רקע
יוסף אוֹפָּטוֹשוּ
בּרבּרה
יוסף אוֹפָּטוֹשוּ
תרגום: דב סדן (מיידיש)

בַּרבַּרה היא מפוחדת. עיניה גדולות, ילדותיות, שערותיה צפופות, בוהקות משחרורית, ובאשר תנוח החמה, היא משרה מעל השערות רצועת־אבק כסופה.

בגדיה תלויים עליה במרושל, משתרבבים מעל הכתפיים. בשרה הצעיר הנלוש מטיל עצלות בכל תנועה ותנועה, ואפס־התנועה מגָרה, מצית שלהבת בעין.

היא יושבת בפינת השאַפ, עוטרת במלמלות־לילה כותנות לילה מעשה־משי ושותקת. ואם עליה לומר מה, דיבורה יותר בידיים, בעיניים, ומעט המלים האנגליות מסתרסות כל כך, שהן נשמעות כאיטלקיות.

המכונאי ושני הגַזָרים, שהיא שרויה עמהם כל היום כולו בשאַפ, כמעט שאינה מבחינה בהם. על מחמאותיהם היא משיבה בחיוך נבוך, מושכת כתפיה העגולות, שאין היא מבינה, והשיחה נפסקת. קשה יותר ענין הפוֹרמאַן. הוא מניחה תמיד אחרונה, נוטל את העבודה מידי כל, רושם בפנקסים. כשהיא נשארת עמו לבדה, מתחייכות פניו הרחבות, הוא רושם עבודתה מבלי למנותה, ניצב לפניה כלפני גברת, ונוטל בלי משים ידה בידו. הפנים הרחבות מתמססות מחדווה ודומה, שהוא מוכן לעשות הכל למענה. וכל מה שבּרבּרה עצורה יותר, נשמטת במבויש מידיו, פניה הכהויות מסמיקות – כן משמינות יותר עיני הפוֹרמאַן והוא מטפל בה, משל היתה ילדה מפונקת.

הימים בשאַפ ארוכים, אפורים כל־כך, אינם מניחים לישר את הגבים העייפים. מתנענעים בהמולה המכונות החדשות וחטיבות־המשי הפזורות מדברות, נושאות בקפליהן את העירום, מספרות על נערות־כלות, על נשים, המצטנפות בכותנות־לילה ארוכות מעשה־משי.

ברברה נראות לה הכותנות השחורות.

משי דהה, שחור מכסה את ערומך, מתמזג עם הלילה, ומאחורי רישרוש־המשי שט הבשר הצח, מתקמט ומתכווץ.

הפוֹרמאַן אינו מונה את צרורותיה. רושם כדבריה. אם תטול כותונת שחורה מעוטרת מלמלוֹת, ותלבשנה בליל־חתונתה, לא יידע איש. למחרת תביאנה. אפשר ותקחנה בכלל. אולם לא תעשה זאת.

כותונת־משי ניתן לצוררה בפיסת־ניר, אפשר להכניסה בנקל לתוך המחוך, או סתם לצאת עמה, ואיש לא ירגיש בכך. בלילה גֶבּריאל יחפשנה, לא יידע היכן נעלמה, ירוץ מן המטבח לחדר־האוכל, מחדר־האוכל לחדר־השינה, יקרא: ברברה, ברברה, אַייך? והיא, ברברה, תצטנף בכתונת הארוכה השחורה, תעשה עצמה לא־יודעת וכשגבּריאל יעבור במרוצתו על פניה ולא יבחין בה, תפרוץ ברברה בצחוק.

כן צנפה ברברה את חלומה שלושה שבועות תמימים לפני חתונתה, וכשהביאה לגמַרוֹ, העמיקה לגחון מעל חטיבות־משי הפזורות, חזרה לבראשית ושיקעה, מקוה וחולמת, לתוך חטיבות־המשי, לתוך המלמלות את רטט־הבתולים, את הגמגום, את ההפקר הילדותי, שמאחורי שבעה מנעולים.

שבת. יום לפני החתונה, צררה שלוה, בטוחה, כותונת־משי שחורה בנייר, שבו הביאה את פּתה, ויצאה כאילו לא־כלום.

ביום שני־בשבת, עם בוקר, כשחזרה והפוֹרמאַן הקבילה ביתר קרירות מברגיל, הכוותה אותה הכותונת, שהיתה מוטלת צרורה עם הפת. היא נמנעה מעיני הפוֹרמאַן וישבה לעבוד.

תרעומת חרישית התפתלה בין אצבעותיה, לא נתנה לה מנוח – תשע עשרה שנים תמימות היו צרורות בכתונת־הלילה השחורה.

העבודה לא נאדקה לידיה, נפלה מבין אצבעותיה, ולבה לא האמין, כי כל אלה, הרטט, הלהבות, הצנינוֹת הלוֹהטות היו חלום, ועתה מוטל החלום זר צרור בפיסת־נייר. עוד מעט ותתיר את הצרור, תוציא את הכותונת, תניחה בין תל־הכותונות, וחלומה לא יהיה לו זכר.

אתמול התחתנה, היום חזרה אל השאַפ. גאבריאל מגלח, מספר אצל זר, צובר כסף, מבקש, בהמשך הימים, לפתוח שאַפ־ספרִים משלו. ואילו היתה אחרת, לא עצורה כל־כך… הניעה בחזקה ראשה, ניערה מעל עצמה את משעולי־הצדדין, שבהם ארבו מאוויי־סתר וביקשו שעת־כושר להשתער עליה.

היה זה הארוך שבימי השאַפּ שלה. בשעה חמש קפלה את הכותונות וכאחת עם שאר הנערות נכנסה אל הפוֹרמאַן.

היתה, כתמיד, האחרונה.

״הידעת, ברברה, באחד הצרורות חסרה כתונת־שחורה!״ – אמר הפוֹרמאן בחומרה.

ברברה הסמיקה:

״לא יתכן!״

״צרור־הכותנות עודו מונח, יכולה את למנות״ – נתרכך קולו של הפוֹרמאַן.

ברברה נזכרה, כי תמיד, לאחר המחמאות שהפורמאן היה אומר לה, היה עומד ומונה את הכותנות, ביקשה לומר לו, כי באחד הצרורות יש לה כותונת יתירה, וניצבה נבוכה.

״אזקוף זאת על חשבון שכרך, ברברה.״

הוא חיכה רגע, ראה אותה מחרישה, התחיל מונה את הכותנות בצרורות.

״בצרור הזה יש שלוש־עשרה. חכי, עוד הפעם: אחת, שתים, שלוש… כן, שלוש עשרה. כלום אין כותנת חסרה באחד משאר הצרורות?״

הוא מנה את הצרורות. ראה כי מנינם נכון, פיזר את תריסר הכותנות, הוציא את המקומטת, כאילו ישנו בה, נסתבר לו משהו וביקש לבטל את אפס־הישע.

ברברה הרגישה בכך. החווירה. אחר כך הגיח הסומק מתחת לעורה הכהוי, עד שהשתלהבה כולה, עיניה נתפחדו, התמצמצו, כשל שפן, לא יכלה למצוא את הפתח.


[1924]


מהו פרויקט בן־יהודה?

פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.

אוהבים את פרויקט בן־יהודה?

אנחנו זקוקים לכם. אנו מתחייבים שאתר הפרויקט לעולם יישאר חופשי בשימוש ונקי מפרסומות.

עם זאת, יש לנו הוצאות פיתוח, ניהול ואירוח בשרתים, ולכן זקוקים לתמיכתך, אם מתאפשר לך.

תגיות
חדש!
עזרו לנו לחשוף יצירות לקוראים נוספים באמצעות תיוג!

אנו שמחים שאתם משתמשים באתר פרויקט בן־יהודה

עד כה העלינו למאגר 53620 יצירות מאת 3207 יוצרים, בעברית ובתרגום מ־31 שפות. העלינו גם 22172 ערכים מילוניים. רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי.

בזכות תרומות מהציבור הוספנו לאחרונה אפשרות ליצירת מקראות הניתנות לשיתוף עם חברים או תלמידים, ממשק API לגישה ממוכנת לאתר, ואנו עובדים על פיתוחים רבים נוספים, כגון הוספת כתבי עת עבריים, לרבות עכשוויים.

נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!

רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי. נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!