זכרתי לך חסד נעוריך! ברטט של קדושה ואימה דרכתי לפני כארבעים וארבע שנים ביער בחדרה, בבואי לכהן בתור מורה בתחילת תרס“ט. בין רבבות האקליפטוסים היו פזורים במרחקים שונים 31 בית, מהם ריקים מיושביהם, שנפלו קרבן לחפצם הנועז להחיות שממה ולרפא אדמה אוכלת יושביה. ומספר הנפשות העבריות 127. אולם תוגה ופחד לא נשקף מעיני התושבים: את באי־כוח חדרה הכרתי עוד בסוף תש”ח[^3], בעת שהזמינוני למשרתי והם: חיים גולדנברג ז“ל, צבי בוטקובסקי ז”ל, ואריה וילנסקי ז“ל והם מלאים חיים עליזות ומרץ. תלמידים לביה”ס והגן בסה“כ 18, וחלק מהם עדין לא שבו מזכרון יעקב, שהיו נוסעים שמה בחדשי הקיץ מפחד הקדחת. הבנין, שהוקצה לביה”ס בן שני חדרים, היה ריק מרהיטי בי“ס ורק שולחן־עץ ארוך פשוט ושני ספסלים ארוכים משני עבריו. זו היא בקיצור התמונה שמצאתי אז. והישוב בארץ בכלל דל, תל־אביב הגדולה היתה אז רק במחשבה ורק בסוף תרס”ט החלו בבניה.

זכיתי כי שנת עבודתי תרס"ט היתה הראשונה שהנשים והילדים לא עזבו את המושבה בחדשי הקיץ וגמרתי את השנה עד ימי החופש הגדול בקיץ ואף מקרה אחד של קדחת ממארת לא היתה בשנה ההיא.

והנה במשך תקופה קצרה בערך גדלה חדרה. מאוכלת יושביה נהפכה למפרנסת אותם ונותנת את פרי תנובתה להחיות עם רב. בצדק נוכל לאמר לחדרה, לבניה בוניה: “שריתם עם אלוהים ואנשים ותוכלו”. ומה גדול הכאב כי רוב גיבורי חדרה, לוחמי מלחמתה, לא זכו לראות במו עיניהם את פרי נצחונם הגדול, יהי זכרם ברוך!

ולחדרה אומר: היי לאלפים ולרבבות. תוסיפי לתת תנובתך הברוכה והיית לפנינת־חן במדינת ישראל, ותתגשמנה כל התקוות של אבותיה מיסדיה הראשונים והממשיכים אחריהם. והייתם לברכה בקרב הארץ, כה לחי!!!