לאחר חצות לילה התפזר הקהל בסאלון של ״ווילי־רבא״. בעל הבית, גבוה, כבד, מעמיד פני מי שאינו מתפעל מכל דבר, ישב מעל קערה דגים, החזיק בידו אחת סכין, בידו אחרת מזלג, ובידיו אכל ראש סֶנדאַק. הוא מצץ קולנית את עצמות־הדג, מדי פעם בפעם נטל מעט יין שרוּף והביט, כיצד ארבעה בחורים, לשולחן שממול, משחקים פּוֹקֶר. בסאַלון עמדה דממה, רק נחתום משופם, נוסח ווילהלם קיסר, ישב אל שולחן קטון, גבו אל הקיר, מעל כוס בירה שלא נשתתה עד תומה, רגליו על כסא ושפתיו פולטות ניקוש מוזר, מָשָל מיכסה מתרומם מעל קדֵרה רותחת. בסאלון עמד אֵד פגול, כאילו המשקאות יבשו בבקבוקים, בחביות והספיגו את האויר לחלוחית דביקה.

בחור שמט את מצנפתו מעל עיניו וזרק שני שטרות על השולחן, לאמור:

״דולאר ועוד דולאר!״

״א׳ל־סי־יו!״ – נענה אחר.

אשת ווילי, עודה צעירה ביותר, עיניה עמוקות, שובבניות, שערותיה שחורות, בּהיקות, האדוקות באמצע המצח וסביב הצדעים, כמרוחות סבון לח, פתחה דלת צדדית והכניסה את ראשה.

״ווילי, עת לסגור! מאוחר!״

״עוד מעט ואסגור,״ – ענה הבעל והוסיף ללעוס את הדגים.

״לא, עליך כבר לסגור,״ – הבריגה האשה את פיה, כביכול רקעה ברגלה וניגשה לאַחַד המשחקים.

״נו, פיליפ, חכה, אעמוד על ידך ויאיר מזלך. מה אתה מהרהר? ׳כחול׳.״

״מי שואל את פיך? – התקצף פיליפ, זרק את הקלפים וחפן את הכסף – טול, פראֶנק!״

״לא פידלתי!״ – נצטחקה האשה.

״סיידי, בואי אלי״ – אחז פראֶנק את ידה.

״מוטב ותלכי לישון, תלכי!״ – ריטנן ווילי מתוך הקערה.

סיידי נחלצה מפראֶנק, עוד עמדה רגע, כביכול בעלה מתלוצץ, חזרה והזכירה לו לווילי, כי יסגור ויצאה. הבחורים הביטו אחריה, נעו על הכסאות ובסאַלון המאוטם נשתייר אחרי סיידי משהו, שגירויו נמשך.

לא־מרוצה, טרף פיליפ, את הקלפים, דיבר כאל נפשו:

״אין הצלחה.״

״ובלבד שיש לך הצלחה באהבה״ – התבדח פראֶנק ודעתו רווחה.

״יו־בּאֶט״ – נענה ווילי והזיז מעליו את הקערה עם העצמות – ״פיליפ, כמה כבר הפסדת, כמה?״

פיליפ לא ענה, חלק את הקלפים ושאל:

״מי משחק?״

״אני,״ – חייך פראֶנק.

״נו?״

״חמישים סאַנט״ – התאפק פראנק, שלא יפרוץ בצחוק.

השאר הניחו את הקלפים. פיליפ ופראנק שיחקו.

״אני ׳משלם׳ דולאר״ – אמר פיליפ מרוגז.

״את הדולאר ועוד שניים!״ – חייך פראנק.

פיליפ הרהר רגע, היסס, פניו החווירו.

״אוֹל־ראַיט!״ א׳ל־סי־יוּס!״

״כסף על השולחן!״ – רמז פראנק באצבע.

פיליפ התחיל לפשפש בכיסיו, הביט סביבו ופנה אל ה״סאלון־קיפאֶר״:

״ווילי, תן לי שני דולאר!״

״מי יש לו כסף, מי?״ – התחיל ווילי קובל – ״היום לא פדיתי עדיין סאנט!״

פיליפ הסיר מעל אצבעו טבעת־זהב והטילה על השולחן.

״מה יש לך?״

פראנק בחן את הטבעת, חייך אל החברה ואמר לפיליפ:

״מה יש לך?״

״׳פול־האוז׳ הוא טוב?״ – סינן פיליפ דרך שיניו.

״לא היום!״ – חייך פראנק והראה לו את הקלפים.

״פיליפ, הרי באמת אין לך הצלחה!״ – הניח ווילי ידו על פיליפ.

״המצליח באהבה, אינו מצליח בקלפים,״ – משק פראנק את המלים, כאילו ביקש להתגרות בפיליפ.

״שאַראַפּ!״ – הפזיר פיליפ את מסכת־הקלפים על השולחן, קם, פשק רגליו והתמתח.

״להיכן אתה הולך? אין לך כסף? קאם־אן (בוא), אילווה לך,״ – פנה פראנק אל פיליפ והוציא מלוא חופן כסף – ״כמה אתה רוצה?״

״אינני משחק עוד!״ – ענה פיליפ רגוז.

״אין צורך!״ – חייך פראנק, קם, התבונן בטבעת ומשך שרוולו של פיליפ – ״היי, איך אדם מפסיד טבעת של אהובה?״

״איך אדם מניח לקחת ממנו אהובה?״ – ענה לו פיליפ במרירות.

״אתה לקחת ממני אהובה?״ – צעק פראנק נרגז, כאילו טפלו לו עלילת דברים.

״ודאי אני! ומי?״ – חייך פיליפ.

״יהא אתה!״ – נבוך פראנק.

״הלא זאת אני אומר!״

פראנק חש את עצמו נעלב על שהחברה שוחקים עליו, הרהר מה יאמר, שהקהל יצדד עמו, סובב את הטבעת, סובבה והגישה לפיליפ.

״וכשאתננה מתנה לבאֶסי, תהיה דז׳אֶלוּס (מקנא)?״

״היא חובטת בקרקע אותך ומתנתך!״ – רקק פיליפ.

פראנק לא השיב, כאילו לא שמע את המלים האחרונות, נשך בחולניות שפתו והזמין ארבע כוסות בירה. ווילי מזג את הכוסות, קיפה את הקצף ואמר לחברה:

״אספר לכם, בויס, דזשוֹק (הלצה) ותצחקו. אתמול ישב פה אַלאֶק עם האינדיאני.״

״עם דזשאַק?״ – שאלו הבחורים.

״יאס. הם שיחקו ׳סטוֹס׳. מה אומר לכם? אלאֶק הערים עליו כל־כך, שנטל אפילו את שעונו. היתה רחמנות על הבחור. לפני צאתו אומר האינדיאני: ׳הקשב, אלאק, נשחק עוד פעם אחת״. ׳כשאין לך כסף׳. השיב לו אלאק. ׳מה איכפת לך, אעמיד על קרן־המשחק משהו טוב מכסף! רצונך לשחק במחיר רוֹזה?׳״

״במחיר הנערה הבלונדינית שלו?״ – שאלו הבחורים.

״כפי שאתם שומעים!״ – אמר וילי – ״ומה אתם סבורים? האינדיאני חזר וזכה את הסאנט!״

״דונט־יו־סי־איט״ – (כך אתה אומר)! – תמהו החברה.

פראנק שתה את הבירה בחפזה, צלצל במשובה בשתי ידיו בכיסי מכנסיו ואמר לפיליפ:

״רואה אתה, פיליפ, הריני מעמיד על קרן־המשחק את כל הכסף. רוצה אתה?״

״מה כוונתך?״ – תהה בו פיליפ.

״נשחק במחיר באֶסי״ – נבוך פראנק – ״אפשר ותזכה!״

״יוּ ראַטן באסקאט, יוּ (כפיפת עכברים אתה)!״ – גער פיליפ – ״מה אתה סבור, אני אחד ׳גיני?׳ יהודים אין מוכרים נשיהם! ואפילו אמכרנה, לא תלך אליך! כשהיא שונאת אותך!״

״זה כבר נראה אחר־כך! אל תיבש את מוחך!״ – השיב פראנק ופנה אל הבחורים – ״באסי מכירתני קודם שהכירה אותו. אין אתם מאמינים? הקשיבו: פיליפ, אמת הדבר, כי באסי כתם לה על צדה ימין?״

פיליפ הטיל סטירה בפרצופו של פראנק. פראנק סבב ראשו, ביקש לראות, מהיכן הסטירה, ספג אחרת, וראה רשפים לפני עיניו. הם הסתערו זה אל זה בידיהם, ברגליהם, בשיניהם, היו מוטלים על הרצפה הגלישה, הסתבכו בפקעות ונשמו. הבחורים הפרידום בזרוע. פראנק, שטוף־דם, מחה בידו את פניו החיוורות, כאילו נשתפשפו, התבונן בדם על ידו, חייך בחולניות ואיים על פיליפ:

״המתן, איפרע ממך!״

הנחתום, שננער מן הצעקות וראה את התיגרה, נענה:

״וממך כבר נפרע!״

פראנק ביקש לצאת, נעצר על יד הדלת ואמר לפיליפ:

״חכה באסטאַרד (ממזר)! ואפילו תכה מהיום עד מחר, מה יועילך? מי שכב עם אהובתך? אני! פראנק שכב עם אהובתך לפניך!״ – הלם באגרופו על לבו ״לא נוח לך, הא? אספר לכל העולם כולו, כי, אני, פראנק, שכבתי…״

פיליפ נסער אל פראנק, הבחורים עיכבוהו, הטיח בקבוק. פראנק גחן ולא נפגע.

״אתה בן־כלבה, אתה!״ – עמד ווילי לימין פיליפ – ״אתה תזהם נערה הגונה? עקור את רגליך! שלא תדרוך על מפתני!״

״מוטב ותשיב את כמה הדולארים,״ – אמר פראנק.

״דברי־גניבה אין משלמים!״ – ענה ווילי.

״אבל דברי־גניבה אתה נוטל, הא?״ – לטש פראנק שיניו.

פיליפ חזר ונסער ובקבוק בידו. פראנק יצא מן הסאַלוֹן, הבחורים אחריו. פיליפ ניצב ליד הדלת, הפך את פניו, התחיל מהלך במבולבל על פני הסאַלוֹן, ושמע את ווילי המדבר אל נפשו:

״ומי חייב לסבול כל זאת?…״

״שמעני, ווילי,״ – נעצר פיליפ.

״מה יש?״

״אתה מאמין בדברי פראנק?״

״בנשים קעסקינן!״ – רקק ווילי בחפזה לכל העברים, משל זבוב נכנס בפיו – ״כל מה שאומרים עליהן, האַמן! הטובה שבהן צריכה רתימה!״

״משמע, אתה מאמין לפראנק?״ – פער פיליפ זוג־עיניים.

״אתה דאם־פול״ (שוטה גמור) – נענה ווילי – ״מי אומר לך, שאני מאמין? אך לא־כלום! לא אערב בתקיעת כף, דבר סמוי הוא! לך ונחש היכן המשוט חתך את המים!״

פיליפ לא ענה. צנח על כסא, ליד שולחן ריק, פשט רגליו, הביט בקפאון באד הפגול, שעמד בסאַלוֹן, ובגניחה שמט את הבקבוק, שהחזיק בידו. הבקבוק הצליל במעומם על הרצפה הגלישה, והתגלגל, תם ושלם, אל הקיר.

[1917]