יומן 1 דיסקט – באין עקבות ליוצאי מצרים

במחצית יולי 1973, הייתי אורחם של מדריכי בית־ספר שדה צוקי־דוד. קבעתי לי למטרה ליצפות באזור הזה באופן רצוף בתופעות האקלוגיות של המקום. בכל יום יצאתי לכוון אחר מתוך רצון להכיר את השטח בצורה הקפית. צמחים שלא היכרתי אספתי וכמוכן העמדתי מלכדות מכרסמים בימקומות שונים, וגם לכדתי חרקים וזוחלים לשם היסתכלות ואיסוף. היות וזה היה ביקור ראשון, לא היצטיידתי בחומרים ובכלים לשימור בעלי־החיים. לפיכך היסתפקתי באיסוף מצומצם ובעיקר רשמתי את הדברים. במקביל לתצפיותי בשטח הטבע, אספתי מידע ביתחום הרפואה המקומית. העמקתי להיסתכל בחיי החברה הבדוית תושבת המקום וכן הירחבתי את הכרתי ביתחום המיבנה הטופוגרפי של האזור. ליכלל הבנה של הגיאולוגיה המקומית, לא הגעתי ביגלל אופיו של הנושא אשר טרם נחקר כראוי.

האקלים    🔗

הוא היה קיצי מובהק. הטמפרטורות נעו בין 32 מעלות ביום ל־18 בלילה. הלחות היחסית נמוכה ביותר, אם כי לא מדדנו אותה, אך היתה תופעה של היתיבשות מהירה. המגבות והכביסה יבשו בימהירות רבה, דבר שהעיד על תנאי הלחות.

עננים לא נראו במשך רוב הזמן. האויר היה צלול ובשמש היה חם, אך הרוח היתה נעימה. בלילות לא הוצרכתי להיתכסות בשמיכה.

המגורים המשותפים בצריף, הבישול העצמי וחוסר המים היזכירו לי את הימים בהם היינו חלוצים של ממש בעמק־יזרעאל.

תקופה זו נחשבת לקשה ביותר בסביבה הזאת. הצימחיה החד־שנתית אינה קיימת. אותם צמחים שהיסתגלו לתנאים השחונים, נאבקים על קיומם ועומדים ספק יבשים ספק חיים תוך ציפיה ליתקופה יותר נוחה.

הבארות הנחפרות על ידי הבדוים בנחלים, הולכות ומיתדלדלות. זה כמה שנים שאין הגשם מרווה כראוי את המקום. השלג שהוא מקור המים העיקרי, נמס השנה בימהירות, לא נאגר במאגרים התת־קרקעיים ואבד בתוך סידקי הגרניט.

בריכת “התופאחה” אשר לדברי צאלח אבו־עלואן הגנן של קפלת דיר־רבא היתה מיתמלאת בשנה כתיקונה כל יומיים. נידרש לה השנה חודש כדי להיתמלא. לפיכך יש בוסתאנים עזובים מחוסר מים. כתוצאה מעצירת מים הולכים עצי הפרי ומתיבשים בהם. בירצות הבדוים להפיק יותר מים, מעמיקים את הבארות ועוקבים בחפירתם אחר ירידת מיפלס המים. לדיבריהם לא קרה מקרה של יובש בארות מוחלט בכל התקופה ההיסטורית. בצידי הנחלים ובצלעות ההרים אפשר ליראות בריכות עזובות ויבשות מלפני הרבה שנים, כתוצאה מהיתיבשות. התיארוך של הבריכות הללו יכול לספק מידע על התקופה הגשומה שפקדה את האזור. במקביל להזנחת בוסתאנים מחוסר מים, מוצאים בימקומות שונים טיפוח הכשרת קרקע לבוסתאנים חדשים. יש מי שטוען כי השפע הכלכלי שהביא המימשל הישראלי שנתן עבודה לכל התושבים, מאפשר לתושבים להיתפנות להכשרת בוסתאנים חדשים.

שלא כמו הבדוים במדבר יהודה והנגב המסתפקים בחקלאות בעל, בדויי ההר הגבוה בסיני עוסקים בחקלאות של ממש. הם משקים ומטפלים בעצים. מיבחינה זו המושג בדוי נודד אינו מתאים לבדויי ההר־הגבוה.

מענינת במיוחד הקורלציה בין משכן הבדוים במרכז סיני, לבין שינויי האקלים העונתיים. בחורף הם יורדים לעמקים הסגורים, ובקיץ הם לנים בסוכות בימקומות מושבותיהם. יש מי שעולה להר הגבוה אל מקום שבו הם דרים בסוכות מוקפות גדר אבנים. לבדוים אלה יש משמעות אמתית לגבי חג הסוכות. בחודשי הקיץ הם חיים בסוכות או באוהל מפולש. בבוא החורף הם עוברים לגור בבית בנוי מאבן. יש מי שמסמיד את חג הסוכות ליזמן שבו מקימים סוכות בעת נקיפת הבמרים בינאות המדבר, כמו: – ד’הב. לדעתי יש לידחות קביעה זו. שכן המגורים בסוכות נימשכים לאורך כל הקיץ. האם זה קושר את יציאת מצרים והר סיני להר הגבוה? אולי!

למרות הצימחיה החצי יבשה בעונה זו ממשיכות הרועות לצאת להרים עם צאנן. העזים אוכלות גיבעולים יבשים של לענת־המדבר, בן חרצית־גזור ואחרים. באזורנו מזון כזה אינו מהווה מרעה. מענין ליבדוק אם דיאטה כזאת מתאימה גם לעז שלנו. יתכן שניצול הצימחיה היבשה היא מיתכונתה הבלעדית של עז סיני בהשואה לעז הצפונית. ידוע מן הניסיון, כי העז הלבנה אינה יכולה להיתקיים בסיני, כפי שראינו בטרפת אלקדרין. לבדוים שם העניק קצין החקלאות כמה עזים לבנות הולנדיות מתוך כוונה להשבית את העדר שלהם. כעבור כמה חודשים מתו העזים מחוסר היסתגלות ליתנאי המידבר, לאקלים ולמירעה.

למרות התנאים השחונים הקיצוניים קיימת באזור הזה פעילות ביולוגית ניכרת. אחת העובדות המציינות את המקום, היא הפעילות של שעות היום עד הצוהורים. מה הופתעתי ליראות את עיקר פעילות הזוחלים עד שעות הצוהורים. בישעות אחר הצוהורים המאוחרות לא מיתחדשת הפעילות כפי שאפשר היה לצפות. כמו הזוחלים, כך גם החרקים שבוחרים את השעות הראשונות של היום לפעילות. צריך ליבדוק ולהשוות את הדבר בסתיו, באביב ובחורף.

החרקים והזוחלים מסתתרים בתוך מחילות ונקיקים במקום שבו התנאים נוחים. בלילה קיימת פעילות רבה. המכרסמים למיניהם יוצאים ממחילותיהם. בעיקבותיהם יוצאים השועלים, הזאבים, הקיפודים ודורסי הלילה. עטלפים, חרקים גדולים מרחפים בלילות ומעידים על פעילות רבה. יש נחשים היוצאים בלי ספק ליפעילות לילית אם כי לא ניתקלנו בהם. הקרקע הבנויה מסלעי גרניט, או ארקוזה, אינם מאפשרים השארת עקבות ברורים. לכן קשה לעקוב אחר הפעילות הלילית.

ביגלל כושר הנשיאה הנמוך של המקום, קיימת פה אוכלוסיה דלילה של בעלי חיים בהשואה לנגב. דבר זה מיתבטא במאמץ הרב שהיה דרוש כדי ליפגוש בעל חיים זה או אחר.

את רוב העופות והציפרים מציינת העובדה של דגירה בסלעים. מלבד קן אחד של סיבכי על עץ רימון בואדי אימסירידה לא מצאתי אף קן. ידוע כי המידברונים דוגרים על השיחים. היכן הקן? אולי המידברונים באזור הזה דוגרים בנקיקים? אותה בעיה קיימת ביחס לורדיות אשר הסיפרות לא מציינת את מקום הדגירה שלהן. דבר זה תמוה בעיני מאחר שבחודש זה, עדיין צריכים להימצא שרידי הקינים. איני יכול לומר שלא גיליתי מאמץ מספיק ולא חיפשתי דיי.

קולות הציפרים נשמעו לי מיוחדים והם אופיניים למידבר סיני. הבולבולים היחידים שפגשתי בואדי אלג’ה המוביל לדיר אל־ארבעין, הישמיעו קולות השונים בגוון שלהם מן הבולבולים שבצפון.

קולות הורדיות, העפרונים והטריסטרמיות, מיצטיינים בצלילם המיוחד שלמזלנו הוא ערב לאוזן. בימיוחד מצטינים המדברונים ביצליליהם. הבחנתי בסילסולים שונים אצל המדברונים. יש להם סילסול מיוחד ליקריאת בני הזוג, וסילסול מיוחד ליקריאת האפרוחים. סילסול אחר להודעה על מציאות בשטח.

משום מה האינטונאציה של הבדויות בדברן דומה ומזכירה את זו של המידברונים. במיוחד כשהבדויות מכל גיל ומוצא משפחתי מדברות¹ בהיתלהבות זו עם זו. לא פעם הייתי מביא בדוית לשיחה רק מתוך כוונה להנעים את אוזני מנגינת דיבורה. אותה² אינטונאציה אתה מוצא גם אצל הגברים שגרונם לא ניחר מרוב עישון סיגריות.

מבין דורסי היום פגשתי פעם אחת את הפרס במעבר אל־ואטיה. יש מי שראה מין דורס לילה בואדי ג’רג’ניה העולה מדיר אל־ארבעין לעין כלאביה. המספר המצומצם של העופות הללו מתאים למיעוט בעלי החיים המסתובבים ביום חופשית בשטח הפנוי. דומני כי המספר הגדול של פרטים, מצוי אצל הורדיות. בכל אשר הלכתי פגשתי ושמעתי ורדיות ומדברונים.

מבין הסלעיות נפוצה סלעית ליבנת־הזנב – O. Leucopyga – אם כי במספרים קטנים משל המידברון. בתחלת אוגוסט פגשתי סלעית אחת כימעט כולה לבנה ובקצה זנבה יתד שחור בילבד. לפי השואת תמונות היא אינה סלעית־הערבות ולא סלעית המידבר. מי היא?

באחד הימים החמים החלטתי לעקוב אחר בעלי החיים שותי המים באזור הזה. ישבתי משך שעות הצוהורים ביבריכת אל־תופאחה שלרגלי מעלה אבו־ג’יפה. בזו אחר זו באו סנוניות וביתעופת החלקה נגעו ביפני המים ונסקו למעלה. כל סנונית חזרה על ההחלקה מארבע ועד שש פעמים. לא יכולתי ליבדוק אם צדו חרקים שהיתהלכו על פני המים. ניראה לי כי הן שתו מים. באותו הזמן באו ציפורים אחרות לישתות: – עפרוני המדבר, ורדיות, סלעיות ליבנות־הזנב וביום אחר גם הסלעית הלבנה. החוגלות והקוראים הנפוצים באיזורי סיני הנמוכים יותר, כמעט שלא ניראו. פעם אחת שמעתי את קול החוגלה. נימסר לי מפי מטייל כי ראה מספר קוראים בהר הגבוה.

כמו שאפשר היה לצפות, לא נימצא אף צמח חד־שנתי במצב פעיל. אצל הרב־שנתיים מצאתי תופעה מענינת. כמעט כולם פרחו. פריחה זו נימשכת כבר מן האביב המוקדם וידוע לי על קיומה בסתיו. מכאן המסקנה שיש כאן ענין עם תכונה מיוחדת של פריחה ממושכת האופינית לצמחיה של ההר הגבוה.

אני מנסה לפתח השערה בהקשר לתופעה זו. בירצוני לאמת את השערתי במשך הזמן. נידמה לי שאני צודק. בדקתי במגדיר את זמן הפריחה של הצמחים במקום הזה. ברוב המקרים נימצא כי הפריחה באיזור סנטה מיתמשך יותר. פירוש הדבר שיש לפננו תכונה אופינית שאת סיבותיה יש לחקור. דעתי היא, שהתנאים הקשים באזור הזה גורמים להפרעות ביתפוצת הצמחים וכיתגובה על כך היתפתחה התכונה של הארכת זמן הפריחה שמאפשרת יצירת מספר גדול יותר של זרעים במחזוריות של התחלת נביטה שונה. כל מחזור ניכנס ליתנאים אחרים ובכך נוצרים מחזורים אשר ליכשימצאו תנאים טובים לינביטה, רק אז הם ינבטו.

סיבה נוספת לפריחה הארוכה קשורה למציאות של הצמחיה בגובה טופוגרפי גבוה שבו התנאים יותר³ צפוניים. בכל המקרים הפריחה היתה תופעה כללית שהופיעה באפיקי הנחלים, במישורים ועל גבי המדרונות. אלה בתי גידול אשר משק המים שלהם עשיר יחסית הודות למי הנגר מהמתלולים והמדרונות הקרובים למתלולים. בימקומות גבוהים שבהם מי הנגר היו מועטים, כמו בפרשים הגבוהים או ברוד’ים – שהם קניונים בין שתי פסגות – שם לא היתה פריחה. השלהבית־הזהובה, דרדר המכבד, הלענה ובן חרצית גזור, כלל אלה המהווים את הכיסוי העיקרי במקומות הללו לא פרחו. מכאן יש להבין כי לשם פריחה דרושה לחות.

לפריחה הממושכת קשור אספקט נוסף המתיחס לחרקים. בענין זה אני נוטה להציג השערה נוספת. ביבדיקה של כל הצמחים הפורחים, מצאתי כי למעלה מ־70% הם צמחים המואובקים על ידי חרקים. ישנם צמחים שהם תלויים בצורה מוחלטת בפעולת ההאבקה של חרקים מסויימים כמו מיסמור־סיני קיפודן קרח ויש שאינם תלויים בהם. פירוש הדבר שקיימת תלות הדדית בין החרקים לבין הצמחים. ממבט ראשון ניראה כאילו זהו גורם מגביל המצמצם את האפשרויות הפתוחות של הצמחים.

אם ניתעמק יותר, נבין כי דוקא התלות בחרקים מבטיחה הצלחה. עובדת יסוד היא, שמקדם הצפיפות של הצמחים הללו קטן. אם ניסתכל על אשבל־מצרי ניראה כי המרחק בין פרט אחד לשני, גדול. התלות בחרקים מעידה בצורה מוחלטת על האבקה הדדית שהיא האמצעי הטוב ביותר להבטחת וריאביליות בתוך המין. היות והתנאים האקולוגיים קשים ומשתנים, מבטיחה ההאבקה ההדדית מתן תשובה לגורמים האקולוגיים המשתנים. כל אותם הצמחים שחדרו בעבר ולא קיימו גשר גנטי בין הפרטים על ידי האבקה הדדית עמדו בזמן מסויים ביפני מבוי סתום ונעלמו. אלה שהעמידו צאצאים בעלי וריאביליות בדרגה מתאימה, היצליחו לישמור אל עמדותיהם האקולוגיות בבית גידול זה. מכאן יש להבין את המשמעות של האחוז הגבוה של המואובקים בצורה הדדית.

וכמו שאמרתי, זו השערה שיש צורך להוסיף ולאמת אותה. במקביל מצאתי אחוז גבוה של חרקים מאביקי פרחים. נימצאו פרפרי חורשף, פרפר גדול בגודל פרפר החורשף ממשפחת החומיים, שלושה מיני כחליליים, שני מינים של לבנינים. גם הרבה זבובי רחף שוטטו מעל הצימחיה. חפושיות רפואה במספר גדול נימצאו על תיפרחת הקפודן הקרח ועל הנענה המשובלת. מינים רבים של דבורים במספרים גדולים וצרעות שונות. כנגדם כימעט שלא מצאתי חפושיות וחרקים אחרים שאין להם זיקה ליפרחים. אני מצרף את רשימת הצמחים שפרחו בעונה זו ביסביבות סנטה קתרינה תוך ציון הקשר אל החרקים. את הרשימה מסרתי לביקורת של אבי שמידע הבוטנאי שהוסיף משלו על מה שהיה ידוע לי.

מקוי־מיים    🔗

באזור ההר הגבוה בסנטה קיימים מקוי מים המהווים בריכות מים טיבעיות שרובן קטנות. קיימות גם בריכות שניבנו בבוסתאנים לצורך אגירת מים להשקאה. כל ימות הקיץ שומרות הבריכות על מימהן על ידי קילוח של “הקמאם” שהוא מעין מטפטף. הודות ליציבות המים מוצאים בהם אורגאניזמים שונים כעין בית גידול קבוע שבו הם משלימים את מחזור חייהם.

מן הצמחים הרבתאיים מוצאים את האצה “הידרותאריס” בעלת הריח הדוחה, וכן אצות חוטיות מן הירוקיות. יש גם אצות חד־תאיות צורניות. ליד המים במקום שהסלע לח ורטוב, מיתפתחות שערות שולמית המכסות לעתים את כל הנוף סביב הנביעה. בין החרקים שוכני המים נימצאו פישפש עקרבי, שיטגב, שחינית, סביבוני־מים קטנים וגם מין גדול שהם אופיניים לסיני. אלה מסוגלים לעזוב את מקווה המים המתיבש, לעוף ולהגיע למקווה מים אחר.

מבעלי החיים שאינם יכולים לינדוד נימצאו עלוקות שחורות שגודלן המקסימאלי כחמשה ס“מ. ביבריכת התופאחה מצאתי חלזונות שחורים שטוחים בקוטר חמשה מ”מ. חלזונות אלה מהווים חידה ביגלל העדרם מכל מרחבי סיני. באיסלה נימצאו חלזונות במים הזורמים. ביתר מקווי המים אין להם זכר. מה מונע מהם להיתקיים, אין איש יודע. בהקשר לכך יש לציין כי גם חלזונות היבשה נדירים בסיני. לפי מקור אחד, יש פעילות של חלזונות קטנים בימי הגשמים. בולט בימיוחד העדרם של הדו־חיים. באף מקרה לא מצאנו צפרדע או טריטון. מקובל עלינו כי הסלמנדרות חיות במקומות קרים. משום מה איננה קיימת בהר הגבוה. גם הדגים אינם מצויים כלל. דבר זה ניתן להסביר ביגלל חוסר הקשר הישיר אל מערכות נחלים זורמים. מן השפיריות אשר הנימפות שלהן חיות במים נפוצה השפירית המלכותית והשפירית האדומה.

בשולי המים מוצאים נרתיקים גליליים בקוטר של חמשה מ“מ ובאורך של שני ס”מ. אלה נרתיקים של מין פרפר הדומה לעש ממשפחת הטריכופטרה אשר כנפיו האחוריות גזורות לריסים. הזחל בונה את הנרתיק מריר ומדביק גרגירי חול אליו. כל זמן היותו במים הוא גורר את הנרתיק אתו. בזמן ההיתגלמות, הוא יוצא אל פני המים, מצמיד את הנרתיק לסלע ומתגלם. בחודש זה, כל הנרתיקים היו ריקים. מצאתי זחלים בודדים ביפעילות.

סיכום: – עבודתי זו מחייבת המשכיות וביסוס. כי דרך כל תצפית חייבת להיות מאושרת על ידי גורמים שונים. מן הניסיון הקצר של חודש אחד, עדיין אי אפשר ליקבוע מסמרות. היצגתי בעיות ותצפיות על מנת שחברים נוספים לענין הטבע יבואו ויוסיפו או יגרעו, יאשרו או יפסלו. אז נהיה בטוחים כי הידע שלנו אודות ההר הגבוה בסיני מניח את הדעת.

עלי להודות כי המקום משפיע על שיקולי ומונע ממני את צלילות הדעת. אינני יודע אם יש אדם המחוסן מיפני השפעותיו של הדר הטבע המדהים ביופיו של דרום־סיני. ליפעמים המראות מושכים את העין מן התצפית בצמחים ובבעלי החיים ומסיחים את הדעת מרוב הקסם של המקום. כי סיני הוא סיני!