תוצגנה כאן בקצרה ובתמציתיות, שלוש תפיסות כוללות עיקריות הקיימות בפרשנות עגנון. הצגה זו יש בה הכרח של שטחיות מסוימת העושה עוול לבעלי הדעות השונות, ואינה מזכירה את מסגרת הזמן שבה נאמרה כל אחת מהן:
א. התפיסה הרואה בעגנון “שלומי אמוני ישראל”; “בראשית היה המאמין”; אדם העומד בשתי רגליו בתוך עולם המסורת היהודית, אבל פועל בעולם מודרני. עגנון הוא מעין “חוני המעגל”, שישן, כביכול, כמה דורות, בשעה שהתרחש משבר הדת, והקיץ בדור האחרון, ומנסה להחזיר “עטרה ליושנה”. להראות את היופי והשלמות של עולם האבות ההרמוני בעיקרו, ובה בשעה להראות שמפרי המסורת סופם הסתאבות והתנוונות. העולם החילוני אין לו תקומה, ואנשיו החילוניים – סופם התפוררות.
ב. התפיסה הרואה בעגנון את הסופר המודרני המובהק ביותר לא רק של ההוויה היהודית אלא גם זו של האנושות האירופית. הוא המורד הגדול והמערער הגדול, חושף הקרע שלא יוכל להתאחות בין האמונה לכפירה, בין הדת לחילוניות, בין דור האבות לדור הבנים.
דווקא משום שהוא בא מתוך עולם המסורת ומתאר אותו מתוכו, ערעורו חזק יותר והקרע בולט יותר. שכן הוא נעשה מבפנים, מתוך היכרות עמוקה, ידיעה יסודית ואהבה רבה. הערעור והקרעים הם בלתי־נמנעים. לכל יצירה שלו יש “קרקעית כפולה”; שני מישורים; צד גלוי וצד סמוי, והמתח ביניהם הוא המתח שבין התמים, המסורתי וההרמוני כביכול, לבין המודרניות הסוערת והמעוּרערת, למעשה.
ג. הוויתור על אפשרות ההכרעה.
פרשנות עגנון במיוחד, פתוחה לשתי השקפות עולם סותרות אלה, משום קולו המיוחד של המספר, שקשה ואף בלתי־אפשרי להכריע, מתי הוא כפשוטו, מתי הוא מלגלג, מתי זו אירוניה ומתי רצינות. כפל קול זה, מאפשר לכל אחד מן הפרשנים והקוראים, לבסס את השקפת עולמו על סמך פרשנותו שלו לטקסט וקריאתו בו, ולהביא לה סימוכין מתוכו. היצירה העגנונית פתוחה במתכוון, במודע ומלכתחילה, לאפשרויות קריאה, הבנה ופרשנות שונות ואף מנוגדות, באופן שכל אחד מוצא בה למעשה את מה שרצה למצוא, וכל אחד מוצא בה את עצמו.
חוסר האפשרות להכרעה, ומציאותם של חוקרים מוכשרים וחריפים בשני המחנות, הוליד אפשרות שלישית זו: ויתור על אפשרות ההכרעה בתחום האידאי וחיפושה בתחום הטכניקות הספרותיות שמפעיל המחבר והן המפעילות את היצירות השונות ומאחדות אותן לחטיבה אחת.
נוצרה ספרות מחקר פרשנית ענפה, המנסה להתחקות אחר קולו המיוחד של המספר, דרכי ההתחזות והטכניקות שפיתח למורכבות קולית זו, הפתוחה לקריאה נאיבית ולקריאה אירונית; ליראת שמים ולביקורת חריפה, בעת ובעונה אחת.
הבעיה הראשונה העומדת בפני מי שבא להפוך את הספר שירה להצגה היא להציג פרשנות משלו. עליו להחליט לאיזה משני המחנות העגנוניים הוא שייך, או שמא החליט שאין אפשרות להחליט, ועיקר המאמץ יהיה להשאיר את המחזה בתחום הפתוח לשתי הפרשנויות העקרוניות האלה בעת ובעונה אחת.
יש לשער שההחלטה תיפול בכיוון של תפיסת עגנון כסופר מודרני, המבסס את הקרע בין עולם המסורת ובין העולם החילוני, וכי מדובר כאן ברומן החילוני המובהק ביותר של עגנון. ואז מגיעים לבעיה השנייה: איך להבין את סיומו של הרומן? כיוון שסיומו משפיע על ההבנה של התהליכים המתרחשים ברומן, מערכת היחסים שבין הדמויות הפועלות, כיווניה והערכתה.
גם הסוף הפתוח, מחייב הסבר מאיזה סוג שהוא. כגון: האם הגיע הרבסט אל הגאולה? האם מצא את הגאולה בחברת שירה בבית המצורעים? או: האם זה רומן על התפוררותו של הרבסט, אותו גיבור חילוני המבקש לברוח ואין לו לאן, ונשאר עומד על פרשת דרכים? האם שירה היא “אישה מחציפה” או מקור השראה לאמנות, לשירה, לחופש, לעצמאות?
והבעיה השלישית: באיזה מכל האפשרויות שמזמן הרומן כדאי לדבוק ועל איזה לוותר, מבלי להחמיץ את העיקר ומבלי להפוך את הצדדי למרכז ואת הטפל לעיקר? בשאלה זו: האם אפשר לאתר את מרכזו של הרומן? ומהו? נחלקו הפרשנים והעלו אפשרויות שונות.
הספר פתוח כמעט לכולן, ומאפשר כמעט את כולן, וחזרה השאלה למקומה: כלומר למפרש ולהשקפת־עולמו בכלל וביצירתו של עגנון בפרט.
ו' באדר ב' תשמ"ט (13.3.1989)
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.