¹

 

א    🔗

המסדרים היהודים בארצות־הברית, לפי סדר ארגונם ומנהגיהם החיצוניים, הם גידולי קרקע אמריקה. הם נתפּתחו על האדמה הפּוריה של הארץ החדשה, המסוגלת לגדל הסתדרויות כאלה. צפון־אמריקה היא ארץ של מיסדרים גדולים ועצומים, המקיפים שדרות שונות של גרי אמריקה. לפי ידיעות נאמנות, משתייכים לחברות ומיסדרים בארץ זו חמשים מיליון, בערך, חברים או “אַחים”, ויש מיסדרים המונים בעצמם מאות אלפים חברים. כמעט כל אזרח באמריקה הצפונית, וביחוד בארצות־הברית, נמנה בחברה או במיסדר. בהשפּעת הנטיות החברתיות הכלליות בארץ זו נתהוו גם המיסדרים היהודיים. הם ירשו מהמיסדרים הכלליים את הסדרים והטכסים, אַף כי הנטיה לחיי חברה נטועה בנו מימים קדמונים.

המיסדרים הכלליים הם בעלי מטרות שונות. יש ביניהם שהצד החברתי בהם עיקר, ואחרים שעיקר מטרתם היא עזרה הדדית והצד החברתי טפל לה. יש גם מיסדרים המשתדלים לשפּר את אופים המוסרי והדתי של חבריהם ואחרים, שכל מטרתם לראות חיים טובים בעולם הזה ותפקידם העיקרי הוא לערוך משתאות וסעודות לחבריהם ולבלות עתיהם בריקודים ושמחות. אולם למעשה לא המטרה המפורשת היא העיקר, כי לכל אגודה של בני־אָדם יש ממילא ערך חברתי גדול. גם המיסדרים שאין להם תפקיד מפורש של עזרה הדדית, תומכים ביד חבריהם בשעת דחקם, וגם אלה המיסדרים שאין להם בעולמם אלא אכילה ושתיה, מפתחים בין חבריהם רגשות של אַחווה ורעות. וכדברי הסופר האמריקאי אָפּטון סינקלר: “המיסדר הבין־לאומי, הנקרא בשם רוטאריון, המיוסד על עיקרים של משתה ושמחה, עזר לשלום העולם יותר מכל חברות השלום”… וכבר אָמרו חז"ל: “גדולה לגימה שמקרבת את הרחוקים”. בכלל נוכל להגיד, כי ההסתדרויות, האגודות והחברות השונות באַרצות־הברית משמשות גורם חשוב בחיי החברה. המיסדרים הגדולים משפּיעים הרבה על דעות האזרחים האמריקאיים לטובה, ולפעמים גם לרעה.

אמריקה היא ארץ של מהגרים שבאו הנה מארצות שונות במאות האַחרונות. המהגרים היו זרים פּה וחיפּשו חיים חברתיים, בהשתדלם ביחוד לשמור על זיכרונותיהם מארצות מולדתם. באווירה זרה זו ובתנאים קשים של חיי חלוצים, התפּתחו פה אגודות חברתיות שונות יותר מבכל הארצות. גם היהודים שבאו הנה הסתדרו בחברות שונות, כדי לקיים את קשרם בארץ מולדתם, ותנאי הארץ החדשה השפּיעו עליהם להסתדר במיסדרים כמנהג האָרץ.

מהמיסדרים הכלליים מפורסם ביותר המיסדר של “הבונים החפשים”, העתיק ביותר במיסדרים הידועים. מנהגי המיסדר לוטים בערפל ומיוסדים על טכסים סודיים, וכל המתקבל בתור חבר במיסדר זה מתחייב בהן צדקו לבלתי גלות מסודותיו לזר. המיסדר הזה גם היה לסלע המחלוקת בכמה ארצות, ביחוד בארצות של ממשלת עריצים. בעיני המושלים העריצים האלה נראה המיסדר כחברת אנשים־מפלצות האומרים להרוס כל סדרי החברה ולהפוך את הקערה על פּיה. שונאי ישראל בכלל מתנפּלים על המיסדר הזה וחושבים אותו כחברה יהודית, אַף כי בכמה לשכות של אגודה זו אין יהודים מתקבלים כלל.

כי יש לו למיסדר הזה מטרות של חופש ואַחווה הוא דבר נעלה מעל כל ספק. במהפּכה הצרפתית היו חברי האגודה פּעילים ביותר. גם באַרצות־הברית מלאו הבונים החפשים במלחמות החירות תפקידים חשובים. ידוע, כי הנשיא הראשון של אַרצות־הברית, אבי הרפובליקה, ג’יאורג' וואשינגטון, היה בונה חפשי. גם פּאול ריוויר, מהמהפּכנים המפורסמים, היה בונה חפשי. כמה מנשיאי הארץ הזאת נמנו על המיסדר הזה. אבל נראה הדבר בכל זאת שמפריזים הרבה בערך החברתי של אגודת־סתרים זו.

גם הארץ החפשית הזאת לא היתה נקיה לגמרי ממשפּטים קדומים בנוגע למיסדר הסודי הזה. לפני מאָה ועשר שנים בערך היו כל ארצות־הברית כמרקחה במשך שנים רבות בגלל מעשה שהיה בעיר באטאבה במדינת ניו־יורק. איש אחד בשם מורגאן, חבר ל“בונים החפשים”, אשר עלה למדרגה גבוהה בסולם תארי־הכבוד של המיסדר הזה, הוציא לאור ספר, אשר אָמר לגלות את סודות האגודה הזאת. חברי האגודה למדו לדעת על כך ושרפו את בית־הדפוס אשר בו נדפּס הספר. הסוף היה, כי מורגאן נעלם, ועברה הרינה במחנה, שחברי המיסדר הרגו אותו. קרוב לוודאי, שמורגאן ברח מתוך חרפּה, משום שבגד במיסדר. מכל מקום עשה המקרה הזה רושם עמוק על בני אַרצות־הברית הצעירות לימים. העלילה העבירה את אזרחי אמריקה על דעתם, שהיו נכונים לשוד ולהרוס את המיסדר עד היסוד. גם בבחירות לבתי־המחוקקים נשמע הד המקרה. די היה להאשים מועמד בנטיה לאגודת־סתרים זו ולבטל כל אפשרות בחירתו. אולם המשפּטים הקדומים האלה לגבי חברה זו נחלשו מאָז במידה גדולה, וכעת נחשב גם לכבוד להיות “בונה חפשי”.

הסיבה העיקרית אשר עשתה את המיסדר הזה לסלע המחלוקת היא, משום שהוא מלא טכסים זרים, סודות ורזים. אולם, אם לא כל הסודות גלויים לאנשים זרים, תפקידי המיסדר הזה ומגמותיו גלויים הם וידועים לעולם. מגמות המיסדר הן כמגמות של הסתדרויות חברתיות, אף כי כל מגמה פּשוטה מתבטאת שם בסודות ורמזים.

מייסדי האגודה הזאת אומרים, כי אגודה זו נבראָה כמעט עם בריאַת העולם והבונה החפשי העליון הוא רבונו של עולם, שמסר סודות הבנין לחנוך, אשר לקח אותו אלהים, והסודות נמסרו מחנוך מאיש לאיש ומארץ לארץ. הסודות האלה נשמרו במצרים ומשם עברו לצור, וכאשר אָמר שלמה המלך לבנות בית ל“בונה הראשי” “אשר השמים ושמי השמים לא יכלכלוהו”, פּנה, כידוע, לחירם מלך צור, וחירם בתשובתו לשלמה אומר (דברי הימים ב‘, ב’ י"ב): “ועתה שלחתי איש חכם יודע בינה לחירם אבי”. רש"י מפרש: “חירם אָבי – שהוא היה אומן חכם של אָבי”. אחרים מבארים המלה “אָבי” כתואַר כבוד לחירם. אבל בסודותיהם של הבונים החפשים “חירם אָבי” הוא מראשי הבנאים אשר ידע כל סודות הבנין של בית המקדש למלך שלמה. רק אנשים מעטים עולים למדרגה של בונה חכם כחירם אָבי בן אשה יהודית ואיש צורי. בכלל משמשת תבנית בית המקדש שבנה שלמה המלך על־ידי חירם הסמל היותר נעלה בטכסים של האגודה, בנין בית־המקדש נעשה בחכמה עליונה והחכמה ידועה אך לאנשים מעטים לפי אמונות הבונים החפשים.

מתוך החקירות שנעשו בידי חוקרים שונים בדבר ראשית האגודה הזאת הוברר, כי אם אָמנם לא נתייסדה החברה בששת ימי בראשית, היא קדמונית וכבר בתחילת ימי־הבינים נראו עקבות החברה הזאת. אָמנם דבר אין לה לחברה הזאת עם בנין בית המקדש של שלמה. הוברר גם כן, כי האגודה הזאת היתה בראשיתה אגודה מקצועית של בנאים מומחים, שהיו בקיאים בתורת הבנין והגזרה. לחברי האגודה היו זכויות מיוחדות ללכת כרצונם ממדינה למדינה, ולכן נקראו בשם “בונים חפשים”, ומלכים ורוזנים פּנו אליהם לבנות היכלות ובתי־תפילה מפואָרים. באספותיהם דנו חברים על עניני בנין וגזרה ובתאים מיוחדים שמרו את כליהם, המשמשים עד עתה סמלי המיסדר הזה.

בשנת 1717 חל שינוי במנהגי החברה. זקן הכנסיה של הפּרוטסטאנטים, דזשיימס אַנדרסון, השפּיע על האגודה להכניס חברים שאינם שייכים למקצוע הבנאים. החברים האלה היו נקראים בשם “חברים מקובלים” [“אַקסעפועד מעמבערס”]. אנדרסון הכניס לטכסי האגודה גם מיסודות הקבלה, אשר נתפּרסמה בעולם הנוצרי מימי רייכלין. אולי הכניסו את היסודות האלה יהודים אשר היו בנאים מומחים. היסודות היהודיים האלה נשתשבו מאוד, אבל ניכר עדיין מקורם. סולם המדרגות של החברה הזאת נשאַר עד עתה כזה של אגודה מקצועית: החבר החדש הוא שוליא, אַחרי־כן הוא מגיע למדרגת פּועל, המדרגה השלישית היא של אומן, ויחידי־‏סגולה מגיעים עד מדרגת רב־הבנאים [“גראנד מאסטר”]. נוספו עליהן שלשים ושש מעלות של תארי־כבוד שונים.

האגוד’ה פּשטה מאַנגליה לארצות שונות. בשנת 1725 נוסד מסדר של בנאים חפשים בצרפת, בשנת 1730 – בצפון אמריקה. ברוסיה נראו עקבות המיסדר בשנת 1731, ובארצות אַשכנז – בשנת 1740. שם האגודה היה לתהילה ולתהלה. חסידי המיסדר מפריזים הרבה בשבחיו ושונאָיו עושים אותו למפלצת. אולם גם חסידיו מגדישים את הסאָה, אם כי נעלה מכל ספק, כי מגמות המיסדר הן טובות וטהורות: לעשות טוב וחסד ולחיות חיי בני־חורין.

אגודת הבונים החפשים השפּיעה הרבה על אגודות אחרות באַרצות־הברית לשמותיהם וטכסיהם השונים והמשונים.

בכלל יש נטיה למיסדרים לדברי רמז וסוד וגם ללשון מדברת גדולות, חולשה יתירה יש להם לסמלים של אַדנות ושלטון. אוהבים הם גם כן שיחות חיות ועופות. יש מיסדר של “רויאל ארקונים”, “רזי מלך”, ישנם מיסדרים של צבי ושל יחמור. יש פּה גם מיסדר הנקרא בשם “אַבירי הכלב הנעלה”, סניפיו נקראים בשם “מאורות כלבים” ולחבריו יש טכס לנבוח ככלב. במיסדרים אחרים מייללים כחתולים או צורחים כעורבים. הטכסים בנויים על “סודות”, המיוסדים ברובם על דברים טפלים שאין להם שחר. לפי ארגונם מאורגנים המיסדרים ברובם בלשכות, תאים או סניפים בעלי שמות רבים ומשונים על־פּי פרד"ס. הסניפים מרוכזים על־ידי לשכה עליונה או “גבוהה”. ראש המיסדר איננו סתם נשיא, אלא “רבון מפואר ונעלה”, המזכיר גם הוא איננו איש פּשוט, אלא “מזכיר נעלה”, וכיוצא בזה.

לא רק מטרות חברתיות ושל עזרה הדדית הציגו להם מיסדרים שונים, אלא גם מטרות לאומיות. יש מיסדר של בני פּולין, של בני איטליה, ומיסדרים רבים של בני אַשכנז. המהגרים מארצות שונות עושים מה שביכלתם להחזיק בלשון בני ארצם ולעמוד בקשרים עם ארץ מולדתם. כן יש פּה מיסדרים שלכל לשונות אירופּה, ולדאבון לב כל הבנים הנאמנים לדגל אמריקה, ישנם פּה מיסדרים של נאציים ופאשיסטים, הדורסים ברגל מסורות של חופש. גם ה“קו־קלוקס־קלן” עודנו מתקיים פּה ומורכב מבני אמריקה של כמה דורות.

מספּר החברים של מיסדרים כלליים אחדים רב ועצום. בסוף שנת 1937 היה מספּר הבונים החפשים לכל סוגיהם בארצות־הברית – 2,636,869; מספּרם בכל ארצות תבל היה 3 מיליונים ושבע מאות אלף. ישנו פּה מיסדר של “רעים מוזרים” (“אד פעללאָוס”) ומספּר חבריו היה בסוף שנת 1938 – 1,550,000. ל“הכוכב המזרחי” – 2,200,000 חברים, ל“אבירים של קולומבוס” – 440,000, לבני איטליה – 330,000, לבני פּולין – 221,000 חברים. כל אלה הם מסדרים אשר הצד העיקרי בהם הן מטרות חברתיות. גם למיסדרים בעלי ביטוח החיים ישנם מאות אלפים חברים. ל“שכנים של מלך” ישנם 441,000 חברים, ל“בני יער” – 442,000 חברים, ומיסדרים אחרים אשר מספּר חבריהם עולה למאתים אלף.

במיסדרים כלליים אחדים יש יהודים רבים ומספּרם גדול בערך. במיסדר של ה“רעים המוזרים” גדול מספּר היהודים; למיסדר הזה ישנם גם טכסים ומסורות יהודיים. לפי מסורה אַחת נלחמו החברים הראשונים של המיסדר בלגיונות של היהודים נגד טיטוס. גדול גם כן מספּר היהודים במיסדר הצבי (“עלק”), שנוסד על־ידי שחקנים וסופרים. בהרבה לשכות של הבונים החפשים גדול גם כן מספּר היהודים במיסדרים כלליים ממספּרם במיסדרים יהודיים.

 

ב    🔗

מהמיסדרים הכלליים קבלו גם המיסדרים היהודיים את מנהגיהם. הם קבלו גם את הרע, גם את הטוב. מהמיסדרים הכלליים למדו המיסדרים היהודיים את אופן הארגון, סדרים נכונים ומשמעת, אבל למדו גם דברים מגוחכים וטכסים המיוסדים על סודות ריקים. לשבחם של המיסדרים היהודיים יש להוסיף, כי הסודות של אגודותיהם הם רק סמלים בעלמא, בבחינת מצוות מעשיות, המחנכות לסדר ומשמעת. והם גם ידועים לקהל הרחב. אחדים מהמיסדרים, ביחוד המיסדרים של הפּועלים, נטו מסדרי המיסדרים הכלליים וויתרו על הטכסים הסודיים לגמרי. אבל גם המיסדרים היהודיים אינם נקיים מעוון התרברבות ופרסום והכרזה על עצמם. בכלל צריך להדגיש, כי המיסדרים היהודיים קבלו מהמיסדרים הכלליים בארצות־הברית רק מנהגים וסדרים חיצוניים, אבל עיקריהם אינם גידולים זרים, אלא נטעים הנטועים בלבות בני עמנו משנים קדמוניות. הרוח המחייה את המיסדרים האלה הוא הרוח העתיק של החברות השונות אשר התקיימו בישראל בזמנים היותר קדומים.

כותבי דברי הימים של עם ישראל לא שמו לב כראוי למקצוע זה של של התפּתחות החברות השונות בעמנו. לא תהיה שום הפרזה אם נאמר, כי החברות לחיזוק קיומו בכל ארצות פּזוריו בתוך כל הצרות והמצוקות אשר סבלו היהודים מיום שגלו מעל שולחנם.

המשנה הראשונה ב“פאה” פּורטת את הדברים ש“אָדם אוכל פּירותיהם בעולם הזה והקרן קיימת לעולם הבא, ואלו הן: כיבוד אָב ואם והבאת שלום בין אָדם לחברו ותלמוד תורה כנגד כולם”… אחרי כן הוסיפו עליהם גם “הכנסת אורחים וביקור חולים והכנסת כלה ולוית המת והבאת שלום בין איש לאשתו”. החברות השונות שהיו בישראל בכל ארצות פּּזוריהם הציבו להן למטרה לקיים את המגמות האלה. בכל עיר ועיר של משכנות ישראל היו חברות שונות. חברת אַחת תמכה בידי הנופלים והיורדים במתן בסתר, שלא להעליב את המקבל. היו חברות של “הכנסת כלה”, של “הכנסת אורחים”, חברות של “תלמוד תורה”, חברות של ש"ס או משניות. אם חלה איש, לא העמידו “על הפּרק” את השאלה אם צריך לבקרו ולא עמדו למנין, אלא החברים של “ביקור חולים” הלכו מעצמם ומרצונם הטוב לבקר את החולה ולראות אגב אורחא אם צריך הוא לתמיכה ולרופא. בזמנים חשוכים ביותר היו חברות לפדיון שבויים, לפדות את הקרבנות מיד נוגשיהם. אולי חסרו בחברות כאלה סדר ומשמעת, אבל החברים מלאו את תפקידם במסירות־נפש ובלב שלם. לא ביקשו הידור חיצוני, אלא תועלת ממשית.

החברה היותר עתיקה אשר נזכרה גם בתלמוד היא חברה של מתעסקים בלוית המת, אשר קבלו במשך הזמן את השם “חברה קדישא”. בתלמוד (מועד קטן, כ"ו, עמוד כ') נזכר בקשר עם לוית המת, כי “חבורת איכא במתא”, והחברה הזאת נתייסדה כדי שלא לבטל את כל בני העיר מעבודה. במקומות שונים בתלמוד נזכרות התקנות הרבות לקבורת מתים. כפי הנראה, היו בני העיר חייבים לבטל ממלאכתם להלוית המת קודם שנתייסדה חברה של מתעסקים בדבר. באיוואנגליון (מתי ח', 22) מסופּר, כי ישו אָמר לאחד התלמידים: “הנח למתים לקבור את מתיהם” – דברים אשר אין להם שחר, וכפרי הנראה היה במקור הארמי “הנח לבנית מתא לקבור ית מתיהן” והמעתיק לא ידע פּירוש המלה “בני מתא”, שהוא “בני עיר”, והעתיק “בני מות”.

חברות של מתעסקים היו לא רק אצל היהודים, אלא גם אצל עמים אחרים. החברה הקדמונה שנודעה בשם “קאלגיה פונדיטיצא” היתה חברה של מתעסקים. ואם היה הדבר חשוב אצל עמים אחרים, על אַחת כּמה וכמה אצל היהודים, ש“יום שניתנו הרוגי ביתר לקבורה התקינו ברכה חדשה בשם ברוך הטוב והמיטיב” וגם חג של חמשה עשר באָב התקינו לזכר המאורע הזה.

לקבורת מתים היו קוראים גמילת חסד של אמת, על־פּי הפּסוק “ועשית עמדי חסד ואמת”, שהחסד שעושים עם המתים הוא חסד של אמת, שאין מצפּים לתשלום גמול. ונפלא הוא מאמר חז“ל האומר, כּי התורה תחילתה בגמילות חסדים וסופה בגמילות חסדים, תחילתה גמילות חסדים שנאמר: ויעש ה' אלהים לאָדם ולאשתו כּתנות עור וילבישם [בראשית ג', כ”א], וסופה גמילות חסדים, שנאמר: ויקבור אותו בגי [דברים ל"ד, ו']. במאמר זה נרמזו תפקידים חברתיים חשובים של עזרה הדדית.

ההוגה המפורסם פּטר קרופּוטקין בחיבורו “עזרה הדדית” מראה לדעת, כי הרגש הזה של עזרה הדדית נראה בפראים וגם בחיות. נגד הכּלל האַכזרי של דארווין, כּי העולם קיים על מלחמת הכּל נגד הכּל, מראה קרופּוטקין לדעת, כי העולם לא יכול היה להתקיים בלי העיקר של עזרה הדדית. הרגשות אלה של עזרה הדדית היו מפותחות בעמנו יותר מבכל העמים שעל פּני האדמה, ובכל עתות צרה היינו מצוינים במידות של צדקה וחסד. החברות השונות, אשר היו בכל תפוצות ישראל למטרות של עזרה, היו הביטוי הגלוי לרגשות חסד וצדקה הנטועים בלבותיו על־ידי תרבותנו, הן תפארתנו נגד כל העמים.

באַרצות־הברית התחילו היהודים לייסד חברות כּאלה מיד כשדרכה רגלם אל אַדמת הארץ החדשה. עם ההגירה הגדולה צצו ורבו חברות אלו ביותר. החברות הראשונות היו מבני עיר אַחת וברובן היו מחוברות לבתי־כנסיות וחברות לקנין “קרקע”; באַרצם החדשה דאגו המהגרים היהודים בעוד מועד לבוא לקבר ישראל. הזכרונות של ערי מולדתם היו גם כּן גורם נכבד ליסודן של חברות בני עיר אחת. אולם הסיבה העיקרית ליסודן של חברות כּאלה היתה הנטיה לעשות צדקה וחסד. מתחת לנטיה זו פּעל גם כּן, בלי הכּרה ברורה, היסוד של הרצון להמשכת קיום האומה. החברות האלה, שמספּרן מגיע כּיום לאלפים, הן בלי כל ספק גורם חברתי נכבד בחיי היהודים באַרצות־הברית והן מחכּות עוד לאנשים בעלי שאָר־רוח שיבואו וישתמשו בהן לצרכים לאומיים חשובים.

בשם מיסדר “אורדין” נוכל להבין אך הסתדרות כזו שמטרתה היא עזרה הדדית במובן רחב. החברים של המיסדרים לא אך נותנים אלא הם גם כן מקבלים ואחת היא אם הן מקבלים תמיכה חמרית או רק עזרה רוחנית. להמיסדר יש השפּעה על חבריו וזה אחד מתפקידיו.

ישנן חברות גדולות בישראל שהכניסו תחת דגליהן עשרות אלפים חברים. החברות הן הסתדרויות ענקיות בכל זאת אינן נכנסות לסוג מיסדרים. לההסתדרות הגדולה הידועה “כל ישראל חברים” יש מטרות נעלות. חברי ההסתדרות נותנים סכומים גדולים לצדקה ולהשכלת בני עמם, אולם הם אך נותנים ואינם מקבלים מאומה ולפיכך הן אך הסתדרויות של צדקה ולא של גמילות חסדים.

“בשלשה דברים” – אמרו חכמינו – “גדולה גמילת חסדים יותר מן הצדקה. צדקה לעניים; וגמילות חסדים – בין לעניים ובין לעשירים. צדקה לחיים וגמילות חסדים בין לחיים ובין למתים, צדקה בממון וגמילות חסדים בין בגופו ובין בממונו.” לגמילת חסדים יש אופי של עזרה הדדית, לפיכך קוראים לחברה מתעסקים במת “גמילות חסדים של אמת” שאינם מצפים לתשלום גמול, אולם בגמילות חסדים סתם מצפים לתשלום גמול, ולפיכך גמילות חסדים דומה לעזרה הדדית וחכמינו היטיבו לראות בנפש האדם באמרם אם עושה חסד לרעהו הוא מצפה לגמול.

המיסדר “בני ברית” הפסיק ליתן “בנפטים” לחבריו. בכל זאת הוא לא חדל להיות מיסדר, הנוסד לשום עזרה הדדית כאשר לא חדל להיות מיסדר “הבונים חפשים” המיסדר העתיק שמתקיים כשלוש מאות שנה. יש מיסדרים שמטרתם העיקרית היא אך אחווה ורעות, ועזרה הדדית באה ממילא, מעצמה.

המיסדרים היהודים התפתחו ביותר על אדמת אמריקה. אולם ישנם באנגליה, בצרפת וגם בארגנטינה. מעניין לדעת כי הפּועלים היהודים באנגליה ובצרפת יסדו הסתדרויות שנקראות בשם “אַרבייטער רינג”. אף כי קיבלו כל התכנית של ה“אַרבייטער רינג” באמריקה אין להם שום שיכות ישרה להמיסדר האמריקאי ואין הן כפותות לו כלל.

בכלל המיסדרים למגמות שונות אינם חדשים בישראל. גם “בני הנביאים”, גם ה“איסים” ואולי גם הפרושים היו מיסדרים של מגמות דתיות. היו מיסדרים של מקובלים בארץ־ישראל, אשר עליהם סיפר הסופר א. ר. מלאכי. אולם על מיסדר גדול בגולה של פּועלים מאוחדים עם תכנית רחבה של עזרה הדדית מספּר התלמוד בסוכות נ“א ע”ב. הסיפּור מעניין מאד, אף שיש בו גוזמאות.

התלמוד מספּר: “מי שלא ראה “דיפליוסין” של אלכסנדריה של מצרים לא ראה בכבודם של ישראל… כפה של זהב ובימה של זהב באמצעיתה… ולא היו יושבים מעורבים, אלא זהבים בפני עצמם ונפחים בפני עצמם וטרסים בפני עצמם וכשעני נכנס היה מכיר בבני אומנותו ומשם פּרנסתו ופרנסת אנשי ביתו”… הרי לפנינו מיסדר גדול, מעין “חוג הפּועלים” בימינו עם סניפים לפי אומנת החברים… מיסדרים כאלה עם תכנית של עזרה הדדית ואגודות מקצועיות היו רבים באמריקה מפועלים שאינם מבני ברית.

לדאבון לבנו, המיסדרים הם במשבר גדול, מספּר החברים שלהם לא נפחת, אולם ברובם מאנשי הדור ההולך וצעירים מעטים נכנסים בהם והעיקר נפחתה השפּעת המיסדרים שהיתה להם בימי ההגירה הגדולה של היהודים באמריקה.

טבלה קצרה המכילה ידיעות קצרות מהנכסים וההון שלהם נותנת מושג ממצב המיסדרים בשנת 150–תש"י וגם ממיספּר החברים בשנה זו.

החברות האלה, שהציגו להן מטרות מקומיות ומצומצמות, לא יכלו להשביע רצונם של גדולים מעמנו אשר הרגש החברתי היה מפותח בהם ביותר. יהודים כּאלה נכנסו למיסדרים כלליים, אבל אלה מהם שהרגש החברתי הלאומי היה מפותח בהם, אולי שלא מדעתם, עשו מאמצים גדולים לייסד מיסדר משלהם, מיוסד על אדני היהדות. יש לציין גם כּן כּי במיסדרים הכּלליים, וגם במיסדר של הבונים החפשים, שררה רוח של קרירות אם לא של שנאָה, לגבי החברים היהודים. בתנאים רבים של מיסדרים שונים לא נתקבלו יהודים כּלל. היהודים החליטו על כּן לייסד מיסדר יהודי וגם השלימו את חפצם.

1. בני ברית    🔗

המיסדר הגדול הזה המונה עתה כמאת אלף חברים ופעולותיו מגיעות להרבה ארצות, נוסד בשנת 1843–תרי"ד בניו־יורק על־ידי מהגרים יהודים יוצאי ארץ אַשכנז.

קרוב למאה שנה מתקיים המיסדר הזה ועודנו באיבו ובתוקפו, ולא עוד, אלא שנעשה גם לגורם חברתי נכבד בחיי היהודים בארצות שונות. המיסדר הזה נחלק לגלילים. בארצות־הברית ישנם שבעה גלילים ויתרם הם בארצות שונות. מפעלי הצדקה של המיסדר הזה אינם מצומצמים באמריקה בלבד, אלא פשטו ועברו גם לארצות אירופה, אַסיה, אַפריקה ואוסטראליה. הלשכּה העליונה של המיסדר הזה היא בארצות־הברית בניו־יורק, ו“הרבון העליון” של המיסדר הוא נשיאן של כל לשכות הגלילים.

ראשיתו של המיסדר הזה היה מצער. שנים־עשר מהגרים מיוצאי ארץ אשכנז התאספו בבית־מרזח ברחוב אסיכּס ליד רחוב גראנד בניו־יורק והחליטו לייסד מיסדר עם טקסים ופולחנות כּמנהג המיסדרים הכּלליים. מורד העיר המזרחי של עיר ניו־יורק היה אז מרכזם של היהודים האשכנזים, קודש שנעשה למרכזם של היהודים המזרחיים. המתחיל בדבר היה היהודי האשכנזי הנרי דזשאָונס. החברים האחרים היו יהודים אַשכּנזים. האספה הראשונה היתה ב־13 באוקטובר, 1843, וכמנהג יוצאי ארץ אַשכנז, אַף בני ברית בכלל, נערכה על כּוס שכר. דזשאונס פּתח את האספה והראָה, כּי המיסדר הגדול של “הבונים החפשים”, הבנוי לכאורה על אהבת הבריות, איננו מקבל בחפץ לב אנשים יהודים באַמתלה, כּי הטקסים של המיסדר הזה הם טקסים נוצריים. הוא הסביר נחיצותה של הסתדרות כּתבנית המיסדר של “הבונים החפשים”. אַחרי שקלא וטריא הסכּימו החברים לרעיון זה והחליטו לייסד מיסדר, שנקרא. בשם “המיסדר הבלתי־תלוי של בני ברית”. במלה “בלתי־תלוי” נתכּוונו להראות, כּי המיסדר הזה עצמאי הוא ואינו תלוי במיסדרים אחרים, וביחוד במיסדר של “הבונים החפשים”.

המיסדר נוסד בשעה שהקיבוצים השונים של היהודים שנמצאו בארצות הברית היו נפרדים והיו ביניהם קטטות ומחלוקות לשם שמים ולשם מחלוקת בעלמא. בעיקר רבו המחלוקות בדבר תיקוני הדת שאָמרו היהודים העשירים מאַשכּנז להנהיג פּה. ביסודו של המיסדר נמלא על כּן צורך נחוץ בחיי היהודים בארץ החדשה. אָמנם, שפת האגודה החדשה היתה בראשיתה השפה האַשכּנזית ופעולות האגודה היו בשנים הראשונות לקיומה מצומצמות בקיבוץ היהודים האַשכּנזים. הלשכּה הראשונה היתה בניו־ירק, השנית בשם “ציון” גם כן בניו־יורק, אחר נוסדה לשכת “ישורון” בבאלטימור, והלשכה הרביעית בשם “בית אל” נוסדה בסינסינטי, ובשנת 1850 נוסדה לשכּת “ירושלים” בסינסינטי, אשר החלה להשתמש בעיקר בשפה האַנגלית אבל פּעולות האגודה היו בעיקר בקרב היהודים האַשכּנזים. אולם לאַט־לאַט התחילו יהודים מעדות ומארצות שונות להספח אל המיסדר הזה.

באספה הראשונה של מייסדי המיסדר נתקבלה פה־אחד הצהרה לבירור העיקרים והמגמות של האגודה החדשה הזאת. בהצהרה ישנם פּסוקים כּאלה:

“מגמותינו הן לייסד אגודה לתמוך בידי החברים שיכנסו אליה במקרי מחלות, תקלות ואסונות… להרים האפקים המוסריים והשכליים של חברינו בפרט ועמנו בארצות־הברית בכלל… לאַחד בני ישראל בתחילה בעיר ניו־יוק ואַחרי כן בכל ארצות־הברית… להשפּיע על בני אמונות אחרות להתייחס בדרך־ארץ וכבוד לעיקרי היהדות”…

האנשים הפּשוטים, מייסדי האגודה, היו, כנראה, מלאים כבוד ואהבה לעיקרי היהדות ורגשי ידידות איש לאָחיו. ותנאי הותנה בין המייסדים שלא להתפּלפּל בעניני אמונה וגם לא בעניני פּוליטיקה… התנאי הזה היה כתריס נגד פּירוד הלבבות ועזר לכך שתחת הדגל של המיסדר יתאַחדו אנשים בעלי השקפות שונות.

ההצהרה נשתנתה במעט בועידת המיסדר בשנת 1868. באותה שנה היה כבר המיסדר ארגון גדול וחשוב. ההוספות בהצהרה ביררו ביתר עוז את מגמות המיסדר והוסיפו לה טעם לשבח. הן מדגישות ביותר את העיקרים של “אהבת הבריות, תמיכת מדע ואמנות, הקלת מצב העניים והדחוקים, הצלת אַחים הנרדפים מיד רודפיהם, תמיכת אלמנות ויתומים, פּיתוח הכוחות המעולים בישראל ושאיפה לאיחוד מגמות בני עמנו עם המגמות של האנושות, הרמת הסגולות הנעלות של עמנו לפי העיקרים הקדושים של אהבת האנושות”…

בועידה של שנת 1868 נתקבלה החוקה הקיימת בשינויים קלים עד עתה ונתקבלו גם הטקסים של האגודה ומנהיגיה. הסמלים של האגודה הם המזבח, ארון הברית, ובעיקר המנורה בת שבעת הקנים. המגמות הגדולות מתבטאות בפסוקים מתנ“ך ובפתגמים קצרים ממקורות הספרות הרחבה של היהודים. הטקסים של האגודה בנויים על העיקרים של חינוך עצמי ומשמעת פּנימית, כּשמכניסים חבר חדש פּותחים את התנ”ך וקושרים על המועמד קשר של משמעת ואומרים הפּסוקים: “וארשתיך לי לעולם”, “וארשתיך לי בצדק וברחמים”, “וארשתיך לי באמונה”, אחרי כן מדליקים נר ראשון במנורה ואומרים: “ויאמר ה' יהי אור”; מדליקים נר שני ואומרים “צדק צדק תרדוף”; מדליקים נר שלישי ואומרים “והיה מעשה הצדקה שלום”. הפּסוקים של שלשת הנרות מביעים את המטרות של האגודה: אור, צדקה ושלום. מדליקים את הנר החמישי ואומרים: “טוב עין הוא יבורך”; הנר השישי – ואומרים “ואָהבת לרעך כּמוך”; הנר השביעי ואומרים – “מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחיד”. שלשת הקנים מעבר מזה מביעים את המטרות של האגודה על אהבה, אחדות והארמוניה. אחרי כן מדליקים את הנר המרכּזי, הנר הרביעי, המבדיל בין שלשת הקנים מזה ומזה. הדלקת הנר המרכּזי היא טקס נכבד. בשעה זו אומרים “חותמו של הקדוש־ברוך־הוא אמת”. מקריאים פּרקים מן התורה וגומרים בפסוק אשר עליו הקריבו אלפים ורבבות את נפשם: “שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד”. הסימן של האגודה היא אַמת־בנין מרובעת עם מחוגה שנרשם עליה הפּסוק “מה טוב ומה נעים”. שעת ההכנסה של חבר חדש היא, כּרגיל, שעה של התרוממות הרוח.

אין אדם יכול לשחרר את עצמו מסביבתו, ומיסדי המיסדר הזה, שהיו יהודים מאשכנז, האמינו לכל לראש בעיקרי ההשכלה האשכנזית. הם ראו חובה לעצמם להפיץ את ההשכלה של ארץ מולדתם בארצות המפגרות והנחשלות כּמו רוסיה, רומניה וארצות המזרח. האמונה התמימה בחובתם להרביץ השכּלה בישראל מנעה את המיסדר מלמלא את החובות הלאומיות הרחבות, אשר בלבותיהם, אם כּי בלי הכּרה ברורה.

פּעולות המיסדר נתפּשטו בארצות שונות. בשנת 1874 נוסדו לשכות בארצות שונות. גם בארץ־ישראל נוסדה לשכּה של “בני־ברית” ובה כל משכּילי ארץ הקודש. הלשכּה עשתה הרבה בעד ארץ־ישראל מאשר בעד ארצות אחרות. הפּעולות נתרבו והלשכות נתאחדו בסוף בגלילים.

בכלל נתרחבו פעולות המיסדר, שהיה לגורם נכבד בחייהם הפּנימיים של היהודים בכמה ארצות. בארצות־הברית ובכמה ארצות אחרות יש לו למיסדר בתי־חולים ובתי הבראה. בתי־יתומים ומושבי־זקנים, בתי־הבראָה למוכּי שחפת ובתי־מחסה לאומללים. למיסדר יש גם בתי־ספר ובתי־מקרא. ידועות הן פּעולותיו בעד בית־הספרים הלאומי בירושלים. המיסדר גם עשה מאמצים גדולים לבוא לעזרת בני עמו בארצות שונות. בהשפּעת מנהיגי המיסדר יצא מזכּיר המדינה של אַרצות־הברית להגן על היהודים ברומניה בשנת 1903. המיסדר עשה הרבה בעד נגועי הפּרעות של רוסיה ולטובת העניים בגאלצייה.

משאת נפשו של המיסדר היתה להשיג שיווי זכויות לכל היהודים בארצות פּזוריהם. כּמובן, שלארצות־הברית וארץ אַשכּנז לא דאגו כלל. לפיכך פּגעו בו ביותר מאורעות השנים האחרונות, הגוזלים מנוחתם של מנהיגי המיסדר. סימנים של שנאַת עולם לעם עולם מתגלים גם פּה, בארץ החופש, אבל נוראָה ועמוקה מכּל למנהיגי המיסדר היא הטראגדיה אשר מצאָה את אחיהם באשכּנז. הצרות והמצוקות שהיהודים סובלים בארץ ה“השכּלה” הזאת עולות באכזריותן על הפּרעות והשחיטות ברוסיה ובאוקראינה ואם כּי אין דבר למיסדר עם עניני פּוליטיקה, החריבו המשחיתים באשכּנז גם את כּל מוסדות “בני ברית” ולא חמלו על זקן ונער. הרסו בתי היתומים, הזקנים והחולים, את הפּקידים שמו במאסר ואת רכוש המיסדר החרימו.

נשיאי המיסדר היו תמיד אַנשי צורה והשכּלה, אַף כּי לא עמקו השקפותיהם הלאומיות ביותר. הנשיאים ששימשו עד עתה, דזשוליוס בין, וולף אַלפרד קרויז היו מסורים בכל נפשם למגמות הנעלות שהציב לו המיסדר. הנשיא אַלפרד כּהן היה בעל השקפות יותר רחבות והיה גם עוזר הרבה לבנין ארץ־ישראל, ובכלל היה עושה כל מה שבכוחותיו לספּק את הצרכים הלאומיים של עמנו בשעה קשה זו. גם הנשיא מאנסקי הלך בעקבותיו.

המיסדר הוא בעיקרו מיסדר חברותי. אולם ה“בנפיטים” של החברים מסורים לכל לשכּה ולשכּה, המיסדר בכללו עסוק אַך בעניני צדקה ומעשים חברתיים כּלליים. תחת חסותו של המיסדר הזה עומדים לא רק בתי צדקה וחסד, אלא גם הסתדרויות ומוסדות, שמטרתם העיקרית היא למלא צרכים לאומיים וחברתיים שונים. כּזה הוא המוסד “קרן הלל”, שמטרתו לנטוע בלב הנוער אהבה לעיקרי היהדות, והמוסד “נגד הדיבות”, הנלחם כנגד הכּזבים השונים של שונאי ישראל, אף־על־פּי שלא ברור עוד אם משיגים באמת תוצאות טובות מפּעילות המוסד הזה. גם התאַחדות צעירי בני ברית נוסדה תחת חסותו של המיסדר.

המיסדר נקרא כעת “בני ברית” סתם. בשנת 1930 הוחלט להשמיט את המלים “בלתי־תלוי”. הועידות הכּלליות של המיסדר מתקיימות אַחת בחמש שנים.

אם יש לו למיסדר זה גם צדדים שליליים – הצדדים החיוביים מכריעים אותם. האור שבו מרובה מן הצללים. בכלל עבודתו ממשיך המיסדר הזה את המסורה הגדולה של עמנו בעשית צדקה וחסד.

2. ברית אברהם    🔗

המיסדר של בני ברית נוסד מעיקרו משום שיהודים בעלי נפש הרגישו, כּי בקרב המיסדרים הכּלליים מתייחסים אליהם כּאל זרים. אולם גם “בני ברית” עצמם לא נקו מזה. כּיהודים אשכּנזים לא התייחסו גם הם בשנים הראשונות לקיומו של המיסדר בחיבה רבה לאחיהם, יוצאי ארצות אחרות. יהודי ארצות המזרח לא נתקבלו בחפץ לב לתוך המיסדר הזה, ואלה שנכנסו הרגישו את עצמם כּזרים. היחס המוזר של החברים השליטים של “בני ברית” לאחיהם בני עמם הניע את היהודים יוצאי ארצות המזרח לייסד מיסדר משלהם. המיסדר הראשון שיסדו היהודים יוצאי ארצות המזרח היה “ברית אַברהם”.

המיסדר “ברית אַברהם” נוסד בשנת 1859 ומלא בשעתו תפקידים חשובים בחיי המהגרים. המיסדר הציב לו למטרה לא רק ענינים חברתיים ומוסריים, אלא גם ענינים רחבים של “עזרה הדדית”. בשנת 1865 נוסד בארצות־הברית המיסדר בשם “המיסדר הקדמוני של הפּועלים המאוגדים”. מייסדו של המיסדר הזה היה איש בשם אטריכט, איש מעשי, אשר לא שם לבו לטכסים וסודות, לא רק ענינים חברתיים ומוסריים, אלא גם ענינים רחבים של עזרה רחבה ובראש וראשונה – ביטוח החיים של החברים. במקרה של מות ראש המשפּחה, היו האלמנה והיתומים מקבלים לא תמיכת־צדקה, אלא כסף־ביטוח. גם במקרים של מחלה היו נקצבות תמיכות לא בתורת צדקה, אלא על בסיס של אַחריות הדדית. עם המיסדר הזה מתחלת תקופה חדשה במיסדרים של ארצות־הברית. אולם יש לציין, כי החברות של היהודים הקדימו את מעשי המיסדר הזה, והמיסדר החדש של היהודים המהגרים הציב לו מטרות דומות של עזרה הדדית קודם שהנהיגם ה“מיסדר הקדמוני של הפּועלים המאוגדים”. גם המיסדר “בני ברית” חשב בתחילתו על מטרת ביטוח החיים, אבל נכשל במכשולים רבים ופעולתו זו נפסקה.

המכשול העיקרי בדבר היה בזה, שביטוח החברים וה“בנפיטים” בכלל לא הוצגו על יסוד מדעי. גם למיסדרים הכלליים יצאו מזה תקלות רבות. התקלות הוסרו כאשר נתאספה ועידה של “אגודות־אחים” שונות. באספה זו נתקבלו, על יסוד נסיונות וחשבונות נכונים, שיעורי תשלומים לחברים לפי גילם; התשלומים האלה ידועים בשם “שיעורים של ועידת אגודות־אחים” [פראַטוירנאַל קאָנגרעשיאָנאַל רעיטס] ובקצרה: “שיעורים של אגודות־אחים” [פראַטוירנאַל רעיטס]. אולם משום מה לא קבלו המיסדרים היהודים את השיעורים האלה והדבר הזה הביא לידי תוצאות מעציבות.

המיסדר של "ברית אַברהם״ קבל על עצמו לשלם סכום ידוע לאַלמנות וליתומים של חבריו. אבל ההבטחה לא היתה בטוחה. התשלומים במקרי מות היו נפרעים מצד החברים על־ידי מס מיוחד לגולגולת. במיסדרים יהודיים שונים הונהגה קרן שמורה למקרי מות אבל המס לגולגלת היה גם בהם העיקר. המיסדר “ברית אַברהם” היה מיוסד על המס הזה. התוצאה היתה, כּפי שאפשר היה לשער מראש. בשנים הראשונות של המיסדר, בעת מקרי התמותה מעטים והחברים מרובים, יכול היה המיסדר לשלם את האַחריות כּפי הבטחתו, אבל כּאשר נתרבו מקרי התמותה ונתמעטו החברים, בא המיסדר למצב דחוק ולסוף פּשט את הרגל ונתבטל.

המיסדר “ברית אברהם” נתקיים יותר משבעים שנה. בשעתו היה מיסדר גדול ובעל השפּעה. היו עתים שהשתייכו למיסדר זה יותר ממאָה אלף חבר. כּאשר נזדקן המיסדר, התחיל מתנוון והולך, החברים עזבוהו, ובשנת 1927 פּרחה נשמתו.

המיסדר “ברית אברהם” לא היה יחיד במינו. מיסדרים יהודיים רבים נתייסדו ועברו מן העולם בלוית צעקותיהם של אַלמנות ויתומים אשר נגזלה מהם תמיכתם היחידה. היה, למשל, מיסדר בשם “קשר של ברזל”, אשר היה בסוף לקשר של קש. היו גם מיסדרים בטוחים שפּשטו את הרגל, וכל זה משום שהביטוח לא נוסד על חשבונות מדעיים. המיסדר "ברית אַברהם היה המיסדר היותר גדול במיסדרים אלה שנתבטלו.

3. המיסדר הבלתי־תלוי “ברית אברהם”    🔗

משום מחלוקת בקרב החברים של “ברית אַברהם” נבדל מספּר חברים מהמיסדר ויסדו מיסדר לעצמם. המיסדר החדש נוסד בשנת 1887 על יסוד הטכסים והסודות של המיסדר הישן אבל לא היה תלוי בו ונקרא בשם “המיסדר הבלתי־תלוי של ברית אַברהם”.

המיסדר החדש היה יותר עממי. היו ימים שלמיסדר הזה היו יותר ממאתים אלף חברים ורכוש עצום. השפּעת המיסדר היתה גדולה מאוד בחיים החברתיים של היהודים המהגרים. נשיאי המיסדר היו אנשים בעלי צורה והשפעה ומתחילתו ועד עתה רצוף המיסדר רעיונות עממיים ולאומיים. המיסדר עושה הרבה לקרנות העזרה השונות, תומך במפעלים ציוניים ולאומיים. אולם לדאבון לבנו נמצא עתה המיסדר הגדול הזה במצב ירידה ומספּר החברים נתמעט מאוד. אולם מנהיגי המיסדר העממי הגדול הזה החלו עתה בפעולת הבראָה ותיקון בדק המיסדר. הסיבה אשר הביאָה את המיסדר למצבו הנוכחי היא אותה הסיבה שהביאָה קודם לכן לידי ביטולם את מיסדרים שונים, והיא: תשלומי החברים אינם מיוסדים על חשבונות הנסיון של “אגודת אַחים”. עתה הנהיג סוף־סוף “המיסדר הבלתי־תלוי ברית אַברהם”, את הסיסמה הזאת בעד מחלקות אחדות, ויש תקוה כּי ישוב לתיקנו ולהשפּעתו הגדולה.

ה“בנפיטים” שמשלם המיסדר הזה גדולים הם ועצומים. קרוב למיליון דולאר שילם המיסדר בשנת 1937 לחבריו, מלבד מעשי הצדקה של לשכות שונות. נכסי המיסדר עולים ליותר משני מיליונים דולאר.

ל“מיסדר הבלתי־תלוי ברית אברהם” יש טקסים ומנהגים שונים המיוסדים על עיקרי היהדות והם עממיים יותר ממנהגי “בני ברית”. גם המיסדר הזה ממלא תפקיד חברתי גדול, אם כּי נתמעט מספּר חבריו עד 37 אלף, אבל המיסדר היה והוא גם עתה בעל השפּעה. הלשכּה העליונה של המיסדר היא בניו־יורק.

4. המיסדר המתקדם של המערב    🔗

בשנת 1896 נוסד המיסדר הנודע בשם “פּראָגרעסיוו אָרדער אָף די וועסט” [המיסדר המתקדם של המערב]. פּעולות המיסדר מרוכּזות במדינות המערביות של ארצות־הברית והוא מוציא תעודות של ביטוח ממאָה עד שני אלפים דולאר. המיסדר החל פּעולותיו בשנת 1896 וכעת בשנת 1937 יש לו כשבעה אלפים חברים. נכסי המיסדר עולים עד למיליון דולאר והאחריות אשר הוא מבטיח בטוחה במאָה אָחוז.

למרות שמו “המיסדר המתקדם” אין הד במפעלי המיסדר המערבי הזה לפעולות לאומיות וחברתיות כלליות. פּעולותיו מוגבלות בשילום אַחריות ו“בנפיטים”. אולם בשעה קשה זו נתעוררה גם במיסדר הזה הזיקה הלאומית והוא עושה הרבה בעד קרנות הסיוע השונות. הלשכה העליונה של המיסדר היא בס"ט־לואיס.

במערב היו עוד מיסדרים יהודיים כמו “הכוכב המערבי” ו“האַבירים של ארץ הקודש”, אבל כּעת אין קולם נשמע, ובכלל ספק הוא עם עודם מתקיימים.

5. חוג הפּועלים    🔗

חוג הפּועלים, מיסדר שיסדו פּועלים, הוא כעת המיסדר היהודי היותר גדול. אם לא במספּר חבריו – למיסדר “בני ברית” יש קרוב לתשעים אלף חבר ולמיסדר “חוג הפּועלים” יותר משבעים אלף – הרי ברכוש עולה מיסדר הפּועלים הזה על מיסדרים של חוגי בעלי־בתים. למיסדר של “חוג הפּועלים” יש נכסים העולים יותר מעשרה מיליונים דולארים.

המיסדר נוסד בשנת 1900 בשעה של ריבות ומחלוקות בין זרמים שונים בתנועת הפּועלים היהודית הצעירה. המשכּילים במנהיגי תנועת הפּועלים היו שטופים בוויכּוחים מרים של עולם־הבא, עולם של הגשמת הסוציאַליות, ולצרכי העולם הזה, לצרכי השעה, לא שמו לב כּראוי. המשכּילים הודו בתועלת התנועה המקצועית, אולם עד כּדי להודות בערכּם של דברים פּעוטים כּביטוח באַחריות וקצבה למקרי תחלואים לא הגיעו. אחדים מהמשכּילים, ביחוד לייסין, אשר נפטר זה לא כבר, שווארץ ואחרים הכּירו את הנחיצות בעזרה הדדית ותמכו בה בראשיתה. חושם הלאומי היה מפותח ביותר וראו מראש כּי יש עתיד טוב לתנועה הזאת.

מייסדי ה“חוג” היו אנשים פּשוטים, פּועלים, כּדוד גינגולד, רינג, גולדרייך, והמשכיל, רבו של פּרופ' הורוויץ, שווארץ. המייסדים היו סוציאליסטים מסורים בכל לב ונפש לאידיאַל של שויון וחופש, אבל בפשטותם הבינו את הנחיצות בעזרה ממשית ותכופה, מבלי לחכּות ליום שכּולו טוב.

אחרי ויכּוחים שונים נוסד בסוף “חוג הפּועלים”. הסניף הראשון נוסד במורד העיר של ניו־יורק, הסניף השני – בהארלם והסניף השלישי – בברוקלין. הסניף הראשון נוסד בתור חברה מיוחדת עוד בשנת 1892, ואולם הסניפים נתאַגדו למיסדר בשנת 1900.

המשכּילים המהפּכנים לא חפצו בתחילה לשים לב למוסד הזה ואָמרו להמיתו בשתיקה, אולם המיסדר החדש הלך בצעדי ענק והגיע למקום הראשון בתנועת הפּועלים. “אבן מאסו הבונים היתה לראש פּינה”.

למיסדר של “חוג הפּועלים” אין שום טקסים, סמלים וסודות. פּתחי האספות של כּל סניף פּתוחים לרווחה לכל איש. אין “שומר־הסף” ואין מלות “שבולת” לאיש החפץ לבוא לאספות הסניף, לועידות המיסדר וגם לאספות הועד הפּועל, יש רק הצהרה של עיקרים שמקריאים אותה לפני כל חבר חדש. ההצהרה נשתנתה במשך הימים, אבל העיקרים נשארו כשהיו ביום הווסדו של המיסדר. בהצהרה מראים על הסדר הרכושני ותקלותיו והחבר החדש מתחייב להלחם בעד משטר של שויון כּלכּלי וחופש מדיני, מתחייב לתמוך בתנועה הסוציאַליסטית ובידו הבחירה להצטרף לזרם הקרוב ללבו. בעיקר מתחייב החבר החדש לבלי לעבוד בעת שביתת הפּועלים. המלה “סקעב”, שפּירושה מפיר שביתה, הוא הזלזול היותר גדול ב“חוג הפּועלים”.

המייסדים הראשונים היו “בין־לאומיים”. הם האמינו, כי קרוב היום ולא יהיה עוד הבדל בין אומות שונות. מתחילה גם התנגדו מנהיגי ה“חוג” לכל תנועה לאומית, ואולם הזמן עושה את שלו. התנועה הלאומית חזקה עתה בקרב החברים של “חוג הפּועלים” ורוב הסניפים עוזרים למפעלי ארץ־ישראל. המיסדר עוזר גם כּן הרבה לכל קרנות הסיוע והוא תופס מקום ראשון בועד־הפּועלים היהודי, שמטרתו לסייע ליהודים מעבר לים. התנועה הלאומית מתבטאת בקרב החברים של “חוג הפּועלים” גם בשדה החינוך. רשת של בתי־ספר יהודיים למיסדר הזה, שבהם מלמדים את השפה האידית ובבתי־הספר התיכונים – גם מעט עברית. בעיקר מלמדים תולדות ישראל ותורת הספרות האידית ברוח הסוציאַליזם, אבל גם ברוח יהודי עממי.

למיסדר יש מוסדות שונות, מחנות קיץ לילדים, בתי־ספר, בתי־ועד וספריות, ובית־הבראָה למוכּי שחפת בליברטי. בשעתו הביא בית־ההבראָה הזה תועלת רבה לחבריו, אשר עבדו עבודת פּרך בבתי־היזע וחלו תכופות במחלה זו שנקרא “מחלת הפּרוליטארים”, מחלת העניים. המיסדר נותן “בנפיטים” בעד חולים ודמי־ביטוח. הביטוח מתחיל ממאָה דולר ומגיע עד שלשת אלפים דולארים. הלשכּה העליונה היא בניו־יורק, הועידות של המיסדר הן בכל שתי שנים.

6. “ברית שלום”    🔗

המיסדר הזה נוסד בשנת 1905. תקנות המיסדר הן בתבנית יתר המיסדרים היהודיים, ומגמותיו – עזרה הדדית, צדקה לעניים ועזרה לצרכים לאומיים. המיסדר הזה מצטיין ברוח מתקדם, עושה הרבה לחינוך הדור הצעיר ברוח לאומי ואמריקאי ותומך ביד רחבה בכל הצרכים הלאומיים.

תשלומי המיסדר הזה נוסדו על יסוד החשבונות של “אגודות האַחים” והוא מוציא תעודות של ביטוח ממאָה עד אלף דולאר, בתשלומים לעשרים שנה. אם חבר מגיע לגיל של שמונים וחמש שנים, הוא מקבל את דמי־הביטוח בחייו. המיסדר בנה גם בית מושב זקנים בשביל החברים הזקנים. המוסד הזה הוא באמת מוסד נחוץ לחברים המגיעים לזקנה ואין בכוחם לעבוד ולפרנס את נפשם.

הלשכּה העליונה של המיסדר היא בפילאדלפיא.

7. “הבנים החפשים של ישראל”    🔗

המיסדר הזה זקן הוא לימים. הוא נוסד בשנת 1845, אבל החל להתעסק בעניני ביטוח ו“בנפיטים” בשנת 1871. תעודות האַחריות שהוא מוציא הן ממאָה עד אלפּיים דולאר, והתשלומים הם על יסוד החשבונות של “אגודת האַחים” וגם על יסוד החשבונות של חברות־הביטוח הגדולות.

המיסדר הזה, אם גם יהודי הוא, עיקר מעשיו הם למטרות פטריוטיות. מנהיגי המיסדר וחבריו הם אמריקאים בעיקר ויהודים רק בדתם.

למרות גילו היו לו למיסדר בראשית שנת 1938 כּאַרבעת אלפים חברים על יסוד ביטוח ועזרה הדדית. אולם יש למיסדר הזה עוד כּחמשת אלפים חברים שאינם מבוטחים והם רק חברים ברוח חברותי גרידה ומסייעים לפיתוח הרוח אשר עליו נוסד המיסדר הזה. באמת היה המיסדר מתחילת הווסדו יותר אגודה חברתית מאשר אגודה של עזרה הדדית.

ככל מיסדר יהודי עוסק גם המיסדר של “הבנים החפשים של ישראל” בצרכי צדקה וסיוע לנצרכים. ואם גם מתנגדים המנהיגים ללאומיות יהודית מיוחדת, עוזרים הם בכל זאת בסיפּוק צרכים לאומיים כּלליים.

למסדר יש רכוש קרוב לשני מיליונים דולארים.

8. מיסדר “בני ציון”    🔗

אַחרי נסיונות שונים שלא הצליחו נתאַגדו לסוף הציונים למיסדר בשנת 1910. המיסדר הזה, אשר נוסד על יסוד של ביטוח ועזרה הדדית, הוא בעיקר מיסדר ציוני ומגמותיו הן אלה של התנועה הציונית בכללה. אבל הענינים הרוחניים אינם דוחקים את רגליהם של חול וחיי שעה.

התעודות של ביטוח שהמיסדר מוציא הן ממאָה עד שלשת אלפים דולארים. ביטוח החיים הוא על היסוד המדעי של חשבונות “אגודות האַחים” ויש לו ערך גבוה מבחינה יחסית של חשבונות הביטוח. בראשית שנת 1938 היו למיסדר 3144 חברים. מספּר הסניפים של המיסדר, הנקראים מחנות, היה בראשית 1938 –

1. הרכוש של המיסדר בראשית שנת 1938 היה כאַרבע מאות אלף דולאר.

קו מיוחד יש לו למיסדר הציוני, שהוא מוציא תעודות־ביטוח לחמש־עשרה שנה ולעשרים שנה. כּל חבר יכול ללוות כּסף על תעודות־הביטוח שלו, ואם הוא חדל מלשלם או שכּבר שילם את המסים, הוא יכול להשיג בחייו את כּסף־הביטוח לפי אחוזים ידועים.

המיסדר הציוני עושה הרבה בעניני תרבות וחינוך של הנוער ברוח ציוני, אבל עיקר פּעולותיו הוא בעד המוסדות הציוניים. המיסדר משלם בעד כּל חבר לקרן הקיימת עד שלשה דולארים. כּסף־הביטוח של הרבה חברים מוקדש לקרנות הציוניות על־ידי החברים גופם.

הלשכּה העליונה של המיסדר היא בניו־יורק. במיסדר “בני ציון” יש מחנה שלשון הדיבור בו היא עברית – מחנה “אחיעבר”, ורבים מנכבדי המשכּילים העברים נמנים על המחנה הזה.

9. “ברית הפּועלים היהודים הלאומיים”    🔗

מיסדר הפּועלים הלאומיים נוסד בשנת 1912 על־ידי פּועלים שאיחדו את הרעיון הציוני עם המטרה הסוציאליסטית. פּועלים ציונים אלה לא מצאו להם מקום במיסדר הפּועלים היהודים “חוג הפּועלים”, כּי הדעות ששררו באותו מיסדר היו בעת ההיא מתנגדות למטרות הציוניות. הם יסדו על כּן מיסדר לעצמם הנקרא “דער אידישער נאַציאָנאַלער אַרבייטער פאַרבאַנד”.

המיסדר הזה הועמד בתחילת קיומו על יסוד החשבונות של “אגודות האחים”. המיסדר מוציא תעודות של ביטוח ממאָה עד שלשת אלפים דולארים לחמש־עשרה ולעשרים שנה.

כּמובן שהמיסדר הזה נוסד בעיקרו לא רק לשם עזרה הדדית אלא כדי להפיץ את הרעיון הציוני בקרב הפּועלים. אולם החברים שנכנסו למיסדר היו חדורים מכּבר רעיונות ציוניים ובבחינה זו לא מלא המיסדר את המטרה אשר הציג לעצמו. אבל המיסדר עזר הרבה לקרנות הציוניות והוא תופס מקום חשוב במגבית האגודות המקצועיות בעד ארץ־ישראל, ובכלל הוא משתתף בכל הפּעולות הלאומיות של עם ישראל.

מראשית קיומו עזר המיסדר הרבה להרחבת הלימודי הלאומיים בקרב הנוער. הם יסדו הרבה בתי־ספר שמלמדים שם אידית ברוח ציוני וגם עברית. הם יסדו מחנות של קיץ לנוער ולבוגרים והיו למופת למיסדרים של פּועלים יהודים אחרים.

הנכסים של המיסדר היו בראשית שנת 1938 כּשבע מאות אלף דולאר. בראשית שנת 1938 היו למיסדר 12,570 חברים, מלבד 990 חברים שאינם מקבלים “בנפטים” והם בבחינת חברים חברותיים. הלשכּה הראשית של המיסדר היא בניו־יורק.

10. המיסדר של האַחים היהודים המאוגדים    🔗

המיסדר הזה [“יונייטד היברו בראָדערס”] נוסד בשנת 1915. בשנת 1938 עלה מספּר חבריו עד ל־5,500. למיסדר הזה ישנם בנפיטים שונים ומטרתו העיקרית היא לאגד חברות קטנות שאינן יכולות לעמוד ברשות עצמן. אולם השפּעת המיסדר איננה גדולה. הרוח הוא רוח של חברה והבנדיטים אינם על יסודות של “אגודות האַחים”. המיסדר תומך במעשי צדקה שונים וגם במפעלים לאומיים.

11. המיסדר של אחיות נאמנות    🔗

המיסדר הזה הוא של נשים והמטרה אשר הציבו להן האחיות היא: ידידות ואַחדות. המיסדר הזה נוסד בשנת 1846 בעתים אשר האמינו בלב תמים, כּי אין כּל הבדל בין יהודי ונוצרי. המייסדות היו מבנות ישראל, אבל נתקבלו נשים בלי הבדל אמונה ודת. המיסדר כּבר מתקיים יותר מתשעים שנה, אבל 96 אחוזים למאָה מהחברות הן בנות ישראל. המיסדר מצטיין במעשי צדקה ועזרה והוא יהודי למרות המטרה העיקרית להתקרב אל בנות האָרץ.

12. המיסדר הבין־לאומי    🔗

המיסדר הבין־לאומי, שנוסד אַחרי שעזבו חברים את המיסדר של “חוג הפּועלים” ובנו להם מיסדר בעד עצמם, היה בתחילתו מיסדר של פּועלים יהודים, אבל כּעת יש במיסדר הזה חברים רבים מעמים שונים והיהודים הם אַך בסקציה מיוחדת.

החברים שיסדו את המיסדר הזה היו פּעילים ב“חוג הפּועלים” ועזבו אותו מפּני המחלוקות הגדולות של הקומוניסטים עם הסוציאַליסטים הימניים. הקומוניסטים לא יכלו לגור בכפיפה אחת עם חברי “חוג הפּועלים” שנטו לציד ימין. הסקציה הראשונה היתה של יהודים והיא נשארת בעלת השפּעה עד עתה. לסקציה היהודית ישנם יותר משלשים אלף חברים. יש גם בתי־ספר יהודיים, ובשנים האחרונות מתגבר הרוח הלאומי גם אצלם. ואולי עוד ישובו למקור ישראל ולא יוסיפו עוד לעשות דברים המכאיבים ללבם של יהודים נאמנים. הביטוח הוא על יסודות “אגודות האַחים”, ממאָה עד אַלפּיים דולאר.

 

סיכּום    🔗

בסקירה כללית כזו אי־אפשר להרחיב את הדיבור על פּרטים פּנימיים שבכל מיסדר ומיסדר. בטבלאות הנתונות פּה רשומים עיקרי הפּעולות של המיסדרים היהודיים החשובים. סדר המיסדרים הוא לפי שנת הווסדם.

סוף דבר – המיסדרים היהודיים הם כּוח עצום לפי רכושם והשפּעתם, אָמנם הם עתה במצב ירידה, כּי הנוער איננו נספח על המיסדרים, אבל יש עוד השפּעה גדולה למיסדרים היהודים וכוחות לאומיים רבים אצורים בהם ויש רק להפיק מהם את התועלת הנחוצה על ידי הטפה וארגון הכּוחות. כּל המיסדרים בכלל, אַף אלה שאין להם אופי לאומי, מחזקים את הרוח הלאומי בקרב היהודים. ארגונים גדולים כּאלה לא היו לנו בשום ארץ, הם פּריה המובהק של אמריקה. אָמנם היו מיסדרים לפנים בישראל, כּמיסדר הפּרושים וטובלי שחרית, ואיסיים, אבל להם היו מגמות אחרות. נסיון אחד שלא הצליח עשה אַחד־העם במיסדר “בני משה”, אבל מספּר חבריו היו מעט. והמיסדר היה בעד “כּוהנים” ולא בעד העם. רק באמריקה מאורגנים יהודים רבים במיסדרים גדולים וכמה כוחות צפונים בהם. אָמנם יש גם צד של צללים למיסדרים, אבל ברובם הם לא רק ארגונים גדולים של עזרה הדדית, אלא גם ארגונים של מטרות ופעולות לאומיות גדולות.

המסדרים היהודים באמריקה בשנת 1950 – תש"י