הקדמה    🔗

משך התקופה שבה עוסק כרך זה נשאתי בנטל כבד של אחריות. הייתי ראש־הממשלה, הלורד הראשון של האוצר, שר ההגנה ומנהיג בית־הנבחרים. כתום ארבעים הימים הראשונים היינו שרויים לבדנו, בעוד גרמניה ואיטליה עטורות־הנצחון מתקיפות אותנו התקפת־מצח, בעוד רוסיה הסובייטית היא ארץ ניטראלית־עוינת המושיטה עזרה פעילה להיטלר, ויאפאן – בבחינת סכנה לא־נודעת. אולם הקבינט המלחמתי הבריטי, שניהל את עניני הוד־מלכותו בעירנות ובאמונה, כשהוא נתמך על ידי הפרלמנט ונעזר בממשלות ובעמים של חבר־העמים הבריטי והקיסרוּת, איפשר את ביצוע כל המשימות ויוכל לכל אויבינו.

וינסטון ספנסר צ’רצ’יל

צ’רטוול, וסטדהאם, קנט. 1 בינואר 1949

 

שלמי־תודה    🔗

שוב עלי להכיר טובה על עזרת האנשים שסייעו לי בכּרך הקודם, לאמור, הלייטננט־גנרל סיר הנרי פּאוּנוֹל, הקוֹמוֹדור ג‘. ר’. ג'. אֶלן, הקולונל פ. ו. דיקין, וסיר אדוארד מארש. כן עלי להודות לשאר האנשים, המרובים מאד, שהואילו בטוּבם לקרוא את הדפים האלה ולהעיר את הערותיהם.

הלורד איזמי הוסיף להעניק לי את עזרתו: וכמוהו כן גם שאר ידידי.

שוב אני מציין את חוב התודה שאני חב לממשלת הוד־מלכותו על הרשות להעתיק את נוסחם של כמה מסמכים רשמיים, שזכוּת־היוֹצר המלכותית עליהם נתונה כחוק בידי המפקח על משרד־ההוצאה של הוד־מלכותו. לבקשת הוד־מלכותו שיניתי, מטעמי בטחון, את נוסחם של כמה מן המברקים הנדפסים בכרך הזה. שינויים אלה לא גרעו מאומה ממובנם או מעיקרם של המברקים.

 

נושא הכרך    🔗

איך החזיקו הבריטים במצודה לבדם, עד שהללו, שתחילה היו עיורים־למחצה, נעשו מוכנים־למחצה.

ספר ראשון: נפילת צרפת

 

פרק ראשון: הקואליציה הלאומית    🔗

ההתחלה והסוף – עוצם פעלה של בריטניה למען הענין המשותף – אוגדות שהיו במגע עם האויב כל ימות המלחמה – מגילת הכבוד – חלקו של הצי המלכותי – כמות פצצות־התעופה שהפילו הבריטים והאמריקאים – העזרה האמריקאית בנשק מאדירה את המאמץ המלחמתי שלנו – הרכבת הקבינט החדש – נאמנות השמרנים למר צ’מברליין – הנהגת בית־הנבחרים – “ציד הכופרים” מופסק באבּו – מכתבי אל מר צ’מברליין מיום 11 במאי – חוויה מיוחדת במינה – הרכבת ממשלה בלהט הקרב – עמיתים חדשים: קלמנט אטלי, ארתור גרינווּד, ארצ’יבלד סינקלר, ארנסט בווין, מכּס בּיוורבּרוק – קבינט מלחמתי מצומצם – שלבים בהרכבת הממשלה, 15–11 במאי – כמה דברי־אגב על שלטון – מציאות ומראית־עין בניהול המלחמה החדשה – שינויים בתפקידי המיניסטרים של השירותים – ניהול המלחמה מתרכז בידים מעטות מאד – שיטותי האישיות – המלה שבכתב – הגנרל איזמי – יחסי עם ועדת־ראשי־המטות – סיר אדוארד בריג’ס – הקבינט המלחמתי מגלה חביבוּת ואמוּן – משרת שר־ההגנה – מטהו: איזמי, הוֹליס, ג’ייקובּ – בלי שינוי משך חמש שנים – יציבותה של ועדת־ראשי־המטות – בלי שינוי מ־1941 עד 1945, פרט לחילופו של אחד שמת – הזיקה האישית ההדוקה בין פוליטיקאים לאנשי־צבא ברוּם הפסגה – חליפת־האיגרות האישית – יחסי עם הנשיא רוזוולט – איגרתי אל הנשיא מיום 15 במאי – “דם, עמל, דמעות וזיעה”

עתה ניתכה עלינו סוף־סוף חמת הסופה, שנתחשרה אט־אט ונכלאה ימים כה רבים. ארבעה או חמישה מיליוני בני־אדם יצאו זה לקראת זה בהלם הראשון של האכזרית מכל המלחמות הרשומות בספרי־הקורות. בתוך שבוע ימים נשברה לאין־תקנה החזית בצרפת, שמאחריה הורגלנו לשכון משך השנים הקשות של המלחמה שעברה ובתוך שלב הפתיחה של המלחמה הזאת. מקץ שלושה שבועות היה הצבא הצרפתי המהוּלל מכבר מתמוטט ונחרב במנוסת־תבוסה, ומחנה הצבא הבריטי היחיד הוּטל הימה לאחר שאיבד את כל ציודו. בתוך ששה שבועות עתידים היינו להימצא בודדים, בלא נשק כמעט, בעוד גרמניה ואיטליה עטורות־הנצחון שולחות יד לחנקנו, בעוד אירופה כולה הפקר לשלטונו של היטלר ויאפאן לוטשת חרבה בקצהו השני של כדור־הארץ. בתוך העובדות והסיכויים הקרובים האלה נכנסתי לתפקידי כראש־הממשלה ושר־ההגנה וניגשתי למשׂימה הראשונה של הרכבת ממשלה כל־מפלגתית שתנהל את עניני הוד־מלכותו בארץ ומחוצה לה בכל האמצעים שייחשבו הולמים ביותר את האינטרס הלאומי.

כעבור חמש שנים בדיוק כמעט אפשר היה לראות את מצבנו ראיה נוחה יותר. איטליה נכבשה ומוסוליני נהרג. הצבא הגרמני האדיר נכנע ללא תנאי. היטלר טרף את נפשו בכפו. נוסף על כיבושיו העצומים של הגנרל אייזנהאור, נלקחו קרוב לשלושה מיליונים חיילים גרמנים בשבי בתוך עשרים־וארבע שעות על ידי הפילד־מרשל אלכסנדר באיטליה והפילד־מרשל מונטגומרי בגרמניה. צרפת שוחררה, נחלצה לקרב והושבה לחיים. יד ביד עם בעלי־בריתנו, שתי הקיסרויות האדירות ביותר בעולם, יצאנו להכרית חיש את התנגדותה של יאפאן. אכן, מופלא היה הניגוד. הדרך העוברת על פני חמש השנים האלו היתה ארוכה, יגעה ורצופת סכנות. אלה שנפלו בה לא נתנו את חייהם לשווא. אלה שצעדו קדימה עד הסוף תמיד יהיו גאים על כך שהלכו בה בכבוד.

*

כשאני בא למסור דין־וחשבון על שירותי ולספר את פרשת ממשלת הקואליציה הלאומית המפורסמת הרי ראשית־חובתי היא להבהיר את שיעורה ומשקלה של התרומה שתרמו בריטניה הגדולה והקיסרות שלה, שהסכנה אך חיזקה את אחדותן, לדבר שנעשה לבסוף ענין משותף למדינות ולאומים כה רבים. עושה אני זאת בלי שום רצון לעשות השוואות מעליבות ובלי שום רצון לעורר רגשי תחרות חסרי־טעם עם בעלת־בריתנו הגדולה ביותר, ארצות־הברית, אשר לה אנחנו חבים תודת־עולם שאין לה שיעור. אבל לטובת כל העולם דובר־האנגלית ראוי הוא שיידעו ויתפסו את עוצם מאמץ הלחימה של בריטניה. לפיכך הכינותי לי טבלה, שאותה אני מביא בהמשך, המסכמת את כל תקופת המלחמה. מתוך הטבלה הזאת אנחנו למדים שעד לחודש יולי 1944 היה מספר האוגדות העומדות במגע עם האויב גדול הרבה יותר בצבאות בריטניה והקיסרות מאשר בצבא ארצות־הברית. המספר הכללי הזה כולל לא רק את הזירה האירופית והאפריקאית אלא גם את המלחמה באסיה נגד יאפאן. עד שהגיע עיקרו של הצבא האמריקאי הגדול בסתיו 1944 לנורמנדי, תמיד היתה לנו הזכות לדבר כשותף שווה לפחות, דרך־כלל כשותף עיקרי, בכל זירות המלחמה מחוץ לזירה הפאציפית והאוסטרלאזית; ודבר זה עומד גם בתקפו, עד לפרק־הזמן הנזכר, לגבי ריכוז כל האוגדות בכל זירות־המלחמה בכל חודש שהוא. מיולי 1944 נעשתה חזית המלחמה של ארצות־הברית, כפי שהיא מתבטאת במספר האוגדות הנמצאות במגע עם האויב, מכרעת יותר ויותר, וכך נשארה, מתעצמת ועטורת נצחון, עד לנצחון הסופי מקץ עשרה חדשים.

עוד השוואה שעשיתי מראה כי אבידות בריטניה והקיסרות בהרוגים גדולות היו עוד יותר משל בעלת־בריתנו האמיצה. המספר הכולל של הבריטים ההרוגים, והנעדרים הנחשבים הרוגים, מן הכוחות המזוינים עלה כדי 303,240, ועליהם יש להוסיף למעלה מ־109,000 מן הדומיניונים, הודו והמושבות, סך־הכל למעלה מ־412,240. מספר זה אינו כולל 60,500 אזרחים שנהרגו בהתקפות־האוויר על הממלכה המאוחדת, גם לא את האבידות של הצי המסחרי שלנו ודייגינו, שעלו כדי 30,000 לערך. לעומת זאת מבכה ארצות הברית את מותם של 322,188¹ בצבא ובחיל־האוויר, בצי, בחיל־הים ובמשמר־החופים. אני מזכיר את מגילת־הכבוד הנוגה הזו מתוך האמונה האיתנה כי אחות־השווים, שנתקדשה בדם יקר כה רב, תוסיף לכוון את התנהגותו של העולם דובר־האנגלית.

בימים נשאה ארצות־הברית, כמובן, כמעט בכל נטל המלחמה בפאציפי, והקרבות המכריעים אשר אסרה סמוך לאי מידוויי, בגוואדאלקאנאל ובים־האלמוגים ב־1942 הקנו לה את כל היזמה בתחום האוקינוס הנרחב הזה, ופתחו לפניה את דרך ההסתערות על כיבושיה של יאפאן, ובסופו של דבר על יאפאן עצמה. הצי האמריקאי לא יכול לשאת באותה עת בעיקר הנטל באטלנטי ובים התיכון. גם כאן שׂוּמה עלינו לקבוע את העובדות. מתוך 781 צוללות גרמניות ו־85 איטלקיות שהושמדו בזירה האירופית, באוקינוס האטלנטי ובאוקינוס ההודי, נזקפו 594 לזכות כוחות הים והאוויר של בריטניה, שחיסלו גם את כל אניות־המערכה, הסיירות והמשחתות של גרמניה, חוץ מזה שהשמידו או לקחו בשבי את כל הצי האיטלקי.

באוויר עשתה ארצות־הברית מאמצים עליונים להיכּנס לפעולה, בפרט במבצרים המעופפים שלה לאור היום, בהיקף הגדול ביותר החל מן הרגע הראשון לאחר פּרל־הרבּור, וכוחה פעל הן נגד יאפאן מן האיים הבריטיים הן נגד גרמניה. ואולם כשהגענו לקזבּלנקה בינואר 1943 עובדה היא שאף מפציץ אמריקאי אחד לא הטיל עדיין פצצה לאור היום על גרמניה. חיש־מהר עתידים היו מאמציהם הגדולים להבשיל פרי, אבל עד תום 1943 עלה משקל הפצצות שהטילו הבריטים על גרמניה בסיכּומו פי־שמונה על מה שהוּטל ממטוסים אמריקאיים בין ביום בין בלילה, ורק באביב 1944 השיגה ארצות־הברית את העדיפות בהטלת הפצצות. כאן, כמו בצבאות ועל פני הים, השלמנו את מסילתנו מתחילתה, ורק בשנת 1944 הדביקתנו ארצות־הברית במאמץ המלחמה הכביר שלה ועלתה עלינו.

* חיל־המשלוח־הבריטי בצרפת.

* * מחוץ לכוחות גרילה בחבש.

* * * מחוץ לחיילות פיליפינים.

הקו החוצץ בין הזירה המזרחית למערבית נקבע כקו צפוני־דרומי העובר את קאראצ’י. הזירות הבאות אינן נחשבות זירות־פעולה: הגבול הצפוני־מערבי של הודו; גיברלטר; אפריקה המערבית; איסלנד; האוואי; ארץ־ישראל; עיראק; סוריה (חוץ מאשר ב- 1 ביולי 1941).

מלטה נחשבת זירת־פעולה; וכן אלסקה מינואר 1942 עד יולי 1943.

יחידות זרות – דוגמת צרפתים חפשים, פולנים, צ’כים – אינן נכללות.

האבידות בצוללות

* המונחים “כוחות בריטים” ו“כוחות ארצות־הברית” כוללים כוחות של בעלי־הברית שתחת פיקוחם המבצעי. מקום שמצוינות האבידות בשברים פשוטים היה ה“טרף” המשותף. היו הרבה מקרים של “טרף” משותף, אבל בסיכומי הצוללות הגרמניות מצטרפים השברים הפשוטים לספרות שלמות.

יש לזכור כי מאמץ החימוש שלנו מתחילת ה“החכר והשאל” בינואר 1941 גדל כדי למעלה מחמישית בזכות נדיבוּת לבה של ארצות־הברית. הודות לחמרים וכלי הנשק שקיבלנו ממנה היה לאל־ידנו לאסור מלחמה ממש כאילו היינו אומה של חמישים־ושמונה מיליון ולא של ארבעים־ושמונה. גם בשטח הספּנוּת איפשר הייצור הנפלא של אניות מטיפוס “ליבּרטי” לקיים את זרם האספקה על פני האטלנטי. מצד שני יש לתת את הדעת על ניתוח האבידות שנגרמו לספינות כל האומות משך כל ימות המלחמה. והרי המספרים:

80 למאה מן האבידות האלו נגרמו באוקינוס האטלנטי, כולל את מימי החוֹפים של בריטניה ואת הים הצפוני. רק 5 למאה אבדו בפאציפי.

את כל הדברים האלה אנו מעלים על הנייר לא כדי לתבוע שבח שלא־כדין אלא כדי להעמיד על בסיס העשוי לעורר מידה הוגנת של יחס־כבוד את ההספּק העצום של יושבי האי הקטן הזה, שעליהם הוטל עיקר העומס בעת המשבר של ההיסטוריה העולמית בכל שטחי הפעילוּת המלחמתית.

*

מסתבר שקל יותר להרכיב קבינט, ובפרט קבינט קואליציוני, בלהט הקרב מאשר בזמנים כתיקונם. הרגשת החובה עליונה על הכל והתביעות האישיות נדחקות לקרן־זווית. משעה שנקבעו הסידורים העיקריים עם מנהיגי המפלגות האחרות, באישורם הרשמי של ארגוניהם, היה יחסם של כל אלה אשר שלחתי לקרוא להם דומה לזה של חיילים בפעולה, היוצאים מיד בלי טענות־ומענות למקומות שהועידו להם. לאחר שנקבע רשמית הבסיס המפלגתי נדמה היה לי כי שום רגש אנוכי לא עלה על לב איש מן האדונים המרובּים מאד שאתם הוצרכתי להיפגש. אם היו מעטים שהיססו, הרי היה זה רק מתוך שיקולים של טובת הציבור. ברמה גבוהה זו של התנהגות הצטיינו עוד יותר המיניסטרים השמרניים והליבראלים־הלאומיים הרבים, שהוצרכו לוותר על כהונותיהם ולהפסיק את הקריירה שלהם, ולהסתלק מחיי השׂררה ברגע זה של ענין וריגשה שאין למעלה מהם, בהרבה מקרים – לעולם.

לשמרנים בבית־הנבחרים היה רוב של יותר ממאה־ועשרים על כל שאר המפלגות גם יחד. מר צ’מברליין היה מנהיגם הנבחר. לא יכולתי שלא להבין כי העובדה שאני בא לרשתו היא ודאי בלתי־נעימה עד מאד לרבים מהם, לאחר השנים המרובּות והארוכות שבהן מתחתי בקורת ולעתים קרובות השמעתי דברי גינוי חריפים. חוץ מזה ודאי גלוי וברור לרובּם שחיי עברו מתוך חיכּוך או מאבק ממש עם השמרנים, שעזבתי אותם בשל המחלוקת בדבר חופש המסחר ואחרי כן חזרתי אליהם כשר־האוצר. לאחר מכן הייתי משך שנים רבות ראש יריביהם בענין הודו, בענין מדיניות החוץ, ובענין חוסר ההתכוננות למלחמה. קשה היה עליהם מאד לקבל אותי כראש־ממשלה. הדבר הסב כאב להרבה אנשים מכובדים. יתר על כן, הנאמנות למנהיג הנבחר של המפלגה היא תכונתם העיקרית של השמרנים. אם בכמה שאלות לא מילאו כיאות את חובתם לאומה בשנים שלפני המלחמה, הרי היה הדבר בשל רגש נאמנות זה למנהיגם הממוּנה. אף אחד מן השיקולים האלה לא גרם לי דאגה קלה שבקלות. ידעתי כי אש התותחים מחתה את כולם.

בתחילה הצעתי למר צ’מברליין את הנהגת בית־הנבחרים, כמו גם את תפקיד הלורד־נשיא־המועצה, והוא הסכים לקבלם. שום דבר לא נתפרסם בפומבי. מר אטלי הודיעני כי ההסדר הזה לא יקל על מפלגת הלייבור. בקואליציה חייבת הנהגת בית־הנבחרים להיות מקובּלת על הכל. עוררתי את הענין הזה בשיחה עם מר צ’מברליין, ובהסכמתו השלמה קיבלתי עלי את ההנהגה בעצמי, והחזקתי בה עד חודש פברואר 1942. משך זמן זה היה מר אטלי ממלא־מקומי ועשה את המלאכה היומיומית. ערך רב היה לנסיונו הממושך באופוזיציה. אני הייתי יורד רק בשעות הרציניות ביותר. אכן, אלו היו חוזרות ונשנות. הרבה שמרנים סבורים היו שזילזלו במנהיג־המפלגה שלהם. הכל התפעלו מהתנהגותו האישית. כשנכנס בפעם הראשונה לבית־הנבחרים בתפקידו החדש (ב־13 במאי) קמו כל אנשי מפלגתו – רובּו הגדול של הבית – וקיבלוהו בהפגנה נלהבת של אהדה והוקרה. בשבועות הראשונים היו מקדמים את פני בברכה בעיקר מספסלי הלייבור. אבל נאמנותו ותמיכתו של צ’מברליין היו איתנו, ואני הייתי בטוח בעצמי.

יסודות מסוימים במפלגת הלייבור, וכן אחדים מן האישים המוכשרים והנלהבים המרובים שלא נכללו בממשלה החדשה, הפעילו לחץ ניכר לטיהור “האשמים” והמיניסטרים שהיו אחראים למינכן או שאפשר היה לגנותם על הליקויים המרובים בהכנות המלחמתיות שלנו. בין אלה היו הלורד הליפקס, הלורד סיימון וסיר סמואל הור המטרות העיקריות. אבל השעה לא היתה כשרה למיצוי מידת הדין עם אנשים מוכשרים ופטריוטיים שהם בעלי נסיון ממושך במשרות רמות. אילו השיגו דורשי המשפט את מבוקשם כי אז נאלצו לפחות שליש מן המיניסטרים השמרנים להתפטר. בהתחשב בעובדה שמר צ’מברליין הוא מנהיג המפלגה השמרנית, ברור היה כי מגמה זו תחבל באחדות הלאומית. יתר על כן, אני לא הוצרכתי לשאול את עצמי אם האשמים נמצאים רק בצד אחד. האחריות הרשמית רובצת על אישי הממשלה. אבל באחריות המוסרית שותפים היו חוגים רחבים יותר. רשימה ארוכה ועזת־רושם של ציטטות מנאומים והצבעות של מיניסטרים מאנשי הלייבור, ולא־פחות מכך של מיינסטרים ליבראלים, שמהלך המאורעות הזים את כולם, היתה שמורה בזכרוני ועומדת לרשותי בפרטי־פרטים. שום איש לא היה זכאי יותר ממני להעביר ספוג על פני העבר. לפיכך התנגדתי לנטיות המפלגות האלו. “אם ההווה”, אמרתי כעבור שבועות אחדים, “ינסה לשבת למשפט על העבר, יאבּד את העתיד”. נימוק זה, וכבדה הנורא של השעה, השתיקו את המבקשים להיעשות “ציידי־כופרים”.

*

השכם בבוקר ה־11 במאי שלחתי למר צ’מברליין לאמור: “חודש ימים אין איש מעתיק דירה”. דבר זה מנע טרדות קטנוּניות בעת משבר הקרב. אני הוספתי לדור בבית האדמירליוּת, וחדר־המפות והחדרים הנאים שבקומתו הראשונה נעשו מפקדתי הארעית. מסרתי למר צ’מברליין על שיחתי עם מר אטלי ועל ההתקדמות בהרכבת הממשלה החדשה. “אני מקווה שעד הערב אשלים את רשימת הקבינט המלחמתי והשירותים הלוחמים בשביל המלך. הקרב מחייב את החפזון… הואיל ושנינו צריכים לעבוד מתוך קירבה כה הדוקה, הריני תקוה כי לא יכבד עליך לשבת שוב במעונך הישן המוכּר כל כך לשנינו בבית מס. 11”.² הוספתי:

אינני סבור כי יש צורך בישיבת קבינט היום, שהרי הצבאות ושאר השירותים נלחמים בהתאם לתכניות שנקבעו מראש. אולם אשמח מאד אם תבואו, אתה ואדוארד [הליפקס], לחדר־המלחמה של האדמירליות בשעה 12.30, כדי שנוכל להתבונן במפות ולדון במעמד הדברים.

כוחות־חלוץ בריטיים וצרפתיים נמצאים כבר על הקו אנטוורפן־נאמיר, וכמדומה יש תקוות נאות מאד לכך שצבאות הברית יתפסו את הקו הזה בכוח גדול קודם שאפשר יהיה להתקיפו. יש להשיג זאת בארבעים־ושמונה שעות לערך, ואפשר ליחס לכך חשיבות מרובּה. בינתים לא עברו הגרמנים עדיין את תעלת־אלברט, ולפי הידיעות הבלגים נלחמים יפה. גם ההולנדים מגלים התנגדות עקשנית.

*

מוזרות היו חוויותי בימים הראשונים הללו. הייתי חי עם הקרב, שבּו מרוכזות כל המחשבות ואי־אפשר להשפיע עליו במאומה. כל אותה עת היה עלי להרכיב את הממשלה ולהתראות עם אישים ולעיין את כפות המאזניים המפלגתיות. אינני זוכר, וגם רשומותי אינן מראות, איך ביליתי את רוב השעות ההן. ממשלה בריטית בזמן ההוא הכילה בין ששים לשבעים מיניסטרים־של־הכתר, ואת כל אלה היה צריך להתאים הדדית כמין מעשה־מרכבה, ובמקרה זה – בהתחשב בתביעותיהן של שלוש מפלגות. צריך הייתי להתראות לא רק עם כל האישים העיקריים אלא גם, לפחות למשך דקות מספר, עם המון האנשים המוכשרים המועמדים לתפקידים חשובים. בהרכבת ממשלה קואליציונית חייב ראש־הממשלה להתחשב כראוי במשאלותיהם של מנהיגי המפלגות ביחס לחלוקת המשׂרות שהוקצו למפלגה בין אנשיה. עקרון זה הוא שהדריכני בעיקר. אם איזה איש שראוי היה לכך לא נכלל בממשלה על פי עצת מנהיגי מפלגתו, או אף למרות עצתם, איני יכול אלא להביע צער על כך. אולם בכללו של דבר היו הקשיים מעטים.

קלמנט אטלי היה לי עמית בעל נסיון מלחמתי ובעל ותק רב בבית־הנבחרים. חילוקי־ההשקפות היחידים בינינו היו ביחס לסוציאליזם, אבל אלה טובּעו על ידי מלחמה שעד־מהרה חייבה את כפיפוּתו המוחלטת כמעט של היחיד למדינה. פעלנו יחד בתכלית הנוחוּת והאמון ההדדי כל עת כהונתה של הממשלה. מר ארתור גרינווּד היה יועץ חכם המצוין באומץ־לבו וידיד טוב ורב־עזר.

סיר ארצ’יבלד סינקלר, כמנהיג הרשמי של המפלגה הליבראלית, התקשה לקבל את משרת מיניסטר־התעופה, כי אנשיו סבורים היו כי תחת זאת מגיע לו מקום בקבינט המלחמתי. אבל דבר זה סתר את העקרון של קבינט מלחמתי מצומצם. לכן הצעתי שיצטרף לקבינט המלחמתי כל־אימת שהדברים אמורים בענין הנוגע בשאלות פוליטיות יסודיות או באחדוּת המפלגה. הוא היה ידידי, וב־1916 היה סגני כאשר פיקדתי על הגדוד ה־6 של הקלעים הסקוטים המלכותיים בפלגסטרטה, והוא נכסף להיכּנס לספירת הפעולה הגדולה שייחדתי לו. לאחר מגע־ומשא מרובּה הוסדר הענין ברוח של ידידות. מר בווין, שאליו התוודעתי בתחילת המלחמה, הוצרך להימלך בדעת האיגוד המקצועי של פועלי ההובלה, שהוא היה מזכירו, בטרם יוכל להצטרף לחבורה בתפקיד החשוב ביותר של מיניסטר־העבודה. דבר זה ארך יומים־שלושה, אבל כדאי היה. האיגוד, הגדול שבאיגודים בבריטניה, אמר פה־אחד שעליו לעשות זאת, וכחומה בצורה עמד לנו משך חמש שנים עד אשר ניצחנו.

הקושי הגדול ביותר היה עם הלורד ביוורברוק. סבור הייתי שהוא יכול לשרתנו שירות נעלה עד מאד. עקב נסיונותי במלחמה הקודמת גמרתי אומר ליטול מידי מיניסטריון־התעופה את אספקתם ומירשמם של מטוסים וביקשתי לעשותו מיניסטר־לייצור־מטוסים. בתחילה דומה היה שאינו נוטה לקבל עליו את התפקיד, ומיניסטריון־התעופה לא שׂש כמובן לוותר על ענף האספקה שלו. היו עוד גורמים שהתנגדו למינויו. אולם אני מובטח הייתי כי חיינו תלויים בזרם של מטוסים חדשים; זקוק הייתי למרצו החיוני והשופע, ועמדתי על דעתי.

*

צ’רצ’יל בחברת הגנרל גאמלן והלורד גוט

פינוי דונקרק

בהתחשב בדעה השלטת, שהוּבּעה בפרלמנט ובעתונות, היה הקבינט המלחמתי צריך להיות מצומצם. החילותי אפוא בקבינט המונה רק חמישה חברים, שאך אחד מהם, שר־החוץ, ממונה על מיניסטריון. היו אלה, כמובן האישים המפלגתיים החשובים ביותר של הזמן ההוא. לשם נוֹחוּת ניהול הענינים היו שר־האוצר ומנהיג המפלגה הליבראלית צריכים להיו נכחים בדרך־כלל, ובמרוצת הזמן גדל מספרם של “המשתתפים הקבועים”. אבל כל האחריות היתה מוטלת על חמשת המיניסטרים של הקבינט המלחמתי. הם היו היחידים הזכאים לכך שיכרתו את ראשיהם אם לא ננצח. היתר יוכלו לסבול בשל ליקויים מיניסטריוניים, אך לא בעבור מדיניותה של הממלכה. מחוץ לאנשי הקבינט המלחמתי לא היה אף אחד יכול לומר: “אינני יכול לקבל עלי את האחריות לדבר זה או אחר”. נטל המדיניוּת רבץ על דרג גבוה יותר. דבר זה חסך דאגה לרוב מאנשים רבים בימים שבאו עלינו מיד אחר כך.

והרי השלבים של הקמת ממשלת הקואליציה הלאומית מיום ליום בעיצומה של המערכה הגדולה.

הקבינט המלחמתי

*

בתקופת נסיוני הפוליטי הממושך כיהנתי ברוב המשרות הגדולות אשר לממלכה, אבל מודה אני ומתוודה כי התפקיד שנפל עתה בחלקי חביב היה עלי יותר מכל. השלטון, למען התגדל של שאר בני־אדם או למרבּה התפארת האישית, זה נחשב בדין דבר בזוּי ונקלה. אבל השלטון בעיצומו של משבר לאומי, כשהאדם מאמין שהוא יודע איזה פקודות יש לתת, הוא ברכה מן השמים. בשום שטח פעולה אין מקום להשוואה בין מעמדו של הראשון־במעלה לזה של השני, השלישי או הרביעי במעלה. התפקידים והבעיות של הכל מחוץ לראשון־במעלה שונים הם בתכלית ובמובנים רבים הם קשים יותר. תמיד צרה היא ופגע כשצריך השני או השלישי־במעלה ליזוֹם תכנית או קו מדיני מן המדרגה הראשונה. חייב הוא לחשוב לא רק על מעלותיו של הקו המדיני אלא גם על דעת הראש אשר מעליו; לא רק מה לעוּץ אלא גם מה יאה לאיש כמעמדו לעוּץ; לא רק מה לעשות אלא גם איך להשיג הסכמה למעשה, ואיך להשיג את ביצוע הדבר. יתר על כן, השני או השלישי־במעלה יוצרך להתחשב ברביעי, בחמישי ובששי־במעלה, ואולי גם באיזה איש־חוץ ממולח, העשרים במעלה. השאיפה לתהילה, לא דווקה למטרות המוניות ושפלות, נוגהת בלב כל איש. תמיד יש כמה נקודות מבט היכולות להיות נכונות, ורבות המתקבלות־על־הדעת. פרשת הדרדנלים הרסה אותי ממעמדי לזמן־מה ב־1915, וקיבּוֹלת חשובה ביותר הושלכה אחר גו, מתוך שניסיתי להוציא לפועל מיבצע מלחמתי מן הדרגה הראשונה מתוך עמדה של כפיפוּת. לא כדאי לנסות במעללים כאלה. לקח זה נחרת בלבי עמוק־עמוק.

ברוּם הפסגה הדברים מפוּשטים הרבה יותר. מנהיג מוכּר די לו שיהיה בטוח בדבר שטוב ביותר לעשותו, או לפחות שיגמור אומר בנפשו בענין זה. כבירים הם רגשי הנאמנות המרוכזים בראשון־במעלה. אם ימעד, יש לתמוך בו. אם ישגה, יש לחפות על שגגותיו. אם יישן, אין להפריע את מנוחתו על־לא־דבר. אם לא יצלח, יש להתיז את ראשו. אבל המעשה הקיצוני הזה האחרון לא כל שעה יפה לו; ובודאי לא הימים שמיד לאחר היבּחרוֹ.

*

השינויים היסודיים במנגנון של ניהול המלחמה היו ממשיים יותר משנראו לעין. “תחוקה”, אמר נפוליאון, “צריכה להיות קצרה ומעורפלת”. הגופים הקיימים נשארו בעינם. שום אישים רשמיים לא הוחלפו. הקבינט המלחמתי וּועדת־ראשי־המטות הוסיפו בתחילה להתכנס בכל יום כדרכם קודם לכן. כאשר התעטרתי, באישורו של המלך, בתואר שר־ההגנה, לא חוללתי כל שינוי משפטי או תחוקתי. נזהרתי שלא להגדיר את זכויותי ואת תפקידי. לא ביקשתי שום סמכויות מיוחדות לא מן הכתר ולא מן הפרלמנט. אולם הובן והוסכם שאטוֹל לידי את ניהולה הכללי של המלחמה, על־תנאי שיתמכו בי הקבינט המלחמתי ובית־הנבחרים. השינוי המרכזי שחל עם עלוֹתי לשלטון היה, כמובן, מסירת הפיקוח על ועדת־ראשי־המטות וניהולה לידי שר־ההגנה בעל סמכויות בלתי־מוגדרות. הואיל ומיניסטר זה היה גם ראש־הממשלה הרי נהנה מכל הזכויות שמעצם טבעה של כהונה זו, כולל סמכויות נרחבות מאד לבחור ולסלק את כל האישים המקצועיים והמדיניים. הנה כי כן זו פעם ראשונה תפסה ועדת־ראשי־המטות את מקומה היאות והראוי לה מתוך מגע־מישרים יומיומי עם הראש המבצע של הממשלה, ומתוך תיאום אתו היה בידיה מלוא הפיקוח על ניהול המלחמה ועל הכוחות המזויינים.

שינוי מכריע חל במעמד הלורד־הראשון־של־האדמירליוּת ושל המיניסטרים לעניני המלחמה והתעופה, והשינוי חל בפועל אם גם לא בצורה. הם לא השתייכו לקבינט המלחמתי, אף גם לא השתתפו בישיבותיה של ועדת־ראשי־המטות. הם הוסיפו לשאת באחריות השלמה למיניסטריונים שלהם, אך עד־מהרה ומבלי הבחין כמעט חדלו משׂאת באחריות לעיצוב תכניות אסטרטגיות ולניהול המיבצעים מיום ליום. אלה נקבעו על ידי ועדת־ראשי־המטות, שפעלה במישרים תחת ראשותו של שר־ההגנה וראש־הממשלה, ומתוך כך פעלה בכוח סמכותו של הקבינט המלחמתי. שלושת המיניסטרים של השירותים הלוחמים, אנשים מוכשרים ונאמנים מאד מידידי שבחרתים לתפקידים האלה, לא הקפידו כלל על גינוני טכס. הם אירגנו וניהלו את הכוחות הגדלים והולכים, ועזרו ככל יכלתם כדרכם הנוחה והמעשית של אנגלים. מהיוֹתם חברי ועדת־ההגנה היתה בידם האינפורמציה המלאה ביותר, ותדיר יכלו לפנות אלי. אנשי־המקצוע הסרים למשמעתם, ראשי־המטות, דנו אתם בכל דבר ונהגו עמהם כבוד שאין למעלה ממנו. אבל היתה הנהלה אינטגרלית של המלחמה, אשר לה נכנעו בנאמנות. מעולם לא קוּצצו סמכויותיהם ומעולם לא עירערו עליהן, וכל אדם בחוג הזה יכול היה תמיד להגיד את אשר עם לבו; אבל עצם ניהולה של המלחמה התרכז עד־מהרה בידים מועטות מאד, והדבר שנראה קשה כל כך לפני שנים נעשה פשוט הרבה יותר – מחוץ להיטלר, כמובן. על אף ריתחת המאורעות והפגעים המרובים שבאו עלינו פעל המנגנון תמיד אוטומטית כמעט, ואדם היה נתון בתוך שטף של מחשבה מגובשת שאפשר לתרגמה במהירות גדולה ללשון פעולה ומעשׂ.

*

אף כי הקרב הנורא היה מתנהל עתה מעֵבר לתעלה, והקורא משתוקק בלי ספק להגיע לשם, אולי מן הראוי לתאר בשלב זה את השיטה והמנגנון לניהול ענינים צבאיים ואחרים, שאותם כוננתי והפעלתי מן הימים הראשונים להחזיקי בשלטון. אני מאמין מאד בניהול ענינים רשמיים על ידי המלה שבכתב. כשסוקרים את הדברים לאחר מעשה אין ספק שהרבה ממה שנקבע משעה לשעה תחת לחץ המאורעות לקוּי הוא או שאינו מתאַמת בסופו של דבר. מוכן אני להסתכן בכך. תמיד, להוציא את סולם הדרגות של המשמעת הצבאית, טוב יותר להביע דעות ומשאלות מאשר לתת פקודות. אף על פי כן הרי הנחיות־שבכתב, הבאות אישית מן האדם שנתמנה כחוק ראש־הממשלה ומן המיניסטר האחראי במיוחד להגנה, היו נחשבות כל־כך עד שגם אם לא נתבטאו כפקודות הרי תכופות מאד הבשילו את פריין בפעולה.

כדי להבטיח שלא יעשו בשמי שימוש רפרופי, הוצאתי משך ימי המשבר של חודש יולי את המיזכר הבא:

ראש הממשלה אל הגנרל איזמי, הרמטכל"ק, וסיר אדוארד בריג’ס 19.07.40

יש להבין בבירור גמור כי כל ההוראות היוצאות ממני נמסרות בכתב, או מקבלות מיד אחרי־כן אישור בכתב, ושאינני מוכן לשאת בשום אחריות לענינים הנוגעים בהגנה הלאומית שקיבלתי עליהם החלטות כביכול, אלא אם כן נרשמו בכתב.

כשהייתי מתעורר ב־8 בבוקר לערך הייתי קורא את כל המברקים, ומעל מיטתי הכתבתי זרם רצוף של מיזכרים והוראות למיניסטריונים ולועדת־ראשי־המטות. אלה הודפסו מיד אחר כך במכונת־כתיבה, והיו מוגשים מיד לגנרל איזמי, מ"מ המזכיר (הצבאי) לקבינט המלחמתי, ובא־כוחי בועדת־ראשי־המטות, שהיה משכים לראותני מדי בוקר. דרך־כלל היו עמו, אפוא, הרבה דברים־שבכתב להביאם לפני ועדת־ראשי־המטות לעת התכנסה בעשר וחצי. תוך כדי דיון במצב בכללותו הקדישו ראשי־המטות את מלוא תשומת־הלב להשקפותי. בין שלוש לחמש אחר־הצהרים, אם אך לא היו בינינו איזה קשיים המצריכים היוועצוּת נוספת, מוכנה היתה כבר שורה שלמה של פקודות ומברקים, שנשלחו על ידי או על ידי ראשי־המטות והוסכמו בינינו, המוסרים דרך־כלל את כל ההחלטות שיש בהן צורך מיידי.

במלחמה טוטאלית מן הנמנע הוא למתוח איזה קו מדויק בין בעיות צבאיות לבלתי־צבאיות. העובדה שלא אירע כל חיכוך מעין זה בין הסגל הצבאי לסגל של הקבינט המלחמתי באה בראש־וראשונה בזכות אישיוּתו של סיר אדוארד בריג’ס, מזכיר לקבינט המלחמתי. לא די שבנו זה של “משורר־הכתר”־לשעבר היה עובד מוכשר ביותר שאינו יודע לאות, אלא שגם היה אדם מצוין במידה בלתי־רגילה בעוז, יכולת וקסם אישי, ובלי שמץ קנאתנוּת בטבעו. הוא לא נתן דעתו אלא על זה שתשרת מזכירוּת הקבינט המלחמתי בכללוּתה את ראש־הממשלה ואת הקבינט המלחמתי עד קצה גבול יכלתה. מעולם לא עלה על לבו הרהור בדבר עמדתו האישית, ומעולם לא נשמעה מלה של זעף בין הפקידים האזרחיים והצבאיים של המזכירוּת.

אם נתגלעו איזה חילוקי־דעות בשאלות רחבות יותר, הייתי קורא לישיבה של ועדת־ההגנה שליד הקבינט המלחמתי, שבתחילה נמנו עליה מר צ’מברליין, מר אטלי, ושלושת המיניסטרים של השירותים הלוחמים, וראשי־המטות היו משתתפים בה. לאחר 1941 נתמעטו הישיבות הרשמיות האלו.³ עם שהחל המנגנון לפעול למישרים יותר, הגעתי לכלל מסקנה ששוב אין צורך בפגישות היומיומיות של הקבינט המלחמתי ובנכחוּתם של ראשי־המטות. לבסוף הנהגתי אפוא את מה שנתקרא בינינו לבין עצמנו בשם “מסדר־יום־ב' של הקבינט”. מדי יום־ב' היתה מתכנסת מועצה רבת משתתפים – כל הקבינט המלחמתי, המיניסטרים של השירותים והמיניסטר לבטחון הפנימי, שר האוצר, מזכירי־הממלכה לעניני הדומיניונים ולעניני הודו, מיניסטר המודיעין, ראשי־המטות, והממוּנה הרשמי על משרד־החוץ. בישיבות אלו היה כל אחד מראשי־המטות מספר את סיפורו על כל מה שאירע משך שבעת הימים האחרונים; ואחריהם היה שר־החוץ בא אף הוא ומספר על כל המאורעות החשובים בעניני חוץ. בשאר ימות השבוע היה הקבינט המלחמתי מתכנס לישיבה לבדו, וכל הענינים החשובים הטעונים החלטה הובאו לפניו. מיניסטרים אחרים מן הנוגעים בעיקר בנושאים העומדים לדיון היו משתתפים לצורך בירור בעיותיהם המיוחדות. חברי הקבינט המלחמתי היו מקבלים העתקים מכל המסמכים הנוגעים למלחמה, וראו את כל המברקים החשובים שהייתי שולח. ברבוֹת האמון ההדדי פחתה התערבותו של הקבינט המלחמתי בעניני מיבצעים, אף כי עקב אחריהם בתשומת־לב מרובה ומתוך מלוֹא הידיעה. חברי הקבינט המלחמתי הסירו מעל שכמי כמעט את כל נטל הענינים הפנימיים והמפלגתיים, ובכך עשאוני בן־חורין להתרכז בעיקר. ביחס לכל המיבצעים העתידים בעלי החשיבות הייתי נמלך בהם תמיד מבעוד עת; אבל אף כי עיינו בשׂוֹם־לב בשאלות העומדות על הפרק, הנה לעתים קרובות ביקשו שלא אמסור להם על תאריכים ופרטים, ובכמה מקרים אף הפסיקוני שעה שעמדתי לגלות להם את הדברים האלה.

מעולם לא התכוונתי להעמיד את משרד מיניסטר־ההגנה בחינת מחלקה ממשלתית בפני עצמה. דבר זה היה מצריך פעולת חקיקה, וכל ההסדרים העדינים שתיארתי, שרוּבם באו על מקומם בשלום הודות לרצון טוב אישי, היו טעונים אז ליבּוּן בתהליך חקיקה שלא־בעתוֹ. אולם קיים ופעיל היה תחת הנהלתו האישית של ראש־הממשלה האגף הצבאי של מזכירות הקבינט המלחמתי, שבימים שלפני המלחמה היה המזכירות של הועדה־להגנת־הקיסרות. בראש אגף זה עמד הגנרל איזמי, ושני עוזריו הראשיים הקולונל הוֹליס והקולונל ג’ייקובּ, ועמהם חבורה של קצינים צעירים יותר שנבחרו במיוחד מתוך כל שלושת השירותים המזוינים. מזכירוּת זו נעשתה סגל משרדו של מיניסטר־ההגנה. אין שיעור לחוב שאני חב לחבריה. הגנרל איזמי, הקולונל הוליס והקולונל ג’ייקוב עלו בתמידוּת בדרגה ובתהילה בהמשך המלחמה, ואיש מהם לא הוחלף. חילופים בשטח כה אינטימי הנוגע כל־כך בענינים סודיים גורמים נזק לניהולם הרצוף והיעיל של ענינים.

בועדת־ראשי־המטות נשמרה מידת יציבות שווה כמעט לזו, לאחר כמה חילופי־אישים בתחילה. כתוֹם תקופת כהונתו כראש־המטה של חיל־האוויר נעשה מרשל־התעופה ניוּאוֹל בספטמבר 1940 המושל הכללי של ניו־זילנד, ותחתיו בא מרשל־התעופה פּורטל, שהיה הכוכב המוּכּר של חיל־האוויר. פורטל נשאר אתי כל ימות המלחמה. סיר ג’ון דיל, שירש את הגנרל איירונסייד במאי 1940, נשאר ראש המטה־הכללי־הקיסרי עד שנתלווה עמי לוושינגטון בדצמבר 1941. אז מיניתי אותו לתפקיד נציגי הצבאי האישי אצל הנשיא וראש משלחת־המטות המאוחדת שלנו. יחסיו עם הגנרל מרשל, ראש־המטה של צבא ארצות־הברית, נעשו חוּלית־חיבּוּר שלא־תסולא־בפז בכל ענינינו, וכאשר מת בשׂאתו בעוֹל כעבור שנתים זכה לכבוד המיוחד־במינו של מקום מנוחת־עולם בבית־הקברות ארלינגטון, ה“ואלהאלה” שעד אז היתה מיוחדת אך ורק ללוחמים אמריקאיים. את תפקיד ראש־המטה־הכללי־הקיסרי מילא אחריו סיר אֶלן בּרוּק, שנשאר אתי עד הסוף.

מ־1941, משך קרוב לארבע שנים, שבחלקן הראשון עמדו בסימן פגעים ואכזבות הרבה, נגרם השינוי היחיד שחל בחבורה מצומצמת זו, אם בין ראשי־המטות ואם בסגל ההגנה, עקב פטירתו של האדמירל פאוּנד, שמת בשׂאתו בעוֹל. אפשר מאד שזהו הישׂג־של־שיא בהיסטוריה הצבאית הבריטית. דרגת רציפות דומה לזו השיג הנשיא רוזוולט בחוגו הוא. ראשי־המטות של ארצות הברית – הגנרל מרשל, האדמירל קינג והגנרל ארנולד, שאחרי כן הצטרף אליהם האדמירל ליהי – החלו יחדיו עם כניסתה של אמריקה למלחמה, ומעולם לא הוחלפו. הואיל והבריטים והאמריקאים העמידו לאחר זמן את הועדה־המשותפת־של־ראשי־המטות הרי היתה בכך תועלת שאין־ערוך־לה לכּל. מעולם לא נודע עדיין דבר דומה לזה בין בעלי־ברית.

לא אוכל לומר שמעולם לא היו בינינו חילוקי־דעות אפילו מבּית, אבל התפתחה ביני לבין ראשי־המטות הבריטיים מעין הסכמה שעלינו לשכנע ולשדל במקום שננסה לבטל זה את דעתו של זה. דבר זה נסתייע כמובן בעובדה שדיבּרנו באותה לשון מבחינה טכנית, ושותפים היינו במידה רבה בתורתנו הצבאית ובנסיוננו המלחמתי. על הרקע הזה המשתנה תדיר צעדנו כאיש אחד, והקבינט המלחמתי העניק לנו חירות החלטה גדולה יותר ויותר ותמך בנו בנאמנות שאינה יודעת לאוּת ורתיעה. לא היה חילוק, כבמלחמה הקודמת, בין פוליטיקאים לאנשי צבא, בין “לובשי הזיג” ל“חובשי המצחיה” – כינויים מאוסים שהעיבו על בהירוּת השיפּוּט. אכן התקרבנו מאד איש אל חברו, ונוצרו קשרי ידידוּת שאני מאמין כי זכו להערכה עמוקה.

יעילותה של מינהלה מלחמתית תלויה בעיקר בשאלה אם החלטות הנובעות מן הסמכות המוסכמת העליונה ביותר זוכות למעשה שיצייתו להן בקפדנות ובדיוק. זאת השגנו בבריטניה בעת משבר זו הודות לרוחב תפיסתו של הקבינט המלחמתי, לנאמנותו העזה ולהחלטתו הנחרצה בדבר הענין החיוני אשר לו התקדשנו. בהתאם להוראות שניתנו נעו אניות, גייסות ומטוסים וסובבו גלגלי חרושת. הודות לכל התהליכים האלה, והודות לאמון, לסלחנות ולנאמנות שעל גליהם נישאתי, מסוגל הייתי עד־מהרה לתת הדרכה אינטגרלית כמעט לכל צדי המלחמה. אכן, היה צורך בדבר זה, כי העתים היו קשות כל כך. השיטה נתקבלה משום שהכל הבינו מה־קרובים אנו אל מוות וחורבן. לא רק מוֹת היחיד, שהוא מנת־חלקם של כל באי־עולם, היה קרוב, אלא גם – דבר חשוב הרבה יותר – מותה של בריטניה, בשׂוֹרתה וגדוּלתה.

*

כל הרצאת־דברים על שיטות המימשל שהתפתחו בימי ממשלת הקואליציה הלאומית תהיה לקויה בחסר אם לא אסביר את שורת האיגרות האישיות ששלחתי לנשיא ארצות־הברית וראשיהן של שאר ארצות־חוץ ושל ממשלות הדומיניונים. חליפת איגרות זו צריכה תיאור. לאחר שהייתי משיג מן הקבינט איזה החלטות מפורשות שנדרשו ביחס למדיניוּת, הייתי מחבר ומכתיב בעצמי את המסמכים האלה, על הרוב במסגרת של חליפת־איגרות אינטימית ובלתי־רשמית עם ידידים וחברים. דרך־כלל ייטיב אדם לבטא את מחשבותיו בדבריו־הוא. רק לפעמים הייתי קורא את נוסח הדברים מראש לפני הקבינט. מדעתי את השקפותיהם של חברי הקבינט, עשיתי את מלאכתי מלוא מידת הנוחות והחירות הדרושות לי. מובן שהיו לי יחסים מצוינים ביותר עם שר־החוץ והמיניסטריון שלו, וכל חילוקי ההשקפות נתישבו בצוות. העברתי העתקים של מברקים אלה, בכמה מקרים לאחר שנשלחו, אל החברים הראשיים של הקבינט המלחמתי, ולמזכיר־הדומיניונים – כשהיו הדברים נוגעים אליו. מובן שבטרם אשלחם הייתי מוסר את העובדות לבדיקה מיניסטריונית, וכמעט כל האיגרות הצבאיות עברו באמצעות איזמי אל ראשי־המטות. חליפת־איגרות זו לא התנגשה כלל בקשרים הרשמיים או במלאכתם של השגרירים. אולם לאמיתו של דבר נעשתה זו הצינור לניהול הרבה ענינים חיוניים, ובניהול המלחמה על ידי נודע לה מקום חשוב לא פחות, ולעתים אף יותר, מאשר לתפקידי כמיניסטר ההגנה.

חוג האנשים המצומצם עד מאד, שהיה בן־חורין בתכלית להביע את דעתו, כמעט תמיד היה מרוצה מן הטיוטות והוא נתן בי מידת אמון גדלה והולכת. למשל, חילוקי דעות עם רשויות אמריקאיות, שלא נמצא להם פתרון בדרג השני, לעתים קרובות נתישבו תוך שעות מספר על ידי מגע־מישרים בפּסגה. אכן, במרוצת הזמן היתה יעילותו של ניהול־ענינים זה בדרג הפּסגה גלויה לעין כל כך שהוצרכתי להקפיד שלא ייעשה מכשיר לביצוע ענינים מיניסטריוניים רגילים. חזוֹר וחזוֹר דחיתי את בקשותיהם של עמיתי לפנייה אישית אל הנשיא בענינים חשובים שבפרטים. אילו צצו פניות אלו למעלה מכפי הראוי בחליפת־האיגרות האישית, כי אז היו מבטלות עד־מהרה את אפיה הפרטי ומתוך כך גם את ערכה.

מעט־מעט נעשו יחסי עם הנשיא הדוקים כדי־כך שעיקר הענינים בין שתי ארצותינו נתנהלו למעשה בחליפות־הדברים האישיות האלו בינו לביני. בדרך כך הושגה ההבנה השלמה שבינינו. בתורת ראש המדינה וראש הממשלה כאחד היה רוזוולט דובר ופועל מתוך סמכות בכל השטחים; ואני, כיון שעמד מאחרי הקבינט המלחמתי, ייצגתי את בריטניה הגדולה על דרג שווה כמעט לזה. ככה הושגה מידה רבה מאד של תיאוּם, וגם החסכון בזמן ומיעוט מספר אנשי־הסוד היו יקרי־ערך עד מאד. אני שלחתי את מברקי לשגרירות האמריקאית בלונדון, שעמדה במגע־מישרים עם הנשיא בבית הלבן על ידי מכונות צוֹפן מיוחדות. הבדלי השעון בין בריטניה לארצות־הברית סייעו למהירות שבה נתקבלו תשובות ונתישבו דברים. כל איגרת שהייתי מכין בערב, בלילה, או אפילו עד שעה שתים בבוקר, היתה מגיעה אל הנשיא בטרם יעלה על משכבו, ולעתים קרובות מאד היתה תשובתו מגיעה אלי לעת קומי למחרת בבוקר. בסך הכל שלחתי לו תשע־מאות־וחמישים איגרות, וקיבלתי לערך שמונה־מאות תשובות. היתה בי ההרגשה שאני עומד במגע עם אדם גדול מאד, שהוא גם ידיד בעל לב חם והדגוּל בלוחמים למטרות הנעלות אשר אותן אנו משרתים.

*

מאחר שהקבינט צידד בכך שאנסה להשיג משחתות מן הממשלה האמריקאית, ניסחתי בשעות אחר־הצהרים של ה־15 במאי את איגרתי הראשונה אל הנשיא רוזוולט מזמן שנעשיתי ראש־הממשלה. כדי לשמור על חוסר הרשמיוּת בחליפת האיגרות שבינינו חתמתי בחתימת “אישיות ימית לשעבר”, ובגחמה הזאת דבקתי כמעט בלי שום מקרה יוצא־מן־הכלל כל ימות המלחמה.

אף כי נשתנתה משׂרתי, מובטח אני שאינך חפץ כי אפסיק את חליפת־המכתבים הפרטית והאינטימית שלנו. כפי שודאי ידוע לך, הקדירו השמים חיש. לאויב יש עדיפוּת ניכרת באוויר, והטכניקה החדשה שלו עושה רושם עז על הצרפתים. כשלעצמי סבור אני כי המערכה ביבשה אך החלה, ורוצה הייתי לראות את המוני הצבאות מתנגשים. עד עכשיו הפעיל היטלר רק יחידות מיוחדות בטנקים ובאוויר. הארצות הקטנות מנופּצות פשוט אחת־אחת כגפרורים. אף כי עדיין אין הדבר בחזקת ודאי, הרי עלינו לצפות לכך שמוסוליני יזדרז לקחת חלק בביזת הציביליזציה. אנו מצפים לכך שנותקף פה בעצמנו, הן מן האוויר הן על ידי חיילות מוצנחים ומוטסים, בעתיד הקרוב, ואנו מתכוננים לקראת זאת. אם יהיה צורך בדבר נמשיך במלחמה לבדנו, ואין אנו מתיראים מפני כך.

אבל אני מאמין שמבין אתה, אישי הנשיא, שקולה וכוחה של ארצות־הברית אפשר לא יהיה להם שום ערך אם יעבור עוד זמן רב מדי עד שיורגש בהם. אפשר שתהיה לפניכם אירופה מנוֹאצת ומשועבדת לגמרי, שתקום במהירות מדהימה, והעוֹמס אפשר שיכבד משׂאתנו. כל מה שאני מבקש עכשיו הוא שתכריזו על מעמד של צד בלתי־לוחם, שפירושו יהיה שתעזרו לנו בכּל פרט להפעלת כוחות מזוינים ממש. הצרכים המידיים, הם, קודם־כל, השאָלת ארבעים או חמישים מן המשחתות הישנות יותר אשר ברשותכם, לגישור הפּער בין מה שמצוי בידינו עתה לבין הבניה החדשה הגדולה, שהחילונו בה בראשית המלחמה. בשנה הבאה כעת־חיה יהיה לנו רב. אבל אם בינתים תצא איטליה נגדנו בעוד מאה צוללות, אפשר שיהיו כוחותינו מאומצים עד לשברון. שנית, רוצים אנו בכמה מאות מטוסים מן הטיפוסים החדשים ביותר, שאתם מקבלים אותם עכשיו. נוכל לשלם בשבילם במטוסים הנבנים עתה בשבילנו בארצות־הברית, שלישית, ציוד ותחמושת נגד מטוסים, שגם מהם יהיה לנו רב שנה הבאה, אם נזכה לראותה. רביעית, העובדה שנשקפת סכנה לאספקת הבּצר שלנו משוודיה, מצפון־אפריקה, ואולי גם מספרד הצפונית, מזקיקה אותנו לקניית פלדה בארצות־הברית. הוא הדין גם ביחס לחמרים אחרים. כל זמן שנוכל, נוסיף לשלם את מחירם בדולרים, אבל רוצה הייתי להרגיש מידה מתקבלת־על־הדעת של בטחון שגם אם לא נוכל לשלם עוד, בכל זאת תתנו לנו את החומר. חמישית, אנו מקבלים ידיעות רבות על נחיתות מוצנחות או מוּטסות של גרמנים באירלנד. ביקורו של אסקדרון אמריקאי בנמלי אירלנד, שאפשר גם אפשר יהיה להאריכו, לא יסולא בפז. ששית, אני מקווה שתדאגו לכך שהיאפאנים לא ירעישו בפאציפי, ותוכלו להשתמש בסינגפור בכל צורה הנראית לכם. הפרטים על החומר המצוי בידינו יימסרו לך בכתב.

במיטב האיחולים וכל הכבוד…

ב־18 במאי נתקבלה מן הנשיא תשובה שבה הוא מקדם בברכה את המשך חליפת־האיגרות הפרטית שבינינו ומטפל במשאלותי. ההשאלה או המתן של ארבעים או חמישים משחתות ישנות, נאמר בתשובה, תצריך היתר מטעם הקונגרס, ואין השעה יפה לכך. נכון הוא להקל עד קצה גבול יכלתו על ממשלות הברית בהשגת הסוגים החדישים ביותר של מטוסים, ציוד ותחמושת נ. מ. ופלדה מתוצרת ארצות־הברית. בכל הדברים האלה תזכינה פניותיו של בא־כוחנו, מר פּרוויס המסור והמחונן עד מאד (שלא ארכו הימים ונפל חלל בתאונת־אוויר), לתשומת־הלב החביבה ביותר. הנשיא יעיין בשׂוֹם־לב בהצעתי שתבקר שייטת אמריקאית בנמלי אירלנד. באשר ליאפאנים, הסתפק בהזכרת ריכוזו של הצי האמריקאי בפרל־הרבּוֹר.

*

ביום ב', ה־13 במאי, ביקשתי מבית־הנבחרים, שנקרא לישיבה מיוחדת, הצבעת אמון לממשלה החדשה. לאחר שמסרתי על ההתקדמות במילוי המשרות השונות, אמרתי: “אין לי דבר להציע מלבד דם, עמל, דמעות וזיעה”. בכל ההיסטוריה הארוכה שלנו מעולם לא יכול שום ראש־ממשלה להעמיד בפני הפרלמנט והאומה תכנית שהיא בעת־ובעונה־אחת כה קצרה וכה מקוּבּלת על הלבבות. סיימתי בדברים הבאים:

אתם שואלים, מהו הקו שלנו? ואני אומר: הקו הוא לאסור מלחמה, בים, ביבשה ובאוויר, בכל כוחנו ובכל הכוח אשר יוכל האלוהים לתת לנו: לאסור מלחמה נגד מימשל עריצות מזווע, שמעולם לא היה כדוגמתו בפרשת־הקורות האפלה והמדאיבה של פשעי אנוש. זהו הקו שלנו. אתם שואלים, מהי מטרתנו? יכול אני לענות במלה אחת: נצחון – נצחון בכל מחיר, נצחון על אף כל האימים; נצחון, ותהי הדרך ארוכה ויגעה כאשר תהיה; כי בלי נצחון אין קיום. יוּבן־נא הדבר הזה: אין קיום לקיסרות הבריטית; אין קיום לכל מה שהקיסרות הבריטית מסמלת, אין קיום לכוח הדורות הדוחף ומניע את האנושות קדימה אל מטרתה. אבל אני מקבל עלי את תפקידי ברוח נכונה ובתקוה. אני חש בטחון כי הבריות לא יניחו לענין שלנו להיכּשל. בזמן הזה רואה אני את עצמי זכאי לדרוש את עזרת הכל, ואני אומר, “הבה, אפוא, נצעד יחד קדימה בכוחנו המאוחד”.

בשאלות הפשוטות האלו הצביע הבית פה־אחד, והתפזר עד ל־21 במאי.

*

הנה כך החילונו כולנו במשׂימתנו המשותפת. מעולם לא קיבל ראש־ממשלה בריטי מעמיתיו בקבינט את הסעד הנאמן והכּן אשר ממנו נהניתי משך חמש השנים הבאות מצד אנשים אלה מכל המפלגות שבממלכה. הפרלמנט, אף כי התמיד במתיחת בקורת חפשית ופעילה, נתן תמיכה רצופה ומכרעת לכל האמצעים שהציעה הממשלה, והאומה היתה מאוחדת ונלהבת כאשר לא היתה עוד מעולם. אכן, כך יאה היה, כי עוּתדו לנו מאורעות נוראים מכל אשר צפה איש בדמיונו.

 

פרק שני: הקרב על צרפת    🔗

השבוע הראשון: גאמלן 10 במאי – 16 במאי    🔗

תכנית “ד” – פקודת הקרב הגרמנית – השריון הגרמני והצרפתי – התקדמות הצרפתים והבריטים בשטח בלגיה – הולנד נכבשת – הבעיה הבלגית – עליונותה המוּכּרת של צרפת בחכמת המלחמה – הפירצה באַרדנים – קשייה של בריטניה בשלב של מלחמת־בין־השמשות – התקדמותה של תכנית ד – הבשורות הרעות של ה־13 וה־14 בחודש – קבוצת־הגייסות של קלייסט מבקיעה את החזית הצרפתית – אבידות בריטיות כבדות באוויר – הסייג הסופי שלנו להגנת המולדת – ריינוֹ מטלפן אלי בבוקר ה־15 – השמדת המחנה הצרפתי התשיעי מול פירצת הארדנים – “הפסק אש” בהולנד – האיום האיטלקי – אני טס לפאריז – פגישה בקיי־ד’אורסיי – דברי הגנרל גאמלן – אין עתודה אסטרטגית: “Aucune” – התקפות מוצעות על ה“טריז” הגרמני – תביעות הצרפתים לטייסות־קרב בריטיות נוספות – מברקי אל הקבינט באור ל־17 במאי – הקבינט מסכים לשלוח עוד עשר טייסות של מטוסי־קרב

אותו רגע במוצאי יום ה־10 במאי שבּו קיבלתי עלי את האחריות לא נדרשתי, כשם שלא נדרשו עמיתי בממשלה החדשה שלא הורכבה עדיין, להחליט שום החלטה חדשה בדבר קידום פני הפלישה הגרמנית לארצות־השפלה. מכּבר הובטח לנו כי יש הסכמה מלאה בין המטות של צרפת ובריטניה בדבר תכנית ד של הגנרל גאמלן, שכבר הופעלה מאז עלוֹת השחר. אכן, עד לבוקר ה־11 בחודש הושגה התקדמות גדולה בכל המיבצע העצום. באגף שלצד הים כבר החל המחנה הצרפתי השביעי של הגנרל ז’ירו בפריצתו ההרפתקנית לתוך הולנד. במרכז היו הפטרולים של המכוניות המשוריינות הבריטיות מן הגדוד ה־12 של ה“לאנסרס” על הנהר דייל, ומדרום לחזית שלנו היתה כל קבוצת־הגייסות הראשונה של הגנרל בּיוֹט חופזת קדימה אל הנהר מז. ראשי צבאות הברית גרסו כי תכנית ד, אם תצליח, תחסוך בין שתים־עשרה לחמש־עשרה אוגדות על ידי קיצור החזית נגד גרמניה: ומלבד זאת היה, כמובן, הצבא הבלגי בן עשרים־ושתים אוגדות. מחוץ לצבא ההולנדי בן עשר אוגדות, שבלעדיהם היו כלל כוחותינו במערב פחוּתים מבחינה מספרית. לפיכך לא היה בי רצון כלשהו להתערב בתכניות הצבאיות, ומתוך תקוה המתנתי לחבטה הממשמשת ובאה.

בכל זאת, אם נחזור ונסקור את פני הדברים באור שלאחר־מעשה, מתבלט המסמך החשוב שחיברו ראשי־המטות הבריטיים ב־17 בספטמבר 1939⁴. במסמך זה טענו ראשי־המטות כי כל זמן שלא יהיה הצבא הבלגי מחזיק כהלכה בחזית שלו על הנהר מז ועל תעלת־אלברט טעות תהיה זו מצד הבריטים והצרפתים לחוש לעזרתם. ותחת זאת עליהם לעמוד איתן בחזית הצרפתית, או לכל היותר להזיז קמעה את זרוע שמאלם אל קו הסכלדה. מאז הימים הללו של ספטמבר 1939 הושג הסכם על ביצועה של תכנית ד של הגנרל גאמלן. אולם בפרק־הבינים לא אירע שום דבר שיהיה בו כדי ליטול מתוֹקף השקפתם הראשונה של ראשי־המטות הבריטיים. נהפוֹך הוא, אירעו דברים רבים העשויים לחזקה. הצבא הגרמני הוסיף כוח ובשלוּת מחודש לחודש, וכוחו בשריונים האדיר בהרבה. הצבא הצרפתי, שכירסמהו הקומוניזם היונק השראה מן הסובייטים והחורף הממושך והעגום בחזית עירער את רוחו, ירד למעשה באיכותו. ממשלת בלגיה, שהשליכה את יהבה על מידת הכבוד שינהג היטלר בחוק הבינלאומי ובנייטראליות הבלגית, לא השיגה שום תכנון משותף בר־פעולה בין ראשי צבאה לראשי צבאות הברית. המכשולים נגד טנקים וקו־ההגנה, שצריכים היו הבלגים להכינם בחזית נאמיר־לוּבן, היו בלתי־מספיקים ובלתי־מוגמרים. הצבא הבלגי, שהיו בו הרבה אנשים אמיצים ועזי־החלטה, כמעט לא יכול להתכשר לקרב מחשש פן יפגע בנייטראליות. לאמיתו של דבר הובקעה החזית הבלגית בנקודות רבות על ידי הגל הראשון של ההסתערות הגרמנית. עוד בטרם יתן הגנרל גאמלן את האות לבצע את תכניתו המוכנה מכבר. עתה לא נותר עוד לקוות אלא להצלחה באותו “קרב־מצח” עצמו שהפיקוד העליון הצרפתי הכריז כי מנוי וגמור אתו להימנע ממנו.

כשפרצה המלחמה שמונה חדשים קודם לכן היה עיקר כוחם של הצבא וחיל־האוויר הגרמניים מרוכז בפלישה לפולין ובכיבושה. לאורך כל החזית המערבית, מאֶכּס־לא־שאפל (היא אַכן) עד לגבול שוייץ, עמדו ארבעים־ושתים אוגדות גרמניות בלי שריון. לאחר הגיוס יכלה צרפת לפרוס מולם כוחות השקולים כנגד שבעים אוגדות. מטעמים שכבר הוסברו לא נראתה אז שום אפשרות להתקיף את הגרמנים. שונה תכלית שינוי מזה היה המצב ב־10 במאי 1940. האויב, שהפיק תועלת משמונה חדשי השהיה ומחורבנה של פולין, חימש, צייד ואימן כ־155 אוגדות, שעשר מהן היו משוריינות (“פּאנצר”). ההסכם של היטלר עם סטאלין נתן לו את האפשרות להסתפק במזרח בהחזקת הכוחות הקטנים ביותר. לדברי הגנרל האלדר, ראש המטה הגרמני, לא עמד מול רוסיה “אלא כוח חיפּוי קל, הכּשר בדוחק לגביית תשלומי מכס”. מבלי חשוֹש לעתידה שלה התבוננה הממשלה הסובייטית אל חורבן אותה “חזית שניה” במערב, שעד־מהרה עתידה היתה לתבעה בהתרגשות כה רבה ולחכות לה זמן כה רב בחבלי יסוריה. לפיכך היה ביכלתו של היטלר להנחית את מהלומתו על צרפת בכוח של 126 אוגדות ובמלוא כוח השריון העצום של עשר אוגדות “פאנצר”, הכוללות קרוב לשלושת אלפים כלי־רכב משוריינים, שלפחות אלף מהם היו טנקים כבדים.

הכוחות האדירים האלה נפרסו מן הים הצפוני עד שוייץ לפי הסדר הבא:

קבוצת־הגייסות ב, כוללת 28 אוגדות, תחת פקודת הגנרל פון־בּוֹק, ערוכה לאורך החזית מן הים הצפוני עד אֶכּס־לא־שאפּל, היתה מעוּתדת לכבוש את הולנד ובלגיה, ואחרי כן להתקדם לתוך צרפת כאגף הימני הגרמני.

קבוצת־הגייסות א, בת 44 אוגדות, תחת פקודת הגנרל פון־רוּנדשטט, המגלמת את ההתקפה העיקרית, נערכה לאורך החזית מאֶכּס־לא־שאפּל עד המוֹזל.

קבוצת־הגייסות ג, בת 17 אוגדות, תחת פקודת הגנרל פון־לבּ, החזיקה בקו הריין מן המוזל עד לגבול שוייץ.

עתודת האוֹ.ק.ה. (הפיקוד העליון של הצבא) הכילה ארבעים־ושבע אוגדות לערך, שעשרים מהן היו בגדר עתודה מיידית מאחרי קבוצות־הגייסות השונות ועשרים־ושבע היו בעתודה כללית.

מול המערך הזה, שכמובן לא ידענו בדיוק את כוחו ומערכיו, השתרעה קבוצת־הגייסות הראשונה תחת פקודת הגנרל בּיוֹט, המורכבת חמישים־ואחת אוגדות, אשר תשע מהן הוחזקו בעתודה של המטה הכללי, וכוללת תשע אוגדות בריטיות, מקצה קו־מאז’ינו סמוך ללונגוי עד לגבול הבלגי ומאחרי הגבול עד לים נוכח דונקרק. קבוצות־הגייסות השניה והשלישית, תחת פקודת הגנרלים פּרטלא ובסוֹן, שמנו, יחד עם העתודות, ארבעים־ושלוש אוגדות, שמרו על הגבול הצרפתי מלונגוי עד שוייץ. נוסף על כך היו לצרפתים כמו תשע אוגדות בקו־מאז’ינו גופו – סך־הכל 103 אוגדות. מרגע שיופעלו צבאות בלגיה והולנד תיווספנה עליהן עשרים־ושתים אוגדות בלגיות ועשר הולנדיות. הואיל ושתי הארצות האלו הותקפו מיד, היה המנין הכולל של האוגדות שעמדו להלכה לרשות צבאות הברית ב־10 במאי 135, שהוא למעשה כמספר האוגדות שהיו לאויב. כפי הידוע לנו עתה. אילו אוּרגן וצויד כראוי, אילו אוּמן והונהג היטב, הרי לפי מתכּונת המלחמה הקודמת היה לכוח הזה סיכוי נאה לעצור את הפלישה.

אולם הגרמנים היו בני־חורין גמורים לבחור את הרגע, את הכיוון ואת העצמה של התקפתם. יותר ממחצית הצבא הצרפתי עמדה בגיזרה הדרומית ובגיזרה המזרחית של צרפת. וחמישים־ואחת האוגדות הצרפתיות והבריטיות אשר בקבוצת־הגייסות מס. 1 של הגנרל בּיוֹט, עם כל העזרה הבלגית וההולנדית שיכלו לקבל, הוצרכו לעמוד בפני ההסתערות של יותר משבעים אוגדות־אויב תחת פקודת בּוֹק ורונדשטט בין לונגוי לים. הצירוף של הטנק האטים כמעט בפני אש תותחים עם מפציץ־הצלילה, צירוף שנמצא מוצלח כל כך בפולין באמת־מידה קטנה יותר, עתיד היה שוב לשמש ראש־המחץ להתקפה העיקרית, וקבוצה של חמש אוגדות שריון ושלוש אוגדות ממוכּנות תחת פקודת קלייסט, שנכללה בקבוצת־הגייסות הגרמנית א. כוונה בדרך האַרדנים אל סדאן ומוֹנתרמה.

נוכח ארחות מלחמה חדישים כאלה פרסו הצרפתים כ־2,300 טנקים, רוּבּם קלים. היחידות המשוריינות שלהם כללו אי־אלה טיפוסים חדשים אדירי־כוח, אבל יותר ממחצית כוח השריון הכולל שלהם הוחזק בגדודים מפוזרים של טנקים קלים, לשיתוף־פעולה עם חיל־הרגלים. האוגדות המשוריינות שלהם, שרק בכוחן יכלו לעמוד בפני הסתערות השריונים ההמונית, היו פזורות על פני חזית רחבה, ואי־אפשר היה לאספן יחד על מנת שתפעלנה במלוכּד. בריטניה, מחצבתו של הטנק, עתה־זה סיימה את הרכבתה ואימוניה של אוגדה משוריינת ראשונה (328 טנקים). שעדיין נמצאה באנגליה.

מטוסי־הקרב הגרמניים שרוכזו עתה במערב עלו בהרבה על הצרפתיים במספר ובאיכות. חיל־האוויר הבריטי בצרפת כלל את עשר טייסות הקרב (מטוסי האריקיין) שאפשר היה להפרישם מהגנת המולדת החיונית, שמונה טייסות של מטוסי באַטל, שש של מטוסי בלנהיים, וחמש של מטוסי ליסנדר. שלטונות התעופה הצרפתיים וכן הבריטיים לא הצטיידו במפציצי־צלילה, שנתבלטו עתה כבפולין ועתידים היו למלא תפקיד חשוב בערעור רוחו של חיל־הרגלים הצרפתי, ובפרט של חילותיו הצבעוניים.

בלילה אור ל־10 במאי זינקו כל הכוחות הגרמניים בקבוצות־הגייסות של בוק ורונדשטט קדימה לעבר צרפת על פני גבולות בלגיה, הולנד ולוּכּסמבּוּרג, ועל ההתקפה בישׂרו הפצצות נרחבות על שדות־תעופה, קווי תחבורה, מפקדות־צבא ומחסנים. כמעט בכל המקרים הושגה הפתעה טקטית שלמה. מתוך החשכה יצאו פתאום קבוצות אין־מספר של חיילי־סער נלהבים וחמושים היטב, נעזרים תכופות בארטילריה קלה. ושעה ארוכה לפני עלות השחר היו מאה וחמישים מילים של חזית אחוּזים להבות. הולנד ובלגיה, שהותקפו בלי שום תואנה ואזהרה, שיועו לעזרה. ההולנדים שׂמו מבטחם בקו המים שלהם; כל הסכרים שלא נכבשו ולא הוסגרו במעל נפתחו, ושומרי־הגבול ההולנדים ירו על הפולשים. הבלגים הצליחו להרוס את גשרי הנהר מז, אבל הגרמנים כבשו שני גשרים שלא נפגעו על פני תעלת־אלברט.

על פי תכנית ד הוצרכה קבוצת־הגייסות הראשונה של בעלי־הברית, תחת פקודתו של הגנרל בּיוֹט, על צבאה הבריטי הקטן אך המשובח עד מאד, להתקדם מזרחה לתוך בלגיה, מרגע שיסיגו הגרמנים את הגבול. הכוונה היתה להקדים את האויב ולעמוד על הקו מז־לוּבן־אנטוורפן. נוכח אותו קו, לאורך המז ותעלת־אלברט, נמצאו הכוחות הבלגיים העיקריים. אם יבלמו הללו את ההסתערות הגרמנית הראשונה, תחזק קבוצת־הגייסות את ידם. לכאורה היה מסתבר יותר שהבלגים ייהדפו מיד עד לקו של בעלי־הברית. ואכן כך אירע. ההנחה היתה כי במקרה זה תתן ההתנגדות הבלגית רווח־נשימה קצר, ובתוך פרק־זמן זה יוכלו הצרפתים והבריטים לארגן את עמדתם החדשה; דבר זה בוּצע בכל מקום, מחוץ לחזית הגורלית של המחנה התשיעי הצרפתי. בקצה השמאלי, הוא אגף הים, היה המחנה השביעי הצרפתי צריך לכבוש את האיים החולשים על שפך הנהר סכלדה, ואם אפשר לסייע להולנדים על ידי התקדמות בכיוון ברדה. הסברה היתה כי באגפנו הדרומי אין צבאות מודרניים גדולים יכולים לעבור בארדנים, ודרומית מהם שוב החל קו הביצורים הרצוף, הוא קו־מאז’ינו, המתמשך אל הריין ולאורך הריין עד שוייץ. לפיכך דומה היה שהכל תלוי במכת־הנגד השמאלית הקדומנית של המחנות הצפוניים של צבאות הברית. דבר זה מצדו שוב היה תלוי במהירות שבּה ייתכן לכבוש את בלגיה, במובן זה עוּבּד הכל לפרטי־פרטים, ודי היה במתן אות כדי להטיל קדימה את כוחות הברית המונים הרבה למעלה ממיליון איש. ב־5.30 בבוקר ה־10 במאי קיבל הלורד גורט מן הגנרל ז’ורז' הודעה הפוקדת על “אזעקות 1, 2, ו־3”; לאמור, כוננוּת מיידית לכניסה לבלגיה. בשעה 6.45 בבוקר פקד הגנרל גאמלן על ביצוע תכנית ד, והתכנית המוכנה מכבר של הפיקוד העליון הצרפתי, שהבריטים סרו למשמעתו, הופעלה מיד.

*

מר קוֹלין, שבּיקרני בהיותו ראש ממשלת הולנד ב־1937, הסביר לי אז את היעילות הנפלאה של שיטת ההצפה ההולנדית. הוא הסביר כי על ידי קריאה טלפונית משולחן הסעודה בצ’ארטוול יכול הוא ללחוץ על כפתור שיעמיד בפני פולש מכשולי מים שאין לעברם. אך כל אלה היו דברי הבל. כוח מכריע הוא כוחה של מדינה גדולה נגד קטנה בתנאי זמננו. הגרמנים הבקיעו להם דרך בכל מקום, כשהם גושרים על פני התעלות או משתלטים על הסכרים ופיקוחי־המים. בן־יום קמו והשתלטו על כל הקו החיצון של הביצורים ההולנדיים. בתוך כך החל חיל־האוויר הגרמני להפעיל את עצמתו נגד ארץ חסרת־מגן. תקות ההולנדים שהעקיפה הגרמנית הימנית תפסח עליהם, כמו שפסחה עליהם במלחמה שעברה, הושׂמה לאל.

פרשת בלגיה טעונה הסבר מעמיק יותר. כמה מאות אלפי קברות בריטיים וצרפתיים בבלגיה משמשים זכר למאבק של המלחמה הקודמת. המדיניות הבלגית בשנים שבין המלחמות לא התחשבה די הצורך בעבר. המנהיגים הבלגים ראו בעינים דאוגות את חולשתה הפנימית של צרפת ואת הפאציפיזם ההססני של בריטניה. הם דבקו בנייטראליוּת קפדנית. בשנים שקדמו לפלישה החדשה לארצם היתה עמדתם כלפי שני המערכים האדירים שעמדו זה כנגד זה חסרת־משוא־פנים בהחלט, על כל פנים מבחינה רשמית. יש לעשות מאמץ גדול כדי להבין את הבעיות הנוראות של מדינה קטנה השרויה במצוקה כזאת, אבל הפיקוד העליון הצרפתי דיבר משך שנים במרירות על הקו שנקטה ממשלת בלגיה. סיכּוים היחיד של הבלגים להגן על גבולם מפני התקפה גרמנית היה טמון בברית הדוקה עם צרפת ובריטניה. הקו של תעלת־אלברט ושאר קווי מים היו נוחים מאד להגנה, ואילו נערכו צבאות בריטניה וצרפת אחרי הכרזת המלחמה, בעזרת הצבא הבלגי, על גבולות בלגיה מבעוד־מועד כי אז אפשר היה להכין ולבצע מן העמדות האלו התקפה חזקה מאד נגד גרמניה. אבל ממשלת בלגיה סבורה היתה כי בטחונה תלוי בנייטראליוּת הנוקשה ביותר, ותקותם היחידה היתה מיוסדת על שמירת־אמונים ויחס של כבוד לחוזים מצד גרמניה.

אף לאחר שנכנסו בריטניה וצרפת למלחמה אי־אפשר היה לשדלם לחזור ולהצטרף לברית הישנה. הם הצהירו כי יגנו על הנייטראליוּת שלהם עד מוות, והעמידו תשע־עשיריות מכוחותיהם על הגבול הגרמני, ועם זאת אסרו על הצבא האנגלו־צרפתי באיסור חמור להיכּנס לארצם ולעשות הכנות של ממש להגנתם או להנחתת מכות־נגד מקדימות. בניית הקווים החדשים והתעלה האנטי־טנקית משך החורף של 1939 על ידי הצבאות הבריטיים, שהמחנה הצרפתי הראשון לימינם, לאורך הגבול הצרפתי־הבלגי, היתה הצעד היחיד שיכולנו לעשותו. שאלה שאין להימלט ממנה היא אם על בסיס זה לא מן הראוי היה לבדוק מחדש את כל הקו של תכנית ד, ואם לא בחכמה היינו עושים אילו עמדנו ונלחמנו על הגבול הצרפתי, ומתוך הביצורים החזקים האלה היינו קוראים לצבא הבלגי להיסוג אליהם, תחת שנקפוץ אותה קפיצה נחשונית וחפוּזה אל הדייל או אל תעלת־אלברט.

*

אין איש יכול להבין את ההחלטות של התקופה ההיא מבלי לתפוס מה־כבירה היתה סמכותם של המנהיגים הצבאיים הצרפתים ועד־מה האמין כל קצין צרפתי כי לצרפת הבכוֹרה בחכמת המלחמה. צרפת ניהלה את מלחמת־היבשה הנוראה מ־1914 עד 1918 ונשאה בעיקר נטלה. אבדו לה מאה וארבעים ריבוא בהרוגים. פוֹש קיבל את הפיקוד העליון, והצבאות הגדולים של בריטניה והקיסרות, בני ששים עד שבעים אוגדות, הועמדו בלי סייג, בדומה לאמריקאים, תחת פקודותיו. עתה מנה חיל־המשלוח־הבריטי רק שלוש־מאות או ארבע־מאות אלף איש, הפזוּרים מן הבסיסים בהאבר ולאורך החוף עד לקו, לעומת קרוב למאה אוגדות צרפתיות, למעלה משני מיליונים צרפתים, המחזיקים בפועל בחזית הארוכה מבלגיה עד שוייץ. לפיכך מובן היה הדבר שנעמיד עצמנו תחת פקודתם ונקבל את שיפּוּטם. הסברה היתה שהגנרל ז’ורז' יטול לידיו את הפיקוד המלא על צבאות צרפת ובריטניה בשדה־הקרב מן הרגע שתוכרז המלחמה, ולפי אותה סברה היה הגנרל גאמלן עתיד לפרוש לעמדה של ייעוּץ במועצה הצבאית הצרפתית. ואולם הגנרל גאמלן לא נטה לוותר על שליטתו כגנרליסימוֹ. הוא החזיק בניהול העליון. התנגשות סמכוּיות מטרידה התפתחה בינו לבין הגנרל ז’ורז' משך שמונה חדשי ההפוּגה. לפי דעתי לא ניתנה לגנרל ז’ורז' מעולם ההזדמנות לעבּד את התכנית האסטרטגית בשלמוּתה ועל אחריותו הוא.

המטה הכללי הבריטי והמפקדה שלנו בשדה חששו מכבר לפירצה שבין הקצה הצפוני של קו־מאז’ינו לתחילת הקו המבוצר הבריטי לאורך הגבול הפרנקו־בלגי. מר הוֹר־בלישה, מזכיר הממלכה לעניני מלחמה, עורר את השאלה כמה פעמים בקבינט המלחמתי. פנינו בענין זה בצינורות צבאיים. אכן, הקבינט והמנהיגים הצבאיים שלנו חששו, כמובן, למתוח בקורת על אלה שצבאותיהם חזקים פי־עשרה משלנו. הצרפתים היו סבורים שצבאות מודרניים גדולים אינם יכולים לעבור את האַרדנים. המרשל פטן אמר לועדת הסנאט לענייני הצבא, “גיזרה זו אינה מסוכנת”. ביצורי־שדה מרובים נקבעו לאורך הנהר מז, אבל לא נעשה שום נסיון להקים קו חזק של עמדות־בטון ומכשולים אנטי־טנקיים, דוגמת זה שהעמידו הבריטים לאורך הגיזרה הבלגית. יתר על כן, המחנה הצרפתי התשיעי של הגנרל קוֹראפּ היה מורכב בעיקר חיילות הנופלים בהחלט מן הרמה הצרפתית. מתוך תשע האוגדות שלו היו שתים אוגדות של חיל־פרשים, ממוּכּנות בחלקן, אחת אוגדת־מבצרים, שתים (ה־61 וה־53) היו מסוג שני־במעלה, שתים (ה־22 וה־18) לא נפלו הרבה מאוגדות השירות הפעיל; רק שתים היו אוגדות של הצבא הסדיר הקבוע. כאן אפוא, מסדאן עד אירסון על־הנהר־אוּאַז, לאורך חזית של חמישים מיל, לא היו שום ביצורי־קבע, ולא היו אלא שתי אוגדות של חיילים מקצועיים.

אי־אפשר להיות חזק בכל מקום. לעתים קרובות נכון הוא ונחוץ להחזיק בגזרות ארוכות של חזית בכוחות חיפּוי קלים, אבל דבר זה צריך להיעשות כמובן רק במטרה לרכז עתוּדות גדולות יותר להתקפות־נגד לאחר שנתגלו נקודות המהלומה של האויב. פריסתן של ארבעים־ושלוש אוגדות, מחצית הצבא הצרפתי הנייד, מלונגוי עד לגבול שוייץ, אזור שכולו היה מוגן על ידי המצודות של קו־מאז’ינו או על ידי הריין הרחב ומהיר־הזרם, שמערכת ביצורים מיוחדת מאחריו, היתה בגדר מערך חסר־בינה. הסיכוּנים שצריך המתגונן להסתכן בהם קשים הם מאלה שחייב לקבל עליו תוקף, שלפי הסברה הוא החזק בנקודת ההתקפה. מקום שהדברים אמוּרים בחזיתות ארוכות מאד אפשר לשאת בסיכונים אלה רק על ידי עתודות ניידות חזקות היכולות להתערב חיש בקרב מכריע. הרבה דעות מוסמכות מחזקות את הטענה שהעתודות הצרפתיות היו בלתי־מספיקות, ומכל־מקום היתה חלוקתן גרועה. אחרי הכל הרי הפּירצה שמאחרי הארדנים פותחת את הדרך הקצרה ביותר מגרמניה לפאריז, ודורות על דורות היתה שדה־קרב מפורסם. אם יחדור האויב כאן, תקפּח כל התנועה הקדומנית של הצבאות הצפוניים את צירה, ובאותה מידה תהיה נשקפת סכנה לקווי התחבורה שלהם ולבּירה.

אגב סקירה לאחור רואים אנו כי הקבינט המלחמתי של מר צ’מברליין, אשר בו שימשתי, ואשר אני מקבל עלי את מלוא חלקי באחריות למעשיו או לאפס־מעשיו, לא היה צריך להימנע מלדון בדבר עם הצרפתים בסתיו ובחורף של 1939. ודאי יהיה זה ויכוח בלתי־נעים וקשה, כי בכל שלב יהיו הצרפתים יכולים לומר: “מדוע אינכם שולחים יותר חיילים משלכם? כלום לא תקבלו לידיכם גיזרה רחבה יותר של החזית? אם יש מחסור בעתודות, ספּקו אותן בבקשה. אנחנו גייסנו חמישה מיליונים⁵. אנחנו מקבלים את דעותיכם ביחס למלחמה בים: אנחנו ממלאים אחר תכניותיה של האדמירליות הבריטית. גלו־נא את מידת האמון הראויה בצבא הצרפתי ובבקיאוּתנו ההיסטורית בחכמת המלחמה ביבשה”.

אף על פי כן צריכים היינו לעשות זאת.

היטלר והגנרלים שלו לא היו שרויים בספקות הרבה ביחס להשקפות הצבאיות ולסידורים הכלליים של יריביהם. משך אותו סתיו ואותו חורף השפיעו בתי־החרושת הגרמניים שפע טנקים, שבנין המפעלים לייצורם ודאי כבר התקדם יפה בעת משבר מינכן ב־1938, ואשר הבשילו פרי למכביר בשמונה החדשים שעברו מאז החלה המלחמה. הקשיים הפיזיים של מעבר הארדנים לא הטילו עליהם מורא כלל. אדרבה, סבורים היו כי התוֹבלה המכנית המודרנית והכושר המאורגן העצום לסלילת כבישים יעשו את האזור הזה, שעד כה נחשב בלתי־עביר, לדרך הקצרה, הבטוחה והקלה ביותר לחדירה לצרפת ולשיבוּש כל התכנית הצרפתית להתקפת־נגד. הנה כך תיכנן הפיקוד העליון של הצבא הגרמני את פריצתו האדירה בדרך הארדנים על מנת לנתק את הזרוע השמאלית המפותלת של צבאות הברית הצפוניים בפרק־הכתף. תנועה זו, אם גם באמת־מידה גדולה הרבה יותר ובמהירות אחרת וכלי־נשק אחרים, היה בה משום דמיון לפריצה של נפוליאון ברמת פּראצן בקרב אוסטרליץ, שניתקה את כל תנועת הגלילה האוסטרו־רוסית, החריבתה ושברה את מרכזה.

*

עם מתן האות זינקו הצבאות הצפוניים להושיע את בלגיה ונהרו לאורך כל הכבישים, לתשואות התושבים. השלב הראשון של תכנית ד הושלם ב־12 במאי. הצרפתים החזיקו בגדה השמאלית של המז עד אוּי, והכוחות הקלים שלהם מעבר לנהר היו נסוגים והולכים נוכח הלחץ הגובר של האויב. האוגדות המשוריינות של המחנה הראשון הצרפתי הגיעו לקו אוּי־אנוּט־טירלמוֹן. הבלגים, שאיבדו את תעלת־אלברט, היו נסוגים אל קו הנהר ז’ט ותופסים את העמדה שהוכנה מראש מאנטוורפן עד לוּבן. הם החזיקו עדיין בלייז' ובנאמיר. המחנה השביעי הצרפתי כבש את האי ואלכרן ואת אי בוולנד הדרומי, ועומדים היו בקרב עם יחידות ממוּכנות של המחנה השמונה־עשר הגרמני על הקו הרנתאלז– ברגן־אוֹפּ־זום. התקדמותו של המחנה השביעי הצרפתי היתה מהירה כדי־כך שכבר אזל מלאי התחמושת שלו. יתרונו של חיל־האוויר הבריטי, באיכות אם גם לא במספר, כבר נראה לעין. עד למוצאי ה־12 בחודש לא היה אפוא כל יסוד להניח שאין הפעולות מתנהלות יפה.

אולם משך יום ה־13 בחודש הרגישה מפקדתו של הלורד גורט בכובד הלחץ הגרמני על החזית של המחנה התשיעי הצרפתי. עד רדת הערב התבסס האויב על הגדה המערבית של המז, משני עברי דינאן וסדאן. המטה הכללי הצרפתי עדיין לא ידע אל־נכון אם המאמץ הגרמני העיקרי מכוון בדרך לוּכּּסמבוּרג נגד האגף השמאלי של קו־מאז’ינו או שהוא מכוּון בדרך מאסטריכט כלפי בריסל. לכל אורך החזית לוּבן־נאמיר־דינאן עד סדאן התפתח קרב כבד ועז, אבל בתנאים שהגנרל גאמלן לא העלה אותם בדעתו, כי בטרם יספיק המחנה התשיעי הצרפתי להיאחז בדינאן כבר עט עליו האויב.

*

משך יום ה־14 בחודש החלו להגיע הבשורות הרעות. בתחילה היה הכל מעורפל. בשעה 7 בערב קראתי לפני הקבינט ידיעה שנתקבלה מאת מר ריינו ובה נאמר כי הגרמנים הבקיעו להם דרך בסדאן, כי הצרפתים אינם יכולים לעמוד בפני השילוב של טנקים והפצצות־צלילה, והם מבקשים עוד עשר טייסות של מטוסי־קרב על־מנת לחזור וליצב את הקו. ידיעות דומות נתקבלו אצל ראשי־המטות, והוסיפו שגם הגנרל גאמלן גם הגנרל ז’ורז' רואים את המצב בדאגה חמורה ושהגנרל גאמלן נפתע ממהירות התקדמותו של האויב. לאמיתו של דבר הרי הקבוצה של קלייסט, על שיפעת השריונים הכבדים והקלים אשר לה, השמידה או פיזרה כליל את החיילות הצרפתים אשר ממש מולה, ועתה יכלו הללו להתקדם בקצב שעדיין לא נודע כמוהו במלחמה. כמעט בכל הנקודות שבהן באו הצבאות במגע היתה התקפת הגרמנים מכרעת בכבדה ובזעמה. הם צלחו את המז בגיזרת דינאן בעוד שתי אוגדות משוריינות. לפאת צפון היו הקרבות בחזית של המחנה הראשון הצרפתי כבדים ביותר. הקורפּוּסים הבריטיים הראשון והשני עדיין היו בעמדותיהם בין וואבר ללובן, מקום שעמדה האוגדה השלישית שלנו, תחת פקודת הגנרל מונטגומרי, בקרבות עזים. צפונית יותר משם היו הבלגים נסוגים אל ביצורי אנטוורפן. המחנה הצרפתי השביעי, באגף הים, נסיגתו מהירה היתה עוד יותר מהתקדמותו.

מרגע הפלישה החילונו במיבצע “רויאל מארין”, זריעת מוקשי־הנהר בריין, ובשבוע הראשון לקרב “הושטו” קרוב ל־1,700 מהם⁶. המוקשים הביאו לידי תוצאות מיידיות. כל תעבורת הנהר בין קרלסרוּהה ומיינץ הופסקה, ונזק רב נגרם לסכר קרלסרוּהה ולכמה גשרי־סירות. אולם הצלחתה של תחבולה זו נבלעה בתוך מבּול השוֹאה.

תנועת ההתקדמות החל מ־10 במאי (פתיחת ההתקפה ב־10 במאי)

כל טייסות המטוסים הבריטיים נלחמו בלי הפוגות, ועיקר מאמצן היה מכוּון נגד גשרי־הסירות באזור סדאן. אחדים מאלה נהרסו ואחרים נזוֹקו בהתקפות נואשות ומסורות. אכזריות היו האבידות בהתקפות מגובה נמוך על הגשרים מחמת אש תותחי־המגן הגרמניים. במקרה אחד חזר רק אחד מששה מטוסים מן המשימה המוצלחת. ביום ההוא לבדו אבדו לנו בסך הכל ששים־ושבעה מטוסים, ומאחר שעמדו בקרב בעיקר עם הכוחות האנטי־אוויריים של האויב, לא הפילו אלא חמישים־ושלושה מטוסים גרמנים. אותו לילה נותרו לחיל־האוויר המלכותי בצרפת רק 206 מטוסים כשרים לפעולה מתוך 474.

הידיעות המפורטות האלו נודעו אך בהדרגה. אבל כבר ברור היה כי אם יימשכו הקרבות באמת־מידה זו יתחסל חיל־האוויר הבריטי כולו, על אף יתרונו האינדיבידואלי. מעתה והלאה העיקה עלינו השאלה כמה נוכל לשלוח מבריטניה בלא שנישאר חסרי־מגן ונאבּד בכך את הכוח להמשיך במלחמה. היצרים הטבעיים מצדנו אנו והרבה נימוקים צבאיים כבדי־משקל נתנו תוקף לבקשות הצרפתיות הנרגשות והמתמידות. כנגד זאת היה סייג לדבר, ואם נעבור סייג זה יעלה לנו הדבר במחיר חיינו.

בזמן הזה היו כל השאלות האלו נדונות על ידי הקבינט המלחמתי כולו, שהיה מתכנס פעמים אחדות ביום. מרשל־התעופה דאוּדינג, בראש פיקוד־ מטוסי־הקרב־המטרופולי שלנו, הצהיר לפני כי בעשרים־וחמש טייסות של מטוסי־קרב יוכל להגן על האי הבריטי כנגד כל עצמתו של חיל־האוויר הגרמני, אלא שאם יעמוד לרשותו מספר קטן מזה לא יוכל להחזיק מעמד. המפלה היתה מביאה לא רק לידי הרס כל שדות־התעופה והכוח האווירי שלנו אלא גם לידי הרס מפעלי המטוסים, שבּהם תלוי כל עתידנו. עמיתי ואני נמנינו וגמרנו לקבל עלינו את כל הסיכונים למען הקרב עד לסייג זה – והסיכונים האלה גדולים היו מאד – אך לא לעבוֹר אותו, ותהיינה התוצאות מה שתהיינה.

לערך בשבע־וחצי בבוקר ה־15 בחודש העירוּני בידיעה כי מר ריינו מטלפן. הוא דיבר אנגלית, וניכר היה שהוא נתון במצוקה קשה. “נחלנו מפלה”. הואיל ולא הגבתי מיד, חזר ואמר: “הוּכינו! הפסדנו בקרב”. אמרתי: “הרי ודאי לא היה הדבר יכול לבוא במוקדם כל כך?” אך הוא השיב: “החזית הובקעה על יד סדאן: הם שוטפים ועוברים בהמונים, עם טנקים ומכוניות משוריינות” – או כיוצא בדברים האלה. אז אמרתי: “כל הנסיון מלמד שההתקפה תסתיים לאחר זמן. זכוּר לי יום ה־21 במרס 1918. לאחר חמישה או ששה ימים הם מוכרחים להיעצר לשם קבלת אספקה, ואז באה ההזדמנות להתקפת־נגד. כל זאת למדתי בזמנו מפי המרשל פוש עצמו”. אין ספק כי זה הדבר שחזינו בו תמיד לשעבר ואשר בו היינו צריכים לחזות עכשיו. מכל־מקום חזר ראש ממשלת צרפת למשפט שבו החל, שאכן התברר כי אך אמת היה: “הוּכּינו, הפסדנו בקרב”. אמרתי כי יש את נפשי לקפוץ ולגלגל שיחה.

ביום הזה היה המחנה התשיעי הצרפתי, זה של קוֹראפּ, במצב של התפוררות גמורה, ושרידיו חוּלקו בין הגנרל ז’ירו, מן המחנה השביעי הצרפתי, שקיבל את הפיקוד לידיו מידי קוֹראפּ, ובין מפקדת המחנה הששי הצרפתי, שהיה נערך והולך בדרום. אכן הובקעה פירצה של כחמישים מיל בקו הצרפתי, שדרכה היתה נוהרת ובאה השיפעה העצומה של שריוני האויב. במוצאי יום ה־15 בחודש נמסר כי מכוניות משוריינות גרמניות נמצאות בליאַר ומינקוֹרנה, זו האחרונה במרחק ששים מיל מאחרי החזית כפי שהיתה בתחילה. המחנה הצרפתי הראשון גם הוא הובקע בחזית של 5 קילומטרים מדרום ללימאל. צפונית משם נהדפו כל ההתקפות על הבריטים. ההתקפה הגרמנית ונסיגת האוגדה הצרפתית מימין להם אילצו את הבריטים להקים אגף הגנה שפניו דרומה. המחנה השביעי הצרפתי נסוג לביצורים של אנטוורפן ממערב לסכלדה, והיה נהדף והולך מן האיים ואלכרן ובוולנד הדרומי.

ביום הזה גם הקיץ הקץ על המאבק בהולנד. הואיל והפיקוד ההולנדי העליון נכנע ב־11 לפה"צ אי־אפשר היה לפנות אלא חיילות הולנדיים מועטים מאד.

תמונה זו העלתה כמובן רושם כללי של מפלה. במלחמה שעברה הרביתי לראות דברים מסוג זה, והמחשבה על קו שנשבר, ולוּ גם בחזית רחבה, לא העלתה על דעתי את המסקנות המחרידות שנבעו ממנה עתה. הואיל וזה שנים כה רבות לא היתה לי גישה לאינפורמציה רשמית, לא תפסתי את מלוא עוֹצם המהפכה שחלה מאז המלחמה האחרונה עקב הכנסת שיפעת שריונים כבדים ומהירי־תנועה. ידעתי על כך, אבל הדבר לא שינה את דעותי כמידת הראוי. וממילא היתה ידי קצרה מעשות מאומה. צילצלתי אל הגנרל ז’ורז', שלכאורה היה קר־רוח בהחלט והודיע כי הפירצה בסדאן נסתמת והולכת. גם הגנרל גאמלן אמר במברק כי אם גם המצב בין נאמיר לסדאן הוא רציני הריהו רואה את המצב במנוחת־נפש. מסרתי על הודעתו של ריינו ועל שאר ידיעות לקבינט ב־11 לפה"צ, בנכחות ראשי־המטות.

ביום ה־16 בחודש עמדו ראשי־המחץ הגרמניים לאורך הקו לא קאפל־ורוֹון־מארל־לאוֹן, וחלוצי הקורפוס הארבעה־עשר הגרמני היו מסייעים עמהם במונקורנה ונפשאטל־סיר־אַן. נפילת לאון אישרה כי מן הגבול ליד סדאן הובקעה החזית בעומק למעלה מששים מיל בכיוּוננו. נוכח האיום הזה והלחץ הגובר והולך על החזית שלהם עצמם, נצטוו המחנה הראשון הצרפתי וחיל־המשלוח־הבריטי לסגת בשלושה שלבים אל הסכלדה. אם כי גם אחד מן הפרטים האלה לא היה ידוע אפילו למשרד־המלחמה, ואי־אפשר היה לצייר בבהירות את המתרחש, ברורה היתה חומרתו של המשבר. ראיתי לי לחובה לצאת אותו יום אחר־הצהרים לפאריז. עמיתי השלימו עם העובדה שעלי לנסוע, ואמרו כי ידאגו לכּל מבית.

*

היה עלינו לצפות לכך שהמאורעות הרי־השוֹאה בחזית יביאו עלינו אויבים חדשים. אף כי עדיין לא היו שום סימנים לשינוי במדיניותה של איטליה, קיבל מיניסטר הספּנוּת הוראות לדלל את תנועת האניות בים התיכון. שום אניות בריטיות נוספות לא תפלגנה למולדת מעדן. כבר הטינו אל מסביב לכף־ התקוה־הטובה את השיירה הראשונה המובילה חיילים אוסטרליים לאנגליה. ועדת־ההגנה קיבלה הוראות לעיין בפעולה במקרה מלחמה עם איטליה, ובפרט במה שנוגע לכרתים. הופעלו תכניות לפינוי אזרחים מעדן וגיברלטר.

*

לערך בשעה 3 אחר־הצהרים טסתי לפאריז ב“פלאמינגו”, מטוס־נוסעים ממשלתי, שהיו לנו שלושה כדוגמתו. הגנרל דיל, סגן ראש־המטה־הכללי־ הקיסרי, בא אתי, וכן איזמי.

המטוס היה טוב, נוח מאד, ומהירותו כ־160 מיל בשעה. הואיל ולא היה חמוש העמידו לו ליווי, אבל הרקענו לתוך עב־מטר והגענו לשדה־התעופה לה־ בורז’ה בתוך מעט יותר משעה. מרגע שיצאנו מן ה“פלאמינגו” ברור היה כי המצב גרוע לאין־ערוך יותר מכפי שתיארנו לעצמנו. הקצינים שקיבלו את פנינו אמרו לגנרל איזמי שמצפים לבוא הגרמנים לפאריז בתוך ימים מספר, לכל היותר. לאחר ששמעתי על המצב בשגרירוּת נסעתי לקיי־ד’אורסיי, והגעתי שמה בשעה חמש וחצי. הוליכוני אל אחד החדרים הנאים. שם נמצאו ריינו, דאלאדיה, מיניסטר המלחמה וההגנה הלאומית, והגנרל גאמלן. כולם עמדו. גם רגע אחד לא ישבנו סביב שולחן. דכדוך־רוח גמור היה טבוע על כל פנים. לפני גאמלן היתה מוּצבת מפה, כשיעור שני מטרים מרובעים, וקו של דיו שחורה מציין את החזית של בעלי־הברית. בקו הזה נתקע טריז קטן אך מאוּים בסדאן.

המפקד הראשי הסביר בקצרה מה התרחש. מצפון ומדרום לסדאן, בחזית בת חמישים או ששים מיל, הבקיעו הגרמנים דרך. הצבא הצרפתי אשר כנגדם הושמד או פוזר. נחשול כבד של כלי־רכב משוריינים מתקדם במהירות שלא נשמעה כמוה בכיווּן אַמיין ואָרא, וכוונתו כפי הנראה להגיע לחוף באַבּוויל או בסביבתה. האפשרות השניה היא שיפנה אל פאריז. מאחרי השריונים, אמר, עולות שמונה או עשר אוגדות גרמניות, ממוכנות כולן, המקימות לעצמן אגפים תוך כדי התקדמותן נגד שני המחנות הצרפתים הנתוּקים משני העברים. הגנרל דיבר אולי חמש דקות בלא שיוציא איש הגה מפיו. כשסיים היתה שתיקה ממושכת. אחרי כן שאלתי: “היכן העתודה האסטרטגית?” ועברתי מיד לצרפתית, שבה היתה שליטתי בינונית ביותר (בכל המובנים): “Ou est la masse de manoeuvre?” הגנרל גאמלן נפנה אלי, ובניד־ראש ומשיכת־כתף אמר: Aucune“”.

שוב היתה שתיקה ממושכת. בחוץ, בגן של קיי־ד’אורסיי, עלו ענני עשן ממדורות גדולות, ומן החלון ראיתי פקידים נשואי־פנים מוליכים אליהן עגלות־יד מלאות ארכיונים. מכינים כבר, אפוא, את פינויה של פאריז.

נסיון העבר, בצד יתרונותיו יש בו גם מגרעת: שהרי לעולם אין הדברים שבים להתרחש באותה צורה. לולא היה הדבר כך מן־הסתם היו החיים קלים מדי. אחרי ככלות הכל הרי לא פעם כבר הובקעו החזיתות שלנו בעבר:

הכוחות היריבים ב־13 במאי

תמיד מצאה ידנו להתאושש ולשתק את פרץ ההתקפה. אבל עתה עמדו לפני שני גורמים חדשים שמעולם לא שיערתי שאיתקל בהם. ראשית, שיבוש כל קווי התחבורה ושטחי הארץ על ידי חדירה ניצחת של כלי־רכב משוריינים, ושנית, העדר כל עתודה אסטרטגית. Aucune“”. הייתי מוכה תמהון. מה עלינו לחשוב על הצבא הצרפתי הגדול ועל ראשיו הגבוהים־מכל־גבוה? מעולם לא עלה בדעתי שמפקדים הצריכים להגן על חזית לוחמת באורך חמש־מאות מיל לא ידאגו לשייר לעצמם עתודת־תימרוּן. אין איש יכול להגן בודאוּת על חזית כה רחבה; אבל כיון שקיבל עליו האויב מסע־צבא גדול השובר את הקו תמיד אפשר שתהיה לך, תמיד הכרח שתהיה לך, שיפעת אוגדות היוצאות להתקפות־נגד נזעמות ברגע שכלה כוח־חמתה הראשון של ההתקפה.

קו־מאז’ינו לשם מה נוצר? הוא היה צריך לחסוך בחיילות בגיזרה גדולה של החזית, לא רק להעמיד הרבה שערי־גיחה למהלומות־נגד מקומיות אלא גם לאפשר החזקת כוחות גדולים בעתודה; וזאת הדרך היחידה שבה אפשר לעשות את הדברים האלה. אבל עכשיו לא היתה עתודה בכלל. אני מודה כי היתה זאת אחת ההפתעות הגדולות ביותר שידעתי בימי חיי. מדוע לא ידעתי על כך יותר, עם כל שהייתי עסוק כל כך לשעבר באדמירליוּת? ממשלת בריטניה, ועל הכל משרד־המלחמה, מדוע לא ידעו על כך יותר? אין זה תירוץ שהפיקוד העליון הצרפתי לא היה מוכן למסור את מערכיו לנו, או ללורד גורט, אלא בקווים כלליים מטושטשים. זכאים אנו לדעת. צריכים היינו לעמוד על כך. שני הצבאות נלחמים יחד בקו. פניתי אל החלון ואל תימרות העשן המתאבכות ממדורות המסמכים הממלכתיים של הרפובליקה הצרפתית. האדונים הזקנים היו מוסיפים להוליך את עגלות־היד שלהם ומטילים בשקידה את תכנן אל תוך הלהבות.

חבורות־חבורות הפלגנו בשיחות סביב עיקרי הדברים, שעליהם פירסם מר ריינו תיאור מפורט. לפי שהוא מספר טענתי אני שאין הצבאות הצפוניים צריכים לסגת, וכי – אדרבה – שומה עליהם לצאת להתקפת־נגד. ודאי שכך היה הלך־רוחי. אבל לא הבעתי שום דעה צבאית שקולה⁷. יש לזכור כי

אז עמדנו בפעם הראשונה על עוֹצם השוֹאה ועל יאושם הנראה־לעין של הצרפתים. לא אנחנו ניהלנו את הפעולות. וצבאנו, שמנה רק עשירית מן החיילות שבחזית, שימש תחת פיקוד צרפתי. אני והקצינים הבריטיים אשר אתי נדהמנו לנוכח ההכרה הברורה של המפקד הראשי ושל חשובי המיניסטרים הצרפתים כי הכל אבוּד, ובכל מה שאמרתי הגבתי על כך בתוקף. אולם אין ספק כי אכן היה הדין אתם, וכי מצוּוים היינו על נסיגה מהירה ביותר לדרום. עד־מהרה נתחוור דבר זה לכל.

עוד מעט והגנרל גאמלן שב ודיבר. דן היה בשאלה אם יש לאסוף עכשיו כוחות כדי להלום באגפים של החדירה, או של “הטריז”, כמו שקראנו לדברים כאלה לאחר זמן. שמונה או תשע אוגדות מפוּנות והולכות מחלקים שקטים של החזית, מקו־מאז’ינו; יש עוד שתים־שלוש אוגדות משוריינות שעדיין לא באו בקרב; עוד שמונה או תשע אוגדות מוּבאות מאפריקה והן תגענה לאזור המערכה משך שנים או שלושה השבועות הקרובים. הגנרל ז’ירוֹ הוּשׂם מפקד על הצבא הצרפתי מצפון לפירצה. מעתה והלאה יתקדמו הגרמנים בתוך מסדרון בין שתי חזיתות שבהן אפשר יהיה לאסור מלחמה בנוסח של 1917 ו־1918. אולי לא יוכלו הגרמנים להחזיק במסדרון, שבּו עליהם לחזק בלי הרף את משמרות האגפים הכפולים, ובתוך כך לזוּן ולכלכל את חדירתם המשוריינת. דומה היה כי גאמלן אמר משהו ברוח זו. וכל הדברים האלה היו הגיוניים בתכלית. אולם חשתי כי אין הם משכנעים כלל בחבורה הזאת הקטנה, שעד כה היתה אחראית ובעלת־השפעה. אז שאלתי את הגנרל גאמלן מתי והיכן יש בדעתו להתקיף את אגפי הטריז. תשובתו היתה: “פחיתוּת במספר, פחיתות בציוד. פחיתוּת בשיטה” – ואחרי כן משיכת־כתפים נואשת. לא היה ויכוח; לא היה שום צורך בויכוח. ואנחנו הבריטים מה מעמדנו בכלל, בהתחשב בתרומתנו הפעוטה – עשר אוגדות אחרי שמונה חדשים של מלחמה, ואף לא אוגדה אחת מודרנית של טנקים בפעולה?

זאת היתה הפעם האחרונה שראיתי את הגנרל גאמלן. הוא היה פטריוט רוחש־טוב ואיש בקי באומנותו, ובלי ספק היה לו סיפור משלו לספּר⁸.

*

דבריו של הגנרל גאמלן. ובעצם כל דברי הפיקוד העליון הצרפתי לאחר זמן, נתמצו בהטעמת פחיתוּתם באוויר ובתחינות כנות לטייסות נוספות של חיל־האוויר־המלכותי, מפציצים כמו גם מטוסי־קרב. אך בעיקר מטוסי־קרב. תחינה זו לסיוע במטוסי־קרב עתידה היתה לחזור ולהישמע בכל המועצות הבאות עד לנפילתה של צרפת. בתוך דברי פנייתו אמר הגנרל גאמלן כי מטוסי־הקרב נחוצים לא רק כדי לתת חיפוי לצבא הצרפתי אלא גם כדי לעצור בטנקים הגרמנים. על כך אמרתי: “לא. עסקה של הארטילריה הוא לעצור את הטנקים. עסקם של מטוסי־הקרב הוא לנקות את השמים (nettoyer le ciel) מעל שדה הקרב”. הכרח חיוני היה בדבר שלא יוּצא כוח מטוסי־הקרב המטרופולי שלנו מבריטניה בשום פנים ואופן. בכך היה תלוי קיומנו. בכל זאת היה צורך למצוֹת את כל האפשרויות עד האחרונה בהן. בבוקר, לפני המריאי, ייפּה הקבינט המלחמתי את כוחי להעביר עוד ארבע טייסות של מטוסי־קרב לצרפת. בשובנו לשגרירות, ולאחר שדנתי בדבר עם דיל, החלטתי לבקש היתר לשיגור שש טייסות נוספות. לאחר מכן תישארנה לנו רק עשרים־וחמש טייסות של מטוסי־קרב במולדת, וזה היה הסייג האחרון. בין כך ובין כך היתה זו החלטה קורעת־לב. אמרתי לגנרל איזמי שיטלפן ללונדון ויודיע כי על הקבינט להתכנס מיד כדי לדון במברק דחוף שיישלח בתוך שעה לערך. איזמי עשה זאת בהינדוסתאני, לאחר שתחילה דאג לכך שיימצא קצין־צבא הודי בלשכתו. וזה היה מברקי:

9 אחה"צ, 16 במאי 1940

אשמח אם יוכל הקבינט להתכנס מיד כדי לדון בדברים הבאים. המצב חמור במידה שאין למעלה ממנה. הפריצה הגרמנית הנזעמת דרך סדאן מוצאת את הצבאות הצרפתיים במערך גרוע, רבים בצפון, אחרים באלזאס. לפחות ארבעה ימים דרושים כדי להביא עשרים אוגדות לחפות על פאריז ולהלום באגפי הטריז, שרחבו עכשיו חמישים קילומטר.

שלוש אוגדות משוריינות [גרמניות], עם שתים או שלוש אוגדות של חיל־רגלים, התקדמו דרך הפירצה והמונים גדולים חשים קדימה מאחריהן. לפיכך נשקפות שתי סכנות גדולות. הראשונה, שחיל־המשלוח־הבריטי יישאר תלוי באוויר במידה רבה על־מנת שיבצע ניתוק־מגע קשה ויסוֹג לקו הישן. שנית, שהפריצה הגרמנית תשחק את ההתנגדות הצרפתית קודם שיספיקו לכוננה כהלכה.

ניתנו פקודות להגן על פאריז בכל מחיר, אבל בגן של קיי־ד’אורסיי כבר שורפים את הארכיונים. לפי דעתי שנים, שלושה או ארבעה הימים הבאים יהיו מכריעים לגבי פאריז ומן־הסתם גם לגבי הצבא הצרפתי. לכן השאלה שעלינו לעמוד בפניה היא אם נוכל לתת עזרה נוספת במטוסי־קרב מלבד ארבע הטייסות, שהצרפתים אסירי־תודה עליהן מאד, ואם ראוי להפעיל חלק גדול יותר מן המפציצים הכבדים וארוכי־הטווח, מחר ובלילות הבאים, כנגד המוני הגרמנים הצולחים את הנהר מז ושופעים לתוך הטריז. אף על פי כן אין ערוּבּה לתוצאות; אבל אם לא ננצח בקרב־הטריז הזה, אפשר שתישבר התנגדותה של צרפת במהירות גדולה לא־פחות מזו של פולין. כשאני לעצמי סבור אני שעלינו לשלוח מחר את טייסות מטוסי־הקרב הנדרשות (ז.א., עוד שש), לרכז את כל המטוסים הצרפתיים והבריטיים המצויים בעין על־מנת לשלוט באוויר מעל לטריז משך היומים או שלושת הימים הבאים, לא לשם איזו מטרה מקומית אלא על־מנת לתת לצבא הצרפתי את האפשרות האחרונה לאזור את העוז והאומץ אשר בו. מבחינה היסטורית לא טוב יהיה הדבר אם נשיב ריקם את בקשותיהם וכתוצאה מכך יבוא עליהם חורבנם. כן גם אין ספק שייתכן לסדר הפצצות־לילה על ידי כוח חזק של מפציצים כבדים. דומה כאילו כבר מתח האויב את כל כוחותיו הן באוויר הן בטנקים. אל לנו לזלזל בקשיים המתרבים שבהם תיתקל התקדמותו אם נערוך עליו התקפות־נגד חזקות. אני מתאר לעצמי שגם אם יעלה כאן הכל בתוהו, עדיין נוכל להעביר מה שנותר מכוח המחץ האווירי שלנו על־מנת לסייע לחיל־המשלוח־הבריטי, אם ייאלץ לסגת. שוב אני מדגיש את חומרתה הנוראה של השעה. אנא הודיעוני מה תעשו. דיל מסכים. עלי לקבל תשובה עד חצות כדי לעודד את הצרפתים. טלפנו לאיזמי בשגרירות בהינדוסתאני.

התשובה באה באחת־עשרה וחצי לערך. הקבינט אמר “הן”. מיד לקחתי אתי את איזמי במכונית אל דירתו של מר ריינו. מצאנו אותה שרויה פחות או יותר באפלה. לאחר שעה קלה יצא מר ריינו מחדר־משכבו בגלימת־הרחצה שלו ואני מסרתי לו את הידיעה הנעימה. עשר טייסות של מטוסי־קרב! אחרי כן שידלתיו שישלח לקרוא למר דאלאדיה, שהובא מיד לדירה לשמוע על החלטתו של הקבינט הבריטי. בזאת קיויתי לשובב את נפשם של ידידינו הצרפתים, ככל שיאפשרו זאת האמצעים המוגבלים שברשותנו. דאלאדיה לא הוציא הגה מפיו. הוא קם לאטו מעל כסאו ולחץ את ידי. לערך בשעה 2 אחרי חצות חזרתי לשגרירות וישנתי שנת־ישרים, אף כי מזמן לזמן הייתי מתהפך על משכבי מחמת אש התותחים והתקפות־אוויר קטנות. בבוקר טסתי הביתה, ולמרות הדאגות האחרות המשכתי במרץ בהקמת הדרג השני של הממשלה החדשה.

המצב ב־18 במאי בערב

 

פרק שלישי: הקרב על צרפת    🔗

השבוע השני: וייגאן 17 במאי – 24 במאי    🔗

משבר־הקרב גובר – המתנדבים־להגנה־מקומית – תגבורות ממזרח – מברקי אל הנשיא מן הימים 18 ו־20 במאי – הפקודה האחרונה מס. 12 של הגנרל גאמלן, 19 במאי – השינויים בקבינט הצרפתי – מינוי הגנרל וייגאן – פקודות ראשונות לאניות הקטנות, 20 במאי – מיבצע “דינאמו” – וייגאן מסייר בחזית – בּיוֹט נהרג בתאונת דרכים – הימנעותם של הצרפתים מהתמודדות עם השריון הגרמני – הדו"ח של איירונסייד, 21 במאי – הפרלמנט מעניק סמכויות־חירום לממשלה – ביקורי השני בפאריז – תכניתו של וייגאן – הסכנה לצבאות הצפוניים – הקרבות סביב ארא – חליפת איגרות עם מר ריינו – סיר ג’ון דיל ראש המטה הכללי הקיסרי

הקבינט המלחמתי נתכנס ב־10 בבוקר ב־17 בחודש, ואני סיפרתי לו על ביקורי בפאריז ועל המצב, ככל שיכולתי לאמדו.

אמרתי שהגדתי לצרפתים שאם לא יעשו מאמץ עליון לא נוכל לקבל עלינו את הסיכון החמור לבטחון ארצנו על ידי שיגור הטייסות הנוספות של מטוסי־קרב לצרפת. סבור הייתי כי השאלה של תגבורות התעופה היא אחת החמורות ביותר שהוצרך קבינט בריטי לעמוד בפניהן אי־פעם. הטענה היתה שאבידות הגרמנים באוויר גדולות פי ארבעה או חמישה משלנו, אבל הוּגד לי כי לצרפתים נשאר רק רבע ממטוסי־הקרב שלהם. ביום ההוא סבר גאמלן שהמצב “אבוד”, ולפי מה שנמסר אמר: “אני מוכן לערוב לבטחונה של פאריז רק היום, מחר [ה־18 בחודש], ובלילה שלאחר כך”. בנורבגיה דומה היה כי יכולים אנו לכבוש את נארוויק בכל רגע, אבל הודיעו ללורד קורק שלאור הידיעות מצרפת אי־אפשר יהיה לשלוח לו שום תגבורות נוספות.

המשבר בקרב החריף והלך משעה לשעה. לבקשתו של הגנרל ז’ורז' האריך הצבא הבריטי את אגף המגן שלו על ידי תפיסת נקודות לכל אורך הקו מדוּאיי עד פּרוֹן, ובכך ניסה לחפות על ארא, שהיתה צומת־דרכים חיוני לכל נסיגה דרומה. ביום ההוא אחר־הצהרים נכנסו הגרמנים לבריסל. למחרת הגיעו לקאמברה, עברו את סן־קנטין, והניסו את יחידותינו הקטנות מפּרון. המחנה השביעי הצרפתי, הצבא הבלגי, הצבא הבריטי והמחנה הראשון הצרפתי המשיכו כולם בנסיגתם אל הסכלדה; הבריטים עמדו משך היום לאורך הנהר דאנדר והרכיבו את הפּלגה “פּיטרפוֹרס” (קיבוץ ארעי של יחידות שונות תחת פקודתו של המאיור־גנרל פיטר) להגנתה של ארא.

בחצות (אור ל־19 במאי) ביקר הגנרל ביוט אצל הלורד גורט במפקדתו. לא אישיותו של הגנרל הצרפתי הזה גם לא הצעותיו לא עוררו אמון בבעלי־ הברית שלו. מן הרגע הזה החלה האפשרות של נסיגה אל החוף להצטייר לפני המפקד הראשי הבריטי. בסיכומו, שנתפרסם במרס 1941, כתב: “עתה [בלילה אור ל־20 בחודש] שוב לא היתה התמונה תמונה של קו שנכפף או נשבר ארעית אלא של נקודה נצורה”.

בתוצאת ביקורי בפאריז ודיוני הקבינט כבר מצאתי לנחוץ להציג לעמיתי שאלה כללית.

ראש־הממשלה אל הלורד־נשיא־המועצה 17.5.40

אני אסיר־תודה לך עד מאד על שקיבלת עליך לבדוק הלילה את תוצאות יציאתה של ממשלת צרפת מפאריז או נפילתה של עיר זו, וכן את הבעיות שתתעוררנה אם יהיה צורך להוציא את חיל־המשלוח־הבריטי מצרפת, בין בקווי־התחבורה שלו בין מנמלי בלגיה והתעלה. מובן הוא בהחלט כי במקרה הראשון לא יוכל דו"ח זה להיות אלא פירוּט השיקולים העיקריים המתעוררים, ולפיכך אפשר יהיה אחרי כן להעבירו בחזרה למטה. אני עצמי מתראה עם השלטונות הצבאיים ב־6.30.

*

גורלה המר והנמהר של הולנד לא זז ממחשבות כולנו. מר אידן כבר הציע לקבינט המלחמתי להקים מתנדבים־להגנה־מקומית, והוחל מיד במרץ בביצוע תכנית זו. בכל רחבי הארץ, בכל עיר וכפר, התכנסו חבורות אנשים נחושי־החלטה חמושים ברובי־ציד, רובי־שעשועים, מקלות וחניתות. עד־מהרה עתיד היה לקום כאן ארגון עצום. אבל היה גם צורך חיוני באנשי הצבא הסדיר.

ראש־הממשלה אל הגנרל איזמי, לראשי־המטות 18.5.40

1. אין בי ההרגשה שיש לנו חיילות מהימנים באנגליה, נוכח המספרים הגדולים מאד שאולי יונחתו ממטוסי־הובלה לאחר שיקדימום צנחנים. אינני סבור שסכנה זו היא ממשית בשלב זה, הואיל והקרב הגדול בצרפת עדיין מחכה להכרעה.

רצוני שיעיינו בצעדים הבאים במגמה לפעולה מיידית:

(א) אניות ההובלה שהביאו את האוסטרלים לסואץ צריכות להביא למולדת שמונה גדודים של חיל־רגלים סדיר מארץ־ישראל, בליווי נאות, ולוּ גם תוך סיכון מסוים, בכל דרך שתיחשב עדיפה. אני מקווה שאפשר יהיה לעבור בים התיכון.

(ב) השיירה האוסטרלית המהירה מגיעה בתחילת יוני ובה 14,000 איש.

(ג) את האניות האלו צריך יהיה למלא מיד בשמונה גדודים של צבא טריטוריאלי ולשלחן להודו, מקום שיעלו עליהן [עוד] שמונה גדודים של הצבא הסדיר. יש להחיש את מהירותה של שיירה מהירה זו.

2. יש לעשות הכל כדי להוציא לפועל את ההמלצות לפיקוח על זרים שהגישה הועדה ושניסחתין במיזכר אחר. כן גם יש לנקוט פעולה נגד קומוניסטים ופאשיסטים, ויש לשים מספר ניכר מאד מהם במעצר־חסות או מעצר־מניעה, כולל את המנהיגים. כמובן צריך יהיה להביא את הצעדים האלה לפני הקבינט קודם הפעולה.

3. ראשי־המטות צריכים לשקול אם לא כדאי יהיה לשלוח לצרפת רק חצי ממה־שקוראים האוגדה המשוריינת. עלינו להיות מוכנים תמיד לעובדה שאולי יוצעו לצרפתים תנאי שלום נוחים מאד, וכל העומס יוטל עלינו.

*

ראיתי גם צורך לשלוח, באישור עמיתי, את המברקים החמורים הבאים אל הנשיא רוזוולט על־מנת להראותו עד היכן ייפגעו האינטרסים של ארצות־ הברית אם תיכבש ותשועבד לא רק צרפת אלא גם בריטניה הגדולה. זמן־מה הגה הקבינט בטיוטות האלו, אך לא תיקן בהן מאומה.

אישיות ימית לשעבר אל הנשיא רוזוולט 18.5.40

אינני צריך לספר לך על חוּמרת מה שאירע. מנוי וגמור אתנו להתמיד עד הסוף ממש, ותהי־מה אחרית הקרב הגדול המשתולל בצרפת. על כל פנים עלינו לצפות לכך שבעוד זמן לא רב ביותר נותקף כאן על פי הדוגמה של הולנד, ואנו מקווים שלא נכזיב. אבל כדי שהעזרה האמריקאית תמלא תפקיד כלשהו בדבר, עליה להגיע אלינו במהרה.

אישיות ימית לשעבר אל הנשיא רוזוולט 20.5.40

לוֹתיאן מסר על שיחתו אתך. אני מבין לקשייך, אבל צר לי מאד על המשחתות. אילו היו כאן בתוך ששה שבועות כי אז מילאו תפקיד שאין ערוך לו. הקרב בצרפת גדוש סכנות לשני הצדדים. אף כי פגענו פגיעות קשות באויב באוויר ואנו מפילים שנים או שלושה ממטוסיו כנגד כל אחד משלנו, עדיין יש לו עדיפוּת מספרית נוראה. לכן הצורך החיוני ביותר שלנו הוא לקבל את המספר הגדול ביותר שבגדר האפשר של מטוסי־קרב מטיפוס קרטיס פ.־40, שצבאכם מקבל אותם עכשיו, בהקדם האפשרי.

באשר לחלק האחרון של שיחתך עם לותיאן, כוונתנו היא להילחם עד הסוף באי הזה, ויקרה מה שיקרה, ואם נקבל את העזרה שאותה אנו מבקשים הרינו מקווים להחזיק מעמד בקרבות האוויריים בשים לב לעליונות האינדיבידואלית שלנו. [קרוב לודאי ש]חברי הממשלה הנוכחית יירדו לטמיון אם יסתיים הקרב סיום ביש, אבל בשום פנים ואופן לא ניאות להיכנע. אם יחוסלו חברי הממשלה הנוכחית ואחרים יבואו לשאת־ולתת בתוך ההריסות, אל לך להתעלם מן העובדה כי הקלף היחיד שיישאר למיקוּח עם גרמניה יהיה הצי, ואם תעזוב ארצות־הברית את הארץ הזאת לגורלה לא יהיה איש זכאי להאשים את אלה שיהיו אחראיים אז אם ישיגו את התנאים הטובים ביותר שיוכלו להשיגם בשביל התושבים הנשארים בחיים. סלח לי, אישי הנשיא, על שאני מעלה את הסיוט הזה במלים בוֹטות. ברור שלא אוכל להיות אחראי ליורשי, אשר בתכלית היאוש וחוסר־הישע אפשר גם אפשר שיוצרכו להסתגל לרצון הגרמנים. מכל־מקום, למזלנו אין צורך להתעכב כרגע על מחשבות כאלו. הריני מודה לך שוב על רצונך הטוב…

*

מר ריינו הכניס עתה שינויים מרחיקי־לכת בקבינט הצרפתי ובפיקוד העליון הצרפתי. ב־18 בחודש נתמנה המרשל פטן סגן ראש הממשלה. ריינו עצמו, לאחר שהעביר את דאלאדיה למשרד־החוץ, נטל לידיו את מיניסטריון המלחמה וההגנה הלאומית. בשעה 7 בערב ב־19 בחודש מינה את וייגאן, שעתה־זה הגיע מן הלבאנט, במקומו של הגנרל גאמלן. הכרתי את וייגאן כשהיה יד ימינו של המרשל פוֹש, והתפעלתי מהתערבותו המופלאה בקרב ורשה נגד הפלישה הבולשבית לפולין באוגוסט 1920 – מאורע שהיה מכריע לגבי אירופה בזמן ההוא. הוא היה עכשיו בן שבעים־ושלוש, אבל לפי מה שנמסר היה בריא ונמרץ מאד. פקודתו האחרונה (מס. 12) של הגנרל גאמלן, מתאריך 9.45 לפה"צ ב־19 במאי, ציותה שצבאות הצפון, תחת שיניחו לאויב להקיפם, יבקיעו להם דרך בכל מחיר דרומה אל הנהר סום, בהתקיפם את אוגדות השריון שניתקו לפני כן את קווי־התחבורה שלהם. בתוך כך יהיה על המחנה השני, ועל הששי שהחל לקום זה־מקרוב, להתקיף כלפי צפון בכיווּן מזייר. החלטות אלו היה בהן הגיון. אכן, לפחות ארבעה ימים לפני כן היתה צריכה לבוא פקודה לנסיגה כללית של צבאות הצפון דרומה. כיון שהתבררה חומרת הפרץ במרכז הצרפתי בסדאן, היתה התקוה היחידה לצבאות הצפון טמונה במסע מיידי אל הסום. תחת זאת, בפיקודו של הגנרל ביוט, ביצעו רק נסיגות מודרגות וחלקיות אל הסכלדה והקימו את אגף־המגן מימין. אף עתה אולי היתה עוד שהוּת לצעוד דרומה.

מבוכתו של הפיקוד הצפוני, שיתוקו הנראה־לעין של המחנה הראשון הצרפתי, וחוסר הודאוּת ביחס למתרחש, הסבו לקבינט המלחמתי דאגה מופלגת. כל דיונינו היו שקטים ושלווים, אבל מאוחדים ונחרצים היינו בדעתנו, שמאחריה היה עוז־רגש כבוּש. ב־19 בחודש נמסר לנו (ב־4.30 אחה"צ) שהלורד גורט “מעיין בנסיגה אפשרית בכיוון דונקרק אם ייאלץ לכך”. ראש־המטה־הכללי־הקיסרי (איירונסייד) לא יכול לקבל את ההצעה הזאת, כי, כמוהו ברובּנו, תמך במצעד דרומה. לפיכך שלחנו אותו אל הלורד גורט ומסרנו על־ידיו הוראות שהצבא הבריטי יצעד בכיוון דרומי־מערבי ויבקיע לו דרך חרף כל התנגדות על־מנת להתחבר עם הצרפתים בדרום, ושימריץ את הבלגים להסכים לתנועה זו, או שנפנה חלק גדול ככל האפשר מחילותיהם מנמלי התעלה. צריך היה להודיעו כי אנו עצמנו נמסור לממשלת צרפת על מה שהוחלט. באותה ישיבת קבינט שלחנו את דיל למפקדתו של הגנרל ז’ורז', שאליה היה לנו קשר טלפוני ישר. הוא היה צריך לעשות שם ארבעה ימים, ולספר לנו על כל מה שיוכל לברר לעצמו. אף עם הלורד גורט היה המגע מקוטע וקשה, אבל נמסר לנו כי ברשותו אספקה רק לארבעה ימים ותחמושת לקרב אחד.

*

בישיבת־הבוקר של הקבינט המלחמתי ב־20 במאי עמדנו שוב על מצב הצבא שלנו. אפילו על סמך ההנחה שתבוצע נסיגת־לחימה מוצלחת אל הסום, סבור הייתי כי קרוב לודאי שמספרים ניכרים ינותקו או ייהדפו אל הים. בפרטיכל של הישיבה רשום: “ראש־הממשלה סבור כי בחינת אמצעי־זהירות צריכה האדמירליות לאסוף מספר גדול של ספינות קטנות, שתהיינה מוכנות להפליג לנמלים ולשונות־ים בחוף הצרפתי”. בכיוון זה פעלה האדמירליות מיד ובמרץ גובר והולך עם שחלפו הימים והקדירו. הפיקוח המיבצעי נמסר ב־19 בחודש לאדמירל רמזי, שפיקד מדוֹבר, שהכוח אשר בידו מנה בעת ההיא שלושים־ושש ספינות להובלת אנשים מסוגים שונים, שבסיסיהן בסאוּתמטון ודוֹבר. ב־20 בחודש אחר־הצהרים, אחרי קבלת פקודות מלונדון, נערכה בדוֹבר המועצה הראשונה של כל הנוגעים בדבר, כולל באי־כוח מיניסטריון הספנוּת, לדון ב“פינוי־החירום של כוחות גדולים מאד במימי התעלה”. על כל צרה שלא תבוא עובדה תכנית של פינוי מקאלה, בוּלוֹן ודונקרק בקצב של עשרת־אלפים איש מכל נמל ונמל מדי עשרים־וארבע שעות. שלושים ספינות מטיפוס של העברת נוסעים, שתים־עשרה אסדות־צי ושש ספינות־חופים קטנות סוּפקו “על החשבון”. ב־22 במאי ציותה האדמירליות להחרים ארבעים “סקוּטות” הולנדיות שחשו להן מפלט אצלנו ולהעמיד עליהן צוותים של אנשי־צי. ספינות אלו נכנסו לתפקיד בין ה־25 ל־28 במאי. מהאריץ' וסביב בואכה ויימוּת נצטוו קציני הובלה ימית לרשום את כל האניות המתאימות בנפח של עד אלף טונה, ונעשה סקר שלם של כל הספינות בנמלי בריטניה. לאחר עשרה ימים התברר כי תכניות אלו למה שנקרא “מיבצע דינאמו” הן שהושיעו את הצבא.

*

כיווּן ההתקפה הגרמנית נתברר עתה יותר. כלי־רכב משוריינים ואוגדות ממוּכּנות הוסיפו לנהור ולעבור בפירצה בכיוון אמיין וארא, כשהן מתעקלות לפאת מערב לאורך הסוֹם בכיוון הים. באור ל־21 בחודש נכנסו לאבּוויל, לאחר שעברו וניתקו את כל קווי התחבורה של צבאות הצפון. תנופות־חרמש איומות וקטלניות אלו לא נתקלו למעשה בשום התנגדות לאחר שנשברה החזית. הטנקים הגרמנים – “מרכבות האלמאנים” מטילות־המורא – שוטטו כאות־נפשם ברחבי הארץ, ובעוד כלי־תובלה ממוכּנים מסייעים להם ומספקים את צרכיהם, התקדמו כשיעור שלושים או ארבעים מיל ליום. הם עברו בעשרות ערים ומאות כפרים מבלי היתקל בהתנגדות קלה־שבקלות, כשקציניהם משקיפים מתוך הצריחים הפתוחים ומנופפים בידם אל התושבים. עדי־ראיה סיפרו על המוני שבויים צרפתים הצועדים יחד אתם, רבים מהם חוגרים עדיין את רוביהם, שמזמן לזמן היו נאספים ונשברים תחת זחלי הטנקים. זיעזעה אותי העובדה שלא נעשה כל נסיון להתמודד עם השריון הגרמני, המונה אך כמה אלפי כלי־רכב ומביא כליון חרוץ על מחנות אדירים, וכן הדהימתני ההתמוטטות המהירה של כל ההתנגדות הצרפתית מרגע שהובקעה החזית הלוחמת. כל התנועה הגרמנית התנהלה בכבישים הראשיים, שכמדומה לא היו חסומים בשום מקום.

ב־17 בחודש כבר שאלתי את ראש־המטה של חיל־האוויר:

האם אין אפשרות לברר היכן חונה טור כלי־רכב משוריינים של האויב משך שעות החשכה ולהפציץ אותו אחרי כן? הטורים המשוטטים האלה עושים בנו שמות מאחרי החזית.

עתה טילגרפתי אל ריינו:

21.5.40

ברכותי המאליפות למינויו של וייגאן, שבּו אנחנו נותנים פה אמון גמור.

אי־אפשר למנוע טורים של טנקים מהבקיע קווים דקים ומחדוֹר לעומק. אין שחר לכל מחשבה לסתום חורים ולבלום את המתפרצים האלה. אדרבה, העקרון צריך להיות לנקוב חור. אין ליחס חשיבות יתר על המידה להופעתם של טנקים אחדים באיזו נקודה שהיא. מה בידם לעשות אם הם נכנסים לעיר? ערים יש להחזיק בכוח רוֹבאים, ועל אנשי הטנקים יש לירות אם ינסו לצאת מכלי־רכבם. אם אינם יכולים להשיג אוכל או משקה או דלק, אין בידם אלא להקים מהומה ולהסתלק. במקום שאפשר צריך לפוצץ בנינים על גבּיהם. כל עיר שיש בה צומת־דרכים בעל ערך, יש להחזיק בה בנוסח זה. שנית, יש לרדוף אחר טורי הטנקים בשדה ולהתקיפם שם על ידי טורים ניידים קטנים בעלי תותחים מספר. כוחם ומרצם ודאי פוחתים והולכים כבר. זאת היא הדרך היחידה לטפל במתפרצים המשוריינים. אשר לעיקר החיל, שכמדומה איננו ממהר ביותר לבוא בעקבותיהם, השיטה היחידה היא להסתער על האגפים. אי־אפשר לחסל את הערבוביה של הקרב הזה אלא על ידי שיחמירוה, עד שתהיה יד הכל בכל. הם הולמים בקווי התחבורה שלנו; אנחנו צריכים להלום בשלהם. אני חש ביטחה יותר מאשר בתחילת המערכה; אבל חובה על כל הצבאות להילחם בעת ובעונה אחת, ואני תקוה שתהיה לבריטים הזדמנות בקרוב. מובּעת בזה רק דעתי האישית, ואני מאמין שלא תיפגע אם אני מביאה לפניך.

מיטב האיחולים.

*

ראשית מעשהו של וייגאן היתה לבטל את ההוראה מס. 12 של גאמלן. טבעי היה זה למדי שיבקש לראות במו־עיניו את המצב בצפון ולקבוע מגע עם המפקדים שם. יש להתחשב במצבו של גנרל המקבל לידיו את הפיקוד בשעת משבר של קרב הסמוך לתבוסה. אבל עכשיו לא היה פנאי. הוא לא היה צריך לעזוב את פסגת הפיקוחים שנותרו עדיין ולהסתבך בעיכובים ובמאמצים של תנועה אישית. נוכל לעקוב בפירוט אחר מה שבא אחרי כן. בבוקר ה־20 בחודש עשה וייגאן, שנתמנה על מקומו של גאמלן, סידורים לבקר אצל צבאות הצפון ב־21 בחודש. לאחר שנודע לו כי הגרמנים ניתקו את הכבישים לצפון החליט לטוס. מטוסו הותקף ונאלץ לנחות בקאלה. הכרח היה להעתיק את המועד שנקבע למועצה שלו באיפּר ל־3 אחה“צ ב־21 בחודש. כאן נפגש עם המלך ליאופולד והגנרל בּיוֹט. הלורד גורט, שלא הודיעו לו על המועד והמקום, לא נכח, והקצין הבריטי היחיד שבמקום היה האדמירל קיז, שהיה נספח אל המלך ולא היה לו שום פיקוד צבאי. המלך תיאר את המועצה הזאת כ”ארבע שעות של דיבורים מבולבלים“. נדונו התיאום בין שלושת הצבאות, ביצועה של תכנית וייגאן, ובאם תיכשל – נסיגת הבריטים והצרפתים אל הנהר ליס ונסיגת הבלגים אל הנהר איזר. ב־7 אחה”צ היה הגנרל וייגאן צריך להסתלק. הלורד גורט הגיע רק בשעה שמונה, ואז סח לו הגנרל ביוט על מה שהתרחש בישיבה. וייגאן חזר במכונית לקאלה, הפליג בצוללת אל דייפּ וחזר לפאריז. ביוט נסע במכוניתו לטפל במשבר, ולא יצאה שעה והוא נהרג בתאונת־דרכים. הנה כי כן שוב היה הכל תלוי ועומד.

*

ב־21 בחודש חזר איירונסייד והודיע כי הלורד גורט, משקיבל את הוראות הקבינט, העלה לפניו את הנקודות הבאות:

(א) שהמצעד לדרום יהיה כרוך בפעולת־מאסף מן הסכלדה בעת־ובעונה־אחת עם התקפה לתוך אזור ששריוני האויב ויחידותיו הניידות כבר מחזיקים בו בכוח גדול. בעת תנועה כזאת צריך יהיה להגן על שני האגפים.

(ב) שפעולות התקפה ממושכות הן קשות נוכח המצב המינהלי, ו־

(ג) שלא המחנה הראשון הצרפתי גם לא הבלגים אינם עשויים להשתלב בתמרון כזה, אם ינסו בו.

איירונסייד הוסיף ואמר כי מבוכה שוררת בפיקוד העליון הצרפתי בצפון, שהגנרל ביוט לא ביצע את תפקידי התיאום שלו משך שמונה הימים האחרונים וכפי הנראה אין לו שום תכניות, שחיל־המשלוח־הבריטי רוחו נכונה בקרבו ועד כאן לא היו לו אלא כחמש־מאות אבידות בקרב. הוא מסר תיאור חי של המצב בכבישים, ההומים פליטים ומטוסים גרמנים ממטירים עליהם אש. הוא עצמו התנסה בהם בנסיונות קשים.

הנה כי כן נצטיירו שתי ברירות מחרידות בפני הקבינט המלחמתי. הראשונה, שהצבא הבריטי יבקיע לו דרך אל הסוֹם, אם מתוך שיתוף־פעולה עם הצרפתים והבלגים ואם בלעדיו, משימה שהלורד גורט פיקפק ביכלתו לבצעה! השניה, שיסוג לדונקרק ויעמוד נוכח פינוי בים תחת התקפה אווירית של האויב, מתוך הודאוּת שיאבדו לו כל התותחים והציוד, שאז היו כה מועטים וכה יקרים. נראה היה בעליל כי עלינו לקבל על עצמנו סיכונים ניכרים על־מנת לבצע את הראשונה, אבל לא היה שום טעם שלא לנקוט את כל אמצעי־הזהירות וההכנה האפשריים לפינוי בים למקרה שלא תצליח התכנית הדרומית. הצעתי לעמיתי שאמריא לצרפת על־מנת להיפגש עם ריינו ווייגאן ולבוא לכלל החלטה. דיל היה צריך לבוא מן המפקדה של הגנרל ז’ורז' ולקדם את פני שם.

*

זה היה הרגע שבו ראו עמיתי לנכון להשיג מן הפרלמנט את הסמכויות היוצאות־מן־הכלל, שהצעת־חוק הוכנה בשבילן משך הימים האחרונים. צעד זה יתן לממשלה שליטה בלתי־מוגבלת למעשה על חייהם, חירותם ורכושם של כל נתיני הוד־מלכותו בבריטניה הגדולה. במונחים משפטיים כלליים היו הסמכויות שהעניק הפרלמנט סמכויות מוחלטות. החוק היה צריך “לכלול את הסמכות לתקן, על פי דבר־המלך־במועצתו, תקנות־הגנה שתדאגנה לחייב אנשים להעמיד את עצמם, את שירותם ואת רכושם לרשות הוד־מלכותו כפי שייראה נחוץ או כדאי בעיניו להבטחת בטחון הציבור, הגנת הממלכה, קיום הסדר הציבורי, או ניהולה היעיל של כל מלחמה שבה יהיה הוד־מלכותו נתון, או לקיום אספקה או שירותים ההכרחיים לחיי הציבור”.

אשר לכוח־האדם הוסמך מיניסטריון־העבודה לצוות על כל אדם למלא כל שירות שיידרש. התקנה שנתנה לו סמכות זו כללה סעיף על שׂכר הוגן, שהוכנס לחוק על־מנת להסדיר את תנאי המשכורת. ועדות־לאספקת־עובדים תוּקמנה במרכזים חשובים. בדומה לכך הוטל פיקוח במובן הרחב ביותר על הרכוש. בתוקף פקודות ממשלתיות הוטל פיקוח על כל העסקים, לרבות בנקים. אפשר היה לדרוש ממעבידים להראות את פנקסיהם, ומס של 100־למאה יוטל על רווחי־יתר. מועצת־ייצור תוקם בנשיאותו של מר גרינווד, וימוּנה מנהל־אספקת־עובדים.

הנה כי כן הובאה הצעת־חוק זו לפני הפרלמנט ב־22 בחודש אחר־הצהרים על ידי מר צ’מברליין ומר אטלי, וזה האחרון ניהל בעצמו את הקריאה השניה. הן בית־הנבחרים הן בית־הלורדים, על הרוב השמרני העצום אשר בהם, קיבלו את החוק פה־אחד בכל שלביו תוך כדי יום אחד, ובו בלילה קיבל החוק את הסכמת המלך;

"כִּי רוֹמָאִים בְּרִיב וּקְרָב

נָתְנוּ קַרְקַע וְפָז,

נָתְנוּ הוֹנָם, נָתְנוּ אוֹנָם,

בִּימֵי עֻזָּם מֵאָז".

כך היה הלך־הרוח בשעה ההיא.

*

כשהגעתי לפאריז ב־22 במאי היה לפני רקע חדש. גאמלן הלך; דאלאדיה נעלם מן התמונה המלחמתית. ריינו היה ראש־הממשלה ומיניסטר־המלחמה כאחד. הואיל וההתקפה הגרמנית פנתה בהחלט בכיוון הים, לא היה איוּם מיידי נשקף לפאריז. המטה־הכללי־הגדול עדיין נמצא בואנסן. מר ריינו הסיעני שמה לעת הצהרים בערך. בגן היו כמה מן הדמויות הללו שראיתין בזמנו סביב גאמלן – אחת מהן דמותו של קצין־פרשים גבוה מאד – מתהלכות נכאות הלוך ושוב. “C’est l’ancien régime” העיר השליש. ריינו ואני הוּבאנו אל חדרו של וייגאן, ואחרי כן אל חדר־המפות, מקום שנמצאו המפות הגדולות של הפיקוד העליון. וייגאן קיבל את פנינו. על אף מאמציו הגופניים ולילה של נסיעה היה מלא חיים, נמרץ ועירני. הוא עשה רושם מצוין על הכל. הוא גולל את תכנית המלחמה שלו. הוא לא הסתפק בכך שצבאות הצפון יצעדו או יסוֹגו דרומה. שומה עליהם להלום בכיוון דרומי־מזרחי מסביבות קאמברה וארא בכיוון הכללי של סן־קנטין, ולאַגף בכך את האוגדות המשוריינות הגרמניות העומדות עתה בקרב במה שקרא לו בשם הכּיס סן־קנטין — אַמיין.

המצב ב – 22 במאי בערב

סבור היה כי על העורף שלהם יגן הצבא הבלגי, שיחפה עליהם בכיוון מזרח, ואם יהיה צורך בדבר – מכיוון צפון. עד כה וכה ומחנה צרפתי חדש תחת פקודתו של הגנרל פרר, מורכב שמונה־עשרה עד עשרים אוגדות מאלזאס, מקו־מאז’ינו, מאפריקה ומכל מקום אחר, יקים חזית לאורך הסוֹם. שׂמאלו יתקדם בדרך אמיין אל ארא, ובמאמץ עליון יכוֹנן אפוא מגע עם צבאות הצפון. שריוני האויב צריכים לעמוד תחת לחץ מתמיד. “אסור”, אמר וייגאן, “להניח את היזמה לאוגדות השריונים”. כל הפקודות הנחוצות ניתנו, במידה שאפשר היה בכלל לתת פקודות. אז הוגד לנו כי הגנרל ביוט, אשר לו מסר את כל תכניתו, עתה־זה נהרג בתאונת־הדרכים. דיל ואני הסכמנו בינינו שאין לנו ברירה, ובעצם גם לא נטיה, אלא לקדם בברכה את התכנית. הדגשתי כי “הכרח הוא לחדש את הקשרים בין צבאות הצפון לצבאות הדרום בדרך ארא”. הסברתי כי הלורד גורט, בעודו הולם בכיוון דרומי־מערבי, חייב גם לשמור על דרכו אל החוף. כדי למנוע כל אי־הבנה ביחס למה שנקבע, הכתבתי אני עצמי תמצית של ההחלטה והראיתי אותה לוייגאן, שהסכים. בהתאם לכך מסרתי דין־וחשבון לקבינט, ושלחתי את המברק הבא ללורד גורט:

22.5.40

טסתי הבוקר לפאריז עם דיל ואחרים. תמצית המסקנות שאליהן הגענו – ריינו, וייגאן ואנחנו – מוּבאת למטה. הן הולמות בדיוק את ההוראות הכלליות שקיבלת ממשרד־המלחמה. איחולינו הטובים ביותר מלווים אותך בקרב החיוני הנפתח עתה בכיוון בּאפּוֹם וקאמברה.

הוסכם –

1. שהצבא הבלגי יסוג אל קו האיזר ויעמוד שם, ובתוך כך ייפתחו הסכרים.

2. שהצבא הבריטי והמחנה הראשון הצרפתי יתקיפו בכיוון דרומי־מערבי אל בּאפּוֹם וקאמברה בהקדם האפשרי, לא יאוחר מיום מחר, בכוח של כשמונה אוגדות, וכשקורפוס־הפרשים הבלגי מימין לבריטים.

3. שהואיל וקרב זה חיוני לשני הצבאות וקווי־התחבורה של הבריטים תלויים בשחרורה של אמיין, יתן חיל־האוויר הבריטי את מירב העזרה שבגדר האפשר. הן ביום הן בלילה, כל זמן שהקרב נמשך.

4. שקבוצת־הגייסות הצרפתית החדשה, העולה על אמיין ומקימה קו לאורך הסוֹם, תהלום בכיוון צפוני ותתחבר עם האוגדות הבריטיות המסתערות דרומה בכיוון הכללי של באפּום.

הקורא יראה שתכניתו החדשה של וייגאן לא היתה שונה אלא במידת ההדגשה מן ההוראה מס. 12 של הגנרל גאמלן, שבוטלה. היא גם לא היתה

מנוגדת לדעה הנמרצת שהביע הקבינט המלחמתי ב־19 בחודש. צבאות הצפון אמורים היו לפלס להם דרך דרומה בפעולת התקפה, ולהשמיד, אם יוכלו, את ההתפרצות המשוריינת. קבוצת־הגייסות הצרפתית החדשה תחת פקודתו של הגנרל פרר אמורה היתה לסייעם בהתקפה בדרך אמיין. דבר זה היה חשוב ביותר אם יתגשם. באורח פרטי התלוננתי לפני מר ריינו על שמשך ארבעה ימים רצופים נשאר גורט בלי שום פקודה. מאז קיבל וייגאן את הפיקוד לידיו התבזבזו שלושה ימים על קבלת החלטות. השינוי בפיקוד העליון היה נכון. הדיחוי שבא בעקבותיו היה ביש.

אותו לילה ישנתי בשגרירוּת. ההתקפות האוויריות היו בחינת דבר של מה־בכך! התותחים הרעישו. אבל נפץ פצצה לא נשמע כלל. אכן. שונים מאד היו נסיונותיה של פאריז מן המבחן שעוּתד ללונדון. עז היה רצוני ללכת לבקר אצל ידידי הגנרל ז’ורז' במפקדתו בקומפּיין. קצין־הקשר שלנו אצלו, הבריגדיר סוויין, היה אתי זמן־מה ומסר לי את תמונת הצבאות הצרפתיים ככל שהיתה ידועה לו, וזו לא היתה אלא חלק מן האמת. משוכנע הייתי כי מוטב יהיה שלא להפריע עכשיו, שעה שמנסים לבצע פעולה עצומה ומסובכת זו נוכח כל מיני קשיים מינהליים והפסקות תכופות בקשר.

בהעדר כל ניהול עליון של המלחמה היו הדברים ביד המקרה וביד האויב. ב־17 בחודש החל גורט לכוון חיילות אל הקו ריוֹלקוּר־אַרלה ולהעמיד חיל־מצב בארא, והיה מחזק בתמידות את אגפו הדרומי. המחנה השביעי הצרפתי, שנגרע ממנו הקורפוס הט"ז, שסבל קשה בקרבות של ואלכרן, נע דרומה על־מנת להתחבר עם המחנה הראשון הצרפתי. הוא עבר בעורף הבריטים, בלי הפרעות רציניות. ב־20 בחודש מסר גורט לגנרלים בּיוֹט ובלנשאר שהוא מתכוון להתקיף דרומה מארא ב־ 21 במאי בכוח של שתי אוגדות וחטיבה משוריינת, וביוט הסכים לשתף פעולה בכוח של שתי אוגדות צרפתיות מן המחנה הראשון הצרפתי. מחנה זה של שלוש־עשרה אוגדות התקבץ במלבן שמידותיו כתשעה־עשר מיל על עשרה: מוֹלד־ואלנסיין־דנן־דוּאיי. האויב צלח את הסכלדה ב־20 בחודש מסביב לאוּדנארד, ושלושה הגייסות הבריטיים, שעדיין היו פניהם מזרחה, נסוגו ב־23 בחודש אל קווי ההגנה שהקימונו במשך החורף לאורך הגבול הבלגי, שמהם התקדמו בהתלהבות כה רבה שנים־עשר יום קודם לכן. ביום הזה קוצצו מנותיו של חיל־המשלוח־הבריטי כדי מחצית. הרושם שקיבלתי ממקורות רבים על אזלת־היד של הצרפתים עוררני למחות לפני ריינו.

ראש הממשלה אל מר ריינו 23.5.40

(העתק ללורד גורט)

כוחות שריון חזקים של האויב ניתקו את קווי התחבורה של צבאות הצפון. ישועת הצבאות האלו תושג רק על ידי ביצוע מיידי של תכנית וייגאן. אני דורש לתת למפקדים הצרפתים בצפון ובדרום ולמפקדה הבלגית את הפקודות הנמרצות ביותר לבצע תכנית זו ולהפוך את התבוסה לנצחון. גורם הזמן הוא חיוני מאחר שהאספקה מועטה.

מסרתי על הפנייה הזאת לקבינט המלחמתי כשנתכנס לישיבתו ב־11.30 לפה"צ, והטעמתי שכל הצלחתה של תכנית וייגאן תלויה בכך שינקטו הצרפתים את היזמה, דבר שכפי הנראה אינם מתכוונים אליו כלל. נתכנסנו שוב ב־7 בערב.

ולמחרת היום:

ראש הממשלה אל מר ריינו, לגנרל וייגאן 24.5.40

הגנרל גורט מטלגרף לאמור שהתיאום בחזית הצפונית הוא הכרחי נוכח מציאותם של צבאות שלוש אומות שונות. הוא אומר שאינו יכול לקבל עליו את התיאום הזה, הואיל והוא נלחם כבר מצפון ומדרום וסכנה נשקפת לקווי התחבורה שלו. בתוך כך מוסר לי סיר רוג’ר קיז כי עד לשעה 3 אחה"צ היום (23 בחודש) לא קיבלו המפקדה והמלך של בלגיה שום הנחיה. איך ליישב דבר זה עם הודעתך שבּלנשאר וגורט פועלים “יד־ביד”? אני מעריך אל־נכון את קשיי הקשר, אבל אינני חש כל תיאום יעיל של הפעולות באזור הצפוני, שכנגדו מתרכזים כוחות האויב. מאמין שיהיה בידך לתקן זאת. גורט מוסיף ואומר שכל התקדמות מצדו חייבת להיות בחזקת גיחה. וכי צריכה לבוא עזרה מדרום, הואיל ואין (חזור: אין) בידו תחמושת להתקפה רצינית. בכל זאת אנו נותנים לו הוראות להתמיד בביצוע תכניתכם. כאן אף לא ראינו את ההנחיה שלך, ואין לנו כל מושג מפרטי מיבצעיכם בצפון. התואיל לשלוח בהקדם האפשרי באמצעות הצירוּת הצרפתית? מיטב האיחולים.

*

יש לספר כאן בקצרה על הקרב הקטן שבו עמדו הבריטים סביב ארא. הגנרל פרנקלין, שהיה המפקד, התכוון לכבוש את האזור ארא־קאמברה־בּאפּוֹם. היו לו האוגדות הבריטיות ה־5 וה־50 וחטיבת־הטנקים ה־1 של הצבא. תכניתו היתה להתקיף בשריונים האלה ובכוח של חטיבה אחת מכל אוגדה, תחת הפיקוד הכללי של הגנרל מארטל, מסביב לצד המערבי והדרומי של ארא, כשלפניו מטרה מיידית על הנהר סאנסה. הצרפתים היו צריכים לשתף פעולה בכוח של שתי אוגדות במזרח בכיוון הכביש קאמברה־ארא. האוגדות הבריטיות כללו רק שתי חטיבות כל אחת, והטנקים מנו ששים־וחמישה מטיפוס “מארק 1” ושמונה־עשר מטיפוס “מארק 2”, שזחליהם קצרי־הימים מתבלים והולכים כולם. ההתקפה החלה בשעה 2 אחה“צ ב־21 במאי, ועד־מהרה נתקלה בהתנגדות חזקה הרבה יותר מן המשוער. התמיכה הצרפתית באגף המזרחי לא התממשה, ובאגף המערבי נתבטאה רק באוגדה ממוכּנת קלה אחת. שריוני האויב כללו למעשה כארבע־מאות טנקים של האוגדות המשוריינות השביעית והשמינית, שעל הראשונה בהן פיקד גנרל בשם רוֹמל. בתחילה עשתה ההתקפה חיל ונלקחו ארבע־מאות שבויים, אבל התוקפים לא הגיעו לקו הנהר סאנסה, והתקפת־הנגד הגרמנית, במספרים עדיפים, ובהישען על תמיכה אווירית שלמה, גרמה אבידות כבדות. הגדוד ה־12 של ה”לאנסרס" הודיע מיד על טורי אויב חזקים הנעים בכיוון סן־פוֹל ומאיימים לגולל את האגף המערבי. בשעות הלילה נסוגו חטיבת־הטנקים של־הצבא, החטיבה ה־13 של האוגדה ה־5 והחטיבה ה־151 של האוגדה ה־50 בהדרגה אל הנהר סקארפּ. כאן עמדו שלוש חטיבות בריטיות עד ל־22 בחודש אחר־הצהרים, ובסביבה זו הדפו כמה וכמה התקפות. עדיין החזקנו בארא אבל האויב נטה בהדרגה ליסוֹב בכיוון בּתין. האוגדה הצרפתית הממוכנת הקלה, השומרת על אגפנו המערבי, נדחקה ממון־סן־אלוּאה, וזמן קצר אחרי כן התקרבו הטנקים של האויב לסוּשה. ב־7 בערב ביום ה־23 בחודש היה האגף המזרחי הבריטי נתון ללחץ כבד, והאויב שהגיע ללאן כיתר את האגף המערבי. כיון שכך היה המצב מסוכן עד מאד. עומדים היינו נוכח עדיפות מספרית מכרעת, שפעי־שפעים של שריון הציקונו, וכמעט וכוּתרנו. בשעה 10 בערב הודיע הגנרל פרנקלין למפקדה שאם לא יסוג הכוח שלו במשך הלילה שוב לא יוכל לסגת. נאמר לו כי לפני שלוש שעות כבר נשלחו אליו פקודות נסיגה. היתה לה לפעולה איזו השפעה זמנית על האויב; הוא מסר בזמנו על “התקפות־נגד בריטיות כבדות בעזרת שריונים”, שגרמו לו מידה ניכרת של דאגה.

על פי תכנית וייגאן הציע גורט לגנרל בּלנשאר, שפיקד עתה על הקבוצה הצפונית, ששתי אוגדות בריטיות, אוגדה צרפתית אחת וקורפוס־הפרשים הצרפתי יתקיפו דרומה בין קאנאל־די־נוֹרד לתעלת־סכלדה. שתי אוגדות צרפתיות אכן הגיעו פעמיים לפני כן לפרוורי קאמברה, אבל מדי פעם הופצצו ונסוגו. משך כל הימים האלה היתה זו הפעולה התוקפנית היחידה של המחנה הראשון הצרפתי.

*

בלונדון לא היו לנו שום ידיעות על מהלך הנסיון הנואש הזה בארא לשבור את קו הכיתוּר. אולם משך ה־24 בחודש הגיעו מברקים עזי־תוכחה מאת ריינו. הקצר בשני מברקיו מספר את הסיפור.

טילגרפת אלי [אמר] הבוקר שנתת הוראות לגנרל גורט להמשיך בביצוע תכנית וייגאן. הגנרל וייגאן מודיע לי עכשיו כי, לדברי תשדורת שנתקבלה מן הגנרל בּלנשאר, ביצע הצבא הבריטי, ביזמתו שלו, נסיגה של עשרים־וחמישה מיל בכיוון הנמלים בו בזמן שחילותינו העולים מדרום מתקדמים צפונה, מקום שהיו צריכים להיפגש עם בעלי־בריתם.

פעולה זו של הצבא הבריטי עומדת בניגוד גמור לפקודות הרשמיות, שנתחדשו הבוקר על ידי הגנרל וייגאן. נסיגה זו אילצה כמובן את הגנרל וייגאן לשנות את כל סידוריו, והוא מוכרח עכשיו לוותר על הרעיון של סתימת הפירצה וכינונה המחודש של חזית רצופה. איני צריך כלל להדגיש את חומרת התוצאות האפשריות.

עד כאן היה הגנרל וייגאן סומך על כך שמחנהו של הגנרל פרר יעלה צפונה על אמיין, אלבּר ופרוֹן. לאמיתו של דבר לא ביצע מחנה זה כל התקדמות מוחשת, ועדיין היה מתארגן ונערך. בזה ניתנות תשובותי למר ריינו:

25.5.40

מברקי אמש סיפר לך כל מה שהיה ידוע לנו כאן, ועדיין לא שמענו מן הלורד גורט שום דבר שיסתור זאת. אבל עלי לומר לך שקצין־מטה התיצב במשרד־המלחמה ואישר את דבר נסיגתן של שתי האוגדות מאזור ארא, שהוזכרה במברקך אלי. הגנרל דיל, הנמצא ודאי עם הלורד גורט, נצטווה לשלוח בהקדם האפשרי קצין־מטה בדרך האוויר. ברגע שנדע מה התרחש, אמסור דו"ח מלא. אולם ברור שהצבא הצפוני מוקף למעשה וכי כל קווי התחבורה שלו נותקו, פרט לאלה העוברים את דוּנקרק ואוֹסטנד.

25.5.40

יש לנו מלוא היסוד להאמין שגורט מתמיד עדיין בתנועה כלפי דרום. כל הידוע לנו הוא שעל ידי הלחץ על אגפו המערבי, ועל־מנת לקיים את הקשר אל דונקרק לשם קבלת אספקה הכרחית, נאלץ להעמיד חלקים של שתי אוגדות לחצוץ בינו לבין הלחץ הגובר של כוחות השריון הגרמניים, אשר בכוח שאין־לעמוד־בפניו כנראה הצליחו לכבוש את אַבּוויל ובוּלון, מאיימים על קאלה ודונקרק, ולכדו את סנט־אוֹמר. איך יכול הוא לנוע דרומה ולהתיק את החזית הצפונית שלו אם לא יציב את שלט־המגן הזה מימינו? שום דבר בתנועותיו של חיל־המשלוח הבריטי הידועות לנו אינו יכול לשמש אמתלה להפסקת הלחץ החזק של תנועתכם כלפי צפון על פני הסוֹם, שאנו מקווים להתפתחותו.

שנית, התלוננת על העברת חמרים כבדים מהאבר. החמרים היחידים שהועברו היו פגזי־גז, שהזהירות מחייבת שלא להשאירם. כמו כן הועברה קצת מן האפסניה מן הצד הצפוני אל הצד הדרומי של הנהר בהאבר.

שלישית, אם יתברר לי שהלחץ המופלג של המאורעות כפה איזו סטיה מן התכנית המוסכמת, אודיע לך על כך מיד. דיל, שהבוקר היה משוכנע בתכלית כי התקוה היחידה לחילוצו הממשי של צבאנו טמונה בתנועה הדרומית ובהתקדמות הפעילה של הגנרל פרר, נמצא עכשיו עם גורט. עליך להבין כי לאחר שחיכינו לתנועה הדרומית שבוע ימים לאחר שהתברר הצורך בה, נמצאים אנו עכשיו מנותקים מן החוף על ידי שיפעת כלי־הרכב המשוריינים של האויב. לפיכך אין לנו ברירה אלא להמשיך בתנועה דרומה, אגב שימוש בהגנת משמרות אגפיים לצד מערב כבל הדרוש.

הגנרל ספּירס יהיה אצלך מחר בבוקר, ומסתבר כי כאשר אך יתברר המצב צריך יהיה לשלחו מיד בחזרה.

*

תקיפה היתה הדעה בקבינט ובחוגים צבאיים גבוהים כי כשרונותיו וחכמתו האסטרטגית של סיר ג’ון דיל, שמאז ה־23 באפריל היה סגן־ראש המטה־הכללי־הקיסרי, צריכים למצוא בקעה יאה להתגדר בה במינויו לתפקיד יועצנו הצבאי הראשי. איש לא יכול להטיל ספק בכך שמעמדו המקצועי עדיף היה בהרבה מובנים על זה של איירונסייד.

עם שהגיע הקרב המר והנמהר אל שיאו רצינו מאד, אני ועמיתי, שייעשה סיר ג’ון דיל ראש־המטה־הכללי־הקיסרי. כן היה עלינו לבחור מפקד ראשי לאי הבריטי, אם תבוא פלישה. בשעה מאוחרת במוצאי יום ה־25 במאי מנסים היינו להעריך את המצב – איירונסייד, דיל, איזמי, אנוכי, ועוד אחד או שנים – בחדרי בבית האדמירליות. הגנרל איירונסייד העלה את ההצעה שיחדל מהיות ראש־המטה־הכללי־הקיסרי, אבל הביע את נכונותו הגמורה לפקד על כוחות־המולדת הבריטיים. בהתחשב בתפקיד המדכדך העשוי להתלוות לפיקוד כזה, כפי שסברנו בזמנו, היתה זו הצעה המצוינת בשאר־רוח וחוסר־פניות. לפיכך קיבלתי את הצעתו של הגנרל איירונסייד; והכיבּוּדים ואותות־המעלה הרמים שהוענקו לו לאחר מכן נבעו מהערכתי להתנהגותו ברגע זה במהלך עניננו. סיר ג’ון דיל נעשה ראש־המטה־הכללי־הקיסרי ב־27 במאי. הדעה הכללית היתה כי השינויים הולמים את צורך השעה.

 

פרק רביעי: המצעד אל הים 24 במאי – 31 במאי    🔗

סקירת הקרב – סיפורו של הגנרל האלדר על התערבותו האישית של היטלר – עצירת השריונים הגרמנים – האמת מתוך יומני המטה הגרמני – סיבה מיוחדת לעמידה בנקודה המכרעת – ההגנה על בולון – הדרמה של קאלה – תוצאותיה של התגוננות ממושכת – גורט נוטש את תכנית וייגאן – החלטתו מיום 25 במאי – סתימת הפירצה הבלגית – נסיגת הצבא הבריטי אל ראשי־הגשר של דונקרק – חילוץ ארבע האוגדות הבריטיות מליל – שאלה אל ראשי־המטות – תשובתם – איגרתי אל הלורד גורט – ואל האדמירל קיז – סיפורו של הגנרל פּאוּנוֹל על פגישת גורט ובלנשאר בבוקר ה־28 בחודש – כניעת הצבא הבלגי, 28 במאי – הגנרל בּרוּק והקורפוס השני עומדים בקרב מכריע, 28 במאי – נסיגה אל ראש־הגשר – מנוסת מחצית המחנה הראשון הצרפתי בדרך הים

כאן אולי המקום לסקור את מהלך הקרב ההיסטורי הזה עד לנקודה זו.

רק היטלר היה מוכן להפר את הנייטראליות של בלגיה והולנד. בלגיה לא היתה מוכנה לקרוא לבעלי־הברית בטרם תותקף היא עצמה. לפיכך היתה היזמה הצבאית בידי היטלר. ב־10 במאי הנחית את מהלומתו. קבוצת־הגייסות הראשונה, שהבריטים במרכזה, תחת שתעמוד מאחרי ביצוריה, זינקה קדימה לתוך בלגיה למסע־הצלה שחסר־שחר היה משום שבא באיחור. הצרפתים השאירו את הפירצה מול הארדנים במצב של ביצור ירוּד ושמירה רפה. פריצה משוריינת, באמת־מידה שלא היתה כמוה מעולם במלחמה, שברה את מרכז קו הצבאות הצרפתיים, ובתוך ארבעים־ושמונה שעות איימה לנתק את כל צבאות הצפון הן מקווי־התחבורה הדרומיים שלהם הן מן הים. ב־14 בחודש לכל המאוחר היה הפיקוד העליון הצרפתי צריך לתת לצבאות האלה פקודות נחרצות לבצע נסיגה כללית במלוא המהירות, מתוך השלמה לא רק עם סכנות אלא גם עם אבידות כבדות בציוּד. הגנרל גאמלן לא ראה את השאלה מלוא הריאליזם האכזרי אשר בה. המפקד הצרפתי של הקבוצה הצפונית, בּיוט, לא היה מסוגל להחליט בעצמו את ההחלטות הדרושות. ערבוביה שׂררה בקרב צבאות האגף השמאלי הנתון בסכנה.

עם שהוחש יתרון כוחו של האויב, נסוגו. משהקיפה תנועת הגילול את ימינם, העמידו אגף־מגן. אילו החלו בנסיגה ב־14 בחודש כי אז יכלו לעמוד על הקו הקודם שלהם ב־17 בחודש והיה להם סיכוי נאה להבקיע להם דרך־מוצא בקרב. לפחות שלושה ימים גורליים הלכו לאיבוד. מן ה־17 בחודש והלאה ראה הקבינט המלחמתי הבריטי בבירור כי רק מסע לוחם מיידי דרומה יוכל להציל את הצבא הבריטי. מנוי וגמור היה עם הקבינט להעמיד את ממשלת צרפת ואת הגנרל גאמלן על השקפתו, אבל המפקד הבריטי עצמו, הלורד גורט, היה מסופּק אם אפשר לנתק את המגע בין החזיתות הלוחמות, ולא כל שכן – להבקיע דרך בתוך כך. ב־19 בחודש פוּטר גנרל גאמלן, וּוייגאן מלך תחתיו. ה“הוראה מס. 12”, פקודתו האחרונה של גאמלן, אף כי באה באיחור של חמישה ימים, נבונה היתה בעיקרה, וכן גם הלמה את עיקרי מסקנותיו של הקבינט המלחמתי וראשי־המטות הבריטיים. השינוי בפיקוד העליון, או העדר הפיקוד, הביאו שוב לידי דיחוי של שלושה ימים. התכנית האמיצה שהציע הגנרל וייגאן אחרי ביקורו אצל צבאות הצפון מעולם לא היתה יותר מתכנית שעל גבי הנייר. בעיקרה היתה זו תכנית גאמלן, שבגלל השהיות הנוספות נעשתה חסרת־תקוה עוד יותר.

בדילמה האיומה שנתעוררה עכשיו קיבלנו את תכנית וייגאן, ועשינו מאמצים נאמנים ומתמידים, שעם זאת היו ללא הועיל לעת הזאת, להוציאה לפועל עד ל־25 בחודש, מועד שבּו גזה כל תקוה לנוס דרומה, לאחר שנותקו כל קווי התחבורה, התקפות־הנגד החלשות שלנו נהדפו והלכו, ארא אבדה, החזית הבלגית התפוררה והלכה והמלך ליאופולד עמד להיכנע. לא נותר אלא הים. הנוכל להגיע אליו, או שמא נדונים אנחנו לכיתוּר ולמחיצה במרומי־שדה? על כל פנים הכרח שיאבדו כל התותחים והציוד של צבאנו, שמשך חדשים רבים לא תהיה להם תמורה. אבל מה ערך לזה לעומת הצלת הצבא, הגרעין והמסד שרק עליהם תוכל בריטניה להקים את צבאותיה לעתיד־לבוא? הלורד גורט, שמן ה־25 בחודש והלאה חש כי הפינוי בדרך הים הוא סיכוינו היחיד, ניגש עתה להקים ראש־גשר סביב דונקרק ולהבקיע לו דרך אליו בקרב, בכוחות שנותרו לו. נדרשו כאן כל המשמעת של הבריטים, וסגולות האופי של מפקדיהם, שעליהם נמנו ברוּק, אלכסנדר ומונטגומרי. נדרש עוד הרבה יותר מזה. כל מה שיכול אדם לעשות נעשה, כלום יהיה די בכך?

*

עכשיו יש לבדוק פרשה ששימשה נושא לפולמוס גדול. הגנרל האלדר, ראש־המטה־הכללי הגרמני, הצהיר כי ברגע זה חלה ההתערבות האישית הממשית היחידה של היטלר במערכה. לדברי הגנרל “חרד היטלר לגורל היחידות המשוריינות, משום שנמצאו בסכנה ניכרת בשטח קשה, אשר רשת של תעלות פרושׂה עליו, בלא שתוכלנה להשיג תוצאות חיוניות כלשהן”. סבור היה שלא יוכל להקריב יחידות משוריינות לבלי הועיל, שכן הכרחיות הן לשלב השני של המערכה. אין ספק שסבור היה כי עליונותו האווירית די יהיה בה למנוע פינוי גדל־ממדים בדרך הים. לדברי האלדר שלח אליו אפוא, באמצעות בּראוּכיץ‘, הודעה בה פקד “לעצור את היחידות המשוריינות, ואפילו להחזירן מרחק־מה”. כך, אומר האלדר, פוּנתה הדרך לדונקרק לצבא הבריטי. מכל־מקום קלטנו תשדוֹרת גרמנית שנשלחה בדיבּוּר ב־11.42 לפה"צ ביום 24 במאי ובה נאמר כי יש להפסיק לפי־שעה את ההתקפה על הקו דונקרק־האזבּרוּק־מרוויל. האלדר טוען שמטעם המפקדה העליונה של הצבא (אוֹ. ק. ה.) סירב להתערב בתנועות קבוצת־הגייסות של רוּנדשטט, שהיו בידיו פקודות ברורות למנוע את האויב מהגיע אל החוף. ככל שתהיה ההצלחה כאן מהירה ושלמה יותר, טען, כך ייקל למצוא אחרי כן תקנה לאבדנם של כמה טנקים. למחרת היום נצטווה לבוא עם בראוּכיץ’ לישיבה.

הדיון הנסער הסתיים בפקודה מפורשת מאת היטלר, שהוסיף ואמר כי ידאג לביצועה על ידי שליחת קציני־קשר אישיים לחזית. קייטל נשלח במטוס אל קבוצת־הגייסות של רונדשטט, וקצינים אחרים נשלחו לעמדות הפיקוד שבחזית. “מעולם לא יכולתי”, אומר הגנרל האלדר, “לתאר לעצמי איך עלה בדעתו של היטלר הרעיון שהיחידות המשוריינות עומדות בסכנה שלא־לצורך. מסתבר ביותר שסיפוריו של קייטל, שעשה זמן ניכר בפלנדריה במלחמת־העולם הראשונה, היו מקורם של רעיונות אלה”.

גנרלים גרמנים אחרים חזרו על אותו סיפור, בעיקרו של דבר, וחיוו דעתם אפילו שהיה מניע פוליטי לפקודתו של היטלר, שהתכוון לשפר בכך את הסיכויים לשלום עם אנגליה לאחר שתוּכּה צרפת. בינתים יצאו לאור מסמכי־עדוּת מהימנים בדמות עצם היומן של מפקדת רונדשטט, שנכתב בעת המעשה. יומן זה מספר דברים אחרים. בחצות אור ל־24 בחודש באו פקודות מאת בראוּכיץ' באוֹ. ק. ה., שהעמידו את המחנה הרביעי תחת פקודתו של רונדשטט לשם “המערכה האחרונה” של “קרב הכיתוּר”. למחרת בבוקר ביקר היטלר אצל רונדשטט, שטען לפניו כי כוח שריוניו, שכה הרחיקו וכה מיהרו לדרכם, פחת מאד וכי הם זקוקים להפסקה שבה יתארגנו מחדש ויתאוששו לקראת המהלומה האחרונה נגד אויב אשר, לדברי יומן־המטה שלו, היה “נלחם בעקשנות בלתי־רגילה”. יתר על כן, רונדשטט חזה מראש את האפשרות של התקפות מצפון ומדרום על כוחותיו הפזורים עד מאד; למעשה ראה לפניו את תכנית וייגאן, אשר לו היתה בת־ביצוע כי אז היתה מכת־הנגד המובנת־מעצמה של בעלי־הברית. היטלר “הסכים בהחלט” שאת ההתקפה מזרחית לארא צריך לבצע חיל־הרגלים, וכי היחידות הניידות צריכות להוסיף ולהחזיק בקו לאן־בתין־אַר־סנט אוֹמר־גראוולין על־מנת ללכוד את כוחות האויב הנלחצים על ידי קבוצת־הגייסות ב בצפון־מזרח. הוא עמד גם על הצורך העליון לשמור על הכוחות המשוריינים בשביל פעולות נוספות. אולם השכם מאד ב־25 בחודש נשלחה הנחיה חדשה מאת בראוכיץ' בתפקיד המפקד הראשי, שציותה על השריונים להמשיך בהתקדמותם. רונדשטט, שנאחז בהסכמתו של היטלר בעל־פה, לא אבה שמוֹע על כך. הוא לא העביר את הפקודה למפקד המחנה הרביעי, קלוּגה, שנצטווה להמשיך ולחסוך באוגדות השריון. קלוּגה מחה נגד העיכוב, אבל רק למחרת היום, ב־26 בחודש, שיחרר רונדשטט את השריונים, אם כי אפילו אז ציוה שלא להתקיף עדיין במישרים את דונקרק עצמה. ביומן רשום כי המחנה הרביעי מחה נגד הגבלה זו, וראש־המטה שלו טילפן ב־27 בחודש:

התמונה בנמלי התעלה היא כזאת: אניות גדולות ניגשות אל הרציף, מורידות כבשים, והאנשים עולים בהמון אל האניה. את כל הציוד משאירים. אבל אין אנו מעוניינים להיתקל לאחר זמן באנשים האלה, כשהם מצוידים ציוד חדש.

ברור, אפוא, שהשריונים נעצרו; שהדבר נעשה לא ביזמתו של היטלר כי אם ביזמתו של רונדשטט. רונדשטט היו לו בלי ספק טעמים להשקפתו, הן משום מצב השריונים הן משום מהלך הקרב בכללותו, אבל ראוי היה לו שיציית לפקודות הרשמיות של פיקוד הצבא, או שיגיד לפחות לפיקוד מה שאמר היטלר בשיחה. בין המפקדים הגרמנים קיימת הסכמה כללית שהוחמצה כאן הזדמנות גדולה.

*

אולם היתה סיבה נפרדת שהשפיעה על תנועות השריון הגרמני בשלב המכריע.

לאחר שהגיעו אל הים מעבר לאַבּוויל באור ל־21 בחודש, נעו טורי־החלוץ הגרמניים המשוריינים והממונעים צפונה לאורך החוף, בדרך אַטאפּל בכיוון בולון, קאלה ודונקרק, מתוך הכוונה הברורה לנתק כל דרך מנוסה בים. את האזור הזה ראיתי כמו חי לנגד עיני מימי המלחמה שעברה, שעה שהחזקתי את חטיבת־חיל־הים הניידת בפעולה מדונקרק נגד האגפים והמאסף של הצבאות הגרמנים העולים על פאריז. לפיכך כבר ידועות היו לי רשת־ההצפה בין קאלה לדונקרק וחשיבותו של קו־המים גראוולין. הסכרים כבר נפתחו ומיום ליום היו השטפונות מתפשטים, ובכך נתנו הגנה מדרום לקו הנסיגה שלנו. הגנת בולון, אך עוד יותר מכך הגנתה של קאלה, עד לשעה האחרונה, התבלטו בתמונה הכללית המבולבלת, ויחידות־מצב נשלחו שמה מיד מאנגליה. בוּלון, שבּוּדדה והותקפה ב־22 במאי, הוּגנה על ידי שני גדודים של ה“גארדס” ואחת הסוללות האנטי־טנקיות שלנו, עם קצת חיילים צרפתים. לאחר התנגדות של שלושים־ושש שעות נמסר כי שוב אין להחזיק במקום, ואני הסכמתי לכך שמונה משחתות באור ל־24 במאי, אגב איבוד מאתים איש בלבד. התחרטתי על ההחלטה הזאת.

ימים אחדים לפני כן העמדתי את ניהול ההגנה על נמלי התעלה תחת פקודתו הישרה של ראש־המטה־הכללי־הקיסרי, שאתו עמדתי במגע מתמיד. עתה גמרתי אומר שעל קאלה תיאסר מלחמה עד־מוות, וכי אין להרשות כלל פינוי בדרך־הים לחיל־המצב, שכלל גדוד אחד של חטיבת־הרובאים, אחד מן הרגימנט ה־60 של הרובאים, את רובאי־המלכה־ויקטוריה וגדוד של רגימנט־הטנקים־המלכותי, עם עשרים־ואחד טנקים קלים ועשרים־ושבעה כבדים, וכן מספר שווה לזה של צרפתים. כאובה היתה ההחלטה להקריב ככה את החיילים המאומנים והמצוינים האלה, שכה מעטים כדוגמתם היו לנו, בעבוּר היתרון המפוקפק של רווח יומים או אולי שלושה, ובעבור התועלת המפוקפקת שייתכן להפיק מן הימים האלה. מזכיר־הממלכה לעניני־מלחמה וראש־המטה־הכללי־הקיסרי הסכימו לצעד הקשה הזה. המברקים והמיזכרים מספרים את פרשת המעשה.

ראש־הממשלה אל הגנרל איזמי, לרמטכל"ק 23.5.40

מלבד הפקודה הכללית שנתן אמש, כפי שאני מאמין, הגנרל וייגאן, כדי להבטיח את התנועה הדרומית של הצבאות בדרך אמיין, הכרח שבהקדם האפשרי ייפתח קו אספקה רצוּף אל צבאו של גורט בדרך דונקרק, קאלה או בולון. גורט אינו יכול להישאר אדיש לסכנה שבה הוא עומד עכשיו, ועליו להפריש אפילו אוגדה שלמה, או כל כוח מועט מזה שיידרש, כדי לקדם את פני הכוח שלנו החותר להתקדם מן החוף. אם אמנם נחת בקאלה הרגימנט של כלי־רכב משוריינים, כולל טנקים כבדים, ודאי ישפר הדבר את המצב, והוא צריך לעודדנו לשלוח שמה את שאר החטיבה השניה של אותה אוגדה משוריינת. יש לטהר את אזור החוף הזה אם רצוננו שיהיה סיכוי כלשהו למיבצע העיקרי של הנסיגה. יש להכות ולעצור את המתפרצים מאחרי הקו. יש להוליך את הפליטים אל השדות ולקבוע להם חניה שם, כמו שהציע הגנרל וייגאן, כדי שיוכלו הכבישים להישאר פנויים. האם אתה עומד במגע עם גורט בטלפון ובטלגרף, וכמה זמן עובר עד שמגיעה אליו הודעה בצופן? התואיל להגיד לאחד מקציני־המטה שלך שישלח לדאונינג־סטריט מפּה שעליה מצוינות עמדותיהן של תשע האוגדות הבריטיות, במידה שהן ידועות היום. אל תענה בעצמך.

ראש־הממשלה אל הגנרל איזמי 24.5.40

אינני יכול להבין את המצב סביב קאלה. הגרמנים חוסמים את כל היציאות, ורגימנט־הטנקים שלנו כלוּא בעיר משום שאינו יכול לצאת כנגד תותחי־השדה שהוצבו בפרוורים. אף על פי כן אני מניח שהכוחות שהביאו לידי כך הם צנועים מאד. מדוע אפוא אין מתקיפים אותם? מדוע אין הלורד גורט מתקיף אותם מן העורף בו בזמן שנבצע גיחה מקאלה? לבטח יכול גורט להפריש חטיבה אחת או שתים כדי לטהר את קווי התחבורה שלהם ולהבטיח את האספקה החיונית לצבאות. הרי לך גנרל אשר לו תשע אוגדות הצפויות למיתת־רעב, ואף על פי כן אינו יכול לשלוח כוח לטיהור קווי התחבורה שלו. איזה דבר יכול להיות חשוב מזה? היכן אפשר להפעיל עתוּדה בצורה טובה יותר?

הכוח הזה השׂם הסגר על קאלה צריך להיות מותקף מיד על ידי גורט, על ידי הקנדים מדונקרק, ועל ידי גיחה של הטנקים הכלואים שלנו. נראה הדבר שהגרמנים יכולים ללכת לכל מקום ולעשות כל מעשה, והטנקים שלהם יכולים לפעול בחבורות של שנים ושלושה בכל שטח העורף שלנו, ואפילו כשמאתרים אותם אין מתקיפים אותם. כן גם נרתעים הטנקים שלנו מפני תותחי־השדה שלהם, אבל תותחי־השדה שלנו אינם אוהבים לקלוע אל הטנקים שלהם. אם הארטילריה הממוּנעת שלהם, הרחוקה מבסיסה, יכולה לעצור בנו, מדוע אין אנחנו יכולים, בארטילריה של חיל־צבא גדול, לעצור בהם?… האחריות לניקוי קווי התחבורה אל קאלה ולהחזקתם מוטלת בראש־וראשונה על חיל־המשלוח־הבריטי.

איגרת זו לא היתה הוגנת ביותר כלפי חילותינו. אבל אני מביא אותה כלשונה וככתבה.

ראש־הממשלה אל הגנרל איזמי 24.5.40

סגן־ראש מטה־הצי מודיע לי כי ב־2 בבוקר נשלחה פקודה לקאלה לאמור כי הוחלט עקרונית על פינוי, אבל ודאי שזהו שגעון. התוצאה היחידה מפינוי קאלה תהיה שהכוחות הגודרים עתה עליה יועברו לדונקרק. מטעמים רבים יש להחזיק בקאלה, אבל בפרט כדי להחזיק את האויב בחזית הזאת. אנשי האדמירליות אומרים שהם מכינים עשרים־וארבעה תותחי־צי של 12 ליטרה, אשר בפגזים חודרי־שריון־למחצה יבקיעו כל טנק. אחדים מאלה יהיו מוכנים הערב.

ראש־הממשלה אל הרמטכל"ק 24.5.40

עלי לדעת בהקדם האפשרי מדוע ויתר גורט על ארא, ומה הוא עושה בעצם בשאר הצבא שלו. האם עודנו מתמיד בתכניתו של וייגאן, או שמא שקט על שמריו בעיקרו של דבר? אם האפשרות השניה היא הנכונה, מה יהיה, לפי דעתך, מהלך המאורעות המסתבר בימים הבאים, ועל איזה קו אתה ממליץ? ברור שאסור לו להניח לאויב לכתר אותו מבלי לאסור מערכה. האם לא מן הראוי שיעשה זאת על ידי שיבקיע לו דרך אל החוף תוך כדי לחימה ואגב השמדת החיילות המשוריינים החוצצים בינו לבין הים בכוח מכריע של ארטילריה, בעודו מחפה על עצמו ועל החזית הבלגית, שגם היא תוּסג אחור, על ידי כוחות־מאסף חזקים? לא יאוחר מיום מחר יש לקבל החלטה זו.

דיל לבטח יוכל לטוס הביתה מכל שדה־תעופה הפנוי ברגע זה, והרא"ף צריך לשלוח טייסת שלמה ללוותו.

ראש־הממשלה אל מיניסטר־המלחמה והרמטכל"ק 25.5.40

נא לברר מי היה הקצין האחראי לשיגור הפקודה לפנות את קאלה אתמול, ומי ניסח את המברק הזה הפושר מאד שראיתיו הבוקר, שבּו נזכר הביטוי “למען הסולידריוּת של בעלי־הברית”. לא זו הדרך לעודד אנשים להילחם עד הסוף. האם בטוחים אתם שאין נימה של מחשבה תבוסנית במטה הכללי?

ראש־הממשלה אל הרמטכל"ק 25.5.40

משהו מעין זה יש לומר לבריגדיר המגן על קאלה: ההגנה על קאלה עד קצה גבול היכולת היא בעלת חשיבות עליונה לארצנו ולצבאנו עכשיו.

ראשית, היא מעסיקה חלק גדול מכוחות השריון של האויב ומונעתם מהתקיף את קו התחבורה שלנו. שנית, היא מקיימת שער־גיחה שממנו יוכלו חלקים של הצבא הבריטי לעשות את דרכם הביתה. הלורד גורט כבר שלח חיילות לעזרתך, והצי יעשה כל מה שאפשר לסיפוק צרכיך. עיני הקיסרות נשואות אל הגנת קאלה, וממשלת הוד־מלכותו בוטחת כי אתה והרגימנט הגיבּור שלך לא יביישו את שמה של בריטניה.

איגרת זו נשלחה אל הבריגדיר ניקולסון לערך בשעה 2 אחה"צ ב־25 במאי.

ההחלטה הסופית שלא להוציא את חיל־המצב נתקבלה במוצאי ה־26 במאי. עד אז הוחזקו המשחתות במצב הכן. אידן ואיירונסייד היו אתי באדמירליות. שלשתנו יצאנו מסעודת־ערבּית ובשעה 9 בערב עשינו את המעשה. הדברים היו אמורים גם ברגימנט של אידן עצמו, שבו שירת ונלחם תקופה ארוכה בעת המאבק הקודם. חייב אדם לאכול ולשתות במלחמה, אבל אני לא יכולתי להתגבר על הרגשה של בחילה פיזית כאשר ישבנו אחרי כן מחרישים אל השולחן.

והרי התשדורת אל הבריגדיר:

כל שעה שאתה מוסיף להתקיים היא בגדר עזרה גדולה ביותר לחיל־המשלוח־הבריטי. לכן החליטה הממשלה שעליך להמשיך בקרב. הוגים הערצה גדולה מאין כמוה לעמידתך הנהדרה. הפינוי לא (חזור: לא) יתקיים, וכלי־השיט הדרושים הנ"ל יחזרו לדובר. וריטי ווינדזור תחפּינה על מפקד שליית־המוקשים ונסיגתו.

קאלה היתה מרכז־הכובד. עוד הרבה סיבות היו יכולות למנוע את ישועת־דונקרק, אבל ודאי הדבר כי שלושת הימים שהושגו בזכות ההגנה על קאלה איפשרו את החזקת קו־המים גראוולין, ובלעדי זאת היו כל הכוחות מנותקים ואובדים, אף למרות היסוסיו של היטלר ופקודותיו של רונדשטט.

*

על כל הדברים האלה ירדה עכשיו שואה פשוטה. הגרמנים, שעד כה לא הכבידו את אכפם על החזית הבלגית, הבקיעו ב־24 במאי את הקו הבלגי משני עברי קוּרטרה, הנמצאת מהלך שלושים מיל בלבד מאוֹסטנד ודונקרק. עד־מהרה נראה המצב כלאחר־יאוש בעיני מלך הבלגים, והוא התכונן לכניעה.

ב־23 במאי חזרו הקורפוס הא' והב' של חיל־המשלוח־הבריטי, שפּוּנו שלבים־שלבים מבלגיה, ועמדו על ביצורי־הגבול מצפון וממזרח לליל, שאותם הקימו להם בימות החורף. תנופת החרמש הגרמנית מסביב לאגף הדרומי שלנו הגיעה לים, והיה עלינו להתגונן מפניה. עם שהתבררו העובדות לגורט ולמפקדתו, נשלחו חיילות בזה אחר זה לעמדות שלאורך קו התעלה לה בּאסה־בתין־אַר־סנט אוֹמר־ואטן. חיילות אלה, יחד עם יחידות מן הקורפוס הט"ז הצרפתי, הגיעו לים עם קו־המים גראוולין. הקורפוס הבריטי הג' היה אחראי בעיקר לאגף המקוּפּל הזה שפניו דרומה. לא היה זה קו רצוף, כי אם רק שורה של “מעצורים” מוגנים בצמתים העיקריים שאחדים מהם, דוגמת סנט־אוֹמר וּואטן, כבר נפלו בידי האויב. סכנה היתה צפויה לכבישים החיוניים העולים צפונה מקאסל. העתוּדה של גורט כללה רק את שתי האוגדות הבריטיות, ה־5 וה־50, אשר, כפי שראינו, עתה־זה נחלצו בדוחק מהתקפת־הנגד הדרומית שלהן באָרא תוך כדי ביצוע חסר־סיכויים של תכנית וייגאן. למועד זה היה האורך הכללי של חזית חיל־המשלוח־הבריטי כתשעים מיל, ובכל מקום עמדנו במגע הדוק עם האויב.

מדרום לחיל־המשלוח־הבריטי נמצא המחנה הראשון הצרפתי, ששתים מאוגדותיו בביצורי־הגבול והיתר, אחת־עשרה אוגדות במצב ירוד למדי, דחוקות באזור שמצפון וממזרח לדוּאיי. צבא זה היה נתון להתקפה מן הזרוע הדרומית־המזרחית של הכיתור הגרמני. לשמאלנו היה הצבא הבלגי נהדף במקומות רבים מתעלת־ליס, ותוך כדי נסיגתו צפונה היתה פירצה נבעית והולכת מצפון למנין.

במוצאי ה־25 בחודש קיבל הלורד גורט החלטה חיונית. עדיין היה נתון תחת פקודות להמשיך, על פי תכנית וייגאן, בהתקפה דרומה בכיוון קאמבּרה, שבּה תועסקנה האוגדות ה־5 וה־50, במחוּבּר עם הצרפתים. לא נראה שום סימן להתקפה הצרפתית המובטחת בכיוון צפוני מן הסוֹם. המגינים האחרונים של בוּלון פוּנו. קאלה עדיין החזיקה מעמד. גורט נטש עתה את תכנית וייגאן. לפי דעתו שוב לא היתה תקוה למצעד דרומה ואל הסוֹם. יתר על כן, אותו זמן נתעוררה סכנה חדשה, מכרעת כשלעצמה, עקב התפוררות ההגנה הבלגית והפירצה הנבעית לצד צפון. נלכדה פקודה של המחנה הששי הגרמני, שמתוכה הוברר כי קורפוס אחד צריך לצעוד צפונית־מערבית בכיוון איפּר וקורפוס שני בכיוון מערבי אל ויטסכטה. איך יוכלו הבלגים לעמוד בפני ההתקפה הכפולה הזאת?

גורט, בוטח בשיפוטו הצבאי, ומשוכנע בהתפרקותו הגמורה של כל פיקוח, הן מצד ממשלות בריטניה וצרפת הן מצד הפיקוד העליון הצרפתי, החליט לחדול מן ההתקפה דרומה, לאטוֹם את הפירצה שכניעתה של בלגיה קרובה לפתוח מצפון, ולצעוד אל הים. ברגע זה היתה זו התקוה היחידה להציל דבר־מה מחורבן או כניעה. ב־6 אחה"צ פקד על האוגדות ה־5 וה־50 להיספח אל הקורפוס הב' הבריטי על־מנת לסתום את הפּירצה הבלגית הקרובה להיפּרץ. הוא הודיע על מעשהו לגנרל בלנשאר, שירש את ביוט בפיקוד על קבוצת־הגייסות הראשונה; וקצין זה, מתוך שהודה בכוחם של המאורעות, נתן בשעה 11.30 בלילה פקודות לסגת ב־26 בחודש אל קו שמאחרי תעלת־ליס, מערבית לליל, במגמה להקים ראש־גשר סביב דונקרק.

ב־26 במאי בבוקר עיבּדו גורט ובלנשאר את תכניתם לנסיגה אל החוף. הואיל והדרך אשר לפני המחנה הראשון הצרפתי היתה ארוכה יותר, נקבע שהתנועות הראשונות של חיל־המשלוח־הבריטי בלילה אור ל־27 בחודש תהיינה תנועות הכנה, ויחידות־מאסף של הקורפּוסים הא' והב' הבריטיים נשארו בביצורי־הגבול עד אור ל־28 בחודש. בכל הדבר הזה פעל הלורד גורט על אחריותו הוא. אך לעת הזאת כבר הגענו אנחנו במולדת, מתוך זווית אינפורמציה שונה מעט מזו, לכלל אותן מסקנות. ביום ה־26 בחודש אישר מברק ממשרד־המלחמה את מעשיו, ומילא את ידו “לפעול מיד בכיוון החוף במחוּבּר עם צבאות צרפת ובלגיה”. כינום־החירום אדיר־הממדים של ספינות־צי מכל הסוגים והגדלים כבר היה בעיצומו.

על הקורא להציץ עכשיו בתרשים המראה את האזורים שבּהם החזיקו האוגדות הבריטיות בלילה אור ל־26 במאי.

באגף המערבי של המסדרון אל הים נשאר המצב בעיקרו כמו שהיה משך ה־26 בחודש. לחץ מועט־ביחס הופעל על המקומות המוחזקים על ידי האוגדות ה־48 וה־44. אולם האוגדה ה־2 עמדה בקרבות כבדים על תעלות אַר ולה־באסה, והחזיקה מעמד. הלאה משם מזרחה התפתחה התקפה גרמנית חזקה סביב קארוון, שהוגנה במשותף על ידי חיילות בריטיים וצרפתיים. המצב הוּשב על כנו על ידי התקפת־הנגד של שני גדודים מן האוגדה ה־50, שהיו חונים בקרבת־מקום. בשמאלו של הקו הבריטי נסעה האוגדה ה־5, יחד עם החטיבה ה־143 של האוגדה ה־48 הנתונה לפקודתה, משך הלילה, ועם שחר נטלה לידיה את ההגנה על תעלת איפּר־קוֹמין על־מנת לסתום את הפּירצה שנבעה בין צבאות הבריטים והבלגים. אכן, הם הגיעו למועד. שעה קלה אחרי בואם התקיף האויב, וכל היום ניטשו קרבות כבדים. הופעלו שלושה גדודים מן האוגדה ה־1 שבעתודה. האוגדה ה־50, לאחר שחנתה מדרום לליל, נעה צפונה כדי להאריך את האגף של האוגדה ה־5 סביב איפּר. הצבא הבלגי, שכל היום היה נתון להתקפות כבדות ואגפו הימני נהדף, מסר כי אין לו כוחות לחדש בהם את המגע עם הבריטים וכי אין ביכלתו להיסוג אל הקו של תעלת איזר בתיאום עם תנועתם של הבריטים.

בינתים נמשך ארגון ראשי־הגשר סביב דונקרק. הצרפתים היו צריכים להחזיק בקו מגראוולין עד בּרג, והבריטים בקו אשר משם לאורך התעלה בדרך פירן עד ניוּפּורט והים. הקבוצות והחבורות השונות מאנשי כל השירותים, שהיו מגיעות לשם משני הכיוונים, נשזרו במסכת הקו הזה. לאחר שאושרו הפקודות מיום ה־26 בחודש, קיבל הלורד גורט ממשרד־המלחמה מברק, שנשלח בשעה 1 אחה“צ ב־27 בחודש, ובו נאמר לו כי מעתה והלאה תפקידו הוא “לפנות את הכוח הגדול ביותר שבגדר האפשר”. יום קודם לכן הודעתי למר ריינו כי מדיניותנו היא לפנות את חיל־המשלוח־הבריטי, וביקשתיו להוציא פקודות מקבילות. שיבּושי הקשר חמורים היו כדי־כך שבשעה 2 אחה”צ ב־27 בחודש הוציא מפקד המחנה הראשון הצרפתי לחילותיו פקודה: “La Bataille sera livree sans esprit de recul sur la position de la Lys”⁹

ארבע אוגדות בריטיות והמחנה הראשון הצרפתי כולו צפויים היו עתה לסכנה חמורה של ניתוק מסביב לליל. שתי הזרועות של תנועת הכיתוּר הגרמנית חתרו לסגור עליהם את המלקחים. אף כי חסרו לנו בימים ההם חדרי־המפּות הנפלאים של תקופות שקטות יותר, ואף כי שום פיקוח על הקרב מלונדון לא היה בגדר האפשר, הרי זה שלושה ימים הדריך את מנוחתי מצבה של שיפעת חילות הברית סביב ליל, כולל את ארבע האוגדות המשובחות שלנו. אולם היה זה אחד מן הרגעים הנדירים אך המכריעים הללו שבּהם התובלה המכנית מוכיחה את מעלתה. כשנתן גורט את הפקודה, חזרו כל ארבע האוגדות האלו במהירות מפתיעה כמעט תוך כדי לילה אחד. בינתים, על ידי קרבות עזים משני עברי המסדרון, שמר שאר הצבא הבריטי על הנתיב הפתוח אל הים. מלתעות המלקחים, שהאוגדה ה־2 עיכבה אותן והאוגדה ה־5 עצרה אותן משך שלושה ימים, נתאחדו לבסוף באור ל־30 במאי בצורה דומה למיבצע הרוסי הגדול סביב סטאלינגראד ב־1942. יומים וחצי עברו עד שנסגרה המלכודת, ובתוך פרק־זמן זה נסוגו ארבע אוגדות בריטיות וחלק גדול מן המחנה הראשון הצרפתי – מחוץ לקורפוס הה', שאבד – בסדר ובמשטר דרך הפּירצה, אף כי לצרפתים היתה תובלת סוסים בלבד, ואף כי הכביש הראשי לדונקרק כבר נוּתק והדרכים השניות־במדרגה היו מלאות חיילים נסוגים, שיירות ארוכות של תובלה והרבה אלפי פליטים.

*

את השאלה אם נוכל להמשיך בדד, שעשרה ימים קודם לכן ביקשתי את מר צ’מברליין לבררה עם מיניסטרים אחרים, הצגתי עתה רשמית ליועצינו הצבאיים. במתכוון ניסחתי את הדברים בלשון שאם כי נתנה הדרכה השאירה לראשי־המטות חופש להביע את דעתם. ותהיה אשר תהיה. מראש ידעתי כי החלטתם כלה ונחרצה: אבל מן החכמה הוא לקבל החלטות כאלו בכתב. יתר על כן, רציתי שיהיה ביכלתי להבטיח לפרלמנט כי החלטתנו הנחושה נשענת על חות־דעתם של אנשי־מקצוע. והריהי כאן. והתשובה בצדה:

1. שבנו לבדוק את הדו"ח שלנו על “האסטרטגיה הבריטית במסיבות מסוימות” לאור נקודות־העיון הבאות שנמסרו לנו על ידי ראש־הממשלה.

“במקרה שלא תוכל צרפת להמשיך במלחמה ותיעשה נייטראלית, בעוד הגרמנים מחזיקים בעמדותיהם הנוכחיות והצבא הבלגי נאלץ להיכנע לאחר שיסייע לחיל־המשלוח־הבריטי להגיע אל החוף; במקרה שיוצעו לבריטניה תנאים שבהם תהיה נתונה כליל לרחמיה של גרמניה על ידי פירוק הנשק, מסירת בסיסי הצי באיי־אוֹרקני וכו'; מה הסיכויים לכך שנמשיך במלחמה לבדנו נגד גרמניה ומן־הסתם גם נגד איטליה? היכולים הצי וחיל האוויר להעלות תקוות מתקבלות־על־הדעת למניעת פלישה רצינית, והיוכלו הכוחות הנאספים באי הזה לטפל בפשיטות מן האוויר שתבוּצענה על ידי יחידות בגודל של לא־יותר מעשרת אלפים איש; מתוך ההנחה כי המשך ההתנגדות הבריטית יוכל להיות מסוכן מאד לגרמניה, בהיותה עסוקה בדיכּוי חלקה הגדול של אירופה?”

2. מסקנותינו ניתנות בסעיפים הבאים:

3. כל זמן שחיל־האוויר שלנו קיים, יוכלו הצי וחיל־האוויר שלנו יחדיו למנוע את גרמניה מלבצע פלישה ימית רצינית לארץ הזאת.

4. אם נניח שגרמניה תשיג עליונוּת גמורה באוויר, סבורים אנו שיוכל הצי למנוע פלישה לזמן־מה, אך לא למשך תקופה בלתי־מוגבלת.

5. אם לא יהיה הצי שלנו מסוגל למנוע זאת, ואם יאבד חיל־האוויר שלנו, וגרמניה תנסה לפלוש, לא יוכלו ביצורי־החופים שלנו למנוע טנקים וחיל־רגלים גרמניים מקנוֹת להם אחיזה איתנה בחופים שלנו. במסיבות המשוערות למעלה לא יהיו כוחות היבשה שלנו מספיקים לטפל בפלישה רצינית.

6. הענין כולו סובב על העליונות באוויר. כיון שתשיג אותה גרמניה. עשויה היא לנסות לשעבד את הארץ הזאת על ידי התקפה אווירית בלבד.

7. גרמניה לא תוכל להגיע לעליונות גמורה באוויר בטרם תוכל למגר את חיל־האוויר שלנו, ואת תעשיות המטוסים, שכמה מחלקיהן החיוניים מרוכזים בקובנטרי ובירמינגהם.

8. התקפות־אוויר על מפעלי המטוסים תיערכנה ביום או בלילה. אנחנו סבורים שביום נוכל לגרום לאויב אבידות כבדות כדי כך שתמנענה נזקים רציניים. אולם עם כל מה שנעשה דרך־התגוננות – ואנו שוקדים עליה במלוא המהירות – אין לנו בטחון שנוכל להגן על המרכזים התעשייתיים הגדולים, שבהם תלויות תעשיות המטוסים שלנו, מפני נזקים חמורים והתקפות־לילה. האויב לא יוצרך להפעיל הפצצות־דיוק על־מנת להשיג תוצאה זו.

9. אם תצלחנה ההתקפות לחסל את חרושת המטוסים, דבר זה תלוי לא רק בנזק החמרי מפצצות, אלא גם בהשפעה המוסרית על העובדים ובעוז־החלטתם להמשיך במלאכה נוכח החורבן וההרס הסיטוני.

10. אם יתמיד אפוא האויב בהתקפות־לילה על חרושת המטוסים שלנו, קרוב לודאי שיחולל נזק חמרי ומוסרי כה גדול בתחומי האזור התעשייתי הנוגע בדבר עד אשר תשותק כל העבודה.

11. יש לזכור כי מבחינה מספרית יש לגרמנים עדיפות של ארבעה כנגד אחד. יתר על כן, מפעלי המטוסים הגרמניים מפוזרים יפה ויחסית אין גישה אליהם.

12. מצד שני, כל זמן שיש לנו כוח מפציצים להתקפות־נגד נוכל לבצע התקפות דומות על מרכזי התעשיה הגרמניים ועל ידי השפעה מוסרית וחמרית נוכל לשתק חלק מהם.

13. לסיכום, מסקנתנו היא כי לכאורה נתונים רוב הקלפים בידי גרמניה; אבל המבחן האמיתי מתמצה בשאלה אם המוראל של הלוחמים והאוכלוסיה האזרחית שלנו יהיה שקול כנגד היתרונות המספריים והחמריים שמהם נהנית גרמניה. אנחנו מאמינים בזאת.

על הדו"ח הזה, שנתחבר כמובן ברגע הקודר ביותר לפני ישועת דונקרק, חתמו לא רק שלושה ראשי־המטות, ניואול, פאונד ואיירונסייד, אלא גם שלושת הסגנים של ראשי־המטות, דיל, פיליפס ופירס. כשאני חוזר וקורא בו לאחר שנים, עלי להודות כי חמור היה וקודר. אבל הקבינט המלחמתי והמיניסטרים האחרים שראוהו היו כולם בדעה אחת. לא היה שום ויכוח. בלב־ונפש היינו מאוחדים.

*

עתה פניתי אל הלורד גורט:

27.5.40

1. ברגע הרציני הזה אינני יכול להתאפק מלשלוח לך את איחולי. אין איש יכול לדעת איך יעלו הדברים. אבל טוב הכל ממצור ורעב. אני עורב את לבי לכתוב את ההערות המועטות האלו. ראשית, תותחים צריכים לקטול טנקים, ומוטב שיאבדו בעשותם כך מאשר באיזו דרך אחרת שהיא. שנית, אני חרד מאד לאוסטנד כל זמן שלא נכבשה על ידי חטיבה עם ארטילריה. שלישית, קרוב מאד לודאי שהטנקים של האויב המתקיפים את קאלה יגעים, ומכל־מקום הם עסוקים בקאלה. טור שיכוּון אל קאלה בעודה מחזיקה מעמד אפשר שיהיה סיכויו יפה. אפשר שיהיו הללו אדירים פחות כשיותקפו בעצמם.

2. אין צורך לספר לבּלגים. אני שולח את המברק הבא לקיז, אבל מגעך האישי עם המלך הוא רצוי. קיז יעזור. אנחנו מבקשים אותם שיקריבו את עצמם בשבילנו.

3. מניח שהחיילות [שלנו] יודעים שהם מבקיעים להם את דרכם הביתה למולדת. מעולם לא היה דרבן כזה ללחימה. אנחנו נתן לך כל מה שהצי וחיל־האוויר יכולים לעשות. אנתוני אידן נמצא עתה אתי ומצרף את איחוליו לאיחולי.

(לוּטה)

ראש־הממשלה אל האדמירל קיז

מסור את הדברים הבאים לידידך [מלך הבלגים]. מניח שידוע לו כי הבריטים והצרפתים נלחמים על דרכם אל החוף מגראוולין עד אוסטנד ועד בכלל וכי אנו אומרים לתת את מלוא התמיכה של הצי וחיל־האוויר משך העליה המסוכנת לאניות. מה נוכל לעשות בשבילו? ודאי שלא נוכל להועיל לענינה של בלגיה בזה שנהיה נצורים ומורעבים. תקותנו היחידה היא נצחון, ואנגליה לעולם לא תחדל מן המלחמה, יקרה מה שיקרה, עד אם יוכּה היטלר או עד אם יחדל קיומנו הממלכתי. מאמין שתדאג לכך שייצא אתך במטוס בטרם נאחר את המועד. אם יצלח המיבצע שלנו ונכונן ראש־גשר של ממש, ננסה, אם נתבקש לכך, להעביר כמה אוגדות בלגיות לצרפת בדרך הים. חשיבות חיונית לכך שתמשיך בלגיה במלחמה, ובטחונו האישי של המלך הכרחי.

מברקי לא הגיע אל האדמירל קיז אלא לאחר שחזר לאנגליה ב־23 בחודש. לפיכך לא נמסרה הודעה זו כלל למלך ליאופולד. אולם העובדה אינה חשובה, כי בין השעה 5 ל־6 ב־27 בחודש דיבר אלי האדמירל קיז בטלפון. הקטע הבא לקוח מן הדו"ח שלו.

בשעה 5 לערך אחה“צ, ב־27 בחודש, כשאמר לי המלך שצבאו התמוטט והוא מבקש את הפסקת פעולות־האיבה, נשלח מברק־צופן אל גורט ואל משרד־המלחמה באלחוט. משרד־המלחמה קיבל אותו ב־5.54 אחה”צ. נסעתי מיד במכונית ללה־פּאן וטילפנתי אל ראש־הממשלה. בשים לב לאזהרות שחזרו ונשנו לא היה ראש־הממשלה נפתע כלל, אך הוא אמר לי שעלי לעשות כל מאמץ כדי לשדל את המלך ואת המלכה [האם] לבוא לאנגליה אתי, והכתיב הודעה שלדבריו הייתי צריך לקבלה אותו יום אחר הצהרים:

27.5.40

"השגרירות הבלגית כאן מסיקה מתוך החלטתו של המלך להישאר שבעיניו המלחמה אבודה והוא מעיין בשלום נפרד.

כדי לנער חצנה מצעד זה חזרה הממשלה הבלגית החוקית ונתאספה על אדמת נכר. אפילו ייאלץ הצבא הבלגי להניח את נשקו, יש 200,000 בלגים בגיל־הצבא בצרפת, ומשאַבּים גדולים מאלה שהיו לבלגיה ב־1914, להשיב בהם מלחמה. בהחלטתו הנוכחית מפלג המלך את האומה ומוסרה לחסותו של היטלר. נא למסור את השיקולים האלה למלך, ולהעמידו על התוצאות הרות־השואה הנשקפות לבעלי־הברית ולבלגיה מבחירתו הנוכחית".

מסרתי למלך ליאופולד את איגרת ראש־הממשלה, אך הוא אמר כי נמנה וגמר שעליו להישאר עם צבאו ועמו…

*

הוצאתי את הפקודה הכללית הבאה:

(סודי בהחלט) 28.5.40

בימים קודרים אלה יהיה ראש־הממשלה אסיר־תודה אם ישמרו כל עמיתיו בממשלה, וכן הפקידים החשובים, על רמה גבוהה של מוראל בחוגיהם; לא שיקלו מחומרת המאורעות אלא שיגלו בטחון ואמון ביכלתנו ובהחלטתנו הנחושה להמשיך במלחמה עד אם נשבור את רצונו של האויב להשתלט על אירופה כולה.

אין לסבול כלל את הרעיון שצרפת תעשה שלום נפרד; אבל יהי־מה אשר יקרה ביבשת, אין אנו יכולים לפקפק בחובתנו, ולבטח נשתמש בכל כוחנו על־מנת להגן על האי, על הקיסרות, ועל הענין שלנו.

משך הבוקר של ה־28 בחודש נפגש הלורד גורט שוב עם הגנרל בלנשאר. אני חייב תודה לגנרל פּאוּנוֹל, ראש־המטה של הלורד גורט, על הרשימות האלו שהעלה על הנייר בזמנו:

התלהבותו של בלנשאר בפגישה בקאסל התנדפה כלא־היתה כשביקר אצלנו היום. לא היו לו שום הצעות ושום תכניות קונסטרוקטיביות. קראנו לפניו את המברק הפוקד עלינו לפנות אל החוף במגמה להפליג. הוא נבעת. וזה היה מוזר! וכי איזו סיבה אחרת היתה לכך, לדעתו, שהוא וגורט נצטוו להקים ראשי־גשר? לאיזו תוצאה אחרת יכלה תנועה מוקדמת כזאת להביא? הטעמנו ששנינו קיבלנו הוראות דומות ביחס לראשי־הגשר. עתה לא אירע אלא זה שקיבלנו מממשלתנו את הצעד הבא וההגיוני (שעליו נמסר בלי ספק לממשלת צרפת), בו בזמן שהוא לא קיבל עדיין שום פקודה מקבילה מעין זו. דבר זה הרגיע אותו במידת־מה אך כלל לא לגמרי. אחרי כן אמרנו שגם אנחנו רוצים כמוהו לשמור על אחדוּת הבריטים והמחנה הראשון הצרפתי בשלבם זה האחרון. מסתבר אפוא שהמחנה הראשון הצרפתי ימשיך בנסיגה הלילה. במחוּבּר אתנו. לשמע זאת יצא מגדרו כליל – הדבר בלתי־אפשרי, הכריז. הסברנו לו בבירור, ככל שיכולה לשון אנוש להסביר, את הגורמים שבמצב. האיוּם מצד הגרמנים על אגפנו הצפוני־המזרחי מסתבר שלא יחזק משך היממה הבאה (אף כי לכשיבוא אכן יהיה רציני). הדבר שהוא בעל חשיבות מיידית הוא האיוּם על האגף הדרומי־המערבי הארוך שלנו. שם, כפי שהיה ידוע לו היטב, ביצעו אתמול משמרות קדמיים של אוגדות רגלים גרמניות, בתמיכת ארטילריה, התקפות בנקודות שונות. אף כי הנקודות העיקריות – ווֹרמהוֹלד, קאסל, האזבּרוּק – החזיקו מעמד, הצליח האויב לחדור בכמה מקומות. אפשר לסמוך על הגרמנים שינצלו מיד את ההישגים האלה, ויכולים אנחנו להיות בטוחים בכך שחלקן הגדול של האוגדות יתפרס ויעבור בכוח את קו הנסיגה שלנו אל הים (נסיגה שצוּותה עלינו, אם לא עליו). לפיכך אי־אפשר להשתהות אף רגע בחזירה מליס, ועלינו לחזור הלילה לפחות לקו איפּר־פּוֹפּרינגה־קאסל. אם נחכה עד מחר בערב הרי נהיה כנותנים יומים לגרמנים לחדור אל מאחרינו, והוא מעשה שגעון. אין אנו מצפים לכך שנוכל לחלץ אפילו 30 למאה מכוחותינו. גם אם נגיע אל הים; אכן, רבים מן הנמצאים בעמדות קדומניות לא יגיעו אליו כלל. אבל אפילו נוכל להציל רק אחוז קטן של קצינים וחיילים בעלי אימון מעולה, יהיה הדבר לברכה להמשכת המלחמה. לפיכך יש לעשות כל מה שבגדר האפשר, והדבר היחיד שהוא בגדר האפשר, ולוּ גם חלקית, הוא לסגת מרחק־מה בלילה…

אז בא קצין־קשר מן הגנרל פּריאוּ, המפקד עתה על המחנה הראשון. קצין־הקשר אמר לבלנשאר שפּריאוּ החליט כי אין הוא יכול להיסוג עוד הלילה, ולפיכך כוונתו להישאר במרובע התעלות שקרנו הצפונית־המזרחית היא ארמאנטייר וקרנו הדרומית־מערבית בּתין. לשמע הידיעה הזאת דומה שהחליט בלנשאר שלא להיסוג. הפצרנו בו למען המחנה הראשון והענין של בעלי־הברית שיצווה על פּריאו להסיג לפחות חלק ממחנהו במתוֹאם אתנו. ספק אם כולם יגעים או מרוחקים כדי־כך שאין הדבר אפשרי. לכל איש המוחזר לשם צפוי לפחות סיכוי כלשהו להפלגה, בעוד אשר כל איש הנשאר מאחור לבטח ייטרף. מדוע אפוא לא לנסות? מי שלא ינסה אינו עשוי לזכות במאומה! המנסים יש להם לפחות קצת תקוה. אבל אי־אפשר היה להזיזו. הוא הצהיר כי הפינוי מן החוף הוא בלתי־אפשרי – האדמירליות הבריטית סידרה זאת בלי ספק בשביל חיל־המשלוח־הבריטי, אבל הימיה הצרפתית לעולם לא תוכל לעשות זאת בשביל חיילים צרפתים. לפיכך אין טעם לנסות – הסיכוי אינו כדאי במאמץ הכרוך בכך; הוא מסכים עם פּריאוּ.

אחרי כן שאל אם כוונתו של גורט היא אפוא להיסוג הלילה אל הקו איפּר־פּוֹפּרינגה־קאסל או לא, מתוך הידיעה שבעשותו זאת ילך גורט בלי המחנה הצרפתי הראשון. על כך השיב גורט כי אמנם הולך הוא. קודם כל נצטווה לחזור ולהפליג, ועל־מנת לעשות זאת יש להיסוג מיד. המתנה של עוד עשרים־וארבע שעות פירושה יהיה שלא יוכל להוציא לפועל את פקודותיו, כי החיילות ינוּתקו. שנית, ומחוץ לצד הרשמי של ציות לפקודות, שגעון הוא להשאיר את החיילות בעמדותיהם הנוכחיות, הקדומניות והמופקרות. שם לבטח יוכרעו חיש־מהר. מטעמים אלה אפוא, ובצער רב, שׂוּמה על חיל־המשלוח־הבריטי להיסוג אפילו לא יעשה כן המחנה הראשון הצרפתי…

*

בהשכמת ה־28 בחודש נכנע הצבא הבלגי. הלורד גורט קיבל את הידיעה הרשמית על כך רק שעה אחת קודם מעשה, אבל ההתמוטטות נחזתה מראש שלושה ימים לפני כן, ובצורה זו או אחרת נסתמה הפּירצה. הודעתי על המאורע הזה בבית־הנבחרים בלשון מאופּקת הרבה יותר מזו שראה מר ריינו לנכון לנקטה.

ודאי ידוע לבית־הנבחרים שמלך הבלגים שיגר אתמול ציר שלוּח אל הפיקוד הגרמני לבקש שביתת־נשק בחזית הבלגית. ממשלות בריטניה וצרפת הורו לגנרלים שלהן מיד שלא להשלים עם המעשה הזה ולהתמיד בפעולות שהם עסוקים בהן עכשיו. מכל־מקום הסכים הפיקוד הגרמני להצעות הבלגיות והצבא הבלגי חדל הבוקר בשעה ארבע מהתנגד לרצון האויב.

אין לי כל כוונה להציע לבית שננסה ברגע זה להוציא משפט על מעשהו של מלך הבלגים בתפקידו כמפקד־הראשי של הצבא הבלגי. הצבא הזה נלחם באומץ רב וסבל, אף גרם אבידות כבדות. הממשלה הבלגית הסתייגה ממעשהו של המלך, הכריזה על עצמה שהיא ממשלתה החוקית היחידה של בלגיה, והודיעה רשמית על החלטתה הנחושה להמשיך במלחמה על צד בעלי־הברית.

*

הממשלה הצרפתית הביעה חשש שדברי על מעשהו של המלך ליאופולד עומדים בניגוד חריף לדברי מר ריינו. ראיתי לי לחובתי, כשנאמתי בבית־הנבחרים ב־4 ביוני, לאחר עיון קפדני בעובדות המלאות יותר שהיו ידועות לנו אז, ומתוך התחשבות לא רק בבעל־בריתנו הצרפתי אלא גם בממשלה הבלגית הנמצאת עתה בלונדון, להגיד את האמת בדברים בוֹטים ומפורשים.

ברגע האחרון, כשכבר נערכה הפלישה לבלגיה, קרא לנו המלך ליאופולד לבוא לעזרתו, ואף ברגע הזה האחרון באנו. הוא וצבאו האמיץ והיעיל, בן חצי מיליון איש בקירוב, שמרו על אגפנו השמאלי ובכך גם על קו הנסיגה היחיד שלנו אל הים. פתאום, מבלי היוועץ תחילה, לאחר מתן ארכה קצרה ביותר, בלי שאוֹל בעצת המיניסטרים שלו ועל פי החלטתו האישית, שיגר ציר שלוּח אל הפיקוד הגרמני, מסר את צבאו וחשׂף את כל האגף שלנו ואת דרכי הנסיגה שלנו.

*

כל אותו יום ה־28 בחודש היתה הצלתו של הצבא הבריטי תלויה בחוט־השערה. בחזית מקוֹמין עד איפּר ומשם עד הים, כשפּניהם מזרחה והם מנסים לסתום את הפּירצה הבלגית, עמדו הגנרל ברוּק והקורפּוס הב' שלו בקרב מפואר. זה יומים החזיקה האוגדה ה־5 בקוֹמין נוכח כל ההתקפות, אבל משנסוגו הבלגים צפונה, ואחרי כן נכנעו, התרחבה הפּירצה לבלי תקנה. עתה ניטל עליהם להגן על אגפו של חיל־המשלוח־הבריטי. תחילה באה האוגדה ה־50 להאריך את הקו; האוגדות ה־4 וה־3, שזה־מקרוב הוסגו ממזרח לליל, חשו אחרי כן ברכב ממונע להרחיב את חומת המסדרון החיוני שהוליך לדונקרק. אי־אפשר היה למנוע את ההתפרצות הגרמנית בין הצבא הבריטי לצבא הבלגי. אבל תוצאתה הקטלנית, פנייה פנימה מעֵבר לאיזר, שהיתה מביאה את האויב עד לחופים מאחרי חיילינו הנלחמים, תוצאה זו נחזתה מראש ונמנעה בכל מקום.

הגרמנים נהדפו בקרבות עקובי־דמים. התותחים הבריטיים, תותחי־שדה כבינוניים, קיבלו פקודות לירות את כל פגזיהם באויב, והאש האדירה סייעה במידה מרובה לבלום את ההסתערות הגרמנית. כל הזמן, מהלך ארבעה מילים בלבד מאחרי החזית המפרפרת של הגנרל ברוּק, נהרו וחזרו שפעי־שפעים של רכב וחיילות אל ראש־הגשר המתפתח של דונקרק, ושוּבּצו דרך־אלתוּר רב־כשרון במערכת הגנתו. יתר על כן, בתחום ראש־הגשר עצמו היה הכביש הראשי ממזרח למערב חסום לגמרי בשלב מסוים על ידי כלי־רכב, ורק דחפּורים, שהטילו אותם לתעלות משני עברי הכביש, פילסו מסילה חד־ סטרית.

ב־28 בחודש אחר־הצהרים פקד גורט על נסיגה כללית מראש־הגשר, שתחומיו היו עתה גראוולין־בּרג־פירן־ניוּפּור. בחזית זו עמדו האוגדות הבריטיות מימין לשמאל, ומברג עד הים בדרך ניוּפּור, לפי הסדר הבא: ה־46, ה־42, ה־1, ה־50, ה־3 וה־4. עד ל־29 בחודש כבר נמצא חלק גדול מחיל־המשלוח־הבריטי בתוך ראש־הגשר, ולעת הזאת החלו האמצעים הימיים שננקטו לצורך הפינוי ללבוש את מלוא ממדיהם. ב־30 במאי הודיעה המפקדה שכל האוגדות הבריטיות, או שרידיהן, נמצאים בראש־הגשר.

יותר ממחציתם של אנשי המחנה הראשון הצרפתי מצאו את דרכם אל דונקרק, מקום שהוֹעלו רובּם בשלום לאניות. אבל תנועת־המלקחים הגרמנית ממערב לליל ניתקה את קו הנסיגה של חמש אוגדות לפחות. ב־28 בחודש ניסו להבקיע להן דרך מערבה, אך לשווא, האויב סגר עליהן מכל עבר. משך כל שלושת הימים הבאים נלחמו הצרפתים בליל בחזיתות המצטמצמות והולכות בהדרגה נגד לחץ גובר והולך, עד אשר במוצאי ה־31 בחודש, מחוסר מזונות וכתום התחמושת שלהם, נאלצו להיכנע. כחמישים אלף איש נפלו ככה בידי הגרמנים. הצרפתים האלה, בהנהגתו האמיצה של הגנרל מוֹליניה, בלמו משך ארבעה ימים גורליים לא־פחות משבע אוגדות גרמניות, שלולא זאת היו מצטרפות להתקפות על ראש־הגשר של דונקרק. זאת היתה תרומה מזהירה לישועת חבריהם המאושרים יותר ולהצלת חיל־המשלוח־הבריטי.

*

אני, שנשאתי באחריות כוללת כה כבדה, חוויה קשה היתה זו בשבילי להעיף משך הימים האלה מבטים חטופים אל הדרמה הזאת שאי־אפשר היה לשלוט בה ולכוונה, וההתערבות בה עשויה היתה להזיק יותר משתועיל. אין ספק כי מתוך שהתמדנו בנאמנות בתּכנית וייגאן של הנסיגה אל הסוֹם רבּו הסכנות שלפנינו, שממילא חמורות היו כל כך. אבל החלטתו של גורט, שאתה הסכמנו חיש־מהר, לנטוש את תכנית וייגאן ולצעוד לים, בוּצעה על ידיו ועל ידי מטהו בכשרון־מעשה למופת, ולעולם תהיה זו פרשה מזהירה בהיסטוריה הצבאית של בריטניה.

 

פרק חמישי: ישועת דונקרק 26 במאי – 4 ביוני    🔗

תפילת עתירה ותחנונים – “בשורות קשות וכבדות” – הפגנה של מיניסטרים – קיבוץ האניות הקטנות – שבע־מאות כלי־שיט – שלושה גורמים חיוניים – הארמאדה של היתושים – העברת הצרפתים – פקודות סופיות ללורד גורט – תוצאה אפשרית – גורט מעביר את הפיקוד בדונקרק לאלכסנדר – ביקורי השלישי בפאריז, 31 במאי – הגנרל ספּירס והמרשל פטן – הפינוי הושלם – הודעתי בפרלמנט, 4 ביוני – חשיבוּת הנצחון באוויר – עוז־החלטתה של בריטניה

תפילה קצרה של עתירה ותחנונים נערכה בכנסית וסטמינסטר ב־26 במאי. האנגלים אינם מהירים לגלות את רגשותיהם, אבל ממקומי באולם חשתי בהתרגשות הלוהטת והכבושה, וכן בפחדם של המתפללים, לא מפני מוות או פצעים או אבידות חמריות כי אם מפני מפלתה של בריטניה וחורבנה הסופי.

*

היום היה יום־שלישי, 28 במאי. ורק לאחר שבוע ימים שבתי־הופעתי בפרלמנט. הודעה נוספת בתוך פרק־זמן זה לא יכלה להביא כל תועלת, והצירים גם לא הביעו משאלה לכך. אבל הכל הבינו כי גורלו של צבאנו, ואולי גורלם של עוד דברים רבים, אפשר גם אפשר שיוכרע לפני צאת השבוע. “בית־הנבחרים”, אמרתי, “צריך להתכונן לבשורות קשות וכבדות. אין לי להוסיף אלא זאת ששום דבר העשוי לקרות בקרב הזה לא יוכל בשום אופן לפטור אותנו מחובתנו להגן על הענין העולמי אשר לו נדרנו את נדרנו; כן גם אסור שיכחיד הדבר את אמונתנו בכוחנו לפלס לנו את דרכנו, כמו שעשינו במקרים קודמים בהיסטוריה שלנו, בתוך אסון ופגע ובתוך תוגה וצער, עד למפלתם הסופית של אויבינו”. מאז הורכבה הממשלה לא ראיתי הרבה מעמיתי מחוץ לקבינט המלחמתי, להוציא פגישות אישיות, ומצאתי לנחוץ לכנס לישיבה בחדרי בבית־הנבחרים את כל המיניסטרים בעלי דרגת קבינט שמחוץ לחברי הקבינט המלחמתי. אולי עשרים־וחמישה איש היינו מסביב לשולחן. תיארתי את מהלך המאורעות. והסברתי להם בבירור היכן אנו עומדים, ואת כל מה שמוטל בכף. אחרי כן אמרתי ממש כלאחר־פה, ומבלי ליחס לכך משקל מיוחד:

“כמובן, יקרה מה שיקרה בדונקרק, מכל־מקום נוסיף להילחם”.

וכאן באה הפגנה, אשר, בהתחשב באָפים של הנאספים – עשרים־וחמישה פוליטיקאים ואנשי־פרלמנט מנוסים, שייצגו את כל נקודות ההשקפה השונות, נכונות כמוטעות, לפני המלחמה – הפתיעתני. לא מעטים מהם כמו קפצו מאצל השולחן ובאו במרוצה אל כסאי. כשהם מצעקים וטופחים על שכמי. אין ספק כי אילו היססתי בשלב זה בהנהגת האומה כי אז הושלכתי ממשרתי. מובטח הייתי שכל מיניסטר מוכן להיהרג בימים הקרובים ביותר, מוכן לכך שיושמדו כל משפחתו וקניניו, ובלבד שלא להיכנע. בכך ייצגו אלה את בית־הנבחרים וכמעט את כל העם כולו. בימים ובחדשים שבאו אחרי כן עלה בגורלי להביע את רגשותיהם בהזדמנויות מתאימות. הדבר היה לאֵל־ידי משום שהיו אלה גם רגשותי־אני. שלהבת לבנה, קדושה, כובשת־כל ליהטה באי שלנו מקצה עד קצה.

*

תיאורים מדויקים ומצוינים חוּבּרו על פינוי הצבאות הבריטיים והצרפתיים מדונקרק. מאז ה־20 במאי התנהל קיבוץ האניות והספינות הקטנות תחת פיקוחו של האדמירל רמזי. שפּיקד בדוֹבר. במוצאי ה־26 בחודש (ב־6.57 אחה"צ) הפעיל מברק של האדמירליות את מיבצע “דינאמו”, ובלילה ההוא הובאו החיילות הראשונים למולדת. אחרי אבדן בוּלוֹן וקאלה היו בידינו רק שרידי נמל דונקרק והחופים המגולים סמוך לגבול הבלגי. בזמן ההוא רווחה היתה הדעה כי לכל היותר נוכל להציל כארבעים־וחמישה אלף איש ביומים. בהשכמת הבוקר של יום המחרת, 27 במאי, ננקטו אמצעי־חירום על־מנת למצוא ספינות קטנות נוספות “לצורך מיוחד”. המדובר היה בפינויו השלם של חיל־המשלוח־הבריטי, לא פחות ולא יותר. ברור היה כי מספר גדול ורב של כלי־שיט מעֵין אלה יידרש לעבודה בחופים, נוסף על אניות גדולות יותר שתוכלנה להעמיס במפרץ דונקרק. לפי הצעתו של מר ה. צ'. ריגס, ממיניסטריון הספּנות, עשו קציני האדמירליות חפשׂ מחוּפּש במעגני הסירות השונים, מטדינגטון עד ברייטלינגסי. והעלו שם למעלה מ־40 סירות־מנוע או סירות־קיטור יפות לשירות, שנאספו בשירנס למחרת היום. בתוך כך נקראו לשירות סירות־הצלה מאניות־נוסעים בנמל לונדון, סירות־גרר מן התמזה, ספינות־טיול, סירות־דיג, סירות־פריקה, ארבּות וסירות־שעשועים – כל דבר שיוכל להביא תועלת לאורך החופים. במוצאי ה־27 בחודש החל גל גדול של כלי־שיט קטנים לשטוף הימה, תחילה אל נמלי התעלה שלנו, ומשם אל חופי דונקרק ואל הצבא האהוב.

משעה שרפתה ההקפדה על הסודיות לא היססה האדמירליות לתת חירות גמורה לתנועה הספּונטאנית שהציפה את התושבים יורדי־הים של חופי הדרום ודרום־המזרח שלנו. כל מי שהיתה לו סירה מאיזה סוג שהוא, בין סירת־קיטור בין סירת־מפרש, הפליג לדונקרק, וההכנות, שלטוּב־המזל החלו שבוע קודם לכן, נסתייעו עתה באלתוּר המזהיר של מתנדבים בקנה־מידה מדהים. מעטים היו אלה שהגיעו ב־29 בחודש, אך אלה היו החלוצים של קרוב לארבע־מאות כלי־שיט קטנים, אשר החל מן ה־31 בחודש עתידים היו למלא תפקיד חיוני בהעברת קרוב למאה־אלף איש מן החופים אל האניות העוגנות מנגד. בימים האלה הרגשתי בחסרונם של ראש חדר־המפות של האדמירליות, הקפיטן פּים, ושל עוד פרצוף מוּכר אחד או שנים. הם תפסו להם “סכוּטה” הולנדית, שבארבעה ימים העבירה שמונה־מאות חיילים. בסך־הכל באו לישועת הצבא תחת ההרעשה האווירית המתמדת של האויב כשמונה־מאות־וששים כלי־שיט, שמהם היו קרוב לשבע־מאות בריטיים והשאר משל בעלי־הברית.(ראה טבלה)

*

בינתים ועל החוף סביב דונקרק בוּצעה תפיסת ראש־הגשר בדייקנות. החיילות הגיעו מתוך אנדרלמוסיה והוצבו בסדר ובמשטר לאורך קווי ההגנה, שנתחזקו אפילו בתוך יומים. האנשים שמצבם היה טוב ביותר פנו אחורה להתיצב בקו נגד האויב. אוגדות דוגמת ה־2 וה־5, שסבלו יותר מכל, הוחזקו בעתודה על החופים והוֹעלו על האניות בהקדם. מתחילה צריכים היו להיות שלושה קורפוסים בחזית, אך עד ל־29 בחודש קוּצרה החזית עד שהיו שנים מספיקים. האויב עקב היטב אחר הנסיגה, וקרבות קשים לא פסקו, בפרט באגפים אצל ניוּפּוֹר וברג. כיון שנמשך הפינוי ומספר החיילים, הן בריטים הן צרפתים, ירד בהתמדה, נתכווצו קווי ההגנה במקביל לכך. על החופים, בין החוֹליות, עמדו שלושה, ארבעה או חמישה ימים רבבות־אדם תחת התקפה אווירית ללא הפוגות. אמונתו של היטלר שחיל־האוויר הגרמני ימנע כל אפשרות למנוסה, וכי משום כך עליו לשמור על יחידותיו המשוריינות למהלומה הסופית שבמערכה, היתה השקפה מוטעית אבל לא חסרת־הגיון.

שלושה גורמים הכזיבו את תקוותיו. ראשית, ההפצצה האווירית הבלתי־פוסקת על המוני החיילים לאורך חוף הים לא הזיקה להם הרבה. הפּצצות צללו לתוך החול הרך, אשר כבש את ההתפוצצויות. בשלבים הראשונים, לאחר התקפת־אוויר מהממת, היו החיילים משתאים למצוא שכמעט איש לא נהרג ולא נפצע. קולות נפץ עלו מכל עבר, אך לא הרעו כמעט לאיש. חוף מסוּלע היה גורם תוצאות קטלניות הרבה יותר. בסופו של דבר היו החיילים בזים להתקפות־האוויר. במנוחת־נפש ובתקוה גוברת השתופפו בחוֹליות. נכחם השׂתרע הים האפור והרחוּם. מעבר לו, האניות המצילות – והבית.

והרי הרשימה הרשמית, שאינה כוללת אניות שלא עסקו בהעלאת חיילות:

אניות בריטיות

אניות בעלי הברית

*

הגורם השני שלא חזה היטלר מראש היה הטבח בטייסיו. איכות התעופה של בריטניה וגרמניה הועמדה במבחן בלתי־אמצעי. בכוח מאמץ עז קיים פיקוד־מטוסי־הקרב פטרולים רצופים מעל למקום המעשה, ומעטים נגד רבים נלחמו מטוסי־הקרב הבריטיים באויב. שעה־שעה העמיקו כרסם בטייסות הגרמניות של מטוסי־קרב ומפציצים, הפילו רבים מהם, הדפום והפיצום לכל רוח. ימים על ימים נמשך הדבר, עד שזכה חיל־האוויר־המלכותי לנצחונו המפואר. בכל מקום שנתקלו מטוסיו במטוסים גרמניים, לפעמים בקבוצות בנות ארבעים וחמישים, התקיפום מיד, תכופות בכוח של טייסת יחידה או פחות מכך, והפילו בהם עשרות, שעד־מהרה נצטרפו למאות. חיל־האוויר של המטרופולין, העתודה המקודשת האחרונה שלנו. נוּצל כולו. לפעמים היו טייסי־הקרב יוצאים לארבע גיחות ביום. הושגה תוצאה חותכת. האויב העדיף במספרו הוּכה או נקטל, וחרף כל אומץ־לבו יכולנו לו אף הפלנו עליו מורא. היתה זאת התנגשות מכרעת. לדאבון־הלב לא ראו החיילות שעל החופים כמעט כלל את מאבק־הגבורה הזה באוויר, שתכופות נערך בריחוק מילים או ממעל לעננים. הם לא ידעו מאומה על האבידות שנגרמו לאויב. הם לא חשו אלא בפצצות המומטרות על החופים, המוטלות על ידי האויבים שאמנם הגיעו אך אולי לא חזרו. היה אפילו כעס מר בצבא על חיל־האוויר, והיו מן החיילות שנחתו בדוֹבר או בנמלי התמזה אשר בבערוּתם העליבו אנשים העוטים את מדי חיל־האוויר. ראוי היה להם שילחצו את ידיהם; אבל מנין יכלו לדעת? בפרלמנט שקדתי להפיץ את האמת.

אבל כל עזרתו של החול וכל מעללי הגבורה באוויר יכלו להיות לשווא לולא הים. תחת לחץ המאורעות וריגשתם נשאו ההוראות, שניתנו עשרה או שנים־עשר יום קודם לכן, פּרי־הילולים עד להדהים. משמעת למופת שׂררה על החוף ועל הסיפונים. הים היה שקט. הלוך ושוב בין החוף לאניות שטו הסירות הקטנות, אוספות את האנשים מן החופים או מושות אותם מן המים, מתוך שויון־נפש גמור להפצצה מן האוויר, שלעתים קרובות הפילה את קרבנותיה. עצם מספרן שׂם לאַל כל התקפה מן האוויר. הארמאדה של ה“יתושים” בכללותה אי־אפשר היה כלל לטבּעה. בעצם מפלתנו באה תפארת אל עם־האי, המאוחד ובלתי־המנוצח; והסיפור על חופי דונקרק יזהיר בקורותינו לעולמים.

על אף מלאכת הגבורה של הספינות הקטנות אין לשכוח כי הנטל הכבד ביותר נפל בחלקן של האניות השטות מנמל דונקרק, מקום שהועלו שני שלישים מן האנשים אל הסיפונים. המשחתות מילאו את התפקיד המכריע, כמו שמראה רשימת האבידות לעיל. כן גם אין להתעלם מן התפקיד הגדול שמילאו אניות־הנוסעים, על צוותי־הסוחר שלהן.

*

בעינים כלות ובתקוה גוברת עקבנו אחר מהלך הפינוי. ביום ה־27 בחודש בערב נראה מצבו של הלורד גורט חמור ביותר בעיני אנשי הצי, והקפיטן טנאנט, מן האדמירליות, שקיבל עליו את תפקיד קצין־הימיה־הבּכיר בדונקרק, ביקש בשידוריו שכל כלי־השיט אשר ברשותנו יישלחו מיד לחופים, הואיל ו“הפינוי מחר בלילה תלוי בספק”. התמונה שנצטיירה היתה קודרת, אפילו נואשה. נעשו מאמצים מופלגים להיענות לדרישה, ונשלחו סיירת אחת, שמונה משחתות ועשרים־ושש אניות אחרות. ה־28 בחודש היה יום של מתיחות, שהוקלה מעט־מעט עם שיוּצב המצב ביבשה בעזרתו האדירה של חיל־האוויר־המלכותי.

תכניות הצי הוצאו לפועל למרות אבידות כבדות ב־29 בחודש, שבו טובעו שלוש משחתות ועשרים־ואחת אניות אחרות ועוד רבות נזוקו.

מעולם לא נדונה כלל השאלה שנעזוב את הצרפתים מאחרינו. הנה זאת היתה פקודתי בטרם תתקבל איזו בקשה או תלונה מן הצרפתים:

ראש־הממשלה אל מזכיר־הממלכה לעניני־מלחמה,

רמטכל"ק, והגנרל איזמי 29.5.40

(מקור לרמטכל"ק)

הכרחי הוא שהצרפתים ישתתפו בפינויים שיהיו אפשריים מדונקרק. כן גם אין הם צריכים להיות תלויים דווקה במציאות אניות משלהם. יש לתאם מיד את הסידורים עם המשלחות הצרפתיות בארץ הזאת. או, אם יהיה צורך בדבר, עם ממשלת צרפת, כדי שלא תהיינה כל טענות, או שתהיינה מעטות ככל האפשר. אולי טוב יהיה אם נפנה את שתי האוגדות הצרפתיות מדונקרק ונחליף אותן בחיילות שלנו, ועל ידי כך ייעשה הפיקוד פשוט יותר. אבל נא להמציא לי את ההצעות הטובות ביותר שבגדר האפשר, ולהגיד לי אם יש איזו פעולה שעלי לנקטה.

ראש־הממשלה אל הגנרל ספירס (פאריז) 29.5.40

הדברים הבאים לריינו, כדי למסרם לוייגאן וז’ורז':

פינינו 50,000 בקירוב מדונקרק והחופים, ומקווים לפנות עוד 30,000 הלילה. החזית אפשר שתיפרץ בכל עת, ואפשר שהתקפות מן האוויר תוצאנה מכלל שימוש רציפים, חופים ואניות, ושאותה תוצאה תוּשׂג גם על ידי אש ארטילרית בדרום־מערב. אין איש יכול לדעת כמה זמן יימשך הקצב הטוב הנוכחי, וכמה נוכל להציל לעתיד. רצוננו שהחיילות הצרפתיים ישתתפו בפינוי עד קצה גבול היכולת, והאדמירליות קיבלה הוראות לעזור לימיה הצרפתית ככל שתידרש. אין אנו יודעים כמה ייאלצו להיכנע, אבל שוּמה עלינו לחלוק באבידה הזאת יחד כמיטב יכלתנו, ועל הכל – לשאתה בלי שום טענות־ומענות הנובעים מן הבלבול, המתיחות והמועקה שאין להימנע מהם.

מיד לאחר שנארגן מחדש את החיילות המפוּנים שלנו, ונכין את הכוחות הנחוצים להבטיח את חיינו מפני הפלישה הצפויה שאולי היא ממשמשת־ובאה, נקים חיל־משלוח בריטי חדש מסן־נאזאר. אני מביא יחידות צבא סדיר מהודו לארץ־ישראל; אוסטרלים וקנדים יגיעו בקרוב.

כרגע אנו מוציאים מדרום לאמיין ציוד למעלה ממה שנחוץ לחמש אוגדות. אבל זה אינו בא אלא להכניס סדר ולעמוד בפני ההלם הקרוב לבוא, ובמהרה נשלח לך תכנית חדשה להבאת תגבורת לחילותינו בצרפת. אני שולח זאת במיטב הידידות. אל תהסס לדבר אלי בגילוי־לב.

*

ב־30 בחודש כינסתי את שלושת המיניסטרים של השירותים ואת ראשי־המטות לישיבה בחדר־המלחמה של האדמירליות. נדונו מאורעות היום על החוף הבלגי. המספר הכולל של החיילים שהובאו עלה עד 120,000, כולל רק 6,000 צרפתים; פעלו 860 כלי־שיט מכל הסוגים. בהודעה מן האדמירל וייק ווֹקר בדונקרק נאמר כי, על אף ההרעשות והתקפות־האוויר העזות, הועלו 4,000 איש לאניות בשעה הקודמת. הוא גם סבר כי דונקרק עצמה מן־הסתם שוב אי־אפשר יהיה להחזיק בה ביום המחרת. הדגשתי את הצורך הדוחק בחילוץ עוד חיילים צרפתים. אם לא נעשה זאת, אפשר יגרום הדבר נזק שאין לו תקנה ליחסים בינינו לבעלת־בריתנו. אמרתי גם שכאשר יפחת הכוח הבריטי עד כדי קורפּוס אחד, עלינו להגיד ללורד גורט שיפליג ויחזור לאנגליה וישאיר את הפיקוד בידי מפקד־קורפוס. הצבא הבריטי יוצרך להחזיק מעמד זמן רב ככל האפשר כדי שיוכל פינוים של הצרפתים להימשך.

מדעתי היטב את אָפיו של הלורד גורט כתבתי בעצם ידי את הפקודה הבאה אליו, שנשלחה רשמית על ידי משרד־המלחמה בשעה 2 אחה"צ בחודש:

המשך בהגנה על ראש־הגשר הנוכחי עד קצה הגבול כדי לחפּות על מירב הפינוי, המתנהל עתה יפה. מסור דו"ח מדי שלוש שעות דרך לה־פּאן. אם נוכל עדיין לעמוד בקשר, נשלח לך פקודה לחזור לאנגליה עם אותם הקצינים שתראה לבחור ברגע שתהיה סבור שהפיקוד שלך פחת כדי כך שאפשר למסרו למפקד־קורפּוס. עליך למנות עכשיו את המפקד הזה. אם ייפּסק הקשר, עליך למסור את הפיקוד ולחזור כפי שצוין בשעה שלא יעלה הכוח הלוחם היעיל שלך על שלוש אוגדות. דבר זה הוא בהתאם לנוהל הצבאי הנכון, ואין מניחים לך מקום לשום שיקול־דעת אישי בענין זה. מטעמים פוליטיים יהיה זה נצחון מיותר לאויב אם יקח אותך בשבי שעה שרק כוח קטן נשאר תחת פקודתך. עליך לצוות על מפקד־הקורפוס שתבחר להמשיך בהגנה במחובר עם הצרפתים, ולבצע פינוי מדונקרק או מן החופים, אבל בשעה שלפי דעתו לא ייתכן עוד פינוי מאורגן ולא ייתכן עוד לגרום לאויב נזקים במידה מתאימה הריהו מוסמך, מתוך היוועצות עם המפקד הצרפתי הבכיר, להיכנע רשמית על־מנת למנוע טבח חסר־שחר.

*

אפשר שההודעה האחרונה הזאת השפיעה על עוד מאורעות גדולים ועל גורלו של עוד מפקד גיבור. כשהייתי בבית־הלבן בסוף דצמבר 1941 נודע לי מפי הנשיא ומר סטימסון על הגורל הצפוי לגנרל מקארתור ולחיל־המצב האמריקאי בקוֹרגידוֹר. ראיתי לנכון להראות להם באיזו צורה טיפלנו במצבו של מפקד ראשי שכוחותיו פחתו כדי חלק מועט מן הפיקוד המקורי שלו. הנשיא ומר סטימסון שניהם קראו את המברק בתשומת־לב מעמיקה, והפליאני הרושם שעשה עליהם, כפי הנראה. זמן־מה אחרי כן חזר מר סטימסון וביקש העתק מן המברק, שנתתיו לו מיד. אפשר (כי אינני יודע זאת אל־נכון) שהדבר הזה השפיע עליהם בהחלטה הנכונה שקיבלו בצווֹתם על הגנרל מקארתור למסור את הפּיקוד שלו לאחד הגנרלים הסרים למשמעתו, ועל ידי כך הצילו את המפקד הגדול, שעלילות־תפארה נכונו לו, ואשר לולא כן אולי היה נספה או מבלה את ימות המלחמה כשבוי בידי היאפאנים. רוצה הייתי לחשוב כי כך היה.

*

קצינים מאנשי מטהו של הלורד גורט שנועדו עם האדמירל רמזי בדוֹבר הודיעו לו ב־30 בחודש כי שעת הזריחה ב־1 ביוני היא המועד האחרון שעדיו יוכל ראש־הגשר המזרחי להחזיק מעמד, לפי המסתבר. לפיכך הוחש הפינוי בדחיפוּת הגדולה ביותר כדי להבטיח, במידת האפשר, שמאסף בריטי בן לא יותר מארבעים־אלפים איש לערך יישאר אז על החוף. לאחר מכן נתברר כי מספר זה לא יספיק להגנה על עמדות־החיפּוי האחרונות, והוחלט להחזיק בגיזרה הבריטית עד חצות אור ל־2 ביוני, בעוד הפינוי נמשך בינתים על הבסיס של שוויון מלא בין כוחות צרפתיים ובריטיים.

כך היה המצב כשמסר הלורד גורט ב־31 במאי בערב, בהתאם לפקודות שקיבל, את הפיקוד שלו למאיור־גנרל אלכסנדר וחזר לאנגליה.

*

כדי למנוע אי־הבנות ולקיים מגע אישי, נחוץ היה שאטוס לפאריז ב־31 לישיבה של המועצה־המלחמתית־העליונה. אתי באו במטוס מר אֶטלי והגנרלים דיל ואיזמי. לקחתי אתי גם את הגנרל ספּירס, שטם והגיע אלינו ב־30 בחודש והביא את החדשות האחרונות מפאריז. קצין וחבר־פרלמנט מזהיר זה היה ידידי ממלחמת־העולם הראשונה. הוא שימש קצין־קשר בין האגף השמאלי של הצרפתים לאגף הימני של הבריטים, והדריכני ברכס־וימי ב־1916, גם וידע אותי אל הגנרל פאיוֹל, שפיקד על הקורפוס הצרפתי הל"ג. אדם זה, שדיבר צרפתית במבטא מצוין ונשא חמישה פסי־פציעה על שרוּולו, היה אישיות שהתאימה ברגע זה לטיפול ביחסים המתוחים שבינינו. כשצרפתים ובריטים שרויים יחד בצרה ודין־ודברים מתגלע ביניהם, תכופות יהיה הצרפתי מרבה דברים וחוצב להבות והאנגלי אטום או אפילו גס־רוח. אבל ספירס היה יכול להגיד דברים לגדולי הצרפתים בקלוּת לשון ובכוח שכנוע אשר מימי לא ראיתי כדוגמתם.

זאת הפעם לא באנו לקיי־ד’אורסיי כי אם הלכנו אל חדרו של מר ריינו במשרד־המלחמה ברחוב סן־דוֹמיניק. אטלי ואני מצאנו את ריינו ואת המרשל פטן מולנו כמיניסטרים הצרפתים היחידים. זאת היתה הופעתו הראשונה של פטן, שעתה היה סגן־ראש־הממשלה, באיזו מפגישותינו. הוא היה לבוש אזרחית. דיל, איזמי, ספּירס והשגריר היו אתנו, ואילו וייגאן ודרלאן, הקפיטן דה־מארז’רי, ראש לשכתו הפרטית של ריינו, ופלוני מר בוֹדוּאֶן מן המזכירות ייצגו את הצרפתים.

השאלה הראשונה היתה המצב בנורבגיה. אמרתי כי ממשלת בריטניה שקלה והגיעה לכלל דעה שצריך לפנות מיד את אזור נארוויק. חילותינו הנמצאים שם, המשחתות המעורבות בפעולה ומאה התותחים נ. מ. יש בהם צורך דוחק במקומות אחרים. לכן הצענו פינוי שיחל ב־2 ביוני. הצי הבריטי יסיע ויחזיר את הכוחות הצרפתיים, את מלך נורבגיה ואת כל החיילות הנורבגיים שיחפצו לבוא. ריינו אמר כי ממשלת צרפת מסכימה עם המדיניות הזאת. במשחתות יהיה צורך דחוף בים התיכון במקרה של מלחמה עם איטליה. 16,000 החיילים יהיו רבי־ערך על קו האֶן והסוֹם. ענין זה נתישב, אפוא.

אז פניתי לענין דונקרק. דומה היה כי הצרפתים אינם יודעים על המוצאות את צבאות־הצפון יותר משאנו יודעים על החזית הצרפתית העיקרית. כשאמרתי להם כי 165,000 איש, שמהם היו 15,000 צרפתים, הועברו, נתמהו גם תמהו. הם הסבו תשומת־לב, כמובן, לעדיפות הבריטית הבולטת. הסברתי כי דבר זה נובע במידה רבה מן העובדה שהיו באזור העורף הרבה יחידות מינהלה בריטיות, שיכלו לעלות לאניות קודם שאפשר יהיה להוציא חיילות לוחמים מן החזית. יתר על כן, לצרפתים אין עד עתה כל פקודות לפינוי. אחת הסיבות העיקריות שבגללן באתי לפּאריז היא לדאוג לכך שהחיילות הצרפתיים והבריטיים כאחד יקבלו אותן פקודות. שלוש האוגדות הבריטיות המחזיקות עתה במרכז תחפינה על פינוי כל כוחות הברית. דבר זה, והתובלה הימית, יהיו תרומתה של בריטניה לאיזון האבידות הכבדות הצפויות עתה לבעלי־הברית. במסיבות העגומות של השעה ראתה ממשלת הוד־מלכותו צורך לפקד על הלורד גורט להוציא את הלוחמים ולהשאיר את הפצועים. אם תתגשמנה התקוות הקיימות, ייתכן שייחלצו 200,000 חיילים בריאים בגופם. יהיה זה נס כמעט. לפני ארבעה ימים לא הייתי מוכן להמר אלא על 50,000 לכל היותר. עמדתי על אבידותינו הנוראות בציוד. ריינו נשא דברי שבח נאים לפעלם של הצי וחיל־האוויר הבריטיים, ואני הודיתי לו על כך. אחרי כן הרחבנו קצת את הדיבור על מה שאפשר לעשות כדי להקים מחדש את הכוחות הבריטיים בצרפת.

בינתים ניסח האדמירל דרלאן מברק אל האדמירל אַבּריאַל בדונקרק:

(1) ראש־גשר יוחזק מסביב לדונקרק בכוח האוגדות שתחת פקודתך ובכוח אלו שתחת פקודת הבריטים.

(2) ברגע שתהיה משוכנע ששום חיילות מחוץ לראש־הגשר אינם יכולים להגיע אל נקודות ההפלגה יסוגו החיילות המחזיקים בראש־הגשר ויעלו לאניות, והכוחות הבריטיים יעלו ראשונה.

מיד התערבתי ואמרתי שהבריטים לא יעלו על האניות ראשונה והפינוי צריך להתנהל על

בסיס של שויון בין הבריטים לצרפתים – “Brass-dessus, brass-dessous”¹¹. המאסף יהיה בריטי. על כך הוסכם.

אחר כך נסבה השיחה על איטליה. הבעתי את ההשקפה הבריטית שאם תיכנס איטליה למלחמה, עלינו להכות בה מיד בצורה היעילה ביותר. הרבה איטלקים מתנגדים למלחמה, ויש לעשות הכל על־מנת שיבינו את חומרתה. הצעתי שנפציץ את המשולש התעשיתי הצפוני־המערבי של שלוש הערים מילאנו, טורינו וגינואה. ריינו הסכים שעל בעלי־הברית להכות מיד; והאדמירל דרלאן אמר כי יש אתו תכנית מוכנה להרעשה הימית והאווירית של אספקת הדלק האיטלקית, המאוחסנת בחלקה הגדול לאורך החוף בין הגבול לנאפּולי. נקבעו סדרי הדיונים הטכניים הנחוצים.

אחרי כן הבעתי את רצוני שעוד מיניסטרים מן הממשלה שעתה־זה הקימותיה יתוודעו בהקדם האפשרי אל המיניסטרים הצרפתים המקבילים להם. למשל, רוצה הייתי שמר בווין, מיניסטר־העבודה ומנהיג האיגודים המקצועיים, יבקר בפאריז. מר בווין מגלה מרץ רב, ותחת הנהגתו מוותרים עתה פועלי בריטניה על חופשות וזכויות הרבה יותר מאשר במלחמה שעברה. ריינו ניאות בלבביוּת.

לאחר שיחה קצרה על טנג’יר ועל חשיבות מניעת כניסתה של ספרד למלחמה, דיברתי על התמונה הכללית.

בעלי־הברית [אמרתי) צריכים לעמוד בלי רתיעה כנגד כל אויביהם… המאורעות האחרונים עוררו את ארצות־הברית, וגם אם לא תיכנס למלחמה הרי בקרוב תהיה מוכנה לתת לנו עזרה אדירה. פלישה לאנגליה, אם תבוא, תשפיע על ארצות־הברית השפעה עמוקה עוד יותר. אנגליה אינה יראה מפני פלישה, ותתנגד לה בתכלית העוז בכל כפר ובכל בקתה. רק לאחר שיתמלאו צרכיה ההכרחיים בחיילים, תוכל להעמיד את עודף כוחותיה המזוינים לרשות צרפת בעלת־בריתה… אני משוכנע בהחלט כי אם אך נמשיך במאבק, נצח ננצח. אף אם יוּכה אחד מאתנו ויוכרע, אַל למשנהו לנטוש את המערכה. ממשלת בריטניה מוכנה לאסור מלחמה מן העולם החדש, אם מחמת איזה אסון תוּשׂם אנגליה עצמה שממה. אם תנצח גרמניה את אחד מבעלי־הברית או את שניהם, לא תגלה כל רחמים; אנחנו נוּרד למדרגה של ואסאלים ועבדי־עולם. מוטב הרבה יותר שיקיץ קץ טראגי אך מפואר על אירופה המערבית וכל הישׂגיה ולא תוספנה שתי הדמוקרטיות הגדולות להתקיים קיום עלוב, כשהן חסרות את כל מה שבגללו כדאים החיים לחיותם.

מר אטלי אמר אחר כך שהוא מסכים בהחלט עם השקפתי.

“הבריטים תופסים עכשיו את הסכנה העומדת לפניהם, והם יודעים כי במקרה של נצחון גרמני ייהרס כל מה שבּנו. הגרמנים אינם הורגים בני־אדם בלבד אלא גם רעיונות. בני עמנו נחושי החלטה עכשיו יותר משהיו אי־פעם בהיסטוריה שלהם”.

ריינו הודה לנו על מה שאמרנו. הוא הביע את בטחונו כי המוראל של הגרמנים לא התרומם לדרגת הנצחון הרגעי של צבאם. אם תוכל צרפת להחזיק בסוֹם בעזרת בריטניה, ואם תבוא התעשיה האמריקאית להשלים את החסר בכלי־נשק, או אז נוכל לבטוח בנצחון. הוא אמר כי אסיר־תודה הוא ביותר על הבטחתי המחודשת כי אם תכרע ארץ אחת תחתיה לא תטוֹש חברתה את המערכה.

בזאת נסתיימה הפגישה הרשמית.

לאחר שקמנו מן השולחן שוחחו אחדים מן הנכחים בקרן־זווית באווירה שונה מעט מזו. הראש בין אלה היה המרשל פטן. ספּירס היה אתי, מסייעני בצרפתית שלי ומדבר בעצמו. הצרפתי הצעיר. הקפיטן דה־מארז’רי, כבר דיבר על המשכת המלחמה באפריקה. אבל עמידתו של המרשל פטן, המסוּיגת והזעוּפה, עוררה בי את ההרגשה שהוא יהיה מוכן לשלום נפרד. השפעת אישיותו, תהילתו, השלמתו השקטה עם מהלכם של מאורעות עגומים היתה מכרעת כמעט לגבי הנתוּנים לקסמו. אחד מן הצרפתים, אינני זוכר מי, אמר, בנוסח המלוטש שלהם, כי אם יימשכו האסונות בשדות־הקרב הרי אפשר שבמסיבות מסוימות תיאלץ צרפת לשנות את מדיניות־החוץ שלה. כאן התרומם ספּירס לגובה השעה, ובפנותו במיוחד אל המרשל פטן, אמר בצרפתית מצוינת: “אני מניח שאתה מבין, אדוני המרשל, כי דבר זה פירושו יהיה הסגר?” מישהו אחר אמר: “אולי לא יהיה מנוס מכך”. אך אז הטיח ספירס בפני פטן: “פירוש הדבר יהיה לא רק הסגר כי אם הפצצת כל הנמלים הצרפתיים שבידים גרמניות”. שמחתי שנאמרו הדברים האלה. אני חזרתי על פזמוני הרגיל: אנחנו נוסיף להילחם, יקרה מה שיקרה, יפול מי שיפול.

*

שוב עבר עלינו לילה של התקפות פעוטות, ובבוקר נסענו. ואלו היו הידיעות שהמתינו לי בשובי:

ראש־הממשלה אל הגנרל וייגאן 1.6.40

המשבר בפינוי הגיע עכשיו. חמש טייסות של מטוסי־קרב, הפועלות בלי הפסק כמעט, הוא מירב מה שאנו יכולים לעשות, אבל שש אניות, אחדות מהן מלאות חיילים, טוּבעו בהפצצות הבוקר. אש־תותחים מעמידה בסכנה את הנתיב היחיד הבא בחשבון. האויב סוגר על ראש־הגשר המוקטן. אם ננסה להחזיק מעמד עד מחר, אפשר שנפסיד הכל. אם נלך הלילה, ודאי שאפשר יהיה להציל הרבה אף כי רב הוא שיאבד. מספר החיילים הצרפתים הכשרים לפעולה, הנמצאים עכשיו בראש־הגשר, נופל בהרבה ממה שחשבת, וספק בידינו אם נשאר מספר כה גדול באזור. לא האדמירל אַבריאַל במבצר, גם לא אתה ולא אנחנו כאן, אין אנו יכולים להעריך את המצב אל־נכון. לפיכך פקדנו על הגנרל אלכסנדר, המפקד על הגיזרה הבריטית של ראש־הגשר, לפסוק, מתוך היוועצות עם האדמירל אבריאל, אם כדאי לנסות ולהישאר מחר או לא.

מקווה שתסכים.

ה־31 במאי וה־1 ביוני חזו בשיאה של מערכת דונקרק אם גם לא באחריתה. למעלה מ־132,000 איש הובאו ביומים האלה בשלום לאנגליה, ולערך שליש מהם הובאו מן החופים בכלי־שיט קטנים תחת התקפות־אוויר והפגזה כבדה. ב־1 ביוני מהשכמת הבוקר והלאה עשו מפציצי האויב את מאמציהם הגדולים ביותר, שכוונו לעתים קרובות לזמנים שבהם הסתלקו מטוסי־הקרב שלנו על־מנת להצטייד מחדש בדלק. התקפות אלו גרמו אבידות כבדות לספינות הדחוקות והדחוסות, אבידות שביום ההוא רבות היו כמעט כבכל השבוע שעבר. ביום האחד הזה היו אבידותינו מהתקפות־אוויר, ממוקשים, מפגיעת צוללות ושאר פגעים שלושים־ואחת אניות טבועות ואחת־עשרה נזוקות.

השלב האחרון בוּצע בהרבה כשרון־מעשה ודיוק. זו פעם ראשונה היתה אפשרות לעבד תכנית מראש ולא לסמוך על מעשי אלתוּר משעה לשעה. עם שחר ה־2 ביוני נשארו כארבעת־אלפים בריטים עם שבעה תותחים נ. מ. ושנים־עשר תותחים נ. ט. בפרוורי דונקרק, בעוד הכוחות הצרפתיים, שעודם ניכרים, מחזיקים בראש־הגשר המצטמצם והולך. עתה היה הפינוי אפשרי רק בחשיכה, והאדמירל רמזי נמנה וגמר לבצע אותו לילה נחיתת־המונים במפרץ בכל הכוחות העומדים לרשותו. מלבד סירות־גרר וספינות קטנות, נשלחו בערב ההוא ארבעים־וארבע אניות מאנגליה, כולל אחת־עשרה משחתות וארבע־עשרה שולות־מוקשים. השתתפו גם ארבעים כלי־שיט צרפתים ובלגים. לפני חצות הלילה הפליג המאסף הבריטי.

אולם בכך לא נסתיימה פרשת דונקרק. אנחנו היינו מוכנים להוביל אותו לילה צרפתים במספר גדול הרבה יותר מאלה שהביעו את נכונותם לכך. התוצאה היתה שכאשר הוצרכו האניות שלנו, שרבּות מהן עודן ריקות, להסתלק עם שחר, נשארו על החוף חיילים צרפתים במספר רב, ורבים מהם עודם במגע עם האויב. צריך היה לעשות עוד מאמץ נוסף. למרות אפיסת־הכוחות של צוותי האניות לאחר ימים כה רבים בלי מנוח ובלי הפוגה, נענו האנשים לקריאה. ב־4 ביוני הובאו לחופי אנגליה 26,175 צרפתים, למעלה מעשרים־ואחד אלף מהם באניות בריטיות. לרוע־המזל נשארו על החוף כמה אלפים, שהגנו בגבורה על פינוי חבריהם.

לבסוף, בשעה 2.23 אחה"צ ביום ההוא, הודיעה האדמירליות, מתוך הסכם עם הצרפתים, כי מיבצע “דינאמו” הושלם עתה.

חיילי בריטניה וצבאות הברית שהובאו לאנגליה¹²

*

הפרלמנט התאסף ב־4 ביוני, ומחובתי היה לגולל לפניו את הפרשה במלואה הן בפומבי הן בישיבה חשאית אחרי כן. לצורך סיפור־המעשה די שאביא פיסקאות אחדות מנאומי, שארוך היה. מצווה הייתי להסביר לא רק לבני עמנו כי אם גם לעולם כולו שהחלטתנו להמשיך במלחמה מיוסדת על יסודות רציניים, ואין היא מאמץ־של־יאוש סתם. כן היה זה מן הראוי לגלות את הטעמים שאני עצמי רואה לבטחון.

עלינו להיזהר שלא לתלות בישועה הזאת את מעלותיו של נצחון. אין מנצחים במלחמות על ידי פינויים. אבל היה נצחון בתוך הישועה הזאת, שעליו יש לעמוד. הנצחון הזה הושג על ידי חיל־האוויר. הרבה מחיילינו החוזרים לא ראו את חיל־האוויר בפעולתו; הם ראו רק את המפציצים שנמלטו מהתקפתו המגוננת. הם מקילים בערך הישגיו. שמעתי על כך הרבה; לכן אני מדגיש זאת במיוחד. אספר לכם על הדבר.

היה זה מבחן־כוח גדול בין חילות־האוויר של בריטניה וגרמניה. האם יכולים אתם לצייר לעצמכם מטרה גדולה יותר לגרמנים באוויר מאשר למנוע את האפשרות של פינוי מן החופים האלה, ולטבע את כל האניות האלו שנתגלו לפניו, ממש באלפים? האם יכלה להיות מטרה בעלת חשיבות ומשמעות צבאית גדולה יותר לגבי כל תכליתה של המלחמה? הם עמלו קשה, והם הוּכו אחור; זממם עלה בתוהו. אנחנו חילצנו את הצבא; והם שילמו ארבעה מונים על כל האבידות שגרמו… כל טיפוסי המטוסים שלנו וכל הטייסים שלנו הוכיחו את יתרונם על מה שעומד לפניהם כיום.

דיאגרמה של מיתחם דונקרק

כשאנו נותנים אל לבנו באיזו מידה יגדל היתרון שבידנו בהגיננו על שמי האי הזה מפני התקפה מעבר לים, חייב אני לומר שאני מוצא בעובדות האלו בסיס בטוח למחשבות מעשיות ומעודדות. אני אחלוק שבח לטייסים הצעירים האלה. הצבא הצרפתי הגדול נהדף אחור ובולבל במידה רבה, לפי שעה, על ידי התפרצות של כמה אלפי כלי־רכב משוריינים. האם לא ייתכן גם שענינה של הציביליזציה עצמה יוגן על ידי המסירות וכשרון־המעשה של כמה אלפי טייסים?

אומרים לנו שהר היטלר יש לו תכנית לפלישה לאיים הבריטיים. לעתים קרובות כבר חשבו על כך לפנים. כשרבץ נפוליאון שנה תמימת בבוּלון, הוא וספינותיו שטוחות־התחתית, הוא וצבאו הגדול, אמר לו מישהו: “יש עשבי־בר מרים באנגליה”. אין ספק שהתווספו עליהם הרבה והרבה יותר מאז חזר חיל־המשלוח־הבריטי.

כל השאלה של הגנת המולדת מפני פלישה תלויה, כמובן, במידה עצומה בעובדה שיש בידינו בשעה זו באי הזה כוחות צבאיים חזקים לאין ערוך יותר משהיו לנו באיזה רגע שהוא במלחמה הזאת או בקודמתה. אבל הדבר הזה לא יימשך. אנחנו לא נסתפק במלחמת התגוננות. מוטלת עלינו חובה כלפי בעל־בריתנו. חייבים אנו לשקם ולכונן מחדש את חיל־המשלוח־הבריטי, תחת פקודת מפקדו־הראשי הגיבור, הלורד גורט. כל זה עתיד לבוא; אבל בינתים עלינו לארגן את ביצורינו באי הזה עד כדי כך שיידרש מספר קטן ביותר של אנשים כדי לתת בטחון של ממש ועד כדי כך שאפשר יהיה להקים את הפוטנציאל הגדול ביותר של מאמץ תוקפני. בכך אנו עוסקים עכשיו.

סיימתי בפיסקה אשר, כפי שייראה להבא, התברר שהיתה גורם חשוב ומכוּון־לשעתו בהחלטותיה של ארצות־הברית.

“אם גם חלקים גדולים של אירופה והרבה מדינות ותיקות ומהוללות נפלו או תפולנה תחת שלטון הגסטאפּו וכל המנגנון המשוקץ של השלטון הנאצי, אנחנו לא נירתע ולא נכזיב. אנחנו נמשיך עד הסוף. אנחנו נילחם בצרפת, אנחנו נילחם בים ובאוקינוס, אנחנו נילחם בביטחה גוברת ובכוח גובר באוויר: אנחנו נגן על האי שלנו, ויהיה המחיר מה שיהיה. אנחנו נילחם בחופים, אנחנו נילחם בשדות־התעופה, אנחנו נילחם בשדות ובחוצות, אנחנו נילחם בהרים: לעולם לא ניכּנע: וגם אם ישועבד האי הזה או חלק גדול ממנו ויתעטף ברעב, דבר שאין אני מאמין בו גם רגע, אז תמשיך הקיסרות שלנו מעבר־לימים במאבק, כשהיא חמושה ומוגנת על ידי הצי הבריטי, עד אשר ירצה האלוהים ולמועד הנכון ייצא העולם החדש, בכל כוחו וגבורתו, להציל ולשחרר את הישן”.

 

פרק ששי: העטים אל השלל    🔗

הידידות המסרתית בין בריטניה ואיטליה – יתרונות הנייטראליוּת לגבי איטליה ומוסוליני – איגרתי אל מוסוליני עם כניסתי לתפקיד ראש־המנושלה – תשובתו הקשה – ביקורו של ריינו בלונדון ב־26 במאי – צרפת ובריטניה קוראות לנשיא רוזוולט להתערב – מברקי המוסר את החלטת הקבינט מיום 28 במאי – ההכנות להכות באיטליה באם תכריז מלחמה – איטליה ויוגוסלאביה – הכרזת־המלחמה האיטלקית – הצבא הצרפתי עוצר את ההתקפה בחזית האלפּינית – מכתבו של צ’אנו אלי מיום 23 בדצמבר 1943 – נזיפתו של הנשיא רוזוולט באיטליה – מברקי אליו מיום 11 ביוני – היחסים האנגלו־סובייטיים – ברכותיו של מולוטוב לגרמניה המנצחת – סיר סטפורד קריפס מתמנה שגריר למוסקבה – מכתבי אל סטאלין מיום 25 ביוני 1940 – חלקם של הסובייטים בשלל.

הידידות בין עמי בריטניה ואיטליה ראשיתה נעוצה בימי גאריבלדי וקאבוּר. כל שלב בשחרורה של איטליה הצפונית משלטון אוסטריה וכל צעד בדרך לאיחודה ועצמאותה זכו לרגשי האהדה של הליבראליזם הויקטוריאני. הודות לכך נתפתחה ידידות חמה ובת־קיים מן הצד השני. ההצהרה בנוסח המקורי של חוזה הברית המשולשת בין איטליה, גרמניה והקיסרות האוסטרו־הונגרית העמידה תנאי שבשום פנים לא תיגרר איטליה לתוך מלחמה נגד בריטניה הגדולה. ההשפעה הבריטית סייעה במידה עצומה להצטרפותה של איטליה אל בעלי־הברית במלחמת־העולם הראשונה. עלייתו של מוסוליני וביסוסו של הפאשיזם כמשקל־שכנגד לבולשביזם פילגו, בשלביהם הראשונים, את דעת־הקהל הבריטית על פי קווים מפלגתיים. אבל לא השפיעו על היסודות הרחבים של הרצון־הטוב בין העמים. ראינו כי עד שעוררו מזימותיו של מוסוליני נגד חבש בעיות חמורות, עמוד עמד לצדה של בריטניה הגדולה בהתנגדות להיטלריזם ולשאיפותיה של גרמניה. בכרך הקודם סיפרתי את הסיפור איך זיכתה אותנו מדיניות בולדווין־צ’מברליין ביחס לחבש במירע שני העולמות, איך הרחקנו מעלינו את הרודן האיטלקי מבלי לשבור את כוח שלטונו, ואיך נפגע חבר־הלאומים בלא שתיושע חבש. ראינו גם את המאמצים הכנים אך חסרי־השחר שעשו מר צ’מברליין, סיר סמואל הור והלורד הליפקס לחזור ולזכות משך תקופת הפיוס בחסדו האבוד של מוסוליני. לבסוף גברה במוסוליני ההכרה כי שקעה שמשה של בריטניה, וכי בעזרת הגרמנים יוכל לכונן את עתידה של איטליה על הריסות הקיסרות הבריטית. בעקבות זאת הוקם הציר ברלין־רומא, ומתוך כך אפשר גם אפשר היה לצפות לכך שתיכנס איטליה למלחמה נגד בריטניה וצרפת בעצם יומה הראשון.

ודאי אך בינת־זהירות פשוטה גילה מוסוליני כשעמד לראות איך יפול דבר בטרם יסבך את עצמו ואת ארצו לבלי השיב. ההמתנה לא היתה בלתי־כדאית כל עיקר. שני הצדדים חיזרו אחר איטליה, והיא זכתה להתחשבות מרובה באינטרסים שלה, להרבה עיסקאות מכניסות ולשהוּת לשפּר את חימושה. ככה עברו חדשי בין־השמשות. ניחוש מעניין הוא מה יכול היה מזלה של איטליה להביא לה אילו התמידה המדיניות הזאת. ארצות־הברית, על הבוחרים האיטלקים המרובים שבה, יכלה גם יכלה להבהיר להיטלר כי אם ינסה לגייס את איטליה לצדו על ידי שימוש בכוח הנשק הרי יעלה על הפרק את השאלות החמורות ביותר. שלום, שׂגשוג, וכוח גובר יכלו להיות שכרה של נייטראליות עקיבה. כיון שהסתבך היטלר עם רוסיה יכול היה מצב מאושר זה להימשך עד בלי די, ומוסוליני עשוי היה להפיק ממנו תועלת יותר ויותר, עד שיתיצב בבוא השלום, או בשנה האחרונה למלחמה, כמדינאי החכם ביותר שקם אי־פעם לחצי־האי שקוּי־השמש ולעמו החרוץ והפורה. אכן, זה היה מצב נעים יותר מן הצפוי לו למעשה.

בזמן שהייתי שר־האוצר בממשלתו של מר בולדווין בשנים שלאחר 1924 עשיתי ככל יכלתי לשמור על הידידות המסרתית בין איטליה ובריטניה. עשיתי עם הרוזן ווֹלפּי הסדר־חוב שעמד בניגוד נעים מאד לסידורים שנעשו עם צרפת. קיבלתי הבעות־תודה חמות ביותר מן הדוצ’ה, ובדי־עמל השתמטתי מאות־ההצטיינות הגבוה ביותר. ולא זו בלבד, בסכסוך בין הפאשיזם לבולשביזם לא היה שום ספק לאיזה צד אני נוטה באהדתי ובהכרתי. בשתי ההזדמנויות בהן נפגשתי עם מוסוליני ב־1927 היו יחסינו האישיים אינטימיים ונוחים. אני מעולם לא הייתי מעודד את בריטניה להגיע אתו לידי קרע בגלל חבש ומעולם לא הייתי מקים כנגדו את חבר־הלאומים אלא אם כן אנו מוכנים לצאת למלחמה ככלות כל הקצים. בדומה להיטלר הבין האיש, ובמובן ידוע כיבד, את הטפתי לחימושה של בריטניה, אף כי שמח עד מאד על שאין דעת־הקהל הבריטית תומכת בהשקפתי.

במשבר שאליו הגענו עתה בקרב רצוף־האסונות על צרפת, ברור שהיה זה מחובתי כראש־הממשלה לעשות כמירב יכלתי כדי למנוע את כניסתה של איטליה למלחמה, ואף כי לא השתעשעתי בתקוות־שווא, הנה מיד הפעלתי את כל מידת היכולת וההשפעה שאולי היתה בידי. ששה ימים לאחר שנעשיתי ראש־הממשלה חיברתי, על פי מבוקשו של הקבינט, את הפנייה אל מוסוליני אשר, יחד עם תשובתו, פורסמה כעבור שנתים במסיבות שונות עד מאד.

ראש־הממשלה אל סיניור מוסוליני 40 16.5

עתה, עם כניסתי לתפקיד ראש־הממשלה ומיניסטר־ההגנה, מעלה אני בזכרוני את פגישותינו ברומא ואני חש בי רצון לדבר אליך בלשון של ידידות כראש האומה האיטלקית מעבר לתהום שכמדומה היא מתרחבת והולכת במהירות. האם איחרנו ואין למנוע עוד את זרימתו של נהר־דמים בין עמי בריטניה ואיטליה? אין ספק שיכולים אנחנו לגרום נזקים חמורים זה לזה ולהתאכזר זה כלפי זה, ולהקדיר במאבקנו את עין הים התיכון. אם תגזור כך, כן יהיה; אבל הריני מצהיר כי מעולם לא הייתי אויב לגדולתה של איטליה, ובלבבי גם לא הייתי מעולם שונא למחוקק האיטלקי. אין טעם להתנבא על מהלך הקרבות הגדולים הגועשים עתה באירופה, אבל מובטח אני כי, יקרה מה שיקרה ביבשת, אנגליה, מכל־מקום, תמשיך עד הסוף, אפילו תהיה בודדה לנפשה, כמו שעשינו לפנים, ואני מאמין במידה של בטחון כי נסתייע במידה גוברת והולכת על ידי ארצות־הברית, ובעצם – על ידי כל מדינות אמריקה.

הריני מבקשך להאמין כי לא ברוח של חולשה או של פחד בא אני אליך בפנייה חגיגית זו, אשר תישאר למזכרת. מעוּמקי הדורות, עזה מכל הקולות, באה הקריאה שלא ייערכו היורשים המשותפים של התרבות הלאטינית והנוצרית זה כנגד זה במאבק־דמים. הריני מפציר בך במלוא הכבוד ויראת־הכבוד: שמע לה, בטרם יוּתן אות האימים. הוא לא יינתן לעולם על ידינו.

המענה היה קשה. היתה בו לפחות המעלה של גילוי־לב.

סיניור מוסוליני אל ראש־הממשלה 15.5.40

בתשובה לאיגרת ששלחת אלי הריני משיב ואומר לך כי ודאי ידועות לך הסיבות ההיסטוריות הרציניות שבגללן נערכות שתי ארצותינו במחנות מנוגדים. מבלי הרחיק מאד בזמן אזכירך את היזמה שנקטה ממשלתך ב־1935 לארגן בז’נבה סנקציות נגד איטליה, שעמלה להבטיח לעצמה מקום קטן תחת שמשה של אפריקה מבלי לגרום רעה כלשהי לאינטרסים ולשטחים שלכם או של זולתכם. כן אזכירך את מצב העבדוּת שבּו איטליה נמצאת, ממש ולמעשה, בים שלה. אם על־מנת לכבד את חתימתכם הכריזה ממשלתך מלחמה על גרמניה, הרי תבין כי אותו רגש של כבוד וכיבּוּד להתחייבויות שנתקבלו על פי החוזה האיטלקי־הגרמני מדריך את מדיניותה של איטליה היום וביום המחרת נוכח כל מאורע שבעולם.

מן הרגע הזה והלאה לא נשאר עוד בקרבנו מקום לספק בדבר כוונתו של מוסוליני להיכנס למלחמה ברגע הנוח לו ביותר. לאמיתו של דבר הגיע לכלל החלטה כאשר אך נתברר שצבאות צרפת נחלו מפלה. ב־13 במאי אמר לצ’אנו כי בתוך חודש ימים יכריז מלחמה על צרפת ובריטניה. החלטתו הרשמית להכריז מלחמה בכל מועד מתאים שלאחר ה־5 ביוני נמסרה לראשי־המטות האיטלקים ב־29 במאי. לבקשתו של היטלר נדחה המועד ל־10 ביוני.

*

ב־26 במאי, בעוד גורלם של צבאות־הצפון מוטל בכף ובעוד אין איש יודע לבטח אם יינצל מי מהם, טס ריינו לאנגליה לשוחח אתנו על הנושא הזה, שלא נעלם ממחשבתנו. בכל רגע יש לצפות להכרזת־המלחמה האיטלקית. הנה כי כן תבער צרפת בעוד חזית אחת, ואויב חדש יעלה עליה רעבתנית מדרום. הייתכן לשחד במשהו את מוסוליני? זאת היתה השאלה שהוצגה. סבור הייתי כי אין כל סיכוי לכך. וכל העובדות שהעלה ראש ממשלת צרפת בחינת נימוק לעשיית נסיון אך הגבירו את בטחוני כי אין כל תקוה. אולם ריינו היה נתון ללחץ חזק מבית, ואנחנו מצדנו חפצנו לרצות ככל יכלתנו את בעלת־בריתנו, אשר כלי־נשקה החיוני היחיד, צבאה, היה נשבר והולך בידה. מר ריינו פירסם תיאור מלא על ביקורו, ובפרט על שיחותיו¹³. הלורד הליפקס, מר צ’מברליין, מר אטלי ומר אידן נכחו אף הם בפגישותינו. אף כי לא היה כל צורך למנות את העובדות החמורות אחת לאחת, עמד מר ריינו בלשון שאינה מעורפלת כלל על האפשרות של יציאת צרפת מן המלחמה. הוא עצמו יוסיף להילחם, אבל תמיד קיימת האפשרות שבקרוב יחליפוהו באנשים אחרים שמזגם שונה משלו.

ב־25 במאי כבר פנינו במשותף, להצעתה של ממשלת צרפת, בבקשת התערבות אל הנשיא רוזוולט. באיגרת זו מילאו בריטניה וצרפת את ידו להודיע כי מבינים אנחנו שלאיטליה יש טרוניות טריטוריאליות נגדנו בים התיכון, שאנו נוטים לעיין מיד בכל תביעה מתקבלת על הדעת, שבעלי־הברית יתנו לאיטליה זכות להשתתף בועידת־השלום במעמד שווה לזה של כל צד לוחם שהוא, וכי נקרא לנשיא להקפיד על קיומו של כל הסכם שיושג עכשיו. הנשיא פעל בהתאם לבקשתנו, אבל הרודן האיטלקי דחה את פניותיו בצורה נמרצה ביותר. כשנפגשנו עם ריינו כבר היתה התשובה הזאת לפנינו. ראש ממשלת צרפת העלה עתה הצעות מוגדרות יותר. ברור שאם הכוונה להמציא תקנה ל“מצב העבדות שבו נמצאת איטליה בים שלה”, הרי עליהן לנגוע במעמדן של גיברלטר וסואץ כאחת. צרפת היתה מוכנה לויתורים דומים ביחס לטוניס.

לא היה באפשרותנו להאיר פנים לרעיונות האלה. וזאת לא משום שחטא היה זה לעיין בהם. גם לא משום שלא היה טעם ברגע הזה לשלם מחיר כבד ובלבד שלא תיכנס איטליה למלחמה. הרגשתי אני היתה כי בנקודת־המשבר שבה ענינינו נמצאים אין בידנו להציע למוסוליני שום דבר שלא יוכל לקחת לעצמו או לקבל מהיטלר אם ננחל מפלה. לא קל הוא לעשות עסק בעת נשימתך האחרונה. מרגע שנתחיל לשאת ולתת על תיווּכו הידידותי של הדוצ’ה, נהרוס את כוחנו להמשיך במלחמה. מצאתי שעמיתי נוקשים וקשוחים עד מאד. הרבה יותר מכך הוגים היינו כולנו בהפצצת מילאנו וטורינו ברגע שיכריז מוסוליני מלחמה, כדי לראות איך ימצא הדבר חן בעיניו. ריינו, אשר בלבבו לא היה חלוּק עלינו, נראה משוכנע, או לפחות שבע־רצון. מירב מה שיכולנו להבטיח היה זה שנביא את הדבר לפני הקבינט ונשלח תשובה מפורשת למחרת היום. ריינו ואני סעדנו סעודת־צהרים יחד לבדנו באדמירליות. המברק הבא, שאני עצמי ניסחתיו בחלקו הגדול, כולל את מסקנות הקבינט המלחמתי:

ראש־הממשלה אל מר ריינו 5.40 24

1. בדקתי עם עמיתי בתשומת־לב מדוקדקת ואוהדת ביותר את ההצעה לפנייה אל סיניור מוסוליני בדרך של הצעת ויתורים מפורשים, שאותה הבאת לפני היום. מתוך הבנה שלמה למצב הנורא שבפניו עומדים אנו שנינו ברגע זה.

2. מזמן ששוחחנו על ענין זה בפעם האחרונה באה עובדה חדשה, לאמור, כניעתו של הצבא הבלגי, וחוללה במצבנו שינוי גדול לרעה, כי ברור הדבר שהסיכוי לפינוי הצבאות של הגנרלים בלנשאר וגורט מנמלי התעלה נעשה מפוקפק מאד. תוצאתה הראשונה של שואה אשר כזאת ודאי תמנע ברגע כזה כל אפשרות שגרמניה תגיש איזה תנאים העשויים להתקבל, ולא אנחנו גם לא אתם לא נהיה מוכנים לוותר על עצמאותנו מבלי להילחם עליה עד הסוף.

3. בנוסחה שהוכנה ביום־א' שעבר על ידי הלורד הליפקס הוּצע שאם יהיה סיניור מוסוליני מוכן לשתף פעולה אתנו בהבטחת הסדר לכל השאלות האירופיות, הסדר שיערוב לעצמאותנו וישמש בסיס לשלום צודק ובן־קיים לאירופה, הרי נהיה מוכנים לדון בתביעותיו בים התיכון. עתה הנך מציע להוסיף אי־אלו הצעות מוגדרות, שאינני יכול להניח כי יש להן איזה סיכוי לעורר את סיניור מוסוליני ולהשפיע עליו, ואשר לאחר שתוּצענה שוב אי־אפשר יהיה לחזור מהן, על־מנת להניעו שיקבל עליו את התפקיד של מתווך, שאליו התכוונה הנוסחה שנדונה ביום א'.

4. אני ועמיתי מאמינים כי סיניור מוסוליני הוגה כבר מזמן באפשרות שימלא את התפקיד הזה, ובלי ספק הוא סומך על יתרונות ממשיים שתפיק איטליה לעצמה תוך כדי כך. אבל אנחנו משוכנעים כי ברגע זה, שבו היטלר שכוּר־נצחון והוא מצפּה בודאי להתמוטטות הקרובה והשלמה של התנגדות בעלות־הברית, לא יוכל סיניור מוסוליני להצליח כלל בהעלאת הצעות לועידה. יורשה לי גם להזכירך כי נשיא ארצות־הברית קיבל תשובה שלילית לגמרי להצעה אשר ביקשנו ממנו יחדיו להעלותה, וכי לא ניתנה כל תשובה לפנייתו של הלורד הליפקס אל השגריר האיטלקי כאן ביום השבת האחרון.

5. לכן, מבלי להוציא מכלל אפשרות את הפנייה אל סיניור מוסוליני בזמן מן הזמנים, אין אנו יכולים לגרוס כי זה הרגע הנכון, וחייב אני להוסיף כי לדעתי תהיה לדבר השפעה מסוכנת ביותר על המוראל של עמנו, שעתה הוא מצוין בתקיפות ובעוז־החלטה. אתה עצמך תיטיב לשפוט מה יהיה הרושם לצרפת.

6. אם כן תשאל, איך ישופר המצב? תשובתי היא כי הוא ישופר על ידי שנראה כי אחרי איבוד שני צבאותינו [הצפוניים] ואחרי איבוד תמיכתה של בלגיה בעלת־בריתנו עדיין לבנו נכון בקרבנו ואנו בוטחים בעצמנו, ובזאת נחזק מיד את ידינו במשא־ובמתן ונזכה להערצתה של ארצות־הברית, ואולי גם לעזרתה החמרית. יתר על כן, אנו סבורים כי כל זמן שאנו עומדים יחדיו הרי הצי שלנו הבלתי־מנוצח וחיל־האוויר שלנו, המשמיד יום־יום מטוסי־קרב ומפציצים גרמניים בקצב נורא ואיום, נותנים לנו את האפשרות להפעיל לטובתנו המשותפת לחץ מתמיד על חייה הפנימיים של גרמניה.

7. יש לנו יסוד להאמין כי גם הגרמנים עובדים במסגרת לוח־זמנים, וכי אבידותיהם והקשיים שנאכפו עליהם, יחד עם הפחד מפני התקפות־האוויר שלנו, מערערים את אומץ־לבם. אכן טרגדיה תהיה זאת אם על ידי השלמה נחפזת מדי עם התבוסה נפקיר סיכוי, שהיה כמעט בתחום הישׂג־ידנו, להבטיח לעצמנו תוצאה של כבוד במאבק.

8. לפי השקפתי הרי אם נעמוד שנינו כחומה נוכל עדיין להינצל מגורלן של דנמרק ופולין. הצלחתנו צריכה להיות תלויה קודם־כל באחדותנו, ואחרי כן באומץ־לבנו ובכוח־סבלנו.

דבר זה לא מנע את ממשלת צרפת מלפנות כעבור ימים מספר לאיטליה בהצעה ישרה משלה לויתורים טריטוריאליים, שמוסוליני התיחס אליה בשאט־נפש. “הוא לא היה מעוניין”, אמר צ’אנו לשגריר הצרפתי ב־3 ביוני, “בהשגת איזה שטחים צרפתיים בדרך משא־ומתן של שלום. הוא החליט להילחם בצרפת”¹⁴. והרי לזאת ציפּינו.

*

עתה הייתי נותן יום־יום שורה של הנחיות על־מנת שאם תבוא עלינו התקפה משוקצת זו מצד מוסוליני נוכל להשיב מהלומה מיד.

ראש־הממשלה אל הגנרל איזמי 28.5.40

1. נא להביא את הבאות לפני ועדת־ראשי־המטות:

איזה צעדים נעשו, במקרה שתיכנס איטליה למלחמה, להתקיף כוחות איטלקיים בחבש, לשלוח רובים וכסף למתמרדים החבשים, ובכלל להטיל מהומה באותה ארץ?

נמצאתי למד שהגנרל סמאטס שלח חטיבה של היוניון למזרח־אפריקה. האם עודנה נמצאת שם? מתי תהיה שם? מה הסידורים האחרים הנעשים? מה כוחו של חיל־המצב בח’רטום, כולל את החיילות במחוז הנילוס הכחול? זאת היא ההזדמנות לחבשים להשתחרר, בעזרת בעלי־ הברית.

2. אם עדיין תהיה צרפת בעלת־בריתנו לאחר הכרזת מלחמה מצד איטליה, יהיה זה כמדומה רצוי ביותר שהציים המשולבים, שיפעלו מקצוות שונים של הים התיכון, יפתחו בהתקפה פעילה נגד איטליה. חשוב הדבר שמלכתחילה תבוא התנגשות עם הצי ועם חיל־האוויר של איטליה כאחד, על־מנת שנוכל לראות מה טיבם באמת, ואם נשתנה בכלל מאז המלחמה שעברה. אין לקבל את האסטרטגיה של התגוננות בלבד, שבה הוגה המפקד־הראשי שלנו בים התיכון. כל זמן שלא התברר כי סגולות הלחימה של האיטלקים הן מעולות, טוב יהיה הרבה יותר שהצי הנמצא באלכסנדריה יגיח ויקבל עליו קצת סיכונים מאשר שיישאר בעמדת התגוננות כה מובהקת. בשלב זה יש להסתכן בכל זירות־המלחמה.

3. אני מניח שלאדמירליות יש תכנית למקרה שתיעשה צרפת נייטראלית.

ראש־הממשלה אל הגנרל איזמי (ואחרים) 29.5.40

שמונה גדודים מארץ־ישראל מוכרחים להגיע למולדת בהקדם האפשרי. הים התיכון הוא בעיני ים סגור לאניות־צבא. הברירה היא אפוא בין ים־סוף למפרץ הפרסי. תיבדק־נא הדרך האלטרנטיבית הזאת [על פני המדבר אל המפרץ] עוד היום אחר־הצהרים, ויבוֹרר מה דעתה של האדמירליות, ונא להודיע לי על הזמנים ומידת הבטחון אשר בשתי הדרכים. האוסטרלים יכולים להישאר בארץ־ישראל לפי־שעה, אבל הנציב העליון, כמוהו כאחרים, חייב לקבל עליו את דין הצרכים העליונים של הממלכה.

על האדמירליות לומר אם אפשר יהיה להעלות את האנשים האלה בכּף לאניות־הנוסעים הגדולות ליתר מהירות.

ראש־הממשלה אל הלורד־הראשון־של־האדמירליות 30.5.40

איזה צעדים נעשו על־מנת לתפוס את כל האניות האיטלקיות ברגע מלחמה? כמה מהן מצויות בנמלים בריטיים, ומה אפשר לעשות להן בימים או בנמלים זרים? הואל נא בטוּבך להעביר זאת מיד אל המחלקה המתאימה.

במועצה־המלחמתית־העליונה בפאריז ב־31 במאי, שכבר תוארה, הוסכם כי בעלי־הברית יפתחו בהקדם האפשרי בפעולות התקפה נגד מטרות נבחרות באיטליה וכי מטות הצי והתעופה של צרפת ובריטניה יתאמו את תכניותיהם. הסכמנו גם כי במקרה של התקפה איטלקית על יוון – ונראו סימנים לדבר – נדאג לכד שכּרתים לא תפול לידי האויב. באותו ענין נגעתי במיזכרים שלי.

ראש־הממשלה אל מיניסטר־התעופה וראש־מטה חיל־האוויר 2.6.40

נוכח ההתקפות [האפשריות] על ליוֹן ומרסיי חשוב הוא ביותר שנוכל להשיב מהלומה לאיטליה במפציצים הכבדים שלנו ברגע שתיכנס למלחמה. לפיכך אני סבור כי יש להטיס את הטייסות האלו לשדות־התעופה שלהן בצרפת הדרומית בהקדם האפשרי, ברגע שייתכן להשיג רשות מן הצרפתים וברגע שתהיינה יחידות־השירות מוכנות לקבלתן.

נא להודיעני את הצעותיכם בפגישתנו הלילה.

ראש־הממשלה אל מיניסטר־התעופה וראש־מטה חיל־האוויר 6.6.40

חשוב הוא ביותר שנהלום באיטליה ברגע שתפרוץ מלחמה, או ברגע שיתקבל אולטימטום שחצני. נא להודיעני בדיוק מה מצבן של יחידות־השירות הנמצאות בדרכן לשדות־התעופה הדרומיים בצרפת.

תכנית איטלקית מוקדמת, אשר צ’אנו ראה אותה בעין יפה במיוחד, היתה לצמצם את פעולותיה של איטליה באירופה לפתיחת התקפה על יוגוסלאביה, דבר אשר ייצב את כוחה של איטליה במזרח אירופה ויחזק את מעמדה הכלכלי הפוטנציאלי. מוסוליני עצמו נכבש זמן־מה לרעיון זה. גרציאני מספר כי בסוף אפריל אמר לו הדוּצ’ה: “עלינו להכניע את יוגוסלאביה; אנו זקוקים לחמרי־גלם, ובמכרותיה עלינו למצוא אותם. לפיכך ההנחיה האסטרטגית שלי היא – התגוננות במערב (צרפת) והתקפה במזרח (יוגוסלאביה). נא להכין תזכיר על הבעיה”¹⁵. גרציאני קובע כי טען בתוקף שאין להטיל על צבאות איטליה, שכה חסרים היו ציוד, ובפרט תותחים, לחזור על מערכת איזוֹנצוֹ משנת 1915. היו גם נימוקים מדיניים נגד תכנית יוגוסלאביה. הגרמנים היו מעוניינים להימנע ברגע זה ממהומה באירופה המזרחית. הם חששו פן יפתח הדבר פתח לפעולה בריטית בבלקנים ופן יסית את רוסיה בלא עת לפעילות נוספת במזרח. לא נתעלם ממני צד זה של המדיניות האיטלקית.

ראש־הממשלה אל שר־החוץ 6.6.40

טענתי עד עכשיו נגד יציאתנו למלחמה על איטליה באם תתקוף את יוגוסלאביה, וביקשתי להמתין עד שנראה אם זאת התקפה רצינית על עצמאותה של יוגוסלאביה או סתם כיבוש של כמה בסיסים ימיים באדריאטי. אולם המצב הזה השתנה. איטליה מאיימת בלי חשׂך לצאת למלחמה על אנגליה וצרפת, ולא “בדלת האחורית”. קרובים אנו כל כך לקרע עם איטליה מטעמים שאין להם וליוגוסלאביה ולא־כלום, עד כי דומה יהיה שכדאי לנו לחתור עתה בעיקר לגיוס זה של הבלקנים. האם תהרהר בכך?

*

על אף המאמצים המופלגים שעשתה ארצות־הברית, אשר מר האל מתארם תיאור רב־רושם בזכרונותיו¹⁶, לא היה שום דבר יכול להטות את מוסוליני מנתיבו. הכנותינו לקדם את פני הסיבּוך החדש וההתקפה החדשה כבר היו בעיצומן כשבא הרגע. ב־10 ביוני בשעה 4.45 אחה"צ הודיע מיניסטר־החוץ האיטלקי לשגריר הבריטי כי איטליה תראה עצמה במצב של מלחמה עם הממלכה־המאוחדת משעה 1 בבוקר יום המחרת. הודעה דומה לזו נמסרה גם לממשלת צרפת. כשמסר צ’אנו את הודעתו לשגריר הצרפתי, העיר מר פרנסוּאה־פּוֹנסה כשהגיע לדלת: “גם לכם יתברר שהגרמנים הם אדונים קשים”. השגריר הבריטי, סיר פּרסי לוריין, קיבל את ההודעה במנוחת־נפש גמורה ובאדישות למראית־עין. הוא שאל רק שאלה אחת: האם הודעתו של צ’אנו היא ידיעה מוקדמת או שהיא הכרזת־המלחמה ממש? צ’אנו השיב כי זאת ההכרזה. אז החוה לוריין קידה ויצא מן החדר בלי אומר ודברים¹⁷. מעל מרפסתו ברומא הודיע מוסוליני להמונים מאורגנים היטב שאיטליה נמצאת במצב מלחמה עם צרפת ובריטניה. היתה זו, כמו שאמר כנראה צ’אנו לאחר זמן דרך־התנצלות, “הזדמנות הבאה רק אחת בחמשת־אלפים שנה”. הזדמנויות כאלו, אף שנדירות הן, אינן לטובה דווקה.

האיטלקים התקיפו מיד את חילות צרפת בחזית האלפים ובריטניה הגדולה השיבה הכרזת־מלחמה לאיטליה. נתפסו חמש אניות איטלקיות שנתעכבו בגיברלטר, ולצי ניתנו פקודות ליירט ולהביא לנמלים העומדים תחת פיקוחנו את כל כלי־השיט האיטלקיים שבלב ים. באור ל־13 בחודש הטילו טייסות המפציצים שלנו, לאחר טיסה ארוכה מאנגליה, שפירושה היה מטענים קלים, את פצצותיהן הראשונות על טוּרינו ומילאנו. אולם קיוינו להטיל מטען כבד הרבה יותר כאשר אך נוכל להשתמש בשדות־התעופה הצרפתיים במרסיי.

אולי כדאי לעמוד בנקודה זו על המערכה הקצרה בין הצרפתים לאיטלקים. הצרפתים לא יכלו להעמיד אלא שלוש אוגדות, עם חילות־מבצר השווים במספרם לעוד שלוש, לקדם את פני הפלישה על פני מעברות־האלפים ולאורך חוף הריביירה מצד הקבוצה המערבית של גיסות איטליה. גייסות אלה כללו שלושים־ושתים אוגדות, תחת פקודתו של הנסיך אוּמבּרטוֹ. יתר על כן, שריונים גרמנים חזקים, שהיו יורדים חיש בעמק הרוֹן, החלו לשוטט עד־מהרה בעורף הצרפתי. בכל־זאת עדיין עמדו היחידות האלפּיניות הצרפתיות כנגד האיטלקים, ואף עיכבום, לכל אורך החזית החדשה, גם לאחר שנפלה פאריז וליון היתה בידים גרמניות. כאשר נפגשו היטלר ומוסוליני ב־18 ביוני במינכן לא היה לדוצ’ה כל יסוד להתפאר. לפיכך הוחל בהתקפה איטלקית חדשה ב־21 ביוני. אולם העמדות האלפיניות של הצרפתים לא הובקעו, והמאמץ האיטלקי העיקרי בכיווּן ניצה נעצר בפרוורי מנטוֹן. אבל אף כי הצבא הצרפתי בגבולות הדרומיים־המזרחיים הציל את כבודו, הנה מסעם של הגרמנים לדרום מאחריהם מנע את המשכת הקרבות, וכריתת שביתת־הנשק עם גרמניה היתה קשורה בבקשה צרפתית להפסקת פעולות־האיבה מצד איטליה.

*

כאן אולי יאה לי לחתום את סיפור הטרגדיה האיטלקית הזאת במכתב שכתב אלי צ’אנו האומלל זמן קצר לפני הוצאתו להורג בפקודות חותנו.

ורוֹנה, 23 בדצמבר 1943

סיניור צ’רצ’יל.

ודאי לא תופתע על כי כשאני מתקרב לשעת מיתתי פונה אני אליך, לאיש שאני מעריצו מעומק לבי כחלוצו של מסע־צלב, אף כי פעם אחת הטחת כנגדי דברים בלתי־צודקים.

מעולם לא הייתי שותפו של מוסוליני באותו פשע נגד ארצנו ונגד האנושות, הפשע של מלחמה על צד הגרמנים. אכן, ההיפך מזה הוא האמת, ואם באוגוסט שעבר נעלמתי מרומא היה הדבר משום שהגרמנים שיכנעו אותי כי סכנה קרובה נשקפת לחיי ילדי. לאחר שהתחייבו לקחתני לספרד אני נמצא בבתי־הסוהר של ורונה, מופקר להתעללותם של אנשי הס. ס., הגלו אותי ואת משפחתי, כנגד רצוני, לבאוואריה. זה קרוב לשלושה חדשים קרוב, והוגד לי כי בעוד ימים מספר יחליטו על מותי, אשר לגבי יהיה אך גאולה מיסורי־יומיום אלה, לא פחות ולא יותר. ובוחר אני למות ובלבד שלא אחזה בחרפתה ובקלקלתה של איטליה שנמסרה לשלטון ההוּנים.

הפשע שאני עומד עכשיו לכפר עליו הוא זה שחזיתי ובחלתי בהתכוננות הקרה, האכזרית והצינית למלחמה הזאת מצד היטלר והגרמנים. אני הייתי הנכרי היחיד שראה מקרוב חבורת ליסטים מתועבת זאת בהתכוננה להטיל את העולם לתוך מלחמת־דמים. עתה, בהתאם לחוקות הגנגסטרים, מתכוונים הם להשתיק עֵד מסוכן. אך הם טעו בחשבון, כי זה מכבר הנחתי יומן שלי ומסמכים שונים במקום בטוח, ודברים אלה יוכיחו, יותר משאוכל אני עצמי להוכיח, את הפשעים שביצעו האנשים הללו, שאתם התחבר אחרי כן אותו יצור־בובה טראגי ונפשע, מוסוליני, מתוך יוהרתו וזלזולו בערכים מוסריים.

דאגתי לכך שבהקדם האפשרי אחרי מותי יועמדו המסמכים האלה, שדבר קיומם היה ידוע לסיר פרסי לוריין בעת שליחותו ברומא, לרשות העתונות של בעלי־הברית.

אולי אך מועט הוא הדבר שאני מציע לך היום. אבל הדבר הזה וחיי הם כל מה שאני יכול לתת למען החירות והצדק, אשר בנצחונם אני מאמין אמונה קנאית.

יש להוציא לאור את עדותי זו למען יידע העולם, למען ישנא ולמען יזכור, וכדי שמן האנשים שיוצרכו לשפוט את העתיד לא תתעלם העובדה כי אסונה של איטליה לא בא עליה באשמת בניה כי אם בשל התנהגותו המחפירה של איש אחד.

שלך בנאמנות,

ג. צ’אנו.

*

הודיעו כי ב־10 בחודש בערב ישא הנשיא רווזוולט נאום. לערך בחצות האזנתי לו עם חבורה של קצינים בחדר־המלחמה של האדמירליות, מקום שם הוספתי לעבוד אז. כאשר השמיע את המלים הצורבות על איטליה, “בזה יום ה־10 בחודש יוני 1940 שוּלחה היד שהחזיקה בפגיון ונעצה אותו בגב שכנה”, עלתה נהמה עמוקה של שביעוּת־רצון. תמהתי על הקולות האיטלקיים בבחירות הקרובות לנשיאות; אבל ידעתי כי רוזוולט הוא מדינאי מפלגתי אמריקאי מנוסה ביותר, הגם שלעולם אינו מתירא להסתכן בעבוּר החלטותיו. היה זה נאום נהדר, חדוּר רגש ונושא אלינו דבר־תקוה. בעודי נתון תחת הרושם העז, ובטרם אעלה על משכבי, הבעתי את הכרת־הטובה שלי.

אישיות ימית לשעבר אל הנשיא רוזוולט 11.6.40

הקשבנו לך כולנו אמש, וההיקף הכביר של הכרזתך אימץ את ידינו. הודעתך כי ארצות־הברית תתן את עזרתה החמרית לבעלי־הברית במאבקם יש בה משום עידוד נמרץ בשעה אפלה, שאיננה נטולת־תקוה. יש לעשות הכל על־מנת שתוכל צרפת להמשיך במלחמה ועל־מנת למנוע כל מחשבה שנפילת פאריז, אם אמנם תבוא, תיעשה עילה לאיזה מין משא־ומתן. התקוה שאתה מפיח בהם אולי תתן בהם את הכוח להחזיק מעמד. עליהם להמשיך בהגנה על כל טפח של אדמתם ולהפעיל את מלוא כוח הלחימה של צבאם. היטלר, שבדרך כך תימנענה ממנו תוצאות מהירות, יפנה כנגדנו, ואנו מתכוננים לעמוד כנגד חמת זעמו ולהגן על האי שלנו. מאחר שהצלנו את חיל־המשלוח־הבריטי אין אנו חסרים חיילים במולדת. וכאשר אך נוכל לצייד אוגדות בהיקף הגדול הרבה יותר הדרוש לשירות ביבשת. תישלחנה אוגדות אלו לצרפת.

כוונתנו היא להעמיד צבא חזק במלחמה בצרפת לקראת המערכה של 1941. כבר טילגרפתי לך על מטוסים, כולל מטוסים ימיים, הנחוצים לנו כל כך בקרב הממשמש־ובא על חייה של בריטניה הגדולה. אבל דוחק עוד יותר הוא הצורך במשחתות. פשעה של איטליה מחייב אותנו לטפל במספר גדול הרבה יותר של צוללות, העשויות לצאת אל האטלנטי ואשר בסיסן אולי יהיה בנמלים ספרדיים. האמצעי היחיד שכנגד הוא משחתות. אין דבר חשוב לנו יותר מקבלת שלושים או ארבעים המשחתות הישנות שכבר חידשתם אותן. במהירות רבה נוכל לציידן בגל"ץ שלנו, והן תגשרנה על הפער של ששה חדשים עד שהבניה המלחמתית שלנו תתן את אותותיה. נחזיר לכם אותן או את שווין, בלי דיחוי, לאחר מתן ארכה של ששה חדשים, אם תזדקקו להן בזמן מן הזמנים. ששת החדשים הקרובים הם חיוניים. אם בזמן שיהיה עלינו לשמור על החוף המזרחי מפני פלישה תתחיל התקפת צוללות גרמנית־איטלקית עזה חדשה נגד סחרנו, אפשר שיהיה המאמץ למעלה מכוחנו ואפשר שתיחנק התעבורה האוקיאנית שבה חיינו תלויים. אין להחמיץ אף יום. אני שולח לך תודות מקרב לב, בשמי ובשם עמיתי, על כל מה שאתה עושה ומבקש לעשות למען הדבר שעכשיו באמת יכולים אנו לקרוא לו הענין המשותף.

*

החלה הריצה אחר השלל. אבל מוסוליני לא היה החיה הרעבה היחידה השוחרת לטרף. אל התן נלוה הדוב.

בכרך הקודם סיפרתי על מהלך היחסים האנגלו־סובייטיים עד לפרוץ המלחמה, ועל האיבה, הקרובה להגיע לקרע של ממש עם בריטניה וצרפת, שנתגלעה בימות הפלישה הרוסית לפינלנד. גרמניה ורוסיה שיתפו עתה פעולה בהדוּק ככל אשר הרשו זאת ניגודי האינטרסים העמוקים שביניהן. רב היה המשותף שבין היטלר וסטאלין כטוטליטארים, ומשטריהם היו קרובים. מר מולוטוב האיר פנים לשגריר הגרמני, הרוזן שולנבורג, בכל שעה חשובה, ולא חסך דברי הסכמה למדיניות הגרמנית ודברי שבח לצעדים הצבאיים של היטלר. כשבאה ההתקפה הגרמנית על נורבגיה אמר (ב־7 באפריל) שהממשלה הסובייטית מבינה לצעדים שנכפו על גרמניה. האנגלים ודאי הרחיקו לכת, הם התעלמו לגמרי מזכויותיהן של אומות נייטראליות… “אנו מאחלים לגרמניה הצלחה שלמה באמצעי ההתגוננות שלה”¹⁸. היטלר טרח להודיע לסטאלין בבוקר ה־10 במאי על ההסתערות שהחל בה נגד צרפת וארצות־השפלה הנייטראליות.

“באתי אצל מולוטוב”, כתב שולנבורג. “הוא העריך את הידיעה, והוסיף כי מבין הוא שגרמניה היתה נאלצת להגן על עצמה מפני התקפה אנגלו־צרפתית. לא היו לו שום ספקות בהצלחתנו”¹⁹.

אף כי ביטויי דעתם אלה של הרוסים לא נודעו כמובן עד לאחר המלחמה, לא היו לנו שום אשליות ביחס לעמדתם. אף על פי כן נקטנו מדיניות סובלנית וניסינו לחזור ולכונן יחסים של אמון עם רוסיה, כשאנו שׂמים מבטחנו במהלך המאורעות ובניגודים היסודיים שבינה לבין גרמניה. הסברה היתה שמן החכמה יהיה זה לנצל את כשרונותיו של סיר סטפורד קריפּס כשגריר למוסקבה. הוא קיבל ברצון את התפקיד הזה המשמים וחסר־הסיכויים. בזמן ההוא לא תפסנו די הצורך שמדינאים מאנשי השמאל הקיצוני שנואים על הקומוניסטים הסובייטיים עוד יותר מן הטוֹרים או הליבראלים. ככל שאדם קרוב לקומוניזם ברגש, יותר הוא נתעב בעיני הסובייטים, אם לא נכנס למפלגה. הממשלה הסובייטית הסכימה לקבל את קריפּס כשגריר, והסבירה את הצעד הזה לשותפיה הנאצים. “ברית־המועצות”, כתב שולנבורג לברלין ב־29 במאי, “מעוניינת להשיג מאנגליה גוּמי ובדיל תמורת עצים. אין כל יסוד לחשש ביחס לשליחותו של קריפּס, הואיל ואין יסוד להטיל ספק בעמדת הנאמנות של ברית־המועצות כלפינו, והואיל והקו הקיים ועומד של המדיניות הסובייטית כלפי אנגליה מוציא מכלל אפשרות כל גרימת נזק לגרמניה או לאינטרסים גרמניים חיוניים. אין כאן כל סימנים לאמונה כי ההצלחות האחרונות של גרמניה מעוררות בממשלה הסובייטית חרדה או פחד מפני גרמניה”²⁰.

התמוטטותה של צרפת וחורבן הצבאות הצרפתיים וכל משקל־שכנגד במערב צריך היה לעורר איזו תגובה במוחו של סטאלין, אבל דומה היה כי שום דבר אינו מזהיר את המנהיגים הסובייטיים מפני חומרת הסכנה הנשקפת להם עצמם. ב־18 ביוני, כשהיתה מפלתה של צרפת שלמה, הודיע שולנבורג: “מולוטוב קרא לי הערב למשרדו והביע את האיחולים החמים ביותר של הממשלה הסובייטית להצלחתם המזהירה של הכוחות המזוינים הגרמניים”²¹. היה הדבר כמעט שנה לפני התאריך שבּו התנפלו הכוחות המזוינים האלה עצמם על רוסיה באשדות אש ופלדה, להפתעתה הגמורה של הממשלה הסובייטית. עתה ידוע לנו כי עוד ב־1940, רק ארבעה חדשים אחרי כן, החליט היטלר סופית על מלחמת־השמד נגד הסובייטים, והחל בהעברה הממושכת, העצומה והחשאית של הצבאות הגרמניים הברוכים והמבורכים האלה מזרחה. זכר חישוביה המוטעים והתנהגותה הקודמת מעולם לא מנע את הממשלה הסובייטית ואת סוכניה ועושי־דברה הקומוניסטיים ברחבי העולם כולו משווע לחזית שניה, שבריטניה, שאותה יעדו לחורבן ועבדוּת, צריכה למלא בה תפקיד ראשון־במעלה.

אולם אנחנו היטבנו להבין את העתיד יותר מבעלי־חשבון קרים אלה, והיטבנו להבין את הסכנות הנשקפות להם ואת האינטרסים שלהם יותר מהם עצמם. פניתי עתה בפעם הראשונה אל סטאלין.

ראש־הממשלה אל מסייה סטאלין 25.6.40

בשעה זו, כשפני אירופה משתנים מרגע לרגע. רוצה הייתי להשתמש בהזדמנות שבה אתה מקבל את השגריר החדש של הוד־מלכותו ולבקש מזה האחרון למסור לך איגרת ממני.

מבחינה גיאוגרפית נמצאות שתי ארצותינו בקצותיה הנוגדים של אירופה, ומנקודת־המבט של המשטרים אפשר לומר שהן דוגלות בשיטות שונות עד מאד של מחשבה פוליטית. אבל אני מאמין כי עובדות אלו אינן צריכות למנוע את היחסים בין שתי ארצותינו בשטח הבינלאומי מהיות הרמוניים ומועילים לשני הצדדים.

בעבר – בעצם, בעבר הקרוב – יש להודות כי חשדות הדדיים הכבידו על יחסינו; ובאוגוסט שעבר החליטה הממשלה הסובייטית כי האינטרסים של ברית־המועצות מחייבים אותה להפסיק את השיחות אתנו ולבוא ביחסים קרובים עם גרמניה. הנה כך נעשתה גרמניה ידידתכם כמעט באותו רגע שנעשתה אויבתנו.

אבל מאז קם גורם חדש שאני מעיז לחשוב שבגללו רצוי כי תחדשנה שתי ארצותינו את המגע הקודם שלנו, כדי שאם יהיה צורך בדבר נוכל להיועץ בינינו ביחס לאותם ענינים באירופה שבהכרח יש בהם ענין לשנינו. ברגע זה הבעיה שלפני אירופה כולה – כולל את שתי ארצותינו – היא איך יגיבו מדינותיה ועמיה של אירופה על הסיכוי שגרמניה תכונן לה הגמוניה ביבשת.

העובדה ששתי ארצותינו נמצאות לא באירופה כי אם בשוליה מעמידה אותן במצב מיוחד. יותר מאחרים שמעמדם בר־מזל פחות מסוגלים אנו להתנגד להגמוניה של גרמניה, וכפי הידוע לך הרי ממשלת בריטניה מתכוונת בהחלט לנצל את מצבה הגיאוגרפי ואת משאבּיה הגדולים למטרה זו.

לאמיתו של דבר מרוכזת מדיניותה של בריטניה הגדולה בשתי מטרות – האחת, להינצל משליטה גרמנית, שהממשלה הנאצית שואפת לכפותה, והשניה, לשחרר את שאר ארצות אירופה מן השליטה שגרמניה הולכת וכופה עליהן עכשיו.

רק ברית־המועצות יכולה לדון אם חתירתה הנוכחית של גרמניה להגמוניה על אירופה מאיימת על האינטרסים של ברית־המועצות, ואיך אפשר להבטיח את האינטרסים האלה על הצד הטוב ביותר אם אמנם כך הוא. אבל היתה בי ההרגשה שהמשבר העובר על אירופה, ובעצם על העולם כולו, הוא חמור כדי כך שאני רשאי לגולל לפניך בגילוי־לב את המצב כמו שהוא נראה לממשלת בריטניה. אני מקווה כי כאן הערובה לכך שבכל דיון שאולי יהיה לממשלה הסובייטית עם סיר ס. קריפּס לא תהיה שום אי־הבנה באשר למדיניותה של ממשלת הוד־מלכותו ובאשר לנכונותה לדיון מלא עם הממשלה הסובייטית באיזו מן הבעיות העצומות שנוצרו מתוך נסיונה הנוכחי של גרמניה לבצע באירופה תהליך שיטתי בשלבים רצופים של כיבוש ובליעה.

לא באה, כמובן, כל תשובה. לא ציפּיתי לתשובה. סיר סטפורד קריפּס הגיע למוסקבה בשלום, והיה לו אפילו ראיון רשמי וקר עם מר סטאלין.

*

בינתים היתה הממשלה הסובייטית טרודה באיסוף השלל. ב־14 ביוני, יום נפילת פאריז, שלחה מוסקבה לליטא אולטימטום שבו האשימה אותה ואת שאר המדינות הבלטיות בקשר־קושרים צבאי נגד ס.ס.ס.ר. ודרשה שינויים רדיקליים בממשלה וּויתורים צבאיים. ב־15 ביוני נכנסו חילות הצבא האדום לארץ, והנשיא סמטוֹנה נמלט לפרוסיה המזרחית. לטביה ואסתוניה זכו לאותו יחס. יש להקים מיד ממשלות פרוֹ־סובייטיות וחילות־מצב סובייטיים ייכנסו לארצות הקטנות האלו. לא היה כל מקום להתנגדות. נשיא לטביה הוגלה לרוסיה, ומר וישינסקי בא למנות ממשלה זמנית שתארגן בחירות חדשות. אותם מעשים נשנו גם באסתוניה. ב־19 ביוני הגיע ז’דאנוב לטאלין להקים משטר דומה לזה. ב־6–3 באוגוסט סולקה העמדת־הפנים של ממשלות דמוקרטיות וידידותיות פרוֹ־סובייטיות, והקרמל סיפּח את המדינות הבלטיות לברית־המועצות.

האולטימטום הרוסי לרומניה נמסר לציר הרומני במוסקבה בשעה 10 בערב ב־26 ביוני. נדרש ויתור על בסרביה ועל החלק הצפוני של גליל בוּקוֹבינה, ונתבקשה תשובה מיידית למחרת היום. גרמניה, אף כי התרעמה על פעולה מזורזת זו מצד רוסיה, שאיימה על האינטרסים הכלכליים שלה ברומניה, קשורה היתה בסעיפי החוזה הגרמני־הסובייטי מחודש אוגוסט 1939, שהכיר באינטרס המדיני היחדני של רוסיה באזורים אלה של דרום־מזרח אירופה. לפיכך יעצה ממשלת גרמניה לרומניה להיכנע. ב־27 ביוני פוּנו החיילות הרומניים משני הגלילות המדוּברים, והשטחים עברו לידים רוסיות. הכוחות המזוינים של ברית־המועצות עמדו עתה עמידה איתנה על חופי הים הבלטי ובשפך הדנובּה.

 

פרק שביעי: שוב לצרפת 4 ביוני – 12 ביוני    🔗

המוראל הגבוה של הצבא – מחשבותי הראשונות והנחייתי מיום 2 ביוני 1940 – הציוד שאבד – הנשיא, הגנרל מרשל ומר סטטיניוס – פועל־אמוּנים – המתיחות הכפולה של חודש יוני – חידוש הצבא הבריטי – המחסור הנורא בכלי־נשק מודרניים – ההחלטה לשלוח את שתי האוגדות היחידות החמושות היטב אשר בידינו לצרפת – הקרב על צרפת: השלב הסופי – חורבן אוּגדת־היילנד החמישים־ואחת, 12–11 ביוני – ביקורי הרביעי בצרפת: בריאַר – וייגאן ופטן – הקריאה לגנרל ז’ורז' – ויכוחי עם וייגאן – הצרפתים מונעים את חיל־האוויר־המלכותי מהפציץ את טורינו ומילאנו – הגרמנים נכנסים לפאריז – חידוש הישיבות למחרת בבוקר – הבטחתו של האדמירל דרלאן – פרידה מן המטה הכללי הצרפתי – נסיעתנו הביתה – הדו"ח שלי לקבינט המלחמתי על המועצה

כיון שנודע כמה אנשים ניצלו מדונקרק, פשטה הרגשה של גאולה ופורקן באי וברחבי הקיסרות. היתה הרגשה של הרווחה עצומה, שהפכה כמעט חדות־ נצחון. שוּבם של רבע מיליון איש, מבחר הצבא שלנו, בשלום למולדת היה ציון־דרך בנתיבנו בתוך שנים של תבוסה. ההישג של מסילת־הברזל־הדרומית ואגף־התנועה של משרד־המלחמה, של העובדים בנמלים בשפך התמזה ועל הכל בדוֹבר, מקום שטיפלו ב־200,000 איש ויותר והעבירום חיש לכל קצות הארץ, ראוי לשבחים הנעלים ביותר. החיילים חזרו באין להם כי אם רובים וכידונים וכמה מאות מכונות־יריה, ומיד נשלחו לבתיהם לחופשת שבעה ימים. שמחתם על היותם שוב עם משפחותיהם לא גברה על תשוקתם העזה להילחם באויב בהקדם האפשרי. אותם שנלחמו למעשה בגרמנים בשדה־הקרב האמינו כי, אם יוּתן להם סיכוי הוגן, יכול יוכלו להם. המוראל שלהם היה גבוה, והם חזרו חיש לרגימנטים ולסוללות שלהם.

כל המיניסטרים ופקידי המשרדים, קבועים כחדשים, עשו לילות כימים מתוך ביטחה ומרץ. כשאני לעצמי הרגשתי עצמי שרוי בהתרוממות־הרוח, ושאבתי בנקל ובשפע מתוך הידיעות שאספתי בימי חיי. עלצתי על הצלת הצבא. אני מוסר כאן את ההנחיות שהייתי מוציא יום־יום למיניסטריונים ואת ההצעות לקבינט המלחמתי. איזמי היה מעביר אותן לראשי־המטות, וּבריג’ס לקבינט המלחמתי ולמיניסטריונים. תוקנו שגיאות ונסתמו פרצות. לעתים קרובות הוכנסו תיקונים ושיפורים, אבל בכללו של דבר, אולי ב־90 מקרים למאה, ננקטו פעולות, במהירות וביעילות שאין שום דיקטטורה יכולה להתחרות בהן.

הנה אלו היו מחשבותי הראשונות ברגע שבו התברר בודאות כי הצבא ניצל.

ראש־הממשלה אל הגנרל איזמי 2.6.40

רשימות לראשי המטות וכו', מאת מיניסטר־ההגנה

הפינוי המוצלח של חיל־המשלוח־הבריטי חולל מהפכה במצב הגנת המולדת. ברגע שאפשר יהיה לכונן את יחידות חיל־המשלוח מחדש על בסיס של הגנת המולדת, יהיה לנו בארץ שפע חיילים מאומנים שיצריך התקפה בקנה־מידה גדול שאין למעלה ממנו. אפילו 200,000 איש לא יהיו למעלה מיכלתנו. קשייה של נחיתה וסיכוניה ואבידותיה מתרבים עם כל הוספה על 10,000 הראשונים. עלינו לראות מיד את המצב ראיה חדשה.

שאלות מסוימות צריכות עיוּן, בעיקר מצד משרד־המלחמה, אבל גם מצד המטות המשולבים:

1. מהו הזמן הקצר ביותר שבו אפשר לתת לחיל־המשלוח ערך־לחימה חדש?

2. לפי איזו תכנית יאורגנו? האם יאורגנו לשם שירות במולדת קודם־כל ורק בשלב שני לשם שיגור לצרפת? בכללו של דבר אני מעדיף כך.

3. יש לכונן מיד מחדש את חיל־המשלוח־הבריטי בצרפת, שאם לא כן לא ימשיכו הצרפתים במלחמה. אפילו תאבד פאריז, יש להמריצם להמשיך במלחמת־גרילה ענקית. יש לעיין בתכנית להקמת ראש־גשר ואזור־נחיתה בברטאן, מקום שאפשר לפתח צבא גדול. הכרח שתעוּבּדנה תכניות שבהן נוכל להראות לצרפתים כי יש מוצא אם אך לא יפּול רוחם.

4. כאשר אך יכוּנן חיל־המשלוח־הבריטי מחדש לצורך הגנת המולדת, צריך יהיה לשלוח שלוש אוגדות שתצטרפנה אל שתי האוגדות שלנו מדרום לסוֹם, או בכל מקום שבו יימצא אז האגף השמאלי הצרפתי. יש לעיין בשאלה אם אין האוגדה הקנדית צריכה לצאת מיד. נא להמציא לי תכנית.

5. אילו ידענו לפני שבוע מה שידוע לנו עכשיו על פינוי דונקרק כי אז הצטיירה נארוויק לפנינו באור אחר. אפילו עכשיו יש לחזור ולעיין בשאלה של החזקת חיל־מצב שם כמה שבועות על בסיס של הספקה־עצמית. אני נתון לרושם העז של הקלקלה והסכנה אשר בפקפוקים ושינויים. אולם יש לשקול עוד פעם אחרונה את המכתב של המיניסטר למלחמה כלכלית כמו גם את המברק מן המפקד־הראשי שמלפני ימים אחדים.

6. בקש את האדמירליות להמציא דין־וחשבון חדש ביותר על מצב שייטות המשחתות, שיראה איזה תגבורות הגיעו או עשויות להגיע בתוך חודש יוני. וכמה תחזורנה מתיקונים.

7. עכשיו צריך שתהיה אפשרות להחליף את שמונה הגדודים הסדירים בארץ־ישראל בשמונה גדודים של ילידים מהודו בטרם יובאו הביתה, והביתה מוכרחים להביאם, על־מנת שייעשו הקאדרים של חיל־המשלוח החדש.

8. אך יירדו האוסטרלים מן האניות, יש להחזיר את האניות הגדולות על־מנת שתובלנה שמונה או תשעה גדודים מן הצבא הטריטוריאלי מבּומבּיי. עליהן להחזיר שוב שמונה גדודים סדירים מהודו, ולהביא אחרי כן להודו שוב שמונה או עשרה גדודים טריטוריאליים מאנגליה. יש לעיין בשאלה באיזו מידה צריך לנקוט אותו עקרון לגבי סוללות בהודו.

9. יש להניח כי האבידות שלנו בציוד תעכבנה את גישום הרחבתו של חיל־המשלוח מדרגת עשרים האוגדות שאליהן התכוונו בתחילה למועד Z+12²² חודש לדרגה של לא יותר מחמש־עשרה אוגדות למועד Z+18; אבל צריכה להיות לנו תכנית שנוכל לתתה לפני הצרפתים. עיקר הדבר צריך להיות האוגדה המשוריינת ה־51, הקנדים, ושתי אוגדות של צבא טריטוריאלי בפיקוד הלורד גורט עד אמצע יולי, וחיזוק הכוח הזה בשש אוגדות שתוקמנה מתוך עשרים־וארבעה הגדודים הסדירים יחד עם טריטוריאלים, אוגדה קנדית שניה, אוגדה אוסטרלית, ושתי אוגדות של טריטוריאלים עד Z+18. אפשר שיהיה לאל־ידנו להשיג יותר מזה.

10. יש צורך דחוף ביותר להקים לפחות תריסר חטיבות מוגברות מתוך החיילים הסדירים של חיל־המשלוח לצורך הגנת המולדת.

11. מהו שיתוף־הפעולה האווירי שסוּדר לחיפּוי על הפינוי הסופי הלילה? מן הדין שתהיה אפשרות להפחית את הלחץ על המאסף ברגע גורלי זה.

אני מסיים בהערה כללית. הואיל וכשלעצמי חששתי מפני נסיון פלישה גרמני פחות מאשר מפני הבקעת הקו הצרפתי על הסוֹם או האַן ונפילת פאריז, מובן הוא שסברתי כי הגרמנים יבחרו באפשרות השניה. הסתברות זו מתחזקת במידה רבה מתוך העובדה שהם יבינו שהכוחות המזוינים של בריטניה הגדולה חזקים עתה הרבה יותר משהיו אי־פעם, וכי מול יחידות־הפשיטה שלהם יעמדו לא יחידות מאומנות־למחצה כי אם אנשים שכבר בחנו את טיבם, ואשר מפניהם נרתעו, בלא שיעיזו להפריע ברצינות ליציאתם. הימים הקרובים, עד שאפשר יהיה לארגן מחדש את חיל־המשלוח או חלק ניכר ממנו, עדיין יש לראותם גורליים.

*

דונקרק היה בה, כמובן, צד קודר יותר. אבד לנו כל ציודו של הצבא שבו הושקעו עד כה ביכורי עבודתם של בתי החרושת שלנו:

חדשים רבים צריכים לעבור, אפילו תבוצענה התכניות הקיימות ללא הפרעה מצד האויב, עד שייתכן למלא את ההפסד הזה.

אולם מעבר לאטלנטי, בארצות־הברית, כבר סערו רגשות עזים בלבות המנהיגים. תיאור מדויק ומצוין מן המאורעות האלה ניתן על ידי מר סטטיניוּס²³, בנו הדגול של עמיתי שר־התחמושת מימות המלחמה העולמית הראשונה, אחד מידידינו הנאמנים ביותר. מיד הובן כי עיקרו של הצבא הבריטי ניצל רק לאחר שאבד לו כל ציודו. עוד ב־1 ביוני שלח הנשיא פקודות למיניסטריונים של המלחמה והצי להודיע על כלי־הנשק שיוכלו להפריש לבריטניה וצרפת. בראש הצבא האמריקאי עמד, כראש־המטה, הגנרל מרשל, אדם שהיה לא רק חייל שהוכיח את טיבו אלא גם איש דגוּל בחזונו. הוא פקד מיד על סגנו ועל ראש חיל־האפסנאות שלו לסקור את כל הרשימה של עתודת האפסניה ומלאי התחמושת של אמריקה. בתוך ארבעים־ושמונה שעות ניתנו התשובות, וב־3 ביוני אישר מרשל את הרשימות. הרשימה הראשונה כללה חצי מיליון רובים בעלי קוטר 30' מתוך שני מיליונים שיוצרו ב־1917 ו־1918 והוּסכו בשמן משך למעלה מעשרים שנה. על כל רובה היו כ־250 כדור. היו גם 900 תותחי־שדה “שבעים וחמישה”, עם מיליון פגזים, 80,000 מכונות־יריה וכמה וכמה כלים אחרים. בספרו המצוין אומר מר סטטיניוס: “מאחר שכל שעה היתה חשובה, הוחלט כי הצבא ימכור (במחיר שלושים ושבעה מיליון דולר) את כל מה שברשימה לקונצרן אחד, שהוא מצדו יחזור וימכור מיד לבריטים ולצרפתים”. ראש חיל־האפסנאות, המאיור־גנרל ווסון, נצטווה לטפל בענין, ומיד, ב־3 ביוני, החלו כל המחסנים ובתי־הנשק של הצבא האמריקאי לארוז את החמרים למשלוח. עד תום השבוע היו למעלה מששת־אלפים מכוניות־משא עמוסות־לעיפה נוהרות אל מעגני הצבא בראריטאן, ניוּ־ג’רזי, במעלה הנהר ממפרץ גרייוזאַנד. ב־11 ביוני נכנסו תריסר אניות־סוחר בריטיות ועגנו במפרץ, וההטענה החלה.

על ידי הצעדים האלה היוצאים־מגדר־הרגיל השאירה ארצות־הברית לעצמה ציוד ל־1,800,000 איש בלבד, המיזער שהעמיד הצבא האמריקאי כתנאי בתכנית הגיוס שלו. כל הדברים האלה קלים הם עתה למקרא, אבל בזמנו היה זה מעשה עילאי של אמונה ומנהיגוּת מצד ארצות־הברית, שהתפרקה משיפעת נשק ניכרת זו למען ארץ שבעיני רבים כבר היתה מוכה ונבוסה. מעולם לא הוצרכה להתחרט על כך. כפי שיתואר לאחר מכן העברנו את כלי־הנשק היקרים האלה בשלום משך חודש יולי. והם היו לנו לא רק רווח של ממש אלא גם גורם חשוב בכל החישובים שעשו ידידים כאויבים ביחס לפלישה.

*

יש קטע אחד בזכרונותיו של מר קורדל האל²⁴ שמקומו יכירנו בנקודה זו:

בתשובה לקריאות־העזרה המעוררות־רחמים כמעט של ריינו, דחק הנשיא במר צ’רצ’יל שישלח מטוסים לצרפת; אבל ראש־הממשלה סירב. בוליט [שגריר ארצות־הברית בפאריז], שהחלטה זו הבעירה את חמתו, מסר לנשיא ולי ב־5 ביוני על חששו שמא הבריטים שומרים על חיל־האוויר והצי שלהם על־מנת שישמשו להם קלפי מיקוח במשא־ומתן עם היטלר.

אולם הנשיא ואני לא כך גרסנו. על צרפת הקיץ הקץ, אבל היינו משוכנעים שבריטניה, תחת הנהגתו העשויה־לבלי־חת של צ’רצ’יל, מתכוונת להמשיך במלחמה. לא יהיה שום משא־ומתן בין לונדון וברלין. רק ביום שקדם למברקו של בוליט נשא צ’רצ’יל את נאומו הנהדר בבית־ הנבחרים…

הנשיא ואני סבורים היינו כי פיו ולבו של מר צ’רצ’יל שווים. אילו היה לנו ספק כלשהו בעוז־החלטתה של בריטניה להמשיך במלחמה, כי אז לא נקטנו את הצעדים אשר נקטנו להחיש לה עזרה חמרית. לא יכול להיות כל הגיון במשלוח נשק לבריטניה אילו חשבנו כי בטרם יגיע לשם תיכנע ממשלת צ’רצ’יל לגרמניה.

*

חודש יוני העמיד את כולנו בנסיון קשה במיוחד, בגלל גורמי המתיחות הכפולים והמנוגדים שפּעלו עלינו במעמדנו המעורטל, כשאנו קשורים מצד אחד בחובתנו כלפי צרפת ומחויבים מצד שני להקים צבא יעיל מבּית ולבצר את האי. העקה הכפולה של צרכים נוגדים אך חיוניים היתה קשה ביותר. בכל־זאת ניהלנו מדיניות מוצקה ואיתנה מבלי התרגש שלא־לצורך. הוספנו לתת עדיפות ראשונה־במעלה לשיגור כל החיילות המאומנים והמצוידים שהיו לנו על־מנת לכונן מחדש את חיל־המשלוח הבריטי לצרפת. לאחר מכן הוקדשו מאמצינו להגנת האי – ראשית, על ידי הקמת הצבא הסדיר מחדש וציודו מחדש; שנית, על ידי ביצור מקומות הנחיתה האפשריים; שלישית, על ידי חימושה וארגונה של האוכלוסיה, מלוא מידת האפשר; וכמובן. על ידי הבאת כל הכוחות הבאים בחשבון מן הקיסרות למולדת. בזמן הזה דומה היה כי הסכנה הקרובה ביותר היא סכנת נחיתתם של כוחות טנקים גרמניים קטנים־ביחס אך ניידים ביותר. שיקרעונו לגזרים וישבשו את מערכת ההגנה שלנו, וכן הסכנה של נחיתות צנחנים. מתוך מגע הדוק עם מזכיר־הממלכה החדש לעניני־מלחמה, אנתוני אידן, עסקתי בכל אלה.

התכנית הבאה עובּדה על ידי מזכיר־הממלכה ומשרד־המלחמה לחידושי של הצבא בהתאם להנחיות שניתנו. שבע חטיבות ניידות מוגברות כבר היו קיימות. האוגדות שחזרו מדונקרק הוקמו מחדש וצוּידו מחדש במהירות האפשרית ותפסו את עמדותיהן. למועד נקלטו שבע החטיבות המוגברות האלו באוגדות שהורכבו מחדש. עמדו לרשותנו ארבע־עשרה אוגדות טריטוריאליות של אנשים מובחרים שכבר התאמנו תשעה חדשים בשקידה בתנאי מלחמה והיו מצוידים חלקית. אחת מאלו, ה־52, כבר היתה כשרה לשירות מעבר לים. אוגדה משוריינת שניה וארבע חטיבות־טנקים של־הצבא היו מתהוות והולכות, אבל בלי טנקים. היתה גם האוגדה הקנדית ה־1, מצוידת ציוד שלם.

לא אנשים חסרו אלא נשק. למעלה מ־80,000 רובים הוחזרו מקווי התחבורה והבסיסים דרומית לסינה, ובאמצע יוני כבר היה לכל איש לוחם בכוחות הסדירים לפחות נשק אישי בידו. היו לנו מעט מאד תותחי־שדה, אפילו לצבא הסדיר. כמעט כל התותחים החדשים בני 25 ליטרה אבדו בצרפת. נשארו לערך חמש־מאות תותחים של 18 ליטרה, הוביצרים של 4.5 אינצ’ים ו־6 אינצ’ים. היו לנו רק 103 טנקים כבדים, 132 בינוניים ו־252 קלים. חמישים מן הטנקים הבינוניים היו במולדת בגדוד של רגימנט־הטנקים־המלכותי, והשאר היו בבסיסי־אימונים. מעולם לא היתה אומה גדולה חשופה כל כך לפני אויביה.

*

מלכתחילה עמדתי במגע הדוק ביותר עם ידידי הותיקים שעמדו עתה בראש ממשלות קנדה ואפריקה הדרומית.

ראש־הממשלה אל מר מקנזי קינג 5.6.40

מצבה של בריטניה שופר במידה עצומה על ידי נס הפינוי של חיל־המשלוח־הבריטי, דבר הנותן לנו באי צבא המסוגל גם מסוגל, לאחר שיצויד מחדש, להתמודד עם כל כוח פולש העשוי לנחות. הפינוי היה גם מבחן־כוח חשוב ביותר בין חילות־האוויר הבריטי והגרמני. הגרמנים לא יכלו למנוע את הפינוי, למרות יתרונם המספרי הגדול, ונגרמו להם אבידות לפחות פי שלושה יותר מאשר לנו. מסיבות טכניות יהיו לחיל־האוויר הבריטי הרבה יתרונות בהגנת האוויר מעל לאי מאשר בפעולה מעבר לים. הסכנה העיקרית הנשארת בעינה היא, כמובן, זו הנשקפת למפעלי המטוסים, אבל אם תהיה ההגנה האווירית שלנו חזקה כדי כך שהאויב יוכל לבוא רק בלילות אפלים לא יהיה קל לו לדייק. לפיכך חש אני ביטחה איתנה ביכלתה של בריטניה להמשיך במלחמה, להגן על האי ועל הקיסרות, ולקיים את ההסגר.

אינני יודע אם אפשר יהיה להשאיר את צרפת במלחמה או לא. אני מקווה שאפילו במקרה הגרוע ביותר יקיימו גרילה ענקית. אנחנו מרכיבים את חיל־המשלוח מחדש מתוך יחידות אחרות.

עלינו להיזהר לבל יראו האמריקאים בשלות־יתר את הסיכוי להתמוטטות בריטניה, שמתוכה יזכו בצי הבריטי ובאפוטרופסות על הקיסרות הבריטית, בלעדי בריטניה הגדולה. אילו היתה ארצות־הברית במלחמה ואנגליה [היתה] נכבשת כיבוש מקומי, כי אז טבעי היה הדבר שיתנהלו המאורעות בדרך שצוּינה למעלה. אבל אם תעמוד אמריקה בנייטראליותה, ואנחנו נוכרע, אינני יכול להינבא ולומר איזה קו תוכל לנקוט ממשלה פרו־גרמנית שתוּקם בודאי.

אף כי הנשיא הוא ידידנו הטוב ביותר, עדיין לא הגיעה אלינו כל עזרה חמרית מארצות־הברית. לא ציפּינו שישלחו לנו סיוע צבאי, אבל הם לא שלחו לנו אפילו כל תרומה ראויה לשמה במשחתות או במטוסים, או בצורת ביקור של שייטת מן הצי שלהם בנמלי אירלנד הדרומית. כל לחץ שתוכל להפעיל בכיוון זה יהיה חשוב לאין־שיעור.

מכירי־טובה אנחנו לך מעומק־הלב על כל עזרתך ועל ארבע המשחתות הקנדיות, שכבר נכנסו לפעולה נגד צוללת אחת. מיטב האיחולים.

סמאטס, השרוי הרחק באפריקה הדרומית וחסר את הידיעות האחרונות על הבעיות המקצועיות של הגנת אי מן האוויר, טבעי הדבר שראה את אסונה של צרפת בהתאם לעקרונות מקובלים: “לרכז הכל בנקודה המכרעת”. אני זכיתי לדעת את העובדות, וליהנות מן ההדרכה המפורטת של מרשל־התעופה הראשי דאודינג, ראש פיקוד־מטוסי־הקרב. אילו נועדנו יחד, סמאטס ואני, חצי שעה והייתי יכול לתת לפניו את החומר, כי אז היינו מגיעים לכלל הסכמה, כדרכנו תמיד בשאלות צבאיות גדולות.

התקדמות הגרמנים 5 - 9 ביוני

ראש־הממשלה אל הגנרל סמאטס 9.6.40

כמובן עושים אנו כל מה שביכלתנו הן מן האוויר הן על ידי משלוח אוגדות לצרפת בכל המהירות שבה אפשר לציידן. משגה יהיה זה לשלוח את רוב רובּם של מטוסי־הקרב שלנו למערכה הזאת, ולהישאר אחרי המפלה, הקרובה־לודאי במערכה זו, בלי אמצעים להמשכת המלחמה. סבור אני כי יש לנו תפקיד קשה יותר, ממושך יותר ומבטיח יותר לבצעו. היתרונות שבגילוי התנגדות להתקפה אווירית גרמנית באי הזה, מקום שאנו יכולים לרכז כוח אדיר מאד של מטוסי־קרב, ומקום שאנו מקווים להפיל ארבעה או חמישה מטוסי אויב כנגד כל אחד משלנו, עולים בהרבה על אלה שבלחימה בצרפת, מקום שבהכרח אנחנו פּחוּתים במספר ולעתים רחוקות אנו משיגים שיעור השמדה של יותר משנים כנגד אחד, ומקום שלעתים קרובות מטוסינו מושמדים בשדות־תעופה חסרי־מגן. המערכה הזאת איננה סובבת על עשרים־וכמה טייסות של מטוסי־קרב שנוכל להעביר על מיתקניהן בחודש הבא. אף אם על ידי השימוש בהם נעצור את האויב, מיד יוכל היטלר להטיל את כל כוחו האווירי נגד האי חסר־ההגנה שלנו ולהרוס את אמצעי הייצור שלנו לעתיד לבוא בהתקפות־יום. העקרונות הקלאסיים של המלחמה, שאתה מזכירם, מתוקנים במקרה זה על ידי הנתונים הכמותיים הממשיים. אני רואה עכשיו רק מוצא אחד בטוח, והוא שהיטלר יתקיף את הארץ הזאת, ובתוך כך יישבר נשקו האווירי. אם יקרה הדבר, יהיה עליו לעמוד בפני החורף כשאירופה מפרפרת תחת מגפו, וכשארצות־הברית ניצבת מן־הסתם כנגדו אחרי תום הבחירות לנשיאוּת.

הריני אסיר־תודה ביותר על מברקך. אנא תן לי תמיד את עצתך, ידידי הותיק והאמיץ.

*

מחוץ לעשרים־וחמש הטייסות האחרונות של מטוסי־קרב אשר לנו, שעליהן שמרנו בכל תוקף, היתה החובה לשלוח עזרה לצבא הצרפתי ראשונה־במעלה בעינינו. תנועתה של האוגדה ה־52 לצרפת, בהתאם לפקודות קודמות, היתה צריכה להתחיל ב־7 ביוני. פקודות אלו אוּשרו. האוגדה ה־3, תחת פקודתו של הגנרל מונטגומרי, צוּידה תחילה וכוּונה לצרפת. האוגדה הראשונה של הצבא הקנדי, שהתרכזה באנגליה בראשית השנה והיתה חמושה היטב, כוּונה, בהסכמתה המלאה של ממשלת הדומיניון, לברסט, והחלה להגיע לשם ב־11 ביוני לקרב אשר לעת הזאת כבר יכול היה להיחשב אבוּד לגמרי. שתי האוגדות הקלות הצרפתיות שפּוּנו מנורבגיה נשלחו גם הן למולדת, יחד עם כל היחידות והחיילים הצרפתים שהוצאנו מדונקרק.

העובדה ששלחנו את שתי האוגדות היחידות שהקימונו, אוגדת “לוֹלנד” ה־52 והאוגדה הקנדית ה־1, אל בעלת־בריתנו הצרפתית הכושלת במשבר גורלי זה, שעה שמלוא חמתה של גרמניה צפוי להישפך עלינו במהרה, יש לזקפה לזכותנו לעומת הכוחות המצומצמים עד מאד שהיה ביכלתנו להעמיד בצרפת בשמונת החדשים הראשונים למלחמה. אגב סקירה־לאחור תמה אני איך עמד בנו העוז, שעה שנמנינו וגמרנו להמשיך במלחמה עד מוות, ונוכח אימת הפלישה ונפילתה הברורה של צרפת, להתפרק מן היחידות הצבאיות היעילות שנותרו עוד ברשותנו. דבר זה היה אפשרי רק משום שהבינונו את הקשיים שבצליחת התעלה בלי השליטה בים או באוויר, ובלי כלי הנחיתה הדרושים.

*

עדיין היו לנו בצרפת, מאחרי הסוֹם, אוגדת “היילנד” ה־51, שהוצאה מקו־מאז’ינו ונמצאה במצב טוב, ואוגדת “לולנד” ה־52, שהגיעה אז לנורמנדי. היתה לנו שם גם האוגדה המשוריינת הראשונה (והיחידה), שניטלו ממנה גדוד הטנקים והקבוצה המסייעת אשר נשלחו לקאלה. אולם אוגדה זו סבלה אבידות כבדות בנסיונות לצלוח את הסום במסגרת תכנית וייגאן. עד ל־1 ביוני ירדה כדי שליש מכוחה והוחזרה אל מעבר לסינה כדי להתארגן מחדש. בתוך כך לוּקט וצוֹרף מן הבסיסים וקווי־התחבורה בצרפת כוח מורכב, שנודע בשם “חיל בוֹמאן”. הוא כלל תשעה גדודי חיל־רגלים מאוּלתרים, מזוינים ברובים בעיקר, ובכלי־נשק אנטי־טנקיים מועטים מאד. לא היתה לו תובלה ולא היו לו יחידות קשר.

המחנה העשירי הצרפתי, עם הכוח הבריטי הזה, ניסה להחזיק בקו הסוֹם. לאוגדה ה־5 לבדה היתה חזית של תשעה־עשר מיל, וגם שאר חלקי הצבא עמדו במאמץ שאינו נופל מזה. ב־4 ביוני, עם אוגדה צרפתית וטנקים צרפתים, תקפו את ראש־הגשר הגרמני באבּוויל, אך בלא הצלחה.

ב־5 ביוני החל השלב הסופי של הקרב על צרפת. החזית הצרפתית כללה את קבוצות־הגייסות השניה, השלישית והרביעית. השניה הגנה על חזית הריין ועל קו־מאז’ינו; הרביעית עמדה לאורך האַן, והשלישית מן האַן עד שפך הסוֹם. קבוצת־הגייסות השלישית הזאת כללה את המחנות הששי, השביעי והעשירי; וכל הכוחות הבריטיים בצרפת היו חלק מן המחנה העשירי. הקו העצום הזה, שבו עמדו ברגע זה קרוב למיליון וחצי בני־אדם או אולי ששים־וחמש אוגדות, צפוי היה עתה להסתערות מצד מאה־עשרים־וארבע אוגדות גרמניות, הערוכות גם הן בשלוש קבוצות־גייסות: גיזרת החוף, בוֹק; הגיזרה המרכזית, רוּנדשטט; הגיזרה המזרחית, לבּ. הראשונה תקפה ב־5 ביוני, השניה ב־9 ביוני והשלישית ב־15 ביוני. במוצאי ה־5 ביוני נודע לנו כי בבוקר אותו יום פתחו הגרמנים בהתקפה בחזית של שבעים־וחמישה מיל מאמיין עד כביש לאוֹן־סוּאַסוֹן. זאת היתה מלחמה בקנה־המידה הגדול ביותר.

ראינו איך עיכבו את השריונים הגרמנים ועצרום בקרב דונקרק, על־מנת לחסכם לצורך השלב האחרון בצרפת. כל השריונים האלה עלו עתה על חזית צרפתית רפה או מאוּלתרת או רועדת בין פאריז לים. כאן אין אנו יכולים לספר אלא על הקרב באגף החוף, שבו השתתפנו. ב־7 ביוני חידשו הגרמנים את התקפתם, ושתי אוגדות משוריינות עלו על רואֶן על־מנת לפצל את המחנה העשירי הצרפתי. הקורפוס הט' הצרפתי שמשמאל, כולל את האוגדה של “היילנדרים”, שתי אוגדות רגלים צרפתיות ושתי אוגדות חיל־פרשים, או מה שנשאר מהן, הופרד משאר חלקי החזית של המחנה העשירי. “כוח בומאן”, בסיוע שלושים טנקים בריטיים, ניסה עתה לחפות על רוּאֶן. ב־8 ביוני נהדף הכוח לאחור אל הסינה, ואותו לילה נכנסו הגרמנים לעיר. האוגדה ה־51, עם שרידי הקורפוס הט' הצרפתי, נוּתקה ב“כיס” של רוּאֶן־דייפּ.

חששנו מאד שמא תיהדף האוגדה הזאת אל חצי־האי של האבר ובכך תופרד מעיקר הצבאות, ומפקדה, המאיור־גנרל פורצ’ן, נצטווה להיסוג אם יהיה צורך בדבר בכיוון רוּאֶן. תנועה זו נאסרה על ידי הפיקוד הצרפתי, ההולך ומתפורר כבר. פניותינו הדחופות בענין זה לא הועילו. סירוב עקשני לראות את העובדות נכוחה הביא לידי חורבן הקורפוס הט' הצרפתי והאוגדה ה־51 שלנו. ב־9 ביוני, כשהיתה כבר רוּאֶן בידים גרמניות, אך הגיעו אנשינו אל דייפּ, שלושים־וחמישה מיל צפונית משם. רק אז נתקבלו פקודות לסגת אל האבר. נשלח כוח בחזרה לחפות על התנועה הזאת, אבל בטרם תספקנה היחידות העיקריות לנוע כבר הופיעו הגרמנים. בהלמם ממזרח הגיעו לים, וחלקה הגדול של האוגדה ה־51, עם רבים מן הצרפתים, נוּתקו. היה זה מקרה של ניהול־ענינים מוטעה ביותר, כי סכנה זו עצמה היתה נראית לעין לא־פחות משלושה ימים קודם לכן.

ב־10 בחודש, לאחר קרבות עזים, נסוגה האוגדה, יחד עם הקורפוס הט' הצרפתי, אל המיתחם של סן־ואלרי, בתקוה לפינוי בדרך הים. בינתים היו כל שאר כוחותינו בחצי־האי האבר מפליגים חיש ולבטח. בלילה אור ל־12 בחודש מנע ערפל את האניות מהוציא את החיילות מסן־ואלרי. עם בוקר ה־12 בחודש הגיעו הגרמנים לכפי הים מדרום והחוף היה נתון תחת אש ישרה. דגלים לבנים הופיעו בעיר. הקורפוס הצרפתי נכנע בשעה שמונה, ושרידי אוגדת “היילנד” נאלצו אף הם להיכנע ב־10.30 לפה"צ. ניצלו רק 1,350 קצינים וחיילים בריטיים ו־930 צרפתים; 8,000 נפלו בידי הגרמנים. רגזתי על שהצרפתים לא הניחו לאוגדה שלנו לסגת לרואן מבעוד זמן ותחת זאת עיכבוה עד שלא יכלה להגיע להאבר גם לא להיסוג דרומה, ומתוך כך נאלצה להיכנע עם החיילות שלהם. גורלה של אוגדת “היילנד” קשה היה, אבל בשנים שלאחר כך נקמו את נקמתה אותם הסקוטים שמילאו את מקומות הנעדרים, יצרו את האוגדה מחדש במזגם אותה עם האוגדה הסקוטית ה־9, ועברו על פני כל שדות־הקרב מאל־עלמיין עד לנצחון הסופי מעבר לריין.

*

לערך בשעה אחת־עשרה בבוקר ה־11 ביוני באה תשדורת מריינו, שטילגרף גם אל הנשיא. צרפת נידרדרה במדרון. זה כמה ימים הייתי דוחק ותובע את כנוס המועצה העליונה. שוב לא יכולנו להיפגש בפאריס. לא נאמר לנו מה התנאים שם. ברור היה שראשי־המחץ הגרמנים קרובים מאד. התקשיתי מעט להשיג פגישה, אבל לא היתה זו עת להקפיד בגינוני טכס. שוּמה עלינו לדעת מה הצרפתים אומרים לעשות. ריינו הודיעני עתה שיוכל לקבל את פנינו בבריאַר, סמוך לאוֹרליאן. מושב הממשלה הועתק מפאריז לטוּר. המטה הכללי היה קרוב לבריאַר. הוא ציין את שדה־התעופה שאליו עלי לבוא. בלי דיחוי פקדתי על מטוס ה“פלאמינגו” להיות מוכן בהנדון אחרי ארוחת־הצהרים, ולאחר שהשגתי את הסכמת עמיתי בישיבת־הבוקר של הקבינט, המראנו בשעה שתים לערך. לפני צאתי טילגרפתי אל הנשיא.

אישיות ימית לשעבר אל הנשיא רוזוולט 11.6.40

הצרפתים שלחו שוב לקרוא לי, ופירוש הדבר שהגיע משבר. אני ממריא עוד מעט. כל דבר שתוכל להגיד או לעשות לעזרתם עכשיו עשוי להכריע.

אנו מודאגים גם ביחס לאירלנד. מובטח אני כי שייטת אמריקאית בבירהאבן תביא תועלת אין־קץ.

*

היתה זו נסיעתי הרביעית לצרפת; ומאחר שברור היה כי המצב הצבאי הוא במרכז הענינים, ביקשתי את מזכיר־הממלכה לעניני־מלחמה, מר אידן, לבוא אתי, יחד עם הגנרל דיל, שעתה היה הרמטכל“ק, ועם איזמי, כמובן. המטוסים הגרמנים היו מרחיקים עתה לתוך התעלה, והיה עלינו לסטות סטיה רחבה עוד יותר. כמו קודם לכן נתלווה ה”פלאמינגו" על ידי שנים־עשר מטוסי “האריקיין”. לאחר כשעתים ירדנו בשדה־נחיתה קטן. כמה צרפתים עמדו בכה־ובכה, ועד־מהרה הגיע קולונל אחד במכונית. העליתי על פני את הסבר החייכני והבוטח הנחשב יאה שעה שהדברים הם בכי־רע, אבל הצרפתי היה אטוּם ולא הגיב. מיד תפסתי כמה החמיר המצב אפילו מאז היותנו בפאריז שבוע לפני כן. לאחר פרק־זמן הוליכונו לטירה, מקום שמצאנו את מר ריינו, המרשל פטן, הגנרל וייגאן, גנרל־התעופה ויימין, ועוד אחרים, ובכללם הגנרל דה־גול הצעיר־ביחס, שעתה־זה נתמנה סגן המיניסטר להגנה לאומית. סמוך לשם על פסי המסילה היתה רכבת המפקדה, שבה שוכנו אחדים מאנשי חבורתנו. רק טלפון אחד היה בטירה, בבית־השימוש. הטלפון היה טרוד מאד, מאריך עיכובים ורצוף צעקות וחזרות בלי סוף.

בשעה שבע נתכנסנו לישיבה. הגנרל איזמי רשם רשימות. אני מביא כאן רק את הרשמים שנשארו בזכרוני, שאין כל אי־התאמה בינם לבין רשימותיו. לא היו כל נזיפות ותוכחות. כולנו עמדנו נוכח עובדות אכזריות. אנחנו הבריטים לא ידענו בדיוק היכן קו החזית, ובלי ספק היה מקום לחשוש מפני איזה זינוק של שריונים גרמנים – אפילו עלינו. הדיון התנהל למעשה על פי הקווים הבאים: אני המרצתי את ממשלת צרפת להגן על פאריז. הדגשתי את כּוח הקליטה העצום של ההגנה מבית־לבית על עיר גדולה מפני צבא פולש. הזכרתי למרשל פטן את הלילות שבילינו יחד ברכבת שלו בבוֹבה אחרי שואת המחנה החמישי הבריטי ב־1918, ואיך השיב הוא את המצב לאיתנו, כמו שניסחתי זאת, מבלי להזכיר את המרשל פוש. הזכרתי לו גם איך אמר קלמנסו: “אני אילחם לפני פאריז, בפאריז, ומאחרי פאריז”. המרשל השיב בשקט רב ובהכרת־ערך כי בימים ההם היתה לו עתוּדת תימרוּן של למעלה מששים אוגדות; עתה אין זו קיימת כלל. הוא ציין כי היו אז ששים אוגדות בריטיות בקו. אם תהיה פאריז לגל־חרבות לא ישפיע הדבר על ההכרעה הסופית.

אחר גולל הגנרל וייגאן את המצב הצבאי, ככל שהיה ידוע לו, בקרב השוטף המתנהל מרחק חמישים או ששים מיל מאתנו, והוא שיבח מאד את גבורת הצבא הצרפתי. הוא ביקש לשלוח כל תגבורת – על הכל, להטיל מיד למערכה כל טייסת של מטוסי־קרב בריטיים, “כאן”, אמר, “נקודת־ההכרע. זהו רגע־ההכרע. לפיכך משגה הוא להחזיק טייסות כלשהן שם באנגליה”. אבל בהתאם להחלטת הקבינט, שנתקבלה במעמדו של מרשל־התעופה הראשי דאוּדינג, שהבאתיו במיוחד לישיבה של הקבינט, עניתי: “לא זאת נקודת־ההכרע ולא זה רגע־ההכרע. הרגע הזה יבוא כשיטיל היטלר את הלוּפטוואפה שלו נגד בריטניה הגדולה. אם נוכל לשלוט באוויר, ואם נוכל לשמור על פתיחוּת הימים, וזאת נעשה בלי ספק, נחזור ונשיג לכם את כל זה”²⁵. יש להחזיק ויהי־מה בעשרים־וחמש טייסות של מטוסי־קרב להגנת בריטניה והתעלה, ושום מניע שבעולם לא יניע אותנו לוותר על אלה. כוונתנו להמשיך במלחמה, יקרה מה שיקרה, ואנו מאמינים שנוכל לעשות זאת עד בלי די, אבל אם נוותר על הטייסות האלה נכרית בכך את סיכוי החיים שלנו. בשלב זה ביקשתי לקרוא לגנרל ז’ורז', המפקד־הראשי של החזית הצפונית־המערבית, שהיה בסביבה, והדבר נעשה.

עוד מעט והגנרל ז’ורז' הופיע. לאחר שנמסר לו על מהלך הישיבה עד אז, אישר את התיאור שנתן וייגאן על החזית הצרפתית. אני העליתי שוב את תכנית הגרילה שלי. הצבא הגרמני איננו חזק ככל שעשוי הדבר להיראות בנקודות הלחץ שלו. אם כל צבאות צרפת, כל אוגדה וחטיבה, יילחמו בחיילות שבחזית שלהם במרץ שאין למעלה ממנו, עדיין אפשר יהיה להגיע לקפאון כללי. השיבו לי בתיאורי המצב האיום בכבישים, ההומים פליטים שעליהם מומטרת אש מקלעים מן האווירונים הגרמנים, ועל המנוסה הסיטונית של מספר עצום של תושבים וההתפוררות הגוברת של מנגנון השלטון והפיקוח הצבאי. בנקודה אחת ציין הגנרל וייגאן כי אפשר שיוצרכו הצרפתים לבקש שביתת־גשק. ריינו הטיח מיד לעומתו: “זהו ענין פוליטי”. לדברי איזמי אמרתי: “אם תהיה הסברה כי בחבלי יסוריה אין טוב לה לצרפת מאשר שייכנע הצבא, אל יהיה כל היסוס בגללנו, כי אנחנו נוסיף להילחם לעולם ולעולם ולעולם, ותעשו אתם מה שתעשו”. כשאמרתי שהצבא הצרפתי, אם ימשיך במלחמה, ויהיה באשר יהיה, יוכל לעצור או לשחוק מאה אוגדות גרמניות, השיב הגנרל וייגאן: “אפילו יהיה הדבר כך, עדיין תהיינה להם מאה אוגדות נוספות לפלוש לארצכם ולנצח אתכם. מה תעשו אז?” על כך אמרתי שאין אני מומחה צבאי, אלא שהיועצים הטכניים שלי הם בדעה כי הדרך הטובה ביותר לטפל בפלישה גרמנית לאי הבריטי היא לטבּע רבים ככל האפשר בתעלה ולנפץ את ראשי האחרים כאשר יזחלו ויעלו לחוף. וייגאן השיב בחיוך נוגה: “על כל פנים עלי להודות שיש לכם מכשול אנטי־טנקי טוב מאד”. אלו היו המלים האחרונות ששמעתי מפיו ואשר נחרתו בזכרוני. יש לזכור כי בכל הדיון האומלל הזה דיכא את רוחי הצער שחשתי על כי בריטניה, על 48,000,000 אוכלוסיה, לא יכלה לתרום תרומה גדולה יותר למלחמת היבשה נגד גרמניה, ועל כי עד כה נשאה צרפת וצרפת לבדה בתשע־עשיריות מן הטבח ובתשעים־ותשעה־למאה מן הסבל.

מקץ כשעה נוספת קמנו ונטלנו ידינו וסעודה הובאה אל שולחן הדיונים. בעת ההפסקה הזאת שוחחתי עם הגנרל ז’ורז' ביחידוּת, והצעתי, ראשית, להמשיך בלחימה בכל מקום בחזית המולדת ולנהל מלחמת גרילה ממושכת באזורים ההרריים, ושנית, לעבור לאפריקה, דבר ששבוע קודם לכן היה בעיני “תבוסני”. ידידי המכובּד, אשר אף כי היה עמוס מידה מרובה של אחריות במישרים מעולם לא היתה לו יד חפשית לנהוג את צבאות צרפת, דומה היה כי אינו רואה תקוה מרובּה אף באחת מן ההצעות האלו.

דרך־קלות כתבתי על מאורעות הימים האלה, אבל כולנו התיסרנו בהם יסורים נאמנים בלב ונפש.

*

בשעה עשר לערך הסבו הכל לסעודה. ישבתי לימינו של מר ריינו והגנרל דה־גול היה מצדי השני. הוגשו מרק, אוֹמלט או משהו מעין זה, קפה ויין קל. אפילו בשלב זה במצוקתנו הנוראה תחת שבט הגרמנים היתה בינינו רוח ידידוּת גמורה. אבל אז חלה הפרעה צורמת. הקורא יזכור איזו חשיבות ייחסתי לכך שנהלום קשה באיטליה ברגע שתיכנס למלחמה, וכי בהסכמתה המלאה של צרפת נעשה סידור להעביר כוח של מפציצים כבדים בריטיים לשדות־התעופה הצרפתיים סמוך למרסיי על־מנת להתקיף את טוּרינו ומילאנו. הכל היה מוכן עתה למהלומה. אך ישבנו ומרשל־התעופה בּאראט, המפקד על חיל־האוויר הבריטי בצרפת, צילצל לאיזמי בטלפון ואמר כי השלטונות המקומיים מתנגדים להמראת המפציצים הבריטיים, בטענה כי התקפה על איטליה תביא רק פעולות־תגמול על דרומה של צרפת, שהבריטים אין בידם להתנגד להן או למנען. ריינו, וייגאן, אידן, דיל ואני עזבנו את השולחן, ולאחר משא־ומתן הסכים ריינו כי יש לשלוח לשלטונות הצרפתיים הנוגעים בדבר פקודות שאסור להם לעצור במפציצים. אבל אותו לילה בשעה מאוחרת יותר הודיע מרשל־התעופה באראט כי הצרפתים היושבים סמוך לשדות־התעופה גררו והעלו עליהם כל מיני עגלות וקרונות, וכי המפציצים לא יכלו להמריא לתעודתם.

אחרי כן, כשעזבנו את שולחן הסעודה וישבנו על קפה ויין־שׂרוּף, סח לי מר ריינו כי המרשל פטן הודיע לו כי צרפת תצטרך לבקש שביתת־נשק, וכי על נושא זה חיבר תזכיר אשר רצונו שיקרא אותו. “עדיין”, אמר ריינו, “לא מסר לי אותו. עדיין הוא מתבייש לעשות זאת”. הוא היה צריך גם להתבייש לתמוך, ולו אף בשתיקה, בתביעתו של וייגאן לעשרים־וחמש טייסות מטוסי־הקרב האחרונות שלנו, לאחר שגמר אומר כי הכל אבוד וכי על צרפת להיכנע. בעגמת־נפש עלינו אפוא כולנו על משכבינו בטירה הזאת המסוכסכת או ברכבת הצבאית שבמרחק מילים אחדים משם. הגרמנים נכנסו לפאריז ב־14 בחודש.

*

השכם בבוקר חידשנו את ישיבתנו. מרשל־התעופה באראט היה נכח. ריינו חזר על בקשתו לעוד חמש טייסות של מטוסי־קרב שבסיסן ייקבע בצרפת, והגנרל וייגאן אמר כי יש לו צורך דוחק במפציצי־יום למלא את החסר בחיילות. נתתי להם הבטחה כי כל השאלה של סיוע אווירי מוגבר לצרפת תיבדק על ידי הקבינט המלחמתי בשום־לב ומתוך אהדה מיד לאחר שאחזור ללונדון; אבל חזרתי והדגשתי כי יהיה זה משגה גורלי ליטול מן הממלכה המאוחדת את הגנת־המולדת החיונית שלה.

סמוך לסוף הפגישה הקצרה הזאת העליתי את השאלות הבאות:

(א) האם הגוש של פאריז ופרווריה לא ישמש מכשול המפצל ומעכב את כוחות האויב כמו ב־1914, או כדוגמת מדריד?

(ב) האם לא יאַפשר הדבר את ארגונה של מכת־נגד בכוחות בריטיים וצרפתיים על פני הסינה התחתית?

(ג) אם תסתיים התקופה של מלחמה מתואמת, האם לא יהיה פירוש הדבר פיזור שווה כמעט של כוחות האויב? האם לא תיתכן מלחמה של טוּרים [והתקפות] על קווי התחבורה של האויב? האם משאבּי האויב מספיקים לדיכוי כל הארצות הכבושות עתה יחד עם חלק גדול של צרפת, בעודם נלחמים בצבא הצרפתי ובבריטניה הגדולה?

(ד) האם לא ייתכן להאריך בדרך כך את ההתנגדות עד שתיכנס ארצות־הברית למלחמה?

הגנרל וייגאן, אף כי הסכים עם התפיסה של מכת־נגד על הסינה התחתית, אמר כי אין לו כוחות מספיקים להוציא את הדבר לפועל. הוא הוסיף כי לפי דעתו יש לגרמנים כוחות די והותר לדיכוי כל הארצות הכבושות עתה, נוסף על חלקה הגדול של צרפת. ריינו הוסיף כי הגרמנים גייסו מאז פרוץ המלחמה חמישים־וחמש אוגדות ובנו בין ארבעה לחמישה אלפים טנקים כבדים. היתה זו כמובן הפרזה עצומה על מה שבּנו בפוֹעל.

בסיכום הבעתי בצורה הרשמית ביותר את תקוותי כי אם יהיה איזה שינוי במצב תודיע ממשלת צרפת על כך מיד לממשלת בריטניה, על־מנת שנוכל לבוא ולהיפגש אתה בכל מקום שיימצא נוח לכך, בטרם תקבל איזה החלטות סופיות שתקבענה את פעולתה בשלב השני של מלחמה.

אחר נפרדנו מפּטן, וייגאן ואנשי המטה הכללי, ואז ראינום בפעם האחרונה. לבסוף הצטודדתי עם האדמירל דרלאן ודיבּרתי אליו ביחידוּת. “דרלאן, אסור שתניח להם לתפוס את הצי הצרפתי”. הוא הבטיח חגיגית כי לעולם לא יעשה זאת.

*

הבוקר היה מעונן, ולפיכך לא יכלו שנים־עשר מטוסי ה“האריקיין” ללוותנו. היה עלינו להחליט אם נחכה עד התבהר השמים או אם ננסה את מזלנו ב“פלאמינגו”. הבטיחונו כי השמים יהיו מעוננים כל הדרך. צריכים היינו לחזור הביתה בדחיפות. הנה כי כן המראנו לבדנו, כשאנו מבקשים שיבוא ליווי לקראתנו, אם אפשר, מעל לתעלה. כשקרבנו לחוף טהרו השמים ועד־מהרה היו צחים בלי עב. שמונת־אלפים רגל תחתינו מצד ימין היתה האבר, בוערת. העשן התאבך ונישא מזרחה. לא ראינו שום מטוסי־ליווּי חדשים. לא ארכה השעה ואני הבחנתי באיזה שׂיג־ושיח המתנהל עם קברניט המטוס, ומיד אחרי כן צללנו לגובה כמאה רגל מעל לים הרוגע, מקום שתכופות אין מטוסים נראים לעין. מה קרה? לאחר מכן נודע לי כי נראו שני מטוסים גרמניים היורים בסירות־דיג תחתינו. שיחק לנו המזל שטייסיהם לא הביטו כלפי מעלה. הליווּי החדש קידם את פנינו כשקרבנו לחוף האנגלי, וה“פלאמינגו” הנאמן נחת בשלום בהנדון.

*

אותו ערב בשעה חמש מסרתי לקבינט המלחמתי על תוצאות שליחותי.

תיארתי את מצבם של צבאות צרפת לפי מה שמסר הגנרל וייגאן בישיבה. זה ששה ימים הם נלחמים יומם ולילה, ועתה הגיעו כמעט לאפיסת־כוחות גמורה. התקפת האויב, שנפתחה על ידי מאה־ועשרים אוגדות, בסיוע שריונים, באה על ארבעים אוגדות צרפתיות, שבכל מקום היתה ידן על התחתונה מבחינת התימרוּן והמספרים. כוחות השריון של האויב חוללו מהומה ומבוסה במפקדות של היחידות העליונות, שמסורבלות היו, ובהיותן בתנועה לא יכלו לפקח על היחידות הנמוכות יותר. צבאות צרפת נמצאים עכשיו על הקו האחרון שבו יוכלו לנסות לגלות התנגדות מאורגנת. הקו הזה הובקע כבר בשנים או שלושה מקומות; ואם יתמוטט, לא יהיה הגנרל וייגאן אחראי להמשכת המאבק.

ברור היה שהגנרל וייגאן אינו רואה כל סיכוי לכך שיוסיפו הצרפתים להילחם, והמרשל פטן כבר גמר אומר כי יש לעשות שלום. הוא מאמין כי הגרמנים מחריבים שיטתית את צרפת, וכי חובתו היא להציל את שאר חלקי הארץ מגורל זה. הזכרתי את התזכיר שחיבּר ברוח זו, שהראהוּ לריינו אך לא השאירוֹ אצלו. “אין כל ספק”, אמרתי, “כי פטן הוא איש מסוכן בשלב זה; תמיד היה תבוסתן, אפילו במלחמה שעברה”. כנגד זאת נראה היה כי מר ריינו גמר אומר להמשיך במלחמה, והגנרל דה־גול, שהשתתף בישיבה אתו, הוא בעד ניהול מלחמת גרילה. הוא צעיר ובעל מרץ ועשה עלי רושם חיובי מאד. לפי דעתי, קרוב לודאי שאם יתמוטט הקו הנוכחי יפנה אליו ריינו ויציע לו את הפיקוד. האדמירל דרלאן גם הוא הכריז כי לעולם לא יסגיר את הצי הצרפתי לידי האויב: ככלות כל הקצים, אמר, ישלח אותו לקנדה; אבל אפשר שהמדינאים הצרפתים ימנעוהו מכך.

ברור היה כי צרפת קרובה לקצה של התנגדות מאורגנת, ופרק אחד במלחמה נחתם עתה והולך. אפשר שבאיזו דרך שהיא ימשיכו הצרפתים במאבק. אפשר אפילו שתהיינה שתי ממשלות צרפתיות, אחת שתעשה שלום, ואחת שתארגן את ההתנגדות מן המושבות הצרפתיות ותמשיך במלחמה בים על־ידי הצי הצרפתי ובצרפת על־ידי לוחמי גרילה. עדיין אי־אפשר היה להתנבא על כך. אף כי תקופת־מה אולי יהיה עלינו עדיין לשלוח איזה סיוע לצרפת, הרי עלינו לרכז עתה את עיקר מאמצינו בהגנת האי שלנו.

 

פרק שמיני: הגנת המולדת – יוני    🔗

המאמץ העז של בריטניה – סכנות קרובות – שאלת יחידות ה“קומנדו” – השם “מתנדבים־להגנה־מקומית” מוּסב “משמר־ המולדת” – העדר אמצעים להתקפת טנקים של האויב – המוסד לניסויים של המאיור ג’פריס – הפצצה הנדבקת – עזרה לצרפתים־החפשים של דה־גול – סידורים להחזרתם של חיילים צרפתיים אחרים – הטיפול בפצועים צרפתים – שחרור חיילות בריטיים לאימונים שקדניים – העתונות והתקפות־האוויר – סכנת ניצולם של בתי־חרושת כבושים באירופה על ידי הגרמנים – השאלות המתעוררות במזרח התיכון ובהודו – שאלת חימושם של המתישבים היהודים בארץ־ישראל – התקדמות תכנית ההגנה שלנו – המכשול האנטי־טנקי הגדול ושאר אמצעים

מי שיקרא את הדפים האלה בשנים תבואנה צריך להבין מה־סמיך ומבלבל הוא צעיף הנעלם. עתה, באור המלא שלאחר זמן, הנקל לראות היכן היינו בורים והיכן נחרדנו יותר מדי, היכן היינו קלי־דעת והיכן כבדי־תנועה. פעמיים בתוך חדשיים הופתענו כליל. כיבושה של נורבגיה והפריצה בסדאן, על כל מה שבא בעקבותיהם, הוכיחו את כוחה הקטלני של היזמה הגרמנית. מה עוד מוכן עמהם – מותקן ומאורגן עד הטפח האחרון? האם יסתערו לפתע־פתאום בכלי־ נשק חדשים, בתכנוּן מושלם ובכוח מכריע על האי שלנו, הנטול ציוד ונשק כמעט לגמרי, באחד מתריסר או עשרים מקומות הנחיתה האפשריים? או שמא יפנו לאירלנד? שוטה מופלג היה האדם שיניח לשיקוליו, עם כל היותם הגיוניים ובטוחים לכאורה, שיעלימו מעיניו כל אפשרות שייתכן לקדם את פניה.

“יהי לבך סמוך ובטוח”, אמר ד"ר ג’ונסון, “כשאדם יודע שבתוך שבועים הוא עתיד להיתלות, הדבר מרכז את מחשבותיו להפליא”. תמיד היה בי בטחון כי ננצח, ובכל־זאת הייתי דרוך ומתוח מאד מחמת המצב, ומכיר־טובה הייתי עד מאד על כי יש ביכלתי לתת תוקף וממש להשקפותי. דומה כי ה־6 ביוני היה לי יום של פעילות ערה. המיזכרים שלי, שהכתבתים בעת שכבי במיטה בבוקר בעודי הוגה באופק הקודר. מראים את הנושאים השונים והמשונים שעליהם צריך היה לתת הוראות.

ראשונה תבעתי ממיניסטר־האספקה (מר הרברט מוריסון) דין־וחשבון על ההתקדמות בהמצאות שונות הקשורות ברקטות ובמרעוֹמים (fuze) הרגישים שלנו לשימוש נגד מטוסים, שבהם הושגה התקדמות־מה, ומן המיניסטר־לייצור־מטוסים (הלורד ביוורבּרוּק) דו“חות שבועיים על המירשם והייצור של כוונות־פצצות אוטומטיות ומכ”ם ויירוּט־אוויר²⁶ לגובה נמוך. עשיתי זאת על־מנת לכוון את תשומת־לבם של שני המיניסטרים החדשים האלה ומשרדיהם הכבירים אל הנושאים האלה, שבהם היה לי ענין מיוחד מכבר. ביקשתי את האדמירליות להעביר זמנית לפחות חמישים טייסים מאומנים ומאומנים־למחצה לפיקוד־מטוסי־הקרב. חמישים־וחמישה אכן השתתפו בקרב האווירי הגדול. ביקשתי להכין תכנית להלום באיטליה בהתקפות־אוויר על טוּרינו ומילאנו, אם תיכנס למלחמה נגדנו. ביקשתי ממשרד־המלחמה תכניות להקמת חטיבה הולנדית בהתאם למבוקשה של ממשלת הולנד בגולה. ולחצתי על שר־החוץ שיכיר בממשלה הבלגית, להבדיל מן המלך השבוי, את המרוּת הבלגית התחוקתית היחידה, ושיעודד את הגיוס ביוגוסלאביה כמשקל־שכנגד לאיומים האיטלקיים. ביקשתי ששדות־התעופה בבארדוּפוֹסה וסקארנלאנדס, שבּנינו באזור נארוויק ועמדנו לעזבם, יוּצאו מכלל שימוש למשך זמן רב ככל האפשר על ידי טמינת פצצות־השהיה באדמתם. זכרתי עד כמה עמדה שיטה זו לגרמנים לעכבנו מהשתמש במסילות־הברזל ב־1918, לאחר שנסוגו סוף־סוף. אבוי! לא היו לנו כל פצצות ארוכות־השהיה במספר רב. חששתי לאניות הרבות העוגנות בנמל מלטה בדרגות שונות של תיקונים נוכח פעולות־האיבה הממשמשות־ובאות מצד איטליה. כתבתי מיזכר ארוך למיניסטר־האספקה על חטיבת עצים ועל הייצור במולדת. זאת היתה אחת הדרכים החשובות ביותר להקטנת נפח היבוא שלנו. חוץ מזה לא נקבל עוד עצים מנורבגיה משך זמן רב.

השתוקקתי לחיילות סדירים נוספים לקומם ולהרחיב בהם את הצבא. אין מנצחים במלחמות על ידי אנשי־מיליציה גיבורים.

ראש־הממשלה אל מזכיר־הממלכה לעניני מלחמה 6.6.40

1. עברו יותר משבועיים מאז הוגד לי כי שמונה גדודים יוכלו לעזוב את הודו ולהגיע לארץ הזאת בתוך ארבעים־ושנים יום מעת מתן הפקודה. הפקודה ניתנה. והנה רק ב־6 ביוני [ז. א. היום] עוזבים שמונה הגדודים הראשונים את הודו בדרכם מסביב לכף, והם יגיעו רק ב־25 ביולי.

2. האוסטרלים באים באניות הגדולות, אבל דומה כי ביזבזו שבוע בקייפּטאוּן והם שטים עכשיו רק במהירות של שמונה־עשר קשר, ולא בעשרים קשר, כפי שהבטיחוני. מקווים שיגיעו לכאן ב־15 בחודש בערך. האם כך הדבר? על כל פנים, כאשר תגענה האניות הגדולות יש למלא אותן מיד בטריטוריאלים – וכל המרבה הרי זה משובּח – אם אפשר שנים־עשר גדודים, ולשלחן להודו מלוא המהירות. ברגע שתגענה להודו עליהן להוליך עוד שמונה גדודים סדירים לארץ הזאת, ולשוט שוב מלוא המהירות. אחרי כן עליהן להוליך עוד טריטוריאלים להודו. בדבר העברות לעתיד־לבוא אפשר יהיה לדון לאחר זמן… כל מה שאני מבקש עכשיו הוא שהאניות הגדולות תלכנה הלוך ושוב במלוא המהירות.

3. צר לי מאד באמת למצוא שהתנאים המקומיים שיתקו למעשה את הגדודים מארץ־ישראל. טבעי הדבר למדי שהגנרל וייוול מסתכל במצב רק מנקודת־המבט שלו. כאן עלינו לחשוב על הקמת צבא טוב כדי לכפר במידת האפשר על שלדאבון־הלב לא סייענו לצרפתים בחיל־משלוח בריטי מספיק משך השנה הראשונה למלחמה. האם אתה תופס כי בשנה הראשונה למלחמה שעברה הכנסנו לפעולה ארבעים־וארבע אוגדות, וכי אלו היו אוגדות של שנים־עשר גדודים בתוספת גדוד חפּרים אחד, ולא של תשעה כמו עכשיו? אכן, הרינו קרבנות לביוּרוֹקרטיה חלושה ויגעה.

4. בזכות הצלתו של חיל־המשלוח־הבריטי הייתי מוכן לחכות להחלפת שמונה הגדודים מארץ־ישראל בשמונה גדודי ילידים הודים, בתנאי שיישלחו הללו מיד; אבל אינך נותן לי שום לוח־זמנים לכך. עדיין לא קיבלתי שום דו"ח בשאלה אם אפשר לשלוח את הגדודים הבריטיים האלה ואת מחליפיהם ההודים בדרך בצרה והמפרץ הפרסי.

אולי תואיל ברוב טובך להמציא לי זאת באפשרות הראשונה.

5. אני מוכן גם לעיין באלטרנטיבה, או בצעד המיידי, של שיגור שאר הקורפוס האוסטרלי הביתה [ז. א., לבריטניה]. אולי תמציא לי תזכיר על כך, ותציין במיוחד תאריכים שבהם אפשר לבצע את ההעברות.

6. אל לך לחשוב שאני מתעלם מן המצב במזרח התיכון. נהפוֹך הוא, נדמה לי שעלינו לשאוב מהודו הרבה יותר, וכי זרם מתמיד של יחידות הודיות צריך לעבור לארץ־ישראל ומצרים בדרך בומביי ומקאראצ’י בדרך המדבר. הודו אינה עושה שום דבר ראוי לציון בזמן הנוכחי. במלחמה שעברה לא די שהוצאנו [מהודו] את כל החיילות הסדירים [הבריטיים] בתשעת החדשים הראשונים (הרבה יותר מן הנמצאים שם עכשיו), אלא שבחג־המולד כבר נלחם גם קורפוס הודי בצרפת. חולשתנו, אטיותנו, חוסר העוז והמרץ שלנו ניכרים מאד על רקע מה שנעשה לפני עשרים־וחמש שנה. אני סבור באמת כי מן הדין שתוכלו – אתה, לוֹיד ואֶמרי – לגאול את הענינים במזרח ובמזרח הקרוב מן השיתוק שאחז בהם.

*

זה היה זמן שבו עבדה בריטניה כולה ושקדה עד קצה גבול היכולת ואשר בו היתה מאוחדת כאשר לא היתה עוד מעולם. אנשים ונשים התיגעו אצל המחרטות והמכונות בבתי־החרושת עד שנפלו חדלי־אונים על הרצפה וצריכים היו לגררם משם ולצוותם ללכת לבתיהם, בעוד חדשים שבאו קודם זמנם תופסים את מקומותיהם. התשוקה היחידה של כל הגברים ושל הרבה נשים היתה לתפוס בנשק. חברי הקבינט והממשלה היו מרותקים זה לזה בקשרים היקרים עדיין לכולם. דומה היה כי רגש הפחד אינו קיים בעם כלל, ונציגי העם בפרלמנט לא ביישו את הלך־רוחו. לא סבלנו כצרפת תחת שבט הנוגשׂ הגרמני. אין לך דבר המעורר את האנגלי כאיוּם של פלישה, הממשוּת שאינה ידועה זה אלף שנה. המוני־המונים גמרו אומר לנצח או למות. לא היה כל צורך לעורר את רוחותיהם במליצות. הם שמחו לשמעני נותן ביטוי לרגשותיהם וממציא להם טעמים נכוחים למה שהם מתכוונים לעשות, או מנסים לעשות. הסטיה היחידה שבגדר האפשר היתה מצד אנשים המבקשים לעשות עוד יותר ממה שאפשר, והסבורים כי רוח־קדחת עשויה לתת יתר תוקף לפעולה.

החלטתנו לשלוח בחזרה לצרפת את שתי האוגדות החמושות היטב, היחידות אשר ברשותנו, החריפה עוד יותר את הצורך בנקיטת כל האמצעים האפשריים להגנת האי מפני הסתערות במישרים. הסכנות הממשיות ביותר שארבו לנו במולדת היו, כמדומה, סכנותיהן של נחיתות צנחנים; או, גרוע גם מזה, נחיתת כוחות טנקים גרמניים קטנים אך ניידים ביותר, שיקרעו לגזרים את מערכת ההגנה שלנו וישבּשוּה, כמו שעשו כאשר נקרא להם דרור בצרפת. מתוך מגע הדוק עם מזכיר־הממלכה החדש לעניני־מלחמה היו מחשבותי והוראותי מרוכזות יותר ויותר בהגנת המולדת. העובדה ששלחנו כה הרבה לצרפת הגבירה את הצורך לנצל ככל האפשר מה שנותר לנו לעצמנו.

ראש־הממשלה אל הגנרל איזמי 18.6.40

רוצה הייתי לקבל ידיעות על (1) משמר־החופים וסוללות החוף; (2) סתימת הנמלים ולשונות־הים המוּגנות (ז. א., הקמת הביצורים מצד היבשה); (3) החיילות המוחזקים לסיוע מיידי להנ"ל; (4) הטוּרים והחטיבות המוגברות הניידים; (5) העתודה הכללית.

צריך מישהו להסביר לי את מעמד הכוחות השונים האלה, כולל את התותחים העומדים לרשותנו בכל אזור. נתתי הוראות לצייד את רגימנט־הטנקים ה־8 בטנקים בינוניים וכבדים עד שיהיו לו חמישים־ושנים טנקים חדשים, כולם משוריינים היטב ומצוידים היטב בתותחים. מה נעשה בתפוקה של החודש הזה והחודש שעבר? דאג לכך שלא תירקב במחסנים אלא תעבור מהרה לחיילות. הגנרל קאר אחראי לכך. ימסור דו"ח.

מה דעת המפקד־הראשי של כוחות־המולדת על כוחות־מחץ? תמיד דחינו את הרעיון הזה, אבל הגרמנים ודאי שהפיקו ממנו תועלת במלחמה שעברה, והפעם הריהו מן הסיבות הראשיות לנצחונם. צריכים להיות לפחות עשרים אלף חיילי־מחץ או “ליאוֹפּרדים” [לבסוף קראו להם “קוֹמנדוֹ”] שיילקחו מיחידות קיימות, מוכנים לעוט על כל נחיתה קטנה. את הקצינים והחיילים האלה יש לצייד בציוד החדש ביותר, טוֹמיגאנים, רימונים וכו', ויש לתת להם אופנועים ומכוניות משוריינות לרוב.

*

תכניתו של מר אידן לגייס מתנדבים־להגנה־מקומית [L. D. V.], שאותה הציע לקבינט ב־13 במאי, זכתה להיענוּת מיידית בכל חלקי הארץ.

ראש־הממשלה אל מזכיר־הממלכה לעניני־מלחמה 22.6.40

האוכל לקבל הרצאת־דברים קצרה על מצב הל. ד. ו., שתראה את ההתקדמות שהושגה בגיוסם וחימושם, ואם הם מיועדים לתצפית או ללחימה רצינית? מה יחסם למשטרה, לפיקוד הצבאי ולנציבי הגלילות? ממי הם מקבלים פקודות, ולפני מי הם נותנים דין־וחשבון? תהיה זו הקלה גדולה אם ימוצו הדברים בגליון נייר אחד או שנים.

תמיד חיבּבתי את השם “משמר־המולדת”. בעצם הצעתיו באוקטובר 1939.

ראש־הממשלה אל מזכיר־הממלכה לעניני־מלחמה 26.6.40

השם “מתנדבים להגנה מקומית” לחילך החדש והגדול מאד אינו נראה לי ביותר. המלה “מקומית” אינה נוסכת השראה. מר הרברט מוריסון הציע לי היום את השינוי “משמר אזרחי”, אבל אני סבור כי “משמר המולדת” יהיה טוב יותר. אל תהסס לשנות רק משום שכבר הוכנו סרטי־שרוול וכו', אם הדעה היא שהכּינוי “משמר המולדת” יהיה עז־רושם יותר.

ראש־הממשלה אל מזכיר־הממלכה לעניני־מלחמה 27.6.40

אני מקווה שישרה בעיניך הצעתי לשנות את השם “מתנדבים להגנה מקומית”, המזכיר ממשל מקומי ואיסור מקומי [על מכירת משקאות חריפים – המתרגם], ל“משמר המולדת”. בשעת סיורי אתמול מצאתי שהכינוי מוצא חן בעיני הכל.

אכן, השינוי נתקבל, והארגון העצום, שעד־מהרה הקיף מיליון וחצי איש ומעט־מעט רכש לו כלי־נשק טובים, עשה חיל.

*

בימים האלה התיראתי בראש־וראשונה מפני טנקים גרמניים שיעלו לחוף. הואיל ומחשבותי נמשכו להעלאת טנקים על חוֹפיהם שלהם. מובן שסבור הייתי כי גם הם עשויים לחשוב על אותו הדבר. כמעט לא היו לנו תותחים או תחמושת נגד טנקים, ואף לא תותחי־שדה רגילים. המצוקה שבּה היינו שרויים בטפּלנו בסכנה הזאת אפשר להעריכה מתוך המקרה הבא. ביקרתי את חופינו במפרץ סנט־מרגרט, סמוך לדוֹבר. הבריגדיר הודיעני כי יש לו רק שלושה תותחים נ. ט. בחטיבה שלו. החולשת על ארבעה או חמישה מילים של קו־החוף הזה הצפוי לסכנה חמורה. הוא הצהיר כי יש לו רק ששה פגזים לכל תותח, ובנעימת תגר כלשהו שאל אותי אם רשאי הוא להניח לאנשיו לירות פגז אחד ויחיד לשם תרגוּל על־מנת שיידעו לפחות איך הנשק פועל. עניתיו כי אין אנו יכולים להרשות לעצמנו לירות פגזים לשם תרגול, וכי יש להשהות את האש עד לרגע האחרון לשם יריה מן הטווח הקרוב ביותר.

לפיכך לא היה זה הזמן לטכּס עצה בצינורות רגילים. על־מנת להבטיח פעולה מהירה. פטוּרה מנוֹהל מיניסטריוני, לגבי כל רעיון ממולח או מכשיר מבטיח, החלטתי להשאיר תחת השגחתי כמיניסטר־ההגנה את המוסד לניסויים שהקים המאיור ג’פריס בויטצ’רץ'. שעה שהייתי עסוק במוקשי־הנהר ב־1939 היו לי קשרים מועילים אל הקצין הזה המזהיר, שמוחו עשיר־ההמצאות ורב־התושיה לא הכזיב משך כל ימות המלחמה, כמו שייראה להבּא. לינדמן עמד במגע חטוף אתו ואתי. ניצלתי את מוחותיהם ואת כוחי. המאיור ג’פריס ואנשים אחרים הקשורים בו עסקו בפצצה שאפשר יהיה להטילה על טנק, אולי מתוך חלון, ואשר תידבק אליו. חומר עז־נפץ הוא יעיל במיוחד כשהוא נמצא במגע ממשי עם ריקוע פלדה. נצטייר לנו שחיילים או אזרחים מסורים ירוצו עד קרוב לטנק ואפילו ישליכו את הפצצה עליו, הגם שהתפוצצותה תעלה להם במחיר חייהם. אין ספק כי היו רבים המוכנים לעשות זאת. סבור הייתי גם כי הפצצה, תקועה בחוטר, אפשר יהיה לירות אותה במטען מוקטן מרובים.

ראש־הממשלה אל הגנרל איזמי 6.6.40

חשוב ביותר למצוא איזה קליע שאפשר לירות אותו מרובה אל טנק, כמו רימון־רובה, או מרוֹבה נ. ט., כמו פצצת מרגמה. דומה כי הפצצה “הנדבקת” מועילה לראשון באלה, אבל אולי אין הדבר כך. מכל מקום, רכז תשומת לב במציאת דבר־מה שאפשר לירות אותו מרובים נ. ט., או מרובים רגילים.

הפגעתי מאד בענין זה.

ראש־הממשלה אל הגנרל איזמי 16.6.40

מי אחראי לעשיית הפצצה “הנדבקת”? הוגד לי שמגלים רישול רב בביצוע. בקש את הגנרל קאר שימסור היום דו"ח על המצב, ושימציא לי על גליון נייר אחד את קורות הנושא מרגע שהועלתה השאלה בפעם הראשונה.

יש להמשיך בענין במרץ מיום ליום, ורצוני לקבל דו"ח מדי שלושה ימים.

ראש־הממשלה אל הגנרל איזמי 24.6.40

לפני ימים אחדים הוצאתי מיזכר על הפצצות “הנדבקות”. יש לגשת לכל ההכנות לייצור מתוך הנחה שהניסויים הבאים יצליחו. נא להמציא לי לוח־זמנים שיראה מפני־מה חל דיחוי בכל הפעולה הזאת, שהיא דוחקת כל כך.

ראש־הממשלה אל הגנרל איזמי 24.6.40

אני נמצא למד כי הניסויים לא הוכתרו בהצלחה מלאה וכי הפצצה לא נדבקה אל טנקים המכוסים אבק ורפש. אין ספק שאפשר להמציא איזו תערובת דביקה יותר, ועל המאיור ג’פריס להתמיד בשלו.

אני אראה בעין רעה ביותר כל עיכוב מצד פקידים שהתרשלו בקידוּם ענין הפצצה רק משום שכרגע לא הצליחה.

בסופו של דבר נתקבלה הפצצה “הנדבקת” כאחד מנשקי־החירום הטובים ביותר שלנו. מעולם לא הוצרכנו להשתמש בה במולדת; אבל בסוריה, מקום ששׂררו תנאים פרימיטיביים באותה מידה, הוכיחה את ערכה.

*

ברור היה כי עלינו לעשות כמירב יכלתנו על־מנת להקים כוחות צרפתיים שיוכלו לסייע לגנרל דה־גול לשמור על חיוּת התגלמותה האמיתית של צרפת.

ראש־הממשלה אל הלורד־הראשון־של־האדמירליות ושאר מיניסטרים של השירותים 27.6.40

1. סגל הצי הצרפתי במחנה איינטרי, המונה 13,600, וכן 5,530 אנשי הצבא בטרנטהם־פארק, ה־1,900 באֶרוֹ־פארק, והיחידות אשר בבלקפּוּל, יש להחזירם מיד לשטח צרפתי, ז. א., מארוקו, באניות צרפתיות הנמצאות עתה בידינו.

2. יש לומר להם כי נעביר אותם לצפון־אפריקה משום שכל נמלי־המולדת הצרפתיים הם בידים גרמניות, וכי ממשלת צרפת תדאג לתנועותיהם העתידות.

3. אולם אם יהיו שיבקשו להישאר כאן כדי להילחם נגד גרמניה, הרי עליהם להבהיר זאת מיד. יש לדאוג לכך ששום קצין ושום חייל לא יוחזר לתחום שיפוטה של צרפת נגד רצונו. האניות צריכות להיות מוכנות מחר. החיילות ינועו תחת פיקוד הקצינים שלהם, וישאו את נשקם האישי, אבל תחמושת מעטה ככל האפשר. יש לעשות איזה סידורים למתן תשלום. את החומר הצרפתי שבאניות מנארווייק, יחד עם התחמושת של לומבּרדי ושאר אניות, נטוֹל לרשותנו, כנגד ההוצאות שאנו מקבלים עלינו.

4. יש לטפל היטב־היטב בפצועים הצרפתים. כל שאפשר להעבירם בלי סכנה יש לשלחם בחזרה במישרים לצרפת אם אפשר. יש לשאול את ממשלת צרפת היכן רצונה לקבלם, ואם בנמלי־המולדת הצרפתיים, עליהם לעשות סידורים עם הגרמנים לכניסתם הבטוחה; אם לא כן, קזבּלנקה.

בכל המקרים המסוכנים יש לטפל כאן.

5. מחוץ לכל המתנדבים שירצו להישאר מקבוצות הסגל המנויות למעלה, ודאי יש הרבה אנשים שעשו את דרכם הנה מתוך תקוה להמשיך ולהילחם. גם להם יש לתת את הברירה לחזור לצרפת או לשרת ביחידות הצרפתיות תחת פקודת הגנרל דה־גול, אשר צריך להודיע לו על החלטותינו, ולתת לו אפשרויות מתקבלות־על־הדעת לאסוף את אנשיו. נואשתי מן התקוה שיוכל לנאום לפני היחידות שהורכבו, הואיל והמוראל שלהן ירד במהירות רבה מדי.

*

רצוני שצבאנו ירכוש לו מחדש את שיווי־משקלו ואת כושר הלחימה שלו שסוכל בתחילה משום שחיילים כה רבים היו עסוקים בביצור ישוביהם או בביצור גיזרות החוף שלהם.

ראש־הממשלה אל מזכיר־הממלכה לעניני־מלחמה 25.6.40

מדהים הדבר שרק חמישים־ושבעה אלף איש [אזרחים] מועסקים בכל העבודות האלו [של ההגנה]. יתר על כן, חושש אני כי מעבידים את החיילים במספר רב בביצורים. בשלב הנוכחי עליהם לתרגל ולהתאמן לפחות שמונה שעות ביום, כולל מסדר־בוקר אחד מצוחצח בכל יום.

את כל הפועלים הנחוצים יש למצוא ממקורות אזרחיים. התקשיתי ביותר לראות אפילו גדוד אחד במסדר במזרח־אנגליה בעת ביקורי. החיילות הלוחמים בחטיבות המקובצות אינם צריכים לשמש לשמירה על נקודות נוחות לפגיעה גם לא למלאכת ביצורים. מובן כי שינוי כזה אינו ניתן לביצוע בבת־אחת אבל המצא־נא לי את הצעותיך לביצועו בהקדם האפשרי.

*

ראש־הממשלה אל מיניסטר־המודיעין 26.6.40

יש לבקש את העתונות והראדיו לטפל בהתקפות־אוויר בקרירות ובנעימה הממעטת את התעניינות הציבור. יש לציין את העובדות בלי הבלטה או כותרות מיותרות. יש להרגיל את הבריות לראות בהתקפות־אוויר ענין שבשיגרה רגילה. אין לציין במדויק את המקומות שנפגעו. אין לפרסם תצלומים המראים בתים הרוסים אלא אם כן יש בהם משהו מיוחד עד מאד, או על־מנת להדגים כמה מקלטי־אנדרסון מיטיבים לפעול. צריך שיהיה ברור כי אף התקפת־אוויר יחידה אינה עושה שום רושם על רוב־רוּבּו של העם, וכי ספק אם יקבלו איזה רושם רע בכלל אם לא יוּבלט לפניהם. הכל צריכים ללמוד לנהוג בהתקפות־אוויר ובאזעקות משל כאילו אינן אלא סופות־רעמים. נא לנסות לשכנע את שלטונות העתונים, ולשדלם לעזור. אם יהיה בזאת איזה קושי, אהיה מוכן להיפגש בעצמי עם התאחדות־בעלי־העתונים, אבל אני מקווה שלא יהיה צורך בדבר. יש לשבח את העתונות על עבודתה בענין זה עד כה.

ראש־הממשלה אל מזכיר־הממלכה לעניני־מלחמה 27.6.40

הר“ב [תאריכי שיירות צבא מהודו] מעורר בי תשוקה לדעת איך אתה אומר לנצל את שמונה הגדודים הסדירים המשובחים האלה. ברי כי הם יהיו תגבורת לחילות־המחץ שלך. אפשר להניח שיוכלו להעמיד את חילות־הרגלים של שתי אוגדות, בתוספת חמישה גדודים טריטוריאליים טובים לכל אוגדה, סך־הכל שמונה־עשר. האם לא מן הדין שיוציאו מתוכם גם מספר מסוים של קצינים ומש”קים לחיזוק גדודי הטריטוריאלים המצורפים אליהם? בדרך כך תהיינה לך במועד קרוב למדי שש חטיבות חיל־רגלים. אהה, חושש אני שעל הארטילריה לפגר, אבל אני מאמין שלא למשך זמן רב.

*

עם שגברו השמועות על הצעות שלום ונשלחה אלינו איגרת מן הותיקן דרך בּרן, ראיתי לנכון לשלוח את המיזכר הבא לשר־החוץ:

28.6.40

אני מקווה כי יובהר לנוּנציוּס כי אין אנו מבקשים כלל לחקור ולדרוש בדבר תנאי שלום עם היטלר, וכי על כל באי־כוחנו נאסר באיסור חמור לטפל בהצעות מסוג זה.

אבל הנה ציוּן לרגע של חולשת־הדעת:

ראש־הממשלה אל הפרופיסור לינדמן 29.6.40

בעוד אנו מחישים את הכנותינו לשליטה באוויר, יהיו הגרמנים מארגנים את כל התעשיות של הארצות הכבושות לייצור מטוסים ולייצור שאר חמרי־מלחמה המתאימים [לשימוש] נגדנו. לפיכך הרי זה מירוץ. הם לא יוכלו להפעיל מיד את בתי־החרושת הכבושים, ובינתים ניחלץ מסכנת הפלישה על ידי גידול הביצורים שלנו וכוחו של צבאנו. אבל לאיזה מין יחסי ייצור עלינו להתכונן בשנה הבאה אם לא יהיה לאל־ידנו להפציץ את המפעלים שרכשו להם הגרמנים זה־מקרוב? גם גרמניה, מאחר שנשתחררה מן הצורך להחזיק צבא ענקי במגע מתמיד עם הצבא הצרפתי, ודאי יש לה כושרי־ייצור עודף לתעופה ולשאר שיטות להתקיפנו. כלום אין אנו צריכים לצפות לכך שכושר־הייצור העודף הזה יהיה גדול מאד? אימתי יוכל לתת אותותיו? עד כאן הייתי צופה רק לשלושת החדשים הקרובים בגלל מצב החירום, אבל מה בדבר 1941? נראה לי שרק על ידי אספקה עצומה מאמריקה נוכל לצאת מן המיצר.

*

עד שכּלה חודש אוגוסט הצטיירה אפשרות הפלישה בכל רגע בצורה מוחשית מאד.

ראש־הממשלה אל הגנרל איזמי 30.6.40

יש לעיין במפות האדמירליוּת של הזרמות ומצב הירח, בהאמבּר, שפך התמזה, ביצ’י הד, מתוך מגמה לקבוע באיזה ימים יהיו התנאים נוחים ביותר לנחיתה מן הים. מתבקשת חות־דעת האדמירליות.

נחיתה באירלנד היתה תמיד מקור לדאגה מרובּה לראשי־המטות. אבל דומה היה לי כי משאבּינו מוגבלים מדי לתנועות צבא רציניות.

ראש־הממשלה אל הגנרל איזמי 30.6.40

סיכון גדול מדי נקבל עלינו אם נעביר בשלב זה מבריטניה הגדולה אחת משתי האוגדות היחידות המצוידות כהלכה אשר בידינו. יתר על כן, ספק אם המצב באירלנד יצריך את השימוש ביחידות אוגדתיות על כליהן הטכניים כמו לשם מלחמה ביבשת. ההודעה כי יעברו עשרה ימים עד שתועבר אוגדה מן הארץ הזאת לאירלנד, הגם שאפשר לעשות מראש את כל ההכנות, אינה מניחה את הדעת. יש לעבּד תכניות שתאפשרנה לשתים או שלוש חטיבות קלות־ציוד לנוע תוך ארכּה קצרה, ומשך לא יותר משלושה ימים, לאירלנד הצפונית. כלי־תובלה כּפילים יש לשלוח מראש. יהיה זה משגה לשגר כוח ארטילריה גדול לאירלנד. אין זה מסתבר כלל שתבוצע שם נחיתה ימית. נחיתות מוטסות אינן יכולות להוביל אתן הרבה תותחים. לסיכּום, שום דבר היכול לקרות באירלנד לא יהיה בו כדי להכריע מיד.

*

בהחזרת החיילות מארץ־ישראל היו לי קשיים עם שני ידידי הותיקים, מזכיר־הממלכה לעניני־הודו, מר אַמרי, ומזכיר־הממלכה לעניני־המושבות, שהיה אנטי־ציוני ופרוֹ־ערבי מושבע. ביקשתי לזיין את המתישבים היהודים. מר אַמרי במשרד־לעניני־הודו היה חלוּק עלי בדעתו על התפקיד שצריכה הודו למלא. אני רציתי שחיילות הודיים ייכנסו מיד לארץ־ישראל ולמזרח התיכון, ואילו המשנה־למלך והמשרד־לעניני־הודו נטו בדרך הטבע לתכנית ארוכת־טווח של הקמת צבא הודי המבוסס על מפעלי תחמושת הודיים.

*

ראש־הממשלה אל מזכיר־הממלכה לעניני־הודו (מר אַמרי) 22.6.40

1. יש לנו כבר בהודו חיילות גדולים מאד שאין עושים בהם כל שימוש לצרכים הכלליים של המלחמה. עזרתה של הודו הפעם קטנה לאין־ערוך משהיתה ב־1918–1914… לפי דעתי מסתבר מאד שהמלחמה תתפשט למזרח התיכון. והאקלימים של עיראק, ארץ־ישראל ומצרים מתאימים יפה לחיילות הודיים. אני מציע לארגן אותם בחטיבות מקובצות, ולתת לכל אחת כמות תותחים בהתאם למתכונת הבריטית החדשה. עלי לקוות כי שש או שמונה מן החטיבות המוגברות האלו תהיינה מוכנות עוד החורף. עליהן לכלול כמה חטיבות של גורקאים.

2. תהליך שחרורם של גדודי הצבא הבריטי הסדיר חייב להימשך, וצר לי מאד על כי אין מנוס מעיכוב של שבועים בהחזרת הגדודים הטריטוריאליים בתמורה. עליך להרגיע את המשנה־למלך ולהבטיחו שהכל מתקדם.

*

ראש־הממשלה אל מזכיר־המושבות (הלורד לויד) 28.6.40

כשלון המדיניות שאתה מצדד בה מוּכח מתוך המספר הגדול מאד של חיילות נחוצים עד מאד שצריך להחזיקם בארץ־ישראל:

6 גדודים חיל רגלים,

9 רגימגטים של “יוֹמנרי”,

8 גדודים חיל־רגלים אוסטרלי,

בסך הכל יותר מעשרים אלף איש, מן־הסתם. זה המחיר שעלינו לשלמו בעד הקו האנטי־יהודי שמתמידים בו זה כמה שנים. אם תיכנס המלחמה למצרים ותכבד בה יהיה צורך להוציא את כל החיילות האלה, והמתישבים היהודים יהיו נתונים בסכנה גדולה ביותר. אכן, בטוח אני שיגידו לנו כי אין אנו יכולים להוציא את החיילות האלה, אף כי הם כוללים חלק ממיטב הצבא שלנו, ויש בהם צורך חיוני במקום אחר. אם יהיו היהודים חמושים כהלכה הרי נוכל להפעיל את כוחותינו ולא תהיה כל סכנה שהיהודים יתקיפו את הערבים. כי הם תלויים תלות גמורה בנו ובשליטתנו בימים. בעיני הרי זו כמעט שערוריה ממש שבזמן שאנו נלחמים על חיינו משותקים הכוחות הגדולים האלה משום שהם נחוצים לחיזוקה של מדיניות הרצויה רק לחלק מן המפלגה השמרנית.

קיויתי שתשקיף השקפה רחבה על המצב בארץ־ישראל, ותקבע לך למטרה בתום־לב לשחרר את חיל־המצב הבריטי. ודאי שלא אוכל לעשות עצמי שותף לתשובה דוגמת זו שניסחת בשבילי. אינני מודה כלל כי רגשות הערבים במזרח הקרוב ובהודו הושפעו לרעה כפי שאתה רומז. עתה, שיחסם של התורכים ידידותי כל כך, המצב בטוח הרבה יותר.

*

בפעם הראשונה מזה מאה־ועשרים־וחמש שנה היה אויב אדיר־כוח מבוסס עתה מעבר למיצר של התעלה האנגלית. צבאנו הסדיר שהוקם מחדש, והצבא הטריטוריאלי הגדול יותר אך מאומן פחות, זקוקים היו לארגון ופריסה על־מנת ליצור מערכת מורכבת של עמדות־מגן, ולעמוד הכן להשמיד את הפולש, אם יבוא – כי מנוס לא יהיה. לגבי שני הצדדים היה הדבר בבחינת “הרג או ריפּוּי”. את משמר־המולדת כבר אפשר היה לכלול במסגרת הכללית של ההגנה. ב־25 ביוני גולל הגנרל איירונסייד, המפקד הראשי של כוחות המולדת, את תכניותיו לפני ראשי־המטות. התכניות נבדקו כמובן בתשומת־לב שקוּדה על ידי המומחים, ואני עצמי בחנתין בשׂוֹם־שכל. הן אוּשרו בכללותן. בתכנית המוקדמת הזאת היו שלושה יסודות עיקריים: ראשית, “קליפה” מבוצרת על חופי הפלישה המסתברים, שהמגינים עליה יוצרכו להילחם במקום שהם שם, בסיוע עתודות להתקפת־נגד מיידית; שנית, קו של מכשולים אנטי־טנקיים, שעומדים בו אנשי משמר־המולדת, והוא נמשך לאורך מרכז מזרחה של אנגליה ומגן על לונדון ועל המרכזים התעשייתיים הגדולים מפני התקפות של כלי־רכב משוריינים; שלישית, מאחרי הקו ההוא, העתודות העיקריות להתקפת־נגד גדולה.

בתכנית הראשונה הזאת הוכנסו תוספות ושיפּורים במהלך השבועות והחדשים; אבל התפיסה הכללית נשארה בעינה. כל החיילות, אם יותקפו, צריכים לעמוד איתן לא בהגנה קווית כי אם בהגנה היקפית, בעוד האחרים באים חיש להשמיד את המתקיפים, בין שיבואו מן הים ובין שיבואו מן האוויר. אנשים שנותקו מכל עזרה מיידית לא יישארו סתם בעמדותיהם. הוכנו אמצעים פעילים להטריד את האויב מאחור; לשבּש את קווי־התחבורה שלו ולהשמיד את האפסניה שלו, כמו שעשו הרוסים למרבה התועלת כאשר שטף הנחשול הגרמני את ארצם כעבור שנה. אנשים רבים ודאי נבוכו נוכח הפעולות הרבות מספוֹר על כל סביביהם. הם יכלו להבין לצורך לקבוע גדרות־תיל ולטמון מוקשים לאורך החופים, הם יכלו להבין את המכשולים האנטי־טנקיים במעברים, את עמדות הבטון בפרשות־הדרכים, את ההתפרצויות לבתיהם על־מנת למלא חדר־עליה בשׂקי־חול, אל מסלולי הגולף או לשדותיהם וגניהם הפוריים ביותר על־מנת לחפור איזו תעלה אנטי־טנקית רחבה. את כל ההטרדות האלו, והרבה יותר מהן, קיבלו ברוח טובה. אבל לפעמים ודאי תמהו אם יש תכנית כללית, ואם אין אנשים קטנים יוצאים מדעתם בנצלם במרץ את הסמכויות שהוענקו להם זה־מקרוב לעשות ברכושו של האזרח כבתוך שלהם.

אולם היה היתה תכנית מרכזית, מורכבת, מותאמת ומקיפת־כל. עם שהתפתחה לבשה צורה זו: הפיקוד הכולל הוחזק במפקדה הכללית בלונדון. כל בריטניה הגדולה ואירלנד הצפונית חולקו לשבעה פיקודים; אלה חולקו שוב לאזורים של פיקודי קורפּוסים ואוגדות. כל אחד מן הפיקודים, הקורפּוסים והאוגדות הוצרכו להחזיק חלק מכוחותיהם בעתוּדה ניידת, ורק המיזער הוקצה להחזקת קווי ההגנה. מעט־מעט נתארגנו מאחרי החופים אזורי הגנה בכל אזור אוגדתי: מאחריהם היו “אזורי קורפוס” ו“אזורי פיקוד” דומים, והמערכת כולה הגיעה לכדי עומק של מאה מיל או יותר. ומאחרי אלה הוצב המכשול האנטי־טנקי העיקרי העובר על פני אנגליה הדרומית וצפונה לתוך נוֹטינגהמשייר. על הכל היתה העתודה הסופית, העומדת במישרים תחת פקודת המפקד־הראשי של כוחות־המולדת. שוקדים היינו לקיים עתודה סופית גדולה וניידת ככל האפשר.

הרבה גונים ובני־גונים היו בתוך המבנה הכללי הזה. כל אחד מנמלינו בחוף המזרחי והדרומי קבע לו פרק בפני עצמו. התקפה חזיתית ישרה על נמל מוּגן נראתה בחינת אפשרות שאינה מתקבלת על הדעת, וכל הנמלים האלה נעשו מעוזים חזקים הניתנים להגנה במידה שווה הן מצד היבשה הן מצד הים. תמה אני על שבעוד אשר עקרון זה של ביצוּר הסתימות נתקבל באורח כללי כל כך והוּטל בקפידה כה רבה על ידי כל השלטונות הצבאיים במולדת, לא ננקטו בסינגאפּור שום אמצעים דומים על ידי השורה השלמה של קצינים גבוהים שהועסקו שם. אבל פרשה זו יבוא מקומה לאחר זמן. על פני הרבה אלפי מילים מרובּעים בבריטניה נקבעו מכשולים לשיבּוש נחיתתם של חיילות מוטסים. כל שדות־התעופה, תחנות המכ"ם ומחסני הדלק שלנו, שאפילו בקיץ 1940 היה מספרם שלוש־מאות־שבעים־וחמישה, היו זקוקים להגנה על ידי חילות־מצב מיוחדים ועל ידי האוויראים שלהם. הרבה אלפי “נקודות נוחות־לפגיעה”, גשרים, תחנות־כוח, מחסנים, בתי־חרושת חיוניים וכיוצא־באלה היו טעונים שמירה יומם ולילה מפני חבלה או התקפת־פתע. היו מוכנות תכניות להרס מיידי של מיתקנים שיסייעו לאויב אם יפּלו בידו. החרבת מיתקני נמלים, חפירת בורות בכבישי־מפתח, שיתוק התובלה הממונעת והטלפונים ותחנות הטלגרף, בטרם יישמטו מן היד, תוכננו עד לפרטי־הפרטים. אולם חרף כל אמצעי־הזהירות הנבונים והנחוצים האלה, שבביצועם נתנו הרשויות האזרחיות עזרה ללא סייג לרשויות הצבאיות, לא דובּר כלל על “מדיניות של אדמה חרוכה”; בניה של אנגליה יהיו צריכים להגן עליה, לא להשמידה.

 

פרק תשיעי: חבלי יסוריה של צרפת    🔗

מברק אל הנשיא – ביקורי בטוּר – ירידה גוברת – מר בוֹדוּאֶן – מאנדל הגדול – שיחה עם ריינו – סירובי לשחרר את צרפת מן ההתחייבויות של 28 במרס 1940 – העמדה התקיפה של ה"ה הריו וז’אנני – “איש העתיד” – ממשלת צרפת מחליטה לעקור לבורדו – הנשיא רוזוולט אל מר ריינו, 13 ביוני – מברקי אל הנשיא – ואל ריינו – “אחדוּת בל־תוּפר בין צרפת ובריטניה” – מברק מאכזב מן הנשיא – מברקי אל הנשיא מליל ה־15 ביוני – הקרב הגדול לאורך האֶן ב־9 ביוני – תבוסת הצרפתים – התנגדות נואשה בקו־מאז’ינו – תרומתנו המיצערה – הפיקוד החדש של הגנרל ברוּק – דיבּורים על ראש־גשר בברטאן – ברוּק מצהיר כי המצב הצבאי חסר־תקוה – אני מסכים – חילותינו נסוגים ומפליגים, 18–16 ביוני – ממשלת פטן מבקשת שביתת־נשק – פינוי שני מדונקרק – מאה־שלושים־וששה אלף בריטים ועשרים אלף פולנים מוּבאים לבריטניה – זוועת “לנקסטריה” – איגרתי מן ה־16 ביוני אל ראשי ממשלות הדומיניונים – התקוות שתליתי בקרב האווירי בשמי בריטניה

דורות יבואו אולי ישתאו על כי השאלה העליונה, אם צריכים אנו להוסיף ולהילחם לבדנו, מעולם לא מצאה מקום בסדר־יומו של הקבינט המלחמתי. הדבר הזה נתקבל כמובן־מאליו על ידי כל האנשים האלה מכל המפלגות בממלכה, וטרודים היינו הרבה מכדי שנבטל זמן על דיונים אקדמיים, בלתי־מציאותיים שכאלה. מאוחדים היינו גם בהשקפה הבוטחת על השלב החדש. הוחלט למסור לדומיניונים את העובדות בשלמותן. נתבקשתי לשלוח איגרת באותה רוח לנשיא רוזוולט, וכן לאמץ את עוז־החלטתה של ממשלת צרפת ולהבטיח לה את עזרתנו הגדולה ביותר.

אישיות ימית לשעבר אל הנשיא רוזוולט 12.6.40

אמש והבוקר ביליתי במטה הכללי הצרפתי, מקום שהגנרלים וייגאן וז’ורז' הסבירו לי את המצב בלשון החמוּרה ביותר. בלי ספק קיבלת פרטים מלאים ממר בוּליט. הנקודה המעשית היא מה יקרה אם, וכאשר, תישבר החזית הצרפתית, תיכבש פאריז, והגנרל וייגאן יודיע רשמית לממשלתו כי צרפת אינה יכולה עוד להמשיך במה שהוא קורא “מלחמה מתואמת”. המרשל פטן הישיש, שלא היה שווה יותר מדי באפריל וביולי 1918, מוכן, כך אני חושש, להאציל את שמו ואת הפרסטיז’ה שלו על חוזה־שלום לצרפת. לעומת זאת ריינו מצדד בהמשך הלחימה, ויש לו גנרל צעיר אחד בשם דה־גול המאמין כי אפשר לעשות הרבה. האדמירל דרלאן מצהיר כי ישלח את הצי הצרפתי לקנדה. יהיה זה אסון אם תפּולנה שתי האניות החדישות הגדולות בידים רעות. לפי דעתי ודאי יש בצרפת יסודות רבים שיחפצו להמשיך במאבק בצרפת או במושבות הצרפתיות, או בזו ובאלו כאחת. לכן זהו הרגע שעליך לחזק את ריינו כמירב יכלתך, ולנסות להכריע את כפּות־המאזניים לטובת ההתנגדות הצרפתית הנמרצת והממושכת ביותר שבגדר האפשר. אני עוֹרב את לבי להעלות זאת לפניך, אף כי ידעתי שודאי אתה מבין זאת לא־פחות ממני.

*

ב־13 בחודש הייתי בצרפת בפעם האחרונה לפני שובי לבקר בה כעבור ארבע שנים בדיוק כמעט. ממשלת צרפת עקרה עתה לטוּר, והמתיחות הלכה הלוך וגבוֹר. לקחתי אתי את אדוארד הליפקס ואת הגנרל איזמי, ומכּס ביוורברוק התנדב לבוא גם הוא. בעת צרה תמיד הוא שוקק חיים. זאת הפעם היו השמים טהורים מעב, וטסנו בתוך טייסת מטוסי ה“האריקיין” שלנו, אף כי עקפנו עקיפה רחבה מאד דרומית יותר מלשעבר. כשהגענו אל מעל טוּר מצאנו כי שדה־התעופה הופצץ הפצצה כבדה בלילה שעבר, אבל על אף המכתשים נחתנו כולנו בשלום, אנחנו ומטוסי הליווּי שלנו. מיד הוחשה הירידה הגוברת במעמד הדברים. איש לא בא לקראתנו ודומה היה כי אין איש מצפה לבואנו. שאלנו מכונית־שירות ממפקד הבסיס ונסענו העירה, ופנינו אל הפּרפקטורה, מקום שקבעה ממשלת צרפת את מושבה, לפי השמועה. לא נמצא שם שום איש בעל חשיבות, אבל נמסר כי ריינו בא מחוץ לעיר ומאנדל גם הוא עוד מעט יגיע.

השעה היתה כבר קרוב לשתים, ואני עמדתי על כך שנסעד סעודת־צהרים, ולאחר קצת דין־ודברים נסענו ברחובות ההומים מכוניות של פליטים, רוּבן מזרן מעליהן והן מלאות וגדושות חפצים. מצאנו בית־קפה, שסגור היה, אבל לאחר הסברים השגנו סעודה. בעת הסעודה ביקרני מר בּוֹדוּאֶן, מפקידי משרד־החוץ הצרפתי, שהשפעתו עלתה בימים האחרונים. הוא פתח מיד בדברים, בנוסח הרך והמשיי שלו, על חוסר התקוה שבהתנגדות הצרפתית. אם תכריז ארצות־הברית מלחמה על גרמניה, אולי תוכל צרפת להמשיך. אבל מה דעתי על כך? לא הוספתי לדון בשאלה ורק אמרתי כי אני מקווה שאמריקה תיכנס, וכי אנחנו ודאי שנמשיך להילחם. הוגד לי כי אחרי כן הפיץ את השמועה שהסכמתי כי על צרפת להיכנע אם לא תיכנס ארצות־הברית למלחמה.

אחרי כן חזרנו לפרפקטורה, מקום שחיכה לנו מאנדל, שר־הפנים. אדם זה, מי־שהיה מזכירו הנאמן של קלמנסו, ונושא בשורת חייו, היה שרוי, כמדומה, במצב־רוח מצוין. הוא היה ממש התגלמותם של המרץ ורוח־התגר. סעודת־ הצהרים שלו, תרנגולת מצודדת־לב, היתה מונחת על המגש לפניו ולא נאכלה. הוא היה קרן של אור־שמש. בכל אחת משתי ידיו החזיק טלפון, שבאמצעוּתו היה מוסר בלי חשׂך פקודות והחלטות. רעיונותיו היו פשוטים: להילחם עד הסוף בצרפת, על־מנת לחפּות על התנועה הגדולה ביותר שבגדר האפשר לאפריקה. היתה זו פעם אחרונה שראיתי את הצרפתי הגיבור הזה. הרפובליקה הצרפתית שהוּשבה על כנה המיתה בצדק ביריות את השׂכירים הבזויים שרצחו אותו. בני ארצו ובעלי־בריתם מכבדים את זכרו.

לבסוף הגיע מר ריינו. בתחילה נראה מדוכא. הגנרל וייגאן הודיע לו כי צבאות צרפת הגיעו לאפיסת־כוחות. הקו הובקע במקומות רבים; פליטים נוהרים בכל הכבישים ברחבי הארץ, וחלק גדול מן החיילות שרוי בערבוביה. הגנרליסימוֹ היה סבור כי יש לבקש שביתת־נשק כל זמן שעדיין יש די חיילים צרפתים שישמרו על הסדר עד לעשיית השלום. זאת היא עצת הצבא. הוא ישלח עוד היום קריאה נוספת אל מר רוזוולט לאמור כי השעה האחרונה הגיעה וכי גורל ענינם של בעלי־הברית נתון בידה של אמריקה. מתוך כך צפה ועלתה הברירה של שביתת נשק ושלום.

מר ריינו הוסיף ואמר כי מועצת המיניסטרים הורתה לו אתמול לחקור ולדרוש מה תהיה עמדתה של בריטניה אם יקרה הגרוע מכל. הוא עצמו זוכר גם זוכר את ההתחייבות החגיגית שגם אחד מבעלי־הברית לא יעשה שלום נפרד. הגנרל וייגאן ואחרים מטעימים כי צרפת כבר הקריבה הכל למען הענין המשותף. לא נשאר לה ולא־כלום; אך היא הצליחה להחליש במידה רבה את האויב המשותף. בתנאים אלה תהיה זו מכה קשה אם לא תסכים בריטניה כי צרפת אינה מסוגלת מבחינה פיזית להמשיך, אם תידרש צרפת להילחם עוד ולהפקיר את בניה לסיכוי הודאי של טיפול נשחת ומרושע בידי מומחים חסרי־חמלה בחכמת הכנעתם של עמים כבושים. זאת אפוא השאלה שעליו להציגה. האם תתפוס בריטניה הגדולה את העובדות הקשות העומדות בפני צרפת?

וזו לשון הפרטיכל הבריטי הרשמי:

מר צ’רצ’יל אמר כי בריטניה הגדולה מבינה כמה סבלה צרפת וכמה היא סובלת. עתה יבוא תורה שלה, והיא מוכנה. צר לה לראות כי תרומתה למאבק היבשתי קטנה כל־כך כרגע, בגלל האסונות שבאו כתוצאה מנקיטת אסטרטגיה מוסכמת בצפון. הבריטים לא חשו עדיין בפּרגוֹל הגרמני. אך הם מכירים בכוחו. אף על פי כן אין להם אלא מחשבה אחת: לנצח במלחמה ולהשמיד את ההיטלריזם. כל השאר הוא משני למטרה זאת; שום קשיים ושום רגשי צער לא יוכלו להפריע. הוא בטוח ביכלתה של בריטניה לסבול ולהחזיק מעמד, להשיב מהלומות עד אם יוכה האויב. לפיכך יקוו הבריטים שצרפת תמשיך במלחמה דרומית לפאריז ועד לים, ואם יהיה צורך בדבר – מאפריקה הצפונית. יש להרויח זמן בכל מחיר. תקופת הציפיה איננה בלתי־מוגבלת: התחייבות מצד ארצות־הברית תקצר אותה עד מאד. הברירה השניה פירושה חורבן בטוח לא־פחות לצרפת. היטלר לא יקיים שום הבטחות. אם, לעומת זאת, תמשיך צרפת במאבק, בצי המשובח שלה, בקיסרות הגדולה שלה. בצבאה המסוגל עדיין לנהל מלחמת גרילה בקנה־מידה ענקי, ואם לא תשמיד גרמניה את אנגליה – דבר שהיא מצוּוה עליו אם אינה חפצה לנחול מפלה – אם אפוא יישבר כוחה של גרמניה באוויר, או אז ימוגר ויתהפך כל הבנין הנמאס של ממלכת הנאצים. אם תבוא עזרה מיידית מאמריקה, אולי אפילו הכרזת מלחמה, הרי אין הנצחון רחוק כל כך. על כל פנים, אנגליה תוסיף להילחם. היא לא שינתה ולא תשנה מהחלטתה הנחושה: שום תנאים, שום כניעה. הברירות שלפניה הן מוות או נצחון. זאת היא תשובתו לשאלה של מר ריינו.

מר ריינו השיב כי מעולם לא פיקפק בעוז־החלטתה של אנגליה, אולם חרד הוא לדעת איך תגיב ממשלת בריטניה במקרה של אפשרות מסוימת. הממשלה הצרפתית – זו הנוכחית או אחרת – עשויה לומר: “אנו יודעים שאתם תמשיכו. גם אנחנו היינו ממשיכים אילו ראינו איזו תקוה לנצחון. אבל אין אנו רואים תקוות מספיקות לנצחון לזמן קרוב. אין אנו יכולים לסמוך על עזרתה של אמריקה. אין שום אור בקצה המנהרה. אין אנו יכולים להפקיר את בני עמנו לשליטה גרמנית עד בלי די. עלינו להגיע לידי הסכם. אין לנו ברירה…” השעה כבר מאוחרת לארגן מעוז בברטאן. בשום מקום לא תהיה לממשלה צרפתית אמיתית כל תקוה להינצל משביה על אדמת צרפת… השאלה לבריטניה תלבש אפוא את הצורה: “האם תודו כי צרפת נתנה את מיטב אשר לה, את בני נעוריה ואת דם־התמצית שלה; שאין היא יכולה לעשות עוד; ושהיא זכאית, מאין בידה לתרום עוד מאומה לענין המשותף, לעשות שלום נפרד עם שתקיים את האחדות הגלומה בהסכם החגיגי שנעשה שלושה חדשים קודם לכן?”

מר צ’רצ’יל אמר כי בשום פנים לא תבזבז בריטניה זמן ומרץ בתוכחות וגערות. אין פירוש הדבר שבריטניה תסכים לפעולה שבניגוד להסכם הזה האחרון. הצעד הראשון צריך להיות קריאה נוספת מאת מר ריינו שתעמיד את הנשיא רוזוולט בבירור על המצב הנוכחי. יחכו לתשובה בטרם יעיינו באיזה דבר אחר. אם תנצח אנגליה במלחמה, תושב צרפת אל כבודה ואל גדולתה כבעבר.

עם זאת סבור הייתי כי השאלה שהועלתה בנקודה זו רצינית כל כך עד שביקשתי לפרוש להתיעצות עם עמיתי קודם שאענה עליה. הנה כי כן יצאנו, הלורדים הליפקס וביוורברוק ושאר בני חבורתנו, אל גן מנטף אך שקוּי־שמש וגילגלנו בדברים למעלה מחצי שעה. בחזירתנו שבתי והגדרתי את עמדתנו. לא נוכל להסכים לשלום נפרד, בשום אופן ובשום תנאי. מטרת המלחמה שלנו נשארת מפלתו השלמה של היטלר, וסבורים אנו שעדיין נוכל להגיע לכך. לפיכך אין בידינו לשחרר את צרפת מהתחייבותה. יקרה מה שיקרה, מכל־מקום לא נטיח האשמות נגד צרפת; אבל לא הרי דבר זה כהרי הסכמה לשחרר אותה מהבטחתה. המרצתי את הצרפתים לפנות עתה בקריאה חדשה אל הנשיא רוזוולט, שאנחנו נתמוך בה מלונדון. מר ריינו הסכים לעשות זאת, והבטיח כי הצרפתים יוסיפו להחזיק מעמד עד שתיודע תוצאת קריאתו האחרונה.

לפני צאתי פניתי אל מר ריינו בבקשה אחת מיוחדת. למעלה מארבע־מאות טייסים גרמנים, שרוּבם הופלו על ידי הרא"ף, היו שבויים בצרפת. בשים לב למצב, יש למסרם לחסותנו. מר ריינו נתן את ההבטחה הזאת ברצון. אבל עד־מהרה לא היה בידו לקיימה. הטייסים הגרמנים האלה הופיעו כולם בקרב על בריטניה, והיה עלינו להפילם שנית.

*

בתום שיחתנו הכניס אותנו מר ריינו לחדר הסמוך, מקום שישבו ה"ה הריו וז’אנני, נשיא הפרלמנט ונשיא הסנאט. שני הפטריוטים הצרפתים האלה דיברו בחום־רגש רב על המשכת המלחמה עד המוות. כשירדנו במסדרון ההומה מאדם אל החצר ראיתי את הגנרל דה־גול עומד מוּצק ונטוּל־הבּעה בפּתח. בברכי אותו לשלום אמרתי בקול נמוך, בצרפתית: “איש העתיד”. הוא לא הגיב. בחצר היו ודאי למעלה ממאה צרפתים נשואי־פנים השרויים במצוקה נוראה. הביאו אלי את בנו של קלמנסו. לחצתי את ידו. מטוסי “האריקיין” כבר היו באוויר, ואני ישנתי שנת־ישרים בעת נסיעתנו המהירה והשקטה הביתה. בחכמה עשיתי, כי אחרי כן עברו שעות רבות עד שיכולתי לעלות על משכבי.

*

אחרי שיצאנו מטוּר בשעה חמש וחצי בקירוב נועד מר ריינו שוב עם הקבינט שלו בקאנז’ה. חברי הקבינט התרעמו על שאני ועמיתי לא באנו שמה לשבת עמהם. נכונים היינו ביותר לעשות זאת, אף אם נוצרך לדחות הרבה את טיסתנו הביתה. אך לא הזמינו אותנו כלל; גם ידוֹע לא ידענו שתתקיים ישיבה של הקבינט הצרפתי.

בקאנז’ה הוחלט להעביר את ממשלת צרפת לבוֹרדוֹ, וריינו שלח את מברקו לרוזוולט בבקשה הנואשה שיופיע לפחות הצי האמריקאי בגיא החזיון.

ב־10.15 בלילה מסרתי את הדו"ח החדש שלי לקבינט. שני עמיתי בני לויתי אישרו וקיימו את דברי. עוד אנו יושבים, והשגריר קנדי הביא את תשובתו של הנשיא רוזוולט לקריאתו של ריינו מיום ה־10 ביוני.

הנשיא רוזוולט אל מר ריינו 15.6.40

איגרתך מיום ה־10 ביוני נגעה עד עומק לבי. כפי שכבר מסרתי לך ולמר צ’רצ’יל, עושה הממשלה הזאת כל מה שביכלתה על־מנת להעמיד לרשותן של ממשלות הברית את החמרים הנחוצים להן בדחיפוּת כה רבה, ואנו כופלים את מאמצינו לעשות עוד יותר. הסיבה היא באמונתנו ותמיכתנו באידיאלים אשר עליהם נלחמים בעלי־הברית.

ההתנגדות המפוארת של צבאות צרפת ובריטניה עשתה רושם עז על העם האמריקאי.

כשאני לעצמי התרשמתי במיוחד מהצהרתך כי צרפת תוסיף להילחם למען הדמוקרטיה, אפילו יהיה פירוש הדבר נסיגה אטית, אפילו לצפון־אפריקה, ולאוקינוס האטלנטי. חשוב ביותר לזכור כי הציים של צרפת ובריטניה עודם שליטים באטלנטי ובאוקינוסים האחרים; וכן לזכור כי חמרים חיוניים מן העולם החיצון נחוצים להחזקת כל הצבאות.

כן גם עודדוני מאד הדברים שאמר ראש־הממשלה צ’רצ’יל לפני ימים אחדים על המשך התנגדותה של הקיסרות הבריטית, והחלטה זו כוחה יפה כמדומה באותה מידה לגבי הקיסרות הצרפתית הגדולה ברחבי העולם כולו. הכוח הימי בעניני העולם עודו מגלם את לקחי ההיסטוריה, כמו שידוע היטב לאדמירל דרלאן.

כולנו היינו סבורים כי הנשיא אכן הרחיק לכת מאד. הוא ייפּה את כוחו של ריינו לפרסם את איגרתו מן ה־10 ביוני, על כל המתרמז מתוכה, ועתה שלח את התשובה החותכת הזאת. אם על סמך תשובה זו תחליט צרפת להוסיף ולשאת ביסורי המלחמה, תהיה ארצות־הברית מחויבת מאד להיכנס אליה. על כל פנים היו בתשובה שתי נקודות שכמוהן כתפיסת מעמד של צד לוחם: ראשית, הבטחת כל עזרה חמרית, שפירושה עזרה פעילה: שנית, קריאה להמשיך בלחימה אפילו תיאלץ הממשלה לנוס מצרפת. שלחתי מיד את תודותינו לנשיא, וכן ביקשתי להמליץ לפני ריינו בכל לשון של המלצה על קריאתו של הנשיא. אפשר שנקודות אלו הודגשו יותר מדי; אבל צריכים היינו להפיק את מלוא התועלת מכל אשר בידינו ומכל אשר נוכל להשיג.

אישיות ימית לשעבר אל הנשיא רוזוולט 13.6.40

השגריר קנדי ודאי מסר לך על פגישת הבריטים היום עם הצרפתים בטוּר, אשר את הפרטיכל שלנו ממנה הראיתי לו. אינני יכול להפריז בתיאור אָפיה הקריטי. הם היו אבוּדים כמעט. וייגאן המליץ על שביתת־נשק כל זמן שעדיין יש לו די חיילים למנוע את צרפת משקוע בתוהו־ובוהו. ריינו שאל אותנו אם, נוכח קרבנותיה וסבלותיה של צרפת, נהיה מוכנים לשחרר אותה מן ההתחייבות שלא לעשות שלום נפרד. אף כי העיקה עלינו העובדה שבהכרח לא היינו בעיצומו של הקרב הנורא הזה, לא היססתי לסרב בשמה של ממשלת בריטניה לתת הסכמה לשביתת־נשק או לשלום נפרד. טענתי כי אין לדון בשאלה זו קודם שיפנה ריינו בקריאה נוספת אליך ואל ארצות־הברית, קריאה שקיבלתי עלי לתמוך בה. על כך הושגה הסכמה, ולרגע שופר במידה רבה מצב־הרוח של ריינו והמיניסטרים שלו.

ריינו היה תקיף בדעתו כי לא יהיה לאֵל־ידו לעודד את עמו להוסיף ולהילחם בלי תקוה לנצחון סופי, וכי תקוה זו תוכל להתלקח רק על ידי התערבותה של אמריקה מלוא מידת האפשרות שלפניך. כפי שניסח זאת, רוצים הם לראות אור בקצה המנהרה.

בעת טיסתנו בחזרה לכאן נשלחה איגרתך הנהדרת, והשגריר קנדי הביא לי אותה בבואי. הקבינט הבריטי התרשם עד מאד, ורצונו שאביע לפניך את הכרת־טובתו על כך, אבל, אישי הנשיא, עלי להגיד לך כי לפי דעתי חיוני הוא בהחלט שתפורסם האיגרת הזאת מחר, ב־14 ביוני, על־מנת שתוכל למלא את התפקיד המכריע בשינוי אָרחה של ההיסטוריה העולמית. מובטח אני כי הדבר יאמץ את הצרפתים בהחלטה למנוע מהיטלר שלום־על־רגל־אחת עם צרפת. שלום זה נחוץ לו כדי למגר אותנו ולצעוד עוד צעד גדול לקראת השלטון העולמי. כל התכניות האסטרטגיות הכלכליות, המדיניות והמוסריות המרחיקות לכת, שמגוללת איגרתך, אפשר תהיינה בחזקת נפל לא־חזה־שמש אם יפלו הצרפתים עכשיו. לכן אני מפציר בך שתפורסם האיגרת עכשיו. מבינים אנו היטב כי ברגע שיתברר להיטלר שאין הוא יכול להכתיב שלום נאצי בפאריז, ישפוך את חמתו עלינו. נעשה כמיטב יכלתנו לעמוד בפניו, ואם נצליח הרי תיפתחנה דלתות רחבות חדשות לעתיד והכל יבוא על מקומו בשלום בחשבון אחרון.

אל מר ריינו שלחתי את האיגרת הזאת:

3.6.40

בשובי לכאן קיבלנו העתק מתשובתו של הנשיא רוזוולט לפנייתך מיום ה־10 ביוני. הקבינט מאוחד בדעתו שמסמך נהדר זה מכריע את הכף בעד המשך התנגדותה של צרפת בהתאם להצהרתך־אתה מיום 10 ביוני על דבר הלחימה לפני פאריז, מאחרי פאריז, בפּרובינציה, או, אם יהיה צורך בדבר, באפריקה או מעבר לאטלנטי. להבטחה של עזרה חמרית כפולה ומכופלת מצורפת עצה והמרצה מפורשת לצרפת להמשיך במאבק אפילו בתנאים החמורים אשר ציינת. אם לאחר איגרתו זו של הנשיא רוזוולט תמשיך צרפת במלחמה, הרי סבורים אנו כי ארצות־הברית מחויבת לבלי־השיב לנקוט את הצעד היחיד הנותר, לאמור, להיעשות צד לוחם להלכה כפי שכבר נעשתה בפועל. כפי שחזית מראש, מונעת התחוקה של ארצות־הברית מן הנשיא להכריז מלחמה בעצמו, אבל אם תפעל על פי תשובתו שנתקבלה עתה הרינו מאמינים בתום־לב כי דבר זה יהיה מוכרח לבוא. אנו מבקשים את הנשיא שירשה לפרסם את האיגרת, אך אפילו לא יסכים לכך משך יום־יומים, הריהי בידיך ויכולה היא להמציא את הבסיס לפעולתך. באמת אני מבקש אותך ואת עמיתיך, שכּה התפעלנו היום מעוז־החלטתם, שלא להחמיץ את ההזדמנות העליונה הזאת להקמת הקואליציה האוקיאנית והכלכלית הכל־עולמית, שודאי תביא על השלטון הנאצי את אבדנו. רואים אנו לפנינו תכנית ממשית של מערכה, והאור אשר עליו דיבּרת מאיר בקצה המנהרה.

לבסוף, בהתאם למבוקשו של הקבינט, שלחתי לממשלת צרפת איגרת רשמית של עידוד, שפרטה בפעם הראשונה על המיתר של אחדות בל־תוּפר בין ארצותינו.

ראש־הממשלה אל מר ריינו 13.6.40

בשעה קדושה זו לאומות בריטניה וצרפת ולענין החירות והדמוקרטיה, אשר לו נדרנו את נדרנו, מבקשת ממשלת הוד־מלכותו לחלוק לרפובליקה הצרפתית את השבח הראוי על גבורת־האומץ והעקשנות של צבאות צרפת בקרב נגד כוחות העולים עליהם פי־כמה. מאמצם הולם את המסרות המפוארות ביותר של צרפת, וגרם נזק עמוק ומאריך־ימים לכוחו של האויב. בריטניה הגדולה תוסיף לתת את מירב העזרה שבגדר יכלתה. אנו מנצלים הזדמנות זו על־מנת להצהיר על האחדות אשר לא תופר בין עמינו ובין הקיסרויות שלנו. אין אנו יכולים לאמוד את היסורים לצורותיהם השונות אשר יבואו על עמינו בעתיד הקרוב. בטוחים אנו כי מבחן האש רק ילכד אותנו לכלל שלמות אחת בלתי־מנוצחת. אנו מחדשים לפני הרפובליקה הצרפתית את נדרנו והחלטתנו הנחושה להמשיך במאבק בכל מחיר בצרפת, באי הזה, באוקינוסים ובימים, בכל אשר יוליכנו שמה. כשאנו מנצלים את אפשרויותינו עד קצה הגבול וחולקים יחד בנטל תיקונם של חורבנות המלחמה. לעולם לא נזוז מן המערכה עד שתעמוד צרפת בטוחה וזקופה בכל גדולתה, עד שישוחררו המדינות והעמים המשועבדים והעשוקים, ועד שתיגאל הציביליזציה מן הסיוט של הנאציוּת. בטוחים אנחנו יותר מתמיד כי יעלה שחר היום הזה. אפשר שיקדים השחר הזה יותר מכפי שאנו זכאים עתה לקוות.

כל שלוש האיגרות האלו נוסחו על ידי בטרם אעלה על משכבי אחרי חצות באור ל־14 בחודש. הן נכתבו למעשה ב“שעות הקטנות” של ה־14.

למחרת הגיע מברק מן הנשיא בו הוא מסביר שלא יוכל להסכים לפרסום איגרתו אל ריינו. הוא עצמו, לדברי מר קנדי, ביקש לעשות זאת. אבל מחלקת־המדינה, אף שהיא הוגה אהדה מלאה, רואה בכך את הסכנות החמורות ביותר. הנשיא הודה לי על מה שסחתי לו בדבר הפגישה בטוּר ושיבּח את ממשלות בריטניה וצרפת על אומץ־לבם של חילותיהן. הוא חזר על הבטחותיו להמציא חמרים ואספקה ככל אשר יוכל; אבל אחרי כן אמר כי ציוה על השגריר קנדי להודיעני כי איגרתו מיום ה־13 בחודש לא נתכוונה בשום פנים לחייב, ואין היא מחייבת, את ממשלת ארצות־הברית להשתתפות צבאית במלחמה. על פי התחוקה האמריקאית אין כל סמכות מחוץ לקונגרס שתוכל לקבל איזו התחייבות מסוג זה. הוא הוגה במיוחד בשאלת הצי הצרפתי. על פי בקשתו הקציב הקונגרס חמישים מיליון דולר לאספקת מזונות והלבשה לפליטים אזרחיים בצרפת. לבסוף הבטיחני שהוא מעריך את משמעותם ומשקלם של הדברים שהעליתי באיגרתי.

היה זה מברק מאכזב.

סביב שולחננו הבינונו כולנו אל־נכון את הסיכונים שהנשיא מקבל עליו, שמא יאשימוהו שעבר על גדרי סמכותו התחוקתית, ועקב כך ינחל מפלה בשאלה זו בבחירות המתקרבות, שבהן תלוי גורלנו, והרבה יותר מכך. משוכנע הייתי שהוא יהיה מוכן להקריב גם את חייו, ואין צריך לומר את כהונתו הציבורית, למען חירותו של העולם הנתונה עתה בסכנה כה נוראה. אבל מה־בצע יהיה בכך? מעבר האטלנטי יכולתי להרגיש בסבלו. בבית־הלבן היתה המצוקה שונה מזו של בוֹרדוֹ או של לונדון. אבל שיעור המתח האישי היה דומה למדי.

בתשובתי ניסיתי להמציא לנשיא כמה נימוקים שבהם יוכל להשתמש בדיוניו עם אחרים בדבר הסכנה הנשקפת לארצות־הברית אם תפול אירופה ובריטניה תכזיב. אין זה ענין של סנטימנטים כי אם של חיים ומוות.

אישיות ימית לשעבר אל הנשיא רוזוולט 15.6.40–14

אסיר־תודה הנני לך על מברקך ואת פיסקאותיו העיקריות העברתי לריינו, אשר לו מסרתי השקפה אופטימית יותר. מובטח אני כי אי־הפרסום יאכזב אותו. אני מבין את כל הקשיים שיש לך בדעת־הקהל האמריקאית ובקונגרס, אבל המאורעות מתגלגלים עתה בקצב כה מהיר עד ששוב לא תהיה לדעת־הקהל האמריקאית שליטה בהם כאשר תבשיל לבסוף. האם נתת אל לבך איזה הצעות עשוי היטלר להציע לצרפת? הוא יכול לומר: “מסרו את הצי בשלמותו ואני אשאיר לכם את אלזאס־לוֹרן”. או: “אם לא תתנו לי את האניות שלכם, אחריב את עריכם”. כשלעצמי משוכנע אני כי בסופו של דבר תלך אמריקה עד קצה הגבול, אבל הרגע הזה הוא קריטי במידה שאין למעלה ממנה לגבי צרפת. הצהרה כי אם יהיה צורך בכך תיכנס ארצות־הברית למלחמה עשויה להציל את צרפת. בהעדר הצהרה כזאת אפשר שבתוך ימים מספר תתמוטט ההתנגדות הצרפתית ואנחנו ניותר לבדנו.

אף כי הממשלה הנוכחית ואני כשלעצמי שלוֹח נשלח את הצי אל מעבר לאטלנטי אם תמוּגר ההתנגדות כאן. אפשר שתגיע במאבק הזה נקודה שבּה שוב לא תהיה השליטה על הענינים בידי המיניסטרים הנוכחיים ואשר בה יוכל האי הבריטי להשיג תנאים נוחים מאד על ידי שייעשה מדינה ואסאלית לקיסרות של היטלר. ממשלה פּרוֹ־גרמנית ודאי תקום לעשות שלום, ותוכל להעמיד לפני אומה מעורערת או רעבה נימוקים שאין לעמוד בפניהם כמעט לכניעה גמורה לרצונם של הנאצים. גורלו של הצי הבריטי, כמו שכבר ציינתי לפניך, ישפיע השפעה מכרעת על עתידה של ארצות־הברית, כי, אם יצטרפו אליו הציים של יאפאן, צרפת ואיטליה והמשאַבּים הגדולים של התעשיה הגרמנית, יהיה בידי היטלר כוח ימי מכריע. אפשר כמובן שישתמש בו מתוך מידת התאפקות רחוּמה. מצד שני, אפשר שלא כך ינהג. מהפכה זו בכוח הימי עשויה לבוא במהירות רבה, ובודאי שעשויה היא לבוא זמן רב קודם שתוכל ארצות־הברית להתכונן לקראתה. אם נפּול, אפשר שתקום ארצות־הברית של־אירופה תחת פקודת הנאצים, שתהיה גדולה הרבה יותר מן העולם החדש באוכלוסים, בכוח ובחימוש.

היטב אני יודע, אישי הנשיא, שעינך ודאי כבר חדרה אל המעמקים האלה, אבל נדמה לי כי זכאי אני להעלות על הכתב עד כמה האינטרסים האמריקאיים מוטלים בכף במערכה שלנו ושל צרפת.

על ידי השגריר קנדי אני שולח לך לידיעתך תזכיר שהכין מטה־הצי על כוח המשחתות. אם יהיה עלינו להחזיק את רוב־רובן של המשחתות שלנו בחוף המזרחי כדי לשמור מפני פלישה, ויהיה עלינו לעשות זאת, איך נוכל להתמודד עם התקפה גרמנית־איטלקית על המזונות והמסחר שמהם אנו חיים? משלוח שלושים־וחמש המשחתות יגשר, כפי שכבר תיארתי, על הפער עד שתבוא הבניה החדשה שלנו בסוף השנה. הנה זה צעד מעשי ממשי ואולי מכריע שאפשר לנקטו מיד, ואני מפציר בך בכל לשון של הפצרה שתשקול את דברי.

*

בינתים והמצב בחזית הצרפתית הלך מדחי אל דחי. המיבצעים הגרמניים מצפון־מערב לפאריז, שבהם אבדה האוגדה ה־51 שלנו, הביאו את האויב ב־9 ביוני אל מורדות הסינה והאוּאַז. על הגדות הדרומיות היו השרידים הפזוּרים של המחנות הצרפתיים העשירי והשביעי מתארגנים בחפּזון להגנה; הם נקרעו לגזרים, וחיל־המצב של הבירה, המתקרא מחנה־פאריז, יצא חוצץ לסתום את הפירצה.

הרחק יותר מזרחה, לאורך הנהר אָן, היה מצבם של המחנות הששי, הרביעי והשני טוב הרבה יותר. היתה להם שהות של שלושה שבועות להתבסס ולקבל את התגבורות שנשלחו. משך כל תקופת דונקרק והמסע על רואֶן היו שרויים בשלוה יחסית, אבל כוחם קטן היה בהשוואה למאת המילים של חזית שבּהם הוצרכו להחזיק, והאויב ניצל את הזמן על־מנת לרכז כנגדם שיפעת אוגדות גדולה ולהנחית את המהלומה הסופית. ב־9 ביוני באה המהלומה. חרף התנגדות עקשנית, כי לעת הזאת היו הצרפתים נלחמים בעוז־החלטה גדול, הוצבו ראשי־גשר דרומית לנהר מסוּאַסוֹן עד רתל, ואלה התרחבו משך היומים הבאים עד שהגיעו אל הנהר מארן. אוגדות־פּאנצר גרמניות, שמילאו תפקיד כה מכריע במסע לאורך החוף, הוטלו לקרב החדש. בשתי פריצות גדולות הפכו שמונה מאלו את המפלה הצרפתית למנוסת־חרב. צבאות צרפת, מרוסקים ומבולבלים, לא עצרו כוח כלל לעמוד בפני צירוף אדיר זה של עדיפות במספר, בציוד ובטכניקה. בתוך ארבעה ימים, עד ל־16 ביוני, הגיע האויב לאוֹרליאַן וללוּאר; ואילו ממזרח עברה הפריצה השניה דרך דיז’ון וביזאנסוֹן, כמעט עד לגבול השוייצי.

ממערב לפאריז הוחשו שרידי המחנה העשירי, כשיעור שתי אוגדות בלבד, דרומית מן הסינה בכיוון אלנסוֹן. הבירה נפלה ב־14 בחודש; המחנות המגינים עליה, המחנה השביעי ו“מחנה־פאריז”, הופצו לכל רוח; פירצה גדולה הפרידה עתה בין הכוחות הצרפתיים והבריטיים הדלים במערב לבין שיוּריו ושׂרידיו של צבא צרפת הגאה מלשעבר.

ומה בדבר קו־מאז’ינו, שלטי־המגן של צרפת, ומגיניו? עד ל־14 ביוני לא נעשתה שום התקפה במישרים, ואחדות מן היחידות הפעילות, שהשאירו מאחריהן את חילות־המצב, החלו להצטרף, במידה שיכלו, לצבאות־המרכז הנסוגים במהירות. אבל השעה היתה מאוחרת מדי. ביום ההוא הובקע קו־מאז’ינו לפני סארבּריקן ומעבר לריין בדרך קוֹלמאר; הצרפתים הנסוגים נלכדו בסבך הקרב ולא יכלו להיחלץ. כעבור יומים ניתקה החדירה הגרמנית לביזאנסון את קו הנסיגה שלהם. למעלה ממאתים אלף איש הוקפו בלי תקוה להינצל. הרבה חילות־מצב מכותרים החזיקו מעמד מתוך יאוש; הם סירבו להיכנע עד לאחר שביתת־הנשק, כשנשלחו קצינים צרפתים לתת להם את הפקודה. המצודות האחרונות צייתו ב־30 ביוני, כשהמפקד מוחה כי ביצוריו עודם שלמים כל־כולם.

כך קרבה המערכה העצומה והמסוכסכת אל קצה לכל אורך החזית הצרפתית. לא נותר לנו אלא לספר על החלק המיצער שהיה לאל־ידם של הבריטים למלא.

*

הגנרל ברוּק הצטיין בנסיגה לדונקרק, ובפרט בקרב שניהל בפּירצה שנבעתה עם כניעתה של בלגיה. לפיכך בחרנו בו שיפקד על החיילות הבריטיים שנשארו בצרפת ועל כל התגבורות, עד שיוכל מנינם להגיע לדרגה שתצריך את נכחותו של הלורד גורט כמפקד־ארמיה. ברוק הגיע עתה לצרפת, וב־14 בחודש נפגש עם הגנרלים וייגאן וז’ורז'. וייגאן הודיע שהכוחות הצרפתיים שוב אינם מסוגלים להתנגדות מאורגנת או לפעולה מתואמת. הצבא הצרפתי פוצל לארבע קבוצות, שהמערבית בהן היתה המחנה העשירי. וייגאן אמר לו גם כי ממשלות בעלי־הברית הסכימו כי יש ליצור ראש־גשר בחצי־האי ברטאן, שבּו יחזיקו חילות צרפת ובריטניה יחדיו בקו העובר בקירוב צפונה ודרומה בדרך רן. הוא פקד עליו לפרוס את כוחותיו בקו התגוננות העובר את העיר הזאת. ברוק הטעים כי ארכו של קו ההתגוננות הזה מגיע ל־150 ק"מ והוא מצריך לפחות חמש־עשרה אוגדות. הוגד לו כי ההוראות שהוא מקבל צריכות להיחשב פקודה.

אמת שב־11 ביוני הסכמנו, ריינו ואני, בבריאַר לנסות להעמיד מעין “קו טוֹרס־ודראס” לרוחב רגלו של חצי האי ברטאן. אולם הכל היה מתפורר והולך בעת־ובעונה־אחת, והתכנית, אם היה בה משקל, מעולם לא הגיעה לתחום המעשה. הרעיון כשלעצמו היה הגיוני, אבל לא היו שום עובדות שתלבשנה עליו ממשוּת. כיון שנשברו או הושמדו הצבאות העיקריים של צרפת, שוב אי־אפשר היה להחזיק ימים רבים בראש־הגשר הזה, עם כל חשיבותו, נוכח התקפה גרמנית מרוכזת. אבל אפילו התנגדות של שבועות אחדים היתה מקיימת כאן את המגע עם בריטניה ומאפשרת לכוחות צרפתיים גדולים לסגת לאפריקה משאר חלקים של החזית העצומה, שעתה היתה קרועה לגזרים. את המערכה בצרפת גופה אפשר היה להמשיך רק בחצי־האי ברסט ובחבלים מיוֹערים או הרריים דוגמת הווֹגזים. הברירה שלפני הצרפתים היתה להיכנע. לפיכך אל ילעיג איש על הרעיון של ראש־גשר בברטאן. צבאות הברית תחת פקודתו של אייזנהאור, שאז היה קולונל אמריקאי אלמוני, החזירוהו לנו לאחר זמן במחיר רב.

הגנרל ברוּק, אחרי שיחתו עם המפקדים הצרפתים, ולאחר שסקר מן המפקדה שלו את התמונה המחמירה ומקדירה משעה לשעה, מסר דין־וחשבון למשרד־המלחמה ובטלפון למר אידן והודיע כי המצב הוא לאחר יאוש. יש להפסיק שיגור כל תגבורת נוספת, ושרידי חיל־המשלוח־הבריטי, העולים עתה כדי מאה־וחמישים אלף איש, צריכים להפליג מיד. במוצאי ה־14 ביוני, הואיל ואני עקשן הייתי בעיניו, צילצל אלי בקו טלפון אשר בדי־עמל ובדי־מזל היה פתוח, ולחץ עלי בכיוון זה. שמעתיו יפה, ולאחר עשר דקות הייתי משוכנע שהדין אתו ושעלינו להסתלק. בהתאם לכך ניתנו הפקודות. הוא שוחרר מפקודת הצרפתים. שוב הוחל בהטענת כמויות גדולות של אפסניה, ציוד ואנשים. יחידות־החלוץ של האוגדה הקנדית שירדו לחוף צרפת חזרו לאניותיהן, והאוגדה ה־52, אשר מחוץ לחטיבה ה־257 שבּה עדיין לא הופעלה בקרב, נסוגה לברסט. לא פוּנו שום חיילות בריטיים הפועלים תחת פקודת המחנה העשירי הצרפתי; אבל כל שאר חילותינו עלו לאניות בברסט, שרבּוּר, סן־מאלו וסן־נאזאר. ב־15 ביוני שוחררו חילותינו מפקודות המחנה העשירי הצרפתי, ולמחרת היום, כשביצע אותו מחנה נסיגה נוספת לדרום, נעו בכיוון שרבּוּר. החטיבה ה־517 נחלצה אותו לילה, אחרי קרבות כבדים, ואנשיה שנסוגו במכוניותיהם עלו לאניות בלילה אור ל־18 בחודש. ב־17 ביוני הודיעו שממשלת פטן ביקשה שביתת־נשק ופקדה על כל הכוחות הצרפתיים להפסיק את הקרבות, אף מבלי למסור ידיעה זו לחילותינו. או אז נצטווה הגנרל ברוּק לחזור עם כל האנשים שיוכל להעלותם לאניות ועם כל הציוד שיוכל להציל.

חזרנו עתה בקנה־מידה ניכר, ואם גם בספינות גדולות יותר, על הפינוי של דונקרק. למעלה מעשרים־אלף חיילים פולנים שסירבו להיכנע הבקיעו להם דרך אל הים והובאו באניותינו לבריטניה. בכל מקום דלקו הגרמנים אחר כוחותינו. בחצי־האי שרבוּר עמדו בבוקר ה־18 בחודש במגע עם המאסף שלנו מהלך עשרה מילים מן הנמל. האניה האחרונה יצאה מן הנמל בשעה 4 אחה"צ, כשהיה האויב בתחום שלושה מילים מן הנמל. מעטים מאד נפלו בשבי.

בסך־הכל פוּנו מכל נמלי צרפת 136,000 חיילים בריטיים ו־310 תותחים; ויחד עם הפולנים, 156,000 איש. עובדה זו נותנת שבח גדול לסגל ההעלאה של הגנרל ברוק, אשר ראשו, הגנרל דה־פוֹנבּלאנק, קצין בריטי, מת זמן קצר אחרי כן מחמת מאמציו.

בברסט ובנמלים המערביים היו הפינויים מרובים. כבדה היתה ההתקפה האווירית הגרמנית על אניות ההובלה. מאורע אחד מחריד אירע ב־17 בחודש בסן־נאזאר. אנית־הנוסעים לנקסטריה, בת 20,000 טונה, וחמשת־אלפים איש על סיפונה. פּוצצה ושוּלחה באש ברגע שעמדה להפליג. זרם של שמן בוער הציף את המים סביב האניה, ולמעלה משלושת־אלפים איש נספּו. השאר ניצלו בעיצומה של התקפה מן האוויר על ידי מסירוּת־נפשם של אנשי הספינות הקטנות. כשהגיעה אלי הידיעה הזאת בחדר־הקבינט השוקט בשעות אחר־הצהרים אסרתי על פרסומה, באמרי: “לעתונים יש די פגעים לפחות בשביל היום”. היה בכוונתי להתיר את פרסום הידיעה כעבור ימים אחדים, אבל כה אפלים וכה מחרידים היו המאורעות אשר עטו עלינו עד ששכחתי לבטל את האיסור, ועברו שנים מספר עד שנודעה פרשת הזוועה הזאת ברבים.

*

על־מנת להפחית מעוֹצם הזעזוע של הכניעה הצרפתית הקרובה, היה עלי לשלוח בזמן הזה איגרת אל ראשי ממשלות הדומיניונים כדי להוכיח להם כי החלטתנו להמשיך במאבק לבדנו אינה מיוסדת על עקשנות או יאוש בלבד, ולשכנעם בטעמים מעשיים וטכניים, שאפשר גם אפשר שאינם ידועים להם, בכוחה הממשי של עמדתנו. בשעות אחר־הצהרים של ה־16 ביוני, יום שממילא היה גדוש ענינים רבים, הכתבתי אפוא את הדברים הבאים:

ראש־הממשלה אל ראשי־הממשלות של קנדה, אוסטרליה, ניו־זילנד ודרום־אפריקה 16.6.40

[כמה משפטי־הקדמה מיוחדים לכל אחד].

אינני סבור שניטלה מידינו השליטה במצב. אין זה כלל בחזקת ודאי שהצרפתים לא יוסיפו להילחם באפריקה ובים, אבל, יעשו מה שיעשו, אם לא ישבור אותנו היטלר באי הזה הרי אנוּס יהיה להפסיד במלחמה. הסכנה העיקרית הצפויה לנו היא התקפת־אוויר מרוכזת מצדו בהפצצות, יחד עם נחיתות צנחנים וחיל מוּטס ונסיונות להעביר כוח פולש על פני הים. סכנה זו ניצבת לפנינו מאז תחילת המלחמה, והצרפתים מעולם לא יכלו להצילנו ממנה, כי תמיד היה יכול לעוט עלינו פתאום. אין ספק כי הנצחונות והכיבּושים של היטלר בחוף האירופי סמוך לחופינו מחמירים את הסכנה הזאת. בכל־זאת, מעיקרו של דבר לא חל שינוי בסכנות. אינני רואה משום מה לא נוכל לעמוד בהן. הצי מעולם לא התימר שימנע פשיטה של חמשת או עשרת אלפים איש, אבל אין אנו רואים איך אפשר יהיה להעביר על פני הים חיל של, למשל, שמונים עד מאה אלף, כל שכן להחזיקו, נוכח כוח ימי עדיף. כל זמן שחיל־האוויר שלנו קיים, הריהו משמש עזר אדיר לצי במניעת נחיתות ימיות והוא יגבה מס כבד מאד מנחיתות מוּטסות.

אף כי סבלנו אבידות כבדות עקב עזרתנו לצרפתים ובעת הפינוי של דונקרק, הצלחנו לשמור על כוח מטוסי־הקרב שלנו על אף הקריאות הנוקבות מצרפת להטילו שלא־בחכמה לתוך הקרב היבשתי הגדול, שאת מהלכו ממילא לא היה יכול לשנות במידה מכרעת. מאושר אני להגיד לך כי עכשיו הכוח הזה חזק יותר משהיה אי־פעם, וזרם המטוסים שופע ובא בקצב מהיר הרבה יותר מאשר לפנים; לאמיתו של דבר מספר הטייסים הוא שנעשה הגורם המגביל ברגע זה. מטוסי־הקרב שלנו הורגלו לגרום אבידות כשיעור שנים או שנים־וחצי כנגד אחד אפילו כשנלחמו בתנאים הגרועים בצרפת. בעת פינוי דונקרק, שהיתה מעין שטח הפקר, גרמנו אבידות של שלושה או ארבעה כנגד אחד, ולעתים קרובות ראינו איך עוּצבּוֹת גרמניות הופכות עורף לנוס מפני מטוסינו שמספרם רבע כשלהם. אבל כל הבקיאים בעניני התעופה מסכימים כי התנאים בהגנה על הארץ הזאת מפני התקפה אווירית שמעבר־לים יהיו נוחים עוד יותר, כי, ראשית, הודות להמצאות השונות שבידינו, נדע היטב למדי מתי הם באים, ומשום שהטייסות שלנו סמוכות זו לזו עד כדי לאפשר לנו להתרכז נגד המתקיפים ולהטיל למערכה מטוסים שיספיקו להתקיף בעת־ובעונה־אחת גם את המפציצים גם את מטוסי־הקרב המגוננים. כל המטוסים שיופּלו משלהם יהיו בחזקת אבידות גמורות; הרבה ממטוסינו ומטייסינו ישובו להילחם. לכן אני סבור שייתכן גם ייתכן כי נוכל לפצפץ אותם כל כך עד שיתברר להם כי התקפות לאור היום הן יקרות מדי.

הסכנה הגדולה ביותר תהיה מצד התקפות־לילה על מפעלי המטוסים שלנו, אבל, שוב, התקפה זו מדויקת הרבה פחות מהתקפה לאור היום, ויש לנו הרבה תכניות לצמצם את השפעתה. מובן, במספר עולים הם עלינו הרבה, אבל אין יתרונם גדול כדי־כך שיטוֹל מאתנו סיכוי נאה ומתקבל־על־הדעת לבלותם אחרי כמה שבועות או אף חדשים של מאבק אווירי. בינתים, כמובן, יהיה חיל־המפציצים שלנו הולם בלי חשך בנקודות־המפתח שלהם, במיוחד בבתי־זיקוק של דלק ומפעלי מטוסים. ובחרושת המלחמתית הצפופה והמרוכזת שלהם בחבל־הרוּר. אנחנו מקווים שאנשינו ייטיבו לשאת את ההפצצה הזאת לא פחות מן האויב. היא תתנהל משני הצדדים בהיקף שאין לו תקדים. כל הידיעות שבידינו מלמדות כי מה שספגו הגרמנים עד עכשיו לא מצא חן בעיניהם.

יש לזכור כי עתה, לאחר שחזר חיל־המשלוח־הבריטי הביתה ובמידה גדולה חידש את חימושו, או שהוא מחדש אותו, אם לא באמת־מידה של היבשת הרי לפחות באמת־מידה המספיקה להגנת המולדת. יש לנו באי הזה כוחות צבאיים חזקים הרבה יותר מכל שהיו לנו במלחמה שעברה או במלחמה הזאת. לכן אנחנו מקווים כי אותם מאנשי האויב שאולי יונחתו מן האוויר או בפשיטה ימית יושמדו ויהיו לדוגמה למנסים לבוא בעקבותיהם. בלי ספק עלינו לצפּות לצורות חדשות של התקפה ולנסיונות להעביר טנקים על פני הים. אנחנו מתכוננים לטפל באלה ככל שנוכל לחזותם מראש. אין איש יכול להינבא או לערוב למהלכו של מאבק־חיים־ומוות אשר כזה, אבל אין ספק שניכנס אליו ברוח נכונה.

מסרתי לכם את ההסבר המלא הזה כדי להראותכם כי יש טעמים מוצקים מאחרי החלטתנו שלא להניח לגורלה של צרפת, ויהיה מה שיהיה, להניאנו מהמשיך עד הסוף. כשלעצמי אני מאמין כי החזיון של המאבק העז ושל הטבח באי שלנו יכניס את ארצות־הברית למלחמה, ואף אם נוכה מחמת היתרון המספרי אשר לחיל־האוויר של האויב, תמיד נוכל, כמו שרמזתי לבית־הנבחרים בנאומי האחרון, לשלוח את הציים שלנו אל מעבר לאוקינוסים, מקום שיגנו על הקיסרות ויאפשרו לה להמשיך במלחמה ובהסגר, אני מקווה – מתוך חיבּוּר עם ארצות־הברית, עד שיכרע המשטר ההיטלראי תחת כובד הנטל. בכל שלב נודיעכם במה אתם יכולים לעזור, מהיותנו בטוחים כי תעשו כל מה שבכוח אנוש, כמו שאנחנו מצדנו נמנינו וגמרנו לעשות.

חיברתי את הדברים בחדר הקבינט, והם הודפסו במכונה תוך כדי דבּרי. הדלת אל הגן היתה פתוחה לרווחה. ובחוץ הפיצה השמש חום ואור. מרשל־ התעופה הראשי ניוּאוֹל, ראש־המטה של חיל־האוויר, ישב בינתים על המרפסת. וכאשר גמרתי לתקן את הטיוטה הוצאתיה אליו לשאול אם רצונו להציע שיפורים או תיקונים. ניכר היה בו שהדברים נגעו אל לבו, ולבסוף אמר שהוא מסכים לכל מלה. אני עצמי מצאתי לי חיזוק ונחמה בהעלותי את מחשבותי על הנייר, וכאשר קראתי את הדברים בפעם האחרונה בטרם אשלחם חשתי בי להט של ביטחה מפוקחת. מה שאירע ודאי שהצדיק זאת. הכל התאמת.

 

פרק עשירי: שביתת־הנשק של בורדו    🔗

ממשלת צרפת עוקרת לבורדו – עמדת הגנרל וייגאן – וייגאן וריינו – הצעתו הערמומית של מר שוֹטאן – החלטת הצרפתים לבקש הסכם – עמידת הבריטים על הבטחת הצי הצרפתי – מברקי אל ריינו מיום 16 ביוני – מתעוררת שאלה חדשה – הצעתה של בריטניה לאיחוד בל־יוּפר עם צרפת – תקותו העזה של הגנרל דה־גול כי דבר זה יחזק את מר ריינו – שביעוּת־רצונו של מר ריינו – עיכוב מברקי מיום 16 ביוני – התכנית לביקורי בבורדו בסיירת עם מנהיגי הלייבור והליבראלים הוּשׂמה לאַל – קבלת־פנים בלתי־חיובית להצעה הבריטית – נפילת הקבינט של ריינו – התפטרותו של ריינו – שיחה עם מר מוֹנה והגנרל דה־גול בדאוּנינג־סטריט – המרשל פטן מרכיב ממשלה צרפתית לשם שביתת־נשק – איגרתי אל המרשל פטן והגנרל וייגאן, 17 ביוני – שידורי מיום 17 ביוני – הגנרל ספּירס מתכנן את בריחתו של הגנרל דה־גול – דיבּורים נוספים על התנגדות באפריקה – כוונותיו של מאנדל – המלכודת של האדמירל דרלאן – מסעה של “מאסיליה” – מאנדל בקזבלנקה – שליחותו של מר דאף קופר – גורלם של הפטריוטים הצרפתים – ניחוש היפּותיטי – הכרתי האיתנה

עתה עלינו לעזוב את השוֹאה הצבאית ולעבור אל פּרפּורי העווית בקבינט הצרפתי ואל האישים אשר הקיפוהו בבורדו.

לא קל הוא לקבוע איך השתלשלו המאורעות בדיוק. הקבינט המלחמתי הבריטי היה מכוּנס כמעט בלי הפסק, ומזמן לזמן נשלחו הודעות עם שנתקבלו החלטות. הואיל ושעתים־שלוש היו עוברות עד שתימסרנה ההחלטות בצוֹפן, ומן־הסתם עוד שעה צריכה לעבור עד למסירתן בפועל, היו פקידי משרד־החוץ משתמשים בהרחבה בטלפון על־מנת למסור את התמצית לשגריר שלנו, והוא גם הוא היה משיב תכופות בטלפון. לפיכך יש חללים ופרצות הגורמים מבוכה. משני עברי התעלה היו המאורעות מתנהלים במהירות כה גדולה עד שיהיה בכך משום סילוף אם נתאר את הפרשה כאילו היה כאן שטף מסוּדר של שיקולים והחלטות.

מר ריינו הגיע מטוּר למקום מושבה החדש של הממשלה בשעות הערב של ה־14 בחודש. בשעה תשע לערך קיבל את השגריר הבריטי. סיר רונלד קמבל הודיע לו כי ממשלת הוד־מלכותו מתכוונת לעמוד על תנאי ההסכם מיום 28 במרס, המחייב את שני הצדדים שלא לעשות שום הסכם עם האויב. הוא הציע גם לספק את כל האניות הדרושות במקרה שתגמור ממשלת צרפת אומר לעקור לצפון־אפריקה. שתי ההודעות האלו היו בהתאם להוראות השוטפות שנמסרו לשגריר.

בבוקר ה־15 שוב קיבל ריינו את השגריר, ואמר לו כי החליט סופית לחלק את הממשלה לשנים ולהקים מרכז של שלטון מעבר לים. מדיניוּת כזאת תגרור עמה כמובן את העברת הצי הצרפתי לנמלים שמהלאה לתחום שליטתם של הגרמנים. בשעה מאוחרת יותר אותו בוקר נתקבלה תשובתו של הנשיא רוזוולט לקריאתו של ריינו מיום 13 ביוני. אף כי תיארתי את המברק הזה בצבעים הורודים ביותר במברקי אל ראש ממשלת צרפת, ידעתי כי בודאי יאכזב אותו. הוּצעה עזרה חמרית, על־תנאי שיאַשר זאת הקונגרס; אבל כניסתה של אמריקה למלחמה אינה מובאת בחשבון כלל. לא היה לצרפת כל יסוד לקוות להכרזה כזאת ברגע זה, ולנשיא לא היתה סמכות להכריזה בעצמו גם לא להשיגה מן הקונגרס. לא נערכה שום ישיבה של מועצת־המיניסטרים מאז הישיבה בקאנז’ה, סמוך לטוּר, ב־13 בחודש בערב. הואיל ולעת הזאת הגיעו כל המיניסטרים לבורדו. נקבעה ישיבה לשעות אחר־הצהרים.

*

זה ימים אחדים היה הגנרל וייגאן משוכנע כי אין שחר לכל התנגדות נוספת. לכן ביקש לאלץ את ממשלת צרפת לבקש שביתת־נשק כל זמן שמשמעתו וכוחו של הצבא הצרפתי מספיקים לקיום הסדר הפנימי למחרת המפּלה. כל ימי חייו הגה האיש איבה עמוקה למשטר הפרלמנטרי של הרפּובליקה השלישית. כקתולי דתי אדוק ראה בחורבן שבא עכשיו על ארצו את עונש האלוהים על אשר זנחה את האמונה הנוצרית. לפיכך חרג בניצול תקפּה של עמדתו הצבאית העליונה במידה רבה מן הגבולות שהצדיקו או הצריכו חובותיו המקצועיות, עם כל רוחב היקפן. הוא המטיר על ראש־הממשלה הכרזות שאין צבאות צרפת יכולים להילחם עוד, וכי באה השעה להפסיק שחיטה איומה ונטולת־טעם בטרם תשתרר אנרכיה כללית.

פּוֹל ריינו, מצד שני, הבין שהקרב בצרפת נגמר, אבל עדיין קיוה להמשיך במלחמה מאפריקה ומן הקיסרות הצרפתית ובכוח הצי הצרפתי. אף אחת משאר המדינות שהוכרעו על ידי היטלר לא פרשה מן המלחמה. הן נוּצחו מבחינה פיזית בארצותיהן־הן, אבל מעבר לים הוסיפו ממשלותיהן להניף את הדגל ולשמור על חיותו של האידיאל הלאומי. ריינו ביקש לנהוג על פי דוגמתן, ובהישען על אפשרויות ממשיות הרבה יותר. הוא חיפּש פתרון על פי קווי הכניעה ההולנדית. הולנד, אף שהניחה לצבא, אשר ראשיו סירבו להוסיף ולהילחם, להניח את נשקו בכל מקום שהוא עומד במגע עם האויב, בכל־זאת שמרה על זכותה הריבונית של המדינה להמשיך במאבק בכל האמצעים שבגדר יכלתה.

המחלוקת ניטשה בין ראש־הממשלה והגנרליסימו בשיחה סוערת לפני ישיבת הקבינט. ריינו הציע לוייגאן הרשאה־בכתב מן הממשלה לצוות על “הפסקת האש”. וייגאן דחה בהתמרמרות את הרעיון של כניעה צבאית. “הוא לא ישלים לעולם עם הטלת שמצה זו על דגליו של הצבא הצרפתי”. מעשה הכניעה, שהיה הכרח בעיניו, חייב לבוא מצד הממשלה והמדינה, והצבא שהוא מפקד עליו יישמע אף הוא לפקודות בצייתנות. במנהגו זה חטא הגנרל וייגאן, אף כי היה איש כן וחסר־פניות. הוא קבע את זכותו של איש־צבא לצוות על הממשלה החוקית של הרפובליקה. ולשים קץ בכך לא רק להתנגדותה של צרפת כי אם גם לזו של הקיסרות הצרפתית, בניגוד להחלטת האישיוּת הממונה עליו מבחינה פוליטית וחוקית.

מחוּץ לדקדוקי הרשמיוּת האלה ולדיבּורים על כבודו של הצבא הצרפתי היתה כאן כוונה מעשית. שביתת־נשק שעליה תסכים ממשלת צרפת באורח רשמי פירושה יהיה סוף המלחמה לגבי צרפת. בדרך משא־ומתן אולי יישאר חלק מן הארץ בלתי־כבוש וחלק מן הצבא יישאר חפשי; ואילו אם ימשיכו במלחמה מעבר לים, הרי כל אלה שלא יימלטו מצרפת יהיו נתונים לפיקוחם של הגרמנים במישרים, ומיליונים צרפתים יובלו לגרמניה כשבויי־מלחמה בלי הגנת הסכם כלשהו. זאת היתה טענה בעלת־משקל, אבל ממשלת הרפובליקה, ולא המפקד הראשי של הצבא, היתה חייבת להחליט בה. עמדתו של וייגאן, כי משום שהצבא אשר תחת פקודתו לא יוכל עוד להילחם, לפי דעתו, חייבת הרפובליקה הצרפתית להיכנע ולצוות על כוחותיה המזוינים להישמע לפקודה שהוא עצמו מוכן היה גם מוכן למלאה, אין לה כל יסוד בחוק ובנוהג של מדינות בנות־תרבות או בכבודו המקצועי של איש־צבא. להלכה, לפחות, היתה ביד ראש־הממשלה תרופה לכך. הוא היה יכול להשיב: “אתה פוגע בתחוקה של הרפובליקה. מן הרגע הזה אתה מודח מן הפיקוד שלך. אני אשיג את האישור הנחוץ מן הנשיא”.

לרוע־המזל לא היה מר ריינו בטוח די הצורך בעמדתו. מאחרי הגנרל גבה־הלב הזדקרה דמותו של המרשל פטן המהולל. מרכזה של חבורת המיניסטרים התבוסנים שלא מכבר הכניסם ריינו בקוצר־בינה אשר כזה לממשלה הצרפתית, ואשר כולם נמנו וגמרו להפסיק את המלחמה. ומאחריה השתופפה דמותו האפלה של לאוואל, אשר שׂם משכנו בבית העיריה של בורדו, וסביבו כנופיה של סנאטורים וצירי־פרלמנט נסערים. מדיניותו של לאוואל היו בה כוחה ומעלתה של פשטוּת. צרפת לא די שעליה לעשות שלום עם גרמניה; עליה לעבור מצד אל צד, עליה להיעשות בעלת־בריתו של המנצח, ובנאמנותה ושירותיה במערכה נגד האויב המשותף מעבר לתעלה עליה להציל את האינטרסים שלה ואת מושבותיה ולהימצא לבסוף על הצד המנצח. ברור כי מר ריינו, שהמסות אשר עברו עליו התישו את כוחו, לא היה בו העוז הנחוץ למבחן אישי נוקב כל כך, שבאמת היה כבד ביותר אפילו על איש כאוליבר קרומוול או קלמנסו, כסטאלין או כהיטלר.

בדיונים ב־15 בחודש אחר־הצהרים, שבהם נכח נשיא הרפובליקה, פנה ריינו, לאחר שהסביר את המצב לעמיתיו, אל המרשל פטן בבקשה שישכנע את הגנרל וייגאן בהשקפתו של הקבינט. הוא לא היה יכול לבחור שליח גרוע מזה. המרשל יצא מן החדר. היתה הפסקה. כעבור זמן־מה חזר עם וייגאן, שעתה תמך בעמדתו. בשלב חמור זה הגניב מר שוֹטאן, מיניסטר חשוב, הצעה ערמומית שלמראית־עין היתה בבחינת פשרה ומשכה את הפוסחים על שתי הסעיפּים. הוא הודיע, בשם היסודות השמאליים שבקבינט, כי ריינו צודק באמרו כי הסכם עם האויב הוא בלתי־אפשרי, אולם מן החכמה יהיה לעשות מחוה שתאחד את צרפת. יש לשאול את הגרמנים מה יהיו תנאי שביתת־הנשק, ולשמור בתוך כך על חירותה הגמורה של הממשלה לדחותם. אי־אפשר היה, כמובן, להתחיל לרדת במדרון החלקלק הזה ולהיעצר. עצם ההודעה כי ממשלת צרפת שואלת את הגרמנים באיזה תנאים תינתן לה שביתת־נשק, די היה בה להרוס מה שנותר מן המוראל של הצבא הצרפתי. איך ייתכן לצוות על חייל להשליך את חייו מנגד בהתנגדות עקשנית לאחר שניתן אות הרה־שואה כל כך? אולם הצעתו של שוֹטאן, יחד עם ההפגנה של פטן וּוייגאן, היתה לה השפעה הרסנית על הרוֹב בקבינט. הוסכם לשאול את ממשלת הוד־מלכותו מה תהיה דעתה על צעד כזה, ולהודיעה בתוך כך כי בשום פנים לא תורשה הסגרתו של הצי. עתה קם ריינו מן השולחן והצהיר על כוונתו להתפטר. אבל נשיא הרפובליקה עצר בו, והכריז כי אם ילך ריינו ילך גם הוא. כאשר נתחדש הויכוח המבולבל לא נמתח שום קו ברור בין הסירוב להסגיר את הצי הצרפתי לגרמנים לבין הרחקתו מתחום שליטתם של הגרמנים על ידי השטתו לנמלים שמחוץ לצרפת. הוסכם כי יש לבקש את ממשלת בריטניה שתסכים לחקירה־ולדרישה ביחס לתנאיהם של הגרמנים. האיגרת שוּגרה מיד.

*

למחרת בבוקר שוב קיבל ריינו את השגריר הבריטי, והוגד לו כי הבריטים ייענו לבקשתה של צרפת בתנאי שהצי הצרפתי יוּצא מחוץ לתחום שליטתה של גרמניה – לאמיתו של דבר, שיכוּון לנמלים בריטיים. ההוראות האלו נמסרו לקמבּל מלונדון טלפונית כדי לחסוך זמן. בשעה אחת־עשרה נתכנסה שוב מועצת המיניסטרים הנבוכה, בנוכחותו של הנשיא לבּרן. נשיא הסנאט, מר ז’אנני, הוּבא על־מנת לתמוך, הן בשמו הן בשם עמיתו נשיא הפרלמנט, מר הריוֹ, בהצעתו של ראש־הממשלה להעביר את הממשלה לצפון־אפריקה. אז קם המרשל פטן וקרא מכתב, שלפי הסברה נכתב בשבילו על ידי איש אחר, בו הוא מודיע על התפטרותו מן הקבינט. כיון שסיים את דבריו, התכונן לעזוב את החדר. נשיא הרפובליקה שידל אותו להישאר על־תנאי שתינתן לו תשובה במשך היום. המרשל התלונן גם כן על השהיה בבקשת שביתת־הנשק. ריינו השיב כי אם מבקשים בעל־ברית לתת פיטוּר מהתחייבות, בנוהג שבעולם שממתינים לתשובה. אז ננעלה הישיבה. אחרי ארוחת־הצהרים הביא השגריר לריינו את נוסח תשובתה של ממשלת בריטניה, שאת תמציתה כבר מסר בשיחתו בבוקר.

*

בימים הללו היו חברי הקבינט המלחמתי שרויים בהתרגשות בלתי־רגילה. נפילתה וגורלה של צרפת היו על ראש כל מחשבותיהם. מצוקתנו אנו, ומה שיעמוד בפנינו ובפנינו בלבד, דומה היה כי נדחו למקום שני־במעלה. הצער על בעלת־בריתנו בחבלי יסוריה, והתשוקה לסייעה ככל שידו של אדם משגת, היו הנימה השלטת. כן גם לא זזה מדעתנו החשיבות המכרעת שבהבטחת הצי הצרפתי. ברוח זו עלתה על הפרק הצעה ל“איחוד בל־יוּפר” בין צרפת ובריטניה.

לא אני הגיתי את הרעיון ראשונה. תחילה שמעתי על תכנית מפורשת ב־15 בחודש בארוחת־צהרים במועדון־קרלטון, שבה נכחו הלורד הליפקס, מר קוֹרבּן, סיר רוברט ואנסיטרט, ועוד אחד או שנים. נראה היה בעליל כי קדמו לכך דיונים מקיפים. ב־14 בחודש נפגשו ואנסיטרט ודזמוֹנד מורטון עם מר מוֹנה ומר פּלוון (חברי המשלחת הכלכלית הצרפתית בלונדון), והצטרף אליהם הגנרל דה־גול, שטס ללונדון לעשות סידורים להעברת הממשלה הצרפתית וחיילים צרפתים רבים ככל האפשר באניות לאפריקה. האדונים האלה פיתחו את הקווים הכלליים להכרזה על איחוד פרנקו־בריטי שמגמתה, מחוץ למעלותיה הכלליות, לתת למר ריינו איזו עובדה חדשה, חיה ומעוררת במהותה, אשר בה יוכל להשפיע על רוב חברי הקבינט שלו לעקור לאפריקה ולהמשיך במלחמה. תגובתי הראשונה לא היתה חיובית. שאלתי כמה שאלות בקרתיות, ולא השתכנעתי בשום פנים. ואולם השאלה צפה בתום ישיבת הקבינט הממושכת שלנו אותו יום אחר־הצהרים. נפתעתי במידת־מה לראות את המדינאים המיושבים, המתונים והמנוסים מאנשי כל המפלגות מתמכרים בהתלהבות כה רבה לתכנית כבירה אשר לא הגו כלל עד תום בתוצאותיה ובמסקנותיה. לא התנגדתי, ובקלוּת נכנעתי לנחשולים הנדיבים האלה שהעלו את החלטותינו לדרגה רמה מאד של מעשה חסר־פניות ונטול־מורא.

משנתכנס הקבינט המלחמתי למחרת בבוקר עסקנו בתחילה בתשובה שתינתן למר ריינו, שפנה בבקשה לפטור את צרפת רשמית מהתחייבויותיה על פי ההסכם האנגלו־צרפתי. הקבינט מילא את ידי להשיב את התשובה הבאה, אשר לפי משאלתו נכנסתי לחדר הסמוך וניסחתיה בעצמי. היא נשלחה מלונדון בשעה 12.35 אחה"צ ב־16 בחודש. התשובה חיזקה את ההוראות שנמסרו לקמבּל טלפונית השכם בבוקר וחזרה עליהן באורח רשמי.

22 ביוני 1940: שביתת־הנשק בקומפיין

הצבא הנאצי ב“שער הנצחון” בפאריז

משרד־החוץ אל סיר ר. קמבּל

נא למסור למר ריינו את ההודעה הבאה, שאוּשרה על ידי הקבינט:

מר צ’רצ’יל אל מר ריינו 16 ביוני 1940, 12.35 אחה"צ

ההסכם שלנו האוסר על משא־ומתן נפרד, בין בדבר שביתת־נשק בין בדבר שלום, נעשה עם הרפובליקה הצרפתית, ולא עם איזו ממשלה צרפתית מסוימת או עם מדינאי צרפתי מסוים. הוא מחייב אפוא את כבודה של צרפת. בכל־זאת, על תנאי, שהצי הצרפתי יוּשט מיד לנמלים בריטיים קודם למשא־ומתן, ורק על תנאי זה, נותנת ממשלת הוד־מלכותו את הסכמתה השלמה לחקירה־ודרישה מצד ממשלת צרפת לבדיקת תנאיה של שביתת־נשק לצרפת. ממשלת הוד־מלכותו, שמנוי וגמור אתה להמשיך במלחמה, מנערת חצנה בתכלית מכל חלק בחקירה־ובדרישה הנ"ל ביחס לשביתת־נשק.

בשעה מוקדמת אחר־הצהרים שלח משרד־החוץ הודעה שניה בלשון דומה אל סיר רונלד קמבּל (16 ביוני, 3.10 אחה"צ).

שתי ההודעות היו נוקשות, והן גילמו את עיקר כוונתו של הקבינט המלחמתי בישיבת־הבוקר שלו.

משרד־החוץ אל סיר ר. קמבּל

עליך להודיע למר ריינו כדברים הבאים:

אנו מצפים לכך שיימלכו בדעתנו ברגע שיתקבלו איזה תנאים לשביתת־נשק. הדבר נחוץ לא רק בתוקף החוזה האוסר על שלום או שביתת־נשק נפרדים, אלא גם לאור התוצאות החיוניות שתהיינה לכל שביתת־נשק שהיא בשבילנו, בהתחשב במיוחד בעובדה שחיילים בריטיים נלחמים עם הצבא הצרפתי. עליך להטעים לפני ממשלת צרפת כי בהעמידנו את התנאי של העברת הצי הצרפתי לנמלים בריטיים מתכוונים אנו לטובתה של צרפת כמו גם לטובתנו אנו, ואנו משוכנעים כי הדבר יחזק את ידיה של ממשלת צרפת בכל מו"מ על שביתת־נשק אם תוכל להראות כי הצי הצרפתי נמצא מחוץ להישג־ידם של הכוחות הגרמניים. אשר לחיל־האוויר הצרפתי, אנו מניחים שייעשו כל המאמצים להטיסו לצפון־אפריקה, אלא אם כן אכן תעדיף ממשלת צרפת לשלחו לארץ הזאת.

אנו שמים מבטחנו בממשלת צרפת שתעשה ככל יכלתה הן לפני שיחות שביתת־הנשק הן בהמשכן על־מנת לחלץ את החיילות הפולניים, הבלגיים והצ’כיים הנמצאים עתה בצרפת, ולשלחם לצפון־אפריקה. נעשים סידורים לקבל את ממשלות פולין ובלגיה בארץ הזאת.

*

אותו יום ב־3 אחה"צ חזרנו והתכנסנו. הזכרתי לקבינט כי בתום ישיבתנו ביום אתמול דוּבּר על הצעה לפרסום איזו הצהרה נוספת על איחוד הדוּק יותר בין צרפת ובריטניה הגדולה. ראיתי את הגנרל דה־גול בבוקר, והוא הוכיח לי כי יש הכרח באיזה צעד דרמתי כדי לתת למר ריינו את התמיכה שהוא זקוק לה על־מנת שתמשיך ממשלתו במלחמה, והוא חיוה את דעתו כי הכרזה על האיחוד הנצחי בין עמי בריטניה וצרפת תסייע למטרה זו. הן הגנרל דה־גול הן מר קורבן חרדים מפני חריפוּת ההחלטה שקיבל הקבינט המלחמתי אותו בוקר, ואשר נמסרה במברקים שכבר נשלחו. שמעתי שהוכנה לעיון טיוטה של הכרזה חדשה, ושהגנרל דה־גול טילפן אל מר ריינו. כתוצאה מכך דומה היה כי מן הראוי להשהות כל פעולה לפי־שעה. לפיכך נשלח לסיר רונלד קמבּל מברק המורה לו לעכב את מסירת המברקים.

אז אמר שר־החוץ כי אחרי ישיבת־הבוקר שלנו נפגש עם סיר רוברט ואנסיטרט, שאותו ביקש לפני כן לנסח טיוטה של איזו הודעה דרמתית שתוכל לחזק את מעמדו של מר ריינו. ואנסיטרט נועץ בגנרל דה־גול, מר מונה, מר פלוון והמאיור מורטון. יחד ניסחו הצהרה. הגנרל דה־גול העמידם על הצורך לפרסם את המסמך בהקדם האפשרי, והוא מבקש להביא אתו את הטיוטה לצרפת עוד הלילה. דה־גול מציע גם שאצא להיפגש עם מר ריינו למחרת היום.

טיוטת ההודעה הועברה בין חברי הקבינט, והכל קראוּה בתשומת־לב מרובה. כל הקשיים נראו מיד לעין, אבל לבסוף דומה היה כי הצהרה של איחוד זוכה להסכמה כללית. אמרתי כי תגובתי הראשונה היתה נגד הרעיון, אלא שבמשבר הזה אסור שיאשימוני בדלוּת דמיון. ברור כי יש צורך באיזו הודעה דרמתית כדי להמריץ את הצרפתים להמשיך. אי־אפשר לדחות את ההצעה כלאחר־יד, ואני התעודדתי במצאי שחלק כה גדול מחברי הקבינט המלחמתי רואים אותה בעין יפה.

ב־3.55 אחה“צ הוגד לנו כי מועצת המיניסטרים הצרפתית תתכנס ב־5 אחה”צ להחליט אם יש אפשרות להמשיך בהתנגדות. שנית, מר ריינו מסר לגנרל דה־גול טלפונית שאם עד 5 אחה"צ תתקבל הכרזת האיחוד המוצעת סבור הוא שיוכל לשלוט במצב. או אז אישר הקבינט המלחמתי את הטיוטה הסופית של ההצהרה על איחוד אנגלו־צרפתי, ואישר את שליחתה למר ריינו ביד הגנרל דה־גול. מיד הודיעו על כך טלפונית למר ריינו. הקבינט המלחמתי הוסיף והציע שאני, מר אטלי וסיר ארצ’יבלד סינקלר, המיצגים את שלוש המפלגות הבריטיות, ניפּגש עם מר ריינו בהקדם האפשרי על־מנת לדון בהכרזה המוצעת ובשאלות קרובות לזו.

והרי הטיוטה הסופית:

הצהרת איחוד

ברגע הזה הגורלי ביותר בהיסטוריה של העולם המודרני מצהירות הממשלות של הממלכה המאוחדת והרפובליקה הצרפתית הצהרה זו של איחוד־נצח והחלטה בל־תיכנע בהגנתן המשותפת על הצדק והחירות נגד שעבוד למשטר הכּופה על המין האנושי חיי רוֹבּוֹטים ועבדים.

שתי הממשלות מצהירות כי צרפת ובריטניה הגדולה לא תהיינה עוד שתי אומות כי אם איחוד פרנקו־בריטי אחד.

תחוקת האיחוד תדאג לגופים משותפים למדיניות ההגנה, החוץ, הכספים והכלכלה.

כל אזרח של צרפת ייהנה מיד מאזרחות בריטניה הגדולה; כל נתין בריטי ייעשה אזרח של צרפת.

שתי הארצות תהיינה שותפות באחריות לתיקון חורבנה של המלחמה, בכל אשר יהיה בתחום שטחיהן, ומשאבּי שתי הארצות יושקעו במידה שווה, וכאחד, במטרה הזאת.

משך המלחמה יהיה קבינט מלחמתי אחד, וכל הכוחות של בריטניה וצרפת, ביבשה, בים ובאוויר, יועמדו תחת הנהלתו. הוא ימשול ממקום שממנו יוכל להיטיב למשול. שני הפרלמנטים יאוחדו רשמית. האומות של הקיסרות הבריטית מקימות כבר צבאות חדשים. צרפת תחזיק בכוחות העומדים לרשותה בשדה, בים ובאוויר. האיחוד פונה בקריאה אל ארצות־הברית שתחזק את האפשרויות הכלכליות של בעלי־הברית ותביא את עזרתה החמרית האדירה לענין המשותף.

האיחוד ירכז את כל מרצו נגד כוחו של האויב, ויהיה הקרב באשר יהיה.

ובזאת ננצח.

על כל זה נמסר לפרלמנט למועד. אבל אז שוב לא עמדה השאלה על הפרק.

כפי שראה הקורא, לא אני ניסחתי את ההודעה. היא נתחברה מסביב לשולחן. ואני תרמתי לה את תרומתי. אחרי כן לקחתיה לחדר הסמוך, מקום שהיה דה־גול מחכה עם ואנסיטרט, דזמונד מורטון ומר קוֹרבּן. הגנרל קרא אותה בסבר של התלהבות בלתי־מצויה, וברגע שאפשר היה להשיג קשר לבורדו החל להעביר אותה טלפונית למר ריינו. כמונו קיוה גם הוא כי נדר חגיגי זה של אחדות ואחוד בין שתי האומות והקיסרויות יתן בידי ראש־הממשלה הצרפתי הנאבק את האמצעים להעביר את ממשלתו לאפריקה עם כל הכוחות האפשריים ולצוות על הצי הצרפתי להפליג לנמלים שמחוץ לתחום שליטתה הקרובה של גרמניה.

*

עתה עלינו לעבור אל הקצה השני של החוט. השגריר הבריטי מסר את שתי ההודעות בתשובה לבקשת הצרפתים לפטור אותם מהתחייבותם מיום 28 במרס. מר ריינו, שהיה במצב־רוח מדוכדך, לא קיבל אותן יפה, לפי סיפורו הוא. הוא העיר מיד כי העברת צי־הים־התיכון הצרפתי לנמלים בריטיים תפתח פתח לתפיסה המיידית של טוניס על ידי איטליה, וכן תעמיד קשיים בפני הצי הבריטי. הוא הגיע רק עד כאן כאשר נתקבלה הודעתי, שאותה מסר הגנרל דה־גול בטלפון. “הדבר פעל”, אמר השגריר, “כסם־חיזוּק”. ריינו אמר כי למען מסמך כזה יהיה מוכן להילחם עד הסוף. ברגע ההוא נכנסו מר מאנדל ומר מארן. נראה היה שגם להם רווח באותה מידה. אז פרש מר ריינו “בצעדים קלים” לקרוא את המסמך באזני נשיא הרפובליקה. הוא האמין כי בהיותו חמוּש בערוּבּה הכבירה הזאת יוכל לשכנע את הקבינט לתמוך בו בהחלטה לסגת לאפריקה ולאסור מלחמה. המברק שלי, המורה לשגריר לעכב את מסירת שתי האיגרות הנוקשות, ועל כל פנים לדחות כל פעולה, הגיע מיד לאחר שיצא ראש־הממשלה. לפיכך נשלח אחריו שליח להגיד כי שתי האיגרות הקודמות צריכות להיחשב “בטלות ומבוטלות”. “מושהות” יכלה להיות מלה טובה יותר. הקבינט המלחמתי לא שינה את עמדתו בשום בחינה. אולם סבורים היינו כי מוטב יהיה לתת ל“הצהרת האיחוד” את מלוא סיכוייה בתנאים הנוחים ביותר. אם תחזק הצהרה זו את רוחו של הקבינט הצרפתי, הרי יהיה הדבר הקטן פועל־יוצא מן הגדול, והרחקת הצי מתחום שליטתם של הגרמנים תבוא באורח אוטומטי. אם הצעתנו לא תשא חן, תתחדשנה זכויותינו ודרישותינו במלוא תקפן. לא יכולנו לדעת מה מתרחש בתוך ממשלת צרפת, גם לא יכולנו לדעת כי זאת הפעם האחרונה שנוכל עוד לשאת ולתת עם מר ריינו.

במשך היום הזה שוחחתי אתו בטלפון והצעתי שאבוא מיד להיפגש אתו. נוכח אי־הודאוּת ביחס למתרחש או לעומד להתרחש בבורדו, רצו עמיתי בקבינט המלחמתי שאפליג בסיירת, וכך נקבע מיפגש למחרת היום מול חוף ברטאן. מן הדין היה שאטוּס. אבל בין כך ובין כך הייתי מאחר את המועד.

ההודעה הבאה נשלחה ממשרד־החוץ:

אל סיר ר. קמבּל, בורדו 16 ביוני, 6.45 אחה"צ

ראש־הממשלה, בלוית הלורד־שומר־החותם, מזכיר־המדינה לעניני־תעופה, שלושת ראשי־המטות ועוד אחדים, יגיעו לקוֹנקארנו בשתים־עשרה בצהרים, ביום מחר, ה־17 בחודש, בסיירת לפגישה עם מר ריינו. הנ"ל נמסר לגנרל דה־גול, והוא הביע את הדעה כי הזמן והמיפגש יהיו נוחים. אנו מציעים שהפגישה תיערך על הסיפון ובכך תסב פחות תשומת־לב. א. ה. מ. בּרקלי קיבלה הודעה שעליה לעמוד לרשות מר ריינו ובני־

לויתו אם יבקשו זאת.

ועוד משר־החוץ בטלפון ב־8 אחה"צ, ב־16 ביוני:

בזה ההסבר לכך שנתבקשת לדחות כל פעולה בקשר לשני מברקי האחרונים.

לאחר התיעצות עם הגנרל דה־גול החליט ראש־הממשלה להיפּגש עם מר ריינו מחר בברטאן על־מנת לעשות עוד נסיון להניא את ממשלת צרפת מלבקש שביתת־נשק. לצורך זה, על פי עצתו של הגנרל דה־גול, יציע למר ריינו לפרסם מיד יחד אתו הצהרה המודיעה על הקמתו המיידית של איחוד אנגלו־צרפתי הדוק ביותר בכל השטחים על־מנת להמשיך במלחמה. נוסח טיוטת ההצהרה כפי שאוּשרה על ידי ממשלת ה. מ. כלול

במברקי הבא מיד אחרי זה. עליך לקרוא מיד את הנוסח הזה לפני מר ריינו. הקווים הכלליים של ההצהרה המוצעת הזאת נמסרו כבר בטלפון על ידי הגנרל דה־גול למר ריינו, אשר השיב כי הצהרה כזאת מצד שתי הממשלות תכריע בהחלטתה של ממשלת צרפת. הגנרל חוזר הלילה ומביא אתו העתק.

הקבינט המלחמתי שלנו ישב בישיבה עד שעה שש ב־16 בחודש, ואחרי כן יצאתי לשליחותי. לקחתי אתי את מנהיגי מפלגות הלייבור והליבראלים, את שלושת ראשי־המטות וכמה קצינים ופקידים חשובים. רכבת מיוחדת היתה ממתינה בתחנת ווֹטרלוּ. יכולנו להגיע לסאותמטון בשעתים, וכעבור לילה שבּו נשוט במהירות של שלושים קשר בסיירת נגיע למיפגש לעת הצהרים ב־17 בחודש. התישבנו ברכבת. רעיתי באה להיפרד ממני. משום־מה התמהמהה הרכבת. נראה היה כי חלה איזו תקלה. עוד מעט ומזכירי הפרטי הגיע מדאונינג־סטריט נטול־נשימה ובידו התשדורת הבאה מאת קמבּל בבורדו:

החל המשבר הממשלתי… מקווה שתהיינה לי חדשות עד חצות. בינתים הפגישה שנקבעה למחר בלתי־אפשרית.

או אז חזרתי בלב כבד לדאונינג־סטריט.

*

המערכה האחרונה בקבינט של ריינו כך היתה.

התקוות שייסד מר ריינו על הצהרת האיחוד נמוגו חיש. לעתים רחוקות זכתה הצעה כה נדיבה לקבלת־פנים עוינת כל כך. ראש־הממשלה קרא את המסמך פעמיים לפני מועצת המיניסטרים. הוא המליץ עליו בכל לשון של המלצה, והוסיף כי קבע פגישה אתי למחרת היום לשם דיון בפרטים. אבל המיניסטרים הנסערים, מהם אנשי־שם ומהם בני־בלי־שם, המפולגים ביניהם ונתונים תחת פטישה הנורא של מפּלה, היו המומים. נמסר לנו כי אחדים שמעו את ההצהרה לפני כן על ידי ציתוּת לטלפונים. אלה היו התבוּסנים. הרוב לא היו מוכנים כלל לדון בנושאים מרחיקי־לכת כל כך. הדעה המכרעת בממשלה היתה כי יש לדחות את התכנית כולה. פתיעה וחשד שׂררו בלב הרוב, ואף הידידותיים ועזי־ההחלטה ביותר היו נבוכים. הממשלה נתכנסה בציפּיה לקבל את התשובה לבקשה הצרפתית, שעליה הסכימו כל חבריה, שתפטור בריטניה את צרפת מהתחייבויותיה מן ה־28 במרס, על־מנת שיוכלו הצרפתים לשאול את הגרמנים מה יהיו התנאים שלהם לשביתת־נשק. אפשר, אפילו מסתבר, שאילו הובאה לפניהם תשובתנו הרשמית, כי אז היו הרוב מסכימים לתנאי הראשון שלנו בדבר שיגוּר הצי הצרפתי לבריטניה, ולפחות היו מעלים איזו הצעה מתאימה אחרת ומקבלים בכך יד חפשית לפתיחת משא־ומתן עם האויב, בעודם שומרים לעצמם את הברירה הסופית של פרישה לאפריקה, אם יהיו התנאים הגרמניים מחמירים מדי. אבל עתה ניתנה כאן דוגמה קלאסית של אנדרלמוסיה הבאה עקב פקודות סותרות.

פּוֹל ריינו לא יכול כלל להתגבר על הרושם השלילי שיצרה ההצעה לאיחוד אנגלו־צרפתי. הקבוצה התבוסנית. בראשוּת המרשל פטן, סירבה אפילו לעיין בה. הושמעו האשמות נזעמות. זאת היא “תכנית של הרגע האחרון”, “הפתעה”, “מזימה לשעבד את צרפת, או לגזול את מושבותיה”. הם אמרו כי ההצעה מורידה את צרפת למעמד של דומיניון. אחרים התלוננו כי אין מציעים לצרפתים אפילו שויון במעמד. כי הצרפתים יקבלו רק את האזרחוּת של הקיסרות הבריטית ולא את זו של בריטניה הגדולה. ואילו הבריטים יהיו אזרחיה של צרפת. הכתוּב סותר סברה זו.

ועל כך נוספו נימוקים אחרים. וייגאן שיכנע את פטן בלי קושי רב שאנגליה אבוּדה. אישים צבאיים צרפתים רמי־מעלה – אולי וייגאן עצמו – חיוו את דעתם: “בתוך שלושה שבועות יימלק צוארה של אנגליה כצואר אפרוח”. איחוד עם בריטניה הגדולה היה, לדברי פטן, “ליכוד עם פגר”. איבּרנגארה, שהיה אמיץ־רוח כל כך במלחמה שעברה, קרא: “מוטב להיות מושבה נאצית. לפחות יודעים אנו מה פירוש הדבר”. הסנאטור רייבל. ידיד אישי של הגנרל וייגאן. הכריז כי תכנית זו פירושה חורבן גמור לצרפת, ועל כל פנים פירושה כפיפוּת מוחלטת לאנגליה. לשווא טרח ריינו לענות: “אני מעדיף לשתף פעולה עם בעלי־בריתי מאשר עם אויבי”. ומאנדל: “האם מוטב לכם להיות מחוז גרמני מאשר דומיניון בריטי?” הכל היה לשווא.

הוברר לנו כי הודעתו של ריינו על הצעתנו לא הועמדה כלל להצבעה במועצת המיניסטרים. היא נפלה מעצמה. זאת היתה מכה אישית וניצחת לראש־הממשלה הנאבק. אשר ציינה את קץ השפעתו ושליטתו על מועצת המיניסטרים. כל הויכוחים הנוספים סבבו על שביתת־נשק ועל בירור התנאים שיהיו הגרמנים מוכנים לתת, ובזאת היה מר שוֹטאן קר ברוחו ואיתן במגמתו. שני המברקים שלנו על דבר הצי לא הוּגשו לממשלה כלל. התביעה כי יפליג לנמלים בריטיים כתנאי־קודם לשיחות עם הגרמנים לא נדונה כלל על ידי הקבינט של ריינו. שהיה שרוי עתה בהתפוררות גמורה. בשעה שמונה בערך שלח ריינו, שתש כוחו כליל מחמת המתח הגופני והנפשי שּבו היה נתון ימים כה רבים, את התפטרותו לנשיא. ויעץ לו לשלוח לקרוא למרשל פטן. פעולה זו צריכה להיחשב בהוּלה. דומה כי עדיין השתעשע בתקוה שיוכל לקיים את פגישתו אתי ביום המחרת, והוא דיבּר על כך עם הגנרל ספּירס. “מחר תהיה ממשלה אחרת, ואתה לא תיצג עוד שום איש”. אמר ספּירס.

לדברי קמבּל (שנשלחו טלפונית ב־16 ביוני):

מר ריינו, שאיגרתו הנהדרה של ראש־הממשלה עודדה אותו כל כך אחר־הצהרים, אמר לנו אחרי כן כי שוב אינו יכול להתמודד עם הכוחות המצדדים בבירור התנאים לשביתת־נשק. הוא קרא את האיגרת פעמיים לפני מועצת המיניסטרים והסביר את חשיבותה ואת התקוה המתגלמת בה לגבי העתיד. ללא הועיל היה הדבר.

שקדנו עליו חצי שעה, ועודדנוהו לנסות להיפּטר מן ההשפעות הרעות בין עמיתיו. לאחר שנפגשנו רגע עם מר מאנדל באנו אחר כך בפעם השניה היום אל נשיא הסנאט, מר ז’אנני, אשר השקפותיו (בדומה לאלו של נשיא הפרלמנט) הן הגיוניות, בתקוה שיוכל להשפיע על נשיא הרפובליקה שיעמוד על כך שמר ריינו ירכיב ממשלה חדשה.

ביקשנוהו שיבהיר לנשיא בתכלית הבהירות כי ההצעה הכלולה באיגרתו של ראש־הממשלה לא תוּצע לממשלה שתפתח במשא־ומתן עם האויב.

כשעה אחרי כן הודיע לנו מר ריינו כי הוּכה והגיש את התפטרותו. הצירוף של המרשל פטן והגנרל וייגאן (החיים בעולם אחר ומציירים לעצמם שיוכלו לשבת סביב שולחן ירוק ולדון בתנאי שביתת־נשק לפי הנוסח הישן) נמצא חזק מכפי כוחם של מיניסטרים חלשים, שאותם הבהילו בצל־הרפאים של מהפכה.

*

ב־16 ביוני אחר־הצהרים ביקרוני מר מוֹנה והגנרל דה־גול בחדר הקבינט. הגנרל, בתוקף סמכותו כסגן מיניסטר ההגנה הלאומית, עתה־זה פּקד על האניה הצרפתית פּאסטר, שהיתה מובילה נשק מאמריקה לבורדו, להמשיך תחת זאת בדרכה אל נמל בריטי. מוֹנה שקד מאד על תכנית להעביר את כל ההזמנות הצרפתיות לתחמושת מאמריקה לבריטניה, באם תעשה צרפת שלום נפרד. כפי הנראה ציפה לכך, וביקש להציל הרבה ככל האפשר מתוך מה שהיה בעיניו חורבנו של עולם. כל עמדתו מבחינה זאת היתה לעזר רב ביותר. אחר נגע בשאלה של שיגור כל מטוסי־הקרב הנותרים לנו לשם השתתפות בקרב הסופי בצרפת, שכבר תם כמובן. אמרתי לו כי אין שום אפשרות לעשות זאת. אפילו בשלב זה השתמש בנימוקים הרגילים – “הקרב המכריע”, “עכשיו או לעולם לא”, “אם צרפת נופלת, הכל נופל”, וכן הלאה. אבל בשטח זה לא יכולתי לרצותו במאומה. אז קמו שני אורחי הצרפתים ופנו אל הדלת, מוֹנה בראש. כשהגיעו אליה נסוב דה־גול, שעד אז כמעט לא הוציא מלה מפיו, ובפסעו שתים־שלוש פסיעות לקראתי אמר באנגלית: “אני סבור שאתה צודק בהחלט”. נדמה היה לי כי תחת מסוה של קור־רוח ומתינות יש בו כושר מופלא לחוש כאב. במגעי עם האיש הזה שווה־הנפש והגבוה מאד נשתמר בי הרושם: “הנה זה שוֹמרה של צרפת”. הוא חזר אותו יום אחר־הצהרים במטוס בריטי, שהעמדתי לרשותו, לבורדו. אך לא לאורך ימים.

*

המרשל פטן הקים מיד ממשלה צרפתית שעיקר מטרתה לבקש שביתת־נשק מיידית מגרמניה. בשעה מאוחרת במוצאי ה־16 ביוני כבר היתה הקבוצה התבוסנית שהוא עמד בראשה מגובּשת ומלוכדת כדי כך שהתהליך לא ארך הרבה. מר שוֹטאן (“לבקש תנאים אין פירושו לקבלם דווקה”) היה סגן־ראש־הממשלה. הגנרל וייגאן, שלפי השקפתו תם הכל ונשלם, היה מיניסטר ההגנה הלאומית. האדמירל דרלאן היה מיניסטר הצי, ומר בוֹדוּאֶן שר־החוץ.

התקלה היחידה נתעוררה כפי הנראה ביחס למר לאוואל. מחשבתו הראשונה של המרשל היתה להציע לו את משרת מיניסטר המשפטים. לאוואל דחה זאת בשאט־נפש. הוא דרש את מיניסטריון־החוץ, עמדה אשר רק ממנה ראה אפשרות לעצמו לבצע את תכניתו להיפּוּך קשרי הברית של צרפת, לחיסולה של אנגליה, ולהצטרפות כשוּתף ממדרגה שניה לאירופה הנאצית החדשה. המרשל פטן נכנע מיד לרוחה הנסערת של אישיות חזקה זו. מר בּוֹדוּאֶן, שאם גם כבר נטל לידיו את משרד־החוץ ידע כי אין הוא כשר כלל לעמוד בראשו, היה מוכן בהחלט לוותר עליו. אבל כשאמר זאת למר שארל־רוּ, תת־המזכיר הקבוע למיניסטריון־החוץ, בערה חמתו של הלז. הוא גייס את תמיכתו של וייגאן. כאשר נכנס וייגאן לחדר ופנה בדברים אל המרשל המהולל, התרתח לאוואל כדי כך ששני המנהיגים הצבאיים נרתעו מפניו. הגנרל נס והמרשל נכנע. אולם הפּקיד הקבוע עמד איתן. הוא סירב בפירוש לשמש תחת לאוואל. נוכח עמדה זו שוב היסס המרשל ולאחר מריבה סוערת יצא לאוואל בחרי־אף.

זה היה רגע הרה־גורל. כשנעשה לאוואל לבסוף, כעבור ארבעה חדשים, ב־28 באוקטובר, שר־החוץ, היתה כבר הכרה חדשה בערכים צבאיים. ההתנגדות הבריטית לגרמניה כבר היתה אז בחזקת גורם. נראה היה כי אין להוציא את האי לגמרי מכלל חשבון. מכל־מקום, צוארו לא “נמלק כצואר אפרוח בתוך שלושה שבועות”. זאת היתה עובדה חדשה; ועובדה אשר כל האומה הצרפתית עלצה בה.

*

המברק מיום ה־16 בחודש התנה את הסכמתנו לחקירה ודרישה ביחס לשביתת־נשק בהפלגתו של הצי הצרפתי לנמלים בריטיים. התנאי כבר הועמד רשמית למרשל פטן. הקבינט המלחמתי אישר, לפי הצעתי, איגרת נוספת המדגישה את הנקודה הזאת. אבל מדברים היינו לחלל הריק.

ב־17 בחודש שלחתי גם איגרת אישית אל המרשל פטן והגנרל וייגאן, שהעתקים ממנה היה השגריר שלנו צריך להמציא לנשיא צרפת ולאדמירל דרלאן:

רצוני לחזור לפניכם על הכרתי העמוקה כי המרשל פטן המהולל והגנרל וייגאן המפורסם, חברינו בשתי מלחמות גדולות נגד הגרמנים, לא יפגעו בבעלת־בריתם על ידי מסירת הצי הצרפתי המעולה לידי האויב. במעשה כזה יגאלו את שמותיהם למשך אלף שנות היסטוריה. אולם תוצאה זאת יכולה לבוא על־נקלה מתוך בזבוז מספר השעות היקרות האלו שבהן אפשר להשיט את הצי למקום־מבטחים בנמלים בריטיים או אמריקאיים, כשהוא נושא עמו את תקות עתידה וכבודה של צרפת.

כדי שלא תהיינה הקריאות האלו חסרות חיזוק אישי במקום, שלחנו את הלורד־הראשון־של־הימיה, שסבור היה כי הוא נמצא במגע אישי ומקצועי קרוב עם האדמירל דרלאן, את הלורד־הראשון־של־האדמירליות, מר א. ו. אלכסנדר, ואת הלורד לוֹיד, מיניסטר־המושבות, הידוע זה מכבר כידיד לצרפת. כל השלושה האלה יגעו ליצור כל מגע שיכלו עם המיניסטרים החדשים משך ה־19 בחודש. הם קיבלו הבטחות חגיגיות כי לעולם לא יורשה הצי ליפּול בידי הגרמנים. אך שום אניות־מלחמה צרפתיות נוספות לא הפליגו אל מהלאה להישג־ידו של הכוח הגרמני, הקרב והולך במהירות.

*

על פי משאלתו של הקבינט שידרתי ב־17 ביוני בערב את הדברים הבאים:

הידיעות מצרפת הן רעות מאד, ולבי דווי על העם הצרפתי האמיץ שבא עליו האסון הנורא הזה. שום דבר לא ישנה את הרגשותינו כלפיו ואת אמונתנו כי גאוֹנה של צרפת שוב יקום. מה שקרה בצרפת אינו משנה במאומה את מעשינו ואת מטרתנו. נעשינו עכשיו הלוחמים החמושים היחידים בהגנת הענין העולמי. נעשה כמיטב יכלתנו על־מנת שנהיה ראויים לכבוד הנעלה הזה. נגן על מולדת האי שלנו, ועם הקיסרות הבריטית נוסיף להילחם בלתי־מנוצחים עד אם תוּסר מאֵרתו של היטלר מן האנושות. בטוחים אנו כי לבסוף יעלה הכל לטובה.

*

בבוקר ה־17 בחודש סחתי לעמיתי בקבינט על שיחה טלפונית שהיתה לי בשעות הלילה עם הגנרל ספּירס, שאמר כי אינו סבור שיוכל להועיל עוד במשהו במסגרת התנאים החדשים בבורדו. בדאגת־מה דיבר על בטחונו של הגנרל דה־גול. כפי הנראה הזהירו את ספּירס כי נוכח התפתחות הדברים אולי כדאי יהיה לדה־גול לעזוב את צרפת. הסכמתי ברצון שתוכן תכנית נאה לצורך זה. הנה כי כן הלך דה־גול בעצם הבוקר ההוא – ה־17 בחודש – אל משרדו בבורדו. קבע מספר פגישות לשעות אחר־הצהרים, לשם חיפוי, ואחרי כן נסע לשדה־התעופה עם ספּירס ידידו על־מנת ללוותו למטוס. הם לחצו ידים ונפרדו לשלום, וכשהחל המטוס לנוע נכנס דה־גול פנימה והגיף את הדלת. המטוס המריא למרום, בעוד השוטרים והפקידים הצרפתים פוערים פיהם. במטוס הקטן הזה נשא אתו דה־גול את כבודה של צרפת.

בו־בערב שידר את שידורו הראוי־להיזכר אל העם הצרפתי. כדאי לצטט כאן פיסקה אחת:

צרפת איננה בודדה. יש לה קיסרות רחבת־ידים מאחריה. היא יכולה להתאחד עם הקיסרות הבריטית, השולטת בימים והממשיכה במאבק. יכולה היא לנצל מלוא המידה, כמו שעושה אנגליה, את המשאבּים התעשיתיים העצומים של ארצות־הברית.

צרפתים אחרים שביקשו להמשיך במלחמה לא שיחק להם מזלם כל כך. כשהורכבה ממשלת פטן עדיין לא ירדה מסדר־היום התכנית ללכת לאפריקה ולהקים מרכז־כוח מחוץ לשליטתה של גרמניה. היא נדונה בישיבת הקבינט של פטן ב־18 בחודש. אותו ערב נפגשו הנשיא לבּרן, פטן, ונשיאי הסנאט והפרלמנט. דומה כי היתה הסכמה כללית לשלוח לפחות גוף מיצג לצפון־אפריקה. אפילו המרשל לא היה עוין להצעה. הוא עצמו התכוון להישאר, אך לא ראה כל מניעה לכך שילך שוֹטאן, סגן־ראש־הממשלה, ויפעל בשמו. כשנפוצו השמועות על יציאה קרובה לבוא בבורדו הנרגשת, נקט וייגאן עמדה עוינת. סבור היה כי צעד כזה יהרוס את השיחות ה“מכובדות” על שביתת־נשק, שכבר החלו דרך מדריד, ביזמה צרפתית, ב־17 ביוני. לאוואל נחרד עד מאד. הוא חשש כי הקמת ממשל התנגדות יעיל מחוץ לצרפת תסכל את המדיניות שעליה נמנה וגמר. וייגאן ולאוואל החלו לדבר על לבם של הצירים והסנאטורים שנקהלו חבורות־חבורות בבורדו.

דרלאן, כמיניסטר הצי, נקט השקפה אחרת. ברגע זה סבור היה כי אם ישלח באניה את כל ראשי המבקרים את התנהגותו יהיה בכך משום פתרון נוח ביותר להרבה קשיים. כיון שיהיו באניה, יהיו כל המפליגים נתונים לחסדו, ולממשלה תהיה שהות די והותר להחליט מה לעשות. באישורו של הקבינט החדש הציע לכל האנשים המדיניים בעלי־ההשפעה המבקשים ללכת לאפריקה הפלגה בסיירת־העזר החמוּשה מאסיליה. האניה היתה צריכה להפליג משפך הז’ירוֹנד ב־20 בחודש. אולם רבים מאלה שאמרו ללכת לאפריקה, ובכללם ז’אנני והריו, חשדו במלכודת, והעדיפו לנסוע ביבשה דרך ספרד. בסופו של דבר כללה החבורה, מחוץ לפליטים, עשרים־וארבעה צירי־פרלמנט וסנאטור אחד, ובהם מאנדל, קמפּינקי ודאלאדיה, שכולם דרשו בכל תוקף את המעבר לאפריקה. ב־21 בחודש אחר־הצהרים הפליגה מאסיליה. ב־23 בחודש הודיע הראדיו של האניה כי ממשלת פטן קיבלה את שביתת־הנשק עם גרמניה וחתמה עליה. קמפינקי ניסה מיד לשדל את הקברניט לכוון את נתיבו לאנגליה, אבל קצין זה בלי ספק קיבל הוראות והשיב למי שהיה אדוניו הפוליטי לפני יומים בסירוב חותך. שעות של חרדה עברו על חבורת הפטריוטים האומללה, עד שב־24 ביוני בערב עגנה מאסיליה בקזבּלנקה.

מאנדל פעל עתה מתוך רוח ההחלטה הרגילה שלו. יחד עם דאלאדיה ניסח הצהרה המכוננת בצפון־אפריקה ממשלת־התנגדות שהוא עצמו עומד בראשה. הוא ירד לחוף, ולאחר שביקר אצל הקונסול הבריטי השתכן במלון אכּסלסיוֹר. אחרי כן ניסה לשלוח את הצהרתו באמצעות סוכנות־הידיעות האוואס. כשקרא הגנרל נוֹגז את נוסח ההצהרה, נתמלא חששות. הוא עיכב את המברק, והוא שוּגר לא לעולם כי אם לדרלאן ופטן. לעת הזאת גמרו הללו אומר שלא לסבול שום ממשלה אלטרנטיבית ויריבה־בכוח מחוץ לתחום שליטתה של גרמניה. מאנדל נאסר בבית־המלון שלו והובא לפני בית־הדין המקומי, אבל שופט־השלום, שאחרי כן פוּטר על ידי וישי, הכריז כי אין מקום לכל תביעה נגדו ושלח אותו לחפשי. אולם על פי פקודות המושל־הכללי נוֹגז נאסר מאנדל שוב והוחזר אל האניה מאסיליה, שמעתה והלאה נעצרה בנמל תחת פיקוח חמור ולנוסעיה לא היה שום קשר אל החוף.

מבלי דעת כמובן אף אחת מן העובדות המסופּרות כאן, כבר חששתי לגורלם של הצרפתים המבקשים להמשיך במלחמה.

ראש־הממשלה אל הגנרל איזמי 24.6.40

נראה כי חשוב ביותר להקים עכשיו, בטרם תיסגר המלכודת, ארגון שיאפשר לקצינים וחיילים צרפתים, וכן לטכנאים חשובים, השואפים להילחם, להגיע לנמלים שונים. יש להקים מעין “רכבת־מחתרת” כמו בימי העבדוּת משכבר ולכוֹנן ארגון “סקארלט פּימפּרנל”. אין לי שום ספק כי יהיה זרם מתמיד של אנשים נחושי־החלטה, וזקוקים אנו לכל מה שנוכל להשיג לשם הגנה על המושבות הצרפתיות. האדמירליות וחיל־האוויר צריכים לשתף פעולה. הגנרל דה־גול והועד שלו יהיו, כמובן, הרשות המבצעת.

בישיבת הקבינט המלחמתי בשעה מאוחרת במוצאי ה־25 ביוני שמענו בתוך שאר דברים כי אניה שעל סיפונה מספר גדול של מדינאים צרפתים חשובים עברה את ראבּאט. החלטנו לקבוע מגע אתם מיד. מר דאף קוּפּר, מיניסטר־המודיעין, בלוית הלורד גורט, יצאו עם שחר לראבּאט במטוס ימי “סאנדרלנד”. הם מצאו את העיר שרוּיה באבל. דגלים היו מוּרדים לחצי התורן, פעמוני כנסיות צילצלו, ותפילה כבדת־ראש נערכה בקתדרלה לבכּוֹת את מפלתה של צרפת. כל נסיונותיהם לבוא במגע עם מאנדל הושׂמו לאל. סגן־המושל, אדם בשם מוריס, הכריז לא רק בטלפון כי אם גם בשיחה אישית, שנתקיימה לדרישתו של דאף קופר, כי אין לו ברירה אלא לציית לפקודותיהם של הממונים עליו. “אם יצווה עלי הגנרל נוֹגז להתאבד ביריה, אציית בשמחה. לרוע־המזל הרי הפקודות שנתן לי הן אכזריות יותר”. אכן, המיניסטרים והצירים־לשעבר של צרפת צפויים היו ליחס שנוהגים עם אסירים שברחו. לא נותר למשלחתנו אלא לחזור כלעומת שבאה. כעבור ימים מספר (ב־1 ביולי) נתתי לאדמירליות הוראות לנסות לתפוס את מאסיליה ולהציל את הנמצאים על סיפונה. אולם אי־אפשר היה לעבד שום תכנית, וקרוב לשלושה שבועות היתה זו עוגנת בצל סוללות־התותחים של קזבלנקה, עד שהוחזרה כל החבורה לצרפת וממשלת ווישי נהגה בהם ככל שראתה לנוח לה ולטוב בעיני אדוניה הגרמנים.

מאנדל החל במעצרו הממושך והכאוב שהסתיים ברציחתו על פי פקודת הגרמנים בסוף 1944. כך אבדה התקוה להקים ממשלה צרפתית מיצגת וחזקה, אם באפריקה ואם בלונדון.

*

הנסיון לצייר בדמיון מה היה קורה אילו לא כך היה מעשה כי אם כך, תכופות קשה לעמוד בפניו ולפעמים הוא מאַלף, אף כי אין בו מועיל. צורת נפילתה של צרפת הוכרעה ב־16 ביוני על פי תריסר אפשרויות, אשר כשיעור חוט־השׂערה ביניהן. אילו החזיק פול ריינו מעמד לאחר ה־16 בחודש כי אז נפגשתי אתו למחרת היום בצהרים, ועמי המשלחת החזקה ביותר שעזבה אי־פעם את חופינו, ואני מצויד בסמכויות־ביצוע בשמה של האומה הבריטית. בודאי היינו מעמידים את פטן, וייגאן, שוטאן והיתר בפני הצעתנו הבוטה: “אין פיטור מן ההתחייבות של ה־28 במרס אלא אם כן יפליג הצי הצרפתי לנמלים בריטיים. מצד שני אנחנו מציעים איחוד אנגלו־צרפתי בל־יוּפר. לכו לאפריקה ונילחם יחדיו עד הסוף”. בודאי היינו מסתייעים בנשיא הרפובליקה, בנשיאי שני בתי הפרלמנט הצרפתי ובכל אותה חבורת אנשים עזי־החלטה שנתקבצה מאחרי ריינו, מאנדל ודה־גול. נראה לי כי מסתבר הדבר שהיינו מרוממים את רוחם של התבוסנים מסביב לשולחן ומשכנעים אותם, או שהיינו משאירים אותם במיעוט ואפילו במאסר.

אך הבה נמשיך עוד בניחוש המצודד הזה. ממשלת צרפת היתה עוקרת לצפון־אפריקה. מדינת־העל, שבפועל היתה ודאי נעשית מין ועד־פועל אנגלו־צרפתי, היתה עומדת בפני היטלר. מנמליהם היו ציי בריטניה וצרפת שולטים שליטה גמורה בים התיכון, וחיילות ואספקה היו עוברים בו בלי מעצור. החלק המועט מחיל־האוויר הבריטי שאפשר היה להפרישו מהגנת בריטניה, ושארית חיל־האוויר הצרפתי, נזונים מן הייצור האמריקאי ובסיסיהם בשדות־התעופה של צפון אפריקה הצרפתית, עד־מהרה היו נעשים גורם תוקפני בעל חשיבות ממדרגה ראשונה. מלטה, תחת שתהיה זמן רב כל כך נטל של דאגה וסכנה, היתה תופסת מיד את מקומה כבסיס־הצי הפעיל ביותר שלנו. מאפריקה אפשר היה להתקיף את איטליה בהפצצות כבדות בקלוּת הרבה יותר מאשר מאנגליה. קווי התחבורה שלה עם הצבאות האיטלקיים בלוב וטריפולי היו מנותקים ניתוק של ממש. מבלי השתמש במטוסי־קרב למעלה מן המספר שהפעלנו למעשה בהגנה על מצרים, ומבלי לשלוח לזירת הים התיכון יותר חיילים מששלחנו למעשה, או מאלה שהיו מוכנים עמנו למשלוח, אפשר מאד שהיינו מעתיקים את המלחמה, בעזרת שרידי הצבא הצרפתי, ממזרח הים התיכון אל מרכזו, ומשך שנת 1941 אולי היינו מטהרים את כל החוף של צפון־אפריקה מכוחות איטלקיים.

צרפת לא היתה חדלה מהיות אחת בעלות־הברית הלוחמות העיקריות והיה נחסך ממנה הקרע הנורא שפילג את בניה, ועודנו מפלגם. המולדת הצרפתית ודאי היתה נושאת בעול השלטון הגרמני, אבל דבר זה הרי קרה ממילא לאחר הנחיתה האנגלו־אמריקאית בנובמבר 1942.

פעולת הבריטים באוראן. 4 ביולי 1940

בעמדת־תותחים בחוף הצפוני־מזרחי

עתה שנגוֹלה לפנינו פרשת המעשה כולה אין איש יכול לפקפק בכך ששביתת־הנשק לא חסכה שום מכאוב מצרפת.

ענין מפוקפק עוד יותר הוא לנחש מה היה היטלר עושה. האם היה מבקיע לו דרך בספרד, בהסכמת הספרדים או בלעדיה, ולאחר שהיה מסתער על גיברלטר ולאחר שאולי יהיה כובשה, כלום היה פולש לטנג’יר ומארוקו? זה היה אזור שבו ענין עמוק לארצות־הברית והוא תפס תמיד מקום בולט במחשבותיו של הנשיא רוזוולט. איך היה היטלר יכול לבצע התקפה רבה זאת דרך ספרד על אפריקה ועם זאת לאסור את הקרב על בריטניה? מוכרח היה לבחור. אילו בחר באפריקה, כולל את השליטה בים ואת הבסיסים הצרפתים, יכולנו אנחנו להעביר למארוקו ולאלז’יר צבא וכוחות אוויר במהירות גדולה יותר ממנו, ובעצמה גדולה יותר. בסתיו ובחורף של 1940 ודאי היינו שמחים לקראת מערכה עזה בצפון־מערב אפריקה הצרפתית הידידותית או ממנה.

אגב סקירת התמונה כולה באור שלאחר־מעשה, אין זה מתקבל על הדעת כי החלטתו העיקרית של היטלר והמאורעות העיקריים שבמלחמה, לאמור, הקרב על בריטניה וההסתערות הגרמנית מזרחה, היו משתנים עקב עקירתה של ממשלת צרפת לצפון־אפריקה. אחרי נפילת פאריז, כשרקד היטלר את מחול השמחה שלו, טיפל כמובן בתכניות גדולות מאד. כיון שהוכרעה צרפת ארצה, שומה עליו, אם יוכל, לכבוש את בריטניה הגדולה או להשמידה. הברירה היחידה שכנגד זאת היתה רוסיה. מיבצע גדול דרך ספרד לתוך צפון־מערב אפריקה היה מעמיד בסימן־שאלה את שתי ההרפתקאות הכבירות האלו, ולפחות היה מונע את התקפתו על הבּלקנים. אין לי שום ספק כי טוב היה יותר לכל בעלי־הברית אילו הלכה ממשלת צרפת לצפון־אפריקה, וכי כך היה הדבר בין אם יבוא היטלר אחריה ואחרינו שמה בין אם לא יבוא.

יום אחד כשהייתי מחלים במאראקש בינואר 1944 בא הגנרל ז’ורז' לארוחת־צהרים. אגב שיחה מענין לענין העליתי את הסברה שאולי העובדה שממשלת צרפת לא הלכה לאפריקה ביוני 1940 סופה שעלתה לטובה. במשפטו של פטן באוגוסט 1945 ראה הגנרל לנכון לספר זאת בדברי עדוּתו. אינני מתרעם, אבל ההשערה שהשמעתי באותה הזדמנות אינה מבטאת את דעתי השקולה לא בעת המלחמה ולא עכשיו.

 

פרק אחד־עשר: האדמירד דרלאן והצי הצרפתי – אוראן    🔗

התיכּנע בריטניה? – נאומי מיום 13 ביוני – הדומיניונים אוזרים עוז – ידידות של־קיים עם העם הצרפתי – “שעתם הנאה ביותר” – מלים ומעשים – תשובה ללורד לותיאן, 22 ביוני – מברק אל מר מקנזי קינג, 24 ביוני – מברק מיום 27 ביוני אל הגנרל סמאטס – אל הלורד לותיאן, 28 ביוני – ההזדמנות של האדמירל דרלאן – שגעונו – בחירתו הפאטאלית – טעמים מוצקים לבטחונם של הקבינט המלחמתי וראשי־המטות – הצי הצרפתי – סעיף 8 בחוזה שביתת־הנשק – החלטה עגומה – “מיבצע איל נוגח”, יום־האפס. 3 ביולי – חלוקת הצי הצרפתי בסוף יוני – פורטסמות ופלימות – צרת־־נפשם של האדמירלים הבריטיים בגיברלטר – אין להזיז את הקבינט המלחמתי מעמדתו – התנאים שהעמדנו לצרפתים – הטרגדיה של אוראן – אלכסנדריה, דאקאר ומרטיניק – הדו"ח שלי לפרלמנט, 4 ביולי – אזהרה לכל המיניסטרים והפקידים הבריטיים – הסכמה סוערת של בית־הנבחרים – רושם חיסולו של הצי הצרפתי בעולם – ממשלת הוד־מלכותו לא תירתע מכל – גאונה של צרפת – נספח לפרק: מכתבו האחרון של האדמירל דרלאן אלי

אחרי נפילת צרפת היתה השאלה שצצה במוחות כל ידידינו ואויבינו, “האם תיכנע גם בריטניה?” במידה שהודעות פומביות יש להן ערך בעיצומם של מאורעות, הרי בשם ממשלת הוד־מלכותו הכרזתי שוב ושוב על החלטתנו הנחרצה להמשיך במלחמה לבדנו. אחרי דונקרק השתמשתי ב־4 ביוני בביטוי, “אם יהיה צורך – משך שנים, אם יהיה צורך – לבדנו”. לא בלי כוונה הכנסתי את המשפט הזה, ולמחרת היום קיבל השגריר הצרפתי בלונדון הוראות לברר מה היתה כוונתי למעשה. הוּגד לו “בדיוק מה שנאמר”. יכולתי להזכיר לבית־הנבחרים מה שאמרתי כשנאמתי לפניו ב־18 ביוני, למחרת ההתמוטטות בבורדו. נתתי אז “אי־אלה רמזים לטעמים המעשיים המוצקים שעליהם אנו מבססים את החלטתנו הנחושה להמשיך במלחמה”. היה לאל־ידי להבטיח לפרלמנט כי היועצים המקצועיים שלנו משלושת השירותים הלוחמים לבם סמוך ובטוח כי יש תקוות נכוחות ומתקבלות־על־הדעת לנצחון סופי. אמרתי לבּית כי מכל ארבעת ראשי־הממשלות של הדומיניונים קיבלתי איגרות שבּהן הם סומכים את ידיהם על החלטתנו להוסיף ולהילחם ומכריזים על נכונותם לשתף עצמם בגורלנו. “בעריכת המאזן הנורא הזה, ואגב התבוננות בעין פקוחה אל הסכנות הצפויות לנו, רואה אני יסוד רב לדריכוּת ולהתאמצות, אבל אינני רואה שום יסוד לבהלה או פחד”. הוספתי:

משך ארבע השנים הראשונות למלחמה שעברה לא ידעו בעלי־הברית אלא אסון ואכזבה… שוב ושוב שאלנו את עצמנו “איך ננצח?” ואיש לא יכול אפילו לענות באיזו מידה של דיוק על השאלה הזאת, עד שלבסוף, ממש פתאום, ממש במפתיע, נפל אויבנו הנורא לפנינו, וכל כך היינו מסוחררי־נצחון עד שבאיולתנו זרינו אותו לרוח.

יהי־מה מהלך הדברים בצרפת או אצל הממשלה הצרפתית או אצל ממשלות צרפתיות אחרות, אנחנו באי הזה ובקיסרות הבריטית לעולם לא נחדל מהגות ידידות לעם הצרפתי… אם יהיה הנצחון הסופי גמול יגיעותינו, יהיו הצרפתים שותפים לפירות – אף גם תושב החירות לכל. אין אנו גורעים מאומה מדרישותינו הצודקות; אין אנו מוותרים אף על קוצו של יו"ד… צ’כים, פולנים, נורבגים, הולנדים, בלגים הצטרפו אלינו. ימי כל אלה ישובו כקדם.

תם הדבר שהגנרל וייגאן קרא לו בשם הקרב על צרפת. אני מניח שהקרב על בריטניה עומד להתחיל. בקרב הזה תלוי קיומה של הציביליזציה הנוצרית. בו תלויים חיינו אנו בבריטניה, ובו תלויה הרציפות הממושכה של מוסדותינו ושל הקיסרות שלנו. בקרוב מאד ודאי יפנה נגדנו האויב את כל חמתו ועצמתו. היטלר יודע שיהיה עליו לשבור אותנו באי הזה, שאם לא כן יפסיד במלחמה. אם נוכל לעמוד בפניו, תוכל אירופה כולה להיות חפשיה וחיי העולם יוכלו להתקדם אל רמות נרחבות ושקויות־שמש. אבל אם נכזיב, או אז ישקע העולם כולו, כולל ארצות־הברית, כולל כל מה שידענו ואהבנו, לתוך התהום של ימי־בינים חדשים, שאורותיו של מדע נשחת יעשוּם איומים יותר, ואולי ממושכים יותר. לפיכך הבה נאזור עוז למילוי תפקידינו, וניטיב להתנהג עד כדי כך שגם אם אלף שנה יתקיימו הקיסרות הבריטית וחבר־העמים שלה עדיין יאמרו הבריות, “זאת היתה שעתם הנאה ביותר”.

כל המלים האלו, שלעתים קרובות מצטטים אותן, נתקיימו בשעת הנצחון. אבל עתה לא היו אלא מלים. זרים, שאינם מבינים את מזגו של הגזע הבריטי בכל רחבי כדור־הארץ שעה שדמו נחמר בקרבו, עשויים היו להניח כי אין מלים אלו אלא העמדת־פנים של אומץ, הקדמה טובה למשא־ומתן על שלום. ברור היה ששוּמה על היטלר לסיים את המלחמה במערב. היה בכוחו להציע את התנאים המפתים ביותר. אנשים אשר, כמוני, למדו את הליכותיו, לא הוציאו מכלל חשבון את האפשרות שהוא ייאוֹת להניח את בריטניה ואת הקיסרות והצי שלה בשלמותם ולעשות שלום אשר יבטיח לו אותה יד חפשית במזרח שעליה דיבר אתי ריבּנטרופּ ב־1937, ואשר היתה משאת־נפשו העיקרית. עד כה לא הריעונו לו הרבה. לאמיתו של דבר אך הוספנו את מפלתנו אנו על נצחונו בצרפת. הייפּלא אפוא שבעלי־חשבונות ערמומיים בהרבה ארצות, שרוּבּם בורים בבעיות של פלישה ימית ואינם יודעים את טיבו של חיל־האוויר שלנו, ואשר עמדו תחת הרושם העז של עצמת גרמניה ואימתה, הייפּלא שלא נשתכנעו? לא כל ממשלה המוקמת על ידי דמוקרטיה או על ידי משטר־עריצות, ולא כל אומה, בהיותה יחידה לנפשה, ומופקרת לכאורה, היו מקבלות עליהן את זוועותיה של פלישה ובזות לסיכוי נאה של שלום שאפשר למצוא לו הרבה אמתלות מתקבלות־על־הדעת. במליצות לא היתה כל ערובה. ממשלה אחרת עשויה לקום. “מחרחרי־המלחמה ניתן להם לנסות ולא הצליחו”. אמריקה עמדה מנגד. איש לא היה חב שום דבר לרוסיה הסובייטית. מדוע לא תצטרף בריטניה למשקיפים אשר, ביאפאן ובארצות־הברית, בשוודיה ובספרד, יוכלו להתבונן מתוך התעניינות מסויגת, או אפילו מתוך עונג, במאבק של השמדת־גומלים בין הקיסרות הנאצית לקומוניסטית? דורות־יבואו יתקשו להאמין כי הברירות שהעליתי כאן את תמציתן לא נחשבו מעולם ראויות לתפוס מקום בסדר־יומו של הקבינט. ומעולם גם לא צוּינו במועצותינו הפרטיות ביותר. רק מעשים יכלו לעקור ספקות. המעשים היו עתידים לבוא.

*

בינתים טילגרפתי ללורד לותיאן, אשר. לבקשת שלטונות הצי של ארצות־הברית, שאל בחרדה אם לא כדאי לשלוח מאנגליה אל מעבר לאטלנטי תחמושת לצי הבריטי וחמרים לתיקונו:

22.6.40

אין כל מקום לאמצעי־זהירות כאלה בשעה זו.

כן שלחתי את המברקים הבאים לידידי מן הדומיניונים:

אל מר מקנזי קינג 24.6.40

אם תקרא שוב את מברקי מיום 5 ביוני תראה כי אין כלל שאלה שננסה לעשות עסק עם ארצות־הברית בדבר כניסתה למלחמה ושיגור הצי שלנו אל מעבר לאטלנטי במקרה שתוּבס ארץ־המולדת. נהפוך הוא, אני מסופק מאד אם מן החכמה הוא ברגע זה לעמוד על האפשרות הזאת האחרונה. יש בי אמונה איתנה ביכלתנו להגן על האי הזה, ואינני רואה כל יסוד להתכונן להעברת הצי הבריטי או לדון בה. כשלעצמי לעולם לא איכנס בשום שיחות־שלום עם היטלר, אבל מובן־מעצמו שאינני יכול לחייב ממשלה עתידה אשר, אם ניעזב על ידי ארצות־הברית וננחל מפלה כאן, תוכל גם תוכל להיות מעין עסק קוויזלינגי המוכן לקבל את עליונותה וחסותה של גרמניה. יהיה הדבר למועיל אם תעמיד את הנשיא על הסכנה הזאת, כמו שעשיתי אני במברקי אליו.

מיטב האיחולים, ואנו שמחים מאד על שהאוגדה הקנדית הנהדרת שלכם נמצאת אתנו במלחמתנו למען בריטניה.

אל סמאטס חזרתי וטילגרפתי:

27.6.40

כמובן, תחילה עלינו להדוף כל התקפה של פלישה על בריטניה הגדולה, ולהראות שאנו מסוגלים להתמיד בפיתוח הכוח האווירי שלנו. רק הנסיון יוכל להכריע בזאת. אם לא יצליח היטלר להכותנו כאן, מסתבר שיירתע מזרחה. אכן, אפשר שיעשה זאת אף מבלי לנסות לפלוש, על־מנת למצוא עיסוק לצבאו, ולהקהות את עוקצו של לחץ החורף שיכבד עליו.

אינני מצפה לכך שלחץ החורף יכריע, אבל הנסיון לדכא את אירופה כולה כשהיא מתעטפת ברעב תחת כיבוש הגסטאפּו והצבא בלבד ובאין כל ענין גדול המלהיב את ההמונים איננו סידור שיוכל להאריך ימים.

פיתוח הכוח האווירי שלנו, במיוחד באזורים שלא ייפּגעו מהפצצה, ודאי יגרום לו קשיים מתרבים והולכים, אולי קשיים מכריעים, בגרמניה, ותהיינה מה שתהיינה ההצלחות שישיג באירופה או באסיה.

צבאנו הגדול המוּקם עכשיו להגנת המולדת נוצר על יסוד העקרון של התקפה, והזדמנות לפעולות אמפיביות תוקפניות באמת־מידה גדולה עשויה לבוא ב־1940 ו־1941. עדיין אנו עובדים כאן על הבסיס של חמישים־וחמש אוגדות, אבל ככל שיגדל מלאי התחמושת שלנו וככל שיגויסו משאבּי הקיסרות יהיו מספרים גדולים יותר בגדר האפשר. אחרי הכל, סוף־סוף אנו נמצאים עכשיו בקווים פנימיים. היטלר צריך להגן על שטחים נרחבים ורעבים, ואנחנו שולטים בימים. מבחר המטרות באירופה המערבית הוא אפוא נרחב.

אני שולח אליך את השורות האישיות האלו על מנת לקיים מגע הדוק ביותר עם מחשבותיך, שאני מעריכן תמיד.

בביטחה איתנה נכנסנו למבחן העליון.

ראש־הממשלה אל הלורד לותיאן (וושינגטון) 28.6.40

בודאי אשמיע איזה שידור בקרוב, אבל איני סבור כי מלים חשובות עכשיו הרבה. אין להקדיש תשומת־לב רבה מדי לתהפוכות בדעת־הקהל של ארצות־הברית. רק כוחם של המאורעות יוכל לווסתן. עד אפריל בטוחים היו כל כך כי בעלי־הברית ינצחו עד שלא ראו צורך לעזור. עכשיו בטוחים הם כל כך שנפסיד עד שאין הם רואים אפשרות לכך. אני חש בי ביטחה איתנה שנוכל להדוף כל פלישה ולהישאר בחיים באוויר. מכל־מקום, ננסה. לעולם אל תחדל מהעמיד את הנשיא ואת האחרים על כך שאם תיערך פלישה מוצלחת לארץ הזאת והיא תיכבש בחלקה הגדול אחרי קרבות כבדים, תקום איזו ממשלה קוויזלינגית לעשות שלום על יסוד זה שניעשה שטח־חסות גרמני. במקרה זה יהיה הצי הבריטי התרומה הממשית שבּה תקנה ממשלת־שלום זו את התנאים. הרגשות באנגליה נגד ארצות־הברית יהיו דומים למרירותם של הצרפתים נגדנו עכשיו. באמת לא קיבלנו עד עכשיו מארצות־הברית שום עזרה שראוי להזכירה. [הרובים ותותחי־השדה לא הגיעו אלא בסוף יולי. הבקשה למשחתות נדחתה.] יודעים אנו כי הנשיא הוא ידידנו הטוב ביותר, אבל אין כל טעם לנסות לכרכר סביב הועידות של הרפובליקאים והדמוקרטים. הדבר החשוב באמת הוא אם יהיה היטלר שליט בריטניה בתוך שלושה חדשים או לא. אני חושב שלא. אבל זהו ענין שאין להתווכח עליו קודם מעשה. הלך־רוחך צריך להיות אדיב וקר־מזג. כאן אין איש שלבו נפל בו.

*

בימי הנעילה בבורדו רבתה חשיבותו של האדמירל דרלאן. הקשרים שלי אליו היו מעטים ורשמיים. כיבּדתיו על העבודה שעשה בחידוש הצי הצרפתי, שכעבור עשר שנים לפיקוחו המקצועי היה יעיל יותר משהיה בזמן מן הזמנים מאז המהפכה הצרפתית. כשביקר באנגליה בנובמבר 1939 ערכנו לכבודו סעודה רשמית באדמירליות. בדברי תשובה לנאום־על־כוס פתח בהזכירו לנו כי אבי־סבו נהרג בקרב טרפלגאר. לפיכך היה בעיני אחד מן הצרפתים הטובים הללו השונאים את אנגליה. השיחות הימיות האנגלו־צרפתיות שלנו בינואר הראו עד־מה האדמירל מקנא לעמדתו המקצועית ביחס לכל אדם שהוא מיניסטר־הצי הפּוליטי. דבר זה נעשה אצלו ממש שגעון. ואני סבור שהיה לו חלק של ממש במעשיו.

פרט לכך היה דרלאן נכח ברוב המועצות שתיארתי, ועם שקרב קצה של ההתנגדות הצרפתית הבטיחני שוב ושוב כי, יקרה מה שיקרה, הצי הצרפתי לעולם לא יפּול בידי הגרמנים. עתה בבורדו בא הרגע הגורלי בדרך חייו של האדמירל הזה השאפתני, האנוכי והמוכשר. מרוּתו על הצי היתה מרות מוחלטת מכל בחינה מעשית שהיא. לא היה עליו אלא לפקוד על האניות להפליג לנמלים בריטיים, אמריקאיים, או לנמלי מושבותיה של צרפת – אחדות כבר הפליגו – ומיד היו נשמעים לו. בבוקר ה־17 ביוני, אחרי נפילת הקבינט של מר ריינו, הצהיר לפני הגנרל ז’ורז' כי מנוי וגמור אתו לתת את הפקודה. למחרת פגש אותו ז’ורז' אחר־הצהרים ושאל אותו מה אירע. דרלאן השיב כי חזר בו. כיון שנשאל מדוע, ענה בפשטות, “עכשיו אני מיניסטר הימיה”. לא היה פירוש הדבר כי חזר בו על־מנת להיעשות מיניסטר הימיה, אלא שמהיותו מיניסטר הימיה נשתנתה נקודת־מבטו. 

מה־מהוּבּלים הם חישוביו האנוכיים של אדם! לעתים רחוקות מזדמנת דוגמה משכנעת יותר. לא היה האדמירל דרלאן צריך אלא להפליג באחת מאניותיו אל איזה נמל מחוץ לצרפת ומיד היה נעשה אדון על כל האינטרסים הצרפתיים שמחוץ לתחום שליטתה של גרמניה. הוא לא היה בא, כגנרל דה־גול, באין אתו כי אם לב בל־ינוצח וכמה חברים קרובים. הוא היה מוליך אתו אל מחוץ להישׂג־ידה של גרמניה את הצי הרביעי שבעולם, אשר קציניו ומלחיו מסוּרים לו אישית. בפעולתו זו היה דרלאן נעשה ראשה של תנועת־המרי הצרפתית כשבידו כלי־נשק אדיר. המספנות ובתי־הנשק של בריטניה ואמריקה היו עומדים לרשותו להחזקת הצי שלו. מלאי הזהב של צרפת בארצות־הברית היה מבטיח לו משאבים למכביר, משעה שיכירו בו. כל הקיסרות הצרפתית היתה נזעקת אל דגלו. שום דבר לא היה יכול למנעו מהיעשות גואלה של צרפת. התהילה והשׂררה אשר אליהן שאף שאיפה כה לוהטת היו בתחום הישג־ידו. תחת זאת עברו עליו שנתים של כהונה מדאיגה ומבוּזה עד שהגיע למוֹת נבלים, קבר מחולל, ושם אשר האומה הצרפתית והצי הצרפתי, שכה היטיב לשרתם עד אז, ינאצוהו ימים רבים.

*

בנקודה זו יש להעלות נימה אחת אחרונה. במכתב שכתב לי דרלאן ב־4 בדצמבר 1942, שלושה שבועות בלבד לפני הירצחו, טען בחום כי עמד בדיבּורו. הואיל ומכתב זה מוסר את נקודת השקפתו והוא צריך להיות לעינינו, אני מביא אותו בסוף הפרק הזה. אין להכחיש ששום אניה צרפתית לא נמסרה אף פעם לצוות גרמני ומעולם לא שימשה את הגרמנים במלחמה נגדנו. דבר זה לא היה אך ורק בזכות הצעדים שנקט האדמירל דרלאן; אבל אין ספק כי הוא החדיר בהכרת הקצינים והמלחים של הצי הצרפתי את ההכרה כי עליהם להרוס את אניותיהם ויהי־מה בטרם יתפסו אותן הגרמנים, שהיו שנואים עליו לא־ פחות מן האנגלים.

*

אלה מאתנו שנשאו באחריות ברוּם הפּסגה בלונדון הבינו את המבנה הפיזי של כוח האי שלנו ובטחוּ ברוחה של האומה. הבטחון שבּו השקפנו אל העתיד הקרוב ביותר לא היה מיוסד, כפי הסברה המקובלת בזמנו בחוץ־לארץ, על בלוף מחוצף או על עוז המליצה, כי אם על הכרה מפוּקחת בעובדות מעשיות ועל חישובן. בנאומי בבית־הנבחרים התבססתי על גורמים מציאותיים שאני ואחרים למדו אותם בשקידה – אחדים משך שנים רבות. עוד מעט אנתח במפורט את בעיית הפלישה כפי שראינו אותה, אני ויועצי המומחים, בימים ההם הראויים להיזכר. אבל קודם־כל צריך היה לנקוט צעד אחד. הוא היה מובן־מאליו, והוא היה עגום.

התווספותו של הצי הצרפתי על הציים של גרמניה ואיטליה, בעוד סכנתה של יאפאן בבחינת גורם בל־יוּמד באופק, העמידה את בריטניה הגדולה בפני סכנות־מוות והשפיעה השפעה חמורה על בטחונה של ארצות־הברית. סעיף 8 של הסכם שביתת־הנשק גזר כי הצי הצרפתי, מחוץ לחלק זה שיישאר בן־חורין להבטחת האינטרסים הקולוניאליים של צרפת, “ייאסף בנמלים שייקבעו ושם ישוחרר ויפורק מנשקו תחת פיקוח גרמני או איטלקי”. לכן ברור היה כי אניות־המלחמה הצרפתיות תבואנה תחת פיקוח זה בעודן במלוא חימושן. אמת כי באותו סעיף הכריזה ממשלת גרמניה חגיגית כי אין לה כל כוונה להשתמש בהן לצרכיה היא במשך המלחמה. אבל מי אדם בר־דעת יאמין לדברו של היטלר אחרי עברו המחפיר ונוכח עוּבדות השעה? יתר על כן, הסעיף הוציא מכלל הבטחה זו “אותן יחידות הנחוצות להשגחה על החופים ולשליית מוקשים”. פירוש הדברים האלה היה נתון בידי הגרמנים. ולבסוף, בכל עת ובכל שעה אפשר יהיה לרוקן את שביתת־הנשק מכל תוכן על סמך כל אמתלה של הפרת־הסכם. לאמיתו של דבר לא היה לנו בטחון כלל. בכל מחיר, בכל סיכון שהוא, בדרך זו או אחרת, עלינו לדאוג לכך שצי צרפת לא יפּול בידים רעות, ולא יביא אז חורבן עלינו ועל זולתנו.

הקבינט המלחמתי לא היסס גם רגע. אותם המיניסטרים אשר בשבוע הקודם נתנו את כל לבם לצרפת והציעו לה לאומיות משותפת, הם עצמם נמנו וגמרו כי יש לנקוט את כל האמצעים הנחוצים. היתה זו החלטה מאוסה, המכאיבה והבלתי־טבעית מכל ההחלטות שהיתה לי יד בהן מעולם. היא הזכירה את פרשת השמדתו של הצי הדאני בנמל קופּנהאגן על ידי נלסון ב־1801; אבל הצרפתים הן אך אתמול היו בעלי־בריתנו היקרים, והשתתפותנו ביגונה של צרפת כנה היתה. מצד שני היו חיי הממלכה וישועת הענין שלנו מוּטלים על כפּות המאזניים. היתה זו טרגדיה יוונית. אבל מעולם לא היה שום מעשה נחוץ יותר לחייה של בריטניה ולכל מה שתלוי בהם. חשבתי על דאנטון ב־1793: “המלכים שעשו אגודה אחת מאיימים עלינו, ואנו מטילים לרגליהם כהזמנה לקרב את ראשו של מלך”.

*

וזה היה מערך הצי הצרפתי: שתי אניות מערכה, ארבע סיירות קלות (contre-torpilleurs), מספר צוללות, בכללן אחת גדולה מאד, סירקוּף, שמונה משחתות, ולערך מאתים כלי־שיט קטנים יותר אך רבי־ערך לשליית־מוקשים ולמלחמה בצוללות, עגנו ברובם בפורטסמות ופלימות. אלה היו נתונים לשלטוננו. באלכסנדריה היו אניית־מערכה צרפתית, ארבע סיירות צרפתיות, שלוש מהן סיירות חדישות של שמונה אינצ’ים, ומספר אניות קטנות יותר. על אלו חלשה שייטת־מערכה בריטית חזקה. באוראן, בקצה השני של הים התיכון, ובנמל הצבאי הסמוך מרס־אל־כבּיר, היו שתים מן האניות הנאות ביותר של הצי הצרפתי, דוּנקרק וסטרסבּורג, סיירות־מערכה חדישות העולות בהרבה על שרנהורסט וגנייזנאו שנבנו במפורש על־מנת לעלות עליהן. אניות אלו, אם תהיינה בידים גרמניות על נתיבי המסחר שלנו, תהיינה מטרידות ביותר. עמהן היו שתי אניות־מערכה צרפתיות, כמה סיירות קלות, ומספר משחתות, צוללות וכלי־שיט אחרים. באלז’יר היו שבע סיירות, ארבע מהן בעלות תותחים של שמונה אינצ’ים. ובמרטיניק נושאת־מטוסים אחת ושתי סיירות קלות. בקזבלנקה עגנה האניה ז’ן באר אשר זה מקרוב הגיעה מסן־נאזאר, אך בלי תותחיה. זאת היתה אחת מאניות המפתח בחישוב הכוחות הימיים בעולם. היא לא היתה גמורה, ואי־אפשר היה להשלים את בנינה בקזבלנקה. אסור שתפליג למקום אחר. האניה רישליה, שהיתה קרובה הרבה יותר לגמר בנינה, הגיעה לדאקאר. היא יכלה לשוט, ותותחיה בני 15 האינץ' יכלו לירות. היו עוד הרבה אניות צרפתיות חשובות פחות בנמלים שונים. לבסוף, בטוּלון היה מספר אניות־מלחמה שמחוץ להישג־ידנו. “מיבצע איל נוגח” כלל את תפיסתו של הצי הצרפתי, את ההשתלטות עליו או את הריסתו למעשה בבת־אחת, ככל שיש לנו גישה אליו.

ראש־הממשלה אל הגנרל איזמי 1.7.40

1. האדמירליות משאירה את נלסון ואת ארבע המשחתות שלה במימי המולדת, ו“מיבצע איל נוגח” צריך להתקדם, מתוך התכוונות לשעת האיר היום ב־3 בחודש.

2. משך הלילה אור ל־3 בחודש צריך לאחוז בכל האמצעים הדרושים בפורטסמות ופלימות, באלכסנדריה, ואם אפשר במרטיניק, על פי אותם הקווים של “איל נוגח”. יש להביא בחשבון את התגובות על אמצעים אלה בדאקאר וקזבלנקה, ויש לנקוט את כל אמצעי־הזהירות כדי למנוע את בריחתן של יחידות בעלות ערך.

בגלל לחץ המאורעות הוספתי גם זאת:

האדמירליות צריכה להשתדל לחזק את השייטות במצרים עד למספר של ארבעים משחתות, עם סיוע סיירות נוסף. יש לעשות מאמץ להגיע לדרגת כוח זו משך שנים־שלושה הימים הבאים ולהחזיק בה משך השבועים שלאחר כך, עד שאפשר יהיה לסקור את המצב. בינתים יש להשלים עם האבידות במבואות המערביים. רוצה הייתי גם לקבל סיכום יומיומי של מספר הספינות המפטרלות או המצויות בעין בין פורטסמות לטיין.

*

באור ל־3 ביולי השתלטו הבריטים על כל האניות הצרפתיות בפורטסמות ופלימות. הפעולה היתה פתאומית ובהכרח היתה בגדר הפתעה. הופעל כוח מכריע, והמיבצע כולו הוכיח מה־נקל היה לגרמנים לתפוס את כל אניות־המלחמה הצרפתיות העוגנות בנמלים שהם שולטים בהם. בבריטניה היתה ההעברה ידידותית מחוץ למקרה של סירקוּף, ואנשי־הצוותים עלו לחוף ברצון. בסירקוּף נפצעו שני קצינים בריטיים, רב־מלח אחד נהרג ומלח־כשיר אחד נפצע. צרפתי אחד נהרג בתגרה, אבל נעשו מאמצים גדולים ביותר, ובהצלחה, להרגיע ולעודד את המלחים הצרפתים. הרבה מאות התנדבו להצטרף אלינו. סירקוף, לאחר שהצטיינה בשירות, אבדה ב־19 בפברואר 1942, עם כל אנשי־הצוות הצרפתים האמיצים שלה.

*

מכת־המוות הונחתה בים התיכון המערבי. פה, בגיברלטר, קיבלו סגן־האדמירל סוֹמרוויל עם “כוח ה”, הכולל את סיירת־המערכה הוד, אניות־המערכה ואליאנט ורזוליוּשן, נושאת־המטוסים ארק רוֹיאל, שתי סיירות ואחת־עשרה משחתות, פקודות שנשלחו מן האדמירליות בשעה 2.25 בבוקר ב־1 ביולי:

היכוֹן ל“איל נוגח” 3 ביולי.

בין הקצינים של סומרוויל היה הקפיטן הולנד, קצין גיבור ומצוין, שלא מכבר היה נספח ימי בפאריז והגה אהדה עזה לצרפת, והשפעתו היתה ניכרת. ב־1 ביולי אחר־הצהרים טילגרף סגן־האדמירל:

לאחר שיחה עם הולנד ואחרים התרשם סגן־האדמירל של “כוח ה” מדעתם כי מן הראוי להימנע בכל מחיר מן השימוש בכוח. הולנד סבור כי פעולה תוקפנית מצדנו תעורר את רוגזם של כל הצרפתים באשר הם שם.

על כך השיבה האדמירליות ב־6.20 אחה"צ:

כוונתה של מ. ה. מ. שאם הצרפתים לא יקבלו אף אחת מן הברירות שתציע, יש להשמידם.

שעה קלה אחרי חצות הלילה (1.08 בבוקר, 2 ביולי) קיבל האדמירל סומרוויל את הנוסח הבא, שחוּבר בקפידה, מן ההודעה שתימסר לאדמירל הצרפתי:

אנחנו, חבריכם עד עכשיו, איננו יכולים להרשות לאניות הנאות שלך ליפּול בידי האויב הגרמני או האיטלקי. מנוי וגמור אתנו להילחם עד הסוף, ואם ננצח, כפי שאנו חושבים, לעולם לא נשכח כי צרפת היתה בת־בריתנו, כי האינטרסים שלנו זהים עם שלה, וכי האויב המשותף שלנו הוא גרמניה. אם ננצח הרינו מצהירים חגיגית כי נשיב את גדולתה של צרפת ואת הטריטוֹריה שלה לקדמותן. לצורך זה עלינו להבטיח כי האניות הטובות ביותר של הצי הצרפתי לא תשמשנה נגדנו בידי האויב המשותף. במסיבות אלו הורתה לי ממשלת הוד־מלכותו לדרוש שהצי הצרפתי הנמצא עכשיו במרס־אל־כביר ואוראן יפעל בהתאם לאחת מן הברירות הבאות:

(א) יפליג אתנו ויוסיף להילחם למען הנצחון נגד הגרמנים והאיטלקים.

(ב) יפליג בצוות מוּקטן תחת פיקוחנו אל נמל בריטי. הצוותים המוקטנים יוחזרו למולדתם בהקדם האפשרי.

אם תקבל אחת מן הדרכים האלו, נחזיר את אניותיך לצרפת עם תום המלחמה או נשלם פיצויים מלאים, אם ייגרם להן נזק בינתים.

(ג) אלטרנטיבית, אם אתה רואה חובה לעצמך להעמיד תנאי שאניותיך לא תשמשנה נגד הגרמנים או האיטלקים אלא אם כן יפרו אלה את הסכם שביתת־הנשק, שלח אותן אתנו בצוות מוקטן לאיזה נמל צרפתי באיי־הודו־המערבית – מרטיניק, למשל – מקום שאפשר יהיה לפרז אותן ולהניח בכך את דעתנו, או אולי להפקידן ביד ארצות־הברית ולהשאירן לבטח עד סוף המלחמה, ובינתים יוחזרו אנשי־הצוותים למולדתם.

אם תדחה את ההצעות ההוגנות האלו, אנוס אני, בצער עמוק, לדרוש ממך שתטבע את אניותיך בתוך שש שעות.

לבסוף, אם לא תתמלא הדרישה הנ"ל, יש אתי פקודות מאת ממשלת הוד־מלכותו להשתמש בכל מידת הכוח שתהיה נחוצה כדי למנוע את אניותיך מנפוֹל בידי הגרמנים או האיטלקים.

במוצאי ה־2 בחודש ביקשתי את האדמירליות לשלוח לסגן־האדמירל את התשדורת הבאה (שוּגרה ב־10.55 אחה"צ):

מוּטל עליך אחד התפקידים המרגיזים והקשים ביותר שבפניהם עמד אדמירל בריטי אי־פעם. אבל אנו בוטחים בך בטחון שלם וסומכים עליך שתבצע את התפקיד ללא רתיעה.

האדמירל הפליג עם האיר היום וב־9.30 לערך היה מול אוראן. הוא שלח את הקפיטן הולנד עצמו במשחתת לבקר אצל האדמירל הצרפתי ז’נזוּל. לאחר שנדחתה בקשתו לראיון, שלח הולנד על ידי שליחים את התעודה שכבר צוּטטה. האדמירל ז’נזוּל השיב בכתב כי בשום פנים ואופן לא תורשינה אניות־המלחמה הצרפתיות ליפּול שלמות בידי הגרמנים והאיטלקים, וכי על כוח יוּשב בכוח.

כל היום נמשך המשא־והמתן, כשהקפיטן הולנד ממתין במשחתת שלו מול המעגן. צרת־נפשם של האדמירל הבריטי וקציניו הראשיים נתחוורה לנו מתוך המברקים שהוחלפו. רק הפקודות הבלתי־אמצעיות ביותר אילצו אותם לפתוח באש על האנשים שלפני זמן כה קצר היו ידידיהם. גם באדמירליות בלטה התרגשות. אבל עוז־החלטתו של הקבינט המלחמתי לא התרופף. כל שעות אחר־הצהרים ישבתי בחדר הקבינט מתוך מגע הדוק עם עמיתי הראשיים ועם הלורד־הראשון־של־האדמירליות והלורד־הראשון־של־הימיה. מברק סופי נשלח ב־6.26 אחה"צ.

על האניות הצרפתיות למלא אחר התנאים שלנו או שתטבּענה את עצמן או שתטביען אתה קודם חשיכה.

אבל הפעולה כבר החלה. ב־5.54 פתח האדמירל סומרוויל באש על הצי הצרפתי האדיר הזה, שהיה מוגן גם על ידי סוללות־החוף שלו. ב־6 אחה"צ הודיע כי הוא נתון במערכה כבדה. ההרעשה נמשכה כעשר דקות, ואחריה באו התקפות כבדות של מטוסי־הצי שלנו, שהמריאו מארק רויאל. אנית־המערכה ברטאן פוּצצה. דונקרק שקעה. אנית־המערכה פּרובאנס נתקעה בשרטון. סטרסבורג נמלטה, ואף כי הותקפה ונפגעה על ידי מטוסי־טורפדו, הגיעה לטוּלון, שאליה הגיעו גם הסיירות מאלז’יר.

באלכסנדריה הסכים האדמירל הצרפתי גוֹדפרוּאה, לאחר משא ומתן ממושך עם האדמירל קנינגהאם, להריק את מיכלי הדלק שלו, לסלק חלקים חשובים של מנגנוני התותחים שלו, ולהחזיר קצת מאנשי־הצוותים שלו למולדת. בדאקאר הותקפה אנית־המערכה רישליה ב־8 ביולי על ידי נושאת־המטוסים הרמס, וגם סירת־קיטור התקיפה בגבורה רבה ביותר. רישליה נפגעה על ידי טורפדו אווירי ונזוקה נזק חמור. נושאת־המטוסים הצרפתית ושתי הסיירות הקלות במרטיניק פוֹרקו מנשקן, לאחר דיונים ממושכים, על פי הסכם עם ארצות־הברית.

ב־4 ביולי מסרתי דין־וחשבון ארוך לבית־הנבחרים על מה שעשינו. אף כי סיירת־המערכה סטרסבורג נמלטה מאוראן ועדיין לא נודע אז שרישליה נפגעה פגיעות חמורות, הרי הצעדים שנקטנו הוציאו את הצי הצרפתי מן החישובים הגרמניים העיקריים. משך שעה ומעלה נאמתי אותו יום אחר־הצהרים, ומסרתי תיאור מפורט של כל המאורעות הקודרים האלה, ככל שהיו ידועים לי. אין לי מה להוסיף על התיאור שמסרתי אז לפרלמנט ולעולם. למען שיווי־המשקל ראיתי לטוב לי לסיים בנעימה שהעמידה את הפרשה הנוּגה הזאת על מקומה הנכון נוכח המצוקה שבה היינו שרויים. לפיכך קראתי לפני הבית את האזהרה שהפיצותי, בהסכמת הקבינט, בחוגים הפנימיים של מנגנון הממשל יום קודם לכן.

בזמן שהוא אולי ערב נסיון פלישה או ערב קרב על ארץ מולדתנו, מבקש ראש־הממשלה להעמיד את כל האנשים המחזיקים בעמדות אחראיות בממשלה, בשירותים הלוחמים או במיניסטריונים האזרחיים, על חובתם לקיים רוח של מרץ עירני ובוטח. אף כי יש לנקוט את כל אמצעי־הזהירות שבגדר הזמן והיכולת, אין כל יסוד להניח כי אפשר להנחית בארץ הזאת, בין מן האוויר בין מן הים, חיילים גרמנים במספר העולה על זה שיכולים הכוחות החזקים האוחזים נשק כרגע להשמידם או לשבוֹתם. חיל־האוויר־המלכותי נמצא במצב מצוין ובדרגת הכוח הגבוהה מכל שהוּשג עד כה. הצי הגרמני מעולם לא היה כה חלש כמו עכשיו, והצבא הבריטי במולדת מעולם לא היה חזק כמו עכשיו. ראש־הממשלה מצפה לכך שכל משרתי הוד־מלכותו בעמדות רמות יתנו דוגמה של עמידה איתנה והחלטה תקיפה. עליהם לעצור ולגנות את ביטוּין של דעות פוחזות ובלתי־שקולות בחוגיהם, או מצד הכפופים להם. אל יהססו למסור, או אם יש צורך – להרחיק, כל איש, קצין או פקיד שנמצא משפיע ביודעים השפעה מפריעה או מדכאת, ואשר דיבּוּריו מכוּונים להפיץ בהלה ויאוש. רק כך יהיו ראויים לאנשים הלוחמים אשר, באוויר, בים וביבשה, כבר קידמו את פני האויב בלי כל הרגשה שהוא עולה עליהם בסגולות מלחמתיות.

בהקשיבו לדברים האלה היה הבית שרוי בדומיה עזה, אבל לבסוף בא חזיון שהוא יחיד־במינו בנסיוני שלי. דומה היה כי הכל קמו בכה־ובכה והיו מריעים שעה ארוכה למדי. עד לרגע הזה התיחסה אלי המפלגה השמרנית בהסתייגות מסוימת, ומספסלי הלייבּור הייתי זוכה לקבלת־הפנים החמה ביותר בכניסתי לבית או בקומי לנאום בשעות רציניות. אולם עתה הצטרפו הכל בהסכמה חגיגית ורועשת.

חיסולו של הצי הצרפתי כגורם חשוב במחי אחד כמעט של כוח־הזרוע חוללה רושם עז בכל הארצות. בריטניה זו, שכה רבים נואשו ממנה והוציאוה מכלל חשבון, שבעיני זרים היתה כמרעידה על עברי פי הכניעה לכוח האדיר הערוּך כנגדה, הנה היא קמה ומכה בלי רחם ביקרים שבידידיה מיום אתמול ומבטיחה לעצמה לזמן־מה שליטה שאין־עוררים־עליה על הים. הובהר כי הקבינט המלחמתי הבריטי אינו ירא מכל ולא יירתע מכל. אמת היה הדבר.

*

ב־1 ביולי עברה ממשלת פטן לווישי, ונכוֹנה כממשלתה של צרפת הבלתי־כבושה. כשהגיעוה החדשות מאוראן ציותה על תגמול אווירי נגד גיברלטר, ופצצות מספר הוטלו על הנמל מבסיסיה באפריקה. ב־5 ביולי ניתקה ממשלה זו רשמית את היחסים עם בריטניה הגדולה. ב־11 ביולי פינה הנשיא לבּרן את מקומו למרשל פטן, שנתמנה ראש־המדינה על ידי רוב עצום של 569 נגד 80, עם 17 נמנעים והרבה נעדרים.

גאונה של צרפת איפשר לבניה לתפוס את מלוא משמעותה של אוראן, ולשאוב בענוּתה משנה תקוה ועזוז מתוספת הכאב המר הזה. הגנרל דה־גול, שלא נמלכתי בדעתו מראש, היה נהדר בתגובתו, וצרפת, כיון ששוחררה והושבה על כנה, סמכה ידיה על התנהגותו. אני חב תודה למר טייטגן על מעשה שמן הראוי לספּרו. בכפר סמוך לטולון התגוררו שתי משפחות אכרים, שכל אחת מהן אבד לה בן מלח בהרעשה הבריטית על אוראן. נערכה לויה שכל שכניהן רצו להשתתף בה. שתי המשפחות ביקשו שהדגל הבריטי יהיה פרוס על הארונות בצד דגל־שלושת־הצבעים, ובקשותיהן נתמלאו מתוך יראת־כבוד. בכך יכולים אנו לראות איך רוחם המבינה של פשוטי־עם מגעת אל הנשגב.

*

הרווחה עצומה פשטה בחוגים הממשלתיים העליונים בארצות־הברית. דומה היה כי האוקינוס האטלנטי שוב יש בכוחו לתת מחסה. ונגוֹל מרחב זמן כביר לצורך ההכנות הדרושות לבטחונה של הרפובליקה הגדולה. מכאן והלאה שוב לא דיברו על כניעתה של בריטניה. השאלה היחידה היתה האם יפלשו לתוכה ויכבשוה? וזאת השאלה שעתידה היתה עתה להיבחן.

נספח    🔗

האדמירל דרלאן אל מר צ’רצ’יל

אלז’יר, 4 בדצמבר 1942

אישי ראש־הממשלה היקר,

ב־12 ביוני 1940, בבריאַר, במפקדה של הגנרל וייגאן, קראת לי הצדה ואמרת אלי: “דרלאן, אני מקווה שלעולם לא תמסור את הצי”. עניתי לך: “הדבר אינו בא בחשבון כלל: יהיה זה בניגוד למסורת הצי שלנו ולכבודו”. הלורד־הראשון־של־האדמירליות, אלכסנדר, והלורד־הראשון־של־הימיה, פּאוּנד, קיבלו אותה תשובה ב־14 ביוני 1940, בבורדו, וכמוהם כן גם הלורד לוֹיד. אם לא הסכמתי להרשות לצי הצרפתי להפליג לנמלים בריטיים, היה הדבר משום שידעתי כי החלטה כזאת תביא לידי כיבושן השלם של המולדת הצרפתית ושל אפריקה הצפונית כאחת.

מודה אני כי תקפו עלי מרירוּת רבה ותרעומת גדולה נגד אנגליה כתוצאה מן המאורעות המכאיבים שנגעו בי כימאי: ולא זו בלבד אלא שנדמה היה לי כי אין אתה מאמין לדיברתי. יום אחד שלח אלי הלורד הליפקס באמצעות מר דיפּוּאי לאמור כי באנגליה אין מטילים ספק בדיברתי אלא שהסברה היא שלא אוכל לעמוד בה. עתה־זה הוכיחה התאבדותו של הצי בטוּלון כי הדין היה אתי, כי גם אם שוב לא הייתי המפקד, ביצע הצי את הפקודות אשר נתתי וקיימתי, בניגוד לרצונה של ממשלת לאוואל. על פי פקודות מנהיגי המרשל נאלצתי לנקוט, מינואר 1941 עד אפריל 1942. מדיניות שתמנע את צרפת ואת הקיסרות שלה מהיכבש והימחץ על ידי מעצמות הציר. מדיניות זו בכוֹרח המאורעות היתה מנוגדת לשלכם. וכי מה יכולתי לעשות? בזמן ההוא לא היה בכוחכם לעזור לנו, וכל מחוה כלפיכם היתה מביאה רק לידי תוצאות הרות־שואה ביותר לארצי. לולא קיבלנו עלינו את ההתחייבות להגן על הקיסרות בכוחותינו־אנו (אני דחיתי תמיד את עזרת הגרמנים, אפילו בסוריה), היה הציר בא לאפריקה וצבאנו אנו היה נבאש ומורחק: במקרה כזה ודאי לא היה המחנה הראשון הבריטי עומד כיום לפני טוניס כשחיילים צרפתים נלחמים לצדו בגרמנים ובאיטלקים.

כשנחתו כוחות הברית באפריקה ב־8 בנובמבר, ביצעתי תחילה את הפקודות שקיבלתי. אחר כך, ברגע ששוב לא היתה אפשרות לכך, פקדתי להפסיק את הקרבות כדי למנוע שפיכוּת־דמים מיותרת וקרב שהיה מנוגד לרגשות האינטימיים של הנלחמים. כיון שווישי ניערה חצנה ממני, וכיון שלא רציתי לחדש את הקרבות, העמדתי עצמי לרשות השלטונות הצבאיים האמריקאיים, כי רק בדרך זו יכולתי להישאר נאמן לשבועתי. ב־11 בנובמבר נודע לי על הפרת הסכם שביתת־הנשק על ידי הגרמנים, על כיבושה של צרפת, ועל מחאתו החגיגית של המרשל. אז סברתי כי יכול אני להשיב לי את חירוּת הפעולה שלי, וכי, עם שאשמור אמונים לאישיותו של המרשל, אוכל ללכת באותה דרך שהיא היפה ביותר לטובתה של הקיסרות הצרפתית, היא דרך המלחמה נגד הציר. בתמיכת השלטונות העליונים של אפריקה הצרפתית ודעת־הקהל, וכשאני פועל כיורשו ומחליפו של ראש־המדינה, כוננתי את הנציבוּת העליונה באפריקה ופקדתי על הכוחות הצרפתיים להילחם לימין בנות־הברית. מאז הכיר מערב אפריקה הצרפתית במרוּתי. מעולם לא הייתי יכול להשיג תוצאה זו לולא פעלתי בשמו של המרשל ולוּ תוֹארתי פשוט כפורש. אני משוכנע שכל הצרפתים הנלחמים עכשיו נגד גרמניה איש על פי דרכו יגיעו לבסוף להתפייסות כללית, אבל אני מאמין כי לפי־שעה עליהם להמשיך בפעולותיהם הנפרדות. יש מידה של תרעומת, במיוחד במערב אפריקה הצרפתית, תרעומת שהיא עזה כדי־כך שאינני יכול להשיג יותר, כידוע לך. אני עושה את תפקידי מבלי להתקיף איש, אני מבקש יחס־גומלים. לפי שעה הדבר היחיד החשוב הוא להנחיל מפלה לציר; כאשר ישוחרר העם הצרפתי, יבחר אחרי כן במשטר המדיני שלו ובמנהיגיו.

אני מודה לך, אישי ראש־הממשלה, על שהצטרפת לנשיא רוזוולט בהצהרה כי, בדומה לארצות־הברית, רוצה בריטניה הגדולה בחידושה האינטגראלי של הריבּונות הצרפתית כפי שהיתה ב־1939. לאחר שתשוב ארצי ותשיג את שלמותה וחירותה, אחת תהיה שאיפתי: לפרוש מתוך ההרגשה שהיטבתי לשרתה.

קבל־נא, אישי ראש־הממשלה, את רגשי הוקרתי הנעלים ביותר.

פרנסוּאה דרלאן, אדמירל של הצי

 

פרק שנים־עשר: מנגנון ההתקפה הנגדית – 1940    🔗

תגובותי האישיות אחרי דונקרק – מיזכר לגנרל איזמי מיום 4 ביוני – מלאכת ה־6 ביוני – נסיגה – תכניותי הישנות מיולי 1917 – מחשבה מוקדמת על כלי־שיט להנחתת טנקים – גרעין נמלי “מלברי” (תוּת) של 1944 – הנחיה לגנרל איזמי על התקפה נגדית – “יחידות־קומנדו” – כלי־שיט להנחתת טנקים וצנחנים – מיזכרי מיום 7 ביולי 1940 הדורש אסדות לנחיתת שש־מאות או שבע־מאות טנקים – מיזכר מיום 5 באוגוסט 1940, על תכנית האוגדות המשוריינות – תובלה ימית לשתי אוגדות בבת־אחת – פיקוד־המיבצעים־המשולבים – מינוי סיר רוג’ר קיז – ועד־התכנון־המשותף תחת מרותו הישרה של מיניסטר־ההגנה – התקדמות בנינן של אסדות־נחיתה ב־1940 ו־1941 – מברקי אל הנשיא רוווולט מיום 25 ביולי 1941 – חתירתי העקיבה להנחתת צבאות גדולים באירופה

תגובתי הראשונה על “נס דונקרק” היתה לנצל אותו כהלכה על ידי יזימת התקפה נגדית. שעה שהיו דברים כה רבים תלויים בספק, התבלט הצורך לשוב ולתפוס ביזמה. יום ה־14 ביוני היה לי יום טרוד משום שהוצרכתי להכין ולשאת בבית־הנבחרים אותו נאום ארוך ורציני שכבר נמסר עליו, אך מיד אחרי תוּמו חשתי לפרוט על הנימה אשר לפי דעתי היתה צריכה לשרור על מחשבותינו ולפעֵם את מעשינו ברגע זה.

ראש־הממשלה אל הגנרל איזמי 4.6.40

אנו דואגים מאד – ובודאי מן החכמה הוא לדאוג – מחמת הסכנות שינחתו הגרמנים באנגליה, אף כי בידינו השליטה בימים ואף כי יש לנו הגנה חזקה מאד של מטוסי־קרב באוויר. כל לשון־ים, כל חוף, כל מפרץ נעשה לנו מקור חרדה. חוץ מזה עשויים הצנחנים לקפוץ ולכבוש את ליברפול או את אירלנד, וכן הלאה. כל מצב־הרוח הזה הוא טוב ויפה אם הוא מחולל מרץ. אבל אם כה קל הוא לגרמנים לפלוש אלינו על אף הכוח הימי, אולי ירגישו אחדים בנטיה לשאול את השאלה, “מדוע יש לחשוב כי נבצר מאתנו לעשות להם משהו מעין זה?” הרגל המחשבה הדפנסיבי לגמרי, שהחריב את הצרפתים, אין להרשותו שיחריב את היזמה שלנו. חשוב הוא ביותר שיהיו כוחות גרמניים במספר רב ביותר לכל אורך החופים של הארצות שכבשו, ואנו צריכים לגשת מיד למלאכה ולארגן כוחות פשיטה על החופים האלה שבהם האוכלוסים הוגים ידידוּת. כוחות כאלה יכולים להיות מורכבים יחידות שלמות־לעצמן, מצוידות כהלכה, המונות, נאמר, מאלף עד לא יותר מעשרת־אלפים במשולב. ההפתעה תובטח מכוח העובדה שהיעד יוסתר עד לרגע האחרון. מה שראינו בדונקרק מלמד באיזו מהירות אפשר להעביר חיילים אל (ואני מניח, נגד) נקודות נבחרות, אם יש צורך. מה־נפלא יהיה הדבר אם יתחילו הגרמנים לתמוה היכן תבוא עליהם המכה הבאה, תחת שיאלצו אותנו לנסות להקיף את האי הזה חומה ולקרות עליו גג! יש לעשות מאמץ להתנער מן הכפיפוּת הנפשית והרוחנית לרצונו וליזמתו של האויב, אשר ממנה אנו סובלים.

איזמי מסר זאת לראשי־המטות, ועקרונית זכה הרעיון להסכמתם הלבבית ונשתקף בהרבה מן ההחלטות אשר קיבלנו. מעט־מעט התפתחה מכך מדיניוּת. מחשבותי נעוצות היו בזמן הזה בלוחמת טנקים, לא רק הגנתית כי אם תוקפנית. דבר זה הצריך בניית מספרים גדולים של אסדות להנחתת טנקים, שמעתה והלאה נעשתה אחת מדאגותי המתמידות. הואיל וכל זה עתיד היה ללבוש חשיבות ראשונה־במעלה, שוּמה עלי ליסוֹב אחור אל נושא שלפני ימים רבים העסיק את מחשבתי ועתה שב וחי.

*

הלוחמה האמפיבית קסמה לי תמיד, והרעיון להשתמש בטנקים שיעלו לחוף מתוך אסדות, שנבנו במיוחד למקומות ששם אין מצפּים להם, העסיקני זה זמן רב. עשרה ימים בטרם איכנס שוב לממשלתו של מר לויד ג’ורג' כמיניסטר לתחמושת ב־17 ביולי 1917, הכינותי, בלי עזרת מומחים, תכנית לכיבוש שני האיים הפריזיים, בּוֹרקוּם וסילט. המטרה היתה להבטיח בסיס מעבר־לים לשייטות ולסיירות ולכוחות אוויריים ככל שהיו מצויים בעין בימים ההם, על־מנת לאכוף את הלחימה הימית, שבה היתה לנו עדיפות מספרית גדולה, ועל ידי חידוש ההסגר ההדוק – להקל מן הלחץ של מלחמת הצוללות, שהיתה אז בשיאה, על קו־האספקה האטלנטי שלנו ותנועת הצבאות האמריקאיים לצרפת. מר לויד ג’ורג' התרשם מן התכנית, והדפיס אותה במיוחד בשביל האדמירליות והקבינט המלחמתי.

היה בתכנית הסעיף הבא, 22 ג, שמעולם לא ראה עדיין אור יום:

העלאת החיילות על האי [בורקוּם או סילט] תחת חיפוי תותחי הצי [צריכה] להסתייע בגז ועשן מכלי תובלה אטימי־טורפדות על ידי סירות־משא אטימות־כדורים. יש לספק מאה בקירוב להנחתת אוגדה. נוסף על כך יש לספק מספר – נאמר חמישים – סירות־משא מנחיתות טנקים, שכל אחת מהן מובילה טנק או טנקים [ו]מסוגלת לקצץ חוטי תיל בחרטומה. על ידי גשר נמתח או חרטום משופע ינחתו [הטנקים] בכוחם הם, וימנעו את האפשרות שחוטי התיל יעכבו את חיל־הרגלים כאשר יתקיף את מבואות הביצורים והסוללות. זהו קו חדש, והוא מסלק את אחד הקשיים הגדולים עד מאד מלשעבר, לאמור, ההנחתה המהירה של תותחי־השדה [שלנו] לקיצוּץ חוטי תיל.

ואחרי כן, סעיף 27:

תמיד קיימת הסכנה שיגוּנב אל האויב דבר על כוונותינו והוא יקדים ויחזק את חילות המצב שלו בחיילים טובים, ועל כל פנים במידה שהדברים אמורים באי בורקום, שבּיחס אליו הוא חייב להיות רגיש מאד תמיד. לעומת זאת, אפשר יהיה לבצע את הנחיתה תחת המגינים של סירות־משא אטימות בפני כדורי מכונות־יריה, ומרובּות כל־כך עד שאש תותחים כבדה [ז. א., האש של תותחים כבדים] לא תשפיע עליהן במידה רצינית; וטנקים שיופעלו במספרים גדולים עוד יותר מן המוּצע כאן, בפרט הטנק מהיר־התנועה והסוגים הקלים יותר, יפעלו באזור שבו אי־אפשר היה לעשות שום הכנות לקראתם. מותר לומר כי אלה הם שיקולים נוחים חדשים וחשובים.

*

בתזכיר זה היתה לי גם תכנית אלטרנטיבית ליצירת אי מלאכותי במים הרדוּדים של הוֹרן ריף (צפונית משם):

סעיף 30. אחת הדרכים המוצעות לחקירה היא זאת: יש להכין בהאמבּר, בהאריץ, ובווש, במדויי ובתמזה מספר ברגות שטוחות־קרקעית. העשויות לא פלדה כי אם בטון. מבנים אלה יותאמו לעומק המים שבהם ישוקעו. בהתאם לתכנית כללית. הם יצופו בהיותם ריקים ממים, וכך אפשר יהיה לגררם למקום האי המלאכותי. לכשיגיעו למצוֹפים האלה המציינים את מקום האי, ייפּתחו “פקקי”־ים, והם ישקעו על הקרקע. אחר כך אפשר יהיה למלא חול בהדרגה, כפי האפשרויות, על ידי מחפוֹרי־ספיגה. גוֹדל המבנים האלה יהיה בין 50x40x20 אינץ' ל־120x80x40 אינץ'. בדרך כך ייוצר נמל אטים־טורפדות ומוגן מפני מזג־האוויר, בדומה לאֶטול, בלב הים, ובו מדוֹרוֹת רגילים למשחתות ולצוללות, ושטוּחיות־ירידה לאווירונים.

תכנית זו, אם היא בת־ביצוע. אפשר לשכללה עד מאד, ואפשר לנקטה במקומות שונים. אולי אפשר לבנות ספינות בטון שתוכלנה לשאת צריח שלם של תותחים כבדים, ואלו, כיון שיוכנסו מים לחדריהן החיצוניים, חשתקענה על קרקע הים, כמצודות סוֹלנט, בנקודות המבוקשות. אפשר יהיה להקים מבנים טביעים אחרים שיכילו מחסנים, מיכלי דלק, או תאי מגורים. בלי חקירה של מומחים אי־אפשר אלא לרמז על האפשרויות, הכוללות את יצירתם של אי מלאכותי ובסיס משחתות, העברתם בחלקים, הרכבתם והצבתם.

31. תכנית כזאת, אם תימצא הגיונית מבחינה מכנית, עוקפת את הצורך להעסיק חיילות ואת כל הסיכונים של הסתערות על אי מבוצר. אפשר יהיה לנקטה בחינת הפתעה, כי גם אם מסתבר שבניית אסדות הבטון האלו תיודע בגרמניה, הרי המסקנה הטבעית תהיה שנתכוונו לנסיון לחסום את פיות הנהרות, רעיון שבאמת אין להוציאו מכלל חשבון. כך, עד שיתחילו האי או מערכת שוברי הגלים לצמוח ממש, לא יירד האויב עד חקר התכנית.

אולם יהיה צורך בשנה של הכנות.

קרוב לרבע מאת־שנים היה התזכיר הזה ישן את שנתו בארכיונים של הועדה־להגנת־הקיסרות. לא הדפסתי אותו בספרי המשבר העולמי, שבו היה צריך להיכּלל, בשל קוצר המצע, ומשום שלא הוצא לפּועל מעולם. ויפה כך, משום שהרעיונות שהובּעו שם היו חיוניים במלחמה הזאת יותר מתמיד; והגרמנים ודאי שקראו בתשומת־לב את ספרי המלחמתיים. אכן, עיוּן־מטה בכתבי כל אדם במעמדי יהיה בגדר ענין שבשיגרה רגילה. המושגים שהיו ביסוד התזכיר הישן הזה נחרתו עמוק במחשבותי, ובשעת־החירום החדשה שימשו מסד לפעולה אשר, לאחר פרק־זמן ממושך, באה על ביטויה הראוי־להיזכר בצי העצום של אסדות להנחתת טנקים ב־1943 ובנמלי “מלבּרי” [“תוּת”] של 1944.

*

אותו יום לא־עקר, יום ה־6 ביוני 1940, כשאני נלהב מחמת הרגשת הישועה והסמכוּת לתכנן לימים יבוֹאו, פתחתי בשורה ארוכה של מיזכרים שפקדו על המירשם והבניה של ספינות מנחיתות טנקים והמריצוהו בלי חשׂך.

ראש־הממשלה אל הגנרל איזמי 6.6.40

בהמשך למיזכר שלי מאתמול [שצוּין בתאריך 4 ביוני] בדבר פעולה תוקפנית: כשיגיעו האוסטרלים שאלה היא אם לא מן הראוי יהיה לארגן אותם ביחידות של 250 איש, מצוידים ברימונים, מרגמות, טוֹמיגאנים, כלי־רכב משוריינים וכיוצא בזה, שתהיינה מסוגלות לפעול נגד התקפה בארץ הזאת, אבל מסוגלות גם לנחות בחופים הידידותיים הנתונים עתה בידי האויב. שוּמה עלינו לעקור ממוחותינו את הדעה שנמלי התעלה וכל השטח שביניהם הם שטח־אויב. מה הסידורים שנעשים לסוכנים טובים בדנמרק, הולנד, בלגיה ולאורך החוף הצרפתי? יש להכין מיבצעים, בחיילות מאומנים במיוחד מטיפּוס הציידים, שיוכלו לפתח שלטון־טרור בחוֹפים האלה, קודם־כל על פי שיטת “טבח וּברח”; אבל אחרי כן, או אולי ברגע שנהיה מאורגנים, נוכל להפתיע את קאלה או את בולון, להרוג ולשבּות את חיל־המצב של ההוּנים, ולהחזיק במקום עד שתיעשינה כל ההכנות להשתלט עליו במצור או בהסתערות כבדה, ואז להסתלק. מלחמת ההתנגדות הסבילה, שבּה הפלאנו לעשות כל כך, חייבת להסתיים. אני מקווה כי ראשי־המטות יחדיו יציעו לי אמצעים להתקפה נמרצת, נועזת ובלתי־פוסקת על כל קו החוף הכבוּש בידי הגרמנים. טנקים וכלי־רכב משוריינים לוחמים [.A.F.V] יש להכניס לסירות שטוחות־קרקעית, שמתוכן יוכלו לזחול לחוף, לפשוט פשיטה עמוקה לפנים הארץ, לנתק איזה קו־תחבורה חיוני, ואחר כך לחזור, כשהם משיירים אחריהם שובל של פגרים גרמנים. מסתבר כי שעה שיעלו טוֹבי החיילות להתקפה על פאריז, יישארו רק חילות־הקו הגרמניים הרגילים. יש למרר את חייהם של אלה ביסורים קשים. יש לנקוט את הצעדים הבאים:

1. הצעות לארגון פלוגות המחץ.

2. הצעות להובלת טנקים ולהנחתתם בחוף, מתוך הסברה שלהלכה יהיה השלטון בים בידינו ולא בידי האויב.

3. רשת מתאימה של ריגול ומודיעין לאורך כל החופים.

4. פריסת חילות צנחנים בהיקף של חמשת אלפים.

5. בחצי תריסר מתותחי־15־האינץ' שלנו יש להתקין מיד שפופרות פנימיות כדי שיירו למרחק חמישים או ששים מיל, ויש להרכיבם על מכוֹני רכבת או על שטוּחיות של פלדה או בטון, כדי לשבור את האש של התותחים הגרמניים, שודאי תומטר עלינו מעבר לתעלה בעוד פחות מארבעה חדשים.

בכיווּנים רבים באה פעולה בהתאם לנדרש. “פלוגות המחץ” קמו תחת השם “קומנדו”, ועשר כאלו גויסו מתוך הצבא הסדיר ואנשי חיל־הים־המלכותי. גרעינו של ארגון זה החל ללבוש צורה במערכה הנורבגית. במקום המתאים יסוּפּר על התותחים הכבדים היורים אל מעבר לתעלה. אולם צר לי כי הרשיתי להקטין את היקפם של חילות הצנחנים הבריטיים מחמשת־אלפים לחמש־מאות.

*

לסירוגים הייתי חוזר לענין בנייתן של אסדות נחיתה, שבהן הייתי הוגה בלי חשׂך הן בחינת סכנה לנו עצמנו הן כתכנית לעתיד־לבוא נגד האויב. פיתוחן של סירות הסתערות קטנות הוחל לפני פרוץ המלחמה, ואחדות שימשו בנארוויק. רובּן אבדו שם או בדונקרק. עכשיו זקוקים היינו לא רק לסירות הקטנות שאפשר להרימן אל האניות מובילות הצבא, אלא לכלי־שיט עוברי־ים שהם עצמם מסוגלים להעביר טנקים ותותחים להסתערות ולהנחיתם אל החופים.

ראש־הממשלה אל מיניסטר־האספקה 7.7.40

מה עושים ביחס למירשם ולתכנוּן של כלי־שיט להעברת טנקים בים לצורך התקפה על ארצות אויב? אפשר גם אפשר למסור את הדבר לעיון למר הופקינס, לשעבר הממוּנה על הבניה בצי, שודאי הוא פנוי עכשיו לאחר שהקולטיבטור מס. 6²⁷ יצא מן האָפנה. כלי־שיט אלה צריכים להיות מסוגלים להוביל שש או שבע־מאות כלי־רכב בנסיעה אחת ולהנחיתם אל החוף. או, אלטרנטיבית, לקלטם מן החופים וכן גם, כמובן, להעלותם לרציפים – אם אפשר יהיה לשלב את שני הדברים.

ראש־הממשלה אל הגנרל איזמי 5.8.40

תמול־שלשום ביקשתי תחזית על פיתוח האוגדות המשוריינות שיידרש ב־1941 – לאמור, חמש עד תום מרס ועוד אחת נוספת בכל חודש עד שיושג סך־הכל של עשר בסוף אוגוסט 1941; וכן על הרכּב הרכב המשוריין ורכב־העזר מכל הסוגים שיידרש לכל אוגדה.

נא להודיעני עד היכן הגיע משרד המלחמה בתכניותיו, ואם מספר הטנקים שהוזמנו מתאים לתכנית בממדים אלה.

נא להמציא לי גם דו"ח על התקדמות אמצעי התובלה אל מעבר לים, הצריכים להספיק להעברת שתי אוגדות משוריינות בבת־אחת. מי עושה זאת – האדמירליות או מיניסטריון־האספקה? הבעתי את הדעה שמר הופקינס עשוי אולי למצוא קצת פנאי.

ראש־הממשלה אל הגנרל איזמי 9.8.40

המצא לי עוד דו"ח על המירשמים והטיפוסים של כלי־שיט להעברת שריונים בדרך הים והיבשה אל חופים.

ביולי הקימותי פיקוד נפרד למיבצעים משולבים, תחת פקודת ראשי־המטות. לשם עיון ותרגוּל בצורת לחימה זאת. ואדמירל־הצי סיר רוג’ר קיז הועמד בראשו. קשריו האישיים ההדוקים אלי ואל משרד־ההגנה סייעו להתגבר על כל הקשיים המשרדיים שנבעו ממינוי בלתי־רגיל זה.

ראש־הממשלה אל הגנרל איזמי

וסיר אדוארד בריג’ס 17.7.40

מיניתי את אדמירל־הצי סיר רוג’ר קיז לתפקיד מנהל־המיבצעים־המשולבים. עליו לקבל לידיו את התפקידים והאפשרויות המוקצים עתה לגנרל בּוֹרן. לגנרל בורן יש למסור כי, בשל הגדלת היקפם של מיבצעים אלה, הכרח הוא שהממונה יהיה קצין בעל דרגה גבוהה, וכי השינוי אין בו כלל משום מתן דופי בו או בקשורים אליו. ברור שיהיה עליו לשתף פעולה כהלכה. למדתי להעריך עד מאד את עבודתו של קצין זה כאדיוטאנט־גנרל של חיל־הים־המלכותי, ומכל־מקום חייב חיל־הים־המלכותי למלא תפקיד ראשי בארגון הזה.

עד לסידורים נוספים יקבע סיר רוג’ר קיז מגע עם המיניסטריונים של השירותים באמצעוּת הגנרל איזמי כנציגו של מיניסטר־ההגנה.

*

כבר הסברתי מה־קלה ונוחה היתה צמיחתו של משרד המיניסטר־להגנה ומה־קלה היתה עליית סמכותו. בסוף אוגוסט נקטתי את הצעד הרשמי היחיד שמצאתי לנחוץ לנקטו אי־פעם. עד כאן פעלה ועדת־התכנון־המשותפת תחת פיקוח ראשי־המטות וראתה בהם את הממונים עליה רשמית ובמישרים. ראיתי צורך להעמיד את הגוף הזה החשוב, אף שלא היה יעיל ביותר עד כה, תחת פיקוחי האישי. לכן ביקשתי את הקבינט המלחמתי לתת את אישורו לשינוי המפורש הזה במנגנון המלחמתי שלנו. כל עמיתי נענו לי בחפץ־לב, ואני נתתי את ההוראות הבאות:

ראש־הממשלה אל הגנרל איזמי

וסיר אדוארד בריג’ס 24.8.40

ועדת־התכנון־המשותפת תפעל החל מיום־ב' הבא במישרים תחת פקודות מיניסטר־ההגנה ותיעשה חלק ממשרדו של מיניסטר־ההגנה – לשעבר מזכירוּת ההגנה הקיסרית. דיוּר יימצא בשבילה בריצ’מונד טראס. חברי הועדה יחזיקו בעמדותיהם ומגעיהם הנוכחיים עם שלושת המיניסטריונים של השירותים. הם יעבּדו את פרטיהן של תכניות שימסור להם מיניסטר־ההגנה. הם יהיו רשאים ליזום תכניות משלהם לאחר שיימלכו בגנרל איזמי. הם יעמדו, כמובן, לשירות ועדת־ראשי־המטות לבירור כל ענין שיישלח אליהם.

2. כל התכניות שתמציא ועדת־התכנון־המשותפת, או שתבררן על פי הוראות בהתאם להנ"ל, תימסרנה לועדת־ראשי־המטות לחות־דעתה.

3. אם אחרי כן יהיו ספקות וחילוקי־דעות, או במקרים חשובים, תיסקרנה כל התכניות על ידי ועדת־ההגנה של הקבינט המלחמתי, שתכלול את ראש־הממשלה, הלורד־שומר־החותם והלורד ביוורברוק, ואת שלושת המיניסטרים של השירותים; שלושת ראשי־המטות עם הגנרל איזמי יהיו נכחים.

4. ראש־הממשלה נוטל עליו את האחריות למסור בתדירות לקבינט המלחמתי על מה שעומד על הפרק: אבל זיקת ראשי־המטות אל הקבינט המלחמתי אינה משתנית.

ראשי־המטות קיבלו את השינוי הזה בלי טענות־ומענות של ממש. אולם סיר ג’ון דיל כתב מיזכר אל מזכיר־הממלכה לענייני־מלחמה, ולאחר מכן היה לאֵל־ידי להרגיעו.

ראש־הממשלה אל מזכיר־הממלכה לעניני־מלחמה 31.6.40

אין כלל שאלה שועדת־התכנון־המשותפת “תתן לי הדרכה צבאית”. הועדה צריכה רק לעבּד תכניות בהתאם להוראות שאתן אני. מתן העצה, אם לקבל תכניות אלו או אם לקבלן בשינויים כלשהם, יישאר כמו עכשיו ענינם של ראשי־המטות. ברור בהחלט כי גם ראשי־המטות נושאים באחריות משותפת למתן עצה לקבינט, כמוהם כראש־הממשלה או מיניסטר־ההגנה. לא ראינו צורך להכניס שינוי כלשהו במעמדם התחוקתי. יתר על כן, בדעתי לעבוד אתם ובאמצעותם כמו עד עכשיו.

מצאתי צורך בגישה בלתי־אמצעית ובפיקוח בלתי־אמצעי על מטות־התכנון־המשותפים משום שמקץ שנה של מלחמה אינני יכול להעלות בזכרוני אף תכנית אחת שיזם המנגנון הקיים. מובטח אני כי אוכל לסמוך עליך ועל שני המיניסטרים האחרים של השירותים שתסייעו לי במתן הנהגה נמרצת וחיובית לניהול המלחמה, ובהתגברות על האדישות או שויון־הנפש והשהיות שבגללם הקדימנו האויב בכל מקרה.

יהיה צורך, כמובן, להוסיף מפעם לפעם על מספר מטות־התכנון־המשותפים.

למעשה פעל הנוהל החדש בנועם ובמישרים, ואינני זוכר שנתגלע איזה קשיים.

*

מכאן והלאה הושקע מרץ רב בפיתוחם של כל הסוגים של אסדות נחיתה ומחלקה מיוחדת הוקמה באדמירליות לטפל בענינים אלה. באוקטובר 1940 כבר התנהלו הניסויים באסדה הראשונה להנחתת טנקים (.T.C.L). נבנו רק כשלושים מאלו, כי התברר שהן קטנות מדי. אחרי כן בא מירשם משופּר יותר, שעל פי דוגמתו נבנו רבות חלקים־חלקים לשם העברה נוחה יותר בדרך הים למזרח התיכון, מקום שהחלו להגיע בקיץ 1941. הן הוכיחו את טיבן, וככל שהוספנו נסיון שופּרו בהתמדה סגולותיהן של המהדורות החדשות של כלי־שיט מוזרים אלה. האדמירליות דאגה מאד מפני הדרישות שיעמיד סוג זה של ייצור מיוחד בטיבו בפני המשאבּים של ענף בנין האניות. לטוב־המזל התברר כי בנין.T.C.L יכול להימסר למפעלי בניה הנדסית שאינם עוסקים בבנין אניות, וכך לא תיגרם כל הפרעה לעובדים ולמיתקנים של המספנות הגדולות יותר. הודות לכך נתאפשרה התכנית גדלת־הממדים שעליה חשבנו, אך גם הוּשׂם סייג לגדלו של כלי השיט.

ה־.T.C.L היה מתאים למיבצעי פשיטה אל מעבר לתעלה או לעבודה נרחבת יותר במזרח התיכון, אבל לא למסעים ארוכים בלב ים. נתעורר הצורך בסירה גדולה יותר וכשרה יותר להפלגה, שחוץ מזה שתעביר טנקים וכלי־רכב אחרים בנסיעות אוקיאניות תוכל גם להנחיתם בחופים, דוגמת ה־.T.C.L. נתתי הוראות למירשם סירה כזאת, שנקראה בתחילה “.T.C.L אטלנטי”, אבל עד־מהרה הוּסב שמה “אניה להנחתת טנקים” (.T.S.L). בנייתן של אלו פגעה בהכרח במשאבי המספנות שלנו, הנתונות תחת לחץ קשה. הנה כי כן נבנו רק שלוש מן המירשם הראשון, שנתכּנה באדמירליות בשם “וינט”; אחרות הוזמנו בארצות־הברית ובקנדה, אבל מירשם מאוחר יותר דחק את רגליהן. בינתים התאמנו שלוש מיכליות רדודות לשמש לאותו צורך, וגם אלו הביאו תועלת לאחר זמן.

בסוף 1940 כבר ראינו לפנינו נכוחה את הביטוי הפיזי של הלוחמה האמפיבית. הייצור של כלי־שיט מיוחדים ושל ציוד מסוגים רבים היה גובר והולך, והיחידות הנחוצות להפעלת כל החומר החדש הזה פותחו ואומנו תחת פיקוחו של פיקוד־המיבצעים־המשולבים. בסיסי־אימונים מיוחדים לצורך זה הוקמו הן במולדת הן במזרח התיכון. את כל הרעיונות האלה ואת גילוים המעשי, ככל שלבשו צורה, מסרנו לידידינו האמריקאים. התוצאות רבו והלכו במרוצת שנות המאבק, וברבות הימים העמידו את המכשיר שמילא לבסוף תפקיד שאי־אפשר־בלעדיו בתכניותינו ובמעשינו הגדולים ביותר. מלאכתנו בשטח זה בשנים הראשונות האלו היתה לה השפעה כה עמוקה על עתיד המלחמה עד שעלי להקדים את סדר המאורעות ולספר על קצת מן ההישגים הממשיים שהשגנו לאחר זמן.

בקיץ 1941 הטעימו ראשי־המטות כי התכנית לבניית אסדות־נחיתה נוגעת רק במיבצעים קטני־ממדים וכי חזירתנו אל היבשת בסופו של דבר תדרוש מאמץ גדול הרבה יותר מזה שיכולנו להרשות אז לעצמנו. לעת הזאת הכינה האדמירליות מירשם חדש של האניה להנחתת טנקים (.T.S.L), ומירשם זה הובא לארצות־הברית, מקום שעוּבּדו הפרטים במשותף. בפברואר 1942 הוחל בייצור כלי־שיט זה באמריקה בקנה־מידה גדול. הוא נעשה ה־(2).T.S.L שהתבלט כל כך בכל מיבצעינו לאחר זמן, ותרם אולי את התרומה היחידה הגדולה ביותר לפתרון הבעיה המוקשה של העלאת כלי־רכב כבדים לחופים. בסופו של דבר נבנו יותר מאלף מאלה.

בינתים היה ייצורם של כלי־שיט קטנים מסוגים רבים לשימוש בהסתערות ביבשת מתקדם והולך בלי חשׂך משני עברי האטלנטי. את כל אלה היה צריך להעביר למקום הפעולה באניות המוליכות את החיילות התוקפים. הנה כך הוחל במפעל עצום של התאמת כל אניות־הצבא הבריטיות והאמריקאיות להובלת כלי השיט האלה יחד עם כמויות גדולות של ציוד אחר מסוגים מיוחדים. אניות אלו נודעו בשם “אניות להנחתת חיל־רגלים” (.I.S.L). אחדות נכנסו לפעולה בצי המלכותי, אחרות שמרו על מעמדן כאניות־סוחר, וקברניטיהן ומלחיהן שימשו אותן בהצטיינות בכל מיבצעי ההתקפה שלנו. קשה היה ליטול אניות כאלו מן השיירות המובילות את הזרם שאין־לו־סוף של תגבורת למזרח התיכון ולמקומות אחרים, אולם הכרח היה להקריב את הקרבן הזה. ב־1940 ו־1941 צימצמו דרישות המאבק נגד הצוללות את מאמצינו בשטח זה. עד תום 1940 אי־אפשר היה להקצות יותר משבעת־אלפים איש לייצוּר אסדות־נחיתה, וגם בשנה שלאחר כך לא הוגדל מספר זה הרבה. אולם ב־1944 היו לא־פחות משבעים־אלף איש בבריטניה בלבד שוקדים על המשימה הכבירה הזאת. חוץ ממספר גדול הרבה יותר בארצות־הברית.

*

מאחר שכל עבודתנו בתחום זה היתה לה השפעה אדירה על עתיד המלחמה, מביא אני בנקודה זו מברק ששלחתי לנשיא רוזוולט ב־1941:

25.7.41

אנו שוקלים כאן את תכניות המלחמה שלנו, לא רק לקרבות של 1942 כי אם גם לקרבות של 1943. לאחר שיובטח בטחונם של בסיסים חיוניים. יש צורך לתכנן בקנה־המידה הגדול ביותר את הכוחות הדרושים לנצחון. בקווים כלליים ביותר עלינו לחתור תחילה לחיזוק ההסגר והתעמולה. אחרי כן עלינו לגשת להפצצה אווירית בלתי־פוסקת וגוברת והולכת על גרמניה ואיטליה. צעדים אלה כשלעצמם אפשר שיביאו לידי תסיסה או התמוטטות מבית. אבל יש גם לעבּד תכניות לבוא לעזרת כל העמים הנכבשים על ידי הנחתת צבאות־שחרוּר כאשר תכשר השעה לכך. למטרה זו דרושים יהיו לא רק טנקים במספר רב אלא גם מספר גדול של כלי־שיט המסוגלים להובילם ולהעלותם במישרים לחופים. ודאי לא יקשה עליכם לבצע את ההתאמה הנחוצה בקצת מן המספרים העצומים של אניות־סוחר שאתם בונים כדי שתהיינה לאניות מנחיתות טנקים.

וזמן־מה אחרי כן:

ראש־הממשלה אל הלורד־הראשון־של־הימיה 8.9.41

כוונתי לא היתה שעל הנשיא לבנות וינטות בתור שכאלו, חוץ מאלו שכבר הובטחה הקמתן, אלא שמתוך המספר הגדול של אניות־סוחר הנבנות בארצות־הברית ל־1942 יצייד אחדות בחרטומים ושערים צדדיים על־מנת שיוכלו טנקים לנחות מהן לחופים, או לתוך אסדה מנחיתת־טנקים שתוליך אותם לחופים.

אנא עזור לי להסביר לו נקודה זו, ולהראות איזה מין שינוי יידרש באניות־הסוחר האמריקאיות שמתכוננים לבנותן עכשיו.

נוכח הסיפורים המרובּים הרווּחים והמתרבים על סלידתי, “כביכול” מכל סוג נחיתה־נוכח־התנגדות בקנה־מידה גדול, דוגמת זו שבוצעה בנורמנדי ב־1944, אולי כדאי שאבהיר כי מלכתחילה סיפּקתי אני חלק גדול מן הדחף והסמכות ליצירת המנגנון והארמאדה העצומה להנחתת שריונים לחופים, שעכשיו הכל מודים כי בלעדיהם לא היו מיבצעים גדולים כאלה בגדר האפשר. אגולל את הפרשה הזאת צעד־צעד בספרים האלה על ידי מסמכים שכתבתי בזמנו, המעידים על מגמה כנה ועקיבה מצדי בהתאם לעובדות הממשיות, ועל התאמה קרובה למה שנעשה בפועל.

 

פרק 13: עמידה בשער – יולי 1940    🔗

התוכל בריטניה להחזיק מעמד? – דאגה בארצות־הברית – התנהגותה ההחלטית של האומה הבריטית – ההקלה שבפשטוּת – הצעת־השלום של היטלר, 19 ביולי – תגובתנו – דחיית הגישושים הדיפלומטיים של גרמניה – פנייתו של מלך שוודיה – אני מבקר בחופים הצפויים לסכנה – הגנרל מונטגומרי והאוגדה השלישית בברייטון – חשיבותם של אוטובוסים – מגעי עם הגנרל ברוּק – ברוּק יורש את איירונסייד בפיקוד על צבא־המולדת – הכוח המעורר אשר בריגשת הפלישה – כמה הנחיות ומיזכרים מחודש יולי – ההגנה על לונדון – המצב באזורי־החוף הצפויים לסכנה – מספרים על גידולו וציודו של הצבא – הדיאגרמות של לינדמן – האוגדה השניה הקנדית מוחזרת מאיסלנד – הצורך למנוע ריכוז אניות אויב בתעלה – בואם של הרוֹבים האמריקאים – אמצעי־זהירות מיוחדים – ה“שבעים־וחמישה” הצרפתים – גידולן של סוללות התעלה הגרמניות – הצעדים הנגדיים שלנו – ביקורי אצל האדמירל רמזי בדובר – המרצת התקדמותן של סוללותינו ודרבּוּנה – אנית־המלחמה “אֶרבּוּס” – ההגנה על בליטת קנט – ריכוז התותחים הכבדים הבריטיים, ספטמבר – כוחנו העולה – מסה שנמנעה

בימים אלה של קיץ 1940 לאחר נפילת צרפת היינו יחידים לנפשנו. אף אחד מן הדומיניונים הבריטיים, גם לא הודו ולא המושבות, לא יכלו לשלוח עזרה מכריעה, או שלא יכלו לשלוח מה שבידם מבעוד מועד. צבאות גרמניה העצומים ועטורי הנצחון, המצוידים כהלכה ומאחריהם עתודות גדולות של כלי־נשק ובתי־נשק שנלכדו, היו מתקבצים לקראת המהלומה הסופית. איטליה, אשר לה כוחות מרוּבים ועזי־רושם, הכריזה עלינו מלחמה והיתה תאבה להביא עלינו חורבן בים התיכון ובמצרים. במזרח הרחוק נשקפה יאפאן בזעף עמוק־מחקר, וביקשה בתקיפות לחסום את דרך־בורמה לאספקה המיועדת לסין. רוסיה הסובייטית היתה קשורה לגרמניה הנאצית בחוזה שלה והגישה להיטלר עזרה חשובה בחמרי־גלם. ספרד, שכבר כבשה את האזור הבינלאומי של טנג’יר, עשויה לפנות נגדנו בכל רגע ולדרוש את גיברלטר, או לקרוא לגרמנים שיעזרו לה להתקיפה, או להעמיד סוללות תותחים כדי להפריע למעבר במיצר. צרפת של פטן ובורדו, שממשלתה עקרה עד־מהרה לווישי, עשויה בכל יום להיאלץ להכריז עלינו מלחמה. מה שנותר בטולון מן הצי הצרפתי דומה היה שהוא נתון לשליטת הגרמנים. אכן, אויבים לא חסרו לנו.

אחרי אוראן נתחוור לכל הארצות כי מנוי וגמור עם האומה הבריטית וממשלתה להילחם עד הסוף. אבל אפילו אין כל חולשה מוסרית בבריטניה. איך ייתכן להתגבר על העובדות הפיזיות המחרידות? ידוע היה כי צבאותינו במולדת אין להם כמעט שום נשק חוץ מרובים. לאמיתו של דבר היו בדוחק חמש־מאות תותחי־שדה מכל הסוגים ובדוחק היו מאתים טנקים בינוניים או כבדים בארץ כולה. יעברו חדשים עד שיוכלו בתי־החרושת שלנו למלא אפילו את חסרון התחמושת שאבדה בדונקרק. הייפלא אם העולם בכללוּתו משוכנע היה כי שעת אבדננו הגיעה?

חרדה עזה פשטה ברחבי ארצות־הברית, ובעצם בכל רחבי הארצות החפשיות הנותרות. אמריקאים שאלו את עצמם בדאגה רבה אם ראוי להם לזרות לרוח חלק ממשאביהם המצומצמים עד מאד ממילא, על־מנת לתת פורקן לרגש נדיב ואם גם חסר־תקוה. כלום לא שוּמה עליהם לאמץ כל שריר ולטפח כל כלי־נשק כדי לתקון את חוסר־הכוננוּת שלהם עצמם? דרוש היה כוח־שופט בטוח מאד כדי להתרומם מעל לטענות העניניות האלו. האומה הבריטית חייבת להחזיק טובה לנשיא האציל ולקציניו הגבוהים ויועציו הרמים על אשר מעולם, אף לא לפני הבחירות למועד השלישי של הנשיאוּת, לא נואשו מעתידנו ומכוח רצוננו.

מזגה העירני והשלוו של בריטניה, שהיה לי הכבוד לבטאו, אפשר גם אפשר כי הטה את כפות־המאזניים. הנה כאן היה העם הזה, אשר בשנים שלפני המלחמה הגיע עד תכלית הפאציפיזם וחוסר־התבונה, שהתמכר לספורט של מדיניות מפלגתית, ואשר עם כל היותו רפה כל כך בחימושו נכנס בקלות־דעת למרכז העניינים האירופיים, ועתה ניטל עליו לתת את הדין על רגשותיו הצדקניים ועל הכנותיו הלקויות כאחד. הוא לא נחרד כלל. הוא קרא תגר על כובשיה של אירופה. דומה היה שמוטב לעם הזה שיהיה האי שלו לעיי־מפולת ובלבד שלא ייכנע. דבר זה ימלא דף נאה בהיסטוריה. אבל יש עוד סיפורים מסוג זה. אתונה נכבשה על ידי ספרטה. בני קרתחדשת התנגדו התנגדות נואשת לרומא. לעתים לא רחוקות בקורות העבר – ולעתים תכופות הרבה יותר בטרגדיות שלא נרשמו מעולם או שנשכחו מכבר – נמחו מתחת השמים מדינות אמיצות, גאות וקלות־דעת, ואפילו עמים שלמים, עד כי לא שרד מהם כי אם שמם, ויש אשר גם הוא לא ייזכר.

מעטים היו הבריטים, ומעטים עוד יותר הזרים, שהבינו את היתרונות הטכניים המיוחדים של מעמד־האי שלנו: גם לא רבים היו שידעו כי אף בשנות ההססנות שלפני המלחמה קוּימו היסודות העיקריים של ההגנה הימית ואחרי כן של ההגנה האווירית. כמעט אלף שנים עברו מאז ראתה בריטניה מדוּרות של מחנה זר על אדמה אנגלית. ברוּם הפסגה של ההתנגדות הבריטית נשארו הכל שקטים, נכונים להשליך את חייהם מנגד. מעט־מעט הכירו ידידים ואויבים בכל רחבי העולם כי זהו הלך־רוחנו. על מה נשען הלך־הרוח? זאת אפשר יהיה לברר רק על ידי הכוח הגס.

*

היה עוד צד אחד למטבע. אחת הסכנות הגדולות ביותר שנשקפו לנו בחודש יוני היתה טמונה בכך שנקיז את משאבּינו האחרונים לתוך התנגדות מסתחפת ועקרה בצרפת, ושכוחו של חיל־האוויר שלנו יתבלה מעט־מעט על ידי טיסותיו או העברתו ליבשת. לוּ ניחן היטלר בחכמה עליונה כי אז היה מאֵט את ההתקפה בחזית הצרפתית, שוהה אולי שלושה או ארבעה שבועות אחרי דונקרק על קו הסינה, ומפתח בינתים את הכנותיו לפלישה לאנגליה. בדרך זו היה בידו רווח־זמן גורלי, ויכול היה לענותנו בברירה שבין זניחת צרפת ביסוריה לבין בזבוז המשאבּים האחרונים לקיומנו בעתיד. ככל שהמרצנו את הצרפתים להוסיף ולהילחם כן גדלה חובתנו לסייעם וכן קשה היה לעשות הכנות כלשהן להגנה באנגליה, ועל הכל לשמור בעתודה את עשרים־וחמש הטייסות של מטוסי־קרב שבּהן הכל תלוי. בנקודה זו לא היינו מוותרים מעולם, אבל הסירוב היה מעורר טינה עזה בקרב בת־בריתנו הנאבקת והיה מרעיל את כל יחסינו. בהרגשה של הקלה ממש ניגשו אחדים מן המפקדים הגבוהים שלנו אל בעייתנו החדשה והמפושטת עד־לאימה. כמו שאמר שומר־הסף באחד ממועדוני־החיילות באנגליה לחבר אחד מדוכדך במיוחד, “מכל־מקום, אדוני, אנחנו עומדים בסיבּוב הסופי, והוא ייערך על המגרש שלנו”.

*

אפילו בזמן הזה לא זילזל הפיקוד העליון הגרמני בכוחה של עמדתנו. צ’אנו מספר שבּעת ביקורו אצל היטלר בברלין ב־7 ביולי 1940 היתה לו שיחה ארוכה עם הגנרל פון־קייטל. בדומה להיטלר דיבר אליו קייטל בדבר ההתקפה על אנגליה. הוא חזר ואמר כי עד עתה לא הוחלט שום דבר סופי. הנחיתה היתה אפשרית בעיניו, אבל הוא ראה בה “מיבצע קשה ביותר, שאליו יש לגשת בזהירות שאין למעלה ממנה, נוכח העובדה כי הידיעות המצויות על כוננוּתו הצבאית של האי ועל ביצורי החוף הן זעומות ואינן מהימנות ביותר”²⁸. הדבר שנראה קל וגם הכרחי היה התקפה אווירית רבה על כל שדות־התעופה, בתי־החרושת ומרכזי התחבורה העיקריים בבריטניה הגדולה. אולם הכרח היה לזכור כי חיל־האוויר־הבריטי הוא יעיל ביותר. לפי חשבונו של קייטל היו לבריטים כאלף־וחמש־מאות מטוסים מוכנים להגנה ולהתקפה נגדית. הוא הודה כי באחרונה הוגברה עד מאד פעולתו התוקפנית של חיל־האוויר הבריטי. משימות הפצצה בוצעו בדייקנות ראויה לציוּן, וסיעות המטוסים שהופיעו מנו לעתים עד שמונים מטוסים. אולם יש באנגליה מחסור גדול בטייסים, ואלה המתקיפים עכשיו את ערי גרמניה אין להחליפם בטייסים החדשים, החסרים כל אימון. קייטל עמד גם על הצורך להכות בגיברלטר כדי לשבש את המערכת הקיסרית הבריטית. לא קייטל ולא היטלר לא נגעו בשאלת משך המלחמה. רק היטלר אמר דרך־אגב כי המלחמה צריכה להסתיים עד ראשית אוקטובר.

כך היה הדין־והחשבון של צ’אנו. הוא גם הציע להיטלר, “על פי בקשתו הנמרצת של הדוּצ’ה”, צבא של עשר אוגדות וכוח אווירי של שלושים טייסות להשתתפות בפלישה. הצעת הצבא נדחתה באדיבות. מטייסות המטוסים באו אחדות, אבל, כמו שיסוּפר עוד מעט, לא שבעו נחת.

*

ב־19 ביולי נשא היטלר את נאום הנצחון שלו ברייכסטאג, אשר בו, לאחר שניבא כי בקרוב אחוש לי מפלט בקנדה, השמיע את מה שקראו הצעת־השלום שלו. המשפטים העיקריים היו:

בשעה זו רואה אני לי לחובה לפני מצפוני־אני לפנות שוב לתבונה ולשכל הישר בבריטניה הגדולה לא־פחות מאשר במקומות אחרים. נראה לי שמצבי עכשיו מאפשר לי לפנות בקריאה זו, הואיל ואינני אויב מנוצח המבקש חסדים אלא המנצח המדבר בשמה של תבונה. אינני רואה כל טעם לכך שתימשך המלחמה הזאת. לבי דואב למחשבה על הקרבנות אשר תדרוש… אפשר שמר צ’רצ’יל ידחה את דברי אלה באמרו כי אינם אלא פרי פחד וספקות ביחס לנצחון הסופי. במקרה זה הרי מצפוני נקי ביחס לבּאות.

בימים שלאחר כך נלוו על מחוה זו פניות דיפלומטיות באמצעות שוודיה. ארצות־הברית והותיקן. מובן שהיטלר היה שמח מאד, לאחר ששיעבד את אירופה לרצונו, לסיים את המלחמה על ידי השגת השלמתה של בריטניה עם מה שעשה. לאמיתו של דבר לא היתה זאת הצעת־שלום אלא הצעה של נכונוּת לקבל את הויתור מצד בריטניה על כל מה שעליו יצאה להילחם. מאחר שהממוּנה על עניני השגרירות הגרמנית בוושינגטון ניסה לבוא בדברים עם שגרירנו שם, שלחתי את המברק הבא:

20.7.40

אינני יודע אם הלורד הליפקס נמצא היום בעיר, אבל יש להגיד ללורד לותיאן שלא ישיב בשום פנים על איגרתו של הממונה על עניני השגרירות הגרמנית.

אכן, ראשית־לכל חשבתי לערוך ויכוח רשמי, חגיגי, בשני בתי־הפרלמנט. לכן כתבתי בעת־ובעונה־אחת למר צ’מברליין ולמר אטלי:

20.7.40

אולי כדאי להשיב על נאומו של היטלר בהחלטות בשני הבתים. את ההחלטות האלו צריכים להציע לורדים וצירים פרטיים. לעומת זאת יוסיף הדבר למעמסה אשר עלינו. מה דעתך?

עמיתי סבורים היו כי בכך אנו מנפּחים את העניין יותר מדי, וממילא היינו

כולנו שווים בדעה עליו. תחת זאת הוחלט כי שר־החוץ ידחה את המחוה של היטלר בשידור בראדיו. במוצאי ה־22 בחודש “דחה” שר החוץ את “קריאתו של היטלר להיכנע לרצונו”. הוא העמיד זו כנגד זו את תמונת אירופה של היטלר ואת תמונת אירופה זו שלמענה אנו נלחמים, והכריז כי “לא נחדל מהילחם עד אם תובטח החירות”. אולם למעשה כבר נדחה כל רעיון של משא־ומתן על ידי העתונות הבריטית והבּ.בּ.ס., בלי כל זירוז מצד ממשלת הוד־מלכותו, מיד לאחר שנשמע נאומו של היטלר בראדיו.

צ’אנו מעיר, בספּרוֹ על עוד פגישה אחת עם היטלר ב־22 ביולי:

תגובתה של העתונות האנגלית על הנאום של היום אינה מניחה שום סיכוי להבנה. לפיכך מתכונן היטלר להנחית את המהלומה הצבאית על אנגליה. הוא מדגיש כי מצבה האסטרטגי של גרמניה, וכן תהום השפעתה ושליטתה הכלכלית, ממילא כבר החלישו במידה רבה את אפשרויות ההתנגדות מצד בריטניה הגדולה, שתכרע תחת כובד המהלומות הראשונות. ההתקפה האווירית כבר החלה לפני ימים אחרים, והיא גוברת והולכת בהתמדה. תגובת ההגנה האנטי־אווירית ומטוסי־הקרב הבריטיים אינה מפריעה במידה רצינית להתקפת־האוויר הגרמנית. שוקדים עתה על המיבצע התוקפני המכריע, כי כבר נעשו ההכנות השלמות ביותר²⁹.

צ’אנו מספר גם ביומנו כי “בשעה מאוחרת ב־19 בחודש בערב, כשהגיעה התגובה הבריטית הצוננת הראשונה על הנאום, פשטה הרגשה של אכזבה בלתי־מסותרת בין הגרמנים”. היטלר “היה רוצה בהבנה עם בריטניה הגדולה. הוא יודע שמלחמה עם הבריטים תהיה קשה ועקובת־דמים, והוא יודע גם שהבריות בכל מקום סולדים מפני שפך דמים”. מוסוליני, מצד שני, “חושש שמא ימצאו האנגלים בנאומו הערמומי מדי של היטלר תואנה לפתוח במשא־ומתן”. “דבר זה”, מעיר צ’אנו, “יעציב את מוסוליני, כי עתה יותר מאשר אי־פעם הוא חפץ במלחמה”³⁰. הוא לא היה צריך לחשוש. עתיד היה לשׂבּוֹע די ספקו.

בלי ספק היתה פעילות דיפלומטית גרמנית מתמדת מאחרי הקלעים, וכאשר ראה מלך שוודיה לנכון לפנות אלינו ב־3 באוגוסט בענין זה, הצעתי לשר־החוץ את התשובה הבאה, ששימשה בסיס למענה הרשמי:

ב־12 באוקטובר 1939 הגדירה ממשלת הוד־מלכותו באריכות את עמדתה כלפי הצעות־שלום גרמניות בהודעות שקולות היטב לפרלמנט. מאז ביצעה גרמניה הנאצית עוד כמה פשעים איומים נגד המדינות הקטנות יותר על גבולותיה. הם הסתערו על נורבגיה, הכבושה עתה על ידי צבא פולש גרמני. דנמרק נכבשה ונשדדה. בלגיה והולנד, אחרי כל מאמציהן לפייס את הר היטלר, ולמרות כל ההבטחות שהבטיחתן ממשלת גרמניה לכבד את הנייטראליות שלהן, נכבשו ושועבדו. בהולנד במיוחד הגיעו מעשי בוגדנוּת ואכזריוּת שהוכנו מכבר לשׂיאם בטבח של רוטרדם, מקום שהוגרו הרבה אלפי הולנדים לפי חרב, וחלק הגון מן העיר נהרס.

המאורעות הנוראים האלה הטביעו על דפי ההיסטוריה האירופית כתם בל־יימחה. ממשלת הוד־מלכותו אינה רואה בהם סיבה קלה־שבקלות לסגת אף־כהוא־זה מעקרונותיה ומהחלטותיה כפי שפּוֹרשו באוקטובר 1939. נהפוֹך הוא, כוונתם של חברי ממשלת הוד־מלכותו להמשיך במלחמה נגד גרמניה בכל האמצעים שברשותם, עד אשר יישבר ההיטלריזם סופית וייגאל העולם מן המאַרה שהביא עליו איש רשע, נתחזקה כדי כך שהם בוחרים להיספות כולם בחורבן המשותף מאשר להכזיב במילוי חובתם. ואולם מאמינים הם אמונה איתנה כי בעזרת האל לא יחסרו להם האמצעים למלא את תפקידם. המשׂימה הזאת אפשר שתארך; אבל תמיד תוכל גרמניה לבקש שביתת־נשק, כמו שעשתה ב־1918, או לפרסם את הצעותיה לשלום. אולם בטרם אפשר יהיה אף לעיין בבקשות או הצעות מעין אלו, יהיה צורך שערובות של ממש, במעשים ולא במלים, תבואנה מצד גרמניה, ערובות שתבטחנה את החזרת החיים החפשיים והעצמאיים של צ’כוסלובקיה, פולין, נורבגיה, דנמרק, הולנד, בלגיה, ועל הכל צרפת, כמו גם את בטחונן הממשי של בריטניה הגדולה והקיסרות הבריטית בשלום כולל.

אני הוספתי:

נראה לי כי הרעיונות שהועלו בתזכיר של משרד־החוץ לוקים בהשתדלות להתחכם יותר מדי, ולסלסל סלסולי מדיניות שאינם הולמים את הפשטוּת והגדוּלה הטראגית של הזמן ושל המוטל בכּף. ברגע זה, בטרם נזכה בהצלחה כלשהי, עתיד הסדק הקל ביותר להתפרש שלא כהלכה. אכן, תשובה תקיפה מן הסוג שהתויתי בקווים כלליים היא הסיכוי היחיד להוציא מגרמניה איזה הצעות שאינן דמיוניות סתם.

בו ביום פירסמתי את ההודעה הבאה לעתונות:

3.8.40

ראש־הממשלה מבקש להודיע כי האפשרות של נסיונות פלישה גרמניים לא חלפה כל־עיקר. העובדה שהגרמנים מפיצים עתה שמועות שאין הם מתכוונים לפלישה, יש לנהוג בה חשדנות כפליים מזו שבה מתיחסים לכל מוצא־פיהם. הרגשת כוחנו וכוננותנו הגוברים אַל לה להביא לידי רפיון כלשהו בדריכות או בערוּת הרוחות.

*

בסוף יוני הציעו לי ראשי־המטות באמצעות הגנרל איזמי בישיבת הקבינט שאבקר באזורים הצפויים לסכנה בחוף המזרחי והדרומי. הנה כי כן הייתי מקדיש יום או יומים בכל שבוע לתפקיד הנעים הזה, וישן בשעת הצורך ברכבת שלי, מקום שהיו לי כל האפשרויות להמשיך בעבודתי הסדירה ולעמוד במגע מתמיד עם וייטהוֹל. סיירתי בטיין ובהאמבּר ובהרבה מקומות נחיתה אפשריים. האוגדה הקנדית, שעד־מהרה חוּזקה כדי כוח של קורפוס על ידי האוגדה שנשלחה לאיסלנד, ביצעה לפני תמרון בקנט. בדקתי את הביצורים היבשתיים של האריץ' ודוֹבר. אחד הביקורים הראשונים שלי היה אצל האוגדה ה־3, תחת פקודתו של הגנרל מונטגומרי, קצין שעדיין לא פגשתיו קודם לכן. רעיתי נלותה אלי. האוגדה ה־3 חנתה סמוך לברייטון. היא קיבלה את העדיפות הגבוהה ביותר בחידוש ציודה, ועמדה להפליג לצרפת כאשר תמה ההתנגדות הצרפתית. מפקדתו של הגנרל מונטגומרי היתה בלאנסינג קולג'. ובסמוך לשם הראה לי תמרון קטן שהקו המרכזי בו היה תנועת איגוף של נושאי־בּרן, שאותה שעה לא היו לו אלא שבעה או שמונה מהם. אחרי כן נסענו יחד לאורך החוף בדרך שוֹרהם והוֹב עד שהגענו לחזית ברייטון המוּכרת לי, והזכוּרה לי כל־כך מימי לימודי. סעדנו במלון רויאל־אלבּיון, העומד מול קצה הרציף. המלון היה ריק לגמרי, ובמידה רבה פּוּנה; אבל עדיין היו כמה אנשים שואפים אוויר על החופים או בככר־המסקרים. נהניתי לראות מחלקה מאנשי ה“גרנאדיר גארדס” מקימים עמדת־מקלע של שקי־חול באחד הקיוסקים של הרציף. מזג־האוויר היה נחמד. היו לי שיחות טובות מאד עם הגנרל, ונהניתי כהלכה מבילוי הזמן. ואולם:

(לפעולה היום‎)

ראש־הממשלה אל מזכיר־הממלכה לעניני־מלחמה 3.8.40

נחרדתי למצוא שהאוגדה ה־3 פרוסה לאורך שלושים מיל של חוף, תחת שתהיה מרוכזת בעתודה מאחור, כפי שתיארתי לעצמי, מוכנה לצאת חוצץ נגד כל ראש־פלישה רציני. אבל מתמיהה הרבה יותר היתה העובדה שאנשי חיל־הרגלים של האוגדה הזאת, שפּרט לכך היא ניידת לגמרי, אינם מקבלים את האוטובוסים הנחוצים להסיעם לנקודת הפעולה³¹.

אותה תלונה שמעתי מפורטסמות, שהחיילים שם אין התובלה שלהם מוכנה ומצויה בקירבת־מקום. בהתחשב בשיפעה הגדולה של כלי תחבורה, הן אוטובוסים הן מכוניות־משא, הנמצאת בארץ הזאת, ובמספר הגדול של נהגים שהוחזרו מחיל־המשלוח־הבריטי, מן הדין הוא שאפשר יהיה לתקוֹן את החסרונות האלה מיד. על כל פנים אני מקווה כי יצוו על המפקד הראשי של האוגדה ה־3 לקבל היום, כמו שהיה רוצה לקבל, את המספר הגדול של אוטובוסים הנוסעים אפילו עכשיו במסעי תענוגות אנה ואנה על שפת הים בברייטון.

*

באמצע יולי המליץ מזכיר־הממלכה לעניני־מלחמה שהגנרל ברוק יחליף את הגנרל איירונסייד בפיקוד על כוחות־המולדת שלנו. ב־19 ביולי, במהלך סיורי המתמידים בגיזרות הפלישה, ביקרתי בפיקוד הדרומי. הציגו לפני מין תרגיל טקטי שבּו יכלו להשתתף לא־פחות משנים־עשר טנקים(!). כל שעות אחר־הצהרים נסעתי במכונית עם הגנרל ברוק, שפּיקד על החזית הזאת. מצוין היה עברו של האיש. לא די שנלחם בקרב־האגף המכריע סמוך לאיפּר בעת הנסיגה לדונקרק, אלא שגם הצטיין בתקיפות ובזריזות מיוחדות־במינן, בתוך קשיים וערבוביה בל־יתוֹארו, כאשר פיקד על הכוחות החדשים ששלחנו לצרפת משך שלושת השבועות הראשונים לחודש יוני. היה לי גם קשר אישי אל אֶלן ברוק על־ידי שני אחיו האמיצים – ידידי מנוער בחיים הצבאיים³².

הקשרים והזכרונות האלה לא קבעו את דעתי בשאלות החמורות של הבחירה; אך הם שימשו מסד אישי שעליו נתקיימה והבשילה חברוּתי עם אלן ברוק, שלא פסקה כל ימות המלחמה. ארבע שעות עשינו בצוות במכונית אותו יום־יולי של 1940 אחר־הצהרים, ודומה היה כי יש בינינו הסכמה על השיטות להגנת המולדת. אחרי המועצות הנחוצות עם האחרים, אישרתי את הצעתו של מזכיר־הממלכה לעניני־מלחמה לתת לברוק את הפיקוד על כוחות־המולדת במקומו של הגנרל איירונסייד. איירונסייד השלים עם פרישתו באותה הכרת־ערך חיילית שהיתה אָפיינית תמיד למעשיו.

משך השנה ומחצית השנה שעמדו בסימן איוּם הפלישה אירגן ברוק את צבאות־המולדת ופיקד עליהם, וכשנעשה אחרי כן רמטכל“ק המשכנו יחד בדרכנו שלוש שנים וחצי עד שהושג הנצחון. עוד אספר על התועלת שהפקתי מעצותיו בשינויים המכריעים בפיקוד במצרים ובמזרח התיכון באוגוסט 1942. וכן גם על האכזבות הקשות שהוצרכתי לגרום לו ביחס לפיקוד על הפלישה אל מעבר לתעלה, “מיבצע אוֹברלוֹרד” ב־1944. משך התקופה הארוכה אשר בה שימש יושב־ראש ועדת־ראשי־המטות משך חלקה הגדול של המלחמה בתפקיד הרמטכל”ק, נתאפשר לו לתת שירות מן המדרגה העליונה ביותר לא רק לקיסרות הבריטית כי אם גם לעניינם של בעלי־הברית. בכּרכים האלה יסוּפר מפעם לפעם על חילוקי־דעות בינינו, אבל גם על מידה מכרעת של הסכמה, והם יהיו עדים לידידות היקרה בעיני.

*

בינתים ניגשנו כולנו לטפל בפרטוּת ובעקשנוּת יותר ויותר באפשרות הפלישה. כמה מן המיזכרים שלי מדגימים תהליך זה.

(לפעולה היום)

ראש הממשלה אל מזכיר הממלכה לעניני־מלחמה וראש־מטה חיל־האוויר 3.7.40

מכל צד אני שומע על הצורך שתשים את הדגש בעיקר בהפצצת האניות והבּרגות בכל הנמלים הנתונים לשליטה גרמנית.

ראש־הממשלה אל הגנרל איזמי 2.7.40

ראה את המכתב [על הגנת לונדון] מאת מר וג’ווּד, ציר־הפרלמנט. שהוא מעניין ואפייני. מה המצב ביחס ללונדון? ברור לי מאד שיהיה עלינו להילחם בה על כל שעל, וכי היא תטרוף חיל־פלישה גדול ביותר.

ראש־הממשלה אל מר וג’ווּד 5.7.40

תודה רבה על מכתביך. אני מקווה לקבל בקרוב מאד עוד הרבה מאד רוֹבים, ולהמשיך בתהליך חימושו של משמר־המולדת. יהי לבך סמוך ובטוח שנילחם על כל רחוב בלונדון ובפרווריה. היא באמת תטרוף חיל־פלישה, אם נניח שאי־פעם יגיע חיל כזה הרחק כל כך. אולם אנו מקווים לטבּע את רוב־רובּם בים המלוח.

מוזר הדבר שמפקד המחנה הגרמני שהיה ממונה על תכנית הפלישה נקט אותה מלה. “לטרוף”, ביחס ללונדון, וגמר אומר להימנע מכך.

ראש־הממשלה אל הגנרל איזמי 4.7.40

מה עושים כדי לעודד את היושבים בנמלי־ים הצפויים לסכנה ולסייעם בבניית מקלטים מתאימים שבּהם יוכלו להישאר בעת פלישה? יש לאחוז מיד באמצעים של ממש. קצינים או באי־כוח של הרשות המקומית צריכים ללכת ולהסביר למשפחות שאם הן מחליטות שלא לזוז בהתאם לעצותינו הכלליות, הרי עליהן להישאר במרתפים, ולדאוג לסמוֹך את הבנין ממעל. יש לסייע להם בכך הן בעצה הן בחמרים. יש לבדוק את מסכות־הגז שלהם. כל זאת יש להתחיל לבצע במרץ החל מהיום. התהליך ימריץ פינוי־מרצון, ובתוך כך ידאג במידה מתקבלת־על־הדעת לנשארים.

ראש־הממשלה אל הגנרל איזמי 5.7.40

יש להוציא עתה הוראות ברורות ביחס לאנשים הדרים באזורי החוף הצפויים לסכנה: (1) יש לעודדם ככל האפשר להסתלק מרצון, הן על ידי הלחץ של צו־כפיה פוטנציאלי התלוי מעליהם, הן על ידי תעמולה מקומית (לא כל־ארצית) באמצעות הנציבים הגליליים או הארגונים המקומיים שלהם. אלה המבקשים להישאר או שאינם מוצאים שום מקום שיוכלו ללכת אליו ביזמתם, להם יש לומר כי אם תחול פלישה בעירם או בכפרם על החוף לא יוכלו להסתלק לפני תום הקרב. לפיכך יש לעודדם ולסייעם להתקין את מרתפיהם כדי שיהיו להם מקומות בטוחים למדי ללכת אליהם. יש לספק להם מקלטי־אנדרסון בכל הצורות המצויות עכשיו ברשותנו (שמעתי כי יש צורות חדשות שאינן מצריכות פלדה). רק למהימנים יש להרשות להישאר. את כל היסודות המפוקפקים יש להרחיק.

נא לנסח על פי קווים אלה הצעות מדויקות לאישורי.

ראש־הממשלה אל הפרופיסור לינדמן 7.7.40

(העתק לגנרל איזמי)

רצוני שענף “ס” יכין תרשים של כל שלושים האוגדות, שיראה על התקדמותן לקראת השלמת הציוד. כל אוגדה תסומל בריבוע המחולק לחלקים: קצינים וחיילים, רובים, מקלעי־ברן, נושאי־ברן, רובים נ.ט., תותחים נ.ט., תותחי־שדה, בינוניים (אם יש), אמצעי תובלה המספיקים להבטיח את ניידוּת כל שלוש החטיבות בעת־ובעונה־אחת, וכו'. במידה, ובזמן, שיושלם חלק מריבועי־המשנה האלה, אפשר יהיה להעביר על התרשים צבע אדום. רוצה הייתי לראות את התרשים הזה בכל שבוע. אפשר להכין דיאגרמה דומה ביחס למשמר־המולדת. במקרה זה די לציין רובים ומדים בלבד.

ראש־הממשלה אל מזכיר־הממלכה לעניני־מלחמה 7.7.4

תמהת כמוני אתמול על הגנרל מקנוֹטוֹן כשאמר לנו כי כל האוגדה הקנדית ה־2 מיועדת לאיסלנד. אכן תהיה זאת שגיאה גדולה מאד להרשות את העסקת החיילות המשובחים האלה בזירה כה רחוקה. נראה כי שלושת הגדודים הראשונים כבר פנו שמה. לאיש לא הוגד על כך דבר. אנו דורשים ששתי אוגדות קנדיות תפעלנה כקורפוס בהקדם האפשרי.

ידועות לי יפה הטענות על האימונים וכו', אבל אין הן משכנעות אותי. מן הראוי היה ששוב נערוך בדיקה יסודית בנקודה זו. בודאי יש אפשרות לשלוח חיילים טריטוריאליים של־קו־שני לאיסלנד, מקום שיתבצרו בנקודת־המפתח, ואחרי כן להעמיד, נאמר, גדוד אחד מסוג מעוּלה מאד מטיפּוס “גאבּינס” על־מנת להלום בכל נחיתה. אסיר־תודה אהיה לך ביותר אם תטפל בכך.

ראש־הממשלה אל הלורד־הראשון 7.7.40

והלורד־הראשון־של־הימיה

1. אינני יכול לתפוס איך אנו יכולים לסבול תנועת כלי־שיט בים לאורך החוף הצרפתי מבלי להתקיפם. ודאי אין זה מספיק להשתמש בתעופה בלבד. יש לשלוח משחתות בחסות ליווי של מטוסים. האם באמת נשלים עם כך שיקימו הגרמנים בתעלה ארמאדה גדולה תחת חטמנו ויוליכו כלי שיט במיצר דוֹבר באין מכלים דבר? זאת היא ראשיתו של איוּם חדש ומסוכן מאד שיש לצאת חוצץ נגדו.

אשמח לקבל דו"ח לא רק על הנקודות שצוינו למעלה כי אם גם על מצב שדות־המוקשים שלנו שם, ואיך לשפרוֹ. האם נכון הדבר שהמוקשים נפגמו לאחר עשרה חדשים? אם כך הוא, יש להניח כמה שורות חדשות. למה לא ייעשה מאמץ לזרוע שדה־מוקשים בלילה במעבר הצרפתי, ולארוב לכל כלי־שיט שיישלח לפלס תעלה בתוכו? באמת אסור שהעובדה שהגרמנים מחזיקים בחוף הצרפתי תמנע אותנו מהפעיל את הכוח הימי שלנו. אם תותחים גרמנים יפתחו עלינו באש, יש לשלוח אניה כבדה להרעישם תחת הגנה אווירית נאותה.

*

משך חודש יולי זה הובאו כלי־נשק אמריקאיים בכמויות ניכרות בשלום מעבר לאטלנטי. דבר זה נראה לי חיוני כדי כך שנתתי פקודות חוזרות ונשנות להיזהר בהובלתם ובקבלתם.

ראש־הממשלה אל מזכיר־הממלכה לעניני מלחמה 7.7

ביקשתי את האדמירליות לקבוע סידורים מיוחדים מאד להבאת שיירות הרובים שלך. היא שולחת ארבע משחתות הרחק לקראתן, וכולן צריכות להגיע במשך ה־9 בחודש. יכול אתה לברר את השעה המדויקת באדמירליות. שמחתי עד מאד לשמוע שאתה עושה את כל ההכנות לפריקת הרובים האלה, קבלתם וחלוקתם. לפחות מאה־אלף מוכרחים להגיע לצבא בעצם הלילה ההוא, או בשעות הקטנות של בוקר המחרת. יש להפעיל רכבות מיוחדות כדי לחלק אותם ואת התחמושת בהתאם לתכנית שתעוּבד מראש בדיוק, ולכוון אותן מנמל הפריקה על ידי איזה קצין גבוה הבּקי ורגיל בכך. מסתבר כמדומה שעליך לשים את הדגש בחלוקה מוקדמת למחוזות־החוף, כדי שכל אנשי משמר־המולדת באזורי הסכנה יהיו הראשונים לקבל. אולי תואיל בטוּבך להודיעני מבעוד־זמן מה החלטת.

ראש־הממשלה אל הגנרל איזמי 8.7.40

האם נעשו איזה צעדים להטענת המנות האחרונות של התחמושת. הרובים והתותחים האמריקאיים באניות מהירות מאשר בפעם שעברה? מה האניות שעליהן מטעינים את המשלוחים האחרונים, ומה דרגות המהירוּת שלהן? הואילה בטוּבך לברר זאת באדמירליות.

ראש־הממשלה אל הלורד־הראשון של האדמירליות 27.7.40

המשלוחים הגדולים של רובים ותותחים, יחד עם תחמשתם, המתקרבים עתה לארץ הזאת הם על מישור שונה לגמרי מכל מה שהעברנו על פני האוקינוס, מחוץ לאוגדה הקנדית עצמה. אל תשכח כי מאתים־אלף רובים פירושם מאתים אלף־איש, כי האנשים מחכים לרובים. השיירות הקרבות לבוא ב־31 ביולי הן יחידות־במינן, ויש לעשות מאמץ מיוחד כדי להבטיח שתגענה בשלום. אבדן הרובים ותותחי־השדה האלה יהיה אסון ממדרגה ראשונה.

כשקרבו האניות מאמריקה אל חופינו והן נושאות את הנשק שלא־יסולא־בפז, היו רכבות מיוחדות מחכות בכל הנמלים לקבל את מטעניהן. אנשי משמר־המולדת בכל נפה, בכל עיירה ובכל כפר ישבו עֵרים לילות שלמים לקבּלם. גברים ונשים שקדו יומם ולילה להכשירם לחימוש. בסוף יולי כבר היינו אומה חמושה, במידה שהדברים אמוּרים בנחיתות צנחנים או חיל מוּטס. נעשינו “קן צרעות”. על כל פנים, אילו היה עלינו ליפול תוך כדי מלחמה (דבר שלא האמנתי בו), הרי בידי רבים מאנשינו וקצת מן הנשים היו כלי־נשק. משהגיע השיעור הראשון מחצי מיליון רובי ה־300' למשמר־המולדת (ואם גם בצירוף תחמושת של כחמישים כדור בלבד לכל רובה, שמהם העזנו לחלק עשרה בלבד, ובטרם יופעלו בתי־חרושת כלשהם) היה באפשרותנו להעביר שלוש־מאות אלף רובים של 303' מטיפוס בריטי ליחידות הגדלות במהירות של הצבא הסדיר.

כמה מומחים אניני־דעת משלנו עיקמו את חטמיהם למראה תותחי ה“שבעים־וחמישה”, שאלף פגזים לכל אחד מהם. לא היו עגלות־תותח ולא היו דרכים לרכישת תחמושת נוספת מיד. ערבוב קטרים מסבך את הפעולות. אבל אני לא הייתי מוכן לסבול כל עקימת־חוטם, ומשך שנות 1940 ו־1941 היו תשע־מאות תותחי ה“שבעים־וחמישה” האלה תוספת גדולה לכוחנו הצבאי היעוּד להגנת המולדת. נקבעו סידורים ואנשים אוּמנו להעלותם על ידי קרשים לתוך מכוניות־משא לשם העברה ממקום למקום. כשאנשים נלחמים על קיומם הרי טוב שיהיה בידם תותח כלשהו מאשר שלא יהיו להם תותחים כלל, ואף כי תותחי עשרים־וחמש־הליטרות הבריטיים ו“הוֹביצר”־השדה הגרמני היו חדשים ועדיפים מן ה“שבעים־וחמישה” הצרפתי, בכל־זאת היה זה כלי נשק מצויי.

*

עקבנו בתשומת־לב אחר גידולן של הסוללות הגרמניות הכבדות לאורך חוף התעלה משך חדשי אוגוסט וספטמבר. הריכוז החזק ביותר של ארטילריה זו היה סביב קאלה וכף גרי־נה, וכפי הנראה היתה מטרתו לא רק למנוע את אניות־המלחמה שלנו מעבוֹר במיצר אלא גם לחלוש על הדרך הקצרה ביותר לעבור את התעלה. עתה ידוע לנו כי באמצע ספטמבר כבר היו הסוללות הבאות מורכבות ומוכנות לשימוש באזור זה בלבד:

(א) סוללת זיגפריד, דרומית לגרי־נה, ובה ארבעה תותחי 38 ס"מ.

(ב) סוללת פרידריך־אוגוסט, מצפון לבולון, ובה שלושה תותחי 30.5 ס"מ.

(ג) סוללת גרוֹסר קוּרפירסט, בגרי־נה, ובה ארבעה תותחי 28 ס"מ.

(ד) סוללת הנסיך היינריך, בין קאלה ובלאן־נה, ובה שני תותחי 28 ס"מ.

(ה) סוללת אולדנבּוּרג, ממזרח לקאלה, ובה שני תותחי 24 ס"מ.

(ו) סוללות מ.1, מ.2, מ.3, מ.4, בגיזרת גרי־נה–קאלה, ובה בסך־הכל 14 תותחי 17 ס"מ.

חוץ מזה היו לא־פחות משלושים־וחמש סוללות כבדות ובינוניות של הצבא הגרמני, כמו גם שבע סוללות תותחים שנלכדו, מצויות בסוף אוגוסט לאורך החוף הצרפתי למטרות הגנה.

הפקודות שנתתי ביוני לחימוש בליטת דוֹבר בתותחים היכולים לירות אל מעבר לתעלה נשאו פרי, אם גם לא באותו היקף. התעניינתי אישית בכל העסק הזה. כמה פעמים ביקרתי בדובר בחדשי הקיץ הדאוגים האלה. במצודת הטירה נחצבו אולמות ותאים תת־קרקעיים גדולים בסלע הגיר, והיה יציע רחב שבימים בהירים נשקף אל חופי צרפת, הנמצאים עתה בידי האויב. האדמירל רמזי, שפּיקד, היה ידידי. הוא היה בנו של קולונל מרגימנט ההוסארים ה־4 שתחת פקודתו שימשתי בנעורי, ולעתים קרובות ראיתיו בילדותי בככר הקסרקט באוֹלדרשוֹט. כשהתפטר, שלוש שנים לפני המלחמה, מתפקיד ראש־המטה של צי־המולדת, עקב חילוקי־דעות עם המפקד הראשי של אותו צי, אלי בא לשאול עצה. היו לי אתו שיחות ממושכות, ויחד עם מפקדו של מבצר דוֹבר ביקרתי בביצורינו המשביחים והולכים חיש.

גם שם גם בביתי עיינתי בשום־לב בדו"חות המודיעין, שהראו כמעט יום־יום על התקדמות בהקמת הסוללות הגרמניות. שורת המיזכרים שהכתבתי על דבר תותחי דוֹבר משך אוגוסט מראה מה־עז היה רצוני לנפץ כמה מאתרי־הסוללות הכבדים ביותר קודם שיוכלו תותחי הגרמנים להשיב אש. אכן, סבור הייתי כי יש לעשות זאת באוגוסט, כי היו לנו לפחות שלושה מן התותחים הכבדים ביותר המסוגלים לירות אל מעבר לתעלה. אחרי כן נתחזקו הגרמנים כדי־כך שלא יכולנו להתחיל בדו־קרב.

ראש־הממשלה אל הגנרל איזמי 3.8.40

1. תותח ארבעה־עשר האינץ' שפקדתי להציב בדובר צריך להיות מוכן מבעוד זמן כדי לטפל בסוללה הגרמנית החדשה הזאת. בודאי אסור לו לירות עד אם יהיו כל התותחים במקומותיהם. אולם אפשר לעבּד עכשיו את תכנית הירי, ורוצה הייתי לדעת באיזו מידה דואגים למטוסי־סיור, המוגנים על ידי כוח של מטוסי־קרב, לקראת אותה שעה עליזה. וכן מתי יהיו מוכנים שני התותחים, 13.5 על מכוֹני רכבת, ואם יוכלו להגיע אל המטרה שצוּינה. יש להעמיד עוד כמה תותחים מוּסוים בנקודות שונות, ולעשות סידורים לברקים, עשן ואבק מתאימים. הודיעני איזה סידורים אפשר להמציא. אני מניח שכבר החלה העבודה בסיעוּפי המסילה לצורך תותחי ה־13.5. נא למסור דו"ח.

2. תנועת אניות־המלחמה הגרמניות דרומה אל קיל יוצרת מצב שונה קצת מזה שעליו עמדה אומדנת המפקד־הראשי לצי המולדת, כשנשאל לפני זמן־מה על דבר פלישה מעבר למיצר בסיוע אניות כבדות. יש לשאול את האדמירליות אם לא מן הראוי להסב את תשומת־לבו של המפקד־הראשי אל השינויים במערכי האויב, שמא יהיה לו עוד מה לומר על כך.

ראש־הממשלה אל הלורד־הראשון 8.8.40

התרשמתי מן המהירות והיעילות בהכנת המסד לתותח ארבעה־עשר אינץ' בדובר והרכבת התותח עצמו. הואל למסור לכל אלה שסייעו בהישג זה כמה אני מעריך את פעלם המצוין.

סוללות האויב פתחו באש בראשונה ב־22 באוגוסט, תקפו שיירה אחת ללא תוצאות ואחרי כן ירו על דובר. השיב להם אחד מתותחי ארבעה־עשר האינץ' שלנו, שהיה עתה בפעולה. לאחר מכן היו דו־קרבות של ארטילריה לסירוגים. דובר הותקפה שש פעמים בספטמבר, והיום הקשה ביותר היה ה־9 בספטמבר, שבּו נוֹרו יותר ממאה־וחמישים פגז. נזק מועט מאד נגרם לשיירות.

ראש הממשלה אל הלורד הראשון 25.8.40

והלורד־הראשון־של־הימיה

אכיר טובה מאד אם תכינו הצעות לירי מצד ארבּוּס³³ נגד הסוללות

הגרמניות בגרי־נה. שמחתי מאד לשמוע שהדבר בר־ביצוע לפי דעתכם. הוא רצוי ביותר. אולם אין כל טעם לכך שנמתין לתותחי־הרכּבת, אף כי מובן שאילו היו מוכנים כי אז יכלו לפצוח רנה יחד עם ארבעה־עשר האינץ' עם האיר היום. צריכים אנו לפצפץ את הסוללות האלו. אני מקווה שאין עלינו לחכות עד לירח הבא לארבּוס, ואשמח לדעת מהם תנאי הירח הנוחים לפי דעתכם.

ראש־הממשלה אל הגנרל איזמי וּועדת־ראשי־המטות 27.8.40

מתקבל למדי על הדעת, כמדומה, שהאויב ינסה להשתלט בהדרגה על בליטת דוֹבר ולחלוש על התעלה בנקודתה הצרה ביותר. זאת תהיה הקדמה טבעית לפלישה. הדבר יפתח פתח לקרבות ממושכים עם חיל־האוויר שלנו בתקוה להתישו בכוח עדיפוּת מספרית. המגמה תהיה לגרש את אניות־המלחמה שלנו מכל בסיסי התעלה. יש לצפות לריכוז הרבה סוללות בחוף הצרפתי. מה אנו עושים להגנתה של בליטת דובר על ידי תותחים כבדים? לפני עשרה שבועות דרשתי תותחים כבדים. הציבו אחד. מצפים לשני תותחי־רכבת. עכשיו אומרים לנו שהם יהיו בלתי־מדויקים מאד מחמת מטען מוגבר. מן הדין שיהיו לנו הרבה יותר תותחים כבדים בעלי קוטר מוקטן וקנה מחורץ יותר וטווח של המישים מיל לפחות. והיריה לטווה עשרים־וחמישה או שלושים מיל תיעשה אז מדויקת יותר. אינני מבין מדוע לא קיבלתי עדיין שום הצעות בנידון זה. עלינו לעמוד על קיום עמדות אַרטילריה עדיפות בבליטת דובר, ותהי־מה צורת ההתקפה שתבוא עליהן. עלינו להילחם על השליטה במיצר בארטילריה, להרוס את סוללות האויב, ולהרבות ולבצר את שלנו.

במיזכרים אחרים ביקשתי התקפת־הפתעה מצד ארבּוּס, שבודאי תוכל להרוס את הסוללות בגרי־נה. יש לה סיפּון משוריין נגד הפצצת־אוויר. מה עשו בענין זה? מתי היא נכנסת לפעולה? מיניסטריון התעופה צריך, כמובן, לשתף פעולה. המיבצע ילבש אופי תוקפני. נזדקק למטוסי־סיור ביום. אפשר שהטייסות הראשונות של האריקיינים המצוידים ב“מרלין־ 20” תצלחנה לכך ביותר. אם תותקף ארבּוּס מן האוויר, ראוי להגן עליה בכוח חזק, ולחתור לקרב עם חיל־האוויר של האויב.

אנא המציאו לי את תכניותיכם.

ראש־הממשלה אל הגנרל איזמי 30.8.40

לועדת־ראשי־המטות

בהמשך למיזכר הקודם שלי על הגנת הבליטה של קנט, עלינו לצפות לכך שסוללות חזקות מאד תוקמנה חיש במספר רב על החוף הצרפתי. תהיה זו מחשבה טבעית לגרמנים לנסות ולהשתלט על המיצר בארטילריה. כרגע אנו עולים עליהם בארבעה־עשר־האינץ' שלנו ובשני תותחי־הרכבת של 13.5. נוסף על כך יש לספק לאדמירל בדובר, בהקדם האפשרי, מספר גדול של תותחי ששה או שמונה אינצ’ים מן החדשים ביותר. אני נמצא למד שהאדמירליות מעיינת בלקיחת תותחים מ[א.ה.מ.] ניו־קאסל או גלאסגו, הנמצאות בתיקון ממושך. יש להרכיב במהירות־של־שיא אחד או שנים מן הצריחים האלה. מסרו לי על כך ועל התאריכים. יש תותח ומכון צבאיים נסיוניים של 9.2, ובלי ספק יש לנו כמה שנים־עשר־אינץ' על מכוני רכבת. אם לא תוכלנה האניות שלנו לעבור במיצר, אסור שיוכל האויב. גם אם לא יוכלו התותחים לירות אל החוף הצרפתי, בכל־זאת ערכם גדול מאד.

קצת מן התותחים הכבדים שלנו – את ההוביצר של שמונה־עשר־אינץ' ואת תותחי ה־9.2 – יש להציב במקומות שמהם יוכלו למנוע מן האויב את הגישה לנמלים ואת הנחיתות, וכפי שציין הרמטכל"ק, לסייע להתקפת־הנגד שתיערך נגד כל נסיון להקים ראש־גשר. חלק גדול משיפעת התותחים הזאת שהצלתי מן המלחמה שעברה לא עשה מאומה, ונמצא בבדק שנה תמימה.

נא להמציא לי תכנית נאה להפעילה כדי לסייע במכות־נגד ולמנוע נחיתות, הן מצפון והן מדרום לתמזה. צפונית משם כבר ראיתי כמה סוללות כבדות טובות מאד.

רוצה הייתי גם לקבל ידיעות על קווי ההגנה הממשיים שנמתחו בין דובר ללונדון ובין האריץ' ללונדון. עכשיו שגמרנו את החוף, אין כל עיכוב לפיתוח הקווים האלה, אשר בשום פנים אינם פוגמים בעקרון של התקפת־נגד נמרצת.

אבל הדבר הדחוף ביותר הוא תותח חדיש אחד או שנים של ששה אינצ’ים לניפּוּץ כל כלי־שיט גרמני בטווח של עד שלושים־וחמישה־אלף יארד.

אני משתדל גם להשיג מארצות־הברית לפחות צמד מכלי הגנת־החופים של ששה־עשר־אינץ' אשר ברשותם. אלה יורים לטווח ארבעים־וחמישה־אלף יארד, כשהם מטילים טונה ורבע, בלי מטען מוגבר. לפיכך ודאי הם מדויקים מאד. הגנרל סטרוֹנג מצבא־ארצות־הברית אמר לי שזה דבר שסיכוייו יפים מאד. מבלי לחייב את ממשלתו, חיוה את הדעה כי צבא־ארצות־הברית אולי יהיה מוכן להפריש צמד מן התותחים האלה ורכבּם מכמה מתאמי־הסוללות שלהם.

נא להודיעני את כל הפרטים על התותחים האלה. ודאי אפשר יהיה להכין את מסדי הבּטוֹן בתוך שלושה חדשים, ואני מניח שאותו פרק־זמן תצריך הבאת התותחים האלה לכאן. מעטות מאד הן האניות היכולות לשאתם על סיפוניהן.

ראש הממשלה אל הגנרל איזמי והלורד־הראשון־של־הימיה 31.8.40

דחוף ביותר נעשה הצורך להתקיף את הסוללות על החוף הצרפתי. התצלומים של אתמול מראים שתותחים הוגבהו לעמדת יריה ממש, ומן החכמה יהיה לירות עליהם בטרם יוכלו להשיב. יש כבר די והותר תותחים שהוּצבו. אני מאמין אפוא שארבּוּס לא תתעכב, כי מיום ליום תכבד משׂימתנו ותלך.

דומה כי נחוץ הוא ביותר לחבּל בפיתוח הסוללות העוינות ולעכבו נוכח העובדה שאנו מפגרים כל כך בסוללות שלנו.

בתחילת ספטמבר היה כוחנו בתותחים המכוונים אל הים כלהבא:

הגנת חופים מלפני המלחמה

על אלה נוספו עד־מהרה עוד שני תותחים של '13.5 מאנית־המערכה הישנה איירון דיוּק, שהוצבו על מכוני רכבת, וסוללה של ארבעה תותחי 5.5 מא.ה.מ. הוּד. אנשי הצי המלכותי וחיל־הים־המלכותי שימשו הרבה מן התותחים הנוספים האלה.

אף כי עדיין נופלים היינו מן האויב מבחינה מספרית, היה לנו אפוא

ריכוז־אש אדיר.

נוסף על כך הוצבו אחד מן ההוביצרים של שמונה־עשר אינץ' שהצלתי אחרי מלחמת־העולם הראשונה ושנים־עשר הוביצרים של שנים־עשר אינץ'. כל אלה היו תותחים ניידים העשויים להמטיר אש נוראה על כל אזור־נחיתה.

*

כיון שעברו חדשי יולי ואוגוסט ושואה לא באה עלינו, גבר בטחוננו כי נוכל לאסור מערכה ממושכת ועזה. תוספת כוחנו הומחשה לפנינו מיום ליום. האוכלוסיה כולה עמלה עד קצה גבול כוחותיה, וראתה גמול ושילוּם לעצמה כעלותה על משכבה אחרי יגיעותיה או משמרתה בהרגשה גוברת כי תהיה לנו שהוּת וכי נצח ננצח. כל החופים סמרו עתה בּיצורים מסוגים שונים. הארץ כולה אורגנה באזורי הגנה מקומיים. בתי־החרושת השפיעו את כלי־נשקם. בסוף אוגוסט היו לנו יותר ממאתים־וחמישים טנקים חדשים! לוּקטו פירות “פועל־האמוּנים” האמריקאי. כל הצבא הבריטי המקצועי המאומן וחבריו הטריטוריאלים תירגלו והתאמנו מבוקר עד לילה, והשתוקקו להיפּגש עם האויב. משמר־המולדת הגיע עד למעלה ממיליון איש, וכשחסרו רובים תפסו בתאות־נפש ברובה־הציד, ברובה־השעשועים, באקדח הפרטי, או, במקרה שלא היה כל נשק חם, בכּילף ובאלה. לא היה באנגליה שום גיס חמישי, אף כי כמה מרגלים נעצרו ונחקרו. במידה שהיו קומוניסטים בנמצא, רבצו דוּמם תחתיהם. כל זולתם נתנו ככל אשר יכלו.

כשביקר ריבנטרופ ברומא בספטמבר אמר לצ’אנו: “ההגנה הטריטוריאלית האנגלית אינה קיימת. אוגדה גרמנית אחת תספיק להביא לידי התמוטטות גמורה”. דבר זה אך העיד על בערוּתו. אולם תכופות תמהתי מה יקרה אם

אמנם יתאחזו בחוף מאתים אלף חיילי־מחץ גרמניים. משני הצדדים עשוי הטבח להיות גדול ונזעם. לא יהיו לא רחמים ולא חמלה. הם ודאי היו מטילים אימה במתכוון, ואנחנו היינו מוכנים שלא להירתע מכל. היה בדעתי להשתמש בסיסמה, “תמיד תוכל לקחת אחד אתך”. הבאתי אפילו בחשבון את האפשרות כי זוועותיו של חזיון אשר כזה תטינה אחרי ככלות הכל את נפש־המאזניים בארצות־הברית. אבל אף אחד מן השיקולים האלה לא הועמד במבחן. הרחק על פני המים האפורים של הים הצפוני והתעלה שוטטו ופיטרלו השייטות הנאמנות והעירניות, נועצות מבטים חודרים באפלת הלילה. במרומי השחקים הרקיעו טייסי־הקרב, או שהיו ממתינים במנוחת־נפש, נכונים להיזעק תוך כדי דקה אל מטוסיהם המצוינים. היה זה זמן שבו החיים והמוות טובים באותה מידה.

 

פרק ארבעה־עשר: בעיית הפלישה    🔗

עיונים קודמים בפלישה – הכוח האווירי החדש – הודעתי לפרלמנט מיום 18 ביוני – השמועות הראשונות, 27 ביוני 1940 – איגרתי מיום 28 ביוני – תזכירי על “פלישה” מיום 10 ביולי – חשיבוּתן של עתודות ניידות – אלפיים מיל של קו חוף בריטי – תזכיר הלורד־הראשון־של־הימיה – חלוקת ההתקפה הפוטנציאלית – אני מכפיל את אומדנותו ליתר־בטחון – מיזכרי מיום 5 באוגוסט 1940 – הצעתי לחלוקת הצבא שלנו – ההתאמה המקרית לדעת ראשי־המטות – הדגשת החוף המזרחי – הגרמנים בוחרים בחוף הדרומי – אנחנו מעתיקים את החזית שלנו – השינוי במערכינו בין אוגוסט לספטמבר – סכנות קיימות ועומדות מעֵבר לים הצפוני – המתיחות ביולי ובאוגוסט

ראינו כבר שאחרי דונקרק, ועוד יותר מכך כשנכנעה ממשלת צרפת כעבור שלושה שבועות, העסיקה את כל הבריטים השאלה אם יפלוש היטלר לאי שלנו ויכבשהו, ואם יוכל לעשות זאת. אני לא הייתי טירון בבעיה הזאת. בתפקיד הלורד־הראשון־של־האדמירליות השתתפתי משך שלוש שנים לפני מלחמת־העולם הראשונה בכל דיוניה של הועדה־להגנת־הקיסרות בשאלה זו. מטעם האדמירליות טענתי אז תמיד כי יש להחזיק במולדת לפחות שתי אוגדות משש האוגדות של חיל־המשלוח שלנו עד שייעשו הצבא הטרירטוריאלי ושאר כוחות מלחמתיים יעילים מבחינה צבאית. כמו שניסח זאת האדמירל “טאג” וילסון, “אין הצי יכול לשחק בכדורגל בינלאומי בלי שוֹער”. אולם כשנמצא הצי שלנו מגויס בשלמותו בפרוֹץ אותה מלחמה, והצי־הגדול שט לבטח בים מבלי אשר תשיגהו יד אויב, וכל ההפתעות, מעשי הבּגד והתקלות מאחרינו, הרגשנו באדמירליות שיכולים אנו לקיים יותר ממה שהבטחנו. בישיבה שלא־מן־המנין של מיניסטרים ומומחים צבאיים גבוהים שכינס מר אסקווית בחדר־הקבינט ב־5 באוגוסט 1914 הצהרתי רשמית, בהסכמתו המלאה של הלורד־הראשון־של־הימיה (הנסיך לואיס באטנבּרג), שהצי יערוב להגנת האי מפני פלישה או פשיטה רצינת אף אם ישלחו מיד את כל החיילות הסדירים לקרב הגדול הממשמש ובא בצרפת. ככל שאנחנו נוגעים בדבר, יכול הצבא כולו לצאת. בתוך ששת השבועות הראשונים יצאו כל שש האוגדות.

כוח ימי, כשמבינים אותו כהלכה, הוא דבר נפלא. מעבר חיל־צבא על פני מים מלוחים נוכח ציים ושייטות עדיפים הוא מעשה שבגדר הנמנע כמעט. הקיטור הגביר במידה עצומה את כוחו של הצי להגן על בריטניה הגדולה. בימי נפוליאון היתה אותה רוח העשויה להוליך את סירותיו שטוחות־הקרקעית על פני התעלה מבּוּלוֹן הודפת את שייטות ההסגר שלנו. אבל כל מה שאירע מאז הגדיל את כוחו של הצי העדיף להשמיד את הפולשים בשעת מעבר. כל סיבוך שהוסיף המנגנון המודרני לצבאות, הכביד על מסעם והוסיף על סכנותיו, וקשיי החזקתם לאחר נחיתתם נעשו נוראים מנשוא ממש. במשבר הקודם ההוא בגורל האי שלנו היה בידינו כוח ימי עדיף, אף גם למכביר, כפי שנתברר. האויב לא עצר כוח לנצחנו בקרב ימי גדול. הוא לא יכול להתיצב מול כוחות הסיירות שלנו. בשייטות ובכלי־שיט קלים עלינו עליו עשרת מונים. לעומת זאת יש להעמיד את סיכויי מזג־האוויר, ובפרט סיכויי הערפל, שאין לחשבם מראש כלל. אבל אפילו יזעיפו אלה פנים ונחיתה אמנם תבוצע בנקודה אחת או בכמה נקודות, הנה בעיית החזקתו של קו־תחבורה אויב ושל העברת תגבורת כלשהי נשארת חשׂוּכת־פתרון. כך היה המצב במלחמת־העולם הראשונה.

אבל עתה קם גורם התעופה. כיצד השפיעה התפתחות הזאת הראשונה־במעלה על בעיית הפלישה? נראה היה בעליל כי אם יוכל האויב לשלוט על מיצר דובר משני עבריו בכוח אווירי עדיף, תסבולנה השייטות שלנו אבידות כבדות מאד שבסופו של דבר תוכלנה להמיט עליהן שוֹאה. רק בשעת הכרעה עליונה יתעורר הרצון להביא אניות־מערכה כבדות או סיירות גדולות לכברת מים שהמפציצים הגרמנים שולטים עליה. לאמיתו של דבר לא הצבנו שום אניות גדולות מדרום לפוֹרת או ממזרת לפלימוּת. אבל מהאריץ', מן הנוֹר, דוֹבר, פורטסמות ופורטלנד קיימנו פטרול דרוך ובל־ילאה של אניות לוחמות קלות, שמספרן גדל והלך בתמידוּת. בספטמבר כבר עלו על שמונה־מאות, שרק כוח אווירי עוין יוכל להשמידן, ואף הוא רק בהדרגה.

אבל בידי מי היה השלטון באוויר? בקרב על צרפת נלחמנו בגרמנים ביחסי־כוחות של שנים ושלושה כנגד אחד וגרמנו אבידות באותו יחס. מעל דונקרק, מקום שהיה עלינו לקיים פטרול מתמיד כדי לחפּות על פינוי הצבא, נלחמנו ביחסי־כוחות של ארבעה או חמישה כנגד אחר ברווח ובהצלחה. מעל מימינו וחוֹפינו ונפותינו החשוּפות להתקפה מצא מרשל־התעופה הראשי דאוּדינג שכדאי להילחם ביחסי־כוחות של שבעה או שמונה כנגד אחד. כוחו של חיל־האוויר הגרמני בזמן הזה, בכללוּתו, ככל שהיה ידוע לנו – והיו לנו ידיעות טובות – עמד, להוציא ריכוזים מיוחדים, על שיעור של שלושה כנגד אחד. אף כי היו אלה יחסי־כוחות קשים מאד למלחמה נגד האויב הגרמני האמיץ ונבון־המעשׂ, סמכתי על המסקנה שבאוויר שלנו, מעל ארצנו ומימיה, יכול נוכל להנחיל מפלה לחיל־האוויר הגרמני. ואם יתאמת הדבר, הרי שכוח הצי שלנו יוסיף למשול בימים ובאוקינוסים וישמיד כל אויב אשר ישים פניו אלינו.

היה, כמובן, גורם פוטנציאלי שלישי. האם הכינו הגרמנים בחשאי, ביסודיות ובראיית־הנולד המפורסמת שלהם, אמראדה עצומה של אסדות־נחיתה מיוחדות, שאינן זקוקות לנמלים ורציפים, אלא שתוכלנה להנחית טנקים, תותחים וכלי־רכב ממונעים בכל מקום שהוא על החופים ואחרי כן תוכלנה להביא אספקה לחיילות שהונחתו? כפי שכבר הראיתי, עלו מחשבות כאלו בדעתי מזמן 1917, ועתה פוּתחו בפוֹעל על פי הוראותי. אולם לא היה לנו שום יסוד להאמין שקיים איזה דבר מסוג זה בגרמניה, אף כי שעה שמחשבים את המחיר תמיד מוטב שלא להוציא מכלל אפשרות את הגרוע ביותר. ארבע שנים של ניסויים ומאמצים שקדניים ושל עזרה חמרית כבירה מארצות־הברית עברו עלינו עד שסיפקנו ציוד כזה באמת־מידה היפה לצורך הפלישה לנורמנדי. הרבה פחות מכך היה מספיק לגרמנים ברגע זה. אבל להם היו רק כמה “מעברות־זיבּל”.

הנה כך דרשה הפלישה לאנגליה בקיץ וסתיו 1940 מגרמניה עדיפוּת צי מקומית ועדיפוּת אווירית וכוחות עצומים של ציים מיוחדים ואסדות־נחיתה. אבל עדיפוּת הצי היתה בידינו; בשלטון באוויר זכינו אנחנו; ולבסוף סבורים היינו, בצדק, כפי שידוע לנו עכשיו. שהם לא בנו ולא המציאו שום אסדות מיוחדות. אלה היו יסודות מחשבותי על הפלישה ב־1940, שבהסתמך עליהן נתתי יום־יום את ההוראות וההנחיות הכלולות בפרקים האלה.

*

את הקווים הכלליים ציירתי לפני הפרלמנט ב־18 ביוני:

הצי לא התימר מעולם כי בכוחו למנוע פשיטות של חמשת או עשרת־אלפים איש המוטלים פתאומית לחוף בכמה נקודות בלילה אפל או בבוקר ערפלי. יעילותו של הכוח הימי, בפרט בתנאי זמננו, תלויה בכך שיהיה כוח גדול על־מנת שיביא תועלת כלשהי. אם יהיה גדול, כי אז יהיה לצי משהו שהוא יכול למצאו ולקדם את פניו ולנעוץ בו את שניו, כביכול. עכשיו עלינו לזכור כי אפילו חמש אוגדות, גם אם יהיה ציודן קל ביותר, תהיינה זקוקות למאתים עד מאתים־וחמישים אניות, ובשים לב לסיור ולצילום האווירי של זמננו לא קל יהיה לאסוף ארמאדה כזאת, לערכה ולהוליכה על פני הים בלוית איזה כוחות־מגן ימיים חזקים; ותהיינה אפשרויות גדולות מאד, אם לנקוט לשון מתונה, לעצור ארמאדה זו זמן רב קודם שתגיע לחוף, ולטבע את כל האנשים בים או, במקרה הגרוע ביותר, לפצפץ לרסיסים אותם ואת ציודם בעודם מנסים לנחות.

בסוף יוני כבר היו כמה ידיעות המרמזות שתכניותיו של האויב כוללות אולי את התעלה, ואני תבעתי מיד חקירה־ודרישה.

ראש־הממשלה אל הגנרל איזמי 27.6.40

קשה להאמין, כמדומה, שאפשר יהיה להביא איזה כוח גדול של אניות־תובלה אל נמלי התעלה בהעלם מאתנו, או שאיזו מערכת מיקוּש תמנע את השוֹלוֹת שלנו מלפנות דרך להתקפה על אניות תובלה כאלי בעת מעברן. אולם כדאי שראשי־המטות יתנו דעתם על השמועה הזאת.

מכל־מקום, האפשרות של פלישה מעבר לתעלה, עם כל שהיתה רחוקה מן השכל בזמן ההוא, הכרח היה לבדקה היטב־היטב. לא הייתי מרוצה לגמרי מן המערכים הצבאיים. גזירה על הצבא שיידע בדיוק את המשימה שנועדה לו, ועל הכל אסור שיבזבז את כוחותיו בפיזור נייח לאורך החופים הצפויים לסכנה או שידלדל את המשאבּים הלאומיים על ידי שמירה מיותרת על כל החופים. לכן כתבתי:

ראש־הממשלה אל הגנרל איזמי 28.6.40

איגרת מאת ראש־הממשלה אל ועדת־ראשי־המטות

1. ר' מסמכים מאת סגני־ראשי־המטות ומסמכים נוספים מאת ועדת־ראשי־המטות.

2. הזהירות מחייבת להגיף גיזרות־חוף הצפויות לסכנה על ידי הגנה טובה ולהבטיח את כל לשונות־הים והמפרצים בחוף המזרחי. בחוף הדרומי הסכנה מיידית פחות. שום פלישה רצינית לא תיתכן בלי נמל על רציפיו וכו'. אם יכזיב הצי, אין לדעת כלל באיזה חלק מן החוף המזרחי תונחת המהלומה. אולי תהיינה כמה נחיתות. כיון שתבוצענה הנחיתות יהיו כל החיילות המועסקים בשאר חלקי הקליפּה החופית מיותרים כמו החיילות שבקו־מאז’ינו. אף כי הלחימה על החופים היא נוחה להגנה, אין לקנות יתרון זה על ידי נסיון לשמור על כל החופים. צריכה להיות ברירה. אבל אם הזמן ירשה זאת, אפשר להרחיב ולשפּר גזרות מוגנות.

3. יש לעשות את כל המאמצים כדי להציב בביצורי החופים חיילות נייחים, כולל אחוז הגון של קצינים מנוסים מן המלחמה שעברה. [אולם] בטחון הארץ תלוי בכך שיהיה מספר גדול (עכשיו יש רק תשע, אבל בקרוב צריכות להיות חמש־עשרה) של חטיבות “ליאופּרד” מוגברות שאפשר להפנותן חיש, ז. א., בתוך ארבע שעות, אל נקודות הנחיתה. קשיי הנחיתה בחופים הם רציניים, אף לאחר שהפולש מגיע אליהם; אבל גדולים הרבה יותר הם קשיי כלכלתה של נחיתה כשהיא נתונה להתקפה כבדה מן היבשה, האוויר והים. לכן תלוי הכל בלחימה מהירה והחלטית כנגד כל כוח מונחת שיצליח להתחמק ולעבור את הפיקוח הימי. דבר זה ודאי לא ייבּצר מאתנו, בתנאי שחילות־השדה לא ייבּלעו בביצורי חופים, ויוחזקו במצב טוב של ניידוּת, שפופים ונכונים לזינוק.

4. אם יקרה מקרה ביש והאויב ילכוד נמל, יהיה צורך ביחידות גדולות יותר עם ארטילריה. יש להחזיק ארבע או חמש אוגדות טובות בעתודה כללית על־מנת לטפל באסון בלתי־מסתבר מעין זה. היקף הנחיתה אשר יש לחשוש מפניה ודאי לא יעלה על עשרת־אלפים איש שיונחתו בשלוש נקודות בעת־ובעונה־אחת – נניח, שלושים־אלף בסך־הכל; היקף ההתקפה האווירית לא יעלה על חמישה־עשר אלף המונחתים בעת־ובעונה־אחת בשתים או שלוש נקודות בסך־הכל. לא יהיה לאויב כוח לחזור לעתים קרובות על נחיתות כאלו. ספק רב אם ייתכן להנחית חיילות מוטסים בלילה בכוח גדול; ביום ודאי יהיו טרף קל [לחיל־האוויר שלנו].

5. פרשת הטנקים שונה קצת, ומן הראוי למעט ככל האפשר, על ידי תותחים ומכשולים מקומיים, את מקומות נחיתתם של טנקים. האדמירליות צריכה למסור על הגודל, הטיב והמהירות של של ברגות או דוברות נושאות־טנקים־בכוח, בין בעלות התנעה עצמית בין גרורות, ואיזה כלי־שיט יגררו אותן. הואיל ובדוחק יכולות הן לעבור מהלך יותר משבעה מילים בשעה, הרי בימות הקיץ ודאי יגלו אותן לאחר שהפליגו, ואפילו בערפל או אדים צריכות תחנות המכ"ם לתת אזהרה בהיותן עדיין בריחוק שעות מספר מן היבשה. המשחתות היוצאות משערי־הגיחה צריכות להלום בהן במרץ רב. יש לשפר בהתמדה את מערכת המעצורים והמחסומים המוחזקים על ידי כוחות נייחים מקומיים, ויש להקים מחלקות אנטי־טנקיות. עתודת הטנקים שלנו צריכה לצאת לקראת הטנקים הפולשים שיישארו, ואין ספק שהיא מוחזקת בעמדה המאפשרת תובלה מהירה במסילת־ברזל לאזור המותקף.

6. צנחנים, אנשי־גיס־חמישי ואופנועונים של האויב, שאולי יסתננו או יופיעו בהסוואה במקומות בלתי־צפויים, אותם יש להניח למשמר־המולדת, שיקבל תגבורת של מחלקות מיוחדות. יש להקדיש מחשבה מרובה למעשה הערמה של לבישת מדים בריטיים [מצד האויב].

7. בכללו של דבר הריני מסכים עם תכניתו של המפקד־הראשי, אבל את כל חילות־השדה האפשריים יש לחסוך מן החופים ולקבּצם בחטיבות ה“ליאופּרד” ושאר סיועים ניידים מיידיים. יש לשים את הדגש בעתודה העיקרית. הקרב יוכרע, לשבט או לחסד, לא על החופים כי אם על ידי החטיבות הניידות והעתודה העיקרית. כל זמן שלא הוּתש כוחו של חיל־האוויר על ידי לחימה אווירית ממושכת והרס אספקת המטוסים, עדיין כוחו של הצי מכריע כנגד כל פלישה רצינית.

8. ההערות שלמעלה כוחן יפה רק לגבי חדשי הקיץ הקרובים. עלינו להיות מצוידים וחזקים הרבה יותר לפני בוא הסתיו.

ביולי רבו הדיבּורים והדאגות ביחס לנושא זה הן בממשלת בריטניה פנימה הן בציבור בכללותו. חרף סיורים בלתי־פוסקים וחרף כל ברכותיו של הצילום האווירי, עדיין לא הגיעו אלינו שום הוכחות לקיום ציבּורים גדולים של אניות־תובלה בים הבלטי או בריין או בנמלי הסכלדה, ומובטח היה לנו כי שום אניות או ברגות בעלות התנעה עצמית לא נכנסו בדרך המיצר אל התעלה. בכל־זאת, ההכנה להתנגדות לפלישה היתה המשׂימה העליונה אשר לפני כולנו, ומחשבה שקוּדה הוקדשה לכך בכל החוג המלחמתי ופיקוד־המולדת שלנו.

פלישה    🔗

תזכיר מאת ראש־הממשלה

ראש הממשלה אל המפקד־הראשי לחילות־המולדת,

הרמטכל"ק והגנרל איזמי 10.7.40

מתקשה אני מאד לראות בעיני רוחי פלישה שתיערך לכל אורך החוף על ידי חיילות המוּבלים בספינות קטנות, ואפילו בסירות. לא ראיתי שום עדוּת רצינית למציאות כמויות גדולות של כלי־שיט מסוג זה ומחוץ למצרים צרים מאד יהיה זה מיבצע מסוכן ביותר, מיבצע־התאבדות אפילו, להפקיר צבא גדול לתהפוכות הים נוכח כוחות הפטרול החמושים והמרובּים מאד אשר לנו. יש לאדמירליות יותר מאלף ספינות־פטרול חמושות, שמאתים או שלוש־מאות מהן נמצאות תמיד בים, ויורדי־ים מוכשרים משמשים בספינות כולן. צליחת־הפתעה ודאי לא תיתכן, ובחלקים הרחבים יותר של הים הצפוני ודאי יהיו הפולשים טרף קל, לפי שיעשו חלק מדרכם באור היום. מאחרי ספינות הפטרול האלו נמצאות שייטות המשחתות; ארבעים מן המשחתות האלו נמצאות עתה בין ההאמבּר לפורטסמות, ורוב־רובּן במצרים הצרים ביותר. חלקן הגדול נמצא בים מדי לילה והשאר ביום. לפיכך מסתבר שתפגושנה בספינות האויב בעברן בשעות הלילה, אך מלבד זאת גם תוכלנה להגיע בתוך שעתים או שלוש לכל נקודה או נקודות של נחיתה בחזית שיציינו להן. הן תוכלנתה לנפץ מיד את אסדות הנחיתה, להפסיק את הנחיתה, ולהמטיר אש על החיילות שהונחתו, אשר כל כמה שלא יהיה ציודם קל הכרח יהיה להביא חלק מתחמשתם וציודם מסירותיהם אל החופים. אולם השייטות תהיינה זקוקות לתמיכה אווירית חזקה מצד מטוסי־הקרב שלנו בעת התערבותן משעת עלות השחר והלאה. ליווי של מטוסי־קרב למשחתות שלנו אחרי האיר היום הוא חיוני להתערבותן האדירה ביותר בחופים.

2. עליכם לדאוג לכך שהמפקד־הראשי (צי־המולדת) ישיב על השאלה שהוצגה לו על פי בקשת הקבינט, ז. א., מה יקרה אם האויב יחפה על מעבר הצבא הפולש שלו באניות־המלחמה הכבדות שלו? התשובה היא כי, ככל הידוע לנו כיום, אין לו שום אניות כבדות שאינן נמצאות בתיקון ממושך חוץ מאלו שבטרונדהיים³⁴, שכוחותינו העדיפים מהן בהרבה משגיחים עליהן היטב. כאשר תוכשרנה נלסון וברהם לפעולה לאחר בדק בעוד ימים מספר (ב־13 ו־16 בחודש), הנקל יהיה להרכיב שני כוחות של אניות כבדות בריטיות, שכל אחד מהם יהיה חזק די־הצורך. כך אפשר יהיה לבלום את הסכנה של פריצה מצפון, ובתוך כך אפשר יהיה להדוף חיש את זינוּק האניות שבטרונדהיים דרומה. יתר על כן, הסיירות בתמזה ובהאמבּר הן עצמן יחד עם השייטות חזקות די־הצורך להתקיף ביעילות כל סיירות קלות שבהן יוכל האויב לחפות על פלישה. לפיכך סבור אני כי האויב יתקשה מאד להעמיד חיילות גדולים ומצוידים היטב על החוף המזרחי של אנגליה, בין שיועלו כגופים מלוכדים ובין שיוטלו למקוטעים על החופים לאחר צליחה. קשיים גדולים עוד יותר יעמדו על דרכן של משלחות באניות גדולות יותר שתנסינה להתפרץ צפונה. אפשר להוסיף ולומר כי כרגע אין כל סימנים של קיבוצי אניות או כלי־שיט קטנים שיש בהם כדי לעורר דאגה, מחוץ אולי לנמלים הבלטיים. סיורים תכופים באוויר ועמידה מתמדת על המשמר מצד הצוללות שלנו ודאי יתנו אזהרה מבעוד־זמן, ושדות־המוקשים שלנו הם מכשול נוסף.

3. עוד פחות מכך מתקבלת על הדעת התקפה על החוף הדרומי. ידוע לנו כי אין שום ריכוז גדול של אניות בנמלם הצרפתיים, וכי מספר הספינות הקטנות שם אינו גדול. מחזקים עתה את מחסום דובר ומרחיבים אותו עד החוף הצרפתי. לצעד זה יש חשיבות גדולה ביותר, והאדמירליות מתבקשת להמשיך בו בעקיבות ובמהירות. האדמירליות אינה סבורה שאיזה כלי־שיט חשובים, אניות־מלחמה או אניות־תובלה, עברו במצרי דובר. לפיכך מתקשה אני להאמין כי החוף הדרומי צפוי לסכנה רצינית ברגע זה. כמובן, תוכל לבוא פשיטה קטנה על אירלנד מבּרסט. אבל גם זו תהיה מסוכנת לפושטים בעת היותם בים.

4. הסכנה העיקרית היא מצד נמלי הולנד וגרמניה, הצופים בעיקר על החוף מדוֹבר עד הווֹש. עם שהלילות מאריכים יתרחב אזור הסכנה הזה צפונה, אבל כאן שוב מזג־האוויר נעשה ביש ו“פלישת סירות־הדוּגה” קשה הרבה יותר. יתר על כן, במזג־אוויר מעונן, אפשר יחסר האויב סיוע אווירי ברגע ההתנגשות.

5. בהסתמך על השיקולים שלמעלה, שעל האדמירליות לבדקם, אני מקווה אפוא שיהיה לאל־ידכם להחזיר חלק גדול יותר ויותר מן האוגדות שהקימותם מן החוף לסיוע או לעתודה כדי שיוכלו להמשיך באימוניהן בצורות המשוכללות ביותר של לוחמה תוקפנית והתקפת־נגד, וכי החוף, עם שיבוּצר, יופקד יותר ויותר בידי חיילות שמחוץ לאוגדות שהוקמו כבר וכן בידי משמר־המולדת. אני בטוח שתסכימו עקרונית עם ההשקפה הזאת, וכי השאלה הפתוחה היחידה תהיה מהירות התמורה. גם כאן אני תקוה שתהיה בינינו הסכמה כי הכלל יהיה מירב המהירות.

6. אין איגרת נו נוגעת בהתקפה מוטסת. אין זו משנה ממסקנות האיגרת.

*

הקורא יבחין כי יועצי ואני סבורים היינו שהחוף המזרחי צפוי להתקפה משך חדשי יולי ואוגוסט יותר מן החוף הדרומי. למעשה לא היה כל סיכוי להתקפה לא כאן ולא כאן משך חדשים אלה. כפי שיתואר עוד מעט, התכנית הגרמנית היתה לפלוש אל מעבר לתעלה באניות בינוניות (ארבעת־אלפים עד חמשת־אלפים טונה) וכלי־שיט קטנים, וידוע לנו עכשיו שמעולם לא היתה לגרמנים שום תקוה ושום כוונה להעביר צבא מנמלי הים הבלטי והים הצפוני באניות־תובלה גדולות; עוד פחות מכך עיבּדו הגרמנים תכניות לפלישה מנמלי מפרץ ביסקאיה. אין פירוש הדבר כי בבחרם להם למטרה את החוף הדרומי היה הצדק אתם ואילו אנחנו טעינו. האמת היא כי הפלישה לחוף המזרחי היתה מסוכנת הרבה יותר לוּ היו לאויב האמצעים לנסות בה. כמובן לא יכלה להיות שום פלישה בחוף הדרומי כל זמן שלא עברו האניות הנחוצות דרומה בדרך מיצר דוֹבר ולא נתקבצו בנמלי התעלה הצרפתיים. משך יולי לא היה כל סימן לכך.

אף על פי כן היה עלינו להתכונן לכל הגינוּנים האפשריים, ובתוך כך להימנע מפיזור הכוחות הניידים שלנו ולאגור עתודות. הבעיה הקשה והעדינה הזאת היתה ניתנת לפתרון רק כפי הידיעות והמאורעות ומהלכם משבוע לשבוע. קו החוף הבריטי, המחורץ לשונות־ים אין מספר, היקפו עולה על אלפיים מיל, מבלי לכלול את אירלנד. הדרך היחידה להגן על מרחב כה עצום, שכל חלק או חלקים ממנו אפשר יהיה להתקיף בבת־אחת או בזה אחר זה, היא על ידי קווי־תצפית והתנגדות מסביב לחוף או לגבולות מתוך מגמה לעכב אויב וליצור בינתים את העתודות הגדולות ביותר שבגדר האפשר של חיילות ניידים מאומנים היטב, שמערכם יאַפשר להם להגיע בזמן הקצר ביותר ולצאת להתקפת־נגד חזקה בכל נקודה מותקפת. כשנמצא היטלר מכותר בשלבים האחרונים של המלחמה ועמד נוכח בעיה דומה לזו, שגה שגיאות חמורות ביותר, כמו שעוד נראה. הוא יצר מטוה־קורים של קווי תחבורה, אבל שכח את העכביש. כשהדוגמה של המערכים הצרפתיים חסרי־ההגיון, שעתה־זה באו על ענשם הנורא, עודה רעננה בזכרוננו, לא שכחנו את “עתודת התמרון”: ואני החדרתי את המדיניוּת הזאת בלי הפוגות בהיקף הנרחב ביותר, במסגרת משאבּינו הגדלים והולכים.

ההשקפות שהוּבעו בתזכירי מיום 10 ביולי חפפו בכללותן את מחשבתה של האדמירליות, וכעבור יומים שלח לי האדמירל פאונד מסמך מקיף ושקול שניסחו הוא ומטה־הצי על פיו. הסכנות האורבות לנו הוגדרו בלשון בוֹטה, כמובן וכיאה.

אבל בסיכום אמר האדמירל פאונד:

דומה כי מסתבר שסך־הכל של כמה מאות־אלפי איש יוכלו להגיע לחופים האלה מבלי שימנעום מכך כוחות ימיים…. אבל קיום קו האספקה שלהם, כל זמן שלא יתגבר חיל־האוויר הגרמני גם על חיל־האוויר שלנו גם על הצי שלנו, דומה שהוא בלתי־אפשרי למעשה… אם יקבל עליו האויב את המיבצע הזה, הרי יעשה זאת מתוך תקוה שיוכל לעלות חיש על לונדון, כשהוא נזון מן הארץ בדרכו, ולאלץ את הממשלה להיכנע.

הלורד־הראשון־של־הימיה חילק את מספר־המירב של מאה־אלף הן על פי נמלי ההפלגה האפשריים של האויב הן על פי מקום הנחיתה האפשרי בחופינו כמפורט בטבלה הבאה:

הייתי מרוצה מן האומדנה הזאת. מאחר שהאויב לא יוכל להביא אתו נשק כבד, וקווי האספקה של כל נחיתה ינותקו חיש, דומה אפילו בחודש יולי כי צבאנו, המשביח והולך חיש, יכול יוּכל לכוח הפולש. העברתי את שני המסמכים למטות ולפיקוד־המולדת.

מיזכר מאת ראש־הממשלה

15.7.40

ראשי־המטות ופיקוד־הגנת־המולדת צריכים לעיין במסמכים האלה. אפשר להתבסס על התזכיר של הלורד־הראשון־של־הימיה, ואף כי אני כשלעצמי מאמין כי למעשה תקיים האדמירליות יותר ממה שהיא מבטיחה, וכי אבידות הפולשים בדרך המעבר תפחתנה עוד יותר את עצמת ההתקפה, אף על פי כן צריכות ההכנות של כוחות היבשה להבטיחנו כפל־כפליים. אכן, לגבי כוחות־היבשה כדאי להכפיל את עצמת ההתקפה, לאמור, 200,000 איש שחלוקתם כפי הרשימה המוצעת [כלומר, ביחסים המוצעים] על ידי הלורד־הראשון־של־הימיה. כוחו של צבא־המולדת שלנו כבר מספיק לו בוודאי לטפל בפלישה כזאת, וכוחו גובר והולך.

אשמח מאד אם אפשר יהיה לחזור ולבדוק את תכניותינו לקידום פני פלישה בחוף על הבסיס הזה, כדי שאפשר יהיה להודיע לקבינט על שינויים ותיקונים. יש לזכור כי גם אם לכאורה עשויה ההתקפה הכבדה ביותר לחוּל בצפון, הרי בגלל חשיבותה העליונה של לונדון וצרוּתו של הים בצד זה הדרום הוא הזירה בה יש לאחוז באמצעי־הזהירות המקיפים ביותר.

היתה הסכמה כללית על הבסיס הזה, ולפיו פעלנו בשבועות שלאחר מכן. ניתנו פקודות מדויקות, שהסכמתי עמהן הסכמה גמורה, ביחס לפעולה שינקוט הצי העיקרי שלנו במצרים. ב־20 ביולי, אחרי דיונים מקיפים עם האדמירל פורבּס, המפקד הראשי, ניסחה האדמירליות את ההחלטות הבאות:

(1) האדמירליות אינה סבורה שאניות כבדות תוצרכנה לפנות דרומה כדי לשבר משלחת שתנחת בחוף שלנו הואיל ואין כל ידיעות המראות על מציאוּת אניות כבדות של האויב.

(2) אם תסעיינה אניות כבדות של האויב למשלחת, מתוך קבלת הסיכונים הכרוכים בהתקרבות אל חופנו בחלקו הדרומי של הים הצפוני, הרי יש הכרח שהאניות הכבדות שלנו תצאנה גם הן דרומה לקראתן, אף הן מתוך קבלת סיכונים.

על־מנת להגיע למסקנות ממשיות יותר ביחס לאפשרויות המשתנות וממדי ההתקפה על קו־החוף המתמשך שלנו, כדי למנוע פיזור־יתר של כוחותינו, שלחתי בראשית אוגוסט מיזכר נוסף לראשי־המטות שלנו.

הגנה מפני פלישה    🔗

מיזכר מאת ראש־הממשלה ומיניסטר־ההגנה

5.8.40

בהתחשב במחיר העצום במרץ מלחמתי, ובליקוייו של כל נסיון להגן על חופה של בריטניה הגדולה, ובהתחשב בסכנות של צמידוּת־יתר לשיטות של התגוננות סבילה, אשמח אם יוּשם לב להערות הבאות:

1. קו ההגנה הראשון שלנו מפני פלישה חייב להיות, כמו תמיד, נמלי האויב. סיור אווירי, עיקוב אחר צוללות ושאר אמצעים להשגת ידיעות צריכים להתלוות בהתקפות נמרצות בכל הכוחות המצויים והמתאימים אשר בידינו על כל ריכוז של אניות אויב.

2. קו ההגנה השני שלנו הוא הפטרוּל העירני בים שתפקידו להבחין בכל משלחת פולשת ולהשמידה בדרכה.

3. הקו השלישי שלנו הוא התקפת־הנגד על האויב לאחר שיצליח להיאחז בחוף, ובמיוחד כשהוא עסוק בעצם הנחיתה. התקפה זו, שמצד הים היא מוכנה מכבר, טעונה חיזוק על ידי פעולה אווירית; והתקפות הים והאוויר כאחת חייבות להימשך על־מנת שלא יוכל הפולש לכלכל את נחיתותיו.

4. ביצורי היבשה וצבא־המולדת מוחזקים בראש וראשונה כדי להניע את האויב לבוא במספר כה רב עד שישמש מטרה ראויה לכוחות הים והאוויר שצוינו למעלה, וכדי שיוכלו סיורי אוויר ושאר צורות של סיור להבחין בהכנות האויב ותנועותיו.

5. ואולם, אם יצליח האויב לנחות בכמה וכמה נקודות, יש לגרום לו סבל רב ככל האפשר על ידי התנגדות מקומית בחופים, בשילוב עם ההתקפה הנ"ל מן הים והאוויר. דבר זה מאלצו לכלות את תחמשתו ומגבילו באזור מצומצם. את ההגנה על כל מקום בחוף יש להעריך לא על פי הכוחות שעל החוף כי אם על פי מספר השעות הנדרשות להטלת התקפות־נגד חזקות של חיילים ניידים על מקומות הנחיתה. התקפות כאלו יש להטיל על האויב במירב המהירות והמרץ ברגע שבו הוא חלש ביותר, ואין זה, כפי שסבורים לפעמים. הרגע שבו הוא יוצא בפועל־ממש מסירותיו, אלא הרגע שבו הוא שׂרוע על החוף וקווי התחבורה שלו מנותקים והאספקה שלו הולכת הלוך וחסוֹר. מן הדין שאפשר יהיה לרכז עשרת אלפים איש על ציודם המלא בתוך שש שעות, ועשרים־אלף בתוך שתים־עשרה שעות. על כל נקודה שבּה בוצעה נחיתה רצינית. עצירת העתודות עד שייודע מלוא חומרתה של ההתקפה היא בעיה עדינה בשביל פיקוד־המולדת.

6. יש להודות כי משימת הצי וחיל־האוויר במניעת פלישה נעשית קשה יותר במצרים, לאמור – מן הווֹש עד דוֹבר. גיזרה זו של חזית החוף היא גם הקרובה ביותר ליעד העליון של האויב, לונדון. הגיזרה מדוֹבר עד לנדס־אֵנד צפויה הרבה פחות לסכנה, כי הצי וחיל־האוויר חייבים להבטיח ששום ציבור גדול של אניות, ועוד פחות מכך אניות־מלחמה מגוֹננות, לא יוכלו לעבור ולהיכנס אל נמלי התעלה הצרפתיים. כרגע מעריכה האדמירליות כי אין לצפות בחזית רחבה זו להתקפה של יותר מחמשת־אלפים איש³⁵. אם נכפיל את המספר הזה ליתר־בטחון, ודאי אפשר יהיה לעשות סידורים נאותים להתקפת־נגד מהירה בכוחות עדיפים, ובתוך כך להגיע לחסכון־כוחות גדול בגיזרה הדרומית הזאת, שבעה על חילות החוף להיות קטנים ביותר ועל העתודות הניידות להיות גדולות ביותר. עתודות ניידות אלו צריכות להיות מוכנות להעברה לגיזרות דרום־המזרח תוך פרק־זמן קצר ביותר. ברור מאליו שאת המצב הזה אפשר להעריך רק משבוע לשבוע.

7. כשאנו מגיעים לחוף המערבי של בריטניה, קיימת מערכת חדשה של תנאים. האויב מוכרחים להפליג בים הרחב, ואם יתגלה שהוא מתקרב תהיה שהוּת די והותר להתקיפו בסיירות ובשייטות. מערכי האדמירליות צריכים להלום את הצורך הזה. כרגע אין לאויב שום אניות־מלחמה לליווּי. האם נרצה אנחנו, למשל, לשלוח שנים־עשר אלףאיש באניות־סוחר בלי ליווי לשם נחיתה על החוף הנורבגי, או בסקאגראק ובקטאגאט, נוכח כוח ימי וכוח אווירי עדיף? הלא לשגעון ייחשב הדבר.

8. אולם, על־מנת להכפיל ולשלש את הבטחון, על האדמירליות להמשיך בתכניתה ולזרוע שדה־מוקשים חזק מקורנווֹל עד אירלנד, שיחפּה על תעלת־בריסטול והים האירי מפני התקפה מצד דרום. שדה־מוקשים זה נחוץ עכשיו עוד יותר מאחר שעל ידי נקיטת הנתיב הצפוני למסחר העברנו חלק גדול מספינות הפטרול שלנו מן המבואות [דרום־] המערביים, שעכשיו הם ריקים ושרויים בלא שמירה תמיד.

9. קביעת שדה־מוקשים זה תפשט ותמתיק את כל השאלות של ההגנה המקומית מצפון לנקודת המגע שלו עם קורנווֹל. עלינו לראות את הגיזרה הזאת מקורנווֹל עד מאל־אוֹף־קנטייר כגיזרה הנוחה פחות מכל לפגיעתה של פלישה ימית. כאן צריכות עבודות ההגנה להצטמצם בשמירה של תותחים אחדים או מטוֹלי־טורפדות יבשתיים על הנמלים העיקריים, ובמתן מידה צנועה של הגנה למבואותיהם היבשתיים מעוֹרף. אין להרשות את בזבוז האפשרויות המוגבלות שבידינו על גיזרה זו.

10. מצפון למאל־אוף־קנטייר ועד סקאפא פלו, איי שטלנד ואיי פארו, הכל מצוי בתחום פעולתו של הצי העיקרי. מסעה של משלחת מן החוף הנורבגי יהיה מסוכן ביותר, ואם תגיע לאיזה מקום שהוא סביב קרוֹמארטי־פירת לא תתעוררנה שום בעיות שיש בהן כדי להכריע מיד. האויב שעכשיו הוא מרוכז, אז יהיה שׂרוע. קו ההקתדמות שלו יהיה בשטח קשה ודליל־אוכלוסים. אפשר יהיה לעצור בו עד שיוטלו עליו כוחות מספיקים וקווי התחבורה שלו ינותקו מיד מן הים. או אז יקשה מצבו פי־כמה, הואיל והמרחקים לכל יעד חשוב הם גדולים הרבה יותר והוא יהיה זקוק להרבה מאד כלי־רכב. אי־אפשר יהיה לבצר את כל נקודות הנחיתה בגיזרה זו, ויהיה זה בזבוז כוחות לנסות בכך. אפשר להביא בחשבון פרק־זמן ארוך הרבה יותר להתקפת־נגד מאשר בדרום־המזרח מול לונדון.

11. מקרוֹמארטי־פירת עד הווֹש נמצאת הגיזרה השניה בחשיבות מיד לאחר הגיזרה שמן הווש עד דוֹבר. אולם כאן כל הנמלים ולשונות־הים מוגנים, הן מן הים הן מעורף, ובודאי אפשר יהיה לבצע התקפת־נגד בכוח עדיף תוך כדי עשרים־וארבע שעות. הטיין חייב להיחשב יעד שני־במעלה מיד אחרי לונדון, כי כאן (ובמידה מועטה יותר בטיז) יכולה פלישה או פשיטה גדלת־ממדים לגרום נזק חמור תוך זמן קצר. לעומת זאת תנאי הים והאוויר נוחים כאן לנו יותר מאשר דרומית משם.

1. המטות המשולבים צריכים להשתדל ולקבוע לכל הגזרות האלו את הממדים היחסיים של פגיעוּת והגנה, הן במספר האנשים שיועסקו בהגנה המקומית על חופים ונמלים, הן במספר הימים או השעות שבתוכם תיתכן התקפת־נגד כבדה. כדוגמה לממדים היחסיים האלה של התקפה והגנה, אני מוסר לעיון את הרשימה הבאה:

ועדת־ראשי־המטות, לאחר שעיינה עוד פעם בכל הידיעות שבידינו, השיבה על מסמך זה בדו"ח מן הקולונל הוֹליס, ששימש מזכיר־

הגנה מפני פלישה    🔗

ראש־הממשלה 13.8.40

מתוך התיעצות עם המפקד־הראשי של כוחות־המולדת בחנו ראשי־המטות את מיזכרך [מיום 5 באוגוסט], והם מסכימים לגמרי עם העקרונות שפוֹרטו בסעיפים 1 עד 5.

2. המפקד־הראשי מבטיחנו כי העמידו את אנשי כל הדרגות על החשיבות העליונה של התקפת־נגד מיידית על האויב, אם אמנם ישיג דריסת־רגל ארעית על החופים האלה, וכי הקו שלו הוא להחזיר אוגדות לעתודה מיד לאחר שאוּמנו וצוּידו במידה מספקת לפעולות התקפה.

3. ראשי־המטות מסכימים גם עם ההערכה שלך לממדים היחסיים של פגיעוּת מפני התקפה ימית בגזרות השונות של החוף. אכן, מופלא הדבר עד־מה החלוקה הנוכחית של אוגדות הגנת המולדת חופפת את המספרים שאתה מביא בסעיף 12.

4. ממדי ההגנה העיוניים שלך הם:

ס"ה ¼10

5. כוח של עשר אוגדות, אם יחולק על פי היחס הזה, יעלה שלוש אוגדות בגיזרה פורת־ווֹש, חמש אוגדות בגיזרה ווש־דובר, וכן הלאה. למעשה יש באי הזה עשרים־ושש אוגדות בשירות פעיל, ואם נגדיל את המספרים שלך פי 2.6 ונשווה אותם לחלוקת עשרים־ושש האוגדות האלו למעשה. מתקבלת התמונה הבאה:

החלוקה לפי הערכת הפגיעוּת

6. הדמיון בין שתי מערכות המספרים קרוב עוד יותר מכפי שנראה למבט ראשון, משום שאוגדות העתודה המוּצבות צפונית וצפונית־מערבית מלונדון וסמוך אליה ניתנות לפריסה בגיזרה ווֹש־דוֹבר או בגיזרה דובר־פורטסמות, ולפיכך מספר האוגדות “המצויות בעין” לשתי הגזרות האלו הוא בר־שינוי. סך־הכל של חמש־עשרה אוגדות מצוי בעין בגזרות המשולבות, לעומת המספר של 16.75 כצורך משוער שנקבת אתה.

7. ראשי־המטות מטעימים כי מספריך מיוסדים על ממדי ההתקפה הימית, ואילו החלוקה למעשה מביאה בחשבון גם את האיום של התקפה מוּטסת. הנה כי כן, אף אם לכאורה אנחנו מובטחים מעט יותר מדי לאורך החוף הדרומי, הסיבה לכך היא שעל ביצורינו שם יכולה להיפרשׂ “מטריית” מטוסי־הקרב של האויב והם צפויים להסתערות מעֵבר לתעלה מטווח קצר ביחס.

*

בעוד המסמכים האלה נשקלים ונדפסים, החל המצב להשתנות באורח מכריע. שירות־המודיעין המצוין שלנו אישר כי היטלר פקד במפורש על “מיבצע ארי־ים” ועתה שוקדים במרץ על הכנתו. לכאורה ודאי היה כי האיש אומר לנסות. יתר על כן, החזית שתותקף לא תהיה כלל החוף המזרחי, או שתהיה נוספת על החוף המזרחי, שבו עדיין שׂמנו כולנו, ראשי־המטות, האדמירליות ואני, מתוך הסכמה מלאה, את הדגש העיקרי.

אבל אחרי כן באה תמורה מהירה. ברגות בעלות התנעה עצמית וסירות־מנוע החלו לעבור במספר רב בלילות במצרי דובר, כשהן זוחלות לאורך החוף הצרפתי ומתאספות מעט־מעט בכל נמלי התעלה הצרפתיים מקאלה עד ברסט. התצלומים היומיומיים שלנו הראו בדייקנות על התנועה הזאת. לא נמצאה אפשרות לזרוע שוב את שדות־המוקשים שלנו סמוך לחוף הצרפתי. בספינות הקטנות שלנו התחלנו מיד להתקיף את כלי־השיט בדרכם, ופיקוד־המפציצים רוּכז כנגד שורה חדשה זו של נמלי פלישה הנערכים עתה כנגדנו. תוך כדי כך הגיעונו ידיעות מרובות על איסוּף צבא או צבאות גרמניים של פלישה לאורך רצועה זו של החוף האויב, על תנועה במסילות־הברזל, ועל ריכוזים גדולים בפה־דה־קאלה ובנורמנדי. לאחר מכן הודיעו על שתי אוגדות הרריות בעלות פרדות, המכוּונות כנראה לטפס על צוקי פולקסטון, סמוך לבוּלון. בינתים קמו סוללות אדירות וארוכות־טווח במספר רב לכל אורך החוף הצרפתי.

בתגובה על האיום החדש החילונו לשנות את מערכינו ולשפר את כל הסידורים שלנו להעברת עתודותינו הניידות, הגדלות והולכות, בכיוון החזית הדרומית. לערך בסוף השבוע הראשון לחודש אוגוסט הטעים הגנר ברוּק, שעתה היה המפקד־הראשי של כוחות־המולדת, כי איוּם הפלישה מתפתח במידה שווה גם על החוף הדרומי. כל אותה עת היו כוחותינו מתעצמים ועולים במספר, ביעילות, בניידות ובציוד.

*

וזה היה השינוי במערכינו בין אוגוסט לספטמבר:

הנה כך יכולנו, בחצי השני של ספטמבר, להפעיל בחזית החוף הדרומי, כולל דובר שש־עשרה אוגדות מעולות, אשר שלוש מהן היו אוגדות משוריינות או חטיבות במספר המצטרף לזה, כולן נוספות על הגנת החופים המקומית ויכולות להיכנס במהירות גדולה לפעולה נגד כל נחיתת פלישה. דבר זה סיפק לנו אגרוף או שורת אגרופים שהגנרל ברוּק היה דרוך ומוכן להנחיתם כפי הצורך; ואיש לא היה מוכשר לכך יותר ממנו.

*

כל העת הזאת לא יכולנו להרגיש כל בטחון כי לשונות־הים ושפכי־הנהרות מקאלה עד טרשלינג והלגולנד, על כל אותו נחיל של איים מול חופי הולנד ובלגיה (“חידת החולות” של המלחמה שעברה), אינם עשויים להסתיר עוד כוחות אויב גדולים בעלי אניות קטנות או בינוניות בגדלן. דומה היה כי ממשמשת־ובאה התקפה מהאריץ' וסביב עד פורטסמות, פורטלנד, או אפילו פלימות, ומרכזה בבליטת קנט. היו לנו רק ראיות על דרך השלילה לכך שגל שלישי של פלישה לא ישולח מן הים הבלטי באניות גדולות בדרך סקאגראק, במתוֹאם עם הגלים האחרים. אכן חיוני היה הדבר להצלחה גרמנית, כי רק כך יוכלו כלי־נשק כבדים להגיע אל הצבאות שיונחתו ורק כך אפשר יהיה לקבוע מחסני אספּקה גדולים באניות האפסניה שתיתקענה סמוך לחופי המזרח וסביבן.

נכנסנו עתה לתקופה של מתיחות ודריכות מופלגת. כל הזמן הזה היה עלינו להחזיק, כמובן, כוחות כבדים צפונית לווש, ממש עד קרוֹמארטי; והושלמו ההכנות לשאוב מן הכוחות האלה אם יתברר בהחלט שההסתערות חלה בדרום. רשת הרכבות הסבוכה והעמוקה של האי הזה, והמשך שליטתנו בשמי המולדת, היו מאפשרים לנו להעביר בביטחה עוד ארבע או חמש אוגדות לחיזוק ההגנה הדרומית אם יהיה צורך בדבר ביום הרביעי, החמישי והששי לאחר היגלוֹת מאמצו של האויב במלואו.

הירח והזרמוֹת שימשו נושא לחקר מדוקדק ביותר. סבורים היינו כי האויב ירצה לצלוח בלילה ולנחות עם שחר; ועתה ידוע לנו כי כך היתה גם סברתו של פיקוד הצבא הגרמני. גם הם ישמחו על חצי־ירח בדרך בואם, כדי לשמור על הסדר בעת המעבר ולנחות כהלכה. לאחר חישוב מדויק של כל הנתונים, סברה האדמירליות כי התנאים הנוחים ביותר לאויב ייוצרו בין ה־15 ל־30 בספטמבר. גם כאן מתברר לנו עכשיו שהיתה הסכמה בינינו לבין אויבינו. כמעט לא הטלנו ספק ביכלתנו להשמיד כל מה שיגיע לחוף בבליטת דוֹבר או בגיזרת החוף מדוֹבר עד פורטסמות, או אפילו עד פורטלנד. הואיל ומחשבות כולנו ברוּם־הפסגה התפתחו מתוך הסכמה הרמונית עד לפרטי הפרטים, הרי על־כרחנו מצאה חן בעינינו התמונה המצטיירת בבהירות יותר ויותר. כאן היה אולי הסיכוי להנחית באויב האדיר מהלומה אשר קוֹלה ילך מסוף העולם ועד סופו. אי־אפשר היה שלא לחוש התרגשות פנימית הן מחמת האווירה הן מחמת גילויי כוונותיו של היטלר, ששפעו ובאו עלינו. אכן, היו כאלה אשר מטעמים טכניים בלבד, ולמען ההשפעה שתשפיע תבוסתה והשמדתה השלמה של משלחתו על המלחמה בכללוּתה, מוכנים היו בהחלט לראות בנסיונו.

ביולי ובאוגוסט ביססנו את שליטתנו האווירית בשמי בריטניה הגדולה, ואדירים ותקיפים במיוחד היינו בשמי “נפות־המולדת” של דרום־המזרח. קורפוס־הצבא הקנדי חנה בעמדה נוחה ביותר בין לונדון לדובר. חדים היו כידוני הקנדים ולבותיהם הומים. הם יהיו גאים להנחית את המהלומה המכרעת למען בריטניה והחופש. רגשות דומים לאלה יקדו בקרב כל. האזור כולו היה שזוּר מערכות ביצורים עצומות וסבוכות, מיתחמים מוגנים, מכשולים אנטי־טנקיים, עמדות־בטון וכיוצא באלה. קו החוף סמר ביצורים וסוללות, ובמחיר הגדלת האבידות עקב הקטנת הליווי באוקינוס האטלנטי, וכן גם עקב כניסתן של האניות מן הבניה החדשה לשירות, חל גידול ניכר במספרן ובטיבן של השייטות. הבאנו לפלימות את אניות־המערכה ריבנג', את אנית־המטרה הישנה סנטוּריון, שהיתה גם אנית־מערכה־כביכול, וכן סיירת אחת. צי־המולדת עמד בשיא כוחו ויכול לפעול מבלי הסתכן הרבה עד להאמבר ואפילו עד לווש. מכל הבחינות, אפוא, היינו מוכנים בתכלית.

ואחרון אחרון, כבר לא היינו רחוקים מן הסוּפות העונתיות השכיחות באוקטובר. נראה היה בעליל כי ספטמבר הוא החודש שבּו על היטלר להלום, אם ימלאהו לבו, והזרמות ומעמד הירח היו נוחים לכך באמצע החודש ההוא.

*

לאחר שחלפה הסכנה נשמעו בפרלמנט דיבורים על “בהלת הפלישה”. אותם שידעו יותר מכל ודאי שהיו המבוהלים פחות מכל. מחוץ לשליטה באוויר ולשלטון בים היה לנו צבא גדול, רענן ונלהב (אם גם לא מצויד כל כך) לא־פחות מזה שהעמידה גרמניה בנורמנדי כעבור ארבע שנים כנגד חזירתנו ליבשת. במקרה ההוא, אף כי העלינו לחוף מיליון איש בחודש הראשון, עם מנגנון ענק, ובתנאים נוחים בכל שאר המובנים, היתה המערכה ארוכה וקשה, וקרוב לשלושה חדשים נחוצים היו לנו עד שנרחיב את האזור שנתפס בתחילה ונפרוץ למרומי־שדה. אבל אלה היו ערכים שרק העתיד ינסוך עליהם אור ויעמידם במבחן.

*

הגיעה השעה לעבור אל המחנה אשר מנגד ולעמוד על הכנותיו ותכניותיו של האויב כפי שהן ידועות לנו עתה.

 

פרק חמישה־עשר: מיבצע ארי־ים    🔗

תכניתה של האדמירליות הגרמנית – תנאיה מתמלאים עם כיבוש צרפת וארצות־השפלה – הפגישה עם הפירר ב־21 ביולי – היטלר מבין את הקשיים אך נותן את הפקודה – מחלוקת בין מטות הצי והצבא של גרמניה – רדר והאלדר חלוּקים ביניהם– ההסכמה על תכנית הפשרה – חששות נוספים באדמירליות הגרמנית – ראשי הצי והצבא כאחד מטילים את המעמסה על גרינג וחיל־האויר – גרינג מקבל עליו – היטלר דוחה את יום הפלישה – פעולות־נגד בריטיות – פקודת “קרומוול” מיום 7 בספטמבר – סם חיזוּק בריא – בוּרוּתם של הגרמנים בלוחמה אמפיבית – הפילוג בין השירותים – הגרמנים משליכים כל יהבם על הקרב באוויר.

זמן קצר לאחר שפרצה המלחמה ב־3 בספטמבר 1939 החלה האדמירליות הגרמנית, כפי שנתברר לנו מתוך ארכיוניה שנפלו בידינו, בחקר־המטה שלה בדבר הפלישה לבריטניה. להבדיל מאתנו לא היה לה כל ספק כי הדרך היחידה היא במצרי התעלה האנגלית. מעולם לא שקלה האדמירליות הגרמנית כל ברירה. לוּ ידענו זאת בזמנו כי אז היתה בכך הקלה חשובה. פלישה מעֵבר לתעלה היתה באה על החוף המוּגן ביותר שלנו, חזית־הים הישנה מול צרפת, מקום שכל נמלינו מבוצרים ומקום שנקבעו בסיסי־השייטות הראשיים שלנו, ולאחר זמן – רוב שדות התעופה ותחנות־הפיקוח־האווירי שלנו להגנת לונדון. בשום חלק אחר של האי לא נוכל להיכנס לפעולה במהירות גדולה יותר או בכוח כה גדול בכל שלושת השירותים הלוחמים. האדמירל רדר היה מעוניין להתרומם לגובה השעה אם יידרש הצי הגרמני לפלוש לבריטניה. עם זאת העמיד הרבה מאד תנאים. הראשון באלה היה השליטה הגמורה על החופים, הנמלים ושפכי הנהרות של צרפת, בלגיה והולנד. לכן היתה התכנית מוטלת למעצבה משך התקופה של מלחמת־בין־השמשות.

לפתע־פתאום נתמלאו כל התנאים האלה, ובודאי מתוך אי־אלה חששות אך גם במידה של שביעוּת־רצון התיצב האדמירל רדר למחרת דונקרק והפלישה הצרפתית לפני הפירר ובידו תכנית. ב־21 במאי, ושוב ב־20 ביוני, דיבר אל היטלר על נושא זה, לא כדי להציע פלישה כי אם על־מנת להבטיח שאם תבוא פקודה לפלישה לא יהיה התכנוּן המפורט בהוּל מדי. היטלר היה ספקני, באמרו כי “הוא מעריך אל־נכון את הקשיים היוצאים־מן־הכלל הכרוכים במפעל כזה”. הוא גם השתעשע בתקוה שאנגליה תבקש שלום. רק בשבוע האחרון לחודש יוני פנתה המפקדה העליונה לרעיון הזה, ורק ב־2 ביולי ניתנה ההנחיה הראשונה לתכנוּן הפלישה לבריטניה כמאורע אפשרי. “הפירר החליט כי בתנאים מסוימים– שהחשוב ביותר מהם הוא השגת עליונוּת באוויר– יהיה מקום לנחיתה באנגליה”. ב־16 ביולי הוציא היטלר את ההנחיה שלו: “הואיל ואנגליה, למרות מצבה הנואש מבחינה צבאית, אינה מגלה שום סימן של נכונות להסכם, החלטתי להכין מיבצע נחיתה נגד אנגליה, ואם יהיה צורך בכך– להוציאו לפועל… את ההכנות למיבצע כולו יש להשלים עד לאמצע אוגוסט”. הכנות פעילות ממילא כבר היו מתנהלות והולכות בכל הכיוונים.

*

תכנית הצי הגרמנית, שברור כי שמץ ממנה נודע לי ביוני, היתה מכנית במהותה. תחת החיפּוי של סוללות תותחים כבדים היורים מגרי־נה בכיוון דובר, ותחת הגנה ארטילרית חזקה מאד לאורך החוף הצרפתי במצרים, הציע הצי לקבוע מסדרון צר לרוחב התעלה בקו הנוח הקצר ביותר, ולגונן עליו בשדות־מוקשים משני עבריו ובצוללות. במסדרון הזה יועבר הצבא ויקבל אספקה במספר רב של נחשולים שיובאו בזה אחר זה. כאן פסק הצי ונעצר, ובנקודה זו הניח לראשי הצבא הגרמניים להתחבט בבעיה.

בהתחשב בעובדה שבעדיפותנו הימית המכרעת נוכל לנפץ את שדות־המוקשים האלה לרסיסים בכלי־שיט קטנים המוּגנים על ידי כוח ימי עדיף, וכן להשמיד את תריסר או עשרים הצוללות שתרוּכזנה להגן עליהם, הרי שהיה זה ענין רע מתחילתו. בכל־זאת הרי אחרי נפילת צרפת יכול היה כל אדם לראות כי התקוה היחידה למנוע מלחמה ממושכה, על כל מה שאולי יהיה כרוך בה, היא להכניע את בריטניה. הצי הגרמני עצמו ספג מהלומות קשות ביותר במלחמה מול נורבגיה, כפי שכבר סיפּרנו; בריסוק־האברים שבּו היה שרוי לא יכול לתת לצבא אלא תמיכה זעומה בלבד. אף על פי כן היתה לו תכנית.

הפיקוד הצבאי הגרמני מלכתחילה התיחס בפקפוק רב לפלישה לאנגליה. הוא לא עשה שום תכניות והכנות לקראתה; ולא נערכו שום אימונים. במרוצת השבועות של נצחונות מדהימים ומשכרים נפחה בו רוח אומץ. מבחינה מינהלית לא היתה האחריות לבטחון הצליחה מוטלת על הפיקוד הצבאי, והפיקוד סבור היה כי לאחר שיונחת כוח ניכר תהיה המשימה בגדר יכלתו. אכן, עוד בחודש אוגוסט ראה האדמירל רדר צורך להסב את תשומת־לבם של אנשי הפיקוד הצבאי לסכנות המעבר, שיהיה כרוך באבדן כל כוחות הצבא שיועסקו. כיון שהוטלה האחריות להעברת הצבא באורח סופי על הצי, נעשתה האדמירליות הגרמנית עקיבה בפסימיוּתה.

ב־21 ביולי נפגשו ראשי שלושת השירותים עם הפירר. הוא הודיע להם שכבר הגיע השלב המכריע במלחמה, אלא שאנגליה עדיין לא הכירה בכך ועודה מקווה לשינוי במזלה. הוא דיבר על תמיכת ארצות־הברית באנגליה ועל שינוי אפשרי ביחסים המדיניים בין גרמניה לרוסיה הסובייטית. בביצוע “ארי־ים”, אמר, יש לראות את האמצעי היעיל ביותר לסיומה המהיר של המלחמה. אחרי שיחותיו הממושכות עם האדמירל רדר החל היטלר להבין מה כרוך בצליחת התעלה, על זרמיה וזרמותיה, ועל כל רזי הים וצפונותיו. הוא תיאר את “ארי־ים” כ“מפעל נועז ואמיץ במידה יוצאת־מגדר־הרגיל”. “הגם שהדרך היא קצרה, אין זה סתם צליחת נהר כי אם צליחת ים שהאויב שולט עליו. אין המדוּבר במיבצע של צליחה יחידה, כמו בנורבגיה; אין לצפות להפתעה מיבצעית; אויב מוכן להגנה ונחוש־החלטה בתכלית עומד בפנינו וחולש על כברת הים שאנו מוכרחים להשתמש בה. המיבצע הצבאי ידרוש ארבעים אוגדות. הצד הקשה ביותר יהיה התגבורת והאספקה בחומר. אין אנו יכולים לסמוך על כך שבאנגליה תעמוד לרשותנו אספקה כלשהי”. התנאים המוקדמים הם שליטה גמורה באוויר, השימוש המיבצעי בארטילריה אדירה במצרי דובר, והגנה על ידי שדות־מוקשים. “עונת השנה” אמר, “היא גורם חשוב, כי מזג־האוויר בים הצפוני ובתעלה משך המחצית השניה של ספטמבר הוא רע מאד, ובאמצע אוקטובר מתחילים הערפלים. לפיכך יש להשלים את המיבצע העיקרי עד ל־15 בספטמבר, כי אחרי תאריך זה יהיה שיתוף־הפעולה בין הלופטוואפה והנשק הכבד תלוי בספק יותר מדי. אבל מאחר ששיתוף־הפעולה האווירי הוא מכריע, יש לראות בו את הגורם העיקרי בקביעת התאריך”.

מחלוקת עזה, שנתלוותה מרירות לא מעטה, נתגלעה במטות הגרמניים ביחס לרוחב החזית ומספר הנקודות שצריך יהיה להתקיפן. הצבא דרש שורה של נחיתות לכל אורך החוף המזרחי של אנגליה מדובר עד ליים־ריג’יס, ממערב לפורטלנד. הצבא התאווה גם לנחיתת־עזר מצפון לדובר בראמסגייט. עתה טען מטה־הצי הגרמני כי האזור המתאים ביותר לצליחה הבטוחה של התעלה האנגלית הוא בין נורת־פורלנד לקצה המערבי של האי וייט. או אז פיתח־מטה הצבא תכנית להנחתת 100,000 איש, שמיד אחריהם יונחתו עוד 160,000 בנקודות שונות מדובר מערבה עד מפרץ ליים. הקולונל־גנרל האלדר, ראש מטה־הצבא, הכריז כי יש להנחית לפחות ארבע אוגדות באזור ברייטון. הוא דרש גם נחיתות באזור דיל־ראמסגייט; יש לפרוס שלוש־עשרה אוגדות, סימולטאנית ככל האפשר, בנקודות שלאורך כל החזית. נוסף על כך דרשה הלופטוואפה אניות להעברת חמישים־ושתים סוללות נ. מ. עם הגל הראשון.

אולם ראש־מטה הצי הבהיר כי לא תיתכן כלל תנועה גדולה או מהירה מעין זו. הוא לא יכול לקבל עליו מבחינה פיזית לתת ליווי לצי־נחיתה לרוחב כל האזור המדובּר. כל כוונתו היתה שבגדר התחומים האלה יבחר הצבא את המקום הטוב ביותר. אפילו בעזרת שליטה אווירית אין לצי כוח להגן אלא על מעבר אחד בעת אחת, ולדעתו הרי החלקים הצרים ביותר של מצרי דוֹבר הם הקשים פחות מכל. העברת 160,000 אנשי הגל השני על ציודם במיבצע אחד תדרוש אניות בנפח שני מליוני טונות. אפילו ייתכן למלא את הדרישה הדמיונית הזו, אי אפשר יהיה לרכז אניות בנפח כזה באזור ההפלגה. אפשר יהיה להטיל רק את יחידות החלוץ לשם הקמת ראשי־גשרים צרים, ולפחות יומיים יידרשו כדי להנחית את המבנים הבאים של האוגדות האלו, שלא לדבר כלל על שש האוגדות הבאות שנחשבו הכרחיות. הוא הוסיף והטעים כי נחיתה בחזית רחבה פירושה יהיה הפרש של 3 שעות עד חמש וחצי שעות בזמני הגאוּת בנקודות השונות שתיבּחרנה. יש להשלים אפוא עם תנאי זרמות בלתי־נוחים בכמה מקומות, או לוותר על נחיתות סימולטאניות. ודאי קשה היה מאד להשיב על טענה זו.

זמן רב ויקר־ערך נתבזבז בחילופי התזכירים האלה. רק ב־7 באוגוסט נערך הדיון הראשון בעל־פה בין הגנרל האלדר לראש מטה־הצי. בפגישה זו אמר האלדר: “אני דוחה בהחלט את הצעות הצי. מנקודת־המבט של הצבא אני רואה בכך התאבדות גמורה. הרי זה ממש כאילו העברתי את החיילות המונחתים במטחנת הנקניקים”. ראש מטה־הצי השיב כי גם הוא חייב לדחות באותה מידה את הנחיתה בחזית רחבה, שכן דבר זה יביא רק לידי הקרבת החיילות בדרך המעבר. לבסוף הוציא היטלר פסק־פשרה שלא הניח לא את דעת הצבא לא את דעת הצי. הנחיה של הפיקוד העליון, שהוצאה ביום 27 באוגוסט, החליטה כי “מיבצעי הצבא חייבים להתחשב בעובדות שבנוגע לנפח האניות המצוי־בעין ולבטחון הצליחה והעליה לחוף”. נעזבו כל הנחיתות באזור דיל־ראמסגייט, אבל החזית הורחבה מפולקסטון עד בּוֹגנוֹר. הנה כך הגיע כמעט סופו של אוגוסט עד שהושגה אפילו מידה זו של הסכמה; והכל היה תלוי כמובן בהשגת הנצחון בקרב האווירי, שנטוּש היה זה ששה שבועות.

על בסיס רוחב החזית שנקבע לבסוף עוּבּדה התכנית הסופית. הפיקוד הצבאי ניתן בידי רוּנדשטט, אבל מיעוט נפח האניות העמיד את כוחו על שלוש־עשרה אוגדות בלבד, בתוספת שתים־עשרה בעתודה. המחנה הששה־עשר, שייצא מנמלים שבין רוטרדאם לבוּלון, ינחת בסביבות היית, ריי, הייסטינגס ואיסטבורן; המחנה התשיעי, מנמלים בין בולון האבר, יתקיף בין ברייטון לווֹרתינג. דובר תיכבש מצד היבשה; אחרי כן יתקדמו שני הצבאות עד קו החיפּוי קנטרבּורי־אשפורד־מייפילד־ארוּנדל. בסך הכל תונחתנה אחת־עשרה אוגדות בגלים הראשונים. התקוה האופטימית היתה להתקדם עוד יותר שבוע לאחר הנחיתה, עד גרייבסאֶנד, רייגייט, פיטרספילד, פורטסמות. בעתודה נמצא המחנה הששי, ולו אוגדות המוכנות לחזק את חזית ההתקפה, או, אם תרשינה זאת המסיבות, להרחיבה עד ויימוּת. קל יהיה להגדיל את שלושת המחנות האלה, לאחר שייכבשו ראשי־הגשר, “משום”, אומר הגנרל האלדר, “שלא היו כל כוחות צבאיים עומדים כנגד הגרמנים ביבשת”. אכן, לא היה מחסור בחיילות עזי־נפש וחמושים היטב, אבל זקוקים היו לאניות ולהעברה בטוחה.

המשימה התחילית הכּבדה ביותר הועמסה על מטה־הצי. היו לגרמניה כ־1,200,000 טונה אניות עוברות־ים לסיפּוק צרכיה. הפלגת כוח הפלישה תדרוש למעלה ממחצית נפח אניות זה, ותהיה כרוכה בהפרעה גדולה בחיים הכלכליים. בראשית ספטמבר היה לאֵל־ידו של מטה־הצי להודיע שהופקעו האניות הבאות:

168 אניות תובלה ( 700,00 טונה)

1910 ברגות

419 סירות־גרר וספינות “טרוֹלר”

1600 סירות־מנוע

תכנית הפלישה הגרמנית.

צריך היה להעמיד צוותים על כל הארמאדה הזאת ולהביאה לנמלי האיסוף בדרך הים והתעלות. בינתים ביצענו, החל מראשית יולי, שורה של התקפות על הספנות בוילהלמסהאפן, קיל, קוּקסהאבן, בּרמן ואָמדן; ובוצעו פשיטות על ברגות וספינות קטנות בנמלים צרפתיים ובתעלות בלגיה. כשהחל ב־1 בספטמבר הזרם הגדול של ספינות־פלישה לדרום היה חיל־האוויר־המלכותי עוקב אחריו, מודיע עליו ומתקיפו בלי רחם לכל אורך החזית מאנטוורפן עד האבר. מטה־הצי הגרמני הודיע:

ההגנה הלוחמת המתמידה של האויב מול החוף, ריכוז המפציצים שלו על נמלי ההפלגה של “ארי־ים”, ופעולות הסיור החופי שלו, מלמדות שהוא מצפה עתה לנחיתה מיידית.

ושוב:

אולם המפציצים האנגלים, והכוחות זורעי־המוקשים של חיל־האוויר הבריטי… נמצאים עדיין בכוח מבצעי מלא, ויש לאשר ללא ספק כי פעילוּת הכוחות הבריטיים הצליחה, גם אם לא נגרמה עדיין שום הפרעה מכרעת לתנועות התובלה הגרמנית.

אולם על אף העיכובים והנזקים השלים הצי הגרמני את החלק הראשון של משימתו. שוּלית עשרת האחוזים, שהוקצתה תחילה לתאונות ואבידות, הורחבה עד מאד. אולם מה שנותר לא היה נופל מן המיזער שהועיד הצי הגרמני בתכניתו לשלב הראשון.

הצי והצבא כאחד הטילו עתה את עומסם על שכם חיל־האוויר הגרמני. כל התכנית הזאת של המסדרון, על חומות שדות־המוקשים שייזרעו ויקוּימו תחת חופּת חיל־האוויר הגרמני מול העדיפוּת המכרעת של השייטות והספינות הקטנות הבריטיות, תלויה היתה במפלת חיל־האוויר הבריטי ובשליטה הגמורה של גרמניה באוויר מעל לתעלה ולדרום־מזרח אנגליה, ולא מעל לצליחה בלבד כי אם גם מעל לנקודות הנחיתה. שני השירותים הותיקים יותר מסרו את המכשלה לידי הרייכס־מרשל גרינג.

גרינג היה מוכן בהחלט ליטול עליו את האחריות הזאת, כי הוא האמין שחיל־האוויר הגרמני, על עדיפותו המספרית הגדולה, ימגר, לאחר שבועות מספר של קרבות קשים, את ההגנה האווירית הבריטית, ישמיד את שדות־התעופה של הבריטים בקנט וסאסקס וישתלט לגמרי על שמי התעלה. אך חוץ מזה חש בטחון כי הפצצת אנגליה, והפצצת לונדון במיוחד, תביא את הבריטים המנוּונים ואוהבי־השלום למצב שבו יתחננו לשלום, כל שכּן אם איוּם הפלישה יקדיר את אפקיהם יותר ויותר.

האדמירליות הגרמנית לא היתה משוכנעת כל־עיקר, ובעצם היו לה חששות עמוקים. לפי דעתה צריך היה לבצע את “ארי־ים” רק ככלות כל הקצים, וביולי המליצה על דחיית המיבצע עד לאביב 1941, אלא אם כן יביאו ההתקפה הבלתי־מוגבלת ומלחמת־הצוללות חסרת־הסייגים “לידי כך שהאויב ישא ויתן עם הפירר על פי תנאיו הוא”. אבל הפלדמרשל קייטל והגנרל יוֹדל שמחו למצוא שהמפקד־הראשי של חיל התעופה בוטח כל כך בעצמו.

ימים גדולים היו אלה לגרמניה הנאצית. היטלר רקד את מחול השמחה שלו בטרם יכפה על הצרפתים את חרפת שביתת־הנשק בקוֹמפיין. הצבא הגרמני צעד עליז־נצחון תחת קשת־הנצחון ובשאנז־אֶליזה. מה ייבּצר מהם? למה יהססו להטיל את קלפי הנצחון שלהם? הנה כי כן שקד כל אחד משלושת השירותים הלוחמים המעורבים במיבצע " ארי־ים" על הגורמים המעודדים בתחומו ואילו את הצד העגום הניח לחבריו.

ברבות הימים הופיעו ורבּו ספקות ועיכובים. בפקודותיו מיום 16 ביולי קבע היטלר שיש להשלים את כל ההכנות עד לאמצע אוגוסט. כל שלושת השירותים ראו כי דבר זה הוא מן הנמנע. בסוף יולי קיבל היטלר את התאריך של 15 בספטמבר כיום הפלישה המוקדם ביותר, והשהה את החלטת הפעולה שלו עד שתיודענה תוצאותיו של הקרב האווירי המוגבר העתיד לבוא.

ב־30 באוגוסט מסר מטה־הצי כי בגלל פעולות־נגד של הבריטים לא תוכלנה ההכנות של צי־הפלישה להסתיים ב15 בספטמבר. על פי בקשתו נדחה יום הפלישה ל־21 ספטמבר, על־תנאי שתינתן התראה בהקדם של עשרה ימים. פירוש הדבר היה שהכרח הוא לתת את הפקודה המוקדמת ב־11 בספטמבר. ב־10 בספטמבר שוב הודיע מטה־הצי על הקשיים השונים מצד מזג־האוויר, המרגיז תמיד, ומצד ההפצצות־נגד בריטיות. מטה־הצי הטעים כי אף על פי שאת ההכנות הימיות הנחוצות אפשר יהיה להשלים עד ל־21 בחודש, הרי לא הושג עדיין התנאי המיבצעי המוקדם של עליונוּת אווירית ללא עוררים בשמי התעלה. לפיכך דחה היטלר ב־11 החודש את הפקודה המוקדמת בשלושה ימים, ואת תאריך הפלישה המוקדם ביותר קבע אפוא שו ב־24 בחודש; ב־14 בחודש דחהו שוב.

*

ב־14 בחודש הביע האדמירל רדר את דעתו כי:

(1) המצב הקיים באוויר אינו ממציא תנאים להוצאת המיבצע לפועל, הואיל והסכנה עודנה גדולה מדי.

(2) אם ייכשל מבצע “ארי־ים” יהיה פירוש הדבר הישׂג גדול בפרסטיז’ה לבריטים; ודבר זה יבטל את ההשפעה האדירה של התקפותינו.

(3) יש להמשיך בלי הפוגות בהתקפות־אוויר על אנגליה, בפרט על לונדון. אם יהיה מזג־האוויר נוח יש לחתור להגברת ההתקפות, מבלי שים לב ל“ארי־ים”. התקפות אלו ודאי תהיה להן תוצאה מכרעת.

(4) אולם אין לבטל עדיין את “ארי־ים”, כי יש לשקוד שתתמיד דאגתם של הבריטים; אם יוודע לעולם הרחב על ביטול המיבצע, יהיה הדבר לרווחה רבה לבריטים.

ב־17 בחודש נעשה הדיחוי בלתי־מוגבל, ומטעמים נכוחים, לדעתם כמו לדעתנו. רדר ממשיך:

(1) ההכנות לנחיתה על חוף התעלה ידועות היטב לאויב, האוחז יותר ויותר באמצעים נגדיים. סימנים לכך הם, למשל, השימוש המיבצעי במטוסיו להתקפות וטיסות־סיור על נמלי־הפעולה הגרמניים, הופעות תכופות של משחתות מול החוף הדרומי של אנגליה, במצרי דובר, בחוף הפרנקו־בלגי, הצבת ספינות הפטרול שלו מול החוף הצפוני של צרפת, נאומו האחרון של צ’רצ’יל, וכו'.

(2) היחידות הראשיות של צי־המולדת מוחזקות בנכונוּת להדיפת הנחיתה; אך כי רוּבּן של היחידות נמצא עדיין בבסיסים מערביים.

(3) הסיור האווירי הבחין כבר במספר רב של משחתות (למעלה משלושים) בנמלי הדרום ודרום־המזרח.

(4) כל הידיעות מראות כי כוחותיו הימיים של האויב עסוקים בזירת־פעולות זו בלבד.

*

במשך אוגוסט פלט הים את פגריהם של כארבעים חיילים גרמניים בנקודות שונות לאורך החוף בין האי וייט לקורנוול. הגרמנים עסקו בתרגיל נחיתה בבּרגות לאורך החוף הצרפתי. אחדות מן הבּרגות האלו יצאו ללב ים על־מנת להינצל מהפצצות בריטיות וטוּבּעו, אם בהפצצה ואם מחמת מזג־אוויר גרוע. זה היה המקור לשמועה שנפוצה כי הגרמנים עשו נסיון פלישה ונגרמו להם אבידות כבדות על ידי טיבּוע או על ידי שריפה בכברות ים שהוצפו דלק בוער. לא עשינו דבר לסתור סיפורים כאלה, שפּשטו לבלי־חוק ברחבי הארצות הכבושות בצורה מוגזמת ביותר ונתנו עידוד רב לאוכלוסים הנדכאים. בבריסל, למשל, הציגה חנות אחת לראוה בגדי־ים של גברים בציון “לשׂחיה בתעלה”.

ב־7 בספטמבר הראונו הידיעות שלפנינו כי התנועה המערבית והדרומית של ברגות ואניות קטנות למוּצבים שבין אוסטנד והאבר נמשכת, ומאחר שהיו נמלי איסוף אלה נתונים להתקפה אווירית בריטית כבדה, לא היה זה מסתבר שהאניות תובאנה לנמלים הללו אלא זמן קצר קודם הנסיון ממש. כוח המחץ של חיל־האוויר הגרמני בין אמסטרדאם וברסט הוגבר על ידי העברת מאה־וששים מפציצים מנורבגיה; והובחן ביחידות של מפציצי־צלילה לטווח קצר בשדות־התעופה הקדומניים באזור פה־דה־קאלה. ארבעה גרמנים שנשבו ימים אחדים לפני כן, אחרי נחיתה מסירת־משוטים בחוף הדרומי־מזרחי, הודו שהם מרגלים, ואמרו כי עליהם להיות מוכנים בכל שעה משך השבועיים הבאים להודיע על תנועת יחידות־עתוּדה בריטיות באזור איפּסיץ’־לונדון־רידינג־אוֹכסּפוֹרד.. תנאי הירח והזרמות בין ה־8 ל־10 בספטמבר היו נוחים לפלישה בחוף הדרומי־המזרחי. על סמך זאת הסיקו ראשי־המטות כי האפשרות של פלישה נעשתה קרובה ביותר וכי כוחות ההגנה צריכים לעמוד הכן לפקודה מיידית.

אולם במפקדה הראשית של כוחות־המולדת לא היה אז שום מנגנון שיוכל להפוך את ארכת־שמונה־השעות לנכונות למצב של “היכּון לפעולה מיידית”. מילת הצוֹפן “קרומוול”, שפירושה היה “פלישה ממשמשת ובאה”, פורסמה איפא על ידי כוחות־המולדת בשעה 8 בערב ב־7 בספטמבר לפיקודים המזרחי והדרומי, וחייבה את האוגדות החופיות הקדומניות לתפוס עמדות־פעולה. המלה נשלחה גם לכל היחידות באזור לונדון ולקורפוסים ה־4 וה־7 בעתודת־המפקדה־הראשית. הדבר הוּבא גם לידיעת כל שאר הפיקודים בממלכה המאוחדת. לשמע זאת הזעיקו מפקדי משמר־המולדת, בכמה מחלקי הארץ, ביזמתם הם את משמר־המולדת על ידי צלצול בפּעמוני הכנסיות. דבר זה הביא לידי שמועות על נחיתות צנחנים של האויב, וגם על צוללות גרמניות המתקרבות לחוף. לא אני ולא ראשי־המטות לא ידענו כי השתמשו במילת־הצופן המכרעת “קרומוול”, ובבוקר המחרת ניתנו הוראות לקבוע שלבי־בינים שבהם אפשר יהיה להגביר את הדריכוּת במקרים שיבואו מבלי להכריז כי פלישה ממשמשת ובאה. אף עם קבלת מלת־הצופן “קרומוול” לא יוזעק משמר־המולדת אלא לתפקידים מיוחדים; וגם בפעמוני כנסיות יצלצלו רק על פי פקודה של איש משמר־המולדת שראה במו עיניו לא פחות מעשרים־וחמישה צנחנים נוחתים, ולא משום שנשמעו פעמונים אחרים או מאיזו סיבה אחרת. כמו שיוכל אדם לתאר לעצמו, גרם מקרה זה רוב דברים והמולה, אבל בעתונים ובפרלמנט לא הזכירוהו כלל. הוא שימש סם־חיזוק מועיל וחזרה כללית לכל הנוגעים בדבר.

*

לאחר שעקבנו אחר הכנות הפלישה הגרמניות המגיעות בהדרגה לנקודת שיא, ראינו איך מצב־הרוח של נצחון מתחלף בהדרגה במצב־רוח של ספקות ולבסוף של איבוד כל אמון בתוצאה. הבטחון־העצמי אבד למעשה כבר ב־1940. ואף כי התכנית הוחייתה ב־1941 הרי מעולם לא שבה לרתק את דמיונם של מנהיגי הגרמנים כבימי הזוהר שלאחר נפילת צרפת. משך החדשים הגורליים יולי ואוגוסט רואים אנו את מפקד הצי, רדר, כשהוא מנסה ללמד לעמיתיו מן הצבא וחיל־התעופה פרק בקשיים החמורים הכרוכים במלחמה אמפיבית גדלת־ממדים. הוא הבין את חולשתו ואת חוסר הזמן להכנה מספקת, וביקש להעמיד סייגים לתכניות המופלגות שהעלה האלדר להנחתת כוחות עצומים בעת־ובעונה אחת בחזית רחבה. בינתים מנוי וגמור היה עם גרינג, מתוך שאפה מרקיעת־שחקים, להשיג נצחון מרעיש בחיל־האוויר שלו בלבד, והוא לא נטה כלל למלא את התפקיד הצנוע יותר של פעולה במסגרת תכנית משולבת למיגורם השיטתי של כוחות הים והאוויר היריבים באזור הפלישה.

מתוך הרשוּמות נראה בבירור כי הפיקוד העליון הגרמני היה רחוק מהיוֹת צוות מתוֹאם של אנשים המשתפים פעולה למטרה משותפת ומתוך הבנה נאותה איש ליכולת רעהו ולמגבלותיו. כל אחד שאף להיות הכוכב המזהיר ביותר ברקיע. מלכתחילה נתגלעו חיכוכים, וכל זמן שיכול האלדר להטיל את האחריות על רדר לא שקד הרבה להתאים את תכניותיו שלו לאפשרויות המעשיות. התערבות מצד הפירר היתה נחוצה, אבל דומה כי לא הועילה הרבה לשיפור היחסים בין השירותים. בגרמניה היתה הפרסטיז’ה של הצבא מכרעת ומנהיגי הצבא נהגו מידה של זלזול בעמיתיהם אנשי הצי. אין מנוס מן המסקנה שהצבא הגרמני לא שׂשׂ להעמיד עצמו בידי השירות־האח במיבצע גדול. כשנשאל הגנרל יוֹדל אחרי המלחמה על דבר התכניות האלו, העיר בקוצר־רוח, “הסידורים שלנו היו דומים מאד לאלה של יוליוס קיסר”. כאן מדבר החייל הגרמני לאמיתו ביחס לפרשה הימית, לפי שאינו מבין הרבה בבעיות הכרוכות בהנחתתם ובפריסתם של כוחות צבאיים גדולים על חוף מוגן ונוכח כל סיכוניו של הים.

יהיו מה שיהיו חסרונותינו, מכל־מקום את הענין הימי הבינונו בבריטניה לאשוּרו. דורות על דורות היה הים בדמנו. מסרותיו מפעמות לא רק במלחינו כי אם גם בעם כולו. דבר זה יתר על כל השאר הוא שאיפשר לנו להסתכל הכן באיוּם הפלישה. השיטה של פיקוח־מיבצעים מצד שלושת ראשי־המטות המתואמים תחת שׂררתו של מיניסטר־להגנה הביאה לידי רמה שלא היתה כדוגמתה בעבר של עבודת־צוות, הבנה הדדית ושיתוף־פעולה־מרצון. כשהגיעה במרוצת הזמן שעת־הכושר שלפנינו ליזוֹם פלישות גדולות מן הים, נעשה הדבר על יסוד הישגים ממשיים והכנות למשימה ומתוך הבנה שלמה של הצרכים הטכניים למפעלים כבירים ורצוּפי־סכנות כל כך. אילו היו לגרמנים ב־1940 כוחות אמפיביים מאומנים היטב ומצוידים בכל המנגנון של מלחמה אמפיבית מודרנית, גם אז היתה משימתם לאחר יאוש נוכח כוחנו הימי והאווירי. לאמיתו של דבר חסרים היו הן את הכלים הן את ההכשרה.

*

ראינו איך מתוך דאגותינו וחשבונות־נפשנו המרובּים עלתה בהתמדה הבּיטחה שבּה צפינו מלכתחילה את תכנית הפלישה. לעומת זאת, ככל שהוסיפו הפיקוד העליון הגמני והפירר לעיין בקיבּולת הזאת, פחות מצאה חן בעיניהם. כמובן לא יכול צד אחד לדעת אז על מצבי־רוחו והערכותיו של יריבו; אך החל מאמצע יולי ועד אמצע ספטמבר נעשתה הזהוּת הנעלמה של ההשקפות על הבעיה בין האדמירליות של גרמניה ובריטניה, בין הפיקוד העליון הגרמני וראשי־המטות הבריטיים, וכן גם בין הפירר למחבּר הספר זה, מפורשת יותר ויותר משבוע לשבוע. ולוּ יכולנו להסכים באותה מידה על דברים אחרים, כי אז לא היה שום צורך במלחמה. מוסכם היה בינינו, כמובן, שהכל תלוי בקרב באוויר. השאלה היתה איך יסתיים קרב זה בין הלוחמים; ונוסף על כך תמהו הגרמנים אם יחזיק העם הבריטי מעמד בהפצצה האווירית, שהרבו מאד להגזים בהשפעתה בימים הללו, או אם יכרע תחתיו ויאלץ את ממשלת הוד־מלכותו להיכנע. הרייכס מרשל גרינג תלה בכך תקוות רבות, ולנו לא היו שום חששות.

ספר שני: בדד

 

פרק ששה־עשר: הקרב על בריטניה    🔗

המאבק המכריע – הדילמה של היטלר – שלושה שלבים – יתרונותינו במלחמה בשמינו־אנו – “ארי־ים” וההסתערות האווירית – ההתקפה הגרמנית על טיינסייד – הטבח ב“היינקלים” – שעתו של הלורד ביוורברוק – מר ארנסט בווין והפועלים – האחדות בקבינט – בדיקת האבידות הגרמניות – ההתקפות הראשונות על לונדון – דאגות במטה הצי הגרמני – שידורי מיום 11 בספטמבר – הלחץ הקשה מ־24 באוגוסט עד ל־6 בספטמבר – ליכודו של פיקוד־מטוסי־הקרב בסכנה – רבע מטייסינו נהרגים או מוּצאים מכלל פעולה בתוך שבועים – שגיאתו של גרינג שהקדים מדי להסתער על לונדון – רווח נשימה – 15 בספטמבר התאריך המכריע – עם להק מס. 11 – סגן מרשל התעופה פּארק – חדר המיבצעים של הלהק – ההתקפה מתחילה – כל העתודות מופעלות – נצחון דגול – היטלר דוחה את “ארי־ים”, 17 בספטמבר – הישגים ואבידות באור שלאחר מעשה – כבוד לכל

גורלנו תלוי היה עתה בנצחון באוויר. המנהיגים הגרמנים הכירו בכך שכל תכניותיהם לפלישה לבריטניה תלויות בהשגת העליונוּת האווירית מעל לתעלה ולמקומות הנחיתה שנבחרו בחוף הדרומי שלנו. הכנת נמלי ההפלגה, איסוף אניות התובלה, גריפת המוקשים מן המעברים וזריעת שדות־המוקשים החדשים לא היו אפשריים בלא הגנה מפני התקפת־אוויר בריטית. לצורך עצם הצליחה והנחיתות היתה השליטה הגמורה באוויר מעל לכלי התובלה ולחופים התנאי המכריע. לפיכך היתה התוצאה תלויה בהשמדת חיל־האוויר־המלכותי ורשת שדות התעופה בין לונדון לים. עכשיו ידוע לנו שהיטלר אמר לאדמירל רדר ב־31 ביולי: “אם אחרי שמונה ימים של מלחמה אווירית נמרצת לא תגיע הלופטוואפה להרס ניכר של חיל־האוויר של האויב, נמליו וכוחותיו הימיים, צריך יהיה לדחות את המיבצע עד מאי 1941”. זה היה הקרב שצריך היה להינטש עכשיו.

כשאני לעצמי לא נרתעתי ממבחן הכוחות הממשמש ובא. אמרתי לפרלמנט ב־4 ביוני: “הצבא הצרפתי הגדול נהדף ונבוך במידה רבה מאד, לפי שעה, מחמת התפרצותם של כמה אלפי כלי־רכב משוריינים. האם לא ייתכן גם שענין הציביליזציה עצמה יוּגן על ידי כושר־המעשה והמסירות של כמה אלפי טייסים?” ואל סמאטס, ב־9 ביוני: “רואה אני עכשיו רק מוצא אחד בטוח – לאמור, שהיטלר יתקיף את הארץ הזאת, ובעשותו זאת יישבר הנשק האווירי שלו”. עתה הגיעה השעה.

תיאורים מצוינים נכתבו על המאבק בין חילות־האוויר של בריטניה וגרמניה, שהם־הם הקרב על בריטניה. בהודעתו של מרשל־התעופה הראשי דאוּדינג ובעלון מס. 156 של מיניסטריון־התעופה מסופרות העובדות העיקריות בשלמותן כפי שהיו ידועות לנו ב־1941 ו־1943. עכשיו מוכּרות לנו גם השקפותיו של הפיקוד העליון הגרמני ותגובותיו הפנימיות בשלבים השונים. נראה הדבר כי אבידות הגרמנים באחדים מן הקרבות העיקריים היו פחותות בהרבה מכפי שחשבנו בזמנו, וכי הדו"חות משני הצדדים היו מוגזמים כהלכה. אבל הצדדים העיקריים והקווים הכלליים של ההתמודדות המפורסמת הזאת. שבה היו תלויים חייה של בריטניה וחירותו של העולם, אינם שנויים במחלוקת.

חיל־האוויר הגרמני הועסק עד קצה גבול כוחותיו בקרב על צרפת, ובדומה לצי הגרמני אחרי המערכה בנורבגיה זקוק היה לתקופה של שבועות או חדשים לשם התאוששות. הפוגה זו היתה נוחה גם לנו, כי כל טייסות מטוסי־הקרב שלנו, חוץ משלוש, הועסקו בזמן זה או אחר במיבצעים ביבשת. היטלר לא היה יכול לתאר לעצמו שבריטניה לא תיאוֹת לקבל הצעת שלום אחרי התמוטט צרפת. בדומה למרשל פטן, וייגאן והרבה מן הגנרלים והפוליטיקאים הצרפתים, לא הבין את המשאבּים הנפרדים, הבטוחים שמצמיח מעמד של אי, ובדומה לצרפתים הללו שגה בהערכת כוח־הרצון שלנו. מאז מינכן הרחקנו לכת והרבינו ללמוד. משך חודש יוני ניגש היטלר לטפל במצב החדש כפי שנתחוור לו בהדרגה, ובינתים היה חיל־האוויר הגרמני מחלים ונערך מחדש לקראת משימתו הבאה. לא היה שום מקום לספק בטיבה של המשימה הזאת. היטלר חייב לפלוש לאנגליה ולכבשה, שאם לא כן יעמוד בפני הארכת המלחמה עד בלי די, על כל סיכוניה וסיבוכיה אשר לא ישוערו מראש. תמיד היתה קיימת האפשרות שנצחון על בריטניה באוויר יביא לידי קץ ההתנגדות הבריטית, וכי הפלישה עצמה, אפילו תיעשה בת־ביצוע, לא יהיה בה צורך עוד, אלא לשם כיבושה של ארץ נבוֹסה.

משך יוני ותחילת יולי ניעור חיל־האוויר הגרמני לחיים, ערך את יחידותיו מחדש והתבסס בכל שדות־התעופה הצרפתיים והבלגיים שמהם צריך היה לפתוח בהסתערות, ומתוך טיסות־סיור ופשיטות־נסיון ביקש לאמוד את טיבה והיקפה של ההתנגדות אשר ייתקל בה. רק ב־10 ביולי החלה ההתקפה הכבדה הראשונה, ודרך־כלל רואים בתאריך הזה את פתיחת הקרב. עוד שני תאריכים בעלי חשיבות עליונה הם ה־15 באוגוסט וה־15 בספטמבר. היו גם שלושה שלבים רצופים אך חופפים בהתקפה הגרמנית. ראשון, מ־10 ביולי עד 18 באוגוסט, הטרדת שיירות בריטיות בתעלה והטרדת נמלינו הדרומיים מדובר עד פלימות, שלב שבו ייבחן חיל־האוויר שלנו, יופעל בקרב וידוּלדל; בשלב זה גם ייגרם נזק לאותן ערי־חוף שצוּינו כמטרות לפלישה הקרובה לבוא. בשלב השני, מן ה־24 באוגוסט עד ל־27 בספטמבר, תובקע דרך ללונדון על ידי חיסול חיל־האוויר המלכותי ומיתקניו, ואחרי כן תבוא ההפצצה הפרועה והרצופה של הבירה. שלב זה גם ינתק את קווי־התחבורה אל החופים הצפויים לסכנה. אבל לדעתו של גרינג היה יסוד רב לאמונה כי הישג גדול יותר נשקף כאן, לא־פחות מאשר הטלת אנדרלמוסיה בעיר הגדולה שבעולם ושיתוקה, הטלת מורך בממשלה ובעם, ובסופו של דבר – כניעתם לרצונה של גרמניה. מטות הצי והצבא של הגרמנים השתעשעו בתקוה החסודה שהדין עם גרינג. עם שהתפתח המצב ראו כי הרא"ף אינו מתחסל, ובינתים הוסחה הדעת מן הצרכים הדוחקים של “ארי־ים” והם שׂמו כל מעייניהם בזריעת ההרס בלונדון.

ואז, כשהיו הכל מאוכזבים, כשנדחתה הפלישה עד בלי די מפני העדר הצורך החיוני, השלטון באוויר, בא הקרב השלישי והאחרון. התקוה לנצחון באור־היום נמוגה, חיל־האוויר־המלכותי נשאר מטריד בחיוּתו, ובאוקטובר לא היתה לגרינג ברירה אלא לגשת להפצצה ללא הבחנה על לונדון ומרכזי הייצור התעשיתי.

*

מצד טיבם של מטוסי־הקרב לא היו הברירות מרובות. מטוסי הגרמנים היו מהירים יותר, בעלי שיעור נסיקה טוב יותר; שלנו היו נוחים יותר לתמרוּן, וחימושם טוב יותר. טייסיהם, חדוּרי הכרת יתרונם המספרי הגדול, היו גם המנצחים הגאים של פולין, נורבגיה, ארצות־השפלה, צרפת; שלנו בטחו בטחון עילאי בעצמם כפרטים והיו חדורים אותו עוז־החלטה שמגלה העם הבריטי במלוא המידה כשהוא נתון בין המצרים. יתרון אסטרטגי חשוב אחד היה לגרמנים והם ניצלוהו בכשרון: כוחותיהם היו פרוסים בבסיסים מרובים ומפוזרים מאד, שמהם יכלו להתרכז כנגדנו בעצמה גדולה ומתוך הסוואת נקודות־ההתקפה האמיתיות. אבל האויב אפשר שלא העריך נכונה את התנאים הקשים של לחימה מעל התעלה ועל פניה לעומת התנאים ששׂררו בצרפת ובבלגיה. העובדה שקשיים אלה רציניים היו בעיניהם ניכרת מתוך המאמצים שעשו לארגן שירות־הצלה ימי יעיל. מטוסי־הובלה גרמניים, שתו הצלב־האדום מצוּין עליהם, החלו להופיע במספר ניכר למדי מעל לתעלה ביולי ובאוגוסט כל־אימת שנערך קרב אווירי. אנו לא הכרנו באמצעי הזה של הצלת טייסי אויב שהופלו בקרב, על־מנת שיוכלו לבוא ולהפציץ שוב את האוכלוסיה האזרחית שלנו. הצלנו אותם בעצמנו כל־אימת שהיה הדבר אפשרי ולקחנום בשבי. אבל כל האמבּולנסים האוויריים של הגרמנים נאלצו לנחות או הופלו על ידי מטוסי־הקרב שלנו על פי פקודות מפורשות שאותן אישר הקבינט המלחמתי. אנשי־הצוות והרופאים הגרמנים במטוסים האלו גילו תמהון על שנוהגים בהם בדרך זו, וטענו כי הדבר מנוגד לאמנת ז’נבה. לא היה זכר לאפשרות כזאת באמנת ז’נבה, שלא הביאה בחשבון צורה זו של לחימה. לגרמנים לא היה יסוד רב להתלונן, בשׂים לב לכל החוזים, חוקי המלחמה וההסכמים החגיגיים אשר הפרו ללא נקיפת מצפון כל־אימת שהיה הדבר יפה לצרכיהם. עד־מהרה חדלו מן הנסיון הזה, ועבודת ההצלה הימית לשני הצדדים נוהלה על ידי ספינותינו הקטנות, שהגרמנים ירו בהן, כמובן, בכל הזדמנות.

*

באוגוסט אספה הלופטוואפה 2669 מטוסי פעולה, כולל 1015 מפציצים, 346 מפציצי־צלילה, 933 מטוסי־קרב, ו־375 מטוסי־קרב כבדים. ההנחיה מס. 17 של הפירר נתנה ב־5 באוגוסט את ההרשאה למלחמת־האוויר המוגברת נגד אנגליה. גרינג מעולם לא החשיב ביותר את “ארי־ים”; לבו היה נתון למלחמה אווירית “מוחלטת”. מתוך כך שינה את כל הסידורים המוסכמים, והרגיז בזאת את מטה־הצי הגרמני. בעיני מטה הצי לא היה הרס חיל־האוויר־המלכותי וחרושת המטוסים שלנו אלא אמצעי למטרה: לאחר שיושג דבר זה, יש להפנות את מלחמת האוויר נגד אניות־המלחמה וספינות־הסוחר של האויב. הם הצטערו על שגרינג קבע למטרות הצי עדיפוּת נמוכה יותר, והדיחויים הקניטום. ב־6 באוגוסט הודיעו לפיקוד העליון כי ההכנות הגרמניות לזריעת מוקשים באזור התעלה אינן יכולות להימשך בגלל האיוּם הבריטי המתמיד מן האוויר. ב־10 באוגוסט נרשם ביומן המלחמתי של מטה הצי:

חוסר־המעש של הלופטוואפה, שמזג האוויר הגרוע מונע אותה כרגע מלפעול, משפיע לרעה על ההכנות ל“ארי־ים”, בפרט על שליית מוקשים, ומטעמים שאינם ידועים למטה־הצי החמיצה הלופטוואפה את שעות־הכושר שהמציא מזג־האוויר הנוח ביותר ששׂרר בימים האחרונים…

קרבות־האוויר הכבדים והמתמידים של חודש יולי וראשית אוגוסט כוּונו אל בליטת קנט וחוף התעלה. גרינג ויועציו המאומנים עיצבו לעצמם את הדעה כי ודאי גררו כמעט את כל טייסות הקרב שלנו לתוך המאבק הזה בדרום. לכן החליטו לצאת להתקפת־יום על ערי התעשיה מצפון לווֹש. המרחק היה גדול מדי למטוסי־הקרב מסוג־ראשון אשר להם, מטוסי מסרשמיט־109. יהיה עליהם להסתפק במתן ליווי של מטוסי מסרשמיט־110 בלבד, שאם גם היה להם טווח מתאים הנה מצד האיכות היו ירודים ביותר, והאיכות היא היתה הקובעת עכשיו. בכל־זאת היה זה צעד מתקבל על הדעת בשבילם, והסיכון היה כדאי.

הנה כי כן שוּלחו ב־15 באוגוסט כמאה מפציצים, מלוּוים ארבעים מטוסי מסרשמיט־110, נגד טיינסייד. בתוך כך נשלחו למעלה משמונה־מאות מטוסים לרתק את כוחותינו בדרום, מקום שהללו סברו שכבר נתכנסו בו כולם. אבל עתה הוצדקו להפליא המערכים שקבע דאודינג לפיקוד־מטוסי־הקרב. הוא ראה מראש את הסכנה. שבע טייסות של מטוסי האריקיין או ספּיטפייר הופרשו מן המאבק העז שבדרום לנוּח בצפון ובתוך כך גם לשמרו. הן סבלו קשה, ואף על פי כן בצער רב מאד עזבו את המערכה. ביראת־הכבוד הנאותה מיחו הטייסים ואמרו שאינם עייפים כלל. עתה זכו לנחמה בלתי־צפויה. הטייסות האלו היה לאל־ידן לקדם את פני המתקיפים בצלחם את החוף. שלושים מטוסים גרמנים הופלו, רובּם מפציצים כבדים (היינקל־111, וארבעה אנשים מאומנים בכל צוות), לעומת אבידות בריטיות שנסתכמו רק בשני טייסים פצועים. ראיית־הנולד של מרשל התעופה דאודינג בניהול פיקוד־מטוסי־הקרב ראויה לשבח גדול, אבל מופלאות עוד יותר היו ההתאפּקות וההערכה המדויקת של גורמי־לחץ נוראים שבזכותן נשתייר כוח של מטוסי־קרב בצפון משך כל השבועות הארוכים האלה של התנגשות־אימים בדרום. עלינו לראות בתבונת־המצביאים שנתגלתה כאן דוגמה של גאוניוּת בחכמת המלחמה. מעולם לא שב האויב לנסות את כוחו בהתקפות־יום מחוץ לטווח של מטוסי־הקרב המגוננים מן המדרגה הגבוהה ביותר. מכאן והלאה היה כל מה שמצפון לווש שלוו ובוטח יוֹמם.

ה־15 באוגוסט היה תאריך הקרב האווירי הגדול ביותר בתקופה זו של המלחמה; ניטשו חמישה קרבות גדולים ביותר, על פני חזית של חמש־מאות מיל. אכן היה זה יום הרה־גורל. בדרום נלחמו כל עשרים־ושתים הטייסות שלנו, רבות מהן פעמיים, אחדות שלוש פעמים, ואבידות הגרמנים, מלבד אבידותיהם בצפון, היו שבעים־וששה מטוסים לעומת שלושים־וארבעה שלנו. היה זה אסון ממש לחיל־האוויר הגרמני.

בדאגה וחרדה ודאי אמדו מפקדי התעופה הגרמניים את תוצאות המפלה הזאת, אשר ניבּאה רעות לעתיד. חיל־האוויר הגרמני, מכל מקום, עדיין היה לו נמלה של לונדון למטרה: כל אותה שורה עצומה של רציפים עם שפעי־שפעים של אניות, והכרך הגדול שבעולם שאין צורך לדייק הרבה כדי לפגוע בו.

*

משך השבועות האלה של מאבק עז ודאגה בלי חשּׂך היה שירותו של הלורד ביוורברוק מיוחד־במינו. בכל מחיר יש להמציא לטייסות מטוסי־הקרב מטוסים מהימנים חלף אלה שאבדו. לא היתה זאת עת לדקדוקים משרדיים ולדרכי סחור־סחור, אף כי אלה יש להם מקום במשטר שאנן ומסודר. כל סגולותיו המופלאות הלמו את הצרכים. מרצו ורוח הבּיטחה האישית שלו היו סם־חיזוּק ממש. שמחתי על שיכול אני להישען עליו לפעמים. הוא לא הכזיב. זאת היתה שעתו. כוחו וגאונו האישי, המלוּוים כוח־שכנוע וחכמת־תחבולה מצוינים כל־כך, התגברו על הרבה מכשולים. כל מה שנמצא בצינור האספקה הוחש למערכה. מטוסים חדשים או מתוקנים שפעו ובאו אל הטייסות הצוהלות במספרים אשר כמותם לא ידעו עדיין מעולם. הוא המריץ כהלכה את כל שירותי ההחזקה והתיקונים. כל כך הרגשתי בערכו עד כי ב־2 באוגוסט הצעתי לו, באישורו של המלך, להיספח לקבינט המלחמתי. לעת הזאת זכה גם בנו בכורו, מכּס אייטקן, להצטיינות רבה ולאחד־עשר נצחונות כטייס קרבי.

עוד מיניסטר אחד שאתו התראיתי בזמן הזה היה ארנסט בווין, מיניסטר העבודה והשירות הלאומי, שהיה עליו לנהל את כל כוח־האדם של האומה ולהפיח בו רוח. כל הפועלים במפעלי התחמושת היו מוכנים לקבל את הוראותיו. באוקטובר נכנס גם הוא לקבינט המלחמתי. אנשי האיגודים המקצועיים הטילו את חוקותיהם וזכויותיהם, שעוצבו מעט מעט ונשמרו בקנאוּת, על המזבח אשר עליו כבר הונחו עושר, רוּם־מעלה, זכויות־יתר ונכסים. קירבת־לבבות מרובּה היתה ביני ובין ביוורברוק ובווין כאחד בשבועות הלוהבים הללו. אחרי כן רבו ביניהם, למרבה הצער, וגרמו חיכוכים הרבה. אבל בשעת המשבר הזאת היינו כולנו מאוחדים. תקצר לשוני מלשבח את נאמנותו של מר צ’מברליין, או את עוז־החלטתם ויעילוּתם של כל עמיתי בקבינט. הנני והצדעתי לפניהם.

*

הייתי מעוניין ביותר לאמוד נכונה את אבידות הגרמנים. חרף כל הכנות והנאמנות, הרי טייסים הנלחמים לעתים קרובות מעל לעננים אינם יכולים לדעת לבטח כמה מטוסי אויב הפילו, או כמה פעמים התימרו אחרים שהפילו אותו מטוס עצמו.

ראש הממשלה אל הגנרל איזמי 17.8.40

הלורד ביוורברוק אמר לי כי בקרב של יום־ה' נמצאו למעלה משמונים מטוסים גרמנים על אדמתנו. האם כך הדבר? אם לא, כמה היו?

שאלתי את המפקד־הראשי של פיקוד־מטוסי־הקרב אם יוכל להבחין במערכה הזאת בין הקרב מעל ליבשה לקרב מעל לים. דבר זה ימציא לנו אמצעי נאה לקבוע לידיעתנו־אנו מה התוצאות לאמיתן.

ראש הממשלה אל ראש־מטה־חיל־האוויר 17.8.40

בעוד עינינו נשואות אל תוצאות המלחמה האווירית בשמי הארץ הזאת, אל לנו להתעלם מן האבידות הרציניות המתרגשות על פיקוד־המפציצים. תשעה מפציצים כבדים אמש וכן גם עשרים־ואחד מטוסים שהושמדו עתה על הקרקע – רוב רוּבּם בטאנגמיר – סך־הכל עשרים־ושמונה. אחרי עשרים־ושמונה אלה, מלבד עשרים־ושנים מטוסי־הקרב, הרי אבידותינו מגיעות לחמישים ביום אחד, ודבר זה משנה הרבה מאד מן התמונה המתקבלת על ידי השבעים־וחמישה שאבדו לגרמנים. לאמיתו של דבר אבדו לנו ביום הזה שנים כנגד שלושה.

נא להודיעני מה טיפוסי המטוסים שהושמדו על הקרקע.

ראש הממשלה אל מזכיר־הממלכה לעניני־תעופה 21.8.40

החשוב הוא להפיל את המטוסים הגרמנים ולנצח בקרב, וחשוב הרבה פחות באיזו מידה כּתבים אמריקאים והציבור האמריקאי משוכנעים בכך שאנו מנצחים, ושמספרינו הם אמיתיים. יתברר להם חיש־מהר אחרי שיוּכח בבהירות כי ההתקפה האווירית של הגרמנים נהדפה. חבל יהיה להציק לפיקוד־מטוסי־הקרב בזמן זה, כשהקרב נמשך משעה לשעה וכשצריך להחליט החלטות בלי סוף על אזעקות מפני התקפת־אוויר וכו'. אני מודה שהנני נוטה הרבה יותר להניח לעובדות לדבּר בעדן. יש משהו מאוס למדי בזה שמביאים כּתבים לטייסות מטוסים כדי שיוכלו הללו להבטיח לציבור האמריקאי שטייסי־הקרב אינם מתהללים ואינם משקרים במספרים שלהם. לדעתי אנו יכולים להרשות לעצמנו לנהוג קצת קרירות ומתינות ביחס לכל זה.

רוצה הייתי שתראה בניירות אחרים חקירה־ודרישה משלי שערכתי לשם בקורת בעצם היום שבו אמר המיניסטריון־לייצור־מטוסים כי אסף לא־פחות משמונים מטוסים גרמנים שהופלו מעל ליבשה בלבד. דבר זה נותן לנו ענין נאה מאד לענות בו לצרכינו אנו. אני חייב לומר שהספקנוּת האמריקאית מעוררת בי קצת קוצר־רוח. התוצאה היא שתחרוץ הכל.

*

ב־20 באוגוסט יכולתי להודיע לפרלמנט:

לאויב יש כמובן מספרים גדולים הרבה יותר מאשר לנו. אבל הייצור החדש שלנו כבר עולה בהרבה על שלו, והייצור האמריקאי רק מתחיל להגיע. כוחותינו במפציצים ובמטוסי־קרב גדולים עתה, לאחר כל הקרבות האלה, משהיו אי־פעם. אנו מאמינים כי יהיה לאל ידנו להמשיך במאבק האווירי עד בלי די וכל זמן שייטב הדבר בעיני האויב, וככל אשר יימשך המאבק כך נקדים להתקרב תחילה אל אותו שויון באוויר, ואחרי כן אל אותה עדיפות, אשר בהם תלויה במידה רבה ההכרעה במלחמה.

עד סוף אוגוסט היה גרינג מרוצה למדי מן ההתמודדות האווירית. הוא ומתי־סודו האמינו כי ארגון הקרקע וחרושת המטוסים של אנגליה וכוח מטוסי־הקרב של הרא"ף כבר נזוקו קשה. לפי הערכתם אבדו לנו מאז ה־8 באוגוסט 1115 מטוסים לעומת 467 אבידות גרמניות. אולם כל צד רואה כמובן את הדברים ראיה אופטימית, והאינטרס של מנהיגיו מחייבם לכך. בספטמבר היה פרק־זמן של מזג אוויר נאה, והלופטוואפה קיותה לתוצאות מכריעות. התקפות כבדות באו על מיתקני שדות־התעופה שלנו מסביב ללונדון; בלילה אור ל־7 בחודש התקיפו ששים־ושמונה מטוסים את לונדון, ובעקבותיהם באה ביום ה־7 בחודש עצמו ההתקפה הגדולה הראשונה של שלוש־מאות לערך. ביום הזה ובימים שלאחריו, שבהם הוכפל מספר תותחי־המגן שלנו, התרגשו קרבות־אוויר קשים וממושכים מאד בשמי הבּירה, והלופטוואפה עדיין היתה בוטחת בעצמה מתוך שהפריזה באומדן האבידות שלנו. אבל עתה ידוע לנו כי מטה הצי הגרמני, מתוך חרדה לאינטרסים שלו ולאחריות שעליו, כתב ביומנו ב־10 בספטמבר:

אין כל סימן לתבוסת חיל־האוויר של האויב מעל אנגליה הדרומית ובאזור התעלה, ודבר זה הוא חיוני לשיפּוט נוסף על המצב. ההתקפות המוקדמות על ידי הלופטוואפה השיגו אמנם החלשה ניכּרת בהגנת מטוסי־הקרב של האויב, ולכן אפשר להניח כי קיימת עדיפות גרמנית ניכּרת במטוסי־קרב מעל לשטח האנגלי. אולם… לא הגענו עדיין לתנאי המיבצע שהעמיד מטה־הצי בפני הפיקוד־העליון בחינת תנאים חיוניים למפעל, לאמור, עליונוּת אווירית שאין עליה עוררים באזור התעלה וחיסול הפעילוּת האווירית של האויב באזורי האיסוּף של כוחות הצי ואניות־העזר הגרמניים… אם תתרכז עכשיו הלופטוואפה פחות על לונדון ויותר על פורטסמות ודוֹבר, כמו גם על נמלי הצי באזור המיבצע ובקירבתו, יהיה הדבר הולם את הכנות לוח־הזמנים ל“ארי־ים”…

הואיל ובינתים שיכנע גרינג את היטלר כי ההתקפה הרבּה על לונדון תכריע, לא העיז מטה־הצי לערער לפני הפיקוד־העליון; אבל דאגתו עמדה בעינה, וב־12 בחודש הגיע מטה־הצי למסקנה הקודרת הזאת:

המלחמה האווירית מנוהלת כ“מלחמה אווירית מוחלטת”, מבלי התחשב בצרכים הנוכחיים של המלחמה הימית, ומחוץ למסגרת של מיבצע “ארי־ים”. בצורתה הנוכחית אין המלחמה האווירית יכולה לסייע להכנות ל“ארי־ים”, הנמצאות במידה מכרעת בידי הצי. בפרט אין להבחין בשום מאמץ מצד הלופטוואפה להתקיף את יחידות הצי הבריטי, המסוגלות עתה לפעול כמעט באין־מכלים־דבר בתעלה, ודבר זה יימצא מסוכן ביותר לתובלה. לפיכך תהיה הערובּה העיקרית מפני כוחות צי בריטיים צריכה להימצא בשדות המוקשים, אשר, כמו שהוסבר שוב ושוב לפיקוד־העליון, אין לראות בהם הגנה מהימנה לספּנוּת.

העובדה עומדת בעינה שעד עכשיו לא תרמה מלחמת האוויר המוגברת מאומה למיבצע הנחיתה: מטעמים מיבצעיים וצבאיים עדיין אין לדון אפוא בהוצאת הנחיתה לפועל.

*

בשידור ב־11 בספטמבר אמרתי:

כל אימת שמזג האוויר נוח עטים נחשולים של מפציצים גרמנים, מוגנים על ידי מטוסי־קרב, לעתים קרובות שלוש־מאות או ארבע־מאות בבת־אחת, על האי הזה, במיוחד על בליטת קנט, בתקוה להתקיף מטרות צבאיות ואחרות לאור היום. אולם טייסות מטוסי־הקרב שלנו יוצאות לקראתם ומרסקות אותם כמעט תמיד; ואבידותיהם הן בממוצע שלושה כנגד אחד במטוסים וששה כנגד אחד בטייסים.

מאמצם זה של הגרמנים לזכות בשלטון באוויר מעל אנגליה ביום הוא, כמובן, ציר המלחמה כולה. עד עכשיו זכו לכשלון בולט. הדבר עלה להם ביוקר רב, ואנחנו מרגישים עצמנו חזקים יותר, ולמעשה הרי יחסית אנחנו חזקים הרבה יותר, מאשר בזמן שהחלו הקרבות הקשים ביולי. אין ספק שהר היטלר מבלה את כוח מטוסי־הקרב שלו בקצב מהיר מאד, ואם ימשיך עוד שבועות רבים הרי יכלה ויהרוס את החלק החיוני הזה של כוחו האווירי. דבר זה יתן לנו יתרון גדול.

מצד שני הרי אם ינסה לפלוש לארץ הזאת מבלי שיבטיח לעצמו את השלטון באוויר יהיה בכך משום קיבּוֹלת מסוכנת מאד. בכל־זאת נמשכות בהתמדה כל הכנותיו לפלישה בקנה־מידה גדול. כמה מאות ברגות בעלות התנעה עצמית מחליקות לאורך חוֹפי אירופה, מנמלי גרמניה והולנד אל נמלי צפון־צרפת; מדונקרק ועד ברסט; ומהלאה לברסט עד הנמלים הצרפתים במפרץ ביסקאיה.

חוץ מזה מעבירים שיירות של אניות־סוחר לעשרות ולתריסרים דרך מצרי דוֹבר אל התעלה, והן מדלגות מנמל אל נמל תחת הגנתן של הסוללות החדשות שהקימו הגרמנים על החוף הצרפתי. יש עכשיו ציבּורים ניכּרים של ספינות בנמלי גרמניה, הולנד, בלגיה וצרפת – מהמבורג ועד ברסט. ולבסוף מכינים גם אניות שתולכנה כוח פלישה מן הנמלים הנורבגים.

מאחרי ציבּורים אלה של אניות או ברגות עומדים חיילים גרמנים במספר רב, מחכים לפקודה לעלות לסיפון ולהפליג למסעם המסוכן והמפוקפק עד מאד על פני הים. אין אנו יכולים לדעת מתי ינסו לבוא; אין לנו כל בטחון שאמנם ינסו בכלל; אבל בל יעצום איש עיניו מראוֹת את העובדה כי מכינים פלישה כבדה במלוֹא הממדים לאי הזה ועושים זאת בכל היסודיוּת והשיטתיוּת הגרמניות הרגילות, וכי אפשר שיתחילו בה עתה – נגד אנגליה, נגד סקוטלנד, או נגד אירלנד, או נגד שלשתן.

אם ינסו בכלל בפלישה הזאת, דומה כי אין היא יכולה להידחות הרבה. מזג־האוויר עשוי להשתנות לרעה בכל עת. חוץ מזה קשה לו לאויב לעכב את ציבּורי האניות האלה עד בלי די בזמן שהמפציצים שלנו מתקיפים אותם כל לילה, ולעתים קרובות מאד הם מופגזים על ידי אניות־המלחמה שלנו המחכות להם בחוץ.

לכן עלינו לראות בשבוע הבא תקופה חשובה מאד בהיסטוריה שלנו. מקומה יכירנה בצד הימים שבּהם קרבה הארמאדה הספרדית לתעלה ודרייק עמד לסיים את משחק הכּדוֹרת שלו; או בצד הימים שבּהם חצץ נלסון בינינו לבין צבאו הגדול של נפוליאון בבוּלוֹן. קראנו על כך הכל בספרי ההיסטוריה; אבל מה שמתרחש עכשיו הוא בעל ממדים גדולים הרבה יותר ובעל חשיבות גדולה הרבה יותר לחיים ולעתיד של העולם ותרבותו מן הימים האמיצים הללו משכּבר.

*

בקרבות שבין ה־24 באוגוסט ל־6 בספטמבר נטו כפות־המאזניים לרעת פיקוד־מטוסי־הקרב. משך הימים הגורליים האלה הטילו הגרמנים ברציפות כוחות אדירים נגד שדות־התעופה שבדרומה ובדרום־מזרחה של אנגליה. מטרתם היתה למגר את הגנת מטוסי־הקרב היומית של הבירה, שקצרה רוחם להתקיפה. חשובים הרבה יותר מהגנתה של לונדון מפני הפצצות־אימים היו לנו תפקוּדם וליכּודם של שדות־התעופה האלה ושל הטייסות הפועלות מתוכם. במאבק לחיים ולמוות בין שני חילות־האוויר היה זה שלב מכריע. מעולם לא חשבנו על המאבק במונחים של הגנת לונדון או הגנת איזה מקום אחר, אלא רק מבחינת השאלה מי ינצח באוויר. רבה היתה הדאגה במפקדת־מטוסי־הקרב בסטנמוֹר, ובפרט במפקדה של להק מטוסי־הקרב מס. 11 באַקסבּריג'. נזק נרחב נגרם לחמישה משדות־התעופה הקדומניים של הלהק, וכן לשש התחנות הגיזרתיות. בכמה מקרים ומשך ימים שלמים היו בסיסי מאנסטון ולימפּן בחוף של קנט בלתי־מתאימים לפעולת מטוסי־קרב. תחנת־הגיזרה בּיגין־היל, מדרום ללונדון, נפגעה כדי־כך שמשך שבוע תמים יכלה רק טייסת אחת של מטוסי־קרב לפעול ממנה. אילו התמיד האויב בהתקפות כבדות על הגזרות השכנות וחיבּל בחדרי־המיבצעים או בקשרי הטלפונים שלהן, כי אז אולי התפורר הארגון המורכב של פיקוד־מטוסי־הקרב. דבר זה היה מביא לא רק לידי פגיעות קשות בלונדון, אלא גם לידי כך שיאבד לנו הפיקוח המושלם על שמינו־אנו באזור המכריע. הוליכוני לבקר בכמה מן התחנות האלו, בפרט במאנסטון (28 באוגוסט) וביגין־היל, הקרובה מאד לביתי. דשו נוראות בתחנות האלו, ומסלולי־ההמראה שלהן חרבו על ידי מכתשים של פצצות. מתוך רגש של הרווחה חש אפוא פיקוד־מפציצי־הקרב בהיסוֹב ההתקפה הגרמנית אל לונדון ב־7 בספטמבר, והסיק מכך את המסקנה שהאויב שינה את תכניתו. גרינג ודאי היה צריך להתמיד בהתקפה נגד שדות־התעופה, שכּל כוח הלחימה של חיל־האוויר שלנו ברגע זה היה תלוי בארגונם ושילובם. בסטייתו מן העקרונות הקלאסיים של המלחמה, כמו גם מן הציווּיים האנושיים שהיו מקובלים עד אז, שגה שגיאה טפשית.

אותה תקופה עצמה (24 באוגוסט עד 6 בספטמבר) דילדלה במידה רצינית את כוחו של פיקוד־מטוסי־הקרב בכללותו. בשבועים האלה איבּד הפיקוד 103 טייסים שנהרגו ו־128 שנפצעו קשה, ו־466 מטוסי ספּיטפייר והאריקיין הושמדו או נזוקו קשה. מתוך כוח טייסים כולל של אלף איש לערך אבד קרוב לרבע. את מקומותיהם אפשר היה למלא רק ב־260 טייסים חדשים, נלהבים אך חסרי נסיון, שנלקחו מיחידות אימונים, במקרים רבים בטרם ישלימו את תלמוּדם. התקפות־הלילה על לונדון משך עשרה ימים אחרי ה־7 בספטמבר פגעו ברציפים ובמרכזי הרכבות של לונדון, והרבה אזרחים נהרגו ונפצעו בהן, אך למעשה היו לנו בגדר רווח־נשימה שהיינו זקוקים לו במידה שאין למעלה ממנה.

משך תקופה זו הייתי מצליח דרך־כלל לבלות פעמיים בשבוע את שעות אחר־הצהרים באזורים המותקפים בקנט או בסאסקס כדי לראות במו־עיני את המתרחש. לצורך זה השתמשתי ברכבת שלי, שעתה היו סידוריה נוחים ביותר והיו בה מיטה, אמבט, משרד, טלפון בר־קישוּר, וסגל אנשים יעיל. הנה כי כן היה ביכלתי לעבוד בלי הפסק, מחוץ לשעות השינה, וכמעט בעזרת כל המכשירים המצויים בדאונינג־סטריט.

*

ב־15 בספטמבר עלינו לראות את תאריך המוקד. ביום הזה עשתה הלופטוואפה, אחרי שתי התקפות כבדות ב־14 בחודש, את המאמץ המרוכּז הגדול ביותר בהתקפת־יום מחודשת על לונדון.

היה זה אחד מן הקרבות המכריעים במלחמה, ובדומה לקרב ווֹטרלוּ חל ביום א‘. אני הייתי בצ’קרס. בכמה מקרים כבר ביקרתי במפקדה של להק מטוסי־הקרב מס. 11 כדי לחזות בניהולו של קרב אווירי, ואז לא אירע הרבה. אולם ביום הזה דומה היה כי מזג־האוויר יאה לאויב, ולפיכך נסעתי לאַקסבריג’ והגעתי למפקדת הלהק. הלהק מס. 11 כלל לא־פחות מעשרים־וחמש טייסות המחפּות על כל אַסקס, קנט, סאסקס והמפשייר, ועל כל מבואות לונדון. סגן־מרשל־התעופה פּארק פיקד זה ששה חדשים על הלהק הזה, שבּו היה גורלנו תלוי במידה רבה. מאז החלה פרשת דונקרק ניהל כבר את כל פעולות־היום בדרום אנגליה, וכל סידוריו ומנגנונו הובאו לדרגת השכלוּל הגבוהה ביותר. הוליכו את אשתי ואותי לחדר־המיבצעים המוגן מפני פצצות, בעומק חמישים רגל בבטן האדמה. כל עליונוּתם של מטוסי האריקיין וספיטפייר לא היה בה מועיל לולא מערכת זו של מרכזי־פיקוח וכבלי־טלפון תת־קרקעיים, שתוּכּנה ונבנתה לפני המלחמה על ידי מיניסטריון־התעופה, בעצתו ובהמרצתו של דאודינג. שבח־עולם יאה לכל הנוגעים בדבר. בדרומה של אנגליה היו לעת הזאת מפקדת הלהק מס. 11 וששה מרכזים של תחנות מטוסי־קרב משניות כפי שתוֹאר היו כל אלה נתונים תחת לחץ כבד. הפיקוד העליון הופעל ממפקדת־מטוסי־הקרב בסטנמוֹר, אבל את עצם הטיפול בניהולן של הטייסות הניחו בחכמה ללהק מס. 11, שפיקח על היחידות באמצעות תחנות מטוסי־הקרב שלו, הקבועות בכל נפה ונפה.

חדר־המיבצעים של הלהק היה דומה לתיאטרון קטן, רחבו כששים רגל, וקומות לו שתים. התישבנו ביציע. מתחתינו היה שולחן־המפות הגדול, שסביבו היו נאספים אולי עשרים צעירים וצעירות מאומנים ביותר, עם עוזריהם הטלפונאים. מוּלנו, על פני הקיר כולו, מקום שיימצא מסך התיאטרון, היה לוח ענק מחולק לששה טוּרים עם נוּרות חשמל, לשש תחנות מטוסי־הקרב, ולכל אחת מן הטייסות שלהן עמוּדת־משנה משלה, המחולקת גם היא בקווים לרוחב. שורת הנוּרות התחתונה, כשהיתה מודלקת, היתה מראה אפוא את הטייסות “העומדות הכן” לקריאה תוך שתי דקות, השורה הבאה את הטייסות ש“במצב הכן” של חמש דקות, אחר כך את ה“עומדות לשירוּת” תוך עשרים דקה, ואחר כך הללו שהמריאו, והשורה הבאה את אלו שהודיעו כי ראו את האויב, והבּאה אחריה – באורות אדומים – את הנמצאות בפעולה, והשורה העליונה את החוזרות הביתה. בצד שמאל, במין תא של זכוכית, היו ארבעת או חמשת הקצינים שתפקידם לשקול ולאמוד את הידיעות שנתקבלו מקורפוס־הצופים שלנו, שלעת הזאת מנה למעלה מחמישים־אלף איש, אשה ונער. המכ"ם עדיין היה בינקוּתו, אך הוא נתן אזהרה מפני התקפות המתקרבות לחופינו, והצופים, הנעזרים במשקפות וטלפונים מיטלטלים, היו מקור הידיעות העיקרי שלנו על מפציצים הטסים מעל ליבשה. לפיכך היו אלפי הודעות מתקבלות בזמן פעולה. בחלקים אחרים של המפקדה התת־קרקעית היו כמה חדרים מלאים אנשים מנוסים, המנפּים את הידיעות במהירות גדולה ומשדרים את התוצאות מרגע לרגע במישרים אל המשׂרטטים היושבים סביב השולחן על הרצפה ואל הקצין המפקח עליהם מתא הזכוכית.

מימין היה עוד תא של זכוכית ובו קציני־צבא המוסרים על פעולת סוללות־המגן שלנו, שלעת הזאת היו מאתים מהן בפּיקוד. בלילה היתה חשיבות היונית לכך שתפסקנה סוללות אלו את אשן באזורים מסוימים שבהם יהיו מטוסי־הקרב שלנו מתמודדים עם האויב. הקווים הכלליים של שיטה זו לא היו בלתי־ידועים לי, כי שנה לפני המלחמה הסבירם לי דאוּדינג כשביקרתי אצלו בסטנמוֹר. השיטה עוצבה ושוכללה תוך כדי פעולה מתמדת, והכל נתלכד עתה עד להיותו מכשיר המלחמה המורכב ביותר, שלא היה כדוגמתו בשום מקום בעולם.

“אינני יודע”, אמר פארק כשירדנו, “אם יקרה משהו היום. לפי שעה שקט גמור”. אולם כעבור רבע שעה החלו משרטטי ההתקפות להסתובב. נמסר על התקפה של “40 פלוּס” הבאה מן התחנות הגרמניות באזור דייפּ. הנוּרות לאורך תחתית לוח־התצוּגה שעל הקיר החלו להאיר עם שנכנסו טייסות שונות ל“מצב הכן”. אחרי כן נתקבלו בזה אחר זה אותות “20 פלוּס”, “40 פלוּס”, ובתוך עשר דקות נראה היה בעליל שקרב רציני ממשמש ובא. משני הצדדים החלו הרקיעים להתמלא.

בזה אחר זה באו האותות, “40 פלוּס”, “60 פלוּס”; היה אפילו אחד של “80 פלוּס”. על טבלת־הרצפה מתחתינו צוּינה התנועה של כל גלי ההתקפה על ידי הזזת דיסקיות מרגע לרגע לאורך קווי גישה שונים, ואילו על הלוח אשר נכחנו הראו האורות העולים על טייסות מטוסי־הקרב שלנו הממריאות לרקיע, עד שנשארו רק ארבע או חמש “במצב הכן”. קרבות־אוויר אלה, שכּה רב היה התלוי בהם, ארכו מעט יותר משעה אחת החל מן ההתנגשות הראשונה. לאויב היה כוח למכביר לשלח גלים חדשים של התקפה, והטייסות שלנו, שנחלצו כולן להשתלט על מרומי השמים, היו צריכות להצטייד מחדש בדלק לאחר שבעים או שמונים דקה, או לנחות כדי לחדש את תחמשתן לאחר התמודדות של חמש דקות. אם ברגע זה של תידלוּק או של חידוש התחמושת היה האויב יכול להגיע בטייסות חדשות שאין יוצא חוצץ כנגדן, יכול היה להשמיד כמה ממטוסי־הקרב שלנו על פני הקרקע. אחת ממטרותינו העיקריות היתה, אפוא, לכוון את הטייסות שלנו כדי שלא תימצאנה רבות מדי על פני הקרקע בעת־ובעונה־אחת במשך היום כשהן מצטיידות מחדש בדלק או בתחמושת.

עוד מעט והנוּרות האדומות העידו כי רוב הטייסות שלנו נלחמות. רחש כבוש עלה מן הרצפה, מקום שהיו המשׂרטטים הטרודים מזיזים את הדיסקיות שלהם לכאן ולכאן, בהתאם למצב המשתנה במהירות. סגן־מרשל־התעופה פּארק נתן הוראות כלליות להיערכות כוח מטוסי־הקרב שלו, שתורגמו ללשון פקודות מפורטות לכל תחנת מטוסי־קרב על ידי קצין עוּל־ימים במרכז היציע, אשר לצדו ישבתי. כעבור שנים מספר שאלתי לשמו. הוא היה הלורד וילאוּבּי דה־בּרוּק. (פגשתיו שוב ב־1947, כשהזמינני ה“ג’וֹקי קלוּבּ”, שהוא היה ממנהליו, לחזות במירוץ הדרבּי. הוא הופתע על שזכרתי את השעה ההיא). הוא נתן עתה את הפקודות לטייסות השונות להמריא ולפטרל כתוצאה מן הידיעות הסופיות שהופיעו על שולחן־המפּה. מרשל־התעופה עצמו התהלך מעלה ומטה מאחור, כשהוא משגיח בעין עֵרה על כל מהלך במשחק, מפקח על סגנו המוציא לפועל, ומתערב רק לפרקים באיזו פקודה מפורשת, דרך־כלל על־מנת לחזק אזור הצפוי לסכנה. תוך שעה קלה היו כל טייסותינו נלחמות, ואחדות כבר החלו לחזור על־מנת להצטייד בדלק. הכל היו באוויר. שורת הנוּרות התחתונה כבתה. אף טייסת אחת לא נשארה בעתוּדה. ברגע זה דיבּר פארק אל דאוּדינג בסטנמוֹר, וביקש ששלוש טייסות מן הלהק מס. 12 תועמדנה לרשותו למקרה של התקפה גדולה נוספת שתחול בזמן שטייסותיו מצטיידות מחדש בתחמושת ובדלק. הדבר נעשה. היה בהן צורך מיוחד כדי לחפות על לונדון ועל שדות־התעופה של מטוסי־הקרב שלנו, כי הלהק מס. 11 כבר הריק את חציו.

הקצין הצעיר, שבעיניו היה זה כמדומה ענין של שיגרה, הוסיף לתת את פקודותיו, בהתאם להוראות הכלליות של מפקד־הלהק שלו, בקול שקט נמוך וחדגוני, ועד־מהרה נקלטו גם שלוש הטייסות של התגבורת. החילותי לחוש בחרדתו של המפקד, שעמד עתה דוּמם מאחרי כסאו של עושה־דברו. עד כה התבוננתי בדומיה. עכשיו שאלתי, “איזה עתודות נוספות יש לנו?” “אין”, אמר סגן־מרשל־התעופה פארק. בדברים שכּתב על כך אחרי כן אמר כי לשמע זאת “קדרו פני”. אכן, אפשר מאד. מה האבידות הצפויות לנו אם תבואנה על מטוסינו, המצטיידים בדלק על הקרקע, התקפות נוספות של “40 פלוּס” או,“50 פלוּס”! הפרשי הכוחות היו גדולים; הכל תלוי בחוט השערה; הסיכּונים בּל־ישוֹערוּ.

עברו עוד חמש דקות, ורוב טייסותינו ירדו עתה על־מנת להצטייד שוב בדלק. במקרים רבים לא היה באפשרותנו לתת להם הגנה ממעל. והנה אז נראה היה כי האויב חוזר הביתה. תזוזת הדיסקיות על השולחן למטה הראתה על תנועה מתמדת של מפציצים ומטוסי־קרב גרמניים למזרח. לא הופיעה כל התקפה חדשה. עוד עשר דקות והפעולה תמה. חזרנו ועלינו במדרגות המוליכות אל פני הקרקע, וכמעט ברגע שיצאנו נשמע אות הארגעה.

“אנו שמחים מאד, אדוני, שראית זאת”, אמר פארק. “כמובן, משך עשרים הדקות האחרונות היינו מפוטמים כל־כך בידיעות עד שלא יכולנו לטפל בהן. מכאן אתה למד על גבול האפשרויות הקיימות שבידינו. היום אוּמצו הרבה למעלה מגבול היכוֹלת”, שאלתי אם נודעו איזה תוצאות, והעירותי שכמדומה נהדפה ההתקפה בצורה משביעת־רצון. פארק השיב כי אין הוא יודע בבירור אם אמנם פגשנו במתקיפים רבים ככל אשר קיוה. נראה היה בעליל כי בכל מקום הבקיע האויב את קווי ההגנה שלנו. הרבה עשרות מפציצים גרמנים, עם ליווי מטוסי־הקרב שלהם, נראו בשמי לונדון. כתריסר הוּפלו בעת היותי למטה, אבל אי־אפשר היה להשיג שום תמונה מתוצאות הקרב או מן הנזק והאבידות.

השעה היתה 4.30 אחה"צ כשהגעתי לצ’קרס, ומיד שכבתי לישון את שנת אחר־הצהרים שלי. הדרמה של הלהק מס. 11 ודאי הוֹגיעתני, כי התעוררתי רק בשמונה. כשצילצלתי נכנס מזכירי הפרטי הראשי, ג’ון מרטין, ובידו מאזן חדשות הערב מכל רחבי העולם. המאזן היה מדכא. כאן נשתבש דבר זה; שם נתעכב דבר אחר; תשובה שאינה מניחה את הדעת נתקבלה מפלוני־אלמוני; היו טיבּוּעים רבים באטלנטי. “ואולם”, אמר מרטין, כשסיים את הסיפור הזה, “האוויר מכפּר על הכל. הפלנו מאה־ושמונים־ושלושה כנגד פחות מארבעים שאבדו לנו”.

*

אף כי הידיעות מלאחר המלחמה הראו כי אבידותיו של האויב ביום הזה היו רק ששים־וחמישה מטוסים, היה ה־15 בספטמבר נקודת ההכרע בקרב על בריטניה. בעצם הלילה ההוא התקיף פיקוד־המפציצים שלנו בכוח רב את האניות בנמלים מבּוּלון עד אנטוורפן. בפרט באנטוורפן נגרמו אבידות כבדות. ב־17 בספטמבר, כפי הידוע לנו עכשיו, החליט הפירר לדחות את “ארי־ים” לתקופה בלתי מוגבלת. רק ב־12 באוקטובר נדחתה הפלישה רשמית עד לאביב הבא. ביולי 1941 חזר היטלר ודחה אותה עד לאביב 1942, “מועד שבּו כבר תסתיים המערכה ברוסיה”. אף כי דמיון־שווא היה זה, הרי קבע חשיבוּת לעצמו. ב־13 בפברואר 1942 נתקבל האדמירל רדר לראיון אחרון על דבר “ארי־ים” והניע את היטלר להסכים לביטולו הגמור. כך מת “מיבצע ארי־ים”. ויום ה־15 בספטמבר יוכל להיחשב תאריך פטירתו.

*

מטה־הצי הגרמני הסכים הסכמה לבבית עם כל הדיחויים; לאמיתו של דבר הרי הוא שעוררם ותבע אותם. מנהיגי הצבא לא השמיעו כל תלונה. ב־17 בחודש אמרתי בפרלמנט:

המצב של דריכוּת וכוננוּת עליונה יום אחרי יום עשוי במשך הזמן לקפח את קסמו ואת חידושו. הקרב של יום־ראשון היה המזהיר והפּורה מכל הקרבות שאסרו מטוסי־הקרב של חיל־האוויר־המלכותי עד־כה… בביטחה מפוקחת אך גוברת והולכת יכולים אנו לחכות להכרעה בקרב האווירי הממושך הזה.

משקיף בלתי־משוחד, הבריגדיר־גנרל סטרונג, סגן־ראש אגף־תכניות־המלחמה של ארצות־הברית וראש המשלחת הצבאית האמריקאית ששוגרה ללונדון לחזות בתוצאות התקפותיה של הלופטוואפה, הגיע בחזרה לניו־יורק ב־19 בחודש, ומסר כי הלופטוואפה “לא דילדלה בשום מידה רצינית את כוחו של הרא”ף, שהנזק הצבאי שגרמו ההתקפות מן האוויר היה קטן ביחס, ושהודעות הבריטים על אבידות הגרמנים במטוסים ‘הן זהירות’".

אף על פי כן לא הוכרע עדיין הקרב על לונדון. הגם שבּוטלה הפלישה, רק ב־27 בספטמבר נואש גרינג מן התקוה להצלחת שיטתו לנצחון במלחמה. באוקטובר, אף כי לונדון קיבלה את מנתה השלמה, התפצל המאמץ הגרמני ביום ובלילה להתקפות תכופות בממדים קטנים על מקומות רבים. תחת ריכוז המאמץ בא פיזורו; החל קרב ההתשה. התשה! אבל של מי?

*

בדם קר, מתוך הידיעה שלאחר זמן, רשאים אנו לעיין באבידות למעשה של חילות־האוויר הבריטי והגרמני בקרב שמוּתר לנו לחשבו אחד הקרבות המכריעים שבעולם. מתוך הטבלה בעמוד 272 אפשר להשוות את תקוותינו וחששותינו למה שאירע בפוֹעל.

בלי ספק היינו תמיד אופטימיים מדי באומדנות של קרקפות האויב. בסיכומו של דבר הפלנו שנים מן המתקיפים הגרמנים כנגד כל אחד משלנו, ולא שלושה כנגד אחד, כמו שסברנו והצהרנו. אבל די היה בכך. לא זו בלבד שחיל־האוויר־המלכותי לא הושמד אלא שגם יצא מנצח. הגיע זרם איתן של טייסים חדשים. מפעלי המטוסים, שבּהם היה תלוי לא רק מילוי הצורך המיידי שלנו אלא גם כוחנו לנהל מלחמה ארוכה, הוּכּו אך לא שוּתקו. העובדים, מקצועיים כבלתי־מקצועיים, נשים כגברים, עמדו אצל המחרטות שלהם והמשיכו בעבודתם תחת אש, משל כאילו היו סוללות בעת פעולה – ואכן כך היו. במיניסטריון־האספקה דירבּן הרברט מוריסון את הכל בתחומו הרחב. “אל תרפּו”, הפגיע, והרפה לא הרפו. הפיקוד האנטי־אווירי, שתחת פקודת הגנרל פייל, נתן סעד, בכשרון ומתוך נכונות מתמדת, למלחמה באוויר. עיקר תרומתו של פיקוד זה באה לאחר מכן. במסירות וללא לאוּת עמד חיל־הצופים על משמרתו שעה־שעה. הארגון הבנוּי בקפידה של פיקוד־מטוסי־הקרב, שבלעדיו אולי היה הכל לחינם, עמד במבחן חדשים של מאמץ מתמיד. הכל מילאו את תפקידם.

ברוּם הפסגה נשארו כוח־העמידה ועוז־הגבוּרה של טייסי־הקרב שלנו עילאיים ובלתי־מנוצחים. ככה ניצלה בריטניה. בדין יכולתי לומר בבית־הנבחרים, “בשטח ההתנגשות בין בני־אדם מעולם לא היו רבּים כל כך חבים כה הרבה למעטים כל כך”.

אבידות מטוסים

הקרב על בריטניה – (אבדות התעופה)

 

פרק שבעה־עשר: ה“בליץ”    🔗

השלבים הרצופים של ההתקפה הגרמנית – גרינג נוטל לידיו את הפיקוד על הקרב האווירי – נסיונו לנצח את לונדון – דברי הרהב של היטלר – הפצצה של חמישים־ושבעה לילות (7 בספטמבר עד 3 בנובמבר) – מחסום האש של הגנרל פּייל – כמה הערות אישיות – דאונינג־סטריט והנספח – עוז־רוחו של מר צ’מברליין אחרי הניתוח הגדול שנעשה לו – הוא ניאות לעזוב את לונדון – סעודת־ערבית במס. 10 – הברקה מוצלחת – הפּצצה בחצר האוצר - רחוב פּוֹל־מול הבוער – חורבן מועדון קרלטון – אומץ־לבם של האנשים – מסעדת מארגייט והתכנית לביטוח מפני נזקי מלחמה – כללים למשרדים הציבוריים – ה“התראה” וה“אזעקה” – “יללות הרפאים” – הקבינט מקדים את זמני הסעודה שלו – הנחתנו שלונדון תהיה לעיים – רוחו הגאיונה של הפרלמנט – אני משדל את הצירים לנהוג מתוך זהירות – מזלם הטוב

ההתקפה האווירית הגרמנית על בריטניה היא פרשה של חקקי לב, מגמות מנוגדות ותכניות שלא בוּצעו מעולם עד תום. שלוש או ארבע פעמים במשך החדשים האלה חדל האויב משיטת התקפה שהיתה גורמת לנו מועקה חמורה ונאחז במשהו חדש. אבל כל השלבים האלה חפפו זה את זה, ואין להבחין ביניהם בנקל על פי תאריכים מדויקים. כל שלב התמזג בבּא אחריו. הפעולות הראשונות ביקשו לסבך את כוחותינו האוויריים בקרב מעל לתעלה ולחוף הדרומי; אחרי כן הומשך המאבק מעל לנפותינו הדרומיות, בעיקר מעל קנט וסאסקס, והאויב התכוון להרוס את ארגון הכוח האווירי שלנו; אחרי כן ניטש סמוך יותר ללונדון ומעליה; אחרי כן נעשתה לונדון המטרה העליונה; ולבסוף, כיון שהיתה לונדון המנצחת, שב האויב ופיזר כוחותיו בשמי ערי־השדה ומעל לעורק־החיים היחיד אצל המרסי והקלייד.

ראינו עד־מה הכבידו אַכפם עלינו בהתקפה על שדותּהתעופה בחוף הדרומי בשבוע האחרון של אוגוסט ובשבוע הראשון של ספטמבר. אבל ב־7 בספטמבר קיבל גרינג לידו בפומבי את הפיקוד על הקרב האווירי, ועבר מהתקפת־יום להתקפת־לילה ומשדות־התעופה של מטוסי־הקרב בקנט וסאסקס אל האזורים הבנויים ורחבי־הידים של לונדון. התקפות פעוטות לאור היום היו תכופות, אף גם מתמידות, והתקפת־יום גדולה אחת עדיין עתידה היתה לבוא: אבל בעיקרו של דבר נשתנה כל אָפיה של ההתקפה הגרמנית. משך חמישים־ושבעה לילות לא פסקה הפצצת לונדון. היתה זו מסה לכּרך הגדול שבעולם, שאיש לא יכול לאמוד את תוצאותיה מראש. מעולם לא היה מרחב כה גדול של בתים נתון להפצצה כזאת ומעולם לא הוצרכו משפחות כה רבות לעמוד בפני בעיותיה ואֵימיה.

ההתקפות לסירוגים על לונדון סמוך לסוף אוגוסט נענו על ידינו מיד בהתקפת־תגמול על ברלין. מפני המרחק שהיה עלינו לעבור בהכרח היו ממדיה של התקפה זו צנועים מאד בהשוואה להתקפות על לונדון משדות־תעופה קרובים בצרפת ובבלגיה. חברי הקבינט המלחמתי נטו מאד להשיב מהלומה, להגדיל את הסיכונים ולתגוֹר באויב. בטוח הייתי כי הצדק אתם, והאמנתי כי אין שום דבר העושה רושם על היטלר ומדריך את מנוחתו יותר מזעמה של בריטניה וכוח־רצונה. בלבּו פנימה היה אחד ממעריצינו. הוא ניצל, כמובן, במלוא המידה את פעולת־התגמול שלנו על ברלין, והכריז בפומבי על המדיניות הגרמנית, שעליה הוחלט כבר קודם לכן, שמגמתה להביא הרס ותוהו־ובוהו על לונדון ושאר ערי בריטניה. “אם הם מתקיפים את הערים שלנו”, הכריז ב־4 בספטמבר, “הרי פשוט נמחה את שלהם מתחת פני השמים”. הוא השתדל כמיטב יכלתו.

מטרתם הראשונה של הגרמנים היתה להשמיד את הכוח האווירי שלנו; השניה היתה לשבור את רוחו של איש־לונדון, או לפחות להוציא את הכרך הגדול שבעולם מגדר מקום נוֹשב. במטרות החדשות האלו לא הצליח האויב. נצחונו של חיל־האוויר־המלכותי הושג על ידי העזתם של טייסינו וכושר־המעשה שלהם, על ידי טיבם המצוין של מטוסינו, ועל ידי ארגונם הנפלא. מיליוני אנשים פשוטים וצנועים, שהוכיחו לעולם מה כוחו של ציבּור שנתגדל בחופש, עתידים היו עתה לגלות סגולות אחרות מפוארות לא־פחות, הכרחיות לא־פחות לחייה של בריטניה.

*

מן ה־7 בספטמבר עד ל־3 בנובמבר היו מאתים מפציצים גרמנים בממוצע מתקיפים את לונדון מדי לילה. ההתקפות המוקדמות השונות שנערכו על ערי־השדה שלנו בשלושת השבועות הקודמים הביאו לידי פיזור ניכר של הארטילריה האנטי־אווירית שלנו, וכשנעשתה לונדון המטרה הראשית לא היו אלא תשעים־ושנים תותחים מוּצבים בה. חשבנו שמוטב להשאיר את האוויר פנוי למטוסי־הקרב הליליים שלנו, שפּעלו במסגרתו של להק מס. 11. מאלה היו לנו שש טייסות של מטוסי בלנהיים ודיפאיאנט. קרב־הלילה האווירי היה בינקוּתו, ואבידות מועטות מאד נגרמו לאויב. סוללותינו שתקו אפוא שלושה לילות רצופים. בזמן הזה היתה הטכניקה שלהן פגומה עד־להדאיב. בכל זאת, נוכח חולשת מטוסי־הקרב הליליים שלנו ובעיותיהם שלא באו על פתרונן, הוחלט לתת יד חפשית לתותחנים האנטי־אוויריים שלנו לירות במטרות בלתי־נראות, כשהם משתמשים בכל שיטה של בקרה שתיטב בעיניהם. בתוך ארבעים־ושמונה שעות הגדיל הגנרל פייל, שפיקד על הארטילריה להגנה אווירית, יותר מכפליים את מספר התותחים בבּירה על ידי שאיבה מערי־השדה. מטוסינו אנו הורחקו מהזירה, והנחנו לסוללות לנסות את מזלן.

שלושה לילות ישבו אנשי לונדון בבתיהם או במקלטים לקויים וסבלו התקפה שנדמה היה להם כי אינה נתקלת בשום התנגדות. פתאום, ב־10 בספטמבר, הרעים המחסום כולו, מלוּוה מבול אורות של זרקורים. הפגזה רועשת זו לא גרמה נזק רב לאויב אבל נתנה סיפּוק עצום לאוכלוסיה. לבות הכל נתעודדו להרגשה שאנו משיבים מהלומה. מן העת ההיא והלאה היו הסוללות יורות כסדר, ומובן שהתרגוּל, התוּשיה והצורך המשווע שיפּרו בהתמדה את הקליעה. מעט־מעט גדל התשלום שנגבה מן המתקיפים הגרמנים. לפרקים החרישו הסוללות ומטוסי־הקרב הליליים, שגם שיטותיהם השתכללו, היו באים לזירה. התקפות־הלילה נתלוו התקפות־יום רצופות פחות או יותר מצד קבוצות קטנות של מטוסי אויב או אפילו מטוסים יחידים, ולעתים קרובות היו הצופרים נותנים קולם בהפסקות קצרות משך היממה כולה. שבעה מיליוני תושביה של לונדון התרגלו להוויה המוזרה הזאת.

*

בתקוה להצהיל בכך את שטפו הזעוּף של סיפור־המעשה הזה, אני מעלה פּה כמה זכרונות אישיים מן ה“בּליץ”, מדעתי היטב כי אלפים רבים יש להם סיפורים מסעירים הרבה יותר להשמיעם.

כשאך החלה ההפצצה, מקוּבּל היה לנהוג בה בוז. בווסט־אֶנד המשיך כל אדם בעסקיו ובתענוגותיו והיה סועד וישן כדרכו. התיאטרונים היו מלאים, והרחובות המואפלים היו מלאים מפה לפה תנועה שאין בה צורך. כל זה היה אולי תגובה בריאה על צווחת הברווזים האיומה שנשאו היסודות התבוסניים בפאריז כאשר הותקפו בפעם הראשונה ברצינוּת בחודש מאי. זכוּר לי שהייתי סועד בחבורה קטנה שעה שהתנהלו התקפות ממושכות ועזות מאד. החלונות הגדולים של סטוֹרנוֹביי־האוּס נשקפו אל גרין־פארק, שבּו היבהבו ברקי התותחים ולרגעים האירהו להב פצצה מתפוצצת. נדמה היה לי שאנו מסתכנים שלא לצורך. אחרי הסעודה הלכנו אל בנין האיי. סי. איי., המשקיף על רציף הנהר. ממרפסות־האבן הגבוהות האלו היה מראה נהדר אל הנהר. לפחות תריסר דליקות בערו בצד הדרומי, ובעודנו שם נפלו כמה פצצות כבדות, אחת מהן קרובה כדי כך שידידי משכוּני אל מאחרי עמוד־אבן עבה. דבר זה ודאי שאישר את דעתי שעלינו להשלים עם הגבלות רבות על מנעמי החיים הרגילים.

צ’רצי’ל מבקר במזרח לונדון אחרי הפצצה

זרקורים בשמי לונדון

בהתיעצות עם האדמירל רמזי

שמן בוער על פני המים למניעת הפלישה

קבוצת הבנינים הממשלתיים סביב וייטהול נפגעה שוב ושוב. דאונינג־ סטריט מורכב בתים רעועים בני מאתים־וחמישים שנה, שנבנו בניה קלה על ידי אותו קבלן תאב־בצע שעל שמו הרחוב קרוּי. בזמן בהלת מינכן נבנו מקלטים ליושבי הבתים מס. 10 ומס. 11. ותקרות החדרים שבקומת־הגן חוזקו בתקרת־עץ תחתית ובקורות חזקות. הסברה היתה כי אלה יתמכו בהריסות אם יפוּצץ הבית או יזועזע; אבל מובן כי לא החדרים האלה ולא המקלטים לא היה כוחם יפה כנגד פגיעה ישרה. משך השבועים האחרונים של ספטמבר נעשו הכנות להעביר את מטה המיניסטריון שלי אל משרדי הממשלה המודרניים והמוצקים יותר הנשקפים אל סנט־ג’יימס־פארק אצל סטוֹריז־גייט. בנין זה נקרא בפינו “הנספח”. מתחת לו היו חדר־המלחמה ומספר מסוים של חדרי־משכב מוגנים מפני פצצות. בזמן הזה היו הפּצצות קטנות, כמובן, מאלו של השלבים המאוחרים. אף על פי כן, מסעירים היו החיים בדאונינג־סטריט בפרק־הזמן שעד להשלמת הדיוּר החדש. דומה היה כאילו אתה נמצא במפקדה גדודית בקו החזית.

*

בחדשים האלה ערכנו את ישיבות הערב שלנו בחדר־המלחמה במרתפו של “הנספח”. כדי להגיע לשם מדאונינג־סטריט צריך היה לעבור את המרוּבּע של משרד־החוץ ואחרי כן לטפס ולעבור בין קבוצות הפועלים שהיו יוצקות את הבּטון על־מנת להגדיל את בטיחוּתם של חדר־המלחמה ומשרדי המרתף. לא תפסתי איזה עינוי היה זה למר צ’מברליין, הסובל מכל תוצאות הניתוח הגדול שעשו בו. שום דבר לא הרתיעוֹ, ומעולם לא היה מצוחצח יותר או קר־רוח ונחוש־החלטה יותר מאשר בישיבות האחרונות של הקבינט שהשתתף בהן.

ערב אחד בשלהי ספטמבר 1940 השקפתי מן הדלת הקדמית שבדאונינג־ סטריט וראיתי פועלים מערמים שקי חול לפני חלונות המרתף הנמוך של משרד־החוץ ממול. שאלתי מה הם עושים. אמרו לי כי אחרי הניתוח שעשו בו הוצרך מר נוויל צ’מברליין לקבל טיפול מיוחד קבוע, וכי קשה לבצע זאת במרתף של מספר 11, מקום שלפחות עשרים איש נאספים בעת ההתקפות המתמידות, ולפיכך מכינים לו שם ממול מקום פרטי קטן. בכל יום היה מקיים את כל פגישותיו, מאוּפּק, נבון־מעש, לבוש לבלי דופי. אבל הנה זה היה הרקע. זה היה יותר מדי. הפעלתי את סמכוּתי. ירדתי במעבר שבין הבית מספר 10 והבית מספר 11 ומצאתי את מרת צ’מברליין. אמרתי: “אין הוא צריך להיות כאן במצב זה. עליך לקחתו מפה עד שיחלים שוב. אשלח לו בכל יום את כל המברקים”. היא הלכה לה לדבר עם בעלה. כעבור שעה שלחה אלי דבר. “הוא יעשה כחפצך. אנו יוצאים הלילה”. מעולם לא ראיתיו לשוב. בתוך פחות מחדשיים לא היה עוד. אני בטוח כי רצה למוּת כשהוא נושא בעוֹל. לא כך נגזר.

*

עוד ערב אחד (14 באוקטובר) מתבלט בזכרוני. סועדים היינו בחדר־הגן של מס. 10 והנה החלה התקפת־הלילה הרגילה. חברי לסעודה היו אַרצ’י סינקלר, אוליבר ליטלטון ומוּר־בּראבּאזון. תריסי הפלדה היו מוגפים. בריחוק לא רב מסביבנו חלו כמה התפוצצויות עזות, ואחרי כן נפלה פצצה, מרחק מאה יארד אולי, בככר־המסקר של ה“הוֹרס גארדס”, והקימה רעש גדול. לבּי ניבּא לי פתאום משהו ולא ידע מה ניבא. המטבח בבית מס. 10 בדאונינג־סטריט הוא גבוה ומרוּוח, והוא נשקף אל אחת החצרות של משרד־האוצר מבעד לחלון גדול של זכוכית רקועה שגבהו כעשרים־וחמש רגל. המשמש והמשרתת המשיכו בהגשת הסעודה בקור־רוח גמור, אבל אני החילותי לחוּש בחריף בחלון הזה הגדול, שמאחריו טרחו מרת לנדימאר, הטבחית, ונלי, אמת המטבח, מבלי הניד עפעף. קמתי חיש, נכנסתי למטבח, אמרתי למשמש שיניח את הסעודה על הקערה החמה בחדר האוכל, ופקדתי על הטבּחית ושאר המשרתים להיכנס למקלט, במידה שהיה. ישבתי שוב אל השולחן ועברו רק שלוש דקות והנה רעם גדול מאד, סמוך ממש, וטלטלת־אדירים שבאו להעיד כי הבית נפגע. הבּלש שלי נכנס לחדר ואמר כי נגרם נזק גדול. המטבח, המזוה והמשרדים בצד הפונה אל משרד האוצר חרבוּ.

נכנסנו למטבח לחזות במחזה. החורבן היה שלם. הפצצה נפלה מרחק חמישים יארד משם על משרד־האוצר והנפץ קירקר את המטבח הגדול והמסודר, על כל קערותיו וכלי־החרסינה הנוצצים שבו, ועשׂאוֹ גל שחור של אבק ועיים. החלון הגדול של הזכוכית הרקועה הוּכּה לרסיסים שנתפזרו בכל החדר, ובלי ספק היו גוזרים לגזרים את היושבים בו. אבל ההברקה המוצלחת שלי, שבנקל כל כך עשוי הייתי להתעלם ממנה, כיונה את השעה. המקלט התתקרקעי של האוצר בקצה החצר נתרסק בפגיעה ישרה, ושלושת הפקידים שעמדו שם במשמרת־לילה מטעם משמר־המולדת נהרגו. אולם כולם כוּסו טונות של עיי לבנים, ולא ידענו מי ומי בנעדרים.

עם שנמשכה ההתקפה והיתה כגוברת, חבשנו את קובעי הבּדיל שלנו ויצאנו להשקיף על התמונה מראש בניני ה“נספח”. אולם בטרם נעשה זאת לא יכולתי להתאפק מהוציא את מרת לנדימאר ואת האחרים מן המקלט ולהראותם את המטבח. הם דאבו למראה ההרס, אך בעיקר בשל אי־הסדר הכללי!

אַרצ’י ואני עלינו אל כיפת בנין ה“נספח”. הלילה היה בהיר ונשקף לנו מראה־נוף רחב של לונדון. דומה היה כי חלקו הגדול של רחוב פּוֹל־מוֹל אחוּז בלהבות. השתוללו שם לפחות חמש דליקות עזות, ואחרות נראו ברחוב סנט־ג’יימס ובפיקאדילי. הלאה משם מעבר לנהר ממול היו תבערות הרבה. אבל רחוב פול־מול היה תמונת הלהבה החיה. מעט־מעט שככה ההתקפה, ולבסוף נשמע אות־הארגעה ולא נותרו אלא הלהבות היוקדות. ירדנו אל מעוני החדש בקומה הראשונה של ה“נספח”, ושם מצאנו את הקפיטן דוד מרג’סון, ה“מצליף” הראשי, שברגיל היה מתגורר במועדון־קרלטון. הוא סח לנו שהמועדון נוּפּץ לרסיסים, ולפי מצב הדליקות אכן חשבנו כבר שודאי נפגע. הוא היה במועדון עם כמאתים־וחמישים מן החברים והעובדים. פצצה כבדה פגעה בו. כל החזית והכּיפּה הכבדה לצד רחוב פול־מול נפלו לתוך הרחוב, והמכונית שלו, שחנתה סמוך לדלת הקדמית, היתה כלא היתה. חדר העישון היה מלא חברים, והתקרה כולה ירדה עליהם. כשהסתכלתי בהריסות למחרת היום דומה היה כי לא ייאמן ממש שרוּבּם לא נהרגו. אולם, מעשה־נסים כביכול, גחו כולם מתוך האבק, העשן והמפולת, ואף כי רבים נפגעו, לא אבדה גם נפש אחת. כשנודעו העובדות האלו למועד בקבינט, העירו עמיתינו אנשי הלייבּור בהיתול, “השטן דואג לאנשיו”. מר קווינטין הוֹג נשא את אביו, לורד־קנצלר לשעבר, על שכמו מתוך החורבן, כמו שמילט איניאס את אבא־אַנקיסס מהריסות טרוֹיה. מרג’סון לא היה לו מקום לישון, ומצאנו לו שמיכות ומיטה במרתף של ה“נספח”. בסך־הכל היה זה ליל בלהות, ובהתחשב בנזק שנגרם לבנינים מופלא היה הדבר שרק חמש־מאות איש נהרגו וכאלפיים נפצעו.

*

יום אחד אחרי ארוחת־הצהרים בא שר־האוצר, קינגסלי ווּד, לראותני לרגל עסקיו במס. 10 והנה שמענו התפוצצות כבדה מאד מעבר לנהר בלונדון הדרומית. לקחתיו אתי לראות מה אירע. הפצצה נפלה בפקהם. היא היתה גדולה מאד – מן־הסתם מוקש־יבשה. היא החריבה או עירערה לגמרי עשרים או שלושים בתים קטנים בני שלוש קומות ופערה חלל ניכּר ברובע הזה העני עד מאד. דגלים בריטיים קטנים ומעוררי־חמלה כבר ננעצו בין החרבות. כיון שהוּכרה המכונית שלי, באו הבריות במרוצה מכל עבר ועד־מהרה נתאסף קהל של יותר מאלפיים. כל האנשים האלה היו אחוּזים התלהבות עזה. הם נתקהלו סביבנו, מריעים ומגלים את כל האותות של חיבּה נאמנה, חפצים לגעת בבגדי וללטפם. אפשר היה לחשוב שהבאתי להם איזו טובת־הנאה ממשית ונאה אשר תשביח את גורלם בחיים. מורשי־לבי נרעשו כליל, ואני בכיתי. איזמי, שהיה אתי, מספר ששמע אשה זקנה אומרת, “רואים אתם, באמת איכפת לו. הוא בוכה”. לא היו אלו דמעות עצב כי אם דמעות פליאה והתפעלות. “אבל ראה, הבט לכאן”, אמרו, ומשכוּני אל מרכז ההריסות. שם היה מכתש עצום, אולי ארבעים יארד רחבו ועשרים רגל עמקו. נטוּי בקצה המכתש ממש היה מקלט אנדרסון אחד, ובפתחו הנעוה קידמו את פנינו איש צעיר לימים, אשתו ושלושת ילדיו, בריאים ושלמים אך כפי הנראה המומי־נפץ. הם היו במקום ברגע ההתפוצצות. הם לא יכלו לספר מאומה על חוויותיהם. אבל היה היו כאן, וגאים היו על כך. השכנים ראו בהם יצורי־פלא הראויים לקנאה. כשחזרנו ונכנסנו למכונית עבר הלך־רוח נזעם יותר את ההמון הדל הזה. “תחזיר להם” קראו, ו“שיספגו גם הם”. קיבלתי עלי מיד לדאוג לכך שתתמלא משאלתם; והבטחה זו ודאי שנתקיימה. החוב הוחזר עשרת מונים. מונים, בהפצצת־השיגרה הנוראה של ערי גרמניה, שהוסיפה תעצומות ככל שהתפתח הכוח האווירי שלנו, ככל שכבדו הפּצצות וחמרי־הנפץ האדירו. אין ספק שנפרענו מן האויב כהלכה ומיצינו עמו את מידת־הדין עד תוּמה. וי לבני־אנוש העלובים!

*

שוב ביקרתי פעם במארגייט. התקפת אוויר באה עלינו, והאנשים הוליכונו אל המנהרה הגדולה שלהם, מקום שהיו רבים מאד מתגוררים דרך־קבע. כשיצאנו כעבור רבע שעה הסתכלנו בהריסות שעודן מעלות עשן. מסעדה קטנה נמחצה. איש לא נפגע, אבל המקום היה למפל של כלי־חרסינה, כלי־בית ומכיתות רהיטים. בעל המסעדה, רעיתו, והטבּחים והמלצריות מיררו בבכי. היכן ביתם? היכן פרנסתם? הנה כאן אחת מזכויות־היתר של השלטון. מיד גמלה בי החלטה. בדרך שוּבי ברכבת הכתבתי מכתב לשר־האוצר ובו קבעתי את העקרון שכל נזק מאש האויב חייב לחוּל על הממלכה ויש לשלם פיצויים מלאים מיד. ככה לא יוטל הנטל רק על אלה שנפגעו בתיהם או מקומות העסק שלהם כי בני האומה כולה יחלקו בו שווה־בשווה. קינגסלי ווּד דאג כמובן מעט מפני טיבה הבלתי־מוגדר של התחייבות זו. אבל אני הקשיתי ללחוץ, ובתוך שבועים תוּכּנה תכנית ביטוח שלאחר מכן מילאה תפקיד חשוב בענינינו. בדברי ההסבר שלי לפרלמנט ב־5 בספטמבר אמרתי:

לבי דווי לראות, כמו שראיתי במסעותי ברחבי הארץ, בית או בית־עסק בריטי קטן שחרב מחמת אש האויב, ולראות זאת בלא שאחוש בטחון שאנו עושים כמיטב יכלתנו לחלק את הנטל על־מנת שנעמוד כולנו יחדיו. לא הרי נזק מפעולת אויב כהרי כל סוג אחר של אבידה או נזק, כי האומה מקבלת עליה להגן על חייהם ורכושם של נתיניה ומשלמי־מסיה מפני התקפות מבחוץ. כל זמן שאין דעת־הקהל ובית־הנבחרים מוכנים להפריד נזק הנובע מאש האויב מכל שאר הצורות של פגעי־מלחמה, וכל זמן שאין הבּית מוכן למתוח בחריפות רבה את קו ההבחנה בין נזקי מלחמה מפצצה ופגז לשאר צורות הפגיעה, לא נוכל לנסות לטפל בענין הזה; שאם לא כן נפתח פתח לתביעות שלא יהיה להן גבול. ואולם אם נוכל לגשת לתכנית שתתן לכל אדם בטחון שלם, על כל פנים עד לסכוּם־מיזער מסוים, מפני נזקי מלחמה מפגז או פצצה, סבור אני שיהיה זה סימן נאמן מאד לבטחון שאנחנו רשאים לחוש, לאחר נסיון־מה, ביחס לתוצאה הסופית של המלחמה הזאת לגבּינו.

כמה פעמים נתחלפו רגשותיו של האוצר ביחס לתכנית הביטוח הזאת. בתחילה סבור היה כי בה תהיה קבורתו; אבל כיון שחדלו ההתקפות האוויריות אחרי מאי 1941 למשך יותר משלוש שנים החל האוצר לעשות הון לעשות הון רב, והתכנית היתה בעיניו מוצלחת ונבונה. אולם בהמשך המלחמה, כשבאו עלינו הפּצצות המעופפת, שוב נטתה המטוטלת לצד השני כביכול, ושמונה־מאות־ושלושים מיליון לירה כבר שוּלמו למעשה. אני שמח על כך מאד.

*

לעת הזאת סבורים היינו שלונדון, מחוץ לבנינים המודרניים החזקים שבה, תימחה בהדרגה ועד־מהרה תהיה לעיי־מפולת. חרדתי מאד לחייהם של בני לונדון, שרוּבּם הגדול היו שוהים, ישנים ומסתכנים במקום שהם שם. מקלטי הלבנים והבטון היו מתרבים והולכים. מנהרות הרכּבת התחתית סיפקו קורת־גג לרבים גם רבים. היו כמה מקלטים גדולים, שאחדים מהם מכילים עד שבעת־אלפים איש, שהיו חונים שם בביטחה מדי לילה בלילה, מבלי דעת כלל מה תהיה לגביהם תוצאתה של פגיעה ישרה. ביקשתי לבנות במהירות האפשרית תקרות־סומכות מלבנים במנהרות האלו. ביחס למנהרות היה פולמוס שלבסוף נסתיים בפשרה.

ראש־הממשלה אל סיר אדוארד בריג’ס, 21.9.40

שר־הפנים ומיניסטר־התובלה

1. כששאלתי בישיבת הקבינט אתמול מדוע אין להשתמש במידה ידועה במנהרות הרכבת התחתית, אפילו על חשבון אפשרויות התובלה. בתורת מקלטים מפני התקפות אוויר, הבטיחוני כי הדבר הוא בלתי־רצוי ביותר וכי דנו בעניין כולו קודם שתתקבל אותה מסקנה. עכשיו רואה אני שתחנת אוֹלדיץ' תשמש מקלט. נא להודיעני יותר פרטים על כך, ומפני מה בטלו הנימוקים המכריעים מלשעבר.

2. עודני מצדד בניצול נרחב של תחנות התחתית, ואני מתכוון בכך לא לתחנות בלבד כי אם גם לפסי המסילה, ורוצה הייתי לקבל דו"ח קצר על דף אחד שיראה כמה אנשים אפשר לשכן בקטעים שונים ומה השינויים המבניים שיידרשו כדי להתאים את הקטעים האלה לשימושם החדש. האם נכון הוא, למשל, שאפשר לשכּן 750,000 איש בקטע אולדיץ' לבדו? אפשר מאד שיהיה עלינו לשקול זה לעומת זה את הצרכים היחסיים של תובלה ומקלט.

3. אני מחכה לדו"ח של שר־הפנים בדבר המרצת –

(1) בנין מקלטים נוספים.

(2) חיזוק מרתפים קיימים.

(3) ניצול מרתפים ובניינים ריקים.

(4) חשוב ביותר. הקצאת מקומות קבועים על פי כרטיסים לחלק גדול מן האנשים, אמצעי שבּו נוכל להחזיקם במקום שאנו רוצים, ולמנוע צפיפות.

בשלב החדש הזה במלחמה חשוב היה להפיק את המידה האופטימלית של עבודה, לא רק מבתי־החרושת כי אם אף יותר מכך מן המשרדים בלונדון, שהיו נתונים תחת הפצצות תכופות הן ביום והן בלילה. בראשונה הרי כל־אימת שהיו הצופרים משמיעים את אות־האזעקה מיד היו אוספים את כל היושבים בעשרות מיניסטריונים ומוליכים אותם אל המרתפים, שממילא לא היו שווים הרבה. היעילוּת והיסודיוּת שבהן בוּצע המעבר הזה שימשו אפילו מקור לגאוה. במקרים רבים מדובּר היה רק בחצי תריסר מטוסים שהתקרבו – פעמים באחד בלבד. לעתים קרובות לא הגיעו המטוסים כלל. התקפה פעוטה היתה מביאה לידי שיתוק משך למעלה משעה בכל המנגנון הביצועי והמינהלי בלונדון.

לכן הצעתי להבדיל בין השלב של “התראה”, שיופעל מיד עם מתן אזהרת הצוֹפר, לבין השלב של “אזעקה”, שיוטל רק כשהצופים על הגג מודיעים על “סכנה מיידית”, שפירושו כי האויב נמצא בפועל־ממש ממעל או בסמוך מאד. תכניות עוּבּדו בהתאם לכך. כדי להבטיח את מילוין הקפדני של ההוראות, כל זמן שאנו חיים בתנאים של התקפות־יום חוזרות ונשנות אלו, ביקשתי סיכּוּם שבועי של מספר השעות שמבלה הסגל של כל מיניסטריון במקלטים.

ראש־הממשלה אל סיר אדוארד בריג’ס והגנרל איזמי 17.9.40

נא להודיע עד מחר בערב על מספר השעות שעשו המשרדים הראשיים בלונדון ב־16 בספטמבר במקלטיהם ומחוץ לפעולה בשל אזעקה.

2. על הגנרל איזמי לברר מה דעתם של מיניסטריון־התעופה ופיקוד־מטוסי־הקרב על הרעיון שלא יינתן שום אות אדום כשרק שנים או שלושה מטוסים מתקרבים ללונדון.

ראש־הממשלה אל סיר הוראס וילסון 19.9.40

וסיר אדוארד בריג’ס

נא להמציא לי סיכּוּם נוסף [של זמן שיצא לבטלה במשרדים ממשלתיים בשל אזהרות מפני התקפת־אוויר] לימים 17 ו־18 בחודש, ומכאן ולהבא מדי יום ביומו, מכל המיניסטריונים, כולל משרדי השירותים. סיכומים אלה יימסרו לראשי כל המיניסטריונים בו בזמן שהם נשלחים אלי. כך אפשר יהיה לראות מי המרבה לעשות חיל. אם יום אחד לא קבלו כל הסיכּומים מכמה משרדים, צריך יהיה בכל זאת להעבסניר את אלה שנתקבלו.

*

כיון שכּך התעוררו הכל להוכיח את מעלתם. למעשה הומצאו שמונה מן הסיכומים האלה. מבדח היה לראות שהמיניסטריונים של השירותים הלוחמים היו זמן־מה במצב הגרוע ביותר. נזיפה מרומזת זו העליבתם ודירבּנה אותם, וחיש מהר תפסו את מקומם הראוי. איבּוד שעות העבודה בכל המשרדים הוקטן עד לשיעור מבוטל. לא ארכו הימים ובגלל מטוסי־הקרב שלנו נעשו ההתקפות באור היום יקרות מדי לאויב, ושלב זה חלף־עבר. למרות אותות ההתראה והאזעקה שהושמעו בלי הפסק כמעט, לא נפגע כמעט שום משרד ממשלתי גדול בשעות היום בהיותו מלא אדם, גם לא נגרמו שום אבידות בנפש. אבל מה רב הזמן שהיה יכול ללכת לאיבּוד בפעולתו של המנגנון המלחמתי אילו גילו העובדים האזרחיים והצבאיים חולשה כלשהי, או אילו הוליכום בדרך־לא־דרך!

עוד ב־1 בספטמבר, לפני החל התקפות־הלילה הכבדות, פניתי אל שר־הפנים ואחרים.

אזהרות ואמצעי־זהירות מפני התקפות־אוויר

1. השיטה הנוכחית של אזהרות מפני התקפה נתכוונה לטפל בהתקפות־המונים גדולות מפעם לפעם על מטרות מוגדרות, ולא בגלים החוזרים ובאים פעמים אחדות ביום, וכל שכּן לא במפציצים ספוראדיים המשוטטים להם כה וכה בלילות. לא נוכל לסבול את שיתוקם של חלקי ארץ נרחבים שעות על שעות בכל יום ואת הטרדתם בכל לילה. אין להרשות לאויב להקשות על המאמץ המלחמתי שלנו על ידי הפסקת העבודה באותם בתי־החרושת שקצרה ידו מהחריבם.

2. לכן יש להנהיג שיטה חדשה של אזהרות:

ההתראה

האזעקה

הארגעה

ההתראה אינה צריכה להפסיק את החיים התקינים של האזור. אנשים שאינם עוסקים בעבודה לאומית יוכלו לתוּר להם מחסה, אם ירצו, או לשים את ילדיהם במקום מבטחים. אבל בכללו של דבר צריכים הם ללמוד, ולומדים הם, להסתגל לסכנות ולאחוז באמצעי־זהירות רק במידה שהם יפים לתפקידיהם ומזגם מחייבם.

3. סגל־גרעין מוגבל צריך לנהל את שירותי ההגנה האווירית, ואין צורך להזעיק את כולם מדי פעם כמו עם מתן אות־אזהרה אדום, כפי הנוהג כיום. יש לפתח את שיטת הצופים בכל בתי־החרושת שבּהם מתנהלת עבודה מלחמתית, ויש להפעילה עם מתן אות ההתראה. לצופים תהיה סמכוּת מלאה לתת אותות אזעקה מקומיים בבית־החרושת או במשרד. את אות ההתראה יכול לתת בשעות היום מספר מספיק של פקחים הממוּנים על כך במיוחד, על ידי הנפת דגלים צהובים. בלילה אפשר להשתמש בפנסים צהובים (או אולי אדומים) מהבהבים. יש לעיין בשימוש בתאורת חשמל ברחובות, ובאפשרות של השמעת אותות מיוחדים בטלפון.

4. האזעקה היא פקודה בלתי־אמצעית “לתפוס מחסה” ולתפוס את כל עמדות ההג"ס. מסתבר מאד שהדבר יחול בעת ההתקפה ממש, או יקדם לה בפרק־זמן קצר בלבד. בכל מקרה צריכה השיגרה להיות בהתאם לתנאים המקומיים.

האות לאזעקה יהיה הצופר. מסתבר שלא יהיה צורך להוסיף עליה אותות־אור או טלפון.

5. אות הארגעה יינתן כמו עכשיו. הוא יסיים את תקופת האזעקה. אם תימשך האזעקה, יישארו הדגלים מונפים; אם יסתלק האויב סופית. יורחקו הדגלים והאורות של ההתראה.

השימוש באותות ההתראה והאזעקה יוכל להשתנות בחלקים שונים של הארץ. באזורים הנתונים להתקפות תכופות, דוגמת קנט המזרחית. דרומה ודרום־מזרחה של לונדון, דרום־מזרח אנגליה, בירמינגהם, דרבי, ליברפּול, בריסטול וכמה מקומות אחרים, תהיה ההתראה דבר של שיגרה. האזעקה תציין התקפה בפועל. הוא הדין גם לגבי רובע וייטהול. בחלקים אחרים של הארץ ייתכן להצדיק שימוש חסכוני קצת פחות באות האזעקה כדי למנוע את התנוונות שירותי ההג"ס.

6. במשרדים ממשלתיים בלונדון אין לאלץ איש לתפוס מחסה עד אם החלה האש למעשה ועד אם נשמע קול הצופר המצווה על האזעקה בתנאים החדשים. איש בל יפסיק את עבודתו רק משום שלונדון נמצאת במצב של התראה.

*

אנוס הייתי לסגת מעמדתי ביחס לצפירות, או “יללות הרפאים”, כמו

שתיארתין בפרלמנט.

ראש־הממשלה אל שר־הפנים ושאר הנוגעים בדבר 14.9.40

הבטחתי לבית־הנבחרים שתוך השבוע שעבר נדון בתקנות חדשות ביחס לאזהרה מפני התקפת־אוויר, צופרים, משרוקיות, צופים וכו'. אולם בגלל הגברת ההתקפות לא נמצא הצורך לבטל את הצפירות ברגע זה. מכל־מקום אשמח לקבל תזכיר קצר על הנוהג שהתפתח למעשה משך השבוע שעבר.

*

הלב היה נכמר על כל האנשים המסכנים, שרוּבּם יושבים בבתיהם הקטנים, שאין להם מאומה מעל ראשיהם.

ראש־הממשלה אל שר־הפנים 3.9.40

למרות המחסור בחמרים יש לעשות מאמץ גדול כדי לסייע לאנשים לנקז את מקלטי אנדרסון, הנותנים שבח כה רב לשמך, ולהכין להם רצפות לקראת גשמי החורף. לבנים מהוּפכות שתוּשׂמנה ברוֹפף בלי טיח, בכיסוי פיסת לינוליאום, תצלחנה למדי, אבל הכרח שיהיו תעלת ניקוז ובור־שופכים. אני מוכן לעזור לך בתכנית מקיפה לטפל בדבר. אפשר לתת הוראות בראדיו, ויש להשתמש כמובן בנציבי הגלילות ובשלטונות המקומיים. נא להמציא לי תכנית.

ראש־הממשלה אל הגנרל איזמי והלשכה הפרטית 11.9.40

נא לדרוש דו"חות בשאלה אם יש להתקפות־אוויר איזה השפעות

רציניות על –

(1) אספקת המזונות וחלוקתם;

(2) מספר הסרי הבית, והדאגה להם;

(3) אפיסת כוחות הכּבּאים;

(4) הבּיוּב באזור לונדון;

(5) הגז והחשמל;

(6) אספקת המים באזור לונדון.

(7) הגנרל איזמי יברר מה ההשפעה המעשית של ההפצצות על הייצור בווּליץ'. ראה גם הדו"ח שקיבלתי ממיניסטר־האספקה.

ראש־הממשלה אל סיר אדוארד בריג’ס 12.9.40

הואל בטוּבך להעביר לקבינט ולמיניסטרים את הצעתי שיקדימו במידת־מה את שעותיהם. ארוחת־הצהרים צריכה להיות בשעה אחת, ואת זמני ישיבות הקבינט יש להקדים בחצי שעה. בעיקרו של דבר כדאי יהיה שנחתור לשעה מוקדמת יותר של ארוחת־ערב, נאמר 7.15. החשיכה מקדימה לרדת, ובשבועות הקרובים אפשר לצפות להפצצות קשות משעה שתוּסר ההגנה של מטוסי־הקרב. טוב יהיה אם יוכלו העובדים והמשרתים להימצא במקלטים במוקדם ככל האפשר, והמיניסטרים מתבקשים לסדר את העבודה במקומות בטוחים במידה מתקבלת־על־הדעת משך התקפות־הלילה, ובפרט למצוא מקומות לינה שבּהם לא יפריעם דבר חוץ מפּגיעה ישרה.

אני מתכוון לבקש את הפרלמנט כשיתאסף בשעה הרגילה ביום־ג' להתכנס לישיבות האלו שלא־מן־המנין ב־11 לפה“צ ולהתפזר ב־4 או 5 אחה”צ. דבר זה יאפשר לצירים להגיע לבתיהם, ואני מקווה – למקלטיהם, באור היום. עלינו להסתגל לתנאים האלה, שמסתבר כי יחריפו. אכן, אפשר מאד שיהיה עלינו להקדים את שעות העבודה שלנו בעוד חצי שעה עד שיקצרו הימים.

גם הפרלמנט זקוק היה להדרכה ביחס לניהול עבודתו בימים המסוּכּנים האלה. הצירים היו סבורים כי מחובתם לשמש דוגמה. זה היה נכון, אבל אפשר להרחיק לכת בזה יותר מדי; היה עלי להתדיין עם צירי בית־הנבחרים ולשדלם שישמרו על מידת הזהירות הרגילה ויסתגלו לתנאים המיוחדים של הזמן. במושב חשאי שיכנעתים ששׂוּמה עליהם לאחוז באמצעי־זהירות נחוצים ושקולים היטב. הם הסכימו כי אין לפרסם את הימים והשעות של ישיבותיהם, וכי עליהם להפסיק את ויכוחיהם כל־אימת שהצופה מודיע ליושב־ראש־הבית על “סכנה מיידית”. אז היו כולם יורדים מתוך הכרת־חובה למקלטים הצפופים, הבלתי־יעילים שעמדו לרשותם. תמיד יוסיף הדבר לתהילתו של הפרלמנט הבריטי שמשך כל התקופה הזאת הוסיפו ציריו לשבת ולמלא את חובותיהם. בית־הנבחרים רגיש מאד בעניינים כאלה, וקל היה לגלות פנים שלא־כהלכה בהלך־רוחו. כשנזוק בנין אחד עברו הצירים למשנהו, ואני עשיתי כמירב יכלתי לשכנעם להישמע ברוח טובה לעצות של חכמה. למועד עוד אספר על נדודיהם. קיצורו של דבר, הכל נהגו מתוך תבונה והכרת־ערך־עצמית. כן גם שיחק לנו המזל שכאשר נוּפּץ בנין־הפרלמנט לרסיסים כעבור חדשים אחדים אירע הדבר בלילה ולא ביום, בהיותו ריק ולא בהיותו מלא. עם שהשתלטנו על התקפות־היום באה מידה ניכּרת של הרווחה בנוחוּת האישית. אבל משך החדשים הראשונים מעולם לא זזה ממני החרדה לבטחונם של צירי הפרלמנט. אחרי הכל הרי פרלמנט ריבּוני וחפשי, שנבחר בדרך הוגנת במשטר המעניק זכות־בחירה לכּל, שידו משגת להדיח את הממשלה בכל יום אלא שהוא גאה לתמוך בה בימים הקודרים ביותר, היה אחת הנקודות השנויות במחלוקת עם האויב. הפרלמנט ניצח.

ספק בידי אם היה לאיזה מן הרודנים שלטון יעיל כל כך ברחבי כל האומה שלו כמו שהיה לקבינט המלחמתי הבריטי. כשביטאנו את רצונותינו נתמכנו על ידי נציגי העם, והכל צייתו לנו ברוח טובה. אולם בשום זמן מן הזמנים לא נפגמה הזכות למתוח בקורת. כמעט תמיד כיבדו המבקרים את האינטרס הלאומי. כשקראו עלינו תגר לפעמים, ביטלו בתי הפרלמנט את דעתם ברוב מכריע, וזאת, בניגוד לשיטות הטוטליטאריות, בלי שמץ כפיה, התערבות, או שימוש במשטרה או בשירות החשאי. מקור לגאוה מצאנו במחשבה שהדמוקרטיה הפרלמנטרית, או ייקרא כאשר ייקרא לחיים הציבוריים הבריטיים שלנו, יכולה לעמוד בכל המבחנים, להתגבר עליהם ולצאת מהם בשלום. אפילו איוּם ההשמדה לא הטיל מורא על הצירים שלנו, אבל דבר זה לא קם ולא היה, לטוּב־המזל.

 

פרק שמונה־עשר: “לונדון יכולה לשאת”    🔗

קשוחים ועליזים – סערת הרגשות בארצות־הברית – תעלות־השופכים של לונדון – סכנת מגפות – חלונות מנופּצים – פצצות ההשהיה – מיזכרים בנדון זה – היחידות לביעור פצצות שלא התפוצצו – ההתגברות על הסכנה – מוקשי־מצנחים כבדים – השאלה של פעולות־תגמול – נסיונות הגרמנים לאחר זמן בהשוואה לנסיונותינו – הצורך בבטחון לממשלה המרכזית – חזרה כללית על “פּאדוֹק” – הרברט מוריסון שר־הפנים במקומו של ג’ון אנדרסון – תחילת ההתקפות בפצצות־הצתה – שירות הכּיבוי הלאומי – ההגנה האזרחית, חילו הרביעי של הכתר – יכלתה של לונדון לספוג מלקות – הסדרי־קבע להבטחת המנגנון המלחמתי – אני מוּשׂם במקום־מבטחים בתחתית של פיקאדילי – חזרה אל ה“נספח” – עוד שינוי בתכנית הגרמנית – ערי־השדה – קובנטרי – בירמינגהם – התקפות על הנמלים – השריפה הגדולה בסיטי־של־לונדון, 29 בדצמבר 1940 – המלך בארמון בקינגהם – הוד־מלכותו מכלכּל את הענינים – הרהור לעתיד

אלה היו הזמנים שבהם נראו האנגלים, ובפרט אנשי לונדון, אשר להם נתיחד מקום־הכבוד, באוֹרם הטוב ביותר. קשוחים ועליזים, עקשנים ונכונים לשירות, ביטחת עם בלתי־מנוצח בעצמותיהם, הסתגלו לחיים החדשים והמוזרים האלה, על כל אימיהם, על כל טלטלותיהם ותהפוכותיהם. ערב אחד, כשעמדתי לצאת לסיור בחוף המזרחי, נשמעו הצפירות בדרכי לקינג’ז־קרוֹס, הרחובות החלו להתרוקן, להוציא את התורים הארוכים של אנשים עייפים וחיורים מאד המחכים לאוטובוס האחרון שיסיע. ערפל סתוי וזרזיף מטר הליטו את המראֶה. האוויר היה צונן וטחוב. הלילה והאויב קרבו לבוא. בפרכוס של כאב־לב חשתי עד למעמקי בנטל ובסבל הנופלים בחלקה של עיר־הבירה הגדולה שבעולם. כמה זמן יימשך הדבר? כמה עוד יהיה עליה לשאת? מהם גבולות כוח־החיוּת שבה? מה השפעה תהיה לתשישותה על כוח הייצור וניהול המלחמה שלנו?³⁷

הרחק מעבר לאטלנטי עוררה ההפצצה הממושכת על לונדון, ואחרי כן על ערים ונמלים אחרים, גל של אהדה בארצות־הברית, חזק מכל שהורגש אי־פעם לפני כן או אחרי כן בעולם דובר־האנגלית. הרגשות נתלקחו בלבות האמריקאים, ויתר על הכל בלבו של הנשיא רוזוולט. דרגת־החום עלתה בארצות־הברית בתמידוּת. חשתי בלהט רגשותיהם של מיליוני אנשים ונשים המשתוקקים לחלוק עמנו בסבל, שנפשם יוצאת להנחית מהלומה. באו אלינו אמריקאים רבים ככל שיכלו להגיע, והם הביאו באמתחותיהם מתנות ככל שיכלו להביא, ורגשי ההוקרה, רוח האחוה והאהבה העזה שגילו הפיחו בנו עידוד רב. אולם עומדים היינו רק בחודש ספטמבר, והיו לפנינו הרבה חדשים להוויה מוזרה זו.

תחת לחץ ההפצצה רבּו המקלטים והביצורים בלי חשׂך. שלושה דברים הדאיגוני בעיקר. הראשון היה תעלות־השפכים. כאשר ששה או שבעה מיליונים מתגוררים בשטח בנוי רחב־ידים, נראה היה לי כי חורבן הבּיוב ואספקת־המים שלהם הוא בגדר סכנה גדולה מאד. האם תוכל רשת הבּיוב להתמיד בפעולתה או שמא תבוא עלינו מגפה? מה יקרה אם ייכּנסו מי־השפכים לתוך אספת המים? בעצם נהרס בתחילת אוקטובר המוצא העיקרי של הבּיוב והיה עלינו להניח לכל השפכים שלנו לשטוף לתוך התמזה, שתחילה נדפה צחנה של מי־שפכים ואחרי כן צחנה של מבול החמרים הכּימיים ששפכנו לתוכה. אבל על כל אלה התגברנו. שנית, חששתי כי הלילות הארוכים שעושים מיליונים במקלטי־הרחוב הצפופים – שגם הם מוגנים רק מפני הדף־אוויר – יביאו לידי מגפות של שפּעת, אסכּרה, הצטננות רגילה ומי־יודע־מה. אבל נראה היה כי הטבע כבר דאג לסכנה הזאת. האדם הוא חי עֶדרי, והחיידקים המזיקים שהוא פולט ונושף נלחמים כנראה זה בזה ומבטלים זה את השפעתו של זה. הם יוצאים ומכלים זה את זה, ולאדם לא יאוּנה כל רע. אם אין הדבר נכון מבחינה מדעית, צריך היה להיות כך. העובדה עומדת בעינה שמשך החורף הקשה הזה היה מצב בריאותם של אנשי לונדון טוב יותר, למעשה, מן הממוצע. יתר על כן, כוחם של האנשים הרגילים בני כל ארץ לשאת סבל, שעה שרוחם מתעוררת בקרבם, דומה שאין לו מצרים.

חרדתי השלישית היתה מפני רעב לזכוכית. לפעמים היו כל השמשות מנופּצות ברחובות שלמים מחמת פצצה אחת. בשורת מיזכרים חקרתי ודרשתי בדאגה בענין זה, והצעתי להפסיק מיד כל יצוא של זכוכית. אולם הרגיעוני בעובדות ובמספרים, וגם הסכנה הזאת מעולם לא באה ולא נהיתה.

*

מנהרות הרכבת התחתית כמקלט־לילה לאזרחי לונדון

הסיטי בלונדון אחרי ההפצצה של 29.12.40

באמצע ספטמבר הופעלה נגדנו צורה חדשה והרסנית של התקפה. מספר רב של פצצות־השהיה הוטלו עלינו עתה במקומות רבים והיו לבעיה מוּקשה. עשרות פעמים היה צריך לחסום רצועות ארוכות של מסילות־הברזל, צמתים חשובים, מבואות לבתי־חרושת ושדות־תעופה חיוניים וכבישים ראשיים, ואלה היו מנוּעים מאתנו בשעת דחקנו. צריך היה לחפור ולהוציא את הפצצות האלו, לפוצצן או ליטול מהן את עוקצן. זה היה תפקיד שסכנתו מרוּבּה במידה שאין למעלה ממנה, בפרט בהתחלה, כשהיה צורך ללמוד את כל השיטות והאמצעים בשורה של נסיונות מכריעים. בכרך א' כבר סיפרתי על הדרמה של פירוק המוקש המגנטי, אבל צורה זו של הקרבה־עצמית היתה עתה מעשה שבכל יום, אף כי נשארה עילאית בטיבה. תמיד מצאתי ענין במרעוֹם־ההשהיה, שנתרשמתי ממנו בפעם הראשונה ב־1918, כאשר השתמשו בו הגרמנים בקנה־מידה גדול כדי למנוע מאתנו את השימוש במסילות־הברזל שבּהן התכוונו לחדור לגרמניה. דרשתי שיופעל על ידינו, הן בנורבגיה הן בתעלת קיל. אין ספק כי זהו מכשיר יעיל ביותר בלחימה, בשל חוסר־הודאוּת הממושך שהוא יוצר. עתה נגזר עלינו לטעום את טעמו בעצמנו. הוקם ארגון מיוחד לטיפול בפצצת־ההשהיה תחת פקודתו של הגנרל קינג, קצין רב־מרץ ומוכשר ביותר, שאני עצמי קיבלתיו לראיון בצ’קרס. בשורת מיזכרים השתדלתי להמריץ את המלאכה.

ראש הממשלה אל מזכיר־הממלכה לעניני־מלחמה 13.9.40

כפי שטילפנתי אליך אמש, דומה כי חשוב הוא ביותר לטפל בפ.ש.ה. [פצצות שלא התפוצצו] בלונדון, ובפרט במסילות־הברזל. הדוחק בקרפיפי הסחורות נעשה חמור, בעיקר מסיבה זו. טוב יהיה להביא קבוצת חבּלנים הן מן הצפון הן מן המערב, וכן להרחיב במהירות האפשרית את הארגון של הגנרל קינג. יש לתכּנו בממדים גדולים כדי־כך שיוכל לטפל בטירדה הזאת, שבּקרב היא עשויה ללבוש צורה חמורה יותר.

ראש־הממשלה אל מיניסטר־האספקה 21.9.40

פירוקן המהיר של פצצות שלא התפוצצו הוא בעל חשיבות ממדרגה עליונה. אם לא נצליח לטפל בבעיה הזאת יוכל הדבר להביא לידי תוצאות רציניות בייצור המטוסים ושאר חמרי־מלחמה חיוניים. יש להקל על עבודת מפרקי־הפצצות ולתת להם את כל מיני הציוד החדיש. התזכיר שקיבלתי ממזכיר־הממלכה לעניני־מלחמה מראה על הניסויים המתנהלים ועל הציוד המתוכנן. עדיפות 1 (א) יש לתת לייצור הציוד הדרוש, ולכל הצרכים הנוספים שאולי יתגלו.

ראש־הממשלה אל מזכיר־הממלכה לעניני־מלחמה 14.9.40

שמעתי שבארצות־הברית מיצרים טיפוס מיוחד של מקדח היכול לקדוח בתוך פחות משעה בור גדול ועמוד כדי־כך שחפירתו תצריך יומים או שלושה בעבודת ידים.

סבור אני שעליך לעיין בהזמנת מספר מכשירים כאלה לשימושן של המחלקות לפירוק פצצות. עיקרו של ענין זה הוא להגיע אל הפצצה ולטפל בה בהקדם האפשרי.

יכול להיות שהמקדחים האלה יקרים, אבל קנייתם תשתלם פי־כמה מתוך החסכון שנחסוך על ידיהם בנפש וברכוש. חוץ מזה אני סבור שהאנשים האמיצים האלה ראויים לכך שנתן להם את הציוד הטכני המשובח ביותר.

ראש־הממשלה אל מזכיר הממלכה לעניני־מלחמה 28.9.40

אומרים לי כי יש ראָיות חותכות לכך שהשיטה של טיפול בפצצות־זמן על ידי ניקוב³⁸ נמצאה מוצלחת מאד. נוכח הצרות החמורות והגוברות שגורמות הפּצצות האלו, רוצה הייתי להיות בטוח כי שיטה זו מופעלת בקנה־מידה גדול למדי. הואל בטובך להמציא לי דו"ח על היקף השימוש בניקוב.

*

בכל עיר, עיירה ומחוז הוקמו פלוגות מיוחדות. מתנדבים נחלצו למשחק הקטלני. הורכבו צוותים שהמזל האיר להם פנים או הסתיר פניו מהם. היו ששׂרדו לאחר שלב זה במבחן שלנו. היו שניסו את מזלם עשרים, שלושים או אפילו ארבעים פעם עד שמצאו את גורלם. אנשי היחידות לפצצות־שלא־התפוצצו נראו בכל מקום שעברתי בסיורי. משום־מה דומה היה כי פניהם שונים מאלה של אנשים רגילים, אפילו יהיו אמיצים ונאמנים ככל אשר יהיו. הם היו כחושים, הם היו צמוקים, פניהם כחלחלים כלשהו, עיניהם מאירות ונוצצות ושפתיהם הדוקות הידוק משונה; מלבד זאת, התנהגות למופת. כשאנו כותבים על צוק העתים שלנו, נוחים אנו לעשות שימוש־יתר במלה “נזעם”. מן הראוי היה ליחדה ליחידות לפירוק פצצות־שלא־התפוצצו³⁹.

זכורה לי חבורה אחת היכולה לסמל הרבה אחרות. היו בה שלושה אנשים – הרוזן סאפולק, מזכירתו הפרטית ונהגו הקשיש למדי. הם קראו לעצמם “השילוש הקדוש”. גבורתם והמשך קיומם היו למשל בפי כל יודעי־דבר. בשלושים־וארבע פצצות שלא התפוצצו טיפלו מתוך יעילות מנומסת וחייכנית. אבל השלושים־וחמש תבעה את קרבנותיה. עלה ל�