סידני הילמן 1946 – 1887

נפלא הדבר: בשעה שהתורה מונחת בקרן זוית באמריקה, רבים מתעטרים בכתר של תורה. גם על ראש הילמן שמו כתר של למדן גדול. עד כמה הגיעה הלמדנות שלו, אינני יודע, אולם בטוח אני שיש לומדים גדולים ממנו גם בניו־יורק, שאינם מרעישים עולמות עליהם. הילמן היה איש מצויין, אולם את גדלותו הוא ינק מהסביבה היהודית. הוא היה אחד מרבים, אחד מהמוני היהודים, ובזה זכה לפרסום גדול בחייו וביתר שאת במותו… הילמן היה נציג אופיני של רחוב היהודים.

ביום ד', 10 ביולי 1946 בצהרים, הפסיקו כל שידורי הרדיו באמריקה את התכניות הרגילות שלהן – דבר הנעשה במקרים יוצאים מן הכלל. הגיעה הידיעה שהממה רבים. סידני הילמן מת פּתאום במעון־הקיץ שלו בלונג איילנד, סמוך לניו־יורק. וכל העתונים, לרבות אלה שהתנגדו לו בחייו וגינו אותו בכל הזלזולים שבעולם, הביאו הידיעה באותיות מאירות עינים, פּרסמו כל הפּרטים מחייו ומותו וגם הקדישו לכבודו “לכבוד המדינאי הגדול” מאמרים ראשיים.

לכל שדרות הקהל באמריקה, מהנשיא טרומאַן ועד ההדיוט שבשוק, נראה מותו של מנהיג הפּועלים היהודים סידני הילמאן בשנת 1946 כמאורע הראוי לתשומת־לב מיוחדת כי הילמאן היה אישיות רבגונית. הוא היה מפורסם כאלוף הספּורט וה“כוכבים” למינים. רבים לא הסכימו למעשיו וגם השליכו עליו שיקוצים. אולם קשה היה לעבור עליו בשתיקה. הוא הצליח בהרבה תחומים.

אצל האמריקאים, בני בניהם של חלוצים, שנלחמו במכשולים רבים והצליחו, שמרו וגם טיפחו רגשי כבוד לאנשים הנלחמים בפגעי הזמן ומצליחים. באמריקה נתחבב סופר מחוסר כשרון, הורטיה אלגר שמו. הוא כתב הרבה סיפּורים, שכולם סובבים על נושא אחד: היזהרו בבני עניים המלאים מרץ וסבלנות, כי מהם תצא הצלחה מרובה. הוא כתב סיפּורים הנקראים “סיפּורי־הצלחה” [“סאָכּסיס סטוריס”] ותכנם כמעט אחד. מעשה בילד יתום ועזוב שצלח ודרך על במת ההצלחה, יען היה מחונן במרץ וסבלנות.

הילמאן היה באמת “איש הצלחה”. אישיות שבכוחה להלהיב דמיונם של זקן ונער. הילמאן בא לאמריקה בתרמילו הדל בשנת 1907, וכרוב המהגרים עשה את המחט מקור של חיונה. והחייט עלה ונעשה מנהיגם לא רק של פּועלים יהודים אלא גם משפּיע ומכוון בחיים הכלכליים והמדיניים הכלליים. נתעלה להיות אחד היועצים המקורבים של הנשיא רוזווילט וממחוללי תנועה פּוליטית מתקדמת בארצות הברית.

שמו של הילמאן נתפרסם ביותר בימי רוזווילט. להנשיא המנוח היה חוש מיוחד להקיף את עצמו באנשים שיש מוח בקדקדם. והילמאן היה אחד מאנשי “טרוסט־המוח” של הנשיא המנוח ומילא תפקידים שונים. וכשעמדה על הפּרק שאלה קשה ומסובכת, פּורסם תוכן מכתבו הפרטי של רוזוולט שבו יעץ לראשי המפלגה הדמוקרטית “לברר את הדבר עם סידניי”. מכתב זה נעשה ענין לעתונות אמריקה הלהוטה אחרי סנסאציות. הפסוק “ברר את הדבר עם סידני” עשה לו כנפיים. שונאי ישראל ניצלו, כמובן, את הדברים האלה כדי להראות עד היכן ההשפּעה המזיקה של היהודים מגעת.

לפירסום כח גדול באמריקה. והעוסקים בצרכי צבור מתיראים ביותר הן משוויון־נפש ומשתיקה והן מפּירסום של גנאי. הפּרסום באמריקה מעלה לפעמים אנשים פּחותי ערך, אנשים ריקים וצעקניים, לשבחו של הילמאן יאמר, כי הוא ברח מפּרסום זול. הוא היה יותר איש מעשה מאיש דברים. לא היה נואם מצויין. אולם בכל מה שאמר היה חותם של ישוב־דעת והגיון.

בתנועת הפּועלים היהודית הכניס הילמאן עקרונים חדשים, שמילאו אחרי כן גם תפקיד גדול בתנועת הפּועלים הכללית. הוא היה ממייסדי האיגוד הגדול של פּועלי־ההלבשה “אמאלגאמייטד”. זה היה איגוד של פריצת־גדר. לחייטים היתה אגודה מקצועית “פּועלי ההלבשה”, שהיתה מסונפת ל“אמריקן פדריישן אוף לייבור”; נוסדה על־ידי היהודי גומפּרס. כשהחלו המהגרים היהודים הצעירים, מלאי התלהבות מהפכנית, לבוא לאמריקה, לא יכלו לנשוא את הסדרים ששררו אז באגודת חייטים זו. האגודה היתה במצב קפאון, והחייטים היהודים החלו בדרישות נועזות אשר לא ישרו בעיני המנהיגים הרשמיים. החייטים היהודים הוצאו מוועידת האגודה בנשוויל במדינת טאנאסי בשנת 1913. ואז בנו החייטים היהודים במה לעצמם. בשנת 1924 הם יסדו את “אמאלגאמייטד”. שראשיתו היה מצער ועתה הוא מונה כשלוש מאות אלף פּועלים ועודנו בהשפּעת היהודים, הגם שמספּר הפּועלים היהודים בו מתמעט והולך. והילמאן היה נשיא האיגוד הזה כל ימי חייו [אחד ממייסדי “אמאלגאמייטד” היה יוסף שלוסברג, העומד עתה בראש ה“געווערקשאַפטן”].

זמן רב לא השתייך “אמאלגאמייטד” לפדראציה [א. פ. ל.], המיוסדת כידוע על עקרון של איגוד לפי מקצועות. אין הפדראציה מכניסה אגודות של תעשיה שלמה אלא של מקצוע אחד. ואילו “אמאלגאמייטד” נוסד על עקרון של איגוד פּועלי תעשיה שלמה. זמן קצר השתייך "אמאלגאמייטד " לפדראציה, אך צר לו המקום והוא יצא שוב לרשות עצמו.

הילמן הכניס את העקרון של איגוד תעשיתי לתנועת הפּועלים הכללית והיה אחד ממייסדי ההסתדרות המקצועית הארצית הגדולה, העולה עתה במספּר חבריה על “א. פ. ל.”. ההסתדרות נודעת בשם “קונגרס אוף אינדאסטריאָל אורגאניזיישנס” [סי. אי. או]. הילמאן נשאר כל ימיו במנהיגות “סי. אַי. או.” וצירף אליה את ה“אלמאגאמייטד” על חבריו הרבים.

הילמאן היה עד יום מותו הנשיא והמנהיג של “פּוליטיקל אקשן קומיטי”, “הועד לפעילות פּוליטית” שנעשה גורם בחיים הפּוליטיים של אמריקה. לפניו נעשו נסיונות רבים למשוך את פּועלי אמריקה לפעילות פּוליטית אך הנסיונות לא הצליחו, והנה מה שלא עלה ביד אחרים עלה ביד הילמאן. בבחירות של נשיא ארצות הברית בשנת 1944, מילא הועד תפקיד מיוחד ועזר במידה ניכרת לבחירתו הרביעית של רוזווילט.

יש מאשימים את “הוועד לפעולות פּוליטיות” בנטיות קומוניסטיות. נכון הדבר שהילמאן וסיעתו קבעו יחסי ידידות עם קומוניסטים ועם ססס"ר, אולם מעולם לא קיבלו את תורתם “כהלכה למשה מסיני”. מי שהכיר את הילמאן יודע, כי הוא לא הודה בעקרון של מלחמת מעמדות כעקרון ראשון וראשי. הלא הוא דווקא הגשים את העקרון של שיתוף פּעולה עם בעלי בתי החרושת. הוא השתמש בכל הזדמנות להיטיב את מצב הפּועלים ולא הרבה לבדוק אם ההזדמנות כשרה לפי תורת מארכס. הילמאן הלווה לאחד מבעלי בתי־החרושת סכום הגון כדי שיוכל להמשיך בייצור. ההלוואה ניתנה מכספּי הבנקים הסרים לפקוח “אלמאלגיימייטד”… והילמאן דרש תמיד מהפּועלים שיהיו נאמנים לעבודה והתנגד בהחלט לכל רשלנות וחבלה מצד הפּועלים.

הילמאן הרבה לעשות גם בשדה הקואופּרציה. מלבד הקמת מוסדות כספיים טיפּל בבנין בתים קואופּרטיביים, כדי לספּק מעונות זולים לחברים.

הילמן לא חדל להיות יהודי. הוא התייחס בחיבה לארץ־ישראל ובהערצה להסתדרות ולפעולותיה. בועידת “אמאלגאמייטד”, שהיתה השנה באטלאנטיק־סיטי נתקבלו בהשפּעתו החלטות לטובת היהודים בארץ־ישראל. כשכתבו העתונים על הילמאן הדגישו כי הוא התעתד לרבנות. הילמאן היה איש יודע־ספר. הוא למד בישיבת סלובודקה.

נולד בשנת 1887 בזאגר ישן בליטא, “ליטבאק” כל ימי חייו. איש ההגיון והפיכחות. תפקידיו הרבים חולקו בין עסקנים שונים. מי יתן ויהיו נאמנים לדרכו.