עמוד השער    🔗

אניה סוערה    🔗

בני אדם גם בני איש, הביטו וראו בספורים הנפלאים הללו: אשר קרה לעוברי אניה בלבב ימים, המאורעות התלאות, והמציקות והרפתקאות אשר מצא לאנשי האניות בים וביבשה:

והנה הספור הלז נכתב ונדפס בלשון (האָלאַנד) · ונעתק אל לשון (צרפת) ומצרפת אל לשון (טייטש) · ולמען יתענגו בו גם עמינו · העתקנוה ללשוננו הקדושה הצחה ויפיפיה, ודעת שפתיו ברור מללו בלשון זך ונקי:

ווילנא בדפוס של הרבני הנגיד מהו' מנחם מן במהו' ברוך זצ"ל:

לפרט התקפ"ג לפ“ג ולפ”ק

 

אמר המעתיק    🔗

יושבי חלד גם יורדי ים · עמדו והתבוננו מפלאות תמים דעים · הנותן בים דרך ובמים עזים נתיבה · יורדי הים באניות המה ראו מעש ה ונפלאותיו במצולה · אשר ממכון שבתו השגיח על כל יושבי הארץ · ועל גוי ועל אדם יחד – גם במדבר בארץ תלאובות יודע חוסי בו · להציל ממות נפשם ולחיותם ברעב · למלטם מבין המומתים · ולהצילם מחיות הטורפות – ומבני אדם מדבריים דוגמתם · להשיבם למחוז חפצם · להודיע לבני האדם גבורותיו · ונפלאותיו ליושבי תבל · כאשר עיניכם לנוכח יביטו · בסיפורים האמיתים הללו:

 

אניה סוערה    🔗

בשנת ה' שע"ט לבריאת עולם מקץ חודש כסליו, נסע רב החובל קאפיטאן (באנטעקו) (מהאלאנד) על אניותו הנקראת (נייא הארין)¹ ואתו באני ההיא כשני מאות איש, סוחרים ונכבדי ארץ, מלומדי מלחמה ומשרתים, גם כל מיני כלי זיין ומזון וצידה לרוב, למדינת (הודו מזרחית) בלשונם (אסטאינדייאן)² והנה בעת החלו לנסוע מהאי (טעקסל) אשר (בהאלאנד), וה' הניח להם ברוח צח שפיים ומאור היום מתוק לעיניהם: ויהי אך יצוא יצאו נוכח תחתית ראש המערב (וועסט שפיץ)³ אשר לענגיללאנד, שם פחדו פחד, ותוצץ עליהם הרעה לאט לאט כמנבא אותם, את אשר יקרה להם באחרית הימים, את כל התלאה אשר מצאתם בדרך ההוא ויצילם רוגע הים: בפתע פתאום נתעוררה רוח גדולה וחזק משבר משברי ים (ווינט שטויסן) וכח הרוח ההוא הי' להעשות בים הרי מים, ולהגביהם עוף עד נוכח ראש הספינה, עד אשר גם היושבים בעליות הספינה ראו מים רבים נטוי על ראשיהם מלמעלה, ואחר כן נפלו המים על ראש האניה וישברו, ומלאו כמה חדרים עליונים מים עד לרוב:

הן גווענו אבדנו כולנו אבדנו, נטבענו, נטבענו, חרדו כל העם וזעקו – כמתעתעים, כל העם מקצה, סמר מפחד בשרם, יבש היה כעץ ולבם כאבן, אבד מנוס מנהם: אשר לבו גס כלב הארי' המס ימס, אין איש שם על לב לשית עצות להמלט, אך זעוק זעקו: אך (באנטעקו) רב החובל עמד טעמו בו ורוח עצה וגבורה אשר בו לא נמר, וילבש עוז וירץ מחדר אל חדר בתוך האניה לראות האם גברו המים ג“כ למטה בתוך האני‘, דרך בדקי הספינה (שפאלטין), או דרך נקבי האויר (לופט לעכר): ובראותו כי עדנה לא שלטו המים בכל האני’ למטה, וימלך לבו עליו להריק את המים אשר בחדרים העליונים על ידי נודות העור (לעדר עמיר), ויצו את עבדיו החובלים לעשות כן, וימהרו לעשות כאשר צום אדוניהם – אך בזאת לא עלתה ארוכה למחלת פחדתם, כי לעוצם הרעד והרעש עד אשר האני' חשבה להשבר, נשברו החביות והתיבות ישנים גם חדשים, עד אשר לא נותר מהם כ”א רסיסים ובקיעים: רק מעט מזעיר נשאר מן הכלים חדשים, ויסובו העבדים וישליכו השבורים אשר לא יצליחו לשום מלאכה מחוץ לאני':

אך לא שב חרון אף ה' מהם והרוח הולך וחזק, שלשה אלה גברו מאד, רוח, משברי הים, וגשם שוטף, ומאלה פור התפוררה כל האני' כמעט: ויתמהו האנשים איש אל רעהו, וימס לבב העם, כלו עיניהם מראות, ויגונם כבדה מקול הרעש שלשת ימים מיום ליום: אחרי כן כאשר הזמן קץ שם לחשכם ולאפילתם, אז זרחה עליהם שמש צדקה: (כאשר יאמר משל הקדמוני, אחר הרוח והגשם ירווח לנפוחי נשם): אך הזעף ההוא בעת הפרדו הניח אחריו למזכרת, דבר יפחיד לב שומעיו, ויקרענו לשנים קרעים: אחר ג' ימים שהי' להם הרוחה ויתקנו את הספינה ונגבו את כל החפצים שהורטבו: אז חלף רוח חדש, זה האחרון הכביד וישבר את עץ התורן (זעגל בוים) חמש אמות באמת הבנין (קלאפטר) מלמעלה: והאנשים אשר באני כאשר נתודע להם מזה זעקו מרה, וכה אמרו במר נפשם – הוי מות, הוי אבדון, מדוע פה קראתנו, מדוע לא מהרת, בוא בשבתנו על אדמתינו, ובוששת להשליכנו מצולה בלבב ימים: שמוע שמענו מימים קדמונים, כי האדם יראה המותה בעיניו, הן עתה המותה נגד עינינו, ארור יום שמנו זהב כסלינו עד אשר נשאתנו רוח הקנאה והתאוה לדרוך על במתי ימים, אנחנו סבונו בנפשינו, ונפש נשינו וטפינו, אשר כעת בוא בשורת מותינו תצא רוחם כרגע, ולו גווענו על האדמה אשר ממנה לוקחנו – האם העתר בורא הכל לתשוקת כל שרץ חיה אשר במים להיות בשרינו לחם למאכל, אנא! יוצר הכל אם באנו במים לרויה הוציאנו: ובכל זאת (באנטעקו) לא רפו ידיו ועשתנותיו לא נאבדו, ויאזור עוז במתניו, ויצו אל אנשי האני‘, לקחת את מוט הגדול (דראנג שטאנג) מן המוטות אשר לקחו אנשי האני’ עמם להיות מוכן ליום אשר יצטרכו אליו: ויקחו את המוט וימסמרוהו בחבלים ויתרים בזריזות ובעזר (באנטעקו) אל התורן הנשבר, ויעמד על עמדו, ויהי כבראשונה, ויחזק לב העם, ויחלו לנסוע דרכם בלב אמיץ ושמח: האני' עברה עד להלאה, מן איי (קאנארע), אחר זה נסעו ובאו קרוב למקום (פאר גיבערג הירוק) אשר שם מראה הים הוא ירוק⁴ ויסעו הלוך ונסוע אל אמצע קו היבשה⁵ שמה יתמעטו הרוחות, על כן בבוא האני' אל המקום ההוא ותעמוד שלשה שבועים ימים אשר אין דרך לנטות ימין ושמאל, והשמש זרחה בתוקף חומה נוכח ראשיהם ממש, ומה גם בחצי היום: וימר חייהם עד אשר אין כח בהם לסבול: ואחר כל תלאותיהם האלו רוחמו⁶ ויעבר אלקים רוח על המקום ההוא ויסעו, ונס יגון ואנחה:

בבואם אל אי (פארג גיבערג), שמה דמו לתור להם מנוחה להנפש שם ולהחיות רוחם ונפשם האומללה, אך הרעה אשר יגורו מפניה רדפה גם השיגתם שמה: ויהי רוח גדולה וחזק הולך וסוער נגד פניהם, ולא נתנם הרוח לגשת אל האי, ויועצו כל האנשים אשר באני‘, ויען כל העם קול אחד להעתיק משם ההרה היא האי הגדולה (מאדגאסקר) שמה: המו נסעו ותדבקם הרעה, כי הוכו כל אנשי האני’ בחולי כבד, כארבעים איש עד אשר נואשו מן החיים גברה עליהם חולי הבולמוס בקשו אוכל למו אשר ישיבו את נפשם, ואין: עיניהם נשאו להתקרב להאי (לודוויגש) אשר קרובה (למאדאגסקר) אך לשוא שקדו ותוחלתם נכזבה, כי אין לתחוב שם את יתד האני, (אנקערין) בקרקעות הים כי גאו המים שמה: ויצו (באנטעקו) לקחת את השאלופע⁷ וישב בה הוא וקצת מאנשיו, ואת (השטייאר מאן)⁸ צוה לסבב את האני' כה וכה ולנסוע אחריו למען לא תתרחק מהם, והוא עבר לפניהם (בהשאלופע) ויתקרב אל (הקיסטע)⁹ כי שמה הרוחות והסערות יתמעטו וקורים אותה (זעע קיסטע) אך שמה סכנת (הבראנדונג)¹⁰ ויחתרו לקרב אל היבשה ולא יכולו: וישאו האנשים את עיניהם ויראו והנה על הנמל עומדים מאנשי תושבי האי ההוא, עומדים ותמהים לראות מה יהא בסוף האני‘, – והנה אחד מעבדי האני (מאטראזין) אשר הי’ על (השאלופי') איש בן חיל, חרף נפשו לשוט במים האדירים, אולי יוכל לדבר עם תושבי האי אולי יוכלו הועיל, אולי יעזורו להם, בתת להם עצה הוגנת, ולו יתנו מאשר תמצא ידם מכל מאכל להבריא נפש האומללים אשר באני‘: וישלך את נפשו מנגד וידלג כאיל אל תוך הקצף (שוים) אשר על פני הים, לא נשבר לבו בבואו בין המשברים הנוראים (אינדין), שמח לקראתם אבל ללא דבר, לשוא הי’ עמלו, לתוהו והבל כחו כלה, כי בהגיעו אליהם דבר לא השיבוהו, הדרך הישרה לא הודיעוהו, מאומה לא נתנו לו להשיב נפש: וישוב בבושת פנים אל (השאלופע) כל עומת שבא כן חזר לו: החולים אשר באני' כלו עיניהם מיחל עת בואם, והנה (באנטעקו) ואנשיו באו לדאבון נפשם של החולים אשר באני', ויאמרו החולים איש אל רעהו נגזרנו לנו:

לבם עוד שמו שמיר להתאמץ, ויאמרו איש אל רעהו לכו ונקרבה באחת המקומות, אל איי (בארבאן) או אל אי צרפת (פרנקרייך)¹¹ אולי נמצא שמה אוכל להשיב נפש החולים, ויעשו כן: בשלום ובמישור באו אל אחד מאיי (בארבאן) וימסמרו היתידות (פר אנקערט), – החולים עפו כנשרים ממטותיהם, החלש יאמר גבור אני, ויאמרו החולים אל האנשים אל תעצרו לנו לרוץ, חושו והוליכונו – (באנטעקו) בנדיבות לבו אמר להעשות כן, אך (הסופרקארגא)¹² נתן כסף סוררת, לא אבה שילכו החולים מן האני‘, כי אמר פן יגברו משברי הים (זעע שטראמע) ורוח חזק יסיע את היתידות (אנקרין), או פן יחלו רוחות הפכיות להתהלך בים, או יתרחש (טייכין שטראמע) (הם כמו נהרות הולכות ע“פ הים וכל אני' העוברת על פניו מושכת הספינה בע”כ מן מקומה), גם פן ואולי יפגעו שני נהרות זה תחת זה ולהם מהלכים הפכיים כי אז אין חכמה ואין תבונה: מה עצמה הבכיה בין החולים האמללים כשומעם עצת (הסופרקארגא) אשר הפך עורף מול תחנוניהם, אך רצון (באנטעקו) היתה לשמוע בקול זעקת החולים, ובראותו קשי עורפו של (הסופרקארגא¹³), – ויאמר אליו הנה האנשים על ידי ואחריותי ואני אשיבם למועד אל האני’: תודה נתנו אנשי האני' לבוראם, ותשואת חן (לבאנטעקו): שמועה טובה זאת דשנה עצמותיהם היבשות, איש את רעהו יעזורו, ואדיריהם תמכו יד חוליהם להסיעם אל היבשה: לא נשאר באני' כ"א עבדי האני' (מאטראזין) אשר בלעדם לא תכון האני‘: לחומלו עליהם נתן להם באנטעקו גם¹⁴ אחד (זיגל טוך) לעשות ממנה אהל עת יבואו על האי בל יכם שרב ושמש, גם כלים, גם חפצים אשר יהי’ להם לעת כזאת, גם אופה לאפות ולבשל להם להבריאם והוא (באנטעקו) עבר לפניהם אל האי לראותם בדרך ילכו בה ואת המעשה אשר יעשון: מי אשר לא ראה שמחת האנשים לא ראה שמחה מימיו, ילאה לשון לספר ועט לכתוב, ירונו בגאון ה' צהלו מים, נתחזקו בהביטם על פני תבל ארצה, רצו את אבני' ואת עפרה יחננו, חבקו פני האדמה, לגודל שמחתם דמו כי נרפאו מתחלואם, תהלה ועוז נתנו לרוקע הארץ על המים:

אף לזאת שמח לבם ויגל כבודם · על כי שמה הכין הבורא יתברך רפואה ותעלה למוכים בחולי ההווה ביורדי הים, שמה קננו כל עוף דשן ושמן · מבין עפאים יתנו קול · שמה אווזות השמנים: עופות ההמה לא שמעו קול נוגש מימיהם, על כן לא קמו ולא זעו בראותם בני אדם באים בגבולם, דמו כי חברתם נעמה · וילכדום האנשים ההמה, ואין נודד כנף ופוצה פה ומצפצף, לא נסו לברוח · ויאחזום וישחטום · שמה נמצאו גם החומטים (שילדקראטן) אשר בשרם צרי ומזור להנחלים מנסיעת הים, שטו העם וצדו מן העופות ומן החומטים עד למאוד, מלאו אותן ומלאו מהן כמה כלים, מה גדלה שמחת (באנטעקו) בראותו שנהפכה אבלו על החולים לששון – אמנם כי לבו יחיל בקרבו על עזבו האני' בלב ים · וישם פניו לשוב אל האני', ואל האנשים אשר על היבשה אמר, שבו לכם פה עם המושל אשר המשלתי עליכם עד ישוב וירוה לכם · ראו הנחתי לכם במקומי איש מבין וטוב לבב – שמעו בקולו!

בשובו אל האני‘, ויחפש כה וכה להחליף מקום האני’ · כי לא בטח לבו על היתידות (אנקרין), כי המקום ההוא לא היה נאות בעיניו לתחוב (האנקרין) מחמת הרפש והטיט אשר בקרקעית הים: ויהי ביום השני לשובו · ויחפש בכל (הקיסטע) עד אשר מצא מקום מוכשר פרסה אחד ממקום הראשון · כי מצא שמה חול בתחתית הים: ויסע עם האני' ועם האנשים הבריאים לשם: שמה מצאו ג“כ מקום דשן ושמן טוב ומובחר מן הראשון, שמה מצאו ג”כ אווזות שמנים · (פאפגייען): תחת צל אילן אחד מצאו האנשים עשרים חומטים (שילדקראטין): האנשים לכדו עוף אחד גדול מהעופות אשר שמה וימררוהו ורבו בעלי חצים · העוף ההוא זעק בקול מר. לקולו נאספו עופות הרבה להציל עשוק מיד עושקו (כי כן יסד מלכו של עולם) · וכשל העוזר ונפל עזור · כי גם המה נלכדו: החולים אשר הובאו הנה ע“י אני' קטנה (ירויון מדשן טובו ית'): אז ידלג כאיל פסח וישמחו לקול עוגב, אלה בחומטים יבלו ימיהם, אלה בעופות · אלה בדגי הים · ואלה בירקות טובות, שטו העם ולקטו ובשלו בפרור · ויש אשר לא אכלו כ”א צלי אש · כגן עדן הארץ לפניהם חוליהם נרפאו · בריאיהם הוסיפו אומץ עד אשר יוכלו שאת לסבול ולעמוס עבדות קשות כי תקראנה – אין שם כי אם קול ששון וקול שמחה · שבע ורויה · אין שטן · ואין פגע רע · ואדם אין בכל האי הזאת כי עדנה לא כבשוה · ולא עדה עליו שחל · פחד אין במגורם · ויראה אין בינותם · וישוטו הנה והנה ואין מחריד:

אכלו ושבעו ויותירו · ויאספו מזון וצידה להכין לדרכם · ויפנו ללכת לדרכם, מגמת פניהם להתקרב להאי (מאריץ) ולהנפש גם שמה – אך הרוחות והסערות וגלים המה הרחיקו את האני' עד אשר בעיניהם לא יוכלו לראות האי ההוא, נואשו ממנו · אמרו נסעה ונלכה עד האי (מורין אינזיל), וינחמו האנשים על אשר מיהרו לצאת מהאי (בארבאן), אך בשני ימים באו אל אי (מוריען אינזל) סמוך (למדאגסקאר).

ויהי כאשר הקריבו לבוא שמה, וישאו עיניהם ויראו והנה תושבי האי נוסעים לקראתם באניות קטנות (טשאלנעס) אך אניותיהם אינם מעשה ידי אמן, כי אם מעצי עבות (קלעטצר) ובידם מכל מאכל, תרנגולים, ואורז ושאר מיני פירות ויתנו להם, ואנשי האני' נתנו להם מן מסחרם חרוזות של זכוכית (פאצירקיס), פעמונים קטנים (גלעקליך), כפות של בלעך, סכינים, וכיוצא באלו, אך לא יכלו לדבר זה עם זה בלשונותם, וכל א' מהם קורץ בעיניו מולל ברגליו, מורה באצבעותיו, וירמזו להם אנשי האי ההיא ע"י רמיזותם שיש בבתיהם עוד למכור מכל מאכל, גם פרות – רחלים ויקנו מהם את כל מיני מאכל עד בלי די, בעד סחורתם פחותי הערך:

מנשרים קלו אנשי האני לרוץ אל היבשה, ויראו והנה הארץ טובה ורחבת ידים · ויאספו שמה במחיר כל מאכל אשר יאכל · ויקחו לחם צידה לרוב · רוב מסחרם היה בעד (גלאנטריעשי זאכין) העשוים בארצות (איירופע) · אחד מעבדי האני' (מאטראזין) היה מנגן לפניהם ופורט ע“פ הנבל לפני תושבי האי: האנשים האלה אשר לא נסו ולא שמעו זה מימיהם פזזו וכרכרו בכל עוז, רקדו ויזעקו בקול גדול, נשתגעו ממראה עיניהם, כי אשר לא הוגד להם ראו, ואשר לא שמעו התבוננו, אנשי האנ' כבדום בגביע זכוכית (שאל) יין, אך המה לא נסו לשתות מתוך כלי, וישימו את פיהם תוך הגביע, כאשר ישתה השור והחמור תוך שקתות המים, אנשי האני' יביטו יראו בם, ופיהם מלאו שחוק: תואר האנשים ההם קרוב למראה הכושים שחור ירוק (שווארץ גרין), ערום הלכו מבלי לבוש כ”א שמלה פרושה עליהם לכסות כל גופם מראש עד עקב: אמונתם אינה ידועה · לבד זה ראו שלפני בתיהם עומדים עצים גבוהים למאוד ועל ראש העצים תחובים ראשי שוורים (אוקסין קעפף), לפעמים יפלו לפניהם ארצה, מעשיהם יעידו כי להם ישתחוו ולהם יתפללו: כל אנשי האניה התחזקו ויחליפו כח כל ימי התמהמהם שמה תשעה ימים, אורו עיניהם וצהלו פניהם, כאשר ביום נסעם מהאלנד המדינה, בהניח ה' להם ויסתר עמל מעיניהם, ויחזקו בדק האני', וינקוה מכל סיג, ביום העשירי ויסיעו את היתידות (אנקרן) ובשלום ובמישור שמו פניהם לנסוע, ויסעו¹⁵:

 

סימן ב    🔗

ויהי בעת בואם על פני הים, בשלשה שבועות לחודש שבט, שמחים וטובי לבב, וילך המשרת מן מרתף האני' (קעליר בעדיניר) ונר בידו, אל תוך מרתף האני' לשאוב ע“י שואבת (הייבר אודר ליווער) להזמין יין שרוף לבני האני' ליום מחר בבוקר, (כי כן דרכם לשתות כ"א בבוקר מן היין שרוף לסעד לבבם): האיש הזה היה נעדר התבונה כבהמות נדמה, כי בנושאו את הנר בקנה (רעריל), וישם את הקנה עם הנר תוך פי החביו' השני אשר הי' ממעל לחבית היין שרף אשר שאב ממנו, וכאשר שאב כפי צרכו רצה ללכת לדרכו, ויואל לקחת הנר (והרעריל) מעל החביות העליונה · ולא יוכל לשולפה מחמת שנדחקה שם בדוחק, ויחזק בה בכח אמיץ וימשכנה, ולא ידע כי בנפשו היא: כי בכח המשכתו נפל מן הנר שביב (פונק) אש תוך חבית התחתונה אל תוך היין שרוף, והנה כל החבית ההוא בערה באש לוהט: אש! אש! צוח המשרת ואין מציל: כרגע, פחד ורעדה וזעקה נשמע בכל האני' · אש!, אש!, וירוצו מהרה אל מרתף האניה והנה האש את החבית ריצץ (צו זעצט), נשבר לבם בקרבם בראותם כי הי”ש אחז דרך ויתהלך על תחתית המרתף והולך ושורף עד קרוב לגחלים עוממות ויתלהבו הגחלים: רעדה אחזתם שם עד כי נבהלו כי תהלך אש ארצה, והגחלים התלהבו, עד כי מגודל פחדם לא ידעו לשית עצות בנפשם: אך (באנטעקו) התאמץ מאד, אף אם פחד קראהו ורעדה, עם כל זה גבר שכלו על פחדו, ויצו להביא מים מכל עברי האניה ולמהר הדבר וכי אין להוחיל, וישפכו מים רבים עד מאד: מי הוא זה אשר ראה גודל מהירות (באנטעקו) וזריזותו בכל עוזו וכחו ולא יתאמץ א"ע גם כן, לא עופו ולא הוגעו עד כי כבו ותשקע האש: האנשים שמחו מאד בבשורת הצלתם מן האש הגדולה ההיא, (ובאנטעקו) שב למקומו אל מכסה האניה (פארדעק) וישכחו יגונם ועמלם, אבל לא עברה חצי שעה, והנה רעם גדול שנית בכל האניה קול רגשת האנשים יזעקו בקול מר, חמרמר, אש, אש: איש אל רעהו יתמהו ויאמרו מה זאת עשה אלקים לנו:¹⁶

פחד פחדתי אמר (באנטעקו) בספרו קורות נסיעותו: מיד כאשר שמעתי קול הרעש בכל צדדי האניי' וביותר מן האנשים אשר עלו מן המרתף · ירדתי · והנה כל התל של גחלים אשר היו ג"כ במרתף הובערו · אזרנו כגבורים חלצינו, ויצקנו מים עד כי חדל לספור כי אין מספר, מרעה אל רעה יצאנו הוה על הוה שבר על שבר · כי מרוב מים אשר יצקנו על הגחלים והאש, נולד ריח גפרית (סמאנד או טשאד), עד שהאנשים לא יכלו לשאת ראשם מפני הריח: ואני התחזקתי על עמדי בכל עוז, אחור לא נסוגותי, ואצוה את האנשים לאמר כה תעשון אחי, הייעפים והמוכים מן הריח, ילכו אל האויר לשאוף רוח חדש ולהחליף כח, ואחר ישובו עוד לעבודתם למען יכבו האש, כה יעשו להחליף משמרתם עד יוושעו: מקצתם נתעלפו מרוב הריח עד כי לא יכלו לשוב ויצאו למצוא הפתח של המדריגות (טרעפף), גם אני לא נשאר בי כח והודי נהפך עלי למשחית ולא עצרתי כח, ראשי נמלא כאב לא ידעתי אנה פני מועדות, ראשי ופני אל תוך חורי החביות הטיתי למען שאוף אויר חדש לחדש כחי:

אחר כל זאת · בראותי כי לא אוכל עוד לסבול הריח ולכבות את הגחלים · יראתי מן הפולוויר אשר במרתף, ואז אל (הסופרקאראגא ראלין) (כך היה שמו) אמרתי אליו, הנה כה עצתי, נשליכה את עפר השריפה (פולוויר) אל תוך הים פן נבא ח“ו לידי סכנה, ולא אבא (ראלין) לשמוע עצתי, כי אמר אם ככה נעשה, אם ננצל ממדורת אש · איכה נעשה אם שודדי הים יבאו עלינו, במה ננצל מידם: הגחלים התבערו עד כה ועד כה, והריח הרע ההוא הולך וחזק מאד: במר נפש הוכרחנו לעזוב המרתף בתבערת מוקדה, ולצאת החוצה למלט נפשותינו מפני הריח ההוא: בכל זאת לא אמרנו נואש, ולקחנו את הקרדומות בידינו, ועשינו חור במכסה התחתון של האניה: ושפכנו מים עד בלי די, גם ע”י חורי האויר (לופט לעכיר) עד כי גאו המים: (השאלופע) שלנו לא היתה כעת על מכסה האניה כי כמו שלשה שבועות היתה קשורה אחורי האניה · אך (הבאאט) (אניה קטנה) ועוד שארי אניות קטנות מאוד היו בעת הזאת על מכסה האניה, וגם אותם הוכרחנו להורידם משם, למען יהיה רחבת ידים על מכסה האניה להריק מים, כי היתה למכשול לב בין משאבים:

בכל רגע רבתה תאניה ואניה, נפל עליהם אימתה ופחד עד כי נמסך בם רוח עועים, לא הופנו איש אל אחיו מרפיון ידים · ולא ידעו אנה ילכו ואנה מזה יברחו, אם ימלטו באני' הנה האש · ואם יחבאו בקרקע הים יראו פן יצללו כעופר‘, וימס לבבם · ובכל זאת רבים מהם נשמטו אחד אחד ושמו פניהם לברוח אל (השאלופע או אל הבאאט), כי ראו כי באש ה’ נשפט עמם ויאמרו נברח מן האש אל המים, אולי יחביאנו צל ידו:¹⁷ (ראלין) כאשר ראה זאת צעק אליהם מה אתם עושים, ויען העם אותו קשות ויאמרו אליו, אם יקרה נפשך בעיניך · קום רד מהר גם אתה ובא אצלינו אל (השאלופע) או אל (הבאאט), ונמלטה כי האניה תשרף, הטרם תדע כי אבדה האניה, וימהר וירד אליהם, ויאמר להם, אל נא אחי אל תרעו נא, אל תעזבו את אדוניכם הקאפיטאן, חוסו נא ונקרא גם אותו, כי הלא הוא שומר ראשינו ומחמד עינינו והיה לנו לעינים, והמו ערפם הפנו נסוגו אחור · ואזניהם הכבידו משמוע דבריו, והיה כי בא (ראלין) אל (השאלופע) וימהרו ויכרתו את החבל · ויסעו, גם (הבאט) לקחו עמם, גם שני שקים עם כל מיני מזון וצידה גם מן התורנים והנסים הקטני' לקחו עמם · ואיזה כלי ברזל, הן אני לבדי נשארתי ומעט אשר עמי מן השואבי‘, וידי לא כבדו ולא נלאתי להתאמץ לכבות התבערה: ויבא הפליט ויאמר, אהה! אדוני קפיטאן איכה נעשה (השאלופע) (והבאאט) כבר נסעו מזה, וילכו באשר יתהלכו, קרב קיצנו כי בא קיצנו: עניתיו · אם הם עזבוני יעזבם ה’, ואקום, וארוצה על המכסה (פאר דעק) ואשא עיני ואראה בעיני כי עזבוני והמה מיהרו לנסוע: ואצוה את עבדי המלחים · חזקו תורן פרשו נס – (פלאכטיש) ונרוצה עדיהם אל תוך (השאלופע), ואם ימאנו לקחת אותנו, אז אשפוך עליהם זעמי, ואטביעם בים כמשפט לעבדים המתפרצים מפני אדוניהם: התורן עמד על עמדו, גם פרשו נס, ונסע ונלך ונשיגם: הם לא הרחיקו ממנו כ"א בערך שלשת אורכי האניה, אך המה בראותם אותנו רודפים בכל עוז, וימהרו גם המה וירוצו מפנינו כי (בהשאלופע) הקלה החישו כנשר. וכרגע התעפתי עיני בהם ואינם, נא בני אחי ורעי, אמרתי אל החובלים, אין לנו מנוס בלתי לה' לבדו, כי נעבור במו אש לא נכוה ולהבה לא תבער בנו, כי נעבור במים הוא אתנו, ועתה בני רוצו נא אל החדר אשר שמה עפר השריפה (פולוויר) והשליכו אל תוך הים טרם תצא אש ומצאתם אך לא יכלו לבוא אל החדר אשר שם הפולוויר מחמת הגחלים הבוערות ואקח את אנשי עמי ואצוה אותם לקדוח (אויס צו בויערן) חורים בדפני האניה ולהוריד המים מן הים אל האניה שיגבהו המים בערך אמה וחצי (קלאפטיר) מאמת הבנין מתחתית האניה, והאנשים ימהרו ויעשו כן, ויקחו המקדח הגדול (עגביר) ויתחילו לקדוח אבל הופרה עצתינו, כי כותלי האניה במקום ההוא היו מבורזלים בברזל ולא יכלו הועיל, ויצא לבם: בראותם כי גם זה לא יצילנו, ותחבולה אחרת אין, ונתעלפנו ונפלנו על פנינו ארצה: נלאה כל לשון לספר, ועט לכתוב, אין שם כי אם בכי ואנקה מאין הפוגות: ובכל זאת לא רפו ידינו מליצוק מים רבים, והאש שקעה מעט, אך כמעט רגע באה עת פקודתינו, כי השמן אשר במרתף האניה החל להעלות תבער': על זאת לא קוינו לישועה עוד, כי מים רבים לא יוכלו לכבות האש ההוא, דמינו לכבות ואין, כל אשר גברו המים על האש, כן ירבה וכן יפרוץ התבערה, השמן בתבערה רץ הנה והנה בזעף, בכל עבר ופנה, ובכל אשר יגע בו השמן היה בוער באש, ותהלך אש ארצה, לקול בכייתם וזעקתם שערות ראשי סמרו, פחד קראני ורעדה, ורוח סועה על פני יחלוף: אחז בשרי פלצות: ששים חצאי חבית עפר שריפה (פולוור) הקרובים אל השמן השלכנו אל תוך הים · אמנם שלש מאות חבית נשארו עדנה במקצוע השנית, וכמעט בתוך אבני אש התהלכנו:

עתה הגיע קיצנו האחרון, אשר אין מנוס ממנו, האש ליהטה עד חדר המונח בו עפר השריפה · וכמעט רגע כאשר (הפולוור) הריח את האש יצא הקצף, והאניה כולה עם כל אשר בתוכה בקול רעם גדול, פור התפוררה והתבקעה לרסיסים (שפענדליך): הרעים ה' על מים רבים, והקול נשמע עד ערך מאה פרסאות, אנשים וכלים וכל אשר בתוכה כנשרים עפו באויר על פני רקיע השמים, מאה ותשעה עשר אנשים היינו כלנו אשר הרעה הזאת הדביקתנו: ואני עמדתי אז על מכסה האניה, קרוב אל החבלים אשר לתורן, ואצלי רק שלשה וששים איש בחבורה אחת, אשר עיני עליהם לזרזם, וסך ששה וחמשים היו נפוצים ע“פ כל האני‘, גם אנחנו כמוהם עפנו באויר עד למאוד ונפלנו לתוך הים, התעיף עיני בם ואינם ולא ידעתי אנה נשאתם הרוח: אני (ווילהעלם באנטעקו) עיני עללה לנפשי עיני לשמים נשאתי, ולחבריי ועמיתיי פני מועדות · בחייהם ובמותם לא אפרד מאתם · כפי פרושות השמים ואומרה אהה ה’! יגולו רחמיך וחסדיך עלי, ידעתי ה' כי ידך בכל משלה, אם עת פקודת נפשי הגיע, אסוף נפשי אליך: בלהב האש השמים אעלה, או אם במים אצלול, גם משם ידך תנחני: הראני ה' חסדך וישעך תן לי: אם באתי באש ובמים לרויה תוציאני, אספרה שמך לאחי בתוך קהל אהללך: בנפשי דמיתי פרחתי באויר כעוף השמים · כאשר שקדתי ואהיה כצפור בין הארץ ובין השמים, בכל זאת עמד טעמי בי, מחשבותי לא התבלבלו, אמיץ לבי כגבור, לא אמרתי נואש, הן אם יקטלוני לו אייחל, מתוך האויר נפלתי, ובין תוך רסיסי האניה אל תוך הים נפלתי, באתי במעמקי מים, ושבלת שטפתני · לולי רחמיו עזרוני: כל שומעי דברי יתפלאו, כי בבואי אל תוך הים, לוטשו רעיוני אף חכמתי עמדה לי, כאלו לא ראיתי עמל בעיני, ואביט הנה והנה, והנה תורן גדול אחד לצדי האחד, ותורן קטן לצד השני, ואתחזקה כיד ה' הטובה עלי, ואחבק את התורן הגדול אחזתיו ולא ארפנו, רבות אנחותי אמרתי, האניה הלזו ההוללה · כסדום ועמורה באש שולחה: עדנה לא ראיתי אדם לפני, דמיתי כי כלה נחרצה על כל אנשי האניה, לבדי נשארתי, כרגע ראיתי והנה איש אחד צף ע”פ המים, כמתאבק ומתחזק לעלות ממצולות ים, ואני הייתי מבין, והנה האיש מתרפק לגשת אל פלח עץ גדול מן עץ התורן הרחביי (פראפערצניר זיגל בוס) ועליו מוט גדול וישיגנו ויחבקנו, בידיו החזיק בו ולא ירפהו, וישב עליו, ואז אמר בקול שמחה, יש תקוה אם עדיין אני בעולם, אמרתי לא אראה אדם עוד עם יושבי חדל: כשמעי הדברים האלה שמח לבי ויגל כבודי, אז אמרתי אנא יוצר הכל! האם נשאר אדם עוד להיות לי לחברת אנשים: האיש הזה שמו (הערמאן קנפשין) מתושבי (צידר), שוב ראיתי והנה גם תורן קטן שט בצדי, וביען כי התורן הגדול אשר אני יושב עליו הציקני אך עתה הלאני, כי לעוצם גדלו לא עצרתי כח להוליכו אל אשר יהיה שמה הרוח ללכת כרצוני, עד כי הוכרחתי לבטל רצוני מפני רצון התורן, עזבתי את התורן הגדול וישבתי על הקטן, אך רציתי להתקרב אליו, במו פי קראתי ואמרתי אל האיש הנ"ל (הערמאן) בחסדיך הגש נא אלי את המוט הזה (דראנג) ואאחוז · אולי אוכל לבא אליך ועדיך, מה טוב ומה נעים שבתנו יחדיו, ויעש כן, כי לא היה אפשר התחברותינו בלתי בתחבולה זאת: מגודל המצוקות אשר קראוני · שהגבהתי לעוף ולפרוח כצפור מאש השריפה (פולוויר) ונוסף יגון על יגוני כי נפלתי מהרום ההוא אל העומק משמים ארץ, המו הכוני פצעוני: עצמי (בצד אחורי) הוכו ונפצעו, פצע וחבורה ומכה טריה · על קדקדי חמסי ירדה ונעשו שני פצעים גדולים, אך כאשר הוכתי בל חליתי, הלמוני בל ידעתי. ועתה התעוררתי, רחפו כל עצמותי, כי גדל כאב מאד עד כי נתעלפתי, ואור עיני גם הם אין אתי · ובכל חושי לא הרגשתי:

כל אחד מאתנו נתקרבנו זה אל זה, ואנו אוחזים בכל כחנו את המוט ההוא עד כי באתי אליו וישבתי על הפלח עץ, פנינו לימין ולשמאל אולי נוכל להביט מרחוק את (השאלופע) או (הבאט), כלו עינינו מיחל, השמש פנה לערוב, זעקתי במר נפשי אמרתי אין עוד תקוה · מה נוחיל עוד, נדמינו, נדמינו, השמש באה כי הנה החושך יכסה ארץ, וישועה רחקה ממנו כי (השאללופע והבאט) הרחיקו נדוד, ואני אנה אני בא, כשל כח הסבל, אחר כן אמרתי אל הערמאן ללין פה הלילה לשכב בראש חבל, ומתנו, הלא טוב לנו, כי נשמע לקול אבותינו הקדמונים, דבר יצא מפיהם כל אשר יקרא בשם ה' ימלט, עינינו למרום נשאנו, ענינו ואמרנו אנא ה‘! הצל לקוחים למות, ועשה עמנו ככל נפלאותיך, כל דבר ממך לא יבצר, אם אחרנו עד כה לשחר פניך, הלא ידעת כי בשר אנחנו, עתה הראנו חסדך ונשירה ונזמרה גבורתיך: לקול בכייתינו ועתירתינו רוחמנו מאת יוצר הכל, טרם כלינו להתחנן, והנה (השאלופע והבאט) באו עדינו¹⁸, בקול רם שוועתי, הושיעו, הושיעו, את הקאפיטאן, ויקרבו עד הרסיסים ובקיעים של האני’ אשר צפו לרוב ע"פ המים, אך לגשת אצלינו לא יכולו, כי יראו לנפשותם, פן הפלח הגדול והמוט אשר אנו יושבים עליו ישבור את השאלופע בפגעו בו: (הערמאן קנפשין) להיותו בחור כארזים, אף כי הוכה ביום זעם, הוא פרש את ידיו, כאשר יפרש השוחה לשחות, וישט עד (השאלופע) ויקחוהו וישיבוהו בתוכה, אני בעניי במו פי אתחנן למו, אמרתי אם יש את נפשכם גשו נא אלי עם (השאלופע) כי לא אוכל לשוט כי החליתי מאד: מיד קפץ איש אחד (טרוימייטרער) לתוך הים וחבל המדה בידו (בלייא שניר) אשר לעת כזאת הגיעה לידו כאשר בא אל (השאלופע), ויאמר לי אחוז בה והחזק בה אל תרפיה, ואוחז בה, ואסובביה סביב כל גופי, והאנשים מהרו וימשיכוני, ובשלום אל תוך (השאלופע) הביאוני בבואי שמה ואכירם, והנה שמה (ראלין) גם (וייל העלם מגאלין) גם (שטייער מאן) (מיינדרעס קרין) (פון הארין) כולם אנשים שועים ונכבדים, נבהלו נחפזו עלי, ויתמו האנשים איש אל רעהו. גם סיפדו והלילו על יתר אחיהם האומללים אשר טובעו בים:

בהשאלופע בניתי מקדם חדר קטן מאד, לא יכיל כ“א שני אנשים, לעת כזאת היתה לי למנוחה וירדתי בו להניח את נפשי מעצבי ומרגזי, כי נהייתי ונחליתי, כל צלעי ראו מכת מות, ראשי, ראשי נמלא חבורות, אמרתי בוא יומי ורופא אין, כ”א (בענעדיקט באלבירר), אף גם זה רפואות תעלה אין בידו, כי לא נשאר בלתי עם גוויתו ולא יכול לרפאותי ממכאובי, בכל כחו בקש אולי יוכל הועיל · ויקח לחם נקודים (סוכאריש) וילעוס בשיניו וימרח על השחין ויחי:¹⁹ בשכבי אמרתי אל (ראלין) (ראלין) עצתי ונלין פה הלילה בין רסיסי ובקיעי האני‘, והיה בבוקר בזרוח השמש נחפש אולי נוכל עליהן למצוא איזה מאכל אשר יהיה לנו לעת מצוא, אולי יצליח אותנו ה’ ונמצא שואבת (קאמפס) ונוכל לחפש לחתור אל היבשה ולא נתעה מני דרך, וימאן ולא אבה לשמוע, ויבז עצתי, נחפז ללכת בנפשו דמה כאלו ארץ נושבת לנגדו, והחובלים אצים, ויסיעו את (השאלופע), השמש יצא על הארץ, והנה אנחנו נבוכים, ארץ נושבת אין. ומבין בקיעי האני' הנשברת התרחקנו · עד אשר בעינינו עוד לא ראינום:

עתה באו אלי האנשים לבקרני · לראות האם עודני בחיים חייתי, במר נפש אמרו לי, אנה נברח או מה נעשה, הלחם אזל מכלינו, ארץ נושבת אין · מפת הים (לאנד קארט) איננו · אבן שואבת אפס, מר לנו מר: בני, אמרת אליהם, לו שמעתם בקולי מיום אתמול, כאוהב נאמן יעצתי אתכם, להשאר בין בקיעי האני‘, הן בהיותי רכוב על הפלח עץ, עיני ראו והנה על פני המים, בשר, גבינה, ועוד מיני מאכל סביבי, לעת כזאת הלא היינו שולים מן הים, עתה מה אעשה לכם בני, צר לי מאד מכם: מתוך קירות לבם האהבה בוערת נגדי · ויענוני אדונינו הקאפטאן האהוב, ילך נא אדונינו לפנינו ויורינו הדרך, והי’ לנו לעינים, ואתחנן במו פי למו, הן אני עתה מוכה אלקים ומעונה, ממקומי לא אמוש: האנשים לקחוני, וישאוני אל מכסה השאלופע (פארדעק) ראיתי והנה החובלים יסיעו (השאלופע) והבאט קשור אחריו: כמה אתכם מן הלחם שאלתי אותם, ויראוני כשבעים או שמנים ליטראות לחם נקודים (סוכאריש), חדלו לכם להסיע השאלופע, לריק יגיעכם אמרתי להם, גם לחם אין להחליף כח: אבל אדונינו איכה נעשה! הבה נא עצה אמרו לי, כה אמרתי להם, הפשיטו מעליכם כותנותיכם (העמדר) ועשו מהם נסים (פלאכטעש) וקחו מוט גדול ועשו תורן ונמהר לנסוע, גם אני פשטתי את כותנתי להיות עמם בצרה, אבל המה לחומלם על עייפותי לא אבו קחת · וימצא (בהשאלופע) כסת (קישין) ומאטראזין (קיטלין) ויתנום לי להיות לי למחסה ולמסתור מן גשם שוטף (עינם שמו עלי לטובה כי בשלומי להם שלום): אך לא נמצא בידם חוטים לתפרם, ואצוום ליקח את החבל אשר (בהשאלופע), אשר הקרה ה' לפנינו · ויחלקוהו לחוטים: המה עשו כאשר צויתים, הכותנות חברו אחת אל אחת ויחיטו אותם מעשה ידי אומן, ויעשו תורן קטן ופרשו נס:

אחרי הדברים האלה נשאנו את ראש אנשי (השאלופע), ויהיו פקודיהם ששה וארבעים, ואנשי (הבאט) ששה ועשרים:

היום הראשון כלינו בעשיית התורן והנס, (והשאלופע) אל אשר יוליכוה גלי הים (אינדן או חוואליש) הלכה, לעתותי ערב נעשה התורן ופורש הנס, והלכנו דרך אני' בלב ים, עינינו נשאנו למרום למען הכוכבים ממסלותם יורונו, והלכנו הלוך וקרוב אל גבול היבשה, ותך השמש על ראש האנשים כחום היום עד אין כח לסבול, שמה גברו מצוקותיהם היו לחורב ביום · וקרח בלילה:

ביום השני ואנחנו כמתעתעים בלב הים הנורא ההוא, ונשית עצות בנפשינו לעשות כלים שונים, הנצרכים להיות בים מן הבא בידינו כמסת ידינו · ולמען לא נתעה מני דרך, אולי נוכל להבחין אנה פנינו מועדות: חקקתי על קרקע (השאלופע) דמות מפות (לאנד קארט) ורשמתי עליהם דמות שני האיים (יאווא וסומטרא²⁰) והיו עיני ולבי שם כל היום, חכמתי עמדה לי, ושערתי כפי תבונתי אשר מן שמים הורוני, כי קרובה ישועתינו לבוא, בינינו ובין היבשה רק כעשרים פרסה, אמנם מי מאמין או מי ישום מבטחו עלי, לבלי הוסיף או לגרוע, באפס כלי מחזה ומפה:

מן הלחם אשר אתנו נתננו לאיש ואיש במספר במשקל, כל אחד הגיעו כעובי אצבע ליום ישמח במתת גורלו · אף כי לא ימצא לו אף שמינית שבשמינית, גם מים אין לשתות ויצמא שם העם מאד, וירחם ה' עלינו ויתן מטר על פני הים, וגשם שוטף, ואצוה אותם ויקחו את הנסים הישנים (פלאכטיש), ויפרשו על פני המכסה. ואחר כך סחטו אותן אל שני חביות הנמצאים אתנו, למען היות לעתות בצרה אשר לא יהי' גשם, גם כלי לשתות ממנו לא היה לנו ואחתוך פי המנעל (שפיץ פון שוך) ואעש ממנו גביע: לחומלם עלי גם למען כבדני, הרשוני לשתות ככל אות נפשי, לא אביתי להיות בטובה ביום רעה, אוהבי ורעי עניתי להם, עמם אנכי בצרה כמוני כמוהם, (הבאט) התאמץ בכל עוז לבוא גם הוא אחרינו, אך לאשר המה הולכים לדרך אני' בלב ים, ושם אין איש יודע להשיט כמונו, ע“כ בכל עת אשר קרבו אלינו, נפלה תחנתם לפנינו, בל נתפרד מהם · כי יראו לנפשותם פן רוח סערה יסיעם הרחק מאתנו ולא ידעו מה לעשות, הגם אשר רבים מאנשי (השאלופע) השיבו להם קשות, פן עי”כ גם אתם גם אנחנו נספה, לא כן אנוכי ורבים אשר אתי אמרנו, אל נא אחי תרעו בל נפרדה מהם:

בימים אחדים השיגונו ומצאנו רעות רבות וצרות, הלחם אזל מכלינו, אין עוד, בעינינו לא ראינו בלתי השמים ממעל והים מתחת, נהפכנו כל פנים לירקון, ויתנו את קולם בבכי, נחמתים ושמחתים מיגונם, אמרתי להם, אל תיראו, חכו לתשועת ה' · קרובים אנו מאוד אל היבשה, יגעתי בקראי נחר גרוני ולא יאמינו, אמרו אבדה עצה ממך נסרחה חכמתך, והן אתה עתה כגבור שאין בידו כלי זיינו, תחת אשר דמית לחתור אל היבשה · הנה בלב ים שם ידך תנחנו,! אנו אנה נבא ואנה פנינו מועדות, לעת הזאת אם לא נושענו, יד ה' נטוי' עלינו להיות לנו למסעד, לתת לנו מחי' כמעט, מבלי נאמר נואש, גווענו אבדנו כולנו:

והנה סיעת צפרים עפות, שמם (מעווען) וכנפיהם פרושות נוכח (השאלופע), כי היו עייפים לרוב הדרך מקצה גבול הים ויחנו סביבנו כאשר יפול הטל, ויקחו האנשים כל אשר מצאה ידם, כאסוף ביצים עזובות, וימרטו נוצותיהם ויאכלום חיים, גם אני כמוהם עשיתי, מיום היותי לא ערבו לי צוף דבש כצפרים (מעוון) חיים:

לא ארך העת, והרעבון שב אלינו כבתחלה ולא אכלנו כל היום לחם, ואין מקוה, ורחוקים אנחנו מן היבשה, האנשים אמרו תוחלתם נכזבה והנה (הבאט) קרב אלינו, ויתחננו עוד אלינו להביאם אל תוך (השאלופע) אז נתנו מקום לזעקתם, כי אמרו הלא המותה נגד עינינו · וטוב שגם במותינו לא נפרד, וירדו (מהבאט) ויבאו יחדיו אל (השאלופע) ויקחו גם כלי המלחים (רודרש) ותורנם אל תוך (השאלופע) אז היה לנו שלשים חובלים (רודרש) ונקחם ונציע אותם על הספסלים ויהי לנו למכסה (פרדעק) ולמחסה מחורב ומזרם · ואצו אותם ואחלקם לשני מחנות, חצים עמדו על מלאכתם והחצי ינוחו תחת הפארדעק וינפשו, והי' כאשר ייעפו העובדים ויחליפו משמרתם, אך מגודל המצוקה נבחר לנו מות מחיים:

ממכון שבתו ית' השגיח עלינו, להראותינו כי ידו לא קצרה מהושיע, וכי עיניו על דרכי ב“א, לא כגמולינו אשר דמינו עזב ה' את הארץ · אבדה האמונה ונכרתה מפינו, ולא זכרנו חסדיו המרובים: והנה הדגים הפורחים אשר בים הנקראים (פליהענדיגע פיש) אשר סנפיריהם גדולים ורחבים מאד, והיה כאשר ילחמו הדגים האלה במינם ושלא במינם · יפריחו באוויר הרחק ממקום עמידת מלחמתם, ויעופו באוויר ע”פ רקיע השמים כצפרים · עד יבושת המים שעל הסנפירים, ואז יפלו אל תוך הים, וימן ה' הדגים האלה פורחים נוכח השאלופע, ומקצתם נפלו אל תוכה, גדלם כגודל הדגים הנקראים (שטאק פיש) וימהרו האנשים ויתפשום ובעודם בכפם יבלעום:

ויצמא שם העם למים כי הגשם כבר חלף והלך לו · וירב הצמא להיות לנו למפח נפש מן הרעב, מקצתם רצו לשתות מי הים המלוחים והעכורים, אמרתי אליהם, בני אל תעשו כן, צמאיכם לא ישקיטו מי הים, אך יוסיפו לדאבה אתכם ונפלתם בחולי מעיים ח"ו באין תקוה: מקצתם אל פיהם שמו כדורי עופרת (קוילין) של קני השריפה (ביקסין) למען תשקע אש הצמא: מקצתם שתו מי רגליהם, וגם אני כמוהם עשיתי ויאמרו מות, מות:

בעת ההיא אשר בכל עת צרותינו הולכים הלוך וגדול ויביטו העם איש אל רעהו בעין רעה לבלעו ולאכלו חיים, כי מסך ה' בם רוח עועים, ויתאכזרו איש אל רעהו למהר לבולעו ולאכלו חיים, בלבבם דמו כן עד אשר גם בפימו מצאו, ויאמרו אין עצה ואין תבונה להשאר בחיים כ“א נקומה איש אל רעהו, ומי אשר תעלה ידו על יד רעהו · ישסעהו כשסע הגדי ויאכלנו: מן הנער המשרת דמו להחל, שרקו ויחרקו שן אמרו בלענו, אני עמדתי מרעיד משתומם על הדבר · כמעט נפשי יצאה בדברם: אל ה' בצרתי לי קראתי · יצילנו מן הדבר הרע המר והנמהר הלז, אל יעמוס עלינו תלאה אשר נלאה הכיל: כרגע ראיתי אשר לא ראיתי מעודי, והנה (המאטראזין) נפלו על הנער להשחיתו למען אכול בשרו, הרימותי קולי ואקרא, בני! אל תעשו דבר הנבלה הזאת, ערכו נא בדעתיכם הלא אדם אתם לא חייתו יער, מה זאת תעשו הלא אל אחד בראנו, קראו אליו בכל לבכם אולי יתעוררו רחמיו עלינו: ואשסעם בדברים ולא נתתים להרע, ולמען חזק את לבם ואראם את מחוגת (הלאנד קארט) ואמרתי להם אשר ע”פ מהירות דרכנו בכל יום · הנה אנחנו קרובים אל היבשה: כי ידעתי ע"פ חשבוני, האמינו לי ותצליחו:

ויענוני קשות ויאמרו, אתה תועה מני דרך וגם אותנו אתה מתעה, ובכל זאת הבטיחוני להוחיל עוד שלשת ימים, והיה ביום הג' אם לא יהיה כדברי אז יחרצו ויגמרו מעשיהם, ואני בעניי בפי הודיתי לדבריהם הרעים האלה, ועיני נוטפות דמעה, לבי סחרחר, ויצורי כצל כולם: בלב נשבר ונדכה קראתי אל ה' מן המצר, ישמור אותנו מבוא בדמים · אשר כל שומעו תצילנה שתי אזניו:

הזמן הקצר הלז כמעט חלף הלך לו, וצרותינו גדלה עד מאד עד אשר כמעט · שעברתי והרחקתי לבי מייחל לה‘, ויש אשר אמרו מי יתנני לבוא אל האדמה הברוכה, עשב השדה כבהמה נאכל, ואני התחזקתי ואדבר על לבם כל היום: ויהי ביום השני והרעה נוספת, יש מהם לא עצרו כח לקום ממשכבם, יש אשר נפלו מלא קומתם בלא יוכלו עמוד על רגליהם: (ראלין) נתעלף ויסר כחו מעליו, אני הייתי בין כולם כארז בין החוח בחסדי ה’, אף כי עדנה פצעי לא זורו ולא חובשו, התהלכתי מקצה (השאלופע) ועד קצהו נתאמצתי ללכת:

הגיע יום השלושה עשר לנפילת האני' ולמהפכתה, השמים התקדרו עבים, הגשם החל לירד, ויהי כמשיב נפשינו, ואף גם זאת נחו הסערות והי' השקט ושלוה, וירוצו העבדים ויקחו הוילון ויפרשוהו על המכסה למען ירטבו ממי הגשם ואחר נסחט לנו המים, ואני עמדתי על (השטייער) בראש הספינה, ואני הייתי מבין והנה ע"פ חכמתי אשר הורני מן השמים אנו קרובים אל היבשה, ואתאפק לעמוד על עמדי ואצפה אשר הגשם יחליף ילך לו ואראה אור בהיר בשחקים, אבל הגשם טורד והולך וגדל · עד כי לא יכולתי עמוד מן הקרח והקור, קראתי אל (הקוואטיר מיינסטר) יעמוד במקומי, בבואו ירדתי על ידי ועל רגלי אל מקומי להשיב כח לאיברי (ליחמנה):

כמעט עברו השלשת ימים אשר הבטחתי למו, והגיעו ימים אשר אין לי חפץ בהם, באו ימי הפקודה לולי חסדיו ית‘: בהגיע (הקוואטיר מיינסטר) על מקומו אשר הפקדתיו, ויתפזרו העבים, השמש זרחה ועינינו נשאנו והנה אנחנו קרובים ליבשה: כמים קרים על נפש עייפה כן רוח שמחה עבר על גוויתינו, מגודל השמחה החולים קמו, הנרפים התאמצו · החלש יאמר גבור אני, עפו כנשר להשביע עיניהם ראות היבשה, ששון ושמחה תשיגנו, עד אשר נסו יגון ואנחה מן כל אשר עבר על נפשנו, כי נשכחו הצרות הראשונות, לבנו נמס מגודל השמחה, אך כאשר קרבנו אל החוף ההוא, ונראה אין שם מקום לחתור אל היבשה מגודל (הבראנדונג) (חוואליש) פן רוחי סערות יטביעו (השאלופע): ונסעה ונלכה מעט הלאה, וה’ הצליחנו כי מצאנו מקום לתקוע יתד קטן (אנקר) בחוף ההוא ונרוצה חיש מהר: ונרדה מן (השאלופע) ומן (הבאט):

 

סימן ג    🔗

האי היה בלתי מיושב בעת ההיא עדיין ·וקרובה לאי אשר מגמת פנינו אליה (סומאטרא) · מזי רעב ולחומי רשף כמוהם, דלגו כאיל לבקש להשביע נפשם השוקקה, אני, אני, אמר האיש המעולה והישר (באנטעקו) נפלתי מלא קומתי ארצה, עפרה חוננתי, תהלה ועוז נתתי, לאשר הארץ על ימים יסדה, על הגאולה ועל התמורה מחושך לאור: על האי הזה לא מצאנו כ“א אגוזי (קאקיס) מין פרי שקליפתו קשה ומראהו כמראה ערמון (קעסטין) ומים אין לשתות, אבל רטיבת האגוזים ההם השביע נפש שוקקה, ותבוא כמים בקרבם וכשמן בעצמותם, שטו העם ולקטו די מחסורם אין שטן ואין פגע רע: לא שמו לדעתם לשמור לנפשותם מחמת הרעבון הגדול, ובעוד האגוזים בכפם ויבלעום, וימלאו כרסם ויהי להם לזרא כי נפלו בחולי קוליק (הייב מוטר) ויהי חוליים חזק מאוד, אין תרופה מוצאת כ”א אשר חבקו החול החם מהאי ההיא, ויכסו כל גופם וחם להם ונרפאו, ובכל זה ביום המחרת כאשר הריקו מותריהם נחלשו עד מאוד:

העם שטו ויפוצו בכל האי, והאי רחבת ידים לפניהם: ואדם אין בכל האי אך עקבותיהם נודעו, אין שם לא אהל ולא בית, ע“כ התיעצנו לנסוע להאי (סומאטרא), כי שם נגיל בחברת אנשים, לא רחוקה היא מאתנו כ”א חמשה עשר פרסה, ונקומה ונאסוף האגוזי (קאקוס) ההם די והותר ויצברו אותם חמרים חמרים, וימלאו את (השאלופע והבאט), לעת ערב החלנו לנסוע, ובבוקר נשאנו עינינו והנה אנחנו בקצה גבולה: אמנם כאשר קרבנו שמה, חפשנו מקום לתקוע יתד האנקיר ואין, שם ישבנו ונשית עצות בנפשינו, מה נעשה: ונסע ונבא אל מקום אשר נחל גדול שוטף אל תוך הים, בנפשינו הדמינו פה יישר לתקוע יתד האנקר, ונקרבה אל האשד²¹ והנה שמה חול על שפת הים, אך גלי הים הומים שמה מאוד כי גאו המים, ויראתי לנפשי להבקיע אל המקום ההיא פן משברי הים ישטפו את (השאלופע) שטוף ואבד, אך מנוס אבד מאתנו לעשות דרך אחר כי איננו, ואעמיד את כל העם כבני מרון, ואשאל את פיהם: שפה אחת ודברים אחדים היו להם · ויאמרו כולם ויהי מה, נרוצה דרך (האשד) ההוא וה' הטוב בעיניו יעשה, ויעשו כן על ה' ישענו, ויסעו:

כמעט רגע אנחנו עם (השאלופע) אל האשד באנו ונקרבה, והנה הגל הראשון מילא (השאלופע), עד חציו מים: וימהרו העם וישאבו בכל כחם, בידיהם בכובעם ובמנעליהם, טרם ישאבו מי הגל הראשון, והנה הגל השני גדול יותר מאד מן הראשון, כמעט נהפכה (השאלופע) ונטבעה ואקרא בקול גדול, בני! החזיקו (השאלופע) במשקל השוה, ושאבו בכל כחכם אל תרפו, ויהי ה' עמכם: ואם אין הן גווענו אבדנו, כולנו אבדנו, ויעשו כן, והנה הגל השלישי הולך וקרוב אך קטון היה והביא לנו מים מפכים, לולי זאת ספנו תמנו כולנו: בשלום ובמישור באנו אל היבשה, ואף גם בבואם אל תוך האשד, לצמאם שתו די והותר · שכחו מה עשו להם אכילתם המותרי, וכמה אנשים נפלו בחולי (הקוליק):²²

בבואם אל ארץ האי והנה שמה מכל מאכל, אשר יערב אל חיך האדם, לאנשים הרעבים ההם הקרה ה' באי ההוא · מין זרע זרוע דומה לקטניות אשר בהאלאנד המדינה, ויפלו בהם כאשר יפול הטל, לא זרו מתאוותם: ויאכלו למלא בטנם עד כי נחלו חולי, ויש אשר הלכו אל שפת הים, מקום אשר לשון היבשה נכנס אל תוך הים, מדורת אש קטנה היתה שמה ועלים הנקראים (טיטון) שמה מצאו, ששון ושמחה כמוצאם שלל רב, עוד זאת הגדילה השמחה, בראותם כי ה' הדריכם בדרך ישרה ללכת אל עיר מושב ב"א. ויקחו מן העלים אשר שמה ויבעירו מדורה גדולה מאד, ויקחו מן (הטיטון) וישאבו עשנים:

כאשר השמש באה, והחושך יכסה ארץ · ויצו (באנטעקו) להקים שומרים סביב המחנה, הירח לא נראה כי היה הלוך וחסור בסוף החודש, בתחלת הלילה²³ שלום היה להם מסביב, ואחר כן החלו העם לזעוק על חבליהם כי בטנם כאב להם מאד, אשר הסבו עליהם בידיהם ע“י רעבתנותם באכלם מן הזרועים עד לרוב: בעוצם זעקתם מן החולי והנה רעש מן השומרים אשר זעקו ואמרו, הנה חיל לרוב באים, והמה תושבי האי הזה: כרגע נאספו, לקדם פניהם במלחמה וחרב אין בכל המחנה אשר אתם ·קנה השריפה (ביקסין) אין · כ”א להט החרב אשר נחלדה (פר זאווירט) ושני קרדומים, בכל זאת איש את רעהו יעזורו ולאחיו יאמר חזק קומו ונלחמה על נפשותינו, החלש יאמר גבור אני · ולא נמותה כנבלים, וה' הטוב בעיניו יעשה · ונחלצה חושים בלפידי אש (גלאווניש) מול שונאינו:

תבערת הלפידים, וכדורי אש היו מיראים ומבהלים את שונאינו כל הלילה ההיא, כי לא ידעו מה הוא כי אמרו פן יש אתנו כלי משחית, ויראו לנפשותם ויחבאו ביערים, וישובו ויאספו שנית מול האש, אך יראו לגשת להתקרב למולם, ויעמדו מנגד, ויעמידו גם הם שומרים סביב מחניהם (באנטעקו וראלין) שמו עיניהם אל (השאלופע) להכין אותה ולסעדה למען תהיה למעוז ביום צרה, להיות להם למנוסה כי תקראנה מלחמה:

בבוקר כזרוח השמש, והנה שלשה אנשים מתושבי האי באו ויקרבו אל חוף הים וילכו הלוך וקרוב אלינו · ויצו (באנטעקע) לשלוח נגדם ג“כ שלשה אנשים מאתנו אשר ידעו לשונם · כי כבר היו באיים ההם בימי קדם · ע”כ ידעו לשונם ומנהגיהם וכאשר קרבו זה אל זה, וישאלו התושבים לאמר מי אתם, ומה אתם עושים פה, ויענו האנשים אנחנו נמלטנו בחמלת ה' מן ההפיכה אשר הפך ה' את האני' אשר לנו, והיתה לשריפה מאכולת אש, עתה חנונו חנונו ומכרו לנו אוכל להשיב נפשינו, כזה וכזה דברו והאנשים התושבים היו הולכים הלוך וקרוב אל (השאלופע)²⁴ והאיש (באנטעקע) לו עצה ותושי' · להבין כל דבר, ויצו לכסות את (השאלופע) בנסים (פלאכטיש) להעלים מן עיניהם, בל יראו מה בתוכה, רוע לבבם העז לא יכלו להתאפק: וישאלו אותם היש אתכם כלי משחית · ויענו האנשים יש אתנו קנים (ביקסין) ועפר שריפה, וכדורי העופרת (קוילין), ונקחה מאתם במחיר תרנגולות מבושלים, ואורז אשר היה בידיהם, ויצו באנטעקו ויאמר לאנשיו שבו איש תחתיו בפנים שוחקות למה תתראו כמפחדים · ויקומו עלינו ויכריתו את שמנו · ויעשו האנשים כן: וישבו לאכול בשמחה וגיל · והאנשים התושבים (ההודיים) ההם עומדים מנגד · ויתמהו האנשים איש אל רעהו · עד כי היה להם לשלל את אשר לקחו מחיר המאכלים אשר נתנו לנו, ויקומו וילכו לדרכם:

יען וביען כי שמו פניהם לאסוף צידה אל (השאלופע) ללכת אל (באטאוייאה), וישם (באנטעקו) נפשו בכפו ואנשים מעט עמו, ויקחו אניה קטנה הודיית (אינדיאנישי) אשר עמדה שם כעת על החוף, וישם פניו לנסוע אל כפר אחד · אשר בעיניהם ראוה, בפיו דבר ובידיו מלא · וימהר ויבא שמה · ויקח מאתם במחיר תרנגולת ואורז, וישלח אל החוף, והוא ואנשיו ישבו · ויאכלו וישתו שמה: יין אין שמה כ"א מיץ מאיזה פרי העץ אשר שם, ההודיים עמדו נגדם בעת אכילתם, הביטו לראות · כל אשר יעשו יוסיפו להביט:

אחר האוכל, וילך (באנטעקו) לקנות מהם שור הבר (פופלאקס) · אך כי לא יכלו לאסרו מהר · כי היה מנגח כל הקרב אליו, וינחוהו · השמש נטה לערוב ויאמר (באנטעקו) אל אנשיו למהר לשים לדרך פעמיהם · פן תדבקם הרעה מן האנשים ההמה, כי בני בליעל המה ע"כ נמהר אל (השאלופע), ויפנו עורף ולא אבו לשמוע לדבריו, ויאמרו לא כי פה נלין · ויפצרו בו גם הוא ללון שמה, ויהי כראותו קשי ערפם · ויקם וילך אל האני' הקטנה ההודיית, ואין איש אתו:

מכאן ואילך נעתק עוד מלשון (באנטעקע)

ויהי כי באתי אל האני' (ההודיית) אמר (באנטעקו), והנה שם להקת אנשים (הודיים): אם שפתם לא ידעתי, הכרת פניהם ענתה בם, אשר הם מתווכחים זה מול זה, לבי אמר לי כי יש מהם אשר לקחת נפשי זממו, ויש מהם דברו טוב עלי: שמתי פני כחלמיש והתחזקתי ויאמץ לבי, ואקחה שנים מהם בין זרועותי והולכתים בחזקה אל תוך האני' ·כאלו עבדי הם, ואראה והנה פניהם זועפים, בכל זאת עשו רצוני, וישבו באני' · האחד מלפני, והשני מאחורי על ספסל החובלים, ואני הייתי בתווך ובידיהם חניתות (שפיציגע מעסיר) ואני אין בידי שום כלי זיין בידיהם נמסרתי, אם יחיוני אחי' · ואם ימיתוני אמות:

בבואנו מרחוק מעט בתוך הים, והנה האיש אשר מאחורי נגש אלי, קורץ בעיניו מורה באצבעותיו, (כי לא יבין לדבר בלשוני), אשר אתן לו כסף · ואקחה מטבע קטנה מכיסי ואתנה לו, ויבט בה ויתן עיניו אליה · כאיש אשר לא ידע מה זאת, ואחר זה לקחה · ויכריכה בבגד אשר מתחת לחגורתו אשר במתניו, וילך אל מקומו, ויקם האיש השני אשר מלפני · ויקרוץ בעיניו כמוהו · ואעש כמשפט הראשון: ויבט גם הוא עלי, אך זה האחרון הכביד להראות פני זעפו לקום עלי לשפוך דמי, ואתבונן אליו · כי כלתה הרעה מעמו, יראה ורעד יבא בי, בנפשי ידעתי כי כפשע ביני ובין המות · ותפעם רוחי ואתחלחל מאד:

לא עצרו לי לרכוב על האניה, עד כה · והאני' מיהרה ללכת כי היו המים מוגרים במורד · בדרך אשר הלכנו, ואביטה והנה שני האנשים ההמה ניצים · ויריבו בחזקה: ואבינה כי כל מחשבותם עלי · ויחלקו בגדי להם · ועל לבושי יפילו גורל, זה אומר בכה · וזה אומר בכה · ואירא הרבה מאוד, רעדו כל עצמותי, אחזני השבץ, אל ה' בצרתה לי, קראתי · וממעמקי לב העתרתי: ואשיתה עצות בנפשי, אולי יעצני רוח ממרום: ואפתח פי בשיר, הרמותי קולי ואקרא ואזמר, עצה טובה מזה לא ידעתי: הקול היה הולך וחזק · עד כי משני עברי המים קול לעמתי (ווידר קלאנג) פיהם מלאו שחוק · ויפערו פיהם למרחוק, עד כי לחכם עיני ראתה: ואני הייתי מבין, שלא הכירו בי שום פחד ורעדה, כי רבים מותי הפחד ממותי החרב, כי הנס מן הפחד יפול בידו:

ואביט והנה האני' (ההודיית) תרוץ כאשר ידאה הנשר: ועודני משורר · ויהי עד כה ועד כה ואראה והנה (השאלופע) אשר לי עומדת · ואקרוץ באצבעותי אל אנשי למהר לבוא לקראתי: עתה קראתי לשני המלחים (ההודיים) ואראם, לגשת אל היבשה, ויעשו כל אשר צויתים · ויסר פחדם מעלי: את אשר לא הוכתי מן האיש האחרון בפתע, ואבא בשלום אל מקומי, ואשלח את מוליכי (ההודיים) לדרכם:

בלילה ההוא ישבנו בהשקט אין שטן, הבוקר אור, והאנשים אשר הנחתי בכפר · נשארו שמה, ויאמרו העם איש אל רעהו, מה זה היה לאנשים ההמה, מדוע בוששים לבוא, מי יודע מה נעשה להם, כרגע והנה האנשים (ההודיים) באים ושור בר בידם מוליכים, ואביטה והנה איננו השור בר אשר אבינה לקנות ביום אתמול, ויקם איש אחד מאתנו אשר לשונם ידע מעט, ויאמר אליהם מדוע לא הבאתם השור הראשון, והשנית · אנה הארבעה האנשים משלנו אשר נשארו בתוככם: ויענו ויאמרו השור בר הראשון חזק מאד · מנגח כל הקרב אליו, וארבעה האנשים, המה יביאו עוד שור · כדברים האלה דברו על לבנו, ויפג לבנו:

ואתבונן והשור הבר הלז גם הוא עז וקשה כראשון: ואצוה ליסרו · ולאסרו במוטות, ויהי כנפלו לארץ · (וההודיים) פתחו פיהם בקול רעם ומר וישמע למרחוק, הבינותי, כי זאת עשו לאות להקהל קהלם הרע, כאשר דמיתי כן היתה: והנה בפתע פתאום · באו המונים המונים מן העיר · וכארבעים או חמשים איש באו נגדנו, בני · אמרתי אל אנשי, התחזקו והיו לבני חיל, ונלחמה מול הנבלים האלה · הדבר עודני בפי, והנה עוד עם רב הולכים לקראתינו, מזוינים בכלי קרב: בחרבות ובמגינים וחניתות · אשר יזרקו על האדם עד יפלח חץ כבדם: וישימו פניהם לרוץ אל (השאלופע), בראותי ואשית עצה אחרת ואומרה, בני רוצו נא בחפזה אל (השאלופע) · ונמלטה נפשותינו ואם אין דעו כי כלתה הרעה עלינו, ונשנס מתנינו ונרץ כלנו אל (השאלופע), והיה הנכשל בהם אשר לא יכול להגיע אליה · וידלגו מן היבשה אל תוך המים וישוטו במים:

הקמים עלינו הלכו אחרינו, ולא נטו ללכת · ברחנו מרעה והרעה רדפה אחרינו · כי היתד (אנקיר) לא ימיש ממקומו כי נתקע בחוזק, הנס (פלאכטיש) היו פרושים על (השאלופע) · וימתח כאהל, עד כה ועד כה · והנה אויבינו השיגונו לבקש נפשנו האמללה, ויזרקו חצים על כמה מאנשינו²⁵, מהם שפכו לארץ ע“י חניתותיהם החדות · אלה בחרבות שנונות, אלה בחניתות, אלה בשלטים · ואנחנו אין אתנו כ”א חרב חלודות (פארזאווירט) ושני קרדומות, ונלחם בכל יכלתינו, ולבנו אמיץ כגבורים להלחם · כי ראינו כי אין לנו מנוס, ונשימה נפשינו מנגד מה גם האופה (שיפש בעקיר) אשר היה אתנו · הוא אזר כגבר חלציו כגבור חיל היה, ולבו כלב הארי' לא ישוב מפני כל · חרבו אכלה בשר אויבינו, בא קצינו, אכן סר מר המות, כי (האנקיר) לא ימיש ממקומו · וע"י זה כמעט אבדנו כולנו, וימס לבבינו הרמותי קול אל האופה ואומרה, חושה והכרת את החבל לשנים: ולא יכול לכרות אותו · הן בעודם תוך המים · וכי האיש נבהל מאוד, ועשתנותיו נהממו · ואקומה אני ואקח את החבל ואניחהו על יתד האני‘, והאופה קם מהרה · ויך פעם אחת על החבל · ויכרתוהו לשנים, וימהרו ויסיעו האני’ לדרכה, והאנשים בני בליעל (ההודיים) בראותם כי נמלטנו, וימהרו וידלגו אל תוך המים ובראותם כי באו המים עד נפשם ויסובו אחור: אז משכנו בעבותות אהבה · את האנשים אשר רצו אל האני' ולא השיגוה, ונעלה אותן מתוך המים ונמלטנו כמבין שיני אריות, אך אחר אשר מיד אויבינו נצלנו · גלי הים אשר היו בשפתיו קמו עלינו לטבעינו, שונאינו עמדו על הגבעה · למען ראות טביעתנו · וה' אשר עד הנה עזרנו ונמלטנו מכל אשר עבר עלינו · עד כה חסדיו לא עזבונו גם עתה, ויהפך ה' רוח קדים, כי עד כה היה הים הולך וסוער וגליו קמו לבלענו · כי הרוח סערה הלכה מן תוך הים אל שפתו · על כן המו גליו מאד · כי נשברו בבואם אל היבשה, ויזורו אחור, עתה הרחיב ה' לנו · והיה הרוח מן היבשה אל תוך הים · והיה לנו למשיב נפש · כי הרוח הסיע האני' לשום לדרך פעמי' · אל מחוז חפצה ונסעה ונלכה:

ויהי כי ראינו כי בחמלת ה' עלינו נמלטנו, נתננו תודה למציל עני מחזק ממנו · ונאמר פקדו נא וראו מי הלך מאתנו: ונשאנו את ראש אנשי המלחמה אשר בידינו, והנה נפקד מאתנו איש גבור חיל, הוא האופה אשר השליך נפשו מנגד · וילחם באויביו ויך בהם מכה רבה · ראינו וישמח לבנו עתה אבדנו אותו · כי הוכה בחנית משוחה בסם המות · ותגע בבטנו סמוך אל השרר (נאפיל) ונעשה סביב השרר שחור מאוד · כי העכס (גיפט) עברה בבשרו ואקום מהרה ואחתוך סביב העכס · אשר לא יעבור העכס ממנו והלאה ויאכל חצי בשרו, לריק אמר (באנטעקו) כי כפתע פתאום נפל מת, מה נאנחו עליו כל חבורותי, היה לנו למחסה · ונקחה את גופו ונשליכה אל תוך הים, אחר כן פקדנו יתר העם · ויפקדו מאנשינו ששה עשר איש עם הארבעה אשר נשארו · לא אבו לחזור · דמיהם בם · הם סבבו עליהם הרעה (ובאנטעקו) נקי:

 

סימן ד    🔗

רוח ה' תניחנו · כי היה לנו לעזור להסיע האני'. אך עכ"ז מגמת פנינו היה לבלי התרחק מן (הקיסטע), כי לא היה בידינו להחיות נפשינו, כי אם מעט אורז ותרנגולת, ומה זה לפני חמשים איש · ואכלנוה ומתנו, והכרחנו לגשת אל היבשה: ושם ראינו סמוך לשפת הים אנשים הודיים (אינדיאנר) הרבה אך כל אשר קרבנו לגשת אליהם · ויברחו מפנינו · כאשר נזכרנו את רעת האנשים האלה · כי תוארם תואר אדם · ונפשם ולבבם למרע כחיתו יער · שמח לבנו בהתרחקם כי את הרע נקבל מהם, ולהטיב לא ידעו, אנשינו עלו ליבשה ויבואו ויגידו לנו · מצאנו מים חיים על צור החלמיש · גם מצאנו שמה הרבה חומטים (צערפאחעס) ורמשי הים, גם בכפר ההודיי קנינו שמה · מלא כובע פלפל · ונבשל החומטים ונפלפלים בפלפל · ונאכל ונשבע ונותר · ואת היותר שמו להם בכיסי בגדיהם (קעשנים) ושני חביות מלאנו מים ונשוב כלנו אל האניה, ונסע:

אמרתי אני (באנטעקו) נסעה ונלכה אל תוך הים למען נלך בחפזה, וידמו לעצתי ויעשו כן, אך כמעט רגע כלינו · כי עמד רוח סערה ותרומם גלי הים · עד כי נפשינו ברעה תתמוגג, ויך לבי אותי על אשר יעצתי ככה, חסדי ה' כי לא תמנו: האניה הקטנה (שאלופע) אשר לנו עמדה נגד הרוח כמטרה לחץ, ולא נגע בו רע · הוקם סערה לדממה ויחשו גליהם, תודה לאל נתננו, ונברך את ה' אשר יעצנו, כי לולא עברנו דרך החוף · אז עבר על נפשינו המים הזדונים · של (השטראנד) כאשר מאז גם הוגד לנו באמת · כי לולא עברנו עם חוף הים, אזי בלעונו ההודיים האכזריים, כי הרבה מתושבי (האלאנד) · אשר עברו שמה, ובהגיעם לידי האכזרים · המות עבר על ראשם · וישלחום מהארץ הלזו · להשיב הרוח אל האלקים אשר נתנה, נספו בלא משפט, כזה וכזה, עשה ה' ית' להציל עשוק מיד עושקו · והמה חושבים עליו רעה, כי לא ידעו מחשבות ה' ולא הבינו עצתו: הבוקר אור ונראה לפנינו שלשה איים, ונאמר נרד על אחד האיים אולי נמצא אוכל להחיות נפשינו, אף אם לא נושבת היא · שם מצאנו קנים (טראסטינים) עבים כרגל איש, ונקח אותם ויקחו המקדח (עגביר) ונקבום עד הקשר וימלאום מים חיים, ויסתמום על פיהם למען לא נהיה צמאי מים · בבואנו לעמקי הים, מצאנו שמה מין לפת על ראשי האילנות · יטעם לחיך האדם · ויותר מזה חפשנו בכל האי, ואין:

התהלכנו באי הזה לחפש · ואני עמדתי על ראש סלע אחד נפשי אוותה · לעלות על הר גבוה ותלול ההיא אולי יחנני ד' · למצוא איזה דבר טוב לבני אדם, ומה גם לעייפים ונשברי רוח כמונו, אני (באנטעקו) הייתי לכל בני האניה לעיניים, יען כי איש יודע לתת בים דרך · ולשית עצות בהתהלוכות הים · אין בכל האניה זולתי · עיניהם שתו בי שמו יהבם עלי, אך ע“פ ה' היתה שומה ליסרני, כי מעודי בהודו מזרחית לא דרכה רגלי: והייתי כגר בארץ, והייתי מתעתע בנתיבותם · אבן שואבת גם הוא אין אתי (קאמפס) ·אנכי בדרך נחני ה‘, הדריכני במעגלי יושר: מהולל אקרא ה’ · לא יכולתי לידע על נכון · אם הדרך נכון לפני, דמיתי לגבור שאין בידו כלי זיין · וע”כז עשיתי כל אשר היה עלי, לא הרפיתי · ע"כ עליתי על שן הסלע במר נפשי · אולי אראה מה:

בעלותי ההרה ואביט כה וכה ואקוה לישועה ואין, בלתי השמים אשר על ראשי · והארץ והמים תחת רגלי, אמרתי אין לי עוד תקוה, עוד אחת, וגדולה היא, אפרוש כפי אל ה‘, אשר עשה את הים ואת היבשה, אמרתי אנא ה’ יסרתני ואוסר · הן ידעתי כי כל תוכל · טפשנו ברוע יצר אשר מנעורנו · ע"כ שמת מועקה במתנינו, ועד כה הביאותנו, נחני במעגלי צדק ואדעך · כל ימי חלדי אהודך, ועוד אני מדבר בתפלה · חשבתי דרכי לירד מן שן הסלע הלז, ואשוב ואומר · אנסה נא עוד הפעם, ואביטה הנה והנה, אחר אשר שבו העבים אחר הגשם · והשמים הטהרו, כאשר דמיתי כן היתה: העבים נתפזרו, והשמים זכו · ואראה והנה ממרחק רב דמות שני הרים גבוהים, מראיהם כמראה התכלת (בלא) ראיתי מעשה ונזכרתי הלכה, בהיותי (בהאלנד) שמעתי מפי (ווילהעלם שאטין): אשר הוא נסע שני פעמים למדינות הודו מזרחית (אסטאינדיאין) כי בהררי קדם אשר בארץ (יאווא) · שם שני הרים גבוהים · אשר ממרחק מראה תכלת, ואמרתי אל לבי מאת ה' היתה זאת · אשר בעת שמעתי דבר זה (בהאלאנד) · שמתי לבי לדבר זה, כאלו לבי אמר לי באזניך שמע ולבבך יבין · כי בז לדבר יחבל לו:

שמח לבי ויגל כבודי · ואקום וארד מן ההר, בשרתי לעמי כל אשר ראיתי, ותחי רוחם · וישאו מים ומזון לנפשם מאשר מצאו ויביאו אל (השאלופע), התורן הועמד ונסע ונלך וה' הצליח דרכינו · כי הרוח לאט לנו, מגמת פנינו מול שני ההרים האלה, ובהגיע הלילה אחזתי דרכי ע“פ מסילות הכוכבים: בחצי הלילה ראינו אש, דמינו אולי הוא, מן הדייגים · עברנו הלאה · וראינו שכבר עברנו אי אחד, בהגיענו אל קצה האי · וראינו עוד כמראה אש · אשר אין זאת כ”א של דייגי' ופורשי מכמורות:

הבוקר אור, ראינו והנה דרכנו ישר ורוח צח, כמשיב נפש · לא ידענו כי תוך לשון ים ההוא, תוך ארץ (יאווא) אנחנו, היינו כחולמים בעינינו ראינו, אניות מדינות האלאנד עם חיל מלכותינו · אשר חונים שמה לשמור כמשפט המלכים ביום קרב, ושם שר צבאם (אדמיראל פרידריך הוטמאן), מן (אלקאמיר), והוא עומד באניה על מגדל הצופים · ובידו כלי המחזה (פרעש שפעקטיו) ויהי בראותו (השאלופע) שלנו בקטנותה · בא דרך האניה בלב ים · ונפלאת היה בעיניו, ויצו לאנשיו לאמר קחו נא (באאט) ורוצו נא לקראתם ויאמרו להם השלום, ויעשו כן, בבוא (הבאאט) מול אניותינו · ויכירו האנשים אותנו, כי גם המה כאשר מן (הטעקסיל) אניותינו הגדולה, ואניותיהם הולכים צמדים · אחר זה נתפרדנו · אותי ואת עמיתי (ראלין) לקחו וישיבו אותנו אל תוך (הבאאט), להוליך אותנו אל האניה הגדולה שמה (דאדרעכטשי יינג פער), (האדמירעל) שמח לקראתינו מאד מאד, נחפז לדעת על מה זה הקרנו כה ויתאפק · ויאמר שימו לחם, החכם עיניו בראשו לדעת כי לאנשים כאלה · מוכי אלקים ומעונים · רעבים ועייפים · אשר חשך משחור תוארם · לא עת הרבות בספורים אשר יענגו נפש שבעה, החפצים לקצר עתם, ויושם לפנינו לחם לאכול, עיני נזלו דמעו מרוב השמחה · גם לכל אנשים הושם לפניהם לאכול לרוב · עד אמרו דיים · אחר אשר נפשנו ושכחנו עמלנו · ספרנו כל אשר עבר עלינו לא נפל דבר אחד אשר לא ספרנו לו · ויתבהל (אוידמראל) ויתפלא מאד, ויבטח אותנו לשלחנו (לבאטאוויא) העיר ראש ממלכת (יאווא) · לתתננו ביד השלטון (מהאלאנד) · המושל בהודו מזרחית · וילבישונו מלבושים הודים מזרחיים · וישלחונו שם · בבואנו שמה הובלנו בשמחות וגיל · אל השלטן אשר שמה · ויקבל אותנו וכבוד עשה לנו · ונספר לו את כל אשר מצאתנו · אוזן הטה לדברי הספור עד תומו · ויען ויאמר ידעתי · כי כזה וכזה יקרה את האדם בימי חלדו · ומה לעשות, ויצו להביא מן היין מובחר מארץ שפאניא, ונשתה בלב שמח, גם הוא שמחה לנגדנו, וייטב לבנו, וארוחתינו ארוחת תמיד · על שולחן השלטון שמונת הימים, ויקר מקרינו לשוב להיות מעוברי ימים באניה · עם שנים ושלשים מחי קבלים (הארמאטיש) אותי השיב על כני להיות קאפיטאן · ואת (ראלין) להיות (סופארקארגא), שם האניה (בערגר באאט) מה טוב ומה נעים שבתינו יחד, כי זכור אני והוא · את יושבים צמדי' מקדם · כן גם עתה חברתינו נעימה:

נודך אלהים חיים · על רוב החסד שגמלת עלינו · והצלת נפשנו · מגורל הצרות אשר אפפונו · וממשברי מים אשר שטפונו: כמה פעמים אמרנו נגרשנו מנגד עיניך · לא נוסיף להביט בעולמך · חלבינו ודמינו מאכל לדגי הים · ולאנשים רעים כחיתו יער · אכזרים כדובים ונמירים · לכן נקוד לך אפים · ונפרוש לך כפים · יומם וליל בשבחות ורננים · להגיד גבורתך לעין כל העמים · מעתה ועד עולם אמן: