הרבה פנים ללשון העברית. קול־ישראל מוסיף לה כמעט יום־יום פן משלו. פעמיים ביום מקדיש הרדיו דקה או שתיים לתיקון לשוננו. אך כפל־פעמים ביום הוא שותל את שגיאותיו שלו. מטביל אותנו דקה אחת בעברית תקנית בידו שרצי־לשון משלו.
המעטפה שהכתרנו אותה: “שדה בוּר”, נקבצו לנו עד כה עשרות פתקים עם שיבושים כאלה שאנו רושמים אותם כתחביב בעת האזנה. עולה מהם צירוף מאוזן כמעט של בוּרוּת ורישול. אולי נכבד פעם בקונקורדנציה קטנה זו את “קול ישראל”. לפי שעה – זר קטן.
לפני ימים אחדים, לקראת תכנית האמנויות בשעות הערב המאוחרות, בישרה הקריינית שלוש פעמים בזמנים שונים במשך היום על שיחתו העתידה של ידידנו יצחק כץ על הצייר אַבל כאן. כן. הצייר כאן. איך אמר ברנר: מכאן ומכאן.
גורלו של אבל פן. הוא אבא פפרמן, זכרו לברכה, איש ירושלים, צייר דמויות התנ"ך אשר איננו עוד כאן. וגם איננו עוד פּן.
פן אחר. במדור ,ספרים", המשודר בשבת בחמש אחר־הצהריים, מוזכר כמעט מדי שבת, סוג של ספרות, שברוב בוּרוּתנו מעולם לא שמענו עליו: מאַסה. בהנגנה מלעיל. כמו היה זה חומר בפיסיקה. שפינוזה או אמרסון, למשל, כתבו מאַסות וכך גם ברדיצ’בסקי וכל המאַסה האחרת של השמות המופיעים במדור הספרים של קול־ישראל. לא מסה, בהטעמה מלרע, רק מאַסה, מלעיל, גושי חומר. וכך – כל שבת. יום מסה.
לך כתוש את קול־ישראל במכתש.
שר החקלאות, הוא כידוע, אהוב לבם של הכתבים. הלך ועשה חוזה־חקירה על החווה שלו ולא קיבל אישור ממִנהל המקרקעין – וזוהי, כמובן שערוריה שלטונית. אבל לא בלי העוויה לשונית.
כאשר יאושר חוזה החכירה (כ' רפה) ונדע מי החוכר ומה הוא חכר – בוודאי יבואו כל הדברים על תיקונם ולא יכשילו עוד שדרן מהולל.
גורלה של לשון שנמסרה, כנראה, לנערי קול־ישראל, בחכירה.
ראוי לחקירה?
27 בפברואר 1980
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.