יש טופלים על עם ישראל חוסר תכונות־גבורה ורגש־נקמה מתוך פחדנות או לכל הפחות מתוך אדישות לפגיעות בו ובסביבתו. לדעה זו אין כל שחר. הפחדנות וחוסר־האונים של עם ישראל – בדותא. תבוננות קלה בדברי־ימינו מעידה, כי יסוד הגבורה טבוע בנפשו של עמנו, כי גבורת ישראל צרורה בצרור החיים של האומה.
את הגבורה הישראלית אפשר לחלק לשלושה סוגים:
א) עמידה בשער – התגוננות לשם שמירה על הנפש והרכוש: מגדעון ושמשון עד לגיבורי טולצין ונמירוב ועד להגנה בארץ ובגולה;
ב) קידוש־השם – הקרבה עצמית לשמירת רוח העם וכבודו. מקַדשי־השם חיזקו את ידי הנשארים בחיים וציוו את החיים לכל העם;
ג) נקמה – מלחמת המנוצח במנצח מתוך רגש טבעי התוסס בלב ולשם שמירה על הרוח מפני כניעה והשפלה עצמית. הנקמה מכריזה קבל עם: לא ניכנע! הכרעתם את גופנו, אבל לא את רוחנו!
תופעות הגבורה על שלושת הסוגים האלה מרובים בדברי־ימינו, והם מצאו ביטוים בספרי־הדורות. ברור, שרוב מעשי הגבורה שנסתיימו בנצחונות היה להם מקום בשבת העם – כולו או בחלקו – בארצנו. בגולה היו סיכויים חלשים לנצחון. על כן מרובים בעיקר גילויי הגבורה מסוגי קידוש השם ונקמה בתקופת הגלוּת. כסמל לגבורה מסוּג נקמה משמש השם מצדה. האויב הכביר ניצח, מצדה נפלה. אך גיבוריה לא מסרו את עצמם ביד האויב. הם הקריבו את עצמם איש ביד רעהו, כדי לנפול בני־חורין ולא לחיות כעבדים. כן נהגו גם אנשי יוסף פלויוס. איש את רעהו שחטו במערה; נלחמנו כגיבורים וכגיבורים נמות!
אלהי־ישראל הוא אל רחום וחנון, ארך אפים ורב חסד ואמת, נוצר חסד לאלפים, נושא עוון ופשע וחטאה, אבל יחד עם זה הוא אל קנוא ונוקם – אל נקמות. מה רב התוכן בתואר זה! ויהושע מבקש לשנות סדרי־בראשית וקורא לשמש: דום! לשם מה? “עד יִקוֹם דור אויביו!” עד יִקום! – רגש זה מלווה את העם השואף לחיות למרות רצון מדכאיו להביא עליו כליה.
גדול הדרמטיקנים בעולם, שקספּיר, שם בפי שילוק, הסוחר היהודי מויניציה, את סיבת השנאה אליו – כי יהודי הוא! והוא טוען: “האין ליהודי עיניים? האין ליהודי ידים, אברים… מאוויים? הלא כמוהו כנוצרי – – – יהודי כי יעשוק משפט נוצרי – מה חסד יגמלנו? נקם ושילם! ונוצרי כי יעשוק משפט יהודי? – – – הלא נקם ושלם!” האם אין הדברים האלה, ששילוק טוען, ראויים להיקבע כמוֹטוֹ בדברי־ימי־ישראל? תמרמרותו זו של שילוק מסבירה את תביעתו העקשנית לליטרה של בשר, ידע העולם, כי שכר עלבון יהודי הוא כזה של נוצרי. יראה העולם, כי היהודי יודע לנקום.
ומהוּ רגש הנקמה המפעפע בלבו של ברוך ממגנצה בשרפו את העיר הפורעת והרוצחת? הוא רוצה להיות
“לְעַרְפָּד זֶה יְעַלַּע דָּמִים”…
"נִשְׁתֶּה נִרְוֶה עַד נִשְׁכָּרָה
דְּמֵי אֵל הָאַכְזָרִים"…
"וְנָקַמְנוּ מַעְיְנוֹת דֶּמַע
נִקֹּם יַמֵּי דָמִים – – – "
גם ביאליק שומע את “זעם אל נקמות”. שירת־הזעם של ביאליק אינה מוצאה סיפוק בנקמת בן אדם:
“נְקָמָה כָּזֹאת… עוֹד לֹא בָרָא הַשָּׂטָן!”
נקמתו עזה יותר:
"וְיִקֹּב הַדָּם אֶת הַתְּהוֹם;
יִקֹּב הַדָּם עַד תְּהוֹמוֹת מַחֲשַׁכִּים
וְאָכַל בַּחֹשֶׁךְ וְחָתַר שָׁם
כָּל מוֹסְדוֹת הָאָרֶץ הַנְּמַקִּים!"
זוהי שירת עם סובל – שירת הנקמה!
אכן – אין יסוד לעלילה חסרת־הטעם, כי פסה גבורה מישראל ורגש הנקמה אבד. אנו רואים את גבורת ישראל בעבר; אנו רואים גם את ההווה. הוא אינו מבייש את העבר. דם ישראל אינו הפקר! בניו יקמו את דם ישראל השפוך! גבורת ישראל היא שלשלת ארוכה שלא פסקה ולא תיפסק לעולם!
תש"ב (בן י"ג ומחצה)
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.