הקדמה    🔗

משך התקופה שבה עוסק כרך זה נשאתי בנטל כבד של אחריות. הייתי ראש־הממשלה, הלורד הראשון של האוצר, שר ההגנה ומנהיג בית־הנבחרים. כתום ארבעים הימים הראשונים היינו שרויים לבדנו, בעוד גרמניה ואיטליה עטורות־הנצחון מתקיפות אותנו התקפת־מצח, בעוד רוסיה הסובייטית היא ארץ ניטראלית־עוינת המושיטה עזרה פעילה להיטלר, ויאפאן – בבחינת סכנה לא־נודעת. אולם הקבינט המלחמתי הבריטי, שניהל את עניני הוד־מלכותו בעירנות ובאמונה, כשהוא נתמך על ידי הפרלמנט ונעזר בממשלות ובעמים של חבר־העמים הבריטי והקיסרוּת, איפשר את ביצוע כל המשימות ויוכל לכל אויבינו.

וינסטון ספנסר צ’רצ’יל

צ’רטוול, וסטדהאם, קנט. 1 בינואר 1949

 

שלמי־תודה    🔗

שוב עלי להכיר טובה על עזרת האנשים שסייעו לי בכּרך הקודם, לאמור, הלייטננט־גנרל סיר הנרי פּאוּנוֹל, הקוֹמוֹדור ג‘. ר’. ג'. אֶלן, הקולונל פ. ו. דיקין, וסיר אדוארד מארש. כן עלי להודות לשאר האנשים, המרובים מאד, שהואילו בטוּבם לקרוא את הדפים האלה ולהעיר את הערותיהם.

הלורד איזמי הוסיף להעניק לי את עזרתו: וכמוהו כן גם שאר ידידי.

שוב אני מציין את חוב התודה שאני חב לממשלת הוד־מלכותו על הרשות להעתיק את נוסחם של כמה מסמכים רשמיים, שזכוּת־היוֹצר המלכותית עליהם נתונה כחוק בידי המפקח על משרד־ההוצאה של הוד־מלכותו. לבקשת הוד־מלכותו שיניתי, מטעמי בטחון, את נוסחם של כמה מן המברקים הנדפסים בכרך הזה. שינויים אלה לא גרעו מאומה ממובנם או מעיקרם של המברקים.

 

נושא הכרך    🔗

איך החזיקו הבריטים במצודה לבדם, עד שהללו, שתחילה היו עיורים־למחצה, נעשו מוכנים־למחצה.

ספר ראשון: נפילת צרפת

 

פרק ראשון: הקואליציה הלאומית    🔗

ההתחלה והסוף – עוצם פעלה של בריטניה למען הענין המשותף – אוגדות שהיו במגע עם האויב כל ימות המלחמה – מגילת הכבוד – חלקו של הצי המלכותי – כמות פצצות־התעופה שהפילו הבריטים והאמריקאים – העזרה האמריקאית בנשק מאדירה את המאמץ המלחמתי שלנו – הרכבת הקבינט החדש – נאמנות השמרנים למר צ’מברליין – הנהגת בית־הנבחרים – “ציד הכופרים” מופסק באבּו – מכתבי אל מר צ’מברליין מיום 11 במאי – חוויה מיוחדת במינה – הרכבת ממשלה בלהט הקרב – עמיתים חדשים: קלמנט אטלי, ארתור גרינווּד, ארצ’יבלד סינקלר, ארנסט בווין, מכּס בּיוורבּרוק – קבינט מלחמתי מצומצם – שלבים בהרכבת הממשלה, 15–11 במאי – כמה דברי־אגב על שלטון – מציאות ומראית־עין בניהול המלחמה החדשה – שינויים בתפקידי המיניסטרים של השירותים – ניהול המלחמה מתרכז בידים מעטות מאד – שיטותי האישיות – המלה שבכתב – הגנרל איזמי – יחסי עם ועדת־ראשי־המטות – סיר אדוארד בריג’ס – הקבינט המלחמתי מגלה חביבוּת ואמוּן – משרת שר־ההגנה – מטהו: איזמי, הוֹליס, ג’ייקובּ – בלי שינוי משך חמש שנים – יציבותה של ועדת־ראשי־המטות – בלי שינוי מ־1941 עד 1945, פרט לחילופו של אחד שמת – הזיקה האישית ההדוקה בין פוליטיקאים לאנשי־צבא ברוּם הפסגה – חליפת־האיגרות האישית – יחסי עם הנשיא רוזוולט – איגרתי אל הנשיא מיום 15 במאי – “דם, עמל, דמעות וזיעה”

עתה ניתכה עלינו סוף־סוף חמת הסופה, שנתחשרה אט־אט ונכלאה ימים כה רבים. ארבעה או חמישה מיליוני בני־אדם יצאו זה לקראת זה בהלם הראשון של האכזרית מכל המלחמות הרשומות בספרי־הקורות. בתוך שבוע ימים נשברה לאין־תקנה החזית בצרפת, שמאחריה הורגלנו לשכון משך השנים הקשות של המלחמה שעברה ובתוך שלב הפתיחה של המלחמה הזאת. מקץ שלושה שבועות היה הצבא הצרפתי המהוּלל מכבר מתמוטט ונחרב במנוסת־תבוסה, ומחנה הצבא הבריטי היחיד הוּטל הימה לאחר שאיבד את כל ציודו. בתוך ששה שבועות עתידים היינו להימצא בודדים, בלא נשק כמעט, בעוד גרמניה ואיטליה עטורות־הנצחון שולחות יד לחנקנו, בעוד אירופה כולה הפקר לשלטונו של היטלר ויאפאן לוטשת חרבה בקצהו השני של כדור־הארץ. בתוך העובדות והסיכויים הקרובים האלה נכנסתי לתפקידי כראש־הממשלה ושר־ההגנה וניגשתי למשׂימה הראשונה של הרכבת ממשלה כל־מפלגתית שתנהל את עניני הוד־מלכותו בארץ ומחוצה לה בכל האמצעים שייחשבו הולמים ביותר את האינטרס הלאומי.

כעבור חמש שנים בדיוק כמעט אפשר היה לראות את מצבנו ראיה נוחה יותר. איטליה נכבשה ומוסוליני נהרג. הצבא הגרמני האדיר נכנע ללא תנאי. היטלר טרף את נפשו בכפו. נוסף על כיבושיו העצומים של הגנרל אייזנהאור, נלקחו קרוב לשלושה מיליונים חיילים גרמנים בשבי בתוך עשרים־וארבע שעות על ידי הפילד־מרשל אלכסנדר באיטליה והפילד־מרשל מונטגומרי בגרמניה. צרפת שוחררה, נחלצה לקרב והושבה לחיים. יד ביד עם בעלי־בריתנו, שתי הקיסרויות האדירות ביותר בעולם, יצאנו להכרית חיש את התנגדותה של יאפאן. אכן, מופלא היה הניגוד. הדרך העוברת על פני חמש השנים האלו היתה ארוכה, יגעה ורצופת סכנות. אלה שנפלו בה לא נתנו את חייהם לשווא. אלה שצעדו קדימה עד הסוף תמיד יהיו גאים על כך שהלכו בה בכבוד.

*

כשאני בא למסור דין־וחשבון על שירותי ולספר את פרשת ממשלת הקואליציה הלאומית המפורסמת הרי ראשית־חובתי היא להבהיר את שיעורה ומשקלה של התרומה שתרמו בריטניה הגדולה והקיסרות שלה, שהסכנה אך חיזקה את אחדותן, לדבר שנעשה לבסוף ענין משותף למדינות ולאומים כה רבים. עושה אני זאת בלי שום רצון לעשות השוואות מעליבות ובלי שום רצון לעורר רגשי תחרות חסרי־טעם עם בעלת־בריתנו הגדולה ביותר, ארצות־הברית, אשר לה אנחנו חבים תודת־עולם שאין לה שיעור. אבל לטובת כל העולם דובר־האנגלית ראוי הוא שיידעו ויתפסו את עוצם מאמץ הלחימה של בריטניה. לפיכך הכינותי לי טבלה, שאותה אני מביא בהמשך, המסכמת את כל תקופת המלחמה. מתוך הטבלה הזאת אנחנו למדים שעד לחודש יולי 1944 היה מספר האוגדות העומדות במגע עם האויב גדול הרבה יותר בצבאות בריטניה והקיסרות מאשר בצבא ארצות־הברית. המספר הכללי הזה כולל לא רק את הזירה האירופית והאפריקאית אלא גם את המלחמה באסיה נגד יאפאן. עד שהגיע עיקרו של הצבא האמריקאי הגדול בסתיו 1944 לנורמנדי, תמיד היתה לנו הזכות לדבר כשותף שווה לפחות, דרך־כלל כשותף עיקרי, בכל זירות המלחמה מחוץ לזירה הפאציפית והאוסטרלאזית; ודבר זה עומד גם בתקפו, עד לפרק־הזמן הנזכר, לגבי ריכוז כל האוגדות בכל זירות־המלחמה בכל חודש שהוא. מיולי 1944 נעשתה חזית המלחמה של ארצות־הברית, כפי שהיא מתבטאת במספר האוגדות הנמצאות במגע עם האויב, מכרעת יותר ויותר, וכך נשארה, מתעצמת ועטורת נצחון, עד לנצחון הסופי מקץ עשרה חדשים.

עוד השוואה שעשיתי מראה כי אבידות בריטניה והקיסרות בהרוגים גדולות היו עוד יותר משל בעלת־בריתנו האמיצה. המספר הכולל של הבריטים ההרוגים, והנעדרים הנחשבים הרוגים, מן הכוחות המזוינים עלה כדי 303,240, ועליהם יש להוסיף למעלה מ־109,000 מן הדומיניונים, הודו והמושבות, סך־הכל למעלה מ־412,240. מספר זה אינו כולל 60,500 אזרחים שנהרגו בהתקפות־האוויר על הממלכה המאוחדת, גם לא את האבידות של הצי המסחרי שלנו ודייגינו, שעלו כדי 30,000 לערך. לעומת זאת מבכה ארצות הברית את מותם של 322,188¹ בצבא ובחיל־האוויר, בצי, בחיל־הים ובמשמר־החופים. אני מזכיר את מגילת־הכבוד הנוגה הזו מתוך האמונה האיתנה כי אחות־השווים, שנתקדשה בדם יקר כה רב, תוסיף לכוון את התנהגותו של העולם דובר־האנגלית.

בימים נשאה ארצות־הברית, כמובן, כמעט בכל נטל המלחמה בפאציפי, והקרבות המכריעים אשר אסרה סמוך לאי מידוויי, בגוואדאלקאנאל ובים־האלמוגים ב־1942 הקנו לה את כל היזמה בתחום האוקינוס הנרחב הזה, ופתחו לפניה את דרך ההסתערות על כיבושיה של יאפאן, ובסופו של דבר על יאפאן עצמה. הצי האמריקאי לא יכול לשאת באותה עת בעיקר הנטל באטלנטי ובים התיכון. גם כאן שׂוּמה עלינו לקבוע את העובדות. מתוך 781 צוללות גרמניות ו־85 איטלקיות שהושמדו בזירה האירופית, באוקינוס האטלנטי ובאוקינוס ההודי, נזקפו 594 לזכות כוחות הים והאוויר של בריטניה, שחיסלו גם את כל אניות־המערכה, הסיירות והמשחתות של גרמניה, חוץ מזה שהשמידו או לקחו בשבי את כל הצי האיטלקי.

באוויר עשתה ארצות־הברית מאמצים עליונים להיכּנס לפעולה, בפרט במבצרים המעופפים שלה לאור היום, בהיקף הגדול ביותר החל מן הרגע הראשון לאחר פּרל־הרבּור, וכוחה פעל הן נגד יאפאן מן האיים הבריטיים הן נגד גרמניה. ואולם כשהגענו לקזבּלנקה בינואר 1943 עובדה היא שאף מפציץ אמריקאי אחד לא הטיל עדיין פצצה לאור היום על גרמניה. חיש־מהר עתידים היו מאמציהם הגדולים להבשיל פרי, אבל עד תום 1943 עלה משקל הפצצות שהטילו הבריטים על גרמניה בסיכּומו פי־שמונה על מה שהוּטל ממטוסים אמריקאיים בין ביום בין בלילה, ורק באביב 1944 השיגה ארצות־הברית את העדיפות בהטלת הפצצות. כאן, כמו בצבאות ועל פני הים, השלמנו את מסילתנו מתחילתה, ורק בשנת 1944 הדביקתנו ארצות־הברית במאמץ המלחמה הכביר שלה ועלתה עלינו.

* חיל־המשלוח־הבריטי בצרפת.

* * מחוץ לכוחות גרילה בחבש.

* * * מחוץ לחיילות פיליפינים.

הקו החוצץ בין הזירה המזרחית למערבית נקבע כקו צפוני־דרומי העובר את קאראצ’י. הזירות הבאות אינן נחשבות זירות־פעולה: הגבול הצפוני־מערבי של הודו; גיברלטר; אפריקה המערבית; איסלנד; האוואי; ארץ־ישראל; עיראק; סוריה (חוץ מאשר ב- 1 ביולי 1941).

מלטה נחשבת זירת־פעולה; וכן אלסקה מינואר 1942 עד יולי 1943.

יחידות זרות – דוגמת צרפתים חפשים, פולנים, צ’כים – אינן נכללות.

האבידות בצוללות

* המונחים “כוחות בריטים” ו“כוחות ארצות־הברית” כוללים כוחות של בעלי־הברית שתחת פיקוחם המבצעי. מקום שמצוינות האבידות בשברים פשוטים היה ה“טרף” המשותף. היו הרבה מקרים של “טרף” משותף, אבל בסיכומי הצוללות הגרמניות מצטרפים השברים הפשוטים לספרות שלמות.

יש לזכור כי מאמץ החימוש שלנו מתחילת ה“החכר והשאל” בינואר 1941 גדל כדי למעלה מחמישית בזכות נדיבוּת לבה של ארצות־הברית. הודות לחמרים וכלי הנשק שקיבלנו ממנה היה לאל־ידנו לאסור מלחמה ממש כאילו היינו אומה של חמישים־ושמונה מיליון ולא של ארבעים־ושמונה. גם בשטח הספּנוּת איפשר הייצור הנפלא של אניות מטיפוס “ליבּרטי” לקיים את זרם האספקה על פני האטלנטי. מצד שני יש לתת את הדעת על ניתוח האבידות שנגרמו לספינות כל האומות משך כל ימות המלחמה. והרי המספרים:

80 למאה מן האבידות האלו נגרמו באוקינוס האטלנטי, כולל את מימי החוֹפים של בריטניה ואת הים הצפוני. רק 5 למאה אבדו בפאציפי.

את כל הדברים האלה אנו מעלים על הנייר לא כדי לתבוע שבח שלא־כדין אלא כדי להעמיד על בסיס העשוי לעורר מידה הוגנת של יחס־כבוד את ההספּק העצום של יושבי האי הקטן הזה, שעליהם הוטל עיקר העומס בעת המשבר של ההיסטוריה העולמית בכל שטחי הפעילוּת המלחמתית.

*

מסתבר שקל יותר להרכיב קבינט, ובפרט קבינט קואליציוני, בלהט הקרב מאשר בזמנים כתיקונם. הרגשת החובה עליונה על הכל והתביעות האישיות נדחקות לקרן־זווית. משעה שנקבעו הסידורים העיקריים עם מנהיגי המפלגות האחרות, באישורם הרשמי של ארגוניהם, היה יחסם של כל אלה אשר שלחתי לקרוא להם דומה לזה של חיילים בפעולה, היוצאים מיד בלי טענות־ומענות למקומות שהועידו להם. לאחר שנקבע רשמית הבסיס המפלגתי נדמה היה לי כי שום רגש אנוכי לא עלה על לב איש מן האדונים המרובּים מאד שאתם הוצרכתי להיפגש. אם היו מעטים שהיססו, הרי היה זה רק מתוך שיקולים של טובת הציבור. ברמה גבוהה זו של התנהגות הצטיינו עוד יותר המיניסטרים השמרניים והליבראלים־הלאומיים הרבים, שהוצרכו לוותר על כהונותיהם ולהפסיק את הקריירה שלהם, ולהסתלק מחיי השׂררה ברגע זה של ענין וריגשה שאין למעלה מהם, בהרבה מקרים – לעולם.

לשמרנים בבית־הנבחרים היה רוב של יותר ממאה־ועשרים על כל שאר המפלגות גם יחד. מר צ’מברליין היה מנהיגם הנבחר. לא יכולתי שלא להבין כי העובדה שאני בא לרשתו היא ודאי בלתי־נעימה עד מאד לרבים מהם, לאחר השנים המרובּות והארוכות שבהן מתחתי בקורת ולעתים קרובות השמעתי דברי גינוי חריפים. חוץ מזה ודאי גלוי וברור לרובּם שחיי עברו מתוך חיכּוך או מאבק ממש עם השמרנים, שעזבתי אותם בשל המחלוקת בדבר חופש המסחר ואחרי כן חזרתי אליהם כשר־האוצר. לאחר מכן הייתי משך שנים רבות ראש יריביהם בענין הודו, בענין מדיניות החוץ, ובענין חוסר ההתכוננות למלחמה. קשה היה עליהם מאד לקבל אותי כראש־ממשלה. הדבר הסב כאב להרבה אנשים מכובדים. יתר על כן, הנאמנות למנהיג הנבחר של המפלגה היא תכונתם העיקרית של השמרנים. אם בכמה שאלות לא מילאו כיאות את חובתם לאומה בשנים שלפני המלחמה, הרי היה הדבר בשל רגש נאמנות זה למנהיגם הממוּנה. אף אחד מן השיקולים האלה לא גרם לי דאגה קלה שבקלות. ידעתי כי אש התותחים מחתה את כולם.

בתחילה הצעתי למר צ’מברליין את הנהגת בית־הנבחרים, כמו גם את תפקיד הלורד־נשיא־המועצה, והוא הסכים לקבלם. שום דבר לא נתפרסם בפומבי. מר אטלי הודיעני כי ההסדר הזה לא יקל על מפלגת הלייבור. בקואליציה חייבת הנהגת בית־הנבחרים להיות מקובּלת על הכל. עוררתי את הענין הזה בשיחה עם מר צ’מברליין, ובהסכמתו השלמה קיבלתי עלי את ההנהגה בעצמי, והחזקתי בה עד חודש פברואר 1942. משך זמן זה היה מר אטלי ממלא־מקומי ועשה את המלאכה היומיומית. ערך רב היה לנסיונו הממושך באופוזיציה. אני הייתי יורד רק בשעות הרציניות ביותר. אכן, אלו היו חוזרות ונשנות. הרבה שמרנים סבורים היו שזילזלו במנהיג־המפלגה שלהם. הכל התפעלו מהתנהגותו האישית. כשנכנס בפעם הראשונה לבית־הנבחרים בתפקידו החדש (ב־13 במאי) קמו כל אנשי מפלגתו – רובּו הגדול של הבית – וקיבלוהו בהפגנה נלהבת של אהדה והוקרה. בשבועות הראשונים היו מקדמים את פני בברכה בעיקר מספסלי הלייבור. אבל נאמנותו ותמיכתו של צ’מברליין היו איתנו, ואני הייתי בטוח בעצמי.

יסודות מסוימים במפלגת הלייבור, וכן אחדים מן האישים המוכשרים והנלהבים המרובים שלא נכללו בממשלה החדשה, הפעילו לחץ ניכר לטיהור “האשמים” והמיניסטרים שהיו אחראים למינכן או שאפשר היה לגנותם על הליקויים המרובים בהכנות המלחמתיות שלנו. בין אלה היו הלורד הליפקס, הלורד סיימון וסיר סמואל הור המטרות העיקריות. אבל השעה לא היתה כשרה למיצוי מידת הדין עם אנשים מוכשרים ופטריוטיים שהם בעלי נסיון ממושך במשרות רמות. אילו השיגו דורשי המשפט את מבוקשם כי אז נאלצו לפחות שליש מן המיניסטרים השמרנים להתפטר. בהתחשב בעובדה שמר צ’מברליין הוא מנהיג המפלגה השמרנית, ברור היה כי מגמה זו תחבל באחדות הלאומית. יתר על כן, אני לא הוצרכתי לשאול את עצמי אם האשמים נמצאים רק בצד אחד. האחריות הרשמית רובצת על אישי הממשלה. אבל באחריות המוסרית שותפים היו חוגים רחבים יותר. רשימה ארוכה ועזת־רושם של ציטטות מנאומים והצבעות של מיניסטרים מאנשי הלייבור, ולא־פחות מכך של מיינסטרים ליבראלים, שמהלך המאורעות הזים את כולם, היתה שמורה בזכרוני ועומדת לרשותי בפרטי־פרטים. שום איש לא היה זכאי יותר ממני להעביר ספוג על פני העבר. לפיכך התנגדתי לנטיות המפלגות האלו. “אם ההווה”, אמרתי כעבור שבועות אחדים, “ינסה לשבת למשפט על העבר, יאבּד את העתיד”. נימוק זה, וכבדה הנורא של השעה, השתיקו את המבקשים להיעשות “ציידי־כופרים”.

*

השכם בבוקר ה־11 במאי שלחתי למר צ’מברליין לאמור: “חודש ימים אין איש מעתיק דירה”. דבר זה מנע טרדות קטנוּניות בעת משבר הקרב. אני הוספתי לדור בבית האדמירליוּת, וחדר־המפות והחדרים הנאים שבקומתו הראשונה נעשו מפקדתי הארעית. מסרתי למר צ’מברליין על שיחתי עם מר אטלי ועל ההתקדמות בהרכבת הממשלה החדשה. “אני מקווה שעד הערב אשלים את רשימת הקבינט המלחמתי והשירותים הלוחמים בשביל המלך. הקרב מחייב את החפזון… הואיל ושנינו צריכים לעבוד מתוך קירבה כה הדוקה, הריני תקוה כי לא יכבד עליך לשבת שוב במעונך הישן המוכּר כל כך לשנינו בבית מס. 11”.² הוספתי:

אינני סבור כי יש צורך בישיבת קבינט היום, שהרי הצבאות ושאר השירותים נלחמים בהתאם לתכניות שנקבעו מראש. אולם אשמח מאד אם תבואו, אתה ואדוארד [הליפקס], לחדר־המלחמה של האדמירליות בשעה 12.30, כדי שנוכל להתבונן במפות ולדון במעמד הדברים.

כוחות־חלוץ בריטיים וצרפתיים נמצאים כבר על הקו אנטוורפן־נאמיר, וכמדומה יש תקוות נאות מאד לכך שצבאות הברית יתפסו את הקו הזה בכוח גדול קודם שאפשר יהיה להתקיפו. יש להשיג זאת בארבעים־ושמונה שעות לערך, ואפשר ליחס לכך חשיבות מרובּה. בינתים לא עברו הגרמנים עדיין את תעלת־אלברט, ולפי הידיעות הבלגים נלחמים יפה. גם ההולנדים מגלים התנגדות עקשנית.

*

מוזרות היו חוויותי בימים הראשונים הללו. הייתי חי עם הקרב, שבּו מרוכזות כל המחשבות ואי־אפשר להשפיע עליו במאומה. כל אותה עת היה עלי להרכיב את הממשלה ולהתראות עם אישים ולעיין את כפות המאזניים המפלגתיות. אינני זוכר, וגם רשומותי אינן מראות, איך ביליתי את רוב השעות ההן. ממשלה בריטית בזמן ההוא הכילה בין ששים לשבעים מיניסטרים־של־הכתר, ואת כל אלה היה צריך להתאים הדדית כמין מעשה־מרכבה, ובמקרה זה – בהתחשב בתביעותיהן של שלוש מפלגות. צריך הייתי להתראות לא רק עם כל האישים העיקריים אלא גם, לפחות למשך דקות מספר, עם המון האנשים המוכשרים המועמדים לתפקידים חשובים. בהרכבת ממשלה קואליציונית חייב ראש־הממשלה להתחשב כראוי במשאלותיהם של מנהיגי המפלגות ביחס לחלוקת המשׂרות שהוקצו למפלגה בין אנשיה. עקרון זה הוא שהדריכני בעיקר. אם איזה איש שראוי היה לכך לא נכלל בממשלה על פי עצת מנהיגי מפלגתו, או אף למרות עצתם, איני יכול אלא להביע צער על כך. אולם בכללו של דבר היו הקשיים מעטים.

קלמנט אטלי היה לי עמית בעל נסיון מלחמתי ובעל ותק רב בבית־הנבחרים. חילוקי־ההשקפות היחידים בינינו היו ביחס לסוציאליזם, אבל אלה טובּעו על ידי מלחמה שעד־מהרה חייבה את כפיפוּתו המוחלטת כמעט של היחיד למדינה. פעלנו יחד בתכלית הנוחוּת והאמון ההדדי כל עת כהונתה של הממשלה. מר ארתור גרינווּד היה יועץ חכם המצוין באומץ־לבו וידיד טוב ורב־עזר.

סיר ארצ’יבלד סינקלר, כמנהיג הרשמי של המפלגה הליבראלית, התקשה לקבל את משרת מיניסטר־התעופה, כי אנשיו סבורים היו כי תחת זאת מגיע לו מקום בקבינט המלחמתי. אבל דבר זה סתר את העקרון של קבינט מלחמתי מצומצם. לכן הצעתי שיצטרף לקבינט המלחמתי כל־אימת שהדברים אמורים בענין הנוגע בשאלות פוליטיות יסודיות או באחדוּת המפלגה. הוא היה ידידי, וב־1916 היה סגני כאשר פיקדתי על הגדוד ה־6 של הקלעים הסקוטים המלכותיים בפלגסטרטה, והוא נכסף להיכּנס לספירת הפעולה הגדולה שייחדתי לו. לאחר מגע־ומשא מרובּה הוסדר הענין ברוח של ידידות. מר בווין, שאליו התוודעתי בתחילת המלחמה, הוצרך להימלך בדעת האיגוד המקצועי של פועלי ההובלה, שהוא היה מזכירו, בטרם יוכל להצטרף לחבורה בתפקיד החשוב ביותר של מיניסטר־העבודה. דבר זה ארך יומים־שלושה, אבל כדאי היה. האיגוד, הגדול שבאיגודים בבריטניה, אמר פה־אחד שעליו לעשות זאת, וכחומה בצורה עמד לנו משך חמש שנים עד אשר ניצחנו.

הקושי הגדול ביותר היה עם הלורד ביוורברוק. סבור הייתי שהוא יכול לשרתנו שירות נעלה עד מאד. עקב נסיונותי במלחמה הקודמת גמרתי אומר ליטול מידי מיניסטריון־התעופה את אספקתם ומירשמם של מטוסים וביקשתי לעשותו מיניסטר־לייצור־מטוסים. בתחילה דומה היה שאינו נוטה לקבל עליו את התפקיד, ומיניסטריון־התעופה לא שׂש כמובן לוותר על ענף האספקה שלו. היו עוד גורמים שהתנגדו למינויו. אולם אני מובטח הייתי כי חיינו תלויים בזרם של מטוסים חדשים; זקוק הייתי למרצו החיוני והשופע, ועמדתי על דעתי.

*

צ’רצ’יל בחברת הגנרל גאמלן והלורד גוט

פינוי דונקרק

בהתחשב בדעה השלטת, שהוּבּעה בפרלמנט ובעתונות, היה הקבינט המלחמתי צריך להיות מצומצם. החילותי אפוא בקבינט המונה רק חמישה חברים, שאך אחד מהם, שר־החוץ, ממונה על מיניסטריון. היו אלה, כמובן האישים המפלגתיים החשובים ביותר של הזמן ההוא. לשם נוֹחוּת ניהול הענינים היו שר־האוצר ומנהיג המפלגה הליבראלית צריכים להיו נכחים בדרך־כלל, ובמרוצת הזמן גדל מספרם של “המשתתפים הקבועים”. אבל כל האחריות היתה מוטלת על חמשת המיניסטרים של הקבינט המלחמתי. הם היו היחידים הזכאים לכך שיכרתו את ראשיהם אם לא ננצח. היתר יוכלו לסבול בשל ליקויים מיניסטריוניים, אך לא בעבור מדיניותה של הממלכה. מחוץ לאנשי הקבינט המלחמתי לא היה אף אחד יכול לומר: “אינני יכול לקבל עלי את האחריות לדבר זה או אחר”. נטל המדיניוּת רבץ על דרג גבוה יותר. דבר זה חסך דאגה לרוב מאנשים רבים בימים שבאו עלינו מיד אחר כך.

והרי השלבים של הקמת ממשלת הקואליציה הלאומית מיום ליום בעיצומה של המערכה הגדולה.

הקבינט המלחמתי

*

בתקופת נסיוני הפוליטי הממושך כיהנתי ברוב המשרות הגדולות אשר לממלכה, אבל מודה אני ומתוודה כי התפקיד שנפל עתה בחלקי חביב היה עלי יותר מכל. השלטון, למען התגדל של שאר בני־אדם או למרבּה התפארת האישית, זה נחשב בדין דבר בזוּי ונקלה. אבל השלטון בעיצומו של משבר לאומי, כשהאדם מאמין שהוא יודע איזה פקודות יש לתת, הוא ברכה מן השמים. בשום שטח פעולה אין מקום להשוואה בין מעמדו של הראשון־במעלה לזה של השני, השלישי או הרביעי במעלה. התפקידים והבעיות של הכל מחוץ לראשון־במעלה שונים הם בתכלית ובמובנים רבים הם קשים יותר. תמיד צרה היא ופגע כשצריך השני או השלישי־במעלה ליזוֹם תכנית או קו מדיני מן המדרגה הראשונה. חייב הוא לחשוב לא רק על מעלותיו של הקו המדיני אלא גם על דעת הראש אשר מעליו; לא רק מה לעוּץ אלא גם מה יאה לאיש כמעמדו לעוּץ; לא רק מה לעשות אלא גם איך להשיג הסכמה למעשה, ואיך להשיג את ביצוע הדבר. יתר על כן, השני או השלישי־במעלה יוצרך להתחשב ברביעי, בחמישי ובששי־במעלה, ואולי גם באיזה איש־חוץ ממולח, העשרים במעלה. השאיפה לתהילה, לא דווקה למטרות המוניות ושפלות, נוגהת בלב כל איש. תמיד יש כמה נקודות מבט היכולות להיות נכונות, ורבות המתקבלות־על־הדעת. פרשת הדרדנלים הרסה אותי ממעמדי לזמן־מה ב־1915, וקיבּוֹלת חשובה ביותר הושלכה אחר גו, מתוך שניסיתי להוציא לפועל מיבצע מלחמתי מן הדרגה הראשונה מתוך עמדה של כפיפוּת. לא כדאי לנסות במעללים כאלה. לקח זה נחרת בלבי עמוק־עמוק.

ברוּם הפסגה הדברים מפוּשטים הרבה יותר. מנהיג מוכּר די לו שיהיה בטוח בדבר שטוב ביותר לעשותו, או לפחות שיגמור אומר בנפשו בענין זה. כבירים הם רגשי הנאמנות המרוכזים בראשון־במעלה. אם ימעד, יש לתמוך בו. אם ישגה, יש לחפות על שגגותיו. אם יישן, אין להפריע את מנוחתו על־לא־דבר. אם לא יצלח, יש להתיז את ראשו. אבל המעשה הקיצוני הזה האחרון לא כל שעה יפה לו; ובודאי לא הימים שמיד לאחר היבּחרוֹ.

*

השינויים היסודיים במנגנון של ניהול המלחמה היו ממשיים יותר משנראו לעין. “תחוקה”, אמר נפוליאון, “צריכה להיות קצרה ומעורפלת”. הגופים הקיימים נשארו בעינם. שום אישים רשמיים לא הוחלפו. הקבינט המלחמתי וּועדת־ראשי־המטות הוסיפו בתחילה להתכנס בכל יום כדרכם קודם לכן. כאשר התעטרתי, באישורו של המלך, בתואר שר־ההגנה, לא חוללתי כל שינוי משפטי או תחוקתי. נזהרתי שלא להגדיר את זכויותי ואת תפקידי. לא ביקשתי שום סמכויות מיוחדות לא מן הכתר ולא מן הפרלמנט. אולם הובן והוסכם שאטוֹל לידי את ניהולה הכללי של המלחמה, על־תנאי שיתמכו בי הקבינט המלחמתי ובית־הנבחרים. השינוי המרכזי שחל עם עלוֹתי לשלטון היה, כמובן, מסירת הפיקוח על ועדת־ראשי־המטות וניהולה לידי שר־ההגנה בעל סמכויות בלתי־מוגדרות. הואיל ומיניסטר זה היה גם ראש־הממשלה הרי נהנה מכל הזכויות שמעצם טבעה של כהונה זו, כולל סמכויות נרחבות מאד לבחור ולסלק את כל האישים המקצועיים והמדיניים. הנה כי כן זו פעם ראשונה תפסה ועדת־ראשי־המטות את מקומה היאות והראוי לה מתוך מגע־מישרים יומיומי עם הראש המבצע של הממשלה, ומתוך תיאום אתו היה בידיה מלוא הפיקוח על ניהול המלחמה ועל הכוחות המזויינים.

שינוי מכריע חל במעמד הלורד־הראשון־של־האדמירליוּת ושל המיניסטרים לעניני המלחמה והתעופה, והשינוי חל בפועל אם גם לא בצורה. הם לא השתייכו לקבינט המלחמתי, אף גם לא השתתפו בישיבותיה של ועדת־ראשי־המטות. הם הוסיפו לשאת באחריות השלמה למיניסטריונים שלהם, אך עד־מהרה ומבלי הבחין כמעט חדלו משׂאת באחריות לעיצוב תכניות אסטרטגיות ולניהול המיבצעים מיום ליום. אלה נקבעו על ידי ועדת־ראשי־המטות, שפעלה במישרים תחת ראשותו של שר־ההגנה וראש־הממשלה, ומתוך כך פעלה בכוח סמכותו של הקבינט המלחמתי. שלושת המיניסטרים של השירותים הלוחמים, אנשים מוכשרים ונאמנים מאד מידידי שבחרתים לתפקידים האלה, לא הקפידו כלל על גינוני טכס. הם אירגנו וניהלו את הכוחות הגדלים והולכים, ועזרו ככל יכלתם כדרכם הנוחה והמעשית של אנגלים. מהיוֹתם חברי ועדת־ההגנה היתה בידם האינפורמציה המלאה ביותר, ותדיר יכלו לפנות אלי. אנשי־המקצוע הסרים למשמעתם, ראשי־המטות, דנו אתם בכל דבר ונהגו עמהם כבוד שאין למעלה ממנו. אבל היתה הנהלה אינטגרלית של המלחמה, אשר לה נכנעו בנאמנות. מעולם לא קוּצצו סמכויותיהם ומעולם לא עירערו עליהן, וכל אדם בחוג הזה יכול היה תמיד להגיד את אשר עם לבו; אבל עצם ניהולה של המלחמה התרכז עד־מהרה בידים מועטות מאד, והדבר שנראה קשה כל כך לפני שנים נעשה פשוט הרבה יותר – מחוץ להיטלר, כמובן. על אף ריתחת המאורעות והפגעים המרובים שבאו עלינו פעל המנגנון תמיד אוטומטית כמעט, ואדם היה נתון בתוך שטף של מחשבה מגובשת שאפשר לתרגמה במהירות גדולה ללשון פעולה ומעשׂ.

*

אף כי הקרב הנורא היה מתנהל עתה מעֵבר לתעלה, והקורא משתוקק בלי ספק להגיע לשם, אולי מן הראוי לתאר בשלב זה את השיטה והמנגנון לניהול ענינים צבאיים ואחרים, שאותם כוננתי והפעלתי מן הימים הראשונים להחזיקי בשלטון. אני מאמין מאד בניהול ענינים רשמיים על ידי המלה שבכתב. כשסוקרים את הדברים לאחר מעשה אין ספק שהרבה ממה שנקבע משעה לשעה תחת לחץ המאורעות לקוּי הוא או שאינו מתאַמת בסופו של דבר. מוכן אני להסתכן בכך. תמיד, להוציא את סולם הדרגות של המשמעת הצבאית, טוב יותר להביע דעות ומשאלות מאשר לתת פקודות. אף על פי כן הרי הנחיות־שבכתב, הבאות אישית מן האדם שנתמנה כחוק ראש־הממשלה ומן המיניסטר האחראי במיוחד להגנה, היו נחשבות כל־כך עד שגם אם לא נתבטאו כפקודות הרי תכופות מאד הבשילו את פריין בפעולה.

כדי להבטיח שלא יעשו בשמי שימוש רפרופי, הוצאתי משך ימי המשבר של חודש יולי את המיזכר הבא:

ראש הממשלה אל הגנרל איזמי, הרמטכל"ק, וסיר אדוארד בריג’ס 19.07.40

יש להבין בבירור גמור כי כל ההוראות היוצאות ממני נמסרות בכתב, או מקבלות מיד אחרי־כן אישור בכתב, ושאינני מוכן לשאת בשום אחריות לענינים הנוגעים בהגנה הלאומית שקיבלתי עליהם החלטות כביכול, אלא אם כן נרשמו בכתב.

כשהייתי מתעורר ב־8 בבוקר לערך הייתי קורא את כל המברקים, ומעל מיטתי הכתבתי זרם רצוף של מיזכרים והוראות למיניסטריונים ולועדת־ראשי־המטות. אלה הודפסו מיד אחר כך במכונת־כתיבה, והיו מוגשים מיד לגנרל איזמי, מ"מ המזכיר (הצבאי) לקבינט המלחמתי, ובא־כוחי בועדת־ראשי־המטות, שהיה משכים לראותני מדי בוקר. דרך־כלל היו עמו, אפוא, הרבה דברים־שבכתב להביאם לפני ועדת־ראשי־המטות לעת התכנסה בעשר וחצי. תוך כדי דיון במצב בכללותו הקדישו ראשי־המטות את מלוא תשומת־הלב להשקפותי. בין שלוש לחמש אחר־הצהרים, אם אך לא היו בינינו איזה קשיים המצריכים היוועצוּת נוספת, מוכנה היתה כבר שורה שלמה של פקודות ומברקים, שנשלחו על ידי או על ידי ראשי־המטות והוסכמו בינינו, המוסרים דרך־כלל את כל ההחלטות שיש בהן צורך מיידי.

במלחמה טוטאלית מן הנמנע הוא למתוח איזה קו מדויק בין בעיות צבאיות לבלתי־צבאיות. העובדה שלא אירע כל חיכוך מעין זה בין הסגל הצבאי לסגל של הקבינט המלחמתי באה בראש־וראשונה בזכות אישיוּתו של סיר אדוארד בריג’ס, מזכיר לקבינט המלחמתי. לא די שבנו זה של “משורר־הכתר”־לשעבר היה עובד מוכשר ביותר שאינו יודע לאות, אלא שגם היה אדם מצוין במידה בלתי־רגילה בעוז, יכולת וקסם אישי, ובלי שמץ קנאתנוּת בטבעו. הוא לא נתן דעתו אלא על זה שתשרת מזכירוּת הקבינט המלחמתי בכללוּתה את ראש־הממשלה ואת הקבינט המלחמתי עד קצה גבול יכלתה. מעולם לא עלה על לבו הרהור בדבר עמדתו האישית, ומעולם לא נשמעה מלה של זעף בין הפקידים האזרחיים והצבאיים של המזכירוּת.

אם נתגלעו איזה חילוקי־דעות בשאלות רחבות יותר, הייתי קורא לישיבה של ועדת־ההגנה שליד הקבינט המלחמתי, שבתחילה נמנו עליה מר צ’מברליין, מר אטלי, ושלושת המיניסטרים של השירותים הלוחמים, וראשי־המטות היו משתתפים בה. לאחר 1941 נתמעטו הישיבות הרשמיות האלו.³ עם שהחל המנגנון לפעול למישרים יותר, הגעתי לכלל מסקנה ששוב אין צורך בפגישות היומיומיות של הקבינט המלחמתי ובנכחוּתם של ראשי־המטות. לבסוף הנהגתי אפוא את מה שנתקרא בינינו לבין עצמנו בשם “מסדר־יום־ב' של הקבינט”. מדי יום־ב' היתה מתכנסת מועצה רבת משתתפים – כל הקבינט המלחמתי, המיניסטרים של השירותים והמיניסטר לבטחון הפנימי, שר האוצר, מזכירי־הממלכה לעניני הדומיניונים ולעניני הודו, מיניסטר המודיעין, ראשי־המטות, והממוּנה הרשמי על משרד־החוץ. בישיבות אלו היה כל אחד מראשי־המטות מספר את סיפורו על כל מה שאירע משך שבעת הימים האחרונים; ואחריהם היה שר־החוץ בא אף הוא ומספר על כל המאורעות החשובים בעניני חוץ. בשאר ימות השבוע היה הקבינט המלחמתי מתכנס לישיבה לבדו, וכל הענינים החשובים הטעונים החלטה הובאו לפניו. מיניסטרים אחרים מן הנוגעים בעיקר בנושאים העומדים לדיון היו משתתפים לצורך בירור בעיותיהם המיוחדות. חברי הקבינט המלחמתי היו מקבלים העתקים מכל המסמכים הנוגעים למלחמה, וראו את כל המברקים החשובים שהייתי שולח. ברבוֹת האמון ההדדי פחתה התערבותו של הקבינט המלחמתי בעניני מיבצעים, אף כי עקב אחריהם בתשומת־לב מרובה ומתוך מלוֹא הידיעה. חברי הקבינט המלחמתי הסירו מעל שכמי כמעט את כל נטל הענינים הפנימיים והמפלגתיים, ובכך עשאוני בן־חורין להתרכז בעיקר. ביחס לכל המיבצעים העתידים בעלי החשיבות הייתי נמלך בהם תמיד מבעוד עת; אבל אף כי עיינו בשׂוֹם־לב בשאלות העומדות על הפרק, הנה לעתים קרובות ביקשו שלא אמסור להם על תאריכים ופרטים, ובכמה מקרים אף הפסיקוני שעה שעמדתי לגלות להם את הדברים האלה.

מעולם לא התכוונתי להעמיד את משרד מיניסטר־ההגנה בחינת מחלקה ממשלתית בפני עצמה. דבר זה היה מצריך פעולת חקיקה, וכל ההסדרים העדינים שתיארתי, שרוּבם באו על מקומם בשלום הודות לרצון טוב אישי, היו טעונים אז ליבּוּן בתהליך חקיקה שלא־בעתוֹ. אולם קיים ופעיל היה תחת הנהלתו האישית של ראש־הממשלה האגף הצבאי של מזכירות הקבינט המלחמתי, שבימים שלפני המלחמה היה המזכירות של הועדה־להגנת־הקיסרות. בראש אגף זה עמד הגנרל איזמי, ושני עוזריו הראשיים הקולונל הוֹליס והקולונל ג’ייקובּ, ועמהם חבורה של קצינים צעירים יותר שנבחרו במיוחד מתוך כל שלושת השירותים המזוינים. מזכירוּת זו נעשתה סגל משרדו של מיניסטר־ההגנה. אין שיעור לחוב שאני חב לחבריה. הגנרל איזמי, הקולונל הוליס והקולונל ג’ייקוב עלו בתמידוּת בדרגה ובתהילה בהמשך המלחמה, ואיש מהם לא הוחלף. חילופים בשטח כה אינטימי הנוגע כל־כך בענינים סודיים גורמים נזק לניהולם הרצוף והיעיל של ענינים.

בועדת־ראשי־המטות נשמרה מידת יציבות שווה כמעט לזו, לאחר כמה חילופי־אישים בתחילה. כתוֹם תקופת כהונתו כראש־המטה של חיל־האוויר נעשה מרשל־התעופה ניוּאוֹל בספטמבר 1940 המושל הכללי של ניו־זילנד, ותחתיו בא מרשל־התעופה פּורטל, שהיה הכוכב המוּכּר של חיל־האוויר. פורטל נשאר אתי כל ימות המלחמה. סיר ג’ון דיל, שירש את הגנרל איירונסייד במאי 1940, נשאר ראש המטה־הכללי־הקיסרי עד שנתלווה עמי לוושינגטון בדצמבר 1941. אז מיניתי אותו לתפקיד נציגי הצבאי האישי אצל הנשיא וראש משלחת־המטות המאוחדת שלנו. יחסיו עם הגנרל מרשל, ראש־המטה של צבא ארצות־הברית, נעשו חוּלית־חיבּוּר שלא־תסולא־בפז בכל ענינינו, וכאשר מת בשׂאתו בעוֹל כעבור שנתים זכה לכבוד המיוחד־במינו של מקום מנוחת־עולם בבית־הקברות ארלינגטון, ה“ואלהאלה” שעד אז היתה מיוחדת אך ורק ללוחמים אמריקאיים. את תפקיד ראש־המטה־הכללי־הקיסרי מילא אחריו סיר אֶלן בּרוּק, שנשאר אתי עד הסוף.

מ־1941, משך קרוב לארבע שנים, שבחלקן הראשון עמדו בסימן פגעים ואכזבות הרבה, נגרם השינוי היחיד שחל בחבורה מצומצמת זו, אם בין ראשי־המטות ואם בסגל ההגנה, עקב פטירתו של האדמירל פאוּנד, שמת בשׂאתו בעוֹל. אפשר מאד שזהו הישׂג־של־שיא בהיסטוריה הצבאית הבריטית. דרגת רציפות דומה לזו השיג הנשיא רוזוולט בחוגו הוא. ראשי־המטות של ארצות הברית – הגנרל מרשל, האדמירל קינג והגנרל ארנולד, שאחרי כן הצטרף אליהם האדמירל ליהי – החלו יחדיו עם כניסתה של אמריקה למלחמה, ומעולם לא הוחלפו. הואיל והבריטים והאמריקאים העמידו לאחר זמן את הועדה־המשותפת־של־ראשי־המטות הרי היתה בכך תועלת שאין־ערוך־לה לכּל. מעולם לא נודע עדיין דבר דומה לזה בין בעלי־ברית.

לא אוכל לומר שמעולם לא היו בינינו חילוקי־דעות אפילו מבּית, אבל התפתחה ביני לבין ראשי־המטות הבריטיים מעין הסכמה שעלינו לשכנע ולשדל במקום שננסה לבטל זה את דעתו של זה. דבר זה נסתייע כמובן בעובדה שדיבּרנו באותה לשון מבחינה טכנית, ושותפים היינו במידה רבה בתורתנו הצבאית ובנסיוננו המלחמתי. על הרקע הזה המשתנה תדיר צעדנו כאיש אחד, והקבינט המלחמתי העניק לנו חירות החלטה גדולה יותר ויותר ותמך בנו בנאמנות שאינה יודעת לאוּת ורתיעה. לא היה חילוק, כבמלחמה הקודמת, בין פוליטיקאים לאנשי צבא, בין “לובשי הזיג” ל“חובשי המצחיה” – כינויים מאוסים שהעיבו על בהירוּת השיפּוּט. אכן התקרבנו מאד איש אל חברו, ונוצרו קשרי ידידוּת שאני מאמין כי זכו להערכה עמוקה.

יעילותה של מינהלה מלחמתית תלויה בעיקר בשאלה אם החלטות הנובעות מן הסמכות המוסכמת העליונה ביותר זוכות למעשה שיצייתו להן בקפדנות ובדיוק. זאת השגנו בבריטניה בעת משבר זו הודות לרוחב תפיסתו של הקבינט המלחמתי, לנאמנותו העזה ולהחלטתו הנחרצה בדבר הענין החיוני אשר לו התקדשנו. בהתאם להוראות שניתנו נעו אניות, גייסות ומטוסים וסובבו גלגלי חרושת. הודות לכל התהליכים האלה, והודות לאמון, לסלחנות ולנאמנות שעל גליהם נישאתי, מסוגל הייתי עד־מהרה לתת הדרכה אינטגרלית כמעט לכל צדי המלחמה. אכן, היה צורך בדבר זה, כי העתים היו קשות כל כך. השיטה נתקבלה משום שהכל הבינו מה־קרובים אנו אל מוות וחורבן. לא רק מוֹת היחיד, שהוא מנת־חלקם של כל באי־עולם, היה קרוב, אלא גם – דבר חשוב הרבה יותר – מותה של בריטניה, בשׂוֹרתה וגדוּלתה.

*

כל הרצאת־דברים על שיטות המימשל שהתפתחו בימי ממשלת הקואליציה הלאומית תהיה לקויה בחסר אם לא אסביר את שורת האיגרות האישיות ששלחתי לנשיא ארצות־הברית וראשיהן של שאר ארצות־חוץ ושל ממשלות הדומיניונים. חליפת איגרות זו צריכה תיאור. לאחר שהייתי משיג מן הקבינט איזה החלטות מפורשות שנדרשו ביחס למדיניוּת, הייתי מחבר ומכתיב בעצמי את המסמכים האלה, על הרוב במסגרת של חליפת־איגרות אינטימית ובלתי־רשמית עם ידידים וחברים. דרך־כלל ייטיב אדם לבטא את מחשבותיו בדבריו־הוא. רק לפעמים הייתי קורא את נוסח הדברים מראש לפני הקבינט. מדעתי את השקפותיהם של חברי הקבינט, עשיתי את מלאכתי מלוא מידת הנוחות והחירות הדרושות לי. מובן שהיו לי יחסים מצוינים ביותר עם שר־החוץ והמיניסטריון שלו, וכל חילוקי ההשקפות נתישבו בצוות. העברתי העתקים של מברקים אלה, בכמה מקרים לאחר שנשלחו, אל החברים הראשיים של הקבינט המלחמתי, ולמזכיר־הדומיניונים – כשהיו הדברים נוגעים אליו. מובן שבטרם אשלחם הייתי מוסר את העובדות לבדיקה מיניסטריונית, וכמעט כל האיגרות הצבאיות עברו באמצעות איזמי אל ראשי־המטות. חליפת־איגרות זו לא התנגשה כלל בקשרים הרשמיים או במלאכתם של השגרירים. אולם לאמיתו של דבר נעשתה זו הצינור לניהול הרבה ענינים חיוניים, ובניהול המלחמה על ידי נודע לה מקום חשוב לא פחות, ולעתים אף יותר, מאשר לתפקידי כמיניסטר ההגנה.

חוג האנשים המצומצם עד מאד, שהיה בן־חורין בתכלית להביע את דעתו, כמעט תמיד היה מרוצה מן הטיוטות והוא נתן בי מידת אמון גדלה והולכת. למשל, חילוקי דעות עם רשויות אמריקאיות, שלא נמצא להם פתרון בדרג השני, לעתים קרובות נתישבו תוך שעות מספר על ידי מגע־מישרים בפּסגה. אכן, במרוצת הזמן היתה יעילותו של ניהול־ענינים זה בדרג הפּסגה גלויה לעין כל כך שהוצרכתי להקפיד שלא ייעשה מכשיר לביצוע ענינים מיניסטריוניים רגילים. חזוֹר וחזוֹר דחיתי את בקשותיהם של עמיתי לפנייה אישית אל הנשיא בענינים חשובים שבפרטים. אילו צצו פניות אלו למעלה מכפי הראוי בחליפת־האיגרות האישית, כי אז היו מבטלות עד־מהרה את אפיה הפרטי ומתוך כך גם את ערכה.

מעט־מעט נעשו יחסי עם הנשיא הדוקים כדי־כך שעיקר הענינים בין שתי ארצותינו נתנהלו למעשה בחליפות־הדברים האישיות האלו בינו לביני. בדרך כך הושגה ההבנה השלמה שבינינו. בתורת ראש המדינה וראש הממשלה כאחד היה רוזוולט דובר ופועל מתוך סמכות בכל השטחים; ואני, כיון שעמד מאחרי הקבינט המלחמתי, ייצגתי את בריטניה הגדולה על דרג שווה כמעט לזה. ככה הושגה מידה רבה מאד של תיאוּם, וגם החסכון בזמן ומיעוט מספר אנשי־הסוד היו יקרי־ערך עד מאד. אני שלחתי את מברקי לשגרירות האמריקאית בלונדון, שעמדה במגע־מישרים עם הנשיא בבית הלבן על ידי מכונות צוֹפן מיוחדות. הבדלי השעון בין בריטניה לארצות־הברית סייעו למהירות שבה נתקבלו תשובות ונתישבו דברים. כל איגרת שהייתי מכין בערב, בלילה, או אפילו עד שעה שתים בבוקר, היתה מגיעה אל הנשיא בטרם יעלה על משכבו, ולעתים קרובות מאד היתה תשובתו מגיעה אלי לעת קומי למחרת בבוקר. בסך הכל שלחתי לו תשע־מאות־וחמישים איגרות, וקיבלתי לערך שמונה־מאות תשובות. היתה בי ההרגשה שאני עומד במגע עם אדם גדול מאד, שהוא גם ידיד בעל לב חם והדגוּל בלוחמים למטרות הנעלות אשר אותן אנו משרתים.

*

מאחר שהקבינט צידד בכך שאנסה להשיג משחתות מן הממשלה האמריקאית, ניסחתי בשעות אחר־הצהרים של ה־15 במאי את איגרתי הראשונה אל הנשיא רוזוולט מזמן שנעשיתי ראש־הממשלה. כדי לשמור על חוסר הרשמיוּת בחליפת האיגרות שבינינו חתמתי בחתימת “אישיות ימית לשעבר”, ובגחמה הזאת דבקתי כמעט בלי שום מקרה יוצא־מן־הכלל כל ימות המלחמה.

אף כי נשתנתה משׂרתי, מובטח אני שאינך חפץ כי אפסיק את חליפת־המכתבים הפרטית והאינטימית שלנו. כפי שודאי ידוע לך, הקדירו השמים חיש. לאויב יש עדיפוּת ניכרת באוויר, והטכניקה החדשה שלו עושה רושם עז על הצרפתים. כשלעצמי סבור אני כי המערכה ביבשה אך החלה, ורוצה הייתי לראות את המוני הצבאות מתנגשים. עד עכשיו הפעיל היטלר רק יחידות מיוחדות בטנקים ובאוויר. הארצות הקטנות מנופּצות פשוט אחת־אחת כגפרורים. אף כי עדיין אין הדבר בחזקת ודאי, הרי עלינו לצפות לכך שמוסוליני יזדרז לקחת חלק בביזת הציביליזציה. אנו מצפים לכך שנותקף פה בעצמנו, הן מן האוויר הן על ידי חיילות מוצנחים ומוטסים, בעתיד הקרוב, ואנו מתכוננים לקראת זאת. אם יהיה צורך בדבר נמשיך במלחמה לבדנו, ואין אנו מתיראים מפני כך.

אבל אני מאמין שמבין אתה, אישי הנשיא, שקולה וכוחה של ארצות־הברית אפשר לא יהיה להם שום ערך אם יעבור עוד זמן רב מדי עד שיורגש בהם. אפשר שתהיה לפניכם אירופה מנוֹאצת ומשועבדת לגמרי, שתקום במהירות מדהימה, והעוֹמס אפשר שיכבד משׂאתנו. כל מה שאני מבקש עכשיו הוא שתכריזו על מעמד של צד בלתי־לוחם, שפירושו יהיה שתעזרו לנו בכּל פרט להפעלת כוחות מזוינים ממש. הצרכים המידיים, הם, קודם־כל, השאָלת ארבעים או חמישים מן המשחתות הישנות יותר אשר ברשותכם, לגישור הפּער בין מה שמצוי בידינו עתה לבין הבניה החדשה הגדולה, שהחילונו בה בראשית המלחמה. בשנה הבאה כעת־חיה יהיה לנו רב. אבל אם בינתים תצא איטליה נגדנו בעוד מאה צוללות, אפשר שיהיו כוחותינו מאומצים עד לשברון. שנית, רוצים אנו בכמה מאות מטוסים מן הטיפוסים החדשים ביותר, שאתם מקבלים אותם עכשיו. נוכל לשלם בשבילם במטוסים הנבנים עתה בשבילנו בארצות־הברית, שלישית, ציוד ותחמושת נגד מטוסים, שגם מהם יהיה לנו רב שנה הבאה, אם נזכה לראותה. רביעית, העובדה שנשקפת סכנה לאספקת הבּצר שלנו משוודיה, מצפון־אפריקה, ואולי גם מספרד הצפונית, מזקיקה אותנו לקניית פלדה בארצות־הברית. הוא הדין גם ביחס לחמרים אחרים. כל זמן שנוכל, נוסיף לשלם את מחירם בדולרים, אבל רוצה הייתי להרגיש מידה מתקבלת־על־הדעת של בטחון שגם אם לא נוכל לשלם עוד, בכל זאת תתנו לנו את החומר. חמישית, אנו מקבלים ידיעות רבות על נחיתות מוצנחות או מוּטסות של גרמנים באירלנד. ביקורו של אסקדרון אמריקאי בנמלי אירלנד, שאפשר גם אפשר יהיה להאריכו, לא יסולא בפז. ששית, אני מקווה שתדאגו לכך שהיאפאנים לא ירעישו בפאציפי, ותוכלו להשתמש בסינגפור בכל צורה הנראית לכם. הפרטים על החומר המצוי בידינו יימסרו לך בכתב.

במיטב האיחולים וכל הכבוד…

ב־18 במאי נתקבלה מן הנשיא תשובה שבה הוא מקדם בברכה את המשך חליפת־האיגרות הפרטית שבינינו ומטפל במשאלותי. ההשאלה או המתן של ארבעים או חמישים משחתות ישנות, נאמר בתשובה, תצריך היתר מטעם הקונגרס, ואין השעה יפה לכך. נכון הוא להקל עד קצה גבול יכלתו על ממשלות הברית בהשגת הסוגים החדישים ביותר של מטוסים, ציוד ותחמושת נ. מ. ופלדה מתוצרת ארצות־הברית. בכל הדברים האלה תזכינה פניותיו של בא־כוחנו, מר פּרוויס המסור והמחונן עד מאד (שלא ארכו הימים ונפל חלל בתאונת־אוויר), לתשומת־הלב החביבה ביותר. הנשיא יעיין בשׂוֹם־לב בהצעתי שתבקר שייטת אמריקאית בנמלי אירלנד. באשר ליאפאנים, הסתפק בהזכרת ריכוזו של הצי האמריקאי בפרל־הרבּוֹר.

*

ביום ב', ה־13 במאי, ביקשתי מבית־הנבחרים, שנקרא לישיבה מיוחדת, הצבעת אמון לממשלה החדשה. לאחר שמסרתי על ההתקדמות במילוי המשרות השונות, אמרתי: “אין לי דבר להציע מלבד דם, עמל, דמעות וזיעה”. בכל ההיסטוריה הארוכה שלנו מעולם לא יכול שום ראש־ממשלה להעמיד בפני הפרלמנט והאומה תכנית שהיא בעת־ובעונה־אחת כה קצרה וכה מקוּבּלת על הלבבות. סיימתי בדברים הבאים:

אתם שואלים, מהו הקו שלנו? ואני אומר: הקו הוא לאסור מלחמה, בים, ביבשה ובאוויר, בכל כוחנו ובכל הכוח אשר יוכל האלוהים לתת לנו: לאסור מלחמה נגד מימשל עריצות מזווע, שמעולם לא היה כדוגמתו בפרשת־הקורות האפלה והמדאיבה של פשעי אנוש. זהו הקו שלנו. אתם שואלים, מהי מטרתנו? יכול אני לענות במלה אחת: נצחון – נצחון בכל מחיר, נצחון על אף כל האימים; נצחון, ותהי הדרך ארוכה ויגעה כאשר תהיה; כי בלי נצחון אין קיום. יוּבן־נא הדבר הזה: אין קיום לקיסרות הבריטית; אין קיום לכל מה שהקיסרות הבריטית מסמלת, אין קיום לכוח הדורות הדוחף ומניע את האנושות קדימה אל מטרתה. אבל אני מקבל עלי את תפקידי ברוח נכונה ובתקוה. אני חש בטחון כי הבריות לא יניחו לענין שלנו להיכּשל. בזמן הזה רואה אני את עצמי זכאי לדרוש את עזרת הכל, ואני אומר, “הבה, אפוא, נצעד יחד קדימה בכוחנו המאוחד”.

בשאלות הפשוטות האלו הצביע הבית פה־אחד, והתפזר עד ל־21 במאי.

*

הנה כך החילונו כולנו במשׂימתנו המשותפת. מעולם לא קיבל ראש־ממשלה בריטי מעמיתיו בקבינט את הסעד הנאמן והכּן אשר ממנו נהניתי משך חמש השנים הבאות מצד אנשים אלה מכל המפלגות שבממלכה. הפרלמנט, אף כי התמיד במתיחת בקורת חפשית ופעילה, נתן תמיכה רצופה ומכרעת לכל האמצעים שהציעה הממשלה, והאומה היתה מאוחדת ונלהבת כאשר לא היתה עוד מעולם. אכן, כך יאה היה, כי עוּתדו לנו מאורעות נוראים מכל אשר צפה איש בדמיונו.

 

פרק שני: הקרב על צרפת    🔗

השבוע הראשון: גאמלן 10 במאי – 16 במאי    🔗

תכנית “ד” – פקודת הקרב הגרמנית – השריון הגרמני והצרפתי – התקדמות הצרפתים והבריטים בשטח בלגיה – הולנד נכבשת – הבעיה הבלגית – עליונותה המוּכּרת של צרפת בחכמת המלחמה – הפירצה באַרדנים – קשייה של בריטניה בשלב של מלחמת־בין־השמשות – התקדמותה של תכנית ד – הבשורות הרעות של ה־13 וה־14 בחודש – קבוצת־הגייסות של קלייסט מבקיעה את החזית הצרפתית – אבידות בריטיות כבדות באוויר – הסייג הסופי שלנו להגנת המולדת – ריינוֹ מטלפן אלי בבוקר ה־15 – השמדת המחנה הצרפתי התשיעי מול פירצת הארדנים – “הפסק אש” בהולנד – האיום האיטלקי – אני טס לפאריז – פגישה בקיי־ד’אורסיי – דברי הגנרל גאמלן – אין עתודה אסטרטגית: “Aucune” – התקפות מוצעות על ה“טריז” הגרמני – תביעות הצרפתים לטייסות־קרב בריטיות נוספות – מברקי אל הקבינט באור ל־17 במאי – הקבינט מסכים לשלוח עוד עשר טייסות של מטוסי־קרב

אותו רגע במוצאי יום ה־10 במאי שבּו קיבלתי עלי את האחריות לא נדרשתי, כשם שלא נדרשו עמיתי בממשלה החדשה שלא הורכבה עדיין, להחליט שום החלטה חדשה בדבר קידום פני הפלישה הגרמנית לארצות־השפלה. מכּבר הובטח לנו כי יש הסכמה מלאה בין המטות של צרפת ובריטניה בדבר תכנית ד של הגנרל גאמלן, שכבר הופעלה מאז עלוֹת השחר. אכן, עד לבוקר ה־11 בחודש הושגה התקדמות גדולה בכל המיבצע העצום. באגף שלצד הים כבר החל המחנה הצרפתי השביעי של הגנרל ז’ירו בפריצתו ההרפתקנית לתוך הולנד. במרכז היו הפטרולים של המכוניות המשוריינות הבריטיות מן הגדוד ה־12 של ה“לאנסרס” על הנהר דייל, ומדרום לחזית שלנו היתה כל קבוצת־הגייסות הראשונה של הגנרל בּיוֹט חופזת קדימה אל הנהר מז. ראשי צבאות הברית גרסו כי תכנית ד, אם תצליח, תחסוך בין שתים־עשרה לחמש־עשרה אוגדות על ידי קיצור החזית נגד גרמניה: ומלבד זאת היה, כמובן, הצבא הבלגי בן עשרים־ושתים אוגדות. מחוץ לצבא ההולנדי בן עשר אוגדות, שבלעדיהם היו כלל כוחותינו במערב פחוּתים מבחינה מספרית. לפיכך לא היה בי רצון כלשהו להתערב בתכניות הצבאיות, ומתוך תקוה המתנתי לחבטה הממשמשת ובאה.

בכל זאת, אם נחזור ונסקור את פני הדברים באור שלאחר־מעשה, מתבלט המסמך החשוב שחיברו ראשי־המטות הבריטיים ב־17 בספטמבר 1939⁴. במסמך זה טענו ראשי־המטות כי כל זמן שלא יהיה הצבא הבלגי מחזיק כהלכה בחזית שלו על הנהר מז ועל תעלת־אלברט טעות תהיה זו מצד הבריטים והצרפתים לחוש לעזרתם. ותחת זאת עליהם לעמוד איתן בחזית הצרפתית, או לכל היותר להזיז קמעה את זרוע שמאלם אל קו הסכלדה. מאז הימים הללו של ספטמבר 1939 הושג הסכם על ביצועה של תכנית ד של הגנרל גאמלן. אולם בפרק־הבינים לא אירע שום דבר שיהיה בו כדי ליטול מתוֹקף השקפתם הראשונה של ראשי־המטות הבריטיים. נהפוֹך הוא, אירעו דברים רבים העשויים לחזקה. הצבא הגרמני הוסיף כוח ובשלוּת מחודש לחודש, וכוחו בשריונים האדיר בהרבה. הצבא הצרפתי, שכירסמהו הקומוניזם היונק השראה מן הסובייטים והחורף הממושך והעגום בחזית עירער את רוחו, ירד למעשה באיכותו. ממשלת בלגיה, שהשליכה את יהבה על מידת הכבוד שינהג היטלר בחוק הבינלאומי ובנייטראליות הבלגית, לא השיגה שום תכנון משותף בר־פעולה בין ראשי צבאה לראשי צבאות הברית. המכשולים נגד טנקים וקו־ההגנה, שצריכים היו הבלגים להכינם בחזית נאמיר־לוּבן, היו בלתי־מספיקים ובלתי־מוגמרים. הצבא הבלגי, שהיו בו הרבה אנשים אמיצים ועזי־החלטה, כמעט לא יכול להתכשר לקרב מחשש פן יפגע בנייטראליות. לאמיתו של דבר הובקעה החזית הבלגית בנקודות רבות על ידי הגל הראשון של ההסתערות הגרמנית. עוד בטרם יתן הגנרל גאמלן את האות לבצע את תכניתו המוכנה מכבר. עתה לא נותר עוד לקוות אלא להצלחה באותו “קרב־מצח” עצמו שהפיקוד העליון הצרפתי הכריז כי מנוי וגמור אתו להימנע ממנו.

כשפרצה המלחמה שמונה חדשים קודם לכן היה עיקר כוחם של הצבא וחיל־האוויר הגרמניים מרוכז בפלישה לפולין ובכיבושה. לאורך כל החזית המערבית, מאֶכּס־לא־שאפל (היא אַכן) עד לגבול שוייץ, עמדו ארבעים־ושתים אוגדות גרמניות בלי שריון. לאחר הגיוס יכלה צרפת לפרוס מולם כוחות השקולים כנגד שבעים אוגדות. מטעמים שכבר הוסברו לא נראתה אז שום אפשרות להתקיף את הגרמנים. שונה תכלית שינוי מזה היה המצב ב־10 במאי 1940. האויב, שהפיק תועלת משמונה חדשי השהיה ומחורבנה של פולין, חימש, צייד ואימן כ־155 אוגדות, שעשר מהן היו משוריינות (“פּאנצר”). ההסכם של היטלר עם סטאלין נתן לו את האפשרות להסתפק במזרח בהחזקת הכוחות הקטנים ביותר. לדברי הגנרל האלדר, ראש המטה הגרמני, לא עמד מול רוסיה “אלא כוח חיפּוי קל, הכּשר בדוחק לגביית תשלומי מכס”. מבלי חשוֹש לעתידה שלה התבוננה הממשלה הסובייטית אל חורבן אותה “חזית שניה” במערב, שעד־מהרה עתידה היתה לתבעה בהתרגשות כה רבה ולחכות לה זמן כה רב בחבלי יסוריה. לפיכך היה ביכלתו של היטלר להנחית את מהלומתו על צרפת בכוח של 126 אוגדות ובמלוא כוח השריון העצום של עשר אוגדות “פאנצר”, הכוללות קרוב לשלושת אלפים כלי־רכב משוריינים, שלפחות אלף מהם היו טנקים כבדים.

הכוחות האדירים האלה נפרסו מן הים הצפוני עד שוייץ לפי הסדר הבא:

קבוצת־הגייסות ב, כוללת 28 אוגדות, תחת פקודת הגנרל פון־בּוֹק, ערוכה לאורך החזית מן הים הצפוני עד אֶכּס־לא־שאפּל, היתה מעוּתדת לכבוש את הולנד ובלגיה, ואחרי כן להתקדם לתוך צרפת כאגף הימני הגרמני.

קבוצת־הגייסות א, בת 44 אוגדות, תחת פקודת הגנרל פון־רוּנדשטט, המגלמת את ההתקפה העיקרית, נערכה לאורך החזית מאֶכּס־לא־שאפּל עד המוֹזל.

קבוצת־הגייסות ג, בת 17 אוגדות, תחת פקודת הגנרל פון־לבּ, החזיקה בקו הריין מן המוזל עד לגבול שוייץ.

עתודת האוֹ.ק.ה. (הפיקוד העליון של הצבא) הכילה ארבעים־ושבע אוגדות לערך, שעשרים מהן היו בגדר עתודה מיידית מאחרי קבוצות־הגייסות השונות ועשרים־ושבע היו בעתודה כללית.

מול המערך הזה, שכמובן לא ידענו בדיוק את כוחו ומערכיו, השתרעה קבוצת־הגייסות הראשונה תחת פקודת הגנרל בּיוֹט, המורכבת חמישים־ואחת אוגדות, אשר תשע מהן הוחזקו בעתודה של המטה הכללי, וכוללת תשע אוגדות בריטיות, מקצה קו־מאז’ינו סמוך ללונגוי עד לגבול הבלגי ומאחרי הגבול עד לים נוכח דונקרק. קבוצות־הגייסות השניה והשלישית, תחת פקודת הגנרלים פּרטלא ובסוֹן, שמנו, יחד עם העתודות, ארבעים־ושלוש אוגדות, שמרו על הגבול הצרפתי מלונגוי עד שוייץ. נוסף על כך היו לצרפתים כמו תשע אוגדות בקו־מאז’ינו גופו – סך־הכל 103 אוגדות. מרגע שיופעלו צבאות בלגיה והולנד תיווספנה עליהן עשרים־ושתים אוגדות בלגיות ועשר הולנדיות. הואיל ושתי הארצות האלו הותקפו מיד, היה המנין הכולל של האוגדות שעמדו להלכה לרשות צבאות הברית ב־10 במאי 135, שהוא למעשה כמספר האוגדות שהיו לאויב. כפי הידוע לנו עתה. אילו אוּרגן וצויד כראוי, אילו אוּמן והונהג היטב, הרי לפי מתכּונת המלחמה הקודמת היה לכוח הזה סיכוי נאה לעצור את הפלישה.

אולם הגרמנים היו בני־חורין גמורים לבחור את הרגע, את הכיוון ואת העצמה של התקפתם. יותר ממחצית הצבא הצרפתי עמדה בגיזרה הדרומית ובגיזרה המזרחית של צרפת. וחמישים־ואחת האוגדות הצרפתיות והבריטיות אשר בקבוצת־הגייסות מס. 1 של הגנרל בּיוֹט, עם כל העזרה הבלגית וההולנדית שיכלו לקבל, הוצרכו לעמוד בפני ההסתערות של יותר משבעים אוגדות־אויב תחת פקודת בּוֹק ורונדשטט בין לונגוי לים. הצירוף של הטנק האטים כמעט בפני אש תותחים עם מפציץ־הצלילה, צירוף שנמצא מוצלח כל כך בפולין באמת־מידה קטנה יותר, עתיד היה שוב לשמש ראש־המחץ להתקפה העיקרית, וקבוצה של חמש אוגדות שריון ושלוש אוגדות ממוכּנות תחת פקודת קלייסט, שנכללה בקבוצת־הגייסות הגרמנית א. כוונה בדרך האַרדנים אל סדאן ומוֹנתרמה.

נוכח ארחות מלחמה חדישים כאלה פרסו הצרפתים כ־2,300 טנקים, רוּבּם קלים. היחידות המשוריינות שלהם כללו אי־אלה טיפוסים חדשים אדירי־כוח, אבל יותר ממחצית כוח השריון הכולל שלהם הוחזק בגדודים מפוזרים של טנקים קלים, לשיתוף־פעולה עם חיל־הרגלים. האוגדות המשוריינות שלהם, שרק בכוחן יכלו לעמוד בפני הסתערות השריונים ההמונית, היו פזורות על פני חזית רחבה, ואי־אפשר היה לאספן יחד על מנת שתפעלנה במלוכּד. בריטניה, מחצבתו של הטנק, עתה־זה סיימה את הרכבתה ואימוניה של אוגדה משוריינת ראשונה (328 טנקים). שעדיין נמצאה באנגליה.

מטוסי־הקרב הגרמניים שרוכזו עתה במערב עלו בהרבה על הצרפתיים במספר ובאיכות. חיל־האוויר הבריטי בצרפת כלל את עשר טייסות הקרב (מטוסי האריקיין) שאפשר היה להפרישם מהגנת המולדת החיונית, שמונה טייסות של מטוסי באַטל, שש של מטוסי בלנהיים, וחמש של מטוסי ליסנדר. שלטונות התעופה הצרפתיים וכן הבריטיים לא הצטיידו במפציצי־צלילה, שנתבלטו עתה כבפולין ועתידים היו למלא תפקיד חשוב בערעור רוחו של חיל־הרגלים הצרפתי, ובפרט של חילותיו הצבעוניים.

בלילה אור ל־10 במאי זינקו כל הכוחות הגרמניים בקבוצות־הגייסות של בוק ורונדשטט קדימה לעבר צרפת על פני גבולות בלגיה, הולנד ולוּכּסמבּוּרג, ועל ההתקפה בישׂרו הפצצות נרחבות על שדות־תעופה, קווי תחבורה, מפקדות־צבא ומחסנים. כמעט בכל המקרים הושגה הפתעה טקטית שלמה. מתוך החשכה יצאו פתאום קבוצות אין־מספר של חיילי־סער נלהבים וחמושים היטב, נעזרים תכופות בארטילריה קלה. ושעה ארוכה לפני עלות השחר היו מאה וחמישים מילים של חזית אחוּזים להבות. הולנד ובלגיה, שהותקפו בלי שום תואנה ואזהרה, שיועו לעזרה. ההולנדים שׂמו מבטחם בקו המים שלהם; כל הסכרים שלא נכבשו ולא הוסגרו במעל נפתחו, ושומרי־הגבול ההולנדים ירו על הפולשים. הבלגים הצליחו להרוס את גשרי הנהר מז, אבל הגרמנים כבשו שני גשרים שלא נפגעו על פני תעלת־אלברט.

על פי תכנית ד הוצרכה קבוצת־הגייסות הראשונה של בעלי־הברית, תחת פקודתו של הגנרל בּיוֹט, על צבאה הבריטי הקטן אך המשובח עד מאד, להתקדם מזרחה לתוך בלגיה, מרגע שיסיגו הגרמנים את הגבול. הכוונה היתה להקדים את האויב ולעמוד על הקו מז־לוּבן־אנטוורפן. נוכח אותו קו, לאורך המז ותעלת־אלברט, נמצאו הכוחות הבלגיים העיקריים. אם יבלמו הללו את ההסתערות הגרמנית הראשונה, תחזק קבוצת־הגייסות את ידם. לכאורה היה מסתבר יותר שהבלגים ייהדפו מיד עד לקו של בעלי־הברית. ואכן כך אירע. ההנחה היתה כי במקרה זה תתן ההתנגדות הבלגית רווח־נשימה קצר, ובתוך פרק־זמן זה יוכלו הצרפתים והבריטים לארגן את עמדתם החדשה; דבר זה בוּצע בכל מקום, מחוץ לחזית הגורלית של המחנה התשיעי הצרפתי. בקצה השמאלי, הוא אגף הים, היה המחנה השביעי הצרפתי צריך לכבוש את האיים החולשים על שפך הנהר סכלדה, ואם אפשר לסייע להולנדים על ידי התקדמות בכיוון ברדה. הסברה היתה כי באגפנו הדרומי אין צבאות מודרניים גדולים יכולים לעבור בארדנים, ודרומית מהם שוב החל קו הביצורים הרצוף, הוא קו־מאז’ינו, המתמשך אל הריין ולאורך הריין עד שוייץ. לפיכך דומה היה שהכל תלוי במכת־הנגד השמאלית הקדומנית של המחנות הצפוניים של צבאות הברית. דבר זה מצדו שוב היה תלוי במהירות שבּה ייתכן לכבוש את בלגיה, במובן זה עוּבּד הכל לפרטי־פרטים, ודי היה במתן אות כדי להטיל קדימה את כוחות הברית המונים הרבה למעלה ממיליון איש. ב־5.30 בבוקר ה־10 במאי קיבל הלורד גורט מן הגנרל ז’ורז' הודעה הפוקדת על “אזעקות 1, 2, ו־3”; לאמור, כוננוּת מיידית לכניסה לבלגיה. בשעה 6.45 בבוקר פקד הגנרל גאמלן על ביצוע תכנית ד, והתכנית המוכנה מכבר של הפיקוד העליון הצרפתי, שהבריטים סרו למשמעתו, הופעלה מיד.

*

מר קוֹלין, שבּיקרני בהיותו ראש ממשלת הולנד ב־1937, הסביר לי אז את היעילות הנפלאה של שיטת ההצפה ההולנדית. הוא הסביר כי על ידי קריאה טלפונית משולחן הסעודה בצ’ארטוול יכול הוא ללחוץ על כפתור שיעמיד בפני פולש מכשולי מים שאין לעברם. אך כל אלה היו דברי הבל. כוח מכריע הוא כוחה של מדינה גדולה נגד קטנה בתנאי זמננו. הגרמנים הבקיעו להם דרך בכל מקום, כשהם גושרים על פני התעלות או משתלטים על הסכרים ופיקוחי־המים. בן־יום קמו והשתלטו על כל הקו החיצון של הביצורים ההולנדיים. בתוך כך החל חיל־האוויר הגרמני להפעיל את עצמתו נגד ארץ חסרת־מגן. תקות ההולנדים שהעקיפה הגרמנית הימנית תפסח עליהם, כמו שפסחה עליהם במלחמה שעברה, הושׂמה לאל.

פרשת בלגיה טעונה הסבר מעמיק יותר. כמה מאות אלפי קברות בריטיים וצרפתיים בבלגיה משמשים זכר למאבק של המלחמה הקודמת. המדיניות הבלגית בשנים שבין המלחמות לא התחשבה די הצורך בעבר. המנהיגים הבלגים ראו בעינים דאוגות את חולשתה הפנימית של צרפת ואת הפאציפיזם ההססני של בריטניה. הם דבקו בנייטראליוּת קפדנית. בשנים שקדמו לפלישה החדשה לארצם היתה עמדתם כלפי שני המערכים האדירים שעמדו זה כנגד זה חסרת־משוא־פנים בהחלט, על כל פנים מבחינה רשמית. יש לעשות מאמץ גדול כדי להבין את הבעיות הנוראות של מדינה קטנה השרויה במצוקה כזאת, אבל הפיקוד העליון הצרפתי דיבר משך שנים במרירות על הקו שנקטה ממשלת בלגיה. סיכּוים היחיד של הבלגים להגן על גבולם מפני התקפה גרמנית היה טמון בברית הדוקה עם צרפת ובריטניה. הקו של תעלת־אלברט ושאר קווי מים היו נוחים מאד להגנה, ואילו נערכו צבאות בריטניה וצרפת אחרי הכרזת המלחמה, בעזרת הצבא הבלגי, על גבולות בלגיה מבעוד־מועד כי אז אפשר היה להכין ולבצע מן העמדות האלו התקפה חזקה מאד נגד גרמניה. אבל ממשלת בלגיה סבורה היתה כי בטחונה תלוי בנייטראליוּת הנוקשה ביותר, ותקותם היחידה היתה מיוסדת על שמירת־אמונים ויחס של כבוד לחוזים מצד גרמניה.

אף לאחר שנכנסו בריטניה וצרפת למלחמה אי־אפשר היה לשדלם לחזור ולהצטרף לברית הישנה. הם הצהירו כי יגנו על הנייטראליוּת שלהם עד מוות, והעמידו תשע־עשיריות מכוחותיהם על הגבול הגרמני, ועם זאת אסרו על הצבא האנגלו־צרפתי באיסור חמור להיכּנס לארצם ולעשות הכנות של ממש להגנתם או להנחתת מכות־נגד מקדימות. בניית הקווים החדשים והתעלה האנטי־טנקית משך החורף של 1939 על ידי הצבאות הבריטיים, שהמחנה הצרפתי הראשון לימינם, לאורך הגבול הצרפתי־הבלגי, היתה הצעד היחיד שיכולנו לעשותו. שאלה שאין להימלט ממנה היא אם על בסיס זה לא מן הראוי היה לבדוק מחדש את כל הקו של תכנית ד, ואם לא בחכמה היינו עושים אילו עמדנו ונלחמנו על הגבול הצרפתי, ומתוך הביצורים החזקים האלה היינו קוראים לצבא הבלגי להיסוג אליהם, תחת שנקפוץ אותה קפיצה נחשונית וחפוּזה אל הדייל או אל תעלת־אלברט.

*

אין איש יכול להבין את ההחלטות של התקופה ההיא מבלי לתפוס מה־כבירה היתה סמכותם של המנהיגים הצבאיים הצרפתים ועד־מה האמין כל קצין צרפתי כי לצרפת הבכוֹרה בחכמת המלחמה. צרפת ניהלה את מלחמת־היבשה הנוראה מ־1914 עד 1918 ונשאה בעיקר נטלה. אבדו לה מאה וארבעים ריבוא בהרוגים. פוֹש קיבל את הפיקוד העליון, והצבאות הגדולים של בריטניה והקיסרות, בני ששים עד שבעים אוגדות, הועמדו בלי סייג, בדומה לאמריקאים, תחת פקודותיו. עתה מנה חיל־המשלוח־הבריטי רק שלוש־מאות או ארבע־מאות אלף איש, הפזוּרים מן הבסיסים בהאבר ולאורך החוף עד לקו, לעומת קרוב למאה אוגדות צרפתיות, למעלה משני מיליונים צרפתים, המחזיקים בפועל בחזית הארוכה מבלגיה עד שוייץ. לפיכך מובן היה הדבר שנעמיד עצמנו תחת פקודתם ונקבל את שיפּוּטם. הסברה היתה שהגנרל ז’ורז' יטול לידיו את הפיקוד המלא על צבאות צרפת ובריטניה בשדה־הקרב מן הרגע שתוכרז המלחמה, ולפי אותה סברה היה הגנרל גאמלן עתיד לפרוש לעמדה של ייעוּץ במועצה הצבאית הצרפתית. ואולם הגנרל גאמלן לא נטה לוותר על שליטתו כגנרליסימוֹ. הוא החזיק בניהול העליון. התנגשות סמכוּיות מטרידה התפתחה בינו לבין הגנרל ז’ורז' משך שמונה חדשי ההפוּגה. לפי דעתי לא ניתנה לגנרל ז’ורז' מעולם ההזדמנות לעבּד את התכנית האסטרטגית בשלמוּתה ועל אחריותו הוא.

המטה הכללי הבריטי והמפקדה שלנו בשדה חששו מכבר לפירצה שבין הקצה הצפוני של קו־מאז’ינו לתחילת הקו המבוצר הבריטי לאורך הגבול הפרנקו־בלגי. מר הוֹר־בלישה, מזכיר הממלכה לעניני מלחמה, עורר את השאלה כמה פעמים בקבינט המלחמתי. פנינו בענין זה בצינורות צבאיים. אכן, הקבינט והמנהיגים הצבאיים שלנו חששו, כמובן, למתוח בקורת על אלה שצבאותיהם חזקים פי־עשרה משלנו. הצרפתים היו סבורים שצבאות מודרניים גדולים אינם יכולים לעבור את האַרדנים. המרשל פטן אמר לועדת הסנאט לענייני הצבא, “גיזרה זו אינה מסוכנת”. ביצורי־שדה מרובים נקבעו לאורך הנהר מז, אבל לא נעשה שום נסיון להקים קו חזק של עמדות־בטון ומכשולים אנטי־טנקיים, דוגמת זה שהעמידו הבריטים לאורך הגיזרה הבלגית. יתר על כן, המחנה הצרפתי התשיעי של הגנרל קוֹראפּ היה מורכב בעיקר חיילות הנופלים בהחלט מן הרמה הצרפתית. מתוך תשע האוגדות שלו היו שתים אוגדות של חיל־פרשים, ממוּכּנות בחלקן, אחת אוגדת־מבצרים, שתים (ה־61 וה־53) היו מסוג שני־במעלה, שתים (ה־22 וה־18) לא נפלו הרבה מאוגדות השירות הפעיל; רק שתים היו אוגדות של הצבא הסדיר הקבוע. כאן אפוא, מסדאן עד אירסון על־הנהר־אוּאַז, לאורך חזית של חמישים מיל, לא היו שום ביצורי־קבע, ולא היו אלא שתי אוגדות של חיילים מקצועיים.

אי־אפשר להיות חזק בכל מקום. לעתים קרובות נכון הוא ונחוץ להחזיק בגזרות ארוכות של חזית בכוחות חיפּוי קלים, אבל דבר זה צריך להיעשות כמובן רק במטרה לרכז עתוּדות גדולות יותר להתקפות־נגד לאחר שנתגלו נקודות המהלומה של האויב. פריסתן של ארבעים־ושלוש אוגדות, מחצית הצבא הצרפתי הנייד, מלונגוי עד לגבול שוייץ, אזור שכולו היה מוגן על ידי המצודות של קו־מאז’ינו או על ידי הריין הרחב ומהיר־הזרם, שמערכת ביצורים מיוחדת מאחריו, היתה בגדר מערך חסר־בינה. הסיכוּנים שצריך המתגונן להסתכן בהם קשים הם מאלה שחייב לקבל עליו תוקף, שלפי הסברה הוא החזק בנקודת ההתקפה. מקום שהדברים אמוּרים בחזיתות ארוכות מאד אפשר לשאת בסיכונים אלה רק על ידי עתודות ניידות חזקות היכולות להתערב חיש בקרב מכריע. הרבה דעות מוסמכות מחזקות את הטענה שהעתודות הצרפתיות היו בלתי־מספיקות, ומכל־מקום היתה חלוקתן גרועה. אחרי הכל הרי הפּירצה שמאחרי הארדנים פותחת את הדרך הקצרה ביותר מגרמניה לפאריז, ודורות על דורות היתה שדה־קרב מפורסם. אם יחדור האויב כאן, תקפּח כל התנועה הקדומנית של הצבאות הצפוניים את צירה, ובאותה מידה תהיה נשקפת סכנה לקווי התחבורה שלהם ולבּירה.

אגב סקירה לאחור רואים אנו כי הקבינט המלחמתי של מר צ’מברליין, אשר בו שימשתי, ואשר אני מקבל עלי את מלוא חלקי באחריות למעשיו או לאפס־מעשיו, לא היה צריך להימנע מלדון בדבר עם הצרפתים בסתיו ובחורף של 1939. ודאי יהיה זה ויכוח בלתי־נעים וקשה, כי בכל שלב יהיו הצרפתים יכולים לומר: “מדוע אינכם שולחים יותר חיילים משלכם? כלום לא תקבלו לידיכם גיזרה רחבה יותר של החזית? אם יש מחסור בעתודות, ספּקו אותן בבקשה. אנחנו גייסנו חמישה מיליונים⁵. אנחנו מקבלים את דעותיכם ביחס למלחמה בים: אנחנו ממלאים אחר תכניותיה של האדמירליות הבריטית. גלו־נא את מידת האמון הראויה בצבא הצרפתי ובבקיאוּתנו ההיסטורית בחכמת המלחמה ביבשה”.

אף על פי כן צריכים היינו לעשות זאת.

היטלר והגנרלים שלו לא היו שרויים בספקות הרבה ביחס להשקפות הצבאיות ולסידורים הכלליים של יריביהם. משך אותו סתיו ואותו חורף השפיעו בתי־החרושת הגרמניים שפע טנקים, שבנין המפעלים לייצורם ודאי כבר התקדם יפה בעת משבר מינכן ב־1938, ואשר הבשילו פרי למכביר בשמונה החדשים שעברו מאז החלה המלחמה. הקשיים הפיזיים של מעבר הארדנים לא הטילו עליהם מורא כלל. אדרבה, סבורים היו כי התוֹבלה המכנית המודרנית והכושר המאורגן העצום לסלילת כבישים יעשו את האזור הזה, שעד כה נחשב בלתי־עביר, לדרך הקצרה, הבטוחה והקלה ביותר לחדירה לצרפת ולשיבוּש כל התכנית הצרפתית להתקפת־נגד. הנה כך תיכנן הפיקוד העליון של הצבא הגרמני את פריצתו האדירה בדרך הארדנים על מנת לנתק את הזרוע השמאלית המפותלת של צבאות הברית הצפוניים בפרק־הכתף. תנועה זו, אם גם באמת־מידה גדולה הרבה יותר ובמהירות אחרת וכלי־נשק אחרים, היה בה משום דמיון לפריצה של נפוליאון ברמת פּראצן בקרב אוסטרליץ, שניתקה את כל תנועת הגלילה האוסטרו־רוסית, החריבתה ושברה את מרכזה.

*

עם מתן האות זינקו הצבאות הצפוניים להושיע את בלגיה ונהרו לאורך כל הכבישים, לתשואות התושבים. השלב הראשון של תכנית ד הושלם ב־12 במאי. הצרפתים החזיקו בגדה השמאלית של המז עד אוּי, והכוחות הקלים שלהם מעבר לנהר היו נסוגים והולכים נוכח הלחץ הגובר של האויב. האוגדות המשוריינות של המחנה הראשון הצרפתי הגיעו לקו אוּי־אנוּט־טירלמוֹן. הבלגים, שאיבדו את תעלת־אלברט, היו נסוגים אל קו הנהר ז’ט ותופסים את העמדה שהוכנה מראש מאנטוורפן עד לוּבן. הם החזיקו עדיין בלייז' ובנאמיר. המחנה השביעי הצרפתי כבש את האי ואלכרן ואת אי בוולנד הדרומי, ועומדים היו בקרב עם יחידות ממוּכנות של המחנה השמונה־עשר הגרמני על הקו הרנתאלז– ברגן־אוֹפּ־זום. התקדמותו של המחנה השביעי הצרפתי היתה מהירה כדי־כך שכבר אזל מלאי התחמושת שלו. יתרונו של חיל־האוויר הבריטי, באיכות אם גם לא במספר, כבר נראה לעין. עד למוצאי ה־12 בחודש לא היה אפוא כל יסוד להניח שאין הפעולות מתנהלות יפה.

אולם משך יום ה־13 בחודש הרגישה מפקדתו של הלורד גורט בכובד הלחץ הגרמני על החזית של המחנה התשיעי הצרפתי. עד רדת הערב התבסס האויב על הגדה המערבית של המז, משני עברי דינאן וסדאן. המטה הכללי הצרפתי עדיין לא ידע אל־נכון אם המאמץ הגרמני העיקרי מכוון בדרך לוּכּּסמבוּרג נגד האגף השמאלי של קו־מאז’ינו או שהוא מכוּון בדרך מאסטריכט כלפי בריסל. לכל אורך החזית לוּבן־נאמיר־דינאן עד סדאן התפתח קרב כבד ועז, אבל בתנאים שהגנרל גאמלן לא העלה אותם בדעתו, כי בטרם יספיק המחנה התשיעי הצרפתי להיאחז בדינאן כבר עט עליו האויב.

*

משך יום ה־14 בחודש החלו להגיע הבשורות הרעות. בתחילה היה הכל מעורפל. בשעה 7 בערב קראתי לפני הקבינט ידיעה שנתקבלה מאת מר ריינו ובה נאמר כי הגרמנים הבקיעו להם דרך בסדאן, כי הצרפתים אינם יכולים לעמוד בפני השילוב של טנקים והפצצות־צלילה, והם מבקשים עוד עשר טייסות של מטוסי־קרב על־מנת לחזור וליצב את הקו. ידיעות דומות נתקבלו אצל ראשי־המטות, והוסיפו שגם הגנרל גאמלן גם הגנרל ז’ורז' רואים את המצב בדאגה חמורה ושהגנרל גאמלן נפתע ממהירות התקדמותו של האויב. לאמיתו של דבר הרי הקבוצה של קלייסט, על שיפעת השריונים הכבדים והקלים אשר לה, השמידה או פיזרה כליל את החיילות הצרפתים אשר ממש מולה, ועתה יכלו הללו להתקדם בקצב שעדיין לא נודע כמוהו במלחמה. כמעט בכל הנקודות שבהן באו הצבאות במגע היתה התקפת הגרמנים מכרעת בכבדה ובזעמה. הם צלחו את המז בגיזרת דינאן בעוד שתי אוגדות משוריינות. לפאת צפון היו הקרבות בחזית של המחנה הראשון הצרפתי כבדים ביותר. הקורפּוּסים הבריטיים הראשון והשני עדיין היו בעמדותיהם בין וואבר ללובן, מקום שעמדה האוגדה השלישית שלנו, תחת פקודת הגנרל מונטגומרי, בקרבות עזים. צפונית יותר משם היו הבלגים נסוגים אל ביצורי אנטוורפן. המחנה הצרפתי השביעי, באגף הים, נסיגתו מהירה היתה עוד יותר מהתקדמותו.

מרגע הפלישה החילונו במיבצע “רויאל מארין”, זריעת מוקשי־הנהר בריין, ובשבוע הראשון לקרב “הושטו” קרוב ל־1,700 מהם⁶. המוקשים הביאו לידי תוצאות מיידיות. כל תעבורת הנהר בין קרלסרוּהה ומיינץ הופסקה, ונזק רב נגרם לסכר קרלסרוּהה ולכמה גשרי־סירות. אולם הצלחתה של תחבולה זו נבלעה בתוך מבּול השוֹאה.

תנועת ההתקדמות החל מ־10 במאי (פתיחת ההתקפה ב־10 במאי)

כל טייסות המטוסים הבריטיים נלחמו בלי הפוגות, ועיקר מאמצן היה מכוּון נגד גשרי־הסירות באזור סדאן. אחדים מאלה נהרסו ואחרים נזוֹקו בהתקפות נואשות ומסורות. אכזריות היו האבידות בהתקפות מגובה נמוך על הגשרים מחמת אש תותחי־המגן הגרמניים. במקרה אחד חזר רק אחד מששה מטוסים מן המשימה המוצלחת. ביום ההוא לבדו אבדו לנו בסך הכל ששים־ושבעה מטוסים, ומאחר שעמדו בקרב בעיקר עם הכוחות האנטי־אוויריים של האויב, לא הפילו אלא חמישים־ושלושה מטוסים גרמנים. אותו לילה נותרו לחיל־האוויר המלכותי בצרפת רק 206 מטוסים כשרים לפעולה מתוך 474.

הידיעות המפורטות האלו נודעו אך בהדרגה. אבל כבר ברור היה כי אם יימשכו הקרבות באמת־מידה זו יתחסל חיל־האוויר הבריטי כולו, על אף יתרונו האינדיבידואלי. מעתה והלאה העיקה עלינו השאלה כמה נוכל לשלוח מבריטניה בלא שנישאר חסרי־מגן ונאבּד בכך את הכוח להמשיך במלחמה. היצרים הטבעיים מצדנו אנו והרבה נימוקים צבאיים כבדי־משקל נתנו תוקף לבקשות הצרפתיות הנרגשות והמתמידות. כנגד זאת היה סייג לדבר, ואם נעבור סייג זה יעלה לנו הדבר במחיר חיינו.

בזמן הזה היו כל השאלות האלו נדונות על ידי הקבינט המלחמתי כולו, שהיה מתכנס פעמים אחדות ביום. מרשל־התעופה דאוּדינג, בראש פיקוד־ מטוסי־הקרב־המטרופולי שלנו, הצהיר לפני כי בעשרים־וחמש טייסות של מטוסי־קרב יוכל להגן על האי הבריטי כנגד כל עצמתו של חיל־האוויר הגרמני, אלא שאם יעמוד לרשותו מספר קטן מזה לא יוכל להחזיק מעמד. המפלה היתה מביאה לא רק לידי הרס כל שדות־התעופה והכוח האווירי שלנו אלא גם לידי הרס מפעלי המטוסים, שבּהם תלוי כל עתידנו. עמיתי ואני נמנינו וגמרנו לקבל עלינו את כל הסיכונים למען הקרב עד לסייג זה – והסיכונים האלה גדולים היו מאד – אך לא לעבוֹר אותו, ותהיינה התוצאות מה שתהיינה.

לערך בשבע־וחצי בבוקר ה־15 בחודש העירוּני בידיעה כי מר ריינו מטלפן. הוא דיבר אנגלית, וניכר היה שהוא נתון במצוקה קשה. “נחלנו מפלה”. הואיל ולא הגבתי מיד, חזר ואמר: “הוּכינו! הפסדנו בקרב”. אמרתי: “הרי ודאי לא היה הדבר יכול לבוא במוקדם כל כך?” אך הוא השיב: “החזית הובקעה על יד סדאן: הם שוטפים ועוברים בהמונים, עם טנקים ומכוניות משוריינות” – או כיוצא בדברים האלה. אז אמרתי: “כל הנסיון מלמד שההתקפה תסתיים לאחר זמן. זכוּר לי יום ה־21 במרס 1918. לאחר חמישה או ששה ימים הם מוכרחים להיעצר לשם קבלת אספקה, ואז באה ההזדמנות להתקפת־נגד. כל זאת למדתי בזמנו מפי המרשל פוש עצמו”. אין ספק כי זה הדבר שחזינו בו תמיד לשעבר ואשר בו היינו צריכים לחזות עכשיו. מכל־מקום חזר ראש ממשלת צרפת למשפט שבו החל, שאכן התברר כי אך אמת היה: “הוּכּינו, הפסדנו בקרב”. אמרתי כי יש את נפשי לקפוץ ולגלגל שיחה.

ביום הזה היה המחנה התשיעי הצרפתי, זה של קוֹראפּ, במצב של התפוררות גמורה, ושרידיו חוּלקו בין הגנרל ז’ירו, מן המחנה השביעי הצרפתי, שקיבל את הפיקוד לידיו מידי קוֹראפּ, ובין מפקדת המחנה הששי הצרפתי, שהיה נערך והולך בדרום. אכן הובקעה פירצה של כחמישים מיל בקו הצרפתי, שדרכה היתה נוהרת ובאה השיפעה העצומה של שריוני האויב. במוצאי יום ה־15 בחודש נמסר כי מכוניות משוריינות גרמניות נמצאות בליאַר ומינקוֹרנה, זו האחרונה במרחק ששים מיל מאחרי החזית כפי שהיתה בתחילה. המחנה הצרפתי הראשון גם הוא הובקע בחזית של 5 קילומטרים מדרום ללימאל. צפונית משם נהדפו כל ההתקפות על הבריטים. ההתקפה הגרמנית ונסיגת האוגדה הצרפתית מימין להם אילצו את הבריטים להקים אגף הגנה שפניו דרומה. המחנה השביעי הצרפתי נסוג לביצורים של אנטוורפן ממערב לסכלדה, והיה נהדף והולך מן האיים ואלכרן ובוולנד הדרומי.

ביום הזה גם הקיץ הקץ על המאבק בהולנד. הואיל והפיקוד ההולנדי העליון נכנע ב־11 לפה"צ אי־אפשר היה לפנות אלא חיילות הולנדיים מועטים מאד.

תמונה זו העלתה כמובן רושם כללי של מפלה. במלחמה שעברה הרביתי לראות דברים מסוג זה, והמחשבה על קו שנשבר, ולוּ גם בחזית רחבה, לא העלתה על דעתי את המסקנות המחרידות שנבעו ממנה עתה. הואיל וזה שנים כה רבות לא היתה לי גישה לאינפורמציה רשמית, לא תפסתי את מלוא עוֹצם המהפכה שחלה מאז המלחמה האחרונה עקב הכנסת שיפעת שריונים כבדים ומהירי־תנועה. ידעתי על כך, אבל הדבר לא שינה את דעותי כמידת הראוי. וממילא היתה ידי קצרה מעשות מאומה. צילצלתי אל הגנרל ז’ורז', שלכאורה היה קר־רוח בהחלט והודיע כי הפירצה בסדאן נסתמת והולכת. גם הגנרל גאמלן אמר במברק כי אם גם המצב בין נאמיר לסדאן הוא רציני הריהו רואה את המצב במנוחת־נפש. מסרתי על הודעתו של ריינו ועל שאר ידיעות לקבינט ב־11 לפה"צ, בנכחות ראשי־המטות.

ביום ה־16 בחודש עמדו ראשי־המחץ הגרמניים לאורך הקו לא קאפל־ורוֹון־מארל־לאוֹן, וחלוצי הקורפוס הארבעה־עשר הגרמני היו מסייעים עמהם במונקורנה ונפשאטל־סיר־אַן. נפילת לאון אישרה כי מן הגבול ליד סדאן הובקעה החזית בעומק למעלה מששים מיל בכיוּוננו. נוכח האיום הזה והלחץ הגובר והולך על החזית שלהם עצמם, נצטוו המחנה הראשון הצרפתי וחיל־המשלוח־הבריטי לסגת בשלושה שלבים אל הסכלדה. אם כי גם אחד מן הפרטים האלה לא היה ידוע אפילו למשרד־המלחמה, ואי־אפשר היה לצייר בבהירות את המתרחש, ברורה היתה חומרתו של המשבר. ראיתי לי לחובה לצאת אותו יום אחר־הצהרים לפאריז. עמיתי השלימו עם העובדה שעלי לנסוע, ואמרו כי ידאגו לכּל מבית.

*

היה עלינו לצפות לכך שהמאורעות הרי־השוֹאה בחזית יביאו עלינו אויבים חדשים. אף כי עדיין לא היו שום סימנים לשינוי במדיניותה של איטליה, קיבל מיניסטר הספּנוּת הוראות לדלל את תנועת האניות בים התיכון. שום אניות בריטיות נוספות לא תפלגנה למולדת מעדן. כבר הטינו אל מסביב לכף־ התקוה־הטובה את השיירה הראשונה המובילה חיילים אוסטרליים לאנגליה. ועדת־ההגנה קיבלה הוראות לעיין בפעולה במקרה מלחמה עם איטליה, ובפרט במה שנוגע לכרתים. הופעלו תכניות לפינוי אזרחים מעדן וגיברלטר.

*

לערך בשעה 3 אחר־הצהרים טסתי לפאריז ב“פלאמינגו”, מטוס־נוסעים ממשלתי, שהיו לנו שלושה כדוגמתו. הגנרל דיל, סגן ראש־המטה־הכללי־ הקיסרי, בא אתי, וכן איזמי.

המטוס היה טוב, נוח מאד, ומהירותו כ־160 מיל בשעה. הואיל ולא היה חמוש העמידו לו ליווי, אבל הרקענו לתוך עב־מטר והגענו לשדה־התעופה לה־ בורז’ה בתוך מעט יותר משעה. מרגע שיצאנו מן ה“פלאמינגו” ברור היה כי המצב גרוע לאין־ערוך יותר מכפי שתיארנו לעצמנו. הקצינים שקיבלו את פנינו אמרו לגנרל איזמי שמצפים לבוא הגרמנים לפאריז בתוך ימים מספר, לכל היותר. לאחר ששמעתי על המצב בשגרירוּת נסעתי לקיי־ד’אורסיי, והגעתי שמה בשעה חמש וחצי. הוליכוני אל אחד החדרים הנאים. שם נמצאו ריינו, דאלאדיה, מיניסטר המלחמה וההגנה הלאומית, והגנרל גאמלן. כולם עמדו. גם רגע אחד לא ישבנו סביב שולחן. דכדוך־רוח גמור היה טבוע על כל פנים. לפני גאמלן היתה מוּצבת מפה, כשיעור שני מטרים מרובעים, וקו של דיו שחורה מציין את החזית של בעלי־הברית. בקו הזה נתקע טריז קטן אך מאוּים בסדאן.

המפקד הראשי הסביר בקצרה מה התרחש. מצפון ומדרום לסדאן, בחזית בת חמישים או ששים מיל, הבקיעו הגרמנים דרך. הצבא הצרפתי אשר כנגדם הושמד או פוזר. נחשול כבד של כלי־רכב משוריינים מתקדם במהירות שלא נשמעה כמוה בכיווּן אַמיין ואָרא, וכוונתו כפי הנראה להגיע לחוף באַבּוויל או בסביבתה. האפשרות השניה היא שיפנה אל פאריז. מאחרי השריונים, אמר, עולות שמונה או עשר אוגדות גרמניות, ממוכנות כולן, המקימות לעצמן אגפים תוך כדי התקדמותן נגד שני המחנות הצרפתים הנתוּקים משני העברים. הגנרל דיבר אולי חמש דקות בלא שיוציא איש הגה מפיו. כשסיים היתה שתיקה ממושכת. אחרי כן שאלתי: “היכן העתודה האסטרטגית?” ועברתי מיד לצרפתית, שבה היתה שליטתי בינונית ביותר (בכל המובנים): “Ou est la masse de manoeuvre?” הגנרל גאמלן נפנה אלי, ובניד־ראש ומשיכת־כתף אמר: Aucune“”.

שוב היתה שתיקה ממושכת. בחוץ, בגן של קיי־ד’אורסיי, עלו ענני עשן ממדורות גדולות, ומן החלון ראיתי פקידים נשואי־פנים מוליכים אליהן עגלות־יד מלאות ארכיונים. מכינים כבר, אפוא, את פינויה של פאריז.

נסיון העבר, בצד יתרונותיו יש בו גם מגרעת: שהרי לעולם אין הדברים שבים להתרחש באותה צורה. לולא היה הדבר כך מן־הסתם היו החיים קלים מדי. אחרי ככלות הכל הרי לא פעם כבר הובקעו החזיתות שלנו בעבר:

הכוחות היריבים ב־13 במאי

תמיד מצאה ידנו להתאושש ולשתק את פרץ ההתקפה. אבל עתה עמדו לפני שני גורמים חדשים שמעולם לא שיערתי שאיתקל בהם. ראשית, שיבוש כל קווי התחבורה ושטחי הארץ על ידי חדירה ניצחת של כלי־רכב משוריינים, ושנית, העדר כל עתודה אסטרטגית. Aucune“”. הייתי מוכה תמהון. מה עלינו לחשוב על הצבא הצרפתי הגדול ועל ראשיו הגבוהים־מכל־גבוה? מעולם לא עלה בדעתי שמפקדים הצריכים להגן על חזית לוחמת באורך חמש־מאות מיל לא ידאגו לשייר לעצמם עתודת־תימרוּן. אין איש יכול להגן בודאוּת על חזית כה רחבה; אבל כיון שקיבל עליו האויב מסע־צבא גדול השובר את הקו תמיד אפשר שתהיה לך, תמיד הכרח שתהיה לך, שיפעת אוגדות היוצאות להתקפות־נגד נזעמות ברגע שכלה כוח־חמתה הראשון של ההתקפה.

קו־מאז’ינו לשם מה נוצר? הוא היה צריך לחסוך בחיילות בגיזרה גדולה של החזית, לא רק להעמיד הרבה שערי־גיחה למהלומות־נגד מקומיות אלא גם לאפשר החזקת כוחות גדולים בעתודה; וזאת הדרך היחידה שבה אפשר לעשות את הדברים האלה. אבל עכשיו לא היתה עתודה בכלל. אני מודה כי היתה זאת אחת ההפתעות הגדולות ביותר שידעתי בימי חיי. מדוע לא ידעתי על כך יותר, עם כל שהייתי עסוק כל כך לשעבר באדמירליוּת? ממשלת בריטניה, ועל הכל משרד־המלחמה, מדוע לא ידעו על כך יותר? אין זה תירוץ שהפיקוד העליון הצרפתי לא היה מוכן למסור את מערכיו לנו, או ללורד גורט, אלא בקווים כלליים מטושטשים. זכאים אנו לדעת. צריכים היינו לעמוד על כך. שני הצבאות נלחמים יחד בקו. פניתי אל החלון ואל תימרות העשן המתאבכות ממדורות המסמכים הממלכתיים של הרפובליקה הצרפתית. האדונים הזקנים היו מוסיפים להוליך את עגלות־היד שלהם ומטילים בשקידה את תכנן אל תוך הלהבות.

חבורות־חבורות הפלגנו בשיחות סביב עיקרי הדברים, שעליהם פירסם מר ריינו תיאור מפורט. לפי שהוא מספר טענתי אני שאין הצבאות הצפוניים צריכים לסגת, וכי – אדרבה – שומה עליהם לצאת להתקפת־נגד. ודאי שכך היה הלך־רוחי. אבל לא הבעתי שום דעה צבאית שקולה⁷. יש לזכור כי

אז עמדנו בפעם הראשונה על עוֹצם השוֹאה ועל יאושם הנראה־לעין של הצרפתים. לא אנחנו ניהלנו את הפעולות. וצבאנו, שמנה רק עשירית מן החיילות שבחזית, שימש תחת פיקוד צרפתי. אני והקצינים הבריטיים אשר אתי נדהמנו לנוכח ההכרה הברורה של המפקד הראשי ושל חשובי המיניסטרים הצרפתים כי הכל אבוּד, ובכל מה שאמרתי הגבתי על כך בתוקף. אולם אין ספק כי אכן היה הדין אתם, וכי מצוּוים היינו על נסיגה מהירה ביותר לדרום. עד־מהרה נתחוור דבר זה לכל.

עוד מעט והגנרל גאמלן שב ודיבר. דן היה בשאלה אם יש לאסוף עכשיו כוחות כדי להלום באגפים של החדירה, או של “הטריז”, כמו שקראנו לדברים כאלה לאחר זמן. שמונה או תשע אוגדות מפוּנות והולכות מחלקים שקטים של החזית, מקו־מאז’ינו; יש עוד שתים־שלוש אוגדות משוריינות שעדיין לא באו בקרב; עוד שמונה או תשע אוגדות מוּבאות מאפריקה והן תגענה לאזור המערכה משך שנים או שלושה השבועות הקרובים. הגנרל ז’ירוֹ הוּשׂם מפקד על הצבא הצרפתי מצפון לפירצה. מעתה והלאה יתקדמו הגרמנים בתוך מסדרון בין שתי חזיתות שבהן אפשר יהיה לאסור מלחמה בנוסח של 1917 ו־1918. אולי לא יוכלו הגרמנים להחזיק במסדרון, שבּו עליהם לחזק בלי הרף את משמרות האגפים הכפולים, ובתוך כך לזוּן ולכלכל את חדירתם המשוריינת. דומה היה כי גאמלן אמר משהו ברוח זו. וכל הדברים האלה היו הגיוניים בתכלית. אולם חשתי כי אין הם משכנעים כלל בחבורה הזאת הקטנה, שעד כה היתה אחראית ובעלת־השפעה. אז שאלתי את הגנרל גאמלן מתי והיכן יש בדעתו להתקיף את אגפי הטריז. תשובתו היתה: “פחיתוּת במספר, פחיתות בציוד. פחיתוּת בשיטה” – ואחרי כן משיכת־כתפים נואשת. לא היה ויכוח; לא היה שום צורך בויכוח. ואנחנו הבריטים מה מעמדנו בכלל, בהתחשב בתרומתנו הפעוטה – עשר אוגדות אחרי שמונה חדשים של מלחמה, ואף לא אוגדה אחת מודרנית של טנקים בפעולה?

זאת היתה הפעם האחרונה שראיתי את הגנרל גאמלן. הוא היה פטריוט רוחש־טוב ואיש בקי באומנותו, ובלי ספק היה לו סיפור משלו לספּר⁸.

*

דבריו של הגנרל גאמלן. ובעצם כל דברי הפיקוד העליון הצרפתי לאחר זמן, נתמצו בהטעמת פחיתוּתם באוויר ובתחינות כנות לטייסות נוספות של חיל־האוויר־המלכותי, מפציצים כמו גם מטוסי־קרב. אך בעיקר מטוסי־קרב. תחינה זו לסיוע במטוסי־קרב עתידה היתה לחזור ולהישמע בכל המועצות הבאות עד לנפילתה של צרפת. בתוך דברי פנייתו אמר הגנרל גאמלן כי מטוסי־הקרב נחוצים לא רק כדי לתת חיפוי לצבא הצרפתי אלא גם כדי לעצור בטנקים הגרמנים. על כך אמרתי: “לא. עסקה של הארטילריה הוא לעצור את הטנקים. עסקם של מטוסי־הקרב הוא לנקות את השמים (nettoyer le ciel) מעל שדה הקרב”. הכרח חיוני היה בדבר שלא יוּצא כוח מטוסי־הקרב המטרופולי שלנו מבריטניה בשום פנים ואופן. בכך היה תלוי קיומנו. בכל זאת היה צורך למצוֹת את כל האפשרויות עד האחרונה בהן. בבוקר, לפני המריאי, ייפּה הקבינט המלחמתי את כוחי להעביר עוד ארבע טייסות של מטוסי־קרב לצרפת. בשובנו לשגרירות, ולאחר שדנתי בדבר עם דיל, החלטתי לבקש היתר לשיגור שש טייסות נוספות. לאחר מכן תישארנה לנו רק עשרים־וחמש טייסות של מטוסי־קרב במולדת, וזה היה הסייג האחרון. בין כך ובין כך היתה זו החלטה קורעת־לב. אמרתי לגנרל איזמי שיטלפן ללונדון ויודיע כי על הקבינט להתכנס מיד כדי לדון במברק דחוף שיישלח בתוך שעה לערך. איזמי עשה זאת בהינדוסתאני, לאחר שתחילה דאג לכך שיימצא קצין־צבא הודי בלשכתו. וזה היה מברקי:

9 אחה"צ, 16 במאי 1940

אשמח אם יוכל הקבינט להתכנס מיד כדי לדון בדברים הבאים. המצב חמור במידה שאין למעלה ממנה. הפריצה הגרמנית הנזעמת דרך סדאן מוצאת את הצבאות הצרפתיים במערך גרוע, רבים בצפון, אחרים באלזאס. לפחות ארבעה ימים דרושים כדי להביא עשרים אוגדות לחפות על פאריז ולהלום באגפי הטריז, שרחבו עכשיו חמישים קילומטר.

שלוש אוגדות משוריינות [גרמניות], עם שתים או שלוש אוגדות של חיל־רגלים, התקדמו דרך הפירצה והמונים גדולים חשים קדימה מאחריהן. לפיכך נשקפות שתי סכנות גדולות. הראשונה, שחיל־המשלוח־הבריטי יישאר תלוי באוויר במידה רבה על־מנת שיבצע ניתוק־מגע קשה ויסוֹג לקו הישן. שנית, שהפריצה הגרמנית תשחק את ההתנגדות הצרפתית קודם שיספיקו לכוננה כהלכה.

ניתנו פקודות להגן על פאריז בכל מחיר, אבל בגן של קיי־ד’אורסיי כבר שורפים את הארכיונים. לפי דעתי שנים, שלושה או ארבעה הימים הבאים יהיו מכריעים לגבי פאריז ומן־הסתם גם לגבי הצבא הצרפתי. לכן השאלה שעלינו לעמוד בפניה היא אם נוכל לתת עזרה נוספת במטוסי־קרב מלבד ארבע הטייסות, שהצרפתים אסירי־תודה עליהן מאד, ואם ראוי להפעיל חלק גדול יותר מן המפציצים הכבדים וארוכי־הטווח, מחר ובלילות הבאים, כנגד המוני הגרמנים הצולחים את הנהר מז ושופעים לתוך הטריז. אף על פי כן אין ערוּבּה לתוצאות; אבל אם לא ננצח בקרב־הטריז הזה, אפשר שתישבר התנגדותה של צרפת במהירות גדולה לא־פחות מזו של פולין. כשאני לעצמי סבור אני שעלינו לשלוח מחר את טייסות מטוסי־הקרב הנדרשות (ז.א., עוד שש), לרכז את כל המטוסים הצרפתיים והבריטיים המצויים בעין על־מנת לשלוט באוויר מעל לטריז משך היומים או שלושת הימים הבאים, לא לשם איזו מטרה מקומית אלא על־מנת לתת לצבא הצרפתי את האפשרות האחרונה לאזור את העוז והאומץ אשר בו. מבחינה היסטורית לא טוב יהיה הדבר אם נשיב ריקם את בקשותיהם וכתוצאה מכך יבוא עליהם חורבנם. כן גם אין ספק שייתכן לסדר הפצצות־לילה על ידי כוח חזק של מפציצים כבדים. דומה כאילו כבר מתח האויב את כל כוחותיו הן באוויר הן בטנקים. אל לנו לזלזל בקשיים המתרבים שבהם תיתקל התקדמותו אם נערוך עליו התקפות־נגד חזקות. אני מתאר לעצמי שגם אם יעלה כאן הכל בתוהו, עדיין נוכל להעביר מה שנותר מכוח המחץ האווירי שלנו על־מנת לסייע לחיל־המשלוח־הבריטי, אם ייאלץ לסגת. שוב אני מדגיש את חומרתה הנוראה של השעה. אנא הודיעוני מה תעשו. דיל מסכים. עלי לקבל תשובה עד חצות כדי לעודד את הצרפתים. טלפנו לאיזמי בשגרירות בהינדוסתאני.

התשובה באה באחת־עשרה וחצי לערך. הקבינט אמר “הן”. מיד לקחתי אתי את איזמי במכונית אל דירתו של מר ריינו. מצאנו אותה שרויה פחות או יותר באפלה. לאחר שעה קלה יצא מר ריינו מחדר־משכבו בגלימת־הרחצה שלו ואני מסרתי לו את הידיעה הנעימה. עשר טייסות של מטוסי־קרב! אחרי כן שידלתיו שישלח לקרוא למר דאלאדיה, שהובא מיד לדירה לשמוע על החלטתו של הקבינט הבריטי. בזאת קיויתי לשובב את נפשם של ידידינו הצרפתים, ככל שיאפשרו זאת האמצעים המוגבלים שברשותנו. דאלאדיה לא הוציא הגה מפיו. הוא קם לאטו מעל כסאו ולחץ את ידי. לערך בשעה 2 אחרי חצות חזרתי לשגרירות וישנתי שנת־ישרים, אף כי מזמן לזמן הייתי מתהפך על משכבי מחמת אש התותחים והתקפות־אוויר קטנות. בבוקר טסתי הביתה, ולמרות הדאגות האחרות המשכתי במרץ בהקמת הדרג השני של הממשלה החדשה.

המצב ב־18 במאי בערב

 

פרק שלישי: הקרב על צרפת    🔗

השבוע השני: וייגאן 17 במאי – 24 במאי    🔗

משבר־הקרב גובר – המתנדבים־להגנה־מקומית – תגבורות ממזרח – מברקי אל הנשיא מן הימים 18 ו־20 במאי – הפקודה האחרונה מס. 12 של הגנרל גאמלן, 19 במאי – השינויים בקבינט הצרפתי – מינוי הגנרל וייגאן – פקודות ראשונות לאניות הקטנות, 20 במאי – מיבצע “דינאמו” – וייגאן מסייר בחזית – בּיוֹט נהרג בתאונת דרכים – הימנעותם של הצרפתים מהתמודדות עם השריון הגרמני – הדו"ח של איירונסייד, 21 במאי – הפרלמנט מעניק סמכויות־חירום לממשלה – ביקורי השני בפאריז – תכניתו של וייגאן – הסכנה לצבאות הצפוניים – הקרבות סביב ארא – חליפת איגרות עם מר ריינו – סיר ג’ון דיל ראש המטה הכללי הקיסרי

הקבינט המלחמתי נתכנס ב־10 בבוקר ב־17 בחודש, ואני סיפרתי לו על ביקורי בפאריז ועל המצב, ככל שיכולתי לאמדו.

אמרתי שהגדתי לצרפתים שאם לא יעשו מאמץ עליון לא נוכל לקבל עלינו את הסיכון החמור לבטחון ארצנו על ידי שיגור הטייסות הנוספות של מטוסי־קרב לצרפת. סבור הייתי כי השאלה של תגבורות התעופה היא אחת החמורות ביותר שהוצרך קבינט בריטי לעמוד בפניהן אי־פעם. הטענה היתה שאבידות הגרמנים באוויר גדולות פי ארבעה או חמישה משלנו, אבל הוּגד לי כי לצרפתים נשאר רק רבע ממטוסי־הקרב שלהם. ביום ההוא סבר גאמלן שהמצב “אבוד”, ולפי מה שנמסר אמר: “אני מוכן לערוב לבטחונה של פאריז רק היום, מחר [ה־18 בחודש], ובלילה שלאחר כך”. בנורבגיה דומה היה כי יכולים אנו לכבוש את נארוויק בכל רגע, אבל הודיעו ללורד קורק שלאור הידיעות מצרפת אי־אפשר יהיה לשלוח לו שום תגבורות נוספות.

המשבר בקרב החריף והלך משעה לשעה. לבקשתו של הגנרל ז’ורז' האריך הצבא הבריטי את אגף המגן שלו על ידי תפיסת נקודות לכל אורך הקו מדוּאיי עד פּרוֹן, ובכך ניסה לחפות על ארא, שהיתה צומת־דרכים חיוני לכל נסיגה דרומה. ביום ההוא אחר־הצהרים נכנסו הגרמנים לבריסל. למחרת הגיעו לקאמברה, עברו את סן־קנטין, והניסו את יחידותינו הקטנות מפּרון. המחנה השביעי הצרפתי, הצבא הבלגי, הצבא הבריטי והמחנה הראשון הצרפתי המשיכו כולם בנסיגתם אל הסכלדה; הבריטים עמדו משך היום לאורך הנהר דאנדר והרכיבו את הפּלגה “פּיטרפוֹרס” (קיבוץ ארעי של יחידות שונות תחת פקודתו של המאיור־גנרל פיטר) להגנתה של ארא.

בחצות (אור ל־19 במאי) ביקר הגנרל ביוט אצל הלורד גורט במפקדתו. לא אישיותו של הגנרל הצרפתי הזה גם לא הצעותיו לא עוררו אמון בבעלי־ הברית שלו. מן הרגע הזה החלה האפשרות של נסיגה אל החוף להצטייר לפני המפקד הראשי הבריטי. בסיכומו, שנתפרסם במרס 1941, כתב: “עתה [בלילה אור ל־20 בחודש] שוב לא היתה התמונה תמונה של קו שנכפף או נשבר ארעית אלא של נקודה נצורה”.

בתוצאת ביקורי בפאריז ודיוני הקבינט כבר מצאתי לנחוץ להציג לעמיתי שאלה כללית.

ראש־הממשלה אל הלורד־נשיא־המועצה 17.5.40

אני אסיר־תודה לך עד מאד על שקיבלת עליך לבדוק הלילה את תוצאות יציאתה של ממשלת צרפת מפאריז או נפילתה של עיר זו, וכן את הבעיות שתתעוררנה אם יהיה צורך להוציא את חיל־המשלוח־הבריטי מצרפת, בין בקווי־התחבורה שלו בין מנמלי בלגיה והתעלה. מובן הוא בהחלט כי במקרה הראשון לא יוכל דו"ח זה להיות אלא פירוּט השיקולים העיקריים המתעוררים, ולפיכך אפשר יהיה אחרי כן להעבירו בחזרה למטה. אני עצמי מתראה עם השלטונות הצבאיים ב־6.30.

*

גורלה המר והנמהר של הולנד לא זז ממחשבות כולנו. מר אידן כבר הציע לקבינט המלחמתי להקים מתנדבים־להגנה־מקומית, והוחל מיד במרץ בביצוע תכנית זו. בכל רחבי הארץ, בכל עיר וכפר, התכנסו חבורות אנשים נחושי־החלטה חמושים ברובי־ציד, רובי־שעשועים, מקלות וחניתות. עד־מהרה עתיד היה לקום כאן ארגון עצום. אבל היה גם צורך חיוני באנשי הצבא הסדיר.

ראש־הממשלה אל הגנרל איזמי, לראשי־המטות 18.5.40

1. אין בי ההרגשה שיש לנו חיילות מהימנים באנגליה, נוכח המספרים הגדולים מאד שאולי יונחתו ממטוסי־הובלה לאחר שיקדימום צנחנים. אינני סבור שסכנה זו היא ממשית בשלב זה, הואיל והקרב הגדול בצרפת עדיין מחכה להכרעה.

רצוני שיעיינו בצעדים הבאים במגמה לפעולה מיידית:

(א) אניות ההובלה שהביאו את האוסטרלים לסואץ צריכות להביא למולדת שמונה גדודים של חיל־רגלים סדיר מארץ־ישראל, בליווי נאות, ולוּ גם תוך סיכון מסוים, בכל דרך שתיחשב עדיפה. אני מקווה שאפשר יהיה לעבור בים התיכון.

(ב) השיירה האוסטרלית המהירה מגיעה בתחילת יוני ובה 14,000 איש.

(ג) את האניות האלו צריך יהיה למלא מיד בשמונה גדודים של צבא טריטוריאלי ולשלחן להודו, מקום שיעלו עליהן [עוד] שמונה גדודים של הצבא הסדיר. יש להחיש את מהירותה של שיירה מהירה זו.

2. יש לעשות הכל כדי להוציא לפועל את ההמלצות לפיקוח על זרים שהגישה הועדה ושניסחתין במיזכר אחר. כן גם יש לנקוט פעולה נגד קומוניסטים ופאשיסטים, ויש לשים מספר ניכר מאד מהם במעצר־חסות או מעצר־מניעה, כולל את המנהיגים. כמובן צריך יהיה להביא את הצעדים האלה לפני הקבינט קודם הפעולה.

3. ראשי־המטות צריכים לשקול אם לא כדאי יהיה לשלוח לצרפת רק חצי ממה־שקוראים האוגדה המשוריינת. עלינו להיות מוכנים תמיד לעובדה שאולי יוצעו לצרפתים תנאי שלום נוחים מאד, וכל העומס יוטל עלינו.

*

ראיתי גם צורך לשלוח, באישור עמיתי, את המברקים החמורים הבאים אל הנשיא רוזוולט על־מנת להראותו עד היכן ייפגעו האינטרסים של ארצות־ הברית אם תיכבש ותשועבד לא רק צרפת אלא גם בריטניה הגדולה. זמן־מה הגה הקבינט בטיוטות האלו, אך לא תיקן בהן מאומה.

אישיות ימית לשעבר אל הנשיא רוזוולט 18.5.40

אינני צריך לספר לך על חוּמרת מה שאירע. מנוי וגמור אתנו להתמיד עד הסוף ממש, ותהי־מה אחרית הקרב הגדול המשתולל בצרפת. על כל פנים עלינו לצפות לכך שבעוד זמן לא רב ביותר נותקף כאן על פי הדוגמה של הולנד, ואנו מקווים שלא נכזיב. אבל כדי שהעזרה האמריקאית תמלא תפקיד כלשהו בדבר, עליה להגיע אלינו במהרה.

אישיות ימית לשעבר אל הנשיא רוזוולט 20.5.40

לוֹתיאן מסר על שיחתו אתך. אני מבין לקשייך, אבל צר לי מאד על המשחתות. אילו היו כאן בתוך ששה שבועות כי אז מילאו תפקיד שאין ערוך לו. הקרב בצרפת גדוש סכנות לשני הצדדים. אף כי פגענו פגיעות קשות באויב באוויר ואנו מפילים שנים או שלושה ממטוסיו כנגד כל אחד משלנו, עדיין יש לו עדיפוּת מספרית נוראה. לכן הצורך החיוני ביותר שלנו הוא לקבל את המספר הגדול ביותר שבגדר האפשר של מטוסי־קרב מטיפוס קרטיס פ.־40, שצבאכם מקבל אותם עכשיו, בהקדם האפשרי.

באשר לחלק האחרון של שיחתך עם לותיאן, כוונתנו היא להילחם עד הסוף באי הזה, ויקרה מה שיקרה, ואם נקבל את העזרה שאותה אנו מבקשים הרינו מקווים להחזיק מעמד בקרבות האוויריים בשים לב לעליונות האינדיבידואלית שלנו. [קרוב לודאי ש]חברי הממשלה הנוכחית יירדו לטמיון אם יסתיים הקרב סיום ביש, אבל בשום פנים ואופן לא ניאות להיכנע. אם יחוסלו חברי הממשלה הנוכחית ואחרים יבואו לשאת־ולתת בתוך ההריסות, אל לך להתעלם מן העובדה כי הקלף היחיד שיישאר למיקוּח עם גרמניה יהיה הצי, ואם תעזוב ארצות־הברית את הארץ הזאת לגורלה לא יהיה איש זכאי להאשים את אלה שיהיו אחראיים אז אם ישיגו את התנאים הטובים ביותר שיוכלו להשיגם בשביל התושבים הנשארים בחיים. סלח לי, אישי הנשיא, על שאני מעלה את הסיוט הזה במלים בוֹטות. ברור שלא אוכל להיות אחראי ליורשי, אשר בתכלית היאוש וחוסר־הישע אפשר גם אפשר שיוצרכו להסתגל לרצון הגרמנים. מכל־מקום, למזלנו אין צורך להתעכב כרגע על מחשבות כאלו. הריני מודה לך שוב על רצונך הטוב…

*

מר ריינו הכניס עתה שינויים מרחיקי־לכת בקבינט הצרפתי ובפיקוד העליון הצרפתי. ב־18 בחודש נתמנה המרשל פטן סגן ראש הממשלה. ריינו עצמו, לאחר שהעביר את דאלאדיה למשרד־החוץ, נטל לידיו את מיניסטריון המלחמה וההגנה הלאומית. בשעה 7 בערב ב־19 בחודש מינה את וייגאן, שעתה־זה הגיע מן הלבאנט, במקומו של הגנרל גאמלן. הכרתי את וייגאן כשהיה יד ימינו של המרשל פוֹש, והתפעלתי מהתערבותו המופלאה בקרב ורשה נגד הפלישה הבולשבית לפולין באוגוסט 1920 – מאורע שהיה מכריע לגבי אירופה בזמן ההוא. הוא היה עכשיו בן שבעים־ושלוש, אבל לפי מה שנמסר היה בריא ונמרץ מאד. פקודתו האחרונה (מס. 12) של הגנרל גאמלן, מתאריך 9.45 לפה"צ ב־19 במאי, ציותה שצבאות הצפון, תחת שיניחו לאויב להקיפם, יבקיעו להם דרך בכל מחיר דרומה אל הנהר סום, בהתקיפם את אוגדות השריון שניתקו לפני כן את קווי־התחבורה שלהם. בתוך כך יהיה על המחנה השני, ועל הששי שהחל לקום זה־מקרוב, להתקיף כלפי צפון בכיווּן מזייר. החלטות אלו היה בהן הגיון. אכן, לפחות ארבעה ימים לפני כן היתה צריכה לבוא פקודה לנסיגה כללית של צבאות הצפון דרומה. כיון שהתבררה חומרת הפרץ במרכז הצרפתי בסדאן, היתה התקוה היחידה לצבאות הצפון טמונה במסע מיידי אל הסום. תחת זאת, בפיקודו של הגנרל ביוט, ביצעו רק נסיגות מודרגות וחלקיות אל הסכלדה והקימו את אגף־המגן מימין. אף עתה אולי היתה עוד שהוּת לצעוד דרומה.

מבוכתו של הפיקוד הצפוני, שיתוקו הנראה־לעין של המחנה הראשון הצרפתי, וחוסר הודאוּת ביחס למתרחש, הסבו לקבינט המלחמתי דאגה מופלגת. כל דיונינו היו שקטים ושלווים, אבל מאוחדים ונחרצים היינו בדעתנו, שמאחריה היה עוז־רגש כבוּש. ב־19 בחודש נמסר לנו (ב־4.30 אחה"צ) שהלורד גורט “מעיין בנסיגה אפשרית בכיוון דונקרק אם ייאלץ לכך”. ראש־המטה־הכללי־הקיסרי (איירונסייד) לא יכול לקבל את ההצעה הזאת, כי, כמוהו ברובּנו, תמך במצעד דרומה. לפיכך שלחנו אותו אל הלורד גורט ומסרנו על־ידיו הוראות שהצבא הבריטי יצעד בכיוון דרומי־מערבי ויבקיע לו דרך חרף כל התנגדות על־מנת להתחבר עם הצרפתים בדרום, ושימריץ את הבלגים להסכים לתנועה זו, או שנפנה חלק גדול ככל האפשר מחילותיהם מנמלי התעלה. צריך היה להודיעו כי אנו עצמנו נמסור לממשלת צרפת על מה שהוחלט. באותה ישיבת קבינט שלחנו את דיל למפקדתו של הגנרל ז’ורז', שאליה היה לנו קשר טלפוני ישר. הוא היה צריך לעשות שם ארבעה ימים, ולספר לנו על כל מה שיוכל לברר לעצמו. אף עם הלורד גורט היה המגע מקוטע וקשה, אבל נמסר לנו כי ברשותו אספקה רק לארבעה ימים ותחמושת לקרב אחד.

*

בישיבת־הבוקר של הקבינט המלחמתי ב־20 במאי עמדנו שוב על מצב הצבא שלנו. אפילו על סמך ההנחה שתבוצע נסיגת־לחימה מוצלחת אל הסום, סבור הייתי כי קרוב לודאי שמספרים ניכרים ינותקו או ייהדפו אל הים. בפרטיכל של הישיבה רשום: “ראש־הממשלה סבור כי בחינת אמצעי־זהירות צריכה האדמירליות לאסוף מספר גדול של ספינות קטנות, שתהיינה מוכנות להפליג לנמלים ולשונות־ים בחוף הצרפתי”. בכיוון זה פעלה האדמירליות מיד ובמרץ גובר והולך עם שחלפו הימים והקדירו. הפיקוח המיבצעי נמסר ב־19 בחודש לאדמירל רמזי, שפיקד מדוֹבר, שהכוח אשר בידו מנה בעת ההיא שלושים־ושש ספינות להובלת אנשים מסוגים שונים, שבסיסיהן בסאוּתמטון ודוֹבר. ב־20 בחודש אחר־הצהרים, אחרי קבלת פקודות מלונדון, נערכה בדוֹבר המועצה הראשונה של כל הנוגעים בדבר, כולל באי־כוח מיניסטריון הספנוּת, לדון ב“פינוי־החירום של כוחות גדולים מאד במימי התעלה”. על כל צרה שלא תבוא עובדה תכנית של פינוי מקאלה, בוּלוֹן ודונקרק בקצב של עשרת־אלפים איש מכל נמל ונמל מדי עשרים־וארבע שעות. שלושים ספינות מטיפוס של העברת נוסעים, שתים־עשרה אסדות־צי ושש ספינות־חופים קטנות סוּפקו “על החשבון”. ב־22 במאי ציותה האדמירליות להחרים ארבעים “סקוּטות” הולנדיות שחשו להן מפלט אצלנו ולהעמיד עליהן צוותים של אנשי־צי. ספינות אלו נכנסו לתפקיד בין ה־25 ל־28 במאי. מהאריץ' וסביב בואכה ויימוּת נצטוו קציני הובלה ימית לרשום את כל האניות המתאימות בנפח של עד אלף טונה, ונעשה סקר שלם של כל הספינות בנמלי בריטניה. לאחר עשרה ימים התברר כי תכניות אלו למה שנקרא “מיבצע דינאמו” הן שהושיעו את הצבא.

*

כיווּן ההתקפה הגרמנית נתברר עתה יותר. כלי־רכב משוריינים ואוגדות ממוּכּנות הוסיפו לנהור ולעבור בפירצה בכיוון אמיין וארא, כשהן מתעקלות לפאת מערב לאורך הסוֹם בכיוון הים. באור ל־21 בחודש נכנסו לאבּוויל, לאחר שעברו וניתקו את כל קווי התחבורה של צבאות הצפון. תנופות־חרמש איומות וקטלניות אלו לא נתקלו למעשה בשום התנגדות לאחר שנשברה החזית. הטנקים הגרמנים – “מרכבות האלמאנים” מטילות־המורא – שוטטו כאות־נפשם ברחבי הארץ, ובעוד כלי־תובלה ממוכּנים מסייעים להם ומספקים את צרכיהם, התקדמו כשיעור שלושים או ארבעים מיל ליום. הם עברו בעשרות ערים ומאות כפרים מבלי היתקל בהתנגדות קלה־שבקלות, כשקציניהם משקיפים מתוך הצריחים הפתוחים ומנופפים בידם אל התושבים. עדי־ראיה סיפרו על המוני שבויים צרפתים הצועדים יחד אתם, רבים מהם חוגרים עדיין את רוביהם, שמזמן לזמן היו נאספים ונשברים תחת זחלי הטנקים. זיעזעה אותי העובדה שלא נעשה כל נסיון להתמודד עם השריון הגרמני, המונה אך כמה אלפי כלי־רכב ומביא כליון חרוץ על מחנות אדירים, וכן הדהימתני ההתמוטטות המהירה של כל ההתנגדות הצרפתית מרגע שהובקעה החזית הלוחמת. כל התנועה הגרמנית התנהלה בכבישים הראשיים, שכמדומה לא היו חסומים בשום מקום.

ב־17 בחודש כבר שאלתי את ראש־המטה של חיל־האוויר:

האם אין אפשרות לברר היכן חונה טור כלי־רכב משוריינים של האויב משך שעות החשכה ולהפציץ אותו אחרי כן? הטורים המשוטטים האלה עושים בנו שמות מאחרי החזית.

עתה טילגרפתי אל ריינו:

21.5.40

ברכותי המאליפות למינויו של וייגאן, שבּו אנחנו נותנים פה אמון גמור.

אי־אפשר למנוע טורים של טנקים מהבקיע קווים דקים ומחדוֹר לעומק. אין שחר לכל מחשבה לסתום חורים ולבלום את המתפרצים האלה. אדרבה, העקרון צריך להיות לנקוב חור. אין ליחס חשיבות יתר על המידה להופעתם של טנקים אחדים באיזו נקודה שהיא. מה בידם לעשות אם הם נכנסים לעיר? ערים יש להחזיק בכוח רוֹבאים, ועל אנשי הטנקים יש לירות אם ינסו לצאת מכלי־רכבם. אם אינם יכולים להשיג אוכל או משקה או דלק, אין בידם אלא להקים מהומה ולהסתלק. במקום שאפשר צריך לפוצץ בנינים על גבּיהם. כל עיר שיש בה צומת־דרכים בעל ערך, יש להחזיק בה בנוסח זה. שנית, יש לרדוף אחר טורי הטנקים בשדה ולהתקיפם שם על ידי טורים ניידים קטנים בעלי תותחים מספר. כוחם ומרצם ודאי פוחתים והולכים כבר. זאת היא הדרך היחידה לטפל במתפרצים המשוריינים. אשר לעיקר החיל, שכמדומה איננו ממהר ביותר לבוא בעקבותיהם, השיטה היחידה היא להסתער על האגפים. אי־אפשר לחסל את הערבוביה של הקרב הזה אלא על ידי שיחמירוה, עד שתהיה יד הכל בכל. הם הולמים בקווי התחבורה שלנו; אנחנו צריכים להלום בשלהם. אני חש ביטחה יותר מאשר בתחילת המערכה; אבל חובה על כל הצבאות להילחם בעת ובעונה אחת, ואני תקוה שתהיה לבריטים הזדמנות בקרוב. מובּעת בזה רק דעתי האישית, ואני מאמין שלא תיפגע אם אני מביאה לפניך.

מיטב האיחולים.

*

ראשית מעשהו של וייגאן היתה לבטל את ההוראה מס. 12 של גאמלן. טבעי היה זה למדי שיבקש לראות במו־עיניו את המצב בצפון ולקבוע מגע עם המפקדים שם. יש להתחשב במצבו של גנרל המקבל לידיו את הפיקוד בשעת משבר של קרב הסמוך לתבוסה. אבל עכשיו לא היה פנאי. הוא לא היה צריך לעזוב את פסגת הפיקוחים שנותרו עדיין ולהסתבך בעיכובים ובמאמצים של תנועה אישית. נוכל לעקוב בפירוט אחר מה שבא אחרי כן. בבוקר ה־20 בחודש עשה וייגאן, שנתמנה על מקומו של גאמלן, סידורים לבקר אצל צבאות הצפון ב־21 בחודש. לאחר שנודע לו כי הגרמנים ניתקו את הכבישים לצפון החליט לטוס. מטוסו הותקף ונאלץ לנחות בקאלה. הכרח היה להעתיק את המועד שנקבע למועצה שלו באיפּר ל־3 אחה“צ ב־21 בחודש. כאן נפגש עם המלך ליאופולד והגנרל בּיוֹט. הלורד גורט, שלא הודיעו לו על המועד והמקום, לא נכח, והקצין הבריטי היחיד שבמקום היה האדמירל קיז, שהיה נספח אל המלך ולא היה לו שום פיקוד צבאי. המלך תיאר את המועצה הזאת כ”ארבע שעות של דיבורים מבולבלים“. נדונו התיאום בין שלושת הצבאות, ביצועה של תכנית וייגאן, ובאם תיכשל – נסיגת הבריטים והצרפתים אל הנהר ליס ונסיגת הבלגים אל הנהר איזר. ב־7 אחה”צ היה הגנרל וייגאן צריך להסתלק. הלורד גורט הגיע רק בשעה שמונה, ואז סח לו הגנרל ביוט על מה שהתרחש בישיבה. וייגאן חזר במכונית לקאלה, הפליג בצוללת אל דייפּ וחזר לפאריז. ביוט נסע במכוניתו לטפל במשבר, ולא יצאה שעה והוא נהרג בתאונת־דרכים. הנה כי כן שוב היה הכל תלוי ועומד.

*

ב־21 בחודש חזר איירונסייד והודיע כי הלורד גורט, משקיבל את הוראות הקבינט, העלה לפניו את הנקודות הבאות:

(א) שהמצעד לדרום יהיה כרוך בפעולת־מאסף מן הסכלדה בעת־ובעונה־אחת עם התקפה לתוך אזור ששריוני האויב ויחידותיו הניידות כבר מחזיקים בו בכוח גדול. בעת תנועה כזאת צריך יהיה להגן על שני האגפים.

(ב) שפעולות התקפה ממושכות הן קשות נוכח המצב המינהלי, ו־

(ג) שלא המחנה הראשון הצרפתי גם לא הבלגים אינם עשויים להשתלב בתמרון כזה, אם ינסו בו.

איירונסייד הוסיף ואמר כי מבוכה שוררת בפיקוד העליון הצרפתי בצפון, שהגנרל ביוט לא ביצע את תפקידי התיאום שלו משך שמונה הימים האחרונים וכפי הנראה אין לו שום תכניות, שחיל־המשלוח־הבריטי רוחו נכונה בקרבו ועד כאן לא היו לו אלא כחמש־מאות אבידות בקרב. הוא מסר תיאור חי של המצב בכבישים, ההומים פליטים ומטוסים גרמנים ממטירים עליהם אש. הוא עצמו התנסה בהם בנסיונות קשים.

הנה כי כן נצטיירו שתי ברירות מחרידות בפני הקבינט המלחמתי. הראשונה, שהצבא הבריטי יבקיע לו דרך אל הסוֹם, אם מתוך שיתוף־פעולה עם הצרפתים והבלגים ואם בלעדיו, משימה שהלורד גורט פיקפק ביכלתו לבצעה! השניה, שיסוג לדונקרק ויעמוד נוכח פינוי בים תחת התקפה אווירית של האויב, מתוך הודאוּת שיאבדו לו כל התותחים והציוד, שאז היו כה מועטים וכה יקרים. נראה היה בעליל כי עלינו לקבל על עצמנו סיכונים ניכרים על־מנת לבצע את הראשונה, אבל לא היה שום טעם שלא לנקוט את כל אמצעי־הזהירות וההכנה האפשריים לפינוי בים למקרה שלא תצליח התכנית הדרומית. הצעתי לעמיתי שאמריא לצרפת על־מנת להיפגש עם ריינו ווייגאן ולבוא לכלל החלטה. דיל היה צריך לבוא מן המפקדה של הגנרל ז’ורז' ולקדם את פני שם.

*

זה היה הרגע שבו ראו עמיתי לנכון להשיג מן הפרלמנט את הסמכויות היוצאות־מן־הכלל, שהצעת־חוק הוכנה בשבילן משך הימים האחרונים. צעד זה יתן לממשלה שליטה בלתי־מוגבלת למעשה על חייהם, חירותם ורכושם של כל נתיני הוד־מלכותו בבריטניה הגדולה. במונחים משפטיים כלליים היו הסמכויות שהעניק הפרלמנט סמכויות מוחלטות. החוק היה צריך “לכלול את הסמכות לתקן, על פי דבר־המלך־במועצתו, תקנות־הגנה שתדאגנה לחייב אנשים להעמיד את עצמם, את שירותם ואת רכושם לרשות הוד־מלכותו כפי שייראה נחוץ או כדאי בעיניו להבטחת בטחון הציבור, הגנת הממלכה, קיום הסדר הציבורי, או ניהולה היעיל של כל מלחמה שבה יהיה הוד־מלכותו נתון, או לקיום אספקה או שירותים ההכרחיים לחיי הציבור”.

אשר לכוח־האדם הוסמך מיניסטריון־העבודה לצוות על כל אדם למלא כל שירות שיידרש. התקנה שנתנה לו סמכות זו כללה סעיף על שׂכר הוגן, שהוכנס לחוק על־מנת להסדיר את תנאי המשכורת. ועדות־לאספקת־עובדים תוּקמנה במרכזים חשובים. בדומה לכך הוטל פיקוח במובן הרחב ביותר על הרכוש. בתוקף פקודות ממשלתיות הוטל פיקוח על כל העסקים, לרבות בנקים. אפשר היה לדרוש ממעבידים להראות את פנקסיהם, ומס של 100־למאה יוטל על רווחי־יתר. מועצת־ייצור תוקם בנשיאותו של מר גרינווד, וימוּנה מנהל־אספקת־עובדים.

הנה כי כן הובאה הצעת־חוק זו לפני הפרלמנט ב־22 בחודש אחר־הצהרים על ידי מר צ’מברליין ומר אטלי, וזה האחרון ניהל בעצמו את הקריאה השניה. הן בית־הנבחרים הן בית־הלורדים, על הרוב השמרני העצום אשר בהם, קיבלו את החוק פה־אחד בכל שלביו תוך כדי יום אחד, ובו בלילה קיבל החוק את הסכמת המלך;

"כִּי רוֹמָאִים בְּרִיב וּקְרָב

נָתְנוּ קַרְקַע וְפָז,

נָתְנוּ הוֹנָם, נָתְנוּ אוֹנָם,

בִּימֵי עֻזָּם מֵאָז".

כך היה הלך־הרוח בשעה ההיא.

*

כשהגעתי לפאריז ב־22 במאי היה לפני רקע חדש. גאמלן הלך; דאלאדיה נעלם מן התמונה המלחמתית. ריינו היה ראש־הממשלה ומיניסטר־המלחמה כאחד. הואיל וההתקפה הגרמנית פנתה בהחלט בכיוון הים, לא היה איוּם מיידי נשקף לפאריז. המטה־הכללי־הגדול עדיין נמצא בואנסן. מר ריינו הסיעני שמה לעת הצהרים בערך. בגן היו כמה מן הדמויות הללו שראיתין בזמנו סביב גאמלן – אחת מהן דמותו של קצין־פרשים גבוה מאד – מתהלכות נכאות הלוך ושוב. “C’est l’ancien régime” העיר השליש. ריינו ואני הוּבאנו אל חדרו של וייגאן, ואחרי כן אל חדר־המפות, מקום שנמצאו המפות הגדולות של הפיקוד העליון. וייגאן קיבל את פנינו. על אף מאמציו הגופניים ולילה של נסיעה היה מלא חיים, נמרץ ועירני. הוא עשה רושם מצוין על הכל. הוא גולל את תכנית המלחמה שלו. הוא לא הסתפק בכך שצבאות הצפון יצעדו או יסוֹגו דרומה. שומה עליהם להלום בכיוון דרומי־מזרחי מסביבות קאמברה וארא בכיוון הכללי של סן־קנטין, ולאַגף בכך את האוגדות המשוריינות הגרמניות העומדות עתה בקרב במה שקרא לו בשם הכּיס סן־קנטין — אַמיין.

המצב ב – 22 במאי בערב

סבור היה כי על העורף שלהם יגן הצבא הבלגי, שיחפה עליהם בכיוון מזרח, ואם יהיה צורך בדבר – מכיוון צפון. עד כה וכה ומחנה צרפתי חדש תחת פקודתו של הגנרל פרר, מורכב שמונה־עשרה עד עשרים אוגדות מאלזאס, מקו־מאז’ינו, מאפריקה ומכל מקום אחר, יקים חזית לאורך הסוֹם. שׂמאלו יתקדם בדרך אמיין אל ארא, ובמאמץ עליון יכוֹנן אפוא מגע עם צבאות הצפון. שריוני האויב צריכים לעמוד תחת לחץ מתמיד. “אסור”, אמר וייגאן, “להניח את היזמה לאוגדות השריונים”. כל הפקודות הנחוצות ניתנו, במידה שאפשר היה בכלל לתת פקודות. אז הוגד לנו כי הגנרל ביוט, אשר לו מסר את כל תכניתו, עתה־זה נהרג בתאונת־הדרכים. דיל ואני הסכמנו בינינו שאין לנו ברירה, ובעצם גם לא נטיה, אלא לקדם בברכה את התכנית. הדגשתי כי “הכרח הוא לחדש את הקשרים בין צבאות הצפון לצבאות הדרום בדרך ארא”. הסברתי כי הלורד גורט, בעודו הולם בכיוון דרומי־מערבי, חייב גם לשמור על דרכו אל החוף. כדי למנוע כל אי־הבנה ביחס למה שנקבע, הכתבתי אני עצמי תמצית של ההחלטה והראיתי אותה לוייגאן, שהסכים. בהתאם לכך מסרתי דין־וחשבון לקבינט, ושלחתי את המברק הבא ללורד גורט:

22.5.40

טסתי הבוקר לפאריז עם דיל ואחרים. תמצית המסקנות שאליהן הגענו – ריינו, וייגאן ואנחנו – מוּבאת למטה. הן הולמות בדיוק את ההוראות הכלליות שקיבלת ממשרד־המלחמה. איחולינו הטובים ביותר מלווים אותך בקרב החיוני הנפתח עתה בכיוון בּאפּוֹם וקאמברה.

הוסכם –

1. שהצבא הבלגי יסוג אל קו האיזר ויעמוד שם, ובתוך כך ייפתחו הסכרים.

2. שהצבא הבריטי והמחנה הראשון הצרפתי יתקיפו בכיוון דרומי־מערבי אל בּאפּוֹם וקאמברה בהקדם האפשרי, לא יאוחר מיום מחר, בכוח של כשמונה אוגדות, וכשקורפוס־הפרשים הבלגי מימין לבריטים.

3. שהואיל וקרב זה חיוני לשני הצבאות וקווי־התחבורה של הבריטים תלויים בשחרורה של אמיין, יתן חיל־האוויר הבריטי את מירב העזרה שבגדר האפשר. הן ביום הן בלילה, כל זמן שהקרב נמשך.

4. שקבוצת־הגייסות הצרפתית החדשה, העולה על אמיין ומקימה קו לאורך הסוֹם, תהלום בכיוון צפוני ותתחבר עם האוגדות הבריטיות המסתערות דרומה בכיוון הכללי של באפּום.

הקורא יראה שתכניתו החדשה של וייגאן לא היתה שונה אלא במידת ההדגשה מן ההוראה מס. 12 של הגנרל גאמלן, שבוטלה. היא גם לא היתה

מנוגדת לדעה הנמרצת שהביע הקבינט המלחמתי ב־19 בחודש. צבאות הצפון אמורים היו לפלס להם דרך דרומה בפעולת התקפה, ולהשמיד, אם יוכלו, את ההתפרצות המשוריינת. קבוצת־הגייסות הצרפתית החדשה תחת פקודתו של הגנרל פרר אמורה היתה לסייעם בהתקפה בדרך אמיין. דבר זה היה חשוב ביותר אם יתגשם. באורח פרטי התלוננתי לפני מר ריינו על שמשך ארבעה ימים רצופים נשאר גורט בלי שום פקודה. מאז קיבל וייגאן את הפיקוד לידיו התבזבזו שלושה ימים על קבלת החלטות. השינוי בפיקוד העליון היה נכון. הדיחוי שבא בעקבותיו היה ביש.

אותו לילה ישנתי בשגרירוּת. ההתקפות האוויריות היו בחינת דבר של מה־בכך! התותחים הרעישו. אבל נפץ פצצה לא נשמע כלל. אכן. שונים מאד היו נסיונותיה של פאריז מן המבחן שעוּתד ללונדון. עז היה רצוני ללכת לבקר אצל ידידי הגנרל ז’ורז' במפקדתו בקומפּיין. קצין־הקשר שלנו אצלו, הבריגדיר סוויין, היה אתי זמן־מה ומסר לי את תמונת הצבאות הצרפתיים ככל שהיתה ידועה לו, וזו לא היתה אלא חלק מן האמת. משוכנע הייתי כי מוטב יהיה שלא להפריע עכשיו, שעה שמנסים לבצע פעולה עצומה ומסובכת זו נוכח כל מיני קשיים מינהליים והפסקות תכופות בקשר.

בהעדר כל ניהול עליון של המלחמה היו הדברים ביד המקרה וביד האויב. ב־17 בחודש החל גורט לכוון חיילות אל הקו ריוֹלקוּר־אַרלה ולהעמיד חיל־מצב בארא, והיה מחזק בתמידות את אגפו הדרומי. המחנה השביעי הצרפתי, שנגרע ממנו הקורפוס הט"ז, שסבל קשה בקרבות של ואלכרן, נע דרומה על־מנת להתחבר עם המחנה הראשון הצרפתי. הוא עבר בעורף הבריטים, בלי הפרעות רציניות. ב־20 בחודש מסר גורט לגנרלים בּיוֹט ובלנשאר שהוא מתכוון להתקיף דרומה מארא ב־ 21 במאי בכוח של שתי אוגדות וחטיבה משוריינת, וביוט הסכים לשתף פעולה בכוח של שתי אוגדות צרפתיות מן המחנה הראשון הצרפתי. מחנה זה של שלוש־עשרה אוגדות התקבץ במלבן שמידותיו כתשעה־עשר מיל על עשרה: מוֹלד־ואלנסיין־דנן־דוּאיי. האויב צלח את הסכלדה ב־20 בחודש מסביב לאוּדנארד, ושלושה הגייסות הבריטיים, שעדיין היו פניהם מזרחה, נסוגו ב־23 בחודש אל קווי ההגנה שהקימונו במשך החורף לאורך הגבול הבלגי, שמהם התקדמו בהתלהבות כה רבה שנים־עשר יום קודם לכן. ביום הזה קוצצו מנותיו של חיל־המשלוח־הבריטי כדי מחצית. הרושם שקיבלתי ממקורות רבים על אזלת־היד של הצרפתים עוררני למחות לפני ריינו.

ראש הממשלה אל מר ריינו 23.5.40

(העתק ללורד גורט)

כוחות שריון חזקים של האויב ניתקו את קווי התחבורה של צבאות הצפון. ישועת הצבאות האלו תושג רק על ידי ביצוע מיידי של תכנית וייגאן. אני דורש לתת למפקדים הצרפתים בצפון ובדרום ולמפקדה הבלגית את הפקודות הנמרצות ביותר לבצע תכנית זו ולהפוך את התבוסה לנצחון. גורם הזמן הוא חיוני מאחר שהאספקה מועטה.

מסרתי על הפנייה הזאת לקבינט המלחמתי כשנתכנס לישיבתו ב־11.30 לפה"צ, והטעמתי שכל הצלחתה של תכנית וייגאן תלויה בכך שינקטו הצרפתים את היזמה, דבר שכפי הנראה אינם מתכוונים אליו כלל. נתכנסנו שוב ב־7 בערב.

ולמחרת היום:

ראש הממשלה אל מר ריינו, לגנרל וייגאן 24.5.40

הגנרל גורט מטלגרף לאמור שהתיאום בחזית הצפונית הוא הכרחי נוכח מציאותם של צבאות שלוש אומות שונות. הוא אומר שאינו יכול לקבל עליו את התיאום הזה, הואיל והוא נלחם כבר מצפון ומדרום וסכנה נשקפת לקווי התחבורה שלו. בתוך כך מוסר לי סיר רוג’ר קיז כי עד לשעה 3 אחה"צ היום (23 בחודש) לא קיבלו המפקדה והמלך של בלגיה שום הנחיה. איך ליישב דבר זה עם הודעתך שבּלנשאר וגורט פועלים “יד־ביד”? אני מעריך אל־נכון את קשיי הקשר, אבל אינני חש כל תיאום יעיל של הפעולות באזור הצפוני, שכנגדו מתרכזים כוחות האויב. מאמין שיהיה בידך לתקן זאת. גורט מוסיף ואומר שכל התקדמות מצדו חייבת להיות בחזקת גיחה. וכי צריכה לבוא עזרה מדרום, הואיל ואין (חזור: אין) בידו תחמושת להתקפה רצינית. בכל זאת אנו נותנים לו הוראות להתמיד בביצוע תכניתכם. כאן אף לא ראינו את ההנחיה שלך, ואין לנו כל מושג מפרטי מיבצעיכם בצפון. התואיל לשלוח בהקדם האפשרי באמצעות הצירוּת הצרפתית? מיטב האיחולים.

*

יש לספר כאן בקצרה על הקרב הקטן שבו עמדו הבריטים סביב ארא. הגנרל פרנקלין, שהיה המפקד, התכוון לכבוש את האזור ארא־קאמברה־בּאפּוֹם. היו לו האוגדות הבריטיות ה־5 וה־50 וחטיבת־הטנקים ה־1 של הצבא. תכניתו היתה להתקיף בשריונים האלה ובכוח של חטיבה אחת מכל אוגדה, תחת הפיקוד הכללי של הגנרל מארטל, מסביב לצד המערבי והדרומי של ארא, כשלפניו מטרה מיידית על הנהר סאנסה. הצרפתים היו צריכים לשתף פעולה בכוח של שתי אוגדות במזרח בכיוון הכביש קאמברה־ארא. האוגדות הבריטיות כללו רק שתי חטיבות כל אחת, והטנקים מנו ששים־וחמישה מטיפוס “מארק 1” ושמונה־עשר מטיפוס “מארק 2”, שזחליהם קצרי־הימים מתבלים והולכים כולם. ההתקפה החלה בשעה 2 אחה“צ ב־21 במאי, ועד־מהרה נתקלה בהתנגדות חזקה הרבה יותר מן המשוער. התמיכה הצרפתית באגף המזרחי לא התממשה, ובאגף המערבי נתבטאה רק באוגדה ממוכּנת קלה אחת. שריוני האויב כללו למעשה כארבע־מאות טנקים של האוגדות המשוריינות השביעית והשמינית, שעל הראשונה בהן פיקד גנרל בשם רוֹמל. בתחילה עשתה ההתקפה חיל ונלקחו ארבע־מאות שבויים, אבל התוקפים לא הגיעו לקו הנהר סאנסה, והתקפת־הנגד הגרמנית, במספרים עדיפים, ובהישען על תמיכה אווירית שלמה, גרמה אבידות כבדות. הגדוד ה־12 של ה”לאנסרס" הודיע מיד על טורי אויב חזקים הנעים בכיוון סן־פוֹל ומאיימים לגולל את האגף המערבי. בשעות הלילה נסוגו חטיבת־הטנקים של־הצבא, החטיבה ה־13 של האוגדה ה־5 והחטיבה ה־151 של האוגדה ה־50 בהדרגה אל הנהר סקארפּ. כאן עמדו שלוש חטיבות בריטיות עד ל־22 בחודש אחר־הצהרים, ובסביבה זו הדפו כמה וכמה התקפות. עדיין החזקנו בארא אבל האויב נטה בהדרגה ליסוֹב בכיוון בּתין. האוגדה הצרפתית הממוכנת הקלה, השומרת על אגפנו המערבי, נדחקה ממון־סן־אלוּאה, וזמן קצר אחרי כן התקרבו הטנקים של האויב לסוּשה. ב־7 בערב ביום ה־23 בחודש היה האגף המזרחי הבריטי נתון ללחץ כבד, והאויב שהגיע ללאן כיתר את האגף המערבי. כיון שכך היה המצב מסוכן עד מאד. עומדים היינו נוכח עדיפות מספרית מכרעת, שפעי־שפעים של שריון הציקונו, וכמעט וכוּתרנו. בשעה 10 בערב הודיע הגנרל פרנקלין למפקדה שאם לא יסוג הכוח שלו במשך הלילה שוב לא יוכל לסגת. נאמר לו כי לפני שלוש שעות כבר נשלחו אליו פקודות נסיגה. היתה לה לפעולה איזו השפעה זמנית על האויב; הוא מסר בזמנו על “התקפות־נגד בריטיות כבדות בעזרת שריונים”, שגרמו לו מידה ניכרת של דאגה.

על פי תכנית וייגאן הציע גורט לגנרל בּלנשאר, שפיקד עתה על הקבוצה הצפונית, ששתי אוגדות בריטיות, אוגדה צרפתית אחת וקורפוס־הפרשים הצרפתי יתקיפו דרומה בין קאנאל־די־נוֹרד לתעלת־סכלדה. שתי אוגדות צרפתיות אכן הגיעו פעמיים לפני כן לפרוורי קאמברה, אבל מדי פעם הופצצו ונסוגו. משך כל הימים האלה היתה זו הפעולה התוקפנית היחידה של המחנה הראשון הצרפתי.

*

בלונדון לא היו לנו שום ידיעות על מהלך הנסיון הנואש הזה בארא לשבור את קו הכיתוּר. אולם משך ה־24 בחודש הגיעו מברקים עזי־תוכחה מאת ריינו. הקצר בשני מברקיו מספר את הסיפור.

טילגרפת אלי [אמר] הבוקר שנתת הוראות לגנרל גורט להמשיך בביצוע תכנית וייגאן. הגנרל וייגאן מודיע לי עכשיו כי, לדברי תשדורת שנתקבלה מן הגנרל בּלנשאר, ביצע הצבא הבריטי, ביזמתו שלו, נסיגה של עשרים־וחמישה מיל בכיוון הנמלים בו בזמן שחילותינו העולים מדרום מתקדמים צפונה, מקום שהיו צריכים להיפגש עם בעלי־בריתם.

פעולה זו של הצבא הבריטי עומדת בניגוד גמור לפקודות הרשמיות, שנתחדשו הבוקר על ידי הגנרל וייגאן. נסיגה זו אילצה כמובן את הגנרל וייגאן לשנות את כל סידוריו, והוא מוכרח עכשיו לוותר על הרעיון של סתימת הפירצה וכינונה המחודש של חזית רצופה. איני צריך כלל להדגיש את חומרת התוצאות האפשריות.

עד כאן היה הגנרל וייגאן סומך על כך שמחנהו של הגנרל פרר יעלה צפונה על אמיין, אלבּר ופרוֹן. לאמיתו של דבר לא ביצע מחנה זה כל התקדמות מוחשת, ועדיין היה מתארגן ונערך. בזה ניתנות תשובותי למר ריינו:

25.5.40

מברקי אמש סיפר לך כל מה שהיה ידוע לנו כאן, ועדיין לא שמענו מן הלורד גורט שום דבר שיסתור זאת. אבל עלי לומר לך שקצין־מטה התיצב במשרד־המלחמה ואישר את דבר נסיגתן של שתי האוגדות מאזור ארא, שהוזכרה במברקך אלי. הגנרל דיל, הנמצא ודאי עם הלורד גורט, נצטווה לשלוח בהקדם האפשרי קצין־מטה בדרך האוויר. ברגע שנדע מה התרחש, אמסור דו"ח מלא. אולם ברור שהצבא הצפוני מוקף למעשה וכי כל קווי התחבורה שלו נותקו, פרט לאלה העוברים את דוּנקרק ואוֹסטנד.

25.5.40

יש לנו מלוא היסוד להאמין שגורט מתמיד עדיין בתנועה כלפי דרום. כל הידוע לנו הוא שעל ידי הלחץ על אגפו המערבי, ועל־מנת לקיים את הקשר אל דונקרק לשם קבלת אספקה הכרחית, נאלץ להעמיד חלקים של שתי אוגדות לחצוץ בינו לבין הלחץ הגובר של כוחות השריון הגרמניים, אשר בכוח שאין־לעמוד־בפניו כנראה הצליחו לכבוש את אַבּוויל ובוּלון, מאיימים על קאלה ודונקרק, ולכדו את סנט־אוֹמר. איך יכול הוא לנוע דרומה ולהתיק את החזית הצפונית שלו אם לא יציב את שלט־המגן הזה מימינו? שום דבר בתנועותיו של חיל־המשלוח הבריטי הידועות לנו אינו יכול לשמש אמתלה להפסקת הלחץ החזק של תנועתכם כלפי צפון על פני הסוֹם, שאנו מקווים להתפתחותו.

שנית, התלוננת על העברת חמרים כבדים מהאבר. החמרים היחידים שהועברו היו פגזי־גז, שהזהירות מחייבת שלא להשאירם. כמו כן הועברה קצת מן האפסניה מן הצד הצפוני אל הצד הדרומי של הנהר בהאבר.

שלישית, אם יתברר לי שהלחץ המופלג של המאורעות כפה איזו סטיה מן התכנית המוסכמת, אודיע לך על כך מיד. דיל, שהבוקר היה משוכנע בתכלית כי התקוה היחידה לחילוצו הממשי של צבאנו טמונה בתנועה הדרומית ובהתקדמות הפעילה של הגנרל פרר, נמצא עכשיו עם גורט. עליך להבין כי לאחר שחיכינו לתנועה הדרומית שבוע ימים לאחר שהתברר הצורך בה, נמצאים אנו עכשיו מנותקים מן החוף על ידי שיפעת כלי־הרכב המשוריינים של האויב. לפיכך אין לנו ברירה אלא להמשיך בתנועה דרומה, אגב שימוש בהגנת משמרות אגפיים לצד מערב כבל הדרוש.

הגנרל ספּירס יהיה אצלך מחר בבוקר, ומסתבר כי כאשר אך יתברר המצב צריך יהיה לשלחו מיד בחזרה.

*

תקיפה היתה הדעה בקבינט ובחוגים צבאיים גבוהים כי כשרונותיו וחכמתו האסטרטגית של סיר ג’ון דיל, שמאז ה־23 באפריל היה סגן־ראש המטה־הכללי־הקיסרי, צריכים למצוא בקעה יאה להתגדר בה במינויו לתפקיד יועצנו הצבאי הראשי. איש לא יכול להטיל ספק בכך שמעמדו המקצועי עדיף היה בהרבה מובנים על זה של איירונסייד.

עם שהגיע הקרב המר והנמהר אל שיאו רצינו מאד, אני ועמיתי, שייעשה סיר ג’ון דיל ראש־המטה־הכללי־הקיסרי. כן היה עלינו לבחור מפקד ראשי לאי הבריטי, אם תבוא פלישה. בשעה מאוחרת במוצאי יום ה־25 במאי מנסים היינו להעריך את המצב – איירונסייד, דיל, איזמי, אנוכי, ועוד אחד או שנים – בחדרי בבית האדמירליות. הגנרל איירונסייד העלה את ההצעה שיחדל מהיות ראש־המטה־הכללי־הקיסרי, אבל הביע את נכונותו הגמורה לפקד על כוחות־המולדת הבריטיים. בהתחשב בתפקיד המדכדך העשוי להתלוות לפיקוד כזה, כפי שסברנו בזמנו, היתה זו הצעה המצוינת בשאר־רוח וחוסר־פניות. לפיכך קיבלתי את הצעתו של הגנרל איירונסייד; והכיבּוּדים ואותות־המעלה הרמים שהוענקו לו לאחר מכן נבעו מהערכתי להתנהגותו ברגע זה במהלך עניננו. סיר ג’ון דיל נעשה ראש־המטה־הכללי־הקיסרי ב־27 במאי. הדעה הכללית היתה כי השינויים הולמים את צורך השעה.

 

פרק רביעי: המצעד אל הים 24 במאי – 31 במאי    🔗

סקירת הקרב – סיפורו של הגנרל האלדר על התערבותו האישית של היטלר – עצירת השריונים הגרמנים – האמת מתוך יומני המטה הגרמני – סיבה מיוחדת לעמידה בנקודה המכרעת – ההגנה על בולון – הדרמה של קאלה – תוצאותיה של התגוננות ממושכת – גורט נוטש את תכנית וייגאן – החלטתו מיום 25 במאי – סתימת הפירצה הבלגית – נסיגת הצבא הבריטי אל ראשי־הגשר של דונקרק – חילוץ ארבע האוגדות הבריטיות מליל – שאלה אל ראשי־המטות – תשובתם – איגרתי אל הלורד גורט – ואל האדמירל קיז – סיפורו של הגנרל פּאוּנוֹל על פגישת גורט ובלנשאר בבוקר ה־28 בחודש – כניעת הצבא הבלגי, 28 במאי – הגנרל בּרוּק והקורפוס השני עומדים בקרב מכריע, 28 במאי – נסיגה אל ראש־הגשר – מנוסת מחצית המחנה הראשון הצרפתי בדרך הים

כאן אולי המקום לסקור את מהלך הקרב ההיסטורי הזה עד לנקודה זו.

רק היטלר היה מוכן להפר את הנייטראליות של בלגיה והולנד. בלגיה לא היתה מוכנה לקרוא לבעלי־הברית בטרם תותקף היא עצמה. לפיכך היתה היזמה הצבאית בידי היטלר. ב־10 במאי הנחית את מהלומתו. קבוצת־הגייסות הראשונה, שהבריטים במרכזה, תחת שתעמוד מאחרי ביצוריה, זינקה קדימה לתוך בלגיה למסע־הצלה שחסר־שחר היה משום שבא באיחור. הצרפתים השאירו את הפירצה מול הארדנים במצב של ביצור ירוּד ושמירה רפה. פריצה משוריינת, באמת־מידה שלא היתה כמוה מעולם במלחמה, שברה את מרכז קו הצבאות הצרפתיים, ובתוך ארבעים־ושמונה שעות איימה לנתק את כל צבאות הצפון הן מקווי־התחבורה הדרומיים שלהם הן מן הים. ב־14 בחודש לכל המאוחר היה הפיקוד העליון הצרפתי צריך לתת לצבאות האלה פקודות נחרצות לבצע נסיגה כללית במלוא המהירות, מתוך השלמה לא רק עם סכנות אלא גם עם אבידות כבדות בציוּד. הגנרל גאמלן לא ראה את השאלה מלוא הריאליזם האכזרי אשר בה. המפקד הצרפתי של הקבוצה הצפונית, בּיוט, לא היה מסוגל להחליט בעצמו את ההחלטות הדרושות. ערבוביה שׂררה בקרב צבאות האגף השמאלי הנתון בסכנה.

עם שהוחש יתרון כוחו של האויב, נסוגו. משהקיפה תנועת הגילול את ימינם, העמידו אגף־מגן. אילו החלו בנסיגה ב־14 בחודש כי אז יכלו לעמוד על הקו הקודם שלהם ב־17 בחודש והיה להם סיכוי נאה להבקיע להם דרך־מוצא בקרב. לפחות שלושה ימים גורליים הלכו לאיבוד. מן ה־17 בחודש והלאה ראה הקבינט המלחמתי הבריטי בבירור כי רק מסע לוחם מיידי דרומה יוכל להציל את הצבא הבריטי. מנוי וגמור היה עם הקבינט להעמיד את ממשלת צרפת ואת הגנרל גאמלן על השקפתו, אבל המפקד הבריטי עצמו, הלורד גורט, היה מסופּק אם אפשר לנתק את המגע בין החזיתות הלוחמות, ולא כל שכן – להבקיע דרך בתוך כך. ב־19 בחודש פוּטר גנרל גאמלן, וּוייגאן מלך תחתיו. ה“הוראה מס. 12”, פקודתו האחרונה של גאמלן, אף כי באה באיחור של חמישה ימים, נבונה היתה בעיקרה, וכן גם הלמה את עיקרי מסקנותיו של הקבינט המלחמתי וראשי־המטות הבריטיים. השינוי בפיקוד העליון, או העדר הפיקוד, הביאו שוב לידי דיחוי של שלושה ימים. התכנית האמיצה שהציע הגנרל וייגאן אחרי ביקורו אצל צבאות הצפון מעולם לא היתה יותר מתכנית שעל גבי הנייר. בעיקרה היתה זו תכנית גאמלן, שבגלל השהיות הנוספות נעשתה חסרת־תקוה עוד יותר.

בדילמה האיומה שנתעוררה עכשיו קיבלנו את תכנית וייגאן, ועשינו מאמצים נאמנים ומתמידים, שעם זאת היו ללא הועיל לעת הזאת, להוציאה לפועל עד ל־25 בחודש, מועד שבּו גזה כל תקוה לנוס דרומה, לאחר שנותקו כל קווי התחבורה, התקפות־הנגד החלשות שלנו נהדפו והלכו, ארא אבדה, החזית הבלגית התפוררה והלכה והמלך ליאופולד עמד להיכנע. לא נותר אלא הים. הנוכל להגיע אליו, או שמא נדונים אנחנו לכיתוּר ולמחיצה במרומי־שדה? על כל פנים הכרח שיאבדו כל התותחים והציוד של צבאנו, שמשך חדשים רבים לא תהיה להם תמורה. אבל מה ערך לזה לעומת הצלת הצבא, הגרעין והמסד שרק עליהם תוכל בריטניה להקים את צבאותיה לעתיד־לבוא? הלורד גורט, שמן ה־25 בחודש והלאה חש כי הפינוי בדרך הים הוא סיכוינו היחיד, ניגש עתה להקים ראש־גשר סביב דונקרק ולהבקיע לו דרך אליו בקרב, בכוחות שנותרו לו. נדרשו כאן כל המשמעת של הבריטים, וסגולות האופי של מפקדיהם, שעליהם נמנו ברוּק, אלכסנדר ומונטגומרי. נדרש עוד הרבה יותר מזה. כל מה שיכול אדם לעשות נעשה, כלום יהיה די בכך?

*

עכשיו יש לבדוק פרשה ששימשה נושא לפולמוס גדול. הגנרל האלדר, ראש־המטה־הכללי הגרמני, הצהיר כי ברגע זה חלה ההתערבות האישית הממשית היחידה של היטלר במערכה. לדברי הגנרל “חרד היטלר לגורל היחידות המשוריינות, משום שנמצאו בסכנה ניכרת בשטח קשה, אשר רשת של תעלות פרושׂה עליו, בלא שתוכלנה להשיג תוצאות חיוניות כלשהן”. סבור היה שלא יוכל להקריב יחידות משוריינות לבלי הועיל, שכן הכרחיות הן לשלב השני של המערכה. אין ספק שסבור היה כי עליונותו האווירית די יהיה בה למנוע פינוי גדל־ממדים בדרך הים. לדברי האלדר שלח אליו אפוא, באמצעות בּראוּכיץ‘, הודעה בה פקד “לעצור את היחידות המשוריינות, ואפילו להחזירן מרחק־מה”. כך, אומר האלדר, פוּנתה הדרך לדונקרק לצבא הבריטי. מכל־מקום קלטנו תשדוֹרת גרמנית שנשלחה בדיבּוּר ב־11.42 לפה"צ ביום 24 במאי ובה נאמר כי יש להפסיק לפי־שעה את ההתקפה על הקו דונקרק־האזבּרוּק־מרוויל. האלדר טוען שמטעם המפקדה העליונה של הצבא (אוֹ. ק. ה.) סירב להתערב בתנועות קבוצת־הגייסות של רוּנדשטט, שהיו בידיו פקודות ברורות למנוע את האויב מהגיע אל החוף. ככל שתהיה ההצלחה כאן מהירה ושלמה יותר, טען, כך ייקל למצוא אחרי כן תקנה לאבדנם של כמה טנקים. למחרת היום נצטווה לבוא עם בראוּכיץ’ לישיבה.

הדיון הנסער הסתיים בפקודה מפורשת מאת היטלר, שהוסיף ואמר כי ידאג לביצועה על ידי שליחת קציני־קשר אישיים לחזית. קייטל נשלח במטוס אל קבוצת־הגייסות של רונדשטט, וקצינים אחרים נשלחו לעמדות הפיקוד שבחזית. “מעולם לא יכולתי”, אומר הגנרל האלדר, “לתאר לעצמי איך עלה בדעתו של היטלר הרעיון שהיחידות המשוריינות עומדות בסכנה שלא־לצורך. מסתבר ביותר שסיפוריו של קייטל, שעשה זמן ניכר בפלנדריה במלחמת־העולם הראשונה, היו מקורם של רעיונות אלה”.

גנרלים גרמנים אחרים חזרו על אותו סיפור, בעיקרו של דבר, וחיוו דעתם אפילו שהיה מניע פוליטי לפקודתו של היטלר, שהתכוון לשפר בכך את הסיכויים לשלום עם אנגליה לאחר שתוּכּה צרפת. בינתים יצאו לאור מסמכי־עדוּת מהימנים בדמות עצם היומן של מפקדת רונדשטט, שנכתב בעת המעשה. יומן זה מספר דברים אחרים. בחצות אור ל־24 בחודש באו פקודות מאת בראוּכיץ' באוֹ. ק. ה., שהעמידו את המחנה הרביעי תחת פקודתו של רונדשטט לשם “המערכה האחרונה” של “קרב הכיתוּר”. למחרת בבוקר ביקר היטלר אצל רונדשטט, שטען לפניו כי כוח שריוניו, שכה הרחיקו וכה מיהרו לדרכם, פחת מאד וכי הם זקוקים להפסקה שבה יתארגנו מחדש ויתאוששו לקראת המהלומה האחרונה נגד אויב אשר, לדברי יומן־המטה שלו, היה “נלחם בעקשנות בלתי־רגילה”. יתר על כן, רונדשטט חזה מראש את האפשרות של התקפות מצפון ומדרום על כוחותיו הפזורים עד מאד; למעשה ראה לפניו את תכנית וייגאן, אשר לו היתה בת־ביצוע כי אז היתה מכת־הנגד המובנת־מעצמה של בעלי־הברית. היטלר “הסכים בהחלט” שאת ההתקפה מזרחית לארא צריך לבצע חיל־הרגלים, וכי היחידות הניידות צריכות להוסיף ולהחזיק בקו לאן־בתין־אַר־סנט אוֹמר־גראוולין על־מנת ללכוד את כוחות האויב הנלחצים על ידי קבוצת־הגייסות ב בצפון־מזרח. הוא עמד גם על הצורך העליון לשמור על הכוחות המשוריינים בשביל פעולות נוספות. אולם השכם מאד ב־25 בחודש נשלחה הנחיה חדשה מאת בראוכיץ' בתפקיד המפקד הראשי, שציותה על השריונים להמשיך בהתקדמותם. רונדשטט, שנאחז בהסכמתו של היטלר בעל־פה, לא אבה שמוֹע על כך. הוא לא העביר את הפקודה למפקד המחנה הרביעי, קלוּגה, שנצטווה להמשיך ולחסוך באוגדות השריון. קלוּגה מחה נגד העיכוב, אבל רק למחרת היום, ב־26 בחודש, שיחרר רונדשטט את השריונים, אם כי אפילו אז ציוה שלא להתקיף עדיין במישרים את דונקרק עצמה. ביומן רשום כי המחנה הרביעי מחה נגד הגבלה זו, וראש־המטה שלו טילפן ב־27 בחודש:

התמונה בנמלי התעלה היא כזאת: אניות גדולות ניגשות אל הרציף, מורידות כבשים, והאנשים עולים בהמון אל האניה. את כל הציוד משאירים. אבל אין אנו מעוניינים להיתקל לאחר זמן באנשים האלה, כשהם מצוידים ציוד חדש.

ברור, אפוא, שהשריונים נעצרו; שהדבר נעשה לא ביזמתו של היטלר כי אם ביזמתו של רונדשטט. רונדשטט היו לו בלי ספק טעמים להשקפתו, הן משום מצב השריונים הן משום מהלך הקרב בכללותו, אבל ראוי היה לו שיציית לפקודות הרשמיות של פיקוד הצבא, או שיגיד לפחות לפיקוד מה שאמר היטלר בשיחה. בין המפקדים הגרמנים קיימת הסכמה כללית שהוחמצה כאן הזדמנות גדולה.

*

אולם היתה סיבה נפרדת שהשפיעה על תנועות השריון הגרמני בשלב המכריע.

לאחר שהגיעו אל הים מעבר לאַבּוויל באור ל־21 בחודש, נעו טורי־החלוץ הגרמניים המשוריינים והממונעים צפונה לאורך החוף, בדרך אַטאפּל בכיוון בולון, קאלה ודונקרק, מתוך הכוונה הברורה לנתק כל דרך מנוסה בים. את האזור הזה ראיתי כמו חי לנגד עיני מימי המלחמה שעברה, שעה שהחזקתי את חטיבת־חיל־הים הניידת בפעולה מדונקרק נגד האגפים והמאסף של הצבאות הגרמנים העולים על פאריז. לפיכך כבר ידועות היו לי רשת־ההצפה בין קאלה לדונקרק וחשיבותו של קו־המים גראוולין. הסכרים כבר נפתחו ומיום ליום היו השטפונות מתפשטים, ובכך נתנו הגנה מדרום לקו הנסיגה שלנו. הגנת בולון, אך עוד יותר מכך הגנתה של קאלה, עד לשעה האחרונה, התבלטו בתמונה הכללית המבולבלת, ויחידות־מצב נשלחו שמה מיד מאנגליה. בוּלון, שבּוּדדה והותקפה ב־22 במאי, הוּגנה על ידי שני גדודים של ה“גארדס” ואחת הסוללות האנטי־טנקיות שלנו, עם קצת חיילים צרפתים. לאחר התנגדות של שלושים־ושש שעות נמסר כי שוב אין להחזיק במקום, ואני הסכמתי לכך שמונה משחתות באור ל־24 במאי, אגב איבוד מאתים איש בלבד. התחרטתי על ההחלטה הזאת.

ימים אחדים לפני כן העמדתי את ניהול ההגנה על נמלי התעלה תחת פקודתו הישרה של ראש־המטה־הכללי־הקיסרי, שאתו עמדתי במגע מתמיד. עתה גמרתי אומר שעל קאלה תיאסר מלחמה עד־מוות, וכי אין להרשות כלל פינוי בדרך־הים לחיל־המצב, שכלל גדוד אחד של חטיבת־הרובאים, אחד מן הרגימנט ה־60 של הרובאים, את רובאי־המלכה־ויקטוריה וגדוד של רגימנט־הטנקים־המלכותי, עם עשרים־ואחד טנקים קלים ועשרים־ושבעה כבדים, וכן מספר שווה לזה של צרפתים. כאובה היתה ההחלטה להקריב ככה את החיילים המאומנים והמצוינים האלה, שכה מעטים כדוגמתם היו לנו, בעבוּר היתרון המפוקפק של רווח יומים או אולי שלושה, ובעבור התועלת המפוקפקת שייתכן להפיק מן הימים האלה. מזכיר־הממלכה לעניני־מלחמה וראש־המטה־הכללי־הקיסרי הסכימו לצעד הקשה הזה. המברקים והמיזכרים מספרים את פרשת המעשה.

ראש־הממשלה אל הגנרל איזמי, לרמטכל"ק 23.5.40

מלבד הפקודה הכללית שנתן אמש, כפי שאני מאמין, הגנרל וייגאן, כדי להבטיח את התנועה הדרומית של הצבאות בדרך אמיין, הכרח שבהקדם האפשרי ייפתח קו אספקה רצוּף אל צבאו של גורט בדרך דונקרק, קאלה או בולון. גורט אינו יכול להישאר אדיש לסכנה שבה הוא עומד עכשיו, ועליו להפריש אפילו אוגדה שלמה, או כל כוח מועט מזה שיידרש, כדי לקדם את פני הכוח שלנו החותר להתקדם מן החוף. אם אמנם נחת בקאלה הרגימנט של כלי־רכב משוריינים, כולל טנקים כבדים, ודאי ישפר הדבר את המצב, והוא צריך לעודדנו לשלוח שמה את שאר החטיבה השניה של אותה אוגדה משוריינת. יש לטהר את אזור החוף הזה אם רצוננו שיהיה סיכוי כלשהו למיבצע העיקרי של הנסיגה. יש להכות ולעצור את המתפרצים מאחרי הקו. יש להוליך את הפליטים אל השדות ולקבוע להם חניה שם, כמו שהציע הגנרל וייגאן, כדי שיוכלו הכבישים להישאר פנויים. האם אתה עומד במגע עם גורט בטלפון ובטלגרף, וכמה זמן עובר עד שמגיעה אליו הודעה בצופן? התואיל להגיד לאחד מקציני־המטה שלך שישלח לדאונינג־סטריט מפּה שעליה מצוינות עמדותיהן של תשע האוגדות הבריטיות, במידה שהן ידועות היום. אל תענה בעצמך.

ראש־הממשלה אל הגנרל איזמי 24.5.40

אינני יכול להבין את המצב סביב קאלה. הגרמנים חוסמים את כל היציאות, ורגימנט־הטנקים שלנו כלוּא בעיר משום שאינו יכול לצאת כנגד תותחי־השדה שהוצבו בפרוורים. אף על פי כן אני מניח שהכוחות שהביאו לידי כך הם צנועים מאד. מדוע אפוא אין מתקיפים אותם? מדוע אין הלורד גורט מתקיף אותם מן העורף בו בזמן שנבצע גיחה מקאלה? לבטח יכול גורט להפריש חטיבה אחת או שתים כדי לטהר את קווי התחבורה שלהם ולהבטיח את האספקה החיונית לצבאות. הרי לך גנרל אשר לו תשע אוגדות הצפויות למיתת־רעב, ואף על פי כן אינו יכול לשלוח כוח לטיהור קווי התחבורה שלו. איזה דבר יכול להיות חשוב מזה? היכן אפשר להפעיל עתוּדה בצורה טובה יותר?

הכוח הזה השׂם הסגר על קאלה צריך להיות מותקף מיד על ידי גורט, על ידי הקנדים מדונקרק, ועל ידי גיחה של הטנקים הכלואים שלנו. נראה הדבר שהגרמנים יכולים ללכת לכל מקום ולעשות כל מעשה, והטנקים שלהם יכולים לפעול בחבורות של שנים ושלושה בכל שטח העורף שלנו, ואפילו כשמאתרים אותם אין מתקיפים אותם. כן גם נרתעים הטנקים שלנו מפני תותחי־השדה שלהם, אבל תותחי־השדה שלנו אינם אוהבים לקלוע אל הטנקים שלהם. אם הארטילריה הממוּנעת שלהם, הרחוקה מבסיסה, יכולה לעצור בנו, מדוע אין אנחנו יכולים, בארטילריה של חיל־צבא גדול, לעצור בהם?… האחריות לניקוי קווי התחבורה אל קאלה ולהחזקתם מוטלת בראש־וראשונה על חיל־המשלוח־הבריטי.

איגרת זו לא היתה הוגנת ביותר כלפי חילותינו. אבל אני מביא אותה כלשונה וככתבה.

ראש־הממשלה אל הגנרל איזמי 24.5.40

סגן־ראש מטה־הצי מודיע לי כי ב־2 בבוקר נשלחה פקודה לקאלה לאמור כי הוחלט עקרונית על פינוי, אבל ודאי שזהו שגעון. התוצאה היחידה מפינוי קאלה תהיה שהכוחות הגודרים עתה עליה יועברו לדונקרק. מטעמים רבים יש להחזיק בקאלה, אבל בפרט כדי להחזיק את האויב בחזית הזאת. אנשי האדמירליות אומרים שהם מכינים עשרים־וארבעה תותחי־צי של 12 ליטרה, אשר בפגזים חודרי־שריון־למחצה יבקיעו כל טנק. אחדים מאלה יהיו מוכנים הערב.

ראש־הממשלה אל הרמטכל"ק 24.5.40

עלי לדעת בהקדם האפשרי מדוע ויתר גורט על ארא, ומה הוא עושה בעצם בשאר הצבא שלו. האם עודנו מתמיד בתכניתו של וייגאן, או שמא שקט על שמריו בעיקרו של דבר? אם האפשרות השניה היא הנכונה, מה יהיה, לפי דעתך, מהלך המאורעות המסתבר בימים הבאים, ועל איזה קו אתה ממליץ? ברור שאסור לו להניח לאויב לכתר אותו מבלי לאסור מערכה. האם לא מן הראוי שיעשה זאת על ידי שיבקיע לו דרך אל החוף תוך כדי לחימה ואגב השמדת החיילות המשוריינים החוצצים בינו לבין הים בכוח מכריע של ארטילריה, בעודו מחפה על עצמו ועל החזית הבלגית, שגם היא תוּסג אחור, על ידי כוחות־מאסף חזקים? לא יאוחר מיום מחר יש לקבל החלטה זו.

דיל לבטח יוכל לטוס הביתה מכל שדה־תעופה הפנוי ברגע זה, והרא"ף צריך לשלוח טייסת שלמה ללוותו.

ראש־הממשלה אל מיניסטר־המלחמה והרמטכל"ק 25.5.40

נא לברר מי היה הקצין האחראי לשיגור הפקודה לפנות את קאלה אתמול, ומי ניסח את המברק הזה הפושר מאד שראיתיו הבוקר, שבּו נזכר הביטוי “למען הסולידריוּת של בעלי־הברית”. לא זו הדרך לעודד אנשים להילחם עד הסוף. האם בטוחים אתם שאין נימה של מחשבה תבוסנית במטה הכללי?

ראש־הממשלה אל הרמטכל"ק 25.5.40

משהו מעין זה יש לומר לבריגדיר המגן על קאלה: ההגנה על קאלה עד קצה גבול היכולת היא בעלת חשיבות עליונה לארצנו ולצבאנו עכשיו.

ראשית, היא מעסיקה חלק גדול מכוחות השריון של האויב ומונעתם מהתקיף את קו התחבורה שלנו. שנית, היא מקיימת שער־גיחה שממנו יוכלו חלקים של הצבא הבריטי לעשות את דרכם הביתה. הלורד גורט כבר שלח חיילות לעזרתך, והצי יעשה כל מה שאפשר לסיפוק צרכיך. עיני הקיסרות נשואות אל הגנת קאלה, וממשלת הוד־מלכותו בוטחת כי אתה והרגימנט הגיבּור שלך לא יביישו את שמה של בריטניה.

איגרת זו נשלחה אל הבריגדיר ניקולסון לערך בשעה 2 אחה"צ ב־25 במאי.

ההחלטה הסופית שלא להוציא את חיל־המצב נתקבלה במוצאי ה־26 במאי. עד אז הוחזקו המשחתות במצב הכן. אידן ואיירונסייד היו אתי באדמירליות. שלשתנו יצאנו מסעודת־ערבּית ובשעה 9 בערב עשינו את המעשה. הדברים היו אמורים גם ברגימנט של אידן עצמו, שבו שירת ונלחם תקופה ארוכה בעת המאבק הקודם. חייב אדם לאכול ולשתות במלחמה, אבל אני לא יכולתי להתגבר על הרגשה של בחילה פיזית כאשר ישבנו אחרי כן מחרישים אל השולחן.

והרי התשדורת אל הבריגדיר:

כל שעה שאתה מוסיף להתקיים היא בגדר עזרה גדולה ביותר לחיל־המשלוח־הבריטי. לכן החליטה הממשלה שעליך להמשיך בקרב. הוגים הערצה גדולה מאין כמוה לעמידתך הנהדרה. הפינוי לא (חזור: לא) יתקיים, וכלי־השיט הדרושים הנ"ל יחזרו לדובר. וריטי ווינדזור תחפּינה על מפקד שליית־המוקשים ונסיגתו.

קאלה היתה מרכז־הכובד. עוד הרבה סיבות היו יכולות למנוע את ישועת־דונקרק, אבל ודאי הדבר כי שלושת הימים שהושגו בזכות ההגנה על קאלה איפשרו את החזקת קו־המים גראוולין, ובלעדי זאת היו כל הכוחות מנותקים ואובדים, אף למרות היסוסיו של היטלר ופקודותיו של רונדשטט.

*

על כל הדברים האלה ירדה עכשיו שואה פשוטה. הגרמנים, שעד כה לא הכבידו את אכפם על החזית הבלגית, הבקיעו ב־24 במאי את הקו הבלגי משני עברי קוּרטרה, הנמצאת מהלך שלושים מיל בלבד מאוֹסטנד ודונקרק. עד־מהרה נראה המצב כלאחר־יאוש בעיני מלך הבלגים, והוא התכונן לכניעה.

ב־23 במאי חזרו הקורפוס הא' והב' של חיל־המשלוח־הבריטי, שפּוּנו שלבים־שלבים מבלגיה, ועמדו על ביצורי־הגבול מצפון וממזרח לליל, שאותם הקימו להם בימות החורף. תנופת החרמש הגרמנית מסביב לאגף הדרומי שלנו הגיעה לים, והיה עלינו להתגונן מפניה. עם שהתבררו העובדות לגורט ולמפקדתו, נשלחו חיילות בזה אחר זה לעמדות שלאורך קו התעלה לה בּאסה־בתין־אַר־סנט אוֹמר־ואטן. חיילות אלה, יחד עם יחידות מן הקורפוס הט"ז הצרפתי, הגיעו לים עם קו־המים גראוולין. הקורפוס הבריטי הג' היה אחראי בעיקר לאגף המקוּפּל הזה שפניו דרומה. לא היה זה קו רצוף, כי אם רק שורה של “מעצורים” מוגנים בצמתים העיקריים שאחדים מהם, דוגמת סנט־אוֹמר וּואטן, כבר נפלו בידי האויב. סכנה היתה צפויה לכבישים החיוניים העולים צפונה מקאסל. העתוּדה של גורט כללה רק את שתי האוגדות הבריטיות, ה־5 וה־50, אשר, כפי שראינו, עתה־זה נחלצו בדוחק מהתקפת־הנגד הדרומית שלהן באָרא תוך כדי ביצוע חסר־סיכויים של תכנית וייגאן. למועד זה היה האורך הכללי של חזית חיל־המשלוח־הבריטי כתשעים מיל, ובכל מקום עמדנו במגע הדוק עם האויב.

מדרום לחיל־המשלוח־הבריטי נמצא המחנה הראשון הצרפתי, ששתים מאוגדותיו בביצורי־הגבול והיתר, אחת־עשרה אוגדות במצב ירוד למדי, דחוקות באזור שמצפון וממזרח לדוּאיי. צבא זה היה נתון להתקפה מן הזרוע הדרומית־המזרחית של הכיתור הגרמני. לשמאלנו היה הצבא הבלגי נהדף במקומות רבים מתעלת־ליס, ותוך כדי נסיגתו צפונה היתה פירצה נבעית והולכת מצפון למנין.

במוצאי ה־25 בחודש קיבל הלורד גורט החלטה חיונית. עדיין היה נתון תחת פקודות להמשיך, על פי תכנית וייגאן, בהתקפה דרומה בכיוון קאמבּרה, שבּה תועסקנה האוגדות ה־5 וה־50, במחוּבּר עם הצרפתים. לא נראה שום סימן להתקפה הצרפתית המובטחת בכיוון צפוני מן הסוֹם. המגינים האחרונים של בוּלון פוּנו. קאלה עדיין החזיקה מעמד. גורט נטש עתה את תכנית וייגאן. לפי דעתו שוב לא היתה תקוה למצעד דרומה ואל הסוֹם. יתר על כן, אותו זמן נתעוררה סכנה חדשה, מכרעת כשלעצמה, עקב התפוררות ההגנה הבלגית והפירצה הנבעית לצד צפון. נלכדה פקודה של המחנה הששי הגרמני, שמתוכה הוברר כי קורפוס אחד צריך לצעוד צפונית־מערבית בכיוון איפּר וקורפוס שני בכיוון מערבי אל ויטסכטה. איך יוכלו הבלגים לעמוד בפני ההתקפה הכפולה הזאת?

גורט, בוטח בשיפוטו הצבאי, ומשוכנע בהתפרקותו הגמורה של כל פיקוח, הן מצד ממשלות בריטניה וצרפת הן מצד הפיקוד העליון הצרפתי, החליט לחדול מן ההתקפה דרומה, לאטוֹם את הפירצה שכניעתה של בלגיה קרובה לפתוח מצפון, ולצעוד אל הים. ברגע זה היתה זו התקוה היחידה להציל דבר־מה מחורבן או כניעה. ב־6 אחה"צ פקד על האוגדות ה־5 וה־50 להיספח אל הקורפוס הב' הבריטי על־מנת לסתום את הפּירצה הבלגית הקרובה להיפּרץ. הוא הודיע על מעשהו לגנרל בלנשאר, שירש את ביוט בפיקוד על קבוצת־הגייסות הראשונה; וקצין זה, מתוך שהודה בכוחם של המאורעות, נתן בשעה 11.30 בלילה פקודות לסגת ב־26 בחודש אל קו שמאחרי תעלת־ליס, מערבית לליל, במגמה להקים ראש־גשר סביב דונקרק.

ב־26 במאי בבוקר עיבּדו גורט ובלנשאר את תכניתם לנסיגה אל החוף. הואיל והדרך אשר לפני המחנה הראשון הצרפתי היתה ארוכה יותר, נקבע שהתנועות הראשונות של חיל־המשלוח־הבריטי בלילה אור ל־27 בחודש תהיינה תנועות הכנה, ויחידות־מאסף של הקורפּוסים הא' והב' הבריטיים נשארו בביצורי־הגבול עד אור ל־28 בחודש. בכל הדבר הזה פעל הלורד גורט על אחריותו הוא. אך לעת הזאת כבר הגענו אנחנו במולדת, מתוך זווית אינפורמציה שונה מעט מזו, לכלל אותן מסקנות. ביום ה־26 בחודש אישר מברק ממשרד־המלחמה את מעשיו, ומילא את ידו “לפעול מיד בכיוון החוף במחוּבּר עם צבאות צרפת ובלגיה”. כינום־החירום אדיר־הממדים של ספינות־צי מכל הסוגים והגדלים כבר היה בעיצומו.

על הקורא להציץ עכשיו בתרשים המראה את האזורים שבּהם החזיקו האוגדות הבריטיות בלילה אור ל־26 במאי.

באגף המערבי של המסדרון אל הים נשאר המצב בעיקרו כמו שהיה משך ה־26 בחודש. לחץ מועט־ביחס הופעל על המקומות המוחזקים על ידי האוגדות ה־48 וה־44. אולם האוגדה ה־2 עמדה בקרבות כבדים על תעלות אַר ולה־באסה, והחזיקה מעמד. הלאה משם מזרחה התפתחה התקפה גרמנית חזקה סביב קארוון, שהוגנה במשותף על ידי חיילות בריטיים וצרפתיים. המצב הוּשב על כנו על ידי התקפת־הנגד של שני גדודים מן האוגדה ה־50, שהיו חונים בקרבת־מקום. בשמאלו של הקו הבריטי נסעה האוגדה ה־5, יחד עם החטיבה ה־143 של האוגדה ה־48 הנתונה לפקודתה, משך הלילה, ועם שחר נטלה לידיה את ההגנה על תעלת איפּר־קוֹמין על־מנת לסתום את הפּירצה שנבעה בין צבאות הבריטים והבלגים. אכן, הם הגיעו למועד. שעה קלה אחרי בואם התקיף האויב, וכל היום ניטשו קרבות כבדים. הופעלו שלושה גדודים מן האוגדה ה־1 שבעתודה. האוגדה ה־50, לאחר שחנתה מדרום לליל, נעה צפונה כדי להאריך את האגף של האוגדה ה־5 סביב איפּר. הצבא הבלגי, שכל היום היה נתון להתקפות כבדות ואגפו הימני נהדף, מסר כי אין לו כוחות לחדש בהם את המגע עם הבריטים וכי אין ביכלתו להיסוג אל הקו של תעלת איזר בתיאום עם תנועתם של הבריטים.

בינתים נמשך ארגון ראשי־הגשר סביב דונקרק. הצרפתים היו צריכים להחזיק בקו מגראוולין עד בּרג, והבריטים בקו אשר משם לאורך התעלה בדרך פירן עד ניוּפּורט והים. הקבוצות והחבורות השונות מאנשי כל השירותים, שהיו מגיעות לשם משני הכיוונים, נשזרו במסכת הקו הזה. לאחר שאושרו הפקודות מיום ה־26 בחודש, קיבל הלורד גורט ממשרד־המלחמה מברק, שנשלח בשעה 1 אחה“צ ב־27 בחודש, ובו נאמר לו כי מעתה והלאה תפקידו הוא “לפנות את הכוח הגדול ביותר שבגדר האפשר”. יום קודם לכן הודעתי למר ריינו כי מדיניותנו היא לפנות את חיל־המשלוח־הבריטי, וביקשתיו להוציא פקודות מקבילות. שיבּושי הקשר חמורים היו כדי־כך שבשעה 2 אחה”צ ב־27 בחודש הוציא מפקד המחנה הראשון הצרפתי לחילותיו פקודה: “La Bataille sera livree sans esprit de recul sur la position de la Lys”⁹

ארבע אוגדות בריטיות והמחנה הראשון הצרפתי כולו צפויים היו עתה לסכנה חמורה של ניתוק מסביב לליל. שתי הזרועות של תנועת הכיתוּר הגרמנית חתרו לסגור עליהם את המלקחים. אף כי חסרו לנו בימים ההם חדרי־המפּות הנפלאים של תקופות שקטות יותר, ואף כי שום פיקוח על הקרב מלונדון לא היה בגדר האפשר, הרי זה שלושה ימים הדריך את מנוחתי מצבה של שיפעת חילות הברית סביב ליל, כולל את ארבע האוגדות המשובחות שלנו. אולם היה זה אחד מן הרגעים הנדירים אך המכריעים הללו שבּהם התובלה המכנית מוכיחה את מעלתה. כשנתן גורט את הפקודה, חזרו כל ארבע האוגדות האלו במהירות מפתיעה כמעט תוך כדי לילה אחד. בינתים, על ידי קרבות עזים משני עברי המסדרון, שמר שאר הצבא הבריטי על הנתיב הפתוח אל הים. מלתעות המלקחים, שהאוגדה ה־2 עיכבה אותן והאוגדה ה־5 עצרה אותן משך שלושה ימים, נתאחדו לבסוף באור ל־30 במאי בצורה דומה למיבצע הרוסי הגדול סביב סטאלינגראד ב־1942. יומים וחצי עברו עד שנסגרה המלכודת, ובתוך פרק־זמן זה נסוגו ארבע אוגדות בריטיות וחלק גדול מן המחנה הראשון הצרפתי – מחוץ לקורפוס הה', שאבד – בסדר ובמשטר דרך הפּירצה, אף כי לצרפתים היתה תובלת סוסים בלבד, ואף כי הכביש הראשי לדונקרק כבר נוּתק והדרכים השניות־במדרגה היו מלאות חיילים נסוגים, שיירות ארוכות של תובלה והרבה אלפי פליטים.

*

את השאלה אם נוכל להמשיך בדד, שעשרה ימים קודם לכן ביקשתי את מר צ’מברליין לבררה עם מיניסטרים אחרים, הצגתי עתה רשמית ליועצינו הצבאיים. במתכוון ניסחתי את הדברים בלשון שאם כי נתנה הדרכה השאירה לראשי־המטות חופש להביע את דעתם. ותהיה אשר תהיה. מראש ידעתי כי החלטתם כלה ונחרצה: אבל מן החכמה הוא לקבל החלטות כאלו בכתב. יתר על כן, רציתי שיהיה ביכלתי להבטיח לפרלמנט כי החלטתנו הנחושה נשענת על חות־דעתם של אנשי־מקצוע. והריהי כאן. והתשובה בצדה:

1. שבנו לבדוק את הדו"ח שלנו על “האסטרטגיה הבריטית במסיבות מסוימות” לאור נקודות־העיון הבאות שנמסרו לנו על ידי ראש־הממשלה.

“במקרה שלא תוכל צרפת להמשיך במלחמה ותיעשה נייטראלית, בעוד הגרמנים מחזיקים בעמדותיהם הנוכחיות והצבא הבלגי נאלץ להיכנע לאחר שיסייע לחיל־המשלוח־הבריטי להגיע אל החוף; במקרה שיוצעו לבריטניה תנאים שבהם תהיה נתונה כליל לרחמיה של גרמניה על ידי פירוק הנשק, מסירת בסיסי הצי באיי־אוֹרקני וכו'; מה הסיכויים לכך שנמשיך במלחמה לבדנו נגד גרמניה ומן־הסתם גם נגד איטליה? היכולים הצי וחיל האוויר להעלות תקוות מתקבלות־על־הדעת למניעת פלישה רצינית, והיוכלו הכוחות הנאספים באי הזה לטפל בפשיטות מן האוויר שתבוּצענה על ידי יחידות בגודל של לא־יותר מעשרת אלפים איש; מתוך ההנחה כי המשך ההתנגדות הבריטית יוכל להיות מסוכן מאד לגרמניה, בהיותה עסוקה בדיכּוי חלקה הגדול של אירופה?”

2. מסקנותינו ניתנות בסעיפים הבאים:

3. כל זמן שחיל־האוויר שלנו קיים, יוכלו הצי וחיל־האוויר שלנו יחדיו למנוע את גרמניה מלבצע פלישה ימית רצינית לארץ הזאת.

4. אם נניח שגרמניה תשיג עליונוּת גמורה באוויר, סבורים אנו שיוכל הצי למנוע פלישה לזמן־מה, אך לא למשך תקופה בלתי־מוגבלת.

5. אם לא יהיה הצי שלנו מסוגל למנוע זאת, ואם יאבד חיל־האוויר שלנו, וגרמניה תנסה לפלוש, לא יוכלו ביצורי־החופים שלנו למנוע טנקים וחיל־רגלים גרמניים מקנוֹת להם אחיזה איתנה בחופים שלנו. במסיבות המשוערות למעלה לא יהיו כוחות היבשה שלנו מספיקים לטפל בפלישה רצינית.

6. הענין כולו סובב על העליונות באוויר. כיון שתשיג אותה גרמניה. עשויה היא לנסות לשעבד את הארץ הזאת על ידי התקפה אווירית בלבד.

7. גרמניה לא תוכל להגיע לעליונות גמורה באוויר בטרם תוכל למגר את חיל־האוויר שלנו, ואת תעשיות המטוסים, שכמה מחלקיהן החיוניים מרוכזים בקובנטרי ובירמינגהם.

8. התקפות־אוויר על מפעלי המטוסים תיערכנה ביום או בלילה. אנחנו סבורים שביום נוכל לגרום לאויב אבידות כבדות כדי כך שתמנענה נזקים רציניים. אולם עם כל מה שנעשה דרך־התגוננות – ואנו שוקדים עליה במלוא המהירות – אין לנו בטחון שנוכל להגן על המרכזים התעשייתיים הגדולים, שבהם תלויות תעשיות המטוסים שלנו, מפני נזקים חמורים והתקפות־לילה. האויב לא יוצרך להפעיל הפצצות־דיוק על־מנת להשיג תוצאה זו.

9. אם תצלחנה ההתקפות לחסל את חרושת המטוסים, דבר זה תלוי לא רק בנזק החמרי מפצצות, אלא גם בהשפעה המוסרית על העובדים ובעוז־החלטתם להמשיך במלאכה נוכח החורבן וההרס הסיטוני.

10. אם יתמיד אפוא האויב בהתקפות־לילה על חרושת המטוסים שלנו, קרוב לודאי שיחולל נזק חמרי ומוסרי כה גדול בתחומי האזור התעשייתי הנוגע בדבר עד אשר תשותק כל העבודה.

11. יש לזכור כי מבחינה מספרית יש לגרמנים עדיפות של ארבעה כנגד אחד. יתר על כן, מפעלי המטוסים הגרמניים מפוזרים יפה ויחסית אין גישה אליהם.

12. מצד שני, כל זמן שיש לנו כוח מפציצים להתקפות־נגד נוכל לבצע התקפות דומות על מרכזי התעשיה הגרמניים ועל ידי השפעה מוסרית וחמרית נוכל לשתק חלק מהם.

13. לסיכום, מסקנתנו היא כי לכאורה נתונים רוב הקלפים בידי גרמניה; אבל המבחן האמיתי מתמצה בשאלה אם המוראל של הלוחמים והאוכלוסיה האזרחית שלנו יהיה שקול כנגד היתרונות המספריים והחמריים שמהם נהנית גרמניה. אנחנו מאמינים בזאת.

על הדו"ח הזה, שנתחבר כמובן ברגע הקודר ביותר לפני ישועת דונקרק, חתמו לא רק שלושה ראשי־המטות, ניואול, פאונד ואיירונסייד, אלא גם שלושת הסגנים של ראשי־המטות, דיל, פיליפס ופירס. כשאני חוזר וקורא בו לאחר שנים, עלי להודות כי חמור היה וקודר. אבל הקבינט המלחמתי והמיניסטרים האחרים שראוהו היו כולם בדעה אחת. לא היה שום ויכוח. בלב־ונפש היינו מאוחדים.

*

עתה פניתי אל הלורד גורט:

27.5.40

1. ברגע הרציני הזה אינני יכול להתאפק מלשלוח לך את איחולי. אין איש יכול לדעת איך יעלו הדברים. אבל טוב הכל ממצור ורעב. אני עורב את לבי לכתוב את ההערות המועטות האלו. ראשית, תותחים צריכים לקטול טנקים, ומוטב שיאבדו בעשותם כך מאשר באיזו דרך אחרת שהיא. שנית, אני חרד מאד לאוסטנד כל זמן שלא נכבשה על ידי חטיבה עם ארטילריה. שלישית, קרוב מאד לודאי שהטנקים של האויב המתקיפים את קאלה יגעים, ומכל־מקום הם עסוקים בקאלה. טור שיכוּון אל קאלה בעודה מחזיקה מעמד אפשר שיהיה סיכויו יפה. אפשר שיהיו הללו אדירים פחות כשיותקפו בעצמם.

2. אין צורך לספר לבּלגים. אני שולח את המברק הבא לקיז, אבל מגעך האישי עם המלך הוא רצוי. קיז יעזור. אנחנו מבקשים אותם שיקריבו את עצמם בשבילנו.

3. מניח שהחיילות [שלנו] יודעים שהם מבקיעים להם את דרכם הביתה למולדת. מעולם לא היה דרבן כזה ללחימה. אנחנו נתן לך כל מה שהצי וחיל־האוויר יכולים לעשות. אנתוני אידן נמצא עתה אתי ומצרף את איחוליו לאיחולי.

(לוּטה)

ראש־הממשלה אל האדמירל קיז

מסור את הדברים הבאים לידידך [מלך הבלגים]. מניח שידוע לו כי הבריטים והצרפתים נלחמים על דרכם אל החוף מגראוולין עד אוסטנד ועד בכלל וכי אנו אומרים לתת את מלוא התמיכה של הצי וחיל־האוויר משך העליה המסוכנת לאניות. מה נוכל לעשות בשבילו? ודאי שלא נוכל להועיל לענינה של בלגיה בזה שנהיה נצורים ומורעבים. תקותנו היחידה היא נצחון, ואנגליה לעולם לא תחדל מן המלחמה, יקרה מה שיקרה, עד אם יוכּה היטלר או עד אם יחדל קיומנו הממלכתי. מאמין שתדאג לכך שייצא אתך במטוס בטרם נאחר את המועד. אם יצלח המיבצע שלנו ונכונן ראש־גשר של ממש, ננסה, אם נתבקש לכך, להעביר כמה אוגדות בלגיות לצרפת בדרך הים. חשיבות חיונית לכך שתמשיך בלגיה במלחמה, ובטחונו האישי של המלך הכרחי.

מברקי לא הגיע אל האדמירל קיז אלא לאחר שחזר לאנגליה ב־23 בחודש. לפיכך לא נמסרה הודעה זו כלל למלך ליאופולד. אולם העובדה אינה חשובה, כי בין השעה 5 ל־6 ב־27 בחודש דיבר אלי האדמירל קיז בטלפון. הקטע הבא לקוח מן הדו"ח שלו.

בשעה 5 לערך אחה“צ, ב־27 בחודש, כשאמר לי המלך שצבאו התמוטט והוא מבקש את הפסקת פעולות־האיבה, נשלח מברק־צופן אל גורט ואל משרד־המלחמה באלחוט. משרד־המלחמה קיבל אותו ב־5.54 אחה”צ. נסעתי מיד במכונית ללה־פּאן וטילפנתי אל ראש־הממשלה. בשים לב לאזהרות שחזרו ונשנו לא היה ראש־הממשלה נפתע כלל, אך הוא אמר לי שעלי לעשות כל מאמץ כדי לשדל את המלך ואת המלכה [האם] לבוא לאנגליה אתי, והכתיב הודעה שלדבריו הייתי צריך לקבלה אותו יום אחר הצהרים:

27.5.40

"השגרירות הבלגית כאן מסיקה מתוך החלטתו של המלך להישאר שבעיניו המלחמה אבודה והוא מעיין בשלום נפרד.

כדי לנער חצנה מצעד זה חזרה הממשלה הבלגית החוקית ונתאספה על אדמת נכר. אפילו ייאלץ הצבא הבלגי להניח את נשקו, יש 200,000 בלגים בגיל־הצבא בצרפת, ומשאַבּים גדולים מאלה שהיו לבלגיה ב־1914, להשיב בהם מלחמה. בהחלטתו הנוכחית מפלג המלך את האומה ומוסרה לחסותו של היטלר. נא למסור את השיקולים האלה למלך, ולהעמידו על התוצאות הרות־השואה הנשקפות לבעלי־הברית ולבלגיה מבחירתו הנוכחית".

מסרתי למלך ליאופולד את איגרת ראש־הממשלה, אך הוא אמר כי נמנה וגמר שעליו להישאר עם צבאו ועמו…

*

הוצאתי את הפקודה הכללית הבאה:

(סודי בהחלט) 28.5.40

בימים קודרים אלה יהיה ראש־הממשלה אסיר־תודה אם ישמרו כל עמיתיו בממשלה, וכן הפקידים החשובים, על רמה גבוהה של מוראל בחוגיהם; לא שיקלו מחומרת המאורעות אלא שיגלו בטחון ואמון ביכלתנו ובהחלטתנו הנחושה להמשיך במלחמה עד אם נשבור את רצונו של האויב להשתלט על אירופה כולה.

אין לסבול כלל את הרעיון שצרפת תעשה שלום נפרד; אבל יהי־מה אשר יקרה ביבשת, אין אנו יכולים לפקפק בחובתנו, ולבטח נשתמש בכל כוחנו על־מנת להגן על האי, על הקיסרות, ועל הענין שלנו.

משך הבוקר של ה־28 בחודש נפגש הלורד גורט שוב עם הגנרל בלנשאר. אני חייב תודה לגנרל פּאוּנוֹל, ראש־המטה של הלורד גורט, על הרשימות האלו שהעלה על הנייר בזמנו:

התלהבותו של בלנשאר בפגישה בקאסל התנדפה כלא־היתה כשביקר אצלנו היום. לא היו לו שום הצעות ושום תכניות קונסטרוקטיביות. קראנו לפניו את המברק הפוקד עלינו לפנות אל החוף במגמה להפליג. הוא נבעת. וזה היה מוזר! וכי איזו סיבה אחרת היתה לכך, לדעתו, שהוא וגורט נצטוו להקים ראשי־גשר? לאיזו תוצאה אחרת יכלה תנועה מוקדמת כזאת להביא? הטעמנו ששנינו קיבלנו הוראות דומות ביחס לראשי־הגשר. עתה לא אירע אלא זה שקיבלנו מממשלתנו את הצעד הבא וההגיוני (שעליו נמסר בלי ספק לממשלת צרפת), בו בזמן שהוא לא קיבל עדיין שום פקודה מקבילה מעין זו. דבר זה הרגיע אותו במידת־מה אך כלל לא לגמרי. אחרי כן אמרנו שגם אנחנו רוצים כמוהו לשמור על אחדוּת הבריטים והמחנה הראשון הצרפתי בשלבם זה האחרון. מסתבר אפוא שהמחנה הראשון הצרפתי ימשיך בנסיגה הלילה. במחוּבּר אתנו. לשמע זאת יצא מגדרו כליל – הדבר בלתי־אפשרי, הכריז. הסברנו לו בבירור, ככל שיכולה לשון אנוש להסביר, את הגורמים שבמצב. האיוּם מצד הגרמנים על אגפנו הצפוני־המזרחי מסתבר שלא יחזק משך היממה הבאה (אף כי לכשיבוא אכן יהיה רציני). הדבר שהוא בעל חשיבות מיידית הוא האיוּם על האגף הדרומי־המערבי הארוך שלנו. שם, כפי שהיה ידוע לו היטב, ביצעו אתמול משמרות קדמיים של אוגדות רגלים גרמניות, בתמיכת ארטילריה, התקפות בנקודות שונות. אף כי הנקודות העיקריות – ווֹרמהוֹלד, קאסל, האזבּרוּק – החזיקו מעמד, הצליח האויב לחדור בכמה מקומות. אפשר לסמוך על הגרמנים שינצלו מיד את ההישגים האלה, ויכולים אנחנו להיות בטוחים בכך שחלקן הגדול של האוגדות יתפרס ויעבור בכוח את קו הנסיגה שלנו אל הים (נסיגה שצוּותה עלינו, אם לא עליו). לפיכך אי־אפשר להשתהות אף רגע בחזירה מליס, ועלינו לחזור הלילה לפחות לקו איפּר־פּוֹפּרינגה־קאסל. אם נחכה עד מחר בערב הרי נהיה כנותנים יומים לגרמנים לחדור אל מאחרינו, והוא מעשה שגעון. אין אנו מצפים לכך שנוכל לחלץ אפילו 30 למאה מכוחותינו. גם אם נגיע אל הים; אכן, רבים מן הנמצאים בעמדות קדומניות לא יגיעו אליו כלל. אבל אפילו נוכל להציל רק אחוז קטן של קצינים וחיילים בעלי אימון מעולה, יהיה הדבר לברכה להמשכת המלחמה. לפיכך יש לעשות כל מה שבגדר האפשר, והדבר היחיד שהוא בגדר האפשר, ולוּ גם חלקית, הוא לסגת מרחק־מה בלילה…

אז בא קצין־קשר מן הגנרל פּריאוּ, המפקד עתה על המחנה הראשון. קצין־הקשר אמר לבלנשאר שפּריאוּ החליט כי אין הוא יכול להיסוג עוד הלילה, ולפיכך כוונתו להישאר במרובע התעלות שקרנו הצפונית־המזרחית היא ארמאנטייר וקרנו הדרומית־מערבית בּתין. לשמע הידיעה הזאת דומה שהחליט בלנשאר שלא להיסוג. הפצרנו בו למען המחנה הראשון והענין של בעלי־הברית שיצווה על פּריאו להסיג לפחות חלק ממחנהו במתוֹאם אתנו. ספק אם כולם יגעים או מרוחקים כדי־כך שאין הדבר אפשרי. לכל איש המוחזר לשם צפוי לפחות סיכוי כלשהו להפלגה, בעוד אשר כל איש הנשאר מאחור לבטח ייטרף. מדוע אפוא לא לנסות? מי שלא ינסה אינו עשוי לזכות במאומה! המנסים יש להם לפחות קצת תקוה. אבל אי־אפשר היה להזיזו. הוא הצהיר כי הפינוי מן החוף הוא בלתי־אפשרי – האדמירליות הבריטית סידרה זאת בלי ספק בשביל חיל־המשלוח־הבריטי, אבל הימיה הצרפתית לעולם לא תוכל לעשות זאת בשביל חיילים צרפתים. לפיכך אין טעם לנסות – הסיכוי אינו כדאי במאמץ הכרוך בכך; הוא מסכים עם פּריאוּ.

אחרי כן שאל אם כוונתו של גורט היא אפוא להיסוג הלילה אל הקו איפּר־פּוֹפּרינגה־קאסל או לא, מתוך הידיעה שבעשותו זאת ילך גורט בלי המחנה הצרפתי הראשון. על כך השיב גורט כי אמנם הולך הוא. קודם כל נצטווה לחזור ולהפליג, ועל־מנת לעשות זאת יש להיסוג מיד. המתנה של עוד עשרים־וארבע שעות פירושה יהיה שלא יוכל להוציא לפועל את פקודותיו, כי החיילות ינוּתקו. שנית, ומחוץ לצד הרשמי של ציות לפקודות, שגעון הוא להשאיר את החיילות בעמדותיהם הנוכחיות, הקדומניות והמופקרות. שם לבטח יוכרעו חיש־מהר. מטעמים אלה אפוא, ובצער רב, שׂוּמה על חיל־המשלוח־הבריטי להיסוג אפילו לא יעשה כן המחנה הראשון הצרפתי…

*

בהשכמת ה־28 בחודש נכנע הצבא הבלגי. הלורד גורט קיבל את הידיעה הרשמית על כך רק שעה אחת קודם מעשה, אבל ההתמוטטות נחזתה מראש שלושה ימים לפני כן, ובצורה זו או אחרת נסתמה הפּירצה. הודעתי על המאורע הזה בבית־הנבחרים בלשון מאופּקת הרבה יותר מזו שראה מר ריינו לנכון לנקטה.

ודאי ידוע לבית־הנבחרים שמלך הבלגים שיגר אתמול ציר שלוּח אל הפיקוד הגרמני לבקש שביתת־נשק בחזית הבלגית. ממשלות בריטניה וצרפת הורו לגנרלים שלהן מיד שלא להשלים עם המעשה הזה ולהתמיד בפעולות שהם עסוקים בהן עכשיו. מכל־מקום הסכים הפיקוד הגרמני להצעות הבלגיות והצבא הבלגי חדל הבוקר בשעה ארבע מהתנגד לרצון האויב.

אין לי כל כוונה להציע לבית שננסה ברגע זה להוציא משפט על מעשהו של מלך הבלגים בתפקידו כמפקד־הראשי של הצבא הבלגי. הצבא הזה נלחם באומץ רב וסבל, אף גרם אבידות כבדות. הממשלה הבלגית הסתייגה ממעשהו של המלך, הכריזה על עצמה שהיא ממשלתה החוקית היחידה של בלגיה, והודיעה רשמית על החלטתה הנחושה להמשיך במלחמה על צד בעלי־הברית.

*

הממשלה הצרפתית הביעה חשש שדברי על מעשהו של המלך ליאופולד עומדים בניגוד חריף לדברי מר ריינו. ראיתי לי לחובתי, כשנאמתי בבית־הנבחרים ב־4 ביוני, לאחר עיון קפדני בעובדות המלאות יותר שהיו ידועות לנו אז, ומתוך התחשבות לא רק בבעל־בריתנו הצרפתי אלא גם בממשלה הבלגית הנמצאת עתה בלונדון, להגיד את האמת בדברים בוֹטים ומפורשים.

ברגע האחרון, כשכבר נערכה הפלישה לבלגיה, קרא לנו המלך ליאופולד לבוא לעזרתו, ואף ברגע הזה האחרון באנו. הוא וצבאו האמיץ והיעיל, בן חצי מיליון איש בקירוב, שמרו על אגפנו השמאלי ובכך גם על קו הנסיגה היחיד שלנו אל הים. פתאום, מבלי היוועץ תחילה, לאחר מתן ארכה קצרה ביותר, בלי שאוֹל בעצת המיניסטרים שלו ועל פי החלטתו האישית, שיגר ציר שלוּח אל הפיקוד הגרמני, מסר את צבאו וחשׂף את כל האגף שלנו ואת דרכי הנסיגה שלנו.

*

כל אותו יום ה־28 בחודש היתה הצלתו של הצבא הבריטי תלויה בחוט־השערה. בחזית מקוֹמין עד איפּר ומשם עד הים, כשפּניהם מזרחה והם מנסים לסתום את הפּירצה הבלגית, עמדו הגנרל ברוּק והקורפּוס הב' שלו בקרב מפואר. זה יומים החזיקה האוגדה ה־5 בקוֹמין נוכח כל ההתקפות, אבל משנסוגו הבלגים צפונה, ואחרי כן נכנעו, התרחבה הפּירצה לבלי תקנה. עתה ניטל עליהם להגן על אגפו של חיל־המשלוח־הבריטי. תחילה באה האוגדה ה־50 להאריך את הקו; האוגדות ה־4 וה־3, שזה־מקרוב הוסגו ממזרח לליל, חשו אחרי כן ברכב ממונע להרחיב את חומת המסדרון החיוני שהוליך לדונקרק. אי־אפשר היה למנוע את ההתפרצות הגרמנית בין הצבא הבריטי לצבא הבלגי. אבל תוצאתה הקטלנית, פנייה פנימה מעֵבר לאיזר, שהיתה מביאה את האויב עד לחופים מאחרי חיילינו הנלחמים, תוצאה זו נחזתה מראש ונמנעה בכל מקום.

הגרמנים נהדפו בקרבות עקובי־דמים. התותחים הבריטיים, תותחי־שדה כבינוניים, קיבלו פקודות לירות את כל פגזיהם באויב, והאש האדירה סייעה במידה מרובה לבלום את ההסתערות הגרמנית. כל הזמן, מהלך ארבעה מילים בלבד מאחרי החזית המפרפרת של הגנרל ברוּק, נהרו וחזרו שפעי־שפעים של רכב וחיילות אל ראש־הגשר המתפתח של דונקרק, ושוּבּצו דרך־אלתוּר רב־כשרון במערכת הגנתו. יתר על כן, בתחום ראש־הגשר עצמו היה הכביש הראשי ממזרח למערב חסום לגמרי בשלב מסוים על ידי כלי־רכב, ורק דחפּורים, שהטילו אותם לתעלות משני עברי הכביש, פילסו מסילה חד־ סטרית.

ב־28 בחודש אחר־הצהרים פקד גורט על נסיגה כללית מראש־הגשר, שתחומיו היו עתה גראוולין־בּרג־פירן־ניוּפּור. בחזית זו עמדו האוגדות הבריטיות מימין לשמאל, ומברג עד הים בדרך ניוּפּור, לפי הסדר הבא: ה־46, ה־42, ה־1, ה־50, ה־3 וה־4. עד ל־29 בחודש כבר נמצא חלק גדול מחיל־המשלוח־הבריטי בתוך ראש־הגשר, ולעת הזאת החלו האמצעים הימיים שננקטו לצורך הפינוי ללבוש את מלוא ממדיהם. ב־30 במאי הודיעה המפקדה שכל האוגדות הבריטיות, או שרידיהן, נמצאים בראש־הגשר.

יותר ממחציתם של אנשי המחנה הראשון הצרפתי מצאו את דרכם אל דונקרק, מקום שהוֹעלו רובּם בשלום לאניות. אבל תנועת־המלקחים הגרמנית ממערב לליל ניתקה את קו הנסיגה של חמש אוגדות לפחות. ב־28 בחודש ניסו להבקיע להן דרך מערבה, אך לשווא, האויב סגר עליהן מכל עבר. משך כל שלושת הימים הבאים נלחמו הצרפתים בליל בחזיתות המצטמצמות והולכות בהדרגה נגד לחץ גובר והולך, עד אשר במוצאי ה־31 בחודש, מחוסר מזונות וכתום התחמושת שלהם, נאלצו להיכנע. כחמישים אלף איש נפלו ככה בידי הגרמנים. הצרפתים האלה, בהנהגתו האמיצה של הגנרל מוֹליניה, בלמו משך ארבעה ימים גורליים לא־פחות משבע אוגדות גרמניות, שלולא זאת היו מצטרפות להתקפות על ראש־הגשר של דונקרק. זאת היתה תרומה מזהירה לישועת חבריהם המאושרים יותר ולהצלת חיל־המשלוח־הבריטי.

*

אני, שנשאתי באחריות כוללת כה כבדה, חוויה קשה היתה זו בשבילי להעיף משך הימים האלה מבטים חטופים אל הדרמה הזאת שאי־אפשר היה לשלוט בה ולכוונה, וההתערבות בה עשויה היתה להזיק יותר משתועיל. אין ספק כי מתוך שהתמדנו בנאמנות בתּכנית וייגאן של הנסיגה אל הסוֹם רבּו הסכנות שלפנינו, שממילא חמורות היו כל כך. אבל החלטתו של גורט, שאתה הסכמנו חיש־מהר, לנטוש את תכנית וייגאן ולצעוד לים, בוּצעה על ידיו ועל ידי מטהו בכשרון־מעשה למופת, ולעולם תהיה זו פרשה מזהירה בהיסטוריה הצבאית של בריטניה.

 

פרק חמישי: ישועת דונקרק 26 במאי – 4 ביוני    🔗

תפילת עתירה ותחנונים – “בשורות קשות וכבדות” – הפגנה של מיניסטרים – קיבוץ האניות הקטנות – שבע־מאות כלי־שיט – שלושה גורמים חיוניים – הארמאדה של היתושים – העברת הצרפתים – פקודות סופיות ללורד גורט – תוצאה אפשרית – גורט מעביר את הפיקוד בדונקרק לאלכסנדר – ביקורי השלישי בפאריז, 31 במאי – הגנרל ספּירס והמרשל פטן – הפינוי הושלם – הודעתי בפרלמנט, 4 ביוני – חשיבוּת הנצחון באוויר – עוז־החלטתה של בריטניה

תפילה קצרה של עתירה ותחנונים נערכה בכנסית וסטמינסטר ב־26 במאי. האנגלים אינם מהירים לגלות את רגשותיהם, אבל ממקומי באולם חשתי בהתרגשות הלוהטת והכבושה, וכן בפחדם של המתפללים, לא מפני מוות או פצעים או אבידות חמריות כי אם מפני מפלתה של בריטניה וחורבנה הסופי.

*

היום היה יום־שלישי, 28 במאי. ורק לאחר שבוע ימים שבתי־הופעתי בפרלמנט. הודעה נוספת בתוך פרק־זמן זה לא יכלה להביא כל תועלת, והצירים גם לא הביעו משאלה לכך. אבל הכל הבינו כי גורלו של צבאנו, ואולי גורלם של עוד דברים רבים, אפשר גם אפשר שיוכרע לפני צאת השבוע. “בית־הנבחרים”, אמרתי, “צריך להתכונן לבשורות קשות וכבדות. אין לי להוסיף אלא זאת ששום דבר העשוי לקרות בקרב הזה לא יוכל בשום אופן לפטור אותנו מחובתנו להגן על הענין העולמי אשר לו נדרנו את נדרנו; כן גם אסור שיכחיד הדבר את אמונתנו בכוחנו לפלס לנו את דרכנו, כמו שעשינו במקרים קודמים בהיסטוריה שלנו, בתוך אסון ופגע ובתוך תוגה וצער, עד למפלתם הסופית של אויבינו”. מאז הורכבה הממשלה לא ראיתי הרבה מעמיתי מחוץ לקבינט המלחמתי, להוציא פגישות אישיות, ומצאתי לנחוץ לכנס לישיבה בחדרי בבית־הנבחרים את כל המיניסטרים בעלי דרגת קבינט שמחוץ לחברי הקבינט המלחמתי. אולי עשרים־וחמישה איש היינו מסביב לשולחן. תיארתי את מהלך המאורעות. והסברתי להם בבירור היכן אנו עומדים, ואת כל מה שמוטל בכף. אחרי כן אמרתי ממש כלאחר־פה, ומבלי ליחס לכך משקל מיוחד:

“כמובן, יקרה מה שיקרה בדונקרק, מכל־מקום נוסיף להילחם”.

וכאן באה הפגנה, אשר, בהתחשב באָפים של הנאספים – עשרים־וחמישה פוליטיקאים ואנשי־פרלמנט מנוסים, שייצגו את כל נקודות ההשקפה השונות, נכונות כמוטעות, לפני המלחמה – הפתיעתני. לא מעטים מהם כמו קפצו מאצל השולחן ובאו במרוצה אל כסאי. כשהם מצעקים וטופחים על שכמי. אין ספק כי אילו היססתי בשלב זה בהנהגת האומה כי אז הושלכתי ממשרתי. מובטח הייתי שכל מיניסטר מוכן להיהרג בימים הקרובים ביותר, מוכן לכך שיושמדו כל משפחתו וקניניו, ובלבד שלא להיכנע. בכך ייצגו אלה את בית־הנבחרים וכמעט את כל העם כולו. בימים ובחדשים שבאו אחרי כן עלה בגורלי להביע את רגשותיהם בהזדמנויות מתאימות. הדבר היה לאֵל־ידי משום שהיו אלה גם רגשותי־אני. שלהבת לבנה, קדושה, כובשת־כל ליהטה באי שלנו מקצה עד קצה.

*

תיאורים מדויקים ומצוינים חוּבּרו על פינוי הצבאות הבריטיים והצרפתיים מדונקרק. מאז ה־20 במאי התנהל קיבוץ האניות והספינות הקטנות תחת פיקוחו של האדמירל רמזי. שפּיקד בדוֹבר. במוצאי ה־26 בחודש (ב־6.57 אחה"צ) הפעיל מברק של האדמירליות את מיבצע “דינאמו”, ובלילה ההוא הובאו החיילות הראשונים למולדת. אחרי אבדן בוּלוֹן וקאלה היו בידינו רק שרידי נמל דונקרק והחופים המגולים סמוך לגבול הבלגי. בזמן ההוא רווחה היתה הדעה כי לכל היותר נוכל להציל כארבעים־וחמישה אלף איש ביומים. בהשכמת הבוקר של יום המחרת, 27 במאי, ננקטו אמצעי־חירום על־מנת למצוא ספינות קטנות נוספות “לצורך מיוחד”. המדובר היה בפינויו השלם של חיל־המשלוח־הבריטי, לא פחות ולא יותר. ברור היה כי מספר גדול ורב של כלי־שיט מעֵין אלה יידרש לעבודה בחופים, נוסף על אניות גדולות יותר שתוכלנה להעמיס במפרץ דונקרק. לפי הצעתו של מר ה. צ'. ריגס, ממיניסטריון הספּנות, עשו קציני האדמירליות חפשׂ מחוּפּש במעגני הסירות השונים, מטדינגטון עד ברייטלינגסי. והעלו שם למעלה מ־40 סירות־מנוע או סירות־קיטור יפות לשירות, שנאספו בשירנס למחרת היום. בתוך כך נקראו לשירות סירות־הצלה מאניות־נוסעים בנמל לונדון, סירות־גרר מן התמזה, ספינות־טיול, סירות־דיג, סירות־פריקה, ארבּות וסירות־שעשועים – כל דבר שיוכל להביא תועלת לאורך החופים. במוצאי ה־27 בחודש החל גל גדול של כלי־שיט קטנים לשטוף הימה, תחילה אל נמלי התעלה שלנו, ומשם אל חופי דונקרק ואל הצבא האהוב.

משעה שרפתה ההקפדה על הסודיות לא היססה האדמירליות לתת חירות גמורה לתנועה הספּונטאנית שהציפה את התושבים יורדי־הים של חופי הדרום ודרום־המזרח שלנו. כל מי שהיתה לו סירה מאיזה סוג שהוא, בין סירת־קיטור בין סירת־מפרש, הפליג לדונקרק, וההכנות, שלטוּב־המזל החלו שבוע קודם לכן, נסתייעו עתה באלתוּר המזהיר של מתנדבים בקנה־מידה מדהים. מעטים היו אלה שהגיעו ב־29 בחודש, אך אלה היו החלוצים של קרוב לארבע־מאות כלי־שיט קטנים, אשר החל מן ה־31 בחודש עתידים היו למלא תפקיד חיוני בהעברת קרוב למאה־אלף איש מן החופים אל האניות העוגנות מנגד. בימים האלה הרגשתי בחסרונם של ראש חדר־המפות של האדמירליות, הקפיטן פּים, ושל עוד פרצוף מוּכר אחד או שנים. הם תפסו להם “סכוּטה” הולנדית, שבארבעה ימים העבירה שמונה־מאות חיילים. בסך־הכל באו לישועת הצבא תחת ההרעשה האווירית המתמדת של האויב כשמונה־מאות־וששים כלי־שיט, שמהם היו קרוב לשבע־מאות בריטיים והשאר משל בעלי־הברית.(ראה טבלה)

*

בינתים ועל החוף סביב דונקרק בוּצעה תפיסת ראש־הגשר בדייקנות. החיילות הגיעו מתוך אנדרלמוסיה והוצבו בסדר ובמשטר לאורך קווי ההגנה, שנתחזקו אפילו בתוך יומים. האנשים שמצבם היה טוב ביותר פנו אחורה להתיצב בקו נגד האויב. אוגדות דוגמת ה־2 וה־5, שסבלו יותר מכל, הוחזקו בעתודה על החופים והוֹעלו על האניות בהקדם. מתחילה צריכים היו להיות שלושה קורפוסים בחזית, אך עד ל־29 בחודש קוּצרה החזית עד שהיו שנים מספיקים. האויב עקב היטב אחר הנסיגה, וקרבות קשים לא פסקו, בפרט באגפים אצל ניוּפּוֹר וברג. כיון שנמשך הפינוי ומספר החיילים, הן בריטים הן צרפתים, ירד בהתמדה, נתכווצו קווי ההגנה במקביל לכך. על החופים, בין החוֹליות, עמדו שלושה, ארבעה או חמישה ימים רבבות־אדם תחת התקפה אווירית ללא הפוגות. אמונתו של היטלר שחיל־האוויר הגרמני ימנע כל אפשרות למנוסה, וכי משום כך עליו לשמור על יחידותיו המשוריינות למהלומה הסופית שבמערכה, היתה השקפה מוטעית אבל לא חסרת־הגיון.

שלושה גורמים הכזיבו את תקוותיו. ראשית, ההפצצה האווירית הבלתי־פוסקת על המוני החיילים לאורך חוף הים לא הזיקה להם הרבה. הפּצצות צללו לתוך החול הרך, אשר כבש את ההתפוצצויות. בשלבים הראשונים, לאחר התקפת־אוויר מהממת, היו החיילים משתאים למצוא שכמעט איש לא נהרג ולא נפצע. קולות נפץ עלו מכל עבר, אך לא הרעו כמעט לאיש. חוף מסוּלע היה גורם תוצאות קטלניות הרבה יותר. בסופו של דבר היו החיילים בזים להתקפות־האוויר. במנוחת־נפש ובתקוה גוברת השתופפו בחוֹליות. נכחם השׂתרע הים האפור והרחוּם. מעבר לו, האניות המצילות – והבית.

והרי הרשימה הרשמית, שאינה כוללת אניות שלא עסקו בהעלאת חיילות:

אניות בריטיות

אניות בעלי הברית

*

הגורם השני שלא חזה היטלר מראש היה הטבח בטייסיו. איכות התעופה של בריטניה וגרמניה הועמדה במבחן בלתי־אמצעי. בכוח מאמץ עז קיים פיקוד־מטוסי־הקרב פטרולים רצופים מעל למקום המעשה, ומעטים נגד רבים נלחמו מטוסי־הקרב הבריטיים באויב. שעה־שעה העמיקו כרסם בטייסות הגרמניות של מטוסי־קרב ומפציצים, הפילו רבים מהם, הדפום והפיצום לכל רוח. ימים על ימים נמשך הדבר, עד שזכה חיל־האוויר־המלכותי לנצחונו המפואר. בכל מקום שנתקלו מטוסיו במטוסים גרמניים, לפעמים בקבוצות בנות ארבעים וחמישים, התקיפום מיד, תכופות בכוח של טייסת יחידה או פחות מכך, והפילו בהם עשרות, שעד־מהרה נצטרפו למאות. חיל־האוויר של המטרופולין, העתודה המקודשת האחרונה שלנו. נוּצל כולו. לפעמים היו טייסי־הקרב יוצאים לארבע גיחות ביום. הושגה תוצאה חותכת. האויב העדיף במספרו הוּכה או נקטל, וחרף כל אומץ־לבו יכולנו לו אף הפלנו עליו מורא. היתה זאת התנגשות מכרעת. לדאבון־הלב לא ראו החיילות שעל החופים כמעט כלל את מאבק־הגבורה הזה באוויר, שתכופות נערך בריחוק מילים או ממעל לעננים. הם לא ידעו מאומה על האבידות שנגרמו לאויב. הם לא חשו אלא בפצצות המומטרות על החופים, המוטלות על ידי האויבים שאמנם הגיעו אך אולי לא חזרו. היה אפילו כעס מר בצבא על חיל־האוויר, והיו מן החיילות שנחתו בדוֹבר או בנמלי התמזה אשר בבערוּתם העליבו אנשים העוטים את מדי חיל־האוויר. ראוי היה להם שילחצו את ידיהם; אבל מנין יכלו לדעת? בפרלמנט שקדתי להפיץ את האמת.

אבל כל עזרתו של החול וכל מעללי הגבורה באוויר יכלו להיות לשווא לולא הים. תחת לחץ המאורעות וריגשתם נשאו ההוראות, שניתנו עשרה או שנים־עשר יום קודם לכן, פּרי־הילולים עד להדהים. משמעת למופת שׂררה על החוף ועל הסיפונים. הים היה שקט. הלוך ושוב בין החוף לאניות שטו הסירות הקטנות, אוספות את האנשים מן החופים או מושות אותם מן המים, מתוך שויון־נפש גמור להפצצה מן האוויר, שלעתים קרובות הפילה את קרבנותיה. עצם מספרן שׂם לאַל כל התקפה מן האוויר. הארמאדה של ה“יתושים” בכללותה אי־אפשר היה כלל לטבּעה. בעצם מפלתנו באה תפארת אל עם־האי, המאוחד ובלתי־המנוצח; והסיפור על חופי דונקרק יזהיר בקורותינו לעולמים.

על אף מלאכת הגבורה של הספינות הקטנות אין לשכוח כי הנטל הכבד ביותר נפל בחלקן של האניות השטות מנמל דונקרק, מקום שהועלו שני שלישים מן האנשים אל הסיפונים. המשחתות מילאו את התפקיד המכריע, כמו שמראה רשימת האבידות לעיל. כן גם אין להתעלם מן התפקיד הגדול שמילאו אניות־הנוסעים, על צוותי־הסוחר שלהן.

*

בעינים כלות ובתקוה גוברת עקבנו אחר מהלך הפינוי. ביום ה־27 בחודש בערב נראה מצבו של הלורד גורט חמור ביותר בעיני אנשי הצי, והקפיטן טנאנט, מן האדמירליות, שקיבל עליו את תפקיד קצין־הימיה־הבּכיר בדונקרק, ביקש בשידוריו שכל כלי־השיט אשר ברשותנו יישלחו מיד לחופים, הואיל ו“הפינוי מחר בלילה תלוי בספק”. התמונה שנצטיירה היתה קודרת, אפילו נואשה. נעשו מאמצים מופלגים להיענות לדרישה, ונשלחו סיירת אחת, שמונה משחתות ועשרים־ושש אניות אחרות. ה־28 בחודש היה יום של מתיחות, שהוקלה מעט־מעט עם שיוּצב המצב ביבשה בעזרתו האדירה של חיל־האוויר־המלכותי.

תכניות הצי הוצאו לפועל למרות אבידות כבדות ב־29 בחודש, שבו טובעו שלוש משחתות ועשרים־ואחת אניות אחרות ועוד רבות נזוקו.

מעולם לא נדונה כלל השאלה שנעזוב את הצרפתים מאחרינו. הנה זאת היתה פקודתי בטרם תתקבל איזו בקשה או תלונה מן הצרפתים:

ראש־הממשלה אל מזכיר־הממלכה לעניני־מלחמה,

רמטכל"ק, והגנרל איזמי 29.5.40

(מקור לרמטכל"ק)

הכרחי הוא שהצרפתים ישתתפו בפינויים שיהיו אפשריים מדונקרק. כן גם אין הם צריכים להיות תלויים דווקה במציאות אניות משלהם. יש לתאם מיד את הסידורים עם המשלחות הצרפתיות בארץ הזאת. או, אם יהיה צורך בדבר, עם ממשלת צרפת, כדי שלא תהיינה כל טענות, או שתהיינה מעטות ככל האפשר. אולי טוב יהיה אם נפנה את שתי האוגדות הצרפתיות מדונקרק ונחליף אותן בחיילות שלנו, ועל ידי כך ייעשה הפיקוד פשוט יותר. אבל נא להמציא לי את ההצעות הטובות ביותר שבגדר האפשר, ולהגיד לי אם יש איזו פעולה שעלי לנקטה.

ראש־הממשלה אל הגנרל ספירס (פאריז) 29.5.40

הדברים הבאים לריינו, כדי למסרם לוייגאן וז’ורז':

פינינו 50,000 בקירוב מדונקרק והחופים, ומקווים לפנות עוד 30,000 הלילה. החזית אפשר שתיפרץ בכל עת, ואפשר שהתקפות מן האוויר תוצאנה מכלל שימוש רציפים, חופים ואניות, ושאותה תוצאה תוּשׂג גם על ידי אש ארטילרית בדרום־מערב. אין איש יכול לדעת כמה זמן יימשך הקצב הטוב הנוכחי, וכמה נוכל להציל לעתיד. רצוננו שהחיילות הצרפתיים ישתתפו בפינוי עד קצה גבול היכולת, והאדמירליות קיבלה הוראות לעזור לימיה הצרפתית ככל שתידרש. אין אנו יודעים כמה ייאלצו להיכנע, אבל שוּמה עלינו לחלוק באבידה הזאת יחד כמיטב יכלתנו, ועל הכל – לשאתה בלי שום טענות־ומענות הנובעים מן הבלבול, המתיחות והמועקה שאין להימנע מהם.

מיד לאחר שנארגן מחדש את החיילות המפוּנים שלנו, ונכין את הכוחות הנחוצים להבטיח את חיינו מפני הפלישה הצפויה שאולי היא ממשמשת־ובאה, נקים חיל־משלוח בריטי חדש מסן־נאזאר. אני מביא יחידות צבא סדיר מהודו לארץ־ישראל; אוסטרלים וקנדים יגיעו בקרוב.

כרגע אנו מוציאים מדרום לאמיין ציוד למעלה ממה שנחוץ לחמש אוגדות. אבל זה אינו בא אלא להכניס סדר ולעמוד בפני ההלם הקרוב לבוא, ובמהרה נשלח לך תכנית חדשה להבאת תגבורת לחילותינו בצרפת. אני שולח זאת במיטב הידידות. אל תהסס לדבר אלי בגילוי־לב.

*

ב־30 בחודש כינסתי את שלושת המיניסטרים של השירותים ואת ראשי־המטות לישיבה בחדר־המלחמה של האדמירליות. נדונו מאורעות היום על החוף הבלגי. המספר הכולל של החיילים שהובאו עלה עד 120,000, כולל רק 6,000 צרפתים; פעלו 860 כלי־שיט מכל הסוגים. בהודעה מן האדמירל וייק ווֹקר בדונקרק נאמר כי, על אף ההרעשות והתקפות־האוויר העזות, הועלו 4,000 איש לאניות בשעה הקודמת. הוא גם סבר כי דונקרק עצמה מן־הסתם שוב אי־אפשר יהיה להחזיק בה ביום המחרת. הדגשתי את הצורך הדוחק בחילוץ עוד חיילים צרפתים. אם לא נעשה זאת, אפשר יגרום הדבר נזק שאין לו תקנה ליחסים בינינו לבעלת־בריתנו. אמרתי גם שכאשר יפחת הכוח הבריטי עד כדי קורפּוס אחד, עלינו להגיד ללורד גורט שיפליג ויחזור לאנגליה וישאיר את הפיקוד בידי מפקד־קורפוס. הצבא הבריטי יוצרך להחזיק מעמד זמן רב ככל האפשר כדי שיוכל פינוים של הצרפתים להימשך.

מדעתי היטב את אָפיו של הלורד גורט כתבתי בעצם ידי את הפקודה הבאה אליו, שנשלחה רשמית על ידי משרד־המלחמה בשעה 2 אחה"צ בחודש:

המשך בהגנה על ראש־הגשר הנוכחי עד קצה הגבול כדי לחפּות על מירב הפינוי, המתנהל עתה יפה. מסור דו"ח מדי שלוש שעות דרך לה־פּאן. אם נוכל עדיין לעמוד בקשר, נשלח לך פקודה לחזור לאנגליה עם אותם הקצינים שתראה לבחור ברגע שתהיה סבור שהפיקוד שלך פחת כדי כך שאפשר למסרו למפקד־קורפּוס. עליך למנות עכשיו את המפקד הזה. אם ייפּסק הקשר, עליך למסור את הפיקוד ולחזור כפי שצוין בשעה שלא יעלה הכוח הלוחם היעיל שלך על שלוש אוגדות. דבר זה הוא בהתאם לנוהל הצבאי הנכון, ואין מניחים לך מקום לשום שיקול־דעת אישי בענין זה. מטעמים פוליטיים יהיה זה נצחון מיותר לאויב אם יקח אותך בשבי שעה שרק כוח קטן נשאר תחת פקודתך. עליך לצוות על מפקד־הקורפוס שתבחר להמשיך בהגנה במחובר עם הצרפתים, ולבצע פינוי מדונקרק או מן החופים, אבל בשעה שלפי דעתו לא ייתכן עוד פינוי מאורגן ולא ייתכן עוד לגרום לאויב נזקים במידה מתאימה הריהו מוסמך, מתוך היוועצות עם המפקד הצרפתי הבכיר, להיכנע רשמית על־מנת למנוע טבח חסר־שחר.

*

אפשר שההודעה האחרונה הזאת השפיעה על עוד מאורעות גדולים ועל גורלו של עוד מפקד גיבור. כשהייתי בבית־הלבן בסוף דצמבר 1941 נודע לי מפי הנשיא ומר סטימסון על הגורל הצפוי לגנרל מקארתור ולחיל־המצב האמריקאי בקוֹרגידוֹר. ראיתי לנכון להראות להם באיזו צורה טיפלנו במצבו של מפקד ראשי שכוחותיו פחתו כדי חלק מועט מן הפיקוד המקורי שלו. הנשיא ומר סטימסון שניהם קראו את המברק בתשומת־לב מעמיקה, והפליאני הרושם שעשה עליהם, כפי הנראה. זמן־מה אחרי כן חזר מר סטימסון וביקש העתק מן המברק, שנתתיו לו מיד. אפשר (כי אינני יודע זאת אל־נכון) שהדבר הזה השפיע עליהם בהחלטה הנכונה שקיבלו בצווֹתם על הגנרל מקארתור למסור את הפּיקוד שלו לאחד הגנרלים הסרים למשמעתו, ועל ידי כך הצילו את המפקד הגדול, שעלילות־תפארה נכונו לו, ואשר לולא כן אולי היה נספה או מבלה את ימות המלחמה כשבוי בידי היאפאנים. רוצה הייתי לחשוב כי כך היה.

*

קצינים מאנשי מטהו של הלורד גורט שנועדו עם האדמירל רמזי בדוֹבר הודיעו לו ב־30 בחודש כי שעת הזריחה ב־1 ביוני היא המועד האחרון שעדיו יוכל ראש־הגשר המזרחי להחזיק מעמד, לפי המסתבר. לפיכך הוחש הפינוי בדחיפוּת הגדולה ביותר כדי להבטיח, במידת האפשר, שמאסף בריטי בן לא יותר מארבעים־אלפים איש לערך יישאר אז על החוף. לאחר מכן נתברר כי מספר זה לא יספיק להגנה על עמדות־החיפּוי האחרונות, והוחלט להחזיק בגיזרה הבריטית עד חצות אור ל־2 ביוני, בעוד הפינוי נמשך בינתים על הבסיס של שוויון מלא בין כוחות צרפתיים ובריטיים.

כך היה המצב כשמסר הלורד גורט ב־31 במאי בערב, בהתאם לפקודות שקיבל, את הפיקוד שלו למאיור־גנרל אלכסנדר וחזר לאנגליה.

*

כדי למנוע אי־הבנות ולקיים מגע אישי, נחוץ היה שאטוס לפאריז ב־31 לישיבה של המועצה־המלחמתית־העליונה. אתי באו במטוס מר אֶטלי והגנרלים דיל ואיזמי. לקחתי אתי גם את הגנרל ספּירס, שטם והגיע אלינו ב־30 בחודש והביא את החדשות האחרונות מפאריז. קצין וחבר־פרלמנט מזהיר זה היה ידידי ממלחמת־העולם הראשונה. הוא שימש קצין־קשר בין האגף השמאלי של הצרפתים לאגף הימני של הבריטים, והדריכני ברכס־וימי ב־1916, גם וידע אותי אל הגנרל פאיוֹל, שפיקד על הקורפוס הצרפתי הל"ג. אדם זה, שדיבר צרפתית במבטא מצוין ונשא חמישה פסי־פציעה על שרוּולו, היה אישיות שהתאימה ברגע זה לטיפול ביחסים המתוחים שבינינו. כשצרפתים ובריטים שרויים יחד בצרה ודין־ודברים מתגלע ביניהם, תכופות יהיה הצרפתי מרבה דברים וחוצב להבות והאנגלי אטום או אפילו גס־רוח. אבל ספירס היה יכול להגיד דברים לגדולי הצרפתים בקלוּת לשון ובכוח שכנוע אשר מימי לא ראיתי כדוגמתם.

זאת הפעם לא באנו לקיי־ד’אורסיי כי אם הלכנו אל חדרו של מר ריינו במשרד־המלחמה ברחוב סן־דוֹמיניק. אטלי ואני מצאנו את ריינו ואת המרשל פטן מולנו כמיניסטרים הצרפתים היחידים. זאת היתה הופעתו הראשונה של פטן, שעתה היה סגן־ראש־הממשלה, באיזו מפגישותינו. הוא היה לבוש אזרחית. דיל, איזמי, ספּירס והשגריר היו אתנו, ואילו וייגאן ודרלאן, הקפיטן דה־מארז’רי, ראש לשכתו הפרטית של ריינו, ופלוני מר בוֹדוּאֶן מן המזכירות ייצגו את הצרפתים.

השאלה הראשונה היתה המצב בנורבגיה. אמרתי כי ממשלת בריטניה שקלה והגיעה לכלל דעה שצריך לפנות מיד את אזור נארוויק. חילותינו הנמצאים שם, המשחתות המעורבות בפעולה ומאה התותחים נ. מ. יש בהם צורך דוחק במקומות אחרים. לכן הצענו פינוי שיחל ב־2 ביוני. הצי הבריטי יסיע ויחזיר את הכוחות הצרפתיים, את מלך נורבגיה ואת כל החיילות הנורבגיים שיחפצו לבוא. ריינו אמר כי ממשלת צרפת מסכימה עם המדיניות הזאת. במשחתות יהיה צורך דחוף בים התיכון במקרה של מלחמה עם איטליה. 16,000 החיילים יהיו רבי־ערך על קו האֶן והסוֹם. ענין זה נתישב, אפוא.

אז פניתי לענין דונקרק. דומה היה כי הצרפתים אינם יודעים על המוצאות את צבאות־הצפון יותר משאנו יודעים על החזית הצרפתית העיקרית. כשאמרתי להם כי 165,000 איש, שמהם היו 15,000 צרפתים, הועברו, נתמהו גם תמהו. הם הסבו תשומת־לב, כמובן, לעדיפות הבריטית הבולטת. הסברתי כי דבר זה נובע במידה רבה מן העובדה שהיו באזור העורף הרבה יחידות מינהלה בריטיות, שיכלו לעלות לאניות קודם שאפשר יהיה להוציא חיילות לוחמים מן החזית. יתר על כן, לצרפתים אין עד עתה כל פקודות לפינוי. אחת הסיבות העיקריות שבגללן באתי לפּאריז היא לדאוג לכך שהחיילות הצרפתיים והבריטיים כאחד יקבלו אותן פקודות. שלוש האוגדות הבריטיות המחזיקות עתה במרכז תחפינה על פינוי כל כוחות הברית. דבר זה, והתובלה הימית, יהיו תרומתה של בריטניה לאיזון האבידות הכבדות הצפויות עתה לבעלי־הברית. במסיבות העגומות של השעה ראתה ממשלת הוד־מלכותו צורך לפקד על הלורד גורט להוציא את הלוחמים ולהשאיר את הפצועים. אם תתגשמנה התקוות הקיימות, ייתכן שייחלצו 200,000 חיילים בריאים בגופם. יהיה זה נס כמעט. לפני ארבעה ימים לא הייתי מוכן להמר אלא על 50,000 לכל היותר. עמדתי על אבידותינו הנוראות בציוד. ריינו נשא דברי שבח נאים לפעלם של הצי וחיל־האוויר הבריטיים, ואני הודיתי לו על כך. אחרי כן הרחבנו קצת את הדיבור על מה שאפשר לעשות כדי להקים מחדש את הכוחות הבריטיים בצרפת.

בינתים ניסח האדמירל דרלאן מברק אל האדמירל אַבּריאַל בדונקרק:

(1) ראש־גשר יוחזק מסביב לדונקרק בכוח האוגדות שתחת פקודתך ובכוח אלו שתחת פקודת הבריטים.

(2) ברגע שתהיה משוכנע ששום חיילות מחוץ לראש־הגשר אינם יכולים להגיע אל נקודות ההפלגה יסוגו החיילות המחזיקים בראש־הגשר ויעלו לאניות, והכוחות הבריטיים יעלו ראשונה.

מיד התערבתי ואמרתי שהבריטים לא יעלו על האניות ראשונה והפינוי צריך להתנהל על

בסיס של שויון בין הבריטים לצרפתים – “Brass-dessus, brass-dessous”¹¹. המאסף יהיה בריטי. על כך הוסכם.

אחר כך נסבה השיחה על איטליה. הבעתי את ההשקפה הבריטית שאם תיכנס איטליה למלחמה, עלינו להכות בה מיד בצורה היעילה ביותר. הרבה איטלקים מתנגדים למלחמה, ויש לעשות הכל על־מנת שיבינו את חומרתה. הצעתי שנפציץ את המשולש התעשיתי הצפוני־המערבי של שלוש הערים מילאנו, טורינו וגינואה. ריינו הסכים שעל בעלי־הברית להכות מיד; והאדמירל דרלאן אמר כי יש אתו תכנית מוכנה להרעשה הימית והאווירית של אספקת הדלק האיטלקית, המאוחסנת בחלקה הגדול לאורך החוף בין הגבול לנאפּולי. נקבעו סדרי הדיונים הטכניים הנחוצים.

אחרי כן הבעתי את רצוני שעוד מיניסטרים מן הממשלה שעתה־זה הקימותיה יתוודעו בהקדם האפשרי אל המיניסטרים הצרפתים המקבילים להם. למשל, רוצה הייתי שמר בווין, מיניסטר־העבודה ומנהיג האיגודים המקצועיים, יבקר בפאריז. מר בווין מגלה מרץ רב, ותחת הנהגתו מוותרים עתה פועלי בריטניה על חופשות וזכויות הרבה יותר מאשר במלחמה שעברה. ריינו ניאות בלבביוּת.

לאחר שיחה קצרה על טנג’יר ועל חשיבות מניעת כניסתה של ספרד למלחמה, דיברתי על התמונה הכללית.

בעלי־הברית [אמרתי) צריכים לעמוד בלי רתיעה כנגד כל אויביהם… המאורעות האחרונים עוררו את ארצות־הברית, וגם אם לא תיכנס למלחמה הרי בקרוב תהיה מוכנה לתת לנו עזרה אדירה. פלישה לאנגליה, אם תבוא, תשפיע על ארצות־הברית השפעה עמוקה עוד יותר. אנגליה אינה יראה מפני פלישה, ותתנגד לה בתכלית העוז בכל כפר ובכל בקתה. רק לאחר שיתמלאו צרכיה ההכרחיים בחיילים, תוכל להעמיד את עודף כוחותיה המזוינים לרשות צרפת בעלת־בריתה… אני משוכנע בהחלט כי אם אך נמשיך במאבק, נצח ננצח. אף אם יוּכה אחד מאתנו ויוכרע, אַל למשנהו לנטוש את המערכה. ממשלת בריטניה מוכנה לאסור מלחמה מן העולם החדש, אם מחמת איזה אסון תוּשׂם אנגליה עצמה שממה. אם תנצח גרמניה את אחד מבעלי־הברית או את שניהם, לא תגלה כל רחמים; אנחנו נוּרד למדרגה של ואסאלים ועבדי־עולם. מוטב הרבה יותר שיקיץ קץ טראגי אך מפואר על אירופה המערבית וכל הישׂגיה ולא תוספנה שתי הדמוקרטיות הגדולות להתקיים קיום עלוב, כשהן חסרות את כל מה שבגללו כדאים החיים לחיותם.

מר אטלי אמר אחר כך שהוא מסכים בהחלט עם השקפתי.

“הבריטים תופסים עכשיו את הסכנה העומדת לפניהם, והם יודעים כי במקרה של נצחון גרמני ייהרס כל מה שבּנו. הגרמנים אינם הורגים בני־אדם בלבד אלא גם רעיונות. בני עמנו נחושי החלטה עכשיו יותר משהיו אי־פעם בהיסטוריה שלהם”.

ריינו הודה לנו על מה שאמרנו. הוא הביע את בטחונו כי המוראל של הגרמנים לא התרומם לדרגת הנצחון הרגעי של צבאם. אם תוכל צרפת להחזיק בסוֹם בעזרת בריטניה, ואם תבוא התעשיה האמריקאית להשלים את החסר בכלי־נשק, או אז נוכל לבטוח בנצחון. הוא אמר כי אסיר־תודה הוא ביותר על הבטחתי המחודשת כי אם תכרע ארץ אחת תחתיה לא תטוֹש חברתה את המערכה.

בזאת נסתיימה הפגישה הרשמית.

לאחר שקמנו מן השולחן שוחחו אחדים מן הנכחים בקרן־זווית באווירה שונה מעט מזו. הראש בין אלה היה המרשל פטן. ספּירס היה אתי, מסייעני בצרפתית שלי ומדבר בעצמו. הצרפתי הצעיר. הקפיטן דה־מארז’רי, כבר דיבר על המשכת המלחמה באפריקה. אבל עמידתו של המרשל פטן, המסוּיגת והזעוּפה, עוררה בי את ההרגשה שהוא יהיה מוכן לשלום נפרד. השפעת אישיותו, תהילתו, השלמתו השקטה עם מהלכם של מאורעות עגומים היתה מכרעת כמעט לגבי הנתוּנים לקסמו. אחד מן הצרפתים, אינני זוכר מי, אמר, בנוסח המלוטש שלהם, כי אם יימשכו האסונות בשדות־הקרב הרי אפשר שבמסיבות מסוימות תיאלץ צרפת לשנות את מדיניות־החוץ שלה. כאן התרומם ספּירס לגובה השעה, ובפנותו במיוחד אל המרשל פטן, אמר בצרפתית מצוינת: “אני מניח שאתה מבין, אדוני המרשל, כי דבר זה פירושו יהיה הסגר?” מישהו אחר אמר: “אולי לא יהיה מנוס מכך”. אך אז הטיח ספירס בפני פטן: “פירוש הדבר יהיה לא רק הסגר כי אם הפצצת כל הנמלים הצרפתיים שבידים גרמניות”. שמחתי שנאמרו הדברים האלה. אני חזרתי על פזמוני הרגיל: אנחנו נוסיף להילחם, יקרה מה שיקרה, יפול מי שיפול.

*

שוב עבר עלינו לילה של התקפות פעוטות, ובבוקר נסענו. ואלו היו הידיעות שהמתינו לי בשובי:

ראש־הממשלה אל הגנרל וייגאן 1.6.40

המשבר בפינוי הגיע עכשיו. חמש טייסות של מטוסי־קרב, הפועלות בלי הפסק כמעט, הוא מירב מה שאנו יכולים לעשות, אבל שש אניות, אחדות מהן מלאות חיילים, טוּבעו בהפצצות הבוקר. אש־תותחים מעמידה בסכנה את הנתיב היחיד הבא בחשבון. האויב סוגר על ראש־הגשר המוקטן. אם ננסה להחזיק מעמד עד מחר, אפשר שנפסיד הכל. אם נלך הלילה, ודאי שאפשר יהיה להציל הרבה אף כי רב הוא שיאבד. מספר החיילים הצרפתים הכשרים לפעולה, הנמצאים עכשיו בראש־הגשר, נופל בהרבה ממה שחשבת, וספק בידינו אם נשאר מספר כה גדול באזור. לא האדמירל אַבריאַל במבצר, גם לא אתה ולא אנחנו כאן, אין אנו יכולים להעריך את המצב אל־נכון. לפיכך פקדנו על הגנרל אלכסנדר, המפקד על הגיזרה הבריטית של ראש־הגשר, לפסוק, מתוך היוועצות עם האדמירל אבריאל, אם כדאי לנסות ולהישאר מחר או לא.

מקווה שתסכים.

ה־31 במאי וה־1 ביוני חזו בשיאה של מערכת דונקרק אם גם לא באחריתה. למעלה מ־132,000 איש הובאו ביומים האלה בשלום לאנגליה, ולערך שליש מהם הובאו מן החופים בכלי־שיט קטנים תחת התקפות־אוויר והפגזה כבדה. ב־1 ביוני מהשכמת הבוקר והלאה עשו מפציצי האויב את מאמציהם הגדולים ביותר, שכוונו לעתים קרובות לזמנים שבהם הסתלקו מטוסי־הקרב שלנו על־מנת להצטייד מחדש בדלק. התקפות אלו גרמו אבידות כבדות לספינות הדחוקות והדחוסות, אבידות שביום ההוא רבות היו כמעט כבכל השבוע שעבר. ביום האחד הזה היו אבידותינו מהתקפות־אוויר, ממוקשים, מפגיעת צוללות ושאר פגעים שלושים־ואחת אניות טבועות ואחת־עשרה נזוקות.

השלב האחרון בוּצע בהרבה כשרון־מעשה ודיוק. זו פעם ראשונה היתה אפשרות לעבד תכנית מראש ולא לסמוך על מעשי אלתוּר משעה לשעה. עם שחר ה־2 ביוני נשארו כארבעת־אלפים בריטים עם שבעה תותחים נ. מ. ושנים־עשר תותחים נ. ט. בפרוורי דונקרק, בעוד הכוחות הצרפתיים, שעודם ניכרים, מחזיקים בראש־הגשר המצטמצם והולך. עתה היה הפינוי אפשרי רק בחשיכה, והאדמירל רמזי נמנה וגמר לבצע אותו לילה נחיתת־המונים במפרץ בכל הכוחות העומדים לרשותו. מלבד סירות־גרר וספינות קטנות, נשלחו בערב ההוא ארבעים־וארבע אניות מאנגליה, כולל אחת־עשרה משחתות וארבע־עשרה שולות־מוקשים. השתתפו גם ארבעים כלי־שיט צרפתים ובלגים. לפני חצות הלילה הפליג המאסף הבריטי.

אולם בכך לא נסתיימה פרשת דונקרק. אנחנו היינו מוכנים להוביל אותו לילה צרפתים במספר גדול הרבה יותר מאלה שהביעו את נכונותם לכך. התוצאה היתה שכאשר הוצרכו האניות שלנו, שרבּות מהן עודן ריקות, להסתלק עם שחר, נשארו על החוף חיילים צרפתים במספר רב, ורבים מהם עודם במגע עם האויב. צריך היה לעשות עוד מאמץ נוסף. למרות אפיסת־הכוחות של צוותי האניות לאחר ימים כה רבים בלי מנוח ובלי הפוגה, נענו האנשים לקריאה. ב־4 ביוני הובאו לחופי אנגליה 26,175 צרפתים, למעלה מעשרים־ואחד אלף מהם באניות בריטיות. לרוע־המזל נשארו על החוף כמה אלפים, שהגנו בגבורה על פינוי חבריהם.

לבסוף, בשעה 2.23 אחה"צ ביום ההוא, הודיעה האדמירליות, מתוך הסכם עם הצרפתים, כי מיבצע “דינאמו” הושלם עתה.

חיילי בריטניה וצבאות הברית שהובאו לאנגליה¹²

*

הפרלמנט התאסף ב־4 ביוני, ומחובתי היה לגולל לפניו את הפרשה במלואה הן בפומבי הן בישיבה חשאית אחרי כן. לצורך סיפור־המעשה די שאביא פיסקאות אחדות מנאומי, שארוך היה. מצווה הייתי להסביר לא רק לבני עמנו כי אם גם לעולם כולו שהחלטתנו להמשיך במלחמה מיוסדת על יסודות רציניים, ואין היא מאמץ־של־יאוש סתם. כן היה זה מן הראוי לגלות את הטעמים שאני עצמי רואה לבטחון.

עלינו להיזהר שלא לתלות בישועה הזאת את מעלותיו של נצחון. אין מנצחים במלחמות על ידי פינויים. אבל היה נצחון בתוך הישועה הזאת, שעליו יש לעמוד. הנצחון הזה הושג על ידי חיל־האוויר. הרבה מחיילינו החוזרים לא ראו את חיל־האוויר בפעולתו; הם ראו רק את המפציצים שנמלטו מהתקפתו המגוננת. הם מקילים בערך הישגיו. שמעתי על כך הרבה; לכן אני מדגיש זאת במיוחד. אספר לכם על הדבר.

היה זה מבחן־כוח גדול בין חילות־האוויר של בריטניה וגרמניה. האם יכולים אתם לצייר לעצמכם מטרה גדולה יותר לגרמנים באוויר מאשר למנוע את האפשרות של פינוי מן החופים האלה, ולטבע את כל האניות האלו שנתגלו לפניו, ממש באלפים? האם יכלה להיות מטרה בעלת חשיבות ומשמעות צבאית גדולה יותר לגבי כל תכליתה של המלחמה? הם עמלו קשה, והם הוּכו אחור; זממם עלה בתוהו. אנחנו חילצנו את הצבא; והם שילמו ארבעה מונים על כל האבידות שגרמו… כל טיפוסי המטוסים שלנו וכל הטייסים שלנו הוכיחו את יתרונם על מה שעומד לפניהם כיום.

דיאגרמה של מיתחם דונקרק

כשאנו נותנים אל לבנו באיזו מידה יגדל היתרון שבידנו בהגיננו על שמי האי הזה מפני התקפה מעבר לים, חייב אני לומר שאני מוצא בעובדות האלו בסיס בטוח למחשבות מעשיות ומעודדות. אני אחלוק שבח לטייסים הצעירים האלה. הצבא הצרפתי הגדול נהדף אחור ובולבל במידה רבה, לפי שעה, על ידי התפרצות של כמה אלפי כלי־רכב משוריינים. האם לא ייתכן גם שענינה של הציביליזציה עצמה יוגן על ידי המסירות וכשרון־המעשה של כמה אלפי טייסים?

אומרים לנו שהר היטלר יש לו תכנית לפלישה לאיים הבריטיים. לעתים קרובות כבר חשבו על כך לפנים. כשרבץ נפוליאון שנה תמימת בבוּלון, הוא וספינותיו שטוחות־התחתית, הוא וצבאו הגדול, אמר לו מישהו: “יש עשבי־בר מרים באנגליה”. אין ספק שהתווספו עליהם הרבה והרבה יותר מאז חזר חיל־המשלוח־הבריטי.

כל השאלה של הגנת המולדת מפני פלישה תלויה, כמובן, במידה עצומה בעובדה שיש בידינו בשעה זו באי הזה כוחות צבאיים חזקים לאין ערוך יותר משהיו לנו באיזה רגע שהוא במלחמה הזאת או בקודמתה. אבל הדבר הזה לא יימשך. אנחנו לא נסתפק במלחמת התגוננות. מוטלת עלינו חובה כלפי בעל־בריתנו. חייבים אנו לשקם ולכונן מחדש את חיל־המשלוח־הבריטי, תחת פקודת מפקדו־הראשי הגיבור, הלורד גורט. כל זה עתיד לבוא; אבל בינתים עלינו לארגן את ביצורינו באי הזה עד כדי כך שיידרש מספר קטן ביותר של אנשים כדי לתת בטחון של ממש ועד כדי כך שאפשר יהיה להקים את הפוטנציאל הגדול ביותר של מאמץ תוקפני. בכך אנו עוסקים עכשיו.

סיימתי בפיסקה אשר, כפי שייראה להבא, התברר שהיתה גורם חשוב ומכוּון־לשעתו בהחלטותיה של ארצות־הברית.

“אם גם חלקים גדולים של אירופה והרבה מדינות ותיקות ומהוללות נפלו או תפולנה תחת שלטון הגסטאפּו וכל המנגנון המשוקץ של השלטון הנאצי, אנחנו לא נירתע ולא נכזיב. אנחנו נמשיך עד הסוף. אנחנו נילחם בצרפת, אנחנו נילחם בים ובאוקינוס, אנחנו נילחם בביטחה גוברת ובכוח גובר באוויר: אנחנו נגן על האי שלנו, ויהיה המחיר מה שיהיה. אנחנו נילחם בחופים, אנחנו נילחם בשדות־התעופה, אנחנו נילחם בשדות ובחוצות, אנחנו נילחם בהרים: לעולם לא ניכּנע: וגם אם ישועבד האי הזה או חלק גדול ממנו ויתעטף ברעב, דבר שאין אני מאמין בו גם רגע, אז תמשיך הקיסרות שלנו מעבר־לימים במאבק, כשהיא חמושה ומוגנת על ידי הצי הבריטי, עד אשר ירצה האלוהים ולמועד הנכון ייצא העולם החדש, בכל כוחו וגבורתו, להציל ולשחרר את הישן”.

 

פרק ששי: העטים אל השלל    🔗

הידידות המסרתית בין בריטניה ואיטליה – יתרונות הנייטראליוּת לגבי איטליה ומוסוליני – איגרתי אל מוסוליני עם כניסתי לתפקיד ראש־המנושלה – תשובתו הקשה – ביקורו של ריינו בלונדון ב־26 במאי – צרפת ובריטניה קוראות לנשיא רוזוולט להתערב – מברקי המוסר את החלטת הקבינט מיום 28 במאי – ההכנות להכות באיטליה באם תכריז מלחמה – איטליה ויוגוסלאביה – הכרזת־המלחמה האיטלקית – הצבא הצרפתי עוצר את ההתקפה בחזית האלפּינית – מכתבו של צ’אנו אלי מיום 23 בדצמבר 1943 – נזיפתו של הנשיא רוזוולט באיטליה – מברקי אליו מיום 11 ביוני – היחסים האנגלו־סובייטיים – ברכותיו של מולוטוב לגרמניה המנצחת – סיר סטפורד קריפס מתמנה שגריר למוסקבה – מכתבי אל סטאלין מיום 25 ביוני 1940 – חלקם של הסובייטים בשלל.

הידידות בין עמי בריטניה ואיטליה ראשיתה נעוצה בימי גאריבלדי וקאבוּר. כל שלב בשחרורה של איטליה הצפונית משלטון אוסטריה וכל צעד בדרך לאיחודה ועצמאותה זכו לרגשי האהדה של הליבראליזם הויקטוריאני. הודות לכך נתפתחה ידידות חמה ובת־קיים מן הצד השני. ההצהרה בנוסח המקורי של חוזה הברית המשולשת בין איטליה, גרמניה והקיסרות האוסטרו־הונגרית העמידה תנאי שבשום פנים לא תיגרר איטליה לתוך מלחמה נגד בריטניה הגדולה. ההשפעה הבריטית סייעה במידה עצומה להצטרפותה של איטליה אל בעלי־הברית במלחמת־העולם הראשונה. עלייתו של מוסוליני וביסוסו של הפאשיזם כמשקל־שכנגד לבולשביזם פילגו, בשלביהם הראשונים, את דעת־הקהל הבריטית על פי קווים מפלגתיים. אבל לא השפיעו על היסודות הרחבים של הרצון־הטוב בין העמים. ראינו כי עד שעוררו מזימותיו של מוסוליני נגד חבש בעיות חמורות, עמוד עמד לצדה של בריטניה הגדולה בהתנגדות להיטלריזם ולשאיפותיה של גרמניה. בכרך הקודם סיפרתי את הסיפור איך זיכתה אותנו מדיניות בולדווין־צ’מברליין ביחס לחבש במירע שני העולמות, איך הרחקנו מעלינו את הרודן האיטלקי מבלי לשבור את כוח שלטונו, ואיך נפגע חבר־הלאומים בלא שתיושע חבש. ראינו גם את המאמצים הכנים אך חסרי־השחר שעשו מר צ’מברליין, סיר סמואל הור והלורד הליפקס לחזור ולזכות משך תקופת הפיוס בחסדו האבוד של מוסוליני. לבסוף גברה במוסוליני ההכרה כי שקעה שמשה של בריטניה, וכי בעזרת הגרמנים יוכל לכונן את עתידה של איטליה על הריסות הקיסרות הבריטית. בעקבות זאת הוקם הציר ברלין־רומא, ומתוך כך אפשר גם אפשר היה לצפות לכך שתיכנס איטליה למלחמה נגד בריטניה וצרפת בעצם יומה הראשון.

ודאי אך בינת־זהירות פשוטה גילה מוסוליני כשעמד לראות איך יפול דבר בטרם יסבך את עצמו ואת ארצו לבלי השיב. ההמתנה לא היתה בלתי־כדאית כל עיקר. שני הצדדים חיזרו אחר איטליה, והיא זכתה להתחשבות מרובה באינטרסים שלה, להרבה עיסקאות מכניסות ולשהוּת לשפּר את חימושה. ככה עברו חדשי בין־השמשות. ניחוש מעניין הוא מה יכול היה מזלה של איטליה להביא לה אילו התמידה המדיניות הזאת. ארצות־הברית, על הבוחרים האיטלקים המרובים שבה, יכלה גם יכלה להבהיר להיטלר כי אם ינסה לגייס את איטליה לצדו על ידי שימוש בכוח הנשק הרי יעלה על הפרק את השאלות החמורות ביותר. שלום, שׂגשוג, וכוח גובר יכלו להיות שכרה של נייטראליות עקיבה. כיון שהסתבך היטלר עם רוסיה יכול היה מצב מאושר זה להימשך עד בלי די, ומוסוליני עשוי היה להפיק ממנו תועלת יותר ויותר, עד שיתיצב בבוא השלום, או בשנה האחרונה למלחמה, כמדינאי החכם ביותר שקם אי־פעם לחצי־האי שקוּי־השמש ולעמו החרוץ והפורה. אכן, זה היה מצב נעים יותר מן הצפוי לו למעשה.

בזמן שהייתי שר־האוצר בממשלתו של מר בולדווין בשנים שלאחר 1924 עשיתי ככל יכלתי לשמור על הידידות המסרתית בין איטליה ובריטניה. עשיתי עם הרוזן ווֹלפּי הסדר־חוב שעמד בניגוד נעים מאד לסידורים שנעשו עם צרפת. קיבלתי הבעות־תודה חמות ביותר מן הדוצ’ה, ובדי־עמל השתמטתי מאות־ההצטיינות הגבוה ביותר. ולא זו בלבד, בסכסוך בין הפאשיזם לבולשביזם לא היה שום ספק לאיזה צד אני נוטה באהדתי ובהכרתי. בשתי ההזדמנויות בהן נפגשתי עם מוסוליני ב־1927 היו יחסינו האישיים אינטימיים ונוחים. אני מעולם לא הייתי מעודד את בריטניה להגיע אתו לידי קרע בגלל חבש ומעולם לא הייתי מקים כנגדו את חבר־הלאומים אלא אם כן אנו מוכנים לצאת למלחמה ככלות כל הקצים. בדומה להיטלר הבין האיש, ובמובן ידוע כיבד, את הטפתי לחימושה של בריטניה, אף כי שמח עד מאד על שאין דעת־הקהל הבריטית תומכת בהשקפתי.

במשבר שאליו הגענו עתה בקרב רצוף־האסונות על צרפת, ברור שהיה זה מחובתי כראש־הממשלה לעשות כמירב יכלתי כדי למנוע את כניסתה של איטליה למלחמה, ואף כי לא השתעשעתי בתקוות־שווא, הנה מיד הפעלתי את כל מידת היכולת וההשפעה שאולי היתה בידי. ששה ימים לאחר שנעשיתי ראש־הממשלה חיברתי, על פי מבוקשו של הקבינט, את הפנייה אל מוסוליני אשר, יחד עם תשובתו, פורסמה כעבור שנתים במסיבות שונות עד מאד.

ראש־הממשלה אל סיניור מוסוליני 40 16.5

עתה, עם כניסתי לתפקיד ראש־הממשלה ומיניסטר־ההגנה, מעלה אני בזכרוני את פגישותינו ברומא ואני חש בי רצון לדבר אליך בלשון של ידידות כראש האומה האיטלקית מעבר לתהום שכמדומה היא מתרחבת והולכת במהירות. האם איחרנו ואין למנוע עוד את זרימתו של נהר־דמים בין עמי בריטניה ואיטליה? אין ספק שיכולים אנחנו לגרום נזקים חמורים זה לזה ולהתאכזר זה כלפי זה, ולהקדיר במאבקנו את עין הים התיכון. אם תגזור כך, כן יהיה; אבל הריני מצהיר כי מעולם לא הייתי אויב לגדולתה של איטליה, ובלבבי גם לא הייתי מעולם שונא למחוקק האיטלקי. אין טעם להתנבא על מהלך הקרבות הגדולים הגועשים עתה באירופה, אבל מובטח אני כי, יקרה מה שיקרה ביבשת, אנגליה, מכל־מקום, תמשיך עד הסוף, אפילו תהיה בודדה לנפשה, כמו שעשינו לפנים, ואני מאמין במידה של בטחון כי נסתייע במידה גוברת והולכת על ידי ארצות־הברית, ובעצם – על ידי כל מדינות אמריקה.

הריני מבקשך להאמין כי לא ברוח של חולשה או של פחד בא אני אליך בפנייה חגיגית זו, אשר תישאר למזכרת. מעוּמקי הדורות, עזה מכל הקולות, באה הקריאה שלא ייערכו היורשים המשותפים של התרבות הלאטינית והנוצרית זה כנגד זה במאבק־דמים. הריני מפציר בך במלוא הכבוד ויראת־הכבוד: שמע לה, בטרם יוּתן אות האימים. הוא לא יינתן לעולם על ידינו.

המענה היה קשה. היתה בו לפחות המעלה של גילוי־לב.

סיניור מוסוליני אל ראש־הממשלה 15.5.40

בתשובה לאיגרת ששלחת אלי הריני משיב ואומר לך כי ודאי ידועות לך הסיבות ההיסטוריות הרציניות שבגללן נערכות שתי ארצותינו במחנות מנוגדים. מבלי הרחיק מאד בזמן אזכירך את היזמה שנקטה ממשלתך ב־1935 לארגן בז’נבה סנקציות נגד איטליה, שעמלה להבטיח לעצמה מקום קטן תחת שמשה של אפריקה מבלי לגרום רעה כלשהי לאינטרסים ולשטחים שלכם או של זולתכם. כן אזכירך את מצב העבדוּת שבּו איטליה נמצאת, ממש ולמעשה, בים שלה. אם על־מנת לכבד את חתימתכם הכריזה ממשלתך מלחמה על גרמניה, הרי תבין כי אותו רגש של כבוד וכיבּוּד להתחייבויות שנתקבלו על פי החוזה האיטלקי־הגרמני מדריך את מדיניותה של איטליה היום וביום המחרת נוכח כל מאורע שבעולם.

מן הרגע הזה והלאה לא נשאר עוד בקרבנו מקום לספק בדבר כוונתו של מוסוליני להיכנס למלחמה ברגע הנוח לו ביותר. לאמיתו של דבר הגיע לכלל החלטה כאשר אך נתברר שצבאות צרפת נחלו מפלה. ב־13 במאי אמר לצ’אנו כי בתוך חודש ימים יכריז מלחמה על צרפת ובריטניה. החלטתו הרשמית להכריז מלחמה בכל מועד מתאים שלאחר ה־5 ביוני נמסרה לראשי־המטות האיטלקים ב־29 במאי. לבקשתו של היטלר נדחה המועד ל־10 ביוני.

*

ב־26 במאי, בעוד גורלם של צבאות־הצפון מוטל בכף ובעוד אין איש יודע לבטח אם יינצל מי מהם, טס ריינו לאנגליה לשוחח אתנו על הנושא הזה, שלא נעלם ממחשבתנו. בכל רגע יש לצפות להכרזת־המלחמה האיטלקית. הנה כי כן תבער צרפת בעוד חזית אחת, ואויב חדש יעלה עליה רעבתנית מדרום. הייתכן לשחד במשהו את מוסוליני? זאת היתה השאלה שהוצגה. סבור הייתי כי אין כל סיכוי לכך. וכל העובדות שהעלה ראש ממשלת צרפת בחינת נימוק לעשיית נסיון אך הגבירו את בטחוני כי אין כל תקוה. אולם ריינו היה נתון ללחץ חזק מבית, ואנחנו מצדנו חפצנו לרצות ככל יכלתנו את בעלת־בריתנו, אשר כלי־נשקה החיוני היחיד, צבאה, היה נשבר והולך בידה. מר ריינו פירסם תיאור מלא על ביקורו, ובפרט על שיחותיו¹³. הלורד הליפקס, מר צ’מברליין, מר אטלי ומר אידן נכחו אף הם בפגישותינו. אף כי לא היה כל צורך למנות את העובדות החמורות אחת לאחת, עמד מר ריינו בלשון שאינה מעורפלת כלל על האפשרות של יציאת צרפת מן המלחמה. הוא עצמו יוסיף להילחם, אבל תמיד קיימת האפשרות שבקרוב יחליפוהו באנשים אחרים שמזגם שונה משלו.

ב־25 במאי כבר פנינו במשותף, להצעתה של ממשלת צרפת, בבקשת התערבות אל הנשיא רוזוולט. באיגרת זו מילאו בריטניה וצרפת את ידו להודיע כי מבינים אנחנו שלאיטליה יש טרוניות טריטוריאליות נגדנו בים התיכון, שאנו נוטים לעיין מיד בכל תביעה מתקבלת על הדעת, שבעלי־הברית יתנו לאיטליה זכות להשתתף בועידת־השלום במעמד שווה לזה של כל צד לוחם שהוא, וכי נקרא לנשיא להקפיד על קיומו של כל הסכם שיושג עכשיו. הנשיא פעל בהתאם לבקשתנו, אבל הרודן האיטלקי דחה את פניותיו בצורה נמרצה ביותר. כשנפגשנו עם ריינו כבר היתה התשובה הזאת לפנינו. ראש ממשלת צרפת העלה עתה הצעות מוגדרות יותר. ברור שאם הכוונה להמציא תקנה ל“מצב העבדות שבו נמצאת איטליה בים שלה”, הרי עליהן לנגוע במעמדן של גיברלטר וסואץ כאחת. צרפת היתה מוכנה לויתורים דומים ביחס לטוניס.

לא היה באפשרותנו להאיר פנים לרעיונות האלה. וזאת לא משום שחטא היה זה לעיין בהם. גם לא משום שלא היה טעם ברגע הזה לשלם מחיר כבד ובלבד שלא תיכנס איטליה למלחמה. הרגשתי אני היתה כי בנקודת־המשבר שבה ענינינו נמצאים אין בידנו להציע למוסוליני שום דבר שלא יוכל לקחת לעצמו או לקבל מהיטלר אם ננחל מפלה. לא קל הוא לעשות עסק בעת נשימתך האחרונה. מרגע שנתחיל לשאת ולתת על תיווּכו הידידותי של הדוצ’ה, נהרוס את כוחנו להמשיך במלחמה. מצאתי שעמיתי נוקשים וקשוחים עד מאד. הרבה יותר מכך הוגים היינו כולנו בהפצצת מילאנו וטורינו ברגע שיכריז מוסוליני מלחמה, כדי לראות איך ימצא הדבר חן בעיניו. ריינו, אשר בלבבו לא היה חלוּק עלינו, נראה משוכנע, או לפחות שבע־רצון. מירב מה שיכולנו להבטיח היה זה שנביא את הדבר לפני הקבינט ונשלח תשובה מפורשת למחרת היום. ריינו ואני סעדנו סעודת־צהרים יחד לבדנו באדמירליות. המברק הבא, שאני עצמי ניסחתיו בחלקו הגדול, כולל את מסקנות הקבינט המלחמתי:

ראש־הממשלה אל מר ריינו 5.40 24

1. בדקתי עם עמיתי בתשומת־לב מדוקדקת ואוהדת ביותר את ההצעה לפנייה אל סיניור מוסוליני בדרך של הצעת ויתורים מפורשים, שאותה הבאת לפני היום. מתוך הבנה שלמה למצב הנורא שבפניו עומדים אנו שנינו ברגע זה.

2. מזמן ששוחחנו על ענין זה בפעם האחרונה באה עובדה חדשה, לאמור, כניעתו של הצבא הבלגי, וחוללה במצבנו שינוי גדול לרעה, כי ברור הדבר שהסיכוי לפינוי הצבאות של הגנרלים בלנשאר וגורט מנמלי התעלה נעשה מפוקפק מאד. תוצאתה הראשונה של שואה אשר כזאת ודאי תמנע ברגע כזה כל אפשרות שגרמניה תגיש איזה תנאים העשויים להתקבל, ולא אנחנו גם לא אתם לא נהיה מוכנים לוותר על עצמאותנו מבלי להילחם עליה עד הסוף.

3. בנוסחה שהוכנה ביום־א' שעבר על ידי הלורד הליפקס הוּצע שאם יהיה סיניור מוסוליני מוכן לשתף פעולה אתנו בהבטחת הסדר לכל השאלות האירופיות, הסדר שיערוב לעצמאותנו וישמש בסיס לשלום צודק ובן־קיים לאירופה, הרי נהיה מוכנים לדון בתביעותיו בים התיכון. עתה הנך מציע להוסיף אי־אלו הצעות מוגדרות, שאינני יכול להניח כי יש להן איזה סיכוי לעורר את סיניור מוסוליני ולהשפיע עליו, ואשר לאחר שתוּצענה שוב אי־אפשר יהיה לחזור מהן, על־מנת להניעו שיקבל עליו את התפקיד של מתווך, שאליו התכוונה הנוסחה שנדונה ביום א'.

4. אני ועמיתי מאמינים כי סיניור מוסוליני הוגה כבר מזמן באפשרות שימלא את התפקיד הזה, ובלי ספק הוא סומך על יתרונות ממשיים שתפיק איטליה לעצמה תוך כדי כך. אבל אנחנו משוכנעים כי ברגע זה, שבו היטלר שכוּר־נצחון והוא מצפּה בודאי להתמוטטות הקרובה והשלמה של התנגדות בעלות־הברית, לא יוכל סיניור מוסוליני להצליח כלל בהעלאת הצעות לועידה. יורשה לי גם להזכירך כי נשיא ארצות־הברית קיבל תשובה שלילית לגמרי להצעה אשר ביקשנו ממנו יחדיו להעלותה, וכי לא ניתנה כל תשובה לפנייתו של הלורד הליפקס אל השגריר האיטלקי כאן ביום השבת האחרון.

5. לכן, מבלי להוציא מכלל אפשרות את הפנייה אל סיניור מוסוליני בזמן מן הזמנים, אין אנו יכולים לגרוס כי זה הרגע הנכון, וחייב אני להוסיף כי לדעתי תהיה לדבר השפעה מסוכנת ביותר על המוראל של עמנו, שעתה הוא מצוין בתקיפות ובעוז־החלטה. אתה עצמך תיטיב לשפוט מה יהיה הרושם לצרפת.

6. אם כן תשאל, איך ישופר המצב? תשובתי היא כי הוא ישופר על ידי שנראה כי אחרי איבוד שני צבאותינו [הצפוניים] ואחרי איבוד תמיכתה של בלגיה בעלת־בריתנו עדיין לבנו נכון בקרבנו ואנו בוטחים בעצמנו, ובזאת נחזק מיד את ידינו במשא־ובמתן ונזכה להערצתה של ארצות־הברית, ואולי גם לעזרתה החמרית. יתר על כן, אנו סבורים כי כל זמן שאנו עומדים יחדיו הרי הצי שלנו הבלתי־מנוצח וחיל־האוויר שלנו, המשמיד יום־יום מטוסי־קרב ומפציצים גרמניים בקצב נורא ואיום, נותנים לנו את האפשרות להפעיל לטובתנו המשותפת לחץ מתמיד על חייה הפנימיים של גרמניה.

7. יש לנו יסוד להאמין כי גם הגרמנים עובדים במסגרת לוח־זמנים, וכי אבידותיהם והקשיים שנאכפו עליהם, יחד עם הפחד מפני התקפות־האוויר שלנו, מערערים את אומץ־לבם. אכן טרגדיה תהיה זאת אם על ידי השלמה נחפזת מדי עם התבוסה נפקיר סיכוי, שהיה כמעט בתחום הישׂג־ידנו, להבטיח לעצמנו תוצאה של כבוד במאבק.

8. לפי השקפתי הרי אם נעמוד שנינו כחומה נוכל עדיין להינצל מגורלן של דנמרק ופולין. הצלחתנו צריכה להיות תלויה קודם־כל באחדותנו, ואחרי כן באומץ־לבנו ובכוח־סבלנו.

דבר זה לא מנע את ממשלת צרפת מלפנות כעבור ימים מספר לאיטליה בהצעה ישרה משלה לויתורים טריטוריאליים, שמוסוליני התיחס אליה בשאט־נפש. “הוא לא היה מעוניין”, אמר צ’אנו לשגריר הצרפתי ב־3 ביוני, “בהשגת איזה שטחים צרפתיים בדרך משא־ומתן של שלום. הוא החליט להילחם בצרפת”¹⁴. והרי לזאת ציפּינו.

*

עתה הייתי נותן יום־יום שורה של הנחיות על־מנת שאם תבוא עלינו התקפה משוקצת זו מצד מוסוליני נוכל להשיב מהלומה מיד.

ראש־הממשלה אל הגנרל איזמי 28.5.40

1. נא להביא את הבאות לפני ועדת־ראשי־המטות:

איזה צעדים נעשו, במקרה שתיכנס איטליה למלחמה, להתקיף כוחות איטלקיים בחבש, לשלוח רובים וכסף למתמרדים החבשים, ובכלל להטיל מהומה באותה ארץ?

נמצאתי למד שהגנרל סמאטס שלח חטיבה של היוניון למזרח־אפריקה. האם עודנה נמצאת שם? מתי תהיה שם? מה הסידורים האחרים הנעשים? מה כוחו של חיל־המצב בח’רטום, כולל את החיילות במחוז הנילוס הכחול? זאת היא ההזדמנות לחבשים להשתחרר, בעזרת בעלי־ הברית.

2. אם עדיין תהיה צרפת בעלת־בריתנו לאחר הכרזת מלחמה מצד איטליה, יהיה זה כמדומה רצוי ביותר שהציים המשולבים, שיפעלו מקצוות שונים של הים התיכון, יפתחו בהתקפה פעילה נגד איטליה. חשוב הדבר שמלכתחילה תבוא התנגשות עם הצי ועם חיל־האוויר של איטליה כאחד, על־מנת שנוכל לראות מה טיבם באמת, ואם נשתנה בכלל מאז המלחמה שעברה. אין לקבל את האסטרטגיה של התגוננות בלבד, שבה הוגה המפקד־הראשי שלנו בים התיכון. כל זמן שלא התברר כי סגולות הלחימה של האיטלקים הן מעולות, טוב יהיה הרבה יותר שהצי הנמצא באלכסנדריה יגיח ויקבל עליו קצת סיכונים מאשר שיישאר בעמדת התגוננות כה מובהקת. בשלב זה יש להסתכן בכל זירות־המלחמה.

3. אני מניח שלאדמירליות יש תכנית למקרה שתיעשה צרפת נייטראלית.

ראש־הממשלה אל הגנרל איזמי (ואחרים) 29.5.40

שמונה גדודים מארץ־ישראל מוכרחים להגיע למולדת בהקדם האפשרי. הים התיכון הוא בעיני ים סגור לאניות־צבא. הברירה היא אפוא בין ים־סוף למפרץ הפרסי. תיבדק־נא הדרך האלטרנטיבית הזאת [על פני המדבר אל המפרץ] עוד היום אחר־הצהרים, ויבוֹרר מה דעתה של האדמירליות, ונא להודיע לי על הזמנים ומידת הבטחון אשר בשתי הדרכים. האוסטרלים יכולים להישאר בארץ־ישראל לפי־שעה, אבל הנציב העליון, כמוהו כאחרים, חייב לקבל עליו את דין הצרכים העליונים של הממלכה.

על האדמירליות לומר אם אפשר יהיה להעלות את האנשים האלה בכּף לאניות־הנוסעים הגדולות ליתר מהירות.

ראש־הממשלה אל הלורד־הראשון־של־האדמירליות 30.5.40

איזה צעדים נעשו על־מנת לתפוס את כל האניות האיטלקיות ברגע מלחמה? כמה מהן מצויות בנמלים בריטיים, ומה אפשר לעשות להן בימים או בנמלים זרים? הואל נא בטוּבך להעביר זאת מיד אל המחלקה המתאימה.

במועצה־המלחמתית־העליונה בפאריז ב־31 במאי, שכבר תוארה, הוסכם כי בעלי־הברית יפתחו בהקדם האפשרי בפעולות התקפה נגד מטרות נבחרות באיטליה וכי מטות הצי והתעופה של צרפת ובריטניה יתאמו את תכניותיהם. הסכמנו גם כי במקרה של התקפה איטלקית על יוון – ונראו סימנים לדבר – נדאג לכד שכּרתים לא תפול לידי האויב. באותו ענין נגעתי במיזכרים שלי.

ראש־הממשלה אל מיניסטר־התעופה וראש־מטה חיל־האוויר 2.6.40

נוכח ההתקפות [האפשריות] על ליוֹן ומרסיי חשוב הוא ביותר שנוכל להשיב מהלומה לאיטליה במפציצים הכבדים שלנו ברגע שתיכנס למלחמה. לפיכך אני סבור כי יש להטיס את הטייסות האלו לשדות־התעופה שלהן בצרפת הדרומית בהקדם האפשרי, ברגע שייתכן להשיג רשות מן הצרפתים וברגע שתהיינה יחידות־השירות מוכנות לקבלתן.

נא להודיעני את הצעותיכם בפגישתנו הלילה.

ראש־הממשלה אל מיניסטר־התעופה וראש־מטה חיל־האוויר 6.6.40

חשוב הוא ביותר שנהלום באיטליה ברגע שתפרוץ מלחמה, או ברגע שיתקבל אולטימטום שחצני. נא להודיעני בדיוק מה מצבן של יחידות־השירות הנמצאות בדרכן לשדות־התעופה הדרומיים בצרפת.

תכנית איטלקית מוקדמת, אשר צ’אנו ראה אותה בעין יפה במיוחד, היתה לצמצם את פעולותיה של איטליה באירופה לפתיחת התקפה על יוגוסלאביה, דבר אשר ייצב את כוחה של איטליה במזרח אירופה ויחזק את מעמדה הכלכלי הפוטנציאלי. מוסוליני עצמו נכבש זמן־מה לרעיון זה. גרציאני מספר כי בסוף אפריל אמר לו הדוּצ’ה: “עלינו להכניע את יוגוסלאביה; אנו זקוקים לחמרי־גלם, ובמכרותיה עלינו למצוא אותם. לפיכך ההנחיה האסטרטגית שלי היא – התגוננות במערב (צרפת) והתקפה במזרח (יוגוסלאביה). נא להכין תזכיר על הבעיה”¹⁵. גרציאני קובע כי טען בתוקף שאין להטיל על צבאות איטליה, שכה חסרים היו ציוד, ובפרט תותחים, לחזור על מערכת איזוֹנצוֹ משנת 1915. היו גם נימוקים מדיניים נגד תכנית יוגוסלאביה. הגרמנים היו מעוניינים להימנע ברגע זה ממהומה באירופה המזרחית. הם חששו פן יפתח הדבר פתח לפעולה בריטית בבלקנים ופן יסית את רוסיה בלא עת לפעילות נוספת במזרח. לא נתעלם ממני צד זה של המדיניות האיטלקית.

ראש־הממשלה אל שר־החוץ 6.6.40

טענתי עד עכשיו נגד יציאתנו למלחמה על איטליה באם תתקוף את יוגוסלאביה, וביקשתי להמתין עד שנראה אם זאת התקפה רצינית על עצמאותה של יוגוסלאביה או סתם כיבוש של כמה בסיסים ימיים באדריאטי. אולם המצב הזה השתנה. איטליה מאיימת בלי חשׂך לצאת למלחמה על אנגליה וצרפת, ולא “בדלת האחורית”. קרובים אנו כל כך לקרע עם איטליה מטעמים שאין להם וליוגוסלאביה ולא־כלום, עד כי דומה יהיה שכדאי לנו לחתור עתה בעיקר לגיוס זה של הבלקנים. האם תהרהר בכך?

*

על אף המאמצים המופלגים שעשתה ארצות־הברית, אשר מר האל מתארם תיאור רב־רושם בזכרונותיו¹⁶, לא היה שום דבר יכול להטות את מוסוליני מנתיבו. הכנותינו לקדם את פני הסיבּוך החדש וההתקפה החדשה כבר היו בעיצומן כשבא הרגע. ב־10 ביוני בשעה 4.45 אחה"צ הודיע מיניסטר־החוץ האיטלקי לשגריר הבריטי כי איטליה תראה עצמה במצב של מלחמה עם הממלכה־המאוחדת משעה 1 בבוקר יום המחרת. הודעה דומה לזו נמסרה גם לממשלת צרפת. כשמסר צ’אנו את הודעתו לשגריר הצרפתי, העיר מר פרנסוּאה־פּוֹנסה כשהגיע לדלת: “גם לכם יתברר שהגרמנים הם אדונים קשים”. השגריר הבריטי, סיר פּרסי לוריין, קיבל את ההודעה במנוחת־נפש גמורה ובאדישות למראית־עין. הוא שאל רק שאלה אחת: האם הודעתו של צ’אנו היא ידיעה מוקדמת או שהיא הכרזת־המלחמה ממש? צ’אנו השיב כי זאת ההכרזה. אז החוה לוריין קידה ויצא מן החדר בלי אומר ודברים¹⁷. מעל מרפסתו ברומא הודיע מוסוליני להמונים מאורגנים היטב שאיטליה נמצאת במצב מלחמה עם צרפת ובריטניה. היתה זו, כמו שאמר כנראה צ’אנו לאחר זמן דרך־התנצלות, “הזדמנות הבאה רק אחת בחמשת־אלפים שנה”. הזדמנויות כאלו, אף שנדירות הן, אינן לטובה דווקה.

האיטלקים התקיפו מיד את חילות צרפת בחזית האלפים ובריטניה הגדולה השיבה הכרזת־מלחמה לאיטליה. נתפסו חמש אניות איטלקיות שנתעכבו בגיברלטר, ולצי ניתנו פקודות ליירט ולהביא לנמלים העומדים תחת פיקוחנו את כל כלי־השיט האיטלקיים שבלב ים. באור ל־13 בחודש הטילו טייסות המפציצים שלנו, לאחר טיסה ארוכה מאנגליה, שפירושה היה מטענים קלים, את פצצותיהן הראשונות על טוּרינו ומילאנו. אולם קיוינו להטיל מטען כבד הרבה יותר כאשר אך נוכל להשתמש בשדות־התעופה הצרפתיים במרסיי.

אולי כדאי לעמוד בנקודה זו על המערכה הקצרה בין הצרפתים לאיטלקים. הצרפתים לא יכלו להעמיד אלא שלוש אוגדות, עם חילות־מבצר השווים במספרם לעוד שלוש, לקדם את פני הפלישה על פני מעברות־האלפים ולאורך חוף הריביירה מצד הקבוצה המערבית של גיסות איטליה. גייסות אלה כללו שלושים־ושתים אוגדות, תחת פקודתו של הנסיך אוּמבּרטוֹ. יתר על כן, שריונים גרמנים חזקים, שהיו יורדים חיש בעמק הרוֹן, החלו לשוטט עד־מהרה בעורף הצרפתי. בכל־זאת עדיין עמדו היחידות האלפּיניות הצרפתיות כנגד האיטלקים, ואף עיכבום, לכל אורך החזית החדשה, גם לאחר שנפלה פאריז וליון היתה בידים גרמניות. כאשר נפגשו היטלר ומוסוליני ב־18 ביוני במינכן לא היה לדוצ’ה כל יסוד להתפאר. לפיכך הוחל בהתקפה איטלקית חדשה ב־21 ביוני. אולם העמדות האלפיניות של הצרפתים לא הובקעו, והמאמץ האיטלקי העיקרי בכיווּן ניצה נעצר בפרוורי מנטוֹן. אבל אף כי הצבא הצרפתי בגבולות הדרומיים־המזרחיים הציל את כבודו, הנה מסעם של הגרמנים לדרום מאחריהם מנע את המשכת הקרבות, וכריתת שביתת־הנשק עם גרמניה היתה קשורה בבקשה צרפתית להפסקת פעולות־האיבה מצד איטליה.

*

כאן אולי יאה לי לחתום את סיפור הטרגדיה האיטלקית הזאת במכתב שכתב אלי צ’אנו האומלל זמן קצר לפני הוצאתו להורג בפקודות חותנו.

ורוֹנה, 23 בדצמבר 1943

סיניור צ’רצ’יל.

ודאי לא תופתע על כי כשאני מתקרב לשעת מיתתי פונה אני אליך, לאיש שאני מעריצו מעומק לבי כחלוצו של מסע־צלב, אף כי פעם אחת הטחת כנגדי דברים בלתי־צודקים.

מעולם לא הייתי שותפו של מוסוליני באותו פשע נגד ארצנו ונגד האנושות, הפשע של מלחמה על צד הגרמנים. אכן, ההיפך מזה הוא האמת, ואם באוגוסט שעבר נעלמתי מרומא היה הדבר משום שהגרמנים שיכנעו אותי כי סכנה קרובה נשקפת לחיי ילדי. לאחר שהתחייבו לקחתני לספרד אני נמצא בבתי־הסוהר של ורונה, מופקר להתעללותם של אנשי הס. ס., הגלו אותי ואת משפחתי, כנגד רצוני, לבאוואריה. זה קרוב לשלושה חדשים קרוב, והוגד לי כי בעוד ימים מספר יחליטו על מותי, אשר לגבי יהיה אך גאולה מיסורי־יומיום אלה, לא פחות ולא יותר. ובוחר אני למות ובלבד שלא אחזה בחרפתה ובקלקלתה של איטליה שנמסרה לשלטון ההוּנים.

הפשע שאני עומד עכשיו לכפר עליו הוא זה שחזיתי ובחלתי בהתכוננות הקרה, האכזרית והצינית למלחמה הזאת מצד היטלר והגרמנים. אני הייתי הנכרי היחיד שראה מקרוב חבורת ליסטים מתועבת זאת בהתכוננה להטיל את העולם לתוך מלחמת־דמים. עתה, בהתאם לחוקות הגנגסטרים, מתכוונים הם להשתיק עֵד מסוכן. אך הם טעו בחשבון, כי זה מכבר הנחתי יומן שלי ומסמכים שונים במקום בטוח, ודברים אלה יוכיחו, יותר משאוכל אני עצמי להוכיח, את הפשעים שביצעו האנשים הללו, שאתם התחבר אחרי כן אותו יצור־בובה טראגי ונפשע, מוסוליני, מתוך יוהרתו וזלזולו בערכים מוסריים.

דאגתי לכך שבהקדם האפשרי אחרי מותי יועמדו המסמכים האלה, שדבר קיומם היה ידוע לסיר פרסי לוריין בעת שליחותו ברומא, לרשות העתונות של בעלי־הברית.

אולי אך מועט הוא הדבר שאני מציע לך היום. אבל הדבר הזה וחיי הם כל מה שאני יכול לתת למען החירות והצדק, אשר בנצחונם אני מאמין אמונה קנאית.

יש להוציא לאור את עדותי זו למען יידע העולם, למען ישנא ולמען יזכור, וכדי שמן האנשים שיוצרכו לשפוט את העתיד לא תתעלם העובדה כי אסונה של איטליה לא בא עליה באשמת בניה כי אם בשל התנהגותו המחפירה של איש אחד.

שלך בנאמנות,

ג. צ’אנו.

*

הודיעו כי ב־10 בחודש בערב ישא הנשיא רווזוולט נאום. לערך בחצות האזנתי לו עם חבורה של קצינים בחדר־המלחמה של האדמירליות, מקום שם הוספתי לעבוד אז. כאשר השמיע את המלים הצורבות על איטליה, “בזה יום ה־10 בחודש יוני 1940 שוּלחה היד שהחזיקה בפגיון ונעצה אותו בגב שכנה”, עלתה נהמה עמוקה של שביעוּת־רצון. תמהתי על הקולות האיטלקיים בבחירות הקרובות לנשיאות; אבל ידעתי כי רוזוולט הוא מדינאי מפלגתי אמריקאי מנוסה ביותר, הגם שלעולם אינו מתירא להסתכן בעבוּר החלטותיו. היה זה נאום נהדר, חדוּר רגש ונושא אלינו דבר־תקוה. בעודי נתון תחת הרושם העז, ובטרם אעלה על משכבי, הבעתי את הכרת־הטובה שלי.

אישיות ימית לשעבר אל הנשיא רוזוולט 11.6.40

הקשבנו לך כולנו אמש, וההיקף הכביר של הכרזתך אימץ את ידינו. הודעתך כי ארצות־הברית תתן את עזרתה החמרית לבעלי־הברית במאבקם יש בה משום עידוד נמרץ בשעה אפלה, שאיננה נטולת־תקוה. יש לעשות הכל על־מנת שתוכל צרפת להמשיך במלחמה ועל־מנת למנוע כל מחשבה שנפילת פאריז, אם אמנם תבוא, תיעשה עילה לאיזה מין משא־ומתן. התקוה שאתה מפיח בהם אולי תתן בהם את הכוח להחזיק מעמד. עליהם להמשיך בהגנה על כל טפח של אדמתם ולהפעיל את מלוא כוח הלחימה של צבאם. היטלר, שבדרך כך תימנענה ממנו תוצאות מהירות, יפנה כנגדנו, ואנו מתכוננים לעמוד כנגד חמת זעמו ולהגן על האי שלנו. מאחר שהצלנו את חיל־המשלוח־הבריטי אין אנו חסרים חיילים במולדת. וכאשר אך נוכל לצייד אוגדות בהיקף הגדול הרבה יותר הדרוש לשירות ביבשת. תישלחנה אוגדות אלו לצרפת.

כוונתנו היא להעמיד צבא חזק במלחמה בצרפת לקראת המערכה של 1941. כבר טילגרפתי לך על מטוסים, כולל מטוסים ימיים, הנחוצים לנו כל כך בקרב הממשמש־ובא על חייה של בריטניה הגדולה. אבל דוחק עוד יותר הוא הצורך במשחתות. פשעה של איטליה מחייב אותנו לטפל במספר גדול הרבה יותר של צוללות, העשויות לצאת אל האטלנטי ואשר בסיסן אולי יהיה בנמלים ספרדיים. האמצעי היחיד שכנגד הוא משחתות. אין דבר חשוב לנו יותר מקבלת שלושים או ארבעים המשחתות הישנות שכבר חידשתם אותן. במהירות רבה נוכל לציידן בגל"ץ שלנו, והן תגשרנה על הפער של ששה חדשים עד שהבניה המלחמתית שלנו תתן את אותותיה. נחזיר לכם אותן או את שווין, בלי דיחוי, לאחר מתן ארכה של ששה חדשים, אם תזדקקו להן בזמן מן הזמנים. ששת החדשים הקרובים הם חיוניים. אם בזמן שיהיה עלינו לשמור על החוף המזרחי מפני פלישה תתחיל התקפת צוללות גרמנית־איטלקית עזה חדשה נגד סחרנו, אפשר שיהיה המאמץ למעלה מכוחנו ואפשר שתיחנק התעבורה האוקיאנית שבה חיינו תלויים. אין להחמיץ אף יום. אני שולח לך תודות מקרב לב, בשמי ובשם עמיתי, על כל מה שאתה עושה ומבקש לעשות למען הדבר שעכשיו באמת יכולים אנו לקרוא לו הענין המשותף.

*

החלה הריצה אחר השלל. אבל מוסוליני לא היה החיה הרעבה היחידה השוחרת לטרף. אל התן נלוה הדוב.

בכרך הקודם סיפרתי על מהלך היחסים האנגלו־סובייטיים עד לפרוץ המלחמה, ועל האיבה, הקרובה להגיע לקרע של ממש עם בריטניה וצרפת, שנתגלעה בימות הפלישה הרוסית לפינלנד. גרמניה ורוסיה שיתפו עתה פעולה בהדוּק ככל אשר הרשו זאת ניגודי האינטרסים העמוקים שביניהן. רב היה המשותף שבין היטלר וסטאלין כטוטליטארים, ומשטריהם היו קרובים. מר מולוטוב האיר פנים לשגריר הגרמני, הרוזן שולנבורג, בכל שעה חשובה, ולא חסך דברי הסכמה למדיניות הגרמנית ודברי שבח לצעדים הצבאיים של היטלר. כשבאה ההתקפה הגרמנית על נורבגיה אמר (ב־7 באפריל) שהממשלה הסובייטית מבינה לצעדים שנכפו על גרמניה. האנגלים ודאי הרחיקו לכת, הם התעלמו לגמרי מזכויותיהן של אומות נייטראליות… “אנו מאחלים לגרמניה הצלחה שלמה באמצעי ההתגוננות שלה”¹⁸. היטלר טרח להודיע לסטאלין בבוקר ה־10 במאי על ההסתערות שהחל בה נגד צרפת וארצות־השפלה הנייטראליות.

“באתי אצל מולוטוב”, כתב שולנבורג. “הוא העריך את הידיעה, והוסיף כי מבין הוא שגרמניה היתה נאלצת להגן על עצמה מפני התקפה אנגלו־צרפתית. לא היו לו שום ספקות בהצלחתנו”¹⁹.

אף כי ביטויי דעתם אלה של הרוסים לא נודעו כמובן עד לאחר המלחמה, לא היו לנו שום אשליות ביחס לעמדתם. אף על פי כן נקטנו מדיניות סובלנית וניסינו לחזור ולכונן יחסים של אמון עם רוסיה, כשאנו שׂמים מבטחנו במהלך המאורעות ובניגודים היסודיים שבינה לבין גרמניה. הסברה היתה שמן החכמה יהיה זה לנצל את כשרונותיו של סיר סטפורד קריפּס כשגריר למוסקבה. הוא קיבל ברצון את התפקיד הזה המשמים וחסר־הסיכויים. בזמן ההוא לא תפסנו די הצורך שמדינאים מאנשי השמאל הקיצוני שנואים על הקומוניסטים הסובייטיים עוד יותר מן הטוֹרים או הליבראלים. ככל שאדם קרוב לקומוניזם ברגש, יותר הוא נתעב בעיני הסובייטים, אם לא נכנס למפלגה. הממשלה הסובייטית הסכימה לקבל את קריפּס כשגריר, והסבירה את הצעד הזה לשותפיה הנאצים. “ברית־המועצות”, כתב שולנבורג לברלין ב־29 במאי, “מעוניינת להשיג מאנגליה גוּמי ובדיל תמורת עצים. אין כל יסוד לחשש ביחס לשליחותו של קריפּס, הואיל ואין יסוד להטיל ספק בעמדת הנאמנות של ברית־המועצות כלפינו, והואיל והקו הקיים ועומד של המדיניות הסובייטית כלפי אנגליה מוציא מכלל אפשרות כל גרימת נזק לגרמניה או לאינטרסים גרמניים חיוניים. אין כאן כל סימנים לאמונה כי ההצלחות האחרונות של גרמניה מעוררות בממשלה הסובייטית חרדה או פחד מפני גרמניה”²⁰.

התמוטטותה של צרפת וחורבן הצבאות הצרפתיים וכל משקל־שכנגד במערב צריך היה לעורר איזו תגובה במוחו של סטאלין, אבל דומה היה כי שום דבר אינו מזהיר את המנהיגים הסובייטיים מפני חומרת הסכנה הנשקפת להם עצמם. ב־18 ביוני, כשהיתה מפלתה של צרפת שלמה, הודיע שולנבורג: “מולוטוב קרא לי הערב למשרדו והביע את האיחולים החמים ביותר של הממשלה הסובייטית להצלחתם המזהירה של הכוחות המזוינים הגרמניים”²¹. היה הדבר כמעט שנה לפני התאריך שבּו התנפלו הכוחות המזוינים האלה עצמם על רוסיה באשדות אש ופלדה, להפתעתה הגמורה של הממשלה הסובייטית. עתה ידוע לנו כי עוד ב־1940, רק ארבעה חדשים אחרי כן, החליט היטלר סופית על מלחמת־השמד נגד הסובייטים, והחל בהעברה הממושכת, העצומה והחשאית של הצבאות הגרמניים הברוכים והמבורכים האלה מזרחה. זכר חישוביה המוטעים והתנהגותה הקודמת מעולם לא מנע את הממשלה הסובייטית ואת סוכניה ועושי־דברה הקומוניסטיים ברחבי העולם כולו משווע לחזית שניה, שבריטניה, שאותה יעדו לחורבן ועבדוּת, צריכה למלא בה תפקיד ראשון־במעלה.

אולם אנחנו היטבנו להבין את העתיד יותר מבעלי־חשבון קרים אלה, והיטבנו להבין את הסכנות הנשקפות להם ואת האינטרסים שלהם יותר מהם עצמם. פניתי עתה בפעם הראשונה אל סטאלין.

ראש־הממשלה אל מסייה סטאלין 25.6.40

בשעה זו, כשפני אירופה משתנים מרגע לרגע. רוצה הייתי להשתמש בהזדמנות שבה אתה מקבל את השגריר החדש של הוד־מלכותו ולבקש מזה האחרון למסור לך איגרת ממני.

מבחינה גיאוגרפית נמצאות שתי ארצותינו בקצותיה הנוגדים של אירופה, ומנקודת־המבט של המשטרים אפשר לומר שהן דוגלות בשיטות שונות עד מאד של מחשבה פוליטית. אבל אני מאמין כי עובדות אלו אינן צריכות למנוע את היחסים בין שתי ארצותינו בשטח הבינלאומי מהיות הרמוניים ומועילים לשני הצדדים.

בעבר – בעצם, בעבר הקרוב – יש להודות כי חשדות הדדיים הכבידו על יחסינו; ובאוגוסט שעבר החליטה הממשלה הסובייטית כי האינטרסים של ברית־המועצות מחייבים אותה להפסיק את השיחות אתנו ולבוא ביחסים קרובים עם גרמניה. הנה כך נעשתה גרמניה ידידתכם כמעט באותו רגע שנעשתה אויבתנו.

אבל מאז קם גורם חדש שאני מעיז לחשוב שבגללו רצוי כי תחדשנה שתי ארצותינו את המגע הקודם שלנו, כדי שאם יהיה צורך בדבר נוכל להיועץ בינינו ביחס לאותם ענינים באירופה שבהכרח יש בהם ענין לשנינו. ברגע זה הבעיה שלפני אירופה כולה – כולל את שתי ארצותינו – היא איך יגיבו מדינותיה ועמיה של אירופה על הסיכוי שגרמניה תכונן לה הגמוניה ביבשת.

העובדה ששתי ארצותינו נמצאות לא באירופה כי אם בשוליה מעמידה אותן במצב מיוחד. יותר מאחרים שמעמדם בר־מזל פחות מסוגלים אנו להתנגד להגמוניה של גרמניה, וכפי הידוע לך הרי ממשלת בריטניה מתכוונת בהחלט לנצל את מצבה הגיאוגרפי ואת משאבּיה הגדולים למטרה זו.

לאמיתו של דבר מרוכזת מדיניותה של בריטניה הגדולה בשתי מטרות – האחת, להינצל משליטה גרמנית, שהממשלה הנאצית שואפת לכפותה, והשניה, לשחרר את שאר ארצות אירופה מן השליטה שגרמניה הולכת וכופה עליהן עכשיו.

רק ברית־המועצות יכולה לדון אם חתירתה הנוכחית של גרמניה להגמוניה על אירופה מאיימת על האינטרסים של ברית־המועצות, ואיך אפשר להבטיח את האינטרסים האלה על הצד הטוב ביותר אם אמנם כך הוא. אבל היתה בי ההרגשה שהמשבר העובר על אירופה, ובעצם על העולם כולו, הוא חמור כדי כך שאני רשאי לגולל לפניך בגילוי־לב את המצב כמו שהוא נראה לממשלת בריטניה. אני מקווה כי כאן הערובה לכך שבכל דיון שאולי יהיה לממשלה הסובייטית עם סיר ס. קריפּס לא תהיה שום אי־הבנה באשר למדיניותה של ממשלת הוד־מלכותו ובאשר לנכונותה לדיון מלא עם הממשלה הסובייטית באיזו מן הבעיות העצומות שנוצרו מתוך נסיונה הנוכחי של גרמניה לבצע באירופה תהליך שיטתי בשלבים רצופים של כיבוש ובליעה.

לא באה, כמובן, כל תשובה. לא ציפּיתי לתשובה. סיר סטפורד קריפּס הגיע למוסקבה בשלום, והיה לו אפילו ראיון רשמי וקר עם מר סטאלין.

*

בינתים היתה הממשלה הסובייטית טרודה באיסוף השלל. ב־14 ביוני, יום נפילת פאריז, שלחה מוסקבה לליטא אולטימטום שבו האשימה אותה ואת שאר המדינות הבלטיות בקשר־קושרים צבאי נגד ס.ס.ס.ר. ודרשה שינויים רדיקליים בממשלה וּויתורים צבאיים. ב־15 ביוני נכנסו חילות הצבא האדום לארץ, והנשיא סמטוֹנה נמלט לפרוסיה המזרחית. לטביה ואסתוניה זכו לאותו יחס. יש להקים מיד ממשלות פרוֹ־סובייטיות וחילות־מצב סובייטיים ייכנסו לארצות הקטנות האלו. לא היה כל מקום להתנגדות. נשיא לטביה הוגלה לרוסיה, ומר וישינסקי בא למנות ממשלה זמנית שתארגן בחירות חדשות. אותם מעשים נשנו גם באסתוניה. ב־19 ביוני הגיע ז’דאנוב לטאלין להקים משטר דומה לזה. ב־6–3 באוגוסט סולקה העמדת־הפנים של ממשלות דמוקרטיות וידידותיות פרוֹ־סובייטיות, והקרמל סיפּח את המדינות הבלטיות לברית־המועצות.

האולטימטום הרוסי לרומניה נמסר לציר הרומני במוסקבה בשעה 10 בערב ב־26 ביוני. נדרש ויתור על בסרביה ועל החלק הצפוני של גליל בוּקוֹבינה, ונתבקשה תשובה מיידית למחרת היום. גרמניה, אף כי התרעמה על פעולה מזורזת זו מצד רוסיה, שאיימה על האינטרסים הכלכליים שלה ברומניה, קשורה היתה בסעיפי החוזה הגרמני־הסובייטי מחודש אוגוסט 1939, שהכיר באינטרס המדיני היחדני של רוסיה באזורים אלה של דרום־מזרח אירופה. לפיכך יעצה ממשלת גרמניה לרומניה להיכנע. ב־27 ביוני פוּנו החיילות הרומניים משני הגלילות המדוּברים, והשטחים עברו לידים רוסיות. הכוחות המזוינים של ברית־המועצות עמדו עתה עמידה איתנה על חופי הים הבלטי ובשפך הדנובּה.

 

פרק שביעי: שוב לצרפת 4 ביוני – 12 ביוני    🔗

המוראל הגבוה של הצבא – מחשבותי הראשונות והנחייתי מיום 2 ביוני 1940 – הציוד שאבד – הנשיא, הגנרל מרשל ומר סטטיניוס – פועל־אמוּנים – המתיחות הכפולה של חודש יוני – חידוש הצבא הבריטי – המחסור הנורא בכלי־נשק מודרניים – ההחלטה לשלוח את שתי האוגדות היחידות החמושות היטב אשר בידינו לצרפת – הקרב על צרפת: השלב הסופי – חורבן אוּגדת־היילנד החמישים־ואחת, 12–11 ביוני – ביקורי הרביעי בצרפת: בריאַר – וייגאן ופטן – הקריאה לגנרל ז’ורז' – ויכוחי עם וייגאן – הצרפתים מונעים את חיל־האוויר־המלכותי מהפציץ את טורינו ומילאנו – הגרמנים נכנסים לפאריז – חידוש הישיבות למחרת בבוקר – הבטחתו של האדמירל דרלאן – פרידה מן המטה הכללי הצרפתי – נסיעתנו הביתה – הדו"ח שלי לקבינט המלחמתי על המועצה

כיון שנודע כמה אנשים ניצלו מדונקרק, פשטה הרגשה של גאולה ופורקן באי וברחבי הקיסרות. היתה הרגשה של הרווחה עצומה, שהפכה כמעט חדות־ נצחון. שוּבם של רבע מיליון איש, מבחר הצבא שלנו, בשלום למולדת היה ציון־דרך בנתיבנו בתוך שנים של תבוסה. ההישג של מסילת־הברזל־הדרומית ואגף־התנועה של משרד־המלחמה, של העובדים בנמלים בשפך התמזה ועל הכל בדוֹבר, מקום שטיפלו ב־200,000 איש ויותר והעבירום חיש לכל קצות הארץ, ראוי לשבחים הנעלים ביותר. החיילים חזרו באין להם כי אם רובים וכידונים וכמה מאות מכונות־יריה, ומיד נשלחו לבתיהם לחופשת שבעה ימים. שמחתם על היותם שוב עם משפחותיהם לא גברה על תשוקתם העזה להילחם באויב בהקדם האפשרי. אותם שנלחמו למעשה בגרמנים בשדה־הקרב האמינו כי, אם יוּתן להם סיכוי הוגן, יכול יוכלו להם. המוראל שלהם היה גבוה, והם חזרו חיש לרגימנטים ולסוללות שלהם.

כל המיניסטרים ופקידי המשרדים, קבועים כחדשים, עשו לילות כימים מתוך ביטחה ומרץ. כשאני לעצמי הרגשתי עצמי שרוי בהתרוממות־הרוח, ושאבתי בנקל ובשפע מתוך הידיעות שאספתי בימי חיי. עלצתי על הצלת הצבא. אני מוסר כאן את ההנחיות שהייתי מוציא יום־יום למיניסטריונים ואת ההצעות לקבינט המלחמתי. איזמי היה מעביר אותן לראשי־המטות, וּבריג’ס לקבינט המלחמתי ולמיניסטריונים. תוקנו שגיאות ונסתמו פרצות. לעתים קרובות הוכנסו תיקונים ושיפורים, אבל בכללו של דבר, אולי ב־90 מקרים למאה, ננקטו פעולות, במהירות וביעילות שאין שום דיקטטורה יכולה להתחרות בהן.

הנה אלו היו מחשבותי הראשונות ברגע שבו התברר בודאות כי הצבא ניצל.

ראש־הממשלה אל הגנרל איזמי 2.6.40

רשימות לראשי המטות וכו', מאת מיניסטר־ההגנה

הפינוי המוצלח של חיל־המשלוח־הבריטי חולל מהפכה במצב הגנת המולדת. ברגע שאפשר יהיה לכונן את יחידות חיל־המשלוח מחדש על בסיס של הגנת המולדת, יהיה לנו בארץ שפע חיילים מאומנים שיצריך התקפה בקנה־מידה גדול שאין למעלה ממנו. אפילו 200,000 איש לא יהיו למעלה מיכלתנו. קשייה של נחיתה וסיכוניה ואבידותיה מתרבים עם כל הוספה על 10,000 הראשונים. עלינו לראות מיד את המצב ראיה חדשה.

שאלות מסוימות צריכות עיוּן, בעיקר מצד משרד־המלחמה, אבל גם מצד המטות המשולבים:

1. מהו הזמן הקצר ביותר שבו אפשר לתת לחיל־המשלוח ערך־לחימה חדש?

2. לפי איזו תכנית יאורגנו? האם יאורגנו לשם שירות במולדת קודם־כל ורק בשלב שני לשם שיגור לצרפת? בכללו של דבר אני מעדיף כך.

3. יש לכונן מיד מחדש את חיל־המשלוח־הבריטי בצרפת, שאם לא כן לא ימשיכו הצרפתים במלחמה. אפילו תאבד פאריז, יש להמריצם להמשיך במלחמת־גרילה ענקית. יש לעיין בתכנית להקמת ראש־גשר ואזור־נחיתה בברטאן, מקום שאפשר לפתח צבא גדול. הכרח שתעוּבּדנה תכניות שבהן נוכל להראות לצרפתים כי יש מוצא אם אך לא יפּול רוחם.

4. כאשר אך יכוּנן חיל־המשלוח־הבריטי מחדש לצורך הגנת המולדת, צריך יהיה לשלוח שלוש אוגדות שתצטרפנה אל שתי האוגדות שלנו מדרום לסוֹם, או בכל מקום שבו יימצא אז האגף השמאלי הצרפתי. יש לעיין בשאלה אם אין האוגדה הקנדית צריכה לצאת מיד. נא להמציא לי תכנית.

5. אילו ידענו לפני שבוע מה שידוע לנו עכשיו על פינוי דונקרק כי אז הצטיירה נארוויק לפנינו באור אחר. אפילו עכשיו יש לחזור ולעיין בשאלה של החזקת חיל־מצב שם כמה שבועות על בסיס של הספקה־עצמית. אני נתון לרושם העז של הקלקלה והסכנה אשר בפקפוקים ושינויים. אולם יש לשקול עוד פעם אחרונה את המכתב של המיניסטר למלחמה כלכלית כמו גם את המברק מן המפקד־הראשי שמלפני ימים אחדים.

6. בקש את האדמירליות להמציא דין־וחשבון חדש ביותר על מצב שייטות המשחתות, שיראה איזה תגבורות הגיעו או עשויות להגיע בתוך חודש יוני. וכמה תחזורנה מתיקונים.

7. עכשיו צריך שתהיה אפשרות להחליף את שמונה הגדודים הסדירים בארץ־ישראל בשמונה גדודים של ילידים מהודו בטרם יובאו הביתה, והביתה מוכרחים להביאם, על־מנת שייעשו הקאדרים של חיל־המשלוח החדש.

8. אך יירדו האוסטרלים מן האניות, יש להחזיר את האניות הגדולות על־מנת שתובלנה שמונה או תשעה גדודים מן הצבא הטריטוריאלי מבּומבּיי. עליהן להחזיר שוב שמונה גדודים סדירים מהודו, ולהביא אחרי כן להודו שוב שמונה או עשרה גדודים טריטוריאליים מאנגליה. יש לעיין בשאלה באיזו מידה צריך לנקוט אותו עקרון לגבי סוללות בהודו.

9. יש להניח כי האבידות שלנו בציוד תעכבנה את גישום הרחבתו של חיל־המשלוח מדרגת עשרים האוגדות שאליהן התכוונו בתחילה למועד Z+12²² חודש לדרגה של לא יותר מחמש־עשרה אוגדות למועד Z+18; אבל צריכה להיות לנו תכנית שנוכל לתתה לפני הצרפתים. עיקר הדבר צריך להיות האוגדה המשוריינת ה־51, הקנדים, ושתי אוגדות של צבא טריטוריאלי בפיקוד הלורד גורט עד אמצע יולי, וחיזוק הכוח הזה בשש אוגדות שתוקמנה מתוך עשרים־וארבעה הגדודים הסדירים יחד עם טריטוריאלים, אוגדה קנדית שניה, אוגדה אוסטרלית, ושתי אוגדות של טריטוריאלים עד Z+18. אפשר שיהיה לאל־ידנו להשיג יותר מזה.

10. יש צורך דחוף ביותר להקים לפחות תריסר חטיבות מוגברות מתוך החיילים הסדירים של חיל־המשלוח לצורך הגנת המולדת.

11. מהו שיתוף־הפעולה האווירי שסוּדר לחיפּוי על הפינוי הסופי הלילה? מן הדין שתהיה אפשרות להפחית את הלחץ על המאסף ברגע גורלי זה.

אני מסיים בהערה כללית. הואיל וכשלעצמי חששתי מפני נסיון פלישה גרמני פחות מאשר מפני הבקעת הקו הצרפתי על הסוֹם או האַן ונפילת פאריז, מובן הוא שסברתי כי הגרמנים יבחרו באפשרות השניה. הסתברות זו מתחזקת במידה רבה מתוך העובדה שהם יבינו שהכוחות המזוינים של בריטניה הגדולה חזקים עתה הרבה יותר משהיו אי־פעם, וכי מול יחידות־הפשיטה שלהם יעמדו לא יחידות מאומנות־למחצה כי אם אנשים שכבר בחנו את טיבם, ואשר מפניהם נרתעו, בלא שיעיזו להפריע ברצינות ליציאתם. הימים הקרובים, עד שאפשר יהיה לארגן מחדש את חיל־המשלוח או חלק ניכר ממנו, עדיין יש לראותם גורליים.

*

דונקרק היה בה, כמובן, צד קודר יותר. אבד לנו כל ציודו של הצבא שבו הושקעו עד כה ביכורי עבודתם של בתי החרושת שלנו:

חדשים רבים צריכים לעבור, אפילו תבוצענה התכניות הקיימות ללא הפרעה מצד האויב, עד שייתכן למלא את ההפסד הזה.

אולם מעבר לאטלנטי, בארצות־הברית, כבר סערו רגשות עזים בלבות המנהיגים. תיאור מדויק ומצוין מן המאורעות האלה ניתן על ידי מר סטטיניוּס²³, בנו הדגול של עמיתי שר־התחמושת מימות המלחמה העולמית הראשונה, אחד מידידינו הנאמנים ביותר. מיד הובן כי עיקרו של הצבא הבריטי ניצל רק לאחר שאבד לו כל ציודו. עוד ב־1 ביוני שלח הנשיא פקודות למיניסטריונים של המלחמה והצי להודיע על כלי־הנשק שיוכלו להפריש לבריטניה וצרפת. בראש הצבא האמריקאי עמד, כראש־המטה, הגנרל מרשל, אדם שהיה לא רק חייל שהוכיח את טיבו אלא גם איש דגוּל בחזונו. הוא פקד מיד על סגנו ועל ראש חיל־האפסנאות שלו לסקור את כל הרשימה של עתודת האפסניה ומלאי התחמושת של אמריקה. בתוך ארבעים־ושמונה שעות ניתנו התשובות, וב־3 ביוני אישר מרשל את הרשימות. הרשימה הראשונה כללה חצי מיליון רובים בעלי קוטר 30' מתוך שני מיליונים שיוצרו ב־1917 ו־1918 והוּסכו בשמן משך למעלה מעשרים שנה. על כל רובה היו כ־250 כדור. היו גם 900 תותחי־שדה “שבעים וחמישה”, עם מיליון פגזים, 80,000 מכונות־יריה וכמה וכמה כלים אחרים. בספרו המצוין אומר מר סטטיניוס: “מאחר שכל שעה היתה חשובה, הוחלט כי הצבא ימכור (במחיר שלושים ושבעה מיליון דולר) את כל מה שברשימה לקונצרן אחד, שהוא מצדו יחזור וימכור מיד לבריטים ולצרפתים”. ראש חיל־האפסנאות, המאיור־גנרל ווסון, נצטווה לטפל בענין, ומיד, ב־3 ביוני, החלו כל המחסנים ובתי־הנשק של הצבא האמריקאי לארוז את החמרים למשלוח. עד תום השבוע היו למעלה מששת־אלפים מכוניות־משא עמוסות־לעיפה נוהרות אל מעגני הצבא בראריטאן, ניוּ־ג’רזי, במעלה הנהר ממפרץ גרייוזאַנד. ב־11 ביוני נכנסו תריסר אניות־סוחר בריטיות ועגנו במפרץ, וההטענה החלה.

על ידי הצעדים האלה היוצאים־מגדר־הרגיל השאירה ארצות־הברית לעצמה ציוד ל־1,800,000 איש בלבד, המיזער שהעמיד הצבא האמריקאי כתנאי בתכנית הגיוס שלו. כל הדברים האלה קלים הם עתה למקרא, אבל בזמנו היה זה מעשה עילאי של אמונה ומנהיגוּת מצד ארצות־הברית, שהתפרקה משיפעת נשק ניכרת זו למען ארץ שבעיני רבים כבר היתה מוכה ונבוסה. מעולם לא הוצרכה להתחרט על כך. כפי שיתואר לאחר מכן העברנו את כלי־הנשק היקרים האלה בשלום משך חודש יולי. והם היו לנו לא רק רווח של ממש אלא גם גורם חשוב בכל החישובים שעשו ידידים כאויבים ביחס לפלישה.

*

יש קטע אחד בזכרונותיו של מר קורדל האל²⁴ שמקומו יכירנו בנקודה זו:

בתשובה לקריאות־העזרה המעוררות־רחמים כמעט של ריינו, דחק הנשיא במר צ’רצ’יל שישלח מטוסים לצרפת; אבל ראש־הממשלה סירב. בוליט [שגריר ארצות־הברית בפאריז], שהחלטה זו הבעירה את חמתו, מסר לנשיא ולי ב־5 ביוני על חששו שמא הבריטים שומרים על חיל־האוויר והצי שלהם על־מנת שישמשו להם קלפי מיקוח במשא־ומתן עם היטלר.

אולם הנשיא ואני לא כך גרסנו. על צרפת הקיץ הקץ, אבל היינו משוכנעים שבריטניה, תחת הנהגתו העשויה־לבלי־חת של צ’רצ’יל, מתכוונת להמשיך במלחמה. לא יהיה שום משא־ומתן בין לונדון וברלין. רק ביום שקדם למברקו של בוליט נשא צ’רצ’יל את נאומו הנהדר בבית־ הנבחרים…

הנשיא ואני סבורים היינו כי פיו ולבו של מר צ’רצ’יל שווים. אילו היה לנו ספק כלשהו בעוז־החלטתה של בריטניה להמשיך במלחמה, כי אז לא נקטנו את הצעדים אשר נקטנו להחיש לה עזרה חמרית. לא יכול להיות כל הגיון במשלוח נשק לבריטניה אילו חשבנו כי בטרם יגיע לשם תיכנע ממשלת צ’רצ’יל לגרמניה.

*

חודש יוני העמיד את כולנו בנסיון קשה במיוחד, בגלל גורמי המתיחות הכפולים והמנוגדים שפּעלו עלינו במעמדנו המעורטל, כשאנו קשורים מצד אחד בחובתנו כלפי צרפת ומחויבים מצד שני להקים צבא יעיל מבּית ולבצר את האי. העקה הכפולה של צרכים נוגדים אך חיוניים היתה קשה ביותר. בכל־זאת ניהלנו מדיניות מוצקה ואיתנה מבלי התרגש שלא־לצורך. הוספנו לתת עדיפות ראשונה־במעלה לשיגור כל החיילות המאומנים והמצוידים שהיו לנו על־מנת לכונן מחדש את חיל־המשלוח הבריטי לצרפת. לאחר מכן הוקדשו מאמצינו להגנת האי – ראשית, על ידי הקמת הצבא הסדיר מחדש וציודו מחדש; שנית, על ידי ביצור מקומות הנחיתה האפשריים; שלישית, על ידי חימושה וארגונה של האוכלוסיה, מלוא מידת האפשר; וכמובן. על ידי הבאת כל הכוחות הבאים בחשבון מן הקיסרות למולדת. בזמן הזה דומה היה כי הסכנה הקרובה ביותר היא סכנת נחיתתם של כוחות טנקים גרמניים קטנים־ביחס אך ניידים ביותר. שיקרעונו לגזרים וישבשו את מערכת ההגנה שלנו, וכן הסכנה של נחיתות צנחנים. מתוך מגע הדוק עם מזכיר־הממלכה החדש לעניני־מלחמה, אנתוני אידן, עסקתי בכל אלה.

התכנית הבאה עובּדה על ידי מזכיר־הממלכה ומשרד־המלחמה לחידושי של הצבא בהתאם להנחיות שניתנו. שבע חטיבות ניידות מוגברות כבר היו קיימות. האוגדות שחזרו מדונקרק הוקמו מחדש וצוּידו מחדש במהירות האפשרית ותפסו את עמדותיהן. למועד נקלטו שבע החטיבות המוגברות האלו באוגדות שהורכבו מחדש. עמדו לרשותנו ארבע־עשרה אוגדות טריטוריאליות של אנשים מובחרים שכבר התאמנו תשעה חדשים בשקידה בתנאי מלחמה והיו מצוידים חלקית. אחת מאלו, ה־52, כבר היתה כשרה לשירות מעבר לים. אוגדה משוריינת שניה וארבע חטיבות־טנקים של־הצבא היו מתהוות והולכות, אבל בלי טנקים. היתה גם האוגדה הקנדית ה־1, מצוידת ציוד שלם.

לא אנשים חסרו אלא נשק. למעלה מ־80,000 רובים הוחזרו מקווי התחבורה והבסיסים דרומית לסינה, ובאמצע יוני כבר היה לכל איש לוחם בכוחות הסדירים לפחות נשק אישי בידו. היו לנו מעט מאד תותחי־שדה, אפילו לצבא הסדיר. כמעט כל התותחים החדשים בני 25 ליטרה אבדו בצרפת. נשארו לערך חמש־מאות תותחים של 18 ליטרה, הוביצרים של 4.5 אינצ’ים ו־6 אינצ’ים. היו לנו רק 103 טנקים כבדים, 132 בינוניים ו־252 קלים. חמישים מן הטנקים הבינוניים היו במולדת בגדוד של רגימנט־הטנקים־המלכותי, והשאר היו בבסיסי־אימונים. מעולם לא היתה אומה גדולה חשופה כל כך לפני אויביה.

*

מלכתחילה עמדתי במגע הדוק ביותר עם ידידי הותיקים שעמדו עתה בראש ממשלות קנדה ואפריקה הדרומית.

ראש־הממשלה אל מר מקנזי קינג 5.6.40

מצבה של בריטניה שופר במידה עצומה על ידי נס הפינוי של חיל־המשלוח־הבריטי, דבר הנותן לנו באי צבא המסוגל גם מסוגל, לאחר שיצויד מחדש, להתמודד עם כל כוח פולש העשוי לנחות. הפינוי היה גם מבחן־כוח חשוב ביותר בין חילות־האוויר הבריטי והגרמני. הגרמנים לא יכלו למנוע את הפינוי, למרות יתרונם המספרי הגדול, ונגרמו להם אבידות לפחות פי שלושה יותר מאשר לנו. מסיבות טכניות יהיו לחיל־האוויר הבריטי הרבה יתרונות בהגנת האוויר מעל לאי מאשר בפעולה מעבר לים. הסכנה העיקרית הנשארת בעינה היא, כמובן, זו הנשקפת למפעלי המטוסים, אבל אם תהיה ההגנה האווירית שלנו חזקה כדי כך שהאויב יוכל לבוא רק בלילות אפלים לא יהיה קל לו לדייק. לפיכך חש אני ביטחה איתנה ביכלתה של בריטניה להמשיך במלחמה, להגן על האי ועל הקיסרות, ולקיים את ההסגר.

אינני יודע אם אפשר יהיה להשאיר את צרפת במלחמה או לא. אני מקווה שאפילו במקרה הגרוע ביותר יקיימו גרילה ענקית. אנחנו מרכיבים את חיל־המשלוח מחדש מתוך יחידות אחרות.

עלינו להיזהר לבל יראו האמריקאים בשלות־יתר את הסיכוי להתמוטטות בריטניה, שמתוכה יזכו בצי הבריטי ובאפוטרופסות על הקיסרות הבריטית, בלעדי בריטניה הגדולה. אילו היתה ארצות־הברית במלחמה ואנגליה [היתה] נכבשת כיבוש מקומי, כי אז טבעי היה הדבר שיתנהלו המאורעות בדרך שצוּינה למעלה. אבל אם תעמוד אמריקה בנייטראליותה, ואנחנו נוכרע, אינני יכול להינבא ולומר איזה קו תוכל לנקוט ממשלה פרו־גרמנית שתוּקם בודאי.

אף כי הנשיא הוא ידידנו הטוב ביותר, עדיין לא הגיעה אלינו כל עזרה חמרית מארצות־הברית. לא ציפּינו שישלחו לנו סיוע צבאי, אבל הם לא שלחו לנו אפילו כל תרומה ראויה לשמה במשחתות או במטוסים, או בצורת ביקור של שייטת מן הצי שלהם בנמלי אירלנד הדרומית. כל לחץ שתוכל להפעיל בכיוון זה יהיה חשוב לאין־שיעור.

מכירי־טובה אנחנו לך מעומק־הלב על כל עזרתך ועל ארבע המשחתות הקנדיות, שכבר נכנסו לפעולה נגד צוללת אחת. מיטב האיחולים.

סמאטס, השרוי הרחק באפריקה הדרומית וחסר את הידיעות האחרונות על הבעיות המקצועיות של הגנת אי מן האוויר, טבעי הדבר שראה את אסונה של צרפת בהתאם לעקרונות מקובלים: “לרכז הכל בנקודה המכרעת”. אני זכיתי לדעת את העובדות, וליהנות מן ההדרכה המפורטת של מרשל־התעופה הראשי דאודינג, ראש פיקוד־מטוסי־הקרב. אילו נועדנו יחד, סמאטס ואני, חצי שעה והייתי יכול לתת לפניו את החומר, כי אז היינו מגיעים לכלל הסכמה, כדרכנו תמיד בשאלות צבאיות גדולות.

התקדמות הגרמנים 5 - 9 ביוני

ראש־הממשלה אל הגנרל סמאטס 9.6.40

כמובן עושים אנו כל מה שביכלתנו הן מן האוויר הן על ידי משלוח אוגדות לצרפת בכל המהירות שבה אפשר לציידן. משגה יהיה זה לשלוח את רוב רובּם של מטוסי־הקרב שלנו למערכה הזאת, ולהישאר אחרי המפלה, הקרובה־לודאי במערכה זו, בלי אמצעים להמשכת המלחמה. סבור אני כי יש לנו תפקיד קשה יותר, ממושך יותר ומבטיח יותר לבצעו. היתרונות שבגילוי התנגדות להתקפה אווירית גרמנית באי הזה, מקום שאנו יכולים לרכז כוח אדיר מאד של מטוסי־קרב, ומקום שאנו מקווים להפיל ארבעה או חמישה מטוסי אויב כנגד כל אחד משלנו, עולים בהרבה על אלה שבלחימה בצרפת, מקום שבהכרח אנחנו פּחוּתים במספר ולעתים רחוקות אנו משיגים שיעור השמדה של יותר משנים כנגד אחד, ומקום שלעתים קרובות מטוסינו מושמדים בשדות־תעופה חסרי־מגן. המערכה הזאת איננה סובבת על עשרים־וכמה טייסות של מטוסי־קרב שנוכל להעביר על מיתקניהן בחודש הבא. אף אם על ידי השימוש בהם נעצור את האויב, מיד יוכל היטלר להטיל את כל כוחו האווירי נגד האי חסר־ההגנה שלנו ולהרוס את אמצעי הייצור שלנו לעתיד לבוא בהתקפות־יום. העקרונות הקלאסיים של המלחמה, שאתה מזכירם, מתוקנים במקרה זה על ידי הנתונים הכמותיים הממשיים. אני רואה עכשיו רק מוצא אחד בטוח, והוא שהיטלר יתקיף את הארץ הזאת, ובתוך כך יישבר נשקו האווירי. אם יקרה הדבר, יהיה עליו לעמוד בפני החורף כשאירופה מפרפרת תחת מגפו, וכשארצות־הברית ניצבת מן־הסתם כנגדו אחרי תום הבחירות לנשיאוּת.

הריני אסיר־תודה ביותר על מברקך. אנא תן לי תמיד את עצתך, ידידי הותיק והאמיץ.

*

מחוץ לעשרים־וחמש הטייסות האחרונות של מטוסי־קרב אשר לנו, שעליהן שמרנו בכל תוקף, היתה החובה לשלוח עזרה לצבא הצרפתי ראשונה־במעלה בעינינו. תנועתה של האוגדה ה־52 לצרפת, בהתאם לפקודות קודמות, היתה צריכה להתחיל ב־7 ביוני. פקודות אלו אוּשרו. האוגדה ה־3, תחת פקודתו של הגנרל מונטגומרי, צוּידה תחילה וכוּונה לצרפת. האוגדה הראשונה של הצבא הקנדי, שהתרכזה באנגליה בראשית השנה והיתה חמושה היטב, כוּונה, בהסכמתה המלאה של ממשלת הדומיניון, לברסט, והחלה להגיע לשם ב־11 ביוני לקרב אשר לעת הזאת כבר יכול היה להיחשב אבוּד לגמרי. שתי האוגדות הקלות הצרפתיות שפּוּנו מנורבגיה נשלחו גם הן למולדת, יחד עם כל היחידות והחיילים הצרפתים שהוצאנו מדונקרק.

העובדה ששלחנו את שתי האוגדות היחידות שהקימונו, אוגדת “לוֹלנד” ה־52 והאוגדה הקנדית ה־1, אל בעלת־בריתנו הצרפתית הכושלת במשבר גורלי זה, שעה שמלוא חמתה של גרמניה צפוי להישפך עלינו במהרה, יש לזקפה לזכותנו לעומת הכוחות המצומצמים עד מאד שהיה ביכלתנו להעמיד בצרפת בשמונת החדשים הראשונים למלחמה. אגב סקירה־לאחור תמה אני איך עמד בנו העוז, שעה שנמנינו וגמרנו להמשיך במלחמה עד מוות, ונוכח אימת הפלישה ונפילתה הברורה של צרפת, להתפרק מן היחידות הצבאיות היעילות שנותרו עוד ברשותנו. דבר זה היה אפשרי רק משום שהבינונו את הקשיים שבצליחת התעלה בלי השליטה בים או באוויר, ובלי כלי הנחיתה הדרושים.

*

עדיין היו לנו בצרפת, מאחרי הסוֹם, אוגדת “היילנד” ה־51, שהוצאה מקו־מאז’ינו ונמצאה במצב טוב, ואוגדת “לולנד” ה־52, שהגיעה אז לנורמנדי. היתה לנו שם גם האוגדה המשוריינת הראשונה (והיחידה), שניטלו ממנה גדוד הטנקים והקבוצה המסייעת אשר נשלחו לקאלה. אולם אוגדה זו סבלה אבידות כבדות בנסיונות לצלוח את הסום במסגרת תכנית וייגאן. עד ל־1 ביוני ירדה כדי שליש מכוחה והוחזרה אל מעבר לסינה כדי להתארגן מחדש. בתוך כך לוּקט וצוֹרף מן הבסיסים וקווי־התחבורה בצרפת כוח מורכב, שנודע בשם “חיל בוֹמאן”. הוא כלל תשעה גדודי חיל־רגלים מאוּלתרים, מזוינים ברובים בעיקר, ובכלי־נשק אנטי־טנקיים מועטים מאד. לא היתה לו תובלה ולא היו לו יחידות קשר.

המחנה העשירי הצרפתי, עם הכוח הבריטי הזה, ניסה להחזיק בקו הסוֹם. לאוגדה ה־5 לבדה היתה חזית של תשעה־עשר מיל, וגם שאר חלקי הצבא עמדו במאמץ שאינו נופל מזה. ב־4 ביוני, עם אוגדה צרפתית וטנקים צרפתים, תקפו את ראש־הגשר הגרמני באבּוויל, אך בלא הצלחה.

ב־5 ביוני החל השלב הסופי של הקרב על צרפת. החזית הצרפתית כללה את קבוצות־הגייסות השניה, השלישית והרביעית. השניה הגנה על חזית הריין ועל קו־מאז’ינו; הרביעית עמדה לאורך האַן, והשלישית מן האַן עד שפך הסוֹם. קבוצת־הגייסות השלישית הזאת כללה את המחנות הששי, השביעי והעשירי; וכל הכוחות הבריטיים בצרפת היו חלק מן המחנה העשירי. הקו העצום הזה, שבו עמדו ברגע זה קרוב למיליון וחצי בני־אדם או אולי ששים־וחמש אוגדות, צפוי היה עתה להסתערות מצד מאה־עשרים־וארבע אוגדות גרמניות, הערוכות גם הן בשלוש קבוצות־גייסות: גיזרת החוף, בוֹק; הגיזרה המרכזית, רוּנדשטט; הגיזרה המזרחית, לבּ. הראשונה תקפה ב־5 ביוני, השניה ב־9 ביוני והשלישית ב־15 ביוני. במוצאי ה־5 ביוני נודע לנו כי בבוקר אותו יום פתחו הגרמנים בהתקפה בחזית של שבעים־וחמישה מיל מאמיין עד כביש לאוֹן־סוּאַסוֹן. זאת היתה מלחמה בקנה־המידה הגדול ביותר.

ראינו איך עיכבו את השריונים הגרמנים ועצרום בקרב דונקרק, על־מנת לחסכם לצורך השלב האחרון בצרפת. כל השריונים האלה עלו עתה על חזית צרפתית רפה או מאוּלתרת או רועדת בין פאריז לים. כאן אין אנו יכולים לספר אלא על הקרב באגף החוף, שבו השתתפנו. ב־7 ביוני חידשו הגרמנים את התקפתם, ושתי אוגדות משוריינות עלו על רואֶן על־מנת לפצל את המחנה העשירי הצרפתי. הקורפוס הט' הצרפתי שמשמאל, כולל את האוגדה של “היילנדרים”, שתי אוגדות רגלים צרפתיות ושתי אוגדות חיל־פרשים, או מה שנשאר מהן, הופרד משאר חלקי החזית של המחנה העשירי. “כוח בומאן”, בסיוע שלושים טנקים בריטיים, ניסה עתה לחפות על רוּאֶן. ב־8 ביוני נהדף הכוח לאחור אל הסינה, ואותו לילה נכנסו הגרמנים לעיר. האוגדה ה־51, עם שרידי הקורפוס הט' הצרפתי, נוּתקה ב“כיס” של רוּאֶן־דייפּ.

חששנו מאד שמא תיהדף האוגדה הזאת אל חצי־האי של האבר ובכך תופרד מעיקר הצבאות, ומפקדה, המאיור־גנרל פורצ’ן, נצטווה להיסוג אם יהיה צורך בדבר בכיוון רוּאֶן. תנועה זו נאסרה על ידי הפיקוד הצרפתי, ההולך ומתפורר כבר. פניותינו הדחופות בענין זה לא הועילו. סירוב עקשני לראות את העובדות נכוחה הביא לידי חורבן הקורפוס הט' הצרפתי והאוגדה ה־51 שלנו. ב־9 ביוני, כשהיתה כבר רוּאֶן בידים גרמניות, אך הגיעו אנשינו אל דייפּ, שלושים־וחמישה מיל צפונית משם. רק אז נתקבלו פקודות לסגת אל האבר. נשלח כוח בחזרה לחפות על התנועה הזאת, אבל בטרם תספקנה היחידות העיקריות לנוע כבר הופיעו הגרמנים. בהלמם ממזרח הגיעו לים, וחלקה הגדול של האוגדה ה־51, עם רבים מן הצרפתים, נוּתקו. היה זה מקרה של ניהול־ענינים מוטעה ביותר, כי סכנה זו עצמה היתה נראית לעין לא־פחות משלושה ימים קודם לכן.

ב־10 בחודש, לאחר קרבות עזים, נסוגה האוגדה, יחד עם הקורפוס הט' הצרפתי, אל המיתחם של סן־ואלרי, בתקוה לפינוי בדרך הים. בינתים היו כל שאר כוחותינו בחצי־האי האבר מפליגים חיש ולבטח. בלילה אור ל־12 בחודש מנע ערפל את האניות מהוציא את החיילות מסן־ואלרי. עם בוקר ה־12 בחודש הגיעו הגרמנים לכפי הים מדרום והחוף היה נתון תחת אש ישרה. דגלים לבנים הופיעו בעיר. הקורפוס הצרפתי נכנע בשעה שמונה, ושרידי אוגדת “היילנד” נאלצו אף הם להיכנע ב־10.30 לפה"צ. ניצלו רק 1,350 קצינים וחיילים בריטיים ו־930 צרפתים; 8,000 נפלו בידי הגרמנים. רגזתי על שהצרפתים לא הניחו לאוגדה שלנו לסגת לרואן מבעוד זמן ותחת זאת עיכבוה עד שלא יכלה להגיע להאבר גם לא להיסוג דרומה, ומתוך כך נאלצה להיכנע עם החיילות שלהם. גורלה של אוגדת “היילנד” קשה היה, אבל בשנים שלאחר כך נקמו את נקמתה אותם הסקוטים שמילאו את מקומות הנעדרים, יצרו את האוגדה מחדש במזגם אותה עם האוגדה הסקוטית ה־9, ועברו על פני כל שדות־הקרב מאל־עלמיין עד לנצחון הסופי מעבר לריין.

*

לערך בשעה אחת־עשרה בבוקר ה־11 ביוני באה תשדורת מריינו, שטילגרף גם אל הנשיא. צרפת נידרדרה במדרון. זה כמה ימים הייתי דוחק ותובע את כנוס המועצה העליונה. שוב לא יכולנו להיפגש בפאריס. לא נאמר לנו מה התנאים שם. ברור היה שראשי־המחץ הגרמנים קרובים מאד. התקשיתי מעט להשיג פגישה, אבל לא היתה זו עת להקפיד בגינוני טכס. שוּמה עלינו לדעת מה הצרפתים אומרים לעשות. ריינו הודיעני עתה שיוכל לקבל את פנינו בבריאַר, סמוך לאוֹרליאן. מושב הממשלה הועתק מפאריז לטוּר. המטה הכללי היה קרוב לבריאַר. הוא ציין את שדה־התעופה שאליו עלי לבוא. בלי דיחוי פקדתי על מטוס ה“פלאמינגו” להיות מוכן בהנדון אחרי ארוחת־הצהרים, ולאחר שהשגתי את הסכמת עמיתי בישיבת־הבוקר של הקבינט, המראנו בשעה שתים לערך. לפני צאתי טילגרפתי אל הנשיא.

אישיות ימית לשעבר אל הנשיא רוזוולט 11.6.40

הצרפתים שלחו שוב לקרוא לי, ופירוש הדבר שהגיע משבר. אני ממריא עוד מעט. כל דבר שתוכל להגיד או לעשות לעזרתם עכשיו עשוי להכריע.

אנו מודאגים גם ביחס לאירלנד. מובטח אני כי שייטת אמריקאית בבירהאבן תביא תועלת אין־קץ.

*

היתה זו נסיעתי הרביעית לצרפת; ומאחר שברור היה כי המצב הצבאי הוא במרכז הענינים, ביקשתי את מזכיר־הממלכה לעניני־מלחמה, מר אידן, לבוא אתי, יחד עם הגנרל דיל, שעתה היה הרמטכל“ק, ועם איזמי, כמובן. המטוסים הגרמנים היו מרחיקים עתה לתוך התעלה, והיה עלינו לסטות סטיה רחבה עוד יותר. כמו קודם לכן נתלווה ה”פלאמינגו" על ידי שנים־עשר מטוסי “האריקיין”. לאחר כשעתים ירדנו בשדה־נחיתה קטן. כמה צרפתים עמדו בכה־ובכה, ועד־מהרה הגיע קולונל אחד במכונית. העליתי על פני את הסבר החייכני והבוטח הנחשב יאה שעה שהדברים הם בכי־רע, אבל הצרפתי היה אטוּם ולא הגיב. מיד תפסתי כמה החמיר המצב אפילו מאז היותנו בפאריז שבוע לפני כן. לאחר פרק־זמן הוליכונו לטירה, מקום שמצאנו את מר ריינו, המרשל פטן, הגנרל וייגאן, גנרל־התעופה ויימין, ועוד אחרים, ובכללם הגנרל דה־גול הצעיר־ביחס, שעתה־זה נתמנה סגן המיניסטר להגנה לאומית. סמוך לשם על פסי המסילה היתה רכבת המפקדה, שבה שוכנו אחדים מאנשי חבורתנו. רק טלפון אחד היה בטירה, בבית־השימוש. הטלפון היה טרוד מאד, מאריך עיכובים ורצוף צעקות וחזרות בלי סוף.

בשעה שבע נתכנסנו לישיבה. הגנרל איזמי רשם רשימות. אני מביא כאן רק את הרשמים שנשארו בזכרוני, שאין כל אי־התאמה בינם לבין רשימותיו. לא היו כל נזיפות ותוכחות. כולנו עמדנו נוכח עובדות אכזריות. אנחנו הבריטים לא ידענו בדיוק היכן קו החזית, ובלי ספק היה מקום לחשוש מפני איזה זינוק של שריונים גרמנים – אפילו עלינו. הדיון התנהל למעשה על פי הקווים הבאים: אני המרצתי את ממשלת צרפת להגן על פאריז. הדגשתי את כּוח הקליטה העצום של ההגנה מבית־לבית על עיר גדולה מפני צבא פולש. הזכרתי למרשל פטן את הלילות שבילינו יחד ברכבת שלו בבוֹבה אחרי שואת המחנה החמישי הבריטי ב־1918, ואיך השיב הוא את המצב לאיתנו, כמו שניסחתי זאת, מבלי להזכיר את המרשל פוש. הזכרתי לו גם איך אמר קלמנסו: “אני אילחם לפני פאריז, בפאריז, ומאחרי פאריז”. המרשל השיב בשקט רב ובהכרת־ערך כי בימים ההם היתה לו עתוּדת תימרוּן של למעלה מששים אוגדות; עתה אין זו קיימת כלל. הוא ציין כי היו אז ששים אוגדות בריטיות בקו. אם תהיה פאריז לגל־חרבות לא ישפיע הדבר על ההכרעה הסופית.

אחר גולל הגנרל וייגאן את המצב הצבאי, ככל שהיה ידוע לו, בקרב השוטף המתנהל מרחק חמישים או ששים מיל מאתנו, והוא שיבח מאד את גבורת הצבא הצרפתי. הוא ביקש לשלוח כל תגבורת – על הכל, להטיל מיד למערכה כל טייסת של מטוסי־קרב בריטיים, “כאן”, אמר, “נקודת־ההכרע. זהו רגע־ההכרע. לפיכך משגה הוא להחזיק טייסות כלשהן שם באנגליה”. אבל בהתאם להחלטת הקבינט, שנתקבלה במעמדו של מרשל־התעופה הראשי דאוּדינג, שהבאתיו במיוחד לישיבה של הקבינט, עניתי: “לא זאת נקודת־ההכרע ולא זה רגע־ההכרע. הרגע הזה יבוא כשיטיל היטלר את הלוּפטוואפה שלו נגד בריטניה הגדולה. אם נוכל לשלוט באוויר, ואם נוכל לשמור על פתיחוּת הימים, וזאת נעשה בלי ספק, נחזור ונשיג לכם את כל זה”²⁵. יש להחזיק ויהי־מה בעשרים־וחמש טייסות של מטוסי־קרב להגנת בריטניה והתעלה, ושום מניע שבעולם לא יניע אותנו לוותר על אלה. כוונתנו להמשיך במלחמה, יקרה מה שיקרה, ואנו מאמינים שנוכל לעשות זאת עד בלי די, אבל אם נוותר על הטייסות האלה נכרית בכך את סיכוי החיים שלנו. בשלב זה ביקשתי לקרוא לגנרל ז’ורז', המפקד־הראשי של החזית הצפונית־המערבית, שהיה בסביבה, והדבר נעשה.

עוד מעט והגנרל ז’ורז' הופיע. לאחר שנמסר לו על מהלך הישיבה עד אז, אישר את התיאור שנתן וייגאן על החזית הצרפתית. אני העליתי שוב את תכנית הגרילה שלי. הצבא הגרמני איננו חזק ככל שעשוי הדבר להיראות בנקודות הלחץ שלו. אם כל צבאות צרפת, כל אוגדה וחטיבה, יילחמו בחיילות שבחזית שלהם במרץ שאין למעלה ממנו, עדיין אפשר יהיה להגיע לקפאון כללי. השיבו לי בתיאורי המצב האיום בכבישים, ההומים פליטים שעליהם מומטרת אש מקלעים מן האווירונים הגרמנים, ועל המנוסה הסיטונית של מספר עצום של תושבים וההתפוררות הגוברת של מנגנון השלטון והפיקוח הצבאי. בנקודה אחת ציין הגנרל וייגאן כי אפשר שיוצרכו הצרפתים לבקש שביתת־גשק. ריינו הטיח מיד לעומתו: “זהו ענין פוליטי”. לדברי איזמי אמרתי: “אם תהיה הסברה כי בחבלי יסוריה אין טוב לה לצרפת מאשר שייכנע הצבא, אל יהיה כל היסוס בגללנו, כי אנחנו נוסיף להילחם לעולם ולעולם ולעולם, ותעשו אתם מה שתעשו”. כשאמרתי שהצבא הצרפתי, אם ימשיך במלחמה, ויהיה באשר יהיה, יוכל לעצור או לשחוק מאה אוגדות גרמניות, השיב הגנרל וייגאן: “אפילו יהיה הדבר כך, עדיין תהיינה להם מאה אוגדות נוספות לפלוש לארצכם ולנצח אתכם. מה תעשו אז?” על כך אמרתי שאין אני מומחה צבאי, אלא שהיועצים הטכניים שלי הם בדעה כי הדרך הטובה ביותר לטפל בפלישה גרמנית לאי הבריטי היא לטבּע רבים ככל האפשר בתעלה ולנפץ את ראשי האחרים כאשר יזחלו ויעלו לחוף. וייגאן השיב בחיוך נוגה: “על כל פנים עלי להודות שיש לכם מכשול אנטי־טנקי טוב מאד”. אלו היו המלים האחרונות ששמעתי מפיו ואשר נחרתו בזכרוני. יש לזכור כי בכל הדיון האומלל הזה דיכא את רוחי הצער שחשתי על כי בריטניה, על 48,000,000 אוכלוסיה, לא יכלה לתרום תרומה גדולה יותר למלחמת היבשה נגד גרמניה, ועל כי עד כה נשאה צרפת וצרפת לבדה בתשע־עשיריות מן הטבח ובתשעים־ותשעה־למאה מן הסבל.

מקץ כשעה נוספת קמנו ונטלנו ידינו וסעודה הובאה אל שולחן הדיונים. בעת ההפסקה הזאת שוחחתי עם הגנרל ז’ורז' ביחידוּת, והצעתי, ראשית, להמשיך בלחימה בכל מקום בחזית המולדת ולנהל מלחמת גרילה ממושכת באזורים ההרריים, ושנית, לעבור לאפריקה, דבר ששבוע קודם לכן היה בעיני “תבוסני”. ידידי המכובּד, אשר אף כי היה עמוס מידה מרובה של אחריות במישרים מעולם לא היתה לו יד חפשית לנהוג את צבאות צרפת, דומה היה כי אינו רואה תקוה מרובּה אף באחת מן ההצעות האלו.

דרך־קלות כתבתי על מאורעות הימים האלה, אבל כולנו התיסרנו בהם יסורים נאמנים בלב ונפש.

*

בשעה עשר לערך הסבו הכל לסעודה. ישבתי לימינו של מר ריינו והגנרל דה־גול היה מצדי השני. הוגשו מרק, אוֹמלט או משהו מעין זה, קפה ויין קל. אפילו בשלב זה במצוקתנו הנוראה תחת שבט הגרמנים היתה בינינו רוח ידידוּת גמורה. אבל אז חלה הפרעה צורמת. הקורא יזכור איזו חשיבות ייחסתי לכך שנהלום קשה באיטליה ברגע שתיכנס למלחמה, וכי בהסכמתה המלאה של צרפת נעשה סידור להעביר כוח של מפציצים כבדים בריטיים לשדות־התעופה הצרפתיים סמוך למרסיי על־מנת להתקיף את טוּרינו ומילאנו. הכל היה מוכן עתה למהלומה. אך ישבנו ומרשל־התעופה בּאראט, המפקד על חיל־האוויר הבריטי בצרפת, צילצל לאיזמי בטלפון ואמר כי השלטונות המקומיים מתנגדים להמראת המפציצים הבריטיים, בטענה כי התקפה על איטליה תביא רק פעולות־תגמול על דרומה של צרפת, שהבריטים אין בידם להתנגד להן או למנען. ריינו, וייגאן, אידן, דיל ואני עזבנו את השולחן, ולאחר משא־ומתן הסכים ריינו כי יש לשלוח לשלטונות הצרפתיים הנוגעים בדבר פקודות שאסור להם לעצור במפציצים. אבל אותו לילה בשעה מאוחרת יותר הודיע מרשל־התעופה באראט כי הצרפתים היושבים סמוך לשדות־התעופה גררו והעלו עליהם כל מיני עגלות וקרונות, וכי המפציצים לא יכלו להמריא לתעודתם.

אחרי כן, כשעזבנו את שולחן הסעודה וישבנו על קפה ויין־שׂרוּף, סח לי מר ריינו כי המרשל פטן הודיע לו כי צרפת תצטרך לבקש שביתת־נשק, וכי על נושא זה חיבר תזכיר אשר רצונו שיקרא אותו. “עדיין”, אמר ריינו, “לא מסר לי אותו. עדיין הוא מתבייש לעשות זאת”. הוא היה צריך גם להתבייש לתמוך, ולו אף בשתיקה, בתביעתו של וייגאן לעשרים־וחמש טייסות מטוסי־הקרב האחרונות שלנו, לאחר שגמר אומר כי הכל אבוד וכי על צרפת להיכנע. בעגמת־נפש עלינו אפוא כולנו על משכבינו בטירה הזאת המסוכסכת או ברכבת הצבאית שבמרחק מילים אחדים משם. הגרמנים נכנסו לפאריז ב־14 בחודש.

*

השכם בבוקר חידשנו את ישיבתנו. מרשל־התעופה באראט היה נכח. ריינו חזר על בקשתו לעוד חמש טייסות של מטוסי־קרב שבסיסן ייקבע בצרפת, והגנרל וייגאן אמר כי יש לו צורך דוחק במפציצי־יום למלא את החסר בחיילות. נתתי להם הבטחה כי כל השאלה של סיוע אווירי מוגבר לצרפת תיבדק על ידי הקבינט המלחמתי בשום־לב ומתוך אהדה מיד לאחר שאחזור ללונדון; אבל חזרתי והדגשתי כי יהיה זה משגה גורלי ליטול מן הממלכה המאוחדת את הגנת־המולדת החיונית שלה.

סמוך לסוף הפגישה הקצרה הזאת העליתי את השאלות הבאות:

(א) האם הגוש של פאריז ופרווריה לא ישמש מכשול המפצל ומעכב את כוחות האויב כמו ב־1914, או כדוגמת מדריד?

(ב) האם לא יאַפשר הדבר את ארגונה של מכת־נגד בכוחות בריטיים וצרפתיים על פני הסינה התחתית?

(ג) אם תסתיים התקופה של מלחמה מתואמת, האם לא יהיה פירוש הדבר פיזור שווה כמעט של כוחות האויב? האם לא תיתכן מלחמה של טוּרים [והתקפות] על קווי התחבורה של האויב? האם משאבּי האויב מספיקים לדיכוי כל הארצות הכבושות עתה יחד עם חלק גדול של צרפת, בעודם נלחמים בצבא הצרפתי ובבריטניה הגדולה?

(ד) האם לא ייתכן להאריך בדרך כך את ההתנגדות עד שתיכנס ארצות־הברית למלחמה?

הגנרל וייגאן, אף כי הסכים עם התפיסה של מכת־נגד על הסינה התחתית, אמר כי אין לו כוחות מספיקים להוציא את הדבר לפועל. הוא הוסיף כי לפי דעתו יש לגרמנים כוחות די והותר לדיכוי כל הארצות הכבושות עתה, נוסף על חלקה הגדול של צרפת. ריינו הוסיף כי הגרמנים גייסו מאז פרוץ המלחמה חמישים־וחמש אוגדות ובנו בין ארבעה לחמישה אלפים טנקים כבדים. היתה זו כמובן הפרזה עצומה על מה שבּנו בפוֹעל.

בסיכום הבעתי בצורה הרשמית ביותר את תקוותי כי אם יהיה איזה שינוי במצב תודיע ממשלת צרפת על כך מיד לממשלת בריטניה, על־מנת שנוכל לבוא ולהיפגש אתה בכל מקום שיימצא נוח לכך, בטרם תקבל איזה החלטות סופיות שתקבענה את פעולתה בשלב השני של מלחמה.

אחר נפרדנו מפּטן, וייגאן ואנשי המטה הכללי, ואז ראינום בפעם האחרונה. לבסוף הצטודדתי עם האדמירל דרלאן ודיבּרתי אליו ביחידוּת. “דרלאן, אסור שתניח להם לתפוס את הצי הצרפתי”. הוא הבטיח חגיגית כי לעולם לא יעשה זאת.

*

הבוקר היה מעונן, ולפיכך לא יכלו שנים־עשר מטוסי ה“האריקיין” ללוותנו. היה עלינו להחליט אם נחכה עד התבהר השמים או אם ננסה את מזלנו ב“פלאמינגו”. הבטיחונו כי השמים יהיו מעוננים כל הדרך. צריכים היינו לחזור הביתה בדחיפות. הנה כי כן המראנו לבדנו, כשאנו מבקשים שיבוא ליווי לקראתנו, אם אפשר, מעל לתעלה. כשקרבנו לחוף טהרו השמים ועד־מהרה היו צחים בלי עב. שמונת־אלפים רגל תחתינו מצד ימין היתה האבר, בוערת. העשן התאבך ונישא מזרחה. לא ראינו שום מטוסי־ליווּי חדשים. לא ארכה השעה ואני הבחנתי באיזה שׂיג־ושיח המתנהל עם קברניט המטוס, ומיד אחרי כן צללנו לגובה כמאה רגל מעל לים הרוגע, מקום שתכופות אין מטוסים נראים לעין. מה קרה? לאחר מכן נודע לי כי נראו שני מטוסים גרמניים היורים בסירות־דיג תחתינו. שיחק לנו המזל שטייסיהם לא הביטו כלפי מעלה. הליווּי החדש קידם את פנינו כשקרבנו לחוף האנגלי, וה“פלאמינגו” הנאמן נחת בשלום בהנדון.

*

אותו ערב בשעה חמש מסרתי לקבינט המלחמתי על תוצאות שליחותי.

תיארתי את מצבם של צבאות צרפת לפי מה שמסר הגנרל וייגאן בישיבה. זה ששה ימים הם נלחמים יומם ולילה, ועתה הגיעו כמעט לאפיסת־כוחות גמורה. התקפת האויב, שנפתחה על ידי מאה־ועשרים אוגדות, בסיוע שריונים, באה על ארבעים אוגדות צרפתיות, שבכל מקום היתה ידן על התחתונה מבחינת התימרוּן והמספרים. כוחות השריון של האויב חוללו מהומה ומבוסה במפקדות של היחידות העליונות, שמסורבלות היו, ובהיותן בתנועה לא יכלו לפקח על היחידות הנמוכות יותר. צבאות צרפת נמצאים עכשיו על הקו האחרון שבו יוכלו לנסות לגלות התנגדות מאורגנת. הקו הזה הובקע כבר בשנים או שלושה מקומות; ואם יתמוטט, לא יהיה הגנרל וייגאן אחראי להמשכת המאבק.

ברור היה שהגנרל וייגאן אינו רואה כל סיכוי לכך שיוסיפו הצרפתים להילחם, והמרשל פטן כבר גמר אומר כי יש לעשות שלום. הוא מאמין כי הגרמנים מחריבים שיטתית את צרפת, וכי חובתו היא להציל את שאר חלקי הארץ מגורל זה. הזכרתי את התזכיר שחיבּר ברוח זו, שהראהוּ לריינו אך לא השאירוֹ אצלו. “אין כל ספק”, אמרתי, “כי פטן הוא איש מסוכן בשלב זה; תמיד היה תבוסתן, אפילו במלחמה שעברה”. כנגד זאת נראה היה כי מר ריינו גמר אומר להמשיך במלחמה, והגנרל דה־גול, שהשתתף בישיבה אתו, הוא בעד ניהול מלחמת גרילה. הוא צעיר ובעל מרץ ועשה עלי רושם חיובי מאד. לפי דעתי, קרוב לודאי שאם יתמוטט הקו הנוכחי יפנה אליו ריינו ויציע לו את הפיקוד. האדמירל דרלאן גם הוא הכריז כי לעולם לא יסגיר את הצי הצרפתי לידי האויב: ככלות כל הקצים, אמר, ישלח אותו לקנדה; אבל אפשר שהמדינאים הצרפתים ימנעוהו מכך.

ברור היה כי צרפת קרובה לקצה של התנגדות מאורגנת, ופרק אחד במלחמה נחתם עתה והולך. אפשר שבאיזו דרך שהיא ימשיכו הצרפתים במאבק. אפשר אפילו שתהיינה שתי ממשלות צרפתיות, אחת שתעשה שלום, ואחת שתארגן את ההתנגדות מן המושבות הצרפתיות ותמשיך במלחמה בים על־ידי הצי הצרפתי ובצרפת על־ידי לוחמי גרילה. עדיין אי־אפשר היה להתנבא על כך. אף כי תקופת־מה אולי יהיה עלינו עדיין לשלוח איזה סיוע לצרפת, הרי עלינו לרכז עתה את עיקר מאמצינו בהגנת האי שלנו.

 

פרק שמיני: הגנת המולדת – יוני    🔗

המאמץ העז של בריטניה – סכנות קרובות – שאלת יחידות ה“קומנדו” – השם “מתנדבים־להגנה־מקומית” מוּסב “משמר־ המולדת” – העדר אמצעים להתקפת טנקים של האויב – המוסד לניסויים של המאיור ג’פריס – הפצצה הנדבקת – עזרה לצרפתים־החפשים של דה־גול – סידורים להחזרתם של חיילים צרפתיים אחרים – הטיפול בפצועים צרפתים – שחרור חיילות בריטיים לאימונים שקדניים – העתונות והתקפות־האוויר – סכנת ניצולם של בתי־חרושת כבושים באירופה על ידי הגרמנים – השאלות המתעוררות במזרח התיכון ובהודו – שאלת חימושם של המתישבים היהודים בארץ־ישראל – התקדמות תכנית ההגנה שלנו – המכשול האנטי־טנקי הגדול ושאר אמצעים

מי שיקרא את הדפים האלה בשנים תבואנה צריך להבין מה־סמיך ומבלבל הוא צעיף הנעלם. עתה, באור המלא שלאחר זמן, הנקל לראות היכן היינו בורים והיכן נחרדנו יותר מדי, היכן היינו קלי־דעת והיכן כבדי־תנועה. פעמיים בתוך חדשיים הופתענו כליל. כיבושה של נורבגיה והפריצה בסדאן, על כל מה שבא בעקבותיהם, הוכיחו את כוחה הקטלני של היזמה הגרמנית. מה עוד מוכן עמהם – מותקן ומאורגן עד הטפח האחרון? האם יסתערו לפתע־פתאום בכלי־ נשק חדשים, בתכנוּן מושלם ובכוח מכריע על האי שלנו, הנטול ציוד ונשק כמעט לגמרי, באחד מתריסר או עשרים מקומות הנחיתה האפשריים? או שמא יפנו לאירלנד? שוטה מופלג היה האדם שיניח לשיקוליו, עם כל היותם הגיוניים ובטוחים לכאורה, שיעלימו מעיניו כל אפשרות שייתכן לקדם את פניה.

“יהי לבך סמוך ובטוח”, אמר ד"ר ג’ונסון, “כשאדם יודע שבתוך שבועים הוא עתיד להיתלות, הדבר מרכז את מחשבותיו להפליא”. תמיד היה בי בטחון כי ננצח, ובכל־זאת הייתי דרוך ומתוח מאד מחמת המצב, ומכיר־טובה הייתי עד מאד על כי יש ביכלתי לתת תוקף וממש להשקפותי. דומה כי ה־6 ביוני היה לי יום של פעילות ערה. המיזכרים שלי, שהכתבתים בעת שכבי במיטה בבוקר בעודי הוגה באופק הקודר. מראים את הנושאים השונים והמשונים שעליהם צריך היה לתת הוראות.

ראשונה תבעתי ממיניסטר־האספקה (מר הרברט מוריסון) דין־וחשבון על ההתקדמות בהמצאות שונות הקשורות ברקטות ובמרעוֹמים (fuze) הרגישים שלנו לשימוש נגד מטוסים, שבהם הושגה התקדמות־מה, ומן המיניסטר־לייצור־מטוסים (הלורד ביוורבּרוּק) דו“חות שבועיים על המירשם והייצור של כוונות־פצצות אוטומטיות ומכ”ם ויירוּט־אוויר²⁶ לגובה נמוך. עשיתי זאת על־מנת לכוון את תשומת־לבם של שני המיניסטרים החדשים האלה ומשרדיהם הכבירים אל הנושאים האלה, שבהם היה לי ענין מיוחד מכבר. ביקשתי את האדמירליות להעביר זמנית לפחות חמישים טייסים מאומנים ומאומנים־למחצה לפיקוד־מטוסי־הקרב. חמישים־וחמישה אכן השתתפו בקרב האווירי הגדול. ביקשתי להכין תכנית להלום באיטליה בהתקפות־אוויר על טוּרינו ומילאנו, אם תיכנס למלחמה נגדנו. ביקשתי ממשרד־המלחמה תכניות להקמת חטיבה הולנדית בהתאם למבוקשה של ממשלת הולנד בגולה. ולחצתי על שר־החוץ שיכיר בממשלה הבלגית, להבדיל מן המלך השבוי, את המרוּת הבלגית התחוקתית היחידה, ושיעודד את הגיוס ביוגוסלאביה כמשקל־שכנגד לאיומים האיטלקיים. ביקשתי ששדות־התעופה בבארדוּפוֹסה וסקארנלאנדס, שבּנינו באזור נארוויק ועמדנו לעזבם, יוּצאו מכלל שימוש למשך זמן רב ככל האפשר על ידי טמינת פצצות־השהיה באדמתם. זכרתי עד כמה עמדה שיטה זו לגרמנים לעכבנו מהשתמש במסילות־הברזל ב־1918, לאחר שנסוגו סוף־סוף. אבוי! לא היו לנו כל פצצות ארוכות־השהיה במספר רב. חששתי לאניות הרבות העוגנות בנמל מלטה בדרגות שונות של תיקונים נוכח פעולות־האיבה הממשמשות־ובאות מצד איטליה. כתבתי מיזכר ארוך למיניסטר־האספקה על חטיבת עצים ועל הייצור במולדת. זאת היתה אחת הדרכים החשובות ביותר להקטנת נפח היבוא שלנו. חוץ מזה לא נקבל עוד עצים מנורבגיה משך זמן רב.

השתוקקתי לחיילות סדירים נוספים לקומם ולהרחיב בהם את הצבא. אין מנצחים במלחמות על ידי אנשי־מיליציה גיבורים.

ראש־הממשלה אל מזכיר־הממלכה לעניני מלחמה 6.6.40

1. עברו יותר משבועיים מאז הוגד לי כי שמונה גדודים יוכלו לעזוב את הודו ולהגיע לארץ הזאת בתוך ארבעים־ושנים יום מעת מתן הפקודה. הפקודה ניתנה. והנה רק ב־6 ביוני [ז. א. היום] עוזבים שמונה הגדודים הראשונים את הודו בדרכם מסביב לכף, והם יגיעו רק ב־25 ביולי.

2. האוסטרלים באים באניות הגדולות, אבל דומה כי ביזבזו שבוע בקייפּטאוּן והם שטים עכשיו רק במהירות של שמונה־עשר קשר, ולא בעשרים קשר, כפי שהבטיחוני. מקווים שיגיעו לכאן ב־15 בחודש בערך. האם כך הדבר? על כל פנים, כאשר תגענה האניות הגדולות יש למלא אותן מיד בטריטוריאלים – וכל המרבה הרי זה משובּח – אם אפשר שנים־עשר גדודים, ולשלחן להודו מלוא המהירות. ברגע שתגענה להודו עליהן להוליך עוד שמונה גדודים סדירים לארץ הזאת, ולשוט שוב מלוא המהירות. אחרי כן עליהן להוליך עוד טריטוריאלים להודו. בדבר העברות לעתיד־לבוא אפשר יהיה לדון לאחר זמן… כל מה שאני מבקש עכשיו הוא שהאניות הגדולות תלכנה הלוך ושוב במלוא המהירות.

3. צר לי מאד באמת למצוא שהתנאים המקומיים שיתקו למעשה את הגדודים מארץ־ישראל. טבעי הדבר למדי שהגנרל וייוול מסתכל במצב רק מנקודת־המבט שלו. כאן עלינו לחשוב על הקמת צבא טוב כדי לכפר במידת האפשר על שלדאבון־הלב לא סייענו לצרפתים בחיל־משלוח בריטי מספיק משך השנה הראשונה למלחמה. האם אתה תופס כי בשנה הראשונה למלחמה שעברה הכנסנו לפעולה ארבעים־וארבע אוגדות, וכי אלו היו אוגדות של שנים־עשר גדודים בתוספת גדוד חפּרים אחד, ולא של תשעה כמו עכשיו? אכן, הרינו קרבנות לביוּרוֹקרטיה חלושה ויגעה.

4. בזכות הצלתו של חיל־המשלוח־הבריטי הייתי מוכן לחכות להחלפת שמונה הגדודים מארץ־ישראל בשמונה גדודי ילידים הודים, בתנאי שיישלחו הללו מיד; אבל אינך נותן לי שום לוח־זמנים לכך. עדיין לא קיבלתי שום דו"ח בשאלה אם אפשר לשלוח את הגדודים הבריטיים האלה ואת מחליפיהם ההודים בדרך בצרה והמפרץ הפרסי.

אולי תואיל ברוב טובך להמציא לי זאת באפשרות הראשונה.

5. אני מוכן גם לעיין באלטרנטיבה, או בצעד המיידי, של שיגור שאר הקורפוס האוסטרלי הביתה [ז. א., לבריטניה]. אולי תמציא לי תזכיר על כך, ותציין במיוחד תאריכים שבהם אפשר לבצע את ההעברות.

6. אל לך לחשוב שאני מתעלם מן המצב במזרח התיכון. נהפוֹך הוא, נדמה לי שעלינו לשאוב מהודו הרבה יותר, וכי זרם מתמיד של יחידות הודיות צריך לעבור לארץ־ישראל ומצרים בדרך בומביי ומקאראצ’י בדרך המדבר. הודו אינה עושה שום דבר ראוי לציון בזמן הנוכחי. במלחמה שעברה לא די שהוצאנו [מהודו] את כל החיילות הסדירים [הבריטיים] בתשעת החדשים הראשונים (הרבה יותר מן הנמצאים שם עכשיו), אלא שבחג־המולד כבר נלחם גם קורפוס הודי בצרפת. חולשתנו, אטיותנו, חוסר העוז והמרץ שלנו ניכרים מאד על רקע מה שנעשה לפני עשרים־וחמש שנה. אני סבור באמת כי מן הדין שתוכלו – אתה, לוֹיד ואֶמרי – לגאול את הענינים במזרח ובמזרח הקרוב מן השיתוק שאחז בהם.

*

זה היה זמן שבו עבדה בריטניה כולה ושקדה עד קצה גבול היכולת ואשר בו היתה מאוחדת כאשר לא היתה עוד מעולם. אנשים ונשים התיגעו אצל המחרטות והמכונות בבתי־החרושת עד שנפלו חדלי־אונים על הרצפה וצריכים היו לגררם משם ולצוותם ללכת לבתיהם, בעוד חדשים שבאו קודם זמנם תופסים את מקומותיהם. התשוקה היחידה של כל הגברים ושל הרבה נשים היתה לתפוס בנשק. חברי הקבינט והממשלה היו מרותקים זה לזה בקשרים היקרים עדיין לכולם. דומה היה כי רגש הפחד אינו קיים בעם כלל, ונציגי העם בפרלמנט לא ביישו את הלך־רוחו. לא סבלנו כצרפת תחת שבט הנוגשׂ הגרמני. אין לך דבר המעורר את האנגלי כאיוּם של פלישה, הממשוּת שאינה ידועה זה אלף שנה. המוני־המונים גמרו אומר לנצח או למות. לא היה כל צורך לעורר את רוחותיהם במליצות. הם שמחו לשמעני נותן ביטוי לרגשותיהם וממציא להם טעמים נכוחים למה שהם מתכוונים לעשות, או מנסים לעשות. הסטיה היחידה שבגדר האפשר היתה מצד אנשים המבקשים לעשות עוד יותר ממה שאפשר, והסבורים כי רוח־קדחת עשויה לתת יתר תוקף לפעולה.

החלטתנו לשלוח בחזרה לצרפת את שתי האוגדות החמושות היטב, היחידות אשר ברשותנו, החריפה עוד יותר את הצורך בנקיטת כל האמצעים האפשריים להגנת האי מפני הסתערות במישרים. הסכנות הממשיות ביותר שארבו לנו במולדת היו, כמדומה, סכנותיהן של נחיתות צנחנים; או, גרוע גם מזה, נחיתת כוחות טנקים גרמניים קטנים אך ניידים ביותר, שיקרעו לגזרים את מערכת ההגנה שלנו וישבּשוּה, כמו שעשו כאשר נקרא להם דרור בצרפת. מתוך מגע הדוק עם מזכיר־הממלכה החדש לעניני־מלחמה היו מחשבותי והוראותי מרוכזות יותר ויותר בהגנת המולדת. העובדה ששלחנו כה הרבה לצרפת הגבירה את הצורך לנצל ככל האפשר מה שנותר לנו לעצמנו.

ראש־הממשלה אל הגנרל איזמי 18.6.40

רוצה הייתי לקבל ידיעות על (1) משמר־החופים וסוללות החוף; (2) סתימת הנמלים ולשונות־הים המוּגנות (ז. א., הקמת הביצורים מצד היבשה); (3) החיילות המוחזקים לסיוע מיידי להנ"ל; (4) הטוּרים והחטיבות המוגברות הניידים; (5) העתודה הכללית.

צריך מישהו להסביר לי את מעמד הכוחות השונים האלה, כולל את התותחים העומדים לרשותנו בכל אזור. נתתי הוראות לצייד את רגימנט־הטנקים ה־8 בטנקים בינוניים וכבדים עד שיהיו לו חמישים־ושנים טנקים חדשים, כולם משוריינים היטב ומצוידים היטב בתותחים. מה נעשה בתפוקה של החודש הזה והחודש שעבר? דאג לכך שלא תירקב במחסנים אלא תעבור מהרה לחיילות. הגנרל קאר אחראי לכך. ימסור דו"ח.

מה דעת המפקד־הראשי של כוחות־המולדת על כוחות־מחץ? תמיד דחינו את הרעיון הזה, אבל הגרמנים ודאי שהפיקו ממנו תועלת במלחמה שעברה, והפעם הריהו מן הסיבות הראשיות לנצחונם. צריכים להיות לפחות עשרים אלף חיילי־מחץ או “ליאוֹפּרדים” [לבסוף קראו להם “קוֹמנדוֹ”] שיילקחו מיחידות קיימות, מוכנים לעוט על כל נחיתה קטנה. את הקצינים והחיילים האלה יש לצייד בציוד החדש ביותר, טוֹמיגאנים, רימונים וכו', ויש לתת להם אופנועים ומכוניות משוריינות לרוב.

*

תכניתו של מר אידן לגייס מתנדבים־להגנה־מקומית [L. D. V.], שאותה הציע לקבינט ב־13 במאי, זכתה להיענוּת מיידית בכל חלקי הארץ.

ראש־הממשלה אל מזכיר־הממלכה לעניני־מלחמה 22.6.40

האוכל לקבל הרצאת־דברים קצרה על מצב הל. ד. ו., שתראה את ההתקדמות שהושגה בגיוסם וחימושם, ואם הם מיועדים לתצפית או ללחימה רצינית? מה יחסם למשטרה, לפיקוד הצבאי ולנציבי הגלילות? ממי הם מקבלים פקודות, ולפני מי הם נותנים דין־וחשבון? תהיה זו הקלה גדולה אם ימוצו הדברים בגליון נייר אחד או שנים.

תמיד חיבּבתי את השם “משמר־המולדת”. בעצם הצעתיו באוקטובר 1939.

ראש־הממשלה אל מזכיר־הממלכה לעניני־מלחמה 26.6.40

השם “מתנדבים להגנה מקומית” לחילך החדש והגדול מאד אינו נראה לי ביותר. המלה “מקומית” אינה נוסכת השראה. מר הרברט מוריסון הציע לי היום את השינוי “משמר אזרחי”, אבל אני סבור כי “משמר המולדת” יהיה טוב יותר. אל תהסס לשנות רק משום שכבר הוכנו סרטי־שרוול וכו', אם הדעה היא שהכּינוי “משמר המולדת” יהיה עז־רושם יותר.

ראש־הממשלה אל מזכיר־הממלכה לעניני־מלחמה 27.6.40

אני מקווה שישרה בעיניך הצעתי לשנות את השם “מתנדבים להגנה מקומית”, המזכיר ממשל מקומי ואיסור מקומי [על מכירת משקאות חריפים – המתרגם], ל“משמר המולדת”. בשעת סיורי אתמול מצאתי שהכינוי מוצא חן בעיני הכל.

אכן, השינוי נתקבל, והארגון העצום, שעד־מהרה הקיף מיליון וחצי איש ומעט־מעט רכש לו כלי־נשק טובים, עשה חיל.

*

בימים האלה התיראתי בראש־וראשונה מפני טנקים גרמניים שיעלו לחוף. הואיל ומחשבותי נמשכו להעלאת טנקים על חוֹפיהם שלהם. מובן שסבור הייתי כי גם הם עשויים לחשוב על אותו הדבר. כמעט לא היו לנו תותחים או תחמושת נגד טנקים, ואף לא תותחי־שדה רגילים. המצוקה שבּה היינו שרויים בטפּלנו בסכנה הזאת אפשר להעריכה מתוך המקרה הבא. ביקרתי את חופינו במפרץ סנט־מרגרט, סמוך לדוֹבר. הבריגדיר הודיעני כי יש לו רק שלושה תותחים נ. ט. בחטיבה שלו. החולשת על ארבעה או חמישה מילים של קו־החוף הזה הצפוי לסכנה חמורה. הוא הצהיר כי יש לו רק ששה פגזים לכל תותח, ובנעימת תגר כלשהו שאל אותי אם רשאי הוא להניח לאנשיו לירות פגז אחד ויחיד לשם תרגוּל על־מנת שיידעו לפחות איך הנשק פועל. עניתיו כי אין אנו יכולים להרשות לעצמנו לירות פגזים לשם תרגול, וכי יש להשהות את האש עד לרגע האחרון לשם יריה מן הטווח הקרוב ביותר.

לפיכך לא היה זה הזמן לטכּס עצה בצינורות רגילים. על־מנת להבטיח פעולה מהירה. פטוּרה מנוֹהל מיניסטריוני, לגבי כל רעיון ממולח או מכשיר מבטיח, החלטתי להשאיר תחת השגחתי כמיניסטר־ההגנה את המוסד לניסויים שהקים המאיור ג’פריס בויטצ’רץ'. שעה שהייתי עסוק במוקשי־הנהר ב־1939 היו לי קשרים מועילים אל הקצין הזה המזהיר, שמוחו עשיר־ההמצאות ורב־התושיה לא הכזיב משך כל ימות המלחמה, כמו שייראה להבּא. לינדמן עמד במגע חטוף אתו ואתי. ניצלתי את מוחותיהם ואת כוחי. המאיור ג’פריס ואנשים אחרים הקשורים בו עסקו בפצצה שאפשר יהיה להטילה על טנק, אולי מתוך חלון, ואשר תידבק אליו. חומר עז־נפץ הוא יעיל במיוחד כשהוא נמצא במגע ממשי עם ריקוע פלדה. נצטייר לנו שחיילים או אזרחים מסורים ירוצו עד קרוב לטנק ואפילו ישליכו את הפצצה עליו, הגם שהתפוצצותה תעלה להם במחיר חייהם. אין ספק כי היו רבים המוכנים לעשות זאת. סבור הייתי גם כי הפצצה, תקועה בחוטר, אפשר יהיה לירות אותה במטען מוקטן מרובים.

ראש־הממשלה אל הגנרל איזמי 6.6.40

חשוב ביותר למצוא איזה קליע שאפשר לירות אותו מרובה אל טנק, כמו רימון־רובה, או מרוֹבה נ. ט., כמו פצצת מרגמה. דומה כי הפצצה “הנדבקת” מועילה לראשון באלה, אבל אולי אין הדבר כך. מכל מקום, רכז תשומת לב במציאת דבר־מה שאפשר לירות אותו מרובים נ. ט., או מרובים רגילים.

הפגעתי מאד בענין זה.

ראש־הממשלה אל הגנרל איזמי 16.6.40

מי אחראי לעשיית הפצצה “הנדבקת”? הוגד לי שמגלים רישול רב בביצוע. בקש את הגנרל קאר שימסור היום דו"ח על המצב, ושימציא לי על גליון נייר אחד את קורות הנושא מרגע שהועלתה השאלה בפעם הראשונה.

יש להמשיך בענין במרץ מיום ליום, ורצוני לקבל דו"ח מדי שלושה ימים.

ראש־הממשלה אל הגנרל איזמי 24.6.40

לפני ימים אחדים הוצאתי מיזכר על הפצצות “הנדבקות”. יש לגשת לכל ההכנות לייצור מתוך הנחה שהניסויים הבאים יצליחו. נא להמציא לי לוח־זמנים שיראה מפני־מה חל דיחוי בכל הפעולה הזאת, שהיא דוחקת כל כך.

ראש־הממשלה אל הגנרל איזמי 24.6.40

אני נמצא למד כי הניסויים לא הוכתרו בהצלחה מלאה וכי הפצצה לא נדבקה אל טנקים המכוסים אבק ורפש. אין ספק שאפשר להמציא איזו תערובת דביקה יותר, ועל המאיור ג’פריס להתמיד בשלו.

אני אראה בעין רעה ביותר כל עיכוב מצד פקידים שהתרשלו בקידוּם ענין הפצצה רק משום שכרגע לא הצליחה.

בסופו של דבר נתקבלה הפצצה “הנדבקת” כאחד מנשקי־החירום הטובים ביותר שלנו. מעולם לא הוצרכנו להשתמש בה במולדת; אבל בסוריה, מקום ששׂררו תנאים פרימיטיביים באותה מידה, הוכיחה את ערכה.

*

ברור היה כי עלינו לעשות כמירב יכלתנו על־מנת להקים כוחות צרפתיים שיוכלו לסייע לגנרל דה־גול לשמור על חיוּת התגלמותה האמיתית של צרפת.

ראש־הממשלה אל הלורד־הראשון־של־האדמירליות ושאר מיניסטרים של השירותים 27.6.40

1. סגל הצי הצרפתי במחנה איינטרי, המונה 13,600, וכן 5,530 אנשי הצבא בטרנטהם־פארק, ה־1,900 באֶרוֹ־פארק, והיחידות אשר בבלקפּוּל, יש להחזירם מיד לשטח צרפתי, ז. א., מארוקו, באניות צרפתיות הנמצאות עתה בידינו.

2. יש לומר להם כי נעביר אותם לצפון־אפריקה משום שכל נמלי־המולדת הצרפתיים הם בידים גרמניות, וכי ממשלת צרפת תדאג לתנועותיהם העתידות.

3. אולם אם יהיו שיבקשו להישאר כאן כדי להילחם נגד גרמניה, הרי עליהם להבהיר זאת מיד. יש לדאוג לכך ששום קצין ושום חייל לא יוחזר לתחום שיפוטה של צרפת נגד רצונו. האניות צריכות להיות מוכנות מחר. החיילות ינועו תחת פיקוד הקצינים שלהם, וישאו את נשקם האישי, אבל תחמושת מעטה ככל האפשר. יש לעשות איזה סידורים למתן תשלום. את החומר הצרפתי שבאניות מנארווייק, יחד עם התחמושת של לומבּרדי ושאר אניות, נטוֹל לרשותנו, כנגד ההוצאות שאנו מקבלים עלינו.

4. יש לטפל היטב־היטב בפצועים הצרפתים. כל שאפשר להעבירם בלי סכנה יש לשלחם בחזרה במישרים לצרפת אם אפשר. יש לשאול את ממשלת צרפת היכן רצונה לקבלם, ואם בנמלי־המולדת הצרפתיים, עליהם לעשות סידורים עם הגרמנים לכניסתם הבטוחה; אם לא כן, קזבּלנקה.

בכל המקרים המסוכנים יש לטפל כאן.

5. מחוץ לכל המתנדבים שירצו להישאר מקבוצות הסגל המנויות למעלה, ודאי יש הרבה אנשים שעשו את דרכם הנה מתוך תקוה להמשיך ולהילחם. גם להם יש לתת את הברירה לחזור לצרפת או לשרת ביחידות הצרפתיות תחת פקודת הגנרל דה־גול, אשר צריך להודיע לו על החלטותינו, ולתת לו אפשרויות מתקבלות־על־הדעת לאסוף את אנשיו. נואשתי מן התקוה שיוכל לנאום לפני היחידות שהורכבו, הואיל והמוראל שלהן ירד במהירות רבה מדי.

*

רצוני שצבאנו ירכוש לו מחדש את שיווי־משקלו ואת כושר הלחימה שלו שסוכל בתחילה משום שחיילים כה רבים היו עסוקים בביצור ישוביהם או בביצור גיזרות החוף שלהם.

ראש־הממשלה אל מזכיר־הממלכה לעניני־מלחמה 25.6.40

מדהים הדבר שרק חמישים־ושבעה אלף איש [אזרחים] מועסקים בכל העבודות האלו [של ההגנה]. יתר על כן, חושש אני כי מעבידים את החיילים במספר רב בביצורים. בשלב הנוכחי עליהם לתרגל ולהתאמן לפחות שמונה שעות ביום, כולל מסדר־בוקר אחד מצוחצח בכל יום.

את כל הפועלים הנחוצים יש למצוא ממקורות אזרחיים. התקשיתי ביותר לראות אפילו גדוד אחד במסדר במזרח־אנגליה בעת ביקורי. החיילות הלוחמים בחטיבות המקובצות אינם צריכים לשמש לשמירה על נקודות נוחות לפגיעה גם לא למלאכת ביצורים. מובן כי שינוי כזה אינו ניתן לביצוע בבת־אחת אבל המצא־נא לי את הצעותיך לביצועו בהקדם האפשרי.

*

ראש־הממשלה אל מיניסטר־המודיעין 26.6.40

יש לבקש את העתונות והראדיו לטפל בהתקפות־אוויר בקרירות ובנעימה הממעטת את התעניינות הציבור. יש לציין את העובדות בלי הבלטה או כותרות מיותרות. יש להרגיל את הבריות לראות בהתקפות־אוויר ענין שבשיגרה רגילה. אין לציין במדויק את המקומות שנפגעו. אין לפרסם תצלומים המראים בתים הרוסים אלא אם כן יש בהם משהו מיוחד עד מאד, או על־מנת להדגים כמה מקלטי־אנדרסון מיטיבים לפעול. צריך שיהיה ברור כי אף התקפת־אוויר יחידה אינה עושה שום רושם על רוב־רוּבּו של העם, וכי ספק אם יקבלו איזה רושם רע בכלל אם לא יוּבלט לפניהם. הכל צריכים ללמוד לנהוג בהתקפות־אוויר ובאזעקות משל כאילו אינן אלא סופות־רעמים. נא לנסות לשכנע את שלטונות העתונים, ולשדלם לעזור. אם יהיה בזאת איזה קושי, אהיה מוכן להיפגש בעצמי עם התאחדות־בעלי־העתונים, אבל אני מקווה שלא יהיה צורך בדבר. יש לשבח את העתונות על עבודתה בענין זה עד כה.

ראש־הממשלה אל מזכיר־הממלכה לעניני־מלחמה 27.6.40

הר“ב [תאריכי שיירות צבא מהודו] מעורר בי תשוקה לדעת איך אתה אומר לנצל את שמונה הגדודים הסדירים המשובחים האלה. ברי כי הם יהיו תגבורת לחילות־המחץ שלך. אפשר להניח שיוכלו להעמיד את חילות־הרגלים של שתי אוגדות, בתוספת חמישה גדודים טריטוריאליים טובים לכל אוגדה, סך־הכל שמונה־עשר. האם לא מן הדין שיוציאו מתוכם גם מספר מסוים של קצינים ומש”קים לחיזוק גדודי הטריטוריאלים המצורפים אליהם? בדרך כך תהיינה לך במועד קרוב למדי שש חטיבות חיל־רגלים. אהה, חושש אני שעל הארטילריה לפגר, אבל אני מאמין שלא למשך זמן רב.

*

עם שגברו השמועות על הצעות שלום ונשלחה אלינו איגרת מן הותיקן דרך בּרן, ראיתי לנכון לשלוח את המיזכר הבא לשר־החוץ:

28.6.40

אני מקווה כי יובהר לנוּנציוּס כי אין אנו מבקשים כלל לחקור ולדרוש בדבר תנאי שלום עם היטלר, וכי על כל באי־כוחנו נאסר באיסור חמור לטפל בהצעות מסוג זה.

אבל הנה ציוּן לרגע של חולשת־הדעת:

ראש־הממשלה אל הפרופיסור לינדמן 29.6.40

בעוד אנו מחישים את הכנותינו לשליטה באוויר, יהיו הגרמנים מארגנים את כל התעשיות של הארצות הכבושות לייצור מטוסים ולייצור שאר חמרי־מלחמה המתאימים [לשימוש] נגדנו. לפיכך הרי זה מירוץ. הם לא יוכלו להפעיל מיד את בתי־החרושת הכבושים, ובינתים ניחלץ מסכנת הפלישה על ידי גידול הביצורים שלנו וכוחו של צבאנו. אבל לאיזה מין יחסי ייצור עלינו להתכונן בשנה הבאה אם לא יהיה לאל־ידנו להפציץ את המפעלים שרכשו להם הגרמנים זה־מקרוב? גם גרמניה, מאחר שנשתחררה מן הצורך להחזיק צבא ענקי במגע מתמיד עם הצבא הצרפתי, ודאי יש לה כושרי־ייצור עודף לתעופה ולשאר שיטות להתקיפנו. כלום אין אנו צריכים לצפות לכך שכושר־הייצור העודף הזה יהיה גדול מאד? אימתי יוכל לתת אותותיו? עד כאן הייתי צופה רק לשלושת החדשים הקרובים בגלל מצב החירום, אבל מה בדבר 1941? נראה לי שרק על ידי אספקה עצומה מאמריקה נוכל לצאת מן המיצר.

*

עד שכּלה חודש אוגוסט הצטיירה אפשרות הפלישה בכל רגע בצורה מוחשית מאד.

ראש־הממשלה אל הגנרל איזמי 30.6.40

יש לעיין במפות האדמירליוּת של הזרמות ומצב הירח, בהאמבּר, שפך התמזה, ביצ’י הד, מתוך מגמה לקבוע באיזה ימים יהיו התנאים נוחים ביותר לנחיתה מן הים. מתבקשת חות־דעת האדמירליות.

נחיתה באירלנד היתה תמיד מקור לדאגה מרובּה לראשי־המטות. אבל דומה היה לי כי משאבּינו מוגבלים מדי לתנועות צבא רציניות.

ראש־הממשלה אל הגנרל איזמי 30.6.40

סיכון גדול מדי נקבל עלינו אם נעביר בשלב זה מבריטניה הגדולה אחת משתי האוגדות היחידות המצוידות כהלכה אשר בידינו. יתר על כן, ספק אם המצב באירלנד יצריך את השימוש ביחידות אוגדתיות על כליהן הטכניים כמו לשם מלחמה ביבשת. ההודעה כי יעברו עשרה ימים עד שתועבר אוגדה מן הארץ הזאת לאירלנד, הגם שאפשר לעשות מראש את כל ההכנות, אינה מניחה את הדעת. יש לעבּד תכניות שתאפשרנה לשתים או שלוש חטיבות קלות־ציוד לנוע תוך ארכּה קצרה, ומשך לא יותר משלושה ימים, לאירלנד הצפונית. כלי־תובלה כּפילים יש לשלוח מראש. יהיה זה משגה לשגר כוח ארטילריה גדול לאירלנד. אין זה מסתבר כלל שתבוצע שם נחיתה ימית. נחיתות מוטסות אינן יכולות להוביל אתן הרבה תותחים. לסיכּום, שום דבר היכול לקרות באירלנד לא יהיה בו כדי להכריע מיד.

*

בהחזרת החיילות מארץ־ישראל היו לי קשיים עם שני ידידי הותיקים, מזכיר־הממלכה לעניני־הודו, מר אַמרי, ומזכיר־הממלכה לעניני־המושבות, שהיה אנטי־ציוני ופרוֹ־ערבי מושבע. ביקשתי לזיין את המתישבים היהודים. מר אַמרי במשרד־לעניני־הודו היה חלוּק עלי בדעתו על התפקיד שצריכה הודו למלא. אני רציתי שחיילות הודיים ייכנסו מיד לארץ־ישראל ולמזרח התיכון, ואילו המשנה־למלך והמשרד־לעניני־הודו נטו בדרך הטבע לתכנית ארוכת־טווח של הקמת צבא הודי המבוסס על מפעלי תחמושת הודיים.

*

ראש־הממשלה אל מזכיר־הממלכה לעניני־הודו (מר אַמרי) 22.6.40

1. יש לנו כבר בהודו חיילות גדולים מאד שאין עושים בהם כל שימוש לצרכים הכלליים של המלחמה. עזרתה של הודו הפעם קטנה לאין־ערוך משהיתה ב־1918–1914… לפי דעתי מסתבר מאד שהמלחמה תתפשט למזרח התיכון. והאקלימים של עיראק, ארץ־ישראל ומצרים מתאימים יפה לחיילות הודיים. אני מציע לארגן אותם בחטיבות מקובצות, ולתת לכל אחת כמות תותחים בהתאם למתכונת הבריטית החדשה. עלי לקוות כי שש או שמונה מן החטיבות המוגברות האלו תהיינה מוכנות עוד החורף. עליהן לכלול כמה חטיבות של גורקאים.

2. תהליך שחרורם של גדודי הצבא הבריטי הסדיר חייב להימשך, וצר לי מאד על כי אין מנוס מעיכוב של שבועים בהחזרת הגדודים הטריטוריאליים בתמורה. עליך להרגיע את המשנה־למלך ולהבטיחו שהכל מתקדם.

*

ראש־הממשלה אל מזכיר־המושבות (הלורד לויד) 28.6.40

כשלון המדיניות שאתה מצדד בה מוּכח מתוך המספר הגדול מאד של חיילות נחוצים עד מאד שצריך להחזיקם בארץ־ישראל:

6 גדודים חיל רגלים,

9 רגימגטים של “יוֹמנרי”,

8 גדודים חיל־רגלים אוסטרלי,

בסך הכל יותר מעשרים אלף איש, מן־הסתם. זה המחיר שעלינו לשלמו בעד הקו האנטי־יהודי שמתמידים בו זה כמה שנים. אם תיכנס המלחמה למצרים ותכבד בה יהיה צורך להוציא את כל החיילות האלה, והמתישבים היהודים יהיו נתונים בסכנה גדולה ביותר. אכן, בטוח אני שיגידו לנו כי אין אנו יכולים להוציא את החיילות האלה, אף כי הם כוללים חלק ממיטב הצבא שלנו, ויש בהם צורך חיוני במקום אחר. אם יהיו היהודים חמושים כהלכה הרי נוכל להפעיל את כוחותינו ולא תהיה כל סכנה שהיהודים יתקיפו את הערבים. כי הם תלויים תלות גמורה בנו ובשליטתנו בימים. בעיני הרי זו כמעט שערוריה ממש שבזמן שאנו נלחמים על חיינו משותקים הכוחות הגדולים האלה משום שהם נחוצים לחיזוקה של מדיניות הרצויה רק לחלק מן המפלגה השמרנית.

קיויתי שתשקיף השקפה רחבה על המצב בארץ־ישראל, ותקבע לך למטרה בתום־לב לשחרר את חיל־המצב הבריטי. ודאי שלא אוכל לעשות עצמי שותף לתשובה דוגמת זו שניסחת בשבילי. אינני מודה כלל כי רגשות הערבים במזרח הקרוב ובהודו הושפעו לרעה כפי שאתה רומז. עתה, שיחסם של התורכים ידידותי כל כך, המצב בטוח הרבה יותר.

*

בפעם הראשונה מזה מאה־ועשרים־וחמש שנה היה אויב אדיר־כוח מבוסס עתה מעבר למיצר של התעלה האנגלית. צבאנו הסדיר שהוקם מחדש, והצבא הטריטוריאלי הגדול יותר אך מאומן פחות, זקוקים היו לארגון ופריסה על־מנת ליצור מערכת מורכבת של עמדות־מגן, ולעמוד הכן להשמיד את הפולש, אם יבוא – כי מנוס לא יהיה. לגבי שני הצדדים היה הדבר בבחינת “הרג או ריפּוּי”. את משמר־המולדת כבר אפשר היה לכלול במסגרת הכללית של ההגנה. ב־25 ביוני גולל הגנרל איירונסייד, המפקד הראשי של כוחות המולדת, את תכניותיו לפני ראשי־המטות. התכניות נבדקו כמובן בתשומת־לב שקוּדה על ידי המומחים, ואני עצמי בחנתין בשׂוֹם־שכל. הן אוּשרו בכללותן. בתכנית המוקדמת הזאת היו שלושה יסודות עיקריים: ראשית, “קליפה” מבוצרת על חופי הפלישה המסתברים, שהמגינים עליה יוצרכו להילחם במקום שהם שם, בסיוע עתודות להתקפת־נגד מיידית; שנית, קו של מכשולים אנטי־טנקיים, שעומדים בו אנשי משמר־המולדת, והוא נמשך לאורך מרכז מזרחה של אנגליה ומגן על לונדון ועל המרכזים התעשייתיים הגדולים מפני התקפות של כלי־רכב משוריינים; שלישית, מאחרי הקו ההוא, העתודות העיקריות להתקפת־נגד גדולה.

בתכנית הראשונה הזאת הוכנסו תוספות ושיפּורים במהלך השבועות והחדשים; אבל התפיסה הכללית נשארה בעינה. כל החיילות, אם יותקפו, צריכים לעמוד איתן לא בהגנה קווית כי אם בהגנה היקפית, בעוד האחרים באים חיש להשמיד את המתקיפים, בין שיבואו מן הים ובין שיבואו מן האוויר. אנשים שנותקו מכל עזרה מיידית לא יישארו סתם בעמדותיהם. הוכנו אמצעים פעילים להטריד את האויב מאחור; לשבּש את קווי־התחבורה שלו ולהשמיד את האפסניה שלו, כמו שעשו הרוסים למרבה התועלת כאשר שטף הנחשול הגרמני את ארצם כעבור שנה. אנשים רבים ודאי נבוכו נוכח הפעולות הרבות מספוֹר על כל סביביהם. הם יכלו להבין לצורך לקבוע גדרות־תיל ולטמון מוקשים לאורך החופים, הם יכלו להבין את המכשולים האנטי־טנקיים במעברים, את עמדות הבטון בפרשות־הדרכים, את ההתפרצויות לבתיהם על־מנת למלא חדר־עליה בשׂקי־חול, אל מסלולי הגולף או לשדותיהם וגניהם הפוריים ביותר על־מנת לחפור איזו תעלה אנטי־טנקית רחבה. את כל ההטרדות האלו, והרבה יותר מהן, קיבלו ברוח טובה. אבל לפעמים ודאי תמהו אם יש תכנית כללית, ואם אין אנשים קטנים יוצאים מדעתם בנצלם במרץ את הסמכויות שהוענקו להם זה־מקרוב לעשות ברכושו של האזרח כבתוך שלהם.

אולם היה היתה תכנית מרכזית, מורכבת, מותאמת ומקיפת־כל. עם שהתפתחה לבשה צורה זו: הפיקוד הכולל הוחזק במפקדה הכללית בלונדון. כל בריטניה הגדולה ואירלנד הצפונית חולקו לשבעה פיקודים; אלה חולקו שוב לאזורים של פיקודי קורפּוסים ואוגדות. כל אחד מן הפיקודים, הקורפּוסים והאוגדות הוצרכו להחזיק חלק מכוחותיהם בעתוּדה ניידת, ורק המיזער הוקצה להחזקת קווי ההגנה. מעט־מעט נתארגנו מאחרי החופים אזורי הגנה בכל אזור אוגדתי: מאחריהם היו “אזורי קורפוס” ו“אזורי פיקוד” דומים, והמערכת כולה הגיעה לכדי עומק של מאה מיל או יותר. ומאחרי אלה הוצב המכשול האנטי־טנקי העיקרי העובר על פני אנגליה הדרומית וצפונה לתוך נוֹטינגהמשייר. על הכל היתה העתודה הסופית, העומדת במישרים תחת פקודת המפקד־הראשי של כוחות־המולדת. שוקדים היינו לקיים עתודה סופית גדולה וניידת ככל האפשר.

הרבה גונים ובני־גונים היו בתוך המבנה הכללי הזה. כל אחד מנמלינו בחוף המזרחי והדרומי קבע לו פרק בפני עצמו. התקפה חזיתית ישרה על נמל מוּגן נראתה בחינת אפשרות שאינה מתקבלת על הדעת, וכל הנמלים האלה נעשו מעוזים חזקים הניתנים להגנה במידה שווה הן מצד היבשה הן מצד הים. תמה אני על שבעוד אשר עקרון זה של ביצוּר הסתימות נתקבל באורח כללי כל כך והוּטל בקפידה כה רבה על ידי כל השלטונות הצבאיים במולדת, לא ננקטו בסינגאפּור שום אמצעים דומים על ידי השורה השלמה של קצינים גבוהים שהועסקו שם. אבל פרשה זו יבוא מקומה לאחר זמן. על פני הרבה אלפי מילים מרובּעים בבריטניה נקבעו מכשולים לשיבּוש נחיתתם של חיילות מוטסים. כל שדות־התעופה, תחנות המכ"ם ומחסני הדלק שלנו, שאפילו בקיץ 1940 היה מספרם שלוש־מאות־שבעים־וחמישה, היו זקוקים להגנה על ידי חילות־מצב מיוחדים ועל ידי האוויראים שלהם. הרבה אלפי “נקודות נוחות־לפגיעה”, גשרים, תחנות־כוח, מחסנים, בתי־חרושת חיוניים וכיוצא־באלה היו טעונים שמירה יומם ולילה מפני חבלה או התקפת־פתע. היו מוכנות תכניות להרס מיידי של מיתקנים שיסייעו לאויב אם יפּלו בידו. החרבת מיתקני נמלים, חפירת בורות בכבישי־מפתח, שיתוק התובלה הממונעת והטלפונים ותחנות הטלגרף, בטרם יישמטו מן היד, תוכננו עד לפרטי־הפרטים. אולם חרף כל אמצעי־הזהירות הנבונים והנחוצים האלה, שבביצועם נתנו הרשויות האזרחיות עזרה ללא סייג לרשויות הצבאיות, לא דובּר כלל על “מדיניות של אדמה חרוכה”; בניה של אנגליה יהיו צריכים להגן עליה, לא להשמידה.

 

פרק תשיעי: חבלי יסוריה של צרפת    🔗

מברק אל הנשיא – ביקורי בטוּר – ירידה גוברת – מר בוֹדוּאֶן – מאנדל הגדול – שיחה עם ריינו – סירובי לשחרר את צרפת מן ההתחייבויות של 28 במרס 1940 – העמדה התקיפה של ה"ה הריו וז’אנני – “איש העתיד” – ממשלת צרפת מחליטה לעקור לבורדו – הנשיא רוזוולט אל מר ריינו, 13 ביוני – מברקי אל הנשיא – ואל ריינו – “אחדוּת בל־תוּפר בין צרפת ובריטניה” – מברק מאכזב מן הנשיא – מברקי אל הנשיא מליל ה־15 ביוני – הקרב הגדול לאורך האֶן ב־9 ביוני – תבוסת הצרפתים – התנגדות נואשה בקו־מאז’ינו – תרומתנו המיצערה – הפיקוד החדש של הגנרל ברוּק – דיבּורים על ראש־גשר בברטאן – ברוּק מצהיר כי המצב הצבאי חסר־תקוה – אני מסכים – חילותינו נסוגים ומפליגים, 18–16 ביוני – ממשלת פטן מבקשת שביתת־נשק – פינוי שני מדונקרק – מאה־שלושים־וששה אלף בריטים ועשרים אלף פולנים מוּבאים לבריטניה – זוועת “לנקסטריה” – איגרתי מן ה־16 ביוני אל ראשי ממשלות הדומיניונים – התקוות שתליתי בקרב האווירי בשמי בריטניה

דורות יבואו אולי ישתאו על כי השאלה העליונה, אם צריכים אנו להוסיף ולהילחם לבדנו, מעולם לא מצאה מקום בסדר־יומו של הקבינט המלחמתי. הדבר הזה נתקבל כמובן־מאליו על ידי כל האנשים האלה מכל המפלגות בממלכה, וטרודים היינו הרבה מכדי שנבטל זמן על דיונים אקדמיים, בלתי־מציאותיים שכאלה. מאוחדים היינו גם בהשקפה הבוטחת על השלב החדש. הוחלט למסור לדומיניונים את העובדות בשלמותן. נתבקשתי לשלוח איגרת באותה רוח לנשיא רוזוולט, וכן לאמץ את עוז־החלטתה של ממשלת צרפת ולהבטיח לה את עזרתנו הגדולה ביותר.

אישיות ימית לשעבר אל הנשיא רוזוולט 12.6.40

אמש והבוקר ביליתי במטה הכללי הצרפתי, מקום שהגנרלים וייגאן וז’ורז' הסבירו לי את המצב בלשון החמוּרה ביותר. בלי ספק קיבלת פרטים מלאים ממר בוּליט. הנקודה המעשית היא מה יקרה אם, וכאשר, תישבר החזית הצרפתית, תיכבש פאריז, והגנרל וייגאן יודיע רשמית לממשלתו כי צרפת אינה יכולה עוד להמשיך במה שהוא קורא “מלחמה מתואמת”. המרשל פטן הישיש, שלא היה שווה יותר מדי באפריל וביולי 1918, מוכן, כך אני חושש, להאציל את שמו ואת הפרסטיז’ה שלו על חוזה־שלום לצרפת. לעומת זאת ריינו מצדד בהמשך הלחימה, ויש לו גנרל צעיר אחד בשם דה־גול המאמין כי אפשר לעשות הרבה. האדמירל דרלאן מצהיר כי ישלח את הצי הצרפתי לקנדה. יהיה זה אסון אם תפּולנה שתי האניות החדישות הגדולות בידים רעות. לפי דעתי ודאי יש בצרפת יסודות רבים שיחפצו להמשיך במאבק בצרפת או במושבות הצרפתיות, או בזו ובאלו כאחת. לכן זהו הרגע שעליך לחזק את ריינו כמירב יכלתך, ולנסות להכריע את כפּות־המאזניים לטובת ההתנגדות הצרפתית הנמרצת והממושכת ביותר שבגדר האפשר. אני עוֹרב את לבי להעלות זאת לפניך, אף כי ידעתי שודאי אתה מבין זאת לא־פחות ממני.

*

ב־13 בחודש הייתי בצרפת בפעם האחרונה לפני שובי לבקר בה כעבור ארבע שנים בדיוק כמעט. ממשלת צרפת עקרה עתה לטוּר, והמתיחות הלכה הלוך וגבוֹר. לקחתי אתי את אדוארד הליפקס ואת הגנרל איזמי, ומכּס ביוורברוק התנדב לבוא גם הוא. בעת צרה תמיד הוא שוקק חיים. זאת הפעם היו השמים טהורים מעב, וטסנו בתוך טייסת מטוסי ה“האריקיין” שלנו, אף כי עקפנו עקיפה רחבה מאד דרומית יותר מלשעבר. כשהגענו אל מעל טוּר מצאנו כי שדה־התעופה הופצץ הפצצה כבדה בלילה שעבר, אבל על אף המכתשים נחתנו כולנו בשלום, אנחנו ומטוסי הליווּי שלנו. מיד הוחשה הירידה הגוברת במעמד הדברים. איש לא בא לקראתנו ודומה היה כי אין איש מצפה לבואנו. שאלנו מכונית־שירות ממפקד הבסיס ונסענו העירה, ופנינו אל הפּרפקטורה, מקום שקבעה ממשלת צרפת את מושבה, לפי השמועה. לא נמצא שם שום איש בעל חשיבות, אבל נמסר כי ריינו בא מחוץ לעיר ומאנדל גם הוא עוד מעט יגיע.

השעה היתה כבר קרוב לשתים, ואני עמדתי על כך שנסעד סעודת־צהרים, ולאחר קצת דין־ודברים נסענו ברחובות ההומים מכוניות של פליטים, רוּבן מזרן מעליהן והן מלאות וגדושות חפצים. מצאנו בית־קפה, שסגור היה, אבל לאחר הסברים השגנו סעודה. בעת הסעודה ביקרני מר בּוֹדוּאֶן, מפקידי משרד־החוץ הצרפתי, שהשפעתו עלתה בימים האחרונים. הוא פתח מיד בדברים, בנוסח הרך והמשיי שלו, על חוסר התקוה שבהתנגדות הצרפתית. אם תכריז ארצות־הברית מלחמה על גרמניה, אולי תוכל צרפת להמשיך. אבל מה דעתי על כך? לא הוספתי לדון בשאלה ורק אמרתי כי אני מקווה שאמריקה תיכנס, וכי אנחנו ודאי שנמשיך להילחם. הוגד לי כי אחרי כן הפיץ את השמועה שהסכמתי כי על צרפת להיכנע אם לא תיכנס ארצות־הברית למלחמה.

אחרי כן חזרנו לפרפקטורה, מקום שחיכה לנו מאנדל, שר־הפנים. אדם זה, מי־שהיה מזכירו הנאמן של קלמנסו, ונושא בשורת חייו, היה שרוי, כמדומה, במצב־רוח מצוין. הוא היה ממש התגלמותם של המרץ ורוח־התגר. סעודת־ הצהרים שלו, תרנגולת מצודדת־לב, היתה מונחת על המגש לפניו ולא נאכלה. הוא היה קרן של אור־שמש. בכל אחת משתי ידיו החזיק טלפון, שבאמצעוּתו היה מוסר בלי חשׂך פקודות והחלטות. רעיונותיו היו פשוטים: להילחם עד הסוף בצרפת, על־מנת לחפּות על התנועה הגדולה ביותר שבגדר האפשר לאפריקה. היתה זו פעם אחרונה שראיתי את הצרפתי הגיבור הזה. הרפובליקה הצרפתית שהוּשבה על כנה המיתה בצדק ביריות את השׂכירים הבזויים שרצחו אותו. בני ארצו ובעלי־בריתם מכבדים את זכרו.

לבסוף הגיע מר ריינו. בתחילה נראה מדוכא. הגנרל וייגאן הודיע לו כי צבאות צרפת הגיעו לאפיסת־כוחות. הקו הובקע במקומות רבים; פליטים נוהרים בכל הכבישים ברחבי הארץ, וחלק גדול מן החיילות שרוי בערבוביה. הגנרליסימוֹ היה סבור כי יש לבקש שביתת־נשק כל זמן שעדיין יש די חיילים צרפתים שישמרו על הסדר עד לעשיית השלום. זאת היא עצת הצבא. הוא ישלח עוד היום קריאה נוספת אל מר רוזוולט לאמור כי השעה האחרונה הגיעה וכי גורל ענינם של בעלי־הברית נתון בידה של אמריקה. מתוך כך צפה ועלתה הברירה של שביתת נשק ושלום.

מר ריינו הוסיף ואמר כי מועצת המיניסטרים הורתה לו אתמול לחקור ולדרוש מה תהיה עמדתה של בריטניה אם יקרה הגרוע מכל. הוא עצמו זוכר גם זוכר את ההתחייבות החגיגית שגם אחד מבעלי־הברית לא יעשה שלום נפרד. הגנרל וייגאן ואחרים מטעימים כי צרפת כבר הקריבה הכל למען הענין המשותף. לא נשאר לה ולא־כלום; אך היא הצליחה להחליש במידה רבה את האויב המשותף. בתנאים אלה תהיה זו מכה קשה אם לא תסכים בריטניה כי צרפת אינה מסוגלת מבחינה פיזית להמשיך, אם תידרש צרפת להילחם עוד ולהפקיר את בניה לסיכוי הודאי של טיפול נשחת ומרושע בידי מומחים חסרי־חמלה בחכמת הכנעתם של עמים כבושים. זאת אפוא השאלה שעליו להציגה. האם תתפוס בריטניה הגדולה את העובדות הקשות העומדות בפני צרפת?

וזו לשון הפרטיכל הבריטי הרשמי:

מר צ’רצ’יל אמר כי בריטניה הגדולה מבינה כמה סבלה צרפת וכמה היא סובלת. עתה יבוא תורה שלה, והיא מוכנה. צר לה לראות כי תרומתה למאבק היבשתי קטנה כל־כך כרגע, בגלל האסונות שבאו כתוצאה מנקיטת אסטרטגיה מוסכמת בצפון. הבריטים לא חשו עדיין בפּרגוֹל הגרמני. אך הם מכירים בכוחו. אף על פי כן אין להם אלא מחשבה אחת: לנצח במלחמה ולהשמיד את ההיטלריזם. כל השאר הוא משני למטרה זאת; שום קשיים ושום רגשי צער לא יוכלו להפריע. הוא בטוח ביכלתה של בריטניה לסבול ולהחזיק מעמד, להשיב מהלומות עד אם יוכה האויב. לפיכך יקוו הבריטים שצרפת תמשיך במלחמה דרומית לפאריז ועד לים, ואם יהיה צורך בדבר – מאפריקה הצפונית. יש להרויח זמן בכל מחיר. תקופת הציפיה איננה בלתי־מוגבלת: התחייבות מצד ארצות־הברית תקצר אותה עד מאד. הברירה השניה פירושה חורבן בטוח לא־פחות לצרפת. היטלר לא יקיים שום הבטחות. אם, לעומת זאת, תמשיך צרפת במאבק, בצי המשובח שלה, בקיסרות הגדולה שלה. בצבאה המסוגל עדיין לנהל מלחמת גרילה בקנה־מידה ענקי, ואם לא תשמיד גרמניה את אנגליה – דבר שהיא מצוּוה עליו אם אינה חפצה לנחול מפלה – אם אפוא יישבר כוחה של גרמניה באוויר, או אז ימוגר ויתהפך כל הבנין הנמאס של ממלכת הנאצים. אם תבוא עזרה מיידית מאמריקה, אולי אפילו הכרזת מלחמה, הרי אין הנצחון רחוק כל כך. על כל פנים, אנגליה תוסיף להילחם. היא לא שינתה ולא תשנה מהחלטתה הנחושה: שום תנאים, שום כניעה. הברירות שלפניה הן מוות או נצחון. זאת היא תשובתו לשאלה של מר ריינו.

מר ריינו השיב כי מעולם לא פיקפק בעוז־החלטתה של אנגליה, אולם חרד הוא לדעת איך תגיב ממשלת בריטניה במקרה של אפשרות מסוימת. הממשלה הצרפתית – זו הנוכחית או אחרת – עשויה לומר: “אנו יודעים שאתם תמשיכו. גם אנחנו היינו ממשיכים אילו ראינו איזו תקוה לנצחון. אבל אין אנו רואים תקוות מספיקות לנצחון לזמן קרוב. אין אנו יכולים לסמוך על עזרתה של אמריקה. אין שום אור בקצה המנהרה. אין אנו יכולים להפקיר את בני עמנו לשליטה גרמנית עד בלי די. עלינו להגיע לידי הסכם. אין לנו ברירה…” השעה כבר מאוחרת לארגן מעוז בברטאן. בשום מקום לא תהיה לממשלה צרפתית אמיתית כל תקוה להינצל משביה על אדמת צרפת… השאלה לבריטניה תלבש אפוא את הצורה: “האם תודו כי צרפת נתנה את מיטב אשר לה, את בני נעוריה ואת דם־התמצית שלה; שאין היא יכולה לעשות עוד; ושהיא זכאית, מאין בידה לתרום עוד מאומה לענין המשותף, לעשות שלום נפרד עם שתקיים את האחדות הגלומה בהסכם החגיגי שנעשה שלושה חדשים קודם לכן?”

מר צ’רצ’יל אמר כי בשום פנים לא תבזבז בריטניה זמן ומרץ בתוכחות וגערות. אין פירוש הדבר שבריטניה תסכים לפעולה שבניגוד להסכם הזה האחרון. הצעד הראשון צריך להיות קריאה נוספת מאת מר ריינו שתעמיד את הנשיא רוזוולט בבירור על המצב הנוכחי. יחכו לתשובה בטרם יעיינו באיזה דבר אחר. אם תנצח אנגליה במלחמה, תושב צרפת אל כבודה ואל גדולתה כבעבר.

עם זאת סבור הייתי כי השאלה שהועלתה בנקודה זו רצינית כל כך עד שביקשתי לפרוש להתיעצות עם עמיתי קודם שאענה עליה. הנה כי כן יצאנו, הלורדים הליפקס וביוורברוק ושאר בני חבורתנו, אל גן מנטף אך שקוּי־שמש וגילגלנו בדברים למעלה מחצי שעה. בחזירתנו שבתי והגדרתי את עמדתנו. לא נוכל להסכים לשלום נפרד, בשום אופן ובשום תנאי. מטרת המלחמה שלנו נשארת מפלתו השלמה של היטלר, וסבורים אנו שעדיין נוכל להגיע לכך. לפיכך אין בידינו לשחרר את צרפת מהתחייבותה. יקרה מה שיקרה, מכל־מקום לא נטיח האשמות נגד צרפת; אבל לא הרי דבר זה כהרי הסכמה לשחרר אותה מהבטחתה. המרצתי את הצרפתים לפנות עתה בקריאה חדשה אל הנשיא רוזוולט, שאנחנו נתמוך בה מלונדון. מר ריינו הסכים לעשות זאת, והבטיח כי הצרפתים יוסיפו להחזיק מעמד עד שתיודע תוצאת קריאתו האחרונה.

לפני צאתי פניתי אל מר ריינו בבקשה אחת מיוחדת. למעלה מארבע־מאות טייסים גרמנים, שרוּבם הופלו על ידי הרא"ף, היו שבויים בצרפת. בשים לב למצב, יש למסרם לחסותנו. מר ריינו נתן את ההבטחה הזאת ברצון. אבל עד־מהרה לא היה בידו לקיימה. הטייסים הגרמנים האלה הופיעו כולם בקרב על בריטניה, והיה עלינו להפילם שנית.

*

בתום שיחתנו הכניס אותנו מר ריינו לחדר הסמוך, מקום שישבו ה"ה הריו וז’אנני, נשיא הפרלמנט ונשיא הסנאט. שני הפטריוטים הצרפתים האלה דיברו בחום־רגש רב על המשכת המלחמה עד המוות. כשירדנו במסדרון ההומה מאדם אל החצר ראיתי את הגנרל דה־גול עומד מוּצק ונטוּל־הבּעה בפּתח. בברכי אותו לשלום אמרתי בקול נמוך, בצרפתית: “איש העתיד”. הוא לא הגיב. בחצר היו ודאי למעלה ממאה צרפתים נשואי־פנים השרויים במצוקה נוראה. הביאו אלי את בנו של קלמנסו. לחצתי את ידו. מטוסי “האריקיין” כבר היו באוויר, ואני ישנתי שנת־ישרים בעת נסיעתנו המהירה והשקטה הביתה. בחכמה עשיתי, כי אחרי כן עברו שעות רבות עד שיכולתי לעלות על משכבי.

*

אחרי שיצאנו מטוּר בשעה חמש וחצי בקירוב נועד מר ריינו שוב עם הקבינט שלו בקאנז’ה. חברי הקבינט התרעמו על שאני ועמיתי לא באנו שמה לשבת עמהם. נכונים היינו ביותר לעשות זאת, אף אם נוצרך לדחות הרבה את טיסתנו הביתה. אך לא הזמינו אותנו כלל; גם ידוֹע לא ידענו שתתקיים ישיבה של הקבינט הצרפתי.

בקאנז’ה הוחלט להעביר את ממשלת צרפת לבוֹרדוֹ, וריינו שלח את מברקו לרוזוולט בבקשה הנואשה שיופיע לפחות הצי האמריקאי בגיא החזיון.

ב־10.15 בלילה מסרתי את הדו"ח החדש שלי לקבינט. שני עמיתי בני לויתי אישרו וקיימו את דברי. עוד אנו יושבים, והשגריר קנדי הביא את תשובתו של הנשיא רוזוולט לקריאתו של ריינו מיום ה־10 ביוני.

הנשיא רוזוולט אל מר ריינו 15.6.40

איגרתך מיום ה־10 ביוני נגעה עד עומק לבי. כפי שכבר מסרתי לך ולמר צ’רצ’יל, עושה הממשלה הזאת כל מה שביכלתה על־מנת להעמיד לרשותן של ממשלות הברית את החמרים הנחוצים להן בדחיפוּת כה רבה, ואנו כופלים את מאמצינו לעשות עוד יותר. הסיבה היא באמונתנו ותמיכתנו באידיאלים אשר עליהם נלחמים בעלי־הברית.

ההתנגדות המפוארת של צבאות צרפת ובריטניה עשתה רושם עז על העם האמריקאי.

כשאני לעצמי התרשמתי במיוחד מהצהרתך כי צרפת תוסיף להילחם למען הדמוקרטיה, אפילו יהיה פירוש הדבר נסיגה אטית, אפילו לצפון־אפריקה, ולאוקינוס האטלנטי. חשוב ביותר לזכור כי הציים של צרפת ובריטניה עודם שליטים באטלנטי ובאוקינוסים האחרים; וכן לזכור כי חמרים חיוניים מן העולם החיצון נחוצים להחזקת כל הצבאות.

כן גם עודדוני מאד הדברים שאמר ראש־הממשלה צ’רצ’יל לפני ימים אחדים על המשך התנגדותה של הקיסרות הבריטית, והחלטה זו כוחה יפה כמדומה באותה מידה לגבי הקיסרות הצרפתית הגדולה ברחבי העולם כולו. הכוח הימי בעניני העולם עודו מגלם את לקחי ההיסטוריה, כמו שידוע היטב לאדמירל דרלאן.

כולנו היינו סבורים כי הנשיא אכן הרחיק לכת מאד. הוא ייפּה את כוחו של ריינו לפרסם את איגרתו מן ה־10 ביוני, על כל המתרמז מתוכה, ועתה שלח את התשובה החותכת הזאת. אם על סמך תשובה זו תחליט צרפת להוסיף ולשאת ביסורי המלחמה, תהיה ארצות־הברית מחויבת מאד להיכנס אליה. על כל פנים היו בתשובה שתי נקודות שכמוהן כתפיסת מעמד של צד לוחם: ראשית, הבטחת כל עזרה חמרית, שפירושה עזרה פעילה: שנית, קריאה להמשיך בלחימה אפילו תיאלץ הממשלה לנוס מצרפת. שלחתי מיד את תודותינו לנשיא, וכן ביקשתי להמליץ לפני ריינו בכל לשון של המלצה על קריאתו של הנשיא. אפשר שנקודות אלו הודגשו יותר מדי; אבל צריכים היינו להפיק את מלוא התועלת מכל אשר בידינו ומכל אשר נוכל להשיג.

אישיות ימית לשעבר אל הנשיא רוזוולט 13.6.40

השגריר קנדי ודאי מסר לך על פגישת הבריטים היום עם הצרפתים בטוּר, אשר את הפרטיכל שלנו ממנה הראיתי לו. אינני יכול להפריז בתיאור אָפיה הקריטי. הם היו אבוּדים כמעט. וייגאן המליץ על שביתת־נשק כל זמן שעדיין יש לו די חיילים למנוע את צרפת משקוע בתוהו־ובוהו. ריינו שאל אותנו אם, נוכח קרבנותיה וסבלותיה של צרפת, נהיה מוכנים לשחרר אותה מן ההתחייבות שלא לעשות שלום נפרד. אף כי העיקה עלינו העובדה שבהכרח לא היינו בעיצומו של הקרב הנורא הזה, לא היססתי לסרב בשמה של ממשלת בריטניה לתת הסכמה לשביתת־נשק או לשלום נפרד. טענתי כי אין לדון בשאלה זו קודם שיפנה ריינו בקריאה נוספת אליך ואל ארצות־הברית, קריאה שקיבלתי עלי לתמוך בה. על כך הושגה הסכמה, ולרגע שופר במידה רבה מצב־הרוח של ריינו והמיניסטרים שלו.

ריינו היה תקיף בדעתו כי לא יהיה לאֵל־ידו לעודד את עמו להוסיף ולהילחם בלי תקוה לנצחון סופי, וכי תקוה זו תוכל להתלקח רק על ידי התערבותה של אמריקה מלוא מידת האפשרות שלפניך. כפי שניסח זאת, רוצים הם לראות אור בקצה המנהרה.

בעת טיסתנו בחזרה לכאן נשלחה איגרתך הנהדרת, והשגריר קנדי הביא לי אותה בבואי. הקבינט הבריטי התרשם עד מאד, ורצונו שאביע לפניך את הכרת־טובתו על כך, אבל, אישי הנשיא, עלי להגיד לך כי לפי דעתי חיוני הוא בהחלט שתפורסם האיגרת הזאת מחר, ב־14 ביוני, על־מנת שתוכל למלא את התפקיד המכריע בשינוי אָרחה של ההיסטוריה העולמית. מובטח אני כי הדבר יאמץ את הצרפתים בהחלטה למנוע מהיטלר שלום־על־רגל־אחת עם צרפת. שלום זה נחוץ לו כדי למגר אותנו ולצעוד עוד צעד גדול לקראת השלטון העולמי. כל התכניות האסטרטגיות הכלכליות, המדיניות והמוסריות המרחיקות לכת, שמגוללת איגרתך, אפשר תהיינה בחזקת נפל לא־חזה־שמש אם יפלו הצרפתים עכשיו. לכן אני מפציר בך שתפורסם האיגרת עכשיו. מבינים אנו היטב כי ברגע שיתברר להיטלר שאין הוא יכול להכתיב שלום נאצי בפאריז, ישפוך את חמתו עלינו. נעשה כמיטב יכלתנו לעמוד בפניו, ואם נצליח הרי תיפתחנה דלתות רחבות חדשות לעתיד והכל יבוא על מקומו בשלום בחשבון אחרון.

אל מר ריינו שלחתי את האיגרת הזאת:

3.6.40

בשובי לכאן קיבלנו העתק מתשובתו של הנשיא רוזוולט לפנייתך מיום ה־10 ביוני. הקבינט מאוחד בדעתו שמסמך נהדר זה מכריע את הכף בעד המשך התנגדותה של צרפת בהתאם להצהרתך־אתה מיום 10 ביוני על דבר הלחימה לפני פאריז, מאחרי פאריז, בפּרובינציה, או, אם יהיה צורך בדבר, באפריקה או מעבר לאטלנטי. להבטחה של עזרה חמרית כפולה ומכופלת מצורפת עצה והמרצה מפורשת לצרפת להמשיך במאבק אפילו בתנאים החמורים אשר ציינת. אם לאחר איגרתו זו של הנשיא רוזוולט תמשיך צרפת במלחמה, הרי סבורים אנו כי ארצות־הברית מחויבת לבלי־השיב לנקוט את הצעד היחיד הנותר, לאמור, להיעשות צד לוחם להלכה כפי שכבר נעשתה בפועל. כפי שחזית מראש, מונעת התחוקה של ארצות־הברית מן הנשיא להכריז מלחמה בעצמו, אבל אם תפעל על פי תשובתו שנתקבלה עתה הרינו מאמינים בתום־לב כי דבר זה יהיה מוכרח לבוא. אנו מבקשים את הנשיא שירשה לפרסם את האיגרת, אך אפילו לא יסכים לכך משך יום־יומים, הריהי בידיך ויכולה היא להמציא את הבסיס לפעולתך. באמת אני מבקש אותך ואת עמיתיך, שכּה התפעלנו היום מעוז־החלטתם, שלא להחמיץ את ההזדמנות העליונה הזאת להקמת הקואליציה האוקיאנית והכלכלית הכל־עולמית, שודאי תביא על השלטון הנאצי את אבדנו. רואים אנו לפנינו תכנית ממשית של מערכה, והאור אשר עליו דיבּרת מאיר בקצה המנהרה.

לבסוף, בהתאם למבוקשו של הקבינט, שלחתי לממשלת צרפת איגרת רשמית של עידוד, שפרטה בפעם הראשונה על המיתר של אחדות בל־תוּפר בין ארצותינו.

ראש־הממשלה אל מר ריינו 13.6.40

בשעה קדושה זו לאומות בריטניה וצרפת ולענין החירות והדמוקרטיה, אשר לו נדרנו את נדרנו, מבקשת ממשלת הוד־מלכותו לחלוק לרפובליקה הצרפתית את השבח הראוי על גבורת־האומץ והעקשנות של צבאות צרפת בקרב נגד כוחות העולים עליהם פי־כמה. מאמצם הולם את המסרות המפוארות ביותר של צרפת, וגרם נזק עמוק ומאריך־ימים לכוחו של האויב. בריטניה הגדולה תוסיף לתת את מירב העזרה שבגדר יכלתה. אנו מנצלים הזדמנות זו על־מנת להצהיר על האחדות אשר לא תופר בין עמינו ובין הקיסרויות שלנו. אין אנו יכולים לאמוד את היסורים לצורותיהם השונות אשר יבואו על עמינו בעתיד הקרוב. בטוחים אנו כי מבחן האש רק ילכד אותנו לכלל שלמות אחת בלתי־מנוצחת. אנו מחדשים לפני הרפובליקה הצרפתית את נדרנו והחלטתנו הנחושה להמשיך במאבק בכל מחיר בצרפת, באי הזה, באוקינוסים ובימים, בכל אשר יוליכנו שמה. כשאנו מנצלים את אפשרויותינו עד קצה הגבול וחולקים יחד בנטל תיקונם של חורבנות המלחמה. לעולם לא נזוז מן המערכה עד שתעמוד צרפת בטוחה וזקופה בכל גדולתה, עד שישוחררו המדינות והעמים המשועבדים והעשוקים, ועד שתיגאל הציביליזציה מן הסיוט של הנאציוּת. בטוחים אנחנו יותר מתמיד כי יעלה שחר היום הזה. אפשר שיקדים השחר הזה יותר מכפי שאנו זכאים עתה לקוות.

כל שלוש האיגרות האלו נוסחו על ידי בטרם אעלה על משכבי אחרי חצות באור ל־14 בחודש. הן נכתבו למעשה ב“שעות הקטנות” של ה־14.

למחרת הגיע מברק מן הנשיא בו הוא מסביר שלא יוכל להסכים לפרסום איגרתו אל ריינו. הוא עצמו, לדברי מר קנדי, ביקש לעשות זאת. אבל מחלקת־המדינה, אף שהיא הוגה אהדה מלאה, רואה בכך את הסכנות החמורות ביותר. הנשיא הודה לי על מה שסחתי לו בדבר הפגישה בטוּר ושיבּח את ממשלות בריטניה וצרפת על אומץ־לבם של חילותיהן. הוא חזר על הבטחותיו להמציא חמרים ואספקה ככל אשר יוכל; אבל אחרי כן אמר כי ציוה על השגריר קנדי להודיעני כי איגרתו מיום ה־13 בחודש לא נתכוונה בשום פנים לחייב, ואין היא מחייבת, את ממשלת ארצות־הברית להשתתפות צבאית במלחמה. על פי התחוקה האמריקאית אין כל סמכות מחוץ לקונגרס שתוכל לקבל איזו התחייבות מסוג זה. הוא הוגה במיוחד בשאלת הצי הצרפתי. על פי בקשתו הקציב הקונגרס חמישים מיליון דולר לאספקת מזונות והלבשה לפליטים אזרחיים בצרפת. לבסוף הבטיחני שהוא מעריך את משמעותם ומשקלם של הדברים שהעליתי באיגרתי.

היה זה מברק מאכזב.

סביב שולחננו הבינונו כולנו אל־נכון את הסיכונים שהנשיא מקבל עליו, שמא יאשימוהו שעבר על גדרי סמכותו התחוקתית, ועקב כך ינחל מפלה בשאלה זו בבחירות המתקרבות, שבהן תלוי גורלנו, והרבה יותר מכך. משוכנע הייתי שהוא יהיה מוכן להקריב גם את חייו, ואין צריך לומר את כהונתו הציבורית, למען חירותו של העולם הנתונה עתה בסכנה כה נוראה. אבל מה־בצע יהיה בכך? מעבר האטלנטי יכולתי להרגיש בסבלו. בבית־הלבן היתה המצוקה שונה מזו של בוֹרדוֹ או של לונדון. אבל שיעור המתח האישי היה דומה למדי.

בתשובתי ניסיתי להמציא לנשיא כמה נימוקים שבהם יוכל להשתמש בדיוניו עם אחרים בדבר הסכנה הנשקפת לארצות־הברית אם תפול אירופה ובריטניה תכזיב. אין זה ענין של סנטימנטים כי אם של חיים ומוות.

אישיות ימית לשעבר אל הנשיא רוזוולט 15.6.40–14

אסיר־תודה הנני לך על מברקך ואת פיסקאותיו העיקריות העברתי לריינו, אשר לו מסרתי השקפה אופטימית יותר. מובטח אני כי אי־הפרסום יאכזב אותו. אני מבין את כל הקשיים שיש לך בדעת־הקהל האמריקאית ובקונגרס, אבל המאורעות מתגלגלים עתה בקצב כה מהיר עד ששוב לא תהיה לדעת־הקהל האמריקאית שליטה בהם כאשר תבשיל לבסוף. האם נתת אל לבך איזה הצעות עשוי היטלר להציע לצרפת? הוא יכול לומר: “מסרו את הצי בשלמותו ואני אשאיר לכם את אלזאס־לוֹרן”. או: “אם לא תתנו לי את האניות שלכם, אחריב את עריכם”. כשלעצמי משוכנע אני כי בסופו של דבר תלך אמריקה עד קצה הגבול, אבל הרגע הזה הוא קריטי במידה שאין למעלה ממנה לגבי צרפת. הצהרה כי אם יהיה צורך בכך תיכנס ארצות־הברית למלחמה עשויה להציל את צרפת. בהעדר הצהרה כזאת אפשר שבתוך ימים מספר תתמוטט ההתנגדות הצרפתית ואנחנו ניותר לבדנו.

אף כי הממשלה הנוכחית ואני כשלעצמי שלוֹח נשלח את הצי אל מעבר לאטלנטי אם תמוּגר ההתנגדות כאן. אפשר שתגיע במאבק הזה נקודה שבּה שוב לא תהיה השליטה על הענינים בידי המיניסטרים הנוכחיים ואשר בה יוכל האי הבריטי להשיג תנאים נוחים מאד על ידי שייעשה מדינה ואסאלית לקיסרות של היטלר. ממשלה פּרוֹ־גרמנית ודאי תקום לעשות שלום, ותוכל להעמיד לפני אומה מעורערת או רעבה נימוקים שאין לעמוד בפניהם כמעט לכניעה גמורה לרצונם של הנאצים. גורלו של הצי הבריטי, כמו שכבר ציינתי לפניך, ישפיע השפעה מכרעת על עתידה של ארצות־הברית, כי, אם יצטרפו אליו הציים של יאפאן, צרפת ואיטליה והמשאַבּים הגדולים של התעשיה הגרמנית, יהיה בידי היטלר כוח ימי מכריע. אפשר כמובן שישתמש בו מתוך מידת התאפקות רחוּמה. מצד שני, אפשר שלא כך ינהג. מהפכה זו בכוח הימי עשויה לבוא במהירות רבה, ובודאי שעשויה היא לבוא זמן רב קודם שתוכל ארצות־הברית להתכונן לקראתה. אם נפּול, אפשר שתקום ארצות־הברית של־אירופה תחת פקודת הנאצים, שתהיה גדולה הרבה יותר מן העולם החדש באוכלוסים, בכוח ובחימוש.

היטב אני יודע, אישי הנשיא, שעינך ודאי כבר חדרה אל המעמקים האלה, אבל נדמה לי כי זכאי אני להעלות על הכתב עד כמה האינטרסים האמריקאיים מוטלים בכף במערכה שלנו ושל צרפת.

על ידי השגריר קנדי אני שולח לך לידיעתך תזכיר שהכין מטה־הצי על כוח המשחתות. אם יהיה עלינו להחזיק את רוב־רובן של המשחתות שלנו בחוף המזרחי כדי לשמור מפני פלישה, ויהיה עלינו לעשות זאת, איך נוכל להתמודד עם התקפה גרמנית־איטלקית על המזונות והמסחר שמהם אנו חיים? משלוח שלושים־וחמש המשחתות יגשר, כפי שכבר תיארתי, על הפער עד שתבוא הבניה החדשה שלנו בסוף השנה. הנה זה צעד מעשי ממשי ואולי מכריע שאפשר לנקטו מיד, ואני מפציר בך בכל לשון של הפצרה שתשקול את דברי.

*

בינתים והמצב בחזית הצרפתית הלך מדחי אל דחי. המיבצעים הגרמניים מצפון־מערב לפאריז, שבהם אבדה האוגדה ה־51 שלנו, הביאו את האויב ב־9 ביוני אל מורדות הסינה והאוּאַז. על הגדות הדרומיות היו השרידים הפזוּרים של המחנות הצרפתיים העשירי והשביעי מתארגנים בחפּזון להגנה; הם נקרעו לגזרים, וחיל־המצב של הבירה, המתקרא מחנה־פאריז, יצא חוצץ לסתום את הפירצה.

הרחק יותר מזרחה, לאורך הנהר אָן, היה מצבם של המחנות הששי, הרביעי והשני טוב הרבה יותר. היתה להם שהות של שלושה שבועות להתבסס ולקבל את התגבורות שנשלחו. משך כל תקופת דונקרק והמסע על רואֶן היו שרויים בשלוה יחסית, אבל כוחם קטן היה בהשוואה למאת המילים של חזית שבּהם הוצרכו להחזיק, והאויב ניצל את הזמן על־מנת לרכז כנגדם שיפעת אוגדות גדולה ולהנחית את המהלומה הסופית. ב־9 ביוני באה המהלומה. חרף התנגדות עקשנית, כי לעת הזאת היו הצרפתים נלחמים בעוז־החלטה גדול, הוצבו ראשי־גשר דרומית לנהר מסוּאַסוֹן עד רתל, ואלה התרחבו משך היומים הבאים עד שהגיעו אל הנהר מארן. אוגדות־פּאנצר גרמניות, שמילאו תפקיד כה מכריע במסע לאורך החוף, הוטלו לקרב החדש. בשתי פריצות גדולות הפכו שמונה מאלו את המפלה הצרפתית למנוסת־חרב. צבאות צרפת, מרוסקים ומבולבלים, לא עצרו כוח כלל לעמוד בפני צירוף אדיר זה של עדיפות במספר, בציוד ובטכניקה. בתוך ארבעה ימים, עד ל־16 ביוני, הגיע האויב לאוֹרליאַן וללוּאר; ואילו ממזרח עברה הפריצה השניה דרך דיז’ון וביזאנסוֹן, כמעט עד לגבול השוייצי.

ממערב לפאריז הוחשו שרידי המחנה העשירי, כשיעור שתי אוגדות בלבד, דרומית מן הסינה בכיוון אלנסוֹן. הבירה נפלה ב־14 בחודש; המחנות המגינים עליה, המחנה השביעי ו“מחנה־פאריז”, הופצו לכל רוח; פירצה גדולה הפרידה עתה בין הכוחות הצרפתיים והבריטיים הדלים במערב לבין שיוּריו ושׂרידיו של צבא צרפת הגאה מלשעבר.

ומה בדבר קו־מאז’ינו, שלטי־המגן של צרפת, ומגיניו? עד ל־14 ביוני לא נעשתה שום התקפה במישרים, ואחדות מן היחידות הפעילות, שהשאירו מאחריהן את חילות־המצב, החלו להצטרף, במידה שיכלו, לצבאות־המרכז הנסוגים במהירות. אבל השעה היתה מאוחרת מדי. ביום ההוא הובקע קו־מאז’ינו לפני סארבּריקן ומעבר לריין בדרך קוֹלמאר; הצרפתים הנסוגים נלכדו בסבך הקרב ולא יכלו להיחלץ. כעבור יומים ניתקה החדירה הגרמנית לביזאנסון את קו הנסיגה שלהם. למעלה ממאתים אלף איש הוקפו בלי תקוה להינצל. הרבה חילות־מצב מכותרים החזיקו מעמד מתוך יאוש; הם סירבו להיכנע עד לאחר שביתת־הנשק, כשנשלחו קצינים צרפתים לתת להם את הפקודה. המצודות האחרונות צייתו ב־30 ביוני, כשהמפקד מוחה כי ביצוריו עודם שלמים כל־כולם.

כך קרבה המערכה העצומה והמסוכסכת אל קצה לכל אורך החזית הצרפתית. לא נותר לנו אלא לספר על החלק המיצער שהיה לאל־ידם של הבריטים למלא.

*

הגנרל ברוּק הצטיין בנסיגה לדונקרק, ובפרט בקרב שניהל בפּירצה שנבעתה עם כניעתה של בלגיה. לפיכך בחרנו בו שיפקד על החיילות הבריטיים שנשארו בצרפת ועל כל התגבורות, עד שיוכל מנינם להגיע לדרגה שתצריך את נכחותו של הלורד גורט כמפקד־ארמיה. ברוק הגיע עתה לצרפת, וב־14 בחודש נפגש עם הגנרלים וייגאן וז’ורז'. וייגאן הודיע שהכוחות הצרפתיים שוב אינם מסוגלים להתנגדות מאורגנת או לפעולה מתואמת. הצבא הצרפתי פוצל לארבע קבוצות, שהמערבית בהן היתה המחנה העשירי. וייגאן אמר לו גם כי ממשלות בעלי־הברית הסכימו כי יש ליצור ראש־גשר בחצי־האי ברטאן, שבּו יחזיקו חילות צרפת ובריטניה יחדיו בקו העובר בקירוב צפונה ודרומה בדרך רן. הוא פקד עליו לפרוס את כוחותיו בקו התגוננות העובר את העיר הזאת. ברוק הטעים כי ארכו של קו ההתגוננות הזה מגיע ל־150 ק"מ והוא מצריך לפחות חמש־עשרה אוגדות. הוגד לו כי ההוראות שהוא מקבל צריכות להיחשב פקודה.

אמת שב־11 ביוני הסכמנו, ריינו ואני, בבריאַר לנסות להעמיד מעין “קו טוֹרס־ודראס” לרוחב רגלו של חצי האי ברטאן. אולם הכל היה מתפורר והולך בעת־ובעונה־אחת, והתכנית, אם היה בה משקל, מעולם לא הגיעה לתחום המעשה. הרעיון כשלעצמו היה הגיוני, אבל לא היו שום עובדות שתלבשנה עליו ממשוּת. כיון שנשברו או הושמדו הצבאות העיקריים של צרפת, שוב אי־אפשר היה להחזיק ימים רבים בראש־הגשר הזה, עם כל חשיבותו, נוכח התקפה גרמנית מרוכזת. אבל אפילו התנגדות של שבועות אחדים היתה מקיימת כאן את המגע עם בריטניה ומאפשרת לכוחות צרפתיים גדולים לסגת לאפריקה משאר חלקים של החזית העצומה, שעתה היתה קרועה לגזרים. את המערכה בצרפת גופה אפשר היה להמשיך רק בחצי־האי ברסט ובחבלים מיוֹערים או הרריים דוגמת הווֹגזים. הברירה שלפני הצרפתים היתה להיכנע. לפיכך אל ילעיג איש על הרעיון של ראש־גשר בברטאן. צבאות הברית תחת פקודתו של אייזנהאור, שאז היה קולונל אמריקאי אלמוני, החזירוהו לנו לאחר זמן במחיר רב.

הגנרל ברוּק, אחרי שיחתו עם המפקדים הצרפתים, ולאחר שסקר מן המפקדה שלו את התמונה המחמירה ומקדירה משעה לשעה, מסר דין־וחשבון למשרד־המלחמה ובטלפון למר אידן והודיע כי המצב הוא לאחר יאוש. יש להפסיק שיגור כל תגבורת נוספת, ושרידי חיל־המשלוח־הבריטי, העולים עתה כדי מאה־וחמישים אלף איש, צריכים להפליג מיד. במוצאי ה־14 ביוני, הואיל ואני עקשן הייתי בעיניו, צילצל אלי בקו טלפון אשר בדי־עמל ובדי־מזל היה פתוח, ולחץ עלי בכיוון זה. שמעתיו יפה, ולאחר עשר דקות הייתי משוכנע שהדין אתו ושעלינו להסתלק. בהתאם לכך ניתנו הפקודות. הוא שוחרר מפקודת הצרפתים. שוב הוחל בהטענת כמויות גדולות של אפסניה, ציוד ואנשים. יחידות־החלוץ של האוגדה הקנדית שירדו לחוף צרפת חזרו לאניותיהן, והאוגדה ה־52, אשר מחוץ לחטיבה ה־257 שבּה עדיין לא הופעלה בקרב, נסוגה לברסט. לא פוּנו שום חיילות בריטיים הפועלים תחת פקודת המחנה העשירי הצרפתי; אבל כל שאר חילותינו עלו לאניות בברסט, שרבּוּר, סן־מאלו וסן־נאזאר. ב־15 ביוני שוחררו חילותינו מפקודות המחנה העשירי הצרפתי, ולמחרת היום, כשביצע אותו מחנה נסיגה נוספת לדרום, נעו בכיוון שרבּוּר. החטיבה ה־517 נחלצה אותו לילה, אחרי קרבות כבדים, ואנשיה שנסוגו במכוניותיהם עלו לאניות בלילה אור ל־18 בחודש. ב־17 ביוני הודיעו שממשלת פטן ביקשה שביתת־נשק ופקדה על כל הכוחות הצרפתיים להפסיק את הקרבות, אף מבלי למסור ידיעה זו לחילותינו. או אז נצטווה הגנרל ברוּק לחזור עם כל האנשים שיוכל להעלותם לאניות ועם כל הציוד שיוכל להציל.

חזרנו עתה בקנה־מידה ניכר, ואם גם בספינות גדולות יותר, על הפינוי של דונקרק. למעלה מעשרים־אלף חיילים פולנים שסירבו להיכנע הבקיעו להם דרך אל הים והובאו באניותינו לבריטניה. בכל מקום דלקו הגרמנים אחר כוחותינו. בחצי־האי שרבוּר עמדו בבוקר ה־18 בחודש במגע עם המאסף שלנו מהלך עשרה מילים מן הנמל. האניה האחרונה יצאה מן הנמל בשעה 4 אחה"צ, כשהיה האויב בתחום שלושה מילים מן הנמל. מעטים מאד נפלו בשבי.

בסך־הכל פוּנו מכל נמלי צרפת 136,000 חיילים בריטיים ו־310 תותחים; ויחד עם הפולנים, 156,000 איש. עובדה זו נותנת שבח גדול לסגל ההעלאה של הגנרל ברוק, אשר ראשו, הגנרל דה־פוֹנבּלאנק, קצין בריטי, מת זמן קצר אחרי כן מחמת מאמציו.

בברסט ובנמלים המערביים היו הפינויים מרובים. כבדה היתה ההתקפה האווירית הגרמנית על אניות ההובלה. מאורע אחד מחריד אירע ב־17 בחודש בסן־נאזאר. אנית־הנוסעים לנקסטריה, בת 20,000 טונה, וחמשת־אלפים איש על סיפונה. פּוצצה ושוּלחה באש ברגע שעמדה להפליג. זרם של שמן בוער הציף את המים סביב האניה, ולמעלה משלושת־אלפים איש נספּו. השאר ניצלו בעיצומה של התקפה מן האוויר על ידי מסירוּת־נפשם של אנשי הספינות הקטנות. כשהגיעה אלי הידיעה הזאת בחדר־הקבינט השוקט בשעות אחר־הצהרים אסרתי על פרסומה, באמרי: “לעתונים יש די פגעים לפחות בשביל היום”. היה בכוונתי להתיר את פרסום הידיעה כעבור ימים אחדים, אבל כה אפלים וכה מחרידים היו המאורעות אשר עטו עלינו עד ששכחתי לבטל את האיסור, ועברו שנים מספר עד שנודעה פרשת הזוועה הזאת ברבים.

*

על־מנת להפחית מעוֹצם הזעזוע של הכניעה הצרפתית הקרובה, היה עלי לשלוח בזמן הזה איגרת אל ראשי ממשלות הדומיניונים כדי להוכיח להם כי החלטתנו להמשיך במאבק לבדנו אינה מיוסדת על עקשנות או יאוש בלבד, ולשכנעם בטעמים מעשיים וטכניים, שאפשר גם אפשר שאינם ידועים להם, בכוחה הממשי של עמדתנו. בשעות אחר־הצהרים של ה־16 ביוני, יום שממילא היה גדוש ענינים רבים, הכתבתי אפוא את הדברים הבאים:

ראש־הממשלה אל ראשי־הממשלות של קנדה, אוסטרליה, ניו־זילנד ודרום־אפריקה 16.6.40

[כמה משפטי־הקדמה מיוחדים לכל אחד].

אינני סבור שניטלה מידינו השליטה במצב. אין זה כלל בחזקת ודאי שהצרפתים לא יוסיפו להילחם באפריקה ובים, אבל, יעשו מה שיעשו, אם לא ישבור אותנו היטלר באי הזה הרי אנוּס יהיה להפסיד במלחמה. הסכנה העיקרית הצפויה לנו היא התקפת־אוויר מרוכזת מצדו בהפצצות, יחד עם נחיתות צנחנים וחיל מוּטס ונסיונות להעביר כוח פולש על פני הים. סכנה זו ניצבת לפנינו מאז תחילת המלחמה, והצרפתים מעולם לא יכלו להצילנו ממנה, כי תמיד היה יכול לעוט עלינו פתאום. אין ספק כי הנצחונות והכיבּושים של היטלר בחוף האירופי סמוך לחופינו מחמירים את הסכנה הזאת. בכל־זאת, מעיקרו של דבר לא חל שינוי בסכנות. אינני רואה משום מה לא נוכל לעמוד בהן. הצי מעולם לא התימר שימנע פשיטה של חמשת או עשרת אלפים איש, אבל אין אנו רואים איך אפשר יהיה להעביר על פני הים חיל של, למשל, שמונים עד מאה אלף, כל שכן להחזיקו, נוכח כוח ימי עדיף. כל זמן שחיל־האוויר שלנו קיים, הריהו משמש עזר אדיר לצי במניעת נחיתות ימיות והוא יגבה מס כבד מאד מנחיתות מוּטסות.

אף כי סבלנו אבידות כבדות עקב עזרתנו לצרפתים ובעת הפינוי של דונקרק, הצלחנו לשמור על כוח מטוסי־הקרב שלנו על אף הקריאות הנוקבות מצרפת להטילו שלא־בחכמה לתוך הקרב היבשתי הגדול, שאת מהלכו ממילא לא היה יכול לשנות במידה מכרעת. מאושר אני להגיד לך כי עכשיו הכוח הזה חזק יותר משהיה אי־פעם, וזרם המטוסים שופע ובא בקצב מהיר הרבה יותר מאשר לפנים; לאמיתו של דבר מספר הטייסים הוא שנעשה הגורם המגביל ברגע זה. מטוסי־הקרב שלנו הורגלו לגרום אבידות כשיעור שנים או שנים־וחצי כנגד אחד אפילו כשנלחמו בתנאים הגרועים בצרפת. בעת פינוי דונקרק, שהיתה מעין שטח הפקר, גרמנו אבידות של שלושה או ארבעה כנגד אחד, ולעתים קרובות ראינו איך עוּצבּוֹת גרמניות הופכות עורף לנוס מפני מטוסינו שמספרם רבע כשלהם. אבל כל הבקיאים בעניני התעופה מסכימים כי התנאים בהגנה על הארץ הזאת מפני התקפה אווירית שמעבר־לים יהיו נוחים עוד יותר, כי, ראשית, הודות להמצאות השונות שבידינו, נדע היטב למדי מתי הם באים, ומשום שהטייסות שלנו סמוכות זו לזו עד כדי לאפשר לנו להתרכז נגד המתקיפים ולהטיל למערכה מטוסים שיספיקו להתקיף בעת־ובעונה־אחת גם את המפציצים גם את מטוסי־הקרב המגוננים. כל המטוסים שיופּלו משלהם יהיו בחזקת אבידות גמורות; הרבה ממטוסינו ומטייסינו ישובו להילחם. לכן אני סבור שייתכן גם ייתכן כי נוכל לפצפץ אותם כל כך עד שיתברר להם כי התקפות לאור היום הן יקרות מדי.

הסכנה הגדולה ביותר תהיה מצד התקפות־לילה על מפעלי המטוסים שלנו, אבל, שוב, התקפה זו מדויקת הרבה פחות מהתקפה לאור היום, ויש לנו הרבה תכניות לצמצם את השפעתה. מובן, במספר עולים הם עלינו הרבה, אבל אין יתרונם גדול כדי־כך שיטוֹל מאתנו סיכוי נאה ומתקבל־על־הדעת לבלותם אחרי כמה שבועות או אף חדשים של מאבק אווירי. בינתים, כמובן, יהיה חיל־המפציצים שלנו הולם בלי חשך בנקודות־המפתח שלהם, במיוחד בבתי־זיקוק של דלק ומפעלי מטוסים. ובחרושת המלחמתית הצפופה והמרוכזת שלהם בחבל־הרוּר. אנחנו מקווים שאנשינו ייטיבו לשאת את ההפצצה הזאת לא פחות מן האויב. היא תתנהל משני הצדדים בהיקף שאין לו תקדים. כל הידיעות שבידינו מלמדות כי מה שספגו הגרמנים עד עכשיו לא מצא חן בעיניהם.

יש לזכור כי עתה, לאחר שחזר חיל־המשלוח־הבריטי הביתה ובמידה גדולה חידש את חימושו, או שהוא מחדש אותו, אם לא באמת־מידה של היבשת הרי לפחות באמת־מידה המספיקה להגנת המולדת. יש לנו באי הזה כוחות צבאיים חזקים הרבה יותר מכל שהיו לנו במלחמה שעברה או במלחמה הזאת. לכן אנחנו מקווים כי אותם מאנשי האויב שאולי יונחתו מן האוויר או בפשיטה ימית יושמדו ויהיו לדוגמה למנסים לבוא בעקבותיהם. בלי ספק עלינו לצפּות לצורות חדשות של התקפה ולנסיונות להעביר טנקים על פני הים. אנחנו מתכוננים לטפל באלה ככל שנוכל לחזותם מראש. אין איש יכול להינבא או לערוב למהלכו של מאבק־חיים־ומוות אשר כזה, אבל אין ספק שניכנס אליו ברוח נכונה.

מסרתי לכם את ההסבר המלא הזה כדי להראותכם כי יש טעמים מוצקים מאחרי החלטתנו שלא להניח לגורלה של צרפת, ויהיה מה שיהיה, להניאנו מהמשיך עד הסוף. כשלעצמי אני מאמין כי החזיון של המאבק העז ושל הטבח באי שלנו יכניס את ארצות־הברית למלחמה, ואף אם נוכה מחמת היתרון המספרי אשר לחיל־האוויר של האויב, תמיד נוכל, כמו שרמזתי לבית־הנבחרים בנאומי האחרון, לשלוח את הציים שלנו אל מעבר לאוקינוסים, מקום שיגנו על הקיסרות ויאפשרו לה להמשיך במלחמה ובהסגר, אני מקווה – מתוך חיבּוּר עם ארצות־הברית, עד שיכרע המשטר ההיטלראי תחת כובד הנטל. בכל שלב נודיעכם במה אתם יכולים לעזור, מהיותנו בטוחים כי תעשו כל מה שבכוח אנוש, כמו שאנחנו מצדנו נמנינו וגמרנו לעשות.

חיברתי את הדברים בחדר הקבינט, והם הודפסו במכונה תוך כדי דבּרי. הדלת אל הגן היתה פתוחה לרווחה. ובחוץ הפיצה השמש חום ואור. מרשל־ התעופה הראשי ניוּאוֹל, ראש־המטה של חיל־האוויר, ישב בינתים על המרפסת. וכאשר גמרתי לתקן את הטיוטה הוצאתיה אליו לשאול אם רצונו להציע שיפורים או תיקונים. ניכר היה בו שהדברים נגעו אל לבו, ולבסוף אמר שהוא מסכים לכל מלה. אני עצמי מצאתי לי חיזוק ונחמה בהעלותי את מחשבותי על הנייר, וכאשר קראתי את הדברים בפעם האחרונה בטרם אשלחם חשתי בי להט של ביטחה מפוקחת. מה שאירע ודאי שהצדיק זאת. הכל התאמת.

 

פרק עשירי: שביתת־הנשק של בורדו    🔗

ממשלת צרפת עוקרת לבורדו – עמדת הגנרל וייגאן – וייגאן וריינו – הצעתו הערמומית של מר שוֹטאן – החלטת הצרפתים לבקש הסכם – עמידת הבריטים על הבטחת הצי הצרפתי – מברקי אל ריינו מיום 16 ביוני – מתעוררת שאלה חדשה – הצעתה של בריטניה לאיחוד בל־יוּפר עם צרפת – תקותו העזה של הגנרל דה־גול כי דבר זה יחזק את מר ריינו – שביעוּת־רצונו של מר ריינו – עיכוב מברקי מיום 16 ביוני – התכנית לביקורי בבורדו בסיירת עם מנהיגי הלייבור והליבראלים הוּשׂמה לאַל – קבלת־פנים בלתי־חיובית להצעה הבריטית – נפילת הקבינט של ריינו – התפטרותו של ריינו – שיחה עם מר מוֹנה והגנרל דה־גול בדאוּנינג־סטריט – המרשל פטן מרכיב ממשלה צרפתית לשם שביתת־נשק – איגרתי אל המרשל פטן והגנרל וייגאן, 17 ביוני – שידורי מיום 17 ביוני – הגנרל ספּירס מתכנן את בריחתו של הגנרל דה־גול – דיבּורים נוספים על התנגדות באפריקה – כוונותיו של מאנדל – המלכודת של האדמירל דרלאן – מסעה של “מאסיליה” – מאנדל בקזבלנקה – שליחותו של מר דאף קופר – גורלם של הפטריוטים הצרפתים – ניחוש היפּותיטי – הכרתי האיתנה

עתה עלינו לעזוב את השוֹאה הצבאית ולעבור אל פּרפּורי העווית בקבינט הצרפתי ואל האישים אשר הקיפוהו בבורדו.

לא קל הוא לקבוע איך השתלשלו המאורעות בדיוק. הקבינט המלחמתי הבריטי היה מכוּנס כמעט בלי הפסק, ומזמן לזמן נשלחו הודעות עם שנתקבלו החלטות. הואיל ושעתים־שלוש היו עוברות עד שתימסרנה ההחלטות בצוֹפן, ומן־הסתם עוד שעה צריכה לעבור עד למסירתן בפועל, היו פקידי משרד־החוץ משתמשים בהרחבה בטלפון על־מנת למסור את התמצית לשגריר שלנו, והוא גם הוא היה משיב תכופות בטלפון. לפיכך יש חללים ופרצות הגורמים מבוכה. משני עברי התעלה היו המאורעות מתנהלים במהירות כה גדולה עד שיהיה בכך משום סילוף אם נתאר את הפרשה כאילו היה כאן שטף מסוּדר של שיקולים והחלטות.

מר ריינו הגיע מטוּר למקום מושבה החדש של הממשלה בשעות הערב של ה־14 בחודש. בשעה תשע לערך קיבל את השגריר הבריטי. סיר רונלד קמבל הודיע לו כי ממשלת הוד־מלכותו מתכוונת לעמוד על תנאי ההסכם מיום 28 במרס, המחייב את שני הצדדים שלא לעשות שום הסכם עם האויב. הוא הציע גם לספק את כל האניות הדרושות במקרה שתגמור ממשלת צרפת אומר לעקור לצפון־אפריקה. שתי ההודעות האלו היו בהתאם להוראות השוטפות שנמסרו לשגריר.

בבוקר ה־15 שוב קיבל ריינו את השגריר, ואמר לו כי החליט סופית לחלק את הממשלה לשנים ולהקים מרכז של שלטון מעבר לים. מדיניוּת כזאת תגרור עמה כמובן את העברת הצי הצרפתי לנמלים שמהלאה לתחום שליטתם של הגרמנים. בשעה מאוחרת יותר אותו בוקר נתקבלה תשובתו של הנשיא רוזוולט לקריאתו של ריינו מיום 13 ביוני. אף כי תיארתי את המברק הזה בצבעים הורודים ביותר במברקי אל ראש ממשלת צרפת, ידעתי כי בודאי יאכזב אותו. הוּצעה עזרה חמרית, על־תנאי שיאַשר זאת הקונגרס; אבל כניסתה של אמריקה למלחמה אינה מובאת בחשבון כלל. לא היה לצרפת כל יסוד לקוות להכרזה כזאת ברגע זה, ולנשיא לא היתה סמכות להכריזה בעצמו גם לא להשיגה מן הקונגרס. לא נערכה שום ישיבה של מועצת־המיניסטרים מאז הישיבה בקאנז’ה, סמוך לטוּר, ב־13 בחודש בערב. הואיל ולעת הזאת הגיעו כל המיניסטרים לבורדו. נקבעה ישיבה לשעות אחר־הצהרים.

*

זה ימים אחדים היה הגנרל וייגאן משוכנע כי אין שחר לכל התנגדות נוספת. לכן ביקש לאלץ את ממשלת צרפת לבקש שביתת־נשק כל זמן שמשמעתו וכוחו של הצבא הצרפתי מספיקים לקיום הסדר הפנימי למחרת המפּלה. כל ימי חייו הגה האיש איבה עמוקה למשטר הפרלמנטרי של הרפּובליקה השלישית. כקתולי דתי אדוק ראה בחורבן שבא עכשיו על ארצו את עונש האלוהים על אשר זנחה את האמונה הנוצרית. לפיכך חרג בניצול תקפּה של עמדתו הצבאית העליונה במידה רבה מן הגבולות שהצדיקו או הצריכו חובותיו המקצועיות, עם כל רוחב היקפן. הוא המטיר על ראש־הממשלה הכרזות שאין צבאות צרפת יכולים להילחם עוד, וכי באה השעה להפסיק שחיטה איומה ונטולת־טעם בטרם תשתרר אנרכיה כללית.

פּוֹל ריינו, מצד שני, הבין שהקרב בצרפת נגמר, אבל עדיין קיוה להמשיך במלחמה מאפריקה ומן הקיסרות הצרפתית ובכוח הצי הצרפתי. אף אחת משאר המדינות שהוכרעו על ידי היטלר לא פרשה מן המלחמה. הן נוּצחו מבחינה פיזית בארצותיהן־הן, אבל מעבר לים הוסיפו ממשלותיהן להניף את הדגל ולשמור על חיותו של האידיאל הלאומי. ריינו ביקש לנהוג על פי דוגמתן, ובהישען על אפשרויות ממשיות הרבה יותר. הוא חיפּש פתרון על פי קווי הכניעה ההולנדית. הולנד, אף שהניחה לצבא, אשר ראשיו סירבו להוסיף ולהילחם, להניח את נשקו בכל מקום שהוא עומד במגע עם האויב, בכל־זאת שמרה על זכותה הריבונית של המדינה להמשיך במאבק בכל האמצעים שבגדר יכלתה.

המחלוקת ניטשה בין ראש־הממשלה והגנרליסימו בשיחה סוערת לפני ישיבת הקבינט. ריינו הציע לוייגאן הרשאה־בכתב מן הממשלה לצוות על “הפסקת האש”. וייגאן דחה בהתמרמרות את הרעיון של כניעה צבאית. “הוא לא ישלים לעולם עם הטלת שמצה זו על דגליו של הצבא הצרפתי”. מעשה הכניעה, שהיה הכרח בעיניו, חייב לבוא מצד הממשלה והמדינה, והצבא שהוא מפקד עליו יישמע אף הוא לפקודות בצייתנות. במנהגו זה חטא הגנרל וייגאן, אף כי היה איש כן וחסר־פניות. הוא קבע את זכותו של איש־צבא לצוות על הממשלה החוקית של הרפובליקה. ולשים קץ בכך לא רק להתנגדותה של צרפת כי אם גם לזו של הקיסרות הצרפתית, בניגוד להחלטת האישיוּת הממונה עליו מבחינה פוליטית וחוקית.

מחוּץ לדקדוקי הרשמיוּת האלה ולדיבּורים על כבודו של הצבא הצרפתי היתה כאן כוונה מעשית. שביתת־נשק שעליה תסכים ממשלת צרפת באורח רשמי פירושה יהיה סוף המלחמה לגבי צרפת. בדרך משא־ומתן אולי יישאר חלק מן הארץ בלתי־כבוש וחלק מן הצבא יישאר חפשי; ואילו אם ימשיכו במלחמה מעבר לים, הרי כל אלה שלא יימלטו מצרפת יהיו נתונים לפיקוחם של הגרמנים במישרים, ומיליונים צרפתים יובלו לגרמניה כשבויי־מלחמה בלי הגנת הסכם כלשהו. זאת היתה טענה בעלת־משקל, אבל ממשלת הרפובליקה, ולא המפקד הראשי של הצבא, היתה חייבת להחליט בה. עמדתו של וייגאן, כי משום שהצבא אשר תחת פקודתו לא יוכל עוד להילחם, לפי דעתו, חייבת הרפובליקה הצרפתית להיכנע ולצוות על כוחותיה המזוינים להישמע לפקודה שהוא עצמו מוכן היה גם מוכן למלאה, אין לה כל יסוד בחוק ובנוהג של מדינות בנות־תרבות או בכבודו המקצועי של איש־צבא. להלכה, לפחות, היתה ביד ראש־הממשלה תרופה לכך. הוא היה יכול להשיב: “אתה פוגע בתחוקה של הרפובליקה. מן הרגע הזה אתה מודח מן הפיקוד שלך. אני אשיג את האישור הנחוץ מן הנשיא”.

לרוע־המזל לא היה מר ריינו בטוח די הצורך בעמדתו. מאחרי הגנרל גבה־הלב הזדקרה דמותו של המרשל פטן המהולל. מרכזה של חבורת המיניסטרים התבוסנים שלא מכבר הכניסם ריינו בקוצר־בינה אשר כזה לממשלה הצרפתית, ואשר כולם נמנו וגמרו להפסיק את המלחמה. ומאחריה השתופפה דמותו האפלה של לאוואל, אשר שׂם משכנו בבית העיריה של בורדו, וסביבו כנופיה של סנאטורים וצירי־פרלמנט נסערים. מדיניותו של לאוואל היו בה כוחה ומעלתה של פשטוּת. צרפת לא די שעליה לעשות שלום עם גרמניה; עליה לעבור מצד אל צד, עליה להיעשות בעלת־בריתו של המנצח, ובנאמנותה ושירותיה במערכה נגד האויב המשותף מעבר לתעלה עליה להציל את האינטרסים שלה ואת מושבותיה ולהימצא לבסוף על הצד המנצח. ברור כי מר ריינו, שהמסות אשר עברו עליו התישו את כוחו, לא היה בו העוז הנחוץ למבחן אישי נוקב כל כך, שבאמת היה כבד ביותר אפילו על איש כאוליבר קרומוול או קלמנסו, כסטאלין או כהיטלר.

בדיונים ב־15 בחודש אחר־הצהרים, שבהם נכח נשיא הרפובליקה, פנה ריינו, לאחר שהסביר את המצב לעמיתיו, אל המרשל פטן בבקשה שישכנע את הגנרל וייגאן בהשקפתו של הקבינט. הוא לא היה יכול לבחור שליח גרוע מזה. המרשל יצא מן החדר. היתה הפסקה. כעבור זמן־מה חזר עם וייגאן, שעתה תמך בעמדתו. בשלב חמור זה הגניב מר שוֹטאן, מיניסטר חשוב, הצעה ערמומית שלמראית־עין היתה בבחינת פשרה ומשכה את הפוסחים על שתי הסעיפּים. הוא הודיע, בשם היסודות השמאליים שבקבינט, כי ריינו צודק באמרו כי הסכם עם האויב הוא בלתי־אפשרי, אולם מן החכמה יהיה לעשות מחוה שתאחד את צרפת. יש לשאול את הגרמנים מה יהיו תנאי שביתת־הנשק, ולשמור בתוך כך על חירותה הגמורה של הממשלה לדחותם. אי־אפשר היה, כמובן, להתחיל לרדת במדרון החלקלק הזה ולהיעצר. עצם ההודעה כי ממשלת צרפת שואלת את הגרמנים באיזה תנאים תינתן לה שביתת־נשק, די היה בה להרוס מה שנותר מן המוראל של הצבא הצרפתי. איך ייתכן לצוות על חייל להשליך את חייו מנגד בהתנגדות עקשנית לאחר שניתן אות הרה־שואה כל כך? אולם הצעתו של שוֹטאן, יחד עם ההפגנה של פטן וּוייגאן, היתה לה השפעה הרסנית על הרוֹב בקבינט. הוסכם לשאול את ממשלת הוד־מלכותו מה תהיה דעתה על צעד כזה, ולהודיעה בתוך כך כי בשום פנים לא תורשה הסגרתו של הצי. עתה קם ריינו מן השולחן והצהיר על כוונתו להתפטר. אבל נשיא הרפובליקה עצר בו, והכריז כי אם ילך ריינו ילך גם הוא. כאשר נתחדש הויכוח המבולבל לא נמתח שום קו ברור בין הסירוב להסגיר את הצי הצרפתי לגרמנים לבין הרחקתו מתחום שליטתם של הגרמנים על ידי השטתו לנמלים שמחוץ לצרפת. הוסכם כי יש לבקש את ממשלת בריטניה שתסכים לחקירה־ולדרישה ביחס לתנאיהם של הגרמנים. האיגרת שוּגרה מיד.

*

למחרת בבוקר שוב קיבל ריינו את השגריר הבריטי, והוגד לו כי הבריטים ייענו לבקשתה של צרפת בתנאי שהצי הצרפתי יוּצא מחוץ לתחום שליטתה של גרמניה – לאמיתו של דבר, שיכוּון לנמלים בריטיים. ההוראות האלו נמסרו לקמבּל מלונדון טלפונית כדי לחסוך זמן. בשעה אחת־עשרה נתכנסה שוב מועצת המיניסטרים הנבוכה, בנוכחותו של הנשיא לבּרן. נשיא הסנאט, מר ז’אנני, הוּבא על־מנת לתמוך, הן בשמו הן בשם עמיתו נשיא הפרלמנט, מר הריוֹ, בהצעתו של ראש־הממשלה להעביר את הממשלה לצפון־אפריקה. אז קם המרשל פטן וקרא מכתב, שלפי הסברה נכתב בשבילו על ידי איש אחר, בו הוא מודיע על התפטרותו מן הקבינט. כיון שסיים את דבריו, התכונן לעזוב את החדר. נשיא הרפובליקה שידל אותו להישאר על־תנאי שתינתן לו תשובה במשך היום. המרשל התלונן גם כן על השהיה בבקשת שביתת־הנשק. ריינו השיב כי אם מבקשים בעל־ברית לתת פיטוּר מהתחייבות, בנוהג שבעולם שממתינים לתשובה. אז ננעלה הישיבה. אחרי ארוחת־הצהרים הביא השגריר לריינו את נוסח תשובתה של ממשלת בריטניה, שאת תמציתה כבר מסר בשיחתו בבוקר.

*

בימים הללו היו חברי הקבינט המלחמתי שרויים בהתרגשות בלתי־רגילה. נפילתה וגורלה של צרפת היו על ראש כל מחשבותיהם. מצוקתנו אנו, ומה שיעמוד בפנינו ובפנינו בלבד, דומה היה כי נדחו למקום שני־במעלה. הצער על בעלת־בריתנו בחבלי יסוריה, והתשוקה לסייעה ככל שידו של אדם משגת, היו הנימה השלטת. כן גם לא זזה מדעתנו החשיבות המכרעת שבהבטחת הצי הצרפתי. ברוח זו עלתה על הפרק הצעה ל“איחוד בל־יוּפר” בין צרפת ובריטניה.

לא אני הגיתי את הרעיון ראשונה. תחילה שמעתי על תכנית מפורשת ב־15 בחודש בארוחת־צהרים במועדון־קרלטון, שבה נכחו הלורד הליפקס, מר קוֹרבּן, סיר רוברט ואנסיטרט, ועוד אחד או שנים. נראה היה בעליל כי קדמו לכך דיונים מקיפים. ב־14 בחודש נפגשו ואנסיטרט ודזמוֹנד מורטון עם מר מוֹנה ומר פּלוון (חברי המשלחת הכלכלית הצרפתית בלונדון), והצטרף אליהם הגנרל דה־גול, שטס ללונדון לעשות סידורים להעברת הממשלה הצרפתית וחיילים צרפתים רבים ככל האפשר באניות לאפריקה. האדונים האלה פיתחו את הקווים הכלליים להכרזה על איחוד פרנקו־בריטי שמגמתה, מחוץ למעלותיה הכלליות, לתת למר ריינו איזו עובדה חדשה, חיה ומעוררת במהותה, אשר בה יוכל להשפיע על רוב חברי הקבינט שלו לעקור לאפריקה ולהמשיך במלחמה. תגובתי הראשונה לא היתה חיובית. שאלתי כמה שאלות בקרתיות, ולא השתכנעתי בשום פנים. ואולם השאלה צפה בתום ישיבת הקבינט הממושכת שלנו אותו יום אחר־הצהרים. נפתעתי במידת־מה לראות את המדינאים המיושבים, המתונים והמנוסים מאנשי כל המפלגות מתמכרים בהתלהבות כה רבה לתכנית כבירה אשר לא הגו כלל עד תום בתוצאותיה ובמסקנותיה. לא התנגדתי, ובקלוּת נכנעתי לנחשולים הנדיבים האלה שהעלו את החלטותינו לדרגה רמה מאד של מעשה חסר־פניות ונטול־מורא.

משנתכנס הקבינט המלחמתי למחרת בבוקר עסקנו בתחילה בתשובה שתינתן למר ריינו, שפנה בבקשה לפטור את צרפת רשמית מהתחייבויותיה על פי ההסכם האנגלו־צרפתי. הקבינט מילא את ידי להשיב את התשובה הבאה, אשר לפי משאלתו נכנסתי לחדר הסמוך וניסחתיה בעצמי. היא נשלחה מלונדון בשעה 12.35 אחה"צ ב־16 בחודש. התשובה חיזקה את ההוראות שנמסרו לקמבּל טלפונית השכם בבוקר וחזרה עליהן באורח רשמי.

22 ביוני 1940: שביתת־הנשק בקומפיין

הצבא הנאצי ב“שער הנצחון” בפאריז

משרד־החוץ אל סיר ר. קמבּל

נא למסור למר ריינו את ההודעה הבאה, שאוּשרה על ידי הקבינט:

מר צ’רצ’יל אל מר ריינו 16 ביוני 1940, 12.35 אחה"צ

ההסכם שלנו האוסר על משא־ומתן נפרד, בין בדבר שביתת־נשק בין בדבר שלום, נעשה עם הרפובליקה הצרפתית, ולא עם איזו ממשלה צרפתית מסוימת או עם מדינאי צרפתי מסוים. הוא מחייב אפוא את כבודה של צרפת. בכל־זאת, על תנאי, שהצי הצרפתי יוּשט מיד לנמלים בריטיים קודם למשא־ומתן, ורק על תנאי זה, נותנת ממשלת הוד־מלכותו את הסכמתה השלמה לחקירה־ודרישה מצד ממשלת צרפת לבדיקת תנאיה של שביתת־נשק לצרפת. ממשלת הוד־מלכותו, שמנוי וגמור אתה להמשיך במלחמה, מנערת חצנה בתכלית מכל חלק בחקירה־ובדרישה הנ"ל ביחס לשביתת־נשק.

בשעה מוקדמת אחר־הצהרים שלח משרד־החוץ הודעה שניה בלשון דומה אל סיר רונלד קמבּל (16 ביוני, 3.10 אחה"צ).

שתי ההודעות היו נוקשות, והן גילמו את עיקר כוונתו של הקבינט המלחמתי בישיבת־הבוקר שלו.

משרד־החוץ אל סיר ר. קמבּל

עליך להודיע למר ריינו כדברים הבאים:

אנו מצפים לכך שיימלכו בדעתנו ברגע שיתקבלו איזה תנאים לשביתת־נשק. הדבר נחוץ לא רק בתוקף החוזה האוסר על שלום או שביתת־נשק נפרדים, אלא גם לאור התוצאות החיוניות שתהיינה לכל שביתת־נשק שהיא בשבילנו, בהתחשב במיוחד בעובדה שחיילים בריטיים נלחמים עם הצבא הצרפתי. עליך להטעים לפני ממשלת צרפת כי בהעמידנו את התנאי של העברת הצי הצרפתי לנמלים בריטיים מתכוונים אנו לטובתה של צרפת כמו גם לטובתנו אנו, ואנו משוכנעים כי הדבר יחזק את ידיה של ממשלת צרפת בכל מו"מ על שביתת־נשק אם תוכל להראות כי הצי הצרפתי נמצא מחוץ להישג־ידם של הכוחות הגרמניים. אשר לחיל־האוויר הצרפתי, אנו מניחים שייעשו כל המאמצים להטיסו לצפון־אפריקה, אלא אם כן אכן תעדיף ממשלת צרפת לשלחו לארץ הזאת.

אנו שמים מבטחנו בממשלת צרפת שתעשה ככל יכלתה הן לפני שיחות שביתת־הנשק הן בהמשכן על־מנת לחלץ את החיילות הפולניים, הבלגיים והצ’כיים הנמצאים עתה בצרפת, ולשלחם לצפון־אפריקה. נעשים סידורים לקבל את ממשלות פולין ובלגיה בארץ הזאת.

*

אותו יום ב־3 אחה"צ חזרנו והתכנסנו. הזכרתי לקבינט כי בתום ישיבתנו ביום אתמול דוּבּר על הצעה לפרסום איזו הצהרה נוספת על איחוד הדוּק יותר בין צרפת ובריטניה הגדולה. ראיתי את הגנרל דה־גול בבוקר, והוא הוכיח לי כי יש הכרח באיזה צעד דרמתי כדי לתת למר ריינו את התמיכה שהוא זקוק לה על־מנת שתמשיך ממשלתו במלחמה, והוא חיוה את דעתו כי הכרזה על האיחוד הנצחי בין עמי בריטניה וצרפת תסייע למטרה זו. הן הגנרל דה־גול הן מר קורבן חרדים מפני חריפוּת ההחלטה שקיבל הקבינט המלחמתי אותו בוקר, ואשר נמסרה במברקים שכבר נשלחו. שמעתי שהוכנה לעיון טיוטה של הכרזה חדשה, ושהגנרל דה־גול טילפן אל מר ריינו. כתוצאה מכך דומה היה כי מן הראוי להשהות כל פעולה לפי־שעה. לפיכך נשלח לסיר רונלד קמבּל מברק המורה לו לעכב את מסירת המברקים.

אז אמר שר־החוץ כי אחרי ישיבת־הבוקר שלנו נפגש עם סיר רוברט ואנסיטרט, שאותו ביקש לפני כן לנסח טיוטה של איזו הודעה דרמתית שתוכל לחזק את מעמדו של מר ריינו. ואנסיטרט נועץ בגנרל דה־גול, מר מונה, מר פלוון והמאיור מורטון. יחד ניסחו הצהרה. הגנרל דה־גול העמידם על הצורך לפרסם את המסמך בהקדם האפשרי, והוא מבקש להביא אתו את הטיוטה לצרפת עוד הלילה. דה־גול מציע גם שאצא להיפגש עם מר ריינו למחרת היום.

טיוטת ההודעה הועברה בין חברי הקבינט, והכל קראוּה בתשומת־לב מרובה. כל הקשיים נראו מיד לעין, אבל לבסוף דומה היה כי הצהרה של איחוד זוכה להסכמה כללית. אמרתי כי תגובתי הראשונה היתה נגד הרעיון, אלא שבמשבר הזה אסור שיאשימוני בדלוּת דמיון. ברור כי יש צורך באיזו הודעה דרמתית כדי להמריץ את הצרפתים להמשיך. אי־אפשר לדחות את ההצעה כלאחר־יד, ואני התעודדתי במצאי שחלק כה גדול מחברי הקבינט המלחמתי רואים אותה בעין יפה.

ב־3.55 אחה“צ הוגד לנו כי מועצת המיניסטרים הצרפתית תתכנס ב־5 אחה”צ להחליט אם יש אפשרות להמשיך בהתנגדות. שנית, מר ריינו מסר לגנרל דה־גול טלפונית שאם עד 5 אחה"צ תתקבל הכרזת האיחוד המוצעת סבור הוא שיוכל לשלוט במצב. או אז אישר הקבינט המלחמתי את הטיוטה הסופית של ההצהרה על איחוד אנגלו־צרפתי, ואישר את שליחתה למר ריינו ביד הגנרל דה־גול. מיד הודיעו על כך טלפונית למר ריינו. הקבינט המלחמתי הוסיף והציע שאני, מר אטלי וסיר ארצ’יבלד סינקלר, המיצגים את שלוש המפלגות הבריטיות, ניפּגש עם מר ריינו בהקדם האפשרי על־מנת לדון בהכרזה המוצעת ובשאלות קרובות לזו.

והרי הטיוטה הסופית:

הצהרת איחוד

ברגע הזה הגורלי ביותר בהיסטוריה של העולם המודרני מצהירות הממשלות של הממלכה המאוחדת והרפובליקה הצרפתית הצהרה זו של איחוד־נצח והחלטה בל־תיכנע בהגנתן המשותפת על הצדק והחירות נגד שעבוד למשטר הכּופה על המין האנושי חיי רוֹבּוֹטים ועבדים.

שתי הממשלות מצהירות כי צרפת ובריטניה הגדולה לא תהיינה עוד שתי אומות כי אם איחוד פרנקו־בריטי אחד.

תחוקת האיחוד תדאג לגופים משותפים למדיניות ההגנה, החוץ, הכספים והכלכלה.

כל אזרח של צרפת ייהנה מיד מאזרחות בריטניה הגדולה; כל נתין בריטי ייעשה אזרח של צרפת.

שתי הארצות תהיינה שותפות באחריות לתיקון חורבנה של המלחמה, בכל אשר יהיה בתחום שטחיהן, ומשאבּי שתי הארצות יושקעו במידה שווה, וכאחד, במטרה הזאת.

משך המלחמה יהיה קבינט מלחמתי אחד, וכל הכוחות של בריטניה וצרפת, ביבשה, בים ובאוויר, יועמדו תחת הנהלתו. הוא ימשול ממקום שממנו יוכל להיטיב למשול. שני הפרלמנטים יאוחדו רשמית. האומות של הקיסרות הבריטית מקימות כבר צבאות חדשים. צרפת תחזיק בכוחות העומדים לרשותה בשדה, בים ובאוויר. האיחוד פונה בקריאה אל ארצות־הברית שתחזק את האפשרויות הכלכליות של בעלי־הברית ותביא את עזרתה החמרית האדירה לענין המשותף.

האיחוד ירכז את כל מרצו נגד כוחו של האויב, ויהיה הקרב באשר יהיה.

ובזאת ננצח.

על כל זה נמסר לפרלמנט למועד. אבל אז שוב לא עמדה השאלה על הפרק.

כפי שראה הקורא, לא אני ניסחתי את ההודעה. היא נתחברה מסביב לשולחן. ואני תרמתי לה את תרומתי. אחרי כן לקחתיה לחדר הסמוך, מקום שהיה דה־גול מחכה עם ואנסיטרט, דזמונד מורטון ומר קוֹרבּן. הגנרל קרא אותה בסבר של התלהבות בלתי־מצויה, וברגע שאפשר היה להשיג קשר לבורדו החל להעביר אותה טלפונית למר ריינו. כמונו קיוה גם הוא כי נדר חגיגי זה של אחדות ואחוד בין שתי האומות והקיסרויות יתן בידי ראש־הממשלה הצרפתי הנאבק את האמצעים להעביר את ממשלתו לאפריקה עם כל הכוחות האפשריים ולצוות על הצי הצרפתי להפליג לנמלים שמחוץ לתחום שליטתה הקרובה של גרמניה.

*

עתה עלינו לעבור אל הקצה השני של החוט. השגריר הבריטי מסר את שתי ההודעות בתשובה לבקשת הצרפתים לפטור אותם מהתחייבותם מיום 28 במרס. מר ריינו, שהיה במצב־רוח מדוכדך, לא קיבל אותן יפה, לפי סיפורו הוא. הוא העיר מיד כי העברת צי־הים־התיכון הצרפתי לנמלים בריטיים תפתח פתח לתפיסה המיידית של טוניס על ידי איטליה, וכן תעמיד קשיים בפני הצי הבריטי. הוא הגיע רק עד כאן כאשר נתקבלה הודעתי, שאותה מסר הגנרל דה־גול בטלפון. “הדבר פעל”, אמר השגריר, “כסם־חיזוּק”. ריינו אמר כי למען מסמך כזה יהיה מוכן להילחם עד הסוף. ברגע ההוא נכנסו מר מאנדל ומר מארן. נראה היה שגם להם רווח באותה מידה. אז פרש מר ריינו “בצעדים קלים” לקרוא את המסמך באזני נשיא הרפובליקה. הוא האמין כי בהיותו חמוּש בערוּבּה הכבירה הזאת יוכל לשכנע את הקבינט לתמוך בו בהחלטה לסגת לאפריקה ולאסור מלחמה. המברק שלי, המורה לשגריר לעכב את מסירת שתי האיגרות הנוקשות, ועל כל פנים לדחות כל פעולה, הגיע מיד לאחר שיצא ראש־הממשלה. לפיכך נשלח אחריו שליח להגיד כי שתי האיגרות הקודמות צריכות להיחשב “בטלות ומבוטלות”. “מושהות” יכלה להיות מלה טובה יותר. הקבינט המלחמתי לא שינה את עמדתו בשום בחינה. אולם סבורים היינו כי מוטב יהיה לתת ל“הצהרת האיחוד” את מלוא סיכוייה בתנאים הנוחים ביותר. אם תחזק הצהרה זו את רוחו של הקבינט הצרפתי, הרי יהיה הדבר הקטן פועל־יוצא מן הגדול, והרחקת הצי מתחום שליטתם של הגרמנים תבוא באורח אוטומטי. אם הצעתנו לא תשא חן, תתחדשנה זכויותינו ודרישותינו במלוא תקפן. לא יכולנו לדעת מה מתרחש בתוך ממשלת צרפת, גם לא יכולנו לדעת כי זאת הפעם האחרונה שנוכל עוד לשאת ולתת עם מר ריינו.

במשך היום הזה שוחחתי אתו בטלפון והצעתי שאבוא מיד להיפגש אתו. נוכח אי־הודאוּת ביחס למתרחש או לעומד להתרחש בבורדו, רצו עמיתי בקבינט המלחמתי שאפליג בסיירת, וכך נקבע מיפגש למחרת היום מול חוף ברטאן. מן הדין היה שאטוּס. אבל בין כך ובין כך הייתי מאחר את המועד.

ההודעה הבאה נשלחה ממשרד־החוץ:

אל סיר ר. קמבּל, בורדו 16 ביוני, 6.45 אחה"צ

ראש־הממשלה, בלוית הלורד־שומר־החותם, מזכיר־המדינה לעניני־תעופה, שלושת ראשי־המטות ועוד אחדים, יגיעו לקוֹנקארנו בשתים־עשרה בצהרים, ביום מחר, ה־17 בחודש, בסיירת לפגישה עם מר ריינו. הנ"ל נמסר לגנרל דה־גול, והוא הביע את הדעה כי הזמן והמיפגש יהיו נוחים. אנו מציעים שהפגישה תיערך על הסיפון ובכך תסב פחות תשומת־לב. א. ה. מ. בּרקלי קיבלה הודעה שעליה לעמוד לרשות מר ריינו ובני־

לויתו אם יבקשו זאת.

ועוד משר־החוץ בטלפון ב־8 אחה"צ, ב־16 ביוני:

בזה ההסבר לכך שנתבקשת לדחות כל פעולה בקשר לשני מברקי האחרונים.

לאחר התיעצות עם הגנרל דה־גול החליט ראש־הממשלה להיפּגש עם מר ריינו מחר בברטאן על־מנת לעשות עוד נסיון להניא את ממשלת צרפת מלבקש שביתת־נשק. לצורך זה, על פי עצתו של הגנרל דה־גול, יציע למר ריינו לפרסם מיד יחד אתו הצהרה המודיעה על הקמתו המיידית של איחוד אנגלו־צרפתי הדוק ביותר בכל השטחים על־מנת להמשיך במלחמה. נוסח טיוטת ההצהרה כפי שאוּשרה על ידי ממשלת ה. מ. כלול

במברקי הבא מיד אחרי זה. עליך לקרוא מיד את הנוסח הזה לפני מר ריינו. הקווים הכלליים של ההצהרה המוצעת הזאת נמסרו כבר בטלפון על ידי הגנרל דה־גול למר ריינו, אשר השיב כי הצהרה כזאת מצד שתי הממשלות תכריע בהחלטתה של ממשלת צרפת. הגנרל חוזר הלילה ומביא אתו העתק.

הקבינט המלחמתי שלנו ישב בישיבה עד שעה שש ב־16 בחודש, ואחרי כן יצאתי לשליחותי. לקחתי אתי את מנהיגי מפלגות הלייבור והליבראלים, את שלושת ראשי־המטות וכמה קצינים ופקידים חשובים. רכבת מיוחדת היתה ממתינה בתחנת ווֹטרלוּ. יכולנו להגיע לסאותמטון בשעתים, וכעבור לילה שבּו נשוט במהירות של שלושים קשר בסיירת נגיע למיפגש לעת הצהרים ב־17 בחודש. התישבנו ברכבת. רעיתי באה להיפרד ממני. משום־מה התמהמהה הרכבת. נראה היה כי חלה איזו תקלה. עוד מעט ומזכירי הפרטי הגיע מדאונינג־סטריט נטול־נשימה ובידו התשדורת הבאה מאת קמבּל בבורדו:

החל המשבר הממשלתי… מקווה שתהיינה לי חדשות עד חצות. בינתים הפגישה שנקבעה למחר בלתי־אפשרית.

או אז חזרתי בלב כבד לדאונינג־סטריט.

*

המערכה האחרונה בקבינט של ריינו כך היתה.

התקוות שייסד מר ריינו על הצהרת האיחוד נמוגו חיש. לעתים רחוקות זכתה הצעה כה נדיבה לקבלת־פנים עוינת כל כך. ראש־הממשלה קרא את המסמך פעמיים לפני מועצת המיניסטרים. הוא המליץ עליו בכל לשון של המלצה, והוסיף כי קבע פגישה אתי למחרת היום לשם דיון בפרטים. אבל המיניסטרים הנסערים, מהם אנשי־שם ומהם בני־בלי־שם, המפולגים ביניהם ונתונים תחת פטישה הנורא של מפּלה, היו המומים. נמסר לנו כי אחדים שמעו את ההצהרה לפני כן על ידי ציתוּת לטלפונים. אלה היו התבוּסנים. הרוב לא היו מוכנים כלל לדון בנושאים מרחיקי־לכת כל כך. הדעה המכרעת בממשלה היתה כי יש לדחות את התכנית כולה. פתיעה וחשד שׂררו בלב הרוב, ואף הידידותיים ועזי־ההחלטה ביותר היו נבוכים. הממשלה נתכנסה בציפּיה לקבל את התשובה לבקשה הצרפתית, שעליה הסכימו כל חבריה, שתפטור בריטניה את צרפת מהתחייבויותיה מן ה־28 במרס, על־מנת שיוכלו הצרפתים לשאול את הגרמנים מה יהיו התנאים שלהם לשביתת־נשק. אפשר, אפילו מסתבר, שאילו הובאה לפניהם תשובתנו הרשמית, כי אז היו הרוב מסכימים לתנאי הראשון שלנו בדבר שיגוּר הצי הצרפתי לבריטניה, ולפחות היו מעלים איזו הצעה מתאימה אחרת ומקבלים בכך יד חפשית לפתיחת משא־ומתן עם האויב, בעודם שומרים לעצמם את הברירה הסופית של פרישה לאפריקה, אם יהיו התנאים הגרמניים מחמירים מדי. אבל עתה ניתנה כאן דוגמה קלאסית של אנדרלמוסיה הבאה עקב פקודות סותרות.

פּוֹל ריינו לא יכול כלל להתגבר על הרושם השלילי שיצרה ההצעה לאיחוד אנגלו־צרפתי. הקבוצה התבוסנית. בראשוּת המרשל פטן, סירבה אפילו לעיין בה. הושמעו האשמות נזעמות. זאת היא “תכנית של הרגע האחרון”, “הפתעה”, “מזימה לשעבד את צרפת, או לגזול את מושבותיה”. הם אמרו כי ההצעה מורידה את צרפת למעמד של דומיניון. אחרים התלוננו כי אין מציעים לצרפתים אפילו שויון במעמד. כי הצרפתים יקבלו רק את האזרחוּת של הקיסרות הבריטית ולא את זו של בריטניה הגדולה. ואילו הבריטים יהיו אזרחיה של צרפת. הכתוּב סותר סברה זו.

ועל כך נוספו נימוקים אחרים. וייגאן שיכנע את פטן בלי קושי רב שאנגליה אבוּדה. אישים צבאיים צרפתים רמי־מעלה – אולי וייגאן עצמו – חיוו את דעתם: “בתוך שלושה שבועות יימלק צוארה של אנגליה כצואר אפרוח”. איחוד עם בריטניה הגדולה היה, לדברי פטן, “ליכוד עם פגר”. איבּרנגארה, שהיה אמיץ־רוח כל כך במלחמה שעברה, קרא: “מוטב להיות מושבה נאצית. לפחות יודעים אנו מה פירוש הדבר”. הסנאטור רייבל. ידיד אישי של הגנרל וייגאן. הכריז כי תכנית זו פירושה חורבן גמור לצרפת, ועל כל פנים פירושה כפיפוּת מוחלטת לאנגליה. לשווא טרח ריינו לענות: “אני מעדיף לשתף פעולה עם בעלי־בריתי מאשר עם אויבי”. ומאנדל: “האם מוטב לכם להיות מחוז גרמני מאשר דומיניון בריטי?” הכל היה לשווא.

הוברר לנו כי הודעתו של ריינו על הצעתנו לא הועמדה כלל להצבעה במועצת המיניסטרים. היא נפלה מעצמה. זאת היתה מכה אישית וניצחת לראש־הממשלה הנאבק. אשר ציינה את קץ השפעתו ושליטתו על מועצת המיניסטרים. כל הויכוחים הנוספים סבבו על שביתת־נשק ועל בירור התנאים שיהיו הגרמנים מוכנים לתת, ובזאת היה מר שוֹטאן קר ברוחו ואיתן במגמתו. שני המברקים שלנו על דבר הצי לא הוּגשו לממשלה כלל. התביעה כי יפליג לנמלים בריטיים כתנאי־קודם לשיחות עם הגרמנים לא נדונה כלל על ידי הקבינט של ריינו. שהיה שרוי עתה בהתפוררות גמורה. בשעה שמונה בערך שלח ריינו, שתש כוחו כליל מחמת המתח הגופני והנפשי שּבו היה נתון ימים כה רבים, את התפטרותו לנשיא. ויעץ לו לשלוח לקרוא למרשל פטן. פעולה זו צריכה להיחשב בהוּלה. דומה כי עדיין השתעשע בתקוה שיוכל לקיים את פגישתו אתי ביום המחרת, והוא דיבּר על כך עם הגנרל ספּירס. “מחר תהיה ממשלה אחרת, ואתה לא תיצג עוד שום איש”. אמר ספּירס.

לדברי קמבּל (שנשלחו טלפונית ב־16 ביוני):

מר ריינו, שאיגרתו הנהדרה של ראש־הממשלה עודדה אותו כל כך אחר־הצהרים, אמר לנו אחרי כן כי שוב אינו יכול להתמודד עם הכוחות המצדדים בבירור התנאים לשביתת־נשק. הוא קרא את האיגרת פעמיים לפני מועצת המיניסטרים והסביר את חשיבותה ואת התקוה המתגלמת בה לגבי העתיד. ללא הועיל היה הדבר.

שקדנו עליו חצי שעה, ועודדנוהו לנסות להיפּטר מן ההשפעות הרעות בין עמיתיו. לאחר שנפגשנו רגע עם מר מאנדל באנו אחר כך בפעם השניה היום אל נשיא הסנאט, מר ז’אנני, אשר השקפותיו (בדומה לאלו של נשיא הפרלמנט) הן הגיוניות, בתקוה שיוכל להשפיע על נשיא הרפובליקה שיעמוד על כך שמר ריינו ירכיב ממשלה חדשה.

ביקשנוהו שיבהיר לנשיא בתכלית הבהירות כי ההצעה הכלולה באיגרתו של ראש־הממשלה לא תוּצע לממשלה שתפתח במשא־ומתן עם האויב.

כשעה אחרי כן הודיע לנו מר ריינו כי הוּכה והגיש את התפטרותו. הצירוף של המרשל פטן והגנרל וייגאן (החיים בעולם אחר ומציירים לעצמם שיוכלו לשבת סביב שולחן ירוק ולדון בתנאי שביתת־נשק לפי הנוסח הישן) נמצא חזק מכפי כוחם של מיניסטרים חלשים, שאותם הבהילו בצל־הרפאים של מהפכה.

*

ב־16 ביוני אחר־הצהרים ביקרוני מר מוֹנה והגנרל דה־גול בחדר הקבינט. הגנרל, בתוקף סמכותו כסגן מיניסטר ההגנה הלאומית, עתה־זה פּקד על האניה הצרפתית פּאסטר, שהיתה מובילה נשק מאמריקה לבורדו, להמשיך תחת זאת בדרכה אל נמל בריטי. מוֹנה שקד מאד על תכנית להעביר את כל ההזמנות הצרפתיות לתחמושת מאמריקה לבריטניה, באם תעשה צרפת שלום נפרד. כפי הנראה ציפה לכך, וביקש להציל הרבה ככל האפשר מתוך מה שהיה בעיניו חורבנו של עולם. כל עמדתו מבחינה זאת היתה לעזר רב ביותר. אחר נגע בשאלה של שיגור כל מטוסי־הקרב הנותרים לנו לשם השתתפות בקרב הסופי בצרפת, שכבר תם כמובן. אמרתי לו כי אין שום אפשרות לעשות זאת. אפילו בשלב זה השתמש בנימוקים הרגילים – “הקרב המכריע”, “עכשיו או לעולם לא”, “אם צרפת נופלת, הכל נופל”, וכן הלאה. אבל בשטח זה לא יכולתי לרצותו במאומה. אז קמו שני אורחי הצרפתים ופנו אל הדלת, מוֹנה בראש. כשהגיעו אליה נסוב דה־גול, שעד אז כמעט לא הוציא מלה מפיו, ובפסעו שתים־שלוש פסיעות לקראתי אמר באנגלית: “אני סבור שאתה צודק בהחלט”. נדמה היה לי כי תחת מסוה של קור־רוח ומתינות יש בו כושר מופלא לחוש כאב. במגעי עם האיש הזה שווה־הנפש והגבוה מאד נשתמר בי הרושם: “הנה זה שוֹמרה של צרפת”. הוא חזר אותו יום אחר־הצהרים במטוס בריטי, שהעמדתי לרשותו, לבורדו. אך לא לאורך ימים.

*

המרשל פטן הקים מיד ממשלה צרפתית שעיקר מטרתה לבקש שביתת־נשק מיידית מגרמניה. בשעה מאוחרת במוצאי ה־16 ביוני כבר היתה הקבוצה התבוסנית שהוא עמד בראשה מגובּשת ומלוכדת כדי כך שהתהליך לא ארך הרבה. מר שוֹטאן (“לבקש תנאים אין פירושו לקבלם דווקה”) היה סגן־ראש־הממשלה. הגנרל וייגאן, שלפי השקפתו תם הכל ונשלם, היה מיניסטר ההגנה הלאומית. האדמירל דרלאן היה מיניסטר הצי, ומר בוֹדוּאֶן שר־החוץ.

התקלה היחידה נתעוררה כפי הנראה ביחס למר לאוואל. מחשבתו הראשונה של המרשל היתה להציע לו את משרת מיניסטר המשפטים. לאוואל דחה זאת בשאט־נפש. הוא דרש את מיניסטריון־החוץ, עמדה אשר רק ממנה ראה אפשרות לעצמו לבצע את תכניתו להיפּוּך קשרי הברית של צרפת, לחיסולה של אנגליה, ולהצטרפות כשוּתף ממדרגה שניה לאירופה הנאצית החדשה. המרשל פטן נכנע מיד לרוחה הנסערת של אישיות חזקה זו. מר בּוֹדוּאֶן, שאם גם כבר נטל לידיו את משרד־החוץ ידע כי אין הוא כשר כלל לעמוד בראשו, היה מוכן בהחלט לוותר עליו. אבל כשאמר זאת למר שארל־רוּ, תת־המזכיר הקבוע למיניסטריון־החוץ, בערה חמתו של הלז. הוא גייס את תמיכתו של וייגאן. כאשר נכנס וייגאן לחדר ופנה בדברים אל המרשל המהולל, התרתח לאוואל כדי כך ששני המנהיגים הצבאיים נרתעו מפניו. הגנרל נס והמרשל נכנע. אולם הפּקיד הקבוע עמד איתן. הוא סירב בפירוש לשמש תחת לאוואל. נוכח עמדה זו שוב היסס המרשל ולאחר מריבה סוערת יצא לאוואל בחרי־אף.

זה היה רגע הרה־גורל. כשנעשה לאוואל לבסוף, כעבור ארבעה חדשים, ב־28 באוקטובר, שר־החוץ, היתה כבר הכרה חדשה בערכים צבאיים. ההתנגדות הבריטית לגרמניה כבר היתה אז בחזקת גורם. נראה היה כי אין להוציא את האי לגמרי מכלל חשבון. מכל־מקום, צוארו לא “נמלק כצואר אפרוח בתוך שלושה שבועות”. זאת היתה עובדה חדשה; ועובדה אשר כל האומה הצרפתית עלצה בה.

*

המברק מיום ה־16 בחודש התנה את הסכמתנו לחקירה ודרישה ביחס לשביתת־נשק בהפלגתו של הצי הצרפתי לנמלים בריטיים. התנאי כבר הועמד רשמית למרשל פטן. הקבינט המלחמתי אישר, לפי הצעתי, איגרת נוספת המדגישה את הנקודה הזאת. אבל מדברים היינו לחלל הריק.

ב־17 בחודש שלחתי גם איגרת אישית אל המרשל פטן והגנרל וייגאן, שהעתקים ממנה היה השגריר שלנו צריך להמציא לנשיא צרפת ולאדמירל דרלאן:

רצוני לחזור לפניכם על הכרתי העמוקה כי המרשל פטן המהולל והגנרל וייגאן המפורסם, חברינו בשתי מלחמות גדולות נגד הגרמנים, לא יפגעו בבעלת־בריתם על ידי מסירת הצי הצרפתי המעולה לידי האויב. במעשה כזה יגאלו את שמותיהם למשך אלף שנות היסטוריה. אולם תוצאה זאת יכולה לבוא על־נקלה מתוך בזבוז מספר השעות היקרות האלו שבהן אפשר להשיט את הצי למקום־מבטחים בנמלים בריטיים או אמריקאיים, כשהוא נושא עמו את תקות עתידה וכבודה של צרפת.

כדי שלא תהיינה הקריאות האלו חסרות חיזוק אישי במקום, שלחנו את הלורד־הראשון־של־הימיה, שסבור היה כי הוא נמצא במגע אישי ומקצועי קרוב עם האדמירל דרלאן, את הלורד־הראשון־של־האדמירליות, מר א. ו. אלכסנדר, ואת הלורד לוֹיד, מיניסטר־המושבות, הידוע זה מכבר כידיד לצרפת. כל השלושה האלה יגעו ליצור כל מגע שיכלו עם המיניסטרים החדשים משך ה־19 בחודש. הם קיבלו הבטחות חגיגיות כי לעולם לא יורשה הצי ליפּול בידי הגרמנים. אך שום אניות־מלחמה צרפתיות נוספות לא הפליגו אל מהלאה להישג־ידו של הכוח הגרמני, הקרב והולך במהירות.

*

על פי משאלתו של הקבינט שידרתי ב־17 ביוני בערב את הדברים הבאים:

הידיעות מצרפת הן רעות מאד, ולבי דווי על העם הצרפתי האמיץ שבא עליו האסון הנורא הזה. שום דבר לא ישנה את הרגשותינו כלפיו ואת אמונתנו כי גאוֹנה של צרפת שוב יקום. מה שקרה בצרפת אינו משנה במאומה את מעשינו ואת מטרתנו. נעשינו עכשיו הלוחמים החמושים היחידים בהגנת הענין העולמי. נעשה כמיטב יכלתנו על־מנת שנהיה ראויים לכבוד הנעלה הזה. נגן על מולדת האי שלנו, ועם הקיסרות הבריטית נוסיף להילחם בלתי־מנוצחים עד אם תוּסר מאֵרתו של היטלר מן האנושות. בטוחים אנו כי לבסוף יעלה הכל לטובה.

*

בבוקר ה־17 בחודש סחתי לעמיתי בקבינט על שיחה טלפונית שהיתה לי בשעות הלילה עם הגנרל ספּירס, שאמר כי אינו סבור שיוכל להועיל עוד במשהו במסגרת התנאים החדשים בבורדו. בדאגת־מה דיבר על בטחונו של הגנרל דה־גול. כפי הנראה הזהירו את ספּירס כי נוכח התפתחות הדברים אולי כדאי יהיה לדה־גול לעזוב את צרפת. הסכמתי ברצון שתוכן תכנית נאה לצורך זה. הנה כי כן הלך דה־גול בעצם הבוקר ההוא – ה־17 בחודש – אל משרדו בבורדו. קבע מספר פגישות לשעות אחר־הצהרים, לשם חיפוי, ואחרי כן נסע לשדה־התעופה עם ספּירס ידידו על־מנת ללוותו למטוס. הם לחצו ידים ונפרדו לשלום, וכשהחל המטוס לנוע נכנס דה־גול פנימה והגיף את הדלת. המטוס המריא למרום, בעוד השוטרים והפקידים הצרפתים פוערים פיהם. במטוס הקטן הזה נשא אתו דה־גול את כבודה של צרפת.

בו־בערב שידר את שידורו הראוי־להיזכר אל העם הצרפתי. כדאי לצטט כאן פיסקה אחת:

צרפת איננה בודדה. יש לה קיסרות רחבת־ידים מאחריה. היא יכולה להתאחד עם הקיסרות הבריטית, השולטת בימים והממשיכה במאבק. יכולה היא לנצל מלוא המידה, כמו שעושה אנגליה, את המשאבּים התעשיתיים העצומים של ארצות־הברית.

צרפתים אחרים שביקשו להמשיך במלחמה לא שיחק להם מזלם כל כך. כשהורכבה ממשלת פטן עדיין לא ירדה מסדר־היום התכנית ללכת לאפריקה ולהקים מרכז־כוח מחוץ לשליטתה של גרמניה. היא נדונה בישיבת הקבינט של פטן ב־18 בחודש. אותו ערב נפגשו הנשיא לבּרן, פטן, ונשיאי הסנאט והפרלמנט. דומה כי היתה הסכמה כללית לשלוח לפחות גוף מיצג לצפון־אפריקה. אפילו המרשל לא היה עוין להצעה. הוא עצמו התכוון להישאר, אך לא ראה כל מניעה לכך שילך שוֹטאן, סגן־ראש־הממשלה, ויפעל בשמו. כשנפוצו השמועות על יציאה קרובה לבוא בבורדו הנרגשת, נקט וייגאן עמדה עוינת. סבור היה כי צעד כזה יהרוס את השיחות ה“מכובדות” על שביתת־נשק, שכבר החלו דרך מדריד, ביזמה צרפתית, ב־17 ביוני. לאוואל נחרד עד מאד. הוא חשש כי הקמת ממשל התנגדות יעיל מחוץ לצרפת תסכל את המדיניות שעליה נמנה וגמר. וייגאן ולאוואל החלו לדבר על לבם של הצירים והסנאטורים שנקהלו חבורות־חבורות בבורדו.

דרלאן, כמיניסטר הצי, נקט השקפה אחרת. ברגע זה סבור היה כי אם ישלח באניה את כל ראשי המבקרים את התנהגותו יהיה בכך משום פתרון נוח ביותר להרבה קשיים. כיון שיהיו באניה, יהיו כל המפליגים נתונים לחסדו, ולממשלה תהיה שהות די והותר להחליט מה לעשות. באישורו של הקבינט החדש הציע לכל האנשים המדיניים בעלי־ההשפעה המבקשים ללכת לאפריקה הפלגה בסיירת־העזר החמוּשה מאסיליה. האניה היתה צריכה להפליג משפך הז’ירוֹנד ב־20 בחודש. אולם רבים מאלה שאמרו ללכת לאפריקה, ובכללם ז’אנני והריו, חשדו במלכודת, והעדיפו לנסוע ביבשה דרך ספרד. בסופו של דבר כללה החבורה, מחוץ לפליטים, עשרים־וארבעה צירי־פרלמנט וסנאטור אחד, ובהם מאנדל, קמפּינקי ודאלאדיה, שכולם דרשו בכל תוקף את המעבר לאפריקה. ב־21 בחודש אחר־הצהרים הפליגה מאסיליה. ב־23 בחודש הודיע הראדיו של האניה כי ממשלת פטן קיבלה את שביתת־הנשק עם גרמניה וחתמה עליה. קמפינקי ניסה מיד לשדל את הקברניט לכוון את נתיבו לאנגליה, אבל קצין זה בלי ספק קיבל הוראות והשיב למי שהיה אדוניו הפוליטי לפני יומים בסירוב חותך. שעות של חרדה עברו על חבורת הפטריוטים האומללה, עד שב־24 ביוני בערב עגנה מאסיליה בקזבּלנקה.

מאנדל פעל עתה מתוך רוח ההחלטה הרגילה שלו. יחד עם דאלאדיה ניסח הצהרה המכוננת בצפון־אפריקה ממשלת־התנגדות שהוא עצמו עומד בראשה. הוא ירד לחוף, ולאחר שביקר אצל הקונסול הבריטי השתכן במלון אכּסלסיוֹר. אחרי כן ניסה לשלוח את הצהרתו באמצעות סוכנות־הידיעות האוואס. כשקרא הגנרל נוֹגז את נוסח ההצהרה, נתמלא חששות. הוא עיכב את המברק, והוא שוּגר לא לעולם כי אם לדרלאן ופטן. לעת הזאת גמרו הללו אומר שלא לסבול שום ממשלה אלטרנטיבית ויריבה־בכוח מחוץ לתחום שליטתה של גרמניה. מאנדל נאסר בבית־המלון שלו והובא לפני בית־הדין המקומי, אבל שופט־השלום, שאחרי כן פוּטר על ידי וישי, הכריז כי אין מקום לכל תביעה נגדו ושלח אותו לחפשי. אולם על פי פקודות המושל־הכללי נוֹגז נאסר מאנדל שוב והוחזר אל האניה מאסיליה, שמעתה והלאה נעצרה בנמל תחת פיקוח חמור ולנוסעיה לא היה שום קשר אל החוף.

מבלי דעת כמובן אף אחת מן העובדות המסופּרות כאן, כבר חששתי לגורלם של הצרפתים המבקשים להמשיך במלחמה.

ראש־הממשלה אל הגנרל איזמי 24.6.40

נראה כי חשוב ביותר להקים עכשיו, בטרם תיסגר המלכודת, ארגון שיאפשר לקצינים וחיילים צרפתים, וכן לטכנאים חשובים, השואפים להילחם, להגיע לנמלים שונים. יש להקים מעין “רכבת־מחתרת” כמו בימי העבדוּת משכבר ולכוֹנן ארגון “סקארלט פּימפּרנל”. אין לי שום ספק כי יהיה זרם מתמיד של אנשים נחושי־החלטה, וזקוקים אנו לכל מה שנוכל להשיג לשם הגנה על המושבות הצרפתיות. האדמירליות וחיל־האוויר צריכים לשתף פעולה. הגנרל דה־גול והועד שלו יהיו, כמובן, הרשות המבצעת.

בישיבת הקבינט המלחמתי בשעה מאוחרת במוצאי ה־25 ביוני שמענו בתוך שאר דברים כי אניה שעל סיפונה מספר גדול של מדינאים צרפתים חשובים עברה את ראבּאט. החלטנו לקבוע מגע אתם מיד. מר דאף קוּפּר, מיניסטר־המודיעין, בלוית הלורד גורט, יצאו עם שחר לראבּאט במטוס ימי “סאנדרלנד”. הם מצאו את העיר שרוּיה באבל. דגלים היו מוּרדים לחצי התורן, פעמוני כנסיות צילצלו, ותפילה כבדת־ראש נערכה בקתדרלה לבכּוֹת את מפלתה של צרפת. כל נסיונותיהם לבוא במגע עם מאנדל הושׂמו לאל. סגן־המושל, אדם בשם מוריס, הכריז לא רק בטלפון כי אם גם בשיחה אישית, שנתקיימה לדרישתו של דאף קופר, כי אין לו ברירה אלא לציית לפקודותיהם של הממונים עליו. “אם יצווה עלי הגנרל נוֹגז להתאבד ביריה, אציית בשמחה. לרוע־המזל הרי הפקודות שנתן לי הן אכזריות יותר”. אכן, המיניסטרים והצירים־לשעבר של צרפת צפויים היו ליחס שנוהגים עם אסירים שברחו. לא נותר למשלחתנו אלא לחזור כלעומת שבאה. כעבור ימים מספר (ב־1 ביולי) נתתי לאדמירליות הוראות לנסות לתפוס את מאסיליה ולהציל את הנמצאים על סיפונה. אולם אי־אפשר היה לעבד שום תכנית, וקרוב לשלושה שבועות היתה זו עוגנת בצל סוללות־התותחים של קזבלנקה, עד שהוחזרה כל החבורה לצרפת וממשלת ווישי נהגה בהם ככל שראתה לנוח לה ולטוב בעיני אדוניה הגרמנים.

מאנדל החל במעצרו הממושך והכאוב שהסתיים ברציחתו על פי פקודת הגרמנים בסוף 1944. כך אבדה התקוה להקים ממשלה צרפתית מיצגת וחזקה, אם באפריקה ואם בלונדון.

*

הנסיון לצייר בדמיון מה היה קורה אילו לא כך היה מעשה כי אם כך, תכופות קשה לעמוד בפניו ולפעמים הוא מאַלף, אף כי אין בו מועיל. צורת נפילתה של צרפת הוכרעה ב־16 ביוני על פי תריסר אפשרויות, אשר כשיעור חוט־השׂערה ביניהן. אילו החזיק פול ריינו מעמד לאחר ה־16 בחודש כי אז נפגשתי אתו למחרת היום בצהרים, ועמי המשלחת החזקה ביותר שעזבה אי־פעם את חופינו, ואני מצויד בסמכויות־ביצוע בשמה של האומה הבריטית. בודאי היינו מעמידים את פטן, וייגאן, שוטאן והיתר בפני הצעתנו הבוטה: “אין פיטור מן ההתחייבות של ה־28 במרס אלא אם כן יפליג הצי הצרפתי לנמלים בריטיים. מצד שני אנחנו מציעים איחוד אנגלו־צרפתי בל־יוּפר. לכו לאפריקה ונילחם יחדיו עד הסוף”. בודאי היינו מסתייעים בנשיא הרפובליקה, בנשיאי שני בתי הפרלמנט הצרפתי ובכל אותה חבורת אנשים עזי־החלטה שנתקבצה מאחרי ריינו, מאנדל ודה־גול. נראה לי כי מסתבר הדבר שהיינו מרוממים את רוחם של התבוסנים מסביב לשולחן ומשכנעים אותם, או שהיינו משאירים אותם במיעוט ואפילו במאסר.

אך הבה נמשיך עוד בניחוש המצודד הזה. ממשלת צרפת היתה עוקרת לצפון־אפריקה. מדינת־העל, שבפועל היתה ודאי נעשית מין ועד־פועל אנגלו־צרפתי, היתה עומדת בפני היטלר. מנמליהם היו ציי בריטניה וצרפת שולטים שליטה גמורה בים התיכון, וחיילות ואספקה היו עוברים בו בלי מעצור. החלק המועט מחיל־האוויר הבריטי שאפשר היה להפרישו מהגנת בריטניה, ושארית חיל־האוויר הצרפתי, נזונים מן הייצור האמריקאי ובסיסיהם בשדות־התעופה של צפון אפריקה הצרפתית, עד־מהרה היו נעשים גורם תוקפני בעל חשיבות ממדרגה ראשונה. מלטה, תחת שתהיה זמן רב כל כך נטל של דאגה וסכנה, היתה תופסת מיד את מקומה כבסיס־הצי הפעיל ביותר שלנו. מאפריקה אפשר היה להתקיף את איטליה בהפצצות כבדות בקלוּת הרבה יותר מאשר מאנגליה. קווי התחבורה שלה עם הצבאות האיטלקיים בלוב וטריפולי היו מנותקים ניתוק של ממש. מבלי השתמש במטוסי־קרב למעלה מן המספר שהפעלנו למעשה בהגנה על מצרים, ומבלי לשלוח לזירת הים התיכון יותר חיילים מששלחנו למעשה, או מאלה שהיו מוכנים עמנו למשלוח, אפשר מאד שהיינו מעתיקים את המלחמה, בעזרת שרידי הצבא הצרפתי, ממזרח הים התיכון אל מרכזו, ומשך שנת 1941 אולי היינו מטהרים את כל החוף של צפון־אפריקה מכוחות איטלקיים.

צרפת לא היתה חדלה מהיות אחת בעלות־הברית הלוחמות העיקריות והיה נחסך ממנה הקרע הנורא שפילג את בניה, ועודנו מפלגם. המולדת הצרפתית ודאי היתה נושאת בעול השלטון הגרמני, אבל דבר זה הרי קרה ממילא לאחר הנחיתה האנגלו־אמריקאית בנובמבר 1942.

פעולת הבריטים באוראן. 4 ביולי 1940

בעמדת־תותחים בחוף הצפוני־מזרחי

עתה שנגוֹלה לפנינו פרשת המעשה כולה אין איש יכול לפקפק בכך ששביתת־הנשק לא חסכה שום מכאוב מצרפת.

ענין מפוקפק עוד יותר הוא לנחש מה היה היטלר עושה. האם היה מבקיע לו דרך בספרד, בהסכמת הספרדים או בלעדיה, ולאחר שהיה מסתער על גיברלטר ולאחר שאולי יהיה כובשה, כלום היה פולש לטנג’יר ומארוקו? זה היה אזור שבו ענין עמוק לארצות־הברית והוא תפס תמיד מקום בולט במחשבותיו של הנשיא רוזוולט. איך היה היטלר יכול לבצע התקפה רבה זאת דרך ספרד על אפריקה ועם זאת לאסור את הקרב על בריטניה? מוכרח היה לבחור. אילו בחר באפריקה, כולל את השליטה בים ואת הבסיסים הצרפתים, יכולנו אנחנו להעביר למארוקו ולאלז’יר צבא וכוחות אוויר במהירות גדולה יותר ממנו, ובעצמה גדולה יותר. בסתיו ובחורף של 1940 ודאי היינו שמחים לקראת מערכה עזה בצפון־מערב אפריקה הצרפתית הידידותית או ממנה.

אגב סקירת התמונה כולה באור שלאחר־מעשה, אין זה מתקבל על הדעת כי החלטתו העיקרית של היטלר והמאורעות העיקריים שבמלחמה, לאמור, הקרב על בריטניה וההסתערות הגרמנית מזרחה, היו משתנים עקב עקירתה של ממשלת צרפת לצפון־אפריקה. אחרי נפילת פאריז, כשרקד היטלר את מחול השמחה שלו, טיפל כמובן בתכניות גדולות מאד. כיון שהוכרעה צרפת ארצה, שומה עליו, אם יוכל, לכבוש את בריטניה הגדולה או להשמידה. הברירה היחידה שכנגד זאת היתה רוסיה. מיבצע גדול דרך ספרד לתוך צפון־מערב אפריקה היה מעמיד בסימן־שאלה את שתי ההרפתקאות הכבירות האלו, ולפחות היה מונע את התקפתו על הבּלקנים. אין לי שום ספק כי טוב היה יותר לכל בעלי־הברית אילו הלכה ממשלת צרפת לצפון־אפריקה, וכי כך היה הדבר בין אם יבוא היטלר אחריה ואחרינו שמה בין אם לא יבוא.

יום אחד כשהייתי מחלים במאראקש בינואר 1944 בא הגנרל ז’ורז' לארוחת־צהרים. אגב שיחה מענין לענין העליתי את הסברה שאולי העובדה שממשלת צרפת לא הלכה לאפריקה ביוני 1940 סופה שעלתה לטובה. במשפטו של פטן באוגוסט 1945 ראה הגנרל לנכון לספר זאת בדברי עדוּתו. אינני מתרעם, אבל ההשערה שהשמעתי באותה הזדמנות אינה מבטאת את דעתי השקולה לא בעת המלחמה ולא עכשיו.

 

פרק אחד־עשר: האדמירד דרלאן והצי הצרפתי – אוראן    🔗

התיכּנע בריטניה? – נאומי מיום 13 ביוני – הדומיניונים אוזרים עוז – ידידות של־קיים עם העם הצרפתי – “שעתם הנאה ביותר” – מלים ומעשים – תשובה ללורד לותיאן, 22 ביוני – מברק אל מר מקנזי קינג, 24 ביוני – מברק מיום 27 ביוני אל הגנרל סמאטס – אל הלורד לותיאן, 28 ביוני – ההזדמנות של האדמירל דרלאן – שגעונו – בחירתו הפאטאלית – טעמים מוצקים לבטחונם של הקבינט המלחמתי וראשי־המטות – הצי הצרפתי – סעיף 8 בחוזה שביתת־הנשק – החלטה עגומה – “מיבצע איל נוגח”, יום־האפס. 3 ביולי – חלוקת הצי הצרפתי בסוף יוני – פורטסמות ופלימות – צרת־־נפשם של האדמירלים הבריטיים בגיברלטר – אין להזיז את הקבינט המלחמתי מעמדתו – התנאים שהעמדנו לצרפתים – הטרגדיה של אוראן – אלכסנדריה, דאקאר ומרטיניק – הדו"ח שלי לפרלמנט, 4 ביולי – אזהרה לכל המיניסטרים והפקידים הבריטיים – הסכמה סוערת של בית־הנבחרים – רושם חיסולו של הצי הצרפתי בעולם – ממשלת הוד־מלכותו לא תירתע מכל – גאונה של צרפת – נספח לפרק: מכתבו האחרון של האדמירל דרלאן אלי

אחרי נפילת צרפת היתה השאלה שצצה במוחות כל ידידינו ואויבינו, “האם תיכנע גם בריטניה?” במידה שהודעות פומביות יש להן ערך בעיצומם של מאורעות, הרי בשם ממשלת הוד־מלכותו הכרזתי שוב ושוב על החלטתנו הנחרצה להמשיך במלחמה לבדנו. אחרי דונקרק השתמשתי ב־4 ביוני בביטוי, “אם יהיה צורך – משך שנים, אם יהיה צורך – לבדנו”. לא בלי כוונה הכנסתי את המשפט הזה, ולמחרת היום קיבל השגריר הצרפתי בלונדון הוראות לברר מה היתה כוונתי למעשה. הוּגד לו “בדיוק מה שנאמר”. יכולתי להזכיר לבית־הנבחרים מה שאמרתי כשנאמתי לפניו ב־18 ביוני, למחרת ההתמוטטות בבורדו. נתתי אז “אי־אלה רמזים לטעמים המעשיים המוצקים שעליהם אנו מבססים את החלטתנו הנחושה להמשיך במלחמה”. היה לאל־ידי להבטיח לפרלמנט כי היועצים המקצועיים שלנו משלושת השירותים הלוחמים לבם סמוך ובטוח כי יש תקוות נכוחות ומתקבלות־על־הדעת לנצחון סופי. אמרתי לבּית כי מכל ארבעת ראשי־הממשלות של הדומיניונים קיבלתי איגרות שבּהן הם סומכים את ידיהם על החלטתנו להוסיף ולהילחם ומכריזים על נכונותם לשתף עצמם בגורלנו. “בעריכת המאזן הנורא הזה, ואגב התבוננות בעין פקוחה אל הסכנות הצפויות לנו, רואה אני יסוד רב לדריכוּת ולהתאמצות, אבל אינני רואה שום יסוד לבהלה או פחד”. הוספתי:

משך ארבע השנים הראשונות למלחמה שעברה לא ידעו בעלי־הברית אלא אסון ואכזבה… שוב ושוב שאלנו את עצמנו “איך ננצח?” ואיש לא יכול אפילו לענות באיזו מידה של דיוק על השאלה הזאת, עד שלבסוף, ממש פתאום, ממש במפתיע, נפל אויבנו הנורא לפנינו, וכל כך היינו מסוחררי־נצחון עד שבאיולתנו זרינו אותו לרוח.

יהי־מה מהלך הדברים בצרפת או אצל הממשלה הצרפתית או אצל ממשלות צרפתיות אחרות, אנחנו באי הזה ובקיסרות הבריטית לעולם לא נחדל מהגות ידידות לעם הצרפתי… אם יהיה הנצחון הסופי גמול יגיעותינו, יהיו הצרפתים שותפים לפירות – אף גם תושב החירות לכל. אין אנו גורעים מאומה מדרישותינו הצודקות; אין אנו מוותרים אף על קוצו של יו"ד… צ’כים, פולנים, נורבגים, הולנדים, בלגים הצטרפו אלינו. ימי כל אלה ישובו כקדם.

תם הדבר שהגנרל וייגאן קרא לו בשם הקרב על צרפת. אני מניח שהקרב על בריטניה עומד להתחיל. בקרב הזה תלוי קיומה של הציביליזציה הנוצרית. בו תלויים חיינו אנו בבריטניה, ובו תלויה הרציפות הממושכה של מוסדותינו ושל הקיסרות שלנו. בקרוב מאד ודאי יפנה נגדנו האויב את כל חמתו ועצמתו. היטלר יודע שיהיה עליו לשבור אותנו באי הזה, שאם לא כן יפסיד במלחמה. אם נוכל לעמוד בפניו, תוכל אירופה כולה להיות חפשיה וחיי העולם יוכלו להתקדם אל רמות נרחבות ושקויות־שמש. אבל אם נכזיב, או אז ישקע העולם כולו, כולל ארצות־הברית, כולל כל מה שידענו ואהבנו, לתוך התהום של ימי־בינים חדשים, שאורותיו של מדע נשחת יעשוּם איומים יותר, ואולי ממושכים יותר. לפיכך הבה נאזור עוז למילוי תפקידינו, וניטיב להתנהג עד כדי כך שגם אם אלף שנה יתקיימו הקיסרות הבריטית וחבר־העמים שלה עדיין יאמרו הבריות, “זאת היתה שעתם הנאה ביותר”.

כל המלים האלו, שלעתים קרובות מצטטים אותן, נתקיימו בשעת הנצחון. אבל עתה לא היו אלא מלים. זרים, שאינם מבינים את מזגו של הגזע הבריטי בכל רחבי כדור־הארץ שעה שדמו נחמר בקרבו, עשויים היו להניח כי אין מלים אלו אלא העמדת־פנים של אומץ, הקדמה טובה למשא־ומתן על שלום. ברור היה ששוּמה על היטלר לסיים את המלחמה במערב. היה בכוחו להציע את התנאים המפתים ביותר. אנשים אשר, כמוני, למדו את הליכותיו, לא הוציאו מכלל חשבון את האפשרות שהוא ייאוֹת להניח את בריטניה ואת הקיסרות והצי שלה בשלמותם ולעשות שלום אשר יבטיח לו אותה יד חפשית במזרח שעליה דיבר אתי ריבּנטרופּ ב־1937, ואשר היתה משאת־נפשו העיקרית. עד כה לא הריעונו לו הרבה. לאמיתו של דבר אך הוספנו את מפלתנו אנו על נצחונו בצרפת. הייפּלא אפוא שבעלי־חשבונות ערמומיים בהרבה ארצות, שרוּבּם בורים בבעיות של פלישה ימית ואינם יודעים את טיבו של חיל־האוויר שלנו, ואשר עמדו תחת הרושם העז של עצמת גרמניה ואימתה, הייפּלא שלא נשתכנעו? לא כל ממשלה המוקמת על ידי דמוקרטיה או על ידי משטר־עריצות, ולא כל אומה, בהיותה יחידה לנפשה, ומופקרת לכאורה, היו מקבלות עליהן את זוועותיה של פלישה ובזות לסיכוי נאה של שלום שאפשר למצוא לו הרבה אמתלות מתקבלות־על־הדעת. במליצות לא היתה כל ערובה. ממשלה אחרת עשויה לקום. “מחרחרי־המלחמה ניתן להם לנסות ולא הצליחו”. אמריקה עמדה מנגד. איש לא היה חב שום דבר לרוסיה הסובייטית. מדוע לא תצטרף בריטניה למשקיפים אשר, ביאפאן ובארצות־הברית, בשוודיה ובספרד, יוכלו להתבונן מתוך התעניינות מסויגת, או אפילו מתוך עונג, במאבק של השמדת־גומלים בין הקיסרות הנאצית לקומוניסטית? דורות־יבואו יתקשו להאמין כי הברירות שהעליתי כאן את תמציתן לא נחשבו מעולם ראויות לתפוס מקום בסדר־יומו של הקבינט. ומעולם גם לא צוּינו במועצותינו הפרטיות ביותר. רק מעשים יכלו לעקור ספקות. המעשים היו עתידים לבוא.

*

בינתים טילגרפתי ללורד לותיאן, אשר. לבקשת שלטונות הצי של ארצות־הברית, שאל בחרדה אם לא כדאי לשלוח מאנגליה אל מעבר לאטלנטי תחמושת לצי הבריטי וחמרים לתיקונו:

22.6.40

אין כל מקום לאמצעי־זהירות כאלה בשעה זו.

כן שלחתי את המברקים הבאים לידידי מן הדומיניונים:

אל מר מקנזי קינג 24.6.40

אם תקרא שוב את מברקי מיום 5 ביוני תראה כי אין כלל שאלה שננסה לעשות עסק עם ארצות־הברית בדבר כניסתה למלחמה ושיגור הצי שלנו אל מעבר לאטלנטי במקרה שתוּבס ארץ־המולדת. נהפוך הוא, אני מסופק מאד אם מן החכמה הוא ברגע זה לעמוד על האפשרות הזאת האחרונה. יש בי אמונה איתנה ביכלתנו להגן על האי הזה, ואינני רואה כל יסוד להתכונן להעברת הצי הבריטי או לדון בה. כשלעצמי לעולם לא איכנס בשום שיחות־שלום עם היטלר, אבל מובן־מעצמו שאינני יכול לחייב ממשלה עתידה אשר, אם ניעזב על ידי ארצות־הברית וננחל מפלה כאן, תוכל גם תוכל להיות מעין עסק קוויזלינגי המוכן לקבל את עליונותה וחסותה של גרמניה. יהיה הדבר למועיל אם תעמיד את הנשיא על הסכנה הזאת, כמו שעשיתי אני במברקי אליו.

מיטב האיחולים, ואנו שמחים מאד על שהאוגדה הקנדית הנהדרת שלכם נמצאת אתנו במלחמתנו למען בריטניה.

אל סמאטס חזרתי וטילגרפתי:

27.6.40

כמובן, תחילה עלינו להדוף כל התקפה של פלישה על בריטניה הגדולה, ולהראות שאנו מסוגלים להתמיד בפיתוח הכוח האווירי שלנו. רק הנסיון יוכל להכריע בזאת. אם לא יצליח היטלר להכותנו כאן, מסתבר שיירתע מזרחה. אכן, אפשר שיעשה זאת אף מבלי לנסות לפלוש, על־מנת למצוא עיסוק לצבאו, ולהקהות את עוקצו של לחץ החורף שיכבד עליו.

אינני מצפה לכך שלחץ החורף יכריע, אבל הנסיון לדכא את אירופה כולה כשהיא מתעטפת ברעב תחת כיבוש הגסטאפּו והצבא בלבד ובאין כל ענין גדול המלהיב את ההמונים איננו סידור שיוכל להאריך ימים.

פיתוח הכוח האווירי שלנו, במיוחד באזורים שלא ייפּגעו מהפצצה, ודאי יגרום לו קשיים מתרבים והולכים, אולי קשיים מכריעים, בגרמניה, ותהיינה מה שתהיינה ההצלחות שישיג באירופה או באסיה.

צבאנו הגדול המוּקם עכשיו להגנת המולדת נוצר על יסוד העקרון של התקפה, והזדמנות לפעולות אמפיביות תוקפניות באמת־מידה גדולה עשויה לבוא ב־1940 ו־1941. עדיין אנו עובדים כאן על הבסיס של חמישים־וחמש אוגדות, אבל ככל שיגדל מלאי התחמושת שלנו וככל שיגויסו משאבּי הקיסרות יהיו מספרים גדולים יותר בגדר האפשר. אחרי הכל, סוף־סוף אנו נמצאים עכשיו בקווים פנימיים. היטלר צריך להגן על שטחים נרחבים ורעבים, ואנחנו שולטים בימים. מבחר המטרות באירופה המערבית הוא אפוא נרחב.

אני שולח אליך את השורות האישיות האלו על מנת לקיים מגע הדוק ביותר עם מחשבותיך, שאני מעריכן תמיד.

בביטחה איתנה נכנסנו למבחן העליון.

ראש־הממשלה אל הלורד לותיאן (וושינגטון) 28.6.40

בודאי אשמיע איזה שידור בקרוב, אבל איני סבור כי מלים חשובות עכשיו הרבה. אין להקדיש תשומת־לב רבה מדי לתהפוכות בדעת־הקהל של ארצות־הברית. רק כוחם של המאורעות יוכל לווסתן. עד אפריל בטוחים היו כל כך כי בעלי־הברית ינצחו עד שלא ראו צורך לעזור. עכשיו בטוחים הם כל כך שנפסיד עד שאין הם רואים אפשרות לכך. אני חש בי ביטחה איתנה שנוכל להדוף כל פלישה ולהישאר בחיים באוויר. מכל־מקום, ננסה. לעולם אל תחדל מהעמיד את הנשיא ואת האחרים על כך שאם תיערך פלישה מוצלחת לארץ הזאת והיא תיכבש בחלקה הגדול אחרי קרבות כבדים, תקום איזו ממשלה קוויזלינגית לעשות שלום על יסוד זה שניעשה שטח־חסות גרמני. במקרה זה יהיה הצי הבריטי התרומה הממשית שבּה תקנה ממשלת־שלום זו את התנאים. הרגשות באנגליה נגד ארצות־הברית יהיו דומים למרירותם של הצרפתים נגדנו עכשיו. באמת לא קיבלנו עד עכשיו מארצות־הברית שום עזרה שראוי להזכירה. [הרובים ותותחי־השדה לא הגיעו אלא בסוף יולי. הבקשה למשחתות נדחתה.] יודעים אנו כי הנשיא הוא ידידנו הטוב ביותר, אבל אין כל טעם לנסות לכרכר סביב הועידות של הרפובליקאים והדמוקרטים. הדבר החשוב באמת הוא אם יהיה היטלר שליט בריטניה בתוך שלושה חדשים או לא. אני חושב שלא. אבל זהו ענין שאין להתווכח עליו קודם מעשה. הלך־רוחך צריך להיות אדיב וקר־מזג. כאן אין איש שלבו נפל בו.

*

בימי הנעילה בבורדו רבתה חשיבותו של האדמירל דרלאן. הקשרים שלי אליו היו מעטים ורשמיים. כיבּדתיו על העבודה שעשה בחידוש הצי הצרפתי, שכעבור עשר שנים לפיקוחו המקצועי היה יעיל יותר משהיה בזמן מן הזמנים מאז המהפכה הצרפתית. כשביקר באנגליה בנובמבר 1939 ערכנו לכבודו סעודה רשמית באדמירליות. בדברי תשובה לנאום־על־כוס פתח בהזכירו לנו כי אבי־סבו נהרג בקרב טרפלגאר. לפיכך היה בעיני אחד מן הצרפתים הטובים הללו השונאים את אנגליה. השיחות הימיות האנגלו־צרפתיות שלנו בינואר הראו עד־מה האדמירל מקנא לעמדתו המקצועית ביחס לכל אדם שהוא מיניסטר־הצי הפּוליטי. דבר זה נעשה אצלו ממש שגעון. ואני סבור שהיה לו חלק של ממש במעשיו.

פרט לכך היה דרלאן נכח ברוב המועצות שתיארתי, ועם שקרב קצה של ההתנגדות הצרפתית הבטיחני שוב ושוב כי, יקרה מה שיקרה, הצי הצרפתי לעולם לא יפּול בידי הגרמנים. עתה בבורדו בא הרגע הגורלי בדרך חייו של האדמירל הזה השאפתני, האנוכי והמוכשר. מרוּתו על הצי היתה מרות מוחלטת מכל בחינה מעשית שהיא. לא היה עליו אלא לפקוד על האניות להפליג לנמלים בריטיים, אמריקאיים, או לנמלי מושבותיה של צרפת – אחדות כבר הפליגו – ומיד היו נשמעים לו. בבוקר ה־17 ביוני, אחרי נפילת הקבינט של מר ריינו, הצהיר לפני הגנרל ז’ורז' כי מנוי וגמור אתו לתת את הפקודה. למחרת פגש אותו ז’ורז' אחר־הצהרים ושאל אותו מה אירע. דרלאן השיב כי חזר בו. כיון שנשאל מדוע, ענה בפשטות, “עכשיו אני מיניסטר הימיה”. לא היה פירוש הדבר כי חזר בו על־מנת להיעשות מיניסטר הימיה, אלא שמהיותו מיניסטר הימיה נשתנתה נקודת־מבטו. 

מה־מהוּבּלים הם חישוביו האנוכיים של אדם! לעתים רחוקות מזדמנת דוגמה משכנעת יותר. לא היה האדמירל דרלאן צריך אלא להפליג באחת מאניותיו אל איזה נמל מחוץ לצרפת ומיד היה נעשה אדון על כל האינטרסים הצרפתיים שמחוץ לתחום שליטתה של גרמניה. הוא לא היה בא, כגנרל דה־גול, באין אתו כי אם לב בל־ינוצח וכמה חברים קרובים. הוא היה מוליך אתו אל מחוץ להישׂג־ידה של גרמניה את הצי הרביעי שבעולם, אשר קציניו ומלחיו מסוּרים לו אישית. בפעולתו זו היה דרלאן נעשה ראשה של תנועת־המרי הצרפתית כשבידו כלי־נשק אדיר. המספנות ובתי־הנשק של בריטניה ואמריקה היו עומדים לרשותו להחזקת הצי שלו. מלאי הזהב של צרפת בארצות־הברית היה מבטיח לו משאבים למכביר, משעה שיכירו בו. כל הקיסרות הצרפתית היתה נזעקת אל דגלו. שום דבר לא היה יכול למנעו מהיעשות גואלה של צרפת. התהילה והשׂררה אשר אליהן שאף שאיפה כה לוהטת היו בתחום הישג־ידו. תחת זאת עברו עליו שנתים של כהונה מדאיגה ומבוּזה עד שהגיע למוֹת נבלים, קבר מחולל, ושם אשר האומה הצרפתית והצי הצרפתי, שכה היטיב לשרתם עד אז, ינאצוהו ימים רבים.

*

בנקודה זו יש להעלות נימה אחת אחרונה. במכתב שכתב לי דרלאן ב־4 בדצמבר 1942, שלושה שבועות בלבד לפני הירצחו, טען בחום כי עמד בדיבּורו. הואיל ומכתב זה מוסר את נקודת השקפתו והוא צריך להיות לעינינו, אני מביא אותו בסוף הפרק הזה. אין להכחיש ששום אניה צרפתית לא נמסרה אף פעם לצוות גרמני ומעולם לא שימשה את הגרמנים במלחמה נגדנו. דבר זה לא היה אך ורק בזכות הצעדים שנקט האדמירל דרלאן; אבל אין ספק כי הוא החדיר בהכרת הקצינים והמלחים של הצי הצרפתי את ההכרה כי עליהם להרוס את אניותיהם ויהי־מה בטרם יתפסו אותן הגרמנים, שהיו שנואים עליו לא־ פחות מן האנגלים.

*

אלה מאתנו שנשאו באחריות ברוּם הפּסגה בלונדון הבינו את המבנה הפיזי של כוח האי שלנו ובטחוּ ברוחה של האומה. הבטחון שבּו השקפנו אל העתיד הקרוב ביותר לא היה מיוסד, כפי הסברה המקובלת בזמנו בחוץ־לארץ, על בלוף מחוצף או על עוז המליצה, כי אם על הכרה מפוּקחת בעובדות מעשיות ועל חישובן. בנאומי בבית־הנבחרים התבססתי על גורמים מציאותיים שאני ואחרים למדו אותם בשקידה – אחדים משך שנים רבות. עוד מעט אנתח במפורט את בעיית הפלישה כפי שראינו אותה, אני ויועצי המומחים, בימים ההם הראויים להיזכר. אבל קודם־כל צריך היה לנקוט צעד אחד. הוא היה מובן־מאליו, והוא היה עגום.

התווספותו של הצי הצרפתי על הציים של גרמניה ואיטליה, בעוד סכנתה של יאפאן בבחינת גורם בל־יוּמד באופק, העמידה את בריטניה הגדולה בפני סכנות־מוות והשפיעה השפעה חמורה על בטחונה של ארצות־הברית. סעיף 8 של הסכם שביתת־הנשק גזר כי הצי הצרפתי, מחוץ לחלק זה שיישאר בן־חורין להבטחת האינטרסים הקולוניאליים של צרפת, “ייאסף בנמלים שייקבעו ושם ישוחרר ויפורק מנשקו תחת פיקוח גרמני או איטלקי”. לכן ברור היה כי אניות־המלחמה הצרפתיות תבואנה תחת פיקוח זה בעודן במלוא חימושן. אמת כי באותו סעיף הכריזה ממשלת גרמניה חגיגית כי אין לה כל כוונה להשתמש בהן לצרכיה היא במשך המלחמה. אבל מי אדם בר־דעת יאמין לדברו של היטלר אחרי עברו המחפיר ונוכח עוּבדות השעה? יתר על כן, הסעיף הוציא מכלל הבטחה זו “אותן יחידות הנחוצות להשגחה על החופים ולשליית מוקשים”. פירוש הדברים האלה היה נתון בידי הגרמנים. ולבסוף, בכל עת ובכל שעה אפשר יהיה לרוקן את שביתת־הנשק מכל תוכן על סמך כל אמתלה של הפרת־הסכם. לאמיתו של דבר לא היה לנו בטחון כלל. בכל מחיר, בכל סיכון שהוא, בדרך זו או אחרת, עלינו לדאוג לכך שצי צרפת לא יפּול בידים רעות, ולא יביא אז חורבן עלינו ועל זולתנו.

הקבינט המלחמתי לא היסס גם רגע. אותם המיניסטרים אשר בשבוע הקודם נתנו את כל לבם לצרפת והציעו לה לאומיות משותפת, הם עצמם נמנו וגמרו כי יש לנקוט את כל האמצעים הנחוצים. היתה זו החלטה מאוסה, המכאיבה והבלתי־טבעית מכל ההחלטות שהיתה לי יד בהן מעולם. היא הזכירה את פרשת השמדתו של הצי הדאני בנמל קופּנהאגן על ידי נלסון ב־1801; אבל הצרפתים הן אך אתמול היו בעלי־בריתנו היקרים, והשתתפותנו ביגונה של צרפת כנה היתה. מצד שני היו חיי הממלכה וישועת הענין שלנו מוּטלים על כפּות המאזניים. היתה זו טרגדיה יוונית. אבל מעולם לא היה שום מעשה נחוץ יותר לחייה של בריטניה ולכל מה שתלוי בהם. חשבתי על דאנטון ב־1793: “המלכים שעשו אגודה אחת מאיימים עלינו, ואנו מטילים לרגליהם כהזמנה לקרב את ראשו של מלך”.

*

וזה היה מערך הצי הצרפתי: שתי אניות מערכה, ארבע סיירות קלות (contre-torpilleurs), מספר צוללות, בכללן אחת גדולה מאד, סירקוּף, שמונה משחתות, ולערך מאתים כלי־שיט קטנים יותר אך רבי־ערך לשליית־מוקשים ולמלחמה בצוללות, עגנו ברובם בפורטסמות ופלימות. אלה היו נתונים לשלטוננו. באלכסנדריה היו אניית־מערכה צרפתית, ארבע סיירות צרפתיות, שלוש מהן סיירות חדישות של שמונה אינצ’ים, ומספר אניות קטנות יותר. על אלו חלשה שייטת־מערכה בריטית חזקה. באוראן, בקצה השני של הים התיכון, ובנמל הצבאי הסמוך מרס־אל־כבּיר, היו שתים מן האניות הנאות ביותר של הצי הצרפתי, דוּנקרק וסטרסבּורג, סיירות־מערכה חדישות העולות בהרבה על שרנהורסט וגנייזנאו שנבנו במפורש על־מנת לעלות עליהן. אניות אלו, אם תהיינה בידים גרמניות על נתיבי המסחר שלנו, תהיינה מטרידות ביותר. עמהן היו שתי אניות־מערכה צרפתיות, כמה סיירות קלות, ומספר משחתות, צוללות וכלי־שיט אחרים. באלז’יר היו שבע סיירות, ארבע מהן בעלות תותחים של שמונה אינצ’ים. ובמרטיניק נושאת־מטוסים אחת ושתי סיירות קלות. בקזבלנקה עגנה האניה ז’ן באר אשר זה מקרוב הגיעה מסן־נאזאר, אך בלי תותחיה. זאת היתה אחת מאניות המפתח בחישוב הכוחות הימיים בעולם. היא לא היתה גמורה, ואי־אפשר היה להשלים את בנינה בקזבלנקה. אסור שתפליג למקום אחר. האניה רישליה, שהיתה קרובה הרבה יותר לגמר בנינה, הגיעה לדאקאר. היא יכלה לשוט, ותותחיה בני 15 האינץ' יכלו לירות. היו עוד הרבה אניות צרפתיות חשובות פחות בנמלים שונים. לבסוף, בטוּלון היה מספר אניות־מלחמה שמחוץ להישג־ידנו. “מיבצע איל נוגח” כלל את תפיסתו של הצי הצרפתי, את ההשתלטות עליו או את הריסתו למעשה בבת־אחת, ככל שיש לנו גישה אליו.

ראש־הממשלה אל הגנרל איזמי 1.7.40

1. האדמירליות משאירה את נלסון ואת ארבע המשחתות שלה במימי המולדת, ו“מיבצע איל נוגח” צריך להתקדם, מתוך התכוונות לשעת האיר היום ב־3 בחודש.

2. משך הלילה אור ל־3 בחודש צריך לאחוז בכל האמצעים הדרושים בפורטסמות ופלימות, באלכסנדריה, ואם אפשר במרטיניק, על פי אותם הקווים של “איל נוגח”. יש להביא בחשבון את התגובות על אמצעים אלה בדאקאר וקזבלנקה, ויש לנקוט את כל אמצעי־הזהירות כדי למנוע את בריחתן של יחידות בעלות ערך.

בגלל לחץ המאורעות הוספתי גם זאת:

האדמירליות צריכה להשתדל לחזק את השייטות במצרים עד למספר של ארבעים משחתות, עם סיוע סיירות נוסף. יש לעשות מאמץ להגיע לדרגת כוח זו משך שנים־שלושה הימים הבאים ולהחזיק בה משך השבועים שלאחר כך, עד שאפשר יהיה לסקור את המצב. בינתים יש להשלים עם האבידות במבואות המערביים. רוצה הייתי גם לקבל סיכום יומיומי של מספר הספינות המפטרלות או המצויות בעין בין פורטסמות לטיין.

*

באור ל־3 ביולי השתלטו הבריטים על כל האניות הצרפתיות בפורטסמות ופלימות. הפעולה היתה פתאומית ובהכרח היתה בגדר הפתעה. הופעל כוח מכריע, והמיבצע כולו הוכיח מה־נקל היה לגרמנים לתפוס את כל אניות־המלחמה הצרפתיות העוגנות בנמלים שהם שולטים בהם. בבריטניה היתה ההעברה ידידותית מחוץ למקרה של סירקוּף, ואנשי־הצוותים עלו לחוף ברצון. בסירקוּף נפצעו שני קצינים בריטיים, רב־מלח אחד נהרג ומלח־כשיר אחד נפצע. צרפתי אחד נהרג בתגרה, אבל נעשו מאמצים גדולים ביותר, ובהצלחה, להרגיע ולעודד את המלחים הצרפתים. הרבה מאות התנדבו להצטרף אלינו. סירקוף, לאחר שהצטיינה בשירות, אבדה ב־19 בפברואר 1942, עם כל אנשי־הצוות הצרפתים האמיצים שלה.

*

מכת־המוות הונחתה בים התיכון המערבי. פה, בגיברלטר, קיבלו סגן־האדמירל סוֹמרוויל עם “כוח ה”, הכולל את סיירת־המערכה הוד, אניות־המערכה ואליאנט ורזוליוּשן, נושאת־המטוסים ארק רוֹיאל, שתי סיירות ואחת־עשרה משחתות, פקודות שנשלחו מן האדמירליות בשעה 2.25 בבוקר ב־1 ביולי:

היכוֹן ל“איל נוגח” 3 ביולי.

בין הקצינים של סומרוויל היה הקפיטן הולנד, קצין גיבור ומצוין, שלא מכבר היה נספח ימי בפאריז והגה אהדה עזה לצרפת, והשפעתו היתה ניכרת. ב־1 ביולי אחר־הצהרים טילגרף סגן־האדמירל:

לאחר שיחה עם הולנד ואחרים התרשם סגן־האדמירל של “כוח ה” מדעתם כי מן הראוי להימנע בכל מחיר מן השימוש בכוח. הולנד סבור כי פעולה תוקפנית מצדנו תעורר את רוגזם של כל הצרפתים באשר הם שם.

על כך השיבה האדמירליות ב־6.20 אחה"צ:

כוונתה של מ. ה. מ. שאם הצרפתים לא יקבלו אף אחת מן הברירות שתציע, יש להשמידם.

שעה קלה אחרי חצות הלילה (1.08 בבוקר, 2 ביולי) קיבל האדמירל סומרוויל את הנוסח הבא, שחוּבר בקפידה, מן ההודעה שתימסר לאדמירל הצרפתי:

אנחנו, חבריכם עד עכשיו, איננו יכולים להרשות לאניות הנאות שלך ליפּול בידי האויב הגרמני או האיטלקי. מנוי וגמור אתנו להילחם עד הסוף, ואם ננצח, כפי שאנו חושבים, לעולם לא נשכח כי צרפת היתה בת־בריתנו, כי האינטרסים שלנו זהים עם שלה, וכי האויב המשותף שלנו הוא גרמניה. אם ננצח הרינו מצהירים חגיגית כי נשיב את גדולתה של צרפת ואת הטריטוֹריה שלה לקדמותן. לצורך זה עלינו להבטיח כי האניות הטובות ביותר של הצי הצרפתי לא תשמשנה נגדנו בידי האויב המשותף. במסיבות אלו הורתה לי ממשלת הוד־מלכותו לדרוש שהצי הצרפתי הנמצא עכשיו במרס־אל־כביר ואוראן יפעל בהתאם לאחת מן הברירות הבאות:

(א) יפליג אתנו ויוסיף להילחם למען הנצחון נגד הגרמנים והאיטלקים.

(ב) יפליג בצוות מוּקטן תחת פיקוחנו אל נמל בריטי. הצוותים המוקטנים יוחזרו למולדתם בהקדם האפשרי.

אם תקבל אחת מן הדרכים האלו, נחזיר את אניותיך לצרפת עם תום המלחמה או נשלם פיצויים מלאים, אם ייגרם להן נזק בינתים.

(ג) אלטרנטיבית, אם אתה רואה חובה לעצמך להעמיד תנאי שאניותיך לא תשמשנה נגד הגרמנים או האיטלקים אלא אם כן יפרו אלה את הסכם שביתת־הנשק, שלח אותן אתנו בצוות מוקטן לאיזה נמל צרפתי באיי־הודו־המערבית – מרטיניק, למשל – מקום שאפשר יהיה לפרז אותן ולהניח בכך את דעתנו, או אולי להפקידן ביד ארצות־הברית ולהשאירן לבטח עד סוף המלחמה, ובינתים יוחזרו אנשי־הצוותים למולדתם.

אם תדחה את ההצעות ההוגנות האלו, אנוס אני, בצער עמוק, לדרוש ממך שתטבע את אניותיך בתוך שש שעות.

לבסוף, אם לא תתמלא הדרישה הנ"ל, יש אתי פקודות מאת ממשלת הוד־מלכותו להשתמש בכל מידת הכוח שתהיה נחוצה כדי למנוע את אניותיך מנפוֹל בידי הגרמנים או האיטלקים.

במוצאי ה־2 בחודש ביקשתי את האדמירליות לשלוח לסגן־האדמירל את התשדורת הבאה (שוּגרה ב־10.55 אחה"צ):

מוּטל עליך אחד התפקידים המרגיזים והקשים ביותר שבפניהם עמד אדמירל בריטי אי־פעם. אבל אנו בוטחים בך בטחון שלם וסומכים עליך שתבצע את התפקיד ללא רתיעה.

האדמירל הפליג עם האיר היום וב־9.30 לערך היה מול אוראן. הוא שלח את הקפיטן הולנד עצמו במשחתת לבקר אצל האדמירל הצרפתי ז’נזוּל. לאחר שנדחתה בקשתו לראיון, שלח הולנד על ידי שליחים את התעודה שכבר צוּטטה. האדמירל ז’נזוּל השיב בכתב כי בשום פנים ואופן לא תורשינה אניות־המלחמה הצרפתיות ליפּול שלמות בידי הגרמנים והאיטלקים, וכי על כוח יוּשב בכוח.

כל היום נמשך המשא־והמתן, כשהקפיטן הולנד ממתין במשחתת שלו מול המעגן. צרת־נפשם של האדמירל הבריטי וקציניו הראשיים נתחוורה לנו מתוך המברקים שהוחלפו. רק הפקודות הבלתי־אמצעיות ביותר אילצו אותם לפתוח באש על האנשים שלפני זמן כה קצר היו ידידיהם. גם באדמירליות בלטה התרגשות. אבל עוז־החלטתו של הקבינט המלחמתי לא התרופף. כל שעות אחר־הצהרים ישבתי בחדר הקבינט מתוך מגע הדוק עם עמיתי הראשיים ועם הלורד־הראשון־של־האדמירליות והלורד־הראשון־של־הימיה. מברק סופי נשלח ב־6.26 אחה"צ.

על האניות הצרפתיות למלא אחר התנאים שלנו או שתטבּענה את עצמן או שתטביען אתה קודם חשיכה.

אבל הפעולה כבר החלה. ב־5.54 פתח האדמירל סומרוויל באש על הצי הצרפתי האדיר הזה, שהיה מוגן גם על ידי סוללות־החוף שלו. ב־6 אחה"צ הודיע כי הוא נתון במערכה כבדה. ההרעשה נמשכה כעשר דקות, ואחריה באו התקפות כבדות של מטוסי־הצי שלנו, שהמריאו מארק רויאל. אנית־המערכה ברטאן פוּצצה. דונקרק שקעה. אנית־המערכה פּרובאנס נתקעה בשרטון. סטרסבורג נמלטה, ואף כי הותקפה ונפגעה על ידי מטוסי־טורפדו, הגיעה לטוּלון, שאליה הגיעו גם הסיירות מאלז’יר.

באלכסנדריה הסכים האדמירל הצרפתי גוֹדפרוּאה, לאחר משא ומתן ממושך עם האדמירל קנינגהאם, להריק את מיכלי הדלק שלו, לסלק חלקים חשובים של מנגנוני התותחים שלו, ולהחזיר קצת מאנשי־הצוותים שלו למולדת. בדאקאר הותקפה אנית־המערכה רישליה ב־8 ביולי על ידי נושאת־המטוסים הרמס, וגם סירת־קיטור התקיפה בגבורה רבה ביותר. רישליה נפגעה על ידי טורפדו אווירי ונזוקה נזק חמור. נושאת־המטוסים הצרפתית ושתי הסיירות הקלות במרטיניק פוֹרקו מנשקן, לאחר דיונים ממושכים, על פי הסכם עם ארצות־הברית.

ב־4 ביולי מסרתי דין־וחשבון ארוך לבית־הנבחרים על מה שעשינו. אף כי סיירת־המערכה סטרסבורג נמלטה מאוראן ועדיין לא נודע אז שרישליה נפגעה פגיעות חמורות, הרי הצעדים שנקטנו הוציאו את הצי הצרפתי מן החישובים הגרמניים העיקריים. משך שעה ומעלה נאמתי אותו יום אחר־הצהרים, ומסרתי תיאור מפורט של כל המאורעות הקודרים האלה, ככל שהיו ידועים לי. אין לי מה להוסיף על התיאור שמסרתי אז לפרלמנט ולעולם. למען שיווי־המשקל ראיתי לטוב לי לסיים בנעימה שהעמידה את הפרשה הנוּגה הזאת על מקומה הנכון נוכח המצוקה שבה היינו שרויים. לפיכך קראתי לפני הבית את האזהרה שהפיצותי, בהסכמת הקבינט, בחוגים הפנימיים של מנגנון הממשל יום קודם לכן.

בזמן שהוא אולי ערב נסיון פלישה או ערב קרב על ארץ מולדתנו, מבקש ראש־הממשלה להעמיד את כל האנשים המחזיקים בעמדות אחראיות בממשלה, בשירותים הלוחמים או במיניסטריונים האזרחיים, על חובתם לקיים רוח של מרץ עירני ובוטח. אף כי יש לנקוט את כל אמצעי־הזהירות שבגדר הזמן והיכולת, אין כל יסוד להניח כי אפשר להנחית בארץ הזאת, בין מן האוויר בין מן הים, חיילים גרמנים במספר העולה על זה שיכולים הכוחות החזקים האוחזים נשק כרגע להשמידם או לשבוֹתם. חיל־האוויר־המלכותי נמצא במצב מצוין ובדרגת הכוח הגבוהה מכל שהוּשג עד כה. הצי הגרמני מעולם לא היה כה חלש כמו עכשיו, והצבא הבריטי במולדת מעולם לא היה חזק כמו עכשיו. ראש־הממשלה מצפה לכך שכל משרתי הוד־מלכותו בעמדות רמות יתנו דוגמה של עמידה איתנה והחלטה תקיפה. עליהם לעצור ולגנות את ביטוּין של דעות פוחזות ובלתי־שקולות בחוגיהם, או מצד הכפופים להם. אל יהססו למסור, או אם יש צורך – להרחיק, כל איש, קצין או פקיד שנמצא משפיע ביודעים השפעה מפריעה או מדכאת, ואשר דיבּוּריו מכוּונים להפיץ בהלה ויאוש. רק כך יהיו ראויים לאנשים הלוחמים אשר, באוויר, בים וביבשה, כבר קידמו את פני האויב בלי כל הרגשה שהוא עולה עליהם בסגולות מלחמתיות.

בהקשיבו לדברים האלה היה הבית שרוי בדומיה עזה, אבל לבסוף בא חזיון שהוא יחיד־במינו בנסיוני שלי. דומה היה כי הכל קמו בכה־ובכה והיו מריעים שעה ארוכה למדי. עד לרגע הזה התיחסה אלי המפלגה השמרנית בהסתייגות מסוימת, ומספסלי הלייבּור הייתי זוכה לקבלת־הפנים החמה ביותר בכניסתי לבית או בקומי לנאום בשעות רציניות. אולם עתה הצטרפו הכל בהסכמה חגיגית ורועשת.

חיסולו של הצי הצרפתי כגורם חשוב במחי אחד כמעט של כוח־הזרוע חוללה רושם עז בכל הארצות. בריטניה זו, שכה רבים נואשו ממנה והוציאוה מכלל חשבון, שבעיני זרים היתה כמרעידה על עברי פי הכניעה לכוח האדיר הערוּך כנגדה, הנה היא קמה ומכה בלי רחם ביקרים שבידידיה מיום אתמול ומבטיחה לעצמה לזמן־מה שליטה שאין־עוררים־עליה על הים. הובהר כי הקבינט המלחמתי הבריטי אינו ירא מכל ולא יירתע מכל. אמת היה הדבר.

*

ב־1 ביולי עברה ממשלת פטן לווישי, ונכוֹנה כממשלתה של צרפת הבלתי־כבושה. כשהגיעוה החדשות מאוראן ציותה על תגמול אווירי נגד גיברלטר, ופצצות מספר הוטלו על הנמל מבסיסיה באפריקה. ב־5 ביולי ניתקה ממשלה זו רשמית את היחסים עם בריטניה הגדולה. ב־11 ביולי פינה הנשיא לבּרן את מקומו למרשל פטן, שנתמנה ראש־המדינה על ידי רוב עצום של 569 נגד 80, עם 17 נמנעים והרבה נעדרים.

גאונה של צרפת איפשר לבניה לתפוס את מלוא משמעותה של אוראן, ולשאוב בענוּתה משנה תקוה ועזוז מתוספת הכאב המר הזה. הגנרל דה־גול, שלא נמלכתי בדעתו מראש, היה נהדר בתגובתו, וצרפת, כיון ששוחררה והושבה על כנה, סמכה ידיה על התנהגותו. אני חב תודה למר טייטגן על מעשה שמן הראוי לספּרו. בכפר סמוך לטולון התגוררו שתי משפחות אכרים, שכל אחת מהן אבד לה בן מלח בהרעשה הבריטית על אוראן. נערכה לויה שכל שכניהן רצו להשתתף בה. שתי המשפחות ביקשו שהדגל הבריטי יהיה פרוס על הארונות בצד דגל־שלושת־הצבעים, ובקשותיהן נתמלאו מתוך יראת־כבוד. בכך יכולים אנו לראות איך רוחם המבינה של פשוטי־עם מגעת אל הנשגב.

*

הרווחה עצומה פשטה בחוגים הממשלתיים העליונים בארצות־הברית. דומה היה כי האוקינוס האטלנטי שוב יש בכוחו לתת מחסה. ונגוֹל מרחב זמן כביר לצורך ההכנות הדרושות לבטחונה של הרפובליקה הגדולה. מכאן והלאה שוב לא דיברו על כניעתה של בריטניה. השאלה היחידה היתה האם יפלשו לתוכה ויכבשוה? וזאת השאלה שעתידה היתה עתה להיבחן.

נספח    🔗

האדמירל דרלאן אל מר צ’רצ’יל

אלז’יר, 4 בדצמבר 1942

אישי ראש־הממשלה היקר,

ב־12 ביוני 1940, בבריאַר, במפקדה של הגנרל וייגאן, קראת לי הצדה ואמרת אלי: “דרלאן, אני מקווה שלעולם לא תמסור את הצי”. עניתי לך: “הדבר אינו בא בחשבון כלל: יהיה זה בניגוד למסורת הצי שלנו ולכבודו”. הלורד־הראשון־של־האדמירליות, אלכסנדר, והלורד־הראשון־של־הימיה, פּאוּנד, קיבלו אותה תשובה ב־14 ביוני 1940, בבורדו, וכמוהם כן גם הלורד לוֹיד. אם לא הסכמתי להרשות לצי הצרפתי להפליג לנמלים בריטיים, היה הדבר משום שידעתי כי החלטה כזאת תביא לידי כיבושן השלם של המולדת הצרפתית ושל אפריקה הצפונית כאחת.

מודה אני כי תקפו עלי מרירוּת רבה ותרעומת גדולה נגד אנגליה כתוצאה מן המאורעות המכאיבים שנגעו בי כימאי: ולא זו בלבד אלא שנדמה היה לי כי אין אתה מאמין לדיברתי. יום אחד שלח אלי הלורד הליפקס באמצעות מר דיפּוּאי לאמור כי באנגליה אין מטילים ספק בדיברתי אלא שהסברה היא שלא אוכל לעמוד בה. עתה־זה הוכיחה התאבדותו של הצי בטוּלון כי הדין היה אתי, כי גם אם שוב לא הייתי המפקד, ביצע הצי את הפקודות אשר נתתי וקיימתי, בניגוד לרצונה של ממשלת לאוואל. על פי פקודות מנהיגי המרשל נאלצתי לנקוט, מינואר 1941 עד אפריל 1942. מדיניות שתמנע את צרפת ואת הקיסרות שלה מהיכבש והימחץ על ידי מעצמות הציר. מדיניות זו בכוֹרח המאורעות היתה מנוגדת לשלכם. וכי מה יכולתי לעשות? בזמן ההוא לא היה בכוחכם לעזור לנו, וכל מחוה כלפיכם היתה מביאה רק לידי תוצאות הרות־שואה ביותר לארצי. לולא קיבלנו עלינו את ההתחייבות להגן על הקיסרות בכוחותינו־אנו (אני דחיתי תמיד את עזרת הגרמנים, אפילו בסוריה), היה הציר בא לאפריקה וצבאנו אנו היה נבאש ומורחק: במקרה כזה ודאי לא היה המחנה הראשון הבריטי עומד כיום לפני טוניס כשחיילים צרפתים נלחמים לצדו בגרמנים ובאיטלקים.

כשנחתו כוחות הברית באפריקה ב־8 בנובמבר, ביצעתי תחילה את הפקודות שקיבלתי. אחר כך, ברגע ששוב לא היתה אפשרות לכך, פקדתי להפסיק את הקרבות כדי למנוע שפיכוּת־דמים מיותרת וקרב שהיה מנוגד לרגשות האינטימיים של הנלחמים. כיון שווישי ניערה חצנה ממני, וכיון שלא רציתי לחדש את הקרבות, העמדתי עצמי לרשות השלטונות הצבאיים האמריקאיים, כי רק בדרך זו יכולתי להישאר נאמן לשבועתי. ב־11 בנובמבר נודע לי על הפרת הסכם שביתת־הנשק על ידי הגרמנים, על כיבושה של צרפת, ועל מחאתו החגיגית של המרשל. אז סברתי כי יכול אני להשיב לי את חירוּת הפעולה שלי, וכי, עם שאשמור אמונים לאישיותו של המרשל, אוכל ללכת באותה דרך שהיא היפה ביותר לטובתה של הקיסרות הצרפתית, היא דרך המלחמה נגד הציר. בתמיכת השלטונות העליונים של אפריקה הצרפתית ודעת־הקהל, וכשאני פועל כיורשו ומחליפו של ראש־המדינה, כוננתי את הנציבוּת העליונה באפריקה ופקדתי על הכוחות הצרפתיים להילחם לימין בנות־הברית. מאז הכיר מערב אפריקה הצרפתית במרוּתי. מעולם לא הייתי יכול להשיג תוצאה זו לולא פעלתי בשמו של המרשל ולוּ תוֹארתי פשוט כפורש. אני משוכנע שכל הצרפתים הנלחמים עכשיו נגד גרמניה איש על פי דרכו יגיעו לבסוף להתפייסות כללית, אבל אני מאמין כי לפי־שעה עליהם להמשיך בפעולותיהם הנפרדות. יש מידה של תרעומת, במיוחד במערב אפריקה הצרפתית, תרעומת שהיא עזה כדי־כך שאינני יכול להשיג יותר, כידוע לך. אני עושה את תפקידי מבלי להתקיף איש, אני מבקש יחס־גומלים. לפי שעה הדבר היחיד החשוב הוא להנחיל מפלה לציר; כאשר ישוחרר העם הצרפתי, יבחר אחרי כן במשטר המדיני שלו ובמנהיגיו.

אני מודה לך, אישי ראש־הממשלה, על שהצטרפת לנשיא רוזוולט בהצהרה כי, בדומה לארצות־הברית, רוצה בריטניה הגדולה בחידושה האינטגראלי של הריבּונות הצרפתית כפי שהיתה ב־1939. לאחר שתשוב ארצי ותשיג את שלמותה וחירותה, אחת תהיה שאיפתי: לפרוש מתוך ההרגשה שהיטבתי לשרתה.

קבל־נא, אישי ראש־הממשלה, את רגשי הוקרתי הנעלים ביותר.

פרנסוּאה דרלאן, אדמירל של הצי

 

פרק שנים־עשר: מנגנון ההתקפה הנגדית – 1940    🔗

תגובותי האישיות אחרי דונקרק – מיזכר לגנרל איזמי מיום 4 ביוני – מלאכת ה־6 ביוני – נסיגה – תכניותי הישנות מיולי 1917 – מחשבה מוקדמת על כלי־שיט להנחתת טנקים – גרעין נמלי “מלברי” (תוּת) של 1944 – הנחיה לגנרל איזמי על התקפה נגדית – “יחידות־קומנדו” – כלי־שיט להנחתת טנקים וצנחנים – מיזכרי מיום 7 ביולי 1940 הדורש אסדות לנחיתת שש־מאות או שבע־מאות טנקים – מיזכר מיום 5 באוגוסט 1940, על תכנית האוגדות המשוריינות – תובלה ימית לשתי אוגדות בבת־אחת – פיקוד־המיבצעים־המשולבים – מינוי סיר רוג’ר קיז – ועד־התכנון־המשותף תחת מרותו הישרה של מיניסטר־ההגנה – התקדמות בנינן של אסדות־נחיתה ב־1940 ו־1941 – מברקי אל הנשיא רוווולט מיום 25 ביולי 1941 – חתירתי העקיבה להנחתת צבאות גדולים באירופה

תגובתי הראשונה על “נס דונקרק” היתה לנצל אותו כהלכה על ידי יזימת התקפה נגדית. שעה שהיו דברים כה רבים תלויים בספק, התבלט הצורך לשוב ולתפוס ביזמה. יום ה־14 ביוני היה לי יום טרוד משום שהוצרכתי להכין ולשאת בבית־הנבחרים אותו נאום ארוך ורציני שכבר נמסר עליו, אך מיד אחרי תוּמו חשתי לפרוט על הנימה אשר לפי דעתי היתה צריכה לשרור על מחשבותינו ולפעֵם את מעשינו ברגע זה.

ראש־הממשלה אל הגנרל איזמי 4.6.40

אנו דואגים מאד – ובודאי מן החכמה הוא לדאוג – מחמת הסכנות שינחתו הגרמנים באנגליה, אף כי בידינו השליטה בימים ואף כי יש לנו הגנה חזקה מאד של מטוסי־קרב באוויר. כל לשון־ים, כל חוף, כל מפרץ נעשה לנו מקור חרדה. חוץ מזה עשויים הצנחנים לקפוץ ולכבוש את ליברפול או את אירלנד, וכן הלאה. כל מצב־הרוח הזה הוא טוב ויפה אם הוא מחולל מרץ. אבל אם כה קל הוא לגרמנים לפלוש אלינו על אף הכוח הימי, אולי ירגישו אחדים בנטיה לשאול את השאלה, “מדוע יש לחשוב כי נבצר מאתנו לעשות להם משהו מעין זה?” הרגל המחשבה הדפנסיבי לגמרי, שהחריב את הצרפתים, אין להרשותו שיחריב את היזמה שלנו. חשוב הוא ביותר שיהיו כוחות גרמניים במספר רב ביותר לכל אורך החופים של הארצות שכבשו, ואנו צריכים לגשת מיד למלאכה ולארגן כוחות פשיטה על החופים האלה שבהם האוכלוסים הוגים ידידוּת. כוחות כאלה יכולים להיות מורכבים יחידות שלמות־לעצמן, מצוידות כהלכה, המונות, נאמר, מאלף עד לא יותר מעשרת־אלפים במשולב. ההפתעה תובטח מכוח העובדה שהיעד יוסתר עד לרגע האחרון. מה שראינו בדונקרק מלמד באיזו מהירות אפשר להעביר חיילים אל (ואני מניח, נגד) נקודות נבחרות, אם יש צורך. מה־נפלא יהיה הדבר אם יתחילו הגרמנים לתמוה היכן תבוא עליהם המכה הבאה, תחת שיאלצו אותנו לנסות להקיף את האי הזה חומה ולקרות עליו גג! יש לעשות מאמץ להתנער מן הכפיפוּת הנפשית והרוחנית לרצונו וליזמתו של האויב, אשר ממנה אנו סובלים.

איזמי מסר זאת לראשי־המטות, ועקרונית זכה הרעיון להסכמתם הלבבית ונשתקף בהרבה מן ההחלטות אשר קיבלנו. מעט־מעט התפתחה מכך מדיניוּת. מחשבותי נעוצות היו בזמן הזה בלוחמת טנקים, לא רק הגנתית כי אם תוקפנית. דבר זה הצריך בניית מספרים גדולים של אסדות להנחתת טנקים, שמעתה והלאה נעשתה אחת מדאגותי המתמידות. הואיל וכל זה עתיד היה ללבוש חשיבות ראשונה־במעלה, שוּמה עלי ליסוֹב אחור אל נושא שלפני ימים רבים העסיק את מחשבתי ועתה שב וחי.

*

הלוחמה האמפיבית קסמה לי תמיד, והרעיון להשתמש בטנקים שיעלו לחוף מתוך אסדות, שנבנו במיוחד למקומות ששם אין מצפּים להם, העסיקני זה זמן רב. עשרה ימים בטרם איכנס שוב לממשלתו של מר לויד ג’ורג' כמיניסטר לתחמושת ב־17 ביולי 1917, הכינותי, בלי עזרת מומחים, תכנית לכיבוש שני האיים הפריזיים, בּוֹרקוּם וסילט. המטרה היתה להבטיח בסיס מעבר־לים לשייטות ולסיירות ולכוחות אוויריים ככל שהיו מצויים בעין בימים ההם, על־מנת לאכוף את הלחימה הימית, שבה היתה לנו עדיפות מספרית גדולה, ועל ידי חידוש ההסגר ההדוק – להקל מן הלחץ של מלחמת הצוללות, שהיתה אז בשיאה, על קו־האספקה האטלנטי שלנו ותנועת הצבאות האמריקאיים לצרפת. מר לויד ג’ורג' התרשם מן התכנית, והדפיס אותה במיוחד בשביל האדמירליות והקבינט המלחמתי.

היה בתכנית הסעיף הבא, 22 ג, שמעולם לא ראה עדיין אור יום:

העלאת החיילות על האי [בורקוּם או סילט] תחת חיפוי תותחי הצי [צריכה] להסתייע בגז ועשן מכלי תובלה אטימי־טורפדות על ידי סירות־משא אטימות־כדורים. יש לספק מאה בקירוב להנחתת אוגדה. נוסף על כך יש לספק מספר – נאמר חמישים – סירות־משא מנחיתות טנקים, שכל אחת מהן מובילה טנק או טנקים [ו]מסוגלת לקצץ חוטי תיל בחרטומה. על ידי גשר נמתח או חרטום משופע ינחתו [הטנקים] בכוחם הם, וימנעו את האפשרות שחוטי התיל יעכבו את חיל־הרגלים כאשר יתקיף את מבואות הביצורים והסוללות. זהו קו חדש, והוא מסלק את אחד הקשיים הגדולים עד מאד מלשעבר, לאמור, ההנחתה המהירה של תותחי־השדה [שלנו] לקיצוּץ חוטי תיל.

ואחרי כן, סעיף 27:

תמיד קיימת הסכנה שיגוּנב אל האויב דבר על כוונותינו והוא יקדים ויחזק את חילות המצב שלו בחיילים טובים, ועל כל פנים במידה שהדברים אמורים באי בורקום, שבּיחס אליו הוא חייב להיות רגיש מאד תמיד. לעומת זאת, אפשר יהיה לבצע את הנחיתה תחת המגינים של סירות־משא אטימות בפני כדורי מכונות־יריה, ומרובּות כל־כך עד שאש תותחים כבדה [ז. א., האש של תותחים כבדים] לא תשפיע עליהן במידה רצינית; וטנקים שיופעלו במספרים גדולים עוד יותר מן המוּצע כאן, בפרט הטנק מהיר־התנועה והסוגים הקלים יותר, יפעלו באזור שבו אי־אפשר היה לעשות שום הכנות לקראתם. מותר לומר כי אלה הם שיקולים נוחים חדשים וחשובים.

*

בתזכיר זה היתה לי גם תכנית אלטרנטיבית ליצירת אי מלאכותי במים הרדוּדים של הוֹרן ריף (צפונית משם):

סעיף 30. אחת הדרכים המוצעות לחקירה היא זאת: יש להכין בהאמבּר, בהאריץ, ובווש, במדויי ובתמזה מספר ברגות שטוחות־קרקעית. העשויות לא פלדה כי אם בטון. מבנים אלה יותאמו לעומק המים שבהם ישוקעו. בהתאם לתכנית כללית. הם יצופו בהיותם ריקים ממים, וכך אפשר יהיה לגררם למקום האי המלאכותי. לכשיגיעו למצוֹפים האלה המציינים את מקום האי, ייפּתחו “פקקי”־ים, והם ישקעו על הקרקע. אחר כך אפשר יהיה למלא חול בהדרגה, כפי האפשרויות, על ידי מחפוֹרי־ספיגה. גוֹדל המבנים האלה יהיה בין 50x40x20 אינץ' ל־120x80x40 אינץ'. בדרך כך ייוצר נמל אטים־טורפדות ומוגן מפני מזג־האוויר, בדומה לאֶטול, בלב הים, ובו מדוֹרוֹת רגילים למשחתות ולצוללות, ושטוּחיות־ירידה לאווירונים.

תכנית זו, אם היא בת־ביצוע. אפשר לשכללה עד מאד, ואפשר לנקטה במקומות שונים. אולי אפשר לבנות ספינות בטון שתוכלנה לשאת צריח שלם של תותחים כבדים, ואלו, כיון שיוכנסו מים לחדריהן החיצוניים, חשתקענה על קרקע הים, כמצודות סוֹלנט, בנקודות המבוקשות. אפשר יהיה להקים מבנים טביעים אחרים שיכילו מחסנים, מיכלי דלק, או תאי מגורים. בלי חקירה של מומחים אי־אפשר אלא לרמז על האפשרויות, הכוללות את יצירתם של אי מלאכותי ובסיס משחתות, העברתם בחלקים, הרכבתם והצבתם.

31. תכנית כזאת, אם תימצא הגיונית מבחינה מכנית, עוקפת את הצורך להעסיק חיילות ואת כל הסיכונים של הסתערות על אי מבוצר. אפשר יהיה לנקטה בחינת הפתעה, כי גם אם מסתבר שבניית אסדות הבטון האלו תיודע בגרמניה, הרי המסקנה הטבעית תהיה שנתכוונו לנסיון לחסום את פיות הנהרות, רעיון שבאמת אין להוציאו מכלל חשבון. כך, עד שיתחילו האי או מערכת שוברי הגלים לצמוח ממש, לא יירד האויב עד חקר התכנית.

אולם יהיה צורך בשנה של הכנות.

קרוב לרבע מאת־שנים היה התזכיר הזה ישן את שנתו בארכיונים של הועדה־להגנת־הקיסרות. לא הדפסתי אותו בספרי המשבר העולמי, שבו היה צריך להיכּלל, בשל קוצר המצע, ומשום שלא הוצא לפּועל מעולם. ויפה כך, משום שהרעיונות שהובּעו שם היו חיוניים במלחמה הזאת יותר מתמיד; והגרמנים ודאי שקראו בתשומת־לב את ספרי המלחמתיים. אכן, עיוּן־מטה בכתבי כל אדם במעמדי יהיה בגדר ענין שבשיגרה רגילה. המושגים שהיו ביסוד התזכיר הישן הזה נחרתו עמוק במחשבותי, ובשעת־החירום החדשה שימשו מסד לפעולה אשר, לאחר פרק־זמן ממושך, באה על ביטויה הראוי־להיזכר בצי העצום של אסדות להנחתת טנקים ב־1943 ובנמלי “מלבּרי” [“תוּת”] של 1944.

*

אותו יום לא־עקר, יום ה־6 ביוני 1940, כשאני נלהב מחמת הרגשת הישועה והסמכוּת לתכנן לימים יבוֹאו, פתחתי בשורה ארוכה של מיזכרים שפקדו על המירשם והבניה של ספינות מנחיתות טנקים והמריצוהו בלי חשׂך.

ראש־הממשלה אל הגנרל איזמי 6.6.40

בהמשך למיזכר שלי מאתמול [שצוּין בתאריך 4 ביוני] בדבר פעולה תוקפנית: כשיגיעו האוסטרלים שאלה היא אם לא מן הראוי יהיה לארגן אותם ביחידות של 250 איש, מצוידים ברימונים, מרגמות, טוֹמיגאנים, כלי־רכב משוריינים וכיוצא בזה, שתהיינה מסוגלות לפעול נגד התקפה בארץ הזאת, אבל מסוגלות גם לנחות בחופים הידידותיים הנתונים עתה בידי האויב. שוּמה עלינו לעקור ממוחותינו את הדעה שנמלי התעלה וכל השטח שביניהם הם שטח־אויב. מה הסידורים שנעשים לסוכנים טובים בדנמרק, הולנד, בלגיה ולאורך החוף הצרפתי? יש להכין מיבצעים, בחיילות מאומנים במיוחד מטיפּוס הציידים, שיוכלו לפתח שלטון־טרור בחוֹפים האלה, קודם־כל על פי שיטת “טבח וּברח”; אבל אחרי כן, או אולי ברגע שנהיה מאורגנים, נוכל להפתיע את קאלה או את בולון, להרוג ולשבּות את חיל־המצב של ההוּנים, ולהחזיק במקום עד שתיעשינה כל ההכנות להשתלט עליו במצור או בהסתערות כבדה, ואז להסתלק. מלחמת ההתנגדות הסבילה, שבּה הפלאנו לעשות כל כך, חייבת להסתיים. אני מקווה כי ראשי־המטות יחדיו יציעו לי אמצעים להתקפה נמרצת, נועזת ובלתי־פוסקת על כל קו החוף הכבוּש בידי הגרמנים. טנקים וכלי־רכב משוריינים לוחמים [.A.F.V] יש להכניס לסירות שטוחות־קרקעית, שמתוכן יוכלו לזחול לחוף, לפשוט פשיטה עמוקה לפנים הארץ, לנתק איזה קו־תחבורה חיוני, ואחר כך לחזור, כשהם משיירים אחריהם שובל של פגרים גרמנים. מסתבר כי שעה שיעלו טוֹבי החיילות להתקפה על פאריז, יישארו רק חילות־הקו הגרמניים הרגילים. יש למרר את חייהם של אלה ביסורים קשים. יש לנקוט את הצעדים הבאים:

1. הצעות לארגון פלוגות המחץ.

2. הצעות להובלת טנקים ולהנחתתם בחוף, מתוך הסברה שלהלכה יהיה השלטון בים בידינו ולא בידי האויב.

3. רשת מתאימה של ריגול ומודיעין לאורך כל החופים.

4. פריסת חילות צנחנים בהיקף של חמשת אלפים.

5. בחצי תריסר מתותחי־15־האינץ' שלנו יש להתקין מיד שפופרות פנימיות כדי שיירו למרחק חמישים או ששים מיל, ויש להרכיבם על מכוֹני רכבת או על שטוּחיות של פלדה או בטון, כדי לשבור את האש של התותחים הגרמניים, שודאי תומטר עלינו מעבר לתעלה בעוד פחות מארבעה חדשים.

בכיווּנים רבים באה פעולה בהתאם לנדרש. “פלוגות המחץ” קמו תחת השם “קומנדו”, ועשר כאלו גויסו מתוך הצבא הסדיר ואנשי חיל־הים־המלכותי. גרעינו של ארגון זה החל ללבוש צורה במערכה הנורבגית. במקום המתאים יסוּפּר על התותחים הכבדים היורים אל מעבר לתעלה. אולם צר לי כי הרשיתי להקטין את היקפם של חילות הצנחנים הבריטיים מחמשת־אלפים לחמש־מאות.

*

לסירוגים הייתי חוזר לענין בנייתן של אסדות נחיתה, שבהן הייתי הוגה בלי חשׂך הן בחינת סכנה לנו עצמנו הן כתכנית לעתיד־לבוא נגד האויב. פיתוחן של סירות הסתערות קטנות הוחל לפני פרוץ המלחמה, ואחדות שימשו בנארוויק. רובּן אבדו שם או בדונקרק. עכשיו זקוקים היינו לא רק לסירות הקטנות שאפשר להרימן אל האניות מובילות הצבא, אלא לכלי־שיט עוברי־ים שהם עצמם מסוגלים להעביר טנקים ותותחים להסתערות ולהנחיתם אל החופים.

ראש־הממשלה אל מיניסטר־האספקה 7.7.40

מה עושים ביחס למירשם ולתכנוּן של כלי־שיט להעברת טנקים בים לצורך התקפה על ארצות אויב? אפשר גם אפשר למסור את הדבר לעיון למר הופקינס, לשעבר הממוּנה על הבניה בצי, שודאי הוא פנוי עכשיו לאחר שהקולטיבטור מס. 6²⁷ יצא מן האָפנה. כלי־שיט אלה צריכים להיות מסוגלים להוביל שש או שבע־מאות כלי־רכב בנסיעה אחת ולהנחיתם אל החוף. או, אלטרנטיבית, לקלטם מן החופים וכן גם, כמובן, להעלותם לרציפים – אם אפשר יהיה לשלב את שני הדברים.

ראש־הממשלה אל הגנרל איזמי 5.8.40

תמול־שלשום ביקשתי תחזית על פיתוח האוגדות המשוריינות שיידרש ב־1941 – לאמור, חמש עד תום מרס ועוד אחת נוספת בכל חודש עד שיושג סך־הכל של עשר בסוף אוגוסט 1941; וכן על הרכּב הרכב המשוריין ורכב־העזר מכל הסוגים שיידרש לכל אוגדה.

נא להודיעני עד היכן הגיע משרד המלחמה בתכניותיו, ואם מספר הטנקים שהוזמנו מתאים לתכנית בממדים אלה.

נא להמציא לי גם דו"ח על התקדמות אמצעי התובלה אל מעבר לים, הצריכים להספיק להעברת שתי אוגדות משוריינות בבת־אחת. מי עושה זאת – האדמירליות או מיניסטריון־האספקה? הבעתי את הדעה שמר הופקינס עשוי אולי למצוא קצת פנאי.

ראש־הממשלה אל הגנרל איזמי 9.8.40

המצא לי עוד דו"ח על המירשמים והטיפוסים של כלי־שיט להעברת שריונים בדרך הים והיבשה אל חופים.

ביולי הקימותי פיקוד נפרד למיבצעים משולבים, תחת פקודת ראשי־המטות. לשם עיון ותרגוּל בצורת לחימה זאת. ואדמירל־הצי סיר רוג’ר קיז הועמד בראשו. קשריו האישיים ההדוקים אלי ואל משרד־ההגנה סייעו להתגבר על כל הקשיים המשרדיים שנבעו ממינוי בלתי־רגיל זה.

ראש־הממשלה אל הגנרל איזמי

וסיר אדוארד בריג’ס 17.7.40

מיניתי את אדמירל־הצי סיר רוג’ר קיז לתפקיד מנהל־המיבצעים־המשולבים. עליו לקבל לידיו את התפקידים והאפשרויות המוקצים עתה לגנרל בּוֹרן. לגנרל בורן יש למסור כי, בשל הגדלת היקפם של מיבצעים אלה, הכרח הוא שהממונה יהיה קצין בעל דרגה גבוהה, וכי השינוי אין בו כלל משום מתן דופי בו או בקשורים אליו. ברור שיהיה עליו לשתף פעולה כהלכה. למדתי להעריך עד מאד את עבודתו של קצין זה כאדיוטאנט־גנרל של חיל־הים־המלכותי, ומכל־מקום חייב חיל־הים־המלכותי למלא תפקיד ראשי בארגון הזה.

עד לסידורים נוספים יקבע סיר רוג’ר קיז מגע עם המיניסטריונים של השירותים באמצעוּת הגנרל איזמי כנציגו של מיניסטר־ההגנה.

*

כבר הסברתי מה־קלה ונוחה היתה צמיחתו של משרד המיניסטר־להגנה ומה־קלה היתה עליית סמכותו. בסוף אוגוסט נקטתי את הצעד הרשמי היחיד שמצאתי לנחוץ לנקטו אי־פעם. עד כאן פעלה ועדת־התכנון־המשותפת תחת פיקוח ראשי־המטות וראתה בהם את הממונים עליה רשמית ובמישרים. ראיתי צורך להעמיד את הגוף הזה החשוב, אף שלא היה יעיל ביותר עד כה, תחת פיקוחי האישי. לכן ביקשתי את הקבינט המלחמתי לתת את אישורו לשינוי המפורש הזה במנגנון המלחמתי שלנו. כל עמיתי נענו לי בחפץ־לב, ואני נתתי את ההוראות הבאות:

ראש־הממשלה אל הגנרל איזמי

וסיר אדוארד בריג’ס 24.8.40

ועדת־התכנון־המשותפת תפעל החל מיום־ב' הבא במישרים תחת פקודות מיניסטר־ההגנה ותיעשה חלק ממשרדו של מיניסטר־ההגנה – לשעבר מזכירוּת ההגנה הקיסרית. דיוּר יימצא בשבילה בריצ’מונד טראס. חברי הועדה יחזיקו בעמדותיהם ומגעיהם הנוכחיים עם שלושת המיניסטריונים של השירותים. הם יעבּדו את פרטיהן של תכניות שימסור להם מיניסטר־ההגנה. הם יהיו רשאים ליזום תכניות משלהם לאחר שיימלכו בגנרל איזמי. הם יעמדו, כמובן, לשירות ועדת־ראשי־המטות לבירור כל ענין שיישלח אליהם.

2. כל התכניות שתמציא ועדת־התכנון־המשותפת, או שתבררן על פי הוראות בהתאם להנ"ל, תימסרנה לועדת־ראשי־המטות לחות־דעתה.

3. אם אחרי כן יהיו ספקות וחילוקי־דעות, או במקרים חשובים, תיסקרנה כל התכניות על ידי ועדת־ההגנה של הקבינט המלחמתי, שתכלול את ראש־הממשלה, הלורד־שומר־החותם והלורד ביוורברוק, ואת שלושת המיניסטרים של השירותים; שלושת ראשי־המטות עם הגנרל איזמי יהיו נכחים.

4. ראש־הממשלה נוטל עליו את האחריות למסור בתדירות לקבינט המלחמתי על מה שעומד על הפרק: אבל זיקת ראשי־המטות אל הקבינט המלחמתי אינה משתנית.

ראשי־המטות קיבלו את השינוי הזה בלי טענות־ומענות של ממש. אולם סיר ג’ון דיל כתב מיזכר אל מזכיר־הממלכה לענייני־מלחמה, ולאחר מכן היה לאֵל־ידי להרגיעו.

ראש־הממשלה אל מזכיר־הממלכה לעניני־מלחמה 31.6.40

אין כלל שאלה שועדת־התכנון־המשותפת “תתן לי הדרכה צבאית”. הועדה צריכה רק לעבּד תכניות בהתאם להוראות שאתן אני. מתן העצה, אם לקבל תכניות אלו או אם לקבלן בשינויים כלשהם, יישאר כמו עכשיו ענינם של ראשי־המטות. ברור בהחלט כי גם ראשי־המטות נושאים באחריות משותפת למתן עצה לקבינט, כמוהם כראש־הממשלה או מיניסטר־ההגנה. לא ראינו צורך להכניס שינוי כלשהו במעמדם התחוקתי. יתר על כן, בדעתי לעבוד אתם ובאמצעותם כמו עד עכשיו.

מצאתי צורך בגישה בלתי־אמצעית ובפיקוח בלתי־אמצעי על מטות־התכנון־המשותפים משום שמקץ שנה של מלחמה אינני יכול להעלות בזכרוני אף תכנית אחת שיזם המנגנון הקיים. מובטח אני כי אוכל לסמוך עליך ועל שני המיניסטרים האחרים של השירותים שתסייעו לי במתן הנהגה נמרצת וחיובית לניהול המלחמה, ובהתגברות על האדישות או שויון־הנפש והשהיות שבגללם הקדימנו האויב בכל מקרה.

יהיה צורך, כמובן, להוסיף מפעם לפעם על מספר מטות־התכנון־המשותפים.

למעשה פעל הנוהל החדש בנועם ובמישרים, ואינני זוכר שנתגלע איזה קשיים.

*

מכאן והלאה הושקע מרץ רב בפיתוחם של כל הסוגים של אסדות נחיתה ומחלקה מיוחדת הוקמה באדמירליות לטפל בענינים אלה. באוקטובר 1940 כבר התנהלו הניסויים באסדה הראשונה להנחתת טנקים (.T.C.L). נבנו רק כשלושים מאלו, כי התברר שהן קטנות מדי. אחרי כן בא מירשם משופּר יותר, שעל פי דוגמתו נבנו רבות חלקים־חלקים לשם העברה נוחה יותר בדרך הים למזרח התיכון, מקום שהחלו להגיע בקיץ 1941. הן הוכיחו את טיבן, וככל שהוספנו נסיון שופּרו בהתמדה סגולותיהן של המהדורות החדשות של כלי־שיט מוזרים אלה. האדמירליות דאגה מאד מפני הדרישות שיעמיד סוג זה של ייצור מיוחד בטיבו בפני המשאבּים של ענף בנין האניות. לטוב־המזל התברר כי בנין.T.C.L יכול להימסר למפעלי בניה הנדסית שאינם עוסקים בבנין אניות, וכך לא תיגרם כל הפרעה לעובדים ולמיתקנים של המספנות הגדולות יותר. הודות לכך נתאפשרה התכנית גדלת־הממדים שעליה חשבנו, אך גם הוּשׂם סייג לגדלו של כלי השיט.

ה־.T.C.L היה מתאים למיבצעי פשיטה אל מעבר לתעלה או לעבודה נרחבת יותר במזרח התיכון, אבל לא למסעים ארוכים בלב ים. נתעורר הצורך בסירה גדולה יותר וכשרה יותר להפלגה, שחוץ מזה שתעביר טנקים וכלי־רכב אחרים בנסיעות אוקיאניות תוכל גם להנחיתם בחופים, דוגמת ה־.T.C.L. נתתי הוראות למירשם סירה כזאת, שנקראה בתחילה “.T.C.L אטלנטי”, אבל עד־מהרה הוּסב שמה “אניה להנחתת טנקים” (.T.S.L). בנייתן של אלו פגעה בהכרח במשאבי המספנות שלנו, הנתונות תחת לחץ קשה. הנה כי כן נבנו רק שלוש מן המירשם הראשון, שנתכּנה באדמירליות בשם “וינט”; אחרות הוזמנו בארצות־הברית ובקנדה, אבל מירשם מאוחר יותר דחק את רגליהן. בינתים התאמנו שלוש מיכליות רדודות לשמש לאותו צורך, וגם אלו הביאו תועלת לאחר זמן.

בסוף 1940 כבר ראינו לפנינו נכוחה את הביטוי הפיזי של הלוחמה האמפיבית. הייצור של כלי־שיט מיוחדים ושל ציוד מסוגים רבים היה גובר והולך, והיחידות הנחוצות להפעלת כל החומר החדש הזה פותחו ואומנו תחת פיקוחו של פיקוד־המיבצעים־המשולבים. בסיסי־אימונים מיוחדים לצורך זה הוקמו הן במולדת הן במזרח התיכון. את כל הרעיונות האלה ואת גילוים המעשי, ככל שלבשו צורה, מסרנו לידידינו האמריקאים. התוצאות רבו והלכו במרוצת שנות המאבק, וברבות הימים העמידו את המכשיר שמילא לבסוף תפקיד שאי־אפשר־בלעדיו בתכניותינו ובמעשינו הגדולים ביותר. מלאכתנו בשטח זה בשנים הראשונות האלו היתה לה השפעה כה עמוקה על עתיד המלחמה עד שעלי להקדים את סדר המאורעות ולספר על קצת מן ההישגים הממשיים שהשגנו לאחר זמן.

בקיץ 1941 הטעימו ראשי־המטות כי התכנית לבניית אסדות־נחיתה נוגעת רק במיבצעים קטני־ממדים וכי חזירתנו אל היבשת בסופו של דבר תדרוש מאמץ גדול הרבה יותר מזה שיכולנו להרשות אז לעצמנו. לעת הזאת הכינה האדמירליות מירשם חדש של האניה להנחתת טנקים (.T.S.L), ומירשם זה הובא לארצות־הברית, מקום שעוּבּדו הפרטים במשותף. בפברואר 1942 הוחל בייצור כלי־שיט זה באמריקה בקנה־מידה גדול. הוא נעשה ה־(2).T.S.L שהתבלט כל כך בכל מיבצעינו לאחר זמן, ותרם אולי את התרומה היחידה הגדולה ביותר לפתרון הבעיה המוקשה של העלאת כלי־רכב כבדים לחופים. בסופו של דבר נבנו יותר מאלף מאלה.

בינתים היה ייצורם של כלי־שיט קטנים מסוגים רבים לשימוש בהסתערות ביבשת מתקדם והולך בלי חשׂך משני עברי האטלנטי. את כל אלה היה צריך להעביר למקום הפעולה באניות המוליכות את החיילות התוקפים. הנה כך הוחל במפעל עצום של התאמת כל אניות־הצבא הבריטיות והאמריקאיות להובלת כלי השיט האלה יחד עם כמויות גדולות של ציוד אחר מסוגים מיוחדים. אניות אלו נודעו בשם “אניות להנחתת חיל־רגלים” (.I.S.L). אחדות נכנסו לפעולה בצי המלכותי, אחרות שמרו על מעמדן כאניות־סוחר, וקברניטיהן ומלחיהן שימשו אותן בהצטיינות בכל מיבצעי ההתקפה שלנו. קשה היה ליטול אניות כאלו מן השיירות המובילות את הזרם שאין־לו־סוף של תגבורת למזרח התיכון ולמקומות אחרים, אולם הכרח היה להקריב את הקרבן הזה. ב־1940 ו־1941 צימצמו דרישות המאבק נגד הצוללות את מאמצינו בשטח זה. עד תום 1940 אי־אפשר היה להקצות יותר משבעת־אלפים איש לייצוּר אסדות־נחיתה, וגם בשנה שלאחר כך לא הוגדל מספר זה הרבה. אולם ב־1944 היו לא־פחות משבעים־אלף איש בבריטניה בלבד שוקדים על המשימה הכבירה הזאת. חוץ ממספר גדול הרבה יותר בארצות־הברית.

*

מאחר שכל עבודתנו בתחום זה היתה לה השפעה אדירה על עתיד המלחמה, מביא אני בנקודה זו מברק ששלחתי לנשיא רוזוולט ב־1941:

25.7.41

אנו שוקלים כאן את תכניות המלחמה שלנו, לא רק לקרבות של 1942 כי אם גם לקרבות של 1943. לאחר שיובטח בטחונם של בסיסים חיוניים. יש צורך לתכנן בקנה־המידה הגדול ביותר את הכוחות הדרושים לנצחון. בקווים כלליים ביותר עלינו לחתור תחילה לחיזוק ההסגר והתעמולה. אחרי כן עלינו לגשת להפצצה אווירית בלתי־פוסקת וגוברת והולכת על גרמניה ואיטליה. צעדים אלה כשלעצמם אפשר שיביאו לידי תסיסה או התמוטטות מבית. אבל יש גם לעבּד תכניות לבוא לעזרת כל העמים הנכבשים על ידי הנחתת צבאות־שחרוּר כאשר תכשר השעה לכך. למטרה זו דרושים יהיו לא רק טנקים במספר רב אלא גם מספר גדול של כלי־שיט המסוגלים להובילם ולהעלותם במישרים לחופים. ודאי לא יקשה עליכם לבצע את ההתאמה הנחוצה בקצת מן המספרים העצומים של אניות־סוחר שאתם בונים כדי שתהיינה לאניות מנחיתות טנקים.

וזמן־מה אחרי כן:

ראש־הממשלה אל הלורד־הראשון־של־הימיה 8.9.41

כוונתי לא היתה שעל הנשיא לבנות וינטות בתור שכאלו, חוץ מאלו שכבר הובטחה הקמתן, אלא שמתוך המספר הגדול של אניות־סוחר הנבנות בארצות־הברית ל־1942 יצייד אחדות בחרטומים ושערים צדדיים על־מנת שיוכלו טנקים לנחות מהן לחופים, או לתוך אסדה מנחיתת־טנקים שתוליך אותם לחופים.

אנא עזור לי להסביר לו נקודה זו, ולהראות איזה מין שינוי יידרש באניות־הסוחר האמריקאיות שמתכוננים לבנותן עכשיו.

נוכח הסיפורים המרובּים הרווּחים והמתרבים על סלידתי, “כביכול” מכל סוג נחיתה־נוכח־התנגדות בקנה־מידה גדול, דוגמת זו שבוצעה בנורמנדי ב־1944, אולי כדאי שאבהיר כי מלכתחילה סיפּקתי אני חלק גדול מן הדחף והסמכות ליצירת המנגנון והארמאדה העצומה להנחתת שריונים לחופים, שעכשיו הכל מודים כי בלעדיהם לא היו מיבצעים גדולים כאלה בגדר האפשר. אגולל את הפרשה הזאת צעד־צעד בספרים האלה על ידי מסמכים שכתבתי בזמנו, המעידים על מגמה כנה ועקיבה מצדי בהתאם לעובדות הממשיות, ועל התאמה קרובה למה שנעשה בפועל.

 

פרק 13: עמידה בשער – יולי 1940    🔗

התוכל בריטניה להחזיק מעמד? – דאגה בארצות־הברית – התנהגותה ההחלטית של האומה הבריטית – ההקלה שבפשטוּת – הצעת־השלום של היטלר, 19 ביולי – תגובתנו – דחיית הגישושים הדיפלומטיים של גרמניה – פנייתו של מלך שוודיה – אני מבקר בחופים הצפויים לסכנה – הגנרל מונטגומרי והאוגדה השלישית בברייטון – חשיבותם של אוטובוסים – מגעי עם הגנרל ברוּק – ברוּק יורש את איירונסייד בפיקוד על צבא־המולדת – הכוח המעורר אשר בריגשת הפלישה – כמה הנחיות ומיזכרים מחודש יולי – ההגנה על לונדון – המצב באזורי־החוף הצפויים לסכנה – מספרים על גידולו וציודו של הצבא – הדיאגרמות של לינדמן – האוגדה השניה הקנדית מוחזרת מאיסלנד – הצורך למנוע ריכוז אניות אויב בתעלה – בואם של הרוֹבים האמריקאים – אמצעי־זהירות מיוחדים – ה“שבעים־וחמישה” הצרפתים – גידולן של סוללות התעלה הגרמניות – הצעדים הנגדיים שלנו – ביקורי אצל האדמירל רמזי בדובר – המרצת התקדמותן של סוללותינו ודרבּוּנה – אנית־המלחמה “אֶרבּוּס” – ההגנה על בליטת קנט – ריכוז התותחים הכבדים הבריטיים, ספטמבר – כוחנו העולה – מסה שנמנעה

בימים אלה של קיץ 1940 לאחר נפילת צרפת היינו יחידים לנפשנו. אף אחד מן הדומיניונים הבריטיים, גם לא הודו ולא המושבות, לא יכלו לשלוח עזרה מכריעה, או שלא יכלו לשלוח מה שבידם מבעוד מועד. צבאות גרמניה העצומים ועטורי הנצחון, המצוידים כהלכה ומאחריהם עתודות גדולות של כלי־נשק ובתי־נשק שנלכדו, היו מתקבצים לקראת המהלומה הסופית. איטליה, אשר לה כוחות מרוּבים ועזי־רושם, הכריזה עלינו מלחמה והיתה תאבה להביא עלינו חורבן בים התיכון ובמצרים. במזרח הרחוק נשקפה יאפאן בזעף עמוק־מחקר, וביקשה בתקיפות לחסום את דרך־בורמה לאספקה המיועדת לסין. רוסיה הסובייטית היתה קשורה לגרמניה הנאצית בחוזה שלה והגישה להיטלר עזרה חשובה בחמרי־גלם. ספרד, שכבר כבשה את האזור הבינלאומי של טנג’יר, עשויה לפנות נגדנו בכל רגע ולדרוש את גיברלטר, או לקרוא לגרמנים שיעזרו לה להתקיפה, או להעמיד סוללות תותחים כדי להפריע למעבר במיצר. צרפת של פטן ובורדו, שממשלתה עקרה עד־מהרה לווישי, עשויה בכל יום להיאלץ להכריז עלינו מלחמה. מה שנותר בטולון מן הצי הצרפתי דומה היה שהוא נתון לשליטת הגרמנים. אכן, אויבים לא חסרו לנו.

אחרי אוראן נתחוור לכל הארצות כי מנוי וגמור עם האומה הבריטית וממשלתה להילחם עד הסוף. אבל אפילו אין כל חולשה מוסרית בבריטניה. איך ייתכן להתגבר על העובדות הפיזיות המחרידות? ידוע היה כי צבאותינו במולדת אין להם כמעט שום נשק חוץ מרובים. לאמיתו של דבר היו בדוחק חמש־מאות תותחי־שדה מכל הסוגים ובדוחק היו מאתים טנקים בינוניים או כבדים בארץ כולה. יעברו חדשים עד שיוכלו בתי־החרושת שלנו למלא אפילו את חסרון התחמושת שאבדה בדונקרק. הייפלא אם העולם בכללוּתו משוכנע היה כי שעת אבדננו הגיעה?

חרדה עזה פשטה ברחבי ארצות־הברית, ובעצם בכל רחבי הארצות החפשיות הנותרות. אמריקאים שאלו את עצמם בדאגה רבה אם ראוי להם לזרות לרוח חלק ממשאביהם המצומצמים עד מאד ממילא, על־מנת לתת פורקן לרגש נדיב ואם גם חסר־תקוה. כלום לא שוּמה עליהם לאמץ כל שריר ולטפח כל כלי־נשק כדי לתקון את חוסר־הכוננוּת שלהם עצמם? דרוש היה כוח־שופט בטוח מאד כדי להתרומם מעל לטענות העניניות האלו. האומה הבריטית חייבת להחזיק טובה לנשיא האציל ולקציניו הגבוהים ויועציו הרמים על אשר מעולם, אף לא לפני הבחירות למועד השלישי של הנשיאוּת, לא נואשו מעתידנו ומכוח רצוננו.

מזגה העירני והשלוו של בריטניה, שהיה לי הכבוד לבטאו, אפשר גם אפשר כי הטה את כפות־המאזניים. הנה כאן היה העם הזה, אשר בשנים שלפני המלחמה הגיע עד תכלית הפאציפיזם וחוסר־התבונה, שהתמכר לספורט של מדיניות מפלגתית, ואשר עם כל היותו רפה כל כך בחימושו נכנס בקלות־דעת למרכז העניינים האירופיים, ועתה ניטל עליו לתת את הדין על רגשותיו הצדקניים ועל הכנותיו הלקויות כאחד. הוא לא נחרד כלל. הוא קרא תגר על כובשיה של אירופה. דומה היה שמוטב לעם הזה שיהיה האי שלו לעיי־מפולת ובלבד שלא ייכנע. דבר זה ימלא דף נאה בהיסטוריה. אבל יש עוד סיפורים מסוג זה. אתונה נכבשה על ידי ספרטה. בני קרתחדשת התנגדו התנגדות נואשת לרומא. לעתים לא רחוקות בקורות העבר – ולעתים תכופות הרבה יותר בטרגדיות שלא נרשמו מעולם או שנשכחו מכבר – נמחו מתחת השמים מדינות אמיצות, גאות וקלות־דעת, ואפילו עמים שלמים, עד כי לא שרד מהם כי אם שמם, ויש אשר גם הוא לא ייזכר.

מעטים היו הבריטים, ומעטים עוד יותר הזרים, שהבינו את היתרונות הטכניים המיוחדים של מעמד־האי שלנו: גם לא רבים היו שידעו כי אף בשנות ההססנות שלפני המלחמה קוּימו היסודות העיקריים של ההגנה הימית ואחרי כן של ההגנה האווירית. כמעט אלף שנים עברו מאז ראתה בריטניה מדוּרות של מחנה זר על אדמה אנגלית. ברוּם הפסגה של ההתנגדות הבריטית נשארו הכל שקטים, נכונים להשליך את חייהם מנגד. מעט־מעט הכירו ידידים ואויבים בכל רחבי העולם כי זהו הלך־רוחנו. על מה נשען הלך־הרוח? זאת אפשר יהיה לברר רק על ידי הכוח הגס.

*

היה עוד צד אחד למטבע. אחת הסכנות הגדולות ביותר שנשקפו לנו בחודש יוני היתה טמונה בכך שנקיז את משאבּינו האחרונים לתוך התנגדות מסתחפת ועקרה בצרפת, ושכוחו של חיל־האוויר שלנו יתבלה מעט־מעט על ידי טיסותיו או העברתו ליבשת. לוּ ניחן היטלר בחכמה עליונה כי אז היה מאֵט את ההתקפה בחזית הצרפתית, שוהה אולי שלושה או ארבעה שבועות אחרי דונקרק על קו הסינה, ומפתח בינתים את הכנותיו לפלישה לאנגליה. בדרך זו היה בידו רווח־זמן גורלי, ויכול היה לענותנו בברירה שבין זניחת צרפת ביסוריה לבין בזבוז המשאבּים האחרונים לקיומנו בעתיד. ככל שהמרצנו את הצרפתים להוסיף ולהילחם כן גדלה חובתנו לסייעם וכן קשה היה לעשות הכנות כלשהן להגנה באנגליה, ועל הכל לשמור בעתודה את עשרים־וחמש הטייסות של מטוסי־קרב שבּהן הכל תלוי. בנקודה זו לא היינו מוותרים מעולם, אבל הסירוב היה מעורר טינה עזה בקרב בת־בריתנו הנאבקת והיה מרעיל את כל יחסינו. בהרגשה של הקלה ממש ניגשו אחדים מן המפקדים הגבוהים שלנו אל בעייתנו החדשה והמפושטת עד־לאימה. כמו שאמר שומר־הסף באחד ממועדוני־החיילות באנגליה לחבר אחד מדוכדך במיוחד, “מכל־מקום, אדוני, אנחנו עומדים בסיבּוב הסופי, והוא ייערך על המגרש שלנו”.

*

אפילו בזמן הזה לא זילזל הפיקוד העליון הגרמני בכוחה של עמדתנו. צ’אנו מספר שבּעת ביקורו אצל היטלר בברלין ב־7 ביולי 1940 היתה לו שיחה ארוכה עם הגנרל פון־קייטל. בדומה להיטלר דיבר אליו קייטל בדבר ההתקפה על אנגליה. הוא חזר ואמר כי עד עתה לא הוחלט שום דבר סופי. הנחיתה היתה אפשרית בעיניו, אבל הוא ראה בה “מיבצע קשה ביותר, שאליו יש לגשת בזהירות שאין למעלה ממנה, נוכח העובדה כי הידיעות המצויות על כוננוּתו הצבאית של האי ועל ביצורי החוף הן זעומות ואינן מהימנות ביותר”²⁸. הדבר שנראה קל וגם הכרחי היה התקפה אווירית רבה על כל שדות־התעופה, בתי־החרושת ומרכזי התחבורה העיקריים בבריטניה הגדולה. אולם הכרח היה לזכור כי חיל־האוויר־הבריטי הוא יעיל ביותר. לפי חשבונו של קייטל היו לבריטים כאלף־וחמש־מאות מטוסים מוכנים להגנה ולהתקפה נגדית. הוא הודה כי באחרונה הוגברה עד מאד פעולתו התוקפנית של חיל־האוויר הבריטי. משימות הפצצה בוצעו בדייקנות ראויה לציוּן, וסיעות המטוסים שהופיעו מנו לעתים עד שמונים מטוסים. אולם יש באנגליה מחסור גדול בטייסים, ואלה המתקיפים עכשיו את ערי גרמניה אין להחליפם בטייסים החדשים, החסרים כל אימון. קייטל עמד גם על הצורך להכות בגיברלטר כדי לשבש את המערכת הקיסרית הבריטית. לא קייטל ולא היטלר לא נגעו בשאלת משך המלחמה. רק היטלר אמר דרך־אגב כי המלחמה צריכה להסתיים עד ראשית אוקטובר.

כך היה הדין־והחשבון של צ’אנו. הוא גם הציע להיטלר, “על פי בקשתו הנמרצת של הדוּצ’ה”, צבא של עשר אוגדות וכוח אווירי של שלושים טייסות להשתתפות בפלישה. הצעת הצבא נדחתה באדיבות. מטייסות המטוסים באו אחדות, אבל, כמו שיסוּפר עוד מעט, לא שבעו נחת.

*

ב־19 ביולי נשא היטלר את נאום הנצחון שלו ברייכסטאג, אשר בו, לאחר שניבא כי בקרוב אחוש לי מפלט בקנדה, השמיע את מה שקראו הצעת־השלום שלו. המשפטים העיקריים היו:

בשעה זו רואה אני לי לחובה לפני מצפוני־אני לפנות שוב לתבונה ולשכל הישר בבריטניה הגדולה לא־פחות מאשר במקומות אחרים. נראה לי שמצבי עכשיו מאפשר לי לפנות בקריאה זו, הואיל ואינני אויב מנוצח המבקש חסדים אלא המנצח המדבר בשמה של תבונה. אינני רואה כל טעם לכך שתימשך המלחמה הזאת. לבי דואב למחשבה על הקרבנות אשר תדרוש… אפשר שמר צ’רצ’יל ידחה את דברי אלה באמרו כי אינם אלא פרי פחד וספקות ביחס לנצחון הסופי. במקרה זה הרי מצפוני נקי ביחס לבּאות.

בימים שלאחר כך נלוו על מחוה זו פניות דיפלומטיות באמצעות שוודיה. ארצות־הברית והותיקן. מובן שהיטלר היה שמח מאד, לאחר ששיעבד את אירופה לרצונו, לסיים את המלחמה על ידי השגת השלמתה של בריטניה עם מה שעשה. לאמיתו של דבר לא היתה זאת הצעת־שלום אלא הצעה של נכונוּת לקבל את הויתור מצד בריטניה על כל מה שעליו יצאה להילחם. מאחר שהממוּנה על עניני השגרירות הגרמנית בוושינגטון ניסה לבוא בדברים עם שגרירנו שם, שלחתי את המברק הבא:

20.7.40

אינני יודע אם הלורד הליפקס נמצא היום בעיר, אבל יש להגיד ללורד לותיאן שלא ישיב בשום פנים על איגרתו של הממונה על עניני השגרירות הגרמנית.

אכן, ראשית־לכל חשבתי לערוך ויכוח רשמי, חגיגי, בשני בתי־הפרלמנט. לכן כתבתי בעת־ובעונה־אחת למר צ’מברליין ולמר אטלי:

20.7.40

אולי כדאי להשיב על נאומו של היטלר בהחלטות בשני הבתים. את ההחלטות האלו צריכים להציע לורדים וצירים פרטיים. לעומת זאת יוסיף הדבר למעמסה אשר עלינו. מה דעתך?

עמיתי סבורים היו כי בכך אנו מנפּחים את העניין יותר מדי, וממילא היינו

כולנו שווים בדעה עליו. תחת זאת הוחלט כי שר־החוץ ידחה את המחוה של היטלר בשידור בראדיו. במוצאי ה־22 בחודש “דחה” שר החוץ את “קריאתו של היטלר להיכנע לרצונו”. הוא העמיד זו כנגד זו את תמונת אירופה של היטלר ואת תמונת אירופה זו שלמענה אנו נלחמים, והכריז כי “לא נחדל מהילחם עד אם תובטח החירות”. אולם למעשה כבר נדחה כל רעיון של משא־ומתן על ידי העתונות הבריטית והבּ.בּ.ס., בלי כל זירוז מצד ממשלת הוד־מלכותו, מיד לאחר שנשמע נאומו של היטלר בראדיו.

צ’אנו מעיר, בספּרוֹ על עוד פגישה אחת עם היטלר ב־22 ביולי:

תגובתה של העתונות האנגלית על הנאום של היום אינה מניחה שום סיכוי להבנה. לפיכך מתכונן היטלר להנחית את המהלומה הצבאית על אנגליה. הוא מדגיש כי מצבה האסטרטגי של גרמניה, וכן תהום השפעתה ושליטתה הכלכלית, ממילא כבר החלישו במידה רבה את אפשרויות ההתנגדות מצד בריטניה הגדולה, שתכרע תחת כובד המהלומות הראשונות. ההתקפה האווירית כבר החלה לפני ימים אחרים, והיא גוברת והולכת בהתמדה. תגובת ההגנה האנטי־אווירית ומטוסי־הקרב הבריטיים אינה מפריעה במידה רצינית להתקפת־האוויר הגרמנית. שוקדים עתה על המיבצע התוקפני המכריע, כי כבר נעשו ההכנות השלמות ביותר²⁹.

צ’אנו מספר גם ביומנו כי “בשעה מאוחרת ב־19 בחודש בערב, כשהגיעה התגובה הבריטית הצוננת הראשונה על הנאום, פשטה הרגשה של אכזבה בלתי־מסותרת בין הגרמנים”. היטלר “היה רוצה בהבנה עם בריטניה הגדולה. הוא יודע שמלחמה עם הבריטים תהיה קשה ועקובת־דמים, והוא יודע גם שהבריות בכל מקום סולדים מפני שפך דמים”. מוסוליני, מצד שני, “חושש שמא ימצאו האנגלים בנאומו הערמומי מדי של היטלר תואנה לפתוח במשא־ומתן”. “דבר זה”, מעיר צ’אנו, “יעציב את מוסוליני, כי עתה יותר מאשר אי־פעם הוא חפץ במלחמה”³⁰. הוא לא היה צריך לחשוש. עתיד היה לשׂבּוֹע די ספקו.

בלי ספק היתה פעילות דיפלומטית גרמנית מתמדת מאחרי הקלעים, וכאשר ראה מלך שוודיה לנכון לפנות אלינו ב־3 באוגוסט בענין זה, הצעתי לשר־החוץ את התשובה הבאה, ששימשה בסיס למענה הרשמי:

ב־12 באוקטובר 1939 הגדירה ממשלת הוד־מלכותו באריכות את עמדתה כלפי הצעות־שלום גרמניות בהודעות שקולות היטב לפרלמנט. מאז ביצעה גרמניה הנאצית עוד כמה פשעים איומים נגד המדינות הקטנות יותר על גבולותיה. הם הסתערו על נורבגיה, הכבושה עתה על ידי צבא פולש גרמני. דנמרק נכבשה ונשדדה. בלגיה והולנד, אחרי כל מאמציהן לפייס את הר היטלר, ולמרות כל ההבטחות שהבטיחתן ממשלת גרמניה לכבד את הנייטראליות שלהן, נכבשו ושועבדו. בהולנד במיוחד הגיעו מעשי בוגדנוּת ואכזריוּת שהוכנו מכבר לשׂיאם בטבח של רוטרדם, מקום שהוגרו הרבה אלפי הולנדים לפי חרב, וחלק הגון מן העיר נהרס.

המאורעות הנוראים האלה הטביעו על דפי ההיסטוריה האירופית כתם בל־יימחה. ממשלת הוד־מלכותו אינה רואה בהם סיבה קלה־שבקלות לסגת אף־כהוא־זה מעקרונותיה ומהחלטותיה כפי שפּוֹרשו באוקטובר 1939. נהפוֹך הוא, כוונתם של חברי ממשלת הוד־מלכותו להמשיך במלחמה נגד גרמניה בכל האמצעים שברשותם, עד אשר יישבר ההיטלריזם סופית וייגאל העולם מן המאַרה שהביא עליו איש רשע, נתחזקה כדי כך שהם בוחרים להיספות כולם בחורבן המשותף מאשר להכזיב במילוי חובתם. ואולם מאמינים הם אמונה איתנה כי בעזרת האל לא יחסרו להם האמצעים למלא את תפקידם. המשׂימה הזאת אפשר שתארך; אבל תמיד תוכל גרמניה לבקש שביתת־נשק, כמו שעשתה ב־1918, או לפרסם את הצעותיה לשלום. אולם בטרם אפשר יהיה אף לעיין בבקשות או הצעות מעין אלו, יהיה צורך שערובות של ממש, במעשים ולא במלים, תבואנה מצד גרמניה, ערובות שתבטחנה את החזרת החיים החפשיים והעצמאיים של צ’כוסלובקיה, פולין, נורבגיה, דנמרק, הולנד, בלגיה, ועל הכל צרפת, כמו גם את בטחונן הממשי של בריטניה הגדולה והקיסרות הבריטית בשלום כולל.

אני הוספתי:

נראה לי כי הרעיונות שהועלו בתזכיר של משרד־החוץ לוקים בהשתדלות להתחכם יותר מדי, ולסלסל סלסולי מדיניות שאינם הולמים את הפשטוּת והגדוּלה הטראגית של הזמן ושל המוטל בכּף. ברגע זה, בטרם נזכה בהצלחה כלשהי, עתיד הסדק הקל ביותר להתפרש שלא כהלכה. אכן, תשובה תקיפה מן הסוג שהתויתי בקווים כלליים היא הסיכוי היחיד להוציא מגרמניה איזה הצעות שאינן דמיוניות סתם.

בו ביום פירסמתי את ההודעה הבאה לעתונות:

3.8.40

ראש־הממשלה מבקש להודיע כי האפשרות של נסיונות פלישה גרמניים לא חלפה כל־עיקר. העובדה שהגרמנים מפיצים עתה שמועות שאין הם מתכוונים לפלישה, יש לנהוג בה חשדנות כפליים מזו שבה מתיחסים לכל מוצא־פיהם. הרגשת כוחנו וכוננותנו הגוברים אַל לה להביא לידי רפיון כלשהו בדריכות או בערוּת הרוחות.

*

בסוף יוני הציעו לי ראשי־המטות באמצעות הגנרל איזמי בישיבת הקבינט שאבקר באזורים הצפויים לסכנה בחוף המזרחי והדרומי. הנה כי כן הייתי מקדיש יום או יומים בכל שבוע לתפקיד הנעים הזה, וישן בשעת הצורך ברכבת שלי, מקום שהיו לי כל האפשרויות להמשיך בעבודתי הסדירה ולעמוד במגע מתמיד עם וייטהוֹל. סיירתי בטיין ובהאמבּר ובהרבה מקומות נחיתה אפשריים. האוגדה הקנדית, שעד־מהרה חוּזקה כדי כוח של קורפוס על ידי האוגדה שנשלחה לאיסלנד, ביצעה לפני תמרון בקנט. בדקתי את הביצורים היבשתיים של האריץ' ודוֹבר. אחד הביקורים הראשונים שלי היה אצל האוגדה ה־3, תחת פקודתו של הגנרל מונטגומרי, קצין שעדיין לא פגשתיו קודם לכן. רעיתי נלותה אלי. האוגדה ה־3 חנתה סמוך לברייטון. היא קיבלה את העדיפות הגבוהה ביותר בחידוש ציודה, ועמדה להפליג לצרפת כאשר תמה ההתנגדות הצרפתית. מפקדתו של הגנרל מונטגומרי היתה בלאנסינג קולג'. ובסמוך לשם הראה לי תמרון קטן שהקו המרכזי בו היה תנועת איגוף של נושאי־בּרן, שאותה שעה לא היו לו אלא שבעה או שמונה מהם. אחרי כן נסענו יחד לאורך החוף בדרך שוֹרהם והוֹב עד שהגענו לחזית ברייטון המוּכרת לי, והזכוּרה לי כל־כך מימי לימודי. סעדנו במלון רויאל־אלבּיון, העומד מול קצה הרציף. המלון היה ריק לגמרי, ובמידה רבה פּוּנה; אבל עדיין היו כמה אנשים שואפים אוויר על החופים או בככר־המסקרים. נהניתי לראות מחלקה מאנשי ה“גרנאדיר גארדס” מקימים עמדת־מקלע של שקי־חול באחד הקיוסקים של הרציף. מזג־האוויר היה נחמד. היו לי שיחות טובות מאד עם הגנרל, ונהניתי כהלכה מבילוי הזמן. ואולם:

(לפעולה היום‎)

ראש־הממשלה אל מזכיר־הממלכה לעניני־מלחמה 3.8.40

נחרדתי למצוא שהאוגדה ה־3 פרוסה לאורך שלושים מיל של חוף, תחת שתהיה מרוכזת בעתודה מאחור, כפי שתיארתי לעצמי, מוכנה לצאת חוצץ נגד כל ראש־פלישה רציני. אבל מתמיהה הרבה יותר היתה העובדה שאנשי חיל־הרגלים של האוגדה הזאת, שפּרט לכך היא ניידת לגמרי, אינם מקבלים את האוטובוסים הנחוצים להסיעם לנקודת הפעולה³¹.

אותה תלונה שמעתי מפורטסמות, שהחיילים שם אין התובלה שלהם מוכנה ומצויה בקירבת־מקום. בהתחשב בשיפעה הגדולה של כלי תחבורה, הן אוטובוסים הן מכוניות־משא, הנמצאת בארץ הזאת, ובמספר הגדול של נהגים שהוחזרו מחיל־המשלוח־הבריטי, מן הדין הוא שאפשר יהיה לתקוֹן את החסרונות האלה מיד. על כל פנים אני מקווה כי יצוו על המפקד הראשי של האוגדה ה־3 לקבל היום, כמו שהיה רוצה לקבל, את המספר הגדול של אוטובוסים הנוסעים אפילו עכשיו במסעי תענוגות אנה ואנה על שפת הים בברייטון.

*

באמצע יולי המליץ מזכיר־הממלכה לעניני־מלחמה שהגנרל ברוק יחליף את הגנרל איירונסייד בפיקוד על כוחות־המולדת שלנו. ב־19 ביולי, במהלך סיורי המתמידים בגיזרות הפלישה, ביקרתי בפיקוד הדרומי. הציגו לפני מין תרגיל טקטי שבּו יכלו להשתתף לא־פחות משנים־עשר טנקים(!). כל שעות אחר־הצהרים נסעתי במכונית עם הגנרל ברוק, שפּיקד על החזית הזאת. מצוין היה עברו של האיש. לא די שנלחם בקרב־האגף המכריע סמוך לאיפּר בעת הנסיגה לדונקרק, אלא שגם הצטיין בתקיפות ובזריזות מיוחדות־במינן, בתוך קשיים וערבוביה בל־יתוֹארו, כאשר פיקד על הכוחות החדשים ששלחנו לצרפת משך שלושת השבועות הראשונים לחודש יוני. היה לי גם קשר אישי אל אֶלן ברוק על־ידי שני אחיו האמיצים – ידידי מנוער בחיים הצבאיים³².

הקשרים והזכרונות האלה לא קבעו את דעתי בשאלות החמורות של הבחירה; אך הם שימשו מסד אישי שעליו נתקיימה והבשילה חברוּתי עם אלן ברוק, שלא פסקה כל ימות המלחמה. ארבע שעות עשינו בצוות במכונית אותו יום־יולי של 1940 אחר־הצהרים, ודומה היה כי יש בינינו הסכמה על השיטות להגנת המולדת. אחרי המועצות הנחוצות עם האחרים, אישרתי את הצעתו של מזכיר־הממלכה לעניני־מלחמה לתת לברוק את הפיקוד על כוחות־המולדת במקומו של הגנרל איירונסייד. איירונסייד השלים עם פרישתו באותה הכרת־ערך חיילית שהיתה אָפיינית תמיד למעשיו.

משך השנה ומחצית השנה שעמדו בסימן איוּם הפלישה אירגן ברוק את צבאות־המולדת ופיקד עליהם, וכשנעשה אחרי כן רמטכל“ק המשכנו יחד בדרכנו שלוש שנים וחצי עד שהושג הנצחון. עוד אספר על התועלת שהפקתי מעצותיו בשינויים המכריעים בפיקוד במצרים ובמזרח התיכון באוגוסט 1942. וכן גם על האכזבות הקשות שהוצרכתי לגרום לו ביחס לפיקוד על הפלישה אל מעבר לתעלה, “מיבצע אוֹברלוֹרד” ב־1944. משך התקופה הארוכה אשר בה שימש יושב־ראש ועדת־ראשי־המטות משך חלקה הגדול של המלחמה בתפקיד הרמטכל”ק, נתאפשר לו לתת שירות מן המדרגה העליונה ביותר לא רק לקיסרות הבריטית כי אם גם לעניינם של בעלי־הברית. בכּרכים האלה יסוּפר מפעם לפעם על חילוקי־דעות בינינו, אבל גם על מידה מכרעת של הסכמה, והם יהיו עדים לידידות היקרה בעיני.

*

בינתים ניגשנו כולנו לטפל בפרטוּת ובעקשנוּת יותר ויותר באפשרות הפלישה. כמה מן המיזכרים שלי מדגימים תהליך זה.

(לפעולה היום)

ראש הממשלה אל מזכיר הממלכה לעניני־מלחמה וראש־מטה חיל־האוויר 3.7.40

מכל צד אני שומע על הצורך שתשים את הדגש בעיקר בהפצצת האניות והבּרגות בכל הנמלים הנתונים לשליטה גרמנית.

ראש־הממשלה אל הגנרל איזמי 2.7.40

ראה את המכתב [על הגנת לונדון] מאת מר וג’ווּד, ציר־הפרלמנט. שהוא מעניין ואפייני. מה המצב ביחס ללונדון? ברור לי מאד שיהיה עלינו להילחם בה על כל שעל, וכי היא תטרוף חיל־פלישה גדול ביותר.

ראש־הממשלה אל מר וג’ווּד 5.7.40

תודה רבה על מכתביך. אני מקווה לקבל בקרוב מאד עוד הרבה מאד רוֹבים, ולהמשיך בתהליך חימושו של משמר־המולדת. יהי לבך סמוך ובטוח שנילחם על כל רחוב בלונדון ובפרווריה. היא באמת תטרוף חיל־פלישה, אם נניח שאי־פעם יגיע חיל כזה הרחק כל כך. אולם אנו מקווים לטבּע את רוב־רובּם בים המלוח.

מוזר הדבר שמפקד המחנה הגרמני שהיה ממונה על תכנית הפלישה נקט אותה מלה. “לטרוף”, ביחס ללונדון, וגמר אומר להימנע מכך.

ראש־הממשלה אל הגנרל איזמי 4.7.40

מה עושים כדי לעודד את היושבים בנמלי־ים הצפויים לסכנה ולסייעם בבניית מקלטים מתאימים שבּהם יוכלו להישאר בעת פלישה? יש לאחוז מיד באמצעים של ממש. קצינים או באי־כוח של הרשות המקומית צריכים ללכת ולהסביר למשפחות שאם הן מחליטות שלא לזוז בהתאם לעצותינו הכלליות, הרי עליהן להישאר במרתפים, ולדאוג לסמוֹך את הבנין ממעל. יש לסייע להם בכך הן בעצה הן בחמרים. יש לבדוק את מסכות־הגז שלהם. כל זאת יש להתחיל לבצע במרץ החל מהיום. התהליך ימריץ פינוי־מרצון, ובתוך כך ידאג במידה מתקבלת־על־הדעת לנשארים.

ראש־הממשלה אל הגנרל איזמי 5.7.40

יש להוציא עתה הוראות ברורות ביחס לאנשים הדרים באזורי החוף הצפויים לסכנה: (1) יש לעודדם ככל האפשר להסתלק מרצון, הן על ידי הלחץ של צו־כפיה פוטנציאלי התלוי מעליהם, הן על ידי תעמולה מקומית (לא כל־ארצית) באמצעות הנציבים הגליליים או הארגונים המקומיים שלהם. אלה המבקשים להישאר או שאינם מוצאים שום מקום שיוכלו ללכת אליו ביזמתם, להם יש לומר כי אם תחול פלישה בעירם או בכפרם על החוף לא יוכלו להסתלק לפני תום הקרב. לפיכך יש לעודדם ולסייעם להתקין את מרתפיהם כדי שיהיו להם מקומות בטוחים למדי ללכת אליהם. יש לספק להם מקלטי־אנדרסון בכל הצורות המצויות עכשיו ברשותנו (שמעתי כי יש צורות חדשות שאינן מצריכות פלדה). רק למהימנים יש להרשות להישאר. את כל היסודות המפוקפקים יש להרחיק.

נא לנסח על פי קווים אלה הצעות מדויקות לאישורי.

ראש־הממשלה אל הפרופיסור לינדמן 7.7.40

(העתק לגנרל איזמי)

רצוני שענף “ס” יכין תרשים של כל שלושים האוגדות, שיראה על התקדמותן לקראת השלמת הציוד. כל אוגדה תסומל בריבוע המחולק לחלקים: קצינים וחיילים, רובים, מקלעי־ברן, נושאי־ברן, רובים נ.ט., תותחים נ.ט., תותחי־שדה, בינוניים (אם יש), אמצעי תובלה המספיקים להבטיח את ניידוּת כל שלוש החטיבות בעת־ובעונה־אחת, וכו'. במידה, ובזמן, שיושלם חלק מריבועי־המשנה האלה, אפשר יהיה להעביר על התרשים צבע אדום. רוצה הייתי לראות את התרשים הזה בכל שבוע. אפשר להכין דיאגרמה דומה ביחס למשמר־המולדת. במקרה זה די לציין רובים ומדים בלבד.

ראש־הממשלה אל מזכיר־הממלכה לעניני־מלחמה 7.7.4

תמהת כמוני אתמול על הגנרל מקנוֹטוֹן כשאמר לנו כי כל האוגדה הקנדית ה־2 מיועדת לאיסלנד. אכן תהיה זאת שגיאה גדולה מאד להרשות את העסקת החיילות המשובחים האלה בזירה כה רחוקה. נראה כי שלושת הגדודים הראשונים כבר פנו שמה. לאיש לא הוגד על כך דבר. אנו דורשים ששתי אוגדות קנדיות תפעלנה כקורפוס בהקדם האפשרי.

ידועות לי יפה הטענות על האימונים וכו', אבל אין הן משכנעות אותי. מן הראוי היה ששוב נערוך בדיקה יסודית בנקודה זו. בודאי יש אפשרות לשלוח חיילים טריטוריאליים של־קו־שני לאיסלנד, מקום שיתבצרו בנקודת־המפתח, ואחרי כן להעמיד, נאמר, גדוד אחד מסוג מעוּלה מאד מטיפּוס “גאבּינס” על־מנת להלום בכל נחיתה. אסיר־תודה אהיה לך ביותר אם תטפל בכך.

ראש־הממשלה אל הלורד־הראשון 7.7.40

והלורד־הראשון־של־הימיה

1. אינני יכול לתפוס איך אנו יכולים לסבול תנועת כלי־שיט בים לאורך החוף הצרפתי מבלי להתקיפם. ודאי אין זה מספיק להשתמש בתעופה בלבד. יש לשלוח משחתות בחסות ליווי של מטוסים. האם באמת נשלים עם כך שיקימו הגרמנים בתעלה ארמאדה גדולה תחת חטמנו ויוליכו כלי שיט במיצר דוֹבר באין מכלים דבר? זאת היא ראשיתו של איוּם חדש ומסוכן מאד שיש לצאת חוצץ נגדו.

אשמח לקבל דו"ח לא רק על הנקודות שצוינו למעלה כי אם גם על מצב שדות־המוקשים שלנו שם, ואיך לשפרוֹ. האם נכון הדבר שהמוקשים נפגמו לאחר עשרה חדשים? אם כך הוא, יש להניח כמה שורות חדשות. למה לא ייעשה מאמץ לזרוע שדה־מוקשים בלילה במעבר הצרפתי, ולארוב לכל כלי־שיט שיישלח לפלס תעלה בתוכו? באמת אסור שהעובדה שהגרמנים מחזיקים בחוף הצרפתי תמנע אותנו מהפעיל את הכוח הימי שלנו. אם תותחים גרמנים יפתחו עלינו באש, יש לשלוח אניה כבדה להרעישם תחת הגנה אווירית נאותה.

*

משך חודש יולי זה הובאו כלי־נשק אמריקאיים בכמויות ניכרות בשלום מעבר לאטלנטי. דבר זה נראה לי חיוני כדי כך שנתתי פקודות חוזרות ונשנות להיזהר בהובלתם ובקבלתם.

ראש־הממשלה אל מזכיר־הממלכה לעניני מלחמה 7.7

ביקשתי את האדמירליות לקבוע סידורים מיוחדים מאד להבאת שיירות הרובים שלך. היא שולחת ארבע משחתות הרחק לקראתן, וכולן צריכות להגיע במשך ה־9 בחודש. יכול אתה לברר את השעה המדויקת באדמירליות. שמחתי עד מאד לשמוע שאתה עושה את כל ההכנות לפריקת הרובים האלה, קבלתם וחלוקתם. לפחות מאה־אלף מוכרחים להגיע לצבא בעצם הלילה ההוא, או בשעות הקטנות של בוקר המחרת. יש להפעיל רכבות מיוחדות כדי לחלק אותם ואת התחמושת בהתאם לתכנית שתעוּבד מראש בדיוק, ולכוון אותן מנמל הפריקה על ידי איזה קצין גבוה הבּקי ורגיל בכך. מסתבר כמדומה שעליך לשים את הדגש בחלוקה מוקדמת למחוזות־החוף, כדי שכל אנשי משמר־המולדת באזורי הסכנה יהיו הראשונים לקבל. אולי תואיל בטוּבך להודיעני מבעוד־זמן מה החלטת.

ראש־הממשלה אל הגנרל איזמי 8.7.40

האם נעשו איזה צעדים להטענת המנות האחרונות של התחמושת. הרובים והתותחים האמריקאיים באניות מהירות מאשר בפעם שעברה? מה האניות שעליהן מטעינים את המשלוחים האחרונים, ומה דרגות המהירוּת שלהן? הואילה בטוּבך לברר זאת באדמירליות.

ראש־הממשלה אל הלורד־הראשון של האדמירליות 27.7.40

המשלוחים הגדולים של רובים ותותחים, יחד עם תחמשתם, המתקרבים עתה לארץ הזאת הם על מישור שונה לגמרי מכל מה שהעברנו על פני האוקינוס, מחוץ לאוגדה הקנדית עצמה. אל תשכח כי מאתים־אלף רובים פירושם מאתים אלף־איש, כי האנשים מחכים לרובים. השיירות הקרבות לבוא ב־31 ביולי הן יחידות־במינן, ויש לעשות מאמץ מיוחד כדי להבטיח שתגענה בשלום. אבדן הרובים ותותחי־השדה האלה יהיה אסון ממדרגה ראשונה.

כשקרבו האניות מאמריקה אל חופינו והן נושאות את הנשק שלא־יסולא־בפז, היו רכבות מיוחדות מחכות בכל הנמלים לקבל את מטעניהן. אנשי משמר־המולדת בכל נפה, בכל עיירה ובכל כפר ישבו עֵרים לילות שלמים לקבּלם. גברים ונשים שקדו יומם ולילה להכשירם לחימוש. בסוף יולי כבר היינו אומה חמושה, במידה שהדברים אמוּרים בנחיתות צנחנים או חיל מוּטס. נעשינו “קן צרעות”. על כל פנים, אילו היה עלינו ליפול תוך כדי מלחמה (דבר שלא האמנתי בו), הרי בידי רבים מאנשינו וקצת מן הנשים היו כלי־נשק. משהגיע השיעור הראשון מחצי מיליון רובי ה־300' למשמר־המולדת (ואם גם בצירוף תחמושת של כחמישים כדור בלבד לכל רובה, שמהם העזנו לחלק עשרה בלבד, ובטרם יופעלו בתי־חרושת כלשהם) היה באפשרותנו להעביר שלוש־מאות אלף רובים של 303' מטיפוס בריטי ליחידות הגדלות במהירות של הצבא הסדיר.

כמה מומחים אניני־דעת משלנו עיקמו את חטמיהם למראה תותחי ה“שבעים־וחמישה”, שאלף פגזים לכל אחד מהם. לא היו עגלות־תותח ולא היו דרכים לרכישת תחמושת נוספת מיד. ערבוב קטרים מסבך את הפעולות. אבל אני לא הייתי מוכן לסבול כל עקימת־חוטם, ומשך שנות 1940 ו־1941 היו תשע־מאות תותחי ה“שבעים־וחמישה” האלה תוספת גדולה לכוחנו הצבאי היעוּד להגנת המולדת. נקבעו סידורים ואנשים אוּמנו להעלותם על ידי קרשים לתוך מכוניות־משא לשם העברה ממקום למקום. כשאנשים נלחמים על קיומם הרי טוב שיהיה בידם תותח כלשהו מאשר שלא יהיו להם תותחים כלל, ואף כי תותחי עשרים־וחמש־הליטרות הבריטיים ו“הוֹביצר”־השדה הגרמני היו חדשים ועדיפים מן ה“שבעים־וחמישה” הצרפתי, בכל־זאת היה זה כלי נשק מצויי.

*

עקבנו בתשומת־לב אחר גידולן של הסוללות הגרמניות הכבדות לאורך חוף התעלה משך חדשי אוגוסט וספטמבר. הריכוז החזק ביותר של ארטילריה זו היה סביב קאלה וכף גרי־נה, וכפי הנראה היתה מטרתו לא רק למנוע את אניות־המלחמה שלנו מעבוֹר במיצר אלא גם לחלוש על הדרך הקצרה ביותר לעבור את התעלה. עתה ידוע לנו כי באמצע ספטמבר כבר היו הסוללות הבאות מורכבות ומוכנות לשימוש באזור זה בלבד:

(א) סוללת זיגפריד, דרומית לגרי־נה, ובה ארבעה תותחי 38 ס"מ.

(ב) סוללת פרידריך־אוגוסט, מצפון לבולון, ובה שלושה תותחי 30.5 ס"מ.

(ג) סוללת גרוֹסר קוּרפירסט, בגרי־נה, ובה ארבעה תותחי 28 ס"מ.

(ד) סוללת הנסיך היינריך, בין קאלה ובלאן־נה, ובה שני תותחי 28 ס"מ.

(ה) סוללת אולדנבּוּרג, ממזרח לקאלה, ובה שני תותחי 24 ס"מ.

(ו) סוללות מ.1, מ.2, מ.3, מ.4, בגיזרת גרי־נה–קאלה, ובה בסך־הכל 14 תותחי 17 ס"מ.

חוץ מזה היו לא־פחות משלושים־וחמש סוללות כבדות ובינוניות של הצבא הגרמני, כמו גם שבע סוללות תותחים שנלכדו, מצויות בסוף אוגוסט לאורך החוף הצרפתי למטרות הגנה.

הפקודות שנתתי ביוני לחימוש בליטת דוֹבר בתותחים היכולים לירות אל מעבר לתעלה נשאו פרי, אם גם לא באותו היקף. התעניינתי אישית בכל העסק הזה. כמה פעמים ביקרתי בדובר בחדשי הקיץ הדאוגים האלה. במצודת הטירה נחצבו אולמות ותאים תת־קרקעיים גדולים בסלע הגיר, והיה יציע רחב שבימים בהירים נשקף אל חופי צרפת, הנמצאים עתה בידי האויב. האדמירל רמזי, שפּיקד, היה ידידי. הוא היה בנו של קולונל מרגימנט ההוסארים ה־4 שתחת פקודתו שימשתי בנעורי, ולעתים קרובות ראיתיו בילדותי בככר הקסרקט באוֹלדרשוֹט. כשהתפטר, שלוש שנים לפני המלחמה, מתפקיד ראש־המטה של צי־המולדת, עקב חילוקי־דעות עם המפקד הראשי של אותו צי, אלי בא לשאול עצה. היו לי אתו שיחות ממושכות, ויחד עם מפקדו של מבצר דוֹבר ביקרתי בביצורינו המשביחים והולכים חיש.

גם שם גם בביתי עיינתי בשום־לב בדו"חות המודיעין, שהראו כמעט יום־יום על התקדמות בהקמת הסוללות הגרמניות. שורת המיזכרים שהכתבתי על דבר תותחי דוֹבר משך אוגוסט מראה מה־עז היה רצוני לנפץ כמה מאתרי־הסוללות הכבדים ביותר קודם שיוכלו תותחי הגרמנים להשיב אש. אכן, סבור הייתי כי יש לעשות זאת באוגוסט, כי היו לנו לפחות שלושה מן התותחים הכבדים ביותר המסוגלים לירות אל מעבר לתעלה. אחרי כן נתחזקו הגרמנים כדי־כך שלא יכולנו להתחיל בדו־קרב.

ראש־הממשלה אל הגנרל איזמי 3.8.40

1. תותח ארבעה־עשר האינץ' שפקדתי להציב בדובר צריך להיות מוכן מבעוד זמן כדי לטפל בסוללה הגרמנית החדשה הזאת. בודאי אסור לו לירות עד אם יהיו כל התותחים במקומותיהם. אולם אפשר לעבּד עכשיו את תכנית הירי, ורוצה הייתי לדעת באיזו מידה דואגים למטוסי־סיור, המוגנים על ידי כוח של מטוסי־קרב, לקראת אותה שעה עליזה. וכן מתי יהיו מוכנים שני התותחים, 13.5 על מכוֹני רכבת, ואם יוכלו להגיע אל המטרה שצוּינה. יש להעמיד עוד כמה תותחים מוּסוים בנקודות שונות, ולעשות סידורים לברקים, עשן ואבק מתאימים. הודיעני איזה סידורים אפשר להמציא. אני מניח שכבר החלה העבודה בסיעוּפי המסילה לצורך תותחי ה־13.5. נא למסור דו"ח.

2. תנועת אניות־המלחמה הגרמניות דרומה אל קיל יוצרת מצב שונה קצת מזה שעליו עמדה אומדנת המפקד־הראשי לצי המולדת, כשנשאל לפני זמן־מה על דבר פלישה מעבר למיצר בסיוע אניות כבדות. יש לשאול את האדמירליות אם לא מן הראוי להסב את תשומת־לבו של המפקד־הראשי אל השינויים במערכי האויב, שמא יהיה לו עוד מה לומר על כך.

ראש־הממשלה אל הלורד־הראשון 8.8.40

התרשמתי מן המהירות והיעילות בהכנת המסד לתותח ארבעה־עשר אינץ' בדובר והרכבת התותח עצמו. הואל למסור לכל אלה שסייעו בהישג זה כמה אני מעריך את פעלם המצוין.

סוללות האויב פתחו באש בראשונה ב־22 באוגוסט, תקפו שיירה אחת ללא תוצאות ואחרי כן ירו על דובר. השיב להם אחד מתותחי ארבעה־עשר האינץ' שלנו, שהיה עתה בפעולה. לאחר מכן היו דו־קרבות של ארטילריה לסירוגים. דובר הותקפה שש פעמים בספטמבר, והיום הקשה ביותר היה ה־9 בספטמבר, שבּו נוֹרו יותר ממאה־וחמישים פגז. נזק מועט מאד נגרם לשיירות.

ראש הממשלה אל הלורד הראשון 25.8.40

והלורד־הראשון־של־הימיה

אכיר טובה מאד אם תכינו הצעות לירי מצד ארבּוּס³³ נגד הסוללות

הגרמניות בגרי־נה. שמחתי מאד לשמוע שהדבר בר־ביצוע לפי דעתכם. הוא רצוי ביותר. אולם אין כל טעם לכך שנמתין לתותחי־הרכּבת, אף כי מובן שאילו היו מוכנים כי אז יכלו לפצוח רנה יחד עם ארבעה־עשר האינץ' עם האיר היום. צריכים אנו לפצפץ את הסוללות האלו. אני מקווה שאין עלינו לחכות עד לירח הבא לארבּוס, ואשמח לדעת מהם תנאי הירח הנוחים לפי דעתכם.

ראש־הממשלה אל הגנרל איזמי וּועדת־ראשי־המטות 27.8.40

מתקבל למדי על הדעת, כמדומה, שהאויב ינסה להשתלט בהדרגה על בליטת דוֹבר ולחלוש על התעלה בנקודתה הצרה ביותר. זאת תהיה הקדמה טבעית לפלישה. הדבר יפתח פתח לקרבות ממושכים עם חיל־האוויר שלנו בתקוה להתישו בכוח עדיפוּת מספרית. המגמה תהיה לגרש את אניות־המלחמה שלנו מכל בסיסי התעלה. יש לצפות לריכוז הרבה סוללות בחוף הצרפתי. מה אנו עושים להגנתה של בליטת דובר על ידי תותחים כבדים? לפני עשרה שבועות דרשתי תותחים כבדים. הציבו אחד. מצפים לשני תותחי־רכבת. עכשיו אומרים לנו שהם יהיו בלתי־מדויקים מאד מחמת מטען מוגבר. מן הדין שיהיו לנו הרבה יותר תותחים כבדים בעלי קוטר מוקטן וקנה מחורץ יותר וטווח של המישים מיל לפחות. והיריה לטווה עשרים־וחמישה או שלושים מיל תיעשה אז מדויקת יותר. אינני מבין מדוע לא קיבלתי עדיין שום הצעות בנידון זה. עלינו לעמוד על קיום עמדות אַרטילריה עדיפות בבליטת דובר, ותהי־מה צורת ההתקפה שתבוא עליהן. עלינו להילחם על השליטה במיצר בארטילריה, להרוס את סוללות האויב, ולהרבות ולבצר את שלנו.

במיזכרים אחרים ביקשתי התקפת־הפתעה מצד ארבּוּס, שבודאי תוכל להרוס את הסוללות בגרי־נה. יש לה סיפּון משוריין נגד הפצצת־אוויר. מה עשו בענין זה? מתי היא נכנסת לפעולה? מיניסטריון התעופה צריך, כמובן, לשתף פעולה. המיבצע ילבש אופי תוקפני. נזדקק למטוסי־סיור ביום. אפשר שהטייסות הראשונות של האריקיינים המצוידים ב“מרלין־ 20” תצלחנה לכך ביותר. אם תותקף ארבּוּס מן האוויר, ראוי להגן עליה בכוח חזק, ולחתור לקרב עם חיל־האוויר של האויב.

אנא המציאו לי את תכניותיכם.

ראש־הממשלה אל הגנרל איזמי 30.8.40

לועדת־ראשי־המטות

בהמשך למיזכר הקודם שלי על הגנת הבליטה של קנט, עלינו לצפות לכך שסוללות חזקות מאד תוקמנה חיש במספר רב על החוף הצרפתי. תהיה זו מחשבה טבעית לגרמנים לנסות ולהשתלט על המיצר בארטילריה. כרגע אנו עולים עליהם בארבעה־עשר־האינץ' שלנו ובשני תותחי־הרכבת של 13.5. נוסף על כך יש לספק לאדמירל בדובר, בהקדם האפשרי, מספר גדול של תותחי ששה או שמונה אינצ’ים מן החדשים ביותר. אני נמצא למד שהאדמירליות מעיינת בלקיחת תותחים מ[א.ה.מ.] ניו־קאסל או גלאסגו, הנמצאות בתיקון ממושך. יש להרכיב במהירות־של־שיא אחד או שנים מן הצריחים האלה. מסרו לי על כך ועל התאריכים. יש תותח ומכון צבאיים נסיוניים של 9.2, ובלי ספק יש לנו כמה שנים־עשר־אינץ' על מכוני רכבת. אם לא תוכלנה האניות שלנו לעבור במיצר, אסור שיוכל האויב. גם אם לא יוכלו התותחים לירות אל החוף הצרפתי, בכל־זאת ערכם גדול מאד.

קצת מן התותחים הכבדים שלנו – את ההוביצר של שמונה־עשר־אינץ' ואת תותחי ה־9.2 – יש להציב במקומות שמהם יוכלו למנוע מן האויב את הגישה לנמלים ואת הנחיתות, וכפי שציין הרמטכל"ק, לסייע להתקפת־הנגד שתיערך נגד כל נסיון להקים ראש־גשר. חלק גדול משיפעת התותחים הזאת שהצלתי מן המלחמה שעברה לא עשה מאומה, ונמצא בבדק שנה תמימה.

נא להמציא לי תכנית נאה להפעילה כדי לסייע במכות־נגד ולמנוע נחיתות, הן מצפון והן מדרום לתמזה. צפונית משם כבר ראיתי כמה סוללות כבדות טובות מאד.

רוצה הייתי גם לקבל ידיעות על קווי ההגנה הממשיים שנמתחו בין דובר ללונדון ובין האריץ' ללונדון. עכשיו שגמרנו את החוף, אין כל עיכוב לפיתוח הקווים האלה, אשר בשום פנים אינם פוגמים בעקרון של התקפת־נגד נמרצת.

אבל הדבר הדחוף ביותר הוא תותח חדיש אחד או שנים של ששה אינצ’ים לניפּוּץ כל כלי־שיט גרמני בטווח של עד שלושים־וחמישה־אלף יארד.

אני משתדל גם להשיג מארצות־הברית לפחות צמד מכלי הגנת־החופים של ששה־עשר־אינץ' אשר ברשותם. אלה יורים לטווח ארבעים־וחמישה־אלף יארד, כשהם מטילים טונה ורבע, בלי מטען מוגבר. לפיכך ודאי הם מדויקים מאד. הגנרל סטרוֹנג מצבא־ארצות־הברית אמר לי שזה דבר שסיכוייו יפים מאד. מבלי לחייב את ממשלתו, חיוה את הדעה כי צבא־ארצות־הברית אולי יהיה מוכן להפריש צמד מן התותחים האלה ורכבּם מכמה מתאמי־הסוללות שלהם.

נא להודיעני את כל הפרטים על התותחים האלה. ודאי אפשר יהיה להכין את מסדי הבּטוֹן בתוך שלושה חדשים, ואני מניח שאותו פרק־זמן תצריך הבאת התותחים האלה לכאן. מעטות מאד הן האניות היכולות לשאתם על סיפוניהן.

ראש הממשלה אל הגנרל איזמי והלורד־הראשון־של־הימיה 31.8.40

דחוף ביותר נעשה הצורך להתקיף את הסוללות על החוף הצרפתי. התצלומים של אתמול מראים שתותחים הוגבהו לעמדת יריה ממש, ומן החכמה יהיה לירות עליהם בטרם יוכלו להשיב. יש כבר די והותר תותחים שהוּצבו. אני מאמין אפוא שארבּוּס לא תתעכב, כי מיום ליום תכבד משׂימתנו ותלך.

דומה כי נחוץ הוא ביותר לחבּל בפיתוח הסוללות העוינות ולעכבו נוכח העובדה שאנו מפגרים כל כך בסוללות שלנו.

בתחילת ספטמבר היה כוחנו בתותחים המכוונים אל הים כלהבא:

הגנת חופים מלפני המלחמה

על אלה נוספו עד־מהרה עוד שני תותחים של '13.5 מאנית־המערכה הישנה איירון דיוּק, שהוצבו על מכוני רכבת, וסוללה של ארבעה תותחי 5.5 מא.ה.מ. הוּד. אנשי הצי המלכותי וחיל־הים־המלכותי שימשו הרבה מן התותחים הנוספים האלה.

אף כי עדיין נופלים היינו מן האויב מבחינה מספרית, היה לנו אפוא

ריכוז־אש אדיר.

נוסף על כך הוצבו אחד מן ההוביצרים של שמונה־עשר אינץ' שהצלתי אחרי מלחמת־העולם הראשונה ושנים־עשר הוביצרים של שנים־עשר אינץ'. כל אלה היו תותחים ניידים העשויים להמטיר אש נוראה על כל אזור־נחיתה.

*

כיון שעברו חדשי יולי ואוגוסט ושואה לא באה עלינו, גבר בטחוננו כי נוכל לאסור מערכה ממושכת ועזה. תוספת כוחנו הומחשה לפנינו מיום ליום. האוכלוסיה כולה עמלה עד קצה גבול כוחותיה, וראתה גמול ושילוּם לעצמה כעלותה על משכבה אחרי יגיעותיה או משמרתה בהרגשה גוברת כי תהיה לנו שהוּת וכי נצח ננצח. כל החופים סמרו עתה בּיצורים מסוגים שונים. הארץ כולה אורגנה באזורי הגנה מקומיים. בתי־החרושת השפיעו את כלי־נשקם. בסוף אוגוסט היו לנו יותר ממאתים־וחמישים טנקים חדשים! לוּקטו פירות “פועל־האמוּנים” האמריקאי. כל הצבא הבריטי המקצועי המאומן וחבריו הטריטוריאלים תירגלו והתאמנו מבוקר עד לילה, והשתוקקו להיפּגש עם האויב. משמר־המולדת הגיע עד למעלה ממיליון איש, וכשחסרו רובים תפסו בתאות־נפש ברובה־הציד, ברובה־השעשועים, באקדח הפרטי, או, במקרה שלא היה כל נשק חם, בכּילף ובאלה. לא היה באנגליה שום גיס חמישי, אף כי כמה מרגלים נעצרו ונחקרו. במידה שהיו קומוניסטים בנמצא, רבצו דוּמם תחתיהם. כל זולתם נתנו ככל אשר יכלו.

כשביקר ריבנטרופ ברומא בספטמבר אמר לצ’אנו: “ההגנה הטריטוריאלית האנגלית אינה קיימת. אוגדה גרמנית אחת תספיק להביא לידי התמוטטות גמורה”. דבר זה אך העיד על בערוּתו. אולם תכופות תמהתי מה יקרה אם

אמנם יתאחזו בחוף מאתים אלף חיילי־מחץ גרמניים. משני הצדדים עשוי הטבח להיות גדול ונזעם. לא יהיו לא רחמים ולא חמלה. הם ודאי היו מטילים אימה במתכוון, ואנחנו היינו מוכנים שלא להירתע מכל. היה בדעתי להשתמש בסיסמה, “תמיד תוכל לקחת אחד אתך”. הבאתי אפילו בחשבון את האפשרות כי זוועותיו של חזיון אשר כזה תטינה אחרי ככלות הכל את נפש־המאזניים בארצות־הברית. אבל אף אחד מן השיקולים האלה לא הועמד במבחן. הרחק על פני המים האפורים של הים הצפוני והתעלה שוטטו ופיטרלו השייטות הנאמנות והעירניות, נועצות מבטים חודרים באפלת הלילה. במרומי השחקים הרקיעו טייסי־הקרב, או שהיו ממתינים במנוחת־נפש, נכונים להיזעק תוך כדי דקה אל מטוסיהם המצוינים. היה זה זמן שבו החיים והמוות טובים באותה מידה.

 

פרק ארבעה־עשר: בעיית הפלישה    🔗

עיונים קודמים בפלישה – הכוח האווירי החדש – הודעתי לפרלמנט מיום 18 ביוני – השמועות הראשונות, 27 ביוני 1940 – איגרתי מיום 28 ביוני – תזכירי על “פלישה” מיום 10 ביולי – חשיבוּתן של עתודות ניידות – אלפיים מיל של קו חוף בריטי – תזכיר הלורד־הראשון־של־הימיה – חלוקת ההתקפה הפוטנציאלית – אני מכפיל את אומדנותו ליתר־בטחון – מיזכרי מיום 5 באוגוסט 1940 – הצעתי לחלוקת הצבא שלנו – ההתאמה המקרית לדעת ראשי־המטות – הדגשת החוף המזרחי – הגרמנים בוחרים בחוף הדרומי – אנחנו מעתיקים את החזית שלנו – השינוי במערכינו בין אוגוסט לספטמבר – סכנות קיימות ועומדות מעֵבר לים הצפוני – המתיחות ביולי ובאוגוסט

ראינו כבר שאחרי דונקרק, ועוד יותר מכך כשנכנעה ממשלת צרפת כעבור שלושה שבועות, העסיקה את כל הבריטים השאלה אם יפלוש היטלר לאי שלנו ויכבשהו, ואם יוכל לעשות זאת. אני לא הייתי טירון בבעיה הזאת. בתפקיד הלורד־הראשון־של־האדמירליות השתתפתי משך שלוש שנים לפני מלחמת־העולם הראשונה בכל דיוניה של הועדה־להגנת־הקיסרות בשאלה זו. מטעם האדמירליות טענתי אז תמיד כי יש להחזיק במולדת לפחות שתי אוגדות משש האוגדות של חיל־המשלוח שלנו עד שייעשו הצבא הטרירטוריאלי ושאר כוחות מלחמתיים יעילים מבחינה צבאית. כמו שניסח זאת האדמירל “טאג” וילסון, “אין הצי יכול לשחק בכדורגל בינלאומי בלי שוֹער”. אולם כשנמצא הצי שלנו מגויס בשלמותו בפרוֹץ אותה מלחמה, והצי־הגדול שט לבטח בים מבלי אשר תשיגהו יד אויב, וכל ההפתעות, מעשי הבּגד והתקלות מאחרינו, הרגשנו באדמירליות שיכולים אנו לקיים יותר ממה שהבטחנו. בישיבה שלא־מן־המנין של מיניסטרים ומומחים צבאיים גבוהים שכינס מר אסקווית בחדר־הקבינט ב־5 באוגוסט 1914 הצהרתי רשמית, בהסכמתו המלאה של הלורד־הראשון־של־הימיה (הנסיך לואיס באטנבּרג), שהצי יערוב להגנת האי מפני פלישה או פשיטה רצינת אף אם ישלחו מיד את כל החיילות הסדירים לקרב הגדול הממשמש ובא בצרפת. ככל שאנחנו נוגעים בדבר, יכול הצבא כולו לצאת. בתוך ששת השבועות הראשונים יצאו כל שש האוגדות.

כוח ימי, כשמבינים אותו כהלכה, הוא דבר נפלא. מעבר חיל־צבא על פני מים מלוחים נוכח ציים ושייטות עדיפים הוא מעשה שבגדר הנמנע כמעט. הקיטור הגביר במידה עצומה את כוחו של הצי להגן על בריטניה הגדולה. בימי נפוליאון היתה אותה רוח העשויה להוליך את סירותיו שטוחות־הקרקעית על פני התעלה מבּוּלוֹן הודפת את שייטות ההסגר שלנו. אבל כל מה שאירע מאז הגדיל את כוחו של הצי העדיף להשמיד את הפולשים בשעת מעבר. כל סיבוך שהוסיף המנגנון המודרני לצבאות, הכביד על מסעם והוסיף על סכנותיו, וקשיי החזקתם לאחר נחיתתם נעשו נוראים מנשוא ממש. במשבר הקודם ההוא בגורל האי שלנו היה בידינו כוח ימי עדיף, אף גם למכביר, כפי שנתברר. האויב לא עצר כוח לנצחנו בקרב ימי גדול. הוא לא יכול להתיצב מול כוחות הסיירות שלנו. בשייטות ובכלי־שיט קלים עלינו עליו עשרת מונים. לעומת זאת יש להעמיד את סיכויי מזג־האוויר, ובפרט סיכויי הערפל, שאין לחשבם מראש כלל. אבל אפילו יזעיפו אלה פנים ונחיתה אמנם תבוצע בנקודה אחת או בכמה נקודות, הנה בעיית החזקתו של קו־תחבורה אויב ושל העברת תגבורת כלשהי נשארת חשׂוּכת־פתרון. כך היה המצב במלחמת־העולם הראשונה.

אבל עתה קם גורם התעופה. כיצד השפיעה התפתחות הזאת הראשונה־במעלה על בעיית הפלישה? נראה היה בעליל כי אם יוכל האויב לשלוט על מיצר דובר משני עבריו בכוח אווירי עדיף, תסבולנה השייטות שלנו אבידות כבדות מאד שבסופו של דבר תוכלנה להמיט עליהן שוֹאה. רק בשעת הכרעה עליונה יתעורר הרצון להביא אניות־מערכה כבדות או סיירות גדולות לכברת מים שהמפציצים הגרמנים שולטים עליה. לאמיתו של דבר לא הצבנו שום אניות גדולות מדרום לפוֹרת או ממזרת לפלימוּת. אבל מהאריץ', מן הנוֹר, דוֹבר, פורטסמות ופורטלנד קיימנו פטרול דרוך ובל־ילאה של אניות לוחמות קלות, שמספרן גדל והלך בתמידוּת. בספטמבר כבר עלו על שמונה־מאות, שרק כוח אווירי עוין יוכל להשמידן, ואף הוא רק בהדרגה.

אבל בידי מי היה השלטון באוויר? בקרב על צרפת נלחמנו בגרמנים ביחסי־כוחות של שנים ושלושה כנגד אחד וגרמנו אבידות באותו יחס. מעל דונקרק, מקום שהיה עלינו לקיים פטרול מתמיד כדי לחפּות על פינוי הצבא, נלחמנו ביחסי־כוחות של ארבעה או חמישה כנגד אחר ברווח ובהצלחה. מעל מימינו וחוֹפינו ונפותינו החשוּפות להתקפה מצא מרשל־התעופה הראשי דאוּדינג שכדאי להילחם ביחסי־כוחות של שבעה או שמונה כנגד אחד. כוחו של חיל־האוויר הגרמני בזמן הזה, בכללוּתו, ככל שהיה ידוע לנו – והיו לנו ידיעות טובות – עמד, להוציא ריכוזים מיוחדים, על שיעור של שלושה כנגד אחד. אף כי היו אלה יחסי־כוחות קשים מאד למלחמה נגד האויב הגרמני האמיץ ונבון־המעשׂ, סמכתי על המסקנה שבאוויר שלנו, מעל ארצנו ומימיה, יכול נוכל להנחיל מפלה לחיל־האוויר הגרמני. ואם יתאמת הדבר, הרי שכוח הצי שלנו יוסיף למשול בימים ובאוקינוסים וישמיד כל אויב אשר ישים פניו אלינו.

היה, כמובן, גורם פוטנציאלי שלישי. האם הכינו הגרמנים בחשאי, ביסודיות ובראיית־הנולד המפורסמת שלהם, אמראדה עצומה של אסדות־נחיתה מיוחדות, שאינן זקוקות לנמלים ורציפים, אלא שתוכלנה להנחית טנקים, תותחים וכלי־רכב ממונעים בכל מקום שהוא על החופים ואחרי כן תוכלנה להביא אספקה לחיילות שהונחתו? כפי שכבר הראיתי, עלו מחשבות כאלו בדעתי מזמן 1917, ועתה פוּתחו בפוֹעל על פי הוראותי. אולם לא היה לנו שום יסוד להאמין שקיים איזה דבר מסוג זה בגרמניה, אף כי שעה שמחשבים את המחיר תמיד מוטב שלא להוציא מכלל אפשרות את הגרוע ביותר. ארבע שנים של ניסויים ומאמצים שקדניים ושל עזרה חמרית כבירה מארצות־הברית עברו עלינו עד שסיפקנו ציוד כזה באמת־מידה היפה לצורך הפלישה לנורמנדי. הרבה פחות מכך היה מספיק לגרמנים ברגע זה. אבל להם היו רק כמה “מעברות־זיבּל”.

הנה כך דרשה הפלישה לאנגליה בקיץ וסתיו 1940 מגרמניה עדיפוּת צי מקומית ועדיפוּת אווירית וכוחות עצומים של ציים מיוחדים ואסדות־נחיתה. אבל עדיפוּת הצי היתה בידינו; בשלטון באוויר זכינו אנחנו; ולבסוף סבורים היינו, בצדק, כפי שידוע לנו עכשיו. שהם לא בנו ולא המציאו שום אסדות מיוחדות. אלה היו יסודות מחשבותי על הפלישה ב־1940, שבהסתמך עליהן נתתי יום־יום את ההוראות וההנחיות הכלולות בפרקים האלה.

*

את הקווים הכלליים ציירתי לפני הפרלמנט ב־18 ביוני:

הצי לא התימר מעולם כי בכוחו למנוע פשיטות של חמשת או עשרת־אלפים איש המוטלים פתאומית לחוף בכמה נקודות בלילה אפל או בבוקר ערפלי. יעילותו של הכוח הימי, בפרט בתנאי זמננו, תלויה בכך שיהיה כוח גדול על־מנת שיביא תועלת כלשהי. אם יהיה גדול, כי אז יהיה לצי משהו שהוא יכול למצאו ולקדם את פניו ולנעוץ בו את שניו, כביכול. עכשיו עלינו לזכור כי אפילו חמש אוגדות, גם אם יהיה ציודן קל ביותר, תהיינה זקוקות למאתים עד מאתים־וחמישים אניות, ובשים לב לסיור ולצילום האווירי של זמננו לא קל יהיה לאסוף ארמאדה כזאת, לערכה ולהוליכה על פני הים בלוית איזה כוחות־מגן ימיים חזקים; ותהיינה אפשרויות גדולות מאד, אם לנקוט לשון מתונה, לעצור ארמאדה זו זמן רב קודם שתגיע לחוף, ולטבע את כל האנשים בים או, במקרה הגרוע ביותר, לפצפץ לרסיסים אותם ואת ציודם בעודם מנסים לנחות.

בסוף יוני כבר היו כמה ידיעות המרמזות שתכניותיו של האויב כוללות אולי את התעלה, ואני תבעתי מיד חקירה־ודרישה.

ראש־הממשלה אל הגנרל איזמי 27.6.40

קשה להאמין, כמדומה, שאפשר יהיה להביא איזה כוח גדול של אניות־תובלה אל נמלי התעלה בהעלם מאתנו, או שאיזו מערכת מיקוּש תמנע את השוֹלוֹת שלנו מלפנות דרך להתקפה על אניות תובלה כאלי בעת מעברן. אולם כדאי שראשי־המטות יתנו דעתם על השמועה הזאת.

מכל־מקום, האפשרות של פלישה מעבר לתעלה, עם כל שהיתה רחוקה מן השכל בזמן ההוא, הכרח היה לבדקה היטב־היטב. לא הייתי מרוצה לגמרי מן המערכים הצבאיים. גזירה על הצבא שיידע בדיוק את המשימה שנועדה לו, ועל הכל אסור שיבזבז את כוחותיו בפיזור נייח לאורך החופים הצפויים לסכנה או שידלדל את המשאבּים הלאומיים על ידי שמירה מיותרת על כל החופים. לכן כתבתי:

ראש־הממשלה אל הגנרל איזמי 28.6.40

איגרת מאת ראש־הממשלה אל ועדת־ראשי־המטות

1. ר' מסמכים מאת סגני־ראשי־המטות ומסמכים נוספים מאת ועדת־ראשי־המטות.

2. הזהירות מחייבת להגיף גיזרות־חוף הצפויות לסכנה על ידי הגנה טובה ולהבטיח את כל לשונות־הים והמפרצים בחוף המזרחי. בחוף הדרומי הסכנה מיידית פחות. שום פלישה רצינית לא תיתכן בלי נמל על רציפיו וכו'. אם יכזיב הצי, אין לדעת כלל באיזה חלק מן החוף המזרחי תונחת המהלומה. אולי תהיינה כמה נחיתות. כיון שתבוצענה הנחיתות יהיו כל החיילות המועסקים בשאר חלקי הקליפּה החופית מיותרים כמו החיילות שבקו־מאז’ינו. אף כי הלחימה על החופים היא נוחה להגנה, אין לקנות יתרון זה על ידי נסיון לשמור על כל החופים. צריכה להיות ברירה. אבל אם הזמן ירשה זאת, אפשר להרחיב ולשפּר גזרות מוגנות.

3. יש לעשות את כל המאמצים כדי להציב בביצורי החופים חיילות נייחים, כולל אחוז הגון של קצינים מנוסים מן המלחמה שעברה. [אולם] בטחון הארץ תלוי בכך שיהיה מספר גדול (עכשיו יש רק תשע, אבל בקרוב צריכות להיות חמש־עשרה) של חטיבות “ליאופּרד” מוגברות שאפשר להפנותן חיש, ז. א., בתוך ארבע שעות, אל נקודות הנחיתה. קשיי הנחיתה בחופים הם רציניים, אף לאחר שהפולש מגיע אליהם; אבל גדולים הרבה יותר הם קשיי כלכלתה של נחיתה כשהיא נתונה להתקפה כבדה מן היבשה, האוויר והים. לכן תלוי הכל בלחימה מהירה והחלטית כנגד כל כוח מונחת שיצליח להתחמק ולעבור את הפיקוח הימי. דבר זה ודאי לא ייבּצר מאתנו, בתנאי שחילות־השדה לא ייבּלעו בביצורי חופים, ויוחזקו במצב טוב של ניידוּת, שפופים ונכונים לזינוק.

4. אם יקרה מקרה ביש והאויב ילכוד נמל, יהיה צורך ביחידות גדולות יותר עם ארטילריה. יש להחזיק ארבע או חמש אוגדות טובות בעתודה כללית על־מנת לטפל באסון בלתי־מסתבר מעין זה. היקף הנחיתה אשר יש לחשוש מפניה ודאי לא יעלה על עשרת־אלפים איש שיונחתו בשלוש נקודות בעת־ובעונה־אחת – נניח, שלושים־אלף בסך־הכל; היקף ההתקפה האווירית לא יעלה על חמישה־עשר אלף המונחתים בעת־ובעונה־אחת בשתים או שלוש נקודות בסך־הכל. לא יהיה לאויב כוח לחזור לעתים קרובות על נחיתות כאלו. ספק רב אם ייתכן להנחית חיילות מוטסים בלילה בכוח גדול; ביום ודאי יהיו טרף קל [לחיל־האוויר שלנו].

5. פרשת הטנקים שונה קצת, ומן הראוי למעט ככל האפשר, על ידי תותחים ומכשולים מקומיים, את מקומות נחיתתם של טנקים. האדמירליות צריכה למסור על הגודל, הטיב והמהירות של של ברגות או דוברות נושאות־טנקים־בכוח, בין בעלות התנעה עצמית בין גרורות, ואיזה כלי־שיט יגררו אותן. הואיל ובדוחק יכולות הן לעבור מהלך יותר משבעה מילים בשעה, הרי בימות הקיץ ודאי יגלו אותן לאחר שהפליגו, ואפילו בערפל או אדים צריכות תחנות המכ"ם לתת אזהרה בהיותן עדיין בריחוק שעות מספר מן היבשה. המשחתות היוצאות משערי־הגיחה צריכות להלום בהן במרץ רב. יש לשפר בהתמדה את מערכת המעצורים והמחסומים המוחזקים על ידי כוחות נייחים מקומיים, ויש להקים מחלקות אנטי־טנקיות. עתודת הטנקים שלנו צריכה לצאת לקראת הטנקים הפולשים שיישארו, ואין ספק שהיא מוחזקת בעמדה המאפשרת תובלה מהירה במסילת־ברזל לאזור המותקף.

6. צנחנים, אנשי־גיס־חמישי ואופנועונים של האויב, שאולי יסתננו או יופיעו בהסוואה במקומות בלתי־צפויים, אותם יש להניח למשמר־המולדת, שיקבל תגבורת של מחלקות מיוחדות. יש להקדיש מחשבה מרובה למעשה הערמה של לבישת מדים בריטיים [מצד האויב].

7. בכללו של דבר הריני מסכים עם תכניתו של המפקד־הראשי, אבל את כל חילות־השדה האפשריים יש לחסוך מן החופים ולקבּצם בחטיבות ה“ליאופּרד” ושאר סיועים ניידים מיידיים. יש לשים את הדגש בעתודה העיקרית. הקרב יוכרע, לשבט או לחסד, לא על החופים כי אם על ידי החטיבות הניידות והעתודה העיקרית. כל זמן שלא הוּתש כוחו של חיל־האוויר על ידי לחימה אווירית ממושכת והרס אספקת המטוסים, עדיין כוחו של הצי מכריע כנגד כל פלישה רצינית.

8. ההערות שלמעלה כוחן יפה רק לגבי חדשי הקיץ הקרובים. עלינו להיות מצוידים וחזקים הרבה יותר לפני בוא הסתיו.

ביולי רבו הדיבּורים והדאגות ביחס לנושא זה הן בממשלת בריטניה פנימה הן בציבור בכללותו. חרף סיורים בלתי־פוסקים וחרף כל ברכותיו של הצילום האווירי, עדיין לא הגיעו אלינו שום הוכחות לקיום ציבּורים גדולים של אניות־תובלה בים הבלטי או בריין או בנמלי הסכלדה, ומובטח היה לנו כי שום אניות או ברגות בעלות התנעה עצמית לא נכנסו בדרך המיצר אל התעלה. בכל־זאת, ההכנה להתנגדות לפלישה היתה המשׂימה העליונה אשר לפני כולנו, ומחשבה שקוּדה הוקדשה לכך בכל החוג המלחמתי ופיקוד־המולדת שלנו.

פלישה    🔗

תזכיר מאת ראש־הממשלה

ראש הממשלה אל המפקד־הראשי לחילות־המולדת,

הרמטכל"ק והגנרל איזמי 10.7.40

מתקשה אני מאד לראות בעיני רוחי פלישה שתיערך לכל אורך החוף על ידי חיילות המוּבלים בספינות קטנות, ואפילו בסירות. לא ראיתי שום עדוּת רצינית למציאות כמויות גדולות של כלי־שיט מסוג זה ומחוץ למצרים צרים מאד יהיה זה מיבצע מסוכן ביותר, מיבצע־התאבדות אפילו, להפקיר צבא גדול לתהפוכות הים נוכח כוחות הפטרול החמושים והמרובּים מאד אשר לנו. יש לאדמירליות יותר מאלף ספינות־פטרול חמושות, שמאתים או שלוש־מאות מהן נמצאות תמיד בים, ויורדי־ים מוכשרים משמשים בספינות כולן. צליחת־הפתעה ודאי לא תיתכן, ובחלקים הרחבים יותר של הים הצפוני ודאי יהיו הפולשים טרף קל, לפי שיעשו חלק מדרכם באור היום. מאחרי ספינות הפטרול האלו נמצאות שייטות המשחתות; ארבעים מן המשחתות האלו נמצאות עתה בין ההאמבּר לפורטסמות, ורוב־רובּן במצרים הצרים ביותר. חלקן הגדול נמצא בים מדי לילה והשאר ביום. לפיכך מסתבר שתפגושנה בספינות האויב בעברן בשעות הלילה, אך מלבד זאת גם תוכלנה להגיע בתוך שעתים או שלוש לכל נקודה או נקודות של נחיתה בחזית שיציינו להן. הן תוכלנתה לנפץ מיד את אסדות הנחיתה, להפסיק את הנחיתה, ולהמטיר אש על החיילות שהונחתו, אשר כל כמה שלא יהיה ציודם קל הכרח יהיה להביא חלק מתחמשתם וציודם מסירותיהם אל החופים. אולם השייטות תהיינה זקוקות לתמיכה אווירית חזקה מצד מטוסי־הקרב שלנו בעת התערבותן משעת עלות השחר והלאה. ליווי של מטוסי־קרב למשחתות שלנו אחרי האיר היום הוא חיוני להתערבותן האדירה ביותר בחופים.

2. עליכם לדאוג לכך שהמפקד־הראשי (צי־המולדת) ישיב על השאלה שהוצגה לו על פי בקשת הקבינט, ז. א., מה יקרה אם האויב יחפה על מעבר הצבא הפולש שלו באניות־המלחמה הכבדות שלו? התשובה היא כי, ככל הידוע לנו כיום, אין לו שום אניות כבדות שאינן נמצאות בתיקון ממושך חוץ מאלו שבטרונדהיים³⁴, שכוחותינו העדיפים מהן בהרבה משגיחים עליהן היטב. כאשר תוכשרנה נלסון וברהם לפעולה לאחר בדק בעוד ימים מספר (ב־13 ו־16 בחודש), הנקל יהיה להרכיב שני כוחות של אניות כבדות בריטיות, שכל אחד מהם יהיה חזק די־הצורך. כך אפשר יהיה לבלום את הסכנה של פריצה מצפון, ובתוך כך אפשר יהיה להדוף חיש את זינוּק האניות שבטרונדהיים דרומה. יתר על כן, הסיירות בתמזה ובהאמבּר הן עצמן יחד עם השייטות חזקות די־הצורך להתקיף ביעילות כל סיירות קלות שבהן יוכל האויב לחפות על פלישה. לפיכך סבור אני כי האויב יתקשה מאד להעמיד חיילות גדולים ומצוידים היטב על החוף המזרחי של אנגליה, בין שיועלו כגופים מלוכדים ובין שיוטלו למקוטעים על החופים לאחר צליחה. קשיים גדולים עוד יותר יעמדו על דרכן של משלחות באניות גדולות יותר שתנסינה להתפרץ צפונה. אפשר להוסיף ולומר כי כרגע אין כל סימנים של קיבוצי אניות או כלי־שיט קטנים שיש בהם כדי לעורר דאגה, מחוץ אולי לנמלים הבלטיים. סיורים תכופים באוויר ועמידה מתמדת על המשמר מצד הצוללות שלנו ודאי יתנו אזהרה מבעוד־זמן, ושדות־המוקשים שלנו הם מכשול נוסף.

3. עוד פחות מכך מתקבלת על הדעת התקפה על החוף הדרומי. ידוע לנו כי אין שום ריכוז גדול של אניות בנמלם הצרפתיים, וכי מספר הספינות הקטנות שם אינו גדול. מחזקים עתה את מחסום דובר ומרחיבים אותו עד החוף הצרפתי. לצעד זה יש חשיבות גדולה ביותר, והאדמירליות מתבקשת להמשיך בו בעקיבות ובמהירות. האדמירליות אינה סבורה שאיזה כלי־שיט חשובים, אניות־מלחמה או אניות־תובלה, עברו במצרי דובר. לפיכך מתקשה אני להאמין כי החוף הדרומי צפוי לסכנה רצינית ברגע זה. כמובן, תוכל לבוא פשיטה קטנה על אירלנד מבּרסט. אבל גם זו תהיה מסוכנת לפושטים בעת היותם בים.

4. הסכנה העיקרית היא מצד נמלי הולנד וגרמניה, הצופים בעיקר על החוף מדוֹבר עד הווֹש. עם שהלילות מאריכים יתרחב אזור הסכנה הזה צפונה, אבל כאן שוב מזג־האוויר נעשה ביש ו“פלישת סירות־הדוּגה” קשה הרבה יותר. יתר על כן, במזג־אוויר מעונן, אפשר יחסר האויב סיוע אווירי ברגע ההתנגשות.

5. בהסתמך על השיקולים שלמעלה, שעל האדמירליות לבדקם, אני מקווה אפוא שיהיה לאל־ידכם להחזיר חלק גדול יותר ויותר מן האוגדות שהקימותם מן החוף לסיוע או לעתודה כדי שיוכלו להמשיך באימוניהן בצורות המשוכללות ביותר של לוחמה תוקפנית והתקפת־נגד, וכי החוף, עם שיבוּצר, יופקד יותר ויותר בידי חיילות שמחוץ לאוגדות שהוקמו כבר וכן בידי משמר־המולדת. אני בטוח שתסכימו עקרונית עם ההשקפה הזאת, וכי השאלה הפתוחה היחידה תהיה מהירות התמורה. גם כאן אני תקוה שתהיה בינינו הסכמה כי הכלל יהיה מירב המהירות.

6. אין איגרת נו נוגעת בהתקפה מוטסת. אין זו משנה ממסקנות האיגרת.

*

הקורא יבחין כי יועצי ואני סבורים היינו שהחוף המזרחי צפוי להתקפה משך חדשי יולי ואוגוסט יותר מן החוף הדרומי. למעשה לא היה כל סיכוי להתקפה לא כאן ולא כאן משך חדשים אלה. כפי שיתואר עוד מעט, התכנית הגרמנית היתה לפלוש אל מעבר לתעלה באניות בינוניות (ארבעת־אלפים עד חמשת־אלפים טונה) וכלי־שיט קטנים, וידוע לנו עכשיו שמעולם לא היתה לגרמנים שום תקוה ושום כוונה להעביר צבא מנמלי הים הבלטי והים הצפוני באניות־תובלה גדולות; עוד פחות מכך עיבּדו הגרמנים תכניות לפלישה מנמלי מפרץ ביסקאיה. אין פירוש הדבר כי בבחרם להם למטרה את החוף הדרומי היה הצדק אתם ואילו אנחנו טעינו. האמת היא כי הפלישה לחוף המזרחי היתה מסוכנת הרבה יותר לוּ היו לאויב האמצעים לנסות בה. כמובן לא יכלה להיות שום פלישה בחוף הדרומי כל זמן שלא עברו האניות הנחוצות דרומה בדרך מיצר דוֹבר ולא נתקבצו בנמלי התעלה הצרפתיים. משך יולי לא היה כל סימן לכך.

אף על פי כן היה עלינו להתכונן לכל הגינוּנים האפשריים, ובתוך כך להימנע מפיזור הכוחות הניידים שלנו ולאגור עתודות. הבעיה הקשה והעדינה הזאת היתה ניתנת לפתרון רק כפי הידיעות והמאורעות ומהלכם משבוע לשבוע. קו החוף הבריטי, המחורץ לשונות־ים אין מספר, היקפו עולה על אלפיים מיל, מבלי לכלול את אירלנד. הדרך היחידה להגן על מרחב כה עצום, שכל חלק או חלקים ממנו אפשר יהיה להתקיף בבת־אחת או בזה אחר זה, היא על ידי קווי־תצפית והתנגדות מסביב לחוף או לגבולות מתוך מגמה לעכב אויב וליצור בינתים את העתודות הגדולות ביותר שבגדר האפשר של חיילות ניידים מאומנים היטב, שמערכם יאַפשר להם להגיע בזמן הקצר ביותר ולצאת להתקפת־נגד חזקה בכל נקודה מותקפת. כשנמצא היטלר מכותר בשלבים האחרונים של המלחמה ועמד נוכח בעיה דומה לזו, שגה שגיאות חמורות ביותר, כמו שעוד נראה. הוא יצר מטוה־קורים של קווי תחבורה, אבל שכח את העכביש. כשהדוגמה של המערכים הצרפתיים חסרי־ההגיון, שעתה־זה באו על ענשם הנורא, עודה רעננה בזכרוננו, לא שכחנו את “עתודת התמרון”: ואני החדרתי את המדיניוּת הזאת בלי הפוגות בהיקף הנרחב ביותר, במסגרת משאבּינו הגדלים והולכים.

ההשקפות שהוּבעו בתזכירי מיום 10 ביולי חפפו בכללותן את מחשבתה של האדמירליות, וכעבור יומים שלח לי האדמירל פאונד מסמך מקיף ושקול שניסחו הוא ומטה־הצי על פיו. הסכנות האורבות לנו הוגדרו בלשון בוֹטה, כמובן וכיאה.

אבל בסיכום אמר האדמירל פאונד:

דומה כי מסתבר שסך־הכל של כמה מאות־אלפי איש יוכלו להגיע לחופים האלה מבלי שימנעום מכך כוחות ימיים…. אבל קיום קו האספקה שלהם, כל זמן שלא יתגבר חיל־האוויר הגרמני גם על חיל־האוויר שלנו גם על הצי שלנו, דומה שהוא בלתי־אפשרי למעשה… אם יקבל עליו האויב את המיבצע הזה, הרי יעשה זאת מתוך תקוה שיוכל לעלות חיש על לונדון, כשהוא נזון מן הארץ בדרכו, ולאלץ את הממשלה להיכנע.

הלורד־הראשון־של־הימיה חילק את מספר־המירב של מאה־אלף הן על פי נמלי ההפלגה האפשריים של האויב הן על פי מקום הנחיתה האפשרי בחופינו כמפורט בטבלה הבאה:

הייתי מרוצה מן האומדנה הזאת. מאחר שהאויב לא יוכל להביא אתו נשק כבד, וקווי האספקה של כל נחיתה ינותקו חיש, דומה אפילו בחודש יולי כי צבאנו, המשביח והולך חיש, יכול יוּכל לכוח הפולש. העברתי את שני המסמכים למטות ולפיקוד־המולדת.

מיזכר מאת ראש־הממשלה

15.7.40

ראשי־המטות ופיקוד־הגנת־המולדת צריכים לעיין במסמכים האלה. אפשר להתבסס על התזכיר של הלורד־הראשון־של־הימיה, ואף כי אני כשלעצמי מאמין כי למעשה תקיים האדמירליות יותר ממה שהיא מבטיחה, וכי אבידות הפולשים בדרך המעבר תפחתנה עוד יותר את עצמת ההתקפה, אף על פי כן צריכות ההכנות של כוחות היבשה להבטיחנו כפל־כפליים. אכן, לגבי כוחות־היבשה כדאי להכפיל את עצמת ההתקפה, לאמור, 200,000 איש שחלוקתם כפי הרשימה המוצעת [כלומר, ביחסים המוצעים] על ידי הלורד־הראשון־של־הימיה. כוחו של צבא־המולדת שלנו כבר מספיק לו בוודאי לטפל בפלישה כזאת, וכוחו גובר והולך.

אשמח מאד אם אפשר יהיה לחזור ולבדוק את תכניותינו לקידום פני פלישה בחוף על הבסיס הזה, כדי שאפשר יהיה להודיע לקבינט על שינויים ותיקונים. יש לזכור כי גם אם לכאורה עשויה ההתקפה הכבדה ביותר לחוּל בצפון, הרי בגלל חשיבותה העליונה של לונדון וצרוּתו של הים בצד זה הדרום הוא הזירה בה יש לאחוז באמצעי־הזהירות המקיפים ביותר.

היתה הסכמה כללית על הבסיס הזה, ולפיו פעלנו בשבועות שלאחר מכן. ניתנו פקודות מדויקות, שהסכמתי עמהן הסכמה גמורה, ביחס לפעולה שינקוט הצי העיקרי שלנו במצרים. ב־20 ביולי, אחרי דיונים מקיפים עם האדמירל פורבּס, המפקד הראשי, ניסחה האדמירליות את ההחלטות הבאות:

(1) האדמירליות אינה סבורה שאניות כבדות תוצרכנה לפנות דרומה כדי לשבר משלחת שתנחת בחוף שלנו הואיל ואין כל ידיעות המראות על מציאוּת אניות כבדות של האויב.

(2) אם תסעיינה אניות כבדות של האויב למשלחת, מתוך קבלת הסיכונים הכרוכים בהתקרבות אל חופנו בחלקו הדרומי של הים הצפוני, הרי יש הכרח שהאניות הכבדות שלנו תצאנה גם הן דרומה לקראתן, אף הן מתוך קבלת סיכונים.

על־מנת להגיע למסקנות ממשיות יותר ביחס לאפשרויות המשתנות וממדי ההתקפה על קו־החוף המתמשך שלנו, כדי למנוע פיזור־יתר של כוחותינו, שלחתי בראשית אוגוסט מיזכר נוסף לראשי־המטות שלנו.

הגנה מפני פלישה    🔗

מיזכר מאת ראש־הממשלה ומיניסטר־ההגנה

5.8.40

בהתחשב במחיר העצום במרץ מלחמתי, ובליקוייו של כל נסיון להגן על חופה של בריטניה הגדולה, ובהתחשב בסכנות של צמידוּת־יתר לשיטות של התגוננות סבילה, אשמח אם יוּשם לב להערות הבאות:

1. קו ההגנה הראשון שלנו מפני פלישה חייב להיות, כמו תמיד, נמלי האויב. סיור אווירי, עיקוב אחר צוללות ושאר אמצעים להשגת ידיעות צריכים להתלוות בהתקפות נמרצות בכל הכוחות המצויים והמתאימים אשר בידינו על כל ריכוז של אניות אויב.

2. קו ההגנה השני שלנו הוא הפטרוּל העירני בים שתפקידו להבחין בכל משלחת פולשת ולהשמידה בדרכה.

3. הקו השלישי שלנו הוא התקפת־הנגד על האויב לאחר שיצליח להיאחז בחוף, ובמיוחד כשהוא עסוק בעצם הנחיתה. התקפה זו, שמצד הים היא מוכנה מכבר, טעונה חיזוק על ידי פעולה אווירית; והתקפות הים והאוויר כאחת חייבות להימשך על־מנת שלא יוכל הפולש לכלכל את נחיתותיו.

4. ביצורי היבשה וצבא־המולדת מוחזקים בראש וראשונה כדי להניע את האויב לבוא במספר כה רב עד שישמש מטרה ראויה לכוחות הים והאוויר שצוינו למעלה, וכדי שיוכלו סיורי אוויר ושאר צורות של סיור להבחין בהכנות האויב ותנועותיו.

5. ואולם, אם יצליח האויב לנחות בכמה וכמה נקודות, יש לגרום לו סבל רב ככל האפשר על ידי התנגדות מקומית בחופים, בשילוב עם ההתקפה הנ"ל מן הים והאוויר. דבר זה מאלצו לכלות את תחמשתו ומגבילו באזור מצומצם. את ההגנה על כל מקום בחוף יש להעריך לא על פי הכוחות שעל החוף כי אם על פי מספר השעות הנדרשות להטלת התקפות־נגד חזקות של חיילים ניידים על מקומות הנחיתה. התקפות כאלו יש להטיל על האויב במירב המהירות והמרץ ברגע שבו הוא חלש ביותר, ואין זה, כפי שסבורים לפעמים. הרגע שבו הוא יוצא בפועל־ממש מסירותיו, אלא הרגע שבו הוא שׂרוע על החוף וקווי התחבורה שלו מנותקים והאספקה שלו הולכת הלוך וחסוֹר. מן הדין שאפשר יהיה לרכז עשרת אלפים איש על ציודם המלא בתוך שש שעות, ועשרים־אלף בתוך שתים־עשרה שעות. על כל נקודה שבּה בוצעה נחיתה רצינית. עצירת העתודות עד שייודע מלוא חומרתה של ההתקפה היא בעיה עדינה בשביל פיקוד־המולדת.

6. יש להודות כי משימת הצי וחיל־האוויר במניעת פלישה נעשית קשה יותר במצרים, לאמור – מן הווֹש עד דוֹבר. גיזרה זו של חזית החוף היא גם הקרובה ביותר ליעד העליון של האויב, לונדון. הגיזרה מדוֹבר עד לנדס־אֵנד צפויה הרבה פחות לסכנה, כי הצי וחיל־האוויר חייבים להבטיח ששום ציבור גדול של אניות, ועוד פחות מכך אניות־מלחמה מגוֹננות, לא יוכלו לעבור ולהיכנס אל נמלי התעלה הצרפתיים. כרגע מעריכה האדמירליות כי אין לצפות בחזית רחבה זו להתקפה של יותר מחמשת־אלפים איש³⁵. אם נכפיל את המספר הזה ליתר־בטחון, ודאי אפשר יהיה לעשות סידורים נאותים להתקפת־נגד מהירה בכוחות עדיפים, ובתוך כך להגיע לחסכון־כוחות גדול בגיזרה הדרומית הזאת, שבעה על חילות החוף להיות קטנים ביותר ועל העתודות הניידות להיות גדולות ביותר. עתודות ניידות אלו צריכות להיות מוכנות להעברה לגיזרות דרום־המזרח תוך פרק־זמן קצר ביותר. ברור מאליו שאת המצב הזה אפשר להעריך רק משבוע לשבוע.

7. כשאנו מגיעים לחוף המערבי של בריטניה, קיימת מערכת חדשה של תנאים. האויב מוכרחים להפליג בים הרחב, ואם יתגלה שהוא מתקרב תהיה שהוּת די והותר להתקיפו בסיירות ובשייטות. מערכי האדמירליות צריכים להלום את הצורך הזה. כרגע אין לאויב שום אניות־מלחמה לליווּי. האם נרצה אנחנו, למשל, לשלוח שנים־עשר אלףאיש באניות־סוחר בלי ליווי לשם נחיתה על החוף הנורבגי, או בסקאגראק ובקטאגאט, נוכח כוח ימי וכוח אווירי עדיף? הלא לשגעון ייחשב הדבר.

8. אולם, על־מנת להכפיל ולשלש את הבטחון, על האדמירליות להמשיך בתכניתה ולזרוע שדה־מוקשים חזק מקורנווֹל עד אירלנד, שיחפּה על תעלת־בריסטול והים האירי מפני התקפה מצד דרום. שדה־מוקשים זה נחוץ עכשיו עוד יותר מאחר שעל ידי נקיטת הנתיב הצפוני למסחר העברנו חלק גדול מספינות הפטרול שלנו מן המבואות [דרום־] המערביים, שעכשיו הם ריקים ושרויים בלא שמירה תמיד.

9. קביעת שדה־מוקשים זה תפשט ותמתיק את כל השאלות של ההגנה המקומית מצפון לנקודת המגע שלו עם קורנווֹל. עלינו לראות את הגיזרה הזאת מקורנווֹל עד מאל־אוֹף־קנטייר כגיזרה הנוחה פחות מכל לפגיעתה של פלישה ימית. כאן צריכות עבודות ההגנה להצטמצם בשמירה של תותחים אחדים או מטוֹלי־טורפדות יבשתיים על הנמלים העיקריים, ובמתן מידה צנועה של הגנה למבואותיהם היבשתיים מעוֹרף. אין להרשות את בזבוז האפשרויות המוגבלות שבידינו על גיזרה זו.

10. מצפון למאל־אוף־קנטייר ועד סקאפא פלו, איי שטלנד ואיי פארו, הכל מצוי בתחום פעולתו של הצי העיקרי. מסעה של משלחת מן החוף הנורבגי יהיה מסוכן ביותר, ואם תגיע לאיזה מקום שהוא סביב קרוֹמארטי־פירת לא תתעוררנה שום בעיות שיש בהן כדי להכריע מיד. האויב שעכשיו הוא מרוכז, אז יהיה שׂרוע. קו ההקתדמות שלו יהיה בשטח קשה ודליל־אוכלוסים. אפשר יהיה לעצור בו עד שיוטלו עליו כוחות מספיקים וקווי התחבורה שלו ינותקו מיד מן הים. או אז יקשה מצבו פי־כמה, הואיל והמרחקים לכל יעד חשוב הם גדולים הרבה יותר והוא יהיה זקוק להרבה מאד כלי־רכב. אי־אפשר יהיה לבצר את כל נקודות הנחיתה בגיזרה זו, ויהיה זה בזבוז כוחות לנסות בכך. אפשר להביא בחשבון פרק־זמן ארוך הרבה יותר להתקפת־נגד מאשר בדרום־המזרח מול לונדון.

11. מקרוֹמארטי־פירת עד הווֹש נמצאת הגיזרה השניה בחשיבות מיד לאחר הגיזרה שמן הווש עד דוֹבר. אולם כאן כל הנמלים ולשונות־הים מוגנים, הן מן הים הן מעורף, ובודאי אפשר יהיה לבצע התקפת־נגד בכוח עדיף תוך כדי עשרים־וארבע שעות. הטיין חייב להיחשב יעד שני־במעלה מיד אחרי לונדון, כי כאן (ובמידה מועטה יותר בטיז) יכולה פלישה או פשיטה גדלת־ממדים לגרום נזק חמור תוך זמן קצר. לעומת זאת תנאי הים והאוויר נוחים כאן לנו יותר מאשר דרומית משם.

1. המטות המשולבים צריכים להשתדל ולקבוע לכל הגזרות האלו את הממדים היחסיים של פגיעוּת והגנה, הן במספר האנשים שיועסקו בהגנה המקומית על חופים ונמלים, הן במספר הימים או השעות שבתוכם תיתכן התקפת־נגד כבדה. כדוגמה לממדים היחסיים האלה של התקפה והגנה, אני מוסר לעיון את הרשימה הבאה:

ועדת־ראשי־המטות, לאחר שעיינה עוד פעם בכל הידיעות שבידינו, השיבה על מסמך זה בדו"ח מן הקולונל הוֹליס, ששימש מזכיר־

הגנה מפני פלישה    🔗

ראש־הממשלה 13.8.40

מתוך התיעצות עם המפקד־הראשי של כוחות־המולדת בחנו ראשי־המטות את מיזכרך [מיום 5 באוגוסט], והם מסכימים לגמרי עם העקרונות שפוֹרטו בסעיפים 1 עד 5.

2. המפקד־הראשי מבטיחנו כי העמידו את אנשי כל הדרגות על החשיבות העליונה של התקפת־נגד מיידית על האויב, אם אמנם ישיג דריסת־רגל ארעית על החופים האלה, וכי הקו שלו הוא להחזיר אוגדות לעתודה מיד לאחר שאוּמנו וצוּידו במידה מספקת לפעולות התקפה.

3. ראשי־המטות מסכימים גם עם ההערכה שלך לממדים היחסיים של פגיעוּת מפני התקפה ימית בגזרות השונות של החוף. אכן, מופלא הדבר עד־מה החלוקה הנוכחית של אוגדות הגנת המולדת חופפת את המספרים שאתה מביא בסעיף 12.

4. ממדי ההגנה העיוניים שלך הם:

ס"ה ¼10

5. כוח של עשר אוגדות, אם יחולק על פי היחס הזה, יעלה שלוש אוגדות בגיזרה פורת־ווֹש, חמש אוגדות בגיזרה ווש־דובר, וכן הלאה. למעשה יש באי הזה עשרים־ושש אוגדות בשירות פעיל, ואם נגדיל את המספרים שלך פי 2.6 ונשווה אותם לחלוקת עשרים־ושש האוגדות האלו למעשה. מתקבלת התמונה הבאה:

החלוקה לפי הערכת הפגיעוּת

6. הדמיון בין שתי מערכות המספרים קרוב עוד יותר מכפי שנראה למבט ראשון, משום שאוגדות העתודה המוּצבות צפונית וצפונית־מערבית מלונדון וסמוך אליה ניתנות לפריסה בגיזרה ווֹש־דוֹבר או בגיזרה דובר־פורטסמות, ולפיכך מספר האוגדות “המצויות בעין” לשתי הגזרות האלו הוא בר־שינוי. סך־הכל של חמש־עשרה אוגדות מצוי בעין בגזרות המשולבות, לעומת המספר של 16.75 כצורך משוער שנקבת אתה.

7. ראשי־המטות מטעימים כי מספריך מיוסדים על ממדי ההתקפה הימית, ואילו החלוקה למעשה מביאה בחשבון גם את האיום של התקפה מוּטסת. הנה כי כן, אף אם לכאורה אנחנו מובטחים מעט יותר מדי לאורך החוף הדרומי, הסיבה לכך היא שעל ביצורינו שם יכולה להיפרשׂ “מטריית” מטוסי־הקרב של האויב והם צפויים להסתערות מעֵבר לתעלה מטווח קצר ביחס.

*

בעוד המסמכים האלה נשקלים ונדפסים, החל המצב להשתנות באורח מכריע. שירות־המודיעין המצוין שלנו אישר כי היטלר פקד במפורש על “מיבצע ארי־ים” ועתה שוקדים במרץ על הכנתו. לכאורה ודאי היה כי האיש אומר לנסות. יתר על כן, החזית שתותקף לא תהיה כלל החוף המזרחי, או שתהיה נוספת על החוף המזרחי, שבו עדיין שׂמנו כולנו, ראשי־המטות, האדמירליות ואני, מתוך הסכמה מלאה, את הדגש העיקרי.

אבל אחרי כן באה תמורה מהירה. ברגות בעלות התנעה עצמית וסירות־מנוע החלו לעבור במספר רב בלילות במצרי דובר, כשהן זוחלות לאורך החוף הצרפתי ומתאספות מעט־מעט בכל נמלי התעלה הצרפתיים מקאלה עד ברסט. התצלומים היומיומיים שלנו הראו בדייקנות על התנועה הזאת. לא נמצאה אפשרות לזרוע שוב את שדות־המוקשים שלנו סמוך לחוף הצרפתי. בספינות הקטנות שלנו התחלנו מיד להתקיף את כלי־השיט בדרכם, ופיקוד־המפציצים רוּכז כנגד שורה חדשה זו של נמלי פלישה הנערכים עתה כנגדנו. תוך כדי כך הגיעונו ידיעות מרובות על איסוּף צבא או צבאות גרמניים של פלישה לאורך רצועה זו של החוף האויב, על תנועה במסילות־הברזל, ועל ריכוזים גדולים בפה־דה־קאלה ובנורמנדי. לאחר מכן הודיעו על שתי אוגדות הרריות בעלות פרדות, המכוּונות כנראה לטפס על צוקי פולקסטון, סמוך לבוּלון. בינתים קמו סוללות אדירות וארוכות־טווח במספר רב לכל אורך החוף הצרפתי.

בתגובה על האיום החדש החילונו לשנות את מערכינו ולשפר את כל הסידורים שלנו להעברת עתודותינו הניידות, הגדלות והולכות, בכיוון החזית הדרומית. לערך בסוף השבוע הראשון לחודש אוגוסט הטעים הגנר ברוּק, שעתה היה המפקד־הראשי של כוחות־המולדת, כי איוּם הפלישה מתפתח במידה שווה גם על החוף הדרומי. כל אותה עת היו כוחותינו מתעצמים ועולים במספר, ביעילות, בניידות ובציוד.

*

וזה היה השינוי במערכינו בין אוגוסט לספטמבר:

הנה כך יכולנו, בחצי השני של ספטמבר, להפעיל בחזית החוף הדרומי, כולל דובר שש־עשרה אוגדות מעולות, אשר שלוש מהן היו אוגדות משוריינות או חטיבות במספר המצטרף לזה, כולן נוספות על הגנת החופים המקומית ויכולות להיכנס במהירות גדולה לפעולה נגד כל נחיתת פלישה. דבר זה סיפק לנו אגרוף או שורת אגרופים שהגנרל ברוּק היה דרוך ומוכן להנחיתם כפי הצורך; ואיש לא היה מוכשר לכך יותר ממנו.

*

כל העת הזאת לא יכולנו להרגיש כל בטחון כי לשונות־הים ושפכי־הנהרות מקאלה עד טרשלינג והלגולנד, על כל אותו נחיל של איים מול חופי הולנד ובלגיה (“חידת החולות” של המלחמה שעברה), אינם עשויים להסתיר עוד כוחות אויב גדולים בעלי אניות קטנות או בינוניות בגדלן. דומה היה כי ממשמשת־ובאה התקפה מהאריץ' וסביב עד פורטסמות, פורטלנד, או אפילו פלימות, ומרכזה בבליטת קנט. היו לנו רק ראיות על דרך השלילה לכך שגל שלישי של פלישה לא ישולח מן הים הבלטי באניות גדולות בדרך סקאגראק, במתוֹאם עם הגלים האחרים. אכן חיוני היה הדבר להצלחה גרמנית, כי רק כך יוכלו כלי־נשק כבדים להגיע אל הצבאות שיונחתו ורק כך אפשר יהיה לקבוע מחסני אספּקה גדולים באניות האפסניה שתיתקענה סמוך לחופי המזרח וסביבן.

נכנסנו עתה לתקופה של מתיחות ודריכות מופלגת. כל הזמן הזה היה עלינו להחזיק, כמובן, כוחות כבדים צפונית לווש, ממש עד קרוֹמארטי; והושלמו ההכנות לשאוב מן הכוחות האלה אם יתברר בהחלט שההסתערות חלה בדרום. רשת הרכבות הסבוכה והעמוקה של האי הזה, והמשך שליטתנו בשמי המולדת, היו מאפשרים לנו להעביר בביטחה עוד ארבע או חמש אוגדות לחיזוק ההגנה הדרומית אם יהיה צורך בדבר ביום הרביעי, החמישי והששי לאחר היגלוֹת מאמצו של האויב במלואו.

הירח והזרמוֹת שימשו נושא לחקר מדוקדק ביותר. סבורים היינו כי האויב ירצה לצלוח בלילה ולנחות עם שחר; ועתה ידוע לנו כי כך היתה גם סברתו של פיקוד הצבא הגרמני. גם הם ישמחו על חצי־ירח בדרך בואם, כדי לשמור על הסדר בעת המעבר ולנחות כהלכה. לאחר חישוב מדויק של כל הנתונים, סברה האדמירליות כי התנאים הנוחים ביותר לאויב ייוצרו בין ה־15 ל־30 בספטמבר. גם כאן מתברר לנו עכשיו שהיתה הסכמה בינינו לבין אויבינו. כמעט לא הטלנו ספק ביכלתנו להשמיד כל מה שיגיע לחוף בבליטת דוֹבר או בגיזרת החוף מדוֹבר עד פורטסמות, או אפילו עד פורטלנד. הואיל ומחשבות כולנו ברוּם־הפסגה התפתחו מתוך הסכמה הרמונית עד לפרטי הפרטים, הרי על־כרחנו מצאה חן בעינינו התמונה המצטיירת בבהירות יותר ויותר. כאן היה אולי הסיכוי להנחית באויב האדיר מהלומה אשר קוֹלה ילך מסוף העולם ועד סופו. אי־אפשר היה שלא לחוש התרגשות פנימית הן מחמת האווירה הן מחמת גילויי כוונותיו של היטלר, ששפעו ובאו עלינו. אכן, היו כאלה אשר מטעמים טכניים בלבד, ולמען ההשפעה שתשפיע תבוסתה והשמדתה השלמה של משלחתו על המלחמה בכללוּתה, מוכנים היו בהחלט לראות בנסיונו.

ביולי ובאוגוסט ביססנו את שליטתנו האווירית בשמי בריטניה הגדולה, ואדירים ותקיפים במיוחד היינו בשמי “נפות־המולדת” של דרום־המזרח. קורפוס־הצבא הקנדי חנה בעמדה נוחה ביותר בין לונדון לדובר. חדים היו כידוני הקנדים ולבותיהם הומים. הם יהיו גאים להנחית את המהלומה המכרעת למען בריטניה והחופש. רגשות דומים לאלה יקדו בקרב כל. האזור כולו היה שזוּר מערכות ביצורים עצומות וסבוכות, מיתחמים מוגנים, מכשולים אנטי־טנקיים, עמדות־בטון וכיוצא באלה. קו החוף סמר ביצורים וסוללות, ובמחיר הגדלת האבידות עקב הקטנת הליווי באוקינוס האטלנטי, וכן גם עקב כניסתן של האניות מן הבניה החדשה לשירות, חל גידול ניכר במספרן ובטיבן של השייטות. הבאנו לפלימות את אניות־המערכה ריבנג', את אנית־המטרה הישנה סנטוּריון, שהיתה גם אנית־מערכה־כביכול, וכן סיירת אחת. צי־המולדת עמד בשיא כוחו ויכול לפעול מבלי הסתכן הרבה עד להאמבר ואפילו עד לווש. מכל הבחינות, אפוא, היינו מוכנים בתכלית.

ואחרון אחרון, כבר לא היינו רחוקים מן הסוּפות העונתיות השכיחות באוקטובר. נראה היה בעליל כי ספטמבר הוא החודש שבּו על היטלר להלום, אם ימלאהו לבו, והזרמות ומעמד הירח היו נוחים לכך באמצע החודש ההוא.

*

לאחר שחלפה הסכנה נשמעו בפרלמנט דיבורים על “בהלת הפלישה”. אותם שידעו יותר מכל ודאי שהיו המבוהלים פחות מכל. מחוץ לשליטה באוויר ולשלטון בים היה לנו צבא גדול, רענן ונלהב (אם גם לא מצויד כל כך) לא־פחות מזה שהעמידה גרמניה בנורמנדי כעבור ארבע שנים כנגד חזירתנו ליבשת. במקרה ההוא, אף כי העלינו לחוף מיליון איש בחודש הראשון, עם מנגנון ענק, ובתנאים נוחים בכל שאר המובנים, היתה המערכה ארוכה וקשה, וקרוב לשלושה חדשים נחוצים היו לנו עד שנרחיב את האזור שנתפס בתחילה ונפרוץ למרומי־שדה. אבל אלה היו ערכים שרק העתיד ינסוך עליהם אור ויעמידם במבחן.

*

הגיעה השעה לעבור אל המחנה אשר מנגד ולעמוד על הכנותיו ותכניותיו של האויב כפי שהן ידועות לנו עתה.

 

פרק חמישה־עשר: מיבצע ארי־ים    🔗

תכניתה של האדמירליות הגרמנית – תנאיה מתמלאים עם כיבוש צרפת וארצות־השפלה – הפגישה עם הפירר ב־21 ביולי – היטלר מבין את הקשיים אך נותן את הפקודה – מחלוקת בין מטות הצי והצבא של גרמניה – רדר והאלדר חלוּקים ביניהם– ההסכמה על תכנית הפשרה – חששות נוספים באדמירליות הגרמנית – ראשי הצי והצבא כאחד מטילים את המעמסה על גרינג וחיל־האויר – גרינג מקבל עליו – היטלר דוחה את יום הפלישה – פעולות־נגד בריטיות – פקודת “קרומוול” מיום 7 בספטמבר – סם חיזוּק בריא – בוּרוּתם של הגרמנים בלוחמה אמפיבית – הפילוג בין השירותים – הגרמנים משליכים כל יהבם על הקרב באוויר.

זמן קצר לאחר שפרצה המלחמה ב־3 בספטמבר 1939 החלה האדמירליות הגרמנית, כפי שנתברר לנו מתוך ארכיוניה שנפלו בידינו, בחקר־המטה שלה בדבר הפלישה לבריטניה. להבדיל מאתנו לא היה לה כל ספק כי הדרך היחידה היא במצרי התעלה האנגלית. מעולם לא שקלה האדמירליות הגרמנית כל ברירה. לוּ ידענו זאת בזמנו כי אז היתה בכך הקלה חשובה. פלישה מעֵבר לתעלה היתה באה על החוף המוּגן ביותר שלנו, חזית־הים הישנה מול צרפת, מקום שכל נמלינו מבוצרים ומקום שנקבעו בסיסי־השייטות הראשיים שלנו, ולאחר זמן – רוב שדות התעופה ותחנות־הפיקוח־האווירי שלנו להגנת לונדון. בשום חלק אחר של האי לא נוכל להיכנס לפעולה במהירות גדולה יותר או בכוח כה גדול בכל שלושת השירותים הלוחמים. האדמירל רדר היה מעוניין להתרומם לגובה השעה אם יידרש הצי הגרמני לפלוש לבריטניה. עם זאת העמיד הרבה מאד תנאים. הראשון באלה היה השליטה הגמורה על החופים, הנמלים ושפכי הנהרות של צרפת, בלגיה והולנד. לכן היתה התכנית מוטלת למעצבה משך התקופה של מלחמת־בין־השמשות.

לפתע־פתאום נתמלאו כל התנאים האלה, ובודאי מתוך אי־אלה חששות אך גם במידה של שביעוּת־רצון התיצב האדמירל רדר למחרת דונקרק והפלישה הצרפתית לפני הפירר ובידו תכנית. ב־21 במאי, ושוב ב־20 ביוני, דיבר אל היטלר על נושא זה, לא כדי להציע פלישה כי אם על־מנת להבטיח שאם תבוא פקודה לפלישה לא יהיה התכנוּן המפורט בהוּל מדי. היטלר היה ספקני, באמרו כי “הוא מעריך אל־נכון את הקשיים היוצאים־מן־הכלל הכרוכים במפעל כזה”. הוא גם השתעשע בתקוה שאנגליה תבקש שלום. רק בשבוע האחרון לחודש יוני פנתה המפקדה העליונה לרעיון הזה, ורק ב־2 ביולי ניתנה ההנחיה הראשונה לתכנוּן הפלישה לבריטניה כמאורע אפשרי. “הפירר החליט כי בתנאים מסוימים– שהחשוב ביותר מהם הוא השגת עליונוּת באוויר– יהיה מקום לנחיתה באנגליה”. ב־16 ביולי הוציא היטלר את ההנחיה שלו: “הואיל ואנגליה, למרות מצבה הנואש מבחינה צבאית, אינה מגלה שום סימן של נכונות להסכם, החלטתי להכין מיבצע נחיתה נגד אנגליה, ואם יהיה צורך בכך– להוציאו לפועל… את ההכנות למיבצע כולו יש להשלים עד לאמצע אוגוסט”. הכנות פעילות ממילא כבר היו מתנהלות והולכות בכל הכיוונים.

*

תכנית הצי הגרמנית, שברור כי שמץ ממנה נודע לי ביוני, היתה מכנית במהותה. תחת החיפּוי של סוללות תותחים כבדים היורים מגרי־נה בכיוון דובר, ותחת הגנה ארטילרית חזקה מאד לאורך החוף הצרפתי במצרים, הציע הצי לקבוע מסדרון צר לרוחב התעלה בקו הנוח הקצר ביותר, ולגונן עליו בשדות־מוקשים משני עבריו ובצוללות. במסדרון הזה יועבר הצבא ויקבל אספקה במספר רב של נחשולים שיובאו בזה אחר זה. כאן פסק הצי ונעצר, ובנקודה זו הניח לראשי הצבא הגרמניים להתחבט בבעיה.

בהתחשב בעובדה שבעדיפותנו הימית המכרעת נוכל לנפץ את שדות־המוקשים האלה לרסיסים בכלי־שיט קטנים המוּגנים על ידי כוח ימי עדיף, וכן להשמיד את תריסר או עשרים הצוללות שתרוּכזנה להגן עליהם, הרי שהיה זה ענין רע מתחילתו. בכל־זאת הרי אחרי נפילת צרפת יכול היה כל אדם לראות כי התקוה היחידה למנוע מלחמה ממושכה, על כל מה שאולי יהיה כרוך בה, היא להכניע את בריטניה. הצי הגרמני עצמו ספג מהלומות קשות ביותר במלחמה מול נורבגיה, כפי שכבר סיפּרנו; בריסוק־האברים שבּו היה שרוי לא יכול לתת לצבא אלא תמיכה זעומה בלבד. אף על פי כן היתה לו תכנית.

הפיקוד הצבאי הגרמני מלכתחילה התיחס בפקפוק רב לפלישה לאנגליה. הוא לא עשה שום תכניות והכנות לקראתה; ולא נערכו שום אימונים. במרוצת השבועות של נצחונות מדהימים ומשכרים נפחה בו רוח אומץ. מבחינה מינהלית לא היתה האחריות לבטחון הצליחה מוטלת על הפיקוד הצבאי, והפיקוד סבור היה כי לאחר שיונחת כוח ניכר תהיה המשימה בגדר יכלתו. אכן, עוד בחודש אוגוסט ראה האדמירל רדר צורך להסב את תשומת־לבם של אנשי הפיקוד הצבאי לסכנות המעבר, שיהיה כרוך באבדן כל כוחות הצבא שיועסקו. כיון שהוטלה האחריות להעברת הצבא באורח סופי על הצי, נעשתה האדמירליות הגרמנית עקיבה בפסימיוּתה.

ב־21 ביולי נפגשו ראשי שלושת השירותים עם הפירר. הוא הודיע להם שכבר הגיע השלב המכריע במלחמה, אלא שאנגליה עדיין לא הכירה בכך ועודה מקווה לשינוי במזלה. הוא דיבר על תמיכת ארצות־הברית באנגליה ועל שינוי אפשרי ביחסים המדיניים בין גרמניה לרוסיה הסובייטית. בביצוע “ארי־ים”, אמר, יש לראות את האמצעי היעיל ביותר לסיומה המהיר של המלחמה. אחרי שיחותיו הממושכות עם האדמירל רדר החל היטלר להבין מה כרוך בצליחת התעלה, על זרמיה וזרמותיה, ועל כל רזי הים וצפונותיו. הוא תיאר את “ארי־ים” כ“מפעל נועז ואמיץ במידה יוצאת־מגדר־הרגיל”. “הגם שהדרך היא קצרה, אין זה סתם צליחת נהר כי אם צליחת ים שהאויב שולט עליו. אין המדוּבר במיבצע של צליחה יחידה, כמו בנורבגיה; אין לצפות להפתעה מיבצעית; אויב מוכן להגנה ונחוש־החלטה בתכלית עומד בפנינו וחולש על כברת הים שאנו מוכרחים להשתמש בה. המיבצע הצבאי ידרוש ארבעים אוגדות. הצד הקשה ביותר יהיה התגבורת והאספקה בחומר. אין אנו יכולים לסמוך על כך שבאנגליה תעמוד לרשותנו אספקה כלשהי”. התנאים המוקדמים הם שליטה גמורה באוויר, השימוש המיבצעי בארטילריה אדירה במצרי דובר, והגנה על ידי שדות־מוקשים. “עונת השנה” אמר, “היא גורם חשוב, כי מזג־האוויר בים הצפוני ובתעלה משך המחצית השניה של ספטמבר הוא רע מאד, ובאמצע אוקטובר מתחילים הערפלים. לפיכך יש להשלים את המיבצע העיקרי עד ל־15 בספטמבר, כי אחרי תאריך זה יהיה שיתוף־הפעולה בין הלופטוואפה והנשק הכבד תלוי בספק יותר מדי. אבל מאחר ששיתוף־הפעולה האווירי הוא מכריע, יש לראות בו את הגורם העיקרי בקביעת התאריך”.

מחלוקת עזה, שנתלוותה מרירות לא מעטה, נתגלעה במטות הגרמניים ביחס לרוחב החזית ומספר הנקודות שצריך יהיה להתקיפן. הצבא דרש שורה של נחיתות לכל אורך החוף המזרחי של אנגליה מדובר עד ליים־ריג’יס, ממערב לפורטלנד. הצבא התאווה גם לנחיתת־עזר מצפון לדובר בראמסגייט. עתה טען מטה־הצי הגרמני כי האזור המתאים ביותר לצליחה הבטוחה של התעלה האנגלית הוא בין נורת־פורלנד לקצה המערבי של האי וייט. או אז פיתח־מטה הצבא תכנית להנחתת 100,000 איש, שמיד אחריהם יונחתו עוד 160,000 בנקודות שונות מדובר מערבה עד מפרץ ליים. הקולונל־גנרל האלדר, ראש מטה־הצבא, הכריז כי יש להנחית לפחות ארבע אוגדות באזור ברייטון. הוא דרש גם נחיתות באזור דיל־ראמסגייט; יש לפרוס שלוש־עשרה אוגדות, סימולטאנית ככל האפשר, בנקודות שלאורך כל החזית. נוסף על כך דרשה הלופטוואפה אניות להעברת חמישים־ושתים סוללות נ. מ. עם הגל הראשון.

אולם ראש־מטה הצי הבהיר כי לא תיתכן כלל תנועה גדולה או מהירה מעין זו. הוא לא יכול לקבל עליו מבחינה פיזית לתת ליווי לצי־נחיתה לרוחב כל האזור המדובּר. כל כוונתו היתה שבגדר התחומים האלה יבחר הצבא את המקום הטוב ביותר. אפילו בעזרת שליטה אווירית אין לצי כוח להגן אלא על מעבר אחד בעת אחת, ולדעתו הרי החלקים הצרים ביותר של מצרי דוֹבר הם הקשים פחות מכל. העברת 160,000 אנשי הגל השני על ציודם במיבצע אחד תדרוש אניות בנפח שני מליוני טונות. אפילו ייתכן למלא את הדרישה הדמיונית הזו, אי אפשר יהיה לרכז אניות בנפח כזה באזור ההפלגה. אפשר יהיה להטיל רק את יחידות החלוץ לשם הקמת ראשי־גשרים צרים, ולפחות יומיים יידרשו כדי להנחית את המבנים הבאים של האוגדות האלו, שלא לדבר כלל על שש האוגדות הבאות שנחשבו הכרחיות. הוא הוסיף והטעים כי נחיתה בחזית רחבה פירושה יהיה הפרש של 3 שעות עד חמש וחצי שעות בזמני הגאוּת בנקודות השונות שתיבּחרנה. יש להשלים אפוא עם תנאי זרמות בלתי־נוחים בכמה מקומות, או לוותר על נחיתות סימולטאניות. ודאי קשה היה מאד להשיב על טענה זו.

זמן רב ויקר־ערך נתבזבז בחילופי התזכירים האלה. רק ב־7 באוגוסט נערך הדיון הראשון בעל־פה בין הגנרל האלדר לראש מטה־הצי. בפגישה זו אמר האלדר: “אני דוחה בהחלט את הצעות הצי. מנקודת־המבט של הצבא אני רואה בכך התאבדות גמורה. הרי זה ממש כאילו העברתי את החיילות המונחתים במטחנת הנקניקים”. ראש מטה־הצי השיב כי גם הוא חייב לדחות באותה מידה את הנחיתה בחזית רחבה, שכן דבר זה יביא רק לידי הקרבת החיילות בדרך המעבר. לבסוף הוציא היטלר פסק־פשרה שלא הניח לא את דעת הצבא לא את דעת הצי. הנחיה של הפיקוד העליון, שהוצאה ביום 27 באוגוסט, החליטה כי “מיבצעי הצבא חייבים להתחשב בעובדות שבנוגע לנפח האניות המצוי־בעין ולבטחון הצליחה והעליה לחוף”. נעזבו כל הנחיתות באזור דיל־ראמסגייט, אבל החזית הורחבה מפולקסטון עד בּוֹגנוֹר. הנה כך הגיע כמעט סופו של אוגוסט עד שהושגה אפילו מידה זו של הסכמה; והכל היה תלוי כמובן בהשגת הנצחון בקרב האווירי, שנטוּש היה זה ששה שבועות.

על בסיס רוחב החזית שנקבע לבסוף עוּבּדה התכנית הסופית. הפיקוד הצבאי ניתן בידי רוּנדשטט, אבל מיעוט נפח האניות העמיד את כוחו על שלוש־עשרה אוגדות בלבד, בתוספת שתים־עשרה בעתודה. המחנה הששה־עשר, שייצא מנמלים שבין רוטרדאם לבוּלון, ינחת בסביבות היית, ריי, הייסטינגס ואיסטבורן; המחנה התשיעי, מנמלים בין בולון האבר, יתקיף בין ברייטון לווֹרתינג. דובר תיכבש מצד היבשה; אחרי כן יתקדמו שני הצבאות עד קו החיפּוי קנטרבּורי־אשפורד־מייפילד־ארוּנדל. בסך הכל תונחתנה אחת־עשרה אוגדות בגלים הראשונים. התקוה האופטימית היתה להתקדם עוד יותר שבוע לאחר הנחיתה, עד גרייבסאֶנד, רייגייט, פיטרספילד, פורטסמות. בעתודה נמצא המחנה הששי, ולו אוגדות המוכנות לחזק את חזית ההתקפה, או, אם תרשינה זאת המסיבות, להרחיבה עד ויימוּת. קל יהיה להגדיל את שלושת המחנות האלה, לאחר שייכבשו ראשי־הגשר, “משום”, אומר הגנרל האלדר, “שלא היו כל כוחות צבאיים עומדים כנגד הגרמנים ביבשת”. אכן, לא היה מחסור בחיילות עזי־נפש וחמושים היטב, אבל זקוקים היו לאניות ולהעברה בטוחה.

המשימה התחילית הכּבדה ביותר הועמסה על מטה־הצי. היו לגרמניה כ־1,200,000 טונה אניות עוברות־ים לסיפּוק צרכיה. הפלגת כוח הפלישה תדרוש למעלה ממחצית נפח אניות זה, ותהיה כרוכה בהפרעה גדולה בחיים הכלכליים. בראשית ספטמבר היה לאֵל־ידו של מטה־הצי להודיע שהופקעו האניות הבאות:

168 אניות תובלה ( 700,00 טונה)

1910 ברגות

419 סירות־גרר וספינות “טרוֹלר”

1600 סירות־מנוע

תכנית הפלישה הגרמנית.

צריך היה להעמיד צוותים על כל הארמאדה הזאת ולהביאה לנמלי האיסוף בדרך הים והתעלות. בינתים ביצענו, החל מראשית יולי, שורה של התקפות על הספנות בוילהלמסהאפן, קיל, קוּקסהאבן, בּרמן ואָמדן; ובוצעו פשיטות על ברגות וספינות קטנות בנמלים צרפתיים ובתעלות בלגיה. כשהחל ב־1 בספטמבר הזרם הגדול של ספינות־פלישה לדרום היה חיל־האוויר־המלכותי עוקב אחריו, מודיע עליו ומתקיפו בלי רחם לכל אורך החזית מאנטוורפן עד האבר. מטה־הצי הגרמני הודיע:

ההגנה הלוחמת המתמידה של האויב מול החוף, ריכוז המפציצים שלו על נמלי ההפלגה של “ארי־ים”, ופעולות הסיור החופי שלו, מלמדות שהוא מצפה עתה לנחיתה מיידית.

ושוב:

אולם המפציצים האנגלים, והכוחות זורעי־המוקשים של חיל־האוויר הבריטי… נמצאים עדיין בכוח מבצעי מלא, ויש לאשר ללא ספק כי פעילוּת הכוחות הבריטיים הצליחה, גם אם לא נגרמה עדיין שום הפרעה מכרעת לתנועות התובלה הגרמנית.

אולם על אף העיכובים והנזקים השלים הצי הגרמני את החלק הראשון של משימתו. שוּלית עשרת האחוזים, שהוקצתה תחילה לתאונות ואבידות, הורחבה עד מאד. אולם מה שנותר לא היה נופל מן המיזער שהועיד הצי הגרמני בתכניתו לשלב הראשון.

הצי והצבא כאחד הטילו עתה את עומסם על שכם חיל־האוויר הגרמני. כל התכנית הזאת של המסדרון, על חומות שדות־המוקשים שייזרעו ויקוּימו תחת חופּת חיל־האוויר הגרמני מול העדיפוּת המכרעת של השייטות והספינות הקטנות הבריטיות, תלויה היתה במפלת חיל־האוויר הבריטי ובשליטה הגמורה של גרמניה באוויר מעל לתעלה ולדרום־מזרח אנגליה, ולא מעל לצליחה בלבד כי אם גם מעל לנקודות הנחיתה. שני השירותים הותיקים יותר מסרו את המכשלה לידי הרייכס־מרשל גרינג.

גרינג היה מוכן בהחלט ליטול עליו את האחריות הזאת, כי הוא האמין שחיל־האוויר הגרמני, על עדיפותו המספרית הגדולה, ימגר, לאחר שבועות מספר של קרבות קשים, את ההגנה האווירית הבריטית, ישמיד את שדות־התעופה של הבריטים בקנט וסאסקס וישתלט לגמרי על שמי התעלה. אך חוץ מזה חש בטחון כי הפצצת אנגליה, והפצצת לונדון במיוחד, תביא את הבריטים המנוּונים ואוהבי־השלום למצב שבו יתחננו לשלום, כל שכּן אם איוּם הפלישה יקדיר את אפקיהם יותר ויותר.

האדמירליות הגרמנית לא היתה משוכנעת כל־עיקר, ובעצם היו לה חששות עמוקים. לפי דעתה צריך היה לבצע את “ארי־ים” רק ככלות כל הקצים, וביולי המליצה על דחיית המיבצע עד לאביב 1941, אלא אם כן יביאו ההתקפה הבלתי־מוגבלת ומלחמת־הצוללות חסרת־הסייגים “לידי כך שהאויב ישא ויתן עם הפירר על פי תנאיו הוא”. אבל הפלדמרשל קייטל והגנרל יוֹדל שמחו למצוא שהמפקד־הראשי של חיל התעופה בוטח כל כך בעצמו.

ימים גדולים היו אלה לגרמניה הנאצית. היטלר רקד את מחול השמחה שלו בטרם יכפה על הצרפתים את חרפת שביתת־הנשק בקוֹמפיין. הצבא הגרמני צעד עליז־נצחון תחת קשת־הנצחון ובשאנז־אֶליזה. מה ייבּצר מהם? למה יהססו להטיל את קלפי הנצחון שלהם? הנה כי כן שקד כל אחד משלושת השירותים הלוחמים המעורבים במיבצע " ארי־ים" על הגורמים המעודדים בתחומו ואילו את הצד העגום הניח לחבריו.

ברבות הימים הופיעו ורבּו ספקות ועיכובים. בפקודותיו מיום 16 ביולי קבע היטלר שיש להשלים את כל ההכנות עד לאמצע אוגוסט. כל שלושת השירותים ראו כי דבר זה הוא מן הנמנע. בסוף יולי קיבל היטלר את התאריך של 15 בספטמבר כיום הפלישה המוקדם ביותר, והשהה את החלטת הפעולה שלו עד שתיודענה תוצאותיו של הקרב האווירי המוגבר העתיד לבוא.

ב־30 באוגוסט מסר מטה־הצי כי בגלל פעולות־נגד של הבריטים לא תוכלנה ההכנות של צי־הפלישה להסתיים ב15 בספטמבר. על פי בקשתו נדחה יום הפלישה ל־21 ספטמבר, על־תנאי שתינתן התראה בהקדם של עשרה ימים. פירוש הדבר היה שהכרח הוא לתת את הפקודה המוקדמת ב־11 בספטמבר. ב־10 בספטמבר שוב הודיע מטה־הצי על הקשיים השונים מצד מזג־האוויר, המרגיז תמיד, ומצד ההפצצות־נגד בריטיות. מטה־הצי הטעים כי אף על פי שאת ההכנות הימיות הנחוצות אפשר יהיה להשלים עד ל־21 בחודש, הרי לא הושג עדיין התנאי המיבצעי המוקדם של עליונוּת אווירית ללא עוררים בשמי התעלה. לפיכך דחה היטלר ב־11 החודש את הפקודה המוקדמת בשלושה ימים, ואת תאריך הפלישה המוקדם ביותר קבע אפוא שו ב־24 בחודש; ב־14 בחודש דחהו שוב.

*

ב־14 בחודש הביע האדמירל רדר את דעתו כי:

(1) המצב הקיים באוויר אינו ממציא תנאים להוצאת המיבצע לפועל, הואיל והסכנה עודנה גדולה מדי.

(2) אם ייכשל מבצע “ארי־ים” יהיה פירוש הדבר הישׂג גדול בפרסטיז’ה לבריטים; ודבר זה יבטל את ההשפעה האדירה של התקפותינו.

(3) יש להמשיך בלי הפוגות בהתקפות־אוויר על אנגליה, בפרט על לונדון. אם יהיה מזג־האוויר נוח יש לחתור להגברת ההתקפות, מבלי שים לב ל“ארי־ים”. התקפות אלו ודאי תהיה להן תוצאה מכרעת.

(4) אולם אין לבטל עדיין את “ארי־ים”, כי יש לשקוד שתתמיד דאגתם של הבריטים; אם יוודע לעולם הרחב על ביטול המיבצע, יהיה הדבר לרווחה רבה לבריטים.

ב־17 בחודש נעשה הדיחוי בלתי־מוגבל, ומטעמים נכוחים, לדעתם כמו לדעתנו. רדר ממשיך:

(1) ההכנות לנחיתה על חוף התעלה ידועות היטב לאויב, האוחז יותר ויותר באמצעים נגדיים. סימנים לכך הם, למשל, השימוש המיבצעי במטוסיו להתקפות וטיסות־סיור על נמלי־הפעולה הגרמניים, הופעות תכופות של משחתות מול החוף הדרומי של אנגליה, במצרי דובר, בחוף הפרנקו־בלגי, הצבת ספינות הפטרול שלו מול החוף הצפוני של צרפת, נאומו האחרון של צ’רצ’יל, וכו'.

(2) היחידות הראשיות של צי־המולדת מוחזקות בנכונוּת להדיפת הנחיתה; אך כי רוּבּן של היחידות נמצא עדיין בבסיסים מערביים.

(3) הסיור האווירי הבחין כבר במספר רב של משחתות (למעלה משלושים) בנמלי הדרום ודרום־המזרח.

(4) כל הידיעות מראות כי כוחותיו הימיים של האויב עסוקים בזירת־פעולות זו בלבד.

*

במשך אוגוסט פלט הים את פגריהם של כארבעים חיילים גרמניים בנקודות שונות לאורך החוף בין האי וייט לקורנוול. הגרמנים עסקו בתרגיל נחיתה בבּרגות לאורך החוף הצרפתי. אחדות מן הבּרגות האלו יצאו ללב ים על־מנת להינצל מהפצצות בריטיות וטוּבּעו, אם בהפצצה ואם מחמת מזג־אוויר גרוע. זה היה המקור לשמועה שנפוצה כי הגרמנים עשו נסיון פלישה ונגרמו להם אבידות כבדות על ידי טיבּוע או על ידי שריפה בכברות ים שהוצפו דלק בוער. לא עשינו דבר לסתור סיפורים כאלה, שפּשטו לבלי־חוק ברחבי הארצות הכבושות בצורה מוגזמת ביותר ונתנו עידוד רב לאוכלוסים הנדכאים. בבריסל, למשל, הציגה חנות אחת לראוה בגדי־ים של גברים בציון “לשׂחיה בתעלה”.

ב־7 בספטמבר הראונו הידיעות שלפנינו כי התנועה המערבית והדרומית של ברגות ואניות קטנות למוּצבים שבין אוסטנד והאבר נמשכת, ומאחר שהיו נמלי איסוף אלה נתונים להתקפה אווירית בריטית כבדה, לא היה זה מסתבר שהאניות תובאנה לנמלים הללו אלא זמן קצר קודם הנסיון ממש. כוח המחץ של חיל־האוויר הגרמני בין אמסטרדאם וברסט הוגבר על ידי העברת מאה־וששים מפציצים מנורבגיה; והובחן ביחידות של מפציצי־צלילה לטווח קצר בשדות־התעופה הקדומניים באזור פה־דה־קאלה. ארבעה גרמנים שנשבו ימים אחדים לפני כן, אחרי נחיתה מסירת־משוטים בחוף הדרומי־מזרחי, הודו שהם מרגלים, ואמרו כי עליהם להיות מוכנים בכל שעה משך השבועיים הבאים להודיע על תנועת יחידות־עתוּדה בריטיות באזור איפּסיץ’־לונדון־רידינג־אוֹכסּפוֹרד.. תנאי הירח והזרמות בין ה־8 ל־10 בספטמבר היו נוחים לפלישה בחוף הדרומי־המזרחי. על סמך זאת הסיקו ראשי־המטות כי האפשרות של פלישה נעשתה קרובה ביותר וכי כוחות ההגנה צריכים לעמוד הכן לפקודה מיידית.

אולם במפקדה הראשית של כוחות־המולדת לא היה אז שום מנגנון שיוכל להפוך את ארכת־שמונה־השעות לנכונות למצב של “היכּון לפעולה מיידית”. מילת הצוֹפן “קרומוול”, שפירושה היה “פלישה ממשמשת ובאה”, פורסמה איפא על ידי כוחות־המולדת בשעה 8 בערב ב־7 בספטמבר לפיקודים המזרחי והדרומי, וחייבה את האוגדות החופיות הקדומניות לתפוס עמדות־פעולה. המלה נשלחה גם לכל היחידות באזור לונדון ולקורפוסים ה־4 וה־7 בעתודת־המפקדה־הראשית. הדבר הוּבא גם לידיעת כל שאר הפיקודים בממלכה המאוחדת. לשמע זאת הזעיקו מפקדי משמר־המולדת, בכמה מחלקי הארץ, ביזמתם הם את משמר־המולדת על ידי צלצול בפּעמוני הכנסיות. דבר זה הביא לידי שמועות על נחיתות צנחנים של האויב, וגם על צוללות גרמניות המתקרבות לחוף. לא אני ולא ראשי־המטות לא ידענו כי השתמשו במילת־הצופן המכרעת “קרומוול”, ובבוקר המחרת ניתנו הוראות לקבוע שלבי־בינים שבהם אפשר יהיה להגביר את הדריכוּת במקרים שיבואו מבלי להכריז כי פלישה ממשמשת ובאה. אף עם קבלת מלת־הצופן “קרומוול” לא יוזעק משמר־המולדת אלא לתפקידים מיוחדים; וגם בפעמוני כנסיות יצלצלו רק על פי פקודה של איש משמר־המולדת שראה במו עיניו לא פחות מעשרים־וחמישה צנחנים נוחתים, ולא משום שנשמעו פעמונים אחרים או מאיזו סיבה אחרת. כמו שיוכל אדם לתאר לעצמו, גרם מקרה זה רוב דברים והמולה, אבל בעתונים ובפרלמנט לא הזכירוהו כלל. הוא שימש סם־חיזוק מועיל וחזרה כללית לכל הנוגעים בדבר.

*

לאחר שעקבנו אחר הכנות הפלישה הגרמניות המגיעות בהדרגה לנקודת שיא, ראינו איך מצב־הרוח של נצחון מתחלף בהדרגה במצב־רוח של ספקות ולבסוף של איבוד כל אמון בתוצאה. הבטחון־העצמי אבד למעשה כבר ב־1940. ואף כי התכנית הוחייתה ב־1941 הרי מעולם לא שבה לרתק את דמיונם של מנהיגי הגרמנים כבימי הזוהר שלאחר נפילת צרפת. משך החדשים הגורליים יולי ואוגוסט רואים אנו את מפקד הצי, רדר, כשהוא מנסה ללמד לעמיתיו מן הצבא וחיל־התעופה פרק בקשיים החמורים הכרוכים במלחמה אמפיבית גדלת־ממדים. הוא הבין את חולשתו ואת חוסר הזמן להכנה מספקת, וביקש להעמיד סייגים לתכניות המופלגות שהעלה האלדר להנחתת כוחות עצומים בעת־ובעונה אחת בחזית רחבה. בינתים מנוי וגמור היה עם גרינג, מתוך שאפה מרקיעת־שחקים, להשיג נצחון מרעיש בחיל־האוויר שלו בלבד, והוא לא נטה כלל למלא את התפקיד הצנוע יותר של פעולה במסגרת תכנית משולבת למיגורם השיטתי של כוחות הים והאוויר היריבים באזור הפלישה.

מתוך הרשוּמות נראה בבירור כי הפיקוד העליון הגרמני היה רחוק מהיוֹת צוות מתוֹאם של אנשים המשתפים פעולה למטרה משותפת ומתוך הבנה נאותה איש ליכולת רעהו ולמגבלותיו. כל אחד שאף להיות הכוכב המזהיר ביותר ברקיע. מלכתחילה נתגלעו חיכוכים, וכל זמן שיכול האלדר להטיל את האחריות על רדר לא שקד הרבה להתאים את תכניותיו שלו לאפשרויות המעשיות. התערבות מצד הפירר היתה נחוצה, אבל דומה כי לא הועילה הרבה לשיפור היחסים בין השירותים. בגרמניה היתה הפרסטיז’ה של הצבא מכרעת ומנהיגי הצבא נהגו מידה של זלזול בעמיתיהם אנשי הצי. אין מנוס מן המסקנה שהצבא הגרמני לא שׂשׂ להעמיד עצמו בידי השירות־האח במיבצע גדול. כשנשאל הגנרל יוֹדל אחרי המלחמה על דבר התכניות האלו, העיר בקוצר־רוח, “הסידורים שלנו היו דומים מאד לאלה של יוליוס קיסר”. כאן מדבר החייל הגרמני לאמיתו ביחס לפרשה הימית, לפי שאינו מבין הרבה בבעיות הכרוכות בהנחתתם ובפריסתם של כוחות צבאיים גדולים על חוף מוגן ונוכח כל סיכוניו של הים.

יהיו מה שיהיו חסרונותינו, מכל־מקום את הענין הימי הבינונו בבריטניה לאשוּרו. דורות על דורות היה הים בדמנו. מסרותיו מפעמות לא רק במלחינו כי אם גם בעם כולו. דבר זה יתר על כל השאר הוא שאיפשר לנו להסתכל הכן באיוּם הפלישה. השיטה של פיקוח־מיבצעים מצד שלושת ראשי־המטות המתואמים תחת שׂררתו של מיניסטר־להגנה הביאה לידי רמה שלא היתה כדוגמתה בעבר של עבודת־צוות, הבנה הדדית ושיתוף־פעולה־מרצון. כשהגיעה במרוצת הזמן שעת־הכושר שלפנינו ליזוֹם פלישות גדולות מן הים, נעשה הדבר על יסוד הישגים ממשיים והכנות למשימה ומתוך הבנה שלמה של הצרכים הטכניים למפעלים כבירים ורצוּפי־סכנות כל כך. אילו היו לגרמנים ב־1940 כוחות אמפיביים מאומנים היטב ומצוידים בכל המנגנון של מלחמה אמפיבית מודרנית, גם אז היתה משימתם לאחר יאוש נוכח כוחנו הימי והאווירי. לאמיתו של דבר חסרים היו הן את הכלים הן את ההכשרה.

*

ראינו איך מתוך דאגותינו וחשבונות־נפשנו המרובּים עלתה בהתמדה הבּיטחה שבּה צפינו מלכתחילה את תכנית הפלישה. לעומת זאת, ככל שהוסיפו הפיקוד העליון הגמני והפירר לעיין בקיבּולת הזאת, פחות מצאה חן בעיניהם. כמובן לא יכול צד אחד לדעת אז על מצבי־רוחו והערכותיו של יריבו; אך החל מאמצע יולי ועד אמצע ספטמבר נעשתה הזהוּת הנעלמה של ההשקפות על הבעיה בין האדמירליות של גרמניה ובריטניה, בין הפיקוד העליון הגרמני וראשי־המטות הבריטיים, וכן גם בין הפירר למחבּר הספר זה, מפורשת יותר ויותר משבוע לשבוע. ולוּ יכולנו להסכים באותה מידה על דברים אחרים, כי אז לא היה שום צורך במלחמה. מוסכם היה בינינו, כמובן, שהכל תלוי בקרב באוויר. השאלה היתה איך יסתיים קרב זה בין הלוחמים; ונוסף על כך תמהו הגרמנים אם יחזיק העם הבריטי מעמד בהפצצה האווירית, שהרבו מאד להגזים בהשפעתה בימים הללו, או אם יכרע תחתיו ויאלץ את ממשלת הוד־מלכותו להיכנע. הרייכס מרשל גרינג תלה בכך תקוות רבות, ולנו לא היו שום חששות.

ספר שני: בדד

 

פרק ששה־עשר: הקרב על בריטניה    🔗

המאבק המכריע – הדילמה של היטלר – שלושה שלבים – יתרונותינו במלחמה בשמינו־אנו – “ארי־ים” וההסתערות האווירית – ההתקפה הגרמנית על טיינסייד – הטבח ב“היינקלים” – שעתו של הלורד ביוורברוק – מר ארנסט בווין והפועלים – האחדות בקבינט – בדיקת האבידות הגרמניות – ההתקפות הראשונות על לונדון – דאגות במטה הצי הגרמני – שידורי מיום 11 בספטמבר – הלחץ הקשה מ־24 באוגוסט עד ל־6 בספטמבר – ליכודו של פיקוד־מטוסי־הקרב בסכנה – רבע מטייסינו נהרגים או מוּצאים מכלל פעולה בתוך שבועים – שגיאתו של גרינג שהקדים מדי להסתער על לונדון – רווח נשימה – 15 בספטמבר התאריך המכריע – עם להק מס. 11 – סגן מרשל התעופה פּארק – חדר המיבצעים של הלהק – ההתקפה מתחילה – כל העתודות מופעלות – נצחון דגול – היטלר דוחה את “ארי־ים”, 17 בספטמבר – הישגים ואבידות באור שלאחר מעשה – כבוד לכל

גורלנו תלוי היה עתה בנצחון באוויר. המנהיגים הגרמנים הכירו בכך שכל תכניותיהם לפלישה לבריטניה תלויות בהשגת העליונוּת האווירית מעל לתעלה ולמקומות הנחיתה שנבחרו בחוף הדרומי שלנו. הכנת נמלי ההפלגה, איסוף אניות התובלה, גריפת המוקשים מן המעברים וזריעת שדות־המוקשים החדשים לא היו אפשריים בלא הגנה מפני התקפת־אוויר בריטית. לצורך עצם הצליחה והנחיתות היתה השליטה הגמורה באוויר מעל לכלי התובלה ולחופים התנאי המכריע. לפיכך היתה התוצאה תלויה בהשמדת חיל־האוויר־המלכותי ורשת שדות התעופה בין לונדון לים. עכשיו ידוע לנו שהיטלר אמר לאדמירל רדר ב־31 ביולי: “אם אחרי שמונה ימים של מלחמה אווירית נמרצת לא תגיע הלופטוואפה להרס ניכר של חיל־האוויר של האויב, נמליו וכוחותיו הימיים, צריך יהיה לדחות את המיבצע עד מאי 1941”. זה היה הקרב שצריך היה להינטש עכשיו.

כשאני לעצמי לא נרתעתי ממבחן הכוחות הממשמש ובא. אמרתי לפרלמנט ב־4 ביוני: “הצבא הצרפתי הגדול נהדף ונבוך במידה רבה מאד, לפי שעה, מחמת התפרצותם של כמה אלפי כלי־רכב משוריינים. האם לא ייתכן גם שענין הציביליזציה עצמה יוּגן על ידי כושר־המעשה והמסירות של כמה אלפי טייסים?” ואל סמאטס, ב־9 ביוני: “רואה אני עכשיו רק מוצא אחד בטוח – לאמור, שהיטלר יתקיף את הארץ הזאת, ובעשותו זאת יישבר הנשק האווירי שלו”. עתה הגיעה השעה.

תיאורים מצוינים נכתבו על המאבק בין חילות־האוויר של בריטניה וגרמניה, שהם־הם הקרב על בריטניה. בהודעתו של מרשל־התעופה הראשי דאוּדינג ובעלון מס. 156 של מיניסטריון־התעופה מסופרות העובדות העיקריות בשלמותן כפי שהיו ידועות לנו ב־1941 ו־1943. עכשיו מוכּרות לנו גם השקפותיו של הפיקוד העליון הגרמני ותגובותיו הפנימיות בשלבים השונים. נראה הדבר כי אבידות הגרמנים באחדים מן הקרבות העיקריים היו פחותות בהרבה מכפי שחשבנו בזמנו, וכי הדו"חות משני הצדדים היו מוגזמים כהלכה. אבל הצדדים העיקריים והקווים הכלליים של ההתמודדות המפורסמת הזאת. שבה היו תלויים חייה של בריטניה וחירותו של העולם, אינם שנויים במחלוקת.

חיל־האוויר הגרמני הועסק עד קצה גבול כוחותיו בקרב על צרפת, ובדומה לצי הגרמני אחרי המערכה בנורבגיה זקוק היה לתקופה של שבועות או חדשים לשם התאוששות. הפוגה זו היתה נוחה גם לנו, כי כל טייסות מטוסי־הקרב שלנו, חוץ משלוש, הועסקו בזמן זה או אחר במיבצעים ביבשת. היטלר לא היה יכול לתאר לעצמו שבריטניה לא תיאוֹת לקבל הצעת שלום אחרי התמוטט צרפת. בדומה למרשל פטן, וייגאן והרבה מן הגנרלים והפוליטיקאים הצרפתים, לא הבין את המשאבּים הנפרדים, הבטוחים שמצמיח מעמד של אי, ובדומה לצרפתים הללו שגה בהערכת כוח־הרצון שלנו. מאז מינכן הרחקנו לכת והרבינו ללמוד. משך חודש יוני ניגש היטלר לטפל במצב החדש כפי שנתחוור לו בהדרגה, ובינתים היה חיל־האוויר הגרמני מחלים ונערך מחדש לקראת משימתו הבאה. לא היה שום מקום לספק בטיבה של המשימה הזאת. היטלר חייב לפלוש לאנגליה ולכבשה, שאם לא כן יעמוד בפני הארכת המלחמה עד בלי די, על כל סיכוניה וסיבוכיה אשר לא ישוערו מראש. תמיד היתה קיימת האפשרות שנצחון על בריטניה באוויר יביא לידי קץ ההתנגדות הבריטית, וכי הפלישה עצמה, אפילו תיעשה בת־ביצוע, לא יהיה בה צורך עוד, אלא לשם כיבושה של ארץ נבוֹסה.

משך יוני ותחילת יולי ניעור חיל־האוויר הגרמני לחיים, ערך את יחידותיו מחדש והתבסס בכל שדות־התעופה הצרפתיים והבלגיים שמהם צריך היה לפתוח בהסתערות, ומתוך טיסות־סיור ופשיטות־נסיון ביקש לאמוד את טיבה והיקפה של ההתנגדות אשר ייתקל בה. רק ב־10 ביולי החלה ההתקפה הכבדה הראשונה, ודרך־כלל רואים בתאריך הזה את פתיחת הקרב. עוד שני תאריכים בעלי חשיבות עליונה הם ה־15 באוגוסט וה־15 בספטמבר. היו גם שלושה שלבים רצופים אך חופפים בהתקפה הגרמנית. ראשון, מ־10 ביולי עד 18 באוגוסט, הטרדת שיירות בריטיות בתעלה והטרדת נמלינו הדרומיים מדובר עד פלימות, שלב שבו ייבחן חיל־האוויר שלנו, יופעל בקרב וידוּלדל; בשלב זה גם ייגרם נזק לאותן ערי־חוף שצוּינו כמטרות לפלישה הקרובה לבוא. בשלב השני, מן ה־24 באוגוסט עד ל־27 בספטמבר, תובקע דרך ללונדון על ידי חיסול חיל־האוויר המלכותי ומיתקניו, ואחרי כן תבוא ההפצצה הפרועה והרצופה של הבירה. שלב זה גם ינתק את קווי־התחבורה אל החופים הצפויים לסכנה. אבל לדעתו של גרינג היה יסוד רב לאמונה כי הישג גדול יותר נשקף כאן, לא־פחות מאשר הטלת אנדרלמוסיה בעיר הגדולה שבעולם ושיתוקה, הטלת מורך בממשלה ובעם, ובסופו של דבר – כניעתם לרצונה של גרמניה. מטות הצי והצבא של הגרמנים השתעשעו בתקוה החסודה שהדין עם גרינג. עם שהתפתח המצב ראו כי הרא"ף אינו מתחסל, ובינתים הוסחה הדעת מן הצרכים הדוחקים של “ארי־ים” והם שׂמו כל מעייניהם בזריעת ההרס בלונדון.

ואז, כשהיו הכל מאוכזבים, כשנדחתה הפלישה עד בלי די מפני העדר הצורך החיוני, השלטון באוויר, בא הקרב השלישי והאחרון. התקוה לנצחון באור־היום נמוגה, חיל־האוויר־המלכותי נשאר מטריד בחיוּתו, ובאוקטובר לא היתה לגרינג ברירה אלא לגשת להפצצה ללא הבחנה על לונדון ומרכזי הייצור התעשיתי.

*

מצד טיבם של מטוסי־הקרב לא היו הברירות מרובות. מטוסי הגרמנים היו מהירים יותר, בעלי שיעור נסיקה טוב יותר; שלנו היו נוחים יותר לתמרוּן, וחימושם טוב יותר. טייסיהם, חדוּרי הכרת יתרונם המספרי הגדול, היו גם המנצחים הגאים של פולין, נורבגיה, ארצות־השפלה, צרפת; שלנו בטחו בטחון עילאי בעצמם כפרטים והיו חדורים אותו עוז־החלטה שמגלה העם הבריטי במלוא המידה כשהוא נתון בין המצרים. יתרון אסטרטגי חשוב אחד היה לגרמנים והם ניצלוהו בכשרון: כוחותיהם היו פרוסים בבסיסים מרובים ומפוזרים מאד, שמהם יכלו להתרכז כנגדנו בעצמה גדולה ומתוך הסוואת נקודות־ההתקפה האמיתיות. אבל האויב אפשר שלא העריך נכונה את התנאים הקשים של לחימה מעל התעלה ועל פניה לעומת התנאים ששׂררו בצרפת ובבלגיה. העובדה שקשיים אלה רציניים היו בעיניהם ניכרת מתוך המאמצים שעשו לארגן שירות־הצלה ימי יעיל. מטוסי־הובלה גרמניים, שתו הצלב־האדום מצוּין עליהם, החלו להופיע במספר ניכר למדי מעל לתעלה ביולי ובאוגוסט כל־אימת שנערך קרב אווירי. אנו לא הכרנו באמצעי הזה של הצלת טייסי אויב שהופלו בקרב, על־מנת שיוכלו לבוא ולהפציץ שוב את האוכלוסיה האזרחית שלנו. הצלנו אותם בעצמנו כל־אימת שהיה הדבר אפשרי ולקחנום בשבי. אבל כל האמבּולנסים האוויריים של הגרמנים נאלצו לנחות או הופלו על ידי מטוסי־הקרב שלנו על פי פקודות מפורשות שאותן אישר הקבינט המלחמתי. אנשי־הצוות והרופאים הגרמנים במטוסים האלו גילו תמהון על שנוהגים בהם בדרך זו, וטענו כי הדבר מנוגד לאמנת ז’נבה. לא היה זכר לאפשרות כזאת באמנת ז’נבה, שלא הביאה בחשבון צורה זו של לחימה. לגרמנים לא היה יסוד רב להתלונן, בשׂים לב לכל החוזים, חוקי המלחמה וההסכמים החגיגיים אשר הפרו ללא נקיפת מצפון כל־אימת שהיה הדבר יפה לצרכיהם. עד־מהרה חדלו מן הנסיון הזה, ועבודת ההצלה הימית לשני הצדדים נוהלה על ידי ספינותינו הקטנות, שהגרמנים ירו בהן, כמובן, בכל הזדמנות.

*

באוגוסט אספה הלופטוואפה 2669 מטוסי פעולה, כולל 1015 מפציצים, 346 מפציצי־צלילה, 933 מטוסי־קרב, ו־375 מטוסי־קרב כבדים. ההנחיה מס. 17 של הפירר נתנה ב־5 באוגוסט את ההרשאה למלחמת־האוויר המוגברת נגד אנגליה. גרינג מעולם לא החשיב ביותר את “ארי־ים”; לבו היה נתון למלחמה אווירית “מוחלטת”. מתוך כך שינה את כל הסידורים המוסכמים, והרגיז בזאת את מטה־הצי הגרמני. בעיני מטה הצי לא היה הרס חיל־האוויר־המלכותי וחרושת המטוסים שלנו אלא אמצעי למטרה: לאחר שיושג דבר זה, יש להפנות את מלחמת האוויר נגד אניות־המלחמה וספינות־הסוחר של האויב. הם הצטערו על שגרינג קבע למטרות הצי עדיפוּת נמוכה יותר, והדיחויים הקניטום. ב־6 באוגוסט הודיעו לפיקוד העליון כי ההכנות הגרמניות לזריעת מוקשים באזור התעלה אינן יכולות להימשך בגלל האיוּם הבריטי המתמיד מן האוויר. ב־10 באוגוסט נרשם ביומן המלחמתי של מטה הצי:

חוסר־המעש של הלופטוואפה, שמזג האוויר הגרוע מונע אותה כרגע מלפעול, משפיע לרעה על ההכנות ל“ארי־ים”, בפרט על שליית מוקשים, ומטעמים שאינם ידועים למטה־הצי החמיצה הלופטוואפה את שעות־הכושר שהמציא מזג־האוויר הנוח ביותר ששׂרר בימים האחרונים…

קרבות־האוויר הכבדים והמתמידים של חודש יולי וראשית אוגוסט כוּונו אל בליטת קנט וחוף התעלה. גרינג ויועציו המאומנים עיצבו לעצמם את הדעה כי ודאי גררו כמעט את כל טייסות הקרב שלנו לתוך המאבק הזה בדרום. לכן החליטו לצאת להתקפת־יום על ערי התעשיה מצפון לווֹש. המרחק היה גדול מדי למטוסי־הקרב מסוג־ראשון אשר להם, מטוסי מסרשמיט־109. יהיה עליהם להסתפק במתן ליווי של מטוסי מסרשמיט־110 בלבד, שאם גם היה להם טווח מתאים הנה מצד האיכות היו ירודים ביותר, והאיכות היא היתה הקובעת עכשיו. בכל־זאת היה זה צעד מתקבל על הדעת בשבילם, והסיכון היה כדאי.

הנה כי כן שוּלחו ב־15 באוגוסט כמאה מפציצים, מלוּוים ארבעים מטוסי מסרשמיט־110, נגד טיינסייד. בתוך כך נשלחו למעלה משמונה־מאות מטוסים לרתק את כוחותינו בדרום, מקום שהללו סברו שכבר נתכנסו בו כולם. אבל עתה הוצדקו להפליא המערכים שקבע דאודינג לפיקוד־מטוסי־הקרב. הוא ראה מראש את הסכנה. שבע טייסות של מטוסי האריקיין או ספּיטפייר הופרשו מן המאבק העז שבדרום לנוּח בצפון ובתוך כך גם לשמרו. הן סבלו קשה, ואף על פי כן בצער רב מאד עזבו את המערכה. ביראת־הכבוד הנאותה מיחו הטייסים ואמרו שאינם עייפים כלל. עתה זכו לנחמה בלתי־צפויה. הטייסות האלו היה לאל־ידן לקדם את פני המתקיפים בצלחם את החוף. שלושים מטוסים גרמנים הופלו, רובּם מפציצים כבדים (היינקל־111, וארבעה אנשים מאומנים בכל צוות), לעומת אבידות בריטיות שנסתכמו רק בשני טייסים פצועים. ראיית־הנולד של מרשל התעופה דאודינג בניהול פיקוד־מטוסי־הקרב ראויה לשבח גדול, אבל מופלאות עוד יותר היו ההתאפּקות וההערכה המדויקת של גורמי־לחץ נוראים שבזכותן נשתייר כוח של מטוסי־קרב בצפון משך כל השבועות הארוכים האלה של התנגשות־אימים בדרום. עלינו לראות בתבונת־המצביאים שנתגלתה כאן דוגמה של גאוניוּת בחכמת המלחמה. מעולם לא שב האויב לנסות את כוחו בהתקפות־יום מחוץ לטווח של מטוסי־הקרב המגוננים מן המדרגה הגבוהה ביותר. מכאן והלאה היה כל מה שמצפון לווש שלוו ובוטח יוֹמם.

ה־15 באוגוסט היה תאריך הקרב האווירי הגדול ביותר בתקופה זו של המלחמה; ניטשו חמישה קרבות גדולים ביותר, על פני חזית של חמש־מאות מיל. אכן היה זה יום הרה־גורל. בדרום נלחמו כל עשרים־ושתים הטייסות שלנו, רבות מהן פעמיים, אחדות שלוש פעמים, ואבידות הגרמנים, מלבד אבידותיהם בצפון, היו שבעים־וששה מטוסים לעומת שלושים־וארבעה שלנו. היה זה אסון ממש לחיל־האוויר הגרמני.

בדאגה וחרדה ודאי אמדו מפקדי התעופה הגרמניים את תוצאות המפלה הזאת, אשר ניבּאה רעות לעתיד. חיל־האוויר הגרמני, מכל מקום, עדיין היה לו נמלה של לונדון למטרה: כל אותה שורה עצומה של רציפים עם שפעי־שפעים של אניות, והכרך הגדול שבעולם שאין צורך לדייק הרבה כדי לפגוע בו.

*

משך השבועות האלה של מאבק עז ודאגה בלי חשּׂך היה שירותו של הלורד ביוורברוק מיוחד־במינו. בכל מחיר יש להמציא לטייסות מטוסי־הקרב מטוסים מהימנים חלף אלה שאבדו. לא היתה זאת עת לדקדוקים משרדיים ולדרכי סחור־סחור, אף כי אלה יש להם מקום במשטר שאנן ומסודר. כל סגולותיו המופלאות הלמו את הצרכים. מרצו ורוח הבּיטחה האישית שלו היו סם־חיזוּק ממש. שמחתי על שיכול אני להישען עליו לפעמים. הוא לא הכזיב. זאת היתה שעתו. כוחו וגאונו האישי, המלוּוים כוח־שכנוע וחכמת־תחבולה מצוינים כל־כך, התגברו על הרבה מכשולים. כל מה שנמצא בצינור האספקה הוחש למערכה. מטוסים חדשים או מתוקנים שפעו ובאו אל הטייסות הצוהלות במספרים אשר כמותם לא ידעו עדיין מעולם. הוא המריץ כהלכה את כל שירותי ההחזקה והתיקונים. כל כך הרגשתי בערכו עד כי ב־2 באוגוסט הצעתי לו, באישורו של המלך, להיספח לקבינט המלחמתי. לעת הזאת זכה גם בנו בכורו, מכּס אייטקן, להצטיינות רבה ולאחד־עשר נצחונות כטייס קרבי.

עוד מיניסטר אחד שאתו התראיתי בזמן הזה היה ארנסט בווין, מיניסטר העבודה והשירות הלאומי, שהיה עליו לנהל את כל כוח־האדם של האומה ולהפיח בו רוח. כל הפועלים במפעלי התחמושת היו מוכנים לקבל את הוראותיו. באוקטובר נכנס גם הוא לקבינט המלחמתי. אנשי האיגודים המקצועיים הטילו את חוקותיהם וזכויותיהם, שעוצבו מעט מעט ונשמרו בקנאוּת, על המזבח אשר עליו כבר הונחו עושר, רוּם־מעלה, זכויות־יתר ונכסים. קירבת־לבבות מרובּה היתה ביני ובין ביוורברוק ובווין כאחד בשבועות הלוהבים הללו. אחרי כן רבו ביניהם, למרבה הצער, וגרמו חיכוכים הרבה. אבל בשעת המשבר הזאת היינו כולנו מאוחדים. תקצר לשוני מלשבח את נאמנותו של מר צ’מברליין, או את עוז־החלטתם ויעילוּתם של כל עמיתי בקבינט. הנני והצדעתי לפניהם.

*

הייתי מעוניין ביותר לאמוד נכונה את אבידות הגרמנים. חרף כל הכנות והנאמנות, הרי טייסים הנלחמים לעתים קרובות מעל לעננים אינם יכולים לדעת לבטח כמה מטוסי אויב הפילו, או כמה פעמים התימרו אחרים שהפילו אותו מטוס עצמו.

ראש הממשלה אל הגנרל איזמי 17.8.40

הלורד ביוורברוק אמר לי כי בקרב של יום־ה' נמצאו למעלה משמונים מטוסים גרמנים על אדמתנו. האם כך הדבר? אם לא, כמה היו?

שאלתי את המפקד־הראשי של פיקוד־מטוסי־הקרב אם יוכל להבחין במערכה הזאת בין הקרב מעל ליבשה לקרב מעל לים. דבר זה ימציא לנו אמצעי נאה לקבוע לידיעתנו־אנו מה התוצאות לאמיתן.

ראש הממשלה אל ראש־מטה־חיל־האוויר 17.8.40

בעוד עינינו נשואות אל תוצאות המלחמה האווירית בשמי הארץ הזאת, אל לנו להתעלם מן האבידות הרציניות המתרגשות על פיקוד־המפציצים. תשעה מפציצים כבדים אמש וכן גם עשרים־ואחד מטוסים שהושמדו עתה על הקרקע – רוב רוּבּם בטאנגמיר – סך־הכל עשרים־ושמונה. אחרי עשרים־ושמונה אלה, מלבד עשרים־ושנים מטוסי־הקרב, הרי אבידותינו מגיעות לחמישים ביום אחד, ודבר זה משנה הרבה מאד מן התמונה המתקבלת על ידי השבעים־וחמישה שאבדו לגרמנים. לאמיתו של דבר אבדו לנו ביום הזה שנים כנגד שלושה.

נא להודיעני מה טיפוסי המטוסים שהושמדו על הקרקע.

ראש הממשלה אל מזכיר־הממלכה לעניני־תעופה 21.8.40

החשוב הוא להפיל את המטוסים הגרמנים ולנצח בקרב, וחשוב הרבה פחות באיזו מידה כּתבים אמריקאים והציבור האמריקאי משוכנעים בכך שאנו מנצחים, ושמספרינו הם אמיתיים. יתברר להם חיש־מהר אחרי שיוּכח בבהירות כי ההתקפה האווירית של הגרמנים נהדפה. חבל יהיה להציק לפיקוד־מטוסי־הקרב בזמן זה, כשהקרב נמשך משעה לשעה וכשצריך להחליט החלטות בלי סוף על אזעקות מפני התקפת־אוויר וכו'. אני מודה שהנני נוטה הרבה יותר להניח לעובדות לדבּר בעדן. יש משהו מאוס למדי בזה שמביאים כּתבים לטייסות מטוסים כדי שיוכלו הללו להבטיח לציבור האמריקאי שטייסי־הקרב אינם מתהללים ואינם משקרים במספרים שלהם. לדעתי אנו יכולים להרשות לעצמנו לנהוג קצת קרירות ומתינות ביחס לכל זה.

רוצה הייתי שתראה בניירות אחרים חקירה־ודרישה משלי שערכתי לשם בקורת בעצם היום שבו אמר המיניסטריון־לייצור־מטוסים כי אסף לא־פחות משמונים מטוסים גרמנים שהופלו מעל ליבשה בלבד. דבר זה נותן לנו ענין נאה מאד לענות בו לצרכינו אנו. אני חייב לומר שהספקנוּת האמריקאית מעוררת בי קצת קוצר־רוח. התוצאה היא שתחרוץ הכל.

*

ב־20 באוגוסט יכולתי להודיע לפרלמנט:

לאויב יש כמובן מספרים גדולים הרבה יותר מאשר לנו. אבל הייצור החדש שלנו כבר עולה בהרבה על שלו, והייצור האמריקאי רק מתחיל להגיע. כוחותינו במפציצים ובמטוסי־קרב גדולים עתה, לאחר כל הקרבות האלה, משהיו אי־פעם. אנו מאמינים כי יהיה לאל ידנו להמשיך במאבק האווירי עד בלי די וכל זמן שייטב הדבר בעיני האויב, וככל אשר יימשך המאבק כך נקדים להתקרב תחילה אל אותו שויון באוויר, ואחרי כן אל אותה עדיפות, אשר בהם תלויה במידה רבה ההכרעה במלחמה.

עד סוף אוגוסט היה גרינג מרוצה למדי מן ההתמודדות האווירית. הוא ומתי־סודו האמינו כי ארגון הקרקע וחרושת המטוסים של אנגליה וכוח מטוסי־הקרב של הרא"ף כבר נזוקו קשה. לפי הערכתם אבדו לנו מאז ה־8 באוגוסט 1115 מטוסים לעומת 467 אבידות גרמניות. אולם כל צד רואה כמובן את הדברים ראיה אופטימית, והאינטרס של מנהיגיו מחייבם לכך. בספטמבר היה פרק־זמן של מזג אוויר נאה, והלופטוואפה קיותה לתוצאות מכריעות. התקפות כבדות באו על מיתקני שדות־התעופה שלנו מסביב ללונדון; בלילה אור ל־7 בחודש התקיפו ששים־ושמונה מטוסים את לונדון, ובעקבותיהם באה ביום ה־7 בחודש עצמו ההתקפה הגדולה הראשונה של שלוש־מאות לערך. ביום הזה ובימים שלאחריו, שבהם הוכפל מספר תותחי־המגן שלנו, התרגשו קרבות־אוויר קשים וממושכים מאד בשמי הבּירה, והלופטוואפה עדיין היתה בוטחת בעצמה מתוך שהפריזה באומדן האבידות שלנו. אבל עתה ידוע לנו כי מטה הצי הגרמני, מתוך חרדה לאינטרסים שלו ולאחריות שעליו, כתב ביומנו ב־10 בספטמבר:

אין כל סימן לתבוסת חיל־האוויר של האויב מעל אנגליה הדרומית ובאזור התעלה, ודבר זה הוא חיוני לשיפּוט נוסף על המצב. ההתקפות המוקדמות על ידי הלופטוואפה השיגו אמנם החלשה ניכּרת בהגנת מטוסי־הקרב של האויב, ולכן אפשר להניח כי קיימת עדיפות גרמנית ניכּרת במטוסי־קרב מעל לשטח האנגלי. אולם… לא הגענו עדיין לתנאי המיבצע שהעמיד מטה־הצי בפני הפיקוד־העליון בחינת תנאים חיוניים למפעל, לאמור, עליונוּת אווירית שאין עליה עוררים באזור התעלה וחיסול הפעילוּת האווירית של האויב באזורי האיסוּף של כוחות הצי ואניות־העזר הגרמניים… אם תתרכז עכשיו הלופטוואפה פחות על לונדון ויותר על פורטסמות ודוֹבר, כמו גם על נמלי הצי באזור המיבצע ובקירבתו, יהיה הדבר הולם את הכנות לוח־הזמנים ל“ארי־ים”…

הואיל ובינתים שיכנע גרינג את היטלר כי ההתקפה הרבּה על לונדון תכריע, לא העיז מטה־הצי לערער לפני הפיקוד־העליון; אבל דאגתו עמדה בעינה, וב־12 בחודש הגיע מטה־הצי למסקנה הקודרת הזאת:

המלחמה האווירית מנוהלת כ“מלחמה אווירית מוחלטת”, מבלי התחשב בצרכים הנוכחיים של המלחמה הימית, ומחוץ למסגרת של מיבצע “ארי־ים”. בצורתה הנוכחית אין המלחמה האווירית יכולה לסייע להכנות ל“ארי־ים”, הנמצאות במידה מכרעת בידי הצי. בפרט אין להבחין בשום מאמץ מצד הלופטוואפה להתקיף את יחידות הצי הבריטי, המסוגלות עתה לפעול כמעט באין־מכלים־דבר בתעלה, ודבר זה יימצא מסוכן ביותר לתובלה. לפיכך תהיה הערובּה העיקרית מפני כוחות צי בריטיים צריכה להימצא בשדות המוקשים, אשר, כמו שהוסבר שוב ושוב לפיקוד־העליון, אין לראות בהם הגנה מהימנה לספּנוּת.

העובדה עומדת בעינה שעד עכשיו לא תרמה מלחמת האוויר המוגברת מאומה למיבצע הנחיתה: מטעמים מיבצעיים וצבאיים עדיין אין לדון אפוא בהוצאת הנחיתה לפועל.

*

בשידור ב־11 בספטמבר אמרתי:

כל אימת שמזג האוויר נוח עטים נחשולים של מפציצים גרמנים, מוגנים על ידי מטוסי־קרב, לעתים קרובות שלוש־מאות או ארבע־מאות בבת־אחת, על האי הזה, במיוחד על בליטת קנט, בתקוה להתקיף מטרות צבאיות ואחרות לאור היום. אולם טייסות מטוסי־הקרב שלנו יוצאות לקראתם ומרסקות אותם כמעט תמיד; ואבידותיהם הן בממוצע שלושה כנגד אחד במטוסים וששה כנגד אחד בטייסים.

מאמצם זה של הגרמנים לזכות בשלטון באוויר מעל אנגליה ביום הוא, כמובן, ציר המלחמה כולה. עד עכשיו זכו לכשלון בולט. הדבר עלה להם ביוקר רב, ואנחנו מרגישים עצמנו חזקים יותר, ולמעשה הרי יחסית אנחנו חזקים הרבה יותר, מאשר בזמן שהחלו הקרבות הקשים ביולי. אין ספק שהר היטלר מבלה את כוח מטוסי־הקרב שלו בקצב מהיר מאד, ואם ימשיך עוד שבועות רבים הרי יכלה ויהרוס את החלק החיוני הזה של כוחו האווירי. דבר זה יתן לנו יתרון גדול.

מצד שני הרי אם ינסה לפלוש לארץ הזאת מבלי שיבטיח לעצמו את השלטון באוויר יהיה בכך משום קיבּוֹלת מסוכנת מאד. בכל־זאת נמשכות בהתמדה כל הכנותיו לפלישה בקנה־מידה גדול. כמה מאות ברגות בעלות התנעה עצמית מחליקות לאורך חוֹפי אירופה, מנמלי גרמניה והולנד אל נמלי צפון־צרפת; מדונקרק ועד ברסט; ומהלאה לברסט עד הנמלים הצרפתים במפרץ ביסקאיה.

חוץ מזה מעבירים שיירות של אניות־סוחר לעשרות ולתריסרים דרך מצרי דוֹבר אל התעלה, והן מדלגות מנמל אל נמל תחת הגנתן של הסוללות החדשות שהקימו הגרמנים על החוף הצרפתי. יש עכשיו ציבּורים ניכּרים של ספינות בנמלי גרמניה, הולנד, בלגיה וצרפת – מהמבורג ועד ברסט. ולבסוף מכינים גם אניות שתולכנה כוח פלישה מן הנמלים הנורבגים.

מאחרי ציבּורים אלה של אניות או ברגות עומדים חיילים גרמנים במספר רב, מחכים לפקודה לעלות לסיפון ולהפליג למסעם המסוכן והמפוקפק עד מאד על פני הים. אין אנו יכולים לדעת מתי ינסו לבוא; אין לנו כל בטחון שאמנם ינסו בכלל; אבל בל יעצום איש עיניו מראוֹת את העובדה כי מכינים פלישה כבדה במלוֹא הממדים לאי הזה ועושים זאת בכל היסודיוּת והשיטתיוּת הגרמניות הרגילות, וכי אפשר שיתחילו בה עתה – נגד אנגליה, נגד סקוטלנד, או נגד אירלנד, או נגד שלשתן.

אם ינסו בכלל בפלישה הזאת, דומה כי אין היא יכולה להידחות הרבה. מזג־האוויר עשוי להשתנות לרעה בכל עת. חוץ מזה קשה לו לאויב לעכב את ציבּורי האניות האלה עד בלי די בזמן שהמפציצים שלנו מתקיפים אותם כל לילה, ולעתים קרובות מאד הם מופגזים על ידי אניות־המלחמה שלנו המחכות להם בחוץ.

לכן עלינו לראות בשבוע הבא תקופה חשובה מאד בהיסטוריה שלנו. מקומה יכירנה בצד הימים שבּהם קרבה הארמאדה הספרדית לתעלה ודרייק עמד לסיים את משחק הכּדוֹרת שלו; או בצד הימים שבּהם חצץ נלסון בינינו לבין צבאו הגדול של נפוליאון בבוּלוֹן. קראנו על כך הכל בספרי ההיסטוריה; אבל מה שמתרחש עכשיו הוא בעל ממדים גדולים הרבה יותר ובעל חשיבות גדולה הרבה יותר לחיים ולעתיד של העולם ותרבותו מן הימים האמיצים הללו משכּבר.

*

בקרבות שבין ה־24 באוגוסט ל־6 בספטמבר נטו כפות־המאזניים לרעת פיקוד־מטוסי־הקרב. משך הימים הגורליים האלה הטילו הגרמנים ברציפות כוחות אדירים נגד שדות־התעופה שבדרומה ובדרום־מזרחה של אנגליה. מטרתם היתה למגר את הגנת מטוסי־הקרב היומית של הבירה, שקצרה רוחם להתקיפה. חשובים הרבה יותר מהגנתה של לונדון מפני הפצצות־אימים היו לנו תפקוּדם וליכּודם של שדות־התעופה האלה ושל הטייסות הפועלות מתוכם. במאבק לחיים ולמוות בין שני חילות־האוויר היה זה שלב מכריע. מעולם לא חשבנו על המאבק במונחים של הגנת לונדון או הגנת איזה מקום אחר, אלא רק מבחינת השאלה מי ינצח באוויר. רבה היתה הדאגה במפקדת־מטוסי־הקרב בסטנמוֹר, ובפרט במפקדה של להק מטוסי־הקרב מס. 11 באַקסבּריג'. נזק נרחב נגרם לחמישה משדות־התעופה הקדומניים של הלהק, וכן לשש התחנות הגיזרתיות. בכמה מקרים ומשך ימים שלמים היו בסיסי מאנסטון ולימפּן בחוף של קנט בלתי־מתאימים לפעולת מטוסי־קרב. תחנת־הגיזרה בּיגין־היל, מדרום ללונדון, נפגעה כדי־כך שמשך שבוע תמים יכלה רק טייסת אחת של מטוסי־קרב לפעול ממנה. אילו התמיד האויב בהתקפות כבדות על הגזרות השכנות וחיבּל בחדרי־המיבצעים או בקשרי הטלפונים שלהן, כי אז אולי התפורר הארגון המורכב של פיקוד־מטוסי־הקרב. דבר זה היה מביא לא רק לידי פגיעות קשות בלונדון, אלא גם לידי כך שיאבד לנו הפיקוח המושלם על שמינו־אנו באזור המכריע. הוליכוני לבקר בכמה מן התחנות האלו, בפרט במאנסטון (28 באוגוסט) וביגין־היל, הקרובה מאד לביתי. דשו נוראות בתחנות האלו, ומסלולי־ההמראה שלהן חרבו על ידי מכתשים של פצצות. מתוך רגש של הרווחה חש אפוא פיקוד־מפציצי־הקרב בהיסוֹב ההתקפה הגרמנית אל לונדון ב־7 בספטמבר, והסיק מכך את המסקנה שהאויב שינה את תכניתו. גרינג ודאי היה צריך להתמיד בהתקפה נגד שדות־התעופה, שכּל כוח הלחימה של חיל־האוויר שלנו ברגע זה היה תלוי בארגונם ושילובם. בסטייתו מן העקרונות הקלאסיים של המלחמה, כמו גם מן הציווּיים האנושיים שהיו מקובלים עד אז, שגה שגיאה טפשית.

אותה תקופה עצמה (24 באוגוסט עד 6 בספטמבר) דילדלה במידה רצינית את כוחו של פיקוד־מטוסי־הקרב בכללותו. בשבועים האלה איבּד הפיקוד 103 טייסים שנהרגו ו־128 שנפצעו קשה, ו־466 מטוסי ספּיטפייר והאריקיין הושמדו או נזוקו קשה. מתוך כוח טייסים כולל של אלף איש לערך אבד קרוב לרבע. את מקומותיהם אפשר היה למלא רק ב־260 טייסים חדשים, נלהבים אך חסרי נסיון, שנלקחו מיחידות אימונים, במקרים רבים בטרם ישלימו את תלמוּדם. התקפות־הלילה על לונדון משך עשרה ימים אחרי ה־7 בספטמבר פגעו ברציפים ובמרכזי הרכבות של לונדון, והרבה אזרחים נהרגו ונפצעו בהן, אך למעשה היו לנו בגדר רווח־נשימה שהיינו זקוקים לו במידה שאין למעלה ממנה.

משך תקופה זו הייתי מצליח דרך־כלל לבלות פעמיים בשבוע את שעות אחר־הצהרים באזורים המותקפים בקנט או בסאסקס כדי לראות במו־עיני את המתרחש. לצורך זה השתמשתי ברכבת שלי, שעתה היו סידוריה נוחים ביותר והיו בה מיטה, אמבט, משרד, טלפון בר־קישוּר, וסגל אנשים יעיל. הנה כי כן היה ביכלתי לעבוד בלי הפסק, מחוץ לשעות השינה, וכמעט בעזרת כל המכשירים המצויים בדאונינג־סטריט.

*

ב־15 בספטמבר עלינו לראות את תאריך המוקד. ביום הזה עשתה הלופטוואפה, אחרי שתי התקפות כבדות ב־14 בחודש, את המאמץ המרוכּז הגדול ביותר בהתקפת־יום מחודשת על לונדון.

היה זה אחד מן הקרבות המכריעים במלחמה, ובדומה לקרב ווֹטרלוּ חל ביום א‘. אני הייתי בצ’קרס. בכמה מקרים כבר ביקרתי במפקדה של להק מטוסי־הקרב מס. 11 כדי לחזות בניהולו של קרב אווירי, ואז לא אירע הרבה. אולם ביום הזה דומה היה כי מזג־האוויר יאה לאויב, ולפיכך נסעתי לאַקסבריג’ והגעתי למפקדת הלהק. הלהק מס. 11 כלל לא־פחות מעשרים־וחמש טייסות המחפּות על כל אַסקס, קנט, סאסקס והמפשייר, ועל כל מבואות לונדון. סגן־מרשל־התעופה פּארק פיקד זה ששה חדשים על הלהק הזה, שבּו היה גורלנו תלוי במידה רבה. מאז החלה פרשת דונקרק ניהל כבר את כל פעולות־היום בדרום אנגליה, וכל סידוריו ומנגנונו הובאו לדרגת השכלוּל הגבוהה ביותר. הוליכו את אשתי ואותי לחדר־המיבצעים המוגן מפני פצצות, בעומק חמישים רגל בבטן האדמה. כל עליונוּתם של מטוסי האריקיין וספיטפייר לא היה בה מועיל לולא מערכת זו של מרכזי־פיקוח וכבלי־טלפון תת־קרקעיים, שתוּכּנה ונבנתה לפני המלחמה על ידי מיניסטריון־התעופה, בעצתו ובהמרצתו של דאודינג. שבח־עולם יאה לכל הנוגעים בדבר. בדרומה של אנגליה היו לעת הזאת מפקדת הלהק מס. 11 וששה מרכזים של תחנות מטוסי־קרב משניות כפי שתוֹאר היו כל אלה נתונים תחת לחץ כבד. הפיקוד העליון הופעל ממפקדת־מטוסי־הקרב בסטנמוֹר, אבל את עצם הטיפול בניהולן של הטייסות הניחו בחכמה ללהק מס. 11, שפיקח על היחידות באמצעות תחנות מטוסי־הקרב שלו, הקבועות בכל נפה ונפה.

חדר־המיבצעים של הלהק היה דומה לתיאטרון קטן, רחבו כששים רגל, וקומות לו שתים. התישבנו ביציע. מתחתינו היה שולחן־המפות הגדול, שסביבו היו נאספים אולי עשרים צעירים וצעירות מאומנים ביותר, עם עוזריהם הטלפונאים. מוּלנו, על פני הקיר כולו, מקום שיימצא מסך התיאטרון, היה לוח ענק מחולק לששה טוּרים עם נוּרות חשמל, לשש תחנות מטוסי־הקרב, ולכל אחת מן הטייסות שלהן עמוּדת־משנה משלה, המחולקת גם היא בקווים לרוחב. שורת הנוּרות התחתונה, כשהיתה מודלקת, היתה מראה אפוא את הטייסות “העומדות הכן” לקריאה תוך שתי דקות, השורה הבאה את הטייסות ש“במצב הכן” של חמש דקות, אחר כך את ה“עומדות לשירוּת” תוך עשרים דקה, ואחר כך הללו שהמריאו, והשורה הבאה את אלו שהודיעו כי ראו את האויב, והבּאה אחריה – באורות אדומים – את הנמצאות בפעולה, והשורה העליונה את החוזרות הביתה. בצד שמאל, במין תא של זכוכית, היו ארבעת או חמשת הקצינים שתפקידם לשקול ולאמוד את הידיעות שנתקבלו מקורפוס־הצופים שלנו, שלעת הזאת מנה למעלה מחמישים־אלף איש, אשה ונער. המכ"ם עדיין היה בינקוּתו, אך הוא נתן אזהרה מפני התקפות המתקרבות לחופינו, והצופים, הנעזרים במשקפות וטלפונים מיטלטלים, היו מקור הידיעות העיקרי שלנו על מפציצים הטסים מעל ליבשה. לפיכך היו אלפי הודעות מתקבלות בזמן פעולה. בחלקים אחרים של המפקדה התת־קרקעית היו כמה חדרים מלאים אנשים מנוסים, המנפּים את הידיעות במהירות גדולה ומשדרים את התוצאות מרגע לרגע במישרים אל המשׂרטטים היושבים סביב השולחן על הרצפה ואל הקצין המפקח עליהם מתא הזכוכית.

מימין היה עוד תא של זכוכית ובו קציני־צבא המוסרים על פעולת סוללות־המגן שלנו, שלעת הזאת היו מאתים מהן בפּיקוד. בלילה היתה חשיבות היונית לכך שתפסקנה סוללות אלו את אשן באזורים מסוימים שבהם יהיו מטוסי־הקרב שלנו מתמודדים עם האויב. הקווים הכלליים של שיטה זו לא היו בלתי־ידועים לי, כי שנה לפני המלחמה הסבירם לי דאוּדינג כשביקרתי אצלו בסטנמוֹר. השיטה עוצבה ושוכללה תוך כדי פעולה מתמדת, והכל נתלכד עתה עד להיותו מכשיר המלחמה המורכב ביותר, שלא היה כדוגמתו בשום מקום בעולם.

“אינני יודע”, אמר פארק כשירדנו, “אם יקרה משהו היום. לפי שעה שקט גמור”. אולם כעבור רבע שעה החלו משרטטי ההתקפות להסתובב. נמסר על התקפה של “40 פלוּס” הבאה מן התחנות הגרמניות באזור דייפּ. הנוּרות לאורך תחתית לוח־התצוּגה שעל הקיר החלו להאיר עם שנכנסו טייסות שונות ל“מצב הכן”. אחרי כן נתקבלו בזה אחר זה אותות “20 פלוּס”, “40 פלוּס”, ובתוך עשר דקות נראה היה בעליל שקרב רציני ממשמש ובא. משני הצדדים החלו הרקיעים להתמלא.

בזה אחר זה באו האותות, “40 פלוּס”, “60 פלוּס”; היה אפילו אחד של “80 פלוּס”. על טבלת־הרצפה מתחתינו צוּינה התנועה של כל גלי ההתקפה על ידי הזזת דיסקיות מרגע לרגע לאורך קווי גישה שונים, ואילו על הלוח אשר נכחנו הראו האורות העולים על טייסות מטוסי־הקרב שלנו הממריאות לרקיע, עד שנשארו רק ארבע או חמש “במצב הכן”. קרבות־אוויר אלה, שכּה רב היה התלוי בהם, ארכו מעט יותר משעה אחת החל מן ההתנגשות הראשונה. לאויב היה כוח למכביר לשלח גלים חדשים של התקפה, והטייסות שלנו, שנחלצו כולן להשתלט על מרומי השמים, היו צריכות להצטייד מחדש בדלק לאחר שבעים או שמונים דקה, או לנחות כדי לחדש את תחמשתן לאחר התמודדות של חמש דקות. אם ברגע זה של תידלוּק או של חידוש התחמושת היה האויב יכול להגיע בטייסות חדשות שאין יוצא חוצץ כנגדן, יכול היה להשמיד כמה ממטוסי־הקרב שלנו על פני הקרקע. אחת ממטרותינו העיקריות היתה, אפוא, לכוון את הטייסות שלנו כדי שלא תימצאנה רבות מדי על פני הקרקע בעת־ובעונה־אחת במשך היום כשהן מצטיידות מחדש בדלק או בתחמושת.

עוד מעט והנוּרות האדומות העידו כי רוב הטייסות שלנו נלחמות. רחש כבוש עלה מן הרצפה, מקום שהיו המשׂרטטים הטרודים מזיזים את הדיסקיות שלהם לכאן ולכאן, בהתאם למצב המשתנה במהירות. סגן־מרשל־התעופה פּארק נתן הוראות כלליות להיערכות כוח מטוסי־הקרב שלו, שתורגמו ללשון פקודות מפורטות לכל תחנת מטוסי־קרב על ידי קצין עוּל־ימים במרכז היציע, אשר לצדו ישבתי. כעבור שנים מספר שאלתי לשמו. הוא היה הלורד וילאוּבּי דה־בּרוּק. (פגשתיו שוב ב־1947, כשהזמינני ה“ג’וֹקי קלוּבּ”, שהוא היה ממנהליו, לחזות במירוץ הדרבּי. הוא הופתע על שזכרתי את השעה ההיא). הוא נתן עתה את הפקודות לטייסות השונות להמריא ולפטרל כתוצאה מן הידיעות הסופיות שהופיעו על שולחן־המפּה. מרשל־התעופה עצמו התהלך מעלה ומטה מאחור, כשהוא משגיח בעין עֵרה על כל מהלך במשחק, מפקח על סגנו המוציא לפועל, ומתערב רק לפרקים באיזו פקודה מפורשת, דרך־כלל על־מנת לחזק אזור הצפוי לסכנה. תוך שעה קלה היו כל טייסותינו נלחמות, ואחדות כבר החלו לחזור על־מנת להצטייד בדלק. הכל היו באוויר. שורת הנוּרות התחתונה כבתה. אף טייסת אחת לא נשארה בעתוּדה. ברגע זה דיבּר פארק אל דאוּדינג בסטנמוֹר, וביקש ששלוש טייסות מן הלהק מס. 12 תועמדנה לרשותו למקרה של התקפה גדולה נוספת שתחול בזמן שטייסותיו מצטיידות מחדש בתחמושת ובדלק. הדבר נעשה. היה בהן צורך מיוחד כדי לחפות על לונדון ועל שדות־התעופה של מטוסי־הקרב שלנו, כי הלהק מס. 11 כבר הריק את חציו.

הקצין הצעיר, שבעיניו היה זה כמדומה ענין של שיגרה, הוסיף לתת את פקודותיו, בהתאם להוראות הכלליות של מפקד־הלהק שלו, בקול שקט נמוך וחדגוני, ועד־מהרה נקלטו גם שלוש הטייסות של התגבורת. החילותי לחוש בחרדתו של המפקד, שעמד עתה דוּמם מאחרי כסאו של עושה־דברו. עד כה התבוננתי בדומיה. עכשיו שאלתי, “איזה עתודות נוספות יש לנו?” “אין”, אמר סגן־מרשל־התעופה פארק. בדברים שכּתב על כך אחרי כן אמר כי לשמע זאת “קדרו פני”. אכן, אפשר מאד. מה האבידות הצפויות לנו אם תבואנה על מטוסינו, המצטיידים בדלק על הקרקע, התקפות נוספות של “40 פלוּס” או,“50 פלוּס”! הפרשי הכוחות היו גדולים; הכל תלוי בחוט השערה; הסיכּונים בּל־ישוֹערוּ.

עברו עוד חמש דקות, ורוב טייסותינו ירדו עתה על־מנת להצטייד שוב בדלק. במקרים רבים לא היה באפשרותנו לתת להם הגנה ממעל. והנה אז נראה היה כי האויב חוזר הביתה. תזוזת הדיסקיות על השולחן למטה הראתה על תנועה מתמדת של מפציצים ומטוסי־קרב גרמניים למזרח. לא הופיעה כל התקפה חדשה. עוד עשר דקות והפעולה תמה. חזרנו ועלינו במדרגות המוליכות אל פני הקרקע, וכמעט ברגע שיצאנו נשמע אות הארגעה.

“אנו שמחים מאד, אדוני, שראית זאת”, אמר פארק. “כמובן, משך עשרים הדקות האחרונות היינו מפוטמים כל־כך בידיעות עד שלא יכולנו לטפל בהן. מכאן אתה למד על גבול האפשרויות הקיימות שבידינו. היום אוּמצו הרבה למעלה מגבול היכוֹלת”, שאלתי אם נודעו איזה תוצאות, והעירותי שכמדומה נהדפה ההתקפה בצורה משביעת־רצון. פארק השיב כי אין הוא יודע בבירור אם אמנם פגשנו במתקיפים רבים ככל אשר קיוה. נראה היה בעליל כי בכל מקום הבקיע האויב את קווי ההגנה שלנו. הרבה עשרות מפציצים גרמנים, עם ליווי מטוסי־הקרב שלהם, נראו בשמי לונדון. כתריסר הוּפלו בעת היותי למטה, אבל אי־אפשר היה להשיג שום תמונה מתוצאות הקרב או מן הנזק והאבידות.

השעה היתה 4.30 אחה"צ כשהגעתי לצ’קרס, ומיד שכבתי לישון את שנת אחר־הצהרים שלי. הדרמה של הלהק מס. 11 ודאי הוֹגיעתני, כי התעוררתי רק בשמונה. כשצילצלתי נכנס מזכירי הפרטי הראשי, ג’ון מרטין, ובידו מאזן חדשות הערב מכל רחבי העולם. המאזן היה מדכא. כאן נשתבש דבר זה; שם נתעכב דבר אחר; תשובה שאינה מניחה את הדעת נתקבלה מפלוני־אלמוני; היו טיבּוּעים רבים באטלנטי. “ואולם”, אמר מרטין, כשסיים את הסיפור הזה, “האוויר מכפּר על הכל. הפלנו מאה־ושמונים־ושלושה כנגד פחות מארבעים שאבדו לנו”.

*

אף כי הידיעות מלאחר המלחמה הראו כי אבידותיו של האויב ביום הזה היו רק ששים־וחמישה מטוסים, היה ה־15 בספטמבר נקודת ההכרע בקרב על בריטניה. בעצם הלילה ההוא התקיף פיקוד־המפציצים שלנו בכוח רב את האניות בנמלים מבּוּלון עד אנטוורפן. בפרט באנטוורפן נגרמו אבידות כבדות. ב־17 בספטמבר, כפי הידוע לנו עכשיו, החליט הפירר לדחות את “ארי־ים” לתקופה בלתי מוגבלת. רק ב־12 באוקטובר נדחתה הפלישה רשמית עד לאביב הבא. ביולי 1941 חזר היטלר ודחה אותה עד לאביב 1942, “מועד שבּו כבר תסתיים המערכה ברוסיה”. אף כי דמיון־שווא היה זה, הרי קבע חשיבוּת לעצמו. ב־13 בפברואר 1942 נתקבל האדמירל רדר לראיון אחרון על דבר “ארי־ים” והניע את היטלר להסכים לביטולו הגמור. כך מת “מיבצע ארי־ים”. ויום ה־15 בספטמבר יוכל להיחשב תאריך פטירתו.

*

מטה־הצי הגרמני הסכים הסכמה לבבית עם כל הדיחויים; לאמיתו של דבר הרי הוא שעוררם ותבע אותם. מנהיגי הצבא לא השמיעו כל תלונה. ב־17 בחודש אמרתי בפרלמנט:

המצב של דריכוּת וכוננוּת עליונה יום אחרי יום עשוי במשך הזמן לקפח את קסמו ואת חידושו. הקרב של יום־ראשון היה המזהיר והפּורה מכל הקרבות שאסרו מטוסי־הקרב של חיל־האוויר־המלכותי עד־כה… בביטחה מפוקחת אך גוברת והולכת יכולים אנו לחכות להכרעה בקרב האווירי הממושך הזה.

משקיף בלתי־משוחד, הבריגדיר־גנרל סטרונג, סגן־ראש אגף־תכניות־המלחמה של ארצות־הברית וראש המשלחת הצבאית האמריקאית ששוגרה ללונדון לחזות בתוצאות התקפותיה של הלופטוואפה, הגיע בחזרה לניו־יורק ב־19 בחודש, ומסר כי הלופטוואפה “לא דילדלה בשום מידה רצינית את כוחו של הרא”ף, שהנזק הצבאי שגרמו ההתקפות מן האוויר היה קטן ביחס, ושהודעות הבריטים על אבידות הגרמנים במטוסים ‘הן זהירות’".

אף על פי כן לא הוכרע עדיין הקרב על לונדון. הגם שבּוטלה הפלישה, רק ב־27 בספטמבר נואש גרינג מן התקוה להצלחת שיטתו לנצחון במלחמה. באוקטובר, אף כי לונדון קיבלה את מנתה השלמה, התפצל המאמץ הגרמני ביום ובלילה להתקפות תכופות בממדים קטנים על מקומות רבים. תחת ריכוז המאמץ בא פיזורו; החל קרב ההתשה. התשה! אבל של מי?

*

בדם קר, מתוך הידיעה שלאחר זמן, רשאים אנו לעיין באבידות למעשה של חילות־האוויר הבריטי והגרמני בקרב שמוּתר לנו לחשבו אחד הקרבות המכריעים שבעולם. מתוך הטבלה בעמוד 272 אפשר להשוות את תקוותינו וחששותינו למה שאירע בפוֹעל.

בלי ספק היינו תמיד אופטימיים מדי באומדנות של קרקפות האויב. בסיכומו של דבר הפלנו שנים מן המתקיפים הגרמנים כנגד כל אחד משלנו, ולא שלושה כנגד אחד, כמו שסברנו והצהרנו. אבל די היה בכך. לא זו בלבד שחיל־האוויר־המלכותי לא הושמד אלא שגם יצא מנצח. הגיע זרם איתן של טייסים חדשים. מפעלי המטוסים, שבּהם היה תלוי לא רק מילוי הצורך המיידי שלנו אלא גם כוחנו לנהל מלחמה ארוכה, הוּכּו אך לא שוּתקו. העובדים, מקצועיים כבלתי־מקצועיים, נשים כגברים, עמדו אצל המחרטות שלהם והמשיכו בעבודתם תחת אש, משל כאילו היו סוללות בעת פעולה – ואכן כך היו. במיניסטריון־האספקה דירבּן הרברט מוריסון את הכל בתחומו הרחב. “אל תרפּו”, הפגיע, והרפה לא הרפו. הפיקוד האנטי־אווירי, שתחת פקודת הגנרל פייל, נתן סעד, בכשרון ומתוך נכונות מתמדת, למלחמה באוויר. עיקר תרומתו של פיקוד זה באה לאחר מכן. במסירות וללא לאוּת עמד חיל־הצופים על משמרתו שעה־שעה. הארגון הבנוּי בקפידה של פיקוד־מטוסי־הקרב, שבלעדיו אולי היה הכל לחינם, עמד במבחן חדשים של מאמץ מתמיד. הכל מילאו את תפקידם.

ברוּם הפסגה נשארו כוח־העמידה ועוז־הגבוּרה של טייסי־הקרב שלנו עילאיים ובלתי־מנוצחים. ככה ניצלה בריטניה. בדין יכולתי לומר בבית־הנבחרים, “בשטח ההתנגשות בין בני־אדם מעולם לא היו רבּים כל כך חבים כה הרבה למעטים כל כך”.

אבידות מטוסים

הקרב על בריטניה – (אבדות התעופה)

 

פרק שבעה־עשר: ה“בליץ”    🔗

השלבים הרצופים של ההתקפה הגרמנית – גרינג נוטל לידיו את הפיקוד על הקרב האווירי – נסיונו לנצח את לונדון – דברי הרהב של היטלר – הפצצה של חמישים־ושבעה לילות (7 בספטמבר עד 3 בנובמבר) – מחסום האש של הגנרל פּייל – כמה הערות אישיות – דאונינג־סטריט והנספח – עוז־רוחו של מר צ’מברליין אחרי הניתוח הגדול שנעשה לו – הוא ניאות לעזוב את לונדון – סעודת־ערבית במס. 10 – הברקה מוצלחת – הפּצצה בחצר האוצר - רחוב פּוֹל־מול הבוער – חורבן מועדון קרלטון – אומץ־לבם של האנשים – מסעדת מארגייט והתכנית לביטוח מפני נזקי מלחמה – כללים למשרדים הציבוריים – ה“התראה” וה“אזעקה” – “יללות הרפאים” – הקבינט מקדים את זמני הסעודה שלו – הנחתנו שלונדון תהיה לעיים – רוחו הגאיונה של הפרלמנט – אני משדל את הצירים לנהוג מתוך זהירות – מזלם הטוב

ההתקפה האווירית הגרמנית על בריטניה היא פרשה של חקקי לב, מגמות מנוגדות ותכניות שלא בוּצעו מעולם עד תום. שלוש או ארבע פעמים במשך החדשים האלה חדל האויב משיטת התקפה שהיתה גורמת לנו מועקה חמורה ונאחז במשהו חדש. אבל כל השלבים האלה חפפו זה את זה, ואין להבחין ביניהם בנקל על פי תאריכים מדויקים. כל שלב התמזג בבּא אחריו. הפעולות הראשונות ביקשו לסבך את כוחותינו האוויריים בקרב מעל לתעלה ולחוף הדרומי; אחרי כן הומשך המאבק מעל לנפותינו הדרומיות, בעיקר מעל קנט וסאסקס, והאויב התכוון להרוס את ארגון הכוח האווירי שלנו; אחרי כן ניטש סמוך יותר ללונדון ומעליה; אחרי כן נעשתה לונדון המטרה העליונה; ולבסוף, כיון שהיתה לונדון המנצחת, שב האויב ופיזר כוחותיו בשמי ערי־השדה ומעל לעורק־החיים היחיד אצל המרסי והקלייד.

ראינו עד־מה הכבידו אַכפם עלינו בהתקפה על שדותּהתעופה בחוף הדרומי בשבוע האחרון של אוגוסט ובשבוע הראשון של ספטמבר. אבל ב־7 בספטמבר קיבל גרינג לידו בפומבי את הפיקוד על הקרב האווירי, ועבר מהתקפת־יום להתקפת־לילה ומשדות־התעופה של מטוסי־הקרב בקנט וסאסקס אל האזורים הבנויים ורחבי־הידים של לונדון. התקפות פעוטות לאור היום היו תכופות, אף גם מתמידות, והתקפת־יום גדולה אחת עדיין עתידה היתה לבוא: אבל בעיקרו של דבר נשתנה כל אָפיה של ההתקפה הגרמנית. משך חמישים־ושבעה לילות לא פסקה הפצצת לונדון. היתה זו מסה לכּרך הגדול שבעולם, שאיש לא יכול לאמוד את תוצאותיה מראש. מעולם לא היה מרחב כה גדול של בתים נתון להפצצה כזאת ומעולם לא הוצרכו משפחות כה רבות לעמוד בפני בעיותיה ואֵימיה.

ההתקפות לסירוגים על לונדון סמוך לסוף אוגוסט נענו על ידינו מיד בהתקפת־תגמול על ברלין. מפני המרחק שהיה עלינו לעבור בהכרח היו ממדיה של התקפה זו צנועים מאד בהשוואה להתקפות על לונדון משדות־תעופה קרובים בצרפת ובבלגיה. חברי הקבינט המלחמתי נטו מאד להשיב מהלומה, להגדיל את הסיכונים ולתגוֹר באויב. בטוח הייתי כי הצדק אתם, והאמנתי כי אין שום דבר העושה רושם על היטלר ומדריך את מנוחתו יותר מזעמה של בריטניה וכוח־רצונה. בלבּו פנימה היה אחד ממעריצינו. הוא ניצל, כמובן, במלוא המידה את פעולת־התגמול שלנו על ברלין, והכריז בפומבי על המדיניות הגרמנית, שעליה הוחלט כבר קודם לכן, שמגמתה להביא הרס ותוהו־ובוהו על לונדון ושאר ערי בריטניה. “אם הם מתקיפים את הערים שלנו”, הכריז ב־4 בספטמבר, “הרי פשוט נמחה את שלהם מתחת פני השמים”. הוא השתדל כמיטב יכלתו.

מטרתם הראשונה של הגרמנים היתה להשמיד את הכוח האווירי שלנו; השניה היתה לשבור את רוחו של איש־לונדון, או לפחות להוציא את הכרך הגדול שבעולם מגדר מקום נוֹשב. במטרות החדשות האלו לא הצליח האויב. נצחונו של חיל־האוויר־המלכותי הושג על ידי העזתם של טייסינו וכושר־המעשה שלהם, על ידי טיבם המצוין של מטוסינו, ועל ידי ארגונם הנפלא. מיליוני אנשים פשוטים וצנועים, שהוכיחו לעולם מה כוחו של ציבּור שנתגדל בחופש, עתידים היו עתה לגלות סגולות אחרות מפוארות לא־פחות, הכרחיות לא־פחות לחייה של בריטניה.

*

מן ה־7 בספטמבר עד ל־3 בנובמבר היו מאתים מפציצים גרמנים בממוצע מתקיפים את לונדון מדי לילה. ההתקפות המוקדמות השונות שנערכו על ערי־השדה שלנו בשלושת השבועות הקודמים הביאו לידי פיזור ניכר של הארטילריה האנטי־אווירית שלנו, וכשנעשתה לונדון המטרה הראשית לא היו אלא תשעים־ושנים תותחים מוּצבים בה. חשבנו שמוטב להשאיר את האוויר פנוי למטוסי־הקרב הליליים שלנו, שפּעלו במסגרתו של להק מס. 11. מאלה היו לנו שש טייסות של מטוסי בלנהיים ודיפאיאנט. קרב־הלילה האווירי היה בינקוּתו, ואבידות מועטות מאד נגרמו לאויב. סוללותינו שתקו אפוא שלושה לילות רצופים. בזמן הזה היתה הטכניקה שלהן פגומה עד־להדאיב. בכל זאת, נוכח חולשת מטוסי־הקרב הליליים שלנו ובעיותיהם שלא באו על פתרונן, הוחלט לתת יד חפשית לתותחנים האנטי־אוויריים שלנו לירות במטרות בלתי־נראות, כשהם משתמשים בכל שיטה של בקרה שתיטב בעיניהם. בתוך ארבעים־ושמונה שעות הגדיל הגנרל פייל, שפיקד על הארטילריה להגנה אווירית, יותר מכפליים את מספר התותחים בבּירה על ידי שאיבה מערי־השדה. מטוסינו אנו הורחקו מהזירה, והנחנו לסוללות לנסות את מזלן.

שלושה לילות ישבו אנשי לונדון בבתיהם או במקלטים לקויים וסבלו התקפה שנדמה היה להם כי אינה נתקלת בשום התנגדות. פתאום, ב־10 בספטמבר, הרעים המחסום כולו, מלוּוה מבול אורות של זרקורים. הפגזה רועשת זו לא גרמה נזק רב לאויב אבל נתנה סיפּוק עצום לאוכלוסיה. לבות הכל נתעודדו להרגשה שאנו משיבים מהלומה. מן העת ההיא והלאה היו הסוללות יורות כסדר, ומובן שהתרגוּל, התוּשיה והצורך המשווע שיפּרו בהתמדה את הקליעה. מעט־מעט גדל התשלום שנגבה מן המתקיפים הגרמנים. לפרקים החרישו הסוללות ומטוסי־הקרב הליליים, שגם שיטותיהם השתכללו, היו באים לזירה. התקפות־הלילה נתלוו התקפות־יום רצופות פחות או יותר מצד קבוצות קטנות של מטוסי אויב או אפילו מטוסים יחידים, ולעתים קרובות היו הצופרים נותנים קולם בהפסקות קצרות משך היממה כולה. שבעה מיליוני תושביה של לונדון התרגלו להוויה המוזרה הזאת.

*

בתקוה להצהיל בכך את שטפו הזעוּף של סיפור־המעשה הזה, אני מעלה פּה כמה זכרונות אישיים מן ה“בּליץ”, מדעתי היטב כי אלפים רבים יש להם סיפורים מסעירים הרבה יותר להשמיעם.

כשאך החלה ההפצצה, מקוּבּל היה לנהוג בה בוז. בווסט־אֶנד המשיך כל אדם בעסקיו ובתענוגותיו והיה סועד וישן כדרכו. התיאטרונים היו מלאים, והרחובות המואפלים היו מלאים מפה לפה תנועה שאין בה צורך. כל זה היה אולי תגובה בריאה על צווחת הברווזים האיומה שנשאו היסודות התבוסניים בפאריז כאשר הותקפו בפעם הראשונה ברצינוּת בחודש מאי. זכוּר לי שהייתי סועד בחבורה קטנה שעה שהתנהלו התקפות ממושכות ועזות מאד. החלונות הגדולים של סטוֹרנוֹביי־האוּס נשקפו אל גרין־פארק, שבּו היבהבו ברקי התותחים ולרגעים האירהו להב פצצה מתפוצצת. נדמה היה לי שאנו מסתכנים שלא לצורך. אחרי הסעודה הלכנו אל בנין האיי. סי. איי., המשקיף על רציף הנהר. ממרפסות־האבן הגבוהות האלו היה מראה נהדר אל הנהר. לפחות תריסר דליקות בערו בצד הדרומי, ובעודנו שם נפלו כמה פצצות כבדות, אחת מהן קרובה כדי כך שידידי משכוּני אל מאחרי עמוד־אבן עבה. דבר זה ודאי שאישר את דעתי שעלינו להשלים עם הגבלות רבות על מנעמי החיים הרגילים.

צ’רצי’ל מבקר במזרח לונדון אחרי הפצצה

זרקורים בשמי לונדון

בהתיעצות עם האדמירל רמזי

שמן בוער על פני המים למניעת הפלישה

קבוצת הבנינים הממשלתיים סביב וייטהול נפגעה שוב ושוב. דאונינג־ סטריט מורכב בתים רעועים בני מאתים־וחמישים שנה, שנבנו בניה קלה על ידי אותו קבלן תאב־בצע שעל שמו הרחוב קרוּי. בזמן בהלת מינכן נבנו מקלטים ליושבי הבתים מס. 10 ומס. 11. ותקרות החדרים שבקומת־הגן חוזקו בתקרת־עץ תחתית ובקורות חזקות. הסברה היתה כי אלה יתמכו בהריסות אם יפוּצץ הבית או יזועזע; אבל מובן כי לא החדרים האלה ולא המקלטים לא היה כוחם יפה כנגד פגיעה ישרה. משך השבועים האחרונים של ספטמבר נעשו הכנות להעביר את מטה המיניסטריון שלי אל משרדי הממשלה המודרניים והמוצקים יותר הנשקפים אל סנט־ג’יימס־פארק אצל סטוֹריז־גייט. בנין זה נקרא בפינו “הנספח”. מתחת לו היו חדר־המלחמה ומספר מסוים של חדרי־משכב מוגנים מפני פצצות. בזמן הזה היו הפּצצות קטנות, כמובן, מאלו של השלבים המאוחרים. אף על פי כן, מסעירים היו החיים בדאונינג־סטריט בפרק־הזמן שעד להשלמת הדיוּר החדש. דומה היה כאילו אתה נמצא במפקדה גדודית בקו החזית.

*

בחדשים האלה ערכנו את ישיבות הערב שלנו בחדר־המלחמה במרתפו של “הנספח”. כדי להגיע לשם מדאונינג־סטריט צריך היה לעבור את המרוּבּע של משרד־החוץ ואחרי כן לטפס ולעבור בין קבוצות הפועלים שהיו יוצקות את הבּטון על־מנת להגדיל את בטיחוּתם של חדר־המלחמה ומשרדי המרתף. לא תפסתי איזה עינוי היה זה למר צ’מברליין, הסובל מכל תוצאות הניתוח הגדול שעשו בו. שום דבר לא הרתיעוֹ, ומעולם לא היה מצוחצח יותר או קר־רוח ונחוש־החלטה יותר מאשר בישיבות האחרונות של הקבינט שהשתתף בהן.

ערב אחד בשלהי ספטמבר 1940 השקפתי מן הדלת הקדמית שבדאונינג־ סטריט וראיתי פועלים מערמים שקי חול לפני חלונות המרתף הנמוך של משרד־החוץ ממול. שאלתי מה הם עושים. אמרו לי כי אחרי הניתוח שעשו בו הוצרך מר נוויל צ’מברליין לקבל טיפול מיוחד קבוע, וכי קשה לבצע זאת במרתף של מספר 11, מקום שלפחות עשרים איש נאספים בעת ההתקפות המתמידות, ולפיכך מכינים לו שם ממול מקום פרטי קטן. בכל יום היה מקיים את כל פגישותיו, מאוּפּק, נבון־מעש, לבוש לבלי דופי. אבל הנה זה היה הרקע. זה היה יותר מדי. הפעלתי את סמכוּתי. ירדתי במעבר שבין הבית מספר 10 והבית מספר 11 ומצאתי את מרת צ’מברליין. אמרתי: “אין הוא צריך להיות כאן במצב זה. עליך לקחתו מפה עד שיחלים שוב. אשלח לו בכל יום את כל המברקים”. היא הלכה לה לדבר עם בעלה. כעבור שעה שלחה אלי דבר. “הוא יעשה כחפצך. אנו יוצאים הלילה”. מעולם לא ראיתיו לשוב. בתוך פחות מחדשיים לא היה עוד. אני בטוח כי רצה למוּת כשהוא נושא בעוֹל. לא כך נגזר.

*

עוד ערב אחד (14 באוקטובר) מתבלט בזכרוני. סועדים היינו בחדר־הגן של מס. 10 והנה החלה התקפת־הלילה הרגילה. חברי לסעודה היו אַרצ’י סינקלר, אוליבר ליטלטון ומוּר־בּראבּאזון. תריסי הפלדה היו מוגפים. בריחוק לא רב מסביבנו חלו כמה התפוצצויות עזות, ואחרי כן נפלה פצצה, מרחק מאה יארד אולי, בככר־המסקר של ה“הוֹרס גארדס”, והקימה רעש גדול. לבּי ניבּא לי פתאום משהו ולא ידע מה ניבא. המטבח בבית מס. 10 בדאונינג־סטריט הוא גבוה ומרוּוח, והוא נשקף אל אחת החצרות של משרד־האוצר מבעד לחלון גדול של זכוכית רקועה שגבהו כעשרים־וחמש רגל. המשמש והמשרתת המשיכו בהגשת הסעודה בקור־רוח גמור, אבל אני החילותי לחוּש בחריף בחלון הזה הגדול, שמאחריו טרחו מרת לנדימאר, הטבחית, ונלי, אמת המטבח, מבלי הניד עפעף. קמתי חיש, נכנסתי למטבח, אמרתי למשמש שיניח את הסעודה על הקערה החמה בחדר האוכל, ופקדתי על הטבּחית ושאר המשרתים להיכנס למקלט, במידה שהיה. ישבתי שוב אל השולחן ועברו רק שלוש דקות והנה רעם גדול מאד, סמוך ממש, וטלטלת־אדירים שבאו להעיד כי הבית נפגע. הבּלש שלי נכנס לחדר ואמר כי נגרם נזק גדול. המטבח, המזוה והמשרדים בצד הפונה אל משרד האוצר חרבוּ.

נכנסנו למטבח לחזות במחזה. החורבן היה שלם. הפצצה נפלה מרחק חמישים יארד משם על משרד־האוצר והנפץ קירקר את המטבח הגדול והמסודר, על כל קערותיו וכלי־החרסינה הנוצצים שבו, ועשׂאוֹ גל שחור של אבק ועיים. החלון הגדול של הזכוכית הרקועה הוּכּה לרסיסים שנתפזרו בכל החדר, ובלי ספק היו גוזרים לגזרים את היושבים בו. אבל ההברקה המוצלחת שלי, שבנקל כל כך עשוי הייתי להתעלם ממנה, כיונה את השעה. המקלט התתקרקעי של האוצר בקצה החצר נתרסק בפגיעה ישרה, ושלושת הפקידים שעמדו שם במשמרת־לילה מטעם משמר־המולדת נהרגו. אולם כולם כוּסו טונות של עיי לבנים, ולא ידענו מי ומי בנעדרים.

עם שנמשכה ההתקפה והיתה כגוברת, חבשנו את קובעי הבּדיל שלנו ויצאנו להשקיף על התמונה מראש בניני ה“נספח”. אולם בטרם נעשה זאת לא יכולתי להתאפק מהוציא את מרת לנדימאר ואת האחרים מן המקלט ולהראותם את המטבח. הם דאבו למראה ההרס, אך בעיקר בשל אי־הסדר הכללי!

אַרצ’י ואני עלינו אל כיפת בנין ה“נספח”. הלילה היה בהיר ונשקף לנו מראה־נוף רחב של לונדון. דומה היה כי חלקו הגדול של רחוב פּוֹל־מוֹל אחוּז בלהבות. השתוללו שם לפחות חמש דליקות עזות, ואחרות נראו ברחוב סנט־ג’יימס ובפיקאדילי. הלאה משם מעבר לנהר ממול היו תבערות הרבה. אבל רחוב פול־מול היה תמונת הלהבה החיה. מעט־מעט שככה ההתקפה, ולבסוף נשמע אות־הארגעה ולא נותרו אלא הלהבות היוקדות. ירדנו אל מעוני החדש בקומה הראשונה של ה“נספח”, ושם מצאנו את הקפיטן דוד מרג’סון, ה“מצליף” הראשי, שברגיל היה מתגורר במועדון־קרלטון. הוא סח לנו שהמועדון נוּפּץ לרסיסים, ולפי מצב הדליקות אכן חשבנו כבר שודאי נפגע. הוא היה במועדון עם כמאתים־וחמישים מן החברים והעובדים. פצצה כבדה פגעה בו. כל החזית והכּיפּה הכבדה לצד רחוב פול־מול נפלו לתוך הרחוב, והמכונית שלו, שחנתה סמוך לדלת הקדמית, היתה כלא היתה. חדר העישון היה מלא חברים, והתקרה כולה ירדה עליהם. כשהסתכלתי בהריסות למחרת היום דומה היה כי לא ייאמן ממש שרוּבּם לא נהרגו. אולם, מעשה־נסים כביכול, גחו כולם מתוך האבק, העשן והמפולת, ואף כי רבים נפגעו, לא אבדה גם נפש אחת. כשנודעו העובדות האלו למועד בקבינט, העירו עמיתינו אנשי הלייבּור בהיתול, “השטן דואג לאנשיו”. מר קווינטין הוֹג נשא את אביו, לורד־קנצלר לשעבר, על שכמו מתוך החורבן, כמו שמילט איניאס את אבא־אַנקיסס מהריסות טרוֹיה. מרג’סון לא היה לו מקום לישון, ומצאנו לו שמיכות ומיטה במרתף של ה“נספח”. בסך־הכל היה זה ליל בלהות, ובהתחשב בנזק שנגרם לבנינים מופלא היה הדבר שרק חמש־מאות איש נהרגו וכאלפיים נפצעו.

*

יום אחד אחרי ארוחת־הצהרים בא שר־האוצר, קינגסלי ווּד, לראותני לרגל עסקיו במס. 10 והנה שמענו התפוצצות כבדה מאד מעבר לנהר בלונדון הדרומית. לקחתיו אתי לראות מה אירע. הפצצה נפלה בפקהם. היא היתה גדולה מאד – מן־הסתם מוקש־יבשה. היא החריבה או עירערה לגמרי עשרים או שלושים בתים קטנים בני שלוש קומות ופערה חלל ניכּר ברובע הזה העני עד מאד. דגלים בריטיים קטנים ומעוררי־חמלה כבר ננעצו בין החרבות. כיון שהוּכרה המכונית שלי, באו הבריות במרוצה מכל עבר ועד־מהרה נתאסף קהל של יותר מאלפיים. כל האנשים האלה היו אחוּזים התלהבות עזה. הם נתקהלו סביבנו, מריעים ומגלים את כל האותות של חיבּה נאמנה, חפצים לגעת בבגדי וללטפם. אפשר היה לחשוב שהבאתי להם איזו טובת־הנאה ממשית ונאה אשר תשביח את גורלם בחיים. מורשי־לבי נרעשו כליל, ואני בכיתי. איזמי, שהיה אתי, מספר ששמע אשה זקנה אומרת, “רואים אתם, באמת איכפת לו. הוא בוכה”. לא היו אלו דמעות עצב כי אם דמעות פליאה והתפעלות. “אבל ראה, הבט לכאן”, אמרו, ומשכוּני אל מרכז ההריסות. שם היה מכתש עצום, אולי ארבעים יארד רחבו ועשרים רגל עמקו. נטוּי בקצה המכתש ממש היה מקלט אנדרסון אחד, ובפתחו הנעוה קידמו את פנינו איש צעיר לימים, אשתו ושלושת ילדיו, בריאים ושלמים אך כפי הנראה המומי־נפץ. הם היו במקום ברגע ההתפוצצות. הם לא יכלו לספר מאומה על חוויותיהם. אבל היה היו כאן, וגאים היו על כך. השכנים ראו בהם יצורי־פלא הראויים לקנאה. כשחזרנו ונכנסנו למכונית עבר הלך־רוח נזעם יותר את ההמון הדל הזה. “תחזיר להם” קראו, ו“שיספגו גם הם”. קיבלתי עלי מיד לדאוג לכך שתתמלא משאלתם; והבטחה זו ודאי שנתקיימה. החוב הוחזר עשרת מונים. מונים, בהפצצת־השיגרה הנוראה של ערי גרמניה, שהוסיפה תעצומות ככל שהתפתח הכוח האווירי שלנו, ככל שכבדו הפּצצות וחמרי־הנפץ האדירו. אין ספק שנפרענו מן האויב כהלכה ומיצינו עמו את מידת־הדין עד תוּמה. וי לבני־אנוש העלובים!

*

שוב ביקרתי פעם במארגייט. התקפת אוויר באה עלינו, והאנשים הוליכונו אל המנהרה הגדולה שלהם, מקום שהיו רבים מאד מתגוררים דרך־קבע. כשיצאנו כעבור רבע שעה הסתכלנו בהריסות שעודן מעלות עשן. מסעדה קטנה נמחצה. איש לא נפגע, אבל המקום היה למפל של כלי־חרסינה, כלי־בית ומכיתות רהיטים. בעל המסעדה, רעיתו, והטבּחים והמלצריות מיררו בבכי. היכן ביתם? היכן פרנסתם? הנה כאן אחת מזכויות־היתר של השלטון. מיד גמלה בי החלטה. בדרך שוּבי ברכבת הכתבתי מכתב לשר־האוצר ובו קבעתי את העקרון שכל נזק מאש האויב חייב לחוּל על הממלכה ויש לשלם פיצויים מלאים מיד. ככה לא יוטל הנטל רק על אלה שנפגעו בתיהם או מקומות העסק שלהם כי בני האומה כולה יחלקו בו שווה־בשווה. קינגסלי ווּד דאג כמובן מעט מפני טיבה הבלתי־מוגדר של התחייבות זו. אבל אני הקשיתי ללחוץ, ובתוך שבועים תוּכּנה תכנית ביטוח שלאחר מכן מילאה תפקיד חשוב בענינינו. בדברי ההסבר שלי לפרלמנט ב־5 בספטמבר אמרתי:

לבי דווי לראות, כמו שראיתי במסעותי ברחבי הארץ, בית או בית־עסק בריטי קטן שחרב מחמת אש האויב, ולראות זאת בלא שאחוש בטחון שאנו עושים כמיטב יכלתנו לחלק את הנטל על־מנת שנעמוד כולנו יחדיו. לא הרי נזק מפעולת אויב כהרי כל סוג אחר של אבידה או נזק, כי האומה מקבלת עליה להגן על חייהם ורכושם של נתיניה ומשלמי־מסיה מפני התקפות מבחוץ. כל זמן שאין דעת־הקהל ובית־הנבחרים מוכנים להפריד נזק הנובע מאש האויב מכל שאר הצורות של פגעי־מלחמה, וכל זמן שאין הבּית מוכן למתוח בחריפות רבה את קו ההבחנה בין נזקי מלחמה מפצצה ופגז לשאר צורות הפגיעה, לא נוכל לנסות לטפל בענין הזה; שאם לא כן נפתח פתח לתביעות שלא יהיה להן גבול. ואולם אם נוכל לגשת לתכנית שתתן לכל אדם בטחון שלם, על כל פנים עד לסכוּם־מיזער מסוים, מפני נזקי מלחמה מפגז או פצצה, סבור אני שיהיה זה סימן נאמן מאד לבטחון שאנחנו רשאים לחוש, לאחר נסיון־מה, ביחס לתוצאה הסופית של המלחמה הזאת לגבּינו.

כמה פעמים נתחלפו רגשותיו של האוצר ביחס לתכנית הביטוח הזאת. בתחילה סבור היה כי בה תהיה קבורתו; אבל כיון שחדלו ההתקפות האוויריות אחרי מאי 1941 למשך יותר משלוש שנים החל האוצר לעשות הון לעשות הון רב, והתכנית היתה בעיניו מוצלחת ונבונה. אולם בהמשך המלחמה, כשבאו עלינו הפּצצות המעופפת, שוב נטתה המטוטלת לצד השני כביכול, ושמונה־מאות־ושלושים מיליון לירה כבר שוּלמו למעשה. אני שמח על כך מאד.

*

לעת הזאת סבורים היינו שלונדון, מחוץ לבנינים המודרניים החזקים שבה, תימחה בהדרגה ועד־מהרה תהיה לעיי־מפולת. חרדתי מאד לחייהם של בני לונדון, שרוּבּם הגדול היו שוהים, ישנים ומסתכנים במקום שהם שם. מקלטי הלבנים והבטון היו מתרבים והולכים. מנהרות הרכּבת התחתית סיפקו קורת־גג לרבים גם רבים. היו כמה מקלטים גדולים, שאחדים מהם מכילים עד שבעת־אלפים איש, שהיו חונים שם בביטחה מדי לילה בלילה, מבלי דעת כלל מה תהיה לגביהם תוצאתה של פגיעה ישרה. ביקשתי לבנות במהירות האפשרית תקרות־סומכות מלבנים במנהרות האלו. ביחס למנהרות היה פולמוס שלבסוף נסתיים בפשרה.

ראש־הממשלה אל סיר אדוארד בריג’ס, 21.9.40

שר־הפנים ומיניסטר־התובלה

1. כששאלתי בישיבת הקבינט אתמול מדוע אין להשתמש במידה ידועה במנהרות הרכבת התחתית, אפילו על חשבון אפשרויות התובלה. בתורת מקלטים מפני התקפות אוויר, הבטיחוני כי הדבר הוא בלתי־רצוי ביותר וכי דנו בעניין כולו קודם שתתקבל אותה מסקנה. עכשיו רואה אני שתחנת אוֹלדיץ' תשמש מקלט. נא להודיעני יותר פרטים על כך, ומפני מה בטלו הנימוקים המכריעים מלשעבר.

2. עודני מצדד בניצול נרחב של תחנות התחתית, ואני מתכוון בכך לא לתחנות בלבד כי אם גם לפסי המסילה, ורוצה הייתי לקבל דו"ח קצר על דף אחד שיראה כמה אנשים אפשר לשכן בקטעים שונים ומה השינויים המבניים שיידרשו כדי להתאים את הקטעים האלה לשימושם החדש. האם נכון הוא, למשל, שאפשר לשכּן 750,000 איש בקטע אולדיץ' לבדו? אפשר מאד שיהיה עלינו לשקול זה לעומת זה את הצרכים היחסיים של תובלה ומקלט.

3. אני מחכה לדו"ח של שר־הפנים בדבר המרצת –

(1) בנין מקלטים נוספים.

(2) חיזוק מרתפים קיימים.

(3) ניצול מרתפים ובניינים ריקים.

(4) חשוב ביותר. הקצאת מקומות קבועים על פי כרטיסים לחלק גדול מן האנשים, אמצעי שבּו נוכל להחזיקם במקום שאנו רוצים, ולמנוע צפיפות.

בשלב החדש הזה במלחמה חשוב היה להפיק את המידה האופטימלית של עבודה, לא רק מבתי־החרושת כי אם אף יותר מכך מן המשרדים בלונדון, שהיו נתונים תחת הפצצות תכופות הן ביום והן בלילה. בראשונה הרי כל־אימת שהיו הצופרים משמיעים את אות־האזעקה מיד היו אוספים את כל היושבים בעשרות מיניסטריונים ומוליכים אותם אל המרתפים, שממילא לא היו שווים הרבה. היעילוּת והיסודיוּת שבהן בוּצע המעבר הזה שימשו אפילו מקור לגאוה. במקרים רבים מדובּר היה רק בחצי תריסר מטוסים שהתקרבו – פעמים באחד בלבד. לעתים קרובות לא הגיעו המטוסים כלל. התקפה פעוטה היתה מביאה לידי שיתוק משך למעלה משעה בכל המנגנון הביצועי והמינהלי בלונדון.

לכן הצעתי להבדיל בין השלב של “התראה”, שיופעל מיד עם מתן אזהרת הצוֹפר, לבין השלב של “אזעקה”, שיוטל רק כשהצופים על הגג מודיעים על “סכנה מיידית”, שפירושו כי האויב נמצא בפועל־ממש ממעל או בסמוך מאד. תכניות עוּבּדו בהתאם לכך. כדי להבטיח את מילוין הקפדני של ההוראות, כל זמן שאנו חיים בתנאים של התקפות־יום חוזרות ונשנות אלו, ביקשתי סיכּוּם שבועי של מספר השעות שמבלה הסגל של כל מיניסטריון במקלטים.

ראש־הממשלה אל סיר אדוארד בריג’ס והגנרל איזמי 17.9.40

נא להודיע עד מחר בערב על מספר השעות שעשו המשרדים הראשיים בלונדון ב־16 בספטמבר במקלטיהם ומחוץ לפעולה בשל אזעקה.

2. על הגנרל איזמי לברר מה דעתם של מיניסטריון־התעופה ופיקוד־מטוסי־הקרב על הרעיון שלא יינתן שום אות אדום כשרק שנים או שלושה מטוסים מתקרבים ללונדון.

ראש־הממשלה אל סיר הוראס וילסון 19.9.40

וסיר אדוארד בריג’ס

נא להמציא לי סיכּוּם נוסף [של זמן שיצא לבטלה במשרדים ממשלתיים בשל אזהרות מפני התקפת־אוויר] לימים 17 ו־18 בחודש, ומכאן ולהבא מדי יום ביומו, מכל המיניסטריונים, כולל משרדי השירותים. סיכומים אלה יימסרו לראשי כל המיניסטריונים בו בזמן שהם נשלחים אלי. כך אפשר יהיה לראות מי המרבה לעשות חיל. אם יום אחד לא קבלו כל הסיכּומים מכמה משרדים, צריך יהיה בכל זאת להעבסניר את אלה שנתקבלו.

*

כיון שכּך התעוררו הכל להוכיח את מעלתם. למעשה הומצאו שמונה מן הסיכומים האלה. מבדח היה לראות שהמיניסטריונים של השירותים הלוחמים היו זמן־מה במצב הגרוע ביותר. נזיפה מרומזת זו העליבתם ודירבּנה אותם, וחיש מהר תפסו את מקומם הראוי. איבּוד שעות העבודה בכל המשרדים הוקטן עד לשיעור מבוטל. לא ארכו הימים ובגלל מטוסי־הקרב שלנו נעשו ההתקפות באור היום יקרות מדי לאויב, ושלב זה חלף־עבר. למרות אותות ההתראה והאזעקה שהושמעו בלי הפסק כמעט, לא נפגע כמעט שום משרד ממשלתי גדול בשעות היום בהיותו מלא אדם, גם לא נגרמו שום אבידות בנפש. אבל מה רב הזמן שהיה יכול ללכת לאיבּוד בפעולתו של המנגנון המלחמתי אילו גילו העובדים האזרחיים והצבאיים חולשה כלשהי, או אילו הוליכום בדרך־לא־דרך!

עוד ב־1 בספטמבר, לפני החל התקפות־הלילה הכבדות, פניתי אל שר־הפנים ואחרים.

אזהרות ואמצעי־זהירות מפני התקפות־אוויר

1. השיטה הנוכחית של אזהרות מפני התקפה נתכוונה לטפל בהתקפות־המונים גדולות מפעם לפעם על מטרות מוגדרות, ולא בגלים החוזרים ובאים פעמים אחדות ביום, וכל שכּן לא במפציצים ספוראדיים המשוטטים להם כה וכה בלילות. לא נוכל לסבול את שיתוקם של חלקי ארץ נרחבים שעות על שעות בכל יום ואת הטרדתם בכל לילה. אין להרשות לאויב להקשות על המאמץ המלחמתי שלנו על ידי הפסקת העבודה באותם בתי־החרושת שקצרה ידו מהחריבם.

2. לכן יש להנהיג שיטה חדשה של אזהרות:

ההתראה

האזעקה

הארגעה

ההתראה אינה צריכה להפסיק את החיים התקינים של האזור. אנשים שאינם עוסקים בעבודה לאומית יוכלו לתוּר להם מחסה, אם ירצו, או לשים את ילדיהם במקום מבטחים. אבל בכללו של דבר צריכים הם ללמוד, ולומדים הם, להסתגל לסכנות ולאחוז באמצעי־זהירות רק במידה שהם יפים לתפקידיהם ומזגם מחייבם.

3. סגל־גרעין מוגבל צריך לנהל את שירותי ההגנה האווירית, ואין צורך להזעיק את כולם מדי פעם כמו עם מתן אות־אזהרה אדום, כפי הנוהג כיום. יש לפתח את שיטת הצופים בכל בתי־החרושת שבּהם מתנהלת עבודה מלחמתית, ויש להפעילה עם מתן אות ההתראה. לצופים תהיה סמכוּת מלאה לתת אותות אזעקה מקומיים בבית־החרושת או במשרד. את אות ההתראה יכול לתת בשעות היום מספר מספיק של פקחים הממוּנים על כך במיוחד, על ידי הנפת דגלים צהובים. בלילה אפשר להשתמש בפנסים צהובים (או אולי אדומים) מהבהבים. יש לעיין בשימוש בתאורת חשמל ברחובות, ובאפשרות של השמעת אותות מיוחדים בטלפון.

4. האזעקה היא פקודה בלתי־אמצעית “לתפוס מחסה” ולתפוס את כל עמדות ההג"ס. מסתבר מאד שהדבר יחול בעת ההתקפה ממש, או יקדם לה בפרק־זמן קצר בלבד. בכל מקרה צריכה השיגרה להיות בהתאם לתנאים המקומיים.

האות לאזעקה יהיה הצופר. מסתבר שלא יהיה צורך להוסיף עליה אותות־אור או טלפון.

5. אות הארגעה יינתן כמו עכשיו. הוא יסיים את תקופת האזעקה. אם תימשך האזעקה, יישארו הדגלים מונפים; אם יסתלק האויב סופית. יורחקו הדגלים והאורות של ההתראה.

השימוש באותות ההתראה והאזעקה יוכל להשתנות בחלקים שונים של הארץ. באזורים הנתונים להתקפות תכופות, דוגמת קנט המזרחית. דרומה ודרום־מזרחה של לונדון, דרום־מזרח אנגליה, בירמינגהם, דרבי, ליברפּול, בריסטול וכמה מקומות אחרים, תהיה ההתראה דבר של שיגרה. האזעקה תציין התקפה בפועל. הוא הדין גם לגבי רובע וייטהול. בחלקים אחרים של הארץ ייתכן להצדיק שימוש חסכוני קצת פחות באות האזעקה כדי למנוע את התנוונות שירותי ההג"ס.

6. במשרדים ממשלתיים בלונדון אין לאלץ איש לתפוס מחסה עד אם החלה האש למעשה ועד אם נשמע קול הצופר המצווה על האזעקה בתנאים החדשים. איש בל יפסיק את עבודתו רק משום שלונדון נמצאת במצב של התראה.

*

אנוס הייתי לסגת מעמדתי ביחס לצפירות, או “יללות הרפאים”, כמו

שתיארתין בפרלמנט.

ראש־הממשלה אל שר־הפנים ושאר הנוגעים בדבר 14.9.40

הבטחתי לבית־הנבחרים שתוך השבוע שעבר נדון בתקנות חדשות ביחס לאזהרה מפני התקפת־אוויר, צופרים, משרוקיות, צופים וכו'. אולם בגלל הגברת ההתקפות לא נמצא הצורך לבטל את הצפירות ברגע זה. מכל־מקום אשמח לקבל תזכיר קצר על הנוהג שהתפתח למעשה משך השבוע שעבר.

*

הלב היה נכמר על כל האנשים המסכנים, שרוּבּם יושבים בבתיהם הקטנים, שאין להם מאומה מעל ראשיהם.

ראש־הממשלה אל שר־הפנים 3.9.40

למרות המחסור בחמרים יש לעשות מאמץ גדול כדי לסייע לאנשים לנקז את מקלטי אנדרסון, הנותנים שבח כה רב לשמך, ולהכין להם רצפות לקראת גשמי החורף. לבנים מהוּפכות שתוּשׂמנה ברוֹפף בלי טיח, בכיסוי פיסת לינוליאום, תצלחנה למדי, אבל הכרח שיהיו תעלת ניקוז ובור־שופכים. אני מוכן לעזור לך בתכנית מקיפה לטפל בדבר. אפשר לתת הוראות בראדיו, ויש להשתמש כמובן בנציבי הגלילות ובשלטונות המקומיים. נא להמציא לי תכנית.

ראש־הממשלה אל הגנרל איזמי והלשכה הפרטית 11.9.40

נא לדרוש דו"חות בשאלה אם יש להתקפות־אוויר איזה השפעות

רציניות על –

(1) אספקת המזונות וחלוקתם;

(2) מספר הסרי הבית, והדאגה להם;

(3) אפיסת כוחות הכּבּאים;

(4) הבּיוּב באזור לונדון;

(5) הגז והחשמל;

(6) אספקת המים באזור לונדון.

(7) הגנרל איזמי יברר מה ההשפעה המעשית של ההפצצות על הייצור בווּליץ'. ראה גם הדו"ח שקיבלתי ממיניסטר־האספקה.

ראש־הממשלה אל סיר אדוארד בריג’ס 12.9.40

הואל בטוּבך להעביר לקבינט ולמיניסטרים את הצעתי שיקדימו במידת־מה את שעותיהם. ארוחת־הצהרים צריכה להיות בשעה אחת, ואת זמני ישיבות הקבינט יש להקדים בחצי שעה. בעיקרו של דבר כדאי יהיה שנחתור לשעה מוקדמת יותר של ארוחת־ערב, נאמר 7.15. החשיכה מקדימה לרדת, ובשבועות הקרובים אפשר לצפות להפצצות קשות משעה שתוּסר ההגנה של מטוסי־הקרב. טוב יהיה אם יוכלו העובדים והמשרתים להימצא במקלטים במוקדם ככל האפשר, והמיניסטרים מתבקשים לסדר את העבודה במקומות בטוחים במידה מתקבלת־על־הדעת משך התקפות־הלילה, ובפרט למצוא מקומות לינה שבּהם לא יפריעם דבר חוץ מפּגיעה ישרה.

אני מתכוון לבקש את הפרלמנט כשיתאסף בשעה הרגילה ביום־ג' להתכנס לישיבות האלו שלא־מן־המנין ב־11 לפה“צ ולהתפזר ב־4 או 5 אחה”צ. דבר זה יאפשר לצירים להגיע לבתיהם, ואני מקווה – למקלטיהם, באור היום. עלינו להסתגל לתנאים האלה, שמסתבר כי יחריפו. אכן, אפשר מאד שיהיה עלינו להקדים את שעות העבודה שלנו בעוד חצי שעה עד שיקצרו הימים.

גם הפרלמנט זקוק היה להדרכה ביחס לניהול עבודתו בימים המסוּכּנים האלה. הצירים היו סבורים כי מחובתם לשמש דוגמה. זה היה נכון, אבל אפשר להרחיק לכת בזה יותר מדי; היה עלי להתדיין עם צירי בית־הנבחרים ולשדלם שישמרו על מידת הזהירות הרגילה ויסתגלו לתנאים המיוחדים של הזמן. במושב חשאי שיכנעתים ששׂוּמה עליהם לאחוז באמצעי־זהירות נחוצים ושקולים היטב. הם הסכימו כי אין לפרסם את הימים והשעות של ישיבותיהם, וכי עליהם להפסיק את ויכוחיהם כל־אימת שהצופה מודיע ליושב־ראש־הבית על “סכנה מיידית”. אז היו כולם יורדים מתוך הכרת־חובה למקלטים הצפופים, הבלתי־יעילים שעמדו לרשותם. תמיד יוסיף הדבר לתהילתו של הפרלמנט הבריטי שמשך כל התקופה הזאת הוסיפו ציריו לשבת ולמלא את חובותיהם. בית־הנבחרים רגיש מאד בעניינים כאלה, וקל היה לגלות פנים שלא־כהלכה בהלך־רוחו. כשנזוק בנין אחד עברו הצירים למשנהו, ואני עשיתי כמירב יכלתי לשכנעם להישמע ברוח טובה לעצות של חכמה. למועד עוד אספר על נדודיהם. קיצורו של דבר, הכל נהגו מתוך תבונה והכרת־ערך־עצמית. כן גם שיחק לנו המזל שכאשר נוּפּץ בנין־הפרלמנט לרסיסים כעבור חדשים אחדים אירע הדבר בלילה ולא ביום, בהיותו ריק ולא בהיותו מלא. עם שהשתלטנו על התקפות־היום באה מידה ניכּרת של הרווחה בנוחוּת האישית. אבל משך החדשים הראשונים מעולם לא זזה ממני החרדה לבטחונם של צירי הפרלמנט. אחרי הכל הרי פרלמנט ריבּוני וחפשי, שנבחר בדרך הוגנת במשטר המעניק זכות־בחירה לכּל, שידו משגת להדיח את הממשלה בכל יום אלא שהוא גאה לתמוך בה בימים הקודרים ביותר, היה אחת הנקודות השנויות במחלוקת עם האויב. הפרלמנט ניצח.

ספק בידי אם היה לאיזה מן הרודנים שלטון יעיל כל כך ברחבי כל האומה שלו כמו שהיה לקבינט המלחמתי הבריטי. כשביטאנו את רצונותינו נתמכנו על ידי נציגי העם, והכל צייתו לנו ברוח טובה. אולם בשום זמן מן הזמנים לא נפגמה הזכות למתוח בקורת. כמעט תמיד כיבדו המבקרים את האינטרס הלאומי. כשקראו עלינו תגר לפעמים, ביטלו בתי הפרלמנט את דעתם ברוב מכריע, וזאת, בניגוד לשיטות הטוטליטאריות, בלי שמץ כפיה, התערבות, או שימוש במשטרה או בשירות החשאי. מקור לגאוה מצאנו במחשבה שהדמוקרטיה הפרלמנטרית, או ייקרא כאשר ייקרא לחיים הציבוריים הבריטיים שלנו, יכולה לעמוד בכל המבחנים, להתגבר עליהם ולצאת מהם בשלום. אפילו איוּם ההשמדה לא הטיל מורא על הצירים שלנו, אבל דבר זה לא קם ולא היה, לטוּב־המזל.

 

פרק שמונה־עשר: “לונדון יכולה לשאת”    🔗

קשוחים ועליזים – סערת הרגשות בארצות־הברית – תעלות־השופכים של לונדון – סכנת מגפות – חלונות מנופּצים – פצצות ההשהיה – מיזכרים בנדון זה – היחידות לביעור פצצות שלא התפוצצו – ההתגברות על הסכנה – מוקשי־מצנחים כבדים – השאלה של פעולות־תגמול – נסיונות הגרמנים לאחר זמן בהשוואה לנסיונותינו – הצורך בבטחון לממשלה המרכזית – חזרה כללית על “פּאדוֹק” – הרברט מוריסון שר־הפנים במקומו של ג’ון אנדרסון – תחילת ההתקפות בפצצות־הצתה – שירות הכּיבוי הלאומי – ההגנה האזרחית, חילו הרביעי של הכתר – יכלתה של לונדון לספוג מלקות – הסדרי־קבע להבטחת המנגנון המלחמתי – אני מוּשׂם במקום־מבטחים בתחתית של פיקאדילי – חזרה אל ה“נספח” – עוד שינוי בתכנית הגרמנית – ערי־השדה – קובנטרי – בירמינגהם – התקפות על הנמלים – השריפה הגדולה בסיטי־של־לונדון, 29 בדצמבר 1940 – המלך בארמון בקינגהם – הוד־מלכותו מכלכּל את הענינים – הרהור לעתיד

אלה היו הזמנים שבהם נראו האנגלים, ובפרט אנשי לונדון, אשר להם נתיחד מקום־הכבוד, באוֹרם הטוב ביותר. קשוחים ועליזים, עקשנים ונכונים לשירות, ביטחת עם בלתי־מנוצח בעצמותיהם, הסתגלו לחיים החדשים והמוזרים האלה, על כל אימיהם, על כל טלטלותיהם ותהפוכותיהם. ערב אחד, כשעמדתי לצאת לסיור בחוף המזרחי, נשמעו הצפירות בדרכי לקינג’ז־קרוֹס, הרחובות החלו להתרוקן, להוציא את התורים הארוכים של אנשים עייפים וחיורים מאד המחכים לאוטובוס האחרון שיסיע. ערפל סתוי וזרזיף מטר הליטו את המראֶה. האוויר היה צונן וטחוב. הלילה והאויב קרבו לבוא. בפרכוס של כאב־לב חשתי עד למעמקי בנטל ובסבל הנופלים בחלקה של עיר־הבירה הגדולה שבעולם. כמה זמן יימשך הדבר? כמה עוד יהיה עליה לשאת? מהם גבולות כוח־החיוּת שבה? מה השפעה תהיה לתשישותה על כוח הייצור וניהול המלחמה שלנו?³⁷

הרחק מעבר לאטלנטי עוררה ההפצצה הממושכת על לונדון, ואחרי כן על ערים ונמלים אחרים, גל של אהדה בארצות־הברית, חזק מכל שהורגש אי־פעם לפני כן או אחרי כן בעולם דובר־האנגלית. הרגשות נתלקחו בלבות האמריקאים, ויתר על הכל בלבו של הנשיא רוזוולט. דרגת־החום עלתה בארצות־הברית בתמידוּת. חשתי בלהט רגשותיהם של מיליוני אנשים ונשים המשתוקקים לחלוק עמנו בסבל, שנפשם יוצאת להנחית מהלומה. באו אלינו אמריקאים רבים ככל שיכלו להגיע, והם הביאו באמתחותיהם מתנות ככל שיכלו להביא, ורגשי ההוקרה, רוח האחוה והאהבה העזה שגילו הפיחו בנו עידוד רב. אולם עומדים היינו רק בחודש ספטמבר, והיו לפנינו הרבה חדשים להוויה מוזרה זו.

תחת לחץ ההפצצה רבּו המקלטים והביצורים בלי חשׂך. שלושה דברים הדאיגוני בעיקר. הראשון היה תעלות־השפכים. כאשר ששה או שבעה מיליונים מתגוררים בשטח בנוי רחב־ידים, נראה היה לי כי חורבן הבּיוב ואספקת־המים שלהם הוא בגדר סכנה גדולה מאד. האם תוכל רשת הבּיוב להתמיד בפעולתה או שמא תבוא עלינו מגפה? מה יקרה אם ייכּנסו מי־השפכים לתוך אספת המים? בעצם נהרס בתחילת אוקטובר המוצא העיקרי של הבּיוב והיה עלינו להניח לכל השפכים שלנו לשטוף לתוך התמזה, שתחילה נדפה צחנה של מי־שפכים ואחרי כן צחנה של מבול החמרים הכּימיים ששפכנו לתוכה. אבל על כל אלה התגברנו. שנית, חששתי כי הלילות הארוכים שעושים מיליונים במקלטי־הרחוב הצפופים – שגם הם מוגנים רק מפני הדף־אוויר – יביאו לידי מגפות של שפּעת, אסכּרה, הצטננות רגילה ומי־יודע־מה. אבל נראה היה כי הטבע כבר דאג לסכנה הזאת. האדם הוא חי עֶדרי, והחיידקים המזיקים שהוא פולט ונושף נלחמים כנראה זה בזה ומבטלים זה את השפעתו של זה. הם יוצאים ומכלים זה את זה, ולאדם לא יאוּנה כל רע. אם אין הדבר נכון מבחינה מדעית, צריך היה להיות כך. העובדה עומדת בעינה שמשך החורף הקשה הזה היה מצב בריאותם של אנשי לונדון טוב יותר, למעשה, מן הממוצע. יתר על כן, כוחם של האנשים הרגילים בני כל ארץ לשאת סבל, שעה שרוחם מתעוררת בקרבם, דומה שאין לו מצרים.

חרדתי השלישית היתה מפני רעב לזכוכית. לפעמים היו כל השמשות מנופּצות ברחובות שלמים מחמת פצצה אחת. בשורת מיזכרים חקרתי ודרשתי בדאגה בענין זה, והצעתי להפסיק מיד כל יצוא של זכוכית. אולם הרגיעוני בעובדות ובמספרים, וגם הסכנה הזאת מעולם לא באה ולא נהיתה.

*

מנהרות הרכבת התחתית כמקלט־לילה לאזרחי לונדון

הסיטי בלונדון אחרי ההפצצה של 29.12.40

באמצע ספטמבר הופעלה נגדנו צורה חדשה והרסנית של התקפה. מספר רב של פצצות־השהיה הוטלו עלינו עתה במקומות רבים והיו לבעיה מוּקשה. עשרות פעמים היה צריך לחסום רצועות ארוכות של מסילות־הברזל, צמתים חשובים, מבואות לבתי־חרושת ושדות־תעופה חיוניים וכבישים ראשיים, ואלה היו מנוּעים מאתנו בשעת דחקנו. צריך היה לחפור ולהוציא את הפצצות האלו, לפוצצן או ליטול מהן את עוקצן. זה היה תפקיד שסכנתו מרוּבּה במידה שאין למעלה ממנה, בפרט בהתחלה, כשהיה צורך ללמוד את כל השיטות והאמצעים בשורה של נסיונות מכריעים. בכרך א' כבר סיפרתי על הדרמה של פירוק המוקש המגנטי, אבל צורה זו של הקרבה־עצמית היתה עתה מעשה שבכל יום, אף כי נשארה עילאית בטיבה. תמיד מצאתי ענין במרעוֹם־ההשהיה, שנתרשמתי ממנו בפעם הראשונה ב־1918, כאשר השתמשו בו הגרמנים בקנה־מידה גדול כדי למנוע מאתנו את השימוש במסילות־הברזל שבּהן התכוונו לחדור לגרמניה. דרשתי שיופעל על ידינו, הן בנורבגיה הן בתעלת קיל. אין ספק כי זהו מכשיר יעיל ביותר בלחימה, בשל חוסר־הודאוּת הממושך שהוא יוצר. עתה נגזר עלינו לטעום את טעמו בעצמנו. הוקם ארגון מיוחד לטיפול בפצצת־ההשהיה תחת פקודתו של הגנרל קינג, קצין רב־מרץ ומוכשר ביותר, שאני עצמי קיבלתיו לראיון בצ’קרס. בשורת מיזכרים השתדלתי להמריץ את המלאכה.

ראש הממשלה אל מזכיר־הממלכה לעניני־מלחמה 13.9.40

כפי שטילפנתי אליך אמש, דומה כי חשוב הוא ביותר לטפל בפ.ש.ה. [פצצות שלא התפוצצו] בלונדון, ובפרט במסילות־הברזל. הדוחק בקרפיפי הסחורות נעשה חמור, בעיקר מסיבה זו. טוב יהיה להביא קבוצת חבּלנים הן מן הצפון הן מן המערב, וכן להרחיב במהירות האפשרית את הארגון של הגנרל קינג. יש לתכּנו בממדים גדולים כדי־כך שיוכל לטפל בטירדה הזאת, שבּקרב היא עשויה ללבוש צורה חמורה יותר.

ראש־הממשלה אל מיניסטר־האספקה 21.9.40

פירוקן המהיר של פצצות שלא התפוצצו הוא בעל חשיבות ממדרגה עליונה. אם לא נצליח לטפל בבעיה הזאת יוכל הדבר להביא לידי תוצאות רציניות בייצור המטוסים ושאר חמרי־מלחמה חיוניים. יש להקל על עבודת מפרקי־הפצצות ולתת להם את כל מיני הציוד החדיש. התזכיר שקיבלתי ממזכיר־הממלכה לעניני־מלחמה מראה על הניסויים המתנהלים ועל הציוד המתוכנן. עדיפות 1 (א) יש לתת לייצור הציוד הדרוש, ולכל הצרכים הנוספים שאולי יתגלו.

ראש־הממשלה אל מזכיר־הממלכה לעניני־מלחמה 14.9.40

שמעתי שבארצות־הברית מיצרים טיפוס מיוחד של מקדח היכול לקדוח בתוך פחות משעה בור גדול ועמוד כדי־כך שחפירתו תצריך יומים או שלושה בעבודת ידים.

סבור אני שעליך לעיין בהזמנת מספר מכשירים כאלה לשימושן של המחלקות לפירוק פצצות. עיקרו של ענין זה הוא להגיע אל הפצצה ולטפל בה בהקדם האפשרי.

יכול להיות שהמקדחים האלה יקרים, אבל קנייתם תשתלם פי־כמה מתוך החסכון שנחסוך על ידיהם בנפש וברכוש. חוץ מזה אני סבור שהאנשים האמיצים האלה ראויים לכך שנתן להם את הציוד הטכני המשובח ביותר.

ראש־הממשלה אל מזכיר הממלכה לעניני־מלחמה 28.9.40

אומרים לי כי יש ראָיות חותכות לכך שהשיטה של טיפול בפצצות־זמן על ידי ניקוב³⁸ נמצאה מוצלחת מאד. נוכח הצרות החמורות והגוברות שגורמות הפּצצות האלו, רוצה הייתי להיות בטוח כי שיטה זו מופעלת בקנה־מידה גדול למדי. הואל בטובך להמציא לי דו"ח על היקף השימוש בניקוב.

*

בכל עיר, עיירה ומחוז הוקמו פלוגות מיוחדות. מתנדבים נחלצו למשחק הקטלני. הורכבו צוותים שהמזל האיר להם פנים או הסתיר פניו מהם. היו ששׂרדו לאחר שלב זה במבחן שלנו. היו שניסו את מזלם עשרים, שלושים או אפילו ארבעים פעם עד שמצאו את גורלם. אנשי היחידות לפצצות־שלא־התפוצצו נראו בכל מקום שעברתי בסיורי. משום־מה דומה היה כי פניהם שונים מאלה של אנשים רגילים, אפילו יהיו אמיצים ונאמנים ככל אשר יהיו. הם היו כחושים, הם היו צמוקים, פניהם כחלחלים כלשהו, עיניהם מאירות ונוצצות ושפתיהם הדוקות הידוק משונה; מלבד זאת, התנהגות למופת. כשאנו כותבים על צוק העתים שלנו, נוחים אנו לעשות שימוש־יתר במלה “נזעם”. מן הראוי היה ליחדה ליחידות לפירוק פצצות־שלא־התפוצצו³⁹.

זכורה לי חבורה אחת היכולה לסמל הרבה אחרות. היו בה שלושה אנשים – הרוזן סאפולק, מזכירתו הפרטית ונהגו הקשיש למדי. הם קראו לעצמם “השילוש הקדוש”. גבורתם והמשך קיומם היו למשל בפי כל יודעי־דבר. בשלושים־וארבע פצצות שלא התפוצצו טיפלו מתוך יעילות מנומסת וחייכנית. אבל השלושים־וחמש תבעה את קרבנותיה. עלה למרום הרוזן סאפולק בשילושו הקדוש. אבל יהי לבנו סמוך ובטוח כי, כדברי האגדה, “כל השופרות הריעו להם מעֵבר”.

חיש־מהר, אך אגב הקרבת הנאצלים ביותר שבּנו, התגברה מסירותן של יחידות הפ.ש.ה. על הסכנה. מקץ חודש ימים יכולתי לכתוב:

ראש־הממשלה אל הגנרל איזמי 9.10.40

בזמן האחרון אנו מרבים לשמוע על הפצצה המושהה שאיימה לגרום צרות כה רבות בתחילת ספטמבר. יש לי מין הרגשה שהוקל לנו במובן זה. המצא־נא לי דו"ח המראה כמה הוטלו עלינו בזמן האחרון, ובכמה טיפלו בהצלחה או שהן מוסיפות להטריד.

האם ההקלה שאנו חשים נובעת מן העובדה שאין האויב מטיל אותן או מן השיפור בשיטות הטיפול שלנו?⁴⁰

*

לערך באותו זמן החל האויב להטיל במצנחים מוקשים ימיים במשקל ובכוח־נפץ שכּמוהם לא נשא מטוס מעולם. אירעו הרבה התפוצצויות אדירות. לזאת לא היתה כל עצה חוץ מפעולות־תגמול. העובדה שהגרמנים חדלו מכל העמדת־פנים של צמצום המלחמה באוויר למטרת צבאיות עוררה גם את השאלה הזאת של פעולות־תגמול. אני הייתי בעדן, אבל נתקלתי בהרבה נקיפות־מצפון.

ראש־הממשלה אל סגן־ראש־מטה חיל־האוויר 6.9.40

מעולם לא הצעתי כל סטיה מעיקר המדיניוּת שלנו, אבל אני מאמין כי יושג כיום יתרון מוסרי בגרמניה אם שנים או שלושה לילות בחודש תיערכנה כמה התקפות קטנות, בלתי־צפויות, מפוזרות על המרכזים הגרמניים הקטנים. עליך לזכור כי מעולם לא סיפרו את האמת לאנשים האלה, וכי בכל מקום שחיל־האוייר לא היה בו ודאי אומרים להם שאי־אפשר להבקיע את קווי ההגנה של הגרמנים. יש להביא בחשבון הרבה גורמים, ואחדים מהם אינם טכניים בלבד. לכן אני מקווה שתעיין במשאלתי, ותגיש לי הצעות לגישוּמה בשעת־הכושר.

בין המתנגדים היה ידידי האדמירל תום פיליפס, סגן ראש מטה־הצי.

ראש־הממשלה אל הגנרל איזמי, לועדת־ראשי־המטות 19.9.40

(להראות לאדמירל פיליפס)

1. לא רק מטעמים מוסריים החלטנו להימנע מפעולות־תגמול נגד גרמניה. כדאי לנו יותר להתרכז במטרות צבאיות מצומצמות ממדרגה גבוהה. יתר על כן, במלחמה ללא אבחנה אין חוסר־כשרונו של האויב בניווּט וכו' פוגע בו כל כך.

2. אולם הטלת מוקשים גדולים במצנחים מעידה כמאה עדים שהאויב חדל לגמרי מכל העמדת־פנים של התכוונות למטרות צבאיות. בגובה של חמשת־אלפים רגל לא יוכל להיות לו מושג כלשהו במה יפגע. לכן מוכיח דבר זה על הכּוונה ל“מעשה טרור” נגד האוכלוסיה האזרחית. עלינו לעיין בשאלה אם המוראל שלו יעמוד בזה כמו שלנו. הרי זאת מחשבה מלחמתית פשוטה.

3. אני נוטה לומר שנטיל מוקש־מצנח כבד על ערי גרמניה כנגד כל מוקש כזה שהוא מטיל על ערינו; הרי זה רעיון מצודד לחבּר רשימה של ערים שתוכנסנה לרשימה שחורה למטרה זו. אינני סבור שהדבר יערב להם, ואין שום סיבה שלא יתנסו בתקופה של מתיחות.

4. מועדה ואָפיה של ההצהרה הם ענין להחלטה מדינית. בינתים רצוני לדעת מתי יוכלו הנתוּנים להיות מוכנים. יש לשקוד על תגובה מיידית על זה. יש להטיל על קצינים מסוימים להציע את השיטה הטובה ביותר באמת־מידה ממשית בזמן הקצר ביותר. מוטב יהיה לפעול במוקשי־מצנח על מספר ערים גרמניות שלא נגענו בהן עדיין, אבל אם אנו מוכרחים להשתמש בפצצות־אלף־הליטרה אשר ברשותנו משום שלולא כן יהיה הדיחוי ממושך מדי, ינוּמקו הדברים.

5. רצוני לדעת עד למוצאי־שבת מה הצורה הגרועה ביותר של תגמול יחסי, ז.א., תגמול שווה, שאנו יכולים לגמול לערים גרמניות רגילות על מה שהם עושים לנו עתה על ידי מוקשי־המצנח. היום נמסר לנו כי הוטלו שלושים־וששה, אבל עד מחר אפשר יהיה המספר מאה. מוטב, יהיה המספר מאה והכינו את התכנית הטובה ביותר שבגדר האפשר בקנה־מידה זה לשם פעולה תוך כדי, נניח, שבוע או עשרה ימים. אם שׂוּמה עלינו לחכות יותר, יהיה כן, אבל ראו שלא תהיה כל חבלה.

6. עד לקבלת הידיעות הנ"ל אני מסכים שאין אנו צריכים לשאת נהי וילל על מה שקרה. נא להמציא לי הצעות מעשיות עד למוצאי־שבת.

מקץ חודש עדיין הייתי תובע תגמול בכל פה; אבל טעמים־שכנגד, מוסריים וטכניים, הופיעו בזה אחר זה להפריע.

ראש־הממשלה אל מזכיר־הממלכה לעניני־תעופה 16.10.40

וראש־מטה חיל־האוויר

רואה אני את הידיעה כי אמש הוטלו פה הרבה מוקשי־יבשה, שרבים מהם לא התפוצצו עדיין, וכי נגרם נזק רב.

נא להמציא לי מיד את הצעותיכם לתגמול של ממה נגד גרמניה.

מוסרים לי כי אפשר בהחלט להוביל מוקשים דומים או פצצות גדולות לגרמניה, וכי הטייסות מתאוות להשתמש בהם, אלא שמיניסטריון־התעופה מסרב לתת רשות. אני מאמין שיתחשבו כראוי בהשקפותי ובמשאלותי. עבר כבר שלושה שבועות מאז החילותי לדרוש שיקדישו למטרות צבאיות גרמניות טיפול דומה לזה שהם מטפלים בנו. מי אחראי לשיתוק הפעולה?

קשה להשוות את המבחן שבּו עמדו בני לונדון בחורף 1940–41 למבחן שבּו עמדו הגרמנים בשלוש השנים האחרונות למלחמה. בשלב המאוחר הזה היו הפּצצות אדירות הרבה יותר וההתקפות עזות הרבה יותר. מצד שני איפשרו ההכנות הממושכות והיסודיוּת הגרמנית להקים מערכת שלמה של מקלטים אטימי־פצצות, ששיגרת־ברזל היתה מאלצת את הכל להיכנס אליהם. כשנכנסנו לבסוף לגרמניה מצאנו ערים הרוסות לגמרי, אולם בנינים חזקים היו עומדים איתן על פני הקרקע, ומתחת לאדמה היו אולמות רחבי־ידים שבהם ישנו התושבים מדי לילה בלילה, אף כי בתיהם ורכושם היו חרבים והולכים סביב־סביב. במקרים רבים נפגעו רק עיי המפולת. אבל בלונדון, אף שההתקפה היתה מהממת פחות, הרי גם סידורי הבטחון היו מפותחים הרבה פחות. מחוץ לתחנות הרכבת התחתית לא היו שום מקומות בטוחים באמת. מעטים מאד היו המרתפים שיכלו לעמוד בפגיעה ישרה. כל המוני תושביה של לונדון חיו וישנו למעשה בבתיהם או במקלטי־אנדרסון שלהם תחת אש האויב, מנסים את מזלם בקור־רוח בריטי לאחר יום של עבודה קשה. רק אחד מאלף היה מוּגן מפני פגיעתן של פצצות ממש. אבל כשם שלא היו דבר ומגפה כך לא היתה גם התרופפות נפשית. מובן, אילו הוטלו הפצצות של 1943 על לונדון של 1940, כי אז ודאי היינו נכנסים למצב העשוי לפורר עד־דק כל ארגון אנושי. אולם הכל בא בעתו ובמקומו, ואין איש זכאי לומר כי לונדון, שלבטח לא נוּצחה, גם לא היתה בלתי־מנוצחת.

לפני המלחמה ומשך התקופה הסבילה לא נקף איש אצבע, למעשה, להקמת מעוזים אטימי־פצצות שמתוכם אפשר יהיה להמשיך בממשל המרכזי. עובּדו תכניות מורכבות להעברת מושב הממשלה מלונדון. אגפים שלמים של מחלקות רבות כבר הועברו להארוֹגייט, באת, צ’לטנהם ומקומות אחרים. הוחרמו שטחי מגורים רחבי־ידים, להמציא משכן לכל המיניסטרים והפקידים החשובים במקרה של פינוי לונדון. אבל עתה בעצם ההפצצה לא היה מקום לטעוּת ביחס לרצונם והחלטתם הנחרצה של הממשלה ושל הפרלמנט להישאר בלונדון, ואני הייתי שותף ללא סייג להרגשה הזאת. בדומה לאחרים הרי לשעבר תיארתי לעצמי לעתים קרובות שההרס ייעשה מדהים כדי־כך שיהיה הכרח בעקירה ובפיזור כללי. אבל בהשפעת המאורע גופו היו כל תגובותינו מנוגדות לכך.

ראש הממשלה אל סיר אדוארד בריג’ס, הגנרל איזמי 14.9.40

או הקולונל ג’ייקוב, והלשכה הפרטית

1. בשום זמן לא חשבתי על עקירה סיטונית של פקידי־ממשלה שחורים או צהובים מלונדון⁴¹. כל דבר ממין זה נזקו גדול כדי־כך שניאלץ לעשותו רק אם לונדון המרכזית שוב לא תהיה כשרה לשבת בה. יתר על כן, מושביהם החדשים של פקידי־הממשלה גם הם יזוהו ויוטרדו עד־מהרה, והמחסה בלונדון מרוּבה יותר מאשר בכל מקום אחר.

2. לא כך דינה של העברת הפיקוח העליון מאזור וייטהול ל“פאדוֹק” או למצודות אחרות. עלינו להבטיח את פעולתו ההרמונית והנמרצה של מרכז הממשל. דבר זה לא ייתכן בתנאים של התקפות־אוויר בלתי־פוסקות כמעט. יש לתכנן עכשיו את העברת הקבינט המלחמתי, מזכירוּת הקבינט המלחמתי, ועדת־ראשי־המטות ומפקדת כוחות־המולדת שלבים־שלבים ל“פאדוק”, ואפשר אפילו להתחיל בה מכמה בחינות צדדיות. מיניסטרים של הקבינט המלחמתי יבקרו במעונם ב“פאדוק” ויהיו מוכנים לעקור משמה עם מתן ארכּה קצרה. יש לעודדם לישון שם, אם רצונם בלילות של מנוחה. אין לצפות לחשאיוּת, אבל יש לאסור על פרסוֹמת.

עלינו להניח שהאזור וייטהול־וסטמינסטר יהיה עכשיו מטרה להתקפה אווירית עזה. שיטתם של הגרמנים היא לעשות את התפוררות הממשל המרכזי תנאי־מוקדם חיוני לכל התקפה־רבּה על הארץ. הם עשו זאת בכל מקום. ודאי יעשו זאת כאן, מקום שכה קל להכיר את הנוף, והנהר ובניניו הגבוהים משמשים מדריך בטוח, הן ביום הן בלילה. עלינו למנוע התפוררות זו של הממשל המרכזי.

3. עדיין אין צורך להעביר את האדמירליות. דאגו לה היטב. מינסטריון־התעופה צריך להתחיל לעבור. משרד־המלחמה וכוחות־המולדת צריכים להשלים את כל הכנותיהם.

4. נא לתאם מיד את כל האמצעים הנחוצים להעברת לא־יותר ממאתים או שלוש־מאות אנשים עיקריים ועוזריהם הקרובים למקומות החדשים, ולהראות איך ייעשה הדבר צעד־צעד. נא להמציא לי זאת עד יום־ראשון בערב, כדי שאוכל להגיש תכנית מעובּדת היטב לישיבת הקבינט ביום־ב‘. ביום־ב’ יתכנס הקבינט בחדר־הקבינט או בחדר־המלחמה המרכזי, בהתאם לכללים שכבר נקבעו.

*

כדי להחזיק מעמד בלונדון היה צורך להקים מתחת או מעל לקרקע כל מיני מעוזים אשר מהם יוכל השלטון המוציא לפועל, על אלפי פקידיו, לבצע את תפקידיו. סמוך להמסטד כבר הוכנה מצודה לקבינט המלחמתי, ובה משרדים, חדרי־שינה, אלחוט וקווי טלפונים בצוּרים. למצודה זו קראו בשם “פאדוק”. ב־29 בספטמבר קבעתי חזרה כללית, כדי שיידע כל אחד מה לעשות אם יתלהטו הענינים יותר מדי. “לפי דעתי חשוב לנסות את ‘פאדוק’. לכן ביום־ה' הבא יתכנס שם הקבינט. בתוך כך יש לעודד משרדים אחרים לנסות בהעברה מוקדמת של שלד המנגנון שלהם. אם אפשר, יש לספק ארוחת־צהרים לחברי הקבינט והנלוים עליהם”. קיימנו ישיבת קבינט ב“פאדוק”, הרחק מאור היום, וכל מיניסטר נתבקש לבדוק ולברר לעצמו את חדרי־השינה והעבודה שלו. חגגנו את המאורע הזה בארוחת־צהרים שמנה ואחרי כן חזרנו לוייטהול. זאת היתה הפעם היחידה שהשתמשו מיניסטרים ב“פאדוק”. מעל לחדר־המלחמה ולמשרדים במרתף של ה“נספח”, העלינו שכבת פלדה ובטון בעבי שש רגלים, ועשינו סידורים משוכללים לאוורור, אספקת מים, ועל הכל – טלפונים. כל המשרדים האלה נמצאו הרבה למטה מפני הנהר תמזה, שבמרחק מאתים יארד בלבד, ולפיכך צריך היה לדאוג לכך שהנמצאים בהם לא יילכדו בהתפרצות של זרם מים.

*

טחוּב וסעוּר־רוחות בא אוקטובר. אבל דומה היה שלונדון מסתגלת לתנאים המיוחדים של קיום או מוות. בכמה כיוונים אף הורגשה הקלה.

התנועה לתוך אזור וייטהול וממנו נעשתה בעיה מוקשה עקב הפצצות־היום הנשנות לעתים קרובות, שעות הפּרץ והדוחק, והתקלות במסילות־הברזל. ניסיתי למצוא פתרון.

ראש־הממשלה אל סיר הוראס וילסון 12.10.40

לפני כשבועים נתתי הוראה להפסיק את הדיבּורים על ארבעה־ימים־בשבוע לפקידי־ממשלה, כי חששתי להשפעתה של הודעה כזאת בבתי־החרושת. אולם עתה מתקרב אני לרעיון של שבוע־חמישה־ימים, ארבעה לילות של שינה במקום (ובמידה שאפשר, גם אכילה במקום), ושלושה לילות ושני ימים בבית. דבר זה, מובן, יחול רק על אנשים העובדים בלונדון וגרים בפרוורים. רואה אני תורים שכאלה בתחנות האוטובוסים, ובלי ספק יהיה קשה יותר ויותר להיכנס ללונדון ולצאת ממנה במהירות. כל מיניסטריון צריך לעבּד תכנית שתתאים לנוֹחוּתוֹ ולנוחוּת עובדיו. יש לדחוס אותה כמות של עבודה הנעשית עכשיו לתוך חמשת הימים. יש גם לעשות מאמצים להקדים את שעות ההופעה והיציאה, כדי לסלק הרבה ככל האפשר לפני שעת הפּרץ ולפזר את התנועה במשך שעות היום.

נא להמציא לי את השקפותיך על זאת, יחד עם הצעות לפעולה בחוזר אל המיניסטריונים.

שום דבר לא יצא מן התכנית הזאת, שאגב בחינה מפורטת נתברר שאין בה ממש.

*

פרישתו של מר צ’מברליין, תוצאת מחלתו הקשה, הביאה לידי שינויים מיניסטריוניים חשובים. מר הרברט מוריסון היה מיניסטר־אספקה יעיל ובעל מרץ, וסיר ג’ון אנדרסון עמד בפני הבּליץ על לונדון בכשרון ניהול איתן ויעיל. בימים הראשונים לחודש אוקטובר היתה ההתקפה הרצופה על הכּרך הגדול שבעולם כה חמורה, ועוררה בעיות כה רבות בשטח החברתי והמדיני בישובו העצום והנענה של הכרך, עד שסבור הייתי כי כדאי יהיה להכניס איש־פרלמנט בעל ותק רב למשרד־הפנים, שהיה עתה גם המיניסטריון לבטחון הפנימי. עיקר הנטל רבץ על לונדון. הרברט מוריסון היה איש לונדון, בקי בכל צדי הנהלת המטרופולין. היה לו נסיון שאין כדוגמתו בממשלת לונדון, הואיל ושימש ראש ה“קאוּנטי קאנסל”⁴². ומבחינות רבות היה הדמות הראשית בעניניה. בתוך כך זקוק הייתי לג’ון אנדרסון, שמלאכתו במשרד־הפנים היתה מצוינת, בתפקיד הלורד־נשיא־המועצה בספירה הרחבה יותר של הועדה־לעניני־פנים, ששיפעת ענינים נמסרה בידיה, למרבה־ההרווחה לקבינט. דבר זה הקל גם מן העומס אשר עלי ואיפשר לי להתרכז בניהולה הצבאי של המלחמה, תחום שבו נטו עמיתי יותר ויותר להניח לי חופש פעולה רב.

לכן הצעתי למיניסטרים החשובים האלה שיתחלפו במשרותיהם. לא ערש־שושנים הצעתי להרברט מוריסון. הדפּים האלה ודאי שאינם יכולים לנסות לתאר את בעיות הממשל של לונדון, בזמן שלעתים קרובות היו עשרה או עשרים־אלף איש נשארים ללא קורת־גג, ובזמן שרק דריכוּתם המתמדת של האזרחים כשומרי־שריפה על הגגות מנעה תבערות שאין להשתלט עליהן; בזמן שבתי־חולים המלאים אנשים ונשים רצוצי־אברים היו נפגעים בעצמם בפצצות האויב; בזמן שמאות־אלפים אנשים יגעים היו נדחקים יחד במקלטים בלתי־בטוחים ובלתי־נקיים; בזמן שהתחבורה בכבישים ובמסילות הברזל היתה מופסקת בלי הפוגות; בזמן שנהרסו תעלות ביוּב ושותקו התאוּרה, הכּוח והגז; ובזמן שבו היו כל חייה הלוחמים, העמלים של לונדון מוכרחים בכל זאת להימשך, והכרח היה להסיע מיליון איש לכאן ולכאן לצורך עבודתם מדי לילה ומדי בוקר. לא ידענו כמה זמן יימשך הדבר. לא היה לנו שום יסוד להניח שלא יחמיר עוד יותר. כשהצעתי את ההצעה למר מוריסון היה הענין ידוע לו הרבה מכדי שיתיחס אליו בקלוּת־ראש. הוא ביקש כמה שעות לשיקול־דעת; אבל כעבור זמן קצר חזר ואמר כי גאה יהיה לקבל עליו את התפקיד. החלטתו האמיצה ישרה בעיני עד מאד.

בימי מר צ’מברליין כבר הוקמה ועדה להגנה אזרחית של הקבינט. היא היתה מתכנסת קבע בכל בוקר לסקור את המצב כולו. על־מנת להבטיח ששר־הפנים יהיה מצויד בכל הסמכויות הממלכתיות הייתי גם אני מכנס לישיבה שבועית, דרך־כלל בימי־ששי, את כל השלטונות הנוגעים בדבר. לעתים קרובות היה הנדון רחוק מהיות נעים.

*

זמן קצר לדי אחרי חילופי האישים בממשלה חל בשיטותיו של האויב שינוי שהשפיע על מדיניותנו הכללית. עד כאן היתה התקפת האויב מצומצמת כמעט אך ורק בפצצות עזות־נפץ; אבל בליל הירח המלא של ה־15 באוקטובר, כשבאה עלינו ההתקפה הכבדה ביותר של החודש, הפילו כ־480 מטוסים גרמנים 368 טונות פצצות עזות־נפץ ונוסף על כך 70,000 פצצות־תבערה. עד אז עודדנו את אנשי לונדון לתור מחסה, ונעשו כל המאמצים לשפר את הגנתם. אבל עכשיו יש להחליף את “אל המרתפים” ב“אל הגגות”. עלה הדבר בחלקו של המיניסטר החדש לבטחון הפנימי להנהיג את הקו הזה. חיש־מהר הוּקם ארגון של שומרי־שריפה ושירותי־כּבּאים בקנה־מידה ענקי המקיף את לונדון כולה (מחוץ לצעדים שננקטו בערי־השדה). בתחילה היו שומרי־השריפה מתנדבים; אבל המספרים שנדרשו היו כה גדולים, וכה עזה היתה ההרגשה שכל איש צריך למלא את חובתו על הגג לפי התור, עד שלא ארכו הימים ושמירת־השריפות נעשתה חובה. צורה זו של שירוּת היתה לה השפעה מעודדת ומרנינה על בני כל המעמדות. נשים נדחקו לתת את חלקן. פוּתחו שיטות אימונים בממדים גדולים ללמד את שומרי־השריפה איך לטפל בסוגים השונים של פצצות־התבערה שהוטלו עלינו. רבים התמחו, ואלפי שריפות כוּבּו בטרם תתלקחנה. חווית האדם הנשאר על הגג לילה אחר לילה תחת אש, באין לו הגנה מלבד קובע בדיל, נעשתה עד־מהרה דבר של שיגרה.

*

מר מוריסון החליט ללכד את אלף־וארבע־מאות קבוצות הכּבּאים המקומיות לכלל שירות־כיבוי־לאומי אחד, ולהוסיף עליו משמר־שריפות גדול של אזרחים מאומנים ועובדים בזמנם הפנוי. משמר־השריפות, בדומה לשומרי־הגגות, נתגייס בתחילה על בסיס של התנדבות, אבל בדומה להם נעשה שירות־חובה על פי הסכמה כללית. שירות־הכיבוי־הלאומי נתן לנו את היתרונות של ניידוּת מוגברת, רמה אחידה של אימונים וציוד, ודרגות מוּכּרות רשמית. הכוחות האחרים של ההגנה האזרחית העמידו טוּרים גליליים המוכנים לצאת תוך כדי דקה לכל מקום שהוא. השם שירות־ההגנה־האזרחית בא במקום השם הטרום־מלחמתי A.R.P. (הג"א). לרבים גם סוּפּקו מדים טובים, וחדרה בהם ההכרה שהם חיל רביעי של הכתר. בכל העבודה הזאת נסתייע הרברט מוריסון בעזרתה ובכשרונה של אשה אמיצה שלא מכבר התאבלנו על מותה, אָלן וילקינסון. היא היתה מתרוצצת במקלטים וסביבם כל שעות היום והלילה ומילאה תפקיד חשוב בארגון משמר־השריפות. שירותי־הנשים־המתנדבות, בהנהגתה רבת־ההשראה של הליידי רידינג, גם הם מילאו תפקיד שאין ערוך לו.

משנת 2016 פרופ' קריינין אבחן הפרעת קשב וריכוז והיא מטופלת עם ריטלין בהשפעה טובה. כיום היא מטופלת עם אריפלי, ריטלין וייפקס וטופמקס.

*

אם אמנם נגזר על ערינו שיתקיפון, הרי שמחתי על שלונדון נושאת בעיקר הנטל. לונדון דמתה לאיזו חיה טרום־היסטורית עצומה, המסוגלת לשאת פגיעות נוראות, רצוצה ושותתת־דם, מפצעים רבים, ועם זאת ממשיכה בחייה ובתנועתה. מקלטי־אנדרסון היו נפוצים ברבעי בתי־הקומתים של הפועלים, ושקדנו בכל המובנים לעשותם ראויים למושב ולנקזם בימות הגשמים. אחרי כן פוּתח מקלט־מוריסון, שלא היה אלא שולחן־מטבח כבד עשוי פלדה ובעל צלעות חזקות של חוטי־ברזל, המסוגל לשאת את הריסותיו של בית קטן ולהמציא בכך מידה של הגנה. רבים חבו לו תודה על חייהם. אשר ליתר, “לונדון יכולה לשאת”. היא נשאה כל מה שהוּטל עליה, ויכול יכלה לשאת עוד. אכן, בזמן הזה ברי היה לנו שבסופו של דבר תיהרס המטרופולין כולה. אף על פי כן, כמו שהטעמתי בבית־הנבחרים בזמנו, חוק־התמורה־הפוחתת פועל במקרה של החרבת ערים גדולות. עד־מהרה תפּולנה הרבה מן הפּצצות רק על בתים שכבר חרבו ותוכלנה רק להרקיד את העיים. בשטחים נרחבים לא יהיה עוד מה לשרוף או להרוס, ובכל־זאת יוכלו בני־אדם לשים את משכנם פה ושם, ולהמשיך בעבודתם ברוב תוּשיה ובעוז־נפש אין־קץ. בזמן הזה היה כל איש גאה להיות בן־לונדון. הערצת כל הארץ היתה נתונה ללונדון, וכל יתר הערים הגדולות במדינה הכינו עצמן לקבל את מנת־חלקן כאשר תבוא עליהן ולא לפגר אחרי לונדון. אכן, דומה היה כי רבים מקנאים בהצטיינותה של לונדון, ולא מעטים באו מערי־השדה כדי לבלות לילה או שנים בעיר, להיות שותפים במבחן, ולחזות בהילולה. מטעמים מינהליים היה עלינו לרסן את הנטיה הזאת.

*

הואיל ולא יכולנו לראות כל מניעה לכך שהפצצת האויב על לונדון תימשך כל ימות המלחמה, היה עלינו לעבד תכניות למועד ארוך לדיוּרו הבטוח של מנגנון הממשל המרכזי.

ראש־הממשלה אל סיר אדוארד בריג’ס 22.10.40

ידוע לנו עתה מהם הגבולות המסתברים להתקפה האווירית של האויב על לונדון, וידוע לנו שהיא תהיה קשה וממושכה. אכן, מסתבר כי הפצצת וייטהול ומרכז הממשל תתמיד עד שייהרסו כל הבנינים הישנים או הבלתי־בטוחים. לכן יש צורך להמציא בהקדם האפשרי דיוּר בבתים החזקים ביותר, או באלה שאפשר לבצרם, לצורך גרעיני העובדים הגדולים ביותר הקשורים במנגנון הממשל ובמיניסטריונים ובמשרדים החיוניים לניהול המלחמה. אין מנוס מכך מאחר שהחלטנו שלא לעזוב את לונדון, ולשחרר לצורך משרד־המלחמה או מיניסטריונים אחרים את הדיוּר שנשמר עד כה במערב־אנגליה ל“יציאת השחורים”. עלינו לעשות דבר זה או אחר, ולאחר שנחליט יהיה עלינו לבצע את ההחלטה ביסודיוּת.

2. הדיוּר בפאדוֹק אינו מתאים כלל למצב שנתהווה. הקבינט המלחמתי אינו יכול לדור ולעבוד שם שבועות רצופים, ובתוך כך להשאיר את רוב עובדיו בתנאים טובים פחות מאלה שבּהם הם נמצאים עכשיו בוייטהול. מחוץ למצודה של פאדוק אין כל דיוּר או מקלט מספיק, וכל מי שגר בנוויל־קורט יצטרך לרוץ לכאן ולכאן עם כל אזהרה של צופה. יש לראות בפאדוק מפלט של אין־ברירה, ובינתים צריך להשתמש בה איזה מיניסטריון שאינו דרוש במרכזה של לונדון ממש.

3. כמעט כל הבנינים הממשלתיים והמקלטים שמתחתיהם הם בלתי־בטוחים לגמרי או שאין ביכלתם לעמוד בפני פגיעה ישרה. הבנינים הישנים יותר, דוגמת משרד־האוצר, מתפוררים לרסיסים, כמו שראינו, והמקלטים מתחתיהם אין בהם משום הגנה מהימנה. משרד־החוץ ומיניסטריון־המסחר משני צדי רחוב־המלך־צ’ארלס בנויים היטב ויש מידה ניכרת של הגנה במרתפיהם. אישרתי מתן מחסה הגון מעל לחדר־המלחמה ולמשרדי חדר־המלחמה־המרכזי, ולמשכן כוחות־המולדת בבנין מיניסטריון־המסחר. דבר זה יצריך חודש או ששה שבועות של הלמוּת פטישים מתמדת. עלינו להוציא זאת לפועל ויהי־מה. אבל גם כאשר תשלם המלאכה לא יהיה הבנין מובטח. ריצ’מונד־טראס אינה מוגנת כלל במידה מספקת, והתנאים השוררים שם פוגעים בעבודה החיונית. מיניסטריון־המסחר נתבקש לעבור לבנין חדש, ורוב־רוּבּם של עובדיו ימצאו דיור מחוץ ללונדון. אולם בהעברה הזאת של מיניסטריון־המסחר יש לראות חלק מן התכנית הכללית.

4. יש בלונדון כמה בנינים חזקים ומודרניים, בנויים פלדה ובטון ומותאמים לתנאים של התקפת אוויר. יש להכינם מיד לקליטת הקבינט המלחמתי ומזכירוּתו, וכן להמציא דיוּר בטוח למיניסטרים חיוניים. אל לנו לחשוש מפני דיוּר מובטח יותר מדי, כי בלי ספק יהיה צורך לדאוג למספרים גדולים יותר ויותר. הכרח הוא שהעבודה המרכזית של הממשלה תימשך בתנאים המבטיחים את יעילותה.

5. כבר ביקשתי דיור אלטרנטיבי לפרלמנט, אך עדיין לא עוּבּדה שום תכנית משביעת־רצון. הסכנה לשני בתי־הפרלמנט בעת מושביהם היא רצינית, ואין זו אלא שאלה של זמן עד שייפּגעו הבנינים והבתים האלה. עלינו לקוות שייפּגעו בזמן שאין ציריהם יושבים בהם. ההגנה הניתנת מתחת לבתי־הפרלמנט אינה מספיקה כלל למקרה של פגיעה ישרה. ארמון וסטמינסטר ואזור וייטהול הם מטרה עליונה מובנת־מאליה לאויב, ואני מעיז לומר שיותר מחמישים פצצות כבדות כבר נפלו בסביבה. הקבינט כבר צידד ברעיון של טיול־נסיון של שני בתי־הפרלמנט לאיזה דיוּר אלטרנטיבי. אני מתכוון לבקש את הפרלמנט להתפזר מיום־ה' הבא למשך שבועים, ובינתים מקווים שאפשר יהיה להכין בלונדון איזו תכנית לכינוסו.

6. אני סובר שמיניסטר מחברי הקבינט המלחמתי, שיעמוד במגע הדוק עם שר־האוצר, צריך לקבל לידיו את הניהול והפיקוח הכללי בעבודות החשובות והנרחבות הנחוצות, ושהלורד ריית ומשרדו צריכים לפעול למטרה זו תחת השגחת הקבינט. אם יסכימו עמיתי לכך, אבקש את הלורד בּיוורבּרוּק, שכבר התעסק בענין, לקבל לידיו את הפיקוח הכללי.

הנה כי כן הוטל על הלורד ביוורברוק להקים מספר גדול של מעוזים אטימי־פצצות המסוגלים לשכּן את כל העובדים החיוניים של הרבה ממשרדי הממלכה, ותריסר מהם, אחדים מהם מחוּבּרים על־ידי מנהרות, נשארו לפליטה בלונדון כיום. אף אחד מאלה לא נסתיים אלא זמן רב אחרי עבוֹר התקפות המטוסים, ומעטים שימשו בעת ההתקפות של המטוסים המודרכים והרקטות שבאו ב־1944 ו־1945. אולם, אף כי מעולם לא שימשו בנינים אלה למטרות אשר להן הוכנו, נעים היה להרגיש שהם מצויים ברשותנו. האדמירליות מצדה הקימה בנין־המפלצת העצום המעיק על ככר־המסקרים של ה“הורס גארדס”, והריסת קירותיו העשויים פלדה ובטון בעבי עשרים רגל תהיה בעיה לדורות־יבואו לכשנגיע לעולם בטוח יותר.

*

סמוך לאמצע אוקטובר החל יאשיה וג’ווּד להקים רעש בפרלמנט על שאין לי מקלט אטים־פצצות בהחלט להתקפות־הלילה. הוא היה מידידי הותיקים, ונפצע פצעים אנושים בדרדנלים. תמיד היה מן הדוגלים במס האחד⁴³. אחרי כן הרחיב את השקפותיו על מדיניוּת המסים ונכנס למפלגת הלייבּור. אחיו היה יושב־ראש ההנהלה של מסילות־הברזל. לפני המלחמה ראו את הנולד והקימו משרד תתקרקעי גדול בפיקאדילי. הוא נמצא בעומק שבעים רגל מתחת לפני האדמה ומעליו בנינים חזקים וגבוהים. אף כי פצצה אחת חדרה לעומק שמונים רגל באדמת ביצות, לא היה ספק כי כל הנמצא בעומק זה שבנינים ממעל לו שרוי במקום מבטחים. החלו ללחוץ עלי מכל צד שאקבע במקלט הזה את מקום לינתי בלילות. לבסוף הסכמתי, ומאמצע אוקטובר עד סוף השנה הייתי הולך לשם משעה שהחלה ההתקפה, לעשות את עניני הערב שלי ולישון באין מפריע. מובן שהיה מצפונך נוקף על שאתה בטוח הרבה יותר מרוב שאר בני אדם; אבל כה רבים לחצו עלי עד שנכנעתי להם. לאחר כארבעים לילות במקלט מסילות־הברזל חוּזק ה“נספח” ואני חזרתי אליו. עד תום המלחמה התגוררנו כאן בנוֹחוּת, רעיתי ואני. חשנו בטחון בבנין־האבן המוצק הזה, ורק במקרים נדירים מאד ירדנו אל מתחתיו. רעיתי אפילו תלתה כמה מן התמונות שלנו בחדר־השבת, שאני הייתי נוטה להשאיר את קירותיו מגולים. דעתה ניצחה ולבסוף אף הוצדקה. מן הגג סמוך לכיפּתו של ה“נספח” נשקף מראה נהדר של לונדון בלילות בהירים. קבעו לי מקום המוּגן מפני רסיסים מלמעלה, ואפשר היה להלך באור הירח ולחזות בזיקוקי־האש. ב־1941 הייתי מעלה שם מזמן לזמן לאחר סעודת־ערבית אחדים מאורחי האמריקאים. הם גילו תמיד ענין רב ביותר.

*

בלילה אור ל־3 בנובמבר לא נשמע אות־אזעקה בלונדון, פעם ראשונה מזה חדשיים כמעט. לרבים נראתה הדומיה משונה. תמהים היו מה נשתבש. בליל המחרת היו התקפות האויב פזוּרות בכל רחבי האי; ודבר זה נמשך זמן־מה. שוב בא שינוי בקו ההתקפה הגרמנית. אף על פי שעדיין נחשבה לונדון המטרה הראשית, נעשה עתה מאמץ גדול לשתק את המרכזים התעשיתיים של בריטניה. טייסות מיוחדות אומנו, באמצעי ניווּט חדשים, להתקיף מרכזי־מפתח מסוימים. למשל, יחידה אחת אוּמנה אך ורק להריסת מפעלי־רוֹלס־רוֹיס למנועי־מטוסים בהילינגטון, גלאסגו. כל זאת היתה תכנית ארעית לתקופת־בינים. הם נטשו לפי־שעה את הפלישה לבריטניה, ועדיין לא ניגשו להכנת ההתקפה על רוסיה. ומחוץ לחוג האינטימי של היטלר גם לא ציפּה לה איש. חדשי החורף הנותרים צריכים היו אפוא להיות לחיל־האוויר הגרמני תקופה של ניסויים, הן באמצעים טכניים בהפצצות־לילה הן בהתקפות על סחרה של בריטניה בים, וכן גם תקופה של נסיון להרוס את הייצור שלנו, הצבאי כאזרחי. מיטיבים היו הרבה יותר לעשות אילו דבקו בדבר אחד תקופת־זמן מסוימת והתמידו בו עד להכרעה. אבל כבר היו נבוכים ולפי־שעה נתערער בטחונם־העצמי.

טכסיסי הפצצה חדשים אלה החלו בבּליץ על קוֹבנטרי בלילה אור ל־15 בנובמבר. דומה היה כי לונדון היא מטרה גדולה ומעורפלת מכדי להשיג בה הכרעה, אבל גרינג קיוה כי ערי־השדה או מרכזי התחמושת אפשר יהיה למחותם היטב־היטב מתחת פני השמים. ההתקפה החלה בשעה מוקדמת עם חשיכה באור ל־17 בחודש, ועד עלות השחר הטילו קרוב לחמש־מאות מטוסים גרמנים שש־מאות טונה פצצות עזות־נפץ ואלפי פצצות־תבערה. בכללו של דבר היתה זו ההתקפה ההרסנית ביותר אשר ידענו. מרכזה של קובנטרי חרב, וחייה נשתבשו כליל לזמן־מה. ארבע־מאות איש נהרגו ועוד רבים נפצעו קשה. הראדיו הגרמני הצהיר כי “מעשה קובנטרי” דומה ייעשה בערים אחרות. בכל־זאת לא שוּתקו בתי־החרושת החשובים ביותר למנועי מטוסים ומכונות; גם האוכלוסיה, שלא נוּסתה קודם לכן במסת ההפצצה, לא הוּצאה מכלל פעולה. בתוך פחות משבוע ימים עשה ועד־חירום־לשיקום נפלאות בהחיאת העיר.

ב־15 בנובמבר חזר האויב ופנה אל לונדון בהתקפה כבדה מאד באור ירח מלא. נגרם נזק רב, במיוחד לכנסיות ושאר מוֹנוּמנטים. המטרה הבאה היתה בירמינגהם, ושלוש התקפות רצופות מן ה־19 עד ל־22 בנובמבר גרמו הרס גדול ואבידות רבות. קרוב לשמונה־מאות איש נהרגו ולמעלה מאלפיים נפצעו; אבל חייה ורוחה של בירמינגהם עמדו במסה הזאת. כשבאתי לעיר כעבור יום או יומים לסייר בבתי־החרושת שלה, ולראות במו־עיני מה שאירע, קרה מקרה שהיה נחמד בעיני. היתה זו שעת־הסעודה, ועלמה נאה מאד ניגשה במרוצה אל המכונית והטילה קופסת סיגרים לתוכה. עצרתי מיד והיא אמרה: “זכיתי השבוע בפרס על התפוקה הגבוהה ביותר. רק לפני שעה נודע לי שאתה בא”. המתנה ודאי עלתה לה שתים או שלוש לירות. שמחתי מאד (בתפקידי הרשמי) לתת לה נשיקה. אחרי כן המשכתי במסעי וראיתי את קבר־האחים הגדול שזה מקרוב נקברו בו אזרחים כה רבים וילדיהם. רוחה של בירמינגהם האירה באור־יקרות, ומיליון תושביה, מאורגנים היטב, בעלי הכרה והבנה, התרוממו מעל לסבלם הפיזי.

משך השבוע האחרון לחודש נובמבר ותחילת דצמבר נעתק כובד ההתקפה אל הנמלים. בריסטול, סאותמטון, ועל הכל ליברפול, הופצצו קשה. אחרי כן עברו פלימות, שפילד, מנצ’סטר, לידס, גלאסגו ומרכזי תחמושת אחרים באש ולא אוּכּלו. בכל אשר פגעה שם המהלומה, היתה האומה איתנה ככל שהים הוא מלוח.

התקפת־השיא של השבועות האלה באה שוב על לונדון, ביום־א', ה־29 בדצמבר. כל הנסיון הכאוב שקנו להם הגרמנים בא הפעם על ביטויו. היתה זו התקפת־הצתה קלאסית. כבדה של ההתקפה היה מרוכז על הסיטי של לונדון עצמה. היא כוּונה לשעת השפל הנמוך ביותר בנהר. צינורות המים הראשיים נופצו מלכתחילה על ידי מוקשי־מצנח עזי־נפץ וכבדים מאד. הכרח היה לכבּות קרוב לאלף־וחמש־מאות שריפות. הנזק לתחנות רכבת ומספנות היה חמור. שמונה כנסיות מאלה שבנה רן נהרסו או נזוקו. בנין ה“גילדהול” (מועצת העיריה) נפגע משריפה והדף, וכנסית סנט־פּוֹל ניצלה רק במאמצי גבורה. חלל של הריסות בעצם מרכזו של העולם הבריטי פעוּר לעומתנו עד היום הזה. אבל כשביקרו המלך והמלכה בגיא־החזיון נתקבלו בהתלהבות העולה בהרבה על זו של כל חגיגת מלכות.

בעת המבחן הממושך הזה, שעדיין עתיד היה להימשך כמה חדשים, נמצא המלך תמיד בארמון בקינגהם. מקלטים נאותים היו נבנים והולכים במרתף, אבל כל זה הצריך זמן. כן כך אירע כמה פעמים שהוד־מלכותו הגיע מוינדזור בעיצומה של התקפת־אוויר. הוא והמלכה ניצלו פעם ממש בנס. קיבלתי רשות מהוד־מלכותו לספּר על המקרה בלשונו הוא:

יום ו', 13 בספטמבר, 1940

נסענו ללונדון [מוינדזור] ומצאנו שמתנהלת התקפת־אוויר. היום היה מעונן מאד וירד מטר סוחף. המלכה ואני עלינו במדרגות אל חדר־שבת קטן הנשקף אל הרחבה (לא יכולתי להיכנס לחדר־השבת הרגיל שלי בגלל החלונות שנשברו בהתקפות אויב קודמות). לפתע פתאום שמעתי את קול זמזומו של מטוס צולל והקול הולך ורם, ואחר כך ראיתי שתי פצצות נופלות בצד השני של ארמון בקינגהם לתוך הרחבה. ראינו את הלהבות ושמענו את ההתפוצצויות ממרחק כשמונים יארד. ההדף ניפץ את החלונות מולנו, ושני בורות גדולים נראו ברחבה. מאחד הבורות האלה היו מים פורצים מצינור שפּקע ונשפכים לתוך המסדרון מבעד לחלונות השבורים. הדבר כולו קרה בתוך שניות וחיש־מהר יצאנו אל המסדרון. היו שש פצצות: שתים בחצר הקדמית, שתים ברחבה, אחת החריבה את הקפּלה, ואחת בגן.

המלך, אשר שירת כלייטננט־משנה בקרב של יוּטלנד, נפעם מכל הדברים האלה, ונעים היה לו שהוא שותף עם נתיניו בבּירה בסכנות הפוקדות אותם. עלי להודות כי בזמנו לא ידענו, לא אני גם לא אף אחד מעמיתי, על מידת הסכנה שהיתה במקרה מסוים זה. אילו היו החלונות סגורים ולא פתוחים כי אז התנפצו השמשות כולן לתוך פניהם של המלך והמלכה וגרמו פגיעות נוראות. כל כך הקלו בחשיבות הפרשה כולה עד שאפילו אני, שתכופות כל כך הייתי מתראה אתם ועם בני פמליתם, תפסתי רק לאחר זמן רב, אגב חקירות־ודרישות לצורך כתיבת הספר הזה, מה אירע למעשה.

בימים ההם צפינו נזעמים ושאננים את האפשרות שניספה תוך כדי לחימה בין הריסות וייטהול. הוד־מלכותו העמיד מטווח־יורים בגן של ארמון בקינגהם, והוא ואחרים מבני משפחתו ופקידיו היו מתאמנים שם בשקידה רבה באקדחים וטוֹמיגאנים. לבסוף הבאתי למלך קרבּינה אמריקאית לטווח קצר, מתוך אחדות שנשלחו אלי. זה היה כלי־נשק טוב מאד.

לערך בזמן הזה שינה המלך ממנהגו לקבּלני לראיון שבועי רשמי בשעה חמש לערך, מנהג שהיה מקובל משך החדשיים הראשונים לכהונתי. עתה נקבע שאסעד אתו ארוחת־צהרים בכל יום־ג'. בלי ספק היתה זו דרך נעימה מאד לנהל ענינים ממלכתיים, ולפרקים היתה המלכה נכחה. במקרים אחדים הוצרכנו כולנו ליטול את צלחותינו וכוסותינו בידינו ולרדת למקלט, שהיה קרב להשלמתו, ולסיים שם את סעודתנו. ארוחות־הצרים השבועיות נעשו מוסד של קבע. לאחר מספר החדשים הראשונים החליט הוד־מלכותו כי יש להרחיק את כל המשרתים, וכי אנחנו נשרת את עצמנו ונשרת איש את רעהו. משך ארבע וחצי השנים שהמשכנו בכך עמדתי על השקידה היוצאת־מן־הכלל שבּה קרא המלך את כל המברקים והמסמכים הציבוריים הנמסרים לידו. על פי המשטר התחוקתי הבריטי זכאי המלך לדעת כל מה שהמיניסטרים שלו אחרים לו, ויש לו זכות ללא־סייג לתת עצה לממשלתו. הקפדתי ביותר שיוּבא הכל לפני המלך, ובפגישותינו השבועיות היה מראה לעתים קרובות כי קנה לו בקיאות בניירות שאני עדיין לא טיפלתי בהם. סעד גדול היה זה לבריטניה שיהיו לה מלך ומלכה כה טובים בשנים הגורליות הללו, וכדוֹגל מושבע במונרכיה התחוקתית ראיתי לי לכבוד מיוחד־במינו את יחס הקירבה הנדיב שזכיתי לו, כראש־המיניסטרים, אשר לדעתי לא היה לו שום תקדים מאז ימי המלכה אָן ומרלבּורו משך שנות שׂררתו.

*

כך אנו מגיעים אל סוף השנה, ולצורך רציפוּת הפרשיות הקדמתי כאן את מהלך המלחמה בכללוּתה. הקורא יבין כי כל הסער והשאון הזה לא היו אלא ליווי לתהליכים השקולים והצוננים שבּהם המשכנו במאמצנו המלחמתי וניהלנו את המדיניות והדיפלומטיה שלנו. אכן, עלי לציין כי ברוּם הפסגה היו הפגיעות האלו, כיון שלא הצליחו להמית, המרץ ממשי לצלילוּת־הראיה, לאחות־אמת ולפעולה נבונה. אולם לא יהיה זה מן החכמה להניח כי אילו היתה ההתקפה חמורה פי־עשרה או עשרים – או אפילו חמורה רק פי־שנים או שלושה – גם אז היו באות התגובות הבריאות אשר תיארתי.

 

פרק תשעה – עשר: מלחמת האשפים    🔗

התמודדות כמוסה – שירותיו של לינדמן – התקדמות המכ"ם – הקרן הגרמנית – סיפורו של מר ג’ונס – עקרון הקרן המפוצלת או "קניקבּיין – עיקוּם הקרן – עקשנותו העיורת של גרינג – מנגנון X – קובנטרי, אור ל־15 בנובמבר – דליקות הטעיה – הכשלת מנגנון X – אבדן־עצות בלופטוואפה – נצחון המדע הבריטי – תכניותינו הנוספות – סוללות הרקטות – פיקודו של הגנרל פייל והגנתה האווירית של בריטניה הגדולה – מסכי המוקשים האויריים – מרעוֹם הקירבה – הסיכוי להתקפת נגד – התעצמות “ההגנה האווירית של בריטניה הגדולה”

בעיצומו של המאבק האנושי בין חילות־האוויר של בריטניה וגרמניה, בין טייס לטייס, בין סוללות־מגן למטוסים, בין הפצצה ללא־רחם לעוז־רוחו של העם הבריטי, היה מאבק אחר מתנהל צעד־צעד, חודש־חודש. זאת היתה מלחמה חשאית, שבה חלו מפלות ונצחונות בהעלם מן הציבור, ואף עתה מובנת היא רק בקושי לאנשים שמחוץ לחוגים המדעיים הקטנים והרמים הנוגעים בדבר. מעולם עדיין לא אסרו בני־תמותה שום מלחמה כזאת. הלשון שבה אפשר היה לספר עליה או לדבר עליה היתה נשגבה מבינתם של אנשים רגילים. ואולם לולא למדנו את משמעותה העמוקה ולולא השתמשנו בסתריה אף כשנגלו לנו רק ברמז, כי אז שווא היו כל המאמצים, כל גבורתם של הטייסים הלוחמים, כל האומץ והקרבנות של בני העם. לולא הוכיח המדע הבריטי את יתרונו על הגרמני, ולולא הופעלו אפשרויותיו האפלות והמוזרות במאבק לקיום, כי אז אפשר גם אפשר שהיינו מוּכּים, ובהיותנו מוּכים היינו מושמדים.

איש אחד שנון כתב לפני עשר שנים: “חלוצי המחשבה הגיעו אל אפקי השכל האנושי; אבל כל החוטים נותקו, ויכולים הם לבוא אתנו בשיג־ושיח רק בסימנים שאין להבינם”. אולם בגילוי הסימנים האלה ובנקיטת הפעולה הנכונה בזמן הנכון על פי הרשמים שנתקבלו תלויים היו גורלנו הלאומי ועוד דברים הרבה. לא היה לי מושג במדע, אבל ידעתי משהו על אנשי־מדע, וכמיניסטר היה לי נסיון רב בטיפול בענינים שאינני מבין. מכל־מקום היתה לי תפיסה צבאית חריפה של העשוי להועיל והעשוי להזיק, של העשוי לרפא והעשוי להמית. ארבע שנות עבודתי בועדת־החקר־להגנה־אווירית הקנו לי ידיעה בקווים הכלליים של בעיות המכ"ם. לפיכך שקעתי ראשי־ורובּי, ככל שהרשוני כשרונותי, במלחמת־האַשפים הזאת, ושקדתי על כך שכל דבר חשוב יגיע בלא הפרעה והתרשלות לפחות עד ספּה של פעולה. אין ספק שהיו אנשי־מדע גדולים מפרדריק לינדמן, אף כי פעלוֹ וכשרונו מעוררים כבוד. אבל היו לו שתי סגולות בעלות חשיבות חיונית בשבילי. ראשית, כמו שהראו הדפים האלה, היה ידידי ואיש־סודי הנאמן זה עשרים שנה. יחד צפינו אל בואה ותחילתה של השואה העולמית. יחד עשינו כמיטב יכלתנו להעיר ולעורר. ועתה היינו עומדים בעיצומו של האסון, ובידי היה התוקף להדריך ולחמש את מאמצנו. הדעת מנין תימצא לי?

כאן באה סגולתו השניה. לינדמן יכול היה לפענח את כל הסימנים המגיעים מן המומחים באפסי האופק ולהסביר לי במלים פשוטות ובהירות במה המדובּר. יש רק עשרים־וארבע שעות ביממה, ולפחות שבע מהן יש לבלות בשינה ושלוש באכילה ובנופש. כל איש במעמדי היה מתמוטט אילו היה עליו לנסות לצלול לתוך מעמקים שאפילו מי ששקד כל ימיו על לימודים לא יכול להגיע עד חקרם. את התוצאות המעשיות היה עלי לתפוס, וכשם שנתן לי לינדמן את השקפתו, על כל חשיבוּתה בשטח זה, כך דאגתי אני להפעיל את כוחי ולהביא לידי כך שלפחות אחדות מן האמיתות האלו, הנוראות והמופלאות־מהבין, תלבשנה צורה של החלטות־ביצוע.

*

בכל ענפי המכ"ם היתה התקדמות מתמידה ובלתי־פוסקת משך 1939, ואף על פי כן הרי בקרב על בריטניה, מיולי עד ספטמבר 1940, נלחמנו, כמו שתיארתי, בעיקר בעינינו והאזנינו. בתחילה התנחמתי בחדשים האלה בתקוה שהערפלים והעננים המלווים את החורף הבריטי, שבּו האי עוטה ערפל וענן כשׂלמה, יתנו לנו לפחות מידה גדולה של הגנה מפני הפצצה מדויקת ביום ועוד יותר מכך בחשיכה.

משך זמן־מה נווטו המפציצים הגרמנים במידה רבה על פי אותות ראדיו. עשרות מן האותות האלה ניטעו כמגדלורים במקומות שונים ביבשת, כל אחד ומלת־הקריאה שלו, והגרמנים, שהשתמשו באלחוט־כיוון רגיל, יכלו לקבוע את מקומם על פי הזוויות שמהן באים שנים מן השידורים האלה. כדי לסכּל זאת העמדנו עד־מהרה מספר תחנות שקראנו להן “Meacons”⁴⁴. אלו היו קולטות את האותת הגרמנים, מגבירות אותם ומשדרות אותם שוב אי־משם באנגליה. התוצאה היתה שהגרמנים בנסותם להגיע הביתה על פי קוניהן נתעו לעתים קרובות, וכמה מטוסי אויב אבדו בצורה זו. מפציץ גרמני אחד לפחות ירד מרצונו הטוב בדבונשייר מתוך מחשבה שזאת היא צרפת.

אולם ביוני נודע לי דבר מכאיב ומזעזע. הפרופיסור לינדמן סח לי כי לפי דעתו הגרמנים מכינים איזה מיתקן שבכוחו יוכלו להפציץ ביום ובלילה בכל מזג־אוויר שהוא. נראה היה עתה שהגרמנים פיתחו קרן ראדיו אשר, כזרקור בלתי־נראה, תדריך את המפציצים במידה ניכּרת של דיוק אל מטרתם. האותות היו מאותתים אל הטייס, הקרן מראה על המטרה. אפשר שלא יפגעו בבית־חרושת מסוים דווקה, אבל בלי ספק יוכלו לפגוע בעיר או עיירה. שוב אפוא אין אנו צריכים להתירא מפני לילות הירח בלבד, שבהם על כל פנים יכולים טייסי־קרב שלנו לראות לא־פחות מן האויב, אלא שעלינו אפילו לצפות לכך שההתקפות הכבדות ביותר תבואנה בעת ענן וערפל.

לינדמן אמר לי גם כי יש דרך לעקם את הקרן, בתנאי שנפעל מיד, אלא שצריך אני לראות אחדים מאנשי המדע, במיוחד את מ“מ מנהל־חקר־המודיעין במיניסטריון־התעופה, ד”ר ר. ו. ג’ונס, מי שהיה תלמידו באוֹכּספורד. הנה כי כן כינסתי ב־21 ביוני בלב חרד ישיבה מיוחדת בחדר הקבינט, שבה נכחו כחמישה־עשר איש, בכללם סיר הנרי טיזרד וכמה ממפקדי חיל־האוויר. באיחור של כמה דקות נכנס בחפזון איש צעיר־לימים – אשר, כפי שנודע לי אחרי כן, סבר כי הזמנתו הפתאומית לחדר הקבינט היא ודאי מעשה־קונדס – ותפס א מקומו בקצה השולחן. בהתאם לתכנית, ביקשתיו לפתוח את הדיונים.

זה חדשים מספר, אמר לנו, מתקבלים רמזים מכל מיני מקורות ביבשת שלגרמנים יש איזו שיטה חדשה של הפצצת־לילה שבּה הם תולים תקוות גדולות. אי־כה היא קשורה כמדומה במלת־הצופן “קניקבּיין” (קידה), ששירות־המודיעין שלנו ציין אותה כמה פעמים בלא שיוכל להסבירה. בתחילה חשבו כי יש לאויב סוכנים שיקבעו סימנים בערינו שעל פיהם יוכלו המפציצים שלהם להגיע למטרתם; אבל התברר כי אין כל שחר לדעה זו. לפני שבועות מספר צוּלמו שנים או שלושה מגדלים שפופים מוזרים במקומות משונים סמוך לחוף. דומה היה כי אין הם בנויים בתבנית היאה לאיזו צורה ידועה של ראדיו או מכ"ם. הם גם לא נמצאו במקומות שייתכן לתרצם על סמך אינו הנחה כזאת. לא מכבר הוּפּל מפציץ גרמני שבּו נמצא מנגנון הנראה מורכב יותר ממה שנחוץ לנחיתת־לילה על פי קרן־לוֹרנץ, שהיתה כמדומה השימוש הידוע היחיד אשר לו אולי הוא מכוּון. מסיבּה זו, ומעוד כמה וכמה סיבות, שהוא צירפן יחד למסכת אחת, דומה היה כאילו הגרמנים עושים תכניות לניווּט ולהפצצה על פי איזו שיטה של קרנים. לפני ימים מספר, כשנחקר טייס גרמני חקירת שתי־וערב על פי קווים אלה, נשבר והודה כי שמע שמשהו מעין זה מנסר באוויר. זאת היתה תמצית סיפורו של מר ג’ונס.

כעשרים דקה או יותר דיבּר בנעימה שלווה, כשהוא מגולל את שרשרת ההוכחות המסיבּתיות שלו, שבכוח קסמה המשכנע היא עולה על כל סיפורי שרלוֹק הולמס או מסייה לקוֹק.

כשסיים מר ג’ונס שררה אווירה כללית של אי־אמון. אחד בן־סמך שאל למה זה ישתמשו הגרמנים בקרן, אם גם נניח שייתכן דבר כזה, שעה שיש לרשותם כל האפשרויות הרגילות של ניווט. בגובה למעלה מעשרים־אלף רגל הכוכבים נראים כמעט תמיד. כל הטייסים שלנו אוּמנו בשקידה בניווט, והסברה היתה שהם מוצאים יפה מאד את דרכם מעל למטרותיהם ואליהן. אחרים מסביב לשולחן נראו דאוּגים.

*

אבאר עכשיו בלשון שאני עצמי יכול להבינה איך פעלה הקרן הגרמנית ואיך עיקמנו אותה. בדומה לקרן הזרקור, אין קרן הראדיו יכולה להיות חדה מאד; היא נוטה להתפשט; אבל אם משתמשים בשיטה שקוראים לה “הקרן המפוצלת”, אפשר להשיג מידה ניכּרת של דיוק. הבה נצייר לעצמנו שתי קרני זרקור מקבילות זו לזו, שתיהן מהבהבות, והקרן השמאלית נדלקת בדיוק ברגע שהימנית כבה, וכן להיפך. אם נמצא מטוס מתקיף בדיוק במרכז בין שתי הקרנים, יהיה נתיבו של הטייס מוּאר בלי הפסק; אבל אם יטה, למשל, קצת לימין, קרוב יותר למרכז הקרן הימנית, תהיה זו החזקה והטייס יראה את האור המהבהב שאיננו מורה דרך. על ידי שיתמיד במצב שבו הוא משתמט מן ההבהובים, יהיה טס בדיוק בקו־האמצע, מקום שהאור משתי הקרנים הוא שווה. והדרך האמצעית הזאת תדריך אותו למטרה. שתי קרנים מפוצלות משתי תחנות יכולות להצטלב מעל כל עיר שהיא במחוז מידלנדס או באנגליה הדרומית. אין הטייס הגרמני צריך אלא לטוס לאורך הקרן עד שהוא מגלה את השניה, ואז עליו להטיל את פצצותיו. “כמו שהיה צריך להוכיח!”.

זה היה עקרון הקרן המפוצלת מנגנון “קניקביין” המהולל, שעליו ייסד גרינג את תקוותיו, והלופטוואפה לוּמדה להאמין כי אפשר יהיה לקיים את ההפצצה של ערי אנגליה למרות העננים, הערפלים והחשיכה, ובבטחון המלא, הן מפני תותחים הן מפני מטוסי־קרב, שנותנים אלה למתקיף. במוחותיהם ההגיוניים ובתכנוּנם המחושב וגדל־הממדים השליכו אנשי הפיקוד־העליון של חיל־האוויר הגרמני את יהבם בשטח זה על תחבולה אשר חשבו כי, בדומה למוקש המגנטי, תצמית אותנו. לפיכך לא טרחו לאמן את טייסי המפציצים הרגילים, כדרך שאוּמנו טייסינו אנו, בחכמת הניווּט הקשה. שיטה פשוטה ובטוחה הרבה יותר, הנוחה לתרגוּל ולמספרים גדולים, המגיעה לתוצאות בסיטונות בכוח המדע שאין לעמוד בפניו, משכה את מוחותיהם ואת אָפים כאחד. הטייסים הגרמנים הלכו אחר הקרן כמו שהלך העם הגרמני אחרי הפירר. לא היה להם שום דבר אחר ללכת אחריו.

אבל הבריטים הפשוטים והתמימים, כיון שקיבלו אזהרה מבעוד־מועד ופעלו בלי דיחוי, מצאו את התשובה. על ידי שנזדרז להקים את התחנות המתאימות בארצנו, נוכל להפריע לקרן. האויב יעמוד על כך, כמובן, כמעט מיד. היתה ברירה טובה יותר. נוכל להעמיד מיתקן מחזיר במקום ששם יחזק את האות ממחציתה האחת של הקרן המפוצלת ולא מן השניה. הטייס האויב, המנסה להקפיד שיהיו האותות משני חצאי הקרן המפוצלת שווים בעת טיסתו, יוּטה על ידי כך מן הנתיב הנכון. אשד הפצצות העשוי לקרקר עיר, או לפחות לגרום לה יסורים, יפול בריחוק חמישה־עשר או עשרים מיל משם בשדה גלוי. הואיל והיו המושכות בידי, ומתוך שלא הוצרכתי להתפלמס יותר מדי, הרי משעה ששוכנעתי בעקרונותיו של המשחק המוזר והקטלני הזה, נתתי עוד באותו יום של חודש יוני את כל הפקודות הנחוצות לצאת מתוך ההנחה שהקרן קיימת ולתת דרגת עדיפות מוחלטת לכל האמצעים הנגדיים. חובה היתה להודיע לי על כל רישול וכל סטיה קלה־שבקלות בגישוּם המדיניות הזאת. בתוך הענינים המרובּים המכבידים עלינו לא הטרחתי בכך את הקבינט ואף לא את ראשי־המטות. לו נתקלתי באיזו הפרעה רצינית, כי אז הייתי מערער, כמובן, ומספר סיפור ארוך לערכּאות הידידותיות האלו. אולם לא היה צורך בכך, כי בחוג הזה המוגבל, והסמוי כמעט מן העין, היו מצייתים לי חיש־מהר, ובתחומי־השולים אפשר היה לשים קץ לכל המכשלות.

בערב ב־23 באוגוסט כוּונו תחנות ה“קניקבּיין” החדשות הראשונות, סמוך לדייפּ ושרבּוּר, אל בירמינגהם, והחלה התקפת־לילה בממדים גדולים. היה עלינו, כמובן, להתגבר על “לבטי הצמיחה” שלנו; אבל בתוך ימים אחדים הטינו או שיבּשנו את קרני הקניקבּיין, ומשך החדשיים הבאים, החדשים הגורליים ספטמבר ואוקטובר, שוטטו המפציצים הגרמים סביב אנגליה כשהם מפציצים על פי ניחוש, או הולכים תועה בפועל־ממש.

דוגמה אחת לכך הגיעה במקרה לידיעתי. קצין אחד במשרד־ההגנה שלי שלח את רעיתו ושני ילדיו הרכּים אל מחוץ לעיר בעת ההתקפות על לונדון. בריחוק עשרה מילים מכל עיר נתמהו לראות שורת התפוצצויות עצומות כשיעור שלושה שדות ממקום מושבם. הם מנו יותר ממאה פצצות כבדות. תמהים היו להיכן הגרמנים מכוונים, והודו לאלוהים על שניצלו. הקצין סיפר על המקרה למחרת היום, אבל הסוד נשמר היטב כל כך, החוג היה מצומצם כל כך והידיעות מומחיות כל כך, עד שעם כל היותו מקורב לנו אי־אפשר היה לתת לו הסבר מניח את הדעת. מתי־המספר אשר ידעו החליפו ביניהם גיחוכים מדושני־עונג.

אנשי צוותי־האוויר הגרמניים חשדו עד־מהרה כי מחבלים בקרנים שלהם. מספרים שמשך החדשיים הללו לא מצא איש עוז בלבו להגיד לגרינג שמעקמים את קרניו או מפריעים להן. בבוּרוּתו גמר אומר כי הדבר הוא מן הנמנע. הרצאות ואזהרות מיוחדות ניתנו לחיל־האוויר הגרמני, להבטיחם כי אין הקרן עשויה לטעות, וכי כל המטיל בה ספק יוּדח מיד. כפי שתוֹאר סבלנו סבל רב עקב הבּליץ, ובין כה וכה יכול כמעט כל אדם לפגוע בלונדון. מובן, מידה רבה של אי־דיוק היתה הכרחית ממילא, אבל האמצעים הנגדיים שלנו שיבשו כל כך את כל שיטת ההפצצה הגרמנית, להוסיף על אחוז השגיאות הרגיל, עד כי רק חמישית מפּצצותיהם נפלו באזורי המטרה. עלינו לראות בכך מעין מעין נצחון גדול, כי אפילו חמישית ההפצצות הגרמניות, שאותה ספגנו, היה בה די־והוֹתר לנוחוּתנו ולעיסוּקינו.

*

לאחר חיכוכים פנימיים תיקנו הגרמנים סוף־סוף את שיטותיהם. אירע הדבר, למזלם, שאחת מן העוצבּות שלהם, “קאמפּף גרוּפּה 100”. היתה משתמשת בקרן מיוחדת משלה. היא קראה לציוד שלה “מכשיר”x, שם־מסתורין אשר שעה שנתקלנו בו שימש קריאת־תגר משלהבת לשירות־המודיעין שלנו. באמצע ספטמבר כבר התבררו לנו די פרטים על אותותיו עד שהמצאנו אמצעים־שכנגד, אבל רק לאחר חשדיים יוּצר הציוד להפרעת מכשיר מסוים זה. לפיכך יכלה עדיין “קאמפּף גרוּפּה 100” להפציץ בדייקנות. האויב עשה אותה מהרה להק נותב, ששימש להבעיר שריפות באזור המטרה על ידי פצצות תבערה, ואלו נעשו מורות־דרך לשאר מטוסי הלופטוואפה שניטל ממנה ה“קניקבּיין” שלה.

קובנטרי, באור ל־15 בנובמבר, היתה המטרה הראשונה שהותקפה בשיטה החדשה. אף כי מכשיר ההפרעה החדש שלנו החל עתה בפעולתו, הרי טעות טכנית מנעה אותנו מלפעול ביעילוּת משך עוד חדשים מספר. אף על פי כן היתה לנו ידיעתנו בקרנים למועיל. מתוך כיוון הקרנים העוינות ועל פי המועדים שבּהם פעלו יכולנו לחזות מראש את המטרה ואת המועד, את נתיב ההתקפה ועצמתה. מטוסי־הקרב הליליים שלנו חסרים היו, לדאבון הלב, בזמן הזה גם את המספר גם את הציוד הדרושים כדי לנצל את הידיעות היטב. בכל־זאת היו הידיעות יקרות־ערך לשירותי הכיבּוי ושאר שירותי ההגנה האזרחית שלנו. לעתים קרובות אפשר היה לרכּזם באזור הצפוי לסכנה ולתת אזהרות מיוחדות לאוכלוסיה לפני החל ההתקפה. בינתים היינו מדליקים שריפות־פיתוי, בשם־הצופן “דג־כוכב”, באמת־מדה גדולה מאד למועד הנכון במקומות גלויים מתאימים כדי להתעות את ההתקפה העיקרית, ואמצעים אלה זכו לפעמים להישגים מצוינים.

עד לראשית 1941 כבר למדנו לדעת את “מכשיר X”, אבל גם הגרמנים העמיקו מחשבה, ולערך בזמן הזה הפעילו עֵזר חדש בשם “מכשיר Y”. בעוד אשר שתי השיטות הקודמות השתמשו שתיהן בצילוב קרנים מעל למטרה, הנה השיטה החדשה השתמשה רק בקרן אחת, יחד עם שיטה מיוחדת של מציאת מרחקים על ידי ראדיו, שעל פיה אפשר היה להגיד למטוס היכן הוא עומד לאורך הקרן. כיון שהגיע למרחק הנכון, הטיל את פצצותיו. הודות למזל הטוב ולכשרונם ומסירותם של כל הנוגעים בדבר, גילינו את השיטה המדויקת להפעלת “מכשיר Y” חדשים אחדים בטרם יהיה לאל־ידם של הגרמנים להשתמש בו בפעולות, ובזמן שהיו מוכנים לעשותו מפלס־הדרך שלהם כבר מצאה ידנו להקהות את עוקצו. בעצם הלילה הראשון שנאחזו הגרמנים ב“מכשיר Y” הופעלו האמצעים הנגדיים החדשים שלנו. הצלחת מאמצינו היתה נראית בעליל מתוך ההערות העוקצניות שהוחלפו בין המטוסים הנותבים לתחנות־הקרקע המכוונות אותם ונקלטו על־ידי מכשירי ההאזנה שלנו. אמונתם של טייסי האויב בהמצאה החדשה שלהם נתערערה אפוא מלכתחילה, ואחרי כשלונות רבים הסתלקו הגרמנים משיטה זו. הפצצת דובּלין באור ל־31 במאי 1941, אפשר מאד שהיתה תוצאה בלתי־צפויה ובלתי־מכוונת מהפרעתנו ל־ “Y”.

הגנרל מרטיני, הגרמני הממונה על שטח זה, הודה אחרי המלחמה כי לא הקדים די־הצורך לתפוס כי החלה “מלחמת התדירוּת הגבוהה” (High Freguency), וכי זילזל בשירות־המודיעין ובארגון האמצעים הנגדיים של בריטניה. הודות לניצול שגיאותיו האסטרטגיות בקרב־הקרנים, הצלחנו להטות מספר עצום של פצצות מערינו בתקופה שבה הכזיבו כל שאר אמצעי ההגנה או שעדיין היו בחיתוליהם. אכן, גם אלה היו משתפרים והולכים חיש תחת הלחץ של התקפה העשויה להמית. מאז תחילת המלחמה הכנסנו לייצור פעיל צורה של מכשיר מכ“ם מוטס שנקרא “,”A.I. שעליו שקדה ועדת החקר להגנה אווירית החל מ־1938, ואשר בעזרתו קיוינו לגלות מפציצי אויב ולהשיגם. מכשיר זה היה גדול ומסובּך מכּדי שיפעילהו הטייס בעצמו. לפיכך קבענוהו במטוסי בלנהיים דו־מושביים, ואחרי כן במטוסי בּוֹפייטר, שבהם היה המשקיף מפעיל את המכ”ם ומכוון את הטייס שלו עד שייראה המטוס האויב ואפשר יהיה לירות בו – דבר שבלילות היה חל ממרחק מאה יארד, בדרך־כלל. בימים ראשונים קראתי למיתקן הזה “המריח”, ונכספתי לכניסתו לפעולה. התהליך היה אטי בהכרח. מכל־מקום, החל הדבר. קמה והופעלה מערכת נרחבת של גילוי על ידי פיקוח־קרקע. הטייסים הבריטיים, בעלי הסוללות הנוראות של שמונה מקלעים, שעד־מהרה היו תותחים עתידים למלא בהן את תפקידם, החלו להשיג – שוב לא בדרך מקרה כי אם על פי שיטה – את המפציצים הגרמניים חסרי־המגן כמעט.

שימוש הקרנים על ידי האויב היה לנו עתה ליתרון ממש. הודות לכך היינו מקבלים אזהרה ברורה על מועד ההתקפות וכיווּנן, וטייסות מטוסי־הקרב הליליים שלנו באזור המדובּר וכל מכשיריהן יכלו להכנס לפעולה במלוא הכוח ומבעוד מועד, ואפשר היה להזעיק את כל סוללות־המגן במלא המידה ולכוונן במדע המורכב שלהן, שעליו עוד ידובּר אחרי כן. משך חדשי מרס ואפריל החל השיעור העולה בתמידות של אבידות המפציצים הגרמנים לגרום דאגה חמורה בקרב מנהיגי המלחמה הגרמנים. התברר ש“מחיית” ערי בריטניה אינה קלה ככל שצייר היטלר לעצמו. מתוך הרווחה קיבל חיל־האוויר הגרמני בחודש מאי את הפקודות להפסיק את התקפות־הלילה על בריטניה הגדולה ולהתכונן לפעולה בזירה אחרת.

הנה כך הובסו או נמנעו בהצלחה שלושה הנסיונות העיקריים לנצח את בריטניה אחרי נפילת צרפת. הצלחתנו הראשונה באה עם מפּלתו המכרעת של חיל־האוויר הגרמני בקרב על בריטניה משך יולי, אוגוסט וספטמבר. תחת שיהרוס את חיל־האוויר הבריטי ואת הבסיסים ומפעלי המטוסים שבּהם תלויים חייו ועתידו, סבל האויב עצמו, על אף עדיפותו המספרית, אבידות שלא יכול לעמוד בהן. נצחוננו השני נבע מן הראשון. אי־הצלחתם של הגרמנים להשתלט על האוויר מנעה את הפּלישה מעבר לתעלה. גבורת טייסי הקרב שלנו, והארגון המצוין שהחזיקם, שירתו למעשה אותו שירות – בתנאים שונים לבלי תאֵר – ששירתו דרייק וספינותיו הקטנות והאמיצות ומלחיו הנוקשים שלוש־מאות־וחמישים שנה קודם לכן, כשלאחר שברונה ופיזורה של הארמאדה הספרדית חיכּה צבאו האדיר של הדוכס פארמה חסר־ישע בארצות־השפלה לכלים לצליחת המצרים.

המבחן השלישי בא עם הפצצות־הלילה ללא־הבחנה על ערינו בהתקפות־המונים. התגברנו עליו ושברנוהו הודות לכושר־המעשה ולמסירות המתמדת של טייסי הקרב שלנו, והודות לעוז־הרוח וכוח־הסבל של המון העם, ובפרט של אנשי לונדון, אשר נשאו בעיקר הנטל יחד עם הארגונים האזרחיים שכּלכּלו אותם. אבל המאמצים הנאצלים האלה במרומי השמים וברחובות הלוהבים לא היו מועילים ולא־כלום, לולא מילאו המדע הבריטי והמוחות הבריטיים את התפקיד המכריע שייזכר לעד, שעליו מספּר הפרק הזה.

*

יש מימרה גרמנית מאלפת, “אין העצים מגביהים עד לשמים”. בכל־זאת היה לנו כל היסוד לצפות לכך שההתקפה האווירית על בריטניה תימשך ותגבר עד בלי די. עד שפלש היטלר בפועל־ממש לרוסיה לא היתה לנו שום זכות להניח שההתקפה תשוֹך ותחדל. לפיכך שקדנו בכל נפשנו ובכל מאודנו לשפּר את האמצעים והתחבולות שעמדו לנו עד כה ולמצוא חדשים. דרגת העדיפות הגבוהה ביותר הוקצתה לכל הצורות של חקר המכ"ם ושימושו. אנשי־מדע וטכנאים הועסקו ואורגנו בקנה־מידה גדול מאד. פועלים וחמרים הועמדו לרשותם עד קצה גבול האפשר. תרנו בלי לאוּת אחר דרכים אחרות להפּלת המפציץ העוין, ומשך עוד חדשים רבים דוּרבּנו המאמצים האלה על ידי התקפות חוזרות ונשנות, יקרות ועקובות־דמים על נמלנו וערינו. אציין שלושה פיתוּחים שבּהם, בהמרצתו של לינדמן ולאור מה שלמדנו יחד בועדת החקר להגנה אווירית בשנים שלפני המלחמה, מצאתי ענין מיוחד והפעלתי את סמכותי. אלה היו, ראשית, יריית המוני רקטות, כתגבורת לסוללות המגן שלנו; שנית, פריסת מסכי מוקשים אוויריים על דרכו של הכוח התוקף באמצעות פצצות בעלות חוטים ארוכים היורדים על ידי מצנחים; שלישית, החיפוש אחר מרעוֹמים רגישים כדי כך שאין הם צריכים לפגוע במטרתם אלא שיופעלו בעצם עברם סמוך למטוס. יש לספר עתה בקצרה על שלוש השיטות האלו, ששקדנו עליהן היטב והשקענו בהן הרבה ממשאבּינו.

אף אחת מן השיטות האלו לא יכלה להגיע לגמר בישולה ב־1940. לפחות שנה עברה עד שבאה ישועתנו למעשה. בזמן שהיינו מוכנים להפעיל את מכשירינו ושיטותינו החדשים הקיץ פתאום הקץ על התקפות האויב שכּנגדן היו מכוּונים, ומשך קרוב לשלוש שנים כמעט לא פגעו בנו כלל. לפיכך נטו מקרים לזלזל בערכם של המאמצים האלה, שרק מסה גדולה יכלה להוכיח את טיבם, ועל כל פנים לא הפריעו בשום אופן לפיתוחים אחרים באותו שטח.

*

עיכּוב הקרנים כשלעצמו לא היה מספיק. כיון שפגעו במטרה הנכונה, הנקל היה למפציצים הגרמנים, אלא אם כן הביכום שריפות־הפּיתוי שלנו (“דג הכוכב”), לחזור שוב אל נוגה הדליקות שהבעירו בלילה הקודם. אי־כה יש להפּילם. לצורך כך פיתחנו שתי תחבולות חדשות, רקטות ומוקשים אוויריים. על ידי שציידנו את סוללות־המגן שלנו במכ“ם, יכלו אלו לקבוע במדוּיק למדי את עמדתו של מטוס אויב, על־תנאי שיוסיף לטוס בקו ישר באותה מהירות; אבל טייסים בעלי נסיון אינם נוהגים כך, דרך־כלל. מובן שהם זיגזגו ו”התפתלו", ופירוש הדבר היה כי בעשרים או שלושים השניות בין היריה מן התותח להתפוצצות הפגז עשויים הם להיות בריחוק כחצי מיל מן הנקודה המכוונת.

מטח־אש נרחב ועז כאחד מסביב לנקודה המכוונת היה התשובה. צירופים של מאות תותחים יכלו להיות מצוינים, לוּ אפשר היה ליצר את התותחים ולהפעיל את הסוללות ולהעמיד הכּל במקום הנכון למועד הנכון. הישג זה היה למעלה מכוח אנוש. אבל אלטרנטיבה זולה ופשוטה מאד נמצאה לנו ברקטה, או – כפי שקראו לה לצורך חשאיוּת – בקליע שאינו מסתובב (U.P.). עוד לפני המלחמה, בימי ועדת החקר להגנה האווירית, פיתח ד“ר קראוּ רקטות של שני אינצ’ים ושלושה אינצ’ים שיכלו להרקיע כמעט כתותחי המגן שלנו. ברקטה של שלושה האינצ’ים היה ה”ראש" חזק הרבה יותר מאשר בפגז של שלושה אינצ’ים. היא לא היתה מדייקת כל כך. אך לעומת זאת היה למטוֹלי־רקטות יתרון רב־ערך בכך שאפשר ליצרם מהר מאד ובקלוּת רב במספר עצום מבלי להעיק על מפעלי התותחים שלנו, הנתונים ללחץ קשה. יוּצרו אלפים מן המטולים האלה, וכמה מיליוני רקטות. הגנרל סיר פרדריק פּייל, קצין דגול, שהיה מפקד כוחות־הקרקע האנטי־אוויריים שלנו כל ימות המלחמה, ושהיה חפשי להפליא מן הסלידה מפני המצאות חדשות, השכיחה כל כך אצל חיילים מקצועיים, קידם בברכה את התוספת הזאת לכוחו. הוא ריכז את כלי־הנשק האלה בסוללות עצומות בנות תשעים־וששה מטולים כל אחת, המופעלות בעיקר על ידי אנשי משמר־המולדת, והיכולות לפתח עצמת־אש מרוכּזת הרבה למעלה מכפי כוחם של תותחים נ. מ.

כל ימות המלחמה עבדתי מתוך קירבה רבה והולכת עם הגנרל פייל, ותמיד מצאתיו רב־תושיה ורב־עזר במידה שאין למעלה ממנה. הוא היה מצוין לא רק בימי ההתעצמות הללו, כשעלה הפיקוּד שלו לשׂיא של יותר משלוש־מאות אלף איש ואשה ואלפיים־וארבע־מאות תותח, לרקטות כי אם גם בתקופה שבה לאחר ההתקפה האווירית על בריטניה והדיפתה. זה היה הזמן שבּוֹ ניטל עלי לשחרר את מספר האנשים הגדול ביותר שבגדר האפשר מהגנה סטאטית אצל הסוללות, ולהמיר – מבלי להקטין את כוח־האש הפוטנציאלי – את חלק־הארי של אנשי משמר־המולדת באנשי צבא סדיר וטכנאים. אבל זאת היא פרשה שתסוּפר במקום היאה לה.

משימת הפיקוּד של הגנרל פייל לא די שנסתייעה בעבודת אנשי־המדע שלנו; עם שהתפתח הקרב היתה עזרתם של אלה המסד שעליו עמד הכל. בהתקפות־היום בעת הקרב על בריטניה הפילו התותחים מאתים־תשעים־וששה מטוסי אויב, ומסתבר שעוד שבעים־וארבעה הושמדו או נזוקו על־ידיהם. אבל התקפות־הלילה העמידו לפניהם בעיות חדשות אשר לא יכלו להתגבר עליהן בציודם הקיים, שכלל רק זרקורים ומאַתרי־קול. משך ארבעה חדשים מן ה־1 באוקטובר והלאה הושמדו רק כשבעים מטוסים. המכ"ם בא להושיע. הראשון למיתקנים האלה לכיוון אש־תותחים שימש באוקטובר, ומר בווין ואני בילינו את רוב הלילה בהסתכלוּת בהם. קרני הזרקורים לא נתווספו אלא בדצמבר. אולם היה צורך להתאמן ולהתנסות הרבה בשימושן, ונמצא צורך בהרבה תיקונים ושכלולים במכשירים עצמם. מאמצים גדולים נעשו בכל השטח הרחב הזה, ובאביב 1941 באנו על מלוא גמוּלנו.

משך ההתקפות על לונדון בשבועים הראשונים של מאי – האחרונות להתקפה הגרמנית – הושמדו למעלה משבעים מטוסים, יותר ממה שהניבו ארבעת חדשי החורף. כמובן, בינתים גדל מספר התותחים. בדצמבר היו לנו 1450 תותחים כבדים ו־650 קלים; במאי היו 1687 תותחים כבדים, 790 קלים, עם כ־40 סוללות־רכבת⁴⁵. אבל העליה הגדולה ביעילות הגנת התותחים שלנו נבעה במקורה מן ההמצאות והשכלולים הטכניים החדשים שנתנו אנשי־המדע בידי החיילים, ואשר החיילים היטיבו כל כך לנצלם.

*

באמצע 1941 כשהחלו סוללות־הרכבת להיכנס סוף־סוף לשירות במספר ניכר, נחלשה ההתקפה האווירית בהרבה, ולכן לא נזדמן להן הרבה להוכיח את טיבן. אבל כשבכל־זאת פעלו, היה מספר הרקטות הנחוצות להפלת מטוס גדול מעט יותר ממה שהצריכו תותחי־המגן היקרים והמועטים יותר לאין שיעור, שהיו חסרים לנו כל כך. הרקטות היו טובות כשלעצמן, וכן כתוספת לשאר אמצעי ההגנה שלנו.

גם פגזים גם רקטות יעילים הם, כמובן, רק אם הם מגיעים למקום הנכון ומתפוצצים ברגע הנכון. לפיכך נעשו מאמצים להמציא מוקשים אוויריים, תלויים בחוטים ארוכים האחוזים במצנחים, שאפשר יהיה לזרעם על דרך הטייסות של האויב. אי־אפשר היה לתתם בתוך פגזים. אבל רקטה, שדפנותיה דקות הרבה יותר, יש בה מקום רב יותר. כמות מסוימת של תחמושת־רקטות של שלושה אינצ’ים, שיכלה לשמש שדה־מוקשים אווירי תלוי בחוטים שארכם שבע־מאות רגל בגובה של עד עשרים־אלף רגל, יוּצרה והוחזקה מוכנה לשימוש נגד התקפות־המונים על לונדון. יתרונם של שדות־מוקשים כאלה לגבי אש פגזים הוא, כמובן, בזה שכוחם הקטלני מתקיים בהם אפילו דקה תמימה. כי בכל מקום שהכנף פוגעת בחוט היא מושכת ומעלה את המוקש עד שהוא מגיע אל המטוס ומתפוצץ. לכן אין צורך בהפעלת־מרעוֹם מדויקת, כמו בפגזים רגילים.

אפשר היה, כמובן, לקבוע מוקשים אוויריים על ידי רקטות הנזרעות ממטוסים, או להעלותן פשוט בבאלוֹנים קטנים. השיטה האחרונה נתמכה בהתלהבות על ידי האדמירליוּת. אולם למעשה לא הופעלו הרקטות מעולם באמת־מידה ניכרת. שעה שיוּצרו במספר רב, כבר פסקו ההתקפות ההמוניות על ידי מפציצים. בכל־זאת שיחק לנו המזל במידה מפתיעה בזה שהגרמנים לא פיתחו אמצעי זה נגד הפצצות־ההמון שלנו בשלוש השנים האחרונות למלחמה. אפילו מספר קטן של מטוסים זורעי־מוקשים יכול היה לזרוע ולקיים מעל כל עיר גרמנית שדה־מוקשים שהיה גובה מן המפציצים שלנו מס־דמים שיכבּד וילך ככל שיגדל מספרם.

*

היה עוד צד אחד חשוב. ב־1940 דומה היה כי מפציץ־הצלילה יש בו משום איוּם מצמית לאניות ולמפעלי־המפתח שלנו. לכאורה אפשר לחשוב שמטוס הצולל על אניה קל יהיה להפּילו, הואיל והתותחן יכול לכוון ישר אליו מבלי להביא בחשבון את תנועתו. אבל מטוס הנע בקו ישר למטה הוא מטרה קטנה מאוד, ומרעום־מגע יפעל רק במקרה הנדיר של פגיעה ישרה. כמעט לא ייתכן לכוון מרעום־זמן על־מנת שיתפוצץ הפּגז בדיוק ברגע שהוא עובר על פני המטוס. שגיאה כדי מאית של שניה גורמת שיחטיא הפגז את מטרתו במאות מטרים. לפיכך דומה היה שכדאי לנסות ליצר מרעום שיתפוצץ אוטומטית כשהקליע עובר סמוך למטרה, בין שהוא פוגע ממש ובין שאינו פוגע ממש.

הואיל ויש מקום מועט בראשו של פגז, היה הראש המרווח יותר של הרקטה בת שלושה אינצ’ים מצודד את הלב. בזמן שעדיין הייתי באדמירליות ב־1940 דרשנו את גישומו של רעיון זה. נעשה שימוש בתאים פוטו־חשמליים שחוללו תגובה חשמלית כל־אימת שבּא שינוי באור, דוגמת צלו של מטוס אויב. בפברואר 1940 היה בידינו דגם שלקחתיו לקבינט והראיתיו לעמיתי אחרי אחת מישיבותינו. כשנזרקה קופסת גפרורים על פני המרעום, ניצנץ נצנוץ נראה־לעין במנורת ההדגמה שלו. המיניסטרים שנקהלו סביב, כולל ראש־הממשלה, התרשמו עד מאד. אבל ארוכה הדרך בין דגם מעווה העוויות לייצורו ההמוני של רוֹבּוֹט חמוּש. עמלנו קשה על ייצור המרעומים, שנקראו פוטו־חשמליים. אבל אף כאן הרי בזמן שהוכנו בכמויות של ממש כבר חלפה הסכנה ועבר זמנם, לפי שעה.

ב־1941 נעשו נסיונות להמציא מרעום־קירבה דומה, אגב שימוש במיתקן מכ"ם פעוט המכוּון לפוצץ את הראש בזמן שעובר הקליע סמוך למטוס. נעשו נסיונות מוקדמים מוצלחים, אבל בטרם יפוּתח המרעום הזה באנגליה והאמריקאים, אשר מסרנו להם את ידיעותינו, הצליחו למעשה לא רק לשכלל את המכשיר אלא גם לקצץ בגדלו כדי־כך שאפשר היה להכניס את החפץ כולו לא רק בראשה של רקה אלא אפילו בראשו של פגז. אלה הקרויים “מרעומי־קירבה”, שיוּצרו בארצות־הברית, שימשו במספר רב בשנה האחרונה למלחמה, והוכיחו את כוחם נגד המטוס המודרך הקטן (1־V) שבּו הותקפנו ב־1944, וגם באוקינוס השקט נגד מטוסים יאפּאניים.

*

השלב האחרון ב“מלחמת האשפים” היה, כמובן, הפּתוחים וההמצאות במכ"ם, שהיו נחוצים להתקפה הנגדית שלנו על גרמניה. במידה ידועה היו אלה פועל־יוצא מנסיונותינו וממאמצי ההתגוננות שלנו. התפקיד אשר מילאו יתוֹאר בכרכים שיבואו. בספטמבר 1940 היו לפנינו עוד כתשעה חדשים ארוכים של מהלומות כבדות וסבל רב עד שיתהפך הגלגל. אפשר לטעון כי בעודנו נאבקים, לא בלי הצלחה, עם סכנות השעה, היינו מכוונים את מחשבותינו בתמידוּת לעתיד, לקראת זמנים טובים יותר.

ההגנה האווירית של בריטניה הגדולה

ההתעצמות 1940 – 1941

 

פרק עשרים: המשחתות האמריקאיות והבסיסים באיי הודו המערבית    🔗

בקשתי לחמישים משחתות אמריקאיות – עזרתו הרבה של הלורד לותיאן – מברקי אל הנשיא רוזוולט מיום 31 ביולי – הצעתנו להחכיר בסיסים באיי־הודו־המערבית – התנגדותי למיקוח על הצי – מברק נוסף אל הנשיא מיום 15 באוגוסט – הודעת הנשיא – נאומי בפרלמנט מיום 20 באוגוסט – מברק אל הנשיא מיום 22 באוגוסט – ומיום 25 באוגוסט – ומיום 27 באוגוסט – הצעתנו הסופית – הבטחתי ביחס לצי מיום 31 באוגוסט – ההודעה לפרלמנט מן ה־5 בספטמבר

ב־15 במאי, כפי שכבר סוּפר, ביקשתי, במברק הראשון ששיגרתי לנשיא רוזוולט אחרי היעשותי ראש־הממשלה, “השאלת ארבעים או חמישים מן המשחתות הישנות שלכם לגשר על הפער בין מה שיש לנו עכשיו לבניה הגדולה החדשה שהחילונו בה בראשית המלחמה. בעוד שנה כעת חיה יהיה לנו רב, אבל אם בינתים תיכנס איטליה למלחמה נגדנו בעוד מאה צוללות אפשר שנכרע תחת הנטל”. חזרתי לענין זה במברקי מיום 11 ביולי, לאחר שכבר הכריזה איטליה מלחמה עלינו. “אין דבר חשוב יותר מזה שנקבל את שלושים או ארבעים המשחתות הישנות שכבר חידשתם אותן. נוכל לציידן חיש מהר בגל”ץ שלנו… ששת החדשים הבאים הם חיוניים". בסוף יולי, כשהיינו לבדנו וכבר עמדנו בקרב האווירי הגורלי, שמאחריו הסיכּוי לפלישה קרובה, חזרתי על בקשתי. ידועים היו לי היטב רצונו הטוב של הנשיא והקשיים העומדים בפניו. מסיבּה זו השתדלתי להמחיש לפניו, במלים הבּוטות של כמה וכמה מברקים, את המצב המסוכן שבו תעמוד ארצות־הברית אם תתמוטט התנגדותה של בריטניה והיטלר ייעשה אדון על אירופה, על כל מספנותיה וצייה, להוציא מה שיעלה בידנו להרוס או להוציא מכלל פעולה.

*

בהמשך הדיון הזה נראה היה בעליל כי המברקים ששלחתי ביוני, שבּהם עמדתי על התוצאות החמורות שתהיינה לפלישה המוצלחת לאיים הבריטיים ושעבּודם לגבי ארצות־הברית, ממלאים תפקיד ניכר בחלונות הגבוהים באמריקה. וושינגטון ביקשה ערובות שהצי הבריטי לא יימסר בשום פנים לגרמנים. נכונים היינו מאד לתת את ההבטחות האלו בצורה החגיגית ביותר. הואיל וממילא מוכנים אנו למות, אין הן עולות לנו במאומה. אולם לעת הזאת, בזמן שהוא אולי ערב הפלישה ובעיצומו של הקרב האווירי, לא רציתי לעודד את הגרמנים במחשבה כי אפשרויות כאלו עולות על דעתנו בכלל. יתר על כן, בתום אוגוסט חל שיפור כביר במצבנו. כל הצבא הסדיר נתארגן מחדש, ובמידה ניכרת גם חוּמש מחדש. משמר־המולדת קם לחיים ולפעולה. גרמנו אבידות כבדות לחיל־האוויר הגרמני, ולא הסתפקנו בהחזקת־מעמד בלבד. כל הנימוקים שנטעו בי בטחון ביחס לפלישה ביוני וביולי נתחזקו כפליים עד ספטמבר.

*

היה לנו בזמן הזה בוושינגטון שגריר רב־השפעה ומחונן להפליא. הכרתי את פיליפּ קר, שירש עתה את תואר המרקיז לוֹתיאן, מימי לויד ג’ורג' ב־1919 ולפני כן, ולעתים קרובות היינו חלוּקים מאד בדעותינו, מוורסיי ועד מינכן ולאחר מכּן. עם גבוֹר מתח המאורעות לא די שפּיתח לוֹתיאן הבנה רחבה בנעשה אלא שגם העמיקה עינוֹ לחדור. הוא הגה בפירושיהן החמורים של התשדורות ששלחתי לנשיא בעת התמוטטותה של צרפת על גורלו האפשרי של הצי הבריטי אם יפלשו הגרמנים לאנגליה ויכבשוה. בכך היה חבר לראשי ההוגים בוושינגטון, שנסערו עד מאד לא רק מתוך אהדה לבריטניה ומלחמתה אלא עוד יותר, כמובן, מתוך דאגה לחייה ובטחונה של ארצות־הברית.

את לותיאן הדאיגו המלים האחרונות בנאומי בבית־הנבחרים ב־4 ביוני, כשאמרתי, “לעולם לא ניכּנע, ואף אם, דבר שאינני מאמין בו גם רגע, ישועבד ויורעב האי הזה או חלק גדול ממנו, הרי הקיסרות שלנו מעבר־לימים, חמושה ושמורה על ידי הצי הבריטי, תמשיך במאבק עד אשר, במועד הטוב בעיני האלוהים, יקום העולם החדש, על כל תקפו וכוחו, להציל ולשחרר את העולם הישן”. הוא היה סבור כי מלים אלו נותנות עידוד “למאמינים כי, אף אם תכרע בריטניה הגדולה תחתיה, הצי יעבור אי־כה את האטלנטי אליהם”. הקורא יחוש כי מאחרי הקלעים נקטתי לשון אחרת. בזמנו הסברתי את עמדתי לשר־החוץ ולשגריר.

ראש הממשלה אל הלורד לותיאן 9.6.40

המלים האחרונות בנאומי היו מכוּונות כמובן בראש־וראשונה לגרמניה ואיטליה, שהרעיון של מלחמת־יבּשות ומלחמה ארוכה מאוס עליהן כיום; וכן לדומיניוֹנים, שאנחנו משמשים להם נאמנים. בכל־זאת לא זזה הנקודה שלך ממחשבתי ואני העליתי אותה בכמה וכמה מברקים אל הנשיא כמו גם אל מקנזי קינג. אם תישבר בריטניה הגדולה בעקת פלישה, הרי תוכל ממשלה פרו־גרמנית להשיג מגרמניה תנאים נוחים הרבה יותר על ידי מסירת הצי, דבר שיתן לגרמניה וליאפאן את השליטה על העולם החדש. מעשה משוקץ זה לא ייעשה על ידי יועציו הנוכחיים של הוד־מלכותו, אבל אם תקום איזו ממשלה קוויזלינגית הרי זה בדיוק הדבר אשר תעשה, וזה אולי הדבר היחיד שתוכל לעשות, והנשיא צריך לראות את האפשרות הזאת בבהירות רבה. עליך לדבר אליו ברוח זו ולהזים בדרך כך כל הנחה שאננה מצד ארצות־הברית, שעל ידי מדיניוּתה הנוכחית תאסוף כביכול את שייריה של הקיסרות הבריטית. נהפוֹך הוא, צפויה לה הסכנה הנוראה שכוחות אויבים יקנו להם עדיפות גמורה על כוחה הימי. יתר על כן, הנאצים בודאי ידרשו איים ובסיסי־צי כדי להטיל מורא על ארצות־הברית. אם נפּוֹל, יהיה להיטלר סיכוי נאה מאד לכבוש את העולם. אני מקווה כי הדברים האלה יהיו לך לעזר בשיחותיך.

עבר קרוב לחודש ימים עד שנסתמנה תוצאה כלשהי. אז בא מברק מעודד מן השגריר. הוא אמר (5–6 ביולי) כי חוגים יודעי־דבר באמריקה מתחילים סוף־סוף להבין כי צפויה להם הסכנה שיאבד להם הצי הבריטי מכּל־וכל אם יהיו פני המלחמה נגדנו והם יישארו נייטראלים. אולם קשה יהיה ביותר להביא את דעת־הקהל האמריקאית לידי כך שתעיין במתן משחתות אמריקאיות, אלא אם כן אפשר יהיה להבטיח כי במקרה שארצות־הברית תיכנס למלחמה ובריטניה הגדולה תיכּבש, יעבור הצי הבריטי, או כל מה שיישאר ממנו, את האטלנטי. בסוף יולי, תחת הלחץ הגובר מכיווּנים כה רבים בעת־ובעונה־אחת. חזרתי שוב לדון בענין זה.

אישיות ימית לשעבר אל הנשיא רוזוולט 31.7.40

עבר זמן־מה מאז ערבתי את לבי לטלגרף אליך אישית, ודברים הרבה, טובים גם רעים, אירעו בינתים. עכשיו ניטל עליך בדחיפות רבה ביותר להמציא לנו את המשחתות, סירות־המנוע וסירות־הטיס אשר ביקשנו. בידי הגרמנים נמצא עכשיו כל קו־החוף הצרפתי, שממנו הם יכולים לצאת בהתקפות של צוללות ומטוסי צלילה על סחרנו ומזוננו, ונוסף על כך עלינו להיות מוכנים בתמידות להדוף בפעולה ימית את איוּם הפלישה במצרים, וכן לטפל בהתפרצויות מנורבגיה בכיוון אירלנד, איסלנד, איי שטלנד ואיי פארוֹ. חוץ מזה עלינו לפקח על המוצאים מן הים התיכון, ואם אפשר – לשלוט על הים ההוא עצמו, ולמנוע בכך את התפשטות המלחמה במידה רצינית לתוך אפריקה.

הרבה משחתות וספינות למלחמה בצוללות נבנות והולכות אצלנו, אבל שלושה או ארבעה החדשים הבאים פוערים את הפּער שעליו סחתי לך לפני כן. בזמן האחרון החלו ההתקפות האוויריות על ספינותינו לגרום נזקים. בעשרת הימים האחרונים טוּבּעו המשחתות הבאות שלנו: בּרייזן, קוֹדרינגטון, דילייט, רן, ואלו נזוֹקו: בּיגל, בּוֹריאס, בריליאנט, גריפין, מוֹנטרוֹז, וולפול, ויטשד; סך־הכל אחת־עשרה. כל זה קודם לכל נסיון של פלישה שיוכל להיעשות! המשחתות נוחות עד־להחריד לפגיעה מהפצצה אווירית. ועם זאת יש להחזיקן באזור ההפצצה האווירית כדי למנוע פלישה ימית. לא נוכל לשאת זמן רב בשיעור האבידות הנוכחי, ואם לא נוכל לקבל תגבורת ממשית אפשר שיוכרע כל גורל המלחמה על ידי הגורם הזה הפעוט שקל לתקנו.

זהו תיאור גלוי לב של מצבנו הנוכחי, ולבי סמוך ובטוח, עתה שידוע לך בדיוק היכן אנו עומדים, שלא תחמיץ כל אפשרות להבטיח כי חמישים או ששים מן המשחתות הישנות ביותר שלך תישלחנה אלי מיד. אני יכול לציידן מהר מאד במיתקני גל"ץ ולהשתמש בהן נגד צוללות במבואות המערביים, ולשמור על ידי זאת על האניות החדשות יותר והחזקות יותר בתותחים בשביל המצרים למניעת פלישה. אישי הנשיא, ברגשי כבוד עמוקים עלי לומר לך כי בכל ההיסטוריה הארוכה של העולם הרי זה דבר שיש לעשותו עכשיו. אני מקבל בניה גדולה ב־1941, אבל המשבר יגיע הרבה לפני 1941. יודע אני שתעשה כל מה שביכלתך, אבל רואה אני רשות וחובה לעצמי להעמידך על חוּמרת המצב ודחיפוּתו.

אם נקבל את המשחתות הרי לבטח תוכלנה לבוא אחריהן סירות־המנוע וסירות־הטיס, שתהיינה יקרות־ערך.

אני מתחיל לחוש אופּטימיוּת רבה ביחס למלחמה הזאת. אם נוכל לעבור את שלושת או ארבעת החדשים הבאים. התעופה מחזיקה מעמד יפה. אנו פוגעים קשה באיש ההוא, הן בהדיפת התקפות הן בהפצצות על גרמניה. אבל איבּוּד המשחתות עקב התקפה אווירית אפשר גם אפשר שיהיה רציני כדי־כך שישבור את הגנתנו על נתיב המזון והמסחר האטלנטיים.

הלילה באות השיירות האחרונות של רובים, תותחים ותחמושת. רכבות מיוחדות מחכות להסיעם אל הצבא ומשמר־המולדת, שיפילו חללים הרבה עד שימסרו את הנשק. בטוח אני כי מתוך הבנתך בענין הימי לא תרשה שיוכרע המשבר הזה בקרב לרעתנו בגלל חסרון המשחתות האלו.

כעבור שלושה ימים טילגרפתי אל השגריר שלנו: 3.8.40

הברירה השניה, ז. א. [מתן] בסיסים [במושבות בריטיות], מתקבלת, אבל אנחנו מעדיפים שיימסרו בחכירה לתקופת זמן בלתי־מוגבלת ולא למכירה. ההנחה היא כי דבר זה יאפשר לנו להשיג מיד משחתות וסירות־טיס. עליך להודיע לקולונל נוֹקס ואחרים כי בקשה על פי קווים אלה תוכל להתקבל על ידינו… כמו שאתה אומר, חיוני הוא לגמור מהר. זה הזמן שבּו המשחתות נחוצות לנו. נוכל לציידן במיתקני גליץ עשרה ימים לאחר שתגענה אלינו, כי כל ההכנות כבר נעשו. כן נהיה מוכנים לתת מספר מיתקני גל"ץ לצי ארצות־הברית ולסייע בהתקנתם ולהסביר את פעולתם. המשך על פי הקווים האלה במלוא הקיטור.

דיונים נוקבים ודאוּגים התקיימו בוושינגטון, ובשבוע הראשון לאוגוסט הוגד לנו באמצעות הלורד לותיאן שנוכל לקבל את חמישים המשחתות האמריקאיות הישנות שהותקנו מחדש, והנמצאות במספנות הצי בחוף המזרחי, תמורת שורת בסיסים באיי־הודו־המערבית, וכן תמורת ברמוּדה. לא היה, כמובן, כל מקום להשוואה בין הערך הסגולי של הספינות המיושנות והבלתי־יעילות האלו לערכּו האסטרטגי העצום והקבוע של הבטחון שתפיק ארצות־הברית מהחזקת בסיסי האיים. אבל איוּם הפלישה, חשיבותם של מספרים במצרים, גרמו שיכריע הצורך שלנו את הכל. יתר על כן, הערך האסטרטגי של האיים האלה היה חשוב רק נגד ארצות־הברית. בשכּבר הימים היו אלה הסף שממנו אפשר להתקיף את אמריקה מאירופה או מאנגליה. עתה, בהתחשב בכוח האווירי, חשוב היה הדבר עוד יותר לבטחונה של אמריקה שיהיו האיים בידים ידידותיות, או בידי האמריקאים עצמם. אבל הידים הידידותיות אפשר תכשלנה בקרב הסוער, המתחיל עכשיו, על חייה של בריטניה. מתוך האמונה, שהיתה בי תמיד, שקיומה של בריטניה קשור בקיומה של ארצות־הברית, נראה היה לי ולעמיתי כי בעצם הרי יתרון הוא לנו שיהיו בסיסים אלה בידים אמריקאיות. לכן לא הסתכלתי בשאלה מאיזו נקודת־מבט בריטית צרה.

היה עוד טעם בדבר, מקיף וחותך יותר מן הצורך שלנו במשחתות ומן הצורך של האמריקאים בבסיסים. העברת חמישים אניות־מלחמה אמריקאיות לבריטניה הגדולה היתה מעשה בלתי־נייטראלי מפורש מצד ארצות־הברית. על פי כל המקובּל בהיסטוריה היה בכך כדי להצדיק הכרזת מלחמה עליהם מצד ממשלת גרמניה. הנשיא היה סבור כי אין כל סכנה, ואני מדומה הייתי כי אין כל תקוה, לפתרון הפשוט הזה לקשיים רבים. מטרתו ושיטתו של היטלר היו להכות את יריביו אחד־אחד. הדבר האחרון שחפץ בו היה להיגרר לתוך מלחמה עם ארצות־הברית בטרם ייפּטר מבריטניה. בכל־זאת היתה העברת המשחתות לבריטניה באוגוסט 1940 מאורע שקירב את ארצות־הברית במידה מפורשת אלינו ואל המלחמה, והיה זה הראשון בשורה ארוכה של מעשים בלתי־נייטראליים יותר ויותר שנעשו באטלנטי והועילו לנו במידה שאין למעלה ממנה. הדבר ציין את מעבר ארצות־הברית ממצב של צד נייטראלי למצב של צד בלתי־לוחם. אף כי היטלר לא יכול להרשות לעצמו להתרעם על כך, הרי כל העולם, כמו שעוד נראה, הבין את משמעותה של המחוה הזאת.

מכל הטעמים האלה אישרו הקבינט המלחמתי והפרלמנט את המדיניות של החכרת הבסיסים כדי להשיג את המשחתות, על־תנאי שנוכל לשדל את הממשלות הנוגעות בדבר של איי־הודו־המערבית להסכים לקרבן חמור ולהפרעה בחייהן למען הקיסרות. ב־6 באוגוסט טילגרף לותיאן שהנשיא מעוניין בתשובה מיידית על עתידו של הצי. הוא ביקש לקבל הבטחה שאם תיכּבש בריטניה יוסיף הצי להילחם על הקיסרות מעבר לים, לא יימסר גם לא יוטבּע. נאמר כי זה הנימוק שיוכל להשפיע על הקונגרס יותר מכּל בשאלת המשחתות. סבור היה כי הסיכויים לפעולת חקיקה משתפרים והולכים בתמידות.

הבעתי את דעותי אני לשר־החוץ:

7.8.40

המצב, אני סבור, ברור בתכלית. אין לנו כל כוונה למסור את הצי הבריטי, או לטבּע אותו מרצוננו. אכן, גורל כזה צפוי יותר לצי הגרמני – או למה שיישאר ממנו. האומה לא תסבול שום דיוּן בדבר מה שנעשה אם ייכּבש האי שלנו. דיון כזה, אולי ערב פלישה, יזיק למוראל של הציבור, העומד עתה על מדרגה כה גבוהה. יתר על כן, לעולם אל לנו להיכנס למצב שבו תוכל ממשלת ארצות־הברית לומר: “אנו סבורים שהגיעה שעתכם לשלוח את הצי שלכם אל מעבר לאטלנטי, בהתאם להבנה או להסכם שבינינו מזמן שקיבלתם מאתנו את המשחתות”.

עלינו לסרב לתת כל הצהרה מעין זו המוצעת, ולצמצם את העיסקה אך ורק בהחכרות במושבות.

עתה טילגרפתי אל לותיאן:

7.8.40

זקוקים אנו עד מאד לחמישים או ששים המשחתות, ואנו מקווים שנשיג אותן. בשום צורה אחרת לא תוכל ארצות־הברית לתת לנו עזרה כה ממשית בשלושה או ארבעה החדשים הבאים. כידוע לך היינו מוכנים להציע לארצות־הברית הסדרי חכירה לתקופת־זמן בלתי־מוגבלת לבסיסי צי ואוויר באיי־הודו־המערבית, ולעשות זאת מרצוננו החפשי בשל הזיקה המשותפת בהכרח בין האינטרסים הימיים והצבאיים של בריטניה הגדולה וארצות־הברית. לפיכך רצוי היה לנו ביותר שיהיה הקולונל נוקס נוטה להציע פעולה על פי קווים אלה או דומיהם כליווּי לשיגור המיידי של המשחתות הנ"ל. אבל כל זה אין לו ולא־כלום לשום מיקוח או הצהרה על מערכיו של הצי הבריטי לעתיד לבוא. ברור שלא נוכל למסור הצהרה או להסכים למסור הצהרה על נושא כזה. הזהרתי וחזרתי והזהרתי עוד פעם במברקי הסודיים ובמברקים של הנשיא על הסכנות שבפניהן תעמוד ארצות־הברית אם תיערך פלישה מוצלחת לבריטניה ותקום ממשלה בריטית קוויזלינגית שתשיג את התנאים הטובים ביותר שבגדר האפשר לתושבים הנשארים בחיים. אני שמח מאד למצוא שהסכנות האלו נחשבות רציניות, ובשום פנים אל לך לגרוע ממשקלן. אין לנו שום כוונה לפטור את ארצות־הברית בנקודה זו מכּל דאגה המיוסדת היטב. יתר על כן, מצבנו אין בו כדי להצדיק את העלאת האפשרות של התמוטטות בריטניה לרמה של דיונים מעשיים. לפני שבועות אחדים כבר אמרתי לך כי אין כל מקום לדון בשום שאלה של העברת הצי לחופי אמריקה או קנדה. אסרב להרשות אפילו את הזכרת הנושא בשיחות־מטה כלשהן, ועל אחת כמה וכמה לעשות או אפילו לתכנן איזה הכנות טכניות. על הכל הכרח הוא שתבין כי לעולם לא נוכל להסכים לשום הצהרה כזאת כדי להשיג משחתות או משהו מעין זה. אנא הבהר מיד שלעולם לא נסכים לפגיעה הקלה שבקלות בחופש־הפעולה הגמור שלנו, גם לא נסבול כל הודעה תבוסנית כזאת, שהשפעתה תהיה הרת־שואה.

אף כי בנאומי מיום 4 ביוני ראיתי לנכון לגולל לעיני הגרמנים את הסיכויים של מלחמה אוקיאנית שאין לה סוף, היתה זו חות־דעת שלא נוכל לצרף אליה שום שותף נייטראלי. מובן, אילו נכנסה ארצות־הברית למלחמה ונעשתה בעלת־ברית, כי אז היינו מנהלים את המלחמה בשיתוף אתה, וביזמתנו־אנו ומתוך הסכם אתה היינו קובעים את המערכים הטובים ביותר בכל פרק שהוא במאבק למיגורו הסופי והממשי של האויב. אתה עצמך חזית זאת בשיחתך הראשונה עם הנשיא, כשאמרת שאתה בטוח בהחלט כי לעולם לא נשלח שום חלק מן הצי שלנו אל מעבר לאטלנטי אלא במקרה של ברית מלחמתית ממש.

אל הנשיא טילגרפתי:

15.8.40

איני צריך לומר לך כמה עודדה אותי איגרתך וכמה אני אסיר־תודה על מאמציך שלא־יידעו־לאות לתת לנו את כל העזרה האפשרית. מובטח אני כי תשלח לנו כל מה שאתה יכול, כי היטב אתה יודע שערכה של כל משחתת שאתה יכול להפריש לנו לא יסוּלא בפז. אבל אנו זקוקים גם לסירות־הטורפּדו שציינת, ולסירות־טיס ורוֹבים ככל אשר תוכל לתת לנו. מיליון איש מחכים אצלנו לרובים.

הערך המוסרי של עזרה חדשה זו מן הממשלה שלך ומעמך בזמן הגורלי הזה יהיה גדול מאד ויוּחש היטב.

יכולים אנו למלא את שתי הנקודות שאתה רואה צורך בהן כדי לסייע לך עם הקונגרס ועם שאר הנוגעים בדבר, אבל מובטח אני שלא תגלה בדברי פנים שלא כהלכה אם אגיד שנכונוּתנו לעשות זאת צריכה להיות מותנית בהבטחה שמסירת האניות וסירות־הטיס לידינו לא תתעכב. אשר להבטחה ביחס לצי הבריטי, הריני מוכן כמובן לחזור לפניך על מה שאמרתי בפרלמנט ב־4 ביוני. אנחנו מתכוונים להילחם פה עד הסוף, ואיש מאתנו לעולם לא יקנה שלום על ידי מסירת הצי או טיבּועו. אבל בכל מקרה שתשתמש בהבטחה החוזרת הזאת הואל־נא לזכור את התוצאה ההרסנית שתהיה לדבר מנקודת־מבט שלנו, ואולי גם שלכם, אם יפתחו את הרושם שכּיבּוש האיים הבריטיים ובסיסיהם הימיים הוא בעינינו אפשרות הבאה בחשבון. רוחם של אנשינו נהדרת. מעולם לא היו נחושי־החלטה כל כך. בטחונם בתוצאה נתחזק במידה עצומה והגיונית על ידי קרבות־האוויר הקשים בשבוע שעבר. אשר לבסיסי צי ותעופה, מסכים אני ברצון להצעותיך לחכירות לתשעים־ותשע שנה, שהן קלות בשבילנו הרבה יותר משיטת המכר. אין לי ספק שלאחר שנסכים על העקרון אפשר יהיה לסדר את הפרטים ונוכל לדון בהם בשוּבה ונחת. יהיה עלינו להימלך בדעת הממשלות של ניו־פאוּנדלנד וקנדה על הבסיס בניו־פאונדלנד, שבּו יש לקנדה ענין. אנו ניגשים מיד לבקש את הסכמתן.

ושוב, אישי הנשיא, הרשני להודות לך על עזרתך ועידודך, החשובים לנו כל כך.

לוֹתיאן היה סבור כי התשובה הזאת היא מצוינת, ואמר כי עתה יש סיכוי של ממש שיוכל הנשיא לקבל את חמישים המשחתות בלי פעולת חקיקה. דבר זה עדיין לא היה בחזקת ודאי, אבל הוא היה סבור שעלינו לשלוח ללא דיחוי כמה צוותי־משחתות בריטיים להליפקס ולברמודה. אם תועמדנה משחתות לרשותנו, ואנשי־צוות בריטיים לא יהיו מוכנים להעבירן אל מעבר לאטלנטי, ייוצר באמריקה רושם שלילי ביותר. זאת ועוד, עצם העובדה שהצוותים שלנו כבר מחכים במקום תסייע להמחיש את דחיפוּת הענין בעיני הקונגרס.

במסיבת העתונאים שלו ב־16 באוגוסט מסר הנשיא את ההודעה הבאה:

ממשלת ארצות־הברית מנהלת שיחות עם ממשלת הקיסרות הבריטית ביחס לרכישת בסיסי צי ותעופה להגנה על חצי־הכדור המערבי ובמיוחד על תעלת פאנאמה. ממשלת ארצות־הברית מנהלת שיחות עם הממשלה הקנדית על הגנת חצי הכדור המערבי.

לדברי העתונים אמר הנשיא כי ארצות־הברית תתן לבריטניה הגדולה איזו תמורה, אלא שאין הוא יודע מה תהיה התמורה הזאת. הוא הדגיש לא פעם כי המשא־והמתן על בסיסי התעופה אינו קשור בשום צורה בשאלת המשחתות. הוא אמר כי ההסדרים הצפויים לבוא אינם נוגעים במשחתות.

הנשיא, שתמיד היה עליו להתחשב בקונגרס וכן בשלטונות הצי בארצות־הברית, נמשך כמובן יותר ויותר לתאר את העיסקה לפני בני ארצו כמיקח כדאי ביותר, שבּו זוכה אמריקה בזמנים המסוכּנים האלה בבטחונות כבירים תמורת שייטות אחדות של משחתות שאבד עליהן כלח. אכן, נכון היה הדבר; אבל בשבילי לא היתה זו הודעה נוחה דווקא. רגשות עזים נתלקחו בפרלמנט ובממשלה מחמת המחשבה שיוחכר איזה חלק מן השטחים ההיסטוריים האלה ואילו הוצג הדבר לפני הבריטים כמכירה פשוטה של אחוזות בריטיות בעבוּר חמישים המשחתות הרי לבטח היה נתקל בהתנגדות סוערת. לפיכך ביקשתי להעמיד את העיסקה על המדרגה הגבוהה ביותר, שעליה אכן יכירנה מקומה, משום שביטאה וקיימה את האינטרסים המשותפים והמתמידים של העולם דובר־האנגלית.

בהסכמתו של הנשיא הבאתי את השאלה לפני הפרלמנט ב־20 באוגוסט, במלים שאולי לא קיפּחו את משמעותן עם חלוֹף הזמן:

נודע לנו כי גם בארצות־הברית דואגים להגנה האווירית והימית של החוף האטלנטי האמריקאי, ולא מכבר הבהיר לנו הנשיא רוזוולט שהיה רוצה לדון אתנו, ועם הדומיניון של קנדה ועם ניו־פאונדלנד, בפיתוח מיתקני צי ותעופה אמריקאיים בניו־פאונדלנד ובאיי־הודו־המערבית. אין כמובן כל שאלה של העברת ריבּונוּת – דבר זה לא הוּצע מעולם – או של נקיטת איזו פעולה בלי הסכמתן של המושבות השונות הנוגעות בדבר או בניגוד לרצונן, אבל מצדנו אנו הרי ממשלת הוד־מלכותו מוכנה ומזומנה להעניק לארצות־הברית מיתקני הגנה על בסיס של חכירה לתשעים־ותשע שנה, ומובטחים אנו כי דבר זה ישרת את האינטרסים שלנו לא־פחות מאשר את שלהם, וכן גם את האינטרסים של המושבות עצמן ושל קנדה וניו־פאונדלנד. אלה הם צעדים חשובים. אין ספק כי נוֹהל זה פירושו ששני הארגונים הגדולים האלה של הדמוקרטיות דוברות־האנגלית, הקיסרות הבריטית וארצות־הברית, יוצרכו לעשות במידה ידועה יד אחת באחדים מעניניהם, לתועלתם ההדדית ולתועלת הכלל. אני מצדי כשאני צופה אל העתיד אינני רואה את התהליך מתוך חשש כלשהו. גם לו רציתי, לא הייתי יכול להפסיקו; איש לא יוכל להפסיקו. בדומה למיסיסיפי הוא פשוט שוטף־הולך לו. ישטוף לו. ישטוף לו ויוסיף – במלוא עצמתו, ללא רתיעה, בלתי־מנוצח, נדיב, אל ארצות נרחבות יותר ואל ימים טובים יותר.

אישיות ימית לשעבר אל הנשיא 22.8.40

הנני אסיר־תודה לך ביותר על כל מה שאתה עושה למעננו. לא עלה בדעתי שום דבר מעין חוזה, עיסקה או מכר בינינו. העובדה היא שהחלטנו בקבינט להציע לך מיתקני צי ותעופה מול החוף האטלנטי בלי שום תלוּת במשחתות או באיזו עזרה אחרת. השקפתנו היא שהננו שני ידידים הנתונים בסכנה ועוזרים איש לרעהו ככל אשר יוכלו. לפיכך רוצים היינו לתת לך את המיתקנים האמורים מבלי להתנות זאת בכל תמורה, ואף אם מחר יתברר שקשה לך מדי להעביר את המשחתות וכו', עדיין נשארת הצעתנו בעינה משום שלפי דעתנו היא מכוּונת לטובת הכלל.

2. אני רואה קשיים, ואפילו סכנות, בחילוּף־המכתבים המוצע עתה או באיזו שהיא הודאה כי התחמושת שאתה שולח לנו היא תשלום בעד המיתקנים. משעה שתתקבל דעה זו, יעמידו הבריות משני הצדדים זה לעומת זה את מה שניתן ומה שנתקבל. יחשבו את ערך הנשק וישקלוהו כנגד המיתקנים, ודעות שונות תהיינה על הדבר.

3. יתר על כן, אישי הנשיא, כידוע לך היטב, כל אי או מקום הוא פרשה בפני עצמה. אם המדובר, למשל, רק בנמל אחד או באתר אחד, איך לחלקו ואיך לחלק את טובות־ההנאה שבּו? במקרה כזה רוצים היינו להציע לך מה שנחשב טוב ביותר לשנינו, ולא להתחיל בהתנצחות על מה שצריך לתת תמורת הערך שנתקבל.

4. רצוננו הוא שתרגישו עצמכם בטוחים בחוף האטלנטי שלכם ככל שאיזה מיתקנים הנמצאים באחוזות שלנו יכולים להעניק לכם בטחון, וכמובן, אם תשקיעו כסף ותבצעו עבודות פיתוח גדולות, הרי צריכים אתם לקבל את הבטחון הממשי שבחכירה לזמן ארוך. לפיכך בוחר הייתי לעמוד ברגע זה על ההצהרה הכללית שמסרתי בבית־הנבחרים אתמול, הן על הנקודה הזאת הן באשר לעתידו של הצי. אז, אם תמסור מיד ביתר־פירוּט מה רצונך, נגיד לך מיד מה אנו יכולים לעשות, ואחרי כן יוכלו המומחים שלנו לעבד את הסידורים הנחוצים, טכניים כמשפטיים. בינתים שמחים אנו לשים את כל מבטחנו בשיפוטך וברגשותיהם של בני ארצות־הברית ביחס לכל עזרה בתחמושת וכו' שתראו אפשרות לעצמכם לתת לנו. אבל יהיה זה מעשה ספונטאני נפרד לגמרי מצד ארצות־הברית, הנובע מהשקפתה על המאבק העולמי ועל מעמד האינטרסים שלה ביחס למאבק הזה ולענינים הכרוכים בו.

5. אף כי ההתקפה האווירית רפתה בימים האחרונים וכוחנו גובר והולך במובנים רבים, אינני סבור שהאיש ההוא הרע הנחית כבר את מכּתו השלמה. אנו סובלים אבידות ניכרות באניות־סוחר במבואות הצפון־מערביים, שהם עתה האפיק היחיד שלנו לקשר סדיר אל האוקינוסים, וחמישים המשחתות שלכם, אם תבואנה מיד, תהיינה עזרה יקרת־ערך.

לותיאן טילגרף עתה כי מר סמנר וולס אמר לו שבגלל המצב התחוקתי “הרי זה בכלל מן הנמנע” שישלח הנשיא את המשחתות כתשורה ספונטאנית; הן תוכלנה לבוא רק בבחינת quid pro quo. על פי התחוקה הקיימת לא יוכלו לא ראש־המטה גם לא המועצה הכללית של הצי לתת את האישור שאין האניות הכרחיות להגנה הלאומית, אישור שבלעדיו לא ייתכן לעשות את העיסקה מבחינה חוקית, אלא תמורת שיקול ממשי, שהם יעידו בו שהוא מוסיף על בטחונה של ארצות־הברית. הנשיא ניסה למצוא מוצא אחר, אבל לא היה מוצא.

אישיות ימית לשעבר אל הנשיא 25.8.40

אני מבין בהחלט את הקשיים המשפטיים והתחוקתיים שבגללם אתה מתאווה לחוזה רשמי מנוסח, אבל אני מעיז להעלות לפניך את הקשיים, ואפילו הסכנות, שאני חוזה מראש בנוֹהל הזה. תמורת הרשימה המדויקת של הצטרכויות שנזכרו, אשר בדחקנו כי רב אנו מתאווים להן עד מאד, אנחנו מתבקשים לשלם בויתורים וזכיונות בלתי־מוגדרים בכל האיים והמקומות שנזכרו, מניו־פאונדלנד ועד גוויאנה הבריטית, “כפי שיידרש לדעתה של ארצות־הברית”. נניח שלא נוכל להסכים לכל מה שיבקשו המומחים שלכם, האם לא יאשימו אותנו בהפרת החוזה שלנו, שכּבר קיבלנו ערכים תמורתו? ההתחייבות שלכם היא מוגדרת, שלנו אין לה סייג. עם כל שאנו זקוקים למשחתות, לא נרצה לקבלן תוך כדי סיכּוּן של אי־הבנה עם ארצות־הברית, או של דין־ודברים רציני כלשהו. אם יש לתאר את הענין כחוזה, הרי צריך להגדיר את שני הצדדים, ובמידה גדולה הרבה יותר של דיוק ממה שהיה אפשרי עד עכשיו מצדנו. אבל דבר זה הנקל לשער שיצריך איזה זמן.

כמו שהטעמתי כמה פעמים, המשחתות נחוצות לנו בעיקר כדי לגשר על הפּער מעכשיו עד לזמן בואה של הבניה החדשה שלנו, שהחילותי בה עם פרוֹץ המלחמה. הבניה הזאת היא ניכּרת מאד. למשל, עד סוף פברואר נקבל משחתות חדשות ומשחתות בינוניות חדשות, 20; קורבטות, שהן טיפוס נאה של ציידת־צוללות המותאם לעבודה באוקינוס, 60; סירות־טורפּדו, 37; סירות־מנוע נגד צוללות, 25; סירות “פרמייל”, סירת־משמר עשויה עץ נגד צוללות, 104; סירות־קיטור באורך שבעים־ושתים רגל, 29. זרם גדול עוד יותר יגיע בששה החדשים שלאחר כך. רק בפער שמספטמבר ועד פברואר ועד בכלל, בעוד היבול החדש הזה בא ונכנס למסלול, תהיינה חמישים המשחתות שלכם יקרות־ערך ביותר. בעזרתן נוכל להפחית את אבידותינו באניות במבואות הצפון־מערביים וגם לעמוד עמידה איתנה יותר נגד מוסוליני בים התיכון. לכן הזמן חשוב מכל. אולם בתנאים הנוכחיים לא נצדק אם נתן המחאה ריקה על כל קנינינו מעבר לאטלנטי רק כדי לגשר על הפּער הזה אשר בין כה וכה אנו מקווים לעמוד בו, אם גם בתוספת סיכון וסבל. מובטח אני כי תראה שבכך פוֹרשו הקשיים שלנו בפשטוּת.

2. האם לא תוכל לקבל את הנוהל הבא? אני אציע מיד כמה מיתקנים מוגדרים למדי שיראו לך לאיזו תשורה אנחנו מתכוונים, והמומחים שלך יוכלו אחר כך לדון בהם, או בגינוניהם, עם שלנו – ואנחנו נישאר הפוסק האחרון בדבר מה שנוכל לתת. כל זאת נעשה מרצוננו החפשי, מתוך אמון גמור בנדיבותו ורצונו הטוב של העם האמריקאי ביחס לשאלה אם הוא מצדו ירצה לעשות משהו בשבילנו. אבל מכל־מקום הקו שעליו החליטה ממשלת הוד־מלכותו הוא להציע לכם אמצעים ממשיים ובעלי־משקל להגנת החוף האטלנטי שלכם, ולהעמידם לרשותכם לכשיתבקשו. כבר ביקשתי את האדמירליות ואת מיניסטריון־התעופה לנסח בקווים כלליים מה אנו מוכנים להציע, ונניח למומחים שלכם להציע אלטרנטיבות. בדעתי לשלוח לך את הטיוטה הזאת בתוך יומים־שלושה ולפרסמה למועד. בדרך כך לא תיתכן כל מחלוקת, והאמריקאים יהגו אלינו אהדה חמה יותר, כי יראו שאנו שומרים אמונים לעניינו של העולם וכי בטחונו והאינטרסים שלו יקרים לנו.

3. אם החוק שלך או האדמירל שלך דורשים שכל עזרה שתבחר לתת לנו תתואר כי quid pro quo, אינני רואה מפני מה צריכה ממשלת בריטניה להיכּנס לזה בכלל. האם לא תוכל לומר שאינך רואה אפשרות לעצמך לקבל את ההצעה הנאה הזאת שאנו מציעים, אלא אם כן תגמול עליה ארצות־הברית באיזו צורה שהיא, וכי משום כך יוכל האדמירל לקשר את האחת במשנה?

4. אני אסיר־תודה לך כל כך על כל הטירחה שקיבלת עליך, וצר לי להוסיף על העומס, מדעתי איזה ידיד טוב היית לנו.

אישיות ימית לשעבר אל הנשיא 27.8.40

הלורד לותיאן העביר לי במברק בקווים כלליים את המיתקנים שאתה מתכוון אליהם. המומחים הימיים והאוויריים שלנו, שעיינו בשאלה מנקודת־המבט שלך, הגיעו למעשה לאותן מסקנות, פרט לכך שבתוספת סבורים הם כי אנטיגווה תוכל להועיל כבסיס לסירות־טיס. גם זאת אנו מציעים לך מקרב לב. הקו המוחלט עמנו הוא לתת לארצות־הברית בטחון בחוף האטלנטי שלה.

2. אנו מוכנים בהחלט למסור לך מיד הצעה מפורשת על פי הקווים האלה. מובן שתהיה צריכה לבוא התיעצות מיידית בדבר פרטים, אבל, מן הטעמים שפּירטתי במברקי האחרון, לא נראה לנו הרעיון של בורר במקרה שיתגלעו איזה חילוקי־דעות, כי לפי הרגשתנו הרי בתורת מנדבים עלינו להישאר הפוסקים האחרונים בדבר טיבה של התשורה במסגרת הכללית של המיתקנים שיובטחו, ותמיד על סמך ההנחה המובנת שנשקוד כמיטב יכלתנו למלא את משאלותיה של ארצות־הברית.

3. שני המכתבים שניסח הלורד לותיאן אל מזכיר־המדינה נראים לנו בהחלט. הטעם היחיד לכך שאינני רוצה בפרסום המכתב השני הוא שלפי דעתי מסתבר הרבה יותר כי ממשלת גרמניה תהיה זאת שתמסור או תטבּע את הצי או את מה שיישאר ממנו. כידוע לך כבר היה להם נסיון־מה בזאת. ודאי תזכור כי לפני חדשים אחדים אמרתי באחד המברקים הפרטיים שלי אליך כי כל פעולה מעין זו מצדנו תהיה מעשה של פחדנות, וכך דעת כל אחד מאתנו.

4. אם לאחר שתוגש ההצעה שלנו תראה אפשרות לעצמך להמציא לנו את “ההצטרכויות” שצוינו או כל דבר אחר שייטב בעיניך, אפשר יהיה לבטא זאת לא כמעשה־תשלום על מה שעשינו למען בטחונה של ארצות־הברית או כמעשה של התחשבות בדבר אלא כמעשה של הכרה בדבר הזה.

5. אישי הנשיא, העסק הזה דחוף במיוחד נוכח האיוּם שמגלה מוסוליני בזמן האחרון כלפי יוון. אם יבוצע העסק שלנו בממדים גדולים וברוח הנעלה ביותר של רצון טוב, אפשר שעדיין תציל את הארץ ההיסטורית ההיא מפּלישה וכיבוּש. אפילו ארבעים־ושמונה השעות הבאות הן חשובות.

ראש הממשלה אל הגנרל איזמי 27.8.40

את דבריו של הלורד לותיאן על בקשתו של הנשיא רוזוולט יש לנסח עכשיו בגוף ראשון למקרה שתידרש הכרזה פומבית בשמנו. למשל, “ממשלת הוד־מלכותו מגישה את ההצעה הבאה לנשיא ארצות־הברית: ‘אנו מוכנים להיפגש מיד מתוך ידידות ורצון טוב עם באי־כוחך, על־מנת לעיין במתן בסיסים ימיים ואוויריים יעילים באיים הבאים’”, וכו'.

המצא־נא לי טיוטה על פי הקווים האלה, כדי שאוכל להכתיב מברק. הטיוטה צריכה להיות בידי הבוקר.

הנה כי כן:

27.8.40

ממשלת הוד־מלכותו מגישה את ההצעה הבאה לנשיא ארצות־הברית:

אנו מוכנים להיפגש מיד מתוך ידידות ורצון טוב עם באי־כוחך, על מנת לדון בהחכרת אזורים להקמת בסיסים ימיים ואוויריים לתשעים ותשע שנים במקומות הבאים:

בתוך כך הצעתי לפרסום את הנוסח הבא של המברק שיוכל הנשיא לשלוח לי כדי להבהיר מה ההבטחה הרצויה לו.

לפי מה שנמסר הודיע ראש־ממשלתה של בריטניה הגדולה ב־4 ביוני 1940 לפרלמנט שאם במהלך המלחמה הנוכחית, שבּה נתונות בריטניה הגדולה והמושבות הבריטיות, לא תוכלנה אניות־המלחמה הבריטיות לשכּון בים המקיף את האיים הבריטיים, הרי בשום פנים לא יימסר שום צי בריטי ולא יוטבע אלא יישלח אל מעבר לים להגנת חלקים אחרים של הקיסרות.

ממשלת ארצות־הברית תחקור ותדרוש בכל הכבוד אם ההודעה הנ"ל מבטאת את המדיניות שעליה החליטה ממשלת בריטניה.

הנשיא קיבל את הגירסה הזאת, ואני שלחתי לו את התשובה המוסכמת הבאה:

שואל אתה, אישי הנשיא, אם הודעתי בפרלמנט ב־4 ביוני 1940, שבריטניה הגדולה לעולם לא תמסור ולא תטבּע את הצי שלה, “מבטאת את המדיניות שעליה החליטה ממשלת הוד־מלכותו”. ודאי שכּך. אולם עלי להעיר כי האפשרויות המשוערות האלו דומה שהן עשויות לגעת בצי הגרמני או במה שיישאר ממנו יותר מאשר בצי שלנו.

בדרך כך יוּשב הכל לשביעוּת־רצון הכל, וב־5 בספטמבר הודעתי על הדבר כדת בבית־הנבחרים, בלשון מאופּקת ומתונה, והשגתי את השלמתו ובעצם את הסכמתו הכללית:

העיסקאות הראויות־להיזכר בין בריטניה הגדולה לארצות־הברית, שנסתמנו כשנאמתי בפעם האחרונה לפני הבית, הושלמו עתה. ככל שאני יכול לברר לעצמי הרי הושלמו לשביעוּת־רצונם הכללית של עמי בריטניה וארצות־הברית וּלשמחת כל ידידינו ברחבי העולם. תהיה זו טעות להקיש מן האיגרות הרשמיות שהוחלפו יותר ממה שנראה לעין במסמכים האלה. החילופים שנעשו הם פשוט צעדים של עזרה הדדית בין שתי אומות ידידותיות, ברוח של אמון, אהדה ורצון טוב. הצעדים האלה קשורים יחד בהסכם רשמי. יש לקבלם בדיוק כמו שהם. רק אנשים נבערים מאד יעלו את המחשבה כי העברת משחתות אמריקאיות לדגל הבריטי יש בה משום הפרה קלה־שבּקלות של החוק הבינלאומי, או שהיא נוגעת במידה המעטה ביותר במעמד של צד בלתי־לוחם של ארצות־הברית.

אין לי ספק כי בעיני הר היטלר לא תמצא חן העברה זו של משחתות ואין לי ספק שהוא ייפּרע מארצות־הברית, אם יהיה לו אי־פעם סיכוי לכך. לכן אני שמח מאד על שהגבולות הצבאיים, האוויריים והימיים של ארצות־הברית קודמו לאורך קשת רחבה לתוך האוקינוס האטלנטי, ועל כי דבר זה יאפשר לאמריקאים לתפוס את הסכנה בגרונה בעודה רחוקה מאות מילים ממולדתם. האדמירליות גם היא אומרת לנו שהיא שמחה מאד לקבל את חמישים המשחתות האלו, וכי הן תועלנה ביותר לגישור אותו פּער הפעוּר בהכרח, כמו שכבר הסברתי לבית, עד שנקבל את יבול התכנית המלחמתית הניכרת שלנו לבניה חדשה.

אני מניח שהבּית מבין שבעוד שנה נהיה חזקים בים הרבה יותר משהננו עכשיו, אף כי ממילא חזקים אנו למדי לצורך המלאכה המיידית שלפנינו. לא יהיה כל דיחוי בהכנסת המשחתות האמריקאיות לשירות פעיל; לאמיתו של דבר הרי צוותים בריטיים כבר מקדמים את פניהן בנמלים השונים בהם הן נמסרות. תוכלו לקרוא לכך הזרוע הארוכּה של צירוף־המקרים. באמת אינני סבור כי יש מה להוסיף על העסק כולו בזמן הזה. אין זו השעה הנאה למליצות. מכל־מקום אולי אוכל להציע מתוך כבוד רב את העצה הזאת לבית: כשיש לך דבר במקום שאתה חפץ בו, טוב להשאירו במקום שהוא נמצא בו.

כך השגנו את חמישים המשחתות האמריקאיות. הענקנו לארצות־הברית חוזי־חכירה על הבסיסים האוויריים והימיים שצוּינו באיי־הודו־המערבית ובניוּ־פאונדלנד. ושלישית, חזרתי על הצהרתי, שהצי הבריטי לא יטובּע ולא יימסר, בצורת הבטחה לנשיא. בעיני היו כל אלו עיסקאות מקבילות, ומעשים של רצון טוב שנעשו לגופם ולא דרך מיקח־וממכר. הנשיא ראה לנוח יותר להציגן לקונגרס כשלמוּת מחובּרת. אף אחד מאתנו לא סתר את חברו, ושתי הארצות היו מרוצות. ההשפעות באירופה היו עמוקות.

 

פרק עשרים־ואחד: מצרים והמזרח התיכון– 1940    🔗

יוני – יולי – אוגוסט    🔗

מוסוליני מתכונן לפלוש למצרים – ההתחרות בין דאגותינו השונות – הכוח האיטלקי בצפון־אפריקה – ריכוז בכיוון הגבול המצרי – חרוזים במחרוזת – יזמת חילות החיפּוי שלנו – אפשרויות אמפיבּיות – הצורך בתגבורת טנקים ושאר כלי־נשק – תלונותי על הפיזור – חזית קניה – ארץ־ישראל – הצורך לשלוח חטיבה משוריינת ואחרי כן את האוגדה המשוריינת השניה – קיצור־הדרך בים התיכון – הטנקים מוכרחים להקיף את הכּף – תכניות לניתוק כביש־החוף האיטלקי מן הים – ועדה מיניסטריונית לעניני המזרח התיכון – הגנרל וייוול בא הביתה למועצה – ויכוחים קשים ומתוחים אתו – ההנחיה מיום 16 באוגוסט – איסוף מחנה־הנילוס – העסקתו הטקטית – פרשת סוֹמאלי – פורענוּת מרגיזה – מיזכרי על כך – גידול בכוחות האיטלקיים באלבניה – הדו"ח שלי על המצב הכללי לראשי־הממשלות של אוסטרליה וניו־זילנד

עם העילמה של צרפת כצד לוחם, ובעוד בריטניה שקודה על מאבקה לחיים במולדת, יכול היה מוסוליני להרגיש כי חלומו על השלטון בים התיכון ועל קימוּם הקיסרות הרומאית מלשעבר קרוב להתגשם. כיון שנפטר מכל צורך להישמר מפני הצרפתים בטוניס, היה בידו להגביר עוד יותר את הצבא הגדול שאסף לצורך הפלישה למצרים. עיני העולם היו נשואות אל גורל האי הבריטי, אל איסוף הצבאות הגרמניים הפולשים, ואל הדרמה של המאבק על השלטון באוויר. אלה, כמובן, היו דאגותינו העיקריות. בארצות רבות סברו שאנחנו קרובים לנשימתנו האחרונה. התנהגותנו הבּוטחת וההחלטית עוררה הערצה בקרב ידידינו, אבל יסודותיה לא נחשבו בטוחים. בכל־זאת נמנה הקבינט המלחמתי וגמר להגן על מצרים מפני כל הבא עליה בכל הכוחות שאפשר יהיה להפרישם מן המאבק המכריע במולדת. דבר זה היה קשה כפליים כשהכריזה האדמירליות שאין בכוחה להעביר אפילו שיירות צבאיות לים התיכון, בגלל הסכנות מן האוויר. כל השיירות חייבות להקיף את הכּף. כך, אפוא, הנקל יהיה לנו לקפּח את הקרב על בריטניה מבלי לסייע לקרב על מצרים. מוזר הדבר כי אף שבּזמנו היו כל הנוגעים בדבר שלווים ועליזים בתכלית, הרי שעה שאתה כותב על כך לאחר מעשה עובר רעד בעצמותיך.

*

כשהכריזה איטליה מלחמה ב־10 ביוני 1940 העריך שירות־המודיעין הבריטי - נכונה, כידוע לנו עתה - כי מחוץ לחילות־המצב בחבש, אריטריאה וסומאלי יש לערך 215,000 חיילים איטלקים במחוזות־החוף של צפון־אפריקה. וזו היתה חלוקתם: בטריפולי שש אוגדות־מטרופולין ושתי אוגדות מיליציה; בקירנאיקה שתי אוגדות־מטרופולין ושתי אוגדות מיליציה, מחוץ לכוחות־ספר העולים כדי שלוש אוגדות; סך־הכל חמש־עשרה אוגדות. הכוחות הבריטיים במצרים כללו את האוגדה המשוריינת ה־7, שני שלישים מן האוגדה ההודית ה־4, שליש אחד מן האוגדה הניו־זילנדית, וארבעה־עשר גדודים בריטיים ושני רגימנטים של חיל־התותחנים־המלכותי, שאינם מצורפים לעוצבות גבוהות יותר; סך־הכל אולי חמישים־אלף איש. בכוחות אלה צריך היה לדאוג גם להגנת הגבול המערבי גם לבטחונה הפנימי של מצרים. לפיכך היינו מעטים כנגד רבּים בשדה, ולאיטלקים היו גם הרבה יותר מטוסים.

משך חדשי יולי ואוגוסט החלו האיטלקים לגלות פעילות בנקודות רבות. מקאסאלה, על הנילוס הלבן, התפתח איום מערבה בכיוון ח’רטום. בקניה פשטה חרדה מאימת משלחת איטלקית שתעלה ממרחק ארבע־מאות מיל דרומה מחבּש בכיוון הנהר טאנה ונאירוֹבי. כוחות איטלקיים ניכרים נכנסו לסומאלי הבריטית. אבל כל הסכנות האלו היו דבר של מה־בכך לעומת אימת הפלישה האיטלקית למצרים, שבּרור היה כי מכינים אותה בקנה־המידה הגדול ביותר. זה זמן־מה היה מוסוליני מסיע את כוחותיו בהתמדה מזרחה בכיוון מצרים. עוד לפני המלחמה נסלל כביש נהדר לאורך החוף מן הבּסיס העיקרי בטריפולי, דרך טריפוליטניה וקירנאיקה, אל הגבול המצרי. לאורך הכביש הזה היה זה חדשים רבים גל גוֹאה של תעבורה צבאית. מחסנים גדולים הוקמו ונתמלאו בהדרגה בבנגאזי, דרנה, טובּרוק, ברדיה וסוֹלוּם. הכביש הזה היה ארוך יותר מאלף מיל, וכל חילות־המצב ומחסני האספקה האיטלקיים האלה היו זרועים לארכו כחרוזים במחרוזת.

בראשו של הכביש וסמוך לגבול המצרי נאסף ואוּרגן באורח־רוח מחנה איטלקי של שבעים או שמונים אלף איש, משוּפּע בציוד חדיש. לפני המחנה הזה נוצץ שלל מצרים. מאחריו השתרעה הדרך הארוכה לטריפולי; ואחריה הים! אם יוכל כוח זה, שהוקם טיפּים־טיפּים משבוע לשבוע משך שנים, להתקדם ברצוף מזרחה, ולנצח את כל המבקשים לחסום את נתיבו, אכן גדול יהיה שכרו. הוא יוכל להגיע אל אזורי הדלתה הפוריים, ואז תמוג כל דאגה בדבר הדרך הארוכה בחזרה. לעומת זאת, אם יבואהו מזל ביש, הרי אך מעטים יזכו לשוב לבתים בכלל. במחנה־השדה ובשורת מחסני האספקה הגדולים לכל אורך החוף היו עם סתיו לפחות שלוש־מאות אלף איטלקים, אשר, אף אם לא יפגע בהם איש לרעה, יוכלו להיסוֹג מערבה עם הכביש רק בהדרגה או למקוטעים. לצורך זה נחוצים להם חדשים רבים. ואם יפסידו בקרב על הגבול המצרי, אם תישבר חזית המחנה, ואם שהות לא תינתן להם, הרי כולם נחתך דינם לשבי או מוות. אולם ביולי 1940 לא היה ידוע מי ינצח בקרב.

עמדתנו המוגנת ביותר בזמן ההוא היתה התחנה הסופית של מסילת־הברזל במרסה־מטרוך. היה כביש טוב מערבה אל סידי־באראני, אבל משם עד לגבול בסוֹלוּם לא היה שום כביש היכול לכלכּל איזה כוח ניכּר משך זמן רב בסמוך לגבול. כוח חיפּוי ממוּכּן קטן הורכב מתוך אחד ממיטב חילותינו הסדירים, ובהם הגדוד ה־7 של ההוּסארים (טנקים קלים), ה־11 של ההוסארים (מכוניות משוריינות), ושני גדודים ממונעים של רגימנט־הרוֹבאים ה־60 וחטיבת הרובאים, עם שני רגימנטים ממוכּנים מן הארטילריה־הרכוּבה־המלכותית. ניתנו פקודות להתקיף את עמדות הגבול האיטלקיות מיד עם פרוֹץ מלחמה. בהתאם לכך עברו אנשי הגדוד ה־11 של ההוסארים את הגבול תוך עשרים־וארבע שעות, הפתיעו את האיטלקים, שלא שמעו כי הוכרזה מלחמה, ושבו שבויים. בלילה הבא, ה־12 ביוני, זכו להצלחה דומה, וב־14 ביוני, כבש כוח של גדוד ההוסארים ה־7 ופלוגה אחת מגדוד הרובאים ה־60 את מצודות־הגבול בקאפּוּצוֹ ומאדאלנה, ולקח מאתים־ועשרים שבויים. ב־16 בחודש העמיקו לתקוף, הרסו שנים־עשר טנקים, שמו מארב לשיירה בכביש טוֹבּרוּק־ברדיה ולקחו גנרל בשבי.

במלחמה הזאת, הקטנה אך העירנית, סבורים היו חילותינו כי ידם על העליונה, ועד־מהרה היו כאדוני המדבר בעיניהם. עד שנתקלו במבנים גדולים או בעמדות מבוצרות יכלו ללכת באשר יאבו, לאסוף מזכרות־נצחון מתגרות עזות. שעה שצבאות קרבים זה אל זה הרי חשיבות עצומה נודעת לשאלה מי מחזיק רק בקרקע שעליה הוא עומד או ישן ומי מחזיק בכל השאר. אני ראיתי זאת במלחמת הבּוּרים, כשלא היה בידינו דבר מעבר למדורות מחנותינו, ואילו הבּוּרים רכבו בכל אשר תחשק נפשם ברחבי הארץ כולה.

כוחות אויב גדלים והולכים היו מגיעים עכשיו מן המערב, ובאמצע יולי חזר האויב וכונן את קו הגבול שלו בשתי אוגדות וביסודות של שתי אוגדות נוספות. בראשית אוגוסט הוגבר כוח החיפּוּי שלנו על ידי הקבוצה המסייעת של האוגדה המשוריינת ה־7, הכוללת את הגדוד ה־3 של ה“קוֹלדסטרים גארדס”. הגדוד הראשון מרגימנט־הרובאים ה־60, חטיבת הרובאים ה־2, גדוד ההוסארים ה־11, אסקדרון אחד מגדוד־הטנקים־המלכותי ה־6, ושתי סוללות ממוכּנות של הארטילריה הרכוּבה המלכותית, שאחת מהן נ.ט. כוח קטן זה, המשתרע על פני חזית של ששים מיל, הוסיף להטריד את האויב בהצלחה גדולה והולכת. מספר האבידות שפּירסמו האיטלקים לשלושת החדשים הראשונים של המלחמה היה קרוב ל־3,500 איש, שמהם היו שבע־מאות פצועים. אבידותינו אנו עלו בדוחק על מאה־וחמישים. הנה כך הרי השלב הראשון במלחמה שהכריזה איטליה על הקיסרות הבריטית האיר לנו פנים בתחילתו.

*

פיקוד־המזרח־התיכון, בראשותו של הגנרל וייוול, ביקש להמתין להלם של ההסתערות האיטלקית סמוך לעמדה המבוצרת של מרסה־מטרוך. דומה היה כי עד אשר נוכל לאסוף חיל־צבא הרי זו הדרך היחידה הפתוחה לפנינו. לפיכך הצעתי את המשׂימות הבאות: ראשית, לכנוס את הכוח הלוחם הגדול ביותר שבגדר האפשר מול הפולשים האיטלקים. לצורך כל הכרח הוא להסתכן במקומות אחרים. לבי היה עלי דווי למראה פיזורי הכוחות שנסבלו על ידי השלטונות הצבאיים. ח’רטום והנילוס הכחול בודאי זקוקים היו לחיזוק מול הגבול האיטלקי־החבשי, אבל מה היה הטעם להחזיק באפס־מעשה בקניה עשרים־וחמישה אלף איש, כולל את חטיבת היוּניון של דרום־אפריקה ושתי חטיבות של צבא מערב־אפריקאי מצוין? בחלקים מן הארץ הזאת, מצפון לנהר טאנה, עברתי ברכיבה ב־1906. הרי זה שטח נאה למראה, אך אין בו הרבה לאָכלה. הרעיון של משלחת איטלקית בת חמישה־עשר או עשרים אלף איש, עם תותחים וציוד מודרני, העוברת את מהלך ארבע או חמש־מאות המילים עד שתוכל להגיע לנאירוֹבּי, נראה מגוחך. מאחרי החזית של קניה תימצא מסילת־הברזל רחבת־הפסים של אוגנדה. אנחנו היינו השליטים בים, ונוכל להעביר צבא לכאן ולכאן בים ובמסילה בקלוּת שכּדוגמתה לא יוכל האויב להשיג כלל בתנועותיו היבּשתיות. עקב יתרוננו בקווי־התחבורה מעוניינים היינו להילחם במשלחת איטלקית בסמוך ככל האפשר לנאירוֹבּי ולמסילת־הברזל רחבת־הפסים. לצורך זה לא נדרשו חיילים במספר רב. הם היו דרושים יותר בדלתה של מצרים. חפצי נתמלא במידת־מה, אבל רק לאחר מאבק ממושך וקשה נגד השאיפה המעורפלת למצוא מבטח בכל מקום.

עשיתי כמירב יכלתי לשאוב מסינגאפּוּר ולהביא את האוגדה האוסטרלית שהגיעה לשם, תחילה להודו לשם אימונים ומשם אל המדבר המערבי. ארץ־ישראל: אוגדה אוסטרלית, חטיבה ניו־זילנדית, אוגדת ה“יוֹמנרי” המובחרת שלנו, לכולן מכוניות משוריינות או שהן עומדות לקבּלן; פרשי־בית־המלוכה, רכובים על סוסים, אך נכספים לכלי־נשק מודרניים; עם שירותים מינהליים נרחבים. התאוויתי לתת נשק ליהודים בתל־אביב, אשר אם יוּתנו להם כלים מתאימים ילחמו יפה נגד כל הבא. כאן נתקלתי בהתנגדות מכל הסוגים. דאגתי השניה היתה להבטיח את המלחמה על חופש התנועה בים התיכון נגד האיטלקים החלשים והסכנה האווירית החמוּרה, על־מנת שתיעשה מלטה בלתי־מנוצחת. נראה היה לי כי חשוב ביותר להעביר שיירות צבאיות, בפרט של טנקים ותותחים, דרך הים התיכון ולא מסביב לכף. דומה היה כי זאת מטרה שבעבוּרה כדאי להסתכן הרבה. שיגור אוגדה מבריטניה מסביב לכף אל מצרים פירושו היה שמשך שלושה חדשים לא תוכל להילחם בשום מקום; אבל אלה היו חדשים יקרים, ואוגדות מועטות מאד היו לנו. ולבסוף היה עלינו לחשוב על האי שלנו, שעתה נשקפת לו סכנת הפלישה באורח בלתי־אמצעי. עד היכן נוכל לערטל את בּיתנו ומבצרנו למען המזרח התיכון?

*

ביולי 1940 החילותי, כמו שמראים המברקים והמיזכרים, להתעניין יותר ויותר במזרח התיכון. כביש־החוף הארוך הזה תפס תמיד מקום נכבד במחשבותי. שוב ושוב חזרתי אל הרעיון של ניתוקו על ידי הנחתת כוחות חזקים אך קלים מן הים. בזמן ההוא לא היו לנו, כמובן, כלי־שיט מתאימים להנחתת טנקים. אף על פי כן ודאי אפשר יהיה לאַלתר את האביזרים הנחוצים למיבצע כזה. אם ייעשה בהם שימוש בקשר למערכה כבדה, אפשר שנשיג בכך הסחה רבת־ערך של חילות אויב מן החזית.

ראש־הממשלה אל הגנרל איזמי 10.7.40

הבא את הבּאות לפני ועדת־ראשי־המטות:

האם נעשו איזה תכניות, למקרה שיתקרבו כוחות גדולים מלוב אל הגבול המצרי, לנתק את כביש התחבורה החופי שבּו יהיו תלויים במידה רבה לקבלת אספקה מכל הסוגים? אין זה מספיק רק להפציץ מן האוויר או מן הים. אבל אם תוכל חטיבה אחת או שתים של חיילים טובים לכבוש איזו עיר או נקודה מתאימה אחרת על קווי־התחבורה הרי תוכל, בהישען על הכוח הימי שמאחריה, להביא לידי ניתוק ממושך, להכריח את האויב להעביר כוחות כבדים כנגדה, ואחרי כן לסגת ולהלום שוב באיזו נקודה אחרת. מובן, מיבצע כזה לא יועיל אלא לאחר שכוחות ניכּרים של האויב כבר עברו את נקודת הניתוק. אולם אפשר שהמדבר עצמו מאַפשר תנועה חפשית לאספקה של האויב. תמה אני אם כך הדבר, ואם כך הוא – מפני מה טרחו האיטלקים לבנות את הכביש הארוך הזה.

עדיין לא ראיתי מפני מה לא ייתכן לעשות תכנית טובה. אולם עובדה היא כי אף אחד מן המפקדים שלנו, לא במזרח התיכון ולא בטוניס, לא ניאות מעולם לעשות את הנסיון. אבל הגנרל פּטון עשה ב־1943 כמה וכמה תנועות גלילה מוצלחות ביותר מסוג זה בעת כיבּוש סיציליה, וזכה להפיק מכך תועלת ממשית. רק באַנציוֹ ב־1944 הצלחתי להשיג את ביצוע הנסיון הזה. דבר זה היה, כמובן, בקנה־מידה גדול הרבה יותר, ועל אף הצלחתה של הנחיתה לא השיג את התוצאות המכריעות אשר להן קיוינו כולנו. אבל זוהי פרשה אחרת.

*

מעוניין הייתי ששאלת המזרח התיכון תוּצג באורח משכנע על ידי קבוצה של מיניסטרים, שכוּלם מנוסים במלחמה ומעוניינים עד מאד בזירה זו.

ראש־הממשלה אל סיר אדוארד בריג’ס 10.7.40

אני סבור שכּדאי יהיה להקים ועדה מיניסטריונית מתמדת קטנה, שעליה יימנו מזכיר־הממלכה לעניני מלחמה (מר אידן), הודו (מר אמרי) והמושבות (הלורד לויד), על־מנת שייועצו ביניהם על דבר ניהול המלחמה במזרח התיכון (ששלשתם נוגעים בו), וידריכו אותי, כשר־ההגנה, בדבר ההמלצות שאגיש לקבינט. התואיל בטובך לנסח זאת בצורה הנאותה? מזכיר־הממלכה לעניני מלחמה הסכים לשבת ראש.

מר אידן מסר לועדה שלו על המחסור בחיילים, בציוד ובאספקה במזרח התיכון, וכן מסר כי גם הרמטכל“ק מודאג באותה מידה. הועדה דרשה את ציודה השלם של האוגדה המשוריינת, הנמצאת כבר במצרים אלא שכּוֹחה נופל הרבה מן התקן, וכן המליצה לשגר בהקדם האפשרי אוגדה משוריינת שניה ברגע שאפשר יהיה לוותר עליה במולדת. ראשי־המטות סמכו את ידיהם על המסקנות האלו, והרמטכל”ק העיר כי יש לבחור את הרגע בהתאם להתמעטות הסכנות מבּית ולהתגברות הסכנות בחוץ־לארץ. ב־31 ביולי היה מר אידן סבור כי נוכל להפריש קצת טנקים בעוד שבועות אחדים, וכי אם יגיעו אלה למזרח התיכון בסוף ספטמבר אפשר שיהיה עלינו לשלוח אותם ואת שאר הציוד דרך הים התיכון. חרף החרדה הגוברת מפני הפלישה במולדת הסכמתי הסכמה גמורה עם כל הלך־המחשבה הזה, וכמה פעמים העליתי לפני הקבינט את הברירה הזאת, המכבידה ביותר.

העיקו עלי שאר הצדדים של בעיית המזרח התיכון.

ראש־הממשלה אל הגנרל איזמי 23.7.40

היכן חטיבת היוּניון של דרום־אפריקה בת עשרת־האלפים? מדוע אינה ממלאת שום תפקיד במזרח התיכון? הסכמנו היום לשלוח תגבורת נוספת במטוסי האריקיין ושאר מטוסים חדישים לחיל־האוויר של דרום־אפריקה. מה היה על תיאום המערכה במזרח התיכון? מה עשתה ועדת המיניסטרים שהקימותי לא מכבר? עתה שמעיינים בפעולות צי גדולות בים התיכון, הכרחי הוא ויהי־מה להוציא לפועל את ההתקפה על עמדת האיטלקים בחבש ולתאמה. ראה שאקבל דו"ח על המצב, שאוכל לעיין בו ביום ג' בבוקר.

חשתי צורך עז לדון עם הגנרל וייוול עצמו במאורעות הרציניים הממשמשים ובאים במדבר לוב. לא נפגשתי עם הקצין הדגול הזה, שכּה רב היה התלוי בו, וביקשתי את מזכיר־הממלכה לעניני־מלחמה להזמינו לכאן לשבוע ימים לשם התיעצות ברגע שתהיה השעה יפה לכך. הוא הגיע ב־8 באוגוסט. הוא טרח ועמל עם המטות והיו לו כמה וכמה שיחות ארוכות אתי ועם מר אידן. הפיקוד במזרח התיכון הקיף בזמן ההוא צירוף בלתי־רגיל של בעיות צבאיות, מדיניות, דיפלומטיות ומנהליות מורכבות ביותר. עברה יותר משנה של מעלות ומורדות עד שעמדנו אני ועמיתי על הצורך בחלוקת תפקידים במזרח התיכון בין מפקד ראשי, מיניסטר־מדינה ואינטנדנט־גנרל שיטפל בבעיית האספקה. אף כי לא הסכמתי הסכמה גמורה עם השימוש שעשה הגנרל וייוול בכוחות העומדים לרשותו, ראיתי לטוב ביותר להשאיר את הפיקוד בידו. התפעלתי מסגולותיו הנאות, והתרשמתי מן האמון שנותנים בו אנשים כה רבים.

הדיונים, הן בעל־פה והן בכתב, היו קשים. כרגיל העליתי את טענותי שחור על גבי לבן.

ראש־הממשלה אל הגנרל איזמי, בשביל הגנרל וייוול 10.8.40

הנני אסיר־תודה לך מאד על שהסברת לי בהרחבה כל כך את המצב במצרים ובסומאלי. עדיין עלינו לדון במצב בקניה ובחבש. ציינתי את הכוחות הגדולים מאד המצויים בידך בקניה, לאמור, חטיבת היוּניון של ששת־אלפים דרום־אפריקאים לבנים, מן־הסתם חומר מלחמתי נאה מכל המצוי בארצות רחבות־ידים; המתישבים ממזרח־אפריקה, שמספרם בודאי יעלה לאלפיים איש, הרגילים היטב לשטח הארץ; שתי החטיבות ממערב־אפריקה, שהובאו בדי־עמל מן החוף המערבי, ומספר אנשיהן ששה אלפים; לפחות שתי חטיבות של רוֹבאי־המלך־האפריקאים (K.A.R.); כל אלה מונים לפחות עשרים אלף איש – אולי יש יותר. מדוע יעמדו כל אלה בחיבוק־ידים בקניה ויחכו לפלישה איטלקית שתעשה את דרכה על פני השטח הקשה עד מאד מחבש לדרום, או יתכוננו לחדירה קשה באותה מידה לתוך חבש, ששוב תהיה כרוכה בהכרח בדיחויים ממושכים, בעוד שכּל הזמן גורל המזרח התיכון, ועוד הרבה מלבד זאת, צפוי להכרעה באלכסנדריה או על תעלת סואץ?

מבלי דעת, כמובן, בדיוק את התנאים המקומיים, הייתי מניח כי מערך מתקבל על הדעת יהיה זה להחזיק בקניה בכוחות המתישבים והק.א.ר., ולעכב כל התקדמות איטלקית דרומה, שהרי הבאת חיילות בדרך הים קלה עלינו הרבה יותר מהתקדמות יבשתית לאיטלקים. ככה יכולים אנו מיד להחיש להם תגבורת במפתיע ובמהירות. על ידי כך תוכלנה חטיבת היוּניון ושתי החטיבות ממערב־אפריקה לבוא מיד אל הדלתה, ולתת לך תגבורת יקרה ביותר בזירה המכרעת ברגע המכריע. מה הטעם בשליטה על הים אם לא על־מנת להעביר חיילות במהירות גדולה לכאן ולכאן מזירה אחת לחברתה? מובטח אני שאוכל לשכנע את הגנרל סמאטס שירשה את התנועה הזאת של חטיבת היוּניון. אולי תמציא לי את השקפותיך על כך עד מחר בלילה, כי הזמן קצר כל כך.

ראש־הממשלה אל הגנרל איזמי, בשביל הגנרל וייוול 12.8.40

1. אינני מרוצה כלל ביחס לחטיבת היוּניון ולחטיבה המערב־אפריקאית בקניה. כוחות אלה כפי שהם ערוכים עתה לא ימלאו שום תפקיד בהתקפות הגורליות שמפתחים עכשיו נגד מצרים, ח’רטום וסומאלי. תמיד נחשב הדבר דופי גדול ביותר במיבצעים צבאיים כשיחידות־צבא גדולות עומדות בחיבוק ידים בו בזמן שהכרעות מושגות במקומות אחרים. בלי כל ידיעות נוספות, אינני יכול לקבל את הטענה כי החטיבה הדרום־אפריקאית היא בלתי־מאומנת כדי כך שאינה יכלה להיכנס לפעולה. הקרבּיניירים של נאטאל היו מאומנים לפני המלחמה הרבה יותר מן הטריטוריאלים הבּריטיים שלנו, ומן־הסתם גוּדדו מאז ההכרזה. אינני תופס מה טעם לחשוב שהחטיבה של היוּניון נופלת מאיזו בחינה שהיא מיחידות של טריטוריאלים בריטיים. מכל־מקום ודאי שהם טובים למדי להילחם באיטלקים. ביקשתי פרטים מלאים על גידוּדם ואימוניהם בכל מקרה ומקרה.

2. אינני סבור שנעשה שימוש יאות בכוחות הגדולים שבארץ־ישראל. המצב מעיקרו תלוי בכך שיתנו למתישבים היהודים נשק שיספיק להם לקבל על עצמם את הגנתם־הם, כדי שאם יהיה צורך בדבר אפשר יהיה להניח את כל ארץ־ישראל בידי כוחות בריטיים קטנים מאד. יש להגיש הצעה לשחרור מיידי של חלק גדול מחיל־המצב, כולל את אוגדת הפרשים של ה“יוֹמנרי”. אינני מבין מדוע האוסטרלים והניו־זילנדים המתאמנים בארץ־ישראל זה ששה חדשים לפחות אינם יכולים להעמיד אלא חטיבה אחת לשירות במצרים. כמה מהם נמצאים שם, ומה העובדות ביחס לאימוניהם? האנשים האלה הובאו בהוצאות גדולות מאוסטרליה, לאחר שנבחרו כמתנדבים הראשונים לשירות באירופה. לרבים מהם יש הכשרה צבאית קודמת, והם מתאמנים קרוב לשנה מאז פרצה המלחמה. איזו חרפה תהיה זאת אם בגלל הטיפול הנוֹאל שלנו בכוח החשוב הזה תשתתף רק חטיבה אחת בפעולות המכריעות להגנת מצרים!

3. שתי החטיבות ממערב־אפריקה בודאי אפשר להביאן לח’רטום בדרך פורט־סוּדאן. טוב מאד לערבב יחידות ילידים ממקורות שונים, כדי שיוכל קיבוץ אחד לשמש לכפיית משמעת על משנהו. את שתי החטיבות האלו צריך יהיה להעביר מיד לסודאן, כדי שתוכל האוגדה ההודית לשמש בהודו או בסומאלי ברגע שתגיע. אינני יודע מפני מה נלקחו החטיבות האלו ממערב אפריקה, אם לא תשמשנה אלא חיל־מצב בקניה.

4. נא להמציא לי סיכּום של מספר המתישבים הלבנים בגיל־הצבא בקניה. האם עלינו להאמין שלא הקימו שום יחידות מקומיות להגנת שטחיהם הם? אם לא, הרי ככל שיקדימו להעמידם על מצבם כן ייטב. אסור שיהיה בקניה כיום צבא מחוץ למתישבים ולק.א.ר. בהתחשב בסיכּונים ובטוֹרח שאנו מקבלים על עצמנו כדי להחיש תגבורת למצרים מן המולדת, אין להסכים שלא ישתמשו עד קצה היכולת בכוחות שבמקום ברגע הגורלי.

5. נא להמציא לי דין־וחשבון מלא על שתי האוגדות הבריטיות בדלתה. מטעה הדבר לחשוב במונחים של אוגדות באזור הזה, ושום טענה שאין הם מצוידים בכל המובנים אינה יכולה להעמיד בסימן־שאלה את העסקת החיילות הסדירים המשובחים האלה.

6. הטענה שכוחות השריון של האויב וכלי־רכבו יכולים לנוע באותה קלוּת לאורך המדבר כמו גם לאורך כביש־החוף ודאי שהיא צריכה בדיקה נוספת. דבר זה אפשר שהוא נכון לגבי כלי־רכב בעלי זחלים, אבל אלה יסבלו קשה אם ייאלצו לעשות מסעות ארוכים במדבריות המסולעים והרכּים. מכל־מקום, תובלת־גלגלים תעוכּב במדבר אלא אם כן יומצאו לה צמיגי גומי מטיפוס מיוחד, המורחבים לשימוש מדברי. האם כלי־הרכב האיטלקיים מצוידים בצורה זו, ובאיזו מידה?

7. איזה סידורים נעשו למניעת השתיה לתקופות ארוכות מבּארות ומקורות מים שאין אנו זקוקים להם בעצמנו? האם סיפּקו מלאי של מרעומי־השהיה למוקשים בדרכים שיהיה עלינו לעזבן? דאג לכך שמלאי של מרעומים להשהיה ארוכה ביותר, ז.א., עד שבועים לפחות (אבל אני מקווה שפעולתם ממושכת יותר עכשיו), יישלח למצרים באניה הראשונה שתצא לשם. בדוֹק אם אי־אפשר להרוס את האספלט של כביש הטרמק עם עזיבתו על ידי פעולה כימית של דלק כבד, או על ידי איזה טיפול אחר.

8. נא להמציא לי פירוט מלא ומדויק ביותר של כל היחידות במזרח התיכון, כולל מתנדבים ופליטים פולנים וצרפתים.

אשמח לדון בכל הנקודות האלה הלילה.

*

כתוצאה מדיוני המטה ב־10 באוגוסט, כתב לי דיל, בהסכמתו הנלהבת של אידן, שמשרד־המלחמה מכין למשלוח מיידי למצרים גדוד אחד של טנקים כבדים בן חמישים־ושנים טנקים, רגימנט אחד של טנקים קלים (חמישים־ושנים טנקים), וגדוד אחד של טנקים־לחיל־רגלים בן חמישים טנקים, יחד עם ארבעים־ושמונה תותחים נ.ט., עשרים תותחי בוֹפוֹרס נ.מ. קלים, ארבעים־ושמונה תותחי־שדה של עשרים־וחמש ליטרה, חמש־מאות מקלעי־ברן ומאתים־וחמישים רובים נ.ט., עם התחמושת הנחוצה. החומר הזה יישלח לדרכו ברגע שאפשר יהיה להטעינו. השאלה היחידה שנשארה פתוחה היתה אם יוּסע מסביב לכף או אם ננסה את מזלנו בדרך הים התיכון. לחצתי קשה על האדמירליות, כמו שייראה בהמשך הדברים, שתשלח שיירה במישרים דרך הים התיכון. ויכוחים רבים התנהלו סביב הנקודה הזאת. בינתים אישר הקבינט את הפלגתו ושיגורו של הכוח המשוריין, בהשאירו את ההחלטה הסופית ביחס לדרך נסיעתו עד לזמן שתתקרב השיירה לגיבּרלטר. ברירה זו נשארה בידינו עד ל־26 באוגוסט, ואז ממילא נדע הרבה יותר על מידת קירבתה של התקפה איטלקית כלשהי. לא ביטלנו זמן. ההחלטה לתת את עירוי הדם הזה בעוד אנו עצמנו דרוכים לקראת סכנת־מוות היתה נוראה וצודקת בעת־ובעונה־אחת. איש לא היסס.

*

ההנחיה הבאה, שעיבּדנוה יחד, נוּסחה סופית על ידי, והקבינט אישר אותה בלי תיקונים בעצה אחת עם ראשי־המטות:

ראש־הממשלה אל מזכיר־הממלכה לעניני־מלחמה 16.8.40

והרמטכל"ק

(הנחיה כללית למפקד הראשי במזרח התיכון)

1. יש לצפות עתה בכל רגע לפלישה למצרים מלוב. לכן צריך לאסוף ולפרוס את הצבא הגדול ביותר שבגדר האפשר בגבול המערבי ובכיוונו. כל השיקולים המדיניים והמינהליים חייבים להיות כפופים לכך בצורה הנאותה.

2. פינוי סומאלי נכפה עלינו על ידי האויב, ועם זאת הוא נוח מבחינה אסטרטגית. כל הכוחות הנמצאים בסומאלי או יעודים לסומאלי יישלחו לעדן, לסודאן, בדרך פורט־סודאן, או למצרים, כפי שייראה לטוב.

3. הגנת קניה צריכה לעמוד בדרגה שאחרי הגנת סודאן. אחרי המשבר במצרים ובסודאן ודאי תהיה שהות לשלוח תגבורת לקניה בים ובמסילה קודם שתספיק משלחת איטלקית גדולה להגיע לנהר טאנה. תמיד נוכל לשלוח לקניה תגבורת במהירות גדולה מזו שבּה תוכל איטליה להעביר שמה חיילות מחבש או מסומאלי האיטלקית.

4. בהתאם לכך יש להעביר מיד לח’רטום את שתי החטיבות של מערב־אפריקה או שתי חטיבות של הק.א.ר. מבקשים את הגנרל סמאטס להרשות לחטיבת היוּניון, או חלק גדול ממנה, לעבור לאזור התעלה ולדלתה לצרכי הבטחון הפנימי. יש לעשות סידורים להמשכת אימוניהם. האדמירליות מתבקשת למסור דו"ח על אפשרויות הספּנוּת באוקינוס ההודי ובים־סוף.

5. נוכח ההתקפה האווירית המוגברת שאפשר לצפות לה בים־סוף עקב כיבוש סומאלי הבריטית על ידי האיטלקים, לובש חשיבות חיזוקה של עדן בכוחות תעופה.

6. שתי החטיבות, אחת של הצבא הסדיר והשניה אוסטרלית, המוחזקות עכשיו מוכנות בארץ־ישראל, צריכות לעבור לדלתה כדי לפנות את קווי־התחבורה בארץ־ישראל לתנועת עתודות נוספות, ברגע שאפשר יהיה לציידן לשירות קרבי או לארגנן לתפקידי הבטחון הפנימי.

7. אולם שלושה או ארבעה רגימנטים של חיל־פרשים בריטי, בלי הסוסים, צריכים ליטול מיד לידיהם את התפקידים הנחוצים באזור התעלה, ולשחרר על ידי כך את שלושת הגדודים של הצבא הסדיר הנמצאים שם לעתודה כללית של מחנה־השדה של־הדלתה.

8. שאר האוסטרלים בארץ־ישראל, המונים ששה גדודים, גם אותם אפשר יהיה להכשיר בתוך ימים מספר להעברה לדלתה לצרכי הבטחון הפנימי או לאיזה עיסוק־חירום אחר. על החטיבה הפולנית ויחידת־המתנדבים הצרפתית לעבור מארץ־ישראל לדלתה ולהצטרף לעתוּדה הכללית.

9. יש להחיש עד קצה גבול היכולת את תנועתה של האוגדה ההודית המפליגה או הנמצאת עתה במעבר. אם חלק מן החיילות שיפוּנוּ מסומאלי ולא יידרשו בשביל עדן לא יימצא מספיק לחיזוקה של סודאן, בנוסף על התגבורת מקניה, הרי על האוגדה הזאת כולה, כפי הרצוי ביותר, לנסוע לסואץ ולהיספח אל מחנה־הדלתה [שלאחר מכן נקרא בשם מחנה־הנילוס]. נוסף על הדברים שלמעלה הרי לפחות שלוש סוללות של ארטילריה בריטית, הגם שהן משתמשות בסוסים, צריכות להפליג מיד מהודו לסואץ. על האדמירליות לסדר את התובלה.

10. על רוב התנועות הנ"ל להסתיים בין ה־15 בספטמבר ל־1 באוקטובר, ועל בסיס זה יכלול מחנה־הדלתה את:

(1) הכוח המשוריין הבריטי במצרים.

(2) ארבעת הגדודים הבריטיים במרסה־מטרוך, השנים שבאלכסנדריה והשנים שבקאהיר – סך־הכל שמונה.

(3) שלושת הגדודים מאזור התעלה.

(4) החטיבה הבריטית שבעתוּדה מארץ־ישראל – סך־הכל ארבעה־עשר גדודי חיל־רגלים מן הצבא הסדיר הבריטי.

(5) החטיבה של ניו־זילנד.

(6) החטיבה האוסטרלית מארץ־ישראל.

(7) החטיבה הפולנית.

(8) חלק מחטיבת היוּניון ממזרח־אפריקה.

(9) האוגדה ההודית הרביעית הנמצאת עתה בעורף מרסה־מטרוך.

(10) האוגדה ההודית החדשה שבמעבר.

(11) אחד־עשר אלף האיש במשלוחים המגיעים כמעט בבת־אחת לסואץ.

(12) כל הארטילריה (מאה־וחמישים תותחים) הנמצאת עתה במזרח התיכון או בדרך מהודו.

(13) הצבא המצרי במידה שהוא יכול לשמש לפעולות קרביות.

11. הנ"ל צריכים למנות עד ל־1 באוקטובר, לכל המאוחר, שלושים־ותשעה גדודים, יחד עם הכוחות המשוריינים; סך־הכל 56,000 איש ו־212 תותחים. אין זה כולל את חילות הבטחון הפנימי.

(חלק ב')

12. מקווים שהחטיבה המשוריינת מאנגליה המונה שלושה רגימנטים של טנקים תועבר בים התיכון על ידי האדמירליות. אם הדבר הוא מן הנמנע, יש להניח שיגיעו בדרך שמסביב לכּף בשבועים הראשונים של אוקטובר. יש להחשיב כל כך את בואו של הכוח הזה בספטמבר עד שהדבר יכול להצדיק מידה ניכרת

של סיכּוּן בהובלתו.

(חלק ג') השימוש הטקטי בכוח הנ"ל:

13. יש לבצר עד־גמירה ובמהירות הגדולה ביותר את עמדת מרסה־מטרוך. הגיזרה המוחזקת על ידי שלושת הגדודים המצריים צריכה להימסר לשלושה גדודים בריטיים, כדי שיהיה הכוח הוֹמוֹגני. זאת יש לעשות אף אם תרצה ממשלת מצרים ליטול את התותחים הנמצאים עתה בידי שלושת הגדודים האלה. יש לחקור עם המפקד הראשי הימי של צי־הים־התיכון באפשרות של חיזוק עמדת מרסה־מטרוך בדרך הים וניתוק קווי התחבורה של האויב, לאחר שיעבור שם במסעו אל הדלתה. אלטרנטיבית אפשר להעדיף נחיתה על קווי התחבורה בסוֹלוּם או מערבית משם.

14. את כל מקורות המים בין מרסה־מטרוך לביצורי אלכסנדריה יש “להוציא מכלל שתיה”. מצורפת הערה מיוחדת בענין זה. אל ייעשה שום נסיון להשאיר קבוצות קטנות להגנת הבּארות סמוך לחוף בחבל זה. על האוגדה ההודית ה־4 לסגת לאלכסנדריה אם יהיה צורך או להילקח בדרך הים. את הכביש מסולום למרסה־מטרוך, ועוד יותר מכך את כביש הטרמק ממרסה־מטרוך לאלכסנדריה, יש להוציא מכלל שימוש, עם עזיבתם, על ידי מוקשי־השהיה או על ידי טיפול כימי במשטח האספלט.

15. יש להכין (דבר שהיה צריך להיעשות מכבר) קו ראשי של הגנה שיוחזק על ידי כל מחנה הדלתה, תוך כדי עריכה מתאימה של עתודותיו, מאלכסנדריה לאורך שולי האזור הנעבד ותעלות־ההשקאה של הדלתה. לצורך זה יש לבנות או להשלים את הביצורים ועמדות הבטון והחול החזקים ביותר מן הים אל האזור הנעבד ותעלת־ההשקאה הראשית. יש להאריך במהירות האפשרית את צינור־המים שלפני הקו הזה. אזור הדלתה הוא המכשול היעיל ביותר לטנקים מכל הסוגים, ואפשר יהיה להחזיק בו בביצורים קלים של שקי־חול על־מנת לתת הגנה למצרים ולהעמיד אגף מוארך חזק מאד לחזית אלכסנדריה. יש להציף רצועה רחבה, ברוחב ארבעה או חמישה מילים, בעודף מימיו של הנילוס, האגוּרים באַסואן. בתוך החגורה הזאת או מאחריה יש לבנות שורה של עמדות חזקות החמושות בתותחים.

16. במצב זה, אפוא, יחכה מחנה הדלתה לפלישה האיטלקית. יש להניח שהאויב יתקדם בכוח גדול, המוגבל רק, אך במידה חמורה, על ידי אספקת המים והדלק. ודאי שיהיו לו כוחות משוריינים חזקים בימינו כדי לבלום ולהדוף את כוחותינו החלשים יותר, אלא אם כן יוכלו אלה לקבל תגבורת מבעוד מועד על ידי הרגימנט המשוריין מבריטניה הגדולה. הוא יצוּר על מרסה־מטרוך, אם לא יוכל לכבשה בסערה, אבל אם קו הדלתה הראשי יבוּצר בחריצות ויוחזק בעוז־החלטה ייאלץ האויב לפרוס חיל־צבא שאספקת המים, הדלק, המזון והתחמושת שלו תהיה קשה. כיון שייפּרס האויב ויהיה נתון בקרבות רציניים, תהיה הפעולה נגד קווי התחבורה שלו, ממרסה־מטרוך, על ידי הרעשה מן הים, נחיתה בסולום, או אפילו הרחק הרבה יותר מערבה, מכת־מוות בשבילו.

17. המערכה על הגנת הדלתה מתמצית אפוא ב־: הגנה חזקה בזרוע השמאלית מאלכסנדריה אל פנים הארץ, והנחתת הזרוע הימנית, המשתמשת בכוח ימי, על קווי התחבורה שלו. בתוך כל מקווים כי התגבורות שתפעלנה ממלטה תפרענה למשלוח תגבורות נוספות – איטלקיות כגרמניות – מאירופה לאפריקה.

18. אפשר יהיה מאד להפעיל כל זאת עד ל־1 באוקטובר, בתנאי שיתנו לנו את השהות. אם לא, הרי עלינו לעשות מה שנוכל. יש להשתמש בכל היחידות המאומנות או הסדירות, בין שציודן מלא בין שאינו כך, בהגנה על הדלתה. כל האנשים הלבנים המזוינים וכן יחידות הודיות או זרות חייבות לשמש לבטחון הפנים. על הצבא המצרי למלא את תפקידו בתמיכת החזית של הדלתה, ועל ידי כך צריך יהיה לטפל במצרים גופה רק בהמונים מתפרעים.

נא להשלים את הנ“ל ולהיות מוכנים לדון עמי בפירוט ב־4.30 אחה”צ ב־16 באוגוסט.

בזאת חזר הגנרל וייוול לקאהיר בשבוע השלישי לחודש אוגוסט.

*

עלי לספר עתה על פרשה צבאית פעוטה, שבכל־זאת היתה מרגיזה בזמנו. האיטלקים, בהפעילם כוחות בעלי עדיפות עצומה, גירשו אותנו מסומאלי. יש לספּר את הסיפּור.

עד דצמבר 1939 מנוי וגמור היה אתנו שבמקרה מלחמה עם איטליה נפנה את סומאלי; אבל בחודש ההוא קם הגנרל איירונסייד, הרמטכל"ק, לצדד בהגנה על שטח־ארץ זה, ובאין כל ברירה – בהחזקת בּרבּרה. צריך היה להכין ביצורים להגנת השקע של טוּג־אַרגן בדרך ההרים. בראשית אוגוסט נתאספו גדוד בריטי אחד (ה“בּלק ווֹץ'”), שני גדודים הודיים ושני גדודים מזרח־אפריקאיים, עם קורפוס־הגמלים־הסומאלי וסוללה אפריקאית קלה אחת, עם יחידות קטנות נ.ט. ונ.מ. ב־21 ביולי טילגרף הגנרל וייוול אל משרד־המלחמה לאמור כי נסיגה בלי מלחמה תמיט שוֹאה על השפעתנו, וכי סומאלי יכולה להיות בסיס רב־ערך לפעולה תוקפנית נוספת. בעת ביקורו בלונדון החלו הקרבות, והוא אמר לועדת המיניסטרים לעניני המזרח התיכון כי, הגם שהנזקים האסטרטגיים מהפסד סומאלי יהיו קלי־ערך, תהיה זו מכה לפרסטיז’ה שלנו.

האיטלקים נכנסו לסומאלי הבריטית ב־3 באוגוסט בשלושה גדודים של חיל־רגלים איטלקי, ארבעה־עשר של חיל־רגלים קולוניאלי, שתי קבוצות של ארטילריה רכוּבה ויחידות של טנקים בינוניים, טנקים קלים ומכוניות משוריינות. הכוחות הגדולים האלה עלו עלינו ב־10 באוגוסט, ומפקד בריטי חדש, הגנרל גוֹדווין־אוסטין, הגיע באור ל־12 בחודש. בהוראות שקיבל נאמר לו, “משימתך היא למנוע כל התקדמות איטלקית מהלאה לעמדה העיקרית… אם יהיה צורך בדבר, תאחז באמצעים הדרושים לנסיגה”. קרבות ניטשו ב־12 וב־13 בחודש, ואחת מארבע עמדות־המפתח שלנו נכבשה מידינו אחרי הרעשת תותחים כבדה. באור ל־16 בחודש החליט הגנרל גודווין־אוסטין לסגת. זה, אמר, “היה הנתיב היחיד להצלתנו מתבוסה ניצחת ומהכחדה”. מפקדת־המזרח־התיכון נתנה הרשאה לפינוי, והוא בוּצע בהצלחה בחסוּת מאסף חזק של גדוד “בּלק ווֹץ'”.

רחוק הייתי משׂביעוּת־רצון מן הניהול הטקטי של פרשה זו, הנשארת לעדוּת כמפּלה היחידה שנחלנו מידי איטלקים. דווקה ברגע זה, כשמאורעות אדירים קרובים לבוא על מצרים וכשהרבה כל כך תלוי בפרסטיז’ה שלנו, הסבה הנסיגה נזק העולה הרבה על חשיבותה האסטרטגית. באיטליה רבו התרועות, ומוסוליני עלץ בסיכויי התקפתו על בקעת הנילוס. אולם הגנרל וייוול לימד זכות על המפקד המקומי, וטען כי הקרבות היו קשים.

נוכח הענינים הגדולים שהיו לנו יחד, לא עמדתי עוד על דעתי בדיוני עם משרד־המלחמה ועם הגנרל וייוול.

*

הידיעות שהגיעונו לעת הזאת הראו על עליה מהירה בכוחות האיטלקיים באלבניה ועל הסכנה הנובעת מזה ליוון. עם שגבר היקף ההכנות הגרמניות לפלישה לבריטניה ועם שנתבררו יותר ויותר, דומה היה כי בנפשנו הדבר אם נחליש את ההפצצות שלנו על שפכי הנהרות של גרמניה והולנד ועל נמלי צרפת, מקום שהיו ברגות נאספות והולכות. ביני לביני לא הגעתי לכלל החלטה על הרחקת טייסות מפציצים מן המולדת. אולם לעתים קרובות מן החכמה הוא להכין תכניות מפורטות. עם כל המוזר שבדבר לכאורה, הרי חיל־האוויר הוא הנייד פחות מכל השירותים, כל־אימת שאין הוא נמצא באוויר. יכולה טייסת להגיע לתעודתה בתוך שעות מספר, אבל פיתוּח מצבתה, מחסניה, חלפיה, סדנותיה והדלק שלה מצריך שבועות רבים, ואפילו חדשים.

(לפעולה היום)

ראש־הממשלה אל ראש־מטה חיל־האוויה והגנרל איזמי 28.8.40

נא להמציא לי הצעות להעברת ארבע טייסות לפחות של מפציצים כבדים למצרים, מלבד כל המתנהל עכשיו. טייסות אלו תפעלנה מבסיסים קדומניים ביוון במידה שיהיה הדבר כדאי, אם תכריח איטליה את יוון להיכּנס למלחמה. המטוסים יצטיידו שם מחדש בדלק קודם שיתקיפו את איטליה. הרבה מן המטרות המשובחות ביותר, כולל הצי האיטלקי, תהיינה גלויות להתקפות כאלו. טוב יותר לפעול מיוון, באם תיכנס, מאשר ממלטה במצבה הנוכחי חסר־ההגנה. הדו"ח צריך להיות קצר, ועליו להראות פשוט על השיטה, הקשיים והמטרות, יחד עם לוח־זמנים. אין צורך להעלות טענות בשאלת המדיניות, שבה תחליט ועדת־ההגנה של הקבינט. הכנת התכנית הטובה ביותר שבגדר האפשר לא תחייב את מיניסטריון־התעופה או מישהו זולתו לקבל את התכנית, אבל ייעשו כל המאמצים כדי לפתור את קשייה.

*

אינני מוצא לפרק הזה סיום מוצלח יותר מן הדין־והחשבון שמסרתי על המצב באוגוסט לראשי־הממשלות של אוסטרליה וניו־זילנד.

דין־וחשבון זה בא בעקבות איגרתי מן ה־16 ביוני.

ראש־הממשלה אל ראשי־הממשלות של אוסטרליה וניו־זילנד 11.8.40

המטות המשולבים מכינים תזכיר על המצב באוקינוס השקט, אבל אני עורב את לבי להקדים ולשלוח לכם מבוא קצר. אנו משתדלים כמיטב יכלתנו להימנע ממלחמה עם יאפאן, הן על ידי ויתורים בנקודות שבּהן אולי תוכל הכנופיה הצבאית היאפּאנית להביא לידי קרע, הן על ידי עמידה איתנה במקום שהשטח מסוכן פחות, כמו במאסרים של יחידים [על ידי היאפאנים]. כשלעצמי אינני סבור שיאפאן תכריז מלחמה אלא אם כן תוכל גרמניה לפלוש בהצלחה לבריטניה. ברגע שתראה יאפאן כי גרמניה נכשלה או שאינה מעיזה לנסות, צופה אני זמנים קלים יותר באוקינוס השקט. בנקטנו, שלא לפי רוחנו, קו של ויתורים כלפי האיומים היאפאניים, הוגים אנו תמיד באינטרסים שלכם ובבטחונכם.

אם בכל־זאת תכריז יאפאן מלחמה עלינו, הרי מטרתה הראשונה מחוץ לים הצהוב תהיה מן־הסתם איי־מזרח־הודו־ההולנדית. ברור שהדבר לא ימצא חן בעיני ארצות־הברית. מה יעשו אין אנו יכולים לדעת. אין הם מתחייבים כלל לסייע, אבל הצי העיקרי שלהם בפּאציפי ודאי גורם דאגה חמורה לאדמירליות היאפאנית. בשלב הראשון הזה של מלחמה אנגלו־יאפאנית נגן, כמובן, על סינגאפּור, שאם תותקף – דבר שאינו מתקבל על הדעת – ודאי תוכל לעמוד במצור ממושך. כן נוכל ודאי לבסס בציילון סיירת־מערכה ונושאת־מטוסים מהירה, אשר עם כל הסיירות והמשחתות האוסטרליות והניו־זילנדיות שתחזורנה אליכם תשמשנה גורם־מניעה חזק מאד לסיירות־פשיטה של האויב.

אנו עומדים להוסיף עוד יחידות ממדרגה ראשונה על צי מזרח־הים־התיכון. בכל עת אפשר יהיה, כמובן, לשלוח אתה צי הזה דרך התעלה אל האוקינוס ההודי, או לשם סיוּע לסינגאפּור. אין אנו רוצים לעשות זאת, אפילו תכריז יאפאן מלחמה, עד שיתברר כי הדבר הוא חיוני לבטחונכם. העברה כזאת תהיה כרוכה באבדנו הגמור של המזרח התיכון, ויגוּז כל סיכוי להכות את איטליה בים התיכון. עלינו לצפות להתקפות כבדות על מצרים בעתיד הקרוב, והצי של מזרח־הים־התיכון נחוץ כדי לסייע בהדיפתן. אם תצלחנה ההתקפות האלו, ייאלץ הצי המזרחי לעזוב את הים התיכון דרך התעלה או בדרך גיבּרלטר. אם כה ואם כה יהיה חלק גדול ממנו בא בחשבון להגנתכם. אולם אנו מקווים להחזיק מעמד במצרים, ולקיים את הצי המזרחי באלכסנדריה משך השלב הראשון של מלחמה אנגלו־יאפּאנית, אם תבוא. אין איש יכול לקבוע מראש מה עתיד להתרחש. אין לנו אלא לשקול את המאורעות מיום ליום ולנצל עד קצה הגבול את המשאבּים שבעין.

מתעוררת שאלה אחרונה: אם יאפאן, לאחר שתכריז מלחמה, תנסה לפלוש לאוסטרליה או לניו־זילנד בכוח צבאי ניכּר. אנו סבורים כי דבר זה רחוק מן הדעת, ראשית, משום שיאפאן עסוקה בסין, שנית, משום שתאסוף שלל יקר באיי־מזרח־הודו־ההולנדית, ושלישית, משום שתחשוש מאד לשלוח חלק חשוב מן הצי שלה הרחק דרומה, ולהשאיר בכך את הצי האמריקני בתווך בינו לבין המולדת. ואולם אם, בניגוד לתבונה ולאינטרס העצמי שלה, תגש יאפאן לפלישה לאוסטרליה או לניו־זילנד בקנה־מידה גדול, הרי רשאי אני להבטיחכם, באישורו המפורש של הקבינט, כי אז נמשוך ידנו מן הים התיכון ונקריב את כל האינטרסים, להוציא רק את הגנתו וכלכלתו של האי הזה, שבּו תלוי הכל, ונבוא לעזרתכם מבעוד מועד בצי אשר בכוחו לאסור מלחמה על כל כוח יאפאני שייתכן להעמידו במימי אוסטרליה, ואשר יוכל לכלות כל כוח פולש, או לפחות לנתק את קווי־התחבורה שלו עם יאפאן.

אולם אנו מקווים שהמאורעות יתפתחו בצורה אחרת. על ידי שנרויח זמן עם יאפאן, אפשר שנצא בשלום מן המצב המסוכן הנוכחי. פה במולדת אנו חזקים במידה עצומה הרבה יותר מאשר בזמן שטילגרפתי אליכם בחודש מאי. יש לנו צבא גדול המתחיל עכשיו לקבל ציוד טוב. ביצרנו את חופינו. יש לנו עתודה חזקה של חיילות ניידים, כולל את צבאנו הסדיר ואת היחידות האוסטרליות, הניו־זילנדיות והקנדיות, עם כמה אוגדות או חטיבות משוריינות המוכנות להשיב בהתקפת־נגד על כל נחיתה מוצלחת. העברנו מארצות־הברית את עזרתה הגדולה, המסתכמת בקרוב לאלף תותחים ושש־מאות אלף רובים עם כל התחמושת. כיון שנתפרק צבאנו מנטל ההגנה על צרפת, הריהו מתחזק והולך מיום ליום והתחמושת מתרבה. חוץ מזה עומד לרשותנו משמר־המולדת בן 1,500,000 איש, הרבה מהם ותיקי־מלחמה, ובידי רוּבּם רוֹבים או כלי־נשק אחרים.

חיל־האוויר־המלכותי מוסיף לגלות אותה עליונוּת אינדיבידואלית על האויב, שעליה הסתמכתי כל כך במברקי אליכם מיום 16 ביוני. הקרב החשוב של אתמול בתעלה הוכיח שאנו יכולים להתקיף ביחסי־כוחות של שלושה כנגד אחד, ולגרום אבידות של שלושה־וחצי כנגד אחד. הלורד ביוורבּרוּק הפליא לעשות בייצור המטוסים הטובים ביותר. כוחנו במטוסי־קרב ובמפציצים גדול כמעט כפליים משהיה בזמן שטילגרפתי אליכם, ועתודה גדולה מאד של מטוסים מוכנה עמנו. אינני סבור כי יש בידי חיל־האוויר גרמני הכוחות או האיכוּת הנחוצים כדי להכריע את הגנתנו האווירית.

הצי מגביר חיילים מחודש לחודש, ואנו מתחילים עכשיו לקבל את פרי הייצור העצום שהוחל בו עם הכרזת המלחמה. בין יוני לדצמבר 1940 תצטרפנה לצי למעלה מחמש־מאות ספינות, גדולות כקטנות, רבות מהן חשובות ביותר. הצי הגרמני חלש משהיה מעודו. שרנהורסט וגנייזנאו עומדות שתיהן במבדוֹק נזוֹקות, ביסמרק לא עשתה עדיין את ניסוייה, טירפיץ מפגרת שלושה חדשים אחרי ביסמרק. בשבועיים הגורליים האלה, שלאחריהם יהיה הזמן לפלישה מאוחר מאד, עומדות לרשותם רק אנית־כיס אחת, שתי אניות מסוג היפּר של שמונה אינצ’ים, שתי סיירות קולת, ואולי עשרים משחתות. מעשה בלתי־הגיוני ביותר יהיה זה לנסות להעביר על פני הים צבא גדול, מעין זה שיידרש עכשיו לשם הצלחה, בלי שום ליווי, למעשה, נוכח כוחנו הימי והאווירי, רק על־מנת להיתקל בכוחנו הצבאי האדיר על החוף, ולא כל שכּן – לקיים צבא כזה ולכלכל את יחידותיו המונחתות בתחמושת ובאספקה. מצד שני, אם היטלר לא יפלוש לבריטניה ולא יכבוש אותה עד שישתנה מזג־האוויר, הרי זכה לבלימתו הראשונה, והמכרעת, מן־הסתם.

לכן יש בנן הכרה מפוּכחת וגוברת בכוחנו להתגונן בהצלחה, ולהחזיק מעמד משך השנה או השנתים שאולי תידרשנה להשגת הנצחון.

מערכי הציים הראשיים בים התיכון, 14 ביוני 1940

 

פרק עשרים־ושנים: מעבר הים התיכון    🔗

המצב החדש – צרפת יוצאת, איטליה נכנסת האדמירל קנינגהם באלכסנדריה – פעולה מוצלחת מול קאלאבריה – העומס הגובר על הצי – עכבות בים התיכון – מיזכרי מיום 12 ביולי ותשובת הלורד הראשון של הימיה – מיזכרי מיום 15 ביולי – דעותיו של האדמירל קנינגהם על משלוח תגבורת דרך הים התיכון – מיזכר הלורד הראשון של הימיה מיום 23 ביולי – התכנית ל“מיבצע מגבעות” – נסיונותי לשלוח את הטנקים דרך הים התיכון – מיזכרי מיום 13 באוגוסט – אינני מצליח לשכנע את האדמירליות – ניהול “מיבצע מגבעות” – העזה מוצלחת – הצורך בספינות הרעשה – מברקי אל האדמירל קנינגהם מיום 8 בספטמבר – מאמצים קשים לעזור להגנתה האווירית של מלטה – טיוליו של האדמירל סומרוויל – נפתח נתיב טאקוראדי למצרים – קילוח חיוני – מלטה תופסת עדיין את המקום הראשון

עד להתמוטטותה של צרפת היו ציי בריטניה וצרפת שותפים בפיקוח על הים התיכון. בגיברלטר החזקנו כוח קטן של סיירות ומשחתות ששמרו על המיצר. באגן המזרחי נמצא צי־הים־התיכון שלנו, שבסיסו באלכסנדריה. צי זה הוגבר קודם לכן אותה שנה, כשנעשתה עמדתה של איטליה מאיימת, כדי כוח של ארבע אניות־מערכה, שבע סיירות, עשרים־ושתים נושאת מטוסים אחת ושתים־עשרה צוללות. צי־הים־התיכון הצרפתי כלל חמש אניות גדולות, נושאת מטוסים אחת, ארבע־עשרה סיירות, והרבה אניות קטנות יותר. עכשיו יצאה צרפת ואיטליה נכנסה. הצי האיטלקי האדיר במספר כלל שש אניות־מערכה, ובהן שתים מן הטיפוס החדיש ביותר (ליטוריו), שעליהן תותחים של חמישה־עשר אינץ', אך שתים מן האניות הישנות יותר עמדו בקימומן ולא היו מוכנות לשירות מיד. חוץ מזה כלל הצי שלהם תשע־עשרה סיירות חדישות, אשר שבע מהן היו מן הטיפוס בעל תותחי שמונה אינצ’ים. מאה־ועשרים משחתות וסירות טורפדו, ולמעלה ממאה צוללות.

נוסף על כך היה חיל אוויר איטלקי חזק ערוך כנגדנו. כה נורא נראה המצב בסוף יולי עד שבתחילה אמרה האדמירליות להסתלק ממזרח הים התיכון ולהתרכז בגיברלטר. אני התנגדתי למדיניות הזאת, שאף כי הוצדקה על גבי הנייר מפאת כוחו של הצי האיטלקי לא הלמה את הרשמים שלי מן הערך הקרבי היחסי של הציים. וכן דומה היה שהיא מבשרת אבדון למלטה. הוחלט לאסור מערכה בשני הקצוות. ב־3 ביולי הכינו ראשי־המטות תזכיר על הים התיכון, שבו הדגישו את חשיבותו של המזרח התיכון כזירת מלחמה, אך הכירו כי לפי שעה צריך הקו שלנו להיות בכללותו קו של התגוננות. יש להתיחס ברצינות לאפשרות של התקפה גרמנית על מצרים, אבל כל זמן שאפשר להחזיק את הצי במזרח הים התיכון הרי כוחותינו הקיימים מספיקים לטיפול בהתקפה מקומית בלבד.

ראינו איך בסוף יוני הורכב בגיברלטר כוח הורכב בגיברלטר כוח ה תחת פיקודו של האדמירל סומרוויל. כוח זה כולל את הוד, רזוליושן וואליאנט, את נושאת־המטוסים ארק רויאל, שתי סיירות ואחת עשרה משחתות. בכוח זה עשינו את המעשה באוראן. במזרח הים התיכון מצאנו באדמירל אנדריוּ קנינגהם קצין המצוין בסגולות נעלות ביותר ובאופי עשוי־לבלי־חת. מיד לאחר הכרזת המלחמה מצד איטליה הפליג לים לחפש אחר האויב. חיל־האוויר המלכותי התקיף את טוברוק וטיבע את הסיירת האיטלקית הישנה סן ג’ורג’יו. הצי הרעיש את ברדיה מן הים. צוללות פעלו משני הצדדים, ועד סוף יוני השמדנו עשר משל האויב כנגד אבדן שלוש משלנו ממוקשים עמוקים.

ב־8 ביולי, בעודו מחפה על מעבר שיירה ממלטה לאלכסנדריה, חש האדמירל קנינגהם במציאותם של כוחות איטלקיים חזקים. מתוך מתוך עצמת ההתקפות האוויריות האיטלקיות ברור היה שגם האויב עוסק במיבצע חשוב ועתה ידוע לנו כי תכניתו היתה להוליך את האדמירל הבריטי לתוך אזור שבו יהיה צפוי להתקפה מרוכזת מצד חילות האוויר והצוללות האיטלקיים במלוא כבדם. האדמירל קנינגהם תפס מיד ביזמה, ועל אף פחיתותו המספרית ניגש בעוז נפש להציב את הצי שלו בין האויב לבסיסו.

למחרת היום נקבע מגע והחל קרב מטווח ארוך, שבו נפגעו אנית מערכה אחת ושתי סיירות של האויב בלא שייגרם כל נזק לצי הבריטי. האויב סירב להתיצב לקרב, והודות ליתרונו במהירות עלה בידו להימלט, כשהאדמירל קנינגהם רודף אחריו עד לנקודה שבתחום עשרים־וחמישה מיל ביבשת איטליה. כל אותו יום ומשך היומים הבאים נמשכו ההתקפות האווירית העזות בלי הצלחה, והשיירה, אף כי הופצצה תכופות, הגיעה בשלום לאלכסנדריה. פעולה נועזה זו ביססה את עליונותו של הצי הבריטי בים התיכון, והפרסטיז’ה האיטלקית הוכתה מכה אשר ממנה לא התאוששה מעולם. לא יצאו עשרה ימים וסידני, סיירת אוסטרלית, עם שייטת משחתות בריטית, טיבעה סיירת איטלקית. מגעינו הראשונים עם האויב החדש לא היו אפוא מרפי ידים בשום פנים.

אולם העומס שרבץ לעת הזאת על האדמירליות היה כבד ביותר. סכנת הפלישה הצריכה ריכוז רב של שייטות וכלי־שיט קטנים בתעלה ובים הצפוני. הצוללות, שבאוגוסט החלו לפעול מנמלי מפרץ ביסקאיה, גבו מס כבד משיירותינו האטלנטיות בלא שתסבולנה הן עצמן הרבה אבידות. עד כה לא הועמד הצי האיטלקי במבחן מעולם. האפשרות של הכרזת מלחמה יאפאנית, על כל מה שתביא על קיסרותנו המזרחית, מעולם לא יכולנו להעלימה ממחשבותינו. לפיכך אין זה מוזר שהאדמירליות ראתה בדאגה עמוקה ביותר כל סיכון של אניות מלחמה בים התיכון, ויצרה הסיתה ביותר לנקוט קו־הגנה קפדני בגיברלטר ובאלכסנדריה. אני, לעומת זאת, לא ראיתי טעם בכך שמספר האניות הגדול שהוקצה לים התיכון לא ימלא תפקיד פעיל מלכתחילה. את מלטה צריך היה לחזק הן בטייסות הן בצבא. אף כי כל תעבורה מסחרית הופסקה, ובדין, וכל שיירות הצבא הגדולות למצרים חייבות היו להקיף את הכף, לא יכולתי להשלים עם נעילתו המוחלטת של הים הפנימי. אכן קיויתי כי על ידי העברת כמה שיירות מיוחדות נוכל לעורר ולגרות את הצי האיטלקי למבחן של כוחות. קיויתי שיקרה הדבר, ושייתכן לתת למלטה חיל מצב מתאים ולציידה במטוסים ותותחים נ. מ. בטרם יופיעו הגרמנים בזירה זו, דבר שכבר אז התיראתי מפניו. משך כל חדשי הקיץ והסתיו הייתי עסוק בויכוח ידידותי, אם גם מתוח, עם האדמירליות על דבר חלק זה של מאמצנו המלחמתי.

ראש הממשלה אל הלורד הראשון והלורד הראשון־של־הימיה 12.7.40

סבור הייתי כי מן הראוי שתלך אילוסטריאס לים התיכון ותתחלף עם ארק רויאל. במקרה זה אולי תוכל אילוסטריאס לקחת מספר הגון של מטוסי האריקיין למלטה. הואיל וכרגע יש לנו עודף מטוסים במטוסי האריקיין, האם לא יוכלו טייסי הגלדיאטורים של מלטה להטיס את ההאריקיינים בעצמם? דבר זה לא יגרע מכוחנו האווירי בארץ הזאת.

הפעולה נגד לולאה [בים הבלטי] יורדת עכשיו בחשיבות מאחר שבידי הגרמנים השליטה על כל מכרות הברזל בצרפת ובבלגיה, אל הים התיכון עלינו לשאת עינינו לפעולה.

היה בדעתכם להמציא לי את תכניתכם להחלפת משחתות בעלות כוח עמידה גדול יותר עם השייטת של הים התיכון. האוכל לקבל אותה, בצירוף תאריכים?

על כך השיב האדמירל פאונד בו ביום באמצעות הלורד הראשון:

קנינו לנו עכשיו נסיון בתנאי התעופה במערב הים התיכון וברגע שתסתיים הפעולה הנוכחית שבה עסוק הצי המזרחי נדע יפה למדי מה עומד בפנינו במזרח הים התיכון.

אין ספק שגם כוח ה וגם הצי שבמזרח הים התיכון סובלים קשה משום שאי אפשר לתת להם הגנה של מטוסי קרב, כדרך שאנו עושים בים הצפוני כשאניות נמצאות באזור ההפצצה.

ברגע זה אנו עומדים בפני הבעיה המיידית של העברת מטוסים ותותחים נ. מ. למלטה, ומטוסים לאלכסנדריה. אינני בטוח כלל אם הסיכון שבהעברת אניה הנושאת את כל החמרים האלה דרך הים התיכון אינו גדול מדי, ואם לא מוטב יהיה להשלים עם הדיחוי ולשלחה מסביב לכף.

יש לעיין גם בשאלה של אילוסטריאם, אבל אין הכרח לפתור זאת מיד כי תחילה עליה לבוא הביתה על־מנת לטעון יחידה שלמה של מטוסי קרב מטיפוס פולמאר.

נעשים סידורים להחלפת אחדות מן המשחתות שבגיברלטר באחרות בעלות כוח עמידה גדול יותר, אבל התאריך שבו תפלגנה יהיה תלוי מן הסתם בליווי האניה שציינתי למעלה לגיברלטר.

ראש הממשלה אל הלורד הראשון־של־הימיה 15.7.40

1. עברו כבר שלושה שבועות מזמן שהטלתי ווטו על ההצעה לפנות את מזרח הים התיכון ולהביא את הצי של האדמירל קנינגהם לגיברלטר. אני מקווה שלא נחזור להצעה ההיא. ברור לעין כל הסיכון מהתקפה אווירית שאנו עומדים בו במרכז הים התיכון. מזמן לזמן ובשביל מטרות מספיקות צריך יהיה לקבל את הסיכון הזה. אניות מלחמה מכוונות לבוא באש. מצבנו היה יכול להיות אחר לגמרי אילו סייעוני באוקטובר אשתקד כשביקשתי לקומם את האניות מסוג רויאל סובריין ולתת להן שריון נ. מ. כבד על סיפוניהן ובתוך כך להקטין את מהירותן מחמת יתר ניפוח. הקשיים שתוארו בכל שלב די היה בהם כדי לקבור את ההצעה הזאת, ובמקום שעמדנו אשתקד אנו עומדים עכשיו. לו שריינו את האניות מסוג רויאל סובריין, ולו זקפו את תותחיהן, או אחדים מהם, כי אז יכולנו להתקיף ולהרעיש את חופי איטליה באבידות מועטות ביחס. הנהלות האדמירליות השונות שמלפני המלחמה הזאת לא העריכו כלל נכונה את סכנתה של התקפה אווירית, והן סמכו ידיהן על הצהרות מרחיקות לכת לפרלמנט בדבר יכלתן של אניות־מלחמה לעמוד בפני סכנה זו. עכשיו יש נטיה לעבור לקיצוניות השניה, ולהתנגד להעמדת אניות הוד מלכותו בסכנה של הרעשה אווירית, דבר העשוי להיות הכרחי מזמן לזמן במסגרתן של פעולות…

אפשר להניח בודאות כי היקף ההתקפות האוויריות של האויב בים התיכון יגדל עם שיבואו לכאן הגרמנים.

2. חשיבות גדולה ומיידית לובש הצורך להקים הגנה נ. מ. חזקה במלטה, ולקבעה בסיס לכמה טייסות של מטוסי־הקרב הטובים ביותר שלנו. דבר זה יהיה צריך להיעשות תחת אש האויב. אשמח לדעת את מלוא ממדי ההגנה שהוצעה בתזכירים שונים שראיתי. יש לבצע מיד את ההצבות. אני נמצא למד שמעבירים עכשיו משלוח קטן של תותחים נ. מ. ומטוסי האריקיין, וכי עיקר הציוד יבוא אחר כך. אפשר גם אפשר יהיה בסוף החודש להפריש את המשלוח הגדול יותר מהגנת המולדת שלנו. המשלוח הדחוף הראשון צריך להגיע למלטה בהקדם האפשרי. אפשר לחלק את האפסניה בין אניות אחדות, כדי שלא נפסיד הכל אם תיפגע אחת. אין להשלים עם העיכוב העצום שבהעברת האניות האלו מסביב לכף. במידה שהדברים אמורים במלטה, אינני תופס איך תמנע העקיפה הזאת את הסכנות, שהרי הנסיעה מאלכסנדריה למלטה מסוכנת עוד יותר מן הנסיעה מגיברלטר למלטה.

3. אילוסטריאס. בהתחשב בעובדה שבים הצפוני ובאטלנטי אנחנו מתגוננים וכי איש לא יציע להכניס את אילוסטריאס למצרים מצפון ומדרום לדובר, מקום שיש לנו כבר מטוסים טובים שבסיסיהם בחוף תוכלנה נושאות־המטוסים שלנו במימי המולדת לפעול במרחק מסוים מחוף האויב. בים התיכון, לעומת זאת, עלינו לנקוט את יזמת ההתקפה נגד איטליה, ולהשתדל במיוחד לעשות שוב את מלטה בסיס־צי למקרים מיוחדים. אילוסטריאס, על סיפונה המשוריין, דומה כי הים התיכון הוא מקום המתאים לה יותר, ואילו ארק רויאל מקומה יכירנה בזירת המולדת. העיכובים בהכנסת אילוסטריאם לשירות היו גדולים מאד, ואני אשמח לדעת מתי יעלו על סיפוניה את מטוסי פולמאר [מטוסי קרב מהירים] ומתי תהיה מוכנה להתחלף עם ארק רויאל.

4. אני שמח מאד שייעשו סידורים לשלוח לגיברלטר משחתות בעלות טווח פעולה גדול יותר ולהחזיר את הספינות קצרות הטווח למצרים.

*

בינתים שוב נבדק הקו של האדמירליות בקפידה מרובה ביותר. וב־15 ביולי חזרה ונתבטאה הכוונה להחזיק כוח חזק בים־התיכון־המזרחי במברק אל המפקד הראשי. בהודעה זו נאמר כי במזרח תהיה משימתם העיקרית של הבריטים להשמיד את כוחות הצי של האויב, חרף העדיפות המספרית של הללו. במערב יפקח כוח ה על המוצא המערבי מן הים התיכון ויבצע פעולות התקפה נגד חופה של איטליה. בכללו של דבר הסכמתי לקו הנמרץ הזה. המפקד־הראשי נתבקש לומר מה האניות הכבדות הדרושות לפי דעתו לשני הכוחות ואם החלוקה מחדש נחשבת רצויה, וכן שיחווה את דעתו אם יש לבצע את החילופים בדרך הים התיכון או מסביב לכף.

בתשובה ביקש שתצטרפנה אליו גם ואליאנט גם ברהם. על ידי כך תהיינה לו ארבע אניות־מערכה שאין כדוגמתן למהירות ולטווח תותחים. אז יוכל לוותר על רויאל סובריין, כי עקב סיפונה שאינו נותן הגנה מספקת, ועקב מהירותה הפחותה, הריהי מקור מתמיד לדאגה. יתר על כן, זקוק היה לשתי נושאות־ מטוסים, כולל את אילוסטריאס, ולשתי סיירות של שמונה אינצ’ים. הוא הסכים עם הלורד־הראשון־של־הימיה שבמערב הים־התיכון יהיה כוח הכולל את הוד וארק רויאל עם אנית מערכה אחת או שתים מסוג “ר” הולם את הצרכים. סבור היה כי בכוחות האלה אפשר יהיה לשלוט על הים התיכון ולהחזיק עד אין קץ באגן המזרחי, בתנאי שתהיה מלטה מוגנת במידה מספקת על ידי מטוסי־קרב ובתנאי שיפותחו משאביו באלכסנדריה. בסיכום דבריו אמר: “ביצוע תנועה מתואמת ודאי יאפשר העברת תגבורות בים התיכון. אבל מן־הסתם רצוי יהיה לעשות כל זאת במיבצע אחד”.

הנה כך הגענו למידה ניכרת של הסכמה בשיחותינו באדמירליות. מוסכם היה בינינו כי יש לחזק את הצי של האדמירל קנינגהם באנית־מערכה אחת. נושאת־מטוסים אחת ושתי סיירות, ובתוך כך יש לנצל את ההזדמנות ולהעביר שיירה של אניות אפסניה למלטה מאלכסנדריה. לאחר מכן אמר הלורד־הראשון־של הימיה, ב־23 ביולי, במיזכר אל הלורד הראשון ואלי:

תשומת לב מלאה הוקדשה לשאלה אם אפשר לעבור בים התיכון, אם אפשר להעביר בו לא רק את האניות הלוחמות שמוסיפים לכוח שבמזרח־הים־התיכון אלא גם אניות סוחר המובילות תוספת תחמושת לצי; תותחים גבהי זווית למלטה; ומטוסים למלטה ולמזרח התיכון. המפקד־הראשי מחזיק בהחלט בדעה כי בתנאים הקיימים לא יהיה בכך מן ההגיון לנסות ולהעביר במרכז הים התיכון אניות־סוחר הנושאות מטענים רבי ערך, כי אם תיפגענה אניה אחת או אחדות בצורה שתקטין את מהירותן הכרח יהיה לטבען. אני מסכים בהחלט עם המפקד הראשי.

התכנית למיבצע החשוב, שבא אחרי כן בשם הצופן “מגבעות”, לא כללה אפוא את העברתן של אניות־סוחר. בכל־זאת, בתמיכתו המלאה של האדמירל קנינגהם, קראה תגר על הצי האיטלקי ועל חיל האוויר האיטלקי במרכז הים התיכון. עתה הייתי מרוצה בעיקר ההחלטות שקיבלה האדמירליות. וקיויתי שתבאנה לידי מבחן־כוח. כל ההכנות נמשכו, אפוא.

כעבור שבועות אחדים בא הצעד הנועז והמרחיק לכת של הקבינט המלחמתי, בהסכמתם המלאה של ראשי־המטות, לשלוח למצרים קרוב לחצי מטובי הטנקים העומדים לרשותנו, חרף סכנת הפלישה, ועורר שוב, וביתר־חריפות, את השאלה של מעבר הים התיכון. הסכמתי, כמובן, הסכמה גמורה עם שיגור הטנקים, אבל חששתי שאם יבואו מסביב לכף אפשר שיאחרו את מועד הקרב שבו תלוי גורלה של מצרים. הלורד־הראשון־של־הימיה נטה בתחילה להסתכן, אבל כיון שנמלך בדעתו סבור היה כי הדבר יסבך את מיבצע “מגבעות”, שעמד עתה ברום עולמה של האדמירליות. המדובר היה בשיגור שתי אניות־תובלה מהירות (16 קשר) לפחות מגיברלטר למלטה, ודבר זה נחשב מסוכן יותר מאשר שיגורן בדרך מאלכסנדריה. כך התעוררו ויכוחים נוספים.

ראש הממשלה אל הגנרל איזמי, לועדות ראשי המטות 11.8.40

אינני יכול לקבל את ההצעה הזאת [ז. א. לשלוח את הטנקים למצרים בדרך הכף], השוללת מאתנו משאבים שאין ערוך להם [חמישים טנקים של חיל־רגלים] משך תקופה גורלית ביותר, מבלי להעמידם לרשות המזרח התיכון ברגע בו הם דרושים שם ביותר. עלי לבקש את האדמירליות להגיש הצעות נוספות ולהתגבר על הקשיים. אם יהיה צורך בדבר, האם אי אפשר לחלק את האנשים בין המשחתות, ולשלוח כוח גדול של משחתות מכוח “ה” אל מזרח הים התיכון ולהחזירו אחרי כן באותה צורה שבה שולח עכשיו האדמירל קנינגהם את שש המשחתות מערבה?

אין כל התנגדות לכך שאנשי הגדוד ה־3 של ההוסארים (הסגל של רגימנט־טנקים) יסעו בדרך הכף, כי הגנרל וייוול יכול לעשות סידורים זמניים להפעלה של טנקים] בינתים, ובלבד שיקבל את הטנקים הקלים שלהם. אני מוכן לסכן את חמישים הטנקים הבינוניים בים התיכון, בתנאי שיחולקו אנשיהם בין אניות ה. מ.; אבל אין זה בא כלל בחשבון שהם או אנשיהם יסעו בדרך הכף, ועל ידי כך לא ימלאו שום תפקיד משך חדשיים. יש למעט מלוא מידת האפשר את מספר האנשים שיישלחו דרך הים התיכון, והיתר יסעו מסביב.

נא להמציא לי הצעות נוספות עד מחר (יום ב')

ראש הממשלה אל הלורד הראשון והלורד הראשון־של־הימיה 13.8.40

1. קצת לפני צאתם של הצרפתים מן המלחמה הרעיש האדמירל דרלאן את גינואה בעצם היום בלי שום הגנה של משחתות גל"ץ, ובלי שום הגנה של מטוסים, וחזר לטולון בלי שום נזק. הצי של מזרח־הים־התיכון קרב שלוש פעמים לגשת אל מרכז הים התיכון וחזר לאלכסנדריה ורק אחת האניות – גלוסטר – נפגעה מפצצה אחת. לפני שבועות אחדים הובלו שיירה אחת מהירה ואחת אטית בלי שום נזק ממלטה לאלכסנדריה – ומשך יומים מימי נסיעתן הוטרדו על ידי מטוסים איטלקים.

2. עכשיו אומרת האדמירליות לשלוח שש משחתות מאלכסנדריה לקראת כוח "ה". משחתות אלו, שבלי ספק יגלו אותן מן האוויר, תהיינה במטחוי התקפה אווירית מכוחות הסיירות האיטלקיות המרובּות והמהירות מאד בבסיסי־המולדת שלהן. תנועה זו בדין אפשר היה לגנותה כמסוכנת ביותר לולא צדקו המפקד־הראשי בים התיכון והאדמירליות בהערכתם את היזמה הימית האיטלקית.

3. עכשיו אומרים לנו שמסוכן הדבר מדי לכוחות האדירים שינועו בעתיד הקרוב להעביר אל מזרח־הים־התיכון שתי אניות־תובלה השטות יחדיו במהירות של חמישה־עשר קשר בלבד. אולם בתוך כך מבקשים מאתנו להוציא סכומים עצומים על ביצור חלק עצומים על ביצור חלק גדול מן החופים המערביים של בריטניה כנגד פלישה שהאדמירליות מצהירה שהיא אפשרית מצד שנים־עשר אלף איש שיעלו על אניות ויפליגו מ[הנהר] ז’ירונד [או מ]סן נאזאר, שיישלחו לתעודתם בלי כל הגנה של אניות־מלחמה. אם לפי הסברה הרי זו פעולה בת־ביצוע להעביר שנים־עשר אלף איש בלי ליווי לחופים המערביים של אירלנד או בריטניה מול כל עצמתה הימית של בריטניה, כלום אפשר ליישב זאת עם הרמה של ערכי־סכנה הננקטת עכשיו בים התיכון?

4. אין איש יכול לדעת היכן או מתי תתפתח ההתקפה העיקרית על מצרים. אולם לכאורה הרי זה מתקבל ביותר על הדעת שאם תסוכל עצתם של הגרמנים בפלישה לבריטניה הגדולה, או אם לא ינסו בה כלל, יהיה להם צורך גדול מאד ללחוץ על האיטלקים שיתקיפו את מצרים ולסייעם בכך. חודש ספטמבר חייב להיחשב קריטי ביותר.

5. במסיבות אלו הרי תהיה זו טעות גדולה אם ננסה לשלוח את החטיבה המשוריינת שלנו מסביב לכף, ונבטיח בכך שמשך ספטמבר לא תוכל למלא תפקיד כלשהו לא בהגנה על אנגליה ולא בהגנה על מצרים.

6. אני מבקש לבדוק מחדש את המיבצע של העברת שתי אניות־תובלה לפחות עם התגבורות למזרח. את האנשים אפשר לחלק באניות המלחמה, ומנקודת המבט של המלחמה בכללותה הרי זה מסוכן פחות להעביר את אניות התובלה בים התיכון מאשר להוציא את כל החטיבה המשוריינת מכלל פעולה עקב נסיעתה מסביב לכף. כל זמן שיהיו האנשים מחולקים כיאות בין אניות המלחמה, הריני מוכן ליטול עלי את מלוא האחריות לאבידה האפשרית של השריונים.

לא עלה בידי להניע את האדמירליות לשלוח את החטיבה המשוריינת, או לפחות את שריוניה, בדרך הים התיכון. דבר זה ציערני גם הדאיבני. אף כי מעולם לא השפיע הדבר על ידידותי לאדמירל פאונד ועל אמוני בכוח־שיפוטו, נתגלעה מחלוקת חריפה. האחריות המקצועית היתה מוטלת עליו, ושום קצין־צי שאתו עבדתי אי־פעם לא היה מוכן לקבל עליו סיכונים יותר ממנו. עבדנו רבות יחד. אם הוא אינו מוכן לעשות זאת, הרי איש זולתו לא יהיה מוכן. אם אני אינני יכול להניעו, איש זולתי לא יוכל. הכרתי את האדמירליות היטב מכדי שאגביר את לחצי עליה או על ידידי ועמיתי הגדול, פאונד, או על הלורד־הראשון־של האדמירליות, שהוקרתיו עד מאד, מעבר לגבול ידוע. יחסי עם האדמירליות טובים היו מכדי שאעמידם בסכנה על ידי פנייה רשמית אל הקבינט כנגדם.

כשהבאתי סוף סוף את השאלה ב־15 באוגוסט לפני הקבינט אמרתי שאני מקווה לשדל את האדמירליות שתכליל את שני הרגימנטים המשוריינים במסגרת “מיבצע מגבעות”. אם תסענה יחידות הטנקים בדרך הים התיכון הרי תגענה לאלכסנדריה ב־5 בספטמבר לערך; אם תסענה בדרך הכף, תגענה כשלושה שבועות אחרי כן. אולם ראש־המטה־הכללי־הקיסרי לא היה סבור שקרובה לבוא התקפה במלוא העצמה מצד האיטלקים, וכך גם היתה השקפתו של הגנרל וייוול. לאחר שעשיתי כמירב יכלתי למען הקפנדריה, סבור הייתי כי אין הקבינט המלחמתי צריך לקבל עליו את האחריות ולבטל את שיפוטם של המפקדים, ובצער השלמתי עם הנסיעה הארוכה יותר מסביב לכף. אולם ראשי־ המטות הכינו תכנית אלטרנטיבית לקפנדריה, באם יורע פתאום המצב במזרח התיכון בטרם יוחל ממש ב“מיבצע מגבעות”. שתי אניות־התובלה המהירות המובילות טנקים כבדים וטנקים של חיל רגלים תילוינה על כוחות הצי בדרך הים התיכון. ההחלטה תתקבל קודם שתעבורנה התגבורות את גיברלטר. בסופו של דבר נמצא שהידיעות המתקבלות מן המזרח התיכון אינן מצדיקות את הפעלת התכנית האלטרנטיבית, והשיירה כולה המשיכה בדרכה מסביב לכף.

מיבצע מגבעות" הוצא אל הפועל בהצלחה ובלי שום אבידות בין ה־30 באוגוסט ל־5 בספטמבר. האדמירל קנינגהם יצא מאלכסנדריה ב־30 באוגוסט, וביום 31 בערב הודיעו מטוסיו על התקרבות כוח אויב בעצמה של שתי אניות־מערכה ושבע סיירות. התעוררו תקוות להתנגשות, אבל נראה היה שהאיטלקים אינם ששים לקרב ולא אירע דבר. למחרת בערב שוב באו מטוסינו במגע עם האויב, שהיה נסוג עכשיו לטאראנטו. אחרי כן שוטטו האניות של האדמירל קנינגהם בחופש גמור מזרחית ודרומית ממלטה ודרומית ממלטה ומן האוויר לא הטרידון ברצינות. השיירה הגיעה בשלום למלטה, ורק אניה אחת נזוקה מהתקפה אווירית. בינתים והתגבורות, שכללו את ואליאנט אך לא את ברהם אחותה שלא שוקמה, את נושאת המטוסים אילוסטריאס ושתי סיירות נ. מ., שליוה אותן האדמירל סומרוויל עם כוח “ה”, היו קרבות ובאות מגיברלטר, ואליאנט והסיירות לא התקשו כלל בהעלאת התותחים והתחמושת הנחוצים עד מאד בחופה של מלטה, ואחרי כן הצטרפו אל האדמירל קנינגהם בדרך מזרחה ב־3 בספטמבר. משך הנסיעה בחזרה לאלכסנדריה התקיף הצי את רודוס וסקרפנטו והדף בנקל התקפה של סירות טורפדו מהירות. כוחו של האדמירל סומרוויל חזר לגיברלטר בלא שירעו לו באיזו צורה שהיא.

כל הדברים האלה שיכנעו אותי כי יהיה פה סיכון הוגן, בפרט בהשוואה לסיכונים שאנו מקבלים עלינו בעוז־החלטה בגרענו במידה רצינית משריוֹננו במולדת נוכח הכנות הפלישה של האויב, להעביר את החטיבה המשוריינת בדרך תעלת מלטה, וכי היא תגיע למצרים עכשיו ולא בעוד שלושה שבועות ויותר. לאמיתו של דבר לא אירע כל אסון רציני במצרים משך שלושת השבועות הללו. בכל זאת ניכר היה שפחד מוגזם מפני מטוסים איטלקיים מעכב את פעולות הצי. חשבתי, ועודני חושב, שהמאורעות הצדיקו את עמדתי. סמוך לסוף נובמבר אכן ליוה האדמירל סומרוויל בהצלחה עם כוח “ה” שיירה אחת למלטה מן המערב, ובדרך אסר, סמוך לסרדיניה, קרב חלקי עם אותו חלק של הצי האיטלקי שניצל מנזק בטאראנטו. אניה אחת מן השיירה הזאת המשיכה בדרכה לאלכסנדריה, יחד עם עוד שלוש אניות אפסניה ממלטה, בליווי תגבורות צי נוספות למזרח־הים־התיכון. זו פעם ראשונה מאז נכנסה איטליה למלחמה עברה אנית־סוחר את הים התיכון מלוא רחבו. בכרך הבא יראה הקורא איך ביצע הצי מפעל מסוכּן עוד יותר בשגרו טנקים למצרים ב־1941, כשהיה חיל־ האוויר הגרמני מבוסס כהלכה בסיציליה.

ראש הממשלה אל הלורד הראשון 7.9.40

1. מהלכו של “מיבצע מגבעות” נוטע בי את הבטחון כי טעינו בנסיגתנו מן הרעיון של העברת השריונים בדרך הים התיכון. אם תקרא את המיזכר שלי המונה את כל הטעמים לנקיטת קו זה הרי תראה שהעובדות החדשות מחזקות אותם עכשיו…

ראש הממשלה אל הלורד הראשון 7.9.40

אשמח אם תמציא לי פירוט קצר של הפעמים שבהן תבעתי, בתורת הלורד הראשון, את הכנת האניות מסוג רמיליז לעמידה בפני הפצצה אווירית על ידי שריוֹן־סיפוּן עבה וטריזים גדולים יותר. אילו הוחש ייצור האניות הללו כשדרשתי שוב ושוב להחישו, כי אז היתה לנו עתה היכולת להתקיף את חופי איטליה, התקפה שתוכל להביא לידי תוצאות מדיניות וצבאיות מן המדרגה העליונה. גם עכשיו יש נטיה לדחות את נקיטת הצעד הזה הנחוץ ביותר, ואין מציעים שום תחליף.

עדיין לא שמעתי ממך דבר בתשובה על המיזכר ששלחתי לך ובו אני מחדש הצעה זו לשיקום בתקוה שבשנה הבאה לא נסבול מחסור בספינות־הרעשה באותה מידה. אשמח לגלגל אתך שיחה על נושא זה לאחר שארענן את זכרוני במסמכים הללו.

מעולם אי אפשר היה להחליט בשאלה זו מבלי לשקול צרכים דוחקים אחרים לבניה חדשה. אל הסלע הזה, ולא מחמת חילוקים בעקרון, נופצו משאלותי לבסוף.

ראש הממשלה אל הגנרל איזמי 8.9.40

השורות הבאות בשביל סיר אנדריוּ קנינגהם, מפקד־ראשי למזרח־הים־התיכון, מאת ראש הממשלה ומיניסטר ההגנה:

אני מברך אותך על הצלחת פעולתך האחרונה בים התיכון והמרכזי, ולהצטרפות שתים מן היחידות הנאות ביותר שלנו, יחד עם כלי־שיט רבי ערך אחרים, לצי שלך. אולם צר לי שעדיין מרחק של יותר משלושה שבועות מפריד בין החטיבה המשוריינת, הנחוצה כל כך להגנת מצרים ואלכסנדריה, לזירת הפעולה שלה. אני תקוה שתמצא אפשרות לסקור את המצב הימי לאור הנסיון שנרכש בזמן “מגבעות” ובואן של אילוסטריאס וואליאנט. יש לאמוד לא רק את כוחו של הצי האיטלקי על גבי הנייר אלא גם את שיעור ההתנגדות שיהיה נוטה לגלות. חשוב מאד להלום באיטלקים בסתיו הזה, כי במרוצת הזמן קרוב לודאי שהגרמנים יניחו ידים חזקות על המנגנון המלחמתי האיטלקי, ואז תשתנה התמונה עד מאד. אנו מתכוונים לחזק את ההגנה נ. מ. של מלטה בכל האמצעים האפשריים, ובקרוב יישלחו שמה לשם ניסוי אי־אלה כלי נשק חדשים שאני תולה בהם תקוות מרובּות. אני מאמין שייתכן להבטיח את מלטה לביקורים ארעיים של הצי עוד לפני אפריל 1941. אם בינתים תהיינה לך איזה הצעות לפעולה תוקפנית, יש להעבירן לאדמירליות. אשמח אם תתאם גם עם הצבא וחיל האוויר תכניות לפעולה נגד קווי־התחבורה של האיטלקים בלוב, שלמועד הנכון תוכלנה לשמש להפרעת כל התקפה גדלת־ממדים נגד מצרים. ברור שכּדאי הוא ביותר לזכות ביזמה. אני מקווה כי מטוסי פולמאר [מטוסי הקרב המהירים שהגיעו סוף סוף אל נושאת המטוסים שלנו] עשו רושם טוב. הקרב כאן על השליטה באוויר עודנו קשה, אבל מורגש בטחון מוצק בתוצאה הסופית.

מפתיע הדבר שממשלת בריטניה מלפני המלחמה ויועציה המקצועיים לא חזו מראש ביתר בירוּר את השפעתו הנוראה של הכוח האווירי על שליטתנו בים התיכון. מכל־מקום פיגרנו כל כך במירוץ האווירי עם גרמניה עד שההגנה על בריטניה העמידה דרישות מכבידות ביותר לפני הכוחות אשר ברשותנו, הפחותים כבר ממילא. מעת שהושג הנצחון המכריע בקרב על בריטניה היתה כל תגבורת מטוסים לים התיכון ולמצרים בחזקת מעשה של אחריות חמורה. אפילו בחדשי החורף, כשהרגשנו שאנו שליטים בשמי המולדת באור היום, קשה היה מאד לשגר בעיצומו של הבליץ הנזעם מטוסי־קרב למלטה או למצרים. גם מכאיב היה ביותר ליטול מערי בריטניה ונמליה החיוניים ומפעלי התחמושת המופצצים שלה את התותחים והפגזים נ. מ. הדרושים כל כך להגנתם, ולשלחם סביב הכף למצרים או, תוך סיכון מרובה, במישרים למלטה.

חיזוק הגנתה האווירית של מלטה, שהוזנחה עד כה, נמשך חרף האבידות והאכזבות. בין משימות הכוח של האדמירל סומרוויל בגיברלטר היתה העברתם של מטוסי־קרב ונושאת־מטוסים כדי מטחוי טיסה ממלטה. הראשון במאמצים האלה נעשה בתחילת אוגוסט, כשהוטסו מנושאת המטוסים ארגוס שנים־עשר האריקיינים לאי. עד שהגיעו אלה כללה ההגנה האווירית של מלטה שלושה מטוסי גלאדיאטור, שידועים היו במקום בשמות החיבה “אמונה”, “תקוה” ו“צדקה”. עשינו נסיון שני בנובמבר; אבל אז אירע אסון. תשעה מטוסים מתוך ארבעה עשר, שהוטסו מארגוס, מרחק ארבע מאות מיל ממערב לאי, אזל הדלק שלהם בדרך עקב שינוי ברוחות, והם נטרפו בים עם טייסיהם המסורים. מעולם שוב לא היו הדברים תלויים בשערה כל כך, והגם שהרבה פעולות דומות בוצעו לאחר מכן הרי אף פעם לא נשנה אסון כזה.

*

נתעורר גם הצורך לשגר מטוסים למזרח התיכון בדרך הפטורה הן מן הסכנות של הים התיכון הן מן הדיחוי הנורא מסביב לכף. נתיב יבשתי ממערב־אפריקה יחסוך הרבה ימים חיוניים וקצת נפח־אניות. צריך היה להטיס את המטוסים לחוף מנושאת־מטוסים, או לפרקם ולהעביר את חלקיהם בארגזים ואחר כך להרכיבם מחדש באיזה נמל לשם טיסה. הברירה היתה בין לאגוס לטאקוראדי.

לאחר בדיקה קפדנית נבחרה טאקוראדי, וכבר ב־21 באוגוסט 1940 הגיעה קבוצת פעולה. הנתיב היה מקאנו לח’רטום ולבסוף לקאהיר, מרחק כולל של 3,700 מיל. צריך היה לבנות סדנות ומקומות דיור בהיקף ניכר בטאקוראדי, ולהקים כמה וכמה תחנות לתדלוק ונופש לאורך הנתיב. תריסר מטוסי האריקיין ובלנהיים מפורקים לחלקיהם ונתונים בארגזים הגיעו בדרך הים ב־5 בספטמבר, ולמחרת היום באו אחריהם שלושים מטוסי האריקיין שהורדו מנושאת המטוסים ארגוס. המשלוח הראשון יצא מטאקוראדי ב־20 בספטמבר והגיע לח’רטום כעבור ארבעה ימים, עד סוף השנה הגיע בדרך זו קילוח של מאה ושבעה מטוסים למצרים.

אף כי ההתחלה היתה מזורזת, היה צורך במלאכת חדשים רבים עד שהתארגן הנתיב. האקלים בטאקוראדי והמלריה המקומית הטרידו את האנשים המרכיבים את חלקי המטוסים. השימוש בנושאות־המטוסים הוגבל מחמת צרכים משוועים אחרים. מזג־האוויר הפריע לשיירות האוויריות. לאורך הנתיב הצטבר מספר רב של מטוסים המחכים לחלפים ובינתים אינם כשרים לשירות. הבּלאי הגדול במנועים בטיסה על פני מרחבי חול שוממים ועצומים הפחית את משך חייהם הקרביים. צריך היה לתתגבר על לבטי־צמיחה נוראים. אספקת המטוסים הזאת לא הביאה כל תועלת ב־1940. אבל לולא החילונו מבעוד מועד כי אז לא יכלו מחנה־הנילוס וכל מפעלותיו לעמוד במאורעות הטראגיים של 1941.

*

עם תום שנת 1940 שוב התבסס הצי הבריטי באיתן בים התיכון. הגנתה של מלטה נתחזקה במידה ניכרת על ידי הפלגותיו של האדמירל סומרוויל שהיה מביא נשק נ. מ. ושאר מיני ציוד. הקו התוקפני של האדמירל קנינגהם באגן המזרחי גם הוא הביא הישגים מסוימים. על אף הכוח האווירי האיטלקי היתה היזמה בידינו בכל מקום, ומלטה נשארה בקו הקדומני של המאורעות כבסיס חלוץ לפעולות תוקפניות נגד קווי התחבורה שבין איטליה לכוחות האיטלקיים באפריקה.

 

פרק עשרים־ושלושה: עקות ספטמבר    🔗

פסגת הקרב האווירי – לחץ קשה על טייסי־הקרב – ראָיות לפלישה הממשמשת ובאה – הפצצה מאכזבת על ריכוזי ברגות – בריטניה דרוכה – מדיניות התחמושת – ההנחיה הכללית שלי – סקר של צרכי 1941 בחמרים – תכנית לשמונה חדשים – איגרתי מחודש אוקטובר על עדיפוּיות – גורמים נחשלים – נקודת־משבר במולדת ובמצרים – סכנותיו של ערפל – הצורך בתחמושת דה־ווילד – הישגי המיניסטריון לייצור מטוסים – כפיית הקו להקמת יחידות קומנדו – התקדמות מחנהו של המרשל גרציאני, 13 בספטמבר – עמידתו בסידי־באראני – החטיבה המשוריינת מגיעה למצרים – תנאים חמורים במלטה – צרות שלא נהיו ולא באו

ספטמבר, בדומה ליוני, היה חודש של מועקות מופלגות וסותרות לאנשים שנשאו באחריות לניהול מלחמתה של בריטניה. הקרב האווירי, שכבר תוֹאר, אשר בו היה תלוי הכל, געש בחימה הגדולה ביותר והתרומם בהתמדה לנקודת־השיא שלו. נצחונו של חיל־האוויר־המלכותי ב־15 בספטמבר נראה עתה, אגב סקירה לאחור, שציין את נקודת־המפנה המכרעת בקרב. אבל דבר זה לא נראה לעין בזמנו, גם לא יכולנו לדעת אם אין לצפות להתקפות כבדות עוד יותר וכמה זמן תימשכנה. מזג־האוויר הנאה הקל על קרבות־יום בקנה־המידה הגדול ביותר. עד כה קידמנו זאת בברכה, אבל כשביקרתי את סגן מרשל־התעופה פּארק בלהק מס. 11 בשבוע השלישי של ספטמבר הבחנתי בשינוי קל אך מפורש בהשקפה. שאלתי על מזג־האוויר, והוּגד לי שהוא עתיד להיות יפה משך ימים אחדים. אבל דומה היה כי סיכוי זה שוב אינו מקובּל ככל שהיה בתחילת החודש. היתה לי ההרגשה הברורה כי שינוי לרעה במזג־האוויר שוב לא ייחשב אסון.

בעת היותי שם בחדרו של פארק עם כמה קצינים אירע שקצין אחד הביא הודעה ממיניסטריון־התעופה לאמור שנגמר כל המלאי של תחמושת דה־ווילד. תחמושת זו היתה החביבה על טייסי־הקרב. בית־החרושת שבּו היתה תלויה הופצץ. ראיתי כי הדבר פגע קשה בפארק; אבל לאחר שכּח בגרונו ושתק קמעה השיב בגודל־רוח: “נלחמנו בהם בלעדיה לפני כן, ונוכל להילחם בלעדיה שוב”.

בשיחותי עם מרשל התעופה דאוּדינג, שברגיל היה בא מאקסבריג' לצ’קרס בימות סוף־השבוע, ניכּר היה שפיקוד־מטוסי־הקרב נתון תחת לחץ שאין למעלה ממנו. הספרוֹת השבועיוֹת שעיינתי בהן הראו כי יש לנו מספר מספיק של מטוסים, אם אך לא יגבר כובד התקפתו של האויב. אבל המועקה הפיזית והנפשית שעל הטייסים לא נשתקפה בתרשימי הנייר. עם כל מסירוּתם העילאית, כשהם יוצאים לעתים קרובות נגד האויב ביחס מספרי של אחד כנגד חמישה וששה, עם כל הרגשת העליונוּת שנתפתחה עקב הצלחתם המתמדת ואבידותיו הכבדות של האויב, הרי יש גבולות לכוח־סבלו של אדם. יש דבר הקרוי אפיסת־כוחות פשוטה, הן ברוח הן בגוף. זכרתי את מצב־רוחו של ולינגטון ביום הקרב של ווֹטרלוּ: “מי־יתן ויבוא הלילה או בליכר”, זאת הפעם לא רצינו בבליכר.

בינתים רבּו והלכו כל הראָיות לפלישה גרמנית ממשמשת־ובאה. למעלה משלושת־אלפים ברגות בעלות התנעה עצמית נמנו בתצלומי־האוויר שלנו בנמלים ובשפכי הנהרות של הולנד, בלגיה וצרפת. לא ידענו אל־נכון אם אין עתודות של כלי־שיט גדולים יותר נאספות בשפך הריין, או בים הבלטי, שתעלת־קיל המתחברת אליו עודנה פתוחה. כשבדקתי את בעיית הפלישה פיתחתי את מערכת השיקולים, שעליה ייסדתי את בטחוני כי הכּה נכּה אותם אם יבואו, ומתוך כך – שלא יבואו, והוספתי לעיין בשאלה זו ברוח איתנה. אף על פי כן אי־אפשר היה להתבונן בלי הרגשה של מורא בהכנות הגוברות האלו, מדי שבוע בשבוע, בתצלומים ובדו"חות של סוכנים. דבר מעין זה תוקף עליך מעט־מעט. האויב הנורא לא יבוא אלא אם כן הוא בטוח כהלכה בנצחון והכין את תכניותיו ביסודיוּת גרמנית. הלא תוכלנה גם להיות הפתעות? שמא יש כלי־שיט להנחתת טנקים או איזה אלתוּר ממולח? מה עוד לא יוכל להיות? כל הפצצות־הלילה שלנו נתרכזו על נמלי הפלישה, מקום שדומה היה כי בכל לילה עורכים הגרמנים תרגילים של עליה לברגות ושאר כלי־השיט וירידה מהם. תוצאות ההפצצות שלנו על המוני הבּרגות, שהיו דחוקות באגנים או מוטלות לאורך הרציפים, כפי שנראו מתוך התצלומים, איכזבו אותי כמה וכמה פעמים.

ראש־הממשלה אל מזכיר הממלכה לעניני־תעופה 23.9.40

הדבר שממנו התרשמתי בתצלומים האלה הוא שהמפציצים לא הצליחו כפי הנראה לפגוע בהמונים הגדולים מאד של ברגות. הייתי חושב שצרורות של פצצות המוטלות לאורך המלבנים האלה יעשו שמות, והרי זה מאכזב מאד לראות שכּולן נשארו שלמות ומסודרות, ורק מעטות נזוקו כפי הנראה בכּניסה.

האם אין לעשות מאומה לשיפוּר הענינים?

כפי שצוּין כבר היו ראשי־המטות דרך־כלל בדעה שפלישה ממשמשת ובאה, בעוד שאני הייתי ספקן והבעתי דעה מנוגדת. בכל־זאת אי־אפשר היה להתגבר על אותה התרגשות פנימית הבאה מתוך עיון ממושך בדברים נוראים. אין ספק שאימצנו את כל שרירינו להיות מוכנים. לא פסחנו על שום דבר שייתכן להשיגו בשקידתם ובתוּשיתם של מפקדינו, בדריכוּתם של צבאותינו, שעתה היו גדולים ואדירים, וברוחו חסרת־הפחד והעשויה־לבלי־חת של העם כולו.

*

כל הייצור המלחמתי שלנו ועדיפוּיותיו היו טעונים עכשיו בדיקה מחודשת לאור ניתוקנו מן היבשת. בענין זה פעלתי מתוך התיעצות עם מיניסטר האספקה ושאר הנוגעים בדבר. בתחילת החודש, אחרי עמל רב בחוגי המצומצם, ולאחר בקורת מדוקדקת, הכינותי בשביל הקבינט הנחיה כללית על תחמושת, שעל פיה נהיה מנהלים את ענינינו ב־1941.

מצב התחמושת    🔗

תזכיר מאת ראש־הממשלה 3 בספטמבר, 1940

1. בגלל הצי נוכל להפסיד במלחמה, אבל רק הודות לחיל־האוויר נוכל לנצח בה. לכן צריך המאמץ העליון שלנו להתכוון לזכּות בשליטה מכרעת באוויר. מטוסי־הקרב הם ישועתנו, אבל רק המפציצים הם האמצעי לנצחון. לכן עלינו לפתח את הכוח לשאת מטען גדל והולך של חמרי־נפץ לגרמניה, על מנת לשחוק עד־דק את כל התעשיה והמבנה המדעי שבּהם תלויים המאמץ המלחמתי והחיים הכלכליים של האויב, תוך שנרחיקו מן האי שלנו. בשום דרך אחרת הנראית לעין עכשיו לא נוכל לקוות להתגבר על הכוח הצבאי העצום של גרמניה ולשים לאל את הנצחונות הגרמניים הנוספים שאפשר לחשוש מפניהם עם שיפעילו את כובד משקלם בזירות של אפריקה או של המזרח. לחיל־האוויר ופעולתו בקנה־המידה הגדול ביותר מגיע, אפוא, במסגרת מה שייאמר להבא, המקום הראשון לעומת הצי או הצבא.

2. נשק ההסגר הוּקהה, ובמידה שהדברים אמורים בגרמנים – פחתה יעילותו, בגלל כיבושיהם היבשתיים ויכלתם לשדוד עמים כבושים או מפוחדים להנאתם־הם. לא נשארו מצרכים מיוחדים חשובים ביותר שמניעתם תפגע במאמץ המלחמתי שלהם. הצי דחוק כרגע במידה מסוימת לפי שניטל עליו לשמור על קווי־התחבורה, אבל עם שיתוקן מצב זה על ידי האמצעים החדשים שתנקוט האדמירליוּת, על ידי בוֹאן של המשחתות האמריקאיות, ועל ידי הייצור הקרוב של ספינות נגד צוללות מן המספנות שלנו, נוכל לצפּות לשיפּור ניכּר. חשוב הוא במידה שאין למעלה ממנה שתכוון האדמירליות את תשומת־לבה לתכניות תוקפניות של מלחמה, ולהרעשת חופי האויב או חופים המוחזקים בידי אויב, בפרט בים התיכון. ייצור הספינות נגד צוללות חייב להימשך בדרגת המירב עד להזמנות נוספות, ויש להתחיל בבנין ספינה חדשה כנגד כל ספינה שנסתיים בנינה. תכנית הבּניה של הצי אינה מסיגה במידה ניכרת את גבולה של התעופה, ועליה לוותר על קצת מריקוּעי השריון שלה לטובת ייצור הטנקים.

3. ההחלטה להגדיל את הצבא כדי כוח של חמישים־וחמש אוגדות במהירות האפשרית דומה שאין צורך לשקלה מחדש. בתוך מסגרת זו עלינו לחתור לעשר אוגדות משוריינות, חמש באביב, שבע בקיץ, ועשר עד סוף 1941. ביצוע תכניות החימוש האלו יאמץ את כל כוחותיהם של מפעלי התחמושת שלנו. אני מסכים עקרונית להצעותיו של מיניסטר האספקה [מר הרברט מוריסון] לטיפול בבעיה של אספקת התחמושת, וכן שאין לצפּות במלחמה הנוכחית למטחי־אש באמת־המידה של 18־1917.

4. יש לעשות מאמצים נמרצים להשלמת ציודו של צבאנו במולדת ושל צבאנו במזרח התיכון. נקודות התורפה הרציניות ביותר הן טנקים ותחמושת לנשק קל, בפרט הטיפוסים המיוחדים; תותחים ורובים נ. ט., ועוד יותר מכך תחמשתם; מרגמות, ועוד יותר מכך תחמשתן; ורובים. אנו מקווים לקבל עוד מאתים־וחמישים אלף רובים מארצות־הברית, אבל מצער הדבר שאומרים לנו כי לא ייתכן ליצר יותר מעוד חצי מיליון רובים עד סוף 1941. מובן, עם שייצאו אנשי הצבא הסדיר שלנו במספר רב לחוץ־לארץ יוחש הצורך במשמר־המולדת ובחילות־מצב להגנת המולדת בהיקף גדול הרבה יותר מאשר כיום. יש להגדיל במידה ניכרת את כושר ייצור הרובים.

5. סכנת הפלישה לא תחלוף עם בוא החורף, והיא תוכל להעמידנו בפני אפשרויות חדשות בשנה הבאה. האויב צריך למגר את הארץ הזאת וצורך זה יוגבר כמובן בהמשך המלחמה, ואפשר שיומצאו כל מיני כלים שאינם קיימים עתה לצליחת הים. יש לראות באיוּם הפלישה למעשה איוּם הקיים תמיד אלא שאינו עשוי להתגשם כל זמן שכוחות חזקים עומדים באי הזה. פרט לכך הרי הזירה המלחמתית הגדולה היחידה שאפשר לחזותה מראש ב־1940–41 היא המזרח התיכון. כאן עלינו להשתדל להפעיל כוחות בריטיים, אוסטרלאזיים והודיים בקנה־מידה שרק התובלה הימית ואפשרויות ההחזקה במקום צריכות להגבילו. עלינו להיות מוכנים להילחם במצרים ובסודאן, בתורכיה, סוריה או ארץ־ישראל, ואולי בעיראק ובפרס. יש להכין לזירות האלו חמש־עשרה אוגדות בריטיות, שש אוסטרלאזיות ולפחות שש הודיות, אולם כוחות אלה לא יהיו נוספים על עשרים־וחמש האוגדות שצוּינו. אין לשער שההוצאות בתחמושת תתקרבנה להיקף של המלחמה שעברה. העצמה האווירית והחיילות הממוּכנים יהיו הגורמים הקובעים.

6. נשארות האפשרויות ללוחמה אמפיבּית תוקפנית נגד האויב או נגד שטחים המוחזקים בידי האויב באירופה או בצפון אפריקה. אבל צרכיהם של מיבצעים כאלה יסוּפּקו מתוך התחמושת והאספקה שכבר צוינו בקווים כלליים.

7. אכן, כמו שמזכּיר לנו מיניסטר־האספקה בצדק, משׂימתנו כבירה היא כשנותנים את הדעת על ההיקף הענקי של הציוד הצבאי והאווירי של גרמניה. אולם המלחמה הזאת איננה מלחמת שפעי־שפעים של בני־אדם המטיחים שפעי־שפעים של פגזים זה בזה. על ידי המצאת כלי־נשק חדשים, ועל הכל בעליונוּת מדעית, ניטיב להתמודד עם כוחו העדיף של האויב. אם, למשל, תתגשמנה התקוות שתולים בשורת ההמצאות המפותחות והולכות עכשיו על־מנת למצוא את מטוסי האויב ולפגוע בהם, הן מן האוויר הן מן הקרקע, מבלי התחשב בראוּת, הרי לא רק המצב האסטרטגי אלא גם מצב התחמושת ישתנה מן היסוד. ואם אפשר יהיה לספק את נשק הרקטות עם תחמושת, פרידיקטורים ושאר אמצעי־עזר המשיגים דיוק־פגיעה גדול פי־שלושה או ארבעה מן הקיים עכשיו, הרי תצעד הקרקע צעד גדול בדרך לכיבּוש האוויר מחדש. הצי ישיב לו הרבה מחופש התנועה משכבר ומכוחו לנקוט פעולה תוקפנית. והצבא יוכל לנחות בנקודות רבות בלי סכנה שייעשה בו “מעשה נמזוס”⁴⁶. לפיכך עלינו לקבוע לכל הספירה של המכ"ם, על שכלוליו הרבים ואפשרויותיו הבלתי־מוגבלות, דרגת עדיפוּת השווה לזו של חיל־האוויר, שלמעשה הוא חלק חיוני ממנו. גידול מספרם של העובדים המדעיים המעולים, כמו גם אימון האנשים שיטפּלו בכלי־הנשק החדשים ובעבודה המחקרית הקשורה בהם, צריכים להיות ממש חוד־המחץ של מחשבתנו ומאמצנו. אפשר לקוות לשיפורים גדולים מאד בתותחים ותחמושת נ. מ., אף כי כיום עדיין מוקדם מדי לשנות תכניות קיימות.

8. מחוץ לפלישה בקנה־מידה גדול שאינה מתקבלת על הדעת, אין סיכוי להוצאה גדולה או לבזבוז גדול של תחמושת צבאית לפני האביב של 1941. אף כי בכל עת יכולים להתפתח קרבות כבדים ומכריעים במזרח התיכון, הרי קשיי התובלה, של תגבורות כמו גם של אספקה, יגבילו את המספרים ואת ההוצאות. לכן, אם לא יפסיקונו, הרי לפנינו תקופה של שמונה חדשים שבּה עלינו לחולל שיפּוּר עצום בתפוקת הציוד המלחמתי שלנו, ובה מותר לקוות לצבירה מתמידה ומהירה. למטרה זו יש לכוון את כל המשאבּים באשראי, בחמרים, ועל הכל בפועלים מאומנים.

הקו הזה נתקבל בכללותו על ידי עמיתי, ופעולת כל המיניסטריונים הותאמה אליו.

*

באוקטובר ראיתי צורך להוסיף עוד תזכיר אחד על דבר עדיפויות, שהיו עילה למחלוקת עזה בין המיניסטריונים השונים, שכל אחד מהם שקד לעשות כמירב יכלתו.

עדיפויות    🔗

תזכיר מאת ראש־הממשלה 15 באוקטובר, 1940

את דרגת העדיפוּת הגבוהה ביותר באנשים ובחמרים יש לקבוע למה שאפשר לקרוא שטח הראדיו. שטח זה דורש אנשי־מדע, מומחי אלחוט, והרבה סוגים של פועלים מאומנים ביותר וחמרים מדרגה גבוהה. חלק גדול מן הנצחון במלחמה ומן האסטרטגיה העתידה שלנו, בפרט בים, תלוי בהתקדמות שתוּשׂג. עלינו להקנות לתותחי נ. מ. דיוק גדול הרבה יותר, ועלינו להקנות הגנה טובה יותר לאניות־המלחמה ולנמלים שלנו. מתוך רוח של תקוה יש לקדם מכיוונים רבים לא רק את המחקר והניסויים כי אם גם את הייצור, ולאחר אכזבות חוזרות ונשנות עתידים אנו לזכות בהצלחה.

2. דרגת העדיפות 1א צריכה להישאר לייצור המטוסים, לצורך ביצוען של תכניות־מטרה מאוּשרות. חובה עליהם לשקוד בכל הדרכים העולות על הדעת למנוע שימוש־לרעה בעדיפוּת הזאת והפרעה שלא־לצורך למיניסטריונים אחרים. למטרה זו עליהם לציין מראש דרישותיהם בפועלים ובחמרים בכל רבע־שנה, או, אם יהיה הדבר בר־ביצוע, מדי חודש בחדשו, ולהעמיד מיד את כל העדפים לרשות זולתם. העדיפוּת אין פירושה שייצוּר המטוסים יטוֹל לעצמו מונופול גמור על האספקה של איזה מוצר המצוי בצמצום. מקום שהדרישות המאושרות של המיניסטריון לייצור מטוסים בולעות את כל האספקה כולה, יש להקציב הקצבה מיוחדת, אפילו על חשבון ייצור המטוסים, כדי לספק את צרכי המיזער החיוניים של משרדים או אגפים אחרים. אם לא יוסכם על ההקצבה הזאת, יוחלט עליה בדרג הקבינט.

3. כרגע אנו חותרים לחמש אוגדות משוריינות, ולחטיבות משוריינות השוות לשלוש אוגדות נוספות. אין די בזה. לא נוכל לקוות להתחרות באויב במספר החיילים, ולכן עלינו להסתמך על שיעור בלתי־רגיל של שריונים לוחמים. עשר אוגדות משוריינות הן המטרה שיש לחתור אליה לסוף 1941. לצורך כך חייב הצבא לבדוק מחדש בעין בוחנת את תביעותיו לתובלה ממוכּנת, ויש לקנות הרבה כלי־רכב ממוכּנים בארצות־הברית. צבא־המולדת, הפועל באי הקטן הזה בקווי־תחבורה מפותחים מאד מכל הסוגים, אינו יכול ליהנות מתובלה באותה אמת־מידה שלה זקוקות אוגדות בשירות בנכר. אלתוּר ואמצעי־עראי צריכים להיות מורי־דרכו. קצין־מטה אינו מביא כל תועלת למולדת אם הוא חותר לרמה אידיאלית, ואחרי כן הוא פשוט מחבר ומכפיל עד שהוא מגיע לסיכּומים בלתי־אפשריים. יש להמציא דין־וחשבון על הרכב הממוכּן בקו הראשון, השני והשלישי של האוגדות הבריטיות –

(1) לשירות בנכר,

(2) לשירות במולדת,

(3) לחיילות על החוֹפים.

כל נסיון לסבך את הבעיה הזאת אינו עוזר לנו בדחקנו.

בכל מקום שאפשר הדבר באנגליה יש להשתמש בתובלת סוסים נוסף על רכב ממוכּן. שלא־בחכמה מכרנו הרבה מאד מסוּסינו לגרמנים, אבל עדיין יש הרבה והרבה באירלנד.

(4) עזרה מיוחדת ודרגות־עדיפות ארעיות יש לתת מזמן לזמן לגורמים הנחשלים. בין אלה מתבלטים:

(1) רובים.

(2) תחמושת לנשק קל – על הכל הטיפוסים המיוחדים.

יש לעשות מאמצים נמרצים כדי להכניס את בתי־החרושת המיוחדים לייצור. העובדה שאין מצפּים עכשיו כמעט לשום שיפור עד סוף השנה – ז. א., ששה־עשר חודש לאחר פרוץ המלחמה – היא חמורה. שנים־עשר חודש צריכים להספיק לבית־חרושת לכדורים. למרבה־החמלה נחסכו מאתנו התוצאות הקשות ביותר של פיגור זה הואיל והצבאות אינם נמצאים בפעולה כפי ששוֹער תחילה.

קיימת גם מצוקה מחרידה בתחמושת מרגמות ותחמושת תותחים נ. ט., ויש להחיש עזרה.

כל שטחי הפּיגוּר האלה צריכים לשמש נושא לדו"חות שבועיים למועצת־הייצור ולי.

(5) הצי חייב להשתמש בדרגות העדיפות הקיימות שלו ביחס לספינות קטנות ובניית ספינות נגד צוללות. הדבר חל על בניית אניות־סוחר, ועל ספינות לפעולות נחיתה. יש להשלים עם הדיחוי בבנין כל האניות הגדולות יותר שלא תוכלנה להסתיים ב-1941. יש לעבּד תכניות לקידוּם כל הפעולות והחלקים שאינם מתנגשים באיזה צרכים ראשונים־במעלה. יש להזמין באמריקה פלדה וריקוּעי שריון בכמויות הגדולות ביותר שבגדר האפשר.

באמצע ספטמבר נראתה סכנת הפלישה ממשית כדי כך שהושהתה כל תנועה נוספת של יחידות חיוניות למזרח, מה־גם שהיה עליהן לעבור מסביב לכף. אחרי ביקור בגיזרת דוֹבר, מקום שהיתה האווירה מתוחה ומחושמלת, עיכּבתי לשבועות אחדים את משלוח הניו־זילנדים ושני גדודי הטנקים הנותרים למזרח התיכון. בתוך כך החזקתי בשלוש אניות־התובלה המהירות שלנו, “אניות [קו] גלן” כמו שקראו להן, לצורך זינוק־חירוּם אפשרי דרך הים התיכון.

ראש־הממשלה אל הגנרל איזמי 17.9.40

לועדת ראשי המטות

בכל המסיבות יהיה זה בלתי־אפשרי להחזיר את החטיבה הניו־זילנדית מעמדתה הקדומנית בבליטת דוֹבר. שני גדודי הטנקים הכבדים לא יוכלו לזוז משם. האם לא מוטב יהיה להשהות את האוסטרלים ולדחות את כל השיירה עד לשבוע השלישי באוקטובר? אחרי ככלות הכל, אף אחד מן הכוחות האלה המקיפים את הכף לא יוכל להגיע למועד ולהשפיע על מהלך הקרב הממשמש־ובא במצרים. אבל כאן הם יכולים למלא תפקיד גדול. עד לשבוע השלישי באוקטובר אולי תהיה האדמירליוּת מוכנה לקבל עליה סיכּונים גדולים יותר. על כל פנים, לא נוכל להרשות לעצמנו להבטיח את הוצאתם של הניו־זילנדים וגדודי הטנקים מכלל פעולה משך כל חודש אוקטובר בשתי הזירות גם יחד.

ראש־הממשלה אל הגנרל איזמי 17.9.40

השגח שלא ירחיקו מאתנו את אניות “גלן” עד שאי־אפשר יהיה להעביר את התגבורות המשוריינות בים התיכון אם יהיה הצורך מספיק די הצדיק את הסיכוּן. אינני רוצה שיגידו לי שאין לרשותנו אניות מתאימות.

הודיעני־נא מה האניות האחרות שתעמודנה לרשותנו אם נחליט להעביר שיירה בים התיכון ממערב למזרח בערך בשבוע השלישי באוקטובר.

אף כי היה זה חודש ספטמבר נאה, מתירא הייתי מפני הערפל.

ראש־הממשלה אל הקולונל ג’ייקובּ 16.9.40

נא לשלוח העתק מן הדו"ח הזה מאת הלורד־הראשון־של־הימיה [על דבר פלישה בערפל] אל ראשי־המטות בשביל המפקד־הראשי של כוחות־המולדת, ולהוסיף: "לפי דעתי הערפל הוא הסכנה החמורה ביותר, הואיל והוא מרחיק את שני חילות־האוויר מכלל פעולה, מבלבל את הארטילריה שלנו, מונע התקפת־צי מאורגנת, ונוח במיוחד לטכסיסי ההסתננות שבהם יבקש האויב, כפי המסתבר ביותר, להבטיח את נחיתותיו. אם ישררו תנאים של ערפל, יש לחפות במחסום האווירי החזק ביותר שבגדר האפשר על נמלי הפלישה משך הלילה ושעות הבוקר המוקדמות. אשמח אם יוגד לי מה הפעולה הימית שמתכוונות השייטות שלנו לנקוט, הן בחשיכה הן עם שחר: (א) אם הערפל פרושׂ יותר עלהצד האנגלי מאשר על הצרפתי של התעלה; (ב) אם הוא שווה בשני הצדדים.

"האם יש בכוונתנו להשתמש במכשירי עזר של ראדיו לניווּט? “מצב־הכן ממושך בתוך הפצצות אוויריות תכופות יתיש את האויב. אף על פי כן, הערפל הוא אויבנו”.

עם כל גודל הסכנה, חשוב היה שלא לכלות את כוחותיהם של האנשים.

ראש־הממשלה אל הגנרל איזמי 18.9.40

ברר אצל ועדת־ראשי־המטות אם נוכח מזג־האוויר הגרוע אי־אפשר יהיה להמתיק בחשאי את אזעקה מס. 1 לדרגה שלפניה.

נא להודיע לי.

ראש־הממשלה אל הגנרל איזמי 18.9.40

נא לברר אם אין איזו צורה שבּה אפשר לפרושׂ מעטה של דלק בוער על פני אחד או אחדים מנמלי הפלישה. אין זו אלא פרשת אנית־האש הנושנה, בשכלולים מודרניים, שנוּסתה בדונקרק בימי הארמאדה. ודאי תוכל האדמירליות להעלות משהו בדעתה.

ראש־הממשלה אל מיניסטר האספקה 18.9.40

יש חשיבות מופלגת לתחמושת דה־ווילד. בלהק מס. 11 ראו בהפצצת בית־החרושת המיצר אותה מכה חמוּרה ממש. יכול אוּכל להבין שהתפוקה יורדת ל־38,000 כדור בשבוע בזמן שעוברים מווּליץ' ומתארגנים מחדש, אבל אני מאמין שהתפוקה תשוב לחיים. נא להודיעני מה תחזיתך לארבעת השבועות הקרובים. אם יש לצפות להתעוררות, נוכל אולי לשאוב מעט מן העתודה שלנו.

ראש־הממשלה אל מיניסטר האספקה 25.9.40

עלי להראות לך את הערותיה של המחלקה הסטאטיסטית שלי על הסיכּוּמים האחרונים של התחמושת בנשק קל. הן גורמות לי דאגה מרובּה ביותר. בפרט התחמושת דה־ווילד, שהיא יקרת־ערך ביותר, והיא שנפגעה ביותר. נדמה לי כי יש לעשות מאמץ כביר ביותר, לא רק בכל השטח של מארק 7 ו־8, אלא גם בדה־ווילד ובתחמושת חודרת־שריון. קשייך ידועים לי היטב. התואיל להודיעני אם יכול אני לעזור לך באיזו צורה שהיא להתגבר עליהם?

על הקורא לסלוח על המיזכר הזה הבא.

ראש־הממשלה אל הלורד הראשון 18.9.40

לבטח יכולים אתם להניף דגל־אדמירליוּת חדש. מראהו של החפץ העלוב הנוכחי מדי בוקר גורם לי צער.

*

עודדוני התוצאות שהשיג המיניסטריון החדש לייצור מטוסים.

ראש־הממשלה אל הלורד ביוורברוק 21.9.40

המספרים שנתת לי על השיפור בטיפוסים המיבצעיים בין ה־10 במאי ל־30 באוגוסט הם נהדרים. לוּ אפשר היה להכין מספרים דומים עד ל־30 בספטמבר, תאריך שכבר איננו רחוק, הייתי בוחר לקראם לפני הקבינט ולא להעבירם בחוזר. ואולם אם אין לקבל את המספרים של ספטמבר עד שלהי אוקטובר, הרי אקרא [את מה שיש בידי עכשיו] לפני הקבינט.

הארץ אסירת־חוב לך ולמיניסטריון שלך.

ראש־הממשלה אל הלורד ביוורברוק 25.9.40

התוצאות הנפלאות האלו, שהושגו בתנאים של קשיים מתרבים והולכים, מחייבות אותי לבקשך למסור למשרדך את מיטב התודות והאיחולים מאת ממשלת הוד מלכותו.

*

כל ימות הקיץ והסתיו שאפתי לעזור למזכיר־הממלכה לעניני־מלחמה בסכסוכו עם משרד־המלחמה ועם הדעות הקדומות הרווּחות בצבא בדבר יחידות הקומנדו, או חילות־הסער.

ראש־הממשלה אל מזכיר־הממלכה לעניני־מלחמה 25.8.40

מהרהר הייתי באותה שיחה בלתי־רשמית ביותר שהיתה לנו תמול־שלשום, והתעוררתי לכתוב לך משום שאני למד כי מערערים על כל מעמדן של יחידות הקוֹמנדוֹ. אמרו להן ש“הקץ לגיוסים” ושעתידן נמצא בכור ההיתוּך. לכן עלה בדעתי לכתוב לך ולהודיעך מה־תקיף אני בדעתי שהגרמנים צדקו, הן במלחמה שעברה הן בזאת, בשימוש שעשו בחילות־סער. ב־1918 בוצעו פעולות ההסתננות שפגעו בנו כל כך על ידי חילות־סער, והגנתה הסופית של גרמניה בארבעת החדשים האחרונים של 1918 נשענה בעיקר על קני מקלעים שהוצבו בצורה מזהירה ואשר מגיניהם נלחמו עליהם בגבורה. במלחמה הזאת הוכפלו כל הגורמים האלה פי כמה וכמה. תבוסתה של צרפת הושגה על־ידי מספר קטן במידה שלא תיאמן של יחידות־עילית מצוינות בציודן, בעוד המסה האטוּמה של הצבא הגרמני באה מאחור, מבטיחה את הנכבש ותופסתו. אם תהיה לנו איזו מערכה ב־1941 עליה להיות אמפיבית באָפיה, ובודאי תהיינה הזדמנויות רבות לפעולות קטנות, שכולן תהיינה תלויות בנחיתות־פתע של כוחות קלי־ציוד וזריזים שהורגלו לפעול כלהקות זאבים שיטלטלון בכבדוּת המתאימה ליחידות סדירות. אלו נעשו מורכבות כל כך, מסובכות כל כך בציודן, עצומות כל כך בכלי־התובלה שלהן, עד שקשה מאד להשתמש בהן במיבצעים שבהם יש לזמן ערך חיוני.

לכן מכל הטעמים עלינו לפתח את הרעיון של חיל־הסער או הקומנדו. ביקשתי חמשת־אלפים צנחנים, ונחוצים לנו גם לפחות עשרת־אלפים מ“חבורות האחים” הקטנות האלו שתהיינה מסוגלות לפעולות־בזק. רק בצורה זו תובטחנה אותן עמדות שאחרי כן תאפשרנה לחיילות סדירים ומאוּמנים היטב לפעול בקנה־מידה גדול.

לפיכך אני מקווה שתתן לי הזדמנות לדון אתך בדבר הזה בטרם ייעשה דבר שיהפּך את המדיניוּת שננקטה עד כה או יזרע מבוכה בקרב כל המתנדבים שכּוּנסו.

ההתנגדות מצד משרד־המלחמה היתה עקשנית, והיא גברה ככל שהיתה הדרגה מנמיכה והולכת. המחשבה שתהיינה חבורות גדולות של “בלתי־סדירים” הזוכים ליחס מיוחד, על לבושן הבלתי־שיגרתי ומנהגן החפשי, מטילות מעין דופי ביעילותם ואומץ־לבם של הגדודים הסדירים, מחשבה זו היתה לצנינים בעיני האנשים שהקדישו את כל חייהם למשמעת המאורגנת של יחידות־קבע. הקולונלים בהרבה מן הרגימנטים המשובחים ביותר שלנו התעצבו אל לבם. “מה הם יכולים לעשות שאין הגדוד שלי יכול? התכנית הזאת גוזלת מן הצבא כולו את הפרסטיז’ה שלו ואת טוֹבי אנשיו. לא היה לנו כלל דבר כזה ב־1918. למה עכשיו?” קל היה להבין לרגשות האלה מבלי להיות שותף להם. משרד־המלחמה נענה כהד לתלונותיהם. אבל אני הכבדתי את אכפי.

*

ראש־הממשלה אל מזכיר־הממלכה לעניני־מלחמה 8.9.40

אמרת לי שאתה מסכים הסכמה גמורה עם הדעות שהעליתי בדבר הפלוגות המיוחדות, ובדבר סיום אי־הודאוּת שבּו הן שרויות. לרוע־המזל עדיין לא אירע שום דבר שהחיילות הבחינו בו. אין הם יודעים שלא נגזר עליהם להתפרק. כל הגיוס הופסק, אף כי יש רשימה של ממתינים, ואין מרשים להם אפילו לגייס את האנשים הרוצים להצטרף וכבר נבדקו ואושרו. אף כי הפלוגות האלו כוללות רבים מן הטובים והמאומנים ביותר שבחיילינו, הרי חימושן היחיד עתה הוא רובים בלבד, ודומה כי דבר זה הוא בזבוז משווע אם תוטלנה לתוך מהומת הפלישה. אני מקווה שתדאג לכך שפקודה שאתה נותן תתמלא מיד. אולי תוכל להסביר לי מה שקרה ומנע את הוצאת החלטתך לפועל. מנסיוני הממושך במשרדי השירותים ידוע לי כי תמיד יש סכנה שקצינים מן המדרגה השניה במנגנון יחבּלו בכל דבר המנוגד לדעות הקדומות של השירות ויעכבוהו. הדרך לטפּל בכך היא לעשות אחד או שנים לדוגמה ולמופת. כיון שנודע דבר זה, אתה זוכה אחרי כן לשירות טוב יותר.

אולי תספר לי על כך אם תוכל לסעוד אתי הערב.

ראש־הממשלה אל מזכיר־הממלכה לעניני־מלחמה (מר אידן) 21.9.40

אינני מרוצה ממצב הציוד של יחידות הקומנדו. הרי מבזבזים את החומר המשובח הזה אם משאירים אותן בלי ציוד מספיק לצרכי אימונים, כל שכן לצרכי מיבצעים.

נא להמציא לי הודעה המראה:

1. איזה ציוד חוּלק כבר ליחידות הקומנדו השונות.

2. מהו שיעור התפוקה של הציוד שתקבלנה יחידות אלו.

3. מה אפשר לחלק להן מיד לצרכי אימונים.

רוצה הייתי לקבל בכל שבוע סיכּום המראה על המצב לדיוקו במה שנוגע לציוד של יחידות הקומנדו השונות.

*

ראש־הממשלה אל המפקד הראשי של כוחות־המולדת 21.9.40

(סיר אלן ברוק)

לעתים קרובות אנו שומעים איך יפלשו הגרמנים בחזית עצומה, ינסו להטיל, נאמר, רבע מיליון איש לחוף באיזו צורה שהיא, ויסמכו על כך שאחרי כן ינצלו נקודות נחיתה כדאיות. דומה כי מערכת ההגנה החופית שלנו מכוּונת להפליא להתקפה ממין זה. הקושי שבהגנה על אי מפני התקפה מעבר־לים נתגלם תמיד בכוחו של הפולש לרכז כוח עדיף מאד בנקודה זו או אחרת. אבל אם יתפשט בהרחבה יתירה, הרי עיקר כוחותיו, אם יגיעו לחוף, ייתקלו בכוחות שווים או עדיפים הזרועים לאורך החוף. המדובּר יהיה בקו דק אחד כנגד משנהו. אף כי בנקל יכול אני לתאר לעצמי התקפה מרוכזת המבוצעת בכוח מספרי אדיר והזוכה להצלחה כנגד הקו הדק שלנו, קשה לי לראות מה־בצע יהיה בכך שינחית האויב מספר גדול של יחידות קטנות, שאף אחת מהן לא יספיק לה כוחה להבקיע את ההגנה החופית שלנו, המאורגנת היטב. אם יפסיד, למשל, מאה אלף בדרך המעבר, ועוד מאה־וחמישים אלף יעוכּבו סמוך לחופים, הרי עצם הפלישה תהיה מעשה בזבזני ביותר, והאויב יסבול אבידות כבירות קודם שנכניס אפילו לתנועה את עתודותינו. אם יש אפוא משהו בתכנית הזאת שתיכּנו הגרמנים, כביכול, נראה לי שהיא צריכה לגרום לנו מידה ניכרת של קורת רוח. מסוכנת הרבה יותר תהיה ההתקפה ההמונית על מספר נקודות נבחרות.

אולי תשוחח אתי על כך בפגישתנו הבאה.

*

עתה נראה כי דאגותיו של המרשל גרציאני, שפיקד על הפלישה האיטלקית במצרים, גדולות היו בהרבה מדאגותינו אנו ביחס אליה. צ’אנו רושם ביומנו:

8 באוגוסט 1940. גרציאני בא לראותני. הוא מדבר על ההתקפה על מצרים כעל מפעל רציני מאד, ואומר שהכנותינו הנוכחיות רחוקות מן השלמות. הוא מתקיף את באדוֹליו, שאינו מרסן את רוחו התוקפנית של הדוּצ’ה – עובדה אשר “לגבי איש המכיר את אפריקה פירושה שהוא סובל בודאי מהתרכּכות־המוח, או, גרוע מזה, מכוונות־זדון. אספקת המים אין די בה כלל וכלל. אנחנו צועדים לקראת מפלה אשר, במדבר, בהכרח תתפתח כדי שוֹאה מהירה ושלמה”.

מסרתי על כך לדוּצ’ה, שהדברים האלה ציערוהו עד מאד משום שבשיחתו האחרונה עם גרציאני קיבל את הרושם שההתקפה תתחיל בעוד ימים מספר. בשיחה אתי לא קבע גרציאני שום תאריך. בוחר היה שלא להתקיף בכלל, לפחות לא משך החדשיים או שלושת החדשים הבאים. מוסוליני הסיק את המסקנה כי "יש לתת תפקידים רק לאנשים השואפים לפחות לעליה בדרגה אחת. דאגתו היחידה של גרציאני היא להישאר מרשל״⁴⁷.

כעבור חודש ימים ביקש המפקד־הראשי דיחוי לעוד חודש. אולם מוסוליני השיב שאם לא יתקיף ביום ב' יוּדח מתפקידו. המרשל ענה כי יציית. “מעולם” אומר צ’אנו, “לא הוחל בביצוע פעולה צבאית בניגוד כה רב לרצונם של המפקדים”.

ב־13 בספטמבר החל המחנה האיטלקי העיקרי בהתקדמותו המצוּפּה מכבר אל מעבר לגבול המצרי. הכוחות האיטלקיים עלו כדי שש אוגדות של חיל־רגלים ושמונה גדודי טנקים. חילות החיפּוי שלנו מנו שלושה גדודי חיל־רגלים, גדוד טנקים אחד, שלוש סוללות ושני אסקדרונים של מכוניות משוריינות. הם נצטוו לבצע נסיגה תוך כדי לחימה, פעולה שהיו מתאימים משום טיבם וכשרם המדברי. ההתקפה האיטלקית החלה בהרעשה כבדה על עמדותינו סמוך לעיר־הגבול סולום. כהתנדף האבק והעשן נראו הכוחות האיטלקיים ערוכים בסדר מפליא. לפנים היו אוֹפנוֹענים מסודרים במדויק מאגף לאגף ומחזית אל עורף; אחריהם היו טנקים קלים והרבה שורות של כלי־רכב ממוכּנים. לדברי קולונל בריטי אחד דמה החזיון “למסיבת יום־הולדת באוֹלדרשוט”. הגדוד ה־3 של ה“קוֹלדסטרים גארדס”, שעמד נוכח המערך הזה רב־הרושם, נסוג לאטו, והארטילריה שלנו גבתה את מסה כראוי מן המטרות הנדיבות שהוצגו לפניה.

דרומית משם עברו שני טוּרי אויב גדולים על פני המדבר הפתוח מדרום לרכס הארוך העובר במקביל לים, שאותו אפשר לחצות רק בחלפאיה – “מעבר־הגיהנום” שמילא את תפקידו בכל הקרבות שלנו לאחר זמן. כל טור איטלקי הכיל הרבה מאות כלי־רכב, עם טנקים, תותחים נ. ט. וארטילריה מלפנים, וחיל־רגלים מוּסע במכוניות במרכז. למבנה הזה, שננקט כמה וכמה פעמים, קראנו בשם “הקיפוד”. כוחותינו נסוגו מפני ההמונים האלה, ובכל שעת־כושר הטרידו את האויב, שתנועותיו נראו תוהות ומהססות. גרציאני הסביר אחרי־כן כי ברגע האחרון החליט לשנות את תכניתו לתנועת כיתוּר מדברית ו“לרכז את כל כוחותיו משמאל לצורך תנועת־בזק לאורך החוף אל סידי־באראני”. הנה כי כן התקדמה המסה האיטלקית הגדולה לאורך כביש־החוף בשני נתיבים מקבילים. הם התקיפו בגלים של חיל־רגלים מוּסע במכוניות, ששוּלחו קדימה חמישים־חמישים. גדוד ה“קוֹלדסטרים גארדס” נסוג בנחת ובהשׂכל מסולוּם משך ארבעה ימים, תוך כדי גרימת אבידות קשות לאויב.

ב־17 בחודש הגיע המחנה האיטלקי לסידי־באראני. מספר אבידותינו היה ארבעים הרוגים ופצועים, ואבידות האויב היו פי־עשרה לערך, כולל מאה־וחמישים כלי־רכב שהושמדו. כאן, לאחר שקווי התחבורה שלהם התארכו בששים מיל, התישבו האיטלקים לבלות את שלושת החדשים הבאים. הטוּרים הניידים שלנו הציקום בלי חשׂך, והם סבלו קשיי החזקה רציניים. מוסוליני תחילה “קרן משמחה. הוא נטל על שכמו את מלוא האחריות להתקפה”, אומר צ’אנו, “והוא גאה על שהיה הדין עמו”. משהיו השבועות לחדשים פחתה שׂביעוּת־רצונו. אולם בעינינו בלונדון היה הדבר בחזקת ודאי כי בתוך חדשיים־שלושה יקום מחנה איטלקי, גדול מכל אשר נוכל אנחנו להעמיד, ויחדש את ההתקדמות על־מנת לכבוש את הדלתה. ומלבד זאת הרי תמיד הגרמנים עשויים להופיע! לא יכולנו, כמובן, לצפּות לעיכוב הממושך שבא לאחר התקדמותו של גרציאני. הגיונית היתה ההנחה שמערכה גדולה תינטש במרסה־מטרוך. בתוך השבועות שכבר עברו הספיקו השריונים היקרים שלנו להקיף את הכּף בלא שיגרום הפיגור נזק רב בינתים. עתה היו קרבים ובאים.

*

ראש־הממשלה אל מזכיר־הממלכה לעניני־מלחמה 14.9.40

אני מקווה שהחטיבה המשוריינת תגיע למועד. אין לי שום ספק שאפשר היה להוליכה בשלום בדרך הים התיכון, ולמנוע בכך את הסכנה הנוכחית שמא תאחר. אולם יש לזכור כי הגנרל וייוול עצמו הצטרף להכרזת המפקדים הראשיים של הצי, הצבא והתעופה, שהמצב במצרים איננו מתיר את הסיכון. בגלל ההכרזה הזאת נבצר ממני להתעלם מהתנגדותה של האדמירליות, כדרך שהייתי עושה לולא כן.

(לפעולה היום)

ראש־הממשלה אל מזכיר־הממלכה לעניני־מלחמה 19.9.40

(להראות לגנרל איזמי)

תגבורות השריונים נמצאות עכשיו במפרץ עדן. הובטח לנו כי הגנרל וייוול עשה, כמובן, את כל הסידורים להכניסם לפעולה במהירות האפשרית. אני מקווה שכּך הוא. צר לי על שאין איש דוגמת הלורד ביוורברוק מחכה על הרציף כדי להעבירם לקו הקרבי. עלינו לעשות כמיטב יכלתנו. האם עיינו בשאלה אם לא מוטב יהיה להעביר את כלי־הרכב האלה בתעלה לאלכסנדריה ולהורידם שם סמוך לחזית, או להכין בסואץ במיוחד רכבות וקרונות, מנופים ושאר מיתקנים? הבה נבדוק את הברירות כאן. מבלי לחכות לזאת, נא לנסח מברק השואל על דבר הברירות והסידורים הנעשים עתה על ידי הגנרל וייוול. כל יום ואפילו כל שעה חשובים בענין זה.

כל הזמן חששתי למלטה. שנראתה חסרת־מגן כמעט.

ראש־הממשלה אל הגנרל איזמי, בשביל הרמטכל"ק 21.9.40

מברק זה [מן המושל והמפקד הראשי של מלטה] מאשר את חששותי ביחס למלטה. החופים מוּגנים בחזית גדודית של חמישה־עשר מיל בממוצע, ואין שום עתודות ראויות־לשמן להתקפת־נגד, ומתוך כך האי נתון לחסדו של כוח נחיתה. עליך לזכור כי אין לנו שליטה בים סביב מלטה. דומה אפוא שהסכנה גדולה ביותר. הייתי חושב כי יש צורך בארבעה גדודים, אבל מפני הקושי בהעברת אניות־תובלה מן המערב עלינו להסתפק בשנים לפי־שעה. חייבים אנו למצוא שני גדודים טובים. כפי הנראה אין שיכּונם קשה במידה שאין להתגבר עליה.

*

כשאני משקיף לאחור על כל הדאגות האלו, עולה בזכרוני הסיפור על אותו זקן שעל ערשׂ־מותו אמר כי היו לו הרבה והרבה צרות בימי חייו, שרוּבּן לא באו ולא נהיו. ודאי שהדבר נכון ביחס לחיי בספטמבר 1940. הגרמנים הוּכו בקרב האווירי על בריטניה. לא נעשה נסיון לפלוש לבריטניה מעבר לים. לאמיתו של דבר, לעת הזאת כבר הסב היטלר את עינו הנזעמת אל המזרח. האיטלקים לא דחקו בהתקפתם על מצרים. חטיבת הטנקים שנשלחה מסביב לכף הגיעה למועד, אמנם לא לצורך קרב־מגן במרסה־מטרוך בספטמבר אלא למיבצע מאוחר יותר ומועיל לאין־שיעור יותר. מצאנו דרכים להחיש תגבורת למלטה בטרם תבוא עליה התקפה רצינית מן האוויר, ובשום זמן מן הזמנים לא העיז איש לנסות לנחות במבצר־האי. כך עבר חודש ספטמבר.

 

פרק עשרים־וארבעה: דאקאר    🔗

החשיבוּת שבמתן עזרה לגנרל דה־גול – התכנית לשחרור דאקאר – הצורך במתן תמיכה לכוחות צרפת־החפשית — מיזכרי מיום 8 באוגוסט 1940 – הקבינט המלחמתי מאשר את “מיבצע איוּס” – הסכנות של דיחוי ודליפה – ידיעה מאת “ז’אק” – המכשלה השניה – הסיירות הצרפתיות נראות – כשלון בוייטהול – מאוחר מדי – אני יועץ לקבינט המלחמתי לחדול מן התכנית – רצונם העז של המפקדים להתקיף – התעקשותו של הגנרל דה־גול – הקבינט המלחמתי נותן את מלוא סמכות ההחלטה למפקדים – מברקי אל הגנרל סמאטס והנשיא רוזוולט – ההתקפה על דאקאר – אניות כנגד מבצרים – התנגדות עקשנית של הצרפתים הווישאים – אנו סובלים אבידות ימיות ניכרות – הקבינט והמפקדים מסכימים להפסיק – חילופי התפקידים במולדת ובמקום המעשה – צידוקם של המפקדים – הפרלמנט אינו דורש הסברים

בזמן הזה ייחסה ממשלת הוד־מלכותו חשיבות גדולה למתן עזרה לגנרל דה־גול ולצרפתים החפשים בגיוס אחוזותיה ומושבותיה של צרפת באפריקה. בפרט אלו שעל החוף האטלנטי. לפי הידיעות שהיו בידינו היה בין הקצינים, הפקידים והסוחרים הצרפתים בכל השטחים האלה חלק גדול שלא אמר נואש. ההתמוטטות הפתאומית של מולדתם הממה אותם, אבל הואיל ועדיין חפשים היו מעוּלו של היטלר ותרמיתו של פטן לא היתה רוחם נוטה כלל לכניעה. בעיניהם הזהיר הגנרל דה־גול ככוכב בשחור הלילה. המרחק נתן להם שהוּת, והשהוּת נתנה להם הזדמנות.

כיון שהתברר שקזבּלנקה היא למעלה מכּפי כוחנו, נסבו מחשבותי, כמובן, אל דאקאר. בכל הדברים האלה היה ועד־הפעולה הקטן, שהקימותיו לי ליועץ בעניינים צרפתיים, משוכנע ופעיל. במוצאי יום ה־3 באוגוסט 1940 שלחתי מצ’קרס את אישורי הכללי להצעה להעלות כוחות של צרפת־החפשית לחוף במערב־אפריקה. הגנרל דה־גול, המאיור־גנרל ספּירס והמאיור מורטון פיתחו בקווים כלליים תכנית המכוונת להניף את דגל צרפת־החפשית במערב אפריקה, לכבוש את דאקאר, ובכך לגבש את המושבות הצרפתיות באפריקה המערבית והמשוונית בשביל הגנרל דה־גול, ואחרי כן לגייס את המושבות הצרפתיות באפריקה הצפונית. הגנרל קאטרוּ היה צריך לבוא מהודו־סין לאנגליה ולקבל לידיו בסופו של דבר את הפיקוד על מושבות צרפת באפריקה הצפונית, אם תשוחררנה אחרי כן.

ב־4 באוגוסט עיינה ועדת־ראשי־המטות בפרטי התכנית הזאת, כפי שעוּבּדה עוד על־ידי ועדת המשנה לתכנון המשותף, וניסחה את הדו"ח שלה לקבינט המלחמתי. הצעותיהם של ראשי־המטות היו מיוסדות על שלוש ההנחות הבאות: ראשית, כי יש לצייד את החיל ולהעלותו לאניות על־מנת שיוכל לנחות בכל נמל שבמערב־אפריקה־הצרפתית; שנית, שהמשלחת צריכה לכלול רק חיילות של צרפת־החפשית ושלא יהיו בה שום יסודות בריטיים, מחוץ לאניות שבהן תסע ולליווּי הימי שלהן; שלישית, שיוכרע העניין בין צרפתים אחים, כדי שלא תיתקל המשלחת בהתנגדות של ממש בשעת נחיתתה.

עצמתו של הכוח הצרפתי־החפשי תהיה בקירוב אלפיים־וחמש־מאות איש, שהם שני גדודים, פלוגה של טנקים, מחלקות של ארטילריה ומהנדסים, גפּה של מפציצים וגפּה של מטוסי־קרב, שאנחנו נספק לה את ההאריקיינים. הכוח הזה יוכל להיות מוכן באוֹלדרשוֹט ב־10 באוגוסט, ולפי ההערכה תוכלנה אניות־התובלה והאפסניה להפליג מליברפול ב־13 באוגוסט ואניות הצבא תוכלנה להפליג בין ה־19 ל־23 בחודש, ולהגיע לדאקאר ב־28 בחודש, או לנמלים האחרים, קוֹנאקרי ודוּאַלה, ימים אחדים אחרי כן. הקבינט המלחמתי אישר את ההצעות האלו בישיבתו ביום 5 באוגוסט.

עד־מהרה התברר שהגנרל דה־גול זקוק לתמיכה בריטית גדולה מזו שאליה התכוונו ראשי־המטות. הם טענו לפני כי דבר זה יהיה כרוך בהתחייבויות מקיפות וממושכות יותר מאלו שחזו מראש, וכן גם שהמשלחת מתחילה לקפּח את אָפיה הצרפתי־החפשי. משאבּינו כה מאומצים היו לעת הזאת עד שאי־אפשר היה להשלים בקלוּת־דעת עם ההרחבה הזאת. ואולם ב־6 באוגוסט נועדתי עם הגנרל דה־גול, ובשעה 11 אחה"צ ב־7 באוגוסט ישבתי ראש בישיבה של ועדת־ראשי־המטות שדנה בתכנית. הוסכם כי המקום הטוב ביותר להנחית בו את הכוח הצרפתי החפשי הוא דאקאר. אמרתי כי על־מנת להבטיח את הצלחתה של המשלחת יש לתת לה תמיכה מספקת של חיילות בריטיים, וביקשתי תכנית רחבה יותר על פי הקווים האלה. ראשי־המטות עמדו על הסתירה בין המדיניות של שיפּוּר היחסים עם ווישי לאינטרסים שלנו בגיוס המושבות הצרפתיות נגד גרמניה. הם הטעימו את הסכנה שתנועתו של הגנרל דה־גול עשויה להביא לידי מלחמה עם המולדת הצרפתית כמו גם עם מושבות צרפת. אם בכל־זאת נוחות תהיינה הידיעות מסוכני צרפת־החפשית במקום ומבאי־כוחנו אנו באזור, הריהם ממליצים שתצא המשלחת לדרכה. הנה כי כן הוצאתי בהשכמת הבוקר של ה־8 באוגוסט את ההנחיה הבאה:

ראש הממשלה אל הגנרל איזמי, לועדת־ראשי־המטות 8.8.40

1. המברק מאת מושל ניגריה מראה על סכנת התפשטותה המהירה של ההשפעה הגרמנית ברחבי מושבות צרפת במערב־אפריקה. אגב עצימת־עיניים מצד ממשלת ווישי או בסיועה. אם לא נפעל בזריזות ובמרץ אפשר שנמצא בסיסי צוללות יעילים, נעזרים בתעופה הגרמנית, לכל אורך החוף הזה, והוא יוּגף בפנינו אבל יועמד לרשות הגרמנים ממש כמו חוֹפה המערבי של אירופה.

2. עברו כבר ששה שבועות מאז היה הקבינט נוטה מאד לפעולה בקזבּלנקה ומאז נשלחו מר דאף־קוּפּר והלורד גורט. אולם שום דבר לא יצא מזה. הצרפתים המקומיים גילו איבה. ראשי־המטות לא יכלו להגיש שום הצעות חיוביות, והמצב הוּרע במידה ניכרת.

3. דומה כי יהיה זה חשוב ביותר לאינטרסים הבריטיים שיכבוש הגנרל דה־גול בהקדם האפשרי את דאקאר. אם ימסרו שלוּחיו שאפשר לקחתה בדרכי שלום, מה־טוב. אם יהיה הדו"ח שלהם שלילי, יש להעמיד כוח פולני ובריטי מספיק ולתת הגנה ימית מלאה. כיון שיוחל במיבצע, יש להוציאו לפועל. דה־גול צריך להאציל עליו אופי צרפתי, וכיון שיצליח הרי כמובן יהיה השלטון שם לממשלתו. אבל עלינו לספק את יתר הכוחות הנחוצים.

4. ראשי־המטות צריכים לעבּד תכנית לביצוע כיבושה של דאקאר. למטרה זו עליהם להביא בחשבון את: (א) הכוח של דה־גול ואניות־מלחמה צרפתיות, במידה שאפשר לאספן; (ב) כוח ימי בריטי גדול, הן כדי להשתלט על אניות־מלחמה צרפתיות בסביבה הן כדי לחפּות על נחיתה; (ג) חטיבה של פולנים בציוד מתאים; (ד) חטיבת חיל־הצי־המלכותי שהוחזקה עד כה בשביל האיים האטלנטיים, אבל תוכל גם תוכל לסייע לפני כן להעלות את דה־גול לחוף, ואם לא – יחידות קומנדו מן הכוח של סיר ר. קיז; (ה) עזרה אווירית מתאימה, על ידי נושאת־מטוסים או מטוסים הפועלים ממושבה בריטית במערב־אפריקה.

5. נא להכין תכנית מיד, ולקבוע את התאריכים ביחס למיבצע בים התיכון.

6. לאחר שתילקח דאקאר, אין הכוונה שנחזיק בה בכוחות בריטיים. תוקם ממשלה של הגנרל דה־גול, ויהיה עליה להתקיים בכוחה־היא, ואילו הסיוע הבריטי יצטמצם באספקה בקנה־מידה צנוע, וימנע כמובן כל משלחת מוּסעת בים מצרפת המגוּרמנת. אם לא יוכל דה־גול להחזיק מעמד קבע נגד התקפה אווירית או חיילות מוטסים, נחזיר אותו לאחר שנהרוס את כל מיתקני הנמל. בין כה וכה עלינו להניף על רישליה את הדגל הצרפתי החפשי ולתקנה. הפולנים והבלגים גם יקבלו את הזהב שלהם, שלפני שביתת־הנשק העבירתו ממשלת צרפת ליתר־בטחון לאפריקה.

7. בעיבּוּד התכנית הנ"ל הזמן הוא גורם חיוני. כבר החמצנו זמן רב מדי. אניות בריטיות תשמשנה אניות־תובלה כל־אימת שיהיה הדבר כדאי, ורק תנפנה את דגלי צרפת. אין שום צורך לעיין בשאלה של דבר־המלך־במועצתו או של חקיקה כדי להעביר אניות־תובלה בריטיות אל תחת דגלה של צרפת.

8. סכנתה של הכרזת מלחמה מצד צרפת ואם יש להסתכן בכך, דבר זה נשאר עניין לקבינט.

*

ב־13 באוגוסט הבאתי את הענין לפני הקבינט המלחמתי, והסברתי שהדבר מרחיק־לכת יותר מן התכנית המקורית של משלחת צרפתית טהורה. עמיתי בדקו את פרטיה של נחיתת שש קבוצות שונות עם שחר על החופים סמוך לדאקאר על־מנת לפזר בכך את מאמציהם של המגינים, מתוך ההנחה שתהיה התנגדות. הקבינט המלחמתי אישר את התכנית, על־תנאי ששר־החוץ יעיין באפשרויות של הכרזת מלחמה מצד צרפת הווישאית. לאחר ששקלתי את המצב ככל שיכולתי, לא הייתי סבור שיקרה דבר זה. לעת הזאת נמניתי וגמרתי בדבר המפעל הזה. אישרתי את מינוים של סגן־ אדמירל ג’ון קנינגהם והמאיור־גנרל אירווין לפקד על המשלחת. הם ביקרו אצלי בצ’קרס ב־12 באוגוסט בערב, וגילגלנו בכל הבחינות של הפרשה המפוקפקת והמורכבת הזאת. ניסחתי בעצמי את הוראותיהם.

הנה כי כן קיבלתי עלי במידה בלותי־רגילה את יזימתה של משלחת דאקאר, שקבענו לה את שם־הצוֹפן “איוּם”, ואת ההטפה לה. מעולם לא התחרטתי על כך, אף כי איני יכול לומר שהעניינים התנהלו כשורה ואין ספק שהמזל הסתיר פניו מאתנו. דאקאר היתה שלל ראוי לשמו; גיוּסה של הקיסרות הקולוניאלית הצרפתית – שלל גדול עוד יותר. היה סיכוי נאה להשיג את התוצאות האלו בלי שפיכוּת דמים, ובחוש הרגשתי כי צרפת של ווישי לא תכריז מלחמה. התנגדותה העקשנית של בריטניה, הלך־רוחה החמוּר של ארצות־הברית, הציתו תקוה חדשה בלבות הצרפתים. אם ננצח, תוכל ווישי למשוך בכתפיה. אם נוכה, תוכל התנגדותה לאדוניה הגרמנים להיחשב לה לצדקה. רצינית ביותר היתה הסכנה של קרבות ממושכים. אבל בימים הללו היו סכנות רציניות הרבה יותר לחם־חוקנו. מדומה הייתי כי משאבּינו, הגם שאוּמצו ונמתחו עד הטיפה האחרונה, יספיקו בכל־זאת. בעוד הפלישה נעשית מוחשית וקרובה יותר ויותר, לא נרתענו משלוֹח את מחצית הטנקים שלנו לוייוול לצורך ההגנה על מצרים. בהשוואה לכך הרי דבר זה לא היה אלא שׂחוק־ילדים. הקבינט המלחמתי הלאומי שלנו, טוֹרים כאנשי לייבּור וליבּראלים, היה חבר אנשים קשים ונחוּשי־החלטה שגוברת בהם ההרגשה שידם תהיה על העליונה, בסופו של דבר. הנה כי כן ניתנו כל הפקודות והכל התנהל תחת מרוּת שאין עליה עוררים.

שתי הסכנות שלפנינו היו עתה סכנות הדיחוי והדליפה, והראשונה החמירה את חברתה. לעת הזאת היו כוחות צרפת־החפשית באנגליה חבורה של גיבורים גולים שחגרו נשק נגד הממשלה המושלת בארצם. מוכנים היו לירות באחיהם, ולהסכים לטיבּוּע אניות־מלחמה צרפתיות על ידי תותחים בריטיים. משפט־מוות הוּצא על מנהיגיהם. מי יוכל לתמוה על מתח רגשי ואפילו על פחזוּת־לשון באנשים האלה, כל שכּן לתת בהם דופי בשל כך? יכול הקבינט המלחמתי לתת פקודות לחילותינו אנו בלא שתיודענה כוונותינו לאיש מלבד המפקדים והחוג של ראשי־המטות. אבל הגנרל דה־גול היה צריך להוליך אתו את חבורת הצרפתים האמיצים שלו. לרבים נודע הדבר. דאקאר היתה לשיחה בפי החיילים הצרפתים. בשעת סעודה במסעדה אחת בליברפול הרימו קצינים צרפתים את כוסם לחיי “דאקאר!” סירות־הנחיתה שלנו הוצרכו לנסוע בקרוניות על פני אנגליה ממקום סמוך לפורטסמות אל ליברפול, ומלוויהן לבשו חגוֹר טרופּי. כולנו היינו בחיתולינו מבחינת נסיוננו המלחמתי. שמירת־הסוד באי אי־אפשר היה להשוותה למה שהוּשׂג אחרי כן במיבצעים העילאיים של “לפּיד” ו“אוֹברלוֹרד”.

ולבד מכּך היו דיחויים. קיוינו להלום ב־8 בספטמבר, אבל עתה נראה היה שהכוח העיקרי צריך לנסוע תחילה לפריטאוּן על־מנת להצטייד מחדש בדלק ולעשות את ההכנות הסופיות. התכנית היתה מבוססת על כך שאניות־הצבא הצרפתיות תגענה לדאקאר בתוך ששה־עשר יום במהירות של שנים־עשר קשר. אולם התברר שהאניה המובילה את כלי־הרכב הממוכּנים יכולה לעשות רק שמונה או תשעה קשרים, ועל התגלית הזאת הודיעו באותו שלב בהטענה שבּו לא היה כדאי לחזור ולהטעין את המשא באניות מהירות יותר. בסופו של דבר לא היה מנוס מדחיית התאריך המקורי בעשרה ימים: חמישה ימים עקב הטעות בחישוב מהירותן של האניות, שלושה ימים עקב תקלות טעינה שלא נחזו מראש, יומים להצטיידות בדלק בפריטאון. עלינו להסתפק בתאריך של ה־18 בספטמבר.

ישבתי ראש בישיבה שבה השתתפו ראשי־המטות והגנרל דה־גול ב־20 באוגוסט ב־10.30 אחה"צ, ולפי הרשוּמות סיכמתי את התכנית בדברים הבאים:

הארמאדה האנגלו־צרפתית תגיע לדאקאר עם שחר, מטוסים יטילו על העיר כרזות ועלונים, האסקדרון הבריטי יישאר באופק. ואניות צרפתיות תקרבנה אל הנמל. שלוּח, בסירה שעליה מתנופף דגל־שלושת־הצבעים ודגל לבן, ייכנס לנמל ובידו מכתב אל המושל שבו ייאמר כי הגנרל דה־גול וחילו הצרפתי־החפשי הגיעו. הגנרל דה־גול ידגיש במכתב כי הוא בא לשחרר את דאקאר מן הסכנה של התקפה גרמנית מיידית והוא מביא מזון וסעד לחיל־המצב ולתושבים. אם יהיה המושל מסביר־פנים, הרי הכל טוב ויפה; אם לא, ואם ביצורי החוף יפתחו באש, יקרבו האסקדרונים הבריטיים לגשת. אם תימשך ההתנגדות, תפתחנה אניות־המלחמה באש על עמדות־התותחים הצרפתיות, אבל מתוך מירב הריסוּן. אם ניתקל בהתנגדות החלטית, ישתמשו הכוחות הבריטיים בכל האמצעים כדי למגר את ההתנגדות. הכרח שעד רדת הלילה יושלם המיבצע והגנרל דה־גול יהיה אדון על דאקאר.

הגנרל דה־גול הביע את הסכמתו.

ב־22 בחודש התכנסנו שוב, ונקרא לפנינו מכתב מאת שר־החוץ אלי המגלה דליפת ידיעות. איש לא ידע אל־נכון מה שיעוּרה של דליפה זו. יתרונו של שימוש תוקפני בכוח ימי הוא בכך שצי כשהוא מפליג אין איש יכול לדעת לבטח היכן יהלום. הימים רחבים הם והאוקינוסים רחבים מהם. חגור טרוֹפּי אינו מרמז אלא על יבשת אפריקה. רעיתו של צרפתי אחד בליברפול, שהיתה חשודה בקשרים אל ווישי, ידוע היה שהיא משוכנעת בכך שהים התיכון הוא מגמתן של אניות־הצבא המתאספות במרסי. אפילו המלה “דאקאר”, אם מפריחים אותה כלאחר־פה, יכולה להיות הסוואה. ככל שהוספנו נסיון וערמה, יותר הפלאנו לשכלל צורות כאלו של “כיסוי”. הדיחויים הדאיגוני ונלחמתי בהם. אשר לדליפה, אין איש יכול לדעת. על כל פנים, ב־27 בחודש נתן הקבינט את הסכמתו הכללית הסופית לביצוע. תאריך המטרה שלנו היה אז ה־19 בספטמבר.

*

ב־6.24 אחה"צ ב־9 בספטמבר טילגרף הקונסול־הכללי הבריטי בטנג’יר אל האדמירל נוֹרת, מפקד התחנה האטלנטית, “מיפגש־חוף בגיברלטר”, וחזר ומסר למשרד־החוץ:

הידיעה הבאה נתקבלה מאת “ז’אק”. אסקדרון צרפתי עשוי לנסות לעבור במיצר בדרכו מערבה במגמה בלתי־ידועה. נסיון זה אפשר שהוא מכוּון לחוּל בתוך שבעים־ושתים השעות הבאות.

האדמירל נורת לא היה בחוג היודעים על דאקאר, ולא אחז בשום אמצעים מיוחדים. המברק נמסר באותה עת מטנג’יר למשרד־החוץ ונתקבל ב־7.50 לפה“צ ב־10 בחודש. לעת הזאת היינו נתונים להפצצה בלתי־פוסקת כמעט בלונדון. עקב הפסקות העבודה החוזרות ונשנות מחמת ההתקפות האוויריות, נצטברו פיגורים בענף הפענוּח. הידיעה לא היתה מצוינת כ”חשובה", ופוּענחה רק בבוא תורה. היא לא היתה מוכנה למסירה אלא ב־14 בספטמבר, ואז הגיעה סוף־סוף לאדמירליות.

אבל באה לנו מכשלה נוספת. ב־6 אחה“צ ב־10 בספטמבר הודיעה האדמירליות הצרפתית באורח רשמי לנספח הימי הבריטי במדריד כי שלוש סיירות צרפתיות, מטיפוס ז’ורז' לייז', ושלוש משחתות יצאו מטוּלוֹן והן מתכוונות לעבור את מיצר גיברלטר בבוקר ה־11 בחודש. זה היה הנוהג הרגיל שנתקבל בזמן הזה על־ידי ממשלת ווישי, אמצעי של תבונה שהיא נזקקה לו רק ברגע האחרון. הנספח הימי הבריטי הודיע על כך מיד לאדמירליוּת וכן לאדמירל נורת בגיברלטר. המברק נתקבל באדמירליות ב־11.50 אחה”צ ב־10 בספטמבר. הוא פוּענח ונשלח אל הקפיטן־התורן, שהעביר אותו למנהל אגף־המיבצעים (בחוץ־ לארץ). קצין זה, שהוא עצמו ידע אל־נכון על משלחת דאקאר, צריך היה להבין מאליו כי יש לידיעה הזאת חשיבות מכרעת. הוא לא נקט כל פעולה מיידית. והניח לידיעה להימסר בדרך הרגילה עם מברקי הלורד־הראשון־של־הימיה. על המשגה הזה קיבל למועד הנכון את ביטוי מוֹרת־רוחה של האדמירליות.

ואולם המשחתת הוֹטספּר, שהיתה בפטרול בים התיכון, הבחינה באניות הצרפתיות בשעה 5.15 לפה“צ ב־11 בספטמבר, מהלך חמישים מיל מזרחית מגיברלטר, והודיעה על כך לאדמירל נורת. האדמירל סומרוויל, שפיקד על כוח “ה” שבּסיסו בגיברלטר, גם הוא קיבל העתק ממברקו של הנספח הימי שמונה דקות אחרי חצות באור לאותו יום עצמו. הוא העמיד את רינאוּן ב־7 לפה”צ במצב שבּו תהיה מוכנה להפלגה תוך שעה אחת, והמתין להוראות מן האדמירליות. עקב השגיאה אצל מנהל אגף־המיבצעים, והעיכוב בקבלת הידיעה השניה מן הקונסול־הכללי במשרד־החוץ, לא ידע הלורד־הראשון־של־הימיה מאומה על מעברן של אניות־המלחמה הצרפתיות עד שהוּבא אליו המברק של הוֹטספּר בעת ישיבתם של ראשי־המטות לפני ישיבת הקבינט. הוא טילפן מיד לאדמירליות שתפקוד על רינאון והמשחתות שלה להעלות קיטור. דבר זה כבר נעשה. אז בא אל הקבינט המלחמתי. אבל מפני צירופם המקרי של העיכובים במסירת שתי ההודעות הנפרדות האלו – האחת מן הקונסול־הכללי בטנג’יר והשניה מן הנספח הימי במדריד – ומחמת חוסר הערכה בחוגים שונים, היה הכל מאוחר מדי. אילו ציין הקונסול־הכללי את המברק הראשון כחשוב, ואילו חשוב היה הדבר בעיני אחד מן האדמירלים שבגיברלטר, הגם שלא היו בסוד המשלחת, או אילו פעל משרד־החוץ כתיקונו, או אילו קבע מנהל אגף־המיבצעים למברק השני את העדיפוּת שבּה הערובה לכך שיעירו את הלורד־הראשון־של־הימיה על־מנת שיקראהו מיד, כי אז היתה רינאון עוצרת את האסקדרון הצרפתי ונושאת־ונותנת אתו עד לקבלת פקודות החלטיות, שודאי היו ניתנות על ידי הקבינט המלחמתי, או – בטרם נספיק לכנסו – על ידי.

מכל־מקום הכזיבה כל רשת הסידורים שלנו, ושלוש סיירות צרפתיות עם שלוש משחתות עברו במיצר במלוא המהירות (עשרים־וחמישה קשר) ב־8.35 לפה"צ ב־11 בחודש ופנו דרומה עם חוֹפה של אפריקה. הקבינט המלחמתי, כיון שעמד על מהלך הדברים, נתן מיד הוראות ללורד־הראשון לצוות על רינאון לבוא במגע עם האניות הצרפתיות, לשאול למגמת־פניהן, ולהבהיר כי לא תורשינה להמשיך בדרכן לשום נמל הכבוש בידי הגרמנים. אם תענינה כי פניהן דרומה, יאמר להן שיכולות הן לעשות את דרכן לקזבּלנקה, ובמקרה זה צריך יהיה לעקוב אחריהן. אם תנסינה לעבור מהלאה לקזבלנקה אל דאקאר, יש לעצרן. אבל הסיירות לא נתפסו מעולם. אֵד־ערפל היה פרושׂ על פני קזבלנקה ב־12 וב־13 בחודש. אחד ממטוסי־הסיור הבריטיים הופּל; הידיעות על מציאותן של אניות־מלחמה נוספות בנמל קזבלנקה סתרו זו את זו; ורינאון עם המשחתות שלה חיכו כל היום וכל הלילה מדרום לקזבלנקה ליירט את האסקדרון הצרפתי. ב־13 בחודש ב־4.20 אחר הצהרים קיבלה רינאון ידיעה מן האוויר כי אין שום סיירות בקזבלנקה. לאמיתו של דבר כבר הרחיקו דרומה והיו שטות במלוא המהירות לדאקאר.

אולם דומה היה כי יש עוד תקוה אחת. המשלחת שלנו עם הליווי האדיר שלה, היא עצמה היתה עתה מדרום לדאקאר, קרבה והולכת אל פריטאוּן. ב־12.16 בצהרי ה־14 בספטמבר שידרה האדמירליות אל האדמירל ג’ון קנינגהם לאמור כי הסיירות הצרפתיות עזבו את קזבלנקה בזמן בלתי־ידוע וכי הוא חייב למנען מהיכנס לדאקאר. עליו להשתמש בכל אניה העומדת לרשותו, כולל את קמבּרלנד; ועל ארק רויאל להפעיל את מטוסיה בלי חיפוי של משחתות, אם אין מנוס מן הדבר. הסיירות דבונשייר, אוסטרליה וקמבּרלנד והאניה ארק רויאל פנו אפוא לאחור במירב המהירות לקבוע קו פטרול מצפון לדאקאר. הן הגיעו למעמדיהן רק ב־14 בספטמבר בערב. האסקדרון הצרפתי כבר היה עגוּן בנמל ויריעות הגנוֹנוֹת פרושׂות מעליהן.

פרק זה של תקלות חרץ את גוֹרלה של המשלחת הפרנקוֹ־בריטית בדאקאר. לא היה בי שום ספק כי יש לחדול מן הקיבּוֹלת הזאת. מדוּמה הייתי שכל התכנית של נחיתה וכיבוש באפס־דמים על ידי הגנרל דה־גול הוּשמה לאל עם בואו של האסקדרון הצרפתי, המביא מן־הסתם תגבורות, תותחנים טובים וקצינים ווישאיים מרי־נפש, על מנת לחזק את המושל בהחלטתו, להשחית את חיל־המצב ולהפעיל את הסוללות. אולם אפשר היה לבטל את התכנית בלי כל איבּוּד פרסטיז’ה, שכה חשובה היתה לנו לעת הזאת, ובעצם גם מבּלי שיידע איש דבר על כך. אפשר היה להסיח את המשלחת אל דוּאֵלה ולחפּות על פעולותיו של הגנרל דה־גול נגד איי קאמרוּן הצרפתית, ואחרי כן אפשר יהיה לפזר את האניות ואניות־התובלה או להחזירן הביתה.

הנה כי כן, בישיבת הקבינט המלחמתי בצהרי ה־16 בספטמבר, לאחר שתיארתי בקווים כלליים את קורות מיבצע דאקאר מראשיתו, את התוצאות הרציניות מדיחוי המועד, שלכתחילה נקבע ל־13 בספטמבר, דליפת הידיעות ממקורות שונים, והאסון שבהתחמקות אניות־המלחמה הצרפתיות דרך המיצר, הכרזתי כי המצב נשתנה מעיקרו וכי הפעולה שוב אינה באה כלל בחשבון. הקבינט קיבל את עצתי, והפקודות הבאות נשלחו אותו יום בשעה 2 אחה"צ לכוח של דאקאר:

ממשלת הוד־מלכותו החליטה כי בגלל מציאותן של הסיירות הצרפתיות בדאקאר שוב אין מיבצע דאקאר מעשי. נבדקו כאן תכניות אלטרנטיביות. נחיתה בקוֹנאקרי דומה שאין עמה כל סיכוי להצלחה נוכח קשיי הקשר אל בוֹמאקוֹ, העדר כלי־תובלה עם הכוח, והאפשרוּת הודאית שכוחות מדאקאר יפריעו. יתר על כן, הסגר הדוק על דאקאר מצד הים איננו אפשרי בכוחות הימיים המצויים בעין, ולפיכך לא תשפיע מציאוּת כוחו של דה־גול בבוֹמאקוֹ במידה ניכרת על המצב בדאקאר. דומה כי התכנית הטובה ביותר היא שחילו של הגנרל דה־גול ינחת בדוּאַלה במגמה ללכּד את איי־קאמרוּן, אפריקה המשוונית וצ’אד ולהרחיב את השפעתו של דה־גול עד ליבּרוויל. החלק הבריטי של הכוח יישאר לפי־שעה בפריטאון.

יש להוציא את הדבר לפועל מיד, אלא אם כן הגנרל דה־גול מתנגד בתוקף לקו הזה.

*

המשלחת הגיעה לפריטאון ב־17 בספטמבר. כל המנהיגים הגיבו בחימה עזה על הרעיון של הסתלקות מן המפעל. האדמירל והגנרל טענו כי כל זמן שאין יודעים באיזו מידה הרים בואן של השייטות הווישאיות את המוראל במקום אין מציאותן משנה במידה של ממש את המצב הימי הקודם. הם אמרו כי הסיירות פרשׂו את הגנונות מעליהן, ושתים עגונות בצורה שבה הן חדלות־אונים למעשה, בו בזמן שהן משמשות מטרות־הרעשה מצוינות.

זה היה צד מוזר נוסף במצב. נדיר מאד היה הדבר בשלב זה במלחמה שיהיו מפקדים במקום דורשים לנקוט קו של העזה. ברגיל באה התביעה להסתכן מן המולדת. במקרה זה העלה הגנרל, הוא הגנרל אירווין, את כל חששותיו על הנייר לפני צאתו. לפיכך נפתעתי הפתעה נעימה נוכח ההתלהבות הבולטת להעמיד במבחן את המיבצע הזה המסובך והמדיני־למחצה. אם האנשים במקום סבורים כי עת היא לעשות ולהעיז, ודאי שעלינו לתת להם יד חפשית. לפיכך שלחתי ב־11.52 אחה"צ ב־16 בספטמבר לאמור:

הנך בן־חורין גמור לעיין במצב כולו בעצמך ולהימלך בדה־גול, ואנחנו נעיין אז בתשומת־לב בכל עצה אשר תתן.

לא ארכה השעה ומחאה נמרצת הגיעה מן הגנרל דה־גול, שביקש להוציא את התכנית לפועל.

לכל הפחות [אמר], אם ממשלת בריטניה תעמוד בהחלטתה החדשה והשלילית בנוגע לפעולה ישרה נגד דאקאר בים, הריני מבקש שיתוף־ פעולה מיידי מצד כוחות הים והאוויר הבריטיים הנמצאים כאן במתן עזרה וחיפּוי למיבצע שאני עצמי אנהל אותו בחילותי שלי מפּנים הארץ נגד דאקאר⁴⁸.

המפקדים שלנו הודיעו עתה⁴⁹:

בישיבה היום עמד דה־גול בתוקף על הצורך בפעולה בדאקאר בהקדם… יש בידו ידיעות שעזרה ניכּרת תהיה צפויה לו בדאקאר אם יישלחו סוכנים לטפּחה, אם לא תידחה הפעולה יותר מדי, ואם נימנע מלתת אופי בריטי מדי למיבצע. סוכניו מוּכנים בבאטהרסט וכבר קיבלו הוראות. דה־גול מציע עתה לבצע את התכנית המקורית להיכנס לנמל אם לא תהיה התנגדות, אך אם תהיה, צריכים חיילות צרפתים־חפשים לנסות לנחות בריפיסק, בסיוע פעולה ימית ואווירית אם יהיה צורך בדבר, ומשם לעלות על דאקאר. חיילות בריטיים יונחתו לעזרה רק אם יידרשו לכך לאחר שיוקם ראש־גשר…

לאחר עיון קפדני בכל הגורמים הרינו בדעה שמציאוּת שלוש הסיירות האלו לא הגבירה את הסיכונים, שנתקבלו תמיד, במידה שתצדיק הסתלקות מן המפעל. לפיכך אנו ממליצים לקבל את הצעתו החדשה של דה־גול, ומציעים שאם לא יצליח יונחתו חיילות בריטיים על־מנת לבסס את שלטונו, כמו שהיתה הכוונה בתחילה. אולם אנו רואים הכרח בעצמה מוגברת של הכוחות הימיים [שלנו].

יש להוציא את המיבצע לפועל ארבעה ימים לאחר שתתקבל החלטתה של ממשלת הוד־מלכותו.

ולבסוף, מן המאיור־גנרל אירווין אל הרמטכל"ק:

כידוע לך כבר קיבלתי עלי במיבצע הזה סיכוּנים שאינם מוצדקים לגמרי מבחינה צבאית טהורה. אפשר שהידיעות החדשות מגדילות את הסיכונים הללו, אבל אני סבור שכדאי לקבלם בשים לב לתוצאותיה הברורות של הצלחה. דה־גול גם התחייב על שיתוף־פעולה מלא עם החיילות הבריטיים במקרה הצורך, והוא אינו משתמט מן האחריות לקרבות בין צרפתים לבין עצמם.

הקבינט המלחמתי התכנס שנית ב־17 בחודש בשעה 8 בערב. הכל היו תמימי־דעים כי יש להניח למפקדים לעשות כטוב בעיניהם. ההחלטה הסופית נדחתה עד צהרי יום המחרת, כי ברור היה שאין מאבדים זמן בכך, מאחר שעדיין יעבור שבוע בקירוב עד שאפשר יהיה להנחית את המהלומה. לבקשתו של הקבינט ניסחתי את המברק הבא אל מפקדי הכוח של דאקאר:

אין אנו יכולים לדון מכּאן את היתרונות היחסיים של התכניות האלטרנטיביות. אנו נותנים לכם את מלוא הסמכוּת להמשיך ולעשות כטוב בעיניכם לגישום מטרתה המקורית של המשלחת. הודיעונו.

מברק זה נשלח ב־18 בספטמבר ב־1.20 אחה"צ.

עתה לא היה לנו אלא לחכות לתוצאות. ב־19 בחודש הודיע הלורד־הראשון־של־חימיה שהאסקדרון הצרפתי, או חלקים ממנו, מפליגים מדאקאר דרומה. מתוך כך היה ברור למדי שהוא מוביל לדאקאר חיילים, טכנאים ופקידים מתומכי ווישי. האפשרויות של התנגדות נמרצת גדלו ללא כל יחס לכוחות החדשים המעורבים בדבר. בלי ספק יהיה קרב עז. עמיתי, שקשוחים היו, וכן גם זריזים לשנות דעתם בהתאם לנסיבות, כיאות במלחמה, היו שותפים להרגשתי שאין להתחמק מהתנגחות, והידיעות השונות נשמעו בשתיקה.

ב־20 בחודש הודיענו האדמירל פאוּנד כי הסיירת הצרפתית פּרימוֹז’ה שקוֹרנוואל ודלהי ירטו אותה, הסכימה ללכת לקזבלנקה ועתה מלווים אותה לשם. שלוש אניות־המלחמה הצרפתיות שבהן הבחינה אוסטרליה התברר שהן הסיירות ז’ורז' לייז', מוֹנקאלם וגלוּאֵר. בצהרי ה־19 בחודש הצטרפה קמבּרלנד לאוסטרליה, והן הוסיפו לעקוב אחר האניות הווישאיות עד הערב. הללו פנו עתה צפונה והגבירו את מהירותן מחמישה־עשר קשר לשלושים־ואחד. החלה רדיפה. לא היה לאל־ידנו להשיגן. אולם בשעה 9 בערב חלה תקלה במכונותיה של גלוּאַר והיא לא יכלה לשוט במהירות של יותר מחמישה־עשר קשר. הקברניט שלה הסכים לחזור לקזבלנקה, בליווי אוסטרליה. הצמד הזה היה אמוּר לעבור את דאקאר לערך בחצות, והקברניט של אוסטרליה אמר לגלוּאַר שאם יותקף על ידי צוללות יטבּע אותה מיד. היא דיבּרה בלי ספק עם דאקאר, והכל עבר בנעימים. קמברלנד, שעקבה אחרי שתי אניות־המלחמה הווישאיות האחרות, איבּדה מגע בסוּפת־מטר כבדה, ושתיהן, אף כי הובחן בהן, חזרו ונכנסו לדאקאר בלא שתומטר עליהן אש. האניה בּוּאטייה, כשתגרו בה בים ב־17 בחודש, כבר טיבּעה את עצמה.

*

התמדתי במסירת ידיעות מלאות לגנרל סמאטס.

ראש־הממשלה אל הגנרל סמאטס 22.9.40

ודאי ראית את המברק שלי ביחס לדאקאר. הרביתי להרהר במה שאמרת במברקיך השונים ביחס לזה שאין להזניח את הספירה האפריקאית. תנועת דה־גול להצלת המושבות הצרפתיות עשתה חיל באפריקה המשוונית ובאיי קאמרוּן. לא יכולנו להרשות לאניות־מלחמה ואנשי סגל צרפתים מווישי, שנשלחו מן־הסתם במצות הגרמנים, להשחית את ההישגים הממשיים האלה. אם תפּול דאקאר תחת שלטון גרמני ותיעשה בסיס צוללות, תהיינה לכך תוצאות קטלניות לגבי נתיב הכּף. לפיכך גמרנו אומר להכניס את דה־גול לדאקאר, בשלום אם נוכל, בכוח אם נוכרח. והמשלחת העומדת עתה להלום. דומה כי יש ברשותה הכוח הדרוש.

אין להקל ראש, כמובן, בסכנה של התנגשות־דמים עם המלחים הצרפתים וחלק מחיל־המצב. בכללו של דבר סבור אני כי אין סיכוי רב להתנגדות רצינית, בהתחשב במוראל הירוּד ובמצוקתה האומללה של המושבה הצרפתית הזאת, ובחורבן וברעב הצפויים לה עקב שליטתנו בים. אף על פי כן אין אדם יכול לדעת לבטח קודם שננסה. הטענה שאין להסתכן בסכנה כזאת בזמן שדעת־הקהל הצרפתית, ששאבה עידוד מהתנגדותה של בריטניה, נוטה אלינו אפילו בווישי, וכי כל דבר מעין אוֹראן שניה יהיה מכה קשה, העיקה עלינו מאד. בכל־זאת הגענו למסקנה המשותפת שסברה זו אפשר שלא תתאמת, ועל כל פנים שקולות כנגדה הסכנות שבחיבוק־ידים ובנצחונה של ווישי במערכה נגד דה־גול. אם ווישי לא הכריזה מלחמה אחרי אוראן, או תחת לחץ ההסגר שלנו, הרי אין שום טעם שתעשה זאת אם יהיה קרב בדאקאר. חוץ מן החשיבוּת האסטרטגית של דאקאר וההשפעות הפוליטיות של כיבושה על ידי דה־גול, הרי יש ששים או שבעים מיליון לירות־זהב בלגיות ופולניות המוחזקות בעוֹשק בפנים הארץ, ואנית־המערכה הגדולה רישליה, שלא הוּצאה סופית מכלל פעולה, תפּול בעקיפים בידינו. מכל מקום, הפּוּר הוטל.

אין אנו מתכוונים להטריד כרגע את מארוקו בגלל הלחץ הגרמני על ספרד ועל האינטרסים הספרדיים שם. אנו תולים תקוות רבות בסוריה, שהגנרל קאטרוּ יסע אליה בשבוע הבא. קרב חשוב ממשמש־ובא עתה במרסה־מטרוּך, ואני מקווה שהתגבורת המשוריינת שלנו תגיע למועד.

הסכנות בקניה אינן עושות עלי רושם במיוחד, מה־גם אם נסוג ונילחם ממסילת־הברזל רחבת־הפסים ונניח לאויב את קווי התחבורה הקשים. אני מנסה לשלוח כמה טנקים מתאימים לזירה הזאת, שפּרט לכך נדמה לי שהיא מלאה וגדושה חיילים הדרושים בסודאן ובדלתה.

כה רבים העונג והבּיטחה שאני שואב בנוּדי עמך בשביל שבּו הלכנו יחד שנים כה רבות.

אל הנשיא רוזוולט טילגרפתי:

אישיות ימית לשעבר אל הנשיא 23.9.40

עודדה אותי הצורה שבּה קיבלת את הידיעות שנמסרו לך על־ידי הלורד לוֹתיאן בדבר דאקאר. אם יוקמו שם בסיסי צוללות ומטוסים גרמנים, יהיה הדבר בניגוד לאינטרסים המשותפים שלנו. דומה כאילו תוכל להיות מערכה קשה. אולי לא, אך מכל־מקום ניתנו פקודות להרביץ כהלכה. נשמח אם תשלח אי־אלו אניות־מלחמה אמריקאיות למוֹנרוֹביה ופריטאוּן, ואני מקווה כי בינתים כבר אכין את דאקאר לביקורכם. אבל הדבר החשוב עכשיו באמת הוא שתרמוז לממשלת צרפת כי הכרזת־מלחמה תהיה באמת לרועץ לה ככל שארצות־הברית נוגעת בדבר. אם תכריז ווישי מלחמה הרי דינה כדין גרמניה, ואחוזותיה של ווישי בחצי־הכדור המערבי צריכות להיחשב אחוזות גרמניות בכוח.

תודה לך גם על רמיזתך ביחס לפלישה. אנו מוכנים ומזומנים לקראתם. אני שמח מאד לשמוע על דבר הרוֹבים.

*

אין צורך לספר כאן בפירוט כל מה שאירע משך שלושת הימים שבהם הותקפה דאקאר. מאורעות אלה מקומם יכירם בדברי־הימים הצבאיים, והם משמשים דוגמה טובה נוספת למזל ביש. המטאורולוגים במיניסטריון־התעופה למדו, כמובן, בשקידה את התנאים האקלימיים בחוף אפריקה המערבית. סקר ממושך של רשומות מגלה אור־שמש קבוע ושווה ומזג־אוויר צח ובהיר בעונת־שנה זו. ב־23 בספטמבר, כשקרבה הארמאדה האנגלו־צרפתית אל המבצר, ודה־גול ואניותיו הצרפתיות חלוצים, שׂרר ערפל כבד בכּל. מאחר שרוּבּה הגדול של האוכלוסיה, צרפתים כילידים, היו על צדנו, קיוינו תחילה שהופעת כל האניות האלו כשהבריטים נמצאים מאחור באופק תקבע את פעולתו של המושל. אולם עד־מהרה התברר כי תומכי ווישי שליטים במצב, ואין כל ספק כי הופעת הסיירות על חילותיהן מחתה כל תקוה להצטרפותה של דאקאר לתנועת צרפת־החפשית. שני מטוסיו של דה־גול נחתו בשדה־התעופה המקומי, וטייסיהם נאסרו מיד. אחד מהם הביא עמו רשימה של חשובי תומכיה של צרפת־החפשית. שלוּחיו של דה־גול, ששוּגרו בצל דגל־שלושת־הצבעים והדגל הלבן, הושבו אחור, ואחרים שנכנסו אחרי כן בסירת־קיטור נתכבדו ביריות ואחד מהם נפצע. כל הלבבות נקשו, ובתוך אד־הערפל קרב הצי הבריטי לגשת כדי חמשת־אלפים יארד. ב־10 לפה"צ פתחה סוללת־נמל באש על אחת משחתות האגף שלנו. השיבונו אש, ועד־מהרה היתה המערכה בעיצוּמה. המשחתות אינגלפילד ופורסייט נזוקו קל, וקמבּרלנד נפגעה בחדר־המכונות ונאלצה להסתלק. צוללת צרפתית אחת פוּצצה על ידי מטוס בעומק־מה מתחת לפני המים, ומשחתת צרפתית אחת נאחזה להבות.

דורות על דורות מתנהל הויכוח על אניות כנגד מבצרים. נלסון אמר כי סוללה בת ששה תותחים תוכל להילחם באנית־מלחמה בת מאה תותחים. מר בלפור, בחקירת הדרדנלים, אמר ב־1916, “אם יש לאניה תותחים היכולים לפגוע במבצר בטווח שבּו אין המבצר יכול להשיב, אין דו־הקרב בלתי־שווה כל כך דווקה”. במקרה זה יכול היה הצי הבריטי להלכה להתמודד, אילו טיוח כיאות, ולאחר מספר פגזים מסוים יכול היה לחסל את סוללות דאקאר בעלות התותחים של 9.4 אינצ’ים בריחוק 27,000 יארד. אבל לכוחות ווישי היתה בזמן הזה גם אנית־המערכה רישלית, שנמצאה מסוגלת להמטיר מטחים של שני תותחים בני חמישה־עשר אינץ'. האדמירל הבריטי הוצרך להביא זאת בחשבון. על הכל היה הערפל. הנה כי כן פסקו היריות ב־11.30 לערך, וכל האניות של בריטניה ושל צרפת החפשית נסוגו.

אחר־הצהרים ניסה הגנרל דה־גול להעלות את חייליו לחוף בריפיסק, אבל לעת הזאת כה סמיך היה הערפל וכה נוראה היתה האנדרלמוסיה עד שחדל מכך. ב־4.30 אחה"צ ניסו המפקדים להרחיק את אניות־הצבא על מנת לחדש את הפעולה למחרת. המברק שהודיע זאת הגיע ללונדון ב־7.19 בערב, ואני שלחתי מיד את המברק האישי הבא אל המפקד בארבע־עשרה דקות אחרי עשר ביום ה־23 בספטמבר:

כיון שהחילונו עלינו להמשיך עד הסוף. אל תירתע מפני כל.

אותו לילה נשלח למושל דאקאר אולטימטום, והלז השיב לאמור כי יגן על המבצר עד הסוף. המפקדים ענו שהם מתכוונים להמשיך בפעולה. הראוּת היתה טובה יותר מביום אתמול, אך עדיין היתה גרועה. סוללות־החוף פתחו באש על אניותינו בהתקרבן, וברהם ורזוֹליוּשן באו בקרב עם רישליה מטווח 13,600 יארד. שעה קלה אחרי כן באו דבונשייר ואוסטרליה בקרב עם סיירת ומשחתת, וגרמו נזק לאחרונה. ההרעשה נסתיימה לערך בשעה עשר, ועד אז נפגעה רישליה בפגז של חמישה־עשר אינץ', וכמוה כן גם פוֹר מנוּוּאר, וסיירת אחת קלה היתה אחוזה להבות. יתר על כן, צוללת־אויב אחת, שניסתה להפריע להתקדמותנו, אוּלצה בפצצת־עומק לעלות על פני המים ואנשי־הצוות נכנעו. אף אחת מאניותינו לא נפגעה. אחר־הצהרים נתחדשה ההרעשה לזמן קצר. בהזדמנות זו נפגעה ברהם ארבע פעמים בלא שייגרם לה נזק רציני. ההרעשה לא הביאה לידי הכרעה ורק העידה שהבּיצורים חזקים וחיל־המצב מנוי וגמור אתו להשיב מלחמה.

הקרב נתחדש ב־25 בספטמבר. השמים היו בהירים והצי שלנו הרעיש מטווח 21,000 יארד, והשיבו לו לא רק סוללות־החוף המדייקות עד מאד אלא גם מטחים כפולים מתותחי חמישה־עשר האינץ' של רישליה. המפקד של דאקאר העלה מסך־עשן שבּילבּל את קליעתנו. זמן קצר אחרי 9 לפה"צ נפגעה אנית־המערכה רזוֹליוּשן בטורפדו מצוללת ווישאית. אז החליט האדמירל להיסוג לפאת ים, “נוכח מצבה של רזוליושן, הסכנה המתמדת מצד צוללות, וגודל דיוקם ועוז־החלטתם של ביצורי החוף”.

עד כה וכה וּועדת־ההגנה, שנתכנסה ב־10 לפה“צ בלעדי, הגיעה לכלל דעה כי אין צורך ללחוץ על המפקדים שינקטו איזו פעולה בניגוד למיטב שיקול־דעתם. הקבינט התכנס ב־11.30 לפה”צ ובעת הישיבה הגיעונו ידיעות על תוצאותיהן של פעולות הבוקר. עם קבלת הבשׂורות האלו דומה היה כי ברור שהתמדנו בשלנו ככל שמידת התבונה והמשאבּים שלנו מרשים זאת. כמה אניות טובות נזוקו קשה. נראה היה בעליל כי דאקאר תוּגן עד מוות. איש לא יכול לדעת בביטחה אם התלהטות היצרים עקב קרבות ממושכים לא תגרה את ווישי להכריז מלחמה. לאחר ויכוח מכאיב הסכמנו אפוא כולנו לחדול.

הנה כי כן שלחתי את המברק הבא (1.27 אחה"צ, 25 בספטמבר) אל המפקדים:

על סמך כל הידיעות הנמצאות עתה לפנינו, כולל הידיעה על נזקה של רזוליושן, החלטנו כי יש להפסיק את הפעולה נגד דאקאר, מתוך השלמה עם התוצאות הרעות והברורות שתהיינה לדבר. אם לא קרה בינתים משהו שאינו ידוע לנו, ואשר בגללו אתם חפצים לנסות לבצע נחיתה בכוח, הרי עליכם לחדול מיד. עליכם להודיע לנו “מיידית ביותר” אם אתם מסכימים, אבל אל תתחילו בנחיתה בפועל קודם שתקבלו את תשובתנו, אלא אם כן השתנה המצב כליל לטובתנו.

מתוך ההנחה שהפעולה נפסקת, ננסה לחפות על דוּאַלה בכוח ימי, אבל אין אנו יכולים לערוב לכוחותיו של דה־גול [אם יישארו] בבאטהרסט. מעיינים בשאלה של מתן תגבורת חיילות לפריטאון. הוראות ביחס למערך יתרת הכוחות תישלחנה עם קבלת תשובתכם.

המפקדים השיבו כתשובה הבאה:

מסכימים להפסיק.

*

אישיות ימית לשעבר אל הנשיא רוזוולט 25.9.40

אני מצטער מאד על שהיה עלינו לחדול ממפעל דאקאר. ווישי הקדימה אותנו והחייתה את ההגנה באנשים מתומכיה ובמומחי ארטילריה. השתלטו על כל היסודות הידידותיים. אחדות מן האניות שלנו נפגעו, ואילו התעקשנו לנחות בכוח כי אז היינו מרוּתקים להתחייבות שאין צורך בה, בשים לב לכל מה שנמצא כבר תחת ידינו ממילא.

*

בשלושת ימי ההרעשה לא טוּבּעו שום אניות בריטיות, אבל אנית־המערכה רזוליושן הוצאה מכלל פעולה למשך חדשים אחדים, ושתי משחתות נזוקו במידה שהצריכה תיקונים ניכרים במבדוקים במולדת. שתי צוללות ווישאיות טוּבּעו, ואנשי־הצוות של אחת מהן ניצלו, שתי משחתות הוצתו באש ועלו על שרטון. ואנית־המערכה רישליה נפגעה בפגז של חמישה־עשר אינץ' ונזוקה בשתי פצצות בנות מאתים־וחמישים ליטרה שהחטיאו אך במעט. בדאקאר לא היו כמובן כל אמצעים לתיקון האניה האדירה הזאת, שכבר ניטל ממנה כושר־תנועתה זמנית בחודש יולי, ועכשיו יכולנו למחקה סופית כגורם אויב מחישובינו.

מעניין לעמוד על חילופי התפקידים בין משרד־המלחמה ומפקדיו עושי־דברו במפעל הזה. המפקדים לא נלהבו בתחילה כל עיקר, והגנרל אירווין התגונן, בתזכיר ארוך ושקול אל סגן הרמטכל"ק, שבּו הדגיש את כל הקשיים. לאחר שהגיעה המשלחת דרומית מן האיים הקאנאריים, חמק אסקדרון־הסיירות הצרפתי, המוליך תגבורת של אנשי־ווישי ונושא אתו ממשית ומוסרית כאחת את מרוּתה של הרפובליקה הצרפתית, ועבר את מיצר גיברלטר. מאותו רגע והלאה לא היה בי כל ספק שהמצב נשתנה מן הקצה אל הקצה; ועל פי עצתי, ובתמיכת ראשי־המטות, הסכים הקבינט המלחמתי שעלינו להפסיק את המפעל מבעוד זמן ובטרם תיגרמנה אבידות, והדבר לא יגלה שום כשלון לעיני העולם.

אז יצאו חוצץ המפקדים במקום, בתשוקתם העזה לפעול, והקבינט המלחמתי, בצדק לפי דעתי, סבר כי המפקדים צריכים להיות השופטים ויש לתת להם יד חפשית. לפיכך נעשה הנסיון, ומיד ברור היה, מתוך התנגדותה היעילה והנמרצת של דאקאר, כי חברי הקבינט המלחמתי צדקו וצדקו העצות אשר ניתנו להם.

אף כי הקרב בדאקאר היה רציני הרבה יותר מכפי ששיערנו תחילה, לא שגינו בדעתנו שממשלת ווישי לא תכריז מלחמה על בריטניה הגדולה. היא הסתפקה בפעולות־תגמול אוויריות על גיברלטר מצפון־אפריקה. ב־24 וב־25 בספטמבר בוצעו התקפות רצופות על הנמל והמספנה; בראשונה הופּלו חמישים פצצות ובשניה, שבה השתתפו כמאה מטוסים, פי־ארבעה מכך. דומה היה כי לבם של הטייסים הצרפתים אינו נתוּן למעשה, ורוב הפצצות נפלו בים. הנזק היה אפסי ואיש לא נפגע. סוללות נ. מ. שלנו הפילו שלושה מטוסים. כיון שהקרב בדאקאר נסתיים בהצלחה ווישאית, הוסכם בשתיקה שעם תקרית גיברלטר יוּשבוּ החשבונות.

כל אשמה לא נטפלה על מפקדי הצי והצבא הבריטיים, ושניהם הועסקו בתמידוּת עד סוף המלחמה, והאדמירל אפילו זכה לאות ההצטיינות הגבוה ביותר. היה זה אחד מן הכּללים שנקטתי בידי שצריך לדון לקוּלה שגיאות ביחם לאויב. הדין היה עמהם שניסו, אם על סמך ידיעותיהם במקום סבורים היו שיוכלו להוציא את הענין לפועל; והעובדה שלא העריכו די־הצורך את השפעת בואן של הסיירות והתגברות על חיל־המצב הווישאי, עובדה זו לא נחשבה להם לרעה בשום פנים. על הגנרל דה־גול אמרתי בבית־הנבחרים כי בזכות מנהגו והליכותיו בהזדמנות זו גדל אמוני בו יותר משהיה אי־פעם.

הסיפור על פרשת דאקאר ראוי לעיון מדוקדק משום שהוא מדגים במידה מרובּה לא רק את תקלות המלחמה שאין לחזותן מראש אלא גם את השפעת־הגומלים בין כוחות צבאיים ופוליטיים, ואת קשייהן של פעולות משולבות, בפרט במקום שהדברים אמורים בבעלי־ברית. העולם בכללוּתו ראה בפרשה דוגמה מובהקת של חישוּב מוטעה, מבוכה, מורך־לב ובלבול. בארצות־הברית, שהתעניינה בדבר במיוחד מפני קירבתה של דאקאר ליבשת אמריקה, קמה סערה של בקורת שלילית. ממשלת אוסטרליה נדכאה, מבּית נשמעו תלונות רבות על ניהול לקוי של המלחמה. אולם אני החלטתי שלא לתת שום הסברים והפרלמנט כיבד את מבוקשי.

*

בסקירה לאחור אפשר אולי לראות את המאורעות האלה באור חיובי יותר. העוסקים בהיסטוריה ימית אולי יעמדו על דמיון הפרשה הזאת לזו שחלה קרוב לשלוש־מאות שנה קודם לכן. ב־1655 שלח קרומוול משלחת ימית וצבאית מאוחדת לתפוס את סן־דומינגו באיי־הודו־המערבית. ההתקפה לא הצליחה, אבל המפקדים, תחת שיחזרו ריקם, הפכו את הכשלון להצלחה בצאתם לכבוש את יאמאיקה.

אף כי נכשלנו בדאקאר, הצלחנו לעכב את הילוכן של הסיירות הצרפתיות ולסכל את מאמציהן הנחרצים לחזק את חילות־המצב באפריקה המשוונית הצרפתית. בתוך שבועים היה לאל־ידו של דה־גול להתבסס בדוּאַלה, באיי קאמרוּן, שנעשתה נקודת־גיוס לענינה של צרפת־החפשית. פעולותיה של צרפת־החפשית בחבלים האלה מילאו את תפקידיהן, לא רק בעצירת חדירתו של הנגיף הווישאי אלא גם בכך שאיפשרו לאחר זמן, הודות לשליטה על אפריקה המרכזית, את פיתוחו של נתיב התובלה האווירית הבין־יבשתית שלנו מטאקוֹראדי אל המזרח התיכון.

 

פרק עשרים־וחמישה: שליחותו של מר אירן    🔗

אוקטובר 1940    🔗

פרישתו של מר צ’מברליין – שינויים בקבינט – מנהיגוּתה של המפלגה השמרנית – משום מה החלטתי לקבל את המשרה הפנויה – אנו פותחים מחדש את כביש־בורמה – מברקי אל הנשיא רוזוולט – גידול כוחנו בחזית המדבר – תלונותי על מנהלת המזרח התיכון – החששות למלטה – מר אידן טס למזרח התיכון – הערכתי מיום 13 באוקטובר 1940 – מועצתו של מר אידן עם הגנרלים בקאהיר – הדו"ח שלו ובקשותיו – כוחנו הגובר במרסה־מטרוך – ההצעה לפגישת מר אידן עם הגנרל סמאטס בח’רטום – שאיפתי למתקפה מוקדמת נגד האיטלקים – הצורך בניצול טוב יותר של משאבינו במזרח התיכון

בסוף ספטמבר הוּרע מצב בריאותו של מר צ’מברליין בהרבה. ניתוח־הגישוש שנעשה בו ביולי, ואשר ממנו חזר באומץ־לב אשר כזה לתפקידו, גילה לרופאים שהוא סובל מסרטן וכי אין לכך כל תרופה בחכמת־המנתחים. עתה נתחוורה לו האמת והוא ידע כי לעולם לא יוכל לשוב לעבודתו. לפיכך הגיש לי את התפטרותו. נוכח לחץ המאורעות ראיתי נוכח לחץ המאורעות ראיתי צורך לבצע בקבינט את השינויים שצוינו באחד הפרקים הקודמים. סיר ג’ון אנדרסון נעשה הלורד־נשיא־המועצה ויושב־ראש ועדת־הפנים של הקבינט. מר הרברט מוריסון ירש את מקומו כשר־הפנים ומיניסטר הבטחון הפנימי, וסיר אנדריוּ דנקן נעשה מיניסטר האספקה. שינויים אלה נכנסו לתקפם ב־3 באוקטובר.

מר צ’מברליין ראה גם לנכון להתפטר מהנהגת המפלגה השמרנית, ואני נתבקשתי למלא את מקומו. היה עלי להעמיד בפני עצמי את השאלה – שלגביה עדיין יש מקום לדעות שונות – אם הנהגתה של מפלגה אחת גדולה ממשלה המורכבת אנשי כל המפלגות ונתמכת על־ידיהן רשמית. לא היה לי שום ספק ביחס לתשובה. למפלגה השמרנית היה בבית־הנבחרים רוב גדול מתישבת עם המשרה שבה אני מחזיק מטעם המלך והפרלמנט כראשה של מאד על כל שאר המפלגות גם יחד. מפני תנאי המלחמה אי־אפשר היה לפנות אל האומה בבחירות כלליות במקרה של אי־הסכמה או קפאון. לא הייתי יכול לנהל את המלחמה אילו הוצרכתי, בימי משברים הרי־גורל ומשך שנים ארוכות של מאבק קשה ומסוכסך, להשיג לא רק את הסכמת מנהיגיהן של שתי מפלגות המיעוטים אלא גם את הסכמתו של מנהיג הרוב השמרני. יהי־מי האיש שהיה נבחר, ותהיה אשר תהיה מידת ענוותנותו, מכל־מקום היה הכוח הפוליטי הממשי בידיו. במקרה כזה הייתי אני נושא רק באחריות לביצוע.

נימוקים אלה אין כוחם יפה באותה מידה בעתות שלום; אבל נראה לי שלא הייתי יכול לעמוד במבחן כזה בהצלחה במלחמה. יתר על כן, במגעי ובמשאי עם מפלגות הלייבּור והליבּראלים בקואליציה היתה זו תמיד עובדה יסודית חשובה שבתורת ראש־ממשלה, ועכשיו גם בתורת מנהיג המפלגה הגדולה ביותר, איני תלוי בקולותיהן ואחרי ככלות הכל יכול אני להשיג את חפצי בפרלמנט בלעדיהן. לפיכך קיבלתי את כהונת מנהיג המפלגה השמרנית, שהציעוה לי במפגיע, ואני בטוח כי בלעדיה, ומבלעדי כל רגשי הנאמנוּת המוצדקים הקשורים בה, לא הייתי יכול למלא את תפקידי עד להשגת הנצחון. הלורד הליפקס, שהיה המועמד המסתבר ביותר למנהיגוּת המפלגה אילו ויתרתי, הוא עצמו היה בעל ההצעה שנתקבלה פה־אחד.

*

הקיץ תם בקולות וברקים ובזעזועים עזים ומפרקי־עצם, אך בסימן של ביטחה גוברת בהחזקת־מעמד. הסתיו והחורף הטילו אותנו לתוך מבוך של סיבּוכים, איומים פחות אך מוקשים יותר. קריאת־התגר של הפלישה רפתה כליל. ניצחנו בקרב האווירי על בריטניה. עיקמנו את הקרן הגרמנית. צבא־המולדת ומשמר־המולדת שלנו נתחזקו במידה עצומה. סוּפות אוקטובר פרשׂו ידים קשות וגחמניות על פני התעלה והמצרים. כל הנימוקים שמהם שאבתי עוז בתחילה התאמתו ונתחזקו. במזרח הרחוק דומה היה כי פחתה סכנתה של הכרזת־מלחמה יאפאנית. היאפאנים חיכו לראות מה יהיה על הפלישה; ודבר לא היה. אלוּפי־המלחמה היאפאנים ביקשו ודאוּת. אבל ודאוּיות נדירות הן במלחמה. אם לא ראו טעם להלום ביולי, למה יעשו זאת עכשיו שעה ששלהבת חייה של הקיסרות הבריטית בוערת באור בהיר ועז יותר והמצב העולמי נוח להם פחות? ראינו עצמנו חזקים די לחזור ולפתוח את כביש־בורמה כתום שלושת חדשי סגירתו. היאפאנים היו מנוּסים במלחמת־ים, ומן־הסתם חשבו על כך לפי אותם הקווים שבהם חשבה האדמירליות הבריטית. אף על פי כן, לא בלי חרדה נתקבלה ההחלטה לפתוח את כביש־בורמה ולהניח לאספקה לזרום בו לתוך סין. באוֹמד הנרחב הזה של הנעלם לא הופרך כוח־השופט שלנו.

שמחתי לטלגרף לנשיא את הידיעה שהייתי בטוח כי תנעם לו ולארצות־הברית.

אישיות ימית לשעבר אל הנשיא רוזוולט 4.10.40

לאחר עיון ממושך בכל השאלות הכרוכות בדבר, החלטנו היום לחזור ולפתוח את כביש־בורמה כתום תקופת שלושת החדשים ב־17 באוקטובר. שר־החוץ ואני נודיע על כך בפרלמנט ביום ג', ה־8 בחודש. אני אומר שתקוותינו להשגת הסדר צודק בין יאפאן וסין לא הבשילו פרי, וכי חוזה־שלוש־המעצמות משיב לתחיה את חוזה האנטי־קומינטרן משנת 1939 ועוּקצו מכוון בבירור נגד ארצות־הברית. יודע אני מה־קשה לך לומר דבר שיחייב את ארצות־הברית על איזה קו־פעולה משוער בפאציפי. אבל אני עורב את לבי לשאול אם בזמן הזה לא יהיה קולה של פעולה פשוטה הולך יותר מקולן של מלים. האם לא תוכל לשלוח אסקדרון אמריקאי, וככל שיגדל כך מוטב, לביקור ידידותי בסינגאפור? שם יקדמו את פניהם בברכה בצורה תקינה והוגנת בתכלית. אם תרצה, אפשר יהיה לנצל ביקור כזה לשם דיון טכני בבעיות ימיות וצבאיות במימי סינגאפּור והפיליפינים, ואפשר יהיה להזמין את ההולנדים להצטרף. כל דבר בכיוון זה תהיה לו השפעה מונעת מובהקת לגבי האפשרות של הכרזת־מלחמה יאפאנית עלינו עקב פתיחת כביש־בורמה. אסיר־תודה אהיה לך מאד אם תעיין בפעולה על פי קווים אלה, כי אפשר שימלא הדבר תפקיד חשוב במניעת התפשטותה של המלחמה.

חרף הכשלון בדאקאר משתדלת ממשלת ווישי לבוא אתנו ביחסים. ומכאן אתה למד להיכן הרוחות מנשבות בצרפת עתה כשהם חשים בכובד אכפם של הגרמנים ורואים כי יש לאל־ידנו להחזיק מעמד.

אף כי מצבנו באוויר מתחזק בתמידוּת, הן בפועל הן יחסית, יש לנו צורך דוחק במטוסים. כמה בתי חרושת חשובים נפגעו במידה רצינית והאזעקות משבּשות את קצב הייצור. לעומת זאת היו אבידותינו בטייסים קטנות מכפי ששיערנו, כי בקרבות מעל אדמתנו חלק גדול מאד מן הטייסים נוחתים בשלום או נפצעים בלבד. כשהיו כאן הקצינים שלכם. דיבּרנו על טייסים. עכשיו אנו מתחילים לחשוב שמטוסים יהיו הגורם המגביל, ככל שהדברים אמורים בעתיד הקרוב ביותר.

אינני סבור שסכנת הפלישה חלפה. האדון פשט את בגדיו ולבש את מכנסי־הרחצה שלו, אבל המים מתקררים והולכים ויש צינה של סתיו באוויר. אנו מקיימים את הדריכוּת הגדולה ביותר.

*

המאורעות הרצויים האלה בקצוות שונים של העולם פילסו את הדרך לפעולה נמרצה יותר במזרח התיכון. היה צורך לאמץ כל שריר כדי להתחזק נגד איטליה, שנעה לאטה יותר מכפי שציפּיתי. תגבורות חזקות הגיעו אל הגנרל וייוול. שני רגימנטים של טנקים הגיעו למדבר. הגנרל מייטלנד־וילסון, שפיקד על “מחנה הנילוס”, כפי שנקרא עכשיו, למד להעריך מאד את האפשרויות של ה“מטילדות”, כמו שכּינו החיילים את הטנקים של חיל־הרגלים. עמדת־ההגנה שלנו במרסה־מטרוך היתה עכשיו איתנה הרבה יותר, ואף כי לא ידעתי זאת עדיין החלו מחשבות חדשות להתעורר בחוגי המטה והתכנוּן במפקדת־המזרח־התיכון. ברור היה שמשׂימתנו העיקרית הקרובה היא להביא לכוחותינו במזרח התיכון, ובפרט במדבר המערבי, תגבורות הן מבריטניה הן מהודו.

עדיין היה לי דין־ודברים עם אנשי האדמירליוּת ביחס לנסיון להעביר שיירות צבאיות בים התיכון; אני הייתי אומר, “עכשיו אתם רואים שהיינו צריכים לנסות”, והם היו אומרים, “אחרי ככלות הכל לא היתה השעה דוחקת כל כך”, עדיין הייתי בלתי־מרוצה ביותר מחלוּקת כוחותינו הנמצאים כבר במזרח התיכון, ומאי־ההתאמה ששׂררה, לפי דעתי, בין השירותים לכוחות הלוחמים. חששתי מאד למלטה. בכל הנקודות האלו הפעלתי לחץ על הגנרל וייוול ועל מזכיר־הממלכה, הן במישרים הן באמצעות ראשי־המטות. למר אידן כתבתי:

ראש־הממשלה אל מזכיר־הממלכה לעניני־מלחמה 24.9.40

אין בינינו חילוּק רב בעקרונות; אבל הפעלת העקרון מעלה שאלות של פרטים, ודבר זה נכון במיוחד ביחס לחשׂיפת האי הזה נוכח האיום המיידי של פלישה. בינתים מוסיף המטה הכללי לתבוע הסחת כוחות מן המזרח התיכון, דוגמת האוגדה האוסטרלית השביעית, שהוא רוצה לעשותה חיל־מצב בחצי־האי מאלאיה. עתה תועסקנה שתי החטיבות ההודיות ביערות־עד אלה למקרה שתפרוץ מלחמה עם יאפאן, ולמקרה, שהוא רחוק מן הדעת עוד יותר, שישימו היאפאנים מצור על סינגאפור. אני וראשי־המטות שקדנו אמש על התזכיר בדבר התגבורות מהודו. ודאי ראית שרוצים לספּק אוגדה אחת למאלאיה, עוד אחת לבצרה, וקורפוס לעיראק, ולבלוע על ידי כך את כל התגבורות ההודיות הבאות בחשבון ב־1941. החלוקה או הפיזור הגיאוגרפי של כוחותינו מלמדים על הרעיונות המושלים בכיפּה, שהם מוטעים מעיקרם מבחינה אסטרטגית. אולם מסבירים לי שאם גם נועדו כוחות אלה לזירות מסוימות יוכלו כולם לבוא למזרח התיכון, אם יהיה בהם צורך. לפיכך הסכמתי שתוכנסנה מלים המבהירות את הדבר. בכל־זאת עשה עלי הסעיף בדבר פיזור האוגדות האלו, מבלי התחשב בצרכי המלחמה, רושם שלילי.

עתה על ינו לעיין בבזבוז הגובר של חיילות בקניה, ובבזבוז הנמשך בארץ־ישראל. הושגו שיפורים מסוימים בארץ־ישראל, אבל קניה עומדת לקבל דווקה ברגע זה סוללה הררית שתישלח לשם ולא לסודאן. אני חושש שכאשר יבוא לשם הגנרל סמאטס יושפע, כמובן, מן המצב המקומי. אולם אני מקווה לעמוד אתו במגע טלגרפי.

ולבסוף, הרי לפנינו הבזבוז המזעזע של חיילות בריטיים סדירים בתפקידים משטרתיים בלבד באזור התעלה, בקאהיר ובאלכסנדריה, והתרשלותו הכללית של פיקוד־המזרח־התיכון בריכוז מירב הכוחות לקרב ובצמצום הפּער בין הכוח שעל גבי הנייר לכוח הלוחם. בקשתי למספרים בנקודה זו לא נענתה כלל.

דעתי היא כדעתך, שצריך לאסוף בחדשים הקרובים במזרח התיכון את הצבא החזק ביותר שבגדר האפשר, ובתזכירים אחרים ציינתי את מספר האוגדות שאני מקווה כי ייתכן לכנסן שם. אבל אני סבור כי ראשית־חכמה צריכים משרד־המלחמה והפיקוד המצרי לעשות את השימוש הטוב ביותר שבגדר האפשר בחיילות המרובּים עד מאד המצויים כבר בידם, שבעדם אנו משלמים מחיר גדול.

זאת ועוד, המצב במלטה מדריך מאד את מנוחתי. מוסכם עכשיו ששני גדודים יישלחו כתגבורת; אבל אחרי כל כך הרבה ויכוחים ומיקוחים, וטענות שאין למצוא להם שיכּון באי! האם קראת את הערכתו של הגנרל דובּי ואת הודעתו שכל אחד מגדודיו מפוזר על פני חזית של חמישה־עשר מיל, בלי שום עתודות חוץ מאלו שהוקצו כבר להגנת שדות־תעופה? האם אתה תופס שאין לנו שליטה על הים במלטה, וכי בכל עת יכול לתקפה חיל־משלוח של עשרים או שלושים אלף איש מאיטליה, בתמיכת הצי האיטלקי? אף על פי כן הציעו ששני הגדודים האלה ילכו לפריטאון להשלים את החטיבה שם, הגם ששום אויב לא יוכל כלל להתקיף את פריטאון כל זמן שבידינו השליטה על האוקינוס האטלנטי. אתה ודאי תסלח לי על שאני מעלה לפניך כמה מן הנקודות האלו, כי הן מדגימות נטיות שאינן קרובות כלל, כמדומה, לעצם תכנית־המלחמה שבה אתה הוגה.

ראש־הממשלה אל הגנרל איזמי 6.10.40

כל־אימת שהצי נע מאלכסנדריה אל מרכז הים התיכון, יש להוליך תגבורת למלטה, שלדעתי היא שרויה בסכנה חמורה ברגע זה. תגבורות אלו יש למצוא על ידי לקיחת גדודים מאזור התעלה והחלפתם ב“יוֹמנרי” בלי סוסים או ביחידות אוסטרליות הנמצאות עכשיו בארץ־ישראל, או ביחידות דרום־אפריקאיות שתועברנה מיד מקניה. נא להמציא לי הצעות על פי הקווים האלה, וראֵה שגדוד אחד לפחות ייצא למלטה בהזדמנות הקרובה. אין אנו יכולים לבזבז גדודים סדירים על תפקידי הבטחון הפנימי במצרים. לוּ היו דרושים לחיל־השדה, כי אז כמובן אי־אפשר היה להזיזם, אבל לא זה הוא שימושם.

*

כה הדוקה היתה ההבנה ביני למזכיר־הממלכה לעניני־מלחמה, וכה מעוניין הייתי במסירת השקפותינו במקום המעשה גופו ולא באמצעות מברקים שאין להם סוף, עד ששאלתיו עכשיו אם לא יהיה מוכן לסייר אישית במזרח התיכון. הוא נענה בשמחה, ויצא מיד לדרך. הוא סייר ביסודיות את הזירה כולה. בהעדרו קיבלתי לידי את ניהול משרד־המלחמה.

בזמן הזה גם גוללתי לפני ראשי־המטות את כל המצב הצבאי כפי שראיתיו.

ראש־הממשלה אל הגנרל איזמי, לועדת־ראשי־המטות 13.10.40

1. ראשונה לדחיפוּת היא התגבורת למלטה –

(1) מטוסי האריקיין נוספים שיוטסו לשם בדרך הטובה ביותר;

(2) השיירות שמכינים עכשיו, הצריכות להוביל ציוד נ. מ. גדול ככל האפשר, כמו גם את הגדודים ואת הסוללה – נראה לי כי אפשר לגייס אנית־תובלה נוספת;

(3) עוד גדוד אחד, או מוטב שנים, שישוחררו מתפקידים משטרתיים בתעלה או בארץ־ישראל ויובלו למלטה כשיסע הצי לשם בפעם הבאה מאלכסנדריה. הערכתו האחרונה של הגנרל דוֹבּי מאשרת את הצורך החמור בחיזוק חיל־המצב. יש לעשות את כל המאמצים כדי למלא את צרכיו, ולהבין כי משעה שתיעשה מלטה קוץ בבשרה של איטליה אפשר שיכוון האויב את כוחו כנגדה. לפיכך צריכה תנועת התגבורות האלו לבוא לפני כל פעילוּת ניכרת ממלטה.

(4) אפילו שלושה טנקים בינוניים במלטה יהיו חשובים, לא רק בהגנה ממש אלא גם כגורם־מניעה, אם ייודע שהם מצויים שם. אפשר גם להציג לראווה כמה טנקים מדוּמים במקום שיגלו אותם מן האוויר.

2. תנועת הצי למלטה צריכה לחכות לחיזוק זה של ההגנה האווירית. מכל־מקום הרי זה צעד דרוש ביותר ומועיל עד מאד. אני מקדם בברכה את האפשרות שתיעשה מלטה בסיס אפילו לכוחות קלים, הואיל ואלה מגבירים מיד את בטחונה. אני נמצא למד שהכוונה היא שייצאו ללב ים בשעות היום ודרך־כלל יעגנו בנמל רק בלילות. יש להעיר כי אניה חזקה דוגמת ואליאנט יכולה לעמוד בפגיעתה של פצצה הרבה יותר מאשר ספינות קלות, ונוסף על כך יש עליה סוללה של עשרים תותחים נ. מ. מעולים ביותר. פרט לזה שהסיכון גדול יותר, אינני תופס מפני מה לא תוכלנה גם אניות חמושות היטב ומשוריינות היטב להשתמש בנמל מלטה אם כוחות קלים יכולים להימצא בו. מוקש־הרקטה האווירי ממציא מידה ניכּרת של בטחון מפני הפצצת־צלילה.

אשמח לקבל בענין זה ידיעות מקיפות יותר מן האדמירליות.

ביקורי כל צי־המערכה מפעם לפעם יהיו גורם־מניעה עצום לגבי התקפת אויב, וכל זמן שיימשכו גם יהיו בחזקת איוּם על קווי־התחבורה הלוּביים [של האויב].

נא להמציא לי את מספר התותחים נ. מ. המוּצבים עכשיו, ואת מירב התכולה [שלהם] בשיירה החדשה, יחד עם תאריכים משוערים להצבתם.

3. היחסים עם ווישי. אין אנו יכולים להשלים עם המצב שעלינו להיכנע למשאלותיה של ווישי מפּחד פן תבצע התקפות־אוויר על גיברלטר, כי לא יהיה סוף לדבר הזה. עלינו לבסס את ההסגר שלנו על המיצר, לטפל באניות בין שהן מלוות בין שאינן מלוות, אם גם מבלי לפגוע במים הטריטוריאליים של ספרד. לצורך זה נאסוף בגיברלטר כוח מספיק בהקדם האפשרי. בינתים עלינו להקפיד ככל האפשר בהסגר על דאקאר, ולהגן על דוּאַלה וכו' מפני מכת־נגד מצד הסיירות הצרפתיות בדאקאר. השיחות עם ווישי, אם תתקיימנה, תוכלנה להגיע ל“מוֹדוּס ויוונדי” שלא ימלא את כל שאיפותינו אלו. כמובן, אם יובטח לנו שווישי, או חלק מווישי, נעים בכנוּת לעברנו, נוכל להקל עליהם במידה רבה מאד. נראה כי מסתבר שיהיו נוטים יותר ויותר לפעול כמבוקשנו, וכשלעצמי אינני מאמין שלחץ קשה מצדנו ימנע את התנועה הרצויה הזאת. מיום ליום מתקשה ווישי יותר ויותר להכניס את צרפת למלחמה נגדנו. אין אנו צריכים להתירא יותר מדי שמא נעצור את התהליך הזה, כי הגל שלטובתנו יתגבר על הגלים המפריעים של ההסגר ושל התנגשויות אפשריות בים. אינני מאמין שיתגלה איזה קושי עם צרפת שימנע את התנועה הממשמשת־ובאה של שיירתנו למלטה. הסיכוי קיים, אבל הוא רחוק והכרח לקבּלו.

4. המפעל הגדול ביותר שבגדר הישג־ידו של פיקוד־המפציצים הוא הוצאתן של ביסמרק וטירפיץ מכּלל פעולה. אם אפשר יהיה לעכב את ביסמרק שלושה או ארבעה חדשים, תוכל המלך ג’ורג' ה־5 לצאת למזרח־התיכון לשם תרגוּל, ותוכל אפוא למלא תפקיד מכריע בתפיסת מלטה על ידי הצי. דבר זה יחולל שינוי מהיר במצב האסטרטגי בים התיכון.

5. אם יעבור אוקטובר בלי פלישה, יהיה עלינו להתחיל בחיזוקו של המזרח התיכון בדרך הכף ככל שאפשרויות הספּנוּת שלנו מרשות זאת, ולשלוח, כפי שנקבע, את היחידות המשוריינות, את האוסטרלים והניו־זילנדים בנובמבר, עוד אוגדה בריטית אחת לפני חג־המולד, ולפחות עוד ארבע אוגדות משך ינואר, פברואר ומרס. כל זה יהיה נוסף על משלוחי הטירונים הנחוצים. נא להודיעני באיזו מידה תכנית ההפלגות הקיימת שלכם מותאמת לכך.

6. הגיעה השעה גם למשלוח תגבורת חזקה נוספת של מפציצים ומטוסי־קרב למזרח התיכון. אשמח לדעת עד היכן יהיו ראשי־המטות מוכנים ללכת, בהתחשב בעובדה שכּגודל הסיכון כך גם גודל הצורך.

7. נא להראותני את התכנית להחשת תגבורות לצי־הים־התיכון בששת החדשים הקרובים. מן הדין שעד סוף השנה אפשר יהיה לשלוח שלוש שייטות של משחתות למזרח־הים־התיכון, ועוד אחת נוספת לגיברלטר. אם יהיה הכרח להחזיק בהמלך ג’ורג' ה־5 כדי לשמור על ביסמרק, הרי נלסון או רודני צריכות לצאת לאלכסנדריה, וכן גם ברהם או המלכה אליזבת. האם דנים בתגבורת של סיירות? האם אפשר יהיה לשלוח שמה גם את פוֹרמידבּל [נושאת־מטוסים], ומתי?

8. בד־בבד עם שיגורן של אוגדות למזרח התיכון יפותחו צבא־המולדת ומשמר־המולדת כדי למלא את החסר. לפחות שתים־עשרה אוגדות ניידות צריכות להימצא בכל עת ובכל שעה בעתודה [במולדת], מחוץ לחיילות שעל החופים.

9. מן הדין גם שאפשר יהיה לספק בסוף יולי כוח־מחץ של שש אוגדות, מהן שתים משוריינות, ללוחמה אמפיבית. שוקדים עתה על התכניות השונות להעסקתו של כוח כזה.

*

בינתים היה מר אידן בדרכו. הוא “התרשם מאד מן ההתקדמות המהירה בעבודת הזמן האחרון בביצורי גיברלטר”, אשר לדבריו “נוהלה במרץ, בעוז־החלטה ובתושיה”. המוראל של החיילות היה גבוה וחיל־המצב בוטח בעצמו. הוא חרד יותר למצב במלטה, ודרש לפחות עוד גדוד אחד וסוללת־תותחים של עשרים־וחמש ליטרה, יחד עם תגבורות אוויריות מתמידות, כמובן. המושל, הגנרל דוֹבּי, סבור היה כי חשוב הוא להימנע מקו תוקפני שיעורר פעולות־תגמול במלטה עד אפריל 1941, למועד שתוגשמנה התכניות השונות לתוספת מטוסים ותותחים נ. מ.

ב־15 בחודש הגיע מר אידן לקאהיר. היו לו דיונים נוקבים עם הגנרלים וייוול ומייטלנד־וילסון, שפיקדו על מחנה־המדבר. היתה מידה נאה של בטחון בהדיפת התקפה איטלקית. לפי הערכתו של הגנרל וילסון היה מירב הכוח שהאיטלקים יכולים לפרוס כנגד מטרוך שלוש אוגדות, במסגרת המגבילים של החזקה, בפרט מים, וקווי התחבורה. כנגד כוח זה היו לנו האוגדה המשוריינת ה־7, כולל את הרגימנטים של הטנקים שלה, שהגיעו זה־מקרוב, האוגדה ההודית ה־4, חיל־המצב של מטרוך המונה חמישה גדודי רוֹבאים, גדוד מקלעים ושמונה או תשע סוללות, החטיבה המוגברת הבריטית ה־16 והחטיבה המוגברת הניו־זילנדית מארץ־ישראל. חטיבה מוגברת אוסטרלית נמצאה ממערב לאלכסנדריה; חטיבה אוסטרלית שניה היתה בדרכה שמה. היתה גם חטיבה פולנית. אידן כתב כי הגנרל וילסון סבור שריכוז הכוחות האלה יספיק לקידום פני האיוּם של האויב ויאפשר לו להכותו, בתנאי שתובטח לו תמיכה אווירית מספיקה. אידן הוסיף כי ההצפות שביקשתי הוּצאו לפועל וכן הוּקמו מכשולים אנטי־טנקיים. הוא שלח רשימה ארוכה של צרכים, בפרט מטוסים. קל היה יותר לבקש מטוסים מאשר לתתם, בזמן שהפצצת לונדון גוברת ומגיעה לשׂיאה. הוא טען כי יש לכלול פלוגת טנקים של חיל־רגלים בשיירה של נובמבר, שמגמתה פורט־סודאן, על־מנת לצאת להתקפה נגד האיוּם האיטלקי מקאסאלה על הנילוס הכחול.

אידן גם עורר בקאהיר שאלה נוקבת: מה הפעולה שינקטו כוחותינו אם נניח שההתקפה האיטלקית לא תבוא? או אז דיברו הגנרלים בפעם הראשונה על תקוותיהם להתקפה משלהם. אידן טילגרף:

מתוך שיחתנו הבוקר מתברר כי טנקים של חיל־רגלים [מטילדות] יכולים למלא בקרבות בזירה זו תפקיד חשוב הרבה יותר מכפי שחשבנו. הגנרל וייוול מתאווה מאד לגדוד שני של טנקים של חיל־רגלים, ולמחלקת־תיקונים־חטיבתית, החשובה במיוחד לקיום מלוא כושר־השירות.

אף כי מברקו של מזכיר־המלחמה לעניני־מלחמה לא הזכיר כלל את יציאתנו להתקפה, שמחתי מאד לשמוע את כל הידיעות הטובות, והמרצתיו להמשיך בסיורו.

ראש־הממשלה אל מזכיר־הממלכה לעניני־מלחמה 16.10.40

קראתי את כל מברקיך בעניין רב ביותר ומתוך תפיסת ערכו של ביקורך. אנו שוקלים בדעתנו איך למלא את צרכיך. בינתים הוסף ללמוד את המצב המקומי. אל תחיש את שובך.

מלבד זאת השיג אידן הסכם על משלחת תורכית שתצטרף לצבא שלנו, והציע לגנרל סמאטס פגישה בח’רטום לשם דיון במצב כולו, ובפרט בתכנית ההתקפה שלנו בסודאן, ובתלונותי על ההצטופפות בקניה. פגישה זו נקבעה ל־28 באוקטובר, תאריך שלאחר מכן לבש חשיבוּת. ספק אם עלי להוסיף שבקשות לציוד מכל המינים, כולל עשרת־אלפים רובים לעזרת המרידה בחבש, ועל הכל לתותחים נ. ט., רובים נ. ט., סוללות נ. מ. ותגבורות מטוסים, תכפו עלינו בגל גובר והולך. עשינו כמירב יכלתנו למלא את הצרכים האלה בזמן הזה על חשבון הגנת המולדת. לא היתה כל אפשרות למלא את כל צרכיו של כל אדם, וכל מה שניתן לאחד צריך היה לשלול או ליטול מחברו הנמצא גם הוא בסכנה. מר אידן ביקש לטוס בחזרה בדרך לאגוֹס מיד לאחר הפגישה שלו בח’רטום, מתוך שהעדיף למסור דין־וחשבון מלא בעל־פה על כל מה שראה ועשה. התמונה עודדתני כדי־כך שנתעורר בי צמאון למפנה למתקפה במדבר המערבי. לפיכך טילגרפתי אליו:

26.10.40

לפני צאתך עליך לעיין עיון מעמיק עם הגנרלים שלך באפשרויות להתקפה מוקדמת. אינני יכול להגיע לכלל דעה על כך מכאן, אבל אם יש איזו דרך אחרת הרי לא תהיה זו אסטרטגיה נבונה לחכות לריכוזם ולפריסתם של כוחות מכריעים. התכניות הקיימות להדיפת התקפה בקרב־מגן ובמכת־נגד נראו לי מאד. אבל מה יקרה אם לא ימצא האויב עוז בנפשו עד שיגיעו הגרמנים בכוח גדול? אל תשלח לי כל תשובה על כך, אבל בדוק את הדבר היטב־היטב ונדון בו בשוּבך.

נא לבדוק בפירוט את מעמד־השדה של צבא־המזרח־התיכון כדי להבטיח את האחוז הגדול ביותר של אנשים ויחידות לוחמים לעומת המספר הגדול של כוחותינו על גבי הנייר. עיין בסידוּרים מאוּלתרים לשימוש ביחידות של לבנים באזור התעלה ולצורך הבטחון הפנימי. כל הגדודים הבריטיים צריכים להיות ניידים ומסוגלים להשתתף בקרב. אני חושש שהאחוז של כוח לוחם לעומת כוחות־שירותים הוא גרוע במזרח התיכון יותר מאשר בכל מקום אחר. אל נא תסתפק בתשובות של שיגרה. אפילו חיל האפסנאוּת ובסיסי חיל־השירותים ושאר יחידות טכניות יכולים כולם לעזור בשמירת הסדר במקום שהם נמצאים, ויש לארגנם לשימוש בשעת חירום. לא רק הראשונים־במעלה אלא גם השניים והשלישיים במעלה צריכים למלא את תפקידם.

בשאלה העיקרית, אפוא, היו מחשבותינו במולדת ובמקום־המעשה מתקדמות מתוך חפיפה שלמה.

 

פרק עשרים־וששה: היחסים עם ווישי וספרד    🔗

האחדוּת עם צרפת – מגעים אמריקאיים וקנדיים עם ווישי – קשייו של הגנרל דה־גול – שידורי אל העם הצרפתי, 21 באוקטובר – השפעתו לאורך־ימים – הצורך לעמוד על העיקרים – צי טוּלון – התערבותו של הנשיא רוזוולט – חששות האדמירליוּת – חליפת־המברקים עם הנשיא, נובמבר – קו תקיף ביחס לאניות־המערכה הצרפתיות – מברק אל הגנרל דה־גול – הבטחותיו של פּטן לנשיא – בריטניה וספרד – סיר סמואל הוֹר מתמנה שגריר – מדיניותו של הגנרל פראנקו – סכנות איבתה של ספרד – מפרץ אלג’סיראס והשטח הנייטראלי – מדיניותה הערמומית של ממשלת ספרד ביחס להיטלר – טכסיסי ההשהיה של פראנקו – שליחוּתו של סונייר – ביקורו של ריבנטרופ ברומא, 19 בספטמבר – דרישותיה המוגדלות של ספרד – היטלר ומוסוליני במעבר־הבּרנר, 4 באוקטובר – היטלר ופראנקו בהנדאי, 23 באוקטובר – היטלר ופטן במוֹנטוּאר, 24 באוקטובר – שיתוף־פעולה נגד בריטניה – השקפותי האישיות, 14 בנובמבר – פטן רב עם לאוואל – אכזבתו של היטלר מספרד – דו־פרצופיוּת וכפיוּת־טובה מצד פראנקו כלפי היטלר ומוסוליני כאחד – מברקי אל סיר סמואל הור – ואל הנשיא

למרות שביתת־הנשק ואוראן וחיסול יחסינו הדיפלומטיים עם ווישי, מעולם לא נעקר מתוכי רגש של אחדוּת עם צרפת. אנשים שלא הועמדו בנסיון הלחץ האישי שחל על צרפתים דגולים בחורבנה הנורא של ארצם צריכים להיזהר בהוצאת משפט על יחידים. אין זה מענינו של סיפור זה להיכנס למבוך של הפוליטיקה הצרפתית. אבל היה בי בטחון שהאומה הצרפתית תעשה כמיטב יכלתה למען העניין המשותף בהתאם לעובדות שתוצגנה לפניה. כשהוגד לצרפתים שישועתם היחידה היא בקבלת עצתו של המרשל פטן המהולל, ושאנגליה, שנתנה להם עזרה כה מועטה, קרובה להיכבש או להיכנע, מועטה היתה הברירה שניתנה להמונים. אבל בטוח הייתי שחפצים הם בנצחוננו, וכי שום דבר לא ישמח אותם יותר מזה שנמשיך במאבק בעוז ומרץ. ראשית חובתנו היתה לתת תמיכה נאמנה לגנרל דה־גול במסירוּתו הגיבּורה. ב־7 באוגוסט חתמתי אתו על הסכם צבאי הנוגע בצרכים מעשיים. השידורים הבריטיים מסרו לצרפת ולעולם את נאומיו מסעירי־הלבבות, משפט־המוות שהוציאה עליו ממשלת פטן רוֹמם את שמו. עשינו כל מה שביכלתנו לעזור לו ולהאדיר את תנועתו.

בתוך כך היה צורך לעמוד במגע לא רק עם צרפת כי אם גם עם ווישי. לכן ניסיתי תמיד להפיק ממנה מה שאפשר. שמחתי מאד כאשר שלחה ארצות־הברית בסוף אותה שנה לווישי שגריר גדול כל כך בהשפעתו ובסגולותיו כאדמירל ליהי, שהוא עצמו היה קרוב כל כך אל הנשיא. שוב ושוב עודדתי את מר מקנזי קינג להשאיר בווישי את בא־כוחו, מר דיפוּאי המוכשר והמחונן. כאן לפחות היה חלון אל חצר שאליה אין לנו שום גישה אחרת. ב־25 ביולי שלחתי לשר החוץ מיזכר שבו אמרתי:

רצוני לפתח מין קשר־קושרים חשאי בממשלת בממשלת ווישי כדי שאחדים מחברי אותה ממשלה, אולי בהסכמתם של הנשארים, ימלטו את נפשותם לצפון־אפריקה כדי להשיג מיקח טוב יותר לצרפת מחוֹפה של צפון־אפריקה ומעמדה בלתי־תלויה. לצורך כך הייתי משתמש הן במזונות הן בפיתויים אחרים, כמו גם בנימוקים המובנים מאליהם.

ברוח זו עתיד הייתי לקבל באוקטובר את פניו של פלוני מר רוּז’ייה, שהציג עצמו כאיש הפועל על פי הוראותיו האישיות של המרשל פטן. לא היה הדבר משום שאני או עמיתי הגינו איזו מידה של כבוד למרשל פטן, כי אם רק כדי שלא תיחסם בשרירות־לב שום דרך המוליכה לצרפת. מדיניוּתנו העקיבה היתה לעורר בממשלת ווישי ובחבריה את ההרגשה כי, ככל שאנו נוגעים בדבר, הרי מעולם אין זה מאוחר מדי לתקוֹן את המעוּות. חרף כל מה שאירע בעבר, הרי צרפת היא חברתנו למסה ולמצוקה, ורק מלחמה ממש בינינו תמנע אותה מהיוֹת שותפתנו לנצחון.

הלך־רוח זה היה לצנינים בעיני דה־גול, שסיכן הכל לבל יושפל הדגל, אלא שקומץ הנוהים אחריו מחוץ לצרפת לא יכול מעולם להתימר להיות ממשלה צרפתית אלטרנטיבית של ממש. בכל־זאת עשינו כמירב יכלתנו להגדיל את השפעתו, סמכותו וכוחו. הוא מצדו התקומם כמובן על כל מגע־ומשא מצדנו עם ווישי, וסבור היה כי עלינו לשמור אמונים אך לו בלבד. כן גם סבור היה שחיוני הדבר במעמדו קבל העם הצרפתי שינקוט מנהג גאה ויהיר כלפי “אלבּיוֹן הבוגד”, על אף היותו גולה התלוי בהגנתנו ושוכן בקרבּנו. היה עליו לנהוג גסוּת עם הבריטים כדי להוכיח לצרפתים שאין הוא בּוּבּה בריטית. אין ספק כי ביצע את המדיניות הזאת בהתמדה. יום אחד אף הסביר לי את הטכניקה הזאת, ואני הבינותי אל־נכון את הקשיים היוצאים־מן־הכלל בבעיה אשר לפניו. תמיד הערצתי את כוחו האיתן.

*

ב־21 באוקטובר פניתי בראדיו בקריאה אל העם הצרפתי. עמלתי הרבה בהכנת הנאום הקצר הזה, כי הוצרכתי להשמיעו בצרפתית. לא הייתי מרוצה מן התרגום המילולי שהומצא לי תחילה, שלא מסר את רוח הדברים שיכולתי לומר באנגלית ויכולתי להרגיש בצרפתית, אבל מר דז’אן, אחד מאנשי המטה של צרפת־החפשית בלונדון, הצליח הרבה יותר בתרגום, שעליו חזרתי כמה פעמים והשמעתיו מן המרתף של ה“נספח”, בתוך קולות הנפץ של התקפת־אוויר.

צרפתים!

משך למעלה משלושים שנה צעדתי אתכם בשלום ובמלחמה, ועדיין אני צועד באותה דרך. הערב אני מדבר אליכם באשר אתם שם ליד תנוריכם, ויהיה מצבכם מה שיהיה. אני חוזר על התפילה מסביב ל־ “אֵל, נצוֹר את צרפת”. אצלנו כאן באנגליה, תחת אשוֹ louis d’or, של הבּוֹש, אין אנו שוכחים את הקשרים המאחדים אותנו עם צרפת, ואנו מתמידים בעקשנות ובלב נכון לשרת את האידיאל של החירות האירופית והיחס ההוגן לפשוטי־העם בני כל הארצות, אשר למענם, יחד אתכם, שלפנו חרב. שעה שאנשים טובים מסתבּכים בצרות מפני שהם מותקפים ומוּכים עד־חרמה על ידי הזדים והרשעים, עליהם להיזהר מאד שלא להסתכסך זה עם זה. האויב המשותף מנסה תמיד להביא לידי כך, וכמובן, כשהשטן מרקד, מתרחשים הרבה דברים המסייעים לאויב. אין לנו אלא להפיק את מיטב התועלת מן הדברים כפי שהם נקרים לפנינו.

כאן בלונדון, שהר היטלר אומר לשׂים אותה לעפר ואפר, ואשר מטוסיו מפציצים אותה עכשיו, מחזיקים אנשינו מעמד בלי חת ובלי מורא. חיל־האוויר שלנו החזיק מעמד והשיב מלחמה. אנו מחכים לפלישה המובטחת מכבר. מחכים גם הדגים. אבל, כמובן, בשבילנו אין זאת אלא התחלה. עכשיו ב־1940, חרף האבידות מזמן לזמן, השליטה על הימים היא בידינו כמו תמיד. ב־1941 תהיה בידינו השליטה באוויר. זכרוּ מה פירושו של דבר זה. הר היטלר בטנקים שלו ובשאר כלי־הנשק הממוכנים שלו, כמו גם בקנוניות של גיס חמישי עם בוגדים, הצליח לשעבד לפי־שעה את רוב העמים המצוינים ביותר באירופה, והאיטלקי שותפו־לדבר־עבירה מדדה לצדו רעבתנית ומתוך רוח של תקוה, אם גם בכבדוּת ובמוֹרך רב. שניהם מבקשים לבתר ביניהם את צרפת ואת הקיסרות שלה משל כאילו עוף היתה: לאחד רגל, לשני כנף או אולי חלק מן החזה. לא רק את הקיסרוּת הצרפתית יזללו שני הזבּנים המאוסים האלה, אלא שגם אלזאס־לוֹרן תבוא שוב בעוּלם של הגרמנים, וניצה, סאבוי וקורסיקה – קורסיקה של נפוליאון – תיקרענה מאחוזתה הנאוה של צרפת. אבל היטלר לא זו בלבד שהוא חושב לגנוב את שטחיהם של אחרים, או להשליך כרעים ובדל־אוזן לשותפו הקטן. אכן אני אומר לכם, ועליכם להאמין לי באָמרי זאת, כי האיש הזה הרע, נפל משוקץ זה של שנאה ותבוסה, מנוי־וגמור אתו שלא לומר די עד אם ימחה כליל את האומה הצרפתית מתחת פני השמים ויכרית לה חיים ועתיד. בכל מיני אמצעים ערמומיים ואכזריים הוא חורש מזימות וחותר לסתום לעד את מעין התרבות הצרפתית האפיינית ואת מעין השראתה של צרפת לעולם. אם יפיק את זממו, תיעשה אירופה כולה ארץ־בּוֹשים אחת אחידה, שהגנגסטרים הנאציים שלו ינצלוה, ישדדוה ויהלכו עליה אימים. אתם תסלחו לי על שאני מדבר בגילוי־לב, כי אין זו השעה לסלסל במלים. לא מפּלה תבוא על צרפת עכשיו מידי הגרמנים כי אם גזר־אבדון של חיסול גמור. הצבא, הצי, חיל־האוויר, הדת, החוק, הלשון, התרבות, המוסדות, הספרוּת, ההיסטוריה, המסוֹרת, כל אלה יימחו בכוח הגס של צבא עטור־נצחון ובפּקחות המדעית השפלה של חיל־משטרה חסר־רתיעה.

צרפתים – חמשו את נפשותיכם בטרם תאחרו את המועד. זכרו מה שאמר נפוליאון לפני אחד הקרבות שלו: “אותם הפרוסים המתיהרים כל כך היום היו שלושה כנגד אחד ביינה, וששה כנגד אחד במונמיריי”. לעולם לא אאמין שמתה נשמתה של צרפת! לעולם לא אאמין כי מקומה בין האומות הגדולות ביותר של העולם אבד לעד! כל המזימות והפשעים האלה של הר היטלר מביאים עליו ועל כל השייכים למשטרו תגמול ושילם אשר רבים מאתנו יזכו לראותם. הפרשה לא נסתיימה עדיין, אך היא לא תרחק חוק כל כך. אנחנו קמים עליו, וכמונו כן גם הידידים שלנו מעבר לאוקינוס האטלנטי, והידידים שלכם מעבר לאוקינוס האטלנטי. אם לא יצליח למגר אותנו, מגר נמגר אותו ואת כל עדתו, ואת כל מפעלותיהם. על כן קוו והאמינו, כי הכל יבוא על מקומו בשלום.

ועכשיו, מה אנחנו הבריטים מבקשים מכם בשעה הקשה והמרה הזאת? הדבר שאנו מבקשים ברגע זה במאבק שלנו על הנצחון, אשר בו נשתף אתכם, הוא שאם אינכם יכולים לעזור לנו, לפחות אל תפריעו לנו. עוד מעט יהיה לאל־ידכם להעריך את כובד הזרוע ההולמת בעבוּרכם, ועשה תעשו זאת. אבל אפילו עכשיו מאמינים אנו כי הצרפתים באשר הם שם מרגישים איך לבם מתחמם ודם גאה נחמר בעורקיהם כשאנו זוכים לאיזו הצלחה שהיא באוויר או בים, וכשנזכה בה עוד מעט – כי בוא יבוא הדבר הזה – ביבשה.

זכרו, אנחנו לעולם לא נחדל, לעולם לא נלאה, ולעולם לא ניכנע, וזכרו שכל עמנו וכל הקיסרות שלנו נדרו לטהר את אירופה מן המאֵרה הנאצית ולהציל את העולם מימי־הבינים החדשים. אַל תדמו בנפשכם, כמו שאומר לכם האלחוט הנתון לפיקוח הגרמנים, שאנחנו האנגלים מבקשים ליטול את אניותיכם ואת מושבותיכם. מבקשים אנו ליטול את נשמתם של היטלר וההיטלריזם. זאת בלבד, זאת כל הזמן, זאת עד הסוף. אין אנו חפצים לקבל משום אומה שום דבר מחוץ לרגש־הכבוד שלה. אותם צרפתים הנמצאים בקיסרות הצרפתית, ואלה הנמצאים במה־שקוראים צרפת הבלתי־כבושה, יוכלו מזמן לזמן למצוא את דרכם לפעולה שתועלתה בצדה. לא איכּנס לפרטים. אזנים אויבות מקשיבות. אשר לאלה שכל לבּם של האנגלים יוֹצא אליהם משום שהם רואים אותם תחת עול המשמעת החמורה, הדיכוי והבילוּש של ההוּני – אשר לצרפתים הללו במחוזות הכבושים, להם אני אומר, שעה שהם הוגים בעתיד, יזכרו־נא את המלים שאמר אותו צרפתי גדול, גמבּטה, אחרי 1870 על דבר עתידה של צרפת ועל הצפוי לבוא: “תמיד חשבו על כך: לעולם אל תדברו על כך”.

ליל־מנוחה, אם כן. ישנוּ ואספו כוח לבּוקר. כי הבוקר בוא יבוא. מזהיר יאיר על האמיצים והנאמנים, באור רחוּם יאיר על כל הסובלים למען הענין, באור־תפארה יאיר על קברות הגיבּורים. כך יאיר השחר. תחי צרפת! ויחי מצעדם של האנשים הפשוטים בכל הארצות קדימה אל מורשתם הצודקת והנאמנה, ואל התקופה הרחבה והשלמה יותר.

אין ספק כי קריאה זו חדרה אל לבם של מיליוני צרפתים, ועד היום הזה מזכירים לי אותה אנשים ונשים מבני כל המעמדות בצרפת, הנוהגים עמי תמיד חביבוּת מרובּה ביותר למרות הדברים הקשים שהייתי נאלץ לעשות – לפעמים גם להם – למען ישועתנו המשותפת.

באמת היה הכרח להתעקש על הדברים ההכרחיים. לא יכולנו לרפּות את ההסגר על אירופה, ובפרט על צרפת, כל זמן שנשארו תחת שלטונו של היטלר. אף כי מזמן לזמן, על־מנת למלא את חפצם של האמריקאים, הרשינו לאניות מסוימות המובילות אספקה רפואית לעבור לצרפת הבלתי־כבושה, לא היססנו לעצור את כל האניות האחרות שפּניהן לנמלים צרפתיים או שהן יוצאות מהם, ולעשות בהן חיפּושים. חרף כל מה שתוכל ווישי לעשות, לטוב או לרע, לא היינו מוכנים לנטוש את דה־גול או להניאו מהגדיל את אחוזתו הקולוניאלית המתעצמת. על הכל לא היינו מוכנים להרשות לשום חלק מן הצי הצרפתי, המשוּתק עתה בנמלים קולוניאליים צרפתיים, לחזור לצרפת. היו זמנים שבהם חששו אנשי האדמירליות עד מאד פן תכריז צרפת מלחמה ובכך תוסיף על דאגותיהם המרובות. אני האמנתי תמיד כי כיון שנוכיח את עוז־החלטתנו ואת יכלתנו להוסיף ולהילחם עד בלי די, לעולם לא תרשה רוחו של העם הצרפתי לממשלת ווישי לעשות צעד מופרך כל כך. אכן, לעת הזאת היה בצרפת רגש חזק של התלהבות ואחוה לבריטניה, ותקוות הצרפתים חזקו במרוצת החדשים. בזאת הכיר אפילו מר לאוואל כשנעשה שר־החוץ של המרשל פטן.

כיון שתם הסתיו ובא החורף חששתי לסכנה של שתי אניות־המערכה הצרפתיות הגדולות המנסות לחזור לטולון, מקום שאפשר יהיה להשלימן. אל רוזוולט אפוא פניתי, ולא לריק.

אישיות ימית לשעבר אל הנשיא רוזוולט 20.10.40

ממקורות שונים שומעים אנו שמועות שממשלת ווישי מכינה את האניות והחיילות הקולוניאליים שלה לעזור לגרמנים נגדנו. אני עצמי אינני מאמין בשמועות האלו, אבל אם יימסר הצי הצרפתי בטוּלון לידי גרמניה תהיה זו מכה כבדה מאד. ודאי יהיה זה אמצעי־זהירות נכון, אישי הנשיא, אם תדבּר אל השגריר הצרפתי בלשון נמרצת ביותר ותדגיש את מורת־הרוח שבּה תראה ארצות־הברית בגידה כזאת בענין הדמוקרטיה והחירות. בווישי ישימו לב מאד לאזהרה כזאת.

ודאי ראית מה־כבדות האבידות שנגרמו במבואות הצפון־מערביים לשתי שיירותינו האחרונות⁵⁰. הרי זה בגלל המחסור שלנו במשחתות בתקופת הפּער שציינתי לפניך. תודה לאל שהחמישים שלך באות עתה, ואחדות מהן תהיינה עוד מעט בפעולה. ודאי ייטב מצבנו הרבה יותר בסוף השנה, כי הרבה מן הספינות שלנו למלחמה בצוללות מושלמות והולכות, אבל מובן שעוברת עלינו תקופה דאוּגה והרת־גורל, כשעלינו להישמר מפני פלישה במיצר במספר כה רב של ספינות קטנות, וכשעלינו לעמוד במאמץ הימי הגדול עד מאד שאנו עושים בים התיכון, ולנהל עבודת־שיירות בהיקף כה עצום.

כתוצאה מכך שלח הנשיא איגרת אישית תקיפה מאד אל ממשלת פטן על דבר הצי של טולון. “העובדה”, אמר, “שממשלה אחת היא שבוית־מלחמה בידי מעצמה אחרת אינה מצדיקה את שירותו של שבוי מעין זה למנצחו בפעולות נגד בעלי־בריתו מלשעבר”. הוא הזכיר למרשל את ההבטחות החגיגיות שהבטיחוהו כי הצי הצרפתי לא יוסגר. אם תנסה ממשלת צרפת להרשות לגרמנים להשתמש בצי הצרפתי בפעולות איבה נגד הצי הבריטי, יהיה בפעולה כזאת משום הפרת־אמונים גסה ומחושבת כלפי ממשלת ארצות־הברית. כל הסכם מסוג זה יחריב עד היסוד את הידידוּת המסרתית בין עמי צרפת ואמריקה. הוא יעורר גל של התמרמרות עזה נגד צרפת בדעת־הקהל האמריקאית וישים קץ גמור לכל עזרה אמריקאית לעם הצרפתי. אם תנקוט צרפת קו כזה, לא תוכל ארצות־הברית בבוֹא השעה המתאימה לעשות שום מאמץ על־מנת להבטיח לצרפת את שמירת נחלותיה מעבר לים.

אישיות ימית לשעבר אל הנשיא רוזוולט 26.10.40

מברק האזהרה הנהדר ששלחת לצרפתים יצא אותה שעה ששלחתי אני אליך את המברק המציע שיגור איגרת אל פטן. אסיר־תודה ביותר על מה שכבר עשית, אבל הכל עדיין תלוי ועומד. אנשי משרד־החוץ אומרים לי שטילגרפו אליך את הידיעות האחרונות שקיבּלנו על התנאים הגרמניים, שאומרים כי פטן מתנגד להם. בענין זה תהיה מסירת בסיסי מטוסים או צוללות על חופי אפריקה חמורה לא־פחות ממסירת אניות. בפרט יהיו בסיסים אטלנטיים בידים רעות סכנה לכם והטרדה חמוּרה לנו. אני מקווה אפוא שתבהיר לצרפתים שעצומותיך ביחס לאניות חלות גם על מסירת בסיסים.

למרות איוּמי הפלישה והתקפות האוויר של חמשת החדשים האחרונים, קיימנו זרם מתמיד של משלוחי תגבורת סביב הכף למזרח התיכון, וכן שלחנו מטוסים מודרניים ויחידות חשובות מן הצי. אינני סבור שחלפה כבר סכנת הפלישה, אבל אנו מוסיפים עכשיו על ההעברות למזרח. המאמץ גדול מאד בשתי הזירות, וכל עזרה תתקבל בתודה.

לעת הזאת היתה האדמירליות חרדה כדי־כך מפני הסכנות של קרע עם ווישי עד שנוטה היתה להקל בערך התקלה שבמתן רשוּת לשתי אניות־המערכה הצרפתיות לחזור לטולון. בענין זה נתתי הוראות.

ראש־הממשלה אל הלורד הראשון

והלורד־הראשון־של־הימיה

(מן הרכּבת) 2.11.40

אחרי שסרחה צרפת היה הדבר חיוני בעינינו שלא להרשות לז’אן באר ולרישליה ליפול בידי האויב, או להגיע לנמלים שבהם ייתכן להשלימן. למטרה זו התקפתם את רישליה והתימרתם שהוצאתם אותה במידה גדולה מאד מכלל פעולה. ז’אן באר אינה מוגמרת, ואף אחת משתי האניות אין להכשירה לפעולה בנמלים האפריקאיים של האטלנטי, מקום שהן עגוּנות עכשיו. גמרנו אומר שלא להרשות לאניות האלו לעבור לידים רעות. לפיכך נפתעתי לשמוע שהלורד־הראשון־של־הימיה מתנגד לדעה שיש למנוע את ז’אן באר מחזוֹר לטוּלון, וטוען כי אפשר להרשותה לעשות זאת. טולון תמיד היתה בעינינו נמל הנתוּן לפיקוח אויב. מסיבּה זו נעשו המאמצים המופלגים ביותר, בלא הצלחה לרוע־המזל, למנוע את סטרסבּוּרג מהגיע לטולון. אינני יכול ליישב פעולה זו עם הנכונוּת הגלויה להרשות לז’אן באר להפליג שמה.

האדמירליות מוחזקת אחראית למניעת שוּבן של שתי האניות האלו לנמלים צרפתיים באטלנטי, או לים התיכון, מקום שאפשר יהיה לתקנן ולהשלימן בטולון, ואחרי כן יוכלו הגרמנים לקבלן או ללכדן בכל עת.

ראש־הממשלה אל שר־החוץ (מן הרכּבת) 2.11.40

אינני יודע באיזו מידה הפלגתה של ז’אן באר קרובה לבוא. הודעתי לאדמירליות שהיא אחראית למניעת כניסתה לים התיכון. לכן דומה כי חשוב הוא עד מאד שתתן לווישי אזהרה ברורה שהאניה האמורה תיעצר, ואם יהיה צורך בדבר – תוטבע, אם תנסה להיכנס לנמל שבפיקוח גרמני באוקינוס האטלנטי או לנמל ים־תיכוני העשוי ליפּול בכל עת לידי הגרמנים. לשכתי הפרטית בלונדון שולחת לך העתק מן המיזכר ששלחתי ללורד הראשון וללורד־הראשון־של־הימיה.

אישיות ימית לשעבר אל הנשיא רוזוולט 10.11.40

1. הדאיגונו מאד הידיעות על כוונתה של ממשלת צרפת להביא את ז’אן באר ורישליה לים התיכון לשם השלמה. קשה להגזים בהערכת הסכנה הפוטנציאלית הצפויה לבוא אם יקרה דבר זה, ויפתח בכך את הדרך למסירת האניות האלו לפיקוח גרמני. נראה לנו לחובה לעשות כמיטב יכלתנו למנוע את הדבר.

2. באמצעוּת השגריר במדריד העברנו לממשלת צרפת לפני ימים אחדים אזהרה על פי הקווים הבאים: “צעד כזה יגדיל במידה רבה את הפיתוי לגרמנים ולאיטלקים לתפוס את הצי הצרפתי. מסופקים אנו לא בכנוּתה של ממשלת צרפת כי אם ביכלתה הפיזית לקיים את הבטחותיה שלא תניח לצי ליפּול בידי האויב. במיוחד רוצים אנו להימנע מכל התנגשות בין כוחות צי בריטיים וצרפתיים. ולכן אנו מקווים שאם אמנם אמרה להעביר את האניות הרי עכשיו תימנע מעשוֹת זאת”.

3. כמו שאמרנו לממשלת צרפת, אין אנו מטילים ספק בכנוּת ההבטחות, אבל גם אם נקבל את ההבטחות לא נרגיש כל בטחון שאמנם תוכל ממשלת צרפת לקיימן משעה שתהיינה האניות בנמלים צרפתיים ובתחום הישג־ידו של האויב, ועלי להודות כי רצונה של ממשלת צרפת להחזיר את האניות האלו, אם יתברר כי יש יסוד לידיעה, נראה לי שהוא נותן מקום לאי־אלה חשדות.

4. מועיל ביותר יהיה הדבר אם תראה אפשרות לעצמך למסור אזהרה נוספת לווישי בעניין זה, כי אם ישתבשו הדברים אפשר מאד שיתברר כי זאת סכנה מופלגת לשנינו.

*

עמדתי במגע הדוק עם הגנרל דה־גול.

ראש הממשלה אל הגנרל דה גול (ליברוויל) 10.11.40

אני מעוניין ביותר להיועץ בך. המצב בין צרפת ובריטניה השתנה להפליא מאז צאתך. ברחבי צרפת התפתח רגש חזק מאד של אהדה אלינו, כי עכשיו רואים שאין לנצח אותנו ושהמלחמה תימשך. יודעים אנו כי ממשלת ווישי נחרדה מאד מחמת הלחץ החמוּר ביותר שהפעילה עליה ארצות־הברית. מצד שני לאוואל ודרלאן צמא־הנקם מנסים לאלץ את צרפת להכריז מלחמה עלינו והם שׂשים לעורר התנגשויות ימיות קטנות. אנו תולים תקוות בוייגאן באפריקה, ואין איש צריך להקל ראש בתועלת שתצמח מהצטרפותו. אנו מנסים להגיע עם ווישי לאיזה “מודוּס ויוונדי” שיפחית את סכנתן של התנגשויות ויאפשר לכוחות רצויים בצרפת להתפתח. אמרנו להם בבירור שאם יפציצו את גיברלטר או ינקטו פעולה תוקפנית אחרת, נפציץ את ווישי ונרדוף אחר ממשלת ווישי בכל אשר תבחר ללכת. עד כאן לא נענינו. ודאי רואה אתה מה־חשוב הוא שתהיה כאן. לכן אני מקווה שיהיה לאל־ידך לסדר את הענינים בליבּרוויל ולחזור בהקדם האפשרי. אנא הודיעני מה תכניותיך.

ב־13 בנובמבר השיב הנשיא על איגרתי מיום ה־10 בחודש על דבר העברתן האפשרית של ז’אן באר ורישליה לים התיכון לצורך השלמה. הוא נתן מיד למנהל עניני השגרירות האמריקאית בווישי הוראות להשיג אישור או הכחשה לידיעה זו ולהטעים כי ענין חיוני לממשלת ארצות־הברית בכך שתישארנה האניות האלו בנמלים שבהם לא תהיינה צפויות לשליטה או לתפיסה על ידי מעצמה שתוכל לנצלן למטרות הנוגדות את האינטרסים של ארצות־הברית בעתידו של הצי הצרפתי. כל צעד כזה מצד צרפת בהכרח יעמיד בסכנה חמורה את היחסים הפרנקו־אמריקאיים. הוא גם הביע נכונוּת לקנות את האניות מאת ממשלת צרפת, אם תהיה זו מוכנה למכרן.

הנשיא הודיעני גם שפּטן אמר למנהל עניני השגרירוּת האמריקאית כי נתן את ההבטחות החגיגיות ביותר שהצי הצרפתי, כולל שתי אניות־המערכה, לעולם לא יפּול בידי גרמניה. המרשל אמר כי נתן את ההבטחות הללו לממשלת ארצות־הברית, לממשלת בריטניה, ואפילו לי עצמי.

שוב אני חוזר עליהן [אמר]. אניות אלו תשמשנה להגנת נחלותיה ושטחיה של צרפת. אם לא נותקף על ידי הבריטים, לעולם לא תשמשנה נגד אנגליה. גם לוּ רציתי, לא אוכל למכור את האניות הללו. אין הדבר אפשרי על פי תנאי שביתת־הנשק, ואפילו אפשרי היה הדבר הרי הגרמנים לעולם לא ירשו זאת. צרפת נתונה תחת מגפה של גרמניה והיא חדלת־אונים. בשמחה הייתי מוכר אותן, לו בן־חורין הייתי, על־תנאי שתוחזרנה לנו אחרי המלחמה, והייתי מצילן בצורה כזאת לצרפת. עלי לחזור ולומר שבתנאים הנוכחיים אין לי לא הזכות ולא האפשרות למכרן.

המרשל פטן אמר את דבריו אלה בכובד־ראש מרובּה, אך בלי שום סימן של פתיעה או תרעומת על ההצעה. הנשיא רוזוולט הוסיף והוֹרה למנהל עניני השגרירוּת להודיע למרשל פטן כי ההצעה האמריקאית עומדת בעינה ביחס לאניות האלו כמו גם ביחס לכל אניה אחרת בצי הצרפתי.

ב־23 בנובמבר שלח לי הנשיא דברי הרגעה נוספים. המרשל פטן הודיע החלטית כי ישאיר את האניות הנמצאות עכשיו בדאקאר ובקזבלנקה במקומן, וכי אם יהיה איזה שינוי בתכנית זו יקדים ויודיע על כך לנשיא.

*

עמדתה של ספרד היתה חשובה לנו עוד יותר מזו של ווישי, שבּה היתה קשורה בהדוּק כל כך. ספרד יכלה לתת הרבה ולקחת עוד יותר. אנחנו היינו נייטראליים במלחמת־האזרחים הספרדית עקובת־הדמים. הגנרל פראנקו לא חב לנו דבר, או שחב לנו מעט מאד, אבל הרבה – אולי את עצם חייו – חב היה למעצמות הציר. היטלר ומוסוליני באו בזמנם לעזרתו. הוא לא חיבּב את היטלר וירא מפניו. הוא חיבב את מוסוליני ולא ירא מפניו. בתחילת המלחמה העולמית הכריזה ספרד על נייטראליות, ומאז שמרה עליה בקפידה. סחר פורה ומבורך שטף בין שתי ארצותינו, והבּצר מנמלי ביסקאיה היה חשוב לתעשית התחמושת שלנו. אבל עתה בחודש מאי תמה “מלחמת בין־השמשות”. כוחה של גרמניה הנאצית הוּכח. החזית הצרפתית הובקעה. צבאות הברית בצפון היו בסכנה. ברגע זה הצעתי בשמחה לעמית־לשעבר, שהוּדח ממקומו עקב השינויים בממשלה, שטח חדש של אחריות, שסגולותיו ומזגו היו מתאימים לו. ב־17 במאי נתמנה סיר סמואל הוֹר שגריר לספרד, ואני אמנם מאמין כי איש לא היה יכול להיטיב יותר ממנו למלא את השליחות הזאת המיגעת, העדינה והחשובה ביותר, משך חמש שנים. הנה כי כן היינו מיוצגים היטב מאד במדריד, לא רק על ידי השגריר ועל ידי יועץ־השגרירות מר ארתור ינקן⁵¹, אלא גם על ידי הנספח הימי, הקפיטן הילגארת, שפּרש מן הצי בזמנו והתגורר במאיורקה, אלא שעכשיו חזר לתפקיד כשהוא עשיר בידיעה מעמיקה בענינים ספרדיים.

כל ימות המלחמה נקט הגנרל פראנקו קו של אנוכיות ודם קר בתכלית. הוא חשב רק על ספרד ועל האינטרסים הספרדיים. הכרת־טובה להיטלר ולמוסוליני על עזרתם לא נכנסה לראשו מעולם. מצד שני גם לא נטר לאנגליה כל טינה על איבתן של מפלגות השמאל שלנו. עריץ צר־מוח זה חשב רק איך לשמור על עמו מוּקז־הדמים ולמנוע ממנו מלחמה נוספת. הם שׂבעו מלחמה. מיליון איש נטבחו בידי אחים. עוני, יוקר ומצוקה הקפיאו את חצי־האי המסולע. די לספרד במלחמה ודי בה לפראנקו! אלה היו הרגשות הפשוטים שבהם ראה את התהפּוכה הנוראה שזיעזעה עכשיו את העולם וקידם את פניה.

ממשלת הוד־מלכותו היתה מרוצה למדי מהליכה זו בקטנות. לא רצינו אלא בנייטראליותה של ספרד. רצינו לסחור עם ספרד. רצינו שנמליה יימנעו מצוללות גרמניה ואיטליה. רצינו לא רק שגיברלטר לא תיפּגע אלא גם שתוכלנה האניות שלנו להשתמש במעגן אלג’סיראס ושבּסיס־התעופה שלנו, המתרחב והולך בתמידוּת, יוכל להשתמש בשטח המחבּר את הסלע אל היבשת. בהקלות האלו תלויה היתה במידה רבה גישתנו לים התיכון. לא היה דבר קל לספרדים מהציב תריסר תותחים בהרים מאחרי אלג’סיראס או מלתת רשות להצבתם. זכּאים היו לעשות זאת בכל עת, וכיון שהוצבו התותחים אפשר היה לירות בהם בכל רגע, ובסיסי הצי והתעופה שלנו שוב לא יהיה בהם חפץ. הסלע יוכל לעמוד שוב במצור ממושך, אבל לא יהיה אלא סלע. ספרד החזיקה במפתח לכל עלילות הבריטים בים התיכון, ומעולם לא סגרה עלינו, אף בשעות האפלות ביותר. כה רבה היתה הסכנה עד שמשך קרוב לשנתים החזקנו בתמידות משלחת של למעלה מחמשת־אלפים איש, על אניותיהם, המוכנה לתפוס את האיים הקאנאריים, שבהם נוכל לקיים פיקוח אווירי וימי על הצוללות, ולקיים קשר אל אוסטרליה מסביב לכף, אם אי־פעם יימנע מאתנו נמל גיברלטר על ידי הספרדים.

היתה עוד צורה פשוטה מאד שבּה יכלה ממשלת פראנקו להכותנו מכת־הרס זו. היא יכלה להרשות לחילותיו של היטלר לעבור את חצי־האי, לצוּר על גיברלטר ולכבשה בשבילה, ובינתים לכבוש בעצמה את מארוקו וצפון־אפריקה הצרפתית. לזאת חששנו מאד אחרי שביתת־הנשק הצרפתית, כאשר הגיעו הגרמנים ב־27 ביוני 1940 בכוח גדול לגבול הספרדי והציעו לערוך מצעדי־אחוה מפוארים בסן־סבּסטיאן ובערים שמעבר לפּירנאים. קצת חיילות גרמנים אכן נכנסו לספרד. ואולם, כמו שכתב הדוּכּס ולינגטון באפריל 1820:⁵²

אין כספרד באירופה ארץ שזרים יכולים להתערב בעניניה בהצלחה כה מועטה. אין ארץ שבּה הזרים שנוּאים כל כך, ואפילו מבוּזים כל כך, ואשר מנהגיה והליכותיה רחוקים כל כך מאלה של שאר אומות באירופה.

עתה, כעבור מאה־ועשרים שנה, היו הספרדים, תשושים ומתנודדים לאחר העינויים שנתענו בהם במלחמת האזרחים, חברוּתיים עוד פחות. הם לא חפצו שיהיו צבאות זרים מתהלכים בארצם. האנשים הזעופים האלה לא היו בוחרים בחברתם של נכרים, גם אם היו נאצים או פאשיסטים. פראנקו היה שותף גמור ברגשות האלה, ובצורה ערמומית ביותר השׂכיל לבטאם. יכולנו להתפעל מערמומיתו, מה־גם שהיתה לנו למועיל.

*

ככל זולתה הוּכּתה ממשלת ספרד בתדהמה עקב נפילתה הפתאומית של צרפת והתמוטטותה או חורבנה הצפויים של בריטניה. המוני אנשים ברחבי העולם כולו השלימו עם המחשבה על “הסדר החדש באירופה”, “עם־האדונים” וכל כיוצא בזה. לכן רמז פראנקו ביוני שהוא מוכן להצטרף למנצחים ולהשתתף בחלוקת שלל. קצת משום תיאבון, וקצת גם משום תבונה וזהירות, הבהיר כי דרישות גדולות יש לה לספרד. אבל ברגע זה לא חש היטלר צורך בבעלי־ברית. בדומה לפראנקו סבר כי בתוך שבועות או אף ימים יבוא קץ לפעולות־האיבה הכלליות ואנגליה תתחנן לשלום. לכן לא גילה ענין רב במחוות הסולידריוּת הפּעילה ממדריד.

באוגוסט כבר השתנתה התמונה. ברור היה שאנגליה תוסיף להילחם ומסתבר היה שהמלחמה תארך. לאחר שדחתה בריטניה בבוז את “הצעת השלום” שלו מן ה־19 ביולי תר היטלר אחרי בעלי־ברית, ואל מי יפנה אם לא אל הרודן אשר לו עזר ואשר אך זה מקרוב ביקש להצטרף אליו? אבל גם לפראנקו היתה עכשיו השקפה אחרת, שנבעה מאותן הסיבּות. ב־8 באוגוסט הודיע השגריר הגרמני במדריד לברלין שהקאוֹדיליוֹ לא זז עדיין מעמדתו, אלא שהוא מעלה בקשות מסוימות. ראשית, את ההבטחה שגיברלטר, מארוקו הצרפתית וחלק מאלז’יר, כולל את אוֹראן, יינתנו לספרד, יחד עם תוספות שטחים שונות למושבות אפריקה הספרדית. יהיה צורך גם בעזרה צבאית וכלכלית מספיקה, כי יש לספרד תבואה רק לשמונה חדשים. לבסוף סבור היה פראנקו כי התערבותה של ספרד צריכה לבוא רק אחרי הנחיתה הגרמנית באנגליה, “כדי להימנע מכּניסה מוקדמת מדי למלחמה, שתביא לידי לחימה ממושכת שספרד לא תוכל לעמוד בה ואשר בתנאים מסוימים תהיה מקור סכנה למשטר”. בתוך כך כתב פראנקו למוסוליני מכתב שבּו חזר על דרישותיה של ספרד וביקש את תמיכתו. מוסוליני השיב ב־25 באוגוסט בהמריצו את הקאוֹדיליוֹ “שלא יתיק עצמו מן ההיסטוריה של אירופה”. שיעור תביעותיה של ספרד הביא את היטלר במבוכה, כי אחדות מהן היו עשויות לסבּכו מחדש עם ווישי. נטילת אוראן מצרפת כמעט ודאי שתביא לידי הקמת ממשלה צרפתית עוינת בצפון־אפריקה. הוא שקל בדעתו.

בינתים היו הימים חולפים ועוברים. משך ספטמבר דומה היה שבריטניה הגדולה מחזיקה מעמד נוכח ההתקפה האווירית הגרמנית. העברת חמישים המשחתות האמריקאיות עשתה רושם עז ברחבי אירופה, וספרד מדומה היתה שארצות־הברית קרבה יותר למלחמה. לכן המשיכו פראנקו והספרדים שלו בקו של הגדלת דרישותיהם והגדרתן ובתביעה הברורה כי יש להסכים עליהן מראש. כן גם יש להמציא אספקה, בפרט מספר הוֹביצרים של חמישה־עשר אינץ' לסוללות הספרדיות אשר מול גיברלטר. כל הזמן שילמו לגרמנים במעות קטנות. כל העתונים הספרדיים היו אנטי־אנגליים. סוכנים גרמנים הורשו להתבלט בחוצות מדריד. הואיל ושר־החוץ הספרדי, בּייגבּדר, היה חשוד בחוסר התלהבות לגרמניה, נשלח ציר מיוחד, סראנוֹ סוּנייר, ראש הפאלאנגה, לביקור רשמי בברלין כדי לישר את ההדוּרים ולקיים הרגשה של חברוּת. היטלר המטיר עליו דברים כמתלהמים, ובפרט עמד על הדעות הקדומות של ספרד נגד ארצות־הברית. הוא חיוה את דעתו כי אפשר מאד שהמלחמה תיעשה מלחמת יבּשות – אמריקה נגד אירופה. יש להבטיח את האיים שמול מערב־אפריקה. לאחר מכּן ביקש ריבּנטרופּ בסיס צבאי לגרמניה באיים הקאנאריים. סוּנייר, הפּרוֹ־גרמני והפאלאנגיסט, סירב אפילו לשוחח על כך, אך עמד בלי הפוגות על צרכיה של ספרד בכלי־נשק חדישים ובמזונות ודלק, ועל סיפוק דרישותיה הטריטוריאליות על חשבון צרפת. כל זה דרוש בטרם תוכל ספרד להגשים את תקוותיה להיכּנס למלחמה.

ריבנטרופּ הלך לרומא ב־19 בספטמבר למסור דין־וחשבון ולהיועץ. הוא אמר כי הפירר סבור שעמדתה של בריטניה היא “תוצאת יאוש, וכן אי־הבנה גמורה במציאות, כמו גם פרי התקוה להתערבות מצד הרוסים והאמריקאים”. מוסוליני העיר כי “ארצות־הברית עומדת מכל הבחינות המעשיות על צדה של אנגליה”. מכירת חמישים המשחתות מוכיחה זאת. הוא יעץ לעשות ברית עם יאפאן כדי לשתק כל פעולה אמריקאית. “אף כי הצי האמריקאי יכול להיחשב גדול מן הבחינה הכמותית, יש לראות בו ארגון דילטאנטי בדומה לצבא הבריטי…” הדוּצ’ה הוסיף ואמר:

נשארת הבעיה של יוגוסלאביה ויוון. יש לאיטליה חצי מיליון איש על הגבול היוגוסלאבי, ומאתים אלף על הגבול היווני. היוונים הם לגבי איטליה מה שהיו הנורבגים לגבי גרמניה לפני הפעולה של חודש אפריל. אנו צריכים לגשת לחיסולה של יוון, ועל אחת כמה וכמה לאחר שיתקדמו כוחות היבשה שלנו לתוך מצרים, ואז לא יוכל הצי הבריטי להישאר באלכסנדריה ויתוּר לו מפלט בנמלים יווניים.

בנקודה זו הסכימו שניהם כי המטרה העיקרית היא לנגוֹף את אנגליה. השאלה היחידה היתה, כיצד? “המלחמה”, אמר מוסוליני, “תסתיים לפני האביב או שתימשך בשנה הבאה”. עתה נראתה לו האפשרות השניה מסתברת יותר, ויש לשחק בצורה היעילה ביותר בקלף הספרדי. ריבנטרופ אישר כי הכרזת מלחמה מצד ספרד בעקבות הבּרית עם יאפאן תהיה מהלומה חדשה וניצחת לאנגליה. אבל סוּנייר לא קבע שום תאריך.

*

בעוד הספרדים נעשים צוננים יותר וחמדנים יותר, חש היטלר רצון מוגבר בעזרתם. עוד ב־15 באוגוסט הטעים הגנרל יוֹדל כי יש עוד דרכים, מחוץ לפלישה במישרים, שבּהן ייתכן לנגוֹף את אנגליה, לאמור, במלחמה אווירית ממושכת, בהמרצת לחימת הצוללות, כיבוש מצרים וכיבוש גיברלטר. היטלר צידד מאד בזכות ההסתערות על גיברלטר. אבל התנאים שהעמידו הספרדים היו מופרזים, ובסוף ספטמבר גם הסעירוהו כבר רעיונות אחרים. ב־27 בספטמבר נחתם בברלין חוזה־שלוש־המעצמות בין גרמניה, איטליה ויאפאן. דבר זה פתח אפקים נרחבים יותר.

*

הפירר החליט עתה להטיל את השפעתו האישית על כפות־המאזניים. ב־4 באוקטובר נפגש עם מוסוליני במעבר־הבּרנר. הוא דיבר על הדרישות הגדולות וטכסיסי ההשהיה של ממשלת ספרד. הוא חשש שאם יתן לספרד את מבוּקשה תהיינה לדבר שתי תוצאות מיידיות. אנגליה תכבוש את הבסיסים הספרדיים באיים הקאנאריים והקיסרות הצרפתית בצפון־אפריקה תצטרף לתנועתו של דה־גול. הוא אמר כי דבר זה יאלץ את הציר להרחיב במידה רצינית את ספירת פעולותיו. לעומת זאת לא הוציא מכלל חשבון את האפשרות שהכוחות המזוינים של צרפת יתיצבו על צדו במערכה אירופית נגד בריטניה הגדולה. מוסוליני הרחיב את הדיבור על תכניותיו לכיבוש מצרים. היטלר הציע לו יחידות מיוחדות להתקפה זו. מוסוליני לא היה סבור שיש לו צורך בהן, על כל פנים לא לפני השלב הסופי. על השאלה הרוסית העיר היטלר, “יש להבין כי אי־האמון שהוגה סטאלין כלפּי שווה לאי־האמון שאני הוגה כלפּיו”. על כל פנים עוד מעט יבוא מולוטוב לברלין, ויהיה על הפירר לכוון את הדינאמיות הרוסית אל הודו.

ב־23 באוקטובר נסע היטלר עד לגבול צרפת־ספרד בהאנדיי להיפגש עם הרודן הספרדי. כאן, תחת שתחניף ענוותנוּתו לספרדים, תבעו הללו, לפי מה שסיפר היטלר למוסוליני, “מטרות שאינן עומדות בשום יחס לכוחם”. ספרד תבעה תיקונים בגבול הפּירנאי, את סיפּוח קטלוניה הצרפתית (שטח צרפתי, שפעם היה לו קשר היסטורי לספרד, אלא שהוא למעשה מצפון לפּירנאים), את סיפוח אלזי’ר מאוראן עד כף־בּלאנקוֹ, ובעצם את מארוקו כולה. השיחות, שנוהלו על ידי תורגמנים, נמשכו תשע שעות. תוצאתן היתה רק פרטיכל סתמי וסידורים לניהול שיחות צבאיות. “בוחר הייתי”, סח היטלר למוסוליני אחרי כן בפירנצי, “לעקור שלוש או ארבע משיני ובלבד שלא לחזור על כך עוד פעם”⁵³.

בדרך שוּבו מהאנדיי הזמין הפירר את המרשל פטן להיפגש אתו במונטוּאַר, סמוך לטוּר. פגישה זו הוכנה על ידי לאוואל, שנפגש עם ריבנטרופ יומים לפני כן, ולהפתעתו גם עם היטלר, בעצם המקום הזה. היטלר ולאוואל קיוו שניהם לגייס את צרפת על־מנת להנחיל מפלה לבריטניה. המרשל ורוב אנשי חוּגו נדהמו תחילה מן הדבר. אבל לאוואל צייר את הפגישה המוצעת בצבעים מזהירים. כשנשאל אם הגה היטלר את הרעיון או שהוּצע לו הדבר, השיב לאוואל:

מה הוא בעיניכם? האם אתם סבורים שהיטלר זקוק לאומנת? יש לו רעיונות משלו, לאיש הזה. הוא רוצה לראות את המרשל. חוץ מזה הוא הוגה אליו כבוד רב. הפגישה הזאת בין ראשי שתי המדינות תהיה מאורע היסטורי, על כל פנים, משהו שונה מאד מארוחת־צהרים בצ’קרס⁵⁴.

פטן נשבה לתכנית. סבור היה שהפרסטיז’ה האישית שלו תעשה רושם על היטלר, וכי כדאי לטעת בו את הרושם שצרפת אפשר שתהיה מוכנה “לשתף פעולה”. כיון שיוּנח לו מדאגותיו במערב, אולי יפנה היטלר את מחשבותיו וצבאותיו מזרחה.

הפגישה נתקיימה ברכבת המשוריינת של היטלר, סמוך למנהרה, ב־24 באוקטובר אחר־הצהרים. “אני מאושר”, אמר הפירר, “ללחוץ את ידו של צרפתי שאיננו אחראי למלחמה הזאת”.

התוצאה לא היתה הרבה יותר מגינוני־נימוס מבישים. המרשל הביע צער על שלא פוּתחוּ יחסים קרובים בין צרפת וגרמניה לפני המלחמה. אולי עדיין אין השעה מאוחרת מדי. היטלר הטעים כי צרפת היא שעוררה את המלחמה ונחלה מפלה. אבל עכשיו מטרתו למחוץ את אנגליה. בטרם תספיק ארצות־הברית לעזור לה עזרה של ממש, תיכּבש בריטניה או שתהיה לגל־חרבות. מטרתו היא לסיים את המלחמה במהירות האפשרית, כי אין לך עסק שהוא כדאי פחות ממלחמה. כל אירופה תוצרך לשלם את המחיר, ולכן יש אינטרס אחד לאירופה כולה. באיזו מידה תעזור צרפת? פטן הסכים לעקרון של שיתוף־פעולה, אבל טען שאין הוא יכול להגדיר את גבולותיו. נוּסח זכרון־דברים שעל פיו, “בהסכמה עם הדוצ’ה, גילה הפירר את החלטתו הנחרצה לראות את צרפת תופסת באירופה החדשה את המקום הראוי לה”. מעצמות־הציר וצרפת יש להן אינטרס זהה בהשגת מפלתה של אנגליה בהקדם האפשרי. לפיכך תתמוך ממשלת צרפת, בגבולות יכלתה, בצעדים שתנקוטנה מעצמות־הציר לשם הגנה. שאלות של פרטים תיוּשבנה על ידי ועדת־שביתת־הנשק, מתוך תיאום עם המשלחת הצרפתית. מעצמות הציר תתחייבנה על כך שעם השגת שלום עם אנגליה תישאר בידי צרפת אחוזה קולוניאלית “השווה בעיקרה למה שיש בידיה ברגע זה”.

לפי הרשוּמות הגרמניות היה היטלר מאוכזב. אפילו לאוואל התחנן לפניו שלא ילחץ על צרפת לאסור מלחמה על בריטניה בטרם תוּכן דעת־הקהל הצרפתית כיאות. היטלר דיבר אחר כך על לאוואל כעל “פוליטיקן דמוקרטי קטן ומזוהם”; אבל חיובית יותר היתה התרשמותו מן המרשל פטן. אכן, מוסרים שהמרשל, כשחזר לווישי, אמר, “ששה חדשים יהיו צריכים לעבור בדיונים בתכנית זו, ועוד ששה חדשים יעברו עד שתישכח”. אבל העיסקה הנקלה לא נשכחה עדיין בצרפת.

באוקטובר טילגרפתי אל שגרירנו במדריד

ראש־הממשלה אל סיר סמואל הור 19.10.40

אנו מתפעלים מן הצורה שבה אתה מטפל במשימתך הקשה. אני מקווה שתשׂכיל למסור לווישי, באמצעות השגריר הצרפתי, שני רעיונות יסודיים. ראשית, שאנו מוכנים לשכוח מה שהיה ולשתף פעולה עם כל אדם שישכנע אותנו כי גמר אומר לנגוף את האויבים המשותפים. שנית, שהואיל ואנחנו נלחמים על חיינו כמו גם על נצחון שיגאל בעת־ובעונה־אחת את כל המדינות השבויות, הרי לא נירתע מכל. נסה להבהיר לווישי. את הדבר שכאן אצלנו הוא מוחזק ודאי בעיני הכל, לאמור, שהיטלר כבר הוּכה, ושאם גם יבוֹז את היבשת ואם גם תימשך המלחמה זמן רב הרי דינו נחתך. נפלא הדבר מבּינתי מדוע אין אף מנהיג צרפתי עוקר לאפריקה, מקום שיזכּה בקיסרות, בשליטה בימים, ובכל הזהב הצרפתי המוקפא שבארצות־הברית. אילו נעשה הדבר בתחילה כי אז אפשר מאד שכבר היינו ממגרים את איטליה. אבל אין ספק שההזדמנות היא המזהירה מכל מה שהוּצע אי־פעם לאנשים עזי־נפש. מובן שאיש לא יצפה לתגובות מדויקות על הצעות כאלו, אבל נסה להכניס זאת לראשיהם, אם רואה אתה איזה פתח תקוה.

הידיעות השונות שקיבלנו על הפגישה במונטוּאַר לא שינו את השקפתי הכללית על טיבה של עמדתנו כלפי ווישי. עכשיו, בנובמבר, הבעתי בתזכיר לעמיתי את השקפותי.

14.11.40

אף כי רגשי נקם אין להם מקום בפוליטיקה, ואף כי תמיד עלינו להביט לפנים ולא לאחור, תהיה זו טעות להניח שישוב הקשיים שלנו עם ווישי יוּשג על ידי מדיניות של פייסנוּת וסלחנות סתם. ממשלת ווישי נתונה תחת לחץ כבד מצד גרמניה, ואין דבר שיהיה רצוי לה יותר מן ההרגשה שעל הצד השני עומדת אנגליה חביבה, רכה, נעימה, סלחנית. דבר זה יאפשר לה להשיג חסדים קטנים מגרמניה על חשבוננו, ולהמשיך זמן רב ככל האפשר עד שתראה להיכן מהלך המלחמה נוֹטה. אנחנו, כנגד זאת, איננו צריכים להסס, כשהאינטרסים שלנו מחייבים זאת, מהעמידם בפני מצבים קשים ובלתי־נעימים, ולטעת בהם את ההרגשה שלנו יש שינים ממש כמו להיטלר.

יש לזכור שהאנשים האלה עשו מעשי שפלוּת באמת־מידה המזכּה אותם בבוז־תמיד מצד העולם כולו, ושהם עשו זאת מבלי לקבל סמכות קלה־שבקלות מן העם הצרפתי. לאוואל ודאי שהוא חדוּר שנאה מרה ביותר לאנגליה, ולפי מה שמוסרים אמר שרצונו לראותנו “crabouillés”, שפּירושו ממוֹעכים עד כדי להשאיר רק כתם של שומן. אילו היה התוקף בידו, כי אז בלי ספק היה מנצל את ההתנגדות הבלתי־צפויה מצד בריטניה על־מנת להוציא מידי אדוניו הגרמנים מחיר טוב יותר תמורת העזרה הצרפתית בחיסולנו. דרלאן חדוּר ארס מרירי מחמת הפגיעה שפגענו בצי שלו. פטן תמיד היה תבוסתן אנטי־בריטי, ועכשיו הוא זקן בלה. הבל היא המחשבה שנוכל לבנות על אנשים כאלה. אולם אפשר שדעת־הקהל המתחזקת וחוּמרותיהם של הגרמנים תאלצנה אותם לסטות מן הקו שלהם לטובתנו. ודאי שאנו צריכים לקיים קשרים אליהם. אבל כדי לטפּח נטיות רצויות כאלו, עלינו לדאוג לכך שאנשי ווישי יהיו נטחנים כהלכה בין אבני־הריחים של גרמניה ובריטניה. בדרך כך קרוב הוא ביותר לודאי שיגיעו להלך־רוח מועיל יותר משך תקופת הזמן הקצרה הנשארת להם.

*

המרשל פטן החל לרגוז יותר ויותר על לאוואל המדרבן אותו לצעוד בדרך שתביא לידי מלחמה עם בריטניה ולידי כיבוש המושבות בצפון־אפריקה על ידי הגרמנים. ב־13 בדצמבר הגיע לאוואל לווישי ובידו ההצעה שיבוא פטן לפאריז על־מנת להיות נוכח בהעברה חגיגית של אפר בנו של נפוליאון, דוכס רייכשטאט (“הנשרוֹן”), לארמון ה“אינבלידים”. זה היה רעיונו המזהיר של היטלר על קידוּש חגיגי של ההסכמה שהושגה במונטוּאַר.

אולם פטן לא נמשך אל מסדר שבו יוצג המנצח של ורדן לראוה על אדמה צרפתית עם משמר־כבוד גרמני לפני קברו של הקיסר נפוליאון. יתר על כן, שיטותיו ומטרותיו של לאוואל הלאוהו גם מילאוהו פחד. לפיכך דאגו אנשים מעוזריו של פטן לאסור את לאוואל. שחרורו הושג בזכות התערבות גרמנית נמרצת, אבל פטן סירב לקבלו בחזרה כמיניסטר. לאוואל פרש בחימה לפאריז הכבושה בידי הגרמנים. אני שמחתי על שמר פלאנדן בא על מקומו כשׂר־החוץ. המאורעות האלה סימנו תמורה בווישי. דומה היה כי סוף־סוף הגיעו אל קצה הגבול של שיתוף־הפעולה. ברגע זה היו תקוות ליחסים טובים יותר בין צרפת לבריטניה ולהבנה אוהדת יותר לווישי מצד ארצות־הברית.

*

בנקודה זו כדאי להמשיך בסיפור־המעשה הספרדי. פראנקו, שעתה היה משוכנע שהמלחמה תהיה ממושכת ושהספרדים מתעבים כל מלחמה נוספת, ואשר לא בטח כלל בנצחונה של גרמניה, השתמט בכל תחבולה של עיכּוב מרגיז ותביעות מופרזות. לעת הזאת כה בוטח היה בסוּנייר עד שב־18 באוקטובר מינה אותו לתפקיד שר־החוץ, ותיאר את הדחתו של בייגבּדר כראָיה למסירותו למעצמות־הציר. בנובמבר הוזמן סוּנייר לברכטסגאדן, והיטלר הביע את מורת־רוחו על כך שספרד מתמהמהת להיכּנס למלחמה. לעת הזאת כבר הפסיד חיל־האוויר הגרמני בקרב על בריטניה. איטליה כבר היתה מסובּכת ביוון ובצפון־אפריקה. סראנו סוּנייר לא נענה כמקוּוה. תחת זאת עמד באריכות על הקשיים הכלכליים של חצי־האי. כעבור שלושה שבועות נשלח האדמירל קאנאריס, ראש השירות החשאי הגרמני, למדריד, על־מנת לסדר את פרטי כניסתה של ספרד למלחמה. הוא הציע שחיילות גרמניים יעברו את הגבול הספרדי ב־10 בינואר, לקראת התקפה על גיברלטר ב־30 בו. האדמירל הופתע כשאמר לו פראנקו שספרד לא תוכל להיכּנס למלחמה בתאריך שצוּין. דומה היה שהקאוֹדיליוֹ חושש שהצי הבריטי יטול ממנו את האיים האטלנטיים ואת המושבות הספרדיות. הוא הטעים גם את המחסור במזונות ואת אי־יכלתה של ספרד לעמוד במלחמה ממושכת. הואיל ודומה היה שהפלישה הגרמנית לאנגליה נדחתה למועד בלתי־מוגדר, העלה פראנקו תנאי חדש. הוא לא יזוז, על כל פנים, עד אם יהיה הסואץ בידי הציר, כי עד אז לא יהיה בו בטחון שספרד לא תסתבך בפעולות־איבה ממושכות עד מאד.

ב־6 בפברואר 1941 כתב היטלר מכתב לפראנקו ובו ביקשו בלשון נמרצה ומפגעת שיקום ויהיה לאיש בלי כל דיחוי נוסף. פראנקו השיב בהבעת נאמנות־נצח. הוא טען כי יש להמשיך במשנה־מרץ בהכנות להתקפה על גיברלטר. נוסף על כך הכריז כי לצורך קיבּוֹלת זו יש להשתמש רק בחיילות ספרדיים המצוּידים ציוד גרמני. אפילו יסוּדר כל זה, אין ספרד יכולה להיכנס למלחמה מסיבּות כלכליות. או אז הודיע ריבנטרופ לפירר שפראנקו אינו מתכוון כלל להילחם. היטלר יצא מכּליו, אבל הואיל ועתה נמנה וגמר לפלוש לרוסיה, אפשר שלא שׂש לנסות באותה עת במפעלו הכּושל השני של נפוליאון, הפלישה לספרד. כוחות ספרדיים ניכּרים רוכּזו עתה לאורך הפּירנאים, והוא היה סבור שביתר־חכמה יעשה אם לא יזוז משיטתו עם האומות. “אחת־לאחת”. הנה כך הצליח פראנקו בערמה ובתחבולה ובלהטוטים מכל הסוגים לישר את ההדורים ולמנוע את הסתבכותה של ספרד במלחמה, לתועלתה שלא תשוער של בריטניה בעת היותה יחידה לנפשה.

בזמנו לא יכולנו לסמוך על כך, ואני הפצרתי בנשיא שיעשה ככל יכלתו לקדם את מדיניות הפיוּס.

אישיות ימית לשעבר אל הנשיא רוזוולט 23.11.40

מתוך הידיעות שבידינו נראה שהמצב בספרד הולך ורע, וחצי־האי אינו רחוק מנקודת הרעב. אם תבוא מצדך הצעה לשלוח מזון חודש־חודש כל זמן שיעמדו מחוץ למלחמה אפשר שתהיה לכך השפעה מכרעת. קטנות אינן נחשבות עכשיו, וזאת העת לדבר אליהם דברים פשוטים מאד. כיבוש שני עברי המיצר על ידי גרמניה יכביד ביותר את המעמסה הימית אשר עלינו, הכבדה כבר ממילא. בקרוב תהיינה לגרמנים סוללות הפועלות על ידי מכ"ם [ז.א. הם יוכלו לכוון בחשיכה], ודבר זה יסגור את המיצר הן בלילה הן ביום. נוכח המערכה הגדולה המתפתחת במזרח־הים־התיכון והצורך להחיש תגבורת לצבאותינו ולשלוח להם אספקה סביב הכּף, לא נוכל לחשוב על שום פעולה צבאית ביבּשת במיצר או בקירבתו. סלע גיברלטר יעמוד במצור ממושך, אבל מה־בצע בדבר אם לא נוכל להשתמש בנמל או לעבור את המיצר? כיון שיהיו הגרמנים במארוקו יפעלו בכיוון דרומי, ועד־מהרה יפעלו צוללות ומטוסים באין מפריע מקזבלנקה ודאקאר. איני צריך, אישי הנשיא, להרחיב את הדיבור על הצרות שיגרום לנו דבר זה, או על התקרבותן של הצרות לחצי־הכדור המערבי. שׂוּמה עלינו להרויח זמן רב ככל האפשר.

הסכנה הגדולה הזאת חלפה לאמיתו של דבר, ואף כי לא ידענו זאת – חלפה לעולמים. כיום מקוּבּל לעמוד על זדונותיו של הגנרל פראנקו, ולכן שמח אני להעלות על הנייר עדות זו לדו־הפרצופיות ולכפיוּת־הטובה שבמגעו־ומשאו עם היטלר ומוסוליני. בהמשך הדברים אספר על שירותים גדולים עוד יותר ששירתו תכונות רעות אלו בגנרל פראנקו את ענינם של בעלי־הברית.

 

פרק עשרים־ושבעה: מוסוליני מתקיף את יוון    🔗

אוקטובר־נובמבר 1940    🔗

החלטתו של מוסוליני להתקיף את יוון – מכתבו אל היטלר מיום 19 באוקטובר – ועידת פירנצי – הפלישה האיטלקית ליוון, 28 באוקטובר 1940 – תגבורת לצי של האדמירל קנינגהם – בואה של “אילוסטריאס” – חובותינו – חשיבותה של כרתים – מברקים אל מר אידן – עזרה אווירית ליוון – מיזכר אל ראש־מטה חיל־האוויר, 2 בנובמבר 1940 – תכניות וייוול־וילסון להתקפה בלוב – החשאיוּת גורמת אי־הבנה – מברקים נוספים של מר אידן – צרכה של יוון באוּגדה הכּרתית – מברקיו האחרונים של מר אידן – חזירתו – הוא מגולל את “מיבצע מצפן” – הסכמה כללית – הקבינט המלחמתי מאשר – הזרוע האווירית של הצי מתקיפה את הצי האיטלקי – מיבצע־גיבורים בטאראנטו – חצי הצי האיטלקי מוּצא מכּלל פעולה לששה חדשים – מערכי הצי – שאיפתי לצד האמפיבי ב“מצפן” – מברקי אל וייוול מיום 26 בנובמבר – המדיניות ביחס לתורכיה – שיפור במצב – ליקויים במפרץ סוּדה – מותו של מר צ’מברליין – ציוּן לזכרו

מעשה־פשע חדש, אם גם לא בלתי־צפוי לגמרי, מצד מוסוליני, שממנו בעיות מוקשות ותוצאות מרחיקות־לכת לכל ענינינו היגעים, נגול עתה על בימת הים התיכון.

הדוצ’ה קיבל את ההחלטה הסופית להתקיף את יוון ב־15 באוקטובר 1940. אותו בוקר נתקיימה בארמון־ונציה פגישה של מנהיגי המלחמה האיטלקיים. הוא פתח את הישיבה במלים הבאות:

מטרת הישיבה הזאת היא להגדיר את אורח הפעולה – במלים כלליות – שהחלטתי לפתוח בהכנגד יוון. קודם כל תהיינה לפעולה הזאת מטרות בעלות אופי ימי וטריטוריאלי כאחד. המטרות הטריטוריאליות תהיינה מבוססות על החזקת כל החוף של אלבניה הדרומית… והאיים היוֹניים – זאנטה, קפלוניה וקורפוּ – וכיבוש סאלוניקי. כשנשיג את המטרות האלו נשפר את עמדתנו לעומת אנגליה בים התיכון. שנית… כיבושה השלם של יוון, כדי להוציאה מכלל פעולה ולהבטיח שבכל המסיבות תישאר בספירה המדינית־הכלכלית שלנו.

לאחר שהגדרתי כך את השאלה קבעתי את התאריך – שלפי דעתי אין לדחותו אפילו בשעה אחת – והוא ה־26 בחודש זה. זאת היא פעולה שבּשלה עמדי משך חדשים, לפני כניסתנו למלחמה ולפני תחילתו של הסכסוך… הייתי רוצה להוסיף שאינני צופה כל סיבּוכים בצפון. יוגוסלאביה מעוניינת רק לשבת בשקט… אני מוציא מכלל אפשרות גם סיבוכים מצד תורכיה, בפרט מאחר שגרמניה התבססה ברומניה ומאחר שבולגריה הגבירה את כוחה. זו האחרונה יכולה למלא תפקיד במשחק שלנו, ואני אנקוט את הצעדים הדרושים כדי שלא להחמיץ את ההזדמנות הנוכחית היחידה־במינה להשיג לה את שאיפותיה במקדוניה ואת המוצא אל הים⁵⁵…

ב־19 באוקטובר כתב מוסוליני אל היטלר וסיפר לו על ההחלטה להגיע אליה. היטלר היה אז בדרכו להאנדיי ומונטוּאָר. דומה כי המכתב (שנוסחו יצא עתה לאור) היה נשלח אחריו לכאן ולכאן. כשהגיע אליו לבסוף, הציע מיד למוסוליני פגישה על־מנת לדון במצב הפוליטי הכללי באירופה. פגישה זו נתקיימה בפירנצי ב־28 באוקטובר. אותו בוקר החלה ההתקפה האיטלקית על יוון.

אולם דומה שהיטלר לא רצה להתפלמס על ההרפתקה ביוון. הוא אמר בנימוס שגרמניה מסכימה עם הפעולה האיטלקית ביוון, ואחרי כן החל לספר לו על פגישותיו עם פראנקו ופטן. אין כל ספק שמעשי שותפו לא ישרו בעיניו. כעבור שבועות אחדים, אחרי שנבלמה ההתקפה האיטלקית, אמר למוסוליני במכתבו מיום 20 בנובמבר: “כאשר ביקשתיך לקבל את פני בפירנצי יצאתי לדרך בתקוה שאוכל לגולל לפניך את השקפותי קודם שיוחל בפעולה נגד יוון, שעל אודותיה שמעתי רק דברים כלליים”. אולם בעיקרו של דבר השלים עם החלטתו של בעל־בריתו.

*

ב־28 באוקטובר לפני עלות השחר הגיש הציר האיטלקי באתונה אולטימטום לגנרל מטאקסאס, ראש ממשלת יוון. מוסוליני דרש שכל יוון תיפּתח לתנועת צבא איטלקי. תוך כדי כך פלש הצבא האיטלקי שבאלבניה ליוון בנקודות שונות. ממשלת יוון, שכוחותיה לא היו בלתי־מוכנים כלל על הגבול, דחתה את האולטימטום. היא גם נאחזה בערובּה שנתן מר צ’מברליין ב־13 באפריל 1939. את זאת מחויבים היינו לכבד. על פי עצת הקבינט המלחמתי, ומקרב לב הוא, השיב הוד־מלכותו למלך ההלנים: “ענינך עניננו; נלחמים נהיה באויב משותף”. אני נעניתי לפנייתו של הגנרל מטאקסאס: “נתן לכם את כל העזרה שבגדר יכלתנו. נילחם באויב משותף ונהיה שותפים בנצחון מאוחד”. התחייבות זו קוּימה משך תקופה ארוכה.

*

אף כי על גבי הנייר עדיין היתה לצי האיטלקי עדיפוּת גדולה עלינו, הושגו שיפּורים ניכּרים בכוחנו בים התיכון. משך ספטמבר עברו ואילאנט, נושאת־המטוסים משוריינת־הסיפּון אילוסטריאס ושתי סיירות נ. מ. בשלום בים התיכון והצטרפו לאדמירל קנינגהם באלכסנדריה. עד כאן היה חיל־האוויר האיטלקי בעל העדיפות הגדולה מבחין תמיד באניותיו ומפציצן, דרך־כלל. אילוסטריאס, על מטוסי־הקרב המודרניים שלה ועל ציוד המכ"ם החדיש שלה, היתה מפילה מטוסי פטרול והתקפה והעניקה חשאיוּת חדשה לתנועות הצי שלנו. יתרון זה בא בעתו. מחוץ לכמה טייסות של מטוסים, משלחת בריטית ואולי כמה חיילות סמליים, לא היה לנו מה לתת; ואפילו זוּטות אלו גרעו עד להכאיב מצרכיהן של תכניות נלהבות שכבר ניצתו בזירת לוב. עובדה אסטרטגית אחת בולטת נצטיירה לפנינו פתאום – כרתים! אסור שתפּול זו בידי האיטלקים. עלינו לזכות בה תחילה – ומיד. לטוּב־המזל נמצא מר אידן ברגע זה במזרח התיכון, וכך היה לי מיניסטר־עמית במקום לדון אתו. הוא עמד לחזור הביתה אחרי פגישתו עם הגנרל סמאטס בח’רטום. טילגרפתי אליו:

29.10.40

מכיר בחשיבות פגישתך עם סמאטס, אבל מקווה שוייוול ואחרי כן אתה תחזרו בהקדם האפשרי לקאהיר.

כאן כולנו משוכנעים כי יש לעשות מאמץ כדי להתבסס בכרתים, וכי מטרה נכבדה זו מצדיקה סיכּונים. ודאי ראית את מברקי השירותים הלוחמים בנידון זה.

ראש־הממשלה אל מר אידן [בח’רטום] 29.10.40

דומה כי יש חשיבות עליונה להחזקת שדה־התעופה הטוב ביותר שבגדר האפשר ובסיס דלק לצי במפרץ־סוּדה. ההגנה המוצלחת על כרתים היא עזר שאין ערוך לו להגנה על מצרים. אם תיכבש כרתים על ידי האיטלקים יחמיר [הדבר] עד מאד [את] כל הקשיים בים התיכון. מטרה כה גדולה שווה בסיכון, והיא שקולה כמעט נגד התקפה מוצלחת בלוב. אנא, אחרי שתבדוק את כל הבעיה עם וייוול וסמאטס, אל תהסס להגיש הצעות לפעולה בקנה־מידה גדול על חשבון קטעים אחרים, ובקש כל עזרה נוספת הדרושה לך מכאן, כולל מטוסים ונ. מ. [סוללות]. אנו מעיינים בשאלה איך למלא את צרכיך. עליך לראות הכרח בחזירתך לקאהיר.

על פי קריאתה של ממשלת יוון תפסו כוחותינו כעבור יומים את מפרץ סוּדה, הנמל הטוב ביותר בכרתים.

ראש־הממשלה אל הרמטכל"ק 30.10.40

איזה צעדים אנו עושים לקבלת ידיעות מן החזית היוונית? האם יש לנו משקיפים? מה עושה הנספח שלנו שם?

מדוע אינך שולח אחד מן הגנרלים שלך ממצרים בראש משלחת צבאית שתהיה במפקדת חיל־השדה היווני? ייצאו ויראו את הקרבות וימציאו לנו קצת ידיעות מקרוב על הסגולות היחסיות של שני הצבאות. אני מצפה לקבל מברק הגון בכל יום לערך, שיספר לנו בדיוק מה מתרחש, במידה שהיוונים ירשו זאת.

ראש־הממשלה אל הגנרל איזמי, לועדת־ראשי־המטות 30.10.40

אין שום התנגדות לכך שייצאו שני גדודים לפריטאון, עד שיוחלפו על ידי החטיבה ממערב־אפריקה, ואחרי כן יוכלו להמשיך בדרכם למצרים. אל להם לצאת מאנגליה עד שיוסכם שהחטיבה ממערב־אפריקה תלך למערב־אפריקה.

גם כרתים גם מלטה קודמות לפריטאון בתותחים נ. מ., ואינני יכול להסכים להסחה זו ברגע הנוכחי. כן גם לא אוכל להסכים להסחת טייסת מטוסי־קרב [לפריטאון] בשלב זה. על הצי האחריות למנוע כל משלחת ימית שתתקיף את מושבותינו במערב־אפריקה. אשר להתקפה מן האוויר, אם יפציצו הצרפתים את פריטאון או באטהרסט נפציץ אנחנו את ווישי. אינני סבור שיקרה הדבר.

ראש־הממשלה אל סגן מרשל־התעופה לונגמור⁵⁶ 1.11.40

[בשגרך טייסת של מטוסי בלנהיים ליוון] קיבלת החלטה נועזה ונבונה מאד. אני מקווה להחיש לך תגבורת בהקדם האפשרי.

ראש־הממשלה אל הגנרל איזמי, לראש־מטה חיל־האוויר 1.11.40

ולועדת־ראשי־המטות

הייתי מציע לעשות סידורים מידיים לשיגור טייסות נוספת של מפציצים כבדים למזרח התיכון (כולל את הטייסת שכבר נשלחה למלטה) מיד, וכן גם ארבע טייסות של מטוסי־קרב מטיפוס האריקיין. נא להראות לי תכניות לתנועה זו. רוצה הייתי לקבל דו"ח על כך היום.

ראש־הממשלה אל הגנרל איזמי, לועדת־ראשי־המטות 1.11.40

מר אידן ביקש עשרת־אלפים רובים למזרח התיכון. האם לא נוכל לספּקם מתוך הצרור האמריקאי, או שמא יש איזו חבילה קטנה של רובים באיזה מקום שהוא בעולם שאפשר לקחתה?

ראש־הממשלה אל ראש־מטה חיל־האוויר 2.11.40

1. עלה בדעתי שארבע טייסות המפציצים תטוסנה לכרתים או ליוון בדרך מלטה. את האנשים ואת אפסנית הקרקע צריך יהיה להעביר בסיירת. הכרח שתהיינה הטייסות האלו פועלות בהקדם האפשרי מבסיסים על אדמת יוון נגד הצי האיטלקי בטאראנטו, ובכלל נגד איטליה הדרומית. לצורך מיבצע מלחמתי חיוני כזה יהיה על הצי לעשות מאמצים מיוחדים, ואל לך להניח שלא תימצא אניה, על כל פנים בשביל צוות הקרקע, האפסניה וכו' הדרושים כדי להיכנס לפעולה בזמן הזה הגורלי עד מאד. אני רואה יתר־קושי בכלי־הרכב, אבל אולי אפשר יהיה להביא קצת ממצרים, ולאַלתר את השאר.

2. מטוסי־הקרב הם, כמובן, ענין קשה יותר, אבל הייתי מקווה שיוכלו לטוס מנושאת־מטוסים אל מלטה, כמו שנעשה בפעם האחרונה. אם יהיה צורך בדבר יהיה על פיוּריאס לסייע לארק רויאל. האם יוכל ולטוס ממלטה לשדה־תעופה ביוון? אם לא, האם יוכלו לטוס אל נושאת־מטוסים על־מנת להצטייד מחדש בדלק, וממנה ליוון? במקרה של מטוסי־הקרב צריך יהיה לעשות ביחס לאפסניה, צוות־קרקע וכו' אותם סידורים כמו ביחס למפציצים.

ראש־הממשלה אל מר אידן [במפקדת־המזרח־התיכון] 2.11.40

יש לגרוס שהמצב היווני קובע עכשיו את המצבים האחרים. ידוע לנו היטב־היטב מה־דלים משאבּינו. יש לעיין בשׂוֹם־לב בעזרה ליוון לבל תאבד כל עמדתנו בתורכיה כיון שיוּכח שאנגליה לעולם אינה מנסה לקיים את ערובּותיה. אני מציע לך שתישאר בקאהיר לפחות עוד שבוע ימים בזמן שיבררו את השאלות האלו ובינתיים נשקוד לעשות כמיטב יכלתנו משני הקצוות. בינתים מגיעים אליך עוד שלושים־אלף איש עד ל־15 בנובמבר, והדבר ודאי ישפיע על המצב המקומי במצרים.

בעת מועצותיו ושיחותיו הקודמות של מר אידן עם הגנרל וייוול וכן גם עם הגנרל וילסון הציג את השאלה, לאיזו פעולה מתכוונים הם אם לא תתפתח ההתקפה האיטלקית? בסודי־סודות הוּגד לו שמכינים תכנית להתקיף את האיטלקים במדבר המערבי מבלי לחכות עד שיפתחו הם בהתקפתם על מרסה־מטרוך. לא הוא גם לא ויוול לא גילו את הרעיונות האלה לא לי ולא לראשי־המטות. הגנרל ויוול ביקש את מזכיר־הממלכה לעניני־מלחמה שלא ישלח שום מברק בנדון זה, ויספר לנו על כך בעל־פה לכשיגיע הביתה. הנה כך נשארנו שבועות אחדים מבּלי דעת באיזה כיווּן מתפתחות מחשבותיהם. מתוך איגרתי מיום 26 באוקטובר ברור יה שכל פעולה מקדימה בקנה־מידה גדול במדבר המערבי תזכה לתמיכתי הנלהבת. אולם עד לחזירתו של מר אידן היינו כולנו נתונים לרושם שויוול וגם וילסון עודם רתוּקים לקרב־המגן במרסה־מטרוך, ובדעתם להמתין שם עד שיותקפו. דומה היה כי הפעולה היחידה שם הוגים בה במשבר הזה החמור ביותר היא לשלוח לערך גדוד לכרתים וטייסות אחדות ליוון, ולבצע אי־אלו פעולות־הסחה פעוטות נגד הדוֹדקאנז והתקפה קטנה, אם גם רצויה בסודאן. דומה היה כי אין זה כלל עיסוק טוב די־הצורך לכוחות הגדולים עד מאד אשר סיפּקנו להם מתוך סיכון גדול, במאמצים רבים ובמחיר רב.

חליפת ־המברקים בינינו בתקופה זו מבוססת היתה אפוא על אי־הבנה משני הצדדים. ויוול ומזכיר־הממלכה סבורים היו כי על־מנת לתת עזרה חסרת־שחר לכרתים אנו לוחצים עליהם שיפזרו את הכוחות שהם אוספים לצורך התקפה במדבר המערבי. אנחנו, מצד שני, מתוך שלא ייחסנו להם כוונות תוקפניות, התנגדנו לכך שיעמדו בחיבוק־ידים או יתעסקו בקטנות ברגע גורלי שכזה. לאמיתו של דבר, כפי שיתברר עוד מעט, היינו כולנו בדעה אחת. אכן, ב־1 בנובמבר טילגרף מר אידן בלשון־חידות:

מן הכוחות של המזרח התיכון אין אנו יכולים לשלוח תגבורת אווירת או יבשתית שתהיה לה איזו השפעה מכרעת על מהלך הקרבות ביוון. אם נשלח כוחות כאלה מכאן, או נסיח תגבורות הנמצאות עתה בדרך או שאושרו, נסכן בכך את כל מצבנו במזרח התיכון ונעמיד בסימן־שאלה תכניות לפועלה תוקפנית המוכנות והולכות עתה לא בזירה אחת בלבד⁵⁷. לאחר הרבה מאמצים כאוּבים ובמחיר סיכונים חמורים הקימונו עתה, במידה שהדברים אמורים בכוחות היבשה שלנו, כוח הגנתי מספיק במידה מתקבלת־על הדעת. עוד מעט יהיה ביכלתנו ליזום פעולות התקפה מסוימות, שאם תצלחנה אפשר תהיה להן השפעה מרחיקת־לכת על מהלך המלחמה בכללותה. אין ספק שיהיה זה משגה אסטרטגי אם נרשה לעצמנו לסטוֹת מן המשימה הזאת, ולא בחכמה נעשה אם נעסיק את כוחותינו למקוטעים בזירת־מלחמה שבּה אין הם יכולים להכריע… הדרך הטובה ביותר שבה נוכל לעזור ליון היא להלום באיטליה, וזאת אנו יכולים לעשות בצורה היעילה ביותר מאזורים שבּהם פוּתח כוחנו והוכנו תכניותינו. אני מעוניין להביא לפניך בפירוט בהקדם האפשרי את המערכים והתכניות שעובּדו כאן, ואני אומר… לחזור הביתה בדרך הקצרה ביותר, לאחר שאצא ב־3 בחודש.

מברק זה נשלח בד־בבד עם מברק ששלחתי אני אליו לח’רטום, ואחרי כן צריך היה לשוב ולהבריקו לקאהיר, שאליה חזר.

ראש־הממשלה אל מר אידן [במפקדת־המזרח־התיכון] 3.11.40

מחמת חוּמרתו וחשיבותו של המצב ביוון אתה אלוּץ להימצא בקאהיר. עם כל שאולי יהיה הדבר בלתי־צודק, אם תתמוטט יוון בלי שום מאמץ מצדנו תהיה לכך השפעה הרסנית על תורכיה ועל עתיד המלחמה. היוונים טובים מן־הסתם לא־פחות מן האיטלקים, והגרמנים עדיין לא הגיעו. יש לפתח בהתמדה בסיס־דלק ושדה־תעופה בכרתים עד שיהיו לנו מבצרי מלחמה של קבע; זהו הכרח. עושים זאת. אבל ודאי יש לעשות מאמץ לעזור ליוון במישרים, ולוּ גם בכוחות סמליים בלבד. מבין בהחלט שלכל אלה שבמחיצתך רתוּקים לרעיון של קרב תכניתי במרסה־מטרוך. דווקה משום כך אין זה מתקבל על הדעת שיבוא. האויב יחכה להשלמת צינור המים ולפיתוּח כוחות גדולים מאלה המרוכזים עכשיו. הקשיים שלכם בהתקפה על פני המדבר מובנים מאליהם, אבל אם לא תהיה לכם שום התקפה גדולה משלכם בלוב משך החדשיים הבאים, הרי מן הראוי שתקבלו עליכם סיכונים על־מנת להמריץ את התנגדותה של יון. למעלה משבעים־אלף איש נשלחו לפיקוד־המזרח־התיכון מאז יוני ושלושים־אלף יגיעו אליכם עד ל־15 בנובמבר, חמישים־ושלושה אלף עד סוף השנה. רגימנטים משוריינים יצאו אתמול לדרך בשיירה גדולה. לכן אינני יכול להתאמין שהתקפות קטנות שונות, שעליהן אתה מדבר, יחד עם מערכת־הגנה גדולה במרסה־מטרוך, תהיינה שקולות כנגד הצורך בפעולה של ממש ביוון.

איש לא יודה לנו אם נשב תחתינו במצרים בכוח גדל והולך בו בזמן שהמצב ביוון וכל התלוי בו נעזבים לאנחות. איבּוּד אתונה נזקו גדול הרבה יותר מאיבּוּד קניה וח’רטום, אבל אין כל הכרח לשלם מחיר כזה. קרא בשום־לב מברקי פאליירט [צירנו באתונה]. במלחמה יש לקדם פניהם של מצבי־חירום חדשים־לבקרים, ואסור שהשאלה העיקרית תהיה כפופה להשקפות מקומיות. איש לא שיער שבעונת־שנה כה מאוחרת תתקיף איטליה את יוון. יוון, בהתנגדה בעוז ובקבּלה מידה מתקבלת־על־הדעת של עזרה ממצרים ואנגליה, תוכל לבלום את הפולשים. אני מנסה לשלוח תגבורות ממשיות של מפציצים ומטוסי־קרב לכרתים ויוון, שיטוסו מאנגליה, ואפסניה בסיירות. אם יתברר שהדבר בר־ביצוע, נטלגרף פרטים מחר או ביום ב'. נקווה שתתפוס את המושכות ביד איתנה, תחדלו ממדיניוּת שלילית וסבילה ותיאחזו בהזדמנות שנזדמנה לידינו. “הבטחון קודם לכל” הוא הדרך לחורבן במלחמה, גם לוּ היה לכם הבטחון שאיננו. שלחו לי את הצעותיכם בתכלית ההקדם, או אמרו שאין לכם מה להציע.

ושוב:

4.11.40

אנו שולחים לכם תגבורות מטוסים, שתגענה לפי המוסבר בפירוט באיגרת הנלווה מאת

ראשי־המטות. שלחו מיד ליוון טייסת מטוסי גלאדיאטור ועוד שתי טייסות מטוסי בלנהיים, שלוש בסך־הכל. אם יהיה צורך, שלחו גדוד שני לכרתים. חופף לבואן של תגבורות המטוסים הנ"ל שלנו ובהקדם האפשרי שלחו עוד טייסת של מטוסי גלאדיאטור. תותחים נ.מ. לשדות־תעופה ביוון צריכים לבוא לפני הטייסות.

היתה הצעה בזמן ההוא לבקש את היוונים שיחזיקו את האוגדה הכּרתית שלהם באי. לפיכך הודעתי במיזכר:

ראש־הממשלה אל הרמטכל"ק 6.11.40

קשה יהיה למנוע מן היוונים את השימוש באוגדה הכרתית הזאת. אם כך הדבר, ודאי שיהיה עלינו להביא עוד חיילות לאי. חשוב שיהיה מספר מסוים של חיילות, ושהאויב יחשוב שאנו מנחיתים אותם במסר ניכּר. האזור שעליו יש לשמור הוא נרחב מאד, ותוצאותיה של התקפת־נגד תהיינה הרות־שואה ביותר.

נא להודיעני מה השקפותיך.

ראש־הממשלה אל הרמטכל"ק 7.11.40

לא נועיל הרבה ליוון אם כתוצאה משימושנו בכרתים לצרכינו־אנו נמנע מהם את השימוש בשני־שלישים מן האוגדה החמישית שלהם. הגנתה של כרתים תלויה בצי, ובכל־זאת מוכרח להיות איזה כוח־מניעה מסוים של חיילות על החוף. אני מסופק אם די יהיה בשני גדודי הבריטים ובשלושת הגדודים היווניים הנשארים. אני אסיר־תודה לך מאוד על שטילגרפת בהתאם לבקשתי אל הגנרל וייוול. חייב הוא לספּק, ויהי־מה:

(1) שלושת אור ארבעת אלפים חיילים בריטיים נוספים ותריסר תותחים. אין אלה מוכרחים להיות בעלי ציוד מלא או ניידים.

(2) עליו להפריש זאת מן הכוחות שבהם לא ישתמש בקרב, שאולי הוא ממשמש־ובא.

(3) עלינו להגיד ליוונים שאנו משחררים [לשירות עם צבאם העיקרי] את ששת הגדודים ואת הארטילריה של האוגדה החמישית היוונית.

יש לעשות את כל המאמצים להחיש נשק או ציוד על־מנת לאפשר הקמת אוגדת־מילואים של יוונים בכרתים. רובים ומכונות־יריה מספיקים בהחלט במקרה זה. רע מאד יהיה הדבר אם נרחיק אוגדה יוונית מן הקרב בחזית אפּירוס, ואם נפסיד את כרתים משום שלא היה לנו גוש כוחות מספיק שם יהיה זה בגדר פשע.

כבר הגיעה השעה שיבוא מר אידן הביתה למסור דין־וחשבון, כפי שהתאווה בכל לבו. המברקים הבאים מתבארים מאליהם:

מר אידן אל ראש־הממשלה 3.11.40

הכל תקיפים בדעה שעלי לחזור במהירות האפשרית כדי להעלות לפניך את המצב כולו כפי שהוא נראה מכאן. מקווה באמת שתסכים לכך. מתכוון להמריא מחר בבוקר. מוכן בהחלט לטוס חזרה הנה, אם יהיה צורך, לאחר שאתראה אתך, אבל משוכנע שפגישה זו בינינו היא דחופה ביותר. אי־אפשר לתת במברקים הסבר שלם למצב ולתכניות.

ענה־נא בדחוף.

ההסכמה ניתנה, ומזכיר־הממלכה יצא לדרך. הנקודות הבאות הועלו במברקים ששלח אלי באותה עת:

המועצה [בקאהיר] דנה במצב בכרתים. האדמירל קנינגהם הדגיש את חשיבות החזקתה של כרתים לגבינו כאמצעי להבטחת מזרח־הים־התיכון ולהפרעת התעבורה האיטלקית לצפון־אפריקה. אולם כיום אי־אפשר יהיה לעשות את מפרץ סוּדה בסיס לצי למשך יותר משעות אחדות ברצוּף משום שחסרה הגנה מפני צוללות.

אין הוא סבור כי יש לחשוש בעתיד הקרוב לנסיון איטלקי לכבוש את כרתים, כל זמן שלא תיכבש יוון. הוא וכן וייוול תיאמו סידורים לשלוח לכרתים מיד חלק מן התגבורות שציינתי במברקי מיום 1 בנובמבר. האדמירל קנינגהם אינו רואה צורך להחזיק חיל־מצב בריטי גדול בכרתים, והוא משוכנע שלאחר שיאוּרגנו אנשי כרתים די יהיה בגדוד אחד, יחד עם הגנה נ. מ. אחרי כן עמדנו על השאלה הכללית של העזרה ליוון. כפי שאמרנו ב־22 בספטמבר, “כל עזרה שאולי יש לאל־ידנו לתת ליוון, לא נוכל לתתה בטרם יחוּסל סופית האיוּם הגרמני־האיטלקי על מצרים, כי בטחונה של מצרים חיוני לאסטרטגיה שלנו ובעקיפים גם לעתידה של יוון”…

עיקר הזעקה הוא לעזרה בתגבורות מטוסים. טייסת מס. 30 של מטוסי בלנהיים יצאה היום לאתונה. לוֹנגמוֹר הדגיש שוב עד מה אין הוא חפץ להוסיף טייסות ליוון בתנאים הנוכחיים. נראה לו כי אם נעשה כך יישמד חלק גדול ממטוסינו בהתקפות איטלקיות בעת היותם, ביוון או בכרתים, בשדות־תעופה, שלא הותקנו בהם מכלוֹת־מגן, הגנה נ. מ. מספיקה על הקרקע, ואמצעי־זהירות אחרים מסוג זה, שקשה לאַלתרם תוך זמן קצר… בכללו של דבר היו כל המפקדים־הראשיים תקיפים בדעתם כי להגנת מצרים חשיבות ראשונה־במעלה לגבי כל מעמדנו במזרח התיכון. לפי דעתם הרי מנקודת־המבט האסטרטגית בטחונה של מצרים הוא ההתחייבות הדוחקת ביותר, ויש לקבוע לה עדיפוּת על המאמצים למנוע את כיבושה של יוון. כן חיוני הוא הדבר אם רצוננו לשמור על עזרתה של תורכיה…

בכתב־הסתר הפרטי שלי הוסיף את הדברים הבאים:

5.11.40

אף כי התגבורות שהוזמנו במברקי ראשי־המטות כרוכים בסיכונים נוספים במדבר המערבי ומן־הסתם בקרבנות נוספים, יש לקבל את הסיכונים האלה נוכח ההתחייבויות הפוליטיות לעזור ליוון. הפרשת כוחות, אף כי תפריע לסידורים הנעשים במדבר המערבי, לא תשבּש אותם מעיקרם. אבל כל התחייבות מוגדלת וכל נסיון להחיש את קצב המשלוחים ליוון למעלה ממה שנקבע עכשיו יעמידו בסכנה רצינית את מעמדנו במצרים. גורם בלתי־ברור הוא עדיין התאריך שבו תגיע למצרים התגבורת האווירית, בפרט מטוסי־קרב, במקום אלה שנשלחו ליוון. מתוך הנסיון עד כה אנו למדים שתחזיות קודמות לא קוּימו ולוח־הזמנים מפגר עד להדאיב. אני סבור כי עכשיו איל לי עוד מה לעשות פה, ואני אומר לצאת מחר בבוקר בדרך האוויר.

*

מזכיר־הממלכה לעניני־מלחמה חזר למולדת ב־8 בנובמבר, ואותו יום בערב, אחרי החל ההתקפה הרגילה, בא לראותני במשכּני הארעי מתחת לפני האדמה בפיקאדילי. הוא הביא אתו את הסוד שנשמר בקפידה, ואשר צר היה לי על כי לא ידעתיו לפני כן. אף על פי כן לא נגרם כל נזק. לפני חוג אנשים מובחר, כולל את הרמטכל"ק והגנרל איזמי, גולל מר אידן בפירוט רב את תכנית ההתקפה שהגו ועיבּדו הגנרל וייוול והגנרל וילסון. שוב לא נחכה בקווים המבוצרים שלנו במרסה־מטרוך להסתערות איטלקית, קרב־מגן שהכנות כה ממושכות וממולחות נעשו לקראתו. נהפוך הוא, בתוך חודש ימים לערך נתקיף אנו עצמנו. המיבצע ייקרא בשם “מצפן”.

כפי שייראה מתוך המפה היה המחנה האיטלקי של המרשל גרציאני, שמנה אז למעלה משמונים אלף איש, אחרי שעבר את הגבול המצרי, שׂרוּע על פני חזית של חמישים מיל בשורה של מחנות מבוצרים, שמרחקים ארוכים ביניהם ואין ביניהם כל סיוע הדדי, במערכת נטולת כל עומק. בין אגפו הימני של האויב בסוֹפאפי למחנהו הבּא בניבּייווה היתה פירצה של יותר מעשרים מיל. התכנית היתה לבצע זינוק־התקפה דרך הפּירצה הזאת, ואחרי כן לפנות בכיוון הים ולהתקיף בזה אחר זה את מחנה ניבּייווה ואת קבוצת המחנות של תוּמאר מן המערב – לאמור, מן העורף. כוחות קלים יחלשו בינתים הן על מחנות סוֹפאפי הן על המחנה במייקתילה, על החוף, לצורך זה תופעלנה החטיבה המשוריינת ה־7, החטיבה ההודית ה־4, השלמה עתה, וחטיבת חיל־הרגלים ה־16 הבריטית, יחד עם כוח מורכב מחיל־המצב של מרסה־מטרוך. תכנית זו כרוכה בסיכון רציני, אבל יש גם סיכּוי מזהיר בצדה. הסיכּון הוא בשילוּח כל מיטב חילותינו למרחק שבעים מיל לתוך לב עמדתו של האויב בשני לילות רצופים ברחבי המדבר, כשהם צפויים לכך שיבחינו בהם ויתקיפום מן האוויר בשעות היום. חוץ מזה צריך היה לחשב היטב־היטב את המזון והדלק, ואם ישתבש לוח־הזמנים בהכרח תהיינה התוצאות חמוּרות.

הסיכּוי היה שווה בסיכּון. אם יגיע החלוץ שלנו אל הים בבוק־בוק או בסביבתה הרי ינתק את קווי התחבורה של שלושה־רבעים מצבא המרשל גרציאני. כיון שיותקפו במפתיע מעורף, אפשר מאד שכּתוצאה מקרבות עזים ייאלצו להיכּנע בהמוניהם. במקרה זה תישבר החזית האיטלקית ללא תקנה. כיון שיישבו טוֹבי חילותיהם או יישמדו. לא יישאר שום כוח המסוגל לעמוד בפני הסתערות נוספת. וכן גם לא תיתכן שום נסיגה מאורגנת לטריפולי בכביש־החוף שארכו מאות מילים.

כאן אפוא היה הסוד הכמוס שעליו שוחחו הגנרלים עם מזכיר־הממלכה לעניני־מלחמה. זה היה הדבר שלא רצו להודיע עליו במברקים. כולנו שׂשנו ושמחנו. אני לא ידעתי את נפשי מרוב עונג. הרי לפניך משהו שכּדאי לעשותו. בו במקום ובו בזמן הוחלט, כפוף להסכמת ראשי־המטות והקבינט המלחמתי, לתת היתר מיידי וכל תמיכה אפשרית למפעל המזהיר הזה, ולקבוע לו מקום ראשון בכל מחשבותינו ועדיפוּת ראשונה־במעלה, בתוך כל שאר הצרכים המתחרים המרובים, לגבי משאבּינו המאוּמצים.

למועד הובאו ההצעות האלו לפני הקבינט המלחמתי. מוכן הייתי להרצות על הנושא או להביא מישהו שירצה עליו. אבל כשנודע לעמיתי שהגנרלים במקום וראשי־המטות מסכימים הסכמה גמורה אתי ועם מר אידן, הכריזו כי אין הם חפצים לדעת את פרטי התכנית, שהרי ככל שימעטו היודעים כן ייטב, וכי הם מאשרים בלב שלם את הקו הכללי של ההתקפה. זאת היתה העמדה שנקט הקבינט המלחמתי בכמה מקרים חשובים, ואני מוסר עליה כאן למען תשמש דוגמה ומופת, אם יתעוררו בימים יבואו סכנות וקשיים דומים לאלה.

*

יחידות הצי האיטלקי לא הגיבו כל עיקר על כיבושה של כרתים על ידינו, אבל האדמירל קנינגהם להוּט היה זה זמן־מה להלום בהן בכוחות התעופה המוגברים של הצי שלו בעגנן בבסיס העיקרי שלהן בטאראנטו. ההתקפה באה ב־11 בנובמבר כשיא לשורת פעולות מתואמות היטב, שבמרוצתן קיבלה מלטה כוחות צבא ותגבורות צי נוספות, כולל את אנית־המערכה ברהם, שתי סיירות ושלוש משחתות, הגיעו לאלכסנדריה. טאראנטו נמצאת בעקב האיטלקי, מהלך שלוש־מאות־ועשרים מיל ממלטה. נמלה המצוין היה מוגן היטב מפני כל צורות ההתקפה המודרניות. הודות למספר מטוסי־סיור מהירים שהגיעו למלטה היה ביכלתנו לגלות את טרפנו. התכנית הבריטית היתה להטיס שני גלים של מטוסים מאילוסטריאס, הגל הראשון בן שנים־עשר מטוסים והשני היה בן תשעה, שאחד־עשר מהם ישאו טורפדות והשאר פצצות או זיקוקים. אילוסטריאס שילחה את מטוסיה שעה קלה לאחר חשיכה בנקודה הנמצאת לערך מאה־ושבעים מיל מטאראנטו. משך שעה סער הקרב בתוך להבות וחורבן בין האניות האיטלקיות. אף כי אש־המגן עזה היתה, הוּפלו רק שנים ממטוסינו. השאר חזרו בשלום לאילוסטריאס.

במחי אחד שוּנה אפוא מאזן הכוחות הימיים בים התיכון מעיקרו. התצלומים האוויריים הראו כי שלוש אניות־מערכה, אחת מהן ליטוֹריוֹ החדשה, טוּרפּדו, ומלבד זאת נמסר שסיירת אחת נפגעה ונזק רב נגרם למספנה. מחצית צי־המערכה האיטלקי הוּצאה מכלל פעולה למשך ששה חדשים לפחות, והזרוע האווירית של הצי יכלה לעלוץ על כי במיבצע האמיץ ניצלה את אחת ההזדמנויות הנדירות שנזדמנו לה.

נקודה אירונית המתלווה למאורע זה היא העובדה שבעצם היום ההוא השתתף חיל־האוויר האיטלקי, על פי משאלתו המפורשת של מוסוליני, בהתקפה האווירית על בריטניה הגדולה. כוח־מפציצים איטלקי, בלוית כששים מטוסי־קרב, ניסה להפציץ שיירות של בעלי־הברית במדוויי. מטוסי־הקרב שלנו יירטו אותם, ושמונה מפציצים וחמישה מטוסי־קרב הופּלו. זאת היתה התערבותם הראשונה והאחרונה בענינינו הפנימיים. יכולים היו למצוא עיסוק טוב יותר לעצמם בהגנה על הצי שלהם בטאראנטו.

*

התמדתי במסירת ידיעות לנשיא:

אישיות ימית לשעבר אל הנשיא רוזוולט 16.11.40

ודאי שמחתי על טאראנטו. שלוש אניות־המערכה האיטלקיות שלא נזוקו עזבו היום את טאראנטו, ואולי פירוש הדבר שהן נסוגות לטריאֶסטה.

ושוב:

אישיות ימית לשעבר אל הנשיא רוזוולט 21.11.40

אולי תהיה מעוניין לקבל את ההערות הימיות הבאות על הפעולה בטאראנטו שביקשתי מן האדמירליות להכינן:

1. המפקד־הראשי בים התיכון הגה זה זמן־מה בהתקפה הזאת; הוא התכוון להוציאה לפועל ב־21 באוקטובר (יום טרפלגאר), כשהיה הירח מתאים, אבל תקלה קלה שאירעה לאילוסטריאס הביאה לידי דיחוי. הוא חשב עליה שוב בעת שיטוּטו במרכז הים התיכון ב־31 באוקטובר וב־1 בנובמבר, אבל הירח לא האיר והדעה היתה שהתקפה כזאת תלויה במצב הירח, במזג האוויר, בהתקרבותו המסוּתרת של הצי, ובסיור טוב. זה האחרון סוּפק על ידי סירות־טיס וטייסת של מטוסי גלן־מרטין שפּעלו ממלטה. באור ל־12 בנובמבר נתמלאו כל התנאים הנ"ל. מזג־אוויר לא־נוח במפרץ טאראנטו מנע חזרה על המיבצע בליל ה־13 בחודש.

2. נעשה שימוש באקדחי דוּפּלקס ודבר זה סייע מן־הסתם להצלחת התקפת הטורפדו.

3. השגריר היווני באנקרה הודיע ב־11 בנובמבר שצי איטלקי מתרכז בטאראנטו ומתכונן להתקפה על קורפוּ. הסיור ב־13 בנובמבר מראה שאניות־המערכה שלא נזוקו והסיירות של תותחי שמונה אינצ’ים עזבו את טאראנטו – לפי המשוער, בגלל ההתקפה בליל ה־12 בחודש.

*

עתה פניתי אל הגנרל וייוול.

ראש־הממשלה אל הגנרל וייוול 14.11.40

ראשי־המטות, המינסטרים של השירותים הלוחמים ואני בדקתי את המצב הכלל לאור המאורעות של הזמן האחרון. בלימת האיטלקים בחזית היוונית; ההצלחה הימית הבריטית נגד צי־המערכה בטאראנטו; הופעתם הדלה של הטייסים האיטלקים בשמי אנגליה; הידיעות המעודדות שנתקבלו על המוראל הירוּד באיטליה; גאלאבּאט; נסיונותיך־אתה מתוך מגעים במדבר המערבי; על הכל, המצב המדיני הכללי – מכל הטעמים האלה רצוי עד מאד לבצע את הפעולה שעליה דיבּרת עם מזכיר־הממלכה לעניני־מלחמה.

אין זה מתקבל על הדעת שגרמניה תעזוב את בעל־בריתה הצולע עד בלי די בלא תמיכה. לפיכך דומה כי זאת השעה להסתכן ולהכות באיטלקים ביבשה, בים ובאוויר. עליך לפעול בהתאם לכך מתוך תיאוּם עם שאר המפקדים־הראשיים.

ראש־הממשלה אל הגנרל ויוול 26.11.40

החדשות מכל עבר ודאי העמידוך על חשיבותו של “מצפן” ביחס למצב הכללי במזרח התיכון, כולל הבלקנים ותורכיה, ביחס לעמדת הצרפתים וצפון־אפריקה, לעמדת הספרדים, המרעידים עתה על הסף, לאיטליה, הנתונה במצוקה חמורה ולגבי המלחמה כולה. מבלי להיתפס לאופטימיות־יתר, אינני יכול לכבוש בקרבי רגשות עזים של ביטחה ותקוה, ואני משוכנע שהסיכונים, שאין להפרידם ממעשים גדולים מוצדקים בהחלט.

2. ביקשתי את האדמירליות לחקור ביחס לחלק שהוקצה לצי. אם תוּשג הצלחה, מניח שיש לך תכניות לנצלה ניצול שלם. עושים בשבילי חקירת־מטה באפשרויות הפתוחות לפנינו, אם יעלה הכל כשורה, להעברת חיילות לוחמים כמו גם עתוּדות בדרך־הים בניתוּרים ארוכים לאורך החוף, ולהקמת בסיסי־אספקה חדשים שאליהם יוכלו לפנות השריוֹנים והיחידות הרודפות. מבלי לבקש ידיעות בפרטים, רוצה הייתי לקבל הבטחה שכל זה נשקל, נחקר, ובמידת האפשר – הוּכן.

דומה כי קשה להאמין שהיטלר לא ייאלץ לבוא לישועת שותפו, ואפשר מאד שהגרמנים כבר התקדמו בתכניותיהם למסע דרך בולגריה אל סאלוניקי. מכמה וכמה מקורות נודע לנו שההרפתקה של מוסוליני אינה ישרה בעיני הגרמנים, ושהם נוטים להניח לו לשלם את המחיר בעצמו. דווקה משום כך אני חושד עוד יותר שאיזה ענין ביש צפוי לבוא עלינו בקרוב. כל יום של דיחוי הוא לטובתנו. יכול להיות ש“מצפן” כשלעצמו יקבע את פעולתן של יוגוסלאביה ותורכיה, ומכל־מקום, במקרה של הצלחה, נוכל להבטיח לתורכיה עזרה מוקדמת גדולה הרבה יותר מכל שיכולנו להבטיח עד כה. קיימת באמת אפשרות שמרכז־הכובד במזרח התיכון יועתק פתאומית ממצרים לבלקנים, ומקאהיר לקונסטנטינופול. אין ספק שאתה מתכונן לכך במחשבתך, וכאן נעשית חקירת־מטה.

כמו שכבר אמרנו לך, נעמוד לימינך ולימין וילסון בכל פעולה מחושבת היטב, מבלי שים לב לתוצאה, כי במלחמה אין אדם יכול לערוב לתוצאה אלא להיות ראוי לה בלבד.

אמוֹר ללוֹנגמוֹר שאני מתפעל מאד מזה שהזעיק את הטייסות מן הדרום וקיבל עליו את הסיכוּן שילקה שם. אם יתנהל הכל כשורה, יגיעו פיוּריאס ואשר לה לטאקוראדי מחר. דבר זה ודאי יתן לו פיצוי על כל הנוצות שהוצרכנו למרוט ממנו בשביל יוון, מקום שהתפקיד שמילא הרא"ף בנצחונות היווניים היה בעל חשיבות צבאית ומדינית עצומה. כל האיחולים לשניכם, ולאדמירל, המצטיין כל כך. אני שמח על שהוא רואה במפרץ סוּדה “ברכה לא־תשוער”.

ראש־הממשלה אל שר־החוץ 26.11.40

אני מציע את הדברים הבאים לשגרירנו בתורכיה:

הבאנו לפניך את הנימוקים השונים בעד ונגד התערבותה של תורכיה, שעלו בדעתם של קציני־המטה שמסרו דו"ח על הענין, אבל אין אנו רוצים להשאיר בכך ספק כלשהו ביחס לדעתנו ולהוראות המוטלות עליך. רצוננו שתורכיה תיכנס למלחמה בהקדם האפשרי. אין אנו לוחצים עליה שתעשה צעדים מיוחדים לעזרת היוונים, פרט לכך שתבהיר לבולגריה שכל צעד מצד גרמניה דרך בולגריה להתקיף את יוון, וכל תנועת־איבה מצד בולגריה נגד יוון, יגררו אחריהם מיד הכרזת־מלחמה תורכית. רוצים היינו שתורכיה ויוגוסלאביה תיועצנה ביניהן על־מנת להכין אזהרה משותפת, אם אפשר, ולהגישה לבולגריה למראה הסימן הראשון של תנועה גרמנית דרך בולגריה. במקרה שצבא גרמני יעבור את בולגריה, בעזרתה של בולגריה או בלעדיה, חיוני הדבר שמיד תיחלץ תורכיה למלחמה. אם לא תעשה זאת, תימצא מבודדת לחלוטים, מדינות הבלקנים תיבּלענה אחת אחת, ואנחנו לא נוכל להושיעה. אתה יכול לציין שבקיץ 1941 אנו מקווים שלפחות חמש־עשרה אוגדות משלנו תפעלנה במזרח התיכון, ובסוף השנה קרוב לעשרים־וחמש. אין אנו מפקפקים ביכלתנו לנגוף את איטליה באפריקה.

6 אחה“צ. ראשי־המטות מסכימים בכללו של דבר עם הנ”ל.

ראש־הממשלה אל הלורד הראשון, 30.11.40

הלורד־הראשון־של־הימיה, והגנרל איזמי, לועדת־

ראשי־המטות. להראות לראש־מטה־חיל־האוויר

פיוריאס צריכה לחזור מיד הביתה, ולהוליך עוד מטען של מטוסים וטייסים כתגבורת למזרח התיכון. יש לעשות כל מאמץ כדי לדחות את הבּדק שלה עד לאחר שתוליך את הכוח הזה. ראש־מטה חיל־האוויר יאמר מה הרכב־הכוח הטוב ביותר.

ראש־הממשלה אל הגנרל איזמי 1.12.40

מה בדיוק יש לנו ומה בדיוק עשינו במפרץ סודה [כרתים] – ז.א., צבא, תותחים נ.מ., תותחים להגנת החופים, אורות, אלחוט, מכ"ם, רשתות, מוקשים, הכנת שדות־תעופה וכו'?

אני מקווה לאישור כי הרבה מאות מבּני כרתים עובדים בחיזוק הביצורים ובהארכת שדות־התעופה ושכלולם.

גנרל איזמי, לועדת־ראשי־המטות 1.12.40

המשך נסיגתם של האיטלקים באלבניה, והידיעות שקיבלנו היום על הקשיים בכלכלת כוחותיהם והשקאתם במדבר הלוּבי, יחד עם שאר ידיעות על מטוסים המועתקים לטריפולי על־מנת שיהיו בטוחים מפני התקפותינו, יחד עם בואם של שלושים־ושלושת מטוסי האריקיין בשלום לטאקוראדי עם טייסים ממדרגה ראשונה, כל אלו הן עובדות חדשות המרשות לנו לראות את המצב ביתר־ביטחה, ועל זאת יש להודיע מיד לגנרל וייוול.

לעתים רחוקות מאד מזדמנת במלחמה האפשרות, שעה שאויב נס מפניך, להקפיץ אספקה וחיילות לוחמים מרחק שמונים מיל קדימה בלילה אחד בדרך הים. ולהביא כוחות רעננים עד למשמר־החלוץ. דומה כי הגנרל וייוול בתשובתו על מברקי אינו מביא זאת בחשבון כלל. ובהתחשב בסיכון הגדול שלנו עצמנו אינני סבור שנמלא את חובתנו אם לא נמציא לו את תוצאות חקירת־המטה שלנו. פשע הוא אם אתה מניח את כוחך האמפיבּי בלא שימוש. לפיכך רצוני שהחקירה, אם תוצאותיה חיוביות, תועבר באלחוט. מכל־מקום היא צריכה להיות מוכנה ב־3 בחודש לכל המאוחר.

אני מוסיף את ההערה הכללית הבאה: הודות לעובדה שהתבססנו עתה במפרץ סוּדה מותר לנו להיות שקטים הרבה יותר ביחס למלטה. בזמן שהצי נמצא או יכול להימצא בסוּדה, יהיה זה רחוק ביותר מן הדעת שייעשה איזה נסיון לנחיתה גדולה במלטה, שכבר שלחנו לה תגבורת טנקים ותותחים מן המזרח התיכון…. החזקת מפרץ סוּדה חוללה שינוי כביר במזרח־הים־התיכון.

נוּגה היא פרשת מפרץ סוּדה. השבר לא בא אלא ב־1941. אני סבור שהיתה לי שליטה במישרים על ניהול המלחמה לא־פחות משהיתה לכל איש־ציבור אחר באיזו מן הארצות בזמן הזה. הידיעות שעמדו לרשותי, נאמנוּתו של הקבינט המלחמתי ועזרתו הפעילה, כל אלה איפשרו להשיג מידת־ריכוז גדולה במרוּת התחוקתית. אולם מה־פגומה היתה הפעולה שנקט פיקוד־המזרח־התיכון לעומת המצוּוה ולעומת מה ששאפנו אליו כולנו! כדי להעריך את מגבלותיה של פעולת־אנוש יש לזכור מה־רב הוא המתרחש בכל הכיוונים בעת־ובעונה־אחת. עם כל זאת עדיין מתמיהה אותי העובדה שלא עשינו את מפרץ סודה אותה מצודה אמפיבית שכל כרתים היא מבצרה. הכל הוּבן והוסכם, והרבה נעשה: אבל הכל היה בבחינת עשיה־לחצאים. לא ארכו הימים ושילמנו מחיר גדול על פיגורינו.

*

הפלישה האיטלקית מאלבניה ליוון היתה מהלומה כבדה נוספת למוסוליני. ההסתערות הראשונה נהדפה באבידות כבדות, והיוונים יצאו מיד להתקפת־נגד. בגיזרה הצפונית (המקדונית) נכנסו היוונים לתוך אלבניה וב־22 בנובמבר כבשו את קוֹריצה. בגיזרה האמצעית של הפּינדוס הצפוני הוכחדה אוגדה אלפּינית איטלקית. באזור החוף, מקום שהצליחו האיטלקים בתחילה לחדור לעומק, נסוגו בחפזון מן הנהר קאלאמאס. הצבא היווני, תחת פיקודו של הגנרל פּאפּאגוס, גילה כשרון עילאי בלוֹחמת הרים. איגף את אויבו ועלה עליו בתמרוּן. בתום השנה אילצו היוונים בגבורתם את האיטלקים לסגת לאורך כל החזית כשיעור שלושים מיל מאחרי הגבול האלבני. משך חדשים אחדים היו עשרים־ושבע אוגדות איטלקיות מרותקות באלבניה על ידי שש־עשרה אוגדות יווניות. ההתנגדות המופלאה של היוונים סייעה הרבה לעודד את שאר ארצות־הבלקנים, וקרנו של מוסוליני ירדה פלאים.

*

ב־9 בנובמבר מת מר נוויל צ’מברליין בנוה־השדה שלו בהמפשייר. קיבלתי רשות מן המלך להמציא לו את מסמכי הקבינט, ועד לימים האחרונים שלפני פטירתו עקב אחר ענינינו מתוך עירנות, התעניינות ועקשנות. בלב נכון קידם את פני המוות המתקרב. סבור אני כי במותו התנחם בידיעה שסוף־סוף נחלצה ארצו ממצרי־שאוֹל.

כאשר אך התכנס בית־הנבחרים ב־12 בנובמבר, הערכתי בדברי הספּדי את אָפיו ואת דרך חייו:

בשער המוות יעברו מנהגנו ודעותינו תחת שבט־הבקורת. נבצר הדבר מן הבּריות, למזלם הטוב, כי לוּ היה זה בידם כי אז היה הדבר נורא־מנשוֹא, לחזות מראש או להגיד מראש במידה גדולה את מהלכם הנגוֹל והולך של המאורעות. בשלב אחד נראה שצדקו בני־אדם, בשלב שני נראה שטעו. ושוב, כעבור שנים אחדות, משהתארכה הפרספקטיבה של הזמן, הכל עומד באור אחר. הממדים חדשים. יש סולם־ערכים אחר. ההיסטוריה בפנסה המהבהב הולכת הלוֹך ומעוֹד בעקבות העבר, כשהיא מנסה לצייר מחדש את תמונותיו, להחיות את הדיו, ולהאיר בנצנוצים חיורים את סערת הרגשות של ימים־עברו. מה־בצע בכל אלה? מורה־הדרך היחיד לאדם הוא מצפונו; שלט־המגן היחיד לזכרו הוא ישרוּתם וכנוּתם של מעשיו. איולת גדולה היא להלך בחיים בלי שלט־המגן הזה, כי תכופות כל כך תקוותינו נכזבות וחישובינו מתבדים ושׂמים אותנו לקלס; אבל בשלט־המגן הזה צועדים אנו תמיד בשורות הכבוד, ויהיו תעתועיו של הגורל אשר יהיו.

יהי־מה שתאמר ההיסטוריה או לא תאמר על השנים הנוראות והכבירות האלו, יכול לבנו להיות סמוך ובטוח שנוויל צ’מברליין פעל בתכלית הכנוּת לפי הבנתו, ושקד כמירב יכלתו וסמכותו, שגדולות היו, להציל את העולם מן המאבק האיום וההרסני שבּו אנו נתונים עכשיו… הר היטלר טוען בדברים־כמתלהמים שהוא מתאווה רק לשלום. במה ייחשב שפך פטפוטי־השגעון האלה לפני דממת קברו של נוויל צ’מברליין? לפנינו שנים ארוכות, קשות ורצופות־סכנה, אבל אנו נכנסים אליהן לפחות מאוחדים וטהורי־לב…

הוא היה, בדומה לאביו ולאחיו אוסטין לפניו, ציר מהולל של בית־הנבחרים, ואנו הנאספים כאן הבוקר, חברי כל המפלגות, בלי שום יוצא מן הכלל, מרגישים שאנו נותנים כבוד לעצמנו ולארצנו בכבּדנו את זכרו של אדם אשר דיזראלי היה קורא לו “אנגלי איש־מעלה”.

 

פרק עשרים־ושמונה: החכר־והשאל    🔗

רוזוולט נבחר מחדש – הזמנות תחמושת בריטיות בארצות־הברית – הלורד לותיאן מבקר אצלי בדיצ’לי – “שלם וקח”, נובמבר 1939 – הפסדי בריטניה בדולארים במלחמת בין־השמשות – תקופה חדשה, מאי 1940 – אני מנסח את מכתבי אל הנשיא מיום 8 בדצמבר 1940 – האינטרסים המשותפים של בריטניה וארצות־הברית – הצורך בתכונון מראש – התאוששותה של בריטניה מאז יוני – סכנה קרובה באטלנטי ב־1941 – אבידות הספּנות שלנו – הכוח הבריטי והגרמני באניות־מערכה – הסכנה מצד יאפאן – עורק־החיים האטלנטי – השפעת אמריקה על איירה – בקשתי לאלפיים מטוסים נוספים בחודש – ציוד הצבא – איך לסלק את החשבון? – פנייה אל ארצות־הברית – תגליתו של הנשיא: “החכר־והשאל” – מסיבת־העתונאים שלו ב־17 בדצמבר – “לחסל את תו הדולאר” – חוק החכר־והשאל לפני הקונגרס – מותו הפתאומי של פיליפ לותיאן – אני בוחר בללורד הליפקס למלא את מקומו – שבחי ללורד הליפקס – מר אידן שב הביתה למשרד־החוץ – הקפיטן מרג’סון מזכיר־הממלכה לעניני־מלחמה – הציפּיה להחכר־והשאל – ברכות השנה החדשה לנשיא

מעל סאון כלי־הנשק ורעמם בא עתה עלינו מאורע הרה־עולם מסוג אחר. ב־5 בנובמבר נערכו הבחירות לנשיאוּת. חרף העקשנות והעוז האָפייניים למלחמת הבחירות האלו מדי ארבע שנים, וחרף חילוקי־הדעות המרים בעניני־פנים שפּילגו בזמן הזה את שתי המפלגות הראשיות, היו המנהיגים האחראיים, רפּובליקאים ודמוקרטים כאחד, נוהגים כבוד בענין העליון. בקליוולנד אמר מר רוזוולט ב־2 בנובמבר: “הקו שלנו הוא לתת את כל העזרה החמרית האפשרית לאומות המתנגדות עדיין לתוקפנוּת מעבר לאוקינוסים האטלנטי והפאציפי”. יריבו, מר וונדל וילקי, הכריז אותו יום במדיסון־סקוור־גארדן: “כולנו – רפובליקאים, דמוקרטים ובלתי־תלויים – מאמינים במתן עזרה לעם הבריטי הגיבּור. עלינו להעמיד לרשוּתם את מוּצרי התעשיה שלנו”.

הפטריוטיזם הזה הרחב שמר גם על בטחונו של האיחוד האמריקאי גם על חיינו. אף על פי כן חיכיתי לתוצאות בדאגה עמוקה. שום שליט חדש לא יהיה מצוין בידיעותיו ובנסיונו של פרנקלין רוזוולט, גם לא במהרה ירכשם. איש לא יכול להשתוות לכשרונותיו המצוינים. בשקידה רבה ביותר טיפּחתי את יחסי אתו, ודומה היה כי כבר הגעתי לדרגת אמון וידידות שהיתה גורם חיוני בכל מחשבותי. להפסיק את הידידוּת שנרקמה מעט־מעט, לשבור את הרציפוּת של כל דיונינו, להתחיל מחדש עם איש חדש ורוח חדשה, דבר זה נראה לי סיכוי מדאיב. מאז דונקרק לא ידעתי כמתיחות הזאת. מתוך הרווחה לא־תתוֹאר קיבלתי את הידיעה שהנשיא רוזוולט נבחר מחדש.

אישיות ימית לשעבר אל הנשיא רוזוולט 6.11.40

כנכרי לא ראיתי לנכון להביע דעה על עניני הפוליטיקה האמריקאיים בעיצומה של מערכת הבחירות, אבל עתה סבור אני שלא תתרעם עלי אם אומר שהתפללתי להצלחתך וכי באמת אני אסיר־תודה עליה. אין פירוש הדבר שאני מבקש או חפץ משהו לבד מזה שתוציא את משפטך השלם, ההוגן והחפשי על בעיות העולם המוּטלות עתה בכּף, שבּהן שׂומה על כל אחת משתי האומות שלנו למלא את תפקידיה. אנו נכנסים לשלב קודר של מלחמה, שכפי הנראה בעליל תימשך ותתרחב, ואני מקווה שאוכל להחליף דעות אתך בכל אותה מידת האמון והרצון־הטוב שנתפתחה בינינו מאז באתי לאדמירליוּת בפרוץ המלחמה. קרובים להתרחש דברים שייזכרו כל ימי היוֹת הלשון האנגלית מדוּבּרת באיזו מפּינות כדור־הארץ, ובהבּיעי את רגש הסיפּוק שלי מזה שארצות־הברית שוב הטילה עליך את המעמסות הגדולות האלו, עלי להבטיחך כי אני מאמין ובוטח כי האורות שעל פיהם אנו מתנהלים יביאו את כולנו למעגן־מבטחים.

מוזר למדי, מעולם לא קיבלתי תשובה על המברק הזה. אפשר מאד שטבע בתוך השפע העצום של איגרות־ברכה שנדחו לקרן־זווית מחמת עומס העבודה הדוחקת.

עד לזמן הזה היינו מגישים את הזמנות התחמושת שלנו לארצות־הברית בנפרד משירותי הצבא, הצי והתעופה האמריקאיים, אם גם מתוך היוועצוּת עמהם. ההיקף הגדל בתמידוּת של צרכינו השונים הביא לידי כפילוּת בנקודות רבות, ועל אף הרצון־הטוב הכללי התעוררו אפשרויות של חיכוכים בדרגות הנמוכות. “רק על ידי מדיניוּת־קניות ממשלתית אחת ומאוחדת לכל צרכי ההגנה”, כתב מר סטטיניוּס⁵⁸, “אפשר היה לבצע את המשימה הכבירה שהיתה עתה לפנינו”. פירוש הדבר היה שממשלת ארצות־הברית תמסור את כל ההזמנות לכלי־נשק באמריקה. שלושה ימים אחרי היבּחרוֹ מחדש הכריז הנשיא בפומבי על כלל מעשי לחלוקת ייצור הנשק האמריקאי. הנשק המיוּצר יחולק לערך מחצה־על־מחצה בין כוחות ארצות־הברית והכוחות הבריטיים והקנדיים. בעצם היום ההוא אישרה ועדת־העדיפוּיות בקשה בריטית להזמנת שנים־עשר אלף מטוסים נוספים בארצות־הברית, מלבד אחד־עשר האלף שכבר הוזמנו תחילה. אבל במה נשלם את מחיר כל אלה?

*

באמצע נובמבר טס הלורד לותיאן ובא מוושינגטון הביתה ובילה אתי יומים בדיצ’לי. יעצו לי שלא אקבע לי מנהג לשהות בצ’קרס בכל סוף־שבוע, בפרט כשהירח במילואו, שמא יקדיש לי האויב תשומת־לב מיוחדת. אני ועוזרי נתקבלנו הרבה פעמים בסבר פנים יפות על ידי רונלד טרי ורעיתו בביתם הגדול והמקסים סמוך לאוֹכספוֹרד. דיצ’לי רחוקה רק מהלך ארבעה או חמישה מילים מבּלנהיים. בסביבה הנעימה הזאת קיבלתי את השגריר. לותיאן היה בעיני כאיש אחר. משך כל השנים שהכרתיו עשה עלי רושם של איש הנוהג הסתייגות אינטלקטואלית ואצילית נעלה מענינים המוניים. רפרופי, מביט מגבוה, מסויג, מכיר בערכו, בקרתי היה האיש, ואם גם בצורה קלה ובדוּחה, ותמיד נעים היה לארוֹח עמו לחברה. עתה, תחת הולם אותו פטיש שהכה על כולנו, מצאתי איש רציני, נפעם עד למעמקיו. הוא היה בקי בכל צדדיה ופרטיה של העמדה האמריקאית. בטיפּולו בשיחות על המשחתות־עם־בסיסים קנה לו בוושינגטון רק רצון־טוב ואמון. עתה־זה עמד במגע אינטימי עם הנשיא, שאתו יצר יחסים של ידידוּת אישית חמה. עכשיו היו מעייניו נתונים לבעיית הדולארים; ואכן חמורה היתה.

לפני המלחמה שׂרר בארצות־הברית חוק הנייטראליות הטרום־מלחמתי, שאילץ את הנשיא ב־3 בספטמבר 1939 להטיל אמבּרגו על כל משלוחי הנשק לאיזו מן האומות הלוחמות. כעבור עשרה ימים קרא את הקונגרס לישיבה מיוחדת כדי לעיין בהסרת האיסור הזה, שתחת מראית־עין של חוסר־משוא־פנים שלל למעשה מבריטניה הגדולה וצרפת את כל היתרונות של השליטה בימים לגבי הובלת תחמושת ואספקה. רק בסוף נובמבר 1939, אחרי שבועות מרובים של ויכוחים וסערת־רוחות, בוּטל חוק הנייטראליות ועל מקומו בא העקרון החדש של “שלם־וקח”. בכך נשמרה עדיין מראית־העין של נייטראליות קפדנית מצד ארצות־הברית, כי האמריקאים בני־חורין היו במידה שווה למכור כלי־נשק לגרמניה ולבעלי־הברית. אכן, למעשה מנע כוחנו בים כל מסחר עם גרמניה, בעוד אשר בריטניה וצרפת יכלו “לקחת” בלי גבול כל זמן שהן יכולות “לשלם”. שלושה ימים אחרי קבלת החוק החדש החלה עבודתה של ועדת־הקניות שלנו, בראשוּתו של מר ארתור פּרוויס, איש מצוין בכשרונותיו.

כשנכנסה בריטניה למלחמה היו לה 4,500,000,000 בדולארים, או בזהב ובהשקעות אמריקאיות שאפשר להפכן לדולארים. הצורה היחידה שבּה ייתכן להגדיל את המשאבּים האלה היתה ייצוּר זהב חדש בקיסרות הבריטית, בעיקר כמובן בדרום־אפריקה, ומאמצים נמרצים ליצא סחורות, בעיקר צרכי מותרות, דוגמת ויסקי, מוּצרי צמר משובחים וכלי־חרסינה, לארצות־הברית. באמצעים אלה הושגו עוד אלפיים מיליון דולאר משך ששה־עשר החדשים הראשונים למלחמה. משך התקופה של “מלחמת בין־השמשות” נקרעים היינו בין הרצון הלוהט להזמין נשק באמריקה לבין המורא המכרסם למראה אוצרות הדולארים הפּוחתים שלנו. בימי מר צ’מברליין היה שר־האוצר, סיר ג’ון סיימון, מספר לנו תמיד על המצב המצער של אוצרות־הדולארים שלנו ומדגיש את הצורך לשמרם. מקוּבּל היה פחות או יותר שיהיה עלינו להביא בחשבון הגבלה חמורה בקניות מארצות־הברית. נהגנו, כמו שאמר פעם מר פּרוויס לסטטיניוס, “כאילו נמצאים אנו באי מדברי ולנו מנות זעומות שעלינו לנצלן זמן רב ככל שנוכל”⁵⁹.

פירוש הדבר היה סידורים מורכבים לקימוץ בכספנו. בימות שלום היינו מביאים סחורות ככל אשר נאבה ומשלמים כטוב בעינינו. משבּאה המלחמה היה עלינו לברוא מנגנון שגייס זהב ודולארים ושאר נכסים פרטיים, שמנע את בעלי הכוונות הרעות מהעביר את כספיהם לארצות שנראו להם בטוחות יותר, והפסיק יבוא בזבזני ושאר הוצאות־סרק. ולא די שהיה עלינו להימנע מבּזבּז את כספנו, גם הוצרכנו לדאוג לכך שאחרים יוסיפו לקחתו. ארצות אזור השטרלינג היו אתנו: הן נקטו קו של פיקוח על המטבע בדומה לזה שנקטנו אנחנו וברצון היו מקבלות ומחזיקות שטרלינגים. עם אחרים עשינו סידורים מיוחדים שעל פיהם שילמנו להם בשטרלינגים, שאפשר להשתמש בהם בכל מקום באזור השטרלינג, והם קיבלו עליהם להחזיק בכל השטרלינגים שאינם משתמשים בהם מיד ולהוסיף לשאת־ולתת על פי שערי־החליפים הרשמיים. סידורים כאלה נעשו בתחילה עם ארגנטינה ושוודיה, אבל הקיפו עוד מספר ארצות ביבשת ובדרום־אמריקה. סידורים אלה הושלמו אחרי אביב 1940, והיה זה מקור לסיפּוק – ושבח לשטרלינג – שהיה לאל־ידנו להשיגם ולקיימם במסיבות כה קשות. בדרך זו ניתן לנו להמשיך במגע־ומשא עם רוב ארצות העולם בשטרלינגים, ולשמור על רוב הזהב והדולארים היקרים שלנו לצורך קניותינו החיוניות בארצות־הברית.

כיון שנעשתה המלחמה מציאות איומה במאי 1940 חשנו כי האיר שחרה של תקופה חדשה ביחסים האנגלו־אמריקאיים. מזמן שהקימותי את הממשלה החדשה וסיר קינגסלי ווּד נעשה שר־האוצר נהגנו על פי תכנית פשוטה יותר, רוצה לומר שהיינו מזמינים כל מה שאנו יכולים ומניחים את הבעיות הממוניות שלעתיד־לבוא בחיק האלים בני־האלמוות. שעה שנלחמנו על חינו, ומה־גם כשנשארנו לבדנו תחת הפצצה בלתי־פוסקת, כשהפּלישה מזעיפה פנים לעומתנו, היתה זו כלכלת־שווא ותבונה מסולפת אילו דאגנו יותר מדי על מה שיקרה כתום הדולארים שלנו. חשנו בשינויים הכבירים המתרחשים בדעת־הקהל האמריקאית, ובאמונה הגוברת, לא בוושינגטון לבדה כי אם בכל רחבי ארצות־הברית, שגורלם קשור בגורלנו. זאת ועוד, בזמן הזה הציף את האומה האמריקאית כולה נחשול עז של אהדה והערצה לבריטניה. אותות ידידותיים מאד הגיעונו במישרים מוושינגטון, וכן גם באמצעות קנדה, לעודד את עוז־רוחנו ולרמוז כי בצורה זו או אחרת תימצא דרך. במר מורגנטאוּ, מזכיר־האוצר, מצא ענינם של בעלי־הברית לוחם לא־יידע־לאוּת. משעברו ההזמנות הצרפתיות לידינו בחודש יוני כמעט הוכפל היקף ההוצאות שלנו בבורסה. חוץ מזה מסרנו הזמנות חדשות למטוסים, טנקים ואניות־סוחר לכל עבר, וקידמנו את בנייתם של מפעלים גדולים חדשים הן בארצות־הברית הן בקנדה.

*

עד לנובמבר 1940 שילמנו בעד כל מה שקיבלנו. כבר מכרנו מניות אמריקאיות, שהופקעו תמורת שטרלינגים מידי בעלים פרטיים בבריטניה, בשווי 335,000,000 דולאר. שילמנו למעלה מ־4,500,000,000 דולאר במזומנים. נשארו לנו רק אלפיים מיליון, חלקם הגדול בהשקעות, שהרבה מהן אינן ניתנות לשיווּק על נקלה. ברור היה שלא נוכל להמשיך עוד זמן רב בצורה זו. אף אם נתפרק מכל זהבנו וקנינינו בארצות חוץ, לא נוכל לשלם בעד החצי ממה שהוזמן, ובגלל הארכת המלחמה זקוקים היינו לעשרה מונים יותר. שׂוּמה עלינו להשאיר משהו בידנו לניהול הענינים היומיומיים שלנו.

לותיאן היה סמוך ובטוח שהנשיא ויועציו תרים בתום־לב אחר הדרך הטובה ביותר לעזור לנו. עתה שתמה מערכת הבחירות, בא הרגע לפעולה. דיונים בלתי־פוסקים מטעם משרד האוצר היו מתנהלים בוושינגטון בין נציגו, סיר פרדריק פיליפס, למר מורגנטאו. השגריר המריצני לשלוח לנשיא תיאור שלם של מצבנו. הנה כי כן ניסחתי בדיצ’לי אותו יום־א', אגב היוועצות אתו, מכתב אישי. ב־16 בנובמבר טילגרפתי לרוזוולט, “אני כותב לך מכתב ארוך מאד על הסיכויים ל־1941 שהלורד לותיאן ימסרהו לך בעוד ימים אחדים”. מאחר שראשי־המטות והאוצר היו צריכים לבדוק את התעודה ולחזור ולבדקה, ומאחר שהקבינט המלחמתי היה צריך לאשרה, לא הושלמה לפני חזירתו של לותיאן לוושינגטון. ב־26 בנובמבר שלחתי לו לאמור, “עדיין אני מתלבט במכתבי אל הנשיא, אבל מקווה לטלגרף אותו לך בתוך ימים מספר”. בצורתו הסופית היה התאריך 8 בדצמבר נקוב במכתב, והוא נשלח מיד אל הנשיא. מכתב זה היה אחד החשובים ביותר שכתבתי מעודי. מתוך שהוא נותן תמונה של המצב כולו, שעליה הסכימו כל הנוגעים בדבר מלונדון, ומתוך שמילא תפקיד נכבד בגורלנו, ראוי הוא לעיוּן.

דאוניג־סטריט 10

וייטהול,

8 בדצמבר 1940

יקירי אישי הנשיא,

1. עם שאנו מגיעים לסוף השנה הזאת, חזקה עלי, כמדומה, שאעלה לפניך את הסיכויים ל־1941. אני עושה זאת בגילוי־לב ומתוך אמון, כי נראה לי שהרוב המכריע של האזרחים האמריקאיים העידו על הכרתם כי בטחון ארצות־הברית, וכן עתיד שתי הדמוקרטיות שלנו והציביליזציה מסוג זו שהם דוגלים בה, קשורים בקיומו ובעצמאותו של חבר־העמים הבריטי. רק כך יוכלו אותם מעוזים של עצמה ימית, שבּהם תלויה השליטה באוקינוס האטלנטי ובאוקינוס ההודי, להישמר בידים נאמנות וידידותיות. שליטתו של צי ארצות־הברית בפאציפי ושל הצי הבריטי באטלנטי היא הכרח גמור לבטחונן ולנתיבי־סחרן של שתי ארצותינו, והיא האמצעי הבטוח ביותר למנוע את המלחמה מהגיע אל חופי ארצות־הברית.

2. יש עוד צד אחד. שלוש עד ארבע שנים עוברות עד שמסגלים את התעשיה של מדינה מודרנית לצרכי מלחמה. לנקודת־הרויה מגיעים כשמפנים לייצור מלחמתי את מירב המאמץ התעשיתי שאפשר לחסכו מן הצרכים האזרחיים. גרמניה ודאי הגיעה לנקודה הזאת בסוף 1939. אנחנו בקיסרות הבריטית עומדים עתה רק בערך במחצית הדרך בשנה השניה. אני מניח שארצות־הברית לא התקדמה כלל כמונו. יתר על כן, אני נמצא למד שבארצות־הברית מבוצעות עכשיו תכניות כבירות של הגנה ימית, צבאית ואווירית, שהשלמתן ודאי דורשת שנתים. חובתנו אנו, הבריטים, למען האינטרס המשותף כמו גם למען קיומנו אנו, היא להחזיק את החזית ולהתמודד עם הכוח הנאצי עד שתושלמנה הכנותיה של ארצות־הברית. הנצחון אפשר שיבוא לפני צאת שנתים; אבל אין לנו שום זכות לבטוח בכך עד כדי שנרפה איזה מאמץ שהוא בגדר היכולת האנושית. לפיכך מחווה אני את הדעה, מתוך כבוד רב מאד, לעיוּנך הטוב והידידותי, שקיימת זהות אינטרסים מוצקה בין הקיסרות הבריטית וארצות־הברית כל זמן שהמצב הזה נמשך. על בסיס זה אני מעיז לפנות אליך.

3. הצורה שלבשה המלחמה הזאת, ואשר בה תישאר כפי הקרוב לודאי, אינה מאפשרת לנו להשתוות לצבאות העצומים של גרמניה בשום זירה שבּה תוכל להפעיל את עיקר כוחה. אולם, על ידי השימוש בכוח הימי ובכוח האווירי, יכולים אנו לעמוד כנגד צבאות גרמניה באזורים שבּהם אפשר להפעיל רק כוחות קטנים־ביחס. אנו צריכים לעשות כמיטב יכלתנו כדי למנוע את התפשטות שלטונה של גרמניה מאירופה לאפריקה ולאסיה הדרומית. כן עלינו לקיים באי הזה במצב של כוננוּת מתמדת כוחות חזקים שימנעו כל פתרון מן הבעיה של פלישה מעבר לים. למטרות אלו אנו מקימים במהירות האפשרית, כפי שכבר ידוע לך, בין חמישים לששים אוגדות. אף לוּ היתה ארצות־הברית בעלת־בריתנו, ולא רק ידידתנו ושותפתנו שאי־אפשר לנו בלעדיה, לא היינו מבקשים חיל־משלוח אמריקאי גדול. הגורם המגביל הוא אניות ולא אנשים, והיכולת להוביל תחמושת ואספקה תובעת לה עדיפוּת לגבי העברת מספר רב של חיילים בים.

4. המחצית הראשונה של 1940 היתה תקופה של שואה לבעלי־הברית ולאירופה. חמשת החדשים האחרונים חזו בהתאוששות עזה ואולי בלתי־צפויה בבריטניה הגדולה הנלחמת בדד, אבל בהסתמך על העזרה שאין־ערוֹך־לה בתחמושת ובמשחתות שהועמדו לרשותנו על ידי הרפובליקה הגדולה שאתה נבחרת לעמוד בראשה זו הפעם השלישית.

5. הסכנה שתיחרב בריטניה הגדולה במהלומה מהירה ומכרעת התרחקה לפי־שעה במידה גדולה מאד. במקומה באה סכנה ממושכת, מבשילה מעט־מעט, פתאומית פחות וציורית פחות, אבל איומה באותה מידה. סכנת־המוות הזאת היא בירידתו המתמדת והגוברת של הטונאז' הימי. יכולים אנו לשאת את ניפוץ משכנותינו ואת שחיטת האוכלוסיה האזרחית שלנו בהתקפות־אוויר ללא־הבחנה, ואנו מקווים שנוכל להם יותר ויותר ככל שיתפתח המדע שלנו ושנגמול עליהם בהתקפות על מטרות צבאיות בגרמניה ככל שיתקרב חיל־האוויר שלנו לדרגת עצמתו של האויב. ההכרעה לשנת 1941 טמונה בימים. אם לא נבסס את יכלתנו לזוּן את האי הזה, להביא את הנשק שאנו זקוקים לו לסוגיו, אם לא נוכל להוליך את צבאותינו לזירות השונות שבהן יש לקדם את פניהם של היטלר ומוסוליני שותפו, ולקיימם שם, ואם לא נוכל לעשות כל זאת בבטחון שנוכל להתמיד בכך עד שתישבר רוחם של הרודנים ביבשת, אפשר שנפול בצדי הדרך וארצות־הברית אפשר שלא תמצא את הזמן הדרוש להשלמת הכנות ההגנה שלה. לכן בספּנוּת וביכולת להוביל על פני האוקינוסים, בפרט על פני האוקינוס האטלנטי, יהיה ב־1941 המבחן העיקרי של המלחמה כולה. אם, לעומת זאת, יהיה לאל־ידנו להעביר את הטונאז' הנחוץ עד בלי די אנה ואנה במי הימים, אפשר מאד שהפעלת עצמה אווירית עדיפה כנגד המולדת הגרמנית והכעס הגובר של האוכלוסיה הגרמנית ושאר אוכלוסים שתחת שלטון הנאצים יביאו קץ רחוּם ומפואר לחבלי יסוריה של הציביליזציה.

אבל אל לנו להקל ראש במשימה.

6. אבידות הספּנוּת שלנו, שמספריהן לחדשים האחרונים רצופים בזה, הגיעו לממדים שאפשר כמעט לשוותם לאלה של השנה הגרועה ביותר במלחמה שעברה. בחמשת השבועות שנסתיימו בנובמבר הגיעו האבידות לסך כולל של 420,300 טונה. אנו מעריכים את הטונאז' השנתי שצריך יהיה להביאו מחוץ־לארץ על־מנת לקיים את המאמץ שלנו במלוא תקפו בארבעים־ושלושה מיליון טונה; הטונאז' שנכנס בספטמבר היה רק בשיעור שלושים־ושבעה מיליון טונה, ובאוקטובר בשיעור שלושים־ושמונה מיליון. אם תימשך הירידה בקצב זה צפוי לבוא אסון, אלא אם כן ייתכן באמת להשיג מבעוד־מועד החלפות גדולות הרבה והרבה מכל הנראה לעין כיום. אף שאנו עושים ככל יכלתנו לקדם את פני המצב הזה בשיטות חדשות, ברור שקשה לצמצם את האבידות הרבה יותר משהיה הדבר במלחמה שעברה. חסרה לנו העזרה של הצי הצרפתי, הצי האיטלקי והצי היאפאני, ועל הכל זו של ארצות־הברית, שהביאה לנו סעד כה חיוני בשנות השׂיא. האויב חולש על הנמלים סביב כל חופיה הצפוניים והמערביים של צרפת. יותר ויותר הוא קובע לצוללות, לסירות־הטיס ולמטוסי־הקרב שלו בסיסים בנמלים האלה ובאיים שמול החוף הצרפתי. נשלל מאתנו השימוש בנמלים או בטריטוריה של איירה, שבּהם נארגן את משמרות־החוף שלנו באוויר ובים. לאמיתו של דבר יש לנו עכשיו רק נתיב־כניסה אחד של ממש לאיים הבריטיים והוא המבואות הצפוניים, שכנגדם מתרכז האויב יותר ויותר, כשהוא מרחיק עוד יותר בפעולת צוללות ובהפצצת מטוסים ארוכי־טווח. מלבד זאת פועלות זה כמה חדשים אניות־סוחר פושטות הן באוקינוס האטלנטי הן בהודי. ועכשיו עלינו להתמודד גם עם אנית־המלחמה הפושטת האדירה. זקוקים אנו לאניות גם לרידוף גם לליווי. עם כל גודל משאבּינו והכנותינו, אין לנו די.

7. ששה או שבעה החדשים הבאים יצמצמו [את] העצמה היחסית באניות־מערכה במימי המולדת לשיעור שהוא למטה מן המשביע־רצון. ביסמרק וטירפיץ ודאי תהיינה בשירות בינואר. נמצאת בידינו כבר המלך ג’ורג' ה־5, ואנו מקווים שבאותה עת תהיה נסיך וולס בקו. האניות החדישות האלו שריוּנן טוב הרבה יותר, ביחוד כנגד הפצצת־אוויר, מזה של אניות דוגמת רודני ונלסון, שמתכּונתן מלפני עשרים שנה. בזמן האחרון היה עלינו לנצל את רודני בליווּי באטלנטי, ובכל עת, שעה שהמספרים קטנים כל כך, עשוי מוקש או טוֹרפּדוֹ לשנות שינוי מכריע בכוחו של טור־המערכה. ירוח לנו ביוני, כשתהיה דוכס יורק מוכנה, וייטב לנו עוד יותר בסוף 1941, לכשתצטרף אנסון. אבל שתי אניות־המערכה הגרמניות החדישות האלו, מן המדרגה הראשונה ובעלות נפח של 35,000 טונה⁶⁰ ותותחים של חמישה־עשר אינץ', מאלצות אותנו להחזיק ריכוז שמעולם עדיין לא נדרש כמוהו במלחמה הזאת.

8. אנו מקווים ששתי אניות הליטוֹריוֹ האיטלקיות תהיינה מחוץ לכלל פעולה לזמן־מה, ועל כל פנים היתה סכנתן גדולה יותר אילו היו אנשיהן גרמנים. ואפשר שיהיו אנשיהן גרמנים! אנו חבים לך תודה על עזרתך בענין רישליה וז’אן באר, ואני מעיז לומר שכאן יהיה הכל כשורה. אבל, אישי הנשיא, איש לא ייטיב לראות זאת ממך, בחדשים האלה שׂוּמה עלינו לחשוב בפעם הראשונה במלחמה הזאת על פעולת־צי שבּה תהיינה לאויב שתי אניות שהן טובות לפחות כשתי האניות הטובות ביותר – והיחידות המודרניות – אשר לנו. לא נוכל להפחית את כוחנו בים התיכון, כי עמדתה של תורכיה, ובעצם כל המצב באגן המזרחי, תלויים בכך שיהיה לנו שם צי חזק. אניות־המערכה הישנות, שלא חוּדשו, תוצרכנה לנסוע עם השיירות. הנה כי כן אפילו באניות־מערכה כוחותינו ממותחים עד־תום.

9. יש תחום־סכנה שני: ממשלת ווישי, על ידי שתצטרף לסדר החדש של היטלר באירופה או על ידי איזה תמרון, מעין זה שתאלץ אותנו להתקיף משלחת שתשוּגר בדרך הים נגד מושבות צרפת־החפשית, אפשר שתמצא תואנה להעמיד לרשות מעצמות־הציר את הכוחות הימיים הניכרים מאד שלא נזוקו הנתונים עדיין לפיקוחה. אם יצטרף הצי הצרפתי לציר, מיד תעבור לידיהם של הללו השליטה על מערב־אפריקה, ולכך תהיינה תוצאות חמורות ביותר בקווי־התחבורה שלנו בין האטלנטי הצפוני והדרומי, והדבר גם ישפיע על דאקאר ואחרי כן, כמובן, על דרום־אמריקה.

10. תחום־סכנה שלישי נמצא במזרח הרחוק. כאן ברור הוא כמדומה שיאפאן נדחפת דרומה דרך הודו־סין אל סייגון ושאר בסיסי צי ותעופה, ובכך אנו מגיעים למרחק קטן־ביחס מסינגאפור ומאיי־מזרח־הודו־ההולנדית. נודע שהיאפאנים מכינים חמש אוגדות טובות לשימוש אפשרי כחיל־משלוח אל מעבר לים. כיום אין לנו במזרח הרחוק שום כוחות שיוכלו לטפל במצב הזה, אם יתפתח.

11. נוכח הסכנות האלו עלינו לנסות לנצל את שנת 1941 ולהקים, הן על ידי ייצור מוגבר מבּית חרף ההפצצה, הן על ידי אספקה שתוּבל באוקינוס, מלאי כלי־נשק, במיוחד מלאי של מטוסים, שיהיה בו משום מסד לנצחון. נוכח קשיה ועצמה של משׂימה זו, כמסתבר מתוך כל העובדות שהעליתי, שאפשר להוסיף עליהן עוד הרבה והרבה, רואה אני זכות לעצמי, לא כי – חובה לעצמי, להעלות לפניך את הצורות השונות שבּהן תוכל ארצות־הברית לתת עזרה עליונה ומכרעת לדבר שהוא, במובנים ידועים, הענין המשותף.

12. הצורך הראשון־במעלה הוא לבלום או להגביל את איבּוּד הטונאז' המתקרב לאי שלנו באטלנטי. זאת אפשר להשיג הן על ידי הגדלת הכוחות הימיים המטפלים בהתקפות הן על ידי הוספה על מספר אניות־הסוחר שבּהן אנו תלויים. למטרה הראשונה קיימות כמדומה הברירות הבאות:

(1) שארצות־הברית תחזור ותקיים את התורה של חופש הימים משיטות לחימה ברבריות ובלתי־חוקיות, בהתאם להחלטות שנתקבלו אחרי המלחמה הגדולה האחרונה, ולפי מה שקיבלה גרמניה והגדירה מרצויה הטוב ב־1935. אי לזאת תהיינה אניות ארצות־הברית בנות־חורין לסחור עם ארצות שאין כנגדן הסגר חוקי ממשי.

(2) מכאן נובע, לפי עניוּת־דעתי, שכוחות ארצות־הברית יהיו צריכים לתת למסחר החוקי הזה הגנה, ז.א., אניות־מערכה, סיירות ומשחתות של ליווי, ושייטות של מטוסים. יעילות ההגנה תגדל במידה עצומה אם תוכלו להשיג למשך המלחמה בסיסים באיירה. נדמה לי כי אין זה מסתבר שהגנה כזאת תביא לידי הכרזת־מלחמה מצד גרמניה על ארצות־הברית, אף כי קרוב לודאי שמזמן לזמן תקרינה התנגשויות ימיות מסוכנות בטבען. הר היטלר גילה נטיה להימנע משגיאתו של הקייזר. אין הוא חפץ להיגרר לתוך מלחמה עם ארצות־הברית כל זמן שלא עירער במידה חמורה את כוחה של בריטניה הגדולה. הכלל שלו הוא “אחד־לאחד”.

המדיניות שערבתי את לבי להתוותה, או משהו כדוגמתה, יהיה בה משום מעשה מכריע של צד בלתי־לוחם קונסטרוקטיבי מצד ארצות־הברית, ויותר מכל צעד אחר תבטיח את הארכתה הממשית של ההתנגדות הבריטית למשך פרק־הזמן המבוקש ואת השגת הנצחון.

(3) בהעדר הנ"ל, הרי המתן, ההשאלה או האספקה של מספר רב של אניות־מלחמה אמריקאיות, על הכל משחתות, הנמצאות כבר באטלנטי, הם הכרח חיוני להחזקתו של הנתיב האטלנטי. זאת ועוד, האם לא יוכלו הכוחות הימיים של ארצות־הברית להרחיב את פיקוחם הימי על הצד האמריקאי של האטלנטי כדי למנוע את אניות האויב מהזיק למבואות אל הקו החדש של בסיסי צי ותעופה שמכוננת ארצות־הברית באיים בריטיים שבחצי־הכדור המערבי? עצמת הכוחות הימיים של ארצות־הברית מגעת לידי כך שהעזרה שיוכלו לתת לנו באטלנטי, כפי המתואר למעלה, לא תפגע בשליטה על הפאציפי.

(4) אז גם נהיה זקוקים לסיועה של ארצות־הברית ולמלוֹא השפעתה המתמדת של ממשלתה על־מנת להשיג בשביל בריטניה הגדולה את המיתקנים הדרושים בחוֹפים הדרומיים והמערביים של איירה לשייטות שלנו, וחשוב עוד יותר – למטוסינו, בפעולתם מערבה לתוך האטלנטי. אם יוכרז שאמריקה מעוניינת בכך שתוארך התנגדותה של בריטניה הגדולה שהנתיב האטלנטי יישאר פתוח לאספקה חשובה של כלי־נשק המוכנים והולכים עתה לבריטניה הגדולה בצפון־אמריקה, אפשר יהיו האירים בארצות־הברית מוכנים להטעים לפני ממשלת איירה את הסכנות שיוצרת מדיניוּתה הנוכחית לארצות־הברית עצמה.

ממשלת הוד־מלכותו תקדים לאחוז, כמובן, באמצעים היעילים ביותר להגן על אירלנד אם מחמת איזו פעולה אירית תישקף לה סכנה של התקפה גרמנית. אי־אפשר לנו לאלץ את יושבי אירלנד הצפונית שיעזבו כנגד רצונם את הממלכה המאוחדת ויספחו לאירלנד הדרומית. אבל אין בי ספק שאם תגלה ממשלת איירה במשבר הזה את הסולידריוּת שלה עם הדמוקרטיות של העולם דובר־האנגלית, אפשר יהיה להקים מועצה־להגנה־של־כל־אירלנד שמתוכה מסתבר שתצמח אחרי המלחמה אחדותו של האי בצורה זו או אחרת.

13. מטרת האמצעים הנ"ל היא להקטין לכדי ממדים שאפשר להשתלט עליהם את האבידות ההרסניות הנוכחיות בים. מלבד זאת הכרח שהטונאז' המסחרי העומד לרשות אספקתה של בריטניה הגדולה, ולצורך ניהול המלחמה במלוא העוז על ידי בריטניה הגדולה, יוגדל בשיעור ניכר מעל ל־1,250,000 טונה בשנה, שהיא מירב מה שאנו יכולים לבנות. שיטת השיירות, העקיפות, הזגזוּגים, המרחקים הגדולים שמהם עלינו להביא עתה את היבוּא שלנו, והדחיסוּת בנמלים המערביים שלנו, כל אלה הפחיות בשליש לערך את פוריוּת הטונאז' הקיים שלנו. כדי להבטיח את הנצחון הסופי יידרש כושר־בניה נוסף של לא־פחות משלושה מיליונים טונה אניות־סוחר. רק ארצות־הברית יכולה למלא את הצורך הזה. אם נשקיף לעתיד, דומה יהיה כי לקראת 1942 יש להביא בחשבון ייצור בהיקף מעין זה של תכנית הוֹג־איילנד מן המלחמה שעברה. בינתים מבקשים אנו שב־1941 תעמיד ארצות־הברית לרשותנו כל טונה של ספּנוּת מסחרית, העודפת על צרכיה שלה, הנמצאת ברשותה או תחת פיקוחה, ולמצוא איזו דרך להכניס לשירותנו חלק גדול מאניות־הסוחר העומדת עתה בבנינן בשביל המועצה־הימית־הלאומית.

14. יתר על כן, במרצה התעשיתי של הרפובליקה אנו תולים תקוות לתגבורת לכושר הייצור של מטוסי־קרב אצלנו. בלא שתגיע אלינו תגבורת זו במידה של ממש, לא נשיג את העדיפות הממשית באוויר שרק בהישען עליה נוכל לרופף ולפורר את השליטה הגרמנית על אירופה. עסוקים אנו עכשיו בתכנית המכוּונת להגדיל את כוחנו, כוח של שבעת־אלפים מטוסים מקו ראשון, עד לאביב 1942. אבל ברור הוא די־והותר כי התכנית הזאת לא תספיק לתת לנו את כובד העדיפוּת אשר תפרוץ את שערי הנצחון. כדי להגיע לעדיפוּת כזאת, ברור שנזדקק לייצור הגדול ביותר של מטוסים שתוכל ארצות־הברית של אמריקה לשלוח לנו. תקותנו הנאמנה היא שחרף ההפצצה המתמדת נממש את חלקו הגדול של הייצור שתוּכנן בארץ הזאת. אבל אפילו יתווספו לטייסות שלנו כל המטוסים שנוכל, במסגרת הסידורים הקיימים, להפיק מן הייצור המתוכנן בארצות־הברית, לא נוכל לקוות להשגת העליונות הנחוצה. יורשה לי אפוא, אישי הנשיא, לבקשך שתעיין בכובד־ראש בהזמנה מיידית של עוד אלפיים מטוסי־קרב לחודש על חשבון משותף? הייצתי מציע שמן המטוסים האלה יהיה האחוז הגדול ביותר שבגדר האפשר מפציצים כבדים, כלי־הנשק שהוא אשר יזעזע, מכל נשק אחר, את יסודות העצמה הצבאית הגרמנית. נהיר לי מה־עצומה המשימה שיטיל דבר זה על ארגונה התעשיתי של ארצות־הברית. אולם בשעת־דחקנו הנוראה פונים אנו מתוך אמון אל הטכנאים רבי־התושיה ורבי־התחבולה שבעולם. אנו מבקשים מאמץ שאין כדוגמתו, מתוך אמונה שהוא יכול להיעשות.

15. קיבלת גם ידיעות על צרכי צבאותינו. בשטח התחמושת, למרות הפצצות האויב, אנו עושים כאן חיל בהתמדה. מבלעדי עזרתכם המתמדת באספקת מכונות־ייצור ובשחרורים נוספים מן המלאי של מוצרים מסוימים, לא נוכל לקוות לצייד חמישים אוגדות ב־1941. אני אסיר־תודה על הסידורים, שכבר הושלמו למעשה, לעזרתכם בציודו של הצבא שכבר תוכנן אצלנו, ועל אספקת כלי־הנשק מן הטיפוס האמריקאי לעשר אוגדות נוספות למועד המערכה של 1942. אבל כשיתחיל נחשול הגאוּת של הרודנוּת להיסוג אחור, אפשר שארצות רבות השואפות לשוב ולהשתחרר תהיינה מבקשות כלי־נשק, ואין שום מקור שאליו נוכל לשאת עינינו חוץ מבתי־החרושת של ארצות־הברית. לפיכך עלי להטעים גם את חשיבות הרחבתו הגדולה ביותר של כושר־הייצור האמריקאי בנשק קל, ארטילקיה וטנקים.

16. אני משתדל להמציא לך תכנית שלמה של התחמושת מכל הסוגים שאנו שואפים להשיג מכם, שחלקה הגדול מוסכם כבר, כמובן. חסכון חשוב בזמן ובמאמץ יושג אם הטיפוסים שנבחרו בשביל השירותים הלוחמים של ארצות־הברית יתאימו, כל־אימת שאפשר הדבר, לטיפוסים שהוכיחו את טיבם בתנאי המלחמה בפועל. בדרך כך ייתכן להחליף בין שני הצדדים עתודות של תותחים ותחמושת ומטוסים, ומכוח עובדה זו עצמה הן מתרבות. אולם זהו שטח טכני כדי־כך שאינני מרחיב עליו את הדיבור.

17. אחרון־אחרון מגיע אני לשאלת המימון. ככל שיהיה זרם התחמושת והאניות שתוכלו לשלוח לנו מהיר וכביר יותר כן ימהר לכלות אשראי הדולארים שלנו. כידוע לך כבר שאבנו ממנו הרבה מאד על ידי התשלומים ששילמנו עד כה. אכן, כידוע לך, ההזמנות שנמסרו או הנמצאות עתה בדיון, כולל ההוצאות שהוסדרו או המחכות להסדר להקמת מפעלי תחמושת בארצות־הברית, עולות פי־כמה על כל אוצרות המטבע הזר שנותרו ברשותה של בריטניה הגדולה. קרב לבוא הרגע שבּו לא נוכל עוד לשלם במזומנים במחיר אניות ושאר אספקה. אף כי נעשה כמירב יכלתנו, ולא נירתע מכל קרבן מתאים לצורך תשלומים בבורסה, אני מאמין כי תסכים אתי שיהיה הדבר מוטעה עקרונית ומזיק לשני הצדדים למעשה אם בעיצומו של המאבק הזה יישללו מבריטניה הגדולה כל הנכסים בני־המכר, ולאחר שיושג הנצחון בדמנו, תינצל הציביליזציה ויושג הזמן הדרוש לארצות־הברית על־מנת שתהיה חמושה כהלכה כנגד כל אפשרות שהיא, נהיה מוּצגים ככלי ריק. קו כזה לא יהלום את האינטרסים המוסריים או הכלכליים של אף אחת משתי ארצותינו. אחרי המלחמה לא נוכל לקנות כאן את העודף של יבוּא מארצות־הברית למעלה מהיקף היצוא שלנו במסגרת תעריפי המכס והכלכלה התעשיתית שלכם. לא די שאנו בבריטניה הגדולה נסבול מחסורים אכזריים, אלא שגם בארצות־הברית תבוא אבטלה נרחבת בעקבות הקיצוץ בכושר היצוא האמריקאי.

18. יתר על כן, אינני מאמין כי ממשלתה ועמה של ארצות־הברית ימצאו שצמצום העזרה, שהבטיחוה בנדיבות כה רבה, כדי תחמושת מלחמתית בלבד ומצרכים שייתכן לשלם את מחירם מיד תעלה בקנה אחד עם העקרונות המדריכים אותם. יהי לבך סמוך ובטוח שנוכיח את נכונותנו לסבול ולהקריב עד קצה גבול היכולת למען האידיאל, וכי לכבוד הוא לנו להיות לוחמיו ונושאי־דגלו. את השאר אנו מניחים בביטחה לך ולעמך, מדעתנו לבטח כי יימצאו דרכים ואמצעים אשר דורות יבואו משני עברי האטלנטי ישמחו בהם ויתגאו בהם.

19. אם, כפי שאני מאמין, משוכנע אתה, אישי הנשיא, שתבוסת העריצות הנאצית והפאשיסטית היא ענין שחשיבותו מרובה לעמה של ארצות־הברית ולחצי־הכדור המערבי, הרי תראה במכתב הזה לא פנייה לעזרה כי אם פירוט של מיזער הפעולות הנחוצות להשגת מטרתנו המשותפת.

על המכתב נוספה טבלה המוֹרה על האבידות בטונאז' מסחרי של ציי בריטניה, בעלי־הברית ומדינות נייטראליות עקב פעולת אויב בתקופות הנקובות.

המכתב הגיע אל ידידנו הגדול שעה שהיה משייט, על סיפון אנית־מלחמה אמריקאית, טוסקאלוזה, באור־השמש של הים הקאריבּי. רק ידידיו הקרובים היו סביבו. הארי הופּקינס, שאז לא הכרתיו, אמר לי לאחר זמן שמר רוזוולט קרא וחזר וקרא את המכתב הזה כשבתו לבדו על כסא־הנוח שלו, וכי משך יומים דומה היה שלא הגיע לשום מסכנה ברורה. שקוע היה במחשבות, תפוס דוּמם בשׂרעפיו.

מכל זה צצה החלטה נפלאה. היטב ידע הנשיא מה רצונו לעשות. הבעיה אשר לפניו היתה להוליך עמו את ארצו ולשדל את הקונגרס ללכת אחריו. לדברי סטטיניוּס חיוה הנשיא את דעתו, עוד בשלהי הקיץ, בישיבה של הועדה המיעצת להגנה בשאלת משאבּי הספּנות, כי “אין צורך שהבריטים ישלמו בכספם־הם בעד אניות הנבנות בשבילם בארצות־הברית, גם אין צורך שאנחנו נלוה להם כסף לצורך זה. אין שום טעם שלא נטוֹל ספינה מוגמרת ונחכירה להם למשך תקופת החירום”. דומה כי מקורו של הרעיון הזה היה במשרד האוצר, מקום שהיה מר מורגנטאו מעיר ומעורר את עורכי־הדין שלו, במיוחד את אוסקר ס. קוֹקס, איש מיין. נראה היה כי על פי חוק משנת 1892 רשאי מזכיר־המלחמה, “כשהוא סבור שהדבר יהיה לטובת הציבור”, להחכיר רכוש צבאי, אם אינו דרוש לשימוש הציבור, לתקופה של לא־יותר מחמש שנים. היו תקדימים להפעלת החוק הזה, על ידי החכרת פריטים צבאיים שונים מזמן לזמן.

הנה כי כן הוגה היה הנשיא רוזוולט מזה זמן־מה במלה “החכר” וברעיון שימושו של עקרון ההחכרה לשם מילוי צרכיה של בריטניה בחינת אלטרנטיבה למדיניוּת של מלוות בשיעור בלתי־מוגבל שעד־מהרה יחרגו מגדר כל אפשרות של פרעוֹן. עתה לבשו פתאום כל המחשבות האלו צורת פעולה החלטית, והוכרז על המושג הנהדר של החכר־והשאל.

הנשיא חזן מן הים הקאריבי ב־16 בדצמבר והעלה את תכניתו במסיבת־העתונאים שלו למחרת היום. הוא השתמש במשל פשוט:

נניח שבּית חברי נאחז להבות ואני יש לי צינור השקאה מהלך ארבע או חמש־מאות רגל משם. אם יוכל ליטול את צינור־הגינה שלי ולחבּרו אל ברז־הכיבּוי שלו, אוכל לעזור לו לכבּות את השריפה. ועכשיו מה אני עושה? אינני אומר לו לפני הפעולה הזאת, “שכני, צינור־הגינה שלי עלה לי חמישה־עשר דולאר: עליך לשלם לי חמישה־עשר דולאר במחירו”. לא! מה העיסקה המתבצעת? אני אינני זקוק לחמישה־עשר דולאר – אני רוצה לקבל את צינור הגינה שלי בחזרה אחרי שתיגמר השריפה.

ושוב:

בלב מספר מכריע של אמריקאים אין כלל שום ספק שההגנה המיידית הטובה ביותר של ארצות־הברית היא בהצלחת התגוננותה של בריטניה הגדולה; וכי לפיכך, מחוץ לכל הענין ההיסטורי והממשי שלנו בקיומה של הדמוקרטיה בעולם בכללוּתו, חשוב הדבר באותה מידה מנקודת־מבט אנוכית ומנקודת־המבט של הגנת אמריקה שנעשה כל מה שאפשר על־מנת לסייע לקיסרות הבריטית להגן על עצמה.

ולבסוף:

הדבר שאני מנסה לעשותו הוא להכרית את תו הדולאר.

על היסוד הזה הוכנה מיד להגשה לקונגרס הצעת־החוק המפורסמת־לעד של החכר־והשאל. לאחר מכן תיארתי זאת לפרלמנט כ“המעשה הרחוק ביותר משאיפת־בצע בהיסטוריה של איזו אומה מן האומות”. כיון שנתקבל החוק על־ידי הקונגרס, מיד נשתנה המצב כולו מן הקצה אל הקצה. נעשינו בני־חורין לעצב בדרך הסכם תכניות לזמן ארוך ובהיקף עצום לכל צרכינו. לא הועמד שום תנאי לפרעון. לא דוּבּר אפילו על ניהול חשבון פורמאלי בדולארים או בשטרלינגים. מה שקיבלנו הושאל לנו או הוחכר לנו מפני שהמשך התנגדותנו לעריצות ההיטלראית נחשב בחינת אינטרס חיוני לרפובליקה הגדולה. כדברי הנשיא רוזוולט, הרי מכאן והלאה לא הדולארים כי אם הגנתה של ארצות־הברית היא שתקבע להיכן יישלח נשק אמריקאי.

*

ברגע זה, החשוב ביותר בדרך חייו הציבוריים, נלקח מאתנו פיליפ לותיאן. זמן קצר אחרי שוּבו לוושינגטון נחלה פתאום במחלה אנושה. הוא עבד בלי הפוגות עד הסוף. ב־12 בדצמבר, בעיצומו של גל ההצלחה, מת. היתה זאת אבידה לאומה ולענין. חוגים רחבים של ידידים משני עברי האוקינוס התאבלו עליו. אני, שעמדתי אתו במגע אינטימי כל כך שבועים קודם לכן, לי היתה זו מכה אישית. שיבּחתיו בדברי הספד בבית־הנבחרים, שהיה מאוחד בהכרת־כבוד עמוקה לעבודתו ולזכרו.

*

עתה היה עלי לפנות מיד לשאלת בחירתו של יורשו. דומה היה כי יחסינו עם ארצות־הברית בזמן הזה מצריכים שגריר שיהיה דמות לאומית בולטת ומדינאי הבקי בכל צדדיה של הפוליטיקה העולמית. לאחר שהוברר לי מצד הנשיא כי הצעתי תוכל להתקבל, ביקשתי את מר לויד ג’ורג' ליטול את המשרה. ביולי לא ראה אפשרות לעצמו להיכנס לקבינט המלחמתי, ומעמדו בפוליטיקה הבריטית לא היה איתן ביותר. השקפתו על המלחמה ועל המאורעות שגרמוה היתה מזווית־ראיה שונה משלי. אולם לא היה כלל מקום לספק שהוא אזרחנו הדגוּל, וכי יקדיש את כשרונותיו ונסיונו שאין משלם להצלחת שליחותו. היתה לי אתו שיחה ממושכת בחדר־הקבינט, וכן בארוחת־צהרים ביום אחר. הוא גילה קורת־רוח כנה על שהוזמן. “אני מספר לידידי”, אמר, “שראש־הממשלה הציע לי הצעות נכבדות”. ברי היה לו כי בגיל שבעים־ושבע אינו צריך לקבל על עצמו תפקיד מוגיע כל כך. כתוצאה משיחותי הארוכות אתו נוכחתי לדעת כי הזקין אפילו בחדשים המעטים שעברו מאז ביקשתיו להיכנס לקבינט המלחמה, ובצער אך גם מתוך הכרה חדלתי מתכניתי.

אז פניתי אל הלורד הליפקס, שקרנו במפלגה השמרנית היתה רמה, והוסיפה עליה עובדת היותו שר־החוץ. כאשר שר־חוץ נעשה שגריר הרי הדבר מציין בצורה יחידה־במינה את חשיבותה של השליחות. בכל מקום כיבּדו את סגולותיו הנעלות, ועם זאת הרי בגלל עברו בשנים שלפני המלחמה וצורת מהלך המאורעות גילו כלפיו מורת־רוח מרובּה ואפילו איבה מן הצד הלייבּורי של הקואליציה הלאומית. ידעתי שהוא חש בזאת בעצמו.

כשפּניתי אליו בהצעה זו, שבודאי לא היה בה משום עליה אישית בדרגה, הסתפק באמרוֹ בפשטות ובהכרת־ערך כי ישרת בכל מקום שחושבים כי שם יועיל יותר. כדי להדגיש עוד יותר את חשיבות תפקידיו, קבעתי שיחזור למלא את תפקידו כחבר הקבינט המלחמתי כל־אימת שיבוא הביתה לחוּפשה. הסדר זה פעל בלי אי־נוחוּת קלה־שבקלות בגלל הסגולות והנסיון של האישים המעורבים בדבר, ומשך שש שנים אחרי כן, הן בקואליציה הלאומית הן בממשלה הלייבּוֹרית־הסוציאליסטית, עשה הליפקס את מלאכתו של שגריר בארצות־הברית במידה בולטת ומתרבּה של השפעה והצלחה.

הנשיא רוזוולט, מר הול ושאר אישים רמים בוושינגטון היו מרוצים עד מאד מבחירתו של הלורד הליפקס. אכן, מיד ברי היה לי כי אדם זה עדיף בעיני הנשיא הרבה יותר מהצעתי הראשונה. מינויו של השגריר החדש נתקבל בקורת־רוח הן באמריקה הן במולדת, ונחשב נאה ויאה להיקף המאורעות בכל המובנים.

*

לא פיקפקתי כלל מי צריך למלא את המקום שנתפנה במשרד־החוץ. בכל השאלות הגדולות של ארבע השנים שעברו הייתי שרוי, כמו שהראו הדפים האלה, בהסכמה קרובה עם אנתוני אידן. תיארתי את סערת רגשותי וחרדתי כאשר נפרד מעל מר צ’מברליין באביב 1938. יחד נמנענו מן ההצבעה על מינכן. יחד התקוממנו על הלחץ המפלגתי שהופעל עלינו במחוזות־הבחירה שלנו בימות החורף של אותה שנה נכאה. מאוחדים היינו במחשבה ובדעה בפרוֹץ המלחמה וכעמיתים בימי המלחמה גופה. חייו הציבוריים של אידן הוקדשו בחלקם הגדול ללימוד עניני־חוץ. הוא הצטיין בכהונה הנעלה של שר־החוץ, והתפטר ממנה בהיותו בן ארבעים שנה בלבד מסיבּות שלעת הזאת, אגב סקירה־לאחור, כל המפלגות בממלכה מצדיקות אותן. הוא הצליח במלאכתו כמזכיר־הממלכה לעניני־מלחמה משך השנה האיומה הזאת, וניהול עניני הצבא על־ידיו קירב אותנו מאד זה לזה. מחשבותינו דומות היו, אף בלא התיעצות, במספר רב מאד של שאלות מעשיות המתעוררות מיום ליום. קיויתי לידידות נעימה והרמונית בין ראש־הממשלה לשר־החוץ, ותקוה זו אכן נתמלאה משך ארבע וחצי השנים של מלחמה ומדיניות שהיו צפויות לנו. בצער עזב אידן את משרד־המלחמה, ששקוע היה בכל עקותיו וסערות־רגשותיו; אך הוא חזר למשרד־החוץ כאיש השב אל ביתו.

*

את מקומו של מר אידן כמזכיר־הממלכה לעניני־מלחמה מילאתי בהגישי למלך את שמו של הקפיטן מרג’סון, שהיה בזמן ההוא המצליף הראשי לממשלה הלאומית. בחירה זו עוררה אי־אלו תגובות שליליות. קרוב לעשר שנים עמד דוד מרג’סון בראש משרד המצליף הממשלתי בבית־הנבחרים, ועלה בגורלו לערוך ולדרבן את גוּשי־הרוב השמרניים הסבלנים והמוּצקים אשר ימים כה רבים החזיקו את ממשלות בולדווין וצ’מברליין בשלטון. כשהייתי ראש־המדברים בין השמרנים החולקים על חוק־הודו, היו לי אתו הרבה התנגשויות חריפות. משך אותן אחת־עשרה השנים שבהן עמדתי מחוץ לכל כהונה רשמית היו מגעי אתו תכופים למדי ועוינים דרך־כלל. האיש נצטייר לי כאדם רב־כשרונות, המשמש את מנהיגו, ויהי־מי המנהיג, בנאמנות שלא תכזיב, והנוהג עם יריביו ישרוּת קפדנית. בדעה זו החזיקו גם המצליפים של מפלגות הלייבּור והליבראלים, ופרסום אשר כזה הוא הכרחי כמובן למילוי התפקיד המיוחד הזה. כיון שנעשיתי ראש־ממשלה היתה הסברה בדרך־כלל שאמצא איזה איש אחר לתפקיד הזה, אבל לבי היה סמוך ובטוח כי אקבל מאת מרג’סון אותו שירות מוכשר ונאמן אשר בו זיכּה את קודמי; ובזאת לא אוכזבתי כל עיקר. הוא שירת במלחמת־העולם הראשונה, ומשך הרבה מימיה הקשים ביותר שימש קצין־רגימנט, וזכה לצלב הצבאי. הנה כי כן היה לו עבר ממשי של חייל כמו גם ידיעה שלמה בהוויות בית־הנבחרים.

על מקומו של מרג’סון מניתי את הקפיטן ג’יימס סטיוּאַרט, שגם עליו הייתי חלוּק בזמנו בדברים הרבה, אלא שהגיתי כבוד רב לסגולותיו.

*

פרק־הזמן שבין נובמבר 1940 לקבל חוק החכר־והשאל במרס 1941 עמד בסימן מחסור חריף בדולארים. ידידינו המציאו כל מיני תחבולות. הממשלה האמריקאית קנתה מאתנו כמה ממפעלי המלחמה שהקימה לפי הזמנתנו בארצות־הברית. היא הקצתה אותם לתכנית־ההגנה האמריקאית, אבל אמרה לנו שנמשיך לנצלם עד קצה גבול היכולת. מחלקת־המלחמה הגישה הזמנות לנשק שלא היה לה בו צורך מיידי, כדי שכאשר יוּכן אפשר יהיה לשלחו לנו. לעומת זאת נעשו דברים מסוימים שנראו לנו קשים ומכאיבים. הנשיא שלח לקייפּטאוּן אנית־מלחמה ליטוֹל את כל הזהב שאספנו שם. העסק הבריטי הגדול של קוֹרטולדס נמכר על־ידינו לבקשתה של ממשלת ארצות־הברית במחיר נמוך ביחס, ואחרי כן נמכר שוב בשווקים במחיר גבוה הרבה יותר שאנחנו לא נהנינו ממנו. היתה בי הרגשה שצעדים אלה נעשו כדי להדגיש את חומרת מצבנו ולחזק את ידי המצדדים בהחכר־והשאל. מכל־מקום, בצורה זו או אחרת עברנו את הדרך.

ב־30 בדצמבר שידר הנשיא “שיחה לי האח” בראדיו, והסביר את מדיניותו לבני ארצו.

סכנה נגד פנינו – סכנה שעלינו להתכונן לקראתה. אבל ידוע לנו היטב שאין אנו יכולים להימלט מסכנה על ידי שנתקפל במיטה ונעלה את השמיכות על ראשינו… אם תפּול בריטניה נהיה כולנו, בכל חלקי אמריקה, חיים מול אקדח מכוּון, אקדח טעון כדורי־נפץ, כלכליים כמו גם צבאיים. עלינו ליצר נשק ואניות במרץ ובתוּשיה ככל אשר נוכל… עלינו להיות בית הנשק הגדול של הדמוקרטיה.

אישיות ימית לשעבר אל הנשיא רוזוולט 31.12.40

אסירי־תודה הננו לך מאד על כל מה שאמרת אתמול. במיוחד אנו מקדמים בברכה את ציור תכניותיך לתת לנו את העזרה שבלעדיה אין לעקור את ההיטלריזם מאירופה ואסיה. הנקל לנו לשער מפני מה לא יכולת לתאר במדויק איך תעוּבּדנה ההצעות שלך. בינתים יש כמה דברים שמעוררים בי דאגה.

ראשית, שיגור אניות־המלחמה מקייפטאון על־מנת ליטול אל הזהב המונח שם עשוי להביא לידי תוצאות מביכות. כמעט ודאי שייוודע הדבר. דבר זה יעורר דאגה בדעת־הקהל כאן וברחבי הדומיניונים ויעודד את האויב, שיכריז שאתם שולחים ליטול את העתודות האחרונות שלנו. אם אתה סבור שזאת הדרך היחידה, אתן הוראות להטעין על האניה את כל הזהב המצוי אצלנו בקייפטאון. אבל רוצים אנו להימנע מכך, אם נוכל. הנוכל, למשל, על ידי פעולה טכנית, להחליף זהב בדרום־אפריקה בזהב המוחזק בשביל אחרים באוטאווה ולהעביר את הזהב ההוא לניו־יורק? עלינו לדעת זאת בקרוב, כי האניה נמצאת בדרכה.

טעם שני לדאגה הוא שאין אנו יודעים כמה זמן יתווכח הקונגרס על הצעותיך ואיך נוכל למסור הזמנות לנשק ולשלם את תשלומינו אם יימשך פרק־הזמן הזה ויימשך. זכוֹר, אישי הנשיא, אין אנו יודעים מה כוונותיכם, מה בדיוק אומרת ארצות־הברית לעשות, ואנו נלחמים על חיינו. איך ישפיע הדבר על המצב העולמי אם יהיה עלינו לשמוט את תשלומינו לספּקים שלכם, הצריכים לשלם לפועליהם? הם לא ינצל זאת האויב ויציג את הדבר בבחינת שברון גמור בשיתוף־הפעולה האנגלו־אמריקאי? ואולם דיחוי של שבועות אחדים יוכל גם יוכל להביא זאת על ראשינו.

שלישית, חוץ מתקופת־הבּינים, מתעוררת קבוצה של בעיות באשר להיקף תכניתך לאחר שתאושר על ידי הקונגרס. מה לעשות ביחס לתשלומים הכבדים והעצומים שעדיין יש לסלקם על פי ההזמנות הקיימות עד שתושלם המסירה? תשלומי־מקדמה ניכרים על חשבון אותן ההזמנות כבר דילדלו את משאבּינו. יש לנו צורך קיים־ועומד במצרכים אמריקאיים שונים שאינם כלי־נשק דווקה – למשל, חמרי־גלם ושמנים. קנדה ודומיניונים אחרים, יוון ובעלי־ברית פליטים, יש להם צרכים משוועים בדולארים כדי לקיים את המאמץ המלחמתי שלהם. אינני מבקש לדעת איך תפתור את השאלות האלו לאחר זמן. מצדנו אנו נהיה מוכנים בהחלט להעמיד לרשותכם את כל משאבּינו והתחייבויותינו ברחבי העולם כולו, ולא נבקש עזרה יותר ממה שדורש הענין המשותף. מובן שאנו רוצים להיות בטוחים בכך שהסמכויות שאתה מבקש להשיג תהיינה רחבות די־הצורך לטפל בענינים הרחבים האלה, לאחר כל הבדיקות המתאימות.

סיר פרידריק פיליפס דן בענינים האלה עם המזכיר מר מורגנטאו, והוא יסביר את ההתחייבויות המלחמתיות שיש לנו בהרבה מחלקי העולם אשר בהן לא נוכל לבקש את עזרתכם במישרים אלא שזהב ודולארים דרושים בשבילן. הוא הדין גם לגבי הזהב ההולנדי והבלגי, שאולי תהיה עלינו החובה להחזירו בעין למועד הנכון.

אמש נשרף חלק גדול מן הסיטי של לונדון, ותמונות ההרס הנרחב כאן ובמרכזי ערי־השדה שלנו הן מזעזעות; אבל כשביקרתי היום בהריסות הבוערות עדיין היתה רוחם של אנשי לונדון מרוממת כמו שהיתה בימים הראשונים של ההפצצה ללא־הבחנה בספטמבר, לפני ארבעה חדשים.

אני מודה לך על שהעידות קבל העולם כולו שבטחונו וגדולתו של האיחוד האמריקאי לעתיד־לבוא קשורים קשר הדוּק בקיומה ובחימושה היעיל של אותה רוח העשויה־לבלי־חת.

מיטב איחולי לך מקרב־לב בשנת הסער החדשה הבאה עלינו.

 

פרק עשרים־ותשעה: גרמניה ורוסיה    🔗

היטלר פונה מזרחה – מאמציו של סטאלין לכפּר את פניה של גרמניה – תככי הקומוניסטים בבית־החרושת בבריטניה – תכניות לחלוקת הקיסרות הבריטית – חישוביהם המוטעים של הסובייטים – ביקורו של מולוטוב בברלין – פגישתו עם ריבנטרופ ועם הפירר – שיחות נאצו־סובייטיות – התקפת־אוויר בריטית באמצע – ויכוח נוסף עם הפירר – התקפת־אוויר בריטית שניה – שיחות במקלט – התיאור ששמעתי מפי סטאלין באוגוסט 1942 – החלטתו הסופית של היטלר לפלוש לרוסיה – הכנות צבאיות – טיוטת ההסכם – הסובייטים דורשים עוד – מאמצי השגריר שולנבורג להגיע להסכם – היטלר מסתיר את צפוּניו – “מיבצע ברברוסה”, דצמבר 1940

שהיטלר לא הצליח לשתק את בריטניה או לכבשה. ברור היה כי האי יעמוד על שלו עד הסוף. בלי השליטה בים או באוויר נראה היה כי מן הנמנע הוא להעביר צבאות גרמניים על פני התעלה. החורף וסערותיו סגרו על גיא־החזיון. סוכּל הנסיון הגרמני להטיל מורא על האומה הבריטית, או לנפץ את כושר־הלחימה וכוח־הרצון שלה בהפצצות, והבּליץ עלה ביוקר. בהכרח יעברו הרבה חדשים עד שייתכן להחיות את “ארי־ים”, ועם כל שבוע שעובר הרי גידולם, בישולם וציודם של צבאות־המולדת הבריטיים מצריכים “ארי־ים” גדול יותר, בד־בבד עם קשיי התובלה המחמירים והולכים. אפילו שלושת־רבעי מיליון איש על כל הדרוש להם לא יהיו מספיקים באפריל או במאי 1941. מה הסיכוי למצוא עד אז את הספינות, הבּרגות, אסדות־הנחיתה המיוחדות הדרושות לפעולה ימית כה עצומה? איך אפשר יהיה לאספן בצל הכוח האווירי הבריטי הגובר בתמידוּת? הכוח האווירי הזה, הנזון מבתי־חרושת העמלים בשקידה בבריטניה ובארצות־הברית, ומתכניות אימוּנים עצומות לטייסים בדומיניונים שמרכזן בקנדה, אולי גם יהיה עדיף בעוד שנה לערך במספר, כהיותו עדיף כבר באיכוּת, על זה של גרמניה. הייפּלא אפוא שהיטלר, כיון שנשתכנע שתקוותיו של גרינג ודברי־הרהב שלו הוּשׂמו לאל, הסב עיניו אל המזרח? בדומה לנפוליאון ב־1804 נרתע מן ההסתערות על האי בטרם תיעלם לפחות הסכנה המזרחית. מדומה היה עתה כי חייב הוא לבוא לידי הסדר עם רוסיה ויהי־מה, בטרם יטיל הכל על הקלף של פלישה לבריטניה. בצייתו לאותם כוחות ובלכתו אחר מחשבות שהשפיעו על נפוליאון כאשר הצעיד את “הצבא הגדול” מבּוּלון לאולם, אוסטרליץ ופרידלנד, ויתר היטלר לפי־שעה על השאיפה ועל הצורך להחריב את בריטניה הגדולה. דבר זה יהיה עתה המערכה האחרונה בדרמה.

אין ספק כי בתום ספטמבר 1940 הגיע לכלל החלטה. מן העת ההיא והלאה תפסו ההתקפות האוויריות על בריטניה, אף שתכופות נערכו בקנה־מידה גדול יותר עקב ריבּוּים הכללי של המטוסים, את המקום השני במחשבותיו של הפירר ובתכניות הגרמניות. אפשר לקיימן ולהמשיך בהן בבחינת כיסוי יעיל למזימות אחרות, אבל היטלר שוב לא תלה בהן את תקותו לנצחון מכריע. הי מזרחה! כשלעצמי, מטעמים צבאיים טהורים, לא הייתי מתרעם על נסיון גרמני לפלוש לבריטניה באביב או בקיץ 1941. האמנתי שיבואו על האויב המפלה והטבח האיוּמים מכל שידעה איזו ארץ אי־פעם במיבצע צבאי כלשהו. אבל מסיבּה זו עצמה לא הייתי תמים עד כדי לצפות לבואו. מה שאיננו בלתי־רצוי לך במלחמה אין הוא דווקה הדבר שהאויב עושה. אף על פי כן, בניהולו של מאבק ממושך, שעה שדומה היה כי משך שנה או שנתים יהיה הזמן על צדנו וייתכן להשיג בעלי־ברית אדירים, הודיתי לאלוהים על שהמסה העליונה תיחסך מעמנו. כפי שייראה מתוך המסמכים שכתבתי בזמנו, לא חשבתי מעולם ברצינות על נחיתה גרמנית באנגליה ב־1941. בתום 1941 כבר התהפכה הקערה על פיה; שוב לא היינו לבדנו; שלושת רבעי העולם היו אתנו. אבל מאורעות כבירים, שאי־אפשר היה לאָמדם קודם בואם, עתידים היו לציין את השנה ההיא הראויה להיזכר.

בעוד אנשי־יבשת קצרי־בינות והעולם החיצון בכללותו סוברים שגורלנו נחרץ, או שלכל המוּטב הוא תלוי בשׂערה, לבשו היחסים בין גרמניה הנאצית לרוסיה הסובייטית את החשיבות העליונה בעניני העולם. הניגודים היסודיים בין שתי המעצמות העריצות שבו־התבלטו משעה שהוברר כי לא ייתכן להוֹם ולהכריע את בריטניה כדרך שעשו לצרפת ולארצות־השפלה. למען האמת יש לומר כי סטאלין עשה ממש כמיטב יכלתו לשתף פעולה בכנוּת ובנאמנוּת עם היטלר, בעודו אוגר תוך כדי כך כוחות ככל אשר יוכל בשטח העצום של רוסיה הסובייטית. הוא ומולוטוב שלחו את ברכותיהם הנאמנות עם כל נצחון גרמני. הם השפיעו על הרייך שפע רב של מזונות וחמרי־גלם חיוניים. אנשי הגיס החמישי הקומוניסטי שלהם שקדו ככל שיכלו לשבּש את מהלך העבודה בבתי־החרושת שלנו. הראדיו שלהם הפיץ את שיקוציו ועלילותיו נגדנו. בכל עת ובכל שעה מוכנים היו להגיע להסדר־קבע עם גרמניה הנאצית בשאלות החשובות המרובּות שנשארו פתוחות ביניהם ולהשלים במנוחה עם השמדתו הסופית של הכוח הבריטי. אבל כל הזמן הכירו בכך שמדיניוּת זו עשויה להיכשל. מנוי־וגמור היה אתם להרויח זמן בכל האמצעים, ובמידה שיכלו להעריך את הבעיה לא היתה להם כל נטיה לבסס את האינטרסים או את השאיפות של רוסיה על נצחון גרמני בלבד. שתי הקיסרוּיות הטוטליטריות הגדולות, המשוללות במידה שווה מעצורים מוסריים, ניצבו זו לעומת זו, אדיבות אך קשוחות.

היו, כמובן, חילוקי־דעות על דבר פינלנד ורומניה. המנהיגים הסובייטיים הזדעזעו נוכח נפילתה של צרפת ונוכח קצה של החזית השניה, אשר אותה עתידים היו עד־מהרה לתבוע בכל פה; הם לא ציפּו להתמוטטות כה פתאומית, ובביטחה השליכו יהבם על תקופה של התשה הדדית בחזית המערבית. עתה לא היתה עוד חזית מערבית! אף על פי כן איולת תהיה זו אם ישנוּ במידה רצינית משיתוף־הפעולה שלהם עם גרמניה בטרם יתברר אם תיכנע בריטניה או תימחץ ב־1940. כיון שנתחוור לקרמל מעט־מעט שבריטניה מסוגלת לעמוד במלחמה ממושכת עד בלי די, שבמהלכה יכול הכל לקרות ביחס לארצות־הבית כמו גם ביאפאן, חש סטאלין יותר בסכנה אשר נגד פניו ונעשה להוּט יותר להרויח זמן. בכל־זאת מפליא הדבר, כמו שעוד נראה, איזה יתרונות הקריב ואיזה סיכונים קיבל על עצמו על־מנת לקיים יחסים ידידותיים עם גרמניה הנאצית. מפתיעים עוד יותר היו החישובים המוטעים והבּוּרוּת שגילה ביחס למה שקרוב לבוא עליו. אכן, מספטמבר 1940 עד לרגע הסתערותו של היטלר ביוני 1941 היה האיש בעת־ובעונה־אחת ענק גס, ערמומי והולך־תוֹעה.

*

עם האקדמות האלו אנו מגיעים לפרשת ביקורו של מולוטוב בברלין ב־12 בנובמבר 1940. כשהגיע השלוּח הבּולשבי ללבה של גרמניה הנאצית נתנו לו את כל המחמאות ונהגו עמו בכל גינוני הטכס. משך היומים הבאים נתקיימו דיונים ארוכים ומתוחים בין מולוטוב לריבנטרופ, וכן גם עם היטלר. כל העובדות העיקריות בדבר חילופי הדעות והדברים המחרידים האלה נגולו במבחר של מסמכים שנלכדו ופורסמו בראשית 1948 על ידי מחלקת־המדינה בוושינגטון בשם “היחסים הנאצו־סובייטיים, 1939–1941”. ממקור זה עלינו לשאוב אם רצוננו לספר את הסיפור או להבינו.

בראשונה נפגש מולוטוב עם ריבנטרופ⁶¹.

12 בנובמבר 1940

שר־החוץ של הרייך אמר כי במכתב אל סטאלין כבר ביטא את הכרתה המוצקה של גרמניה ששום כוח שבעולם לא יוכל לשנות את העובדה שהגיעה עתה ראשית קצה של הקיסרות הבריטית. אנגליה הוכּתה, ואין זו אלא שאלה של זמן עד שתכיר סופית במפּלתה. אפשר שהדבר יקרה במהרה, כי באנגליה המצב הולך ורע מיום ליום. גרמניה תשמח כמובן אם יסתיים הסכסוך בהקדם, כי בשום פנים אין היא חפצה להקריב קרבנות־אדם שלא לצורך. ואולם אם הבריטים לא יגמרו אומר בעתיד הקרוב ביותר להודות במפלתם, סופם שיבקשו שלום משך השנה הבאה. גרמניה ממשיכה בהתקפות ההפצצה על אנגליה יומם ולילה. הצוללות שלה תופעלנה בהדרגה עד קצה גבול היכולת ותגרומנה לאנגליה אבידות נוראות. גרמניה היא בדעה שבהתקפות האלו אולי ייתכן להכריח את אנגליה לחדול מן המאבק. מידה מסוימת של חרדה נראית כבר בבריטניה הגדולה, וזו מרמזת כמדומה על פתרון כזה. ואולם אם צורת ההתקפה הנוכחית לא תכריע את אנגליה על ברכיה, תגש גרמניה בהחלטה נחושה, כאשר אך ירשו זאת תנאי מזג־האוויר, להתקפה גדלת־ממדים ובכך תמחץ סופית את אנגליה. ההתקפה הזאת גדלת־הממדים נמנעה עד כה רק מחמת תנאים בלתי־רגילים של מזג־האוויר.

* * * * * *

כל נסיון לנחיתה או לפעולות צבאיות ביבשת אירופה מצד אנגליה או מצד אנגליה בתמיכתה של אמריקה נדון לכשלון גמור מלכתחילה. אין זו כלל בגדר בעיה צבאית. זאת לא הבינו האנגלים עדיין, משום שכפי הנראה יש מידה של מבוכה בבריטניה הגדולה משום שהארץ מונהגת על ידי דילטאנט פוליטי וצבאי בשם צ’רצ’יל, איש שבכל הקריירה שלו עד כאן נכשל לגמרי בכל הרגעים המכריעים וסופו להיכשל שוב פעם.

זאת ועוד, הציר שולט שלטון גמור מבחינה צבאית ומדינית על החלק שלו באירופה. אפילו צרפת, שהפסידה במלחמה ונאלצה לשלם על כך (דבר שהצרפתים, דרך אגב, מכירים בו בהחלט), קיבלה את העקרון שבעתיד לעולם לא תתמוך עוד צרפת באנגליה ובדה־גול, הכובש הדון־קישוטי של אפריקה. הואיל ועמדתן חזקה במידה יוצאת־מגדר־הרגיל, אין מעצמות־הציר שוקלות אפוא בדעתן איך תנצחנה במלחמה אלא באיזו מהירות תוכלנה לסיים את המלחמה שבּה כבר ניצחו.

*

אחרי ארוחת־הצהרים נתקבל השלוּח הסובייטי על ידי הפירר, שהוסיף להרחיב את הדיבּור על מפלתה השלמה של בריטניה.

המלחמה [אמר] הביאה לידי סיבּוכים שגרמניה לא התכוונה אליהם אלא שאילצוה מזמן לזמן להגיב תגובה צבאית על מאורעות מסוימים.

אחרי כן התוה הפירר לפני מולטוב את מהלך הפעולות הצבאיות עד עכשיו, שהביאו לידי כך שאנגליה שוב אין לה בעל־ברית ביבשת… אמצעי־התגמול האנגליים הם מגוחכים, והאדונים הרוסים יוכלו להיוכח מכּלי ראשון בבדיה של החורבן שנגרם, כביכול, בברלין. כאשר אך ישתפרו התנאים האטמוספיריים, תהיה גרמניה מוכנה למהלומה הגדולה והסופית נגד אנגליה. כרגע אפוא מטרתה היא לנסות לא רק לעשות הכנות צבאיות למאבק הסופי הזה אלא גם להבהיר את הבעיות הפוליטיות שתהיה להן חשיבות משך ההתמודדות הזאת ולאחריה. לפיכך חזר ובחן את היחסים עם רוסיה, ולא מתוך רוח שלילית אלא מתוך הכוונה לארגן אותם בצורה חיובית – אם אפשר, לתקופת־זמן ארוכה. בעשותו זאת הגיע לכמה וכמה מסקנות:

1. גרמניה אינה מבקשת לקבל עזרה צבאית מרוסיה.

2. בגלל הארכתה העצומה של המלחמה נאלצה גרמניה, כדי לעמוד בפני אנגליה, לחדור לשטחים רחוקים ממנה אשר בהם אין לה אינטרסים יסודיים מבחינה מדינית או כלכלית.

3. בכל־זאת יש אי־אלה צרכים, שחשיבותם המלאה נתגלתה רק בהמשך המלחמה, אלא שהם חיוניים בהחלט לגרמניה. בכלל אלה מקורות מסוימים של חמרי־גלם, שגרמניה רואה אותם חיוניים ביותר והכרחיים בהחלט.

*

לכל הדברים האלה נתן מולוטוב הסכמה בלתי־מחייבת.

מולוטוב שאל על דבר החוזה המשולש⁶² . מה פירוש הסדר החדש באירופה ובאסיה, ואיזה תפקיד יינתן בו לס.ס.ס.ר.? בשאלות האלו יש לדון משך השיחות בברלין ובעת ביקורו המכוּון של שר־החוץ של הרייך במוסקבה, שהרוסים מחכים לו בהחלט. יתר על כן, יש שאלות הצריכות הבהרה ביחס לאינטרסים של רוסיה בבלקנים ובים השחור, ביחס לבולגריה, רומניה ותורכיה. קל יהיה יותר לממשלה הרוסית לתת תשובות מדויקות על השאלות שעורר הפירר אם תוכל לקבל את ההסברים המבוקשים כאן. הסובייטים יהיו מעוניינים בסדר החדש באירופה, ובפרט בקצב ובצורה של הסדר החדש הזה. כן גם ירצו לקבל מושג מתחומי מה־שקוראים הספירה של מזרח־אסיה־רבּה.

הפירר השיב כי החוזה המשולש כוונתו להסדיר את המצב באירופה במה שנוגע לאינטרסים הטבעיים של ארצות אירופה, ולפיכך פונה עכשיו גרמניה אל ברית־המועצות על־מנת שתחווה את דעתה ביחס לאזורים המעניינים אותה. בשום פנים לא ייעשה הסדר בלי שיתוף־פעולה מצד רוסיה הסובייטית. כך הדבר לא רק ביחס לאירופה כי אם גם ביחס לאסיה, מקום שרוסיה עצמה צריכה להשתתף בהגדרת הספירה של מזרח־אסיה־רבּה ולהגדיר את דרישותיה שם. תפקידה של גרמניה במקרה זה הוא תפקיד של מתווך. בשום פנים לא תועמד רוסיה בפני fait accompli.

כשקיבל עליו הפירר לנסות לכונן את הקואליציה הנ"ל של המעצמות, הרי לא היחס בין גרמניה לרוסיה הוא שהיה בעיניו הנקודה הקשה ביותר אלא השאלה אם אפשרי שיתוף־פעולה בין גרמניה, צרפת ואיטליה. רק עכשיו… ראה אפשרות לעצמו לבוא במגע עם רוסיה הסובייטית על־מנת להסדיר את שאלות הים השחור, הבלקנים ותורכיה.

לבסוף סיכם הפירר ואמר כי הדיון מציין, עד גבול ידוע, את הצעד הממשי הראשון לקראת שיתוף־פעולה מקיף, מתוך התחשבות מתאימה בבעיות של מערב־אירופה, שתוסדרנה בין גרמניה, איטליה וצרפת, כמו גם בשאלות המזרח, שמעיקרן הן ענינן של רוסיה ויאפאן, אלא שבּהן גרמניה מוכנה לשמש מתווכת. המדובּר הוא בהתנגדות לכל נסיון מצדה של אמריקה “לעשות כסף מאירופה”. ארצות־הברית אין לה שום עסק באירופה, באפריקה או באסיה.

מולוטוב הביע את הסכמתו עם דברי הפירר על תפקידן של אמריקה ואנגליה. נראה לו כי מבחינה עקרונית אפשר להסכים בהחלט להשתתפותה של רוסיה בחוזה המשולש, בתנאי שרוסיה תשתף פעולה כשוּתף ולא סתם כאוֹבּייקט. במקרה זה אין הוא רואה כל קושי בענין השתתפותה של ברית־המועצות במאמץ המשותף. אבל תחילה יש להגדיר יותר את מטרתו ומשמעותו של החוזה, בפרט ביחס לתיחוּם הספירה של מזרח־אסיה־רבדה.

*

ובהתחדש הדיונים ב־13 בנובמבר:

מולוטוב הזכיר את שאלת הרצועה של טריטוריה ליטאית והטעים כי הממשלה הסובייטית לא קיבלה עדיין מגרמניה שום תשובה ברורה על שאלה זו. מכל־מקום היא מחכה להחלטה. באשר לבּוּקוֹבינה הודה כי דבר זה כרוך בטריטוריה נוספת, שלא נזכרה בפרטיכל החשאי. רוסיה צימצמה בתחילה את תביעותיה לבוקובינה הצפונית בלבד. אולם במסיבות הנוכחיות על גרמניה להבין את האינטרס הרוסי בבוקובינה הדרומית. אבל רוסיה עדיין לא קיבלה תשובה גם על שאלתה בנדון זה. תחת זאת נתנה גרמניה ערוּבּה לכל שטחה של רומניה והתעלמה לגמרי משאיפותיה של רוסיה ביחס לבוקובינה הדרומית.

הפירר השיב כי יהיה זה ויתור ניכּר מצד גרמניה אם ייכבש אפילו חלק של בוקובינה על־ידי רוסיה…

אולם מולוטוב עמד על הדעה שבוּטאה קודם לכן: שהתיקונים שרוסיה מבקשת הם חסרי־ערך.

הפירר השיב שעל־מנת שיגלה שיתוף־הפעולה הגרמני־הרוסי תוצאות חיוביות לעתיד לבוא, יהיה על הממשלה הסובייטית להבין כי גרמניה נתונה במאבק לחיים ולמוות שרצונה לסיימו בהצלחה ויהי־מה… שני הצדדים מסכימים עקרונית כי פינלנד שייכת לתחום־ההשפעה הרוסי. תחת להמשיך אפוא בויכוח עיוני סתם, עליהם לגשת אל בעיות חשובות יותר.

אחרי כיבושה של אנגליה תחוּלק הקיסרות הבריטית כאחוזת־ענק עולמית פושטת־רגל של ארבעים מיליון קילומטר מרובע. באחוזה פושטת־רגל זו תהיה לרוסיה גישה אל האוקינוס החפשי־מקרח והפתוח באמת. עד כה שלט מיעוט של ארבעים־וחמישה מיליון אנגלים על שש־מאות מיליון תושביה של הקיסרות הבריטית. הוא עומד לרוצץ את המיעוט הזה. אפילו ארצות־הברית למעשה אינה אלא לוקטת מתוך האחוזה פושטת־הרגל הזאת כמה פריטים המתאימים במיוחד לארצות־הברית. גרמניה, כמובן, תרצה להימנע מכל סכסוך שיטה אותה מן המאבק שלה נגד לבה של הקיסרות, האיים הבריטיים. מסיבה זו אין מלחמתה של איטליה נגד יוון מוצאת חן בעיניו [של הפירר], הואיל והיא מסיחה כוחות אל הפּריפריה תחת לרכזם בנקודה אחת נגד אנגליה. אותו דבר יקרה אם תפרוץ מלחמה בלטית. הסכסוך עם אנגליה יימשך עד החפירה האחרונה, ואין לו ספק כי עקב מפּלתם של האיים הבריטיים תבוא התפרקותה של הקיסרות. איולת היא להאמין שייתכן בכלל למשול על הקיסרות ולאַגדה מקנדה. במסיבות אלו מתגלים סיכויים כל־עולמיים. משך השבועות הבאים יהיה צורך להסדיר אותם בשיחות דיפלומטיות משותפות עם רוסיה, וצריך יהיה לקבוע את השתתפותה של רוסיה בפתרון הבעיות האלו. כל הארצות שיוכל להיות להן ענין באחוזה פושטת־הרגל תצטרכנה להפסיק את כל הפולמוסים ביניהן ולעסוק אך ורק בחלוקת הקיסרות הבריטית. דברים אלה כוחם יפה לגבי גרמניה, צרפת, איטליה, רוסיה ויאפאן.

מולוטוב השיב כי עקב בענין אחרי דבריו של הפירר וכי הוא מסכים עם כל מה שהבין.

*

היטלר פרש אחרי כן. לאחר ארוחת־הערב בשגרירוּת הרוסית נערכה התקפת־אוויר בריטית על ברלין. נודע לנו על הפגישה מראש, ואף כי לא היינו מוזמנים להשתתף בדיונים לא רצינו להישאר לגמרי בחוץ. עם מתן אות האזעקה עברו הכל למקלט, ושני שרי־החוץ המשיכו בשיחה עד חצות בסביבה בטוחה יותר. התיאור הגרמני הרשמי אומר:

בגלל ההתקפה האווירית נכנסו שני המיניסטרים ב־9:40 אחה"צ למקלט שר־החוץ של הרייך כדי לנהל את השיחה הסופית.

* * * * * *

עדיין אין השעה בשלה, אמר ריבנטרופ, לדון בסדר הדברים החדש בפולין. השאלה הבלקנית כבר נדוֹנה בהרחבה. בבלקנים יש לגרמניה אינטרס כלכלי בלבד, ואין אנו רוצים שאנגליה תפריע לנו שם. מתן הערובּה הגרמנית לרומניה נתפרש כפי הנראה במוסקבה שלא כהלכה… בכל החלטותיה הדריכה את ממשלת גרמניה רק השאיפה לשמור על השלום בבלקנים ולמנוע את אנגליה מקנוֹת לה דריסת־רגל שם ומהפריע למשלוחי־האספקה לגרמניה. הנה כי כן מסיבות המלחמה נגד אנגליה הן המניע היחיד לפעולתה של גרמניה בבלקנים. כאשר אך תודה אנגליה במפלתה ותבקש שלום, יצטמצמו האינטרסים הגרמניים בבלקנים אך ורק בשטח הכלכלי, והצבא הגרמני יוחזר מרומניה. כפי שהכריז הפיהרר חזוֹר וחזוֹר, אין לגרמניה שום אינטרסים טריטוריאליים בבלקנים. יכול הוא רק לחזור ולומר שוב כי השאלה המכרעת היא אם ברית־המועצות מוכנה ויכולה לשתף פעולה עם גרמניה בחיסול הגדול של הקיסרות הבריטית. בכל יתר השאלות נגיע להבנה על־נקלה אם נוכל להצליח בהרחבת יחסינו ובהגדרת תחומי־ההשפעה. חזוֹר וחזוֹר נאמר היכן תחומי־ההשפעה נמצאים. לפיכך – כמו שניסח זאת הפירר בבהירוּת כה רבה – הרי האינטרסים של ברית־המועצות וגרמניה מחייבים שהשותפים לא יעמדו פנים אל פנים כי אם גב אל גב, על־מנת לתמוך זה בזה בהשגת שאיפותיהם.

בתשובתו אמר מולוטוב שהגרמנים מניחים כי למעשה כבר הושג הנצחון במלחמה נגד אנגליה. אם אפוא, כמו שנאמר בקשר לענין אחר, גרמניה עומדת במאבק לחיים ולמוות נגד אנגליה, יכול הוא להבין שפירוש הדבר הוא רק זה שגרמניה נלחמת “לחיים” ואנגליה “למוות”. אשר לשאלת שיתוף־הפעולה הריהו מסכים לכך בהחלט, אך הוא מוסיף שצריך לבוא לידי הבנה יסודית. רעיון זה הוּבּע גם במכתבו של סטאלין. יש לחתור גם להגדרת תחומי־ההשפעה. אולם בנקודה זו אין הוא (מולוטוב) יכול נקוט עמדה סופית כרגע, כי עדיין אינו יודע מה דעת סטאלין ושאר חבריו במוסקבה בענין זה. אולם שוּמה עליו לומר שכל השאלות הגדולות האלו של המחר אין להפרידן מן השאלות של היום וממילוי ההסכמים הקיימים…

או אז נפרד הר מולוטוב בלבביוּת משר־החוץ של הרייך, בהדגישו כי אינו מצטער על האזעקה, שהרי לה הוא חב תודה על שיחה ממצה כל כך עם שר־החוץ של הרייך.

*

כשביקרתי בפעם הראשונה במוסקבה באוגוסט 1942 קיבלתי מפי סטאלין תיאור קצר יותר מן השיחה הזאת, שאינו נבדל בעיקרו מן הסיפור הגרמני אלא שהוא יכול להיחשב עז ותמציתי יותר.

“לא מזמן”, אמר סטאלין, “היתה התלונה הגדולה נגד מולוטוב שהור פרוֹ־גרמני יותר מדי. עכשיו הכל אומרים שהוא פרוֹ־בריטי יותר מדי. אבל אף אחד משנינו מעולם לא נתן אמון בגרמנים, בשבילנו היתה זו שאלה של חיים ומוות”. נכנסתי לתוך דבריו ואמרתי שאנו עצמנו נתנסינו בכך ולכן אנו יודעים את הרגשתם. “כשהלך מולוטוב”, אמר המרשל, “להתראות עם ריבנטרופ בברלין בנובמבר 1940 גוּנב הדבר לאזניכם ושלחתם התקפה אווירית”. הניעותי בראשי. “כאשר נשמע אות־האזעקה קם ריבנטרופ והוליכו בהרבה גרמי־מעלות אל מקלט עמוק המרוהט לתפארה. כיון שנכנס, החלה ההתקפה. הוא סגר את הדלת ואמר אל מולוטוב: ‘עכשיו אנו נמצאים כאן יחד. למה לא נתחלק?’ מולוטוב אמר: ‘מה תגיד אנגליה?’ ‘אנגליה’, אמר ריבנטרופ, ‘היא גמוּרה. שוב אין היא בבחינת מעצמה’. ‘אם כך הדבר’, אמר מולוטוב, ‘מדוע אנו נמצאים במקלט הזה, ושל מי הן הפּצצות האלו שנופלות?’”

*

שיחות ברלין לא שינו מאומה לגבי החלטתו הכמוסה של היטלר. משך אוקטובר היו קייטל, יוֹדל והמטה הכללי הגרמני מעצבים על פי פקודותיו את התכניות לתנועת צבאות גרמניה מזרחה ופלישה לרוסיה בראשית הקיץ של 1941. בשלב זה לא היה צורך להחליט על התאריך המדויק, שגם מזג־האוויר יוכל להשפיע עליו. בשים לב למרחקים שצריך יהיה לעברם אחרי חציית הגבולות, ובשים לב לצורך לכבוש את מוסקבה בטרם יחל החורף, ברור היה כי הסיכויים הטובים ביותר יהיו בתחילת מאי. יתר על כן, כינוסו ופריסתו של הצבא הגרמני לאורך חזית אלפיים המילים מן הים הבלטי עד הים השחור, והקמת כל המחסנים, המחנות וסעיפי מסילת־הברזל, דבר זה כשלעצמו היה אחת המשימות הצבאיות הגדולות ביותר שקיבל עליו אדם אי־פעם, ואי־אפשר היה לסבול שום דיחוי לא בתכנון ולא בפעולה. חשוב מכל היה הצורך החיוני בהסתר ובהטעיה.

לצורך זה נזקק היטלר לשתי צורות נפרדות של כיסוּי, שלכל אחת מהן יתרונות משלה. הראשונה היתה משא־ומתן מסובּך על קו משותף המבוסס

ממראות הפלישה האיטלקית ליוון.

הצבא היווני באלבניה

“…המעטים, אשר להם חבים כה רבים…”

על חלוקת הקיסרות הבריטית במזרח. השניה היתה ההשתלטות על רומניה, בולגריה ויוון, והונגריה בדרך־אגב, על ידי שטף מתמיד של חיילות. כאן צפוּנים היו רווחים צבאיים חשובים, ובתוך כך הסוה הדבר ותירץ את היערכוּת צבאות גרמניה באגף הדרומי של החזית שתפוּתח נגד רוסיה.

המשא־והמתן לבש צורה של טיוטת הצעות מצד גרמניה להצטרפות רוסיה הסובייטית לחוזה־שלוש־המעצמות על חשבונם של אינטרסים בריטיים במזרח. אילו קיבל סטאלין את התכנית הזאת, אפשר שלזמן־מה היו המאורעות מתפתחים בכיוון אחר. בכל רגע היה היטלר יכול לדחות את תכניותיו לפלישה לרוסיה. אין אנו יכולים לנסות לתאר מה היה יכול לקרות כתוצאה מברית מזוינת בין שתי הקיסרויות הגדולות של היבשת, על מיליוני חייליהן, לחלוקת השלל בבלקנים, בפרס ובמזרח התיכון, בעוד הודו שרויה תמיד מאחרי הקלעים ויאפאן שותפית בעלת־תאוה ב“תכנית מזרח־אסיה־רבּה”. אבל לבו של היטלר היה נתון להשמדת הבולשביקים, שאותם שנא שנאת־מוות. סבור היה כי הכוח בידו להשיג את מטרת־חייו העיקרית. לאחר מכן יתווסף לו כל השאר. מתוך השיחות בברלין ומתוך מגעים אחרים ודאי ידוע היה לו שההצעות שציוה על ריבנטרופּ לשלוח למוסקבה רחוקות מלמלא את שאיפותיה של רוסיה.

בחליפת המכתבים שנלכדה בין משרד־החוץ הגרמני לשגרירוּת הגרמנית במוסקבה נמצאה טיוטה, שאין עליה כל תאריך, של חוזה־ארבע־מעצמות. נראה כי זה היה הבסיס לשיחתו של שולנבורג עם מולוטוב, שעליה נמסר ב־26 בנובמבר 1940. על פי טיוטה זו תסכמה גרמניה, איטליה ויאפאן לכבד זו את תחומי־ההשפעה הטבעיים של רעוּתה. במידה שתחומי התעניינות אלה באים במגע זה עם זה, תקוּימנה תדיר התיעצויות הדדיות באורח ידידותי ביחס לבעיות שתתעוררנה מתוך כך.

גרמניה, איטליה ויאפאן הצהירו מצדן שהן מכירות בהיקף הנוכחי של נחלות ברית־המועצות והתכבּדנה אותן.

ארבע המעצמות התחייבו שלא להצטרף לשום צירוף של מעצמות ולא לתמוך בשום צירוף של מעצמות המכוּון נגד אחת מן הארבע. הן תסייענה זו לזו בענינים כלכליים בכל המובנים ותרחבנה ותחזקנה את ההסכמים הקיימים בינן לבין עצמן. ההסכם יעמוד בתקפו משך עשר שנים.

לתעודה הזאת צריך היה להתווסף פרטיכל סודי שבּו גרמניה מצהירה כי, מחוץ לתיקונים הטריטוריאליים שייעשו באירופה עם חתימת השלום, הרי השאיפות הטריטוריאליות שלה מרוכזות בשטחי אפריקה המרכזית; איטליה מצהירה כי, מחוץ לתיקונים טריטוריאליים באירופה, שאיפותיה הטריטוריאליות מרוכזות בשטחי אפריקה הצפונית והצפונית־המזרחית; יאפאן מצהירה כי שאיפותיה הטריטוריאליות מרוכזות באזור מזרח־אסיה עד לדרום קיסרות־האיים של יאפאן; וברית־המועצות מכריזה כי שאיפותיה הטריטוריאליות מתרכזות מדרום לטריטוריה הלאומית של ברית־המועצות בכיוון האוקינוס ההודי.

ארבע המעצמות הצהירו כי, לא ישוּבן של שאלות ספציפיות, תנהגנה כבוד הדדי בשאיפות הטריטוריאליות האלו ולא תפרענה להגשמתן⁶³.

*

כפי המצופּה לא קיבלה הממשלה הסובייטית את ההצעה הגרמנית. הסובייטים יחידים היו עם גרמניה באירופה, ובקצהו השני של העולם העיקה עליהם יאפאן. בכל־זאת בטחו בכוחם הגובר ובמרחב שטחיהם הענקיים, העולים כדי ששית מפּני היבשה שעל כדור־הארץ. לפיכך התמקחו קשה. ב־26 בנובמבר 1940 שלח שולנבורג לברלין את נוסח ההצעות הנגדיות הראשיות. אלו התנו תנאים שצבאות גרמניה יוּצאו מיד מפינלנד, השייכת על פי החוזה של שנת 1939 לתחום־ההשפעה של ברית־המועצות; שבתוך החדשים הבאים יובטח בטחונה של ברית־המועצות בדרדנלים על ידי כריתת חוזה לעזרה הדדית בין ברית־המועצות לבולגריה, שמבחינה גיאוגרפית מקומה בתוך אזור הבטחון של גבולות־הים־השחור של ברית־המועצות, ועל ידי הקמת בסיס לכוחות יבשה וצי של ס.ס.ס.ר. בריחוק מועט מן הבּוספורוס והדרדנלים בדרך החכרה לזמן ארוך; שהאזור מדרום לבאטוּם ובאקוּ בכיוון הכללי של המפרץ הפרסי יוּכר כמרכז שאיפותיה של ברית־המועצות; שיאפאן תוותר על זכויותיה לזכיונות פחם ודלק בסאכאלין הצפונית.

מסמך זה לא זכה לשום תשובה של ממש. היטלר לא עשה כל מאמץ להגיע לעמק־השווה. שאלות חמורות מעין אלו יש ויש בהן כדי להצדיק עיוּן ממושך וקפדני ברוח ידידותית משני הצדדים. הסובייטים ודאי שציפּו וחיכו לתשובה. בינתים ומשני עברי הגבול החלו לגדול הכוחות העצומים כבר ממילא, וימינו של היטלר נשלחה אל הבלקנים.

*

התכנית שעיבּדו קייטל ויוֹדל על פי הוראותיו הגיעו בינתים לדרגת בשלוּת שהספיקה לאַפשר לפירר להוציא ממפקדתו ב־18 בדצמבר 1940 את ההנחיה מס. 21 ההיסטורית שלו.

מבצע ברברוסה    🔗

הכוחות המזוינים של גרמניה צריכים להיות מוכנים למחוץ את רוסיה הסובייטית במערכה מהירה⁶⁴ עוד לפני סיום המלחמה נגד אנגליה. לצורך כל יהיה על הצבא להפעיל את כל היחידות המצויות בעין, מתוך ההסתייגות שצריך להבטיח את השטחים הכבושים מפני התקפות־פתע.

חיל־האוויר יוצרך לשחרר למערכה במזרח לעזרת הצבא כוחות חזקים כדי־כך שיהיה מקום לצפות לסיום מהיר של הפעולות ביבשה וכדי־כך שהנזק לשטחי גרמניה המזרחית מהתקפות־אוויר של האויב יהיה מועט ככל האפשר. סייג לריכוז זה של המאמץ העיקרי במזרח הוא הצורך בכך שכל אזור הלחימה והחימוּש הנתון לשליטתנו יישאר מוגן במידה מספקת מפני התקפות־אוויר של האויב, ושהפעולות התוקפניות נגד אנגליה, בפרט נגד קווי האספקה שלה, לא תחדלנה.

המאמץ העיקרי של הצי יישאר מכוּון בצורה חד־משמעית נגד אנגליה אפילו משך המערכה במזרח.

אני אצווה על הריכוז נגד רוסיה הסובייטית אולי שמונה שבועות לפני תחילתן המכוּונת של הפעולות.

בהכנות שתחילתן מצריכה זמן רב יותר יש להתחיל עכשיו – אם עדיין לא נעשה הדבר – ויש להשלמין עד ל־15 במאי 1941.

אולם יש ליחס חשיבות מכרעת לכך שלא תתגלה הכוונה להתקיף.

ההכנות של הפיקודים העליונים תתנהלנה על הבסיס הבא:

1. המטרה הכללית:

המסה של הצבא הרוסי ברוסיה המערבית תושמד במיבצעים נועזים, על ידי נעיצת טריזים משוריינים מעמיקים, ויש למנוע את נסיגתן של יחידות בעלות כושר לחימה אל מרחב הטריטוריה הרוסית.

תוך כדי רדיפה מהירה צריך להגיע אחר כך אל קו שממנו שוב לא יוכל חיל־האוויר הרוסי להתקיף את הטריטוריה של הרייך הגרמני. המטרה הסופית של המיבצע היא לכונן קו־הגנה נגד רוסיה האסיאתית מקן הנמשך בערך מן הנהר וולגה עד ארכנגלסק. אז, במקרה של צורך, תוכל הלופטוואפה לחסל את האזור התעשיתי שיישאר לרוסיה בהרי אוראל.

במהלך הפעולות האלו יקפּח צי־הים־הבלטי של רוסיה עד־מהרה את בסיסיו ומתוך כך שוב לא יוכל להילחם.

יש למנוע התערבות יעילה מצד חיל־האוויר הרוסי על ידי מהלומות אדירות בעצם ראשיתו של המיבצע.

2. בעלי ברית מסתברים ותפקידיהם:

1. באגפי המיבצע שלנו נוכל לקוות להשתתפותן הפעילה של רומניה ופינלנד במלחמה נגד רוסיה הסובייטית.

הפיקוד העליון יתאֵם ויקבע למועד באיזו צורה יועמדו הכוחות המזוינים של שתי הארצות תחת פיקוד גרמני בזמן כניסתם למלחמה.

2. תפקידה של רומניה, יחד עם הכוח המתרכז שם, יהיה לרתק את האויב אשר מוּלה, נוסף על מתן שירותי־עזר באזור הערפי.

3. פינלנד תחפה על הריכוז של קבוצות־הגייסות הצפונית הגרמנית (חלקים מקבוצת־הגייסות הכ"א) הנערכת מחדש בבוֹאה מנורבגיה ותפעל במתוֹאם אתה. חוץ מזה יוּטל על פינלנד לחסל את האנגוֹ.

4. מותר לקוות שמסילות־הברזל והכבישים הראשיים של שוודיה יעמדו לרשות ריכוזה של קבוצת־הגייסות הצפונית הגרמנית, לפחות מזמן תחילת הפעולות.

3. כיוון המיבצעים:

א. הצבא (מאשר בזה את התכניות שהוגשו לי):

באזור הפעולות שביצות פּריפּט מחלקות אותו לגיזרה דרומית וצפונית ייעשה המאמץ העיקרי מצפון לאזור הזה. כאן תסוּפּקנה שתי קבוצות־גייסות.

הקבוצה הדרומית משתי קבוצות־הגייסות האלו – מרכזה של החזית כולה – תקבל את התפקיד להכחיד את כוחות האויב ברוסיה הלבנה על ידי התקדמות מן האזור שמסביב לורשה ומצפונה ביחידות משוריינות וממונעות חזקות במיוחד… רק התמוטטות מהירה־להפתיע של ההתנגדות הרוסית תוכל להצדיק את החתירה אל שתי המטרות בעת־ובעונה־אחת…

קבוצת־הגייסות שתופעל מדרום לביצות פריפט תעשה את המאמץ העיקרי שלה באזור המשתרע מלובּלין בכיוון הכללי של קיוב, על־מנת לחדור במהירות ביחידות משוריינות חזקות למעמקי האגף והעורף של הכוחות הרוסיים ולגולל אותם אחר כך לאורך הנהר דנייפּר.

לקבוצות־הגייסות הגרמניות־הרומניות באגף הימני ניתן התפקיד:

(א) להגן על הטריטוריה הרומנית ועל ידי כך על האגף הדרומי של המיבצע כולו;

(ב) לרתק את הכוחות־שכנגד של האויב בעוד קבוצת־הגייסות הדרומית מתקיפה באגפה הצפוני ומונעת, בהתאם להתפתחות המצב ומתוך תיאום עם חיל־האוויר, את נסיגתם המסודרת אל מעבר לדנייסטר במשך הרדיפה;

[ו] בצפון, להגיע במהירות למוסקבה.

לכידתה של עיר זו פירושה הצלחה מכרעת מבחינה פוליטית וכלכלית, ויתר על כן – חיסולו של צומת־הרכבות החשוב ביותר.

ב. חיל האוויר:

תפקידו יהיה לשתק ולחסל ככל האפשר את התערבותו של חיל־האוויר הרוסי, וכן גם לסייע לצבא בנקודות פעולתו העיקריות, בפרט אלו של קבוצת־הגייסות המרכזית, ובאגף – אלו של קבוצת־הגייסות הדרומית. מסילות־הברזל הרוסיות, כפי סדר חשיבוּתן למיבצעים, תנותקנה, או שהיעדים הסמוכים החשובים ביותר (מעברות נהר) ייכבשו על ידי הפעלה אמיצה של חילות צנחנים וצבא מוּטס.

כדי לרכז את כל הכוחות נגד חיל־האוויר של האויב ולתת תמיכה מיידית לצבא, לא תותקף חרושת הנשק בעת המיבצעים העיקריים. רק לאחר שיושלמו המיבצעים הניידים אפשר יהיה לעיין בהתקפות כאלו – בראש־וראשונה נגד אזור האוּראל…

ד. כל הפקודות שיוציאו המפקדים הראשיים על בסיס ההנחיה הזאת צריכות להורות בבירור שאלה הם אמצעי־זהירות כנגד האפשרות שרוסיה תשנה את עמדתה הנוכחית כלפינו. מספר הקצינים שיוקצו לעבודת ההכנה במועד מוקדם חייב להיות קטן ככל האפשר; אנשים נוספים צריכים לקבל תדריך במועד מאוחר ככל האפשר, ורק במידה הדרושה לפעולתו של כל אחד ואחד. שאם לא כן הרי עקב גילוי הכנותינו – תאריך הוצאתן לפועל לא נקבע אפילו – יש סכנה של תקלות פוליטיות וצבאיות רציניות ביותר.

ה. אני מצפה לדינים־וחשבונות מן המפקדים־הראשיים ביחס לתכניותיהם הנוספות בהתבסס על ההנחיה הזאת.

הפיקוד העליון (אוֹ.ק.ו.) ימסור לי על ההכנות של כל אנשי הכוחות המזוינים, כולל התקדמותן.

אדולף היטלר⁶⁵

*

מן הרגע הזה נצוקו הדפוסים למאורעות העליונים של 1941. אנחנו כמובן לא ידענו מאומה על המשא־והמתן בין גרמניה ורוסיה על חלוקת שללה של הקיסרות שלנו ועל השמדתנו; כן גם לא יכולנו להעריך את כוונותיה של יאפאן, שלא הגיעו עדיין לגמר בישולן. שירות־המודיעין הפּעיל שלנו לא עמד עדיין על התנועות העיקריות של הצבאות הגרמניים מזרחה. אפשר היה להבחין רק בהסתננות ובאגירת הכוחות ההדרגתית בבולגריה וברומניה. אילו ידענו את המסופּר בפרק זה, כי אז ודאי רווח לנו עד מאד. הצירוף של גרמניה, רוסיה ויאפאן כנגדנו היה ראש פחדינו. אך מי יכול לדעת? בינתים, “הילחם ואל תרף!”

 

פרק שלושים: הסכנה באוקינוס    🔗

פושטות מוסוות – טיולה של “שר” – “ג’רוויס ביי” מצילה את השיירה – תעלוליה הנוספים של “שר” – הפתעה ל“היפּר” – מועקות שלמעלה מכוחנו – סכנת הצוללות על הכל – המחנק הגובר במבואות הצפון־מערביים – אבידות חמוּרוֹת – שחוק־גורל אכזרי – חששותיו של צולל – ההכרח להעביר את הפיקוח מפלימות לליברפּול – הצמצום החריף ביבוּא – האבידות מול החופים העקובים מדם – הפסקת התמיכות לאירלנד – מברקי אל הנשיא מיום 13 בדצמבר – הצעה עגומה מצד האדמירליות –מרבד הדינמיט – חיזוקו והמרצתו של פיקוד־החופים של חיל־האוויר – סוף הצלחת התקפת־הנגד שלו

השמדת גראף שפּאַ בקרב מול הנהר לה־פלאטה בדצמבר 1939 הקיצה את הקץ לפתע על המערכה הגרמנית נגד ספינותינו ברחבי האוקינוסים. הקרבות בנורבגיה שיתקו לפי־שעה, כפי שראינו, את הצי הגרמני במימי המולדת. מה שנשאר ממנו נשמר בהכרח לצורך תכנית הפלישה. האדמירל רדר, שדעותיו על ניהול המלחמה הגרמנית בים היו נכוֹחות מבחינה טכנית, התקשה מעט להשיג את מבוקשו במועצות הפירר. פעם היה עליו אפילו להתנגד להצעה שהעלה הצבא לפרק את חימושן של כל אניותיו הכבדות ולהציב את תותחיהן בסוללות ארוכות־טווח על החוף. אולם משך הקיץ התקין מספר אניות־סוחר ועשאן פושטות מוסוות. חימושן היה אדיר יותר, דרך־כלל היו מהירות יותר מסיירות־הסוחר החמושות שלנו, וסוּפּקו להן מטוסי־סיור. חמש אניות מסוג זה חמקו מן הפּטרולים שלנו ונכנסו לאטלנטי בין אפריל ליוני 1940, בעוד אניה ששית יוצאת לדרך הצפונית רצופת־הסכנות אל האוקינוס השקט לאורך החופים הצפוניים של רוסיה וסיביר. בעזרת שוברת־קרח רוסית הצליחה אניה זו לעשות את דרכה בתוך חדשיים ימים ובספטמבר נכנסה לאוקינוס השקט דרך מיצר־ברינג. המטרה שהעמיד האדמירל רדר לאניות האלו היתה משולשת: ראשית, להשמיד או ללכוד אניות אויב; שנית, לשבש את תנועות הספּנות; ושלישית, לאַלץ את אניות־המלחמה הבריטיות להתפזר בליווי ובפטרול כנגד הסכנה. הטכסיסים האלה המחושבים יפה הסבו לנו נזק גם מבוכה. בשבועות הראשונים של ספטמבר היו חמש הפושטות המוסוות האלו משולחות על פני נתיבי־הסחר שלנו. שתים מהן פעלו באטלנטי, עוד שתים באוקינוס ההודי, והחמישית, לאחר שזרעה מוקשים מול אוֹקלנד של ניו־זילנד, נמצאה בפאציפי. רק פעמיים משך כל אותה שנה נקבע מגע אתן. ב־29 ביולי הותקפה פושטת E בדרום האטלנטי על ידי סיירת־הסוחר החמושה אלקנטארה, אך נמלטה על נפשה לאחר קרב שלא הביא לידי הכרעה. בדצמבר שוב התקיפה סיירת־סוחר חמושה אחרת, קרנרבון קאסל, מול הנהר לה־פלאטה, אך היא נמלטה לאחר שנגרם לה נזק־מה. חמש הפושטות האלו טיבּעו או לכדו עד סוף ספטמבר 1940 שלושים־ושש אניות בנפח כולל של 235,000 טונה.

בסוף אוקטובר 1940 היתה אנית־הכיס שר מוכנה סוף־סוף לשירות. כיון שנדחתה הפלישה לאנגליה, יצאה מגרמניה ב־27 באוקטובר ופרצה לאטלנטי דרך מיצר־דנמרק, מצפון לאיסלנד. כעבור חודש ימים באה אחריה הסיירת בעלת תותחי שמונה האינצ’ים, היפּר. שר קיבלה פקודות להתקיף את השיירות בצפון־האטלנטי, שליווי אניות־המערכה ניטל מהן כדי להחיש תגבורת לים התיכון. הקפיטן קראנקה האמין ששיירה שמגמתה לאנגליה יצאה מהליפקס ב־27 באוקטובר והוא קיוה ליירט אותה ב־3 בנובמבר לערך. ב־5 בחודש הודיעו מטוסיו על שמונה אניות מדרום־מזרח, והוא יצא לרדוף. ב־2.27 אחה“צ הבחין באניה בודדה, מוֹפאן, וטיבּע אותה באש תותחים לאחר שהעלה על סיפון אניתו את ששים־ושמונה אנשי־הצוות. בכוח איוּמים עלה בידו למנוע את מופאן משדר כל ידיעה באלחוט. ב־4.50 אחה”צ, בעודו עוסק בכך, נגלו באופק תרניה של השיירה ה. x. 84, הכוללת שלושים־ושבע אניות. במרכז השיירה היתה אניתי הליווי־האוקיאנית, סיירת־הסוחר החמושה ג’רוויס ביי. הקצין־המפקד שלה, הקפיטן פיגן, מן הצי המלכותי, תפס מיד שהוא עומד בפני כוח שאין לו כל תקוה כנגדו. לאחר שהודיע באלחוט על מציאוּת האויב היתה מחשבתו היחידה להעסיק את אנית־הכיס בקרב זמן רב ככל האפשר ובכך לתת לשיירה שהות להתפזר. החשיכה קרבה לרדת, וברדתה תהיה לאניות רבות תקוה להינצל. בעוד השיירה מתפזרת, גחה ג’רוויס ביי מלוא המהירות לקראת יריבתה האדירה. שר פתחה באש ממרחק שמונה־עשר אלף יארד. יריות התותחים הישנים בני ששה האינצ’ים של ג’רוויס ביי לא הגיעו כלל אל המטרה. הקרב החדצדדי נמשך עד 6 אחה"צ, ואז ניטשה ג’רוויס ביי, שתבערה עזה נתלקחה בה ושוב לא היתה כל שליטה עליה. היא טבעה לבסוף בשעה שמונה לערך, ולמעלה ממאתים קצינים ומלחים נספו בה. עמהם נספה הקפיטן פיגן, שצלל תהומה עם האניה. לאחר מותו העניקו לו את צלב־ויקטוריה על התנהגותו הגיבּורית, שמקום־כבוד נודע לה בקורות הצי המלכותי.

רק כתום הקרב יצאה שר לדלוק אחר השיירה, אך לעת הזאת כבר ירד הלילה החרפי. האניות נפוצו לכל רוח ולא היה לאֵל־ידה להדביק ולטבּע אלא חמש בלבד עד רדת החשיכה. עתה שנודע מקומה לא יכלה להרשות לעצמה להישאר באזור זה, אשר הניחה כי עד־מהרה יחושו אליו כוחות בריטיים אדירים. ההקרבה־העצמית של ג’רוויס ביי הצילה אפוא את רוב־רובּה של השיירה הזאת רבת־הערך. רוחם של מלחי־אניות הסוחר לא נפלה מרוח מלוויהם. אניה אחת, המיכלית סן־דמטריוֹ, שהובילה שבעת־אלפים טונה דלק, שוּלחה באש וניטשה. אך למחרת בבוקר עלו חלק מאנשי הצוות שוב אל הסיפון, כיבּו את השריפה, ואחרי כן, לאחר מאמצי־גבורה, בלי מצפנים ובלי מכשירי־עזר של ניווּט, הביאו את האניה על מטענה היקר לנמל בריטי. אולם בסיכומו של דבר אבדו לנו אניות בנפח כולל של 47,000 טונה ו־206 ממלחי הצי המסחרי.

שר, שמנוי־וגמור היה אתה להרחיק מרודפיה ככל האפשר, פנתה דרומה, מקום שם פגשה כעבור עשרה ימים באנית־אספקה גרמנית והצטיידה מחדש בדלק ובצידה. ב־24 בנובמבר הופיעה באיי־הודו־המערבית, מקום שטיבּעה את פוֹרט הוֹבּרט, שמגמת־פניה מאנגליה לקוראסאו, ואחרי כן חזרה במהירות גדולה לאיי־הכף־הירוק. פעולותיה לאחר מכן התפשטו על פני דרום האטלנטי והאוקינוס ההודי, ורק באפריל 1941 חזרה לקיל, לאחר שעברה שוב בהצלחה במיצר־דנמרק. חמשת חדשי שיוּטה הניבו יבול של שש־עשרה אניות בנות 99,000 טונה שטוּבעו או נלכדו.

*

מחודש יוני והלאה היו שיירות הצבא (שנקראו בשם־הצופן “ו. ס.”)⁶⁶ מפליגות מדי חודש בחדשו תחת משמר־ליווי כבד מסביב לכף אל המזרח התיכון והודו. בתוך כך היו שיירות הצבא המרובּות בין הנמלים באוקינוס ההודי והזרם המתמיד של חיילות קנדיים המגיעים לארץ הזאת מעבר לאטלנטי מטילים מאמץ שאין למעלה ממנו על משאבּינו הימיים. הנה כי כן לא יכולנו להרכיב מחדש את קבוצות־המצוד שתרו בלב ים אחר גרף שפּאַ ב־1939. הסיירות שלנו נמצאו באזורי המוקד סמוך לנתיבי הספּנוּת העיקריים, ואניות שהפליגו עצמאית נאלצו להשליך יהבן על נתיב חומקני ועל מרחביו העצומים של האוקינוס.

ביום חג־המולד של 1940 היתה השיירה ו. ס. 5א, הכוללת עשרים אניות־צבא ואניות־אספקה למזרח התיכון, מתקרבת לאיים האזוריים שעה שהותקפה על ידי הסיירת היפר, אשר חודש קודם לכן יצאה בעקבות שר. הראוּת היתה דלה והיפּר נפתעה שלא־בטובתה כשהתברר לה כי השיירה כוללת את הסיירות ברוויק, בונאוונטוּרה ודונדין. ניטש קרב קצר ועז בין היפּר לברוויק, שבּו נזוקו שתי האניות. היפּר נפנתה לנוס, ובאד־הערפל הצליחה להימלט לברסט, חרף המאמצים הנמרצים שעשו צי־המולדת וכוח “ה” מגיברלטר לתפסה, אבל רק אניה אחת מן השיירה, שהוליכה למעלה משלושים־אלף איש, אמפּייר טרוּפּר, הוצרכה להתעכב בגיברלטר לשם תיקונים.

לא יכולנו שלא לדאוג למראה המצב באזורים הרחוקים של האוקינוסים. ידעתי כי אניות־סוחר מוסוות במספר בלתי־ידוע שוחרות לטרף בכל מימי הדרום. אניית־המערכה של־כיס, שר, היתה משולחת ומסותרת. בכל רגע עשויה היפּר להתפרץ מברסט, ובקרוב תמלאנה מן־הסתם את תפקידן גם שתי סיירות־המערכה הגרמניות, שרנהורסט וגנייזנאו.

חוסר־ההתאמה העצום בין מספר הפושטות לכוחות שהיה על האדמירליות להפעיל כנגדן כדי לגונן על התעבורה הכבירה כבר הוסבר בכרך א'. האדמירליות היתה אנוסה להיות מוכנה בהרבה נקודות ולתת הגנה לאלפי אניות־סוחר, ולא יכלה לערוב אלא לשיירות צבא מפני אסונות מדאיבים מפעם לפעם.

*

סכנה חמורה הרבה יותר נתווספה לבעיות האלו. הדבר היחיד שהפחידני באמת אי־פעם בימות המלחמה היה סכנת הצוללות. אף לפני הקרב באוויר סבור, הייתי כי הפלישה תיכשל. לאחר הנצחון באוויר היה זה קרב נאה בשבילנו. יכול יכולנו לטבּע ולהרוג את האויב הנורא הזה בתנאים הנוחים לנו, ובתנאים גרועים בשבילו, כפי שהבין כנראה. היה זה קרב מן הסוג שבתנאים האכזריים של מלחמה חייב אדם לעמוד בו בשמחה. אבל עתה נשקפה הסכנה לעורק־החיים שלנו, על פני מרחבי האוקינוסים ובפרט במבואות האי. הקרב הזה הדאיגני עוד יותר מן המערכה האווירית המפוארת הנקראת בשם הקרב־על־בריטניה.

האדמירליות, שאתה הייתי שרוי בידידוּת ובמגע הדוק ביותר, היתה שותפה לחששות האלה, מה־גם שחובתה הראשונה־במעלה היתה להגן על חופינו מפני פלישה ולקיים את עורקי־החיים המקשרים אותנו אל העולם החיצון. תמיד קיבל זאת הצי בחינת חובתו הסופית, המקודשת, שאין ממנה מנוס. הנה כך יחדיו תהינו על הבעיה הזאת והגינו בה. היא לא לבשה צורה של קרבות משולהבים והישגים מזהירים. היא נתגלתה בסטטיסטיקה, בדיאגרמות ובעקומות שאינן ידועות לאומה, נפלאות מבּינתו של הציבור.

באיזו מידה תקצץ מלחמת הצוללות ביבוא ובספּנות שלנו? האם תגיע אי־פעם לידי כך שתצמית את פתיל חיינו? לא היה כאן מקום למחוות ולסנסציות; רק להתויה האטית, הקרה של קווים על מפות, שהראו על חנק הצפוי לבוא. לעומת הדבר הזה לא היה שום ערך לצבאות אמיצים הנכונים לזנק על הפולש, או לתכנית טובה למלחמת־מדבר. רוחו הרוממה והנאמנה של העם לא נחשבה במאומה בתחום הקודר הזה. המזונות, האספקה וכלי־הנשק מן העולם החדש ומן הקיסרות הבריטית בוא יבואו מעבר לאוקינוסים, או שלא יגיעו. בהיות כל החוף הצרפתי מדונקרק עד בּורדו בידי הגרמנים, לא התמהמהו וקבעו בסיסים לצוללותיהם ולמטוסי־הסיוע שלהם בשטח הכבוש. מחודש יולי והלאה היינו נאלצים להטות חלק מספינותינו מן המבואות שמדרום לאירלנד, מקום שכמובן לא הורשינו להציב מטוסי־קרב. כל האניות הוצרכו לבוא מסביב לאירלנד הצפונית. כאן, בחסד האל, עמדה אוּלסטר נאמנה על המשמר. המרסי והקלייד היו הריאות בהן נשמנו. בחוף המזרחי ובתעלה האנגלית הוסיפו ספינות קטנות לשוט חרף התקפות גוברות והולכות בתמידות ממטוסים, סירות־טורפדו ממונעות ומוקשים. הואיל ואי־אפשר היה לשנות את נתיב החוף המזרחי, הרי מעברה של כל שיירה בין פוֹרת ללונדון נעשה כמעט בכל יום מערכה בפני עצמה. רק מעט אניות גדולות היינו מסכנים בחוף המזרחי ואף לא אחת בתעלה.

האבידות שנגרמו לספינות־הסוחר שלנו החמירו ביותר משך שנים עשר־החדשים שעברו מיולי 1940 עד שיכולנו להתימר ולומר, ביולי 1941, כי ניצחנו בקרב של בריטניה על האטלנטי. אבידות כבדות הרבה יותר חלו כשנכנסה ארצות־הברית למלחמה עד שנוצרה איזו שיטה של שיירות לאורך חופה המזרחי. אבל אז שוב לא היינו לבדנו. ששת החדשים האחרונים לשנת 1940 עמדו בסימנן של אבידות כבדות ביותר, שרק סוּפות החורף המתיקון, ולא צוּין בהם שום טבח רב בצוללות. השגנו הישגים מסוימים על ידי פיזור גדול יותר בפגיעותיהן של פצצות־עומק ועל ידי נתיב חומקני; אבל איוּם הפלישה הצריך ריכוזים חזקים במצרים, והמספר הגדול של ספינותינו החדשות למלחמה בצוללות הגיע רק בהדרגה. הצל הזה רבץ על האדמירליות ועל השותפים אתה בידיעות. השבוע שנסתיים ב־22 בספטמבר הראה על שיעור האבידות הגבוה ביותר מאז תחילת המלחמה, ולמעשה גדול היה מכל אשר ידענו בפרק־זמן דומה ב־1917. עשרים־ואחת אניות בנפח 160,000 טונה לערך טוּבּעו, רבות מהן בשיירה מהליפקס. באוקטובר, שעה שהיתה גם שר פעילה, נשחטה עוד שיירה אטלנטית על־ידי צוללות, וטובּעו עשרים אניות מתוך שלושים־וארבע.

בהמשך חדשי נובמבר ודצמבר היו המבואות והשפכים של המרסי והקלייד עולים הרבה בחשיבותם הגורלית על כל הגורמים האחרים במלחמה. לעת הזאת יכולנו כמובן ליפּול על אירלנד של דה־ואלרה ולחזור ולכבוש את הנמלים הדרומיים בכוח כלי־נשק חדישים. תמיד הצהרתי כי רק צו השמירה־העצמית יביאני לידי כך. אבל צו השמירה־העצמית עלול לבוא. יהי כן, אפוא. גם הצעד הנמרץ הזה לא היה מביא אלא הקלה מועטה. התרופה הבטוחה היחידה היתה להבטיח חופש יציאה וכניסה במרסי ובקלייד.

בכל יום מדי היפּגשם הביטו המעטים היודעים איש ברעהו. יכול אדם להבין ללבו של הצולל המעמיק למטה מפני הים, התלוי מרגע לרגע בצינור־האוויר שלו. מה תהיה הרגשתו אם יראה סיעה גדולה של כרישים הנוגסת בצינורו? כל שכּן שעה שאין כל אפשרות להעלותו אל פני המים! בשבילנו לא היו פני המים קיימים. הצולל היה עם בן ארבעים־וששה מיליונים באי מלא מפה לפה, המנהל עסק עצום של מלחמה ברחבי העולם כולו, המעוגן מכוח הטבע וחוק־הכובד אל קרקע הים. מה יוכלו הכרישים לעולל לצינור האוויר־שלו? איך יוכל להניסם או להשמידם?

עוד בתחילת אוגוסט ברי היה לי כי לא נוכל לחלוש על המבואות המערביים דרך המרסי והקלייד מן הפיקוד הנמצא בפלימוּת.

ראש־הממשלה אל הלורד הראשון

והלורד־הראשון־של־הימיה 4.8.40

האבידות החמורות החוזרות ונשנות במבואות הצפון־מערביים הן חמורות ביותר, ורוצה הייתי לדעת לבטח שמטפלים בהן באותן תעצומות־המרץ שציינו את טיפוּלה של האדמירליות במוקש המגנטי. דומה כי חלה ירידה גדולה בשליטה על המבואות האלה. בלי ספק נובע הדבר במידה רבה מן המחסור במשחתות עקב אמצעי־הזהירות נגד הפלישה. נא להודיעני מיד את מלוא שיעור המשחתות, הקורבטות וספינות הגל"ץ, יחד עם המטוסים המצויים בעין והמופעלים באזור זה. מי הממוּנה על פעולותיהם? האם מפקחים עליהם מפּלימות ומן המטה של האדמירל נזמית? עתה שהעברתם את הכניסה מן הדרום לצפון מתעוררת השאלה, האם פלימות היא המקום הנכון לפיקוד? האם לא מן הראוי להקים פיקוד חדש מן המדרגה הראשונה בקלייד, או שמא יעבור האדמירל נזמית [המפקד־הראשי בפלימות] לשם? מכל־מקום אין אנו יכולים להמשיך כך. איך מתקדם מחסום שדה־המוקשים הדרומי? האם לא ייתכן לאחר זמן להפסיק את השינויים בו לתקופה קצרה ולהעביר כמה שיירות בפּירצה שנשארה? אין זו אלא הצעה שבדרך־אגב.

תמיד צריך היה לחשוש מפני סכנות מוגברות מן השימוש במערכת־מבואות אחת בלבד. אי־אפשר להתגבר על הסכנות האלו אלא אם כן יבוצע ריכוז־המגן בעוז העולה על זה שצריך לצפּות לו מצד האויב. הוא ילמד עד־מהרה כי עליו להטיל שם הכל. דומה הדבר לימים הראשונים במוֹריי־פירת, לאחר שנזרע שדה־המוקשים של החוף המזרחי. לבי סמוך ובטוח שהאדמירליות תתרומם לגובה השעה, אבל נראה הדבר בעליל כי יש צורך בכוח־דוחף חדש וגדול. אנא השמיעוני דבר.

נתקלתי בגילויים של התנגדות. בספטמבר קיבלה האדמירליות את דעתי ועקרה מפלימות לצפון, ובצדק המירה את המרסי בקלייד. אבל חלפו חדשים אחדים עד שהוּקם ארגון־המטה הדרוש, על חדרי־המיבצעים ועל רשת הקשר המורכבת שלו, ובינתים היה צורך במעשי אלתוּר לרוב. הפיקוד החדש ניתן בידי האדמירל סיר פּרסי נוֹבּל, שעם סגל הגדל והולך בתמידות שוּכן בליברפול בפברואר

1. מכאן והלאה נעשתה זו כמעט תחנתנו החשובה ביותר. לעת ההיא הכירו הכל בצורך בשינוי וביתרונו.

סמוך לסוף 1940 החילותי לדאוג יותר ויותר מחמת הירידה מבשרת־הרעה ביבוּא. זה היה גילוי נוסף של התקפת הצוללות. לא די שאבדו לנו אניות אלא שאמצעי־הזהירות שננקטו כדי למנוע את אבדנן פגעו בכל שטפה של התנועה המסחרית. הנמלים המעטים שיכולנו עתה לסמוך עליהם נעשו דחוקים ודחוסים. נתארך מחזורן של כל הספינות, וכן גם משך נסיעותיהן. היבוא היה המבחן הסופי. בשבוע שנסתיים ב־8 ביוני, בעיצומה של המערכה בצרפת, הבאנו לארץ 1.201,535 טונה מטענים, חוץ מדלק. ממספר־שיא זה ירד היבוּא בסוף יולי כדי פחות מ־750,000 טונה בשבוע. אף כי הושגה הטבה ניכרת באוגוסט, חזר הממוצע השבועי וירד, ובשלושת החדשים האחרונים של השנה עמד על מעט יותר מ־800,000 טונה.

ראש הממשלה אל הלורד הראשון

והלורד הראשון־של־הימיה 3.12.40

האסון החדש שפּקד את השיירה מהליפקס דורש בדיקה קפדנית. לפני כשבוע נודע לנו כי שלוש־עשרה צוללות אורבות במבואות האלה. האם לא מן הראוי היה להטות את השיירה למצרי מינץ'? האם לא היה דבר זה רצוי עוד יותר שעה שבגלל מזג־האוויר הגרוע נתעכבו השיירות היוצאות מן הארץ ועקב זאת לא יכול הליווי לשיירה הבּאה להגיע מבעוד מועד לאזור המסוכן?

ראש־הממשלה אל שר־האוצר 5.12.40

נא לכנס ישיבה לדיון בצעדים שצריך לנקוט כדי להפחית את הנטל שעל ספינותינו ועל קופּתנו עקב הטיבּוּעים הכבדים מול החוף האירי ועקב אי־יכלתנו להשתמש בנמלים האיריים. יש להזמין את המיניסטרים הבאים: מסחר, ספּנות, חקלאות, מזון, דומיניונים. אם נניח שתהיה הסכמה עקרונית, צריך יהיה לעבד תכנית כללית לפעולה בהקדם האפשרי, יחד עם לוח־זמנים ותכנית נוֹהל. בשלב זה אין צורך לדון בצד של ענייני־חוץ או בצד של ההגנה. באלה צריך יהיה לטפל לאחר מכן. הצעד הראשון ההכרחי הוא לעבד תכנית טובה ובת־ביצוע, ובה סעיפים רבים ככל האפשר שאינם פוגעים בנו יותר מאשר באחרים.

ראש־הממשלה אל מיניסטר התובלה 13.12.40

הנני אסיר תודה לך על איגרתך מיום 3 בדצמבר על הפלדה, ואני תקוה שתחיש את הצעדים הנחוצים למימוש הצעותיך.

במסיבות הנוכחיות נראה לי כי אין לסבול שבּתי־עסק יעכבו קרונות על ידי שהם מאחרים לפרקם, ובודאי יש לנקוט פעולה כדי למנוע זאת.

מדגם מראה כי הזמן הממוצע הדרוש לספינות־משא מחוץ למיכליות ליסוֹב ולחזור לליברפול עלה משנים־עשר וחצי יום בפברואר לחמישה־עשר יום ביולי ולתשעה־עשר וחצי באוקטובר. בבריסטול היתה העליה מתשעה וחצי לארבעה־עשר וחצי יום, אבל בגלאסגו נשאר פרק־הזמן שנים־עשר יום. דומה כי שיפור הדבר הזה הוא אחד הצדדים החשובים ביותר במצב כולו.

ראש־הממשלה אל מיניסטר התובלה 13.12.40

רואה אני כי יבוא הדלק בחדשי ספטמבר ואוקטובר הוא רק מחצית מה שהיה במאי וביוני, וממלא רק שני־שלישים מתצרכתנו. אני נמצא למד כי אין מחסור במיכליות, כי הירידה היא תוצאת סגירתם החלקית של חוֹפי הדרום והמזרח בפני מיכליות, וכי הכרח היה לעכב זמנית מספר רב בקלייד ולהחזיק אחרות בהליפקס שבנוֹבה־סקוטיה. מקרוב יותר נשלחו כמה מיכליות לחופי הדרום והמזרח, ובמשך ספטמבר גדל יבוא הדלק.

מן התשובה שנתן קודמך⁶⁷ על מיזכרי מיום 26 באוגוסט נמצאתי למד שהוא מרוּצה מן ההכנות הנעשות ליבוּא הדלק דרך נמלי החוף המערבי. דומה כי תקוותיו לא נתקיימו.

אפשר לנקוט שני קווים לטיפּול במצב הזה. יכולים אנו להעמיד מיכליות דלק בסיכון נוסף על־ידי שנביאן לנמלי החוף הדרומי והמזרחי ונגדיל בכך את יבואנו השוטף; או שיכולים אנו להוסיף ולשאוב מן המלאי שלנו, בהסתמך על התקוה שנוכל לחדשו מנמלי החוף המערבי לאחר שיושלמו הסידורים לטיפול במטענים, ולהשלים עם אי־הנוחוּת שתבוא כתוצאה מכך. אשמח אם תיועץ בלורד הראשון ותעיין בשאלה באיזו מידה ראוי לנקוט אחד משני הקווים האלה.

אני שולח העתק ממכתב זה אל הלורד הראשון.

ראש־הממשלה אל הלורד הראשון 14.12.40

נא להמציא לי דו"ח מלא על מצב המשחתות האמריקאיות, שיראה על מוּמיהן המרובים ועל השימוש המעט שהיה לאל־ידנו לעשות בהן עד כה. רוצה הייתי שיומצא לי המסמך לעיון בעתיד הקרוב.

ראש־הממשלה אל הלורד הראשון 27.12.40

והלורד־הראשון־של־הימיה

מה עשיתם בעניין הפרחת מטוסים מאניות בשיירות היוצאות מן הארץ? שמעתי על תכנית להפריחם ממיכליות, שתמיד מצויות אחדות מהן בכל שיירה. הם יכולים להתקיף את מטוסי פוֹקה־ווּלף ולנחות בים, מקום שמוֹשים את הטייס ואת שברי המטוסים מנצלים או אין מנצלים, לפי הנוח.

איך נראית תכנית זו?

כמו שנראה בפרק הבא היתה זו תכנית פוריה. אניות המסוגלות להפריח מטוסי־קרב שיתקיפו את מטוסי פוקה־וולף פותחו בראשית 1941.

ראש־הממשלה אל מיניסטר התובלה 27.12.40

אומרים כי הירידה בפריון הספּנוּת שלנו נובעת בשתי חמישיות מביטול הזמן בטיפּול באניות בנמלים בריטיים. עתה שאנו מוגבלים במידה כה רבה בתחומי המרסי והקלייד, ועלינו לצפות להתקפות חמורות יותר ויותר עליהם, דומה יהיה כי בבעיה זו מתגלם החלק המסוכן ביותר של כל החזית שלנו.

הואל בטוּבך להמציא לי תזכיר על:

א. העובדות.

ב. מה שאתה עושה, ומה יש בדעתך לעשות.

ג. במה אפשר לעזור לך.

ראש־הממשלה אל הלורד הראשון 29.12.40

אלו [הספינות לפיתוי צוללות]⁶⁸ היו עד כה אכזבה גדולה במלחמה הזאת. האדמירליות צריכה היתה לעיין בשאלת שימושיהן האלטרנטיביים. אני מניח שעל סיפוניהן נמצא מספר רב של מלחים מאומנים. האוכל לקבל רשימה של האניות האלו, הטונאז' והמהירות שלהן, וכו'. האם לא תוכלנה להוביל צבא או אספקה בעודן שטות בנתיביהן?

*

תחת עקת הלחץ הזה גברה התמרמרותי על מניעת נמלי אירלנד הדרומית מאתנו.

ראש־הממשלה אל שר־האוצר 1.12.40

המצוקה שגורמת לנו הפעולה האירית כופה עלינו עיון מחדש בתמיכות האלו [לאירלנד]. ספק אם אפשר לטעון שיכולים אנו להוסיף ולשלמן עד נשימת אפּינו האחרונה. לבטח צריכים היינו להשתמש בכסף הזה כדי לבנות עוד אניות או לקנות יותר מארצות־הברית נוכח הטיבּוּעים הכבדים מול החוף עקוב־הדמים.

הודיעני־נא איך אפשר יהיה לסיים את התמיכות האלו, ואיזה צעדי תגמול יוכלו האירים לנקוט בשטח הממוני, בהתחשב בעובדה שאין אנו חוששים פן יפסיקו את אספקת מזונותינו, לפי שהדבר יחסוך לנו את השיפעה העצומה של דשנים וחמרי פיטוּם שעלינו להביא לאירלנד בתוך ההסגר הגרמני המסתייע על ידי דה־ואלרה. אַל תאסוף לפי שעה את כל הנימוקים בעד ונגד, אבל הראני מה נוכל לעשות מבחינה ממונית ומה יקרה. אשמח לדעת על כך מחר.

ראש־הממשלה אל הגנרל איזמי, לועדת־ראשי־המטות 3.12.40

נתתי לך ולכל אחד מראשי־המטות העתק מן התזכיר על אירלנד. חוות־דעתו של שר־האוצר גם הן חיוביות, ואין ספק שאפשר להפסיק את התמיכות תוך מתן ארכה קצרה מאד.

עתה עלינו לעיין בתגובה הצבאית. אם נניח שיקראו לגרמנים אל נמליהם הרי יפלגו את עמם, ואנחנו נעשה מאמץ לעצור בגרמנים. מבקשים יהיו להישאר נייטראליים ויביאו את המלחמה על ראשיהם. אם יפסיקו את שירותי האלחוט והמשמר השונים אשר ברשותם, במה יתבטא הדבר, בשים לב לכך שאנו יכולים להפסיק את כל הקשרים בין אנגליה לאירלנד הדרומית? אם נניח שיתנו לצוללות גרמניות לבוא ולהחליף כוח בנמלי החוף המערבי של אירלנד, האם יהיה זה דבר רציני, בשים לב לכך שיש לצוללות רדיוס של קרוב לשלושים יום, ושהגורם המגביל הוא רצונם של אנשי־הצוותים להגיע הביתה והצורך בבדק ולא דווקה הצורך בחידוש הדלק והאספקה? נא להמציא לי את הערותיכם על נקודות אלו וזולתן ככל שתעלינה בדעתכם.

ראיתי לנכון לנסות ולשתף את הנשיא במדיניות הזאת.

אישיות ימית לשעבר אל הנשיא רוזוולט 13.12.40

התובלה בצפון־האטלנטי היא עדיין הדאגה הראשונה־במעלה. בלי ספק יגביר היטלר את התקפת הצוללות והמטוסים שלו על הספנוּת ויעמיק חדור יותר ויותר לתוך האוקינוס. עתה שנמנע מאתנו השימוש בנמלים ובשדות־תעופה איריים, מאומצות השייטות שלנו עד קצה גבול היכולת. עד כאן לא היה באפשרותנו להכניס לפעולה אלא מעטות מאד מחמישים המשחתות שלכם בשל המוּמים המרובים המתגלעים בהן בדרך־הטבע כשהן עומדות במזג־האוויר האטלנטי לאחר שהיו שרויות זמן כה רב באפס־מעשה. אני עומד לקבל דין־וחשבון טכני ממצה מאד על החידושים והשיפורים שצריך לבצע במשחתות מן הטיפוסים הישנים יותר על־מנת להכשירן לתפקיד הנוכחי, ודבר זה אולי יהיה לכם לתועלת ביחס לשייטות הישנות שלכם.

בינתים נתונים אנו תחת לחץ כה כבד בים עד שאין ביכלתנו לקבל עלינו עוד להוביל את 400,000 הטונות של צרכי פיטוּם ודשנים שהיינו מעבירים עד כה לאיירה בשיירות נוכח כל התקפותיו של האויב. נפח הספנוּת הזה דרוש לנו לאספקה שלנו עצמנו, ואין אנו זקוקים למזונות שאיירה שולחת לנו. אנו נאלצים להתרכז עתה בדברים שהם הכרח גמור, והקבינט אומר להודיע לדה־ואלרה שלא נוכל להוסיף ולהשבּירו שבר בתנאים הנוכחיים. יהיה לו כמובן מזון די־והותר לבני עמו, אך הם יקפחו את הסחר המשגשג שהם מנהלים עכשיו. צר לי על כך, אבל שׂוּמה עלינו לחשוב על שמירתנו־העצמית, ולהשתמש לצרכים חיוניים בטונאז' הזה שלנו עצמנו, המוּבא נוכח סכנות כה רבות. אפשר שדבר זה ירכּך את הדברים ואולי יהיה האיש מוכן לתת דעתו על אינטרסים משותפים. רוצה הייתי לדעת, ביני לבינך, מה תהיינה פקודותיך אם, וכאשר, ניאלץ לרכז את נפח האניות שלנו בסיפּוּק צרכיה של בריטניה הגדולה. במסיבות הנוכחיות גם אין אנו רואים אפשרות לעצמנו להמשיך במתן התמיכות הגדולות ששילמנו עד כה ליצרנים החקלאיים האיריים. הן תבין גם שאנשי הצי המסחרי שלנו, כמו גם דעת־הקהל בכללותה, מתרעמים מאד על שצריכים אנו להוליך לאירלנד אספקה בעיצומן של התקפות מטוסים וצוללות ולתת לה תמיכה בעין יפה שעה שדה־ואלרה נוח לו לשבת שאנן ולראות בהיחנקנו.

*

ערב אחד בדצמבר כינסתי בחדר־המלחמה שבקומה התחתונה ישיבה בהשתתפות אנשי האדמירליות והימאים בלבד. כל הסכנות והקשיים, שהיו ידועים היטב לנאספים, החמירו עוד יותר. זכרונותי שבו אל חדשי פברואר ומרס 1917, כשעלתה העקוּמה של טיבּוּעי הצוללות בתדירות כה רבה לרעתנו עד שהיית תמה כמה חדשים יוכלו עוד בעלי־הברית להילחם, חרף כל מה שיכול הצי המלכותי לעשות. אין לך הוכחה משכנעת יותר לסכנה מן התכנית שהעלו האדמירלים. שומה עלינו בכל מחיר, ואגב מתן עדיפויות מכריעות, להתפרץ לתוך האוקינוס. לצורך כך הוצע לפרוש מרבד תת־מימי של דינמיט מקצה התעלה הצפונית, שממנה גישה אל המרסי והקלייד, עד לקו של מאה־אמות־הים צפונית־מערבית מאירלנד. יש לזרוע שדה־מוקשים משוקע ברוחב שלושה מילים ובאורך ששים מיל ממימי החופים האלה אל לב הים. אפילו יועמדו כל חמרי־הנפץ המצויים בעין לרשות המשׂימה הזאת בלבד, מבלי התחשב הרבה בפעולות־שדה ובחימושם היאות של חילותינו, דומה היה כי יש הכרח חיוני לפרושׂ את המרבד הזה – אם אמנם אין כל דרך אחרת.

הבה אסביר את התהליך. צריך יהיה לעגן הרבה אלפי מוקשי־מגע אל קרקע הים, עד למרחק שלושים־וחמש רגל מפני המים. מעל לנתיב הזה תוכלנה כל האניות המכלכלות את בריטניה, או מנהלות את מלחמתנו בחוץ־לארץ, לעבור ולחזור ולעבור מבלי שייפגע הקוֹער שלהן במוקשים. אולם הצוללות שתרהבנה עוז להיכנס לשדה־המוקשים הזה תתפוצצנה חיש־מהר; ולאחר זמן־מה יתברר להן שלא כדאי לבוא. זאת היתה ההגנה במיצוּיה העליון. על כל פנים היה דבר זה טוב מלא־כלום. היתה זאת הברירה האחרונה. בלילה הזה ניתנו אישור ארעי והוראות להגשת הצעות מפורטות. קו כזה פירושו היה שלעתיד לבוא לא יחשוב הצולל אלא על צינור־האוויר שלו. אבל היתה לו מלאכה אחרת לעשותה.

אכן, תוך כדי כך ניתנו לפיקוד־החופים של הרא"ף הוראות להשתלט על המוצאים מן המרסי והקלייד ועל מסיבּי אירלנד הצפונית. דבר זה בל ייחסך מן המשימה הזאת. היתה לה עדיפות עליונה. הפצצת גרמניה באה במקום השני. את כל המטוסים, הטייסים והחמרים המתאימים יש לרכז בהתקפת־הנגד שלנו, במטוסי־קרב נגד מפציצי האויב, ובכלי־שיט המסתייעים במפציצים נגד הצוללות במצרים החיוניים האלה. הרבה תכניות חשובות אחרות נדחו, הושהו או בוטלו. חייב אדם לנשום ויהי־מה.

עוד נראה עד היכן הצליחה התקפת־נגד זו של הצי ופיקוד־החופים משך ששת החדשים הבאים; איך נעשינו אדונים על היציאות; איך הופלו מטוסי היינקל־ 111 על ידי מטוסי־הקרב שלנו, ואיך חונקו הצוללות בים שבּו ביקשו לחנוק אותנו. כאן די לנו שנאמר כי הצלחת פיקוד־החופים דחקה לקרן־זווית את ההכנות למרבד הדינמיט. בטרם תפגע תכנית זו באיזו מידה ניכרת במשק המלחמתי שלנו, נמוגו המחשבות והתכניות ההגנתיות הנכאות, ובכלי־נשק ממורטים שוב חלשנו על מבואות האי.

 

פרק שלושים־ואחד: נצחון במדבר    🔗

ציפּיה והכנה – הזינוק קדימה, 7–8 בדצמבר – הצלחה גמורה – קורת־רוח בפרלמנט – איגרותי אל מר מנזיס והגנרל וייוול – “Frappez la masse” – הבשׂוֹרה למתתיהו – ברדיה, 3 בינואר – טוברוק, 21 בינואר – מאה־ושלושה־עשר אלף שבויים ולמעלה משבע־מאות תותחים שלל – יומנו של צ’אנו – תגובותיו של מוסוליני – אזהרותי לבית־הנבחרים ביחס לעתיד – אימת הצוללות – שידורי אל העם האיטלקי – “איש אחד, ואיש אחד בלבד, אשם” – ההתקוממות בחבש – שיבת הקיסר – נסיונות לגאול את ווישי – איגרתי אל המרשל פטן והגנרל וייגאן – תכניות לשחרור ג’יבּוּטי – “מיבצע מארי” – שדות־תעופה ביוון ובתורכיה – שפע של ברירות – סוף השנה – אני מקבל מכתב מן המלך – תשובתי, 5 בינואר – תפארת האומה הבריטית והקיסרות – נס החירות מתנוסס – סכנת מוות ממשמשת ובאה

עד שמתחילים בקיבּוֹלת גדולה עוברים הימים לאטם. התרופה היא בעניינים דחופים אחרים, שלעת הזאת ודאי לא היה בהם מחסור. אני עצמי מרוצה הייתי כל כך שהגנרלים שלנו יוצאים להתקפה עד שלא חששתי מדי לתוצאות. צרה היתה עיני בחיילות המתבזבזים בקניה ובארץ־ישראל ועל צרכי הבטחון הפנימי במצרים; אבל שמתי מבטחי באיכותם ובמעלתם של הרגימנטים המהוללים ושל החיילים והקצינים המקצועיים המאומנים מכבר, אשר בידם הופקד הענין החשוב הזה. גם אידן היה חדור בטחון, בפרט בגנרל וילסון, העתיד לפקד על הקרב; אבל הם הרי היו שניהם “ירוקי־מעילים”⁶⁹, ובצביונם זה נלחמו במלחמה שעברה. בינתים ומחוץ לחבורה המצומצמת שידעה במה אנו עומדים לנסות היו ענינים למכביר לדבר בהם ולעשותם.

חודש ויותר התאמנו כל החיילות שיופעלו בהתקפה בתפקידים המיוחדים שיהיה עליהם למלא בהתקפה המורכבת עד מאד. פרטי התכנית עובּדו על ידי הלייטננט־גנרל וילסון והמאיור־גנרל אוֹקוֹנוֹר, והגנרל וייוול היה בא לסיורי־בקורת תכופים. רק חוג מצומצם של קצינים ידע את מלוא היקפה של התכנית, ולמעשה לא הוֹעלה שום דבר על הנייר. על־מנת להבטיח את ההפתעה, נעשו נסיונות לעורר באויב את הרושם שכוחותינו נחלשו במידה רצינית על ידי תגבורות ליוון וכי מעיינים בנסיגות נוספות. ב־6 בדצמבר קם צבאנו הכחוש, השזוף, קשוּי־המדבר והממוּכן בתכלית, המונה כעשרים־וחמישה אלף איש. וזינק קדימה כשיעור יותר מארבעים מיל, ומשך כל יום המחרת רבץ אין־ניע על חול המדבר בלא שיראהו חיל־האוויר האיטלקי. שוב עטו קדימה ב־8 בדצמבר, ובערב ההוא, בפעם הראשונה, הוּגד לחיילות כי אין זה תרגיל מדברי אלא “הדבר לאמיתו”. עם שחר ה־9 בחודש החל הקרב על סידי־באראני.

לא מעניני הוא לתאר את הקרבות המסובכים והפזורים שנמשכו אחרי כן ארבעה שבועות על פני שטח הגדול כיורקשייר. הכל התנהל למישרים; ניבּייווה הותקפה על ידי חטיבה אחת ב־7 בבוקר, ובתוך מעט יותר משעה היתה כולה בידינו. ב־1.30 אחה“צ החלה ההתקפה על מחנות תוּמאר, ועם רדת הערב נלכדו למעשה האזור כולו ורוב מגיניו. בינתים בוֹדדה האוגדה המשוריינת ה־7 את סידי־באראני על ידי ניתוק כביש־החוף למערב. תוך כדי כך הכין גם חיל־המצב של מרסה־מטרוך, שכלל את ה”קוֹלדסטרים גארדס“, את מהלומתו. עם הנץ ב־10 בחודש הסתערו על העמדות האיטלקיות בחזית שלהם, בסיוע אש כבדה מן הים. כל היום נמשכו הקרבות, ובשעה עשר שידר המטה של גדוד ה”קולדסטרים" לאמור כי השבויים לא ייספרו מרוב, אלא שיש “לערך עשרים דונם קצינים ושמונה־מאות דונם בד”א".

בדאוּנינג־סטריט היו מביאים לי תשדורות משעה לשעה משדה־הקרב. קשה היה להבין בדיוק את המתרחש, אבל הרושם הכללי היה חיובי, וזכוּר לי שנתמהתי על שידור מאת קצין צעיר בטנק אחד של האוגדה המשוריינת ה-7, הגעתי לב השניה בבוק־בוק". היה ביכלתי להודיע לבית־הנבחרים ב־10 בחודש שקרבות עזים מתנהלים במדבר; שנלקחו חמש־מאות שבויים וגנרל איטלקי אחד נהרג; וכן שחילותינו הגיעו לחוף. “עדיין מוקדם לנסות ולחזות מראש את היקפן או את תוצאתן של הפעולות הניכרות המתנהלות עתה. אך מכל־מקום יכולים אנו לומר כי השלב המוקדם היה מוצלח”. אותו יום אחר־הצהרים נכבשה סידי־באראני.

מן ה־11 בדצמבר והלאה התבטאה הפעולה ברדיפה אחרי האיטלקים הנמלטים על ידי האוגדה המשוריינת ה־7, שבעקבותיה חטיבת הרגלים הבריטית ה־16 (ממונעת) והאוגדה האוסטרלית ה־6, שהחליפה את האוגדה ההודית ה־4. ב־12 בדצמבר היה ביכלתי להודיע לבית־הנבחרים כי כל אזור החוף סביב בוק־בוק וסידי־באראני הוא בידי חיילות בריטיים וקיסריים וכי שבעת־אלפים שבויים כבר הגיעו למרסה־מטרוך.

אין אנו יודעים עדיין כמה איטלקים נלכדו בכיתוּר, אבל לא יהיה זה מפתיע אם לפחות מבחר של שלוש אוגדות איטלקיות, כולל הרבה מיחידות החולצות השחורות, הושמדו או נשבו. הרידוּף מערבה נמשך בכל עוז. חיל־האוויר מפציץ עכשיו והצי מפגיז את הכביש הראשי הפתוח לאויב הנסוג, וכבר נודע על כיבושים ניכרים נוספים.

בעוד שעדיין מוקדם הוא לאמוד את היקף הפעולות האלו, ברור שיש בהן משום נצחון אשר, בזירת־המלחמה האפריקאית הזאת, הוא מן המדרגה הראשונה, והוא נותן את השבח הגדול ביותר לסיר ארצ’יבלד וייוול, סיר הנרי מייטלנד־וילסון, קציני־המטה שתיכננו את המיבצע הזה המורכב ביותר והחיילות שביצעו את המעשים המופלאים של העזה וכוח־סבל שבזכותם הושג מה שהושג. את כל הפרשה יש לדון על רקע העובדה שלפני שלושה או ארבעה חדשים בלבד גדולים היו חששותינו להגנתה של מצרים. החששות האלה סרו עתה, וערוּבּתה והתחייבותה של בריטניה כי מצרים תוּגן כהלכה מפני כל הבא קוּימו בכל המובנים.

ברגע שהובטח הנצחון בסידי־באראני – בעצם, ב־12 בדצמבר – קיבל הגנרל וייוול ביזמתו האישית הישרה החלטה נבונה ונועזה. תחת להחזיק בעתודה כללית בשדה־הקרב את האוגדה ההודית־הבריטית ה־4, שעתה־זה הוחלפה, העביר אותה מיד לאריטריאה על־מנת שתצטרף לאוגדה־ההודית הבריטית ה־5 לקראת המערכה בחבש תחת פקודתו של הגנרל פלאט. האוגדה באה קצתה בדרך הים לפורט־סודאן וקצתה ברכבת ובסירות במעלה הנילוס. חלק מן האנשים עברו למעשה ישר מן החזית בסידי־באראני אל אניותיהם, וזמן קצר מאד אחרי הגיעם היו שוב בפעולה בזירה הרחוקה שבע־מאות מיל משם. היחידות הראשונות הגיעו לפורט־סודאן בסוף דצמבר, והתנועה הושלמה עד ל־21 בינואר. האוגדה הצטרפה לרדיפה אחר האיטלקים מקאסאלה, שאותה פּינו ב־19 בינואר, עד קרן, מקום שנתקלו בהתנגדות האיטלקית העיקרית. מלאכה קשה ויגעה היתה לפני הגנרל פלאט בקרן, כמו שעוד נראה, אף שעמדו לרשותו שתי האוגדות ההודיות־הבריטיות, ה־4 וה־5. מבלעדי ההחלטה הזאת המרחיקה ראוֹת של הגנרל וייוול אי־אפשר היה לזכות בנצחון בקרן ושחרורה של חבש היה עשוי להידחות עד בלי די. מהלך המאורעות מיד לאחר כך, הן בחוף אפריקה הצפונית הן בחבש, הוכיח עד־מה צדק המפקד־הראשי באוֹמד הערכים והתנאים.

הזדרזתי למסור את ברכותי לכל הנוגעים בדבר, ולדרוש במפגיע

רידוּף עד קצה גבול הכוחות.

אישיות ימית לשעבר אל הנשיא רוזוולט 15.12.40

ודאי לי שנצחוננו בלוב גרם לך סיפוק. דבר זה, יחד עם הכשלונות באלבניה, אפשר יכביד אכפּוֹ על מוסוליני אם ניטיב לנצל את הצלחתנו. התוצאות השלמות של הקרב אינן מחוורות עדיין, אבל אם אפשר יהיה לשבור את איטליה יהיו סיכויינו ורודים יותר משהיו לפני ארבעה או חמישה חדשים.

מר צ’רצ’יל אל מר מנזיס, ראש ממשלת אוסטרליה 13.12.40

מובטח אני שתשאב עידוד מן הנצחון הנאה שזכו לו צבאות הקיסרות בלוב. נצחון זה, יחד עם האסונות שפקדוהו באלבניה, אפשר שיכביד על מוסוליני. זכוֹר שלפני חדשים אחדים לא יכולתי לתת ערובּה אפילו להגנה מוצלחת על הדלתה והתעלה. קיבלנו עלינו סיכונים חמורים פה במולדת בשלחנו חיילות, טנקים ותותחים מסביב לכף בעודנו צפויים לאיוּם של פלישה קרובה, ועתה הנה באנו על שכרנו. יש בתכניתנו לאסוף במזרח התיכון צבא גדול מאד אשר ייצג את כל הקיסרות וכן כוח ימי נכבד, אשר יעמדו בפני התפרצות גרמנית בכיוון זה, ובתוך כך יאפשרו לנו לצעוד מזרחה בכיוון שלכם, אם יהיה צורך בדבר. ההצלחה דורשת תמיד מאמץ מוגדל. מיטב האיחולים.

ראש־הממשלה אל הגנרל וייוול 13.12.40

אני שולח לך את ברכותי מקרב לב על נצחונך המזהיר, הממלא את תקוותינו המופלגות ביותר. בית־הנבחרים נפעם כאשר הסברתי את עבודת־המטה הכשרונית שהיתה דרושה לכך, ואת ההעזה שגילה הצבא בביצוע משׂימתו המיגעת. ברגע שתיראינה תוצאות מלאות בעין, ישלח לך המלך איגרת. בינתים אנא מסוֹר את תודותי ואיחולי לוילסון וקבּלן אתה עצמך.

המשורר וולט ויטמן אומר כי גישומה של כל הצלחה, כל כמה שתהיה שלמה, מצמיח משהו המצריך מאבק גדול יותר. מובן שהרדיפה תתפוס את המקום הראשון במחשבותיך. ברגע שהמנצח תשוש ביותר אפשר להוציא את הויתורים הגדולים ביותר מן המנוצח. שום דבר לא יזעזע את מוסוליני יותר משוֹאה בלוב גופה. אין ספק שנתת דעתך על כיבוש איזה נמל בטריטוריה איטלקית שאליו יוכל הצי להביא את כל האספקה שלך ואשר יתן לך נקודת־זינוק חדשה לרדפם לאורך החוף עד אשר תיתקל בהתנגדות של ממש. דומה כאילו היו האנשים האלה קמה הבּשלה למגל. אשמח לשמוע ממך בהקדם האפשרי על מחשבותיך ותכניותיך…

ברגע שתיעצר סופית לאורך החוף האפריקאי נוכל לראות את סיכויינו ראיה חדשה ותעמודנה לפנינו כמה ברירות מושכות לב.

עד ל־15 בדצמבר גורשו כל חילות האויב ממצרים. חלקם הגדול של הכוחות האיטלקיים שנשארו בקירנאיקה נסוגו אל ביצורי ברדיה, שהיתה עכשיו מבוּדדת. בכך נסתיים השלב הראשון של קרב סידי־באראני, שהביא לידי חורבן חלקן הגדול של חמש אוגדות אויב. נלקחו למעלה מ־38,000 שבויים. אבידותינו אנו היו 133 הרוגים, 387 פצועים, ו-8 נעדרים.

ראש־הממשלה אל הגנרל וייוול 16.12.40

מחנה־הנילוס עשה שירות מפואר לקיסרות ולענין שלנו, וכבר אנו מפיקים שכר בכל העברים. מכירים אנחנו טובה מעומק הלב לך, לוילסון ולשאר מפקדים, שיכלתם המקצועית המעוּלה והנהגתם הנועזה הקנו לנו את הנצחון הראוי־להיזכר במדבר לוב. מטרתך הראשונה צריכה להיות עכשיו לרסק את הצבא האיטלקי ולהתיקו הרחק ככל האפשר מחוֹפה של אפריקה. שמחנו מאד לשמוע על כוונותיך כנגד ברדיה וטוברוק, ולשמוע עכשיו על הכיבושים האחרונים בסוֹלוּם וקאפּוּצו. אני משוכנע בכך שרק לאחר שיהיה ברור לך כי אינך יכול להתקדם עוד תמשוך ידך מן התקוה העיקרית ולהמירה בפעולות משניות במעלה הסודאן או בדוֹדקאנז. לסודאן יש חשיבות ראשונה־במעלה, והיא רצויה עד מאד, ואולי אפשר יהיה לחסוך את שתי האוגדות ההודיות [ז. א., האוגדה ההודית־הבריטית ה־4] בלא שיפגע הדבר בקרב הרידוף בלוב. אגוז הדודקאנז לא יקשה ביותר לפיצוּח אם נמתין מעט. אבל אסור שאחת משתי הברירות האלו תסיח כוחות מן התפקיד העליון של המטרת מפלות נוספות על עיקרו של הצבא האיטלקי. מובן שאינני יכול להתיימר לדון את התנאים המיוחדים ממושבי כאן, אבל דומה כי הכלל של נפוליאון,⁷⁰ “Frappez la masse et tout le reste vient par surcroit” מצלצל באזנים. שׂוּמה עלי לחזור להצעה שהעליתי במברקי הקודם ביחס לנחיתות ומיבצעים אמפיביים מאחרי החזית של האויב על־מנת לנתק יחידות אויב ולהחיש אספקה וחיילות בדרך הים.

אנא מסור את איחולי וברכותי ללונגמור על הצטיינותו בניהול הרא"ף ועל שיתוף־הפעולה הנאה עם הצבא. אני מקווה שרוב ההאריקיינים החדשים הגיעו אליו בשלום. אמוֹר לו שאנו ממלאים את פיוריאס שוב בצרור גדול עוד יותר של כלי־טיס מטאקוראדי. הוא יקבל גם את אלה המוּבלים ב[מיבצע] “אֶקסס”. אלה כאלה צריכים להגיע בראשית ינואר.

ראש־הממשלה אל הגנרל וייוול 18.12.40

הבשורה אשר למתתיהו, פרק ז', פסוק 7⁷¹

הגנרל וייוול אל ראש־הממשלה

איגרת יעקב, פרק א', פסוק 17⁷².

*

ברדיה היתה היעד הבא שלנו. בתוך המיתחם שלה, שהיקפוֹ שבעה־עשר מיל, היה חלקן הגדול של עוד ארבע אוגדות איטלקיות. הביצורים היו תעלה רצופה נגד טנקים ומכשולי תיל דוקרני עם עמדות־בטון לסירוגים, ומאחרי הקו הזה היה קו־מצודות שני. ההסתערות על המעוז הניכר הזה היתה צריכה הכנה. האוגדה המשוריינת ה־7 מנעה מן האויב כל מנוסה לצפון ולצפון־מערב. לצורך ההתקפה עמדו לרשותנו האוגדה האוסטרלית ה־6, חטיבת־הרגלים הבריטית ה־16, הגדוד ה־17 של רגימנט־הטנקים־המלכותי (עשרים־וששה טנקים), גדוד־מקלעים אחד, רגימנט־שדה אחד ורגימנט בינוני אחד של ארטילריה קורפּוסית.

להשלמת הפרק הזה של הנצחון במדבר, אסיג את גבולה של השנה החדשה. ההתקפה החלה השכם בבוקר ה־3 בינואר. גדוד אוסטרלי אחד, בחיפּוי ריכוז־ארטילריה חזק, תפס לו אחיזה במיתחם המערבי והחזיק בה. מאחריו באו החפּרים ומילאו את התעלה האנטי־טנקית. שתי חטיבות אוסטרליות המשיכו בהתקפה ונתפרסו למזרח ולדרום־מזרח. בשעתו שרו שיר שהביאו אתם מאוסטרליה ואשר עד מהרה התפשט לבריטניה.

"מִי שָׁמַע עַל הָאִישׁ הַנִּפְלָא,

הַמַּפְלִיא בַּקוֹסְמִים מֵעוּץ,

וְאָכֵן הַקּוֹסֵם אִישׁ נָפְלָא,

אִם הָיָה פַּעַם קֶסֶם בְּעוּץ".

נעימה זו מזכירה לי תמיד את הימים הצוהלים הללו. ב־4 בחודש אחר־הצהרים נכנסו טנקים בריטיים – “מטילדות”, כמו שקראו להם – בסיוע חיל־רגלים, לברדיה, וב־7 בחודש נכנעו כל המגינים. נלקחו ארבעים־וחמישה אלף שבויים ו־462 תותחים.

למחרת, ב־6 בינואר, בוּדדה טוברוק גם היא על דיי האוגדה המשוריינת ה־7, וב־7 בחודש עמדה חטיבת החלוץ האוסטרלית לפני ביצוריה המזרחיים כאן היה המיתחם ארוך עשרים־ושבעה מיל ודומה לזה של ברדיה, פרט לכך שבנקודות רבות לא היתה התעלה האנטי־טנקית עמוקה די־הצורך. חיל־המצב כלל אוגדה שלמה של חיל־רגלים, מפקדת־קורפוס והמון שרידים מן האזורים הקדומניים. אי־אפשר היה להתחיל בהסתערות אלא ב־21 בינואר, ואז, תחת חיפּוי־אש חזק, הבקיעה חטיבה אוסטרלית נוספת את המיתחם בחזיתו הדרומית. שתי החטיבות האחרות של האוגדה נכנסו לראש־הגשר שנוצר על ידי כך ונתפרסו לשמאל ולימין. עם רדת הלילה היה שליש מן האזור המוגן בידינו, ולמחרת בבוקר השכם פסה כל התנגדות. מספר השבויים עלה כדי 30,000 בקירוב, עם 236 תותחים. בתוך חמישה שבועות התקדם מחנה־המדבר ועבר למעלה ממאתים מיל במרחב שאין בו מים ואין בו אוכל, כבש בסערה שני נמלים מבוצרים היטב ובעלי ביצורי־קבע אוויריים וימיים, לכד 113,000 שבויים ולמעלה מ־700 תותחים. הצבא האיטלקי הגדול שפלש למצרים וקיוה לכבשה כמעט לא היה קיים עוד ככוח צבאי, ורק הקשיים המכריעים של המרחק והאספקה עיכבו את הבריטים מהתקדם מערבה עד בלי די.

בכל הפעולות האלו נתן הצי סיוע נמרץ. ברדיה וטוברוק הורעשו קשה מן הים, והזרוע האווירית של הצי מילאה את תפקידה בקרב היבשתי. על הכל כּילכּל הצי את הצבא בהתקדמותו על ידי העברת יותר משלושת־אלפים טונה אספקה ביום לחילות החלוץ, מחוץ לזה שקיים שירותי מעברה יקרי־ערך בין הנמלים הנכבשים. צבאנו עטור־הנצחון גם חב היה חוב־תודה על הצלחתו במידה רבה לעליונוּת שקנה לו חיל־האוויר־המלכותי על ה“רג’יה אאירוֹנאוּטיקה”. אף כי נופלים היו במספרם, הנה ברוחם התוקפנית השיגו טייסינו עד־מהרה עליונוּת מוסרית שלמה שזיכתה אותם בחופש התנועה באוויר. התקפותינו על שדות־התעופה של האויב הניבו פרי־הילולים, ומאות ממטוסיו נמצאו אחרי כן רצוצים ונטושים.

*

תמיד מעניין לראות את תגובותיו של הצד־שכנגד, הקורא מכיר כבר את הרוזן צ’אנו, ואל לו להכביד משפטו יותר מדי על אנשים ההולכים תוֹעה אחר מדוּחי השררה והשלטון. אלה שעמדו בהצלחה בפני כל הפיתויים מסוג זה הם שראוי להם לשבת למשפט. כשניצב צ’אנו נוכח כיתת־היורים פרע את חובותיו עד תוּמם. הנבלים קרוּצים מחומר אחר. ואולם אל לנו לדמות בנפשנו כי מוטב להיות נבל מיוחד־במינו מאשר להיות איזה צ’אנו או אחד מן הצ’אנואים־בכוח המרובּים.

נמצאים ברשותנו יומניו של צ’אנו, שרשם בהם את רשימותיו מדי יום⁷³. היומן:

8 בדצמבר: אין חדש.

9 בדצמבר: קנוניות נגד באדוליו.

10 בדצמבר: הידיעה בדבר ההתקפה על סידי־באראני באה כרעם ביום בהיר. בתחילה נדמה שאיננה רצינית, אבל המברקים הבאים אחר כך מגרציאני מאשרים שהוּכּינו כהלכה.

צ’אנו ראה את חותנו פעמיים ביום זה ומצאו שלוו ושאנן. “הוא מדבר על המאורע באובייקטיביות חסרת־פניות… והוא חושש יותר לפרסטיז’ה של גרציאני”. ב־11 בחודש ידוע היה בחוג הפנימי ברומא שארבע אוגדות איטלקיות צריכות להיחשב מושמדות, וגרוע מכך – גרציאני מרחיב את הדיבור על העזתו וזממיו של האויב יותר מאשר על איזה אמצעים נגדיים משלו. מוסוליני לא זז ממנוחת־נפשו. “הוא טוען כי הימים הכאוּבים המרובּים שאנחנו מתנסים בהם ודאי אין מהם מנוס בחליפות מזלה של כל מלחמה”. אם ייעצרו הבריטים בגבול לא יקרה שום דבר רציני. אם, כנגד זאת, יגיעו לטוברוק, “הרי לדעתו יעמוד המצב על סף הטרגדיה”. בערב נודע לדוצ’ה כי חמש אוגדות “נשחקו לאבק” בתוך יומים. נראה היה בעליל שמשהו אינו כשורה בצבא שלו!

מבצר ברדיה

טנקים בריטיים במדבר המערבי

שבויים איטלקיים בטוברוק

הנצחון במדבר

ב־13 בדצמבר בא “מברק קטסטרופלי” מגרציאני. שוקל היה בדעתו אם להיסוֹג הרחק עד טריפולי, “למען יוסיף הנס להתנוסס לפחות על המבצר הזה”. הוא התמרמר על שבּגלל השפעתו היתירה של רומל על מוסוליני אילצוהו לפתוח בהתקדמות מסוכנת כל כך לתוך מצרים. הוא התלונן על שכּפו עליו מאבק בין “פרעוש לפיל”. כפי הנראה זלל הפרעוש חלק גדול מבּשרו של הפיל. ב־15 בחודש לא היה צ’אנו עצמו בטוח כל עיקר שהאנגלים ייאותו להיעצר על הגבול, והוא מעלה על הנייר את דעתו ברוח זו. גרציאני כיבּד את אדוניו בתוכחות מרות ולא בעלילות־מלחמה. מוסוליני העיר, אולי מתוך מידה של צדק, “הנה עוד איש שאינני יכול להתכעס עליו מפני שאני בז לו”. עדיין קיוה שההתקדמות הבריטית תיעצר לפחות בדרנה.

*

בכל יום הייתי מוסר לבית־הנבחרים ידיעות על התקדמותנו במדבר, וב־19 בדצמבר מסרתי הודעה ארוכה על מצב־המלחמה הכללי. תיארתי את השיפּור בהגנת המולדת ותבעתי דריכוּת מוגברת. עלינו לצפּות לכך שההתקפות מן האוויר תימשכנה, וראש־משימותיה של ממשלה מבית הוא לארגן מקלטים, לשפּר את התברואה, ולהשתדל להמתיק את התנאים הגרועים ביותר שבהם הבריות אנוסים למצוא את מנוחת לילם. “ההג”ס., משרד־הפנים ומיניסטריון־הבריאוּת עומדים בקו־החזית לא פחות מן הטורים המשוריינים המרדפים את האיטלקים במדבר לוב".

ראיתי לנכון גם להשמיע אזהרה על דבר הטיבּועים באטלנטי.

אלה נמשכים עדיין בדרגה מדאיגה מאד; אין המצב ביש ככל שהיה בתקופה הקריטית של 1917, ואף על פי כן שׂוּמה עלינו להכיר שנתחדשה הסכנה, אשר לפני שנה דומה היה כי יכולנו לה. אנחנו נגביר בתמידות, מעתה ולהבא, את משאבּינו בשייטות ובדרכי הגנה אחרות, אבל עלינו לראות את השמירה על פתחונה של התעלה הזאת מפני צוללות ומפני המטוסים ארוכי־הטווח, המתקיפים אותנו עכשיו, בחינת הראשונה בכל משימותינו הצבאיות.

*

סבור הייתי כי זה הרגע המתאים לפנות בו אל בני העם האיטלקי בראדיו, וב־23 בדצמבר בערב הזכרתי להם את הידידות הממושכת בין בריטניה ואיטליה. עכשיו אנו עומדים במלחמה.

…צבאותינו קורעים ויקרעו את הצבא האפריקאי לקרעי־קרעים >….במה כל הענין? לשם מה כל זה?

איטלקים, אגיד לכם את האמת. כל זה הוא בגלל איש אחד. איש אחד ואיש אחד בלבד הכניס את העם האיטלקי למאבק־מוות נגד הקיסרות הבריטית, ושלל מאיטליה את אהדתן וידידותן של ארצות־הברית של אמריקה. אינני מכחיש שהוא איש גדול, אבל אין איש יכול להכחיש שלאחר שמונה־עשרה שנה של שלטון בלי־מצרים הוליך את ארצכם עד עברי־פי־פחת של חורבן איום. איש אחד הוא אשר, בניגוד לכּתר ומשפחת־המלוכה של איטליה, בניגוד לאפיפיור וכל סמכוּתם של הותיקן והכנסיה הרומית־הקתולית, בניגוד לרצונו של העם האיטלקי, שלא התאווה כלל למלחמה הזאת, הציב את נאמניה ויורשיה של רומי הקדומה על צד הבּרבּרים האכזרים עובדי־הכוכבים.

קראתי את האיגרת ששלחתי למוסוליני משנעשיתי ראש־הממשלה ואת תשובתו מיום 18 במאי 1940, והוספתי לאמור:

להיכן הוליך הדוצ’ה את עמו הבוטח בו מקץ שמונה־עשרה שנה של שלטון רודני? מה הברירה הקשה אשר לפניהם עכשיו? הברירה שלפניהם היא להתיצב מול הסוללה של כל הקיסרות הבריטית בים, באוויר ובאפריקה, ומול התקפות־הנגד הנמרצות של האומה היוונית; או, מצד שני, לקרוא לאָטילה שיעבור את מעבר־הבּרנר עם המוניות קלגסיו הרעבתנים ועם כנופיות שוטרי הגסטאפו שלו, לכבוש את העם האיטלקי, לדכאו ולגונן עליו, על העם הזה שהוא וחסידיו הנאצים הוגים אליו בוז מר וגלוי שלא נודע כמוהו בין העמים.

הנה לכאן הוליך אתכם איש אחד ואיש אחד בלבד; וכאן אני משאיר את פרשת־המעשה הזאת הנגוֹלה והולכת עד שיבוא היום – ובוא יבוא – והאוּמה האיטלקית תקח שוב חבל בעיצוב גורלה.

מוזר הדבר כי ביום הזה עצמו העיר מוסוליני, בדבּרו באזני צ’אנו על המוראל של הצבא האיטלקי⁷⁴, “בכל־זאת עלי להכיר כי האיטלקים של 1914 היו טובים מאלה. אין הדבר נותן שבח למשטר, אבל כך הוא”. ולמחרת היום, בהשקיפו מן החלון, “השלג והקור הזה הם טובים מאד. ככה יושבּחו האיטלקים שלנו שלא יצלחו למאומה, גזע האנשים הבינוניים האלה”. אלה היו ההרהורים המרים וכפויי־הטובה שכשלון הצבא האיטלקי בלוב ובאלבניה הפיקם מלב הדמות הזאת האפלה כתום ששה חדשים של מלחמת־התקפה על הקיסרית הבריטית, ששוקעת נחשבה בעיניו.

*

היתה זו תקופה שבּה המאורעות שוטפים כדי־כך שצריך היה לעיין מראש בכל צעד אפשרי, ומתוך כך היה לפנינו המבחר הנרחב ביותר של פעולות. נצחוננו בלוב כבר הפיח חיים בהתמרדות נגד איטליה בחבש. מעוניין הייתי ביותר שהקיסר היילה־סילאסיה יחזור וייכנס לארצו כפי משאלת לבו. משרד־החוץ היה סבור כי הצעד הזה מוקדם. נכנעתי לשיפּוטו של שר־החוץ החדש, אבל הדחיה היתה קצרה, והקיסר, הנכון לכל סיכון, שב עד־מהרה אל אדמת מולדתו.

(לפעולה היום)

ראש־הממשלה אל שר־החוץ והגנרל איזמי 30.12.40

לועדת־ראשי־המטות

דומה כי מן הראוי לעשות את כל המאמצים כדי למלא את משאלותיו של קיסר חבש. אני נמצא למד שכבר מנענו את הקצינים שלנו מהיכנס לארץ גאלה. דומה כי חבל להעסיק גדודים של עריקים חבשים, העשויים ללבות את אש המרד, בסלילת דרכים סתם. יש לנו ששים וארבעה אלף חיילים בקניה, היושבים בחיבוק־ידים גמור, והם ודאי יכולים לוותר על סוללי הדרכים האלה. באשר לנקודה הראשונה, הריני מצדד עד מאד בכניסתו של היילה־סילאסיה לחבש. יהיו אשר יהיו הניגודים בין שבטי חבש השונים, אין כל ספק שחזירתו של הקיסר תיחשב הוכחה לכך שהמרד גבר במידה רבה, והיא תתקשר לשמועות על נצחוננו בלוב.

אשמח אם אפשר יהיה לנסח בשבילי תשובה חיובית על־מנת שאשלח אותה לקיסר.

ראש־הממשלה אל שר־החוץ 31.12.40

אפשר לחשוב שהקיסר ייטיב לשפוט יותר מכל מתי ישליך את נפשו מנגד למען כס מלכותו. במיזכר שלך אתה מדבר על “הממריצים אותנו למדחפות של פעולה מוקדמת והרת־שואה, אולי”. איני חפץ כלל שימריצוני “למדחפות”. אבל רוצה הייתי לדעת קצת מן הטעמים שבגללם אסור לקיסר לעשות מאומה משך עוד חדשים אחדים. הייתי מקווה שהמברק הנשלח אלי יהיה מעודד יותר, ושהמברק אל סיר מיילס למפסון יהיה חיובי יותר. אולם אלה אינם אלא ענינים של הדגשה ואם בהסתמך על הידיעות שבידך אתה חושש לתת הדרכה ברורה יותר אינני עומד על כך שישנו את לשון המברקים.

השאלה מה הבטחות נתן להיילה־סילאסיה ביחס לחזירתו למלכותי. ומה אנו חושבים על מעמד האיטלקים באפריקה המזרחית. אם נניח שמיבצעינו יעשו חיל. כפי שייתכן, היא שאלה אלה אשר שמחתי לשמוע הבוקר מפּיך שהיא זוכה לתשומת־לבו של משרד־החוץ.

*

לבסוף מעוניין הייתי ביותר לתת לווישי את ההזדמנות להפיק תועלת מן והמפנה לטובה שחל במהלך המאורעות. במלחמה אין מקום לקנטרנוּת. נטירת־טינה או זעף. המטרה העיקרית צריכה לשלוט על כל עילות הרוגז השניות־במעלה. זה כמה שבועות היו ועדת־ראשי־המטות והמטה־הכללי של משרד־המלחמה מכינים חיל־משלוח של שש אוגדות, ומעבּדים תכניות, למקרה שתיעשה עמדתה של צרפת נוחה, לנחות במארוקו. נהנינו משירותו של מר דיפּוּאי, הנציג הקנדי בווישי, כצינור של קשר אל המרשל פטן. צריך היה להתמיד במסירת ידיעות לארצות־הברית; שכּן חשתי כבר בהתעניינותו של הנשיא בטנג’יר, בקזבּלנקה, ובעצם בכל חופה האטלנטי של אפריקה, שהשלטונות הצבאיים האמריקאיים ראו בתפיסתו על ידי בסיסי צוללות גרמניות סכנה לבטחונה של ארצות־הברית. הנה כי כן, באישורם השלם של ראשי־המטות והקבינט המלחמתי, נשלחה האיגרת הבאה על ידי מר דיפּוּאי לווישי ומשרד־החוץ מסר עליה למנהל עניני השגרירות שלנו בוושינגטון.

ראש־הממשלה אל המרשל פטן 31.12.40

אם באיזה זמן שהוא בעתיד הקרוב תחליט ממשלת צרפת לעבור לצפון־אפריקה או לחדש את המלחמה נגד איטליה וגרמניה, נהיה מוכנים לשגר חיל־משלוח חזק ומצויד יפה המונה עד שש אוגדות לעזרת ההגנה על מארוקו, אלז’יר וטוניס, אוגדות אלו תוכלנה להפליג בכל המהירות, בהתאם לאפשרויות הספּנוּת והנחיתה. יש לנו עכשיו באנגליה צבא גדול ומצויד היטב, ויש לנו עדפי כוחות ניכרים המאומנים כבר היטב ומשתפרים והולכים חיש, חוץ מן הדרושים להדיפת פלישה. גם המצב במזרח התיכון משביח והולך.

2. חיל־האוויר הבריטי החל עתה בהתרחבותו, וגם הוא יוכל לתת עזרה חשובה.

3. השליטה על הים התיכון תובטח על ידי איחוד ציי בריטניה וצרפת מחדש ועל ידי השימוש המשותף בבסיסי מארוקו וצפון־אפריקה.

4. אנו מוכנים לפתוח בשיחות־מטה חשאיות ביותר עם כל הנציגים הצבאיים שיתמנו על ידיך.

5. לעומת זאת הדיחוי הוא מסוכן. בכל עת ובכל שעה עשויים הגרמנים, בכוח הזרוע או ברשות, לרדת בדרך ספרד, להוציא מכלל שימוש את המעגן בגיברלטר, להשתלט כהלכה על הסוללות משני עברי המיצר, וכן גם להציב את כוחותיהם האוויריים בשדות־התעופה. מנהגם הוא להלום חיש, ואם יתבססו בחופה של מארוקו הרי ייסתם הגולל על כל התכניות. בכל יום המצב עשוי להחמיר והסיכויים אפשר שיישחתו אם לא נהיה מוכנים לתכנן יחד ולפעול מתוך העזה. חשוב הוא ביותר שתבין ממשלת צרפת שאנו מסוגלים ומוכנים לתת עזרה אדירה וגוברת. אבל אפשר שעוד מעט ייבּצר הדבר מאתנו.

איגרת דומה נשלחה בצינור אחר אל הגנרל וייגאן, שהיה עתה המפקד־הראשי באלז’יר. אף אחד מן השנים לא השיב כל תשובה.

*

בשלב זה רשאים אנו לסקור את המשׂימות והמיבצעים המרובים שתוּכננו וברוב המקרים נעשו הכנות לקראתם והושגה להם הסכמה עקרונית. הראשונה באלה היתה כמובן הגנת האי מפני פלישה. לעת הזאת חימשנו וציידנו, אם גם לא בכל המקרים ברמה הגבוהה ביותר של הציוד החדיש, קרוב לשלושים אוגדות ניידות ומשובחות, שחלק גדול מהן אוגדות צבא סדיר, ואשר כל אנשיהן קיבלו אימון אינטנסיבי משך חמישה־עשר חודש. סבורים היינו כי חמש־עשרה מאלו, מחוץ לחילות החוֹפים, תהיינה מספיקות לטפל בפלישה מעבר לים. משמר־המולדת, שעתה מנה יותר ממיליון איש. היו לו בידיו רובים וקצת כדורים, מחוץ לעתודה שלנו. הנה כי כן עמדו לרשותנו שתים־עשרה או חמש־עשרה אוגדות לפעולה תוקפנית מעבר לים, כפי הצורך וההזדמנות. כבר הופרשו הספינות ונקבעו שאר הסידורים לחיזוק המזרח התיכון, ובפרט מחנה־הנילוס, בתגבורות מאוסטרליה וניו־זילנד ומהודו. הואיל והים התיכון עדיין היה סגור, נדרשו נסיעות ארוכות מאד ושבועות מרובּים לכל השיירות האלו ומלוותיהן.

שנית, למקרה שייחלצו ווישי או הצרפתים באפריקה הצפונית לענין המשותף, הכינונו חיל־משלוח של שש אוגדות, עם השלמה אווירית, לצורך נחיתה שתתקבל בעזרה וללא התנגדות בנמלים האטלנטיים של מארוקו, בפרט בקזבּלנקה. השאלה אם נוכל למהר ולהעביר את החיל הטוב הזה למארוקו או לצ’אוטה, מול גיברלטר, בטרם יספיקו הגרמנים לבוא במספר ובציוד שווה בדרך ספרד, זו היתה תלויה בשיעור התנגדותה של ספרד. אולם אם נתבקש. ואם יישר הדבר בעינינו, יכול נוכל לנחות בקאדיז על מנת לסייע לספרדים.

שלישית, למקרה שתיכנע הממשלה הספרדית ללחץ הגרמני ותיעשה בעלת־ברית של היטלר או שותפתו למלחמה, ועל ידי כך יוּצא נמל גיברלטר מכלל שימוש, מוכנות היו עמנו חטיבה חזקה עם ארבע אניות־תובלה מהירות ומתאימות על־מנת לתפוס או לכבוש כמה מן האיים האטלנטיים. אלטרנטיבית, אם תסכים ממשלת פורטוגל שרשאים אנו להיאחז לצורך זה בברית האנגלו־פורטוגלית משנת 1373, “ידידים לידידים ואויבים לאויבים”, נוכל להקים בתכלית המהירות בסיס באיי הכּף הירוק. מיבצע זה, שנקרא “שרפּנל”, יבטיח לנו את הבסיסים הנחוצים למטוסים ולתדלוּק כדי לקיים את השליטה הימית על הרצועה הקריטית של הנתיב מסביב לכף־התקוה־הטובה.

רביעית, חטיבה צרפתית דה־גוליסטית מאנגליה, עם תגבורות ממערב־אפריקה, צריכה היתה להישלח מסביב לכּף למצרים על־מנת לבצע את כיבוש ג’יבּוּטי במקרה שיהיו התנאים שם נוחים לכך (“מיבצע מארי”)⁷⁵.

נעשו גם הכנות להחיש תגבורת למלטה, בפרט כוחות אוויר (“מיבצע מנוף”), במגמה לחזור ולהשתלט על המעבר בין סיציליה לטוניס. בחינת יסוד חשוב במדיניות הזאת, עוּבּדו תכניות לכיבוש האי המסולע פּנטלריה (“מיבצע סדנה”) על ידי חטיבה של קומנדו, אשר סיר רוג’ר קיז ביקש לפקד עליה אישית. ניתנו פקודות לעשות את כל המאמצים על מנת לטפח בסיס ימי ואווירי חזק במפרץ סודה שבכרתים, לאחר שתועבר לשם תגבורת לחיל־המצב המקומי במידה שאיזה שינוי במצב ביוון יצריך זאת. מפתחים היינו שדות־תעופה ביוון הן כדי לעזור לצבא היווני הן כדי להלום באיטליה, או, אם יהיה צורך בדבר – במעיינות הנפט של רומניה. בדומה לכך חלה התקדמות בפּיתוח הפעיל של שדות־תעופה בתורכיה ובעזרה הטכנית לתורכים.

ולבסוף מלבים היינו את המרידה בחבש בכל האמצעים, וכוחות נכבדים בוּססו בח’רטום על־מנת שיהלמו בסביבות קאסאלה, על הנילוס הלבן, כנגד האיוּם של הצבא האיטלקי הגדול בחבש. נעשו תכניות להתקדמות צבאית וימית משותפת מקניה במעלה החוף של מזרח־אפריקה בכיוון ים־סוף על־מנת ללכוד את הנמלים המבוצרים האיטלקיים, עסבּ ומאסאוה, במגמה לכבוש את המושבה האיטלקית אריטריאה.

הנה כי כן היה לאל־ידי להעמיד לפני הקבינט המלחמתי מבחר רחב של מיבצעים שנשקלו ופוֹרטו בשוֹם־שכל, אשר תוך פרק־זמן קצר מאד אפשר לפתוח בהם נגד האויב, ומבּיניהם בודאי נוכל למצוא את האמצעי לניהול מלחמת התקפה פעילה ובלתי־פוסקת מעבר לימים, ולוּ גם באמת־מידה משנית. אשר בה נקל ונעטר את ניהול המלחמה שלנו בחלק הראשון של שנת 1941, שנה אשר בה יתעצם בתמידוּת ובמידה כבירה בנין כוחנו המלחמתי העיקרי באנשים ובתחמושת, במטוסים, בטנקים ובארטילריה.

*

משקרב סוֹפה של השנה נסתמנו בחריף אורותיה וצלליה כאחד. חיים היינו. הכּינו את חיל־האוויר הגרמני. לא באה פלישה לאי. הצבא במולדת היה עכשיו אדיר מאד, לונדון עמדה מנצחת בכל מסותיה. כל מה שקשור בשליטה האווירית שלנו בשמי איינו היה משתפר והולך חיש. חבר־המרעים, הקומוניסטים הממלאים אחרי הפקודות ממוסקבה, הרבו להג על מלחמה רכושנית־אימפריאליסטית. אבל בתי־החרושת המו והאומה הבריטית כולה נתיגעה יומם ולילה, נישאת על גבי נחשול של הרווחה וגאוה, הנצחון התנוצץ במדבר לוב, ומעבר לאטלנטי קרבה הרפובליקה הגדולה יותר ויותר למילוי חובתה ולעזרתנו.

לעת הזאת קיבלתי מכתב חביב מאד מן המלך.

סנדרינגהם,

2 בינואר 1941

יקירי ראש־הממשלה,

עלי לשלוח לך את מיטב איחולי לשנה מאושרת יותר, ומי־יתן ומשך השנה הבאה עלינו נראה לנגד עינינו את קץ הסכסוך הזה. ישיבתי כאן כבר הביאה לי הרווחה; היא מיטיבה לי, והשינוי בנוף ועימוּל־הגוף משמשים סם־חיזוק יאה. אבל מדומה אני כי לא מן הראוי הוא לי להיות מרוחק ממקום חוֹבתי, שעה שכל היתר עושים את המוטל עליהם. מכל־מקום עלי לראות בדבר מרפא ומזור ולקוות לחזור רענן ברוח ובגוף, לקראת מאמצים מחודשים נגד האויב. אני מקווה ובוטח שבתוך כל עבודתך המאומצת היה לאל־ידך להינפש מעט בחג־המולד. כה התפעלתי מכל אשר עשית משך שבעת החדשים האחרונים כראש ממשלתי, וכה התענגתי על שיחותינו בשעת ארוחות־הצהרים השבועיות שלנו. אני תקוה שהן תימשכנה עם שובי, שהרי אני מצפה להן כל כך.

אני מקווה לבקר בשפילד⁷⁶ ביום־ב' הבא. יכול אני לנסוע לשם מכאן בשעות היום…

אני חוזר על איחולי הטובים,

והנני,

שלך בנאמנות רבה,

ג'ורג' המלך.

הבעתי את הכרת־טובתי, שבּאה מעומק הלב.

5 בינואר 1941

אדוני,

לכבוד היה לי מכתבו הנדיב ביותר של הוד־מלכותך. סבר־הפנים שנהגו עמי הוד־מלכותך והמלכה מאז נהייתי הלורד הראשון, ועוד יותר מכך מאז נהייתי ראש־הממשלה, היה לי מקור מתמיד של כוח ועידוד בפּורענויות של המאבק האכזר הזה לחיים. שימשתי כבר את אביו ואת סבו של הוד־מלכותך הרבה והרבה שנים כמיניסטר של הכתר, ואבי וסבי שימשו את המלכה ויקטוריה, אבל יחסו של הוד־מלכותך אלי הוא אינטימי ונדיב במידה שמעולם לא שיערתי כי היא אפשרית.

אכן, אדוני, ידענו ימים ושבועות קשים וכבדי־משמעות מכל אשר ידעו קורות המונרכיה האנגלית, ואף עתה עדיין לפנינו דרך ארוכה ומיגעת. שאבתי עידוד רב מארוחות־הצהרים השבועיות שלנו בארמון בקינגהם המסכן ורעוּע הפצצות, ומן ההרגשה שבהוד־מלכותך ובמלכה לוהטת הרוח אשר לעולם לא תחת מפני סכנה גם לא תלאה מעמל בלי־הפוגה. המלחמה הזאת קירבה את כס־המלכות ואת העם זה לזה במידה שעדיין לא נודעה כמוה, והוד־מלכותכם אהובים על כל המעמדות והשכבות יותר מכל מושלי העבר. אכן גאה אנוכי על שעלה בגורלי ובחובתי לעמוד לצד הוד־מלכותך כראש למיניסטרים במשבר כזה בפרשת קורותיה של בריטניה, ולא בלי תקוה ואמונה נכוחים ובטוחים בעתיד הריני חותם “ביום ברדיה”, בשעה שהאוסטרלים אמיצי־הלב אוספים עוד עשרים־אלף שבויים איטלקים,

והנני, המשרת והנתין הנאמן והמסור

להוד־מלכותך,

וינסטון ס. צ’רצ’יל

*

מובטח אני שאנו רשאים לראות בשנה הכבירה הזאת את השנה המפוארה ביותר, כשם שגם היתה האיומה ביותר, בפרשת־הקורות הארוכה של אנגליה ובריטניה. גדולה, משוּנה בארגונה היתה אנגליה זו שהשמידה את הארמאדה הספרדית. שלהבת עזה של הכרה והחלטה נחוּשה עמדה לנו בעשרים־וחמש שנות המאבק שניהלו ויליאם ה־2 ומרלבּוֹרוֹ נגד לואי הי"ד, היתה תקופה מפורסמת שבמרכזה עמד צ’טהם. היה המאבק ממושך נגד נפוליאון, שבּו הובטח קיומנו על ידי שלטונו של הצי הבריטי, בהנהגתם הקלאסית של נלסון ועמיתיו, בימים. מיליון בריטים מתו במלחמת־העולם הראשונה. אבל אין לך דבר העולה על 1940. בתום אותה שנה הוכיח האי הקטן והקדמון הזה, על חבר־העמים, הדומיניונים, ושאר השלוחות המסורות שלו תחת שבעה רקיעים, את יכלתו לשאת במלוא נטלה וכבדה של התעודה העולמית. לא ידענו רתיעה ולא ידענו היסוס. לא הכזבנו. הוּכח שאין לנצח את רוחם של העם והגזע הבריטיים. אי־אפשר היה לכבוש בסערה את מצודת חבר־העמים והקיסרות. בדד, אך נתמכים בכל פעימת לב־אנוש נדיבה, תגרנו בעריץ בשׂיא נצחונו.

כל כוחנו הספון ניעוֹר עתה לחיים. יכולנו לטרור האווירי. יד אויב לא נגעה באי ורגל אויב לא טימאתו. מכאן והלאה יהיו גם לנו כלי־נשק להילחם בהם. מכאן והלאה נהיה גם אנו מנגנון מלחמתי מאורגן ביותר. הראינו לעולם שיכולים אנו להחזיק מעמד. שני צדדים היו לשאלה של שלטון היטלר בעולם. בריטניה, שרבים כל כך כבר הוציאוה מכלל חשבון, עדיין עמדה בזירה, חזקה הרבה יותר משהיתה מעולם, ומוסיפה כוח מיום ליום. הזמן שוב עבר לצדנו. ולא רק לצדנו כאוּמה. ארצות־הברית היתה מזדיינת חיש וקרבה יותר ויותר אל הסכסוך. רוסיה הסובייטית, שמתוך טעות־חשבון גסה ביטלה את ערכנו כליל עם פרוץ המלחמה, ואשר קנתה מידי גרמניה חסינוּת בת חלוף וחלק בשלל, גם היא נתחזקה הרבה יותר והבטיחה לעצמה עמדות קדומניות להגנתה היא. יאפאן לפי־שעה דומה היה שכבדה עליה אימת הסיכוי הברור למלחמה עולמית ממושכת, וכשהיא צופה בדאגה אל רוסיה וארצות־הברית העמיקה מחשבה אי־זה הוא המעשה שמן החכמה ומן הכדאיוּת הוא לעשותו.

ועתה הנה בריטניה זו, על אגודת המדינות ושטחי־החסות הפזורים והמפוזרים אשר לה, שכמו עמדה על סף החורבן, שעמדו לפלח את לבה ממש, מרוכזת היתה זה חמישה־עשר חודש בבעיית המלחמה, מאמנת את בניה ומקדישה את כל כוחות החיוּת המרובּים והמגוּונים אשר לה למאבק. באנחת תמהון והרווחה ראו הנייטראלים הקטנים והמדינות המשועבדות שהכוכבים עודם מאירים בשמים. תקוה וקנאת־רגש בתוכה שבו־ניצתו בלבות מאות מיליוני בני־אדם. הענין הטוב נצח ינצח. הצדק לא יהיה למרמס. דגל החירות, אשר בשעה הגורלית הזאת היה דגל ה“יוּניוֹן” ג’ק", יוסיף להתנפנף בכל הרוחות המתנשבות.

אבל אני ועמיתי הנאמנים, שישבנו כבדי־שׂרעפים ונסמכים על ידיעות מדויקות ברוּם החזיון, לא חסרנו דאגות. צל הסגר הצוללות כבר החדיר בנו את צינתו. כל תכניותינו היו תלויות במיגור האיוּם הזה. הפסדנו בקרב על צרפת. ניצחנו בקרב על בריטניה. עתה צריכים היינו לאסור את הקרב על האטלנטי.

סוף כרך ב'

נספחות

 

המיזכרים והמברקים האישיים של ראש־הממשלה    🔗

מאי – דצמבר 1940

מאי    🔗

ראש־הממשלה אל מזכיר־הממלכה לעניני־המושבות 23.5.40

אני מסכים הסכמה גמורה לתשובה שאתה מציע להשיב לשאלותיו של וג’ווּד⁷⁷, ואינני רוצה בגיוס כוחות יהודיים לשירות מחוץ לארץ־ישראל. המטרה העיקרית והיחידה כמעט בארץ־ישראל כרגע היא לשחרר את אחד־עשר הגדודים של חיילות סדירים מצוינים המרותקים שם עכשיו. לצורך זה יש לתת ליהודים נשק להגנתם העצמית, ולארגן אותם כראוי במהירות האפשרית. תמיד נוכל למנעם מהתקיף את הערבים על ידי הכוח הימי שלנו, המנתקם מן העולם החיצון, ובהשפעות ידידותיות אחרות. לעומת זאת אין אנו יכולים להשאירם חסרי־נשק לכשייצאו חילותינו, ומחויבים הם לצאת במועד קרוב מאד.

ראש־הממשלה אל המיניסטר לייצור מטוסים 24.5.40

אסיר־תודה מאד אהיה לך אם תגלגל שיחה עם לינדמן, על־מנת להגיע לאיזה מספרים מוסכמים ביחס לתפוקת המטוסים, הן בזמן האחרון הן לעתיד־לבוא. זה מכבר אני משוכנע שאין מיניסטריון־התעופה מנצל די הצורך את מה שמספקים לו, ולינדמן משיג בשבילי את סיכומי כל המטוסים שבידיהם, כדי שאפשר יהיה לראות מה שימוש עושים בהם.

חשוב הוא ביותר שכל המטוסים שבאחסוּן ובעתודה לא רק יועמדו לשירות אלא גם יאורגנו בטייסות על טייסיהם. עתה, שהמלחה מתקרבת כל כך, יש לחתור להכנת המספר הגדול ביותר של מטוסים, אפילו, כמו שאמרת, מטוסי־אימונים ומטוסים אזרחיים, לנשיאת פצצות לשדות־תעופה של האויב בחוֹפי הולנד, בלגיה וצרפת. עלי לקבל תמונה שלמה של המספרים, הן של המטוסים הנמסרים הן של המופעלים, ואותה אפשר להתאים למציאוּת המתחדשת מדי שבוע.

ראש־הממשלה אל סיר אדוארד בריג’ס 24.5.40

ברי לי כי יש יותר מדי ועדות מסוג זה או אחר שמיניסטרים צריכים להשתתף בהן, ואשר אינן מביאות תוצאות מספיקות. יש להמעיט את מספרן של אלו על ידי ביטול או מיזוג. שנית, יש לעשות מאמץ להקטין את מספרם והיקפם של הסיכוּמים שבהם מכבידים על הקבינט. יגיש־נא סגל משרד־הקבינט הצעות לביצוע הפישוטים האלה.

יוני    🔗

ראש־הממשלה אל מזכיר־הממלכה לעניני־תעופה 3.6.40

הקבינט הצטער לשמוע מפיך שאתה מתחיל עכשיו לחוש בחסרון טייסים למטוסי־קרב, וכי אלה נעשו עתה הגורם המגביל.

זאת היא פעם ראשונה שמיניסטריון־התעופה מודה בכשלון מיוחד זה. ידוע לנו שכמויות עצומות של מטוסים מוקדשות להעמדת טייסים, הרבה יותר מן הכמויות שמעסיקים הגרמנים. לפני כמה חדשים שמענו על הרבה אלפי טייסים שמיניסטריון־התעופה הכריז כי אין לו מטוסים בשבילם, ואשר עקב כך צריך היה לערוך “בקורת מחוּדשת”: לא־פחות משבעת־אלפים צוינו אז, שכולם יש לזכותם שעות־טיסה הרבה יותר מאלו שלזכות הטייסים הגרמנים הנשבים עכשיו לעתים קרובות. איך אפוא יתוֹרץ המחסור החדש הזה?

הלורד ביוורברוק הנהיג שיפור מפתיע באספקתם ובתיקונם של מטוסים, ובתקנת הערבוביה והשערוריה באגף ייצור המטוסים. אני מקווה באמת־ובתמים שיהיה ביכלתך לעשות לא־פחות מכך בענף הסגל, כי באמת מדאיב יהיה הדבר אם יהיו לנו מטוסים העומדים בטלים מהעדר טייסים שיטוסו בהם.

ראש־הממשלה אל הפרופיסור לינדמן 3.6.40

ר' התעודה המצורפת [תכניות ייצור; תזכיר מאת ראשי־המטות], שיש בה כמדומה הרבה מחשבות פורחות. ברור שעלינו “לזרז” כל מה שייתכן להפעילו בחמשת החדשים הבאים, ולהשלים עם ההשהיה שתחול עקב כך בייצור אחרי כן, אבל, ככל שראייתי מגעת, אין כל סיבה לשנות את התכניות המאושרות הקיימות למלחמה של שלוש שנים. לאמיתו של דבר תהיינה נחוצות יותר משהיו אי־פעם אם תפּול צרפת.

אנא המצא לי את השקפותיך.

ראש־הממשלה אל הגנרל איזמי 24.6.40

האם נתקבלו איזה ידיעות על הטייסים הגרמנים השבויים בצרפת, שמר ריינו הבטיח חגיגית למסרם לארץ הזאת?

ראש־הממשלה אל מזכיר־הממלכה לעניני־חוץ 24.6.40

דומה כי אין צורך לפנות אל הנשיא שוב בענין המשחתות היום או מחר. מובן שישפיע עליו מה שיקרה לצי הצרפתי, דבר שיחס אליו אני מלא תקוה. ספק בידי אם כדאי לפתוח בשיחות־מטה בשעה הנוכחית. אני סבור שמצד האמריקאים תסובנה השיחות כמעט רק על שאלת העברתו של הצי הבריטי לבסיסים שמעבר לאטלנטי. כל דיון בכך מן ההכרח שיחליש את הבטחון כאן ברגע שהכל צריכים להתאזר עוז לקראת המאבק העליון כעבור זמן־מה. אשלח לנשיא מברק אישי נוסף ביחס למשחתות ולסירות־טיס.

ראש־הממשלה אל מזכיר־הממלכה לעניני־המושבות 25.6.40

הענשים האכזריים שהטיל קודמך על היהודים בארץ־ישראל על החזקת נשק עוררו את הצורך לרתק כוחות מיותרים להגנתם. נא להודיעני מה כלי־הנשק והארגון שיש ליהודים להגנה עצמית.

ראש־הממשלה אל מזכיר־הממלכה לעניני־חוץ 26.6.40

ברי לי שלא נרויח מאומה מן ההצעה “לדון” בדבר גיברלטר בסוף המלחמה. הספרדים יידעו שאם ננצח לא יבשיללו הדיונים פרי; ואם נפסיד, לא יהיה בהם צורך. אינני מאמין שפיטומי־מלים סתם מסוג זה ישפיעו על החלטתה של ספרד.

ראש־הממשלה אל שר־הפנים 28.6.40

נא להראות לי רשימה של האנשים החשובים שאסרת.

ראש־הממשלה אל הפרופיסור לינדמן 29.6.40

נדמה לי שההסגר נהרס במידה רבה, ואם כך הדבר הרי הנשק המכריע היחיד שבידינו יהיה התקפה אווירית ניצחת על גרמניה.

ירוח לנו מאד בעתיד הקרוב מן העובדה שאין עלינו לקיים חיל־צבא בצרפת ואין עלינו לשלוח אספקה של בשר, פחם וכו' לצרפת. נא להודיעני על כך.

איך השפיעו הדברים על שאלת האספקה של בשר בקר? אנו פטורים מן ההתחייבות להספיק בשר־בקר לצבא הצרפתי. באמת אין שום טעם לכך שצבאנו במולדת יקבל מנות העולות בהרבה על אלו של הפועלים במפעלי התחמושת הכבדה. גם על הסיבּוכים ביחס לבשר קפוא ובשר טרי ודאי ישפיע מה שאירע, אם גם לא ברור לי כיצד.

יולי    🔗

ראש־הממשלות אל הגנרל איזמי 2.7.40

אם אמנם העלו מובילות־צבא גרמניות כמה מאות חיילים בג’רסי או גרנזי, יש לעיין בתכניות לנחות באיים בסתר בלילה ולהרוג או לשבות את הפולשים. זהו בדיוק אחד מן המיבצעים שפּלוגות הקומנדו תתאמנה לו. מן הדין שלא יהיה כל קושי בהשגת כל הידיעות הנחוצות מן התושבים ומן המפוּנים. התגבורות היחידה שיוכל האויב לקבל בעת הקרבות תהיה על ידי נושאות־מטוסים, וכאן תהיה שעת־כושר נאה למטוסי־הקרב של חיל־האוויר. נא להמציא לי תכנית.

ראש־הממשלה אל הקולונל ג’ייקובס 6.7.40

השׂג היום דו"ח מדוקדק ביותר ממטה־המודיעין־המשותף על כל הסימנים הנוספים להכנות האויב לפשיטה או פלישה. נא להמציא לי זאת הלילה.

ראש־הממשלה אל המיניסטר לייצור מטוסים 8.7.40

לאורה העז של שעת־החירום הנוכחית הרי מטוס־הקרב הוא הצורך העליון שלנו, וייצור מטוסי־הקרב צריך להיות השיקול הראשון־במעלה עד אשר נשבור את התקפתו של האויב. אבל כשאני מסתכל על סביבי לראות איך נוכל לנצח במלחמה, רואה אני כי יש רק נתיב אחד בטוח. אין לנו שום צבא יבשתי שיוכל לנגוף את העצמה הצבאית של גרמניה. ההסגר נשבר והיטלר יכול לשאוב מאסיה ומן־הסתם מאפריקה. אם ייהדף כאן, או שלא ינסה את כוחו בפלישה, יירתע מזרחה, ואין לנו במה לעצור אותו. אבל יש דבר אחד אשר יחזירו ויכריעו, והוא התקפה משמידה ומהרסת בהחלט על ידי מפציצים כבדים מאד מן הארץ הזאת על המולדת הנאצית. הכרח שיהיה בידינו למגרם באמצעי הזה, שבלעדיו אינני רואה מוצא. אין אנו יכולים להסכים לקביעת מטרה הנופלת מן השלטון באוויר. מתי ייתכן להשיגה?

ראש־הממשלה אל שר־הפנים 11.7.40

אני סבור שאתה צריך להכין הצעת־חוק המפנה את מושבו של כל חבר־פרלמנט אשר משך המלחמה הנוכחית יישאר מחוץ לתחום שיפּוטנו משך יותר מששה חדשים בלא נטילת רשות ממזכיר־הממלכה.

ראש־הממשלה אל מזכיר־הממלכה לעניני־מלחמה 12.7.40

עכשיו הזמן לחבּב את שלטונך על הצבא על ידי שתתן לכל הרגימנטים והיחידות את התויות והדשים הקטנים האהובים עליהם כל כך. ראיתי את אנשי “האירים של לונדון” עם מסרקי־הפּשתים שלהם בצבע ירוק וכחול־טווס. יכול נוכל להרשות לעצמנו להוציא כסף על תויות־ארד, שאין ערך להן מבחינת משקלן במתכת. יש לעודד את כל סימני־היחוּד של הרגימנטים. הצבא הצרפתי התמחה מאד בתויות־רגימנט נוספות בלתי־רשמיות, שאותן היה מעניק לאנשים. הרעיון הזה נושא חן בעיני, וברי לי כי ישעשע את החיילים, שיוצרכו לעמוד בפני משמרת ארוכה. אני שמח על הפעולה שנקטת ביחס לתזמורות, אבל מתי נשמע אותן מנגנות ברחובות? אפילו מצעדי־תהלוכה קטנים למדי תועלתם מרובה, ביחוד בערים כליברפול וגלאסגו; לאמיתו של דבר, בכל מקום שיש חיילים ויש שהות לכך יש לנסות בהתלוכות־ראוה צבאיות.

ראש־הממשלה אל הגנרל איזמי 12.7.40

הואל להביא את הדברים הבאים לידיעת ראשי־המטות:

ממשלת הוד־מלכותו נמנתה וגמרה להקים יחידות צרפתיות חזקות לשירות ביבשה, בים ובאוויר, לעודד את האנשים האלה להתנדב ולהוסיף להילחם אתנו, לדאוג להם יפה, לתת סיפוק לרגשותיהם ביחס לדגל הצרפתי וכו', ולראות בהם את באי־כוחה של צרפת הממשיכה במלחמה. מחובתם של ראשי־המטות להוציא את המדיניות הזאת לפועל כהלכה.

אותו עקרון כוחו יפה גם לגבי יחידות פולניות, הולנדיות, צ’כיות ובלגיות בארץ הזאת, כמו גם לגבי לגיון־הזרים של גרמניה האנטי־נאצית. סתם שאלות של אי־נוחוּת מנהלית אסור שתפרענה למדיניותה זו של הממלכה. נחוץ ביותר לשוות למלחמה שבּה עומדת בריטניה הגדולה יחידה את האופי הבינלאומי הרחב שיוסיף הרבה על כוחנו וקרננו.

אני מקווה לקבל הבטחות שממלאים בלב שלם אחר המדיניות הזאת. מצאתישהתנאים באולימפיה גרועים מאד, ואין ספק כי כמה קצינים הניאו את החיילים הצרפתים מהתנדב. הזדמנות לעזור לצרפתים תימצא לנו אם נכתיר בהצלחה גדולה את הטכס שלהם ב־14 ביולי, שבּו הם אומרים להניח זר על האנדרטה של פוֹש.

ראש־הממשלה אל הגנרל איזמי 14.7.40

נראה לי כי חשוב הוא מאד שישגיחו הכל על מסכות־הגז שלהם. אני משער שהרבה והרבה מהן טעונות התקנה, ואפשר גם אפשר שהיטלר חורש עלינו איזה מזימות־גזים. האם תעיין בשאלה איך אפשר להתחיל בהתקנות הנחוצות? מן הראוי יהיה לפעול מיד.

ראש־הממשלה אל שר־החוץ 20.7.40

כלום אינך סבור שרשאים אנו לנהוג בשוּבה ונחת בכל העסק הזה של שלום כללי וצודק, הוגן ומכובּד בין סין ויאפאן? צ’אן [־קי־שק] אינו רוצה בו; אף אחד מן הפּרוֹ־סינים אינו רוצה בו; והדבר לא די שלא יסייע לנו ליישב את הקושי של כביש־בורמה אלא שרק יחמיר אותו. ברי לי כי אין לנו ענין בכך שיקלו על היאפאנים מדאגתם. האם לא כדאי יהיה להחמיץ את הדבר חודש־חדשיים ולראות מה יקרה?

ראש־הממשלה אל הגנרל איזמי 21.7.40

נא להמציא לי הודעה המראה על תכנית ההגנה לממשלה המרכזית, וייטהול וכו'. מה היה היקף־ההתקפה המשוֹער, ומי היה אחראי לנקיטת האמצעים? מה היה טעמו של הנסיון להעמיד מכשול אנטי־טנקי לרוחב גן סנט־ג’יימס? מי נתן את הפקודה? מתי ניתנה הפקודה־שכנגד?

ראש־הממשלה אל סגן־ראש מטה־הצי 25.7.40

נא להמציא לי דו"ח המראה באיזו מידה נסתמו נמלי גרמניה, הולנד ובלגיה במוקשים או מכשולים.

ראש־הממשלה אל שר־האוצר 28.7.40

עתה שממשלת רומניה שולחת ידה בקנינם של נתינים בריטיים, האם לא מן הראוי לנו להראות לרומנים שנשתמש בכספם המוקפא על־מנת לפצות את אנשינו? נמצאתי למד שלפני כששה שבועות הקפאת את הנכסים הרומניים בלונדון. מנהג נתעב נהגו בנו האנשים האלה.

אוגוסט    🔗

ראש־הממשלה אל סיר אדוארד בריג’ס 2.8.40

במועד קרוב חייב הקבינט לדון בכל השאלה של חופשות וקיצוצי שעות־עבודה. עדיין מוקדם מאד להניח שהסכנה חלפה. טעות גדולה היא לומר לעובדים שהם עייפים. לעומת זאת אין מנוס מהקלות מסוימות. אנא בוא במגע עם מר בווין, הלורד ביוורברוק ומיניסטר האספקה כדי שיכינו השקפותיהם לשיחת קבינט. כן גם רוצה הייתי לדעת מה עושים ביחס לחופשות לפקידוּת הממשלתית ולמיניסטרים, ולאנשים התופסים עמדות רמות בשירותים הלוחמים. צריך יהיה לעשות משהו בענין זה, אבל עלינו להישמר מאד שלא יפתיעונו בהיותנו במצב־רוח של פגרת־קיץ.

ראש־הממשלה אל מזכיר־הממלכה לעניני־תעופה 4.8.40

וראש־מטה חיל־האוויר

בגלל הסכנה של פעולות־איבה מצד יאפאן חשוב הוא פי־כמה להוציא מכלל פעולה את האניות הגדולות של הגרמנים. נמצאתי למד שחיל־האוויר מתכוון להתקפות כבדות על האניות האלו ברגע שאך יהיה הירח מספיק. שרנהורסט וגנייזנאו, שתיהן במבדוקים צפים בקיל, ביסמרק שבּהמבּורג וטירפיץ אשר בוילהלמסהאפן, כולן מטרות בעלות חשיבות ממדרגה עליונה, אפילו דיחוי השלמתה של ביסמרק בכמה חדשים בלבד ישפיע במידה רצינית על כל מאזן הכוח הימי. אשמח לשמוע דבר מפיך.

ראש־הממשלה אל המיניסטר למודיעין 11.8.40

נוכח פעולות מסוימות שאנו מתכננים לגנרל דה־גול, חשוב ביותר ששידור החדשות הצרפתיות באפריקה הצפונית והמערבית יוגבר ככל האפשר. אנא דאג לכך שהבּי.בּי.סי. ימלא את הדרישה הזאת, והמצא־נא לי ביום־ב' דו"ח המראה שהכל סוּדר בצורה משביעת־רצון.

לא אוכל להגזים בהדגשה שבידך מלוא הסמכוּת להניע את הבּי.בּי.סי. לציוּת.

ראש־הממשלה אל שר־הפּנים 12.8.40

הטיוטות שהוגשו [בדבר הוראות למשטרה במקרה פלישה] אינן חופפות את השקפתי על החלטתו האחרונה של הקבינט. אין אנו חושבים על לחימה על ידי אנשים שאינם בכוחות המזוינים ואין אנו מעודדים אותה, אבל אין אנו אוסרים עליה. את המשטרה, ובהקדם האפשרי את שירוי הג"ס, יש לחלק ללוחמים ושאינם־לוחמים, חמושים ובלתי־חמוּשים. החמוּשים יסייעו סיוע פעיל בקרבות למשמר־המולדת ואנשי הצבא הסדיר בסביבתם, ויסוגו עמהם בשעת הצורך; הבלתי־חמוּשים יסייעו סיוע פעיל במדיניוּת של “שב תחתיך” לאזרחים. אם ייתקעו באזור שנתפס ביעילות על ידי האויב, רשאים הם להיכנע עם יתר התושבים, אך במסיבות הללו אל להם לתת לאויב עזרה כלשהי בקיוּם הסדר או באיזו צורה אחרת. הם יוכלו לעזור לאוכלוסיה האזרחית ככל האפשר.

ראש־הממשלה אל מזכיר־הממלכה לעניני־מלחמה 13.8.40

אם בגלל חוסר ציוד ואפשרויות אחרות יש להגביל את מספר האנשים הפעילים במשמר־המולדת, כלום אי־אפשר יהיה לגייס עתוּדת־משמר־מולדת, אשר לפי־שעה לא יחמשו את אנשיה ולא יספקו להם מדים חוץ מסרטי־שרוול? תפקידיהם היחידים יהיו להשתתף באותם קוּרסים שייתכן לארגנם במקום להדרכה בשימוש בכלי־נשק פשוטים דוגמת “בקבוק־מולוטוב”, ולהתיצב לקבלת פקודות במקרה של פלישה.

כל זמן שלא ייעשה צעד מעין זה, הרי האנשים שמסרבים לגייסם יהיו נבוכים ומאוכזבים, ואחת המטרות הראשונות במעלה של משמר־המולדת, שאמוּר היה להמציא לעם בכללותו הזדמנות לסייע להגנה על בתיו, תלך לטמיון. אני מעוניין למנוע את האכזבה והרגשת הכּשל שהפסקת הגיוס למשמר־המולדת עשויה לגרום לרבים.

אנא הודיעני מה דעתך על ההצעה הזאת.

ראש־הממשלה אל הלורד הראשון

והלורד־הראשון־של־הימיה 27.8.40

הואילו בטובכם לשלוח את הדברים הבאים לאדמירל קנינגהם, המפקד־הראשי בים התיכון:

הדברים הבאים מאת ראש־הממשלה, מיניסטר־ההגנה:

המטרה העיקרית של ההנחיה היתה להבטיח את אלכסנדריה. רק מספר מוגבל של חיילים אפשר להחזיק במרסה־מטרוך, כפי שיודיעך המפקד־הראשי למזרח התיכון. יש לעשות את כל המאמצים להגן על העמדה הזאת. ואולם אם יהיה הכרח לוותר עליה ועל עמדות־בינים, יהיה צורך להחזיק בקו מאלכסנדריה דרומה לאורך האזור הנעבד [של הדלתה]. התקפה אווירית על הצי באלכסנדריה איננה יעילה ממרחק מאה־ועשרים מיל פחות דווקה מאשר ממרחק עשרים מיל, כי לעתים קרובות טסים מטוסים במהירות של שלוש־מאות מיל לשעה וכוח־התמדתם מספיק בהחלט. למעשה הרי דרך־כלל מעדיפים להחזיק שדות־תעופה בריחוק־מה מאחרי קו הלחימה בפועל. שדות־התעופה אינם נעים קדימה בעת־ובעונה־אחת עם חזיתותיהם של צבאות. כאן מבינים הכל איזו השפעה חמורה תהיה לנפילת אלכסנדריה, שבעקבותיה מן־הסתם ייאלץ הצי לעזוב את הים התיכון. אולם אם יש אתך איזו הצעה מועילה להגישה להגנה יעילה יותר על מרסה־מטרוך או על איזה עמדות שלפניה, אחזיק לך טובה אם תגיד לי.

ראש־הממשלה אל הגנרל איזמי 30.8.40

(לכל המשרדים הנוגעים בדבר, כולל משרדי השירותים,

הבטחון הפנימי, המיניסטריון לייצור מטוסים, והאספקה)

עלינו לצפות לכך שחלונות רבים ינופּצו בהפצצות, ומשך החורף אפשר שיהיה מחסור בזכוכית, וכתוצאה מכך ייגרם נזק רציני לבנינים אם לא יוחלפו החלונות.

יש לנהוג חסכון שאין למעלה ממנו בשימוש בזכוכית. מקום שנשברו חלונות יש צורך לסתום אותם בקרשים, אם אפשר, מחוץ לשמשה אחת או שתים. אין ידנו משגת לקבוע חלונות שלמים של זכוכית. כל הזכוכית שאיננה נחוצה לחממות יש לאַחסן אותה אם החממות ריקות. במנסטון ראיתי חממה גדולה ובה כמות גדולה של זכוכית: חלק כה גדול ממנה היה שבוּר עד שלא היה עוד מועיל בחממה, ונתתי הוראות לאחסן בקפידה את השאר.

מה המצב באספקת הזכוכית? כמדומה יהיה צורך ללחוץ על היצרנים.

את כל הבנינים הממשלתיים צריך לצייד בחלונות לשעת חירום, המכילים רק שמשה אחת או שתים, שאפשר לקבעם במקום המסגרות הקיימות כאשר תנופּצנה. נא להמציא לי דו"ח שלם על המצב.

ראש־הממשלה אל הגנרל איזמי 31.8.40

אם הודו הצרפתית רוצה לסחור, עליה להצהיר על זיקתה אל הגנרל דה־גול. אם לא, אין מסחר! אין זה ענין שאפשר לנהוג בו קוּלה. להודיע למזכיר־הממלכה לעניני־הודו.

הצטרפותן של נחלות צרפתיות עכשיו חשובה.

ספטמבר    🔗

1. צר לי לומר שאינני רואה אפשרות לעצמי להסיח מטוסים או תותחים נ.מ. מן הקרב הגועש כאן עכשיו להגנתה של הודו, שאיננה דוחקת בשום פנים; כן גם אי־אפשר להפריש אספקה אמריקאית להקמת חרושת מטוסים בהודו. כבר אנו מקבלים עלינו סיכוּנים, שרבים עשויים לערער עליהם, במתן תגבורת וציוד מחודש למזרח התיכון, וכאשר ישוֹך הקרב במולדת תבלע הזירה הזאת משך ימים רבים את כל העדפים שלנו.

2. חשוב מאד שהודו תהיה לעזר ולא לנטל בשעה הנוכחית. המאזן השלילי הוא חמוּר כשנותנים את הדעת על מספר החיילים והסוללות הבריטיים הכּלואים שם, ואת הכוחות ההודיים הזעומים עד מאד שהגיעו לשדה מקץ שנה של מלחמה. אני שמח שאתה מגביר מאמציך להקים אוגדות הודיות לקראת הפעולות החשובות והגדולות מאד שתתפתחנה כמדומה במזרח התיכון ב־1941.

ראש־הממשלה אל ראש עירית תל־אביב, ארץ־ישראל 19.9.40

קבל־נא את רגשי השתתפותי העמוקים באבידות שסבלה תל־אביב בהתקפה האווירית האחרונה. מעשה זה של אכזריות מטומטמת רק יחזק את החלטתנו המאוחדת.

ראש־הממשלה אל שר־הדואר 19.9.40

יש תלונות ניכרות על שירות הדואר בעת התקפות־אוויר. שמא תתן לי דו"ח על מה שאתה עושה.

ראש־הממשלה אל הגנרל דה־גול 22.9.40

מכל הצדדים דרשו את מציאותו של הגנרל קאטרוּ בסוריה. לפיכך קיבלתי עלי את האחריות וקראתי בשמך לגנרל לצאת שם. כמובן, מחוּור הדבר בתכלית שהוא מקבל את מעמדו רק ממך, ואני אבהיר זאת לפניו שוב. לפעמים מוכרחים להחליט דברים במקום בגלל דחיפוּתם ומפני שקשה להסביר לאחרים מרחוק. יש שהוּת לעצור בו עדיין, אם רצונך בכך, אבל בעיני יהיה זה מעשה הרחוק מאד מן ההגיון.

מיטב ההצלחה במפעלך מחר בבוקר.

ראש־הממשלה אל הקברניט במשחתת ה.מ. “צ’רצ’יל” 25.9.40

שמח שהאניה שלך נקראה על שם הדוכס מרלבּוֹרוֹ הגדול, ואני שולח לך את אחד המכתבים שבכתב־ידו לחדר־הקצינים שלכם למזל טוב. רוב תודות על איגרתך האדיבה.

ראש־הממשלה אל מיניסטר החקלאות 26.9.40

אני רחוק מהיות מרוּצה מן ההצעה לקמץ עד לאמצע הסתיו את מספר החזירים עד כדי שליש ממספרם הנוכחי. ודאי שלא זה הדבר שעליו הסכים הקבינט. מדוע אינך מבקש ביבוּא אחוז גדול יותר של צרכי פיטום? אז נוכל לראות אם יש דבר שיכול לפנות מקום לכך. בינתים, מה הסידורים שאתה עושה לעישון עדפי בשר־החזיר שיגיעו לשוק עקב מכירת החזירים? באיזו מידה עלה בידך להגדיל את אוכלוסית החזירים על ידי מתן עידוד לבני־אדם לפטם חזירים מן הפּסולת של משק־ביתם?

ראש־הממשלה אל הגנרל איזמי, לועדת־ראשי־המטות 28.9.40

1. שני המסמכים האלה [על דבר אספקת החמרים למלחמה כימית] גורמים לי דאגה מרובה. סבור הייתי כי [בית־החרושת] רנדל עובד במלוא כושר ייצורו כתוצאה מן הפקודות שנתן הקבינט המלחמתי ב־13 באוקטובר 1939 – ז.א., לפני שנה בדיוק כמעט. מה ההסבר לכך שלא נתמלאו הפקודות האלו, ומי אחראי לכך?

2. שנית, נראה כי למעשה לא אחזו בשום אמצעים לייצר קליעים או מיכלים, לא לחיל־האוויר גם לא לארטילריה, על־מנת להמטיר את הגזים בצורות השונות האלו. ברור שיעברו חדשים רבים עד שהתכנית שנקבעה עכשיו תביא לידי תוצאות. נא להמציא לי דו"ח מיידי על כך. יש לקבוע את דרגת העדיפוּת הגבוהה ביותר. לפי דעתי הסכנה גדולה מאד.

3. שלישית, יש לעיין באפשרות שיהיה עלינו להגיב בפעולות־תגמול נגד האוכלוסיה האזרחית הגרמנית, ובקנה־המידה הגדול ביותר שבגדר האפשר. לעולם אל לנו להתחיל, אבל הכרח שנוכל להשיב. למהירות יש כאן חשיבות חיונית.

4. רביעית, יש לאחוז בצעדים מיידיים כדי להעלות את רנדל לדרגת ייצור מלא, ועל הכל – לפזר את המלאי הקיים.

5 מה המלאי המצוי למעשה?

אוקטובר    🔗

ראש־הממשלה אל הרמטכל"ק 10.10.40

שמחתי מאד בשבוע שעבר כשאמרת לי שבדעתך לתת אוגדה משוריינת למאיור־גנרל הוֹבּרט⁷⁸. אני מוקיר מאד את הקצין הזה, ואינני מתרשם מן הדעות הקדומות הרווּחות כנגדו בחוגים מסוימים. דעות כאלו מתקשרות לעתים קרובות אל אנשים בעלי אישיוּת חזקה ואופי מקורי. במקרה זה נתאמתו השקפותיו המקוריות של הגנרל הוֹבּרט בצורה טראגית ביותר. העובדה שהמטה־הכללי אף לא תיכנן דגמים מתאימים של טנקים לפני המלחמה חמסה מאתנו את כל פירותיה של המצאה זו. האויב הוא אשר אסף את הפירות האלה, ותוצאות נוראות היו לדבר. לכן עלינו לזכור כי זה היה קצין שרוחו נכונה בקרבו והוא מצוין גם בחזון.

במיזכרי אליך מן השבוע שעבר אמרתי שאני מקווה כי תציע לפני את המינוי בעצם אותו יום, לאמור ביום־ג', אך לכל המאוחר בשבוע הזה. הואל נא בגוֹדל טוּבך לדאוג לכך שיבוא המינוי בהקדם האפשרי.

מזמן שהכתבתי את המיזכר הזה קראתי בשום־לב את איגרתך אלי ואת תמצית הטענות והנימוקים בעד הגנרל הוֹבּרט ונגדו. עומדים אנו עכשיו במלחמה, אנו נלחמים בה על חיינו, ולא נוכל להרשות לעצמנו ליחד את המינויים בצבא לאנשים שלא עוררו שום תגובות של איבה בדרך חייהם. מנין סגולותיו וחסרונותיו של הגנרל הוברט אפשר היה ליחסו כמעט בדיוק לרוב המפקדים הגדולים בהיסטוריה הבריטית. מרלבּוֹרוֹ היה במידה רבה מאד החייל השיגרתי, שרצונו הטוב של הצבא מלווה אותו. קרומוול, ווּלף קלייב, גורדון, ובשטח אחר – לורנס, כל אלה היה בהם דמיון רב מאד לתכונות המוגדרות כחסרונות. היו להם גם סגולות אחרות, והוא הדין, כמדומה, גם בגנרל הוֹבּרט. זה הזמן לנסות אנשים בעלי עוז וחזון ולא להצטמצם אך ורק באנשים הנחשבים בטוחים לגמרי על פי קני־המידה השיגרתיים.

לפיכך אני מקווה שלא תירתע ממה שהצעת לי לפני שבוע, כי לדעתי היתה הרגשתך בענין זה נכונה וקולעת.

ראש־הממשלה אל הרמטכל"ק 19.10.40

האין אנשים צעירים יותר הבאים בחשבון למינוי המינהלי המיגע הזה? [מנהל־כללי למשמר־המולדת]. החזרת קצינים שיצאו בדימוס למשרות מעין אלו מעוררת בקורת מרובה, הן בחוגי השירותים הן מחוצה להם. למה לא לנסות למצוא איש שעודנו בשנות־הארבעים, ולתת לו דרגה זמנית?

ראש־הממשלה אל הרמטכל"ק 20.10.40

מדאיג אותי מצב הציוד הירוד מאד של החיילות הפולניים, שהוכיחו את סגולותיהם הצבאיות הנעלות. אני מקווה לבוא אצלם לסיור של בקורת ביום־ד' השבוע.

אנא המצא לי במשך יום־ב' את ההצעות האפשריות הטובות ביותר לציודם. אני חרד ביותר לבל תפּול רוחם בהם.

(לפעולה היום)

ראש־הממשלה אל המזכיר, משרד־המלחמה 20.10.40

אי־אפשר ליטול קסדות מ“אנשי משמר־המולדת במשרדים ממשלתיים”. ארבעה נהרגו על יד דאוּנינג־סטריט ביום־ה' בלילה. וייטהול מופצצת קשה לא־פחות מכל חלק אחר של הארץ. קשה יהיה ליטול את הקסדות מאנשים שקיבלו אותן. נתמהתי לראות שהצבא חותר לשלושה מיליונים קסדות. לא ידעתי שיש לנו שלושה מיליונים חיילים. נא להמציא לי רשימה מלאה של כל הקסדות ברשותו של הצבא הסדיר, לציין את האגפים השונים, ז.א., אם המדוּבּר בחיל־שדה או במתאמנים או בגדודי החזקה וכו', או במחסנים…

נובמבר    🔗

ראש־הממשלה אל מיניסטר התובלה 8.11.40

נא להודיעני מה ההתקדמות שהושגה בחיסול התורים ובהכנסת כלי־רכב לשירוּת. מכיון שההאפלה מקדימה עכשיו לבוא, ודאי גורם הדבר קושי גדול לרבים.

ראש־הממשלה אל שר־הבריאות 10.11.40

רואה אני שהמספר הכולל של חסרי־בית ירד השבוע באלף־וחמש־מאות והם מונים עתה כעשרת אלפים. נא להודיעני כמה חסרי־בית חדשים שיכּנת, וכמה מן הקודמים יצאו מן הרשימה. מאחר שהמספר אינו אלא עשרת־אלפים, מן הדין שתוכל לפתור את הענין אם יהיה לך עוד שבוע אחד קל.

מהו פרק־הזמן הממושך שנשאר אדם חסר־בית במרכז־נופש?

ראש־הממשלה אל סיר אדוארד בריג’ס והגנרל איזמי 2.11.40

ראש־הממשלה שם לב לכך שגובר ומשתרש הרגלם של מזכירים־פרטיים ואחרים לפנות זה אל זה בשמותיהם הראשונים ביחס לענינים בעלי אופי רשמי, ויש להפסיקו. השימוש בשמות ראשונים בחליפת־חומר בין־משרדית צריך להצטמצם רק בפתקי־הסבר קצרים או בביאורים אישיים ופרטיים בלבד.

ממילא קשה להתמצא בשמות־המשפחה של בני־אדם.

ראש־הממשלה אל שר־הפנים 12.11.40

מה אתה עושה ביחס לנוֹחוּיוֹת במקלטים בחורף – ריצוף, ניקוז וכיוצא בזה? מה עושים כדי להכניסם לבתים פנימה? אני מיחס חשיבות גדולה ביותר לגרמופונים ומקלטי־ראדיו במקלטים. איך מתקדם הענין הזה? אולי יהיה זה ענין טוב מאד לקרן־ראש־העיריה? לא אופתע אם התאורה המשופרת תופיע שוב בטרם יעברו שבועות רבים, ואני תקוה כי ההכנות לכך תימשכנה.

ראש־הממשלה אל שר־החוץ 12.11.40

בלי ספק יהיה עלינו להשיג בדרך זו או אחרת את השליטה על סוריה משך החדשים הבאים. הדרך הטובה ביותר תהיה על ידי תנועה וייגאנית או דה־גוליסטית, אבל אין לבטוח בדבר הזה, ועד שלא נטפל באיטלקים בלוב לא יהיו לנו חיילים להפרישם למיבצע צפוני. בשום פנים ואופן אסור שהשפעות איטלקיות או ווישאיות תישארנה עליונות בסוריה.

ראש־הממשלה אל מזכיר־הממלכה לעניני־תעופה

וראש־מטה חיל־האוויר 15.11.40

הרי זה הפסד של אחד־עשר מן המפציצים שלנו בלילה אחד. תמול־שלשום אמרתי במיזכר שאין לדחוק יותר מדי במיבצעים בתנאי מזג־האוויר האלה, החמורים עד מאד. אין אנו יכולים להרשות לעצמנו לשאת אבידות כאלו נוכח ההחלפות האטיות עד מאד. אם תמשיכו בקצב כזה יישבר חיל־המפציצים ויוקטן עד למטה מן המיזער ההכרחי למצבי־חירום חמורים. לא הושגו שום תוצאות המצדיקות באיזו צורה שהיא את האבידות האלו או מכפרות עליהן. אבדן אחד־עשר מטוסים מתוך מאה־שלושים־ותשעה ־ ז.א., לערך שמונה למאה – הוא בעיני אסון קשה מאד בשלב זה של התפתחות חיל־המפציצים שלנו.

נא להמציא לי את רשימת האבידות במחצית הראשונה של נובמבר.

ראש־הממשלה אל מזכיר־הממלכה לעניני־המושבות 22.11.40

מאחר שהודיעו על הפעולה יש להמשיך בה, אבל אסור שהתנאים במאוריציוס יהיו מבוססים על החזקת האנשים האלה בכלובים עד תום המלחמה. הקבינט ידרוש הבהרה בענין זה. אנא המצא לי את הצעותיך.

[המדוּבּר בהצעה לשלוח למאוריציוס פליטים יהודים שהיגרו שלא־כחוק לארץ־ישראל].

דצמבר    🔗

ראש־הממשלה אל ראש־מטה חיל־האוויר 20.12.40

אני מקווה שתנסה ליטול חופשה לימים אחדים ותנצל כל הזדמנות לשכב לישון בהקדם. הקרב יהיה ממושך, וכה רב הוא התלוי בך. אל תהסס לשלוח את ממלא־מקומך לכל ישיבה שאולי אכנס.

סלח־נא לי על שאני נותן לך את הרמיזות האלו, אבל כמה וכמה אנשים אמרו לי שאתה עובד קשה יותר מדי.

ראש־הממשלה אל מזכיר־הממלכה לעניני־מלחמה 27.12.40

והרמטכל"ק

1. עד כאן היה הייצור של רובים נ.ט. נקודה של אור, וכ־30,000 כבר יוצרו. לעומת זאת הרי התחמושת לנשק זה מפגרת עד־להדאיב, ולמעשה היא פחות מחמישית מן הכמות הראויה. העובדה שלא הצלחנו “לזווג” את התחמושת ואת הרובה נ.ט. היא אחד הכתמים המבישים ביותר בתכנית החימוש הנוכחית שלנו. יש בזה כמעט משום הונאת החיילות, להוציא כמויות גדולות אלו של רובים נ.ט., שמחמת חוסר התחמושת עד־מהרה לא יהיה בהם חפץ וכל שוויים יהיה כברזל־גרוטאות. במקרים רבים לא היתה אפשרות כלל להקצות קליעים לאימונים, הואיל וצריך היה לחסכם לשימוש נגד האויב למעשה.

2. במסיבות אלו אפשר היה לקוות שמשרד־המלחמה ירכז את משאלותיו בתחמושת תחת שיגדיל את הפּער הענקי כבר ממילא בין רובים נ.ט. לתחמושת. אולם נהפוֹך הדבר, מטעמים שמעולם לא שמעתים במפורש, מוגדלת פתאום הדרישה של הצבא לרובים נ.ט. מ־31,000 ל־71,000 בשביל אותו מספר של אוגדות. מתי נתקבלה ההחלטה הזאת? על ידי מי? ומה היו הנימוקים? האם נעשה בזמנו איזה נסיון להבטיח שהתחמושת, המפגרת כבר כל כך, תדביק את הגידול העצום הזה במספר הרובים? נא להמציא לי דו"ח מלא על העיסקה הזאת.

3. אולם בינתים הפציצו הגרמנים פעמיים את בית־החרושת סמוֹל־הית וקיצצו בייצור הרובים נ.ט. קיצוץ חותך ביותר. לא תהיה כל אפשרות למלא את הדרישה המוגברת של משרד־המלחמה ל־71,000 למועד המבוקש. לעומת זאת יש לקוות כי עתה יהיה סיכוי שאספקת התחמושת תדביק את ייצור כלי־הנשק. לפיכך דומה יהיה שכתוצאה מפעולת האויב בא ויסוּת נחוץ ורב־ערך בתכנית שלנו.

4. מתוך האמור למעלה הריני מבקש שיודיעוני כל־אימת שייעשו איזה שינויים גדולים בתכניות הקיימות לצבא, בפרט כשיתחייב מתוכן הצורך להקים מפעלים חדשים שאפשר להקימם רק על חשבון עבודה דחופה אחרת. על כל השינויים החשובים בטבלות הציוד שנקבעו בדיאגרמות שלי יש להודיע לי קודם פעולה.

 

נספח שני    🔗

רשימות שמות־הצופן המיבצעיים ל־1941־1940

איל נוגח: תפיסת כל הצי הצרפתי שיש גישה אליו, ההשתלטות עליו או הוצאתו מכלל פעולה למעשה, או השמדתו.

מצפּן: פעולות התקפה במדבר המערבי.

קרומוול: מלת־אזעקה לשעה שתהיה פלישה לבריטניה קרובה לבוא ממש.

דינאמו: פינוי חיל־המשלוח־הבריטי על ידי הצי. מאי 1940.

אקסס: תגבורות מטוסים למזרח התיכון. ינואר 1941.

מגבעות: העברת תגבורות־צי בדרך הים התיכון ושיגור שיירת אספקה למלטה.

לסתות: פעולות נגד הדודקאנז.

מארי: כיבוש ג’יבוטי.

איוּם: כיבוש דאקאר.

תוּת: נמלים מלאכותיים.

אוֹברלוֹרד: שחרור צרפת.

ארי־ים: התכנית הגרמנית לפלישה לבריטניה.

שרפּנל: כיבוש איי הכּף הירוק.

לפּיד: הפלישה האנגלו־אמריקאית לצפון־אפריקה.

מנוף: תגבורת מטוסי־קרב למלטה.

סדנה: כיבוש פּנטלריה.