ניקראסוב הרוסי היה אומר: “יש לך הרשות לא להיות משורר, אולם חובה מוטלת עליך להיות אזרח טוב”, כלומר: לכתוב בטעם ספרותי היא רשות, אולם לעמול עם הציבור היא חובה. ומהשקפה ציבורית נתרציתי לקבץ חלק ממאמרי המעטים שכתבתי עברית. במאמרים אלה חוויתי דעתי בלי משוא־פּנים על החזיונות¹ הנוגים של זמננו, שהם תוצאות מתנועת הסוציאליזם – זה הזרם הכביר שהכה גלים בכל העולם וביתר שאת ברחובנו היהודי.

המאמרים מטפּלים בשאלותיה של תנועת הפּועלים ובעיקר בתנועת הפּועלים היהודים באמריקה, אשר אך מעט כתבו בעניין נכבד זה בעברית. הייתי פּעיל בתנועה זו מנעורי והיתה לי שעת־הכושר להסתכל בתוצאותיה החיוביות וגם השליליות של תנועה כבירה זו, ששינתה את דרכי חיינו בכל העולם מן המסד עד הטפחות.

אמנם פעיל ביותר הייתי במיסדר “חוג הפּועלים” (ארבייטער רינג) – זה המיסדר העממי שיצר מוסדות בני קיום ברחובנו כבית־הבראה למוכי שחפת, בתי ספר אידיים, וגולת־הכותרת של מפעליו הם בתי־מרגוע ליגיעי־כח הם הפּועלים הזקנים, שהתיגעו כל חייהם בעבודה קשה. ואם ל“חוג הפּועלים” אך מטרות מוגבלות, בכל־זאת היתה לו השפעה גדולה על מהלך הרוחות של תנועת הפּועלים היהודים הכבירה, והדברים עתיקים. ומבימת “חוג הפּועלים” היתה לי שעת הכושר להכיר תנועה זו לכל צדדיה.

ב“חוג הפּועלים” הגעתי למדרגה גבוהה. הייתי כעשר שנים מזכיר של חבר המנהלים (באָרד אָף דירעקטאָרס), שהיא להלכה המשרה היותר גבוהה. חבר זה, לפי החוקה, הוא המוסד העליון של המיסדר, מעין בית־המשפּט העליון.

הייתי גם כן המזכיר של הוועד, שעליו היה להכין תכנית מפורטת לבתי מושב־זקנים, ועבדתי הרבה בעד הרעיון הזה שלא על מנת לקבל פּרס. בראשית היה הרעיון ואם עכשיו הדבר יוצא לפעולות, יכול אני להתפּאר, כי הרביתי לעשות בעדו. הייתי גם כן מזכיר ברוב הוועדות של המיסדר הזה. וכל המשרות נשאתי שלא על מנת לקבל פּרס, ולפיכך אפשר לי לדבר על תנועת הפּועלים בלי משוא־פּנים. נשארתי “ירוק” אף כי המחלקה לתרבות של המיסדר הזה, ביזמת מזכירה נ. כאנין, מתעתדת להוציא ספרי האידי בדבר אמריקה. מה שראיתי מתאמץ אני כ“ירוק” למסור בלי משוא־פּנים.

משכיל עברי שקרא את מאמרי על תנועת הפּועלים בשבועון העברי “הדואר” אמר, שאני מרומם את תנועת הפּועלים בשעה שידוע, כי בתנועה זו הדיוטים קופצים בראש. באמת אינני מתעלם מחסרונותיה של תנועה זו, אולם התופעה של שליטת הדיוטים היא עכשיו תופעה עולמית. היא אינה מכה מדינית, אלא בין־לאומית. גם כל המוסדות היהודיים בכל הארצות לקו במכה זו, ובמובן יחסי אינני חושש לאמר, כי דווקא בתנועת הפּועלים היהודים אנו מוצאים אידיאליסטים מסורים בכל לב ונפש לאידיאל שלהם. די להזכיר שמותיהם של מאיר לונדון, יודזשין דבס ובמידה ידועה גם את אברהם לייסין, שיפּליאקוב, וולאדיק. ואם דבס על־פי מוצאו משאינם בני־ברית, הרי פעולותיו היו בעיקר ברחוב היהודים.

מאמרי נושאים קצת גם חותם אוטוביוגראפי. הייתי פּעיל בתנועת הפּועלים היהודים מנעורי מיום היווסד ה“בונד” עד עכשיו ובהשפּעת רבי לייסין ואולי ביתר עוז בהשפּעתו של אחד מן הוותיקים של חסידי קוידינוב, מיכל טליתניק, ז“ל, נשארתי יהודי ומכבד אנשי תורה, ואחרי כל ההרפתקאות שעברו עלי אני מבין עכשיו היטב מה שאמרו חז”ל בדבר התורה. בלי התורה האמתית עלול העולם להיהפך לתוהו ובוהו. נישארתי סוציאליסט, אך סוציאליסט יהודי, ומקווה אני שיצרוף הסוציאליזם את תופעות חיינו.

הרוב הגדול של מאמרי נדפס מקודם בזמנים שונים ולא עשיתי בהם שום שינויים. נכבדות התגובות הישרות, שהיו לי מחזיונות שונים.

ידידי הסופר א. ר. מלאכי עודד אותי לקבץ מאמרי ואמרתי אם מבקר מחמיר כמוהו מוצא בהם ענין אולי ימצאו אחרים ענין בהם.

הסופר החביב, העברי המובהק דניאל פּרסקי נטל עליו לעסוק בהגהה. אולם תנאי התניתי עמו שלא לעשות שום שינויים בסגנון. יודע אני בקשיים הגדולים שנכשל בהם. הוא עשה עבודה קשה ותודתי ערוכה לו מקרב לבי. חזקה לתלמיד־חכם כמוהו שלא יוציא מתחת ידו דבר שאינו מתוקן.

תודתי ערוכה גם כן לידידי זליג רוגוב, רעי מנעורי אברהם שמואל ווינר והסופר מנשה וואכסר, אשר יסדו וועד היובל להוציא לאור את הספר. כוונותיהם היו בוודאי רצויות. במיוחד אני מכיר תודה לידידי המלומד שלמה פיינסטון בן עירי בעל ספר החימיה באידית. הוא לקח למפרע שתי מאות טפּסים ובזה איפשר את הוצאת הספר, אף כי איננו מסכים לדעותי.

אינני יודע עד כמה הצלחתי לתת תמונה אמתית מתנועת הפּועלים היהודים באמריקה, מכל מקום אני הייתי המתחיל בענין נכבד זה בעברית ובטח יבואו אחרים לברר הענין מכל צדדיו.

מיכל איבנסקי

א. שאיפות לתיקון העולם