זה היה בשנת תרס“ט. פועלים עברים, קבועים, בחדרה לא היו; וכמובן, שגם ועד־פועלים לא היה. ואנכי אז מורה בחדרה. כחבר “הפועל הצעיר”, הייתי מקבל את הפועלים, הבאים למושבה, ועוזר לסדרם בעבודה. הפועלים המעטים שבאו למושבה, קיבלו עבודה ב”אגודת־נטעים", שנטעה אז פרדס בברכת־עטה, אשר בדרום המושבה, מנהל העבודה היה יהודי קפדן ורגזן.
באחד הימים באו אלי מחיפה ג' צעירים: י. כהן, פלדמן, ועוד אחד (כמדומני סיטקוב). הם נשלחו ע"י לשכת העבודה של “חובבי ציון”.
בו ביום קיבלתי פתקה ממר צבי בוטקובסקי ז"ל כי אחד מבין ג' הצעירים שבאו אלי, בא בעילום שמו, והוא הסופר הנודע ברנר. חפצתי מאד להסיר את הלוט, ולדעת מי מהשלושה הוא הסופר; תחילה נמשך לבי אחרי כהן (כיום הזה – אכר בנחלת־יהודה), בשל הדיבור העברי השגור בפיו. אך כעבור ימים מספר החל “פלדמן” לבקר בחדרי ולהתעניין בבית הספר. וביחוד היה משתדל לכוון את בקורו אלי בשעת חלוקת ספרי קריאה לילדים, מהספריה הדלה, שסידרתי באותה שנה, מכל מה שמצאתי מתאים בקירוב לילדים. התענינותו, שאלותיו, ויחסו אל הילדים – הפנו את תשומת־לבי והחלטתי כי הוא זה ברנר.
השתדלתי ככל האפשר לא לגלות את הדבר ברבים, כי רצונו של אדם הוא כבודו.
סידרתיו בעבודה ב“אגודת נטעים” בחפירת בורות, ומהיום הראשון הודיע לי מנהל העבודה כי “פלדמן” זה – לא יוצלח לגמרי להיות פועל.
חפירת בורות נמסרה לפועלים בקבלנות, וכמדומני שפלדמן השתכר כג’–ד' גרוש תורכי ליום.
איני זוכר בדיוק כמה ימים עבד, בכל אופן לא יותר משבועות אחדים. באחד הימים בא אלי, השאיר את חפציו בחדרי ונסע לפתח־תקוה, משם קיבלתי ממנו גלויה לשלוח לו את חפציו שמה, ובפתקה זו גילה לי את שמו האמיתי.
שמרתי את הגלויה הזו ימים רבים ולדאבוני אבדה ממני בימי “חסן בק”, כשהשמדתי את כל ניירותי, שהיו עלולים למתוח חשד בימים ההם.
יוסף חיים ברנר, מבחר זכרונות, תש"ד
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.