לנגד עינינו חמישה כרכים המכילים למעלה מאלפיים עמודים של יצירות הסופר האידי יוסף ארליך, זכרו לברכה. ארליך עוד זכה לראותם יום לפני פטירתו. טיפלה בהוצאתם בחרדת־אוהב רעייתו צילה, שכל חייה קודש לראות כל יצירות בעלה בדפוס ולהריק חלק ניכר מהן לעברית. קצת מספריו שתורגמו לעברית התחבבו על הקורא הצעיר ונתנו בידו סיפור שאוב מן ההווי הישראלי, כתוב בחום־לב ובכשרון פאבּוּלארי מובהק. ספרו “ההררייים” (הופיע במסגרת ה“ספריה לעם” של “עם עובד”), שעניינו המתיישב היהודי מכורדיסטאן, היה לחלק מן האפוס המופלא של התערות יהודי המזרח באדמת ארץ ישראל, עיקשותם להכות בה שורש וסלעיות החלטתם להצמיח דור חדש של איכּרוּת עברית.

העולם הלא־יהודי נתוודע אל יצירתו של יוסף ארליך באמצעות הוצאת הספרים הנודעת “Plon”, בצרפת, שהוציאה לאור בתרגום צרפתי את ספרו “שלהבת השבת”. באחרונה הופיעה המהדורה הרביעית של ספר זה שבו מגובשת דמות השבת היהודית בזכּוּתה, ביוֹפייה הנאצל כתבניתו של יום אחד־ומיוחד, בעיירה יהודית בפולין. לפני זמן קמר הופיע גם תרגום גרמני.

את המבוא לכתביו המקובצים של יוסף ארליך מקדים דב סדן, גדול נדיבי־הרוח, שהיה לארליך – כמו לעשות יוצרים אחרים בעברית ובאידיש – סנדק להביאו בברית הסופרים המוכּרים, וטיפחו טיפוח של מחונן־רוח ומכונן־צעד.

וכה כותב סדן:

“יוסף ארליך – סופר מקורי גרעיני המצייר חיי עמו הן בפולין שבה צמח הן בישראל שלתוך נופה נצמח. נטורליסט באוֹפיו ובהשקפתו הריהו יורש של האסכולה הנטורליסטית – או כפי שכינה אותה יחיאל האפר האסכולה הסורנאטורליסטית – של ווייסנברג וא.מ. פוכס. אלא שיש אצל ארליך גם שכבת־יסוד של דור מאוחר יותר. והוא חובק מיכלולים יהודים רבים יותר: אשכנז, ספרד, עולי פולין, גרמניה ואפריקה – כל הגלובוס הסעור והדינמי של היהודים, מיוחדותם, גורלם, תמולם ומחרם המשותפים. והכל בראייה ובתיאור בהירים כפי שנתפסו בעינו ובניתוחו החדים.”

היום, במלאת שנה לפטירתו, ניקוד על קברו בהכרת־טובה על כל אשר העניק לקורא ונפלל כי מיטב עיזבונו הספרותי יוּרק לעברית וייכלל באוצרה.

7 בנובמבר 1983