רקע
צבי ישראל שביד
המתנסך דומאלה Domala der falsche Prinz

באחת מערי לטביה הקרובות לגבול הגרמני גר חייט ממוצא גרמני עם אשתו ובנו יחידו הנס. בפרוץ המלחמה העולמית גויס האב לצבא הרוסי וסופח אל אחד הגדודים אשר נשלח בשנת 1915 אל החזית הקוקזית. בערך באותו הזמן כבשו צבאות גרמניה חלק מערי לטביה ובתוכן גם את עיר מגוריה של המשפחה, ובאופן זה נותק הקשר בין אבי המשפחה ובין אשתו ובנו יחידו וגם מטה לחמם נשבר. הנער היה אז כבן 14. בהיות ביתם קרוב לחזית, שהיתה אחת החזיתות השקטות ביותר, היה הנער מסתופף בקרבת המחנה של הצבא הגרמני והגיע לפעמים עד לשורות החפירות הקדמיות ביותר, כי החיילים הגרמניים קרבוהו בחיבה, מתוך שהיה מדבר גרמנית. הם העניקו לו מזמן לזמן חצי ככר לחם צבאי או קופסה של בשר־שמורים, והוא היה מחלק את האוכל עם אמו וכך, ממש בדרך נס, התפרנסו האם ובנה משך זמן רב.

באחד הימים, כשהנער שהה באחת החפירות, והחיילים היו עסוקים מי בפלוי כתנתו מן הכינה השורצת בה ומי בקריאת עתון, גילה אחד החיילים, שהנער דומה דמיון מפליא אל הנסיך היינריך, בנו של הקיסר וילהלם. השוו את הצלום שבעתון עם פניו של הנער, וכלם אשרו פה אחד כי אמנם דמיון מפליא קיים בין הקיסר ובן החייט.

דבר זה נתן לחיילים הגרמנים הזדמנות נאותה להמתיק את שממונם בקו־החזית השקט. הם השיגו בשביל הנער מדי תלמיד מבית־ספר לפרחי קצינים (קאַדאֶטן־שוּלה) והורו לו לשחק לפניהם את התפקידים העיקריים במחזות שונים המתארים את חיי פמלית הקיסר. אגב כך למדוהו גם לאחוז בנשק חם, לקלוע אל המטרה ולעשות תרגילים צבאיים. הנער, שהיה רך בתחילה, התבגר והיה לעלם חזק, ומאז החל לשחק את התפקידים הנכבדים לפני החיילים והקצינים, שהיו נהנים ממנו הנאה מרובה, גדלו גם מנות המאכלים היו מעניקים לו למחיתו ולמחית אמו, ואפילו כסף מזומן היה ניתן לו מזמן לזמן. העלם סגל לעצמו גם את הליכותיהם של הקצינים והיה עושה בדרך כלל רושם מצוין, כאילו נולד במשפחת יונקרים רמי־מעלה.

הגיעה שנת 1918 ונכרת חוזה־השלום בברסט־ליטובסק, לפיו ניתנה לגרמניה רצועת החוף הלטבי. אולם הכובש הגרמני לא ידע שלוה בחבל ארץ זה. הלאטים, ילידי המקום, היו מתקוממים נגד השלטון הזר, שאליו נצטרפו הגרמנים המקומיים, הבאלטיים, שגרו תחת שלטון רוסיה מזה דורות רבים. בעטיה של התסיסה הבלתי־פוסקת נוסדה בריגדה צבאית־אזרחית, שנתפרסמה בשם “הבריגדה של אהרהרד”. דומאלה נצטרף לבריגדה זו בתור סרג’נט. פלוגות הבריגדה היו משוטטות בכל המדינה ועושות שפטים בלאטים ולפעמים גם ביהודים שנואי נפשם מאז ומעולם.

שם אולם לא ארכו ימי תעלוליה של הגונדה הזאת. יום 9 לנובמבר הגיע, ואתו השמועה על ההתקוממות הספארטאקיסטית בבירת גרמניה. הגרמנים הוכו שוק על־ירך בידי הלאטים המתקוממים ובתוך שורות הבריגדה נזרקה הסיסמה: לעלות על ברלין.

עקבות דם סימנו את דרך תהלוכתה של הבריגדה של אהרהרד דרך ערי פרוסיה המערבית ופּוֹמרן. שמועות זועה קדמוה עד ברלין, בעיר ברלין דוכאו בינתיים פלוגות ספארטאקוס ומשם יצאה פקודה מטעם השלטון החוקי לפרק את הבריגדה של אהרהרד. רוב המתנדבים סרבו להתפרק את נשקם ופרצו תגרות ביניהם לצבא הריפובליקה. מחצית הבריגדה פורקה בכח מנשקה, אבל רבים מהמתנדבים נתפזרו עם נשקם בידם על פני הכפרים וביחוד על פני אחוזותיהם של היונקרים בפּוֹמרן ובמרכיה הבראנדבורגית ונעשו לכלי שרת בידי בעלי האחוזות לדכוי הכפריים המרדניים. אולם במדה שחזר השקט במדינה, הפסיקו היונקרים לארח את הבאלטים והפקירום לגורלם. בין אלה שהופקרו היה גם גבורנו דומאלה. בעירום ובחוסר כל הגיע באחד הימים לברלין.

על השגת עבודה כל שהיא אי־אפשר היה אפילו לחלום. דומאלה חוזר על הפתחים. ובאחד הימים הוא נכנס לאולמי ה“נוטגמיינשאפט” ומספר שם לכל הנוכחים את אשר קרהו.

אחד הנוכחים, כנראה אדם הבקי בהויות החוגים הריפובליקניים השליטים, משיא לו עצה:

– שמעתי שאשתו של הפרזידנט אברט פורשת בחפץ לב את חסותה על קצינים לשעבר ועל כל אלה הסובלים משנוי פני הדברים במדינה. אולי תפנה גם אתה אליה?

הוא משיג את הכתובת והולך לבית אברט.

בחדר ההמתנה פונה אליו השוער:

– אדוני הוא גראף פון….?

דומאלה מצטחק במבוכתו והוא אומר כבר להכחיש את הנחתו הנמהרת של המשרת, אולם הלה מקדים לו את דבריו:

– מה, אין לכבודו כרטיס־בקור? אין דבר! כאן בבית הפרזידנט אין מקפידים על קטנות כאלה בימינו הקשים. ובכן, מה השם שעלי למסור לגברת הבית?

– ריטר פון פלקנברג – עונה דומאלה בזקפו את קומתו ובהעלותו ארשת של גבהות, אשר שגרה לעצמו עוד בימים שהיה משחק תפקידים של אנשים רמי מעלה לפני החיילים והקצינים בחזית הלטבית. המשרת נכנס פנימה וחוזר כעבור רגע קל:

– הגברט פרזידנט מבקשת.

הוא מצא את הגברת אברט כשהיא מדפדפת בספר ההרלדיקה הגרמנית, הוא ספר היוחסין למשפחות הגראפים הגרמניים.

– ובכן, אדוני הגראף הנהו נצר למשפחת הגראפים הפלקנברגיים, שיש להם תעודות יוחסין עוד מימי אלברכט הדוב?

– אפשרי מאד שמשפחתנו היא נצר למשפחה גרמנית זו, אבל אין אנו משתייכים כלל לגראפים הגרמניים, כי חיים אנו מזה דורות רבים בלטביה, ושם נמצאות אחוזותינו, שלדאבוננו נגזלו מאתי.

– חבל מאד, ובכן במה אוכל לעזור להוד מעלתו?

דומאלה מרצה בקצרה את מצוקתו: אחוזת משפחתו בלטביה נשרפה ונשדדה על־ידי הלאטים המורדים. הוא נמצא במצוקה כספית קשה. הוא רוצה לעורר משפט נגד הממשלה הלאטית לפני בית־הדין הבינלאומי בהאג על החזרת נכסיו, לזה דרוש לו סכום כסף גדול למדי.

הגברת אברט מצטדקת, שאין ביכלתה להעמיד לרשותו את כל הסכום הנקוב. בהן צדקה נותנת היא לו את הסכום המכסימלי שיש בידה. רבים הם כל כך הדורשים את תמיכתה והתקציב שהיא מקבלת מאת הרפובליקה ל“מטרות חסד” הוא מוגבל מאד. היא נותנת לו כעשירית הסכום שהוא נקב ומוסיפה לו רשימה של כתבות שעל פיהן עליו לפנות עם מכתב המלצה ממנה על מנת לאסוף את הסכום הדרוש לו. וכל זה מבלי לשאול לתעודה שתאשר את זהותו של הגראף פלקנברג. ה“גראף” מסתפק במתנת ידה והולך.

הוא מתחיל לחזר על פתחי הגראפים וה“פוֹנים” הגרים בעיר הבירה. הוא משלים את הליקויים בתלבשתו ומעתה הוא מופיע Come il faut (כפי היאות) בבתיהם של כל רמי המעלה. גר במלון “אדלון”. אמנם הסכומים שהוא מצליח לסחוט מידי הנדיבים מצערים הם עד מאד; בכל מקום מלווה מתן הנדבה בהצטדקויות בכייניות על “רוע הזמנים”, על רבוים של אנשים רמי־יחש הנמצאים במצוקה, על רמאים שונים המתלבשים באיצטלה של גראפים ונשיאים. במקומות אחדים מנסים אפילו להעמיק תהות על קנקנו ולבדוק את שלשלת היוחסין, אולם בהליכותיו האציליות ללא פגם ובעיקר במכתב המלצתה של הגברת אברט מצליח הוא להפיג כל חשד.

בכל זאת, אופן החיים החדש יקר הוא מאד. הוצאות חייהם של האצילים מרובות הן. בכל מקום מולחים ומפלפלים את המחירים, גם אתננים יש לפזר ביד רחבה. noblesse oblige (האצילות מטילה חובה)! על הרוב הוא שרוי בלי פרוטה בכיס. חשבון המלון נשאר זמן רב ללא תשלום. הוא רואה, שיש צורך להחליף את שדה פעולתו.

הוא יוצא למדינה על מנת לחזר על ארמונותיהם של בעלי האחוזות הפרובינציאליים. גם כאן הצלחתו חלקית היא בלבד: קבלה מסבירת פנים, מתן נדבה זעומה והצטדקות על רוע הזמנים. והוצאות החובה גדולות הן.

באחת העיירות נתעכב זמן רב אצל משפחת אצילים אחת, שקבלה אותו בהסברת פנים יוצאת מהכלל והוא שעשע עצמו בתקוה, שהתמיכה אשר יקבל כאן תהיה הגונה ביותר, אולם משהגיע הדבר לידי בטוי מפורש, נתברר שאין ביכלתו של בעל הבית להקציב לו מאומה: פשוט אין לו פרוטה לפורטה. בינתיים גדל החשבון בבית־המלון. אין הוא רואה דרך אחרת לפניו אלא – עקירה ללא תשלום. עם מזודה המכילה רק מעט לבנים בלתי נקיים הוא מתחמק מבית המלון, ובהגיעו לתחנת הרכבת קונה הוא כרטיס נסיעה עד לפלקנשטיין, עיירת מרפא בתורינגיה – הסכום שהיה עוד בכיסו הספיק בדיוק רק עד לנקודה זו, והוא מגיע בלי פרוטה לפלקנשטיין.

ראשית צעדיו כמובן למלון הראשון במעלה שבמקום. מזה אין להמנע, כי זאת כבר ניסה והכיר, שהאצילים הם ההולכים בקלות יתרה אל הרשת הפרושה. הוא נכנס לחדר שנמסר לרשותו, מתרחץ ומסדר את תלבשתו, יוצא לחדר האורחים ומתחיל לסקור את הנוכחים מבעד לעתון. פתאום רואה הוא, כי אחדים מהאורחים מתחילים להתלחש אגב העפת מבטים לעומתו. בראשונה מעורר הדבר אי־שקט בלבו, אולם לאחר רגע הוא מרגיש, כי מתיחסים אליו בהדרת כבוד יוצאת מהכלל.

עוד רגעים מספר מתלחשים האורחים; מי שהוא הולך ושב כעבור דקות מספר עם גבר אחד בשנות העמידה, שכל מראהו ותלבשתו מעידים כי הוא איש הצייד. הוא ניגש בלי שהיות אל דומאלה ופונה אליו ישר בכנוי הניתן רק לבני משפחת הקיסר:

– הוד רוממותו!

דומאלה עושה תנועה של התנגדות, אולם איש־שיחו עומד בשלו:

– הוד רוממותו, אל ינסה להתעלם ולהסתתר באיצטלת ה־incognito! כאן נמצא הוד רוממותו בתוך הסביבה שלו, הירצה הוד רוממותו להתכחש לאדם אשר טפחהו על ברכיו בילדותו ושהדריך אותו בצעדיו הראשונים?

לדברים אלה לא יכול היה דומאלה להתנגד, עליו היה רק לברר ברוב זהירות, למי ממשפחת הקיסר חושבהו האיש, ומי הוא האיש עצמו. ואמנם הודות לפטפטנותו המופרזת של האיש, הוא מברר עד מהרה שהוא, כלומר דומאלה עצמו, הנהו לא אחר כי אם הנסיך היינריך, ואיש שיחו הוא סוכן היערות הראשי של מחוזי הצייד התורינגיים אשר למשפחת הוהנצולרן.

הסוכן מתיחס אליו בהערצה, ההופכת לעתים לעריצות. הוא מחזיקהו בפשטות ומובילו למצודת פלקנשטיין, מראה לו את כל החדרים, ששם היה הוא, כלומר הנסיך היינריך, מבלה את ימי נערותו על ברכיו של סוכן היערות. דמעות עולות בעיניו של דומאלה למשמע כל דברי הזכרונות שמעלה אותם הסוכן, וגם הסוכן עצמו מתמוגג בדמעות:

– כאן, בחדר הזה, ראה הוד רוממותו לראשונה את אור החיים; בחדר זה נשאתי את הוד רוממותו על כפי בשעה שרופא החצר הרכיב אבעבועות להוד רוממותו. כאן הובא הוד רוממותו מן היער, כשנשרט על־ידי ענף שפגע בו בשעת רכבו. הנשאר עוד איזה סימן על לחיו? לא, תודה לאל! – הוא אומר לאחר שנסתכל שעה ארוכה בלחיו של דומאלה. אולם למה אני משעמם את הוד רוממותו בפטפוטי? הוד רוממותו ודאי רעב.

ארוחת הצהרים נערכת כיד הקיסר. משרתים רצים מבוהלים אנה ואנה; מביאים את מיטב המאכלים ואת מבחר היינות. ושוב שופך סוכן היערות הראשי אשר לקיסר את שיחו הרב באזני דומאלה: על נאמנותו לבית הקיסר, שהוא מעיד עליה בדמעות זולגות בשפע על לחייו, על הימים הטובים שנפסקו, ושהוא בטוח כי במהרה ישובו. הן הופעת הוד רוממותו בסביבה זו היא הסנונית הראשונה לגאולה מן העול של הני בריוני, המתפרקדים כעת על כסאות השלטון בעיר הבירה.

אחר הצהרים מתחילים להתאסף בארמון אנשים שונים מהסביבה, כל אשר בשם “פון” יכונה, ואשר הגיעה אליו השמועה על בוא הנסיך, למען הביע את רגשי הערצתם ונאמנותם למשפחת הקיסר. היין נוזל בשפע ממרתפיו של הסוכן, נאומים לכבוד כל בני הפמליה הנשגבה נשאים על גבי כוסות תוססים. למחרת קובעים צייד גדול לכבוד הנסיך. בערב, במסיבה מצומצמת, מעלה שוב הסוכן הראשי זכרונות מימים עברו ומונה לדומאלה את כל הארנבות, הצבאים, האילות וחזירי הבר שהפיל הוא, כלומר הנסיך היינריך, עוד מאז היותו כבן חמש־עשרה.

לבו של דומאלה מתכווץ מפחד: מה יהיה, אם מחר בשעת הצייד יתברר שאין לו כל מושג על מלאכה זו?

למחרת נתאספו כל האדונים הרמים ולאחר טכס מלא בטויי כבוד והערצה לנסיך יצאו היערה. דומאלה קבל רובה חדש ומצויין, השאירוהו בודד על מערה אחד ביער ואמרו לו לקלוע היטב בהתרחקם. הם נתפזרו בחלקי היער השונים. דומאלה עומד על עמדו ובמוחו עולים רעיונות מוזרים: כיצד תסתיים כל הקומדיה הזאת? הן במוקדם או במאוחר יתגלה הדבר. הנה הוא יושב כאן לבדו על גבה של סוסה ערבית אצילה, עם רובה ציד ביד, ועליו להראות את גבורתו כקדם. עליו לירות לפחות בתריסר ארנבות. מה יהיה אם לא יצוד אף אחת? הוא שומע פתאום את קול נביחת הכלבים המתקרבת אליו, ולאחר רגעים מספר עוברת על־ידו ארנבת בהולה. כעת עולה הנר במוחו, כי אמנם פחד שוא היה פחדו: מעשיהם של רוזנים נעשים על־ידי אחרים. הארנבת שברחה מתחת רגלי הסוס חוזרת עד מהרה למקום עמדו, כי פשוט אין לה לאן לברוח. המערה מוקף מכל הצדדים ציידים ומרדפים, והוא צריך רק לנגוע בהדק כדי להפיל את הצייד לרגלי סוסו. הדבר חוזר ונשנה כתריסר פעמים. אחר־כך מנגן מחצצר, החבוי אי־שם בין העצים, את ה“פריישיץ” של וובר והצייד נגמר, בהצלחה רבה. תריסר ארנבות נפחו נפשן ליד סוסו של דומאלה. הוא צוחק בלבו על הבלי החברה הזאת: מה קל להיות נסיך! הוא משכנע את עצמו שמעתה עליו לשחק את תפקידו בלי מורא ופחד: עליו לעשות כל מה שאומרים לו, לעשות וליהנות.

כשבועיים ימים נמשכו ההילולות והחינגות בארמון פלקנשטיין: נשפי־בקור, נשפי־מסכות, רקודים, שתית יין, צייד וחוזר חלילה. העתונות הפרובינציאלית של הסביבה מלאה תאורים מפורטים על כל צעד ושעל של הוד רוממותו הנסיך היינריך. עד שבמקרה מגיע אחד העתונים האלה אל ארמון הקיסר וילהלם בדורן שבהולנד. הנסיך היינריך האמיתי מתקשר מיד עם המשטרה בברלין ושואל לפשרן של כל הידיעות הללו. המשטרה מבטיחה לעיין בדבר. ובאחד הימים, כשהנסיך דומאלה רוכב על סוסתו הערבית האצילה כדי להחזיר בקור לאחת הגבירות רמות־המעלה, שהתאמצה הרבה כדי לרכוש את חסדו של הוד רוממותו, נעצר לפניו ממש על הכביש אוטו של המשטרה, שממנו יוצא גבר אלגנטי לבוש שחורים ומזמין אותו בתנועה אדיבה לרדת מהסוס ולהכנס לאוטו:

– אדוני המתנסך, הנך אסור!

אחד מנערי הארמון פלקנשטיין, שהיה במקרה עד לנעשה, נצטוה על ידי אותו גבר הלבוש אזרחית להוביל את הסוס חזרה לארמון. כאשר מגיע השליח לארמון, עסוק הסוכן הראשי ליערות הקיסר בקריאת מכתב תמוה שקבלו באותו רגע מהדואר, ובו מודיעים לו כי נתקבלה ידיעה מחצר הקיסר בדורן האומרת, כי כל בני הקיסר נמצאים בדורן ואף אחד מהם לא נסע עדיין מאז סוף המלחמה לתחום גרמניה.

– לא, זה בלתי אפשרי! – אומר סוכן היערות אל נפשו – האם את מראה עיני יכחישו?

הוא מגרד את פדחתו ברוגזה ומבחין בדמות הנער העומד עם סוסת הנסיך בשערי הארמון:

– מה קרה?

– המשטרה אסרה את הנסיך היינריך.

רוחו של סוכן היערות נעכרת עליו: היתכן? לא, זאת היא התנכלות נמבזה מצד אותם הרפובליקנים השפלים. הוא יבדוק את הדבר בעצמו!

הוא נוסע לדורן ושם הוא פוגש אמנם את הנסיך היינריך האמתי. בחזרו, קורא הוא בעתון את הדו"ח הראשון מחקירתו המשפטית של דומאלה, שבו מטיח המתנסך דברי לעג וקלס על קלות־דעתם של האצילים ועל רוח ההבל והשטות שאחזה בהם.

– אם כן, היתה זאת תרמית! – אומר לו אחד המשרתים.

– תרמית, אולי, אלא שאני הוא בעצמי שרמיתי את עצמי – עונה סוכן היערות הראשי לבית הוהנצולרן.

המשרת מוביל את הסוכן לאחת הפנות של הארמון ששם עדיין עומדת מזודתו של דומאלה כביום העמידו אותה שמה:

– אולי כדאי למסור זאת לבית המשפט?

הסוכן פותח את המזודה, ולעיניו מתגלה צרור לבניו המלוכלכים של דומאלה.


מהו פרויקט בן־יהודה?

פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.

אוהבים את פרויקט בן־יהודה?

אנחנו זקוקים לכם. אנו מתחייבים שאתר הפרויקט לעולם יישאר חופשי בשימוש ונקי מפרסומות.

עם זאת, יש לנו הוצאות פיתוח, ניהול ואירוח בשרתים, ולכן זקוקים לתמיכתך, אם מתאפשר לך.

תגיות
חדש!
עזרו לנו לחשוף יצירות לקוראים נוספים באמצעות תיוג!

אנו שמחים שאתם משתמשים באתר פרויקט בן־יהודה

עד כה העלינו למאגר 53630 יצירות מאת 3207 יוצרים, בעברית ובתרגום מ־31 שפות. העלינו גם 22172 ערכים מילוניים. רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי.

בזכות תרומות מהציבור הוספנו לאחרונה אפשרות ליצירת מקראות הניתנות לשיתוף עם חברים או תלמידים, ממשק API לגישה ממוכנת לאתר, ואנו עובדים על פיתוחים רבים נוספים, כגון הוספת כתבי עת עבריים, לרבות עכשוויים.

נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!

רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי. נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!