קרקע מכוסה הריסות, הוא הלך כל הלילה, אני ויתרתי, נוגע־לא־נוגע במשוכות, בין כביש לתעלה, בעשב הדל, צעדים קטנים איטיים, כל הלילה בלי רעש, תכופות נעמד, כל עשרה צעדים, בערך, צעדים קטנים חשדניים, לוקח אויר, אחר כך מקשיב, קרקע מכוסה הריסות, אני ויתרתי לפני שנולדתי, לא יתכן אחרת, אבל צריך היה שזה יוולד, היה זה הוא, הייתי בפְנים, הוא נעמד, זאת הפעם המאה הלילה, בערך, זה אומר על המרחק שנהלך, זאת האחרונה, הוא שפוף על המקל שלו, אני בפְנים, הוא זה שצעק, הוא שראה אור־יום, אני לא צעקתי, אני לא ראיתי אור־יום, שתי הידיים זו על גב זו כבדות על המקל, המצח כבד על הידיים, הוא לקח אויר, הוא יכול להקשיב, הגֵו במאוזן, הרגליים מרוחקות הברכיים מוברכות, אותו מעיל ישן, השוליים הקשויים מזדקרים מאחור, בעלות יום, לא יהא עליו אלא להרים עיניים, אלא לפקוח, אלא להרים, הוא נבלל במשוכה, מרחוק ציפור, רגע לתפוס והוא מסתלק, הוא זה שחי, אני לא חייתי, רע חייתי, בגלל עצמי, לא יתכן שתהיה לי הכרה והנה יש, אחֵר מנחש אותי, מנחש אותנו, הוא הגיע לידי כך, סופו שהגיע לכך, אני מדמה לי, לכך שהוא מנחש אותנו, שתי הידיים והראש יחד ערימה קטנה, השעות עוברות, הוא לא זע, הוא מחפש לי קול, לא יתכן שיהיה לי קול ואכן אין, הוא הולך למצוא בשבילי, הוא לא יתאים לי, הוא יענה על הצורך, הצורך שלו, אבל לא עוד עליו, המראה הזה, הערימה הקטנה של הידיים עם הראש, הגו במאוזן, המרפקים מזה ומזה, העיניים עצומות והפנים מאובנים בתוך הקשב, העיניים שלא רואים וכל הפנים שלא רואים, הזמן לא משנה פה כלום, המראה הזה ולא עוד, קרקע מכוסה הריסות, הלילה נסוג מזה, הוא הסתלק, אני בפנים, הוא עומד להרוג את עצמו, בגללי, אני עומד לחיות את זה, אני עומד לחיות את המות שלו, סוף החיים שלו ואחר כך המות שלו, בד בבד, בהווה, הוא זה שימות, אני לא אמות, לא ישארו מזה אלא עצמות, אני אהיה בפנים, לא ישאר מזה אלא חול, אני אהיה בפְנים, זה לא יתכן אחרת, קרקע מכוסה הריסות, הוא חצה את המשוכה, הוא לא נעמד עוד, הוא לעולם לא יאמר עוד אני, בגללי, הוא לא ידבר אל איש, איש לא ידבר אליו, הוא לא ידבר לעצמו, לא נשאר כלום בראש שלו, אני אשים בו מה שנחוץ, כדי לגמור, כדי לא לומר עוד אני, כדי לא לפצות עוד פה, זכרונות וחרטות בלולים, בליל בריות אהובוֹת ונעורים קשים־מנשוא, רכון קדימה ואוחז במקל באמצע שלו הוא הולך־מועֵד בשדות, חיים שלי משלי, אני ניסיתי, זה נכשל, משלו בלבד, רעים, בגללי, הוא היה אומר שזה לא היה כך, אבל כן, זה עדיין כך, אותו דבר, אני עדיין בפנים, אותו דבר, אני אשים פָּנים בתוך הראש שלו, שמות, מקומות, אני אערבב את כל זה, במֶה לגמור, בצללים לחמוק מהם, צללים אחרונים, לחמוק ולרדוף, הוא יבלבל בין אמא שלו לבין יצאניות, בין אבא שלו לבין פועל־דרכים בשם בַּאלְף, אני אדביק לו כלב זקן וחולה כדי שעוד יאהב, שעוד יְאבד, קרקע מכוסה הריסות, צעדים קטנים מבוהלים.
מצרפתית: הלית ישורון
אביגדור אריכא
תחריטיו של אביגדור אריכא מלווים את הטכסט של סמואל בקט “מרחוק ציפור” והופיעו יחד במהדורה מצומצמת בשנת 1973.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.