בעדות הערבית לפני ועדת־החקירה בקהיר ובירושלים ­– לשוא תחפש איזו נימה אנושית כלפי אסונו וגורלו של העם היהודי; מדבר כזה או דומה לזה נקיים לחלוטין אלה, שהציגו את עצמם כ“בני דוד” לנו. לא תמצא גם בעדותם טענות ונימוקים, אשר יהיה בהם משום משקל־שכנגד לטענתם ונימוקיהם של היהודים אשר צדקתם ברורה. אך לעומת זה מצטיינת עדותם באיומים, בהפחדה, בהודעות על התנגדות בכוח וכיוצא באלה. כנראה, שאין כנימוקי הכוח¹ לשכנוע בעיני “בני־דודנו” כלפי ועדת־החקירה, ייתכן כי יהיו אלה נימוקים בעלי משקל גדול גם בעיני ועדת־החקירה עצמה. בנקודה זו דרושה, אפוא, הסברה, גם לועדת החקירה וגם לשכנינו ובני ארצנו הערבים. פנינו לשלום, לשקט וליחסים אנושיים עם שכנינו הערבים. כל מאמץ לא ייקר בעינינו כדי להקים יחסי אמת ושלום בינינו וכדי לקיים שיתוף־פעולה עם שכנינו הערבים. אך בו בזמן ­– לא נירתע ולא ניחת אם הערבים יפריעו לנו, יתנגדו לנו ואף ירצו להילחם בנו. כל איומים עלינו לא יצליחו ולא ימישו אותנו ממפעל־הדורות אשר נטלנו על עצמנו: הצלת העם היהודי וגאולתו בארצו. מרגישים אנו בכוחנו כי נוכל לעמוד, גם אם יתגרו בנו מלחמה. כי אם אמנם הכמות היא על צדם ­– הרי יש לנו כוח כזה אשר איננו אתם: הכוח של העומד בגבו אל הקיר, הכוח של זה אשר הגיע אל התחנה האחרונה ומכאן לא יזוז, הכוח של זה אשר אין אסון כאסונו ובידו המפתח לחיים או למות. כוח כזה מכשיר את המעטים לעמוד מול הרבים. זהו כוח של נואשים, אשר ברורה הכרתם כי אין חיים לעם היהודי אלא בארץ הזאת, שהיא מולדתו בזכות ולא בחסד, ­– לעומת האחרים, אשר אין הארץ הזו להם שאלת חיים ומות, אשר יש להם ארצות נרחבות ושטחי־מחיה לרוב, ורק תאוות השלטון היא המקוממת אותם על כבשת הרש. פנינו לשלום ואמת. ­– אך לא לשוא עברו עלינו עשרות השנים האחרונות בארץ הזאת, ולא לשוא עברו עלינו אימי שתי מלחמות־עולם, אשר נשאו בכנפיהן שמד ליהודים. למדנו משהו. ואחת גמרנו אומר: לא נשוב להיות דומן על פני כל ארצות מזרח ומערב, אלא נתרכז פה ברובנו ונחיה חיי אנוש ככל העמים על פני האדמה. לא עוד ידושנו כל פינות העולם בדמנו השפוך ובגופות עוללינו, אחינו ואחיותינו הנרצחים. חפצי חיים אנחנו. ולשם החיים ­– חיי כבוד, חיי אנוש ­– נחרף כולנו את נפשנו למות. אחת חרצנו, חרץ כל העם היהודי. אפשר לזרוע מהומות, אבל לא יצלח בידי שום כוח לעקרנו מכאן. אולם אם ידעו מתנגדינו כי כלה ונחרצה מאת אלה האחראים לארץ הזאת לקיים בה את זכות היהודים לגאולה ותקומה, לא יהיה כלל צורך בכוח צבאי גדול. דרושה רק בהירות בהכרעת גורל הארץ, ודרוש להקים כאן את זכות היהודים ­– והם ידעו לעמוד על נפשם ועל כבודם. עוד יש בנו האמונה: המון העם הערבי אינו רוצה להילחם בנו. יודע ומרגיש הוא, כי אך טוב מביא לו בנין הארץ בידי היהודים. ועוד: כבר נוכח לדעת, כי יודעים היהודים להשיב מלחמה שערה. ולא מקרה הוא, כי ההסתה הגדולה שהתנהלה בארץ במשך השנה הזו בין שכנינו ­– לא נשאה פרי. כמובן, שיש בידי קנאים ומסיתים מכל המינים להקים כנופיות ולעשות מעשי הרס, שוד ורצח. ערובה כנגד זה ­– אחת היא: הכרעת גורל הארץ כמדינת־יהודים. אך שום כוח בעולם לא יזיז את עם־היהודים מדרך החיים שלו.

י“ב אד”ב תש"ו.