– "התנועה החלוצית בעירו לודמיר היתה מסועפת למדי. היו בה תנועות־נוער לפי גוני הקשת הציונית של הימים ההם, היה מרכז הכשרה לקיבוץ ‘השומר הצעיר’, אך ההתגלמות האישית של כל התנועה התוססת הזו, הפרסוניפיקציה שלה, היה וולף יש לעיר לודמיר שוֹרשים עמוקים בקורות היהודים ובפולקלור שלהם, אך באמצע שנות השלושים של המאה, כאשר עשינו בה את ימי ההכשרה כ’שומרים צעירים' היתה זו בעינינו לודמיר של וולף (זאב) ויינר, אביהם הדואג של כל החלוצים שנהרו אל עירו.
–לגבי הצעירים שנאספו אל קיבוץ הכשרה זה לא היו המלים ‘לחם ועבודה’ בגדר סיסמה לעת הפגנה. הן העסיקו את דרי ‘בית מִבשל השכר’ העזוב, שבו נשתכנה פלוגת ההכשרה, יום־יום, כבעיית־קיום ממש. לא היתה עבודה ופעמים חסרה גם מנת בולבוסים פשוטה, מאכל יום שלם, אך תמיד היה וולף. והוא נשא על כתפיו הצעירות כל עול הקיום, העבודה והדאגה לרווחתה של פלוגת־ההכשרה שנזדמנה לעירו. הייפלא, שעד היום, ולאורך ארבעים שנה של תמורות וחתחתי־דרך, רוחש לו הלב אהבת־חברים עמוקה והוקרה.
זאב ויינר, ששמו ידוע היום כבכור הדואגים לקשיש בישראל, היה אז אחיעזר ואחיסמך לצעירים. וההבדל בין שתי דמויות אלו של נדיבות, פירש לנו פעם אחד מחכמי מורינו, הוא כי אחיעזר הוא אדם שרוצה בכל לבו לעזור, אבל אחיסמך הוא האדם שניתן בוודאות לסמוך על עזרתו. בוולף ויינר כמו נארגו זו בזו שתי הסגולות האלו. תמיד אח למִסעד, למשען.
שמו של ויינר מזוהה בתודעת הציבור עם הדאגה לקשיש, לקשי־יום, לאנשים במצוקה. האמת היא כי ספק אם יש עוד אדם בארץ שהקדיש כל חייו בישראל למטרה זו – ולה בלבד – כפי שהקדישם זאב. ואילו היה שדה־הראייה של המעניקים פרס ישראל מתרחב ומעמיק אל כל חדרי לבה של ישראל – ודאי היה ויינר נלכד בשדה הראייה הזה בין ראשוני הזכרים לפרס החברה הישראלית."
עד כאן – שורות מתוך מבוא לפרקי עיר ובית.
ימים אחדים לפני פתיחת שלושת רבי־הקומות שחנוכתם מתקיימת היום ברחוב מצולות־ים בגבעתיים, ביקרנו, לצורך עניין אחר, בלשכתו של ויינר, אחד האדריכלים של “משען” וגדול הבנאים שלו. מצאנו אותו, ואת כל משרדי ההנהלה המרכזית של המוסד המסועף הזה, שהוא היום משענתם של מאות אלפים בישראל, משוכן בדירה שכורה, צנועה אפילו במושגי העבר, בקושי מתאימה ללשכות, באחד מרחובות המגורים של תל־אביב. הפער הזה בין הנוחות והפאר־היחסי שבהם נבנו בתי האבות החדשים בגבעתיים – וגם הבתים האחרים מסוגם במקומות אחדים – לבין בית הלשכות הצנוע של המנהל המרכזי, הוא־הוא אולי קו־הייחוד העיקרי של הרוח שבו מנוהלת עבודת “משען” עד עצם היום הזה.
היום הוא יומה הגדול של “משען” זה יומה של תנועת העזרה ההדדית של ההסתדרות שקשרה עוד חולייה בשלשלת־הזהב של דאגה לקשיש. אך זה גם יומו של משרת־ציבור מצניע לכן, שכמותו הולכים ומנדירים בתוכנו – יומו של זאב ויינר. חגו של חלוץ.
6 בינואר 1981
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.