דברי פרידה לאכסניה
מה יקרה לי עיר העתיד.
אהבתי את בחוריך חסוני הגו ואמיצי הנפש, שענוות־המלל בפיהם ורוממות־המעש בידם, אשר כה רחקוּ מסיסמאות־רהב וכה דבקוּ בקרקע המעשה. קצר משפטם ונחפז וצנוע כמשפט אנשי־מעשה שעוד רבה המלאכה לפניהם. וגם אם ירעים אחד בקולו ויפרוש לפני ציבור מכונס מגילת תכניות נועזות – הגוּת הדמיון הממריא – נפשי לא תסלוד בו ואקשיב לדבריו רב־קשב, כי ידעתי: רצון־ברזל מפעימו וכוח־ביצוע מלווהוּ והגותו היום איננה אלא בבואת־הגשמה של מחר.
ובדברכם על “פלוגות” ועל יורדי־ים ומעופפים – ידעתי: לא סיסמת־סרק היא לכם. שורות דרוכות וממושמעות מאחוריכם ועוד ידכם נטויה. אתם הקימותם לנו דור ראשון לספנים, וחבר־ממריאים נועז. ובהשמיע אחד מכם סיסמת כיבוש הנוער, בטחתי: מחר יתלקטו סביבכם עשרות ומאות בני נוער, וכעת חיה – באלפים תופיעו. כי גדול כוחכם בביצוע.
ורשאים אתם – בני חיפה – לתבוע הרבה מזולתכם כי את עצמכם קשטתם.
אהבתי את “ביתך” – משכן העמלים בלב הקריה הסואנת. תרבות פועלים חופפת עליו ומאצילה מזיוָה על כל באיו. צרורות הוורד והציפורן רועפים חן והניקיוֹן המבהיק מכל פינה אומר כבוד. ואף האנדרטה של בחיר תנועת־העבודה המתנוססת בשער ותמונות העוני והמרד לא סמל נבוב הם לך, בלתי אם נר לרגליך.
לבבתיני – עיר העתיד ברחש החולצות הכחולות, בשאון־הנעורים ובחן תרבות־העבודה המשוך עליך. כף הבנאים וקורנסם טבעו בך חותם־עד של עיר העמל.
ניצבת בטבורן של קריות עבודה ועמל וחרושת ומבלי משים נארגת במטווה הכיבוש וההעפלה שתחילתו בשדמות עמק־יזרעאל והמשכו בסלעי חניתה.
ואיך תהיי אחרת – חיפה הברוכה – אם מכל העברים כיתרוך מגדלי צופים של נקודות מעפילות הרומזים לך ממרחקים ומרעיפים עליך לילה־לילה משפעת נגוהותיהם? איך לא תחזירי לנו מעט מן המעט משלל האורות היקרים הרומזים מתלמיד עמק זבולון החרושים וממרגלות הלבנון?
הספן, צחור־המדים, שהורני בחצות את הדרך לרחוב עקיבא – סימטה צרה המתרפקת על מרגלות הכרמל – בן־זקונים לתפארת הוא לדור הספנים שלנו.
הוא היה “בתפקיד”. כל הילוכו אמר רצינות. כאדם המרגיש בכל כובד האחריות שהוטלה עליו. על כן מיעט שיחה עם בן־לוויתו. תשובתו קצרה, פסקנית ועם זאת – אדיבה ונוחה. בכל הזדמנות ביקש להטעים בקורטוב של גאווה, כי תושב חיפה הוא תוך הדגשה מיוחדת כי גר אני.
ומשדפקנו על פתחה של האכסניה נפרד מעמי בחפזה. עוד נכונו לו תפקידים נכבדים הלילה. עודנו “בתפקיד”.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.