לְבֵית־הַמִּדְרָשׁ, וְלֹא מָצְאוּ שָׁם מָקוֹם פָּנוּ; כִּי הָיוּ בָּתֵּי־הַמִּדְרָשׁ מְלֵאִים תַּלְמִידֵי חֲכָמִים עוֹמְדִים צְפוּפִים וְעוֹסְקִים בַּתּוֹרָה. וַיִּשְׂמַח רַבִּי שִׁמְעוֹן עַל הַדָּבָר הַזֶּה. וַיֵּלְכוּ הָלְאָה, וַיִּפְגְּשׁו בְּאִישׁ אֶחָד נוֹשֵׂא קְשָׁתוֹת לִמְכִירָה. קָצַף רַבִּי שִׁמְעוֹן וְקָרָא: “הוֹי, בְּנֵי אָדָם! עוֹדְכֶם מַחֲזִיקִים בְּאִוַּלְתְּכֶם לִבְרֹא יָדַיִם לְמַלְאַךְ הַמָּוֶת!” וַיֹּאמֶר לָתֵת עֵינָיו בָּאִישׁ הַהוּא. וְרַבִּי שִׁמְעוֹן, כְּשֶׁהָיָה נוֹתֵן עֵינָיו בְּאִישׁ מִתּוֹךְ כַּעַס – מִיָּד הָיָה נַעֲשֶׂה גַל שֶׁל עֲצָמוֹת.

אַךְ רַבִּי אֶלְעָזָר קִדְּמָהוּ וְאָמַר: אַל תִּכְעַס, אַבָּא, מַכִּיר אֲנִי בַּקְּשָׁתוֹת הָאֵלֶּה, שֶׁהֵן רַקכְּלֵי מִשְׂחָק לִנְעָרִים, כִּי חִצֵּיהֶן כֵּהִים וְאֵינָם יְכוֹלִים לְהָבִיא מָוֶת עַל הָאָדָם. אָז נִתְפַּיְּסָה דַעַת הַזָּקֵן; וַיֵּלְכוּ הָלְאָה, וַיָּבוֹאוּ בַּשָּׂדֶה, וַיִּרְאוּ וְהִנֵּה אִישׁ עוֹמֵד וְחוֹרֵשׁ וַיִּקְצֹף רַבִּי שִׁמְעוֹן וַיִּקְרָא: בְּנֵי אָדָם הַלָּלוּ מַנִּיחִים חַיֵּי עוֹלָם וְעוֹסְקִים בְּחַיֵּי שָׁעָה! וּכְבָר אָמַר לָתֵת בּוֹ אֶת עֵינָיו; אַךְ רַבִּי אֶלְעָזָר קִדְּמָהוּ וְאָמַר: “אוּלַי קֶבֶר הוּא חוֹפֵר לִקְבֹּר בּוֹ אֶל מֵתוֹ”. וַיֵּלְכוּ הָלְאָה וַיָּבוֹאוּ לְתוֹךְ הַיַּעַר, וְהִנֵּה אִישׁ אוֹרֵב בֵּין הָעֵצִים דּוֹרֵךְ אֶת קַשְׁתּוֹ לְעֻמָּתָם.

– רֵיקָא – נָתַן עָלָיו רַבִּי שִׁמְעוֹן בְּקוֹלוֹ – לִשְׁפֹּךְ דָּם אַתָּה אוֹמֵר?! וּכְבָר אָמַר לָתֵת בּוֹ ֶת עֵינָיו – אַךְ רַבִּי אֶלְעָזָר קִדְּמָהוּ: אַל נָא, אַבָּא, אַל תַּעַנְשֵׁהוּ בְּטֶרֶם נִשְׁמַע מַה בְּפִיו. אָז נִתְפַּיְּסָה דַעַת הַזָּקֵן, וַיִּקְרָא אֶל הָרוֹצֵחַ: תֵּן תּוֹדָה! מָה רָאִיתָ שֶׁדָּרַכְתָּ עָלֵינוּ אֶת קַשְׁתֶּךָ?

אָז נָפַל הָרוֹצֵחַ עַל פָּנָיו וְגָעָה בִּבְכִיָּה: “רַבִּי! עוֹבֵד אֲדָמָה הָיִיתִי, עַל אֵתִי חָיִתִי, וְהָיִיתִי שָׂמֵחַ בְּחֶלְקִי וּבַעֲמָלִי. אַךְ מִשָּׁעָה שֶׁהִתְחִילָה הָאֲדָמָה לְהוֹצִיא לֶחֶם בְּלִי עֲבוֹדָה, בָּאוּ יָמִים אֲרֻכִּים־אֲרֻכִּים, יָמִים ֶׁל שִׁעֲמוּם וּבַטָּלָה, וְחַיַּי הָיוּ עָלַי לְמַשָּׁא. חָדַלְתִּי מֵהַבִּיט הַשָּׁמַיְמָה כִּי אֵין הָאֲדָמָה צְרִיכָה עוֹד לִמְטַר הַשָּׁמַיִם, וּמִתּוֹךְ בַּטָּלָה הִתְחַלְתִּי לָשֶׁבֶת בְּבָתֵּי הַיַּיִן, וּמִשָּׁם בָּאתִי אֶל הַיַּעַר, עַד שֶׁהָיִיתִי לְמַה שֶׁאַתָּה רוֹאֶה, רַבִּי!”

הִשְׁתַּקַּע רַבִּי שִׁמְעוֹן בְּמַחֲשָׁבוֹת וְאָמַר: “אָכֵן מַתָּנָה טוֹבָה נָתַן הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְהוּא לִבְנֵי הָאָדָם וַ”עֲבוֹדָה" שְׁמָהּ, וַאֲנַחְנוּ גְזַלְנוּהָ מִיָּדָם! בּוֹא, בְּנִי, נָשׁוּב אֶל הַמְּעָרָה, וְנִתְפַּלֵּל לֵאלֹהִים שֶלֹּא תִתֵּן הָאֲדָמָה אֶת יְבוּלָהּ בְּלִי עֲבוֹדָה וּבְלִי גִשְׁמֵי בְּרָכָה, וְיָשׁוּבוּ בְּנֵי אָדָם אֶל עֲבוֹדָתָם, וְיַפְנוּ אֶת לְבָבָם לַשָּׁמַיִם לְהִתְפַּלֵּל עַל גְּשָׁמִים בְּעִתָּם".

וַיָּשׁוּבוּ הָאָב וּבְנוֹ אֶל תּוֹךְ הַמְּעָרָה, וַיֵּשְׁבוּ שָׁם שֵׁנִית שְׁלשׁ־עֶשְׂרֵה שָׁנָה. מְִּרִי הַתְּמָרִים אָכְלוּ וּמִמֵּי הַמַּעְיָן שָׁתוּ.

וּכְשֶׁנִּפְטַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי מִן הָעוֹלָם, נֶהְפְּכוּ מֵי הַמַּעְיָן לְאֵד וַיַּעַ הָאֵד הַשָּׁמַיְמָה וַיְהִי לְעָנָן. אָז נִרְאֲתָה הַקֶּשֶׁת בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה, אַחֲרֵי אֲשֶׁר לֹא נִרְאֲתָה עֶשְׂרִים וָשֵׁשׁ שָׁנִים.

וְהֶעָנָן הַזֶּה עוֹדֶנּוּ מְרַחֵף גַּם עַתָּה בִּמְרוֹמֵי שָׁמַיִם, וּבְלֵילוֹת הָאָבִיב וּא יוֹרֵד וּמַשְׁקֶה בְּטַל זַךְ אֶת הַפְּרָחִים הָרִאשׁוֹנִים הָעוֹלִים בַּשָּׂדוֹת וּבַיְּעָרוֹת.

וְיוֹתֵר מִבְּכָל לֵילוֹת הָאָבִיב הוּא מַשְׁפִּיעַ טַל בְּלֵיל לַ"ג בָּעֹמֶר, הוּא הַיּוֹם שֶׁמֵּת בּוֹ רַבִּי ִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי. בַּלַּיְלָה הַזֶּה יָלִינוּ רְסִיסֵי הַטַּל הַזַּךְ בִּגְבִיעֵי הַפְּרָחִים הָרַכִּים, וִיאַחֲרוּ שָׁם, עַד שֶׁיֵּצְאוּ נַעֲרֵי הַחֲדָרִים לְשַׂחֵק וּלְהִשְׁתּוֹבֵב בֵּין הַפְּרָחִים הַיָּפִים הַשּׁוֹתִים טַל מִמַּעְיַן הַר סִינָי; וְלִנְעָרִים כְּשֵׁרִים, שֶׁאֵינָם מַמְרִים אֶת פִּי הוֹרֵיהֶם וּמוֹרֵיהֶם, יִתְגַּלּוּ נִטְפֵי הַטַּל הַנִּפְלָא הַהוּא, וּמַרְאֵיהֶם אָז כִּפְנִינִים מַזְהִירוֹת, וּכְעֵינֵי יְלָדִים עַלִּיזִים – אֲבָל רַק לִנְעָרִים כְּשֵׁרִים יִתְגַּלּוּ.

עַל כֵּן יַעֲשׂוּ לָהֶם נַעֲרֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּיוֹם לַ"ג בָּעֹמֶר קְשָׁתוֹת וְחִצִּים – זֵֶר לַקֶּשֶׁת שֶׁנִּרְאֲתָה בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה אַחֲרֵי פְּטִירָתוֹ שֶׁל רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי, וְגַם סִמָּן לֶעָתִיד, שֶׁיָּבוֹא יוֹם וְיִתְקַיְּמוּ בּוֹ דִבְרֵי הַנְּבִיאִים: “וְכִתְּתוּ אֶת חַרְבוֹתָם לְאִתִּים”, וְהַקְּשָׁתוֹת תִּהְיֶינָה רַק כְּלֵי־מִשְׂחָק לִנְעָרִים.

---

מַתָּנָה יָפָה

מאת

יהודה שטיינברג

הַשֶׁמֶשׁ – קֹדֶם שֶשָּׁקְעָה, עָמְדָה בִּקְצֵה הָרָקִיעַ לְצַד מַעֲרָב, הֶחֱזִירָה פָּנֶיהָאֶל הַשּׁוֹשַׁנִּים הַיָּפוֹת שֶׁעַל הַשָּׂדֶה, חִיְּכָה כְּנֶגְדָן וְאָמְרָה: – עֶרֶב טוֹב עֲלֵיכֶן, יְפֵיפִיּוֹת! אִם תִּהְיֶינָה טוֹבוֹת, יְשָׁרוֹת וּצְנוּעוֹת, אָבִיא לָכֶן מָחָר דָּבָר חָדָשׁ.

חָפְצָה הַשֶּׁמֶשׁ לְדַבֵּר עוֹד אֶל הַשׁוֹשַׁנִּים – בָּא עָב עַז־פָּנִים אֶחָד מִן הֶעָבִים הָרֵיקָנִים, הָאַרְכָּנִים, הָאוֹהֲבִים לְהִשְׁתַּטֵּחַ לְכָל אֹרֶךְ הַמַּעֲרָב, וּמֵעוֹלָם לֹא הוֹרִידוּ עַל הָאֲדָמָה אַף טִפַּת־גֶּשֶׁם אַחַת – וְסָתַם אֶת פִּי הַשֶּׁמֶשׁ.

וְהַשֶּׁמֶשׁ הִיא נוֹחָה וְסַלְחָנִית, וְאֵינָהּ מְדַקְדֶּקֶת עִם עַזֵּי־הַפָּנִים שֶׁבֶּעָבִים. נִדְחַק וְנִגְלָה חִיּוּכָהּ שֶׁל הַשֶּׁמֶשׁ מֵעַל צִדֵּי הָעָב, וְנִרְאָה אָז יוֹתֵר יָפֶה, יוֹתֵר מְשַׂמֵּחַ, וּמְלֵא סוֹד.

וְאֶת הַשֶּׁמֶשׁ הַמְחַיֶּכֶת הַזֹּאת רָאוּ גַם הַיְלָדים, כְּשֶׁחָזְרוּ מִבֵּית־סִפְרָם; וְלָהֶם אָמְרָה: – אִם תִּהְיוּ נוֹחִים זֶה לָזֶה, וְלֹא תְצָעֲרוּ אֶת הוֹרֵיכֶם בְּבֵיתָם, אַרְאֶה לָכֶם מָחָר בַּשָּׂדֶה שׁוֹשַׁנִּים יָפוֹת, עַלִּיזוֹת וּצְנוּעוֹת!

נִזְכְּרוּ הַיְלָדִים, כִּי מָחָר לַ"ג בָּעֹמֶר, וְהֶאֱמִינוּ לַשֶּׁמֶשׁ, וְחָזְרוּ לְבֵיתָם שְׂמֵחִים – וּמְחַכִּים לְאוֹר הַבֹּקֶר.

וְהָעָב הָאַרְכָּן נִתְמַלֵּא כַּעַס, וַיַּאְדִּים מִתּוֹךְ חֵמָה, וְהִבְעִית כָּל הָעֶרֶב אֶת הַיְלָדִים בִּתְמוּנוֹת מְשֻׁנּוֹת; וְהִתְרָאָה לָהֶם כְּגֶבֶר אַרְכָּן וְקַפְּדָן – וְשׁוֹטִים בְּיָדוֹ; וְנִבָּא לָהֶם שָׁמַיִם נְזוּפִים וְדוֹמְעִים; אֲבָל הַיְלָדִים לֹא הֶאֱמִינוּ לַזָּקֵן הַקַּפְּדָן. זָכְרוּ אֶת הַבְטָחַת הַשֶּׁמֶשׁ, וְרָאוּ בַּחֲלוֹמָם שׁוֹשַׁנִּים צְנוּעוֹת.> שָׁקְעָה לָהּ הַשֶּׁמֶשׁ, וְהַשּׁוֹשַׁנִּים הִתְלַחֲשׁוּ זוֹ עִם זוֹ וְאָמְרוּ: “מָחָר יָבוֹא אֵלֵינוּ חָדָשׁ!… חָדָשׁ!” וּכְשֶׁלֹא הָיָה לָהֶן כְּבָר לְמִי לְסַפֵּר, סִפְּרוּ אֶת הַדָּבָר בְּסוֹד לְשִׁבֲּלֵי הַקָּמָה שֶׁבִּשְׁכֵנוּתָן.

וְהַשִׁבֳּלִים סִפְּרוּ זוֹ לְזוֹ וְזוֹ לְזוֹ, וְהָאַחֲרוֹנוֹת סִפְּרוּ לַעֲצֵי הַיַּעַר הָעוֹמְדִים לְיַד הַקָּמָה, וַעֲצֵי הַיַּעַר סִפְּרוּ לַצִּפֳּרִים שֶׁבֵּין הָעֳפָאִים וְלַשֵּׂיוֹת הַמְטַיְּלִים מִסָּבִיב לַיַּעַר; וְהַצִּפֳּרִים סִפְּרוּ לַשְּׁפַנִּים שֶׁבְּחַגְוֵי הַסְּלָעִים: “יָדוֹעַ תֵּדְעוּ, שְׁפַנִּים! מָחָר יָבוֹא הַשֶּׁמֶשׁ חָדָשׁ לַשָּׂדֶה!”

– חָדָשׁ?! – חָרְדוּ הַשְּׁפַנִּים וְשָׁאֲלוּ. הֵם זָקְפוּ אָזְנֵיהֶם, וְהֶחֱזִירוּ פְּנֵיהֶם אֶל הָהָר – כִּנְכוֹנִים לִבְרֹחַ.

– הַאִם כָּל כָּךְ שְׂמֵחִים אַתֶּם בְּחַיֵּיכֶם הָרְגִילִים, שֶׁאַתֶּם יְרֵאִים מִפְּנֵי חָדָשׁ? – קָרְאוּ אֲלֵיהֶם הַצִּפֳּרִים.

– שְׂמֵחִים אָנוּ? – תָּמְהוּ הַשְּׁפַנִּים – לֹא. אֲבָל… מִי יוֹדֵעַ? מַה יִּהְיֶה חָדָשׁ זֶה? אוּלַי צִפָּרְנַיִם מְשָׂרְטוֹת וְשִׁנַּיִם טוֹרְפוֹת?

צָחֲקוּ עֲלֵיהֶם הַצִּפֳּרִים, וְקָרְאוּ אֲלֵיהֶם: הוֹ, שְׁפַנִּים יְרֵאִים!> שָׁמְעוּ הָעֵצִים וְצָחֲקוּ גַם הֵם. שָׁמְעוּ הַשִּׁבֳּלִים וְצָחֲקוּ זוֹ לְזוֹ. וְהַשִּׁבֳּלִים צָחֲקוּ לַשּׁוֹשַׁנִּים, וְהַשּׁוֹשַׁנִּים צָחֲקוּ־צָחֲקוּ בְּכָל פִּיהֶן. שָׁפַע הָעֶרֶב לְתוֹכָם מְלֹא לֻגְמָא שֶׁל טַל – הִשְׁתַּכְּרוּ הַשּׁוֹשַנִּים וְשָׁקְעוּ בְּשֵׁנָה מִתּוֹךְ צְחוֹק.

חָלְמוּ הַשׁוֹשַׁנִּים כָּל הַלַּיְלָה חָדָשׁ־חָדָשׁ; וְהַשִּׁבֳּלִים – נָדְדָה שְׁנָתָן וְהִתְנוֹעֲעוּ כָּל הַלַּיְלָה לְכָאן וּלְכָאן; וְהָעֵצִים הִשְׁתַּקְּעוּ בְּזִכְרוֹנוֹת, וְהִשְׁתַּדְּלוּ לִזְכֹּר אֵיזֶה “חָדָשׁ” הֵבִיאָה הַשֶּׁמֶשׁ בְּעֵת זוֹ בַּשָּׁנָה שֶׁעָבְרָה? וְהַשְּׁפַנִּים הִתְחַבְּאוּ וְאָמְרוּ וִדּוּי: שֶׁמָּא חָדָשׁ זֶה הוּא מָוֶת לַשְּׁפַנִּים? רַק הַצִּפֳּרִים הַטּוֹבוֹת שֶׁעָמְלוּ כָּל הַיּוֹם בְּבִנְיַן הַקֵּן וְכָל הָעֶרֶב שָׁרוּ יָשְׁנוּ שֵׁנָה מְתוּקָה וְחַָלְמוּ חֲלוֹמוֹת נְעִימִים וּבְרוּרִים. וּלְמָחָר הָיוּ הֵם הָרִאשׁוֹנִים, שֶׁרָאוּ מַחֲנוֹת־מַחֲנוֹת שֶׁל יְלָדִים יוֹצְאִים מִן הָעִיר עַלִּיזִים וּשְׂמֵחִים.

– יְלָדִים! יְלָדִים הוֹלְכִים! אוֹרְחִים יָפִים – בִּשְּׂרוּ הַצִּפֳּרִים.

הִזְדַּקְּפוּ הָעֵצִים בִּמְלֹא קוֹמָתָם לִרְאוֹת אֶת הָאוֹרְחִים הַיָּפִים וְלָחֲשׁוּ גַם הֵם לַשִּׁבֳּלִים:

“יְלָדִים, יְלָדִים!”

וְהַשִּׁבֳּלִים סִפְּרוּ זֶה לָזֶה: “יְלָדִים יָפִים וּשְׂמֵחִים!”

וְהַשּׁוֹשַנִּים הִבִּיטוּ לַשֶּמֶשׁ הַמְחַיֶּכֶת, וְאָדְמוּ מִבּשֶׁת־פָּנִים.

– יְלָדִים, יְלָדִים יָפִים!

– מֵהֵיכָן בָּאוּ?

– קְצָתָם עוֹמְדִים וּקְצָתָם יוֹשְׁבִים – וּקְצָתָם קוֹפְצִים.

– אֶפְשָׁר שֶׁהֵם גָּדְלוּ וְיָצְאוּ כָּךְ מִן הָאֲדָמָה?

– אִם־כֵּן הֲלֹא הֵם צְמָחִים יָפִים מִמֶּנּוּ!

– וְטוֹבִים שִׁבְעָתַיִם מִמֶּנּוּ – אוֹמֶרֶת חֲבַצֶּלֶת אַחַת וּמַחְבִּיאָה רֹאשָׁהּ בֵּין אַחְיוֹתֶיהָ.

– הִי, רֵיחָנִית! כַּמָּה מְפַזֶּרֶת אַתְּ רֵיחוֹתַיִךְ! לְשַׁכֵּר אֶת הַיְלָדִים הַתְּמִימִים אַתְּ חֲפֵצָה? אוֹ שֶׁמָּא – לְמָשְׁכָם אֵלַיִךְ?

–וְאַתְּ, קַשְׁטָנִית! כַּמָּה חֲנֵפָה אַתְּ! רְאֶינָה, אֲחָיוֹת, כַּמָּה מִתְנַפַּחַת הִיא כְּדֵי שֶׁיַּאְדִּימוּ פָּנֶיהָ. חֲפֵצָה הִיא שֶׁהָאוֹרְחִים הַחֲדָשִׁים יִרְאוּ רַק אוֹתָהּ

– כַּמָּה עַלִּיזִים הֵם! – הִסְכִּימוּ גַם הַצִפֳּרִים וְהִתְחִילוּ שָׁרִים לִכְבוֹד הַיְלָדִים!

וְהַשּׁוֹשַׁנִּים נִעַנְעוּ בְּרָאשֵׁיהֶן וְעָנוּ אָמֵן אַחֲרֵי הַשִּׁירָה, וְהָעֵצִים הִתְפַּלְּלוּ בְּלַחַשׁ:

יְהִי רָצוֹן שֶׁלֹּא יִהְיוּ אֵלּוּ חֲטָבִים כְּשֶׁיִּגְדְּלוּ!

וְשֵׂיוֹת הָעֲדָרִים קָפְצוּ וְקָרְאוּ: מֶה, מֶה! וּפֵרוּשׁ הַקְּרִיאָה הָיָה: הָרִיחוּ בְּבִגְדֵיהֶם! אִם אֵין רֵיחַ דָּם נוֹדֵף מֵהֶם נְקַלְּסֵם גַּם אָנוּ.

וְהַצְּרָעוֹת הִסְתִּירוּ אֶת עֻקְצֵיהֶן, עָפוּ מִסָּבִיב לַיְלָדִים וְשָׁרְקוּ בְּאָזְנֵיהֶם: זְזְזְ, זְזְזְ! אֵין אָנוּ אֶלָּא דְבוֹרִים עוֹשׂוֹת דְּבַשׁ! וּמֵעוֹלָם לֹא הָיִינוּ צְרָעוֹת!

וְהַזָּמִיר שֶבַּיַּעַר הִשְׁמִיעַ שִׁיר חָדָשׁ שֶׁהִתְחִיל כָּךְ:

אַךְ נַעַר שׁוֹבָב אֶחָד, שֶׁאָהַב תָּמִיד לְצַעֵר בַּעֲלֵי־חַיִּים, דָּרַךְ קַשְׁתּוֹ וַיּוֹר חֵץ; וַיִּפְגַּע הַחֵץ בְּרֶגֶל הַזָּמִיר!

נִפְסְקָה הַשִּׁירָה. הִתְחִיל הַזָּמִיר נֶאֱנַח וְצוֹרֵחַ: הוֹי, הוֹי, רַגְלִי רַגְלִי!

נָפְלָה טִפַּת־דָּם מֵרֶגֶל הַזָּמִיר עַל שׁוֹשַׁנָּה יָפָה בִּשְׁעַת קִלּוּסָהּ, נִתְכַוְּצוּ עָלֶיהָ וְהִתְעַלְּפָה.

בָּאָה צִרְעָה, שָׁתְתָה מִן הַדָּם שֶׁעַל הַשּׁוֹשַנָּה הַמִּתְעַלֶּפֶת; הִשְׁתַּכְּרָה, פָּרְחָה וְעָקְצָה בְּשֵׂיּוֹת הָעֲדָרִים. הִתְחִילוּ צוֹרְחִים: – מֶה־מֶה! אַל תַּאֲמִינוּ בְּאֵלֶה הָרִיחוּ בְּבִגְדֵיהֶם! הִתְחַלְחֲלוּ הַצִּפֳּרִים, הִזְדַּעַזְעוּ הָעֵצִים, חָרְדוּ הַשִּׁבֳּלִים, הִלְבִּינוּ הַשּׁוֹשַׁנִּים, וְהַשֶּׁמֶשׁ נִכְלְמָה בְּמַתְנְתָהּ הַטּוֹבָה, וְכִסְּתָה אֶת פָּנֶיהָ בְּעָבֵים.

הִתְקַצְּפוּ הֶעָבִים. הִתְחִילוּ מַבְרִיקִים בְּרָקִים וּמַשְׁלִיכִים רְעָמִים אַחַר רְעָמִים, וְיוֹרְקִים בְּחֵמָה בִּפְנֵי הָאֲדָמָה.

הִתְחַלְחֲלוּ הַיְלָדִים וּבָרְחוּ לְבֵיתָם.

אָז הוֹצִיאוּ הַשְּׁפַנִּים אֶת רָאשֵׁיהֶם מִתּוֹךְ הַחוֹרִים, הִבִּיטוּ הֵנָּה וָהֵנָּה וְלָחֲשׁוּ:

“בָּרוּךְ שֶׁכֹּחוֹ וּגְבוּרָתוֹ מָלֵא עוֹלָם!” לְפָחוֹת, בִּשְׁעַת רְעָמִים וּבְרָקִים, אֵין לַשְּׁפַנִּים לְפַחֵד מִפְּנֵי הַצַּיָּדִים!…

וּלְמָחָר פָּגְשׁוּ הַנְּעָרִים אֶת חֲבֵרָם הַשּׁוֹבָב בַּעַל־הַחֵץ מִתּוֹךְ כַּעַס וְאֵיבָה וְקָרְאוּ עָלָיו: “יֵשׁ רָשָׁע אֶחָד מְאַבֵּד טוֹבָה הַרְבֵּה!”> וְלֹא חָפְצוּ לְדַבֵּר עִמּוֹ וְלֹא לְהַבִּיט בְּפָנָיו, עַד שֶׁעָמַד וְנִשְׁבַּע לָהֶם, שֶׁמֵּהַיּוֹם וּלְהַבָּא לֹא יְצַעֵר בַּעֲלֵי חַיִּים.

---

לַ"ג בָּעֹמֶר

מאת

יהודה שטיינברג

הַשֶּׁמֶשׁ הִשְׁכִּים בַּיּוֹם הַהוּא לָצֵאת עַל הָרָקִיעַ הַבָּהִיר; וְאוּלָם גַּם פְּתַחְיָהוּ הַנַּעַר וְאִבְצָן אָחִיו לֹא אֵחֲרוּ לָקוּם מֵעַל מִטָּתָם, וּבְחִפָּזוֹן רָחֲצוּ אֶת יְדֵיהֶם וְאֶת פְּנֵיהֶם, וַיְבָרְכוּ בִּרְכַּת הַמּוֹדִים, וַיִּלְבְּשׁוּ אֶת בִּגְדֵיהֶם נְכוֹנִים לָלֶכֶת הֶ“חָדְרָה”.

כִּי חַג לַנְּעָרִים הַיּוֹם; חַג “לַ”ג בָּעֹמֶר". הַיּוֹם יֵצְאוּ כָּל נַעֲרֵי הַחֶדֶר אֶל הַשָּׂדֶה וְאֶל הַיַּעַר, מְקוֹם אֲשֶׁר צִפֳּרִים יָפוֹת אוֹמְרוֹת שִׁירָה, וְהַצְּלָצַל יוֹצֵא בְּמָחוֹל; שָׁם גַּם יַעַר נֶחְמָד, הַצּוֹפֶה בַּיְאֹר וְרוֹאֶה שָׁם יַעַר נֶחְמָד כָּמֹהוּ; וּבַיַּעַר עֵצִים גְּבֹהִים, גְּבֹהִים מְאֹד; וְיֵשׁ אֲשֶׁר נְעָרִים עַזֵּי נֶפֶשׁ יִמְצְאוּ עֹז בִּלְבָבָם לַעֲלוֹת עַד צַמְרוֹת הָעֵצִים הָהֵם; וּמַה נְּעִימִים וְנֶחְמָדִים פְּנֵי הַנַּעַר מֵרֹאשׁ הָעֵץ! כְּאִלּוּ גָדַל וְיָצָא מִן הָעֳפָאִים! וְאוּלָם מָה אָיֹם וְנוֹרָא לַעֲמֹד בְּגֹבַהּ אֲשֶׁר כָּזֶה מֵעַל לַיְאֹר!

כֵּן, גַּם נָעִים גַּם נוֹרָא ָבוֹא בַּעֲבִי הַיַּעַר מְקוֹם הַצְּלָלִים, שָׁם חַיּוֹת קְטַנּוֹת עִם גְּדוֹלוֹת; שָׁמָּה יָבוֹאוּ רַק נְעָרִים אַבִּירֵי־הַלֵּב.

וְאוּלָם גַּם לַנְּעָרִים רַכֵּי־הַלֵּב יֵשׁ עִנְיָן רַב לַעֲנוֹת בּוֹ.נַעַר כָּזֶה יִמְצָא עֹנֶג רַב בְּשָׁכְבוֹ בָּדָד עַל שְׂפַת הַיְאֹר, לִשְׁמֹעַ הֶמְיַת הַגַּלִּים אֶל הַצִּפֳּרִים, וְרַחֲשֵׁי הַצִּפֳּרִים אֶל הַגַּלִּים, וְלִסְפֹּר אֶת הַקְּמָטִים אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הַיְאֹר.

חַג גָּדוֹל לַנְּעָרִים הַיּוֹם הַזֶּה, וְעַל כֵּן הִשְׁכִּימוּ הַנְּעָרִים לָקוּם, וְאִמָּם הֶעֱנִיקָה לָהֶם מִפְּרִי הַחַג: בֵּיצָה וְכַעַךְ וְצִמּוּקִים – וַיִּזְדַּיְּנוּ בִּקְשָׁתוֹת וּבִקְנֵי רוֹבֶה, וַיְמַהֲרוּ לָלֶכֶת הֶ“חָדְרָה”.

– יוֹם בָּהִיר הוּא בַּשְּׁחָקִים, אָמַר פְּתַחְיָהוּ בְּחִפָּזוֹן, וַיּוֹסֶף לִצְעֹד פְּסִיעָה גַסָּה וַיֹּאמֶר: – יְהִי רָצוֹן שֶׁלֹּא יֶעֱנַן הַיּוֹם, וְלֹא יְחֻלַּל חַגֵּנוּ!

– אָמֵן! – עָנָה אָחִיו הַקָּטָן וְנִגְרַר אַחֲרֵי פְּתַחְיָהוּ. – אֲנַחְנוּ נִהְיֶה הָרִאשוֹנִים – אָמַר פְּתַחְיָהוּ, – הַאֵין זֹאת אִבְצָן?

– הֲלֹא? – עָנָה אִבְצָן.

אַךְ כַּאֲשֶׁר בָּאוּ הָאַחִים הַחַדְרָה, רָאוּ כִּי יֵשׁ נְעָרִים חָרוּצִים מֵהֶם, וּמַחֲצִית חֲבֵרֵיהֶם כְּבָר נֶאֶסְפוּ וְעָמְדוּ הָכֵן, וְאֶחָד מֵהֶם הוֹשִׁיט אֶת רַגְלוֹ בְּגַאֲוָה וַיַּרְא לַנְּעָרִים כִּי מִנְעָלָיו רְטֻבִּים, כִּי הִשְׁכִּים לָבוֹא עֵת שִׁכְבַת הַטַּל עוֹד לֹא עָלְתָה מִן הָאָרֶץ; וַיִּהְיוּ רַבִּים אֲשֶׁר קִנְּאוּ בּוֹ, כִּי לֹא רָאוּ מֵעוֹלָם שִׁכְבַת הַטָּל.

וְכַעֲבֹר זְמַן קָט, וַיָּבוֹאוּ גַם יֶתֶר הַנְּעָרִים, וַיִּשְׁנוּ לָהֶם אֶת פִּרְקָם, וְאַחֲרֵי כֵן בֵּאֵר לָהֶם הַמּוֹרֶה אֶת קְדֻשַּׁת הַיּוֹם לְנַעֲרֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, כִּי בַּיּוֹם הַזֶּה, לִפְנֵי מֵאוֹת בַּשָּנִים, מֵת הַתַּנָּא הַגָּדוֹל רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי, וְכִי עַל כֵּן אוֹכְלִים פֵּרוֹת וְכָל דָּבָר עָגֹל, כִּי כָּל בְּנֵי הַחַיִּים מִתְגַּלְגְּלִים וְהוֹלְכִים כַּבֵּיצָה מִן הָעֶרֶשׂ אֱלֵי קֶבֶר; וְזֶה הָאוֹת, כִּי גַם בַּגְּדוֹלִים, כְּבֶן יוֹחַאי, שָׁלַט הַמָּוֶת. כֵּן גַּם בֵּאֵר לָהֶם, כִּי עֵת יֶחֶטְאוּ הָאֲנָשִים לֵאלֹהִים יִתְעוֹרְרוּ מֵי הַיָּם לָצֵאת עַל הַיַּבָּשָׁה וּלְהָצִיף אֶת הָעוֹלָם, וְעָבֵי שָׁמַיִם יִתְאַסְּפוּ לְהָבִיא מַבּוּל עַל הָאָרֶץ, אַךְ אָז יַרְאֶה אֱלֹהִים לַיָּם וְלֶעָבִים אֶת הַקֶּשֶׁת בֶּעָנָן – אוֹת הַבְּרִית וְהַשְּׁבוּעָה, אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לְנֹחַ, לְבִלְתִּי הָבִיא עוֹד מַבּוּל עַל הָאָרֶץ. – וּבִימֵי הַתַּנָּא הַגָּדוֹל בֶּן יוֹחַאי הָיוּ כָּל אַנְשֵׁי דוֹרוֹ צַדִּיקִים, וְעַל כֵּן לֹא נִרְאֲתָה הַקֶּשֶׁת בְּיָמָיו, וּלְזֵכֶר הַדָּבָר הַזֶּה יִשְׂאוּ הַנְּעָרִים קְשָׁתוֹת עַל מָתְנֵיהֶם.

אַךְ אִבְצָן לֹא שָׁמַע לְדִבְרֵי הַמּוֹרֶה. אִבְצָן נָתַן עֵינָיו בַּבֵּיצָה, אֲשֶׁר נָתְנָה אִמּוֹ לְאָחִיו, וְהִנֵּה הִיא גְדוֹלָה מִן הַבֵּיצָה אֲשֶׁר נָתְנוּ לוֹ. "בַּבֵּיצָה יֵשׁ חֶלְבּוֹן וְחֶלְמוֹן, דִּמָּה אִבְצָן בְּלִבּוֹ: “בַּבֵּיצָה הַגְּדוֹלָה גַּם הַחֶלְמוֹן וְהַחֶלְבּוֹן גְּדוֹלִים”. וַיָּבוֹא רַעְיוֹן לֹא טָהוֹר בִּלְבָבוֹ לְהַחֲלִיף אֶת בֵּיצָתוֹ בְּבֵיצַת אָחִיו. הַדָּבָר הַזֶּה עָלָה לוֹ בְּנָקֵל, כִּי פְּנֵי כָּל הַנְּעָרִים הָָָיוּ מוּסַבִּים אֶל מוֹרָם, וַיִּיגַּשׁ בַּלָּאט אֶל צְרוֹר אָחִיו, וַיִּיקַּח מִשָּׁם אֶת הַבֵּיצָה, וַיָּשֶׁם אֶת בֵּיצָתוֹ בִּצְרוֹר אָחִיו. אַךְ אָז נִדְמָה לוֹ, כִּי בֵּיצָתוֹ הִיא הַגְּדוֹלָה, וְכִי בֵּיצַת אָחִיו – הַקְּטַנָּה, וַיְמַהֵר לְהָשִׁיב אֶת הַגְּנֵבָה אֶל מְקוֹמָהּ, וְלָקַחַת אֶת שֶׁלּוֹ; וְאוּלָם כְּמוֹ קֶסֶם הָיָה בַּבֵּיצִים, כִּי הַבֵּיצָה אֲשֶׁר הִנִּיחַ בִּצְרוֹר אָחִיו, הָיְתָה גְדוֹלָה בְּעֵינָיו, וְהַבֵּיצָה אֲשֶׁר בְּיָדוֹ נִרְאֲתָה לוֹ כִּקְטַנָּה.

פְּעָמִים מִסְפָּר הֶחֱלִיף הַנַּעַר אֶת הַבֵּיצִים, וְלִבּוֹ דָפַק בּוֹ כְּלֵב גַּנָּב, וּבִהְיוֹתוֹ חָרֵד וּמְמַהֵר לַעֲשׂוֹת, נָפְלָה בֵּיצָתוֹ מִיָּדוֹ וַתִּשָּׁבֵר. וַיִּשָּׁפְכוּ הַחֶלְבּוֹן וְהַחֶלְמוֹן גַּם יַחַד.

אָז רָאָה פְּתַחְיָהוּ אֶת אֲסוֹנוֹ הָרַב כִּי בֵּיצָה נִשְׁבְּרָה בִּצְרוֹרוֹ, וַיִּשָּׁבֵר גַּם לִּבּוֹ בְּקִרְבּוֹ וְנַפְשׁוֹ נֶעֶצְבָה.

הַנִּעָרִים סַבּוּ אֶת פְּתַחְיָהוּ, וַיָּנוּדוּ לוֹ; וְרַבִּים הִבְטִיחוּ לוֹ כִּי יִתְּנוּ לוֹ לֶאֱכֹל עִמָּהֶם בִּסְעֻדָּתָם, אַךְ פְּתַחְיָהוּ לֹא הִתְנַחֵם עַל בֵּיצָתוֹ, וַיֵּלֶךְ בְּלִי חֶמְדָּה אַחַר הַחֲבוּרָה.

וּבִשְׂמָחוֹת וָגִיל יֵלְכוּ הַנְּעָרִים מְחֻמָּשִׁים בִּקְשָׁתוֹת וִרָמְחֵי עֵץ וּמְזֻיָּנִים בְּמָזוֹן וַיָּשִׁירוּ שִׁירִים. אַךְ שְׁנֵי נְעָרִים, אֲשֶׁר נִמְשְׁכוּ אַחַר הָאֲרֻחָה, נוּגִים וַעֲצֵבֵי רוּחַ, וְהֵם פְּתַחְיָהוּ וְאִבְצָן. פְּתַחְיָהוּ נֶעֱצַב אֶל בֵּיצָתוֹ, וְאִבְצָן רָאָה דְמָעוֹת נוֹשְׁרוֹת מֵרִיסֵי עֵינֵי אָחִיו, וַיַּכֵּהוּ לְבָבוֹ, וְגַם אָמְנָם הִתְנַדֵּב לָתֵת אֶת בֵּיצָתוֹ לְאָחִיו, לִבְלִי יוֹסִיף לִבְכּוֹת, אַךְ פְּתַחְיָהוּ לֹא קִבֵּל מִמֶּנּוּ.

הַנְּעָרִים יָצְאוּ אֶת הָעִיר, וַיָּבוֹאוּ בְּקִרְבַת הַיַּעַר וְהַיְאֹר, וַיְחִי רוּחָם; וַיָּחֵלּוּ לְפַזֵּז וּלְכַרְכֵּר מֵרֹב שִׂמְחָה, וְאַחַד הַנְּעָרִים קָרָא: “רְאוּ, חֶבְרֶה! שָׁמַיִם טְהוֹרִים וְשֶׁמֶשׁ בָּהִיר! יְהִי רָצוֹן שֶׁלֹּא יֵרָאוּ עָבִים עַל שָׁמֵינוּ הַיּוֹם!”

“אָמֵן!” – עָנוּ הַנְּעָרִים בְּקוֹל.

אַךְ אִבְצָן לֹא מָצָא אֶת לְבָבוֹ לַעֲנוֹת “אָמֵן” עִמָּהֶם: “תְּפִלַּת גַּנָּב – תּוֹעֵבָה לֵאלֹהִים – אָמַר אֶל לִבּוֹ. – אִם יִתְקַדְּרוּ הַשָּׁמַיִם בֶּעָבִים, יְהִי אוֹת, כִּי קָצֹף יִקְצֹף אֱלֹהִים עָלַי בְּשֶׁל דִּמְעַת אָחִי!” וַיֵּלֶךְ אַט, וַיַּחְשֹׁב מַחֲשָׁבוֹת וַיֹּאמֶר אֶל לִבּוֹ:

“אָמוֹר אוֹמְרִים, כִּי יֵשׁ נֹאד בִּידֵי אֱלֹהִים וְאֶל הַנֹּאד הַהוּא תֵּאָסַפְנָה כָּל דִּמְעוֹת יִשְׂרָאֵל – הֲבָאָה גַם דִּמְעַת אָחִי שָׁמָּה?” – הוּא רָאָה כִּי הַדִּמְעָה לֹא עָלְתָה הַשָּׁמַיְמָה, כִּי אִם נָזְלָה עַל הַלֶּחִי וַתִּפֹּל אַרְצָה.

הַבְלָעַתָּה הָאֲדָמָה?

אֲבָל הֵן כְּבָר אֵרַר אֱלֹהִים אֶת הָאֲדָמָה אֲשֶׁר בָּלְעָה דְּמֵי הֶבֶל! כְּבָר יוֹדַעַת הָאֲדָמָה כִּי אֵין לִבְלֹעַ דִּמְעַת אַחִים.

בֵּין כֹּה וָכֹה וְהַנְּעָרִים יָשְבוּ לִסְעֹד אֶת סְעֻדָּתָם – וְהִנֵּה רוּחַ קַר נָשַׁב מִצָּפוֹן, וַיִּנָּשְׂאוּ קְוֻצּוֹת תַּלְתַּלֵּי הַנְעָרִים בָּרוּחַ, וּקְוֻצּוֹת תַּלְתַּלֵּי אִבְצָן טָפְחוּ לוֹ עַל פָּנָיו וְעַל עֵינָיו. הַמּוֹרֶה עָמַד עַל רַגְלָיו, וַיַּבֵּט בִּפְנֵי הַשָּׁמַיִם, וְהִנֵּה עָב קְטַנָּה כְּכַף אִישׁ נִרְאֲתָה בָּרָקִיעַ, וַיִּקְרָא לַנְּעָרִים: “קוּמוּ וְנָשׁוּב הַבַּיְתָה, כִּי עוֹד מְעַט וּמָטָר סוֹחֵף יִהְיֶה עַל הָאָרֶץ!”

הַנְּעָרִים הִבִּיטוּ הַשָּׁמַיְמָה, וּבְלִבָּם הִתְלוֹנְנוּ עַל הַמּוֹרֶה, אֲשֶׁר יֶחֱרַד לְכֶתֶם קָטֹן אֲשֶׁר כָּזֶה; אַךְ הַכֶּתֶם הַקָּטֹן הִשְׁתַּרְבֵּב וָרַב, וַיִכַס אֶת עֵין הַשֶּׁמֶשׁ. הָרוּחַ הָיָה לְרוּחַ סַעַר וְעַמּוּדֵי־אָבָק הִתְאַבָּכוּ, וַיָּסֹבּוּ בַּשָּׂדֶה, כַּעֲנָקִים בִּמְחוֹלוֹת; בָּרָק חָצָה אֶת הֶעָבִים, וְחִישׁ יָצָא הָרַעַם מִבֶּטֶן הַיַּעַר, וְלֹא הִגִּיעוּ הַנְּעָרִים עַד לְֵבֵיתָם, וּמָטָר סוֹחֵף נִתַּךְ אָרְצָה, כַּאֲשֶׁר נִבָּא לָהֶם מוֹרָם מֵרֹאשׁ.

הַנְּעָרִים נֶעֶצְבוּ אֶל לִבָּם, כִּי חֻלַּל יוֹם חַגָּם, וְיוֹתֵר מִכֻּלָּם – אִבְצָן אֲשֶׁר יִסְּרוּהוּ כִּלְיוֹתָיו, כִּי בַּעֲווֹן בֵּיצָתוֹ יָצָא הַקֶּצֶף עַל עֲדַת הַנְּעָרִים הַתְּמִימִים.

וּמֵאָז וָהָלְאָה, בְּכָל פַּעַם אֲשֶׁר זָכְרוּ הַנְּעָרִים בְּחֶדְרָם אֶת יוֹם חַגָּם הַמְחֻלָּל, וַיָּשִׂיחוּ בּוֹ – נֶאֱנַח אִבְצָן, וַיֵּעָצֵב אֶל לִבּוֹ, וְנִטְפֵי דְמָעוֹת נָזְלוּ מֵעֵינָיו.

שָׁבוּעוֹת

מאת

יהודה שטיינברג

---

תּוֹרָה מוֹרָשָׁה

מאת

יהודה שטיינברג

צִפֳּרִים יָפוֹת צָפוֹת בְּיָם הָאֲוִיר, נָעוֹת וְנָדוֹת מִמָּקוֹם לְמָקום וּמֵאֶרֶץ אֶל אֶרֶץ, שָׁרוֹת וּמְצַפְצְפוֹת חִידוֹת וְרָזִים. הַיְדַעְתֶּם, בָּנִים, אֶת הַצִּפֳּרִים הַלָּלוּ, אֶת נְדוּדֵיהֶן וְאֶת צִפְצוּפֵיהֶן? הַיִדַעְתֶּם עַל מָה הֵן מַפְשִׁילוֹת אֶת צַוְּארֵיהֶן וּמְצַפְצְפוֹת אֶל הַשָּׁמַיִם? – בּוֹאוּ וַאֲסַפֵּר לָכֶם:

כְּשֶׁיָּצְאוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם, עוֹפְפוּ אַחֲרֵיהֶם כָּל הַצִּפֳּרִים, אֲשֶׁר הָיוּ בָּאָרֶץ. בֵּין הַצִּפֳּרִים הָיוּ רַבּוֹת אֲשֶׁר שָׁמְעוּ, כִּי עָתִיד בֶּן־עַמרָם לָתֵת לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל מָן, וְהִתְאַוּוּ לִטְעֹם מִמֶּנּוּ. אַךְ הַלַּקְקָנִיּוֹת הָאֵלֶּה אָכְלוּ מִן הַמָּן אֲשֶׁר הִשְׁאִירוּ דָתָן וַאֲבִירָם לְיוֹם הַמָּחֳרָת וַתְּמוּתֶינָה.

אֲבָל הָיוּ צִפֳּרִים אֲשֶׁר שָׁמְעוּ כִּי הוֹלְכִים בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל הַר סִינַי וְשָׁם יִפְתַּח לָהֶם אֱלֹהִים אֶת הַשָּׁמַיִם; וְהִנֵּה זֶה כְּבָר הִשְׁתּוֹקְקוּ לְהַבִּיט אֶל תּוֹךְ הַשָּׁמַיִם וְלִרְאוֹת אֶת הָאֱלֹהִים. וְרַבּוֹת מִן הַצִּפֳּרֳים הָאֵלֶּה שָׁמְעוּ, כִּי בֶּן־עַמְרָם מַגְבִּיל אֶת הָהָר, לְבַל יֶהֶרְסוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לָגֶשֶׁת אֵלָיו. וְהַצִפֳּרִים, הֲלֹא יְדַעְתֶּם, אֵינָן אוֹהֲבוֹת “הַגְבָּלוֹת”; עַל כֵּן שָׁבוּ אֶל פִּי הַחִירוֹת וְעָמְדוּ שָׁם עַל בַּעַל צְפוֹן, וְקִוּוּ לְהַבִּיט מִשָּׁם אֶל תּוֹךְ הַשָּׁמַיִם וְלִרְאוֹת אֶת הָאֱלֹהִים.

וּמִן אֵלֶּה הַנִּשְׁאָרוֹת הָיוּ רַבּוֹת, אֲשֶׁר נוֹעֲזוּ לְהַקְדִּים אֶת יִשְׂרָאֵל, וְעָמְדוּ עַל הָהָר מֵעֵבֶר לַגְּבוּל; הֵן נִשְׂרְפוּ בַּבָּרָק הָרִאשׁוֹן, שֶׁהִבְרִיק עַל הַר סִינַי, וְלֹא זָכוּ לִשְׁמֹעַ אַף אַחַת מִן עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת.

אֲבָל הַצִּפֳּרִים הַצְּנוּעוֹת הַמַּכִּירוֹת אֶת מְקוֹמָן עָמְדוּ מֵאֲחוֹרֵי יַלְדֵי־יִשְׂרָאֵל וְחִכּוּ לְרֶגַע פְּתִיחַת הַשָּׁמַיִם. וּבְטֶרֶם פָּתַח אֱלֹהִים אֶת שָׁמָיו, הוֹדִיעַ לַמַּלְאָכִים שֶׁהוּא חָפֵץ לָרֶדֶת בִּכְבוֹדוֹ וּבְעַצְמוֹ עַל הַר סִינַי לָתֵת לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת תּוֹרָתוֹ. וְהָיוּ שָׁם מַלְאָכִים אֲשֶׁר הִרְהֲרוּ אַחֲרֵי מִדּוֹתָיו שֶל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא וְאָמְרוּ: “רִבּוֹן הָעוֹלָמִים! כָּל מַה שֶׁאַתָּה עוֹשֶׂה, אַתָּה עוֹשֶׂה רַק בִּשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל: קָרַעְתָּ בִּשְׁבִילָם אֶת הַיָּם, עָשִׂיתָ שְׁפָטִים בֶּאֱלִילֵי הָאָרֶץ, נִלְחַמְתָּ בִּשְׁבִילָם בַּעֲמָלֵק, גַּם אֶת הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה אַתָּה נוֹתֵן לָהֶם! הֲלֹא קִנְאָה אַתָּה מֵטִיל בֵּין בְּרִיּוֹתֶיךָ”. וַיַּעֲנֵם אֱלֹהִים: “כָּל מַה שֶּׁאֲנִי נוֹתֵן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל, מִשֶּׁלָּהֶם אֲנִי נוֹתֵן לָהֶם; וְאַתֶּם שִׁמְעוּ וְתִוָּכְחוּ כִּי כֵן הוּא”.

וַיִּבְרֹק הַבָּרָק וַיַּרְעֵם הָרַעַם, וַיְטַהֲרוּ אֶת הָעוֹלָם מִכָּל דֹּפִי וְחֶלְאָה; אָז נִתְפַּקְּחוּ כָּל הָעִוְרִים וְכָל הַחֵרְשִׁים שֶׁבָּעוֹלָם. וְהַצִּפֳּרִים הַצְּנוּעוֹת, שֶׁעָמְדוּ מֵאֲחוֹרֵי יַלְדֵי יִשְׂרָאֵל, סָגְרוּ אֶת עֵינֵיהֶן וַתִּירֶאנָה מֵהַבִּיט הַשָּׁמַיְמָה; “דַּיֵּנוּ שֶׁנִּשְׁמַע קוֹל אֱלֹהִים” – אָמְרוּ אֶל לִבָּן.

אָז נִגְלָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בִּכְבוֹדוֹ וּבְעַצְמוֹ עַל הַר סִינַי. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה הִרְכִּינוּ הָרֵי אֲרָרָט הַגְּבֹהִים וְהָאַלְפִּים הָעֲנָקִים וְכָל הֶהָרִים הָרָמִים אֶת רָאשֵׁיהֶם לִפְנֵי הָהָר הַקָּטָן הַזֶּה, וְעַד הַיּוֹם אֵינָם יְכוֹלִים לְיַשֵּׁר קוֹמָתָם לְפָנָיו. וַהֲלֹא לְפִיכָךְ אַתֶּם רוֹאִים אוֹתָם גַּם הַיּוֹם כְּפוּפִים כַּעֲבָדִים לִפְנֵי אֲדוֹנָם וּלְעוֹלָם כָּךְ יַעֲמֹדוּ.

וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים עֲשֶׂרֶת דִּבְּרוֹתָיו: אָנֹכִי יְיָ אֱלֹהֶיךָ… לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים… זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת… לֹא תִרְצָח – וְכֵן הָלְאָה.

וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל הִבִּיטוּ אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ שְׂמֵחִים וּמִשְׁתּוֹמְמִים: “הֲלֹא דִבְּרוֹת כָּאֵלֶּה שָׁמַעְנוּ כְּבָר מֵאֲבוֹתֵינוּ, וַאֲבוֹתֵינוּ שְׁמָעוּם מֵאֲבוֹתֵיהֶם!” פָּתְחוּ וְאָמְרוּ: “תּוֹרָה צִוָּה לָנוּ משֶׁה, מוֹרָשָׁה הִיא לִקְהִלַּת יַעֲקֹב מִימֵי אַבְרָהָם אָבִינוּ!”

וְהַמַּלְאָכִים שֶׁלִּמְּדוּ חוֹבָה עַל יִשְׂרָאֵל, שָׁמְעוּ וְנִכְלָמוּ.

רַק עַל דִּבּוּר אֶחָד הִתְקַשּׁוּ יַלְדֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: עַל דִּבּוּר “כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ”.

– וּמָה אִם אַבָּא אוֹמֵר “צֵא וַהֲרֹג נְפָשׁוֹת!” וְאִמָּא אוֹמֶרֶת: “עֲבֹד לְצֶלֶם!” מַה נַּעֲשֶׂה?

יַלְדֵי יִשְׂרָאֵל חָשְׁבוּ מְעַט בְּדָבָר זֶה, וְאַחֲרֵי כֵן אָמְרוּ: “כָּל אֲשֶׁר דִּבֶּר אֱלֹהִים נַעֲשֶׂה, וְאָז נִשְׁמַע וְנָבִין אֶת דְּבָרָיו, וְנֵדַע מַה לַּעֲשׂוֹת בְּמִקְרִים כָּאֵלֶּה!”

– אֱמֶת, אֱמֶת! – צִפְצְפוּ הַצִּפֳּרִים בְּאָזְנֵיהֶם – נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע!

אָז יָרְדוּ הַמַּלְאָכִים וְקָשְׁרוּ לְאִישׁ אִישׁ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל שְׁנֵי כְּתָרִים – כֶּתֶר אֶחָד בִּשְׁבִיל “נַעֲשֶׂה” וְכֶתֶר אֶחָד בִּשְׁבִיל “נִשְׁמָע”.

וְהִתְפַּלְּאוּ הַמַּלְאָכִים עַל יַלְדֵי יִשְׂרָאֵל וְעַל חָכְמָתָם הָרַבָּה, וְקָרָא זֶה אֶל זֶה וְאָמַר: “מִי גִלָּה רָז לִבְנַי אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב?” כִּי דָבָר זֶה הָיָה שָׁמוּר אֵצֶל הַמַּלְאָכִים בְּסוֹד, כִּי הַשְּׁמִיעָה וְהַהֲבָנָה אֵינָהּ בָּאָה אֶלָּא מִתּוֹךְ הַמַּעֲשֶׂה וְכֵן כָּתוּב עַל הַמַּלְאָכִים: “עֹשֵׂי דְבָרוֹ לִשְׁמֹעַ בְּקוֹל דְּבָרוֹ!”

וְהַצִּפֳּרִים אֲשֶׁר הָיוּ בְּמַעֲמַד הַר סִינַי, שָׁכְחוּ אֶת כָּל צִפְצוּפֵיהֶן וְזִמְרוֹתֵיהֶן, וְרַק אֶת עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת זָכְרוּ, וַתְּעוּפֶינָה אֶל אַרְצוֹת הַיִּשּׁוּב לְלַמֵּד אֶת בְּנֵי הָאָדָם אֶת עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת.

וַתָּבֹאנָה לְאֶרֶץ אֱדוֹם וַתִּתְיַצֵּבְנָה עַל הַגַּגּוֹת וְעַל הָעֵצִים הַגְּבֹהִים וַתָּחֵלְנָה לְצַפְצֵף. וְלֹא זָכְרוּ הַצִּפֳּרִים אֶת הַדִּבְּרוֹת כְּסִדְרָם, וְהִתְחִילוּ מִן: "כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ!

שָׁמְעוּ הָאֲדוֹמִים וַיִּשְׂמְחוּ וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ:

– אָבִי הָיָה רוֹצֵחַ, אֲבִי־אַבָּא – גַּנָּב. כַּבֵּד אֲכַבֵּד אֶת אֲבוֹתַי, וְהָיִיתִי רוֹצֵחַ בַּיּוֹם וְגַנָּב בַּלַּיְלָה!

אֲבָל כַּאֲשֶׁר צִפְצְפוּ הַצִּפֳּרִים: “לֹא תִגְנֹב! לֹא תִרְצָח!” עָמְדוּ עֲלֵיהֶן הָאֲדוֹמִים וְקָרְאוּ:

– אִם לֹא נִגְנֹב וְלֹא נִרְצַח, הֲרֵי לֹא נִהְיֶה אֲדוֹמִים! בְּרַחְנָה מִזֶּה פַּטְפְּטָנִיּוֹת.

וַיְגָרְשׁוּ אֶת הַצִּפֳּרִים מֵעַל גְּבוּלָם.

וַתָּבֹאנָה הַצִּפֳּרִים לְאֶרֶץ יָוָן וַתַּעֲמֹדְנָה עַל הַגַּגּוֹת וַתַּכְרַזְנָה: בּוֹאוּ יְוָנִים לִשְׁמֹעַ דִּבְרֵי אֱלֹהִים חַיִּים מִן הַשָּׁמַיִם!

וַיִּתְאַסְּפוּ הַיְּוָנִים סְבִיבוֹת הַצִּפֳּרִים, וְהַצִּפֳּרִים הִתְחִילוּ קוֹרְאוֹת: כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ!

– אָבִי הָיָה חַמְסָן וְחַנְפָן – אָמַר יְוָנִי אֶחָד לְרֵעֵהוּ, וְאִמִּי כָּמֹהוּ; שְׁנֵיהֶם גָּנְבוּ וְגָזְלוּ, רִמּוּ וְשִׁקְּרוּ וְנִשְׁבְּעוּ לַשָּׁוְא, וַאֲנִי כַּבֵּד אֲכַבֵּד אֶת שְׁנֵיהֶם וְאֵלֵךְ בְּדַרְכֵיהֶם.

אֲבָל כַּאֲשֶׁר הִתְחִילוּ הַצִּפֳּרִים לְצַפְצֵף: לֹא תִגְנֹב! לֹא תִרְצָח! לֹא תִשָּׂא! – עָמְדוּ עֲלֵיהֶם הַיְּוָנִים בְּמַקְלוֹת וּבַאֲבָנִים:

– שׂוֹנְאִים! אוֹיְבֵי אֶרֶץ יָוָן הֵן אֵלּוּ! הָלְאָה הָלְאָה מִגְּבוּלֵנוּ!

כֹּה נָעוּ וְנָדוּ הַצִּפֳּרִים הַטּוֹבוֹת מִמָּקוֹם לְמָקוֹם, בַּקַּיִץ וּבַחֹרֶף, בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה, וּבְכָל מָקוֹם שֶׁבָּאוּ עָשׂוּ לָהֶן חָג; אַךְ כַּאֲשֶׁר הִגִּיעוּ לְ“לַאוִין” שֶׁבַּעֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת, קָמוּ עֲלֵיהֶן וְגֵרְשׁוּ אוֹתָן מִתּוֹךְ הַיִּשּׁוּב.

וְהַמַּלְאָכִים אֲשֶׁר לִמְּדוּ חוֹבָה עַל יִשְׂרָאֵל, נִכְלְמוּ מְאֹד, וּמֵרֹב בּוּשָׁה לֹא שָׁבוּ אֶל הַשָּׁמַיִם, כִּי אִם נִשְׁאֲרוּ מִתַּחַת לָרָקִיע, וְהֵם הֵמָּה שָׂרֵי הָאֻמּוֹת – שִּׁבְעִים בְּמִסְפָּר. וּבְכָל לֵיל שָׁבוּעוֹת נִקְרָאִים הֵם לִפְנֵי הַפַּמַּלְיָה שֶׁל מַעְלָה, וְהֵם מַסְתִּירִים אֶת פְּנֵיהֶם תַּחַת כַּנְפֵיהֶם מִבּוּשָׁה וְקוֹרְאִים בְּעַל־כָּרְחָם וְאוֹמְרִים:> “תּוֹרָה צִוָּה לָנוּ משֶׁה מוֹרָשָׁה קְהִלַּת יַעֲקֹב!”

---

שְׁתֵּי הַדִּבְּרוֹת

מאת

יהודה שטיינברג

יָמִים רָעִים הָיוּ לְיִשְׂרָאֵל בִּימֵי מֶמְשֶׁלֶת הוֹרְדוֹס עֶבֶד־מֶלֶךְ. הוּא שָׂנֵא מְאֹד אֶת כָּל הָעַמִּים אֲשֶׁר יָשְׁבוּ תַּחַת מֶמְשַׁלְתּוֹ, וְיוֹתֵר מִכֹּל אֶת יִשְׂרָאֵל וְאֶת תּוֹרָתוֹ וְאֶת חֲכָמָיו, כִּי יָדַע אֲשֶׁר חַכְמֵי הַגּוֹיִיִם מָאֲסוּ אוֹתוֹ עַל אַכְזְרִיּוּתוֹ וּמַעֲשָׂיו הָרָעִים, וְיָדַע שֶׁעַל פִּי הַתּוֹרָה אֵין הוּא רָאוּי לָשֶׁבֶת עַל כִּסֵּא הַמְּלוּכָה, כִּי עֶבֶד הָיָה הוֹרְדוֹס שֶׁמָּרַד בַּאֲדוֹנָיו וְהִתְנַשֵּׂא לִמְלֹךְ. עַל כֵּן אָבְדָה אֱמוּנַת הוֹרְדוֹס בְּעַמּוֹ וְחָשַׁב שֶׁכָּל אֶזְרָח בְּיִשְׂרָאֵל שׂוֹנֵא וְאוֹרֵב לוֹ לְמַגֵּר כִּסְאוֹ.

וּבַיָּמִים הָהֵם הִתְיַשְּׁבוּ בָּאָרֶץ הַרְבֵּה מֵחַיָּלֵי הַגּוֹיִים אֲשֶׁר מִקְצָתָם הָיוּ שְׁבוּיִים וּמִקְצָתָם בָּגְדוּ בְּאֶרֶץ מוֹלַדְתָּם, גָּזְלוּ, חָמְסוּ וְשָׁפְכוּ דָמִים וּבָרְחוּ לְהֵחָבֵא בְּאֶרֶץ מֶמְשֶׁלֶת הוֹרְדוֹס. וְלַבּוֹגְדִים הָהֵם קָרְאוּ חֵיל הַגּוֹיִים. שָׁלַח הוֹרְדוֹס לִקְרֹא לָהֶם בַּסֵּתֶר, נָתַן בְּיָדָם נֶשֶׁק, וְגַם שָׂכָר הִבְטִיחַ לָהֶם, שֶׁיִּתְנַפְּלוּ עַל חָכְמֵי הָאָרֶץ וְאֶזְרָחֶיהָ הַנִּכְבָּדִים, עַל תַּלְמִידֵי בָּתֵּי־הַסֵּפֶר וְרַבָּנֵיהֶם, לְהָרְגָם וּלְאַבְּדָם, לְכָרְכָם בְּסִפְרֵיהֶם וּלְשָׂרְפָם יַחַד.

וְחַיָּלֵי הַגּוֹיִים יָרְאוּ לְמַלֵּא אֶת פְּקֻדַּת הוֹרְדוֹס, כִּי יָדְעוּ שֶׁיֵּשׁ בְּיִשְׂרָאֵל גִּבּוֹרִים עַזֵּי־נֶפֶשׁ וְיָרְאוּ פֶּן יָקוּמוּ הָאָבוֹת בִּרְאוֹתָם אֶת בְּנֵיהֶם מֻכִּים וְיִתְנַפְּלוּ עַל הַמַּכִּים לְהָרְגָם, אַךְ הוֹרְדוֹס דִּבֵּר עַל לִבָּם: "אַתֶּם אֵינְכֶם יוֹדְעִים אֶת דֶּרֶךְ הָעָם הַשָּׂנוּא הַזֶּה! הוּא אֵינוֹ הוֹרֵג נְפָשׁוֹת בְּלֹא סַנְהֶדְרִין וְעֵדִים. כִּי כָּךְ כָּתוּב בְּתוֹרָתוֹ הַשְּׂנוּאָה עָלַי: לֹא תִרְצָח! הֱיוּ בְּטוּחִים שֶׁלֹּא יִתְקוֹמְמוּ עֲלֵיכֶם! הֵם יִבְרְחוּ כְּעַכְבָּרִים וְאַתֶּם תִּרְדְּפוּ אַחֲרֵיהֶם בַּמַּרְתֵּפִים וּבָעֲלִיּוֹת וְתַכְרִיעוּם לָטֶבַח.

וּבְכָל זֹאת לֹא מָצְאוּ חַיָּלֵי הוֹרְדוֹס עֹז בְּלִבָּם לַעֲשׂוֹת אֶת הָרֶצַח הַנּוֹרָא. וּמֶה עָשׂוּ? בָּחֲרוּ לְיוֹם זֶה אֶת חַג הַשָּׁבוּעוֹת, עֵת הִתְאַסֵּף הָעָם לְבֵית־הַמִּקְדָּשׁ וְהַכֹּהֵן קָרָא לִפְנֵיהֶם אֶת עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת. אָז הִתְנַפֵּל עֲלֵיהֶם חֵיל הַגּוֹיִים, וּפְקִידֵי צְבָא הוֹרְדוֹס, אֲשֶׁר עָמְדוּ בָּרְחוֹבוֹת לְהַשְׁגִּיחַ עַל הַשָּׁלוֹם וְהַסֵּדֶר, נִצְטַוּוּ מִפִּי הוֹרְדוֹס לְהִתְעָרֵב בָּרִיב רַק אָז, אִם יִרְאוּ אֶת חַיָּלָיו נוֹפְלִים בִּידֵי הָעָם הַמִּתְמַרְמֵר.

הִתְנַפְּלוּ הַחַיָּלִים עַל הַמִּקְדָּשׁ וְסָגְרוּ אֶת הַמָּבוֹא לִבְלִי תֵת לְאִישׁ לָצֵאת וְלָבוֹא. וּבְכָל זֹאת יָרְאוּ לָבוֹא פְּנִימָה בְּחַרְבוֹתֵיהֶם עַל הָעָם הַמִּתְפַּלֵּל בִּפְנֵי אֱלֹהָיו בְּהָמוֹן חוֹגֵג.

אָז הִתְפָּרֵץ רִיב בֵּין הַבָּנִים וְהָאָבוֹת, כִּי חָפְצוּ צְעִירֵי הַדּוֹר לָצֵאת לִקְרַאת הָרוֹצְחִים וּלְקַדֵּם אֶת פְּנֵיהֶם. אַךְ הַזְּקֵנִים הֱנִיאוּם מִזֹּאת וְאָמְרוּ: אֵיכָכָה תְחַלְּלוּ אֶת חַגֵּנוּ וּשְׁפַכְתֶּם דָּמִים בַּיּוֹם שֶׁשָּׁמְעוּ אֲבוֹתֵינוּ בְּהַר סִינַי “לֹא תִרְצָח!”

וַיְהִי הָרִיב הוֹלֵךְ וְגָדוֹל, וּבֵין כָּךְ עָלָה הַכֹּהֵן עַל הַבָּמָה וְהִתְחִיל קוֹרֵא בַּעֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת, וּכְשֶׁהִגִּיעַ לַדִּבּוּר: “כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ” – רָפוּ יְדֵי הַצְּעִירִים, הִרְכִּינוּ רֹאשׁ לִפְנֵי אֲבוֹתֵיהֶם וְנִכְנְעוּ לָהֶם.

וּכְשֶׁהִגִּיעַ הַכֹּהֵן לַדִּבּוּר: "לֹא תִרְצָח!" – הִזְדַּעְזַע הָעָם מִנַּעַר וְעַד זָקֵן, הֵרִימוּ אֶת פְּנֵיהֶם כְּלַפֵּי מַעְלָה וּבִדְמָעוֹת בְּעֵינֵיהֶם אָמְרוּ: “לֹא, אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם, לֹא נַעֲבֹר עַל תּוֹרָתֵנוּ גַם אִם יִפְשְׁטוּ אֶת עוֹרֵנוּ מֵעָלֵינוּ, גַּם אִם יִשְׁחֲטוּ אֶת בָּנֵינוּ לְעֵינֵינוּ!”

אָז הָיְתָה שְׁעַת סַכָּנָה לָעָם. אֲחָדִים הִתְחִילוּ מִתְחַבְּאִים בַּאֲרוֹן־הַקֹּדֶשׁ, אֲחָדִים תַּחַת מָסַךְ הַפָּרֹכֶת, וְיִתְרָם עָמְדוּ וּפָשְׁטוּ אֶת צַוְּארֵיהֶם לִשְׁחִיטָה. אָז עָלָה זָקֵן אֶחָד עַל הַבָּמָה וְקָרָא בְּקוֹל:

– צְעִירִים! הֲיוֹדְעִים אַתֶּם אֶת פֵּרוּשׁ הַכָּתוּב: “כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ?”

כֻּּלָּם נִשְׁתַּתְּקוּ וְהֶחֱזִירוּ אֶת פְּנֵיהֶם לַזָּקֵן הָעוֹמֵד וּמְדַבֵּר אֲלֵיהֶם.

“כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ” – זֶה פֵּרוּשׁוֹ: הִלָּחֵם עַל כְּבוֹד אָבִיךָ וְעַמְּךָ! בַּל יֹאמְרוּ הָעֲרֵלִים: אָכֵן עַם רַכֵּי־לֵב כַּשְּׁפַנִּים וְכָעַכְבָּרִים הֵם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל!

הִזְדַּעְזְעוּ הַבַּחוּרִים וְשָׂמוּ אֶת יְדֵיהֶם עַל חַרְבוֹתֵיהֶם.

– זְקֵנִים! – קָרָא הַיָּשִׁישׁ – הֲיוֹדְעִים אַתֶּם מַה פֵּרוּשׁוֹ שֶׁל הַכָּתוּב “לֹא תִרְצָח”?

נָתְנוּ כָּל הָעָם עֵינֵיהֶם בַּיָּשִׁישׁ.

– “לֹא תִרְצָח” – קָרָא הַיָּשִׁישׁ – זֶה פֵּרוּשׁוֹ: בַּעֵר תְּבַעֵר אַחֲרֵי הָרַע הַמַּרְבֶּה רְצִיחָה וּשְׁפִיכוּת־דָּמִים בָּעוֹלָם.

הִזְדַּעְזְעוּ הַזְּקֵנִים וְהֵרִימוּ רֹאשׁ.

– עַמִּי! – קָרָא הַיָּשִׁישׁ – הוֹצִיאוּ אֶת חַרְבוֹתֵיכֶם! אַךְ לִי אֵין חֶרֶב בְּיָדִי; הִנֵּה זֶה חַרְבִּי!

וּבְדַבְּרוֹ אָחַז בַּעֲצֵי־הַחַיִּים שֶׁל סִפְרֵי־הַתּוֹרָה וְהִתְנַפֵּל בָּהֶם עַל חֵיל הוֹרְדוֹס, וְהָעָם נִמְשַׁךְ אַחֲרָיו.

וְחַיָּלֵי הוֹרְדוֹס אֲשֶׁר לֹא צִפּוּ לְכָךְ עָמְדוּ וּבָרְחוּ וְחָפְצוּ לִשְׁפֹּךְ כַּעֲסָם עַל פְּקִידֵי הַצָּבָא. אַךְ הֵם נִבְהֲלוּ וְנֶחְבְּאוּ בַּמַּרְתֵּפִים.

אָז נִכְנְסוּ הַחֲכָמִים לְבֵית־הַמִּקְדָּשׁ וְקָבְעוּ לְדוֹרוֹת פֵּרוּשׁ שְׁתֵּי הַדִּבְּרוֹת:

“כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ” – לְרַבּוֹת כְּבוֹד הָאֻמָּה.

וְ“לֹא תִרְצָח” פֵּרוּשׁוֹ: בַּעֵר מִקִּרְבְּךָ בְּכָל מִינֵי תַחְבּוּלָה כָּל מַה שֶּׁמֵּבִיא לִידֵי רְצִיחָה!

---

הַמַּלְבּוּשׁ הֶחָדָשׁ

מאת

יהודה שטיינברג

לְבִנְיָמִין הַקָּטֹן הִבְטִיחָה אִמּוֹ עוֹד לְחַג הַסֻּכּוֹת שֶׁעָבַר לִתְפֹּר לוֹ בֶּגֶד חָדָשׁ, אַךְ אָבִיו נָפַל לְמִשְׁכָּב; וְקֹדֶם שֶׁקָּם מֵחָלְיוֹ, בָּא חֹרֶף עַז וְאַכְזָר, וְהֵבִיא קֹר וָשֶׁלֶג; וְרוּחוֹת קַפְּדָנִים דּוֹפְקִים בַּחַלּוֹנוֹת הַשְּׁבוּרִים וְהוֹמִים: “עֵצִים לַחֹרֶף! עֵצִים לַחֹרֶף! מָזוֹן לַשֻּׁלְחָן!”

אָכַל הַחֹרֶף אֶת שְׁאֵרִית הַכֶּסֶף, שֶׁנִּשְׁאַר אַחַר מַחֲלַת אָבִיו, וּמַלְבּוּשֵׁי בִּנְיָמִין נִדְחוּ לְחַג הַפֶּסַח.

יָשַׁב בִּנְיָמִין כָּל יְמוֹת הַחֹרֶף עֵירֹם בִּחֶדְרוֹ בֵּין רֵעִים לְבוּשִׁים בְּגָדִים חַמִּים וַחֲדָשִׁים; עֵירֹם בַּחוּץ בֵּין קֹר וְשֶׁלֶג וָטַחַב וּמִתְגַּעְגֵּעַ בְּבֵיתוֹ עַל הַבְּגָדִים הַיָּפִים, שֶׁהִבְטִיחוּ לוֹ הוֹרָיו לְחַג הַפֶּסַח.

וְהַחֹרֶף – עַז וְקָשֶׁה, וְאָבִיו לֹא הִבְרִיא עֲדַיִן, וּבְבֵית הַהוֹרִים – רָעָב וּמַחְסוֹר.

יוצֵא לוֹ בִּנְיָמִין לֶחָצֵר, וּמוֹצֵא שָׁם אֶת הַפָּרָה רְעֵבָה, שׁוֹכֶבֶת עֲצֵבָה, וּבְעֵינֶיהָ הַגְּדוֹלוֹת הִיא מַבִּיטָה עָלָיו. נִדְמֶה לוֹ לְבִנְיָמִין, שֶׁהִיא חֲפֵצָה לֵאמֹר לוֹ: “בִּנְיָמִין! אַתָּה עֵירֹם וַאֲנִי רְעֵבָה! חַכֵּה, עַד שֶאֵלֵד, אַתְחִיל שׁוֹפַעַת חָלָב; תִּמְכֹּר אִמְּךָ אֶת הֶחָלָב, וְתִקְנֶה לִי מָזוֹן וּלְךָ – בֶּגֶד”.

הֶאֱמִין בִּנְיָמִין לַפָּרָה, הִתְנַחֵם וְנִכְנַס לְבֵיתוֹ מִתּוֹךְ רִקּוּד עַל רֶגֶל אֶחָת.

אַךְ הַפָּרָה לֹא יָלָדָה, הִיא מֵתָה בָּרָעָב.

רָאָה בִּנְיָמִין אֶת הַפָּרָה הַטּוֹבָה הַשְּׁטוּחָה עַל הָאָרֶץ כִּנְבֵלָה וְנָפַל עָלָיו לִבּוֹ.

אַךְ הַכֶּלֶב רוֹקֵד כְּנֶגְדּוֹ וּמְלַקֵּק יָדָיו.

נִדְמֶה לוֹ לְבִנְיָמִין שֶׁהַכֶּלֶב חָפֵץ לֵאמֹר לוֹ: “אַל תִּצְטָעֵר, בִּנְיָמִין! אַתָּה עֵירֹם, וַאֲנִי רָעֵב. עוֹד מְעַט וְיַפְשִיטוּ אֶת הָעוֹר מֵעַל פָּרָתֵנוּ. אֲנִי אֹכַל מִבְּשָׂרָהּ לָשׂבַע וְאֶת הָעוֹר יִמְכְּרוּ וְיִקְנוּ לְךָ בֶּגֶד”.

נִכְנַס בִּנְיָמִין לְבֵיתוֹ מְנֻחָם.

וְהַכֶּלֶב לֹא רִמָּה אוֹתוֹ. בִּנְיָמִין נוֹשַׁע. אִמּוֹ מָכְרָה אֶת הָעוֹר, וְקָנְתָה בִּמְחִירוֹ אֶרֶג, וּמָסְרָה לַחַיָּט לִתְפֹּר בֶּגֶד יָפֶה לְבִנְיָמִין.

אֲבָל הַפָּרָה הִתְאַחֲרָה קְצָת בְּמִתָתָהּ. יְמֵי הַפֶּסַח כְּבָר קְרוֹבִים, וְהַחַיָּט תָּפַר־תָּפַר בִּמְהִירוּת, עַד שֶׁנִּתְקְעָה לוֹ מַחַט בְּאֶצְבָּעוֹ – צָבְתָה יָדוֹ; נִשְׁאֲרוּ הַרְבֵּה יְלָדִים בְּלִי בְּגָדִים חֲדָשִׁים לְחַג הַפֶּסַח, וּבֵינֵיהֶם גַּם בִּנְיָמִין.

לְאַחַר הַפֶּסַח הֵבִיא הַחַיָּט אֶת הַבֶּגֶד לְבִנְיָמִין; בֶּגֶד חָדָשׁ, יָפֶה. לֵב הַקָּטֹן פִּרְפֵּר בּוֹ מֵרֹב שִׂמְחָה. הוּא מָחַל לַחַיָּט עַל הַצַּעַר שֶׁגָּרַם לוֹ בַּמֶּה שֶׁלֹּא הֵבִיא לוֹ אֶת הַבֶּגֶד לִימֵי הַפֶּסַח. לְנַשְּׁקוֹ הוּא חָפֵץ! אַךְ לִלְבּשׁ אֶת הַבֶּגֶד הַיָּפֶה וְהֶחָדָשׁ – אֵינוֹ יָכוֹל. הֲלֹא יְמֵי “הַסְּפִירָה” עַתָּה. אִמָּא אָמְרָה, שֶׁבִּימֵי הַסְּפִירָה אֵין לוֹבְשִׁים בֶּגֶד חָדָשׁ.

נִשְׁאַר הַבֶּגֶד לְחַג הַשָּׁבוּעוֹת.

וּבְעֶרֶב שָׁבוּעוֹת זָכָה בִּנְיָמִין הַקָּטֹן לְהִפָּטֵר מִסְּמַרְטוּטָיו הַיְשָׁנִים וְלָבַשׁ בְּגָדִים חֲדָשִׁים.

נִדְמָה לוֹ, שֶׁהוּא נַעֲשָׂה פִּתְאֹם בְּרִיָּה קַלָּה, מַרְגִּישׁ הוּא בְּכָל רֶגַע אֶת הַבְּגָדִים שֶעָלָיו. קָשֶׁה לוֹ לָשֶׁבֶת בְּבֵיתוֹ, בְּמָקוֹם שֶׁאֵין אִישׁ רוֹאֶה אֶת בְּגָדָיו; אַךְ יוֹתֵר קָשֶׁה לוֹ לָצֵאת בַּחוּץ: יוֹדֵעַ הוּא מֵרֹאשׁ שֶׁהַכֹּל יַבִּיטוּ עָלָיו.

וּלְמָחֳרָת, בִּשְׁעַת קְרִיאַת הַתּוֹרָה יָצָא בִּנְיָמִין לַחֲצַר בֵּית־הַכְּנֶסֶת. עָמְדוּ עָלָיו חֲבֵרָיו, שֶׁלֹּא זָכוּ לִלְבּשׁ בְּגָדִים יָפִים וַחֲדָשִׁים לְחַג הַשָּׁבוּעוֹת וְהִבִּיטוּ עָלָיו. בִּנְיָמִין נִכְלַם מִפְּנֵי אָשְׁרוֹ הָרַב, וְכָבַשׁ פָּנָיו בַּקַּרְקַע.

פָּשַׁט אֶחָד אֶת אֶצְבְּעוֹתָיו וּמִשֵּׁשׁ בָּאֶרֶג וְקָרָא:

– שֶלִּי יָפֶה הַרְבֵּה מִזֶּה!

– וַדַּאי שֶׁיִּקָּרַע מַהֵר! – קָרָא הַשֵּׁנִי.

– זֶה שֶׁיַּעֲשׂוּ לִי, אִם יִרְצֶה הַשֵּׁם, לְחַג הַסֻּכּוֹת הַבָּא עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה שֶׁיְּהִי יוֹתֵר יָפֶה, יוֹתֵר טוֹב מִבִּגְדוֹ שֶׁל גַּדְלָן עָנִי זֶה! – קָרָא הַשְּׁלִישִׁי.

– וַאֲנִי אוֹמֵר לָכֶם – לִגְלֵג הָרְבִיעִי וְעֵינָיו בָּעֲרוּ מִקִּנְאָה – שֶׁבֶּגֶד זֶה אֵינוֹ חָדָשׁ כְּלָל. וַדַּאי שֶׁנִּתְפַּר מִבֶּגֶד אָבִיו הַיָּשָׁן!

בְּאוֹתָהּ שָׁעָה נִשְׁמַע קוֹל הַחַזָּן קוֹרֵא עַל הַבִּימָה:

        “לֹא תַחְמֹד!”

נִזְדַּעְזְעוּ הַנְּעָרִים וְנִכְלָמוּ. נִדְמֶה לָהֶם, שֶׁהַקּוֹל יוֹצֵא מֵהַר סִינַי וּמַגִּיעַ לְאָזְנֵיהֶם.

הֵמָּה נִפְרְדוּ מֵעַל הַקָּטֹן הָעוֹמֵד כָּפוּף, נִכְלָם מֵאָשְׁרוֹ וּמְהַרְהֵר בִּתְשׁוּבָה:

– הַאֻמְנָם גַּדְלָן אֲנִי, כְּמוֹ שֶׁקָּרְאוּ הֵם עָלַי?

---

סְבַךְ יָרֹק

מאת

יהודה שטיינברג

עוֹרֵב זָקֵן אֶחָד, אֲשֶׁר קִנֵּן בַּיַּעַר, הַקָּרוֹב לָעִיר, טָס וַיַּעֲמֹד עַל עֵץ גָּבֹהּ, וַיִּקְרָא אֶל בְּנֵי עֲדָתוֹ: – קְרָא־קְרָא! עֶרֶב שָׁבוּעוֹת הַיּוֹם! טִרְפוּ וְדִרְסוּ הַיּוֹם טֶרֶף מִשְׁנֶה, כִּי מָחָר זְמַן קַבָּלַת הַתּוֹרָה!

וַיִּזְדַּעְזְעוּ הָעֵצִים, וַיּוֹשִׁיטוּ אֶחָד לִקְרַאת רֵעֵהוּ עָנָף לְשָׁלוֹם; וְהֶעָלִים הַיְרֻקִּים הִבְרִיקוּ בְּיַרְקָם, וַיְחַיְּכוּ נֶגֶד הַשֶּׁמֶשׁ הַיָּפָה. – קַבָּלַת הַתּוֹרָה! קַבָּלַת הַתּוֹרָה! – לָחֲשׁוּ זֶה לָזֶה וַיִּשְׂמְחוּ מְאֹד.

רַק הַצְפַרְדְּעִים אֲשֶׁר בַּיְאֹר הַקָּרוֹב וְכָל הַקְּטַנּוֹת שֶׁבַּצִּפֳּרִים אַף כִּי שָׂמְחוּ גַם הֵם לִקְרַאת זְמַן קַבָּלַת הַתּוֹרָה, אֲבָל דָּאֲגוּ מִפְּנֵי עֶרֶב שָׁבוּעוֹת כִּי שָׁמְעוּ אֶת אֲשֶׁר קָרָא הָעוֹרֵב הַזָּקֵן לְמִשְׁנֵה טֶרֶף!

– אַשְׁרֵי לְמִי שֶׁיִּזְכֶּה לְקַבֵּל אֶת הַתּוֹרָה, אֲבָל אוֹי לְמִי שֶׁעָלָה גּוֹרָלוֹ בְּמִשְׁנֵה טֶרֶף!

וְהָיוּ שָׁם סְבָכִים נְמוּכִים וּצְעִירִים, אֲשֶׁר עוֹד לֹא יָדְעוּ מַהִי “קַבָּלַת הַתּוֹרָה” וּמַהוּ “מִשְׁנֵה טֶרֶף”. וּבֵין הַסְּבָכִים הָיָה סְבַךְ אֶחָד אֲשֶׁר קִנֵּן עָלָיו זָמִיר צָעִיר, וַיִּהְיוּ שְׁנֵיהֶם, הַזָּמִיר וְהַסְּבַךְ, הַשּׁוֹבָבִים שֶׁבְּכָל הַיַּעַר. הַזָּמִיר הָיָה מִתְכַּוֵּן תָּמִיד לָשִׁיר אֶת שִׁירָיו הַיָּפִים, לְהַטִּיף מוּסָר וּלְגַנּוֹת אֶת בַּעֲלֵי הַטֶּרֶף בְּשָׁעָה שֶׁשְּׁכֵנוֹ הָעוֹרֵב סָעַד עַל צְפַרְדֵּעַ. וְהִתְאוֹנֵן הָעוֹרֵב הַשָּׁכֵן הַהוּא, שֶׁמֵּעוֹלָם לֹא נֶהֱנָה מִסְעֻדָּתוֹ וְלֹא מָתַק דָּם לְחִכּוֹ מִפְּנֵי הַשּׁוֹבָב, הַזָּמִיר הַפַּטְפְּטָנִי הַלָּז. וְהַסְּבַךְ גָּדַל בְּעַקְשָׁנוּת שֶׁלֹּא כְּמִנְהַג הַסְּבָכִים. הוּא גָדַל לֹא לְגָבְהוֹ, אַךְ לְרָחְבּוֹ וְהֶקֵּפוֹ; וַיִּשְׁלַח גִּבְעוֹלִים דַּקִּים־דַּקִּים, עַד שֶׁלֹּא יָכֹל עוֹף טוֹרֵף לַעֲמֹד עָלָיו בְּבִטְחָה וּלְקַנֵּן בֵּין עֲנָפָיו.

וַיֶּאֱהָבוּ שְׁנֵי הַשּׁוֹבָבִים, הַזָּמִיר וְהַסְּבַךְ, אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ אַהֲבַת עוֹלָם. וַיִּשְׁאַל הַסְּבַךְ אֶת הַזָּמִיר: “מַה זֶּה קַבָּלַת הַתּוֹרָה וּמִשְׁנֵה טֶרֶף?”

– אִם חָפֵץ אַתָּה לָדַעַת מַהִי קַבָּלַת הַתּוֹרָה וּמַהוּ מִשְׁנֵה טֶרֶף, כַּסֵּנִי בְּעָלֶיךָ הַיְרֻקִּים, לְבַל יִרְאוּנִי הַטּוֹרְפִים, וַאֲסַפֵּר לְךָ.

הִשְׁתַּרְבֵּב הַסְּבַךְ בְּעָלָיו הַיְרֻקִּים וַיְכַס עַל הַזָּמִיר, וְהַזָּמִיר הִפְשִׁיל אֶת צַוָּארוֹ וְהִתְחִיל מְסַפֵּר. וְהִתְחִיל אֶת הַתּוֹרָה מִן “וַיֵּרֶד הָעַיִט עַל הַפְּגָרִים”. וְהִגִּיעַ לְ“שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח אֶת הָאֵם וְאֶת הַבָּנִים תִּקַּח לָךְ”. וְסִפֵּר עַל חֲטָאִים וַאֲשָׁמוֹת שֶׁל בְּנֵי־אָדָם, וְעַל קַן צִפֳּרִים, אֲשֶׁר יָבִיאוּ לְקָרְבָּן וּלְכַפָּרַת פֶּשַׁע. וְסִפֵּר עַל תַּבְנִית הַמִּשְׁכָּן וְעַמּוּדָיו וּקְרָשָׁיו הָעֲשׂוּיִים עֵצִים. וְלֹא יָכֹל הַסְּבַךְ לְהָבִין, אֵיךְ זֶה יוֹצְאִים מֵעֵצִים עֲגֻלִּים וּזְקוּפִים קְרָשִׁים שִׁטְחִיִּים וּשְׁכוּבִים.

וְאוּלָם הַזָּמִיר סִפֵּר אֶת תּוֹרָתוֹ בַּחֲרוּזִים, בְּמִשְׁקָל נָאֶה וּמְצַלְצֵל וּבְנִגּוּן יָפֶה, וְלֹא מָצָא לוֹ הַסְּבַךְ רֶגַע־הַפְסָקָה לִפְנוֹת אֶל הַזָּמִיר בִּשְׁאֵלוֹת, וְהִגִּיעַ הַזָּמִיר עַד לַפָּסוּק: “לֹא תַשְׁחִית אֶת עֵצָהּ”.

וְאוּלָם הַסְּבַךְ הַשּׁוֹבָב נִלְאָה לִשְׁמֹעַ. לִבּוֹ נִמְשַׁךְ אַחֲרֵי צֶמֶד צִפְּרוֹת יֶלֶק, שֶׁהִשְׁתּוֹבְבוּ וְרָדְפוּ זֶה אַחֲרֵי זֶה בְּעִגּוּל, עַד שֶׁעָמְדוּ חֲבוּקִים עַל גִּבְעוֹל הַסְּבַךְ הַשָּׁכֵן; וַתָּבוֹא תַּאֲוָה שׁוֹבֵבָה בְּלִבּוֹ לְשַׁרְבֵּב אֶת אֶחָד מִגִּבְעוֹלָיו וּלְמַשֵּׁש אֶת כַּנְפֵי אַחַת הַצִּפֳּרוֹת – לְמַעַן יִוָּכַח אִם רַכּוֹת וַחֲלָקוֹת הֵן בֶּאֱמֶת כְּמוֹ שֶׁהֵן נִרְאוֹת מֵרָחוֹק.

לֹא שָׁמַע הַסְּבַךְ אֶת הַפָּסוּק הָאַחֲרוֹן, וְהַזָּמִיר כָּעַס עָלָיו וַיְּקַלְּלֵהוּ קְלָלָה נִמְרֶצֶת: – גַּרְזֶן בְּלִבְּךָ, סְבַךְ עִקֵּשׁ וְשׁוֹבָב!

וְקִלְלַת הַזָּמִיר נִתְקַיְּמָה: מֵרָחוֹק נִשְׁמַע קוֹל שַׁעֲטַת אוֹפַנֵּי־עֲגָלָה עַל הַדֶּרֶךְ. הַזָּמִיר נִשְׁתַּתֵּק. הָעֲגָלָה עָמְדָה. הַחוֹטֵב יָרַד וְשָׁלַח אֶת גַּרְזִנּוֹ בְּלֵב הַסְּבַךְ וְהִטְעִינוֹ עַל עֶגְלָתוֹ.

עָמַד הַזָּמִיר עַל עֲנַף עֵץ גָּבֹהַּ וַיְקוֹנֵן קִינָה עַל חֲבֵרוֹ הָאָהוּב.

– יְהִי רָצוֹן שֶׁתִּזְכֶּה לְהִכָּנֵס לְאֶחָד מִבָּתֵּי הַכְּנֵסִיּוֹת וְתִשְׁמַע שָׁם “אַקְדָּמוּת וַעֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת”.

הָרוּחַ יָצָא מִיַּרְכְּתֵי הַיַּעַר נֶגֶד הַסּוּסִים לְעַכְּבָם עַל דַּרְכָּם. עֲצֵי הַיַּעַר הִתְיַפְּחוּ בִּיבָבוֹת. אוֹפַנֵּי־הָעֲגָלָה הִתְאַנְּחוּ כְּכוֹאֲבִים, וְהַזָּמִיר פָּתַח בְּקִינָה חֲדָשָׁה, אַךְ בּוֹ בָּרֶגַע טָשׂ עָלָיו הָעַיִט וּמְלָקוֹ מִמּוּל עָרְפּוֹ וַיִּקְרָא: – מִשְׁנֵה טֶרֶף אַתָּה לִי! מָחָר הוּא חַג קַבָּלַת הַתּוֹרָה!

וּבְטֶרֶם צֵאת נִשְׁמָתוֹ, רָאָה הַזָּמִיר דְּבוֹרָה מְעוֹפֶפֶת וְאוֹסֶפֶת דְּבַשׁ לִרְפוּאוֹת וְשַׁעֲוָה לְנֵרוֹת־חֲנֻכָּה – וַיִּקְרָא הַזָּמִיר: – דְּבוֹרָה טוֹבָה! עוּפִי הָעִירָה, אִמְרִי לִסְבָכִי כִּי זְמִירָתִי נִצְּלָה! יוֹשֶׁבֶת הִיא עַל בֵּיצֶיהָ בְּהֵחָבֵא. לַשָּׁנָה הַבָּאָה יֵשְׁבוּ הַצְּעִירִים עַל הַגִּבְעוֹלִים הַחֲדָשִׁים, שֶׁיֵּצְאוּ מִשָּׁרָשָׁיו וְיִקְרְאוּ “אַקְדָּמוּת וַעֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת”!

וּבִרְכַּת הַזָּמִיר נִתְקַיְּמָה אַחֲרֵי מוֹתוֹ: אֶת הַסְּבָכִים קָנָה שַׁמַּשׁ בֵּית הַכְּנֶסֶת בִּשְׁבִיל שְׁטִיחַ יֶרֶק לְשָׁבוּעוֹת; וְהַסְּבַךְ הוּבָא לְבֵית הַכְּנֶסֶת וְהָעֳמַד לְיַד הַשֻּׁלְחָן מִמּוּל אֲרוֹן הַקֹּדֶשׁ. הִסְתַּכֵּל הַסְּבַךְ בַּאֲרוֹן הַקֹּדֶשׁ, וַיַּרְא וְהִנֵּה מִלְמַעְלָה נֶשֶׁר נְחשֶׁת פּוֹרֵשׂ כְּנָפַיִם, וְעַל רֹאשׁוֹ יוֹנָה מַכָּה בְּחַרְטוּמָהּ עַל קָדְקֳדוֹ.

– הוֹי, מַה יָּפֶה! מַה טּוֹב! – הִתְפַּלֵּא הַסְּבַךְ – אָנֹכִי לֹא הֶאֱמַנְתִּי מֵעוֹלָם, שֶׁיֵּשׁ נְשָׁרִים סַבְלָנִים כָּאֵלֶּה! חֲבָל שֶׁאֵין מַרְאֵהוּ יָפֶה: צָהֹב הוּא כְּמַרְאֵה עָלִים נוֹבְלִים;

וְעַל הַכֹּתֶל מִצָּפוֹן שָׁעוֹן יָשָׁן תָּלוּי; וּמִתְָּפָּאֵר הַשָּׁעוֹן הַהוּא, שֶׁהוּא בָּקִי בְּעִבּוּר הַשָּׁנִים; וְהוּא דוֹפֵק וְסוֹפֵר וּמוֹנֶה.

– מָה אַתָּה מוֹנֶה? פַּטְפְּטָן! – שָׁאַל הַסְּבַךְ.

– תַּק־תַּק וְזָרַח הַשֶּׁמֶשׁ; תַּק־תַּק וּבָא הַשֶּׁמֶשׁ; תַּק־תַּק הֲבֵל הֲבָלִים.

– הַס, זָקֵן שׁוֹטֶה! אוּלַי יוֹדֵעַ אַתָּה עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת, אֱמֹר לִי!

– שִׁית־שִׁית – לָחַשׁ בַּאֲרוֹן הַסְּפָרִים עַכְבָּר אֶחָד אֲשֶׁר הִתְפַּרְנֵס שָׁם מִ“סִּדּוּרִים” בְּלוּיִים – הַסּוּ! אֲנִי מִתְפַּלֵּל: זְזְזְ… “פִּטּוּם הַקְּטֹרֶת הַצֳּרִי וְהַצִּפֹּרֶן וְהַחֶלְבְּנָה”.

– הוֹי – הִתְאַנַּח הַסְּבַךְ – אֵין אֲוִיר! נֶחֱנָק אֲנִי!

חָמַל עָלָיו הֶחָסִיל הַשָׁחוֹר מִן הַחוּץ, וְנִתֵּר עַל הַחַלּוֹן וְשָׁבַר אַחַת הַשְּׁמָשׁוֹת.

זֶרֶם שֶׁל אֲוִיר־הַלַּיְלָה נִכְנַס לְבֵית־הַכְּנֶסֶת וְהַסְּבַךְ הָאֻמְלָל שָׁאַף רוּחַ; וַיַּעֲנֵק לֶחָסִיל עֲשָׂרָה מֵעָלָיו בִּשְׂכַר עֲמָלוֹ.

וַתֶּחֱזַק הַבְּדִידוּת עַל הַסְּבַךְ, וַיִּפֶן אֶל הָעַמּוּדִים שֶׁעַל יַד הַסַּפְסָלִים בְּבַקָּשָׁה לִקְרֹא לְפָנָיו עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת.

נָכוֹן הָיָה הָעַמּוּד שֶׁעַל יַד אֲרוֹן־הַקֹּדֶשׁ לִקְרֹא עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת, אֲבָל קְרִיאָתוֹ הָיְתָה מְשֻׁבֶּשֶׁת: בְּעָלָיו שֶׁיָּשַׁב עָלָיו לֹא הָיָה יַדְעָן בִּקְרִיאָה עִבְרִית; וְהָעַמּוּד שֶׁמִּצַּד זֶה חָפֵץ לִקְרֹא אֲבָל רַק בִּתְנַאי שֶׁיְּדַלֵּג עַל דִּבּוּר “לֹא תִגְנֹב”; וְכֵן גַּם יֶתֶר הָעַמּוּדִים, אֲשֶׁר מִצַּד מִזְרָח, כָּל אֶחָד מֵהֶם הִסְכִּים לִקְרֹא אֲבָל לִפְסֹחַ עַל דִּבּוּר אֶחָד.

וּמֵעֵבֶר לַחַלּוֹן, שֶׁנִּשְׁבְּרוּ בּוֹ הַשְּׁמָשׁוֹת, גָּדַל עֵץ צָעִיר אֲשֶׁר יָצָא וַיְשַׂגְשֵׂג מִגַּרְעִין תַּפּוּחַ שֶׁאָכַל שָׁם נַעַר אֶחָד בַּחֲמִשָּׁה־עָשָׂר בִּשְׁבָט שֶלִּפְנֵי מִסְפַּר שָׁנִים; וַיִּגְדַּל הָעֵץ מִשָּׁנָה לְשָׁנָה, וְקִוָּה לְשַׂגְשֵׂג וְלַעֲלוֹת עַד שֶׁיּוּכַל לְהַבִּיט דֶּרֶךְ הַחַלּוֹן אֶת תּוֹךְ בֵּית־הַכְּנֶסֶת; וּבַשָּׁנָה הַזֹּאת בָּאָה תִקְוָתוֹ. הוּא הִבִּיט דֶּרֶךְ הַשִּׁמְשָׁה הַשְּׁבוּרָה, וַיִּתְוַדַּע אֶל הַסְּבַךְ. וַיְסַפֵּר לוֹ הַסְּבַךְ עַל אֹדוֹת הָעַמּוּדִים וְעַל הַדִּבְּרוֹת שֶׁהֵם חֲפֵצִים לִפְסֹחַ עֲלֵיהֶן. וַיְסַפֵּר לוֹ עַל אֹדוֹת נִשְׁרֵי הַנְּחשֶׁת הַסַּבְָלָנִים שֶׁעַל אֲרוֹנוֹת־הַקֹּדֶשׁ וְעַל אוֹדוֹת הָעַכְבָּרִים, הַמִּתְפַּרְנְסִים מִ“סִּדּוּרִים” בְּלוּיִים, וְעַל אוֹדוֹת הַשְּׁעוֹנִים הַזְּקֵנִים, הַקּוֹרְאִים: “הֲבֵל הֲבָלִים!”

כָּל הַלַּיְלָה שׂוֹחֲחוּ הָעֵץ וְהַסְּבַךְ וּלְאוֹר־הַבֹּקֶר בָּאָה הַדְּבוֹרָה וַתַּעֲמֹד עַל עֲנַף הָעֵץ וַתִּקְרָא אֶל הַסְּבַךְ: – בְּשׂוֹרָה לִי אֵלֶיךָ, סְבַךְ, מֵאָחִיךָ הַזָּמִיר. הַזְּמִירָה יוֹשֶׁבֶת עַל בֵּיצֶיהָ, שֶׁרְשְׁךָ שׁוֹלֵחַ גִּבְעוֹלִים חֲדָשִׁים. לַשָּׁנָה הַבָּאָה יִקְרְאוּ הַזְּמִירִים אַקְדָּמוּת עַל גִּבְעוֹלֵי שָׁרְשֶׁךָ.

חָפֵץ הַסְּבַךְ לְהוֹדוֹת לַדְּבוֹרָה עַל בְּשׂוֹרָתָהּ; וְאוּלָם בּוֹ בָּרֶגַע יָבַשׁ מֹחוֹ וְהִתְחִיל נוֹבֵל. – גּוֹסֵס אֲנִי – הוֹדִיעַ לִשְׁכֵנוֹ הָעֵץ.

וּבְטֶרֶם יָמוּת, הֵרִים עוֹד פַּעַם אֶת רֹאשׁוֹ אֶל הָאָרוֹן, וְהִתְפַּלֵּל תְּפִלָּה קְצָרָה: יְהִי רָצוֹן שֶׁכָּל הַנְּשָׁרִים יִהְיוּ כָּמֹהוּ.

וְחָפֵץ הָיָה עוֹד לְהַזְכִּיר אֶת שֵׁם יְדִידוֹ הַזָּמִיר, אַךְ בּוֹ בָּרֶגַע יָצְאָה נִשְׁמָתוֹ.

לֹא זָכָה הַסְּבַךְ לִשְׁמֹעַ אַקְדָּמוּת וַעֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת.

חֲנֻכָּה

מאת

יהודה שטיינברג

---

חֵץ תְּשׁוּעָה

מאת

יהודה שטיינברג

בִּימֵי מִלְחֲמוֹת הַחַשְׁמוֹנָאִים עִם הַיְּוָנִים הָיָה הַדָּבָר. אָז חַי בְּאַחַד הַכְּפָרִים צוֹרֵף אֶחָד, אֱלִיאָב שְׁמוֹ. וַיְהִי לוֹ בֵּן יָחִיד, אֲשֶׁר מָלְאוּ לוֹ אַחַת־עֶשְׂרֵה שָׁנָה, וּשְׁמוֹ זְבֻלוּן, וּבַת צְעִירָה מִמֶּנּוּ בִּשְׁתֵּי שָׁנִים וּשְׁמָהּ קְצִיעָה. וְשָׂרָה, אֵשֶׁת אֱלִיאָב, הָיְתָה חוֹלָה, שׁוֹכֶבֶת עַל מִטָּתָהּ זֶה יָמִים רַבִּים. וְלֹא חָפְצָה הָאִשָּׁה הַחוֹלָה לַעֲצֹר אֶת בַּעְלָהּ לְיַד מִטָּתָהּ וְלִמְנֹעַ אוֹתוֹ מִצֵּאת אֶל מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל לְהִלָּחֵם בָּאוֹיֵב, כִּי אָמְרָה: אֲנִי רַק אֵם לִשְׁנֵי יְלָדִים מִיְּשְׂרָאֵל, וִירוּשָׁלַיִם – הָאֵם לְרִבְבוֹת אַלְפֵי יִשְׂרָאֵל – נְתוּנָה בִּידֵי צַר! יֵלֶךְ ־נָא בַּעְלִי לַמִּלְחָמָה, אוּלַי יִתֵּן אֱלֹהִים אֶת הָאוֹיֵב בְּיָדוֹ.

וְהִבְטִיחַ אֱלִיאָב אֶת אִשְׁתּוֹ לֵאמֹר: “אֲנִי לֹא אֶלָּחֵם בִּיוָנִי פָּשׁוּט, וְרַק אֶת לִיזִיאַשׂ שַׂר צְבָא הַיְּוָנִים אֲחַפֵּשׂ, עָלָיו אֲנוֹפֵף אֶת חַרְבִּי, וּבְעַד רֹאשׁוֹ אֶתֵּן גַּם אֶת נַפְשִׁי.”

וְהֶאֱמִינָה שָׂרָה בְּהַבְטָחַת בַּעְלָהּ, כִּי כֵן הֶאֱמִינוּ אָז כָּל נְשֵׁי יִשְׂרָאֵל בִּגְבוּרַת בַּעֲלֵיהֶן וּבִזְרוֹעַ עֻזָּם.

וַיֵּצֵא אֱלִיאָב אֶל הַמַּחֲנֶה וּבְטֶרֶם יָצָא קָנָה לִבְנוֹ וּלְבִתּוֹ הַקְּטַנִּים צַעֲצוּעַ יָפֶה לְהִשְׁתַּעֲשֵׁעַ בּוֹ, שֶׁלֹּא יִתְגַּעְגְּעוּ כָּל הַיּוֹם עַל אֲבִיהֶם; וְהַצַּעֲצוּעַ הָיָה פֶּסֶל־עוֹפֶרֶת, דְּמוּת יְוָנִי קָטָן רוֹכֵב עַל חֲזִיר.

וַיִּרְבּוּ הַיָּמִים, וַיַּאַרְכוּ יְמֵי הַמִּלְחָמָה, וֶאֱלִיאָב לֹא שָׁב. וְהַיְלָדִים הִשְׁתַּעַשְׁעוּ בַּפֶּסֶל הַיְּוָנִי, עַד כִּי קָצָה נַפְשָׁם בּוֹ, וַיָּחֵלּוּ לְהִתְגַּעְגֵּעַ עַל אֲבִיהֶם וְלִדְאֹג לִשְׁלוֹמוֹ. אַךְ אִמָּם נִחֲמָתַם וַתְּדַבֵּר עַל לִבָּם לֵאמֹר: אִם לֹא כָּלְתָה עוֹד הַמִּלְחָמָה, אוֹת הוּא כִּי אֲבִיכֶם חַי: הֲלֹא שְׁמַעְתֶּם אֶת אֲשֶׁר הִבְטִיחַ אֲבִיכֶם, כִּי לֹא יִלָּחֵם עִם כָּל יְוָנִי, בִּלְתִּי אִם בְּשַׂר־הַצָּבָא לִיזִיאַשׂ לְבַדּוֹ."

וְהַיְלָדִים מָאֲסוּ בְּפִסְלָם וַיַּשְׁלִיכוּהוּ מֵעַל פְּנֵיהֶם, אַךְ כַּעֲבֹר יָמִים מִסְפָּר שָׁבוּ וַיִּקָּחוּהוּ וַיִּשְׁתַּעַשְׁעוּ בּוֹ.

וַיְהִי הַיּוֹם וְאִישׁ אֶחָד מִצְּבָא יְהוּדָה שָׁב אֶל בֵּיתוֹ, כִּי נִלְחֹם נִלְחַם בִּגְדוּד יְוָנִים וַיַּהֲרֹג שִׁבְעָה־עָשָׂר חַיָּלִים וּפְקִידָם בְּתוֹכָם; וְכַאֲשֶׁר הֵרִים אֶת חַרְבּוֹ עַל הַשְּׁמוֹנָה־עָשָׂר הִתִּיזוּ אֶת יָדוֹ הַיְמָנִית, וְלֹא שָׁב עוֹד לְהִלָּחֵם וַיָּשָׁב לְבֵיתוֹ. וֶאֱלִיאָב שָׁלַח בְּפִיו אֶת דְּבָרוֹ לְאִשְׁתּוֹ וּלְבָנָיו וַיְבַקְשֵׁהוּ לְנַחֲמָם וּלְדַבֵּר טוֹבוֹת עַל לִבָּם. וְשָׂרָה שָׂמְחָה מְאֹד לִקְרַאת הָאוֹרֵחַ וַתִּשְׁאָלֵהוּ עַל דְּבַר הַמִּלְחָמָה וַיְסַפֵּר הָאוֹרֵחַ אֶת הַגְּבוּרוֹת וְהַתַּחְבּוּלוֹת הַנִּפְלָאוֹת, אֲשֶׁר יַעֲשׂוּ גִבּוֹרֵי יְהוּדָה בְּכָל יוֹם: מִסְתַּתְּרִים הֵם בְּתוֹךְ מְעָרוֹת עֲמֻקּוֹת אֲשֶׁר בֵּין סְלָעִים גְּבֹהִים; וְכַעֲבֹר עֲלֵיהֶם גְּדוּד יְוָנִי יִתְנַפְּלוּ עָלָיו שְׁנַיִם שְׁלשָׁה יְהוּדִים וְיַכְרִיעוּם לָטֶבַח. וּבֵין כָּל הַתַּחְבּוּלוֹת אֲשֶׁר יַעֲשׂוּ גִּבּוֹרֵי יְהוּדָה סִפֵּר עוֹד תַּחְבּוּלָה אַחַת חֲדָשָׁה וְנִפְלָאָה: “יְהוּדָה הַמַּכַּבִּי עָשָׂה לוֹ חִצִּים שֶׁל זָהָב וָכֶסֶף, וּבְכָל עֵת כַּאֲשֶׁר יִשְׂתָּעֵר עָלָיו מַחֲנֵה יְוָנִים יִשְׁלַח חֵץ זָהָב בְּאֶחָד מֵאַנְשֵׁי הַמַּחֲנֶה. רוֹאִים הַיְוָנִים וּמִתְנַפְּלִים עַל אֲחִיהֶם הַנִּפְגָּע לְקָרְעוֹ לִגְזָרִים וּלְהוֹצִיא מִמֶּנּוּ אֶת הַזָּהָב. אָז יָגִיחַ עֲלֵיהֶם גִּבּוֹרֵנוּ יְהוּדָה הַמַּכַּבִּי וְיַכֵּם מַכַּת חֶרֶב וְהֶרֶג וְאָבְדָן”.

“אַךְ דְּאָגָה אַחַת מַעֲצִיבָה אֶת רוּחַ גִּבּוֹרֵנוּ הַגָּדוֹל – גָּמַר הָאוֹרֵחַ אֶת סִפּוּרוֹ – כִּי עוֹד מְעַט וְאָפְסוּ חִצֵּי הַזָּהָב, וְלֹא יִהְיֶה עוֹד בַּמֶּה לְהִלָּחֵם בָּאוֹיְבִים הַשּׁוֹאֲפִים לְזָהָב!”

וּזְבֻלוּן הַקָּטָן שָׁמַע אֶת דִּבְרֵי הָאוֹרֵחַ וַיַּחְשֹׁב מַחֲשָׁבוֹת רַבּוֹת. וַיְהִי בַּלַּיְלָה, וַיָּקָם וַיִּקַּח אֶת פִּסְלוֹ וַיְכַתֵּת אוֹתוֹ עַד עַד אֲשֶׁר דַּק, וַיְשִׂימֵהּו בַּכּוּר.

– מָה אַתָּה עוֹשֶׂה?! – קָרְאָה קְצִיעָה אֲחוֹתוֹ בְּפַחַד.

– חֵץ אֲנִי עוֹשֶׂה – עָנָה זְבֻלוּן – אַחֲרֵי ־כֵן אֲצַפֵּהוּ זָהָב וַהֲבֵאתִיו חֶרֶשׁ אֶל הַמַּחֲנֶה… הֲלֹא שָׁמַעַתְּ אֶת אֲשֶׁר סִפֵּר הָאוֹרֵחַ כִּי אָפְסּ שָׁם הַחִצִּים!

– וְאֵיכָכָה תֵּלֵךְ – שָׁאֲלָה קְצִיעָה – וְעָזַבְתָּ אֶת אִמֵּנוּ הַחוֹלָה?

זְבֻלוּן הוֹרִיד אֶת רֹאשׁוֹ לָאָרֶץ וַיִּדֹּם רְגָעִים מִסְפָּר.

– אֲבָל הֵן אָפְסוּ שָׁם הַחִצִּים, וַאֲנִי אָבִיא לָהֶם אֶת שֶׁלִּי, וְאוּלַי יַכְרִיעוּ בְּחִצִּי זֶה אֶת הַמַּחֲנֶה הָאַחֲרוֹן.

אָז הוֹרִידָה קְצִיעָה אֶת רֹאשָׁהּ וְלֹא עָנְתָה דָבָר. צַר הָיָה לָהּ לַקְּטַנָּה לְהַסְכִּים לְאָחִיהָ, דָּאֹג דָּאֲגָה לוֹ פֶּן יִקְרֶנּוּ אָסוֹן בַּמִּלְחָמָה; וְגַם פָּחֲדָה מְאֹד פֶּן יִוָּדַע לְאִמָּא הַטּוֹבָה, כִּי הָלַךְ זְבֻלוּן אֶל הַמַּחֲנֶה וְנֶעֶצְבָה אֶל לִבָּה וְגָבְרָה מַחֲלָתָהּ. אֲבָל בְּהַעֲלוֹתָהּ עַל לְבָבָהּ אֶת דִּבְרֵי אָחִיהָ הָאַחֲרוֹנִים, כִּי יָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁהַחֵץ, אֲשֶׁר יָבִיא לְגִבּוֹרֵי יְהוּדָה, יַכְרִיעַ אֶת הָאוֹיֵב, וְנֹושְׁעוּ כָּל יִשְׂרָאֵל, וְנוֹשְׁעָה יְרוּשָׁלַיִם, הָעִיר הַיָּפָה בֶּעָרִים, לֹא מָצְאָה עֹז בִּלְבָבָהּ לְהָנִיא אוֹתוֹ מִלֶּכֶת.

וּזְבֻלוּן עָמַד וְחִכָּה לַעֲצָתָהּ. קָשֶׁה הָיָה לוֹ לְהִפָּרֵד מֵאֲחוֹתוֹ הַטּוֹבָה וְלַעֲזֹב אֶת אִמּוֹ הָאֲהוּבָה הַחוֹלָה, וְאָבִיו הֲלֹא צִוָּהוּ לִשְׁמֹר אוֹתָהּ מִכָּל מִשְׁמָר וּלְהַרְחִיק מֵעָלֶיהָ כָּל צַעַר וְכָל דְּבַר עֶצֶב. אַךְ בְּזָכְרוֹ אֶת מַחֲנֵה הַגִּבּוֹרִים הַנִּלְחָמִים עַל חֹפֶשׁ עַמָּם וְאַרְצָם, וּבַעֲלוֹת עַל לְבָבוֹ כִּי חִצּוֹ יוּכַל לְהָבִיא תְשׁוּעָה לְעַמּוֹ, גָּבְרָה תְשׁוּקָתוֹ לָלֶכֶת וַיֹּאמֶר בְּלִבּוֹ: “הֲלֹא רַבִּים הֵם גַּם הַנְּעָרִים הַגִּבּוֹרִים, הַנִּלְחָמִים מִלְחֶמֶת עַמָּם וֵאלֹהֵיהֶם בְּאוֹיְבֵיהֶם הַיְּוָנִים, וְרַבּוֹת הֵן גַּם הָאִּמּוֹת הַחוֹלוֹת בְּיִשְׂרָאֵל וַעֲזוּבוֹת הֵן מִבְּנֵיהֶן בְּעֵת רָעָה כָּזֹאת – וַאֲנִי עוֹמֵד וּמַחֲשֶׁה!”

וְלֹא יָדַע זְבֻלוּן מַה לַּעֲשׂוֹת. וַיְחַכֶּה לַעֲצַת אֲחוֹתוֹ הַקְּטַנָּה; יָדוֹעַ יָדַע כִּי הִיא נַעֲרָה טוֹבָה מְאֹד, עוֹשָה טוֹב וַחֲפֵצָה תָמִיד בְּטוֹב: “הִיא לֹא הִסְכִּימָה עוֹד לְעוֹלָם לְדָבָר רַע! וְהָיָה אִם תִּיעָצֵנִי לָלֶכֶת, אוֹת הוּא כִּי אַךְ טוֹב הוּא הַדָּבָר, אֲשֶׁר עָלָה עַל לְבָבִי לַעֲשׂוֹת”.

רָאָה זְבֻלוּן כִּי קְצִיעָה שְׁקוּעָה בְּמַחְשְׁבוֹתֶיהָ וְלֹא תַעֲנֵהוּ דָבָר, וַיְחַבְּקֶנָּה בִּזְרוֹעוֹתָיו וַיִּשָּׁקֶנָּה עַל לְחָיֶיהָ הַקְּטַנּוֹת וְהָרַכּוֹת, וַיִּתְחַנֵּן אֵלֶיהָ בִּדְמָעוֹת:“אִמְרִי נָא לִי, קְצִיעָה טוֹבָה, הַאֵלֵךְ? אִמְרִי לִי כִּי אֵלֵכָה!”

קְצִיעָה חִכְּתָה רְגָעִים מִסְפָּר, פִּתְאֹם נִשְׁמְטָה מִבֵּין זְרוֹעוֹתָיו, וַתָּנָס מַהֵר אֶל חֶדְרָהּ; כַּעֲבֹר רֶגַע שָׁבָה מִשָּׁם וּבְיָדֶיהָ שְׁנִי צְמִידֵי־זָהָב, אֲשֶׁר נָתַן לָהּ אָבִיהָ לְיוֹם הוּלַדְתָּהּ.

–הֵא לְךָ, זְבֻלוּן, וְעָשִׂיתָ מֵאֵלֶה חִצֵּי זָהָב כַּמָּה שֶׁתּוּכַל! וְאִם מְעַט לְךָ, הֵא לְךָ גַּם טַבַּעְתִּי וַעֲגִילֵי אָזְנַי!

זְבֻלוּן שָׂמַח מְאֹד עַל דִּבְרֵי אֲחוֹתוֹ, וְגַם עַל הַזָּהָב אֲשֶׁר נָתְנָה בְּידֹו. “הֶאָח!” – קָרָא בְּשִׂמְחָה – עַתָּה לֹא אֲרַמֶּה עוֹד אֶת הָאוֹיֵב, זָהָב טָהוֹר אֶשְׁלַח בִּלְבָבוֹ וְלֹא עוֹפֶרֶת מְצֻפָּה זָהָב!

וּבַלַּיְלָה הַהוּא עָמְדָה קְצִיעָה עַל יַד מִטַּת אִמָּהּ הַחוֹלָה וַתְּחַכֶּה לְמוֹצָא פִּיהָ, אוּלַי תִצְמָא לְמַיִם, אוֹ אוּלַי יִהְיֶה קַר לָהּ בַּלַּיְלָה, וְכִסְּתָה אוֹתָהּ בִּשְׂמִיכָה חַמָּה. זְבֻלוּן הָיָה עוֹשֶׂה תָּמִיד אֶת הָעֲבוֹדָה הַזֹּאת, אַךְ הַלַּיְלָה עָמַד לִפְנֵי הַכּוּר וַיַּעַשׂ אֶת הַחִצִּים.

וְהָאוֹרֵחַ לָן בַּלַּיְלָה הַהוּא בְּבֵית אֱלִיאָב, וּלְאוֹר בֹּקֶר קָם וַיְבָרֶךְ אֶת בֵּית מֵיטִיבָיו וַיֵּצֵא וַיֵּלֶךְ לְדַרְכּוֹ. וּזְבֻלוּן רָץ אַחֲרָיו וַיַּשִּׂיגֵהוּ וַיִּתְחַנֵּן אֵלָיו לֵאמֹר: “אָנָּא, אִישׁ טוֹב! אִמִּי בִּקְּשָׁה מֵאִתְּךָ לִמְסֹר לִי אֶת סִמָּנֵי הַדֶּרֶךְ הַמּוֹבִילָה אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר צְבָא גִבּוֹרֵינוּ חוֹנִים שָׁם, כִּי חֲפֵצָה הִיא לִשְׁלֹחַ דְּבָרִים אֶל אָבִי בְּיַד אִישׁ מוּדָע לָנוּ, הַיּוֹצֵא מָחָר לְהִסָּפֵחַ עַל הַצָּבָא.”

וְהָאִישׁ מָסַר אֶת סִמָּנֵי הַדֶּרֶךְ לַנַּעַר, וְהַזְהֵר הִזְהִיר אוֹתוֹ לֵאמֹר לָאִישׁ הַיּוֹצֵא לַצָּבָא, כִּי יִשָּׁמֵר מִפְּנֵי הַמְּרַגְּלִים הַיְּוָנִים הָאוֹרְבִים בַּיְּעָרוֹת וּבֵין סַלְעֵי הֶהָרִים. זְבֻלוּן שָׂמַח מְאֹד, כַּאֲשֶׁר נוֹדַע לוֹ כִּי לֹא רָחוֹק הַמַּחֲנֶה מִכְּפָרָם. וַיָּשָׁב אֶל בֵּיתוֹ וַיִּקַּח אֶת קַשְׁתּוֹ הַקְּטַנָּה, וַיֶּאֱסֹף אֶת חִצָּיו, שְׁלשָׁה בְּמִסְפָּר, מִלְּבַד חֵץ הָעוֹפֶרֶת, אֲשֶׁר עָשָׂה מִפִּסְלוֹ, וַיֵּצֵא וַיֵלֶךְ לְדַרְכּוֹ.

וַיְהִי בְּעָבְרוֹ בַּעֲבִי יַעַר גָּדוֹל, וְהִנֵּה מִבֵּין עֳפָאֵי אַחַד הָעֵצִים הִבְרִיקוּ נֶגְדּוֹ כִּשְׁתֵּי עֵינַיִם; וַיִּפֶן כֹּה וָכֹה וְהִנֵּה – הַס מִסָּבִיב, אֵין קוֹל וְאֵין קֶשֶׁב. וַיָּבֶן הַנַּעַר כִּי לֹא עֵינֵי חַיָּה רָעָה רָאָה הַפַּעַם. “אֵלֶּה הֵן עֵינֵי יְוָנִי מְרַגֵּל הַמִּסְתַּתֵּר פֹּה וְשׁוֹמֵר אֶת עֲקֵבַי” – אָמַר זְבֻלוּן בְּלִבּוֹ, וַיַּעֲמֹד עַל מְקוֹמוֹ כִּי יָרֵא לָלֶכֶת הָלְאָה, פֶּן יִוָּדַע עַל יָדוֹ לַיְּוָנִים מְקוֹם צְבָא יְהוּדָה. אַךְ כַּעֲבֹר רֶגַע אִמֵּץ הַנַּעַר אֶת לְבָבוֹ, וַיָּסֹב אֵת הָעֵץ, אֲשֶׁר יָשַׁב עָלָיו הַמְרַגֵּל. וַיְהִי כַּאֲשֶׁר רָאָהוּ נֶחְבָּא בֵּין הָעֲנָפִים, דָּרַךְ אֶת קַשְׁתּוֹ וַיִּשְׁלַח חֵץ זָהָב אֶל לִבּוֹ. הַמְרַגֵּל נָפַל לָאָרֶץ מֵת וּמִתְגּוֹלֵל בְּדָמוֹ. – נִצַּלְתִּי! – קָרָא זְבֻלוּן בַּעֲלִיצוּת־נֶפֶשׁ וַיֵּלֶךְ לְדַרְכּוֹ, וַיּוֹצֵא אֶת חֵץ הָעוֹפֶרֶת מֵאַשְׁפָּתוֹ, וַיַּחֲרֹת עַל אֶחָד מֵעֲבָרָיו אוֹת נ', לֵאמֹר: “נֵס עָשָׂה לִי אֱלֹהִים”.

וּזְבֻלוּן הָלַךְ הָלְאָה וַיָּבוֹא בֵּין הֶהָרִים, וַיְטַפֵּס עַל צוּקֵי הַסְּלָעִים וַיִּקְפֹּץ מִצּוּק לְצוּק וּמִסֶּלַע לְסֶלַע, כְּכָל אֲשֶׁר אָמַר לוֹ הָאִישׁ; וּפִתְאֹם הוּא שׁוֹמֵעַ מֵאֲחוֹרָיו קוֹל צְעָדִים, וְלֹא הֵסֵב זְבֻלוּן אֶת פָּנָיו כְּרֶגַע, כִּי אָמַר בִּלְבָבוֹ: “אָכִין לִי בָּרִאשׁוֹנָה חֵץ וָקֶשֶׁת, וְאָז אָסֵב פָּנַי, וְאִם אֶרְאֶה כִּי אִישׁ יְוָנִי הוּא, וְיָדַעְתִּי כִּי מְרַגֵּל הוּא הָאִישׁ וְשׁוֹמֵר אֶת עֲקֵבַי, לָדַעַת אֶת הַדֶּרֶךְ לִמְקוֹם מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל, וְיָרִיתִי בּוֹ.”

וְאָמְנָם מְרַגֵּל הָיָה הָאִישׁ הַהוֹלֵךְ אַחֲרָיו וּכְרֶגַע פָּגַע בּוֹ חֵץ־זָהָב וַיִּפֹּל מֵת אַרְצָה.

וּזְבֻלוּן כָּרַע עַל בִּרְכָּיו וַיּוֹדֶה לֵאלֹהִים עַל הַחֶסֶד אֲשֶׁר עָשָׂה עִם עַמּוֹ, וְלֹא נוֹדַע לָאוֹיֵב מְקוֹם מַחֲנֵה גִבּוֹרֵי יְהוּדָה. וַיּוֹצֵא אֶת חֵץ הָעוֹפֶרֶת וַיַּחֲרֹת עַל עֶבְרוֹ הַשֵּׁנִי אוֹת ג', לֵאמֹר: “גָּדוֹל הַנֵּס הָאַחֲרוֹן מִן הָרִאשׁוֹן”; כִּי קָרֹוב הָיָה הַמָּקוֹם לִמְקוֹם מַחֲנֵה הַגִּבּוֹרִים, וְלוּ הָלַךְ הַמְרַגֵּל אַחֲרָיו עוֹד עֲשָׂרָה צְעָדִים מֵעַל לְשֵׁן הַסֶּלַע הַנִּשְׁקָף מִנֶּגֶד – וּכְבָר הָיָה בָּא אֶל הַמַּחֲנֶה! זְבֻלוּן הָלַךְ הָלְאָה, וַיָּבוֹא עַד שֵׁן הַסֶּלַע, וַיְטַפֵּס עָלָיו וַיֵּרֶד מֵעֶבְרוֹ הַשֵּׁנִי וַיָּבוֹא אֶל הַמַּחֲנֶה.

וּבָעֵת הַהִיא יָשַׁב יְהוּדָה הַמַּכַּבִּי וַיִּוָּעֵץ עִם אַנְשֵׁי חֵילוֹ עַל דְּבַר הַמִּלְחָמָה. הֵם יָדְעוּ כִּי מֵעֵבֶר לָהָר עוֹבֵר מַחֲנֶה גָדוֹל שֶׁל יְוָנִים, וְלִיזִיאַשׂ בְּרֹאשָׁם. יְהוּדָה חִוָּה דַעְתּוֹ, כִּי הַמִּלְחָמָה הַזֹּאת צְרִיכָה לִהְיוֹת הָאַחֲרוֹנָה, כִּי אִם יְנַצְּחוּ הַפַּעַם אֶת הָאוֹיֵב וְנוֹשַׁע יִשְׂרָאֵל תְּשׁוּעַת עוֹלָמִים, וְכֵן אָמְרוּ גַם אַנְשֵׁי הַצָּבָא, וְרַבִּים מֵהֶם הִבְטִיחוּ לְהָבִיא אֶת רֹאשׁ לִיזִיאַשׂ. “אַךְ, אֲהָהּ! – אֵין חִצִּים בַּמַּחֲנֶה!” אָמְנָם בַּפַּעַם הַזֹּאת אָמְרוּ הַגִּבּוֹרִים, כִּי לֹא יִלָּחֲמוּ בְּחִצִּים וָקֶשֶׁת: חִצִּים וָקֶשֶׁת טוֹבִים רַק לַנִּלְחָמִים מֵרָחוֹק, וְהֵם נְכוֹנִים הַפַּעַם לְהִתְנַפֵּל עַל מַחֲנֵה הָאוֹיֵב וּלְהִלָּחֵם בַּחֲרָבוֹת וּבַחֲנִיתוֹת וּבְכָל הַבָּא לְיָדָם, אַךְ לְהַגִּיעַ עַד לִיזִיאַשׂ וְלִמְלֹק אֶת רֹאשׁוֹ מֵעָלָיו – אֲבָל חֵץ אֶחָד, לְפָחוֹת, הָיָה דָרוּשׁ לָהֶם, חֵץ זָהָב, לְשָׁלְחוֹ בֵּין הָאוֹיְבִים וְלַהֲרֹס בּוֹ אֶת הַסֵּדֶר מֵאֵיזֶה צַד. אַךְ גַּם חֵץ אֶחָד אַיִן.

בָּרֶגַע הַזֶּה בָּא זְבֻלוּן הַנַּעַר וְהוֹדִיעַ שֶׁהֵבִיא עִמּוֹ חֵץ זָהָב אֶחָד. יְהוּדָה הַמַּכַּבִּי קִבֵּל אֶת הַחֵץ מִידֵי הַנַּעַר בְּשִׂמְחָה רַבָּה, וְעַד מְהֵרָה יָצְאוּ לְמִלְחָמָה עַל הָאוֹיֵב – וְהִצְלִיחוּ. כִּי אַךְ שָׁלֹחַ שָׁלַח יְהוּדָה אֶת הַחֵץ – עוֹדֶנּוּ מְעוֹפֵף בָּאֲוִיר וְשׁוֹרֵק שְׁרִיקָה מְבַשֶׂרֶת מָוֶת לָאוֹיֵב – וְחַיָּלֵי יָוָן לֹא פָּחֲדוּ מִן הַמָּוֶת וַיִּנָּתְקוּ מִמְּקוֹמָם כְּעֶשְׂרִים אִישׁ וַיָּרוּצוּ לַחֲטֹף אֶת חֵץ הַזָּהָב מִן הָאֲוִיר. פֶּרֶץ לֹא רָחָב נִגְלָה בַּשּׁוּרָה הַחִיצוֹנָה שֶׁל צְבָא הַיְּוָנִים, וְהַפֶּרֶץ הָיָה מִמּוּל מְקוֹם לִיזִיאַשׂ שַׂר הַצָּבָא.

וַעֲשָׂרָה גִּבּוֹרִים מִצְּבָא יְהוּדָה, וֶאֱלִיאָב בְּרֹאשָׁם, הִתְנַפְּלוּ עַל הָאוֹיֵב, וַיַּבְקִיעוּ לָהֶם דֶּרֶךְ בְּתוֹךְ הַמַּחֲנֶה. וְיֶתֶר הַגִּבּוֹרִים וִיהוּדָה בְּרֹאשָׁם הִשְׂתָּעֲרוּ עַל הַמַּחֲנֶה מִסָּבִיב בִּגְבוּרָה נִפְלָאָה, אֲשֶׁר לֹא נִרְאֲתָה כָּמוֹהָ בְּכָל הַמִּלְחָמוֹת. עָבְרוּ שָׁעוֹת אֲחָדוֹת וְכָל חֵיל הַיְּוָנִים הָרַב וְהֶעָצוּם נָפוֹץ לְכָל רוּחַ. הַגִּבּוֹרִים שָׁבוּ אֶל הַמַּחֲנֶה בִּתְרוּעַת נִצָּחוֹן, וֶאֱלִיאָב נָשָׂא אֶת רֹאשׁ לִיזִיאַשׂ בְּיָדוֹ.

אָז שָׁב יְהוּדָה הַמַּכַּבִּי וְאֶחָיו יְרוּשָׁלַיְמָה לְטַהֵר אֶת הָעִיר וְאֶת הַמִּקְדָּשׁ, וְאַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה שָׁבוּ אֶל עָרֵיהֶם בְּשִׂמְחָה וּבְשִׁירִים וּבְתוֹדָה לֵאלֹהִים עַל אֲשֶׁר מָסַר אֶת הָאוֹיֵב הֶעָצוּם וְהַנּוֹרָא בְּיַד הַגִּבּוֹרִים הַמְּעַטִּים.

וֶאֱלִיאָב שָׁב עִם זְבֻלוּן בְּנוֹ אֶל בֵּיתוֹ וַיֵּצְאוּ לִקְרָאתוֹ כָּל אַנְשֵׁי הַכְּפָר בְּהַלֵּל וְרִנָּה. וְגַם שָׂרָה קָמָה מִמִּטָּתָהּ בְּרִיאָה, וַתָּשָׂשׂ מְאֹד עַל בַּעְלָהּ וְעַל בְּנָהּ אֲשֶׁר דָּאֲגָה לוֹ וְלֹא יָדְעָה לְאָן נֶעְלַם פִּתְאֹם.

וְשֵׁם זְבֻלוּן יָצָא לִתְהִלָּה בְּכָל אֶרֶץ יְהוּדָה; כָּל נַעֲרֵי יִשְׂרָאֵל הִתְבָּרְכוּ בַּגִּבּוֹר הַקָּטָן, שֶׁחֵרַף נַפְשׁוֹ לָמוּת בְּעַד עַמּוֹ, וּבְחִצּוֹ, חֵץ הַתְּשׁוּעָה, הִצִּיל אֶת עַמּוֹ וְאַרְצוֹ מִיַּד אוֹיֵב. עַל כֵּן יַעֲשׂוּ לָהֶם יַלְדֵי יִשְׂרָאֵל בְּחַג הַחֲנֻכָּה גַלְגְּלוֹנִים שֶׁל עוֹפֶרֶת, וְעַל אַרְבַּעַת עֶבְרֵיהֶם חָרוּת: “נ” “ג” “ה” “ש”, לֵאֹמר: “נֵס גָּדוֹל הָיָה שָׁם”. לְזֵכֶר חֵץ הַתְּשׁוּעָה אֲשֶׁר עָשָׂה זְבֻלוּן לְעַמּוֹ אֲשֶׁר אָהַב.

---

נֵס חֲנֻכָּה

מאת

יהודה שטיינברג

יַלְדֵי שְׁלֹמֹה הַחֶבְרוֹנִי עָמְדוּ צְפוּפִים בַּלַּיְלָה הָרִאשׁוֹן שֶׁל חֲנֻכָּה וְחִכּוּ לְאַבָּא, עַד שֶׁיִּגְמֹר אֶת מִזְמוֹרָיו עַל הַנֵּר, וְיִפְנֶה אֲלֵיהֶם לָתֵת לְכָל אֶחָד אֶת “דְּמֵי חֲנֻכָּה”, כַּאֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ.

יוֹתֵר מִכֻּלָּם קָצְרָה רוּחוֹ שֶׁל דָּוִד הַקָּטָן, נַעַר בֶּן תֵּשַׁע, וְהוּא הָיָה הַצָּעִיר בְּאֶחָיו וְהַשּׁוֹבָב בְּכָל נַעֲרֵי הָעִיר. נִדְמָה לוֹ, שֶׁמִּזְמוֹרִים אֵלּוּ, שֶׁאַבָּא מְזַמֵּר הֵם אֲרֻכִּים־אֲרֻכִּים לְאֵין קֵץ, וְאֵין בָּהֶם שׁוּם נֹעַם. יוֹשֵׁב הוּא וְקָם, קָם וְיוֹשֵׁב, וּמַחֲלִיף אֶת מְקוֹמוֹ לִרְגָעִים – וּמִתּוֹךְ קֹצֶר־רוּחַ הוּא בָּא לְפִי שָׁעָה בְּשִׂיחָה עִם אֶחָיו: חָפֵץ הוּא לְשַׁעֵר מֵרֹאשׁ, כַּמָּה יִתֵּן אַבָּא לְכָל אֶחָד מֵהֶם.

– הֲיוֹדֵעַ עֲתִידוֹת אֲנִי? – עוֹנֵהוּ בְּהַקְפָּדָה זְבֻלוּן הַבְּכוֹר, נַעַר בֶּן שְׁתֵּים־עֶשְׂרֵה – מְשַׁעֵר אֲנִי שֶׁיִּתֵּן עֶשֶׂר עֶשֶׂר אֲגוֹרוֹת.

– וְאוּלַי יִתֵּן עֶשְׂרִים עֶשְׂרִים – מְשַׁעֵר נַפְתָּלִי – מֵאַין אַתָּה יוֹדֵעַ שֶׁלֹּא יִתֵּן עֶשְׂרִים?

– רוֹאֶה אֲנִי אֶת דְּבַרֶיךָ יוֹתֵר מִדִּבְרֵי זְבֻלוּן – מִתְעָרֵב שְׁמוּאֵל בַּשִּׂיחָה – אַבָּא יִתֵּן בְּוַדַּאי עֶשְׂרִים לְכָל אֶחָד מֵאִתָּנוּ.

– אִם יִתֵּן לָכֶם עֶשְׂרִים – קוֹרֵא דָוִד הַקָּטָן – אָז יִתֵּן לִי שִׁשִּׁים.

– מַדּוּעַ? – תְּמֵהִים הָאַחִים.

– הֲלֹא כָּךְ הוּא הַחֶשְׁבּוֹן – עוֹנֶה דָוִד בִּתְמִימוּת – כַּמָּה אַחִים אַתֶּם לִי? – שְׁלשָׁה! עֶשְׂרִים לְגֻלְגֹּלֶת, הֲרֵי שִׁשִּׁים לָכֶם! וּבַמֶּה גָרוּעַ אֲנִי מִכֶּם, שֶׁיִּתֵּן לִי אַבָּא פָּחוֹת?

הַנְּעָרִים צָחֲקוּ בְּלַחַשׁ, שֶׁלֹּא יְבַלְבְּלוּ אֶת אֲבִיהֶם הָעוֹמֵד וּמְזַמֵר עַל הַנֵּרוֹת, וְהִתְחִילוּ לְהָבִין אֶת הַשּׁוֹבָב הַתָּמִים וּלְהוֹכִיחַ לוֹ שֶׁחֶשְׁבּוֹנוֹ אֵינֹו נָכוֹן; אֲבָל דָּוִד הַקָּטָן עוֹמֵד עַל דַּעְתּוֹ, וְכָל טַעֲנוֹת אֶחָיו אֵינָן מְזִיזוֹת אוֹתוֹ מִמֶּנָּה. אוֹהֵב הַקָּטָן אֶת כָּל אֶחָיו יַחַד וּבְשָׁוֶה; אֵין אֶחָד מֵהֶם גָּרוּעַ אוֹ יָפֶה בְּעֵינָיו מֵחֲבֵרָיו עַד שֶׁכֻּלָּם הֵם בְּעֵינָיו כְּנֶפֶשׁ אַחַת טוֹבָה וַאֲהוּבָה. יוֹדֵעַ הוּא, שֶׁבְּבֵית אָבִיו יֶשְׁנוֹ הוּא וְאֶחָיו; וְאִם לְאֶחָיו יִנָּתֵן שִׁשִּׁים, מַדּוּעַ זֶה בֶּאֱמֶת יִגָּרַע חֶלְקוֹ הוּא?

בֵּין כָּךְ גָּמַר אַבָּא אֶת מִזְמוֹרָיו, וּפָנָה אֶל הַיְלָדִים.

דְּמֵי חֲנֻכָּה חֲפֵצִים אַתֶּם, בָּנִים?

הַנְּעָרִים הוֹרִידוּ עֵינֵיהֶם לָאָרֶץ וְשָׁתְקוּ

רַק דָּוִד הַקָּטָן נָשָׂא עֵינָיו אֶל אָבִיו וְקָרָא: – חֲפֵצִים אָנוּ כֻּלָּנוּ! אֲנִי חָפֵץ, זְבֻלוּן חָפֵץ, נַפְתָּלִי וּשְׁמוּאֵל – כֻּלָּנוּ חֲפֵצִים דְּמֵי חֲנֻכָּה.

– רֹאשׁ הַמְדַבְּרִים אַתָּה לִי – קָרָא עָלָיו אָבִיו בִּצְחוֹק עָצוּר – טוֹב הַדָּבָר; הִנֵּה הֲכִינוֹתִי לָכֶם אַרְבַע חֲפִיסוֹת. בְּכָל חֲפִיסָה כְּרוּכָה מַטְבֵּעַ אַחַת. בְּגוֹרָל תִּזְכּוּ אִישׁ בְּחֶלְקוֹ. גְּשׁוּ וּקְחוּ!

חֲלֻקָּה זוֹ לֹא טוֹבָה הָיְתָה בְּעֵינֵי “רֹאשׁ הַמְדַבְּרִים” הַקָּטָן. חָפֵץ הָיָה לְהַסְכִּים לְכָךְ, וּבִלְבַד שֶׁיִּמְסֹר לוֹ אַבָּא סִמָּן, בְּאֵיזוֹ חֲפִיסָה כְּרוּכָה הַמַּטְבֵּעַ הַגְּדוֹלָה בְּיוֹתֵר; אֲבָל עַתָּה הֲלֹא יֵשׁ לַחֲשׁשׁ שֶׁמָּא יִקַּח אֶת הַמַּטְבֵּעַ הַקְּטַנָּה בְּיוֹתֵר, וְאֵיךְ יָכוֹל הוּא לְהַסְכִּים לַחֲלֻקָּה כָּזוֹ?

אֲבָל אַבָּא בְּאַחַת – בְּגוֹרָל תִּזְכּוּ בְּחֶלְקֵיכֶם!

דָּוִד הִשְׁתַּקַּע בְּמַחֲשָׁבוֹת, אֵיךְ לָצֵאת מִן הַמֵּצַר; לַסּוֹף קָם וְהוֹדִיעַ, שֶׁהוּא נָכוֹן לָקַחַת אֶת הַמַּטְבֵּעַ הַקְּטַנָּה בְּיוֹתֵר. וְרַק תְּנַאי אֶחָד הוּא מַתְנֶה, שֶׁלֹּא יְשַׂחֲקוּ אֶחָיו עִם נְעָרִים אֲחֵרִים רַק עִמּוֹ.

שַׂחֲקָן חָרוּץ הוּא דָוִד הַקָּטָן; מַאֲמִין הוּא בְּעַצְמוֹ, שֶׁהוּא יִזְכֶּה בְּכָל כֶּסֶף אֶחָיו.

הַחֲפִיסוֹת נִפְתְּחוּ, וְנִגְלָה הַדָּבָר, שֶׁבְּכָל אַחַת מֵהֶן הָיָה סְכוּם שָׁוֶה – לֹא פָּחוֹת וְלֹא יוֹתֵר מִן הַשְּׁאָר. אֲבָל דָּוִד דּוֹרֵשׁ מֵאֶחָיו, שֶׁיְּקַיְּמוּ אֶת הַתְּנַאי, וְיֵשְׁבוּ לְשַׂחֵק.

דָּוִד “רֹאשׁ הַמְדַבְּרִים” לָקַח אֶת הַסְּבִיבוֹן בֵּין אֶצְבְּעוֹתָיו, קָם עַל רַגְלָיו, וְהִפְרִיחַ אוֹתוֹ עַל הַשֻּלְחָן.

זְרְרְרְר… סוֹבֵב הוֹלֵךְ הַסְּבִיבוֹן… מְאַחֵר הוּא לִנְפֹּל. אֵינוֹ חָפֵץ לָדַעַת שֶׁנְּפִילָתוֹ כָּל־כָּךְ נְחוּצָה לַמְשַׂחֲקִים.

– נוּן.

– לֹא, גִּימֶל!

רַק גִּימֶלִים עוֹלוֹת בְּחֶלְקוֹ שֶׁל דָּוִד; יָרֵא הוּא מִפְּנֵי הַשִּׁין, כִּי בַּשִּׁין אֵינוֹ יָכוֹל לְהָטִיל סָפֵק; אֲבָל בְּשָׁעָה שֶׁנּוֹפֶלֶת נוּן, הוּא מִתְעַקֵּשׁ וְאוֹמֵר שֶׁזּוֹהִי גִימֶל וּרְאָיָה לַדָּבָר הוּא מֵבִיא שֶׁגַּם בַּסִּדּוּר יֵשׁ לִפְעָמִים גִּימֶלִים כָּאֵלֶּה, הָדּוֹמוֹת לְנוּן.

וּמִתְקוֹטְטִים הַנְּעָרִים בְּלַחַשׁ; וְדָוִד מִתְעַקֵּשׁ וְעוֹמֵד עַל דַּעְתּוֹ. אֵין הָאַחִים חֲפֵצִים לְהָקִים שָׁאוֹן בַּבַּיִת, וְנִכְנָעִים מִפְּנֵי רְצוֹנוֹ הַגָּדוֹל שֶׁל אֲחִיהֶם הַקָּטָן; וְהוּא הוֹלֵךְ וְזוֹכֶה.

חָפֵץ אַבָּא לְנַסּוֹת אֶת הַקָּטָן, אִם כֹּה גָבְרָה בּוֹ תַאֲוַת הַמָּמוֹן וְאָמַר:

– דָּוִד! אֲנִי נוֹתֵן לְךָ סְכוּם הַכֶּסֶף, שֶׁאַתָּה יָכוֹל לִזְכּוֹת מֵאַחֶיָך, אַךְ בִּתְנַאי שֶׁתֶּחְדַּל לְשַׂחֵק.

אֲבָל לֹא! – חָפֵץ דָּוִד לִזְכּוֹת בְּמִשְׂחָק. אֵין לַכֶּסֶף כָּל עֵרֶךְ בְּעֵינָיו, אֶלָּא זֶה שֶׁיְּכוֹלִים לְשַׂחֵק בּוֹ וְלִזְכּוֹת. הָעִקָּר – לִזְכּוֹת.

וּמְשַׂחֲקִים הַנְּעָרִים וּמְשַׂחֲקִים; וּמַחְלִיפִים מִשְׂחָק בְּמִשְׂחָק. זֶה מַפְסִיד, זֶה זוֹכֶה; אַךְ הִנֵּה הִגִּיעַ הַמִּשְׂחָק לִמְרוֹם קִצּוֹ: קֹמֶץ הָגוּן שֶׁל פְּרוּטוֹת מֻנָּח עַל הַשֻּׁלְחָן. דָּוִד מַעֲמִיד אֶת הַסְּבִיבוֹן, לוֹחֵשׁ עָלָיו: גִּימֶל אוֹ הֵא, וְיוֹתֵר טוֹב – גִּימֶל.

הוּא מַפְרִיחַ אֶת הַסְּבִיבוֹן בַּחֲרִיצוּת רַבָּה. הַסְּבִיבוֹן הִסְתּוֹבֵב בִּמְרוּצָה, עַד שֶׁלֹּא נִרְאֲתָה צוּרָתוֹ. דּוֹמֶה הָיָה, שֶׁאֵיזוֹ צִפֹּרֶת־כְּרָמִים מְעוֹפֶפֶת, רוֹקֶדֶת, מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַשֻּׁלְחָן.

לֵב דָּוִד דּוֹפֵק בּוֹ: אִם יִפֹּל הַפַּעַם “גִּימֶל”, יִזְכֶּה בִּסְכוּם גָּדוֹל בְּבַת אַחַת; וְזֶהוּ הַמַּחֲזוֹר הָאַחֲרוֹן, אַף פְּרוּטָה לֹא נִשְׁאֲרָה עוֹד לְאֶחָיו.

…זְז…זְזְז…יָחוּג יָנוּעַ הַסְּבִיבוֹן, יְגַלֶּה סוֹדוֹת בְּשָׂפָה שֶׁאֵינָהּ מוּבֶנֶת לַמְשַׂחֲקִים, הוֹלֵךְ וְנוֹטֶה הֵנָּה וָהֵנָּה…וְכָל מַה שֶׁהוּא מִתְקָרֵב לִנְפִילָתוֹ, הוּא מְגַלֶּה יוֹתֵר אֶת צוּרָתוֹ; אָמְנָם הוּא מִתְעַקֵּשׁ בָּרְגָעִים הָאַחֲרוֹנִים, קָשֶׁה לוֹ לִנְפֹּל בִּשְׁבִיל תּוֹעֶלֶת אֲחֵרִים. אֲבָל כְּבָר נִגְזַר עָלָיו מִשֵּׁשֶּׁת יְמֵי בְּרֵאשִׁית שֶׁיִּפֹּל.

לַסּוֹף הֵבִין הַסְּבִיבוֹן, שֶׁטּוֹב־טוֹב לוֹ לִשְׁכַּב פְּרַקְדָּן, מִלָּרוּץ עַל רֶגֶל אַחַת וְסָבוֹב עַל חֹד צַר – וַיִּשְׁכַּב.

כָּל הַיָּדַיִם מִהֲרוּ אֶל הַנּוֹפֵל. חֲפֵצִים הָיוּ כֻּלָּם לִרְאוֹת אֶת הַסּוֹד שֶׁנִּתְגַּלָּה: אֶת “הָאוֹת” שֶׁנָּפְלָה לְטוֹבַת אֶחָד מֵהֶם; וְכָךְ הִתְהַפֵּךְ הַסְּבִיבוֹן בִּידֵיהֶם, וְלֹא נוֹדְעָה הָאוֹת.

אָז קָמָה מְרִיבָה; הָאַחִים דָּרְשׁוּ, כִּי דָוִד יַחֲזֹר עַל מַהֲלָכוֹ; אֲבָל דָּוִד טָעַן: וּמֵאַיִן אַתֶּם יוֹדְעִים, שֶׁלֹּא נָפְלָה לִי גִּימֶל? וְהִנֵּה הַכֶּסֶף כְּבָר בְּיָדִי!

חָפֵץ הָיָה אַבָּא לְהַשְׁקִיט אֶת הָרִיב וַיִּקְרָא: – מִתְקוֹטְטִים אַתֶּם, בָּנִים, עַל דְּמֵי חֲנֻכָּה, אֲבָל הַיְדַעְתֶּם מַהוּ חֲנֻכָּה?

– אֲנִי יוֹדֵעַ, אֲנִי יוֹדֵעַ – קָרָא דָוִד

– אֱמֹר, אִם יוֹדֵעַ אַתָּה.

– בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי שֶׁל חֲנֻכָּה… עָשִׂינוּ… בַּנְק עִבְרִי לִקְנוֹת אֶת אֶרֶץ ־יִשְׂרָאֵל.

צָחַק שְׁלֹמֹה, צָחֲקוּ הַנְּעָרִים; וְדָוִד הִבִּיט עֲלֵיהֶם מִשְׁתָּאֶה וְכוֹעֵס:

“מַה הֵם צוֹחֲקִים? הַאִם לֹא כָּךְ הוּא הַדָּבָר?!”

– כֵּן הוּא הַדָּבָר – מְבָאֵר לוֹ אָבִיו – בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי שֶׁל חֲנֻכָּה, אֲבָל הֵן שְׁמוֹנָה יָמִים לְחַג הַחֲנֻכָּה! מָה הֵם שְׁמוֹנַת הַיָּמִים? לָמָּה סְבִיבוֹן זֶה? וּמָה הֵן הָאוֹתִיּוֹת גִּימֶל וְהֵא, שֶׁאַתָּה זוֹכֶה בָּהֶן וְנוּן וְשִׁין הַמְּבִיאוֹת לְךָ הֶפְסֵד – יוֹדֵעַ אַתָּה כָּל זֹאת? אִם אֵינְךָ יוֹדֵעַ, בּוֹא וַאֲסַפֵּר לְךָ.

כַּאֲשֶׁר שָׁמַע דָּוִד “סִפּוּר”, שָׁקְעָה הִתְלַהֲבוּתוֹ לַמִּשְׂחָק. הִנִּיחַ אֶת הַכֶּסֶף מִיָּדוֹ, וְהֵרִים אֶת עֵינָיו הַנּוֹצְצוֹת אֶל אָבִיו. אוֹהֵב הָיָה מְאֹד לִשְׁמֹעַ סִפּוּרִים.

הַנְּעָרִים שָׁקְטוּ וְיָשְׁבוּ סָבִיב לַשֻּׁלְחָן; הֵם כְּבָר יָדְעוּ הַרְבֵּה סִפּוּרִים עַל אוֹדוֹת חֲנֻכָּה וְעַל אוֹדוֹת הַמַּכַּבִּים וְהַחַשְׁמוֹנָאִים. אֲבָל אִם אֲבִיהֶם חָפֵץ לְסַפֵּר לָהֶם סִפּוּר יִהְיֶה זֶה בְּוַדַּאי סִפּוּר חָדָשׁ, שֶׁלֹא שָׁמְעוּ אוֹתוֹ עַד הַיּוֹם.

וּשְׁלֹמֹה מַתְחִיל לְסַפֵּר: בִּימֵי הַחַשְׁמוֹנָאִים הָיָה הַָּדָבָר. אָז הָיִינוּ יוֹשְׁבִים עוֹד עַל אַדְמָתֵנוּ בְּאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל. הֲלֹא יוֹדְעִים אַתֶּם, רַבִּים מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר נִשְׁאֲרוּ בְּבָבֶל וּבְפָרַס, וְלֹא עָלוּ עִם עֶזְרָא לְאַרְצָם, הִתְפַּזְּרוּ וּבָאוּ לָגוּר בַּאֲרָצוֹת נָכְרִיּוֹת. רָאוּ הַגּוֹיִים אֶת דַּרְכֵי הַיְּהוּדִים הָהֵם וְאֶת תּוֹרָתָם, וְיָדְעוּ כִּי אֵין אֱלֹהִים כֵּאלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, אֵין תּוֹרָה תְּמִימָה נְעִימָה כְּתוֹרַת יִשְׂרָאֵל, וְאֵין עַם חָכָם כְּעַם יִשְׂרָאֵל. וְהִתְחִילוּ בָּאים מֵאֲרָצוֹת רַבּוֹת וּבְיִחוּד מֵאֶרֶץ יָוָן – לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לִלְמֹד חָכְמָה וָדַעַת מִפִּי חַכְמֵי הַיְּהוּדִים. וְכַאֲשֶׁר בָּאוּ מִן הַגּוֹיִים הָאֵלֶּה לְאַרְצֵנוּ, רָאוּ כִּי אֵין אֶרֶץ נֶחְמָדָה כְּאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל בְּהָרֶיהָ, בַּעֲמָקֶיהָ בִּיעָרֶיהָ וּבְנַהֲרוֹתֶיהָ, בִּתְאֵנֶיהָ וְרִמּוֹנֶיהָ, בִּפְרָחֶיהָ וְצִפֳּרֶיהָ וּבְכָל אֲשֶׁר בָּהּ – וַיֵּאָחֲזוּ הַגֵּרִים בָּאָרֶץ וַיִּהְיוּ תוֹשָׁבֶיהָ. “טוֹבִים יְמֵי־הַסְּתָו בְּאֶרֶץ יְהוּדָה מֵאָבִיב וָקַיִץ בְּאֶרֶץ הָעַמִּים” – אָמְרוּ הַגֵּרִים הַתּוֹשָׁבִים. וְיוֹתֵר מִכֹּל נָעַם לְחִכָּם יֵין אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל. “טוֹב תְּמַד הַכַּרְמֶל מִיֵּין יָוָן; וַעֲסִיס לְבָנוֹן – מִשֵּׁכַר מִצְרַיִם” – הִגִּידוּ הַכֹּל.

וּמִיּוֹם לְיוֹם נוֹסְעִים יְהוּדִים לְאַרְצוֹת הַגּוֹיִים לְלַמְּדָם תּוֹרָה וָדַעַת, וּמִיּוֹם לְיוֹם בָּאִים גּוֹיִים בְּנַחֲלַת יִשְׂרָאֵל וְנֶאֱחָזִים בָּהּ. אֶזְרְחֵי יִשְׂרָאֵל הָלְכוּ וּמָעֲטוּ וְתוֹשָׁבֵי הַגּוֹיִים הָלְכוּ וְרַבּוּ. וַיִּהְיוּ הַתּוֹשָׁבִים לוֹמְדִים תּוֹרָה וְחָכְמָה בַּיּוֹם בְּבָתֵּי־הַמִּדְרָשׁ וּמְאַחֲרִים בַּנֶּשֶׁף בְּבָתֵּי־הַמַּרְזֵחַ. וַיִּהְיוּ שָׁם רַבִּים מֵחַכְמֵי יָוָן, אֲשֶׁר יָדְעוּ בְּחָכְמָתָם, כִּי בֶּן־אָדָם רִמָּה וְתוֹלֵעָה וְכִי כֶּסֶף וְזָהָב אֵינָם אֶלָּא צַעֲצוּעִים לִבְנֵי־אָדָם פְּתָאִים;

וּבְכָל זֹאת לֹא נִמְנְעוּ מִקְּנוֹת לָהֶם עֲבָדִים וּשְׁפָחוֹת וּמֵעֲשֹׁק שְׂכַר שָׂכִיר. וְלֹא הָיְתָה רוּחַ חַכְמֵי יִשְׂרָאֵל נוֹחָה מִמַּעַשֵׂיהֶם אֵלֶּה, וְעָמְדוּ וְהִכְרִיזוּ: “מִי שֶׁחָכְמָתוֹ מְרֻבָּה מִמַּעֲשָׂיו אֵין חָכְמָתוֹ מִתְקַיֶּמֶת!”

וְהַיְּהוּדִים מִתְמַעֲטִים, וְהַיְּוָנִים מִתְרַבִּים. וְהִתְגַּעְגְּעוּ הַיְּוָנִים לְכָל תַּעֲלוּלֵיהֶם, אֲשֶׁר הָיוּ עוֹשִׂים בְּאַרְצוֹתָם; כִּי שָׁם הָיוּ לָהֶם בָּתֵּי־מַרְזֵחַ הַרְבֵּה יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וּבָתֵּי־מִשְׂחָק וְגַנִּים לְטִיּוּל, אֲשֶׁר הָיוּ עוֹשִׂים שָׁם מַעֲשִׂים מְכֹעָרִים וְתוֹעֵבוֹת נוֹרָאוֹת – וַיֹּאמְרוּ אִישׁ לְרֵעֵהוּ: “הָבָה נִבְנֶה לָנוּ כָּאֵלֶּה גַּם פֹּה!” וְהָיוּ שָׁם יְהוּדִים רַבִּים בְּנֵי־בְּלִיַּעַל, אֲשֶׁר הִתְחַבְּרוּ עִם הַיְּוָנִים וְקָרְאוּ יַחַד:" בָּתֵּי־מַרְזֵחַ! בָּתֵּי־מִשְׂחָק! נַהֲפֹךְ אֶת בָּתֵּי־הַמִּדְרָשׁ לְבָתֵּי־מַרְזֵחַ!"

וֶאֱלִילִים רַבִּים הָיוּ לַיְּוָנִים: אֱלִיל לַשֶּׁמֶשׁ, אֱלִיל לָרַעַם, לַבָּרָק, לַיּוֹם, לַלַּיְלָה – אֱלִילֵי כֶּסֶף וְזָהָב כֻּלָּם; וַיָּבִיאוּ אוֹתָם לְאַרְצֵנוּ וַיְלַמְּדוּ אֶת צְעִירֵי בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל לְהִשְׁתַּחֲווֹת לְמַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם.

אָז רָאוּ הַחֲכָמִים כִּי יוֹתֵר מִן הַטּוֹבָה שֶׁאַחֵינוּ מְבִיאִים לַגּוֹיִים בְּאַרְצוֹתָם – גְּדוָֹלה הָרָעָה, שֶׁמְּבִיאִים לָנוּ תוֹשָׁבֵי הַגּוֹיִים בְּאַרְצֵנוּ. אָז קָמוּ וְהִכְרִיזוּ: “קָשִׁים גֵּרִים לְיִשְׂרָאֵל כְּסַפַּחַת!”

וּמַתִּתְיָהוּ בֶּן יוֹחָנָן כֹּהֵן־גָּדוֹל הִתְמַרְמֵר מְאֹד עַל הַחֲכָמִים, שֶׁהֵם יוֹצְאִים יְדֵי־חוֹבָתָם רַק בִּכְרוּזִים וְהַחְלָטוֹת וְאֵינָם עוֹשִׂים דָּבָר שֶׁל מַמָּשׁ לַעֲצֹר בְּעַד הָרָעָה. הַזָּקֵן הִרְגִּישׁ בַּסַּכָּנָה הַגְּדוֹלָה, שֶׁרִחֲפָה עַל עַמֵּנוּ: הַיְּוָנִים מִתְרַבִּים, הַיְּהוּדִים מִתְמַעֲטִים; לוֹמְדִים אֶל דַּרְכֵי הַגּוֹיִים וְתוֹעֲבוֹתֵיהֶם, וְאֶת תּוֹרַת אֱלֹהִים יַעֲזֹבוּ. וְהוּא עוֹבֵר בַּחוּצוֹת וּבָא אֶל בָּתֵּי־הַכְּנֵסִיּוֹת וְצוֹוֵחַ: עַם אֱלֹהֵי אַבְרָהָם! אָסוֹן גָּדוֹל צָפוּי לָנוּ מִן הַיְּוָנִים! אֲבָל הֶהָמוֹן מַבִּיט בּוֹ בְּתִמָּהוֹן: מֶה חָפֵץ הַזָּקֵן הַקַּפְּדָן הַזֶּה מִן הַיְּוָנִים?! הֲלֹא מִיּוֹם שֶׁבָּאוּ הֵנָּה הוּטַב מַצַּב הָאָרֶץ!" וּמְנַעְנְעִים עָלָיו בְּרָאשֵׁיהֶם וְהוֹלְכִים לָהֶם.

וְהַיְּוָנִים וְאוֹהֲבֵיהֶם הוֹלְכִים וּמִתְרַבִּים בְּקֶרֶב הָאָרֶץ. וְשׁוֹפְטֵי יִשְׂרָאֵל וְשׁוֹטְרָיו, אֲשֶׁר לֹא לָקְחוּ שֹׁחַד וְלֹא הִצְדִּיקוּ אֶת הָרָשָׁע – לֹא מָצְאוּ חֵן בְּעֵינֵי הַיְּוָנִים; וַיְהִי בְּעֵת בְּחִירַת הַשּׁוֹפְטִים וַיִּשְׁתַּדְּלוּ הַיְּוָנִים לִבְחֹר לְשׁוֹפְטִים מֵאֲחֵיהֶם אוֹ מִפּוֹשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל הַהוֹלְכִים בְּדַרְכֵי הַיְּוָנִים. וּבַיָּמִים הָהֵם הָיְתָה אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל תַּחַת מֶמְשֶׁלֶת אַנְטִיּוֹכוֹס מֶלֶך יָוָן. וַיְהִי הַיּוֹם וַיִּתְאַסְּפוּ הַיְּוָנִים, וְעִמָּם גַּם יְהוּדִים בְּנֵי־בְּלִיַּעַל לִבְנוֹת בְּשַׁעַר הַמִּקְדָּשׁ בֵּית מִסְגָּד לֶאֱלִילֵי יָוָן. וּמִזְבֵּחַ בָּנוּ שָׁם לְהַקְרִיב עָלָיו חֲזִירִים. מַאֲמִינִים הָיוּ הַיְּוָנִים, שֶׁאֱלִילֵיהֶם תְּאֵבִים לִבְשַׂר הַחֲזִיר. שָׁמַע מַתִּתְיָהוּ אֶת הַדָּבָר – וַתִּבְעַר כָּאֵשׁ קִנְאָתוֹ. וַיֵּצֵא מַתִּתְיָהוּ אֶל חֲצַר הַמִּקְדָּשׁ וַיַּרְא, וְהִנֵּה יְהוּדִי אֶחָד בֶּן־בְּלִיַּעַל עוֹלֶה עַל הַמִּזְבֵּחַ לְהַקְרִיב עָלָיו חֲזִיר; וַיִּדְקְרֵהוּ מַתִּתְיָהוּ בְּחַרְבּוֹ וַיִּקְרָא: “מִי לַאֲדֹנָי – אֵלַי!” וַיֵּאָסְפוּ אֵלָיו חֲמֵשֶׁת בָּנָיו: יוֹחָנָן, שִׁמְעוֹן וִיהוּדָה, אֶלְעָזָר וְיוֹנָתָן – וּמִסְפָּר קָטָן שֶׁל גִּבּוֹרֵי־חַיִל וְיִרְאֵי־אֱלֹהִים, וַיָּקוּמוּ עַל הַיְּוָנִים, וַיַּכּוּ בָּהֶם מַכָּה רַבָּה, וַיְגָרְשׁוּם מִתּוֹךְ הַמִּקְדָּשׁ.

וְהַשְּׁמוּעָה הִגִּיעָה אֶל אַנְטִיּוֹכוֹס לֵאמֹר: “מָרְדוּ בְּךָ מַתִּתְיָהוּ וּבָנָיו וְרַבִּים מִבְּנֵי־יִשְׂרָאֵל!” וַיִּשְׁלַח אַנְטִיּוֹכוֹס אֶת לִיזִיָּה שַׂר־צְבָאוֹ וְאַרְבָּעִים אֶלֶף אִישׁ עִמּוֹ לְהַשְׁקִיט אֶת הַמֶּרֶד, וּמַתִּתְיָהוּ מֵת; וְלִפְנֵי מוֹתוֹ הִפְקִיד אֶת יְהוּדָה בְּנוֹ לְרֹאשׁ עַל מַחֲנֵהוּ. וַיֵּצֵא יְהוּדָה לִקְרַאת לִיזִיָּה וַיַּךְ אֶת חֵילוֹ לְפִי חֶרֶב. וַיִּתְחַזָּק לִיזִיָּה וַיָּבוֹא שֵׁנִית אַרְצָה יְהוּדָה וְעִמּוֹ שִׁשִּׁים אֶלֶף חַיָּל וַחֲמֵשֶׁת אֲלָפִים פָּרָשִׁים. רָאָה יְהוּדָה אֶת הַחַיִל הָרַב – וַיָּשֶׂם אֶל לִבּוֹ. וַיְחַלֵּק אֶת מַחֲנֵהוּ לְאַרְבַּע פְּלַגּוֹת, וַיְשִׂימֵן בְּמַאֲרָב מִסָּבִיב לְבֵית צוּר בֵּין סְלָעִים וְכֵפִים; וּפְלַגָּה קְטַנָּה לָקַח אִתּוֹ וַיִּתְבַּצֵּר בְּבֵית צוּר. וְעַל אַרְבַּע הַפְּלַגּוֹת שָׂם אֶת אַרְבַּעַת אֶחָיו: אֶת יוֹחָנָן עַל הַפְּלַגָּה הַמִּזְרָחִית, אֶת שִׁמְעוֹן – עַל הַפְּלַגָּה הַמַּעֲרָבִית, אֶת אֶלְעָזָר – עַל הַפְּלַגָּה הַצְּפוֹנִית, וְאֶת יוֹנָתָן – עַל הַפְּלַגָּה הַדְּרוֹמִית.

וִיהוּדָה וּמַחֲנֵהוּ הַקָּטָן הִתְבַּצְּרוּ בְּבֵית צוּר; וְחֵיל הָאוֹיֵב הָרַב כְּחוֹל הַיָּם חוֹנֶה מִסָּבִיב לְחוֹמַת בֵּית צוּר; וְלֹא נָתַן לְהָבִיא צֵידָה וּמָזוֹן אֶל תּוֹךְ הַמִּבְצָר. אָז קָם יְהוּדָה וַיִּקְרָא אֶל מַחֲנֵהוּ לֵאמֹר: בְּצֵאת אֲבוֹתֵינוּ מִמִּצְרַיִם אֶל הַמִּדְבָּר הַנּוֹרָא, עָשָׂה לָהֶם אֱלֹהִים נֵס, וְכִלְכְּלָם בְּלֶחֶם־שָׁמַיִם אַרְבָּעִים שָׁנָה. עַתָּה הִגִּיעָה הָעֵת, כִּי נַעַשׂ אָנוּ נֵס לֵאלֹהִים וּלְעַמּוֹ: נַרְאֶה לְכָל הָעוֹלָם, כִּי יְכוֹלִים אָנוּ לִחְיֹוֹת בְּלִי לֶחֶם! וְשָׁם הָיָה עֵץ זַיִת אֶחָד גָּדוֹל וְעָנֵף, כָּפוּף תַּחַת מַשָּׂא הַזֵּיתִים אֲשֶׁר עָלָיו; וַיִּתְּנוּ הַגִּבּוֹרִים אֶת עֵינֵיהֶם בָּעֵץ; וַיְשַׁעֲרוּ, כִּי יַסְפִּיק לְכָל אֶחָד מֵהֶם עֲשָׂרָה זֵיתִים לְיוֹם. אָז קָמוּ וְנִשְׁבְּעוּ כֻּלָּם, כִּי לֹא יֹאכַל אִישׁ מֵהֶם כָּל לֶחֶם וְכָל מָזוֹן, רַק עֲשָׂרָה זֵיתִים לְיוֹם.

– עַתָּה – אָמַר יְהוּדָה – גַּם אִם עֶשֶׂר שָׁנִים יָצֹר עָלֵינוּ הָאוֹיֵב, לֹא יַרְעִיבֵנוּ: כִּי עַד שֶׁנֹּאכַל זֵיתִים שֶׁל שָׁנָה זוֹ יִתֵּן לָנוּ הָעֵץ זֵיתִים חֲדָשִׁים.

וַיַּאַרְכוּ יְמֵי הַמָּצוֹר; וְלִיזִיָּה לֹא יָכֹל לְהָבִין: “אֵיכָכָה יְכוֹלִים הַיְּהוּדִים לִחְיוֹת בְּלִי מָזוֹן וְצֵידָה? אֵין זֹאת כִּי־אִם מְבִיאִים לָהֶם בַּלַּיְלָה מָזוֹן דֶּרֶךְ אֵיזֶה שֶׁהוּא מָבוֹא נִסְתָּר!” וַיַּצֵּג שׁוֹמְרִים רַבִּים עַל הַדְּרָכִים וּסְבִיב הַחוֹמָה.

וִיהוּדָה קָם בַּלַּיְלָה, וְהִשְׁלִיךְ מֵעַל הַחוֹמָה חַלַּת־לֶחֶם אַחַת מִן הַמְּעַט, אֲשֶׁר הָיָה עוֹד בָּעִיר; וַיְהִי בַּבֹּקֶר כַּאֲשֶׁר מָצָא לִיזִיָּה אֶת חַלַּת־הַלֶּחֶם וַיֹּאמַר: אֵין זֹאת כִּי אִם דֶּרֶךְ הַמָּקוֹם הַזֶּה הֵבִיאוּ בַּלַּיְלָה צֵידָה הָעִירָה, וְחַלָּה זוֹ נָפְלָה מֵעֶגְלוֹת־הַצֵּידָה, וְהַשּׁוֹמְרִים לֹא רָאוּ.

וַיָּקָם וַיַּהֲרֹג אֶת הַשּׁוֹמְרִים; וּבַלַּיְלָה הַבָּא הִסִּיעַ אֶת כָּל מַחֲנֵהוּ אֶל הַמָּקוֹם הַהוּא וְחִכָּה לִקְרַאת הָעֲגָלוֹת, אֲשֶׁר הֶאֱמִין, כִּי תָבֹאנָה עֲמוּסוֹת לֶחֶם וּמָזוֹן. אָז יָצָא יְהוּדָה חֶרֶשׁ עִם מַחֲנֵהוּ הַקָּטָן, וַיִּפֹּל עַל חֵיל לִיזִיָּה מֵאֲחוֹרֵיהֶם; וַיַּעַשׂ בָּהֶם הֶרֶג רַב; וַיָּשָׁב עִם מַחֲנֵהוּ אֶל הַמִּבְצָר וַיִּסְגֹּר שְׁעָרָיו.

וַיִּבןֶ לוֹ יְהוּדָה בְּתוֹךְ הַמִּבְצָר סוֹלְלָה גְבֹהָה מֵחוֹמַת הַמִּבְצָר וּמֵהֶהָרִים אֲשֶׁר מִסָּבִיב; וְעָלָה עָלֶיהָ וְהִבִּיט מִשָּׁם עַל כָּל תַּחֲנוֹת הָאוֹיֵב, עַל מוֹצָאֵיהֶם וּמְבוֹאֵיהֶם, וְהִבִּיט מִשָּׁם גַּם עַל הַסְּלָעִים וְהַכֵּפִים וְעַל אַרְבַּע פְּלַגּוֹתָיו הָאוֹרְבִים שָׁם. וְהֵרִים יְהוּדָה נֵס גָּבֹהַּ, וְעָלָיו כְּתוּבָה נוּן אֲרֻכָּה וּגְדוֹלָה מְאֹד; וְהִטָּה אֶת נִסּוֹ אֶל עֵבֶר גְּדוּד יוֹחָנָן. וַיְהִי זֶה לָהֶם לְאוֹת לֵאמֹר: “נוּסוּ, נוּסוּ!” רָאָה יוֹחָנָן אֶת הַנֵּס, וְיֵּצֵא עִם מַחֲנֵהוּ מִתּוֹךְ מַחֲבוֹאוֹ, וַיָּחֶל לָנוּס.

רָאָה לִיזִיָּה יְהוּדִים נָסִים וַיִּרְדֹּף אַחֲרֵיהֶם: וְחֵיל יוֹחָנָן הָיוּ קַלֵּי־רַגְלַיִם כִּצְבָאִים בַּשָּׁדֶה, עַל כֵּן הָיָה מְצֻיָּר עַל דִּגְלָם צְבִי מַקְרִין; וַיַּתְעוּ אֶת לִיזִיָּה וְאֶת חֵילוֹ בֵּין סְלָעִים וְצוּקִים. אַז יָצָא יְהוּדָה עִם מַחֲנֵהוּ, וַיִּרְדֹּף אַחֲרֵיהֶם וַיִּתְנַפֵּל עֲלֵיהֶם מֵאֲחוֹרֵיהֶם, וַיַּעַשׂ בָּהֶם שַׁמּוֹת; וּבְטֶרֶם הִסְפִּיק לִיזִיָּה לַעֲמֹד עַל נַפְשׁוֹ – שָׁב יוֹחָנָן אֶל מַחֲבוֹאוֹ וִיהוּדָה אֶל הַמִּבְצָר.

וְיֵשׁ אֲשֶׁר הִתְגַּבֵּר חֵיל לִיזִיָּה הָרַב, וְנִגְּשׁוּ אֶל הַחוֹמָה לְהָרְסָה אֶבֶן־אֶבֶן; כִּי רַב מְאֹד מַחֲנֵהוּ וּמִיּוֹם לְיוֹם בָּאוּ אֵלָיו חַיָּלִים חֲדָשִׁים, עַד אֲשֶׁר לֹא הִסְפִּיקָה הַחוֹמָה אֶבֶן לְכָל חַיָּל. אָז עָלָה יְהוּדָה עַל הַסּוֹלְלָה, וְהֵרִים נֵס, וְעָלָיו כְּתוּבָה גִּימֶל גְּדוֹלָה־גְדוֹלָה מְאֹד; וַיַּטֵּהוּ מַעֲרָבָה, אֶל עֵבֶר גְּדוּד שִׁמְעוֹן, כִּי הָיוּ אֲנָשָׁיו הָעַזִּים בְּחֵיל יְהוּדָה. וַיְהִי זֶה לְאוֹת לֵאמֹר: “גְּשׁוּ! גְּשׁוּ!” אָז יָצָא שִׁמְעוֹן וּמַחֲנֵהוּ מִתּוֹךְ הַמַּאֲרָב, וַיִּתְנַפְּלוּ עַל הַיְּוָנִים כַּאֲרָיוֹת וּנְמֵרִים, וַיְגָרְשׁוּם מֵעַל הַחוֹמָה כַּסּוּפָה הַמְסָעֶרֶת מֹץ מִגֹּרֶן. וְלִיזִיָּה וְחֵילוֹ מַבִּיטִים נִדְהָמִים פָּנִים וְאָחוֹר; שׁוֹאֲלִים אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ: “מֵאַיִן זֶה בָּא דֶבֶר וְקֶטֶב זֶה, וְאָנָה נֶעֶלְמוּ?” וְשִׁמְעוֹן וּמַחֲנֵהוּ יָשְׁבוּ כְּבָר בְּתוֹךְ הָמַּאֲרָב וְלָעֲגוּ לְאוֹיְבֵיהֶם.

וְיֵשׁ אֲשֶׁר עָלָה יְהוּדָה עַל הַסּוֹלְלָה, וַיַּרְא וְהִנֵּה מִן הָהָר יוֹרְדִים גְּדוּדֵי יְוָנִים חֲדָשִׁים וְהֵמָּה כְּאַרְבֶּה לָרֹב, אֲשֶׁר שְׁלָחָם אַנְטִיּוֹכוֹס לַעֲזֹר לְלִיזִיָּה.

וְהֵרִים אָז נֵס צָפוֹנָה וְעָלָיו כְּתוּבָה הֵא גְדוֹלָה־גְדוֹלָה. וְהָיָה זֶה לְאוֹת לֵאמֹר: “הָהָרָה! הָהָרָה!” וַיֵּצֵא אָז אֶלְעָזָר וּמַחֲנֵהוּ לְקַדֵּם אֶת פְּנֵי הָאוֹרְחִים הַחֲדָשִׁים; וְאוּלָם לֹא הִגִּיעוּ הָאוֹרְחִים הַנִּכְבָּדִים לַחֲצִי הָהָר, וּכְבָר נָפוֹצוּ כְּאַרְבֶּה נִרְעָשׁ, וְלֹא נִשְׁאֲרוּ בָּהֶם שְׁנַיִם יַחַד.

וְאוּלָם בִּרְאוֹת יְהוּדָה מֵעַל הַסּוֹלְלָה כִּי גְדוּדֵי לִיזִיָּה הוֹלְכִים וּקְרֵבִים אֶל הַצֵּלָע הַדְּרוֹמִית שֶׁל הָהָר, מְקוֹם שָׁם הִסְתַּתֵּר יוֹנָתָן וּמַחֲנֵהוּ –וַיִּדְאַג לָהֶם מְאֹד, כִּי הֵם הָיוּ הַחַלָּשִׁים שֶׁבַּמַּחֲנֶה: הֵם הָיוּ צְעִירֵי יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר הָלְכוּ בְּדַרְכֵי הַיְּוָנִים, וְאַחֲרֵי כֵן שָׁבוּ אֶל עַמָּם; וּכְבָר הָרְגְלוּ לֶאֱכֹל אֲכִילָה גַסָּה, לִשְׁתּוֹת לְשָׁכְרָה וּלְמַלֵּא תַּאֲוָתָם כַּיְּוָנִים, וְעַל כֵּן הָיָה קָשֶׁה עֲלֵיהֶם טֹרַח הַמִּלְחָמָה – וַיִּכְשַׁל כֹּחָם. אָז הֵרִים יְהוּדָה אֶת נִסּוֹ, וְעָלָיו כְּתוּבָה שִׁין גְּדוֹלָה; וַיְהִי זֶה לָהֶם לְאוֹת לֵאמֹר: "שְׁמִירָה! “הִשָּׁמְרוּ וְהֵחָבְאוּ פֶּן יִמְצָאֲכֶם הָאוֹיֵב!”

כָּכָה עָבְרוּ יָמִים רַבִּים. כֵּן יָשַׁב יְהוּדָה בַּמָּצוֹר וּפָקַד עַל פְּלַגּוֹתָיו, כְּאִלּוּ הוּא עוֹמֵד בֵּינֵיהֶם וּמְנַצֵּחַ עֲלֵיהֶם. וְעֵץ הַזִּית כִּלְכֵּל אֶת הַגִּבּוֹרִים בְּזֵיתָיו הַמְּלֵאִים.

וְיַלְדֵי יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר בְּבֵית־צוּר, הִבִּיטוּ תָמִיד אֶל יְהוּדָה הָעוֹמֵד עַל הַסּוֹלְלָה וּמֵרִים נֵס, וְהָיָה אִם רָאוּ עַל הַנֵּס גִּימֶל אוֹ הֵא שָׂמְחוּ וְרָקְדוּ מֵרֹב שִׂמְחָה; כִּי אָמְרוּ: נִגָּשִׁים גִּבּוֹרֵינוּ, אֵלֶּה אֶל הַחוֹמָה, וְאֵלֶּה – הָהָרָה, וּמַכִּים בָּאוֹיֵב“. וְאִם רָאוּ נוּן אוֹ שִׁין – נֶעֶצְבוּ אֶל לִבָּם; כִּי אָמְרוּ: נָסִים גִּבּוֹרֵינוּ, וְחֵלֶק מֵהֶם צָרִיךְ שְׁמִירָה מִפְּנֵי הָאוֹיֵב. נִתְפַּלֵּל נָא בַּעֲדָם!”

וְלִיזִיָּה וְחֵילוֹ הָרַב – כִּמְעַט שֶׁפָּקְעָה בָּהֶם מְרֵרָתָם מִכַּעַס; וְלֹא יָכְלוּ לְהָבִין:" אֵיכָכָה יִחְיוּ הַנְּצוּרִים הַלָּלוּ בְּלֹא צֵידָה זְמַן רַב כָּזֶה?" וְעוֹד יוֹתֵר הָיָה לָהֶם לְחִידָה: “מֵאַיִן יִסְתָּעֲרוּ עֲלֵיהֶם פַּעַם בְּפַעַם גְּדוּדֵי יְהוּדִים מִן הַחוּץ, וְאָנָה יֵעָלְמוּ?” וַיִּהְיוּ רַבִּים מֵהֶם, אֲשֶׁר אָמְרוּ: אֵין זֹאת כִּי אִם לֹא בְּנֵי אָדָם – בָּשָׂר־וָדָם – נִלְחָמִים בָּנוּ, כִּי אִם מַלְאֲכֵי מָרוֹם הֵם, שֶׁאֵינָם צְרִיכִים לַאֲכִילָה, אַךְ הֵם נִרְאִים לָנוּ כִּבְנֵי־אָדָם וְנֶעְלָמִים כְּרֶגַע. וַאֲחָדִים מֵהֶם הוֹסִיפוּ וְאָמְרוּ: בְּשָׁעָה שֶׁאָנוּ נוֹפְלִים לִפְנֵיהֶם בַּמִּלְחָמָה, אֵינֶנּוּ נוֹפְלִים מֵתִים, כִּי אִם פְּצוּעִים וּדְווּיִים, עַד אֲשֶׁר לֹא נִצְלַח עוֹד בַּמִּלְחָמָה. לְרַחֵם בַּמִּלְחָמָה יְכוֹלִים רַק מַלְאֲכֵי מָרוֹם.

וְאָמְנָם כֵּן הָיָה הַדָּבָר; כִּי צִוָּה יְהוּדָה עַל אַנְשֵׁי חֵילוֹ לֵאמֹר: “אַל תִּמְשְׁחוּ אֶת חִצֵּיכֶם וְאֶת חַרְבוֹתֵיכֶם בְּרַעַל! אֵין לָנוּ חֵפֶץ בְּמִיתַת אוֹיְבֵינוּ! דַּיֵּנוּ, כְּשֶׁהֵם דְּווּיִים וּפְצוּעִים וְאֵינָם יְכוֹלִים עוֹד לְהִלָּחֵם בָּנוּ.”

וְלִיזִיָּה יָדַע אֶת הַדָּבָר הַזֶּה, וַחֲמָתוֹ בָּעֲרָה בּוֹ עוֹד יוֹתֵר: יוֹתֵר טוֹב הָיָה לוֹ לוּ הָרְגוּ אֶת חֵילוֹ הַנּוֹפֵל וְלֹא יִצְטָרֵךְ לְכַלְכְּלָם, וְעַתָּה רַבִּים בְּחֵילוֹ חוֹלִים וּבַעֲלֵי־מוּמִים הָאוֹכְלִים וְשׁוֹתִים וּלְהִלָּחֵם אֵינָם יְכוֹלִים.

רָאֹה רָאָה אַנְטִיּוֹכוֹס, כִּי אִם יַאַרְכוּ יְמֵי הַמִּלְחָמָה בַּיְּהוּדִים יִהְיֶה אָנוּס לִמְכֹּר גַּם אֶת עֲטַרְתּוֹ וְאֶת שַׁרְבִיטוֹ וְכִסְאוֹ – לְכַלְכֵּל בִּמְחִירָם אֶת חֵילוֹ הַגָּדוֹל אֲשֶׁר הוּא שׁוֹלֵחַ שָׁמָּה. וַיֶּאֱסֹף בַּפַּעַם הָאַחֲרוֹנָה חַיִל רַב מְאֹד, וַיִּשְׁלַח לְלִיזִיָּה לְנַסּוֹת בָּהֶם אֶת הַמִּלְחָמָה הָאַחֲרוֹנָה. וִיהוּדָה עָלָה עַל הַסּוֹלְלָה, וַיַּשְׁקֵף מִמֶּנָּה אֶל הָאוֹיֵב וַיַּרְא וְהִנֵּה רַבִּים מֵהֶם שׁוֹכְבִים לָאָרֶץ; רַבִּים יוֹשְׁבִים עֲצוּבִים, וְאַךְ מְעַטִּים בָּהֶם עוֹמְדִים עַל רַגְלֵיהֶם – וַיֵּדַע, כִּי כָּשַׁל כֹּחָם, וְכִי נִלְאוּ מִסִּבְלוֹת הַמִּלְחָמָה. וַיִּשָּׂא עֵינָיו אֶל הָהָר וַיַּרְא וְהִנֵּה גְדוּדֵי צָבָא חֲדָשִׁים יוֹרְדִים אֶל לִיזִיָּה לְעֶזְרָה. וַיֹּאמֶר יְהוּדָה אֶל לִבּוֹ: הִנֵּה בָּא הַיּוֹם לָשׂוּם קֵץ לַמִּלְחָמָה! וַיָּרֶם אֶת שְׁנֵי נִסָּיו – נֵס הַגִּימֶל וְנֵס הַהֵא וַיֵּט אֶת הַגִּימֶל מִזְרָחָה וְצָפוֹנָה, וְאֶת הַהֵא – מַעֲרָבָה וְדָרוֹמָה. וּכְרֶגַע הִסְתָּעֲרוּ פְּלַגּוֹת יְהוּדָה, אֵלֶּה – עַל הַצָּרִים, וְאֵלֶּה – אֶל הָהָר. וִיהוּדָה פָּתַח אֶת שַׁעֲרֵי הַמִּבְצָר, וַיֵּצֵא עִם מַחֲנֵהוּ לִקְרַאת הַיְּוָנִים הַנִּרְעָשִׁים וְהַנּוֹאָשִׁים, וְכֵן הָיְתָה לָהֶם הַמִּלְחָמָה מִפָּנִים וּמֵאָחוֹר.

בַּיּוֹם הַהוּא עָשָׂה יְהוּדָה הֶרֶג רַב בָּאוֹיְבִים, עַד כִּי נִכְנְעוּ מִפָּנָיו, וַיֵּלְכוּ שְׁבִי לִפְנֵי גִבּוֹרֵי יִשְׂרָאֵל. וְלִיזִיָּה גִּלַּח אֶת זְקָנוֹ, לָבַשׁ שִׂמְלוֹת אִשָּׁה, וְהִתְכַּסָּה בְּצָעִיף – וַיָּנָס וַיִּמָּלֵט עַל נַפְשׁוֹ. אָז בָּא יְהוּדָה בְּרֹאשׁ גִּבּוֹרָיו יְרוּשָׁלַיְמָה, וַיִּתֹּץ אֶת בָּתֵּי הַמִּסְגָּד שֶׁל הַיְּוָנִים וְאֶת מִזְבְּחוֹתֵיהֶם, וַיְטַהֵר אֶת הַמִּקְדָּשׁ, וַיְטַהֵר אֶת כָּל יְרוּשָׁלַיִם מִטֻּמְאוֹת הַיְּוָנִים. אָז נֶאֶסְפוּ הַחֲכָמִים וְקָבְעוּ שְׁמֹנָה יָמִים לַחֲנֻכַּת הַמִּקְדָּשׁ אַחֲרֵי הִטַּהֲרוֹ; שְׁמֹנָה יָמִים לְהַלֵּל וְתוֹדָה וְלָחֹג חַג נִצְחוֹן הַמְּעַטִּים עַל הָרַבִּים. וַעֲשִׁירֵי הָעָם הֵבִיאוּ כַּדֵּי־שֶׁמֶן לַאֲלָפִים וְלִרְבָבוֹת; וְעָשִׁיר אֶחָד נָדַב יַעַר גָּדוֹל, לִכְרֹת אֶת עֵצָיו, לְהַסִּיךְ עֲלֵיהֶם אֶת הַשֶּׁמֶן וּלְהַבְעִירוֹ לִכְבוֹד הַחַג. אֲבָל יְהוּדָה הֵשִׁיב אֶת פְּנֵי הָעֲשִׁירִים־הַמְנַדְּבִים רֵיקָם. אֵין חֵפֶץ לָנוּ בְּאֵשׁ גְּדוֹלָה, אֲשֶׁר תִּלְהַט וְתִכְבֶּה מַהֵר: נֵר קָטָן יָאִיר לָנוּ אֶת הַחַג הַזֶּה, אֲבָל אוֹרוֹ יָאִיר לָעַד. וַיֵּצֵא אֶל הַזַּיִת, אֲשֶׁר כִּלְכֵּל אֶת הַגִּבּוֹרִים בְּבֵית צוּר, וַיִּמְצָא עוֹד עָלָיו שְׁלשִׁים וְשִׁשָּׁה זֵיתִים, וַיִּמְסְקֵם – וַיְּבִיאֵם אֶל בֵּית הַמִּקְדָּשׁ. וַיָּכֶן לוֹ נֵר וּפְתִילָה; וַיִּסְחַט בַּלַּיְלָה הָרִאשׁוֹן זַיִת אֶחָד אֶל תּוֹךְ נֵר אֶחָד, בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי – שְׁנֵי זֵיתִים בִּשְׁנֵי נֵרוֹת; כָּכָה הָלַךְ וְהוֹסִיף עַד הַלַּיְלָה הַשְּׁמִינִי.

הֲנִשְׁאֲרוּ עוֹד זֵיתִים אַחַר הַלַּיִל הַשְּׁמִינִי? – פָּנָה שְׁלֹמֹה בִּשְׁאֵלָה אֶל בָּנָיו.

לֹא, לֹא – עָנָה דָוִד הַקָּטָן – כְּבָר עָשִׂיתִי חֶשְׁבּוֹן. מְאוּם לֹא נִשְׁאַר!

– גַּם בְּחֶשְׁבּוֹנִי עוֹלֶה כָּךְ – עָנָהוּ אָבִיו; וְאָמְנָם יָפֶה אָמַר יְהוּדָה הַמַּכַּבִּי: הַנֵּר הַקָּטָן הַזֶּה, נֵר חֲנֻכָּה, מֵאִיר זֶה הַרְבֵּה מֵאוֹת בַּשָּׁנִים. הַרְבֵּה מְאוֹרוֹת כָּבוּ בְּמֶשֶׁךְ הַזְּמַן הַזֶּה, וְנֵר הַחֲנֻכָּה עוֹדֶנוּ מֵאִיר. יָפֶה נֵר קָטָן זֶה לְחַג נִצְחוֹן הַמְּעַטִּים עַל הָרַבִּים.

הִשְׁתַּקַּע דָּוִד הַקָּטָן בְּמַחֲשָׁבוֹת, וּבָאַחֲרוֹֹנָה הִתְעוֹרֵר וְאָמַר: – אַבָּא! גַּם מִלְחַמְתִּי עִם אַחַי בִּדְבַר הַמִּשְׂחָק הִיא… מִלְחֶמֶת הַמּוּעָט נֶגֶד הָרַבִּים; כִּי הֲלֹא אֶחָד אֲנִי וְהֵם – הָרַבִּים! וּבְכֵן… וּבְכֵן… וּבְכֵן – לִי הַכֶּסֶף.

הִסְתַּכֵּל בּוֹ אָבִיו, וְנִעְנַע עָלָיו בְּרֹאשׁוֹ מִתּוֹךְ צְחוֹק עָצוּר; וְהָאַחִים לֹא יָכְלוּ לְהִתְאַפֵּק מִצְּחוֹק לְדִבְרֵי הַשּׁוֹבָב הַקָּטָן הַזֶּה.

---

נֹגַהַשׂ

מאת

יהודה שטיינברג

בִּיֵמֵי אַנְטִיּוֹכוֹס אֶפִּיפַנֶס הָיָה הַדָּבָר. בַּיָּמִים הָהֵם יָשְׁבוּ הַרְבֵּה יְהוּדִים בְּאֶרֶץ יָוָן וּבְכָל הָאֲרָצוֹת שֶׁהָיוּ אָז תַּחַת מֶמְשֶׁלֶת אַנְטִיּוֹכוֹס אֶפִּיפַנֶס מֶלֶךְ סוּרְיָה. וְאָהֲבוּ הַיְּהוּדִים הָהֵם אֶת אֶרֶץ מוֹשָׁבָם, וְנֶאֱמָנִים הָיוּ לְמַלְכָּם יוֹתֵר מִכָּל הָעַמִּים וְהַלְּשׁוֹנוֹת שֶׁיָּשְׁבוּ בַּאֲרָצוֹת הָהֵן; וְהִתְגַּעְגְּעוּ לִפְעָמִים גַּם עַל אֶרֶץ אֲבוֹתָם, אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל. וְלִמְּדוּ אֶת בְּנֵיהֶם לֵאמֹר: “אֶרֶץ יָוָן הִיא אֶרֶץ מוֹלֶדֶת, וְאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל הִיא אֶרֶץ אָבוֹת. עַל אֶרֶץ יָוָן אָנוּ חַיָּבִים לְהָגֵן, לְהַרְחִיב גְּבוּלוֹתֶיהָ וּלְהַרְבּוֹת אָשְׁרָהּ; וְעַל אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל אָנוּ צְרִיכִים לְהִתְגַּעְגֵּעַ וּלְהַרְבּוֹת כְּבוֹדָהּ בְּעֵינֵי הָעַמִּים”. וְיֵשׁ אֲשֶׁר אָמְרוּ: “אֶרֶץ יָוָן הִיא כְּבוֹדֵנוּ, וַאֲנַחְנוּ – כְּבוֹד אֶרֶץ אֲבוֹתֵינוּ.” כָּךְ הֶאֱמִינוּ הַיְּהוּדִים הַלָּלוּ בַּיָּמִים הָהֵם, שֶׁיָּכוֹל אָדָם לְהַחֲלִיף אֶרֶץ בְּאֶרֶץ, וְלָצֵאת יְדֵי חוֹבָתוֹ לְאֶרֶץ אָבוֹת בְּגַעְגּוּעִים בִּלְבָד.

וּמֶלֶךְ סוּרְיָה הִכִּיר אֶת יִתְרוֹן נְתִינָיו הַיְּהוּדִים וּמָצָא תוֹעֶלֶת בְּחָכְמָתָם הָרַבָּה, בְּכִשְׁרוֹנָם לְכָל מְלָאכָה, וּבְאַהֲבָתָם הָרַבָּה לְאֶרֶץ מוֹשָׁבָם. אַךְ רַבִּים מִן הַיְּוָנִים וְהַפּוּטִים וְהַלּוּדִים, שֶׁבָּאוּ וְיָשְׁבוּ בֵּין הַיְּוָנִים קִנְּאוּ בַּיְּהוּדִים הֶחָרוּצִים, וְשָׂנְאוּ אוֹתָם תַּכְלִית שִׂנְאָה עַל הַצְלָחָתָם בְּכָל פִּנּוֹת שֶׁהֵם פּוֹנִים; וְעוֹד יוֹתֵר – עַל אֱמוּנָתָם הָרַבָּה לְמַלְכָּם; כִּי מַחֲשָׁבָה רָעָה חָשְׁבוּ הַזָּרִים הַלָּלוּ: לְהַעֲבִיר אֶת מַמְלֶכֶת אַנְטִיּוֹכוֹס לְתַלְמַי מֶלֶךְ מִצְרַיִם; וְרַק אַהֲבַת הַיְּהוּדִים לְמַלְכָּם הֵנִיאָה אֶת עֲצַת הַבּוֹגְדִים וּבִטְּלָה אֶת מַחֲשַׁבְתָּם. הִתְחִילוּ מַעֲלִילִים עַל הַיְּהוּדִים שֶׁאֵינָם אֶזְרָחִים נֶאֱמָנִים לְאַרְצָם, מִפְּנֵי שֶׁהֵם מִתְגַּעְגְּעִים לְאֶרֶץ אֲבוֹתָם.

שָׁמְעוּ הַיְּהוּדִים אֶת הָעֲלִילָה, שֶׁהַלָּלוּ מַעֲלִילִים עֲלֵיהֶם וְהִתְחִילוּ מַעֲלִימִים אֶת גַּעְגּוּעֵיהֶם לְאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל, וְלִמְּדוּ אֶת בְּנֵיהֶם לְשָׁכְחָהּ כָּלִיל. דָּבָר זֶה הֶעֱלָה עוֹד יוֹתֵר אֶת חֲמַת הַיְּוָנִים עַל יִשְׂרָאֵל. הִתְחִילוּ מַעֲלִילִים עֲלֵיהֶם עֲלִילוֹת שׁוֹנוֹת וּמְשֻׁנּוֹת, שֶׁהֵם טוֹבְלִים אֶת מַצּוֹת הַפְּסָחִים בְּדַם יְוָנִים, שֶׁהֵם בּוֹגְדִים בְּאַרְצָם, שׂוֹנְאִים לַמֶּמְשָׁלָה וּמִתְנַכְּלִים בַּסֵּתֶר לְמָכְרָהּ לְמֶלֶךְ מִצְרַיִם. וְיוֹעֵץ הָיָה לַמֶּלֶךְ, פִילִיפְּ שְׁמוֹ. הוּא הָיָה נוֹכֵל וְעָרוּם כַּנָּחָשׁ, וְחָשַׁב לִשְׁלֹחַ יָד בְּאַנְטִיּוֹכוֹס וּלְהָסֵב אֵלָיו אֶת הַמְּלוּכָה, אַךְ יָרֵא לְנַפְשׁוֹ מִפְּנֵי הַיְּהוּדִים הַפִּקְחִים וְהַנֶּאֱמָנִים לְמַלְכָּם. וַיָּשֶׁת יָדוֹ גַם הוּא עִם שׂוֹנְאֵי הַיְּהוּדִים, וַיְדַבֵּר עַל לֵב הַמֶּלֶךְ לְהַרְחִיק אֶת הַיְּהוּדִים מִכָּל מַעֲשֶׂה וּמִשְׁלַח־יָד, מִכָּל מִשְׂרָה וּפְקֻדָּה, וּבְיִחוּד לְגָרְשָׁם מִתּוֹךְ הַצָּבָא. וַיַּעַשׂ הַמֶּלֶךְ כֵּן. וְרַבִּים מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁהָיוּ מְפַקְּדִים בַּצָּבָא פֻּטְּרוּ מֵהַצָּבָא וְחָזְרוּ עֲלוּבִים לְבֵיתָם. אָז הִתְגַּבְּרוּ גַּעְגּוּעֵיהֶם לְאֶרֶץ אָבוֹת.

וּבֵן הָיָה לַמֶּלֶךְ וּשְׁמוֹ אֵיפַתֵּר. הוּא כִּבֵּד אֶת הַיְּהוּדִים וְיָדַע אֶת הַתּוֹעֶלֶת הָרַבָּה שֶׁהֵם מְבִיאִים וְאֶת אֱמוּנָתָם לַמְּלוּכָה, וַיָּבוֹא לְהַמְלִיץ עֲלֵיהֶם לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ; אֲבָל פִילִיפְּ הַנּוֹכֵל הֵבִיא דִבָּה רָעָה בְּאָזְנֵי הַמֶּלֶךְ עַל אֵיפַתֵּר וְעַל אִמּוֹ, עַד אֲשֶׁר שְׂנָאָם הַמֶּלֶךְ תַּכְלִית שִׂנְאָה. וּגְזֵרָה גָזַר עֲלֵיהֶם, שֶׁלֹּא יָבוֹאוּ לִרְאוֹת אֶת פָּנָיו בְּלִי רִשְׁיוֹן פִילִיפְּ, כִּי קַל־דַּעַת וְרַךְ־לֵבָב הָיָה אַנְטִיּוֹכוֹס. הוּא הָיָה כְּכַדּוּר שֶׁל דּוֹנַג בִּידֵי פִילִיפְּ וּלְכָל אֲשֶׁר חָפֵץ נוֹכֵל זֶה הִטָּהוּ. עַל פִּיו הָיָה חַי וְעַל פִּיו נָהַג אֶת מֶמְשַׁלְתּוֹ. בְּחַצְרוֹת הַמְּלָכִים הָיוּ אוֹמְרִים עָלָיו שֶׁאַנְטִיּוֹכוֹס שְׂרוֹךְ־מֶשִׁי בְּנַעַל פִילִיפְּ. וְהַיְּוָנִים אוֹיְבֵי הַיְּהוּדִים לֹא הִסְתַּפְּקוּ בִּרְדִיפוֹת עַל הַיְּהוּדִים בְּאֶרֶץ יָוָן. רַבִּים מֵהֶם הִתְיַשְּׁבוּ גַם בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְהִתְחִילוּ לִלְחֹץ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְהָיוּ מְטַמְּאִים אֶת קָדְשֵׁיהֶם, חוֹמְסִים וְגוֹזְלִים אֶת אֶזְרְחֵי הָאָרֶץ הַיְשָׁרִים בְּכֹחַ מֶמְשַׁלְתָּם אֲשֶׁר נִתַּן לָהֶם; כִּי הָיֹה הָיְתָה אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל מְשֻׁעְבֶּדֶת לְאַנְטִיּוֹכוֹס. אָז פָּרַץ הַמֶּרֶד וּמַתִּתְיָהוּ וּבָנָיו גֵּרְשׁוּ אֶת הַיְּוָנִים מִתּוֹךְ אַרְצָם. וְאַנְטִיּוֹכוֹס שָׁלַח חַיִל רָב לְהַכְרִיעַ אֶת הַיְּהוּדִים.

וּגְזֵרָה יָצְאָה מֵאֵת פִילִיפְּ שֶׁלֹּא יִהְיוּ הַיְּהוּדִים סַפָּקִים בְּצָרְכֵי הַמִּלְחָמָה. וְרַבִּים מִבְּנֵי יָוָן וּמִבְּנֵי פּוּט וְלוּד שֶׁהִתְיַוְּנוּ, יָצְאוּ אַחֲרֵי הַחַיִל וְסִפְּקוּ לָהֶם צָרְכֵי־אֹכֶל וְנֶשֶׁק וְהֶעֱלוּ אֶת הַמְּחִיר מִיּוֹם לְיוֹם, עַד כִּי מָכְרוּ חַלַּת־לֶחֶם בִּשְׁלשָׁה שְׁקָלִים כֶּסֶף, וּמִשְׁקַל סֶלַע מִבְּשַׂר הַסּוּס – בְּסֶלַע זָהָב. נִצְּלוּ הַסַּפָּקִים אֶת אוֹצַר הַמֶּמְשָׁלָה וְאֶת אַנְשֵׁי־הַצָּבָא, לָקְחוּ מֵהֶם אֶת כַּסְפָּם, אֶת זְהָבָם וְאֶת תַּכְשִׁיטֵיהֶם; כִּי זֶה הָיָה אָז מִנְהַג הַיְּוָנִים בְּצֵאתָם לַמִּלְחָמָה – לְהִתְקַשֵּׁט בְּכָל מִינֵי תַכְשִׁיטִים וַעֲדָיִים. אָז הֵבִין לִיזִיאַשׂ הַמַּצְבִּיא, לָמָּה זֶה הִשְׁתַּדְּלוּ הַיְּוָנִים כָּל־כָּךְ לִפְנֵי הַמֶּמְשָׁלָה לֶאֱסֹר עַל הַיְּהוּדִים לִהְיוֹת סַפָּקִים.

וַיִּהְיוּ רַבִּים מֵאַנְשֵׁי הַצָּבָא, אֲשֶׁר תַּם כַּסְפָּם וּזְהָבָם וַיִּמָּכרּו לַסַּפָּקִים לַעֲבָדִים וְאֶת נְשׁוֹתֵיהֶם וּבְנוֹתֵיהֶם שֶׁבְּבֵיתָם מָכְרוּ לָהֶם לִשְׁפָחוֹת, וְקִבְּלוּ בִּשְׂכָרָם לֶחֶם וּמָזוֹן לְבַל יִגְוְעוּ בָּרָעָב. וּכְשֶׁשָּׁבוּ לְבֵיתָם, חָזְרוּ הַמּוֹכְרִים מִמְּכִירָתָם, כִּי אָמְרוּ: אֲנוּסִים הָיִינוּ בִּמְכִירָה זוֹ, וְלֹא בְּרָצוֹן טוֹב מָכַרְנוּ. וְעָמְדוּ לִפְנֵי הַשּׁוֹפְטִים. אֲבָל שׁוֹפְטֵי יָוָן קִבְּלוּ שֹׁחַד מִן הַסַּפָּקִים וְזִכּוּ אוֹתָם בַּדִּין. אָז הֵבִין אַנְטִיּוֹכוֹס, מִפְּנֵי מָה הִשְׁתַּדְּלוּ הַיְּוָנִים לֶאֱסֹר עַל הַיְּהוּדִים לִהְיוֹת שׁוֹפְטִים בָּאָרֶץ. וְהַחַשְׁמוֹנָאִים הַמְּעַטִּים שֶׁבְּאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל גָּבְרוּ עַל הַיְּוָנִים הָרַבִּים, עָשׂוּ בָּהֶם שַׁמּוֹת, גֵּרְשׁוּם מֵעַל יְרוּשָׁלַיִם, וְרָדְפוּ אַחֲרֵיהֶם הָלוֹך וְרָדוֹף. רָאָה אַנְטִיּוֹכוֹס, כִּי אַנְשֵׁי חֵילוֹ נִגָּפִים לִפְנֵי הַיְּהוּדִים, וַיִּפֹּל לִבּוֹ. וְשָׁם הָיָה חָכָם יְוָנִי זָקֵן, שֶׁרָאָה הַרְבֵּה חָכְמָה וָדַעַת בְּיָמָיו, וְיָדַע אֶת הָעַמִּים וְאֶת תְּכוּנָתָם וַיֹּאמֶר לַמֶּלֶךְ: “שְׁמַע נָא, אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ! בַּרְזֶל – בַּרְזֶל יָרוֹעַ! אִם לְנַצֵּחַ אֶת הַיְּהוּדִים אַתָּה אוֹמֵר, קַח לְךָ מַצְבִּיא מִן הַיְּהוּדִים הַיּוֹשְׁבִים בְּאֶרֶץ מֶמְשַׁלְתְּךָ, כִּי אֵין לְךָ נֶאֱמָנִים לְמַלְכָּם כַּיְּהוּדִים בַּגּוֹלָה. וְאֵין לְךָ גִּבּוֹרִים כַּיְּהוּדִים בַּקְּרָב.” יָדַע הַמֶּלֶךְ שֶׁאֵין בָּקִי בַּיְּהוּדִים כִּבְנוֹ אֵיפַתֵּר, וַיִּשְׁלַח לִקְרֹא לוֹ, וַיְרַצֶּה אֶת פָּנָיו וַיִּתֵּן לוֹ פְּקֻדָּה לִבְחֹר מַצְבִּיא הָגוּן מִבֵּין הַיְּהוּדִים. וּבָעֵת הַהִיא חַי בְּאַנְטִיּוֹכְיָה גִּבּוֹר יְהוּדִי זָקֵן וּשְׁמוֹ נֹגַהּ בֶּן חוֹנְיוֹ, אוֹ כְּמוֹ שֶׁקְּרָאוּהוּ הַיְּוָנִים נֹגַהַשׂ לְבֵית חוֹנְיוֹ. הוּא הָיָה בִּימֵי נְעוּרָיו הַשַּׂר הַמַּצְבִּיא בְּחֵיל הַיְּוָנִים, וּבְהַרְבֵּה מִלְחָמוֹת הִצְלִיחַ. וּמִיּוֹם שֶׁיָּצְאָה הַגְּזֵרָה עַל הַיְּהוּדִים שֶׁלֹּא יַצְבִּיאוּ בְּמַעַרְכוֹת הַצָּבָא, שָׁב לְבֵיתוֹ וְהִקְדִּישׁ אֶת שְׁאֵרִית יָמָיו לְתוֹרָה וּלְחָכְמָה.

וּבַת הָיְתָה לְנֹגַהּ, וַרְדִּיָּה שְׁמָהּ. הִיא הָיְתָה חֲכָמָה כְּאָבִיהָ, וְיָפָה כְּבַת יִשְׂרָאֵל. כָּל הַקִּשּׁוּטִים הַיְּוָנִים הַמְשֻׁנִּים שֶׁהָיְתָה מִתְקַשֶּׁטֶת בָּהֶם, לֹא יָכְלוּ לְנַוֵּל אֶת הַיֹּפִי הָעִבְרִי שֶׁעַל פָּנֶיהָ, וְאֵיפַתֵּר יוֹרֵשׁ־הָעֶצֶר אֲהֵבָהּ מְאֹד וְחָשַׁב לְקַחְתָּהּ לוֹ לְאִשָּׁה. בָּא אֵיפַתֵּר לְבֵית נֹגַהּ, וּבִשֵּׂר לוֹ שֶׁבָּחַר בּוֹ לִהְיוֹת מַצְבִּיא עַל חֵיל יָוָן, הַיּוֹצֵא לַמִּלְחָמָה עַל יְרוּשָׁלַיִם. מִתְּחִלָּה מֵאֵן לְקַבֵּל עַל עַצְמוֹ אֶת הַמִּשְׂרָה, אַךְ כַּאֲשֶׁר הִפְצִירוּ בּוֹ אֵיפַתֵּר וּוַרְדִּיָּה בִּקֵּשׁ לוֹ אָרְכָּה לִשְׁלשֶׁת יָמָים.

שְׁלשָׁה יָמִים וּשְׁלשָׁה לֵילוֹת חָשַׁב נֹגַהּ עַל הַדָּבָר, וְכָךְ אָמַר אֶל לִבּוֹ: אִם אֵלֵךְ וְאָרִים חַרְבִּי עַל אַחַי, בְּנֵי עַמִּי; אִם אֶשְׁפֹּךְ סוֹלְלוֹת עַל יְרוּשָׁלַיִם – הֲלֹא אֶחֱטָא אָז לְעַמִּי, לְאֶרֶץ אֲבוֹתַי, לְחוֹמַת עִיר הַקֹּדֶשׁ, שֶׁהֵגֵנָּה עַל אֲבוֹתַי וְעַל עֶרֶשׂ אֻמָּתִי – לַיְּהוּדִי שֶׁבִּי אֶחֱטָא. וְאִם לֹא אֵצֵא לְהַצְבִּיא, אֶחֱטָא לְאֶרֶץ מוֹלַדְתִּי, לְמַלְכִּי, לְמַמְלַכְתִּי, לָעָם שֶׁאֲנִי יוֹשֵׁב בְּתוֹכוֹ – לַיְּוָנִי שֶׁבִּי אֶחֱטָא. מָה אֶעֱשֶׂה – וְאֵצֵא יְדֵי־חוֹבָתִי גַּם לְאֶרֶץ אֲבוֹתַי וְגַם לְאֶרֶץ מוֹלַדְתִּי? יְדֵי חוֹבַת יְהוּדִי־יְוָנִי כֵּיצַד אֵצֵא? חָשַׁב־חָשַׁב וְהֶחְלִיט: יְהוּדִי אֲנִי; אָח לִבְנֵי־עַמִּי. יַחַד עִמָּם אֲנִי נִלְחָם לְטוֹבַת אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל; אֶלָּא שֶׁהֵם נִלְחָמִים לְהַרְחִיב גְּבוּלוֹתֶיהָ וּלְהָגֵן עָלֶיהָ מֵחֶרֶב הָאוֹיֵב – וַאֲנִי נִלְחָם לְהַרְבּוֹת כְּבוֹדָהּ. אִם אַצְבִּיא עַל חֵיל מַלְכִּי וַאֲנַצֵּחַ בַּמִּלְחָמָה, יֹאמְרוּ בָּעַמִּים: “אֵין גִּבּוֹר כַּיְּהוּדִי!” יֹאמְרוּ בָּעַמִּים: “אֵין אֶזְרָח נֶאֱמָן כַּיְּהוּדִי!” יֹאמְרוּ בָּעַמִּים: “אַשְׁרֵי הָאָרֶץ, הַמְגַדֶּלֶת אֻמָּה כָּזוֹ! וְאַשְׁרֵי הָאָרֶץ שֶׁאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל קוֹלֶטֶת לְתוֹכָהּ מֵאֶזְרָחֶיהָ!” אַרְחִיב גְּבוּלוֹת אֶרֶץ אַנְטִיּוֹכוֹס, וְאַרְבֶּה כְּבוֹד אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל בְּכָל הָעוֹלָם! אַרְחִיב גְּבוּלוֹת אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל בְּכָבוֹד, וּגְבוּלוֹת אַרְצִי בְּמֶמְשָׁלָה! – כָּךְ גָּמַר נֹגַהַשׂ בְּלִבּוֹ.

אָז חָגַר נֹגַהַשׂ אֶת חַרְבּוֹ הַקָּשָׁה וְהַמְּנֻסָּה, רָכַב עַל סוּסוֹ הַלָּבָן, וְסוּסוֹ הַשָּׁחוֹר – בְּצִדּוֹ, וַיֵּצֵא בְּרֹאשׁ מַחֲנֵהוּ. וְכָךְ הָיָה דֶרֶךְ נֹגַהַשׂ בְּמִלְחֲמוֹתָיו: בַּיּוֹם הָיָה לוֹבֵשׁ לְבָנִים וְרוֹכֵב עַל סוּס לָבָן; וּבַלַּיְלָה לָבַשׁ שְׁחוֹרִים וְרָכַב עַל סוּס שָׁחוֹר. וַיְהִי מִסְתַּתֵּר מֵעֵינֵי לוֹחֲמָיו בְּאוֹר הַיּוֹם וּבְחֶשְׁכַת הַלַּיְלָה. בָּא לוֹ נֹגַהַשׂ עִם מַחֲנֵהוּ עַל גְּבוּל אֶרֶץ יְהוּדָה. אָז נִפְרָד לְשָׁעָה קְצָרָה מֵעַל מַחֲנֵהוּ בֵּין שְׁנֵי הָרִים, נָפַל עַל פָּנָיו, נָשַׁק אֶת עֲפַר הָאָרֶץ לֵאמֹר: אָנָּא הָרֵי יְהוּדָה! אַל תִּכְעֲסוּ וְאַל תַּרְגִּיזוּ עָלַי אֶת אֲבוֹתַי מִקִּבְרֵיהֶם! עַל כְּבוֹדְכֶם אֲנִי נִלְחָם! וְכִי לֹא אַתֶּם לִמַּדְתּוּנִי לֶאֱהֹב אֶרֶץ־מוֹלֶדֶת? וְכִי אֵין עַם יִשְׂרָאֵל רָגִיל לְבַכֵּר אֶת הַכָּבוֹד עַל הַתּוֹעֶלֶת? וּכְלוּם לְכָבוֹד הָיָה לָכֶם, אִלּוּ הָיִיתִי, אֲנִי בִּנְכֶם, בּוֹגֵד בְּאֶרֶץ מוֹלַדְתִּי? הָרֵי יְהוּדָה, גִּבְעוֹתֶיהָ, שְׂדוֹתֶיהָ, וַעֲמָקֶיהָ! אַל תַּרְגִּיזוּ עָלַי אֶת אֲבוֹתַי מִקִּבְרֵיהֶם! וְאִם נִגְזַר עָלַי שֶׁיִּשָּׁפֵךְ דָּמִי עַל אַבְנֵיכֶם, וּפִגְרִי יִתְגּוֹלֵל עַל אַדְמַתְכֶם, תְּנוּ לִי קֶבֶר בְּתוֹכְכֶם, כִּי חַיָּל אֲנִי וְעַל כְּבוֹדְכֶם אֲנִי נִלְחָם!" כְּשֶׁגָּמַר אֶת שִׂיחָתוֹ עִם הֶהָרִים, קָם וְשָׁב אֶל מַחֲנֵהוּ, וּבָקַע לָהֶם דֶּרֶךְ בְּאֶרֶץ יְהוּדָה. אֲבָל אַנְטִיּוֹכוֹס אֵחַר מִן הַמּוֹעֵד בְּשָׁלְחוֹ אֶת מַצְבִּיאוֹ הַנֶּאֱמָן: נֹגַהַשׂ בָּא לְאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל אַחֲרֵי אֲשֶׁר גֵּרְשׁוּ הַחַשְׁמוֹנָאִים אֶת הַיְּוָנִים מִירוּשָׁלַיִם, וְלִיזִיאַשׂ בָּרַח מִפְּנֵיהֶם בְּחֶרְפָּה. צָרִיךְ הָיָה נֹגַהַשׂ לָבוֹא בִּמְצוּדָה וּלְהִלָּחֵם מִלְחֶמֶת מָגֵן. מִלְחָמָה כָּזֹאת הָיְתָה לוֹ הָרִאשׁוֹנָה בִּימֵי חַיָּיו: הוּא הָיָה רָגִיל בְּמִלְחֶמֶת־תְּנוּפָה. מֵעוֹלָם לֹא בָּרַח מִפְּנֵי אוֹיְבוֹ וְלֹא הִתְבַּצֵּר בִּמְצוּדוֹת. יָמִים רַבִּים יָשַׁב נֹגַהַשׂ בַּמָּצוֹר וּבִגְבוּרָה נִפְלָאָה הֵגֵן עַל הַחוֹמָה בְּחֵילוֹ הַמּוּעָט וְהִבְרִיחַ מֵעָלֶיהָ אֶת חֵיל הַחַשְׁמוֹנָאִים עַד אֲשֶׁר כָּלְתָה לָהֶם הַצֵּידָה. וַיִּשְׁלַח נֹגַהַשׂ שָׁלִיחַ לִיהוּדָה הַמַּכַּבִּי וַיְצַוֵּהוּ לֵאמֹר: כֹּה תֹאמַר לְמַצְבִּיא הַיְּהוּדִים: נֹגַהַשׂ אֲדוֹנֵנוּ יִתֵּן לְךָ קַב דִּינָרֵי־זָהָב בִּמְחִיר קַב גַּרְעִינֵי תַפּוּחִים; וְאִם יִשְׁאָלְךָ – לָמָּה לָכֶם גַּרְעִינֵי תַפּוּחִים? תֹּאמְרוּ לוֹ: לְזָרְעָם בָּאֲדָמָה, כְּדֵי שֶׁיַּעֲלוּ עֲצֵי תַפּוּחַ לְאַחַר שָׁלשׁ שָׁנִים, וְנוּכַל לְהִתְפַּרְנֵס אָז בַּמָּצוֹר בַּתַּפּוּחִים.

לְהַפְחִידוֹ הִתְכַּוֵּן, כְּדֵי שֶׁיַּאֲמִין יְהוּדָה, שֶׁיֵּשׁ בְּכֹחַ נֹגַהַשׂ לַעֲמֹד בַּמָּצוֹר עוֹד שָׁלשׁ שָׁנִים.

וַיִּשְׁלַח יְהוּדָה לְהַגִּיד לְנֹגַהַשׂ: “אֵינֶנִּי יָכוֹל לִמְכֹּר לְךָ גַּרְעִינִים, כִּי אֵין לָנוּ מָזוֹן יוֹתֵר מִלְּעֶשֶׂר שָׁנִים, וְאִם תֶּאֱרַךְ הַמִּלְחָמָה יוֹתֵר וְלֹא נוּכַל לַעֲבֹד אֶת הָאֲדָמָה, נִתְפַּרְנֵס בְּגַרְעִינֵי תַפּוּחִים.”

גַּם הוּא הִתְכַּוֵּן לְהַפְחִידוֹ, שֶׁנָּכוֹן הוּא לְהַאֲרִיךְ אֶת הַמָּצוֹר לְעֶשֶׂר שָׁנִים.

וְנֹגַהַשׂ שָׁלַח אַחַת מִיּוֹנוֹת הַדֹּאַר, שֶׁהָיוּ לוֹ, וְתַחַת כְּנָפָהּ מִכְתָּב לְאַנְטִיּוֹכוֹס לֵאמֹר:“עָפָר שֶׁתַּחַת רַגְלֵינוּ נֹאכַל, וְאֶת דֶּגֶל מֶלֶךְ סורְיָה לֹא נִתֵּן לְחֶרְפָּה; אַךְ יְמַהֵר נָא הַמֶּלֶךְ לִשְׁלֹחַ מָזוֹן וָחַיִל, שֶׁיִּלָּחֲמוּ עַל יְהוּדָה מֵאָחוֹר, וְאָז נֵצֵא גַם אָנוּ עֲלֵיהֶם לַמִּלְחָמָה.”

אֲבָל הַיְּוָנִים לֹא חָפְצוּ לִשְׁלֹחַ אֶת בְּנֵיהֶם לַמִּלְחָמָה, כִּי אָמְרוּ: “אִם יְנַצֵּחַ נֹגַהַשׂ, הֲלֹא יִגְדַּל כְּבוֹד הַיְּהוּדִים! מוּטָב שֶׁתִּנְחַל הַמֶּמְשָׁלָה קָלוֹן, וְלֹא יִגְדַּל כְּבוֹד הַיְּּהוּדִים!”

אָז שָׁלַח פִילִיפְּ מִכְתָּב לְנֹגַהַשׂ לֵאמֹר: “לֹא נוּכַל לִשְׁלֹחַ צָבָא חָדָש לְמַעַרְכוֹת הַמִּלְחָמָה, עַד אִם תִּכְתֹב לְאִשְׁתְּךָ וּלְבִתְּךָ, כִּי תוֹדַעְנָה לַכֹּל, שֶׁאַתָּה וְאֲבוֹתֶיךָ לֹא הָיוּ יְהוּדִים מֵעוֹלָם.”

חָרָה אַף נֹגַהַשׂ עַל הַדָּבָר, אַךְ כַּאֲשֶׁר נָשָׂא אֶת עֵינָיו אֶל דֶּגֶל מֶמְשַׁלְתּוֹ הַמִּתְנוֹעֵעַ כְּנֶעֱלָב מֵעַל הַמְּצוּדָה, אָמַר בְּלִבּוֹ: “אֶעֱבֹר עַל מִדּוֹתַי, וְאֶעֱשֶׂה כָּל מַה שֶּׁיָּכוֹל לְהָבִיא תוֹעֶלֶת לְדֶגֶל מַלְכִּי!”

וַיִּכְתֹּב מִכְתָּב לְאִשְׁתּוֹ וּלְבִתּוֹ לֵאמֹר: “צְאֶינָה בַּשְּׁעָרִים וְהַכְרֵזְנָה, שֶׁמֵּעוֹלָם לֹא הָיוּ אֲבוֹתַי יְהוּדִים, וְכִי שׂוֹנֵא אֲנִי אֶת הַיְּהוּדִים כְּכָל הַיְּוָנִים.”

יָצְאָה בִּתּוֹ וְהִכְרִיזָה, כַּאֲשֶׁר צִוָּה אָבִיהָ, וְעוֹד הוֹסִיפָה מִשֶּׁלָּהּ: “עַצְמוֹת אֲבוֹתֵינוּ מִזְדַּעַזְעוֹת בַּקְּבָרִים, לְשֵׁמַע הַלַּעַז שֶׁמּוֹצִיאִים עֲלֵיהֶם, שֶׁהֵם הָיוּ יְהוּדִים.”

שָׁמַע זֹאת אֵיפַתֵּר, יוֹרֵשׁ־הָעֶצֶר, וַתֵּקַל וַרְדִּיָּה בְּעֵינָיו וּמֵאָז חָדַל לָבוֹא אֶל בֵּיתָהּ.

אָז יָצְאוּ פְּלֻגּוֹת חֵיל יְוָנִים מְזֻיָּנִים וַחֲמוּשִׁים, אַךְ יְהוּדָה הַמַּכַּבִּי קִדְּמָם וְהִכְרִיעָם, שָׁבַר אֶת חַרְבוֹתֵיהֶם וְשָׁלַח אֶת הַשְּׁבָרִים אֶל נֹגַהַשׂ לֵאמֹר: “יְהִי לְךָ אֲשֶׁר לְךָ, אָח נִפְשָׁע, אֵינֶנִּי חָפֵץ לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּחַרְבוֹתֶיךָ. גַּם הַצֵּידָה, אֲשֶׁר שָׁלְחוּ לְךָ, שְׁמוּרָה תַחַת יָדִי: כַּאֲשֶׁר תִּכָּנְעוּ אֲכַלְכֵּל אֶתְכֶם מִן הַצֵּידָה הַהִיא”. וּמָזוֹן אֵין בַּמְּצוּדָה. וּבְתוֹךְ הַמְּצוּדָה הָיָה הַר שֶׁל סִיד, הִתְחַכֵּם נֹגַהַשׂ וְצִוָּה לְחֵילוֹ, שֶׁיִּקַּח כָּל אֶחָד אַגָּן מָלֵא סִיד, וַיִּקְרַב אֶל שַׁעַר הַמִּבְצָר. לְיַד הַשַּׁעַר צִוָּה שֶׁיִּשְׁפֹּךְ כָּל אֶחָד מַיִם בְּתוֹךְ אַגָּנוֹ. הִרְתִּיחַ הַסִּיד וְהֶעֱלָה הֶבֶל רַב אֲשֶׁר כִּסָּה כְּקִיטוֹר עַל הַחַיִל, וְלֹא רָאוּ חֵיל יְהוּדָה אֶת חֵיל נֹגַהַשׂ יוֹצְאִים, כִּי אָמְרוּ: “אַךְ אֵד הוּא הָעוֹלֶה מִן הָאֲדָמָה!” אָז הִתְנַפֵּל חֵיל נֹגַהַשׂ עַל אוֹצְרוֹת הַמָּזוֹן שֶׁל חֵיל יְהוּדָה, וְלָקְחוּ כְּכָל אֲשֶׁר יָכְלוּ שְׂאֵת וְשָׁבוּ אֶל הַמְּצוּדָה.

כָּךְ הָיָה נֹגַהַשׂ מְחַדֵּשׁ בְּכָל יוֹם תַּחְבּוּלוֹת חֲדָשׁוֹת וּגְבוּרוֹת נִפְלָאוֹת, וּכְשֶׁכָּלוּ כְּבָר כָּל תַּחְבּוּלוֹתָיו, פָּתַח אוֹצָר שֶׁל מָזוֹן, שֶׁטָּמַן אוֹתוֹ לְיָמִים רָעִים וְשֶׁלֹּא הָיָה יָדוּעַ לַחַיָּלִים, וְהִתְחִיל לְפרְנֵס מִמֶּנּוּ אֶת חֵילוֹ בְּלֶחֶם צַר, עַד כְּדֵי שֶׁיַּסְפִּיק לוֹ עוֹד לְשָׁנָה תְמִימָה.

וְחֵיל יָוָן אֲשֶׁר בַּמָּצוֹר אָהַב מְאֹד אֶת מַצְבִּיאוֹ. אוֹמְרִים הָיוּ עָלָיו, שֶׁהוּא מְפַרְנְסָם בְּחִיּוּךְ אֶחָד לְיוֹם כֻּלּוֹ. דַּי הָיָה לְנֹגַהַשׂ, שֶׁיֵּצֵא לִפְנֵי חֵילוֹ, וַיִּקְרָא אֲלֵיהֶם בִּצְחוֹק: “שָׁלוֹם לְגוּרֵי־הָאֲרָיוֹת שֶׁלִּי” – וּכְבָר צָחֲקוּ הַחַיָּלִים וְהֵאִירוּ פְּנֵיהֶם כָּל הַיּוֹם. וְהָרָעָב הֵצִיק לַחַיִל מְאֹד; וַיִּתְאַסְּפוּ מִסָּבִיב לְמַצְבִּיאָם. הֵם לֹא אָמְרוּ כְּלוּם, כִּי לֹא חָפְצוּ לְצַעֵר אֶת מַצְבִּיאָם הַטּוֹב וּלְבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ שֶׁיִּכָּנַע. הֵם יָדְעוּ שֶׁזֶּה יִהְיֶה עֶלְבּוֹן גָּדוֹל לְנַפְשׁוֹ. הֵם עָמְדוּ לְפָנָיו כְּפוּפֵי־קוֹמָה וְשָׁתְקוּ. הִרְגִּישׁ נֹגַהַשׂ לָמָּה בָּאוּ אֵלֶּה לְפָנָיו, וְלִבּוֹ נִשְׁבַּר בְּקִרְבּוֹ. אָז עָלָה סָפֵק בִּלְבָבוֹ: אוּלַי כֹּחוֹ וּגְבוּרָתוֹ, שֶׁהוּא מַרְאֶה בְּעִקְּשׁוּתוֹ, לִבְלִי הִכָּנַע לִפְנֵי חָזָק מִמֶּנּוּ, אֵינוֹ אֶלָּא כְּדֵי לְהַגְדִּיל אֶת כְּבוֹדוֹ, וְלֹא לִכְבוֹד דֶּגֶל מֶמְשַׁלְתּוֹ. אוּלַי אֵין לוֹ כָּל צְדָקָה לְעַנּוֹת אֶת הַחַיָּלִים הַטּוֹבִים הָאֵלֶּה בִּשְׁבִיל כָּבוֹד שֶׁאֵינוֹ מֵבִיא לִידֵי נִצָּחוֹן. וְלֹא יָדַע מַה לַּעֲשׂוֹת. לֹא יָדַע נֹגַהַשׂ שֶׁבְּמֶשֶׁךְ יְמֵי שִׁבְתּוֹ בַּמָּצוֹר קָרוּ חֲדָשׁוֹת בְּאַנְטִיּוֹכְיָה:

פִילִיפְּ הַנּוֹכֵל הוֹצִיא אֶת מֶחֲשַׁבְתּוֹ הָרָעָה לִפְעֻלּוֹת: הוּא עָמַד וְשָׁלַח יָד בַּמֶּלֶךְ הַזָּקֵן וְהִתְנַשֵּׂא לִמְלֹךְ; וְאֶת אֵיפַתֵּר שָׂם בַּמַּאֲסָר וְחָפֵץ לְהָרְגוֹ; אָז קָמוּ הַיְּהוּדִים שֶׁבְּאַנְטִיּוֹכְיָה, וְהָרְסוּ אֶת הַמִּבְצָר שֶׁהוּבָא בּוֹ יוֹרֵשׁ־הָעֶצֶר וּלְקָחוּהוּ וְהֶחְבִּיאוּהוּ. בֵּין כָּךְ הִגִּיעָה הַשְּׁמוּעָה לְלִיזִיאַשׂ, שֶׁהָיָה בַּדֶּרֶךְ לִירוּשָׁלַיִם וַיָּשָׁב וַיַּהֲרֹג אֶת פִילִיפְּ הַצּוֹרֵר, וְהַיְּהוּדִים הֵבִיאוּ לְפָנָיו אֶת אֵיפַתֵּר וַיּוֹשֵׁב אוֹתוֹ עַל כִּסֵּא הַמְּלוּכָה.

בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי הֵבִיאָה יוֹנַת הַמֶּלֶךְ מִכְתָּב לְנֹגָהַשׂ וּבוֹ כָּתוּב: "אַשְׁרֶיךָ נֹגַהַשׂ, וְאַשְׁרֵי חֵילְךָ! דַּע לְךָ כִּי לֹא תָמִיד יֵשׁ גְּבוּרָה רַק בְּנִצָּחוֹן; וְלֹא תָמִיד הַצָּר הוּא הַגִּבּוֹר. יֵשׁ שֶׁהַנָּצוּר מַרְאֶה יוֹתֵר גְּבוּרָה מִן הַצָּר; וְאַתָּה הָיִיתָ לָנוּ לְמָשָׁל בַּדָּבָר הַזֶּה, וְיֵשׁ שֶׁהַבּוֹרֵחַ נוֹחֵל כְּבוֹד־נִצָּחוֹן יוֹתֵר מִן הָרוֹדֵף. עָלֶיךָ לְהַרְאוֹת לָנוּ מוֹפֵת גַּם בַּדָּבָר הַזֶּה, מְצַוֶּה אֲנִי עֲלֵיכֶם, גִּבּוֹרֵי אַרְצִי וּמְגִנֵּי כִּסְאִי, לָצֵאת מִן הַמָּצוֹר. אִם תָּבִיאוּ לִי מִשָּׁם חֶרֶב אַחַת שְׁלֵמָה – אֲהַלֶּלְכֶם! אַל תִּקְרְאוּ לָזֹאת “בְּרִיחָה!” קִרְאוּ לָהּ “שִׁיבַת כָּבוֹד”.

אֵיפַתֵּר."

נֹגַהַשׂ קָרָא אֶת הַמִּכְתָּב בְּאָזְנֵי חַיָּלָיו וַיָּרִיעוּ בְּקוֹל שָׂשׂוֹן. גּוּרַי – קָרָא אֲלֵיהֶם–נֹגַהַשׂ – לְבִיאַתְכֶם שׁוֹאֶלֶת אֶתְכֶם: הַנְכוֹנִים אַתֶּם? יִזְכֹּר נָא כָּל אֶחָד, כִּי עָלָיו לְהָבִיא חֶרֶב אַחַת שְׁלֵמָה לְמַלְכֵּנוּ הַצָּעִיר!

– נְכוֹנִים! – קָרְאוּ בְּקוֹל גָּדוֹל.

נֹגַהַשׂ נָתַן אוֹת וְהַחַיִל הִתְפָּרֵץ הַחוּצָה.

אָז הִתְחוֹלְלָה מִלְחָמָה, שֶׁהַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ לֹא רָאוּ עוֹד כָּמוֹהָ, דַּם יְהוּדִים וְדַם יְוָנִים הִתְעָרֵב יַחַד וַיִּהְיוּ לְנַחַל אֶחָד מַכֶּה גַלִּים.

וְנֹגַהַשׂ הִתְנַגֵּשׁ עִם יְהוּדָה הַמַּכַּבִּי.

הוֹי נָבָל! – צָעַק עָלָיו יְהּוָדה בְּקוֹל אַרְיֵה.

עֲמֹד, גִּבּוֹר! – עָנָהוּ נֹגַהַשׂ – לִי אַתָּה קוֹרֵא נָבָל? פִּי שְׁנַיִם לִי עָלֶיךָ בְּכָבוֹד: אַתָּה נִלְחַמְתָּ בִּשְׁבִיל אַרְצְךָ, וַאֲנִי בִּשְׁבִיל אֶרֶץ מֶמְשַׁלְתִּי וּבִשְׁבִיל כְּבוֹד עַמִּי. עַתָּה קֵץ לַמִּלְחָמָה! בּוֹא וּנְנַסֶּה שְׁנֵינוּ אֶת חַרְבוֹתֵינוּ, וְלֹא נִשְׁפֹּךְ עוֹד דַּם חַיָּלֵינוּ חִנָּם. אַךְ תְּנַאי אֶחָד אֲנִי מַתְנֶה עִמְּךָ: אֶת חַרְבִּי אַל תִּקַּח, גַּם אִם אֶפֹּל שָׁדוּד לְפָנֶיךָ! בִּידֵי חֵילוֹתַי תִּמְסְרֶנָּה וְהֵם יְבִיאוּהָ לְמַלְכִּי, הֲתֵאוֹת?

וּכְרֶגַע הִבְרִיקוּ הַחֲרָבוֹת כְּצִפֳּרִים עָפוֹת. שָׁעָה קְצָרָה עָבְרָה, וְלֹא נוֹדַע עִם מִי הַנִּצָּחוֹן. בָּאַחֲרוֹנָה קָפַץ יְהוּדָה אָחוֹר, וַיַּךְ בְּאַחַת וַיְבַתֵּר אֶת נֹגַהַשׂ לִשְׁנַיִם.

עַל פִּי בַּקָּשַׁת מֶלֶךְ סוּרְיָה הֵשִׁיב לו יְהוּדָה חֲצִי גּוּפוֹ שֶׁל נֹגַהַשׂ, וְחֶצְיוֹ קָבְרוּ בְּאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל.

יָמִים רַבִּים הִתְאַבֵּל אֵיפַתֵּר עַל נֹגַהַשׂ, וּכְשֶׁבָּאָה לְפָנָיו וַרְדִּיָּה, הִתְנַצֵּל לְפָנֶיהָ וְאָמַר: “שְׂאִי לִי, עַלְמָה זָרָה! אָנֹכִי יָדַעְתִּי אֶת וַרְדִּיָּה הַיְּהוּדִית, לָהּ נִשְׁבַּעְתִּי אַהֲבַת עוֹלָם, אֲבָל אֶתְּ הֲלֹא הִכְרַזְתְּ עָלַיִךְ, שֶׁמֵעוֹלָם לֹא הָיוּ אֲבוֹתַיךְ יְהוּדִים! זָרָה אַתְּ לִי! וַרְדִּיָּה הַיְּהוּדִיָּה מֵתָה עָלַי, וּלְעוֹלָם לֹא תָשׁוּב, וְאָנֹכִי לֹא אֶשָּׂא אִשָּׁה!”

אַחֲרֵי מוֹת נֹגַהַשׂ יָדְעוּ הַיְּוָנִים אֶת עֶרְכּוֹ הַגָּדוֹל וְחִבְּרוּ עָלָיו שִׁירִים וּבָנוּ מַצֵּבָה גְבֹהָה עַל קִבְרוֹ.

בִּרְבוֹת הַיָּמִים נָפְלָה הַמַּצֵּבָה וְנִשְׁכַּח קִבְרוֹ. בָּנוּ לוֹ גַּם יַלְדֵי יִשְׂרָאֵל מַצֵּבָה אֲשֶׁר לֹא תִפֹּל וְלֹא תִּשָּׁכַח: עָמְדוּ וְכָתְבוּ עַל סְבִיבוֹנֵיהֶם שֶׁל חֲנֻכָּה עַל אַרְבַּע הַכְּנָפַיִם: “נ ג ה ש”. כְּשֶׁיָּבוֹא מָשִׁיחַ, נִצְבֹּר אֶת כָּל הַסְּבִיבוֹנִים, וְנַעֲשֶׂה מֵהֶם עַל גְּבוּל אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל עַמּוּד־עוֹפֶרֶת לְזֵכֶר גִּבּוֹרֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁבַּגּוֹלָה.

---

הַגַּלְגְּלוֹן

מאת

יהודה שטיינברג

לְדִינָה הָאַלְמָנָה הָיוּ שְׁנֵי בָּנִים: שֵׁם הַבְּכוֹר נָדָב, וְשֵׁם אָחִיו אֲמַצְיָהוּ, וְהוּא צָעִיר מֵאָחִיו בִּשְׁתֵּי שָׁנִים; וְאוּלָם גַּם נָדָב הַבְּכוֹר לֹא הִגִּיעַ עוֹד לִשְׁנוֹת עֶשֶׂר. – וַתְּהִי דִינָה עֲנִיָּה מְאֹד, וְלֹא מָצְאָה יָדָהּ לְכַלְכֵּל אֶת בָּנֶיהָ גַּם בְּלֶחֶם צַר; וְרַבִּים הָיוּ הַיָּמִים, אֲשֶׁר לֹא בָּא אֹכֶל אֶל פִּיהָ, כִּי לֹא מָצְאָה הָאֲרֻחָה דַּי הַשְׂבִּיעַ אֶת שְׁלָשְׁתָּם; וְעַל כֵּן, כַּאֲשֶׁר הִגִּיעוּ יְמֵי הַחֲנֻכָּה, לֹא הִשִּׂיגָה יָדָהּ לִקְנוֹת גַּלְגְּלוֹנִים לְבָנֶיהָ. נָדָב הַבְּכוֹר וִתֵּר עַל חֶלְקוֹ, וְלֹא הֶעֱצִיב אֶת אִמּוֹ: “יָבוֹאוּ יָמִים טוֹבִים מֵאֵלֶּה, נִחַם הַנַּעַר אֶת נַפְשׁוֹ, וְקָנְתָה לִי אִמִּי גַלְגְּלוֹן טוֹב בַּעַל כְּנָפַיִם לִימֵי הַחֲנֻכָּה, לַשָּׁנָה הַבָּאָה”. אַךְ אֲמַצְיָהוּ הַצָּעִיר הָיָה נַעַר עִקֵּשׁ וְסַרְבָּן, וַיֶּמֶר אֶת רוּחַ אִמּוֹ, וַיֵּבְךְּ כָּל הַיּוֹם; וְלֹא יָכְלָה אִמּוֹ לַעֲמֹד בִּפְנֵי כָּל בִּכְיוֹ, וַתִּקַּח אֶת חָמֵשׁ קְשִׁיטוֹתֶיהָ הָאַחֲרוֹנוֹת, אֲשֶׁר חָשְׂכָה לִקְנוֹת בָּהֶן כִּכַּר לֶחֶם־שְׂעוֹרִים לַאֲרֻחַת הָעֶרֶב – וַתִּקֶן גַֹלְגְּלוֹן אֶחָד לִשְׁנֵיהֶם. נָדָב לֹא מָצָא עֹז בִּלְבָבוֹ גַם לָגַעַת בַּגַּלְגְּלוֹן, כִּי יָדַע אֲשֶׁר בְּלֶחֶם אִמּוֹ נִקְנָה לוֹ; כִּי רָעֲבָה כָּל הַיּוֹם בְּתִתָּהּ אֶת לַחְמָהּ לַנְּעָרִים, וְעַתָּה גַּם לָעֶרֶב לֹא יְהִי לָהּ בַּמֶּה לִשְׁבֹּר רַעֲבוֹנָהּ. אַךְ אֲמַצְיָהוּ שָׂמַח עַל הַגַּלְגְּלוֹן, וַיִּקָּחֵהוּ בֵּין אֶצְבְּעוֹתָיו, וַיְסוֹבְבֵהוּ עַל הַשֻּׁלְחָן. הַגַּלְגְּלוֹן הָלַךְ מִקְצֵה הַשֻּׁלְחָן אֶל קָצֵהוּ וַיְרַקֵּד אַרְצָה וַיָּסָב בְּמָחוֹל. אֲמַצְיָהוּ שָׂמַח מְאֹד, וַיְרַקֵּד לִקְרַאת גַּלְגְּלוֹנוֹ הַמָּהִיר, וַיִּתֶּן לוֹ דֶרֶךְ לַעֲבֹר, אֶל אֲשֶׁר יְהִי רוּחוֹ לָלֶכֶת. אָז סָר הַגַּלְגְּלוֹן אֶל הַפֶּתַח, וַיְרַקֵּד עַל הַמִּפְתָּן. אֲמַצְיָהוּ מִהַר לִפְתֹּחַ אֶת הַדֶּלֶת לִרְאוֹת אִם רַב כֹּחַ גַּלְגְּלוֹנוֹ לְסוֹבֵב גַּם בַּחוּץ וּלְבִלְיִּ הִכָּשֵׁל; אָז קָפַץ הַגַּלְגְּלוֹן מֵעַל לַמִּפְתָּן, וַיִּבְרַח הַחּוּּצָה וַיֵּלֶךְ הָלֹךְ וָסֹב מֵרְחוֹב לִרְחוֹב וּמִמָּבוֹא לְמָבוֹא; וַיֶּחֶרְדוּ הַנְּעָרִים, וַיִּרְדְּפוּ אַחֲרָיו.

הַגַּלְגְּלוֹן כְּבָר עָזַב אֶת הָעִיר, וְהַנְּעָרִים חָגְרוּ שְׁאֵרִית כֹּחָם, וַיִּדְלְקוּ אַחֲרָיו בְּעֵינֵיהֶם; עוֹד רָאוּהוּ עוֹלֶה הָרִים וְיוֹרֵד בְּקָעוֹת, אךְ כָּשְׁלוּ רַגְלֵיהֶם, וְלֹא יָכְלוּ לִרְדֹּף אַחֲרָיו, עַד שֶׁנֶּעְלַם מִן הָעַיִן, וְלֹא יָסְפוּ עוֹד לִרְאוֹתוֹ.

נָדָב בָּכָה, וְנַפְשׁוֹ יָרְעָה, בְּזָכְרוֹ אֶת אִמּוֹ הָרְעֵבָה וְאֶת חֲמֵשׁ הַקְּשִׁיטוֹת, אֲשֶׁר אָמְרָה לִקְנוֹת בָּהֶן כִּכַּר לֶחֶם־שְׂעוֹרִים – וַאֲמַצְיָהוּ הִתְמַרְמֵר בְּבֶכִי, וַיִּזְעַק: “גַּלְגְּלוֹנִי אַיֵּהוּ? אַיֵּה גַּלְגְּלוֹנִי?”

שָׁפָן שְׁפַנִּי!

אוּלַי גַּלְגְּלוֹנִי

בַּדֶּרֶךְ פָּגַעְתָּ

אוּלַי בַּיַּעַר

בְּשָׂדֶה וָהַר?

מְקוֹמוֹ יָדַעְתָּ?

הַשָּׁפָן הֶעֱמִיד אֶת אָזְנָיו כְּמַסְמְרוֹת, וַיִּלְחַץ אֶת זְנָבוֹ בֵּין רַגְלָיו, וּבְטֶרֶם יָשִׁיב דָּבָר, נָשָׂא אֶת רַגְלָיו לִבְרֹחַ, וַיִּפֶן אֶל נָדָב וַיֹּאמַר:

לֹא גַלְגְּלוֹן יָדַעְתִּי,

לֹא קוֹלוֹ שָׁמַעְתִּי;

אַךְ צְלִיל לֶחֶם שְׂעוֹרִים

רָאִיתִי מִתְהַפֵּךְ,

בָּרוּחַ מִתְאַבֵּךְ;

וּרְוֵה דִמְעַת הוֹרִים…

הַשָּׁפָן עוֹד אָמַר לַעֲנוֹת דָּבָר וְלִגְמֹר אֵת אֲשֶׁר הֵחֵל, אַךְ בּוֹ בָּרֶגַע רָאָה אֶת פְּנֵי אֲמַצְיָהוּ הַמְּפִיקִים עֶצֶב, כַּעַס וְרֹעַ לֵב, וַיִּבָּהֵל מִפָּנָיו וַיִּבְרַח.

“הַצְּלִיל אֲשֶׁר רָאָה הַשָּׁפָן”, אָמַר נָדָב בְּדֶמַע: “הֲלֹא הוּא לֶחֶם אִמֵּנוּ, אֲשֶׁר אָמְרָה לִקְנוֹת לַאֲרֻחַת הָעֶרֶב; עַתָּה תִּרְעַב לְלֶחֶם כִּבְיוֹם אֶתְמוֹל”, וַיְמָרֵר בְּבֶכִי.

וַאֲמַצְיָהוּ הֵרִים אֶת קוֹלוֹ וַיִּצְעַק: “גַּלְגְּלוֹנִי אַיֵּהוּ? אַיֵּה גַּלְגְּלוֹנִי?” הַנְּעָרִים הִרְחִיקוּ לָלֶכֶת, וַיַּעַבְרוּ הָרִים, וַיֵּרְדוּ בְּקָעוֹת; וַיִּשְׂאוּ אֶת עֵינֵיהֶם, וַיִּרְאוּ אַיָּלָה, וַיְמַהֲרוּ אֵלֶיהָ, וַיֹּאמְרוּ:

אָנָּא, אַיָּלָתִי,

יָפָתִי, תַּמָּתִי!

אוּלַי פָּגַעַתְּ

גַּלְגְּלוֹנִי הַשּׁוֹבַב

מִתְהַפֵּךְ וְסֹבֵב–

אוּלַי יָדַעַתְּ.

וַתַּעַן הָאַיָּלָה וַתֹּאמַר:

גַּלְגְּלוֹנְכֶם פָּגַעְתִּי,

מְקוֹמוֹ יָדַעְתִּי;

וְאַךְ אֲרוּחַתְכֶם

לְיָמִים שְׁלשָׁה

מִכֶּם אֶדְרשָׁה;

אָז אַגִּיד שְׁאֵלַתְכֶם.

נָדָב קָפַץ וְאָמַר: “אִם נֹפֶת מַמְתַּקִּים וְאִם לֶחֶם עֹנִי – אֶת כָּל אֲשֶׁר תִּתֵּן לִי הוֹרָתִי לַאֲרֻחָתִי, אֶתֵּן לָךְ!” אַךְ אֲמַצְיָהוּ עָקַם אֶת פָּנָיו וְלֹא נֵאוֹת לְדִבְרֵי הָאַיָּלָה; וַתִּקְפֹּץ מֵעַל לְרֹאשׁ הַנְּעָרִים, וַתֵּלֶךְ לְדַרְכָּהּ, וְהַנְּעָרִים הָלְכוּ הָלְאָה.

בֵּין כֹּה, וְהִנֵּה רַד הַיּוֹם; וַיֹּאמְרוּ הַבָּנִים לָשׁוּב הַבַּיְתָה, אַךְ תָּעֹֹה תָּעוּ וַיֹּאבְדוּ דֶרֶךְ, וַיֵּשְׁבוּ עַל תֶּלֶם־שָׂדֶה וַיִּתְּנוּ קוֹלָם בְּבֶכִי. לַאֲמַצְיָהוּ הֵחֵלוּ הָרָעָב וְהַקֹּר לְהָצִיק, וַיֵּבְךְּ, – וְנָדָב זָכַר אֶת אִמּוֹ הָרְעֵבָה, וַיֹּאמַר: “הַמְעַט לָהּ, כִּי תִרְעַב כָּל הַיּוֹם, וְדָאֲגָה גַם לָנוּ, בִּרְאוֹתָהּ כִּי לֹא שַׁבְנוּ הַבַּיְתָה!”

וְכַאֲשֶׁר רָאוּ הַנְּעָרִים, כִּי נָטָה הַשֶּׁמֶשׁ לַעֲרֹב, וַיָּבוֹא פַּחַד בְּלִבָּם פֶּן יִשָּׁאֲרוּ בַּשָּׂדֶה כָּל הַלַּיְלָה, וְהֵמָּה לֹא נִסּוּ עוֹד לָצֵאת מִפֶּתַח בֵּיתָם בַּלַּיְלָה, וַיּוֹסִיפוּ לִבְכּוֹת. וְנָדָב אָמַר: “אֵלִי! חוּסָה נָא עַל אִמִּי הָרְעֵבָה וַהֲשִׁיבֵנוּ אֵלֶיהָ!”

וַיְהִי כַּאֲשֶׁר גָּמַר נָדָב אֶת תְּפִלָּתוֹ הַקְּצָרָה, וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה יוֹנָה מְקַשְׁקֶשֶׁת בִּכְנָפֶיהָ, וַיְמַהֲרוּ אֵלֶיהָ וַיְסַפְּרוּ לָהּ אֶת דְּבַר אֲסוֹנָם, וַיִּבְכּוּ מְאֹד. וַתֹּאמֶר הַיּוֹנָה: “אֶרְחָמְכֶם,בָּנִים, וְאֶחְמֹל עַל הוֹרַתְכֶם, כִּי אֵם אוֹבֶדֶת הֵן גַּם אָנִי: אֶפְרֹחַי יָצְאוּ מִקִּנִּי וְלֹא שָׁבוּ אֵלַי; וְאָמְנָם הֵן לֹא הִרְחַקְתֶּם מִן הָעִיר כְּמֵאָה טִיסוֹת, וְגַם גַּלְגְּלוֹנְכֶם לֹא רָחוֹק מִכֶּם”. וַתַּסֵּב הַיּוֹנָה אֶת פָּנֶיהָ מוּל פְּנֵי הַיַּעַר, אֲשֶׁר נִרְאָה פִּתְאֹם בַּמָּקוֹם הַזֶּה וַתֹּאמַר:

“פְּנוּ לָכֶם הַיַּעֲרָה! שָׁם תִּמְצְאוּ מְעָרָה, וְעַל פִּיהָ שְׁפִיפוֹן; שָׁם לֶכֶת תַּעֲמִיקוּ! תַּצִּיעוּ, תַּרְחִיקוּ! שָׁם גַּם הַגַּלְגְּלוֹן, אַךְ הִזָּהֲרוּ מִדַּבֵּר דָּבָר, כִּי שָׁם חֹבֵר חֶבֶר לַיְלָדִים אֹרֵב. וְאִם תָּנִידוּ שְׂפָתַיִם אוֹ תִקְרְצוּ עֵינַיִם תִּלָּכְדוּ בִּקְסָמָיו”.

הַנְּעָרִים אָחֲזוּ דַּרְכָּם הַיַּעֲרָה, וַיִּשְׂאוּ עֵינֵיהֶם וַיִּרְאוּ, וְהִנֵּה אִישׁ עִוֵּר בְּאַחַת מֵעֵינָיו, עָטוּף שְׁחוֹרִים, יוֹשֵׁב עַל גַּל עֲצָמוֹת וּבְיָדוֹ גַּלְגְּלוֹן טוֹב וְיָפֶה. וְהוּא קוֹרֵץ בְּעֵינָיו לַיְלָדִים, וּמַרְאֶה אֶת הַגַּלְגְּלוֹן לְעֵינֵיהֶם. נָדָב שָׂם אֶת עֵינָיו בַּגַּלְגְּלוֹן, וַיַּרְא כִּי אָמְנָם גַּלְגְּלוֹן הוּא לְכָל מִשְׁפָּטָיו, אַךְ הַנּוּן וְהַגִּימֶל וְהַהֵא וְהַשִּׁין אֵינָן בּוֹלְטוֹת מֵעַל צַלְעוֹתָיו, וְעַל מְקוֹמָן צְלָמִים וּתְרָפִים. אָז זָכַר אֶת דִּבְרֵי הַיּוֹנָה, וַיָּבֶן כִּי הוּא הוּא הַקּוֹסֵם אֲשֶׁר אָמְרָה לוֹ, וַיָּשֶׂם מַחְסוֹם לְפִיו.

וְאֲמַצְיָהוּ כְּבָר אָמַר לִקְרֹא: “הִנֵּה גַּלְגְּלוֹנִי”! אַךְ נָדָב קִדְּמָהוּ, וַיָּשֶׂם אֶת יָדוֹ עַל פִּי אָחִיו, וְלֹא נְתָנוֹ לְדַבֵּר, וַיְמַהֲרוּ לַעֲזֹב אֶת הַמָּקוֹם; וַיָּבוֹאוּ הַיַּעֲרָה, וַיִּסְפְּרוּ שִׁבְעָה עֵצִים, וּמִשָּׁם פָּנוּ יָמִינָה ויִּמְנוּ שִׁבְעָה צְעָדִים, וַיִּמְצְאוּ שָׁם אֶת הַמְּעָרָה, וְעַל פִּיהָ שְׁפִיפוֹן מְאֹד נוֹרָא; וַיִּירְאוּ מִגֶּשֶׁת. אָז שָׁמְעוּ קוֹל מְדַבֵּר אֲלֵיהֶם:

“מְנוּ אֶת הַחוּטִים בְּצִיצִיּוֹת בִּגְדֵיכֶם! אִם שְׁמֹנָה תִּמְצָאוּ – אַךְ אַל תְּכַחֲדוּ כַּחֵד – אָז בְּלִי פַּחַד לַמְּעָרָה תָּבוֹאוּ”.

אֲמַצְיָהוּ מָנָה אֶת צִיצִיּוֹתָיו, וַיִּמְצָא בְּאַחַת מֵהֶן שִׁשָּׁה חוּטִים, וְהַשְּׁבִיעִי – קָצוּץ וְנִפְסָל; וּבְצִיצִיּוֹת נָדָב לֹא חָסַר מְאוּם, וַיָּבוֹא נָדָב אֶל הַמְּעָרָה, וַאֲמַצְיָהוּ נִשְׁאַר בַּחוּץ.

נָדָב בָּא אֶל הַמְּעָרָה, וְהִנֵּה חשֶׁךְ וַעֲלָטָה סְבִיבָיו, וַיֶּחֱרַד מְאֹד, וַיֵּלֶךְ זְמַן רָב, וַיְמַשֵּׁשׁ בַּקִּירוֹת כְּעִוֵּר, וַיִּלְאֶה לִמְצֹא אֶת הַפֶּתַח. אַךְ פִּתְאֹם נִרְאָה לְעֵינָיו שְׁבִיב אוֹר מֵהַקִּיר הַיְמָנִי, וַיָּבֶן כִּי שָׁם פֶּתַח לָבוֹא פְּנִימָה; וַיִּקְרַב וַיִּגַּע בְּכַפּוֹת הַמַּנְעוּל, ותִּפָּתַח דֶּלֶת, וְהִנֵּה רַגְלָיו עוֹמְדוֹת בְּתוֹךְ אוּלָם גָּדוֹל רְחַב יָדַיִם; רִצְפָּתוֹ – רִצְפַּת שַׁיִשׁ וְקִירוֹתָיו – רְאִי מוּצָק, וְהַסִּפּוּן כְּמַרְאֵה הָרָקִיעַ בְּלֵיל בָּהִיר. בְּתוֹךְ הָאוּלָם עוֹמֶדֶת מְנוֹרַת זָהָב עַל בָּסִיס גָּבֹהַּ, וּשְׁמֹנָה קָנִים לָהּ, וְאוּלָם הַקָּנִים הָהֵם לֹא כְּעֵין הַקָּנִים אֲשֶׁר בִּמְנוֹרָתֵנוּ, כִּי אִם תְּמוּנַת יוֹנָה פּוֹרֶשֶׂת כְּנָפַיִם לְכָל קָנֶה, וּבְפִי כָּל יוֹנָה אֶבֶן שֹׁהַם וְיָשְׁפֵּה; וְנֹגַהּ וּמַרְאֶה לָאֲבָנִים כְּנֹגַהּ הַיָּרֵחַ; וּלְכָל אֶבֶן וָאֶבֶן תְּמוּנַת אוֹת אַחַת: תְּמוּנַת נוּן, תְּמוּנַת רֵישׁ, תְּמוּנַת וָו, תְּמוּנַת תָּיו – עַל צֶלַע אַחַת; תְּמוּנַת חֵית, תְּמוּנַת נוּן, תְּמוּנַת כָּף וּתְמוּנַת הֵא לַצֶּלַע הַשֵּׁנִית, וּבְהִצְטָרֵף הָאוֹתִיּוֹת הָאֵלֶּה וַיָּאִירוּ לָעַיִן “נֵרוֹת חֲנֻכָּה”. וְהַמִּלִּים הָאֵלֶּה נִשְׁקְפוּ מֵעַל קִירוֹת הָרְאִי לַאֲלָפִים וְלִרְבָבוֹת, וַיָּאִירוּ אֶת כָּל הַבַּיִת.. עַל יְמִין הָאוּלָם עָמַד שֻׁלְחַן זָהָב, וְכִסְאוֹת שֵׁן סְבִיבוֹ, וְעַל הַכִּסֵּא הָרָם וְהַנִּשָּׂא יוֹשֵׁב אִישׁ שֵׂיבָה, וּמִמַּעַל לְרֹאשׁוֹ חָקוּק בַּכִּסֵּא שֵׁם מַתִּתְיָהוּ הַכֹּהֵן, וְעַל יֶתֶר הַכִּסְאוֹת יוֹשְׁבִים בְּנֵי מַתִּתְיָהוּ: יוֹחָנָן, שִׁמְעוֹן וִיהוּדָה, אֶלְעָזָר וְיוֹנָתָן.

כִּרְאוֹת הַזָּקֵן אֶת פְּנֵי הַנַּעַר, הֵאִיר אֵלָיו פָּנִים, וַיָּקָם וַיִּקַּח בְּיָדוֹ צְלִיל לֶחֶם שְׂעוֹרִים מֵעַל הַשֻּׁלְחָן, וַיִּתֵּן לַנַּעַר וַיֹּאמַר:

“הֵא לְךָ, נַעַר תָּמִים, הֵא לְךָ גַּלְגְּלוֹנֶךָ! מִצְּלִיל לֶחֶם בָּא וּצְלִיל לֶחֶם שָׁב לִהְיוֹת. אֶת הַצְּלִיל הַזֶּה תִּתֵּן לְאִמֶּךָ, וְהָיָה בְּכָל עֵת אֲשֶׁר תִּרְעָבוּ, תֹּאכְלוּ מִן הַצְּלִיל, וְכֹל אֲשֶׁר תִּתְאַו נַפְשְׁכֶם, תִּמְצְאוּ בּוֹ אֶת טַעְמוֹ; וְהַצְּלִיל לֹא יִכְלֶה וְלֹא יֶחְסַר כָּל הַיָּמִים; וּלְךָ, יֶלֶד נֶחְמָד, הֵא לְךָ גַּלְגְּלוֹן זָהָב”. וַיִּתֶּן לוֹ גַּלְגְּלוֹן זָהָב טָהוֹר וּבַעַל כְּנָפַיִם.

אָז קָם יְהוּדָה הַמַּכַּבִּי מִמְּקוֹמוֹ, וַיִּקַּח חֶרֶב זָהָב טָהוֹר, וַיִּצְמְדֶהָ עַל מָתְנֵי נָדָב, וַיֹּאמֶר: “זֹאת לְךָ תְּשׁוּרָה לַחֲנֻכָּה מֵאֵת בְּנֵי מַתִּתְיָהוּ הַכֹּהֵן!”

וְיוֹנָתָן, הַצָּעִיר בִּבְנֵי הַחַשְׁמוֹנָאִים, אָחַז אֶת נָדָב בְּיָדוֹ וַיּוֹבִילֵהוּ הַחוּצָה, וַיֹּאמֶר לְנָדָב וְלַאֲמַצְיָהוּ: "עִצְמוּ עֵינֵיכֶם! וַיַּעַצְמוּ עֵינֵיהֶם. "פִּקְחוּ עֵינַיִם! " שָׁמְעוּ כְּרֶגַע קוֹל מְדַבֵּר אֲלֵיהֶם.

הַנְּעָרִים פָּקְחוּ עֵינֵיהֶם, וַיִּרְאוּ וְהִנֵּה לִפְנֵי שַׁעַר עִירָם רַגְלֵיהֶם עוֹמְדוֹת.

וַיָּבוֹאּו הַנְּעָרִים אֶל אִמָּם, וַתִּשְׂמַח עֲלֵיהֶם מְאֹד, כִּי כְּבָר חָשַׁךְ הַיּוֹם, וַתִּדְאַג לָהֶם; וְעוֹד יוֹתֵר שָׂמְחָה בְּשָׁמְעָהּ אֶת הַדָּבָר אֲשֶׁר קָרָה לְבָנֶיהָ, וּבִרְאוֹתָהּ כִּי נוֹשְׁעָה בַּצְּלִיל, כִּי כְּדִבְרֵי מַתִּתְיָהוּ כֵּן הָיָה: גַּם טַעַם בָּשָׂר וּמִגְדָּנוֹת גַּם טַעַם יַיִן וְחָלָב הָיָה בַּצְּלִיל, וְלֹא כָלָה וְלֹא חָסָר.

כֵּן גַּם שָׂמַח נָדָב עַל גַּלְגְּלוֹנוֹ וְחַרְבּוֹ; וְהַחֶרֶב לֹא חֶרֶב חַדָּה וְלֹא לֻטָּשָׁה, אַךְ הִיא נָתְנָה לִוְיַת חֵן וְהָדָר לַנַּעַר, עַד כִּי מָצָא חֵן גַּם בְּעֵינֵי מְשַׂנְּאָיו, וַיִּשְׁבְּ בְּיָפְיוֹ שְׁבִי יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר יָכְלָה חֶרֶב חַדָּה לִשְׁבּוֹת.

אַךְ אֲמַצְיָהוּ הָיָה סַר וְזָעֵף, וְכָל עֵת אָכְלוֹ מִן הַצְּלִיל הִכָּהוּ לְבָבוֹ, וַיְהִי עֲצוּב רוּחַ כָּל הַיָּמִים.

וּנְעָרִים רַבִּים אֲשֶׁר שָׁמְעוּ אֶת דְּבַר נָדָב וְאֶת אֲשֶׁר קָרָהוּ, מִהֲרוּ לָצֵאת אֶל הַשָּׂדֶה וּלְחַפֵּשׂ עִקְּבוֹת הַיַּעַר וְהַמְּעָרָה, אַךְ לַשָּׁוְא: לֹא מָצְאוּ כָּל יַעַר וְכָל מְעָרָה.

שַׁבַּת שִׁירָה

מאת

יהודה שטיינברג

---

אֹרְחַת צִפֳּרִים

מאת

יהודה שטיינברג

מָאתַיִם וְעֶשֶׂר שָׁנִים הָיוּ אֲבוֹתֵינוּ עֲבָדִים – עַבְדֵי עוֹלָם לְפַרְעֹה בְּמִצְרָיִם.

וְאוּלָם דְּעוּ, בָּנִים, כִּי לֹא לַאֲשֶׁר יִקָּרֵא הַיּוֹם עֶבֶד, הָיָה גַם אָז הָעֶבֶד: יֵשׁ אֲשֶׁר יִהְיֶה עַל הָאִישׁ לַעֲשׂוֹת מְלֶאכֶת זָרִים – לַחֲרשׁ שָׂדֵהוּ, לִקְצֹר קָמָתוֹ, וּבְכַלּוֹתוֹ אֶת מְלַאכְתוֹ יָבוֹא עַל שְׂכָרוֹ בְּכֶסֶף אוֹ בִּתְבוּאוֹת מְלַאכְתוֹ, וְהִנֵּהוּ חָפְשִׁי, אָדוֹן לְעַצְמוֹ וּלְאַוַּת נַפְשׁוֹ – לָזֶה פּוֹעֵל וְאָרִיס יִקְרְאוּ, יוֹמוֹ לוֹ הוּא, אַךְ עֲבוֹדָתוֹ לֹא לוֹ הִיא.

וְיֵשׁ אֲשֶׁר יִשָּׂכֵר הֶעָנִי לְיָמִים, לִירָחִים וּלְשָׁנִים, אָז עָלָיו לַעֲשׂוֹת כְּכֹל אֲשֶׁר יְצַוֵּהוּ בְּעָלָיו מִבֹּקֶר וְעַד עֶרֶב. גַּם יוֹמוֹ גַם עֲבוֹדָתוֹ לֹא לוֹ הֵמָּה, אַךְ כִּכְלוֹת יְמֵי שְׂכִירָתוֹ יֵצֵא לַחָפְשִׁי,וְרצֹונֹו – בְּיָדוֹ, וְיָדוֹ – בִּרְצוֹנוֹ. לָזֶה שָׂכִיר יִקָּרֵא.

וְאוּלָם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּמִצְרַיִם לֹא פּוֹעֲלִים וַאֲרִיסִים אַף לֹא שְׂכִירֵי יוֹם וְשָׁנָה הָיוּ, כִּי אִם עַבְדֵי עוֹלָם: אֶת כָּל אֲשֶׁר צִוּוּ לָהֶם אֲדוֹנֵיהֶם, אִם לִטְחֹן אֲבָנִים, אִם לָבֹר פְּרוּדוֹת חוֹל, וּבְכָל עֵת אֲשֶׁר יְצֻוֶּה, אִם יוֹם וְאִם לַיְלָה – עַל הָעֶבֶד לָקוּם וְלַעֲשׂוֹת, מִבְּלִי קַוּוֹת לְשָׂכָר וְגַם מִבְּלִי קַוּוֹת, כִּי יָבוֹא יוֹם וְיֵצֵא לַחָפְשִׁי. עֶבֶד עוֹלָמִים הוּא.

וְיֵשׁ אֲשֶׁר יְצַוֶּה הָאָדוֹן עַל הָעֶבֶד לַעֲשׂוֹת עֲבוֹדַת שְׁנֵי יָמִים בְּיוֹם אֶחָד. וְעַל הָעֶבֶד, הַיָּרֵא אֶת שֵׁבֶט הַנּוֹגֵשׂ, לְמַלֵּא פְּקֻדָּתוֹ, כִּי גַם שְׁנֵי הַיָּמִים גַּם הַיּוֹם הָאֶחָד – יְמֵי אֲדוֹנָיו הֵם, וּכְחֶפְצוֹ יַעַשׂ בָּם.

וְיֵשׁ אֲשֶׁר יְצַוֶּה הָאָדוֹן לְעַבְדּוֹ לֵאמֹר: “קְפֹץ הַיָּמָּה וּמוּת כְּרֶגַע! – וְאַל לָעֶבֶד לַמְרוֹת אֶת פִּי הַמּוֹשֵׁל, כִּי חַיֵּי הָעֶבֶד קִנְיַן הָאָדוֹן הֵם: בִּרְצוֹנוֹ יְקַפְּחֵם וּבִרְצוֹנוֹ יַאֲרִיכֵם”.

וְיֵשׁ אֲשֶׁר יְצַוֶּה הָאָדוֹן לְעַבְדּוֹ לֵאמֹר: “גָּרֵשׁ אֶת אִשְׁתְּךָ מֵעַל בָּנֶיךָ, וְאֶת בְּנוֹתֶיךָ שְׁחֹט, וְאֶצְבַּע בְּדָמָן אֶת יֵינִי וְאֶת לְבוּשִׁי!”

גַּם אָז לֹא יִרְהַב הָעֶבֶד לְמָאֵן בְּמִצְוַת אֲדוֹנָיו, כִּי מִי הֵם בָּנָיו וּבְנוֹתָיו וְכָל אֲשֶׁר לוֹ? קִנְיַן אֲדוֹנָיו וּמִקְנַת כַּסְפּוֹ, כַּצֹּאן וְכַבָּקָר.

וּבְעַבְדוּת אֲשֶׁר כָּזֹאת עָבְדוּ יִשְׂרָאֵל אֶת הַמִּצְרִיִּים. מִבֹּקֶר וְעַד עֶרֶב עָשׂוּ עֲבוֹדַת פֶּרֶךְ, וְגַם בַּלַּיְלָה לֹא יָדְעוּ מָנוֹחַ.

וּבַבֹּקֶר בַּבֹּקֶר, בְּטֶרֶם יָצָא הַשַּׁחַר, הִכָּה הַשּׁוֹעֵר בַּכַּפְתּוֹר עַל הַשַּׁעַר, וְקָם הַנּוֹגֵשׂ, וְעוֹרֵר הַשּׁוֹט, וְקָמוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵעַל מִשְׁכָּבָם, וְיָצְאוּ לָעֲבוֹדָה. וְקָמוּ גַם הָאִמָּהוֹת וּבִשְּׁלוּ נָזִיד, וְנָשְׂאוּ הַשָּׂדֶה אֶל בַּעֲלֵיהֶן הָאֻמְלָלִים; וְאַךְ הַיְּלָדִים נִשְׁאֲרוּ בַּבַּיִת, וְכַאֲשֶׁר קָצָה נַפְשָׁם לָשֶׁבֶת בָּדָד, וְיָצְאוּ הַחוּצָה לְהַבִּיט בִּפְנֵי הַשֶּׁמֶשׁ. אָז תָּבֹאנָה צִפֳּרֵי כָּנָף, וְסָבְבוּ אֶת הַיְלָדִים; וְנָתְנוּ הַיְלָדִים לִפְנֵיהֵן פְּתוֹתֵי לֶחֶם וְגֶרֶשׂ מֵאֲשֶׁר הִשְׁאִירָה הָאֵם לַאֲרֻחָתָם, וְסִפְּרוּ הַצִּפֳּרִים בְּאָזְנֵיהֶם עַל אוֹדוֹת אֶרֶץ הַתְּמָרִים, אֲשֶׁר מֵעֵבֶר לְהֶהָרִים הָהֵם; עַל אוֹדוֹת הַלְּחָשִׁים, אֲשֶׁר יִלְחֲשׁוּ גַלֵּי הַיּרְדֵּן; שִׂיחַ הַשּׁוֹשַׁנִּים – בְּעֵין גֶּדִי, שְׁרִיקוֹת הָעֲדָרִים – בְּהַר הַגִּלְעָד; סוֹד שִׂיחַ הַלְּבָנוֹן – וְשָׁרוּ לָהֶם שִׁירֵי קִינָה עַל הָעַבְדוּת וְשִׁירֵי גִּיל עַל הַחֹפֶשׁ, וְשָׁמְעוּ הַיְלָדִים בְּרִגְשֵׁי קֹדֶשׁ וְעָנוּ וְאָמְרוּ:

“צִפֳּרֵי חֵן! הַשְּׁפָחוֹת אוֹ חָפְשִׁיּוֹת אַתֶּן?”

וְעָנוּ הַצִּפֳּרִים בְּחֶדְוָה:

“חָפְשִׁיּוֹת אֲנַחְנוּ, בָּנִים נֶחְמָדִים, חָפְשִׁיּוֹת כְּנָפֵינוּ אֶל כָּל אֲשֶׁר יִהְי רוּחֵנוּ לָעוּף”.

“הֲטוֹב לָכֶן חָפְשְׁכֶן? צִפֳּרִים!”

"טוֹב, בְּנֵי חֶמֶד! אֵין טוֹב וְאֵין יָפֶה וְנֶחְמָד מִן הַחֹפֶשׁ! טוֹב רֶגַע חֹפֶשׁ מֵעַבְדוּת נֶצַח״.

כָּכָה יָשְׁבוּ הַצִּפֳּרִים וַתְּשַׂמַּחְנָה אֶת לִבּוֹת הַיְלָדִים הַבּוֹדְדִים, וּבְבוֹא הָעֵת שׁוּב הָאָבוֹת וְהָאִמָּהוֹת מִן הָעֲבוֹדָה, וְנָתְנוּ הַיְלָדִים עוֹד פַּעַם גֶּרֶשׂ וְזֵרְעוֹנִים לְאוֹרְחֵיהֶם הַצִּפֳּרִים, וּבֵרְכוּ אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ, וְְעָפוּ הַצִּפֳּרִים אֶל קִנָּן.

“הוֹקִירוּ יְלָדִים אֶת הַחֹפֶשׁ, וְהִתְאַמְּצוּ לָצֵאת מִן הָעַבְדוּת, בְּבוֹאֲכֶם בַּשָּׁנִים!” כָּכָה קָרְאוּ הַצִּפֳּרִים מִמְּרוֹם מְעוּפָן, וַתֵּעָלַמְנָה.

כָּכָה יַעֲשׂוּ יוֹם יוֹם, וַיִּתְרוֹעֲעוּ הַיְלָדִים עִם הַצִּפֳּרִים, וְשָׁפְכוּ אִישׁ אֶת שִׂיחוֹ אֶל חֵיק רֵעֵהוּ; וְיֵשׁ אֲשֶׁר תְּסַפֵּרְנָה הַצִּפֳּרִים לַיְלָדִים לֵאמֹר:

“יַלְדֵי חֶמֶד! הַצְּהֻבָּה, אֲשֶׁר הָיְתָה אֶתְמוֹל אִתָּנוּ פֹּה – חֵץ חֲלָפָהּ, וַתִּפֹּל שְׁדוּדָה!”

וַיִּבְכּוּ הַנְּעָרִים עִם הַצִּפֳּרִים אֶת הָאֲבֵדָה.

וְיֵשׁ אֲשֶׁר סִפְּרוּ הַיְלָדִים בְּאָזְנֵי הַצִּפֳּרִים לֵאמֹר:

“צִפֳּרֵי חֵן! נַעֲמָן הַקָּטֹן לֻקַּח אֶל בֵּית הַמֶּלֶךְ: אוֹמְרִים, כִּי יַחְתְּכוּ שָׁם אֶת צַוָּארוֹ בְּמַאֲכֶלֶת, וּבְדָמוֹ יִרְחַץ הַמֶּלֶךְ הַמְצֹרָע אֶת בְּשָׂרוֹ”…

וַתִּסְפֹּדְנָה הַצִּפֳּרִים עִם הַנְּעָרִים עַל אָבְדַן נַעֲמָן.

כֹּה עָבְרוּ יָמִים וַיִּצְטָרְפוּ לְשָׁנִים, וְהַשָּׁנִים – לִשְׁמִטּוֹת וְיוֹבְלוֹת. הַיְלָדִים גָּדְלוּ וַיִּהְיוּ לַעֲבָדִים. הַצִּפֳּרִים מֵתוּ מִי בַּחֵץ וּמִי בָּרָעָב; אַךְ הָאַהֲבָה נִשְׁאֲרָה לְנַחֲלָה לְדוֹר נוֹלָד.

וַתֶּאֱהַבְנָה הַצִּפֳּרִים אֶת הַיְלָדִים וְאֶת הַחֹפֶשׁ, וַיִּתְגַּעְגְּעוּ הַיְלָדִים עַל הַצִּפֳּרִים וְעַל הַחֹפֶשׁ.

“הַחָפְשִׁיּוֹת אוֹ שְׁפָחוֹת אַתֶּן? צִפֳּרִים!”

“חָפְשִׁיּוֹת, יְקָרִים! אֶהֱבוּ אֶת הַחֹפֶשׁ מִכֹּל, וְאַל תִשְׁכְּחוּ כִּי אֵין רָעָה מִכְּלוּב וְחַרְצֻבּוֹת!”

כֹּה נִפְגְּשׁוּ וַיִּפָּרְדוּ בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר, וְנָתְנוּ הַיְלָדִים בְּיָד נְדִיבָה גֶּרֶשׂ וְזֵרְעוֹנִים לְאוֹרְחֵיהֶם הַצִּפֳּרִים, וְשָׂבְעוּ וְעָפוּ לָהֶן.

וּבְאַחַד הַיָּמִים בַּבֹּקֶר, וַתָּבֹאנָה הַצִּפֳּרִים אֶל יְדִידֵיהֶן הַיְלָדִים, אַךְ חֲדָשׁוֹת אֲשֶׁר לֹא שָׁעֲרוּ רָאוּ עֵינֵיהֶן: הָאָבוֹת וְהָאִמָּהוֹת – מָתְנֵיהֶם חֲגוּרוֹת, מַקְלוֹתֵיהֶם בִּידֵיהֶם, וּבְצֵקָם עַל שִׁכְמָם, נֶחְפָּזִים לָצֵאת וְלַעֲזֹב אֶת הָעַבְדוּת בְּמִצְרָיִם.

הַיְלָדִים רָאוּ אֶת אוֹרְחֵיהֶם וַיִּקְרְאוּ בְּגִילָה:

“חָפְשִׁים אֲנַחְנוּ, צִפֳּרִים! יוֹצְאִים אָנוּ לְחֵרוּת!”

וַתַּעֲלֹזְנָה הַצִּפֳּרִים, וַתְּקַשְׁקֵשְׁנָה בְּכַנְפֵיהֶן, וַתְּצַפְצֵפְנָה: “הֵידָד!”

וְאַחַד הַיְלָדִים הִצְטָעֵר עַל כִּי אֵין לוֹ גֶרֶשׂ וְזֵרְעוֹנִים לְכַבֵּד בָּם אֶת אוֹרְחָיו, אַךְ הַצִּפֳּרִים נִחֲמוּהוּ וַתֹּאמַרְנָה: “אֵין דָּבָר, בְּנֵי חֶמֶד! יָקָר רָעָב שֶׁל חֹפֶשׁ מִשּׂבַע הַכְּלוּב! צְאוּ, צְאוּ לְאוֹר עוֹלָם, וְאֶת אֲרֻחָתֵנוּ תִּתְּנוּ לָנוּ לְעֵת אַחֶרֶת!”

וְכַאֲשֶׁר הִתְנַגְּשׁוּ הָאָבוֹת וַיַּחְפְּזוּ לָצֵאת, וְלֹא מָצְאוּ הַיְלָדִים כֹּחַ לָצֵאת בְּעִקְּבוֹתֵיהֶם, וַיֹּאבְדוּ דֶרֶךְ; אָז הִתְאַסְּפוּ יְדִידֵיהֶם הַצִּפֳּרִים, וַתָּעֹפְנָה לִפְנֵיהֶם לַנְחוֹתָם הַדֶּרֶךְ, עַד שֶׁמָּצְאוּ אֶת הוֹרֵיהֶם עַל רַחֲבֵי הַמִּדְבָּר לִפְנֵי הַיָּם.

וְכַאֲשֶׁר הִתְאַוּוּ הָאֲסַפְסוּף אֲשֶׁר בַּמִּדְבָּר וַיֹּאמְרוּ: מִי יַאֲכִילֵנוּ בָּשָׂר?" וַיִּתְּנוּ רֹאשׁ לָשׁוּב מִצְרַיְמָה אֶל אֶרֶץ הָעַבְדוּת – אָז שָׁמְעוּ הַצִּפֳּרִים, וַתִּתְאַסֵּפְנָה וַתְּצַפְצֵפְנָה נִשְׂגָּבוֹת מֵאָזְנֵי בְּנֵי הָאָדָם, וַתַּמְתֵּקְנָה סוֹד, וַתָּעֹפְנָה וַתָּשֹׁבְנָה וְתוֹצְאוֹת דְּבַר סוֹדָם הָיָה, כִּי יֵרֵד מַחֲנֵה הַשְּׂלָו, וְיָבוֹאוּ בִּרְצוֹן לֵב אֶל כַּף הַמִּתְאַוִּים, לְמַעַן הֲנִיאָם מִשּׁוּב מִצְרַיְמָה – אֶל אֶרֶץ הָעַבְדוּת.

וְגַם אָז הִצְטָעֲרוּ הַיְלָדִים, עַל כִּי אֵין בְּיָדָם גֶּרֶשׂ לְקַדֵּם אֶת פְּנֵי יְדִידֵיהֶם הַנֶּאֱמָנִים; וְעָנוּ הַצִּפֳּרִים וְאָמְרוּ:

“אֵין דָּבָר, יַלְדֵי חֶמֶד! טוֹב מָוֶת לַחָפְשִׁי מֵחַיֵּי עֶבֶד! וְאֶת אֲרוּחָתֵנוּ תִּתְּנוּ לָנוּ לְעֵת מְצֹא!”

עַל כֵּן יַחְשֹׁב לוֹ כָּל יֶלֶד עִבְרִי לְחוֹב בַּשַּׁבָּת שֶׁקּוֹרְאִים בּוֹ פָּרָשַׁת הַשְּׂלָו – הוּא הַשַּׁבָּת הַנִּקְרָא בְּשֵׁם “שַׁבַּת שִׁירָה” – וַאֲשֶׁר אָז תָּבֹאנָה הַצִּפֳּרִים אֶל חַלּוֹנוֹת הַבָּתִּים, אֲשֶׁר לְיַלְדֵי יִשְׂרָאֵל – אָז יַחְשֹׁב לוֹ כָּל נַעַר וָיֶלֶד לְחוֹבָה לָתֵת לַצִּפֳּרִים גֶּרֶשׂ.

אֲרֻחַת מִצְרַיִם הִיא, אֲשֶׁר קִפְּחוּ הַיְלָדִים מֵאֵת יְדִידֵיהֶם הַצִּפֳּרִים אָז, בְּצֵאת יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם, וַיַּחְפְּזוּ לָלֶכֶת, עַתָּה תָּבֹאנָה הַצִּפֳּרִים הַטּוֹבוֹת עַל שְׂכָרָן.

וּכְאָז כֵּן עַתָּה תִּלְקֹטְנָה הַצִּפֳּרִים אֶת הַגֶּרֶשׂ, וּכְאָז כֵּן עַתָּה תִּקְרֶאנָה מִמְּרוֹם מְעוּפָן: טוֹב רָעָב שֶׁל חֹפֶשׁ מִשֹּׂבַע בַּכְּלוּב."

ט"ו בִּשְׁבָט

מאת

יהודה שטיינברג

---

גָּלוּת הַתְּמָרִים

מאת

יהודה שטיינברג

צִפּוֹר קַנָּרִי יָשַׁב לוֹ בַּקֵּן אֲשֶׁר בְּיַעֲרוֹ לְעֵת צֵאת הַשֶּׁמֶשׁ וְחִכָּה לְרַעְיָתוֹ, אֲשֶׁר יָצְאָה בַּלַּיְלָה, וְהִבְטִיחָה לוֹ בִּשְׁבוּעַת צִפֳּרִים לָשׁוּב אֵלָיו יַחַד עִם קַוֵּי הַשֶּׁמֶשׁ הָרִאשׁוֹנִים. הוּא יָשַׁב וְחִכָּה, וּבֵין כֹּה שִׁנֵּן לוֹ אֶת הַשִּׁירָה, אֲשֶׁר חִבֵּר בַּחֲרוּזִים לָשִׁיר לַצִּפֹּרֶת בְּשׁוּבָהּ.

כֵּן יְשַׁנְּנוּ לָהֶם כָּל הַצִּפֳּרִים־הַמְזַמְּרִים אֶת שִׁירוֹתֵיהֶם וַחֲרוּזֵיהֶם, שֶׁיַּעַרְכוּ לְקַדֵּם בָּהֶם אֶת פְּנֵי רַעְיוֹתֵיהֶם; וְאוּלָם מְשַׁנְּנִים וּמְשַׁנְּנִים הֵם וּבְבוֹאָן יָשִׁירוּ לָהֶם שִׁירָה חֲדָשָׁה וַחֲרוּזִים חֲדָשִׁים, אֲשֶׁר לֹא שִׁנְּנוּ וְלֹא יָדְעוּ מֵרֹאשׁ.

כֹּה יָשַׁב לוֹ הַצִּפּוֹר וְשָׁר; וְהִנֵּה רָאָה זֵרְעוֹנִים נוֹצְצִים מְלֵאִים פְּזוּרִים עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה, וַיֵּרֶד לְלַקְּטָם, לְמַעַן הַגִּישָׁם לִפְנֵי צִפּוֹרָתוֹ יַחַד עִם חֲרוּזָיו הַנְּעִימִים; וְאַחֲרֵי אֲשֶׁר לָקַט וְאָסַף חַרְטוּם מָלֵא, חָפֵץ לְהִתְרוֹמֵם, אֲבָל – אוֹיָה! – רַגְלָיו נִלְכְּדוּ בָּרֶשֶׁת הַטְּמוּנָה שָׁם.

וְהִתְעַלֵּף הַצִּפּוֹר מִפַּחַד פִּתְאֹם; וְכַאֲשֶׁר שָׁב רוּחוֹ אֵלָיו רָאָה כִּי נָתוּן הוּא בְּתוֹךְ כְּלוּב קָטָן וְנָשׂוּא בִּידֵי אָדָם.

אָז יָדַע כִּי שָׁבוּי הוּא, וְכִי גַם רַעְיָתוֹ הַנְּעִימָה, גַּם קַוֵּי הַשֶּׁמֶשׁ הָרִאשׁוֹנִים לֹא יִמְצָאוּהוּ עוֹד בְּקִנּוֹ.

וַיַּעֲבֹר הַכְּלוּב מִיָּד לְיָד, מִמּוֹכֵר לְקוֹנֶה וּמִקּוֹנֶה לְמוֹכֵר – עַד הַגִּיעוֹ לִדְבִיר אֶחָד אֲשֶׁר בַּמֶּרְחַקִּים, בְּאַרְצוֹת הַצָּפוֹן, וַיִּתְלוּ אֶת הַכְּלוּב בְּאַכְסַדְרָה מְרֻוַּחַת וַחֲמִימָה, וְגַם זֵרְעוֹנִים נָתְנוּ לְפָנָיו בְּתוֹךְ הַכְּלוּב.

וַיִּדֹּר הַקַּנָּרִי נֶדֶר לְבִלְתִּי אֲכֹל מִן הַזֵּרְעוֹנִים, אֲשֶׁר יָשִׂימוּ שׁוֹבָיו לְפָנָיו. אֲבָל הוּא הֵפִיר מַהֵר אֶת נִדְרוֹ. כֵּן דֶּרֶךְ הַצִּפֳּרִים: בַּחֹפֶשׁ יְכוֹלִים הֵם לָצוּם יָמִים רְצוּפִים וּלְהִתְפַּרְנֵס בְּקַוֵּי הַשֶּׁמֶשׁ וְשִׁירִים נְעִימִים; וּבַשִּׁבְיָה הֵם נַעֲשִׂים רַעַבְתָנִים וְזוֹלְלִים, וְאוֹכְלִים גַּם מִכַּף שׁוֹבֵיהֶם – וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שֶׁמְּבָרְכִים אַחֲרֵי הָאֲכִילָה: “בּוֹרֵא נְפָשׁוֹת וְחֶסְרוֹנָן”…

וַיִּדֹּר הַקַּנָּרִי נֶדֶר, כִּי לֹא יָשִׁיר, עַד אֲשֶׁר יֵצֵא לַחָפְשִׁי מִכְּלוּבוֹ־כִּלְאוֹ.

וְלֹא שָׁמַר גַּם אֶת נִדְרוֹ זֶה; כִּי כֵן דֶּרֶךְ צִפֳּרֵי־הַזִּמְרָה: הֵמָּה נִבְרְאוּ לָשִׁיר וּלְזַמֵּר וְאֵינָם יְכוֹלִים לְהִתְאַפֵּק.

וּפַעַם בְּפַעַם הָיָה הַקַּנָּרִי מִשְׁתַּקֵּעַ בְּגַעְגּוּעָיו עַל צִפּוֹרָתוֹ וּמַתְחִיל לָשִׁיר אֶת הַשִּׁירָה, אֲשֶׁר שִׁנֵּן לוֹ אָז לִפְנֵי נָפְלוֹ בִּידֵי הַצַּיָּד.

וְהִתְאַסְּפוּ אַנְשֵׁי הַבַּיִת לִשְׁמֹעַ אֶת צִלְצוּלָיו וַחֲרוּזָיו הַנְּעִימִים.

ואוּלָם לְמַרְאֵה פְּנִי אֲנָשִׁים הִתְחַלְחֵל הַקַּנָּרִי, כִּי הָיוּ מַלְבּוּשֵׁיהֶם דּוֹמִים לְמַלְבּוּשֵׁי הַצַּיָּד הָרַע, וַיַּחְשֹׁב שֶׁהֵם כֻּלָּם צַיָּדִים.

וּמִפַּחַד וּבֶהָלָה שָׁכַח אֶת שִׁירָתוֹ.

רַק לַיְלָדִים הִסְכִּין הַצִּפּוֹר; וּבְהִתְאַסֵּף יַלְדֵי הַבַּיִת סָבִיב לִכְלוּבוֹ, שָׁפַךְ לִפְנֵיהֶם אֶת שִׁירָיו וְאֶת גַּעְגּוּעָיו, וַיְסַפֵּר לִפְנֵיהֶם תְּהִלַּת צִפּוֹרָתוֹ הַנְּעִימָה וְאֶת אַהֲבָתוֹ הָרַבָּה אֵלֶיהָ וְאֶת צַעֲרוֹ הַגָּדוֹל – צַעַר הַשִּׁבְיָה וְהַגָּלוּת.

וְלֹא הֵבִינוּ הַיְלָדִים לְשׁוֹן הַצִּפּוֹר, וַיַּחְשְׁבוּ כִּי הוּא שָׂשׂ וְשַׂמֵחַ לִקְרָאתָם, וְכִי הוּא מְבַקֵּשׁ מֵהֶם גִּזְרֵי סֻכָּר, וַיִּתְּנוּ לוֹ אִישׁ אִישׁ מֵהֶם מַמְתַּקִּים, תּוּפִינִים וְסֻכָּרִיּוֹת.

וְהֵנִיעַ עֲלֵיהֶם הַצִּפּוֹר בְּרֹאשׁוֹ; זֹאת אוֹמֶרֶת בִּלְשׁוֹן צִפֳּרִים:

“יְלָדִים תְּמִימִים, יְלָדִים פְּתָאִים! אֵינָם יוֹדְעִים – מַה הִיא אֲנָחָה!”

כָּכָה יָשַׁב הַצִּפּוֹר יָמִים רַבִּים בִּכְלוּבוֹ; וּפְעָמִים רַבּוֹת זָכַר אֶת שִׁירָתוֹ, וּפְעָמִים רַבּוֹת שְׁכֵחָהּ.

וּבֵין כָּךְ הִגִּיעַ הַחֹרֶף. הִתְקַדְּרוּ הַשָּׁמַיִם, הָאֲוִיר הָיָה קַר וָלַח, הָרָקִיעַ מוֹרִיד דְּמָעוֹת עַל הָאָרֶץ. הַדְּמָעוֹת נִקְפָּאוֹת בְּנָפְלָן וְהָיוּ לְשֶׁלֶג.

וְהָעֵצִים אֲשֶׁר בַּחוּץ מִתְנוֹעֲעִים וּמִזְדַּעַזְעִים בְּרֶגַע יְצִיאַת הַנְּשָׁמָה.

וַאֲנָשִׁים רָצִים וְשָׁבִים בַּחוּצוֹת.

הִסְתַּכֵּל הַצִּפּוֹר בְּחַלּוֹן הָאַכְסַדְרָה וְהֵנִיעַ בְּרֹאשׁוֹ:

“אֵין פֶּלֶא בַּדָּבָר: צַיָּדִים רַבִּים סוֹבְבִים בַּחוּצוֹת, וְעַל כֵּן מֵת הַכֹּל!”

פֶּלֶא הַדָּבָר בְּעֵינָיו, מַדּוּעַ זֶה זוֹרַחַת עוֹד הַשֶּׁמֶשׁ עַל הַמָּקוֹם הָרַע הַזֶּה?

וְהוּא פּוֹתֵר לוֹ אֶת הַדָּבָר: “הַשֶּׁמֶשׁ זוֹרַחַת שָׁעוֹת אֲחָדוֹת בַּיּוֹם בִּשְׁבִיל הַיְלָדִים”.

בִּשְׁבִיל הַיְלָדִים הֲלֹא יָשִׁיר גַּם הוּא לִפְעָמִים אֶת שִׁירוֹתָיו הַנְּעִימוֹת־הָעֲצוּבוֹת.

וּבְאַחַד הַלֵּילוֹת – זֶה הָיָה בְּלֵיל חֲמִשָּׁה־עָשָׂר בִּשְׁבָט – וְהַשִּׁפְחָה הוֹצִיאָה בַּיּוֹם הַהוּא אֶת עֲצִיצֵי־הַפְּרָחִים מִן הַבַּיִת אֶל הָאַכְסַדְרָה לְנַקּוֹת אֶת חַלּוֹנוֹת הַבַּיִת וְקִירוֹתָיו, וַתִּשְׁכַּח לַהֲשִׁיבָם עַל מְקוֹמָם. וּבֵין הָעֲצִיצִים הָיָה אֶחָד מְזֻיָּף: רָקוּם מֵחוּטֵי צֶמֶר צָבוּעַ עַל חוּטֵי בַּרְזֶל, וְדִמְיוֹנָם כְּעַנְפֵי עֵץ, וַעֲלֵיהֶם רִמּוֹנִים, אַגָּסִים וְתַפּוּחִים חַכְלִילֵי־לְחָיַיִם.

כֻּלָּם עָמְדוּ צְפוּפִים עַל אֶדֶן הַחַלּוֹן, וּמִמַּעַל לָהֶם דָּלַק פַּנָּס, אֲשֶׁר תָּלוּ שָׁם לְהָאִיר אֶת הַדֶּרֶךְ לָאוֹרְחִים הַמְבַקְּרִים בַּבָּיִת.

וְהַצִּפּוֹר יָשַׁב עַל כַּדּוֹ – נִים וְלֹא נִים. הוּא הִשְׁתַּקַּע בְּגַעְגּוּעָיו עַל צִפּוֹרָתוֹ, וּבְשִׁירָתוֹ שֶׁחִבֵּר לִכְבוֹדָה – וַיִּשְׁכַּח אֶת מְקוֹמוֹ.

וְנִדְמָה לוֹ, שֶׁהַפַּנָּס הוּא הַשֶּׁמֶשׁ בְּצֵאתוֹ; הָעֲצִיצִים הֵם עֲצֵי־הַיַּעַר וְהוּא יוֹשֵׁב וּמְחַכֶּה לְצִפּוֹרָתוֹ, שֶׁתָּשׁוּב אֵלָיו עִם קַוֵּי הַשֶּׁמֶשׁ הָרִאשׁוֹנִים.

וְהִתְחִיל מְזַמֵּר מִתּוֹךְ שְׁנָתוֹ.

הַשָּׁעוֹן אֲשֶׁר בָּאוּלָם הִשְׁמִיעַ דְּפִיקוֹת מְמֻשָּׁכוֹת כְּאָצִיל מְפַהֵק מִתּוֹךְ שִׁעֲמוּם: אַחַת…שְׁתַּיִם…שָׁלשׁ…שְׁתֵּים־עֶשְׂרֵה דְפִיקוֹת.

קוֹל הַדְּפִיקוֹת לֹא הִגִּיעַ לְאָזְנֵי הַצִּפּוֹר; וְאוּלָם בְּכָל־זֹאת הִזְדַּעְזַע מִתּוֹךְ שְׁנָתוֹ. הוּא חָשׁ בַּחֲלוֹמוֹ רֶגַע נִכְבָּד וְיָקָר; רֶגַע שֶׁבֵּין אַחֲרִית הַשָּׁנָה וְרֵאשִׁית הַשָּׁנָה.

כִּי הֲלֹא רֹאשׁ־הַשָּׁנָה הַיּוֹם בַּיַּעַר!

וַיִּיקָץ.

וַיִּתְעוֹרְרוּ גַם הָעֲצִיצִים. גַּם הֵמָּה הִרְגִּישׁוּ בִּשְׁנָתָם אֵיזֶה דָבָר נוֹרָא, וְלֵחָם הִתְחִיל מְסוֹבֵב בִּמְהִירוּת בְּעוֹרְקֵיהֶם.

“לְשָׁנָה טוֹבָה תִּכָּתֵבוּ וְתֵחָתֵמוּ!” –צִפְצֵף הַצִּפּוֹר.

וְאוּלָם הוּא פָּנָה בְּבִרְכָתוֹ אֶל הֶעָצִיץ הַמְזֻיָּף – בַּעַל הַתַּפּוּחִים הָאַדְמוֹנִים וְהָאַגָּסִים הַיְרוֹקִים.

וְהֶעָצִיץ הַמְזֻיָּף בַּעַל הַתַּפּוּחִים הָאַדְמוֹנִים וְהָאַגָּסִים הַיְרוֹקִים זָקַף אֶת קוֹמָתוֹ וּשְׁנֵי רִמּוֹנִים הִתְנוֹעֲעוּ עַל חָזֵהוּ בְּגַאֲוָה, וְהוּא עָמַד וְשָתַק.

– לְמִי אַתָּה מְדַבֵּר, צִפּוֹר? – קָרְאוּ לוֹ יֶתֶר הַפְּרָחִים – הֲלֹא מְזֻיָּף הוּא! אֵין הוּא שׁוֹמֵעַ בְּרָכוֹת.

– מְזֻיָּף?! –מִשְׁתּוֹמֵם הַצִּפּוֹר – מַה זֶּה מְזֻיָּף?

– לִבּוֹ בַּרְזֶל, וְתַפּוּחָיו צֶמֶר צָבוּעַ; בַּקֹּר לֹא יִקְפָּא, בַּחֹם לֹא יִפְרַח, וְאֵין בִּרְכַּת אֱלֹהִים עָלָיו.

– כֵּן? – עָנָה הַצִּפּוֹר – וְאָנֹכִי לֹא יָדַעְתִּי! אִם כֵּן בִּרְכָתִי עֲלֵיכֶם, צְמָחִים טוֹבִים! לְשָׁנָה טוֹבָה, לִשְׁנַת אוֹר וְטַל וּפִרְחֵי רֵיחַ תִּכָּתֵבוּ.

– גַּם אַתָּה, צִפּוֹר נָעִים!

וְהִתְחִיל הַצִּפּוֹר מְזַמֵּר בִּרְכַּת הַשָּׁנָה בַּחֲרוּזִים יָפִים מְצַלְצְלִים, וַיְבַשֵּׂר יֶרֶק יְעָרִים, חֹם שֶׁמֶשׁ אָבִיב, תְּחִיַּת צְמָחִים וְאַהֲבַת צִפֳּרִים.

שָׁמַע הַקֶּרַח הַלָּבָן שֶׁעַל הַחַלּוֹנוֹת וַיִּכָּלֵם, וַיִּמַּס מִבּוּשָׁה.

שָׁמְעוּ הָעֵצִים הָעֲרוּמִים, אֲשֶׁר מֵעֵבֶר לַחַלּוֹן, וַיִּזְקְפוּ אֶת קוֹמָתָם לְהַבִּיט בְּעַד הַחַלּוֹן אֶל הַמְזַמֵּר הַנִּפְלָא, וַיָּנִיעוּ לוֹ בְּרָאשֵׁיהֶם:

“אָמֵן! – גַּם אַתָּה, גַּם כָּל הַצִּפֳּרִים! בַּשָּׁנָה הַזֹּאת הוֹסַפְנוּ עֲנָפִים לְקִנִּים חֲדָשִׁים וּלְדוֹר חָדָשׁ!”

בֵּין כֹּה וָכֹה נִפְתְּחָה הַדֶּלֶת וּמְשָׁרֵת הַבַּיִת הֵבִיא עֲנָפִים יְבֵשִׁים לְהַסִּיק בָּם אֶת הַתַּנּוּר וּלְהָחֵם אֶת הַחֲדָרִים.

וַיְהִי בֵּינֵיהֶם עָנָף אֶחָד מְסֻבָּךְ וְיָבֵשׁ, אֲשֶׁר הֵקִים שָׁאוֹן בְּהִכָּנְסוֹ. הוּא הָיָה עֲנַף עֵץ אֶחָד, שֶׁעָמַד עַל קֶבֶר אִישׁ רָשָׁע, וְקִוָּה כָּל יָמָיו, שֶׁיִּגְדַּל וְיִהְיֶה יָד לְקַרְדֹּם.

וּבְשָׁמְעוֹ שִׁירוֹת הַצִּפּוֹר לְאָבִיב וְלִתְחִיָּה – קָצַף קֶצֶף גָּדוֹל, וַיִּקְרָא בְּקוֹל: “שֶׁקֶר הוּא מִנַּבֵּא! אֵין תְּחִיָּה! אֵין אָבִיב! יֵשׁ רַק כְּפוֹר, שֶׁלֶג, וְקַרְדֹּם מוֹלֵךְ בְּכִפָּה! חַכּוּ, עַד שֶׁאָבוֹא לְתוֹךְ קוֹפַת הַקַּרְדֹּם, וְאָז – קֵץ לְכָל עֲצֵי הַיַּעַר וּלְכָל הַצִּפֳּ…!”

וְלֹא הִסְפִּיק הֶעָנָף לִגְמֹר אֶת דְּבָרָיו, כִּי הִכְנִיסוֹ הַמְשָׁרֵת לְתוֹךְ הָאֵשׁ הַבּוֹעֶרֶת וַיִּתְעַלֵּף.

הָעֲצִיצִים הֵנִיעוּ עָלָיו אֶת רָאשֵׁיהֶם בַּאֲנָחָה, וְהַצִּפּוֹר שָׁר עָלָיו קִינָה קְצָרָה.

רַק הֶעָצִיף הַמְזֻיָּף לֹא נָע וְלֹא זָע, וַיְנַעְנַע אֶת רִמּוֹנָיו עַל חָזֵהוּ.

וְהָאֵשׁ אֲשֶׁר בַּתַּנּוּר שָׁלְחָה לָשׁוֹן לִקְרָאתוֹ וַתִּלְחַשׁ:

“סוֹף־סוֹף־סוֹף! כָּכָה יִהְיֶה גַם סוֹפְךָ!”

אָז הִתְפַּלְּלוּ הָעֲצִיצִים וְהַצִּפּוֹר תְּפִלָּה קְצָרָה עַל כָּל הַבּוֹגְדִים בַאֲחֵיהֶם, כִּי יִבְרָא לָהֶם אֱלֹהִים לֵב טָהוֹר לַשָּׁנָה הַחֲדָשָׁה; וְאַחֲרֵי כֵן בִּקְשׁוּ הָעֲצִיצִים אֶת הַצִּפּוֹר שֶׁיְּסַפֵּר לָהֶם אֵיזֶה סִפּוּר יָפֶה לִכְבוֹד הֶחָג.

– טוֹב הַדָּבָר – עָנָה הַצִּפּוֹר – הִנְנִי לְסַפֵּר לָכֶם סִפּוּר, אֲשֶׁר שָׁמַעְתִּי מֵעֵץ אֶחָד, שֶׁבָּנִיתִי עָלָיו אֶת קִנִּי בְּטֶרֶם נָפַלְתִּי בִּידֵי שׁוֹבַי. הָעֵץ הַזֶּה שָׁמַע אֶת הַסִּפּוּר מֵאָבִיו זְקֵנוֹ, שֶׁשְּׁמָעוֹ מִפִּי תֹמֶר יַחֲסָן גָּדוֹל אֶחָד.

הַצִּפּוֹר סָגַר אֶת עֵינָיו לְמֶחֱצָה, הִפְשִׁיל אֶת רֹאשׁוֹ לַאֲחוֹרָיו, וְהִתְחִיל לְסַפֵּר:

– הָיֹה הָיָה בִּסְבִיבוֹת יְרוּשָׁלַיִם אִישׁ אֶחָד – וּמִיכָה שְׁמוֹ. וּבָנָה לוֹ הָאִישׁ מִיכָה בַּיִת עַל אֵם־הַדֶּרֶךְ הָעוֹלָה יְרוּשָׁלָיְמָה. וְכָל הַדְּרָכִים הָיוּ מוֹלִיכִים אָז יְרוּשָׁלָיְמָה. וְכָל הָעֵצִים הָיוּ מַבְשִׁילִים אָז אֶת פֵּרוֹתֵיהֶם בִּשְׁבִיל יְרוּשָׁלָיִם; אֲבָל הָאִישׁ מִיכָה בָּנָה לוֹ בַּיִת עַל אֵם הַדְּרָכִים.

וּבָנָה לוֹ הָאִישׁ מִיכָה אֶת בֵּיתוֹ לֹא מֵעֵץ; כִּי חָס עַל הַיַּעַר, וְלֹא חָפֵץ לְהָנִיף בַּרְזֶל עַל צֶמַח חַי – וַיִּבֶן אֶת בֵּיתוֹ אֲבָנִים וְחֵמָר.

וְנָטַע לוֹ הָאִישׁ מִיכָה תֹּמֶר לִפְנֵי בֵּיתוֹ; וְלֹא חָפַר אֶת אַדְמַת מַטָּעוֹ בְּאֵת וּבְמַעְדֵּר; כִּי שָׂנוֹא שָׂנֵא מֵעוֹדוֹ אֶת הַבַּרְזֶל הַמַּרְבֶּה מָוֶת בָּעוֹלָם. בְּצִפָּרְנָיו חָפַר בּוֹר, וַיִּטַּע בּוֹ אֶת מַטָּעוֹ.

וְעָמַד הָאִישׁ מִיכָה עַל אֵם הַדְּרָכִים; וְהָיָה אִם רָאָה אִישׁ נוֹשֵׂא עוֹפוֹת כְּפוּתִים לְמָכְרָם בָּעִיר, וְקָנָה אוֹתָם הָאִישׁ מִיכָה וְהִתִּיר חַרְצֻבּוֹתָם, וְשִׁלַּח אוֹתָם לַחָפְשִׁי.

גַּם מֵעַל הַמִּזְבֵּחַ הָיָה קוֹנֶה יוֹנִים וְשׁוֹלְחָן חָפְשִׁי.

וּמַטָּעוֹ שִׂגְשֵׂג וַיִּגְדַּל וַיַּעַשׂ צַמֶּרֶת מִלְמַעְלָה וְצֵל מִתַּחַת.

וְהֵכִין הָאִישׁ מִיכָה שֻׁלְחָן וְכִסְאוֹת תַּחַת הַתֹּמֶר הָרַךְ, כִּסְאוֹת הַרְבֵּה־הַרְבֵּה; וְכָל אֲשֶׁר עָבַר עַל בֵּיתוֹ, לֹא הָלַךְ מִשָּׁם עַד אִם סָעַד אֶת לְבָבוֹ עַל שֻׁלְחָן מִיכָה.

וְשִׁלְּמוּ הָאוֹרְחִים לְמִיכָה מְחִיר אָכְלָם בְּכֶסֶף מָלֵא; אֲבָל בְּטֶרֶם עָבַר הָאוֹרֵחַ מֵעַל בֵּיתוֹ הֵשִׁיב מִיכָה בַּחֲשַׁאי אֶת הַכֶּסֶף לְכִיס בְּעָלָיו; וְלֹא יָדַע אִישׁ כִּי חִנָּם אָכַל עַל שֻׁלְחָן מִיכָה.

וְכַאֲשֶׁר עָזְבו הָאוֹרְחִים אֶת הַשֻׁלְחָן, יָרְדוּ הַצִּפֳּרִים מֵעַל הָעֵץ, וַתֹּאכַלְנָה אֶת הַנּוֹתָר וַתִּשְׂבַּעְנָה וַתּוֹתַרְנָה.

וַיְהִי הַיּוֹם וַיַּעֲבֹר שָׁם אִישׁ־הָאֱלֹהִים קָדוֹשׁ וַיֹּאכַל עַל שֻׁלְחַן מִיכָה, וַיָּקָם וַיְשַׁלֵּם לוֹ בְּמֵיטַב כַּסְפּוֹ.

וּמִיכָה לָקַח הַכֶּסֶף וַיְשִׁיבֵהוּ בַּחֲשַׁאי אֶל אַמְתַּחַת הַנָּבִיא.

אַךְ הַנָּבִיא הִרְגִּישׁ בַּדָּבָר, וַיִּפֶן אֶל מִיכָה וַיֹּאמַר:

– יוֹדֵעַ אֲנִי, מִיכָה, אֶת אֲשֶׁר עָשִׂיתָ לְאַמְתַּחְתִּי וְאֵת אֲשֶׁר אַתָּה עוֹשֶׂה לְכָל הָאוֹרְחִים וּלְכָל הַצִּפֳּרִים; לָכֵן שְׁמַע אֵת אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ: יוֹדֵעַ אֲנִי, כִּי אוֹהֵב אַתָּה אֶת כָּל אֲשֶׁר בָּרָא אֱלֹהִים בְּעוֹלָמוֹ; וְרַק אֶת הַבַּרְזֶל אַתָּה שׂוֹנֵא, אֶת הַמָּוֶת וְאֶת הַבַּרְזֶל, לָכֵן דַּע: אִם תִּזְכֶּה אַתָּה אוֹ אֶחָד מִבָּנֶיךָ לֶאֱכֹל אֶת הַתְּמָרִים אֲשֶׁר יָבִיא הָעֵץ הַזֶּה – וְהָיָה בַּאֲכָלְכֶם אֶת הַתְּמָרָה הָרִאשׁוֹנָה, וְתַם הַבַּרְזֶל מִן הָאָרֶץ; הָאֲדָמָה תוֹצִיא פִּרְיָהּ מֵעַצְמָהּ, וְיַד הָאָדָם לֹא תִשְׁלַט עוֹד בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם לְהָבִיא אֶת הַמָּוֶת בְּלֹא עֵת.

וַיַּעַבְרוּ יָמִים וְשָׁנִים, וּמִיכָה שָׁמַר אֶת הַדָּבָר.

וְהָעֵץ הָלַךְ וְגָדַל, הָלַךְ וְשִׂגְשֵׂג, וּלְשִׂמְחַת לֵב מִיכָה וּבָנָיו הַנֵץ נִצָּה וְהִתְחִיל לִגְמֹל פֶּרִי.

הַצִּפּוֹר הֵשַׁח אֶת רֹאשׁוֹ וַיֵּאָנַח תַּמְרוּרִים; וְהָעֲצִיצִים הֵנִיעוּ אֶת רָאשֵׁיהֶם וַיַּבִּיטוּ אֶל הַמְסַפֵּר בְּקֹצֶר רוּחַ: חֲפֵצִים הָיוּ לָדַעַת תֵּכֶף, מֶה הָיָה סוֹף הַדָּבָר.

וְלֹא יָכֹל הַצִּפּוֹר לָשׁוּב לְסִפּוּרוֹ, עַד אֲשֶׁר שָׁר קִינָה קְצָרָה, וַיָּשָׁב לְסַפֵּר:

– בַּשָּׁנָה הַהִיא עָלוּ אוֹיְבִים לַמִּלְחָמָה עַל יְרוּשָׁלַיִם, וַיַּחֲרִיבוּ אֶת הָעִיר, וַיַּגְלוּ אֶת כָּל יוֹשְׁבֶיהָ, וְגַם אֶת מִיכָה וּבָנָיו נָהֲגוּ בַּשִּׁבְיָה.

– וְהָעֵץ? וְהַתְּמָרִים?! – שָׁאֲלוּ הָעֲצִיצִים.

– הָעֵץ הִבְשִׁיל אֶת תְּמָרָיו בַּיּוֹם הַהוּא; וְאוּלָם לֹא מִיכָה וְלֹא בָּנָיו לֹא אָכְלוּ מֵהֶם.

הָאִילָנוֹת אֲשֶׁר עָמְדוּ מֵעֵבֶר לַחַלּוֹן וְשָׁמְעוּ אֶת הַסִּפּוּר הִזְדַּעַזְעוּ וַיָּנִיעוּ בְּעַנְפֵיהֶם, כְּאִלּוּ רָצוּ לִמְרֹד בַּשָּׁמַיִם עַל הֶעָוֶל הַנּוֹרָא, אֲשֶׁר נַעֲשָׂה לָאִישׁ מִיכָה.

וּבָרֶגַע הַזֶּה הִסְתָּעֲרָה סוּפָה בַּחוּץ וַתְּפַזֵּר עֲרֵמוֹת שֶׁלֶג וַתָּקָם שָׁאוֹן רָב. חָפְצָה הַסּוּפָה לְהַשְׁתִּיק קוֹל הַצִּפּוֹר, לְבַל יִשָּׁמַע סִפּוּרוֹ בַּחוּץ. וְהַצִּפּוֹר מְסַפֵּר לָעֲצִיצִים:

– אָז נִשְׁבַּע הַתֹּמֶר, וְגַם הַשְׁבַּע הִשְׁבִּיעַ אֶת עֲנָפָיו וְאֶת פִּרְיָם, שֶׁיֵּצְאוּ לְבַקֵּשׁ אֶת בְּנֵי מִיכָה בַּגּוֹלָה וְיַאֲכִילוּם מִתִּמְרֵיהֶם.

אֶת הַתְּמָרָה הָרִאשׁוֹנָה אָכַל הַמֶּלֶךְ, אֲשֶׁר כָּבַשׁ אֶת יְרוּשָׁלַיִם, וַאֲשֶׁר הוֹלִיךְ אֶת מִיכָה בַּגּוֹלָה.

וַיִּתָּחַב לוֹ הַגַּרְעִין בִּגְרוֹנוֹ וַיֵּחָנֵק.

וַיּוֹבִילוּ אֶת הַמֶּלֶךְ אֶל אַרְצוֹ, וַיְנַתְּחוּ שָׁם אֶת גְּוִיָּתוֹ, וַיּוֹצִיאוּ אֶת הַגַּרְעִין מִגְּרוֹנוֹ.

– וּמֶה עָשׂוּ בַּגַּרְעִין?

– זְרָקוּהוּ הַחוּצָה, וַיִּתְעָרֶה בָּאָרֶץ וַיַּעַשׂ בַּד.

וּבְנֵי מִיכָה הָיוּ לַעֲבָדִים בָּעִיר הַהִיא, וַיִּגְדְּלוּ וַיִּשְׂאוּ נָשִׁים וַיּוֹלִידוּ בָּנִים.

וַיִּגְדַּל גַּם הַבַּד וַיְהִי לְעֵץ; וְאַחֲרֵי שָׁנִים רַבּוֹת עָשָׂה פֶּרִי.

– וּבְנֵי מִיכָה?

– בְּנֵי מִיכָה מֵתוּ, וּבְנֵי־בָנָיו יָצְאוּ עִם אֲדוֹנֵיהֶם לָגוּר בְּאֶרֶץ אַחֶרֶת.

אֵינִי זוֹכֵר אֶת שֵׁם הָאָרֶץ, אֲשֶׁר בָּאוּ שָׁמָּה בְּנֵי מִיכָה. נִקְרָא לָהּ בְּשֵׁם “אַחֶרֶת”. וְאֶת הָעִיר, אֲשֶׁר יָצְאוּ מִמֶּנָּה נִקְרָא “עָרִיצָה”.

וְהָעִיר“אַחֶרֶת” אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ אַחֶרֶת הִיא עִיר־מְלוּכָה; וּלְמַלְכָּהּ – שֶׁבַע נָשִׁים וְשֶׁבַע פִּילַגְשִׁים, וּלְכָל אִשָּׁה וּפִילֶגֶשׁ – שִׁבְעָה בָּנִים וְשֶׁבַע בָּנוֹת.

וַיְהִי הַיּוֹם וַתָּבוֹא עַל הַמֶּלֶךְ מַָחֲלָה קָשָׁה וּמְסֻכֶּנֶת מְאֹד; וְהַמַּחֲלָה לֹא הָיְתָה מֵאֵלֶּה אֲשֶׁר תַּפֵּלְנָה אֶת הָאִישׁ לְמִשְׁכָּב, וְנַפְשׁוֹ תָּקוּץ בְּכָל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל; וְנַהֲפוֹךְ הוּא: הוּא אָכַל יוֹתֵר וְשָׁתָה יוֹתֵר מִכָּל בְּנֵי־הָאָדָם; וְאַךְ בְּכָל בֹּקֶר וּבֹקֶר נָחָה עָלָיו רוּחַ־רָעָה, וַיָּקָם וַיַּהֲרֹג אֶחָד מִבָּנָיו.

הַשּׁוֹטִים אֲשֶׁר בָּעִיר אָמְרוּ, כִּי הַמֶּלֶךְ רוֹצֵחַ פָּשׁוּט; אֲבָל הָרוֹפְאִים אָמְרוּ וְהֶחְלִיטוּ, שֶׁזּוֹהִי מַחֲלָה מְסֻּכֶּנֶת; וְאָמְרוּ, שֶׁאֵין לוֹ כָּל תְּרוּפָה, בִּלְתִּי אִם יֹאכַל תְּמָרִים מִן הָעֵץ הַצּוֹמֵחַ בָּעִיר “עָרִיצָה”.

וּמֶלֶךְ “עָרִיצָה” לֹא חָפֵץ לִמְכֹּר מִתְּמָרָיו לְמֶלֶךְ “אַחֶרֶת” בִּלְתִּי אִם יִתֵּן לוֹ אֶת פִּילַגְשָׁיו וְאֶת בְּנוֹתָיו לִשְׁפָחוֹת.

וַיֵּצְאוּ שְׁנֵי הַמְּלָכִים לַמִּלְחָמָה.

אֲלָפִים וּרְבָבוֹת נָפְלוּ בַּמִּלְחָמָה הַהִיא; וּבָאַחֲרוֹנָה נִצַּח מֶלֶךְ “אַחֶרֶת” וַיִּקַּח לוֹ תְּמָרִים כְּחֶפְצוֹ.

רַק תְּמָרָה אַחַת אָכַל הַמֶּלֶךְ – וַיָּשָׁב לְאֵיתָנוֹ.

וְאֶת הַגַּרְעִין הִשְׁלִיךְ תַּחַת שֻׁלְחָנוֹ, וַיִּפֹּל בַּסֶּדֶק אֲשֶׁר בֵּין קַרְשֵׁי הָרִצְפָּה, וַיִּשְׁכַּב שָׁם.

וַיְהִי הַמֶּלֶךְ בָּרִיא וְאֵיתָן, אַךְ הַטּוֹבָה בִּנְשֵׁי הַמֶּלֶךְ חָלְתָה וַתִּפֹּל לְמִשְׁכָּב.

וְאָמְרוּ הָרוֹפְאִים, שֶׁאֲוִיר הַבַּיִת הַלַּח מַזִּיק לָהּ.

וַיַּהֲרֹס הַמֶּלֶךְ אֶת הֵיכָלוֹ, וַיִּבֶן לוֹ הֵיכָל בְּמָקוֹם אַחֵר.

וַיָּאֶר הַשֶּׁמֶשׁ עַל הַגַּרְעִין, וְטַל שָׁמַיִם הִשְׁקָהוּ לַיְלָה וְלַיְלָה וַיִּתְעָרֶה וַיּוֹצֵא בַּד.

וְשָׁנָה אַחֲרֵי שָׁנָה עָבְרָה וְהַבַּד הָיָה לְעֵץ נוֹשֵׂא תְּמָרִים.

– וּבְנֵי מִיכָה?

– בְּנֵי מִיכָה מָרְדוּ בַּאֲדוֹנֵיהֶם וַיִּבְרָחוּ.

– אָנָה בָּאוּ?ּ

– לֹא נוֹדַע. וְאוּלָם אַחַת הִיא אָנָה הָלְכוּ: הֲלֹא עַל כּן תִּסְעַרְנָה סוּפוֹת וּזְוָעוֹת בְּכָל יְמוֹת הַחֹרֶף, לָשֵׂאת אֶת הַגַּרְעִינִים הָרוֹדְפִים אַחֲרֵי בְּנֵי מִיכָה; וַהֲלֹא עַל כֵּן יֹאכְלוּ יַלְדֵי יִשְׂרָאֵל תְּמָרִים בְּ“רֹאשׁ הַשָּׁנָה לָאִילָנוֹת”; וְחוֹשֵׁב כָּל אֶחָד בְּלִבּוֹ: “אוּלַי מִבְּנֵי מִיכָה אֲנִי! וְאוּלַי תְּמָרָה זוֹ שֶׁאֲנִי אוֹכֵל – מִבְּנֵי־בָנָיו שֶׁל תֹּמֶר מִיכָה הִיא!”

– הַאֻמְנָם אוֹכְלִים יַלְדֵי יִשְׂרָאֵל תְּמָרִים בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה? – מִשְׁתּוֹמְמִים הָעֲצִיצִים – אֲנַחְנוּ לֹא רָאִינוּ כָּזֹאת עַד הַיּוֹם.

– אוּלַי לֹא מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל הוּא אֲדוֹנֵיכֶם!

הָעֲצִיצִים פָּנוּ אֶל דֶּלֶת הַמִּסְדְּרוֹן, וּמִסֶּדֶק צַר אֲשֶׁר בַּמְּזוּזָה נוֹצְצוּ אוֹתִיּוֹת קְטַנּוֹת וּשְׁחוֹרוֹת: “שַׁ־דַּ־י”. רָאָה גַּם הַצִּפּוֹר – וַיִּשְׁתּוֹמֵם.

וְהֶעָצִיץ הַמְזֻיָּף זָקַף אֶת קוֹמָתוֹ וַיְנַעֲנַע אֶת רִמּוֹנָיו עַל חָזֵהוּ.

– אָכֵן, עַתָּה נִזְכַּרְתִּי – לָחַשׁ עָצִיץ אֶחָד – רָאִיתִי שָׁם זֶה מִקָּרוֹב… כְּעֵין עֵץ קָטָן… עֵץ מְזֻיָּף וְנֵרוֹת דּוֹלְקִים עָלָיו…וּמַמְתַּקִּים וּמִגְדָּנוֹת… אוּלַי זֶהוּ שֶׁאַתָּה אוֹמֵר?

נִעֲנַע הַצִּפּוֹר בְּרֹאשׁוֹ הֵנָּה וָהֵנָּה כְּאוֹמֵר: “לֹא, לֹא זֶה!”

וְהִתְחִילוּ מִתְלַחֲשִׁים הָעֲצִיצִים וְהַצִּפּוֹר וְגַם הָעֵצִים אֲשֶׁר בַּחוּץ נִעְנְעוּ לָהֶם בְּרֹאשָׁם; אֲבָל כָּל אֲשֶׁר דִּבְּרוּ נִשְׁאַר בְּסוֹד.

וְלַמָּחֳרָת יָצְאוּ הַיְלָדִים אֶל צִפּוֹרָם הָאָהוּב, וּבְיָדָם – עֵץ קָטָן מְזֻיָּף וְעָלָיו מַמְתַּקִּים וּמִגְדָּנוֹת – וַיִּתְּנוּ לַצִּפּוֹר אֶת חֶלְקוֹ.

– לֹא, לֹא זֶהוּ, יְלָדִים טוֹבִים! – צִפְצֵף הַצִּפּוֹר – תְּמָרִים, יְלָדִים! אִכְלוּ תְּמָרִים מֵאֶרֶץ הַתְּמָרִים! מֵעֵצוֹ שֶׁל מִיכָה!

וְחָשְׁבוּ הַיְלָדִים, כִּי שָׂמֵחַ הוּא הַצִּפּוֹר עַל הַמַּמְתַּקִּים, שֶׁעַל הָעֵץ הַמְזֻיָּף, וַיּוֹסִיפוּ לָתֵת לוֹ.

אָז הֵנִיעַ עֲלֵיהֶם הַצִּפּוֹר בְּרֹאשׁוֹ, וּפָנָה אֶל הַחַלּוֹן לִשְׁפֹךְ אֶת שִׂיחוֹ לִפְנֵי הָעֲצִיצִים עַל הַיְלָדִים, שֶׁאֵינָם מְבִינִים לְשׁוֹן צִפֳּרִים; אֲבָל הָעֲצִיצִים כְּבָר לֹא הָיוּ שָׁם. הֵם הוּשְׁבוּ לִמְקוֹמָם.

הֵבִינָה רַק הַמְּזוּזָה, אֲשֶׁר בְּסֶדֶק הַסִּפִּים; אֲבָל הִיא נִכְלְמָה, וְהִסְתַּתְּרָה עָמֹק עָמֹק בְּסִדְקָהּ.

---

תְּמָרִים שֶׁל חֲמִשָּׁה־עָשָׂר

מאת

יהודה שטיינברג

אַחֲרֵי מוֹת יוֹסֵף, הַשַּׁלִּיט בְּמִצְרַיִם, שָׁכְחוּ הַמִּצְרִים מַהֵר אֶת כָּל הַחֶסֶד אֲשֶׁר עָשָׂה עִמָּהֶם. וַיָּקָם מֶלֶךְ חָדָשׁ וַיְשַׁעְבֵּד אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, אוֹתָם וּנְשֵׁיהֶם וּבְנֵיהֶם, לַעֲבָדִים, עַבְדֵי עוֹלָם; וְרַק בְּנֵי שֵׁבֶט לֵוִי הָיוּ בְּנֵי חוֹרִין, כִּי הֵם הָיוּ מַשְׂכִּילִים וּמְלֻמָּדִים בְּכָל חָכְמָה וּמַדָּע; וּמִי שֶׁהוּא חָכָם וּמְלֻמָּד, אֵינוֹ יָכֹל לִמְכֹּר אֶת חֻפְשׁוֹ וּרְצוֹנוֹ, כִּי יִבְחַר בְּמָוֶת חָפְשִׁי מֵחַיֵּי־עֶבֶד. וְגַם פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם נָתַן לָהֶם חֹפֶשׁ, כִּי הֵבִיאוּ לוֹ בְּחָכְמָתָם תּוֹעֶלֶת גְּדוֹלָה יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר יָכְלוּ לְהָבִיא לוֹ בַּעֲבוֹדָתָם בְּחֹמֶר וּבִלְבֵנִים.

וַיִּהְיוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לַעֲבָדִים וַיִּרְמְסוּ בְּחֹמֶר וַיִּלְבְּנוּ לְבֵנִים, וַיַּעַבְדוּ כָּל עֲבוֹדָה קָשָׁה מִן הַבֹּקֶר וְעַד חֲצוֹת הַלַּיְלָה, וְלֹא הִפְסִיקוּ אֶת עֲבוֹדָתָם, בִּלְתִּי אִם לֶאֱכֹל אֲרֻחָה דַלָּה וְלִישֹׁן שֵׁנָה קְצָרָה, כְּסוּס וּכְפֶרֶד. כִּי הֵן גַּם לְסוּס וּלְפֶרֶד יִתְּנוּ אֲרֻחָה וּמְעַט מְנוּחָה לְבַל יָמוּתוּ מֵרָעָב וּמֵרֹב עֲבוֹדָה. וּמְנוּחָה כִּמְנוּחַת הַסּוּס וַאֲרֻחָה כַּאֲרֻחַת הַפֶּרֶד נִתְּנוּ גַם לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל, לְבַל יִגְוְעוּ מֵרָעָב וּלְבַל יִכָּשְׁלוּ בַּעֲבוֹדָתָם הַקָּשָׁה, כִּי מַה יַּעֲשׂוּ הַמִּצְרִים בְּלֹא עֲבָדִים?

וּבְּנֵי יִשְׂרָאֵל פָּרוּ וַיִּרְבּוּ וַיַּעַצְמוּ בִּמְאֹד מְאֹד; וְכָל אִשָּׁה וְאִשָּׁה מִנְּשֵׁי יִשְׂרָאֵל הָיְתָה יוֹלֶדֶת שִׁשָּׁה בָּנִים בְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה, שִׁשָּׁה בָּנִים – שִׁשָּׁה עֲבָדִים.

וַיִּרְבּוּ הָעֲבָדִים וַיֵּלְכוּ הָלוֹךְ וָרַב. וּלְאַט לְאַט הִתְרַגְּלוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל הָעַבְדוּת וְהֵחֵלּוּ לֶאֱהֹב אֶת נוֹגְשֵׂיהֶם וּלְכַבֵּד אֶת הַשֵּׁבֶט הַמַּכֶּה אוֹתָם. וּלְאַט־לְאַט הִתְרַגְּלוּ אֶל הַשּׁוּמִים וְאֶל הַבְּצָלִים, שֶׁהָיוּ מַאֲכִילִים אוֹתָם בִּימֵי הַחוֹל, וְאֶל “סִיר הַבָּשָׂר”, שֶׁהָיוּ נוֹתְנִים לָהֶם בִּימֵי חַגֵּי הַמִּצְרִים. וּבַבֹּקֶר־בַּבֹּקֶר הִשְׁכִּימוּ הָעִבְרִים־הָעֲבָדִים לַעֲבוֹדָתָם, וְאָכְלוּ אֶת אֲרֻחָתָם, וּבֵרְכוּ אַחֲרֶיהָ לֵאמֹר: “בְּרוּכִים הָאֲדוֹנִים וּבְרוּכָה הָעַבְדוּת! כִּי לוּלֵא הָאֲדוֹנִים מִי הָיָה נוֹתֵן לָנוּ שׁוּמִים וּבְצָלִים כְּנַפְשֵׁנוּ שָׂבְעֵנוּ?” וְכֵן הָיוּ מְלַמְּדִים גַּם אֶת בְּנֵיהֶם וּבְנוֹתֵיהֶם לְבָרֵךְ אֶת נוֹגְשֵׂיהֶם וְלֶאֱהֹב אֶת הָעַבְדוּת.

וּבְנֵי שֵׁבֶט לֵוִי הָיוּ הַמְלַמְּדִים בְּיִשְׂרָאֵל; וְהִשְׁכִּימוּ בַּבֹּקֶר־בַּבֹּקֶר, וְסָבְבוּ בֵּין אֲחֵיהֶם וְלִמְּדוּ אוֹתָם לֶאֱהֹב אֶת הַחֹפֶשׁ וְלִשְׂנֹא אֶת הָעַבְדוּת, וְסִפְּרוּ לָהֶם כִּי הַבְטֵחַ הִבְטִיחַ אֱלֹהִים לַאֲבוֹתֵיהֶם לְהוֹצִיא אוֹתָם מִן הָאָרֶץ וְלָתֵת לָהֶם “אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ”. שָׁמְעוּ הָעֲבָדִים אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיַּעֲנוּ וַיֹּאמְרוּ: “מָה אַתֶּם חֲפֵצִים, בְּנֵי לֵוִי? הַלְהַדִּיחֵנוּ מֵעֲבוֹדָתֵנוּ הַנְּעִימָה וְלָקַחַת לָכֶם אֶת שׁוּמֵינוּ וּבְצָלֵינוּ הַטּוֹבִים?! וַאֲנַחְנוּ נָמוּת בָּרָעָב?!”

וַיָּקוּמוּ מִן הָעָם וַיַּהַרְגוּ רַבִּים מִן הַמְלֻמָּדִים וְאֶת הַנִּשְׁאָרִים גֵּרְשׁוּ מֵעַל פְּנֵיהֶם בְּחֶרְפָּה. רָאָה זֹאת אַחַד הַמְלַמְּדִים וּשְׁמוֹ אֶפְרַיִם, וַיֵּבְךְּ בְּכִי גָדוֹל; אָז אָמַר אֶל לִבּוֹ: “אַךְ לַשָּׁוְא נַשְׁחִית דְּבָרֵינוּ עַל הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה! הֵם נוֹלְדוּ בְּעַבְדוּת, יָנְקוּ חֲלֵב שִׁפְחָה וְגָדְלוּ עַל בִּרְכֵּי הוֹרִים־עֲבָדִים אֲשֶׁר נָטְעוּ בִּלְבָבָם אַהֲבָה לַעֲבוֹדָתָם הַשְּׁפָלָה. עָלֵינוּ לְהִתְיָאֵשׁ אֵפוֹא מִן הַגְּדוֹלִים וְלִפְנוֹת אֶל הַיְלָדִים הַקְּטַנִּים. אוּלַי נוּכַל לְגַדֵּל מֵהֶם דּוֹר שֶׁל בְּנֵי־חוֹרִין!”

וַיְהִי הַיּוֹם וְאֶפְרַיִם עוֹמֵד עַל הַיְאוֹר, מַבִּיט אֵלָיו וּמְדַבֵּר אֶל נַפְשׁוֹ לֵאמֹר: – כַּמָּה מֵאוֹת מִיַּלְדֵי יִשְׂרָאֵל כְּבָר בָּלַע הַיְאוֹר הַזֶּה! כַּמָּה מֵהֶם אָכְלּו הַדָּגִים אֲשֶׁר בַּיְאוֹר.

וַיָּסֵב אֶת פָּנָיו מֵהַיְאוֹר כִּי לֹא יָכֹל לְהַבִּיט אֵלָיו מִכְּאֵב לֵב. וַיַּבֵּט כֹּה וָכֹה וַיַּרְא וְהִנֵּה יְלָדִים קְטַנִּים, אֲשֶׁר לֹא יִצְלְחוּ עוֹד לַעֲבוֹדָה, מִשְׁתַּעַשְׁעִים וּמִתְגּוֹלְלִים בַּחוֹל אֲשֶׁר עַל שְׂפַת הַיְאוֹר. – עוֹד שָׁנָה, שְׁנָתַיִם – חָשַׁב אֶפְרַיִם בְּלִבּוֹ – וְגָדְלוּ הַיְלָדִים, וְהָיוּ לַמִּצְרִים עוֹד אֶלֶף עֲבָדִים. וַיֵּבְךְּ בְּכִי גָדוֹל וַיָּסֵב אֶת פָּנָיו מֵהֶם וַיִּפֶן אֶל הַיְאוֹר. וּבָעֵת הַהִיא יָרַד עוּץ הַנַּעַר – בֶּן הַמֶּלֶךְ וְיוֹרֵשׁ־הָעֶצֶר – הוּא וַעֲבָדָיו לִרְחֹץ בַּיְאוֹר. וְהַנַּעַר הִרְחִיק מִן הַחוֹף אֶל תּוֹךְ הַמַּיִם, וְהַגַּלִּים גֵּרְפוּהוּ וַיִּסְחָפוּהוּ הָלְאָה הָלְאָה, וְלֹא יכֹל הַנַּעַר לַעֲמֹד בִּפְנֵי שֶׁטֶף הַגַּלִּים וַיָּחֶל לִטְבֹּעַ. וְהַשָּׂרִים וְהָעֲבָדִים אֲשֶׁר עָמְדוּ עַל שְׂפַת הַיְאוֹר צָעֲקוּ מָרָה: הוֹשִׁיעוּ! הַצִּילוּ! אַךְ גַּם אֶחָד מֵהֶם לֹא חֵרֵףְ נַפְשׁוֹ לָרֶדֶת הַמַּיְמָה לְהַצִּיל אֶת הַנַּעַר הַטּוֹבֵעַ. וְאֶפְרַיִם רָאָה וַיִּשְׁכַּח רֶגַע אֶת כָּל הָרָעָה אֲשֶׁר אֲבִי הַנַּעַר עוֹשֶׂה לְעַמּוֹ וְאֶת כָּל הַלַּחַץ אֲשֶׁר הוּא לוֹחֵץ אוֹתָם, וַיִּקְפֹּץ הַמַּיְמָה וַיִּמְשֵׁהוּ מִבֵּין הַגַּלִּים.

כִּשְׁמֹעַ הַמֶּלֶךְ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה שָׁלַח לִקְרֹא לְאֶפְרַיִם וַיֹּאמַר: נָקְבָה שְׂכָרְךָ, אִישׁ טוּבִי וְכָל אֲשֶׁר תְּאַוֶּה נַפְשְׁךָ אֶתֵּן לְךָ עַל הַחַיִּים וְהַחֶסֶד אֲשֶׁר עָשִׂיתָ עִם בְּנִי!"

וְהַמֶּלֶךְ אָמַר בְּלִבּוֹ, כִּי יְבַקֵּשׁ לוֹ אַרְמוֹן גָּדוֹל וְשָׂדוֹת וְגַנִּים וַעֲבָדִים וּשְׁפָחוֹת, וּכְבָר בָּחַר לוֹ בְּמַחֲשַׁבְתּוֹ אַרְמוֹן טוֹב וְגַן נֶחְמָד לָתֵת לוֹ. וְאֶפְרַיִם חָשַׁב מְעַט וַיַּעַן וַיֹּאמַר: “אִם עַל הַמֶּלֶךְ טוֹב לַעֲשׂוֹת אֶת בַּקָּשָׁתִי, יֻתַּן חֹפֶשׁ לִנְשֵׁי יִשְׂרָאֵל וּלִבְנֵיהֶן וּבְנוֹתֵיהֶן, עַד אֲשֶׁר תִּמְלֶאנָה לָהֶם חֲמֵשׁ־עֶשְׂרֵה שָׁנָה”.

וַיִּצְחַק הַמֶּלֶךְ בְּלִבּוֹ וַיֹּאמַר" “אָכֵן אֵין בִּינָה בְּלֵב עַם־הָעֲבָדִים הַזֶּה! אֲנִי חָפֵץ לְהַעֲשִׁירוֹ עשֶׁר רַב וְלָתֵת לוֹ כָּבוֹד וִיקָר, וְהוּא מְבַקֵּשׁ חֹפֶשׁ לַיְלָדִים וְלַנָּשִׁים!”

וַיּתֵּן הַמֶּלֶךְ צַו, וְיַלְדֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, חֲבוּקִים בִּזְרוֹעוֹת אִמּוֹתֵיהֶם, יָצְאוּ חָפְשִׁים, עַד מְלֹאת לָהֶם חֲמֵשׁ־עֶשְׂרֵה שָׁנָה.

וְאוּלָם גַּם כַּאֲשֶׁר מָלְאוּ לָהֶם חֲמֵשׁ־עֶשְׂרֵה הַשָּׁנָה וַיָּשׁוּבוּ לִלְבֹּן לְבֵנִים, לֹא שָׁבוּ כַּעֲבָדִים. כִּי כְּבָר לִמְּדָם אֶפְרַיִם לֶאֱהֹב אֶת הַחֹפֶשׁ וּלְתַעֵב אֶת הָעַבְדוּת, וַיִּתֶּן תִּקְוָה בְּלִבָּם כִּי יָבוֹא הַיּוֹם וְיֵצֵא יִשְׂרָאֵל מִתַּחַת סִבְלוֹת מִצְרַיִם. וַיִּהְיוּ הַבָּנִים הָאֵלֶּה רוֹמְסִים בְּחֹמֶר וְלוֹבְנִים לְבֵנִים וְעוֹשִׂים כָּל עֲבוֹדַת פֶּרֶךְ, אַךְ בִּלְבָבָם הָיוּ בְּנֵי־חוֹרִין, וְכַאֲשֶׁר שָׁלְמָה עֲבוֹדַת הַיּוֹם הִבִּיטוּ אֶל נוֹגְשֵׂיהֶם בְּגַאֲוָה וּבוּז, כַּאֲשֶׁר יַבִּיט הָאָדוֹן אֶל עַבְדוֹ.

וְשָׁנָה אַחַר שָׁנָה עוֹבֶרֶת וְאֶפְרַיִם מְלַמֵּד אֶת תַּלְמִידָיו הַצְּעִירִים חָכְמָה וָדַעַת וְנוֹטֵעַ בִּלְבָבָם אַהֲבָה לְעַמָּם וְגַעְגּוּעִים לְחֹפֶשׁ. וְכֹה גִדֵּל לוֹ אֶפְרַיִם דּוֹר צָעִיר מָלֵא רוּחַ עֹז וּגְבוּרָה, דּוֹר אוּהֵב אֶת הַחֹפֶשׁ, וַיִּקָּרְאוּ הַצְּעִירִים אַמִּיצֵי הַלֵּב בְּשֵׁם “בְּנֵי אֶפְרַיִם” עַל שְׁמוֹ. וְהָיָה אִם רָאוּ הַמִּצְרִים עִבְרִי צָעִיר, אַמִּיץ לֵב וְהוֹלֵךְ בְּקוֹמָה זְקוּפָה – וְאָמְרוּ אִישׁ לְרֵעֵהוּ: זֶה “בֶּן־אֶפְרַיִם”, לֵאמֹר: מִתַּלְמִידֵי אֶפְרַיִם הוּא!

וַיְהִי כַּאֲשֶׁר רָבוּ תַלְמִידָיו מְאֹד וַיָּקוּמוּ כֻּלָּם יוֹם אֶחָד וַיֹּאמְרוּ: “הָבָה, אַחִים! נֵצֵא אֶת אֶרֶץ הָעֲבָדִים לָלֶכֶת אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר הִבְטִיחַ אֱלֹהִים לַאֲבוֹתֵינוּ. לָמָּה זֶה נַעֲבֹד פֹּה בְּחֹמֶר וּבִלְבֵנִים כְּעַבְדֵי עוֹלָם?!”

וְאֶפְרַיִם שָׁמַע אֶת דִּבְרֵיהֶם וַיֵּעָצֵב אֶל לִבּוֹ מְאֹד וַיְדַבֵּר אֲלֵיהֶם לֵאמֹר: “אַל נָא, בָּנַי! אַל נָא, בָּנַי! אַל נָא תַּעַזְבוּ אֶת עַמְּכֶם בַּצַר לוֹ, כִּי לֹא תַצְלִיחוּ. חַכּוּ נָא עַד אֲשֶׁר יְרַחֵם אֱלֹהִים אֶת עַמּוֹ וְשָׁלַח אֶת מַלְאָכוֹ וְהוֹצִיאוֹ מֵעַבְדוּת לְחֵרוּת!”

אֲבָל הֵם אָמְרוּ: “גַּם אֱלֹהִים לֹא יְרַחֲמֵנוּ עַד אֲשֶׁר יִרְאֶה כִּי אֵינֶנּוּ עוֹד עֲבָדִים, כִּי יָקָר לָנוּ לָמוּת כִּבְנֵי חוֹרִין מִחְיוֹת כַּעֲבָדִים!”

וַיֵּצְאוּ בְּנֵי אֶפְרַיִם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם בְּיָד רָמָה, וְאִישׁ לֹא עָמַד בִּפְנֵיהֶם, כִּי נָפַל פַּחְדָּם עַל הַמִּצְרִים. וְאֶפְרַיִם אָהַב מְאֹד אֶת תַּלְמִידָיו, וַיֵּצֶר לוֹ מְאֹד לְעָזְבָם לְנַפְשָׁם, וַיֹּאמֶר: “אֵלְכָה גַם אֲנִי עִמָּהֶם, וְאִם יִקְצֹף עֲלֵיהֶם אֱלֹהִים וִימִיתֵם, אָמוּתָה עִמָּהֶם גַּם אָנִי!” וַיֵּצֵא אֶפְרַיִם עִם תַּלְמִידָיו הַמִּדְבָּרָה.

וַיֵּצֵא עֲמָלֵק לְהִלָּחֵם בָּם; אַךְ בְּנֵי אֶפְרַיִם הֶרְאוּ אֶת גְּבוּרָתָם הַנִּפְלָאָה וַיַּכּוּ אֶת עֲמָלֵק לְפִי חֶרֶב, וְאוּלָם לֹא לָקְחוּ כָּל אִישׁ בַּשֶּׁבִי, כִּי אָמְרוּ: “אֵיכָכָה נִגְזֹל מֵאִישׁ אֶת חֻפְשׁוֹ? כִּי מַה הוּא הָאִישׁ שֶׁאֵינוֹ חָפְשִׁי? הֲלֹא טוֹב מֵחַיָּיו הַמָּוֶת.”

וּבְכָל אֲשֶׁר נִלְחֲמוּ בְּנֵי אֶפְרַיִם הֶרְאוּ גְבוּרָה נִפְלָאָה, וַיַּפִּילוּ חִתִּיתָם עַל כָּל שׁוֹכְנֵי הַמִּדְבָּר. וְלֹא חָפֵץ אֱלֹהִים לַהֲבִיאָם אֶל אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ בְּעוֹד אֲחֵיהֶם נַעֲנִים וְאוֹכְלִים שׁוּמִים וּבְצָלִים בְּמִצְרַיִם, וַיִּשְׁפֹּךְ עֲלֵיהֶם רוּחַ תּוֹעָה וַיִּתְעוּ בַּמִּדְבָּר וְלֹא מָצְאוּ דֶרֶךְ. אָז אָמְרוּ רַבִּים לָשׁוּב מִצְרַיְמָה וּלְחַכּוֹת שָׁם, עַד אֲשֶׁר יָבוֹא אֱלֹהִים לִפְדּוֹת אֶת כָּל הָעָם, אֲבָל אֶפְרַיִם רַבָּם הֱנִיאָם מֵעֲשׂוֹת כַּדָּבָר הַזֶּה, פֶּן יְרַפּוּ אֶת יְדֵי הָעָם וְנוֹאֲשׁוּ מִגְּאֻלָּה. וַיִּשְׁמְעוּ הַתַּלְמִידִים בְּקוֹל מוֹרָם וַיִּכָּנְעוּ מִפְּנֵי רְצוֹן אֱלֹהִים, וַיֵּלְכוּ הָלוֹךְ וְתָעֹה בַּמִּדְבָּר וַיָּבוֹאוּ אֵילִמָה.

וְאֶפְרַיִם הִתְגַּעְגַּע מְאֹד עַל הַיְלָדִים הַטּוֹבִים אוֹהֲבֵי הַחֹפֶשׁ, אֲשֶׁר הִשְׁאִיר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, כִּי אָהוֹב אָהַב מְאֹד יְלָדִים וּנְעָרִים קְטַנִּים, וַיָּחֶל מִדַּאֲבוֹן לֵב וַיָּמָת בְּאֵילִם וַיִּקָּבֵר שָׁם.

וְכַעֲבֹר שָׁנָה אַחַת יָצְאוּ עַל קִבְרוֹ מִשְּׁתֵּי עֵינָיו שְׁנֵי עֲצֵי זַיִת – וּמֵהֶם לָקְחוּ יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר שֶׁמֶן לַמָּאוֹר לִמְנוֹרַת הַמִּשְׁכָּן, וּמִלְּבָבוֹ, אֲשֶׁר חָשַׁב תָּמִיד מַחֲשָׁבוֹת טוֹבוֹת עַל הַיְלָדִים, וּמִפִּיהוּ, אֲשֶׁר דִּבֵּר תָּמִיד דְּבָרִים טוֹבִים, דִּבְרֵי נִחוּמִים וְשַׁעֲשׁוּעִים לַנְּעָרִים – יָצְאוּ שִׁבְעִים תְּמָרִים.

וַיְהִי כַּאֲשֶׁר יָצְאוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם וַיֵּלְכוּ בַּמִּדְבָּר, וַיָּבֹאוּ אֵילִמָה. וַיִּרְעֲבוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְלֹא הָיָה לָהֶם מַה לֶאֱכֹל; כִּי לֹא הִמְטִיר עוֹד עֲלֵיהֶם מָן מִן הַשָּׁמַיִם. וַיָּפוּצוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל סְבִיבוֹת הַמַּחֲנֶה לְבַקֵּשׁ עֲצֵי פְּרִי, וְלֹא מָצְאוּ. וַיֵּצְאוּ הַיְלָדִים גַּם הֵם לְבַקֵּשׁ לָהֶם אֹכֶל, וַיִּמְצְאוּ מַהֵר אֶת שִׁבְעִים הַתְּמָרִים וַיָּרוּצוּ וַיְבַשְּׂרוּ הַדָּבָר בַּמַּחֲנֶה. וַיֹּאכְלוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִן הַתְּמָרִים כְּנַפְשָׁם שָׂבְעָם, וְאַחֲרֵי־כֵּן שֵׁרְשׁוּ אֶת שִׁבְעִים הַתְּמָרִים, וַיִּקְחוּם עִמָּם, וּבְבוֹאָם לְאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל נְטָעוּם שָׁם, וַיִּשְׂאוּ פְּרִי רַב עַד הַיּוֹם הַזֶּה.

מִפְּרִי הַתְּמָרִים הָהֵם אוֹכְלִים יַלְדֵי יִשְׂרָאֵל בַּגּוֹלָה בְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה בְּיוֹם חֲמִשָּׁה־עָשָׂר לְיֶרַח שְׁבָט. וְהַתְּמָרִים הָהֵם מְתוּקִים מִכָּל הַתְּמָרִים אֲשֶׁר בָּעוֹלָם, וְלַיְלָדִים יִמְתְּקוּ יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר לְאִישׁ זָקֵן. וּבְיוֹם הַחֲמִשָּׁה־עָשָׂר לְיֶרַח שְׁבָט מְתוּקִים הַתְּמָרִים הָהֵם יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר בְּכָל יְמוֹת הָשָּׁנָה. וּכְבָר בָּחֲנוּ נְעָרִים רַבִּים וְאָכְלוּ תְמָרִים לְמָחֳרַת הַיּוֹם הַחֲמִשָּׁה־עָשָׂר, וְלֹא מָצְאוּ בָּהֶם אֶת הַטַּעַם וְהַמְּתִיקוּת שֶׁהִרְגִּישׁוּ בָּהֶם יוֹם אֶתְמוֹל.

כֹּה מֵת הֶחָכָם אֶפְרַיִם, אוֹהֵב הַיְלָדִים בְּחַיָּיו וּבְמוֹתוֹ, וְהַיְלָדִים, אֲשֶׁר הָיוּ בְּמִצְרַיִם, יָדְעוּ אַת אַהֲבָתוֹ הָרַבָּה וּדְבָרָיו הַנְּעִימִים, אֲבָל לֹא אָכְלוּ אֶת תְּמָרָיו. וְהַיְלָדִים אֲשֶׁר בַּגּוֹלָה אוֹכְלִים אֶת תְּמָרָיו, אֲבָל אֵינָם יוֹדְעִים מִי הוּא זֶה אֶפְרַיִם הַמְלֻמָּד וּמֶה הָיָָה לַיְלָדִים.

---

גְּזַר הַדִּין

מאת

יהודה שטיינברג

הַאוֹהֲבִים אַתֶּם, בָּנִים, אֶת הַיְאוֹר הַשָּׁקֵט שָׁם מִחוּץ לָעִיר, הַיְאוֹר הַמַּבִּיט הַשָּׁמַיִמָה וְצוֹחֵק חֶרֶשׁ אֶל הַיַּעַר הַצּוֹמֵחַ עַל שְׂפָתוֹ וְרוֹמֵז לַצִּפֳּרִים הַטָּסוֹת מִמָּעַל? הָאוֹהֲבִים אַתֶּם לִשְׁכַּב עַל שְׂפָתוֹ וְלִסְפֹּר אֶת קְמָטָיו? וּמִי מִכֶּם, אֲשֶׁר הִטָּה לִפְעָמִים אֶת אָזְנוֹ לְשִׂיחַת הַצְּפַרְדְּעִים הַשּׁוֹכְנוֹת שָׁם?

הַפַּטְפְּטָנִיּוֹת הָאֵלֶּה מַרְבּוֹת לְדַבֵּר לְעֵת־עֶרֶב וְעַל כֵּן גַּם רֹב דִּבְרֵיהֶן שֶׁקֶר וְכָזָב, כִּי בְּרֹב דְּבָרִים לֹא יֶחְדַּל שֶׁקֶר; וְגַם קָשֶׁה לְהָבִין אֶת דִּבְרֵיהֶן, כִּי כָל אַחַת מִתְאַמֶּצֶת לְהָרִים קוֹלָהּ עַל קוֹל רְעוּתָהּ; וְיֵשׁ אֲשֶׁר תְּדַבֵּר לֹא כְּדֵי לְהַשְׁמִיעַ אֵיזֶה דָבָר חָדָשׁ, כִּי אִם רַק לְמַעַן לֹא יִשָּׁמַע קוֹל חַבְרוֹתֶיהָ. אַךְ בַּצָּהֳרַיִם תַּמְעֵטְנָה לְדַבֵּר, וְעַל כֵּן יֵשׁ אֲשֶׁר תְּסַפֵּרְנָה אָז גַּם דְּבַר אֱמֶת. וּמִן הַפַּטְפְּטָנִיּוֹת הָאֵלֶּה שָׁמַעְתִּי סִפּוּר נָעִים, וְאוֹתוֹ אֲנִי חָפֵץ לְסַפֵּר לָכֶם. וְאֶת הַסִּפּוּר הַזֶּה לֹא בָּדוּ הַצְּפַרְדְּעִים מִלִּבָּן, כִּי שַׁמְעוּ אוֹתוֹ מִפִּי שָׁפָן אֶחָד אֲשֶׁר קָץ בְּחַיָּיו וַיָּבוֹא לִטְבֹּעַ בַּיְאוֹר, וַיַּעֲמֹד עַל שְׂפָתוֹ וַיְסַפֵּר לָהֶן אֶת הַסִּפּוּר הַזֶּה; בֵּינָתַיִם הֵחֵל הָרָעָב לְהָצִיק לוֹ, וַיִּשְׁכַּח אֶת דְּבַר בּוֹאוֹ אֶל הַיְאוֹר, וַיָּשָׁב אֶל מְאוּרָתוֹ לְפַצֵּחַ אֱגוֹזִים. וְהַשָּׁפָן גַּם הוּא לֹא בָּדָה אֶת הַסִּפּוּר מִלִּבּוֹ, כִּי אִם שְׁמָעוֹ מִפִּי אוֹפַנֵּי עֲגָלָה אַחַת מְלֵאָה עֳמָרִים, שֶׁלֹּא הָיְתָה מְשׁוּחָה זֶה מִכְּבָר, וַתִּתְנַהֵל בִּכְבֵדוּת; הַצְּפַרְדְּעִים סִפְּרוּ לִי אֶת הַדְּבָרִים כַּאֲשֶׁר יָצְאוּ מִפִּי הַשָּׁפָן, וְכַאֲשֶׁר שְׁמָעָם הוּא מִפִּי הָאוֹפַנִּים; אֲבָל יֵשׁ גַּם אֲשֶׁר הוֹסִיפוּ מְעַט עַל הַסִּפּוּר, כִּי כָּבֵד מְאֹד לִצְפַרְדֵּעַ לְסַפֵּר אֵיזֶה סִפּוּר וְלִבְלִי לְהוֹסִיף דָּבָר מִשֶּׁלָּהּ.

וַאֲנִי שׁוֹכֵב אָז עַל הָעֵשֶׂב וּמַבִּיט מִן הַצְּפַרְדְּעִים וָהָלְאָה, כִּי נָעִים לִשְׁמֹעַ אֶת קוֹלָן בְּעֵת אֲשֶׁר פְּנֵיהֶן לֹא יֵרָאוּ; וְגַם הַצְּפַרְדְּעִים עַצְמָן אֵינָן אוֹהֲבוֹת כִּי יַבִּיט אִישׁ אֲלֵיהֶן… אֲנִי שׁוֹכֵב וְהֵן מְסַפְּרוֹת וּמְשַׁסְּעוֹת כְּפַעַם בְּפַעַם אַחַת אֶת דִּבְרֵי רְעוּתָהּ; אַךְ יַעַן כִּי רוּחַ עַצְלוּת שְׁפוּכָה עֲלֵיהֶן בַּצָּהֳרַיִם, עַל כֵּן לֹא תְמַהֵרְנָה לְדַבֵּר, וְעַל כֵּן יָכֹלְתִּי לִשְׁמֹעַ אֶת סִפּוּרָן. וְהֵן מְסַפְּרוֹת:

הָאִכָּר חָרַשׁ אֶת חֶלְקַת שָׂדֵהוּ וַיִּזְרַע בָּה זֶרַע פִּשְׁתִּים. וַיֵּצְאוּ עָבֵי־שָׁמַיִם לִרְאוֹת בִּמְלֶאכֶת הָאִכָּר, וַיִּרְאוּ כִּי הֵיטִיב הָעוֹבֵד הֶחָרוּץ לַחֲרשׁ וּלְשַׂדֵּד אֶת אַדְמָתוֹ וּלְיַשֵּׁר פָּנֶיהָ – וַיִּיטַב בְּעֵינֵיהֶם, וַיִּשְׁלְחוּ גַם הֵם אֶת בִּרְכָתָם – מָטָר וָגֶשֶׁם.

הַשֶּׁמֶשׁ יָצְאָה עַל הָאָרֶץ, וַתַּשְׁקֵף עַל הַחֶלְקָה הַזְּרוּעָה, וַתִּיטַב הַחֶלְקָה גַם בְּעֵינֶיהָ, וַתִּשְׁלַח אֶת קַוֶּיהָ אֶל תּוֹךְ בְּקִיעֵי הָאֲדָמָה לִלְחשׁ בְּאָזְנֵי הַזְּרָעִים כִּי בָּאָה הָעֵת שֶׁיֵּצְאוּ מִתּוֹךְ מַחֲבוֹאָם וְיַבִּיטוּ בִּפְנֵי הַשָּׁמַיִם. וַיְחַלֵּק הַשֶּׁמֶשׁ לְכָל אֶחָד מֵהֶם תַּכְשִׁיטִים וּמַלְבּוּשִׁים יְרוֹקִים, וְגַם נִטְפֵי מוֹר זָרַק עֲלֵיהֶם לְמַעַן הֱיוֹת לָהֶם רֵיחַ נָעִים; לֹא אָרְכוּ הַיָּמִים וְגִבְעוֹלֵי פִּשְׁתָּה עָמְדוּ בְּקוֹמָה זְקוּפָה וּבְשׁוּרוֹת יְשָׁרוֹת עַל פְּנֵי הַחֶלְקָה; וּמִיּוֹם לְיוֹם הָלְכוּ וְגָבְהוּ וַיָּרִימוּ רֹאשׁ,וַיַּעַמְדוּ קוֹמְמִיּוּת, כְּחַיָּלִים עַל הַמִּשְׁמָר. בְּצִלָּם יָשַׁן לִפְעָמִים עוֹבֵר־אֹרַח שְׁנַת הַצָּהֳרַיִם, וְרָאָה בַּחֲלוֹמוֹ אֶת בָּנָיו וּבְנוֹתָיו עוֹמְדִים סְבִיבָיו וְלוֹחֲשִׁים בְּאָזְנָיו: “אֲהַבְנוּךָ, אָב יָקָר!”

וְיֵשׁ אֲשֶׁר שְׁנֵי רוּחוֹת הִשְׁתּוֹבְבוּ וְהִתְנַגְּשׁוּ אִישׁ בְּרֵעֵהוּ, עַד כִּי הִכְרִיעַ הֶחָזָק אֶת הַחַלָּשׁ מִמֶּנּוּ, אָז בָּרַח הַמְנַצֵּחַ – וַיֵּחָבֵא בֵּין גִּבְעוֹלֵי הַפִּשְׁתָּה, וְהֵם הִסְתִּירוּהוּ בְּתוֹכָם וְהֵפִיצוּ אָז עַל סְבִיבָם רֵיחַ נָעִים מְאֹד. וְיֵשׁ אֲשֶׁר אָרַב שָׁפָן לַחֲטֹף שׁוּעָל אוֹ זְאֵב, וְהִסְתַּתֵּר מִפָּנָיו בֵּין הַגִּבְעוֹלִים לְבַל יִרְאֵהוּ וְלֹא יָנוּס מִפָּנָיו.

וְאוּלָם אֶת הַדְּבָרִים הָאַחֲרוֹנִים סִפֵּר רַק הַשָּׁפָן, אַךְ הַצְּפַרְדְּעִים הוֹסִיפוּ מִשֶּׁלָּהֶן, כִּי, בְּלִי סָפֵק, שַׁכְחָן הוּא הַשָּׁפָן הַמְסַפֵּר, וְהֶחֱלִיף שָׁפָן בְּשׁוּעָל וְשׁוּעָל בְּשָׁפָן; אוֹ אוּלַי טָעָה וְרָאָה שָׁפָן בּוֹרֵחַ וְחָשַׁב שֶׁהוּא שָׁפָן אוֹרֵב.

בְּאַחַד הַלֵּילוֹת הֵקִיצוּ הַגִּבְעוֹלִים מִתּוֹךְ חֲלוֹם נוֹרָא מְאֹד, וּמִכָּל הַחֲלוֹם הַהוּא לֹא זָכְרוּ דָבָר מִלְּבַד “חֲרָבוֹת לְטוּשׁוֹת”. וּבְהַבִּיטָם הַשָּׁמַיְמָה, וַיִּרְאוּ אֶת חֶרְמֵשׁ הַיָּרֵחַ – נִזְכְּרוּ, כִּי גַם הַחֲרָבוֹת הַלְּטוּשׁוֹת, אֲשֶׁר רָאוּ בַּחֲלוֹמָם הָיוּ כַּיָּרֵחַ הַלָּז, וַיֵּעָצְבוּ הַגִּבְעוֹלִים מְאֹד. וַיִּשְׂאוּ אֶת רָאשֵׁיהֶם וַיִּרְאוּ, וְהִנֵּה לַהֲקַת עוֹרְבִים עָפִים בַּמָּרוֹם, וּבֵינֵיהֶם הָיְתָה עוֹרְבָה אַחַת זְקֵנָה, אֲשֶׁר הֵעִידָה בְּעַצְמָהּ כִּי יוֹדַעַת הִיא לִפְתֹּר חֲלוֹמוֹת. וַיְסַפְּרוּ לָהּ הַגִּבְעוֹלִים אֶת חֲלוֹמָם. וַתַּךְ הָעוֹרְבָה בְּחַרְטוּמָהּ שָׁלשׁ פְּעָמִים עַל הָאֲדָמָה, וַתְּקַרְקֵר קִרְקוּר אָרֹךְ, וְאַחֲרֵי כֵן פָּתְחָה: “לִפְנֵי שָׁנִים רַבּוֹת־רַבּוֹת מְאֹד עָמַד פֹּה עַל מְקוֹמְכֶם יַעַר צוֹמֵחַ עֵצִים, יַעַר נֶחְמָד וְרַעֲנָן… וַיְהִי הַלַּיְלָה וַיַּחֲלֹם חֲלוֹם כַּחֲלוֹמְכֶם וָאֶפְתֹּר לוֹ אָז “קִצוּר יָמִים”, וְכַאֲשֶׁר פָּתַרְתִּי כֵּן הָיָה.”

וְעוֹרֵב אֶחָד עָמַד עַל אֶחָד מִגִּבְעוֹלֵי הַפִּשְׁתָּן וַיִּקְרָא: – קְרָא־קְרָא! בַּחֹרֶף הֶעָבָר בַּיַּעַר הָיִיתִי. שָׁם בָּדָד כְּנָזִיר הָיִיתִי… שֶׁבַע פְּעָמִים בַּיּוֹם הִתְפַּלַּלְתִּי… וְעַל כָּל רֶמֶשׂ וּצְפַרְדֵּעַ שֶׁטָּרַפְתִּי שָׁלשׁ פְּעָמִים בֵּרַכְתִּי, עַד כִּי “צַדִּיק הַיַּעַר” הָיִיתִי, וּפָנִים אֶל פָּנִים עִם מַלְאָכִים דִּבַּרְתִּי. וַיְהִי בְּיוֹם חֲמִשָּׁה־עָשָׂר בִּשְׁבָט – הוּא יוֹם רֹאשׁ־הַשָּׁנָה לְכָל צוֹמֵחַ – וָאֶשְׁמַע אֶת מַלְאַךְ הַיַּעַר גּוֹזֵר כְּלָיָה עֲלֵיכֶם, גִּבְעוֹלִים!

– הַס, שַׁקְרָן! – קָרְאוּ הַגִּבְעוֹלִים – הַאִם עֵצִים וְאִילָנוֹת אֲנַחְנוּ?! מַה לְמַלְאַךְ הַיַּעַר וְלָנוּ?!

– בְּיָדוּעַ שֶׁאַתֶּם עֵצִים! – עָנָה הָעוֹרֵב – הֲטֶרֶם תֵּדְעוּ זֹאת?! וּבַמֶּה טָמְנָה רָחָב אֶת הַמְרַגְּלִים, אִם לֹא בְּפִשְׁתֵּי הָעֵץ?! וַיִּתְחַלחֲלוּ הַגִּבְעוֹלִים מְאֹד, וַיָּנוּעוּ כָּל הַיּוֹם וַיִּתְפַּלְּלוּ לַשָּׁמַיִם עַל אֲרִיכוּת יָמִים, אַךְ לִבָּם לֹא שָׁקַט, וַיֵּדְעוּ כִּי תְפִלָּתָם לֹא נִתְקַבְּלָה. וַיַּעֲבֹר עֲלֵיהֶם זְמִיר־הַיַּעַר, וְאַחֲרָיו הֲמוֹן צִפֳּרֵי זִמְרָה, וַיֹּאמְרוּ הַגִּבְעוֹלִים זֶה אֶל זֶה: “הַמְזַמְּרִים הָאֵלֶּה יוֹדְעִים תָּמִיד לָשִׁיר נְעִימוֹת… אוּלַי יֵדְעוּ כָּכָה גַם לְהִתְפַּלֵּל… נְחַלֶּה נָא אֶת פְּנֵיהֶם וְיִשְׂאוּ תְּפִלָּה בַּעֲדֵנוּ!” וַיִּפְנוּ הַגִּבְעוֹלִים אֶל הַצִּפֳּרִים וַיֹּאמְרוּ:" צִפֳּרִים טוֹבוֹת, צִפֳּרִים יָפוֹת! כָּזֶה וְכָזֶה פָּתְרָה לָנוּ הָעוֹרְבָה הַזְּקֵנָה וְכָזֶה וְכָזֶה סִפֵּר לָנוּ הָעוֹרֵב הַנָּזִיר! אָנָּא, הִתְפַּלֵּלְנָה בַּעֲדֵנוּ כִּי נַאֲרִיךְ יָמִים, וַאֲנַחְנוּ נַבְטִיחֲכֶן בִּשְׂכַר תְּפִלַּתְכֶן אֶת הַזֶּרַע, אֲשֶׁר יִגְמֹל עָלֵינוּ."

– אֶת זַרְעֲכֶם תִּתְּנוּ לָנוּ בְּמוֹתְכֶם יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר בְּחַיֵּיכֶם – עָנוּ הַצִּפֳּרִים בְּלַעַג וַתְּעוּפֶינָה הָלְאָה.

וּבָעֵת הַהִיא הִסְתַּתֵּר שָׁפָן אֶחָד בֵּין הַגִּבְעוֹלִים, כִּי נִבְהַל מְאֹד מִמַּשַּׁק כַּנְפֵי הַצִּפֳּרִים וַיִּבְרַח לְהֵחָבֵא; וּבְשָׁמְעוֹ אֶת מַעֲנֵה הַצִּפֳּרִים אָמַר: “אָכֵן כָּל מְשׁוֹרֵר הוּא פֶּתִי! הֲטֶרֶם תֵּדַעְנָה, פְּתַיּוֹת, כִּי מוֹת גִּבְעוֹלִים צְעִירִים לֹא יִתֵּן לָכֶם זֵרְעוֹנִים, כִּי אִם רֶשֶׁת וּמַלְכֹּדֶת?!”

שָׁמְעוּ הַגִּבְעוֹלִים וַיֵּעָצְבוּ מְאֹד: – הַאֻמְנָם רַק לְהָבִיא רָעָה בָּעוֹלָם נִבְרֵאנוּ, וְכָל בְּרָכָה לֹא תִמָּצֵא בָּנוּ? הַאֻמְנָם רַק רֶשֶׁת וּמַלְכֹּדֶת תְּהִי אַחֲרִיתֵנוּ, וְגַם נֶפֶשׁ רְעֵבָה אַחַת לֹא נַשְׂבִּיעַ בְּזַרְעֵנוּ?" – כֹּה הִתְאוֹנְנוּ הַגִּבְעוֹלִים הַטּוֹבִים וַיַּבִּיטוּ סְבִיבָם; וְרוּחַ עָבְרָה עֲלֵיהֶם וַתְּסַלְסֵל בְּשַׂעֲרוֹת רָאשֵׁיהֶם בְּחֶמְלָה רַבָּה – אַךְ הֵם הוֹרִידוּ אֶת רָאשֵׁיהֶם לָאָרֶץ. הַגִּבְעוֹלִים הִבִּיטוּ הֵנָּה וָהֵנָּה, וַיִּרְאוּ וְהִנֵּה יוֹנָה זְקֵנָה וּשְׁמוֹנַת אֶפְרוֹחֶיהָ עִמָּה טָסוֹת וּמְדַדּוֹת מִסָּבִיב לַחֶלְקָה וּמְבַקְשׁוֹת עָלֶה לַאֲרֻחַת־הַבֹּקֶר. וַיִּפְנוּ אֲלֵיהֶן הַגִּבְעוֹלִים וַיִּקְרְאוּ:

– יוֹנִים רַחֲמָנִיּוֹת! יוֹנִים אוֹהֲבוֹת! הֲתֶאֱהַבְנָה אֶת הַחַיִּים? הַיְדַעְתֶּן אֶת הַמָּוֶת? הַשְׁמַעְתֶּן מָהוּ “קִצּוּר יָמִים”? הֵן כָּזֹאת וְכָזֹאת נִבְּאָה עָלֵינוּ הָעוֹרְבָה הַקּוֹסֶמֶת וְכָזֹאת וְכָזֹאת שָׁמַע עָלֵינוּ הָעוֹרֵב הַנָּזִיר בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה לָאִילָנוֹת! הִתְפַּלֵּלְנָה נָא בַּעֲדֵנוּ וַהֲפֹכְנָה אֶת חֲלוֹמֵנוּ לְטוֹבָה, וְאִם יִשְׁמַע אֱלֹהִים אֶת תְּפִלַּתְכֶן נִתֵּן מַחֲצִית פִּרְיֵנוּ לְאֶפְרוֹחִים יְתוֹמִים וּמַחֲצִיתָם לְשֶׁמֶן הַמָּאוֹר בְּבָתֵּי־הַתְּפִלָּה!

וְלֹא יָדְעוּ הָאֶפְרוֹחִים מַהוּ “מָוֶת” וּמַה זֶּה “קִצּוּר יָמִים”, אַךְ הַיּוֹנָה הַזְּקֵנָה בֵּאֲרָה לָהֶם, כִּי אֶת אֲחוֹתָם הַיָּפָה, אֲשֶׁר נָפְלָה מִן הַשּׁוֹבָךְ וְלֹא נָעָה וְלֹא זָעָה מִמְּקוֹמָה גַּם בִּקְרֹב אֵלֶיהָ הֶחָתוּל – לָקַח הַמָּוֶת, וְלָהּ הָיָה "קִצּוּר יָמִים!

וַיִּשְׁפְּכוּ הָאֶפְרוֹחִים דְּמָעוֹת לְזֵכֶר אֲחוֹתָם הַיָּפָה, וַיִּקְרְאוּ:" הָבָה וְהִתְפַּלַּלְנוּ בְּעַד הַגִּבְעוֹלִים הָאֻמְלָלִים, וְלֹא יִקָּחֵם הַמָּוֶת, כַּאֲשֶׁר לָקַח אֶת אֲחוֹתֵנוּ הַיָּפָה."

אַךְ הַיּוֹנָה הַזְּקֵנָה מָנְתָה מִסְפָּר לְאֶפְרוֹחֶיהָ וַתִּמְצָא תִשְׁעָה בְּמִסְפָּר – וְהִיא בִּכְלָל.

– נְצָרֵף נָא עוֹד אַחַת הַצִּפֳּרִים עִמָּנוּ – אָמְרָה הַיּוֹנָה – וְהִתְפַּלַּלְנוּ בְּצִבּוּר, כִּי אֶת הַדָּבָר הַזֶּה מָסְרָה לִי אִמִּי, וְהִיא שָׁמְעָה זֹאת מֵאִמָּהּ, וְאִמָּהּ קִבְּלָה אֶת הַדָּבָר מֵהוֹרֶיהָ – עַד הַדּוֹר הַשִּׁבְעִים וְהַשִּׁבְעָה לְפָנֵינוּ; וְהַדּוֹר הַהוּא לָמַד אֶת הַדָּבָר מִפִּי הַיּוֹנָה הַזְּקֵנָה, אֲשֶׁר קִנְּנָה בְּאַחַת מֵחָרְבוֹת יְרוּשָׁלַיִם, וְהִתְפַּלְּלָה יוֹם־יוֹם עִם אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא, וְהוּא גִלָּה לָהּ אֶת הַסּוֹד הַהוּא לֵאמֹר: “תְּפִלָּה בְּצִבּוּר קוֹרַעַת שְׁחָקִים וְעוֹלָה עַד לִפְנֵי כִּסֵּא הַכָּבוֹד”.

וַתִּשָּׂא הַיּוֹנָה אֶת עֵינֶיהָ וַתֵּרֶא זַרְזִיר זָקֵן עוֹמֵד עַל הָעֲרָבִים, אֲשֶׁר בַּנַּחַל אֵצֶל חֶלְקַת הַשָּׂדֶה, וְהוּא שָׁקוּעַ בְּמַחֲשָׁבָה עֲמֻקָּה: חוֹקֵר הוּא לָדַעַת מַה בֵּין בְּשַׂר־אֶפְרוֹחִים לִבְשַׂר הַצְּפַרְדֵּעַ וְאֵיזֶה מֵהֶם מָתוֹק יוֹתֵר. וַתִּקְרָא אֵלָיו הַיּוֹנָה הַזְּקֵנָה וַתֹּאמֶר: “הָבָה נָא בַּעַל כְּנָפַיִם! הֲלִמְּדוּךָ הוֹרֶיךָ תְּפִלָּה? בּוֹא וְנִתְפַּלֵּל בְּעַד הַגִּבְעוֹלִים הָאֻמְלָלִים, שֶׁלֹּא יָמוּתוּ בְּלֹא־עֵת”.

– אִם יוֹדֵעַ אֲנִי לְהִתְפַּלֵּל, תִּשְׁאָלִינִי, יוֹנָה פְּתַיָּה?! – עָנָה הַזַּרְזִיר כִּמְעַט נֶעֱלָב – וּמִי הוּא הַחַזָּן בַּעֲדַת הַזַּרְזִירִים, אִם לֹא אֲנִי? וּמִי הוּא הַמִּתְפַּלֵּל בְּעַד הַחוֹלִים? וּמִי מַזְכִּיר נְשָׁמוֹת שֶׁל צְפַרְדְּעִים מֵתוֹת, אִם לֹא אֲנִי? בּוֹאִי וְנַעֲרֹךְ תְּפִלָּה! אֲבָל בְּטֶרֶם אֶתְיַצֵּב לְהִתְפַּלֵּל אֵרֵד הַמַּיְמָה וְאֶטְבֹּל שָׁלשׁ טְבִילוֹת כְּמִנְהָגִי תָמִיד.

וַיֵּרֶד הַזַּרְזִיר לִטְבֹּל בַּנַּחַל, אַךְ בְּבוֹאוֹ אֶל שְׂפַת הַנַּחַל מָצָא שָׁם צְפַרְדְּעִים רַבּוֹת, וַיִּשְׁתַּעֲשַׁע עִמָּהֶן עֵת רַבָּה וַיִּשְׁכַּח אֶת הַטְּבִילָה וְהַתְּפִלָּה גַם יַחַד. וּבֵין כֹּה וָכֹה נָשְׂאוּ הַגִּבְעוֹלִים אֶת רָאשֵׁיהֶם וְהִנֵּה עֲגָלָה הוֹלֶכֶת וּקְרֵבָה אֲלֵיהֶם, וְאוֹפַנֶּיהָ מַשְׁמִיעִים לֹא קוֹל שָׂשׂוֹן, כִּי אִם קוֹל אַנְחַת־עָיֵף. וְעוֹד רְגָעִים מִסְפָּר – וְהִנֵּה לִפְנֵיהֶם אִכָּר בַּעַל קוֹמָה זְקוּפָה, וּבְאַחַת מִיָּדָיו חֲצִי יָרֵחַ מַבְרִיק, כְּעֵין הַחֶרְמֵשׁ, אֲשֶׁר רָאוּ אָז בַּחֲלוֹמָם. וַיִּתְחַלְחֲלוּ הַגִּבְעוֹלִים וַיִּתְעַלְּפוּ; וְלֹא שָׁמְעוּ עוֹד וְלֹא רָאוּ עוֹד וְלֹא יָדְעוּ עוֹד מִכָּל אֲשֶׁר אִתָּם מְאוּמָה.

כַּאֲשֶׁר שָׁב רוּחָם אֲלֵיהֶם שָׁכְבוּ כְּבָר אֲלֻמּוֹת־אֲלֻמּוֹת בַּעֲגָלָה מְלֵאָה הַנִּגְרֶרֶת אַחֲרֵי צֶמֶד סוּסִים עֲיֵפִים, וְהָאוֹפַנִּים שָׁרְקוּ וַיִּלְחֲשׁוּ בְּאָזְנֵי הַגִּבְעוֹלִים דְּבָרִים אֲשֶׁר לֹא הֵבִינוּ הָאֻמְלָלִים אִם הֵם דִּבְרֵי נֶחָמָה אוֹ הֶסְפֵּד לַמֵּתִים.

כֹּה עָבְרוּ הָלְאָה עַד בּוֹאָם לִפְנֵי הַיְאוֹר הַשָּׁקֵט הַמַּבִּיט הַשָּׁמַיְמָה, וְצוֹחֵק חֶרֶשׁ אֶל הַיַּעַר הַצּוֹמֵחַ עַל שְׂפָתוֹ. שָׁמָּה הוּבְאוּ הָאֲלֻמּוֹת תַּחַת הַמַּיִם, וְהָאִכָּר שָׂם עֲלֵיהֶן אֲבָנִים כְּבֵדוֹת.

וַתֶּהֱמֶינָה הַצְּפַרְדְּעִים סְבִיבָן וַתְּקַרְקֵרְנָה; וְאוּלָם יַעַן אֲשֶׁר קִרְקְרוּ כֻּלָּן בְּבַת־אַחַת לֹא יָכְלוֹ הַגִּבְעוֹלִים לְהָבִין מָה הֵן מְקַרְקְרוֹת לָהֶן, אִם: “בְּרוּכִים הַבָּאִים!” אוֹ “צְאוּ לָכֶם מִפֹּה, גֵּרִים!” – כָּכָה שָׁכְבוּ שָׁם לְמַעֲצֵבָה יָמִים מִסְפָּר.

וּבְאַחַד הַיָּמִים הָהֵם נֶאֲחַז דָּג אֶחָד בַּגִּבְעוֹלִים בִּסְנַפִּירָיו, וַיִּתְוַדְּעוּ אֵלָיו הַגִּבְעוֹלִים, וַיְסַפְּרוּ לוֹ אֶת כָּל אֲשֶׁר עָבַר עֲלֵיהֶם, וַיַּזְכִּירוּ גַם אֶת חֶלְקַת הַשָּׂדֶה אֲשֶׁר מִתַּחַת לְשָׁמַיִם בְּהִירִים וְשֶׁמֶשׁ מְאִירָה. אַךְ הַדָּג לֹא הֶאֱמִין לָאֻמְלָלִים הָהֵם וַיִּלְעַג לָהֶם וַיֹּאמֶר: “אֵיזֶה שָׂדֶה וְאֵיזוֹ חֶלְקָה? הֵן כָּל תֵּבֵל וּמְלוֹאָה הִיא רַק מַיִם וּבִצָּה! וְחֵלֶק קָטָן מִן הַתֵּבֵל הוּא מִכְמֹרֶת אֲשֶׁר קָצֶהָ הָאֶחָד בַּמַּיִם וְקָצֶהָ הַשֵּׁנִי, אוֹמְרִים, שֶׁהוּא “תַּנּוּר בּוֹעֵרָה” וְיֵשׁ אוֹמְרִים קַלַּחַת רוֹתַחַת; וְאָמְנָם אֵין אִישׁ מֵאִתָּנוּ יוֹדֵעַ מַה הוּא הַתַּנּוּר, וְאֵיכָכָה הִיא הַקַּלַּחַת, אַךְ הַפִּילוֹסוֹפִים אֲשֶׁר בֵּינֵינוּ חֲכָמִים הֵם מְאֹד, וְהֵם מְסַפְּרִים גַּם אֶת אֲשֶׁר לֹא יֵדְעוּ; וְאוּלָם הַכֹּל מוֹדִים כִּי מִלְּבַד מַיִם, מִכְמֹרֶת, תַּנּוּר אוֹ קַלַּחַת אֵין כָּל דָּבָר בְּתֵבֵל – וְאַתֶּם חוֹלְמִים אִיזוֹ חֶלְקַת שָׂדֶה?! אֵין זֹאת כִּי אִם תּוֹאֲנָה אַתֶּם מְבַקְשִׁים לְהִתְאוֹנֵן עַל בִּצָּתֵנוּ. צְאוּ מִזֶּה, גֵּרִים, גּ־וֹ־יִ־י־ם!” וְהַדָּג הֵבִיא אֶת דִּבָּתָם רָעָה אֶל כָּל הַדָּגִים וַיָּחֵלוּ לְצַעֵר אֶת הַגִּבְעוֹלִים הַאֻמְלָלִים וְלֹא נָתְנוּ לָהֶם מָנוֹחַ. וְאַחֲרֵי כֵן הוֹצִיאוּ עֲלֵיהֶם שֵׁם רַע, כִּי מֵעֵת שֶׁבָּאוּ הֵם בִּגְבוּל מֵימֵיהֶם הֵפִיצוּ סִרְחוֹן נוֹרָא וַתִּפְרֹץ מַגֵּפָה בֵּין הַדָּגִים.

וּמִקֵּץ יָמִים מִסְפָּר יָדְעוּ הַגִּבְעוֹלִים, כִּי בְּכָל הַלַּהַג אֲשֶׁר סִפֵּר לָהֶם הַדָּג הָיָה גַם דְּבַר־אֱמֶת; כִּי כַּאֲשֶׁר מָשׁוּם מִן הַמַּיִם, הֱבִיאוּם אֶל תּוֹךְ תַּנּוּר חַם; וַיִּתְעַלְּפוּ הַגִּבְעוֹלִים מֵרֹב הַחֹם וַיָּקִיצוּ כַּאֲשֶׁר הוּבְאוּ תַּחַת הַמַּפָּץ בִּידֵי אֵשֶׁת הָאִכָּר, אֲשֶׁר כִּתְּתָה אוֹתָם כַּתֵּת וְנַפֵּץ, וִילָדֶיהָ עוֹמְדִים סְבִיבָה וְשָׁרִים:

הַךְ עַד דַּכָּא

פִּשְׁתָּה דַקָּה!

מִן הַגִּבְעוֹלִים

חוּטִים שְׁזֹר –

מוֹךְ לְמָזוֹר

וּבְגָדִים –

לִילָדִים".

שָׁמְעוּ הַגִּבְעוֹלִים וַיִּתְנַחֲמוּ, וַיֹּאמְרוּ אִישׁ לְרֵעֵהוּ: "אָכֵן לֹא לַשָּׁוְא חָיִינוּ, וְלֹא בְּלִי תוֹעֶלֶת נָמוּת! הָבָה, אַחִים, נָמוּתָה נָא בְּשִׂמְחָה! הֲלֹא שְׁמַעְתֶּם אֶת הַיְלָדִים שָׁרִים “מוֹךְ לְמָזוֹר וּבְגָדִים לִילָדִים”. חוֹלִים רַבִּים מְחַכִּים לַמּוֹךְ שֶׁיּוֹצִיאוּ מִקִּרְבֵּנוּ, וַעֲרוּמִים מְצַפִּים לַבְּגָדִים שֶׁיַּעֲשׂוּ מֵחוּטֵינוּ!

וַיַּשְׁלִיכוּ הַגִּבְעוֹלִים אֶת קְלִפָּתָם מֵעֲלֵיהֶם, וְעַד מְהֵרָה הִזְהִירוּ בִּידֵי הָאִכָּרָה לְשׁוֹנוֹת שֶׁל פִּשְׁתָּה נְקִיּוֹת וַאֲרֻכּוֹת, חֲלָקוֹת וְרַכּוֹת, כִּקְצֻוּתֹ רֹאשׁ עַלְמָה יְפֵהְפִיָּה.

וַתָּכֶן הָאֵם כֻּתֳּנוֹת לִילָדֶיהָ, וְחֵלֶק רַב מִן הַפִּשְׁתָּה בָּא אֶל בֵּית־הַמְּלָאכָה וַיַּעֲשׂוּ מִמֶּנּוּ מוֹךְ; וַיִּקְחוּ מִמֶּנּוּ חוֹלִים רַבִּים לְפִצְעֵיהֶם; בְּחֵלֶק קָטָן מִן הַפִּשְׁתָּה אָרְגוּ מִכְמֹרֶת, וַיָּצוּדוּ אֶת הַדָּגִים הָאֶזְרָחִים, אֲשֶׁר הִתְעַלְּלוּ בַּגִּבְעוֹלִים הַגֵּרִים; וְחֵלֶק קָטָן מִמֶּנָּה לָקַח הַצַּיָּד לִסְתֹּם אֶת פִּי רוֹבֵהוּ, וַיֵּצֵא הַשָּׂדֶה לִירוֹת בַּצִּפֳּרִים.

וּבֵין עֳפָאֵי הָעֲרָבִים, אֲשֶׁר לֹא רָחוֹק מֵחֶלְקַת שְׂדֵה הָאִכָּר, עָמְדוּ צִפֳּרִים וַתְּצַפְצֵפְנָה; וּמִתּוֹךְ צִפְצוּפָן זָכְרוּ אֶת הַגִּבְעוֹלִים אֲשֶׁר עָמְדוּ לִפְנֵי יָמִים עַל חֶלְקַת הַשָּׂדֶה, וַתְּחִלֶּינָה לְהַתֵּל בָּהֶם וְלִלְעֹג לְאֵידָם. וּפִתְאֹם – “הַךְ!” הַצַּיָּד יָרָה מֵרוֹבֵהוּ וְהַצִּפֳּרִים נָפְלוּ אַרְצָה מִתּוֹךְ לַעֲגָן וְצִפְצוּפָן – –

וְסִפּוּר הַצְּפַרְדְּעִים עוֹד לֹא כָּלָה בָּזֶה; אַךְ בְּכָל עֵת אֲשֶׁר הִגִּיעוּ אֶל “הָרוֹבֶה וְהַצִּפֳּרִים” הִתְחִילוּ מְרִיבוֹת אִשָּׁה עִם רְעוּתָהּ, זֹאת אוֹמֶרֶת: “שֶׁקֶר בְּפִיךְ!” וְזֹאת אוֹמֶרֶת: “אַתְּ הִיא כַּזְבָנִית!” וְלֹא יָכֹלְתִּי עוֹד לְהַצִּיל דְּבַר־אֱמֶת מִפִּיהֶן.

---

פֵּרוֹת שֶׁל חֲמִשָּׁה־עָשָׂר

מאת

יהודה שטיינברג

בְּחֶדְרוֹ שֶׁל שְׁמוּאֵל הַמְלַמֵּד הָיוּ לוֹמְדִים רַק נְעָרִים מִבְּנֵי הָעֲנִיִּים. וְהָיָה אִם בָּא אִישׁ לִפְנֵי שְׁמוּאֵל הַמְלַמֵּד לִמְסֹר אֶת בְּנוֹ עַל יָדוֹ – וְשָׁאַל הַמְלַמֵּד אֶת הָאָב: “הֶעָשִׁיר אַתָּה אִם עָנִי?” וְאִם עָנָה הָאָב: “עָשִׁיר אֲנִי!” – שְׁלָחוֹ מֵעַל פָּנָיו וְלֹא קִבֵּל אֶת בְּנוֹ אֶל חֶדְרוֹ. וְאָהַב שְׁמוּאֵל אֶת תַּלְמִידָיו, וְגַם תַּלְמִידָיו אֲהֵבוּהוּ וְאֶת כָּל אֲשֶׁר הָלַךְ, וּבְכָל אֲשֶׁר יָשַׁב – הָיוּ תַּלְמִידָיו סוֹבְבִים אוֹתוֹ וּדְבֵקִים בּוֹ. וְרָאוּ אוֹתוֹ שׂוֹנְאָיו וּמְקַנְּאָיו בְּתוֹךְ עַמּוֹ הַקָּטָן הַזֶּה וְאָמְרוּ: “הִנֵּה הַתַּרְנְגֹלֶת עַל אֶפְרוֹחֶיהָ!” וְלֹא יָדְעוּ הַפְּתָאִים הַלָּלוּ, כִּי לֹא אֶת גְּנוּתוֹ הֵם אוֹמְרִים, כִּי אִם אֶת שִׁבְחוֹ שֶׁל שְׁמוּאֵל וּגְנוּתָם הֵם, שֶׁהֵם כָּל־כָּךְ רָעִים, עַד כִּי אֲפִלּוּ אֶת הַיְלָדִים הַתְּמִימִים אֵינָם יְכוֹלִים לֶאֱהֹב; וּשְׁמוּאֵל הוּא כָּל־כָּךְ טוֹב עַד כִּי אֲפִלּוּ יְלָדִים מַכִּירִים בּוֹ וְאוֹהֲבִים אוֹתוֹ.

וּבַבֹּקֶר־בַּבֹּקֶר יָקוּמוּ הַתַּלְמִידִים הַטּוֹבִים וְעָזְבוּ מַהֵר אֶת בֵּית־אֲבוֹתָם, וְרָצוּ הַחַדְרָה לְקַבֵּל אֶת פְּנֵי מוֹרָם וְלִשְׁמֹעַ תּוֹרָה מִפִּיו; וְהִתְפָּאֵר כָּל נַעַר וָנַעַר בִּלְבָבוֹ לֵאמֹר: “אֲנִי אֶהְיֶה הָרִאשׁוֹן אֲשֶׁר אֲבָרֵךְ אֶת מוֹרִי בִּרְכַּת־הַבֹּקֶר”. אֲבָל תָּמִיד הָיוּ בָּאִים כֻּלָּם הַחַדְרָה בְּרֶגַע אֶחָד, וּכְאִלּוּ הָיְתָה בְּכֻלָּם נְשָׁמָה אַחַת – קָרְאוּ כֻּלָּם פֶּה אֶחַד:

– שָׁלוֹם עָלֶיךָ, רַבִּי וּמוֹרִי!

– עֲלֵיכֶם הַשָּׁלוֹם, תַּלְמִידַי, חֲבִיבַי! –יַעֲנֶה שְׁמוּאֵל בְּפָנִים מְאִירוֹת, וְיֵשְׁבוּ לִלְמֹד מִתּוֹךְ שִׂמְחָה.

פַּעַם אַחַת – זֶה הָיָה בְּיוֹם חֲמִשָּׁה עָשָׂר בִּשְׁבָט – קָרָה לְכֻלָּם מִקְרֶה אֶחָד: כֻּלָּם אֵחֲרוּ לָבוֹא הַחַדְרָה. יָדְעוּ הַנְּעָרִים כִּי “חֲמִשָּׁה־עַשָׂר” הַיּוֹם. בְּיוֹם זֶה מְבִיאִים הַתַּלְמִידִים אֶל חֶדְרָם מִפֵּרוֹת אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל: תְּמָרִים, רִמּוֹנִים, צִמּוּקִים, שֶׁהֵם, לְפִי דִבְרֵי הָרַבִּי, עִנְּבֵי אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל, שֶׁבִּהְיוֹתָם תְּלוּיִים שָׁם אֶשְׁכּוֹלוֹת עַל גַּפְנָם, הָיוּ רַעֲנַנִּים, גְּדוֹלִים וּמְלֵאִים; אַךְ מִיּוֹם שֶׁגָּלוּ מֵאַרְצָם לְחוּץ־לָאָרֶץ צָמְקוּ וְיָבְשׁוּ, וְאוּלָם גַּם בִּהְיוֹתָם יְבֵשִׁים עוֹדָם מְתוּקִים מֵהַשְּׁזִיפִים הַמְּלֵאִים וְהַגְּדוֹלִים. אֲבָל הַפֵּרוֹת הַלָּלוּ הֵם בְּיֹקֶר: אֵינָם נִקְנִים אֶלָּא בִּפְרוּטוֹת, וּפְרוּטוֹת אֵינָן מְצוּיוֹת בִּידֵי בְּנֵי עֲנִיִּים. פְּרוּטוֹת צָרִיךְ לְבַקֵּשׁ מֵאֵת אַבָּא וְאִמָּא, אַךְ אַבָּא מַבִּיט בְּכַעַס וְשׁוֹתֵק, וְאִמָּא נוֹזֶפֶת וְאוֹמֶרֶת: מֹחִי מִתְיַבֵּשׁ מִדְּאָגָה: “מֵאַיִן אֶקַּח כִּכַּר־לֶחֶם לַאֲרֻחַת־הַיּוֹם? וְרַעַבְתָּן זֶה – לְפֵרוֹת הוּא תָאֵב!”

– צָרִיךְ לְהִתְיָאֵשׁ הַיּוֹם מִפֵּרוֹת – גָמַר נַעַר אֶחָד בְּלִבּוֹ – אֲבָל אֵיכָכָה אָבוֹא הַחַדְרָה בְּיָדַיִם רֵיקוֹת, בְּשָׁעָה שֶׁכָּל נַעַר וָנַעַר בָּא וְיָדָיו מְלֵאוֹת?! טוֹב כִּי אֲאַחֵר הַיּוֹם מְעַט, וּבֵין כֹּה יֹאכְלוּ הַנְּעָרִים אֶת פֵּרוֹתֵיהֶם! וְכָכָה חָשַׁב כָּל נַעַר וָנַעַר בְּלִבּוֹ, וַיְאַחֲרוּ כֻּלָּם; וַיָּבוֹאוּ כֻּלָּם בְּרֶגַע אֶחָד אֶל הַחֶדֶר. אִישׁ אִישׁ מֵהֶם הִבִּיט לָאָרֶץ, לְבַל יִרְאֶה בְּעֵינָיו אֶת הַתְּאֵנִים הַמְּלֵאוֹת וְהַתְּמָרִים הַנּוֹצְצִים־לַחִים, הַצִּמּוּקִים הַשְּׁחַרְחָרִים וְהָרִמּוֹנִים הָאֲדֻמִּים, אֲשֶׁר בְּיַד רֵעָיו. אִישׁ־אִישׁ מֵהֶם חָשַׁב בְּלִבּוֹ, שֶׁכָּל חֲבֵרָיו מַבִּיטִים בְּוַדַּאי אֶל יָדָיו הָרֵיקוֹת וְצוֹחֲקִים בַּחַשַׁאי, –אֲבָל כַּאֲשֶׁר רָאוּ אַחֲרֵי כֵן, שֶׁכֻּלָּם בָּאוּ בְּיָדַיִם רֵיקוֹת נִתְמַלֵּא לִבָּם שִׂמְחָה.

– גַּם אַתָּה לֹא הֵבֵאתָ כְּלוּם?

– אַבָּא אָמַר: אֵין כֶּסֶף. אֲנִי בָּכִיתִי, וְהוּא לֹא נָתַן.

– אָבִי שָׁתַק, אֲבָל נָתוֹן לֹא נָתַן כְּאָבִיךָ. וְאַתָּה?

– אֲנִי עָשִׂיתִי עַצְמִי כְּבוֹכֶה, אֲבָל אִמָּא קָדְמָה וּבָכְתָה…

– גַּם אִמִּי חָפְצָה, כִּמְדֻמַּנִי, לִבְכּוֹת, אֲבָל הִתְחִילָה גוֹעֶרֶת.

– וּמַה נַּעֲשֶׂה הַיּוֹם בִּשְׁעַת הַחֹפֶשׁ?

– רַעְיוֹן טוֹב עָלָה עַל לִבִּי – עָנָה בְּצַלְאֵל הַגָּדוֹל שֶׁבַּנְּעָרִים – הָבָה יְסַפֵּר אִישׁ־אִישׁ מֵאִתָּנוּ אֵיזוֹ מַעֲשִׂיָּה יָפָה, וּבִלְבַד שֶׁתִּהְיֶה מֵעִנְיַן חֲמִשָּׁה־עָשָׂר.

– אוֹ עַל דְּבַר אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל – הוֹסִיף נַעַר אַחֵר – אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל הִיא מְקוֹם הַפֵּרוֹת הַמְּתוּקִים שֶׁאוֹכְלִים הַיּוֹם.

– גַּם עַל דְּבַר יְעָרִים וְאִילָנוֹת – הִצִּיעַ בִּנְיָמִין הַקָּטָן בַּתַּלְמִידִים – כִּי חֲמִשָּׁה־עָשָׂר הֲלֹא הוּא רֹאשׁ־הַשָּׁנָה לָאִילָנוֹת!

– וְגַם עַל צִפֳּרִים, הֲלֹא הַצִּפֳּרִים הֵם שְׁכֵנֵי הָאִילָנוֹת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּפֵרוּשׁ: “מִבֵּין עֳפָאִים יִתְּנוּ קוֹל”!

וַתִּיטַב הָעֵצָה בְּעֵינֵי כָּל הַתַּלְמִידִים; וְכַאֲשֶׁר הִגִּיעָה שְׁעַת הַחֹפֶשׁ הִפִּילוּ גוֹרָל מִי יְסַפֵּר רִאשׁוֹנָה וַיִּפלֹּ הַגּוֹרָל עַל בְּצַלְאֵל. וּבְצַלְאֵל מַעֲמִיד פָּנִים שֶׁל רֹאשׁ הַמְדַבְּרִים: מְקַמֵּט מְעַט אֶת מִצְחוֹ, מַתְנֶה מֵרֹאשׁ, שֶׁלֹּא יַפְסִיקוּהוּ בְּאֶמְצַע, וּמַתְחִיל לְסַפֵּר: – הַדָּבָר הָיָה בְּשֶׁכְּבָר הַיָּמִים; עוֹד בְּטֶרֶם שֶׁנּוֹלַד תּוּבַל־קַיִן לוֹטֵשׁ הַבַּרְזֶל הָרִאשׁוֹן; וְהַיְּעָרִים לֹא יָדְעוּ עוֹד אֵימַת קַרְדֹּם, וְהַצְּמָחִים לֹא נִקְטְפוּ עוֹד בִּידֵי אָדָם, וְרַק כַּאֲשֶׁר הִגִּיעָה עִתָּם לָמוּת, הָיוּ מֵתִים מִיתַת נְשִׁיקָה…

– מַה זֹּאת מִיתַת נְשִׁיקָה? –שָׁאַל בִּנְיָמִין הַקָּטָן.

– מִיתַת נְשִׁיקָה הִיא מִיתָה בִּידֵי שָׁמַיִם.

– וּמִיתָה בִּידֵי שָׁמַיִם מַה הִיא?

– מִיתָה בִּידֵי שָׁמַיִם הִיא שֶׁלֹּא בִּידֵי אָדָם. אֲבָל אַל תַּפְסִיקֵנִי, קָטָן!

– אָז עוֹד לֹא חָל רֹאשׁ־הַשָּׁנָה לַיְּעָרוֹת בַּחֲמִשָּׁה־עָשָׂר בִּשְׁבָט.

– וְאֵימָתַי חָל?

– אֵימָתַי? בְּוַדַּאי בְּכָל יוֹם שֶׁהָיוּ רוֹצִים הָיוּ עוֹמְדִים וּמִתְפַּלְּלִים. הֲלֹא יוֹדְעִים אַתֶּם, שֶׁהָאִילָנוֹת הֵם “בַּעֲלֵי תְפִלָּה”! וְאוּלַי הָיוּ עוֹשִׂים רֹאשׁ־הַשָּׁנָה בְּעֵת שֶׁהַרְבֵּה צִפֳּרִים בָּאוּ אֶל הַיַּעַר. אֶת זֹאת אֵינִי יוֹדֵעַ בָּרוּר: אֲבָל בָּרוּר הַדָּבָר שֶׁלֹּא בַּחֲמִשָּׁה־עָשָׂר חָל.

– וּמֵהֵיכָן בָּרוּר לְךָ הַדָּבָר?

– אִם לֹא כֵן לֹא הָיָה וְלֹא נִבְרָא כָּל הַסִּפּוּר הַזֶּה, שֶׁאֲנִי מְסַפֵּר לָכֶם. אֲבָל לָמָּה זֶה תַפְסִיקוּנִי?! הֲלֹא הִתְנֵיתִי מֵרֹאשׁ! רוֹצִים אַתֶּם, מַפְסִיק אֲנִי לְגַמְרֵי.

– לֹא, לֹא! סַפֵּר וַאֲנַחְנוּ נִשְׁתֹּק.

– הִשָּׁבְעוּ לִי!

כָּל הַנְּעָרִים הוֹצִיאוּ אֶת צִיצִיּוֹתֵיהֶם וּנְשָׁקוּן, וּבְצַלְאֵל שָׁב אֶל סִפּוּרוֹ.

– אָז לֹא חָל עוֹד רֹאשׁ הַשָּׁנָה לָאִילָנוֹת בַּחֲמִשָּׁה־עָשָׂר, וְהָעֵצִים לֹא פָּחֲדוּ עוֹד אֶת הַבַּרְזֶל; וַיִּגְדְּלוּ הַיְּעָרִים לְרָחְבָּם וְלְעָמְקָם.

– רַק שְׁאֵלָה אַחַת, בְּצַלְאֵל! מַתִּיר אַתָּה לִי אֶת שְׁבוּעָתִי?

– מַתִּיר אֲנִי, אֲבָל רַק שְׁאֵלָה אַחַת!

– מַדּוּעַ רַק לְרָחְבָם וּלְעָמְקָם וְלֹא לְגָבְהָם?

– אֶת זֹאת חָפַצְתִּי בְּעַצְמִי לְבָאֵר לָכֶם: הֵמָּה יָרְאוּ, פֶּן יִגְבְּהוּ הַרְבֵּה־הַרְבֵּה, עַד כִּי יִגְּעוּ עַנְפֵיהֶם בַּשָּׁמַיִם הַקְּדוֹשִׁים, בַּשֶּׁמֶשׁ הַקָּדוֹשׁ וּבַכּוֹכָבִים הַקְּדוֹשִׁים!

וַיִּגְדְּלוּ הָעֵצִים לְרָחְבָּם וּלְעָמְקָם, וְלֹא נוֹעֲזוּ גַם לְהַבִּיט בִּפְנֵי הַשָּׁמַיִם, וַיִּהְיוּ הָעֵצִים אֲשֶׁר בַּיָּמִים הָהֵם נַנָּסִים. וַיִּסְתַּבְּכוּ הָעֵצִים אֶחָד בְּעַנְפֵי רֵעֵהוּ, עַד כִּי לֹא יָכְלוּ עוֹד קַוֵּי הַשֶּׁמֶשׁ לַחֲדֹר בְּעַד הֶעָלִים, וַיְהִי חשֶׁךְ בַּיַּעַר; וְהָאֲדָמָה, אֲשֶׁר מִתַּחַת לָעֵצִים, לֹא יָדְעָה אִם יֵשׁ שָׁמַיִם פְּרוּשִׂים מִמַּעַל. וּבֵין הַסְּבָכִים מָצְאוּ לָהֶם מִקְלָט: זְאֵבִים, שׁוּעָלִים, אֲרָיוֹת וְכָל חַיָּה טוֹרֶפֶת. וְאִילָנֵי סְרָק עוֹד לֹא הָיוּ אָז בַּיְּעָרִים: כָּל הָעֵצִים לְמינֵיהֶם נָשְׂאוּ פְּרִי מָתוֹק לַחֵךְ.

– כְּתִמְרֵי אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל?

– כֵּמְעַט כְּתִמְרֵי אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל; אֲבָל בְּנֵי הָאָדָם לֹא אָכְלוּ מִן הַפֵּרוֹת הַמְּתוּקִים הָהֵם, כִּי פָּחֲדוּ לָבוֹא אֶל הַיַּעַר מִפְּנֵי הָאֲרָיוֹת וְהַנְּמֵרִים, אֲשֶׁר שָׁכְנוּ שָׁם. וַיִּפְּלוּ הַפֵּרוֹת עַל הָאָרֶץ וַיִּרְקְבוּ; וְאַחֲרֵי כֵן הִתְעָרוּ בָּאֲדָמָה, וַיִּשְׁלְחוּ בַּדִּים.

וְשָׁנָה שָׁנָה נוֹפְלִים פֵּרוֹת וְעוֹשִׂים בַּדִּים; וְהַבַּדִּים הוֹלְכִים וְרַבִּים, הוֹלְכִים וּגְדֵלִים, הוֹלְכִים וּמִתְפַּתְּחִים. וַיָּקָם דּוֹר חָדָשׁ בַּיַּעַר: עֵצִים צְעִירִים, רַעֲנַנִּים, יָפִים, זְקוּפִים. אַף קֶמֶט קַל לֹא נִרְאָה עַל קְלִפָּתָם. וַיִּרְבּוּ הַצְּעִירִים. וַיֵּצַר הַמָּקוֹם בַּיַּעַר. וְהַזְּקֵנִים הָיוּ אָמְנָם סַבְלָנִים גְּדוֹלִים, גַּם הִרְשׁוּ לַצְּעִירִים לִשְׁלֹחַ אֶת עַנְפֵיהֶם הָרַכִּים אֶל בֵּין עַנְפֵיהֶם הַסְּבוּכִים, הָעֲנָפִים הַזְּקֵנִים; וְלֹא הִקְפִּידוּ גַם אִם שָׂמוּ הַצְּעִירִים עֲנָפִים עַל שִׁכְמֵיהֶם וְגִזְעֵיהֶם, אֲבָל הַצְּעִירִים הִתְחִילוּ לְהִתְאוֹנֵן: “צַר לָנוּ הַמָּקוֹם! אֵיזֶה דֶרֶךְ כֶּסֶל בְּחַרְתֶּם לָכֶם, זְקֵנִים, לִצְמֹחַ רַק לָרֹחַב? הַשָּׁמַיְמָה, הַשָּׁמַיְמָה! נַגְבִּיהַּ אֶת עֲנָפֵינוּ לְמַעְלָה!”

וַיֶּחְרְדוּ הַזְּקֵנִים לְדִבְרֵי הַצְּעִירִים, כִּי חָשְׁבוּ אֶת הַדְּבָרִים לְחֵרוּף וְגִדּוּף כְּלַפֵּי הַשָּׁמַיִם הַקְּדוֹשִׁים וַיִּקְרְאוּ: – מָה אַתֶּם אוֹמְרִים, נְעָרִים שׁוֹבָבִים?! לַשָּׁמַיִם?! לַשֶּׁמֶשׁ? לַכּוֹכָבִים הַקְּדוֹשִׁים?!

– וּמַה כָּל הַצְּעָקָה, שֶׁאַתֶּם מַעֲמִידִים עָלֵינוּ, נַנָּסִים? – עָנוּ הַצְּעִירִים – אַדְּרַבָּה, אִם קְדוֹשִׁים הַשָּׁמַיִם בְּעֵינֵיכֶם, הֲלֹא טוֹב לָנוּ לְהִתְרוֹמֵם אֲלֵיהֶם, וְנִקָּדֵשׁ גַּם אָנוּ!

וַיְהִי רִיב בֵּין הַזְּקֵנִים וּבֵין הַצְּעִירִים, וְגַם דֻּבֵּי הַיַּעַר הִתְעָרְבוּ בַּדָּבָר וְחִוּוּ אֶת דַּעְתָּם כִּי צָדְקוּ הַזְּקֵנִים בְּרִיבָם; אֲבָל הַצְּעִירִים הֵנִיעוּ עֲלֵיהֶם בָּרֹאשׁ; יוֹדְעִים אֲנַחְנוּ אֶת חֶפְצְכֶם, פְּרָאִים! סְבָכִים חֲדָשִׁים דְּרוּשִׁים לָכֶם לְמַעַן בְּנֵיכֶם הַקְּטַנִּים! צַר לָכֶם עַל חֶשְׁכַת הַיַּעַר שֶׁתִּתְמַעֵט! הַשָּׁמַיְמָה, הַשָּׁמַיְמָה נִתְרוֹמֵם! רַב לָנוּ לְהִשְׂתָּרֵג וּלְהִתְפַּתֵּל יַחַד; תִּרְאֶה גַם אַדְמָתֵנוּ, שֶׁיֵּשׁ שָׁמַיִם בְּהִירִים מִמַּעַל!

וַיִּקְצְפוּ הַצְּעִירִים עַל הַזְּקֵנִים, וְהַזְּקֵנִים עַל הַצְּעִירִים. מֶה עָשׂוּ? עָמְדוּ וְקָבְעוּ: “רֹאשׁ הַשָּׁנָה”, וַיָּקוּמוּ הַזְּקֵנִים לְהִתְפַּלֵּל.

– וְהַצְּעִירִים?

– הַצְּעִירִים, הֵם צְעִירִים, לֹא יָדְעוּ “עִבְרִי”.

וַיִּתְפַּלְּלוּ הַזְּקֵנִים לַשָּׁמַיִם, כִּי יִשְׁלְחוּ רָזוֹן וְאַבְנֵי־בָּרָד עַל הַדּוֹר הַצָּעִיר הַמַּלְעִיב בַּקְּדוֹשִׁים.

– מוּטָב שֶׁיָּמוּתוּ – קָרְאוּ הַזְּקֵנִים –וְלֹא יְחַדְּשוּ מִנְהָגִים וְחִלּוּל־קֹדֶשׁ בַּיַּעַר!

וְאִילָנוֹת רַבִּים אָמְרוּ: מוּטָב שֶׁנִּשָּׁאֵר עֲרִירִים, מֵהוֹלִיד בָּנִים מְחַלְּלֵי קֹדֶשׁ כָּאֵלֶּה!

וַיֵּצֵא קֶצֶף גָּדוֹל עַל הַיַּעַר, וַיָּבוֹא בּוֹ רָזוֹן וְחֶרֶב וּבָרָד, וַיָּמוּתוּ צְעִירִים וּזְקֵנִים בְּמִיתוֹת מְשֻׁנּוֹת. וְגַם אֵלֶּה שֶׁנִּשְׁאֲרוּ בַּחַיִּים בָּא רָקָב בְּלִבָּם. בַּשָּׁנָה הַהִיא נוֹלַד תּוּבַל־קַיִן – אֲבִי לוֹטֵשׁ קַרְדֻּמּוֹת הַבַּרְזֶל; וְעַל הָאִילָנוֹת, אֲשֶׁר הִתְפַּלְּלוּ עַל הָעֲרִירוּת יָצָא גְזַר דִּין, שֶׁיִּשָּׁאֲרוּ אִילָנֵי סְרָק לְעוֹלָם וָעֶד.

וּלְמַעַן אֲשֶׁר לֹא יוֹסִיפוּ עוֹד הָעֵצִים לְהִתְפַּלֵּל תְּפִלָּה רָעָה כָּזֹאת – יָצָא גְזַר־דִּין עַל הַיַּעַר, שֶׁיָּחוּל רֹאשׁ־הַשָּׁנָה שֶׁלּוֹ בְּחֹדֶשׁ שְׁבָט, עֵת עֲצֵי הַיַּעַר שְׁקוּעִים בִּשְׁנַת הַחֹרֶף, וְכָל צִמְחֵי הָאֲדָמָה נָמִים תַּחַת מִכְסֵה הַשֶּׁלֶג. גַּם עַל הַדֹּב נִגְזַר לִישֹׁן כָּל יְמֵי הַחֹרֶף, עַל אֲשֶׁר עָזַר לָרִיב, וְעוֹרֵר אֶת הַנַּנָּסִים הַזְּקֵנִים עַל הַצְּעִירִים הַשּׁוֹאֲפִים לְמַעְלָה.

שְׁמוּאֵל הַמְלַמֵּד שָׁכַב אָז עַל מִטָּתוֹ, שָׁכַב וְהֶעֱלָה עָשָׁן מִתּוֹךְ מִקְטַרְתּוֹ הָאֲרֻכָּה; וּבְשָׁמְעוֹ אֶת שִׂיחוֹת הַנְּעָרִים, וַיִּיטַב בְּעֵינָיו וַיֶּרֶב לְהַעֲלוֹת עָשָׁן מִקְטַרְתּוֹ לְבַל יִרְאוּ הַנְּעָרִים אֶת פָּנָיו וְלֹא יִתְבַּיְּשׁוּ לְסַפֵּר אֶת סִפּוּרֵיהֶם.

אַחֲרֵי בְּצַלְאֵל עָלָה הַגּוֹרָל עַל אֱלִישָׁע הַיָּתוֹם וְהוּא מְסַפֵּר: – הָיֹה הָיָה נָבִיא בְּיִשְׂרָאֵל; וַיְהִי הַנָּבִיא אִישׁ אֱלֹהִים קָדוֹשׁ מְאֹד, וְהָיָה כַּאֲשֶׁר הֵאִיר הַנָּבִיא פָּנִים לְאִישׁ וְצָחַק לוֹ – וַיְהִי הָאִישׁ הַהוּא מְבֹרָךְ כָּל יְמֵי חַיָּיו, וַיִּשְׂמַח וַיִּצְחַק תָּמִיד, וְלֹא יָדַע מַה זֶּה בֶּכִי. וְאִם הֶרְאָה לְאִישׁ פָּנִים זוֹעֲפִים, וְהָיָה הָאִישׁ אֻמְלָל וְנִדְכֶּה וּבוֹכֶה כָּל יָמָיו, וְלֹא יָדַע עוֹד מַהוּ צְחוֹק עַד יוֹם מוֹתוֹ. וַיִּהְיוּ רַבִּים רַבִּים אוֹהֲבָיו וּמְכַבְּדָיו, כִּי חִכּוּ לִרְאוֹת אֶת פָּנָיו הַצּוֹחֲקִים – וְהָיוּ מְאֻשָּׁרִים כָּל יְמֵיהֶם; וְרַבִּים הָיוּ אוֹיְבָיו, אֲשֶׁר יָרְאוּ מִפָּנָיו, פֶּן יַרְאֵם פָּנִים זוֹעֲפִים, וְהָיוּ אֻמְלָלִים כָּל הַיָּמִים; וַיִּהְיוּ כָּל בְּנֵי הָאָדָם אוֹ רוֹדְפִים אַחֲרָיו אוֹ בּוֹרְחִים מִפָּנָיו.

וְאָהַב הַנָּבִיא הַהוּא לְהִתְרַחֵק לִפְעָמִים מִבְּנֵי הָאָדָם וּלְהִסְתַּתֵּר בַּיַּעַר, כִּי יָדַע הַנָּבִיא לְשׁוֹן הָעֵצִים וּשְׂפַת־הָרֵיחַ שֶׁל הַשּׁוֹשַׁנִּים, שָׁמַע מְרוּצַת הַלֵּחַ בְּעוֹרְקֵי הַצְּמָחִים, וּבָחַן בְּעֵינָיו אֶת גִּדּוּל הָעֲנָפִים וּצְמִיחַת הֶעָלִים שֶׁבְּכָל רֶגַע וָרֶגַע. גַּם בֵּין עֲצֵי הַיַּעַר הָיוּ רַבִּים אֲשֶׁר אֲהֵבוּהוּ, כִּי יֵשׁ אֲשֶׁר נָשָׂא עֵינָיו אֶל אִילָן אֶחָד וְאָמַר: “אִילָן,אִילָן, בִּרְכַּת אֱלֹהִים עָלֶיךָ!” וְעָשָׂה הָאִילָן פֵּרוֹת מְתוּקִים תָּמִיד בַּקַּיִץ וּבַחֹרֶף; וְעֵצִים רַבִּים יָרְאוּ מִפָּנָיו, כִּי יֵשׁ אֲשֶׁר נָתַן עֵינָיו בְּעֵץ אֶחָד וְאָמַר: “פַּנֵּה מָקוֹם לִצְעִירִים וְטוֹבִים מִמְּךָ”. וְהִתְחִילוּ עָלָיו נוֹבְלִים, עֲנָפָיו מִתְכַּוְּצִים וּמִתְיַבְּשִׁים, וְשָׁרְשׁוֹ רָקַב בָּאֲדָמָה, וְיוֹנְקִים רַעֲנַנִּים עָלוּ עַל מְקוֹמוֹ.

וְהָעִיר, אֲשֶׁר יָשַׁב בָּהּ הַנָּבִיא, הָיְתָה בִּירַת הָאָרֶץ אֲשֶׁר שָׁכַן בָּהּ הַמֶּלֶךְ; וְלַמֶּלֶךְ הָיְתָה בַּת יְחִידָה, נֶחְמָדָה וִישָׁרָה. וַתֶּאֱהַב בַּת הַמֶּלֶךְ הַטּוֹבָה אֶת הַנָּבִיא הַקָּדוֹשׁ, וְהוּא גַם הוּא אֲהֵבָהּ; אֲבָל הַנָּבִיא נִשְׁבַּע, כִּי לֹא יִבְנֶה לוֹ בַּיִת וְלֹא יִשָּׂא לוֹ אִשָּׁה, עַד אֲשֶׁר יַהֲפֹךְ אֶת כָּל בְּנֵי הָאָדָם לְצַדִּיקִים וִישָׁרִים. וַיִּתֵּן הַנָּבִיא לְכַלָּתוֹ לְבַת הַמֶּלֶךְ יוֹנָה אַחַת, אֲשֶׁר הָיְתָה חֶצְיָהּ לְבָנָה כְּשֶׁלֶג, וְחֶצְיָהּ אֲדֻמָּה כְּדָם; וְסִמָּן זֶה אָמַר לָהּ: אִם תַּהֲפֹךְ הַיּוֹנָה שֶׁלָּךְ לְבָנָה וְיָדַעַתְּ, כִּי קִיַּמְתִּי אֶת שְׁבוּעָתִי, כִּי נֶהֶפְכוּ כָּל הָרְשָׁעִים לְצַדִּיקִים וְאָז אָבוֹא לָחֹג חַג חֲתֻנָּתֵנוּ.

כִּי רוּחַ אֱלֹהִים הָיָה בְּקֶרֶב הַנָּבִיא הַזֶּה; וְהַמְכַשְּׁפִים, אֲשֶׁר לֹא יָדְעוּ אֶת הָאֱלֹהִים, אָמְרוּ: "אֵין זֹאת כִּי אִם בָּלַע הָאִישׁ שְׁתֵּי אֲבָנִים קְטַנּוֹת, אַחַת מֵהַר גְּרִיזִים וְאַחַת מֵהַר עֵיבָל, וְעַל כֵּן גָּדוֹל כֹּחוֹ כָּל־כָּךְ לִבְרָכָה וּלִקְלָלָה״.

שָׁמַע עַרְבִי אֶחָד אֶת דִּבְרֵי הַמְכַשְּׁפִים, וַיֹּאמֶר אֶל לִבּוֹ: הָבָה אֶאֶרְבָה נָא לַנָּבִיא בַּיַּעַר, וְאֶהֶרְגֵהוּ; אָז אוֹצִיא אֶת הָאֲבָנִים מִתּוֹכוֹ וְאֶבְלָעֵן, וְהָיִיתִי כַּנָּבִיא הַזֶּה לְבָרֵךְ וּלְקַלֵּל כִּלְבָבִי. וַאֲנִי אֶמְכֹּר אֶת בִּרְכוֹתַי וְאֶת קִלְלוֹתַי בְּכֶסֶף, וְאֶצְבֹּר לִי הוֹן רַב. אָז יִתְחַתֵּן בִּי הַמֶּלֶךְ, וְיִתֵּן לִי אֶת בִּתּוֹ – כַּלַּת הַנָּבִיא – לְאִשָּׁה.

וְאָז הָיָה עֶרֶב רֹאשׁ־הַשָּׁנָה לָאִילָנוֹת; וְהַנָּבִיא עָמַד אָז בְּתוֹךְ הַיַּעַר הַשָּׁקוּעַ בִּשְׁנָתוֹ, וְהִתְפַּלֵּל עָלָיו, כִּי תְּהִי הַשָּׁנָה הַבָּאָה שָׁנָה טוֹבָה וּמְבֹרָכָה, שָׁנָה שֶׁפִּרוֹתֶיהָ מְתוּקִים וְקַרְדֻּמּוֹתֶיהָ קֵהִים. וַיְהִי כַּאֲשֶׁר הִבִּיט הַנָּבִיא עַל הָעֵצִים – וַיִּמַּס הַכְּפוֹר וְהַשֶּׁלֶג מֵעֲלֵיהֶם, הָעֲנָפִים הִתְחִילוּ זוֹלְגִים דְּמָעוֹת, וְלֵחַ הָעֵצִים הִתְחִיל סוֹבֵב בְּעוֹרְקֵיהֶם בִּמְרוּצָה, וַיִּתְעוֹרֵר הַיַּעַר מִתַּרְדֵּמָתוֹ, וַיַּבֵּט מִשְׁתּוֹמֵם: הַאֻמְנָם הִגִּיעוּ יְמֵי הָאָבִיב? – הִתְלַחֲשׁוּ הָעֲנָפִים הָעֲרֻמִּים.

– רֹאשׁ־הַשָּׁנָה הַיּוֹם – לָחַשׁ לָהֶם הַנָּבִיא – הִכּוֹנוּ וַאֲבָרְכְכֶם.

אָז אָמַר הַנָּבִיא לְבָרֵךְ אֶת הַיַּעַר בְּרָכָה אֲשֶׁר לֹא שָׁמְעוּ עוֹד הָעֵצִים מֵעוֹלָם; וְהָעֲנָפִים הָרַכִּים כְּבָר הִרְגִּישׁוּ אֶת מַחֲשַׁבְתּוֹ שֶׁל הַנָּבִיא וְהִתְחִילוּ רוֹעֲדִים מִשִּׂמְחָה. אַךְ בְּרֶגַע זֶה הֵנִיף עָלָיו הָעַרְבִי הָרוֹצֵחַ אֶת חַרְבּוֹ. הַנָּבִיא לֹא הִסְפִּיק לְבַטֵּא אֶת בִּרְכָתוֹ.

וְהָעַרְבִי הָאַכְזָר חִפֵּשׂ בְּקֶרֶב הַמֵּת אֶת הָאֲבָנִים, אֲשֶׁר אָמְרוּ הַמְכַשְּׁפִים, וְלֹא מָצָא. וַיִּקְצֹף מְאֹד, וַיִּשָּׁבַע לַעֲשׂוֹת בָּהֶם נְקָמוֹת. וְעֵץ אֶחָד עָמַד שָׁם עַל בְּאֵר מַיִם חַיִּים, וַיַּחְפֹּר בּוֹר תַּחַת הָעֵץ וַיִּקְבֹּר שָׁם אֶת הַנָּבִיא.

וַיְהִי כַּאֲשֶׁר הִגִּיעוּ יְמֵי הָאָבִיב, וַיִּשְׂאוּ עַנְפֵי הָעֵץ מִיָּמִין – פֵּרוֹת מְתוּקִים, אֲשֶׁר אִם טָעַם מֵהֶם אִישׁ חוֹלֶה וְכוֹאֵב וְשָׁב לְאֵיתָנוֹ; וַיְהִי בָּרִיא וְשָׁלֵם; וְעַנְפֵי הָעֵץ אֲשֶׁר מִשְּׂמֹאל נָשְׂאוּ פֵּרוֹת יָפִים, נֶחְמָדִים לְמַרְאֶה, אֲשֶׁר אִם רָאָם אִישׁ, לֹא יָכֹל לְהִתְאַפֵּק לִבְלִי אֱכֹל מֵהֶם; אֲבָל אִם אָכַל מֵהֶם, חָלָה וַיָּמָת. וַיֵּרָפְאוּ חוֹלִים רַבִּים, וַיָּמוּתוּ בְּרִיאִים רַבִּים: וַיְהִי הָעֵץ לְפֶלֶא, וַיָּשִׂיחוּ רַבִּים בָּעֵץ הַנִּפְלָא הַזֶּה, וְלֹא יָדְעוּ פֵּשֶׁר הַדָּבָר: אֵיךְ יָכֹל עֵץ לָשֵׂאת עַל עֲנָפָיו חַיִּים וּמָוֶת יַחַד?

וְאוּלָם לוּ הָיָה לָעֵץ פֶּה וְלָשׁוֹן, כִּי אָז סִפֵּר לַכֹּל אֶת הַמַּכְאוֹבִים הָרַבִּים, אֲשֶׁר הוּא מַרְגִּישׁ. כִּי רוּחַ הָאֱלֹהִים, אֲשֶׁר שָׁכַן בְּקֶרֶב הַנָּבִיא לְהוֹכִיחַ אֶת בְּנֵי הָאָדָם, יָצַק בּוֹ בְּרָכוֹת וּקְלָלוֹת גַּם יַחַד וְאֵינוֹ יָכוֹל לְהוֹצִיאָן בִּלְתִּי אִם עַל יְדֵי פְּרִי חַיִּים וּפְרִי מָוֶת; וְאוּלָם רַב יֶתֶר מֵאֲשֶׁר הוֹצִיא הָעֵץ בְּפִרְיוֹ, הֵכִיל הָעֵץ בְּקִרְבּוֹ פְּנִימָה, עַד אֲשֶׁר הֵחֵלָה קְלִפָּתוֹ לְהִבָּקַע.

אַךְ הָעֵצִים אִלְּמִים הֵם; וְגַם אִם תָּנִיף עֲלֵיהֶם בַּרְזֶל, לֹא יָנוּעוּ וְלֹא יָזוּעוּ מִפַּחַד; וְאִם גַּם תִּשְׁלַח קַרְדֹּם בְּבִטְנָם לֹא יֵאָנְקוּ; וְאַתֶּם דְּעוּ לָכֶם, כִּי קָשָׁה מְאֹד הַדּוּמִיָּה לָעֵצִים הָאֻמְלָלִים, וּמְאֻשָּׁר הוּא הָאָדָם, שֶׁהוּא יָכֹל לְהֵאָנֵחַ וּלְהָקֵל מְעַט אֶת צַעֲרוֹ.

הַצִּפֳּרִים הַטּוֹבוֹת אַךְ הֵן מְבִינוֹת אֶת דּוּמִיַּת הָעֵצִים, וְהִנֵּה הִשְׁתַּתְּפוּ בְּצַעֲרוֹ שֶׁל הָעֵץ הָאֻמְלָל, וּבַבֹּקֶר־בַּבֹּקֶר עָפוּ וַתַּעֲמֹדְנָה עַל גַּג בֵּית הָעַרְבִי הָרוֹצֵחַ, וַתְּקַלֵּלְנָה אֶת שֵׁם הָאַכְזָר, וַתַּעֲרֹכְנָה שָׁם הַזְכָּרָה לְנִשְׁמַת הַנָּבִיא.

וּבַת הַמֶּלֶךְ קָמָה בְּבֹקֶר יוֹם הַחֲמִשָּׁה־עָשָׂר בִּשְׁבָט, וַתֵּרֶא וְהִנֵּה הַיּוֹנָה נֶהֶפְכָה כֻּלָּהּ אֲדֻמָּה כְּדָם. וַתִּתְחַלְחֵל מְאֹד, וַתָּקָם וַתִּפְתַּח אֶת דֶּלֶת חֶדְרָהּ, וַתִּשְׁלַח אֶת הַיּוֹנָה מֵאִתָּהּ; כִּי יָדְעָה בַּת־הַמֶּלֶךְ, כִּי לֹא תָּעוּף הַיּוֹנָה בִּלְתִּי אִם אֶל הַנָּבִיא; וְהָיְתָה לוֹ לְאוֹת, כִּי מְבַקֶּשֶׁת הִיא אוֹתוֹ שֶׁיָּבוֹא אֶל בֵּיתָהּ. וְהַיּוֹנָה עָפָה וַתִּתְחַבֵּר לְיֶתֶר הַצִּפֳּרִים, אֲשֶׁר סִפְּרוּ לָהּ אֶת דְּבַר הָרֶצַח, וַתַּעֲמֹד עִמָּן יַחַד עַל גַּג הָעַרְבִי לְקַלֵּל אֶת שְׁמוֹ וְלִזְעֹק עָלָיו חָמָס.

וַיְהִי כִּרְאוֹת בַּת הַמֶּלֶךְ, כִּי לֹא שָׁבָה הַיּוֹנָה אֵלֶיהָ, וְגַם הַנָּבִיא לֹא בָּא – וַתָּקָם וַתֵּצֵא אֶל הָרְחוֹב, וַתֵּלֶךְ וַתַּעֲבֹר עַל בֵּית הָעַרְבִי, וַתֵּרֶא אֶת יוֹנָתָהּ עוֹמֶדֶת עַל הַגַּג בֵּין לַהֲקַת צִפֳּרִים גְּדוֹלָה וְהֵן מְעוֹרְרוֹת זַעֲקַת שֶׁבֶר וִילָלָה. אָז הֵבִינָה כִּי יַד הָעַרְבִי בַּדָּבָר, וַתְּצַו לְאָסְרוֹ בָּאזִיקִים וּלְשִׂימוֹ בְּבִית־הָאֲסוּרִים. וְהָעַרְבִי הוֹדָה עַל פִּשְׁעוֹ, גַּם הֶרְאָה אֶת הַמָּקוֹם, אֲשֶׁר קָבַר שָׁם אֶת הַנָּבִיא. אָז כָּרְתוּ אֶת הָעֵץ, וַיַּעֲשׂוּ מִמֶּנּוּ תְלִיָּה וַיִּתְלוּ עָלֶיהָ אֶת הָרוֹצֵחַ. וְאֶת עַצְמוֹת הַנָּבִיא לָקְחוּ וַיִּקְבְּרוּ אוֹתָן בִּקְבוּרַת יִשְׂרָאֵל. וְאוּלָם בַּת הַמֶּלֶךְ מֵאֲנָה לְהִתְנַחֵם וַתִּתְאַבֵּל עָלָיו כָּל הַיָּמִים. וַתִּשָּׁאֵר אַלְמָנָה, וְלֹא הָיְתָה לְאִישׁ כָּל יְמֵי חַיֶּיהָ.

הַנְּעָרִים הֶחֱרִישׁוּ רְגָעִים מִסְפָּר וְחָשְׁבוּ מַחֲשָׁבוֹת עַל אוֹדוֹת הַסִּפּוּר אֲשֶׁר שָׁמְעוּ. צַר הָיָה לָהֶם, שֶׁהַמַּעֲשִׂיָּה נִגְמְרָה כָּל־כָּךְ מַהֵר, שֶׁהָעַרְבִי לֹא נֶעֱנַשׁ בְּעֹנֶשׁ גָּדוֹל יוֹתֵר מִתְּלִיָּה, וְשֶׁהַנָּבִיא לֹא שָׁב אַחַר כֵּן לִתְחִיָּה. כִּי אָז הֲלֹא יָכְלָה הַמַּעֲשִׂיָּה לְהִמָּשֵׁךְ עוֹד וְעוֹד. אַךְ בְּיוֹתֵר הָיָה צַר לָהֶם עַל בַּת הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר נִשְׁאֲרָה אַלְמָנָה, וְהַיּוֹנָה – כֻּלָּהּ אֲדֻמָּה.

- - - - - - -

כֻּלָּם נֶאֶנְחוּ יַחַד, וְאַחֲרֵי כֵן הִתְנַחֲמוּ, וַיִּתְּנוּ עֵינֵיהֶם בַּנַּעַר הַשְּׁלִישִׁי לְסַפֵּר לָהֶם אֶת סִפּוּרוֹ.

אֲבָל הַנַּעַר קִמֵּט אֶת מִצְחוֹ, וְהֶעֱבִיר בְּזִכְרוֹנוֹ אֶת כָּל הַמַּעֲשִׂיּוֹת אֲשֶׁר יָדַע; אַךְ לֹא מָצָא בָּהֶן אַף אַחַת, שֶׁיֵּשׁ בָּהּ מֵ“חֲמִשָּׁה־עָשָׂר”. יוֹדֵעַ הוּא מַעֲשִׂיּוֹת בִּשְׁנֵי אַחִים שֶׁאֶחָד הָיָה עָנִי וְהַשֵּׁנִי עָשִׁיר, בְּעֶבֶד וּמֶלֶךְ, וְגַם בְּבַת־מַלְכָּה אֲשֶׁר בָּנְתָה לָהּ בִּקְסָמֶיהָ דְּבִיר שֶׁל שַׁיִשׁ בֵּין הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ; יוֹדֵעַ הוּא מַעֲשִׂיּוֹת גַּם עַל הַגֵּיהִנֹּם וְגַן הָעֵדֶן – אֲבָל אֵין בְּכָל אֵלּוּ הַמַּעֲשִׂיּוֹת לֹא אִילָנוֹת, וַאֲפִלּוּ פֶּרַח אוֹ שׁוֹשַׁנָּה אַחַת, וְאַף לֹא צִפּוֹר אַחַת. רַק אֶת הָעוֹרֵב וְאֶת הַיּוֹנָה הוּא יוֹדֵעַ עוֹד, מֵעֵת שֶׁשְּׁלָחָם נֹחַ מִתּוֹךְ הַתֵּבָה; אֲבָל זֶה אֵינָהּ מַעֲשִׂיָּה, זֶהוּ פָּשׁוּט חֻמָּשׁ! – וַיְהִי הַנַּעַר יוֹשֵׁב וְחוֹשֵׁב וְהַנְּעָרִים עוֹמְדִים מַחֲרִישִׁים וּמְחַכִּים לְסִפּוּרוֹ; וְהִנֵּה שְׁמוּאֵל הַמְלַמֵּד מְדַבֵּר מִתּוֹךְ עֲנַן הֶעָשָׁן הַיּוֹצֵא מִמִּקְטַרְתּוֹ: –נְעָרַי! הֲתִשְׁתַּתְּפוּ עִמִּי בְּפֵרוֹת “חֲמִשָּׁה־עָשָׂר”? גַּם לִי אֵין פְּרוּטָה לִקְנוֹת פֵּרוֹת, וַאֲנִי רוֹצֶה לְמַלֵּא חוֹבַת הַיּוֹם בְּמַעֲשִׂיָּה כְּמוֹכֶם: הַחֲפֵצִים אַתֶּם בְּרַבְּכֶם לְשֻׁתָּף?

– חֲפֵצִים, חֲפֵצִים אָנוּ–קָרְאוּ כֻּלָּם פֶּה אֶחָד.

הָרַבִּי קָם וְיָשַׁב עַל מְקוֹמוֹ, וְהַנְּעָרִים יָשְׁבוּ לְנֶגְדּוֹ כַּחֲצִי גֹרֶן עֲגֻלָּה וְכִמְעַט שֶׁעָצְרוּ בִּנְשִׁימָתָם, לְבַל יַפְרִיעוּ אֶת הָרַבִּי בְּסִפּוּרוֹ.

וְהָרַבִּי מְסַפֵּר: – אוֹצָר נֶחְמָד הָיָה צָפוּן בַּאֲרוֹנוֹ שֶׁל שְׁלֹמֹה הַזָּקֵן: תַּרְמִיל מָלֵא עֲפַר הַקֹּדֶשׁ מֵאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל, שֶׁשָּׁלַח לוֹ אָבִיו מִטְּבֶרְיָה. וְאוֹצָר נֶחְמָד הָיָה גַם לַאֲבִיגְדוֹר בְּנוֹ הַקָּטָן: זֶה הָיָה חַרְצָן שֶׁל תֹּמֶר שֶׁנִּשְׁאַר לוֹ מִפֵּרוֹת חֲמִשָּׁה־עָשָׂר. כָּל הַנְּעָרִים אָכְלוּ אֶת פֵּרוֹתֵיהֶם וְאֶת הַגַּרְעִינִים זָרְקוּ; וְהוּא – תְּמָרָה אַחַת עָלְתָה בְּחֶלְקוֹ, וְלֹא נְתָנָהוּ לְבָבוֹ לִזְרֹק אֶת הַחַרְצָן: –הֲלֹא הָעֵץ, אֲשֶׁר גָּמַל אֶת הַתְּמָרָה הַזֹּאת, יָצָא מֵחַרְצָן כָּזֶה! וְהַחַרְצָן הַהוּא גָדַל עַל עֵץ, שֶׁגַּם הוּא יָצָא מֵחַרְצָן כְּחַרְצַנִּי! –וּמָה אִם חֲרוּב שֶׁפֵּרוֹתָיו אֵינָם כָּל כָּךְ מְתוּקִים, אֵינוֹ נוֹתֵן פֵּרוֹת עַד שִׁבְעִים שָׁנָה – תָּמָר שֶׁפֵּרוֹתָיו מְתוּקִים עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה! – וְאִם לְשִׁבְעִים שָׁנָה הוּא מַתְחִיל לָתֵת פֵּרוֹת, הֲרֵי הוּא חַי בְּוַדַּאי אֶלֶף שָׁנִים. – קָרוֹב הַדָּבָר שֶׁחַרְצַנִּי שֶׁלִּי הוּא נֶכְדוֹ שֶׁל עֵץ אֲשֶׁר חַי לִפְנֵי אַלְפֵי שָׁנִים בִּסְבִיבוֹת יְרוּשָׁלַיִם! מִן הָעֵץ הַהוּא, מִזְּקֵנוּ שֶׁל חַרְצַנִּי, הָיוּ מְבִיאִים בִּכּוּרִים לִירוּשָׁלַיִם! מִן הָעֵץ הַהוּא לָקְחוּ לוּלָבִים וְהִקִּיפוּ אֶת הַמִּזְבֵּחַ! הָעֵץ הַהוּא יָדַע אֶת יִרְמְיָהוּ, אֶת יְשַׁעְיָהוּ, אֶת שְׁלֹמֹה וְשׁוּלַמִּית, אוּלַי זֶה הָיָה תֹמֶר דְּבוֹרָה! וּבְחָשְׁבוֹ אֶת הַמַּחֲשָׁבוֹת הָאֵלֶּה, פָּחַד וְרָחַב לְבָבוֹ, וַיִּמָּלֵא רִגְשֵׁי קֹדֶשׁ לְחַרְצַנּוֹ. נִדְמָה לוֹ, שֶׁהָאָבוֹת, הַנְּבִיאִים, הַמְּלָכִים – כָּל דּוֹרוֹ שֶׁל הַתּנ"ךְ שָׁלַח לוֹ אֶת זֶה בְּמַתָּנָה! לוֹ, לְאֲבִיגְדוֹר בֶּן שְׁלֹמֹה הַקָּטָן!

וָיִּשְׁמֹר הַנַּעַר אֶת חַרְצַנּוֹ מִכָּל מִשְׁמָר; וּפַעַם אַחַת בָּאָה מַחֲשָׁבָה בִּלְבָבוֹ: הָבָה אֶקַּח מְעַט מֵעֲפַר אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר בְּתַרְמִילוֹ שֶׁל אָבִי, וַאֲשִׂימוֹ בְּעָצִיץ, וְאַטְמִין שָׁם אֶת חַרְצַנִּי. מֵעָפָר אַחֵר לֹא יִצְמְחוּ עֲצֵי אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל, אֲבָל נִרְאֶה מַה יֵּצֵא מִן הַחַרְצָן, כְּשֶׁיִּהְיֶה טָמוּן בַּעֱפָרוֹ שֶׁלּוֹ.

יָדוֹעַ יָדַע הַנַּעַר, כִּי אַף אִם יַעֲלֶה צֶמַח מִן הַחַרְצָן, לֹא יִזְכֶּה לֶאֱכֹל מִפִּרְיוֹ, כִּי מִי יוֹדֵעַ כַּמָּה שָׁנִים תַּעֲבֹרְנָה עַד שֶׁיִּתֵּן פֵּרוֹת. אֲבָל לֹא הַפֵּרוֹת הָיוּ דְרוּשִׁים לוֹ: פֵּרוֹת יָכוֹל הוּא לִקְנוֹת בַּחֲנוּת. חָפֵץ הָיָה וְקִוָּה לִרְאוֹת מֵחַרְצַנּוֹ עֵץ, שֶׁיִּהְיֶה נֶכְדּוֹ שֶׁל זֶה שֶׁהָיוּ מְבִיאִים מִמֶּנּוּ בִּכּוּרִים. וְכַאֲשֶׁר אָמַר כֵּן עָשָׂה: הָלַךְ וּמָצָא עָצִיץ אֲשֶׁר שָׂמָה בּוֹ אֲחוֹתוֹ פְּרָחִים מְזֻיָּפִים.

– מַה זֶה פְּרָחִים מְזֻיָּפִים? –שָׁאַל נַעַר אֶחָד.

– מְזֻיָּפִים הֵם אֵלֶּה, שֶׁאֵינָם צוֹמְחִים מִמְּקוֹרָם, וְהֵם מַעֲשֵׂי יְדֵי אָדָם: לוֹקְחִים חוּט בַּרְזֶל, וְרוֹקְמִים עֲלֵיהֶם חוּטֵי צֶמֶר וּמֶשִׁי צְבוּעֵים בְּצֶבַע הַפְּרָחִים, אֲבָל לְצֶבַע הַפְּרָחִים הָאֲמִיתִיִּים לֹא הִגִּיעוּ, מִפְּנֵי שֶׁאֵין בָּהֶם חַיִּים. אֵלּוּ הֵם מְזֻיָּפִים. וַיַּעֲקֹר הַנַּעַר אֶת הַפְּרָחִים הַמְזֻיָּפִים, וַיִּשְׁפֹּךְ אֶת הֶעָפָר מִתּוֹךְ הֶעָצִיץ, וַיָּשֶׂם בּוֹ אֶת עֲפַר הַקֹּדֶשׁ וְאֶת הַחַרְצָן וַיְחַכֶּה מִיּוֹם לְיוֹם לִרְאוֹת צִיץ עוֹלֶה מֵחַרְצָנוֹ. אֲבָל הַצִּיץ אֵינוֹ עוֹלֶה. וְלֹא חָשַׂךְ הַנַּעַר כָּל עָמָל מִנַּפְשׁוֹ: הֶעֱמִידוֹ נֶגֶד הַשֶּׁמֶשׁ, הִשְׁקָהוּ פַּעֲמַיִם בַּיּוֹם – לַשָּׁוְא! עֲפַר הַקֹּדֶשׁ עוֹצֵר אֶת כֹּחוֹ בְּקִרְבּוֹ עַל אַדְמַת נֵכָר. בֵּין כֹּה עָבְרוּ יָמִים רַבִּים, וְיוֹם חֲמִשָּׁה־עָשָׂר בִּשְׁבָט הִגִּיעַ; הַנַּעַר הָיָה חוֹלֶה בַּיּוֹם הַהוּא, וְלֹא הָלַךְ הַחַדְרָה, וַיֵּשֶׁב בְּבֵיתוֹ עַל יַד עֲצִיצוֹ לֶאֱכֹל אֵת פֵּרוֹתָיו. וַיְהִי אַחֲרֵי גָמְרוֹ לֶאֱכֹל אֶת פֵּרוֹתָיו, וַיְבָרֶךְ אַחֲרֵיהֶם “בְּרָכָה אַחֲרוֹנָה”, וְכַאֲשֶׁר סִיֵּם “עַל הָאָרֶץ וְעַל פְּרִי הָאָרֶץ” – הִבִּיט עַל עֲצִיצוֹ בְּהֶסַּח הַדַּעַת וַיַּרְא וְהִנֵּה צִיץ יָרֹק מֵצִיץ וְעוֹלֶה.

לְשִׂמְחָתוֹ לֹא הָיָה גְבוּל. הַיּוֹם הַהוּא הָיָה אֶצְלוֹ בֶּאֱמֶת יוֹם חַג, חַג גָּדוֹל וְנִפְלָא! לֹא כִּנְעָרִים אֲחֵרִים, הַשְּׂמֵחִים בּוֹ בַּפֵּרוֹת שֶׁהֵם אוֹכְלִים עַכְשָׁו; וְלֹא כַּגְּדוֹלִים, שֶׁהַיּוֹם הַזֶּה חַג זִכָּרוֹן הוּא לָהֶם לְיָמִים עָבָרוּ, עֵת כָּל פֵּרוֹת אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל הָיוּ שֶׁלָּנוּ – שִׂמְחַת הַנַּעַר אֲבִיגְדוֹר הָיְתָה שִׂמְחַת הֶעָתִיד! הֲתָבִינוּ בָּנַי? הוּא קִוָּה שֶׁלֶּעָתִיד יִגְדַּל הָעֵץ יוֹתֵר וְיוֹתֵר, וְאַחֲרֵי שָׁנִים רַבּוֹת –מִי יוֹדֵעַ? אוּלַי יִתֵּן פֵּרוֹת, – בְּוַדַּאי יִתֵּן פֵּרוֹת.

אַךְ שִׂמְחָתוֹ עָבְרָה מַהֵר, כִּי אַחֲרֵי עֲבֹר יְרָחִים מִסְפָּר רָאָה, שֶׁהַצִּיץ הָרַךְ עוֹמֵד בְּקָטְנוֹ, וּכְמוֹ הוּא מַתְחִיל לִנְבֹּל. קָשֶׁה הָיָה עָלָיו לְהַבִּיט עַל הַצִּיץ הָאֻמְלָל: דּוֹמֶה הָיָה שֶׁהַצֶּמַח הָרַךְ עָצֵב וּכְאִלּוּ אוֹמֵר: לָמָּה זֶה הִרְגַּזְתַּנִי וַתּוֹצִיאֵנִי מֵעוֹלָמִי, מִבֶּטֶן חַרְצַנִּי?! עָפָר נָתַתָּ לִי, אֲבָל שֶׁמֶשׁ וְשָׁמַיִם, שִׁמְשִׁי שֶׁלִּי וְשָׁמַי שֶׁלִּי – הֵיכָן הֵם?! וְהַצִּיץ הָיָה בֶּאֱמֶת עָצֵב, וְאִלּוּ נִתַּן לוֹ פֶּה וְלָשׁוֹן, הָיָה צוֹעֵק וְאוֹמֵר: קַוֵּי שֶׁמֶשׁ יְשָׁרִים תֵּן לִי! קַוֵּי שִׁמְשְׁךָ עֲקוּמִים, קְרִירִים, מְזֻיָּפִים, הֵם סָרִים הֵנָּה כְּמִתְגַּנְּבִים, כְּבָאִים בְּהֵחָבֵא! וַיִּצְטָעֵר הַנַּעַר הַטּוֹב בְּצָרָתוֹ שֶׁל הַצִּיץ הָאֻמְלָל, וַיֵּצֶר לוֹ עַד לְהִתְחַלּוֹת: פְּעָמִים רַבּוֹת אָמַר לִשַׁבֵּר אֶת הֶעָצִיץ וּלְהַצִּיל אֶת הַנֶּטַע הָאֻמְלָל מִצַּעַר עוֹלָמִי, אַךְ לְבָבוֹ לֹא נְתָנָהוּ לַעֲשׂוֹת אֶת הַדָּבָר הַזֶּה. “אֲחַכֶּה, אֲקַוֶּה, – נִחֵם אֶת נַפְשׁוֹ – הֵן רוֹאֶה אֲנִי, שֶׁלֹּא קָמַל עוֹד! אִם לֹא קָמַל עַד עַתָּה – עוֹד חָיֹה יִחְיֶה!”

וְיָמִים עָבְרוּ וִירָחִים חָלְפוּ, הַצִּיץ לֹא גָדַל בְּחֹם הָאָבִיב, וְלֹא קָמַל מִקֹּר הַחֹרֶף. עַל עָמְדוֹ יַעֲמֹד. בֵּין כֹּה הִגִּיעוּ יְמֵי חֲנֻכָּה. שְׁלֹמֹה הַזָּקֵן שָׁב מִבֵּית הַתְּפִלָּה וְסִדֵּר אֶת נֵרוֹ עַל הַחַלּוֹן, שֶׁעָמַד שָׁם הֶעָצִיץ. הוּא בֵּרַךְ אֶת שָׁלשׁ בִּרְכוֹתָיו, וְהֶעֱלָה אֶת נֵר הַמַּכַּבִּי הָרִאשׁוֹן. וַיְהִי כַּאֲשֶׁר הֶעֱלָה הַנֵּר אֶת שַׁלְהַבְתּוֹ – וַיֵּחַם לַצִּיץ; וַיַּרְא הַנַּעַר, לְשִׂמְחַת לְבָבוֹ, כִּי הַצִּיץ כֻּלּוֹ הָפַךְ יָרֹק, וְכִמְדֻמֶּה שֶׁהוּא צוֹמֵחַ וְעוֹלֶה.

בּלַיְלָה הַשֵּׁנִי גָבַהּ מְעַט יוֹתֵר; בַּלַּיְלָה הַשְּׁלִישִׁי נִדְמָה כְּאִלּוּ זָקַף קוֹמָתוֹ; בַּלַּיְלָה הָרְבִיעִי הִתְפַּתְּחוּ שְׁנֵי עָלִים רַכִּים, יָפִים, עַלִּיזִים וּדְבוּקִים יַחַד; בַּלַּיְלָה הַחֲמִישִׁי הִתְפָּרְדוּ הַתְּאוּמִים וּפִנּוּ מָקוֹם לְזוּג־עָלִים חָדָשׁ; בַּלַּיְלָה הַשִּׁשִּׁי נִרְאָה בַּד דַּק; בַּלַּיְלָה הַשְּׁבִיעִי הוֹסִיף עַל גָּבְהוֹ, וּבַלַּיִל הַשְּׁמִינִי נִרְאֲתָה לְעֵינָיו תְּמוּנַת עֵץ קָטָן, הַשָּׂשׂ לַעֲלוֹת הַשָּׁמַיְמָה. הַרְבֵּה הִצְטָעֵר הַנַּעַר, עַל שֶׁלֹּא קָבְעוּ הַמַּכַּבִּים יוֹתֵר מִשְּׁמוֹנַת יְמֵי חֲנֻכָּה; אַךְ הִתְנַחֵם בְּתִקְוָה לִימֵי הַחֲנֻכָּה שֶׁל הַשָּׁנָה הַבָּאָה. רָאָה הַנַּעַר, כִּי לֹא שֶׁמֶשׁ וְלֹא מַיִם יְחַיּוּ אֶת הַצֶּמַח הַזֶּה; אוֹר נֵרוֹת חֲנֻכָּה דָרוּשׁ לוֹ, – וַיְחַכֶּה.

שְׁמוּאֵל הַמְלַמֵּד הִפְסִיק אֶת סִפּוּרוֹ וּמָחָה מֵעֵינָיו רְסִיסִים לַחִים וַעֲגֻלִּים כְּעֵין דְּמָעוֹת. זֶהוּ מֵעֲשַׁן מִקְטַרְתִּי, – בֵּאֵר הָרַבִּי לְתַלְמִידָיו סִבַּת הָרְסִיסִים. – הֶעָשָׁן, הֶעָשָׁן, הוּא מְכַלֶּה אֶת עֵינַי!

– סוֹפוֹ שֶׁל הַצֶּמַח – הוֹסִיף הָרַבִּי – אֵינִי יוֹדֵעַ. לַדָּבָר יֵשׁ הַרְבֵּה נֻסְחָאוֹת; אֲבָל הַכֹּל אוֹמְרִים, שֶׁהַצֶּמַח הַהוּא נִמְצָא גַם הַיּוֹם בְּאֵיזֶה בַּיִת מִבָּתֵּי יִשְׂרָאֵל. הוּא עוֹבֵר בִּירֻשָּׁה מִדּוֹר לְדוֹר, וְהוֹלֵךְ וְגָדֵל מֵחֲנֻכָּה לְחֲנֻכָּה. עָתִיד עֵץ זֶה לָשֵׂאת פֵּרוֹת. אָז לֹא יַסְפִּיק לוֹ עוֹד הֶעָצִיץ.

– וּמַה יֵּעָשֶׂה בּוֹ אָז? – שָׁאֲלוּ הַתַּלְמִידִים פֶּה אֶחָד.

– אָז?! מַה לַּעֲשׂוֹת?! נִסַּע לְאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל, וְנִטָּעֵהוּ לְיַד הַתֹּמֶר הַזָּקֵן שֶׁלּוֹ!

הַנְּעָרִים נֶאֶנְחוּ מֵרֹב עֹנֶג, וַיִהְיוּ שְׂמֵחִים כְּאִלּוּ אָכַל אִישׁ־אִישׁ מֵהֶם קַב־חֲרוּבִין בְּחֶלְקוֹ.

פּוּרִים

מאת

יהודה שטיינברג

---

מְגִלַּת שׁוּשַׁן

מאת

יהודה שטיינברג

(בְּדוּתָא)

עַל פָּרַס וְשׁוּשַׁן אֲנִי חָפֵץ לְסַפֵּר לָכֶם הַפַּעַם, בָּנִים. וְאוּלָם לֹא עַל פָּרַס וְשׁוּשַׁן, שֶׁאַתֶּם רוֹאִים עַכְשָׁו עַל מַפַּת הָאָרֶץ בְּחֵלֶק אַסְיָה; אֶלָּא עַל פָּרַס וְשׁוּשַׁן אֲשֶׁר בַּמְּגִלָּה, מְקוֹם הָרֶכֶשׁ וְהָאֲחַשְׁתְּרָנִים וְהָאֲחַשְׁדַּרְפְּנִים. שָׁם כָּל עֲצֵי הַגַּנִּים רַק גְּפָנִים, וְכָל צִמְחֵי הַשָּׂדֶה – שׁוֹשַׁנִּים מְשַׁכְּרוֹת בְּרֵיחָן הַנִּפְלָא. וּמַעְיְנוֹת־הָאָרֶץ נוֹבְעִים אַךְ יַיִן וְשֵׁכָר. וְיוֹצְאִים הַמַּעְיָנוֹת וְשׁוֹטְפִים עַל פְּנֵי שֶׁבַע וְעֶשְׂרִים וּמֵאָה מְדִינָה, אֲשֶׁר מִסָּבִיב לְשׁוּשַׁן – מֵהֹדּוּ וְעַד כּוּשׁ. לֹא יִפָּלֵא אֵפוֹא אִם כָּל יוֹשְׁבֵי הַמְּדִינוֹת הָהֵן הֵם תָּמִיד שִׁכּוֹרִים; וְעַל כֵּן אֵינָם הוֹלְכִים בְּרֶגֶל, אֶלָּא רוֹכְבִים עַל סוּסִים וַאֲחַשְׁתְּרָנִים בַּעֲלֵי שְׁמֹנֶה רַגְלַיִם; וּמֵחֶמְלָה עַל הַבְּהֵמוֹת הַלָּלוּ נָתַן לָהֶם אֱלֹהִים שְׁמֹנֶה רַגְלַיִם: אַרְבַּע בִּשְׁבִילָם, וְאַרְבַּע בִּשְׁבִיל בַּעֲלֵיהֶם. וְכָל הַשְּׁבָטִים שָׁם – שַׁרְבִיטֵי זָהָב; וּבְנֵי אָדָם אֵינָם אוֹכְלִים שָׁם אֲרֻחוֹת עֶרֶב וּבֹקֶר, אֶלָּא מִשְׁתָּאוֹת וּסְעֻדּוֹת; וּכְשֶׁהֵם מְדַבְּרִים אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ הֵם מְדַבְּרִים בַּחֲרוּזִים וּבְנִגּוּן.

וּמַלְאַךְ־הַמָּוֶת לֹא יָסוּר אֶל הָאָרֶץ הַהִיא. עַל־כֵּן אֵין בְּנֵי־אָדָם מֵתִים שָׁם כְּדֶרֶךְ כָּל הָאָרֶץ, אֶלָּא נִתְלִים, נִסְקָלִים וְנֶהֱרָגִים בִּגְזֵרַת הַמַּלְכוּת. וּבָאָרֶץ הַהִיא אֵין תּוֹשָׁבִים עֲנִיִּים וְחָפְשִׁים: כָּל אֲנָשֶׁיהָ הֵם, אוֹ אֲצִילִים אוֹ עֲבָדִים; וְכָאֵלֶּה כֵּן גַּם אֵלֶּה שׁוֹתִים יַיִן הַרְבֵּה: הָרִאשׁוֹנִים שׁוֹתִים מִטּוּב לֵב, וְהָאַחֲרוֹנִים – מֵאֹנֶס. כִּי אוֹהֲבִים בְּנֵי שׁוּשַׁן לְשַׁכֵּר אֶת עַבְדֵיהֶם וּמַצִּיגִים אוֹתָם אַחֲרֵי כֵן לְרַאֲוָה לְעֵינֵי בְּנֵיהֶם הַקְּטַנִּים, לְהַבְזוֹת בְּעֵינֵיהֶם אֶת הַשְּׁתִיָּה. זֶה דֶרֶךְ כָּל אֲצִילֵי שׁוּשַׁן: שׁוֹתִים הֵם לְשָׁכְרָה וּמִבְּנֵיהֶם הֵם דּוֹרְשִׁים שֶׁיִּהְיוּ נְזִירִים מִיַּיִן.

וְגַנִּים וּפַרְדֵּסִים רַבִּים יֵשׁ בְּשׁוּשַׁן, וְהָעֲמָקִים מְלֵאִים שׁוֹשַׁנִּים וּפְרָחִים בַּעֲלֵי צְבָעִים שׁוֹנִים: יֵשׁ בָּהֶם אֲדֻמִּים כְּאֵשׁ, וְיֵשׁ לְבָנִים כְּשֶׁלֶג, עַד שֶׁנִּדְמֶה לְךָ, שֶׁאַתָּה נָתוּן בֵּין אֵשׁ לָשֶׁלֶג; וְהֵם צוֹמְחִים לְרַגְלֶיךָ בְּסֵדֶר נִפְלָא עַד כִּי יֵשׁ אֲשֶׁר תְּדַמֶּה כִּי הוֹלֵךְ אַתָּה עַל מַרְבַדֵּי חוּר, כַּרְפַּס וּתְכֵלֶת אֲחוּזִים בְּחַבְלַי בּוּץ וְאַרְגָּמָן.

וְאוּלָם פַּרְדֵּס אֶחָד יֵשׁ בְּשׁוּשַׁן, אֲשֶׁר עֵצָיו עוֹשִׂים פֵּרוֹת נִפְלָאִים בְּטַעְמָם וּבְמַרְאֵיהֶם, פֵּרוֹת שֶׁאֵין מָשְׁלָם בְּכָל מֵאָה וְעֶשְׂרִים וְשֶׁבַע הַמְּדִינוֹת; וְאִם יָסוּר שָׁמָּה אִישׁ זָר וְאָכַל מִפֵּרוֹתָיו – וְטָעַם בָּהֶם טַעַם מִבְחַר פְּרִי אַרְצוֹ, וּמִתְוַכְּחִים לִפְעָמִים בְּנֵי מֵאָה וְעֶשְׂרִים וְשֶׁבַע הַמְּדִינוֹת אִישׁ עִם רֵעֵהוּ. זה אומר: “מִמִּבְחַר פְּרִי אַרְצִי הֵם פֵּרוֹת הַפַּרְדֵּס הַזֶּה!” וְזֶה אוֹמֵר: “לֹא כִּי מִמִּבְחַר פְּרִי אַרְצִי הֵם!” וְצָדְקוּ גַם אֵלֶּה וְגַם אֵלֶּה: אִישׁ אִישׁ טוֹעֵם בָּהֶם אֶת הַטַּעַם הַטּוֹב וְהַמָּתוֹק לְחִכּוֹ. אֲבָל אֶת הַטַּעַם הָאֲמִתִּי, אֲשֶׁר לִפְרִי הַפַּרְדֵּס הַזֶּה – לֹא טָעֲמוּ עוֹד הָאֲנָשִׁים הָהֵם; אֵין חָכָם מְסֻגָּל לָזֶה.

וְאוּלָם נִפְלָא הָיָה טַעַם הַפֵּרוֹת הָאֵלֶּה רַק בְּשָׁעָה שֶׁאָכְלוּ אוֹתָם בְּצֵל עֲצֵי הַפַּרְדֵּס הַנִּפְלָא; וְכַאֲשֶׁר הֶעְתִּיקוּם מִמְּקוֹמָם פָּג טַעְמָם וְרֵיחָם נָמַר, וְגַם יָפְיָם סָר מֵהֶם. וְעוֹד סְגֻלָּה נִפְלָאָה הָיְתָה בַּפֵּרוֹת הָאֵלֶּה: אִם בֵּרַךְ עֲלֵיהֶם אוֹכְלָם, הִשְׁפִּיעוּ עָלָיו רוּחַ חֶדְוָה וְשָׂשׂוֹן, וַיָּאִירוּ אֶת עֵינָיו וְאֶת שִׂכְלוֹ; וְאִם אֲכָלָם בְּלִי בְּרָכָה, נָסְכוּ עָלָיו רוּחַ שִׁכָּרוֹן, וַיְהִי מִתְהוֹלֵל וּמִשְׁתַּגֵּעַ. וְצִפֳּרִים יָפוֹת וְנִפְלָאוֹת, שֶׁאֵין כְּמוֹהֶן בְּכָל הַיְּעָרוֹת קִנְּנוּ בֵּין עֳפָאֵי הַפַּרְדֵּס, וְהַצִּפֳּרִים אֵינָן מְצַפְצְפוֹת כְּיֶתֶר הַצִּפֳּרִים, אֶלָּא קוֹרְאוֹת: שִׂי־שׂוּ! שִׂי־שׂוּ!" – וּבַבֹּקֶר בַּבֹּקֶר תָּקֹמְנָה וְתִקְרֶאנָה: “שִׂי־שׂוּ! שִׂי־שׂוּ!” וְהִתְנוֹעֲעוּ הָעֵצִים, וְיָפוּחַ הָרוּחַ, וְהִתְפַּתְּחוּ הַשּׁוֹשַׁנִּים, וְהֵפִיצוּ רֵיחָם הַנֶּחְמָד. וְהִתְעוֹרְרוּ אָז כָּל הַיְשֵׁנִים עַל מִטּוֹתֵיהֶם, וְיָדְעוּ כִּי יָצָא הַשֶּׁמֶשׁ בְּשׁוּשַׁן. וּבְצֵאת הַשֶּׁמֶשׁ, תִּקְרֶאנָה הַצִּפֳּרִים: “רוּ־צוּ! רוּ־צוּ!” וְיָרוּץ אָז כָּל אָדָם לְפָעֳלוֹ וְלַעֲבוֹדָתוֹ: הָעֲנִיִּים – אֶל הַשָּׂדוֹת וְהַגַּנִּים, וְהָעֲשִׁירִים – אֶל בָּתֵּי הַמַּשְׁקֶה.

וְכַאֲשֶׁר תַּעֲמֹדְנָה הַצִּפֳּרִים עַל רָאשֵׁי הָעֵצִים וְתִקְרֶאנָה: “הוֹד־הָדָר! הוֹד־הָדָר!” וְיָדְעוּ בְּנֵי שׁוּשַׁן כִּי הִגִּיעַ חֹדֶשׁ אֲדָר, וְעוֹד מְעַט וְהִגִּיעַ הָאָבִיב…

וְאַתָּה אִם תִּשְׁאַל אֶת אַחַד הַשּׁוֹשַׁנִּים: “מִי נָטַע פַּרְדֵּס זֶה?” – וְעָנָה וְאָמַר לְךָ: “אֵינִי יוֹדֵעַ”. כִּי הַשּׁוֹשַׁנִּים הַגֵּאִים אֵינָם רוֹצִים לְגַלּוֹת אֶת הַסּוֹד וּלְהוֹדוֹת עַל הָאֱמֶת; אַךְ אֲנִי אֲגַלֶּה לָכֶם, בָּנִים, מַה שֶּׁהַפַּרְסִים רוֹצִים לְהַסְתִּיר: אֶת הַגַּן הַזֶּה נָטְעוּ הַיְלָדִים בְּנֵי הַגּוֹלִים הָעִבְרִים. כִּי כֵן הָיָה מִנְהָגָן שֶׁל הָאִמּוֹת הָעִבְרִיּוֹת בִּהְיוֹתָן עַל אַדְמָתָן – בְּאֶרֶץ־ישְׂרָאֵל: אִם יָלְדוּ בֵּן אוֹ בַּת וְנָטְעוּ בּגַנָּן נֶטַע רַךְ, וְקָרְאוּ אֶת שֵׁם הַנּוֹלָד עַל שֵׁם הַנֶּטַע. וְגָדְלוּ יַחַד הַיְלָדִים עִם הַנְּטָעִים, וְאָהֲבוּ הַיְלָדִים אֶת נְטִיעֵיהֶם וְהִשְׁקוּם בַֹבֹּקֶר בַּבֹּקֶר וְהֵכִינוּ שָׁם לֶקֶט לַצִּפֳּרִים לְמַעַן תָּבֹאנָה לִבְנוֹת עֲלֵיהֶם אֶת קִנֵּיהֶן וּתְזַמֵּרְנָה בֵּין הָעֳפָאִים וּתְבַעֵרְנָה אַחֲרֵי הֶחָסִיל הַמַּשְׁחִית אֶת הַנְּטִיעִים.

וְכַאֲשֶׁר יָצְאוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בַּגּוֹלָה, עָקְרוּ הַיְלָדִים אֶת נְטִיעֵיהֶם וּלְקָחוּם וּנְטָעוּם בְּשׁוּשַׁן; וַתְּעוּפֶינָה גַם הַצִּפֳּרִים עִמָּם בַּגּוֹלָה. וּבַבֹּקֶר בָּבֹּקֶר וּבָעֶרֶב בָּעֶרֶב הִתְאַסְּפוּ יַלְדֵי הָעִבְרִים אֶל הַפַּרְדֵּס, וְיָשְׁבוּ לִפְנֵי נְטִיעֵיהֶם, וְזָכְרוּ אֶת אַרְצָם, אֶת הָרֶיהָ וְאֶת עֲמָקֶיהָ, אֶת הַשָּׁרוֹן וְאֶת הַכַּרְמֶל וְהַלְּבָנוֹן – אָז יָרְדוּ עֵינֵיהֶם דְּמָעֹות חַמּוֹת, וְהִשְׁקוּ הַדְּמָעוֹת אֶת אַדְמַת הַנֵּכָר, וְהִשְׁקוּ אֶת הַמַּטָּעִים, וְהַצִּפֳּרִים הַטּוֹבוֹת לָחֲשׁוּ עֲלֵיהֶם וְאָמְרוּ: "צִי־צוּ! צִי־צוּ! חִישׁ הָנֵצוּ! " וַיְהִי בֵּינֵיהֶם עֵץ אֶחָד, שֶׁשְּׁמוֹ “מָר דְּרוֹר”, וְאוֹתוֹ הֵבִיא נַעַר מִשֵּׁבֶט בִּנְיָמִין; וּנְטִיעָה אַחַת שֶׁשְּׁמָהּ “הֲדַסָּה”, וְאוֹתָהּ נָטְעָה בַּת אֲבִיחַיִל, דּוֹד מָר דְּרוֹר. וַיֶּאֱהַב מָר דְּרוֹר אֶת הֲדַסָּה מְאֹד; וְהִיא הָיְתָה יְתוֹמָה צְעִירָה, וּמָר דְּרוֹר גָּדוֹל מִמֶּנָּה בְּשָׁנִים, וְהוּא כְּבָר בָּנָה לוֹ בַּיִת בְּשׁוּשַׁן; וַיָּבֵא אֶת הֲדַסָּה אֶל בֵּיתוֹ, וַיֹּאמֶר בְּלִבּוֹ: “אֲחַכֶּה עַד אֲשֶׁר תִּגְדַּל וְאֶשָּׂאֶנָּה לְאִשָּׁה”.

וְלַאֲבִיחַיִל הָיָה עֶבֶד מִבְּנֵי אֲגָג, אֲשֶׁר חָמַל עֲלֵיהֶם שָׁאוּל בֶּן קִישׁ. שְׁתֵּי פְּעָמִים קָרָא לוֹ אֲדוֹנָיו דְּרוֹר, וְהוּא אָהַב אֶת הָעַבְדוּת, וְלֹא רָצָה לָצֵאת לַחָפְשִׁי; וַיִּרְצְעוּ אֶת אָזְנָיו, וַיָּשֶׂם הָעֶבֶד עֲגִילִים בְּנִקְבֵי אָזְנָיו וַיִּתְגָּאֶה מְאֹד בַּתַּכְשִׁיטִים הָאֵלֶּה עַל כָּל אֶחָיו הָעֲבָדִים. כַּאֲשֶׁר יָצָא אֲבִיחַיִל בַּגּוֹלָה קָרָא לוֹ דְרוֹר בַּפַּעַם הַשְּׁלִישִׁית. וַיִּקַּח עִמּוֹ גַם הוּא עֲנַף־עֵץ אֶחָד, אֲשֶׁר נָתְנָה לוֹ זֶרֶשׁ אִשְׁתּוֹ הַקּוֹסֶמֶת, וְשֵׁם הָעֵץ “הָמָן הָעֵץ”, וְאָמְרוּ עָלָיו הַקּוֹסְמִים כִּי כַּאֲשֶׁר יִגְדַּל הָעֵץ וְיַגִּיעַ עַד לַחֲמִשִּׁים אַמָּה, יַתְחִיל מוֹצִיא – לֹא פֵּרוֹת אֶלָּא –אֲנָשִׁים, אֲנָשִׁים גְדוֹלִים, שָׂרִים וְיוֹעֲצֵי מְדִינָה. וַיִּטַּע הָעֶבֶד הַחָפְשִׁי אֶת עֵצוֹ בְּתוֹךְ הַפַּרְדֵּס. וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ עַל שֵׁם הָעֵץ: הָמָן.

וַתִּשְׁמֹרְנָה הַצִּפֳּרִים לְבִלְתִּי בְּנוֹת לָהֶן קֵן בֵּין עַנְפֵי הָעֵץ הַזֶּה, וְלֹא שָׁרוּ עָלָיו אֶת שִׁירוֹתֵיהֶן הַנְּעִימוֹת, וְלֹא אָכְלוּ גַם אֶת עָלָיו. וְכַאֲשֶׁר עוֹפְפוּ הַצִּפֳּרִים הָאִמּוֹת עִם אֶפְרוֹחֵיהֶן מֵעַל לָעֵץ הַהוּא – הֶרְאוּהוּ לְאֶפְרוֹחֵיהֶן וְאָמְרוּ: זֶהוּ “הָמָן הָעֵץ”, אֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ לְבִלְתִּי אֲכֹל מִמֶּנּוּ! אַךְ הָעֵץ הָלַךְ וְגָדַל גַּם בְּלִי בִּרְכַּת הַצִּפֳּרִים.

וַיְהִי הַיּוֹם וַיָּמָת מֶלֶךְ פָּרַס עֲרִירִי, וַיִּתְאַסְּפוּ זִקְנֵי שׁוּשַׁן אֶל הַפַּרְדֵּס לִבְחֹר לָהֶם מֶלֶךְ חָדָשׁ. וַיָּבוֹאוּ בֵּינֵיהֶם גַּם גּוֹלֵי יִשְׂרָאֵל. וְהַיּוֹם הַזֶּה הָיָה יוֹם חַג לַפַּרְסִים. וַיֵּבוֹשׁוּ צְעִירֵי יִשְׂרָאֵל מִפְּנֵי נְטִיעֵיהֶם לִשְׂמֹחַ וּלְחוֹגֵג בַּגּוֹלָה, עֵת יְרוּשָׁלַיִם עֲזוּבָה וְשׁוֹמֵמָה כַּאֲבֵלָה. מֶה עָשׂוּ? הָלְכוּ וְשִׁנּוּ אֶת שְׁמוֹתֵיהֶם; וַיְכַנֶּה מָר דְּרוֹר לְעַצְמוֹ מָרְדְּכַי וַהֲדַסָּה – אֶסְתֵּר, וּשְׁנֵי אַחֶיהָ אֵלִיָּהוּ וְדָנִיאֵל –חַרְבוֹנָה וַהֲתָךְ. וְלֹא הִכִּירוּ עוֹד הַנְּטִיעִים אֶת בַּעֲלֵיהֶם; לֹא הִכִּירוּם גַּם הַצִּפֳּרִים הַיָּפוֹת, וְלֹא שָׁרוּ אֶת שִׁירָן “שִׂי־שׂוּ! שִׂי־שׂוּ!” אֶלָּא: “צְאוּ! צְאוּ!” וַיִּטְעֲמוּ הַזְּקֵנִים מִפְּרִי הַפַּרְדֵּס בְּלֹא בְּרָכָה – וַיַּעֲבֹר עֲלֵיהֶם רוּחַ שִׁכָּרוֹן וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו: הָבָה נְחַפְּשָׂה בְּכָל הָאָרֶץ אֶת הַגָּדוֹל בַּשּׁוֹטִים, וְנָשִׂים אוֹתוֹ לְמֶלֶךְ עָלֵינוּ; וְהָיָה לָנוּ לְכָבוֹד וּלְתִפְאֶרֶת, כִּי יֹאמְרוּ אֵין טִפֵּשׁ כְּמֶלֶךְ פָּרַס. וַיְחַפְּשׂוּ וַיְחַפְּשׂוּ וַיִּמְצְאוּ אֶת אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, וַיַּמְלִיכוּהוּ עֲלֵיהֶם. וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֶל לִבּוֹ: “הָבָה אֶעֱשֶׂה נָא לְאַרְצִי דָבָר גָּדוֹל, לְמַעַן יֵדְעוּ כִּי טִפֵּשׁ גָּדוֹל אָנִי!” וַיַּחְשֹׁב מַחֲשָׁבוֹת רַבּוֹת עַד אֲשֶׁר יָדַע לַעֲשׂוֹת שְׁנֵי דְבָרִים גְּדוֹלִים: עָשָׂה מִשְׁתֶּה גָדוֹל, וְהָרַג אֶת וַשְׁתִּי אִשְׁתּוֹ.

וַיִּשְׁמְעוּ בְּכָל הָאֲרָצוֹת, וַיֹּאמְרוּ: “אָכֵן גְּדוֹלָה הִיא אֶרֶץ פָּרַס, וְטִפֵּשׁ גָּדוֹל הוּא מַלְכָּהּ!”

וַיַּעַשׂ הַמֶּלֶךְ מִשְׁתֶּה גָדוֹל, וַיְצַו אֶת כָּל עַמּוֹ לֵאמֹר: “מִן הָעֶבֶד וְהַשִּׁפְחָה וְעַד הַשָּׂרִים וְהָאֲחַשְׁדַּרְפְּנִים – יָבוֹאוּ וְיִשְׁתּוּ כַּדָּת, אֵין אֹנֵס. וְהָאִישׁ אֲשֶׁר יַמְרֶה אֶת פִּי – אַחַת דָּתוֹ לְהָמִית!”

וַיַּעַזְבוּ הָעֲבָדִים אֶת עֲבוֹדָתָם, וְהַשָּׂרִים אֶת שַׁרְבִיטֵיהֶם וַיָּבוֹאוּ, וַיִּשְׁבוּ לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת.

וַיְצָו הַמֶּלֶךְ לֵאמֹר: כָּל עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ וְשָׂרָיו וְכָל גָּרֵי שֶׁבַע וְעֶשְׂרִים וּמֵאָה מְדִינוֹתַי אַל יַעֲשׂוּ, לֹא בַּשָּׂדֶה וְלֹא בַּבַּיִת, כָּל עֲבוֹדָה וְכָל מְלָאכָה, רַק יֹאכְלוּ וְיִשְׁתּוּ; וּמִפַּתְבַּג הַמֶּלֶךְ יִנָּתֵן לְאִישׁ אִישׁ מַאֲכָלוֹ וּמִשְׁתֵּהוּ, דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ. הִין – לְעֶבֶד, וְהִיַנִים – לְשַׂר; עֵגֶל – לְעֶבֶד, וּפַר – לְשַׂר.

וְשָׁם הָיוּ שְׁנֵי שׁוֹמְרֵי הַסַּף בִּגְתָן וָתֶרֶשׁ, וְהֵם הָיוּ גַם פְּקִידֵי הַמִּטְבָּח וּמַרְתְּפֵי הַיַּיִן, וַיֹאמְרוּ: בִּי אֲדוֹנֵנוּ הַמֶּלֶךְ, אִם כָּל עֲבָדֶיךָ אַךְ יֹאכְלוּ וְיִשְׁתּוּ, וּמְאוּם לֹא יַעֲשׂוּ, מֵאַיִן נִקַּח לָתֵת לָהֶם אֶת כָּל צָרְכֵיהֶם?

שָׁמַע הַמֶּלֶךְ אֶת הַדְּבָרִים וַיִּקְצֹף, וַיִּתֵּן צַו, וַיִּתְלוּ שְׁנֵיהֶם עַל עֵץ, וַיִּכָּתֵב הַדָּבָר בְּסֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים.

וַיֵּשְׁבוּ הַשָּׂרִים וְהָעֲבָדִים לֶאֱכֹל בְּתוֹךְ הַפַּרְדֵּס. וּמָרְדְּכַי כִּסָּה אֶת פָּנָיו בְּטַלִּיתוֹ הַמְצֻיֶּצֶת וַיְבָרֶךְ עַל הַיַּיִן. וַיִּרְאוּ הָעֵצִים אֶת הַצִּיצִיּוֹת הַנִּסְתָּרוֹת בְּכַנְפוֹתֵיהָ, וַיִּשְׁמְעוּ אֶת הַבְּרָכָה, וַיַּכִּירוּ אֶת מָר דְּרוֹר.

וּכְרֶגַע פָּג הַשִּׁכָּרוֹן מִכָּל הַשָּׂרִים וְהַזְּקֵנִים, וַיִּיעֲצוּ עֵצָה טוֹבָה לֵאמֹר: יְבַקְשׁוּ בְּכָל הָאָרֶץ אֶת הַנַּעֲרָה הַטּוֹבָה, הַיָּפָה וְהַצְּנוּעָה מִכָּל הַנָּשִׁים, וְנָשִׂים אוֹתָהּ לְמַלְכָּה תַּחַת וַשְׁתִּי!

וַיְבַקְשׁוּ בְּכָל הָאָרֶץ, וְלֹא מָצְאוּ בִּבְנוֹת כָּל הָעַמִּים טוֹבָה וְיָפָה וּצְנוּעָה יַחַד – רַק בִּבְנוּת הַיְּהוּדִים הָיוּ כָּאֵלֶּה,וְהַטּוֹבָה מִכֻּלָּן הָיְתָה הֲדַסָּה־אֶסְתֵּר. וַתִּלָּקַח אֶל בֵּית הַמֶּלֶךְ.

וְרַבִּים מִבְּנֵי שׁוּשַׁן הָיוּ פִּתְאֹם פִּכְּחִים וַחֲכָמִים כִּנְזִירִים. רָאָה אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, וַיִּבָּהֵל, וַיְצַו לְהָבִיא לְפָנָיו אֶת הַגָּדוֹל בַּשּׁוֹטִים, לְהִוָּעֵץ עִמּוֹ מַה לַּעֲשׂוֹת.

וּלְהָמָן עֲשָׂרָה בָּנִים – כֻּלָּם שׁוֹטִים גְּדוֹלִים, אַךְ וַיְזָתָא הַצָּעִיר הָיָה הַשּׁוֹטֶה הַגָּדוֹל מִכֻּלָּם, וַיְבִיאוּהוּ לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ. וַיֹּאמֶר וַיְזָתָא לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ: אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ! נִשְׁבָּע אֲנִי בְּטִפְּשׁוּתְךָ הַקְּדוֹשָׁה, שֶׁכָּל הַפִּכְּחוּת הָאֲרוּרָה הַזֹּאת לֹא בָּאָה אֶלָּא בִּשְׁבִיל טַלִּיתוֹ שֶׁל מָרְדְּכַי. יַפְקִידֵהוּ הַמֶּלֶךְ לְשַׂר גָּדוֹל, וְיַלְבִּישֵׁהוּ לְבוּשׁ מַלְכוּת: תְּכֵלֶת, חוּר וְאַרְגָּמָן וְתַכְרִיךְ בּוּץ, וּפָשַׁט מֵעָיָלו אֶת טַלִּיתוֹ.

וַיִּיטַב הַדָּבָר בְּעֵינֵי הַמֶּלֶךְ. וַיְהִי מָרְדְּכַי לְשַׂר וְיוֹעֵץ הַיּוֹשֵׁב בְּשַׁעַר הַמֶּלֶךְ.

וַיְצַו הַמֶּלֶךְ לֵאמֹר: כָּל עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ יִשְׁתּוּ וְיִשְׁתּוּ יַיִן, עַד אֲשֶׁר יכְרְעוּ וְיִשְׁתַּחֲווּ וְנָפְלוּ עַל פְּנֵיהֶם אַרְצָה.

וַיִּשְׁתּוּ כָּל בְּנֵי שׁוּשַׁן, וַיִּכְרְעוּ וַיִּשְׁתַּחֲווּ; רַק הַיְּהוּדִים אֵינָם שׁוֹתִים וְאֵינָם כּוֹרְעִים וְאֵינָם נוֹפְלִים עַל פְּנֵיהֶם, כִּי הוֹלְכִים בְּקוֹמָה זְקוּפָה. וַיֵּרַע הַדָּבָר בְּעֵינֵי הָמָן, אֲבִי וַיְזָתָא, וַיַּגֵּד לַמֶּלֶךְ.

וַיִּקְצֹף הַמֶּלֶךְ מְאֹד, וַיְצַו לַחְקֹר אֶת הַדָּבָר, וַיִּמָּצֵא כִּי דָתֵי הַיְּהוּדִים שׁוֹנוֹת מִדָּתֵי כָּל עָם: הֵם אֵינָם עֲבָדִים, אֲבָל גַּם שָׂרִים אֵינָם, וְעַל כֵּן לֹא יִנָּתֵן לָהֶם לֹא הִין וְלֹא הִינַיִם, לֹא פַּר וְלֹא עֵגֶל.

וַיְצַו הַמֶּלֶךְ לְהַשְׁמִיד וּלְאַבֵּד אֶת כָּל הַיְּהוּדִים. שָׁמְעוּ הַיְּהוּדִים וַיִּתְעַטְּפוּ בְּטַלִּיתוֹתֵיהֶם וַיָּבוֹאוּ לְבֵית־הַכְּנֶסֶת לְהִתְפַּלֵּל לֵאלֹהִים וַיָּצוּמוּ וַיִּבְכּוּ מָרָה. שָׁמְעוּ עֲצֵי הַפַּרְדֵּס, וַיַּכִּירוּ אֶת בַּעֲלֵיהֶם; וְהַצִּפֳּרִים הִתְחִילוּ בּוֹכוֹת בְּקִנֵּיהֶן.

וּכְרֶגַע סָר הַשִּׁכָּרוֹן מִכָּל בְּנֵי שׁוּשַׁן, וַיִּהְיוּ פִּכְּחִים כְּאִלּוּ לֹא בָּא יַיִן אֶל פִּיהֶם מֵעוֹדָם. וַיִּבָּהֲלוּ אַנְשֵׁי שׁוּשַׁן מְאֹד, כִּי נִפְקְחוּ עֵינֵיהֶם פִּתְאֹם לִרְאוֹת אֶת אֲשֶׁר לֹא רָאוּ עַד הַיּוֹם הַהוּא. רָאוּ הָעֲבָדִים וַיֵּדְעוּ, כִּי אֲדוֹנֵיהֶם עָרִיצִים, אַכְזָרִים וְשִׁכּוֹרִים נִבְזִים. רָאוּ הָאֲדוֹנִים וַיֵּדְעוּ, כִּי עַבְדֵיהֶם נוֹכְלִים, חֲנֵפִים, זוֹלְלִים וְסוֹבְאִים. וְהִתְחִילוּ רָבִים וּמִתְקוֹטְטִים; וּמִתּוֹךְ קְטָטוֹת בָּאוּ לִידֵי מַהֲלֻמּוֹת, אֲבָל הָאֲדוֹנִים הָיוּ גְבֹהִים יוֹתֵר מִדַּי וְהָעֲבָדִים – נְמוּכִים יוֹתֵר מִדַּי, וְלֹא יָכְלוּ לָגַעַת אִישׁ בְּרֵעֵהוּ – וַיִּפְּלוּ הַמַּהֲלֻמּוֹת עַל רָאשֵׁי הַיְּהוּדִים, וּבְכָל מָקוֹם שֶׁהִתְקוֹטְטוּ שְׁנֵי פַּרְסִים גָּדוֹל וְקָטָן, נִמְצָא בֵּינֵיהֶם אִישׁ יְהוּדִי הַמֻּכֶּה בִּידֵי שְׁנֵיהֶם. וַיִּרְבּוּ הַיְּהוּדִים לָצוּם וְלִבְכּוֹת, וַיִּשְׁמְעוּ עֲצֵי הַפַּרְדֵּס וַתִּרֶב הַפִּכְּחוּת בָּאָרֶץ, וַתִּרְבֶּינָה הַקְּטָטוֹת וְהַמַּהֲלֻמּוֹת.

וְהַמֶּלֶךְ שׁוֹתֶה וְשׁוֹתֶה לְהָפִיג אֶת פִּכְּחוּתוֹ, אֲבָל לַשָּׁוְא! גַּם בַּלַּיְלָה אֵינוֹ יָכוֹל לִישֹׁן מֵרֹב פִּכְּחוּת – נָדְדָה שְׁנַת הַמֶּלֶךְ! וַיִּוָּעֵץ הַמֶּלֶךְ עִם וַיְזָתָא יוֹעֲצוֹ. וַיֹּאמֶר וַיְזָתָא: יָבִיאוּ נָא סֵפֶר וִיהִי נִקְרָא לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ. זוֹכֵר הוּא, כִּי בְּכָל עֵת אֲשֶׁר יִקָּרֵא לְפָנָיו סֵפֶר אֲפִלּוּ בְּאוֹתִיּוֹת גְּדוֹלוֹת – מִיָּד חוֹטַפְתּוֹ שֵׁנָה.

וְהָמָן אֲבִי וַיְזָתָא לֹא יָכֹל גַּם הוּא לִישֹׁן מִפְּנֵי הַפִּכְּחוּת הַנּוֹרָאָה; וַתֹּאמֶר לוֹ זֶרֶשׁ אִשְׁתּוֹ: אֵין זֶה כִּי אִם בִּשְׁבִיל מָרְדְּכַי הַיְּהוּדִי: כִּי מִתַּחַת לִלְבוּשׁ הַמַּלְכוּת הוּא נוֹשֵׂא עוֹד אֶת טַלִּיתוֹ הַמְצֻיֶּצֶת; לֵךְ אֵפוֹא אֱמֹר לַמֶּלֶךְ לִתְלוֹת אֶת מָרְדְּכַי!

– אֲבָל הֵן יוֹעֵץ הַמְּדִינָה הוּא, וּמַה תַּעֲשֶׂה הַמְּדִינָה אִם יֶחְסַר לָהּ יוֹעֵץ?

– אֵין דָּבָר, – עָנְתָה זֶרֶשׁ, – עֵצֵנוּ בַּפַּרְדֵּס כְּבָר הִגִּיעַ לְאַרְבָּעִים וָתֵשַׁע וַחֲצִי הָאַמָּה; עוֹד מְעַט וְיִשָּׂא לָנוּ חֲכָמִים וְיוֹעֲצִים– שָׂרֵי מְדִינָה.

וַיִּיטַב הַדָּבָר בְּעֵינָיו וַיֵּלֶךְ וַיַּגֵּד לַמֶּלֶךְ.

וְאֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה עָשְׂתָה מִשְׁתֶּה וְהִזְמִינָה אֶת הַמֶּלֶךְ וְאֶת הָמָן וּבָנָיו, וַתַּגֵּשׁ לִפְנֵיהֶם מִיֵּין הַפַּרְדֵּס וּמִפִּרְיוֹ; וַתִּתֵּן לַמֶּלֶךְ כּוֹס יַיִן מִן הַבַּקְבּוּק אֲשֶׁר בֵּרְכָה עָלָיו, וּלְהָמָן וּלְבָנָיו נָתְנָה יַיִן אַחֵר. וַתִּצְלַח רוּחַ שִׁכָּרוֹן עַל הָמָן וְעַל בָּנָיו, וְרַק הַמֶּלֶךְ וְהַמַּלְכָּה נִשְׁאֲרוּ פִּכְּחִים. וְלֹא יָכְלוּ הָמָן וּבָנָיו לַעֲמֹד עַל רַגְלֵיהֶם; וַיֵּשְׁבוּ – וַיִּפְּלוּ, וַיָּקוּמוּ – וַיִּפְּלוּ, וַיֵּלְכוּ – וַיִּפְּלוּ, וְהָמָן נוֹפֵל עַל הַמִּטָּה אֲשֶׁר אֶסְתֵּר עָלֶיהָ. וַיִּקְצֹף הַמֶּלֶךְ מְאֹד, וַיְצַו לִתְלוֹת אֶת הָמָן וְאֶת בָּנָיו.

וַתַּעֲקֹר אֶסְתֵּר אֶת “הָמָן הָעֵץ” מִתּוֹךְ הַפַּרְדֵּס, וַיִּתְלוּ עָלָיו אֶת הָמָן וְאֶת בָּנָיו – כֻּלָּם שָׂרִים, יוֹעֲצִים וּפַחוֹת.

אָז נִתְקַיְּמָה נְבוּאַת הַקּוֹסֵם לֵאמֹר: “עָתִיד עֵץ זֶה לָשֵׂאת עָלָיו שָׂרִים, אֲחַשְׁדַּרְפְּנִים וּפַחוֹת.”

אֶת כָּל זֹאת סִפֶּר לִי דוֹדִי הַזָּקֵן, וְהוּא הָיָה שִׁכּוֹר גָּדוֹל, בִּמְחִילָה, וּשְׁלשָׁה לֵילוֹת לָן בִּמְעָרָתוֹ שֶׁל לוֹט, וּמִדֵּי שָׁנָה בְּשָׁנָה בְּלֵיל הַפּוּרִים הָיָה הוֹלֵךְ בְּרֶגֶל לְשׁוּשַׁן וְלָן עֶל קִבְרוֹ שֶׁל הָמָן, וּמִשָּׁם גִּלּוּ לוֹ אֶת כָּל הַמַּעֲשֶׂה הַזֶּה.

אֲבָל אֵינִי עָרֵב לָכֶם כַּמָּה מִן הָאֱמֶת יֵשׁ בַּסִּפּוּר הַזֶּה.

---

פּוּרִים

מאת

יהודה שטיינברג

מֵחֲמִשָּׁה עָשָׂר בִּשְׁבָט וָהָלְאָה הָיָה שְׁלֹמֹה הַקָּטָן סוֹפֵר וּמוֹנֶה יוֹם עַל יוֹם וּמְצָרֵף יָמִים לְשָׁבוּעוֹת. יוֹדֵעַ הוּא, שֶׁאַחַר שְׁנֵי שָׁבוּעוֹת וְמַשֶּׁהוּ יַגִּיעַ רֹאשׁ חֹדֶשׁ אֲדָר.

וּכְשֶׁיָּחוּל רֹאשׁ חֹדֶשׁ בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן לַשָּׁבוּעַ, וְהוּא יַשְׁכִּים לָבוֹא אֶל הַחֶדֶר – יַתְחִיל הוּא וַחֲבֵרָיו לִלְמֹד בְּפָרָשַׁת “תְּרוּמָה”.

מִבֵּין פְּסוּקֵי פָּרָשַׁת תְּרוּמָה כְּבָר נוֹדֵף תָּמִיד רֵיחַ הָעוּגוֹת הַמְמֻלָּאוֹת פְּרָגִים – הַיְדוּעוֹת בְּשֵׁם “כִּיסוֹנֵי־הָמָן”.

וְאֵין הַכִּיסוֹנִים חֲבִיבִים עָלָיו כָּל־כָּךְ, כְּמוֹ שֶׁחֲבִיבִים עָלָיו יְמֵי הַפּוּרִים וְהַחֹפֶשׁ לִשְׁנֵי יָמִים וָחֵצִי: מֵחֲצוֹת הַיּוֹם שֶׁל “תַּעֲנִית אֶסְתֵּר” עַד מוֹצָאֵי יוֹם “שׁוּשַׁן פּוּרִים”.

מֵחֻפְשׁוֹ שֶׁל פּוּרִים – אַךְ הַפְסָקָה קְטַנָּה שֶׁל יָמִים מוּעָטִים עַד לְחֹדֶשׁ הַגְּאֻלָּה וְהַחֹפֶשׁ.

וְאָהַב שְׁלֹמֹה הַקָּטָן אֶת כִּיסוֹנֵי־הָמָן, אֶת יְמֵי הַפּוּרִים, אֶת הַמְּגִלָּה וַאֲפִלּוּ אֶת תַּעֲנִיתָהּ שֶׁל אֶסְתֵּר.

אַךְ אֶת הַמְּגִלָּה עַצְמָהּ אֵינוֹ מֵבִין. הַרְבֵּה הוּא מִתְקַשֶּׁה בָּהּ; וּמְקַוֶּה הָיָה שֶׁבְּ“תַרְגּוּם שֵׁנִי” יִמְצָא תֵּרוּצִים לִקֻשְׁיוֹתָיו, וְאָמְנָם בְּשָׁנָה זוֹ עָשָׂה הָרַבִּי אֶת רְצוֹן תַּלְמִידָיו וְלָמַד עִמָּהֶם “תַּרְגּוּם שֵׁנִי”. כִּסְאוֹ שֶׁל שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ אָמְנָם יָפֶה בְּעֵינָיו מְאֹד מְאֹד; מְשַׁעֵר הוּא, שֶׁעַל כִּסֵּא כָּזֶה טוֹב מְאֹד לָשֶׁבֶת אַף כִּי הוּא הָיָה מְפַחֵד מִפְּנֵי הָאֲרָיוֹת, הָעוֹמְדִים מִימִין הַמֶּלֶךְ וּמִשְּׂמֹאלוֹ.

רְצוּיָה בְּעֵינָיו גַּם מַלְכַּת שְׁבָא, אַף כִּי אֵינֶנָּה יְפַת־תֹּאַר כְּלָל; וּמְשַׁעֵר הוּא, שֶׁהִיא הַטּוֹבָה בִּבְנוֹת אֻמּוֹת־הָעוֹלָם, וְהָרְאָיָה: שֶׁטָּרְחָה וּבָאָה לִרְאוֹת אֶת שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ.

אַךְ מָה עִנְיַן כָּל זֶה לַמְּגִלָּה וּלְקֻשְׁיוֹתָיו?

קָשֶׁה לוֹ עַל אֶסְתֵּר, מִפְּנֵי מָה לֹא הִגִּידָה אֶת עַמָּהּ וְאֶת מוֹלַדְתָּהּ? הֵן לוּ הָיְתָה מַגֶּדֶת לַמֶּלֶךְ, שֶׁהִיא בַּת יִשְׂרָאֵל, הָיְתָה בְּוַדַּאי יוֹתֵר חֲשׁוּבָה וְיוֹתֵר מְיֻחֶסֶת, וְהָיָה הַמֶּלֶךְ שָׂמֵחַ בָּהּ יוֹתֵר.

וְקָשֶׁה לוֹ עַל מָרְדְּכַי, שֶׁיָּשַׁב בְּשַׁעַר הַמֶּלֶךְ, בְּמָקוֹם שֶׁבְּוַדַּאי לֹא הָיוּ עֵרוּבִין, וּבָנִים לֹא הָיוּ לוֹ, וּמִי אֵפוֹא הָיָה נוֹשֵׂא לוֹ אֶת הַטַּלִּית בִּימֵי הַשַּׁבָּתוֹת לְבֵית־הַכְּנֶסֶת?

וְעוֹד הַרְבֵּה קֻשְׁיוֹת הָיוּ לוֹ עַל הַמְּגִלָּה; אֲבָל הַקֻּשְׁיָה הַגְּדוֹלָה בְּיוֹתֵר הִיא אֶצְלוֹ עַל גְּזֵרַת הַפַּרְסִים: “לְהַשְׁמִיד, לַהֲרֹג וּלְאַבֵּד… טַף וְנָשִׁים”.

אֵיךְ זֶה לֹא יָרֵא הַפַּרְסִי, שֶׁמָּא עַד שֶׁהוּא בָּא לַהֲרֹג אֶת הַיְּהוּדִי, יַשְׁכִּים אוֹתוֹ הַיְּהוּדִי וְיַהַרְגֵהוּ?! הֲלֹא יֵשׁ דִּין בְּיִשְׂרָאֵל: “הַבָּא לְהָרְגְךָ הַשְׁכֵּם לְהָרְגוֹ!”

וּמְצַיֵּר הוּא בְּנַפְשׁוֹ: אִלּוֹ נִכְנַס עַתָּה פַּרְסִי אֶחָד אוֹ אֲפִלּוּ פַּרְסִים רַבִּים לְבֵיתָם, וְאָמְרוּ לְאָבִיו, שֶׁהֵם בָּאוּ לַהֲרֹג אֶת שְׁלֹמֹה’לֶה שֶׁלּוֹ, מֶה הָיָה אַבָּא עוֹשֶׂה אָז?

בְּאִמּוֹ יוֹדֵעַ הוּא, שֶׁהִיא אֵינָה יְכוֹלָה לַהֲרֹג אִישׁ, אֲבָל הִיא הָיְתָה מִתְנַהֶגֶת בְּוַדַּאי עִם פַּרְסִי זֶה בְּדֶרֶךְ פָּשׁוּט וְקַל: הָיְתָה מְנַקֶּרֶת בְּצִפָּרְנֶיהָ אֶת עֵינָיו, וְעַתָּה – לֵךְ וּמְצָא אֶת שְׁלֹמֹה’לֶה בְּמִשּׁוּשׁ, וַהֲרֹג אוֹתוֹ.

וּמְצַיֵּר הוּא בְּנַפְשׁוֹ: אִלּוּ הָיָה הוּא – שְׁלֹמֹה הַקָּטָן – שָׁב מִן הַחֶדֶר הַבַּיְתָה וּמוֹצֵא אֶת אָבִיו וְאֶת אִמּוֹ כְּפוּתִים… אֲחַשְׁדַּרְפְּנִים עוֹמְדִים עֲלֵיהֶם… סַכִּינִים בִּידֵיהֶם…אַבָּא וְאִמָּא פְּשׁוּטֵי צַוָּאר… אֵינָם יְכוֹלִים לְדַבֵּר, רַק הֵם מַבִּיטִים אֵלָיו, אֶל שְׁלֹמֹה’לֶה…

וְאֶגְרוֹפָיו מִתְכַּוְּצִים וּמִתְרוֹמְמִים מֵעַצְמָם בַּחֲלָלוֹ שֶׁל הָאֲוִיר. עֵינָיו תִּמָּתַחְנָה. שְׂפָתָיו תִּפָּשַׂקְנָה. שִׁנָּיו נוֹקְשׁוֹת מִכַּעַס וְקוֹמָתוֹ הַקְּצָרָה שֶׁל הַגִּבּוֹר הַקָּטָן הַזֶּה נוֹטָה עַל צִדָּהּ. – נָכוֹן הוּא לְהִתְנַפֵּל עַל הַפַּרְסִים הָרַצְחָנִים, בְּרוּאֵי דִמְיוֹנוֹ.

“בְּרַגְלַי הָיִיתִי בּוֹעֲטָם! בְּאֶצְבְּעוֹתַי הָיִיתִי קוֹרֵעַ אֶת בִּטְנָם! בִּשִׁנַּי הָיִיתִי מְשַׁבֵּר אֶת חַרְבוֹתָם! בְּכֻלִּי־שֶׁלִּי הָיִיתִי מִתְנַפֵּל עַל כֻּלָּם יַחַד וּ…וּ…וּ…וּמְאַבֵּד כָּל זֵכֶר לָהֶם!”

“אָבָק! אָבָק וּפִיחַ!”

אַשְׁרֵי הָאֲחַשְׁדַּרְפְּנִים, שֶׁאֵינָם נִמְצָאִים בְּרֶגַע זֶה קָרוֹב לִשְׁלֹמֹה הַקָּטָן.

- - - - - - -

וּבְלֵיל פּוּרִים לַסְּעֻדָּה יָשַׁב שְׁלֹמֹה אֶל שֻׁלְחַן אָבִיו יַחַד עִם כָּל חַבְרֵי הַמִּשְׁפָּחָה וְעִם רֵעֵי אָבִיו וּמַכִּירָיו, שֶׁנֶּאֶסְפוּ אֶל בֵּיתָם לִשְׂמֹחַ וְלִשְׁתּוֹת מְעַט וְגַם שְׁלֹמֹה’לֶה הַקָּטָן בְּתוֹכָם.

הֵן לֹא חִנָּם עָמַד אֶתְמוֹל בָּעֶרֶב וְהַיּוֹם בַּבֹּקֶר עַל יְמִין אָבִיו בְּבֵית־הַתְּפִלָּה, וְשָׁמַע בְּמִקְרָא מְגִלָּה. קָרָא יַחַד עִם הָ“עוֹלָם”: “אִישׁ יְהוּדִי הָיָה בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה”; הִכְרִיז עַל יְצִיאַת מָרְדְּכַי בִּלְבוּשׁ תְּכֵלֶת, וְלֹא עָזַב אַף פַּעַם אַחַת אֶת שֵׁם הָמָן בְּלִי בְּעִיטַת רֶגֶל – אִישׁ הוּא בְּעֵינֵי עַצְמוֹ לְכָל דָּבָר, וַהֲרֵי חַיָּב גַּם הוּא בְּמִצְוַת הַשְּׁתִיָּה כַּדָּת.

כּוֹס אַחַת מָזַג לוֹ אָבִיו, שְׁתַּיִם לָקַח לוֹ בְּעַצְמוֹ. אֶת הָרְבִיעִית הִמְצִיא לוֹ אֶחָד הָאוֹרְחִים, הָאוֹהֵב בִּימֵי הַחוֹל לִצְבֹּט לְחָיֵי נְעָרִים; בְּשַׁבָּת – לְהַגִּישׁ אַבְקַת־הַטַּבַּק לִנְחִירֵי יְלָדִים, וּבִימֵי שִׂמְחָה – לְשַׁכְּרָם.

אוֹהֵב יְלָדִים הוּא אוֹרֵחַ זֶה…

שְׁלֹמֹה’לֶה הוּא שָׂמֵחַ בֶּאֱמֶת בְּשִׂמְחַת הַפּוּרִים. יוֹשֵׁב הוּא עַל מְקוֹמוֹ, וְכִמְדֻמֶּה לוֹ שֶׁהוּא מִתְפַּשֵּׁט וְהוֹלֵךְ לְגֹבַהּ וּלְרֹחַב. הוּא הוֹלֵךְ וְנַעֲשֶׂה גָדוֹל…

וּמַרְגִּישׁ הוּא, שֶׁכָּל אֲבָרָיו יַעַלְזוּ… כָּל אֶחָד מֵאֲבָרָיו עָלֵז לְעַצְמוּ… עַד שֶׁאֵין הֶמְשֵׁךְ בֵּין אֲבָרָיו… יְכוֹלָה, לְמָשָׁל, הַיָּד לָנוּחַ לָהּ פֹּה עַל הַשֻּׁלְחָן, וְרַגְלָיו – שְׁטוּחוֹת שָׁמָּה לְפִנָּה זוֹ; וְיָכוֹל, לְמָשָׁל, הַלֵּב לַחְשֹׁב וְלַחְפֹּץ, שֶׁיָּקוּם וְיֵלֶךְ מִפֹּה לְשָׁם, וְרַגְלָיו וְגוּפוֹ יְכוֹלִים בְּכָל זֹאת לְהִשָּׁאֵר עַל מְקוֹמָם.

שָׂמֵחַ הוּא.

וּלְמַלְאוֹת אֶת הַשִּׂמְחָה נִפְתְּחָה הַדֶּלֶת וְחֶבְרַת “הַמְשַׂחֲקִים” נִכְנְסָה.

הִנֵּה אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ הַמֶּלֶךְ הַטִּפֵּשׁ… הָמָן הַמִּינִיסְטֶר…זֶרֶשׁ הַפְּרוּצָה, הַמְמָרֶטֶת אֶת לְחָיֵי הַמִּינִיסְטֶר… בְּכָל פַּעַם… וַיְזָתָא הַקָּטָן…

וְיוֹדֵעַ הוּא אָמְנָם שֶׁ“אֲחַשְוֵרוֹשׁ הַמֶּלֶךְ” הוּא זְבֻלוּן הַשַּׁמָּשׁ בְּבֵית־הַכְּנֶסֶת; וְהָמָן הַמִּינִיסְטֶר אֵינוֹ אֶלָּא בּוּנִים הַקַּצָּב; וְזֶרֶשׁ – אֶלְיָקִים בֶּלְפָר¹ בְּשִׂמְלַת אִשָּׁה; וּ“וַיְזָתָא הַקָּטָן” הוּא הַנַּעַר הַמְשָׁרֵת בְּבֵית־הָאוֹפִים – יוֹדֵעַ הוּא אֶת כֻּלָּם, אֲבָל בְּכָל זֹאת… עַתָּה הֵם… מַה שֶׁהֵם!

וּמָלֵא הוּא עֶבְרָה; וְחָפֵץ הוּא לְהִתְרוֹמֵם, לְהִתְנַפֵּל עַל וַיְזָתָא, לְהַרְאוֹת לוֹ בְּאֶגְרוֹפוֹ אֶת כְּתָב־הַדָּת אֲשֶׁר נִתַּן בְּשׁוּשַׁן.

“תְּקִיעָה אַחַת בֵּין שְׁתֵּי עֵינָיו, לְפָחוֹת!”

וְיָדַע הַקָּטָן הַזֶּה פֵּרוּשׁוֹ שֶׁל “לְהַשְׁמִיד, לַהֲרֹג וּלְאַבֵּד אֶת הַיְּהוּדִים!”

וְהוּא… כִּמְדֻמֶּה לוֹ שֶׁהוּא מִתְרוֹמֵם… עוֹמֵד הוּא עַל רַגְלָיו… אֲבָל אַנְשֵׁי הַבַּיִת מִתְנוֹעֲעִים… הַשֻּׁלְחָן רוֹקֵד… הַכֹּל מִתְהַפֵּךְ!……

וְהֵמָּה צוֹעֲקִים, שֶׁהוּא נוֹפֵל!

–אֵיךְ זֶה נָפַלְתִּי בֶּאֶמֶת?

– שִׁכּוֹר הוּא, שְׁלֹמֹה’לֶה – קוֹרְאִים אַחֲרָיו – שְׁלֹמֹה’לֶה שִׁכּוֹר!

וְאִמָּא נוֹשְׂאָה אוֹתוֹ בִּזְרוֹעוֹתֶיהָ, מְלַקֶּקֶת אֶת צִדְעֵי מִצְחוֹ, לוֹחֶשֶׁת עָלָיו לַחַשׁ, כּוֹאֶבֶת וְאוֹמֶרֶת: “אַלְלַי לִי, עַיִן־הָרָע שָׁלְטָה בּוֹ, צִפּוֹרִי!”

אִמָּא הִשְׁכִּיבָה אוֹתוֹ עַל מִטָּתָהּ וְצִוְּתָה אוֹתוֹ שֶׁיִּישַׁן; אֲבָל הוּא יוֹדֵעַ, שֶׁאֵינוֹ יָשֵׁן… הוּא עֵר וּמִתְהַלֵּךְ בְּחוֹצוֹת שׁוּשַׁן…

וְאֶת וַיְזָתָא הוּא פּוֹגֵשׁ.. וַאֲחַשְׁדַּרְפְּנִים רוֹכְבִים עַל אֲחַשְׁתְּרָנִים, וַאֲחַשְׁתְּרָנִים עַל רַמָּכִים; וְרַמָּכִים – עַל רַמָּכִים, הָמָן מְקַלֵּל אֶת זֶרֶשׁ, וְזֶרֶשׁ מַכָּה אֶת הָמָן.

וּוַיְזָתָא נִגַּשׁ וְאוֹמֵר לוֹ: שְׁלֹמֹה’לֶה!? חָפֵץ אֲנִי לַהֲרֹג אוֹתְךָ!

– אוֹתִי אַתָּה חָפֵץ לַהֲרֹג? –מִשְׁתּוֹמֵם הוּא – אֲנִי אֶהֱרֹג אֶת אָבִיךָ!

– מָה אִכְפַּת לִי? לֹא יְקַלֵּל עוֹד אֶת אִמִּי!

– גּם אֶת אִמְּךָ אֶהֱרֹג.

– מָה אִכְפַּת לִי? לֹא תַכֶּה עוֹד אֶת אָבִי!

– אֶת בָּתֵּיכֶם, אֶת כָּל הַבָּתִּים הַלָּלוּ אֶהֱרֹס, אַחֲרִיב אֲנַתֵּץ – תֵּל עָפָר אֲשִׂימֵם!

– לֹא אֲנִי בְּנִיתִים וְלֹא אֲנִי אֶהְיֶה צָרִיךְ לִבְנוֹת אוֹתָם מֵחָדָשׁ!

– גַּם אוֹתְךָ אֶהֱרֹג!

– אוֹתִי? וּמַה בְּכָךְ? הִנְנִי לְפָנֶיךָ – פְּשׁוֹט צַוָּאר, הָרְגֵנִי!

וּמַבִּיט שְׁלֹמֹה’לֶה עַל צַוָּארוֹ הָרַךְ שֶׁל וַיְזָתָא, עַל עֵינָיו הַקְּטַנּוֹת, הָרָצוֹת וְשָׁבוֹת, עַל הַגּוּף הַקָּטָן הַמִּתְנוֹעֵעַ.

יוֹדֵעַ הוּא בְּבֵרוּר, שֶׁאִם רַק יִגַּע בְּסַכִּינוֹ אֶל חֶלְקַת צַוָּארוֹ שֶׁל הַקָּטָן וַיְזָתָא יֵצֵא דָם.

“דָּם!!!”

הוּא הִתְחַלְחֵל וְהֵקִיץ מִתּוֹךְ שְׁנָתוֹ בִּצְעָקָה: “דָּם!!!”

---

צְחוֹק שֶׁל פּוּרִים

מאת

יהודה שטיינברג

בְּעִיר “גּוּפָא” יוֹדְעִים הָאֶזְרָחִים מַהוּ “פּוּרִים”.

וְיוֹדְעִים שֶׁבְּפוּרִים חַיָּב אָדָם לְהִשְׁתַּכֵּר עַד שֶׁלֹּא יֵדַע בֵּין “אָרוּר הָמָן לְבָרוּךְ מָרְדְּכָי”.

וּכְשֶׁמַּגִּיעִים יְמֵי הַפּוּרִים מַשְׁכִּימִים בַּבֹּקֶר: הַזְּקֵנִים לוֹבְשִׁים אֶת כּוֹבְעֵי הַיְלָדִים בְּרָאשֵׁיהֶם; וְהַיְלָדִים – אֶת מִצְנְפוֹת הַזְּקֵנִים. נוֹפְלוֹת הַמִּצְנָפוֹת עַל עֵינֵי הַיְלָדִים, עַד שֶׁהֵם צְרִיכִים לְהַחֲזִיק בְּשִׂמְלַת אִמָּם, שֶׁלֹּא יִפְּלוּ בְּלֶכְתָּם, וְהַכּוֹבָעִים עוֹמְדִים עַל חֻדָּם שֶׁל רָאשֵׁי הַזְּקֵנִים, עַד שֶׁהֵם צְרִיכִים לְהַחֲזִיק בָּם שֶׁלֹּא יַסִּיעֵם הָרוּחַ.

לוֹבְשִׁים הָאָבוֹת סִינָרֵי הָאִמּוֹת, וְהָאִמּוֹת לוֹקְחוֹת בִּידִיהֶן מַקְלוֹת הָאָבוֹת. כָּךְ סִפְּרוּ לָהֶם עוֹבְרִים וְשָׁבִים, שֶׁבְּפוּרִים חַיָּבִים לְהִתְחַפֵּשׂ – וְהוֹלְכִים יַחַד לִשְׁתּוֹת יַיִן וּלְהִשְׁתַּכֵּר.

וּבְעִיר “גּוּפָא” יֵשׁ מַזְגָּן אֶחָד, שֶׁהוּא שִׁכּוֹר כָּל יְמוֹת הַשָּׁנָה, מִפְּנֵי שֶׁאֶזְרְחֵי “גוּפָא” אֵינָם שׁוֹתִים יַיִן כָּל יְמוֹת הַשָּׁנָה, וְצָרִיךְ הוּא גוּפוֹ לִשְׁתּוֹת אֶת יֵינוֹ; וּמִכֵּוָן שֶׁהוּא שִׁכּוֹר תָּמִיד, הֲרֵי מְחֻיָּב הוּא לִהְיוֹת פִּקֵּחַ בְּפוּרִים. כָּךְ סִפְּרוּ לוֹ עוֹבְרִים וְשָׁבִים: “שִׁכּוֹר קָבוּעַ הוּא פִּכֵּחַ בְּפוּרִים”.

הָלְכוּ אֶזְרְחֵי גוּפָא לְבֵית הַמַּזְגָּן לְהִשְׁתַּכֵּר.

וְהַמַּזְגָּן יָרַד לְתוֹךְ הַמַּרְתֵּף, בָּדַק אֶת חֲבִיתוֹ וּמָצָא אוֹתָהּ רֵיקָה.

אָמַר בְּלִבּוֹ: “וַדַּאי, שֶׁשְּׁתֵּי שָׁנִים מְעֻבָּרוֹת חָלוּ זוֹ אַחַר זוֹ, אִם לֹא כֵן, כֵּיצַד כָּלָה יֵינִי מִן הֶחָבִית כָּל־כָּךְ מַהֵר? הֵן לֹא עָבְרוּ עֲדַיִן שָׁלשׁ שָׁנִים מֵעֵת שֶׁקָּנִיתִי אֶת הַיָּיִן”.

אָמַר בְּדַעְתּוֹ:" בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ הֲרֵי הֵם מְחֻיָּבִים לְהִשְׁתַּכֵּר. הַיּוֹם אֶתֵּן לָהֶם מַיִם בִּמְקוֹם יַיִן".

יָצַק הַמַּזְגָּן מַיִם לְתוֹךְ חֲבִיתוֹ וְהִשְׁפִּיעַ מִמֶּנָּה לְאוֹרְחָיו.

טָעֲמוּ הָאֶזְרָחִים אֶת הַמַּשְׁקֶה, הִסְתַּכְּלוּ זֶה בָּזֶה וְאָמְרוּ:

– גַּבְרַיָּא, מַה זֶּה? הֲלֹא מַיִם!

צָחַק הַמַּזְגָּן וְאָמַר: הוֹ, שִׁכּוֹרִים! זֶה יַיִן מְשֻׁבָּח, יַיִן יָשָׁן!

תָּפְסוּ בּוֹ וֶהֱבִיאוּהוּ לְבֵית הָרַב.

וְהָרַב יָשַׁב חָגוּר בַּסִּיָנר שֶׁל הָרַבָּנִית, וְשָׁפַת קְדֵרָה עַל הַכִּירָה וְקָלַף בֻּלְבָּסִים לִכְבוֹד הֶחָג; וְהָרַבָּנִית יָשְׁבָה עַל כִּסְאוֹ.

– רַבֵּינוּ – הִתְחִילוּ הָאֶזְרָחִים טוֹעֲנִים – הָא כֵיצַד? קָנִינוּ מֵאֵת הַמַּזְגָּן יַיִן, וְהוּא מָזַג לָנוּ מָיִם!

וְהַמַּזְגָּן טוֹעֵן: “אַדְּרַבָּא: יַיִן יָשָׁן הוּא זֶה! מִיָּד כְּשֶׁטּוֹעֲמִים אוֹתוֹ מִשְׁתַּכְּרִים, וְשׁוּב אֵין מַבְחִינִים בֵּין מַיִם לְיַיִן”.

אָמַר הָרַב: הַגִּישִׁי לִי כּוֹס מִיַּיִן יָשָׁן זֶה וְאֶטְעָמֵהוּ.

טָעַם הָרַב מִכּוֹסוֹ, עָצַם אֶת עֵינָיו, קִמֵּט אֶת מִצְחוֹ, חָשַׁב חָשַׁב וְאָמַר:

– אֱמֶת, מִכֵּוָן שֶׁטָּעַמְתִּי, שׁוּב אֵינִי מַבְחִין, – נִדְמֶה לִי כְּאִלּוּ זֶה מָיִם!

אָמְרָה הָרַבָּנִית: תְּנוּ גַם לִי לִטְעֹם.

טָעֲמָה הָרַבָּנִית, הֶחֱזִירָה אֶת פָּנֶיהָ כְּלַפֵּי מַעְלָה, חָשְׁבָה־חָשְׁבָה וְאָמְרָה:

– זֶהוּ יַיִן שֶׁל פּוּרִים אֲמִתִּי! יְכוֹלִים אַתֶּם לָצֵאת בּוֹ יְדֵי חוֹבָה. מִכֵּוָן שֶׁטָּעַמְתִּי, שׁוּב אֵינִי מַבְחִינָה, נִדְמֶה לִי כְּאִלּוּ זֶה מַיִם!

הִסְתַּכְּלוּ הָאֶזְרָחִים זֶה בָּזֶה וְאָמְרוּ:

– חַבְרַיָּה, מִכֵּוָן שֶׁכָּךְ, הֲרֵי אָנוּ כְּבָר שִׁכּוֹרִים.

– וַאֲנַחְנוּ לֹא יָדַעְנוּ בְּעַצְמֵנוּ!

– שִׁכּוֹרִים!

– וַאֲנַחְנוּ לֹא יָדַעְנוּ בְּעַצְמֵנוּ?

קָפַץ הַמַּזְגָּן וְאָמַר: שִׁכּוֹרִים! רוֹאִים אַתֶּם מִי הַצַּדִּיק? עַכְשָׁו פִּתְחוּ כִּיסְכֶם וְשַׁלְּמוּ לִי מְחִיר הַיַּיִן!

אָמַר הָרַב: כֵּיצַד אַתֶּם זוֹכְרִים, רַבּוֹתַי? כְּבָר שִׁלַּמְתֶּם אוֹ לֹא?

– כִּמְדֻמֶּה לָנוּ שֶׁלֹּא שִׁלַּמְנוּ!

– וְאַתֶּם שִׁכּוֹרִים! אֵינְכֶם מַבְחִינִים! הֲרֵי יוֹצֵא שֶׁשִּׁלַּמְתֶּם.

– כָּךְ הוּא הַדִּין.

– חַבְרַיָּה! הֲרֵי שִׁכּוֹרִים אֲנַחְנוּ! מָה עוֹשִׂים שִׁכּוֹרִים?

– עוֹמְדִים וּמַכִּים זֶה לָזֶה!

נָפְלוּ עַל הַמַּזְגָּן וְהִכּוּ אוֹתוֹ.

הִתְחִיל הַמַּזְגָּן צוֹעֵק.

– חַבְרַיָּה! מַהוּ עוֹשֶׂה?

– כִּמְדֻמֶּה, שֶׁהוּא צוֹעֵק.

– הֲרֵי שֶׁבֶּאֲמֶת הוּא צוֹחֵק.

שׁוּב הִתְחִילוּ מַכִּים אוֹתוֹ, הִתְחִיל הַמַּזְגָּן בּוֹכֶה.

– חַבְרַיָּה! מַהוּ זֶה שֶׁנּוֹזֵל מִתּוֹךְ עֵינָיו?

– שֶׁמָּא דְמָעוֹת הֵן?

אֵין בְּכָךְ כְּלוּם! דְּמָעוֹת שֶׁל פּוּרִים הֵן!

רָאָה הַמַּזְגָּן, שֶׁבִּדְמָעוֹת וּבְכִיּוֹת לֹא יַצִּיל אֶת עַצְמוֹ מִידֵי הָאֶזְרָחִים הַלָּלוּ הַמַּאֲמִינִים בְּעַצְמָם, שֶׁהֵם שִׁכּוֹרִים – הִתְחִיל צוֹחֵק בְּקוֹל גָּדוֹל, צוֹחֵק־צוֹחֵק, תַּחַת אֶגְרוֹפֵיהֶם:

הוֹי־הוֹי־הוֹי – כַא־כַא! הַי־הַי־הַי־כִי־כִי… עַד שֶׁהִתְנַשֵּׁם וְנָפַל מִתְעַלֵּף.

– הִי, שִׁכּוֹר, מַזְגָּן שִׁכּוֹר! – קָרְאוּ עָלָיו הָאֶזְרָחִים – הֲנִשְׁמַע כַּדָּבָר הַזֶּה? אֲנַחְנוּ שָׁתִינוּ – וְהוּא מִתְגּוֹלֵל שִׁכּוֹר!

וּמֵאָז נַעֲשָׂה לְפִתְגָּם שָׁגוּר כְּשֶׁרוֹאִים אָדָם צוֹחֵק עַל כָּרְחוֹ אוֹמְרִים:

–“צְחוֹק שֶׁל פּוּרִים הוּא זֶה”.

---

שׁוֹשַׁנַּת יַעֲקֹב

מאת

יהודה שטיינברג

(מַחֲזֶה בְּחָמֵשׁ מַעֲרָכוֹת)

הַנְּפָשׁוֹת:

הֲתָךְ, חַרְבוֹנָה, שֵׁשַׁי בֶּן הֲתַךְ יְהוּדִים בַּעֲלֵי זְכֻיֹּות, יוֹשְׁבִים בְּשַׁעַר הַמֶּלֶךְ. חַרְבוֹנָה אֶחָד מִיּוֹעֲצֵי הַמֶּלֶךְ.

הֲזַגִי בֶּן חַרְבוֹנָה, וַיְזָתָא בֶּן הָמָן תַּלְמִידִים בְּבֵית־הַסֵּפֶר שֶׁל אֲצִילֵי שׁוּשָׁן.

סְפֶּנְטָה אֵשֶׁת הֲתָךְ

בִּנְיָמִין אֲחִי הֲתָךְ (חָבֵר לְחֶבְרַת “עֶזְרָאִים”, שֶׁנּוֹסְדָה לְהָשִׁיב אֶת יִשְׂרָאֵל לְאַרְצָם)

וַרְדַּי רֹאש הָאֲחַשְׁתְּרָנִים

אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ הַמֶּלֶךְ

הָמָן שַׂר הַשָּׂרִים

שׁוֹמֵר הַסָּף

מְקוֹם הַמַּחֲזֶה – שׁוּשַׁן

מַעֲרָכָה רִאשׁונָה

(בְּבֵית־הַסֵּפֶר לַאֲצִילֵי שׁוּשַׁן, עַל הַקִּירוֹת תְּלוּיוֹת תְּמוּנוֹת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת, דְּמֻיּוֹת שֶׁל לְבָנוֹת פְּגוּמוֹת. תַּלְמִידִים לְבוּשִׁים מְעִילִים קְצָרִים וַאֲדֻמִּים. עַל רָאשֵׁיהֶם – כִּפּוֹת אֲדֻמּוֹת, שֶׁתָּחוּב בָּהֶן מִלְמַעְלָה כַּדּוּר זָהָב קָטֹן. – רֻבָּם יוֹשְׁבִים לָאָרֶץ עַל יְרִיעוֹת אַרְגָּמָן. הַשָּׁעָה – שְׁעַת הַפְסָקָה בַּבֹּקֶר. קְצָתָם חוֹזְרִים עַל פִּרְקָם, קְצָתָם פּוֹסְלִים גִּזְרֵי־עֵץ בְּסַכִּינֵיהֶם).

מַחֲזֶה א

(שֵׁשַׁי בֶּן הֲתָךְ. הֲזַגִי בֶּן חַרְבוֹנָה וְעוֹד תַּלְמִידִים)

שֵׁשַׁי (פּוֹסֵעַ לְכָאן וּלְכָאן וְחוֹזֵר עַל פִּרְקוֹ): בַּמַּן, אַרְדִי־בַּהַשַׁט, שַׁחְרָוַר, סְפֶּנְדַכְמַט, קָדְדַט, אַמֶרְדַט¹ – אֵלֶּה הֵם שֵׁשֶׁת שָׂרֵי מַעְלָה לְאוֹרְמוּצָה…

הֲזַגִי: אֶשְׁמוּ אַזְגִי וְהַגִי הֵם הַדֶּוִים הַמְשָׁרְתִים אֶת הוּרְמִיז²

מַחֲזֶה ב

(וַיְזָתָא וְהַקּוֹדְמִים)

(וַיְזָתָא נִכְנַס כְּשֶׁהוּא פּוֹסֵל גֶּזֶר עֵץ)

שֵׁשַׁי (מַפְסִיק בְּפִרְקוֹ): מָה אַתָּה עוֹשֶׂה, וַיְזָתָא?

וַיְזָתָא: מָה אֲנִי עוֹשֶׂה? יָד לְכִידוֹן אֲנִי מְתַקֵּן לִי.

שֵׁשַׁי: זֶה – לָמָּה?

וַיְזָתָא: כְּלוּם לֹא שָׁמַעְתָּ גְּזֵרַת הַמֶּלֶךְ? לִשְׁלשָׁה־עָשָׂר לְמַזַּל “דָּגִים” – לַהֲרֹג וּלְאַבֵּד אֶת כָּל הַיְּהוּדִים!

שֵׁשַׁי: הַיְּהוּדִים?! מִי הֵם?

וַיְזָתָא: עַם מָרְדְּכַי.

שֵׁשַׁי: וְיֶשְׁנָם בְּשׁוּשַׁן?

וַיְזָתָא: הַרְבֵּה יֵשׁ מֵהֶם, כִּדְגֵי הַיָּם, וְהֵם עֲשִׁירִים מְאֹד. כָּךְ סִפֵּר אַבָּא לְאִמָּא: כְּשֶׁיֵּאוֹר הַשַּׁחַר לִשְׁלשָׁה־עָשָׂר בַּאֲדָר, מְחֻיָּב כָּל בֶּן־שׁוּשַׁן לָצֵאת מְזֻיָּן בְּכִידוֹן לַהֲרֹג בַּיְּהוּדִים.

הֲזַגִי: כֵּיצַד תַּכִּיר בָּהֶם?

וַיְזָתָא: הֵם לְבוּשִׁים “אַרְבַּע כַּנְפוֹת” וַעֲטוּפִים טַלִּיתוֹת בַּבֹּקֶר. וּלְבַד זֶה הֲרֵי הָאֲחַשְׁתְּרָנִים יוֹדְעִים אֶת מְקוֹמָם. הֵם יַרְאוּ לָנוּ.

הֲזַגִי: וַהֲלֹא אוֹרְמוּצָה הַקָּדוֹשׁ אָסַר שְׁפִיכוּת־דָּמִים!

וַיְזָתָא: וְהוּרְמִיז הִתִּיר שְׁפִיכוּת־דָּמִים, וְהַיְּהוּדִים הֵם עַמּוֹ שֶׁל הוּרְמִיז.

שֵׁשַׁי: וּמַה תַּעֲשֶׂה אִם יַלְדֵי הַיְּהוּדִים יַקְדִּימוּךָ בְּכִידוֹנָם?

וַיְזָתָא: אֵלֵךְ וַאֲסַפֵּר לְאָבִי!

(הַתַּלְמִידִים מִתְפָּרְצִים בִּצְחוֹק)

וַיְזָתָא (מַעֲמִיד פְּנֵי בּוֹכֶה): שׁוּב אַתֶּם מְלַגְלְגִים עָלַי? אֲנִי הוֹלֵךְ לְהִתְאוֹנֵן עֲלֵיכֶם בְּאָזְנֵי הָרַבָּן. (הוֹלֵךְ).

שֵׁשַׁי (מַפְסִיק לוֹ הַדֶּרֶךְ): וַיְזָתָא, וַיְזָתָא. הֲלֹא חָכָם מְחֻכָּם אַתָּה. אַל תֵּלֵךְ; וּבִשְׂכָר זֶה אֶעֲשֶׂה עִמְּךָ גַּם אֲנִי חֶסֶד.

וַיְזָתָא (מַעֲמִיד פְּנֵי מִתְרַצֶּה): מָה?

שֵׁשַׁי: אֲשַׁנֵּן אֶת לִקְחֲךָ תַּחְתֶּיךָ.

הֲזַנִי: וַאֲנִי אֶכְתֹּב בִּשְׁבִילְךָ אֶת מַה שֶּׁאַתָּה צָרִיךְ לִכְתֹּב.

אַחַד הַתַּלְמִידִים: אֲבָל זֶהוּ כְּבָר יוֹתֵר מִדַּי. בִּשְׂכַר זֶה צָרִיךְ הוּא לְהַתִּיר לָנוּ לִצְחֹק עוֹד פַּעַם אֶחָת.

(וַיְזָתָא מַסְכִּים עַל הַחִלּוּף. כֻּלָּם צוֹחֲקִים, גַּם וַיְזָתָא עִמָּם).

שֵׁשַׁי: הֵי, וַיְזָתָא, וַיְזָתָא. מַה יְּהִי בְּסוֹפְךָ? תִּגְדַּל וְלֹא תֵדַע כְּלוּם.

וַיְזָתָא: וּמַה בְּכָךְ? הֲלֹא אֶהְיֶה שַׂר וְיוֹעֵץ לַמֶלֶךְ.

(שׁוּב צְחוֹק. קוֹל רַעֲשָׁן נִשְׁמַע, לְאוֹת גְּמַר הַהַפְסָקָה. הַצְּחוֹק נִפְסָק בְּאֶמְצַע. הַתַּלְמִידִים חֲרֵדִים שָׁבִים לִמְקוֹמָם. הַמָּסָךְ נוֹפֵל מִתּוֹךְ הַחֲרָדָה).

־־־־־־־־־־־

מַעֲרָכָה שְׁנִיָּה

בְּבֵית הֲתָךְ

מַחֲזֶה א

הֲתָךְ, סְפֶּנְטָה, בִּנְיָמִין

(סְפֶּנְטָה יוֹשֶׁבֶת עַל מִטָּה, שֶׁהַוִּילוֹן שֶׁעָלֶיהָ מוּרָם, הֲתָךְ יוֹשֵׁב עַל כִּסֵּא. בִּנְיָמִין עַל סַפְסָל נָמוּךְ).

סְפֶּנְטָה: בְּבַקָּשָׂה! סַפֵּר דְּבָרִים בְּרוּרִים, פַּרְסִיִּים, בְּלִי מְשָׁלִים.

בִּנְיָמִין: אֲבָל אֵינִי יָכוֹל לְסַפֵּר לָךְ מַה שֶּׁנָּעִים לְאָזְנֵךְ, גְּבִרְתָּא, אֶלָּא מַה שֶׁאֲנִי יוֹדֵעַ בָּרִי.

הֲתָךְ: סַפֵּר, סַפֵּר!

בִּנְיָמִין: זֶהוּ שֶׁהִשְׁמַעְתִּיךָ: הַמֶּלֶךְ מְכָרָנוּ בַּעֲשֶׂרֶת אֲלָפִים כִּכַּר־כֶּסֶף לְהָמָן בֶּן הַמְדָתָא.

הֲתָךְ: כֵּיצַד? מָכַר? לָמָּה?

בִּנְיָמִין: לַהֲרֹג, לְאַבֵּד, לְהַשְׁמִיד אֶת כָּל הַיְּהוּדִים.

סְפֶּנְטָה: שֶׁקֶר.

בִּנְיָמִין: גְּבִרְתָּא, עַד שֶׁאַתְּ אוֹמֶרֶת “שֶׁקֶר” טוֹב יוֹתֵר שֶׁתְּבַקְשִׁי לָךְ עֵצָה. וּדְעִי שֶׁעֲצִימַת עֵינַיִם מֵרְאוֹת אֶת הָאָסוֹן, אֵינָה תַּחְבּוּלָה יָפָה לְקַדֵּם פְּנֵי הָאָסוֹן.

סְפֶּנְטָה: עֵצָה?! לָנוּ?! אֲפִלּוּ אִם אֱמֶת הַדָּבָר, אֵין לָנוּ חֵלֶק בְּאָסוֹן זֶה! בְּשַׁעַר הַמֶּלֶךְ אָנוּ יוֹשְׁבִים.

הֲתָךְ: אֵין הֶהָמוֹן יוֹדֵעַ כְּלָל, אִם יְהוּדִים אָנוּ!

סְפֶּנְטָה: אֲפִלּוּ יְלָדֵינוּ אֵינָם יוֹדְעִים אֶת מוֹצָאָם!

בִּנְיָמִין: יַלְדֵיכֶם אֵינָם יוֹדְעִים, אֲבָל הָאֲחַשְׁתְּרָנִים יוֹדְעִים. גַּם הֶהָמוֹן יוֹדֵעַ וַדַּאי. מִנִּדְבוֹתֵיכֶם, שֶׁאַתֶּם מְבַזְבְּזִים עַל עֲנִיִּים פַּרְסִיִּים וּמֵהַהִתְרַחֲקוּת, שֶׁאַתֶּם מִתְרַחֲקִים מֵעִנְיָנִים יְהוּדִיִּים – כְּבָר יָכְלוּ לְהַרְגִּישׁ, שֶׁאַתֶּם יְהוּדִים מִתְכַּחֲשִׁים.

סְפֶּנְטָה: אִם יֵשׁ לְמִי לִדְאֹג, הֲרֵי רַק לְךָ וְלַחֲבִרֶיךָ הָ“עֶזְרִיִּים”, הַחוֹלְמִים עַל “צִיּוֹן וִירוּשָׁלַיִם” וּבָזֶה הִכְרַזְתֶּם עַל…

בִּנְיָמִין: אָנוּ?! טוֹעָה אַתְּ, גְּבִרְתָּא! אִם יַגִּיעַ יוֹם הַגְּזֵרָה קֹדֶם שֶׁנֵּצֵא לְצִיּוֹן, אַדְּרַבָּא: נִגְמֹר אֶת הַחֶשְׁבּוֹנוֹת.

הֲתָךְ: הוֹי, בַּעַל דִּמְיוֹן!

בִּנְיָמִין: מַה כַּוָּנַת דְּבָרֶיךָ?

הֲתָךְ: כְּלוּם לֹא יִהְיֶה!

בִּנְיָמִין: כֵּיצַד?

הֲתָךְ: הַפַּרְסִים לֹא יַכּוּ בַּיְּהוּדִים: הֵם עַם נָאוֹר, נְתִינִים לְמוֹשֵׁל וּלְחֻקִּים יְשָׁרִים; וְאַתֶּם לֹא תַּעֲלוּ צִיּוֹנָה

(שֵׁשַׁי הַקָּטָן נִכְנָס לַחֶדֶר כְּשֶׁהוּא פּוֹסֵל גֶּזֶר עֵץ).

מַחֲזֶה ב

(שֵׁשַׁי וְהַקּוֹדְמִים)

סְפֶּנְטָה: מָה אַתָּה עוֹשֶׂה? שׁוֹבָב! מַרְבֶּה שְׁבָבִים אַתָּה.

שֵׁשַׁי: הַנִּיחִי לִי אִמָּא: יָד לְכִידוֹן אֲנִי מְתַקֵּן לִי.

סְפֶּנְטָה: לָמָּה זֶה לְךָ כִּידוֹנוֹת?

שֵׁשַׁי: לְהַכּוֹת בַּיְּהוּדִים. הַךְ־הַךְ הָךְ! (מַצְלִיף בְּיָדוֹ לְכָאן וּלְכָאן – הֲתָךְ וּסְפֶּנְטָה מַבִּיטִים זֶה עַל זֶה בְּהִתְעוֹרְרוּת).

בִּנְיָמִין: (בִּצְחוֹק כָּבוּשׁ): כֵּיצַד? כֵּיצַד? הַרְאֵה לַחֲבִיבָא!

שֵׁשַׁי: (חוֹזֵר וּמַרְאֶה): כָּךְ! כָּךְ! כָּךְ!…

סְפֶּנְטָה (מְפַהֶקֶת וּמִסְתַּכֶּלֶת בַּחַלּוֹן)" כַּמָּה יָפֶה מֶזֶג הָאֲוִיר הַיּוֹם!

הֲתָךְ: טוֹב לְטִיּוּל.

בִּנְיָמִין (מִתּוֹךְ רְתִיחָה): רִבּוֹן הָעוֹלָמִים! הֲלֹא צְרִיכִים אַתֶּם סוֹף־סוֹף לְגַלּוֹת לִבְנֵיכֶם אֶת מוֹצָאָם! יֵדְעוּ, לְפָחוֹת, אֶת מִי הֵם מַכִּים!…

סְפֶּנְטָה (בְּהִתְעוֹרְרוּת): בִּנְיָמִין!…

בִּנְיָמִין (קָם עַל רַגְלָיו): יֵקַל לָהֶם, לְפָחוֹת לִמְצֹא אֶתְכֶם!…

סְפֶּנְטָה: בִּנְיָמִין, שְׁתֹק! הֲרֵי אֲנִי גְבֶרֶת הַבַּיִת!…

בִּנְיָמִין: יֵדַע נָא הַבֵּן, כְּשֶׁיָּרִים כִּידוֹנוֹ, וִירוֹצֵץ גֻּלְגֹּלֶת אָבִיו…

הֲתָךְ: בִּנְיָמִין!?

בִּנְיָמִין: כְּשֶׁיִּרְמֹס בְּרַגְלָיו עַל לֶב־אִמּוֹ…

סְפֶּנְטָה (קוֹפֶצֶת מֵעַל הַמִּטָּה): בִּנְיָמִין! אֵינִי מַרְשָׁה לְגַלּוֹת!

בִּנְיָמִין (בְּכַעַס): הוֹי מוּגֵי־לֵב, שְׁפַנִּים! וְדַם יְהוּדִים נוֹזֵל בְּעוֹרְקֵיכֶם! (לְשֵׁשַׁי) שֵׁשַׁי, בְּנִי! כִּבּוּד אָב וְכִבּוּד אֵם – מִי קֹדֶם?

שֵׁשַׁי: כִּבּוּד הָאָב – קֹדֶם! כָּךְ אָמַר צוֹרוֹאַסְתֶּר הַקָּדוֹשׁ³.

בִּנְיָמִין: לָכֶן דַּע לְךָ, בְּנִי…

סְפֶּנְטָה (בְּכַעַס גָּלוּי): זוֹהִי עַזּוּת נוֹרָאָה! (נִגֶּשֶׁת אֶל בִּנְיָמִין וְחֲפֵצָה לְהוֹצִיאוֹ מִן הַבַּיִת).

בִּנְיָמִין: הָלְאָה, חֻצְפָּנִית!

(סְפֶּנְטָה פּוֹסַעַת לַאֲחוֹרָה נֶעֱלֶבֶת, וְעֵינֶיהָ לָאָרֶץ).

בִּנְיָמִין: לָכֵן דַּע לְךָ, הוֹרֶיךָ יְהוּדִים; וּכְשֶׁתָּבוֹא בִּשְׁלשָׁה־עָשָׂר לַאֲדָר לְהַכְרִיתָם, תֵּדַע מִמִּי לְהַתְחִיל?

שֵׁשַׁי (מַבִּיט נָבוֹךְ): אֵיְך? כֵּיצַד?

בִּנְיָמִין: וּכְשֶׁתִּרְמֹס אֶת אִמְּךָ בְּרַגְלֶיךָ, תִּרְמֹס בְּרַחֲמִים, אַף־עַל־פִּי שֶׁהִיא יְהוּדִיָּה, הֲרֵי הִיא אִמְּךָ…

(שֵׁשַׁי מַבִּיט עַל הוֹרָיו נִבְהָל).

בִּנְיָמִין: אַךְ לְדוֹדְךָ אַל תָּעֵז לָבוֹא, בְּנִי! גַּם אֲנִי יְהוּדִי; וְלֹא אַבְחִין בְּיוֹם רָעָה. בְּדָמְךָ וּבְדַם רֵעֶיךָ אַטְבִּיעַ אֶת הָמָן וּבָנַיו!

(בִּנְיָמִין עוֹזֵב אֶת הַחֶדֶר מִתּוֹךְ כַּעַס, סְפֶּנְטָה נוֹפֶלֶת אַרְצָה מִתְעַלֶּפֶת. הֲתָךְ וְשֵׁשַׁי מְרִימִים קוֹל צְעָקָה). –

הַמָּסָךְ נוֹפֵל.

מַעֲרָכָה שְׁלִישִׁית

בְּבֵית הַסֵּפֶר. הַתַּפְאוּרָה כְּמוֹ בַּמַּעֲרָכָה הָרִאשׁוֹנָה

מַחֲזֶה א

שֵׁשַׁי, וַיְזָתָא וּשְׁאָר הַתַּלְמִידִים

וַיְזָתָא (מִתְלַחֵשׁ עִם חֲבֵרָיו, רוֹמֵז בְּעֵינָיו אֶל שֵׁשַׁי. אַחַר כָּךְ הוּא נִפְרָד מֵעֲלֵיהֶם וְקָרֵב לְשֵׁשַׁי): אֲנִי יוֹדֵעַ סוֹד. אֲבָל לֹא אַגִּיד אוֹתוֹ לְךָ!

שֵׁשַׁי: וְסוֹד יוֹדֵעַ אָנִי; סוֹד יוֹדֵעַ אָנִי; וּלְךָ לֹא אַגִּידֵהוּ.

וַיְזָתָא: אֵיזֶה סוֹד אַתָּה יוֹדֵעַ?

שֵׁשַׁי: אֶת זֶה שֶׁאַתָּה יוֹדֵעַ.

וַיְזָתָא: כֵּיצַד מַתְחִיל שֶׁלְּךְ?

שֵׁשַׁי: וְשֶׁלְּךָ כֵּיצַד מַתְחִיל?

וַיְזָתָא: שֶׁלִּי מַתְחִיל: “בֶּגֶד תְּכֵלֶת”…

שֵׁשַׁי: שֶׁלִּי מַתְחִיל “שִׂמְלָה שֶׁל תְּכֵלֶת” הֲרֵי אָמַרְתִּי לְךָ שָׁלשׁ מִלִּים, וְאַתָּה – רַק שְׁתַּיִם. הוֹסֵף לִי עוֹד אֶחָת!

(בְּעוֹד הֵם מִתְוַכְּחִים נִכְנָס הֲזַגִי).

מַחֲזֶה ב

(הֲזַגִי וְהַקּוֹדְמִים)

שֵׁשַׁי: רְצוֹנְךָ, וַיְזָתָא? הִנֵּה הֲזַגִי! אֲנִי אֲסַפֵּר לוֹ אֶת סוֹדִי, וְאַתָּה תְּסַפֵּר לוֹ אֶת סוֹדְךָ, וְאִם הַסּוֹד לֹא יִהְיֶה אֶחָד, אָז אֲנִי מַתִּיר לוֹ, שֶׁיְּגַלֶּה לְךָ אֶת סוֹדִי, וְסוֹדְךָ אַתָּה יִשָּׁאֵר צָפוּן מִמֶּנִּי.

וַיְזָתָא: נִיחָא.

שֵׁשַׁי: מִי יְסַפֵּר תְּחִלָּה? וַדַּאי – אֲנִי! הֲלֹא אֲנִי חָכָם וְיָפֶה מִמֶּךָ.

וַיְזָתָא: אַתָּה חָכָם וְיָפֶה מִמֶּנִּי? לֹא! אֲנִי חָכָם מִמֶּךָּ, אֲנִי אֲסַפֵּר תְּחִלָּה!

שֵׁשַׁי: נִיחָא, נִיחָא, סַפֵּר!

וַיְזָתָא (גּוֹחֵן וְלוֹחֵשׁ סוֹדוֹ לְאָזְנוֹ הַיְּמָנִית שֶׁל הֲזַגִי)

שֵׁשַׁי (גּוֹחֵן לְאֹזֶן הֲזַגִי הַשְּׂמָאלִית. מִתְרָאֶה כְּלוֹחֵשׁ)

הֲזַגִי (לְשֵׁשַׁי): וַיְזָתָא – צַדִּיק מִמְּךָ בְּרִיבוֹ. אַתָּה, שֵׁשַׁי, לֹא סִפַּרְתָּ לִי, שֶׁהַפַּרְסִיִּים יִלְבְּשׁוּ בְּיוֹם שְׁלשָׁה־עָשָׂר לַאֲדָר רַק בִּגְדֵי תְּכֵלֶת לְסִמָּן, שֶׁיַּכִּירוּ בָּהֶם הָאֲחַשְׁדַּרְפְּנִים וְלֹא יַהַרְגוּם. הֲרֵי שֶׁלֹּא יָדַעְתָּ אֶת סוֹדוֹ; וַאֲנִי צָרִיךְ לְגַלּוֹת לוֹ אֶת סוֹדְךָ.

וַיְזָתָא (רוֹקֵד מִשִּׂמְחָה): הֲרוֹאֶה אַתָּה? אֲנִי חָכָם מִמֶּךָּ! סַפֵּר, הֲזַגִי, אֶת סוֹדוֹ.

הֲזַגִי (קוֹרֵא): אֲנִי אֲסַפֵּר לָכֶם מַעֲשִׂיָּה יָפָה. מַעֲשֶׂה בַּאֲרִי, שֶׁמָּלַךְ עַל חַיּוֹת הַיַּעַר; וְהַחַיּוֹת, יָדוּעַ, מֵהֶן – בַּעֲלֵי צִפָּרְנַיִם, מֵהֶן – בַּעֲלֵי קַרְנַיִם. רָאָה הַמֶּלֶךְ אֶת נְתִינָיו מִתְרַבִּים, אָמַר: מָה אֶעֱשֶׂה, אִם יִתְרַבּוּ כָּל־כָּךְ, עַד שֶׁיָּקוּמוּ וְיִמְרְדוּ בִּי? – הָלַךְ וְהִזְמִין בַּעֲלֵי צִפֹּרֶן וְאָמַר לָהֶם: עֲבָדַי! סְעֻדָּה הֲכִינוֹתִי לָכֶם! לְכוּ וְטִרְפּו כְּאַוַּת נַפְשְׁכֶם! שָׂמְחוּ הַחַיּוֹת – הָלְכוּ לִטְרֹף. רַק הַשּׁוּעָל לֹא הָלַךְ, וְהִפְצִיר בַּזְּאֵב, שֶׁיָּבִיא לוֹ זוּג קַרְנַיִם מִשְּׂדֵה הַטְּרֵפָה. שָׁאַל הַזְּאֵב: זוּ לָמָּה לְךָ? אָמַר הַשּׁוּעַל: מָחָר יָסִית הַמֶּלֶךְ בַּעֲלֵי קַרְנַיִם בְּבַעֲלֵי צִפֹּרֶן, אָז אֶלְבַּשׁ קְרָנַי וְאֵצֵא לַטֶּרֶף…

(וַיְזָתָא מַתְחִיל נִרְדָם, הַתַּלְמִידִים מִתְאַפְּקִים מִצְּחוֹק. דְּמָמָה, נַחֲרַת וַיְזָתָא נִשְׁמַעַת).

הַמָּסָךְ נוֹפֵל.

מַעֲרָכָה רְבִיעִית

בַּחֲצַר הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ בַּלַּיְלָה

מַחֲזֶה א

אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ (יוֹשֵׁב עַל כִּסְאוֹ), רֹאשׁ הָאֲחַשְׁתְּרָנִים – וַרְדַּי; חַרְבוֹנָה – שׁוֹמֵר הַסָּף.

וַרְדַּי: וְלָכֵן אֲנִי רֹאשׁ הָאֲחַשְׁתְּרָנִים וַרְדַּי בֶּן שְׁמִירְמִית הַיָּפָה – –

אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ: דַּבֵּר בְּקִצּוּר! אַךְ קֹדֶם כֹּל – הַגִּישָׁה כּוֹס יַיִן.

(וַרְדַּי מַגִּישׁ לוֹ כּוֹס יַיִן)

אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ: וּבְכֵן?

וַרְדַּי: וּבְכֵן אֲנִי, רֹאשׁ הָאֲחַשְׁתְּרָנִים – – –

אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ: עַד שֶׁאַתָּה מִתְפָּאֵר בִּגְדֻלַּת מִשְׂרָתְךָ, מוּטָב שֶׁתִּתֵּן לִשְׁתּוֹת כּוֹס שְׁנִיָּה.

(וַרְדַּי מַגִּישׁ לוֹ כּוֹס שְׁנִיָּה)

אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ: וּבְכֵן?

וַרְדַּי: וּבְכֵן אֲנִי רֹאשׁ הָאֲחַשְׁתְּרָנִים – – –

אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ: הוֹי, יָהִיר! לְהַחֲלוֹתֵנוּ בְּדִבְרֵיכֶם אַתֶּם חֲפֵצִים? כְּדֵי שֶׁאָמוּת? אֲבָל דְּעוּ לָכֶם, נוֹכְלִים: אַחַר מוֹתִי לֹא יְהִי כְּלוּם! אֶת כָּל הַיֵּינוֹת אֶאֱסֹף בְּיוֹם מוֹתִי וְאֶשְׁפְּכֶם הַחוּצָה! אֶת הַכִּסֵּא אֲשַׁבֵּר וְאֶשְׂרְפֵהוּ, וְאֶת אֶסְתֵּר

(צֵל הַקֶּצֶף שֶׁעַל פָּנָיו נִבְלָע בִּצְחוֹק גָּלוּי. עֵינָיו מִתְכַּוְּצוֹת. נִשְׁעָן עַל הַכִּסֵּא).

הִי, אֶסְתֵּר, יָפָתִי! טוֹבָתִי! יוֹנָתִי! (דּוּמִיָּה. מַבִּיט אֶל הַחַלּוֹן).

מִי בֶּחָצֵר?

שׁוֹמֵר הַסַּף: הָמָן בחָצֵר, אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ!

אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ: יָבוֹא!

מַחֲזֶה ב

הָמָן וְהַקּוֹדְמִים

(הָמָן כּוֹרֵעַ לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ)

אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ: הֲשָׁמַעְתָּ, בֶּן הַמְדָתָא? הַיְּהוּדִים מִזְדַּיְּנִים לְיוֹם הַהֲרֵגָה.

הָמָן: יָנוּחַ לֶב־הַמֶּלֶךְ עָלָיו. וּמָה הוּא הָאָסוֹן, אִם יִפְּלוּ גַם אֵיזֶה עַשְׂרוֹת אֲלָפִים פַּרְסִיִּים? הַמְעַט לְךָ בָּהֶם בְּשֶׁבַע וְעֶשְׂרִים וּמֵאָה מְדִינָה?

אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ (צוֹחֵק מִטּוּב לֵב): יָפֶה דִבַּרְתָּ, שַׂר הַשָּׂרִים! חָכָם גָּדוֹל אַתָּה. הַגִּישׁוּ כּוֹס יַיִן, וְאֶשְׁתֶּה לִכְבוֹד הָמָן הֶחָכָם!

רֹאשׁ הָאֲחַשְׁתְּרָנִים: אֲבָל, אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ, מַה נַּעֲשֶׂה אִם הַגִּבּוֹרִים הַנּוֹאָשִׁים שֶׁבַּיְּהוּדִים יִתְפָּרְצוּ גַם… לְכָאן?

אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ (בְּפַחַד): מַה נַּעֲשֶׂה אִם יִתְפָּרְצוּ לְכָאן?

הָמָן: יָנוּחַ לֶב־הַמֶּלֶךְ. אִם יִהְיֶה בְּדַעְתָּם לְהִתְפָּרֵץ וְלִמְרֹד, יִמָּצֵא עוֹד אֵיזֶה יְהוּדִי מִשֶּׁלָּנוּ, שֶׁיְּסַפֵּר אֶת הַדָּבָר לַמֶּלֶךְ!

אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ: יְחִי בֶּן הַמְדָתָא! הַגִּישׁוּ כּוֹס יַיִן!

חַרְבוֹנָה: אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ, מִיּוֹם שֶׁגִּלָּה מָרְדְּכַי הַיְּהוּדִי לַמֶּלֶךְ אֶת דְּבַר בִּגְתָן וָתֶרֶשׁ, שֶׁבִּקְשׁוּ לִשְׁלֹחַ יָד בַּמֶּלֶךְ, וְלֹא נָתְנוּ לוֹ שׁוּם כָּבוֹד בְּעַד זֶה, אֵינִי יוֹדֵעַ אִם יִמָּצֵא עוֹד יְהוּדִי, שֶׁיְּגַלֶּה לַמֶּלֶךְ דָּבָר!

אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ: אֱמֶת. דָּבָר זֶה יֵשׁ לוֹ תִקּוּן: הָמָן יֵצֵא תֵכֶף וְיַרְכִּיב אֶת מָרְדְּכַי עַל סוּסִי וְיַרְכִּיבֵהוּ בָּרְחוֹב, וּמַה צָּרִיךְ לוֹ לְאוֹתוֹ מָרְדְּכַי עוֹד?

הָמָן: אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ!…

אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ: עוֹדְךָ יוֹשֵׁב פֹּה? הֲלֹא צִוִּיתִי! (מַבִּיט בְּכַעַס) (הָמָן קָם וְיוֹצֵא לְהַרְכִּיב אֶת מָרְדְּכַי)

חַרְבוֹנָה: וְאִם חָפֵץ אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ לִשְׁתּוֹת אֶת יֵינוֹ בְּשָׁלוֹם וּבְלִי כָּל פַּחַד, עֲצָתִי, כִּי יִשְׁלַח אִגְּרוֹת גַּם לַיְּהוּדִים, שֶׁמֻּתָּר לָהֶם לְהִקָּהֵל וְלַעֲמֹד עַל נַפְשָׁם, כְּלוֹמַר, שֶׁמֻּתָּר לָהֶם לְהַבְרִיחַ אֶת עַצְמָם מִלְּהֵהָרֵג, וְאָז – בֵּין אִם יְנַצְּחוּ הַפַּרְסִים, בֵּין אִם יְנַצְּחוּ הַיְּהוּדִים, תִּמְצָא לְךָ אוֹהֲבִים בֵּין אֵלֶּה וּבֵין אֵלֶּה; וְהָיָה לֵב הַמֶּלֶךְ בָּטוּחַ.

אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ (מֵרִים רֹאשׁ): הֲרֵי חָכָם אַתָּה יוֹתֵר מֵהָמָן! נִשְׁבָּע אֲנִי בְּחַיֵּי אֶסְתֵּר, שֶׁמֵּהַיּוֹם אֶשְׁתֶּה יַיִן לִכְבוֹד חַרְבוֹנָה. קִרְאוּ לִי לְשִׁמְשַׁי הַסּוֹפֵר!

מַחֲזֶה ג

שִׁמְשַׁי וְהַקּוֹדְמִים

אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ: שִׁמְשַׁי! כְּתֹב אִגְּרוֹת שְׁנִיּוֹת.

שִׁמְשַׁי: פְּקֻדַּת מַלְכִּי – תּוֹרָתִי. כֵּיצַד אֶכְתֹּב?

אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ: כְּתֹב: בֵּין אִם יַכּוּ פַּרְסִים בַּיְּהוּדִים, בֵּין אִם יְהוּדִים בַּפַּרְסִים… לֹא! לֹא כָּךְ. חַרְבוֹנָה יַגִּיד לְךָ מַה שֶׁתִּכְתֹּב… מִי בֶּחָצֵר? שִׂמְלַת אִשָּׁה אֲנִי רוֹאֶה שָׁם…אֶסְתֵּר הוֹלֶכֶת!… אֶסְתֵּר מְרַחֶפֶת! (הוּא קָם, פּוֹרֵשׂ כַּפַּיִם וּמִתְנוֹדֵד עַל רַגְלָיו) הוֹי, אֶסְתֵּר! אֶסְתֵּר! הֵיכָן שַׁרְבִיטִי? אֶסְתֵּר! אֶסְתֵּר! אֶסְתֵּר!…

הַמָּסָךְ נוֹפֵל

מַעֲרָכָה חֲמִישִׁית

לְאֹרֶךְ הָרְחוֹב שֶׁל בֵּית הֲתָךְ עוֹמְדִים שׁוֹמְרִים יְהוּדִים בְּמֶרְחָק שָׁוֶה בֵּין זֶה לָזֶה וְרַעֲשָׁנִים בִּידֵיהֶם. בְּכָל פַּעַם שֶׁנִּכְנָס אִישׁ לָרְחוֹב, מַרְעִישִׁים בָּרַעֲשָׁנִים לְאוֹת.

(בִּנְיָמִין קָרֵב אֶל הַשּׁוֹמֵר הָרִאשׁוֹן. הַלָּז שׁוֹלֵף חַרְבּוֹ. בִּנְיָמִין מְבַטֵּא: “שׁוֹשַׁנַּת יַעֲקֹב”. הַשּׁוֹמֵר מַכְנִיס חַרְבּוֹ אֶל תַּעֲרָהּ וְקוֹרֵא אֵלָיו “עֲבֹר”. הוּא נִכְנָס לְבֵית הֲתָךְ).

מַחֲזֶה א

הֲתָךְ, סְפֶּנְטָה, שִׁשַׁי בִּנְיָמִין. (הֲתָךְ, סְפֶּנְטָה וְשִׁשַׁי לְבוּשִׁים תְּכֵלֶת מִכַּף רַגְלָם וְעַד רֹאשָׁם).

בִּנְיָמִין: בָּרוּךְ מַלְבִּישׁ עֲרוּמִים! זֶה מַהוּ? מוֹדָה חֲדָשָׁה?

שֵׁשַׁי: לֹא, חֲבִיבִי! זוֹהִי סְגֻלָּה לְהִנָּצֵל מִידֵי הָאֲחַשְׁדַּרְפְּנִים. כָּל הַפַּרְסִים לְבוּשִׁים הַיּוֹם כָּךְ! כָּזֹאת יָעַצְתִּי אָנִי!

בִּנְיָמִין: אֲבָל סַכָּנָה לָכֶם מִפְּנֵי הַיְּהוּדִים! הֵם לֹא יַכִּירוּכֶם!

סְפֶּנְטָה: כֵּיצַד? מִפְּנֵי הַיְּהוּדִים?

בִּנְיָמִין: אֵינְכֶם שׁוֹמְעִים קוֹלוֹת מִן הָרְחוֹבוֹת?

(מִן הָרְחוֹב נִשְׁמָע קוֹל רַעֲשָׁנִים וּצְעָקוֹת: “שְׁמַע יִשְׂרָאֵל! גּוּר אַרְיֵה – יְהוּדָה, בִּנְיָמִין – זְאֵב יִטְרֹף!”…)

הֲתָךְ וּסְפֶּנְטָה (נִרְעָשִׁים): הוֹי, רִבּוֹן הָעוֹלָמִים!

בִּנְיָמִין: אֲנִי הֵבֵאתִי לָכֶם טַלִּיתוֹת וְ“אַרְבַּע כַּנְפוֹת”…

(הַקּוֹלוֹת מִתְגַּבְּרִים וּמִתְקָרְבִים… קוֹל הוֹלֵךְ וּמִתְגַּבֵּר עַל כָּל הַקּוֹלוֹת)

קוֹל אֶחָד: הִשָּׁמְרוּ מִשְּׁפִיכוּת דָּמִים! הַכּוּ אֶת הָאֲחַשְׁתְּרָנִים עַל הַיָּדִַים עַד שֶׁלֹּא יוּכְלוּ לְהָרִים חֶרֶב – וְדַיָּם!

קוֹל אַחֵר: הַצִּילוּ גַם אֶת הַפַּרְסִים מִידֵי הָאֲחַשְׁתְּרָנִים!

קוֹל אַחֵר: דִּקְרוּ אֶת סוּסֵי הָאֲחַשְׁתְּרָנִים, שֶׁהֵם בּוֹעֲטִים בַּפַּרְסִיּוֹת!

(נַחֲרַת סוּסִים… צַעֲקוֹת אֲנָשִׁים… קוֹל רַעֲשָׁנִים… – וַיְזָתָא נִכְנָס מְבֹהָל וְשֶׁבֶר־כִּידוֹן בְּיָדוֹ).

מַחֲזֶה ב

וַיְזָתָא וְהַקּוֹדְמִים

וַיְזָתָא: הוֹי הוֹי, הוֹי!!!

שֵׁשַׁי: מַה לְּךָ וַיְזָתָא?

וַיְזָתָא: הוֹי רַחֲמוּנִי! מַכִּים! אֶת כִּידוֹנִי שָׁבְרוּ! יְהוּדִים מַכִּים!

סְפֶּנְטָה: הֵרָגַע, יֶלֶד, הֵרָגַע! אֲנַחְנוּ נָגֵן עָלֶיךָ.

וַיְזָתָא: הוֹי, הֵם רַבִּים! רַבִּים! הָאֲחַשְׁתְּרָנִים בּוֹרְחִים!

שֵׁשַׁי: וַיְזָתָא! הֵא לְךָ! לְבַשׁ טַלִּית וְ“אַרְבַּע כַּנְפוֹת”, וְלֹא יַכִּירוּךָ.

(וַיְזָתָא מִתְעַטֵּף בְּטַלִּית וְלוֹבֵשׁ אַרְבַּע כַּנְפוֹת. הַקּוֹלוֹת הוֹלְכִים וּמִשְׁתַּתְּקִים, חֶבֶר מְגִּנִּים נִכְנָסִים).

מַחֲזֶה ג

חֶבֶר מְגִנִּים וְהַקּוֹדְמִים

רֹאשׁ הַחֶבְרָה: חַיִּים אַתֶּם? בָּרוּךְ מְחַיֵּה מֵתִים!

בִּנְיָמִין: וּבָרוּךְ הַנּוֹתֵן לַגִּבּוֹרִים כֹּחַ! מַה נִּשְׁמָע בַּחוּץ?

רֹאשׁ הַחֶבְרָה: חֲמֵשׁ מֵאוֹת פַּרְסִים נֶהֶרְגוּ.

סְפֶּנְטָה: הוֹי, רִבּוֹן הָעוֹלָמִים!

רֹאשׁ הַחֶבְרָה: יָדֵינוּ לֹא שָׁפְכוּ אֶת הַדָּם! אֲנַחְנוּ חָפַצְנוּ רַק לְהָגֵן עַל עַצְמֵנוּ, אַךְ הָאֲחַשְׁתְּרָנִים הָאֲרוּרִים, מִפְּנֵי שֶׁלֹּא הָיְתָה לָהֶם שְׁלִיטָה בָּנוּ – שָׁפְכוּ חֲמָתָם עַל הַפַּרְסִים הָאֻמְלָלִים!

אֶחָד מִן הַחֶבְרָה: מִי הִיא בְּרִיָּה זוֹ? חֹטֶם פַּרְסִי וְלָבוּשׁ טַלִּית וְאַרְבַּע־כַּנְפוֹת!

הַשֵּׁנִי: הֲלֹא זֶהוּ וַיְזָתָא!

כֻּלָּם: וַיְזָתָא?!

רֹאשׁ הַחֶבְרָה: וְאֵּלּו בַּעֲלֵי הַתְּכֵלֶת? מַה לַפַּרְסִים בְּבֵית הֲתָךְ הַיּוֹם?

בִּנְיָמִין: הֲלֹא זֶהוּ הֲתָךְ!

וַיְזָתָא: וְזֶהוּ שֵׁשַׁי.

הֶחָבֵר הָרָאשִׁי: חַבְרַיָּה! נִשְׁבָּע אֲנִי בְּחַיֵּי רֹאשׁ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, שֶׁזֶּהוּ יָפֶה מְאֹד! וַיְזָתָא בְּאַרְבַּע כַּנְפוֹת, וְשֵׁשַׁי בְּטַלִּית וְצִיצִית, כְּדַאי לִרְקֹד לִפְנֵיהֶם!

(כֻּלָּם מִתְלַכְּדִים בְּמַעְגָּל. וַיְזָתָא וְשֵׁשַׁי בְּאֶמְצַע רוֹקְדִים וּמְנַגְּנִים “שׁוֹשַׁנַּת יַעֲקֹב”)

וַיְזָתָא (בְּכָל פַּעַם שֶׁשּׁוֹמֵעַ “אָרוּר הָמָן, אֲרוּרָה זֶרֶשׁ” – הוּא מַגְבִּיהַּ רֹאשׁוֹ וְצוֹחֵק לוֹ בְּרָצוֹן):

הֲלֹא זֶהוּ אָבִי! הֲלֹא זוֹהִי אִמִּי!

הַמָּסָךְ נוֹפֵל