גם לאחר מעשה – אין זה מיותר בעינינו להעיר הערות אחדות.
מוזר למדי נראה החיפוש, העצבני־מעט, בבוא עת הבחירות אחרי מועמד יאה וכובש עיני הציבור למקום השני ברשימת המועמדים למועצת עיריית תל־אביב. ארבעים יום קודם הכרזת הרשימה מתחיל החיפוש הפעלתני באזור האלוּפים או דורכי־הקשת האחרים למצוא בהם את האיש הראשון ביותר למקום השני. וכאשר נודעות ברגע האחרון ממש תוצאות החיפוש – הן צונחות על הציבור כמטיאור או כגילוי־יבשת. כביכול, במעבה האי־שם החברתי טמון היה כל הימים מוּניציפאליסט תל־אביבי שוחר טובת הכרך הזה, ואנחנו לא ידענו.
האמת היא שהמועמד במקום הראשון למואצת העירייה – ראש העירייה הנוכחי – נראה לנו מצד עצמו כמי שאינו צריך ב“קו שני”. כי מעשיו – עדיו. ואילוּלא היתה חברתנו אחוזה בולמוס של תארים וגינוני־הדר היה הגיונה הפשוט מוליך אותה אל הקלפי לתת לו את קולה, ולוּ גם כביטוי של אי כפיות־טובה למשרת נאמן של הציבור. די היה לשוטט מעט בפארקים של כל קו הירקון, במבואות העיר שהיתה לכרך ובשכונות, שיד התמורה־לטובה מתחילה לנגוס בהן, כדי לראות פועל־ידיו של שליח ציבור שכגודל מעשיו בעיר – כשרונו להצניע סיפוּרם.
עד כאן לראשות העיר. ואולם אם מנהג הוא לבצר גם את הקו השני ברשימה – מדוע נחוץ לתור בזיעת־אפיים את כל הארץ בחיפושׂ נלאה אחרי מועמד, מדוע לא יינתן ביטוי של הערכה לאחד מבעלי־התרבות והייחוד – הוא סגן ראש העירייה אליהו שפייזר? רוח של חדשנות טובה וניעור־משגרה משוּכה על מעשיו, ובארבע שנות כהונה ראשונית נתוודע לציבור ונתחבב על חוגים רחבים שעניינם תרבות העיר הזאת, חייב האמנותיים והרוחניים ורווחת תושביה. מדוע צריך “לנסוע לבגדד” לחפש אחרי אוצרות נחלמים בעוד האדם הראוי לכך נמצא בתחום הישג־היד.
אלא שלא תמיד, כנראה, האנשים הנמצאים בתחום ראייתם של בני תמותה נמצאים גם בטווח ידה של מפלגה ושל שיקוליה הסתומים לפעמים כחידת־אלים.
2 באוקטובר 1973
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.