הדיבור שלהם על אידיש כמו מרוּחק, מנוּכר, עם נימה של מספיד שלא הכיר כלל את מוּספּדו. כמו היתה אידיש איזו שפה אכּדית, שעדיין מוצאים שברי־מלים שלה על חרסים, אבל אין עוד אכּדים שידברו בה או יכתבו בה. וגם קוראים שוּמריים אין עוד.
ברוח זאת המשך התשאוּל ( זאת המלה המקובלת בימינו – לא כן?) של בשוויס־זינגר על־ידי המראיין הישראלי שבא לשטוקהולם לכסות. כיסה כנראה על הכל רק לא כל חוסר הטעם.
“איזו אשה היית מעדיף כאשתך: האם את האשה היהודיה הביישנית מן העיירה או את הנכריה בריאת־הבשר של אמריקה?” (מתומצת, לפי הזיכרון – א.) “אני נשוי – השיב בשוויס־זינגר, כשרעייתו מסבה לצדו – וככל הנראה השאלה איננה אקטואלית עוד בשבילי.”
ולהפטרה – גומת־חן: “זוהי החלוקה הראשונה של פרס נובל לאידיש וכנראה גם האחרונה.” – מי עשה אותך, בן־פקועה של תרבות ישראל החדשה, חוזה או מגיד־עתידות אם לגורלה של לשון שעדיין מדברים בה כשלושה מיליון יהודים אם לגודל־חסדם של אצילים נורווגים לעתיד לבוא?
המלים, המלים האלו, הניגרות כמו מתוך משפּך חלוּד. רק חבל על הלווין, המשייט בין גרמי השמים, שנגזר כליו לסובב את כדור־הארץ ולהיאבק בכוח־המשיכה שלה כשהוא עמוד משא כבד כזה של מלות הבל. למרבה הצער – עבריות.
14 בדצמבר 1978
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.