מבוא    🔗

הספור אשר אנכי נותן לפניך קורא יקר. הוא שונה מכל הספורים הבדוים אשר חדשים מקרוב באו. לא ספור דראממע הוא ולא ספור שיחות חולין לבלות זמן. או שיחות ילדים או דברי הוללות לצנות ושחוק וקלות ראש. הספור הזה יסודתו לאגד ולאחד האמונה וההשכלה יחד. כי בעוה“ר נתרבו היום משכילים חדשים האומרים לאל: סור ממנו ודעת דרכיך לא נחפוץ כי אם בשרירות לבנו נלך אל כל אשר יהיה רוח העת ללכת. – והמה לא יסורו ימין ושמאל מכל המצוה התורה והחוקים אשר ילמדם יצרם הרע. האנשים האלה המה שורש פורה ראש ולענה לאמונת ולאחדות ישראל. ירחיקו את העם מנגוע ביערת הדבש בראותם כי אחיהם המתימרים אשר כבר אכלו ושבעו דים המה יבושו להגיד בקהל רעיהם כי יהודים המה. וכי הדבש נהפך במעיהם למרורות פתנים. וע”כ המאמינים בה' ובתורתו בנו להם דיק חיל וחומה למען לא תוכל ההשכלה בהמון צבאיה לגשת אליהם וייראו מפני דבשה כי יבוא גם אל בתיהם. פן ישלחו בניהם ידיהם אל הדבש ויקיאו אח“ז גם את אמונתם ותורתם אשר השביעום מוריהם ורביהם. אבל גם האנשים האלה לא יצאו ידי חובתם. כי בימינו אלה כאשר חוב קדוש מוטל על כל אב להדריך את בניו בדרך התורה והמצוה אשר היא חיינו ואורך ימינו ובה נהגה יומם ולילה בשכבנו ובקומנו. בבואנו בחברת רעינו ובלכתנו בדרך הרחוקה ממטרתנו. כן גם ההשכלה לא נוכל להרחיק בשתי ידינו. וכבר אמר החכם: והחכמה תחיה את בעליה. והיא הנותנת רוח חיים חדשים בלב הדורשים אחריה בכל לבבם ובכל נפשם. ובימינו נראה בעינינו איך ההשכלה פרחה כגפן פוריה ותעש בדים ותשלח קצירה למרחוק. ואיש אשר לא למד (לפחות) לדבר את אשר ירחש לבו איך יוכל רעהו לדעת כי לבבו ירחש דבר טוב. והנסיון המורה הגדול ילמדנו לדעת כי כנים דברינו. כי בעת אשר התחבאו אחינו בנקרת הצורים ובסעיפי הסלעים ולא יכלו לפתוח פיהם לדבר בשער ולהוציא רעיונותיהם הטהורים והנאמנים גלוי לכל העמים. והצר הצורר אותם פתח פיו לחרף את מערכותיהם. והקוראים אשר קראו ואשר שמעו את חרפת שה פזורה ישראל. ולא שמעו מעולם כי היהודים יצאו כגבורים משכילים להשיב על תוכחת צריהם. אז דנו דינם בעצמם לאמר: היהודים לא ידעו במה להצדיק את נפשם. המה שומעים חרפתם ושותקים. יען כי המה יודעים בעצמם כי חטאו חטאה גדולה לה' ולמלכם ולארץ מולדתם וישלמו רעה לדורשי טובתם. וכי מעשיהם המכוערים גלוים וידועים לפני דעת הקהל. ע”כ ישימו ידם למו פיהם. לא כן עתה ת“ל לא אלמן ישראל מאנשים נבונים אשר יש בכחם כח רוחני להשיב שבעתים את חרפתם אשר חרפום אויבם בנפש המקנאים לחירותם וחפשותם. עתה אור חדש הופיע על בני ישראל בחסדי אדונינו הישר באדם הוא אבינו מלכנו הרחמן החסיד אלכסנדר השני יר”ה ויתנשא מלכותו. כי נתן צו שכל איש באין הבדל דת ואמונה. רק אם ימלא את חובתו לארצו ולמולדתו. אז באין שטן ומפריע יוכל לסחור בכל מקום בואו לאורך ארץ רוסיא ולרחבה. והיהודי בכל מקום בואו אם ידע לדבר בשפת רעהו האזרח. אז כאח מלידה ומבטן יחשבהו. אשר על כן אם פה לו ולא יוכל לדבר. אז נבזה הוא בעיני האזרחים ונמאס הוא לא יבוא בסודם ולא תחד נפשו בקהלם, וסור טמא יקראו לו. ועתה אם נשים עין לימים הראשונים איך חי היהודי באמונתו, תורת אמת היתה בפיהו, ויסורי הדת והתורה והמצוה היה בכחו להראות לפני העמים והשרים את טובה ויפיה וחין ערכה, כי ידע לדבר בשפת המדינה ולהתיצב לפני מלכים ושרים (כמו שהשכיל לדבר בענין הזה ידידי הרב החכם צנא מלא ספרא כו' הד“ר צבי הירש כהנא נ”י בדרושיו הנפלאים והמסולאים בפז אשר גרגיר קטן נתתי לפני קוראי הלבנון נומער 46 שנה תשיעית (ע"ש). ואחרי ימים רבים כאשר החלו הרדיפות הצרות והתלאות כזרם ברד על ראשי בני ישראל, ולא מצאו מנוחה לכף רגלם ממבקשי רעתם כי אויביהם בנפש הדיחו אותם מרעה אל רעה ויתנו אותם לחרפה ולקללה לנאצה ולשנינה, אז ברחו ב“י מחמת רודפיהם, ובראותם כי אין מקום נסתר ממבקשי רעתם החלו לנחם את נפשם השחה והנדכאה בהראותם איש את רעהו כי כן רצה ה' לזכך ולטהר נשמתם בעינוים קשים ומרים למען הנחילם את העולם הבא שכולו טוב, ושמה לא תשיגם ידי רודפיהם, וכן החלו לקות ולראות בעיניהם פה על האדמה את החיים נצחיים הטמונים והספונים במקום אשר לא תשיג יד אויביהם – ואם כי לא נוכל חלילה להכחיש דבריהם כי אמת דברו אשר דברו, אבל הדברים האלה שינה מאוד את דרכי חייהם ומנהגיהם ותהלוכותיהם מקצה אל הקצה, וימציאו את בהמ”ד לבית מקלט, שמה ישבו גם בכו על הודם וכבודם ותפארתם כי גלו מהם. ויבדלו מקהל האזרחים כמטחוי קשת, בקהלם לא תחד נפש היהודי, ובסודם לא התערב, ויעמדו היהודים במדינה בלתור עם מובדל ומופרש מיתר העמים, ובראותם כי גם שמה השיגה יד אויביהם לכלותם כי גזרו על רוב המצות אשר מבלעדם לא יוכל היהודי לחיות חיים נצחיים, ונגעו עד נפשם, אז תפרו טלאי על גבי טלאי ויעשו גדרים וסיגים למען לא יוכלו האויבים לגעת אל עצמם (עצם המצות) ואל בשרם ואל נפשם, ויגזרו גזרות קשות וחמורות שכל איש החפץ חיים של כבוד בעולם שכולו טוב אסור לו לפנות ימין או על שמאל מכל הדבר אשר קימו וקבלו עליהם באין הבדל, אבל לדאבון רוחם ונפשם יצאו אנשים רבים מתוכם ויחלו לשאוף רוח חיים חיי חופש ודרור, ויקרבו אל הגוים שכניהם וידרשו את שלומם, אבל אחיהם היושבים בבית המקלט במעון צר אישון ואפלה חשבום כפורצי גדר ויבדילום מתוך קהלם ועדתם וירחיקום בשתי ידיהם, כי לפי שיטתם כל איש אשר ידרוש טובת עצמו והנאת גופו מהצר הצורר אותם, האיש הזה גם הוא על שנואי נפשם יחשב, ע“כ יצאו האנשים האלה מגדר אשר גדרו היהודים להקל על עצמם בכל דבר אשר יעמוד לשטן להם על דרכם כאשר יראה הקורא את תמונת משכיל עת פגשו מאמין רעו, בימים האלה נפרדו אחב”י לפלגות שונות, אלה אחזו החבל בראש אחד, כי לא סרו מכל דבר אשר מצאו כתוב בספרי הראשונים והמחמירים, וכל ספר “קדש” אמרו לו, ואלה אחזו החבל בראש השני, כי השליכו מעל צואריהם את עול התורה והמצוה ויתבוללו בעמים וילמדו מעשיהם, לא ממתוקנים שבהם למדו כי אם מהפוחזים והריקים אשר ימצאו בכל כתה ועדה, ובהפקירא ניחא להו. ויהי הפרץ רחב, ועתה בימינו אלה יצאו גבורים גבורי תורה מלומדי מלחמה וישימו חרבם על יריבם ובחרב פיפיות החלו להכריע את אויבם תחתם, ובראותם כי המלחמה כבדה היא ולא ברעם וברעש ובתרועת מלחמה ינצחו את האנשים האלה, התיעצו לקרב הרחוקים בזרוע לא נטויה, רק לשים דרך ישר לפניהם דרך אשר אחזו בה אבותינו הראשונים, הדרך הזה לא מעבר לים הוא ולא בשמים היא רק דרך אשר צדיקים וחסידים ואנשי מעשה אשר לשמם ולזכרם תאוה נפשינו הלכו בדרך הזה, היא דרך האמונה וההשכלה, ויראו לדעת כי אחיות תאומות המה. רק דברי ריבות וקטטות של מה בכך הפרידו בין האחים האהובים, ובדבר הזה החלו לקרב את המשכילים אליהם לנחותם הדרך ילך בה היהודי הנאמן לה' והמוקיר את שם ישראל ואת ארץ מולדתו, והמשכילים האמיתים ראו גם המה כי טוב שבת אחים יחד ויאמרו לדבק הזה טוב הוא, וכה גברה אהבת אחים ביניהם עד כי כרתו ברית עולם ברית מלח לא תופר, אמנם כן במקום אשר תזרח השמש שמה ינוסו הצללים, ובמקום אשר תזרח האמונה וההשכלה הסכלות לא תרים את ראשה רק תעשה במחשך מעשיה ובכל מקום בואה תשחית ותרע. יען האנשים הדוגלים על דגל הסכלות החלו לשים מסוה על פניהם ולסכסך איש באחיו ואיש ברעהו, והתרמית המצביאה על דגל הצבעות היא בת כזבי, תעשה את העיר אשר אותה למושב לה כמרקחה, ואחריה תצא הפתיות ברב המונה ושאונה ודגלה הנקראת בשמה “סכלות” והמה בנים כחשים בנים שקרים, ומזה יולד מחנה “מחלוקת” ובראשה עומדת הקנאה אשר יקנא איש ברעהו לשנוא איש את אחיו על לא דבר, ורבים המה אשר יתאוו תאוה להתלוצץ איש על אחיו ולדרוך ברגל גאוה על אנשים העולים עליהם בדעתם וברוחם ושכלם, אבל האמונה וההשכלה תשים מתג ורסן בפי עוכרי ישראל ההמה, ומאימתה יבושו ויחתו כל הנחרים בה, הדברים האלה אשר דברתי עד הנה שמתי לי למטרה ויסדתי הספור הזה כאשר עיניך קורא יקר תחזינה מישרים, ואחכה אשר ע"י ספרי זה יתעוררו רבים לתקן את אשר עוו עד היום, ונוכל לקות בתקוה חזקה כי דור יולד אשר יקומו אחרינו יגמרו את אשר החלונו לעשות, וכמו שאין בכחנו לעלות על פסגת האמונה וההשכלה בפעם אחת כן אין אנו בני חורין מלדאוג ומלעשות בפועל ידינו כאשר יש בכחנו לבער הרע מקרבנו, ואז יפרחו בנינו כחבצלת השרון, וכל העמים ידעו ויכירו כי שם ה' נקרא עלינו, ולא יאמרו עוד כי היהודי הוא כקוץ מכאיב וכסילון ממאיר בתוכם. וכלם יענו ויאמרו “רק עם חכם ונבון הגוי הזה” זאת מטרת ספרנו מהחל ועד כלה, ואלה הדברים שמתי במבוא ספרנו למען תדע קורא יקר על מה אדני הספור הטבעו, ועתה למשפטיך קורא אהוב אעמוד, והיה אם ימצאו דברי חן בעיניך וה' ירחיב את גבולי, אז אוסיף לקרב אל המלאכה להוציא יתר החלקים אשר אתי בכתובים, ותקותי תנחמני כי תוחלתי לא תכזיבני, ואצא מלפניך קורא נכבד ברוח תקוה כי פועל יחדי תרצה, ומאשר כי אדם אין בארץ אשר לא ישגה, והיה אם תמצא שגיאות גם בספור אשר לפניך, אז תדין אותי לכף זכות, כי בפעם הראשון אנכי יוצא בעולם הספרת במחברת מיוחדת, ובזה אומר שלום, שלום לרחוק ולקרוב, וה' אלהים אשר מצא את השלום כלי מחזיק ברכה לישראל ישפות שלום גם לנו בתוכם ולא ישמע עוד קול צוחה ברחובותינו וקול יללה בבתינו רק איש איש יבוא על מקומו בשלום כאות נפש.

המחבר.

 

חלק ראשון: מאמר ראשון    🔗

ט֚וֹב אֲשֶׁ֣ר תֶֽאֱחֹ֣ז בָּ֔זֶה וְגַם־מִזֶה֭ אַל־תַּנַּ֣ח אֶת־

יָדֶ֑ך כִּֽי־יְרֵ֥א אֳלֹהִי֭ם יֵצֵ֥א אֶת־כֻּלָּֽם׃

(קהלת ז' י"ח)

מאמין ומשכיל שני רעים אהובים הגו יחדיו בתורת ה' באחת הישיבות הגדולות, שניהם לא נתנו שנה לעיניהם, ותנומה לעפעפיהם, ויהגו בתלמוד מפוּרש ושום שכל, גם במליצה ושיר ידם רב להם, וגם קבעו עתים ללמוד ספרי מחקר, ולא זרו הלאה הידיעות הנחוצות לאדם באשר הוא אדם, כה ישבו הרעים האהובים עד אשר נפרדו איש מעל אחיו, מאמין אחז בתורת ה' ולא סר מכל אשר למד בבית רבותיו, לא שנה את בגדיו אשר ישב בהם אחורי התנור והכירים בבהמ"ד, ולא שנה את לשונו שפת יהודית אשכנזית (זשארגאן), ומשכיל רעהו לתאוה נפרד, ויהי משכיל ככל המשכילים החדשים בכל פרטיהם ודקדוקיהם הבועטים במנהגי ישראל הישנים והולכים אל אשר יהיה רוח העת החדשה ללכת.

ויהי היום ויפגעו איש את אחיו, ויאחז מאמין ביד משכיל רעהו ויפול על צוארו ויאמר: האתה משכיל אחי ידיד נעורי? אוי לי שראיתיך בכך! מה היה לך אחי ידידי כי כי שנית את בגדיך וניב שפתיך? האם שכחת את ידידיך מנעוריך אשר היטיבו עמך ודרשו תמיד שלומך הטוב, או שכחת תורת מוריך או עזבת חלילה את דת אבותיך? הגד! למה תשים מחסום למו פיך?

משכיל. נלאיתי נשוא את כל החומרות אשר בדו האחרונים מלבם, אשר ה' לא צוה ולא עלה במחשבתו עת נתן לנו את תורתו, הלא בני אדם אנחנו, ודי לנו אם נוכל לקיים כל מה שכתוב בתורת משה, ומי שמוסיף עובר על דבריו “לא תוסיפון” לכן פרקתי עולם מעל צוארי, ואחיה חיי חופש ודרור, אל כל אשר יהיה רוח העת החיה ללכת שם אלך, אשחק עם נערים כגילי יחד, אארח לחברה עם אנשים כמוני לראות על גי החזיון דברים המפליאים עיני האדם המשמחים לבב אנוש, ואיך אוכל ללכת בבגדים ארוכים ומגואלים ברפש וטיט ובפאות סרוחות על אזני הלא אהיה לשחוק ולקלס בעיני אנשי חברתי, ואנכי ידעתי לו באת גם אתה כמוני בבתי המשחק בהתאסף שמה נערים ונערות בחורים ובתולות, יחדיו נפזז ונכרכר ורגלינו רגל ישרה, ראית איך נלך עם הבתולות העדינות שלובי יד לשאוף רוח צח על שפיים, יחד נלקט ציצים ופרחים, אז – אוכל להבטיחך נאמנה – גם אתה נהפכת לאיש אחר, אבל למה לי לדבר על אוזן לא שומעת, איש אשר שם לילות כימים לחכך בכותלי בהמ"ד, על דברתי כי חייך אינם חיים –

מאמין נצב כנציב מלח דמי עורקיו קפאו, משתאה משתומם יביט על רעהו מנעוריו ולא יאמין למשמע אזניו אם משכיל בהקיץ או בחלמו¹ ידבר בו.

משכיל ראה מבוכת רעהו ויצהיל קולו בשחוק מוזר מאד ויאמר: מה לך ידידי כי כה נפעמת האם דברי ירדו תוך חדרי בטנך? הגד נא לי אם לא למשמע שם הבתולות הענוגות והעדינות תערוג נפשך?

מאמין. לא לי משכיל, לא לי דרכך הטוב בעיניך, את אשר לא פללתי ולא עלה על דעתי מעודי עד היום הזה שמעתי ממך, הזאת תפארת ההשכלה? הלא מצינו היפך הדברים, כמה חכמים פרשו מנשותיהם וק“ו מאשת חבריהם לפי שנפשם חשקה בתורה. ואם תשחק על דברי בן עזאי (יבמות דף ס“ג ע”ב) הלא תמצא דוגמתו גם בחכמי האומות, ואם כי לא לתוהו ברא אלהים את התבל כי אם לשבת יצרה, אבל לא להרבות שיחה עם אשה, אבל אהה לעת הזאת! עת צרה היא ליעקב! המשכילים החדשים ידמו לצאת ידי חובת ההשכלה בהרבות שיחה עם אשה, ומרגלא בפומייהו כי בתי הטטריאות מוליכין את האדם בדרך ההשכלה, וכל מי שמאריך בתחתונים ומקצר בעליונים הרי זה משובח, ואם באמת זה הדרך המוליך את האדם אל ההשכלה, אז מברך אני לאל יוצרי שמנעני מבוא בדרך הזה, אבל לפי דעתי לא ההשכלה אשמה בדבר הזה כי אם הסכלים המתימרים לדורשי ההשכלה ולבם רחק ממנה, ורק אילן גדול מצאו ורוצים לתלות עליו את כל חטאתם, וידמו כי העלים העבותים יכסו על כל פשעיהם ועל כל עונם, האמין לי משכיל ידידי כי גם לי לבב כמוך, גם אנכי אדע מה בין טוב לרע, ראיתי חברת פועלי און, ראיתי מעשיהם זר מעשיהם, הבל המה מעשי תעתועים, כי ת”ל התאבקתי ימים רבים בעפר רגלי משכילים אמיתים, ראיתי דרכיהם לא זו הדרך אשר אחזת אתה ואחוזת מרעיך, לוּ באמת חפצתם להיות חכמים ומשכילים הלא לכם לראות מעשי גדולי דורנו אשר קטנם עבה ממתניכם, ראו רב גדול הדור המכהן פאר בעיר ב“ב יום ליום יביע אומר במכ”ע ויחדש חידושי דאורייתא על דרך ההשכלה, ואם תבקש אנשים כערכו תמצא מפוזרים ומפורדים בתוך בני עמנו, נוחלים כבוד מיודעיהם וממכיריהם יודעים ללכת לפי רוח העת החיה, אנשים כאלה נוכל לקרות בשם משכילים אמיתים משכילים תורניים, לא כן משכילים כמוכם, הלא ההשכלה תצעק מר בראותה כי אנשים כמוך מתיחסים על דגלה, ואחת היא לכם אם תקראו את עצמיכם בשם משכילים או תנאים גאונים, הלא גם כתר ההשכלה איננה הולמתכם. ומדוע בחרתם רק בשמה? חי נפשי משכיל ידידי לא להקניטך דברתי עד הנה, רק צר לי מאד לראות איך נערים רבים ילכדו בשחת רשתכם לבושתם ולבושת אבותיהם ולבושת ההשכלה יחד, הלא רק אתם אשמים בדבר הזה ושמכם יהיה לחרפה ולדראון נצח.

משכיל. לדבריך הראשונים נשאתי פניך, כי יקרת מאד בעיני ע“כ אכבדך וכל מוצא שפתיך יורדים תוך חדרי לבבי, אולם בדבריך האחרונים שחוק עשית לי, האם המשכילים החדשים (המכונים בפיך) אשמים בדבר בני הנעורים המשובבים? לכה אחי אנהגך אביאך אל בתי המלמדים האורטודוקסים, נראה נא דרכיהם, גם נלינה בבתי מדרשים נשכימה לבתי הת”ת נראה אם שמה פרחה הגפן בעתו, הלא אי סדרים ואי נקיות שוררים בבתים האלה, לא בתי ת“ת נוכל לקראם, כי אם בתי מקלט² הנערים הולכים כל היום שובב בדרך לבם, ומי ישים לבו עליהם? בלתי המלמד אשר לא ידע בין ימינו לשמאלו ולא יבחין בין טוב לרע, הבתים האלה היו בעוכרי הנערים, לו חכמו השכילו ראשי כל עיר ועיר לתקן תקנות מועילות בבתים האלה, להדריך את הנערים בדרך הממוצעה העולה דרך ישר בית אל, להבינם תורת משה בשום שכל ומה העת ההוה דורשת כעת מכל אדם באשר הוא אדם, אז נתתי צדק לכל דבריך, אבל בראותי כי היראים יחבקו ידיהם בעצלתים, והגבאים הממונים על הבתים האלה עצלים בדבר, ולא ידעו ולא יבינו או לא יחפצו לדעת את המטרה הנשגבה על מה אדני הבתים האלה הטבעו? האם יצאו ידי חובת משמרתם? על הגבאי מהת”ת חוב קדש מוטל להשגיח על הנערים להכין להם מחסורם, לפקוח עין על המלמדים אם עושים המה באמונה או עושים מלאכת ה' רמיה, הנער אשר יצטיין בלימודו, לכבדו במתנת כסף למען יראו רעיו ויעשו כמוהו וקנאת סופרים כאלה תרבה חכמה, אמנם לא אחת מאלה יעשו הגבאים, ורק זה מלאכתם כי שמם נקרא על הבית, והמלמדים בראותם כי אין איש ישים על לבו לבקש דין וחשבון אם הנערים יעשו פרי בלימודם או לא, ומה גם כי אין ידם משגת לפרנס א“ע מכהונתם, חפשו ובקשו עוד דרכים רבים להחיות את נפשם ויהיו שדכנים סרסרים ועוד, המלמדים האלה ראשם עליהם כגלגל לחדש חידושים בהלכות שדוכים ולאמר לדבק טוב הוא, בין כה וכה והנערים יצאו מבית הת”ת מוכתרים בשלשה כתרים, כתר רמאים, כתר עזי פנים, וכתר צבועים, הכתרים האלה קנו למו התלמידים בזעת אפם וביגיעת בשר, כי בכל ימי שבתם בהת“ת סבבו על הפתחים לאסוף לחם נקודים וגזרי עצים דקים להחיות את נפשם, ולבלי יקפאו בקור וקרה, וילמדו את לשונם להונות את אנשי העיר פעם באונס ופעם ברצון, כי מה יעשה הבן הרעב והצמא (רעב ללחם וצמא לדבר ה' ולהלכות ד"א) שלא יחטא? ואתה מאמין אחי עוד תצעק מר על המשכילים כי המה בעוכרי הנערים! אם תחפוץ ידידי אגלה את אזניך סוד כמוס עמדי אשר עד היום לא חפצתי להוציא מפי כי אין דרכי להיות הולך רכיל מגלה סוד, רק למענך אעשה זאת לגלות לך מצפוני לבבי, והיא: אשר בית הת”ת אשר עוד שם הת“ת יקרא עליו הוא רק לעור בזה את עיני ההמון, למען יוכלו המנהיגים להראותם חשבון צדק מהכנסות העדה הנתונות בידיהם, כי גם על הבית הזה יוזילו כסף סך מסוים, ולולא זאת כבר נשכח בית הת”ת ונמח שמה וזכרה, ומה תענה ע"ז מאמין אחי? האם תדמה כי מלבי הוצאתי המשפט הזה? לא אחי! הדברים האלה שמעתי בעוד ישבתי בשלום ובשלוה עם היראים, ואז כל רז לא אנס לי, כי מי לא יגלה סוד כזה באזני הירא והחרד לדבר ה‘. עוד אשוב להראותך תועבות גדולות מזה אשר יעשו היראים והחרדים, ובקנאתם לה’ יעשו כל תועבה, ומה עול מצא בהמשכילים? כי אם אשר בגדיהם ופאותיהם יקצרו, האם לעון גדול יחשב זאת בעיני ה‘? לא ידידי! אם עונות כאלה ישמר ה’ מי יוכל לעמוד? רק אתה ויראיך תביטו בעין רעה עליהם ותמנו ותפקדו על עונם, גם השגגות לזדונות תחשבו, וממעשיהם הטובים בעיני כל תעלימו עין, ואיה הצדיקים והחסידים מחברתך אשר תוכל להתפאר עליהם? האם ידם לא נגואלו בדם אחיהם? האם לא יבלעו יתום ואלמנה חנם? ואם כי הממשלה הרוממה שמה עינה ולבה לטובה לבלי יעשה עול איש את רעהו, אבל מה יועילו כל התקנות נגד ערמת ערומים הרמאים הצבועים והנוכלים אשר יעשו רק במחשך מעשיהם?! –

מאמין. גם בדבר הזה לא צדקת, הלא זה צעקתי: מדוע תבלעו עתכם וזמנכם רק בדברים טפלים אשר בהבל יסודן ובחושך שמם יכוסה, בבתי היין בבתי הטטריאות, בבתים המלאים אדם ככלוב מלא עוף, ולמה לא תשגיחו על נערי הת“ת, אין זאת כי אתם כבר פרקתם עול התורה מעל צואריכם ואיך תשגיחו על הנערים אשר מהם תצא תורה, האם אשגה במשפטי זה? הראני נא דרך עצתך הנכונה לטובת הנערים מה יעשה העני עם בנו אשר אין ידו משגת לשלם למורה פרטי? האם יעזבנו חפשי בלא עול מלמד? האם טוב לפניו לתת את בנו בהגימנאזיום? הלא שמה אין מי שישגיח על התלמידים אם הולכים המה בדרך התורה והמצוה, והנער אשר יצא מלשכה הראשונה, כבר פרץ חק וישא משא ביום השבת, וידבר תועה על מנהגי ישראל, לפי דעתי הקלושה, אם המשכילים אשר בכל עיר ועיר נתנו עין השגחתם להורות לתלמידי הת”ת שפת המדינה ולעשות סדרים טובים ונכונים בבית הזה, והיראים הושיטו מכתב בקשה לשר ההשכלה לתת צו אשר בכל בתי הספר מטעם הממשלה חוב מוטל על התלמידים העבריים ללמוד דברי אמונה ודת היהודים לדעת מה ה' שואל ממנו, ואין ספק בדבר כי הממשלה הרוממה אשר תדאוג לטובת בניה באין הבדל דת ואמונה נתנה גם עזרתה לדבר הגדול הזה לתמוך ביד מורה יהודי ללמד לתלמידי הגימנאזיום את דת היהודית, אז פרחה בית הת"ת והגימנאזיום כגפן פוריה, ובהתלמידים התברכו אבות ובנים ויצא שמם גם בגוים לשם ולתהלה, האין זאת משכיל אחי?.

משכיל. עצתך טובה ונכונה, ומי יתן ושומע לך כי אז יוכל ישראל להתפאר כי גוי חכם ונבון המה, אבל האם שמעת מה שקרה בהעיר הגדולה “הגבור” שמה התעוררו המשכילים לעשות סדרים נכונים בבית הת“ת ע”פ חוקי הארץ אשר אנחנו יושבים עליה ולעשות מקור נאמן להוצאות הבית שיהיה כמעין אשר לא יכזבו מימיו, ומה עלתה בידיהם, הלא לשחוק ולקלס היו בפי אנשי העיר, עד אשר חתרו בם עיני העדה, באם שלא ישבו בביתם בכבוד, ויחדשו חדשות בהת“ת אשר לא שערום אבותינו, אז ימצאו תואנה עליהם ועלילות דברים וישלחום לארץ גזירה, ואנחנו הלא למדנו לדעת כי כל מה שיחפצו עדה גדולה או קטנה לעשות, אז לא ישקטו ולא ינוחו, למרות כל הדברים המפריעים את עצותיהם, יוציאו מחשבתם לאור ואין אומר השב, ומה תענה ע”ז אחי יקירי, אמנם בעיני לא נפלאו הדברים מדוע היראים ידיחו את המשכילים בשתי ידיהם וסור טמא יקראו למו, ואף אם ע“י המשכילים נוכל לקדש ש”ש ברבים עכ“ז לא יתנו היראים את ידם להמשכילים ויאמרו משל הקדמוני “לא מדובשך ולא מעוקצך” מטעם כמוס עמהם, והמשכילים בראותם כי נרדפים המה מחמת היראים נסוגו אחור גם המה, והפרץ ירחב מדי יום ביומו ע”כ יצא משפט מעוקל, ועל עצתך הטובה והנכונה מי מהיראים ישים את לבו עליהם? ראה נא ידידי ראה, כי המשכילים כבר התעוררו לעשות תקנות טובות לטובת היראים, והיראים מה יעשו לטובת המשכילים? הראשונים לא עלתה בידיהם, והאחרונים לא יחפצו לעשות כי כבר נמנו וגמרו “כל בואיה לא ישובון”.

מאמין. טעית מאד משכיל ידידי, ונהפוך הוא, היראים כבר נתנו את ידם להמשכילים ובראותם אגודה אחת מהמשכילים כאשר יתאספו להועץ איך ובמה להרים קרן ישראל, אז ימלאו היראים את פיהם תהלתם בכל מכ"ע ויחזקו את ידיהם בכל מה שיש לאל ידם, למען יוכלו להוציא מחשבותיהם הטובות לאור, ורק בראותם משכילים חדשים אשר כל חפצם לפרוק עול התורה והמצוה, אז יצאו כגבורים מלומדי מלחמה להראותם את טעותם שגיונם ואולתם, וטובה תוכחת מגולה כזה מאהבה מסותרת האין זאת? אמנם להשגיח על תלמידי הגימנאזיום לא יחפצו כי לא יוכלו מטעם “מוטב שיהיו שוגגין ואל יהיו מזידין” כי מי ישמע אליהם? ואף אם יעשו כעצתינו לבקש מהממשלה לתמוך ביד מורה יהודי ללמוד עם תלמידי הגימנאזיום את דת אבותינו, הלא גם אז לא אדע אם יוכל הדבר להיות דבר קיים לאורך ימים, כי מי יעמוד לימין מורה יהודי? מי יריב ריבו? מי ידין דינו? הלא עוד מרחק רב בין היהודים ליתר האזרחים, ושנה על שנה ינקופו עד אשר נשיג הרשיון הזה.

משכיל. שקר הדבר, אם לא היינו עצלים בדבר הזה, אז כבר נתנה הממשלה משען ומשענה למורה יהודי להורות לתלמידי אחב“י ההולכים בהגימנאזיום דת ודיני ישראל, והדבר הזה היה קיים ונצב, ואם כי נמצאו גם תלמידים רבים שלא יחפצו לתת עול הדת על צואריהם, אבל בעל כרחם ענו אמן, יען כי לחוק שמה הממשלה הרוממה כי הנער אשר לא ידע את דתו לא יוכל לעלות מלשכה ללשכה העליונה, ואז הסכן הסכינו בדבר הזה, וגם לא היה קשה עליהם הדבר הזה, יען כי נערי ב”י ע"פ הרוב יודעים מעט דיני ישראל בטרם יבואו בהגימנאזיום, אבל נרפים אתם נרפים וסבת הדבר כי תביטו בעין רעה על הבית הזה בכלל ובפרט, ואתה ידידי סלח לי כגודל חסדך אם אומר כי כל מה שיעשו היראים יעשו רק להנאת עצמם ולטובתם, והא לך ראיה על דברי אלה, אם יפגע איש בכבודם, הלא אז אחת דתו להבזותו ולנבל את שמו.

מאמין. חושד אתה בכשרים וטובים ממך, ולו יהיה כדבריך אשר רק לטובתם יעשו היראים, הלא גם אז מחויבים אנחנו לכבדם, ואם כוונתם אינה רצויה לפי דעתך אבל מעשיהם רצוים בעיני אלהים ואנשים נבונים.

משכיל. הלא ידעתני מאמין אחי מנעורי תם הייתי עם אלהים ואנשים, נפשי היתה זכה מכל שמץ דופי, הגיתי יומם ולילה בתורת ה' לא סרתי מכל המצוה והחוקים והמשפטים אשר למדתי בבית רבותי, עד אשר נפקחו עיני וראיתי שמים חדשים וארץ חדשה, ראיתי תרמית הצבועים העושים מעשה זמרי ומבקשים שכר כפינחס, ראיתי אנשים ערומים כשועלים להונות איש את אחיו ולבלעו חנם, ראיתי אנשים תמימים העושים במחשך מעשיהם – מעשי בני נבל ואומרים מי רואנו ומי יודענו, עוד לא ספרתי לך ידידי אף החצי, אם תחפוץ אחי לכה נא אתי אל בית היין ושם נשתעה יחד ואספר לך נצורות אשר לא פללת ולא תוכל לשער איך תוכל הארץ לשאת עליה תרמית חטאים כאלה, תשמע ותחרוק שן, ובעל כרחך תענה ותאמר כי אנכי ואנשי חברתי צדיקים אנחנו נגד היראים, ורק זה הדבר אשר יפריד בינינו: המה עושים כל דבר במחשך – ואני אעשה נגד השמש ולא אירא מלשון מדברת גדולות.

מאמין. בכל חשק לבבי אחפוץ לשמוע דעתך על דבר תהלוכות בני אדם מעשיהם ודעותיהם, אולי יצליח ה' חפצי בידי ואוכל ללמד זכות עליהם ולהראותך כי טעית, וכי דנת את חבריך לכף חובה, אולם אל בית היין לא אוכל לסור, יען מעודי עד היום לא ישבתי בבית מרזח לשמוע שריקות הלומי יין, אם תחפוץ יקירי לכה נצא השדה ונשב תחת אחד השיחים ושם נדבר דברינו.

משכיל. גם בדבר הזה נשאתי פניך ואעשה כרצונך, ויצאו שניהם מתחת לעיר, וישבו על האחו תחת צל אילן גדול הרחק מתשואות אדם והמון ושאון קריה.

משכיל. מאד הציקתני רוח בטני, אדבר וירוח לי מעט, רק אל תבהל ברוחך להשיבני דבר עד אשר אכלה דברי.

מאמין. טוב הדבר, דבר!

משכיל. בכל ערי ישראל מקום אשר המשכילים אוו למושב למו התעוררו ליסד בתי חולים בעד העניים החולים מאחב“י אשר אין ידם משגת לשלם להרופא ובעד כל צרכי החולים, וכאשר היראים יחפצו שגם הבתים האלה יקראו על שמם, יהדפו את המשכילים ויבואו תחתיהם, ויחלקו את הכבוד הזה לשלשה או ארבעה אנשים ויכנום בשם גבאים, ואחרי אשר הוצאות הבית הוא ממכס הבשר והוא כהקיר ביר מימיה וכמעין הנובע, ע”כ יש בכחם לתקן בהבתים האלה תקנות רבות ומועילות אשר כסף רב יעלה ע“ז, והמקור לא יבוש כי ביד פתוחה ונדיבה יתנו כל תושבי עיר ועיר את נדבתם בעל כרחם למכס הבשר, כי מבלעדי בשר לא יוכל האדם לראות חיים ובריאות, וכעשיר וכעני כלם ידרשו אחרי הבשר, ואם נשים עין על הדבר הזה לראות ולהתבונן נתפלא הפלא ופלא מדוע לא יתנו הגבאים את לבם לראות גודל צער העניים בני ערים אחרות היושבים בקרבם זה שנים רבות, נקח נא למשל את העיר “האדון” אשר אחד ממאה יתחשבו על הנולדים בהעיר, ותשעים ותשעה פ”צ המה בני ערים אחרות אשר אחזו ונתישבו בהעיר, ומהם יאסף הכסף ממכס הבשר, והמה ישאו העול מכל התשלומין ומכל צרכי העיר, ואם יקר מקרה לאחד מהם כי יחלה, ואין ידו משגת להפוך בחליו על משכבו ויחפוץ לבוא בבה“ח, אז יענו הגבאים אין חלק להגרים בבה”ח, ולחסד יחשב אם יאספהו בעד תשלום עשרה רו“כ בעד כל חדש, עתה הגד נא אם כה עשו גם המשכילים אם היו גבאים, ועתה האם לא בצדק אוכל לצוח ככרוכיא על הדבר הזה כי אין משפט ואין חסד, אין רחמים ואין חמלה וחנינה להעלוקות האלה, ואיזה זכות אוכל למצוא על אשר יגזלו את זכויות הגרים? עוד לא ספרתי לך כל הדברים האלה באר היטב, ואתה עתה שמע נא: אאחד מסעיפי בית החולים הוא החברה ביקור חולים אשר יאספו כסף מכל דבר אשר יקרה בהעיר הן לחסד והן לשבט, אם יכין איש סעודת חתונה, ואם יכניס איש את בנו בבריתו של אברהם אע”ה, ועל כל שמחה שתבוא יתנו הקרואים נדבה ביד פתוחה ונדיבה, וכן על כל צרה שלא תבוא יגדרו אחב“י להחברה בק”ח, הממעיט לא ימעיט מח“י קא”פ, ואין לך סעודת מצוה שלא יאספו הממונים איזה רו“כ ולפעמים עד שלשים ועד חמשים רו”כ וממי יאסף הכסף? הלא מהגרים אשר אחזו בהעיר! ולסוף אם יחלה עני ויבוא קרובו או גואלו לבקש חסד מהגבאי שיכתוב ידו על הרעצעפט למען יתנו בבית סמי הרפואות (אפאטהעקע) חנם אין כסף, אז חוב מוטל על העני לשלם בבית המרקחת עשרה או חמשה עשר קא“פ, ואיה הכסף הנרב אשר יאספו הגבאים? האם יוציאו הכסף על רעצעפטען ולצרכי החולים? ע”ז יענה הגבאי בדברים אשר לא ישמע מפיו ומחשבה כדיבור דמי “חייך קודמין לחיי חברך”. עוד זאת ראיתי שערוריה הנעשה קודם חג המצות, הבע“ב היורדים מנכסיהם יעמדו על המנין לערוך את כל אחד מאנשי העיר כמה כסף יתן מע”ח, וידו גורל על כל איש באין הבדל וכל היוצא מפיהם כן יקום – ואם נשים עין על העיר ק“ב כמה כסף יאסף מהדבר הזה לא אגזם אם אומר עד כמה אלפים רו”כ, ולמי יחלקו הכסף הרב הזה? האם להעניים אשר אין ידם משגת לאפות מצות ולהכין מעט לצרכי החג למען יאכלו וישבעו ויתענגו ימים מעטים מברכת אחיהם? אבל לא כן יעשו הממונים, רוב הכסף ישאירו באמתחותיהם כי הלא בע“ב אזרחים המה וידם על העליונה, ומעט מזעיר יחלקו בין העניים, ותושבי העיר אחזו החבל בשני ראשים: הגרים ישאו את טורח העם, ואם לא ברצונם, הלא אז יתנו נגד רצונם, ואם יגרעו מהסכום אשר הטילו עליהם, אז הרבנים הנוטים אחרי התושבים יאסרו על הגרים את המצות ויהפכו את ששונם לאבל, ובכל דברי הקהלה יד הגרים על התחתונה, ומי ישמע אליהם אם ידברו? ומי יקראם לאסיפה להתיעץ בדבר מה? אם אמרתי אספר כל השערוריה הנעשה בקרב ק”ב תקצר היריעה מהכיל, והלא עיר ואם היא בישראל, ומה יענו ע“ז יתר הקהלות? עוד יעשו היראים דברים מכוערים אשר ימשוך עליהם עין חשד, ויתנו חרב ביד שוטנינו ומקטריגנו הדורשים תמיד את ישראל לגנאי ואומרים כי קהל מסותר נמצא בכל ערי ישראל, אשר זה דברו לעשות תמיד דברים למרות רצון הממשלה יר”ה, ובלשונם הרמיה יוליכו שולל את השופטים והממונים מטעם הממשלה, ומי אשם בדבר הזה אם לא היראים המבקשים רק את טובת עצמם ולא יכתבו בספר הזכרונות את כל מעשיהם את חשבון ההוצאה וההכנסה, ובזה המה נותנים פתחון פה אל שונאיהם, ודברי עלילותיהם נכנסים באזני השרים והשופטים ויאמינו בם, האם לא עתידים היראים ליתן דין וחשבון לפני דעת הקהל בימים יבואו על הדבר הזה? –

מאמין. שנאתך להיראים תעור את עיניך מלראות את צדקתם וישרת לבבם, אנכי לא ראיתי עוד את מעשי המשכילים אשר יעשו בפועל ידם, אין כחם אלא בפיהם, המה ידברו בלשון מדברת גדולות ותושיה נדחה מהם, ומדוע לא יוציאו את אשר ידברו לאור! כי מי יעמוד להם לשטן על דרכם, המה יתפארו לו היו תחת היראים כי אז הצליחו ועשו יתר הרבה טוב מהם, אבל אל יתהלל חוגר כמפתח, אמת כי המה יתעוררו בפיהם לעשות תקנות חדשות אבל עוד לא ראיתי את גדולתם בעולם המעשה, גם אתה כאחד מהם תדבר, אבל איזה טוב פעלת לחברת מין האנושי? האם כמוני אספת כסף לקנות ספרים קטנים עם גדולים ללמוד בהם בבהמ“ד? האם אתה ואחוזות מרעיך הקימותם בתי מדרשים לגאון ולתפארת! האתה ורעיך תפרנסו את הרבנים הגדולים היושבים כבוד בתוכינו, לו היו המשכילים ראשי ומנהיגי העיר אז לא זכינו אף לרב אחד. ועתה ת”ל זכינו לשמונה רבנים, לו היו המשכילים ראשי ומנהיגי העיר לא זכינו אף לשוחט אחר, ועתה ת“ל ארבעה שוחטים וארבעה עוזרים על ידם, לו היו המשכילים ראשי העיר היינו זוכים לבית הכנסת אחד, ועתה ת”ל שמונים בתי מדרשים נמצא בקרבנו, לו היו המשכילים ראשי העיר היינו זוכים לחון אחד, ועתה ת“ל חזנים פרים ורבים ולכבוד יחשב, כי בני הנעורים ירגילו א”ע להתפלל בע“פ, לו היו המשכילים ראשי העיר לא היינו זוכים ללומדים בבתי המדרשים, ועתה ת”ל נמצאו מאה וחמשים לומדים אתנו אשר נוכל לקוות שיהיו מורי הוראה בישראל, נוסף על הנערים הקטנים היושבים והוגים בתורת ה', גם בדברים העומדים ברומו של עולם ישימו היראים את לבם לתקנם, ולמשל אספר לך קצות דרכי מעשה היראים בהעיר ק“ש, בשנת… בחדש מ”א היה יום מהומה ומבוכה בכל העיר, צוחת העניים עלתה למרום. הם בני ערים אחרות אשר מצאו להם חית ידם בעיר מלאה תשואות המסחר הזאת ביגיע כפיהם, אך כאשר לא מצאה ידם לשלם לקהלותיהם את המסים אשר התחובבו כפי חוקי המדינה לא מצאו ידיהם להשיג מהם גם כתבי מסע אשר על פיהם יחנו בארץ, ואחריתם היתה להשלח אסירים לעיר מולדתם, איזה מאות נפש אדם אלה התקבצו ברחוב עיר וזעקתם הקיפה את מגרשיה, אז קראו היראים עצרה ובראשם הרב הגביר מד“ף ק”ם ואחרי התיעצם על הדבר קם האיש הזה ויתנדב מכיסו לתת את כל הכסף הדרוש להעניים האלה להשיג כתבי מסעיהם ותהי הרוחה, ועניי ק“ש השיגו ששון ושמחה, ומדוע לא התעוררו המשכילים לעשות כדברים האלה? ואשר תצעק עליהם כי לא יביאו בחשבון את כל מעלליהם, ע”ז אוכל להבטיחך נאמנה כי לא בזדון יעשו זאת, רק כאשר כי נרפים המה נרפים לחקוק בעט ברזל את כל דבר בפרט בספר מיוחד, יען לא הסכינו באלה, ולו הראו חשבון צדק מכל מעשיהם, הלא אז לא יבושו להגיד בקהל רב “ראו כזאת וכזאת עשינו” ואוכל להעיד על הדברים האלה כי כנים ואמיתים המה ממעשה שקרה לפני איזה שנים עת פרצה מחלת החלי־רע בהעיר ד“ב וסופר אחר הודיע ממעשי היראים צדקתם וישרת לבבם בהמליץ נומער 35 תרל”א (ע"ש) גם העירם להודיע בחשבון צדק מהענין הגדול אשר עשו אז, וכאשר הופיע המליץ התעוררו ראשי הקאמיטעט למסור ע"י הסופר חשבון הוצאה והכנסה כפי אשר יעצם שמה, ואם היו עצלים ונרפים גם אז, מה ענו על זה המשכילים המבקשים לשמוע רק את חרפת היראים, הלא אמרו: ראשי הקאמיטעט אכלו מזבחי מתים, וכן בכל דבר ודבר, ועתה האם רק בעד אשר נרפים המה, נוכל להאשימם כי יגזלו וישימו בכליהם, הוא הדבר אשר דברתי מכבר כי המשכילים יחפאו דברים לא כן על היראים, והיראים רק זה דרך כסל למו לשמוע חרפתם ולשתוק, לו השיבו חרפתם לחורפיהם ומדדו להם כמפעלם, אז לא פתחו שונאיהם עוד את פיהם ודמו סלה. –

משכיל. על הדברים האלה בעצמם אנכי אדין, מה לנו בהעיר ק“ש לשמונים בתי מדרשים? ומה לנו לשמונה רבנים? ומה לנו לארבעה שהם שמונה שוחטים, האם צאן ובקר ישחטו כל היום וכל הלילה הלא גם אז די בהעיר ק”ש רק שני שוחטים! ומה לנו לשאת בעול העיר אשר נוכל לחיות מבלעדי זאת! והצדקה הגדולה אשר עשה הגביר מה היא? האם יסד בזאת אושר העניים ויחיו לנצח, התעמוד צדקה כזאת לעד, הלא פרצה היא קוראת לכל מתרפה בהנהגת ביתו או חדלי סדר ומשטר, ומסייע ידיהם לאחוז במנהג הרע הזה לבלי שלם את המסים בעתם, ולבלי מצוא און להם לקחת כתבי מסע – כי סך המסים האלה הוא אך מעט, ואלו שמו לבם אנשי האסיפה לעשות סדרים בענין הלזה ולכונן לפני העניים אוצר קבוץ על יד (שפאררקאססע) בו יתנו העניים מדי שבוע בשבוע איזה קאפייקען עד תום השנה ואז על נקלה תמצא יד העניים האלה להשיג להם בכסף המקובץ הזה כתבי מסע.

מאמין. אחת אשאל ממך אותה אבקש להודיעני טעמו של דבר אשר אמרת, כי מטעם כמוס לא יחפצו היראים לקרב את המשכילים, באר נא לי דבריך באות ומופת למען אדע.

משכיל. אם תגמגם בדברי ודעת דעתי חפצת ודרשת ממני אות ומופת על אמיתת דברי הנני למלא רצונך, האם ידעת מטרת הח“ק אשר בכל עיר ועיר על מה אדניה הטבעו? אבל אהה! חבול יחבלו מאלמנה ויתום את מעט הונם וכספם אשר השאיר אחריו המת. ומה תעשה אשה קשת רוח וקלת דעת. ויתומים קטנים או גדולים אם החברה יקחו בחזקה את יתר הפליטה בעת שמתם מוטל לפניהם? האם ליקרי' דחיי או דשכבי יעשו זאת, המתים אינם יודעים מאומה, והחיים אשר נשארו ימלטו בעור שניהם ויחזרו על הפתחים. הח”ק היא אסיפת יראים צדיקים חסידים ותמימים וכל משכיל ירחיקו מהם, ואם יתן משכיל מלוא בית כסף וזהב לא יקחוהו בחברתם, יען מה? יען כי המשכילים לא יוכלו לראות מעשיהם המכוערים, מדי שנה בשנה יתאספו בבית אחד לאכול ולשתות מדם אחיהם אשר גזלו מיתום ואלמנה ויעשו סעודה כסעודת שלמה בשעתו. הלא עוד זכור אזכור עת ישבנו יחיד בבהמ"ד הלכנו פעם אחד ביום המיועד שלהם ללקט שמה העצמים תחת השולחן, רעבים באנו שמה ושבעים שבנו לבית מקלטינו, הנשמע כזאת?

מאמין. עפרא לפומיך! איך תוכל להוציא משפט מעוקל כזה על חברה נכבדה אשר יגמלו חסד של אמת עם המתים, הלא אנכי בעצמי עד בדבר (כי אחד מאנשי החברה אני) אשר כמה עניים אשר באו מארץ אחרת ומעיר מולדתם כאשר ישבקו חיים לכל חי אז יגמלו החברה את חסדם של אמת עם המת וישלחוהו לדרכו כמנהג ישראל, ואיה יקחו הכסף על ההוצאות אשר יעלה מדי שנה בשנה איזה אלפים רו“כ אם לא מהאלמנות והיתומים אשר השאיר להם המת איזה כסף, – וצעקתך על הסעודה אשר יוציאו כסף רב על זה, גם בזה לא צדקת, יען ע”י הסעודה אשר יוציאו כסף רב על זה, גם בזה לא צדקת, יען ע"י הסעודה יתוספו אנשים רבים על חברתם, והחברה לא תמוט עד יבולע המות לנצח.

משכיל. אם מעט לך האות הראשון, אראך עוד תועבות גדולות אשר יעשו היראים והחרדים לדבר ה' ואין מי שישים לבו על זאת, השמת לבך לראות השערוריה הנעשה בבתי מדרשים, הממונים או הגבאים יגנבו כסף דים, ולבם כים נגרש לאמר: הבו כסף בעד עליות בכלל, בעד מפטיר בפרט, בעד הוצאה והכנסת ספר התורה וכהנה, וההמון זה דרכם כסל למו להוזיל זהב מכיסם בעד כל דבר הנקדש בעיניהם, ובנפש חפצה יתנו להגבאי את כל אשר להם בעד הכבוד אשר יכבדם בבהמ“ד, גם יתאגדו באגודה אחת וכל אחד יתחייב את עצמו ליתן מדי שבוע בשבוע איזה אגורות כסף לכתוב ספר תורת משה העולה עד כמה מאות רו”כ, והמאספים את הכסף המה הגבאים יגנבו וישימו בכליהם, ואין אחד שישים לבו לראות חשבון הכסף, וע“כ ירחיקו כל משכיל להסתפח בנחלת ה' למען לא יוכלו להרים ראש להגיד דעתם בעניני קהל עדת ה' יען כי המשכילים יצוחו ככרוכיא כי נחוץ מאד לכתוב כל עניני הקהלה בספר את חשבון ההוצאה וההכנסה ולקיים בזה גם רצון הממשלה הרוממה, עוד יעשו הגבאים היראים והחרדים לדבר ה' להקים בתי מדרשים לגאון ולתפארת והבתים נקראים על שמם, זה בהמ”ד של פלוני, יען ייגעו ועמלו הרבה לאסוף כסף על הדבר הזה, ומי יהרהר אחר מעשה הגבאים והנאמנים על המעות, הלא המה צדיקים וחסידים ואנשי מעשה, את בנותיהם יתנו לאנשי העומדים להורות הוראה בישראל שלש שנים אחר חתונתם, כי כן הבטיח השדכן לאחד מהגבאים אשר החתן יהגה בתלמודו יומם ולילה שלש שנים אחר חתונתו ויתקבל לרב, בכן כתר הרבנות מונח אצלו בקופסא, ויכסה גם על עיני החתן העורות, והגבאי הזה עשה עושר בלא משפט, ואחר שש שנים אשר כהן פאר בבית מדרש גדול ויהי גבאי ונאמן על המעות והרואה חשבון יחד, והנה נתפש בעון גניבה אשר לפי דעתי לא יוכל כפרה.

מאמין. לא אוכל להכחיש דבריך אלה, כי ידעתי אל מה ועל מי ירמזון מליך, ואנכי גם אנכי בעיני ראיתי השערוריה הזאת, אבל לא מגבאי כמוהו תוכל לדין על הכלל, הלא ידעת כי חשוד היה האיש בעיני יודעי דבר לאשורו, ורק בעל כרחם הרכיבוהו אלוף לראשם מטעמים אשר לא אחפוץ לבלות זמני לדבר עליהם, אבל בדרך כלל נוכל לאמר אשר הגבאים יעשו באמונה, ואם יקרה לפעמים מקרה לא טהור אז יודע הדבר והבליעל יהיה לדראון נצח. כדברם קם מאמין ממושבו ויאמר: הבה אחי! הנה רפה היום לערוב, ועוד מעט יבוא השמש, נרחוץ נא ידינו ונעמוד תחת האילן לשפוך שיח לפני ה' בתפלת המנחה.

משכיל. (שחוק קל עבר על שפתיו) מה תשמענה אזני, על דברתי מאמין אחי, אנכי כבר שכחתי התפלה הזאת, ומה תתן ומה תוסף לי אם אתפלל מנחה? האם בלעדי זאת לא אוכל לחיות חיי שלוה חיי בשרים? –

מאמין. עוד מעט תעבור זמן התפלה, וע“ז אמרו חז”ל “מעות לא יוכל לתקון” (ברכות כ“ו ע”א), משכיל אחי! שמע בקולי אך הפעם הזה ועשה נחת רוח לרעך ואוהבך מנוער וקום נא רחץ ידיך והתפלל לה'.

משכיל. אם תחפוץ תוכל להתפלל, אנכי לא אהיה לשטן לך בדבר הזה ולמלאות רצונך לא אחפוץ הפעם, יען הדבר הזה הוא נגד שכלי לעמוד ולהתפלל בקול רם כי לא בקול ה' ולא ברעש ה' כי אם בקול דממה דקה, לב טהור ורוח נאמנה טוב לה' מאמרי פינו, אבל כן דרך העם הזה רק בפיו ובשפתיו יכבדו את ה' ולבם רחוק ממנו, ותהי יראת ה' על פניהם כמצות אנשים מלומדה, ע“כ אבדה חכמת חכמינו ובינת נבונינו הסתתר, ודע נא כי לא מלבי הוצאתי המלים האלה כי כבר דבר כן הנביא ישעי' ברוח קדשו בקאפיטעל כ”ט ע"ש.

מאמין. לא זאת כוונת הנביא, רק כוונתו כי בא בתוכחת מוסר לזרז את העם להתפלל בכוונה, ולא לצאת ירי חובתם בכונה לבד, ורק הקול מעורר את הכונה, ע"כ שמע נא בקולי ואל תתחכם הרבה ולא תוציא את עצמך מכלל כל אחינו להתפלל בפיך ובשפתיך דוקא ולכוון גם בלבך. –

משכיל. אנכי אחת דברתי ולא אשנה.

מאמין. ואולי תשמע בקולי? ובראותו כי משכיל לא קם ולא זע ממקומו, רחץ מאמין את ידיו, ויתפלל לה' בלב קרוע ומורתת, ידיו על לבו ורגליו רגל ישרה, משכיל ראה וישחק בלבו לעל מעשי רעו, וככלות מאמין את תפלתו שאל הגד נא לי האם גם בתפלת השחר געלה נפשך?

משכיל. מה לי ולתפלת השחר, זה שלש שנים עברו ואנכי לא התפללתי.

מאמין. שמועה שמעתי ותחתי ארגז, תסמר שערות בשרי, אחה! קרקפתא דלא מנח תפלין, אין תרופה למחלתך האנושה מאד, האם תדמה לחיות על האדמה כימי שמים? הלא יבוא קצך! איך תוכל לראות את פני ה' בבואו במשפט עמך, הלא עתידים אנחנו לתת דין וחשבון על כל מעשינו ואין שכחה לפני כסא כבודו, הלא בושה תכסה פנינו וכלימה מנת גורלינו, משכיל משכיל אחי! זכר נא את יום פקודתך, ושים על לבך את מעשיך הרעים, הנני אשביעך בשם כל קדש, ובשם אהבתנו הנאמנה שתשוב בתשובה שלימה על מעשיך אלה, תן לבך לדעת מי תיקנו לנו התפלות היקרות? הלא אנשי רוח הקדש היו, ובמקום הקרבנות נקריב את שיח שפתותינו, ואיך תוכל לבזות כל קדש, ומה ממך יהלך אם התפללת כמוני? האם ההשכלה צותה עליך לבל תתפלל, וע"י התפלה תפיר בריתה אתך? הלא ראיתי חכמים ונבונים ממך יתפללו שלש פעמים ביום צקו לחשם לאל בוראם, ומה עול מצאת אתה בתפלת ישראל?

משכיל. אמת הדבר כי ימצאו אנשים משכילים אשר יראו את אחיהם השוטים כי התפלה יקרה בעיניהם, אבל בקרב לבבם ילעגו על משובת ההמון, ורק מיראתם פן ישבר עי"ז מטה לחמם, יתפללו ולבם בל עמם.

מאמין. נתפשת גם יכולתי לך, הלא בפה מלא נתת תודה כי הצביעות תמשול גם בהמשכילים ולמה תצעוק מר על היראים שלבם בל עמם, הלא לא טובים אלו מאלו, ומי לידי יתקע לו היו המשכילים תחת היראים בכל עניני הקהלה, אם עשו רק את הטוב ואת הישר בעיני אלהים ואנשים ולא עוו משפט, ואנכי אוכל להגיד לך כי מה שיעשה משכיל המתפאר כי משכיל הוא לא יעשה הירא והחרד לדבר ה‘, יען לפני הירא נוכל לגשת להראותו כי לא יצא ידי חובתו נגד ה’ ועתיד הוא ליתן דין וחשבון על כל מעשיו, לא כן המשכיל אשר ישחק על מצוה וחק ומי יבוא במשפט עמו?

משכיל. השמש כבר פנה לערוב, ונחנו הרחקנו מעט מהעיר, ואין עתותי בידי להתוכח עמך, יען בכל חשק לבבי אחפוץ לבוא היום לראות על גי החזיון מחזה נפלא כאשר “בנות מצרים צעדו שור לראות בן פורת יוסף” ואם כי בהררי קדש יסודתה עכ"ז טוב מראה עינים ממשמע אזנים, האין זאת מאמין אחי? ואם תחפוץ ידידי לכה נא אתי אנהגך אביאך שמה, וידעתי כי תברכני נפשך בגלל הדבר הזה.

מאמין. ברך אברכך בברכה הראויה לך, אבל לא בעד הדבר הזה, אברכך: יתן ה' ויהפך את לבבך לאהבה את ה' ולשמור מצותיו חוקותיו ומשפטיו כאשר צוה לנו משה עבד ה' ולא תסור מכל המצוה אשר הנחילונו רבנינו וגאונינו, יברכך ה' וישמרך ממחשבות זרות וישים לך שלום בגופך ובנפשך,

בבואם העירה נתן מאמין את ידו למשכיל אחיו, ויאמר: אם לא יהיה דברי למשא עליך הראני נא את אהבתך ובא אלי מחר לעת הצהרים ושם אדבר עמך אולי אוכל להראותך מעט מעיר מדרכי משובתך ודרכך הלא טובה.

משכיל. האח ידידי, דמיתי כי יחרה אפך בי ותדיחני בשתי ידיך, ואתה לא כן עמדך, עוד תחפוץ לקרבני תחת כנפיך, הבה נראה נא היעמדו דבריך אם לא? –

מאמין. מי יתן ויכתבון מלי בעט ברזל ועופרת, מי יתן בספר יוחקו דברי למען יעמדו לדור יולד, ואם לא יועילו לך, אולי אוכל להועיל בדברי לאיש אחד מאלף והיה זה שכרי.

ויפרדו איש מעל אחיו, מאמין שב לבית המדרש ויהגה כל הלילה בתורת ה' גם חשב מחשבות רבות ושונות איך להעלות את רעו בחבו מנבכי מצולות ים משוגתו, ומשכיל אחז דרכו לילך לגי החזיון…

 

מאמר שני: ברית חדשה    🔗

מַה טּ֭וֹב וּמַה נָּ֑עִים שֶׁ֭בֶת אַחִ֣ים גַם־יָֽחַד:

(תהלים קל"ג א')

ויהי ממחרת כאשר זרחה השמש, ומאמין חכה על רעו, והנה הגיע אליו מכתב ממשכיל ויקרא כדברים האלה: אנכי הולך בדרך כל הארץ, בא נא אלי מאמין אחי ורעי ותנחמני בטרם אמות, והיה זה חסדך האחרון עמדי. בידים רועדות הניח מאמין את המכתב בצלחתו ויאמר: מה זה היה לרעי? האם מצחק הוא בי? הלא אתמול נפרד מאתי בשלום, ואולי אמת הדבר כי בא קצו, חברך מית אשר (גיטין דף למ"ד), הבה אלך ואראנו בטרם ימות, ואולי יצליח ה' חפצי בידי להראותו כי תעה בדרכי החיים, ותהיה שעה מוכשרת ועת רצון שישוב בתשובה שלימה, ואף אם חז“ל אמרו רשעים אפילו על פתחו של גיהנם אינם חוזרים בתשובה, עכ”ז אולי עוד לא נחמץ לבבו כל כך ובראותו כי כל תאותיו ספו תמו, אז ישוב לה' למען ירפא לו, ויבוא מאמין לבית משכיל רעהו וירא והנה הוא שוכב על ערשו ערש דוי, כל אוכל תתעב נפשו וחייו לשאול הגיעו, והרופא נצב עליו ויושיט לו רפאות תעלה, והוא נאנח מכאב לב, ויושיט מאמין את ידו למשכיל וישאל לו לשלום.

משכיל. אין שלום בעצמי, אתמול כאשר שבתי מגי החזיון שמח וטוב לב על כל אשר ראיתי ואשר שמעתי ושנתי ערבה לי, והנה חלום נורא באני – אשר עד היום שחקתי על החלומות – הפריע מנוחתי, בחלומי: והנה אנכי שוכב על הארץ ותחתי יוצע קש יבש, והנה אוהבי ורעי נקבצו יחד, ובקול גדול יקוננו עלי פרידתי מהם, זה כותב שיר קינים הגה והי על מות רעו, וזה מושך ידו במליצה לתאר את רום מעלתי, וזה יקרא בגרון כשופר להגיד כי שר וגדול נפל מישראל, וכל זאת היה למורת רוחי ולשברון לבי כי הרגשתי בעצמי, כי עוד אותות חיים בקרבי, חפצתי לקום מעל הארץ, אבל כוחותי עזבוני, התאפקתי וקמתי, אבל נפלתי מלא קומתי ארצה, ואין אחד מאוהבי התעורר להקימני ולתמוך את ידי, הוי צעקתי מנהמת לבי: בנים כחשים רעים לא אמון בכם, את פרי עטכם את תנובת מליצתכם לא תמנעו מרעכם ולא תעמדו לתמכני ולסעדני בעת צרתי? צעקתי צעקה גדולה ומרה, אבל לדאבון לבבי שמעתי המה אומרים אלה לאלה “במה נוכל להושיעו? משא לעיפה יכבד עלינו להרימו ולהקימו, הכח אבנים כחנו? הלא טוב לו לנוח על משכבו בשלום” אז נהמתי מנהמת לבי, וצעקתי במר נפשי ולקול צעקתי הקיצו אנשי הבית (אשר עד היום שחקתי עליהם כי על חברת היראים יתיחסו) ויחרדו ויקיצוני משנתי, והנה ראשי עלי כגלגל וכל עצמותי אחזו שער, מה תדמה אחי האם באה העת לעזוב אותך פה ואנכי אלך לנוח במנוחת עולמים?

מאמין. עוד חיה תחיה. עוד נשב יחד כרעים אהובים עוד נראה בביאת גואלנו משיח צדקנו במהרה בימינו, ואז נשיר שיר חדש הללויה! –

משכיל. נחמתני אחי נחמתני! כל רעי ואהובי מנגד נגעי יעמודו, קראתי להם כאשר קראתי לך אבל המה רחקו מעלי, ואתה רק אתה באת אלי לנחמני מיגוני, כדברו התנער מעט מעל משכבו ויאמר החייתני אחי בבואך אלי! ואני בראותי פניך אוסיף חוזק ואומץ ולא אפחד כה ממר המות, האח! אח כמוך לצרה יולד, ואני מה אשיב לך על כל תגמולך עלי?

מאמין. בעד הדבר הזה לא אקח ממך כל תודה ותשלום גמול, כי אנכי הנני שמח על אשר יכולתי היום לקיים מצות ביקור חולים אשר ע"ז אמרו “אדם אוכל פירותיהן בעולם הזה והקרן קימת לעולם הבא” אולם על חבריך החדשים אל תקצוף, אף אם יתפארו כי אוהבי אדם המה, אמת כי המה אוהבים את האנשים אשר יתנו אל פיהם, רעים המה בבית היין, אבל מנגד נגעו יעמודו ולא יחושו לסעדו בחליו כי מה יתן להם איש חולה?

משכיל. תורה חדשה השמעתני אחי, ולולא הביאני גם המקרה לראות כי כנים דבריך אז לא האמנתי למשמע אזני, אולם כעת הגד נא לי אחי אם תאמין אתה בביאת המשיח?

מאמין. ומדוע לא ומדוע לא אאמין? הלא כמה פעמים נגאלו אבותינו מיד לוחציהם כאשר שבו אל ה' בכל לבבם ובכל נפשם, ומדוע לא יוכל ה' לעשות פלא גם בפעם הזאת לאסוף נדחנו במהרה בימינו?

משכיל. לא אוכל לרדת לסוף דעתך, הלא חז"ל אמרו אין משיח לישראל, ועוד אמרו “אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא השעבוד בלבד (סנהדרין דף צ"ט) ועתה סלח לי כגודל חסדך אם אשאל ממך להבינני איך תאמין בביאת המשיח, האם באמת יהיה עני רוכב על החמור, ויתקע בשופר גדול, ובאו האובדים והנדחים מכל הארצות ויחד נעלה לרשת את ארץ אבותינו וה' ילחם לנו ואנחנו מחשים? אם קבלה הוא בידך לא אאשימך אם תאמין בזה, אולם אנכי לא אוכל להאמין ברבר שיצא מגדר הטבעי, הלא התוגר הוא עם חזק ולו הכח והעוז, ואנחנו בידים ריקניות נעשה עמו מלחמה ועלה מן הארץ ואנחנו נשב במקומו? הלא ע”ז ישחק כל איש נבון דבר! –

מאמין. שאלה גדולה שאלת אחי, שאלה שאין עליה תשובה להמכחישים בכח ה' הבלתי תכליתית, אבל לא להמאמינים בה' ובכחו הגדול והנורא, אמנם גם לאיש כמוך אענה כי כבר היה לעולמים, הלא ראינו כי גולי בבל שבו לארץ מולדתם לא בחיל וכח ולא בשינוי דרכי הטבע כי אם בהשגחת ה' המסותרת ובאותותיו ובמופתיו אשר ינהג בם את תולדות המין האנושי והוא נתן בלב כרש מלך פרס לערות את מלכות בבל עד היסוד בה, ולקרוא דרור לאסירי התקוה וישובו לארצם ומולדתם, החזיון הזה אחד הוא ואין שני לו בדברי הימים, לא עשה אלהים כן לכל גוי, כי כל עם ועם בימי קדם כאשר עלה עליו הגורל להכחד מקרב הממלכות, ובגוים עוד לא יתחשב, הן לא חיה עוד אחרי נפלו, ואחריתו היה עדי אובד, לא כן עם ישראל כי קם והתעורר לחיי מדינה אחרי אשר נהרסה אגודתו וכמה מאות שנים הצליחו ועשו חיל, ואם גם נשתנו העתים בדורותינו אלה, הן עוד לא קצרה יד ה' מהושיע באופן ותואר אחר, וליסוד אגודת ישראל בארץ אבותיהם,הלא שמענו מפי מכ“ע העברים כי חברה גדולה ונכבדה נוסדה לקנות אחוזות קרקעות בארץ הקדושה לבנות בתים לנטוע כרמים ולזרוע ולעבוד את האדמה הנשמה, ואם יתישבו שם רבים מב”י וביותר מנדחי ישראל באזיה ואפריקא הנאנחים תחת יד מושלי המס מבעלי אמונת מחמד, ומאלה אשר למדו ידיהם לעבודת האדמה, הנה במרוצת הזמן יהיו שם לגוי גדול ועצום, וכאשר ב“י היו מעודם עבדים נאמנים למלכיהם ימצאו חן בעיני השולטאן ויתן להם להקים שופטיהם ומושליהם מקרבם, והוא באברתו יסוכך עליהם כאשר עשה גם באיזה מחוזות ממדינותיו, כמו בארץ מצרים. – ואמנם דברי הנביאים אשר אמרו הנה מלכך יבוא לך עני ורוכב על החמור, הן זה אך משל כי תעודת ישראל איננה לעשות חיל ועושר רב, כי תעודה רוחניות לו, ולכן אמר הנביא כי גם מלכו יהיה עני ולא בחוסן חיל ועושר ישוגב כי אם באמונה טהורה וצרופה, דעה והשכל את ה' איתן ממשלתו, וכן דבר הנביא אז יתקע בשופר גדול אין הדברים כמשמען, כי השופר הזה הוא יהיה שמע השלום והאמת אשר יפרה וירבה בארץ הקדש, שמע אהבה וחסד לישראל ולכל המין האנושי אשר ישמע מהאדמה הנשמה הלזו אשר היתה מעון ערבים חומסים ושוללים, הקול הזה ישמע כשופר ורבים מחובבי אדמת קדש ישובו אליה ירצו את עפרה ויחוננו את אבניה, סוף דבר האפשרות להיות ניר לישראל באדמת הקרש איננה כל כך רחוקה ותמצא את נתיבתה גם במעגלי הטבע, ולכן ראינו גדולים וטובים נותנים יד להחפץ הנשגב הלזה, כאשר הראה לדעת הרב הגאון והצדיק הנודע לשם ולתהלה ולתפארת כבוד הר”ר צבי הירש קאלישער ז“ל, וכן יצא הרב הגאון החכם הכולל המאיר לארץ בחכמתו ובתבונתו כקש”ת מו“ה מרדכי היילדעסבערג היושב על כס הרבנות בבויסק בקורלאנד, במאמרו הנכבד ע”ד חיזוק הדת ותיקון ישוב ארץ ישראל במכ“ע הלבנון שנה שמינית נוממער ל”ז ל“ח ל”ט ע"ש.

משכיל. קסם על שפתיך מאמין אחי, ואתה משכתני בהבלי אהבתך אחריך ארוצה, רק אחת אשאל ממך אם יחייני ה' ויקימני ממשכבי זה, אז תהיה אתה בן משק ביתי ועל פיך יקום כל דבר, רק גם בעת הזאת אל תעזבני, כי באור פניך נתת לי תורת חיים ורוח אמון, וטוב לי תורת פיך מאלפי סמי רפואות אשר ישקני אדוני הרופא.

הרופא שמע את דברי המשכיל האחרונים ויחרוק שן ויתאפק, ויאמר למשכיל האם רוח הקדחת דובר בך או בחלום תדבר, או משוגע אתה ממשמע אזניך, ויפן למאמין ויאמר: האם גם בהשכלת הרופאים תתן דופי האם גם בהם מצאת עון אשר חטא.

מאמין.חלילה לי לחלל ולהבזות את ההשכלה הנחוצה לאדם כגוף לנשמה וחלילה לי להלל ולשבח חסיד שוטה אשר לא ידע ולא יבין איך לצאת ידי חובתו נגד ה' ונגד אנשים, סוף דבר ההשכלה הוא הגוף, והאמונה היא הנותנת רוח חיים לאף המאמינים בה, והשכלה בלי אמונה והאמונה בלא השכלה במה נחשבה? כגוף בלא נשמה או כנשמה בלא גוף.

הרופא. אנכי לא אחפוץ לשמוע דברי רוח כאלה, וידעתי כי נקל להראות חטאת זולתו, אבל חטאת עצמו יכחיד כל אדם תחת לשונו מטעם: או לא ירגיש באולתו כי כל דרך איש ישר בעיניו, או מטעם כי תאותיו יתגברו על שכלו ויבוש אח"ז להבזות את עצמו, ואנכי ידעתי זאת נאמנה, כי בעת אשר ישבתי בחדר הורי אשר בכל לבבם ובכל נפשם חכו כי אהיה לרב ולגאון, ואנכי לא ידעתי עוד ממחמדי התבל ומתענוגיה, אז קצפתי קצף גדול על האנשים המקילים לעצמם לעבור על דת ומנהגי היהודים, ואמרתי בלבי: לו אנכי הייתי רופא חולים כי אז לא הסרתי אף הכובע מעל ראשי כי מי יכריחני לזה? הלא כלם ידרשוני ויבקשו קרבתי אף אם לא אלך בגילוי ראש,

ועתה ראה אראה כי רוח הוא באנוש, ונפשי קצה במנהג ישראל, וטוב לי ריח הטאבאק ועשן הציגאר בשבת מכל תענוגי היראים, ואנכי ידעתי לו היית מאמין תחת נפשי, כי אז גם אתה עשית כמוני, ואולי היית חפשי ממצות עוד יותר ממני, לא לחנם אמרו בעלי התלמוד אשר עוד זכור אזכור מעט מדבריהם “אל תדין את חברך עד שתגיע למקומו”.

מאמין, סלח לי אדוני הרופא, אם אומר כי מאד סלפת דרכך ולא תעשה את הטוב ואת הישר בעיני ה', ואף אם אמת הדבר כי לא אוכל לבקר אחרי מומי הרופאים כי מי יודע אם אנכי הייתי צדיק מהם לו הייתי רופא, אבל זאת אוכל לאמר כי ראיתי רופאים רבים וגדולים חקרי לב אשר דת אבותיהם קדושים המה בעיניהם ומדקדקין במצות יותר מאיש אשר על עבודת הקדש יתיחש, בא נא אתי אדוני הרופא אנהגך אביאך אל העיר הגדולה ברונאדין שמה אראך רופא אמן במלאכתו ושמו גדול מאד בעיני היהודים והנוצרים יחד, הוא עשה עושר במשפט וביושר לבבו ויבן לו בית תחתיים ושניים העולה יותר מעשרת אלפים רו“כ, ועכ”ז לא יכתוב ביום השבת ולא יסע בעגלה ביום השבת וילך ברגליו למקום שקוראין אותו והוא יהודי נאמן עם אלהים ואנשים ומה תענה על זה אדוני הרופא?!

הרופא. הזאת לעון יחשב אם ארוץ בעגלה ביום השבת לחולה שיש בו סכנה הלא ע"פ דין מותר לחלל את השבת משום פקוח נפש.

מאמין. אבל מדוע תקטר גם מקטרתך ועשן הציגאר עולה מפיך עת תיסע ברחוב ביום השבת, גם לשאוף רוח צח תצא במרכבה אסור לשלשה סוסים ותחלל בזה שם שמים בפרהסיא, ואנכי אחת דברתי ולא אשנה כי משכילים כמוכם אשמים בדבר על אשר ההמון בכלל ירחיקו את ההשכלה, אבל אשים כעת ידי למו פי ואחשוך דברי לעת אחרת ועוד חזון למועד.

הרופא. “חשוך דבריך לעת אחרת” וגם אז רק באזני בל תשמיע כי לא נער אנכי לשמוע דברי הבל ורעות רוח מפי איש כמוך, ויפן למשכיל ויצוהו לשמור א"ע מקור וקרח ולשתות סמי הרפואה בכל שעה ושעה ויפן ויצא בחרי אף.

משכיל. הידעת מאמין אחי כי ירא אנכי לשתות רפואות הרופא הזה כי שמעתי אומרים עליו אשר אדם כבהמה נמשל בעיניו נדמה. ואוכל להאמין בדברי משטיניו, כי כאשר למדתי לדעת היום מחברי אשר עזבוני הנני אומר בפה מלא אם אין אמונת ה' אין אהבה אל האדם ואין מוסר ורחמים וחמלה למין האנושי, והשכל הישר ילמדני האיש אשר ימאס בתורת היוצר איך יוכל להוקיר את היצור.

מאמין. אין אנחנו דנים ע“פ השמועה אף כי בענינים גדולים, ואם ראיתי את הרופא הזה עובר על דת ישראל ביד רמה הנני קורא עליו את מאמר חז”ל אעפ"י שחטא ישראל הוא, וכל עוד שלא שמענו מפיו נאצות וכפירות גמורות עלינו לחשבהו כמאמין באלהי ישראל, ומה גם עונות כאלה ליסע ולקטר ביום השבת נעשה כהיתר לו יען שנה ושלש פעמים רבות.

משכיל. מי יתן והיה כל עם ה' מאמינים ומשכילים כמוך, ואני אתן לך את ידי לערבון כי מהיום והלאה אלך בדרכיך ולכל אשר תצוני אעשה רק עמוד על משמרתך ואל תעזבני עד אחרית נשימתי, והנני הנפש אשר עשית לך, כי אתה קנית את לבבי ואת נפשי, גם הנשמה לך והגוף שלך ומי יתן כי כל ימינו על הארץ נתרועע יחד, נשירה ונזמרה ונספר אמונת ה' וצדקתו ונלמד לתועי רוח בינה, ואז יראו ישרים וישמחו ויעלזו בה' אלהי ישראל, וכל העמים ידעו ויכירו כי בנים נאמנים אנחנו לה' ולמלכנו ולארץ מולדתנו.

מהיום ההוא והלאה לא סר מאמין ממשכיל רעהו וינחהו בעצתו הטובה וילמדהו לאהבה את ה' ועמו ישראל, ויראו זרע גם בני שלשים ורבעים ויחנכו גם את בניהם על פי דרכם, ומאמין ומשכיל ראו וישמחו, כי ברכת ה' ינוח בגורלם, ויצא שמם בכל הארץ לגאון ולתפארת, ואבות ברכו את בניהם: ישימכם אלהים כמאמין וכמשכיל אשר ישראל בהם יתפאר.

 

מאמר שלישי: מלחמת האור והחושך    🔗

מאמין ומשכיל חדשו אהבתם והחליפו כחה יתר רב מן הימים הראשונים ימי הנוער עת ישבו תחת עול קשה עול אבותיהם ורביהם ולא ירעו עוד שמץ דבר מאהבת רעים, מה הוא האהבה המקשרת והמאחדת לבות בני אדם, אז אהבו איש את רעהו באהבה בלי כל טעם וסיבה מוחלטת, אולם אחרי אשר נפרדו איש מעל אחיו, והמסבב הסיבות חברם עוד פעם, בעת הזאת ידעו להוקיר איש את אהבת רעהו, והכירו לדעת כי אנשים אחים המה וכאשר יפול האחד יקימו השני –

מאמין ומשביל ישבו בשבת אחים התלכדו ולא התפרדו יומם ולילה לא סרו איש מעל אחיו, ויחלו להתיעץ איך ובמה להרים קרן ישראל, וראשית כל דבר התיעצו איך להדריך את בניהם לבל יבעטו אח"ז באבותיהם ורביהם, ולא יכחשו לאל ממעל, ולא דבר נקל הוא החינוך –

החינוך הוא אבן פינה ויסוד מוסד להשכלת העם, החינוך היא המטרה אשר רבים …ירו³ ונכספו אליה, ולא רבים יחכמו לכוון בנקודה האמיתית, מאמין ומשכיל הגידו דעתם ועצתם בכל דבר הנוגע לכלל ישראל, ובכל עניני הקהלה כיד האמונה וההשכלה הטובה עליהם, ובכל מקום אשר שמו עין השגחתם ברכת ה' חופפת על הדבר הזה, ובכל מקום אשר דברו לא השיבו השומעים לדבריהם את פניהם ריקם, כי מקול האמת יחתו ויבושו גם העריצים ויתחבאו בנקרת הצורים, אבל לדאבון נפשם גם קהלות רבות נמצאו בישראל – אשר מאמין ומשכיל נסעו שמה לטעות נטעי נאמנים בתוכם ולהביאם לחיים מאושרים חיים נצחיים שיהיו אוכלים פירותיהן בעה“ז והקרן קימת לעה”ב – השכילו לעשות במחשך מעשיהם, וביטלו עצת יועציהם והפרו המחשבות הטובות אשר מאמין ומשכיל חשבו עליהם, מאמין ומשכיל הבינו כל דבר נעלם, וראו כי מלחמה כבדה להם עם הקהלות האלה אשר עוד טחו עיניהם מלראות אור בהיר בשחקים והשמן לבבם מלהבין מה ה' דורש מאתם ואזנם כבד משמוע בקול ה' הדובר בלהבות אש שובו בנים שובבים ארפא משובותיכם ואז יהיה ה' אחד ויעקב חבל נחלתו, ועכ"ז רדפו שלום ונסו כחם להראות לבאי עולם כי חלק ה' עמו וראו כל בשר יחדיו כי המאמין בה' והמשכיל בדרכיו ישאר שמו וזכרו לדור דורים עד בלתי ירה לגאון ולתפארת.

ויהי היום ויאמר מאמין למשכיל, אחי! הבה! נלכה נא ונתורה מקום לנו באחר העירות הגדולות. כי בהעיר אשר אנחנו יושבים פה היום אין לאל ידינו להוציא מחשבותינו לאור. לא כן בעיר גדולה שמה נבקש אף נמצא אנשים כערכנו היודעים להוקיר פעולתנו ומחשבותינו הטהורות, ואולי נוכל גם להועיל ולהיטיב לאנשים רבים אשר ההשכלה הוליכתם בדרך חשך ולא אור, ואולי נוכל להוציא יקר מזולל ונעשה לנו שם בארץ אשר לא יכרת.

משכיל. אל נא אחי הנה בעירות הקטנות אשר אנחנו נוסעים שמה לא יחפצו להטות אזנם לקול דברינו, ואיך נלך בעירות הגדולות אשר שם הקנאה והשנאה התאוה והגאוה חמדת הממון והכבוד עלו למעלה ראש ושמעו דברינו וירגמונו, ואני מאמין באמונה שלימה שאין בכחנו להחזיר את כל ישראל לדעה אחת עד אשר יערה ה' רוח קדשו ממרום, והוא רק הוא ית“ש לבדו יוכל להפוך שפה אחת ודברים אחדים ודעה אחת באמונת ה' ובהשגחתו ית”ש, ואנחנו מה כי ניקח את טורח העם על שכמנו אשר זה שנים רבות טבעו כיון מצולה, וכל זמן שלא יסירו המה בעצמם את סיבת מחלתם, אז בודאי לא נוכל אנחנו להשקותם בסמי הרפואות.

מאמין. מה היא סיבת מחלתם? הלא עץ החיים תרפא לכל מחלה, וחכמה ומוסר המה סם החיים לגוף ולנפש יחד.

משכיל. על זה דוה לבנו כי החכמה והמוסר חדלו ללכת באורח ישר ואחזו בדרך עקלקלות, וחדלו דרך סלולות בישראל חדלו, וסבת הדבר היו בעוכרינו המגידים השונים למיניהם אלה מזה ואלה מזה, אלה אחזו החבל בראש אחד ואלה בראש השני, רצוני: המגידים מדור הישן הצמיתו את חירות העם החומרי והמדיני, כי הראו לדעת אשר היהודי יהיה פה על התבל כבפרוזדור וגרים אנחנו בארץ ואין לנו לתיקון העולם אלא ד“א של הלכה בלבד, ובזה יקיים את העולם, כמאמרם “אלמלא קבלו ישראל את התורה חזר העולם לתוהו ובוהו” (ע“ז דף ה' ע”א) זה תוכן דבריהם, ובזה הדרך יוליכו את העם השומעים לדבריהם, ואם כי לא נוכל להכחיש דבריהם מכל וכל, אבל גם אשר לא יאמין באמונה שלמה לכל הבליהם לא נקרא עי”ז כופר בעיקר, כי הקב“ה לא לתוהו ברא עולמו, רק לשבת יצרה – ועתה קמו מגידים חדשים אשר אחזו החבל בראש השני, המה בחלקות לשונם ובנועם ניבם יראו כי העולם לא נברא אלא ליהנות ממנה, והתורה והמצוה יסגירו בחותם צר לא בחותמו של הקב”ה, ולפי דבריהם כל מי שתורתו אומנתו יקרא מבלה עולם. ואף אם לפי שיטתם אין עתידים מבלה עולם האלה לתת דין וחשבון בעה“ב, יען המה בעצמם לא יאמינו בעולם שלא ראו בעיניהם, עכ”ז ירחיבו פה יאריכו לשון כי עתידים המה לתת דין וחשבון לפני דעת הקהל בימים יבואו ושמם יהיה לדראון נצח, ובניהם אשר יקומו אחריהם יקללום בקללות נמרצות, יען ימנעו מבניהם אור הדעת והבדיל יבדילום מיתר גויי הארצות, ומי יוכל לתאר באמר ודברים את דרשותיהם של הבל אשר ידרשו לפני ההמון כי המה בד בבד ישאו עם דרושו של ה“ק בספרו ד”ח אשר העתיק מה' דר' נ"ש, וממנו תוכל לדין על כל המגידים הזדים המתחכמים והחכמים בעיניהם⁴.

מאמין. ומה יאמרו ע"ז היראים אשר בכל עיר ועיר?

משכיל. היראים שמו עד עתה את ידם למו פיהם, ורק עתה החלו לראות ולהתבונן כי תבלול המהול בעכס וחמאה יקריבו לנו המגידים הזרים ובצוף לשונם יהפכו המר למתוק ויחלו להרחיק מגידים כאלה בשתי ידיהם, אבל זה לעומת זה עשה אלהים, וגם המגידים האלה מצאו למו אוהבים ורעים רבים אשר יעזרום בכל כחם, ואם כי היראים סגרו לפני אחד המגידים את בתי כנסיות ומדרשות, אבל כפי הנשמע נסע לעיר המלוכה לבקש מאת שר ההשכלה ליתן לו הכח והעוז אשר בכל מקום בואו יפתחו לפניו גבאי העיר את שערי בתי כנסיות לדרוש בחוזק יד.

מאמין. ומה ירויח מזה אם יפתחו לפניו שערי בתי כנסיות בע“כ, לפני מי ידרוש? הלא היראים לא יבלו את העת לבוא שמה ברצונם, ואנשי חברתו וסייעתו גם המה ימאסו בדברי מגידים מכל הקצות, האם גם זאת יעשה להכניס את העם באסיפה לבהכ”נ בע“כ? ואף אם גם הדבר הזה יעשה האם יוכל כל כך להרים קולו שיכנסו באזנים אטומות, הלא לשחוק ולקלס יהיה, כי מי יוכל לפקוד על רוח בני אדם? הלא קצר קצרה ידי כל אדם לכלוא את רוח חברו, הלא זאת שמענו גם ראינו כמה צרות מצאו את אבותינו מיום החלו להראות לבאי עולם את רוחם הנאמנה לאלהים ולמלכנו, והאנשים אשר לא הבינו ולא חפצו לדעת את תורת היהודים כי זכה וברה ונקיה היא מכל שמץ דופי, שמו עליהם עלילות דברים ועינום ביסורים קשים ומרים, אבל היהודי השח השפיל את ראשו, וכל גל וגל שעברו עליו נענע בראשו ואמר חביבין עלי יסורין בואו אחי ורעי! וה' ברחמיו הצילנו מכף העריצים והחיינו וקימנו והגיענו לזמן הזה אשר אנחנו חוסים בצל כנפי חסד של אדונינו אבינו מלכנו הרחמן החסיד אלכסנדר השני יר”ה ותנשא מלכותו, ואם עד הנה עזרונו ה' נוכל לקות ולחכות כי בל יעזבנו לאורך ימים ומגיד אוילי כזה מה יוכל לעשות? –

משכיל. ואנכי אוסיף על דבריך הנאמנים ואומר: אף אם נאמין באמונה שלימה שכל דברי המגידים המה כנים ואמיתים, אבל לדרוש דברים רבים כאלה – שאינם עומדים ברומו של עולם – בקהל ועדה אז בודאי לחרפה יחשב וגם לכלימה, יען כי רוב שומעי המגידים המה ההמון אשר בכל ששת ימי המעשה המה עובדים עבודתם בזעת אפים להביא לחם לב“ב, וביום השביעי אחרי אכלם ושתם ואחרי אשר ישכבו את משכב הצהרים, יבואו לשאוף רוח חדש בבה”כ, ומה להם לעקימת פסוקים וחידושי תורה בילקוטים ובמדרשים אחרי אשר לא זכו מעולם לראותם, ובדבר הזה שגו ברואה המגידים הישנים מקצה מזה והמגידים החדשים מקצה מזה, לו חכמו השכילו להורות לעם ה' מוסר ד“א איך יתנהג האדם עם חברו, והמצות אשר צונו ה' לעשות בשכבנו ובקומנו ובלכתנו בדרך, מצות בין איש לאשתו וחובתם הקדושה לדאוג בעד בניהם אחריהם למען יוכלו למצוא מחיתם בנחת ולא בצער בכבוד ולא בבושה וכלימה ולמשוך את לבב ההמון בסיפורי משל ומליצה, שלא יאמרו איש לרעהו כבדו אזני משמוע ומהבין את דברי המטיף ומוטב לבלות את יום השבת בטיול ובשחוק הילדים, גם חוב קדוש מוטל על המטיפים להראות להשומעים דבריהם את חובתם נגד הממשלה הרוממה לבלי יעשו במחשך מעשיהם ויאמרו מי יודענו מי יראנו ולהבינם כי חייבים אנחנו בכבוד מלכים כבכבוד הממליך מלכים – אבל לא אחת מאלה יעשו המגידים, רק יבואו בלהג הרבה מרבה להכיל, ומה יעלה ביד השומעים את דבריהם? מאומה! גם התורניים אשר יתענגו על דרשות ופלפולים הריפים מה יענו ע”ז? רוב התורניים יקראו לעת הזאת – עת ידרוש המגיד – “מבלה זמן” או “זמן ביטול תורה” והיהודים השואפים לחדשות יפערו פיהם כעל יורה ומלקוש יצללו במים אדירים במים עזים השוטפים במרוצתם לים הגדול ויעלו חרס בידם, ופעמים ירדו בנבכי מצולות הים הגדול הזה ים הדרשות ויעלו בפצע וחבורה, כי התנינים הגדולים הרובצים שמה ינשכום בשיניהם וימלטו בעיר שיניהם, ועתה האין זאת צרעת ממארת וסילון ממאיר ושורש פורה ראש ולענה לאחדות ולאמונת ישראל?! עוד זאת רעה חולה ראיתי בעמי והמה לא ירגישו במחלתם – והחולה אשר לא ירגיש בכאבו ובמחלתו אות הוא כי הסכנה מרחפת על פניו – הלא המה הכתות השונות אשר כל אחד יבנה במה לעצמו, זה יקדיש ויעריץ את בית מדרשו, ובית מדרש חברו כבית הבד יחשב בעיניו, וזה יאמר אנכי אקריב קרבן ורעי יקריב קרבן, אנכי עולה קרבני לריח ניחוח, ורעי יעלה קרבן אשר מום בו פגול הוא לא ירצה לקרבן לפני ה‘, אם אמרתי אספר כל התלאות והרעות אשר מצאנו מיום נפרדו בית ישראל לפלגות שונות, עלי לבי דוי, ובכה אבכה במר נפשי לראות השערוריה הנעשה בקרב ישראל, מי שמע כזאת אשר עם קטן ודל אשר אין להם כל זכיות אזרחי המדינה, ועל כל מדרך כף רגלם יראו כי לא יכירם מקומם, ועכ“ז אלה מאלה נפרדו ונחלקו לכתות שונות, וכגבוה שמים מעל הארץ וכרחוק מזרח ממערב, כן גבוהים ורחוקים מחשבות איש מרעהו, ובמה יבלו זמנם ועתם? אלה נצים ונלחמים יחד ע”ד הרב והשו“ב, ואלה קוראים למהלומות באגרוף רשע ע”ד כבוד מדומה ודברים קלי ערך, ומי אשם בדבר הזה? מי הכה את ישראל לרסיסים? ומי נפץ את הסלע ויוציא ממנו מים זידונים האלה? הידעת את שמו? הלא אבן מקיר תזעק, ובת־קול קול העת יוצאת ומכרזת עד מתי ה’ עד מתי לא תנקום נקמת דם בנך בכורך ישראל אשר קרעוהו העוכרים לי"ב קרעים! אך הם! קול צעדים אנכי שומע וטרם ידעתי מי הוא נחשוך דברינו לעת אחרת ועוד חזון למועד, ונשמע כעת מה בפי האורח, הלנו הוא אם לצרינו?

הדלת סבבה על ציריה ואיש הדור בלבושו ובמראהו בא אל הבית הכרת פניו ענתה בו כי מעודו עד היום הלך בדרך ישר דרך אשר צדיקים ומשכילים אמיתים ילכו בו.

מאמין ומשכיל. שניהם יחד אחזו ביד האורח ויתנו לו את ידם ויקבלוהו בסבר פנים יפות.

מאמין. השלום לך רענו “ישר” הבשורה בפיך השלום?

משכיל. ידעתיך “ישר” לאיש אוהב ושש לעשות צדק וחסר, ע"כ יהיה נא חסדך כעת עמדי לספר לי חדשות כי רעיוני נבוכים מאד היום, ובידך עתותי לשמחני בחדשות כאשר תשמיעני בכל עת ידעתיך, ובכל פעם ירוח לי ואשכח תבל ומלואה,

ישר. לעשות רצונך אספר לך חדשות ונצורות כעת מחר, כי גם רעיוני נבוכים מאד היום, ואתה אל תאלצני להוציא כעת כל הגות רוחי מטעם כמוס עמדי, רק זאת אוכל להגיד לך כי עוד מעט יבא הנה צבעון מבית מדרשו והוא יספר לכם חדשות, ובדברו והנה צבעון בא.

צבעון היה איש בריא ובעל בשר, זקנו יורד על פי מדותיו, רק עצב ויגון נורא ואיום שכנו במשכיות לבבו, חזות פניו הגיד בו כי נולד לא בסתר המדרגה, כי צבעון היה אחד מהסוחרים היותר מפורסמים בהעיר פ… ושמו הלך למרחוק, מסחרו פרץ מאד ומשרתים רבים מצאו בביתו מחיתם בכבוד, כי במזגו וטבעו היה טוב לכל ורחמיו על כל מעשי היצור, ולו היתה בת יחידה יפת תואר וטובת מראה, וילמדה וישכילה בשבע חכמות ולא מנע מבתו את כל מאוי' לבה, וילבשנה בגדי כבוד, שש וארגמן לבושה, ותעדה בכל יום מלבושים יקרות חדשים לבקרים ותסך את בשרה בכל מיני בשמים, וריח שלמותיה כריח לבנון ואביה מלא את ידיה בבית מסחרו, ויצו על אנשיו לבל ירום איש את ידו ואת רגלו בטרם ישאל את פיה, ותעד גאה וגאון, ומה תעשה בת כמוה שלא תחטא? ותשים עיניה בעלם יפה תואר אשר פרש רשת ללכדה ותגנוב את לבב אביה, והעלם הי' מבני אמונה אחרת, ולשמע שם חכמתה בא אליה יום יום לדבר עמה בכל דבר חכמה ובינה, ואבותיה לא שמו לבם ע“ז, ועוד התפארו בלבבם כי זכו לגדולה אשר בתם היחידה יודעת מה להשיב לשואלה דבר, פעמים רבות התוכחו ע”ד האמונה, ובכל פעם אשר יצא לחרף ולגדף אמונת ישראל חשפה זרוע עוזה ותכה אותו בדברים בוטים כמדקרות חרב וילא למצוא מענה, ימים רבים כה חלפו עברו עד כי גנב הוא את לבב הנערה, והיא גנבה את מבחר חפצי אבותיה ותציגם כמצולה שאין בה דגים, והבז את דת אבותיה ותלך אחר מאהבה, אשתו של צבעון מתה בדמי ימיה מעוצר רעה ויגון, כי הנושים הוסיפו לענותם בלקחם את יתר הפליטה אשר השאירה בתם להם, וצבעון בראותו כי כלתה אליו הרעה ויירא מאד שלא ילכד ברשת אשר פרשו עליו השופטים, וילבש מלבושי כבוד כאחד היושבים בבית ה' ויברח על נפשו ויבוא באחד העירות הקטנות וישב בבהמ“ד ויהגה בתורת ה' וארוחתו בבתי הבע”ב והוא ברך את הברכה ברוך ה' יום יום, ואיש לא שם לבו אליו, ואף אם משפט בני העירות הקטנות לחקור במופלא מהם, אבל בראותם איש יושב והוגה יומם ולילה יתנו לו כל מחסוריו ולא ידרשו על שמו ועל מעשיו ועל יחוסו, ורק שם עירו יקרא עליו, וצבעון מצא נתיבות בבית מאמין כי גם שמה אבל יום אחד בשבוע, ובהגיע עת הצהרים בא בבית מאמין וימצא שמה שלשת הרעים מאמין ומשכיל וישר.

מאמין. זה כשבוע תמימה לא ראיתיך ולי מה יקרו רעך, ועתה אשאל ממך ידידי היקר לספר לנו חדשות אשר אספת בעת הזאת.

צבעון. אודך אדוני כי רחמתני ונתת לי מהלכים בביתך, אולם חדשות אשר תדרוש ממני, בעיני לא חדשה היא, יען הסכנתי במו אלה, ואתה איש חכם הלא ידעת כי הדברים אשר נפש האדם לא יתפלא עוד מהם, אז אין לאל ידו לפארם בשרד המליצה, ודבריו כקול סירים תחת הסיר וכמעשה הגולם בלי צורה ומבלי לבוש.

משכיל. עכ“ז ספר ונשמענה, ואנחנו נלביש החדשות מחלצות ונענדם בעטרת תפארת ונפח באפם רוח חיים ושמך יקרא עליהם, ותוכל אח”ז להתפאר כי עשית לך שם בעולם ויהללוך כל אוהבי חדשות.

מאמין וישר שחקו על דברי משכיל.

וצבעון אשר רוחו הציקתהו והדאגה השחה את נפשו וישפילה עד הארץ ירא מאד לדבר הרבה, אולי תעבור על דל שפתיו את אשר קרהו בימים עברו ויהיה לחרפה ולקלס בעיני אדוניו אשר יעניקו לו מטובם, ואולי – אמר בלבו – לא יחפצו עוד ליתן לי ארוחתם ויאבד בעניו, ע“כ ענה וידבר אל משכיל ויאמר: אנכי אינני עוד רך בשנים, ע”כ מאסתי בתעלולי הילדים וכל מגמתי לדבר בתורת ה' ובמצותיו וחדשות של מה בכך לא מועילין ולא מורידין.

ישר. לא הבנת לשאלת רעי איש יקר! החדשות אשר דרשו ממך היא שיחות חולין של ת“ח אשר יולדו בבהמ”ד ולא הליכות עולם אלא הלכות, ואחרי אשר ידעו כי אין בהמ“ד בלי חידוש, ע”כ דרשו ממך הדבר הזה.

צבעון. השח לארץ את ראשו וישפיל עיניו, ויען ברוח נמוכה, גם על זה אמר החכם אין כל חדש תחת השמש, והדברים אשר ידברו בבהמ"ד עתיקין המה, ומה שדיברו הוא שידברו.

מאמין. אין כל חדש – אמר החכם – תחת השמש: אבל לא תחת קורות בהמ"ד.

צבעון. בדבריך תאלצני להגיד לך מדותי כי מאד אוקיר דברי החכם מכל: שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו (משלי כא) ומאמר חז"ל מלה בסלע משתוקא בתרין (מגילה י"ח).

משכיל. לא כל העתים והזמנים שוים, יש זמן ועת לכל חפץ, עת לחשות ועת לדבר, ואתה אל תירא ואל תפחוד להוציא רוחך לפנינו, הן ראיתי כי דבר לאט עמך ותשים בריח לדל שפתיך, ואנכי אוכל להבטיחך נאמנה כי דבריך ומשפטך אם לחסד ואם לשבט לא ישמע בין החיצונים, כי “ישר” מודעתנו איננו הולך רכיל, ומאמין אחי הלא ידעת אותו ואת מזגו כי נאמן רוח הוא ואנכי גם אנכי אוכל לשים מעצור לרוחי ולמה תמנע הטוב ממני לשמחני בחדשות, אין זאת כי סוד כמוס עמדך וסורך ישפילך לארץ יגיעך עד עפר.

צבעון שמע הדברים ויתאפק מלבכות, רק הכרת פניו ענתה בו כי לבו צר מהכיל את תוגתו, ואנחה שוברת חצי גופו של אדם הוציא מקרב לבו.

ישר. כנים דבריך משכיל ידידי, גם אנכי – אמר לצבעון – כן אשפוט, כי ראיתי פניך והנם זועפים, הבנתי לרעך כי רעיונות שונות השתרגו עלו עליך למעלה ראש, והחכם אשר תוקיר את דבריו מאד יעצנו “דאגה בלב איש ישיחנה לאחרים”, ובזה ירוח לך, ואנחנו נוכל להבטיחך – אם יהיה לאל ידינו להוציאך מן המצר למרחב ולצאת לישועתך ולרוחתך, כי אז בכל חשק לבבינו נעשה זאת, רק אל תכחד ממנו דבר, הלא אותות פניך וספיר גזרתך מעידין עליך כי לא מחובשי בהמ"ד אתה, רק כאניה בלב ים אשר רוח סערה הדפה למקום סלעים וכפים, ולמה תכחד ממנו לגלות לנו מצפוני לבבך? הזאת אהבתך אלינו?

צבעון. שמע את דברי ישר האחרונים, וכרעם בגלגל צלצלו באזניו את הד קול מדברו הנאוה, ויחשוב מחשבות נשגבות ורעיונות שונות, ואולי – אמר בלבו – אולי יוכלו הרעים האלה להוציאני למרחב, וגם מבלעדי ישועתם גמר בדעתו לספר להם כל צרותיו ותלאותיו מהחל עד כלה, כי נלאה נשוא המשא הכבדה על לבו, ויען ויאמר: זכרתי ימים מקדם עת נר אלוה יהל על ראשי, אז צדק לבשתי, אב הייתי לאביונים ולב אלמנה ארנין, עד כי קדמוני ימי עוני, כי בתי היחידה והידידה אשר טפחתיה ורביתיה⁵ הגדילה עלי עקב, ותרמני מרמת ערומים, וחכמתה היתה בעוכרי נפשי, כי גנבה את לבבי ותגנוב כל הוני ורכושי, ותתן לזרים את כחי וכבודי יחד, – והנושים בראותם כי אחרי נפלי לא אקום עוד, וידו גורל על כל חפצי אשר השאירה בתי אחריה בחפזה לנוס אחר מאהבה, אבל אהה! המה לא מצאו כדי שבעם, ואנכי בראותי כי צפוי אנכי אל חרב המשפט יען בתי התמימה הקימה עלי אנשים כנחשים אשר אין להם לחש אז ראיתי כי אין דרך אחרת לפני בלתי לשום בה' מבטחי, ובאתי עד פה, והנני נצב כעת לפניכם אם לחסד אם לשבט, אנכי המרגיז ארץ המסחור, המוריד והמרים כאות נפשי, הנני שוכב על הארץ, או על ספסל בבהמ“ד, וארוחתי ארוחת ירק מהול בדמעה, ונפשי ברעה תתמוגג כי הנני אפחד מקול עלה נדף, ובדברו שפך לבו כמים ומקור דמעה נפתח מעיניו, וישמעו הרעים ויתמהו איש אל אחיו, ולשונם לחכם דבקה כי לא מצאו במה לנחם את נפשו השחה והנדכאה עד עפר, וצבעון הוסיף לשפוך מרי שיחו בחיק הרעים האהובים ובלשון למודים הוסיף לפאר את מאמר חז”ל שאין חכמה לאשה אלא בפלך (יומא ס"ו).

משכיל. ידעתי כי גדול כים שברך ואין אדם נתפש על צערו, על כן הוצאת משפט מעוקל ע“ד חינוך הבנות, אולם אנכי אשאלך והודיעני, מה נעשה בעת הזאת אשר בנות רבות עשו חיל, וצעדו עלי שור, ועלו על במתי החכמה, ובגאוה ובגודל לבב הנה אומרות: לא נופלין אנחנו מהבנים, גם לנו חלק יוצר הטבע בבינה, גם אנחנו נבקש אף נמצא מחיתנו בכבוד, ולא נמשוך עוד כעגלה אחר הסוס – וכבר שמענו דבר מאחורינו בת הל”ן הכירה מקומה בבית מדרש החכמה בעיר פלוני, ובת המ"ץ מצאה נתיבותיה להורות דרך בפלסופיא החדשה בבית מדרש החכמה בעיר אלמוני, זאת העתיקה ספרים חדשים משפה לשפה, וזאת הראתה לדעת כי חכמת נשים בנתה בית לחכמה, ואיך נוכל אנחנו לכלוא את הרוח ולעצור במרוצתו, הלא קנאת אשה מרעותה תרבה חכמה.

צבעון. מה שעבר אין להשיב, ומי שנפלה ברשת זו לא יוצאת משם לעולם, אמת כי קנאת סופרים תרבה חכמה, אבל קנאת אשה מרעותה הרבה אולת ופתיות, ע"כ לנו לדעת איך להתנהג בימים יבואו, ואיזה דרך נבחור בעד בנותינו, לפי דעתי צדקו מאד המיוחסות באמרן “אין אשה אלא לבנים” (תענית ל"א).

משכיל. והיא הנותנת, יען כי הבנים יחונכו ע“י האשה, ע”f עלינו לדאוג גם בעד בנותינו להורותם כל דבר חכמה ובינה, למען ישקו את בניהן את החכמה עם חלב שדיהן. –

מאמין. בזה לא צדקת משכיל אחי! כי הבינני נא ולמדני איזה חכמה תקרא חכמת נשים, האם חכמות רמות ונשגבות לדעת תהלוכות השמש הירח והכוכבים, או בחכמה שאחר הטבע וכדומה? אנכי אגיד לך דעתי ועצתי ע“ד חכמות נשים, רק שמע נא איזה דברים, אנכי בעברי בדרך מסעי עד העיר הגדולה נ. נ. התעכבתי שמה ימים רבים, ולרגלי מסחרי מצאתי נתיבות בבית איש גביר חכם ומופלג וירא אלהים, ולו בת יחידה תמימה וברה כחמה ויגמור הגביר בדעתו ללמד את בתו כל דבר חכמה ובינה, ובהימים אשר ישבתי שמה, מצאה שמה בבית ההוא נתיבות בת איש אחד מדלת עם הארץ אשר כבר גמרה חוק לימודה בבית הספר לנערות )זענסקאיא גימנאזיום) ופעמים רבות דברתי עם הנערה, ובכל פעם שפכה מרי שיחה בחיקי והתאוננה רע ומר על גורלה על אשר חלק לה ה' בבינה. לו הייתי – הוסיפה פעם אחת לדבר – ככל בנות ישראל הנבערות מחכמה ודעת לשון וספר אז כבר מצאתי מנוחה ומרגוע בבית איש אחד אשר מצאתי חן בעיניו אשר יכול לכלכל אשה ובנים, לא כן עתה, לאיש ההמוני לא אוכל למכור את נפשי יען ידעתי כי הוא דומה לארי שדורס ואוכל ואין לו בושת פנים, ואיש משכיל יבקש לו רעיה בצל הכסף, ואיש סוחר אשר כביר מצאה ידו די מחיתו גם הוא יבקש לו כערכו בת איש עשיר, כי בימים האלה יקנה איש אשה כאשר יקנה איש כלים או שאר קנינים לתשמיש ביתו, ואני אנה אני באה? כן התאוננה פעמים רבות באזני, וגם על בת העשיר נבאה כן כי גם היא תשב עד שתלבין ראשה, וכאשר פתרה כן היתה, לכן אמרתי אם יחייני ה' ויברכני בבנות, אז זאת אעשה להן ללמד אותן מה ה' שואל ודורש מכל אשה צנועה, אלמדה תפלת ישראל, אלמדה כי אסור לאדם ליהנות בעוה”ז בלא ברכה, וכן אלמדה סדר הברכות וכל דבר הדרוש לדת הישראלי, למען תדע הדרך אשר תוליך גם את בניה, אבל מה לבנות ולחכמה? חטאת ואולת היא אשר לא נוכל אח"ז כפרה, ועל זה אמר החכם מעות לא יוכל לתקון, וכבר אמרתי כי הבנות הנה היסוד לכל הרעות והתלאות לכל מקרה פגע ואסון אשר יולדו חדשים לבקרים, והשתרגו עלו על צוארינו

ישר. גם אנכי כמוך אדבר, אהה לעת הזאת! אם אשים עין לראות בדרך כלל על מצב אחינו, אז לבי עלי דוי ומר לי מר, כי כשלה ברחוב אמת, ואיש לדרכו תעו, יחד עשיר ואביון ירוצו רצוא ושוב כמראה הבזק, ואם תשאל אחד מהם “אנה פניך מועדות”? וענך “אין עתותי בידי” “מה לך ידידי או אדוני כי כה נחפזת ללכת ולרוץ”? אז יתן עליך בקול מושל קצר דבריך או חכה לעת חפשי ואז תדבר מה שלבך חפץ “אבל אדוני ידידי אנכי אחפוץ כעת לדבר עמך אדון רב חסד”! לדברים האלה ימלא חמה ויהדוף אותך בשתי ידיו וכחץ מקשת ירוץ, אנה פניו מועדות? להשתכר אל צרור נקוב! ולפני מי יעמול כה בכל כחו, למען יוכל למלא רצון בנותיו! האמינו לי רעי אהובי כי אנכי לא אשנא ולא אנטור לכל אדם, רק לבי עלי דוי לראות איך רוב אחינו יעמלו ויגעו לריק ולבהלה, רגלם אחת על הארץ ורגלם השנית על השמים, וראשם תלוי ברוח ורעיוניהם באויר השמים, ומי אשם בדבר הזה? רק אבותיהם אשר לא דאגו בעדם וישכחו מאמר ארוך כל שאין מלמד את בנו אומנות כאלו מלמדו ליסטות (קדושין למ“ד ע”ב) ע“כ רוב אחינו עומדים בשפל המדרגה ואין לך יום שאין קללתו מרובה מחברו, והלוקסוס והמאדע יוסיפו לענותינו ולכלות הפרוטה האחרונה מכיסן של רוב אחינו, כי העני יתקנא בבעל בית ובע”ב יתקנא בעשיר, והעשיר ברעו הגדול ממנו במסחור ובדאגה, והבנות יצעדו צעדי ענק ועקב בצד גודל, ועליהן בפרט הנני אומר כי הן הנה העלוקות המוצצות את דם אבותיהן ולא תאמרנה די, יען האבות לא שמו לבם למאמר חז“ל “כל המלמד את בתו תורה מלמדה תפלות” (סוטה כ') ע”כ הבנות ידעו להוקיר את מאמר ר' יוחנן (בבא קמא צ“א ע”ב) לקרות למנא מכבדותא. – משכיל. אנכי לא אחפוץ היום להתוכח עמכם ע"ד חינוך הבנות, ועוד חזון למועד⁶ להראותכם כי שגיתם בדבר הזה.

צבעון. שמע הדברים וינוד את ראשו הנה והנה ויאנה בשברון מתנים, ואגלי דמעה נפלו מעיניו, דמעותיו המסו את לבב הרעים האהובים, ויאמרו איש אל אחיו הבו עצה במה נוכל להוציאו למרחב, וישאלו את צבעון “כמה כסף דרוש על זה להוציאך מן המיצר?”

צבעון. אודכם אדוני על טוב לבבכם, אמנם ידעתי כי לא תוכלו הועיל לי יען שמונה מאות רו"כ דרוש לחפצי, ומאין תקחו הכסף? המן הגורן או מן היקב?

משכיל. “אין דבר בארצנו” אמר אחר מגדולי הארץ “אשר לא נוכל לעשות” כל דבר נוכל להוציא לפעולות אדם, רק אם בהשכל ודעת, וגם הדבר הזה אם עשה נעשה אז יכול נוכל, ואנכי אראך לדעת כי ישראל רחמנים בני רחמנים המה ולא יסוגו אחור מלהושיע לכל אדם בצר לו, רק אם בשלום ובאחדות נאגוד אגודתנו. ובו ביום נתנו עשרה אנשים בטוחים ונאמנים שט“ח (וועקסלען) עליהם, כל אחד חתם את שמו כי חייב לשלם שמונים רו”כ, אחרי עבור שנה תמימה, והשט“ח לקחו בעלי הכסף ונתנו ע”ז שמונה מאות רו“כ, ומאמין ומשכיל וישר גם צדק וחנן ועזריאל נלוו עליהם וילכו מדי שבוע בשבוע ויאספו הכסף מאת אנשים נדיבים לשלם בעד השט”ח, וצבעון נסע לביתו בשמחה ובטוב לבב, וברבות הימים החלה ההצלחה לשחק לפניו כבראשונה, ויבן עוד הפעם את בית מסחרו על כנו הראשון, ובין כה וכה נחמה גם בתו על מעשיה הלא טובים ותחל רוח אהבת אבותיה לפעמה, עד כי בעזרת השופטים אשר לצדק ישורו הוציאוה מבית מקלט הנזירים אשר בעלה שם עליה משמר, כי לא מצאה חן בעיניו אחרי כן כאשר מלא תאותיו, ותשב לבית אבותיה כנעוריה, וצבעון ובתו לא שכחו את צדקת האנשים האלה אשר הטיבו עמם ויהללו צדקתם בשער בת רבים, ובכל מקום אשר דבר מאמין ומשכיל מגיע, תודה וברכה מוקטר ומוגש לשמם, ועליהם זכרו לטוב גם את רעם ישר וצדק וחנן ועזריאל, ומאמין ומשכיל בראותם כי חפצם הצליח ה' הוסיפו לעשות צדק וחסד ויסעו גם לעירות הגדולות ותהי ברכת אלהים על הערים אשר עברו שמה, מאמין ומשכיל בראותם כי רבים החלו להתאסף אליהם ומחנם גדול מאד, ויעשו דגל ויקראו את שמו האמונה וההשכלה, ויכתבו גם את שמם על הדגל, גם רבים אשר קנאו להצלחתם הכינו למלחמה להלחם עמהם, ומחנם היה כבד מאד, ויחלקו את מחניהם על דגלם, דגל מחנה הצביעות ועל צבאם תרמית בן כזב, דגל מחנה הסכלות ועל צבאם פתי בן שקר, דגל מחנה דגל מחנה מחלוקת ועל צבאם קנאה בן שנאה, דגל מחנה גאוה ועל צבאם תאוה בן לץ, אבל גם מאמין ומשכיל פקדו את צבאם וישימו עליהם שרי אלפים ושרי מאות, ובראש המחנות עמדו על משמרתם ישר צדק חנן ועזריאל, ומאמין ומשכיל לא נחו ולא שקטו, יומם ולילה עמדו על משמרתם, ובחצוצרות התרועה השמיעו והזהירו את העם לבל יתגרו ברע להלחם אתם כי ימינם עושה חיל וימינם רוממה על כל הקמים עליהם בעזרת צורם וגואלם.